Levush HM Berditchev 1818

‫לבוש‬

‫עיר שושן‬

‫ףןןיא הלבוש החגלש• מלבושי המלטת אשר מבר מאון תהיייי ‪ C T ' D‬ז״ל כידי* י‪£‬ה וקרא שמי לגוש עיי׳‬ ‫שושן על שם הפסוק ומתני יצא וגוי והעיר שושן צהלה ושמחה ;‬

‫א טלל בל דני ממונות ומשה ומין ההוגים זנטשים נין בני ישראל מתנהגים על פי התורה אמר יורום כאשר הם נכללים‬ ‫בטור חושן המשפמ כמבואר בהקדמה ראשונה הנדפסת עם שני לבונדס הראשונים אשר הם לגוש התכלת ולגוש החור ‪s‬‬ ‫ואייך• יחשימ יי הכל משמשו נהי וםפו חמו מרוב חיבת הקודש ולא נשארו נ״אבלאוהיהן זעתה‪ .‬העיר ה'רוח נלינם של השותפים ה*ה ה<«' מוםמ•‬ ‫*שךיאליגהרבנ׳ מוהרי אברחין וה״ה מהירי ‪ rpV‬במהודר צ ב י מדפיסים דסה להעלות מפרש לספרי עןרס לטשיס על משנה המוס מייר‬ ‫עפעפי הריאיס תמונה מישרים‪.‬‬ ‫י כאשד‬ ‫‪s»c*7‬‬ ‫יפה!כאותיות‬

‫חלק‬

‫חמישי‬ ‫גם אלה לחכמים יניט מלעת‪ 5‬כי לא‬

‫ןןףןףן ממשלת א מנינו הקיסר אווי*‬

‫נגרם אשר היו בימי חכמי הש*מ‬

‫פריסוונשליושי דערואוונייש׳‬ ‫האמור‬

‫ויליקי‬

‫ז*ל הגיס האלה אשר אט מתגוררים‬

‫יצנמפנןראער‬

‫כאיצותס ני המה היו עונדי טנניס‬

‫אלכסנדר פאוולאויץ םאמא‬

‫וימלוח ודבקים כנל התועטתלא ימ‪1‬ן‬

‫דארוינוש אווסיא ראסיסקיאהאסודאד‬

‫את ה׳ ואת מ ר קדשו לא הכירו‬

‫אווסיאמליאסעיוושעיר״ה‬ ‫גדרוקט אין‬

‫!רשיון‬

‫אי!‬

‫<רא<ח וניתנין כבוד לתוריץ‬

‫עושיס־‬

‫יואלינשע! גיבעמעמאע‬

‫משפע וצדק נארצוחס ומסי עם‬

‫איינר‬

‫הענש;!‬

‫מיהודים החוסים תחת כנפיהם וחליל‪3‬‬

‫וךשרלינז‬

‫צעמוד‬

‫הצענזור‬

‫אשר‬

‫מיע באווליטנג‬ ‫קננרארלעמן‬

‫גתיטשינ‬

‫אנל העמיס שממנינו‬

‫אח ה׳ הם‬

‫לש לכתוב או לדנר שוס‬

‫גנרי או אומות הטולם ונחמה הנונה‬

‫נאקדעטיי׳ דווילנא‬

‫על אותם‬

‫ענו״ם‬

‫שהיו נימי‬

‫קנמי המשגה ‪4‬‬ ‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬

‫‪www.hebrewbooks.org‬‬

‫כרדיטשוכ‬

‫ע״י חיים תשם״ז‬

‫נדפס פה ק״ק‬

‫לפרט‬

‫גנאי‬

‫טליהם » ונ*מ שנזכר בספרים גר או‬

‫ני האיש מרדכי הלו וגמל‬

‫^ ‪4‬‬ ‫כ ל‬

‫ד ז ק ד ב ן ו ז‬

‫צ ס א ל כ ו ל מ י ם ו א ש ר אין לו כ ס ף ל כ ו‬ ‫נפש‬

‫*‪^8‬‬ ‫אכלו‬

‫שכרו יאכילו‬

‫טוב‬

‫נ ר ש ן נפשכם‬

‫והתענגי‬

‫בינה ת ד ש ן ע צ ם הן א מ ת חפצתי נכספה ‪ 04‬בלהה נפשי לקרב א ל מלאכת ע מ ד ת‬

‫ךקודש‬

‫להביא הספר הזה במחברת הקודש להדפיסו שנית לזכות את הרבי' נתחי אה לכי לחוקקי‬

‫ישראל‬

‫ונרפש‬

‫החוקקים חקקי ב ס פ ר ב מ ח ו ק ק ב ע ט ב ר ז ל ו ע ו פ ר ת גרוליים חקקי‬

‫לב‬

‫ככל‬

‫הכחוכ‬

‫מלפנים‬

‫ו נ ת פ ש ט ב כ ל ה מ ד י נ ו ת ש ש ו ושמחו כ ע ל יום סחן ח ו ר ה הקהילות ה פ ה ו ל ל ו ב ר ו ב ה ת ש ב ח ו ת‬

‫ו ה ע י ר‬

‫מושגיה ש ל‬

‫ש ו ש ן‬

‫צ ה ל ה ו ש ט ח ה כי ל י ה ו ד י ם היתר‪ ,‬אודה ש ל ת י ר ה ה נ צ ו פ ר ח י ה ו ג ד ל ו‬

‫הספר‬

‫זה ינחמנו מ מ ע ש י נ ו ומעצכון ידינו ומאז ב א ת י ל ד ב ר ולקרוא ואביע ואודיע ת ה י ל ת ה ס פ ר ה ל ז‬

‫מתוק‬

‫נר ו יאיר‬

‫כ ד ב ש נופת צופים ל כ ל היד החזקה א ש ר ע ש ה הסחכר הגאון סוהר ר מרדכי יפה‬

‫כאור ש כ ע ת הימים ב ל ש ו ן צ ח וקל להבין כ ל דין ודין ע ל אופניו מזוקק ש ב ע ת י ם כ ט ו ב‬ ‫נועם‬

‫ט ע ם‬

‫י ע ח ע ש ע כל הקורא בו וימצא מרגוע לנפשו וישא אוחו המיר ב ל א י ש הספר הזה‬

‫נגד‬

‫אסרי‬ ‫פניו‬

‫וכאזור יהיה דבוק ע ל מותניו א ף ה כ ע ל י בתי׳ירעו יבינו מתוכו איך יתנהגו כ ע צ ו ת הנהוגות ובדינים‬ ‫הקים‬ ‫ם מ נ י‬

‫ו מ ש פ ט י ם ישרים ג ם א ל ה ל ח כ מ י ם י נ ע ם בי בו ימצאו כל‬ ‫הדינים אשר בקל‬ ‫ואתם‬

‫ימצא‬

‫סימן וסעיף‬

‫בבל‬

‫והיה‬

‫על‬

‫ה י ש ר י ם ב ל ב ו ת ם זכו ב ם ק ח ט ו ב י ש מ ח ה ק ו נ ה‬ ‫רוחי ושיחי ל ה ת ע ס ק ב מ ל א כ ת ע ב ו ד ת ה ק ו ד ש‬ ‫וחפץ ה׳‬

‫יצליח‬

‫עזרי‬

‫בידי‬

‫מקדש‬

‫למצוא‬

‫ומציון‬

‫ינחני‬

‫נאם‬

‫מ ס ן‬

‫סיפר‬

‫כלא *‬ ‫‪4‬‬

‫מצחו‬

‫תמיר‬

‫ר ג ל הסוכר‬ ‫בהדפסת‬ ‫קויתי‬

‫היא‬ ‫ספר‬

‫כל‬

‫כ ח ש ן‬ ‫העולה‬ ‫הזה‬

‫ישלח‬

‫יסעדני ידריכני‬

‫במעגלי‬

‫האמת‬

‫חפצי‬

‫מבוקשם‬

‫לא יחסר‬

‫שכילי‬

‫והצדק‪:‬‬

‫שלמה‬

‫הלוי‬

‫‪V i‬‬

‫ה ה סק״ק פ ו ז ‪ 0‬ו‬

‫‪i‬‬

‫בו כלוח‬ ‫ה מ ש ‪ 5‬ט‬ ‫על‬

‫ל ב ו ש עיר שושן‬ ‫‪ I‬ך״‬

‫»‪Mfe**hnu‬‬ ‫‪W‬‬ ‫‪«U‬‬

‫ה ל נ י ת דיינים‬ ‫״‬

‫ף««^ך^‬

‫‪:‬‬

‫ת‬

‫ו ז ר ש ו ם‬

‫א‬

‫ן כ‬

‫ר‬

‫י‬

‫ה ;‬

‫ו ת הא‬

‫ת כ‬

‫כ‬

‫א‬

‫מ‬

‫ת‬

‫ו ם‬

‫מ‬

‫י ר‬

‫מ‬

‫ה ד ע י‬

‫ם ו צ א‬

‫ן ס כ ר ת‬

‫מ ש פ ט‬

‫א‬

‫ר‬

‫א י {‬

‫י‬

‫ס‬

‫ה ע ו‬

‫‪0‬‬

‫מ ת ק‬

‫א‬

‫א‬

‫ה ד‬

‫ע ל‬

‫ה א כ ז ת ו ע‬

‫ו ע‬

‫א‬

‫כ‬

‫א ך‬

‫י‬

‫ץ‬

‫ת ה‬

‫ש ה‬

‫ש ו ב‬

‫ר א ו י ה‬

‫ח‬

‫ה כ‬

‫א ד ם‬

‫ת‬

‫מ‬

‫ש‬

‫ד‬

‫י‬

‫ש ז ה ו‬

‫א מ ד ה‬

‫א‬

‫תב‬

‫ב ד ו ח‬

‫בנס‬

‫ש ה‬

‫מ‬

‫א‬

‫ד ש‬

‫ה ג פ ן‬

‫מ ע ו‬

‫פ ר י ן‬

‫י ת ן‬

‫ת ת ן‬

‫ו ה א ר‬

‫ה‬

‫‪ 3‬ו‬

‫‪t‬‬

‫ו ג ו‬

‫ו ה ו א‬

‫מ ה‬

‫ט ו ב‬

‫ב פ נ‬

‫א‬

‫ש ם‬

‫ם‬

‫י‬

‫‪ 3‬י ו ס‬ ‫ו מ ר‬

‫ה ז ה כ‬ ‫ה‬

‫כ‬

‫ט ו ‪ 3‬פ ע‬ ‫ה ט י כ‬

‫א‬

‫א ו ׳ ת‬

‫הגצ‬

‫ד ד‬

‫ז ת ש‬

‫ם‬

‫םע‬

‫ש ה ע‬

‫ת כ‬

‫;‬

‫י ג‬

‫ע צ מ‬

‫פ‬

‫א ע‬

‫ש א‬

‫ב פ‬

‫נ ז ש פ ט < ם‬

‫ד‬

‫ג ב‬

‫ו א ץ‬

‫נ י ס‬

‫ה‬

‫א‬

‫א‬

‫ם‬

‫מ ו מ ח ‪ 1‬ן כ ע‬

‫א‬

‫ה‬

‫׳‪jtt‬‬

‫ת ש‬

‫י‬

‫וא‬

‫כ‬

‫ם‬

‫ם‬

‫ה ע‬

‫ה ת‬

‫א כ‬

‫ש‬

‫מ ב‬

‫מ‬

‫ד‬

‫כ‬

‫ס‬

‫ע ס ק‬

‫כ פ‬

‫‪k‬‬

‫ד ג < |‬

‫הז ה‬

‫‪3 K t‬‬

‫ת‬

‫ה ו ד א‬

‫א‬

‫ה‬

‫= ג ו ן‬

‫ת‬

‫ת‬

‫ש‬

‫ע‬

‫‪3‬‬

‫ה‬

‫א ו ת ו ב ע ד‬

‫א ה‬

‫ת‬

‫מ מ ; ן‬

‫ש ;‬

‫ה ק ר ן‬

‫א‬

‫ה‬

‫א ת‬

‫ם‬

‫ו נ ש ת ש‬

‫י כ‬

‫ש כ ן ‪S‬‬

‫י ''‬

‫א ו ת ו‬

‫א‬

‫‪£‬‬

‫‪:‬‬

‫י‬

‫‪m‬‬

‫ש ‪ -‬נ ת‬

‫>^‬

‫‪m‬‬

‫ו צ ר י‬

‫י י‬

‫ל כ !‬

‫י פ י י‬

‫נ‬

‫‪1‬‬

‫במ‬

‫א ‪ £‬י ? ‪ ,‬י‬

‫יז‬

‫ים‬

‫ב‬

‫ש י ש‬

‫‪t‬‬

‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ו וכן שורשה‪,‬יק‬ ‫ל‬ ‫שור וכן שור ש‪,‬זזיק ש ו‬ ‫ודני! אותו בד״א שהזיק כשן ורגל ותולה‪-‬ת הן ‪ .‬ן‬ ‫ל‬ ‫לבהמה כגון שנתחנך בה בין שהזיק א־כלין שחייב עליהם‬ ‫כגון שאכל פירות ררכו לאכול וכי‪-‬צא כאלו מצוי הו׳ ותין‬ ‫״ל‬ ‫אבל אם הזיק בקרן ותולדותיו אין דני! א תו שאם‬ ‫‪9‬לגא ניקא קננא ואין דנין דיני קנסות כמו שיתב׳ בסמוך ואס‬ ‫מועד אין מועד בזמן הזה שאינו געשה מ עד אלא בפני מומחין‬ ‫ל‬ ‫י‬ ‫ק‬ ‫וםטוכין דאלהים כתיב ב ת‬ ‫מייתינ! ליה לבי רינאמשום שאיןדנין דני קנסות היכי יבא ל‪ .‬י‬ ‫ל *‪ . .‬ן‬ ‫מועד ‪ .‬כל קנם אין ר‪.-‬י! אותו בזמן ה‬ ‫‪,‬‬ ‫וםמוכין בין מהשקנפה התרה כגון המשי־ס י ו ת ר‬ ‫‪,‬‬ ‫‪, ,‬׳‬ ‫י «ן‬ ‫« ‪,‬ן י‬ ‫המשלם פהות ‪0‬‬ ‫נזק דצרירית דהלכה גטירילה דטמ־ן הוא וגובי! אותו ל*ןי ‪,‬‬ ‫ין‬ ‫ל‬ ‫שגנכ או גז‪ -‬גובי! ט‪,‬ניהקק ‪-‬ל‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫'ךבסים כתומע לחביריווסוטר ^ ‪.‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫' ' ‪.‬‬ ‫׳‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪, ,‬׳‬ ‫״ ל‬ ‫ל‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ ,‬׳‬ ‫«‬ ‫‪,‬ן‬ ‫יי ‪,‬‬ ‫ע״פ שלא עשה מעשה בידים אלא בפ‪-‬וודטיא קצת ל ק ‪ .‬״‬ ‫ל ‪.‬‬ ‫י‬ ‫ין‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬ן‬ ‫ ובל אלן‬‫ל‬ ‫י ל לי ל‬ ‫דבר מה שהוא של ! י ק י ף‬ ‫ י ן לן‬‫תעש געדיש ^ קיגן טיגיק ^ ‪ £‬יי ‪,‬‬ ‫א י ג ו מ צ ו‬

‫א ד ם‬

‫ר‬

‫א ו‬

‫ד נ‬

‫ו א < ן‬

‫‪w‬‬

‫ש א ר מ מ ו !‬

‫‪m‬‬

‫ש‬

‫ח‬

‫ב‬

‫ל‬

‫א ב‬

‫י‬

‫ר‬

‫מ‬

‫ו‬

‫ב‬

‫א ד פ‬

‫צ‬

‫‪,‬‬

‫ן‬

‫ש ה ז‬

‫» ‪.‬‬

‫ה‬

‫ש ו ר‬

‫י‬

‫ק‬

‫ש‬

‫ן‬

‫ק‬

‫נ ז ק ש‬

‫ש‬

‫ם‬

‫ו ע ו ד‬

‫ורה‬

‫ד מ נ ג‬

‫כ‬

‫ה ו א ק‬

‫ד ת מ ו ת‬

‫ח ן ת‬

‫א‬

‫ד‬

‫זה ש א < | ק נ ס א‬

‫ט‬

‫אע‬

‫ממת‬

‫‪ 0‬ה ש ה ן‬

‫ר כ ג‬

‫מ‬

‫ח צ‬

‫א‬

‫ר‬

‫א ו ת‬

‫ן ג ו ב‬

‫מ ף ז‬

‫ש ה ז‬

‫ח‬

‫ק‬

‫א ו‬

‫ט ח צ‬

‫כך מ‬

‫‪1‬‬

‫;‬

‫ה כ ‪2‬‬

‫א‬

‫רו‬

‫ח‪3‬‬

‫כ ז מ‬

‫ד‬

‫ך‬

‫ע ם‬

‫מ‬

‫מ‬

‫ש‬

‫נ ע ר ‪0‬‬ ‫‪£‬‬

‫ח‬

‫א ע ן‬

‫ה‬

‫כ ק נ פ ו‬

‫ן ו ז ד ט ו ו א‬

‫ב‬

‫ם‬

‫ל ש ל ש‬

‫כ ג ו ן‬

‫ו צ א‬

‫ו נ‬

‫א י |‬

‫ש ק נ ם ו‬

‫ג ו מ ן‬

‫ה ז ה ‪t‬‬

‫ע ד ז ם‬

‫א פ ש ר‬

‫ו מ ב‬

‫ו ה ח ו מ ש ב‬ ‫ב ד‬

‫ק נ ס‬

‫ש ה‬

‫ה ח ! י ר‬

‫ב ; ש ן‬

‫א ו ת ו‬

‫ר ו‬

‫ע‬

‫א ע‬

‫ש‬

‫ק‬

‫ג ש‬

‫ה ז ה‬

‫ר ו ו ז י צ י א‬ ‫א‬

‫מ ־ ץ ן‬

‫ע ש א י ה ו ב‬

‫‪ :‬ו כ ן‬

‫ד‬

‫ה ז ה‬

‫א ש‬

‫ה מ ם ן ף‬ ‫;םו‬

‫ג ו ב‬

‫ש א מ ר נ ו‬

‫א ו ת ו‬

‫ת‬

‫ש א ז ן ת‬ ‫מ‬

‫א מ‪6‬‬

‫מ ש ו ם‬

‫ק ו ן‬

‫א‬

‫כ ש‬

‫ע ו‬

‫ו‬

‫ה ע ו‬

‫״‬

‫ס ה‬

‫ת‬

‫תמ‬

‫ף‬ ‫ש‬

‫ס‬

‫ב ז נ ן ן‬

‫‪0‬‬

‫ד‬

‫א‬

‫ש ר א ו‬ ‫ר‬

‫י‬

‫ר מ ‪ :‬ד ינ ז‬

‫‪2‬‬

‫ת‬

‫ש‬

‫טו‬

‫י ש מ‬

‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫*‪-‬‬ ‫אע״פ שאמרנו שאיןדנין כלמן הזה דיני נפשית ולא דיני מכות‬ ‫ולא דיני קנסות אם ריא״ןהב״דשצירך שעה היא שהעם פרוציפ‬ ‫בעבירות קבלו רביתיני יל רמ׳נום תיקי! וישיב הע‪-‬לם או לעשות‬ ‫חזיק לקיים התורה דני! בין מיתה בין ממין בין כל מיני עונשי!‬ ‫ולמדו׳ מקיאי דעזיא דכת ב הן למות הן לשרישי הן לענש נכסי!‬ ‫ולאסורין וג־מי־ ואם הוא אלם חובטין אותו ע״י ע״א ואומי־יס לו‬ ‫• עשה מה שישראל אומחים לך ובלבד שיהיו בל מעשיהם לשפ‬ ‫שמים ולא לכל הדיינים ניתן הרשת הזה אלא דוקא לגדול‬ ‫שבדורו או טובי העיר שהמחום רבים עליהם ואפילי אץ כדבר‬ ‫עדות גמורה שהיה מתחייב על פיהם ברין בזמן שהיו דנין דיני‬ ‫נפשות אלא שיש רגלים לדבר וקלא דלא פםיק ואימדנא דמוכת‬ ‫שנראה להם שיש צורך שעה בכך לדונו בכך אפילו על פיעריש‬ ‫קיובים או עד מפי עד וכה״ג הרשית בידם כדי לעשות סייג לתורה‬ ‫שכיו! שרואין שפרצו העם בדבר יש להם לגדור ולחזק הדבר כפי‬ ‫מה שיראה להם הכל הוראת שעה ולא שיקבעו הלכה לדורות‬ ‫וכן יש‪.‬להם להלקית אדם‪.‬ששמיעתו רעה והעם מרננים אחריו‬ ‫שהוא עובר על העייות דכתיב גבי בני עלי אל בני כי לא טובה‬ ‫השמועה וכיין דכתיב אל בני לאו יש כאן מדברי הקבלה ומלקין‬ ‫אותו עליו כי לא טובה השמועה והוא שיהיה קול שאינו פוסק‬ ‫ולא יהיו לו אויבים שמוציאין עליו רבה רעה וכן מבזין את‬ ‫מ׳ ששמועתו רעה וממיז את •ולריו בפניו כדי שיוניחוהו וכן יש‬ ‫להם רשות להפקי׳ ממון שיש לו בעלי׳ ולאבי־כר־יתי׳ וכל רכושו‬ ‫יחרם והכל כפי מה שרואין לגדור פרצת הדיר לקנוס אלם ולגרות׳‬ ‫ולהחרימו ולקללו ולהכותו ולתלוי שערו ולאוסרו בבית האסור•‬ ‫ולהשביע‬ ‫ז‬

‫א ו ת ו‬

‫ת ם‬

‫ביד מכין ועונשי‪ :‬לצורר שעה ובו סעיף אחד‬

‫א‬

‫א‬

‫ה‬

‫פימן א‬

‫כ״ד בדינזקו ומוציאי! ממנו הט‪5‬תרואיןויז־דניןדיני^םות"ש‪3‬בר‬ ‫נפרע מנזק‪,‬־ כתקנת רז״ל שאמרו אי תפש לא מפקי׳ שיניה ואין‬ ‫דנין אלא להחזיר המותר ‪ :‬מיהו אם בא הניזק לב״ר הודם שתפש‬ ‫ואמר תשימו לי הנזק מיד כדי שאדע כמה יש לי לתפוש אם אוכל‬ ‫אין נזקקין לו כלל שיה הוא דיני קנס‪:‬׳ ממש ששסין כדי לגגות‬ ‫אבל אם תפש שמין ואומרי׳ לו כך וכך תחזיר אם תפש יותר‬ ‫ולא קוד׳ שתפש דהוי כמי ששמין לו מה שיתן לו ואם בא הניזק‬ ‫לב״ד ואמר לא תשומו לי כלום אלא קבלו עדותי שאם אתפוש‬ ‫משלו היום או למ־׳׳ שלא יוציאנו מידי אין ב״ד גזקקין לו לקבל‬ ‫עדותו דמון דאין ד‪ :‬ין דיני קנפו׳ בכבל אין נזקקין גם כן לקבל‬ ‫עדותו כלל אעפ״י שאין בו עתה הוצאת ממון מ ״מ הא לבסוף‪-‬‬ ‫אם יתפוס יבא לידי כך אבל אם תפש הניזק ותבעו המזיק לב״ד‬ ‫אומרים לניזק שיבי" דים אם יראה לבי׳ יין שבדין תפש אומרים‬ ‫למזיק אין אנו דנין לך קנכ אלא אם תי־צה לפדות מה שתפש‬ ‫משלך תן לו כך וכר ממון אם תפש יותר אומרים לניזק החזר‬ ‫המות‪ -‬ואם לא הביא עדים שיאוי לזב" בהם בדין אומרים לו‬ ‫לה‪-‬זיר ל׳ כל ממ שתפש ויפה כח הניזק כזמן הזה ממה שהית‬ ‫בזמן המ־מחין ופמיכי; שבזמן שהיו מימי׳־ן אם נא המזיק לב״ר‬ ‫והידה על חייב קנם־ היו פיטרי‪ :‬אותו דמירת בקנס פטור דכתיג‬ ‫אש־ יישיעין אלקים ולא שהודה מעצמו ובזמן הזה אס יבא‬ ‫ויידה אין פיטיין אותו דלא מהני הודאה לפטור איתי אלא כשיור*‬ ‫בפני ב״ד מומחי! ופמיכין והם הנ ראיס אלהיס בתורה ובזמן הזה‬ ‫דליכא מומחי! כמיכין אין ה‪-‬ראת כפניהם הודאה וה״ל כמידה חוץ‬ ‫לביד בימ! ב״ד שלא נפטר בנך דהודא׳ דומי׳ דהרשעה בעינן‬ ‫דהיינו בפני ב״ד דאשר ירעדעון אלהים כתיב רהיינו בפני ג״ד‬ ‫בין רויה ק דם תפישה בין הודה אחר תפישה ‪.‬‬ ‫ן ואע׳׳פ שאיןנזקקין לניזק לא לשום הנזק ולא לקבל עדותו כמי‬ ‫שאמי־נו מ״מ נהגו קדמינינו וראשי ישיבית כי ראו היזקוחורבוז‬ ‫גדולה יוצאת במה שאי! דגי! דיני קנס ת יעש• תקנה לנדות רמזיר‪,‬‬ ‫ער שיפייס בעל דינו אבל אין מדקדק׳! עליו לימי־ כך וכך קצבנו‬ ‫עליך לחת לו יגפ ליה קצב‪ :‬ליטול כך׳ וכך כי זה היה דיניקנסווז‬ ‫ממש אלא משערי! בלבס שיעור קרוב ואין מגלי! איתי ומנדין המזי׳‬ ‫ע‪ -‬שיפייס לניזק ורוא! עד במהמגיעמהשיוצה לית! לו אם הוא‬ ‫קי״ב לאשר בלבם והניז׳ איני ר צה לקבל אימיים לי אין בנו כח‬ ‫ל‪:‬דיתי יותר מנן ימתיי״ן לו את נידויו יאם הוא רחוק ממה ששיערו‬ ‫בלב׳ אי! מת־רין איתי עד שיקיב לאותו שיעיר ‪ :‬יכשמשערין‬ ‫צריכין ל ער כל כיה שמגיע ל• מדין תירה כג־ן כפל בננב ודי והי‬ ‫בטיבח ומוכר ובה״ג הכל צייכין לשער כמו שיתב׳־ירמן‪-‬דימןשמ״ט‬ ‫בע״ה וכן המבייש את חבידו בדב־יפ אע״פ שאין דני! איתו כמו‬ ‫שנ־באי־לעיל סעיף כ׳ ועיר דהא ק״ל שהוא פטור ממלקות מפני‬ ‫שיי א ‪-‬אי שאין בי מעשה כמי שיתבאר בפמיך מ״מ מנדי! את‬ ‫המבייש עד שיפייסנו כראוי לפי כבודו דייתי היא בשת דברי׳מבשת‬ ‫של חב״׳ שאין דבר גריל מלשו׳ היע ודבר שאדם מוציא עלחבירי‬ ‫זקינכין איתי ומכין איתי מכת מידת שעבר על לאו דלא תוגו איש‬ ‫את עמיתו אע״פ שהוא לאו שאין בו מעשה שאין לקין עליו מ״מ‬ ‫תקנו י‪-‬ז״ל לרכ־ת׳ מכת מרדית א׳ ;• יפדה עצמי בממין לפי ראות‬ ‫עינ־ה־והכללפיהעניןלפי המבייש והניתבייש וכבר הסכימו האחדוגיפ‬ ‫הגדילים שבדיתי למגדר מלתא ״פדי־ןהמלקות היא בעד ל״ט זהוביפ‬ ‫ולאו מדינ אלא לפי צייד שעה ול י ראות הדיינים אם היציא שפ‬ ‫רע על דבירו מחויב שיתן סך ממון כמנין המכות שנתחייב יתר‬ ‫על כל העינשין והפיוסים שצריך ״עשות למתבייש והמבייש תי׳ח‬ ‫דינו מבואר בלבוש‪.‬עטרת זהב סימן רמ״ג סעיף ז׳ ‪:‬‬

‫‪J‬‬ ‫) ‪1 4‬‬ ‫‪ .‬׳ _ ‪_ . . . . .‬״‪..‬״_‬ ‫א מיניי השופטים בארץ ובחוצה לאי׳ ובו י׳ סעיפים‬ ‫גורל שכר מצות הדיינים העוסקי׳ במשפט ככר ידוע ומפורסם‬ ‫ואינני צריך להאריך בו דלא לדרש׳ קאתינא אך אגיד לך‬ ‫׳‬ ‫>‬ ‫ק‬ ‫ק‬ ‫‬‫להגיד לך אדם מה טוב ומה ה׳ דורש מעמך כי אם עשות‬ ‫ל‬ ‫ין ל‬ ‫י‪ ,‬ל‬ ‫ל‬ ‫השלום ודרשוהו מכמה פסוקי׳ מפורםמי׳ אין צירך לה < ׳‬ ‫דבר א׳ יראה לי לחדש ע״ד צחות הדרש שאפשר לימ‬ ‫מה שרמזה התירה ג״כ בתד׳ליז בי‪-‬יאת העו־ס התחתי! מיד אחר‬ ‫׳ י ׳‬ ‫״ ‪.,‬‬ ‫ל‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪-.‬‬ ‫ל‬ ‫הדשא הארץ דשא עשב מ‪:‬ריע זרע למי הו והאי דשא מיותר‬ ‫הוא שהיה לו לומר תד גא האר׳ עשבים מ ייעי זרע למיניהם רכיון‬ ‫קו‬ ‫לי‬ ‫שכתוב למיניהם לא היה צריך לכתיב ל‬ ‫של רש״י שפי׳ על דשא עשב לא דשא לשון עשב כו׳ כ ‪,‬־ ‪-‬‬ ‫״‬ ‫בפירושו ‪ ,‬אלא יראה לי ש־מזה לנו התירה כשתדשאהאד־ן‬ ‫שהיא י־״ת די״ן שלים אמת היא העשב המזריע לנו זיע השלום‬ ‫יי‬ ‫׳‬ ‫‪ ,‬ל‬ ‫׳‬ ‫ל‬ ‫וחזי־ לכתיב פעם שנית וירא אלהים כי טוב אע׳יפ שבבר ; א מ‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫י י‬ ‫‪ .,‬ל‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ין‬ ‫‪ .‬ל קיי ל ‪ ,‬״ל ‪ . ,‬״‬ ‫‪>.‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫ל‬ ‫עקר מצית הדיינים אלא בזמן שהיו מומרין דאלהים כתיב ׳‬ ‫׳ ‪ ,‬יי‬ ‫‪..‬ן‬ ‫ל ‪ ,‬ל‬ ‫‪ ,‬״‬ ‫כאל ‪.‬ים יודעי טיב ו־ע וג מר ש״מ שהיודע מ נק־א• א־הינ סתם‬ ‫ואנן הדיטו׳ א‪.‬ן כדלפינן בכמה מקומית בגמ׳ מקראי דהאיתא‬ ‫ליכא כמינה מ׳ימ נהגוקדמונינו נ ־ אתריהם בזמן הזה לדו; ל‬ ‫הר ניס שיתבאיו בע״ה בתיית שליחותייהו דקמא׳ מש ם אקין הע ל‬ ‫כדי שלא ילך כל אחד בשרירות לבי ויעשה הישר בעיניו לומד‬ ‫ל ״ ל ‪.‬ין‬ ‫ל ל ‪-‬י‪.‬‬ ‫מ אדן ידי! איתו ולא יוכל‬ ‫המתעםק בהם שכרו אתו ופעלתו ייפניו אפי׳ בזמן היה במי שנתבאר‬ ‫לפי כל הקידם לדי; ולשירמלתעית ר׳געים ־הוציא בלע• וגזלתו‬ ‫מפיו הרי יה זריז ונשכי נדי לנע ל דלת בפני עושי עולה ולפי‬ ‫דלא עבדינן שלידותיהו אלא משים תקין העלם לא עבדען‬ ‫שליייתיה־ אלא בדברים המצו״ן תמיד ויש ביש לכ חסיון כיס‬ ‫אבל ר ריפ שאינם טצייין תמיד אע׳׳פ שיש בהם הסר‪ :,‬י אי‬ ‫ועיים שא! בהם רכרין כים אל׳־פ שה! טצייין תמיד אין לנו‬ ‫עמהב ו‪-‬ין דני! איתם אם לא לצוי־ך גדל ומגדר מילתא י‬ ‫ראות עיני דימ< י‪-‬ד׳יי־ כמושיתבא־ בעיה וע״פ ה״ללים הללו‬ ‫‪ ,‬לי‬ ‫ל ‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪'' , ,‬‬ ‫שמל ה לי בפניהנ א• ‪./‬הדה ‪,‬ו בפניהם יכן כתובת אשה דר ש‬ ‫ומתנות מזיק א• גיל ממון תכירו וכן אדם שהזיק בהמת רבי־ו‬ ‫ל ל‪,‬‬ ‫דיא מצוי ורגין איתו יכן מי שגנב מגבין‬ ‫הב מצי״! תדיר ונם יש בהן דפרון כיש שגס מתנות בכלל חסרון‬ ‫כיכ יד שבו דאי ייא היה ל ה הנאה מיניה לא הוה יהיב ליה מתנת ‪,‬‬ ‫ר א־ל א ים שתזיק אדם נ ק בגופו עי שנפחת בממינ־ אפ הי‬ ‫רוצה למכיר א‪ :‬עצמו בעבדעברי הוא דבי שאיני מ^יא״י׳פ‬ ‫‪.‬ן‬ ‫‪«y‬‬ ‫ יק ל‬‫שיש בו דם־ין כי אין^ין‬ ‫דג‪-‬ן דהא ל״ת בהו חסרון כיס וכן פגם וכופר אין דגין ד יא שכיח‬ ‫אב־ ריפוי ושבת דני! שיש בהן חגרון כיס ומציין שתרבה פעמים‬ ‫אדכ מנה את הביר• מכת פצעוכה״ג בלי נזק אלא שנופל למשכב‬ ‫ו ט ע מ ם‬

‫ב‬

‫ה נ‬

‫ז ק‬

‫א ‪2‬‬

‫י‬

‫הלכות דיינים‬

‫חושן משפט‬

‫ולהשביעו גשם על כחזו שלא יעש׳ושלא עשה כל אלו הדברים‬ ‫נפי מה שירא׳ לדיין שזה צריך לכד והשע׳ צריב׳ לבך ובכל יהיו‬ ‫מעשיו לעם שמיס ולא להוסיף כבודו אלא לרוסיף כבוד המקום וגס‬ ‫לא יהא כמד הבריות קל בעיניו שהרי היא דורה לא תעשה אפי׳‬ ‫של תורה בשב ואל תעשה ברילפינן מולאיותו לעגין טומאה כגון‬ ‫אם היה למש כלאי׳ דדבריהם בשוק אין כופץ אותו להוציאו בשוק‬ ‫אע״פ שעובר בלאו דלא תפור מון שהלך ונפסק ציצית טליתו‬ ‫בשב׳ דשוב'אינו נקר׳ מלבוש וה*ל כמשא בכרמלית שאסור‬ ‫לצאת מ אפיה לא הצריבוהו להניח טליתו שם‪,‬ולימם לביתו ערום‬ ‫משום כבודו ועיל בלבוש תבלי סי' י״ג סעיף ג׳ ובע״ז סי' ש״ג‬ ‫•זעיץ בגט׳ פ׳ טי שמתו בבוץו׳ וכ״ש ביון שהם מי אברהם יצחק‬ ‫ויעקב הטחזיקי׳ בתורת אמת שיהי׳ והיד הדיין שלא להיו׳ כבוד׳‬ ‫אם לא להוסיף כבוד המקום בלבד וכדי שלא יטעו לומי שדנין‬ ‫דינין הללו ממן הוה אין דנץ הטתחיי׳ ממש כפי מה שחייבתו‬ ‫התורה אלא עוגש אח׳ מון הורג נפש במזיד שנתחייב מיתהטן‬ ‫התוהה עכשיו אץ טמיתין אותו אלא מבהץ את עיניו וכהיג כיוצא‬ ‫גו לקטוע לו‪,‬אבר אפי׳ בלא התרא׳ולא לחייבו לגמרי כדין תורה‬ ‫ומעש׳ באלטניה שנתעבר׳ מע״א והיה הענץמפויס׳ והסכים הדאיש‬ ‫&זתוך חוטמה כד• לשחת תואר פניה ושתתננה על טנאפיהודבר‬ ‫‪ w‬יעשו לה פתאו׳ כדי שלא תצא לתרבו׳ רעה להציל עצמ׳ וגם‬ ‫מוב לקונם׳ עוד בממוני לפי עושר' לאדוני ומור ולעניי העיר‬ ‫ובה״וג רשאץ ביד שבכל עיר ועיר לרדות ולייסד ככל מיני דחויץ‬ ‫וגדויץ המסרב על תקנת'‪ ,‬ואם הוא אלם ופריץ חובטץ אותו עיי‬ ‫ע*א שאומרים לו עשה טה שישיאל אומדים לך ואם הוא עני‬ ‫ואינם יטלץ לעונשו בטמון דשאיןלעונשו בטלקות ובכל טיניהדדפו׳‬ ‫עד שיהא ציית לדינא ולתקנתם לפי צורך שעה למיגחי־ טלתא »‬ ‫ומעשה בא׳ שהיה חיי׳ לדבירו טנה והקנה נכסיו לקטן כדי‬ ‫להבריח׳ מבעל חומ ואטמ שאץ וקנאתו הק^אה ורשאץ הצמר‬ ‫לעשות כן לגדור גדר בפני בעלי פיצי׳ כדי שלא ירגילו לעשות‬ ‫כן דהפקי ביד הפקד וס צבור שתקנו שכל מי שלא יביא זכיותיו‬ ‫‪,‬וזיר יטי ההכרזה שיאב׳ וכותי שורי הרץ שכל מי שלא היה בעיי‬ ‫ולא שמע ההכרזה אינו דין שיפסיד ואס המיטו הקהל בפי׳ שבל‬ ‫מי• שלא יבא תוך הזטן בץ שמע בץ לא שמע בין יורש בץ אח׳‬ ‫ותקנו כן לפי שראו שיש בזה תיקון המדיגה להדחיק תיעוטת‬ ‫מבעל* ערטות כל טה שתקנו והסכימו והגהיגו בהסכמת מלם או‬ ‫רובם מה שעשו עשו בין כדין בין שלא כדין רשאי׳ הם והפיך׳‬ ‫הפקד וע״ל בלמש עטרת והב סי׳ של״ד »‬

‫ג‬

‫בכפה דיינים ת י ן ובו ד׳ סעיפים ‪.‬‬

‫סימן ג ר ד‪,‬‬

‫הלל שמלמדים תורה ברבי׳ובני בניו של הלל הם נשיאי ארי ישראל‬ ‫ואלו ואלו הס מורע דוד אלא שאלו שכנבל הם מן הובריס מכניו‬ ‫של דוד ואלו שבא״י הס מן הנקבות מות דוד ולכך דרשו םלת שככו‬ ‫שהוא לשוןשררה יותר על אותם שבבבל ואפרו שאלו שבבבל המ‬ ‫חשובים בשררותם יותר מאלו שבא״י ונקראים ראשי הגולה אעי•‬ ‫שאלי שבא״י גדולי׳ בתורי עתר אכל מ״מ בוטן הג&ת אין שררתס‬ ‫וממשלתם שהיתה להם אלא ע"י כח ורשות שהיה להם ממלכי‬ ‫האומות כמו ממלכי פרס אשר היו תחת ממשלתם ולמדו רויל מפסומ‬ ‫זה שעיי אותו הכוז יש להם כת ורשות לאותי ראש תולה שבבבל‬ ‫ולנשיא שבא״י לדון את ישראל ולהשתרר עליהם בכל מיני ממשלה‬ ‫וגס יש להפ כח להושיב דייגים עליהם כפי רצונם אפילו אינם‬ ‫מומחים והגוגים כ״כ ודוקאאלו שהם מזרע דוד שיש להם להשתרר‬ ‫ע״י רשות שיש להם ממלכי האמיתי י‪6‬התורה התירה להם מן‬ ‫הפסוק הזה אבל לשאר בני אדם אסור להם לדון ע״י רשות המלך‬ ‫אם לא שקבלו אותם הקהל ביצוג׳ע״פ כתב המלד ואפי׳ הם מומחים‬ ‫אבל הםתמגה ע״פ ראש הגולה או ע״פ הגשיא מותר לו לדון אפי׳‬ ‫איגו מזויע דוד ואפי׳ איגו מומחה כל כך מ״מ צריך להיות מומחה‬ ‫קצת מין דגמי׳ ולא סביר אכל אם אינם מומחים כלל ולא קבלום‬ ‫עליהם בעלי הדינים הרי הס בעלי ורוע ולא כ״ד ואץ דיניהם דין‬ ‫אפי׳ נתמנה טפי ראש תולה ואפילו אם לא טעו וכל אחד מבעלי‬ ‫דינין אם ירצה חוזר ודן בפגי כ*ר אחר דלאו כל כמיגייהו דראשי‬ ‫טלה להכשירם לדיינים והתורה פסלתם שהמקדש בעל טוס למזבת‬ ‫אין קדושת הגוף חלה עלע »‬

‫ף‬

‫כיצר אדם עושה דין לעצשו ובו סעיף א ר ^ ׳‬

‫א אחז״ל יכול ארם לעשות ‪ p‬לעצמו כיצר כגת ‪ DM‬תאיץ ‪« e‬‬ ‫שלו ביד אחר שגזלו יכול לקחתו מידו ואם הא׳ עומד כגגדו‬ ‫למחות בו יכול להכותו עד שיגיחנו ליקח את שלו מידו לא מבעיא‬ ‫אם הוא דבר שאם לא יקחגו עתה מידו ער שילד לביר יהיה לו‬ ‫הפסד כגון שהאחר יוציא אותו ושוב לא יוכל הוא להוציא טית‬ ‫דפשיטא שעושה דין לעצמו ופטור על מה שטכהו יאפי׳ חכל ג ו‬ ‫ולקחו מטנו עיי ע״א פטור אם לא היה יבול להוציאו באופן אחד‬ ‫אלא אפי׳ אם הוא רבי שלא יפסיד אם ימתין ער שיעטידנו‪-‬בדז‬ ‫אלא שאינו תצה לטרוח להעמידו בדין אפיה כיון שברור לו‬ ‫שהיין עטו ושיכול להוציאו מידו בדיינים יש לו רשות להציל את‬ ‫שלו אפילו על ידי הכאה אס אינו יכול להוציאו בענץ אחי ואם‬ ‫בעל דינו יתרעם עליו אח״כ בב״ד >מצאו שעשה‪.‬זה כהלכה אץ‬ ‫םותרין את דינו ופוטדץ אותו אבל אס אינו יכול לברד שכדין עשת‬ ‫מוציאין איתו ממנו ומחייבץ איתו על ההכאה דלאו כל כמיני׳‬ ‫לימד שלי הוא ולהציל את שלי אני רוצה בד״א שיש עדים שלקוז‬ ‫מידו בכה דליכא מנו אבל אם אץ עדים בדבר נאמן בטגוילהריפ‬ ‫כמי שיתכאי בעיה ודוקא שרוצה להציל את שלו שגזלו כנר‬ ‫כדפידש׳ וכ״ש שבא לגיזלו עכשיו והוא עמד עליו והכהו להציל‬ ‫את שלו והיה גמי אם יש לו פקדון או משכון של חכירו והכירו‬ ‫חייב לו ממון שהלוהו יכול הוא לעכבו עד שישלס לו אבל אפ‬ ‫היה חבייו חייב לו ממון ואץ לו משכון או פקדו! ממנו אין‬ ‫רשית למשכנו בש<יל חובו רהא לא התירה התורה לעבוט עבוטו‬ ‫אפיי כשוק אלא לשליח ב״ר כמו שיתבאיבע״ה סי׳ צ״זסעי* ו'‬ ‫ואפילו אם היה לו פקדון או משכון בידו ועככס או שתפש דבר‬ ‫משלו ועכבו אץ העכבה מועל׳ לו‪ .‬שיהא נחלט לו לחליטץ ער‬ ‫שישיטוהו לו ב״ד ויחליטיהו לו בד״א ביחיד שיש לו דיי עה יחיד‬ ‫חכירו אכל יחיד המדיץ עם היביס כגון בעסקי המס א* בעגיז כיוצא‬ ‫בו שיש ליחיד תניעה על הקהל ורוצה לרחייק במה שביד של הקהל‬ ‫הקהל עושץ דיגא לעצמ! וגוכץ טמנו את חובו אס יודעין שהרץ‬ ‫עמתס ואפילו אינס יבולץ לברר הדבר בפני הדיינים בי אינם‬ ‫יכולים לוןעיד שטלס גוגעץ ברבר תקנת חכמים הוא שהקהל יהראו‬ ‫מוחזקים לגבי היחיד וצריך לתת להם משכון קודש שירדו לדיו אם‬ ‫יש לו חכיעה אחרת על הקהל זולת מסים ובעני? מסים יבילין‬ ‫לכיף אותו‪ .‬אפי׳ עיי נוים להפסיד־ אס אינם יבולי! להי״אה טמנו‬ ‫בענץאחר ואח״כיתבע היחיד מהם את תביעתו שאס לא כ? יבאו‬ ‫הקהל לידי הפסד שמתור שהם רביס יתעצלו לתובעו שכל אחד‬ ‫ישמיט את עצמו וע״ד שאחז״ל קריר׳ דבי שותפי לא חשי־יא ולא‬ ‫קרידא כולו ולכך חשו חכמים להפסד רביס ואמ־ו שלעולם יהיו‬ ‫ידבינ^הס המוחוקים והתופסין נתבעץ ולא תיכעיז כי ודאי היח<ד‬ ‫לא יתעצל בתביעתו ויוציא לאור טשפטו וכל זה בשאץ אותו היחיך‬ ‫ת״ח אבל אם הוא ת׳יח שתו־תו אוטנתו ויש לו ‪ p‬מה אפיי טחממ‬ ‫מסים א*צ לתת להס משכון וגס אינם נק״אים טיחזקיז מגדו בדי‬ ‫שלא יבא לירי ביטול תורתו עיי שיצטרך הוא להעמידם ברין »‬

‫א מן התורה אץ נקרא ביד‪.‬אלא ג' מומחין ת״פ כתיב אלקיח‬ ‫בפי׳ משפטיי ואין אלהים אלא דיין מומחה כטו שכתבנו אבל‬ ‫משוםתקון העולם אחו״ל שכל ג׳ ילךאו ביתי דין וכשרי׳ לדיני‬ ‫•מטונו ואפי׳ ג׳ הדיוטו׳ יאלו הגי דנין לאדם בעל ברחו‪ ,‬בריא‬ ‫כשהנוובע מסיב לירד לרין אי שאינו רוצה לדון עמ התובע בעירי‬ ‫ורוחי אותו אבל אס רוצה לדין עמו בעידו אלא שאץ חפץ באלו‬ ‫הגי שערוד התיבע או זה מדר לו אח׳ ווה בורר לו אחד מ ׳ כמו‬ ‫'שיתבאר בעיה סי׳ י״נ ווזקא בדיעיס שאינם קמעים אכל אם‬ ‫ישנן דיינים קמעץ בעיר לא יוכל ליטר לא אדון בפניהם אלא‬ ‫בפני וה מדר לו אחד מ׳ דאל׳׳כ כל א׳ ידחה חברו ויטשיכנו‬ ‫כדי לישטט מדינו‬ ‫ב וכיון דטקדאי ילפינן שצריכק להיות ג׳ מדכתיב ג׳ פעטים‬ ‫אלהק בפרשה לפיכך פחות מני אין דיניהם חן אם לא קבלום‬ ‫׳•עליהם ואפי׳ הם סמיכץ באיי ואפי׳ אם לא טעו וההודאה שמירים‬ ‫בפניהם הוי בטי שטורח חוץ לב״דפפני שאד עיים דעלמא שאינה‬ ‫הודאה' אלא איכ שיאמר אתם עדים כמו שיתבאר בעיה ביס ל׳יב‬ ‫וםימ? פיא ויכולץ להחליף טעניתיהן שטענו בפניהם וכן הכופר‬ ‫•בפניהם ואחיכ באו עדים לא הוחזק כפר! משא״כ כשהם ג׳ שאע״פ‬ ‫שאינם סמוכים ההודאה בפניהם הוי הודאה בב״ד ובן הביפר בפניהם‬ ‫זאחיכ באו עדים הוחזק כפח ואינו יכול לחזור ולטעון כמו שיתבאר‬ ‫בעיה סי׳ ‪8‬׳ ‪,‬‬ ‫‪ j‬וכטו שתקנו חז*ל שגי הדיוטות יבולין לדין האדם בעל ברחי‬ ‫כן תקנו שיחיד מומחה לרבים יכול גיכ לטף את האדם לדון‬ ‫גפניו מגל כרחו מיהו אע״ג ?\טותילו ליחיד מימחה ל ‪ p‬יחידי מ*ט‬ ‫א*י' קבלוהו עליהם מצית חזיל הוא שיישי' עמו אחרים שאץ ק‬ ‫יחידי אלא אח׳ ב״ה »‬ ‫ף ובן אפילו הם שלשה שהוא ביד שלם כיז שהם רמס הרי זה‬ ‫משיכי' ומוטב שיחתך הדין בייאטב׳׳י וטוב שיהיו כל היושבים‬ ‫בביר תיח וראוי׳ ואסור לאדם חכם שישב ביין ער שידע טי‬ ‫שישב עטו שמא ישב עם אנשים שאינם הגונים ונמצא הוא בכלל‬ ‫באיזה יום דנין ובאיזה זמן בלס ובו ה׳ סעיפיח ‪:‬‬ ‫קשר מנדים ולא בכלל ביד דכתיב לא יסיר שכם מיהודי ומ־דקק ה‬ ‫מבין דגליו וגי׳ ולא ים״ משמע לעילם אפי׳ בזמן הגלות שאץ‬ ‫א דבר תורה בל הימים ראויין לדון בהם ובטלזיש ה׳יי‪-‬ר מציה‬ ‫מלכי יהירה לישיאל מימ יהיה לאיתי שגט שירה וממשלה על‬ ‫היא על קדיינץ לדון בכל יום שהיי לא חילקה התורה בזמני‬ ‫ישיאל לפיכך אמ‪-‬י לא יסור שבט מיהודה א^י ראשי גלי‪ ".‬שבבבל יומידרינא אכל מ״מ אש־ו חכמים לדון בש״ייים מיב משוס נזייה‬ ‫• זח איז י׳טיאל י מ י י ק ק מהין רנדינ אז^ בגי מיו של שש« יכתבו טענות ותשובית ופסקי דיגין וכהיג ואש עכר ודן בדש‬ ‫כין שוגג כין שןיד דיניהם ‪. p‬‬ ‫(‬

‫‪t3‬‬

‫‪M‬‬

‫הלכות‬

‫לבוש• עיר שושן‬

‫שמן‬

‫דיינים‬

‫ז‬

‫ו‬

‫‪ 3,‬אין קובעין זמןלרון בע״ש ועיים מפני שהעם טרודיןלהכץצרכי‬ ‫שבת יי״ט ואפילו אם הזטיגו לנעל דין לבא לביד אין צריך לבא‬ ‫מ ״ א לשלוח אחריו אבל אם באו מאליהן מותר לדייגים לקבל‬ ‫טענותיהם ואם הזמינו לבעל דין בעישףיט לבא לדין אחד השנת א בל ישראל כשדים ליון ואפילו «מזי ואפילו פל •מלשמן‬ ‫וי״ט ולא בא אין קוגםין אותו דאשרינן אגב טרדת הזמנת צרכי‬ ‫שיושבי! בדין הם ממזרים כשרים‬ ‫שבת וי״ט שנח‪.‬ולא זכר שהזטינוהו ובן אין קובעי! זמן לבא לדן ב אבל גר פסול לדו! שנאמר שום תשים עליך מלך מקרגאחץ*‬ ‫בניסן ותשרי מפני טרדת הסועדות פיה• אינו דומה טרדות דטועדית‬ ‫תשים ריבה הכתוב משימות הרבה לומי ל ך בל משיטו*‬ ‫שישלחם זמן להכין כל •יפות החדש נטו טררת הננת עיש לפיכך שאתה משים עליי א* ' ייין בעלמא לא •הא אלא מקרב אחיך‬ ‫אם הזנדנויזו לדי( בניסן ותשרי לנא אחריהם ולא נא קונסין אותו וממזר מקרב אריך מקרי ולא גר יאפי׳ בדיני ממונות משמע שפסול‬ ‫אבל נסיק מזמינן ורגין אע״פ שיש כו ג״כ מועד העצרת כיין שאינו‬ ‫בד״א שהיא עצמו גר שנתגייר אי שהוא מזרע גרים משני צדרין‬ ‫אלא יום אחר לבני איי ושג• ימים אפילו לבני הגולה אין טרדתו כל‬ ‫כאביו ואמו אבל אם הוא מידע ישראל מצד אחד כשר דמקרג‬ ‫כך טרדה מסבנים! ותשרי לאיאטרן שאי! קיבע׳‪ :‬אלא יהזטיןלבא‬ ‫ישראל הוא לא מבעיא אם אביו מישראל כשר דהא בגון זה בשד‬ ‫מעיר לעיר אבל טי שהוא בעיר קובעין לו זמן ודני! אותו וגםטעיר‬ ‫היא אפי׳ לכהונה אלא אפילו אינו מזרע ישראל אלא מצד אפו‬ ‫לעיי־ אם נראה לדייני! שישבו חשש דחייה ורמאות קובעי! ודני{‬ ‫כשר לדון דמקרב אחיך קרע! ביה כיח שאמו מישראל ואפילו‬ ‫ובז&ן הזה נוהגי‪ {,‬שדגץ אפי נעיש זע׳יט אם רזאין שיש בו קצת‬ ‫שלשתם גרים שאמותיהם מישראל כשדים וגר משנ• צרר? דאמרינן‬ ‫צורך משום ביטול מלמדים וכת״ג וכתב מורי הרטא״י ז״ל ודוקא‬ ‫לעניו טמון יש להקל דהפקר ב״רהפקר אבל בדבר איסור בגי! לסדר דפסיל לא אמרן נטי אלא לדון את ישראל אבל לדון את הגו*‬ ‫גט או חליצה בע׳יש משום ביטול מלמדים אין להקל ורוקא באקראי דזבירו כשר דדרשינן עליך דהיינו על ישראל הוא שצריך להיומ‬ ‫מקרב ישראל אבל על הגר יכול להיות דיין אפילו ג ר גמור שאינו‬ ‫בעלמא אבל לקבוע זמן ב״ד גיוס זה אץ להקל »‬ ‫ב;ל מישראל לא מאביו ולא מאמו *‬ ‫ו‬ ‫דבר תורה אין דני! אפילו דעי ממונות אלא ביום ולא בליייה ג קטן פכוללדון כיין שאינו בן מצית ואם הגיע לי*ג שנה אפי‬ ‫זהקא תחלת דין אבל גמר דין דנץ אפיא בלילה דלפי גן לה‬ ‫לא הביא שתי שערות אס היא מפולפל ובקי בחדרי תורה ראוי‬ ‫טקרא׳ דרמינן אהדר דכתיב ושפטו את יזעם ככל עת אפילו ביילה לד־ן כ״‪ ,‬להושיב אותו עם אחרים בין ביחיד מומחה וי״א אפי&‬ ‫טשמע וכתיב והיה ביום הגחילו את בניו שבוינתולומר כל דיני נחרת הביא שתי שערות אינו ראוי לדון‪ :‬עד שיהיה בן י*ח שנה שאו‬ ‫ובנחלות משפט כתיב והיינו דיני טמונות וש״ט דיני ממונית ידיה היא יודע בטיב משא ומתן שבין הבריות שכן מציגו ביאשיה‬ ‫גיגם הא כיצר יים להתחלת דין ולילה לנמר ד•! ואיפכא לינא‬ ‫מלך יהודה שכל דין ערן מבן שמונה שנעשה מלן עד שהגיע‬ ‫לטימר דזז־זילת דין עיקר ועור רניום הנחילו את בניו על כרחיך‬ ‫לבן י״ח החזיר שקורס לכן לא החשיב דיניו להיות די! סומא‬ ‫דייל י עיי עדים שיקבלו העדות שכן צוה וקנית עדות הוא בתחלת‬ ‫בשתי עיניו פכ‪-‬ל לחן דכתיב ועל פיהם יה ה כל ריב וכל גגע‬ ‫דין ואס כן ושפטו את העם בניי עת אפילי כלילה דיצה לוטרלגמר‬ ‫הקישה התודה ריבות לנגעים מה נגעים שלא בסומא דכתיב לכל‬ ‫דין יניון שאין תחילת די! בלילה אין פקכלץ ניב עדות נלילה‬ ‫מראה עיגי הכהן אף ריבות שלא בסומא מיהו אע״ג דלנגעיפ‬ ‫דקנלת ערות תחלת דין הוא ואם קבלוהו נטלה י״א שאין דנין‬ ‫אפילו סימא באחד מעיגיו פסול דלכל מראה עיגי משמע עד‬ ‫•עליך והוי נאילו לא קבלוהו בנ״ר וייא דא‪3‬י׳ אם עברו ודנו כלילה‬ ‫אפ" תחלת דין וגמריהו רינתם דין דיא בכל עת כתיב טיט לק=ין לאיכא בולה מי*‪:‬ה מ״מ לדו! סומא באחד מעיניו בשר דלא גרע‬ ‫הימן ב״ח סעיף ביה כתבתי באיזה דין אמי־ו שהוא דין אכל קבלת ראיית סימא בא׳מעיניו ביום מראיית כל האנשים בלילה ראמרינן‬ ‫ערות אפי׳ אם קבלוהו בלילה אינו עדית ע״ ש « הדייגץ אינן צ־יכין לע־ל דהתירה התורה גמד דין בלילה הלכך סומא באחד מעיניו‬ ‫לישב ברין בל היום בולו מהבוקר עד הערב אלא מקצת היום שנן שאי אפשר לו לראות בעני! אחד כשר אפי׳ ביום• ואפי׳ לתחלת‬ ‫אמרו רז״ל גבי ויעמוד העם על משה מהבוקר עד העיב וני תעלה יין ואפי׳ לכתחלה דאל״כ אלא לגמר דין כיצד יבא לגמד דין‬ ‫בלא תחלת דין »‬ ‫על דעתך שטשח יושב ורן }ל היום טלו תורתו אימת נעשית אלא‬ ‫לומר לך כל דיין שדן דין אגית לאמתו אפי׳ שעה אהת מעלה עליו ך י״א דשתוי יין מותר לדון דיגי ממונות שלא אסדה התורה שתוי‬ ‫יין אלא להוראת אסור והיתר שכן כתיביייהבדיל בין הקדש‬ ‫יכתיב באלו נעשה שותף להקביה בטעש׳ביאשית נתיב הבא ויעמוד‬ ‫דעם על משה טן הבוקר עד הערב וכתיב התם דה׳ עיכ דהי נוקד ובין החיל וגו׳ ולתורת את בני ישראל את הדקים וגי׳ ואילו‬ ‫יום אחד ופירושו עיל ם״ח סייף סעיף •ב׳ ואותו מקצת צייך להיות משפטים לא כתיב ובייש בזמן הזה דיינות שלנו אינם חזקים כל כך‬ ‫דאם שתה מהם ולא הגיע לשכרות הרבה שמיתר• לדון»‪.‬‬ ‫בבוקר קודם שאכלו ושתו שעדיין אינו עת שכרות שבן אמרשל‪:‬־ה‬ ‫ע״חאילך איץ שמלכך געי־ ושריך כבוקר יאבל׳ אשרך איץשטלנך ך• אשה פסולה לדין אע״ג רהוקשה אשה לאיש לבל התורה לדין‬ ‫פסולה משום דהקפידה התורה גבי עסקי דינים על אגשיפ‬ ‫בן חורין ושריך נעת יאבלו נננו־ה ולא נעתי בגרורה של תורה‬ ‫ולא נשת״ה של י״‪ ,‬ואין מלבך אלא דיינין שנאמד מלך כמשפט דוקא רבתי׳ ועמדו שני האגשים וגו׳ א״נ מרכתיב וישארו שגי‬ ‫•עמיד א־ץ ע־ נן אטיו חז״ל שזמן ישינת הדיינין מהבוקר עד *נשם במחנה ואנשים רהכא מיותר היא למעוטי נשים והתם גפי‬ ‫יםעוד׳שהיא תחית שעה ששי׳של היום וטכאז ואילך זיין צריכין לישב ע זקנים שבירר משה להיות דיינים על ישראל כתוב וכ״ת הרי‬ ‫ך אבל אם ירצו לישב ז;ינו בל היום דהא ככל עת כתיב מיט אטרו דבורה דכתיב והיא שופטה את ישראל ע״פ הדיבור ולכבוד‬ ‫חז״ל שלא ישבו לדין סמוך למנחה נהלה דהיינו מתחלת שעה השכינה ששרתה עליה שאני א״נ היא לא דנה בעצמה אלא‬ ‫שביעית ולגזעלה ואפי׳ לגנזר דין לא ישבו סטור למנחה גדולה רק היתה מלמדת עיפטי ישראל ‪ .‬דבר תירה אין עד נעשה דיין אפ?'‬ ‫שיתפללו קידם לבן דשמא ימשיך הרין ויעבור זמן ח פיית המנחה ואם ראה הערות בד‪:‬עה שהיה ראוי להיות דיין שנאמר ועמדי שגי‬ ‫יתחילו פשוך לטנחה גדולה אפילו תתלת דין איןטפםיקץ יאפי׳לכשיגיע האנשים אלו העדים אשר להם הריב אלו הבעלי דיני! לפני ה'‬ ‫זטןשנח׳קטנה ובלבד שיהיה לים שהות להתפלל אחר שיגמור הו״׳אגל אלו הריינין שייט רעדים לחוד ודייני! לריר וצריבין העדים לעמוד‬ ‫אם יתחילו םטיך לטגחה קטנהאפי׳גטר דין טפםיקי; מידוטתפללין לפני הדיינין כעת שיעידו ‪ .‬ועוד שכל עדות שאי אתה יכול להזימו‬ ‫ךן ומאמתי הוי התחלת הרין שאמרנו שאין צריכין לה םיק בשהתחיא אינו עו־ות גמור ומאויי׳ ואם נעשה עד לדיין עדות שאי אתה יטל‬ ‫סמוך למנחה גדולה משיתחילו בעלי הדינין לניעגןאו משיתעטפו להזימו היא שלא יקבל הזמה על עצמו לפיכך אין מכניסין הער‬ ‫הדיינין זיתיישט לתת דעתם׳ על דינהם עיי[ בלבוש התכלת םי׳ל״ב‬ ‫במניין הדייניםבדיא בעד שמעיד בהגד׳כגון שהעיד אחד או שנים‬ ‫הדיינים בפני חבית על מעשה שראה אע״פ שראה‬ ‫מן‬ ‫אותו המעשה ביום בזמן שהיה ראוי להיות ריק שוב איוו‬ ‫ו ע ל כמה ת י ן ובו סעיף א ׳ ‪.‬‬ ‫יבוללהצסרף עמהם לרון על‪ .‬אותו מעש׳ שאז‪.‬אם היו מזמין אה‬ ‫» אץ הדייגים צריבין לישב בדין על תניעה פחות פשוה פרומה דקי״ל הער היא לא יכנס עמרם במניין לקבל הזמה אבל אם אין שום אחד‬ ‫לגבי גזל דפחות טשות פרוטה אינו נקרא גזל וילפינן לה מקיאי מעיד בפניהם כנין ששלשה הדיינין ראו בעצמן• המעשה אפי׳ א‪$‬‬ ‫דכתיב גבי גוזל הקדש ואת אשר חטא טן הקרש ישלם ואטרינןואת כוונו ראייתן בהירת עדות אם ראוהו ביום שהוא זמן שהי׳ראויים‬ ‫דבר הוא דבל אתי! וגטין רבויין הן ואתא לרבות פחות משוה פרוט׳ לדון נעשים דיינים ודגי! ה! עצמן על איתו מעשה שראי אפילו‬ ‫בהישבןן ומדאיצטרכא התורה לרבות גבי הקרש פחות טשוה פרוטה ביום אח׳ ואימתי‪ .‬שירצו שביק שראוהו בעת שהיו ראויין להיות‬ ‫לחשבו{ ש״ט גבי הדיוט אינו צריך השבון וטע‪:‬זא דםתם גני אדם דיינים חשבינן אותה ראייה באלו באותו פעם ישבו בדיןושמעוהו‬ ‫מוחלין זה לזר‪ ,‬על פחות טשיה פרוטת ואין תביעתו תביעה ואף כי זה מפי עדים‪ .‬כתורת עדות שאין שמיעת העדות‪ -‬גדולה מראייין‬ ‫התובע א*ורוצה למחול בטלה דעתו אצל כל אדם ואין טשגיחי! בו עיניים ועדות שנתקבל בב״ד יכילין לדין עליו אימתי שירצו ה״נ‬ ‫ובצעקתו ואפי׳ הוזקקו בבר לישב על שוה פרומה אץ גוטרין אותו על יכולין לדין‪ ,‬על ראיית! שהוא קבלתעדות! בבל עת שירצו והטעם‬ ‫פחות משוה פרוטה וי״א שאם התחילו בפמטה צייכין לגושרו בפחות שהיא עדותן‪,‬שאי אתה יבול ייהזימו אין לפוסלו וכיון שכל הדייניפ‬ ‫משוהפרגטה וה״דבגון אם חוזר הנתבע ותבע מן התובע פחות םשיה יודעי! בבירור שזה העדות‪.‬א״א להיית מוזם שבלם יודעים‬ ‫פרוטה גזקקיס לו דאי לתובע אתר היל תתלת דין לגבי דידיה ואע״פ שבולם‪,‬ראו לא‪ .‬שייך לתיש לוה משא״כ כשאי‪-‬ד או שגים מה‪8‬‬ ‫שישט ככר בדינים אחרים אין מקקים לזה כלל שתובע פחות םש״פ הם עדים והשלישי אינו יודע בביריר כמוהם ג״ל‪-‬אבל או! ראוהו‬ ‫אגל לנמנע שאינו אלא טשיב על טענת התובע ומשיב זה ככללן‬ ‫בלילה בזמן שלא היה ראוי( לרון באותו פעם אע״ג שאין שייך‬ ‫לומר אורנה הוא חייב לי וכת״ג נזקק[ לו»‬ ‫כאן »<‪ k‬העדות ע!«י אתה יבול לדזזימן א*״ה אי^ מין *‬ ‫מעשה‬

‫ז‬

‫מי ראוי לרון והפסולים מחמת שנאה ומרגיז ובו‬ ‫י״ב מניפים ‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫‪,‬‬

‫‪T‬‬

‫י‬

‫‪4‬‬

‫‪,‬‬

‫חשן משפט‬

‫הלג‪-‬ית דיינים‬

‫מעשה זה ע״פ עצמן מפני שאי אפשר לקיים כאן ועמדו שגי‬ ‫האנשים לפני ה׳ שכשיש״ למחר לדין זה על כחתך יצטרכו לחזור‬ ‫להגיד עדותן בעת הדי; שאין שייך כאן‪.‬שלא תהא שמיעה גתלה‬ ‫מראיי׳ שאין ראיית; בלילה חשובה בקבלת ערות בפ;י דיינים ע״י‬ ‫שמועה דאפי׳ בדיעבד אינו עדות בלילה שעדות תחלת דין הוא‬ ‫כמי׳ ש למעלת ויתבאר עוד לקמן םי׳ כ״‪.‬ת סעיף כ׳׳הע״ש לפיכך‬ ‫צריכין דיינים אחרים שיעירו הש בפניהם על זה המעשה וידונו‬ ‫הדייני! עליו ואם היו שם גם כן אתרים שיאו המעשה בלילה‬ ‫אע״פ שגם הם ראוהו יכולין הם לדון עלפי עדות ראיית האתרי׳‬ ‫שיעירו בפניהם בד״א שלא הוזמנו הס בשעת מעטה להעיר אבל‬ ‫אם הוזמנו הם ג״כ להעיד אף בערות האחרים לא ידונו שכיון‬ ‫שהם העדים שהוזמנו הוי להי ערים ואי; עד נעשה דיין משום‬ ‫ועמדו וגו׳ וי״א שאפי׳ הוזמנו להעיד יכילין לרון בערות האחייס‬ ‫דהא מ״מ עדות שאתה יכול להזימ׳ הוא וגם ועמדו שני האנשים‬ ‫לפגי ה׳ יש כאן » בד״א שאין עד נעש׳ ריין בדיני דאורייתא‬ ‫אבל ברבר שהו׳ דרבנן ער נעש׳דיין »‬ ‫ן מי שתובעי! אותו לרון לפני דיי! שהוא קטן ממנו הדעת‬ ‫נותן _ שאין הריין יכול לנופי לילך לפניו שיש בזה חילול‬ ‫כבודו אלא שמכנפין מאן דאיכא המש מחכימי ומעיין בדיני׳ ‪t‬‬ ‫ן אסור לאד׳ לדון לבתחלה למי שהו׳ אוהבו אפי׳ אינו שושבינו‬ ‫ורעו אש־ בנפש‪.‬־ לא ידינו שממיך אהבתו אינו רואת לו חבו‬ ‫וכן לא ידון למי שהו׳ שונא אע״פ שאינו אויב לו ולא מבקש‬ ‫רעתו שממוך שנאמו אינו רואה לו זכות ולא משום חשד רשע‬ ‫ופשע אשרו לדון אוהב ושונא אלא דקי' להו לחכמים שעניי!‬ ‫הזכות והחובה מבצבצ' האים בלא כיון רשע אלא מתוך אהבה‬ ‫מועטת הלב נוטה לזכות ומתוך שנאה מועטת הלב נוטה לחובה‬ ‫אבל מ״מ אס דנו דיניהם דין ואפי׳ לבתחלה אין אחד מנעלי הריני!‬ ‫יבול לפיסלו אלא שאמיו חכמיש משום מדת חסידות לא ידונו‬ ‫לפי שצריך שיהיו השני בעלי דינין שוין בעיני הריינים ובלבם‬ ‫ואם לא היה הריין מביר את שום אחד מהם ואת מעשיו אין לך‬ ‫דין צרק כמוהו אבל אם הוא שונא גמור פסול הוא מ! התורה‬ ‫ויבול הנעל דין לפוסלו ואפי׳ בדיעבר אין דיניו דין שנא׳ והוא‬ ‫לא אויב לו וגו׳ ואמת חז׳׳ל רהאי והיא לא אויב לו על כרחך לאו‬ ‫ארוצח קאידהא בבי כתיב והוא לא שונא לו וקראי א־וךיני טובא‬ ‫גבי רוצח כתיבי אלא אדיין קאי והכי קאמר והוא לא אויב לו‬ ‫פי׳ הריי! אז ירוננוהא אויב לו פסול הוא מן התורה ויכול הבעל‬ ‫דין לפסלו ולא ידיננו וכיון שהתירה פסלה שונא גמור שבר׳ הוא‬ ‫דה״ה אוהב גמור שהוא שישכינו ורעו גם כן הוא פסול מן התורה‬ ‫ואין דינ‪.‬יו דין ואיזהו שונא שאינו יכול לרוגו כל שלא דבר עמו‬ ‫שלשה שנים מחמת• איבה » ואם הבעל דין אומר שהדיין שונאו‬ ‫ואין הדיין מודה לו אין הנעל דין יכיל לפוסלו מלרונו אלא אם‬

‫סימן‬

‫וע״ל סי׳ ל״ג סעיף ו׳ כל הפשילין להעיר מהמת עבירה משוש‬ ‫שנאי אל תשמ ירך עש רשע וגי׳ פשוליש ג״ב לרון דחד טעמא הוא »‬ ‫י ודיין שיורע גתביר‪ •.‬שהיא גזלן או רשע אין לו להצטרף לישכ‬ ‫עמו בדין שנאי אל תשת וגו׳ וכתיב מדבר שקי־ תיחק•‪ ,‬וכן‬ ‫היו נקיי הדעה שבירושלים עושין לא היו יושבין בדין אלאא״כ‬ ‫היו יודעים מי ישב עמין כדי שלא יצטרפו לדיין שאינו הנון‬ ‫י א צריך הדיין שיהיו בו שבעה דכרים הללו ‪ ,‬חכמה ענוה ‪,‬‬ ‫יראה שנאת ממון » אהבת האמת » אהבת הבריות להם ‪.‬‬ ‫בעלי שס טוב שבל אלו הדבייש הם מגורשי׳ בתור־ אש־ הכתוב‬ ‫חכמ־ס ונביניס הרי חכמת וידועים לשבםינם אלו שהבריות נוחים‬ ‫מהם כי ידועים מל עי ן ולנעמי מידע ובמה יהיו אהובים לבריות‬ ‫בזמן שיהיו בעלי עין טיבה ונפש שפלה וחברתן טובת ומשאן‬ ‫ומתנן בנחת עם הב־יות ולהלן הוא אומר אנשי חיל שיהיו גבורי׳‬ ‫במצות ומדקדקים על עצמן וכ־בשים את יצי־ש שלא יהא להם‬ ‫שום גנאי ולא שם רע ויהיו פיקן נאה ובכלל אנשי חיל שיהיה‬ ‫לתם לב אמיץ להציל עשוק מיד נוזל‪,‬־ כעני! שגאמ־ ויקס משה‬ ‫ויושיען וכל זת וכיוצא בו הוא בכלל בעלי שש טוב ‪ 1‬ומה משה‬ ‫ע׳יה היה עניו אף ילדיי! צריך להיות עניו יראי אלקיםכמשמעו »‬ ‫שונאי בצע כמשמעו שאף ממו{ שלהם אינם נב־ןלין עליו ולא‬ ‫תרפי! לקבץ ממון שכל מי שהוא נבהל להין חסר יבואנו‬ ‫אוהבים‬ ‫אנשי אמת שיהיו רודפי! הצדק מהמת עצמן בדעתן‬ ‫את האשת ושונאי׳ את החמש ובורחין מכל מיני עול » וע״ל סימן‬ ‫ח׳ סעיף א׳ *‬ ‫י‬

‫‪t‬‬

‫‪k‬‬

‫י‬

‫י‬

‫י‬

‫י‬

‫‪t‬‬

‫כן יביא עדים שלא דבי עשו ג׳ ימים מחמת איבה «‬ ‫ךן ב׳ ת״ח השונאים יה את זה אסורין לישב יחד בדין שמתוך‬ ‫ששונאים זה את זה ד^ת כל א׳מהם לסתור דברי חבירו‬ ‫ומתוך כך כל אח' מטה את חבית מדרך האמת ויצא מביניהם‬ ‫משפט מעוקל ואםמכ־ה ג״כ אקרא דכתיב ׳והוא לא אויב לו ולא‬ ‫מבקש רעתו למה לי אלא לשני דייני׳ שלא מבקש רעה זה לזה‬ ‫ידונו אכל כשמכקשי׳ רעת• זה לזה דהיינו שונא׳ לא ידונו »‬ ‫בל הפסולים להעיר מחמת קורבה כמו שיתבאר לקמן בהלכות‬ ‫ערות סי׳ ל״ב סעיף ב׳ בסייר פםולץ גם כן לרו; דכמידדרשינן‬ ‫לא יומתו אבות על בנים בערות בניס מ׳ כך ררשינן ליה לא יומתו‬ ‫בדין בנים ‪ ,‬וכן לא יהיו הדיינים קיובים זה ליה כמו בעדים דמ״ש»‬ ‫וכן י״א שאפי׳ הדיינים והעדים לא יהיוקתביםזה לזה משעם זה‬ ‫דמ״ש כיון שהדין נחתך על פ׳ הריין והעד יחי ה!־י עיקר הדין‬ ‫נחתך על פי קרובי׳ והתורה פוםלמו ועוד דהוה ליה עדות שאי‬ ‫אתה יכול להזימה שלא יקבלו הדיינים הזמה על נךוביהם; מחותנים‬ ‫כגון אבי החתן ואבי הכלה אע״פ שמעידין זה לזה י׳יא שאין רנין‬ ‫זה לזה ויכיל הבעל דין לפוסלו לומר אינו מקובל לי כי לא יהפיך‬ ‫בזכותי » בד״א בדיין קבוע או שהקהל והראשים נותנים דיינים‬ ‫לשנ‪/‬בעלי דינין אבל כשזה בירר לי אי!ד וזה בירר לו א׳ כמ״ש בע״ה‬ ‫סימן י״ג כל אתר יכול לבתי אמ א׳ הבו א׳ מי שירצה ואין חבית‬ ‫יכול לפיסלו אם לא בפפיל גמור שהי׳ פםיל מן המורה שביין‬ ‫שעיקר הדי! תלוי בשלישי הנזבייע אין לפסיל אות׳ המבוררי׳ אע״ג‬ ‫דמתקיבי רעמייהו לגבי בורדיה׳ דבלא־ הכי כל המתברר מאחר‬ ‫אע׳׳ג שאין ‪-‬יעשוה כ! טדינא כמ״ש כע״ה מ״מ דרכו הוא לתת‬ ‫לבו יותר לדביי מי שבירר א־מו ולהפך בזכותו יותר ולהבין דבריו‬ ‫להשעימו לדיין חבירו והנ׳ יכריע ביניהס לאמממ הרין ‪ 1‬אבל‬ ‫פסילים גמיריש פשיטא שיכיל כל אחד לפסול ריין חנית אפי׳‬ ‫כזה בורר במושימ׳ לקמן בע״ה » היב יכול להיות דיין למלמדו‬ ‫שאינו אוהבו יותר מחמת שהוא תלמידו וכל הפסולין לדון משום‬ ‫אהבת ושנאה או קורבה מ״מ יבולים הם להושיב תחתיהם אתרום‬ ‫הנשיים לרון שידונו אותו הרין המנדה אתי חקי רו• מפני שזלזל‬ ‫בכבודו יכול לדונו שאי; זה נקרא שונאו אלא שמענישו על פקודתו‬ ‫‪t‬‬

‫‪,‬‬

‫‪t‬‬

‫ח‬

‫‪ y‬כל רבי שיש לדיין צר הנאה בו אינו יבול לרין עליו רוראי‬ ‫לבו נוטה אתר הנאתו ולא ימצא זכית למתנגדו לפיכך בגי‬ ‫העיר שנגנב לתש ם׳ית אין דנין אותם בדייני איתה העיד אא״‪ :‬יש‬ ‫להפ ס״ת אחרת לקיות צ ‪ t‬שכיון שיש ל־זש ס״ת אהדת יכולין‬ ‫לשלק עצמן מוו שנגנבה ולקבל עליהם אפילו יזנו בה שהמ לא‬ ‫יקיאו בה עולמית רק באהדת ואז יכולין לרון על אות־ שנגנבה‬ ‫שאין להם שום הנאה בה ואפילו אם יקראו בה הקהל בעיר׳ בבית‬ ‫הכנש׳ והס ישמעו הקייאה אין זה הנאה להס כיון שיש ס״מ אחרת‬ ‫בנייה שיכ־לין הקהל לקידת בת וי״א אפי׳ הם עצמן יכולין לקיות‬ ‫בהו אש קירין איתי לס״ת ילא מיקרי הנאה כ־ון שיש ס״ת אחרת‬ ‫בכייה ^יכולין הש לקיומ בה ועייל סי׳ ד׳ אס‪,‬א׳ מחזיק בשלה׳‬ ‫דעברי רינא לנפשייהי ועייל ס־מן ל״ז סעיף י״ט וב׳ וה״ה ברין‬ ‫ב״ה שיש מחלוקת עליה יבולין לרון דייני אותה העיר אע״פ שבולם‬ ‫נכנסים לתיבה אם יש ב״ה אחרת באומה העיר כמ״ש ברין ס״מ‬ ‫והאומר תנו מנה לעניי עירי אין דנין בדייני א־תו העיר לפי‬ ‫שמיטל עליהש לפרנסש ואפי׳ בעניי׳ שיש להם קצבה אין מועיל‬ ‫להם לבני העי‪:‬־ סילוק לימי אנו נותן להם קצכתן בין יזנו בין‬ ‫יתחייבו וידונו אותה בדייניש שבעירנו או הד״נין יאמ־ו אנו נתן‬ ‫להם לעניים קצבתן המגיע עלינו כין יזכו בין יתחייבו ואין לנו‬ ‫הנאה בזכותן אפייה לא ידונו הדיינין שבעירם מפני שיש להם‬ ‫הנאה לריינין ולבני העי־ שיהיה להם לעניי עירם פרנסה בריווז‬ ‫כיון שמושלי! עליהס ובן כל ענייני המם אין דנין בדייני אותת‬ ‫העיר לפי שיש להם חלק בו ‪-‬ונהנין ממנו בד״א במש כללי כגון‬ ‫להעיר או לדון על ארס י אחד אם י היא מפורעי המש כמקים ההיא‬ ‫אס לא שהוא דבר שאין לו קצבה שמי יורע ככזה שנים יחיה‬ ‫אותו הפורע המם שמקרין עליו א־ שדנין עליו ואין יכולין העדים‬ ‫אי הדיינין לסלק עצמן לומר אנו נתן חלקני ולא נהנה מן המס‬ ‫שלו כיין שאין לו קצבה אכל מס פרטי בגין שיודעים שלא ינהוג‬ ‫אלא לזמן קצוב יכול׳! הערים והדיינים לסלק עצמן‪ .‬ולימי־ שיתנו‬ ‫הם לקהל בלי עיטה ושימה כפי החלק המגיע להם כאותו השך‬ ‫בין יזכו בי! לא יזכו ואז ד‪4‬ין להם ביייני אותה העיר אחיי שנסתלקו‬ ‫הערים והריינין ואם עשו תקנה אי שי׳םמנהג בעיר שדייני העיר‬ ‫יתנו אף על ענייני המשיב! דינהם די; כמי שקבל עליו פסול או‬ ‫קרוב לדון שדינו דין וע״ל סיף םימן ל״ז סעיף כ״ב »‬ ‫‪t‬‬

‫‪t‬‬

‫ח‬

‫שלא למנות דיין שאינו היון‬ ‫ועונשו ובו ה׳ סעיפים •‬

‫וגורל ש נ ר הריין‬

‫‪ #‬אין למנות ריין שאינו הגון לדיין אע״פ‪ .‬שהוא בעל מחית‬ ‫טובות וכולו מחמדים אלא שאינו‪ ,‬חבם בתורה ובקי בדיני׳ אץ‬ ‫למנותו רכל שממנה ריין אפי׳ דיין כזה עובר בלא תעישה דלא‬ ‫תכירו פנים במשפט רהאי לא תכירו ע״ב לא מיידי בדיץ עצמו‬ ‫ל־זהי־ו שלא יכיר פני אחר מן הבעלי דינין להצדיקו שלא ברין‬ ‫ולעשות עול דהא בפישמ מינוי הדיינים כתיב שופםים ושוטרים‬ ‫התן לך וגומ־ יעיד שבבר נאמדו במה לאוין ואזה־ות על זה לא‬ ‫תעשה עול לא תשה משפט ודל לא תהדר ולא תהדר פני גריל‬ ‫וכמה לאוין אלא ע״כ אינו מדבי אלא בסגהררין או מלך או רא‪£‬‬ ‫גילה א׳ ב‪:‬ל מי שיש נח ביר‪.‬׳ למנות דיינין שלא יכיר פני אדם‬ ‫ויאמר איש פלוני נאה הוא אישיבגו ריין או איש ‪£‬לוני גבוד הוא‬ ‫אושיבנל דיין או איש פלוני קרובי אושיבגו ריין או איש פלוני יודע‬ ‫בכל‬

‫לבושעירשושן‬

‫סימן ח ט‬

‫הלכות דיינים‬

‫אושיבנו דיין נמצא טחייב את הזכאי ומזכה את‬ ‫‪,‬גל לשון‬ ‫זחייב לאטפני־שהוא רשע אלא מפני שאינו יודע לכך נאשר לא‬ ‫תכירו פנים במשפט ואפי׳ ע״ט שישאל כל דין ודין שיבא ל‪1‬ניו‬ ‫מפי דיין חכם שבע?ך אםו׳ להושיבו שכיון שאינו בקי בדינים איא‬ ‫לו להציע ולהטעים דברי טענות הבעלי דינים לפני החכם בשאלותיו‬ ‫על נבון ואפשר לי לומר שעל כיוצא בוה אחז״ל כל המעמיד דיין‬ ‫על הציבור שאינו הגון כאלו נוטע אשרה בישראל שנ׳ שופטים‬ ‫ושוטרים תתן לך וסמוך ליה לא חטע לך אשרה בל עץ ועץ דיין‬ ‫הוא דבתיב בי אדם עץ השרה וטוקמינן ליה בתלמיד ואמר רב אשי‬ ‫ובמקום שיש ת״חכאלו נטעה אצל המזבח שנ׳ אצל מזבח ה׳אלקיך‬ ‫ות״ח טכפרין נטזבח עיכ ונ״ל שכוונת רב אשי לומר על זה הדרך‬ ‫שימנה אותו אפי׳ ע״מ שישאל את החכם אפייה הוא כנוט׳‪,‬אשרה‬ ‫אצל הטזבח דאלייכ טאי קמ״ל רב אשי דמה לי נוטע אשרה םתם‬ ‫או נוטעה אצל המזבח בתרווייהוחד לאו הוא אלא ע״כ כוונתו לוט׳‬ ‫על זה הדרך שישאלנו ודריש אצל השזכ׳ כלו׳ שיהיה אצלו תמיד‬ ‫עישאלנו לת״ח הנמשל למזבח אפיה אםו׳ טיהו באיתן העיירות‬ ‫הקטנות שאין בהם חבטי׳היאויי׳להיות דיינים או שבולם עמי הארץ‬ ‫וצ־יבים להם דייני׳ שלא ילבו בפגי הערכאות של גוי׳ מיטב שימנו‬ ‫הטובי׳והחבשים שבהם אע״פ שאינם דאויי׳לדץ משילבו בפניהערבאו'‬ ‫שיש בו עון גדול וחלול השם וכיון שקבלו עליהם אין אחרי׳יכולי!‬ ‫לפוסלן » וה״ה בכל צבור נעת הצורך יבולי! למנות עליה׳אפי׳שאינן‬ ‫ראויים מדין תורה ונלכד שיכוונו לשם שטים אך לא יטנו שום‬ ‫דיין בשביל עשרו ובל המתמנה בשביל עשרו אסור לעטור לפניו‬ ‫ולא עור אלא שמצוה להקל בו ו״יזלולו ואסמבוהו אקרא דכתיב לא‬ ‫חעשון אתי אלקי בסף ואלקי זהב ודייקינ! הא דעץ שרי בתטי׳‬ ‫ומשנינין אלקי הוא לשו! דיין וה״ק קיא לא תעשו דייני כסף ודייני‬ ‫זהב בלוש׳ בשביל עושר בסף וזהב אשי עטהס והוקשו לאלקי‬ ‫כסף וזהב לומד שטצוה להקל בו ולזלזלו כשו האלילי בסף ואי׳ יל*‬

‫בדין פן ינשלו ואשמו ויצא שכרם בהפסדם ע״כ נמנעו עד שירעו‬ ‫שאין שם ראוי כמותן ואם ימנעו עצמן מהדין תתקלקל השוד׳‬ ‫ואעפ״ב לא היו יושבין בדין עד שהיו מבכירי׳ עליהם העם והזקנים‬ ‫ומפצירים בם ‪,‬‬ ‫ף ואסור לדיין להתנהג בשרר' וגסות הרות על הצבור אלא‬ ‫בענוה ויראה וכל פרנס המטיל אימה יתירה על הציבור שלא‬ ‫לשם שמים אינו רואה בן ת״ח לעולם שנאמר לכן יראוהו אנשיי‬ ‫לא יראה כל חכמי לב ר״ל מי שגורם שייראו ממנו האנשים שלא‬ ‫לשם שמיס לא יראה בן שיש לו חכם לב וכ! אסור לנהוג בהם‬ ‫קלות ראש אע״פ שהם עמי הארץ ולא יפסיע על ראשי עם קרש‬ ‫פירוש כשהצבור יושבין צפופין לא ילך הריין דרך עליהם על‬ ‫האצטבאו׳ לישב במקומו שנר׳כמפםיע על ראשןדרך גאיה ואפמכוה‬ ‫אקרא דכתיב לא תעלה במעלו׳ וכמוך ליה ואלה המשפטי׳כלומר‬ ‫אף לשופטים אני מזהיר לא תעלה וגוי כי אע״פ שהם הריוטו׳‬ ‫ושפלים»בני אברהם ויצחק ויעקב הם וצריך שיםנול טורח הצבור‬ ‫ומשאן במו שדרשו ז״ל ויצום אל בני ישראל ע׳׳מ שיהיו מקללין‬ ‫אתכם וסוקלין אתכם באבנים וכשם שנצטוה הדיין לנהוג במריז‬ ‫זו כך מצוה בצבו׳ לנהוג כבור בדיין ויהיה אימתו עליהם דכתיכ‬ ‫ואצוה את שופטיכ' בעת ההיא דמשמע שהזהיר החכמים להדריך‬ ‫הצבור ע״כ׳ וכתיב ואצוה אתכם בעת ההיא דמשמע שהזהיר‬ ‫הצביר עצמם ומה הוצרך להזהירןאלא ה״פ •אזהרה לדיין שיסבול‬ ‫את הצבור ואזהרה לצבור שתהא אימת הריין עליהם וגם הוא‬ ‫לא יתבז׳ ולא ינהוג קלות ראש לפניהם ואחז״ל שכיון שנתמנ׳אדם‬ ‫פרנס על הצבור אסור לו לעשות מלאכה בפני ג׳ כדי עילא יתבזה‬ ‫בפניהם לפינך דיין שאין לו מי שישמשלו אסיר לו לקנל עליי‬ ‫ומעתה הרי ק״ו אם מלאכה ברבי׳ אסור לו קיי‬ ‫להיית דיין‬ ‫לאכול ולשתות ולהשתכר בפני רבים ובכניסיו׳ע״ה ובסעודת מריעים‬ ‫אוי להם־לאותם הדיינם שנהגו בכך ומועלין בתור׳משה רבינו ע״ת‬ ‫שביזו דיניה והשפילוה עד הארץ והגיעוה עד עפר וגרמו ל^זם‬ ‫‪t‬‬

‫זהב » ועייל סוף סי׳ ג' »‬ ‫ב ובל כיד מישראל שהוא ילגון שבינה עטהמ שנ׳אלקיס נצב בערת‬ ‫אל לפי׳ צייכים הדיינים לישכ באימה וכיראה מאימת השנינה‬ ‫שעםהם ובכובד ראש ובעטיפת טלית! כרי שלא יפנו ראשן לבא!‬ ‫ולכאן ותהא דעתן מיושב׳ עליהן ומטעם זה ג״כ אסיר לדיין להקל‬ ‫ראש ולישב ולספר ברברי׳ בטלים בב״ד כדי שלא יסיח דעתו מן‬ ‫הדין רק ידבי בד״ת וחכמה ויראה הדיין כאילו חיב מונחת לו על‬ ‫{יוארו וכאלו גיהנם פתוחה לו מתחתיו שאם יעוות הדין יפול בחייב‬ ‫או בגיהגם ואםמכוהו אקרא דכתיב הנה מטתו שלשלמה פירוש מקום‬ ‫שכינתו של מקום הנקיא שלטה מלך שהשלים שלו וקרא לו טטתו‬ ‫מפגי שהוא שובן שם בין הדיינים בשיש אלקי׳נצב בערת אל ששים‬ ‫גבירים סביב לה כולם אחוזי חרב ר*ל להפחיד הדיינים ומסיים מפחד‬ ‫בלילית ר״ל גם מפחד הגיהנש הדומה ללילה וידע את מי היא דן‬ ‫את בני ישראל שנ׳ בהם ני ה׳ יריב ריבם ולפני מ׳ הוא ין שהיי‬ ‫שלא ל ק ח שוחד והתרת ש ב ר בטלת ובו ה״ם •‬ ‫רקב׳׳ה יישב עמו ורואה וטי הוא עתיד ליפרע טמנו אם הוא נוטה ט‬ ‫מקו הדין שנאשר יבקיב אלקים ישפוט ר״ל שהוא‬ ‫מאד מאד צריך ליזהי הדיין שלא ליקה שוחד אפי׳ לזכות‬ ‫יית רן בין א‬ ‫הדיינים איזה שיטה טקו הדי! וכתיב ראו מה אתם עושי׳ כי לא‬ ‫את הזכאי ולחייב את החייב שכן ארז״ל לא תקח שוחד מה‬ ‫לארס תשפוטו כי לאלקים ר״ל מפני שמט־יח אותו ית׳ להחזיר הממון ת״ל אש ללמד שלא ‪-‬לזכות את החייב ושלא לחייב את הזכאי‬ ‫לבעלים אם יטלו ממונו שלא בדין‬ ‫וכל דיין שאינו דן דין אשת פשישא היי כנר נאמי לא תמה משפט וכמה לאוין שלא לעש־מ‬ ‫לשכינה‬ ‫לאמתו גויס‬ ‫שתשתלק מישיאל שנא׳ משוד עניים עול במשפט אפי׳ בלא •שוחד אלא אפיי לזכית את הזכאי ולחייב‬ ‫מאנקת אביוני׳ וגו׳ עתה אקום יאמי ה׳ ר״ל אסתלק משער ב״דואם‬ ‫את החייב לבך נאמ' לא תקח שיחד ואם לקח‪,‬צריך להחזירו‬ ‫נוטל מטין מזה שלא כדי! ונותן׳ אה הקב״ה ניטל ממנו את נפשו שנאטר כשיתבענו הנותן שיאמי שלא מחלו לו אילא שירא מ‪.‬ז‪:‬י ׳צ־לא‬ ‫וקבע את קובעיהם נפש ושמא יאשר הדיי! מה לי לציה הזאת יקלקל דיני לכר נתנו לו אבל אם איני תיבעו אינו צריך ל‪<-‬זירו‬ ‫שאם אטעה איענש ת״ל ועמכם בדבר המשפט כלומר אט־ להם שודאי כלב שלש נתנו לו ומחלו לו וכשש שהלוק־׳ו עובי בלאו‬ ‫ייעשפט לדיינים אי! לכס לירא ולמנוע ט! הדין בשביל זה כי לא דלא תקח שוחד כן חנותנו עובר בלאי דלפני עוי לא תתן מכשיל‬ ‫תיענשו בי עשכם בדבי הששפט כלושר אם תשפטו מה שעם שהרי מכשיל את הדיין לקבלו ממנו ואין פי׳ שוחד שיחד ממוןלבי*‬ ‫לבבכם על פי טענותיהם ידבריהם לצרקם ולאשתם שוב לא תיענשו דא״כ חוה ליה למכתב בצע לא תקת אלא אפי׳ שיחי• דב־י׳ שאין‬ ‫כי אי! לדיין אלא טה שעיניו רואות ולא עידאלא שכל דיין שדן לשון שיחד אלא שהיא חד כלימי שעישה הכעל דין עמו ד י ר‬ ‫‪ p‬אמת לאמתו גודם ל״ כינה שתשית נישיאל שנא׳ אלהים נצנ שלבו מתקיב׳ ומתאחדת להטותו אליו־ להצדיקו לפיכך אפי׳ לא‬ ‫כעדת אל ינעשה שיתיז להב״ה במעשה בראשית אפילו אינו דן דבר לו דברים טובים אלא שעשה מעשה לפני הריי! שיוצה‬ ‫אלא שעת אחת ביום וייל&ינן לה מקרא דכתיב גגי משה ויעמוד להחניף לדיין בנון דמנח גדפא איישא דדיינא יאתא ־איהד ושקיל‬ ‫העם על משה מן הבקי עד העיב וכי תעלה על דעתך שמשה ליה או דשדי רוקאקמי דיינא ואתא איהו ובכייה וכל כיוצא בזה‬ ‫יושב ודן כל היום כילו ת־יתי מתי נעשית אלא לושי לך‬ ‫בל דיין צריך הריין להרחיק עצמי מרינו של זה לבן כל דיין ש ץ י י י לשא־ל‬ ‫שדן דין אמת לאמתו אפילו שעה אחת מעלה עליו הכתיב כאלו כלים משכניו ורגיל היא לשאול מהש תמיד פסיל להש לדי! אבל‬ ‫נעשה שיתף להביה במעשה כראשית דכתיב הבא ויעמוד העם על אם אינו רגיל לשאול מהם אלא באקיאי בעלמא א• שגס הוא יש‬ ‫משה מן‪, ,‬הבקר ער העיב וכתיב התש ויהי עיב ויהי בקר יום אחד לו להשאילם כשר שמה שמשאילים לו אינו אלא פירעון על מה‬ ‫לבייל דהכי דריש לקרא ויעשיר העם על משה וגי׳ ר״ל דקאי אפסיק שמשאיל הוא להם ואם־ היא באופן שהשכנים מתהנין נזה במה‬ ‫של מעלה משני וישב משה לשפוט את העם ר״ל שישב משה שהיא שואל מהם שיש להם חשיכו׳ לשכניש ומתחשביל! בעיני‬ ‫שעה אחת או שתים לרון ביניהם ואשר הכתיב הזה ומה היה שכרו הבריות שהחכם יש לו עסק עמהם אפי׳״אינו חוזי ומשאילם בשר‬ ‫של משה בזה שהיה לו ולבל העש עשירה וקיום בזכותו בכל טה‬ ‫להם ואפי׳ מדות הסירו' ליכא להרחיק מדינא »‬ ‫שנ^מר בי עיב ובקי דהיינו כל מעשה בראשית נתקיים בשביל‬ ‫ב ואם הוא מפורסם כאחר שיש לו דין עם חבייו וקדם התיבע‬ ‫זכות המשפט שדן לאמתו אפי׳ שעה אחת ‪,‬‬ ‫קודם שיזמין את הנתבע לדין ושלח מנד׳ לדיין אין הנתבע‬ ‫‪ j‬ומפני שגורל כ״ב עונש הדיין המטה הדין כמו שאשרנו אף יכול לפוסלו מ ׳מ אם מרגיש הדיין בעצמו ויידע שנתקייב דעתו‬ ‫על פי שגם שכרו מדוכה כשיתיוין לשיש היה דרך החכמים‬ ‫לזה מחמת המנחה הזאת מדת חסידות הוא לדיין שירחיק עצמו‬ ‫ג נהגו‬ ‫מדין זה ‪.‬‬ ‫הראשונים בורוזין מלהתמנות ותתקין עצמם הונהעקא ג *׳נ‬ ‫רעה ולבניהם בע׳יהז ובעה״ב »‬ ‫ן‪ -‬ואף בשליח ב״ד שש־לחין להזמין הבעלי דיני׳ לדין אשור לנהוג‬ ‫בו קלות ראש והמצערו והמבזה אותו ומביישו יש להם לפית‬ ‫דין רשות להכיתו מכות מרדו׳ ומותר לשליח ב״ר להגיד לב״ר‬ ‫שזה ציער ‪-‬איתו או הקלה את הבית דין ואין בזה משוס לישנ'‬ ‫ביש׳ רכתיב גבי משה העיני האנשים תנקי וגו׳ ומהיבן ירע משה‬ ‫שהם אש־ו כן אלא ודאי השליח הגיד לו כן ש״מ שמות׳ שאם‬ ‫היה בו משוס לישנא בישא לא היה משה מקבלו ולא היה כותנו‬ ‫בתורה < והשליח נאמן כשנים להגיר לב״ד שהקלה איתי כדי‬ ‫שינדוהו וגם השליח בעצמו אם ירצה יכול לעשות דין במסרב‬ ‫בו להכותו ואם הזיקו פטו־ אפי׳ היה יכיל לכופו או להציל בדבר‬ ‫אחר שעיים כן שלחוהו הבית דין ועייל סימן י״א כעיף א' »‬

‫(‬

‫הלכות דיינים‬

‫משן נישפט‬

‫‪ j‬נהגי ביוב מקימות לעשית חופה לב׳יר שפושקין ממין לפ־גשת‬ ‫ב״ד כמה עולה בשנה ומגבין אותה בתחילת השגה או בסופת‬ ‫ואין בוו משום ודירת שוחד או תורת אגרא ולומר דהיה ליה בדיין‬ ‫הנוטל שבר לדון שדיניו בטלין שאין זה נקרא שכד כי חובה הוא‬ ‫על ישראל לפרנס דייניהם וחכמיהם שנאמר והכהן הגדול מאחיו‬ ‫גדלהי משל אחיו וגם אם יש שם נדבות או הקדשות סתם לוקחין‬ ‫מהן שאין צדקה והקדש גדיל מזה אבל יותר טיב הוא לגבות‬ ‫אותו בתחלת השנה שיהא מיכן להס כדי שלא יצטרכו להחניף‬ ‫או להחזיק טובה לשום אדם שיגבו אותו להם»‬ ‫ף כל דיין שיושב ומגדיל שכר החזנים ולסופרים ולשמשים הרי זה‬ ‫בכלל הנוטים אחרי הבצע שנאמר בבני שמיאל ולא י הלכו בגיו‬ ‫בדרכיו ויטו א־•די הבצע ופירושו שלא הלכו בדרבי אביהם שהיה‬ ‫אביהם שמואל הצדיק מחזיר בכל מקימות ישראל ו‪1‬ן אותם בעריהם‬ ‫והם לא עשו כך דק ישבו בבתיהם ושלחו אחריהם כדי לתרבות‬ ‫ישכר לסופריהם ולשלוחיהם המזמינים לדין והכתוב קראו בצע ‪4‬‬ ‫הנוטל שבר לדון קנסוהו חז״ל שכל דיניו שירין יהיו בטלים‬ ‫שכך אמר להם משה לישראל ראה למדתי אתכם חקים‬ ‫ומשפטים וגו׳ כאשר צוני ה׳ אלקי ולשין ראה משמעו ראה ממני‬ ‫וגם אתם תעשו כמוני מה אני למדתי בחגם אף אתם תלמדו‬ ‫ותשפטי בחנם ילאו דוקא אותו הדין שידוע לנו שנטל בו שכר‬ ‫שבכל אייא כל דיניו שרז בטלים שסתמו נטל שכר על כולם לפיכך‬ ‫סתמא כל דיניו הם בבלים אבל אס ידוע שלא נטל בהם שכר‬ ‫דיניו דין ואפי׳ אה לאחר שדן את הדין אם בא בעל הדין ליתן לו‬ ‫מתנה על שהיפך בזכותי אסיר לו לקבלו כ״כ מורי מהימאייי זיל‬ ‫והא דהבל רב פפי מבי הניא כרנא דכילי שני בפ׳ זה בויר משום‬ ‫׳טהפך ביכיתו רב פפי לא היה דיין אלא הלי'בעדו נגד ריש גלותא‬ ‫שהי׳ דיין יזה שרי נ״ל וכן לא אסר הכתיב אלא בנוטל שבר‬ ‫דודיז אבל אם אינו נוטל שכר הדין אלא שכר בטלתו מיתר והוא‬ ‫שיהיה ניכר לכל שאיני נוטל אלא שכר בטלתו כגון שיש לו מלאכה‬ ‫ידוע לעשות בשעה שמבקשי! ממנו לדון ואימר לבעלי הדין תנו‬ ‫לי מי שיעשה מלאכתי במקומי או תנו לי שכר פעולה של אותה‬ ‫מלאכה שאתבטל כמנה אז הוא מותר אבל אם ניטל יותר מכדי‬ ‫ביטול מלאכתו מה שהו׳ יותר מכדי ביטיל מלאכתו חוה שכר דינו‬ ‫וכבר «ימרו הנוטל שכר לדון דיניו בטלים והוא שיקבל שכרו‬ ‫משניהם בשוה שאם נוטל מאי יותר מהבירו הוי כמו שוחד‬ ‫אפי׳ אינו ניטל אלא שבי בטלה ואם אינו ניכר שנוטל שכר בטלתו‬ ‫כגון שאין לו מלאכה ידועה אלא שאמי שמא יזדמן לי שכר‬ ‫בקניית סחורה או בסרסרות ובשביל זה מבקש שכר אסור ‪4‬‬ ‫ן אין לדיין להניח תלמיד בור לישב לפניו בשעה שדן שלא ישא‬ ‫ויתן עמו ויטהו מדרך האמת מתיך בורותו ועל זה נאמר‬ ‫מדבר שקרתיחק »‬ ‫ן ובז תלמיד היושב לפני רבו ורואה זכית לעני והרב רוצה לחייבו‬ ‫צריד התלמיד ללמד עליו זכית ואם שיתק עובד משום מדבר‬ ‫‪ w‬־ תרחת וא־ יאמי אשתיק מפני כביד הרב שעל זה נאמר לא‬ ‫וזגירימפני איש שפירושו לא תכניס דבריך שלא לאומרם מפי‬ ‫כבור איש דהאי תגימ לשו! כניםה הוא כמו אוגר בקי׳ וגימ־ ‪4‬‬ ‫ךן יר״ש שלא ישתיק וכיונתי למיון וננאי היב או הדיין כגון‬ ‫תלמיד היישב לפ״בי רבי ומאה שרבו טיעה בדין אל יאמר‬ ‫אייתיה עד שיגמור הדיז ואשתרנו ואחזור ואבננו כדי שיקרא על‬ ‫שמי שזה ג״כ ‪-‬יא בכלל ״דני שקר א‪',‬א קודם שיגמור הדין‬ ‫יאמי לי דרך כניד ד׳ כך וכך למדתני ‪4‬‬ ‫‪1‬‬

‫י להיית מתון בדין ושימלך בגדול ממנו ו י ו דיס‬

‫‪.‬‬

‫צריך הדיין להיות מתין בדין שלא יפסקנו עד שיחמיצנו וישא‬ ‫ייתן בי ויהיה במר לי כשמש כי ברוב משא ומתן ירד לעימקו‬ ‫כמ״ש אסף כי יתחמ׳ לבכי וכליותי אשתינן דייל שמחמי׳ מה‬ ‫שבלבי וממתין מלאיממ •יש׳ ייתן בו עד שכליותיו ישתוננו וינוחו‬ ‫שנתיישבו הדברים בלבו אכל הגם לבי בהוראה וקיפ' ופוסק הדין‬ ‫קודם שיחקינו היטב בינו לבין עצמי ער שיהא במר לו כשמש‬ ‫הרי זה שוטה רשע וגס רוח מפני שמגיס לכי היי הוא שוטה וגם‬ ‫הוא רשע שביון שפוסק הדין בלא חקייה אינו חושש לעוות הדין‬ ‫והיי היא רשע גמיד ‪,‬‬ ‫^ יכל מי שיבא לידו די? א' ומדמה* לדין א י י שבא לידו כבר‬ ‫יפיםקו ויש עמו חכם בעיר שיכיל להימלך ב־ ואיננו נמלך‬ ‫בו איי״פ שחקר ונשא ונתן כי היטב מכל מקים היי הוא שוטה‬ ‫שמידת שטות גסות ה—י שבו אינני נמלך בח‪:‬׳ האחר ‪.‬‬ ‫‪ y‬עוד רישי חכמי' ז״ל מ״ד כי יבים יללים הפילה זה תלמיד שלא‬ ‫שלא הגיע להוראה ימייה י״ל כי שמו הפילה מלשון נפל‬ ‫גלומי• מי שהיא י?ל שלא מלאו ימיו בתייה יבים הם חלליו‬ ‫שהייג בהייאיתיי המק־לקלת ועצומים כל המגיה זה תלמיד‬ ‫‪••/‬הגייי להייאה ואי‪:‬ו מייה פי׳ בי עצומים היא לשק ועוצש עיניו‬ ‫ב־יומי המתעצמים ומחיישין ומתאפקים מלהוית הידגין את בני‬ ‫יורי שע״י שמחרישין כ»ה קלקולים י נעשו בדינים והס שותקי׳‬ ‫‪,‬‬

‫סימן י יא‬

‫והוא שיהיה הדור צריך לו אבל אם יודע שיש אתר ראוי לוזויא׳‬ ‫ומונע עצמו מן ההוראה הרי זה משובח וכל שהגיע להוראה ומיגע‬ ‫עצמו מן הדין במקום שיש שם אחר פורק טמנו איבה וגזל‬ ‫ושבועת שוא »‬ ‫ף לא ישים הדיין חילוק בין דין קטן לגדול אלא יהא בעיניי‬ ‫דין של פרוטה כדין של ק׳ מנה שג׳ כקטן כגדול ח שמעון‬ ‫שאין דייל קטן הדיוט או שפל וגדול אדם גמל שר ונגיד אי‬ ‫חשוב שכבר גאמר בין איש ובין אחיו ובין ג מ אלא ר״ל דין של‬ ‫דבר קטן כגון של פרוטה ודין של דבר גדול כגון מאה מנת‬ ‫תשמעון הכל בשוה »‬

‫יא‬

‫כיצר מזמינים לרין ו ע ל פי מי ובו ו׳ סעיפים ‪:‬‬

‫א וכיצד מזמינין את בעלי הרינין לדין כך נהגו קרמוגים שולחין‬ ‫לו ב״ד שלוחם שיבא ליום המזומן לרין לא בא מזמיני; איתי‬ ‫פעם שגית דשמא בפעם ראשון היה אנוס מלםא לא בא בפעם‬ ‫שנית דיינינן ליה עוד הפעם לזכות שמא לא היה •בול לבא‬ ‫ומזמינין אותו ע י פעם שלישית לא בא גם בפעם שלישית מ ד‬ ‫ממתינין לו כל היום שמא יבא לא בא אמרינן ודאי אפקירות׳‬ ‫בבי דיני הוא ומנדין אותו מיד למחרתו בד״א מי שהיה יוצא‬ ‫ונכנס לכפרי׳ ואינו מצוי תדיר בעיר אבל מי שהיא מצוי בעיי‬ ‫אין קובעין לו זמן אלא פעם א׳ואם לא בא כל אותו היום מנרין‬ ‫אותו למחרתו ואס הלך הכ״ד ממקום קביעתן למקום איזר צרין*‬ ‫לילך אחריהן דעבד לוה לאיש מלוה ואס לא הלך מנדין אותי‬ ‫והשליח נאמן לומר לא רצה לבא או הקלני או ביזה לב״ד ומנדין‬ ‫אותו על פיו דלגבי נידוי הימנוהו לשליח כבי תרי אבל אין כותבין‬ ‫הנידוי על פיו עד שיעידו עליו שנים שלא רצה לבא מפגישהגזמן‬ ‫חייב לשלם לסופר שבר הכתיבה והוה ליה הוצאות ממין ואין‬ ‫מוציאי! ממון על פי עד א׳ עד שיהיו שנים שאין כח בב״ד להימניוז‬ ‫בבי תרי בזה שהתורה אמי־ה על פי שגים עדים וגומר מי שאומר‬ ‫שאינו חושש על גזירת ב״ד אי חכם אע״פ שבא לב״ר מנדי! אותו‬ ‫הואיל ואימר שלא בא מחמת גזירתן הוו אפקירותא ועיין‪ .‬בע״ז‬ ‫םימן של״ד » ואם בא ואמר לא אדון בפניכם אלא בפני כייר אחר‬ ‫ע״ל סי׳ י״ד מי שלא יוכל לבא לבית דין כי צריך לילך למרחקים‬ ‫יש לו להודיע לב״ד ולשום התנצלותו לפניהם ולבקש זמן אחר ואס‬ ‫לא עשה בן מנדי! אותו שיש בזה אפקירות׳ א\« על פי שלא היה‬ ‫יכול לבא מי שקבל עליו ב״ד של שנים והזמ־גוהו ולא בא מגדין‬ ‫אותו כמו בב״ד של ג׳ »‬ ‫ב ואם הימינו השליח ולא הזמינו על שם שלשתן ולא בא אין‬ ‫מנדין אותו שיאמר הייתי סביר שאין שלשתן שם עד שיזמי גו‬ ‫על שם שלשתן בד״א שאין ביניהם חכם המומחה לרבים אבל אס‬ ‫יש חכם המומחה לרבים והזמינו על שמו מנדין אותו שודאי היו‬ ‫שם שלשתן אלא שחלק השליח כבוד למימחה וגם כשהזמינו על‬ ‫שם א׳ שאין מנדי! א־תו לא אמרן אלא שהזמינו ביום שאינו ידוע‬ ‫לישיבת הריינין אבל אם הזמינו ביום הידוע שהדיין יושבין בו‬ ‫לדון הכל יודעים שכל הדינים מקובצים שם ואע״פ שבא השליוז‬ ‫בשם אחד כאילו בא בשם שלשתן ‪4‬‬ ‫‪ j‬מזמיני! לדין על פי אשה ושכנים ההולכין לפי תומן אצל‬ ‫הנתבע אע״פ שאינם שלוחים לשם בך אלא אמרו להם הכ״ד‬ ‫או השליח ביד לפי דרכך שאתה הולך אצל פלו׳ הזמיני לרין‬ ‫שיבא שהבית דין קבעו לו שיבא סומכין עליהם שיעשו שליחות׳‬ ‫ומנדין איתו אם לא בא רחזקה שליח עושה שליחותו ובייש על פי‬ ‫שליח ב״ד שטנדין אותו ואע׳יפ שלא חזר לומר עשיתי שליחותי‬ ‫בר״א ששימיין ע״פ נשים ושכנים כשלא היה הנתבע בעיר ואמרו‬ ‫לאלו הודיעוהו לכשיבא שיבא לבית דין אבל אס הוא בעיר אין‬ ‫סומ־ין עליהם שמא יאמרו בלבם כבר מצאוחו ואמרו לוואפי׳אינו‬ ‫בעיי דוקא כשיש לו לבא בו ביום ואין דרכו עוברת על" פתח ב׳׳ד‬ ‫אבל אם אין לו לבא בו ביום לא שמא שבחו מלומי לו ואם דרכי‬ ‫שיבא שם לעיר עוברות על »תח ב״ד אין סומכי! עליה׳אפי׳כשיש‬ ‫לו לבא בו ביום שיאנזיד שמא בעברו על פתח ב׳יד אמי ו לו • ‪.‬‬ ‫ף מי שכתבו עליו נידוי על שלא בא אפי׳ אמי אבא אין קורעין‬ ‫הנדוי עד שיבא דבל כמה דלא אתי אפקידות׳ בבי דינא הו«‬ ‫עושה* אבל מי שכתבי עליו נידוי על שהיה מסרב לעשות ציווי‬ ‫בי׳ר מיד כשאימר הריני מקבל עלי לעשית ציוי ב״ד קורעי׳הנידיי‬ ‫אע״פ שעדיין לא קיימו אמרען דלמא לית ליה זוזי השתא וטיח‬ ‫אזוזי ואותו שכתבו עליו הנידוי הוא ניתן ש י ר הסופד שהוא פשע‬ ‫בעצמי שפקי בב׳־ד מי שכתבי עליו נידוי או םיכנות וטען אח״‪-‬ג‬ ‫שלא שמע אינו נאמן דמעשת ב״ד יש לו קול *‬ ‫ף• נשים יקיות או ת״ח שתורתו אומנתו אש מזמינין איתן לבא‬ ‫לבית דין וכן אם הנתבע יכול למנות שליח שיהא במקומו‬ ‫לב״ד יתפא׳ בסי׳ צייו סעיף• ו׳ ובסי קכ׳׳ד בע״ה‪.‬‬ ‫ן הדיין יכול לחתום בשטר הזמנה מן הצד אעיג דבשאי ש ט י ת‬ ‫פםלינ! כה״ג כמו שיתבאר בהלכות שטרות בע״‪.‬ז בהזמנה לא‬ ‫קפדי;ן דליכא למיוזש למידיתיו‪6‬א‬ ‫‪,‬‬

‫ינ דיין‬

‫לבוש עיר שושן‬ ‫יב‬

‫דייןמזבאו לפניו ר ך וקשת‬

‫הלכות‬

‫וכל דיני פערי ובו יטיס‬

‫א דיין שבאו לפניו שני בעלי דיניןכל זמן שלא שמע דבריים או‬ ‫שמע דבריה׳ ועדיין אינו יודע לוזכ! הרין נוטה בי לא ירד עדיין‬ ‫לעוטקא דדינא רשאי לומד איגי גזקק לבם שמא יתחייב הקשה‬ ‫<ירדפו‪,‬י אבל מששטע דבריהם וירד לעומק הדין ויודע להיב! הדין‬ ‫נוטה אינו רשאי לומר איני נזקק לבס שנאמר לא תגורו מפני איש‬ ‫והאי לא תגורו עיכ לאהד ששמע דבריהם ויודע בו׳טייר' ראי קודם‬ ‫שיודע היה לו לוט׳ לא תיראו אבל לא תגורו שתי לשונות משמע‬ ‫לשון יראה כמו מגור מסביב ולשון כניסת ואםיפ׳ במו איגר בקיץ‬ ‫לפיכך פירשוהו לומר אח־ ששמעת דבריהם וידעת להיכן הדי; נוטה‬ ‫אל תאסוף דבריך שלא לאוטר׳טפני הירא׳שאחר שידע להיכן הדין נוטה‬ ‫שייך לוטר לשון אסיפת ולא קודם לכן וליכא לטיטר דילטא למכנים‬ ‫דבריו לחוד אתא ולת־יטיד היושב לפני רבו אתא כמו שכתבתי‬ ‫למעל׳ םיף ם־מן ט׳ דא״ב לא תכנים או לא תאסוף מפעיליה אלא‬ ‫שייט תיתי יראה ואסיפת שהוא עניין דהכא דאית ביה תרוייהו‬ ‫)דתלטיד דלעיל אסמכתא בעלמא ועיקרו מקרא רשדבר שקר תרחק‬ ‫ילפינן לה לעיל ג״ל כדיא בדיין שאינו קבוע וממונה לרב״ יכול‬ ‫‪ ,‬ובאינו‬ ‫להשמט אכל הממונה לרבי׳ חייב להזקק להם‬ ‫להשמט אלא באחד‬ ‫משונה לרבי׳ נטי לא אמרן שיכול‬ ‫רך יאחד קשה ששא ירדפנו אבל אם שניהם חזקים וקשים צריך‬ ‫ליזקק להם שאם האחד ירדפנו השני יעזרנו וטיט בזמן הזה שנכרו‬ ‫השמורות ויש לדיין לחושי מפגי סכנת מסירות י״א שיבול הדיין‬ ‫להשמט אפי׳ השמונה לרבים ואפי׳ שניהם חזקים שאין טוטל על‬ ‫הדיין לסכן נפשו פן ימס־נו למלכות או לשררה »‬ ‫ב טצוה לדיין להתחיל להם לבעלי דינים בפשרה שיאמר לבעל•‬ ‫דינים בשה אתם רוצים יותר בפשרה או בדין אפיי אם שמע‬ ‫דבריים ויודע להיכן הדין נוטה בל זטן שלא גשר הדין לומר פלו׳‬ ‫>!תה זכאי פלו׳ אתת חייב יכול להתחיל בפשרה ואין• כזה טשיר‬ ‫‪0‬שגה עור שמטעה את הזכאי לפתותו בפשרה כיון שבזה מרבה זית‬ ‫השלום שי׳ אמת וששפט שלום שפטו בשעריכ׳והלא בשקים טשפט‬ ‫אץ שלום ובשקים שיש שלום אין ששפט אלא איזהו טשפט שיש‬ ‫בו שלים הוי אומר זה ביצוע ריל פשרה וכן הוא אושר כדוד ויהי‬ ‫דוד עושה ששפט וצדקה והלא כל מקום שיש משיט אין צדקה‬ ‫צדקה אין משפט א‪-‬א איזו טש»ט שיש בו צלקה ה י׳אמר זה ביצוע‬ ‫נד״א קורם גמר הדי! אכל לאחר גמד די; שבבר אמרו פלוני «תה‬ ‫זכאי פלוני אתה חייב אין הדיין יבול לעשות פשיה כגין שיטע׳את‬ ‫הזכאי לומר לו אע׳פ שזכ תיך ברין שמא טעיתי ויבאו אחרי׳ויחלרוני‬ ‫וכיוצא ברביים באלה אסור לדיין לעשות כן להטעייאת דזכאי ברי‬ ‫לעשות פש־ה בדיא הדיין בעצמו אבל אחי שאינו דיין יכול לעשות‬ ‫פשרה ביניהם א‪:‬־י׳ ל י גמר הדין ובלבד רוץ לביד שלא במושב‬ ‫ב״ר משום זילות* דבי דיג׳ טיהו אם יש עסק שבועי ביניהם רשאי‬ ‫אפי׳ דיין בעודו בנייד לעשות פשרה ביגיהם אפילו לאחר גמר הרין‬ ‫כרי ליפטר מעונש שבועה אך לא יכיף הדיין ליכנם לאחד לפנים‬ ‫משורת הרי; אע״פ שנראה לו שהוא מן הראוי ויש חולקי; ‪ 1‬וכל‬ ‫דיין שעי • ז פשיהתשיד הרי זה משובח שנאטראמת משפט שלום‬ ‫ן«׳ אין לדיין להזקק לשום די! שנעשה פשק עליו כבר שאין שלום יוצא‬ ‫משנו אף ע׳פ שנות‪ :‬אח׳ אטתלא לדבריו שכפוהו לרו! וכהיג אי׳להזקק‬ ‫רו דבי דינא בתר בי דינא לא דייקי שאם כן אין לדבר סיף »‬ ‫‪ j‬וכשם ששומר הדיין שלא להטות דין בך מוזהר שלא יהא נוטה‬ ‫בפשרה לאחד יותר טלחבייו שנאשר צדק צדק תידוף שני‬ ‫פעמים אחד לדין ואחד לפשרה שתצדיק הפשרה כפי ראות עיניך‬ ‫ולא תרדוף את האחד יותר טחבירו »‬ ‫ך צריך הדיין להתרחק טאוד שלא יקבל עליו לרון דין תורה כי‬ ‫מאד נתשעטו הלבבית ראמר ר׳ שטעו! בן יוחאי לית רחבים‬ ‫בדין ור׳ יוםי בן חלפתא באו לפניו ב׳אנשים ואשרו לו ע״ש שתדיננו‬ ‫די( תורה אש־ לתם איני יודע לדון אתני דין תורה ואם בדויות‬ ‫ה־אשונים נך בדורותינו אלו על אחת כשה וכמה »‬ ‫ף‪ ,‬אע׳׳פ שנת־צו הבעלי דינין בפשרה ינולין לחזור נה! בל זמן‬ ‫שלא קגו שידם דפשרת צריכה קניי( אפילו בג׳ כשיש טעשא‬ ‫בסמוך אבל אס קנו מידם אעם יבולים לחזור בהם אפילו‬ ‫ביחיד ולאו דוקא קגיין אלא היה אם קבל הנתבע גזירת׳ ועשה‬ ‫עליו שט־ הן בלשון הודאה הן בלשון חייב או א' משאר דרבי‬ ‫הקניין אינו יכול לחזור ט אבל מחילה אינה צריכה קגיין שמיד‬ ‫שמחל לו אינו יבול לחזור בו וטעשא דטסתבר הוא דשייתא‬ ‫שהאדם מוחל לחבירן דבר ‪ i w p‬טעית שיש לו בידו מיד כשטוחל‬ ‫לו זנח זה בשה שבידו וא״כ קגיין ל״ל וע״ל םישן רמי א אבל‬ ‫פשרת אפילו געשית הפשרה וגגמדת ואשרו פלוני אתה חייב‬ ‫בכך ואתה זכאי בכך על פי פשרה ואפילו נעשית בפני נ׳ ובררו‬ ‫אותס לעשות נשו שיאשרו הן לטחול הן לשלש ולא קיו מידם‬ ‫קודם לכן אין כאן מחילה ויבול כל אחד טתם לוז!‪.‬״־ בו מיד קודם‬ ‫שקבלו עליהם את הפשרה אפילו אותו שיאשרו לג שימתיל מ‪£‬ני‬ ‫שיוכל לומר לא הייתי יורע שיא״־״׳ לי לשתול כייכ או ש־וא‬ ‫א ח‬

‫דיעים‬

‫‪D‬‬

‫‪p‬‬

‫‪y‬‬

‫נודע לו שהדין היה עמו ויאמר אילו הייתי יודע לא !‪:‬יי!־! מוחל‬ ‫א‪:‬ל‬ ‫ולא דמי לנלדילה דעלמא שידע טה שמדל ובלב שלפ‬ ‫אם קנו מעיה לא ׳‪.‬־כל לחזור בו אפי׳ אותו שאמרו יו לשל׳ואפי׳‬ ‫אם לא ביררו אלא פשרן אחד ואע׳יג דהשתא נמי דאינא קניין‬ ‫הוי במו קניי! במעות אלימו רבנן מלת׳ טפי בקניין מכלא קניין‬ ‫ולאו הקא שחזרו בהן בפירוש אלא אפי׳ נגמרה הפשרה ואמרו‬ ‫פלוני אתה זכאי בכך ופלוני אתה חייב בכך ושתקו הבעלי דינין‬ ‫והלכו להם ולא קנו מידם יכול לחזור ב׳ מ הו דווקא איתו שאמרו‬ ‫לו לשלם אבל אותו שאמרו לו למרול לא יוכל לחזיר בו כמו‬ ‫במחילה דעלמא דהואיל ושמע הדיי( ידע ושתק ומהל מיד וי״א‬ ‫שאפי׳ אותו שאמרו לו למחול אם שתק והלך לו יוכל לחזור בו‬ ‫כ״ז שלא קנו מידו ולא דמי לשא־ מחילה שאינה צריכה קניין‬ ‫דמחילה שע׳יי פשרה אע״פ שיודע מה מורל דומה למחיל׳כטעות‬ ‫לפי שמודל על פי עצתם של דיינים שהשיאו אותו למחול וגש‬ ‫דרך הפשרני׳ לאיים עליהם ויכול לומר יראתי שמא יחייבוני שלא‬ ‫כדין לפיכך צרי׳ לאלם ולהחזיק הדב' ע״י קניין >‬ ‫ן י״א כשקינין מהם אין לעשות הקנין כשאר קנינים כי צריך‬ ‫להקנית לו הפין כדי שלא יהא קנין' דב־ים שיתבאר לקמן סי׳‬ ‫רינ שאינו קניין ולא שצייך דוקא קניין אחר הפשרה אלא אם‬ ‫אהר שגזיי הפשי־גים פשרתם קבל ח;חכע גזי״תם וכתב עליו שטר‬ ‫הודאה או רוב בעדים אפי׳בלא קניין צריך לשלם ולא יוכל לחזור בו‪.‬‬ ‫ן מיתי־לב״ד לויתד בממון היתומים בפשרה אפי׳ שלא מן הדין‬ ‫כדי להשקיט מריבות וקטטות ואפ״ אם הגדילו היתומים ובאו‬ ‫למחות גוזרים ומחרימים ארזם לקיים אותם הפשרות דאל״כ מה‬ ‫כח ב״ר יפה»‬ ‫ךן ניתן רשית ובח לדיין לעשות דין כעין פשרה כדי שלא יצא‬ ‫הדין דליק מתחת ידו כי צייך הריין לגמול ולהשלים הרין‬ ‫כדי להטיל שלום בעולם »‬ ‫ט ובמקום שאין ׳מלין הרביים להתביר בראיות ובעדיות יכול‬ ‫הדיין לפכוק לפי אומד הדעת ולפי ראות עיניו או לעשות‬ ‫פשרה בפי ראות עיניו ‪ ,‬ובלבד שיכוין לבו לשמים כדי שלא ירט‬ ‫המחליקות ויתווך השלום ביניהם »‬ ‫י שנים שקבלי עליהם פשתים בקניין ובקנס ואדי שעשו הפשרה‬ ‫אמר אחד מהבעלי דינים אשלם הקנס ולא אקי" הפשרה אין‬ ‫ב־כריו כלום כי צריך לקייב הפשרה מכה הקנייןולא הוטל הקנס‬ ‫אלא שאם יסרב א׳מהם יוקנם בלה הקנס וגם יכריחו אותו בחרמות‬ ‫ונידו״ן להיים הפשר׳ מרמת הקניין ‪1‬‬ ‫י א ואם הטילו הפשרנים על אדר מהם דבר מה לעשותו ולא‬ ‫קבעו לו זמן כפשיתם ואמר הא׳ אעשה אותו הדבר לזמן‬ ‫שארצה אני או כשיזדמן אין ברב״יו כלום כי צריך לעשותו מיד‬ ‫או יחרימהו ראם כן אין לדבר פ־ף שיארך הזמן עד סוף ימי‬ ‫עודם וירבו מרלוקת‬ ‫‪ y‬מי שתובעין אותו ממין שהוא מ־חזק בו אסור לבקש צדדים‬ ‫ותואנות להששנזכדי שיתרצה הלה לעשות עמו פשרה וימחול‬ ‫לו על השאר ואם עבר ועשה אינו יוצא ידי שמים עד שיתן לו‬ ‫את שלו ולא יאמר הרי כבר פשיתי עמו ־מחל לי שאין מחילתו‬ ‫מחילה דהוי מרילה בטעות ובאונס שהיה מתיר׳ שמא יפטרוהו‬ ‫על הכל מחמת צדדי התואנות שבקש ‪t‬‬ ‫יג אס הפחיד ראובן את שמעין למוכרו לגוי׳ אם לא יתן לו דמים‬ ‫שהיה דני! עליו ואי! לו בו זכות בפי הדין• ועשו פשרה בקניין‬ ‫וביטול מודע׳ יכול לחזור שהי־י אוגסו גלוי לפנינו והרי הביטול‬ ‫מידע׳ געשה ג״כ באונס‬ ‫י ף שנים שהיו חלוקים ב״רקע בבנין ועשו פשי־ה ביניהם בלא‬ ‫קניין והתחיל כל אחד לבנית בשלו אינם יכולין לחזור בפשרתם‬ ‫שכבר קנו כל אחד בחזקה ינ"ל שאפ״לא בנה אלא אחד קצת לא‬ ‫יוכל שניה׳לחזור בהם שכיון שהאח׳־נה בחזק׳גס השני קנה בחליפין‬ ‫וכיון דקיימא לן פשרה צ‪-‬יכה קנייןואם לא קנו מידם יכולין‬ ‫לחזור בהם משום דלא םמ‪:‬י דעתייהו לפיכך אפי׳נתנומשכ^ן‬ ‫ביד הפשינים ואנדו להם אם לא נשלים מה שהטילו בינינו זכו‬ ‫בה למי משנינו שיעמוד על פשרתו אפייה לא עשו כלום ויבולין‬ ‫לחזור בהם שזהו אסמכתא היא ואסמכתא לא קניא אא״כ אמרו‬ ‫בפי׳ רלא כאסמכתא או שאמיץ זכי מעכשיו ואם לא הנידו למשכון‬ ‫אלא שגדי חובות אפי׳ במעכשיו אינו כלום שאי! שטרי חובות‬ ‫נקנין אלא בכתיב׳ ובמסירה ועייל סי׳ ר״ז‪,‬‬ ‫טץ ראובן שהיה תופש קרקע של שמעון באלמית ולא היה יכול‬ ‫שמעון להוציאו מידו ואיל ראובן לשמעין מחול לי הקרקע‬ ‫ועשה לי שטר מחילה ואתן לד מאה דינדין ותכתלק מן הקרקע‬ ‫ועשה שמעין כן וכתב לו בל׳ זה ואחייב בא שמעי; וטען בשטר‬ ‫זה לא קנית שלא הקניתי לד בו קרקע ואע״פ שסלקתי ירי ממנה‬ ‫אין בכך כלים אתה במה קנית אותה הדין עם שמעון שיחזיר‬ ‫לו ראובן הקרקע אבל שמעון חייב ג״כ להחזיי המעות שלא‬ ‫נתנם לו ראובן אלא על מנת שתהא הקרקע שלו והוי מחלת‬ ‫‪,‬‬

‫י‬

‫י‬

‫כטעות‬

‫חשן משפט‬

‫הלנות דייניפ‬

‫בטעות ‪ .‬ולא מבעיא שאינה נקנית בלשון מחילה אלא א‪2‬י׳ מי‬ ‫שיש לו חפץ של חבית בידו ואמר לו המפקיד או המשאיל הרי‬ ‫הוא מחול לך אינו כלום שאין שייך ל' מחילה אלא במעות שנתנו‬ ‫להוצאה ולא בפקדון ועייל סימן ע״ג ‪4‬‬ ‫ין חבופר בפקדון ונתפשו־ עמו ומחל לו ואח״ב מצא עדים יכול‬ ‫לחזור ט שמחילה זו באינם היתה שהיה רוצה לכפור בכל ‪4‬‬ ‫וכן הכופר במלוה כגון שהיה חייב לו מאה רינרין ולא רצה להודות‬ ‫לו בשום פגים ואמר לו עשה לי מחילת שמים ומחילת בריות ואתן‬ ‫לך נ׳ דינרין ועשה לו כן אפי׳ קנו מידי אין המחילה כלום דמחילה‬ ‫באונש הוא ואש ימצא עדים וראי חייב לשלם לו ואפי' לא ימצא‬ ‫עדים אין הלוה יוצא ירי שמים ואעי׳פי שעשה לו מחילת שמים‬ ‫היי בשמים עדו וםהרו במרומי' שאנוס היה ולא עוד אלא אפי׳‬ ‫לא אנסו אלא שהיה הביר שאין לו בידו יותר ונמצא שיש לו‬ ‫מחילתו בטלה רכל דלא ירע לא מצא מתיל ואעיפי שבותי לו‬ ‫הריני מוחל לך בדלא שנוי ובדלא אניםנא אין כדבייו בלום אם‬ ‫לא שיכתוב לו יודע אני שיש לי בידך יותר ואפייה הריני מוחל‬ ‫לך אז רבייו קיימין ‪4‬‬ ‫יךן יש חלוק בין פשרה לדין דבדין אזלינן בתר הרוב ובפשרה‬ ‫אם רבים הם ־פשרני׳ צ־יך שיסכימו כולן דאומדן דעתן‬ ‫הוא שלא לסמור על פשרות; אלא א״ב יסכימו כולם ולכך צריכה‬ ‫להתנות כשמקבלין לפשר ביניהם שיעמוד ע״פ שיסכימו היוב *‬ ‫ימן מי שנתחייב שבועה לחבית ופיישו התובע למחול לו ואמר‬ ‫לו יהא כדבייכם היי זה לשון מחילה ואינו יכול לחזור בו‬ ‫דיני פשרה עיין עוד בסימן כ׳׳ה ‪4‬‬

‫יג‬

‫כיצד בוררים הדיינים כשאין בעלי דינים מסבימין‬ ‫יתר ובו ז׳ סעיפים •‬

‫א לא נתיצו בפשרה אלא ברין ורצי לרו! בעירם אלא שאינם‬ ‫מםכימיס בפני איזה ג׳ ידונו אז כל אחד מבעלי דיני! בירר לו‬ ‫דייןא׳ והדיינין שכירו יבררו להן שלישי שאין ב״ד פחות מג׳‬ ‫כמ״ש סימן ג' וא״צ שיהא השלישי ביצון בעלי הדינין דשמא לא‬ ‫ייכלו להשוות על האחר ויבא לידי עינוי הדין לתובע שהנתבע‬ ‫ירח׳ אותו לעולם כדי להשמט מן היין משא״בכשיב־ת הדיינים‬ ‫ומתוך שית בורר לו א' וזה בורר לו אי׳ הבעלי דינין צייתין להם‬ ‫וגם הדיינים כל א׳ נוח לו להפך כזכות אותו ישכיר אותו בכל‬ ‫מה שאיפשר מצד היין והשלישי שומע דברי שניהם ומכריע ביגיהם‬ ‫לפסוק דין אמת ומיהו לא יטעה הדיין לומר כיון שנתנו חכמים‬ ‫רשות לבעלי דינים לבתר לו כל א׳ דיין שלו ופלוני ברר איתי‬ ‫מוטל עלי להפך בזכותו אפילו ברנדים שאינם כרין שהרי אנכי‬ ‫עומר כמקומו חלילה חלילה לעשית כן ובל דיין העושה כן הרי‬ ‫הוא בכלל ‪ rza‬משפט כי לא היתהכן דעת חז״ל שאמיו כן דזה‬ ‫גורר לו א׳ וזה בירר לו א׳ אלא כרי להפיס דעת הבעלי דינץ‬ ‫שמתוך שהוא בורר לו א׳ הוא סומך עליו שיהפוך בכל זכיותיו‬ ‫שיש לו וציית לו לשמוע לדבריו מה שיפסוק ואם הדיינים לא‬ ‫יבלו להשוות דעתם לכיור להם שלישי אזי זקני העיר ומנהיגיה‬ ‫יתנו להם שלישי ואש אין זקנים ומנהיגים בעיר ילך התובע לפני ג׳‬ ‫ויכופו את הנתבע לבא לרין בפניהם וכן אם הנתבע מערים לבתר‬ ‫דיין שאינו הנין כרי לשבת אצל דיין הגון כופין אותו ל ד ן בפני‬ ‫ג׳ או שיברור דיין הגון וכן אם בירר הגתבע דיין היודע עדות‬ ‫לתובע דוחקץ א־תו לבתר דיין אתר כרי שיוכל זה! להעיר ואס‬ ‫הנתבע אומר שהוא יברר שנים וגש התובע יברר שני׳ והם יבירו‬ ‫החמישי י״א שהדשו׳בידו שכל זמןשהריינים רבים יותר יצא הרין‬ ‫לאמתו ואם הכתרים שנים ושמעו דביי טענותם והושוו דעתם‬ ‫י״א שאין צריכין לביור שלישי דשלישי למה להס ודאי יסכים‬ ‫עמה ש ואף אש לא ישכים היי יש כאן הדוב‬ ‫^ ואחר שהושוו על ברירת הרייניש כותבין פלוני בירר פליני‬ ‫ופלוני לפלוני כרי שלא יוכלו לחזור בה! ויבא לירי עינוי הדין‬ ‫שכל זמן שלא כתבו יבולי; לחזור בהן אש לא קנו מידן אכל אש‬ ‫קנו מירן אין לאתר קניין כלוש וכן אש לא קנו מידןוהתתילו לטעון‬ ‫בפניהם אין יכולין לחזור בהן וכל מקוש שלא יוכל לחזור לא יוכל‬ ‫גם כן לומר שיושיפו על הדייגין ובמקוש שכותבין אין כותכין אלא‬ ‫מדעת שניתם שאם הא׳ יחזור ולא ירצו שיכתבו היל חוב לו ואין‬ ‫חבי! לו שלא מדעתו וטוענין לפניהם על פה והדיינים שימעין ‪4‬‬ ‫‪. j‬ואש באו לכתוב טענותיהש אם שניהם רוצים הישות יירם‬ ‫ושניהס נותנים שכר הסופר ואש אחד אינו רוצה שיכתבו אץ‬ ‫בופין אותו לתת שכ־ הסופר מ״מ אם הדיינים רוצים לצוות לשיפר‬ ‫שלהם שיכתבו הטענות כאשר סדרו אות׳ מפיהם לפניהם כדי שלא‬ ‫ישכחו ולא י! כלו הכתות לחזור בהשממה שטענו בפניהם הרשות‬ ‫בידם ואין כופץ ג״כ הבעל׳ דינים שיכתיב כל א׳ טענתו ויתנם‬ ‫לדיינים שלא להטריח הנתבע לקחת טופש מטענו' התובע ולהשיב‬ ‫עליהם מתוך הכתב ולעשות הוצאית חנם וגם יש לדיינים לשמוע‬ ‫טענות הכתות מפיהם שמא מתוך דבריהם ילמדו ויבינו כר הם‬ ‫מוען באמת ולא שיבאו בטענות פושורתת מפי אחי אש־ בורה‬ ‫‪4‬‬

‫סימן‬

‫יג‬

‫יד‬

‫מלבו ליפות טענות של שקי בתיקון הלשון ועוד שכל א׳ יכול‬ ‫לומר דמיא עליי כאריה איבא ולא בעינא שתהא טענתי בתוכה‬ ‫לפני בעלי דיניש שיתפכני או שמתוכה ילמוד לשקר ובייש שאי!‬ ‫מחייבי! את התובע ליתן נוכח שטרו לנתבע שיחזור אחר דקדוקי!‬ ‫להעליל עליו בטענות דמ־א עליה כאריה א־־בא ועייל סימן י״ו סעיף‬ ‫ד׳ והי מיהו אם שניהם רוצ ן לטעון בכתב הרשות בידן וכל מה‬ ‫שכותבין אין יכולין לחזור בהן ‪4‬‬ ‫ף ואס בירר אחד מן הבעלי רינין דיין חכם וסמוך ומומחה ורוצה‬ ‫לכוף את חבירו שידון עמו בפני זה לבדו כיון שהוא‪ ;,‬מומחה‬ ‫אי; שומעי! לו שביין שהא בירר אותו אם אין חבית יכול לברר‬ ‫לו ג״כ אחר הממוצע לו לא היה הדין שוה שכמו שברר האחד‬ ‫בן יש לו ג״כ לכתר אחר אע״פ שאם לא בירר חבית את המומחה‬ ‫היה יכול המומחה לכיף שניהם לרון בפניו אבל עכשיו לא יובל‬ ‫לנוף את השני לרון בפניו רעקרבא דעתיה אצל זה שבררו »‬ ‫ך אם בא^ האחד לפסול דיין שבירר חבית אין שומעין לו אפילו‬ ‫יש לו א׳ שמעיד כדבריו לא מבעיא אש רוצה לפסלו לבדו‬ ‫לומר שהוא גזלן דפשיטא שניגע היא אלא אפילו אש פושלו בכלל‬ ‫המשפחה בגין שקראו ערער על כל המשפחה לפוסלה לדיינות‬ ‫ב״ין שהש גריםאוקתבים ונימאכיון שכל המשפחה נפסלת הדיין‬ ‫ממילא איפסול אין שימעין לו דהא מכל מקים נוגע הוא שאינו‬ ‫רוצה שיהיה זה דיינו אם לא שיש לו ב׳ עדים שיפסלוהו ‪.‬‬ ‫ן אם הוציכו הדיינים לשאול דבר מב״ד הגמל בותבין ושולחין‬ ‫וב׳׳ד מודיעים להם דעתם והם דנין א־תם דאיכא למימר שיפסקו‬ ‫הכיר הגדול עליו את הדין דהא בעינן שיהיו בעלי הדין עומדים‬ ‫לפני הדיינין ויטלין הדיינים לשאול ממי שירצו ואין צריכין דעת‬ ‫בעלי דינין בזה כדאמ־י׳ גבי דיין השלישי »‬ ‫ן אם בררו להם י׳ אנשים שידונו אותם בין בדין בין בפשרה‬ ‫ושאם לא יסכימו לדעת אחת ילכו אחר ה־וב ונסתלק אחד מהם‬ ‫ואינו אומר דעתו אפי׳ הסכימו הט׳ בולם לדעת אתת אינו כלום‬ ‫שאין הולכין אחד הרוב אלא כשרבו המזכים על המחייבים או‬ ‫המחייבים על המזכים מתוך משא ומתן של כולם‪-‬אכל כשהמיעוט‬ ‫איננו לא שאלו היה שם אותו הא׳ שמא היה ש־אה טע׳ הפך מה‬ ‫שהסכימו הרוב בכך ויודו הרוב בכך בד״א כשנשת־יק הא׳ לגמרי‬ ‫אבל אש נשאי־ ואמי־ איני יורע אע״ג שלא יכול לישא' וליתן עמהש‬ ‫שהרי אינו יודע הילכין א‪.‬תר התב דלא אמרינן אם היה יודע בו׳‬ ‫הא אינו יורע קמן ועייל תחילת סי׳ י״ח סעיף א׳ ‪,‬‬

‫יד‬

‫אם א׳ מבעלי דיניןאומר נלך לב״ד הגדול ו ר ץ‬ ‫האומר מאיזה טעם דנתוני ובו ט׳ סעיפים‪.‬‬

‫א לא נתיצו שניהם לרון בעיים אס התינע אומר נדון כאן‬ ‫והנתבע איטר נלך לב״ד הגדול כופין אותו ודן בעירו דאל׳יב‬ ‫בל נתבע יאמר כן כדי להשמט מן הדין ויצטרך התובע להוציא‬ ‫מאתים או מנה על מנה ואם אמר כתבו ותנו לי מאיזה טעם‬ ‫דנת־ני שמא טעיתם כותבין ונוהגי; לו ואחייב מוציאין ממנו מה‬ ‫שפשקו עליו ואם יצטרכו לשאול דבר מב״ד הגדול כותבי; ושולחין‬ ‫ושואלי; ודני; להם כעירם כפי מת שיבא בכתב מב״ד הגדול‬ ‫ושני הבעלי דיני; ישלמו שכר השליח ואם הגתבע אומר גרון כאן‬ ‫והתובע אימר נלך לב״ר הגדול שומעי; לו דעבד לוה לאיש מלות‬ ‫וצריך לילך אחריו לכל מקום שירצה מיהו לאו דוקא תביעות עסקי‬ ‫לוה ומלוה אלא אפי׳ עסקי בזילות ומקח וממכר וניזקק וירו שוון‬ ‫ומתנות בכולן אם התובע רוצה לילך לב״ד הגדול צריך הנתבע‬ ‫לילך עמו דבבולהו קרי הנתבע עבר לוה ובו׳ ואם שניהם טועגין‬ ‫זה על זה כל אחד שיאמי כן גלך לב״ד! הגדול צריך חבית ללכת‬ ‫עמו והב״ד שבעירם כופין את הנטען ללכת בד״א כשידוע שיש‬ ‫לו תניעה על הנתבע כגון שיש לו עדים או ראייה לתובע או‬ ‫שמודה מקצת או שטוען פרעתי שיש כאן דררא דממונא אבל‬ ‫אס אין יריע כגון שתבעו טענה ריקנית בלא עדים וראיית‬ ‫וזה כופר בכל אין שום אי‪ .‬יכול לכוף את חבירו ללכת שאין כאן‬ ‫עבד בו׳ שמא מעולם לא היה עבדו שלא היה לו תביעה עליו‬ ‫מעולם ונשבע הנהבע במקומו ונפטר י״א דבל בי׳ד חשוב שבכל‬ ‫דור ותר לפי מה שהוא מקרי ב״ר הגדול והוי דינא‪-‬הכי וי״א עוד‬ ‫שאין חילוק בין תובע לנתבע שכל א׳ יכול לפוף את חבית ללכת‬ ‫עמו לב״ר הגדול דשגיהש יבאו מחד טעמא שבל א׳ יכול לומר!ב!את‬ ‫יבחנו דברי שהש כנים דאל״כ הייתי מוציא הוצאות חגם שהרי גם‬ ‫אנכי צריך להוציא מאתים או מגה כמותך ‪.‬‬ ‫י• וכשאין רוצץ ללכת ומבקשין לשלוח לשאול אש האי ת״ח‬ ‫י" ויודע לכתוב ראיותיו ושכנגרו עם הארץ אי! מגיחין לת״ח‬ ‫לכתיב בעצמו כששולחין שמתוך שיטעים את דבריו יותר מן‬ ‫השני ודאי יזכה בדין ועוד שמא יחשדו את המורה ששלחו לו‬ ‫שנשא פגי ה״ח אלא הדייני! יעתיקו הטענות ושניהם נותנים שכר‬ ‫הי־יפר ימיתו אס א׳ מהבעלי דינים או מהדייגים חצה לשלוח‬ ‫למרחקי׳‬

‫לבושעירשישן‬

‫הלנות דיינים‬

‫למרחקי׳ ויש חכם כמוך להם היאוי לרון שילחין לכמיך אע״פ•‬ ‫שהרחיק יותר חכם דלאוכל כמיניה לגרום רפכד לבעל דין להרבות‬ ‫שבי השליחית יכ׳יש אם יש י׳כם א׳ הרא־י לדון בעירכ שאין‬ ‫שולחין חוץ לעיר ואם ב׳ חכמים סמוכים בשוה הולכץ אדר׳ הגדול ‪4‬‬ ‫‪ JJ‬י״א שאס יש ב׳ ת •י׳ ח בעיר א׳ אפי׳ א׳ גדול מיובירו יכול כר א׳‬ ‫מבעלי הדינץ לומר לא אדון בפני זה אלא בפני זה ואע״פ שהוא‬ ‫קט‪ x u !5‬כיון ששנייים בעיר אחת ולא יטרידו יותי ואם סילק א׳‬ ‫‪0‬חס עצמו מן הדין כמאן דליתיה דמי ואם הזמינו השני ולא בא‬ ‫‪0‬גדץ א‪:‬תו ובל מקוב שאינו צריך לבא לפניו לדון א״צ לחוש כלל‬ ‫להזמנתו ואין צריך לבא כלל ‪4‬‬ ‫ך אעיפ שהאחד טהבעלי דיני! נטתלק מב״ד שבעירו לביר הגדיל‬ ‫ויצא חייב אין צריך לפרוע לכשנגדו יציאותיו שהוציא לילך עמו‬ ‫ויוא‬ ‫הואיל ובדין יבול להסתלק ואי! כאן סירב נדיינין שבכאן‬ ‫עאיגו טכדכ לירד לדין אלא שאמר לילך לב׳יד דגדול אכל אם‬ ‫מסרב לירד לרין ודוציך התובע להוציא עליו הוצאו׳לבופו לירד לדין‬ ‫צריך לפרוע לו בל יציאותיו שהוציא טשע׳ שנעשה סיבן ‪ 4‬׳״א‬ ‫בריא שחייב לשלם יציאותיו אם סירב לבא לדין ה״ט שיצא דנתכע‬ ‫חייב בדיגו אבל אם יצא זכאי פטור גם על ההיצאות דהא איתברר‬ ‫ד‪,‬דבר שבדי! סירב מלב א שלא היו עליו לזה דין ודבי ים ‪ 1‬טי שםייב‬ ‫בדין והוכרח התובע לתובעו בפני הערכאו׳ ותבעו ברשות ביד בפגי‬ ‫הערכאות כדאיתא לקמן והוצרך להוציא הוצאו׳ להוליכו ולשכיר‬ ‫מליצים ולתת לפסק דינם חייב הנתבע הבל לשלם מדינא רגימי ‪ 4‬טי‬ ‫שאמר לחמיו שילך לדון עטו במקום אחר ואמר לו לך ואני אבא‬ ‫אחריך והלך ולא הלך השני אחריו צריך לשלם לזה כל יציאותיו‬ ‫ובשטחייבץ הסרבן לשלם ההוצאות איא שישבע זה במה הוציא‬ ‫ויטיל אל׳ צריך לברר כטת הוציא או הביר ישוטו לו יציאיתיו ובזה‬ ‫ישלם לו דלאו בל כמיני׳ להוציא טת שירצ׳ על דעת שזה ישלם‬ ‫לו הכל ‪4‬‬ ‫ךן בל מה שכתבנו שיוכל א׳ מהם לסלק עצמו מדין שבעירו לביד‬ ‫אחר זהו טדינא דגטרא ואסטכוה ארךאי רוקמת ועלית אל המקו׳‬ ‫וגו ועל פסיק צדק צדק תידוף הלך אחי ביד יפה אבל וזמן הזה‬ ‫שאין לנו ביר הגדול הקביע שנאמר עליו וקמת ועלית אל המקום‬ ‫וגומי או צדק צדק וגומ׳ נוהנין באלו הארצות שכל מקים שיש ב״ד‬ ‫בעי־ אין א׳ שהם יבול לכיף חבירו שילך עטו לביד אחר א‪£‬י׳ה‪-‬א‬ ‫גדול טמנו בחבטה ובמניין מגני תקון העולם וזה שאם היה כח לת־בע‬ ‫לומר לנתבע שילך עטו לבית דין אחר שהוא נהל טמנו יתנו עניים‬ ‫מיניהם בעשירים ויתבעוהו לילך למרחוק והעשיר כרי שלא יצטיך‬ ‫ללכת עטו כי לא יובל לטרוח יתן לו מה שירצה שלא בדין ואם היו‬ ‫בותנין כח לנתבע שיאשר לתובע ללכת עטו לב״ד אחר שגדול ממני‬ ‫היה בלא׳ נשמט ונדחה טחבירוולא היה יכיל ליביאו לדין לעולם‬ ‫לפינך נוהגין כל מקום שימצא אחד את חבירו בטקום שיש שםב״ד‬ ‫בופין אותו לדון עטו שם ואס הם שני יושבי העיר שתובעים זה את‬ ‫לדבריי יוכל‬ ‫וה ויאפר הא׳ שאין לו פנאי עכשיו ויתן אמתלא‬ ‫לדחותו עד ג' ישים ולא יותר ואז מיד יצטרך לבא לפני הדיינים או‬ ‫יבררו דייגים ‪ 4‬בדיא שיוכל לדחותו חייגו דוקא לבא לדין מהמת‬ ‫שיאשר שאין לו פגאי לבא אכל אס בא לדין וטען התובע ומבקש‬ ‫הגתבע זמן להעיב על טענותיו אין נותנין לו זמן להשיב שויאי זה‬ ‫הוא רמאות וכוגתו לדחותו שבל אחד יבול לומר הן או לאי על מה‬ ‫שתובעים אותו אםלאשי־אה לדיין שתביעה זו תביעה פתאומית תיא‬ ‫זצריך הנתבע לחשוב ולשום הדברים אל לבו לזכור טה היה בינו לבין‬ ‫דבידוולבדיק בחשבונותיו ואזנותנין לו זמן קצת לפי ראות עיניהם‬ ‫ונהגו בקצת מקימית לת ‪ .‬לו זמן מעיל » ואם אבסנאי תובע א׳‬ ‫מבני העיר או ב׳ אכסנאים תובעים זה את זה שטץאו שם צריך‬ ‫לבא לדין טידולא יובל לדחותו כלל כי ן שהתובע אבםנאי צריך ליבת‬ ‫לדרכו ולא ייכללעכב אין טאחרין איתו וכ! אם בן עיר יתבעאכםנאי‬ ‫שבא לעיר צריך לבא מיד פןיששט מטנו וילך לדיכו ואם אחד יסרב‬ ‫אפי׳ הוא אכסנאי מח־יטין אותו זכיפין אותו בכל טה שאיפשי כמו‬ ‫לבן עיר וכל זה בשיש כ״ד בעיר הזאת אבל אם אין ב״ד שם כל‬ ‫«׳ יוכ להבריח את חבירו שילך עשו לביד הסמיך או לביר השייך‬ ‫לעיר הזאת» ואם הנתבע הוא בעיר אחית צריך התובע ללכת‬ ‫אחריו לדון עמו שם ואעיפ שבעיר התובע הב״ד יות־ גדול מבעיר‬ ‫הותבע אי! יבול לכופו לבא הנח לעירו מטעטא דפרישית דא״כ כל‬ ‫א׳ יתן עינו בעשיר כו׳ ואפי׳ היה לנתבע טעית ז* נכסים או פקדון‬ ‫*עיר התובע צריך ללכת אחריו אך יכול התובע לעכב טעית הנתבע‬ ‫על הדרך שיתבאר לקמן םי׳ עיג בע״ה ואז מודיעים הדבר לנתבע‬ ‫והתובע נותן שבי השליח וצריך לבא לדו! כעיר שמעותיו שם‬ ‫דנכםיו של אדם עיכאין ליה וצייך הוא לפצות ערכיו עשיר שהוא‬ ‫גזוחוק ואלם בעירו מוציאי! אותו לדון בעיר אתית אע״פ שהב״ד‬ ‫»<‪:‬עירו יותי ניול מפני שמתיירא ממנו ולא יובל להוציא ייגו‬ ‫לאשתי‪ .‬אב שיש לו תביעה על בנו מפי! את הבן לבא למקום שהאב‬ ‫שם אמ"• שהו׳ הנתבע משום בכיד אכיו ‪ 4‬עיין בעי ז סי' יכ־׳ו »‬ ‫ן בעי' דין שאוש־ לדיין כתיב לי טאיזה טעם דנתיני שמא אלך‬ ‫לב־׳ר הגמל או לכית הוועד לםתוי הדין כיתכין ונותנין לו וכן‬ ‫אם יראת לדיין שהבעל די! חשה ש^צה הדי! כנ;ת צייך להודיע}‬ ‫‪K‬‬

‫‪1‬‬

‫סימן טו טז‬

‫מאיזה טעם דנו אפילו אם לא ישאל הבעל דין כרי שיהא נקי מיי׳‬ ‫ומישראל אבלי מ״מ על כל פנים גובי! מטנו טיר מה שחייבוהו‬ ‫ולכשיבא ויסתיר הדין יחזירוהו לו כפי מה שיתבאר בדיין שטעה‬ ‫םי׳ כ״ה ורוקא א• דנו אותו ע״י כפייה אבל בלאו הבי אץ בותבין‬ ‫לו ‪ ,‬וכשכיתבין לו מאיזה געב דנוהו אין קביעת זמן לדבר אלא בל‬ ‫זמן שבא לכתוב כותבין ונותנין לו ואין צריכין לכתוב לו רק י־טענות‬ ‫ויפסק דין כ־ הטענות שעליהם חייבוהו נקראו טעם הדין אכל ראיות׳‬ ‫א״צ לכתוב להראות לב״דאחרכיאם ירצו הביר האחר לסתיו‬ ‫ויודיע לדיין זה אם‬ ‫יעיינו רם בםבמתם ויכתבו לו את דינו‬ ‫טעה ואז ישיב להם הדיי! וא״צ תלו׳ להפ טעמו ראשונה פן יעקשו‬ ‫עמו מה שלא יוכלו לעשות כן קידם שידעו ראיותיו וזה פשוט וא׳׳צ‬ ‫לכתוב לו אלא טב׳ייר קטן לב״ד נמל כחיישי׳ שטא טעו אבל ב״ד‬ ‫שרנו אין צריכין לכתוב רלא חיישי׳ לטעות דאל״ב אין לרבי סוף‬ ‫והא דאטיינן שכותבין ונותנין ה״ט היכא דאיבא חשדא אכל בעיי‬ ‫דין שמלגלג על הדין לא מודעינן ליה טעטא דדעא ואדרבה טשטתינן‬ ‫‪k‬‬

‫ליה כגברא דטפקי בבי ד־נא ‪4‬‬ ‫ן חייבוהו ב״ד לפמע ויצא והזר ואמר פרעתי אם הוא נאמן‬ ‫יתבאי בסימן ע״ט בעיה ‪4‬‬ ‫ןץ ואם יש בידו פסק דין כתוב שתכירו חייב לו אם הלה נאמן‬ ‫לומר פיעתי בסימן ליט ‪4‬‬

‫טו‬

‫איזה דין דנין תחלה ודין מרומה ובו ה׳ סעיפים‪.‬‬

‫א צריך הדיין שיקדי׳היין שבא לפניו תחלה לדונו תחלה שנא׳‬ ‫כקטן כגדול תשמעון פירש שיהא רביב עליך דין של פרוטה‬ ‫כדין של מאה מנה ומקשינן למאי ר״ל יהא חביב אי לעיוני בית‬ ‫ולפםקיה פש־טא אלא לאקדומיה שאם בא לפניך דין של פרוטת‬ ‫ראשונה ואד״ב בא לפניך די; של מאה מנה הקדם לחתוך הדין‬ ‫הבא לפניך ראשונה אפיי אינו אלא של פרוטה ואם ת׳׳ח בא‬ ‫לדי; אפי׳ בא בכוף ידון אות־ תחלה רעשה דכבוד תורה עדיף‬ ‫ואפילו פתחו בדין אדר יבולין להפסיק ולדון הת׳׳ח כדי שלא‬ ‫יתבטל מתלמודו בד״א כשהתלמיד חכם בעצמו בא לפניו אבל‬ ‫אפ קרובו של תלמיד חכם בא לדין שצריך הדיי! ג׳׳כ לכבדו‬ ‫בשביל כבוד הת״ח קרובו והוי נמי עשהדבבוך תורה יקדינז דינו‬ ‫ג״כ אם לא פתח בדין א ח ר אבל אם פתח לא יפסיק שאס יראה‬ ‫בעל דינו שמבברין אותו כ׳׳כ י• תתמו טענותיו שלא ידע שבשביל‬ ‫הת״ח קרובו מכבדין אותו כך מה שאין לחוש לזה בת״ח עצמו‬ ‫שיודע בעל דינו שמחייבין לכבדו ואין טענותיו מכתתמין בכך וגם‬ ‫נירא ליה שיקדימו לדונו תחלה ‪ 4‬וכן מציה על הדייןלהפך בזכותו‬ ‫של ת׳׳ח ייתר בכל מה שיובל דחזקתו שלא יעשה עול ובודאי‬ ‫יש לו זכות ‪4‬‬ ‫ב היו לפניו דינים הרבה מקדימין דין היתום לדין האלמנה שני‬ ‫שפטו יתים ריבו אלמנה וריןהאלמנה קידפ לדין ת׳יח מדהזהיר‬ ‫עליה הכתוב בפי׳ ודין ת״ח קידם לדין עם הארץ משום כבוד‬ ‫הורה כדאמ־ן ‪ ,‬ודין האשה קידם לאיש שבושת האשה מיובה‬ ‫ומיץ היא לה שתשהא כ״כ בב״ד קטן התובע א׳ לדין ששרת‬ ‫אצלו ואינו נותן לו שבירותו נזקקין לושאע״פי שאין לו יי‪/‬לזכות‬ ‫ה״מ במציאה והפקי שאיןדעת אחרת מק‪ :‬ה לי אבל בדבי שהוא‬ ‫שלו או שחייבי; לו בשבירתו שדעת אחרח מקנה לו חייבים לשלם‬ ‫לו ואין על הקטן דין שומר שכר לחייבו בגניבה ואבירה דאיש‬ ‫כתיב בפרשת שומרים ולא ק‪8‬ן ‪4‬‬ ‫! ‪ j‬דיי! שבא לפניו דין מרומה לא יאמי אחתכנו ויהיה העין תלוי‬ ‫בצואר העדים דהוה ליה כמסייע לדבר עבירה אלא ידרשנ״‬ ‫ויחקדנו היטב היטב אם אז יראה לפי דעתו שאין בי רמאית ••יתד‬ ‫הדין ע״פ העדים אבל אם לבו נוקפו שיש בו רמאות או אין דעתו‬ ‫סומכת על דברי העדים אע׳יפי שאינו יבול לפוסלן או שדעה׳ ניטה‬ ‫שבעל דין זה ימאי הוא ובעל עימה והשיא את העדים אע"‪5‬י‬ ‫שהם כשרי׳ולפ׳ תומם הטעם שהעידו או שנראה לו מכלל דבריהם‬ ‫שיש שם דבריי אחרים מהותיים שאינם מצים לגלותם כל אלו‬ ‫הדברים וכיוצא בהם אסור לו לדיין לחתוך אותו הדי; אלא יסלק‬ ‫עצמי ממנו דכתיב מדבי שקר תירק וידוננו מי שלבו שלי בדיר‬ ‫והיי הדברים מסורין ללב והכתוב אומר כי המשפט לאלקי׳ הוא‬ ‫וכשהיה דין כזה בא לפני הרא יש זיל שהיה רואה באומדנא דמ־כ־ו‬ ‫שהדין מרומי היה כותב וניתן ביד הנתבע שאין לשום דיין‬ ‫להשתדל בדין זה ‪4‬‬ ‫ף בד׳׳א כשהתובע רמאי אבל אם הנתבע ימאי כל שבן שישתדל‬ ‫בו הדיין ואינו יכול להסתלק שלא ישתכר הרמאי בימאיתיו‬ ‫אלא ידרוש ויחקור יפה לבטל רמאותיו ואם נראה לו באומד‪.‬י‪,‬א‬ ‫דמוכח שהיא חייב יחייבנו אס הוא מומיה וכן אם יראה לר״ן‬ ‫שהנתבע יכוון להישמט יכול הדייןלומר שלאיתן לו זמן עד שיעמיד‬ ‫ערבות ויכיל אפי׳ להשביעו במקום שאיגו חייב שביעה מצד הרין‬ ‫כי אין לדיין ביביים אלו דק מה שעיניו מאית כדי לביר האמת ‪4‬‬ ‫ןץ מדינא דגמרא יש בח לדיין לדון דיני ממונית ע״פ הדברים שדעתי‬ ‫נוטה להג שרם אמת והדבר חזק בלבו שהוא בך אע׳׳פי שאץ‬ ‫‪t‬‬

‫‪k‬‬

‫שם‬

‫חש!‬

‫משפט‬

‫ה ל כ ו ת דייגים‬

‫שפ ראייה כרודה אבל משרבו בתי דיני( שאינם הגונים ובעלי‬ ‫בינה הסכימו שלא יהפכו שבועה אלא בראייה ברורה ולא יפגמו‬ ‫שטר ויפסידו חזקתו ע״פ עדות אשה או קרוב אעפ״י שדעתו סומכת‬ ‫על דבריהם וכן אין מוציאי[ מהיתומים אלא בדאייה בררה לא‬ ‫בדעת הריין ולא באומרן המת או הטוען שלא יאמר כל הדיוט‬ ‫והדיוט לבי מאמץ לדבר זה ודעתי נכמכת עליו ואעפי׳כ אם העיד‬ ‫אדם נאמן באחד מכל הדברים ונועה דעת הדיין שאמת הוא אומר‬ ‫ימתין בדין ולא ירחה עדותו וישא ויהן עם הבעלי רעין ער שיודו‬ ‫לדברי העד וידרוש ויחק ך עד שיתברר הדבר או יעשה פשרה או‬ ‫יסתלק מן הרק כמ׳׳ש למעלה וכן אם בראה לב״ד שארד גוזל‬ ‫זזבירו ולא יוכלו להוציאו ממנו בדין יבולי! לגזור על שאר בני אדם‬ ‫שלא ישאו ויתנו עמו ואם היא אשה שלא תינשא לאיש ולא יעסקו‬ ‫בשידוכיה עד שתוציא מידה מה שאינו שלה ‪4‬‬ ‫‪4‬‬

‫י‬

‫טז‬

‫כמת זמן נותנין להניא ראייה ודין הטלת חרם‬ ‫ובו וד סעיפים *‬

‫‪4‬‬

‫מ ס נ‬

‫אז יראה השטר לדיינין ויראי אם ימצאו בשטר הזכות שטען זה ‪:‬‬ ‫ובענין אחר אק כופין לאדם להראות שטרו כל שכן להטפיםג‬ ‫כדכתימא טעמא לעיל סימן י״ג סעיף ג׳ וכן נ׳יל עיקר ‪:‬‬

‫•ן‬

‫להלוות הבעלי דינין בכל ד ב ר ו נ ו יב מניפים‬

‫א צריכין הדיינין ליזהר שישוו שני הכעלי דינין ולא יסבירו פנים‬ ‫לאחד לדבר אתו רכות וכהאי גווגא יותר מלחגירו ולא יאמר‬ ‫לאחד דבר כל דגריך ולאחד קצר דבריך שנא׳ בצדק תשפוט‬ ‫עמיתך ואם יכבדו אחד יותר מחבית יסתתמו טענותיו של זוז‬ ‫ואין זה משפט צדק וכן אם האחד לבוש בגדים פחותים ובזויים‬ ‫והשני לבוש בגדים נאים יאמרו לו לבוש כמותו או הלבישהל‬ ‫כמותך שלא יכתתמו דבריו שיחשוב שאנו נושאין לך פנים‬ ‫בשביל בגדיך ‪ 4‬ולא יהא האחד יושב והאחד עומד אלא שניהם‬ ‫עומרים משום כבוד בית דין מיהו אס ירצו בית דין להושיב שניהם‬ ‫מושיבי! ולא ילא האחד יושב למעלה והשני למטה אלא זח‬ ‫בצד והוזה בצד זה ‪.‬י בר׳׳א בשעת משא ומתן שלהטענו׳ אבל‬ ‫י ‪ 1‬צריכין להיות שניהם בעמידה דכתיכ ועטת שני‬ ‫כשעת‬ ‫האנשים וגו׳ לפני ה׳ וגומר ‪ 4‬ואעי׳ג דפסוק זה בעדים מיידי גמר‬ ‫דין ועדיס דמיין להדדי שאין הגמר דין אלא על פי העדים מיהי‬ ‫היינו לכתחלה אבל בדיעבד שישבו אפי׳ בגמר דין לית לן בה •‬ ‫דעיקרקרא לאו בבעלי דינים כתיב שאיט אלא אסמכתא ואסמכוה‬ ‫כן לכתחלה דוקא ואיזהו גמר דין פלוני אתה זכאי פלוני אתה‬ ‫חייב והעדים לעולם כעמידה מתחלה ועד סוף מעמדו בהם מיידי‬ ‫ועמידה על ידי סמיכה קרויה גם כן עמידה לעני! זה כדה״ גם‬ ‫העדימ דוקא לכתחלה אבל אם׳ העידי בישיבה עדותם עדותודנין‬ ‫על פיהם בזמן הזה דליכא מומחין דהאי שאמרה תורה ועמדו וגוי‬ ‫היעו לפני ה׳ רי׳למימחיןואזאפי׳ בדיעבד אסיישבו אק עדותןעדורג‬ ‫ואין דיניהם ד־־ן אבל בזמן הזה דליכאמומחין אינו אלא מדרבנן‬ ‫לפיכך דוקא לבתחלה אבל בדיעבד עדותן עדות ותין עליו וכן‬ ‫הדיינין שצריכין לישב לדין מדכתיב וע«דו שני האנשים דמשמע‬ ‫העדים בעמידה אבל הדיינין בישיבה הני מילי בזמן מומחין אבל‬ ‫בזמן הזה לכתדלה צריכין לישכ אבל בדיעבד אם עמדו הדיינין‬ ‫אפילו ישבו העדים דיניהם דין ד^ייכא מומחי! ‪4‬‬ ‫ב תלמיד חכם ועס הארץ שבאו לדין מושיבין את החכם ואומרים‬ ‫לעס הארץ שישב גם הוא ואש לא ישב אין מקפידין בכך ובן‬ ‫מקבלין עדות מן התלמיד הכס א פ " לבתחלה במיושב דבבודתורוז‬ ‫עדיף ואפי׳ אם ישאל תלמיד חכם עצמו דין מותר לקופ מפניי‬ ‫ולא חיישינןשמא יסתתמו טענות שכנגדו שיודע שחייבי! לקום מפניו«‬ ‫‪ _j‬ונהגו עכשיו ככל בתי דיני! שבישראל אחר הגמרא שמושיבק‬ ‫הבעלי דיני! וגם העדים כדי להסיר המחלוקת שאין בנו בת‬ ‫להעמיד משפטי הדת על תלם ‪4‬‬ ‫ף אם התובעים הם רבים שהם שותפי! בדבר אחד והנתבע אומר‬ ‫אני חפ׳ שישבו אוהבי וקרובי אצלי כשאני טוען עמבס כדי‬ ‫שלא יסתתמו טענותי ביאתם הרבים הדין עמו והשותפין יבררו‬ ‫להם אחד מהם לטעון בשביל‪ .‬כולס ותתבע יטעין‪.‬נס בן לבת ולא‬ ‫יסייעוהו קרוביו אויטעון כל אחד לעצמו זה אחר זה וגם הנתבע‬ ‫לא יקח איהביו וקרוביו אצלו ‪s‬‬ ‫ה אסור לריק לשמוע בעל דין‪.‬אחד שלא בפני בעל דין חבירל‬ ‫דבתיב שמוע בין אחיכם שיהיו שניהם יחד משמע וכתיב לא‬ ‫תעא שמע שיא וסימא שכל מה שטוען א״׳ד ש^א בפני חבית‬ ‫חוא מטעים אה דבריי ואינו ב ש טלומ׳ ש ר ומבי ן ששמע דבריו‬ ‫לבדו לב הדיין נוטה אלץ לזכותו ושוב אין לבו מהפך כזכות השני‬ ‫כל כך ודוקא שיודע הדיין שיהיה דיין בדבי זה אבל אם שמע‬ ‫טענות האחד ולא ידע שיהיה דיין ברבר זה ואחר כ ך נתרצר‬ ‫השנים לדון לפניו מותר להיות ריין בדבי • וכן לא יכתוב שום‬ ‫חכם פסק דין לאדר מבעלי דיני׳ בדרך אם כן או שיכתיב לגי‬ ‫דעתו בלא פסק דין כל זמן שלא‪.‬שמע דברי שניהם שמא מתון׳‬ ‫דבריו ילמדו לשקר וכתיב מדבר שקי תרחק ועוד שמא אחר‬ ‫כך יטעון השני בדרך אחר ויצטרך לכתוב להפך הדי׳ על פי‬ ‫העענות השניות ואבא זילותא לחבס * וכן הבעל דין מוזהר שלא‬ ‫ישמיע דבריו לדיין קודם שבא חבידו מדכתיב לא תשא שמע ע ו א‬ ‫קרי ביה נמי לא תשיא ועוד שיחשדוהו לדבר שקר וכתיב מדבר‬ ‫שקר ףרחק לפיכך תלמיד שיש ‪ h‬דין לפני רבו לא יקדים לבא‬ ‫קודם בעל דינו שלא יהא נראה שמקדים בדי לסדר טענותיו שלא בפגי‬ ‫חבירו ואם יש לו עת לבא ללמוד לפניו ובא העת ההיא מותר שלא‬ ‫יחשדוהו שיאמרו עכשיו עת קבוע הוא לו ללמוד ‪4‬‬ ‫ן לא יהא הדיין שומע הטענות מפימתורגנק אלא אש כן היה מכיר‬ ‫לשין הבעלי דעין ושומע טענותיהן דכתיבנבי העדאת העדים‬ ‫על פי שנים עדים וגו גזר דטשמע על פיהם ולא על פי מתורגמן הוא‬ ‫מד*!‬ ‫ג מ‬

‫אמר אחד מבעלי הדינץ יש ליעדים ושאל זמן להביאנותני(‬ ‫א‬ ‫לו זמן ל׳ יום שכן הוא זמן ב״ד בכל מקום מפני שמצאו הרבה‬ ‫דברים בתורה שקבעה זמן ל׳ יום כגון בכור ויפת תואר כו׳ עברו‬ ‫ל׳ יום ולא הביא עדים פוסקין הדין וכופין אותו לקיימו ואעפ׳׳כ אם‬ ‫מביאן אח*‪ 3‬יסתור הדין ואם גלוי וידוע לב״ד שפלוני ופלוני הס‬ ‫עדים בדבר זה והרחיקו נדוד נותנין לו זמן עד שיוכל להביאם‬ ‫כדי להוציא הדין לאמתו ואס ידוע לביד שלא יוכלו להתברר‬ ‫הדברים תוך ל׳ יום ואין ידוע להם שפלוני ובלוני הם ערים בדבר‬ ‫אין נותנין א זמן רא״כ ה״ל הרחקת ל׳ יום הללו לחנם ולבטלה‬ ‫וע״ל תחלת סימן צי׳ה סעיף ד׳‬ ‫והא דיהבינן זמן ל׳ יום לתובע דוקא כשתבעהו לנתבע תחלה‬ ‫ך‬ ‫בלא ראייה וחייבוהו ב״ד שישבע וטען התיבע יש ל־ ראייה‬ ‫ואינה מצויה עתה בידי ואיני רוצה לקבל שבועתו אז נותנין לו זמן‬ ‫שלשים יום ולא יותר ואם לא יביא עדים תוך השלשים יום ואומר‬ ‫הנתבע אני אשבע כדי להפמר משום דזיילי נכסי וכהאי גרינא כסו‬ ‫שיתאר בע״ה סי׳ ב״ד צריך התובע לקבל שבועתו או לפוטרו‬ ‫משבועה ומכל מקום אש יביא אחר כד ‪ ,‬ערים יכתור הדק וחייב‬ ‫הנתבע לשלם אף על פ* שנשבע אבל אם טען התובע תחלה‬ ‫יש לי ראיה ואינה מצויה עתה בידי מה צורך ליתן לו ומן לכשיביא‬ ‫עדץ וראיותיו ישיב לו‪.‬הנמבע וכל זמן שלא יביא לא ישיב לו הנתבע‬ ‫טענה ואם חזר ואמר הרגובע אין לי ראיה ישיב לו הנתבע בלא‬ ‫דאיה ואז אם יחייבוהו הבית דין שבועה ישבע ויפטר ואין התובע‬ ‫נאמן עוד להביא ראיה כיון שאמר מתחלה אין לי ראיה אף על‬ ‫פי שאמר כן כדי שישיב לו הנתבע הוי הוראה שאין לו עוד עדים‬ ‫וזוסל עליו כל העדים וראיות שיש לו ‪ 4‬אס נותנין זמן לנתבע‬ ‫להשיב כתבתי כבר כסימן י׳יד וכל מקום שאפשר להביא ראיה‬ ‫בזצ‪1‬ן מועט אין טעככין הדק לבטלה לתת לו זמן מרובה אפילו‬ ‫כדבר שאין * פםידא שזה ‪ P‬א עינוי הדין ‪4‬‬ ‫טען אחד מבעלי הדינין יש לי זכות בעדים או בראיה ואיני‬ ‫‪j‬‬ ‫יודע ביד מי הוא חייב הדיין להטיל חרם בל מי שיודע שיש‬ ‫ל ו *בוו‪ /‬כעדים או בראיה שיראהאותי לדיין אפילו אם הזכות‬ ‫־של העדים והראיה ביד מי שכנגדו •חייב להגיד דמאי שנא הוא‬ ‫מאחר אדרבה כל שכן הוא כיון שיש כידו זכותו של כגגדו והוא‬ ‫י ש ל כדין היאך יאכילוהו דבר איםור להגבותו ממון‬ ‫תובע‬ ‫׳שאינו שלו אלא מזקידן אותו להראות בל מה שיש כידו זכות‬ ‫לכשנניו ‪ 4‬ועיין לקמן סימן ע״א סעיף ז׳ וח׳יציצד נותגין חרם‬ ‫ועיין לקטן סימן צ״ב סעיף ו' אם זה שכנגמ טוען שהוא פסול‬ ‫לישבע אם נותנין חרם על זה ‪4‬‬ ‫ף האומר לחבירו שטר שבידך זכות יש לי בי אם הלה מורה‬ ‫שיש לזה בו זכות חייב להוציא בבית דין ו כ ת דק יעתיקו מה‬ ‫שכתוב בו מזבומו אבל אם הלה אומר שאץ בידו שטר שיהא בי‬ ‫שום זכות לזה אין נןחייבין אותו ‪-‬להראות שטרו לשים אדם שאין‬ ‫אדם רוצה שיעמדו בית יין ולא שום אדם על זכיותיו ועל שטודתיו‬ ‫אכל אס ירצה זה להחרים חרם סתם על טי שיש בידו שטר שיש‬ ‫לו זכות בו שיראנו לבית דין יחרים ואם טען זה בריא שהוא יזרע‬ ‫שהשטר שיש לו זכות בו הוא אצלו הרי זה נשבע היסת שאינו‬ ‫אצלו ‪ 4‬וע׳׳ל סימ׳י״ג סעיף ג׳ ‪:‬‬ ‫ך המוציא שטר עלחבירו והלה טוען שיש בו זיוף ושאל שיתנו‬ ‫לו־הטפםת השטר כדי לדקדק בו יש אומרים שנותנין לו אף‬ ‫ע״פ שכתוב בו כלא טפיסת טופס מזה השטר שכיון שטוען טענת‬ ‫זיוף נאמר שמא זה שכתוב בי כן הוא עצמו זייף לפיכך צריך לתת‬ ‫לו טופסמטנו‪ :‬וי״א שאץ מטפיםין שום שטר למי שתובע ויאמר‬ ‫* י ש לו זכות פו אם ל«*יאמר בפגי ג״ד דברים שיש להם אמתלא‬ ‫א‬

‫סימן‬

‫מזיז‬

‫די‬

‫‪4‬‬

‫הלכות דיינים‬

‫לבוש יגיר שושן‬

‫הרין יעא נכי טענות ויהא מכיר בלשונם שידע ובין עיקר דקדוקי‬ ‫טענותיהם ואם אינו טכיר בלשונם כל בך שידע להשיב להםולחוריע‬ ‫מבואר יעמיד תורגמן שיודיע אותי הפסק דין‬ ‫להם פסק הדין‬ ‫ומאיזה טעס חייב את זה וזכה את זה ואס אחד רוצה לטעון כלשון‬ ‫וה והאתי בלשון אחר אין אחד מהם יכול לטף את הכירו שיטעו!‬ ‫כלשונו שייא יוכל כל אחר לדבר לשון חבירו אלא כל אחד טוען‬ ‫בלשונו הרגיל לו והדיין או המתורגמן טודיע ומטעי׳ לכל אחר דברי‬ ‫‪1‬‬ ‫חבירו להשיב עליו וע״ל סיט! י״ג סעיף ג׳ אס טועני! בכתב‬ ‫ז צריך הדיין לשמוע דברי הבעלי דיני! ולשנות אותם שג׳ ויאטר‬ ‫המלך זא' אומ־׳זה בני החי וגי׳ ומצדיק את הדין בלבו ואחד‬ ‫כך חותכו שנ׳ ושפטתם צדק צדק את הדין בלבך ואחר כך חתכהו»‬ ‫ךן דיין שדן את הדין ולבו'ניק‪6‬ו לומר שהוא טעה לא יחזיק דבריו‬ ‫הטענות וראיות להעמידם מפני שהוא ביש לחזור בו שזה הוי‬ ‫בליל לא תעשו עול במשפט אלא לבל הצדדי[ שאפשר יחזור כדי‬ ‫להוציא הדין לאמתו וכן לא יהיה מליץ לדבריו של בעל דין אלא‬ ‫יאט•־ הבעל דין מה שיראה לו והדיין ישתוק וב״ש שלא ילמד‬ ‫הדיין לטעון אחד מן הבעלי דיגין אפילו הבא אחר מן הבעלי דינין‬ ‫עד אחד לא יאשר לו הדיין אין טקבלין עד אחד אלא יאמר לנטען‬ ‫הרי וה העיר עליך ומה אתה אומר עד שיטעין ויאמר עד אחד‬ ‫אינו נאמן עייי ‪ \yt‬בל ביוצא בזה ‪t‬‬ ‫ט מיהו אם ראה הריי! זכית יי^חר טהם ורואה שהבעל דין מבקש‬ ‫לאומרו אלא שאינו יודע לחבר הדברים או שראוהו מצטער‬ ‫להציל עצמו בטענת אמת ומפני החימה והכעס נסתיקה םט‪:‬י או‬ ‫נשתבש מפני הסכלות הרי זה מותר לסעדו ולהבינו תחלת הדבר‬ ‫ועל זה גאט־ פתח פיך לאלם‪.‬וגומר ויש חולקים ואיטרים אפי׳ אינו‬ ‫רואה שהבעל דין מבקש לאומרו מותר לדיין לאומרו משום פתח‬ ‫פיך לאלם אכל צריך להתיישב בדבר זה הרבה כדי שלא יהא‬ ‫כעורכי הדיינים ‪,‬‬ ‫• אין לו לדיין לרחם בדין על דל שלא יאטר עני הוא זה וכעל‬ ‫דינו עשיר וחייב לפינסו אזכנו ברין ונמצא מתפרנס כבביר ועל‬ ‫זה נאמר לא תשא פני דל וכן לא יהדר פגי גדול שאם בא לפניו‬ ‫עשי• וחכס גדול עם עני והדיוט לאיכבדנו ולא ישאל בשלומו שלא‬ ‫יסתתמו דברי בעל דינו וכל שכן שלא יזכנו ויאמר היאך אחייבנו‬ ‫בדין ונמצא מתייבש אייא אפט־נו ואחר כך אוטר• לו שיתן לו את‬ ‫שלי אלא יחתוך הדין‪ ,‬טיד לאמתו רכתיב ולא תהדר פני גדול יכן‬ ‫אם באו לפניו אפילו אחד רשע ואחד כשר לא יאמר הואיל וזה‬ ‫רשע *חזקתו משקר וזה בהזקה שאינו משנה בדבורו אטה הרין על‬ ‫הרשע אלא לעולם יהיו הב׳ בעלי דינק בעיניו כישעים ובחזקה שכל‬ ‫אחד מהם טען שקר וידון לפי מה שיראה לו טן הדברים ויחתוך‬ ‫הדי! ע־ פי דבייים וכשיפט־ו טלפניו אז יהיו בעיניו ככשרים‬ ‫כשקבלו עליהם‪.‬את הדין וידון כל אחד לכף זנית «‬ ‫יא צייך הדיין שיפסוק הדין מיד אחר שיתברר לו בלבו שאם מעני‬ ‫הדין‪ -‬ומאייר ביברים הפרורים בדי לצ־‪ %‬אחד מבעלי דיני! הרי‬ ‫זר‪ .‬בכלל לא תעשו עול במשפט ‪t‬‬ ‫‪ y‬כשאחד מבעלי דיגין מגזם לחבירו בפני הדיין ואומר לו כך‬ ‫יכך תתחייב לי בדן אם אין הדין כך צריך הדיין לומר לו שקר‬ ‫*תת ריבי כ׳ ־א יתחייב לך כך טדכת‪-‬ב מדבר שקי חיחק בעל‬ ‫דין שתיבע את חבירו בעד דבר מועט והדין רואה שיתחייב לו ע״פ‬ ‫הדי! ייתי מנזה •טתבע אין לדיין לפסוק ־ומר לו שיתח יב לו יותר‬ ‫מטה שתבע ואם פסק לו הוי טעות בדין וחוזר וטעמא דשסא‬ ‫רתובע ככר הצ־יק הרין כעצטו ויודע על פי חשבונו שאיגו חייב‬ ‫נתגלה שחייב לו יותר‬ ‫שעל ירי טענתו‬ ‫יותר אעיפ‬ ‫לו‬ ‫אימ דיצה לגלות או שמאטנכ־ז לו מה שחייב לו טמ;יס אח״ או‬ ‫שמא מחל לו ועכשיו שי‪ :‬אה שהדיין פוסק לו יותר הוא חוזר בו‬ ‫וטראד‪ ,‬לו התר שיקח כל טה שפוסק לו הדיין כי יאמר הרי הבל‬ ‫רואי( שהדי! עטי וטה שחשבתי כבר ודאי טעיתי‬

‫ואחר אומד חייב ואחד אומר איני יודע או אפי׳ שיים אומיים זכאי‬ ‫אז חייב ואחר אומר איני יודע יוסיפו עוד עני דיינים ואף על גב‬ ‫דאי הוה פליג עלייהו הוי? בטל במיעוטא כי א‪1‬ד איני יודע ועי‬ ‫כמו שלא ישב בדין ונטצא הדין בשנים ואנן תלתא בעינן ולא םגי‬ ‫באחד שיוסיפו רשטא יחזור בו זה האומר איני יודע ויסכים לדעת‬ ‫זה שטוסיפין ויהיו כאן שנים טחייביןושנים טזכין ולא יהיה בית דין‬ ‫שקול לכך מיםיפין עוד שניט ונמצאו שהם חמשת נושאים ונותנים‬ ‫בדכי אם שלשה םזבין ושנים טחייבין זכאי ואם שלשה מחייבי! וב׳‬ ‫מזכין חייב שנים אימרים זכאי ושנים אומרים חייב ואחד אומר‬ ‫איני יודע יוסיפו עוד שני דיינים אבל אם ארבע אומדים זכאי או‬ ‫חייב ואחד אומר איני יודע או שאמרו שלשה זכאי ואחד אומר‬ ‫חייב ואח׳ אומר איני יודע בין שהוא אותו שאמר תחלה איני יודע‬ ‫בין שהוא אחר הולכין אחר הדוב שהיי מכל מקום יש שם שלשת‬ ‫שהם בית דין שהם מסכימין לדעת אחת והם גם כן הרוב »‬ ‫ב היו מחצה על מחצה •ואחד אומר איני יודע הרי אלו מוסיפין‬ ‫שנים אחרים וכן אם נסתפק הדבר ‪ .‬ונשאת עוד מחצה על‬ ‫מחצה מוםיפין והולבין עד שמגיעין לע״א שהם סנהדרי גדולה‬ ‫הגיעו לע״א ול״ה אומרים זכאי ול״ה אומרים ־חייב ואחד אומר‬ ‫איני יודע נושאי! ונותנין עמו עד שיחזור לצד האחד ונמצא ל‪t‬‬ ‫מזכי! או מחייבין ויש כאן רוב לא חזי לא הוא ולא אחד מהם‬

‫‪4‬‬

‫י ח כיצר נושאין ונותנין ב ד ב ר ועהולבין אחר הרוב‬ ‫ובו ו׳ סעיפים •‬ ‫א הביא אחד מבעלי דינין ערים לדבייו טכניסין העדים ומקבלי}‬ ‫עדותן בראו• ב *שד יתבאר בהלכות עדות םישן ה״זז ולאחר‬ ‫שמקבלי! עדותן יוציאו כל אדם לחוץ מפני השלום שלא יוורע מי‬ ‫הוא המחייב ומי הוא הטזכת ויבא לירי מחלוקת עם הבעלי דינין‬ ‫וישאו ויתנו בדבר ויש אומרים שטוב להתחיל מן הקטן שאם‬ ‫אינר‪,‬‬ ‫יתחילו מן הגיול ׳תביש חגןטן אחר כך לגל ת דעתו אם‬ ‫מסכם׳ עם הגדיל ויהיה בל הדין גחתך על פי הגדול לבדו ולא‬ ‫על פי רוב הדיינין ואנן רוב הרייגין בעינן שהרי כ לם גבררו להיות‬ ‫דיינים ואם יסכימו לדעת אחת מוטב ואם לאו ילכו אחר הרוב‬ ‫שנאמי אחיי רבים להטות » שנים אומרים זכאי ואחד אוטר הייכ‬ ‫זכאי ‪ .‬שנים אומרים חייב וא׳ אוטר זכאי חייב » אחד אומר זכאי‬ ‫‪4‬‬

‫םי‪:‬ין יח <ט‬

‫נשאי הדבר בכפקומעמידין הממון בחזקת בעליו ‪i‬‬ ‫מי שאומר איני יידע אין צריך לית! טעם לדבריו ולהודיע‬ ‫ג‬ ‫מאיזה טעם בא לו הכפק כדרך שמראה המזכה מאיזה טעפ‬ ‫מזכה ירמרייב מאיזה בעב מחייב שכיון שהדבר ספק אצלו‬ ‫ואינו יכול להכריע הדבר ברעתו לא שייד לימי טעם לזה ‪i‬‬ ‫ף שלשה או חמשה ובן יותר אפי׳ עשרה שנבררו לדין וםלק א'‬ ‫מהם את עצמו אין הנשארים יכולין לגמוד הדק דשמא אם‬ ‫היה זה האדר עמהם היה מהפךםבחתםודעתםלדעת אחרת ותחל'‬ ‫אדעת דכולם נתבררו עיין לעיל סוף םימ! י״ג»‬ ‫ף‪ ,‬הא דאמי־נן בגמ׳הרב ותלמידו אין מונין להם אלא אחד‬ ‫היינו דוקא כשעה שמלמדו הרב היין ועל פיו סימד ואפי׳י‬ ‫בכי האי גוונא אם רוא תלמיד כרב אמי ודב אמי דלגמריה־ דרב‬ ‫הוו צריכי ולכביי׳ לא הוו צייכי יכול ללמדו בשעת הדין ואף‬ ‫ע״פ שהיא תלמידו מונים להם שנים רק שיהיה לו הצת םברא‬ ‫להבין ולישא וליתן ודוקא לענין ממין אין מוציאי! ע*פ תלמיד‬ ‫כזה‪ .‬למנותו למנין הרוב אבל לענין איסור והתר או דיני טומאה‬ ‫וטהר׳ דמנוין כדי דלימטיי׳ שיבא מכשודא אפי׳ צדיד לסברא דרכו‬ ‫מוני! אותם לשנים דכיץ דמקבל עליו ש״מ דברייא ליד מילתיה ‪,‬‬ ‫ן בית דין יכולין לפכוק דיני ממונות אפיי שלא בפני בעל ‪p‬‬ ‫דרוקא גבי דיני נפעות אמייני צריך להיות בפניו דכתיב עד‬ ‫עמדו לפגי העדה למי־ פט אבל כממונא געיימא מאי אכפת לן‬ ‫הא כל זמ! שסבי׳ ראיה סותר את הדין הילכך דיתכין דינו שלא‬ ‫בפניו ואם יביא ראיה לסתור הרי( יסתור‬ ‫‪K‬‬

‫‪T‬‬

‫יט‬

‫כיצד נוהגין בפסק דיןוםדר כתיבתו ובו ג׳ סעיפים‬

‫א ואחד שנשאו ונתנו בדבר םכניסין את הבעלי דינין והנדול‬ ‫שבדיינין אומו־ איש פלו׳ אתה זכאי איש פלוני אתה חייב »‬ ‫ואמר לדיין לומר כשיצא מב׳׳ד אני הייתי מזכה אבל מה אעשה‬ ‫שחברי רבו עלי והעושה כן הוא מרבה מחלוקת בישראל והוא‬ ‫בכלל הולך רכיל מגלה סוד »‬ ‫ב שאל א׳ מבעלי הדינין שיכתבו לו היכק די! אין מזבירין לא‬ ‫שם המזכין ולא שם המחייבין מטעמא שכתבתי למעלה אלא‬ ‫כותבין סתם פלו׳ בא עם פלו׳ בעל דינו לבית דין ומדבריהם יצא‬ ‫פלוני זכאי ופלוני חייב »‬ ‫‪ j‬ואחד שקבל עליו את הדין ואמרו לו לשלם והלך ולא שלפ‬ ‫אין מנדין אותו מיד אלאממתיני! לו ומהרין בו בה״ב ואחר‬ ‫כ ך מנדין אותו עד שיתן מה שהוא דייב ואם עמד שלשים יופ‬ ‫ולא תבע נדויי׳ מחרימין איתו ‪ ,‬בד׳יאשקבל עליו הדין בדאמק‬ ‫אבל אם אעו מקבל הדין מתחלה מנדי! אותו מיד משום אפקייותא‬ ‫דבי דינא מי שהשליש שטרות ביד בית דין והתנה שאם לא ישליפ‬ ‫תנאו ליים פלוני יתגו השטרות לנשגגד׳ ועבר היוב ולא השלים והיא‬ ‫בענין שאין בו משים אסמכתא וזה תובע שיתנו לו השטרות והלה‬ ‫השטחה‬ ‫טוען שיתנו לו זמן אין נותנין לו זמן רק נותנין‬ ‫לבשננדו מיד שעבר הזמן ‪,‬‬

‫כ‬

‫ע ר מתי יבול להביא ראיה לסתור הדין ובו סעי׳ א‬

‫א מי שנתחייב בבית דק ומצא אדר כך עדים או ראיה לזכותו‬ ‫מביא לבית דין וסותר הדין ותזר אפי׳ אחר כמה ימים ואפי'‬ ‫אס פרע כבד בל זמן שהוא מביא ראיה ג!תר אפילו אס אמד לל‬ ‫הדיין כל זכות שיש ל ך הבא תוך שלשים עם ולא הביא אלא לאחד‬ ‫שלשים‬

‫הלכות דיינים‬

‫השן משפט‬

‫שלשי‪ 8‬יום סותר הדין ואפילו התפיס זכיותיו בבית די! ואמי אם‬ ‫זכיותי אפייה‬ ‫מעכשיו יבטלו‬ ‫לא אביא תוך זה הזמן‬ ‫אם יביא אחר בך יסתור הדין אם לא קנו שידו בבית דין חשוב‬ ‫כי מה יעשה זה שלא מצא בתוך שלשים ומצא לאחר שלשים‬ ‫וכי בשביל זה יפסיד את דינו אנוס הוא אבל אם אמר לו הדיין הבא‬ ‫עדים או ראיה ואמר אין לי עדים וראיה הרי הוא הודה כאלו פסל‬ ‫בל עריותיו ודאיותיו דהודאות בעל דין כמאה עדים דמי ואעפ״י‬ ‫שמצא אחר כך לאו בלום הוא ואין צריך לומר אם אמרו לו יש‬ ‫לך‪-‬עדים ואמר אין לי עדים יש לך ראיה ואמר אין לי ראיה ודנו‬ ‫אותו וחייבוהו וביון שראה שמתחייב אמי פלוני ופלוני קיבו‬ ‫והעירוני או שהוציא‪,‬ראייה מתוך אפונדתו אין זה כלום ואין משגיחי!‬ ‫עליו שודאי יש בו מרמה מיהו אם כששאלוהו שתק ולא אמר‬ ‫אין לי ראיה ואחר בך כשמתחייב אמר קרבו איש פלוני ופלוני‬ ‫וגם כשאמר אין לי עדים אין לי‬ ‫והעירוני מעירי! וסותר הדין‬ ‫ראיה לא אמין שאין משגיחין בו אלא כשהיתה הראיה אצלו‬ ‫והעדים עמו במדינה אכל אם אמי אי; לי ערים ואי! לי ראיה‬ ‫ולאחר מכאן באו לו ערים ממדינת הים או שהיתה דסקיאשלאביו‬ ‫שיש שם השטרות או אפילו שטיות שלו מופקדים ביד אחרים‬ ‫ובא זה שהפקדון אצלו והוציא לו ראייתו הרי זה מביא וסותר מפני‬ ‫שיכול לומי זה שאמרתי אין לי עיים ואין לי ראיה מפני שלא‬ ‫היומצויין אצלי ובלבד שיביא עדות שאותן השטיותשהיא מראה‬ ‫עכשיי לראיות היו באותן השטרות שהיו מופקרים ביר אחיים וכל‬ ‫זמן שיכול לתת אתמלא לדבריו ולומר מפני כך וכך אמרתי אין‬ ‫לי עדים ואין לי ראיה והיה ממש בדבריו הרי זה אינו סותר‬ ‫טענותיו וסותר הדין לפיכך אם פירש ואמי אין לי עדים בלל‬ ‫לא הנה ולא במדינת הים ואין לי ראיה כלל לא בידי לא ביד‬ ‫אחרים אינו יכול לסודר הדין במה דברים אמורים בגדול אבל‬ ‫יורש שהיה קטן כשמת מורישו ובאו עליו טענות מהמת מורישו‬ ‫אחד שהגדיל ואמי אין לי עדים ואין לי ראיה כלל ואחי שיצא‬ ‫מב״ד חייב אמרו לו אחרים אנו יורעין ערות לאביך שתסתור בו‬ ‫דין זה או שאמר לו אחד מורישך הפקיד ראיה כאן וכאן הרי‬ ‫זה מביא מיד וסותר שאין דרך יורש קטן לידע כל ראיות מורישו‬ ‫ולבך אמר מתחלה אין לי ערים ואין לי ראיה כלל וגם בגדול לא‬ ‫אמרן שאינו יכול לסתור כשאמר אין לי עדים או ראייה כלל אלא‬ ‫בסתסא אמיינן דגדול יודע במילי דאבוה אבל אם גם הגדול הביא‬ ‫אחר בך ראיה ועדים שלא ידע מאלו העדים שמביא אחייב אי שבאו‬ ‫ערים ואובדים שהם יידעים שהשטרות של אביו לא היי בידו ולא‬ ‫ידע בהם כשירד לדין משגיחין בהן וםותד הדין ‪,‬‬ ‫‪,‬‬

‫‪k‬‬

‫(‬

‫י‬

‫בא‬

‫מי ש ק ב ל עליו להשלים הדין ליום ידוע ונאנס‬ ‫ובו סעיף א ח ד •‬

‫א מי שקנו מידו שאם לא יבא ליום פלוני וישבע יהיה חבירו‬ ‫נאמן בטענותיו ויטול כל מה שטען בלא שבועה או שאם‬ ‫לא יבא בי־ם פלוני וישבע ויטול אבד זכותו ואין לו כלום ויפטר‬ ‫חבית ועבר היום ולא בא נתקיימו התנאים ואבר זביתו מיד ואין‬ ‫נותנין לו זמן יותר ואם הביא ראיה שהיה אנוס באותו היום היי זה‬ ‫פטור מקנין זה וישבע עוד כשיתבענו חבית כמו שהיה מקודם וכן‬ ‫כל ביוצא בזה והוא דקנו מידובב״ד חשוב אבל לא קנו בבית דין‬ ‫חשוב לא דהוה ליה אסמכתא ועיין לקמן םי' ל״ז *‬

‫כב‬

‫מי שקבל עליו קרוב או פסול ודין‬ ‫והפוכה ובו ג׳ סעיפים‪:‬‬

‫שבועה‬

‫א אע״פי שקרוב או פסול מחמת עבירה פםולין בין לדון בק להעיד‬ ‫בין בדיני נפשות בין בדיני ממינות כמו שיתבאר לקמן בהלכות‬ ‫עדות בע״ה מכל מקום כל תנאי שבממון קייס לפיכד מי שקכל עליו‬ ‫קרוב אי פסול בין להיותו דיין בין להיותו עד עליו אפילו קבל אחר‬ ‫מהפםולים בעבירה כשני עדים כשיים או בבית דין או שלשה מומחיפ‬ ‫לרו[ לו בין שקבלו על עצמו לאבר זכיותיו ולמחול על פיהם מה שהיה‬ ‫טוען בין שקבלו עליו שיתן כל מה שיטעוןעליו חבית בעדות זו הפסול‬ ‫או בדינו אם קנו מידו על זה לא יוכל לחזור בו ואס לא קנו‬ ‫עד שיגכדר הדין ועיין לעיל סימן י״ב‬ ‫מידו יכיל לחזור בו‬ ‫איזו מק־י גמר רי\ ולענין עדות מיד שהעידו לא יוכל ל לזיר‬ ‫בו והדיין נמי בי נגמר הדין שאינו יכול לחזוי בו והוא שלא‬ ‫נודע שטעו ואם הם ממונים בעיר וטובי העיי אינו יכול לחזור‬ ‫בו אפילו קורם גמר דין שכן נוהגין שכל מה שארם מקכל עליו‬ ‫לפני ראשי העיר שלא •יוכל לחזור •כו וי״א דרוקא אש קבל עליו‬ ‫קיוב או •פסול בדיין אחד או בעי א׳ הוא דאינו יכול לחזוי בו‬ ‫אחר גמר דין או אחר העדאת עדים דליכא אלא חרא ריעותא‬ ‫‪k‬‬

‫פימן כא כב כי‪.‬‬

‫והוא הדין אם קבל בשד אהד במקום שניט אבל אפ קבל עליו‬ ‫הפסול בתרי דאיכא תרתי לריעותא ובן אם קבלו בשלשה מומחין‬ ‫אפילו אחר גמר דין או העדאת העדות יכול לחזור בו מיהו דוקא‬ ‫בלא קנו מידו אבל אם קנו מידו בבל עני! לא יובל לחזור בו‬ ‫ואם קבל עליו הבעל דין בעצמו שיהא נאמן עליו כל זמן שיאמר‬ ‫שלא פרעו הרי זה נאמן אפילו ערים מעידין שפרעו הרי‬ ‫האמינו עליו ופסל כל העדים המבחישין דבריו בד״א כשאמר כן‬ ‫בשעת הלואה דהוה לי תנאי וכל תנאי שבממון קיים אבל אם‬ ‫אינו‬ ‫אמר לו בן לאחר הלואה צריך קני! ובלא קנין‬ ‫אמר לו בפני עדים‬ ‫נאמן שיוכל לחזור בו מיהו אם‬ ‫אל תפיעני אלא בפני פלוני ופלוני וקבל עליו בעדים אפילו שלא‬ ‫בשעת הלואה אין צריך קנין דבקבלה לחוד סגי ולא יפרענו‬ ‫אלא בפניהם דלא הוי אלא כמתרה בו בייל ועיין לקמן סימן ע״א‬ ‫סעיף א׳ ואם כופר ואומר לא קבלתיו עלי לעד או לדיין ואין‬ ‫ברבר ישבע שלא קבלו עליו אפילו אם מכחישו‬ ‫עדים‬ ‫הדיין ואמר שקבלו עליו בעל דין אחד שהניח מעות ביד דיין‬ ‫אחד שהוא קרוב לבעל דינו שיקיים את דינו לא אמרינן שבזה‬ ‫קבלו עליו להיות גס כ! דיי! שאף על גב שהאמינו במעות לא‬ ‫קבלי עליהם דיין אחד וטענו בפניו‬ ‫האמינו שידון ביניהם‬ ‫אחר יש לו לדון עפ״י‬ ‫הדיין והוצרכו ל ד ן לפני‬ ‫ונסתלק‬ ‫‪t‬‬

‫טענותיהם הראשונית ‪,‬‬ ‫ב אם קבל עליו עדות ע״א כמי שקבל עליו אחד מהפסילים‬ ‫אבל אש קבל עליו ע״א להיות דיי! אפילו קנו מיניה אין הקנין‬ ‫כלום ואסור לדין לפניו משום ואויבנו פלילים אבל אם כבר טענו‬ ‫בפניו ודן ביניהם לא יוכל לחזור בו »‬ ‫ג מי שנתחייב לחבירו שבועה בב״ר בין שבועה דאורייתא בין‬ ‫שבועת היםת ואמר תובע לנתבע השבע לי בחיי ראשך‬ ‫והפםי־ אי שאמר נתבע לתובע השבע לי בחיי ראשך מה‬ ‫שתטעין ואתן לך קנו מידו אינו יכול לחזור בו לא קנו מידו יכול‬ ‫לחזור בי כל זמן שלא נשבע נשבע אפילו חוץ לבית דין אינו‬ ‫יבול לחדר בו» וכ! מי שלא היה חייב שבועה ואמר אשבע לך‬ ‫שביעה אם קנו מידו אינו יכיל לחזור בו ואם לא קנו מידו אף‬ ‫על פי שקבל בכית דין חוזר עד שיגמר הדין ומי שמחוייב שביעת‬ ‫בב״ר ואמי לפני בית דין איני רוצה לישבע אלא הייני משלם‬ ‫משיצא חוץ לב״דאיני •כול לחזור בו שזה הוי גמר דין דידיה‬ ‫ויש אומים לעולם יכול לחזור בו אפילו לאחר שיצא חוץ לבית דין‬ ‫עד שיקנו מיניה אבל מי שנתחייב בב״ד שבועה דרבנן שיכול‬ ‫׳להפכה על שכנגדו ישתק ויצא מב״ד ולא הפכה ואחיב אמר‬ ‫שירצה להפכה על שבנגדו לדברי הכל הישות בידו ששתיקתו לא‬ ‫חשיב כגמי דין‪ ,‬מי שיש עליו שבועה דאורייתא ואמר לחבירו‬ ‫אפי׳ שלא בב*ד השבע וטול ונשבע זה באלהי יש־אל בלא נלזיטוז‬ ‫חפץ ואפי׳ חו׳ לב״ד לא יוכל לחזור בו ולומר מה שאמיתי השבע‬ ‫וטול לא אמרתי אלא שתשבע שבועה חמויה כמו שהיתה מוטלת‬ ‫עלי שבועה דאורייתא בנקיטת חפ׳ ובפני ב״ד ועתה היי כאלו לא‬ ‫נשבעת וחוזיני בי ואני אשבע לא יכיל לומר כן שהרי אדם יודע‬ ‫ששבועה דאורייתא אינו יכול להפוך על שכנגדו וא״ב כשאמר‬ ‫לו השבע וטול לא כיון עליו להפוך שבועתו אלא כד אמר לו אפ‬ ‫תשבע הריני מאמינך בשבועה שהדין עמך וכיון שהאצינו בשבועת‬ ‫ונשבע אף על פי שלא נשבע אלא שביעה קלה לא יוכל לחזור‬ ‫בו מיהו צריך לחזור ולשבע בנקיטת חפ׳ז בחומי שביעות המשנה‬ ‫כדי לאיים עליו ואם זה כיפר ואומי לא האמנתיו מעילם ישבע‬ ‫היסת שלא אמר לו כן ואחייב ישבע עיקר שבועתו ש״ד שהיא‬ ‫מוטלת עליו ויפטר‬ ‫י‬

‫‪k‬‬

‫בג‬

‫ע ד מתי נאמן‬ ‫סעיף א ח ד ‪:‬‬

‫הריין לומר לזה זכיתי‬

‫ובו‬

‫א כל זמן שהבעלי דינין עומדין לפני הריין נאמן לומי לזה‬ ‫חייבתי ואה זכיתי שכל זמן שהן עומדין לפניו רמיא עליה‬ ‫למדבר טענותיו וזכיותיו של כל אחד ואחד אבל אם נסתלקו‬ ‫מלפניו תו לא רמיא עליה למדכר ואינו נאמן לומי לזה חייבתי‬ ‫ולזה זכיתי אם אין כידו פסק דין » במה דברים אמורים בשידא‬ ‫דדיינא דבר שאינו תלוי בטענות אלא בראות הדיין כגון שיראת‬ ‫לו שדעת הניטה היתה קרובה לזה יותר מזה ובה״ג בהא חיישינן‬ ‫אס נסתלקו מלפניו שמא נשתנה דעת הדיין ממה שהיה כבר ואפי'‬ ‫אס יאמר ברי לי שלא נשתנה דעתי וגם כבר אמרתי כן אינו‬ ‫נאמן דשמא משום שנשתנה דעתו אומר כן ונוגע בעדות הוא‬ ‫שמעיד על עצמו דהכי הוי שודא מתחלה ואינו נאמ׳ אבל דין‬ ‫התלוי בטענות לא שייך ביה נאמנות שלפי הטענית שטענו יזכה‬ ‫הזוכה‬

‫לבוש עיר עושן‬

‫הלבות דיינים‬

‫דז^בה ובלבד שלא *כתור מענות הראשונית יכל וה הקא בדיין‬ ‫ארד כגון מימחה «ץ יחיד וקבלוהו עליוע והוא הדין בפשרה בגון‬ ‫שקבלו עליהם פשרן לזמן כל מה שאמי תיך הזמן יהא נאמן‬ ‫והוא שלא נתב הפג־ר ונתן לחם אבל אס בניי כתב ונתן להם‬ ‫ולפש־ה אי; לו רשות להוסיף או לגרוע אפיל־ תוך הלמן אעפ״י‬ ‫‪#‬אמי״ שבך היתה כיגתי מתחלה אינו נאמן אבל שנים נאמנים‬ ‫לעולם דאיןיפכי־א לומי שנשתנה דעת שניהם וגס אינם השיכים‬ ‫נוגעים ברבר ואפילו אם יש ביעדים שמכחישים איתם הס נאמנים‬ ‫יותי* מהעדים דהם רמו אנפשייהו ומדברי טפי מן העדים ששמעו‬ ‫מפיהם ואין זה כשתי כתי עדים המכחישיןזו את זו דהתה שתי‬ ‫הכתות שמעויהטנין זאת איבדת כך שמענו או ראינו וזאת אימרת‬ ‫בך שמענו או• ראינו אבל כאן שהדינים שמעו דברי בעליהדינין‬ ‫ודקדקו בדכליהי לידע להיכן הדין ניטה יותר הם זוכרים ויודעים‬ ‫אמתת הפסק דין מן העדים שבשמיעה אחת שמעו להלכי להם‬ ‫ותלינן טעות בהו *‬

‫שנזקקץ לתובע תחלה ובו סעיף אחר‬

‫כד‬

‫אין‪ ,‬נזקקי! אלא לתובע תחלה שבאבד אשדו חכרץ ודרשינן‬ ‫א‬ ‫וד דאורייתא נמי ה־א רבתיב מי בעל דניים‬ ‫ולא חוי־ץ‬ ‫•גש• אליהם יגיעו דבי־יו אליהם תחלה ואי זיילו נכסי דנתבע נזקק;!‬ ‫לו‪.,‬תחלה דעבשיו חזר הוא להיות בעל דברים ויגש הוא תחלה‬ ‫והגה הרבה פירו‪.‬יש יש בזה וכולהי אליבא דהלכתא פירוש חרא‬ ‫כגון ראובן תובע משם‪.‬ין מנה שתלוהו בשטל בענק שאן שמעין‬ ‫יכול לטעון פרעתי ושמעון משיב תפשת משלי כד וכך החזר לי‬ ‫מה ?;‪.‬תפשת או משכון היה לי בידך ונפחת מדמיו ומבקש זמן‬ ‫משלשים יום שהיא זמן בי׳ר אעי׳פ שאנו‬ ‫להביא עדים יותי‬ ‫יודעים שיש לי עדים שיודעים כדבר בתדלה נזקקיןלטענ־תיאינן‬ ‫ומוציאי! לו המנה ואחר כך נזקקי! לטעניתשמעוןליון על התפיסה‬ ‫והמשכן לכשיביא עדים ואי ד ל ו גנסי שמעון כגין שהיה צי־יך‬ ‫למכיל נכסיו כדי לשלם לזה אי שיש לו קינים לחפין שתובע‬ ‫מראובן ־אם לא ידונו לו להוציאו מידו ילכו הקינים מבאן ויצטרך‬ ‫א־־רי כן למוכיובזול נזקקין לו תחלה ימיייי בגון ששמעון הנתבע‬ ‫אמר שיש לו יעדי״‪ -‬פלוני ופלוני שיודעיןשהיא כדנייו רק שאינן‬ ‫מצויק לו להביאם עדי אחי שלשים יום ואנן ייעינישאימי אמת‬ ‫שפלי‪:‬י ופלעי •יודעי; בדבי שאם לא ב( אפילי לא זייל״ גב‪-‬יו אין‬ ‫ממתקין לו יותר משלשים יום ואילו אשר להביא עדם תוך שלשים‬ ‫יוםפשיטא שממתייקלו אפילי אי לא דלי נכסי כד ן כלהנתכע‬ ‫שנותנים לו זמן שלשים יום להבא ראיה אע״ג דלעיל סימן יי׳ו‬ ‫כעיף א׳ אמ־ינן כשבית דין יודעין שפליגי ופל ‪:‬׳ עלים ברכיי‬ ‫מתנים לי זמן אפיילו ייתר שלי יוס ע י שיכ־ל להביאם אפילי בלא‬ ‫זיילי נכסיה התם כדיי שתבע־ בעל פה בלא שטי* ויכול הנתבע‬ ‫לטעון פלעתי א‪.‬י לא היו יביים מעילם הדי תביעת תייייהו ספק‬ ‫לבית יי; אי •י מהם טיעז אמת לכך צייכין לתת למן ולהמתין ע י‬ ‫שףתביי־ ר י ב י אבל הבא מיייי שיש לת־בע ש ט י לאין ‪ D‬יכול‬ ‫ל ק פי־ עתי אי לא היו דבי־ים מעילם דדי תביעת התובע יראי‬ ‫שהרי ש ט י לפניני ־תביעת הנתבע ספק לפיכד רוקא אי זיילי‬ ‫נכסיה וגס אגו יודעים שפלוני ׳פל־ני עדים ב י ב י נזקקק ל׳ או‬ ‫גותנין לי יותימשלשי־־! יום עד שיוכל להביאם אבל אי לא דלי‬ ‫נכסיה אע״פ שאני יויעיר ־שפ ־יוני ופלוני עדים ברב־־ אין ניתנים לו‬ ‫זמן יותר משלשיר יים דאין ספק לבית דין מ־ציא מ י ד ודאילבי׳ד‬ ‫ג״ל‪:‬פ*א ו‪-‬עיי נ;מ אפילי אמי להביא עיים ילך שלשים נזקקין‬ ‫לתובע תחלה מיי לפסיק היק ואם יביא ערימ תיך שלשים יום‬ ‫יסתוי הלין ואם לא יביא איתם נמצא שהתחילו השלשים יום‬ ‫שנותנים לו לפיי־עין מ‪:‬מן •הלאשון שנפסק היין‪ ,‬עוד פ״א דניימ‬ ‫במה שנזהקין לתובע תחלה ששימעין דכ^יו ימקבלין עדתו תחלה‬ ‫^ י ל ׳ אם ימיתו עדיו של נתבעאוילכ• למדינת הים בעוישמקבלין‬ ‫עיר פירוש אייר כגין יאיבן שתבע שמעין‬ ‫עדותי של תיבע‬ ‫לדן־ ללא מצא‪ -‬עיים לרבי־יו והיין נימת ל י ב י י שמעין לזכותו׳‬ ‫ו**מ‪:‬׳־ י^־ב; שאינו מצה שיפשקו לו הי־ין כי שמא היום אי מחי‬ ‫ימצא עיים או• שמעי! יייה לו ושמעין תינע שיפשקו היי! נזקקי!‬ ‫לרא־בזשתבע תחליושומעי׳לישלא לפסיק הד ךא«זיילי נכסי׳מחמת‬ ‫שהוציא עליו קול שהוא חייב־י־נזקקין לשמעו׳ל‪3‬שיק הדן לפרטיו‬ ‫לבנ‪4‬ל חקיל מעליי וכן אס פסקו שבועה לשמעון וי־אובן אימי שלא‬ ‫יקבל השבועה עכשיו ־־ק כשירצה הוא שומעין לו וכן אם שמעון‬ ‫אומ־־ ה ד יי* לו תיבת טענת ?ולי יטעין בולש ואתי־ כך אשיב לו‬ ‫וראובן אומי איני רוצה לתביע עכשיו תביע*ת אודות רק את זו‬ ‫« ץ טכריחין אותו שיתבע יותר לכל כיוצא גוו? אש לא רזיילי נ » י‬ ‫‪1‬‬

‫ט ע‬

‫‪k‬‬

‫י‬

‫סימן כד כה‬

‫ה־תבע אי שיש י*נהמ‪ 1‬היזיק בזה כ*י ראות עיני *דייגים נזקקים‬ ‫מחני! י״׳גיין ליז^ין סימן פ״ז מעיף כ״ד ר ש מפרשים עוד כיון‬ ‫שהיבע רא־כן לשמעה שהבל בו ישמעון משיב שיש לו תביעיוז‬ ‫אחי ת עליו מגבין תחלה לראובן דמי חבלמו א‪£‬ילו שמעון אומד‬ ‫שיביא עדם היום או לשחר אץ משתיבין לו כלל דגן״ל דאין נלתגין‬ ‫ומן‪,‬לחבל‪.‬־ת ‪4‬‬

‫כה‬

‫ד י ן שטעה מתי חוזר ומשלם‬

‫ובו ה׳ סעיפים י‬

‫א דיין שרן דין וטעה אס הטעית היא בדברים פשיטים וידועים‬ ‫בגון דינים המפוישין בפי׳בששנה או בנמיא או בדברי הפוסקים‬ ‫המפורסמים ביון שהטעות גדול כ״כהוי גם כ! קלקלת־ תקנתו ולא‬ ‫יחשב לדין בי אין כאן דין כלל וחוזר הדין אפמשא ונתן ביד ודיני(‬ ‫א־תו כהלכה ואין חלוק בין מומחה לשאיגו מומחה ואפילו שלשתן‬ ‫מומהץ * ואם אי אפשי להחזיר בגון שזה שנטל הממון שלא כדין‬ ‫הלך למדינת הים או שהיה אלם או שטימא דבר הטהור וזרקוהו‬ ‫או שהדה ככשיה שהיא טיפה והאכילוה לכלבים וביוצא כזה אס‬ ‫נשא ונתן ביד הוי מזיק בידים וחייב לשלם ואם לא נשא ונתן ביד‬ ‫פטור מלשלם אע׳‪ £/‬שילש להזיק לא נתכוין להזיק ויש חויקץ‬ ‫וגם מטעמא דחשו רבנן להפסד‬ ‫ומחייבי! גם בזה דינא דג‪-‬מי‬ ‫הבעל די! *‬ ‫^ דין שדן דין וטעה אם הטעות הוא בשיקול הדעת בגון בדבר‬ ‫שהוא מחלוקת בין תנאים או אגזויאים ולא נ‪5:‬שק ה״ב־! באתה‬ ‫טהמ בסי׳ והיא פסק כאחד מהם ושגיא דעלשא אזלא כאידך בגין‬ ‫שסת‪:‬זא דג?דא פ־ייך מ‪£‬ילתי׳ או כיוצא כזה אושייב הדיינים נראה‬ ‫להם דבלי השני או שפשט המעשה בעולם כדברי השני כל זה נקרא‬ ‫טועה ‪,‬בשיקול הדעת והו יא יינא הבי אם ז־ז הדיין מימחה ונטל‬ ‫רשות ג־זייש גלותא אפילו לא קבליהי עליהם ודן יחידי או דם שנים‬ ‫או יחיד שזיא גמל ישות אבל קבלו איתי הבעלי רעים עליהםהואיל‬ ‫ונטל רשית א•־׳ קבלוהו ו‪:‬וא מומחה אע׳׳פ שדן יחיד או שנים לא‬ ‫ק;שו •־״בין לשלם איילי נשא וגת׳ ביר אלא ל־זל הדין שהדי טעה‬ ‫ואם א יא לההזיי כנין שזה שנטל הממי! שלא כי־ין הלך למדנו*‬ ‫הים אי שחיה אלם או שטימא דבר ״טהור וזרקוהו או שהורו!‬ ‫בכשי׳שידא ט־פה יהאבילוה לכלבים וכיוצא בזה הדי זה גם כן פטור•‬ ‫מלשלם דכיין שנט־ז רש־ת ע״ רעת כן ה־־שוהי ויפקד ל‪".‬ד הפיך*‬ ‫וכן אס קבלוה‪.‬׳ עליהם על דעת כן קבלוהו לפסוק כפי ראות עיניי‬ ‫‪ j‬ואם היה הט־עה מומחה ואפילו הס שנים מימחים ולא נטלורשוו!‬ ‫מ־״ג ולא קנא אותו תנעלי דינים עליהם או שלא'היה מומחה‬ ‫ואפילו הס שנים שאינם מומחים אכל קביו איתן הבעלי דינים עליהם‬ ‫ליין' לים בדין והוא טעה בשיקול הדעת אם נשא מזה ונתן לוד‪8‬‬ ‫בי׳‪-‬ו מה שעשה עשוי וישלם מבית־׳ דהואיל ונשא ונתן ביד הוי‬ ‫״ץזיק כיי־ים וחייב לשלם‪.‬אעיפ שהיא שוני הא קיל אדם שץעד לעילם‬ ‫ביו שיגג בין מדד וכל שכן שגגת תלמוד שעילה זדון ולא יוכל‬ ‫לומי לא הואי ולא אתי שגדול משנו לזה שנתן לו החור לו או לי‬ ‫מי• ש‪:‬תתי עבורך לבעל יינך כי טעיתי שכזה יוכל לומד הבעל‬ ‫דין מ׳מ דין פסקת כחד מאן דאמי ואיי א י ז ז י ק בממון שנתת לי על‬ ‫פי א ־תו המ״ד ולא אוציאו מתת׳ ידי והדיין קנסוהו רבנן שלא היה‬ ‫לו לד• ן יחידי או אפיישנייעד שיהיו שלשה ואם לא נשא ונתן ביר‬ ‫יחזור הרין וטעמא דחשו' ייכנזים ליד״סד הבעל דין שנתן ממונו שי^א‬ ‫כדין דביון שלא היו יבילי! לחנים ה׳־ייין שהי־י לא עשה כלום בידים‬ ‫ל‪£‬יכיי לא רצו לימי מה שעשה עשוי להפסיד הבעל דין מ״מ א‪0‬‬ ‫אי אפשר להחזיר בגין שזה שנטל המגגין הלך למדינת הים כי׳ קנסוהו‬ ‫לדיין ג״כ לשלם מרימו אע׳יפ שלא נשא ונתן ביד הואיל ולא נטל‬ ‫רשות ולא קבלו אות־ הבעלי דינים וי״א רא*י' א‪£‬שד •להחזיר אע*&ו‬ ‫שלא נשא ונתן ביר קם דינא ומה שעשה עשוי דהא מ^מ דעא‬ ‫‪1‬‬

‫אליבא דחד מי׳ד היא וגס‪-‬קנס ה־ שישלם מביתי ‪>,‬‬ ‫אבל טי שאינו מימרז־י א‪£‬ילו הם שנים ולא קבלו איתם‬ ‫ך‬ ‫חבעלי דינים עליהם אף על פי שנטלו רשות הרי הם בכלל‬ ‫בעלי זרוע ואינם ב‪:‬לל דיינים ואין חנם דין כלל בין טעה בין לא‬ ‫טעה וכל אחר מבע י דינים אש רוצה חוזי ודן בפני כית דין אחד‬ ‫ואפילו בטעמת אהדת ואם טעה ונשא ונתן ביד הרי הש מזיקים‬ ‫בידים וחייבים לשלם מביתם וקלקלת‪ :‬תקנתם דהואיל ואין דיניהם‬ ‫דין• חודים ולוקחים מבע^ די; ימה שנתנו לו שלא בהיסבה דהוי כמ‪5‬‬ ‫שקבלו מגזלן שחייב להחףי־י שתלי אין זה דיין ואמלא נשאו ונתנו‬ ‫ביד חוזר הרי! ואם אי א^שי לו למחדל ביון שזה שנטל הממוין הלך‬ ‫לו חייב לשלם מיי נ א מ י מ י שזה מתכיין להזיק הוא וג׳ הדיוטות‬ ‫דיגס *יחיד מושהה לחיינו אס נטלו רשות מרישנלותא אפיל*‬ ‫‪1‬‬

‫לא‬

‫חושן‬

‫דנ‪:‬שפט‬

‫הלכות עדות‬

‫לא קבלום עליהס או שלא נטלו ישות וקב לום עליהם וטעו חת׳‬ ‫הדין ואס א״א להחזיר פטורים מלשלם א;י׳ נשאו ונתנו ביר וכן‬ ‫הדין בג׳מומחי; אפי •לא נשאו וכוי ואם לא נטלו רשות ולא קבלו׳‬ ‫עליהם אם נשאו ונתנו ביד מה שעשו עשוי וישלמו מבית׳ ולי״א‬ ‫אפי׳ לא נשאו ונתנו ביד מה שעשו עשוי וישלמו מבית׳ וכשהם‬ ‫משלמים אם הסכימו כולם לדעת אחת משלמץ בין שלשתן ואי‬ ‫גמר דינא בתרי מינייהו שהיו הם הרוב ובטלו דעת השלישי‬ ‫משלמי הנך תיי שני חלקים והשלישי פטור רהא הוא לא טעה‬ ‫יבעל יין מפסיי השליש שיאבדו הם הא אי לא‪.‬היה השלישי‬ ‫בהין לא סליק יינא בדיין בלא השלישי ואם היו היייני׳ אי״בע‬ ‫אוה׳וגמידיגא בג׳ מהם שהיו מסבימין לדעת אחת משלמין‬ ‫הג׳ הכל ולין מצו למימי אי לא אתון לא הוה סליקדינא ב ד י ן‬ ‫רג׳ יבולי; ליו; את האדםבע״כא״נ היו ג׳ וגמר דיגא בשני׳ וחד‬ ‫מהנך ‪,‬תיי מומת׳ משלמי הנך תלי כולהדמצי דינאלמיגמ׳‬ ‫בהנךתרי כיון דחרמינייהו מומח׳ מציל״דן ליה בע״כוכלזה‬ ‫כשלא קבלום עליהם בי! לרין כין לטעות אבל אם קבלום עליהם‬ ‫בין לדק בין לטעות או בזמן הזה שמכריחין הקהל וממנים דייגים‬ ‫בע׳יג עלפי הרדם ‪ vx‬בקנס שיהיו דיינים לא ישלמו אפי׳ טעו‬ ‫דמה יש להכ לעשות מוכרחי׳ הם מ״מ יש להם לחזור אם טעי‬ ‫ואם אינם רוצים לחזר צריכים לשלם על הירך שכתבתי ‪4‬‬ ‫ךן ריין שטעה יחייב שבועה למי שאינו חייב בה ועשה זה פשר׳‬ ‫עט הבעל דינו כדי שלא ישבע ואח״ב נורע לו שאינו בן‬ ‫שבוע׳ אע׳יפ שקנו מידו על הפשרה אינו כלום דקנין בטעות‬ ‫הוא וחוזר וכן כל כיוצ׳ בזה ורוקא שגלה ברעתו שמחמת יראת‬ ‫השבועה הוא מתפשר ואם לא היתר‪ .‬השבועה לא היה מתפשר‬ ‫ולא עוד אלא אפי׳ חייב שבועה חמורה למי שלא היה חייב אלא‬ ‫שמעה קלה ועשה זה פשרה כרי שלא יעשה השבועה החמייה‬ ‫יאח״ב נודע שטעה הדיין חוזר זה בפשרה אפילו קנו מידו דקנין‬ ‫בטעות הוא * כל דבר הנמצא בפוסקים ותשובות וטעה בהם‬ ‫הדיין הוי כטועה בדבר משנה וחוזר שכל חכם בדורו ל^י קטל‬ ‫קני באגםא הוא ו י ב י הנמצא כדברי האחרונים שחולקים על‬ ‫הראשוני׳ וידעו דבריהם הולכים אחי האחיונים דקי״ל הלכה‬ ‫כבתיאי מאביי ודכא ואילך מפני שהאחרונים ידעו סברת‬ ‫הראשונים וסברתם והכריעו בין הסברות יעמדי על עיקרי של‬ ‫דבר ואם נמצא לפעמים דברים שחולקים בהם גס האחרונים ואין‬ ‫לנו הכרע ביניהם לא יאמר הדיין אפסוק כאי? ׳ מהם שארצי ואם‬ ‫ע<; ה בן דדי זה דין שקר שמוציא ממון מחברו מספק שלא‬ ‫כדין דכל היבא דאיבא ספיקא דדינא אין מתייאין ממו; מיד‬ ‫המוחזק אלא אס היא חכם גדיל גמיר וסביר ויידע להכריע‬ ‫כדברי האחד בראיות נכיחית דדשות בידו יאוי׳אס פסק נתל‬ ‫אחד בענין אח׳ יכיל החב׳ לםתי׳ דבריי בראיית ברורות ולחלוק‬ ‫עליו אפי׳ להוציא ממון שיפתח בדות כשמואל בדורי יאין לך אלא‬ ‫כל שופט ושופט אשד יהיה בימים ההם ויכול לסתור דברי‬ ‫חכמים הי־אשונים ובלבד שלא יהיו דבדיס המבוארים בתלמוד‬ ‫שסדרו רבינא ורב אשי ואי לאו בר הכי הוא ואיבא ספיק׳ דדינא‬ ‫יניח הממון ביד המוחזק ואם היא בהוראות איסור והיתר יהי*‬ ‫איכיר דאורייתא ילך לחימרא יאסהוא דרבנן היי ספיק׳ דרבנן‬ ‫לקולא ודוקאאמ ב׳ החולקי׳ שיין אבל איןסימכין על דברי קטן‬ ‫כמקום שיש גדול ממנו בחכמה ומניין אפילו בשעת הדחק אא״כ‬ ‫היה ג״כ הפסד מריבה ובן אש היה יחיד בנגד רבים הולכים אחר‬ ‫הרבים בכל מקום יאפי׳ אין הרביס מסכימים מטעם א׳ אלא כל‬ ‫א׳ יש לו טעם בפני עצמו הואיל והס מסכימים לענין הרין מיקרו‬ ‫רביםואזלינן בתרייהי ואם לא ירע הריין או הפוסק במחלוקת‬ ‫הגדולים ופסק דנו מסבר׳ עצמו ואח״כ נודע לי המחליקת והוא‬ ‫לאי בר הכי שיכול להכריע או שאיט יורע להכריע אס נראה‬ ‫כדברי האחד ליוב החכמי׳ והוא ע ב י כאידך היינו טעה בשיקול‬ ‫הדעת ואם א״א לעמוד על הדבר אין כאן טעות ומה שפםק‬ ‫פםק ואם היה המגהג בעיר להקל בדבר מה מפני שחכם א״ד‬ ‫הורה להם כך תלבין אחיייו ואם חכם אחר בא לאשור מה שהם‬ ‫מתירין צריבין לנהוג איסור דאל השופט אשר יהיה בימים הרם‬ ‫כתיב ריין שגעה ולא הספיק התובע לאפיקי מיניה תתבע עד‬ ‫דאחכרר דטעה ליש הדיוט ל״ש ממוחה ליש טעה ביבר משנה‬ ‫ל׳ישטעה בשיקול הדעת כלמהדלאזבי הובע בממינו הדר‬ ‫דינאואיץלוזכהבפלגא ופש פלגא גביה אידך ההוא פלגא חכה‬ ‫ביה אם טעה בשיקול הדעת זכה לפוס הנך אנפי דפרישנא‬ ‫בטועה בשיקול הדעת ואידך פלגאידפש גביהל׳׳ש טעה בדבר‬ ‫משנה ל״ש טעה בשיקול הדעת ל״ש מומחה ל״ש הדיוט לא‬ ‫מפקינן מיניה לפי דעת הרי״ף והרמב״ם דקי״ל כןותייהו בדינים‬ ‫הללי כמ״ש ‪.‬‬

‫כן‬

‫סימן כו‬

‫ש ל א ל ח ן ברעי גו*ם‬

‫וטדפעיפע‪:‬‬

‫א אסור למן בפני דייני גויש ובערכאות שלהם אפילו ביין‬ ‫שינים כייני ישראל שנ׳ ואלה המשפטים א ש י תשים‬ ‫לפגיה׳ ו י י ש ע ן לפניהם ר״ל ל‪%‬ני דייגי ישר׳ ולא לפני גוי׳וא^י׳‬ ‫אם נתרצו שני הבעלי יעים לילך לפני יייני נוים ליון בפגיה&‬ ‫אפילו בדין שדניכ כדעינו אסור יהא לשניהם הזהירה התודה‬ ‫ומגד; ומרדימין אותם אס ילכו לרון בפניהם ואפילו קבלו קייס‬ ‫על זה לדון בדיג; גוים אין בקגין זה שהוא לעבור על רבדי‬ ‫התורה כלום ואלילו יש בוריוח למלוה שימית בפניהם מה שלא‬ ‫הרויח בדינינו אפייה אםוי ואין לו עלהמלוה יק יין ישיאל כי‬ ‫בל הד; בדיניהם ה׳יזרשע וכאלו חרף וגדף וידים ידו בתורת‬ ‫משה יבינו ע״ה שגא׳ כי לא בצדעו צורם ואויבינו •לילים‬ ‫כשאויבעו פלילים כלומר כשאנו מקבלים אותם עלינו לשופטים‬ ‫היי זה גויס שיאמיו אין תויה לישי־אל ומייקר שם ע״ז‬ ‫ואומי כי לא כצוייגו צוימ וה״ז חילול הש״י‬ ‫ב מיהו בזמן הזה שיד הגוים תקיפה ואין יכולת בידינו לטף‬ ‫כל המעיזים וסרבנים והאלמית אם הנתבע אלם ואין‬ ‫יכולין להוצי׳ ממנו ביייני ישראל מפני שאין אימתם עליו יתבענר‬ ‫תחלה לפני דייגי ישראל ואם אינו ריצה לבא נוטל ישות מב״ד‬ ‫והולך ב? גי דייני גויס ומציל את שלו מבעל דעו בדייני גויי דהכי‬ ‫אמת אינ שי קריה הביך ילא ענך ימי גידארבה ש ד עלייה‬ ‫יאסמכוה אקיא רנתיב יעזטדדתיך י; א טה־־ת מטימאתך לא‬ ‫תטהרי עוד ה״נ כשקרו לי לפני דייני ישראל שהוא ד־ך טה־־ת‬ ‫והוא לא רצה לטהר ולבא לא יטהי עור רק ידון בדייני גוים‬ ‫וב״ש אפ דן בפני ישראל יטען בפניהם ופסקו ביניהם ואיני רוצה‬ ‫לקיים הרין שיוכלו לכיף איתי ע״י גויס בכל מיני כפיית ער‬ ‫שיאמי יוצה אגי לקיים יין ישראל ויש לו רשות לב״ד ל ד ך‬ ‫בפגי דייגי גרם ולהעיד שזה חייב לזה ומצוה לעשות כן כיון‬ ‫שאינו רוצה להץתצתז דין ישראל יבלאו הכי אסור ואם התובע‬ ‫אלם ותבע את ישראל לפני גיים יש לבית די! להתרות בו תחלה‬ ‫שלא יעשה כן ואם אינו ת ש ש יש להם לנדותו ולהחרימו ע י‬ ‫שיסלק י י גוים מעל חכיו וכן מחיימין המחזיק את ידי ההולך‬ ‫לפגי גוי׳יאפי׳אינו דןלפניה׳אלא שכופהו ע׳׳׳י גוים ליייאו שיעמוד‬ ‫עמו בדיןישראל ראיי למיתתו על העמוד שא״ז אלא ברי לודא;־׳‬ ‫אלמותו ולהפחיד את הדינים להטות הרין אליו ובייצ׳בזה‬ ‫מי שקבל עליו שאם לא ילך לדין בפניהם יהיה עליו כך‬ ‫‪j‬‬ ‫וכך לעניים אע׳יפ שאסור לילך לדון בפני גוים נירו חל‬ ‫יחייב לתת לעניים מה שקבל עליי דחוה ליה גרר ונדר חל על‬ ‫דבר מציה ואם אחד הלך ברצון מוכ בפני גויס כין תובע בי(‬ ‫נתבע ונתחייב בדיניט ואחד כך חוזרותובעו לפני דייני ישראל‬ ‫אע׳יפ שבדינינו היה זוכה אין נזקקין לוואםמכוה אקרא כדי‬ ‫רשעתו רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו שתי‬ ‫רשעיות יאפילי לשלם לחבייי מה שגרם להפסידו בדיניהם‬ ‫איןנזקקין לו משוס מיגיר מילתא‬ ‫כבי אמינו שאני׳ קני מיניה לדון בדיניהם אין בקני! זה‬ ‫ף‬ ‫כלום שהוא לעבור על ד־׳ת לפיכך שטי שכתו׳ בו שיוכל‬ ‫לתובעו בפני מי׳ לא מבעיא שאסיר לתובעו בפנ־י־מ א יא א»י>‬ ‫למוסת לגוי שיתבענו בדיניהם אסוי ואםעביומסיו לגוי צ ד ך‬ ‫המוסד לקבל עליו כל איגסא דמתייליי ליה יאם יעביי עליו‬ ‫הגוי הדרך ויוציא ממנו יותר ממה שהישראל יכול להוצי' ממנד‬ ‫ביין ישיאל כאותו השטי או בא לו היזק מפני שתבעו הגוי‬ ‫בדיני; שלהם והוצרך לשבור מליץשיטעון בעיי וכל ביוצא בזה‬ ‫צריך הכל לסלק מעליו וכל זה שיכול לכופו בדין ישראל אבל‬ ‫אם הלוה אלם מותר למוכרו לגוי וגוי המוכר שטר חוב לישראל‬ ‫על ישראל אחר אס יכול לדון בדין גויס ע׳יל סוף סימן שכ״מ‬ ‫הא דאמרינן בבל מקים דינא דמלכותאדיגא ואזלינן בתריה לא‬ ‫אמיד אלא בדברים שהם מדגי המלכות ואין גיהגין כן‬ ‫בערכאותיהן כי כמו שהי׳ לגו משפטי המלוכ׳ממןמלכי יעןדאל‬ ‫כמ׳׳ש שמואל לישראל כשרדשיב להם מלך כך יש בין האומות‬ ‫דינים ידועים למלכים שיש למלך הנאה בחס אי כביד יכיוצא בזת‬ ‫ועליהם אמרו דינא ימלכות׳ייגא אבל דינים שדגיפ ביןהערכאות‬ ‫דנין הס מעצמם כמו שימצאו בספרי הדיינים שלהם ואותש‬ ‫אין לילך אחריהם שא״כ כטלה ח״ו כל דיני ישראל ואפי׳ במקוט‬ ‫שתלטן במנהגי הערכאות בהרבה עניינים אינם יבולין לכוף‬ ‫לתן במנהגם בכל דבר מן הסתם בנון הנושא אשה במקו׳שנוהגין‬ ‫בהרבה ענייני׳לדון ע * עיכאו׳ומתה אשתי בלא בנים לא יוכל אבי‬ ‫ראשה או יורשיה לומר שהכל יודעים שאנו הולכין אחי*‬ ‫א*כ‬ ‫עיקעיתשלהש‬ ‫י‬

‫ז‬

‫‪s‬‬

‫‪k‬‬

‫‪fc‬‬

‫‪,7‬‬

‫‪,‬‬

‫לנוש עיר שושון‬

‫הלכות עדות‬

‫«*כ כל הנושאאשהפה במקומינו יחזור הנדוניא אפי׳ אח׳ כמה‬ ‫־שנים ‪ J‬כן הוא מנהגי הערכאות פה והוי כאלו התנה שינתג גם‬ ‫הוא כן חלילה לומד כן לעקור דבר תורה שהבעל יורש את אשתו‬ ‫יראי אס הותנה כן מתחלה כל תנאי שבממון קיים אבל לנהוג כן‬ ‫מן הסתם הואיל ונוהגין כן בין הערכאות וראי הוא איסו׳ גמור לפי‬ ‫^הוא מחקה את הגוים ובל כיוצא בזד‪ ,‬והתויה אטיה לפניהם ולא‬ ‫לפני גוים ואע׳׳פ ששניה׳רוצים בכך ומנדין אותם אס ינהגו כך מן‬ ‫מפתם ובכל בה״ג שא״ב מה לנו לספיי הקרי* המקודשים שחביו‬ ‫לנו חכמינו זכיונם לביבה אם ילמדו את בניהם דיני הגוים ויבנו‬ ‫להט במות טלואות בבית מ י י ש י הגוי׳ חלילה חלילה לא תהא‬ ‫כזאת בישראל *‬ ‫;‬

‫מ‬

‫ש ל א לקלל‬

‫‪ p‬ולא לשום ב ר י ש ר א ל ובו ב״ס‪:‬‬

‫א אסוי לקלל הדיין והמקללו עובי בלאו שנאמי אלקים לא‬ ‫תקלל ובן המקלל אחי מישראל עובי בלאו שנאמר לא תקלל‬ ‫וזרש והאי ח י ש לאו דוקא דילפינן לה ממה הצד יאביו קלל ונשיא‬ ‫בעמך לא תאוי־ דה״ה כל אדם ופרט לן בחיש לאשמעינן שאע״פ‬ ‫שאינו שומע ואיני מצעי בקללתו אפ״ה לוקין עליו וכ״ש השומע‬ ‫ומצטער על קללתו וא׳יכ המקלל את הריין עובי בשני לאוי! משים‬ ‫לא תקלל חרש ומשום אלקי׳לאתקלל ואפי׳ למ׳׳ד דהאי אלקים‬ ‫קדש הוא יליף לה מדכתי׳לא תקלל ולא כתי׳ לא תקל ש׳ימתי־־תי‬ ‫ג״ל פירושי שכיון שאם קודש הוא אינו אלא אזהרה למברך את‬ ‫וזשם ולאו שאינו לאו גמור אלא אזהרה קי׳יל דםגי בגילוי מלתא‬ ‫בעלמא וא׳יכ הוי םגי ליה אי לא כתב אלא אלקיםלא תקל בחד‬ ‫למ״דומדכתבלא תקלל שי׳מ שכולל שנים דאלקים ל׳ רבי׳ הוא‬ ‫וכולל השי״ת וגס הדיין ועליהו תדוייהו קאילאתקלל ^ דאל״כ‬ ‫מאי אולמיה תקלל דהכא מתקלל דחיש ושאי קללה שבתויה‬ ‫דיליף מיניה תרתי ג״ל‪,‬והמקלל עצמו חייב גם כן משום השמד לך‬ ‫ושמור נפשך וגומר המקלל את הישן חייב דלא גרע מחרש‬ ‫והמקלל ‪ rk‬המת פטור דדומיא דחרש בעינן מה חרש בחיים אף‬

‫‪ p o‬כז כח‬

‫כבש עדותו ולא העיד פטור מדעי אדע כלומ׳ שאין מוזייביןאות‪1‬‬ ‫לשלם אפי׳ למאן דדאין דינא ת ר מ י שלא חייבה התורה להעיד‬ ‫אלא ממרת גמילות הסתם כמו השבת אבדה לפיכך אין בו חיוב‬ ‫תשלומי! בדיגי אדם אבל חייב הוא בדיני שמים דכתיב אס לא‬ ‫יגיד ונשא עונו ואין חלוק בין אם ת א לבדו יודע בעדותו בין‬ ‫אם יש אחר עמו שכשם ששגי עדי׳מחייבין אותו בך האחד‬ ‫מחייבו שבועה ודילמ' לא דווי משתבע לשיקרא ומשלם וגמצא‬ ‫מרויח זה בעדותו לפיכך יבא ויגיד ואט לא יגיד ונשא עונו מיהו‬ ‫אינו חייב להגיד עד שיתבענו בפגי ב׳יד שיעיד לו ואז אם איני‬ ‫מעיר חייב בדיני שמים דכיון שתבעו ואמת לו ב״ד שיעיד ע״*‬ ‫תביעתו והוא אומר שאינו יודע להעיר דשוב אינו יכול לחזור‬ ‫ולהעיד משום דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד כמ״ש לפנינו‬ ‫והדי עבר על ואם לא יגיד לפיכך ונשא עונו אבל אם תבעו חוץ‬ ‫לב״ד שיעיר לו והו׳׳ אומר איני יודע להעיד אין לחוש שהרי‬ ‫יבול לחזור ולהגיד בב״ד דקרא הכי משמע אס לא יגיד‬ ‫במקום שאם היה מגיד היה מחייבו ממון או שבועה אז וגשא‬ ‫עוגנ לאפוקי אס כבש עדותו ת ץ לב״ד דאפי׳ אם היה מגיד‬ ‫לא היה מחייבו לא ממון ולא שבועה אין בו גשיאות עון ובב״י‬ ‫מיד ששואלין אותו שיעיד מה שיודע ואומר איגי יודע עדות זה‬ ‫חייב בדיגי שמים אפי׳ לא השביעוהו אעי׳ג דגבי אם לא יגיד‬ ‫כתי׳ ושמעה קול אלה ושמע׳ קול אלה לא קאי אלא אקרבן‬ ‫שבועה והיינן קיא כשעובר על שבועת קול אלה בדבי* שאם לא‬ ‫יגיד הוא נושא עון אז יביא קיבן שבוע׳ אבל נשיאות עו|‬ ‫איכא אפי בלא שבועה ועד אחד לא יעיד אלא בדבר ממון‬ ‫דאע׳יג ראיגו מחייבו ממון מחייבו שבועה ובן כדי להפריש א׳‬ ‫מאיסורא יכול להעיר אבל אם כבר נעשה האיסור לא יעיד‬ ‫יחידי שהרי אין עונשין אותו על פי א׳ ולא הוי אלא כמוצי׳‬ ‫שם רע על זה שמעיד עליו וא&ול לאדם להעיד בדבר שאינו‬ ‫יודע בעצמו אע״פ ששמעו מפי אדם נאמן בעיניו שאינו משקר‬ ‫לא יעיד דשמא עכשיו שקר לו לפיני אמרה תורה וראה או‬ ‫ירע ולא ששמעו מפי אחרים ואפי׳ אמר לו א׳ בא ועמוד עם‬ ‫ע ר א׳ שיש לי ולא תעיד רק כדי שיפחד בעל חובי שיסבור‬ ‫שיש לי שני עדים ויודה לי לא ישמע לו שזה הוא בכלל מדבר‬ ‫שקר תרחק להוצי׳ ממון על פי עד אחד שלא כדיןתורה‬ ‫ב תקנת חכמי׳ הוא שרשאי כל אדם להחרים בב׳יה על כל‬ ‫‪%‬‬

‫בל בחיים לאפוקי מת ‪v‬‬ ‫ג ובכל אלו שחייב אינו חייב עד שיקלל בשם שכן מצינו בקללת‬ ‫הסוטה שהיו אומיים לה יתן ה׳ אותך לאלה וגומר ש׳ימ רגבי‬ ‫*!ללה בעינן שםומדכתבה התורה בסוט׳ שם המיוחד וכאן כתבה‬ ‫בתם לא תקלל משמע המקלל בכל אחד מן השמות חייב בין בשם‬ ‫מי שיודע לו עדות שיבא ויעיד אבל לא יוכל להשביע שום‬ ‫דמיוחד בין בכינוי לפיכ׳ המקלל הבת בין בשם המיוחד בין עד מ! התורה אלא שואלין אומו בואם לא יגיד ונשא עונו מ׳ימ‬ ‫באחר מן הכינויים חייב ועל כל לשונות הכינויין חייב אפיי על אה נראה לב״ד שיש צורך שעה להשביען שיגית הרשות בידם‬ ‫וזשמות שהגוי׳ קורי! להקבי׳ה הם בכלל הכינויין וחייב עליהם וע״ל ועייל סימן י ‪ f‬סעיף ג׳ילקמן סימן ע״א סעיף ז׳ וח׳ שי״א כשנותנין‬ ‫בע״זסי׳רמ״א ‪ 4‬ואם אמר אתר יהא הוי לשון קללה רבתי׳ ואלה הרם בעדות שאף הקרובים יבאו ויעידו שאף אס לא נוציא ממון‬ ‫יעמדו על הקללה וכתיב אתר האיש א ש י יעשה וגומי* ואע״פ על פיהם מ״מ מחמיצין את הדין על פיהם ואפי׳ הבעל דבר בעצמו‬ ‫שקללה אין בי כ״כ מעשה וקי״ל לאו שאין מעשה אין ליקין עליו צ ת ך להעיד ויש חולקין ובת׳ מורי מהרמא״י ז״ל שכן עיקר שאין‬ ‫עקימת שפתיו מעשה הוא ולוקין עליה מיהו אין חיעין עליי הקיובי׳ בכלל החרם שאין החרם חל עליה׳ ולא על הבעל חדבר‬ ‫מלקות ע י שיתיו בו בפגי׳ עיים ככל שאר חייבי לאוין אבל אש ובלבוש ע״ז סי׳רל״ב כתבתי מלך שצוה לתת חרס בעדות מה‬ ‫לא היה שם התראה או שקלל בלא שם ובלא כנוי בטן שאמי אנן ביה ע״ש ‪ 4‬בעל ד ב י שבקש מן בית דין שיחרימו בכייה אס‬ ‫מקולל פלוני אתר פלוני או שהקללה באה מכלל דבייו לאינו מקלל שום אדם יודע שמתנגדו זה עבד על השבוע׳ ופסול לישבע וכיוצא‬ ‫בפירוש אע׳יפ שישבו שם או כינוי כגון שאמ׳ אל יהא פלו׳ ברוך‬ ‫בזה ע״ל סימן צ״ב סעיף ו׳ •‬ ‫ליי׳ אי אל יברכהו ה׳ וביוצא באלו אינו לוקה אבל איסורא מיהא ג גוי התובע לישראל ויש עד אחד ישראל שיודע עדות לגוי נגד‬ ‫«יכא אע״פ שאיני לוקה דהא מ״מ מ‪5‬לל דבריי קללה שמעינן אל‬ ‫הישראל ואין עד אלא הוא אם הוא ‪-‬במקו׳ שדיני הגוי׳ הוא‬ ‫יהא בתך אלא מקולל ואס חירףת׳יח מנדין אותו ואם רצי ב״ד לחייב ממוןע״פ עד א׳ אע פ שהגוי תובעו להעיד אסו׳ להעיד‬ ‫להכותו מכות מרדות מכין אותו ועונשין אותו כפי מה שיראי שהרי לו להוציא ממון על פיר שכיון שהוא גגד תורתינו ואם העיד‬ ‫בזה את החכם ואט היה המחי־ף עם האל׳ עונשין אותו כפי שהשעה משמתין אותו על חציפתו אבל אין מחייבין אותו לשלם שיכול‬ ‫צריכה כפי המהרף והמתחדף והמקלל אע״פ שמחל המתקלל על לומר אמת העדתי אבל אם יכול זה לברר ששקר העיר חייב‬ ‫קללתו הן חכם הן ש א י כל אדם אינו פטור מן המלקות ומכין‬ ‫לשלם משום דיגא דגרמיואם הבעל דבר מודה שאמת העיד‬ ‫«יתי שכבי חטא ונתחייב מן התויה ואין כה בשום אים למחול אין משמתין אותו שהרי הודאתו מחייבו אפי׳ בדינינו בד״א שלא‬ ‫עליו אבל מי שחייב נידוי מפני שהפקיי בבית יין ייצי בית יין יחדו הגוי מתחלה לזה שיעיר לו אבל אם יחדו הגוי מתחלה לחיו׳‬ ‫למחול על כבוים שלא לנדותו הישות ביים והוא שלא יהא עד בדבר איכא חלול השם אם לא יעיד לו לפיכך יעיד לו א‪$‬י׳‬ ‫בדבר הפסד בכבוד הבויא אבל אם היה ביבי־ הפסי בכבוד‬ ‫יחידי ולחייבו ממון על פיו *‬ ‫וובירא כגון שרדו העסמבעטין בדיני תורה ובדייניהם הואיל ופקרו‬ ‫ד ואם הישראל תובע לגוי והגוי כופר ויש לגוי עד אחדמויתר‬ ‫העם בדברי צךיבי; לחזק ילעניש בפי מה שיראה לחם«‬ ‫להעיד לו אם יחבענו אע׳יפ שלא יחדו לעד שאינו מפסידו‬ ‫שלא כדין שהרי גם בדינינו העד המסייעו פוטר ו&׳ש ששניס‬ ‫עדים י ו ד ע י ם עדות לגוי אפי׳ להוציא ממון שיטלין להעיד אפי׳‬ ‫לאיחדם שהרי גם בדינינו יתחייב עלפי שנים עדי׳ וכןבמנןיפ‬ ‫כ ח כ י צ ד מאיימין העדים ואין מקבליןעדות ש ל א שגם הס אין מוציאין ממון ע״פ עד א׳ יכול להעיד ‪.‬ושני קרוב־פ‬ ‫הוו כעד א׳ ולא יעידו במקו׳ שמוציאין הגוי׳ ממון על פיהם כיון‬ ‫כפני ב ע ל דין ובו כ״ז סעיפים ‪:‬‬ ‫שבדיננו אין מוציאק‬ ‫א כל מי שיודע עדות לחברי והוא כשי להעיר לי ויש להביו ה ת*ח שיודע עדות לישראל ותבעו שיעיד לפגי ב״ד שקטן‬ ‫ממנו אס הוא עדות ממון אינו חייב לזלזל בכבוד תורתו לילך‬ ‫תועלת בעדותו חייב מן התיר׳ להעיד לודבתיב והוא עד אי‬ ‫דאה אן ירע אם לא יגיד ונשא וגו׳ שיימ שהוא חייג להעיר )אס להעיד כפני כ״דהקטן ממנו אלא שולחיןאליו ומעיד אבל אס‬ ‫בעדותו‬ ‫‪K‬‬

‫״‬

‫הלכות עדות‬

‫‪4‬‬

‫דושן המשפט‬

‫הלכות עדות‬

‫געיומו צד אפרושי מאיםורא כגו!‪,‬אשה הבאה לפני חכס להתירה‬ ‫לינשא ות״ח זה יורע שבעלה חי חייב לילך ולהעיד כדי שלא‬ ‫הבא האשה לידי איסור שאין חכמה חשובה לנגד ה׳ דכתיב אין‬ ‫דנמה ואין עצה ואין תבונה נגד ה׳ כצימר במקום שיש לדוש‬ ‫לחילול השם אין חולקי! כבוד לרב מדין התורה כל מי שיש לו‬ ‫דאייה כעדים מט‪3‬ל בדם להביאם לב״ד דהמע״ה מ״מ אמרו חז״ל‬ ‫אם ידעו ב״ד שבעל דינו אלם וטוען התובע העדים מתייראין‬ ‫ממנו מלבא להעיד כופין את הבעל דין שהוא יביא את העדים‬ ‫ויעיד^זה שידעו ואם יאמרו שלא ידעו בלו׳ יפטרו האלם וליכא‬ ‫למיטר השתא נמי כיון דמתייראין מפניו מלבא יבאו ויעידו שקר‬ ‫מפגי יראתו של האלם רתרתי לא עבדי חרא שישתוקו ולא יבואו‬ ‫מתחלה מפני יראתו ויעברו על ואם לא יגיד וגו׳ ועוד לכשיביאש‬ ‫הוא שיעידו ערות שקי מפני יראתו או שיאמרו אין אגו יודעין‬ ‫אע״פ שיודעי; כולי האי לאחיישינןוכן כל כיוצא בזהדיינינן‬ ‫יאלם ודוקא שיש הוכחה שהעדים יודעים עדות בזה ומתייראים‬ ‫מלבא כגון שאובדים מה לנו ולצרה שנכניס עצמינו עלזה או‬ ‫דברים כיוצ׳ באלו אבל אם אין דגלים לדבר לא דאל״כ כל מי‬ ‫שיש לו דין עם אלם יאמר יש לי עדים ואינם רוצים לבא כדי‬ ‫שגתחייב האלם להבי׳ העדים וא״כ לא שבקת חיי לכל מי‬ ‫שיאמרו עליו שהוא אלם »‬ ‫ו כתיב ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפגי ה׳ וקבלו‬ ‫רז״ל בגזירה שוה דשגי שני בעדים הכתוב מרב״ כתיב‬ ‫דזכא שני וכתיב התם על פי שניט עדים וגו׳» מה התם בערים‬ ‫אף כאן בעדים לפיכ׳ אמרו שצריכין הערים להעיד מעומד דהא‬ ‫נתיב ועמדו סמוך לשני משמע רעליה קאי מ״מ כיון דעיקר‬ ‫משמעות דקרא בבעלי דינים קא משתעי אמרו דדוק׳ לכתחל׳‬ ‫צריכין ל^זעיד מעומד אבל בדיעבד אם העידו במיושב עחתן‬ ‫עתת ועוד דלא כתיב ועמדו אלא ל‪5‬ני ה׳ דהיינו מומחין ועכשיו‬ ‫אין מומחין לפיכך בדיעבד כשר בישיבה ואם העד הוא ת״ח‬ ‫מושיבין אותו לכתחלה דהאי עשה שיעמדו העדים דכתיב‬ ‫ועמדו והאי עשה י^כבד הת״ח דבתי׳ את ה׳ אלקיך תירא לרבות‬ ‫ח׳׳ח ועשה דכבוד תורה עדיף והדיינין לכתחלה צריכין להיות‬ ‫יושבים בשעת קבלת העדות רלפני ה׳ הם הדיינין דכתיכ‬ ‫ועמדו שגי האנשים וגומר לפני ה׳משמע העדים יעמדו והדייני׳‬ ‫ישבו מיהו ה״נמשמע דוקא לכתחלה ובדעכד שקבלו עדות‬ ‫בעמידה כשד וגיל טעמאמדלא כתיב בהדיא ישיבה גבי הדיינים‬ ‫משמע לחו לחכמים ז״ל דדוקא לכתחלה משמע ולא לעכב‬ ‫נדעבד נ״ל ומדכתיב על פי שנים עדים וגו׳ משמע על פיהם‬ ‫ממש ולא מפי המתורגמן לפיכך אמרו ש צ י ד שיבינו הדיינים‬ ‫לשון העדים ולא ישמעו מפי המתורגמן כלומ׳ שלא יעמידו מליץ‬ ‫ביניהם מיהו אם הדיינים מבינים מה שהעדים אומרי׳ אפי׳ אינה‬ ‫בקיאים באותו לשון כ״ב עד שיוכלו להשיב להם די בזה ומות׳‬ ‫להעמיד תורגמן ביניהם להשיב להם מה שהוא רוצה לחקור‬ ‫‪K‬‬

‫מהם ועייל סי׳ י״ז סעיף ה׳ *‬ ‫ז ומאיימין על העדים בפגי הכל שיגידו האמת ומודיעין אותם‬ ‫כח עדות שקד שעונשו מרובה ובשת המעיד בו בעול׳היה‬ ‫ובע׳׳ה ושהוא בזוי בעיני השוכי־ו עצמו שכן כתיב והישיבו ב׳‬ ‫אנשים בני בליעל וגומר הרי שיועצי המלך אחאב שהיו יועצים‬ ‫לשוכרם על נמת היו עצטפ קורין להם בני בליעל כדאמרי‬ ‫איגשי םהדי שיקרא אאגרייהו זולי ‪t‬‬ ‫ן ן ואחר כך מוציאין את כל אדם לחוץ כדי לחקור העדים‬ ‫לבדן שחקירה כזו עדיפא וכן בודקי; את העדים כלאחד‬ ‫לבדו שלא ישמע מה שחברו אומר וילמוד ממנו לשקר לפיכך‬ ‫מוציאין גם העדים לחוץ ומשיירים את הגדול שבעדים לבדו‬ ‫ואומדים לו אמור היאך אתה יודע שזה חייב לזה אם אמר הוא‬ ‫אמר לי חייב אני לו אינו כלום דעביד איניש ואומר פלוני נשה‬ ‫כי כדי שלא יחזיקוהו עשיר וכן אם אמר העד איש פלוני שהוא‬ ‫עד בשר ונאמן כעיני אמר לי שהוא חייב לו לא אמר כלום רגבי‬ ‫עד או דאה או ידע כתיב ואין זו לא ראיה ולא ידיעה ודאית‬ ‫דשמאחברו שקר ואינו עדות עד שיאמר שהוא בעצמו דאה‬ ‫שהלוה לו או שיאמר בפני הודה לו שהוא חייב לו וזה אמראתמ‬ ‫עידי כאשר יתבאר בע׳׳ה »‬ ‫מ ומכניסין אחר כך העד השני ובודקין אותו ג״כ אם העיד‬ ‫כמו חברו גץשאים ונותנין בדבר וגומרין הדין‬ ‫ו אם העדים אומרים עדותן מכוונת כלשון אחד ממש יש‬ ‫לחוש שמשקרים ובעצה אחת כוונו לשונם וצריך לחקור‬ ‫ולח־ושאותם וכן אם העד האחד אומר עדותו והשני אמר אף‬ ‫אני כמוהו ידעתי לא מהנידשמ׳ אם * מ ר עדותו יוכלו להכחישו‬ ‫אלא אם בן צריך לילך יימדינת הים ואי אפשר לו להעיד בפי׳‬ ‫מחמת שהוא בהול ונחוץ לדרנו»‬

‫סימן כח‬

‫יא העדים ששלחו עדותן בכתבלב׳יר אינו עדות לדון על פיו‬ ‫דגתיב על פי שנים עדים על פיהם דוקא ולא מפי כתבם‬ ‫ויש מכשירין בכתם עדים דכיון שראויין להגיד מפיה׳ גם עדותן‬ ‫נכתב עדות דהא קי״ל כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת הייה‬ ‫נמי הכא ולא מיעטה דתורה מפיהם ולא מפי כתבם אלא אלם‬ ‫שיבול לכתוב שכיון שאינו יכול להגיד בפיו גס עדותו •בכתב אינו‬ ‫עדות שאין באן הראוי לבילה כו׳ ונוהגי; כסברא ראשונה ‪,‬‬ ‫מיהו תקנת חכמים הוא שחותכין דיני ממונות בעדות‬ ‫‪y‬‬ ‫חתומים בשטר אף ע״פ שאין העדים קיימים כדי שלא‬ ‫תנעולדלת בפני לווין ולקמן סימן ם״אכעיףב׳וסי׳מ״ו סעיף‬ ‫י׳ יתבאר בע״ה איזה דבר מיקרי שט־־»‬ ‫• ‪ j‬כל זמן שזוכי־ האדם עדותו יכול להגידו לעולם ואין לו לחוש‬ ‫שמא מתור שנתיישן הדבר אינו זובי־ו על בוריי אלא כיון‬ ‫דעדיין רמי על נפשיה ומדבר יכול להעיד ואפי׳ אינו נזכר לעדות‬ ‫מעצמו אלא מתיך שכתב לו בפנקסו כשמםמ לו העדות לזפי־ון‬ ‫דברים בעיימא פלוני העיד אותי על ענין זה כיום פלוני כך וכך‬ ‫ושכח הדג־ מחוץ ואינו נזכ־ אלא מתוך הבת׳ יכול להעיר והוא‬ ‫שיהא זוכרו ע״י הכתב אבל לא יסמוך על הכתב לבת כשאינו‬ ‫זוכי־ו מברוץ דרחמנא אמי־ה מפיהם ולא מ‪£‬י כתבם ואפי׳ לפי‬ ‫היש מכשירי׳ בכתם עדים דלעיל הכא מורו דכה׳ ג דמיאלאלש‬ ‫שאינו ראוי להניד כיו׳ שאינו זוכרו כלל אפילו אתר שרואה‬ ‫הכתב » ועייל ס־ט׳ מ״ו סעיף י ׳ ‪.‬‬ ‫• ף וכן אם נזכר הדבר על ידי אחר שמזכירו לו יכול להעיד‬ ‫אפי׳ היה המזכיר הער השני דכיו׳שהוא עצמו זובי־ו ע״י‬ ‫שזה מזכירו ק״ינ׳ ביה שפיר אי ידע וגו׳ אבל אס הבעל דין בעצמו‬ ‫מזכירו אעייפ שנזכר לא יקבלו עדות׳ דשמא הבעל די; הטעהו‬ ‫בפיו בדבר מה שלא ירגיש וזה סומך עליו אבל אם העד הוא‬ ‫ת״ח אעי׳פ שבעל דין הוא בעצמו מזכירו שפיר דמי דאמרינן‬ ‫כיו׳דת׳׳ח הוא יודע שלא ישמור על דברי הבעל ר ב י אם לא‪-‬הית‬ ‫נזכר היטב לא היה מעיר על פי דבריו אלה שנזזכייו‬ ‫ס אמרה תורה והועד בבעליו ופיישוהו יבא בעל השר־ ויעמוי‬ ‫על שורו פירש כשמעידין עליו מכאן אמרו חז״ל שלא‬ ‫יקב& עדית שלא בפני בעל דין ואם קבלוהו שלא בפניו אין דגי!‬ ‫על פיויוטעמא דמסתבדא הוא מפני שבפניו לא יובל להעיז‬ ‫וישים על לבו אנחת הדב־־ים להגיד האמת מש״כ כשמעיד שלא‬ ‫בפניו ואם העירו שלא בפניו חוזרין ומגידין בפניו ‪ .‬ואם כיונו‬ ‫עדותן עם הראשונה עדותן קיימת ולא אמרינן נוגעין בעדותן‬ ‫הן כיון שנשבעו בעדות ראשונה דלא מחזקי נפשייהו ברשיעי‬ ‫ואם שנו בעדותן בפעם שני ממה שתגידו בראשונה הולכין‬ ‫אחר העדות השני שתגידו בפניו אע״פ שהגירו בראשונה על‬ ‫פי החים דכל שלא בפניו כחוץ לב״ד דמי ולא דקדקו בו‬ ‫וחוזרי! ומגירין בזניו דחזקה מה שיגידו בפניו מדקדקין ומגידין‬ ‫האמת ויש חולקים ואומרים דמדרבנן הוא והטעם במ״ש וקרא‬ ‫אסמכתא בעלמא הוא לפיכך כתבו ואמרו הואיל ומדרבנן הוא‬ ‫שאין מקבלין שלא בפניו מקילינן בה ואמרינן לא אמרו אלא‬ ‫לכתחלה אבל אם נתקבל הערות שלא בפניו כשי* בדעבד‬ ‫ולכן אס הבעל דין אלם והעדים יראים להגיר לפניו מקבלי!‬ ‫הערות שלא בפניו ודנין על פיו ומיהו אם אפשר לכוף האלם‬ ‫כדרך שנתבאר לעיל סימן זה סעיף ה׳ עדיף טפי י״א דלא‬ ‫אמרו אין מקבלין עדות אלא בפני בעל דין היינו־ בדיני‬ ‫ממונות אבל בקטטות ומריבות שיש לחוש שאש יעידו בפניהם‬ ‫יתקוטטו עם העדי׳ ונס יתקוטטו זהעםזת בשעת גביית העדות‬ ‫בפני הב״ד תקנו הגאונ ׳ שמקבלי׳ העדות שלא בפניהם גם לא‬ ‫יגלו לבעלי דינים מי הם העדים וכתב מורי מהי־מא״י ז״ל על‬ ‫זה וז״לול״נ דוק׳ כשאין הב״ד רוצי; לרון אחד מהם ע״פ הדי׳‬ ‫ולענוש ואין כוונתם רק להשקיט הקטט׳ ולהורות כפי צורך‬ ‫המייבה והשעה אבל בשיוצים לענוש ולדון א׳ מהס כ»י •הדין‬ ‫אין לקבל העדות אלא בפניו עכ״ל ועייל בלבוש הבוץ וארגמן‬ ‫‪,‬‬

‫םי׳ י״א סעיף ד׳ »‬ ‫טז היה הבעל דין חולה וירא שמא ימות ומבקש שיקבלו‬ ‫העדות בחייו כי הוא יזכיר לעדים לכוי' את העדות יותר או‬ ‫שהיו עדים חולי׳ ומםוכני׳ שמא ימותו מקבלי׳ העדות מיד שלא‬ ‫בפני כעל דין ואין צריבי־ להמתי׳ אפילו עד שישלחו אחריו‬ ‫שאי׳ אנו שליטי׳ בריח וחוששי׳ שמא בין כך שישלחו אודיו‬ ‫ימותו ואם העדים מבקשי! לילך למדינת הים הרי יש שחות‬ ‫לשלוח אחריו לפיכ׳ אין נובין מיד עד שישלחו אחריו ואם‬ ‫שלחו אחריו ולא ג א מיד גובין שלא בפניו וכן אש לא הודיעוהו‬ ‫ויש לחוש שהעדים לא ימתיגו עד שיודיעוהו אין ממתינין וגובי}‬ ‫מיד שלא בפניי ואש היה הנתבע חולה ואמר התוב׳ שיקבלו‬ ‫עדותיו בחיי הנתבע שלא בפניו כדי שיחזקוהו בנכסי הנתב׳‬ ‫בחייג‬

‫חלמת עדית‬

‫לכוש עיר עושן‬

‫ב ו ד י מפני שרושש שאם ימית יצפיו ך להמתין עד שיגדלו‬ ‫יהיתימים כי לא ישמעז רעיית בעורב קט גיס נג׳יו ‪/‬גיתבאד‬ ‫בהימ; ק״י אין שימעין לו ייקבל העדות שלא בפניו לרוב‬ ‫ליתומים שלא כייןכימזל רע שליגיבשחל׳ הנתבע ואין גזי בלין‬ ‫רעיות שלא בפניו ויש אומיימ די־וא ררץ נמי בשנ־תרו ליה‬ ‫ביינא ושלחו אהריו ולא בא אפילי אי! הערים מבקשין ללכת‬ ‫למדינת הים כיון ששלחו אריע ולא בא פושע הוא ומקבלי(‬ ‫?•לא בפניו והוא ה־ת־־׳ו דה בדיד פירש שכבר מענו לפגי‬ ‫הדייני; יהביא התובע את עדיו ושלחו ב׳ד ל;תגע שיבא וישמע‬ ‫ע ד התובע ולא בא או אפילו לא פתרי ליה בדינא וצי־יך לדון‬ ‫בפני איתם דיניה בדרך שגתבאי־ בסימן י״ד ושלחו אחייו ולא‬ ‫בא גובין שלא בפניו ועייל םי׳ק״מ סעיף י• *‬ ‫• ן ראובן שתובע את שטעו! תדע במקום א י י ואמת הבית‬ ‫יין לשפזעון אםי״צהלילך למקיבהעדם שיעית שם ב ״ י ו‬ ‫ילך ואם לא ירצה יקבלו הנייד שבמקיב רעדים העדות שלא‬ ‫כפניו ויודיעו לב״ד שבמקום הבעלי ד עי ן ויתנו על פי אותה‬ ‫קבלה וכן אס מצא עד? בעיר אחרת ואין שהית לשלוח אהדיו‬ ‫או שלא ימצא העדות איי״כ גובין איתי דב״ר שלא בפני בעל‬ ‫ק ‪.‬על פי עדות ההוא וכן אם העדים אינם במקום א׳‬ ‫!‬ ‫אלא זה במקום א ר י וזה במקום אחי וציריך לציף עדותן וה׳יה‬ ‫כל שבעל דין אינו מצוי כאן מקבלין שלא כפניו שלא אמיו‬ ‫אין מקבלי! שלא כגניו אלא שהבעל די; מצוי כאן ובכל ג־ק־ם‬ ‫שמצא‪ ,‬אדם עדיו ב ע ד א י י ת ואי; בעל דנו שם הרי זה מביא‬ ‫העדים בפני הכמי העיי ומקבלי! עדותן וכותבי! שכך רעית‬ ‫פלוני ופלוני ושפיר דמי וכן נוהגין אע״פ שישרילקיךוסי׳לדאבי׳‬ ‫כמקום שיש לחוש שיפסיד הערית אם לא יקבלו אותו שלא‬ ‫בפניו אין מקבלין אא׳יכ שלחו לו תחלה אי! נוהגין בןבמדעית‬ ‫ד י‬

‫ו ד נ‬

‫אלו אלא כמ׳יש ‪,‬‬ ‫*ך! לא אמת אין מקבלין עדים שלא בפני בעל די! אלא‬ ‫בתובע שמביא עדים על תביעתו אכל המביא עדים לפטור‬ ‫את עצמו מקבלין *‬ ‫י ט אין מקבלין עדות על הקטן אפי׳ בפניו דכיון דקטן הוא‬ ‫אפילו בפניו כשלא בפניו דמי שהרי אינו מבין מאי קאמיי‬ ‫ויתבארו פרטי דין זה בסימן ק׳יי ‪,‬‬ ‫שנים אפי׳ הם מומחים איכס ראוייפ לקפל עדית ד י ^ ת‬ ‫ך‬ ‫עדית צריך גי׳ד ושנים אינם כק״איב בית דין ואם קבלי‬ ‫י‬ ‫לא עשו כלום דלא הוו אלא עדים ותה עדות; על העדות שקבלו‬ ‫בעד מפי עד שאיני עדות כמ״ש בע״ה‬ ‫‪ 3‬א קבלת ע ד ת צ י ד ה שלשהמומחין יודעיןהלכות עדות איזה‬ ‫כ ש י ואיזה פסול וזהייק בקבלתן לטין עיות כל א ״ י‬ ‫כדתנ; הוי זהיר בדבריך שמא מתוכן ילמדו לשקר וכל המקבל‬ ‫ע ד ת ואינו ראוי לדון כאילו קבל ע ד ת שקי ואינו ר א י לדון‬ ‫על פי אותו שטי אלא חוזיין ושואלין הערים וסומכין על‬ ‫העדים עצמן *‬ ‫‪K‬‬

‫כ ב נכון למקבלי עדות לפרסם בשטר קבלת העדות מי רם‬ ‫העדים שידעו הכל שהם כשרים מיהו בדיעבד שלא‬ ‫כתבו מי הם אלא כתבו כתם לא הפסידו וכומכי; על בית ד ן‬ ‫המקבלים שודאי רקת שמבשרים קבלו עדותם *‬ ‫‪ J‬צבור שתקנו שהשני סופריס יקבלו העריות ויגבו איתס‪3‬‬ ‫ליק על פיהם וכן אם הסכימו ויצו שאם י^טי העי‬ ‫שהוזמן להעיד עם הסופי שבעיי שתעלה חתימ׳ הסופי כשני‬ ‫עדים תקנתם קיימת שכל יביים כאלה רשות לצבוי לתקן‬ ‫בעיים הטוב בעיניהם ל צ ד ך הקהל שבעירם ‪v‬‬ ‫מ׳ שטועןבפניב ד שיש לו שתי כתי עלים והביא הכתאדת‬ ‫ואמת שהם אינט יודעים כלום יא הפסיד בזה זכיתו שלא‬ ‫תחזק בזה למיהדי אחי ע ד ת שק״ שתא היה סובי שהם‬ ‫יויעים לו עדת ומביא אחי כ י הכת השנייה ‪>,‬‬ ‫‪%‬ךן אין מקכלין ע ד ת אלא ביום יכתיב והיה ביום הנחילו את‬ ‫בניו שאין פירושו ביום צואתו להנחיל ישמא יתקיף ליה‬ ‫עלסא בלילה ויצוה בלילה וכל שכן שאין לפרש ביום הנחילו‬ ‫^ ת בניו ביום מותו שינחיל את בניו ישמא ימות בלילה אלא‬ ‫ודאי פירושו ע״י עדים שיעידו בב׳׳י שכן ציה להנחיל יכתי׳ביוס‬ ‫דמקא יהא ביום ולא בלילה לפיבך אם קבלוהו בלילה אפילי‬ ‫אם היו העדים י י ו ו י ן לילך למדינת הים אין הנין ע״פ אותה קבלה‬ ‫ןע*ל סימןה׳ סעיף ג׳ ואע״ג דמסקען לעיל באותו סעיף דאפי׳‬ ‫דגו תחלת דק וגמרות בלילה דיניהם דין היינו שדנו דין ונמתחו‬ ‫ע׳יפ טענותיהם ולאהיוצייבין לעדנם ותקא דין משוה תשפטו‬ ‫בכל עת כתיב אבל בקבלת עדות דבהדיא ביום הנחילו נתיב‬ ‫אפילו קבלות בלילה בייעכד אינו עדות לחוזרי! ומגידן ביום‬

‫טמן כט‬

‫ואפילו שינו עדותן לא הוה דוזר ומר׳ רעדות של לילית אי^י‬ ‫בלומ י׳כהעירו רוץ לבי ד דמי מירי אב דבעלי רעי! קבלו עליהם‬ ‫לקבל עדותן בלילה מקבלי! אפילו לכתדלה דלא גרע מגאמן‬ ‫עט אבא ואביך דמכשרינן‬ ‫* י ! מקבלי; עדיס קודם שישיב הנתבע ייתכיע׳ התובע לפי‬ ‫־׳נ אולי יודה ‪-‬נתבע ולא יהיו צליבי! לעדים ואטרוחי ג י‬ ‫דעא בכדי לא פרדינ; י‬ ‫כץ כבי כתבוו בכעיף ר שהדיינים צריכץ להיות יושבי! ב׳ ק‬ ‫בעעת קבלת העדות ודיקא קכתחלה אבל אמ קבדד\‬ ‫מעוטר ‪::‬ה שעשו עשוי ואש היו גכמכין על העמוד מותר לקבל‬ ‫אפילו לכתדלה דכמיכה כישיבה וכבי נתבאר בשימן י׳יז‬ ‫שעכשיו נהגו להושיב העדים *‬ ‫‪k‬‬

‫בט‬

‫ש ל א יוכלו העדים להזור ובו ג״ סעיפים ד‬

‫א כתיב אם לא יגיד ונשא עונו משמע דאהגיה המחייב׳‬ ‫איתו שהעיד עליו קפיד קרא בלונד שאם דיה ט ד י‬ ‫מחייבי; איתו על פץ דהיינו בפניב״ד אבל חוץלב׳ידלאמק־יי‬ ‫תרה דמי ירייבנו שם ומשמע נמידלא קפיר קיא אלא אהגדיז‬ ‫קמייתא אבל אדר שהגיד פעם אחת שוב אינו חוזר ומכיר‬ ‫מכאן אגדו דז׳יל אח׳ שהעיד העד בבי׳יי* והוא לאיד כ ד רבד*‬ ‫עיוב איני יכיל לחזור בי ולוכד דבר שביתי־ עדותו אבל אב הגיד‬ ‫רוץ לב׳׳ד *בול לחזור בו וכן אם העיד בפני ב׳יייחזר בו תוך כדי‬ ‫דבוי־ מגייר עדותו יכול לחזור בו התוך בדי יכור כדבור י‪.‬זי‬ ‫ואייר כרי דבור אין שומעין לו כיצר אם אכזר אחר כ ד דבור‬ ‫מוטעה הייתי שוגג הייתי ונזכיתי שאין דדבר כ! או לפחדו‬ ‫עשיתי אין שומעי! לו אפילו נתן טעם ליבייי יכן איני יכול‬ ‫להסיף בעדתו תנאי שכיון שכבר נחקיה עדתןוגמי־ו יבייהס‬ ‫ובתנאי זה שאימדיכ מתבטל עדותן כל זמ; שלא נתקיים התנאי‬ ‫הי׳ל חוזרין ומגידי! ולא מהימני וי ׳'׳א שיכול להוסיף תנאי‬ ‫בעדותו יס׳״ל דמה שהוסיף תנאי אינו מותי בזה עדתו‬ ‫דדאשונה אלא מפי־שדב־יו ולא מקיי ד י י ומגיד ועייל סימן‬ ‫פ׳׳ב סעיף י״ב ואש ח ד ואמי דבר שמוכח שטעה כט;‬ ‫שהלקיקוהי ב ׳ד להביא עדים שאינו ימאי יהלד להביאם ואמר‬ ‫להם הבייי יודעי׳ אתם בו שהוא רמאי וא‪.:‬׳־ו העדמהן ואמר‬ ‫להםהבע׳ידיבי רמאי אני יאממ לו לא אמתו אלא שאינך‬ ‫רמאי שזמעין לדבייהם האחמניס משום דמסתמא אין אדם‬ ‫מביא עד להביא חובתו ובודאי טעו כדבריהם יאין זה חיזר‬ ‫ומגיד וכן בכל טעות שהערים מצויים לטעות בו נאמנים הם‬ ‫בעצמם ואין בזה משום חוזר ומגיר * וכן אם אינו סויד עירך‬ ‫רבייו היאשוניס כגון שהמדים סתומים וסזבלי׳ ביאור אהד‬ ‫משני ענייני׳משמעות א׳ קייב יאחד רחוק כל שאני יטלין‬ ‫לפיש היב־י־יס לכוין דברי העד כרי שלא תהא עדותו מוכחשת‬ ‫ויש לנו לכוין דבייו כשם שיש לנו לתיק דב״י שני עדים‬ ‫הגיאי׳ מכחישים זה את זה כדי שתהא עדותם מכ־ונת ה״נ הבא‬ ‫מתיצינן בדיבוייה ובשנותנים חרם בב״ה על כל מי שיודע עדות‬ ‫שיבא ויגיד קודם שיצאי מב׳יה ויצאו קצת מהם ולא הגידו ולאחר‬ ‫שיצאו באו קצת ואובדים לא שמנו לבנו זיז להעיר ועתה אני‬ ‫זוכיין יכולין לחזוי־ ולהעיד דהואיל ומתחלה שתקו ויצאו ולא‬ ‫אמת אין אני יידעין אין זה נקיא חוד ומגיר מחמת ששתק‬ ‫שהרי לא הגיד ולא עוד אלא אפילו א מ ד כבי בב״ה אין אגו‬ ‫יודעין וגותגין אמתלא ליבייהם למה אמרו כר חוזרין ומגידן‬ ‫הואיל ולא אמרו כבי בהיפי ממה שאומ״י׳ באתתנ׳ אלא‬ ‫אמיו אי; אנו יודעין זה לא מקרי הגדה שהיי לא הגיד כלום‬ ‫אע׳יג רנוש׳ עון רואם לא יגיד לא עשה מעשה של עביי־׳‬ ‫אלא שב ואל תעש׳ איב׳ הבא והא נותן אמתל׳ לדבריו מה‬ ‫שאין כן כשהגיד כבר ואח״ב סותר עדותו אע״ג דנתן אמתלא‬ ‫לדבייואיגו חוזר ומגיד דמשיי נפשיה רשיעא שהעיד שקר‬ ‫‪ 2‬עדים שאמיו שקי העינו אע״פ שאינם נאמגי׳ לגבי‬ ‫הבעל דין נאמנים הם בהודאתם על עצמם וחייבי! לשלם‬ ‫כל מה שגימי זה להפסיי בעייתם מדינא דגימי •‬ ‫‪ j‬אע״ג יאכדינן בכ׳ימ לא ראיתי אינה יאייה הייני היכא‬ ‫יאיכא למימי זה יאה וזה לא יאה אבל היכא יתיוייהו‬ ‫כי הדדי נינהוכי אמי א ד י לא יאיתי ה״לכאומי לחבית לא‬ ‫ראית והוה ליה הכחשה וה׳ימ ששניהם הודו שהיו ביחד באותו‬ ‫זמן שמעידין עליו אבל אס אמי העד האי שפלוני היה עכיו‬ ‫ואותו הפלוני אומר שלא היה עמו אין זה הכחשה דאין כל‬ ‫אדם מדקדק מי היה עמל כשעת ראייתו דבי עדות ‪4‬‬ ‫‪4‬‬

‫איז‬

‫חושן‬

‫הלכות עדות‬

‫המשפט‬

‫סימן ל‬

‫אמד האחד מנה שחור שהמעות שהלוה הושחרו מחמת יושנן‬ ‫ל אין עירי ממונות צריכין דרישה וחקירה וצדץ־‬ ‫היו והשני אומד מנה לבן היה כין תבע התובע אחד מהם בין‬ ‫להיות עדות שלם ובו י״ג סעיפים‪:‬‬ ‫תבע שניהם עדותן קיימת ומשלם מנה שאינן כאן הכחשה לעד‬ ‫מן התובע הטעו׳ אינשי בהכי ועל הד מנה הם מעידים אלא‬ ‫א מן התור׳ כל העדי׳ צדיכין דריש׳ והקיר׳ דבתי׳ גבי דיני‬ ‫שעד א׳מועהבין שדור ללבן וכ( אש זה אומי בדיוטא העליונה‬ ‫נפשות ודרשת וחקרת היטב וגומר וילפינן דיגי ממונות‬ ‫מיגייהו שצריך ג״כ דריש׳ וחקיר׳ דכתיב משפט אחר יהיה לכם‪ ,‬היה כשהלוח״ והשני אמד בדיוטא התחתונה היו אם המקומות‬ ‫לךובים שאיפשר לראות מזה לזה עדותן קיימת דטעו אינשי‬ ‫וגו׳ הן דני ממונות הן דגי גפשות משפט אחד יהיה לכס בכל‬ ‫בהכי ועל חדא הלואה הם מעידין ואפי׳ אמי הא׳ מנה הלודז‬ ‫דבר אבל כשראו חז״ל שהיה זה גורם נעילז דלת בפני לוין‬ ‫והשני אמר מאתים ותא תובעי מאתים דאלואינו תובעו אלא‬ ‫שהיו נמנעים מלהלוות שמא יתכחשו העדם ע״י הדרישות‬ ‫מנה העד המעיר מ>‪:‬תיכ הוא מוכחש מן התובע עצמו שהרי‬ ‫יהחקירות יכן בשאי עיסקי ממונות היה זה סבה להרבות עושי‬ ‫עילשהי׳ עישין עולה זה לזה יהיו סימכים שלא יתחייבו על העול היא מודה שאין זה חיי׳ לו אלא מנה והודאת בעל דין כמאה‬ ‫אשי הם עושים מפני שהעד׳ לא יכוונו עדיתם מתוך היריש׳ עדים ועדות המאתיס אין נחשב לכלים ואי; כאן אלא עד אחר‬ ‫והחקיר׳ לפיכך תקנו ז״ל שבכל דיני ממונות בכלל הן עירי על מנה ומחייבו שבועה כמ׳יש בסעיף ז׳ אבל אם תבעו מאתים‬ ‫תדאית והלווא‪1‬ת הן עדי ירושות ימכירות מתנות ונזילות וכיוצא וא׳ מעיד על מנה וא׳ על מאתי׳ אין כאן הכחשה לא מן התובע‬ ‫ולא מן רעד השני שיכול להיות שניהם אמת וחייב לשלש מנה‬ ‫בהן לא יהיו העדים צדיבין דריש׳ וחקיר׳ כדי לנעול דלת בפני‬ ‫מכלל המאתים דהא שניהם מעידים שראו שהלוה מנה לפחות‬ ‫לוין עושי עול ודוקא באלו תקנו מפני שהם שכיח י׳ ומצויין‬ ‫דבכלל טאתי׳מנהועל המנה יש לו ביעדים ומשלם וכןאם אומר‬ ‫ויש בהם משום תקון העולם אבל חבלות דלא שכיחי'אוקי‬ ‫האחד דמי חבית של יין יש לו בידו והשני אומר רמי חביות של‬ ‫אדאורייתא שצריכין דרישה וחקירה ולא תקנו בה כלום ומפני‬ ‫שמן והוא תובעו שניהם משלם בפחות שבדמיס וכן כל כיוצא‬ ‫שאין דני נפשות נוהגי( עכשיו וכן חבלות לא שכיחי לא עבדינן‬ ‫בזה כללא דמילת׳ כ״מ שנוכל לישב ולכוין דברי העדי׳ שאין‬ ‫שליחותייהו כם״ש לעיל םי׳ א' לפי^ך לא אאריך לפרש איזה‬ ‫מכהישין זה את זה וגם לא את התובע מיישבין דבריה׳ ועתתן‬ ‫דברים נקראים דרישות וחקירות רק אכתוב כללם שאם לפעמי׳‬ ‫קיימת וכמ״ש בסי׳ כ״ט ולקמן סעיף ז׳ *‬ ‫יתכחשו העדים בא׳מהם דקי׳׳ל גם עכשיו אין עדותן עדות במ׳׳ש‬ ‫‪ j‬ראובן תבע משמעון אלףות״ק זהובים ומביא ה׳ עדים א׳‬ ‫בםעיףכ׳ שתדע איזה נקרא הכחש; רבותינו ז*ל למת מקראי‬ ‫אומר ראיתי שהלוה לו ק׳ ואחד מעיד על ר׳ ואחד מעיד‬ ‫דרישית יחקירית הן ז׳ יאלי הןבאיז' שבוע באיז׳ שגה באיזה‬ ‫חדש בכמ׳ בחדש באיז׳ יום באיזו שעה באיזי מקו׳ פי׳ כגוןשאחד על ש׳ ואחד על ת׳ ואחד על ת״ק אס העיד כל א׳ מהם כעדות‬ ‫מיוחדת כגון שאמר הראשון באחד בניסן בשני ראשונה הלוה‬ ‫אומי באחד בחדש ואחד אומ׳ בגי בחדש או אחד אומי בשעה‬ ‫לו והשני אמר בזמן אחר ובן » ‪ d‬ומעידין באופן שאיג׳מבחישין‬ ‫אחת כיי׳ יאחדאומ׳ בג׳ הרי אל‪/‬ימוכחשין ועדותן בטל׳ אבל‬ ‫זה את זהמצטרפיןכל העריות כאופן שמעלין את הערות על‬ ‫אחר אימ׳ בשע׳ אחתמ!׳ אומר בשתי׳ עדיתן קיימי דעבידי‬ ‫היות׳ שאיפשר לתועלת התובע ולהזקיקו ג׳יכ שבועה דאורייתא‬ ‫אגשי דטעו בהכי וכן אחד אומ׳ בשני בחדש וא׳ אומר בג׳‬ ‫באופן שנוכל לגלגל עליו ג׳יכ השבוע׳ על המות׳ כל הסך שלא‬ ‫עתתן קיימי שזה יודע בעיטת של חדש וזה לא ידע והו׳ שכיוונו‬ ‫נוכל לצרף עליו עדת כיצד נצרף ער של הת• עס עד של‬ ‫היום מימי השבת וזהו ער חצו׳ החוד׳ אבל אחר חצו׳ החוד׳ טון‬ ‫הת׳יק ויתחייב על פיהם ח׳ יאח״כ נצרף הק' שנשא׳ מן הת׳יק‬ ‫זה אומ׳ בי״ו וזה אומר בי״ז אעי׳פ שכיוונו שניה׳ יו׳ אחד מימי‬ ‫עם ק׳ של העד המעיד על שי ויתחייב בק׳ןשגי עדים הדי‬ ‫השב׳ עדותן בטל׳ שכיון שכאח׳ חצות החודש א״אשלאירלנו‬ ‫עדות גמור על תייק ואחי׳כ נצרף הר של העד השני עם הרי‬ ‫העול׳ אימתי היה יוםר״ח *ואם עד א׳ אומר קודם הנץ החמה‬ ‫שנשארו מעד השי ויהיו בי; הכל עדות גמור על ת״ש והער‬ ‫וא׳ אומר בהנץ החמי עדותן בטל׳ אע׳׳פ שהוא שעה אחת‬ ‫שהדבר ניכי לכל אס הנץ החמיאה לא הנץ ובן הדין אס נחלקו דדאשון של הק׳ נשאר יחידי מעיד על ק׳ וזוקק לשבועת התורה‬ ‫בשקיעת׳ כל אלו שהזכרנו נקראים דרישות וחקירות ואין גוהגין על‪ .‬הק׳ ויגלגלו עליו שבועה על הת׳יש הנותרי׳ אבל אם העידו‬ ‫בדני ממונו׳ כיצד אמרו העדם בפנינו ה‪ 6‬פלוני מנה לפלוני כלם על יום א׳ בהכחשה שזה אמר תייק וזה אמר לא כי אלא‬ ‫בשנהפליניאעי׳פ שלאכייני החדששהלי׳טולא המקו׳שהלו׳ ת׳ הלוהו וכן כלם העית כן אינו משלם אלא ר׳ שהתיש כאן‬ ‫שני עדים שאין הלואה זו יותר על ר׳ והס ער שמעיד שלא‬ ‫בי ולא המנ׳ שהלית אם היי ממטבע פלוני׳ אי פלו׳ עתתן‬ ‫הלוה אלא ר׳ וכל מה שמעידי׳ אח״כ שהלוה יותר אפי׳ היח‬ ‫קיימת מיהי אם נראה לדיין שהדין מרימי צריך דריש׳ יחקיר׳‬ ‫ק׳ טלם מוכחשים מאלו השנים ועדותן בטלה ואין צריך לשלם‬ ‫להוצי׳ הדין לאמתו וע*ל סי׳ טי׳ו ועדים המעידים על דבר‬ ‫יותר מר׳ יה״ה אס העידו סתם על יום אחד בלא לא כי דנין‬ ‫איסור דלא שייכי טעמא דלעיל עיין בלכיש הבוץ והארגמן סי׳‬ ‫הדבר כמכחישין להקל על הנתבע שהמע״ה‬ ‫יי׳ז סעין• כ*א וסי׳ מ״כ סעי׳ ‪-‬ד׳ וסי׳ יי׳א סעי׳ ד׳ אם צריבין‬ ‫ף עד שמעיד ראיתי דבר זה ופלוני היה עמדי ואותו פלוני‬ ‫דדיש׳ והקיר׳ ‪4‬‬ ‫אומר לא ראיתי ולא היתי עמך אין זו הכחשה דלא רמיא‬ ‫ב אע״פ שאין עיד דיני ממונות צדיכין ודיש׳וחקיר׳אס היה‬ ‫נראה לדין שהדין מרימי יהוצדך לבא ליד דריש׳ וחקיר׳ עליה דםהדא למדבר מי היה עמו בעדות דאע״פ שזה זוכר זה‬ ‫אינו זוכר יע׳׳לסי' כ״טסעיף ג׳ ‪i‬‬ ‫להיציאהדין לאמתו כמ״ש במעי׳ הקודם יךרש יחקר יהכחישי‬ ‫זה אתוהבדתשות או בחקירות עתתן בטלה ודוקא בהכחישי ף‪ ,‬מי שתבע את חברו שיש לו בית בפקדון ר׳ זהובים‬ ‫להשב לו והלה טפר בכל ועד א' מעיר שהיה בידו חמשיס‬ ‫זה את זה הכחש׳ נמ!ד׳ עמת; בטל׳ אבל אס אמר אחד באיז׳‬ ‫יום באין׳ שעה ט ׳ והשני אומר איני יודע אין זה הכדזש׳ גמור׳ ועד א' מעיד ששמע מפיו שהי׳ לו ק׳׳ן זהובים אע״פשמכחישין‬ ‫זה את זה בסך המעות מ״מ לדברי שניהם יש לו אה אצלו ותא‬ ‫ואע״ג דברעי נפשות כה׳‪ /‬עדותן כטלה כדילפינן מקראי‬ ‫כפר בכל והרי הוחזק כפרן לאותו ממון דליכא למימר הכא‬ ‫בגמרא בדני ממונות אפי׳ בדן מתמ׳ לא החמירו כ׳׳ב מ^ים‬ ‫נעי^ת דלתות שאמרנו לעיל ואין עדותן בטל׳ ושבע דרישית לאשחמוטי קמיטון עד דבחיש ואשכי ל * שהרי לא הפץ מבורר‬ ‫יחקיתת שאמרנו טלם הם בנוף העדים ויטלין העדם לבא על תובעו אלא מעות או שוה כסף הוא תובעו והרי זה מן הדן חייב‬ ‫שבועה דאורייתא דהא לדברי שניהם יש לו בידו חמשייוהי׳ל‬ ‫ידהן לידי הזמה שיאמת להם עמנו הייתם ט׳ אבל יש עוד‬ ‫דרישות אחדות בעתת שאינם יטלי׳לבא עלידהםלידי הזמה כמודה במקצת כמו שיתבאר לקמן בהלכו׳ שבועה בעי׳ה וה׳יל‬ ‫זה מחוייב שבועה מן דתורה ואינו יטללישבע תאיל ותחזק‬ ‫וקראום בדקות וילפוה מקראי דכתיבגבי עדות אם אמתנטן‬ ‫כפרן לאותו ממון הלכך משלם ר׳ זתבים‬ ‫הדבר־ וגו׳ שיהא מטון ולא מוכחש בבדקות כמ״ש לפניגו אגב‬ ‫ן עוד יש קולא בד״מ מכרעי נפשות דבדיני נפשות אין עדותן‬ ‫דברנו בע״ה באותן בדקות אע״ג דבדיגי נפשות בכולן עתתן‬ ‫עדות עד שיראו שני העדים המעשר בא׳ וילפינן לה מקראי‬ ‫כטלה אס הוכחשו בהן בדני ממונות אפי׳ הוכחשו כהן אין‬ ‫ובדיני ממונות אע׳יפ שלא ראו ב׳ העדים המעשה כאי עדותן‬ ‫עתתן בטלה בטלן כיצד א׳ אומר בניסן ליה ממנו והשני אימר‬ ‫מצטרפת ביצר אמר הא׳ בפני הלוה ביום פלוני או בפני הודה‬ ‫לא כי אלא באייר לוה הימנו או שאמר האחד בירושלים והשני‬ ‫לו ביום פלו׳ ואמ׳ השני בפניהלות ביום אחר או בפני ת ד ׳ לו‬ ‫אומר לא כי אלא בלוד עתתן בטלה שאין זה נקרא עדות נכון‬ ‫ביע אח׳ הריאלי מצטרפין וכן‪:;.‬ס אמר הא׳ בפני הלות והשני‬ ‫שהרי הכחישו זה את זה ובעתת אמת נבו‪ (.‬הדבר כתיב כלו׳‬ ‫אמר בפני תרה לו או שאמר הראשון בפני הודה לו שחייב לי‬ ‫שיהא עתת מטון יעתת כזה א״א לטיני כי מוכחש הוא ובן‬ ‫כבדוה שניאומר לאחר זמןהלוהו בפגי רדי אלומצטרפין דאע״ג‬ ‫אם אמר האחר חביות של יין הלוהו והשני אימר שלשמן היתה‬ ‫דאמנ׳ דקאמסהיד האי לא קאמסהידהאימ״מ תרווייהומסהדי‬ ‫א״א לכוונו ובטלה אפי׳ אם תבעו שניה׳ ואפי׳ שמעה איןמחייבין‬ ‫שנאמד הרי יש לו עד אחד על כל חבית שהרי העדים מכחישין שזה חייב לזה מנה ויבתה יחמנא דכתבח גבי קרבן שבועת‬ ‫זה את זה ואחד מחם חשוד שאין דרך לטעיתבהכי אבל אס העדות ותא עד או דאה או ידע דהאי איראה או ידע יתר הוא‬ ‫הראייה‬ ‫דגכלל והואעדהואדע״י‬ ‫י‪/‬‬

‫‪k‬‬

‫‪k‬‬

‫לבוש עיר שו׳&ן‪.‬‬

‫הלכות ערות‬

‫הראייה והידעה נעשה עד אלא בא לרבות בל גווני ראייה או‬ ‫ידעה דשני עדים‪ .‬שכוצשרפים אפי׳ בכה״גדאסהידו תרי סחרי‬ ‫אתרי מנה כל א׳ על מנה בפני עצמו דלא נאמר כיון שאין לו על‬ ‫כל מנה אלא ער א׳ נחייביח שטעה כיין עד א׳ בפןום אחר אלא‬ ‫מצרפי! העדי׳ לחייבי לשלם מנה א׳ מתיך השנים ובעתת דרבי״‬ ‫איסור אי מרמינן ליה לעדו׳ דדני נפשות או לעדים דדיני מטינית‬ ‫עיין בלבוש הבוץ והארגמן סימן י*א וסימן » ״ ג ס ע י ף י׳ ‪1‬‬ ‫ך והאדאמ*י‪:‬ן לעירי הלואה אחי היואה מצטרפין אע״פי‬ ‫שהן וראי ב׳ הליאות וחד סהיא משהיד אהך הלואה וחד‬ ‫טשהייאשנייה א^יהאמרינן דיבתה התייה לחייבו לשלם מנה‬ ‫אי• מתוך השנים ה׳׳מ היכא דלא מכחיש המלוה לחד מיגייהו בגון‬ ‫שתבע מיניה שנים מנים אח׳שהלוה לו בניסן והמנה השני בתשרי‬ ‫והביא ב׳ עדים א ׳ על היאשוןוא׳על השני דאע״ג דאמנה רמסהיר‬ ‫האי לא מסודר האי סצטדפין לחייב הלוח מנה אחד מתוך השני׳‬ ‫אבל אם המלוה מודה דלית ליה גבי אלא חד מנה ואתו תיי‬ ‫סהדי חד אסתיר דאית ליה גביה חד מנה וחד אמהיד דאית ליה‬ ‫גבי ח י מנה חזינן אי איכא למימי דטעי חד מנייהו בזימגא‬ ‫דהלואה כגון שאמי הא׳בשני בחויש ואח׳ אמי בשלישי בחויש‬ ‫יכן בשמכחישין זה את זה ביום אחד עד חצות החודש ביאמיי׳‬ ‫לעיל ראיכא למימי דתייוייהואחד יומא מםהדוטעו בעיבורה‬ ‫דייחא מצטרפי יאימוי אחי מנה מסהיי אכל אי הוביר הדבר‬ ‫דברדי מנה מסהיי הא ויאי חי מניית שקיא קא מסהיי דהא‬ ‫מלוה מורת דלית ליה גביה אלא חד מנה והו׳ נאמן על עצמו‬ ‫ובהדי סהדא שקרא למה לן ואין באן אלא עד אח׳ אמת וליכא‬ ‫למימי דעתתן בטלהרהא י ש כאן הכחשה כיון שאין העדים‬ ‫מכחישין זה את זה דמצד העדים יכיל להיות דשניהם אמת דק‬ ‫התובע מכחיש אחד מהם והשני אומר אמת הלכך משתבע ליה‬ ‫שטעה דאורייתא על פי הער אח׳ומפטר וכל זה לא מיידי אלא‬ ‫בהלואה אחי הלואה וכיאמין אבל בהויאה אחי הויאה אע״ג‬ ‫דאשני ימים רחוקים זד‪ .‬מזה מסהדי ואשתי הודאות מסהדי‬ ‫והמלות אינו תובע אלא מנה א׳מצטרפין שאין כאן הכחשה מן‬ ‫המליח לאחד מן העדים דאיכא למימר הואיל ולאו על עיקר‬ ‫ההלואה הם מעירים איפשר לומ׳ שזה לא הלות אלא מנה ואיתס‬ ‫המנה הודה לו בפני זה וחז׳והודה לו בפני זה וקושטישסהדי דליכא‬ ‫הכחש׳ וכן היין בהייאה אחי הלואה שכבי אפשר שאותו מנה‬ ‫שהלוה בפני זה ת א שהייה לו ב*גי זה וליכא הכחשה ואפילו‬ ‫בהלואה אחר הודאה אפשי לונד שהיה מחזי׳ ללות ממני והויה‬ ‫לו בפני זה קוים שלוה לו ולא נזרמןללית לו מ ביום ואחי יום‬ ‫או יותר הלוה לו ב״ני אחר אותה מנהשהויהלו בפני זה וליכא‬ ‫הכחשה ומצטרפי* ע י אחי מעיי שיאובן נתן קרקע לשמעון‬ ‫בקנין י ו ע י אחי מעיי ששמעון החזיק בקיקע זו בראוי •‬ ‫מצטיפין שהיי שניהם מעיד׳ על קיקע זי"שהיא של שמעו;‬ ‫וה״ל כהידאה אחי הלואה ימצטיפי ‪4‬‬ ‫ךן וכן היין לענין פיעון כגין שתיבעי י ׳ בשטי ואמי לי‬ ‫פיעתיך ומבי׳ שני עיים אחי אומי בניסן פיעו מנה והשני‬ ‫אומי בתשת מצטיפיןשאם נעשה השטר קורס ניסן נחזיקנו‬ ‫שהוא פתע ממנה שהיי שניהם מעייים שפיעו מנה אחי‬ ‫שהלוה לו זה החוב הכתוב בשטי ואין זה יכול לומי סטיאי‬ ‫נינהו ממלוהעל פה שהיה חייב לי בלא זה השטר או משטי‬ ‫אחר שהיה לי עליי שהחזיתיי לו כיון שיש לזה ב׳ עיים שפיעו‬ ‫ותם המיעין צחי׳ של ש ט י זה וטענות סטראי אינה אלא טענה‬ ‫על פה ויוקא שמעיד! שניהם על פיעון שנעשה אח׳ הזמן‬ ‫הכתוב בשטי כמ״ש אבל אם נעשה הששר אחי ניסן זה‬ ‫שמעי׳ שבניסן פיעו מנה וראי לאו אהאי שטיא מסהיי יהא‬ ‫אכתי שטיא לא הוה בעולם ולא הויע השטי אלא בעי אח׳‬ ‫שיתבאר דינו בע״ה ובן אס הודה בפני א׳ שפרעו‪ .‬מנה בניס(‬ ‫יהוד׳ בפני השני שפרעו מנה בתשרי או אחד מעיר שפרעו־‬ ‫מנה בפניו והשני מעיד בפני הודה שפיעו מנה בכל ענין‬ ‫מצטיפין ולא יוכל המלוה לומי סטיאי ננהו ‪4‬‬ ‫‪ q‬עוי יש קולא בדני ממונות מבדני נפשות יבייני נפשות‬ ‫אין עיותןעדות עד שיעית שניה׳כאחי בתוך כ י י י ב י י כ מ ו‬ ‫שלמת מקראי ובדני ממונית א״צ שיעידו ב׳ עיים כא׳בב״ד‬ ‫אלא יבא אחד בפגי ג״ד ושומעי; דבריו היו׳וכשיבא העד השני‬ ‫לאחד הזמן שומעין דבריו ומצטיפין זה לזה ומוציאן בהם‬ ‫הממון אע״ג דבדני נפשית אינם מצטדפין היינו משום חומרא‬ ‫דנפשות אבל בדיני ממונות אי בעיתאימא קרא אב״אמברא‬ ‫דמצטרפיןאב׳יאסברא דהאכי קא מסהדי נמיבהד הדד לאי‬ ‫כחדפומא קא מסהדי אלא מצטרפינן להל א״כ מי׳שבזהאחר‬

‫פיק ל ל א‬

‫זה ממשאו בזהאח״ זה לאחר זמל אכ״אלךא יכתיב והוא‬ ‫ע י א ו ראה או ירע א ש ל א יגיד ונשא עונו והוקשה הגרה‬ ‫ליאייה מהראייה איי׳ בזה אחי זח ולאחי הזמן מצעיפים‬ ‫כרילפי׳ לעיל מיתור* דנךא אף הגדה אפי׳ לאחר זמן מצטי־־גי;‬ ‫י וכן אש היה ע י אחי בכתב אפי׳ בקנין ועי אחד בעל פה‬ ‫מצטרפין להיות מלוה ע׳י׳פ שאינו יכול לומי להיי׳ם אבל׳‬ ‫יכול )לטעון פרעתי וגע אס מויח אינו גובה אלא מבני חיי‬ ‫ולא ממשעבדי דאע׳יג י ע י אחי חתום בשטי לית ליהקלא‬ ‫דנימא תה ליה ללוקח לממנע מליק׳ דלא עדיף קלאדער אחד‬ ‫מקלא דכת׳ידו דאינו גובה אלא מבני הרי ולא ממשעבדי משום‬ ‫רלא ירע ולא שמע האי לוקח דלי׳ ליה קלא ה״נ בחתימת ער‬ ‫א׳ לית ליה קלא כיון שעד אח׳ הוא בע׳יפ מיהו אם הער הזה‬ ‫שלא כתב עיותו אומי גם אגי קניתי מידו על דבר זה ולא‬ ‫באהמלוה הזה ולא שאל ממגי לחתים לו שניהם מצטיפין‬ ‫לעשות המלוה בשמי ואיגו יכול לומי פי־עתי דביון שזה הלוה‬ ‫יורע שהקנה לו בפני שגים ודאי לא פיעו יאם פייעו היה‬ ‫מבקש השטי ממנו יסתם קנין לכתיבה עומי כמ׳׳ש בע׳׳ה‬ ‫ולפיכך אע״פ שאין חתום בו אלא ע י אחי אמרינן שמיך בידי‬ ‫מאי בעי לענין שחייב לשלם אבל למיגבי ממשעבדי יש‬ ‫להסתפק ישמא גם בבה׳יג לית ליה קלא כיון שאין שניהם חתומים‬ ‫בשטי לפיכך אי; גובין כר לאמן היורשין ולא מן הלקוחות‬ ‫י‬

‫דהמ׳יעה ע׳׳ל סימן נ״א •‬ ‫י א העיי אחי בבית יין זה והשני העיי בבית יין אחי יבאו‬ ‫ב״ד אצל ב׳׳ד הציפו עדותן אבלאחיי׳ששמעוזההענין‬ ‫בשני בתי הדינין ובאו לבי׳י שלישי והעייו על י ב ר זה ששמעו‬ ‫באלו השני בתי תנין אין מצטי־פק העריות ואין דנין על‬

‫פיהם דהוה ליה עד מ‪3‬י עד‬ ‫*ב ואם העירו ב׳ עדם בב״ר והלכו להם ולא דני עליו ואחייב‬ ‫חזת אלו העדים והעידו עור פעם שנית בב׳יד אחי וגם‬ ‫הם הלכו להם ולא ינו עליו ואח״כ הזיו העדים והעידו בב״ד‬ ‫שלישי והלכו גם הם ולא ינו עליו יבולין לבא אחי מכל ב״ד‬ ‫ויצרפו יחד לעשות ב״ד חיש ויתנו על מה ששמעו כשישבו כל‬ ‫א׳בב״רשלודהא כל א ׳ שמע העדות מפי העדים בעצמו בב״ד‬ ‫ודן עליו אבל דיין שהעידו שנים לפניי בהיותו בב*ד איני‬ ‫מצטיף עם א׳׳ מן העדים שהעידו לבניו שאין הדין מהש שיה‬ ‫זה דן על מה שיאה או ששמע מפי הבעל דין בעצמם והדיין‬ ‫אינו דן אלא על פי מה שהעידו העדים בפניו והיאך יצטרפו ‪4‬‬ ‫צייך שיעיד כל אחד על דבי שלם דכתיב על פי שנים‬ ‫ע‬ ‫עיים יקום י ב י דבר שלם משמע אבל אם העידו על חצי‬ ‫דבי אינו כלום כיצי שני עיים שבאו להעיד על אים א׳שהוא‬ ‫גדול והעיר א׳ שראה לו שער א׳ בימינו והשני העיד שיאה‬ ‫לו ש ע י בשמאלו אינו כלום וזה נקיא חצי עדות ׳וחצי י ב י‬ ‫ופשיט׳ שאין מצנדפין ואינו כלום שהיי כל א׳ לא העיי ‪£‬לא‬ ‫על מקצת סימנים אלא אפי׳ העייו שנים בשעי א׳ ושנים‬ ‫בשני אינו כלום שהייי בל כת לא העייה אלא על חצי י ב י אבל‬ ‫אם העיי ע י א׳ שיאה שתי שעיות בימינו ו ע י א׳ העיי‬ ‫שיאה שתי שעתת בשמאלו היי כל א׳ מעיי על י ב י שלם‬ ‫שהיי שתישעיותהם סי׳ גדלות אע״גיאשעיות ימסהי׳האי‬ ‫לא קא מסהיי האי מצטיפין והוי עתת מעליא וכן כל כיוצא‬ ‫בזה מצטיפין ‪4‬‬ ‫‪4‬‬

‫• ף עיות ביייעה שלא ביאייה יתבאר יינו בסי׳ צ׳ ‪ 4‬ובייגי‬ ‫ממונות אין חליק בין מילת׳דעביר׳לגלייי ללא עביד׳לגלויי •‬

‫לא‬

‫דין הרבה כתי עדים ובו‬

‫ד סעיפים‬

‫‪:‬‬

‫א שתי בתי עדם שכחישות זו את זו כגון אחת אומדת פלו׳‬ ‫לוה מפלוני מנה כיום פליגי והאחית אומית לא לוה כי‬ ‫לא זזה ייומתוך ידנו כלאוהו היום וייענושלא לוה כאותו‬ ‫יום היי על כרחך אחת מהן משקרת ואין אנו יודעין איזה מהן‬ ‫לפיכך דברי שתיהן בטלים לעדות זו דאוקי ת ד לבהדי תיי‬ ‫ואוקי ממונא בחזקת מריה אבל לעדות אחית כל אחת באה‬ ‫בפני עצמה ומעירה ומקבלין עדותה דכשהייא בפני עצמ׳בפנינו‬ ‫על כל אחת אמדינן היא בחזקת כשדית והשניה היא ששקר׳‬ ‫כבי אבל אחד מכת זי יאחד מכת זי שהעידו אחר כך בעתת‬ ‫אחת אינו כלום שהיי ודאי אחד מהם ת א שקין לפיכך שגי‬ ‫מלויםושני שטרות אפילו על לוה אחר וא׳ מאלו הכתות‬ ‫חתומים על שטת של זה והשהייה על ש ט ת של זה שניהם‬ ‫בשרים דכל שמר בפני עצמו מכשרינן ליה ‪4‬‬ ‫מליה‬

‫המש‪£‬ט‬

‫חויטז‬

‫הלנות עדות‬

‫מלוהא׳שי‪-‬ט לו עזי לוה א‪-‬׳‪.‬׳ ב׳ שטרות מאלו השתי‬ ‫ב‬ ‫כתות אחת דתי ״ה בשטר זה רזשגי׳ חתוט׳ כשטר שני אתר‬ ‫של מנה ואחד של מאתים ובנר הלוה בשני השטרות אם‬ ‫הוציאן המלות כמדד גפני הב׳׳דיר בעל השטרות על התחתונה‬ ‫שהרי וראי אחד מהן הוא פסול הילכך איני גובה אלא שט״‬ ‫הקצן שבה׳ דהיינו מנת דממ״נ מנה היא חייב לו לנ״ע רבבלל‬ ‫׳מאתים טנה ודזיצגגר של מאתים מוציאי! אותו כידו וקורע־; או‬ ‫שור‪5‬ין אותו דעמא היא הפסול ומספיק׳ אי! מוציאין ממון‬ ‫שהמ״עהמיה׳ הלוה צריך לישבע על השטר בנקי; ת חפי; ביין‬ ‫מודה מקצת שהי־י יש עדים בדק״ת הממו; ו<י‪£‬י;‪ -‬ישבע‬ ‫שאינו חייב לו אלא מנה ויבטר ואם המלוה ‪ r,"• np-j‬ייציא‬ ‫שטר א׳ יליד בב״ד א׳ תחלה ויגבה אותו ויוציא איר בך‬ ‫שנ«‪ -‬הש‪.‬י בביר אדר ויגבה אותו ג ׳׳נ שהיי כבר אמרנו‬ ‫שכל אחת בא׳בפני עצמה ומעיד׳ימקבלין עדות׳ אבלבכי׳ד‬ ‫אחד לא יוציא שניה׳ אלילי בזה אחיזה ולא משום שב״דאתד‬ ‫יקרעו אויש־־פולו שטר אחד דהא אגז״ינן לקמן מעיף ג׳‬ ‫דמה אחר זה• אפי׳ בב״ר א׳ גובה שניהם אלא נ״ל רעץתטובה‬ ‫קמ״ל דאי פקה הוא לא יוציא שניה‪ :.‬בב״ר א' אפילו בזה‬ ‫אחר זה חדא רכיון שביייד איד ידונו ידעו ש־י‪.‬בה זה שניתם אע״ג‬ ‫דמרינא צריכין לפסוק לו כן כיי! שבל איות מן הכתות היא לברה‬ ‫נפנינו מ״מ יאמרו למלוה אעי׳ו‪ .‬שבדין זכית בשניהם אנו‬ ‫יודעין שאינך יוצא ירי שמים‪.‬דהא מ״מ חד ממונא דאיםודייאית‬ ‫גבך ממלו׳זה ובדין שמי׳ יש לך להחזיר לו אח׳ מהם או ה־אשון‬ ‫או האחרון ואם לא יהזיי• אחד יחזיקוהו לגברא רשיעא שאינו‬ ‫רוצה לצאת ירישכזי׳ משא״כ בשני בתי דיני; שלא ידעו שגבה‬ ‫שני שטרי חובות מאלו הכתות לבך טוב לי י ר ך עצה טובת שלא‬ ‫יוציאם בב״ד אדר אפי׳ בזה אחר זה אע״פ שהוא לרע בעצמו‬ ‫שהאמת אתו הב״ד לא יאמינו לו ויחזקוהו לגבר׳ רשיע׳נ״לועו׳‬ ‫נ״לטיבית׳אחרעא למלוה בשני בתי דינין מבב״ד אחד ועצת‬ ‫טובה היא לו דלכתחלה לא יוציא שניהם בב״דא׳ אפי׳מה אחר‬ ‫זה מפני שבב׳יד אחד קי־וב הדבר יותר שיתברר רתנלה ויתלבן‬ ‫בפניהם איזה •מן השטת׳ הוא פסולויקרעוהו לומפנישב״ד א׳‬ ‫יחקרו היטב היטב שלא יצא מתחת ידם רבד שאינו מתוקן‬ ‫שהרי על כרחם יוציאו בודאי ממון אחד מלוה א׳ למדוה א׳ שלא‬ ‫כדין והרי הם מחזיקין ידו בעבירה ודאית דהא ממ״ג אחד מן‬ ‫השטרות פסול הוא לכך יחקרו היטב היטב כדי לברד וללבן‬ ‫דברייהם ושמא מתוך כך יתגלה ויתלב! אמתת הדברי׳ על איזה‬ ‫מן השטרו׳ שהוא פסול ויבא לידי שלא יגבנו משא״כ בשני בתי‬ ‫דינין שכל א׳ יבול לתלות הדבר בב״ד האחר לומר אנו דין אמת‬ ‫פסקנו ולא יחקרו כ״כ ויגבה שני השטרות בלי פקפוק לכך טוב‬ ‫לו שלא יבא בפני ב״ד א׳ כיון שהוא יודע שהאמת אתו נ״ל מיהו‬ ‫כשבא לגבות הגדול אפי׳ אש יוציאנו בתחלה לבדו אי הלוה פקדו‬ ‫הוא לטעון יכול להשביעו אם אין בידו שטר אחר שאחד מאלו‬ ‫הכתות חתומין עליו וכרביזבנו לעיל סי׳ ט׳>ז סעיף ד׳ מי שיש לו‬ ‫זנות של נתבע בידו ט ׳ וזה ג״כ בכלל זכות •הוא לפיכך י״א‬ ‫שטוב לו לתובע שישרוף שטר הקטן תחלה ואח׳ כך יתבע‬ ‫הגדול שאם ישביעהו הלוה על זה אם יש לו עוד שטר א׳‬ ‫מאלו השתי בתות יוכל לישבע בקושטא שאין לו בידו שטר‬ ‫אחר מכת השנייה אבל גמ בזה יש לפקפק שמא ישביעהוהלוה‬ ‫או יחרים עליו סתם אם לא היה בידו שטר כזד‪ ,‬והוא שרפהו‬ ‫נדי לגבות הגדול וכן הקשה רבי׳ בעל הבית יוסף ז״ל והניחו‬ ‫בתימה ול״נ שאין כאן תימה כל כך דודאי כשהשני שטרות הם‬ ‫בפנינו או אפי׳ אינם בפנינו אלא שעודם בעול׳ תחת ידי התובע‬ ‫או יש עכשיו ריעותא בשטר שבפנינו שיכול להתברר והואיל‬ ‫והורע אותו השטר שהוא בפנינו ע״י שטי• אח׳ שהוא בעולם‬ ‫ועומד לביר הדבר יכול הלו׳ לה׳עביעו כרי שלא ישלם אלא‬ ‫הקטן שבהם ולא עוד אלא אפי׳ אינו בעולם אם התובע הזה‬ ‫בבר גבה מזה הלו׳ בא׳ מן השטרות הללו בב״ד אחר או בב״ד‬ ‫זה ואינם זוכרים ממנו איפשר שיכול הלו׳ להשביעו ג״כ שלא‬ ‫גבה בבר ממנו באחד מן הכתות הללו ודדי מן הדין לא היה הוא‬ ‫וזייב לשלם לו אלא הקט! שבשניה׳ לפיכך לא יגב׳ הגדול אפי׳‬ ‫בשבוע׳ דמון שיש ריעותא לפנינו או הוא מוד׳ שכב׳ הוציא‬ ‫ממנו ממוןע״י א׳ מאלו הכתו׳ מז׳הלר אין םב־־א לומר שישל׳‬ ‫לו גם זה השטר דהא ממ״נ יה״ לו ממונו של לוה זה בידו שלא‬ ‫כדין או הראשון או האחיין אבל כשישרוף הקטן תחל׳ ולא יגבה‬ ‫כו כלום אפיי אם יחרים עליו הלו׳ אם לא שרף שטר בזה יכול‬ ‫הוא לומר לו מה היה לי לעשו‪ 5‬האמת הוא שאת׳ חייב לי‬ ‫שניהם ע״י עדות אלו העדים כי לא ידעתי מפםולות העדים‬ ‫כשההתמתי׳ ולא שרפתיי אלא מפני שהייתי חושש שמי תשביעני‬ ‫ואצטרך להוציא שניה׳ ויפסלו לי שטר זה שהוא הגדול שעודנו‬ ‫;‬

‫י‬

‫י‬

‫‪ p o‬לא לב‬

‫בידי ויקרעו־! והאט׳ הוא שאתי חייב לי שנידט ונשבע על שטי‬ ‫זה שנן הוא האכלת שחייב לו וגוב׳ ב׳ אפי׳ הוא גדול רנאמןהוא‬ ‫בשבועתו במגו שתית יכול לומי־ לא שרפתי שט־ אח׳ מעולת‬ ‫שהיה לי מאלו הכינות עליך ואי; זה טיגו להוציא כיון דמ״מ‬ ‫יש שטי בירו אע״פ שהוא גיוע ואפי׳ אש כתוב בו נאמנות‬ ‫בשט׳ זד יבול להשביעו על זה כיון שהורע חקת כשדוועשל‬ ‫אלו הערים וככזו שנכתוב בסמוך גבי שני מלוי׳בו׳ נ״ל שני‬ ‫מלויש שהוציאו כל א' שטר על לוה א׳ שאלו הכתות התישי( ב*‬ ‫כל אחד נשבע ונוטל ואפי' אם טוען לכל א׳ אין לך בידי כלוט‬ ‫ב״ש אש טוען אהד גזבס יש לו גידי ואיני יודע איז׳ מבס שבל‬ ‫א׳ נשבע ונושל ואצילו אס יש נאדנות בשט־ צריכין ליש *׳‪j‬‬ ‫ואיני נוטלין בלא שבוע׳ כיון שהורע כה השנד־ו׳ ואין חלוק!בה‬ ‫בין באו לגבות בא בין באו לגבות זה אחר זה לעולם אע׳נוג־לין‬ ‫‪,‬‬

‫‪t‬‬

‫בלא שבועה כיון שהורע כת חזקת ששרו‬ ‫ג מלוה א' שהוציאן על ב׳ לווין אם הוציאן כאחד הרי ירעינן‬ ‫בודאי שאי מן הלוי! פטור שהרי שטר א' פסול הוא והווז‬ ‫ליה התובע המוציא מהבית ועליו הראיה לברר איית שחייב לו‬ ‫לפיכך ישבעכלאחרהיםת ויפטי־ ואי מודה חדמנייהו שהוא‬ ‫החייב אינו גובה ממנו אלא מבני חורי ולא ממשעבדי רלאו כל‬ ‫כמיני' לחיי׳ הלקוחות בהוראתו ואם הוציא‪ ::‬המלוה בזה אחי­‬ ‫זה מגבין לו שניהט שה־ כבי־ אטמו שכל אתת מעידה בפני‬ ‫עצמי י״א שאין שייך לחלק בי! לוה א׳ לשני לווין שהרי גש‬ ‫בלות אחד בשעה שהוציא ה ־־אשון לבדו ואין הלוה פקח לטעון‬ ‫שישב־עוהו אם יש לו עוד שטר אח' מאלו הכתות צריכין הב״ד‬ ‫לקבל עדות הכת הרתומה באותו שטר בפני עצמה ולהגבות‬ ‫לו חוט לאחר כך כשמוציא השני צריכין ג״כ לקבל עדות‬ ‫השנייה וגובה שניהם *‬ ‫מי שהביא עדים על תביעתו והוכתשו מתו׳ עדותן ואח״כ‬ ‫ף‬ ‫הביא עדים אחייים על אותה התביעה והוכחשוגם הם וכן‬ ‫אפי׳ עד מאה כתית ואחיב הביא ערים אחרים ונמצאת ערות‬ ‫מכוונת רנין על פיהם ולא אמרי׳ כבר הוחזק התיבע הזה להביא‬ ‫עדים שקרנים על תביע׳ זו ולא נאמן גם לאלו דאטו משום‬ ‫דהוחזק הוא לחזור אחר עידי שקר כל ישראל הוחזקו לשמוע לו‬ ‫להעיד שקי לא אמרינן הכי אלא אמרינן סתם ישראל בחזקת‬ ‫כש‪-‬ים הסועדים אלו שלא הוכחשו ודאי קושט׳ קאמרי אבל‬ ‫תביע׳ שבא לפנינו בשטר ובאו ב׳ ערים ואומרים ממנו שיאל‬ ‫בעל השטר הזה לזייף לו שטר זה אע׳׳פ שנתקיים השטר בחותמיו‬ ‫אין גובין בו דאמיינ; הואיל וטרח לזייף שטר זה טרח וזייף‬ ‫כתיבת ידי אלו הערים ואע״פ שקיים חתימת׳ חיישינן שמא‬ ‫זייף ער שלא הרגישו עדי הקיום אלא צריך שיבאו בפנינו עדי‬ ‫השטר בעצמב}יעירו הם בעצמם על כתב ידם ואז גובין לו בו‪,‬‬ ‫‪k‬‬

‫‪,‬‬

‫לב‬

‫המודה בפני עדים ואמר משטה אני ב ך‬ ‫ובו ב׳ סעיפים ‪:‬‬

‫א ראובן שאמי־ לשמעון בפני עדים חייב אני לך מנה לא‬ ‫יעידו העדים בפני ב״ד סתם שמענו ממנו שהוד׳ בפניהם‬ ‫שהוא חייב לשמעון מני אלא יאמרו הדברים כהוייתן לפי‬ ‫שאפש־ לו ברברים בהוייתן להפטר בטענ׳משט׳ הייתי בו או‬ ‫בטענת שלא להשביע את עצמו נתכוונתי על הדרך שיתבאר‬ ‫כסימן פ״א והבית דין יבחינו הדברים אם הם בענין שיואילו‬ ‫טענות אלו או לא ‪,‬‬ ‫ב השוכר עידי *ןקרפטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים פי׳‬ ‫אין הכוונ׳ ששוכר עדי שקר שיעידו לעצמו י להוציא ממון‬ ‫מחבירו שזהאטועציא ודאי חייב להחזיר דגזילה הוא בידו אלא‬ ‫מיידי שראובן שוכר עדי שקר לשמעון להוציא לו ממון מלוי‬ ‫והעידו שקיי והוציא שמעון ממון ‪8‬לויאזאם יש שטעון בכאן‬ ‫ויש לו לשלם אם יודה חייב להחזיר את הנזילה וראובן עכר על‬ ‫מדבר שקר תרחק אבל אם־ אין לשמעון לשל׳ או שהלך למדינת‬ ‫הים או שאינו מורה פטור ראובן כדיני אדם שאין זה אלא‬ ‫גרמא אבל בדיני שמים חייג לשלם ללוי והוא שהאמת הוא‬ ‫שלוי לא היה חייב לשמעון אבל‪.‬אש האמת הוא שלוי היה‬ ‫חייב לשמעון אלא ששמעון היה מתייר׳ שיכפר לו והלך ראובן‬ ‫ושכר עידים שקי־יס שיעידו ויאמרו שהם יודעים שחייב לו‬ ‫והם אינן יודעין אע״פ שבזה ג״כ עבר ראובן על מדבר שקר‬ ‫תרחק נו״מפטור הוא אפיי בדיני שמים שדדי לא הזיקו כלום‬ ‫שהאמת היה שחייב לו וכן הדי! אם לא שכרן אלא פתה אותם‬ ‫בדברים שיעידו שקר וכל זה שאי! הערים מודים אבל אס‬ ‫הערים מודים שהעידו שקר אע״פ שראובן ושמעון «מ־־‪1‬י‬ ‫שבדין דוציאו העדים חייב לשלם מדינאדגרמי כדלעיל סי׳כ״ג‬ ‫פסילי‬ ‫סעיף ב׳ולקמ; םימ׳ ל״ר ״‬ ‫‪:‬‬

‫לבוש עיר שו&ן‬ ‫לג‬

‫הלנות עדות‬

‫פסולי עדות מחמת קורבה ו ע נ ד ו נ ו‬

‫סי׳‬

‫א כל הפסולים לדון פסיולין להעיי רוץ מאיהב ר*י‪:‬א אע״פ‬ ‫שאסולין לדון כמו שנתבאר מעמא לעיל סימן ז׳ כעיף ז׳‬ ‫שק״ מתיך‬ ‫זח׳ כשרים הס להעיד שלא נח^יו ישראל להעיר‬ ‫יין•‬

‫אהבה או מתוך שנאה‬ ‫לדי\ בין יעד* ת מדי! מחמת קורבה‬ ‫ואלו הם הפסולים בין •‬ ‫מה! מחמת עבירה ומה; מחטת שאינן מתנהגין בדיך‬ ‫ישיב העולם ומהן מחמת קטנות ומהמ מחמי ייעותא שבגופם‬ ‫ומהי מחוזית שיש להן צד הנאה ברב־ עדותן * ואלו הן הבסולין‬ ‫מחמת קורב׳ התוהה פשלה כל הקרובים בי; לדיין בין לעד!ת‬ ‫בין לזכות בן לחוב דכתיב לא יומתו אבית על בלם ובנים לא‬ ‫יומתו על אבו׳ והקשו חכמינו ז״ל מהת״ל אש ללמד שלא יומתו‬ ‫אבות בעין בנים ובגיפ בעון אבות הדי כבר נאמד איש בחטאי‬ ‫יומתו ותרצו אלא מאי לא יומתו אבות על בנים בעדות בנים‬ ‫כלומר לא יומתו האבות כשיעידו עליהם בניהש וכן ובנים לא‬ ‫יומתו על אבות לא יומתו הבנים כשיעידו עליהם האבו׳ ומדכתיב‬ ‫אבות ובנים לשון רביב ולא כתיב לשון יחיד לא יומת האב על‬ ‫הבן ובן לא יומת על האב דרשו ע ד ואמרו אבות באחין משתעי‬ ‫קרא ובנים בבני אחים משתעי והכי קאמר קיא לא ׳יומתו אהד‬ ‫מן האחין שחס האבות כגון ראובן לשמעון בעתת בניהם פירש‬ ‫ראובן לא יומת בעדות ב; שמעון וכן שמעון לא יומת בעדות בן‬ ‫ראובן ואח׳׳כ הקשו ואמרו אשכחן בנים לאבות פיישבןשמעו!‬ ‫פסול לראובן שזה פי׳ לא יומתו אבות על בנים בעיות בניס וכן‬ ‫אבות על בנים ‪3‬י־׳ראובןפפול לכן שמעו! שזה פי׳ ובנים לא יומתו‬ ‫על אבו׳ וכ״ש שלא ימות ראובן בעדות בנו של עצמו וכן שמעון‬ ‫וב״שנמי שהאחין עצמן לא יומתו א׳ בעדות אחיודהא הכנים‬ ‫מכח דידהו קאתי ופהלן הבתובכל אחד לאחי אביוכ״שהאחין‬ ‫שפסולין זה לזה בנים לבנים מגלן כלומר בן שמעו! מנלן שפכול‬ ‫לבן ראובן או איפבא ותירצו א״כ ליכתוב קרא לא יומתו אבות על‬ ‫בן פירש דהא אמרנו אבות שני אחים משמע וע״ב היה משמע‬ ‫בנו של כלאחד ואחד הוי פסול לשניהם מאי בנים אלא לומר‬ ‫דאפילו בנים פירש בני אחים להדדי נמי היו פפולין ואחיייכ‬ ‫הקשו עוד אשכחן בנים להדדי שפסולין בנים לעלמא מגלן פי׳‬ ‫שיהיו שני קי־ובים פסולים להעיד על אדם ארד מן השוק מגלן‬ ‫ותירצו א״כ לכתוב קרא ובן על אבות אי נמי המ על אבות מאי‬ ‫ובנים אלא ליבית א‪£‬ילובנים לעלמא שיהיו ‪3‬סילין עוד הקשו‬ ‫אשכחן קרובי האב קרובי האש מנלן ותיצו אמר קרא אבות‬ ‫אבות תרי זמנא ולא אמר ובנים לא יומתו עליהם אבות שני‬ ‫ל״לאם אינו ענין לקיובי האב תניהו ענין לקרובי האם‬ ‫אשכחן לחובה לזכות מנלןאמר קרא יומתו יומם תריזמנאולא‬ ‫אמי ובנים לא על אבות יומתו שני ל״ל אש אינו ענין לחובה‬ ‫חניהוענין לזכות אשכחן בדיני נפשות בייני ממונות מנלן אמי‬ ‫קרא משפט אחד יהיה לכס כלומר המשפט יהיה שוה לכם בכל‬ ‫דבר בין בדיני נפשות בין בדיני ממונות עוד אמרו ז״ל הבעל‬ ‫כאשתו כלומר בכ״מ שהאשה היתה פסולה להעיד אט היתה‬ ‫היא זכי גם בעלה פסול לאותו עדות וכן האשה כבעלה בכ״מ‬ ‫שהוא פסול לאיש פסול גם לאשתו וילפות מקיא יכתיב בעייות‬ ‫‪7‬דות אחי אביך לא תגלה אל אשתו לא תקרב דודתך היאיהקשו‬ ‫והלא אשת דרו היא וקראה הכתוב דודתך אלא ש״מ האשה‬ ‫כבעלה לענק עדיות וה״ה בעל כאשתו ואשה כנעלה לענין עדות‬ ‫מכלל מה שאמינו תיבל ללמי איזה הם הקיובים והפסולים‬ ‫זה לזה וים אלו האחים בין מן האב בי‪ ,‬מן האס פסולים‬ ‫הם והס נקיאו יאשון ביאשון ובן בני האחים גם כן פסולים‬ ‫זה לזה והם נקיאו שני בשני ובני בניהם נ ק י א ו שלישי‬ ‫בשלישי זה עם זה והתויה לא פסלה קיובימ אלא ע י‬ ‫שני בשני אבל שלישי ביאשון כ ש י ואצ״ל שלישי בשני שהוא‬ ‫ב ש י אבל שני בשני פסולי׳ ואצ״ל שני ביאשון שהוא פסול‬ ‫כיצד האב עם בנו ראשון ביאשק ועם בן בנו ג״כ פסול שזה‬ ‫נקיא ג״כ שניביאשון שהאב עם בנו נקיא ראשון ביאשוןכמו‬ ‫כ׳ אחים שנקיאו יאשון ביאשון וה״ל בן בנו שגי בראשון‬ ‫במו בן ראובן לשמעין אבל עם בן בן בנו שהוא יביעי ממנו‬ ‫כ ש י מפני שהוא שלישי ביאשוןובןהייך בנקבו׳ כיצד ב׳אחיו׳‬ ‫אי אחיאחותו ביןמן האבביןמןהאם נקראו יאשוןביאשון ובניהם‬ ‫בין זכיים בין נקבית נקיאי שני בשני ובני בנות בניהם או בני‬ ‫בנית בנותיהן נקראו שלישי בשלישי וי״א דשלישי ביאשין פסול‬ ‫אלא שנחלקו כפסולי ‪ >,‬י׳׳א שהוא סן התורה ויליף לה מדכתיב‬ ‫ובגים לא יומתו וגו׳ בוי״ו ולא כתי׳ בנים לא יומתו אלא בא‬ ‫לרבות שלישי בראשון וי״א האסמכתא הוא שאין וי׳יו זו מיותר‬ ‫רלישנא דקדא הכי הוא ואין שלישי בראשון פסול אלא מדרבנן‬ ‫‪k‬‬

‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫פיק לג‬

‫וכתב מורי מהרמא״י ז״ל ורל וכן ראוי למודות שאינו פסול אלא‬ ‫מדרבנן אע״ג רשאי קמביס פסוליפ מדאורייתא ונ״מ לעני; עירי‬ ‫קידושי; נמ׳ייש בלבוש הבוץ וארגמן סי׳ מי׳ב * וי״א דקרובי‬ ‫האס נמיאינש בפולי׳אלא כ־דרבגזדס׳׳ל שכל נזה שאנו דורשין‬ ‫כפירוש הכתוב הוא מדאורייתא ומה שנדרש באם אינו ענק‬ ‫שפש׳ הכתוב אינו מורה עליו מיקרי דברי סופרים ולא דרשוהו‬ ‫אלא לאסמכתא בעלמא ואע״ג דבין להובה בין לזכות נמי‬ ‫מדרש מאם אינו עיין מ״מ כ?; דפשט הכתוב מיירי ברובה‬ ‫וש״מ ש‪ :‬כלה התורה עדות קי־יוביש לחובה מביא הוא דב״ש‬ ‫דלזבות לא מהימני וה׳יל האי אם אינו עניין כאילו כתוב‬ ‫בבידוש בתורה *‬ ‫‪ j‬בבי אמדנו דילפיי; מקראי ראשה כבעלה ובעל כאשתו‬ ‫לב^בדכל אשהשאתהפפול לה אתה פכול לבעל׳ שהבעל‬ ‫כאשתי וכן בל בעל שאתה ככול לו כך אהה פסול לאשתו אם‬ ‫יש לה יין עם אהד מן השוק מהמת נכסי מלוג שלה אע׳יפ שאין‬ ‫לבעזיה הנאה מהם ולרעת הפיסאמ שלישי ביאשוןאינן פוסלין‬ ‫אלא לו אבל לאשתו מכשירי; מפני שהוא מופלג בריא ולא‬ ‫מקרבא דעתיהאבלאס מין על ממון עיש לבעלה הנאה ממנו‬ ‫פסוללהע״ד להרמה שקנתה אשה קנה בעלה והוה כמעיד‬ ‫לבעלה שהוא פסול לו ‪«,‬‬ ‫ך אע״ג דעיקר קרא רילפינן מיניה דהוי בעל כאשתו בשני‬ ‫בי־אשו; 'הואדבתיב דהא באשת דודו כתיב שהוא שני‬ ‫בי־אשון ומשמע דדוקא חד כעל כאשתו אמרינן כי הבא‪.‬מ״מ‬ ‫פביראלהו לקצת רבוותא לעניין עדו׳ דה״ה לתרי בעל כאשתו‬ ‫ואמרו כשם שאדם פסול להעיד לבן איות אשתי משום בעל‬ ‫באשתו גם הוא פסול להעיר לבעל בת אחות אשתו דהוי תיי‬ ‫בעל כאשתו ומה שלא אסיה התורה אלא הר בעל כאשתו נ״ל‬ ‫טעמיה דהיינו לענין עדות דלא שייך התש‪-‬תיי בעל כאשתי‬ ‫כיון שהתירה התורה לעני! עריות דשאי בשי אפילו בת אחיו‬ ‫לא שייך לאסור אשת אחי אבי אשתי דתיי אשתו בת אתיו‬ ‫ומותרת היא עצמה לאחי אביה והיאך יא‪$‬ר הוא &‪8‬שת אחי‬ ‫אבי אשתו משום שאר בשי דאשתו‪:‬אבל לענין עדות שאדם‬ ‫פסול לבן אחיו ובתו פסלינן ליה ג׳יכ לבעל איות אבי אשתו דה״ל‬ ‫תדיבעל כאש‪,‬תו נ״ל וכ׳׳ש יביאשון בראשון כגון שלקח זה‬ ‫אשה וזה בתה ובן בעלי עתי אחיות אמרינן תיי בעל כאשתו‬ ‫ופפולין זה לזה ובשני בשני כגון בן ראובן לנשוי בת שביעין‬ ‫פסולים ג״כ זה לזה דודה ליה הר בעל כאשתו אבל שני בשגי‬ ‫ותיי בעל כאשתו כגון בעלי עתי בנית אחים או אחיות מעידין‬ ‫זה לזה יתרי בעל כאשתו בשני בשניהם רחוקים זה מזה ילא‬ ‫מקרבי דעתייהו כ״כוכתב מורימהרמא״י ז״ל מ״מ לכתחלהלא‬ ‫יחתמו עלי שמי אחי רק כשנעשה העגין בפניהם‪ .‬ואין כאן‬ ‫עדים אחרים עדותן עדות * וי׳׳א דאפילו בראשון כשני לא‬ ‫אמרען תדי בעל כאשתו וכשר אדם להעיד לבעל בת אחות‬ ‫או אחי אשתו וכתב מורי מהרמא״י ז״ל שכן נ״ל להורות‬ ‫ונ״ל דטעמא דמםתברא הא דכיון דלא כתבה התורה רבעל‬ ‫כאשתו אלא בדודתו שהיא אשת אחי אביו ש״מ בכה'׳*‬ ‫דוקא הוא ולא בע״א לפיכך מעיד אדם לבעל בת אחות‬ ‫או אחי אשתו וכן מעיד הוא לבןבעל אחות אשתו שיש לו מאשה‬ ‫אחרת אע״ג שאינו מעיד לבן אחות אשתו משום קורבת אחות‬ ‫אשתו ואחות אשתו היא ג׳׳כ פסולה לזה מפגי שהוא חותה‬ ‫שהוא כמו בנה היא מעיד לו מפגי שאין לו עמו קורבה כלל ‪4‬‬ ‫ך• וכן כל איש שאין אתה מעיד לי מפני שהוא בעל קרובתך‬ ‫כגון חתנך ובעל אחותך או בעל אחות אביך אי אחות אמך‬ ‫וחתניהם אתה מעיד לשאר קרוביו כגון אחיו אי בנו מאשת אחרת‬ ‫וכן כל אשה שאין אתה מעיר לה מפני שהיא אשת קרובך‬ ‫הרי אתה מעיד לשאר קרוביה שאין לך עמהם שום קורבה *‬ ‫ן אבי חתן ואבי בלה אין להם שום קורבה וקירוב הדעת‬ ‫לענין עדות מחמת בניהם ומעידים זה לזה ויי׳א אע׳׳ג‬ ‫דלעיות אין להם יין קרובים מחמת חתונים אבל לענין דין‬ ‫פסלוס חז׳ילמפגי שיש להו קרוב הדעת ופםללין לרון זה לזה‬ ‫כמ״ש לעיל סימן ז׳ סעיף ט׳ ואס דנו דיניהם דין •‬ ‫ן אחי האח כגון ראובן שהיה לו בן מרחל שמו נמואל ומתה‬ ‫ונשא אח״כלאח וגם לאה היה לה בן שמו ימין מאיש אחר‬ ‫יאח״כ ילדה לאה בן לראובןשמי אוהד נמואל וימין כשרים זה‬ ‫לזה אע״ג דאוהד הוא אח לשניהם לזה מן האב ולזה מן האם‬ ‫וגם שניהם פסולין לראובן וללאה מחמת שהם הורגיהם אינו‬ ‫מקרבן לפסול עדות שהרי אין ביגירם קורבה כלל •‬ ‫ח כבי אמיני דילפינן מקרא דבעל כאשתי ואשה כבעלה‬ ‫לעגין עמת לפי׳ אין אים מעיי לחויגו שהוא בן אשתו‬ ‫מאיש אחר ולא לאשת בנה משום דאש׳ בבעל׳ ולא לבתה‬ ‫ולא‬

‫הלבות עדות‬

‫חוק המעוגן‬

‫ולא לבעל בתה משר רבעל כאשתו ולא לאביה שהוא חמיו ולא‬ ‫לאמה שהיא חמותוולא לבעל אמה דה״ל הוא בעל דמעתו וכן‬ ‫לאלאשתאכיה אבל מעיי הוא לבן הורגו או חויעתווק״להא‬ ‫כי אמריגן בעל כאשתו ע״כמשוס דחשבינן לה כגופי דמטעם‬ ‫זה פסליגן לעיל בן אתת או אחי אשתו משוה דחשבינן איש‬ ‫ואשתו כחד גופא' וה׳׳ל בן אחות או אחי אשתו ראשו; בשני‬ ‫יפסול לכ״ע דאי תימא איש ואשתו חשוביד ראעץן ביאשון ה״ל‬ ‫אחות אשתו שגי בראשון ובן אחות אשתי יאע׳־יז בשלישי ואנן‬ ‫׳כבר אמרנו דקיי״ל שלישי בראשון כשר ידלא כי״א וא״כ ה׳ינ‬ ‫ובי חודגו למה מכשירים בן הורגההא היה ליה ראשו! בשני כמו‬ ‫בן אחו׳אשתו ויש לומר דלגבי אחות אשתו או אחי אשתו <גתא‬ ‫י ח ד דרא עפ אשתו חשביגן איש ואשתו כרד גו‪5‬א דמקרבי‬ ‫דעתייהו טפי אבל גבי חורגו דחוה לי׳ תיי דרא עם אשתו ביון‬ ‫דאתפליג דרא לא מקרבי דעתייהו כל כ ך ולכד מפשרינז ב!‬ ‫חייגו מ״מ צייכי׳ אנו לומי יעייין קרובים טפי מראשוןבראשון‬ ‫דאי יאשין ביאשלן חשבית להו אמאי ג״םליגן אשת חייגיאי‬ ‫בעל חויגתו הא ה״ל חויגו יאשון בשגי עמו ואין כבי אמיגי‬ ‫דקי״לדביאשין בשנילאאמיינן ת ר י בעל כאשתו ובעל חויגתו‬ ‫ואש׳ חורגו ה״ל תיי בעל ׳כאשתי אלא ע״כ עדיפי! טפי‬

‫סימן לג לד‬

‫התלוי בגיף קמיירי אכל כפסול הבא מחמת ממון כגון שנוגע‬ ‫בעדות מחמת הנאת ממון לא בעינן ביה תחלתו וסופו י ב ש ת ׳‬ ‫אלא דיו שאינו גוגע בדבי בשעת הגדה לפיכך אם היה נוגע‬ ‫בדבר בשעת יאיית העדר מפני שהיה לו הנאה בדבי־ יכול‬ ‫להסתלק בעני; שלא יהא לו עיר הנאה ב ד ר ויעיד ‪4‬‬ ‫טן עדיםהקיובים ל ע י י פסולי׳ ללוח דהערבחשוב כמו לוה‬ ‫עצמודהא אי ליתייללוה אזיל ‪ r a‬־ עיבאל״ש אס הלוה בא‬ ‫לפטור בטענת כ‪$‬ירה והם מעירי׳ עליו שלוה או אם טען שפרע‬ ‫והם מעידים עליו שיודעים שלא פרע כגון שהודה בפניהם‬ ‫הודאה גמורה שלא פרע קרובי הנרצח יבולי! להעיד עלה״‪1‬צת‬ ‫שה^גי דפלגינן דיבוראישמעידין • שברעים שהיג ארס ואין‬ ‫צייכין לומי את מי הדג וגם אינן נוגעין מחמת שיגיע הנאה‬ ‫לניצח קמביהמ שאין הנאה מגיע לקיוביהמ הניצח במת‬ ‫שיהרגו גס המצח וכן קיובי המוכה יכולק להעיד על המכה‬ ‫לקונסו ולגורשו מבית הכנסת או ש א י עובעדז הדומה לזה שאין‬ ‫מגיע תועלת לקרובי המוכה במרותי *‬ ‫ין העדים שקרובי׳ זה לזהאושירובים לדיינים פםוליז ד י א‬ ‫נגמר היין על פי עיות קי ובית והתורה אמית לא ימותו‬ ‫אבות בעיות בני״ משמע באיזה אופן שיהיה שיגיו׳ עדות אב׳ ת‬ ‫עי‪ :‬ש או ייייכ לכנים לא יעשה י בו י ה *‬ ‫יףן קהל שמינו עליהי עייר ותקנו שלא ישות שום עדות‬ ‫בעיי זולתי׳ כשיים להעיד אפי׳ לק־־ייביס כיין שד־ ו‬ ‫עלייש ‪-‬אבל אמ מינו עייח סתם בעי־״ אין כעתה שיעירו‬ ‫לפסולים וכן דיינים הממיניפ בעיי סתס לא ייוני ל ק מ ט רש‬ ‫וכן נוהגין ‪4‬‬ ‫ב‬

‫‪V‬‬

‫מראשו; ביאשוי ‪4‬‬ ‫האיום פסול להעיד לארוסתו דכיון דקישר לא גרעה‬ ‫‪Q‬‬ ‫מקרובתו שפסולה לי מ״מ אינה ממש כאשתי וא־־׳י" בקייב׳‬ ‫ראשון בראשון אינה נחשבת ולבך אינו פסול אלא לען ^ה אני‬ ‫לקרוביה בגון לבנה ילבתה ולבעל אחותה אינו פםולערעדשאנה‬ ‫מיהו •גם בעודה ארוסה לא מבשרינ! קרוביה אלא בדיעבד *בל‬ ‫לבתחלה לא יקבלום לעדות ודוקא ארוסה ממש שנתהישה‬ ‫אבל ע״י שידוכין בעלמא כשרים ומיהו אם יעיד בממון שתזכה‬ ‫‪f‬‬ ‫עדים הפסולים׳ מהמת ע ב י ר ה ובו ליה סעי‬ ‫לד‬ ‫בו ה״ל נוגע בערות ופסול רהא תכגיסנו לו ‪4‬‬ ‫« מה שפסלה התורה עדות קרובים לא מחמת אהבה שכיניהם‬ ‫פסלתם להיותס נחשדים להעיד ש ק לקרוביה* יפן בכל ‪,‬א רשע פסול להעיישנ׳ אל תשתידך עם רשע להיות ע י‬ ‫ועיקר משמעות פשוטו של זה הכתוב נ״ל דהכי משמעו‬ ‫הקרובים שאמרנו בחס שהם כשרים משים דמרחקי דעתייקו‬ ‫שתץוה התורה לעד כשר שיודע ברכיו שחיי י ש ע ואין הדיינין‬ ‫או שהם פסולים משים מקרבי דעתייהו לא משוס דמחמת קיץבס‬ ‫מכירת י ש ע ו שוה הכשר לא ישית ידו עמו להיות עד כלומר לא‬ ‫חשדינן להי להעיר שקר אמרני כן אלא שאלו חשוגין רחוקים‬ ‫יעיד עמו אע״פ שהוא יודע שהערות שהוא מעיי הוא אמת שגעש׳‬ ‫מה״ת וכשרים להעיד ואלו חשובים קרובים ופסולים להעיד מגזירת‬ ‫מ בפני שניה׳אפי׳ה אשוימפני שהוא גויס שהדיינים י‪)6‬םקדהדין‬ ‫‪.‬הכתוב דאי משום חשדהייפסלתס התוד׳בין לזכות בי; לחובה‬ ‫על פץ ועל פי הישע שעמו וזהו מה שסיים הכתוב ואפר חמס פי׳‬ ‫יאפי׳ משה ואהרן‪ -‬אינם בשרים להעיד זה לזה מפגי גז״ה לפיכך‬ ‫אמ אתה עושה בז שתעיד עמו גורם אתה חמס כלו׳ שיפסקו היייני׳‬ ‫האוהב והשונא כשדים להעיד כמ״ש בסעיף א׳ ‪4‬‬ ‫י א הגרי׳ שנתגיירו אין להם קורבה אפי׳ שני אחים תאומים על פיו ועל פיך להוציא ממון מזה ־אה וזה יהיה חמס שיוציאו ממון‬ ‫דטפה אחת היא ונחלקה לשני׳ וליכא למיחש שמא אמם שלא ט ין כיון שהעד פסול הוא אף ע פ שהענק אמת וה״ה כל‬ ‫דבר שיפסקו הדיינים ויעשו עד פי העד הפסול ואפי׳ אינו ד ב י של‬ ‫זינתה ואינן אחים מאב אפ״ה כשגתגיירו מעידין זה לזה דגר‬ ‫ממ& נקיא חמס כיון שנעשה שלא בדין זהו נ׳יל פירוש של מקרא‬ ‫שנתגייר אחר הוא ובקטן שנולד רמי יה״לבל אחד כמו שנולד‬ ‫זה לפי מה דקי״ל כל רשע פסול לערות אפי׳ אינו רשע דרמס‬ ‫ביום מילתו מאין אמו ואין כאן אחיה כלל ‪4‬‬ ‫שפיתשי י ש ע דממון כמי שיתבאי לפנינו בע״ה וא׳׳כ ה׳יו‬ ‫כל מי שאין אתה מעיד לו משום שהוא בעל קרובותך‬ ‫כשהיייני׳ בעצמי! יודעי׳ שעד אחד הוא רשע שלא יקבלו עדותי‬ ‫אם מתה האשה בטלה הקורבה כגון אם היה חתנו ימת׳‬ ‫ולא ירינו עליו כלל ‪ 4‬וכיון ש ע ק ר משמעו׳ פשוטו של ד ר י א זה‬ ‫בתו אע״‪ #‬שיש לו בנים ממנה כ ש י לו ‪4‬‬ ‫« כתיב גבי עיות והוא ע י או יאה וגו׳משמע שצריך שיהא הוא שתציה התוי‪-‬ה לעד כ ש י שלא יעיד יעמו אפי׳ הוא עיית א»ת‬ ‫אצ״ל עד כשר שהוא יודע בעדית לחבייי ייודע שהעי השני‬ ‫כ ש י וראוי להעיד בשעת יאייה ובשעת הגיה אע״גשהי׳‬ ‫שמעיר עמי הוא מעיר שגךפלומי• שהוא יודע שהעד השני לא‬ ‫&מול בנתים כיצד היה יודע לי בעיות ע י שלא נעשה חתנו‬ ‫ונעשה חתנו פסול לו שהדי פסול הוא גשעת הגדה וכן אס ראדר היה אצל העניז ואינו יודע כלו׳ מהדבר ^^עיד ומעיד והרי אע״י*‬ ‫שהעדות אמת מ״מ זה הוא מעיד‪ -‬ש ק ר שאסיי לו להעיד עמו ממני‬ ‫העת* כשהיה חתנו ומתה בתו פסול ג״כ שהרי היה פםיל בשעת‬ ‫שגורם לפסוק הדין בעל פי שנים ואין באז אלא עד איייד שהפסול‬ ‫ראייה אבל אס ראה העדות קודם שהיה חתנו ונעשה דתנו‬ ‫הוא במו שאינו ועל זה נאמר מ י ף י ש ק ר תרחק ‪4‬‬ ‫ומתה בתי כ ש י אח״כ להעיד לו על מה שראה קודם שנעשה‬ ‫ב יאיזהו י ש ע כל שהוא ע ב י עבייה'שחייבי! עליה מלקות זהו‬ ‫חתגו כיון שהיה תחלתו וסופו בכשרות דהיינו *בשעת ראייה‬ ‫י ש ע ופםיל שהיי התירה קי־אה למחוייב מלהות י ש ע ‪.‬שני‬ ‫ובשעת ׳הגדה אע״פ שנ‪$‬סל בנתים ואם תבע זה כעל דינו בעוד‬ ‫שזה היה התני ודתה לד‪ ,‬התביעה בלא ע ר כיון שזה היה פסול והיה אם בן חכות הרשע וא*י*ל מחוי׳ אחת ממיתת ב״י שהו׳ פסול‬ ‫שגי אש^הוא י ש ע למות וחייבי כריתות מכלל חייבי מלקות הם‬ ‫לו באותו פעם ונפסק לו דעו בתביעת בע״פ או שהיה עד א׳‬ ‫אחר חוץ מזה ונגמר ד י נ ו ל ׳ פ ע ד א׳ועכשיו כשמתה בתו מצה ל״שאם עיכי העבייי׳ לתיאבון ל׳ש להכעיס בכולי נקרא י ש ע‬ ‫שהיי בכולן חייב מלקו׳ א׳ מית׳ * י רית״ו בו ולעני? פסול לעמת‬ ‫לחזור בי מפני שתהיה לי עכשיי תביעתי בשני עדים כשרים‬ ‫פסול אפי׳ לא התמ בו דמכל מקום רשע הוא ‪4‬‬ ‫אינו יכול לחזור בו הואיל יכבד יצא דינו ‪4‬‬ ‫‪ j‬ואד ע ב י עבייה שאין בה מלקות אע״פי שהוא איסור דאיייית׳‬ ‫י ך ש״מ שצוה בפני עדי׳ הקרובים ורחוקים מבניו כגון שהם‬ ‫אינו)*סול אלא מ י י מ ן מ״מ ע״ל סי׳ ל״ג סעיף כ׳ וכ״ש שאת‬ ‫עמו שני בשני וה״ל גבי כניו ג׳ בשני אפ״ה אין הצואה‬ ‫העבייה שעבר עליה איני אלא מייבנן שאינו פסול אלא מ י ר מ ז‬ ‫כלו׳ שכיון שדדו קרובים בשעה שנמסי להם העיות פסולי;‬ ‫כיצי אכל ב ש י בהמה כחלב או חילל י׳יט יאשון פסול מ; ^ תו־יה‬ ‫זיש מכשייין וצ״ל טעמאיכיון שעיקר העדות <אנמםי להם‬ ‫אכל ב ש י עוף בחלב או שחילל י*ט שני פסול מייבנן וי״!* דביבר‬ ‫שיעידו על הש׳ימ שהם פםולי׳ לו אלא על‪ .‬הבנים אחרטית!‬ ‫שהוא ד י מ ן אינו פסול אא״כ עבר עליה משים דוימוד ממון שיש‬ ‫אם י&ול מחלוקת ביניהם ולבנים גפ עכשיו הס כשיים והוו‪.‬להי‬ ‫לחישת כיון שעבד עבירה זו משיה חימור ממון י‪£‬יד ג״כ שקר‬ ‫כשר^ןאפי׳בשעת ראייה וכ״ש בשעת הנדה נ״ל ‪4‬‬ ‫משוס חיםוד ממון אבל בלאו הכיאע*פ שעבר עבירח אחרת ל א‬ ‫והאר״בעיגן תחלתו וסופו בבשרו׳ דוקא בפסול קורב׳ שהיא‬ ‫חשדינן ליה שיעיד ‪4‬׳'כ שקר «‬ ‫פםול מגיף וכן משמע לישנא דהוא עד אי ראה וגו׳דפסול‬ ‫אעי׳מ‬ ‫ח‬ ‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫י‬

‫ר‬

‫‪1‬‬

‫‪/‬י‬

‫‪1‬‬

‫‪,‬‬

‫לבוש ע*ר שושן‬

‫הלבות עדות‬

‫ף אע״* שמחלל י״ט ראשון פסול מה״ת קוברי המת אפילו בי״ם‬ ‫ראשו; כשרי׳ ואפילו מדרבנן לא פסלום ואפילו גית אותם‬ ‫והש'חזרו ושנו באולתס אפייה כשרים מפגי שהם סוברים דמצר‬ ‫קעבדי ואע״פ שיודעים שכבר נירו אותם מחמת זה הס חושבים‬ ‫שלא נירו אותם אלא להיות להם כפרה על עבירה שהם עוברים‬ ‫בחילול י״ט אבל הם סוברים דמצו׳ הקבור׳ א*ילי בי״ט ראשו(‬ ‫עדיפאוכן ה״הבשאר דברי איסור שנוכל ליישבן לימי שהם‬ ‫עוברי׳ מכח טעות שמורים הת־ לעצמ׳וע׳יל סעי׳ כי׳ד‪ 4‬המגבי׳‬ ‫ידו על חברו להכותו* גקרא רשע דבתיב רשע למה תכה רעך ופי׳‬ ‫שלא הכתעדיין אלא הגבי׳ ידו עליו וקראו מש׳ רשע לפיכך פסלוהו‬ ‫רבנן ג״כ לעדות ‪4‬‬ ‫ף* העובר על השבוע׳ אחד שבועת שוא ואהד שבועת שקר של‬ ‫ממון וביטוי רשע הוא ופסול לערות ואפילו עובד על החרם‬ ‫שהחרימו הקהל ובשבועת בימוי דלהבא יש בה מחלוקת בין‬ ‫הפוסקים אימת הוא פסול לעילת משוס דתרי גווני יש בשבועות‬ ‫ביטוי דלהבא כיצד אם נשבע שלא לאכול ועבד עליה ואכל הרי זה‬ ‫נקרא שבועת ביטוי וה״ה אם נשבע לאכול היום ועבר עלי׳ ולא‬ ‫אכל הוי ג״ה שבוע׳ ביטוי אלא שבשנשבע שלא לאכול ואכל הרי‬ ‫עבר עלי׳ במעשי וחייב מלקות וכשנשב׳ לאכול היום ועובד עליה‬ ‫ואינו אוכל הרי עובר עלי בשב ואל תעש׳ ואינו חייב מלקות על‬ ‫לאישץין ‪ p‬מעשה והנה סבירא להו למקצת רבוית' תאיל‬ ‫ואשכחן בשבועה זו מלקות בכל אופן שעבר עלי׳ רשע תא ופסול‬ ‫לעדות וי״א שאינו פסול לעדות אלא במקום שחייב עליה מלקות‬ ‫כגון בלהב׳ שגשב׳ שלא לאכול ואכלוה״ה לשעבד בין נשב׳ אכלתי‬ ‫ולא אכל בין;שבע לא אכלתי ואכל דבשעה שמיצי׳ השבוע׳ מפיו‬ ‫לשיקרא משתב׳ אבל בלהבא שנשבע לאכול ולא אבל שאין בה‬ ‫מלקות וגם בשעה שהוציא השבוע׳ מפיי איכ׳ למימר דבקישטא‬ ‫•משתבע שמא יקיימנה איגו נקרא רשע ואיני פסול לעדו׳ בשביל‬ ‫זה מית אפילו לרעת הי״א * י׳יא העובי על החרס של הקהל‬ ‫שמחרימים בלהבא כגון‪.‬שהחרימו על כל מי שיוד׳רבר זה יבא ויגיד‬ ‫ועבר א׳ עליו ולא בא ולא הגייי הרי זח נפםללכל ש א י חרמות‬ ‫שמחרימין בלהבאבכעצא בזה ואפילו אמי־ אשבע בלשעבר לא‬ ‫שבקיגן ליה ופסול וכיון דפטלינן ליה לזה פסלינן לי׳ לכל דבר מי‬ ‫שבאו עליו עדים שעכי• על שבועתו אינו נאמן לומר שוגג תיתי‬ ‫או אנוס רדיתי כדי להכשיר את עצמו שא״כ אין לך שים חשוד מן‬ ‫חתירה אפי* בשבועת העדות שכל אהד יכול לומד שכחתי וסבור‬ ‫דייתי שכן היה וכן עדים זוממי׳ למה חייבי התור׳ לשלם הם יאמרו‬ ‫כבודי׳ הייגו שכן היה ושומים הייני אלא ש״מ לא מהימן‬ ‫להבשיל עצמו ‪. 1‬‬ ‫ץ הבא על העתה או על הזכר פםול לכל עדות אבל החשור על‬ ‫העי־יות שרגיל עס העריות ומתייחד עמהם וקול יוצא עליי‬ ‫שפרץ בהם כשר לעדות אחר ופסול לעדות אשה כין להכגיםה‬ ‫לבעלה בין להוציא׳ מבעל׳ דכיו( יחשוד על העריות אם מעיד‬ ‫להכניס׳ לבעל׳ כלומי שמעיד עליה שהיא מקודשת לזה אין‬ ‫מחזיקי! אותה למקודשת על פיו ומה שהוא מעיר שהיא מקוישת‬ ‫וזיישי׳ מתוך שיצרו תוקפו לבא על ע*וה וסתם עתה לא שכיחא‬ ‫ליה ועושה בסתי לפי׳כלאשה שצריך לבא עליה בסתר היא לי‬ ‫מים גנובים וימתקו לו ולגך מעיד על זו ג״כ שהיא מקודשת אע'׳<*‬ ‫שאיגה מקודשת כדי שלא תהא ע*ביחא לו שהדי תהא תחת בעלה‬ ‫ויצטיף לזנות עמה בסתר ומים גניבי׳ ימתקו לי וכשמעי' עליה‬ ‫להוציאה מבעל׳ כלומד שמעיד שבעל׳ גדש׳ חיישינן שמא שקי‬ ‫הוא מעיר ועדיין לא נתגישהו‪#‬תוך שיצרו תקפו לבא על עתה‬ ‫מכזש הוא מעיי עליה כדי שתהא שכיח' לו ויזבח עמה והיא אשת‬ ‫איש ‪ 4‬טבח שיצתה גבילה אי טרפה מתחת ידי פסול לערות דרשע‬ ‫הוא שמאכיל איסורים לישראל ואינו חושש ללאו דלפני עור וגומל‬ ‫וע׳יל בלכיש ע״ז סימן קי׳ים ‪4‬‬ ‫ן גנב וגןלן אע״פ שהן בגי תשלומין ואינן בגי טלקות הואיל‬ ‫ולוקחים ממון שאיגי שלהם בחמי פםולין דביון דחשירי‬ ‫אממונאמםהיריג״כ בשיקיא ומתחיל פםלותו מעת שגגב או גול‬ ‫וכן בחזר׳ שנ׳ כי יקים עד חמם באיש ינו׳ אע״פ שהחזירו לא‬ ‫נתכשרו בכך יהא מ״מ עבת על הלאו ואינם כשרים עד שיעשו‬ ‫תשובה ויוקאהגגב או הגזלן עצמו פטילין אבל המקבל מצזנו או‬ ‫אפי׳החילק עמו איני נפסל שהיא לא עשה חמס וע״ל סי* ב״ם‬ ‫ולקמן סי׳ צ״ב הכופי־ בפקתז אימת נפסל ‪4‬‬ ‫ך! עד זומם פסול למפיע משעה שהןיד אותו עמת כגון אם‬ ‫העיד בניסן ותזס בתשרי על אותו עדות כל מה שהעיד‬ ‫מניסן ואילך פסול דבעידגא דאסהיד רשע הוא והתורה אמרה‬ ‫אל תמת רשע ע י ופסול הכל ואע״פ ששל׳ עכשיו מה שהוזס‬ ‫עליי לא נתכשר למעלה אלא משעת שישלם ויעשה תשובה ‪4‬‬ ‫* ואפ וןיאעדו׳ כשמד והיזם עליל פסיל מיום שחתם בשמד‬ ‫‪,‬‬

‫סימן ל י‬

‫יב‬

‫והגי מילי שנתביי בעיים מתי חתס אבל אי לא ירעינן‬ ‫מתי התם לא פסלינן ליה מזימנא י ש ט י דכיון דזייף איכא‬ ‫למיטר השתא הוא דהתם על זה ולא מפסריגן לשטרי דאיגשי‬ ‫שהוא חתיס עלייהו מספק ואם הוחזק שטי זה שמזימין אותו‬ ‫בו בבי׳ד נפסל משעה שהוחזק השטר בב״ד ואפילו אם רם עצמם‬ ‫אמיי בב״ד שטי זה בזמנו בתבנוהו ולא אחיונהו והוזמו אם‬ ‫יש עדים שיודעים שחתמו על זה השמי• בו ביום או שיש עיים‬ ‫שראו זה השטר וחתימת ץ(ם בו ביום ביד פלוני כיון שהוזמו‬ ‫נפסלו למפי־ע מיום שנודע &חתמו על השטר שערים החתומים‬ ‫על השטר כמו שנחקי־ה עדותן בב״ד בעת החתימה דמי אבל‬ ‫אם אק עדים שראו עדותן ולא ראי ג״כ השטר מקודם־ אע׳׳פ‬ ‫שהם עצמם אמרו שחתמוהו בזמנו ולא איחרוהו אינ׳ נ‪3‬סלים‬ ‫אלא מעת שהעירו בב״ד שזה כתב ידו דאמיו בזמנו כתבנוהו‬ ‫שאפשר שמיום זה שהעידו בב״ד בו ביום חתמו על שטי זה‬ ‫שזמנו מכמה שנים והם שקרו ואמרו בזמנו כתבנהו אבל אם‬ ‫לא אמרו כן אע״פי שזמנו של שטר בא׳ בניסן בירושלים ובאו‬ ‫עדים והעירו עערי השטיהיו עמהס בבבל בא׳ בניסן השטר‬ ‫כשר והעדי׳ כשדיישאפשר שכתבוהו ואיחרוהו וכשהיו בירושלם‬ ‫באחד באדי כתבו שטר זה ואחרו זמנו וכתבו מא׳ בניסןועדיס‬ ‫שחתמו עצמן על שטר מוקד׳ במזיד השט־ פסול כמו שיתבאר‬ ‫לקמן סי׳ מ״ג וגם הערים פסולי׳ לעדות דהוי כאלו העידו שק!*‬ ‫כיוןדמעת החתימ׳כמו שנחקר׳ערותן בב״ר דמי והרי עדותןשקר ‪4‬‬ ‫• המלוה ביבית פסול א׳ המליח וא׳ הלוה שגם הלוהעובן‬ ‫בלאו דלא תשיך אם כיבית קצוצה פסולין מה׳׳ת ואס‬ ‫ברבית ריבגן טדבייהם והעיב והעדים והסופי אע׳יג שגם הס‬ ‫עוברים על לאו דלא תשימון עליו גשך איגם גפסלי׳ אפילו‬ ‫ברבית דאורייתא דשוגגי! הן ולאו דלא תשימון לאינשי במלות‬ ‫ולוה משמעלהו ולא בערב ועדים וסופ׳וגם הם אינם נהניןכלוס‬ ‫דנימ׳י משום חימוד ממון עבדי יהי׳ל עדי חמס והוא שלא נטלו‬ ‫שבר על חתימתן וערבותזג׳׳לוי״אדבאבק רבית גם הלוה׳ אינו‬ ‫גפסלדסי׳ל דבאכק רבית ליכא איסור אלאלמאןדשקילליהלא‬ ‫למאן דיהיב ליה יע״ל בע״ז סי׳ק״ס ‪4‬‬ ‫י א אפוטרופוס המלוה מעות יתומים אפי׳ ביבי׳ קצוצ׳ לא‬ ‫נפסל בכך ראעי׳נ ראיועודאי קעבד על לאו דלא תשימון‬ ‫דהא איתי קעביד שימה מ״מ כיון דהוא אינו נהגה ואדרבה איוד‬ ‫םבי מציה קעבדינא להרויח נכסי יתומים לא פסלי׳ ליה ‪4‬‬ ‫* ב עד החתו׳ בשטר ומת והעידו עליו שהלוה לישראל בריבי׳‬ ‫קצוצה אם הוא מפורסם שהיה אפוטרופוס או סנטר של‬ ‫גויתולין דשלגוי הלוה בריבית וכן אם היה אפטרופוס ליתוגזיס‬ ‫תולין דשל יתומים הלוה ברבית והיה מודה היתר לעצמו דמצוה‬ ‫קעבד אבל אם אינו מפורש׳ בכך אין תולין שבהיתי עשה‬ ‫ופסלינ׳ל־ה עדשיתבי־י שבהיתר עשה מה שעשה ואס העידו‬ ‫על האדם שהוא מפויס׳ בכשיות שהלוה כיבית לא נפסל‬ ‫שתולין לומר בדיך שאין בו איסוי הלוה או שהיה טועהוםוכי‬ ‫שאין איםור בדרך ההוא שהוא עושה ‪4‬‬ ‫‪ y‬העובר על גזל של דבריהם כגון שגזל מציא׳ חש*ו או‬ ‫החסה; והוא שלוקח קרקע או מטלטלי׳ שלא ברצון הבעלים‬ ‫אע״פ שנותן הרמי׳ פסול מדרבגן ולא‪ .‬מן התור׳ דלא תחמוד בלא‬ ‫דמים משמע וכן היועים אחד רועי בהמה דקהוא׳ רועי בהמה‬ ‫גסה של עצמן סתמן הריהם פסולים שחזקתן פושטי; ידיהם‬ ‫בגזלשםגיחין לרעות בהמתן בשדות ובפרדסי׳ של אחרים אפי׳‬ ‫לא ראינו שעשו בן אבל רועים בהמות של אחרים איגם פסולין‬ ‫עד שראיגושמרעין בשדות של אחריס ומסתמא חזקת׳ אינן‬ ‫מרעי( בשל אחרים שאין אדם חוטא ולא לו *‬ ‫•ף המוכסים סתמן פסולי' מפגי שחזקתן ליקח יותר מתקצוב‬ ‫לו‪1‬ם ברין המק* אבל גבאי מגת המלך סתמן כשדי׳מפגי‬ ‫שהיא נוטל שכרו קצוב מאוצר המלך ונובה מנת המלך מכל‬ ‫אח׳ מה שמוטל עליו ומסתמא אינו נוטל יוה* ואם נודע שלקחו‬ ‫אפי׳ פעם אחת יותר מהראוי להס לגבות פסולי׳ וי״אשפי׳ של‬ ‫מוכםי׳ דאמרי׳ בהו סתמן פסולי׳ הייגו שגוב׳ המכס שהטיל‬ ‫המלך על היהודי׳ לתת כך וכך לפי ממוג׳ לפי אוסר דעתו‬ ‫ורוב המוכסים הללו משאין פנים למקצתן ומקילין עליהןומבבידין‬ ‫למקצתם יותר מן דדאוי ואמרו קדמוגי חז״ל עליהם שהם גזלני׳‬ ‫ופםללין לעדות ומכאן אסרו האחרונים ייל אלו שמאי ת ל ד‬ ‫שמעריכי׳ המס שלבני העיר לני אומד דעתן וכן ראשי הקהל‬ ‫שםשי^מס לפעמים לפיאוכידדעת׳עלכלאץא׳יהיוגזהרי׳ש^*‬ ‫יחניפו לא׳ ויבבידו על האחד שלא יפסילו עצמן לעדו׳ ולשבועה‬ ‫אדים שלקח דבר מועט מחפירות שבכרו ביומי ‪.‬ניסן ויומי‬ ‫תשרי שבניםןימי קציר׳ ובתשרי ימי בציר ותא נוטל מה׳‬ ‫דבר מועמ קידם שנגסו־ מלאכתן אע״גשלקח שלא מרעת כעל‬ ‫השדה‬

‫חושן המשעש‬

‫הלנות עדות‬

‫השדה אינו נקיא גנב וכשר מ *‪:‬י שבאלו הימים שצייר הבעל‬ ‫לפועלים אינו מקפיד על זה וכן כל כיוצא בזה אבל כשננמר‬ ‫מלאכתו מקפיד עליו יחשיב גניבה וי״א אדרבה רכל שלא נגמר‬ ‫מלאכתו אין דרך פועל ליק׳ ממט וכשזה נוטל אין לו דב׳שיוכל‬ ‫למלית בי היתר וגנב הוא ופסול אבל כשנגמר׳ מלאכתו משיי‬ ‫נפשיה כפועל ומורה לעצמו התירא יסביר לא קפיר בה יבשי ‪4‬‬ ‫• ן עוד פסלו חז״ל לעתת אנשים שאינם עוסקי׳ ביישובי של‬ ‫עולם יאלי הם המשחק בקובי׳ והוא שאין לו אומנו׳ אח׳‬ ‫אלא הוארתאיל ואין *אומגות אח׳ אלא היא יאיבו עוסק‬ ‫ביישובו של עולם הרי אינו יודע כמ׳ ׳טורח האדם אחר הממון‬ ‫ונקל בעיניו להעיד שקר להפסיד ממון חבית ולפי׳ אס יש לו‬ ‫אומנות אחרות כשר ולא אקוביא בלבד אמרו אלא אפי׳המשחקי*‬ ‫בקליפי אגוזי׳ וקליפי רימונים וכן המשחקי׳ ביוני׳ שמפתחים‬ ‫אותםע״י כלים העשויין לבךשמרגילין אות׳ בהם בדי שיפיחו‬ ‫מהרה ואומר זה לזה אס תקדים יונתי לשלך במקום פלוגי תתן‬ ‫לי כך וכך ואם שלך תקדים אתן לך כך וכך ולא ביונים בלבד‬ ‫*מרו אלא ה״ה המשחקים בבהמה חיה ועוף ואומרים כל הקוד׳‬ ‫לחבית או כל הנוצה את חבית ימול בעליו את שניהם וכל‬ ‫כיוצא בשחוק זה פסול והוא שלא תהיה לו אומנות אחר אלא‬ ‫שחק זה כמו שאמרנו ופסול מדבריהם ועייל םימ^ ש״ע סעיף ג׳‬ ‫וכן יש מפתחי יונים שמגדלין אותם בביתם ומלמדי׳אותם להביא‬ ‫עמהס יונים אחרים ממקומן לבית בעליהן על כדח׳ וזה יש בו‬ ‫גזל בישוב מפגי דרכי שלים שגוזלים יונים של אחרים אבל במדבר‬ ‫מיתר שכל היוגים אשר שפ הם הפקר וכן סוחרי שביעי׳ והם‬ ‫בגי אדם שיושבים בטלים כל השנים ובשבא שביעות פושטים‬ ‫יתהס ומתחילים לישא וליתן בפיתת שחזקת׳ של אלו שהם‬ ‫אוספים פיי׳שביעית ועושיןבהן סחורה בל אלו פסולים מדרבנן ‪4‬‬ ‫יך כל מי שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ הרי‬ ‫זה בחזקת רשע ופסול לעתת מדבריהם שכיון שירד לכך‬ ‫חזקתו שעובר על רוב עביתת שיבאוילידי לפיכך אין מוסדין‬ ‫עתתלע״הכלו׳ אין מזמינים אותו לשמוע הדבר ולהעיר עליו‬ ‫וגם אחרשהזמינוהו אין מקבלים ממנו העדות אא״כ תחזק‬ ‫שהוא עוסק במצות ובגמ״ח ונוהג בדרכי הישרים ויש בו דרך‬ ‫א י ץ שאז מקבלי׳ ממני עדות אע״פ שהוא ע״ה ואינו לא במקרא‬ ‫ולא במשנה נמצאת אומי כל ת״ח הוא בחזקת כשרות עד‬ ‫שיפסל וכלעי׳ה בחזקת שהוא פסול עד שיוחזק שהולך בדרכי‬ ‫הישרים וכל מי שמקבל עדות מע״ה קודם שתהיה לו חזקה זי‬ ‫אי קודם שיביאו עדים ויעידו שהוא נוהג במצות ובדרך ארץ‬ ‫הרי זה הדייט ועתיד ליתן את הדין שהרי מאבד ממינן של‬ ‫‪ .‬ישראל על פי רשעים ‪4‬‬ ‫יךן הביויי׳ יהם אנשים שאין להם בישת פנים יאין מקפירי׳‬ ‫על כבוחם פסולים מדרבנן דהואיל יאינן מקפיתם על כבוד׳‬ ‫אינן בושי׳ ג״כ מלהעיר שקר כגון אלו אנשי׳ שהילכין בשוק‬ ‫ואיכלין בפני כל העם שזה הוא ננאי ואיגו בוש ובגין אלו‬ ‫שהולכים ערומים בשוק בעת שהם עוסקים במלאכתן מנוולת‬ ‫וכיוצא ב א * שאין מקפידין על הבושת בל אלו חשובין ככלבי׳‬ ‫ואין מקפידין ג״כ מלהעיד עדות שקי והמקבלין צדקה מן הגויס‬ ‫בפרהסיא ואינם מתביישים והיה אפשר להם שיזונו בצנעא הם‬ ‫ג״כ מכלל אלו שהת הס מבזים עצמם בפרהסיא ואינם בושים‬ ‫ופסולים ג״כ מ׳־יבריהם אבל אם אי אפשר להס להתפרנס בצינעא‬ ‫כשרים כתב מור״י מרמא״י ז״ל מי שיודע עדות לחבית ואינו רוצה‬ ‫לבא להעיד עד שיתן לו זה שבר שיעיד לו עדותי בטלה כמו‬ ‫הנוטל שכר לדון שנתבאר לעילם*׳ ט׳ סעיף ה׳ דתן יערות‬ ‫שיין הם יאין צריבין הברז׳ אלא הדין יהעדות בטל מעצמו ואם‬ ‫החזיר הממון שקבל בשביתת דיניו ועדותיו קיימין שאין זה‬ ‫כשאר פסולי׳ שצדיכין הכרזה ותשובה שאין זה נפסק מחמת‬ ‫עבירה אלא קנס שקנסות חכמים הואיל ועבי על מה שדרשו‬ ‫מה אני בחינ׳ כו׳ שיהיה כל מעשיו בטלין כל זמן שמכשול‬ ‫השכר תחת ידו ורוקא בעדים שכבר ראו המעשה שמחוייבימ‬ ‫להעיד ואם לא יגיד וגו׳ ‪ 4‬במ« שמחוייכ׳ הדיינים ג״כ לתן בין‬ ‫אדם לחבית במצות עשה אבל קודם שראו המעשה אינן‬ ‫מחריבים לילך ילראות כדי שיעית ואז מותר להם ליטול שכי‬ ‫שילט לראית וי‪-‬כאי אח״כ ויעידו על מהשראי ‪ 4‬כל מה שהאדם‬ ‫מעיד לשבתיסירין רראהאין בו ממש ‪4‬‬ ‫‪%‬ט גוי יעבד פסילים לעדו׳ גוי מדכתיב שקר ענה באחיו ש׳׳מ‬ ‫רגבי עתת אחיי בעינן יגיי לאי אחיי ת א יעבד אע״ג דאחינו‬ ‫ו*א במצות התיר׳ פסלרדה מק״ודאשהדמה אשד! שהיא דאיי‬ ‫לבא כקהל פסולה לעתת דכתיב גבי עדים זוממין ועמדו ב׳ האנשי׳‬ ‫וגו׳ וארז״ל דבעדים הכתוב מדבר וכתיב אנשים וםשמע ולא נשים‬ ‫עכר שאיגו ראוי לבא י־קהל אינו דיןשפםול לעתת מה לאשה שכן‬

‫סימן לד‬

‫אינה יארה למילה תאמי בעבד שתא ראוי למילה וייכשר ג״כ‬ ‫לער ת גזל! יוכיח שראוי למיל׳ ופסול לעת׳ דכתי׳ אל תשתיךד‬ ‫עם רשע וגו׳ אל תשת רשע עד מה לגזלן שכן מעשיו גרמו לו‬ ‫תאמר כעבד שאין מעשיו גרמו לו אשת תוכיח שאין מעשיה גרמו‬ ‫לה ופסולה ה״נ עבד וחזר הדין לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה בראי‬ ‫זה הצד השוה שבהן שאינם זהירי׳ בכל המצו׳ זה מפני רשעו וזה‬ ‫מפני שלא נצטו׳ ופסולין להעיד אף אני אביא עבד שאינו בכל‬ ‫המצות שיהא פסול להעיד ‪4‬‬ ‫ך השונא לחבית וא״ל בפני רבים אלך ואמסי ממונך פסול‬ ‫לעתת ימיחציף כולי האילומי כן במיי בפני יבי׳ ואינו‬ ‫בוש היי ת א ג״ב בחזקת שאינו מתבייש מלהעיי שקי ופסול ע י‬ ‫שיתביי שמתחי׳ועשה תשובה יאצ״ל מי שמס׳ ממון חבית‬ ‫שפסוללהעייאע׳׳פ שהגמסי מחללו לא הוחוי לכשיותו ע י‬ ‫שעשה תשובה ‪4‬‬ ‫ב א ממזר ופצוע דכא ובתת שפבהאע״פי שאינם ראויסלבא‬ ‫בקהל כשרים הה לעדות שהרי ישנן בכל המצות וגם אין‬ ‫מעשיהם גרמו להם וכן ערל שמתו אחיו מחמת מילה כשר לעדות‬ ‫שמה שאיגו מקיים המילה אין זה משום רשעו שהתורה התיר׳ לו‬ ‫דוחי בהם ולא שימות בהם ‪4‬‬ ‫כ ב המסיתם והאפיקותסיס והמיגים והמשומדים לא הוצרכו‬ ‫חכמים למנות! מכלל פסולי עתת שלא מנו אלא רשעי‬ ‫ישראל אבל אלו המורדים והכופרים פחותים הם מן הגוים שהגוים‬ ‫לא מורידין ולא מעלי! ויש לחסידיהם חלק לעולם הבא ואלו‬ ‫מורידן ואין להם חלק לעולמ הבא ופשיט* שפסולים לעדות‬ ‫מיהו משומד שחזר בו וקבל עליו תשובה נתבשר מיד בשרואין‬ ‫בו שנתחרט באמת אף על פי שעדיין לא עןטה כל התשובה‬ ‫שהטילו עליו •‬ ‫^ בל הפסול מן התודה מחמת עבירה מ ו ן גזלן דאותיתאוכיוצ׳‬ ‫אם העיי עיותו בטלה אע״ג שלא הכייזו על פיסולו בבתי‬ ‫כנסיות ובבתי מיישות שכיון שהתויה פסלתו מה לגי ולהכיזתי‬ ‫אין לנוכח להבשיי פסול משו׳ שלא הכייזי עליו אבל הפסול‬ ‫מיבייהם כל עתת שיעיר קודם שהכריזו עליי לא פםל׳הו כיי שלא‬ ‫לאבד זכו׳ העם שלא ידעו שהוא פסול עד שיכדיזו עליו יידעו‬ ‫רעם ליזהר ממני שלא למסור לו ערות מיהו אם הענישום כרבים‬ ‫על עבירתן כגון שהוציאם מב״ת מחמת שלא נהג כשוי׳בעבייה‬ ‫זו הוי באילו הכריזו עלייהו וגם בפסול מן התורה אין לפוסלו אם‬ ‫העיד אלא כשיויעין בויאי שעבר עבירה זו כגון שהעיד בב״ד‬ ‫ואח״ב באו עליו עיים שעבר עבירה שגפסל עליה מן התודה‬ ‫קוים שהעי׳ אבל אס אין יודעי; אס עבי׳קוישהעיי או אח״כ‬ ‫מוקמו׳ גברא על חזקתו עדעכשיי ונימ׳עכשיותא ימפסיל וכל‬ ‫מה שהעיד ע י עכשיו כשר ‪4‬‬ ‫ב ד כל מי שהעיד שני עיים שעבי עבידה פלונית אעיפשלא‬ ‫התרו בו והרי אינו לוקה מ״מ הוא פסול לעדות דהאמ״מ‬ ‫רשע הוא בד״א שעבר על דבר שפשוט בישראל שהוא עבירה‬ ‫כגון שנשבע לשקר אי לשיא או גזל וכיוצא בו אבל אם ראהו‬ ‫עדים שעובר על דבר שקרוב העושה אותו להיות שוגגצריכי׳‬ ‫להזהירו ואם אינו משגיח אז יפסל כיצד ראוהו קישר או מתיר‬ ‫בשב׳ צריכין להודיעו שמחלל שבת בזה מפני שרוב העם אינן‬ ‫יודעים זה וכןאם ראוהו עושה מלאכה בי״ט או בשבת צריכין‬ ‫להודיעו שהיו׳ שבת שמא שכח הוא וכן המשחק ב ^ ׳ תמיד‬ ‫או מי שנעשה מוכס או גבאי שמוסיף לעצמו צריבין העדים‬ ‫להודיעו שהעושה רבד זה ת א פסול לעדות שתב העם אינם‬ ‫יודעים דברים אלו וכן כל כיוצא בזה כללו של דבר כל עבירה‬ ‫שהדברים נראים לעדים שזה יודע שהוא רשע ועבר כזדון‬ ‫אע״פ שלא התת בו ואינו לוקה מ״מ הוא פסול לעיות ‪4‬‬ ‫^ ך ן אין אדם נפסל לעדות מחמת עבירה שמעיד על עצמו‬ ‫שעשא׳אלאעייפ עדיםיגהעית עליו כיצד הרי שבא לב״ד‬ ‫ואמ׳עלעצמישגגב אי גזל אי הלוה בריבית אע״פ שמשלם ע״פ‬ ‫עצמי איני נפסל וכן אם אמר שאכל נבילה או שבעל בעיל׳‬ ‫האסור׳ לו אינו נכסל עד שיהיי שם שני עדים שאין אדם‬ ‫משי׳ עצמו רשע דאדם קרוב אצל עצמו ום״מ אין מוכדין‬ ‫* עדות לכתחלה כדלקמן סי׳ צ״כ סעיף ה׳ ואין אדם נפסל‬ ‫מחמת קול וחשד בעלמא כגון מי שחשוד על עייות שרגיל‬ ‫עפ עריות ומתייחד עמהם ויוצא עליו קול בישא מ״מ כשך‬ ‫לעתת חוץ מלעדות אשה כייןשהוא השוד על אותו ע‪:‬ין וכן‬ ‫בכל עבירה שהוא נחשד עליה פסול לאותו דבר ״?ייא נחשד‬ ‫עליו וע״ל בלבוש עטרת זהב בדין החשודיר סימ; ריי׳ט‬ ‫בן לוה שהעיד על המלוח שהלוה לו בריבית ויש עד אחד‬ ‫עמו מצמרפין לפוסלו אע״פ שעושה עצמו רשע שליה‬ ‫ברבית פלגיגן דיבוריה ימאמינין אותי לגבי מלוה ולא לגבי עצמו‬ ‫וכז‬ ‫י‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫הלבות עדות‬

‫וכן אס העיר א׳ ואמר פלוני רבעני בין אמר לאונסי בי( אם׳לרצוני‬ ‫או שבא על אשתי הוא וא׳מצטרפין לפוסלו דפלגינן דיבוריה וכן‬ ‫הרין בפלוני רבע את שורי וכן הנגזל יבול להעיר על הגזלן לפוסלו‬ ‫כמו הלוה על המלו׳ ובלבד שלא יהא להם הנאה מעתתן ‪4‬‬ ‫בז הנשבע להכחי׳ העד העד ואותו שנשב׳ לו מצטרפין להעי׳‬ ‫עליו לפוסלו דלא חשיב כנוגע בדבר כיון שכבר גשבע א‬ ‫ונפטר ממנו וה״ה אם נשבע לשנים הם מעידי׳ עליו לפוסלו ביון‬ ‫שכב־י ג<ז‪.‬טר מהם ואין נוגעין בעתת יאין חלוק אם נשבע להם‬ ‫כאחד שכלל ענק שניהם כשטעה אחת או נשבע בזהאח״זויש‬ ‫חול \מ יאומרים שאין העד שנשבע כנגדו ולא הבעל דין שכנגדי‬ ‫יוכלו לפוסלו ואפילו אש היו ב׳ בעלי דינין ולכל א׳ עד א׳ עמי אין‬ ‫מצטרפין לפוסלו אחר שעמד בדין ונשבע על עדותן וטעמא שביק‬ ‫שהתור׳ האמינתו להכחיש אות׳ בשבועתו הרי האמינתו התורה‬ ‫בשבועתו יות׳ מה׳ בתביעותיה׳ ועדותיהם והיאך שוב נאמין‬ ‫אותת לפ מלו לפיכך כל זמן שלא• הביאות לידי שבועה כגון‬ ‫ששניהה אומדים יודעים אנו בזה שהוא גזלן מפגי שא׳ מה׳ יורע‬ ‫שגזל לראובן והשני יודע שהו׳ גזל לשמעון פלגינן דבורייהו ולא‬ ‫מיעבעינןליה ומצטיפין ב׳ עדות הללו שהוא גזל! ופסלינן ליה‬ ‫אע׳׳גשאש היי מביאי! אותו ליד שבוע׳ ונשבע ומפטי שוב לא‬ ‫היו יטל׳לפוסלו שהתויה האמעתו פלגיגץ י ט ד י ה ו יפסלינן ליה ‪4‬‬ ‫שניי‪ .‬שהעית על א׳ שהוא פסול כגון שאחי אומי שגנב והשני‬ ‫אומי שהלוה בריבית הרי אלי מצטרפין לפיסלי י דהא שניהם‬ ‫מעידין שהוא פסול ‪4‬‬ ‫כ ך ן שגים שהעידו בא׳ שהוא פסול באחת מאלו העבית* יובאו‬ ‫אח״כ שנים והעייו שחזי בו ועשה תשוב׳ או שלקה היי זה‬ ‫כשר שאין אלו מכחישין את אלו ותיריהו קושטא קאמיי אבל אם‬ ‫באו שניס והכחישו׳ ואמת לא עשה עביי׳זו ולא נפסל היי זה ספק‬ ‫פסיל לפיכך לא יעי׳ ואין מוציאיןממון בעתתו ולא ידוןעד שיורע‬ ‫שעשה תשוב׳ דאוקמי׳ ת ת לבהדיתדי ואוקי ממונ׳ בחזקת מ־יה‬ ‫ז»ע*נ דאיכא נמי למימי אוקי גביא אחזקתי׳ ולא יפסול דחזקת‬ ‫י ממון אלימא טפי והמ״עה ‪4‬‬ ‫בל י ד שנתחייב מלקות בלא חיוב אחי* עמו רק מלקות‪6‬‬ ‫‪3Q‬‬ ‫לבדו כיון שלקה בב״דחוז׳ לכשרותו דכתי׳ ונקלה אחיך‬ ‫לעיניך קיאו הכתוב אחיך אחר שלקה לומ׳מיד שנקלה ונלקה‬ ‫ה ד ת א אחיך שהמלקות ת א ׳העונש על הלאו שעביי ונתכפ׳אבל‬ ‫שא־ פסולי־׳ עיות שהן פסולים משום ממון שחמסו או שגזלו‬ ‫אע׳׳פ ששלמו צייכין תשובה על הלאי שעבת ינשאיי בפסלות ‪r‬‬ ‫עד שיודע שחזרו מדרכם הרעה בכל לב כגון שיקבל עליו שום‬ ‫גדי לאבוד עצמי במ ת׳ לי בדבר הגוגע באזתו עגין כמו‬ ‫שיתיאי בסמוך שאל״כ ח ש ד ׳ ליה למעת׳ שיחזיר בי כדי‬ ‫שיכשריהו ולא‪ .‬משים שמתחרט ‪ 4‬וי״א שכל זה דוקא במי ש ר ג ל‬ ‫לגזול אולגגובוגזלאוגנב לרבי׳ אבל מי שגנב או גזל באקראי‬ ‫בעלמא מיד שהחזיר מה שגנב או גזלתי תשובה ודוקא אם‬ ‫החדת מעצמו אבל לא החדרו רק ע״י כפיית ב״י לא מהני‬ ‫החזרה עד שיעשה תשובה ‪4‬‬ ‫ק י ע י שטתתיהןשל רבים‬ ‫ל מאימתי חזרת מלי'‬ ‫מעצמו ותהית דלואת׳ בעלפהבמקוס׳שייןהוא שאיןקונסין‬ ‫אותו מעצמו ויחזיו בהש חזתז גמורה שלא לוו עוד בי־יבית‬ ‫אפי׳ לגוי כדי שישתכח ש&ייבית מפיהםיתו ויאילא הדיי‬ ‫לקלקוליית וצייך להחזיי‪.‬כלמהשלקח כיבית בל אח׳לכעליו‬ ‫ואס אינו יודע ממי לקח צריך לעשות בו ציכי יביםשאזכשיהנו׳‬ ‫ממני‪ .‬רבים ייבא גם הנגזל בתיכם ויחנה ממנה ותי השבה‬ ‫ותשיבה שלימה ‪4‬‬ ‫־לא מאימתי חזרת המשחקי׳ בקיביא משישבתכליוז׳ששוחקי׳‬ ‫בהם ייחזיי בהם חזיה גמירה יאפי' בחנמ לא ישחקו עוד‬ ‫ומאימתי׳ חזית מפתחי יונים יהס המשחקים ביונים באסתקיי׳‬ ‫יונתד ליינתי ט ׳ שכתבתי לעיל סעיף י״ו משישבת כליהם‬ ‫העשרין לכך שמזרזין אותן בהן ומדגיזין אותן בה! שתפרח מהרה‬ ‫בדי שתקתם לחברת׳ הפורדת עמה ויחזת בהן חזרה גמורה‬ ‫ולא יעשו עור אפי׳ בחנם ‪ 4‬ומאימתי חזרת מפייחי יונים שמגדלין‬ ‫בביתם ומלמדן אותה להביא עמהס יונים אחרים בישוב במו‬ ‫שכתבתי לעיל סעיף י״ו משישבת כליהם ש צ ד ן בהם ויחזרו‬ ‫בהם חזרה גמורה שאפי׳ במדבר לא יעשו וי״א דגם באלו‬ ‫דהיינו במשחקי בקוביא ותרי גונא מפייחי יונים‪-‬שכתבתי צריכין‬ ‫גייכ לההזיר המעות שהתיחו בכך דאל^כהיאך אפשי להכשירו‬ ‫ועדין שרץ מעות האיסור בידו מ״מ אם תציאם מידו ונתנם ביד‬ ‫ב*ד לעשות מחש כפי הניאה בעיניהם סט ומתכשר בהכי ‪4‬‬ ‫מאימתי חזית סוחרי שביעי׳ משהגיע שביעי׳ רבדלו שלא‬ ‫לב‬ ‫ישאו דתנו בפיתתיהם ולא חזרת־דבתם בלבד אמרו דסגי‬ ‫לחזרה אלא צ ד ן שיכתוב אני פלוני בגסתיק״ק זהובים ממירות‬ ‫שביעית יהדי הס גתוגים לעניים ‪4‬‬ ‫‪1‬‬

‫ב ר י ב י ת‬

‫מ ש י‬

‫סימן ל י לה'‬

‫לנ מאימתי חזית המועל בשבועה משיבא לביד שאין מביתן‬ ‫אותוומןזיהי׳ לו משא ומתן עס כני אים שיתבעוהו ויצא‬ ‫דינו שישבע בי לא ייעו שהוא חשוד יאמי להס חשוי אני ולא‬ ‫אובל לישבע תנו השמעה לשכנגייויטולאז יריע לנו שחזי בו או‬ ‫יתחייב שבועה בממון חשוב גב״ד שאין‪.‬מכירי; אותו וישלם ולא‬ ‫ירצה לישבע אע״פ שלא יאמר חשוד אני ומה שלא הצייכו להחזיק‬ ‫המעות משוס דמיירי כשעב׳ על שבועת ביטוי שלא הרויח בה ממון‬ ‫אבל אם נשבע לשקר בדבר ממון פשיטא שצריך גם להחזיר אותו‬ ‫הממון יאל״כ ה״ל טובל ושרץ בידו‪4‬‬ ‫ל ך חזרת טבח שהיה בודק לעצמו ויצא טרפה מתחת ירו• חזקת‬ ‫שאינו עושה אלא בשביל חמדת ממון להרויח לפיכך ילבש‬ ‫שחורים ויתכסה שחורים וילך למקום שאין מכירין אותו ויחזיר‬ ‫אבירה בדבר חשוב שכיון שמחזירה ודאי הדר ביה מחמרת ממק‬ ‫או יוציא טריפה מתחת ידו בדבי חשוב וע*ל בלטש עמדת‬‫זהב סי׳ קי׳יט ‪4‬‬ ‫לה וחזית ע י זומם שילך למקום שאין' מבייין אותו וניתנין לו‬ ‫ממון חשובלהעיי שקי ולא יצהוכ! כל ביוצא בזה ובלבר‬ ‫שאם נטל שבי על העיות שיחזיי המעות ומה שלא מצאו חז״ל‬ ‫חזיה לג׳האחיונו׳ שהם מועל בשבועה וטבח ו ע י זומם י ק בב״די‬ ‫אחי שאין מכייין אותו ולהיאשונים כולם מצאו חזיה בסיומן ג״ל‬ ‫יהיינוטעמאימסתביאילמועל בשבועה שא ׳א לו חזיה אם לא‬ ‫שיתחייב שבועה בב׳׳ד ויאמ׳ חשוי אני או ישלם ולא •שבע כיא־^־ן‬ ‫וזה א״א במקומו ׳גהיי במקומו יודעים שהוא חשוד יבימישי*‬ ‫עסק עם אחרי פוסקין הב״ד מיד שבוע׳ לשכגגדו כדינו וע י מה‬ ‫יתביר לנו שחזר בו שאף אם ישלם ולא יניח חבירי לישבע את זה‬ ‫בייוישתזי־בו מלמעול בשבועי׳ כי^ן שלא הית׳ הב*יי־*ה פ י ת‬ ‫לישבע שהיינו יכולין לומי מילא נשבע חזי בו אבל כ‪-‬ילך‬ ‫לב״י אחי שאיי מכינין אותו וימסת לו השבועה ו ת א ל א י ״ ץ ת‬ ‫לישבע ויאמי־ חשוי אני י תנו השבועה לשכנגייאו אמי׳ ישלם‬ ‫ולא יאמי כן הוי ב י מ י שחזי בו ג״ל ‪ 4‬ובז הטעם בעיזימסאע‬ ‫יתנו לו ממון חשוב במקומו שיעיי שקי ואיני תצה אינו ששוד‬ ‫כן משוס שחוזי בו אלא משום שהוא יויע בעצמו שבמקומו‬ ‫מכייין אותו ולא יקבלו ממני עדותו מ שא״כ במקום שאין מביתן‬ ‫אותו וכןבטכח שיצאטייפה מתחתית ע״כ בפדיפ׳בשלו מיידי‬ ‫שתצא מתחת יתיאייבשלאחייממאי איכפת ליה *כיין ימיירי‬ ‫בשלו זה א״א לו לעשו׳כמקימו שבמקומו כב* העבייות מאומנתו‬ ‫ואין מניחין אותו לעסוק באומנות הטבחית ואיך תצא טיפת‬ ‫מת״י אע״ג ימציאת אבייה שייך במקומו כשבמקום אחיזתו‬ ‫דבי שאיגו מצוי לפיכך טוב לו לילך למקום שאי! מכיייןאותו‬ ‫ויתעסק באומגות הטבחות שתת לא ייעו שהעביתהו ואז יבול‬ ‫לחזוי לכשיותוע״י שתצא טייפה מת״יט׳ ‪ 4‬ומת שת־דיכוהו‬ ‫ללבוש שחויי׳ ולהתכסות בשחויים במקום שהלך לשם לא‬ ‫משוס שיכייו שם שהוא בעל עכיתת יא׳יב גס למועל‬ ‫בשבועתו ולעד זומם היה להם לצוות לעשות כן אלאהתםימ‬ ‫בטבח יותי משום שהחטיא את אחיים ובלבישת שחותם הוא‬ ‫משפיל ומכגיע לט ביותי וזוכי על ייי זה שהחטיא א ת י ע‬ ‫ומתחיטעליה יותי ומתכפינ״ל•‬ ‫‪7/‬‬

‫לה‬

‫פסול סומא וחרש שוטה וקטן ובו י ד םע•*‬

‫א כתיב ועמיו שני האנשים וגו׳ וכבי אמתו לעיל סי׳ ז׳ סעי׳ ו‬ ‫דבעיימ משתעי קיא וכתיב אנשים משמע גתליפ ולא קטנימ‬ ‫לפיכך אמת קטן פסול להעיי אפי׳ הוא פקח וחכם ע י שיביא שתי‬ ‫שעתת אחי שיהיה בן י״ג שנים גמויות וקודם לבן אע׳יפ שהביא‬ ‫שתי שעתת אינם סימני גילות אלא שומא ואפי׳ הגיע לכללי״ג‬ ‫שנים אין מקבלים את עדותו עד שיביקוהו שהביא שתי שעמת‬ ‫דתיויית בעינןשנים ושעתת שאז נקרא איש ואר שהו מלבודקו‬ ‫זמןיבאחישהיהלוי״ג שנים ובדקות ומוצאי׳ לו בישעתת הר*‬ ‫ת א בחזקת גיול משעה שהיו לוי׳׳ג שנה ומכשייגן למפיע כל‬ ‫ע ת ׳ שגמסת לו משהיו לו י״ג שנה ואם גתמלא זקגו מלמעלה‬ ‫שוב אין צתך בדיקו^מלמטה תראי איד* הוא *‬ ‫ב הגיע לעשי־ים שנה ולא הביא שתישעיות ונולדו בו סימני‬ ‫שיים היי הוא גיול ויעיילא נוליו בו סימני סיים לא יעיד‬ ‫דעדיין קטן הוא בטבעו עד רוב שנותיו דהיינו בן ל*ו כיי ימי‬ ‫שותינו בהם שבעים שנה וגו׳ י *‬ ‫ג ב! י׳יג שנה ויום אחד שהביא שתי שעת׳ ואינו יודע בטי?‬ ‫משא ומתן אין עדותו ע ת ׳ בקרקעי׳ אבל במטלטלי• עתתו‬ ‫עדות וטעמא דכיון דאינו בקי־ בטיב משא ומתן אינו מרקדק‬ ‫כעדות קרקע כולי האי שאינה נחשבת בעיניו אבל בעחמ‪.‬‬ ‫מטלטלים מדקדק ב‪:1‬ן שחשובין בעיניו‬ ‫ג‬

‫חושן המשפט‬

‫הלכות עדות‬

‫ואפי׳ לאחר שהגדיל הקטן אינו יכיל להעיר על מה שיאה‬ ‫ד‬ ‫בקטנותו כיון ש ת ה פסול בשע׳ ראיית העיות יה״מ עתת‬ ‫גמור אבל יש יביים שהכשייוהו להעיד עליה בגלילו אע^׳פ‬ ‫שלא ראה אותם אלא בקטנותו ואלו ה; נאמן לומי זהבתבית‬ ‫ש‪ 9‬אבי או ש ל רצי או של אחי ב ת לקיים את השטר אעי׳פי‬ ‫שכבר מתו בעוד שהיה קטן דכיון דקיו׳ שטת׳ מדרבנן הימנוהי‬ ‫רבנן בדרבנן כשיש אחר עמו ודוקא על אלו ג׳ מעיד מפני‬ ‫תדיר אבל אם מעיד‬ ‫ש ת א רגיל בהם‪.‬מאוד שהוא מצוי‬ ‫על אחר לא ‪4‬‬ ‫יגאמן לימד כשיגדיל זכורני באשה פלונית כשנשא׳ נעשה‬ ‫ך‬ ‫לה כמנהג הבתולי׳ וגובה על ביי כתובה מאתים וטעמא כיין‬ ‫שריב נשים בתולות נשאת אין עדותו אלא גלוי מילתא בעלמא‬ ‫לפיכך תמנות ונאמן לומר‪ .‬המקום הזה היא בית הפרם שהיא‬ ‫טימאה דרבנן יהימניהו רבנן בדרבנן *‬ ‫ן ונאמן לומר אפי׳ הוא לבדי עד כאן הייני באים בשב׳ ו ת א‬ ‫תחום דכיון דתחומין דרבנן המנות וה״ה בשאר איסורי‬ ‫דרבנן ונאמן לומר שהיה פלוני יוצא מבית הספר לטבול לאכול‬ ‫תרומתו‪.‬לערב ומאכילן אותו תרומה דרבנן על פיו ושהי׳ חולק‬ ‫עמנו תרומה דרבנן אם ת א מוחזק לכהן ובן נאמן לומר שהיינו‬ ‫מיליבין מאז ימתגית לפלוני שהיא כהן וכן נאמן לומר אבלנ!י‬ ‫בקצצה ש ל פלוני שהוא איזה סימן שעשה לנו אחיי של פלוני‬ ‫שנדע שאחיהם נשא אשה שאיני היגנת לי ולא יתחלף זרעו‬ ‫גזרענו כמ״שבלטשהבוץ יהאדגמן סי׳ ב׳ וכן נאמן לומד אמר‬ ‫לי אבא משפחה זו פסולה ומשפחה זי כשרה וכשיש עוד אחר‬ ‫™ חשבינ‪7‬ליה לזה״גיב לער״כשר שאץ זה עדות גמור אלא‬ ‫־גלוי יחוס משפחה ‪4‬י‬ ‫י‬ ‫ע‪$‬יח ‪1 -‬‬ ‫ץ ובבל א * שמעיד בהן הנתלשידע‪,‬בהן כשתה קט! אם היה‬ ‫גוי או •עבד כשדאה דברים אלי ינתגייר אי נשתחרר אינו‬ ‫גאמן להעיר עליהם וטעמא בגוי אע׳׳ג דתה דעתיה לאגיוריה‬ ‫ביון דגר חוה בההיא שעתא לא רמי אנפשיה ולא היה דייק‬ ‫דמילתא דלא רמיא עליה הויא ובעבד אע״ג דהוא שייך במצות‬ ‫ודייק טפי מנוי מכל מקום •ביון שאין בידו לתעתחרר אינו מעלה‬ ‫על דעתו שישחררנו רבו ואינו מדקדק בשום דבר ועוד‬ ‫אפילו הוה בידו להשתחרר ביו! דאינו חייב בכל המצות‬ ‫כנוי חשבי׳ ליה ‪4‬‬ ‫‪ tn‬שיטה פסול להעיד וטעמא דמסתבר הוא דביון דלאו ב ר דעת‬ ‫ת א ת א ך גםמך על עדותו מיהו לאו תקא שיהא שוטה גמור‬ ‫בגוןשיהאהילך ערוםימשברכלים וזורק אבנים יכיוצא בזתשזה‬ ‫שג‬

‫ג‬

‫‪v‬‬

‫מכוונת התורה פסלתו דכתיכ והוא עד או ראה וזה אינו ‪<1‬אי*‬ ‫אבל סומא כאחד מעיניו רואה הוא וכשר ‪4‬‬ ‫היה חרש או שוטה או סומא בשעה שנמסר לו העדו׳ובריא‬ ‫בשעת העדאת העדות או בריא‪ .‬בשעה שנמסר לו העדות‬ ‫וחדש או שוטה או סומא ב^עת העדאת העת׳ פסולים אבל אם‬ ‫היה בריא צשע׳שנמםר לו העדות ובשעת העדאת העדו׳ אע״פ‬ ‫שבאמצע נתחרש או נשתטה או נסתמא בשר הואיל יתחלתו‬ ‫וסופו הם בכשרות שלא הקפיד׳ התור׳ אלא בשעת הראיי׳יבשע׳‬ ‫העדאת העדות דכתיב והוא עד או ראה ‪4‬‬ ‫י ף בבר אמרנו פעמים תעמדו שני האנשים בעדים הכתוב מדבי‬ ‫וכתיב אנשים משמע אבל לא נשים ונאמר ג״כ גבי עדות‬ ‫ע ל פי שנים עיים וגו‪ /‬ושנים לשון זכי הוא ומשמע שנים אנשים‬ ‫ולא שתי גקבות לפיכך אז״ל אשה פסולה לעיות וכ; הטומטום‬ ‫והאגדיוגינוס פסולים מפני ״נהם ספק אשה ובל מי שהוא ספק כ ש י‬ ‫ספק פסול הרי הוא פסול שאין עד בא אלא להוציא ממון על פיו‬ ‫או לחייב על פיו ואין מוציאון ממון מספק ואין עונשין מספק וכל‬ ‫זה מדין תודה לפיכך פסולים כל אלו אפי׳ במקלם דליבא שם‬ ‫אנשיכבשרים שיעידו אבלי״א שתקנת קדמונים ת א דבמקום‬ ‫שאין אנשים רגילק להיות כגון בב׳יה של נשים או בשאר דבר ש ל‬ ‫אקיאי שאש׳ רגיל׳ לדקדק עליו ולא איש בגון אשה שאומרת‬ ‫בגדים אלה לבשה אשהפלוגית והן‪ .‬שלה שזה אין• דרך לאנשים‬ ‫לדקדק עליו לפיכך נשי׳נאמנות ויש מי שכתב עוד לאפי׳אשה‬ ‫יחייה או קתב או קטן נאמנים בענין דיכאו׳ ובזיונת או ש א י‬ ‫קטטות ומסירות לפי שאין יכולין להזמין בכל פעם עתם כשת׳ לזה‬

‫‪n‬‬

‫פשוט שהוא פסול אלא אפילו כל מי שנטרפה דעתו ונמצאת דעתו‬ ‫משובשת תמיר בדבר מהדברים אע״ג ש ת א מדבר ושואל כענין‬ ‫בשאר דברים דדי זה פםיל ובכלל שוטה יחשב ‪4‬‬ ‫ט הנכפה בעת כפייתו הוא פסול שאין‪ .‬לו דעת באותו עת‬ ‫וכעת שהוא בריא כשר שיש לו דעת ואחד הנכפה מזמן‬ ‫לזמן או הגכפה תמיר בלא עת קבוע יחיא שלא תהא דעתו‬ ‫משיבש׳ תמיד שיש נבפי׳ שגס בעת בריאות׳ דעתם מטורפ׳‬ ‫ו צ ת ך להתיישב בעדות‪-‬הנכפים הרבה ‪4‬‬ ‫•י הפתאים ביותר שאינן מביתן היבריס שסיתיין זה את זה ולא‬ ‫׳יבינו ענין הדבר כדרך שיבינו שאר העם וכן המבוהלין‬ ‫ונחפזין כדעתם יהמשתגעים ביותר הרי אלו בכלל השוטים ודבר‬ ‫זה לפי מה שיראה הדיין שאי איפשר לביין הדעת בכתב ‪4‬‬ ‫•א חרש שאיני שימעיאינו מדבר הרי ת א כשוטה לבל דבריי‬ ‫לפי שאין דעתו נמנתוזה ת א י שאיני חייב במצי׳ יפשיטא‬ ‫שאינו שייך בעדות בלל אלא אפילו המדבר ואינו שומע א‬ ‫שומע ואינו מדבר אע״פ שראייתו ראייה מעול« ודעתו נכונה‬ ‫פסול• הוא לעדות מפני שצריך העד להגיד בב׳יד דרחמנאאמרה‬ ‫אם לא יגיד וגו׳ ושומע ואינו מדבר אינו יכול להגיר וצייך ג״כ‬ ‫שיהא ראוי לשמוע דברי הדייגיס והאיום שמאיימין עליו דכתיב‬ ‫ושמעה קול אלה וזה ה־י אינו שומע לפיכך שניהם פסולים ולאו‬ ‫תקא ח ר ש שהוא בן מתחלת תולדתו שפסול מן הטעם שאמרנו‬ ‫אלא אפי׳ היה נולד ונתגדל כשאר׳ כל אדם ואחר כ ך נתחיש‬ ‫ע*י חולי או נשתתק פסול הוא •לעתת נתחרש משום שאינו‬ ‫שומע האיום כמ״ש ונשתתק גם כן אע״ג שמסתמא יכול לכתוב‬ ‫עדותו ככתב שלמד לכתוב בפקחיתו והיי כמו הגדה התורה פסלתו‬ ‫ג״כדבתיב מפיהם ולא מפי כתבם לפיכך אלם שנשתתק אע״פ‬ ‫שנבדקיכדרך שמרקין לעגין גיטין ונמצאו שעדותו מכוונת והעיד‬ ‫בפנינו בכתב ידו אינו עדות כלל חוץ מערות אשהשבעיגוג׳ הקילו׳‬ ‫סומא‬

‫סימן לה לו‬

‫ב ש ת י עיניו א ע ״ פ ש ה ו א מ כ י ר ה ק ו ל ו ה א נ ש י ׳ ו ע ד ו ת ו‬

‫וגס אין פנאי להזמינם לפיכך האמיניס משים תקון העולם ש ל א‬ ‫ילך כל אחד בשרירות לבו לעשות מהשירצ׳ ויאמר שכנגדי לא‬ ‫ימצא עדים כשרים‪.‬עלי ׳והוא שהתובע טוען בריא ‪4‬‬

‫לו רבים שהעירו ונמצא א ח ד מהם הרוב או פסול‬ ‫ובז ב׳ סעיפים •‬ ‫א כתיב על פי ב׳ עדים או ג׳ עדים יומת יגי׳ודקדקו יז״ל‬ ‫אם מתקיימת העדות בשגים למה פרט הכתוב בג׳ אלא‬ ‫להקיש שלש׳לשנים מה שנים נמצא א׳ מהם לןי־וב או פסול עתתן‬ ‫בטלה אף ג׳ נמצא אחד מהם קריב אי פסול עדותן בטלה מנין‬ ‫אפי׳מאה ת״ל עתם כלומר חד עדים מייתר הוא דתה מצי למכתב‬ ‫ע׳יפ שנים או שלשה עדים וגו׳ אלא בא לרבית אפי׳ המ ק‬ ‫עתם ינמצא א׳מהפקתבאיפסולכלהעדית בטלה‪4‬יאין חלוק‬ ‫בזה בין דיני ממונות לתני נפשות דמשפט אחד כתיב'לפיכך‬ ‫עדים רבים שהעידו בעדות אחת ונמצא א׳ מהם קרוב או פסול‬ ‫כל העדות בטלה בד״א שנתמנו כולם להעיד אבל אס לא‬ ‫נתמנו בולם להעיד תתקיים העדות בשאר וכיצד בודקין אותן‬ ‫אמת להם ב׳יר כשראיתם דבר זה באתם כ ת להעיר או פדי‬ ‫לראות בלבד ב ל מי שאומר להעיד באתי מפרישים אותם יחד‬ ‫ותאים אס נמצא באלו שנתכוונ} להעיד קרוב או פסול אפיי*‬ ‫לא ידעו הם זה מזה עדותן כטלה שהתורה פסלתן אם לא נמצא‬ ‫באלו שנתכוונו להעיד בתחלת הי־אייה קתב או פםול אע״פ‬ ‫שיש פסולים הרבה בתוך הבאים שבאו לבית ת ן להעיד בשעת‬ ‫קבלת העדות אין מבטלין העדות מחמת איתן הפסולי׳ שבאו‬ ‫עכשיו להעיד וחותבין הדיןיע״פ אותן העדים שכוונו להעיד‬ ‫בשעה שראו המעשה אם אין בהם פסולים מיהי אפי׳ אם אין‬ ‫פסולים בתוךאו^מ שבאו להעיד בראיית המעשה ויש גם בן‬ ‫כשרים אחרים שבאו לב*ד בשעת העדות חותכין הדיןעל פי כל‬ ‫הכשרים הנמצאים שם בין אותן שנתכוונו להעיד בראיית המעש׳‬ ‫בין לא נתכוונו להעיד כשראו המעשה חותכין הדין על פי עדותן‬ ‫ידוקא כשיעידו בב׳יד חותכין התן אפי׳ על פי אותן שלא כיוונו‬ ‫להעיד אבל אינם יכולים לכתוב שטר על בך אע׳יפ שראו הקבין‬ ‫וסתם קנין לכתיב׳ עומר לא יכתבו שטר אלא א׳יב הזמיני? להעיד‬ ‫וטעמאע״ל סימן ל״ט סעיף ה׳ יי״א שאפילי כיין לראות בתחל׳‬ ‫כדי להעיד אינו מבטל את העתת בעתתואלאאס כ! כיון בתחל׳‬ ‫לראות כדי להעיד וגם בא לב׳׳דכדי להעיר יהעיד דתרתי בעינן‬ ‫שאז יתבטל העדות אבל אם לא כיון לדאיןז כדי להעיר אפי׳ בא‬ ‫‪,‬‬

‫לב״ד והעיד א ו שכיון לדאות כדי להעיד ולא העיד בב״ד אינו מבטל‬ ‫העדות בעדותו וטעמאדמםתברא הוא נ׳׳לדהא עיקר קרא דעת׳‬ ‫אתרוויהוקאיאשעתעדות ואשעתראיי׳דכתיב ו ת א עד או ראה‬ ‫עד היינו בשעת העדות ירא׳ הייני שעת ראיי׳ יעלייהי קאי‬ ‫ע״פ ש נ י ם ע ד י ם‬ ‫או‬

‫לביש עיר שוי‪1‬ן‬

‫חלמת עדות‬

‫או שישה עדים וגומ׳ דמיניה ילפינן נמצא אחד מתם קרוב או פסול‬ ‫כי׳אע׳יג יכתיב כפי שה אחריתי עליה קאי ואם הזמין התובע‬ ‫עדים ועמדו שם עדים קיובים או פסולים אפי׳ אס כיוונו להעיד‬ ‫והעידו לא נתבטל העת׳ של בשרים דכיון שהזמין עדיו הבשרים‬ ‫והוציא את האתיים מכלל העדות לאו״כל כמינייהולבטל והעדות‬ ‫ובן כשאדם צ־ייך לערות ומצוה להחרים בב״ה כל מי שיודע לו‬ ‫עדות שיבא ויעיד והעידו כשיים ופסולין לא נתבטל עדות הכשרי׳‬ ‫שלא היתה כוונתו אלא ביאויילהעיי כתב מורי מרדמאי׳י ז״ל שטר‬ ‫שחתום עליו עד פסול ונתבטלה העדות מ״מ אס העייש הכשדי•‬ ‫עדיין זוכיי׳ העדות ע״י ראיית השטי יכולין לחזור ולהעיד בפני‬ ‫עצמן בלא הפסול בפני בי׳ד וב״ד יכתבו עדותן• וחשוב שטר כשר‬ ‫דהא אין הפסול עכשיו עמהםעכ״ל ונראה טעמאדאע״ג שכבר היה‬ ‫חתום עמה׳ בשטר עדיין לא העיד בב״ד ואע׳יג דעדיס החתומי׳‬ ‫בשטר כמי שנחקר׳ עדות׳ בב״ד דןןי מ״מ הא עדיין לא העיד בפני‬ ‫ב״ד ואנן תיוייהו בעינן כיבתבנו בסמוך וע״לסי׳ מ״ה סעיף י״ג‬ ‫שטר שחתום עליו בעל דבי״ בעצמו עם העדים כ ש י כעדים שאי]‬ ‫בעל הדבר חותם להעיר אלא להודות‬ ‫‪ 2‬אם העיד קרוב עם רחוק ואין הרחוק יודע בקרבתו של זה י״א‬ ‫שעדות היחוק כשרה ומחייבו שבועה ונאמן לו‪:‬ד־ שלא הביי־‬ ‫בקורבתו של זה והוא שאינו רגיל אצלי אבל אם הוא רגיל אצלו‬ ‫אינו נאמן ויש מי שחולק על זה ואומי שאפילו לא הכיי בקויבתו‬ ‫של זה נתבטלה גס העת׳ היחוק כיון שהעיד הפסול עמי בב״י‬ ‫והתורה פיסלתי סתם ולא תלתה ביתעהובהכייא ‪4‬‬ ‫י‬

‫הפסולים מחמת‬

‫לן‬

‫ה‬

‫ע‬

‫מ‬

‫י‬

‫ע‬

‫ר‬

‫צ‬

‫מ‬

‫מ מ ג י‬

‫י‬

‫מ י‬

‫י נ ש י‬

‫זכי‬ ‫‪8‬‬

‫חיי‬

‫ע‬

‫נ ו‬

‫ש א‬

‫כ‬

‫א כ ת י‬

‫ו ד ט‬

‫נ ו נ‬

‫י ת ה‬

‫ב‬

‫א‬

‫י‬

‫ב‬

‫מ ע ר ע‬

‫א ר‬

‫ה‬

‫ש‬

‫מ‬

‫ו‬

‫ל‬

‫א‬

‫ה‬

‫י‬

‫ע‬

‫ש‬

‫א‬

‫ש י י‬

‫‪m‬‬

‫‪m‬‬

‫‪r‬‬

‫‪m‬‬

‫‪ h‬ז ה מ כ ז ה‬

‫‪r‬‬

‫‪w‬‬

‫‪1‬‬

‫הם כשני עיים לחייבם ועיין לקמןםי׳ע״ז סעיף יה׳ ‪4‬‬

‫א כל עתת שיש לי לארם הנאה ביפסיל להעיר שאינו מגיד‬ ‫אלא לעצמו ולא משום דחשדינן ליה אלא משום דאדם קתב‬ ‫אצל עצמו לפיכך קרקע של שני שותפין ובא אחד להוציא׳ מתחת‬ ‫יד האחד לומר שאותו שמכי־ח להם גזלה ממנו אי! שותפו מעיי לי‬ ‫עליה לפסול עדי הסע״עי כת להעמידה ביד שותפו ואפילו על חלק‬ ‫השותף לא יועיל עיותו הטין שעיית זי ניגע גס לחלקי ועל חלקי‬ ‫ודאי בטל הוא שאינו מעיד לעצמו והיי ליה כמו עדות שבטלה‬ ‫מקצתו שהתודה פסלתו ובטלה כולו ה״ג בטלה גם עיותיזלגבי חלק‬ ‫די‬ ‫השותף אלא אם ‪ P‬סילק‬ ‫שנתנו לשותפו שאין לו עוד בשדה זו* שום זכות שאז מעיי לי‬ ‫דביון דקנו מידו ודאי גמר והקנה לו דקניין בכדי לא עבדי א‬ ‫ואע״פ שלא סילק עצמו עד לאהד הערעור לא חיישינ! לקנוניא‬ ‫ש י ע י ד * יאחר כך יחזרו לשותפתן דלא חשידי א*נשי ‪ 3‬י‬ ‫דמסתמא כל אדם בחזקת כשרות עומד אבל צריך השווזו‬ ‫המעיי לקבל עליו אחריות להמשותף שנתנו לוי אס יבא בעל‬ ‫־ י לי ק‬ ‫חובי לטיוף שיה זי‪.‬ממני בשביל חיבי שהיה‬ ‫ע עי‬ ‫ל"‬ ‫ל ח כבעיית‬ ‫להקנאה *י ה‬ ‫דשמא היא מעיד להעמיייביי שית^יכיישאם יבא בעל חיכי‬ ‫יגבה‪.‬חובו מחצי שדה זו שהיה שלו ולא יהיה לוה רשע נגד »י‬ ‫ר שאומר שלו היה שדה זו‬ ‫חובו ואם יתקיימו דבי־י ר‬ ‫י‬ ‫שנגזלהממגו לא יוכל בעל חובו לעירפה ו י ש‬ ‫במעות שפיר‬ ‫אבל כשמקבל עליו אחריות לסלק בעל חובו‬ ‫קמעיד לו ניד המע‪-‬ע‪ -‬ולא נוגע הוא כלל דמאי איכפוז ליה‬ ‫בעדות זו אי להעמידה לפני בעל חובו שלא יקרא רשע « ש ל‬ ‫ימצא אצלי מעות לשלש לי שיגבה שדה זו הא לגבי שותפי זה‬ ‫שניתנו לו באחריות ג״ב מקי״י רשע אם היח• הבעל חוב נוטלה‬ ‫ממנו כיין דקיבל עלית את־יותנגדו וצריך ג״כ להתנות שאיני‬ ‫מקבל עאואח־יות נגי מעיעיי זה הבא לחטפה המנו ע כ‬ ‫בטענות אחת׳ לימי שתתה שיה זו גזולה בייו וכיוצא בזה‬ ‫יקבל עליו‪.‬אחריות כאלו גם נגדהמעיעי־ פשיטאילא יעיי ־־י‬ ‫לפנ*ל עתתו דהר נוגע בעדותו דכי מפי׳ ליה מניה עלי׳ דידיה‬ ‫הדר ‪ 4‬בד״א שהמערער טוען על כל השדה בכלל כמי שאמרנו‬ ‫אבל אס איןהמעיעי טוען על כל השדה אלא על חלק השוייי*‬ ‫בלבד כגון שטוען שזה השותף מכי לו חלקו יבול זה להעיד לי‬ ‫עאהשאזאינו נוגע בערות כלל ולא אמדיבז‬ ‫׳‬ ‫י ^ י‬ ‫‪» l‬‬ ‫^‬ ‫כזו אין אדם מעיד ש י ך ולא מרךי־נוגע בערות בשביל זה*‬ ‫שרה שהיא של ראובן ובא שמעון לעורר עליה אס יש בה‬ ‫^‬ ‫פיתת בשדה אין אריסו של ראובן מעיר לו על שדה י‬ ‫חי‬ ‫דשמא רוצה האריס להעמיד השדה ביד ראובן בדי‬ ‫לי‬ ‫בפייות ואם אין בו פירו׳ מעיי לו עליה ימה‬ ‫בעדותו אי משום שישא׳אתס בשיה זו משום הנאה זי אינה‬ ‫*מ‬ ‫ק‬ ‫מעיד שקרדשדוי*‬ ‫ו א י ס‬

‫צ‪-‬יכן לחמו ־ אם אין לו הנאה אחית מזה ‪4‬‬ ‫ג עיי׳ שהעידי לראובן על חוב שתובע משמעון ואח׳ שהעידו‬ ‫הודו ואמיץ שיש להם חלק באותו וזוב ונוגעין הם אין באותה‬ ‫הודאה ממש יהא עכשיו מפםייין לדאוב* שלא עבה חובו והו י‬ ‫כחולין ומנייק אבל אם אמרו כן קודם שהעידו הויאתן‬ ‫הדיא׳ ינונעין הן ועדותן בטל׳אע״פ שי־אובן מכחיש׳ ‪4‬‬ ‫ף ראובן שתובע שנים שהלוה להם ובפר אחר מהכ והשני‬ ‫הודה עליו ועל חבייושהש שניהם חייבים‪ .‬לו אם אומר‬ ‫שלקחו אותו הממון יחד בשותפות הרימן הדין יבול יאובן‬ ‫לתבוע כל הממו! מאחד מהם והואיל שהודה הכל חייב לשלם‬ ‫הכל שנאמן על עצמו ואינו נאמן על חבירו שהרי נוגע הוא‬ ‫שמצה שישלם חלקו עמו ‪4‬‬ ‫ןן המוציא שטר ת ב ע ל שלש׳ וטענו בולס פרענו אם מפורש‬ ‫בשטר על כל א׳ בפני עצמו כמה הוא חייב בפני עצמו ואין‬ ‫חבית משותף עמו בחוט לשלם בל א׳ מעיד על חבית לפטור‬ ‫אותו ואס כולם אמת שכל א׳ יודע כחוב של חבית שפיועהוא‬ ‫היי יש לכל ‪ 'ti‬ב׳ עיים ש ש ט י זה פרוע הוא מחובו וכולם‬ ‫פטורים ולא חיישינן לגומלין בלומד שעשו קנוניא להעיד זה‬ ‫לזה שקר לפוטרו דלא חשידי על כך מסתמא ‪4‬‬ ‫ן ראובן התובע את השית פין וטען אחד מן השותפים דבר‬ ‫ש ת א חובה לויולחבירו דדיהוא על חלקו במודה יתיב ועל‬ ‫חלק חבית נאמן כעי א׳ לחייט שביעה אי לפטוי משבועה‬ ‫את שכבגיוואם השותפין הם יבים ושבים מהם ת ת על י ב י‬ ‫ש ת א חובת׳ היי הס נאמנים על עצמם בהוראתן יעל חביריתם‬

‫ת א ה ובו ב י ב סעיפים *‬

‫י ‪ ! :‬נ י‬

‫‪r‬‬

‫‪n‬‬

‫‪B‬‬

‫ה‬

‫מ‬

‫ע‬

‫י‬

‫ח‬

‫א‬

‫ב ש ב י ל‬

‫נ י ח א‬

‫א‬

‫ז‬

‫ש י ט ו ל‬

‫ה‬

‫ד א ר י ס ‪ 1‬י ת‬

‫ש‬

‫כ‬

‫י י מ צ א‬

‫ב מ‬

‫ל ם‬

‫נ‬

‫א‬

‫א‬

‫ה‬

‫ח‬

‫י ש‬

‫ר ‪0‬‬

‫‪c‬‬

‫ל י ה‬

‫ה נ א ה כ ז ר ? ג ט‬

‫ח ל‬

‫םימן לו לז‬

‫ז המוכר שטר חוב לאחד מן החתומים ט שפי* דמי ולא חשוד‬ ‫ש״תס שקר מתחלה בדי לקנותי אי עשת קנוני׳ מתחלה‬ ‫ראם כי חבית למה חתם יע״ל סימן ס״ו סעיף כ״ח וסימן קכ״ג‬ ‫וי״א וי״ב אם מורשה וקתביםיטלים להעיר ‪4‬‬ ‫ךן פשתים או דיינים או אוטרופוס כשדים להעיד יע״ל סימן‬ ‫כ״ג ולקמן סימן מ״ו סעיףי׳ולקמן סימן י ״ ץ ‪4‬‬ ‫הגזברים כל זמן שאין להם ולא לקרוביה׳ שום זכו׳ מכסי‬ ‫הקד ולא בפירותיהם הרי הם כשרים לחעיד אע״פ שהגזבר‬ ‫מחלק הממון למי שטוב בעיניי אינם נקראים גוגעים בשביל‬ ‫זה שאין טובת הנאה נקרא ממון ואע״פ שנותנין אויב מזה‬ ‫ההקדש ג״כ לעניי׳ שר& קרוביהם אין מבטלין העדות בשביל זה‬ ‫כיון שלאהיתה ההנאה ניכרת בשעת העדאת העדות ‪.4‬‬ ‫• ובן כל עדות שעכשיו אינו נוגע בעתת אע״פ שאיפשי־י אס‬ ‫יתעשר יהנה בעדותו כשר להעיד כיון דעכשיו איבו נוגע ‪4‬‬ ‫י א ראובן שיש לי שטר ת ב על שמעון ונתבו לליי בכתיבה‬ ‫ומסירה והיה שמעון מעירי המתנה פסול רשמעין נוגע‬ ‫ת א משום טענה דהשני נוח לו יותר מן הראשין יעיין לקמן‬ ‫סימן ס״י סעיף כ״ב ‪4‬‬ ‫י ד השיבי בית אי שיה מחבית יבאי מערעייןעל הבית או‬ ‫השדה אס השוכר ל*ןח השכירות בידו ואומד כל סי שיתקיים‬ ‫קרקע זו בידו יטול השכירו׳ ד י י זה מעיד למשכיר ואש כבי‬ ‫נתן השכירות למשכיר איגו מעיד ל ו רגוגע כעדות הוא שהת‬ ‫אס תצא הקרקע למערער חייב‪ .‬לשלם השכירות פעם אחרת‬ ‫ואע״גשאם תצא הקרקע בדין ליד המערער ויתחייב לשלם לו‬ ‫השכירות פעס אהדת יטל ת א לחזור ולתבוע המשכיר הראשון‬ ‫שיחזיר לו שבירתו שהשבי׳ לו בית שאינו שלו מ״מ לא ניחא‬ ‫ליה למ*ןם בתנא ודייני לפיכך נוגע ת א ואינו מעידואת־אקח‬ ‫המשכיר השכירות בבנינו ומחזירו לשובר בדי שיתנהו למי‬ ‫שיזכה בדין היי זה מעיד לו שאז אינו גוגע בר״א שחשוכי‬ ‫עויגו י י בבית אי שיצא ממנו ויש עיים ש י י ט אבל אי ליכא‬ ‫עיים ש ד י ט ובא והעיי אני ייתי בבית זה בבח זה המשכיה‬ ‫ג׳ שנים שני חזק׳ ונתתי לו השכירות נאמן בבל עמן במגודאי‬ ‫בעי תה שתק *‬ ‫ע אה שבאי עליו מערערין להוציא קרקע שלו מידו אם לא‬ ‫ישאר בידו קרקע אחרת כנגד החוב שיש למלוה עליו אין‬ ‫המאה והעיביכולין להעידלו להעמיד׳ דו מפנישהםשניהס‬ ‫מגעים המלוח מעיד כדי לגבות חיכי ממנו והערב בדי שלא‬ ‫יחזור המאה עליי כשלא ימצא כלים ביד הליה אבל אם ישאר‬ ‫קיקע אחרת כיד הלוה כנגד החוב מעיתםולא חיישינן שמא‬ ‫אע״ג שיש א קרקע אחית חוששין לב״ח אח׳ הקודם אה שיגבה‬ ‫אותה קרקע קודם א והוא יגבה חובו מזה הקרקע שאץ י ר ך ל ת ש‬ ‫אלאעלמהשעומיכגגי אחריותו ולא יותר אלא כלזמןשיואין‬ ‫אחייות שלהם קייס אינו חושש ׳אם יש לי לאה שום ביח אחי‬ ‫אס לא שאין דרך בני אדם לחוש בל כך במשאם ומתנם שאל״כ‬ ‫אין‬ ‫מ‬

‫חושן המש*ט‬

‫היכור ע ד ת‬

‫סימן י ן‬

‫אי; לד אדם שיקח קיקע מחבית ואע״ג רגבי מוכי ש ד ת שלא‬ ‫אדם חושש באחריות משאו ימתניבלכד שא׳יב אין^ף אדע שילזי(‬ ‫באדדיות אמ״ינן שאיני מעיר לי עליה דחיישיבן שמא דעתו‬ ‫קרקע מחכירר ולבך אם יש לו כנגד אחריותו םגי לי׳ בתכי ואינו‬ ‫להעמידו בפני בעל חובי אע״ג שאין אנו יודעים אם יש לו שים‬ ‫חושש יזתייי הבי נמי נימא הכי גבי חשש גזולה שמי שקנה‬ ‫שישלוב״ח‬ ‫ג׳׳ח שאני התם דחיישיגן שמא המוכר •בעצמו יודע‬ ‫קרקע מחבית אייי׳ הוא גברא אלמא מאד אע״פ שיהיש ת>‪$‬יל‬ ‫אחריתא‬ ‫ארעא‬ ‫ומעיד כדילהעמידי בפניו הלכך אפילו אית ליה‬ ‫וגברא אלמא היא שמא שדה זו שאני קונה ממנו גזילדרהיא‬ ‫אין מעיר דחיישינ; לב״ח גדול שחובו יותר משדה האחרת שיש‬ ‫כידו שמתיר אלמותו גזלה מאחרים יאיבי קיגהאיתי אלא א״ב‬ ‫לו מפני שהוא יודע האמת ורוצה להעמיד את זו בפני ב״ח אבל‬ ‫יראה שימצא אחריותו מידו בשדות אחרים שאם יבא הנגזל‬ ‫גבי אחרים כגון מלוה וערב ובן גבי לוקח יבםמוך אין חוששין‬ ‫ויטדפה ממנו שיוכל לחזור עליו מ״מ איגו חושש אלא לשדה זו‬ ‫היא‬ ‫כ״ב לפיכך מעיתן אפי׳ אם הקרקע הנשארת ביד הלוה‬ ‫שקונה שמא היא גזולה אכל לא יחוש מפני זה שכל שרותיי‬ ‫שמא‬ ‫זיבורית והקרקע שמעידין עליה היא בינונית לא חיישינן‬ ‫של מוכר זה הם גזולות שאין דרך אפילו שלאדם אלם לגזול בל‬ ‫מעיד עליה כדי לגבות ממנה כתן ב״ח בבינונית דלא חשיד להעיד‬ ‫שדותיו רק לפעמים יק־ה מקרה בלתי מהוד שיגזול שרה אחת‬ ‫שקר משום חלוק שבין בינונית לזיבורית מון שמוצא לגבות כל‬ ‫מתוןי אלמותו שאס לא כן אין לדבר הוף שלעולם לא יקח‬ ‫דובו בי׳־יא בכתם ערב אבל אם הערב קבלן שמן הדין יבול המאה‬ ‫אדם שדה מחבית שיחוש שמא בל שרותיו יהיו גזולר ולא יהיה‬ ‫מבית תמני תחלה אינו מעיד אפי׳ אם ישאר קרקע אחרת ביד‬ ‫לו מקים לחזור עליי וכיון שכן אין כאן קושיא כלל ושפיר‬ ‫הלוה מפני ש ת א חפץ שימצ׳המאה לנבית בריוח מן הלוה שמתוך‬ ‫קאמינא שחלוק׳ השני שהוא יהודא יכול להעיר ללוקח הראשון‬ ‫כך לא יחזור עליו ואפילו אם השדה שמעיד עליי עידית אי זיבורית‬ ‫ש ת א ליי יאין כאן בית מיתש כלל אם יש לו אי־עא אחריתי‬ ‫שיאמר הקבלן שמא ניחא ליה למאה ליקח בזיבורית טפי פורתא‬ ‫לראובן המויבי* דלמאי גיחיש אילשמא כשיוצי׳ המערעי השדה‬ ‫ולא יחזור עלי או שמא ניחא ליה לאה אתן בעידית בציר פורתא‬ ‫מן הראשון ויקח הראשון השדה הגשארמן המוכי לא יהיה לו‬ ‫ויסלקנו כימנו ואין להקשות מ״מ מאי נפקא ליה מיניה כיון שיש לו‬ ‫אחריות על ש ר ת גבי מוכי־ ליכא למיחש להבי דבמה יוציאגו‬ ‫קרקע לאה אי אתי מלוה וטדיף את של קבלן'אתי קבלן יטריף‬ ‫המערער מן הראשון אי •בטענ׳ ב״ח שיאמר ראובן חייב לו הא‬ ‫את של לוה כיון דאית ליה ארעא אחריתי דטריח׳ ליה מילת׳למיקס‬ ‫בטענתו זו לאי בעל דבי‪-‬יידידיה הוא שיאמ׳ לו הלוקח הי־אשון‬ ‫בתנא ויייני אבל כשיהיו לאה קיקעות הרבה לאינב׳המאה מן‬ ‫הנחתי לר מקיה גבי יתרה או בשרה הנשאר ביד ראובן אלא מאי‬ ‫הקבלן הואיל ויבול לגבותו מן הלוה בהיוחה •‬ ‫אית לר למימר שמא בטענת גזילה ייציאנו המעיעי מן הלוקח‬ ‫יך לוקח ראשון מעיד ללוקח שני להעמידה בית ו ת א דאית הראשון ה״נ אין כאן בית מיחיש כשיעיד הליקח השני לראשון‬ ‫אהא״־עא אחריתי כיצד כגון ראובן שמב׳ שדה אחת ללוי‬ ‫שהיי כבר אמדנו שאין דרד הבריות ‪.‬לחוש שיהיו כל שדותיו‬ ‫באחריות ואח״כ מכד שדה אחרת ליהודא ג״כ באחריות ואתא‬ ‫ש ל אלם גזולות ואם יצא השדה הראשון מלוקח ראשון בטענת‬ ‫איגיש דעלמא ומערער על של יהודא אמר ראובן גזל׳ ממגי‬ ‫גזולה אז לא יחוש לוקח שגי לשלו שהיא גזולה שאין בל‬ ‫מעי׳ לו איליהלרא דהיינו לוקח ראשון שהוא אי ללוקח שני‬ ‫שדות של מוכי זו גזולות ולמה לא יעיד «‬ ‫שהוא יהלדא ש ת א ש א ולא של מערער ו ת א דאית ליה ליהורא‬ ‫ראובן שמכר שדה לשמעון ובא לוי לערער עליי א מ ר‬ ‫עוד קיקע אחית שלקח מראובן כדי שיוכל ב״ח דראובן לגבות‬ ‫שראובן גזלה ממני פשיטא שראובן איני יכול להעיר‬ ‫חובו הימנו כיין ב״ח שגיב׳ מאקח האחרון תחלה ואס אין לו‬ ‫לפסול ע ת ליי כ ת להעמיד הקרקע ביד שמעון ואפילו מכרה‬ ‫גובה משלפגיו ותלכד מון יאית ליה ליהויא ע ו י קיקע אחית‬ ‫לו שלא באחריות תדאי גוגע בעדות הוא דגיחא ליה דלא‬ ‫המשועבי לב״ח ייאובןמעיילוי ליתיא על ש י ה זו שמעיעיין‬ ‫לקרייה גזלנא אס יזכה בה א י בטענה דראובן גזלה ממנו אלא‬ ‫עליו שאין לו הנאה ללוי במה שתשא׳ השיה זו ביי יתרא‬ ‫אפי׳ אס אין טיען ליי שראיב! בעצמי גזלה אלא שקנאה ממי׳‬ ‫כמ״ש בסמוך א״נ אע״פ שאין לו ליתדא קיהע אתית שקנה‬ ‫שמלה ממנו אפילי הכי אין ראיבן מעיר להעמידה ביר שמעון‬ ‫מיאובןאלא יש לראובן עצמו קרקע אחי ת בת תי־ין שהוא‬ ‫אע״פי שמכרה לי שלא באחריית יאפיא אם שמעוי מכיר בה‬ ‫משועבדת לב׳־׳״ דידיה מצי לוי לאסהודי ליהידא אהד קיקע‬ ‫שזו השדה הית׳ של ראובן ושל אבותיי מעולם ימירה שאי‬ ‫שמעדעיין עאו דלאו נוגע בעדות היא דלית ליה הנאה בעדות‬ ‫בא להוציאה מידו בעתם שקרים ^ ש ת א אפי׳ אס יוציאגר‪.‬‬ ‫יהא א?י׳ אי מפיק ליה האי מעיער קרקע זי מיתדא לא אתי ב״ח‬ ‫ליי מידי אין לו אפילו תעתמתעל ראובן אפי׳ הכי אין ראובן‬ ‫דדאובן לטריף מאי אלא מקרקע אחית שיש א ליהויא מראובן‬ ‫יכול להעיד לי עליה לפי ש ת א חפץ שתשאי הקרקע ביר‬ ‫שהוא אקח אחיין שיכול אי לימי לי הגחתי לד מקים לגבות‬ ‫שמעון שקנאה ממני דשמא ת א יודע בעצמי שהיא חייב‬ ‫ממיו או מקרקע אתית שיש ליאובן ע י י ולב״ח גיול יותר‬ ‫לאחדים ומעיד בדי שאם יבא בעל חובי ליפרע ממנו ולא ימצא‬ ‫מקרקע זו לא חיישינן בדבתיבנא בסעיף הקוים שאין אימ חושש‬ ‫אכלוה שיביא הבעל חובו׳ ויטרוף משמעין שדה זי ולא יהיה‬ ‫אלא מהשיש בנגד אחריותו ולא יותר אבל אי אכא קרקע אחרת‬ ‫ת א לוה רשע ולא ישלם יכי תימא מאי מרייח בזה ההא םוף‬ ‫אצל יהגדא או אצל ראוב! עצמו לא מסתיר א י ליתדא מפני‬ ‫סוף יקרא אותו שמעון אה רשע דלגביה תריה יהיה גס בן אה‬ ‫שמעמיד לוי בפני ב״ח ייאובן פן יבא ייטרף ממנו שדהו כיון‬ ‫שלקח ממנו מעותיי על זה השדה יעכשיי תצא השדה מתחת‬ ‫שלא ימצא אחרת לא אצל ראובן ולא אצל י ת י א ש ת א לוקח‬ ‫ידי מחמת ראובן ומעותיו ישא־יו ביד ראובן המוכר ותה אה‬ ‫אחתן ובן לוקח שני אינו מעיד לאקח ראשון בגון אם יבא‬ ‫באה ממנו ילא ישלם יהיה ליה ר ש ע זה אינו דלא מיקרי רשע‬ ‫באחריות ויאבד‬ ‫י ר על שיה שקגה לוי מראובן‬ ‫לגבי שמעיז דמצי למימר ליה להכי מכרתי לך שלא באחריות‬ ‫יאלו ב״ח‬ ‫ממנו‬ ‫ראובן‬ ‫זו גזלה‬ ‫המעיעי שדה‬ ‫מפגי שידעתי שתיתי חייב לאחדים שיבאו ויטרפו ממד ואתה‬ ‫דראובן פשיטא שלא יבא לגבות מלוי תחלה י א י יבול ליחותו לא חשת בזה וקניתה אותה כן שלא ד אחריות אמרתי יראי‬ ‫מיד על ׳יהודא שקנה אחריו ויאמי א הנחתי לד מקום מ ׳ אלא‬ ‫חפצת בקרקע זי אפיי ליום אחד יקבלת עליך אפי׳ כשיבא‬ ‫אפי׳ אם יבא המערער על השדה שקנה לוי ויאמר ראובן גזלה‬ ‫בעל חוב לטורפה ממך לא איכפת לך בזה ימהלת לי מעותיך‬ ‫ממני אין יהויא מעיי ללוי ינוגע בעתת הוא יכי מפיק לה ואיננו לוה רשע גבירידך ואפי׳אםקגה ראובן השדה מאחרים‬ ‫וזמעיעי מלוי יחזוי לוי עליו על השיה שקנה הוא אחריו מיאובן‬ ‫ומכיה מיד לשמעון ולא לוה בעתים משוח איים דנימ׳שיעבדה‬ ‫שהיא משועבדת לו באחריותו אא״כ נשאר ב י י יאובן ש י ה‬ ‫לו אפ״ה אינו מעיר לו דחיישינן שמא א ה קודם שקנאה הוא‬ ‫אחרת שצריך אי לחזור על ראובן שהרי יאמר לו יתדא הנחתי וכתב לאיתו מלוה דאיקני וקי׳׳ל דאיקני וקניה ומבי־ משתעבד‬ ‫לך מקום מ א ז יכול יהודא להעיד לאי רלא מדיח מידי בעדותו‬ ‫ואפי׳ אס אין אנו ירעין לו שוס ב״ח או שאנו יירעים שיש לי‬ ‫י ש מדקדקיןאפי׳ אם נשאר שדה אחרת ביד ראובן היאך יעיד‬ ‫קרקע המספקת כנגד חוב של זה ששוה כמרלךקע זי שמעיר‬ ‫יתדא ללוי דהא עדיין נוגע בעתת הוא דשמא ת א חושש אס‬ ‫עליה אפ״ה אינו מעיר שאנו חוששיןשמא יש לו עליו ״ובית‬ ‫יוציא זה המערעי• שדה דדאשון מלוי ויבא לוי ויקח השדה הידועים א דלב יודע מרת נפשו ואין יתעק לגו או שמא ת א‬ ‫הנשא־ית מראובן אס אז יבא ג מ ד ע י אח״כ על שדה שלי ייאמר‬ ‫יודע שעשה זו השדה אפיתיקי מפורש שנמצא אפיי׳ יש בידי‬ ‫ראובן גזלה ממני לא יודה לי מקים לחזור על ראיבן לפיכך‬ ‫שרות אחיות לא יובלהב״י לגבות אלא מזי וכל זה כשבא לו‬ ‫הוא מעיד ללוי כדי שישאד השדה הראשון של ראובן ביד מ י‬ ‫הנמדעי להוציא׳ מיד שמעון מבח חטובי* אבל אח אין המערער‬ ‫ואז ישאר זה ג״ככיד ראיכן ואס יבא אחייב ה מ ע ד ד ע ל שדהו‬ ‫בא מכת ראובן המוכי אלא מכת שמעון הלוקח בעצמו בכי?‬ ‫יהיה א מקום לחזור על ראובן ואס כן הוי אה הנאה בעדותו‬ ‫שיש לו חוב או שום תביע׳ על שמעון מ״מת עצמו אז' יכיל‬ ‫ודוחק אמר דמיירי דלוקח שני קנאה מיאובן בלא איריות דהא‬ ‫יאיבן להעיי לו יהשתא לא מתוח מידי בעדותו *‬ ‫בודאי תיווייהו בשוה קנאו וכיון ייאשון קנה באחריות גם השני‬ ‫יאיבן שמבי פיה או טלית לשמעון שלא באחרית ובא‬ ‫קנה כן ע״כוג׳יל לפי סברתי שכתבתי בפעיף הקודם לזה שאין‬ ‫אי לערער עאה לתציא׳ מיד שמעו! בטענה שתא‪ .‬גזולה‬ ‫‪K‬‬

‫מ‬

‫ע‬

‫ע‬

‫או‬

‫״‬

‫ש‬

‫עיר‬

‫הלכות עדות‬

‫סימן לז לח‬

‫או גנובה לו יוכל ראובן להעיד לו להעמיד בית שאינו גוגע בלא שער רשות ולא קנאה היורש וחייב להחדרה ואפי׳כשמו!‬ ‫בעדות זו שאין לו בזה שום הנאה במה שתשאי הפרה או הטלית והיא ביד הלוקח דאמיינן שיכול שמעון להעיד בד׳יא כשל*‬ ‫ביי־שמעין יאי משים כיי להעמייה בפני ב״ח ילא לקרייה לוה הניח ראובן אחריות נכסים אבל אם הניח ראובן אחריות נכסים‬ ‫רשע כי׳ הא קי״ל אפי׳ אם יבא ב״ח אינו יכול לטויפו שאין חייבית היורשים להחזיר דמיה ונמצא שזה נוגע בעדות ואינו‬ ‫ב״ח טויף ממטלטלי׳ שביי לוקח אפי׳עשאום לו אפותיקי ואפי׳ מעידוהאידנא דתקינו רבנן לב״ח למגבי אפי ממטלטלי ריתמי‬ ‫שעבר לו מטלטלי׳ אגב קיקע וידוע לנו שהיה לו קיקע שהיה אע״פי שמת הגזלן ולא הניח אחריות נכסים אין הנגזל מעיד לו‬ ‫יבול להקנותה בה ־אגבה אפי׳ הכי•נוהגץ עכשיו שאינו טורו״ דאכתי גוגע בעדות הוא שהרי יגבה דמיה ממטלטלי דיתמי אש‬ ‫מטלטלי׳ שמבי משום דא״כלא שבקת חיי לשום לוקח מטלטלי׳ תשאר ביד לוקח ובל זה מיידי ששמעון לא בא להעיר רק‬ ‫דמטלטליליתלהוקלא עכשיו בדי׳א שמעיד לו כשטועןהמעיעי שהשדה או הטלית אינה של לוי המעיער כגון שפוסל שטת‬ ‫שיאובן המוכה קנאה מגזלן ואינו טוען שיאובן בעצמו גזלן או עדיו אבל אם מעיד שהיא של ראובן בכל עמן יכול להעיר‬ ‫אז מעיי ־לו משום שאין לו שום צי הנאהמעיותואו אפי׳טוען שכיון שהודה בפני ב׳יישהיא של ראובן שוב אינו יבול לערעי‬ ‫המערער שיאובן המוכה בעצמו גזלן ממנו והוא מן הדבייס עליו לומר שהיא שלו ואין לו אפיי דמיה ולא תה נוגע בעדות‪.‬‬ ‫שאין בהן תקנת השוק כגון אם גנב ופיע בחוט או גנב ופרע יךן אדם שבא לערער על שום דבר שהוא בשותפו׳ של בני‬ ‫בהקיפו שאז הוי יינא אם יזכה המעיעי שנוטלו ואינו נותן‬ ‫העיר כגון מרחץ או רחוב העיר או כל דבי שהוא צורכי‬ ‫אינו‬ ‫כלום ללוקח כיון שלא עשו בזה תקנת השוק וגם הלוקח‬ ‫העיר אין א׳ מהש יכול להעיד עליו שכולם נוגעין בעדות הם‬ ‫יטל לחזוי על יאובן שיחזיר לו מעותיו יהא מביו לו שלא וכן אינו נעש׳דייןעליו עד שיסלק עצמו ממנו כגון שיש לחש לבני‬ ‫כאחייות לפיבד יבול ראובן להעיי לו ילאו נוגע בעיות הוא העיר חזאי עוד מרחץ אחר בעיר או רחוב אחרת ותא מסל'‬ ‫שאין לו הנאה מעדותו אבל אם טוען המערער שיאובן בעצמו עצמו מזו כלמה שיש לו בה שלא יהא לו עוד חלק בו •ולא ירח״ן‬ ‫נגבה »ו גזלה ממנו והוא מהיביים שיש בהן תקנת השוק פירו׳ בזה עוד כל ימיו או לא ילך לרחוב הזו עוד ולאיהנה ממנו או‬ ‫שהוא מהיביים שאם יזכה המעיעי שזה הלוקח חייב לחזוי לו דאזיל למתא אחרי*א אז מעי׳ להם או דן אות׳ אע״פ שלא היה‬ ‫המטלטלים חייב הואלהחזיילו ללוקח מעותיו משום תקנת תחלתו וסופו בכשרות האאמתנן לעיל סי׳ ל״ג דבפסולממון‬ ‫השוק וחוזי המעיעי ותובע מעותיו מ! הגזלן שקנה זה הלוקח‬ ‫לא בעינן תחלתו וסופו בכשרות ע״ש סעיף ט״ו ‪v‬‬ ‫ממנו אז אין יאובן מעיי לשמעון ינוגע בעיות הוא שחושש יט וכן הדין בבני העיר שנגנב להם ס״ת שלהם אין א ׳ מהם‬ ‫שמא יצטרך הוא להחזיר המעות ללוי המערער אע׳ינ ילשמעון‬ ‫יכול להעיד או לדון עליה דלשמיעה עבירה וכולן נהנין‬ ‫מכרן שלא באחריות מ״מ ללוי חייב להחזיר לו מעותיו לפיכך ממנה כשקוראים בה והוי נוגעין בעדות עד שיסלק עצמו ממנה‬ ‫אינו מעיד לו ‪4‬‬ ‫כגון שילך לעיר אחהת או שיש להם ס״ת אחרת והוא מקבל עליו‬ ‫ין ראובן שגזל טלית או שדה משמעו! ובא לוי לערער להוציא׳‬ ‫שלא לקת׳ בזו אלא באחרת ועייל סי׳ ז׳ סעיףי״ב‬ ‫מיד ראובן ואומר שדה זו או טלית זו שלי הוא ומביא ך מי שנתחייב מנה לעניי העיר אש עניי העירסמוכין על בני‬ ‫שטר או עדים ׳שהיא שלו אס יבא שמעון ויעיד שיודע ששדה‬ ‫העיר אין מביאין להם ראייה מאנשי עירם לא מבעיאאם‬ ‫זו או טלית זו היא של ראובן מקבלין עדותו שהרי אינו נוגע דרכם לפרנס אותם בבלצרכיהם ולכשיכלה המנה שגבו לצרכם‬ ‫בעדות זו שביון שהודה בב״ד שהיא של ראובן שוב א׳ינו יכול הם חוזרים ומכין כדי לתת להם כל מחסורם יפסולין לעדות‬ ‫לחזור להוציאה מיד ראובן אבל אם אינו מעיד שהיא של ראובן תדאי כולם נוגעים אלא אפי׳ אם דרכן לפסוק עליהם צדקה על‬ ‫אלא שבא ומעיד הוא ואחר עמו לפסול השטר של לוי או כל א׳ מהם כמה יש לו לתת לענייהם בכל חדש או שנה ואס לא‬ ‫מזים את העדים ואז ממילא ישאר השדה או טלית ביד ראובן יסתפק לבל צורכן אין גובין יותי אפ״ה איןמביאין ראייה מאנשי‬ ‫הגוזל אינו יכול להעיד תדאי כוונתו שיעמידה ביד ראובן הגוזל העיר אפיי אם אמרו שנים מבני העיר אנו ניתן הדבר הקצוב‬ ‫כדי שיוציא׳ אח״כ ממנו בראיות או בשטר שיביא אח׳׳כ שהיא עלינו ונעיר איןשומעין להם מפני שהש נהנין במה שיהיה תות‬ ‫שלו ושראובן גזלה ממנו ולא אמרינן כיון שיש לו ראיות שהיא‬ ‫לענייהם הואיל וסומבין עליהם ותו להו נוגעין בעדות׳‬ ‫^לו מה הגאה יש לו במה שתשאי ביד ראובן שהרי גם אם ב א כל הדרים דתו נוגעים בעתת שאמרנו ובל כיוצא בהם‬ ‫יוציא׳ לוי מראובן יכול הוא אח״כ להוציאה מיי לוי המעיעי‬ ‫כולם הם תלויים בדעת הדיין ועוצם בינתו שיבין עיקייי‬ ‫בראיותיו שישלו כמו שיוכל להוציא׳ מראובן הגוזל דחיישינן המשפטים ויודע דבר הגורם לדבר אחר ויודע להעמיק לראות‬ ‫שמא ראובן נוח• לו ולוי קשה לו כלוי שאיפשר שהוא חושב שנוח אם ימצא לזה העד שוס צד הנאה בעולם בעדות זו אפי׳ בדרך‬ ‫לו להוציאה מיד ראובן יותי משאיפ־שר לו להוציאה מיד לוי רחוקה ונפלאה ה״זלא יעיד בק וכן לא יהיה דיין ברבר שכיוצא‬ ‫מפני שתא בעל דין קשה יותי מראובן ולבך הוא מעיד לו‬ ‫בזה שיגיע לו שום צד הנאה בעולם ‪4‬‬ ‫וכל מה שכתבנו הוא מדינא אבל האירנא נהגו בבל י ש ר א ל‬ ‫להנאתו ובן הדין אס מכר ראובן השדה הגזולה־ ליהודה או הורישו כ ב‬ ‫לו ובא לוי ועיערעל יהודא לתציא׳מירו בטענה שהוא שלו‬ ‫משום תקנת הצבור שאין מביאין ערות מבחוץ לעיר‬ ‫בעדים או בשטר אין שמעון מעיד לפסול השטר או להזיש את להעיד על‪.‬תקנתם והסכמתס אלא מקבלין עליהם עירי העיר על‬ ‫העדים להעמיד השדה ביר יהודה מן הטעם שאמרנו שחושש כל ענייניהם ועל ההקרישות שלהם ומכשירין אותס אפי׳לקתביהש‬ ‫ואמר זה נוח לי וזה קשה לי להוציאה ממנו שכשס שיוכל כיוןשקבלום עליהם אנשי העיר הוו להו כמי שאומי נאמן עלי‬ ‫להוציאה מיד הגזלן כן יוכל להוציאה מיד הלוקח לפיכך אינו אבא נאמן עלי אביך כו׳ שאם לא ינהגו כן לה;שיד עדיות כאלו‬ ‫מעיד שמעון ליתדאאפי׳ אם נתייאש מן הקרקע קודם‪-‬שמכרה לא יהיה לעולם תיקון לציכי צביר מ״מ לא הכשירו אלא פסולי‬ ‫ראובן ליהןרא שאי! כאן אלא יאוש גרידא ויאוש גרידא לא קורבה אבל הפסולים משום רשעה לא שייכי להבשיר׳מעיכך קהל‬ ‫קניידשנוי רשות אין כאן שמה שהיא ביד יהורא לא חשיב שינוי הממנים עליהם ראשי וטובי הקהל היי הם דייניה ואסור להושיב‬ ‫דשות בקרקע דק״קע אינה גגזלת אבל אם מכר ראובן הטלית ביניהם מי שפסל משום רשעה ובחזקת הישוב וכדומה לזה מצ״כי‬ ‫הגזול ליחודא ובא לוי לערער ומת ראובן ושמעינן ליה לשמעון העיר דנין אפי׳ ע״פ עד א ׳ ועד מפי הקבלה דהאבלאו הכי‬ ‫הנגזל דמייאשהרי יש כאן יאוש ושינוי רשות ואז יכול שמעון טלן נוגעים בדבי וע״ל םימ׳ קנ״ז וסג׳ מדיני! אלו יכל דגר‬ ‫להעיד ליהודה הלוקח להעמיד הטלית בידו שאין לו שום הנאה התלוי במנהג בני העיר א״א בו תי־י כמאה אלא אזלינן ביה בתי‬ ‫בזה העדות שהרי אפי׳ אם תשאר ביד יתדה לא תחזוי• לו רלבא וכן בל ביוצא בזה בדבי שאין אנו צייבי; עדות ממש וכן לא‬ ‫שקנאה יהודא ביאוש ושינוי רשות וגם דמיה לא ירזיו לו כיון אמרינן בכיוצאבזה לארונו אינו ראייה אלא תה ראייה דכ׳׳ק‬ ‫שמת ראובן מי יחזור לו הדמים אבל אמ ראובן ת לא יעיד שטוען אחד שהלא רבה שלמנהג והמאושרים לא ראינו מנהג‬ ‫שמעון ליהוד׳אף על הטלית מפני שהוא נהנה בעדות זו שתשאר‬ ‫זה ודאי אין מנהג כ! כיון שלא ראוהו גם הם ‪4‬‬ ‫ביד יהודה שאס יזכה לר בטלית זו אתג לי למפדע שמעולם לא‬ ‫קצת דיני חומה ובו סעיף אחד ‪:‬‬ ‫היתה טלית זו של שמעון ולא יהיה לו שום תביעה על ראובן לח‬ ‫אע׳׳פי שגזלה ממנו שאיגו שלו אבל אש תשאר ביד יהודה יהיה‬ ‫לו ראייה שתתה שלו אלא שראובן גזלה ממנו ונהי שהטלית א שנים שהעידו בא׳ שחייב מנה לפלוני ובאו שנים אתיים‬ ‫אינה חוזרת לו שקנאה יהודה ביאוש ושיגוי רשות מ״מ ראובן‬ ‫והזימום שאמת באותו שעה שאתם אומרים שלוה עמנו‬ ‫מתחייב לו בדמיה וכן הדין אס לא מכרה הגולן ומת והיחי הייתם ה״ז פטור מלשלם יעתת הראשונים בטלה שהתורה‬ ‫הטלית ביד יורשי ראובן אין שמעון מעיד לו עלית מפני שאס האמינה לעיים המזימי׳ שאומרים עמנו היית׳ וא״כמהשהעית‬ ‫תעמוד ביד היורש סופה לחזור לו דקי״ל רשות יורש לאו כרשות שזה לוה מזה ודאי שקי מעיייס והמעש שהאמינה התיית‬ ‫לוקח תורש כרעיה דמירישו הלא והרי אין כאן אלאיאושגדימ* למזישיש יות* מלמוומיט משום דכיי! שמעיריןהמזימץעלגו‪$‬ן‬ ‫של‬ ‫‪,‬‬

‫‪k‬‬

‫‪4‬‬

‫‪k‬‬

‫חושן המשפט‬

‫הלכות שטרות‬

‫סימן לט מ‬

‫של העד׳ המוזמן הן איבם נאמני׳ על עצמם לומר לא תינו פרעו ונתן לו שובר עליו אין מפסידי! אותו כלום ככתיבה שאם‬ ‫יוציא זה שמרו יוציא זה שוברו ואם לאלקחשובראיהודאפםיר‬ ‫עמכם כשם שאינם נאמנים לומר לא עשינו כך וכך ט ו ן אס‬ ‫אנפשיה לפיכך כשיכתבו לו השטר יכתבו בו זמן הקבין שאם‬ ‫באו שני עדם והעיד על שנים או אפי׳ על מאה שהרגו את‬ ‫הנפש או שחללו את השבת מאמינין לעדים ׳להתם ואינן‬ ‫יכתבום מהיו׳ יפסידוהו שיאמרו שטר זה מחוב אחר היא ואין‬ ‫מאמינים לאלו שאומרים שלא עשו כך וכך דאדם קרוב אצל‬ ‫השובר על חוב זה שדרי׳ השובר קוים לש״ח ואם אי[ זוכרין‬ ‫עצמו ואינו מעיד על עצמו ה״נ אין מאמינים לאלו שיאמרו לא‬ ‫זמן הקני! יכתבו שטרא דנא אחרונות יכתבנהו ואז ידעו רכל‬ ‫היינו עמכם שמעידיס על עצמס אלא מאמינים למזימין‬ ‫שהשובי קאי על זה השטר ואפי׳' מת הלוה קודם כתיבת השטר‬ ‫המעידים על גופן ופטרינן אותו הפלוני ולא עוד אלא שהערים‬ ‫ואפי׳ קבע לו זמן ועבר הזמן יכולין לכותבו אחר מותו וכן אם‬ ‫דמוזמיס חייבי׳לשלם לאלתו פלוני כפי מה שרצו לחייבו דכתיב‬ ‫מת המלוה ובאו תורשי[ לעדים שיבתם להם השטר כותבין‬ ‫ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו ויבת׳ התורה בפי׳שחייבים‬ ‫להם שאין מכסרי׳ ללוה כלום כמו שכתבנו סעמא ויש חולקין‬ ‫לשלם ממון ש ת ו רוצים לחייט לשלש דכתיב יד ביד וגרומקשינן‬ ‫ואומרים דאי משך מילתא טפי משלשים יום אין כותבי; דכתמ‬ ‫לרבות‬ ‫כיון דכתיב ועשיתי לו כאשר זמם יד ביד למה לי אלא‬ ‫הלואה פורעי! לשלשים יום ותישען שמא פרע והאמק לזה‬ ‫דבר הניתן מיד ליד דהיינו תשלומין ולא נאמר כיון שיש עליהם‬ ‫שאמר לו שאין לו שטר ולא לקח שובר ואם קבע־ זמן לפרעון‬ ‫חיוב מלקות משום לא תענה ברעך עד שקר לאנתחייבי׳ממון‬ ‫אין כותבין אחר אותו זמן דשמא פרע בזמנו והאמין לו שאין‬ ‫קמ״ל יד ביד לחייבו ממון ולא מלקות ומשלמין הממון בין‬ ‫לו שטר *‬ ‫שניהם עדם שהעידו בבי׳ד באחד שחייב לחבית מגה ואח׳יכ ך ואפילו בקנו מידו אס יבא הלוה לעדים קודם שבתבירו‬ ‫באו ואמרו שקר הערנו עדותם הראשונים קיימת שכיון שהגיד‬ ‫ומוחה בהם שלא יכתבו השטר אין כזתבין לו אע״פי שרקח‬ ‫שוב אינו חוזר ומגיד מ״מ נאמני׳ הם על עצמם במה שאומרים‬ ‫קנין וסתם קנין לכתיבה עומד ה״מ כשלא מיחה דלא בע*‬ ‫שקר העתי על פלוני שא? הפסידית חייבים לשלם לו כל מה‬ ‫לאמלובי ביה אבל אם מיחהשלא לכותבו לא יכתבו חובחו בעל‬ ‫שהפםידות מדעא דגרמי*‬ ‫כ ר ת וטעמא משום דאית ליה קלא לשטי* יותי מלקני! ולא‬ ‫ניחא ליה דליפשו שטיא עלויה משים חיילי נבטה אבל מ־־׳מ‬ ‫מעשה הקני! צריך לקיים וע״ל סימן רמ׳׳ג מ״מ אם יאבד הממה‬ ‫כיון שאינך רוצה שיכתבו לי השטר תחזיר לי טעותי עומעי[‬ ‫לו כי ודאי לא הלוה לו בקנין אלא אדעתא שיהא לו השטר‬ ‫כותבין ע ט ר ללוה בלא מלוה ו ע ל איזה‬ ‫לט‬ ‫בידו לראייה לטתף ממשעבדי וכל זמן שאינו מחזיד‬ ‫בותבין ובו י״ז סעיפים ‪:‬‬ ‫לו מעותיו אם ע ד ו תצימ לילך למדינת הים יש מי שאומר‬ ‫שתלך לפני ב״ר ומעידןוהב׳יד כותבי! לי אלא שהעדים אינם‬ ‫דבר תירה א׳ מלוה בשטרוא׳ מלוה על פה גיבה מנכסים‬ ‫א‬ ‫רשאין ליכתוב כיון שמיחה בהן ולב׳יר אינו יכול למדות דאלים‬ ‫משועבדים דקי״ל שיעבודא דאירייתא בלו׳ סיד שמלוה‬ ‫בחיית ויש מי שאלמד שאפי׳ עימד וצווח לעיים אל תכתבו‬ ‫דמלוה מעות לחבית משועבדים כל נכסיו למלוה מן דחויה‬ ‫בעד הלואהזודכתיב והאיש אש־ אתה נושה בו י ו צ י א אליך את לו השטר טתבין על ברחו אעי׳פ שאיי עדיו רוצ׳־ם לילך למדינת‬ ‫ת ם דשמאיבא הדבי־י ל י ד שבחה * י״אדלא אמרינז כתר‪ .‬קר!‬ ‫העבוט החיצה וגושה בין בשטר בין בעל פה משמע ואמר׳תורה‬ ‫לכתיבה עומד אלא שקנו ממנו בפני דכלוה דכיון 'ד־׳יפה כחו‬ ‫יוציא אליך את חעטטש״משכל מטלטליו משועבדם׳לו וה״ה‬ ‫בפניו וראי על דעת לטחבו לו קנה אבל אס קבו מנינו שלא‬ ‫אקרקעותדכ״ש ת א שדרך המלוין לסמוך עליהן יותר אבל חז׳‪-‬׳ל‬ ‫בפני המלוה אין כותכין ובעו לאימלוכי ביה ויש תלקק בזה ‪m‬‬ ‫תקנו דמלוה על פה לא יגבה ממשועבד׳ אלא מבגי חורי כמי־ש‬ ‫ף אץ הערים צריכין להיות מזומנים לשם העדות אלא כל‬ ‫טעמא בע״ה ואיזהו הס משועבדים כגון שמכר הלוה קרקעותיו‬ ‫שיאו יכולין להעיד אבל מ״מ כשהזמין אחרים בקניינן אין‬ ‫לאחרים אחר שלוה• מזה ונקראו משועבדים לפישאע״פי שהם‬ ‫אלו יטלין לכתוב לו דבי אמרינן כתם קנין לכתיבה עומד ה״מ‬ ‫ברשות הקונה דע משועבדים לב״ח של המוכר מעת שהלוה‬ ‫אלודמייחדי ועשאן שאתן ואפי׳ אלי דמייזדי אם כתבו אינם‬ ‫ונכסי׳ בני חורין הם נכסי הלוה וקרקעותיו שלא מכרם ומהטעם‬ ‫אמרו דמלוה ע״ה אינו גובה אלא מנכסי׳ בני חורין ולא ממשועבדי׳ יטלין לכתוב פעם שנייה בי העדים שעשאו שליחותן אינם תזרים‬ ‫ועושי! שליחות אחרת וכ״ש האחרים שראו הקנין ולא נעשו‬ ‫משים ‪0‬סייא דלקותת שלא ידעו שזה המוכר׳ חייב כלום ואם‬ ‫שלוחים בכתיבת השטר והדין נותן בן שא׳יכ אם ת ו שם הרבה‬ ‫היו יידעי׳ לא היה קונים מיראתם שמא יטרפו מהם אבל כשתא‬ ‫בבי אדם כלשניםיכתטא שטר וגובה וחוזר וגובה אלא לעולם‬ ‫מלוה בשטר ביון דאיכא חדתי שטר ועדי׳ מפקי לקלא ולקוחות‬ ‫אין כותבין אלא הטזומני׳שעשאן שלוחים אבל אם אלו האורים‬ ‫א‪.‬יסית אנפשייהו כיון שידעו שוה ת ה חייב ודע הלט וקנו‬ ‫מעידן בע״פ מקבלין אותן ועדתם עדות שאם כפר זה בעיקר‬ ‫ממנו ואיזה נקרא מלוה ע״פ המלוח את חבית בעדם ולא נתן‬ ‫הדבר תחזק כפרן ע״פ עדות אלו אבל באומר פרעתי נאמן ואף‬ ‫לו שטר או שהודה לו־ בפני עדם ש ת י ' ל ו זהו נ ק ר א מלוהע״פ‬ ‫ואינו גובה מהמשועבדס אלא מ מ י חודן והמלוה את תבירו עיפ שראו שקנו ממנו בפני האחדים דשמאאותן האחרים כתבו‬ ‫שטר וזה פרע והחזיר לו שטרו ולא עוד אפי׳ תיך זמנו נאמן‬ ‫בעדם ובשטר אפי׳ לא כתב לו אחדות נכםיס פי׳ שלא כתב‬ ‫לומר פרעתי ובשבועת היסת משום רריע טענתו של מלוה שהיה‬ ‫בשייר ־‪:‬משעבד לוקרקעיתיו אפייה נובה מן המשעובד׳ דקי״ל‬ ‫א ה ד ת טעותפו^ר ת א י י ׳ שאני אומרים אע״פי שלא כתב כן לו להיות שניר בית ואין •לו תששין שמא נתפרע והחזירו‬ ‫אע״פי שאם אין שם לא קנין ולא שגיר ורעית שתא תוך זמני‬ ‫בשטר הסופר ת א שטעה שלא כתט אבל המאה ודאי לא‬ ‫גובה ע׳׳בעדים אלו ואינו נאמן לומר פרעתי שאני דחם דמעלייא‬ ‫הלוה מעותיו בלא אחריות נכסים דלא שדי איניש זוזיה ב כ ד‬ ‫בענות התובע דחזקה שאין אדם‪.‬פורע תוך זמנו ‪t‬‬ ‫וע״ל ריש סי׳ יכ״ח * ואם יש עדים שקנו מידו אפי׳ לא נכתב‬ ‫השטר כלל גיבה ממשעבד דםתס קבין לכתיבה עומד ויש לו ן בב״מ שאמרנו שלא היה לעדים לכתוב ולחתום להם עברו וכתט‬ ‫וחתמו ונתנו למלוה אינו נחשב כשטר אלא בפנקס שלזכתן‬ ‫קלא ועיילסי׳ ס־*א סעיף ב׳וי׳ איזת נקיא שטר *‬ ‫דברים בעלמא ואם טוען פרעתי נאמן בשבועת היסת דשמא‬ ‫המלוהאת חבירו^בפני עדיםאע״פיעלאמר להם אתם ע ת‬ ‫‪j‬‬ ‫פ י ע ולא בקש שיחזיר לו השטר או שיתן לו שובר שתא לא ידע‬ ‫לא יכתבו עדותן ויתנו למאה רשסא אין הלוה רוצה שיהא‬ ‫שיש עליו שטר שסמך שהעד׳ לא יבתטהו כיון שבתן אין כותבין‬ ‫א ה שטר עאו עד שיאמר להמ ב*יי כתט שטר וחתמו א‬ ‫טית י״א שאם נתקיים השטר בב׳יד רנין על פיו תראי ידע מן‬ ‫וי״א שאע״פ שאמר להן כן כתובו וחתמו ותנו לו והם עשו‬ ‫הקיום דאית ליה קלאוע״לסימ׳מי׳ו סעיף י׳ובמקום שצריכיןלומר‬ ‫וחתמוהו לא יתנו לו השטר מיד דשמא רוצה לחזור בו אלא‬ ‫כתטוחתמו היינוכשמחייבעצמו בדבר מהאבל כשמוחלרבר‬ ‫צריכין לחזור ולהמלך באה ואח״כ נותנים אותו למאה וי״א‬ ‫לחבית או פטרו דבר אי; צ ד ך לומר כתט וחתמו וע״ל סימ׳ ע״א *‬ ‫שאין צריכין להמלך בו וכן טהגין‬ ‫ך כל שלא קנו מידו אפיי הודה בפניב״ד של ג׳ אם לא ת ו‬ ‫י בד׳׳א כשלא קנו מידו אלא היה הכלכתדאתדבריב בעלמא‬ ‫דינין קבועי׳ ולא שלחו לו אפילו קבץ איתם יתשיבם‬ ‫אבל אס קנו מידו שהוא חייב א מנה אע״פי שלא ראו‬ ‫ההאאה אלא תרה כן בקני! היי אא טתבין ונותנין אע״פי ותרה בפניהם ואמר ת ו עלי דינים אם בא אח״כ התובע ובקש‬ ‫שיכתבו לו הודאתו אין כותבי׳ דבל שלא שלחו אחריו לדונו‬ ‫שלא אמר להס כתבו שפתם קנין לכתיב׳ עומד דכיוןשהקגת‬ ‫ואינם קטע לכך לא נעשו בי׳ד אלא עדים דאמרינן דלמא אי‬ ‫אי; ל ך יפר כחגמל מזה ומסתמא רוצה שיכתבו לו ואפי׳ אם‬ ‫לא ת ו אלא ת ד הוו'ג״ב מורי ליה ׳קמייהו ולא הוי מהדרי אחר‬ ‫נשתהה זמן מרובה ואח״ב בא המאה ותבעם שיכתבו לו הרי‬ ‫אלי יכתבו ויתני ואין צריכין ל ת ש שמא פרע תדאי כיון שידע בי׳ד לפיכך אפי׳ הם ג׳ אין כתובין דשמא זה יפרע לו ולא ידע‬ ‫שיש עלו שטר ונמצא זה יתבע אותו אח״כ בשטר ויוציא ממגו‬ ‫דעדם כתבי אה שסרא כלזמז שירצה המאה לאתה נותן‬ ‫א מעותיו עד שזה היה מחזי׳ לו שטרי או לקח ממנו שובר ואם פעם שנית אבל אם ת ו ב*ד של ג׳ יושבים מעצמם במקו׳ הקטע‬ ‫להם‬ ‫‪%‬‬

‫הלכות שטרות‬

‫(‬

‫‪fc‬‬

‫‪T‬‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫הלכות שטרות‬

‫להם ובא התובע וקבל בפניהם ושלחו שאח אצל הנתבע וגא‬ ‫והודה בפניהם דדי אלו טתבי! תדאתו ונותנין לבעל ־דיני אפי׳‬ ‫לא אמר אתם עדים דכ׳יד גמור הוא וכל שנעשה בפני ב״ד גמור‬ ‫לא שייך למטען עאו כלום לא טענת משטה אגי בך שאין‬ ‫משטין• בפני ב״ד ולא טענת שלא להשביע את עצמו ילאשים‬ ‫טענה בעולם הואיל ועומד בדין בפגי דיינים תדא׳גמזדהתא‬ ‫וכ^פני עדים שהזמינו לבך הוא ‪ 4‬והוא שימרו הב״ד את שניהם‬ ‫כ ד שלא יערימו שניהם לחייב איש אחר וזה הוא לשון הרמב״ם‬ ‫מביאו• הטור בסימן זה והכי פירושו הלוה פשיטא שצריכין להכירו‬ ‫על כל פנים בשמו'דשמא מעלה שמו כשם אחר ומחייב את איש‬ ‫אחר אלא צריכין שיכירו גם את שם המאה שאמלא יכירו שם‬ ‫המא׳אלאאתשם ראה לבת יש לחוש רשגיהס יבאו לפניגו‬ ‫בעדמ׳ לתיב איש אחר כיצד שמא זה שהוא לפנינו ואמר שהוא‬ ‫המלר יעלה שמו בשם אחר ויתן השטר לאותו שהעל׳ שמו על‬ ‫שמו ואותו האחר יתבע בו את איש אחר ששמו כשם זה הלוה‬ ‫א״נ האיש הזה מעצמו שעוש׳ עצמולמלו׳ יקח הרשא׳ מאותי‬ ‫איש שהעא שמו על שמו ויתבע בו את איש אחר ששמו כשם זה‬ ‫הלוה שהוא לפנינו אבל כשמכירין שניהם בשמותש ליכאלמיחש‬ ‫למידי דלמאי ניחוש שמא *ש עוד איש אחד ששמו כשם זה‬ ‫הלוה ייעיימי שניהם לתת השטר לאותו האיש ששמו כשם זה‬ ‫חמלו׳ שיתבע בו אותו ששמו כשה זה הלו׳ פשיטא דכולי האי לא‬ ‫חיישינן דלחד שיזדמן שמא כשמא חיישינן לתד לא תישי׳ מאי‬ ‫איבא למיחש שמא יעשו קנוניא שהמלו׳ הזה בעצמו יתבע בשטר‬ ‫זה שהוא ב י ד את איש אחר ששמו כשם לוה זה כיון שאנו מכירין‬ ‫את שניהם לכאלמיחשאהשע״ישמכירין שם שניהם מתפרסם‬ ‫הדבר שלוה זה נתחייב לפלוני זה משא״כ צשאין מכירין שם זה‬ ‫האיש הבא לפנינו עש הלוה ועושה עצמו למאה שקש׳ לברר‬ ‫כשיצא השטר מיד אחר והא דאמרינן לקמן סעיף י״ג כותבי(‬ ‫ש ט י לאה אע״פי שאין מאה עמו והוא משנה שלימה ומשמע‬ ‫אעי׳פי שאין ממרין את המלו׳ הרמב״ם אינו מפרש׳ כן אלא סי׳ל‬ ‫)?ירושה רמכירין גם את המלו׳ אע״פ שאינו לפנינו ואתא‬ ‫לאשמעינן רמתבין אע״פ שאין עמו בפנינו ולא חיישינן שמא לא‬ ‫ימסור א השטר מיד אלא לאחר זמן ויבא לטרוף לקוחו׳ שלא‬ ‫כדן דמייריבשט־ הקנא׳ וכיון דשטר הקנא׳ היא אכא למיחש‬ ‫ליה דאע״פ שלא ימסינו לו מיד אינו טורף לקוחות שלא כדין‬ ‫כיון ש ת א שטר הקנא׳ הנכסים קנויין לו מעכשיו אע״פי שלא‬ ‫בא השטר אדו אבל בשטר דלאו הקנאי אין כותבי! כשאינו עמו‬ ‫שאין הנכסים נקנין לועדשיבא השטר ל י ד ואיכא למיחש לזה‬ ‫כמ״ש בסעיף י״ג וה״ה בשת׳ עמו ואינו רוצה למוסרו לו בפנינו מיד‬ ‫ג״כ אין כותבין והא תקט כשאינו עמו משום דמסתמא כשתא‬ ‫עמו‪ ,‬מוסד לו מיד זהו׳ דעת הרמב״ם והוא סובר דלעולם צריכין‬ ‫הב״ד או העדי׳ שטתבין השטת׳ להמר שם שניהם אפיי כשטרי‬ ‫הקנא׳ ולא סגיכשיכירו שם הלוה לבדו מטעמ׳ שכתבנו אלא‬ ‫שלדברי יבינו בעל ש ע שכתב כאןותא שיתוב״ד מכירי! ‪m‬‬ ‫שגיהם כ ד שלא יעי־ימו שניהם לחייב איש אחר עכ׳ל ולקמן‬ ‫בסי׳ מי׳ט סעיף ב׳ כתב צריך ש י מ ת העד׳ ששם הלוה פב״פ ט ׳‬ ‫ומשמע שם דבשטי־ הקנא׳ א׳יצ שיכירו שס המלו׳ וכן כתבתי אגי‬ ‫אחריו ומשמע א ש ת א סמך על דברי הטור שכתב בסימן זה‬ ‫כותבין שטר לאה אע׳יפי שאין מאה עמו ובלבד׳ שימרו שס‬ ‫האה ולא הזכיר המא׳ובתבעליו הרב ב״י וז*ל נרא׳ שהוא סובר‬ ‫בדברי דדב המגיד ט ׳ עכ׳יל ‪ 4‬אבל א נרא׳ שאין מיאן ראיי׳‬ ‫דסבירא ליה לטור כרב המגיד שהרי סייס דבריו בכאן ואמר‬ ‫כדאיתא לקמן סימן מ׳יט ולקמן כתב כפיתש הלו׳ להמא׳ופשיטא‬ ‫שר״ל גם בכאן האה והמלו׳ אלא שקצר באן דבריו וסמך על‬ ‫מה שכתב לקמן סימן מ׳׳ט נ״ל אבל מ*מ על רבינו בעל הש׳יע‬ ‫תישאר הקושיא שדבייו סותיין אא א ת א א ‪ 4‬ואפשר לי אמר‬ ‫ש ת א מחלק בין ב״ר לעדים דבב״ד שבית רבים כמו שיש כן‬ ‫בפיתשממרא פ״ק דב״מ גבי נפילת השטר משא״כ בפני עדם‬ ‫דלא שכיח רביס לפיכך הכא דטיירי בב״ד דשכיחי רבים חשש‬ ‫לחשש הרמב׳^ם שצריך להביא שגיהס כדי שלא יעדמו לחייב‬ ‫איש אחר אם אין ממרין שניהם דמון דשכיחי רבי׳ חוששיןלתד‬ ‫יוסף בן שמעון ולקמן בסימן מ״ט מיידי בעדם דלא שמחי רמס‬ ‫קמיית וסגי בהכרת האה שלא יעיים שאפי׳ בהכרתו לבדו לא‬ ‫חיישינן לתיי יוסף בן שמעון כיון דלא ש מ ת רבים ולפי התירוץ‬ ‫הזה כתבתי גם אני כאן דמייד בב״ד כמו שכתב השולחן ערוך‬ ‫וצריך שיכימ בית ד ן את שניהם ט ׳ ואןמן כסימן מ׳יט דמיירי‬ ‫בעדם כתבתי גם כן כמו שכתב השולחן ערוך שאין העדס‬ ‫צרימן שימת שניהם רק הא׳ לבת ואף כי מדבדו שבפגים‬ ‫בכיי אין נרא׳ שהיא מחלק כן נ״ליעוד דתדא׳ בפגי ביד אאמא‬

‫טז‬

‫סימן לט‬

‫היאכמ׳׳שלקמן סימן פ׳יא סעיף כי׳ב לכך צדיכין אוהד בהיותה‬ ‫ולחשוש מה שאין חדששין כן כהודא' גפני עדים נ״ל ״‬ ‫ךן והא דאמיינן שאין טתבק ההודא׳ כל זמן שלא קנו בדת‬ ‫ה״מקשהוד׳ במטלטלי! אפילו הס בעין ואפי' הם שלפקדון‬ ‫דשמא יחזירם וזה יוציא עליו אח״כ שטר אבל אם הודה א בק רקעו׳‬ ‫כגק^קרקע שהיה ראובן מוחק בה והודה לשמעון שהיא שלו אפי׳‬ ‫בפני ביאע״פשלא קבו מידו ולא אמר להם כתבו ותנוחת אלו‬ ‫טתביןינותנין שאין כאן לחוש שמא יתן לו וזה יחזור ויתבענו‬ ‫פעם שנייה שהרי הקרקע היא בפנינו ‪4‬‬ ‫ט האדאמרן שכשהוד׳ בב״ד הוי כמלו׳ הכתיב׳ בשטר ילפיב׳‬ ‫כותבין ובותנין לבעל דינו ה״מ כשלא קבל עליו את הדין‬ ‫עד ששלחו הכ׳יד אחריו והביאהו כם״ש אבל שני׳ שבאו לדין‬ ‫ותבע א׳ מהם את חבית ואמר לו מנה לי בידך ואמר לו הנתבע‬ ‫הן בין שאמרו הדייני׳ חייב אתה אתן לו בין שאמרו צא תן לי‬ ‫ויצא ואמר פרעתי נאמן ישבע תסת שפרעו יאע״ג דאמרינן‬ ‫לעיל רעדות בב״ד או תדא׳ בביר כמא׳ הכתוב׳ בשטר דמיא‬ ‫ה״מ היכא דלא ציית דינא עד שישלחי אחריי ייביאות לדין‬ ‫א׳ינציית לדינא ינתברר דלא פרע אבל היכ׳״דציית לתנא כנין‬ ‫הבא שבאי מעצמם לרין ינפיק מביא תנא אדעתי׳ דקבלי׳‬ ‫עאיה לדינא יבא יאמר פרעתי נאמן לפיכך אם חזר התובע‬ ‫לדיינים ואמר כתבי לי הוראתו אין כותבק לי דשמא פרעי ואפי׳‬ ‫למ״ד שנאמן לומ׳ פרעתי נגד פסק ד ן הבתיב יחתים כמ״ש‬ ‫בסמוך אפ״האין כותבי; לו דששא כבר פרעי יאטתת לבי תנא‬ ‫חנם למה לן זלזולא דבי תנא ת א‬ ‫י י״אאם יש פסק ד ן כתוב וחתום ביד התובע אק הלו׳ נאמן‬ ‫לומ׳ פרעתי דתה ליה ליקח הפסק דין ממנוולקרעו‬ ‫יאש זה איחר כמה ימי׳ עס הפסק דק שבידי ילא תכעו סברא‬ ‫הוא מדשתק כולי האי שפרעו והדיני׳ יש להם לומר לנתבע‬ ‫שנתנו הפסק ד ן לתוכי ואס לא אמת לו נאמן לומר פרעתי‬ ‫ש‪ ,‬א ידעתי שהיה לו פסק ד ן עלי ואם שכת הב*ד אס אמרו א‬ ‫או לא חזקה שאמת לו דבודאי עשו כמו שהוא הדין‪ .‬ויש‬ ‫חולקין ואומרים רבכל ענין נאמן הנתבע כשבועת ‪ T W‬אמר‬ ‫פרעתי אפי׳ נגד פסק ד ן בתוב וחתום מב״ד דלאו ארעתיה‬ ‫למשקלי׳ מיניה כשפרעי יכן ניהגון ‪4‬‬ ‫י א שטר הודא׳ שיצא לפני ב״ד וחתמו בו שנים ולא פרשו‬ ‫בו שאמר להם המודה כתבו וחתמו לו כשר דמסתמאלא‬ ‫ה? כותבין אלא א״כ צדה וי״א ה׳ימ בימיהם שה? הסופרין‬ ‫כקיאין וידעו שאם לא אמר כן כתבו וחתמו שלא ת ה רשאין‬ ‫לכתוב ולחתום אבל סופתס שבזמן הזה שאינן בקיאין בדיני‬ ‫דשטרא תישען שמא הם כתבו וחתמו אע״פי שלא אמר להם‬ ‫המודה ולא חשבינן ליהלשמרא מעליא לטרוף בו לקוחות אבל‬ ‫לגט׳ מיני׳ שטרא מעליא ת א ולא יטל לכפור דשיקרא ודאי‬ ‫לא כתט וחתמו ‪4‬‬ ‫בד׳יא שהיה כתוב בלשון שמוכיח שלא היה ב״ד מ ו ן‬ ‫‪y‬‬ ‫זכתן עתת כי׳ ש ת א לשון עדים אבל אם כתבבלשיןב״ד‬ ‫כגון זכרון דברים שהיה בפביניאי בפנינו ב׳יד הודה יאין חתמים‬ ‫כי אלא שנים ואין כתוב בו וחד ליתות פסול דשםא טעו לומר‬ ‫שנים חשובים ב׳׳ד אא״כ מוכח מתומשהיו ג׳ כגון שכתיב‪-‬בי‬ ‫שנעשה בפגי מומחה אעי׳פי ש ת א לא ישב עמהם אלא מזיב‬ ‫ט הוא אמר לבו שבכתב ונחתום שהוא לא תה טועה אמר כ״ר‬ ‫בשנים א״ג ת א היה עמהם בישיבה ולא היה לו פנאי לחתו^ן‬ ‫ואמר לנו שנכתוב ונחתום אנחנו הרי‪-‬םוכח שהיו שלשה ‪4‬‬ ‫ע כותכין שטר ללוה לתו׳ מזומן בית לתתו למאה בשיאה‬ ‫לו מעות אע״פי שאין מאה עמו דאכא למיחש שיבא מזה‬ ‫הפסד ללקוחות שכיון שהוא בעצמי מצוה לכתוב שטר חוב על‬ ‫עצמו היי ת א מזכה א נכסיו מעכשיו כמ״ש ובלבד שיכירו הכ״ד‬ ‫את האה שהוא ת א המצוה לכתוב השטר על עצמו ואעל‬ ‫מחייב איש אחי כיצר אמר לעדים קנו ממני שאני תיב לפלוני‬ ‫כך וכך וכתבו השטר ותנו אותו ב י ד ה ד אא טתבין ונותנין‬ ‫אותו אדו של האה ולא יזכה בו המאה שיהיו נכסיו משועבדם‬ ‫לועד שיצא מתחת יד הלוה שימסרו הלוה מעצמו או שלוחי‬ ‫לידו של מאה אבל אינם רשאין אתנו למאה בא רשות של‬ ‫האהדשמא כתט לאת בו חה עדין לא האתרוציא ממנו שלא‬ ‫כדן אבל כשיצוה שיתנוהולמאה נותניןאדאפי׳ את״לשמא‬ ‫עדיי! לא האחי ייבא לטרוף ט מאןותת שלקחו קוחש שיאה‬ ‫כיון שבא השטר א ת לא הוי שלא כדן שכבד נשתעבדו א‬ ‫נכסי האה משעת הקניןכיין שהאח ציה למתבוולתנו א וקבל‬ ‫עאי קבין הרי הקנה א נכסיי מעכשיי מיהי אם המאה מיחה‬ ‫שלא לטעב ו?שטרלאה מפני שאיני תצה שיצא עאי קול‬ ‫‪T‬‬

‫‪1‬‬

‫שהוא‬

‫הלכות‬

‫חושן המשפט‬

‫ש ת א משופע בנכסים א״נ כ ת שלא יתבע אותו הלוהטכמ״ש‬ ‫לדין‬ ‫כסעיף יי׳ז אע״פי שלא יתתיב מ״מ איבו רוצה לבא‬ ‫עמו אין כותבין בע״כואין טתביןשטר למלוה עד שיהא לוה‬ ‫עסו ואפי׳ אם אומר המלוה לעדיס כתבו השטר ורתמות‬ ‫ויהיה בידכב י־*ם יבא הלוה ללות ממני היום תתנות לי כי לא‬ ‫יתה שטר מוקדם כיון שהיו׳ יתחיל השעבוד ואם לאו תקרעוהו‬ ‫אין שומעין לו וטעמא חדא דהא וראי לא ניחא ליה ללוה שיצא‬ ‫עליו קול שהוא ציייך ללות מעות דזיילי נכסיה וגס מזיק לו‬ ‫במשאו ובמתנו שלא ישאו ויתנו עמו הבריות בהקפה וזה ברור‬ ‫ועוד משוס דאיבא למיחש שמא יתאחר הלוה ולא יבא תום אלא‬ ‫ליום אחר ויצא קלקול מתחת ידם שיבא לטרוף לקוחות שלא‬ ‫כ ד ן דהאכיון שאין הלוה עמו לא יקנה נכסיו מעכשיו דמי‬ ‫יקנה אותם לו וכשיבא אח״כ השטר ל י ד ע״פ הלוה שילוה לו‬ ‫אה׳יכ לא י ת ר הנכסים קנדים לו רק משעת הלואה והוא יטרוף‬ ‫מן הלקוחות מעכשיו מזמן הכתוב כשטר שהביד לא ירעו‬ ‫שנכתב קודם האאה והרי מעכשיו יטרוף הנכסים ויפסיד הלקוחות‬ ‫שלא כדן ב י יא שכותבין שטרללוה אע״פי שאין מלוה עמו‬ ‫בשטר שיש בו קנין שמשעה שקנו מידו נשתעבדו נכסיו למלוה‬ ‫אע״פי שלא ימסרנו ל י ד עד לאחר זמן והשתא כיטרףכדןטרף‬ ‫או שכתוב בשטר בהדיא שהנכסים יהיו משועבדים לו מעכשיו‬ ‫אע״פי שלא קנו מידו ביק שהק‪:‬ו לו בשטר בפירוש זכה בהן‬ ‫מיד אבל ש ט י שאין בו קנין אפי׳ מסר מעות ללוה בפנינו‬ ‫אין כותבין אפי׳ לאה עד שיהיה מלוה עמו ויתן השטר ביד‬ ‫המאה בפניהם דאז הנכסי׳ קנוין למלוה מעת שימםר לו השטר‬ ‫אבל אם לא ימסרנו לו בפניהם חוששין שמא יכתוב עתהללות‬ ‫בניסן ולא ילוה ממנו עד תשרי או לא ימסור לו השטר עד תשרי‬ ‫ונמצא המלוח טורף בשטר זה בניסן שלא כדין שדרי לא הגיע‬ ‫לידו עד תשרי ואם אמר קנו ממני שאני חייב לפלוני כך וכך‬ ‫וכתבו לו השטר או אפילו אמר קנו ממני לפלוני סתם דדי אלו‬ ‫בותכין ונותנין למלוה ולא ללוה דסתס קנק לכתיבה וליתנו ליי‬ ‫המאה עומד אס לא שיאמר הלוה קנו ממני וכתבו ותנות‬ ‫לידי אז לא יתנוהו למלוח ‪4‬‬ ‫• ף חייב עצמו לשנים ב־נין ואמר לעדים שיכתבו השטר‬ ‫ויתנו לידו ובן עשו ומס״ החייב את השטר לאחד מהם‬ ‫אע״פי שלא ידע האחר מזו המםי־ה ואפי׳ מת ולא ידע ממסירה‬ ‫זו לעולם מכיון שזכה בו האחד בשטר שמסת לו זכה גם השני‬ ‫בחלקו רגבו בו יתימים חלקם ‪4‬‬ ‫עדם שראו קטן שקנו מ י ד לא יכתבו עליו שטר שאין‬ ‫בקנין קט! כלום וע״לסימן צ״ו *‬ ‫עדים שיאו דבר אבותו של ראובן ואין זכות נגמר בזה‬ ‫עד שיביא עוד עדס אחרים שיאו עוד דבר אחר הס&ייע‬ ‫לזכות זה אס א א העדים כותבין ונותגין מה ש ד ^ עיין לקמן‬ ‫בסימן ר׳יה ‪s‬‬ ‫י ן אה שבא לב*ד בשטר חוב שבידו •על עצמו ואומ׳ שהמאה‬ ‫אמר לו שיביא א שטר כזה ואז יאה א מנה עד זמן פלוני‬ ‫וטוען הלוה שיכופו את המאה שיקיים הבטחתו ויאה א עד‬ ‫הזמן שקבע לו אפי׳ המלוה סודה שכן הוא שהבטיחו כך אלא‬ ‫שעתה חוזר ט ואיבו רוצה להלוות לו יטל לחזור ט ואינו יכול‬ ‫לטפו שיאה א וג״ל שצריך להחזיר א שכר הסופר שנתן‬ ‫מדינא דגרמי דמון שמודה לדבריו נ״לאבלאםאמ׳שיביאא‬ ‫משכון ראונו על המשכון וזה הביא א המשכון והמאה נטא‬ ‫והחזיק ט לא יוכל לחזור ט וציייך א להלוות לו דבמשיכתו‬ ‫במשכון קנה זה הדמים שנדר להלוותו בכל מקום שהם שס חליפי‬ ‫המשטן* בכל השטרות קי״ל שהאה נותן שכר הסופר דהא הנאה‬ ‫ש א ת א שזה מלוה א ואפי׳בשבד עיסקא שהוא מאה למחצית‬ ‫שבר ויש ג״כ הנאה למאה אפ״ה נותן האה שכד המפר רעיקר‬ ‫הגאה היא ש א * ואם המאה אבר השטר ו צ ד ך לשטר אחר‬ ‫הוא נותן השכר‬ ‫‪T‬‬

‫מ‬

‫דין המחייב עצמו ל ח ב י ח ו ב ו ב ׳ סעיפים ‪.‬‬

‫א המתיב עצמו בממון לחבית בלא תנאי אף על פי שלא‬ ‫היה חייב כאם הרי זה חייב מ צ ד האומר לערים הוו עלי‬ ‫עדם שאני חייב לפאני מנה או שכתב א בשטר דייני חייב‬ ‫לך מנה אע״פישאין שם עדם אלא שהוא כתב ידו ומסר א‬ ‫או שאמד א כפני עדים הייני תיב לך מנה בשטר אע׳׳פי‬ ‫שלא אמד אתם עדי הואיל ואמר בשטר הרי זה במו שאמר‬ ‫חוו עלי עדם דמי וחייב לשלם אע״פי ששניהם מודםוגם הערים‬ ‫?דעים שלא ת ה לו אצלו בלום חייב שהרי חייב עצמו‬

‫ערות‬

‫סימן מ מא‬

‫ונשתעבד כמו שנשתעבד הערב ‪ 4‬וכ״ש כשבות׳ לאתר קבלתי‬ ‫ממך כך וכך על החוב שיש לי ביד׳ דהוי מחילה אע״ג דידעינן‬ ‫שלא קבל כלום ‪4‬‬ ‫ב לוה שכתב בכתב י א שחייב לפלוני מנה והחתים בוערים‬ ‫ה״ז שטר כשד וכן אם כתב שטר כתב ידו אע״פ שאין בו‬ ‫עדים אלא שנתנו למלוה בפני עדים ה׳׳ז מלוה בשטר והוא‬ ‫שיהיה כתב ידו שאינו יכול להזדיף שאס יבול להזדייף יש‬ ‫לחוש שמא זייפו המלוה ואינו גובה בו מלקוחות וגס צריך‬ ‫שיקראו אותו ערים כשנתנו לו בפניהם שידעו שזה השטר הוא‬ ‫ומהכתוב בו שע״יזה מ‪.‬קילקלא בשטר מעליא לטרוף בו‬ ‫מלקוחות* ויש מהגאונים שהורו שצריך לומר לעדים שמסרי‬ ‫בפניהם חתמו עליו וגם העידו שנמסר בפניכם ^‬

‫מא‬

‫דין מי שנמחק או א ב ר ש ט ל חוב ו ב ו ד ״ ס ‪:‬‬

‫א מי שבלה שטר חובו והוא הולך להמחק אבל רישומו עדיין‬ ‫ניכר וירא שמא ימחק לגמרי ער שלבסוף לא יוכלו לקרותו‬ ‫כלל מעמיד עליו ערים שמכירין החתימו׳ ובא לב״ד והס עושים‬ ‫לו קלם כמ׳יש בסמוך וי״א אפי׳ נמחק לגמרי שנטשטש או‬ ‫שנפל עליו מים מעמיד עליו ערים היודעים מאימתי נכתב ומה‬ ‫היה כתוב בו ועדות זו שמעידין על השטר אינה צריכ׳‪ .‬להיות‬ ‫בפני בעל רבד שאינו אלא כמו שאר קיוםשטרו׳ דעלמא שאין‬ ‫צדיכה להיות לפניו כמי׳׳ש לעיל סימן כ״ח ובאין לב׳יד ומעידין‬ ‫שראו ביד פלוני שטר מחוק שהיה כתוב בו בך וכר והב״ר‬ ‫עושק לו קיום אבל עדי השטר עצמן אין כותבי( לו שטר אחר‬ ‫אע״פ שנמחק בפניה׳ מפני שהם כבר עשו שליחותם אלא באין‬ ‫לבי׳ד והבי׳ד עושי! לו קיום ‪ 4‬כיצד הוא הקיום הבי׳ר מצווים‬ ‫לכתוב שטר אחד וכותבין לבעל השטר הזה אנו ב״ר פלו׳ ופלו׳‬ ‫ופלו׳ הוציא פב״פ שטר מחוק לפנינו שהיה כתוב ט כ ך וכך‬ ‫וזמנו היה ביום פלוני ופלוני ופלוני היו עדי השטר ופלוני ופלוני‬ ‫העידו עלי• שנמחק ואם כתבו תזקקנו לעדותם ונמצא עדותם‬ ‫מטונת גובה כשטר זה שכתבו לו מזמן ראשון וא״צ קיום אחר‬ ‫ואם לא כתבו כן צריך להביא ראייה על עדים הראשונים עד‬ ‫שתתקיים עדותם ואם אינו מקיימי׳ הוי דינו כמי שמוציא שטר‬ ‫שאינו מקויי׳שיתבא׳ עיר לפנינו בע״ה יש מי שאומ׳שצרי׳לבתו׳‬ ‫בקיום שקיעו שכר הראשון דאל״כ פסול היא דשמא ילך לב׳יד‬ ‫אחר ויעשו לו קיום אחר ויגבה ויחזור ויגבה ודוק׳ בשאר שטרו׳‬ ‫אבל בשטר מתנה שנמחק כותבי{ לו אחר אע״פי שלא נקרע‬ ‫הראשון דלא נפיק מיניה חורבה שאינו אלא להעמיד מתנה בית‬ ‫אבל אם היה במתנה אחריות וכן בשטרי מקח וממני צריך‬ ‫לקרוע הראשון או לכתוב בפי׳ בשטר השני זה השטר לא נכתב‬ ‫לגבות כו לא ממשעבדי ן ולא מבני חורי אלא כדי להעמיד‬ ‫שדה זו ביד מקבל מתנה או הלוקח שלא יוציאנו ממנו הנותן‬ ‫או המוכר וכשכותבין לו שטר אחר כותבין בו זמנו הראשון‬ ‫ולא זמנודהאידנא דיש ל ת ש שמא חזר ומכרה למוכר ויוציא‬ ‫אח״כ שטר זה עליה שכתבו לו שכתבות כדי להעמידה כידו‬ ‫זיאמר השתא ת א דזביגתא מינך והדר טרף שלא כדין ‪4‬‬‫ב והאדאמיינן שעושין לוקיוסכשנמחק דוקא שיש עדים‬ ‫שנמחק באונס אבל אם מחקו מלוה מדעת או שהניחו‬ ‫במקום שאינו משתמר ונמחק אין עושין לו קיום דכיון שהניח‬ ‫במקוס שיאוי למת׳ ודאי פרעיה ורוצה שיעשו לו קיום כדי‬ ‫שיגבה בו פעם שנית ‪4‬‬ ‫‪ j‬מי שהיה לו שטר ואבד ובא לב׳׳ד שיכתבו לו שטדאחדאין‬ ‫כותביןלו אפי׳ אם הביא עדי השטר הראשון ומעידים שהם‬ ‫כתבו ונתנו לו הראשון ראיכאלמיחששמאפרעאםתאשטר‬ ‫דוב או שמא חזי ומכת לו אם הוא שטר מקח וכה״ג על כן‬ ‫אין לב״ר לכתיב העתקת שום שטר אם לא יראו שיש בו צורך‬ ‫כי ההיא דנמחקשטר חובו דלעיל ‪ a n‬כתבו לא׳ טופםשטר א׳‬ ‫ובא לפני ב״ר אין ב״ד נז־ןקין לו ער שיוציא גין*השטר אם לא‬ ‫כתבו בו טעם למה עשו שטר אחר כי ההיא ממחק שטר חובו‬ ‫וכיוצא כו כגון שידוע לעדיס שאבד ולא נפרע אבל אם אין ידוע‬ ‫לעדם לא יכתבו לו ולאו רוקא בנאבד ממגו שכותבין דאפילי‬ ‫בנאבר ממנו בעדים ג״כ אין כותבין לו דשמא ימצאנו ויחזור‬ ‫ויגבה בו אלא ר״ל נאבד מן העולם כגון שמעירין שנשיף או נפל‬ ‫לים ואינו בעולם שא״א להמצא וה־קא בשטרי הלוא׳ אבל‬ ‫שטרי מקחומתנ׳ בלא אחריות כותבין לו אפי׳ אחד שנאבד‬ ‫דליכ׳ למיח׳ למידי שהרי אפי׳ ימצאנו לא עבת בו כלום‬ ‫ומיהו אם היה השטר ביד אחד ונאבד ממנו טתבין לו אחי אפי׳‬ ‫בשמרהלואהדאכאלמיחשכ״כ שמא ימצאנו תאדלמהגיתש‬ ‫שנוא‬

‫לבוש עיר‬

‫הלכות שטרות‬

‫‪\ m‬‬

‫שמא ימצאני הוא יותי מהלוח בעצמו דבשלכז׳ כשנאבד ממנו‬ ‫שמא הוא מביר ונזמ־ באיזה מקו׳ נאלי ממנו ויכול לחזור‬ ‫אחייו ע י שימצאנו ויגבה בו שנית אבל כשנפל לו מיד אחר‬ ‫למה ניחוש שימצאנו תא ‪ 4‬ואם הלוה במקום אחי והמלוח‬ ‫אושש להוליך שטת בייו שמא יאבד ממנו בירך בא לב׳׳י‬ ‫שבעירו וכותבי! לו אה־ והוא מניח ש&דו ביי בית יין שבעדו‬ ‫והם מודיעין לבית יין שבמקום הלוה שגוף השטר מונח בידם‬ ‫והולך וגובה חוט מן הלוה וב״ד שבמקו׳ הלוה שם יודיעו לב״ד‬ ‫שבמקו׳המלויה שהוא נפיע מחובו לקויעין חשטי ה־־אשון שבירש‬ ‫ואס נאבי שטר המוטפס בהליכתו לבעל חוב ויויע זה בעיים‬ ‫ת ל ך לפני בית יין שבעירו ויעידו לפניהם שנאבד מן העולם‬ ‫ויחזירו לו ש נ ד שבידם ו ע ל י י ך אחי אין מטפיסי! שטי חוב וכל‬ ‫עטר שםטפיסין ומעתיקין אותו אית באות משטר היאשון‬ ‫וכותכין בו שתא העתק אין צרימן ב״ר להעתק׳ אותו שטר אפילו‬ ‫שניר יכולין להעתיקו שטי צואה שכתיב בו מתנות ליבים‬ ‫ובא א׳ לב״י שיכתבו לו לביו חלקו של המתנה כותבין לו דהא‬ ‫לא לגובייגא קאי שהיי לאו ששיא הוא והיתומי׳או אפטיופםים‬ ‫ימלין לומי פיעגו‬ ‫ך מי שתה לו חוב על המת בשטי ואבי השט׳ אפי׳ העדים‬ ‫קיימין וקנו מייו אם טוען הלוח שפיע ה״ז נשבע היסת‬ ‫ונפטי ואפי׳ היה החוב לזמן ועייין לא הגיע הזמן להפיע אפ״ה‬ ‫נאמןאע״ג דחזקהאין אדם פורע תוך זמנו הכא טענת התובע‬ ‫גייעטפי הואיל והיה לו שטר ואינו מרו אגו תששין לומר שמא‬ ‫פרעו ולפיכך קרע השטר או שיפו לפיכך נאמן לומר פרעתי‬ ‫א‪£‬י׳תוך זמנו ואפי׳ אם היה השפר יוצא מתחת יד אחר והלוה‬ ‫טוען ממני נפל אחי שפרעתי אע״פי שהוא בתוך זמנו נשבע‬ ‫היסת ונפטי שכיון שאין השטי ביד המלות שנפל ממנו ולא שמת‬ ‫אין שם חזקה דקיימא לן שאין אים פויע תוך זמנו דנתגיע‬ ‫כוחו של שטי־ בנפילה שמא פרוע ת א ולכך לא שמת אבל אס‬ ‫הפקידו חמלו׳ אצל אחד ותא יוצא מתחת ידי הנפקד אין הלוה‬ ‫;אמן לומר פרעתי ואתה מצאתו שהיי לא פשע ט המלוה ושמת‬ ‫ביאוי מ ר הנפקד לפיכך לא גגרע בח השטר ואע״פי שלא הפקידו‬ ‫אצלו בעדים נא‪-‬ז! הנפקד לומר שחמלו׳ הפקידו אצלו במגו שהיה‬ ‫מחדרו לו בינו לבינו* מי שהיו שטיותיובעיר שכבשוהו כרכום‬ ‫וידוע שהיו לו שטתת של כך וכך מסתמא הם בחזקת אטדים‬ ‫וטתביןלושטר אחר ואפי׳ הלוה;רמז־ ומוח׳ אין משגיחי! ט ‪4‬‬ ‫‪1‬‬

‫(‬

‫‪s‬‬

‫מב‬

‫שכואבין השטר ב כ ל לשון ודין אם‬ ‫המטבע מפורש בו ובו ט׳ז סעיפים ‪:‬‬

‫אין‬

‫א אין מתבין שטר חוב על דבי שיכול להזרייף ואם כתבו‬ ‫עליו פסול אפי׳ לגבות כו לאלתיי אע׳׳ג דאיבא למימי כיון‬ ‫שבא לגבו׳ בו מיד אם היה ט שוש זיוף היו העדים נזכרים ל י כ י‬ ‫אפ״ה פסול מגזירת הכתוב דכתיכ ונתתם בכלי חרש למען יעמדו‬ ‫ימים רבים ש׳ימ דבעינן בשטרות דבי הראוי לעמוד ימים י מ ם‬ ‫ואש ימלין לזייפו אין זה יכול לעמוד ימי׳ רבים לפיכך לא מכשרינ!‬ ‫אייי״לאלתיותק׳ ש״תוכיוצא מ ש ט ר העומד לראייה שנעש׳‬ ‫מתחלה לעמיד ימים רבים אבל שטר אקניית׳ כשר שלא נעשה‬ ‫אלא להקנות מ וע״ל סי׳ מיי׳ד סעיף א׳ ‪4‬‬ ‫ב ו״כתכ בכל לשון וכל כתב ובלבד שידקדק הסופר בכתב ההוא‬ ‫שלא יהא משום שינוי ‪4‬‬ ‫ג תיקון שטיות ת א שצריך להתבונן בווי״ן יזיינ׳‪-‬׳ין שלא יהיו‬ ‫דחוקים בין התיבות שמא זייף והוסיף וי״ו או זיי״ן ולא יהיו‬ ‫מתחקים שמא מחק אות אחת בגין ה׳ או חי׳׳ת והניח רגלה א׳‬ ‫במקום ו׳ ובל מוצא בזה מדקדקין ט בכל לשון ובכל כתב לכן‬ ‫צריך הסופר לתה״ בכתיב השטי שיהיו אותיותיו דומות זו‬ ‫לזו ויהיה הכתב מיושר ושוה בכל דבריו שלא ירחיק האותיות זו‬ ‫מזו יותר»מדאי יאלידחוק הבתכיותי מראי ואל ירתק במקום‬ ‫א׳ וירחיק במקום אח׳ לפיכך אין העדים רשאין לחתום עד‬ ‫שידקדקו היטב בכל אותיותיו ולפיכך כשיכא השטר לפגי הדיין‬ ‫צריך לעיין ככל אותיותיו ולדמו׳ אות לאות ואם רואה ט שום‬ ‫שינוי לא יגבה ט עד שיבתק הרבי תטב וכל דבר שגוכל‬ ‫לתלות במחק תלינן ‪ 4‬ואם צריך לטף את בעל השטר ולהכותו‬ ‫כדי שיודה יעשה כ ד שיוצי׳ הדן לאמתו ויש מי שאומר דה״מ‬ ‫היכא דאתי לאפוקי‪ .‬מיורשים או מלקוחות רקי״ל טוענין ליורש‬ ‫וטוענין ללוקח אבל היכא דאתי לאפוקי מלוה או סמוגי ונותן‬ ‫מפיית ולא טעין נתבע בהתא ריעות׳ דאשתבח כשטרא לא‬ ‫טענינן ליה תדאי לא זייף דאי זייף תה טעין הנתבע ר״א‬ ‫דאעפ׳ינ שלאיטעון‪.‬הנתבע חייב הדיין לטעון ולדקדק לתציא‬ ‫הדן לאמתו דשמא הנתבע כעצמו שכח ‪.‬‬

‫סימן‬

‫מא מב‬

‫ף צ י י ן הסופי ליזהר שלא לכתוב בסיף השטה משלש‪ -‬ע י‬ ‫ע ש י שמא יעשה משלש שלשים ומאיבע איבעי׳ וכן ע•־*‬ ‫ע ש י יעשה עשיי׳ ואם בזרמן לו כסוף שמה מחזיי היבי פעמי׳‬ ‫י מ ת ע י שיביא בהיר השטה ואם כתב שלש׳ או עשי׳ שפיר‬ ‫ימי יליכא למיח׳ לזייף וכ! אם כתב בסוף השט׳ שלשים או‬ ‫אי־בעים או חמשיס השטי כשי ולא אמיינן שמא היה כתוב שלש‬ ‫אז איבע וחמש וזייף יחזק׳ על העיי׳ ש‪£‬ושין כהוגן ואם היה‬ ‫כתוב שלש או איכע לא היה חותמין * ויזהה הסופי שלא יכתוב‬ ‫החשבון באותיות כגון מ או ה׳ שלא יעשה כ״ף או ת׳יש ובז‬ ‫כשאי אותיות ואם לא עשה כן הוי שטי שאפשי לזייף ופסול‬ ‫אבל אי כתב גימטייאות או יאשי תימת כגון ב י״ג כשי שאי‬ ‫אפשי לזייף דליכא למיחש שמא הית כתוב ב׳ או ג׳ והיסץ*‬ ‫היוי מטעמא דאמייגן חזקה על העייס שעושי! כהוגן ואם היה‬ ‫כתוב בו ב׳ או ג׳ לא היו חותמין *‬ ‫ף‪ ,‬הית כתוב מ למעלה דבר א׳ ולמטה דברא׳ואיפשרלתקן‬ ‫ולקיים שניהס אפי׳ הם לשוגות מרוחקים זה מזה מקיימין‬ ‫אותם ולא פםליבן לשטדא דלאו אורח׳ הוא לפתור דבריו תוך ברי‬ ‫דבור ובוודאי רצה בו עגין אחד אכל אם הם סותרים זה את זה‬ ‫כגון שכת׳ למעלה מנה ולמטה מאתי׳ או איפכא הולכים אחר‬ ‫התחתון יאיבא למימי חזר בו מן העליון והוא שלא יהיה תתהתין‬ ‫בשטה אחיונה ולא כתב מ והכל שייי יקים שאין למיין משטה‬ ‫אחיונ׳ אם לא כתוב בו והכל שריי וקים יחיישינן שמא אחי‬ ‫שנתתם נכתב וזייף הוא כמ״ש עוד בסימן מ״ד בע׳יה ודוקא לגבות‬ ‫בו אין למדין משטה אחרונה אבל לאפוקי מבעל השטר עצמו‬ ‫למדין אפי׳ משטה אחרונה דודאי לא כתב וזייף חובתו כמ״ש‬ ‫בסימן מ ד ואם נמחק סכים של מטה הבלכםול דשניא לא היה‬ ‫כתוב מ למטה רק דיני א־יד יש מי שאומר שאם למעלה היה‬ ‫פורט והולך ולמטה היה כותב סך דבל וכך וכך ופיחת או הוסיף‬ ‫בזה אנו אומייס והאי טעה בחשבון של הסך הכל ואחי הפיט‬ ‫אנו הולכים והא דאמיינן שהולכים אחי התחתון ה״מ כשאין‬ ‫הא׳ תלוי בחבירו דאיכא למימר חזי בו מן העליון אבל אס היה‬ ‫כתו׳ מאה שהם מאתים או מאתי׳ שהם מאה אין שייך בא! לומר‬ ‫שחזר בו אלא טעות הוא ואינו גובה אלא סאה שהוא הפחד‬ ‫שבשניהם דיי בעל השמי על התחתונה שהמוציא מחבייו‬ ‫עליו הראייה ‪4‬‬ ‫ו אם נמחק מהתחתון אות אחת שאיפש להכין עניינו מהעליון‬ ‫למדין ממנו כגון שכתוב למעלה שחייב לחגני ולמטה כתב‬ ‫שחיי׳ לחנן ואנו רואין מחק אצלו והשט׳ הוא ביד שליש והשאש‬ ‫אינו יודע למי יתננו ילמד תחתון מעליון ואמרינן היוד היא‬ ‫שנמחקת וינתן השטר לחנני אבל אם נמחקו שני אותיות כגון‬ ‫למעלה כתוב חנני ולמטה חן ר ש מדק אצלו אין למדין מן העליון‬ ‫שכיון שחסרו ב׳ אותיות משם של מעלה חיישינן שמא לא‬ ‫נמחק אלא אות א׳ ולכך החזיי מתחילה הסופי יבייו כיי לשנותה‬ ‫שים ושם אחי היה ואם לא היה נמחק היינו צייכק לילך אח*‬ ‫התחתון כמ״ש בסעיף הקוים ואפי׳ אס יש כתיבה העליונ׳ ו׳ אותיו׳‬ ‫ולא נמחק בתחתון אלא ב׳ ורובה דשמא עדיין קיים אפ״ה אין‬ ‫למדין ממנו מ! הטעס שכתבתי ומון שאין למדין ויודעים שנמח׳‬ ‫הרי אין אנו יודעין למיינתן והשטר פסיל ואין גוביןבי כל!ם אבל‬ ‫אות אחת למדין אפי׳ אין בעליון אלא ב׳ אותיות לציימן אנו‬ ‫ללמוד חצי התיבה מן העליון אפ״ה למדן ואם היה^היסמן בדא‬ ‫מחק אלא שהסופר כתמ כן מתחלה אם לא חסר אלא אות א׳‬ ‫כגון שכת׳ למעלה חנגי ולמטה חנן אמרינן הסופר הוא שטעה‬ ‫ושכח לכתוב היוד למטה וילמד תחת־ן מעליון וינתן לתני אבל אם‬ ‫כתב למעלה הנני ולמטה דן לא תלינן בטעות הפו‪3‬ר רבע ת י‬ ‫אותיות לאן אורח דספרי למטעי אלא חזרה הוא שחזר בו ואיכא‬ ‫למימר שהתחיל הלו׳ לכתיב השטר על שם חנני מפני שהיה ביעת׳‬ ‫ללות ממנו וחזר בו ולא הלוהו והלוה מחן וגמר השטר על שם חן‬ ‫ולא נזכר למחוק או לתק׳ שם הנני הכתוב למעלה לפיכך ינתן לחן‬ ‫א״נאם איש א׳ הוציא ש״ח ובחוב בו למעלה חנני ומלמטה *גן‬ ‫גובה מחנני ולא מחנן ואס בחוב למטה חן יגבה ‪6‬חן ולא מח‪:‬נ•‬ ‫דאמדי׳ אחר שהתחיל לכתוב השט׳ להלוות לתני חזר בו ולא הלוהו‬ ‫והלוה לחן וגמד השטר ולא נזכר מחנני הכתוב למעל׳ לתקנו‪.‬‬ ‫ן ואס יש^תלות המחק בזבוב כגון שלמעלה כתו׳ קפל ולמטה‬ ‫ספל י״מ דספל וקפל ב׳ כלים הם וקפל הוא הפחות וי״א דקיצור‬ ‫לשונות בנוטריקון הם וקפל ת א קב ופלגא וספל הוא ‪3‬אה ופלגא‬ ‫וה״ל ג׳יכ קפל ת א הפחות ואיכא לנוימר שמא זמב מחק רנל הקוף‬ ‫של קפל ונעשה כמו ס׳ והרי הוא ספל תולין לומר שהיה קפל ואינו‬ ‫גובה ט אלא קפל שתא הפחות וכן בל כיוצא כזה ד ד בעל‬ ‫‪.‬‬ ‫השטר עלחתחתונמ\‬ ‫י‪//‬‬

‫;‪/‬‬

‫‪4‬‬

‫חושן המשפט‬

‫הלכות שערות‬

‫ח בפל חני דאמרינן לעל שיד בעל השטר על התחתונה אי‬ ‫תפיש מטלטלין ידו על העליונה ולא מפקינן מיניה וכ״ש‬ ‫שאומרים בשובר יד בעל השובר על העליונה תאיל ותא ומוחזק ‪4‬‬ ‫ט לא אמדגן יד בעל השטר על התחתונה אלא בכל כה״ג‬ ‫דלעיל שאין השטר בטל לגמרי אבל בדבר שהשטר בטל‬ ‫בו לא אמרינן יד בעל השטר על התחתונה דא״כ למאי נכתב‬ ‫כגון של!ר שכתוב בו פאני חייב מנה לפלו׳ לפורעו לפסח אינו‬ ‫ייבול לומר לא אפרענו אלא לפסח הבא אחרון דא״כ היה שטר‬ ‫בטל לגמרי ולמאי כתבוהו אלא צריך לפורעו לפסח הבא ראשון‬ ‫ויי׳א יהיינו יוק׳ ב י ב י דליבא למיתלי בטעות אבל בדבר׳שאיפשר‬ ‫שטעה בו הנותן כגון שאמר לשון דלא מהני במתנה אמת׳‬ ‫יד בעל השטר על התחתונה אע״פ שיתבטל השטר והמתנה‬ ‫בטאז דליכא למימר א״כ למאי נכתב שתא תה סבור שיועיל‬ ‫לשון זה וכתבו בטעות ואיו כאן מתנה ‪4‬‬ ‫יא הרבה מהמפרשי׳בתבו דעכשיו שנהנו לכתוב דלא כאסמכתא‬ ‫ודלא כטופסי דשטרא אלים טחו דשמרא טפי ובכל לשון‬ ‫מסופק שיש בו אמרינן יד בעל השטר על העליונה וכל לשון‬ ‫שהוא טלל יותר ליפף כת בעל השטר וסתמו משמע בך לפי‬ ‫דעת השומעי׳ תין אותו כך אפי׳ליפוי כח בעל השטר ‪4‬‬ ‫י א תה כתוב בשטר פלו׳ תיב לפלו׳ מטבע פלוני דאינון כך‬ ‫וכך ונמחק אותו הסכום עד שאינו ניכר אין לו אלא שנים‬ ‫מאותו מטבע דלשון דאינון לשון רבים ת א וע״כ יותר מאחד הם‬ ‫ומיעוט רוב שנים שאם יאמר המלוה ץתר היו צי״ד להביא‬ ‫ראיה דהמ׳יע ‪4‬‬

‫ב אס כתוב בשטר פלו׳ חייב לפלו׳ סלעין מלוה אומר היללוה‬ ‫אומר שתים נותן לו ב׳ ונשבע ת‪6‬ת על השאר ואע״ג‬ ‫דלף״ל שאם נתתיב ב ד ן במקצת הטענה תה ליה כמודה מקצת‬ ‫ומתיבינ! ליהשבועה דאורייתא שאני הבא דלא מתיבינ; ליה‬ ‫השתים על ית טענותיו או משום הודאתו אלא משום שכן ת א‬ ‫משמעות השטר וא״ב באה לו השבועה ע״י השטר ושטר הוי‬ ‫ש י ע ט ר קרקעות וכשם שאין נשבעין מן התורה על כפירת‬ ‫קרקעות כדלפינן מקראי לקמן בהלטת שבועה כך תדאותן‬ ‫אינה מביאה לידי שבועה לפיכך אינו נשבע שבועה דאורייתא‬ ‫ושבועת תסת מיהא בעי מדרבנן ואי תפיש מינית המלוהשלא‬ ‫בעדים בעד אותן השלש לא מפקינן מיניה ת ש ב ע המלוה היסת‬ ‫וגפטר במגו דאי בעי אמר לא תפשתי כלום ואי תפיש בעדם‬ ‫דליכאיהכא מגומפקינן מיניה ‪4‬‬ ‫כבד ידעת דבכל הלשונות שבשטר תלבין אחר הפחות‬ ‫ע‬ ‫שבמשמעות לשון השטר ד ד בעל השטר על התחתונה‬ ‫שהמוצי׳ מחבית עליו הראיה לפיכך אמרו אם תה כתוב בשמד‬ ‫פלו׳ לוה מפלוני כסף נותן לו^חתיכ׳ של כסף דהוא פחות‬ ‫שבמשקלות שכן ת א משמועתה כתוב בו מטבע של כסף אס‬ ‫פרוטות של כסף יוצאות באותו מקום נותן לו פרוטה שלכסף‬ ‫תוצאות שב ואם אין פרוטות של ככף יוצאות שס נותן לו מטבע‬ ‫כסף הקטן שיצ׳ שם ואם כתוב בו דנתן כסף או כסף‬ ‫דנרק נותן לו ב׳ דינרין של כסף ואם כתוב ט כסף בדנרי‬ ‫מתן לו כסף ששוה ב׳ דינרין של זהב היה לשונם בימיהם כשרצו‬ ‫אמר של כסף ת ו אומרים דנתן עם נ׳ אחרונה וכשרצו לומר‬ ‫של זהב היו אומרים דינרי בלא נו׳׳ן אחי־ונה ואםכתו׳ב בו כסף‬ ‫בדינרין נותן לו שבת כסף ששוה ב׳דינריןשל כסף ואם כתוב‬ ‫בו זהב נותן לו התיכה של זהבפתת שבמשקלות ואס כתוב‬ ‫ט מטבע של זהב נותן לו מטבע הקטן היוצא של זהב כתוב בו‬ ‫זהב נותן לו שני ד נ ת זהב ואם‬ ‫זהב ד נ ת או דינרי‬ ‫זהב בדעתן נותן א זהב שוה שנידינרין שלכסף‬ ‫כתוב ט‬ ‫טעם כל אא שכן ת ה לשונם בימיהם ועכשיו בזמן הזה אין‬ ‫חאק כין ד נ ד לדינריז ולעולם נותן א הפתת שבמשמעות‬ ‫הלשון לפי הלשון הנהוג בינינו ‪4‬‬ ‫יך ואם אין שוס מטבע מפורש בשטר דעלכים אדד המטבע של‬ ‫אותו המקום שנכתב ט אם נכתב בבבל נותן לו מטבע של‬ ‫בבל ואם נכתב בארץ ישראל נותן לו מטבע י של ארץישיאל‬ ‫דסתמא מטבע של המקום שנכתב בו הלוהו ואםאיןמפורש ט‬ ‫באמה מקום נכתב נותן לו מהמטבע הקטן תוצא באותו מקום‬ ‫שמוציא אותו השטר ואס טוען הלוה המעות שאני חייב א‬ ‫הן פחותין מזו המטבע תאיל ומוציא השטר במקום זה ונם הלוה‬ ‫ךוא‪.‬בכאן ישבע המאה ויטול דאכדינן כאן ד ת ונשאו ונתנו‬ ‫מעוא! וכאן נכתב השטר מית אם הביא האה ראיה שתו חיק‬ ‫טי‬

‫מתחלה במקום שהמטבע פחותה מזו נותן א הפתת ‪4‬‬ ‫‪%‬דהכחו׳ט חשטן סתם תלבין אחר המנהג שרגילין‬

‫סימן מב מג‬

‫לעשות בו באותו מי[וס סכום חשבונם בההוא שטרא מ ה‬ ‫בתיבביה שית מאה וזוזא דאיכא לספוקי בשית מאה איסתייא‬ ‫וזוזא או בשית מאה זוזי וזוזא דאמרינן שיתןלו שית מאה איסתיי׳‬ ‫שהוא הפחות אבל אין לספק בו בשית מאה פרוטות לפי שאין‬ ‫עושק סכום חשבון מפיוטות וכל כיוצא בזה כל לשון שיגילין‬ ‫לכתוב בשטיות אפי׳ אינו מתיקון חכמים י ל אלא לשון שנהגו בו‬ ‫ההדיוטות במקו׳ ההוא הולכים אחריו ואפי׳ לא נכתב דנין אותו‬ ‫כאלו נכתב ותא הרין תקנות הקהל או י ב י שתא מ נ ת בעיי‬ ‫תלכי( אחריו מי שמגדל יתום בתוך ביתו וכתב עליו שטר פלו׳‬ ‫מ י או תתום כתב על המגדלו אבי או אמי לא מקרי מזוייף‬ ‫וכשר הוא הואיל וגדלוהו ראוי לכתוב כך ‪.‬‬

‫מג‬

‫ש צ י ד לכתוב זמן ב ש ט ר ו כ ל דיני‬

‫והקדימה בפרטות ובו כ׳יט סעיפים‪:‬‬

‫האיחור‬

‫א כותבין בשטר זמן ההלוא׳ בדי שברע מאיזה לקותתיטתף‬ ‫שהלקוחות שקנור\דם זמן הלואותו אינו יגיל לטרוף מהם‬ ‫מ׳׳מאפי׳ לא כתב בו זמן השטר כשד לגבות בו מן הבעל החוב‬ ‫עצמו מבני חורי אבל אינו יכול לטי־וף מהלקותתשיטאן לומד‬ ‫קניינינוקדמה להלואתך * יש מי שאומר שאם קנו אחר שראו‬ ‫עדים את השטר כתוב וחתום הוי כאלו נכתב אותו הזמן שייאות‬ ‫העדם בשטר שהם מפקין ליהלקלא וטורף מן אותן הלקוחות‬ ‫שקנו אח״כ * שובר שאין בו זמן כשר ויד בעל השובר על‬ ‫העליונה הואיל והוא מוחזק ‪4‬‬ ‫ב אס כתב הסופר שנת חמשת אלפים ושלש מאות ואיבע‬ ‫וחמשים׳ ולא כתב לבריאת עולם או אפי׳ השמיט גם האלג־יס‬ ‫כגון שטזוב שנת שלש מאות וחמשים וארבע או אפי׳ השמים‬ ‫גם ‪.‬המאות ולא כתב אלא הפרט קטן בגון שכתב שנתחמי־ג־ים‬ ‫וארבע או שהשמיט גם העשרות וכתב שנת ארבע בכל אלו כשר‬ ‫השטר מפגי שהכל יודעין שאנומוגין לבריאת עולם וגסיורעין‬ ‫מנין השגיס שהם מבריאת עולם עד עכשיו וידעו שהסופר‬ ‫קצר ולא רצה לכתיב האלפים והמאות או העשרות מפני שהוא‬ ‫מפורסם לכל אבל אם כתב‪.‬האלפים וגפ הפרט קטן ודילג המאות‬ ‫וארבע‬ ‫אלפים‬ ‫חמשת‬ ‫שכתב‬ ‫או העשרות כגון‬ ‫וחמשים או חמשת אלפים ושלש מאות וארבע אוחמעתאלפי׳‬ ‫וארבע או חמשת אלפים ושלש מאות וחמשים בכל אלו שטר‬ ‫מוקדם ופסול במ״ש טעמאשפוסלין שטר מוקדם »‬ ‫‪ j‬ואם כתב אלפים ושלש מאות וארבע וחמשיםולא הזכיר חמשת‬ ‫השטר כשר שהכל יודעין דמכפר אלפים שכתב חמשת הן ‪4‬‬ ‫ף אם בחב ברביעי עשרים יום לחודש שבט ודלג בשבת שהיה‬ ‫לו לכתוב ביביעי בשבת כשר דאע״ג דלא נכתב בשבת הלשק‬ ‫מוכח דמלת ברביעי אימי השבת קאי דאס לא כן ברביעי עשיים‬ ‫יום כו׳ מה פירושו ועלברחךר״ל ברביעי בשבת וכשר שהכל‬ ‫יודעי( זה ‪4‬‬ ‫ןק מעשה‪.‬שטעה הסופר וכתב ברביעי בשבת בשנים ועשרים‬ ‫יום לתדש תשרי ואותו השנה היה ראש השנה ביום ב׳‬ ‫נמצא שרביעי בשבת היה בכ״ד לחדש ועוד שכת׳בשני׳ועשרים‬ ‫יום לחודש ושנים ועשרים יום לחדש ת א שמיני עצרת שאין‬ ‫ישראל כותבין בו ואפי׳ הבא הכשירוהו וטעמא אי משוס דשנים‬ ‫ועשרים יום ת א יום ש״עהאתנן שטר שנכתב בשבת או בעשר‬ ‫בתשרי כשר דאמרינן אחתהו ושטר מאוחר הוא כשרכמ״שואי‬ ‫משום שרביעי בשבת לאו היינו שנים ועשדפ בחדש אלא ארבע‬ ‫ועשרים בהכי נמי לא פסלינן ליה ד״ל הסופר טעה לפי שלא‬ ‫היה בקי בעיבורו שלחדש ובקיבועו והיה סכור דכמלביין לאלול‬ ‫וקבעו ר״ה ביום שלישי ורביעי וטעה נמי בזה שידעדקי*לב׳ימים‬ ‫של דיה קדושה אחת הן וכיומ׳ אריכתא דמיין והיה סובר‬ ‫הסופ׳ דהוא הדק נמי לענין מםפר ימי החודש מנינן הכי ומנה‬ ‫שלישי ורביעי ליום אחד ומנה משם ואילך ונמצא יום רביעי‬ ‫בשבת הוא כ״ב בחדש ואמת דכל בכה״ג בדני ממונות תלינן‬ ‫‪,‬‬

‫לקולא בטעותא דסופר כרי להכשירו ‪4‬‬ ‫ו שטר של כתב ידו אי׳צ לכתוב בו זמן דהא לא טריף בו‬ ‫ממשעבדי אפי׳ יש בו זמן ואם כן הזמן אינו מעלה ואינו‬ ‫מוריד בו ‪4‬‬ ‫ן שטת תבות המוקדמין קודם שהאהו פסואןאע״ג שנחתמו‬ ‫ביום שנכתב בו הזמן לא אמרינן עדץ בחתומיו זכין לו וכגון‬ ‫שאמר לא ישתעבדו לו נכסי עד י שילוה לי לפיכך פסולין מפני‬ ‫שיבא לטרוף בהן לקותת שלא כדין פי׳ רבעי למטרף לקוחות‬ ‫מזמן‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫הלכות ׳שערות‬

‫סימן מג‬

‫למוכר עצמו ויכתוב לו שטר על מכירתו ואח״כ יוציאן‪-‬שטי זת‬ ‫מזמן הכתוב ט ועדיין לא הלוהו ושטרי הלקוחות קדמי למלות‬ ‫ויאמ׳ שחזר ולקחו ממנו לפיכך כל שטר מאוחר פסול בשטרי‬ ‫וזה מוציא שטת שתא קודם והוא שקר ולפיכך קנסו אותי‬ ‫מקח וממכר אא״כ כתוב בו בפירוש שאיחרוהו שאז לא יוצי׳ בו‬ ‫חכמים שלא יגבה בו בשטר מוקדם אפי׳ מלקוחות שקנו אחריי‬ ‫שנית אפי׳ ממוכר עצמו כשיחיה לו ש ט י מכר ממנו ‪4‬‬ ‫גזירה שמא יטרוף מ מזמן שהקדימו דאיכאדלאמםיק אדעתיה‬ ‫שטר שבתו׳ בו למ;ו בשית או בעשרה בתשרי שהוא י״כ‬ ‫יף‬ ‫לדקדק ב״כ בזמן הלואה לומר למ־׳ו׳ שטרך מוקדם ומקחי‬ ‫מוקמינן העדים עד ר קתם ותלינן לומר שאיחרוהו כלומר‬ ‫קודם להלואתך מיהו לא פסול השטי לגמרי וגובה בו מבני חורין‬ ‫שכתבוהו בימים שלפניו וכתבו זה הזמן ושטר מאוחר הוא ו ב ש י‬ ‫ואם יטעון הלוה פיעתי דינו כטוען כן כשאר שטרות דא״ל שטרך‬ ‫וגובה בו מזמן הכתו׳ בו ואין חוששין לומר שמא מוקדם הוא‬ ‫בית מאי בעי ונשבע מלוה ונוטל ואם יש בו נאמניה נוטל בלא‬ ‫ובאחד בשב׳ שאחר שבת זה נכתב או בי׳יא בתשרי גכתב אלא‬ ‫שבועה ואם טוען הלוה להדים הוחזק כפי־ן עיי שטר זה ו א‬ ‫מעמידין השטר על חזקי כשרותו שהדבר ידוע שסתם כניישיאל‬ ‫שפסלו השטר לגמרי ועשאוהו כחיים הנשבר שאיו! נחשב‬ ‫איןבותבין בשבת ולא ביום הכפורים ולפיכך ודאיאיחתהו ויש‬ ‫לכלום ותביעתו אינו אלא כתביעת התבשבע״פ*‬ ‫מי שאומר דאי אכזר האי אישתבע לי חייב לישבע ודוקא בשטי‬ ‫ךן וגם למ׳יד שגובה מבני חורין בד׳יא בשלא הקדיי״ עדים‬ ‫מקריים אוקמינן ליהאחזקתי׳ ואי אמראישתבע לי נשבע ונוטל‬ ‫זמנו בטנה אבל אם הקדימוהו בכוונה כגון שכתבוהו‬ ‫אבל אם איד מקרים על בעל השטר להביא ראייה דאמרינן ליה‬ ‫בניס! וכתבי בו שכתבוהו כת^רי הקודפ לו ודאי אפיי מבנ*‬ ‫קיים שטרך וחות לדינא ואע״ג דליכא םעדעי אנו טענינן ליה‬ ‫חורין אין גובין שהרי העדים פסולים שחתמו שקר וי״א דהעדי׳‬ ‫טן בל שטר הבא לפנינו אנו תולין שנמסר בזמן הכתו׳ בו חוץ‬ ‫נאמנים בזה לומר שלא בטונה עשיני אע״פ שכת*דן יוצא ממקו׳‬ ‫מהיכא דאיתרע כגון שנפל ומצאו אחד דכיןן דאיתיילד בו‬ ‫אחר וה״ה בכל טעית שהעדים מצרין לטעות בו נאמנים העדים‬ ‫ריעותא תפילה אמרינן אס האי שטר שטרא מעליא הוי היה‬ ‫לומר שטעו והחולקים * ' ל רביו! שהגיד שוב אינו חוזר ומגיר ‪4‬‬ ‫שומרו שלא יפול ממנו ומדלאשמרו שטר גמע הוא ואינו גובה‬ ‫ט מעשה בשטר מתנה שהיה לו לכתוב בשנת ג״ח וכת׳בשנת‬ ‫בו עד שיביא ראייה שבא לידו מזמן הכתו׳ כי אמ אין בו קנין‬ ‫נ ז ומוכח מתיכו שהוא טעות סופר שכתוב טיתנולפלו׳‬ ‫אבל אם יש בו קגין גובין בו דהא הנכסים משועברי׳ לו משעת‬ ‫חתני ובשנת ג״ז עדיין לא היה חתנו וחתום בשטד גברא רבה‬ ‫הקני! אע״פ שלא בא השטר לידו בו ביום ‪4‬‬ ‫בתורה ובסםידות ואמרי שאין כל זה מציל מלפסול השטר ש ת א‬ ‫טז אם נכתב בלילה ונהתם ביום שלאחייו כשר שהיו׳ ת ל ך‬ ‫מיקיים ומ׳‪ #‬אם העת׳ קיימין יאין כת׳ יה ייצא ממקום אחר‬ ‫אחר הלילה וחד יומא הוא אבל אם נכת׳בימ ונרתם בלילה‬ ‫ואיבו יבול לקייפ חתימתן מגי דאי בעי אמת אי; זה כתב ידינו‬ ‫פסילדמוקדם תאבד״א כשאין עסוקין כאותו ענק אב* אס‬ ‫יכולין ג״ב לחתום שטר אחר מזמן שגי ואם כתב ידם יוצא‬ ‫ממקו׳ אחר שיוכל השטר זה להתקיים בלא הס ואין להס מגו עם• ־ין באותו עגין כש׳ דכיון דעסוקי׳ באותו עני! ה״לכאלו‬ ‫חתמי מיד שבכל פעם היו מזימני׳ לחתום ותק׳ שלא לקח מיד‬ ‫אין נאמנים לחתום שםר אחר ואס יש עדם אחרים כע־ידים‬ ‫בקני; אבל אם לקת מיד בקנין אפי׳ לא חתמי אלא לזמן מתכת‬ ‫שראו כשקנו מידו בשנת נ״ח הם יכולים לכתוב לו שטר המתנ׳‬ ‫בשר שהשעבוד מתחיל משעת הקנין יאין השטר אלא ל״איי׳‬ ‫משנת נ״ח דעת המתנה אין צתכין שיהיו מזומנים ומיוחדים‬ ‫לפיכך עדיפ שיאו הקנין ואיחיי לכותבי עד את־־ זמן אם‬ ‫לעדות במ״ש לעיל סימן ל׳ט סעיף ה׳ א״נ יעידו בפני ב״דוהס‬ ‫זוכרים לזמן הקנין יכתבו הזמן מאיתי הייס שקני בייאם לאו‬ ‫יכתבו לו שטר מעשה ב״ד בקבלת עדי׳ אלו א״נ הכי יש לו‬ ‫יכתבות מיום הכתיבה ‪4‬‬ ‫תקנה למקבל המתנת אם אין כתב ידן יוצא ממקי׳אחר הוא‬ ‫ין ישמישאומידהאדאמ־יינן דעסוקי! באותו ענין כשר היינו‬ ‫בעצמו יודה ויאמר ששטר זה טעות ת א והשתא יהא נאמן‬ ‫דווקא כשטרי הלואה הוזי משעבדי ליה הנכסים וכיון שחם‬ ‫בטגו דאי אמר ודאי שטר׳ מעליא ת א ובשנת נ״ז קנו מידי‬ ‫מזומנים לחתום איכא קלא אבל בשפר־ חיוב שהיא מתחייב בקנין‬ ‫ואע״פ שהעדים בעצמן אומרים עכשיו שלא קנו מידו אלא בשנת‬ ‫או בשטר לא מכשרינן ליה אפי׳ עסוקין באותו ענין דבמאי‬ ‫נ״ח אינס נאמני׳ דכיון שחגית שוב אינם חוזרים ומגידים ואפי׳‬ ‫מתחייב ביוסואע״ג דאיכא קלא במילי דעלמא לא משתעבד‬ ‫יש עדים שמעידים בפניה׳ חתמו שטר זה בשנ׳נ״ח דעכשיו‬ ‫בלי• שום מעשה ‪4‬‬ ‫אין למקבל המתנה מגו דאי בעי אמד בשגת נ״ז חתמו מ״מ‬ ‫יךן כשזוכיין זמן הקבין שטתבין יו׳ שקנו בו סמ״ש בםעי׳‬ ‫עדיין יש לו מגו לומד בשנתנ״ז קנו מידי ובשנת ג״ח חתמו ‪4‬‬ ‫ט׳יז סומכי; יום* חבתיב׳ לאותו יום וביתכץ קנינו מפלו׳ ביום‬ ‫» ש ט י מוקדם שחתמית בניסן יכתיב בי שקני ממני בתשיי‬ ‫פלו׳יכתכגו וחתמנו ימסרנו ליד פלוני בו׳ וכשטתבין יו׳שעומדי׳‬ ‫הקודם לי וכתוב ביה מקמי חתימת סתרי שטראדנן אכתבן‬ ‫בי שהוא יום הכתיבה םימכין הכתיבה לאותו יום שתתמין‬ ‫ביום פלן ולאאיחתיס עד יום פלן כשי ‪4‬‬ ‫וכותבין קנינו מפלו׳ וכתבנו ביו׳ פלו׳ וחתמנו ימסמילפלו׳ ואי לא‬ ‫יא אפי׳ ראו עדים שהלוה לו יאמרהליה כתבי יחתמו השטר‬ ‫כתבי הכי מחזי כשיקרא מיהו אמ כתבי כתמא קנינו מפלוני‬ ‫ותנו ביד המלוה והס לא כתבוהי בי ביים אלא אחרו‬ ‫כמקום פלוני לא מחזי בשיקיא ‪4‬‬ ‫מלטתבו אס היה שם קנין טתכין היום שנעשה בו הקנין‬ ‫יט אם העדים אינן זוכיים ליום הקני! לא יאמרו ביו* לנו‬ ‫דמשעת הקנין נשתעבדו למלוה נכסיו ואס לא היה שם קנין‬ ‫שקנינו ממנו בתשרי ואין אנו יודעין בבמה בו ול‪.‬יכך‬ ‫אין הנכסים משתעבדין לטרוף מן הלקוחות מעת ההלואה אלא‬ ‫נכתב מתחלת חשון שזה «יחזי כשקר׳ רהא ידעי שלא נעשה‬ ‫מעת שימסי לו השטר לפיכך יכתבו בשטר יום שנמסר בו‬ ‫הקני! בחשון ואיך יכתבו שקנו ממנו בחשון יש מי שאומר‬ ‫ולא יום שהלוה לו דהלואת המעות אין לו קול אלא מסירת‬ ‫שאם זוכרים שקני ממני בתחלת תשרי או בםיפי אי באמצעו‬ ‫השטר מפיק לקלא ‪4‬‬ ‫וכתבו בשליש הראשון של חדש פלו׳ או בשליש האמצעי או‬ ‫שטרי חוב המאוחרים כשרים דטבא עביר ללקוחות שהרי‬ ‫‪y‬‬ ‫בשליש האחרון דהשתא כיון שהזכיר שם החדש ש קנו בי ושם‬ ‫תדע כוחו של בעל השטר עצמו שאינו טויף מלקוחות אלא‬ ‫החלק מהחדש שקנו בו אע״ג דלא ידעי אלתו היום ממש לא‬ ‫מזמן הכתוב בשטר ואע״פ שלא כתבו בו שו״יא מאוחד ה״ז‬ ‫כשר בד״א שכתוב ראיקניאבלאס לא כתוב בו דאקני פסולים‬ ‫מחזי כשיקיא ‪4‬‬ ‫אלא א״כ מפורש וכתוב בו ושט־־א דנן אחרנוהו וטעמא משום‬ ‫ך עדים שגמסר להס העדות במדינה אח׳ וכתבי במדינ׳ אתית‬ ‫שמא לוה בניסן יקנ׳ קרקע באייר יאיחיו וכתבו הזמן ממיין‬ ‫אין כותבין בשטר מקים שנמס״י בו העדי׳ דמחזי כשיקרא‬ ‫ואח״כ חזר ומכי אותו הקיקע שקנה באייר ונמצא אלו היה טתבי׳‬ ‫אלא יכתבו מקום שכתבי בו חתימת ידם ויוקא כשאין זוכיין זמן‬ ‫הזמן מניסן לא היה עורף הקרקע שקנה באייר כיון שלא כתב הקנין שתנא הוא שכותבי! זמן מכתיבה כמ״ש אבל אם זוכיין‬ ‫לו דאיקני ובשביל תאית׳ שבתפו ממיין גובה גם אותהשה״י‬ ‫זמן הקנין וכותבין אות־ אז יכתבו המקו׳ שנעש׳ בו הקנין אעי׳פ‬ ‫קנאה קוד׳ תזמן הנכתב בשטר והשיעבוד שבשטר קאיג״כ על‬ ‫שעימדיןבזמן הכתיבה במקום א־יי ש ע ז יכתבו מקום הכתיבה‬ ‫זו הקרקע דקאי על כל מת שהיה לו בעת שנכתב השטר והדי נמצא משקייןשהרי לא נעשה שם ההגה ופעיל יבשכותבין מקים‬ ‫טורפה שלא כדן שזו הקרקע אינה משועבדת לו אבל כשכתב‬ ‫הכתיבה יכתבו כך אמר לנו ^לו׳ ימינו מיניה וכתבנו במקום ‪3‬לו׳‬ ‫שטרא דנן איחרנוהי ידעו שלא יגבה בו ממשועבדים מזמן‬ ‫אבלכשכותבין מקום שנמכרו שם הדבריב׳ כותבי; אמי לנו‬ ‫הכתיב בו דשמא קנה אחר ההליא׳ ומכרת קודם שנכתב מיהו‬ ‫פלוני וקנינו מיני׳ במקום פלו־ וכתבנו וחתמנו ומסינו לפלוני‬ ‫לכתחלה לא יאחרו שים שמי דמחזי כשיקרא ‪4‬‬ ‫ט ׳ ד •עולם קאי במקום פלו׳ אהא דלעיל מיניה ומת שכתוב‬ ‫אחריו מ־יתא באגפי נפשיההוא•*•‬ ‫הא דשטרות המאיחריס וכמב בהם דאקני כשרים ואע״פ‬ ‫והא דאמרינן שכותבק מקום הכתיבה אע״פ שקנו בנקים‬ ‫בא‬ ‫שלא כתבי שהוא מאוחר תק׳ בשטרי ההלוואה וברכתי׳‬ ‫אחר דוק׳ כשאין המטבע משתני ממקום הקנין למקום‬ ‫בהם דאיקגי בדבתבנו אבל שטרי טקח וממכי אפי׳ מאוחרי׳פסילי׳‬ ‫הכתיבה או אפי׳ משתנ׳ ובלבד שבתל׳ בשטר שהלוה לו המטבע‬ ‫אם לא נכתב בה! שהןמאחורין דשמ׳ הלוקח יחזור וימכור אותה‬ ‫שיוצא‬ ‫י‪//‬‬

‫י‬

‫;‪/‬‬

‫חושן המשפט‬

‫הלכות שטרות‬

‫שייצא במקום פלוני אבל אם המ»בע משתנה ממקום מסיית‬ ‫רעיות למקום הכתיבה ואין כתוב בשטר המטבע שנתחייב לו‬ ‫לא יכתבו אלא שם המקום שנמסי להם העיות שם שמטבע‬ ‫אותו המקום נשתעבד לו ואם יכתו׳ מקום אחי היה משתעבד‬ ‫במטבע היוצא כמקים כתיבת השטר וזה שקר ‪4‬‬ ‫שטר שלא נכתב בו מקום שנכתב בו אעי׳פ שנעש׳ הקנין‬ ‫כי‬ ‫~ והכתיבה והחתימה ומסירת השמי הכל בו ביום ובאותו‬ ‫המקום בשר אע״פ שעדו׳ שאי אתה יכול להזימ׳ הוא שאיןיבולין‬ ‫לומר להם עמנו הייתם כשר לדיני ממונות וע״ל סי׳ ל׳ ‪4‬‬ ‫ב ג ראובן ושמעון שיש לכל אחר מהם שטי על לוי בשל‬ ‫ראובן כתו׳ בה׳ ניסן ובשל שמעון כתוב בניסן סתם ואין ללוי‬ ‫אלא שדה אחד שאי! בה כדי חובות שניהם גותניןאותה לראובן‬ ‫דשמא שטיו של שמעון היה אחר ה׳ בניסן וה״לגביהאישדה‬ ‫ראובן ודאי ושמעון ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי וכן אין‬ ‫שמעון יבוללטיוף מלקוחות שקנו מלוי מאייר ואילך שיאמרו‬ ‫לו זמנך היה קודם ה׳ בניסן והשדה שנטל ראובן בחובו היה‬ ‫משועבד לך וא״בהגחנו לך מקום לגבות חובך וראובן שלא‬ ‫כדין גבה שאתה מוקדם לי ואין לך עליגו כלום לפיכך אס יכתבו‬ ‫ראובן ושמעון •היישאה זה לזה וידונו עם הלקוחות שמאייר‬ ‫ואילך לא יוכלו לדחות את המורשה שהוא יבא עליהם בטענת‬ ‫ממ״נ שאם ראובן כדין גבה הרי השרו׳ שלקחתם הם משועבדים‬ ‫לשמעון ואם ראובן שלא כדק גבה אלא אותו‪ ,‬השדה הוא של‬ ‫שמעון בדין הדי שדותיכם משועבדים לראובן לפי׳ גובה ממ״נ‬ ‫מלקוחות שקנו מאייר ואילך ‪4‬‬ ‫ב ך לוה שיש לו שובי אע״פ שאין כתוב בשובי לא ערי השטר‬ ‫ולא זמן כיון שסכום המעות של השמי ושל השובר שוימ‬ ‫ממילא אמיינן שהשובי נכת׳ על אותו השטה ‪4‬‬ ‫בךי לוה שיש עליו ש ט י חוב וכתב בו בניסן מתם והוציא הלוה‬ ‫שטי מחילה שמחל לו המלוח בי״ח בניסן יש כת במחילה‬ ‫ןו לבטל החוב הואיל והוא מוחזק וקי״ל דיי בעל השטי על‬ ‫התחתונה אנו אומדי׳ שהשהה היה קודם יי׳ת בניסן והמחיל׳‬ ‫היתה אחר כך על זה השטר ‪4‬‬ ‫‪3‬ץ ראובן הוציא שטר חוב על שמעין שזמני כתיב בי ביים כך‬ ‫יכך ושמעון הוציא שובר על ראובן שמחל לו כל תביעת‬ ‫ממון שהיה לו עליו והשוב׳ כתובג״כ ביים שנכתב השטר חוב‬ ‫וטוען ראובן שהמחילה נעשית לדבי־יס אחרים שהיו ביניהם ורוצה‬ ‫לחזק טענתו באמיו אין הדעת סובלת שמיד שנשתעבד לו מחל‬ ‫לו היין עם שמעין אע״ג ימילתא ילאשכיחא הוא ש שטי חוב‬ ‫והפטור נעשה ביום אח׳ מ״מ איני נמנע להיות כן כי מקיי בני‬ ‫אים יביס הם וביגע יקיה מקיה אחי והוא הפך מה שהיה קוים‬ ‫רגע זה ושטי מחיל׳ הכוללת הכל הוא יגיי שקיה אותו מקיה‬ ‫וחיישיגן למחילה בת יומא ויי בעל השטי על התחתונ׳‪4‬‬ ‫ב ן יאובן הוציא ש ט י חוב על שמעון שכתוב בו ה׳ בניסן‬ ‫ושמעון הוציא שובי על יאובןשכתו׳ ג״כ ה׳בניםןוכתו׳‬ ‫בושמחליאובן לשמעון כל תביעות שהיה לו עליו ו ע י חיים‬ ‫הזה ראובן גובה שטמ דכיון שכתוב בשובי שמחל לו בל תביעותיו‬ ‫עד אותי היום אין אותי היום בכלל המחילה יבלשון העולם עד‬ ‫ולא עד בכלל אבל אם היה כתוב בשובר שמחל לו כל תביעותיו‬ ‫שיש לל עליו ער עכשיו אז מםפקא לן באיזה שעה היה גיוס אס כן‬ ‫לאידענאאיזה מהם היה קודם ומספיקאלאמפקינן ממינא‬ ‫דדן ב׳ שטרות שנעשה בשנה מעוברת בא׳ כתו׳ בו אדר‬ ‫םתם ובאחד כתו׳ בו אדר השני ואין ללוה נכסים כנגד‬ ‫שניהם נושנים למי שכתוב בו אדר סתה דסתם אדר הוא הראשון‬ ‫ואם כתוב בשניהם אדר םתם או אפי׳ בא׳ כתו׳ אדר סתם‬ ‫ובשני כתוב אדר ראשון הוי כמי שנבת׳ בשניהם אדר ראשון‬ ‫ונותנין למי שזמנו קודם במםפי־ ימי החודש וע״ל בלבוש החור‬ ‫•ימן שכ״ח ובלבוש הבוק והארגמן סי׳ קנ״ו כל זמן הכתו׳‬ ‫בשטר בגון עד הפסח עד הקציר דני! אותו כמו בנדרים ועייל‬ ‫בלבוש עבדת זהב סימן ר׳יך ‪4‬‬ ‫ר מ אס כתו׳ בשטר עד אחר הפסח פירושו עד שיעברו רוב‬ ‫הימי׳ שבין פסח לעצרת דכיון דפסח ועצית שייכי להדדי‬ ‫שסופרין ספירה מפסח עד עצרת הס כולם נחשבים כמו שבוע‬ ‫אחד ובמו שבשבוע עד יום גיקויין אחר השבת ומשם ואילך‬ ‫קורק קודם השבת השני ח״ג בפסח ועצרת ג׳ שבועות אחד‬ ‫הפסח שייכין לפסח ונקראו אחר הפסח ומשם ואילך נקרא‬ ‫קודם שבועות•‪4‬‬ ‫‪4‬‬

‫מד‬

‫דין חזרת ה ש ט ר בשיטה אחרונה וכיצד‬

‫מקיימין המרק והתלרויובו י׳יא סעיפים‬

‫‪:‬‬

‫סימן מג מ ד‬

‫א תקנו חכמים שלא ילמדו כלום משטה אחרונה ש ב ש ת י‬ ‫והטעם מפגי שהכל כשרים לעדות ואין הכל בקיאין ומומחין‬ ‫לאמן ידיהם בחתימת! ולכתו׳ כתב מיושר כמו כתב הסופר‬ ‫שכתב השטר ומתוך כך אין כל אדם יכול לצמצם שיחתום‬ ‫סמוך לכתב הסופר ויש לחוש שמא העדים לא היו בקיאין‬ ‫בכתיבה והניחו חלק כדי ^טה בין השטר לחתימתם וכתב המזייף‬ ‫שם מה שרצה וע׳׳כ אמרו שלא ילמד משטה אחרונה שבכל‬ ‫השטיות ואפי׳ יש בה אויר כדי שטה בין הבת׳ לעדי׳ שאז ודאי‬ ‫לא הוסיף בו דבר אפייה אין לכ<דין משטה אחרוג׳ גזירה אטו‬ ‫שאין אויר בינ׳ לעדי׳ ומפני שראו שלפעמים תיפוק חורב׳‬ ‫מתקנה זו דשמ׳ יתימו עדים בקיאין בחתימ׳ ידיהם ויחתמו סמוך‬ ‫לכתב הסופר בכתב מיושר במו כתב הסופד או אפילו יניחו אויר‬ ‫כדי שטה וכבר אמרו שאין למדין משטה אחרונה וא״כ יפסידו‬ ‫אלו העדים את בעל השטר מכל מחשכתו׳ בשטה אחרונה לכך‬ ‫אמרו חז״ל שיחזיר הסופר בשטה אחרונה מעניינו של שטר‬ ‫כלומר יחזור ויכתוב בשטה אחרונה דבר מחשכתו׳ כבר למעלה‬ ‫בשטר דהשתא הכל מתוקן שאס יהיו העדים בקיאין ומומחי!‬ ‫בכתיבה ויחתמו ככתב מיושר סמוך לכתיבת הסופד לא יפסידו‬ ‫בעל השטר כלום שהרי כל מה שכתוב בשטה אחרונה כתו׳ג״כ‬ ‫כבר למעל׳ בתוך השטר ואס לא ילמדו משט׳ אחרונה ילמדו אותו‬ ‫דבר ממה שכתוב למעל׳ ואם לא יהיה העדי׳ בקיאין ומומחין‬ ‫בחתימת׳ וירחיקו חתימתן כרי שטה מכתיב׳ הסופי־ לא יוכל בעל‬ ‫השטר לזייפו לכתוב כלום' באותו שטה שלא תועיל לו שהרי כבי‬ ‫אמרו שאין למדין משטה אחרונה ומשטה אחרונ׳ של עכשיו‬ ‫שהי׳ כתב הסופר אין צריכין ללמוד ממנה כלום שהרי החזיר בה‬ ‫מחשכתו׳ כבר למעל׳ מ״מ אם לא החזיר אין השט׳ נפסל בכך‬ ‫אלא שאין למדי׳ משטה אחרונה של עכשיו והא דאין למדין‬ ‫משטה אחרונה היינו במקום שיש לחוש שמא זייף בעל השטר‬ ‫רבי־ שהוא חובה על נותן השטר שהרי השגר היה בידו אבל אם‬ ‫כתיב בשטה אחרונה דבר שהוא לחובת בעל השטר למדין ממנה‬ ‫דודאי הוא לא זייף דבר שהוא חובתו ואם הוא חובתו ודאי אמת‬ ‫הוא שהשטר היה בידו ‪4‬‬ ‫ב אם השטר כולו הוא מכתב‪,‬ירו של מי שנתחיי׳ בו למדין בו‬ ‫משטה אחרונה בין מה שהו׳ חיבות נותן השטר בין מה‬ ‫שהו׳ חובת בעל השטר מה שהוא חובת בעל השטר למדין דהא‬ ‫השט׳ היה בידו וסבר לקבלו ומה שהוא חובת נותן השטר דהא‬ ‫הוא כתב הבל ולא יוכל לומ׳ שזה זייפו אכל אם היה השט׳ כתב‬ ‫יד אחי והחייב חתום למטה גם בזה אי! למדין משטה אחרונה‬ ‫דשמ׳ היא לא היה יכול לאמן ידו והגיח חלק וזה זייף ‪.‬‬ ‫ג אס חתמו העדים באמצע שטה ונמצאו כתוב דבר לאותה‬ ‫חצי השטר שלפני חתימת העדים או בשטה שעליה אין למדין‬ ‫מכל מת שכתב בחצי השטר שלפני החתימה ומכל מה שכתוב‬ ‫בשטה השלימה שעלץז כמו שיתבאר טעמא בסימ׳ שאחי־ זה‬ ‫ודוקא שחתמו העדים זה תחת זה אבל אם חתמו בשטה אחת זה‬ ‫אחי זה כל השטר פסול כדלקמן בסי׳ שאחר זה בסעי׳ י׳‬ ‫ך היכא דכתיב בשטר שריר וקים באחרונה למדין מכל מה‬ ‫שנכתב קורס שריר וקיס אפי׳ היא שטה אחרונה ואי; צריך‬ ‫לחזור בשטה אחרונה מעניינו של שטר והוא שיש עכשיו אויר‬ ‫חלק שטה בין העדים כמ״ש טעמ׳ בסעי׳ ח׳ ונהגו כן משום‬ ‫שלפעמים צייכין למחוק ולתלות אחר שנגמר כל השטר וכבי‬ ‫כתבו וקנינא ומקיימין המחקי׳ והתליות בסוף השטי שאינם יוצים‬ ‫לחזוי ולכותכו כולו וטתבין ש י י ר וקים ‪4‬‬ ‫ןק אם יש מחקי׳ ^שטי או תלויות או תיבות שהעביי עליהם‬ ‫הקולמוס צייך לקיים קוים והכל ש י י י וקים ואין צי־יך‬ ‫לכתוב ויין קיומיה; שאינו אלא שופיא דשטיא ואס לא קיימם‬ ‫אינן פוסלי! השטי־ אלא שאין למדין מהם וי״א דבמחקים ולא‬ ‫נתקיימו פסול כל השטר רשמא היה כתוב בו חובה לבעל‬ ‫השטר ונמחק אא״כ מוכח מתוך השטר מה היה המחק אז לא‬ ‫נפסל כל השטר ואם היו המחקות או התלויות• *ו העברת ההולמוס‬ ‫בגופו של שטר דהיינו בשם הלוח והמלוה והמעות נפסל כל השמי*‬ ‫אם לא קיימם ואם היו בזמן ולא קייצזם הוה בשמיי שאי! בו זמן‬ ‫ן ש ט י שיש בו גיד מאחריו או ביני שטה אפילו בנזיומ*‬ ‫שנתנו לכתוב הפיעין מאחייו או ביני שטה בשי אלא שיש‬ ‫לאיים על בעל השטי ויש פוסלי׳ אותו לגמיי דשמא היה בו‬ ‫פיעון ונמחק ‪4‬‬ ‫ן יש מי שאומר שאין לקיים השחקים אלא ככתב שהוא ככתב‬ ‫השטה ללא בכתיבה יקה יותד מכתב שבשטר שיש בזה‬ ‫חשש זיוף שמא מחק השטה או תיבה מכת׳ השטר וכת׳ במקומו‬ ‫שתי תיבות דקות או שטזת יקות ‪4‬‬ ‫אס‬ ‫‪4‬‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫הלכות עטרות‬

‫סימן מד מה‬

‫ח אם היה המחק ב ש ט ה אחת סמוך לשט« אחרונה והוא‬ ‫כשיעור שריר יקים אויותר אע״פ שחזר יקיימו למעה בשטה‬ ‫אחיינה פסול דחיישינן שמא במקום המחק היה כתוב שי־יר יקים‬ ‫והעד׳ חתמו והניחו שטה חלק והר מחק את השדר יך‪-‬ש‬ ‫*אוהו שיראים לשקי לפני הציטי‬ ‫עליו ‪t‬‬ ‫וכת׳ במקומו י ב י זיוף וחזי וקים נרייוח שהיה בין הכת׳ והעדים‬ ‫ג היי־א‪ -‬במתב ירו והשטר נעשה בגופן של ׳גויס והדבר‬ ‫וכת׳ ט שייר יקיים אחי וה״מ כשאק עבשיו אויה ששה בי! עיים‬ ‫במ״ שהיתר אינו יוחנ לקרות ויש עדם שהתם עד שלא‬ ‫לשפד דאיכאלמיחש שמא הוסיף באותו האויר שה‪:‬־חו העדים יךאו ט״־מ ‪-‬זת־דב הוא בכל מה שכתוב בו כיון שלא חשש‬ ‫אבל אש יש עכשיו אויר שטה כשר ולא חיישינן שמא הניחו לקמה•" יע‪-‬ד ע‪ ,‬הסופר שכל הסומך על נאמנו׳ אחרים ודאי גמר‬ ‫מתחלה אויר שני שטין והוסיף זה וזייף מה שרצה בשטה אחת‬ ‫ביעתו להתיי־ב ככל מה שיאמי אותו שהאמין על עצמו ‪4‬‬ ‫ונשאר עוד שטה אויר דחזקה״על העדים שעושין כל דבריהם ך ואם אק חעדים יבזלין לחתום אין מקיעין ניד חלק כרי שחס‬ ‫כהוגן ומסתמא לא הניחו שני שטי! וכיון דהשת׳ איכא שטה‬ ‫ימלאו רקיעים דיו שאין זה עדות מעליא מפני שאין זה אלא‬ ‫דיוח לא חיישיגן למיד וה״מ כשהעדים מוחזקים שהם יודעים וחתימה של אודים ופי׳ מקיעים יש מפרשים שאחיי‪ 5‬מסיטין‬ ‫הא לאל הכי חיישנן ‪4‬‬ ‫לדה שייטות על הנייר כעין אותיות והם משימין על השייטות‬ ‫ט י״א שצדבי! לכתר קיום המחקים והתלוים קודם שיכתוב ‪ r :‬וא׳׳בעיקי החתימה היא שלהמסרטי! והם לא עשו בלום‬ ‫וקנעא לפני שטה אחרונה דאל״כ אין למדין מהן דה״ל‪ .‬כל אל מלוי הדו בעלמא מפני שהשד־־טת לא היתה מתקיימת זמן‬ ‫חייימים בשטה אחרונה והאידנא אנו נוהגי! לכתוב קיום מחקים‬ ‫אמך ולא היו יכולין ל ‪,‬ראו אבל עכשיו הוי חתימ׳ המתקיימת‬ ‫ותליית אחר וקנינא וטעמא דדן לפי שהורגלנו עתה לכתוב וזה היו אחדש ג״כיכולין לעשות ואין נבר שתא חתימת ידם‬ ‫ככל השטרות שריד יקים דאי אפשר לזייף ולמרי! משטה אחמנה ויש מפרשים שלו‪;.‬חים נייד אח־יומקדעין בו שמות העדי״ מעבי‬ ‫וא״צ להחזיר מענינו של שטר משום הכי שטר שאי; •בו שריי‬ ‫אל עבי ומשימין אותו על הנייי שתשמר כתיב בו ובאין העד׳‬ ‫וקים לא יחתמוהו העדים אא״כ כתוב בו שייר וקים שאם יחתמו וממלא״ן את הקיעיס דו וניכרת הכתיבה מאליה אכל גש זת‬ ‫בלא שייר יקים ימחוק למעלה חובתו ויכתוב על המחק מה אינה חתימה מעליא שכל אדם יכול לעשות זה ואעו ניכר שתם‬ ‫שייצר ויקיימנו בשטה אחיונה בשדי‪,‬וקיש וילמיו ממנה וע״ל עשו משא״; בשה׳׳ עצמן חותמין שאימון עקימת ידיהם בקולמוס‬ ‫‪3‬עיף~ז׳ וח׳ ‪ 4‬מ״מ אס כתוב ט תיישיייוקים כשי דאיןלחוש‬ ‫ניבי ש•־ש הגדל בעו לשאר הבדל עקימות לאע״ג שדברים אלו‬ ‫שמא לא היה השטר ראשונה אלא ע י ש י י י וקיש הראשון היתירו בגט היינו משים עיגונא אבל בשאר שטיות לא רצו‬ ‫והיחיקי העיים וחתמי וזה הוסיף אח״כ ע י ש י ר וקים הש‪.‬י חכמים להתימ לפיכך אממ אס עביו עיי׳ ועשו כן מכין אותו‬ ‫דבילי האי אין חושדין העדס שירחיקו כ״כ מ״מ לכתחלה לא מכות נזילות על שעבד על דביי חכמים וגם השמי פטול ואין‬ ‫גובי! בויי״א אע׳יפ שמכין אותו כזכות מריות מ״מ עיות הוא‬ ‫לא יעשו כן דמחזי כזיופא ‪4‬‬ ‫והשמי כשי ‪4‬‬ ‫י שטר שנמצא כתוב בקיומו ג״ו דעל הגיד ובדקו וחפשו השטי‬ ‫אות באות ולא נמצא מקוב אותן שתי אותיות וגדרי; השט־‬ ‫ןק מקו׳ שנהגי שהסופ׳ חותם ע״פ העי שיות׳ פלי׳ בי פלוני‬ ‫כשר דלמאי ניחוש לית כיון שנתקיים בחותמיו כבר העידו‬ ‫חתם במשיית קולמוס מפב״פ או שכותב פב״פ צוהו לחתום‬ ‫העדם על בל מת שכת־ב בו שהוא כן ואולי שנגררו כ״כ ברקות‬ ‫אם קבלו בני העיי עליהם לעשית עדותו כעדת העי בשי דלא‬ ‫עד שלא ניבי עכשיו מקומו *‬ ‫גיע׳ מנאמן עלי אבא נאמן עלי אביך כו׳ימכשיינן בללכת‬ ‫י א ש ט י שישבו מחקים ושכחו העדים ולא קיימום בסיף עמת ע״ ש ואס לא קבלו עליהם אינו כלום יהוה ליה כעד מפי‬ ‫השט־יכתט שריר יקים וחתם העד האחד וקוד׳ שיחתו׳‬ ‫ע י שאינו עמת ‪ 4‬כל שטי הבא לפנינו שעיים מעידס על‬ ‫השני מצאו שלאקייימי המחקים תקנתו של שטי זה שיכתבי חתימת העיים מקיימי; אות״ ואין חוששין לייעותא שמא נעשה‬ ‫אנן סתרי לבתי דחתים חד מינן עד שלא קיימנו כך וכך‬ ‫בו שחזקה שאין העייס חותמין על השטראא״כקיאוהוויויעי׳‬ ‫מחקים יאית ביה קיימנים כיקא חזי יהכל שייר יקים ויחזרו להתיסואי איתינהו לסהד קמ‪:‬וקיס לן בהו ילא ייעי למקיי‬ ‫ויחתמו שניהש יכל שכן אס כתוב איזה י ב י למ‪2‬ה מחתימת אע״ג יאסהייו אחתימת ידייהו דייקינן בסהיותייהו ע״פ אי‬ ‫העדים יחזרי יחתמי דבשי ‪4‬‬ ‫אמרי׳ אקרי׳למאן יייעלמקייסמכעןעלייהו ואילאאמייהכ•‬ ‫דייקינן בסהדותייהו על פה אי מטוני ‪-‬למה שכתוב בשטרא‬ ‫שהעדים צריבין לקרות השטר מקודם‬ ‫מקיימינן להו ‪4‬‬ ‫שיחתמו ודין ש ט ר הבא ע ל הנייר ועיריו ו ידקדקו העדים שלא ירחיקו מהכתב רחב ב׳ שטין יאיבא‬ ‫למיחש שמא יגוז בל מה שבת״ב למעלה ויכתוב בב׳ השמין‬ ‫על המחק ובו מ ג סעיפים‪:‬‬ ‫שט־ אחי לפיכך אם היחיקו שני שטין פסול אפיי כתוב שייר‬ ‫א אע״ג שאמרה התורה על פי שנים עדם וגומר ודרשו בו וקים ואפי׳ ייוע שלא הוסיף ולא זייף בו שום י ב י פסול יכיון‬ ‫מ^יהס ולא מפי כתכס הייגו העדות שצריכי! להעיד בפני שלא נעשה מתחלה כתקנת חכמיס נפסל ושוב לא יוכשי‬ ‫ב״ד בתיית הגדה אכל עדית שמייחיים לכתוב שטר לראייה יכל שלא נעשה כתיקון חכמים אינו ש ט י והא יאמיינן לעיל‬ ‫כבי גלה הכתוב שהוא עדות גמיר דכתיב יאקח אתספרהמקנ׳ םי׳מ״דסעיף א׳ אע״ג שצריך להחזיר מעניינו של שטי בשטה‬ ‫שפירושו שטר שחתום בעדם ואמרו הכמים ז״ל שאות׳ העדים אחמנה אם לא החזיר כשר אלא שאין למדן ממנו םשו׳דהתם‬ ‫חותמין בשטר למטה תחת הכתב ולא מן הצדדן ולא מלמעלה אעם צייכין עיים אחדים להכשירו שהיי שטי עצמו ודאי כשר‬ ‫וטעם כל זה צריך פירוש אמך ולא אאייר בכאן כי כב* דהא ליכאלמיחש ביהלילמא זייף אלא שאין למיין ממטה‬ ‫הארכתי ט בלבוש הבוץ וארגמן סי׳ ק״ל ברעי חתימת הגט אחרוני אבל הבא השטי עצמו נעש׳ בפיסול וצייכי; עדי׳ שיבואו‬ ‫ויעייו עליו שלא נזיייף בו כלום כ ד להכשייו לפיב׳ אע״פ שבאו‬ ‫וה״ה בשאר שממת וע״ש ‪4‬‬ ‫‪ 2‬יצריך שהעדים היודעים את הענין הנעשה בפגיה׳ יקריאו עיים והעירו עליו לא יוכשי הואיל ולא נעשה טעקק חכמים‬ ‫את השטר קורס שיחתמוהו שידעו בודאי שיש בשטר שיוכלו להכשירו מתוכו בלא עדים ואפי׳ טייטוה‪.‬־ בדיו על אותר‬ ‫נכתב המעשה כמו שראו ולא יסמכו על אתרים שיקי‪-‬אוהי אייר של ב׳ השטין פסול שיכולין לימי הערים על הישוטא חתמו‬ ‫לפניהם אפי׳ הם שנים שמא ישקרו לפניהם ואין כתוב בשטר ולא על עיקי השטי כלומר העדים מעידים שבפניה׳ נעשית השיוט‬ ‫מה שקראו בד״א ב&תש בני אדם אבל ראש ב״ר שהיה יויע על נייי החלק ולא יחשדו בעל השמי שמחק תחת הטיוטא איזה‬ ‫ענין השטר וק־־או לפניי הסיפר שלי הואיל והוא מאמין אותו דבי חיוב שהיה כתיב ט עליו אבל על העיקה מה שכתוב למעל׳‬ ‫בכל דבריו וגם אימתו מוטל ^ליו וירא מפניו שלא ישנה ממה בשטי אין מעידן ואפי׳ לא היה!‪:-‬לא מלא נקודת והלבן נרא׳־כין‬ ‫נקויה לנקוי׳ חיישינן שמא מעיד; כי הלכך פסול לעולם ‪4‬‬ ‫שכתוב לפניו הריזהחותס השטר אע״פ שלא קיא תיא בעצמו‬ ‫דודאי מתוך יראתו לא שנה אבל איניש דעלמא וסופר של ן והא יאמיינן שאם היחיקו שני שטין כסיל היינו למכבי‬ ‫ממשעבדי א״נ מבני חוד אם הלוה אמי פיעתי ילאו שמ־־א‬ ‫ראש כ״דאו דדאשב׳׳ר וסופר אחר אין כאן אימה עלהקירא‬ ‫לפיכך אין לפמו׳עליו וגם בראש ב״ד וסיפר שלו דוקא שהראש הוא כ ד שייכלהמלוה לימי שמיך ביד מאי בעי אבל לא היה‬ ‫ב״ד יודע הענין מקורס והרי הוא עצמו העד ואינו סומך על דברים מעול׳ איני יבול לטעון נגד שטר זה כיון שנתנה עדותיו‬ ‫להכשיר אילי מלאוהו בקרובים והוי כמו המליה לחבירו בעדים‬ ‫הםיפר רק במה שכך כתוב בשטר כמו שקרא לפניו אבל אם‬ ‫אינו יודע ה־אש ב״ך את הענק רק ע״י שיקרא איתי הסיפר בלא שטר שיוכל לטעון פרעתי ואיני יטל לימד לא היו‬ ‫דברים מעולם ‪4‬‬ ‫לפגיו מת‪-‬ך הכתב הי זה אשור לחתום עד מפני עד שהתורה‬ ‫ןן הרחיקו פחות מב׳ שטין כשר דהא יבא למיחש אלא לזיוף‬ ‫פסלתו וי*א דאם העדים יודעין את הענין הנעשה בפניהם‬ ‫של שטה אחת דלשגי שטין שיכתוב כדוחק לא חיישנן‬ ‫והקורא ׳ לפניהם את השטר חש שנים יבולי; לסמיך עליהם שכן‬ ‫שנוכל‬

‫כתיב בשטי ולחבוט ואפ*׳ אס אעם מכעיס לשון השטר ושבים‬ ‫הקודאין מתגי־מין להם לשון העג•• והם חותמין כשר וכת׳‬ ‫מה־־מא׳׳• *'־ל וכן נ־ ל עיקר י״א כל מה שקויין לפני הצבור חותמין‬

‫‪,‬‬

‫מה‬

‫‪1‬‬

‫‪,‬‬

‫חושן המשפט‬

‫הלכות שטרות‬

‫שנוכל להרגיש וכחדא שטהליכאלמיחשלזיופא דהא אין למדין‬ ‫משטה אחרונה ושני שטק‪>-‬ללו משעתק בכתיבת י ד עדים שתא‬ ‫גסה ולא בכתיבת‪ .‬יד הסיפר עכל המזייף אינו הולך א צ ל יסופר ‪4‬‬ ‫‪ gj‬וב׳ שטין הרחקה שהשטר נפכל בהן איני נפסל א ל א א״כ‬ ‫הרחיק כ׳ שטין יג׳אוידןבגין ל׳ יך׳ בשטה עליונים וך׳‬ ‫בשטה התחחינה תהתהך׳העלייני׳זהי ב ׳ ש ט י ן י ג ׳ א ו י ר י ז ‪4‬‬ ‫* יש מי שאימרעאס סיים השגר באמצע השטה יהניחואיתה‬ ‫השטה ועוד אחרת והתחילי לחתום בשטה שלישית תאפסיל‬ ‫מפני שיוכל לכתוב באותה חצי שטה &ה שירצה ויחזור מעניינו‬ ‫של שטר בשט׳ אחרונה כ ד שלא נלמד ממנה כ ד נ ׳ וממילא‬ ‫נתכש׳ מה שכתב בחצי השטה שלפני׳ וכן אם מסייר בסוף‬ ‫השטה והרחיקו העדים שטה שלימה והתחילו לרתום* באמצע‬ ‫שטה שנייה פסול אם יחתום זה האחר באותה רצי השטה מפני‬ ‫שיכול לכתוב כחצי השטה החלק שלפני חתימתו פלוני ‪rib‬‬ ‫ספלו׳ מנה רהא שטר הבא הוא ועדיו בשטה איה שהוא כשר‬ ‫ויחתוך בל הכתוב העליון אבל אם דתמו זה תרת זה כשר דלמאי‬ ‫ניחוש שמא יכתוב בחצי השטות שלפני חתימת ב׳ העדים בכל‬ ‫חצי שטה פלו׳ לוה מפלו׳ מנ׳ ויחתוך אותה לשניב ־ויהיו שני‬ ‫שטרות מבי עדים על איש א׳ בכל אחד עד אחד ונצרפס יחד‬ ‫לגבות בו י ה א קי״לב׳ עדם בשני שטרות איןמצטרפין וכ״ש‬ ‫כשהם מתבריןיחד בחתיכה א׳שאיגו גחשבלשכרכללולשמא‬ ‫יכתוכ דבר זיוף בשטה השלימה שעליהם וברצי השטה שלמיהם‬ ‫יחזרו מעניינו ד ל שטר בדי שתיחשב לשטה אחרונה שאין‬ ‫למדין ממנה וירצה ללמור משטה השלימה שעליה לזה לא‬ ‫חיישינן דדגא לאו הכי ת א דכלכה״ג אין ‪-‬למדן מחצי שטה‬ ‫אחרוגה וגם השטה שלימה שעליה כמ״ש לעיל סימן מ״דםעיף‬ ‫ג׳ לפיכך אין לחוש לזיוף כלל וכשר ואין לומר דניפסליה משום‬ ‫שיוכל לכתוב לפני חתימת כל עד אני החתום תיב לפלו׳מגה‬ ‫דלא פסלינן שוס שטר אלא כשיטל לזייף ולעשות ממנו שטר‬ ‫שיש לו כ׳ עדים להוציא ממון מאחרים אבל משום שיבול‬ ‫לעשות שטר שהעד עצמו חייבלולאפסליגן ליה לשמר׳ דאית‬ ‫דאפםיר אנפשיה שחתם כמקום שיטליןלעשית שטר עליו מכל‬ ‫מר‪ .‬שכתבנו יצא לנו נ״כ שאם סיים השטר באמצע השטה‬ ‫שיכולק העדם לחתום לכתחלה באותה חצי השטה הנשארת‬ ‫ז ה אצל זה ואז למדן אפי׳ מחצי •שלפניהם יכ״ש משטה שעליה׳‬ ‫ואפי׳ אין כתיב בשטר ש ד ר יקים דאק לתיש לשים דבררלמאי‬ ‫ניחוש שמא חנית העדם חלק שטה שלימה שעליהם וחצי‬ ‫•שלפניהם או החצי שלפניהם לברה והוא בתב מה שרצה אק‬ ‫דויששק לזה דחזק׳ שאק העדים חותמי( זה אצל זה באמצע השט׳‬ ‫ומניחין חלק לפניהם שדדי יודעי׳ שיפסלוהיכמ״ש אבל זהתרת‬ ‫זח לא יחתמו באמצע השטה ס מ י ר לסיום תגלטר כשיסיים השטר‬ ‫באמצע השטה דהא אם עשי כן י מ י ת חלק לפניהם סכשרינן‬ ‫ליה כמ*ש וא׳׳כ יש לחיש שמא עשו כןיהנית חלק יחתמי באמצע‬ ‫השטה כיון שידעו שלא יפסלות השטרוזה הוסיף מה שי־צה‬ ‫י א וכן צייבין ליזהר כשחממין ויעץ חלק לפני חתימתן שלא‬ ‫יחתמו זה אחר זה בשטה אחת דשמא יכתיב בחלק שלפני‬ ‫חתימתן מה שירצה ויחתוך העליון ויהיה שטר הבא ת א ו ע ד ו‬ ‫בשטה אחת וכיצד יעשה יטייטטנו בדיו ולא אמרינן דאטיוטא‬ ‫חתימו אלא היכא שהטיוטא עומד בין השטר לעדם אבל לא‬ ‫יחתמו אטייטא שבאיתה שורה שלפניהם ואס התחילו לרתום‬ ‫באמצע השטה וחתכו ‪-‬החלק שלפני חתימתן פסול דשמא תה‬ ‫כתיב שם תבתו או שום תנאי וזה חתכי ‪ 4‬ימיהי אם כתוב‬ ‫למעלה בסוף השטה שריר יקים כשר ובלבד שיחיי העדים‬ ‫חתומים זה תחת זה אבל אם חתומים זה אחר זה בישמה אחת‬ ‫פסול דשמא היה זה החתוך שטר הבא הוא ו ע ד ו בשטה אחת‬ ‫וחתכו והיה כל הנייר חלק למעלה וכתב עליד כל השטר הזה ‪4‬‬ ‫* ב שטר שהיו עריו מרובים ונמצא אחד מהן קרוב או פסול‬ ‫או שהיו בהם ב׳ קרובים זה לזה והדי אין עדם קיימים‬ ‫הד לשאול אותם מאיזה טעו חתמו אם בדי להעיד או מטעם‬‫אחד אם יש שם עמת בתרה שכולם י ש ט בתחלה לחתום ה״ז‬ ‫ודאי נתטינו להעיד וה׳ילכעדס רבים שהעית ונמצא א׳ מהן‬ ‫ג{ריב או פסול דקי״ל שהעדות טלי בטלה בדכתבינא לעיל סימן‬ ‫ל׳׳י סעיף א׳ ואם לא נתבי׳ שישבו טלש בתחלה לחתייתתקיים‬ ‫העדות בשאר שדדי איפשד לימד שחתסי הכשדס יהניחי מקו׳‬ ‫לדקשיש מינייחו ובא זה הקתכ או הפסול וחתם שלא מדעתם‬ ‫אע״פ שהעד חדאשון החתום כשטר ת א הפםול וכיון ש ת א‬ ‫חתיס בתחלה הדברים נראין ש ת א עיקר העדת אפי׳ הכי השטי‬ ‫יבשר ממעט דאםרינן חזחא שבק ‪£‬זאן וקשיש מיניה ובא זה‬ ‫‪4‬‬

‫סימן מה‬

‫ודתם מיהו לבתחלה לא •יחתום‪.‬שוס קרוב או פסול עלהשטי‬ ‫דאיכא למיחש שמא י^מר הרואה לשם עדות חתמו רבא להכשי׳‬ ‫קרוב אי בסול בעלמא וי״א שאין להכשיר שטר שחותםין בי‬ ‫פסילין אא'כ שנים אחרונים הם כשרי׳דתלינן לומר הכשרים אע״פ‬ ‫שמ־תמין הן באררונה חתמו בתחלה ורווח׳ שביקי למאן דקשיש‬ ‫מינייהו ואתו הגלסולין אויכומלאודו כדי להכשיר השט׳ כמ״ש‬ ‫במעי׳ י״י בסמיך ולא לשם עדות רתמו אבל אם ב׳ האחרונים‬ ‫קרובים או ‪3‬כולי* השטר פסול דודא* לשפ עדות חתמו דאי לאו‬ ‫לשם עדו׳חתמו למ״י רתמו וה״ל עדות שבטל׳מקצתה בטלה מלה‬ ‫יאם נפסל השטר ע״י רתימת בסולץ אם הכשרים זוכרים‬ ‫ע‬ ‫העדות ע״י ראיית השטר יכולין להעיד בעל פה יב״ר‬ ‫יכתבו רעדו׳ כמו שכתו׳זבשטר הראשון קודם שחתמו הפסולים‬ ‫ןשטר מעליא היא דמשום חתימת הפסולים לא פסלינן אלא‬ ‫השטר אבל עדות הכשרים לא נפסלע״י עדות חתימת הפםולין‬ ‫אע׳יג רגבי העידו רבים ונמצא' אחד מהן קהו׳ או פסול פסלינ! כל‬ ‫העדות גבי חתימה בשטר הקילו יתולין לוכד כשחתמו חתמו הס‬ ‫לבדם ונגמר עדותם ואחייב באו הפסולים לחתו׳ לפיכך אע״פ‬ ‫שפיסלין השטר אינן פוםלין עתתן א״נ התס כיון שהגיד בפני‬ ‫ב״ד ונפסל עדותן שיב איגןחוזריןימגידיןכדלפינן מקרא דביק‬ ‫שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד אבל החתימה אע״ג דחשיבה‬ ‫הגדה לענין שלא יוכלו אח״כ להעיד דבר מה שהוא מכחיש‬ ‫חתימתן מ״מ לא חשיבה בהגדה ממש לעני ן שכשגפסל ע״י‬ ‫עדים אחרים שלא יובלי להגיד פעס אחרת דהא עדין לא הגיד‬ ‫אלא ח חמו לפיכך יוכלו הם להגיד פעם אחדח להחזיק ערות‬ ‫הראשונה נ״ל וע״ל סימן לי׳ו סעיף א׳ *‬ ‫יף היו הערים מרוחקים מן הכתב יותר עלבי שטין ובאו שני‬ ‫עדים קרובים או פסולין ומלאו אותו הריוחאע׳׳פשאםלא‬ ‫מלאותו היינו פוסלים אותו השטר כשחתמוהו אלו הפסולים‬ ‫הוכשר השטר שהיי עכשיו אינו יכוללהזדייףבד״א כשמלאוהו‬ ‫קודם שנראה השטר כב״ד אע״פ שעשאו המלוח שלא מדעת‬ ‫הלוה אבל אם נראה השטר בב׳ידקוךם שמלאוהו בקדבים או‬ ‫פסולים שוב אין לו תקנה דהואיל ונפסל בב״רשוב אינו חוזר‬ ‫להבשירי וי״אאפי׳קיחס שנראה בבי׳ד לא תיבשי־ במלוי קרובי׳‬ ‫או פסולין אלא כשמלאוהו מדעת הלוה אבל אס המלו׳ מלאהו‬ ‫מרעת עצמולאמתכשר כהכי ךכיון דפסלירבנן האי שטרא‬ ‫בהרחקת ב׳ שטין נמצא שהלוה שטר פסול נתן לו ובי משוי ליה‬ ‫מלו׳ שטר כשר בלא דעת הלוה לא נשתעבד הלוה באותו שטר*‬ ‫ט ן והא דמכשיינן במלאות קרובים דוקא שמלאות הקרום׳‬ ‫או הפסולים ביים שנכתב ינחתם אבל אס טלאיהו למחר‬ ‫ולץמא אוחד׳ אפילו במצו׳הלוהפסול דהא לא אתישר להשתעבד‬ ‫בו אלא משעה שמלאות בקרובי׳ והשטר ג כ ת ב מקודם והד ת א‬ ‫שטר מוקדם ופסול וה״מ בשטר שאיז בו קנין אבל בשטר שיש‬ ‫בו קגין הרי משע׳ הקנץ ת א משתעבד ואפי׳ לא נכתב השטר‬ ‫אלא אחר כמה ימים אחד הקבין כשר ונובח מיומהקגין כמי׳ ש‬ ‫לגזעלה כ״ש הכא‬ ‫ט ז אס אחר עפרעו טוען הלוה שחשמר היה פסול לפי‬ ‫שהרחיקו העדס יותר משטה אחת אע בדבריו בלום‬ ‫רביד! שפרעו הוי כאילו תדה שלא נזדיף ‪4‬‬ ‫ין אחזי׳ל הבא סכח גוי הרי ת א כגוי לפיכך ראובן שהיה לו‬ ‫שטר ת ב ע ל גר אחד והרחיקו העדים חתימתן שני שטין‬ ‫מן השטר ושמעקיקנה קרקע מאותו ת ר ובא ראובן לטתף‬ ‫הקרקע משמעון בפני ב״י ישראל בשטר זה שהיוד לו על הגו•‬ ‫קודם שלקח שמעון הקרקע מן הגוי אם ‪.‬נהגו הגוים לגבות‬ ‫בשמד זה גם אין שמעון יטל ׳לפסול השטר מחמת הרחקת‬ ‫העדים דהא אם היה בא ראובן לגטח קרקע זו מן הגוי תה‬ ‫גובה אותה ה׳ינ ת א נובה אות׳ קרקע משמעון בדינינו רלא עדף‬ ‫‪t‬‬

‫שמעון מן הגוי דהבא מבח הגוי הרי ת א כגר •‬ ‫יךן שטר הבא טלו בשטה אחת ועדיו בשטה אחרת פסול‬ ‫דחיישיון שמאת‪ 6‬לו שטר כהר שהרתקו העדס שטה‬ ‫אחת ואותו השטר כשר היה כדכתיבנא ל ע ל סימן מ״ג םעיף‬ ‫א׳ ותא חתךכלאיחיהשטרוכת׳זההשמרבאותישטהונמצאו‬ ‫העדם חתומין עליו וכן אם היה השטר שני שטין אלא שאין‬ ‫שטה הראשוני מתחלת בראש הקלף חיישינן שמא היה לו‬ ‫שטר שסיימוהו באמצע השט׳ והניחו הנשאר חלק וגם‬ ‫השט׳ שלם׳ שתחתי׳ וחתמו העדם כשס׳ שלישי׳ זה תחת‬ ‫זה דאמדנן לעיל סעיף י׳ שהוא כשר והוא חתך בל אותו השט׳‬ ‫וזייף‪ .‬שטר זה בחצי השט׳והשלימ׳ שתחתי׳ וכתב מה שרצי‬ ‫וגמצאו העד׳ חתומים עליו •‬ ‫תח‬

‫‪1-1• /‬וש עיר שושן‬

‫הלכות ׳שפרות‬

‫סימן כזהמו‬

‫דאי בעי אומי־ מזייף היא וכתב מו־י מהרמא׳יי ז״ל והבי מםתב׳‬ ‫•ט דיה השטר בולו עם כל עדיו בשטה אחת כשד דליכא‬ ‫דכך תקנו חכמים לקיים בל שטי ושוב אין הלוה יכול לומר‬ ‫יימיחש לנזירי אבל אש השטי־ ועדיו שני‪ : :‬בשטה אחת ועור‬ ‫שום רבי ‪,‬‬ ‫למטה ממנו בשטה אתית שני ערים יש לחוש שמא בל השט‪:‬‬ ‫העליון שהיו העדים רת־־תונים חתימין על״ ורי־חיקו שטה אחת ‪ j‬וכיצד הוא הקיום באים ערי השטי־ ומעידים לפני ג׳ אפי׳ הש‬ ‫הדיוטית שזאת היא חתימתן וכותבי! למטה במותב תי־ית׳‬ ‫שהיה כשי חתך ובשטח שהיה בין השטי לערים כתב שטר ועדיו‬ ‫בחרא הוינא ואתי פלוני ופלוני ואסהידו קדמני אחתינית ירייה׳‬ ‫ובעדים שבשגיה שנייה יאמר כיוונתי ל •יבי׳ בעדים לפיב׳ בשיבא‬ ‫שטר כזה לפנינו אין מקיימין אותו מעדי׳ שבשטח שנייר‪ ,‬אלא ומדאתבדר לנא רדא היא רתימת ידייהו אשרנוהו וקיימנוהו‬ ‫נדחזי » ואלו השלשה חותמי! למטה »‬ ‫מעדים שבשמה ראשונה »‬ ‫ף ואין מק״מין אלא בפני ג׳ שהוא כמי פםק‬ ‫שטר הבא היא ועדיו על המחק נשר ותוא שלא יהא שים‬ ‫ך‬ ‫'׳ו ו שאם קיימוהו‬ ‫בפני שניי לאהויב״ד אלא עדיי והיו לתו אלו השני׳ ערים‬ ‫שינוי בין השטי־ למקום חתימת העדים שאם יש שוש שינוי יש‬ ‫לחוש שמא מחק וכתב מה שרצה ולפיכך‪-‬הוא משונה שהיי מחקו מפי עדים והתוי־ה פסלת׳ אבל אם יהם ג׳ שהם בי׳ד הוו כפסק‬ ‫דין יש מי שכתב מאתר שנוהג׳! *ש־ב התופש ישיבה מקיים‬ ‫ב״פ ואינו דומה מה שנמחק שני פעמים למה שנמחק פעם א׳ על‬ ‫בן לא יחתמו העדי על שטר שכתוב על נ״י מחוק אא״כ נמחק ד כל השטר ביחיד מנהג כזה מבטל הלכה וכן המנהג פשוט במדינות‬ ‫אלו וכתב מורי מהרמא׳׳י ז״ל וז״ל ונ״ל הטעש דס״ל לעני! קיום‬ ‫בפ‪-‬יהתשאל״ב יש לחוש שמא מקו׳ החת׳מ׳ נמחק ב׳ פעמים‬ ‫שטרות שהוא דרבנן דיהיד מומחה דינו כג׳ הד־וטו׳ ומ־ךי ב״ד‬ ‫והש לא ירגישו כי לא יתנו לב על זה ומקום השט׳ אינו נמחק אלא‬ ‫פעם א' וכשיחזיר בעל השט׳ וימתיק פעם שנית ויכתב מה שי־צ' כמ׳׳ש לעיל ס״ כ׳יה ואע״ג רקי״ל שאון בזמ! הזה יחיד שימחה‬ ‫מי'מ׳לעני! ק״מ עט־ות שהוא דרבנן יש לסמוך עליו עכ״ל‬ ‫נמצא השט׳ומקום חתימת העדים יהיה שוה הכל מחוק ב״פ ויביאהו‬ ‫לפגי ב״ד ויגב׳בו ואם כתבו וחתמו על נייר מחוק צייכי;ליזהי שירעו וכן נוהגין וכיו; דקיום שנזי־ות ; ־וא די; אין מקיימי! שטרות‬ ‫בלילה דהא אין דנין בליל‪ :‬כמ״ש לעיל םימן ה׳ ‪.‬‬ ‫העדים דינמחק הכל ביים א דאינו דומה נמחק בן •ומי לגמחק בן‬ ‫ך מקיימי; השגר אפי׳ שלא בפ הבעל דין ואפי; עומר וצוו ז‬ ‫שגי ימים ואם יש בין חתימת העד לשני ריוח כערעור כתיבה אנהג׳‬ ‫מזוייף אל תקיימיהו אין שומעין לו דקל הוא שתקילו הכמיש‬ ‫םהדי חתמנו על המחק והשטר על הנייר פםול שמא היה השמי‬ ‫על הנייר ועדיו על המחק והיה כתוב בי! חתימת העדי׳ אנחגא מ־״יוס שטרות משום דמדין תורה לא היה צי־יך קיום דקי״למן‬ ‫סהר׳ ‪o‬׳ וזה כשי במ״ש בםעיף הסמוך והיא מחקו ומחק גס השט׳ התורה עדים ההתימי• על השטר נעשה כמו שנחקרה עדותן‬ ‫וכתב על המחק מה שי־צ׳ אח״כ והיי נמצאו הערים ג״כ רתומים‬ ‫בב״ד דשי דחזקה הוא כיה׳'ת על כל ארם שאינו מעיר להוציא‬ ‫על המחק ואמיינ; שהוא בשר אבל אם לא היה באךושמ מדק כלל‬ ‫שטר מזוייף בפני ביד בייש שאין העדים הזתמין שקר רכל ארם‬ ‫השטר בשר אע׳יפי שיש בין חתימה לחתימה ריוח גדול רליכא‬ ‫בחזקת כשיות הן אלא שתז״ל ביון שי־או הרומח מתפרציש‬ ‫למיחש לזיופא בין חתימת העדים »‬ ‫א»י' בימיהם וכ״ש בדויות הלא שיבו המתפרצים תקנולקייש‬ ‫ב א שטר שהוא ע־ גייר ועדיו על המחק פסול שמא ימחוק‬ ‫חתימת העדים וכל זמן שאינו מקריים‪ .‬יכול הלוה ילטעון ־כל‬ ‫הטענות הנזכייב בסעיף א׳»‬ ‫המחק ואם כתבו‬ ‫השטר ויזייפנו ונמצאו הוא ועד‬ ‫ן ומ״מ אע"‪ £‬ש^וא מקריים אם אין מכירין חתימת העדות‬ ‫העדים אנחנ׳עדי׳ חתמנו על המחק והיבטי על הנייר כש והוא‬ ‫ז לעי־ער עליו ולפסלו ומיהו‬ ‫י ולא חתימת ה‬ ‫שכתבו כן בין חתימת עד היאשון לחתימת עד השני שאז אם‬ ‫י!!״ י ב ת ל י ו כ ל‬ ‫בקיום כיון ששני עדים חתומים עליו וג׳ דייני י ו ת‬ ‫ימת־ק גם זה אנחנו עדים חתמנו כוי שכתוב בין חתימת העדים‬ ‫וימחוק למעלה רבתי׳ שט־ אח־ ויניח יריית שבין העדי׳ המקוש‬ ‫המלוה למצוא מי שמכיי שנים מחתימת העדי׳ או שנים מן דייני‬ ‫שהיה כתיב אנחנו עדי׳ יהיה זה לנו לבי׳ והיכי ששטי זה נזדייף‬ ‫הקיום האלו משאיל׳ לא היו חת־מי׳‪.‬בורק ביעדים »‬ ‫וכמ״ש בסעיף הסמוך שקידם זה אבל אם כתבו כ; לפני חתימתן‬ ‫ן באחד מחמשה ריבים יכולין לקייש השטי־ האחד שיחיו‬ ‫או אחריהן לא מהני שמא ימחיק רכל רוץ מחתימת העדים‬ ‫הדיינין בעצמן מכייין כתב ידי העדים אז הם כותבין ומעידין‬ ‫ויכתיב על המחק למעלה מה שירצ׳ ויהיה שטי הבא הוא ועדיו על‬ ‫שהיא כתב ידם והשני שחתמו הערים בפניהם אז הםכיתבין‬ ‫המחק דמכשיינ! ליה ולא יהא לנו היכר שנזדייף השטר*‬ ‫ומעידין שבפניהם חתמו ואע״ג דאמייג; לעיל קיום שטיות דין‬ ‫כ ב שטר שהוא על השחק ועדיו על הנייי פסול אפיי כתבו הוא וקי״ל בעלמא אין ער נעשה דיין גבי קיום שט־ות שהוא‬ ‫אנו העדי׳ חתמנו על הנייר והשטר על הנייר מחוק דםוף‬ ‫דרבנן הקילו השלישי שינ׳>ו העדים בעצמם החתומים בו ויאנד־‬ ‫סוף ימח‪ ,‬ק השטי ע־ד פעם אחת ויחזור ויכתו׳ מה שירצה אע״פ‬ ‫כל אחד זה בתכ ידי ואין צריכי; שיעיד כל אחד על כתב יהי‬ ‫שיהא נמחק ב׳ פעמים לא יהא ניכיי כיון שכולו יהיה מחוק ב׳'‪£‬‬ ‫ועל כתב יד שלחבייויאלא־דיו כשכל א׳ מעיד על כתב ידו‬ ‫ולא יהיה אצלו מקום שמחוק פעם אחת שע׳יי זה יבולי! להבחין‬ ‫לבד דקי״ל על מגה שבשטר הם מעידים והרי יש כאן ב׳ עדיש‬ ‫בין זה לזה וכ״ת• ולייתי מגילתא אחריתי ולמחוק ולידמויי לא רמי‬ ‫שמעידין על המנה שחייב לו בד״א בשזוכי־ין ההלואה ואפילו‬ ‫מחקא דהא מגילתא למחק דהא מגלתא משים שזה עב וזה‬ ‫שאין זוכרין אלא ע״י ראיית ה שטי• יכול להעיד אבל אס שכחו‬ ‫קליש ואין המתיקו׳ דומות ‪,‬‬ ‫ההלואהואין נזברין לה כלל אפי׳ ע״י ראיית השטר זה יתבאר‬ ‫במקום שניהגין לכתוב פרעו! ביני שיטי צריך ליזהר שלא‬ ‫בםעיף י׳ בע״ה הרביעי שיבאו עדים אחרים ויעידו שנים על כל‬ ‫יהא שום גיר ביני שיטי דאיכ׳ למיחש שמא היה בו פרעון‬ ‫חתימ׳ מאלו החתימות שהוא כתב ידם של אלו העדים ועדות‬ ‫ומחקו וכ״ש אם הפרעין שביני שיטי היא על המחק דאיכ׳ למיחט‬ ‫זה יכולין להעיד אפי׳ מתוך כתבם ואין צריכין להעירו מפיהם‬ ‫שמא היה‪-‬יותר ומחקו וכתב מה שרצה ואם יש עדים שהפרעון הוא‬ ‫דקל הוא שהקיל׳ וכוי שהוא דיבנן החמישי שטי־ שאין כאן מי‬ ‫בת^יר הלוה כשר דתו ליכא למ־חש למידי‬ ‫שמכיריחתימ' העדים אם כתב ידם יוצא משטרות אחרי׳מעייכין‬ ‫הב*ד ומדמין זה דכתב לאותו הכת׳ שבשטרות האתרי׳ אם יראת‬ ‫להם שכתב י ירי אלו הוא כתב ידי אלו'ודי השטר הזה ת א‬ ‫מיו עדים שאמרו קטני׳‪ .‬היינו או פסול•׳ היינו או‬ ‫מקריב ומקיימי ן אותו וכשמקיימין איתו משט־ות אתיים אין‬ ‫ש ט ר אמנה היה וכל דיןקיום שטחייובו לח״ם‬ ‫«לי» משני ׳שטרות של ב׳'‪.‬שדות שאכייו׳בעליתן‬ ‫! ‪ ,‬ך ״ אותו אלא‬ ‫‪1‬‬

‫‪t‬‬

‫א המוציא שטר חוב על חבירו כל זמן שלא נתקיים ומימת‬ ‫ידי העדים יבול הלוה לומר מזריף ומעילם לא צרתי לכותבו‬ ‫ונשבע היםת ונפטר ולא עור אלא אפי׳ אש מודה ואומר אמת‬ ‫הוא שאגי צרתי לכותבו אבל פיעתיואו אמנת ודא פירו׳־שאומ׳‬ ‫שכתבו ומסרו למלות שאם יצטרך ללות ילוה לו והאמינו שלא‬ ‫׳תבענו אא״כ הלוה לו או שאומר כתבת•‪,‬׳ ללות בו י ועדיין לא‬ ‫לויתי וכל כיוצא בזה נאמן הלוה על טענתו בשבועת היםת במגו‬ ‫דאי בעי אמי־ להד״ם וישבע היסת ויפטר לפיכ׳ תקנו חז״ל שצריכי!‬ ‫לקיים השטר ואם קיימו המלוהאח״כ בב״ד הרי הוא ככל השטרות‬ ‫הידועים שהם כשי־ים וע״לריש סימן פ״ב ‪,‬‬ ‫^ י״א יהא דמהימנין ללוה בטענות שאין מאמיני׳ לו אלא‬ ‫ע*י מגו כגון במודה שכתבו היינו דוקא כשאין כתוב בו‬ ‫נאמנות למלוה אבל אם יש בו נאמנות למלוה עליו לא מהימ;ינן‬ ‫ללוד‪ ,‬דמיד שאומר שכתבו היי שוב האמינו למלוה עליו וי״א‬ ‫דא‪£‬י׳ א« יש בו נאמנות לשלוח נאמן תליה על טענתי כסגו‬

‫(‬

‫ג׳ שני׳ אכילה גלויה נכונה בלא שום •ראה ו״חד מתביעיבעולש‬ ‫בדרך שאוכלים״־כל בעלי שדות משדותיהם יה״נ שמקיימין‬ ‫משתי כתובות מנשים שישבו תחת בעליהן שלש שנים בש‪£1‬י‬ ‫שאבילות פירות של המחזיק שלש״שנים בשופי וכ! כתובת‬ ‫אשה שישבה תחת בעלה שלש שני׳'בשו‪£‬י מעירי! ומוכיחין‬ ‫ששטר כשר הוא אע״פי שלא נתקיים בקיום ב״ד אבל שני‬ ‫שגדי חובות או ב׳ שוברי׳ אם לא נתקיימו בב״ר א־! מקיימי!‬ ‫מהן דליכאמידי דמחזיק להגי שטיי דאפשר חייפינהו מרייהו‬ ‫ולא ידעי בהו הנך דלתניענהו שיניה ואותם השגי שטרות‬ ‫שמקיימין מהם צי־יכין שיצאו מתחת יד איש אחר ולא נ״‪/‬חת‬ ‫ידי זה שמקיים שטרות הביון שהם בידו חיישינן שמא שניהם‬ ‫מזויפים כי כיון וזייף וצייך גמי רוקא ב׳ שטר‪ 0‬ששקיימין אע״פי‬ ‫שיוצאין מתחת יד איש אחר אנל משפד א׳ אין מקיימי[ אע״פי‬ ‫שיצא מת״י איש אחי דאיכא למיחש שמא אותו עצמו שאנו‬ ‫מקיימין מתוכו ש«א סזוייף היא כיון שעריי! אינו מ־‪ ,‬יים אבל‬ ‫גתי׳‬

‫חושן־המשפט‬

‫הלטת שטרות‬

‫בתרי לא חיישינן שיהיו שניהם מזויפין דכולי האי לא חיישיגן‬ ‫אפי׳ אינם מקויימים כיו; שיוצאים מתחת יד איש אחר ולא נידע‬ ‫עדיין שוממעיער עליו אבל כשיוצאין מתחת ידו אפילו הם‬ ‫שניהם מקדימים אין מקיימין מהם דשמא כיון וזייף ויש חולק ן‬ ‫ואם יש כאן שטר שלךאו עליו ערער והוחזק עליו בב״ד וקיימוהו‬ ‫מקיימין ממנו לבת ואין צריך שנים דטון שקראו עליו ערע־י‬ ‫וקיימוהו הבי׳ד ודאי דקדקו וחקת ונתברר לב״ר דשטר בשר‬ ‫ת א יקיימות אבל אה לא ק^א עליו עי־ע־ אע״פישנתקיי׳ בבי׳ד‬ ‫אק מקיימין מתיכו כיון דלא קיא עליי עי‪-‬ער שמא קייכלת ילא‬ ‫דקדקו היטכ ויש חולקין אפי׳ לא קרא עליי ערעי רק שמקוים‬ ‫טקיימין מתוט תדאי לא קיימוהו הב״ד אלא א״כ עמדו עלץ‬ ‫ונתברר להם חתימות עדיו יע״ל סעיף ל״ז י׳יא מקיימק חתימה‬ ‫מספר שכתב זה הסופר ולא תישען שמא גס זה ראה איתו‬ ‫הספר יזייף מתיט שאין אדם יטל מ ק ט האיתיות יחד ולזייף‬ ‫אבל אין מקיימין מאגרת שכתב לפי שאין ארס גזהר כשטתכ‬ ‫אגרת כתיקון הכתיבה והיא משתני׳ לפי הקולמיס יהנחץיי״א‬ ‫דאפי׳ מספר אין מקיימץ מן האותיות שבתוך כתב הספר אא״כ‬ ‫חתס שמי כסוף הספר שהוא כתבי אז מקיימין מאותה חתימ׳ ‪4‬‬ ‫ףן בית דין שכתט במיתב תלתא תינא יגתקיים שטר זה‬ ‫בפנינו ורז מקוים אע״פי שלא פרשי באיזה ענין נתקיים‬ ‫‪ m‬העידי העדים בעצמם על חתימתם אי אם העירי אחרים עליהם‬ ‫שאין חוששין לכ״ר טועין שמא טעי יכבד נהגי הבתי תנין‬ ‫שיכתבי הדרך שנתק״ יבה השטתבפניהס ולעילם אין ב״ר בודקין‬ ‫אחר ב״ד אם טעה אם לא טעה אלא מחזיקץ בל הבתי תנין בחזק׳‬ ‫בקיאין שלא טעו אבל בודקין אחר העדי שאין כל העדים בקיאין*‬ ‫ט כשהשטר מתקיים ע״י עדים אחרים שאינם חתומין עליו‬ ‫שמעידין על כתב ירן של אלי העדים החתוםין ט אס אחד‬ ‫מעיד על חתימת האחד ואחד עלחתמ׳השנילא נתקיים השט־‬ ‫בזה שאין אלו העדים מעיתם־על מנה שבשטר אלא על החתימ־ז‬ ‫ואנו צדיכין עדות שלם דהיינו שני עתם על כל חתימה וחתימ־ן‬ ‫גפני עצמה והרי עכשיו אין כאן אלא עד א׳ על כל חתימה‬ ‫מהם ואם יש שלישי עמהס שמעיד על חתימת שני‪-‬העדים‬ ‫הדי הוא מצטרף עם שניהם ויש כאן שגי עדים על כל חתימת‬ ‫מחם ונתקיים השטר ‪4‬‬ ‫י מי *חתם על השטר ובא‪-‬לה׳עיר על כתב ירו בב״ר והכיר‬ ‫ש ז ת כתב ידו כודאי אבל אינו זוכר ענין המעש׳שכתוב‬ ‫ג ו ולא ימצא זכרון בלל בלבי שזה ליה מזה מעולם או שנעשה‬ ‫זה־ בפניו אפי׳עי׳י ראיית כתבי התזה פסול להעיר גם על כתב‬ ‫ידי ש ת א זה ש^שאחסמעיד עלכתיגת ידי עצמי בסתם קי״ל‬ ‫שעל מגה‪ .‬שבשטר ת א מעיר •בדכתיבנא לעיל םעיף ז׳כלימי‬ ‫ש ת א מעיר שזה ח״ב לוה מנה יאםלא נזכר העניןכלל איני‬ ‫מעיד על המנה רקעלגתיבתידו יצתכין שגימ אחריםלהעיר‬ ‫על בת»גת ידי יתאיל יהדגי כן שטר שיצא &ב״ד יבאו עדים‬ ‫ואמת כתב ידינו הוא זה אבלמעולס לא ידענו עדות זי ואיןאני‬ ‫זוכדין שזה ליה מזה או מכר לא נתקיים השטר והרי הם‬ ‫לחרשים עד שיזכרו עדותן ובל סד שאינו דן כן לא ידע בתני‬ ‫ממונות בין ימינו לשמאלו אבל אם היה כתב ירם יוצא ממקום‬ ‫אחר או שתי שם עתם אחרי׳ שזה כתב ידן מקיימין השטר ואין‬ ‫משגיחי! על דבריהם של אלו שאומרים אין אנו זוביים העדות‬ ‫מואיל ומתקיי׳ הש‪4‬ור שלא על פיהם ומפני טעם זה אנו מקיישין‬ ‫כל השטרות ואין אנו צריכין להביא העת׳ולשאול אותם אס הם‬ ‫זיכריס העדית אס לאו שאפילו באר יאמת אין זוכרים אותה‬ ‫אין שומעין להם הואיל יאיפשד לקייסי שלא מפיה׳ כל אלה‬ ‫דבי־י דדמב׳ים ז״ל וטעמי׳ דהרמב׳ים הוא משמע דס״ל כשהם‬ ‫‪$‬כיתן שזה כתב ירן ואומרים שלא ימצאו כלבם זכ־־ין כלל‬ ‫למעשה זה הוא דבר זר שלא יזכמ כלל‪-‬ואגו חושתן אותן‬ ‫שיודעים ותצין לחזור בעדותן ולבטל אותו ותה ליה כעתם‬ ‫שאומ־־ים קטנים היינו או פסולי עדות תינו שאינם נאמנים‬ ‫כמ״ש בסעיף ל״ז וכיון שהם נחשדים בערות זו הרי הס כפסולי׳‬ ‫ואין מאמנים אות׳ כלום בערות זו להיות נחשב אפי׳ כעד א׳ על‬ ‫חתימת ידי עצמם אלא צדעים שנים אחרי׳ להעיד ע ל חתימתן‬ ‫לקיימו אכלייש חולקין ואומרים שאפי׳ אין זוכרים שלוה או שחתמו‬ ‫שעולם על שטר זה אינם נחשדק גשביל כר לנאמנים ואפי׳ אין‬ ‫גת‪ 3‬ידן יוצא ממקום אהד כיון שמעירין שזה כת׳ ירן מקיימין‬ ‫השטר על פיהם אלא שיש חלוק בין זוכרים הערות לשאינס‬ ‫זוכרים דכשהם זוכרים'הערות קי״ל רעל מנה שבשטר ‪ p‬מעידין‬ ‫ו ד י שיעד כל א׳ על כתב ידו וא״צ שיעיד על כתב יד של‬ ‫חביריכמ״ש כסעיף ז׳ אכל כשאין זיכייםהעתת ששכחו הכל‬ ‫ואינם זוגתי כלל שחתמו ג ש נ ד זה שאז איגס יבולי׳ להעיר על‬ ‫י‬

‫סימן מו‬

‫מנה שבשטר אלא שמכירין שהיא כתב ידם מ״מ לא גרעי מעדים‬ ‫אחרים שמכירין כתיבת ידם יכמי שכשמעידין עדים אדרים‬ ‫צריכין שיעירו שנים עדים על כל חתימה יחתימ׳ ה״נכשמעיתם‬ ‫הם עצמם שהיא כתב ירם אלא שאינם זוכרי׳ העדות צריכין אז‬ ‫שיעיד כ־ א׳ על כתב ידו ועל כתב ‪.‬ידחבירו דה״ל שנים על כל‬ ‫חתימה או שיצטרף עמהם ז‪:‬׳ שיעיד על כתב ידי שניהם רה״ל‬ ‫נטי ב׳ ערים על כל חתימה וחתימה ‪4‬‬ ‫יא אמר אחד מן העדים זה כתב ירי והעיד היא ואחר עמו על‬ ‫כתב יד השני לא נתקיים דכיון דקיימא לן על מנה שבשטר‬ ‫הס מעידין אם כז כשזה אומר זה כתב ידי הרי יוצא על פיו חצי‬ ‫הממו! יכשמצערף עם האחר על חתימת ידי השני חוזר ויוצא‬ ‫רביע הממון על פיו ונמצאו שלשת רביעי הממון יוצאין על פי עד‬ ‫אחד ואגן על פי שנים עדים יקום דבר בעינן חצי דבר על פיו‬ ‫של זה וחציו על פיו של זה‬ ‫וכן אם העיר אחיו או אביו של האח׳ עם אחר על כתב‬ ‫‪y‬‬ ‫ידו של השני לא נתקיים שהרי שלשת רביעי ממון יוצא‬ ‫על ידי קרובים ‪4‬‬ ‫‪ y‬ורדה אס מת אחר מן העדים החתומים על השטר והחי‬ ‫*לנשאר זוכר ההלואה ע״י ראיית השטר ומעיד על חתימתו‬ ‫צריך שנים אחרים מן השוק שיעידו על חתימת המת ואין העד‬ ‫החי הנשאר יכול להצטרף עם אחר להעיר על חתימת המת^שא^יכ‬ ‫יצאו שלשת רביעי הממון על ידו ואם לא נמצא אלא עד א׳ שיכיר‬ ‫חתימת המת עס זה הער החי כיצד יעשה אס יש עדים אחרים‬ ‫שמכירין חתימת זה החי יבאו ויעירו ויקיימו חתימתו ולא י‪$‬טרך‬ ‫הוא עצמו להעיר על חתימתו ואז יכול החי להעיד עם ער‬ ‫אחר על חתימת המת ונתקיים השטר ואם אין כאן עדיים שמכירי!‬ ‫חתימת החי אז זה העד קחי כותב חתימת ירו בפני עדים אמי׳ על‬ ‫החרס ומשליכו בפני ב׳יר כדי שתתחזק כתב ידו בב״ר ו וכל‬ ‫לקיים מתוכה חתימתי עי׳י שירמיה לה כדי שלא יצטרך להעיר‬ ‫הוא בעצמו על חתימתו יאח״כ יעיד הוא ואחר עמו על חתימת‬ ‫המת‪ .‬ונתקיים השטר‪*.‬‬ ‫עד ודיין אין מצטרפין לקיים השטר פירוש שטר מקיים שבא‬ ‫יף‬ ‫ל‪5‬ניט ואין אנו מכירין לא חתימת העדים ילא חתימות דייגי‬ ‫הקיום ואחד מעדי השטר בא ומעיד על כתב ירו ישנים ערי׳ מעידן‬ ‫עלכתביראחדמהדייניןאי הדיין בעצמי יאח׳ עמי מעיד על כתב‬ ‫ידו אינו מועיל דמאי דמסהיד האי לא מםהיד האי העד מעיד על‬ ‫מנה שבשטר והדיין מעיד על חתימת העדים יכ״ש דאם לא‬ ‫נתקיים אלא כתב הסופר ועד אחר שאינו קיום דכתב הסופר‬ ‫אינו שים עדות ‪4‬‬ ‫טן אם שני דייני הקיום כל אחד בעצמו מעיד על כתב יוז‬ ‫השטר מקוים ולא אמרעןעל כתב ידם חם מעירים וליבעי‬ ‫שנים אלא כל אחד מעיר שהשטר נת־ןייס בפניו שהיא כשר והרי‬ ‫הן כשני ערים שמקיימק השטר אבל אם אעם מעמיים בעצמם‬ ‫על כתב ירם אלא אחרים מעירים על חתימתן הרי אא אינם‬ ‫מעידים על שנתקיים השטר רק שזה היא כתב יד הדיין לפי?^‬ ‫צריך שני ערים על כל אחד יאחר רעד אחד איני אלא חצי *רות‬ ‫שזה הוא כתב יד הדיין ‪4‬‬ ‫טן אם ער אחד מן השיק מעיד על חתימת עירי השמד ודיין‬ ‫אחד מעיד על חתימתו מצטרפים דמאי דאסתד סהדא מסהיד‬ ‫דיגאהעד מעיד שזי היא חתימת העדים החתומין והדיין ג״ב‬ ‫מעיד שזה השטר נתקיים בפניו שהוא כשר והרי הכל ערות‬ ‫אחת הוא וכן הדין כשאין הדיין מעיד על חתימתו אלא שנים מן‬ ‫השוק מעירי! על כתב יד הדיין הרי זה ג״כ עדות אחת היא‬ ‫ונתקיים השטר ‪4‬‬ ‫ין עדי הקיום יכילין להיות קרוביי לערי השטי שאינו מעיד על‬ ‫קרובו בלום רק מעיד לבעל השטר ששמרו כשר הוא ול«עור‬ ‫אלא אפי׳ מת האג החתום בעוד שהכן היה קטן יכול הק להעיד‬ ‫על חתימת אביו אחד שיגדיל להצטרף עם עד אחר שהוא כשר‬ ‫עסו וכן יכול להעיד על כת׳יך רבו שיא׳ בקטנותו וי״א דתקא‬ ‫אלו שרגיל עםהם בקטנותו סומכץעל עדותי לכש!גריל תדאי‬ ‫מכיר אותם שדרכן להקפיד עליהן ולדקדק על כתיבתם ומעשית*״‬ ‫אבל על כת׳ יד אחרי׳ אע״פ שרגיל עםהס בקטנותו אין סומכי?‬ ‫על עדותו בגודלו שהכיר אותו בקטנותו שאפשר שטעה ולא‬ ‫הביך בו שאין דרכן לדקדק על אחרים בקטגותן «‬ ‫יךן צריך שלא יהיי עדי הקייס קרובים לדייני הקייס במו‬ ‫בשאר דיג* שהעדים דקריבים לדייגים אין מקבלין עדותן‬ ‫משום דהוו עדית שאי אתה יכיל להזימהשאין הקרובים מקבלין‬ ‫הזמה ויש מכשירים דביון שאין הזמה מצויה כחס אלא היבא‬ ‫דאמרי בפנינו חתמו העדי השטר כיוס פאגיוזה דבר רחוק הוא‬ ‫‪1‬‬

‫‪v‬‬

‫שיעית‬

‫לבוש ע*ר שושן‬

‫הלכות ־שטרות‬

‫שיעית כך שהרי אין צריכין להעיר אלא שהם מביתן חתימת‬ ‫העדים לפיכך לא חיישינן להבי בקיים שטרות הואיל ואינו אלא‬ ‫מדדבוי"‪ .‬וערי הקייס לא יהיו קרובים זה לזה כמו כשאר עדיות‬ ‫אבל עדי הקיום וערים המעידים על חתימת הדיינים שקיימו השט*־‬ ‫יבולק לתות קרובים זה לזה שאין עדותם עדות אחת אלו מעידים‬ ‫על השטר שתא כשר ואלו מעידים על חתימת ידי הדיינים‪.‬‬ ‫יט עת קיום הקרובים ללוה או למלות פסולי׳ ויש מי שמכשיר‬ ‫משוס קל ת א שהקילו כו׳ אבל דייני קיום הקרוכי׳ למלוה‬ ‫או לליה הקיום פסול לכ׳יע ‪4‬‬ ‫תינק החתומין לקיים השטר חותמין אע״פ שלא קראוהו שהיי‬ ‫ך‬ ‫אינם צריכין לידע אלא אם חתימת העדים כשר או פסול ודוקא‬ ‫מה שיש בגוף השטר אינם צריכין לקרות אבל מ״מצריכק לראות‬ ‫מי הם המלוה והלוה כדי שלא יהיו קתביס לדיינים ולא לעדים‬ ‫המעירים בפניהם וי״א שאין צריכין לקרותו בלל יבלבד שיכתבו‬ ‫חיך הקיים מי הם עדי הקיום שאם יהיו פסילים למלוה ילוה‬ ‫יבולי! להכיר אח״כ ‪4‬‬ ‫ב א דיינים שדנין על תנאים ועניינים שבמלוה עצמה צריך‬ ‫שיחל רחוקים מעדי השטר שהרי דין זה נוגע בעדים אם‬ ‫חתמו כדין או שלא כדין ‪4‬‬ ‫ב‪ 2‬ודייני הקיום צריכין שיהיו רחוקים מדיעיןשרנק עלהמלו׳‬ ‫עצמה שהרי צייבין לסמור העיקר על דייני הקיום ויש‬ ‫מכשירין מפני שאין דייני הקיום מעידין אלא על חתימת דזעדים‬ ‫שהיא חתימת ידם ולא על מה שכתוב בשטר ‪4‬‬ ‫‪ $2‬וכן עדי הקץם יבולי! להיות קרובים לדייני המלות שאין‬ ‫שייכין להדדי ‪4‬‬ ‫ב ף שלשה שישבו לקיים השטר שנים מהם מביתן חתימ׳ית‬ ‫העדים וא׳ אינו מכיר עד שלא חתמו מעירי׳ השנים בפני‬ ‫השלישי שזהו חתימת ידי העדים ונעשי! כולם דייני הקיום וחותם‬ ‫הוא עמהס שרדי בשע׳ שמגידין העדות שומעין שלשתן ביחד‬ ‫שלהו חתימת ידי העדי׳ והם הב״ד ונתקיים השטר ואחייב חתמוהו‬ ‫שכן הוא דרך קיום כי׳ד בכל מקום אע״ג שבשעה שהעירו הם‬ ‫בפניו לא ישבו לקבל העדות אלא ת א לבדו והשנים היו עדים‬ ‫באותו הפעם כבר אמרנו שבקיום שטרות הקילו שעד נעשה דיין‬ ‫אפי׳ ת א עד ותא דיין בשעת הגדה יא״כ חשיב כמי שישבו כל‬ ‫הג׳ בשעה שהעידו ונתקבל׳ עדותן בפניהם אבל משחתמו אלו‬ ‫השנים שלב אין מעידן בפניו וחותם שריינין שאין מכירין חתימת‬ ‫ירי העדי׳ צריך שיעידו לפני בולם ביחד קודם שחות מין הקיום‬ ‫אבל אם העידו בפני השנים מהם וחתמי אותו ואח״כ העידו בפני‬ ‫השלישי פסול שהרי לא היו ג׳ ביחד שהם ב״ד קודם שחתמוהי‬ ‫יהשנים הראשינים יכבד אמרגי דקיום שטרות הוא דין וצריך ג׳‬ ‫ש ת א ב״ד שמעידין בפניהם קודם שחותמין אותו ״ לעוד משום‬ ‫דמחזי כשיקרא שהרי כתוב במותב תלתא הוינא ואשתמודענא‬ ‫דהיא חתימת ידיהו ובשעה שחתמו השנים לא ידע השלישי שהיא‬ ‫חתימת ידיהם אבל הקעם בעצמו בלא החתימות מותר לכתוב‬ ‫אפי׳ קודם שיתקיים השטר בפניהם דלא מחזי כשיקרא כל זמן‬ ‫שלא חתמי ר ש חולקין וס״ל דגם זה מחזי כשיקרא ‪4‬‬ ‫כח אס באו עדים והעירי שבשעה שנתקיים השטר בפגיהם לא‬ ‫היו במעמד אחד אלא כל אחד קבל עדות בפני עצמו פסיל‬ ‫שהי־ילאהיו ב׳׳ד כשקבלו העדות כדכתיבנא בסעיף הקודם אבל‬ ‫הדינים עצמן אינן נאמנים לוטי־ לאחיינו ביחד כשהעידו העדים‬ ‫דא״כ תה עולה שעשו שלא כ ד ן ואין אדם משים עצמו רשע ויש‬ ‫פד שמכשיר א*ילו כשקבלו העדות כל אחד בפגי עצמו רק‬ ‫שנתוועת יחד שהיו בית דין כשחתמוהו ‪4‬‬ ‫ב ן שלשה שישבו לקיים את השטר ובאו שני עדי׳ לערעי• על‬ ‫אחד מהם שהלא גזלן יכיוצא בל לבאי שנים אחרים והעידו‬ ‫שחזר בתשובה אם עד שלא חתמי השנים הכש־־ים באי אלי‬ ‫והעידו שחזר בתשובה היי זה חיתם עמהם ךכיין שנתבשר בעור‬ ‫שלא חתמו לא נתבטל ויער ת־אשון וה־־י היו שלשה כשרים‬ ‫בשעת הוועד אבל אם אחר שחתמו השנים" העידו עליו שחזר‬ ‫בתשובה אינו חותם ע»הם דכיון דבשעת חתימת השנים עדיין לא‬ ‫נ ת ‪ 0‬י נתבטל הוועד ךראשון שנועדו לקיימו לפיכך אינו מצפדף‬ ‫•עמהם על אותו הוועד ער שישבו פעם אחרת לקבל העהת‬ ‫שגית ויק״מות ‪4‬‬ ‫בן בד״א כשעמדו עליי כעבד׳ בגין שהוא גנב או גזלן או שאר‬ ‫עביייית שפוםלין איתי לדיין אבל אם ערעת עליי בפגם‬ ‫משפחה כנין שאמת אמו לא גשתחירה ועבד הוא אי לא גתגיי־י‬ ‫וגוי תא ינורע אתר שתתמו השנים שאין במשפחתי פגם מלהיות‬ ‫דיין ושהוא כש־ ה״ז חותם עמהם שאין זה אלא גלוי דברים‬ ‫מ ע י ק ר א כשר היה ולא הית פסול מעילם ללא נתבטל לנער‬

‫סימן מו‬

‫הראשון יבעיעי דגנב יגזלן נמי דער שלא חתמי חותם עמדמ‬ ‫דיקא שהעיתעליו שחזר בתשיבה אבל אכ‪ 1‬ערעיו עליי שנים‬ ‫שגנב או גזל ובאי שנים אחרים ואומרים שלא מ ב א י לא גזל הוי‬ ‫להותי־יות־י ולא נתפשר בהכי רק נשאר בספק כשר ספק׳ פסול‬ ‫ומס^קאפםליגן ליה לדיין ‪4‬‬ ‫הךן כתבו קיום ואחר כך נמצא אחד מדייני הקיום פסול ל«‬ ‫נפסל השטר בכך אלא יחתכו אותו הקיום והשטר‬ ‫נשא‪ -‬בכשרותו ‪4‬‬ ‫ג׳ שישבו לקיים את השטר ומת אחר מהן צייכין לכתיב‬ ‫כט‬ ‫במותכ תלתא הייגא יחד ליתוהי כדי שלא יאמר הרואה‬ ‫ב ׳ד של שנים קיימות ואתי למטעי לימ׳ ב״ ד של שני׳ סגי לקיום‬ ‫שטרר ואע״ג שנכתב בו במותב תלתא הויגא צריכין לכתוב חד‬ ‫ליתוהי שאם לא יכתבוהו אתו למטעי ולומ׳ שאין צדיכין בי׳ד‬ ‫לקיום ששרות כיון שאין חתומין אלא שגים ומה שכתוב בו‬ ‫במותב תלתא הועא לא לשם ביד נתכוונו אלא שהיו בדעת׳‬ ‫לרמת ודא נזדמן להם אלא השני׳ שחתמוהו והם ישבו לבדן אבל‬ ‫כשכתבו וחד ליתוהי תו ליכא למיטעי מיהו דוקא לכתחלה יכתבו־‬ ‫וחד ליתיהי אבל אם לא־ כתבוה אלא במותכ תלתא ודילגו ותר‬ ‫ליתוהילא מיפסלבכך אבל אם כתבו במ־תב בי דינא הוינאולא‬ ‫בתבו תלתא צי־יכין לכתוב וחד ליתוהי ואפילו בדיעבד אם לא‬ ‫כתבוהו מפסלי בכך שיאמת הם דימו ששנים נקראו ב׳׳ר * ואם‬ ‫יש בו משמעות אחד שהיו ג׳ כגון שכתוב פלוני זה והוא מומחה‬ ‫לי־ביס אמי לנא שנשב ונקיים השטר או שנעשה זה בפג?‬ ‫שוב איני צי־יך וחד ליתוהי רוראי היא לא טעה לומ׳ ששנים‬ ‫נקי־או בי׳ר ומ׳ימ אם כתוב בו בי דינא ובמותב תלתא כגון שכתוב‬ ‫במותב תלתא בי דינא הוינא ובו׳ תו לא צריך וחותמין שנים מהם‬ ‫ודיו ואס בלהג׳חתומי׳א״צלכתובבמותב תלתאהוינא דכיוןרג׳‬ ‫חתומין לא חיישינן שמא לאו במותב חד ת י יתכי כשחתמו רזה‬ ‫אין דיך לטעות כ״כ יאפי׳ אין כתיב בו דק שטר זה נתקיים‬ ‫;‬

‫כי־אוי די בכך ‪4‬‬ ‫ל י׳יא אפי׳ כשלא מת אחד ׳מהם חותמק שנים יכיתבק וחד‬ ‫ליתוהי כדי להקל מעליהם שלא יחזרי אחר השלישי ולא‬ ‫יחתמו בו רק שנים אם כתוב בקיום במותב תלתאכי דינא‬ ‫חוינאבו׳ירתימיםביג׳ינמצאא׳מה; קרוב או פסול י*א רכשר‬ ‫דתלינן אמ* ג׳ כשרים ישסו ולא חתמי מהם רק שנים יהיה אז‬ ‫הקייס כשר במי׳־ש לעיל והשלישי הקתב או הפסול חתם אח׳׳כ‬ ‫במ״ש לעיל סי׳ מ״ה םעיף״יי׳ב גבי שט־ות רי׳א דהכא פסיל שלא‬ ‫יאמרו פסולים כשרים לקיום שממת ‪ ,‬קיום שכתיב בי אנחנא‬ ‫מהדי ט ׳ כשר דאע״ג דקיום *שטרות דין והם כתבו םהדי מ״מ‬ ‫הואיל וחתמו ג׳ אנו רואין שהיו׳ ב״ד־ומה שבתכו םהדי משים‬ ‫שהם בעצמם הכירו הרתי&ו׳ והרי הם עדים וב״ד וכבר אמרנו‬ ‫דבקיוס שמידות קיימא לן רעד נעשה דיין ‪4‬‬ ‫לא צריך שיהיה הקיום סמוך לחתימת העדים ואם היה בין‬ ‫הקיום ושטר ריוח שטה אחת ושני אוידים הקיום לבדד‬ ‫פסול והשטר כשר אלא שאינו מקוייס דחיישינן שמא יחתוך השטר‬ ‫שנתקיים ויזייף באותה שטה שטר ושני עדים בשט׳אחת דקיימ׳לן‬ ‫שהלא שטר כשי כדלעיל ונמצא הקיום מקיימו והרי מזוייף הוא אס‬ ‫הנייר קצר למטה ולא יוכלו לקיימי תחת הכתב יכיל ! לכתוב‬ ‫הקיום מן הצר או מאחריו‬ ‫‪ 2‬הרחיק הקיום מהשטר שטה אחת אי שתים או יותר‪b‬‬ ‫ומלא כל הי־יוח עדיטות דיו כשר שהיי אינו יבול לזייף'‬ ‫ואין לומי־ שהב״ר קיימו השריטות כדאמרינן גבי עדים דבי דינא‬ ‫אטיוטא לא חתמי אלא על גופו של שטר ודוקא שמילא שם‬ ‫שריטות דיו שיבולין לראות בין השריטות שלא היה כתוב שם‬ ‫טוש דבר תחתהשייכדת אבל אם מילא כל החלק דיו פסולדיש‬ ‫לחוש שמא היה שם שטר אחר וקיימוהו והוא כתב שטר זה בגליון‬ ‫שלמעל׳ וחתם העיי׳ וודיי הקייס מקיימי! איתי ויש פוסלק גס‬ ‫בשייטות דס״ל גם בי דיגא חתמי אטייטא ושמא אטויטא חתמו‬ ‫כדאמרינן גבי עדי׳ לעיל סי׳ מ״ה סעיף ו׳‬ ‫‪ fa‬שטר הבא הוא ועדיו על המתק והקיים טלטט׳ על הנייר אין‬ ‫מקיימין אותו מדייני הקייס אלא מעדים שלמעל׳ שמא‬ ‫הקיום היה דחוק מהשטיי ה*ב׳ והיה הרייח מלא שחיטות של‬ ‫דיו וחתך גוף השטר ומחק השוטות וכתב השטר הוא ועדיו על‬ ‫המחק ולפי היש פוסלין בעדיפרת משום דסכירא להו רבי רינא‬ ‫נמי אטיוטא חתמי כרלעיל בסמוך ה‪5‬א מכשירין לקיימו מדייני‬ ‫הקיום תדאי לא היה שם שטי־ מקרים שקיימו רחוק מהחתימות‬ ‫ומלאות בשריכדת דהא לדירת אק מקיימין שטי־ בכה״ג שמא‬ ‫יאמרו בי תנא אטיוטי התימי ומעולם לא קיימוהו ‪4‬‬ ‫? ך חתם בשטר קורס שנעש׳ גזלן ואחר כך נעש׳ גזלן ונפסל‬ ‫לערות‬ ‫‪,‬‬

‫‪1‬‬

‫חושן המשפט‬

‫הלכות שטרות‬

‫לעדות ת א איני יכול להעיד על כתב ידי שהרי היא פסול להעיר‬ ‫אבל אחרים מעידין על כתב ידו שמכירין אותו וכשר השטר והוא‬ ‫שראו חתימ׳ עכשטר זה קורם שנעשה גזלן אבל אם לא ראוהו‬ ‫עד שגעש׳ גזלן לא דאיכא למיחש שמא עתה זייף וחתם ואם‬ ‫«\ן כאן ערים המכיר ין את חתימתו הוא כותב את חתימתו על‬ ‫החרס ומחזיקה בכית דיןומקיימין השטר ממנה כמ״ש לעיל סעיף‬ ‫י׳יג וכן הדין אס נשתמ' לאחר חתימ׳ שחותם כתב ידו כב״ד‬ ‫ומקיימי! ממנה שתא אינו מעיר כלום כדלעיל ‪4‬‬ ‫לה חתם בשטר עד שלא נעש׳ חתנו ונעש׳ חתנו ת א אינו‬ ‫יבול להעיד על כתב ידו שפסול משוס קורבה אבל אחרים‬ ‫םעידין שמכירין חתימתו אפי׳ לא ראות עד שנעש׳ חתנו דמה‬ ‫שפסל׳ התור׳ קרובים לא משום דלא מהמני פסלתן רק גזירת‬ ‫המלך הוא לפיכך איןחוששין הכא שמא עתה זייף דלא חשוד‬ ‫בכך אלא שפסול להעיד משום קורבה לפיכך אחרים מעידין‬ ‫^ליו שהיא חתימת י ת אפילו לא ראוהו ע ר אחר שנעש׳ חתנו‬ ‫וטעמא דמכשידין חתימת קרוב אע״פ שהשטר יוצא לפני ב״ר‬ ‫בזמן שהוא פסול לפי שהעת׳ החתומין על השטר כמו שנחקר׳‬ ‫ערות! רמי וכיון שבשעה שחתמו כשתם היי הוה ליה כאילו‬ ‫קבלו כ״ד עדותן באותה שעה ועדים המעידין על חתימתן כאילי‬ ‫הס מעידין שראו שב״ד קבלו העדות שלאלו־בשעה שחתמו‬ ‫וגמרו התן על פיהם לפיכך יש מי שאומר דהא דמכשרינן השטר‬ ‫בשעתם מעידין על כתיבת ידו אפי׳ לא ראוהו עד שנעש׳חתנו‬ ‫היינו תקא כשהשטר יוצא מתחת יד אחר שכיון שיצא כבר‬ ‫כתחת יתהעתם אמדיגן כאילו ראות ב״ר כבר וחקרו עדותם‬ ‫אבל אם עדיין השטר יוצא מתחת י ת העדים לא שייך למימר‬ ‫חקי־ווז ב״ד כבר אלא עכשיו שהוא יוצא מתחת ידם יבא לפני‬ ‫בית ת ן ועכשיו ה ת הם •קרובים ופסילי! להעיר לפיכך גם ערות‬ ‫אחרים שיעידו ש ת א כתב ידם איגו מועיל והשטר פסול ‪4‬‬ ‫ל ן חתם בשטר כשהיה בריא ונשתתק הוא אינו יכול להעיד‬ ‫על כתב ידו אפילו ברמיזה או על י ת כתב דרחמנא‬ ‫זאמרה מפיהם ולא מפי כתבם או רמיזה אבל אחרים מעידין‬ ‫עליה שהוא כתב יירו ‪4‬‬ ‫ל ן שנים החתימין על השטר ימתו ואין כתב ירס ייצא ממקום‬ ‫אחר ובאו ש נ ש ואמרו כתב ידם הוא זה אבל קטנים היי או‬ ‫פסולים דדי אלו נאמנים במגו" שהיו אומרים אין זה כתב ידם‬ ‫אי שהיי שיתקין לגמרי וקורעין השטר על פיהם אל^א א״כ‬ ‫שטוען בעל השטר שיקבעו לו זמן ויקיים את השטר ע״פ עדים‬ ‫אחרים קובעי׳ לו זמן ואם איגו טועןלאטעניגן ליה דלא תישי׳‬ ‫להכי ואם יש עתם אחרים שהוא כתב ידן או‪-‬שהי׳כתבידן יוצא‬ ‫ממקום אחר משטר שקרא עליו ערער והוחזק בב״ר אין קורעין‬ ‫אותו במ״ש טעמא בסמוך ויש מי שאומר שאין צריך שקרא‬ ‫עליי עי״עדדבהוחזק בב״ד לבת סגי אפי׳ לא קרא עליו ערער‬ ‫דמסתמ׳ לא קיימוהו אם לא שנתברר הדבר בפניהם מיהי אע״ג‬ ‫דלא מקרעינןליה גם מגבי לא מגבע! ביה דהאהעדי׳ האחרים‬ ‫המעידין שהוא כתב ידם אי הקייס שמקיימין איתי משטר אח׳‬ ‫ת א כאילו יאמרו שהשטר כשר דאעי׳ג שאינם מעידים בפירוש‬ ‫שלא היו קטנים או פסולים מ״ס הערים החתומים הם בחוקת‬ ‫בישרות רכל ישראל בחזקת כשרות ק והשטר כשר והעדים‬ ‫שיאמרו שקטנים או פסולים היו אינם מעדים אלא על השט־י‬ ‫ש ת א פסול ביון שאיג׳ מעידים על גוף העתם שהרי מתו כמ״ש‬ ‫בסמוך וא׳׳כ ת ה העדיתעלקיום שטר ה אם הוא כשר או לא‬ ‫ת ת ותרי נינת ונשאר השטר בספק כשר ‪4‬ונ׳'מ שאם תפש בעל‬ ‫השטרמטלטלין לאמפקינן מיניה ואפי׳ תפש בעדים דלית ליה‬ ‫מגו לא מפקינן מיניה דהמ״עה ותקא מטלטלי! אבל מקרקעי‬ ‫•מפקינן מיניה דקרקעי לאו בגי תפישה גינת דבל מקום שהן‬ ‫ברשות בעליהן הן וכל זה דוקא בשכב׳ מתו העדים דכיון‬ ‫שמתו לא על גופן של עדים הם מעידים אלא על מנה שבשטר‬ ‫הס מעידן אבל אם העדים עדיין חיים ובאו שנים עדים לפוסלן‬ ‫ואומרים שפסולין הה גם השטר נפסל ממילא אע״פי שכתב ידם‬ ‫יוצא מסקים אחר דהא מעידן על גופ ן שהםפסולין וישתלקין‬ ‫ומכישיתן השטר לעולם יטעמא משום דקיימא לן חזקה שכל‬ ‫שטר שנכתב וגחתס גחתם בכשרות בלא שום פסול הלכך‬ ‫אפילו אי אמרי פסולי עדות הם עכשיו לא מהמני לפסול‬ ‫השטר למפרע כיון שכתב ידם ייצא ממקום אחר שזת עדות‬ ‫אחרת היא * עדם שכתב ידם יוצא ממקום אחר או‬ ‫ש י ש עדם שזה כתב ידם אינם נאמנים להעיד בעל פה מה‬ ‫שהיא נגד השטר לבטל דבר ממני דהיה ליה חיזר ומגיד אבל‬ ‫אם אין כתב ידם יוצא ממקום־ אחר ואין יכילין לקיימי אלא ע״י‬ ‫^צמן יאמת כתב י מ ו ת א זה ובתוך כדי דבור חזרו ואמרו‬ ‫‪,‬‬

‫סימן מוי מז‬

‫כה‬

‫אנוסים היינו מחמת נפשות כלומד שהיו מוכרחים מחמת םכנות‬ ‫נפשות לחתום שקר נאמנים במגו שהיו אומרים אין זה בתכ‬ ‫ירינו כיון שחזרו תוך כדי דבור ואין כאן מניר וחוזר ומגיד‬ ‫דלאחר כדי דבור הוה ליה חוזר ומגיד ואין נאמנים ואין בזה ג״כ‬ ‫משום אין ארס משים ע׳ מו רשע שאינם נעשים רשעים ם ה‬ ‫שאין דבר עומד בפני פיקוח נפש וכן אם אמרו תוך כדי דביר‬ ‫קטנים היינו כשדתמנו או פסולי עדות מחמת קורבה הייני‬ ‫ועכשיו נתרחקנו או מסר מודעא בפנינו אי תנאי היה בדבר ולא‬ ‫ראינו שנתקיים התנאי הרי אלו נאמנים ואפי׳ עד א׳ אומר לא‬ ‫היה תנאי ועד א׳ אימר היה תנאי ולא נתקיים הוא נאמן כמי‬ ‫אותו שאומר לא היה תנאי והרי הס מוכחשים ודל עדים מהכא‬ ‫ונתבטל השטר כל זמן שלא נתקיי׳ התנאי ונשבע הנתבע היסת‬ ‫כמו בתביעת כעל פה במ״ש לקמן סי׳פ״ב סעיף י׳׳ב ולאאמיעז‬ ‫שהעד שאומר לא היה תנאי הוא נאמן יותר מהעד שאומר דדה־‬ ‫תנאי כמ״ש הרמייה מביאו רבינו בעל הטור באי בפנים דלא‬ ‫אמרינן הכא איקי חד לבהדי חד דכיון ראותו שאומר לא היה‬ ‫תנאי התורה האמינתו להביאו לידי שבועה וכל מקום שהאמינ׳‬ ‫תורה לעד א׳ ה׳יל כשנים והאי דקאמר תנאי היה הוה ליה חד‬ ‫ואין דבריו שלאחד במקיסשניםכן הוא דעת הרמ״ה אבל לא‬ ‫סבירא לן הכי אלא העד האומר תנאי חוששין לדבריו כמי‬ ‫שחוששין לדברי האומ׳ לא היה תנאי והרי הן מוכחשים ועדותן‬ ‫בטלה והשטר בטל וה״ל תביעת בע״פ ואין כאן אלא שבועת‬ ‫היםת ואם כתוב בשטר ואנן מהדי דלא הלו שיו׳ בשמי אינם‬ ‫יבולי' לומר תנאי היה בדבר רה״ל חוזי־ין ומגידק מיהו אס‬ ‫אומרי׳ פירוש למה שכתב דלא היה שיור ואומרים שכוונת מה‬ ‫שכתב בשטר לא היה בו שיור לא נאמר שכתבו כן כדי שיתבטל‬ ‫התנאי רק לומר שלא היה שיור בגוף המכר הרי אלו נאמנים‬ ‫ובן יכולין לפרש בל דברי השטר באופן שאינו סותר רבניהם‬ ‫אכל אם אמרו שהיו אנוסים מהמת ממון או שהיה שטר אמנה‬ ‫אי שהיי פסילין בעבירה אינם נאמני׳ שבכל אלו משוינפשייהי‬ ‫רשעים שלא היה להם לחתי׳ שקר מחמת כל ממין שבעילם יכן‬ ‫שטר אמנה לא ניתן ליבת׳ דנפיק מיניה חורבה והרי הס אומרן׳‬ ‫שעשו שלא כדין וב״ש כשיאמרו שהיו פסולי עדות מחמת‬ ‫שעשו עבירות דמשוי נפשייהו רשעים ממש על כל אלו אינם‬ ‫נאמנים דקי׳יל שאין אדם משים עצמו ר ש ע ראדם קרוב לעצמו‬ ‫ואפילו אם אומרים עשינו חשובה ועכשיו אנו כשרים אינם‬ ‫נאמנים כיון שהעדות מתבטל ע״י שעושין עצמן רשעי׳ ה׳יל‬ ‫כחוזרים ומגידין מיהו אע״פי שאינם נאמני׳ לבעל השטר מ״מ‬ ‫לגבי דידהו נאמני׳ דהודא׳ בעל דין כמאה עדי׳ דמי וחייבי!‬ ‫לשלם ללוה בל ההפסד שבא לו מכח חתימתן שחתמו שקר‬ ‫מדיגא דגרמי ואם אומרים שבשעה שחתמו לא ידעו שהיה אמנה‬ ‫ואחייב נתברר להם שהוא אמנה נאמנים שאין זה כחוזר ומגיר‬ ‫אלא עדות אחרת היא זי שנודע להם אח״כ וה״ל כמעידים על‬ ‫השטר שהי׳פרוע אי מחול שזה ודאי כשר לכ׳׳ע שאינו מבטל בזת‬ ‫עדות הראשון אלא עדות אחר׳היא יכשר הכא נכד הכא‪ .‬ואם כתב‬ ‫ידים יוצא ממקום אחד או שיש עדי׳ שזה כתב ידן איןגאמגים‬ ‫בשום דבר שיאמרו לבטל השטר חוץ מלומר בפנינו מסר מודעא‬ ‫כנין אם שטר מכר הוא ואמרו העדים החתומין ב ו המיכ־מסר‬ ‫מודעא בפנינו והראנו אונסו והכמו בו נאמנים דדבד זה‪,‬ניתן‬ ‫לכתוב ואדרבה מצוה קעברי כרי להציל האנוס מידי אינם ‪.‬‬ ‫לךן עדים החתומים על השטר שאמרו שהלוה היהקטןבאותי‬ ‫שעה אינכ״י נאמנים דכיון דקי״ל חזקה אק העדים חותמין‬ ‫אא״ב נעשה בגדול צריכים הם לבתק אס הוא גדול וכל‬ ‫שאומרים שלא בדקות משוונ*שייהו רשיעי ואין ארס משים‬ ‫עצמו רשע י״א הא רעדים החתומין על השטר במי שנחקרה‬ ‫עדותם‪.‬בב״ד דמי ואינן יכולין לחזיר היינו דוקא כשהם שנים‬ ‫חתומים דתה שטר מעליא אם חקתהי כ״ד אבל עד אחר‬ ‫החתום בשטר אינו כמו שנחקר עדותו לבדו שאין ביד חוקרין‬ ‫עד אחד רכיל לחזור בו •‬ ‫ג‬

‫‪T‬‬

‫מן‬

‫מי שטוען אמנה ו ד א או פרוע הוא ו נ ו בים >‬

‫א מלוה שאמר על שטר שבית שהוא אמנה או פתע אס‬ ‫אינו חייב לאחרים שאינו מפסיד בהוראתי לאחרים נאמן‬ ‫הוא יתע״ב יאם הוא חייב לאחרים ואין לו ממה לפרוע אלא‬ ‫מזה השטר יתחזק השטר יב״ר ויש בו נאכ־מ׳ או ש ת א כיד‬ ‫שליש אינו נאמן כיון שבא לחוב לאחרי׳ שהם היי יכוליןלגבות‬ ‫מזה משום דרבי נתן לאו כל כמיניה ואפי׳ לא נודע בשעת תדאתו‬ ‫שהוא חייב לאחרים ונודע אח״כ אינו נאמן ביון שבא לחוב‬ ‫שהוא‬ ‫לאחרים ואין לומרנהימני׳‬ ‫^‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫הלנות ־שטיות‬

‫סימן מז מח‬

‫שהוא אמנה או פרוע במגו דאי בעי מחיל ליה שאין דעתי למחול הממרמ״א על המגזין זה דהיאיל והאמינו לתת לו חותמו בגלץן‬ ‫לכתוב עליו מה שירצה האמינו לכל מה שיאבד בין על מלוה‬ ‫ולהפסיד חובו פיר׳ שאם היה מוחלו לו לא היה יבול לחזור‬ ‫זו בין על מליה אחי־ת תרע דהא נוהגין לגבות בה לכל מי‬ ‫ולגבותו לעולם שכבי מחלו אבל אס היה טוען אמנה או פרוע‬ ‫שיוציאה מתחת ירו בלישומ ‪:‬רשאה יבלי כתיבה ומסייה אע״פ‬ ‫יש לו דרך שיכול הוא אחייב לחזוי ולתכיע שטר זה כמ״ש בסוף‬ ‫שידוע ‪! /‬מתחלה לא‪:‬תנה מעיים לאיש זה שיוציאה וע׳יכ טעמא‬ ‫סעיף זה וה״ל מגו זה מי‪-‬־ גייעיא‪£‬י׳ אם הוא מפסיד גם לעצמו‬ ‫משום ך קי״ל מסתמא היאיל והאמין למי שנתנה לו שיכתוב עליו‬ ‫בגון שחייב לאחרים מגה והשטר שמורה בו שהוא ‪:‬ידוע מאתי׳‬ ‫את כל מה שירצה האמינו לכל י ב ״ שיכתוב עליו ושיעבד עצמו‬ ‫אפייה׳ אינו נאמן דחיישי׳ לקנוניא ודוקא שהוחזק בב׳יד אבל אם‬ ‫לכל אדם ולכל רבי ולא שייך למיטען עליה שטר שנמחל‬ ‫לא היחזק בב״ד גאמן במגודאי בעי מצנע ליה לשטי־א ודיקא‬ ‫מיהו ג׳י׳לאע^ג שאין צריכין כתיבה ימסירה‬ ‫שיעבירו היא נ׳יל‬ ‫שיש בו נאמ‪:‬ות בשטר אבל אס אין בו נאמנות ביון שהמלוה‬ ‫בכתבי ממימ׳יי וכל מי שיוציאה מתחת ירו יב!יל לגבות בה‬ ‫שה־טט׳ בידו לא היה יכול לגבות אלא בשבועה גם המליה שלו‬ ‫מ״מ הממשכן א־ המפקיר שנדי ממימי׳ י אצל חבידו בעדים לא‬ ‫הבא לגבות מזה מדר׳ נתן איני יכו״ לגבות ע י שישבע המליח‬ ‫יוכל לטעון אח׳יכ הלויתי עליה עד כדי דמיהן או לקוחי! הן‬ ‫שהשטר שלו והרי הוא אומר שהיא פמע מיהו צריך הוא לישבע‬ ‫ביד אעי׳ג שלא ראום עכשיו ביד ויש לו מגו דהחזיתי אפייה אינו‬ ‫שבועה חמורה למלוה שלי שכרבייו בן הוא שהשטר פיייע או‬ ‫נאמן לטעון ער כדי דמיהן או לקיחין הן בידיאע׳יג דבשאר‬ ‫אמנה ואם לאח־ ־••״אמר שטר אמנה או פרוע פרע הוא לבעל‬ ‫מטלטלי; יבול לטעון הבי במגו רהחזיתי במ״ש בסי׳ע׳יג סעיף‬ ‫חובו ובא הוא לגבות שטר מהמלוה שלו רואי! אם כשבא‬ ‫כעל חובו לגבות מזה השטר אמר הוא שהשטר אמנה הוא י״ח הכא מגו דהחזרתי מגו ג ד ע הוא שטתייר׳ לטעון החזרתי‬ ‫שחושש שמא יצטיך לתבוע הלוה לדין ויתגלה הרבי שהיו‬ ‫א ו פ מ ע הוא אז ודאי לאהיתה כוונתו אלא לדחות כ״ח וחוזר‬ ‫של זה והיאך יטעין החדתי ולהדים נמי לא יוכל לטעון שהי־יי‬ ‫וגיבה את דובו זה אבל אם מעצמו אמר שטר אמנה או פרוע‬ ‫הפקידו אצלו יעריב לפיכך נשבע המפקיד היכת שאינו היי׳‬ ‫הוא בלא תביעת ב״ח אינו חוזר וגובה בו דהודאת בעל דן‬ ‫לו עליהם כ״כ או בלים וצייך זה להחזירם לו ג״ל וע ל סי׳ע״ב‬ ‫כמאה עדים דמי ‪4‬‬ ‫אם אמרהמליה זה השטר אמת הוא והעדים בדין חתמוהו מעי׳ י״ח ואין להקשית לפי טעם זה אלי׳ הפקיד אי השכין‬ ‫ב‬ ‫הממימ׳ייי ביא ע־־יב נמי נימאהכידאע״ג ד ש לו מגו דלהד״ם‬ ‫שהל ה שלי צוה ליכתוב את השטר כסך כך שכתיב בו‬ ‫ה‪-.:‬גו גמע הוא שמתיירא לומר להדים דחייש שמא יתגלה‬ ‫אלף זהובים אלא שהוא האמין בי שלא*אתבע ממנו כי אב תייק‬ ‫הרבי־ לא דמי דהתס הטענה עצמה טענהמעלייתא הואדהא‬ ‫דיניין השטיי כשר יזהו פוחת שטרו שיתבאר בסי׳ פ״ד בעי׳יה‬ ‫אבל אס אומי שהעד׳ טעו יכתבו אלף דינריןואין החוב כ״כ הממרמ״י רבי־־ ים שאינה עשויין להשאיל ולהשכיר הם והיאך‬ ‫באו לידו שלזה ל‪:‬ייבר נאמן בשבועה עד כדי דמיהן נ״ל ‪i‬‬ ‫היבה היי הוא כחרס שאין בי ממש ואע״פי שישיבו נאמנית‬ ‫וממימ׳יא היאד ולא לב ‪ v‬בה היאשוגיס מחמת שלא היו‬ ‫בשטר נשבע הלוה היסת ונפטר שכיון שהוא עצמו מודה‬ ‫צריכין לו שלאדדנוהגין בהואתא לידןנימא בה מילתא ואת‬ ‫שהעדים שקי חתמו א״כאין לועדים ואין תביעתי אלא בע״פ‬ ‫הנ״ל ע״ד אכת־ב * גיפה שלהממרמ״א כך הוא הלוה חותם שמו‬ ‫ואם אומר על שטר שבידו שהוא של אחרים ע״ל סי׳ צ״ט‬ ‫על נייי חלק בצד א׳ ואין כותב בו כלום באיתו צד דק חתימתו‬ ‫ובצד השני בנגל חתימתי ממש כותב עליו בפני הלוה ס בום‬ ‫שכותבין טופסי ש ט ר ו ת ובו סעיף אחד ‪:‬‬ ‫מח‬ ‫המעות שחייב לו וזמן הפיעון שכיון שכתב זה בנגד חתימתי‬ ‫ממש בצר השני אק כאן חשש זיוף כלל;״אם אינו ממש כנגד‬ ‫א סיפר שבא לכתיב טופסי שטרות כדי שיהיו מצרין אצלו‬ ‫חתימתו אירש־ לזייף שיבול לחתוך כלמה שכתוב מצד השנ•‬ ‫ודשות בידו ויכול לכתוב הכל שם הלוה והמאה והמ^ת‬ ‫ויכתוב נ ‪ :‬י החתימה מה שייצה * ומה שמניח חלק בצר‬ ‫ואין בו משוס מיחזי כשיקיא כל זמן שאין עדים חתומים בו‬ ‫רק שיניח מקום הזמן שלא יהא מוקרם * אבל שטר שנכתב על החתימ׳ ולמעל׳־ ממנו הוא בדי לתת רשות למלו׳ שיכתיב למעל״‬ ‫כל שופרי דשטיי כגון נאמנות •והמטבע ושא־ עניינים שהוא‬ ‫הליאה ונפיע אינו יכול לחזור וללוות בו ואפילו אם היא הכל‬ ‫טובת המלו׳ ועל כל זה היא מאמינו במה שנותן לו גייר חלק‬ ‫ביום אחד שאינו מוקדם דכיון שנמחל שיעבוד נתבטל הקנין‬ ‫במקום חתימתי ־לכך פיסקק על הממימ״א כל דין נאמנות ותוקף‬ ‫של העדים החתומים עליו וכשחזר ולוה בו אין נכסיו הוזרין‬ ‫וחווק כל השמדת על הםך וזמן הפיעון הכתיב בצהו השני והוא‬ ‫ומשתעבד׳ בו ואפילו אט לא נפרע אלא מקצת החוב ונשאר‬ ‫שבתב בצרו השני כ י במ׳יש דהייני סך חוב זה כך וכך יזמן‬ ‫שיעבוד השטר על המקצת הנשאר אינו חוזר ולוה באותו‬ ‫פי‪-‬עונו ביוב כך וכך ולא יותי ואפי׳ אם הוא כתב יד המלוה לית‬ ‫שטר אותו המקצת כיון שכבר נמחל משיעבדו של אותו‬ ‫קבהופוסקין לו בכל מה שכתיב עליה שיהא נאמן הואיל‬ ‫המקצת * ייש מי שאמר הא רנמחל שיעבירו היינו שהקנין‬ ‫והאמינו הליה לתת לו חתימת ידו על נייר חלק אמרי׳ ודאי בפניו‬ ‫דדאש־ן בטל אבל אם ח ד יקבל קנין בפני עדי החתימה תחתימי׳‬ ‫!בידיעתו כתבו והאמינו על כל שופרי דשטרא אבל אמ כתב‬ ‫עליו‪ ,‬חזר השטר לתקפו ויכול לחזו* וללדת בו אם הוא בי ביום‬ ‫בצדוהשנ סך חובץה כך וכך וזמן פרעונו ביום כך וכך ואח״כ‬ ‫שחתמזהו או אפי׳ אם לא חזר וקנה לו בקנין רק שלקח הלוה‬ ‫כתוב ועוד י דוב כך וכך וזמן פרעונו ביום כך וכך או שאיי‬ ‫השטר מן המלוה יחזר ומיס״ו לו בפגי עדם סגי למ־׳ד עדי‬ ‫עניינים כתובי׳ עדו אחי זמן הפיעין מה שהוא לטובת המלות‬ ‫מסייה עיקי בשט״ותיע״לסי׳‪-‬״א וג״ל יכל זה לא כדיי אלא‬ ‫והלוה כפי בו נשבע הלוההיסת על השאי ונפטר מן השא־•‬ ‫בשטר שנ־י־תל בעירי קני! שהוא‪:‬עשה לטרוף בוממשועביים‬ ‫שאיפשי ויכול להיות שלא נתן לו הלוה הממרמ״א רק על סד‬ ‫דביון שנמחל שיעבוד דהאי שטרא אם יבא לטייף בי מן‬ ‫היאשון ומלו׳ כתב כל זה אח־ כ־ מעצמו בלא ידעת הלוה‬ ‫הלקוחות יטיוף שלא כדי; שהיי אין לו שים שיעביר ודין‬ ‫והלוה לא האמינו אלא סך היאשין י‪:‬מן היאשון ואפי׳ הוא כת׳‬ ‫קדמה על ק־קע זו מחמת שטר זה שאע״פי שהלואה‪ !.‬זו אמת‬ ‫אינה אלא כ ״לה על פה שיש לו עדים שלא פרע דאל״ב שמיך‬ ‫יד אח׳ ולא נתב יד המלו׳ א‬ ‫לי עליו אס לא שהיא‬ ‫בידי מאי בעי אלא ששעבוד שטר אין כאן לטיוף בו מן‬ ‫בחב יד הלוה בעצמו מיהו אם כתיבים היב׳ עניינים קודם זמן‬ ‫המשועבדים שהיי כבי נמחל שיעבירו אבל לגבות בו מ; האה‬ ‫הזיעיןכגין סך חוב זה כך וכך ועוד כך וכך ובתנאי כך וכך‬ ‫עצמו ג״ל דגזבה מטעם שטרך בידי מאי בעי ולא גרע מטע‪:‬׳‬ ‫ובדיג ולבסיי« כתב וזמן הפיעון כיום כך ובך מאמיני; לגזלו׳ על‬ ‫שטיאי שיתבאר לקמןםי׳ג״ח סעיף א׳ואפי׳את״ל דלאדמי‬ ‫הכל רביו; שלא כתב זמן הפיע־ן אלא לכסיף היא היכח׳ גמור׳‬ ‫לשטיאי דהתבלא נמחל שיעביר השטר ו ע ד ׳ רעדים שבשטר‬ ‫שהכל נכתב בידיעת הלוה וברשותי ובייש אם הוא כתב יד הלוה‬ ‫עורנו בחוזקו אבל הכא נתבטל ערות העדים לע‪*:‬ן השיעבוד‬ ‫שנאמן המלו׳ על הבל שדדי היה הבל בידיעת הלוה ונתנו ליר‬ ‫וכיון שנתבטל מקצת העדות נתבטל כילי ונעשה ש ט י זה כחרס‬ ‫וזמלו׳והאמינו על הכל ואע״ג שכתבתי כשהיא כתוב׳ כהילכת׳ אפי׳‬ ‫הנשב* מ״מ כשתיבעו בשפד כתיבת י מ שיש בו נאמנות‬ ‫היה מה שבצר השני כתב המלו׳ כשר׳ אפי־׳ה יראה לי ממימ׳יא‬ ‫וטוען הנתבע שכבר פיעי והתובע אומד אמת הוא שכבי‬ ‫שבא לפני ב״ד והתום עליה שס יאיבן או שמעון מצר אחד ובצד׳‬ ‫פדעתגי אבל חזית׳ והלרתי לך על שטר זה נ״ל שגוב׳ בי‬ ‫השני הי^חלק׳ לגמרי ולא בתוב עליה מצד השני כלום וזה‬ ‫שהרי לא היה כאן שיעביר קיקעית דנימא ש ט י שנמחל שיעבירו‬ ‫שהיא בידו טוען שזה שחתום עלי׳חייב לי כך וכך והאמין לי‬ ‫היא דבפרעין ודאשין לא נמחל שום שיעבור שהשטי הזה‬ ‫שלא אכתי׳ יותר אלא שעדיין לא כתבתיו יהביאותיי חלק בפני‬ ‫איני אלא ליאיי׳ בעלמא ומ״ש שהוא ראייה על הלואח ראשי‪ :‬ה‬ ‫הביר מפני שסמכתי על המגו דאי בעי הודייילנא לכתובעלי׳‬ ‫אן שניית שהיי אין באן שייך לומר ביטול עדת כלל ״ ונ׳יש‬ ‫עשר פעמים יותי לכך לא כתבתי כלום עלי׳וזה טוען אמת היא‬ ‫כשטי־ות הממו־מ״א שנוהגין עכשיו באלו האי־צית שיוכל לתבוע‬ ‫שהוא חתימת י ד אכל כתבתי׳ ללות בה ולא לויתי ינפל׳ ממני‬ ‫גהש איזה חוב שירצה ולא יוכל לומד הנתבע לא משרתי‬ ‫ומצאתה שאס לויתי בה לא הייתי מוציא׳ מתחת י ד בך שיבולי!‬ ‫י‬

‫ע‬

‫‪k‬‬

‫‪,,‬‬

‫‪1‬‬

‫י‬

‫לכתוב‬

‫חושן המשפט‬

‫הלנות שערות‬

‫לכתוב עליה הרב׳ יותיממהשישלי בי לא הייתי מאמין לשום‬ ‫אדם שיכתוב עליי מה שירצ׳ * ירא׳ לי דטענ׳ הנתבע בזו טענה‬ ‫מעליית׳ הי׳ שכן דרך לחתום ממרמ״י שתהא מוכנת בירולכשילוו‬ ‫כ ו שיכתוב עלי׳ הסד והזמן וטרח למצא מי שילו׳ לו ולא מצא‬ ‫!שמא האמת ת א כן שבין כך ובין כך נפלה ממנו ולה מצאה ואוכ ר‬ ‫אני שבל דיין שבא׳ לפניו ממ־יימ״א כזו אין לו לפסוק עליה כלום‬ ‫ויכתיב עליה בצר השני כננר החתימ׳ ממש שכך היא באה לפניו‬ ‫ואין לשום דיין להיות עסק עמה ער שיתברר הרב* היטב‬ ‫דלדעתי חזקה גדולה היא זו שאין שום אדם מוציא ממר״מא כזו‬ ‫מתחת ידו שיהא המלו׳ יכול לכתוב עלי׳ כל מה שירצ׳ר‪(1‬יאמינו‬ ‫אפילו בסך הממון והזמן דיו כמה שיכתוב בפניו הסך והזמן ויאמינו‬ ‫על השארדאטו בשופטני עסקינן השוט׳ שבבני אדם לא יעשה‬ ‫בן ולתת חזקה זו עדיפא מכל החזקות שאמת חכמים ז״ל‬ ‫שמוציאין עליהם ממון כגון חזק׳ שאין אדם פויע תוך זמני‬ ‫וביוצא כזה הרב׳ חזקות שאמרו לסמוך עליה׳ וזו עדיפא מכולם‬ ‫י החזיק בממון יראיי׳ ג״ל ממה שאמת פ״ב הכתובות לא ליחתם‬ ‫איניש שמיי על סוף מגילתא כו׳ דלמא משכחא איניש דלא‬ ‫מעלי ויכתו׳ למעל׳ בו׳ הרי בפירו׳ דלשמא יכתוב למעל׳ חששו‬ ‫אבל לשמא יביאנו לפנינו כך כמו שהיא חלק׳ ויתבענו בה בעל‬ ‫פה לומר כך וכך חייב ל» לא חששו והיינו טעמא משו׳ דפשימ‬ ‫להם שאין ממש באות׳ טענה ולא נסמוך אהאי מגו דאי בעי‬ ‫היה יכול לכתוב עליו כבי קודם שהביאו לפנינו מה שהיה רוצה‬ ‫משום דהאי מגו גיוע ת א מחמת חזק׳ זו שאמרתי שהיא כנגדו‬ ‫והוי כמגו מוקום עדים א״נ משום דקי״ל מגו להוציא לא אמרינן‬ ‫וזה נמיאע״גשיש שטר בידי כמי מגו להוציא הוא נ״ל וכיון‬ ‫שחלו׳ נאמן בטענת חתמתי ללות ילא לותי כמי׳ש יראה לי‬ ‫עוד שאיי׳ אס טוען לויתי בה כך וכך ופרעתי׳ או שטי אמנ׳ היא‬ ‫או ריבית הוא נאמן הלוה ג״כבמנו דאי כעי אמר לא לויתי בה‬ ‫ונשבע היםת לנפטר ואם מודה מקצת נשבע שבוע׳ דאויייתא‬ ‫כשאר מיד מקצת דבעל פה‪,‬ובייש אם כופר ואומ׳ שאינו כתב‬ ‫ידו ואין זה יכיל לקיימי ת ש ב ע היסת ינפטר יאס כפר בבתב ידו‬ ‫ונתקיים כתב ידו כביד או עדי׳ מעידים ש ת א כתב ידו מה אני‬ ‫מסתפק אי נימא דתה תנא במו בכתיבת יד שנכתב עליו למעל׳‬ ‫גוף השטר סך כך וכןן בו׳ וזמן כך וכך כו׳ דאמיינן לקמן סי׳‬ ‫ס״ט סעיף ב׳ דתחזק כפרן ומשלם והוי תנא שנוטל המלו׳אפי׳‬ ‫בלא שבועה כדאיתא לקמן סימן ע״ט סעיף ח׳ או דלמא דוקא‬ ‫התם שהשטר כתוב בדינו ודרך למסור שטר בזה ליד מלו׳ ושער‬ ‫מעלייא ת א אמרינן שהוחזק כירן לאותי סך ממיז הכתוב בשטר‬ ‫ומשלם אבל הכא תייר חלק הוא בפנינו ולא דיזכי שר; סך‬ ‫ממון בשטר וקיי׳ל לקמן סימן ע״ט סעיף ה׳ הוריק כ־־־דן לממון זה‬ ‫לא הוחזק בפדן לממון אחר וכיון דהכא יש לחוש שמא מלו׳תובע‬ ‫יותי ממה שחלות נימא אע״ג שהוחזק כפרן על החתימ׳ לא‬ ‫הוחזק לכל מה שיאמר המלו׳ אלא לדבר מועט והמותר הי׳ל‬ ‫כממון אחר או לא ועוד שמא אפי׳ אותו הדבר מועט לא יטול‬ ‫המלו׳ א*י׳ בשבוע׳ אע״ג דהוחזק‪ ,‬כפרן כיון שכבר אמרנו‬ ‫דחזק׳ הוא דאין שום בר דעת מוסר ממר׳ימא כזו ליד מלי׳יצ״ע‬ ‫ואע״ג שראיתי כמה פעמים שהסוחרי׳ עושין כן ששולחין‬ ‫מטרמי״הן לירידים להקיף עליה׳ סחורות ולכתוב עליה מה שמקיפין‬ ‫לו ומוסיין אותו לאותו הסוחר שאינו דומה להבא רהתם אינם‬ ‫עולתן אותו אלא עי׳י מי שהם נאמני׳ אצלם ביות־ שיודעין‬ ‫שיחזרו להם הממרמ״א או יביאו להם הםחור׳ ולא יוציאו‬ ‫הממים״א מתחת ידם לתחת יד הסוודים עד שיכתבו עליה סך‬ ‫חוב זה הוא כך וכך וזמן הפרעון ביוס בך וכך אבל שיתן הלו‬ ‫לידהמלו׳ כך נייר חלק משני צדדי‪ :‬ואינו חותם בו רק חתימת‬ ‫עמו מצד אה הוא אצלי נמנע בעיני בני אדם וקיוב אני לומר‬ ‫א‪$‬י׳ לקורעו ע״י חזק׳ זו דמי הףא זה שיאמין לשום אד‪ ::‬למסיר‬ ‫כתב שיכול לכתו׳ עליו כל מה שירצ׳ אין זה אלא פתי המאמין לכל‬ ‫בוי או משוגע ובכלל שוטים •חשב ואין במעשים של אדם‬ ‫כזה כלום נ״ל ‪4‬‬ ‫‪7‬‬

‫מט‬

‫שיכירו העדים שם הלוה והמלוח ו ח ן‬ ‫השמית והסכום ובו י׳ סעיפים ‪:‬‬

‫טעות‬

‫בשכותביןשם הלוה והםלו׳ בשטר אם יש להם ב׳ שמות‬ ‫א‬ ‫א׳׳* לכתוב &לא שם העיקר ימית אב כתב שם הטפל לחוד‬ ‫בשר וא״צ• לכתוב החניכ׳ אי כהן או ליי אא״כישבעיר שנים‬ ‫ששמותיהן שרן שידעו לשם איזה םהס נכתב ‪4‬‬ ‫ד כשכותבין שטר שיש בו קנין צריך שיכירו העדים ששם‬ ‫תליה שבא לפניהם לכתיב שטר על עצמי היא פלוני כר פלוני‬

‫‪o‬‬

‫‪p‬‬

‫מח‬

‫אע״פ שאין מבירין שש המלו׳ ואינו לפנינו דיו כיון שאנו מכירי׳‬ ‫את הלוה שמחייב את עצמו ומור׳ שלו׳ מפלוני ששמו כך מדן‬ ‫צ ר ך לני להכיר את המלי׳ יע״ל סי׳ל״טםעיףז׳יי״ג וכן בשטי‬ ‫מכי אם אנו מכייין המיכ׳ שמחייב בעצמו ומור׳ שמכר שדהו‬ ‫לפליגי ששמו כך וכך מה צורך לנו להכיר את הלוקח אבל‬ ‫ב‪ :‬בותבין שיבר שהוא בא להפקיע שיעבודו של זה מזה צריכין‬ ‫ש־כי‪-‬יו שניהם שה הלו׳ ושם המלו׳ ביןששגיהמ לפנינו בין אין‬ ‫ליניני אלא א׳ כדי שידעו מי הוא הפוטר ומי הוא הנפטר שמא‬ ‫ישקיו ויעשו קנעיא גיהמלי׳הזה יפטור לוה אחד שאינו חייב לו‬ ‫כלום אלא חייב לאיש אחר ששמו בשמו והוא יפטרנו שלא כדין‬ ‫מה שאין לחוש לזה כשמכייין את שניהם וכן אם כותבין‬ ‫שטי־ הלוא׳ שאין בי קנין צ־יכין שיהיו שניהם בפנינו ושיכירו‬ ‫שניהם כמ״ש לעיל סי׳ לייט סעיף י״נ ‪ 4‬ומיהו כשאינן מבייין‬ ‫אינו צייר עהות כמור׳ אלא אפילו אש׳ או קתב סגי לומר‬ ‫שכך הוא שמם הואיל ומלתא דעבידא לגלויי הוא והיב׳ דסמך‬ ‫העד אאשה או קייב ואשתכח טעות אי צורבא מדרבגן דוא העד‬ ‫שטעה ע״י אשה אי קי־וב שהטעוהו לכתיב ראובן לוה ואיני אלא‬ ‫שמעון ומודה מקבלינן מיניה משוםשא^ן דרך צירבאמדיבנן‬ ‫לדקיקכ״כ בדברים ואין בו משום חוזרין ומגיד ולגבראאחרינא‬ ‫לא מקכלינן י־אורחי׳ למידק ואמרינן ודאי מדקדק והשתא הדר‬ ‫ביה ומשקר ואם הסופר טעה ומוכח בשטר שטע׳ השטר כשר‬ ‫דתלען בטעות כדאמייינן באחריות טעות סופר הוא ע״ל דיש‬ ‫סי' ל״ט יש מי שאימ׳ הא דלצורבא מדרבנן מקבלין מיניה היינו‬ ‫דילא שטע׳ באש׳ שאין דרכו לדקדק בה משום שאין דדך ת״ת‬ ‫להסתכל בנשים כמי׳ש בלבוש הבוץ וארגמן סימי ק״י אבל‬ ‫בשא־ דברים אין חלוק בין תי׳חלשאר גברי ועייל סי׳ כ׳יט ‪4‬‬ ‫‪ j‬כל שהוחזק שמו שלשים יום בעיר כיתבין אותו שם ואין‬ ‫חוששין שמא שינה שמו כדי לעשות קנוניא אבל כל זמן‬ ‫שלא הוחזק שמו ובא לכ״ד ואמר כתבו עלי שאני חייב לפלוני‬ ‫כך וכך אי; כותבי! עד שיביא ראייה ששמו כך וכך שמא מעלה‬ ‫שמו בשם אהד לחייבו‬ ‫ף ובפחות מל׳ יום נמי אי קראו ליה ועני מחזקינןליה בההיא‬ ‫שמא לחובתו בגון שקיא עצמו ראובן וכתב שטר עליו‬ ‫ראובן לוה משמעון וטיעין השתא לאן ראובן שמי אי קראי ליה‬ ‫ראובן ועני אע״ג דלא אתחזק שלשיה יום בהאי שמא חייב ‪4‬‬ ‫ךן שטר הבא לפנינו וטען הלוה ואמר אינו חייב לו כלום שמא‬ ‫אחי שהוא רמאי העלה שמו כשמי ותרה לזה שחייב לו מאחר‬ ‫שלא הוחזק בעיר עוד אחד ששמו כשמו אין חוששין לדיניו‬ ‫שחזקה אין העדים חותמיןעל השטר אא׳יכ מכירי! אות׳ הנזכרי׳‬ ‫בו וכ״ש שלא יוכל לטעון ולומר לא לזה אני חייב אלא לאחי וזה‬ ‫רמאי הוא והעל׳ שמו כשם בעל חובי דכיון שהשטר יוצא מתחת‬ ‫ידו ודאי מחזקינן ליה שהוא שלו והוא המלוה שהלוה כמ״ש‬ ‫בסעיף שאחר זה גבי שני יוסף בן שמעין *‬ ‫ן מי שהוחזק שם כינויו בעיר וכתבו עליו ש ט י ב*\תו כינוי‬ ‫ואח״כ נודע שהיה לו כינוי אחר או שביע׳ בשה הייה או‬ ‫המלוה וכתוב ראובן במקום שמעון אי שטעו בפבוס המעיתוכל‬ ‫טעית כיוצא בזה יכתכי שטר אחי ולא אמיינן בבר ע״םי העדים‬ ‫שליחותן שכייז ששיני מן האמות והוא טעית דמוכח עדייי לא‬ ‫עשי שליחותן ייי׳א שאפי׳ אם לא כתבי שטר אחר אמ יתברר‬ ‫הדבר שהוא טעות סיפר בשר יי״א שאפי׳ כתבי שטר מטר לא‬ ‫שייך לומי בלל בשטרית עשו שליחותן שלא אמרו חזי׳ל העדים‬ ‫עשו שליחותן ואינם יטלין לחתים שנית אלא גבי גט משים דכתיב‬ ‫וכתב לימי שהבעל צריך לכתיב את הגט הוא או שלוחו דשלוחו‬ ‫במותו וצריך שיאמר לעדים שיחתמו וכיון שעשו רעם אחת‬ ‫שליחותן וחתמו אינן רשאי( לכתוב גט אחר ולחותמו בלי צווי‬ ‫הבעל פעם שגית ואס חתמו הגט פסול שאין כאז גירושין מן הבעל‬ ‫מה שאין שייך לומר כן בשאר שטרות שאינן אלא לראיה‬ ‫בעלמא מה חשש יש בו בדבר אסיכתבוהוויחתמותכמהפעמי׳‬ ‫כיון שזה ציה להם שיהיו עדים בדבר ובלבד שיהיו נזהרק דלא‬ ‫ליפוק מיני׳ חורב׳ ללו׳שיגב׳ ויחזור ויגב׳ לכך לא יכתבו לעולם‬ ‫שטר אחר אא״כקרעו את הראשון יע״ל סי׳ נייד מעין* א׳ ולעגין‬ ‫לחזוי ולכתוב שטר מכר ע״לסי׳רל׳יט ‪4‬‬ ‫ץ היי שנים כעיר ששמיתיהן שיין כל א׳ יוסף בן שמעון אין שום‬ ‫א׳ מהם יוכל להיציא שטר על חבירי שיאמר לי שטר זה שאת׳‬ ‫מיציא עלי שלי היה עליך יהחזרתיילךכשפרעת לי הדוב ׳‪!:‬היה‬ ‫לי בידך ילאאחר יכיל להוציא שטי חובעליי־ם שכל ארד יכול‬ ‫לומר לא עלי נכתב שטר זה אלא על חבית אא׳ כ שבאי עיי חש! זר‬ ‫בעצמן ואמרו זה השטר שהערנו עליו יזה האיש שהערנו עליו‬ ‫בהלואיודיקא שעירי השטר בעצמן מעירי! כן על שטר זה שכיון‬ ‫שאם‬ ‫‪1‬‬

‫‪h‬‬

‫‪k‬‬

‫ל‪:‬י‪1‬‬

‫‪j‬‬

‫‪ta4‬‬

‫‪\\%‬‬

‫הלכות‬

‫שאם היי רוצים לקיוע שטר זה ולחזור ולכותבו בשילוש השמות‬ ‫של אביהם זקניה אי אביהם בסימן אחר היה הרשית בידם גם‬ ‫עכשיו בעדותם הם מחזיקים כח שטר זה שיהא נחשב לשעי־‬ ‫מעליאאבלאם אין עיד השטר בעצמן באן שיעידו ויש עיים‬ ‫אחרים שהעידו לא נתחזק השטר בזה*ואין לו אלא ד ן מלוה על‬ ‫פה ומה תקנתם יכתבו שם זקנם כגון שמעון בן יוסף בן יעקב‬ ‫חייב ליוסף בן אברהם כו׳ ואס גם שם זקנם שרם יכתבו שום‬ ‫סימן כגון יוסף גוץ או לבן או ארוך ושחור או כהן ולוי וזה ישראל‬ ‫ובל כה״גואם הם משני עיירות כותבין יוסף בן שמעון מעיר‬ ‫פלוני חייב וכו׳ והרי זה סימן ואם הם מעיר אחת אם האחד מת‬ ‫אביי יהשגי חי אביו אם כתב על גן המת ז״ל או על בן החי‬ ‫שלי״ט או נר״י ה ד זה סימן בד״ארשלי״טאי ז״ל הוי סי׳ כשהוא‬ ‫י כתב העדים בעצמו אבל אמ אינו כתב העדים אע״פ שהעדים‬ ‫חתומי׳ למטה אין זה סימן דשמא יוסף השני הערים לכתוב כך‬ ‫והעדם לא דקדקו בכך שאין דרך לדקדק בכך ולאו אכולא‬ ‫מילתא קא מסהדי ואם אחד מהם היה קטן בזמן הכתוב בשטר‬ ‫גיבין מן האחד שהיה גדול באיתי פעם דהא קי״ל חזקה אין‬ ‫העדם חותמין על השטר אלא אם כ! יודעין שגעשה גדיל‬ ‫אבל הס מוציאין שטרות על אחרים ולא יוכל האחר לומר לולא‬ ‫נתחייבתי לך אלא לחברך ששמו בשמך שכל מי ששטר יוצא‬ ‫מתחת ידו מחזיקיגין ליה בשלו אבל אם אין השטר יוצא‬ ‫מתחת ידו אע״פ שמודה שחייב לאחד מהם יאינו מודה למי‬ ‫מהם אינן יכולין להוציא ממנו כלום אא״כ ימנו הרשאה זה לזה‬ ‫דבלא הישאה יאמר לכל אחד אינני חייב לך כלום אבל בהרשאה‬ ‫לא יוכל לדחות התובע שתובעוממנו ואס יש בידו שובר מאחד‬ ‫מהם אע״פ ששניהם ת^זעין אותו שיש לכל אחד שטר חוב‬ ‫בידו עליו אין שום אחד מהם יטל לתובעו שיאמר לכל אחד מהם‬ ‫אתה כתבת לי זה השובר ומיהו אם יכתבוהד הרשאה זה לזה‬ ‫יגבה אחד מהם שהרי הוא מזדה שלא פרע אלא לאתר מה•‬ ‫והרי הוא היה חייב לשניהם שהרי שגיה׳ יש שטר בידם ואם יטעון‬ ‫פרעתי לשניכם וצויתי לכתו׳ שובר אחד בי הוא יספיק לי להראותו‬ ‫לכל מי מכס שיבא ויתבעני בעד חובי טענתי טענ׳ ולא תועיל‬ ‫הרשאה ולא הוי אלא תביעה שבע״פ ‪4‬‬ ‫ךן בד״א כשאין משולשים לא בשטרות ולא כשובר דמלוה‬ ‫הוא דאפסיד אנפשי׳ דאוזיף בשטר שאינו משולש אבל אס‬ ‫הם משולשים בשטר ולא בשובר בל אחד גובה בו הכירן דבעל‬ ‫השטר יש לו הוכחה בתוך שטרו שזה חייב לו ובעל השובר אין‬ ‫לו הוכח׳ מתיך שוברו שפרע לזה דשמ׳ לאחר פרע ושטר זה‬ ‫מעלי;‪ .‬הוא לפיכ׳ידבעל השובר על התחתוגה וצריך להביא‬ ‫ראיה ששילם ואם אין לו ראיה צריך לשלם לשגיהם וג״ל‬ ‫שכל אחד צריך לישבע ייטול אפילו יש נאמנות בשטרות דהא‬ ‫יש דעות׳ דשובר כנגדן נ״ל *‬ ‫ט מלוה אחד שהלוה לשני יוסף בן שמעון בשני שטרות יהיו‬ ‫משולשים שניכר שטחי של כל אחד ואחד ונמצא שובי מקויי׳‬ ‫אצל המלוה ששטרו של יוסף בן שמעון פרוע ולא היה שובר‬ ‫משולש ונמצאו שני השטרות בין שטרותיו של המלו׳ הקרועי׳‬ ‫הרי הורע כחן ש ל השטרות במה שנמצאו ביןשטרותיו הקיועי׳‬ ‫ושניהם בחזקת פרועין שלאייכללתבוע אחד מהם שכלאחד‬ ‫יטל לומד זה'השובר על שמי נכתב ואם נמצא השובר ביד אחד‬ ‫מןהלוין אע״פ שהשוכר אינו משולש והשטר משולש שמי של‬ ‫הליה שהשוכר בידו הוא בחזקת פרוע נ״ל דמחזקינן ליה‬ ‫בשלו כרלעיל סעיף ז׳ ‪i‬‬ ‫י שני יוסף בן שמעון שלוה א׳ מהם מאחר ונמצ׳ לא׳ מהן שדה‬ ‫שקנ׳ מיוסף בן שמעון השני אחר הזמן שנכת׳ בשטר חוב של‬ ‫המלו׳ או שהיו שותפק בו אין והמלוח יכול לטרוף השד׳ ולומר‬ ‫אם לך הלויתי מוט׳ ואס לחבר׳ הלויתי כיון שאין לחביך בני‬ ‫חורין דדי לקחת ש י ע מ ד וכן כשהם שיתפין לא יוכל לגבות החצי‬ ‫ממ״נ לפי שאין נכסי ב״וז משועבדים אלא מטע׳ עיב והערב‬ ‫אינו משתעבד אלא במקום שיוכל לתבוע מהלגה עצמי וכיון‬ ‫שאיגו יכול לתבוע מהלוח עצמו איגו יכול לג‪1‬כי׳ ג״כ מנכסיו‬ ‫נמצ׳ שהערב לשני יוסף בן שמעון כין לב׳ מלוי* בין לםלוהא׳‬ ‫כשם שאינו יטל לתבוע מהם כך אינו יכול לתמע מן הערב *‬

‫ג ש ט ר שכתוב בו לויתי ממך מנה ובו סעיף א י ‪:‬‬ ‫א שטר שכתיב מ אני פלי׳ בן פלו׳ לייתי ממך מנה וחתומי׳ בו‬ ‫עדים ה ד ב ל המיציאי גיבה בי אבל אם אין בו עדם אלא‬ ‫שהיא כתב ידי בלא עדים חתימיס עליי מתיך שיוכל לימד‬ ‫פרעתי נאמן ג״כ אמר לא לדתי ממך אלא מאחר ונפל ממנו‬

‫ואתת מצאתו והי׳ה פסק *־־ן שכתוב בו פלוני נתחייב לכשגגדו‬ ‫הייב לשלם למי שמוציאו * ובן שטר שכתיב בו פלד חייב לפלוני‬ ‫א* לכל מי שיוציאו חייב לשדם לכל מי שמוציאו מיהו־ צריך‬ ‫שיבא בכה תישאה מחמת אותו פלו׳ המפורש בו שכן הוא‬ ‫משמעות לשון זה שהוא עיקי הב״ח אא״כ כתוב בו בפירוש‬ ‫בן ב» מחמתו או שלא מחמתו ואם נכתב שובר משום אדם על‬ ‫שטר זה אח״ב אין שום אדם יכול לגבות בי דכמו שהחוב הוא־‬ ‫כללי כן הוא השיבד כללי ופוטרו מכל העולם ואם כתוב בשטר‬ ‫שמשעבד עצמו נגד המוציא ש׳יח זה עליו אע׳יג שידוע שלא‬ ‫היה חייב לזה מעולם מ״מ חייב לשלם לו דהא מ״מ נשתעבד‬ ‫נגדי במ״ש לעיל סימן וע״ל סיימ׳ ס״אסעיף י׳‬ ‫‪4‬‬

‫נא‬

‫ש ט ר שאין בו אלא ע ד אחד או א ח ר מהם‬ ‫פסול ובו ז' סעיפים ‪:‬‬

‫א כבר אמרנו בסי׳קי׳ח סעיףי״ב שתרןני חז״ל להתיר הדין‬ ‫עי׳פ עדים החתומים בשטר לפיכך אמרו חז״לדה״ה עראי‬ ‫החתים בשמיי חשוק עדות ואמרו שטר שאין חתום בו אלא ער‬ ‫א׳ וזה טוען להרים צריך לישבע שבועה דאורייתא ואס יש כאן‬ ‫שטי שחתום בו ערא׳ועד אימעיד עי׳פ שההלואה נעשי׳בפניו‬ ‫אבל בלא קנין הרי אלו מצרפין לחייבי לענין שלא יוכל לומר‬ ‫להר״מ דהא מ״מ יש כאן שני עדים שמעידי׳ שהלוהי מיהו לא‬ ‫גבי אלא מבני חורי ולא ממשעבדי דכיון דלית חתים ביה אלא‬ ‫חד סהרא בשטר לית ליה קלא ולא ידעו הלקוחות לימגע מלקח‬ ‫ק‪-‬קע מן הלוה ואם אינו טוען להד״םאלא פיעתינשבע ונפטר‬ ‫ולא יוכללויזהשטי־ך בידי מאי בעי כיין שאין חתום בו אלא‬ ‫עד א׳ והעד השני מעיר שנעשית ההלואה בלא קנין לא חש‬ ‫להניח השטר בידו אבל אס אמר אותו שלא כתב עדותו קנינו‬ ‫מידו על ההלואה ולא בא המלוה ולא שאל ממני שאכתוב ואחתום‬ ‫לו מצטרפין שניה׳ שנעשי׳ מלוה בשטר אפי׳ לענק שאינו יכול‬ ‫לומר פרעתי שיבול זה לומר לו שטרך בידי מאי בעי למה הנחתו‬ ‫בידי כשפרעת לי אי משים שלא חתום בו אלא עד א׳ אין זה‬ ‫טענה שהרי יודע שעשה קנין בפני שני עדים יםתס קבין‬ ‫לכתיבה עימד יהיה לי לחיש שמא חתמי שניהם מ״מ עדיין אין‬ ‫זה שטרלגבית בי ממשעבדי שכיין שעדיין לא חתמיהי שניה׳‬ ‫לית ליתקלא אבל אם אותו שמעיד על פה אומר נם בפני נמסר‬ ‫השטר ה׳יז שטר גמור לגבות בו אפי׳ ממשעבדי שביון שנמסר‬ ‫כפני העד שלא נחתם אמרינן מסתמא נמסר ג״כ בפני העד‬ ‫החתום והרי נמסר בפני שני עדים ויש לו קול ודוקא שיובל‬ ‫לומר שנמסר כפני ב׳ העדים כמ״ש אבל אם לא נמסר רק בער‬ ‫א׳ אפי׳ חיו כאן ב׳ שטרות שנעשו על הלואה אחת וכל א׳‬ ‫חתום עליו עד א׳ וידוע שלא נמסי רק בפני עד א׳ אין מצטרפק‬ ‫לטרוף ממשעבדי דמון שידוע שלא נמסר רק בפגי עד א׳ לית‬ ‫ליה הלא והעד החתום בעצנ>ו כשר לימד שלא נמסר בפניי שאינו‬ ‫מכחיש עדותי בכך ואין זה חוזר ומגיד *‬ ‫ב י״א אע״ג דקי״ל המליה לחברי בעדם איני צריך לפורעו‬ ‫בעדים ויטל לומר פרעתי יכ׳יש המליח בעד א׳ שיכיל לימד‬ ‫פרעתי ונשבע היסת ונפטר כמ״ש בסי׳ ע׳׳הד׳בדבעדים המעיד׳‬ ‫בע״פ שאינו מכחיש העדים בטענתו וגם אין כאן הוכח׳ שלא‬ ‫פרעו לפיכך נשבע היסת ונפטי אבל בשטי אפי׳ שטי שלא‬ ‫חתום עליו אלא עד א׳ אע״פשאס טוען להד״מ נשבע שבועה‬ ‫דאורייתא להכחיש העד ונפטר אם טוען פרעתי יבול המלו׳לומ׳‬ ‫א״כ שטרך בידי מאי בעי למה לא לקחתו ממני כשפרעת לי‬ ‫ונשאר עדות העד בחזקו ואם רוצה זה ליפטר בשבוע׳ היה צדיך‬ ‫לישבע שבוע׳ להכחי׳ העד שלא אמרה תורה לישבע גגד עד א׳‬ ‫אלא להכחישו כמ״ש בהלכות שבועות בע״ה והרי בטעגתו זו‬ ‫אינו מכחישו אלא אומי שפרע ח״ל מחריב שבועה ואינו יכו׳‬ ‫לישבע ומשלם כמ״ש לקמן בע״ה בהלטת שבועה ולא דמי לכתב‬ ‫ידו שאם טוען פרעתי נאמן ונשבע היםת ונפטר והתם טעמא‬ ‫משום דאי הוה מודה לא הוי גבי אלא מבני חורי ולא חשש‬ ‫להניחיבידי דהא איבעייהיב ומזבין כולהו נכסיו ולא טריףמירי‬ ‫א״כה״גגימא בעד אחד דאי הוה מודה לא טדיף ממשעבד‬ ‫ויהא גמי באמן לימד פרעתי כמי גבי כתב ידי דלא דמי רגבי‬ ‫כתב ידי מין שאין שום עד בי לא משמע לאינשי דלהיי שטרא‬ ‫להתחייב בי אלא של זכרין דברים בעלמא פן ישכח א׳ מהם‬ ‫סךהמעו׳ הוא שטתבין כן הלכך לא חשש להניחי בירי אבל‬ ‫שטר שחתו׳ עליי עד א׳ כיין שרואה שמתתימין עליו מן השוק‬ ‫סיבר שדין שטר יש לי ולפיכך כשפורע אינימניחי בידי הילכך‬ ‫יכיל למימרליהשטרך בידי מאי בעי וה״ל מחריב שהיע׳ יאינו‬ ‫יכי;‬

‫הלכות שטרות‬

‫הושן המשפט‬

‫מימן נ ב נג נ ד‬

‫כז‬

‫יכול לישבע ומשלם ואם טעין ואמר ישבע לי שלא פרעתי‬ ‫התזה גשבעיניטל רי׳א שנם אם אומר פרעתי נאמן בשבועה‬ ‫במי בכתיבת ידי דאף ע״ג דלא משתבע להכחיש העד מ״מ‬ ‫מטעמאדשנרך בידי מאי בעי לא מחייבי׳ ליהדתב בגי אדם‬ ‫אינם חוששין לזה כשטר דעד א׳ והכי מסתבר יע״ל פעי׳ א׳ ‪4‬‬ ‫‪ j‬שטר שחתומין בו ב׳ עדים בלבד ונמצא עד א׳ מהם קרוב או‬ ‫פסולואע״ג שיש שם עדי מסירה היי השטר כחרם הנשבר‬ ‫דהאמזריף מתוכו וקי״ל ע ד ת שבטלה מקצתה בטלה טלהבמ״ש נג ש ל א לשנות ה ש ט ר ובו סעיף א ח ר ־‬ ‫לעיל בהלכות עדות וי״א שדינו כשטר שאין בו אלא עד א׳ ולא א מישיש לו שטר על חבירו במיזז ובא לב״ד ואמי* עשו הי‬ ‫מבטלינן ליה טלה דאמרינן רווח׳ שבק למאן דקשיש מיניה ואתא‬ ‫במקום שטר זה שנים של חמישים רמשי׳ אין שומעין לי‬ ‫הפסול וחתם כמ״ש בסעיף הסמוך ‪4‬‬ ‫דמגרעינן ליה זרותו של לוה שזכות הוא ללוה שיהיה הכל בשטר‬ ‫ף שטר שהיו עדי׳ מרובים חתומים בו ונמצא א׳ מהם פסול או אחד שאם ״פךענו מקצת נמצא שטרו פגום ולא יפרע אלא‬ ‫קרוב ואי; העדים קיימים לשאול אותם אם יש עדות ברורה‬ ‫בשבועה וכן אס היה לו שגי'שטרות של רמשים חמשיםואמ׳‬ ‫שכולם ישבו לחתום הרי נתכוונו להעיד ודדי זה עדות בטל ואם‬ ‫לביד שיעשו לו א׳ של מנה אין שומעין לו שזכות הואללוה‬ ‫לאו תתקיים העדות בשאר שהרי איפשר שחתמו הכשת׳ והניחו‬ ‫להיות שנים שלא יכוף לפורעו פירש דכשהוא בשטר אחר‬ ‫מקו׳ לגדול לחתום ובא זה הקרוב או הפסול וחתם שלא מדעת‬ ‫כשיפרע לוה חצי חובו יהיה מיכרח לפרוע גמ השאר מהרה כי‬ ‫וע״ל םי׳ מ״ה סעיף י״ב‬ ‫ידאג הלוה פן יפשיר שוברו ויתבענו המלוח כל דחו׳ וכשה׳•‬ ‫ה צוואה שנמצא א׳ןמעדיה קרוב או פסו׳ וגתבטלה הצואה‬ ‫ב׳ שטרות כיון שפורע חצי החו׳קורעין השטר הא׳ ואיגי ממהר‬ ‫כדרך שנתבא׳ ש י ש ט כילם לחתו׳ לא נתבטל׳ אלא שטר‬ ‫לפרוע השני שאין ביד המלוה שטר יותי על מה שחייב לו‬ ‫הצווא׳אבלהעד שאינו קרוב אם זוכר העדות על פה יבא לפני הלכך׳ אין משנין שום שטר מכמרשהיה אלא ברצון הלוה וכ׳׳ז‬ ‫ב״ר ויעיד ואס י ש עור ער אחר ששמעהצווא׳ מבחוץ מצטרף‬ ‫מיידי אע״פ שידוע לנו שאין השטר הראשון נפרעאעי׳פ כי אין‬ ‫עמי להעיד אע״פ שלא יחדוהו להעיד דהא מ״מ שמע הצוואה‬ ‫משנין אותו אבל אם אין ידוע לנו אם השטר הראשון נפרע‬ ‫ואע״ג שהשטר בטל מ״מ צוואה איני כטלה ‪4‬‬ ‫אם לא אפיי ישלו שטר א׳ של מאה ובא לב״ד ואמי שיקרעוהו‬ ‫ו הטתב בל נכםיו לשגי בגי אדם בבת אחת ובעדות אחת‬ ‫ויעשו לו א׳ של נ׳ אין שומעין לו דשמא פרע לו אותו של מאח‬ ‫והעד ם קתבים לאחד ממקבלי המתנה ורחוקים מהשני הת וכתב לו עליו שובר וזה יוציא עליו שטר זה של נ׳ שלשו לו‬ ‫שטר פסול מפני שהיא עדות אחת וביון שבטלה מקצתה בטלה‬ ‫ויאמר זה החוב אחר הוא ויגבה בו ‪4‬‬ ‫בולה ואע׳יג דלתרי גופי הן מעידן ובתרי גופי לא שייך לומר‬ ‫דין אסמכתא ואם כותבים ש ו ב ר וכיצד‬ ‫בטלה מקצת׳ בטלה כולה גזת כה משום דאתי לאחלופי בשטרות נ ד‬ ‫דעלמא שיאמרו קרוב כשר להעיד לפיכ׳ אם נסתלק אותו שהעד׳‬ ‫כותבין אותו ובו ו' סעיפים ‪:‬‬ ‫פסולים לו מאותו ממון הרי א״צלעתתן אלא אותו שלם כשרים‬ ‫ועדותן עדות וגם אב לא יסתלק לאנפםלאלא השטר אבל אם‬ ‫א מי שפרע מקצת חובו ומתיירא המלוה שמא יצא הקול‬ ‫הם זוכרים העדות בע׳׳פ מעידן בע״פ בפני ב״ד לזה שהם כשרים‬ ‫דשטר זה פרוע הוא ולא יוכלאח״כ לגבות בו ממשעבדי‬ ‫לויעדית; עמת שלא נפסל אלא השטר משום גזירה בדכתבנו‬ ‫ילך אצל בי׳ד ויקרעו את השטר היאשון ויעשו לו שטר ארד‬ ‫אכל אם כתב בשטר א׳ גתתי לראובן שדה פלו׳ ולשמעון שדה‬ ‫ממת שנשאר חייב לו ויכתבוהו מומן ראשו; ודוקאכ״ד יבולי(‬ ‫בלו׳ וגמצאי העדס נךיכים לזה ורחוקי׳לזה זה שהש קרובים לו‬ ‫לעשות וה דאלים כחן לאפיקי ממונא לגבות מזמן ראשוןיאבל‬ ‫מתנתו כטלה ווה שהם רהוקי׳ מתנתו קיימת שאלו ב׳ עדיות‬ ‫העדים דדאשונים אינם יכילין לעשות שטר על המות״ מזמן‬ ‫הן אעיפ שהם בשטר א׳ וליכא למיגזר הבא כלום וכן בכל ראשון אפי׳ הוא מרצון הלי־ה דכיוןשהשטי הראשון נתבטל ה״ל‬ ‫כיוצא בזה אם חיו כתובי׳ בשטר ב׳ או גי דברים אם נתבטל‬ ‫שטר זה מוקדם ופסול אבל מזמן הפרעין ואילך אם הוא‪.‬זרצון‬ ‫השטר כדבר אחד השאר לא נתבטל ‪4‬‬ ‫הלוה ש^מד להם שיכתבו לו שטר יטלין לעשותו יאס איני‬ ‫; הלכת׳ עדי מסירה ביתי בין בגיםין בץ בשאר שטרות לפיב׳‬ ‫מרצון הלוה אינם יכולין לכתוב שטר אחר אפי׳ מזמן הפדעון‬ ‫שטר שאין ערים חתומי׳ בי וגמסר בדגי כ׳ עדי׳ גוכין בו‬ ‫ואילך שהם כבר עשו שליחותן יאק להם עו׳ כח לעשות יותי‬ ‫ממשעבדי שאע״פ שאין העתם חתומים בו יש לו קול ומ״מ אם‬ ‫וע״לסי׳ מ׳יטסעי׳ ו׳ ואם לא רצה המלות לשנות ולגדועי כח‬ ‫יש עיים חתומים בו ונמצאו העדים הרתומים בו פסילים ואפי׳‬ ‫שטר הראשון יכתוב לו שובי ללוח רשאי* שטרי שלם כמו שהיה‬ ‫עד א׳ מהם השטר פסולאע״פ שנמסר בפני עדם כשרים מפני והמלות יתן שב* הסופר לכתוב השובר שהרי הד לטובתו כדי‬ ‫ש ת א מזוייף מתוכי ‪4‬‬ ‫שלא יגרע כח שטת ואס החוב הוא חוב בע״פ ואין שטללמלוה‬ ‫והידית מבקש ממנו שובר על אותו המקצת שפרע לו הלוה מתן‬ ‫נ ב ש מ ר ש י ש ב ו ריבית א ו ק ו ז ע ו ב ו ב׳' ס ע י פ י * ‪.‬‬ ‫שכר הסיפר שהרי הוא מבקש איתי יאין למלות נפקותא בי ‪4‬‬ ‫א שטר שיש בו ריבית מפורש שכתוב בי פלי׳ ליה מפלו׳ מנה ב הבא לפחע חובו יאמר המלוה אבד לי השטי‪/‬אי! הלוה יכול‬ ‫לומר לא אפרע לך עד שתחזיר לי שטרי אלא הרי זה יכתוב‬ ‫לזמן פלוני בכך וכך תבית אע״פ תראי הריבית אינו גובת‬ ‫מ״מ ‪.‬גיבה בו את הקרן אפי׳ ממשעבדי שאין העדים נפסלי׳ בכך לו שלבד ויפרע לו כל חובי אך מפני שחושש הלוה שמא־יאבד‬ ‫אפי׳ תה כתוב בו ריבית קצוצה שהוא ריבית דאורייתא אע״ג שוברוו!ה ימצא ‪, i‬שטר ויתבענו כעס אחרת יכיל <וה להררי׳‬ ‫דעברי אלאל דלא תשימון עליו נשך לא תשימון לאינשי במלית םתם על מי שכובש שטת יטיען שאבת ואס טען הלוה טענת‬ ‫ודאי ואמר ידעתי שהשטר אצלו ועתה הניחו בכיסו ישגע‬ ‫ולוה לערב משמע ל ת ולא אעדם קאי לפיכך כיון שהריבית‬ ‫המלוה תסת שאבר השטר ואחייב יפרע חובו רבתוכ לי שובר ‪4‬‬ ‫נזפירש בו וליכא למיחש לחורבא שמא יגבה הריבית גובה בו את‬ ‫הקרן אבל אס אינו מפורש אלא כלל הקרן עם הריבית השטר ; אשר המלוהאין שטרי עתה בידי כי ת א כעיר אדדת ואכתל׳‬ ‫לך שובר יש מי שאומר שאין שומעק לו ר ט ל לומר לו לא‬ ‫כםול ואין גובה בו כלל משום דנפק מיניה חורבא שיגבה בו גם‬ ‫אפרע לך עד שתחזיר לי שפדי שכל! שתא בעולם יש לחוש‬ ‫הריבית מיהו י״א אם החייב מודה צייך לשלם לו את הקרן וי״א‬ ‫דפטור דקנכינן ליה למלוה וא״צ לשלם לו מיהו אם לא הלוה שמא יאבד השובר וזה יתבענו שנית וכ׳׳׳ש אפ שטת כידו ואינו‬ ‫רוצה להחזירו לו ער שישל׳לו שאינו חייב לשלם לו ער שיחזת‬ ‫המלוה בעצמו אלא ע״י שליח והשליח עשה שטר וכלל הקרן עם‬ ‫הריב ת גובה הקי־ן ואין קונס! המלה דיכול למימר לתיקוני לו ע‪1‬טת ואפי׳ נשבע הלוה לשלם לו בו ביום פטור מן השבועה‬ ‫‪#‬דרתי שלוחי ‪,‬׳לא לעוותי לכלול הקרן עם הריבית וכלל דנים כיון שאינו רוצה להחזיר שטת יש בו חשש ער‪ :‬ה ופשיטא‬ ‫* ל י מפורשים כלבוש ע״ז םימ; קס״א ‪ 4‬שט־ שבא לפנינו קרוע שלא עלה על דעתו לישבע שישלם אפיבכה״ג יאם מ ל ו ה ג״ב‬ ‫ר‪,‬רע ב״ד והוא שקרוע במקום הערים והזמן והתיי־ף או שקיוע אינו מאמיגו ללוה יגתן השטר ביר שליש עד אחר הפירעין ‪4‬‬ ‫מי שיש א שטר על חבית במנה ומודה לו בחמישים ובחמשי׳‬ ‫שתי ועי־ב פסול תראי משים שידעו שנפרע קרעוהו ואס ניכר‬ ‫האחרים ישלו טענה עליו ובעל השטר אומר תן־ לי הנ׳שאתת‬ ‫שנעשה בסכין אפי׳ לא נקרע שתי ועיב פסול נקרע לשנים גרע‬ ‫מודה לי בהן ואכתוב לך שובר עליוק ועל הנ׳ האודים אביא‬ ‫טפי מקרע בית דין ופסול תדאי פרוע היא לכך קלעות כך ואם‬ ‫יש עד׳ שנקרע באוני־ דינו כמו שנמחק שטר חובי שנתבא׳ ראיה והנתבע אופר לא אשלם לך כלום עד שתחזור לי ש ט ד‬ ‫אם יכול התובע להביא ראיותיו עכשיו ולרון הדין עם‬ ‫לעילם׳‪ p.‬מ״אלאם היה נקרע שלא בקרע ב״ראוגראה לדיין‬ ‫שהיה בו קרע נ י ד והוסיפו על הקרע באופן שנראה שעשו ‪P‬‬ ‫ברי להעלים הקרע ב״ד אין ניבי! בו אבל קרעים אחרים שאפשר‬ ‫שיבאו מתוך שמיטלטל הנה והנה אין דוששין להם ‪4‬‬ ‫ב נמחק או נטשטש אס רישומו ניכר כשר לאם לאו פסול‬ ‫הדקי׳ ונעשה ככברה כשר ואם אבלו עש או עכברים בראשי‬ ‫כל שניכר המלר והלוה ועקר הענין ן בסופו מכשרינן ליה ‪4‬‬

‫‪k‬‬

‫‪T‬‬

‫הנתבע‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫הלכות ׳שכרות‬

‫חנתבעדלאוכל כמיניה דתובע להחזיק השטר בידו ולכתוב בו‬ ‫שובר מון שיכול להביא ראייותיל מיד אבל אם א״א להבי׳‬ ‫ראייתיועכשיי אולמן עכשיי כר״י הנראה לב״דונרא' לב״ד‬ ‫שאין ערמה ברנד או שהב*ד צריכין לתות מתינין בדין עם‬ ‫התובע צריך לשלם לי מיד מה שמורה לו ויתן לו שובר והכי‬ ‫מסתבר * שטר שכתיב בו שיהא בתיקפו כל זמן שאינו קרוע‬ ‫קרע מיד איבדלא כתוב עליו תברא אפייה מהני שומ־רכ׳‪/‬יפוי‬ ‫שגירות הוא כשמתבין שובר אס זוכרין זמן השטר יכתיב בשובר‬ ‫על שטר שזמנו כך וכך ואם אי! זוכרי׳ הזמ‪ :‬יכתבו סתם על שטר‬ ‫שסכומו כך וכך ולא יכתבו זמן בשובר שמא אחרו העדים זמן‬ ‫ההלוא׳ בשטר ונמצא שלפעמים זמן השובר קודם לזמן השטר‬ ‫ויחזור ויוציא שטי־ חובו המאוחר ויטריף בו לפיכך אין לעדים‬ ‫לכתוב זמן בשובי־ אא״כ זוכריןזג‪ ;.‬ההלוא ושובר שנכתב סתם‬ ‫פלו׳ פרע לפלוני מבטל כל שטר שיש לו עליו שיד בעל השטר‬ ‫על התחתונה משום שהמוציא מע״הוכן אם יש ללוה עדים‬ ‫שישלו שטר פרוע אצל פלו׳ אינו יכול להוציא עליו שום שטר‬ ‫ולומר ששטר אח׳'פרוע היה לו עליו ואינו בידל אלא כל‬ ‫‪t‬‬

‫י‬

‫פימן נד נה‬

‫אס לא אפיענו מכאן ועד זמן פלוני תן לו שטר ממרה זו‬ ‫ורא־בן אוכל הפידותתוך הזמן כדינו דד*נ׳ המ הוא שאם היה‬ ‫שמעו^ אוכלם הוה לי׳ ריבית מחמת המתנת מעותיו שיש לו ביר‬ ‫ראובן בתור׳ הלואר! ובתוך הזמן מכר שמעון השד׳ ליהוד׳ קוד׳‬ ‫שזכה בשטר המכירה שמד השליש וכשהגיע הזמן ולא פרע‬ ‫ראובן נתן השליש השטר מכירה לשמעון והחזיק יהודה בשדה‬ ‫ואכל פירותיה ובא ראובן להוצי׳ יהודה מן השדה בשבי׳‬ ‫שלקחה קוד׳ שזכה שמעון בשטר ואומר שעדיין לא היה שוס‬ ‫כח לשמעון למכר׳ ואין מממ־ו ממכר אין שומעין לו לפי שןשנתן‬ ‫השליש השטר ליד שמעון זבה בשדה למפר׳ משעת כתיבת‬ ‫השטר שהרי נעש׳ המכר מעכשיו בקנין מבלי שום תנאי ושיור‬ ‫ולא הוי אלא כמי שמכר שדהו מעכשיו ואמר המלוח ללוה‬ ‫לכשיהיו לך מעו׳אחזידנולך דקי׳יל שםג׳יכשאין הלוקח אוכל‬ ‫הפירות תוך הזמן משום רבית דחשבינן המעות שנתן לו הלואה‬ ‫עד שיחזירם לו לכשיהיו לו ואם אינו נותנ׳ לו בזמנו עמד‬ ‫המכר קיים מיום ראשון שעשה שדהו מכר •‪4‬‬

‫שטתתיו בחזקת פרועים *‬ ‫ד אם הזמן והשובל נכתבו מום א׳ ונתנו נתבאר בפי׳ מ״ג ‪4‬‬ ‫א שליש בזמן ששלישותובירו נאמן כמעידים אפילו אם הוא‬ ‫ןק שובר שכתוב בי שפרע לו דינרי כתם מבטל כל השטר‬ ‫לךוב וא״צ לישבע שכיון שעשאוהו לשליש ביניהם אמרי׳‬ ‫שיש ל־ עליו ואע״ג רגבי שטר שכתוב בו סלעין דערין‬ ‫ודאי ע׳יימ כן קבלוהו עליהם ואפי׳ כתבו ענין השלישית בשטר‬ ‫כתבינן לעיל דסתס דינרין לא הוי אלא שנים ההוא בשטר‬ ‫הלואה איתמי־ שהוא נכתב להוציא דאמרינן כיון תדעי עדים דיר ינתנוהו לשליש לא נאמ' שלא סמכו על דברי השליש אלא על‬ ‫השטר אלא גם בזה נאמן השליש ולא נכתב השטר אלא לזכרו!‬ ‫בעל השט־־ על הת־יתיגה אילו היה יותר משני׳ היו מתבין‬ ‫בעלמא ואע״פ שעבר הזמן השלישית שהיה לו להחזירו לא׳‬ ‫בפירוש כמה אבל בשוב־ שבא להחזיק במעות אדרב׳ אמרינן‬ ‫מהם ולא החזיר עדיין שליש הוא וינאמן ואפי'הכחישו א׳מהם‬ ‫איפכא דלמאלאירעי סכום השטר וכתבו םתם לכלול הכל שלא‬ ‫ואמר שלא עשאו שליש השליש נאמן לא מיבעיא אם טוען‬ ‫יוציא מיתשי‪.‬־ שלא כדין אבל שובי״ שכתוב בו כך וכך רינרין‬ ‫שלא עשאו שלי׳ אלא בתורת פקדון מסרו לידו שאין מועיל‬ ‫ונמחק הסכום ונשאר דעתן או שכתוב הסכום על המחק ולא‬ ‫לבטל השלישי׳ תאיל והוא מודה שהאמינו עליו דרך פקדון‬ ‫נתקיים אין דניןבו אלא פחו׳ שבלשונית כדי שלא יבאו להערי׳‬ ‫ואין דנין נמחק אלא להויעות כחו של מוציאו ‪ 4‬מי שפרע הרי דוא נאמן נגדו בכל מה שיאמר אלא אפי׳ טוען גזלת‬ ‫ממני והלה אימר לא כי אלא שליש מניתני בינך ובין פלו׳נאמן‬ ‫מקצת חובו והשליש את השטר ואומר אם לא אתן לו ביום‬ ‫בד״א כשאין ‪3‬יניהס הכחשה בסך ממון שתחת ידו אלא שא׳‬ ‫פלוני תן לו שטרי ייגבה כל חובו והגיע הזמן ולא נתן לו לא‬ ‫יתן השליש את השט׳ שזו אסמכתא‪.‬היא ולא קניאכמ״שבסי׳ מהם אומר או אפי׳ שניה׳ אומרי׳ דרך גזילה תפשתו והו׳אומ׳‬ ‫ר״ז בע״הואם קנו מידו עליה בב״ד חשוב הרי זה קנה והוא שהשלישו מדו אבל אם *ש מניה׳ הכחשה בסך הממון שהוא‬ ‫שיתפים זכיותיו בב״ד פיהש שהתפיס הליה שטדו לב״ד ואמר אומר לא השלשת׳ בידי אלא כך ובך והס אומרי׳ או א ימהס‬ ‫אומי ץתר היה כיון שהוא חייב להס שבועה הוה ליה נוגע‬ ‫כפני מיד אם לא אתן ביו׳ זה שהגביל יתבטלו כל זכיותיו והגיע‬ ‫הזמן ולא נתן יחזירו השטר למלוח ותא ׳שלא יהיה אנוס מצד בדבר ואינו נאמן כמקום שאין לו מגו אבל במקום שיש לו מגו‬ ‫נאמן ויבולין להשביעו אפילו בטענות שמא מתקנת חכמים‬ ‫הרי שהתפיס שטרו או שיבת במיד שקנו מידו שאם לא יבא מום‬ ‫פלוני עתן זה לבעל דינו והגיע היום ולא בא ואין לו אונס הרי כמו בשותף כיון‪ .‬שהאמינהו מתחלה ‪ 4‬שטר שהיה ביר שליש‬ ‫אלו נותנים דאסמכתא קניא היכא דלא אניס אם קנו מיניה והוציאו מתחת ידו בב״ד ואומד פרוע ת א אע״פ שהשטר מקרים‬ ‫בבי׳ד ח^וב ואם עכבו נהי־ או חולי מלבא היי זה אנוס ולא יתנו גאמן במגושאלו היה רוצה היה שורפו או קרעו ולא הראהו‬ ‫וכןכלכיוצ׳בזהוהוא שיהיה כב׳יד חשו׳ דאלומי כלחןלאפקועי למ׳ד וכן אם מת השליש •יגמצא־כת׳ יוצא מתחת ידי השליש‬ ‫בין הוא כתיבת ידי השליש בין הוא כתיב׳ ידי אחר ששטר‬ ‫ממונא שן הלו׳ וזכי! לו למליה והיכי דמי ב*ד חשוב ג׳ דבקיעי‬ ‫זה המוגח אצלו פרוע הוא הרי הוא בחזקת פרוע אע״פשאין‬ ‫בדיני אסמכתא שיתבארו בע׳יה בסימן ר״ז יי״א דלא בעינן‬ ‫עדים על הכתב כת׳ ידי מי היא מדאי בדעת השליש הישימו‬ ‫שהתפיס שטת מאחר דקנו מיניה בב״ד חשוב‪ ,‬שליש שהחזיר‬ ‫שטרלמלו׳שלא תה לו להחזירו משמתין לשליש עד דמקבל לולזבתן והרי הוא נאמן וע״לסי׳ס״האבלכתב שיצא מתחת‬ ‫עליו כל אעסשיאיע ללוה מזה דבל גרסא בניזקין קוד׳ שנעש׳ ידי המלוח ששטר פלו׳ פרוע הוא אפי׳ היה כתנ ירי המלות‬ ‫אינו אלא כמשחק התובע משלם שפ• השלישית שכיון שהוא‬ ‫ההיזק מחייבי! את הגור׳ לסלק החזיק׳ ואם גורע‪ ,‬למיד שהחזירו‬ ‫שלא כדין אין דני! על אותו השטר ואם לא גורע למיד עד‬ ‫תובע וצריך לו השכר עליו מוטל ‪4‬‬ ‫שהוציאו מן הלוה בל מה שכתיב בשטי־ ואח״כ נודע שהחזירו ב הכחישוהו עדים ואושרי' לא על תנאי זה היית שליש‬ ‫ביניהם העדים נאמנים בין שהזמינו הערים שיעידו על‬ ‫‪ ..‬השלי ׳‪ 1‬שדיא כדין השליש פטור דהוי ג־מא כנזקק ‪4‬‬ ‫ן בד׳׳א דכ^הגיע הזמן ולא נתן שנותנין השטר לבעל דינו השלישו׳ בין שלא הזמינו׳ אלא שאירע שהיו באותו מעמד‬ ‫יגשאמראם לא• פרעתי מוס פלוני יהיו המעי׳ שנתת* מתני וראו בבל ענין אין השליש נאמן בריא כשאומר השליש מוס‬ ‫יישאר השטר קיי‪ :‬בחזקו ככתחל׳ שאל״כ הוי שטר שנמחל פלוני נמסר בירי השלישות בתנאי כך וכך והעדים מכחישין אומו‬ ‫שיעמדו במקצת כרי המעות שנתן ושטר שנמחל שיעמדו אפוי אבל אס אומר סתם כתנאי כך וכך היא בירי אע״פ שאומרים‬ ‫במקצת נחלש כתו כולו ואינל גובה ממשעבדי כלום ממנו אלא הערים שכשנמס׳ לידו לא היו התנאי׳ כן השלי׳ נאמן דשמא‬ ‫את״ב באו לפניו והתנו בענין זה אע״פ שאין השליש טוען‬ ‫מבני חורי דגזריגן שמא יגבה בו גם החצי האחר שנפרע ואין‬ ‫להקשות היכא דהדין נותן שמחזירין השטר למלו׳ והוא גובה מלו בפירוש כן הוא לא יהיב אדעתא ואגן טענינן ליה כן כדי‬ ‫שלא יהא מוכחש מן הערים שמו! ש־זנוהו מזח לה ודאי‬ ‫הרי המקצת שנתן מחזי כייבית דאגה נטר דהא זמן פרעון‬ ‫הוא אומי אמת ואין חלוק בענין השלישי׳ בין אם שניחש‬ ‫היה כשהשליש שטת ובשביל שהמתין לו לזמן שקכע יל‪ £‬נתן‬ ‫מחזירין לו ששרו וגובה הכל נמצא מה שקבל כבי־ תי היבית דאין יחד נתנוהי לידו או שהמלוה נתנו בידו לתל ׳שליש ביניהם בכולהו‬ ‫זה רבי׳ דלא מלךי זה אגי־ גטר דהא אלו פרע לוה למלות‬ ‫שליש מקרי ונאמן על כולם‬ ‫במשלם זימני׳ שקבע לו מאי דאשתאר ליה בהאי שטר׳ הוה ‪ j‬כשמיצי׳ השליש השלישית מתחת ידו אין לו ליתן השלישית‬ ‫שקיל לי׳ מלוה בלא תוספי׳ ואשתכתדלאכםי ליה הנא׳ למללה‬ ‫מתחתית אלא בפני ב״ר ויפרש להם ענין השלישי׳דשמא‬ ‫מחמת האי זימנ׳ דאמוחליהדהא כי מטי זימנא לא יתב ליה יפול ביניהם‪ .‬מחלוקות ואם יוציא השלישית מתחת ידי לא יהית‬ ‫מידי אלא דמהדר לי׳ שלי׳ שטת וגבי ליה מלו אבל מראי אלו נאמן אלא כעד א׳ ועכשיו עדיין הוא לבדו נאמ! על כל מת‬ ‫הות ממות ליה זימנא את־יינא ה״ל ההיא תיספת מחזי כאגי‬ ‫שיאמר בעני! י השלישית לפיכך צ־יך שיבתבי הב״ר מה שיאמר‬ ‫נטר דההו׳זימבא דקא מרווח ליה ואסור ראובן לוה משמעון מנה ויחתמו הענין והא דנאמן כעד כשאין שלישיתי ת ת דוקא‬ ‫בא׳ בניסן ער י״ב חדש ועשה לו שט׳ מכי משרת מעכשיו בלא‬ ‫כששניהם נסתלקי מעליי ואין להם תרעומות עליו אב אס יש‬ ‫שום תנאי לשייר אלא שהשלי׳ ראובן שטרל ביד לוי ואמר לו להם תיעומות עליו בענין השלישי׳ שהיה בידי הוה ניגע <‬ ‫ואינו‬

‫נה‬

‫דין שלישית ובו זי סעיפים ‪:‬‬

‫י‬

‫‪4‬‬

‫‪k‬‬

‫הלכות שטרות‬

‫חושן המשפט‬

‫ואינו נאמן כלל ובן אס היה קרוב או פסול‪4‬‬ ‫ף שטר שיוצא מתחת ידי שליש והלוה טוען שהוא מזוייף‬ ‫או פרוע אם אין יכולין לקיי׳ חתימת העדי׳ אע״פ שהשליש‬ ‫מעיד שהמלוה והלוה מסרוהו לו ואמרו לו שכך וכך נשא׳ עדיין‬ ‫דייב לפרוע משטר זה אינו נאמן שאין השליש נאמן בשביל‬ ‫תפיסתו יותר מבעל דבר בעצמו דהא דמהימנין לשליש היינו‬ ‫מטע׳ מגו דאי בעי הוה מוסרו למלוח ואלו היה השטר ביד מלוה‬ ‫כיון שאיגו יכול לקיימו איגו כלוס דקי״ל המודה בשטר שכתט‬ ‫צריך לקיימו ה׳׳ג גבי שליש אין כח ביד השליש לעשות משטר‬ ‫מזוייף כשר אלא כשיתקיים השטר על ידי עדים אז הוא נאמן‬ ‫על שלישותו ‪4‬‬ ‫ךן שליש שהישלש שטר בידו שיפדענו לזמן פלוני ועבר הזמן‬ ‫וטען הלוה שפרעו בזמנו הרי הוא בחזקת שאינו פיוע‬ ‫ומחזירו לו למלוה שאילו פרעו היה מודע לשליש בפני המלוה‬ ‫והיה תובע ממנו שטרו ולא היה מניח שבדו בידו מיהו אע׳יפ‬ ‫שמוכיח ממנו שאינו כרוע אם מת הלוה לא יפרע המלוהאלא‬ ‫בשבוע׳ כדין הבא ליפרע מן תתום שאפש׳ שפרעו וארעו אונם‬ ‫או ששכח להודיעו לשליש מי שמחייב י עצמו בשטר בקנין‬ ‫לחבית והפחידו החייב ביד אחר בסתם ולא פירש לו באיזה‬ ‫ענק מס־ו לו ומת המפקיד לא יתננו למלוח משני טעמים הא׳‬ ‫שמא לוה בו ופרעו לפיכך נמצא כידו של המתיב והפקידו‬ ‫לחייב אצל זה והשני שמא לא לוה בו מעולם והתנה על העדים‬ ‫שקנו מידו שיתנו השטר לידו ולא ליד המלוה שלא זכה בו‬ ‫המאה לעני< שיעידו בו העדים ער ׳•‪-‬יצא נ ת*י המתחייב וגם לא‬ ‫ירזזרנו ליורשי הלוה שמא אכד עדים סתם קנו ממני לפלו׳‬ ‫וכתבו השטר או שמא אמי בפירוש וכתבו לו השט‪ -‬ונמצא‬ ‫שזכה המלוה בו בעוד היותו ביד העדים ואפשר שטעו ומסרוהו‬ ‫ללוה‪.‬שלא כדין ‪4‬‬ ‫ן שליש הנעשה ע״י שליח כגון שבא הלוה עם אחר שבידו‬ ‫משכון או שט׳ ואמר ת המלוה עשאני שליח להבי' אלך‬ ‫משכון או שט׳ זה למוסת בידך עלעניןכךוכך וקבלו השליש‬ ‫מיד השליח בתנאי כך‪.‬וכך ואח״כ בא המלוה והכחיש השליחות‬ ‫ואמר שלא עשאו שליח לדבי‪ -‬זה מעולם אלא שלא מדעתי נכנס‬ ‫לביתי ולקחו וכיון שאתה יודע שהשטר שלי ואני לא עשיתיך‬ ‫שליש עליו אלא שפלו׳ גזלו ממני וכחש לך על שמי החזיר לי‬ ‫שלי יעשה השליש מה שאי לו השליח שהרי השליש נאמן שכך‬ ‫א״ל השליח וגם השליח תה נאמן בשע׳ שיצא השטר או‬ ‫המשכון מת״י במגל דאם היה רוצה תה אומר על תנאי כך הושלש‬ ‫כ י ד לאס לא הכחישו ענין השליחות יק השליש לא יצה‬ ‫לקבל השלישות ונשאר ביד השליח אין לשליח ד ן שליש אלא‬ ‫כשליח בעלמא שהרי הודה שאינו שליש אלא שליח ויתן למי‬ ‫שנתן לו והשליש יעשה תמיד כפי מה שד‪1‬שלש בית אע״פ שיש‬ ‫לאחד אח״כ טענה ברב׳ כיצד היי ראובן שהשו׳ עצמו עם‬ ‫שמעון החייב לי על זמנים וה־קיד השטר ללוי והתנה אם לא‬ ‫יפרע זמן אחד יחזור לו לוי דב־ת רגבה הבל בפעם א׳ ולא פרעו‬ ‫לו שמעון זמ; א׳ יחזיר לו לוי שטת אע״פ שיודע שיהיו לשמעון‬ ‫טענות על זה כי אין לוי דק בדבר רק שליש לכן יחזו׳ לראובן‬ ‫שטת לקיי׳שלישותי מיהי קודם שיוציאנו מידו יאמי לפני עדים‬ ‫היאך כא השטר לידו ועל איזה תנאי והעדים יכתבו ויחתמו‬ ‫רענין לשליש ולא ימסרנו לשמעון ותא יטעון אח׳יכ מה שירצה‬ ‫ולכן כל שהחזיר השליש השטר אין לחוש שנעשה שלא כדן‬ ‫ושלא היה בקי כ ד ן השלישות אא׳יכ אתייליד ריעות׳ ‪4‬‬ ‫‪k‬‬

‫‪4‬‬

‫נו‬

‫אשד• הנושאת והנותנת בתוך הבית ובו ם״א ‪-‬‬

‫א אשה הנושאת והנותנ׳ בתוך הבית יאפטתפיס הממונה על‬ ‫נכסי בעל הבית ומת בעל הבית ויודעים שהיו לבעל הבית‬ ‫נכסים של אחרי׳ והממון הנשאי״ בידם של מי הם חייבים‬ ‫להחזיר לכל אחד מהם את שלו לקיים מצות השבה ולמנוע‬ ‫היתומים מאיסור גדול ואם לא החזירו ובאו לב״ד ועודם בידם‬ ‫מהמגיבמגושאם היה רוצים היו מחזירים ‪4‬‬

‫נז‬

‫דין ש ט ר פרוע ובו ב' סעיפים‬

‫‪7‬‬

‫א אסור להשהות שט׳ פרוע בתוך ביתו וה״ה שטר שנמחל‬ ‫שיעבדו דיכול לבא לידי עולה לתובעו שנית וכתיב אל‬ ‫תשכן באהליך עולה ואם אינו רוצה להחזיר שטר פרוע ראוי‬ ‫לנדותו עד •שיחזירנו ׳אין לו לעכב השטר אפי׳ בשביל פשיטי‬ ‫דםפר ‪ ,‬היכא שהלוה נותן שכר הסופר ובמקום שאין הלוה נותן‬ ‫שיי הסלפ׳ א״צ להחזי׳ ‪ h‬השטר אלא יקרענו אבל מלת׳להשת‬ ‫ת‬

‫סימן נה נו נז‬

‫שטי־ של מנה אע״פ שאינו חיי׳ לו אלא חמשי׳ והוא שיכתו‬ ‫שובר על גביו ממה שנפרע או שיכתו׳שובד בפני עצמו וימסרנו‬ ‫ללוה דליכא למיחש שיבא לידי עולה *‬ ‫ב שמר שלוה בו ופרעו אינו חוזי ולוה בו כמו שנתבאי״ כסי׳‬ ‫מ״ח ואם אמר לו הלות פרעתיו והשיב המלוה כן אבל‬ ‫החזרתי לך המעות הרי מודה שנמחל שיעבודו ואינו גובה בו‬ ‫ממשעבדי אפ* החזירו לו בו ביו׳שהלוהו איל אמ אמר החזרתי לך‬ ‫המעות שתחליפיס לי מפני שלא היה יכול להוציא המעות אלא על‬ ‫ידי‪-‬הדחק השטר קיים והוי כאלו לא נפרע וגובה בו אפי׳ממשעבת‬

‫נח‬

‫מי שהוציא ש ט ר חוב ע ל חברו ובו ה׳ ס ע י פ י ׳‬

‫;‬

‫א הוציא ש״ח מקוים על חבירו ואמר לו פרעתיך והשיב לו‬ ‫אמת שפרעתני אכלסטי־אי נינתו פי׳ מלוה אחרת יש •לי‬ ‫עליך על פה ובשבילה קבלתי׳ וזה השטר עדיין בחזקתו עומד‬ ‫אס לאנתנ׳לו בפני עדים נאמןבמגו דלא נתת והשטר עדיין‬ ‫בחזקתו ואם יש בו נאמנות גובה בו בלא שבועה ואם אח״כ‬ ‫יתבענו שלקח ממנו שלא כרין נשבע היסת ונפטר ואס אין בו‬ ‫נאמנות אינו נוטל אלא בשבועי ובשבועה מיהא נוטל שיאמר‬ ‫אייכשנדך בידי מאי בעי ואם לא פרעו הלו׳בעצמו אלא שלחם‬ ‫ע״י שליח חייב השליח לפורעו למשלח משום שפשע שנתן‬ ‫לוהמעו׳ והניח השטר בידו בדי׳א שהזכיר לו השטי ואמר לו‬ ‫קח השטר ממנו ל׳׳שאמר לו קח השטר ותן לו המעות ול״ש‬ ‫אמר לו תן המעות וקח השטר לעולם הוא פושע במה שהניחו‬ ‫בידו וחייב לשלם למשלח אכל אם לא הזכיר לו השט׳ כלל וגם‬ ‫‪ 16‬אכזר לו שיתן המעות בפני עדים פטור השליח שהו׳ חשב‬ ‫שהם מאמינים זה לזה ויאמר אני סמכתי על האמונה שביניכם •‬ ‫וכן מי שהפקיד פקדון ביד אחר ואמר הנפקד שהפקדון הוא‬ ‫של פלוני אחר ואותו פלו׳ חייב לי אס טוען שבשליחו׳ איתל‬ ‫פלו׳ נתן לו המפקיד‪.‬אותי הפקדון יכול לטעון עלץ עד כת דמיו‬ ‫במגו רהחז־תיו אע״״ שהמפקיר יצטרך לשלם לאיתו פלוני שיכול‬ ‫איתופלו׳ לומר אין אני חייב לו כלום ואתה פשעת למה הפקדת‬ ‫לו את שלי שלא בעדים ודדי הוא פושע בעצמו וחיי׳ לשל׳‬ ‫אם הנפקד מודה שלא הזכיר לו אותו פלו׳ ייק הפקירו בידו‬ ‫סתם אלא שהוא טוען שועקדון הוא של פלוני לא יוכל לעכט‬ ‫הואיל ולא יוכל לבלר שאותי פלוני חייב לו‪ ,‬וי״א דוקא שמור׳‬ ‫הנפקד שבא ליד בתורת פקדון מן המ^קיד שאז הוא חייב‬ ‫לעשות השבה למפקיד לפיכך לא יובל לעכבו אבל אם טוען‬ ‫שתפשו מיד המפקיד ויש לומגוכגוןשתפשו שלץ בעדים יכול‬ ‫לעכב ולומר שאיתו הפקתן של אותו פלו׳ שחייב לו ת א כדי‬ ‫דמיובמגו דלא לקחתיו והמפקיד אם אומר שהפקירו בידו ודיג‬ ‫לשלם שהרי &שע שהפקידו שלא בעדים אבל אב טוען ואומר‬ ‫שזה תפשו ממנו בכח ולא פשע גשבע גס הוא וגפטר •‬ ‫ב ואם אמר הלוה או השליח הלאפרעתיך בפגי פלו׳ ופלוני‬ ‫ובאו אלו והעת שפרעו בפניהם אלאשלאהזפירלוהשט׳‬ ‫והשיב חמלו׳ על חוב אחר קבלתי׳ שהיית חייב לי הרי השט'‬ ‫בטל כיון שאין לו מנו דלאנתת לי כלום שהרי יש עדים שנתן‬ ‫לו וי״א שאין השטר בטל לגמרי אלא דלא מגבינן ביה ולא‬ ‫קדעינן ליה ואם תפש לא מפקינן מיגיה וכת׳ מורי מהרמא״יז״ל‬ ‫שכן נראה לו עיקר בד״א כשהעידו שנתן לו בתורת פרעון‬ ‫אלא שאינן יודעין אם על השטר זה‪.‬אם על חוב אחר אכל אס‬ ‫ראוהו נותן לו מ*ות ואין יודעין אם בתורת פרעוז ותז לו או‬ ‫בתדת כקרון אל בתורת מתנה אס אמר המלות להד״פ הי•‬ ‫תחזק כפרן על אלו המער ובטל השטר ואם אמרפרעון של חוב‬ ‫אחרת׳ ה״ז נאמן ונשבע ונוטל מה שבשטר שהרי לא פרעו‪.‬‬ ‫ב ע ד ׳ שאין העדים אומד׳ שבתורת פרעון נתן לו ומגו שיטל‬ ‫לומר במתנה נתנם לו יוכל לומי פרעון של ת ב אחי הו* וי׳יא‬ ‫דאפי׳ בבי האי גוונא אתרע שטיא רסביר׳ ליה שאין המלותי‬ ‫רוצה לומר במתנ׳ נתנם לו ואין כאן מגו וטעמא ימשו׳ דטענתי‬ ‫מתנה גרועה מטענת סטיאי דמוע׳ לא שביתי וכ״ש במקי׳שחייב‬ ‫לו ו ת ך בני אדם ת שיות׳ פויע חובו ממה שיתן לו את שלל‬ ‫במתנ׳ולכך אמרים ודאי בת־רת פיעון נתן׳לוואתייע שטר׳ וכת׳‬ ‫מורי מהרמא״י ז״לוכןני׳לעיק ד המוצי׳ מחבית עליו הראי׳ וכל"‬ ‫זה שנתנו לו בפני שני עדם אבל ביני עד א׳ לאאתרעשטר׳‬ ‫‪%‬‬

‫דלא מרעינןשפדא עי׳פעדא׳וע׳יל סימן ע׳ *‬ ‫‪ j‬ואם אמר הלוה והלא שטר חוב זה הוא מחמת דמי שוד‬ ‫שלקחתי ממך ואתה נבית מעות אלו מדמי׳ בשרו ואמר לו‬ ‫בעל השטר כן הלא שמדמי אותו השוד היו שלקחתו ממני ואני‬ ‫קבלתי אותם המער אבל מחמת חוב אחר שהיה לי אצלך קבלו׳‬ ‫הואיל והוד׳ שהשטר ת א מדמי השוד ומדמיו תא נפרע בטל‬ ‫השטרדמפחמ׳בפרעון אות׳ השט׳ נטל׳ דהגי אורח׳ דמלתא‬ ‫וכל‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫הלכות שטרות‬

‫ובל זה דוק׳ שיש ערי׳ שפרעו מדמי השוד אבל אס אין עדי׳שפרעו‬ ‫מדמי השור נאמן אמר סטראי נינת׳ במגו דלא נתפרעתי מדמי‬ ‫השוד ואם יש עדים שנתן לו קצת ‪3‬רמיפ על חוב‪ .‬א׳ לא יובל‬ ‫לומר על האחרים שנתנ׳ לו על חוב אחר שכיוןשהתחל לפרוע חוב‬ ‫זה אמרינן ודאי כל מה שנתן נתן על אותו החוב שכן הדרך‬ ‫להשלים פרעון חוב אחד טלו בתחל׳ זאח׳יכ מתחיל באחד ‪4‬‬ ‫מי שנש׳ בחבירו שני חוט׳ ופרע לו הלוה שתם הרשות ביד‬ ‫ך‬ ‫המלות לומר מחוב ‪$‬לוני לקחתי ולא עוד אלא אפילו אם‬ ‫אמר׳ לו ליה כשעת פרעון הלך מעות אלו בשביל חוב פלוני‬ ‫והמלוה קבל ושתק יכול המלות אחר כך לומר שבשביל מלוה‬ ‫ע*פ או בשביל חוב אחר תפשם והאי דשתיק לאו משום דאודויי‬ ‫אודי ליה אלא פקח היה כרי לתפוס ואחר שתפש בירר דעתו‬ ‫בשתיקתו ועייל סי׳ פ״ג ‪4‬‬ ‫ח נתן הלוה למלוח מנה ליתנ׳ לבעל חוב אחר רשאי לתופשם‬ ‫ולעכבם לעצמו ‪4‬‬

‫נט‬

‫ש ט ר מקוים והלוה טוען פ ר ו ע ובו ס*א‪4‬‬

‫א מלוה שהוציא ש׳יח מקויים וטוען הלוה שהוא פרוע והמלוה‬ ‫ומלוה טוען שמא‬ ‫אומי איני יודע כיון דלוה טוען ביי‬ ‫אוקי ממונא בחזקת מריהואינו גובה בו ואם חזר ואמר עיינתי‬ ‫בחשבוני וזכור אני בברי שאינו פרוע חוזר וגובה ט ‪4‬‬

‫ם‬

‫דין ש ע ב ו ד מטלטלי אגב מקרקעי ודין ש ע ב ו ד‬ ‫ד ב ר שלא בא לעולם ובו י א סעיפים •‬ ‫׳‪/‬‬

‫א הבא לגבות חוט בשטר מהלוח ולא הספיק בל הנמצא לו‬ ‫כנגד שטר חובו הדי זה טורף מקיקעות שהיו לו בשעה‬ ‫שלוה מזה ומכרם או נתנם אח׳׳כ מפני שחלה שעבודו עליהם‬ ‫בשעת ההלואה והיא קדמה למכירת או נתינה של זה אכל קרקעו׳‬ ‫שקנה אחר שלוה מזה ומכר או נתנם לאחר אינו טורף מהםדלא‬ ‫חלה שיעבומ עליהם בשעת ההלואהואם כתב לובשטימתחל׳‬ ‫כשעת ההלואה שהוא משעב׳ לו נכסיו דקניגא ודאנא עתיד‬ ‫למיקניהרי מיד שקנה אותם הלוה חלה עליהם שיעבומ וא״כ‬ ‫התחיל שיעטרו קודם שמכרם או נתנם לאחר וגובה מהם אבל‬ ‫מטלטלין אע״ג דמן התורה גם הם משועבדים כמ״ש לעיל סי׳‬ ‫ל״ט סעיף אחד אין להם דין אחריות כיון שאין דעת המלו׳סמוך‬ ‫עליהם ואין השיעבוד חל עליהם מיד אפי׳ כתב בשטר דלא‬ ‫כאסמתא שמפני* שיכול לטלטלם ולמוכים ולנתנם למי שירצ׳ קור׳‬ ‫שיגיעימן ר‪;.‬כיי׳ ואפש׳ שהמליה לא ידע למיימכיס או יתנם‬ ‫ולא ימצא אותם ואין יעתו סומכת עליהם והויןכאלו מתל שיעבודו‬ ‫של עכשיו לגבי הלקיחות לפיכך אינם משועבד ם למלות לענין‬ ‫שיטמף אותסמן הלקוחית ואפי׳ מטלטלין שריי לו בעת שלוה‬ ‫שמכים או נתנם לצ‪1‬עתי אין בעלחיב טורף אותם מיהו אס‬ ‫כתב לו בש‪:‬ד שהוא מ־י‪1‬עכרלו מטלטלי שיש לו אגכמקיקעי‬ ‫דלא כאםמכתא ודלא כטופסי רשטיי הרי גם המ‪1:‬לטלין משועבדי׳‬ ‫בקנין אגב כמ׳יש בע״ת בסי׳ קי״ג והיי זה טוי׳ מהמטלטלין‬ ‫שהיי לו בשלוה כשם שהוא טורף ממקרקעי ואש כתכ לובשטי‬ ‫ששיעכר לי מטלטלי אגבמ־ןיקעי דקנינא ויאנא עתיר למיקני‬ ‫דלא כאסמכתא ידלא כטיפשי ד מטרי טורף אף ממטלטליןשקנ׳‬ ‫אחר שלוה ומכיס או נתנם לאחי כשש שהוא ט־יף הקרקעות‬ ‫זהו דין מדין התלמיד אבל עכשיו אע״פ שניהגין לכתוב בכל‬ ‫השטיות ההיא משעבד לו ממטלטלי א‪:‬ב מךקעי נהגו שאינו‬ ‫טורף מממלטלין שמכר או נתן או משכן לא־דיש מפני תקנת‬ ‫השוק כלומר שאס יטרף מממלטלי אין לך אדם שיקנה ר ב י‬ ‫המשלט׳ מחבייו לפחדו שמ׳ שיעבמ לאת׳ באגב ויבא וימיפנו‬ ‫מידו ויתבטל כל משא ומתן שבשוק ואפילו לפי מנהג זה אס‬ ‫היה ללוהשטר חוב על אתר ומוכמ לאחר בא בעל חובו וגובה‬ ‫ממנו שלא עשו בשט־ותתקנת השוק משום דלא שכיחאועוד‬ ‫שלא יצא השפד מישותו לגמרי שה־־י עדיין נשאי בידו כת‬ ‫למתול השטר הילכך חשיב שפיר ממונו לגבות בעל חיכו ממנו‬ ‫וכן אש נתן כל נכסיו לאתר ולא שייר לעצמי כלום אימרנא דמוכח‬ ‫הוא דלהבריח"עשה ולא שייך ביה תקנוד־זעיק וע*ל סי׳ צ״ט‬ ‫םעיף ו׳ ‪4‬‬ ‫ב המחייב עצמי בדבר שאינו קצוב כגון המחייב עצמו לזון‬ ‫את חבירי אי לבס־תו ה׳ שנים אע״פ שנתן קצבה לשנים‬ ‫אין זה קצבה דמי יורע כמת יהיו מ־ןח׳ שמא יתייקיו או כמה‬ ‫‪4‬־יך בזה הזמן כתב הרמב״ס כיון שאין בו קצבה במה שנתחייב‬ ‫לולא סמכית דעתיה ולא נשתעבד אע״ג דקנו מי״יה אבל חלקו‬ ‫עליי כל הבאים אח*יי ואממשתוא משתעבד כיון שקנו מיניה‬ ‫והכי נקטינן וע״ל סיף סימן י״ז ‪4‬‬ ‫ג המחייב את עצמו לזון את חכייו סתש המתחייב אומ׳אתן‬

‫םיק נט ם‬

‫לו פימת וענייני מאכלים לזונות ותלת אומי מעות אני‬ ‫רוצה להתפרנס מהס הדי! עמו וצריך ליתן לו מעות עזה אין‬ ‫צריך לאכול מה שזה נותן‪ ,‬לו אלא הוא יקנה לעצמו מה שלבו‬ ‫תאב ואם התנה עמו בפירוש לזונו על שלחנו והוא אינו רוצה‬ ‫לאכול עמו אינו חייב ליתן לו אלא לפי ברבת הבית * מיהו אפ‬ ‫אין העיכוב מחמת הנזון אלא מחמת המתחייב גם בזה צריך‬ ‫לתת לו כל דמי המזונות ואם חלה הניזון אינו חייב כמזונות של‬ ‫רפואתו שזה לא קבל עליו רק בדמי המזונות כמו שהיה בריאיי׳א‬ ‫שהמקבל עלץ לזון חבירו םתם צריך לזונו כל ימי חייו ואס קבל‬ ‫עליו לזונו סתם אויתןלו מאה זהובים לשנה אם זנו שנה אחת‬ ‫נפטר מנדת דהכי משמע לשון זה שאמר לשנה לבסוף שגם‬ ‫מתחלה כשקבלו לזונו סתם לשנה קאמר *המקבל עליו לזון ‪m‬‬ ‫חבירו לפי כבודו ב״ד שיימי כפי מה שהיה נוהג קודם לכן ומלבושי׳‬ ‫אינן בכלל מזונות אלא א׳יכ אמר אזון ואפרנס דמלבושיםבכלל‬ ‫לשון פרנסה הם* מי שכתבלחבירו לזונו זמן מה או לתת לו‬ ‫מאה דינרין וזנו קצת הזמן ופסק אינו חייב לתת לו כל הק׳‬ ‫דינרין אלא ינכה לו מה שנתן לו מזונות ומשלים לו עד ק׳‬ ‫דינרין ולא יותר דודאילאכיון כשקבל עליו קידינרי! אלא אם‬ ‫לא יזונו כלל ראובן שקבל עליו לזון את שמעו! ואשתו והתחיל‬ ‫ללונן ומתה אשת שמעון פטור ממזונותיה ואין צריך לתת לשמעון‬ ‫כלום מחמת מזונותיה שלא נתחייב אלא לזונה כל זמן שהיא‬ ‫צריכה למזונות ועכשיו אינה צריכה ואפילו קצב סך מה למזונותיה‬ ‫אפייה פטור מחלקה ‪4‬‬ ‫ך המתחייב לזון את חבירו בין מתחייב סתם בין לזונו על‬ ‫שלחנו ומת המתחייב חייבים היורשים לזונו כמו שהיה חייב‬ ‫מורישם אע״פ שפי׳ על שולחנו ולא על שלחן אתר משמע‬ ‫דלא התנה כן אלא כדי שלא יתחייב לתת לו דמי מזונו׳ במעות‬ ‫בכל נלקום שהוא שם אם ירצה לאכול שם כמי׳ש לעיל סעיף ב׳‬ ‫גבי נתחייב לזונו סתם אבל שולחן היורשים הוה כמו שולחנו‬ ‫שהם באים מכחו ‪4‬‬ ‫ךן שנים שנתחייבו און א׳ דינו כדין שנים שלוו מא׳ שכלאחד‬ ‫חייב בחלקו וחלק חבייו וע״ל בלבוש הטק וארגמן סי׳קי״ר ‪4‬‬ ‫ן המתחייב עצמו בדבר שלא בא לעול׳ או שאיגו מצוי אצלו‬ ‫חייבאע׳יג דקי״ל שאין ארס מקנה דבר שלא בא לעול׳ ה״מ‬ ‫כשהקנהו לו בלשון מכר או בלשון מתנה שזה משמע שמקגה לו‬ ‫אותו הרבי ממש והיי אינו בעולם או אינו בישותו והיאך שייך‬ ‫עליו לומי שהקנהו לו על מה יחול הקבין ואפילו כתב לו שיעבור‬ ‫על שדהו או קבל אחריות על כל נכסיו או אפי׳ נתן לו משכון‬ ‫עליו אינו כלום רכיון דלא חל המכר או המתנה על מה יחול‬ ‫השיעבוד והאהריו׳ כראמדינן פריטי אין כאן נסכ׳ אין כאן אבל‬ ‫בלשון חייב שמחייב את עצמו לזה כגון שאמר לעדים הוו עלי‬ ‫עדים שאגי מתחייב לפלוגי כך וכך הרי לא שעבר אלא גופו‬ ‫לעשות דבי זה וחל השיעכוד על גופו וחייב לעשותו והוא שקנו‬ ‫מידו שחלהקגין על עצמו ראובן שהוציא שטר בקנין על שמעון‬ ‫שכתוב בו מחמת שנתתי לו ק׳ זהובים ושעבדתי לו כל נכסי‬ ‫באלו הק׳ זהובים שיגבה אות׳ מוע אבל לא שעבד עצמו‬ ‫להתחייב וטוען שמעון שבשעת שכתבו על עצמו לא היה בידו‬ ‫ואין אדם מקנה דש״בל וגם העדים החתומים בשטר אומרים‬ ‫שאינם יודעים אםדדוהזהובי׳ בידו‪.‬אם לא אם הזהובי׳ שבשטר‬ ‫הוא מטבע שנושאין ונותנין בו אין;*טבע נקנה בח יפין ואס אין‬ ‫משאין ונותנין במדינה באיתן זהובים היי ק כפירות ועקנין‬ ‫בחליפין אלא שצריך שיתו ברשותו בשעת קנין דאל״ב במאי‬ ‫מקנה אותם ואש אין הרב־ ידוע אש היו בישותו בשעתיקנין‬ ‫אם לא על התובע להביא ראייה לפיכך אש טוען התובע טענות‬ ‫ב״י שיורע שהיו בישותו בשעת קנין צריך זה לישבע היסת‬ ‫שלא היו בידו וגס גאמן לומ׳ גתתי לו אע״ג שיש לזה שט־ מתג׳‬ ‫בידו לא יבול למימר א״כ שטרך בירי מאי מבעי דנאמז במגו דאי‬ ‫בעי אמר שלא היו ב־ מותו ו אש אינו טוען התיבע אלא טענ׳ שמא‬ ‫מחרימיןלוסת׳ על מי שנתן זהובי׳ במתנה ובתש בי והשיעבוד‬ ‫ששיעבד לו אינו כלום רכיון שהמתנה אינו בלוש גס השיעביד‬ ‫לא חל מיהו כל זה לסברת ה־י׳יף יקצת רטיתא אבל רבי׳ חולקים‬ ‫עלזהוסביראליהשכל תאומי נתתי לפלוני כך יכי הוי הודאת‬ ‫בעל דין כמאה עדיס דמי ואין אנו צריכין לדקדק כיצד נתן‬ ‫דמאחר שהורה אמרינן מדאי נתן באופן המועיל וקנה‬ ‫המקבל מתנה ‪4‬‬ ‫‪1‬‬

‫‪,‬‬

‫ץ ראובן הלוה לשמעון מנה ואחר זמן כתב לו שטי בקנין‬ ‫מחמת שלויתי מפלוגי כך וכך ונתחייבתי לו בהן ׳ ומשכנתי‬ ‫לו ק־קע פלוני זכה במשכונא ולא אמרינן ביון דמלוה להוצאת‬ ‫נתנה לא קנה הקרקע שמשכן לו בעדה דכיון דמנה ‪ a‬י כאן‬ ‫משטן אק כאן ולא נשתעבדא דבמה זוכה בה וג״מ אס ־כד‬

‫הליה‬

‫חושן המשפט‬

‫הלכות שטרות‬

‫ס*מן ס םא‬

‫דאובן ה?(וה לשמעון מנה ואחר זמן כתבי לו שטר בקנק׳‬ ‫מחמת שלויתי מפלוני כך וכך ונתחייבתי י לו בהן ומשכנתי‬ ‫* ' ו קרקע פלוני זכה במשבונא ולא אמרינ! כיון דמלוה להוצאה‬ ‫נתנה לא קנה הקרקע שהשכין לו בערה דכיון דמנה אין באן‬ ‫משכון אין כאן ולא נשתעבדא רבמה זוכה בה ונ׳ימ אם מכי־ הלוה‬ ‫אח׳׳ב אותה הקרקע לאחר מכת קייב ואין המלוח יכול להוציאה‬ ‫נזיד הלוקח דלא הוה אלא כמלוה ע״פ ולא טרפא ממשעבדי לא‬ ‫אמרינן הכי דהא אפי׳ לא חייב לו כלום אפ היה מתחייב לו‬ ‫בהודאתו תה חייב לו ותתה הנךקע זו משתעבדת לו»‬ ‫ח ראובן הוציא שטר שכתוב טי שלוה שמעון מלוי וטען ראובן‬ ‫שלוי שלוחו היה ובשליחתו הלוה וכתב השטר על שמו ולא‬ ‫הקפיד עליו ושמעון טוען לאו בעל דברים ד ד את שהרי אין לך‬ ‫הישאה מלוי ולא מכר לך שטר זה ולא נתנו לך אפ תדה לוי‬ ‫לראובן בפני ערים ששלוחו היה ח(עו חב לאחרים בהודאתו הרי ס א כמה דינין מענין השטרות ובו ט׳יז סעיפים ‪.‬‬ ‫נתגלה הדבר שממון זה של ראובן תה ותא המלוה והלו׳ נשתעבד א קהל שתקנו שלא יועיל שוס שטר אם לא יהיה מכתיבת‬ ‫לו אע*פי שלא נכתב השטר בשמו וכופין הלוה לפרוע לו ויפטר‬ ‫ידי סופר העיר ובחתימת ידי העדים המיוחדים כעיר אין‬ ‫בכך ואין צריך ראובן כתיבה ומסירה על שמר זה שלא הוצרט בכלל זה מחילה שמחל ראובן לשמעון וחתום עליה ראובן‬ ‫כתיב׳ ומסיר׳ אלא למי שבא לזמת ממוט לאחר‬ ‫שלאחיה בחתימת ידו אע״פ שגם גוף הכתב אינו כתיבת יד הסופר ולא‬ ‫לו בי שום זכות• עד עתה אבל כאן כיון שזה מודה לדבריו ואינו כתיבת ידי ראובן שאין כווגת תקנה בזו בקהילות רק בשטר‬ ‫חב לאחרים בהודאתו יש לגו להאםיגו לפיכך אע׳יג דבמוכ׳ שטר הצריך לעדים שחוששין לעירי השק‪ -‬שמא יחתמו שקר אבל‬ ‫דיב לחבית וחזר ומחלו מתל הכא אס בא לוי למחול לליה אינו‬ ‫בתודאות עצמו סגי בחתימוד ירו ‪4‬‬ ‫מחול כיון שיש כאן מסירה והודאה זכה ראובן בשלו וכאלו הלוה כ טופס שטר שביד הסיפ׳ולא העתיקו וחתמו העדים על‬ ‫ראובן לשמעון כדת לית ואץ צריך הקנאה חדשה ‪4‬‬ ‫הטופס אין לאותו שטי־ דין שטי־ לגבות בו ממשעברי‬ ‫‪ q‬ראובן הלוה מנה ללוי ובשעת הלואה אמר ללוי שיכתוב שאי; לשטר בזה קול לגבות בו שלא כתבו הסופי אלא לזכירה‬ ‫השמי על שם שמעון אך שיתנו העדים השטר ליד ראובן‬ ‫בעלמא ולא לשם שטר ומיהו אם המגהג בעיר שיהיה לו דק‬ ‫וכשתבע ראובן מלוי בזמנו טען לאו בעל דבדם ד ד י את כי‬ ‫ד׳א דבלא מנהג םגיבשטר כזה‬ ‫שטר הולכין אחר המנהג‬ ‫נתתיבתי לשמעון במצותיך והשט׳ נכתב על שמי וראובן טוען‬ ‫שהעדים בחתימתן מפקין ליה לקלא ‪4‬‬ ‫אשהשנתחייבה לישבע בתקנת הגאונים שתקגיו ללוהאם‬ ‫ממני קבלת המעות ואני הלויתי לך ואתה חיי׳ להחזית ליד ולא ג‬ ‫הלויתיאותה ההלואה בשם שמעון אלא כ ד שלא להשביע את‬ ‫יש לו מטלטליןשיפרע מהס והיא מסרב׳מגדן אותה עדי רציית׳‬ ‫עצמ׳ הרין עם ראובן ולא מבעיא אם ת ד ע דבר זה ללוה דינא כשם שעושין לאיש דהא ילפינן מקראי דהוקשה אשה‬ ‫ולעד׳ שלצורך דבר שבלבי היא תולה ההלוא׳ בשמעון ישמעין לאיש לכל עונשין שבתירתומאי רתקון רבנן כעי; דאורייתא תקון‬ ‫אינו מערער כלל כדבר אלא אפי׳ עשה ענייני בסתס ושמעון ף שטי שכתוב בו שכל המוציאו יוכל לגבות בו אף בלא‬ ‫קערער ואומר אע*פ שלא היה הממון שלי זכיתי בו מאחר‬ ‫הרשאה אס אי! מנהג בעיר שלא לגבות בו בלא הרשאה‬ ‫שצרת ללוי להשתעבד לי בקני! ונכתב השטר על שמי הרי תנאו קיים וגובה בו בלא הרשאה ואפי׳ כתוב בו שנת־׳ייב לכל‬ ‫נחת אותו לי אי! ממש בדבריו הואיל יאמר ראובן שיתנו השטר מוציאו בין יהודי בין גוי לא אמדינן מדלגבי גוי ליתא בתנאי‬ ‫לידו ולא לשמעון הרי גלה בדעתו *אינו לא לשון זכייה ולא דמסתמאלאהיתה הכווגה לתתו ביד גוי אלא לשופראדשטרא‬ ‫לשון הוראה שהיה של שמעון שהדי לא הוציא בשפת? אלא כתבו כן לאלומי מילתא בעלמא ואף אםיהיתה הכוונה לתתו‬ ‫שעשה השט׳ על שם שמעון מדרך אמנה שסומך עליו ולא זיכה ביר גוי לא היינו מניחיןלו רעבירה היא בידו שהדי הגר יתבענו‬ ‫לו כל» וכיון ששמעון מודה שלא נעשית ההלואה ממנו כופין בדיניה׳ ואפי׳ הלוה מתרצה בכךמחינן בידו שלא לייקר שם ע׳יו‬ ‫הלוה לפרוע לראובן שהלוה לו ואס תבע ראובן לשמעון מאחר ואי לא צייתי שמותי טשמתינן ליהינימ׳ תבייתדאינמי ליתא‬ ‫שהשטר גכתב על שמו יחזור ויעשה לו שטר מבר ממנו אין לא אמרי׳הכי רגבי יחודאי מועיל התנאי ודיקא שהמוציאו הית ילוד‬ ‫כופין אותו דמצי אמר ליה לא יקרא דידך בעינא ולא זילותא בשעתההלואה שנשתעבד לו ע׳יי שהיה כללי אבל אם נולד לאחר‬ ‫ת ו ך בעינא ולא עוד אלא אפיי׳ אם הודיעי לשמעון בשע׳ שכתט‬ ‫מכאן לא שלא יהיה יטל להשתעבד למי שלא היה בעילם »‬ ‫על שמישעי׳מכן כתבו על שמו שיחזור ויעשה לו שטר מכיי ך כל דבר שגהגו במדעי לכתוב הן נאמנות הן כתבו׳ בשוקאהן‬ ‫עליו אין בופין אותו שהרי לא עשה מעשת שיתקיים התנאי‬ ‫ר שופרי דשטרי שגהגו הסופד׳ לכתוב כל מי שמקגה‬ ‫ביניהם ואע״פ שהודה לו לעשותו אינו אלא כמפליגו בדכדס בסודר לבת!*ב שטר דעתו שיכתמהו כמנהג המדינה וא״צ לפרוש‬ ‫ייבול לחזיר כי אבל אם אמר לליה בשעת הלוא׳ על מנת כן שיכתבו כללישני שפירי דאית ביה׳ וע״ל סי׳ ע״א ‪ 4‬והאי מאן‬ ‫אני מלוה לד שתעשה לי השטר בשם שמעון אבל לכשארצ׳ דמקבללמיבתב שטרי בכל לישנ׳ רזטתא אע״גדלא ידעספי־י‬ ‫תחזיתי לי על שסי כופין אותו על כך שהרי ע׳ימ כן הלית יע׳ימ לאחזוקי כראוי כיון דכתכ ביה ואחריות שטראדנן קבילית עלי‬ ‫כז קבל המעות ולא עוד אלא אפי‪/‬לא פיר׳ דבריי •ולא אמר לעדם ככל שטרל׳ דגהיגי'בישראל דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטיזי‬ ‫כפני הלוה עוד שטר אחר תכתבו לי על הל; א׳ זו םתיבין אותו קאי לכל כללא דבתחלת עניינא אבל תגאיםיבגון' נאמנות בהלואזד‬ ‫לכתיב שטר אחר עלשמי* שטר שתה כתיב על שם ראובן או ביטול מודעו׳ במתנה לא מחשבינן עף חמ‪$‬רש ביה * וע׳׳‪$‬‬ ‫וכתוב בסופו ואלו המעות הם מחבות׳ הקהל וטען ראובן שהם‬ ‫סימן ע״א סעיף יי׳ד ורוקא דברים שהם משום שופרי דשטרי‬ ‫״שלו שהרי כתיבים על שמו ואומר שהקהל נתנו לו שטר *ה על אמדינ! שקבל עליו אבל קנס שכותבים בו כגון שכתב שאם לא‬ ‫מעות שתה לו אצל הקהל והקהל מכחישין אותו י אע״פ שהשטר יפרע בזמנו יפרע ההוצאו׳ על הכפל ובהאי גונא דבר זה הד‬ ‫בידו אינו נאמן והדין ע‪ 0‬הקהל דמהשכתבות הקהל על שמו אסמכתא ואינו גובה ואע׳יג דכתב כיה דלא כאסמכתא כו׳וע״‪£‬‬ ‫מינוהו עליו כדי שתא יתעסק עמו לגבותו ולא יהא• כקרירא סי׳ ר״ז בדיני אסמכתא מיהו כל דבר שנהגו בו בגי המדנד‬ ‫דכי שותפי שכן דרך הקהל לעשו׳ ולא יוכל לטעון הבא שרם‬ ‫בשטרות אע״פ שאיגו כתקון חכמי׳ הולכי! אחדו‬ ‫שלו וכת׳ שהם של הקהל כדי שלא להשביע את עצמו כדאמרי׳ ן שטר שכתוב בו שיש רשות למלוה לייד לנכסי לוה בין‬ ‫בתחלת סעיף זה שאין דרך תחיד לתלות מעותץ כקהל משוס‬ ‫בפניו בין שלא בפניו בלא רשות ב״דיבלא שומא והכתר‬ ‫שלא להשביע את עצמו ר ל *‬ ‫אינו רשאי לעבור על דברי תורת לירד לנכסיו בלא רשות נדר‬ ‫י שמעון שהיה חייב מנה לראובן ונתפשת ביניהם שיעשה ושומת ב״ר רקיי׳ל רבד תורה המליה את חבירו לא ימשבננו אלא‬ ‫שמעון שטר חוב ללוי מך׳ דנתם ואח״כ נתרצה ראובן בב״ד כמי׳ש במקומו בע״ה בדיני עבוט ‪ 4‬ומה שנתו כן לכתוב‬ ‫לשמעון ועשה לו שטר מחיל׳ גמור׳ מכלתכיעו׳ ממון שיש לו עליי בשטתת שיוכל המלוח'לירד לנכסי לוה היינו כגון שלא מצא‬ ‫ועכשיו טוען שמעון שכיון שלוי לא הלוהו שום ממוין אלא ראובן המלוהדין שרצה לדונו אז יש לו‪ -‬יישית לעשות דין ג עצמו‬ ‫היא שיזלוהו ועכשיו כיון שמחל לו כל תביעו׳ ממון גם זה בכלל ולירד לנצסיו ולמשכנו כמו הדי! ‪:‬יכן ׳•מה שכתבתי למעלה סעיף‬ ‫הדין עם שמעון פן כתב בש*ע יתא מתשוב׳'הרשב״א וגיל ד׳ בשכתוב‪ -‬בשטר שנתחייב לכל מוציאו בין יהודי בין • גוי ואמרנו‬ ‫ידכדית‪.‬ג״כשצוה ראובן בשעת הפשרה שלא יתני את השטר רמתגן ביה לחתו לגוי ולמאי הלכתא נהגי לכתוב לא לעקוד על‬ ‫ביד לוי אלאלית כם״ש לעיל בסעיף הסמוך אכל אם לא אמר‬ ‫דברי תורה כתכו כן אלא אי גברא אלמא תא ואי! כח בדייני‬ ‫גן בשעת הפשרה ובא לוי ותבע את שמעון בשטר זה למה‬ ‫ישראל לטפו אז ישלו רשות להביא איתי בדיני אומות העולש‬ ‫נפטרנו ותא התחייב את עצמי • לו ילא לראובן גיל*‬ ‫שלא יפסיד ממונו לכך כותבק כן לא לשם דבר אחד‬ ‫י א המלות את חבית על משכונו׳ יץקע רעוה לכתו' ־תךקע‬ ‫בשם כנו הקטן ועכשיו טוען הלוה למלוה לאו בעל דברים‬ ‫דירי את לכשיגדל בנך אדע מה אשיב לו אין בדבריו בלום וצריך‬ ‫הוא לזרוע למלוה שתלוהו לו בשם כנו דאפי׳ את״ל שהם של‬ ‫בנו הקטן שהקנס לו מ״מ בלי ספק ששייר לעצמו האפוטרופסות‬ ‫כי מי קרוב להיות אפטתפס יותי טמנו והרי תובעו בכת‬ ‫אפוטרופסית שיש לו בהן *‬ ‫יב אשה שטועניעל הקרקע שהניח בעלהשחציית הסשלה‬ ‫ממעות שנפלו לה מבית אביה והשטרות ־כתובים כשבן‬ ‫שניהם כיון שהשטרות כתובים לשם שניהם הדין עמה וחצים‬ ‫שלה ראם לא כן מה היה לו לבעלה להזכיר אותה כשטר ואם‬ ‫כתובים בשטר בשמה לברה •כולם שלה *‬

‫‪4‬‬

‫ש‬

‫א‬

‫‪v‬‬

‫‪4‬‬

‫שמעון‬

‫ל‬

‫נ ו ש‬

‫עיי שושן‬

‫הלכות עטחו!‬

‫סימן פא סב פג‬

‫כ ו‬

‫‪• f‬ממעין שכתוב שמר עליו לראובן בערש באחד בגיםן בעדים שהי׳ נדנדה שהיה לה םמןן מערד דמסממא ג ל מה ‪ v‬ש‬ ‫שנתחייב לו בבל סך המסו! עד אלף זתבים שיודה שמעו(‬ ‫לאשה הוא של בע;ה ולפי שהי׳ נושאת ונותנת בתוך הבית‬ ‫אחר זמנו של שמר זה שיש לראובן עליוויכתב בחתימה ידו‬ ‫הניחה לכחוב העמדות על^מהואין צתמן שיעידו העדיס על‬ ‫נ ת ר א ׳ זו והוציא ראובן כתב ידו של שמעון ש ת ר ׳ שיש לראובן‪.‬‬ ‫אלו השטרות שהם שלה אלא כשהביא עדים שהיה לה מכזן‬ ‫ע ל ו מאה זתבים וזמן כתב ירו הוא ככיז בניסן ונתקיימה חתימת‬ ‫מץחד נאמני לומר אלו השטרות מאותו הממון הן וה״ה אס נמצאו‬ ‫שמעון באי באייר גובה ראובן ממשעבדי עיי השטר שביךו מזמן‬ ‫לה מטלטלי׳ כרשות׳ עליה להביא ראיי'בעדים שהי׳ לה ממון‬ ‫שטר דהיינו מא׳ בניסן מעני שאז יצא הקול שנתחזק שטר‬ ‫מיוחד ואז נאמנת ?^מר שקנתה אלו המטלטלין בעד אוחו הממון‬ ‫שמעון באלף זהובים לראובן והיה להם ללקוחות לחוש שמא‬ ‫ואם אינה נושאת ונותנת תוך הבית והיו שמתח כתובים על‬ ‫עאלתי־ ימםור שמעון נתב ידו לראוב! כי אין קול יוצא לכתב‬ ‫שמ׳ הס שלה תדאי הבעל לא צוה לכותבם על שכלה ואם ה*‬ ‫ידו שיאמרו אין אגוצריכין ליזה׳אלאעדשימסו־׳לישמעוןכתב‬ ‫כתובים על עם שניהכ על שמה ועל שם בעלה הדי הם של‬ ‫ירו כי דוקא הערים הוא דמפקי ליה לקלא ‪4‬‬ ‫שותפות שניהם וחציים שלה וסתם אשת מקריו! נושאות ונותנת‬ ‫בתוך הבית אשה ׳־״כתבה׳ לאחרים שמה שתחת ידיה היא של‬ ‫ךן ראובן תבע את שמעון לדין ואמר לו אתה הותת בפני עתה‬ ‫אחרים אם ידוע שהיה לה ממון שאינו של בעל נאמנת ואיןהבעל‬ ‫שאתה חייב לי מגה ת ב גמור בשטר וקגו מידך קנין גמור‬ ‫יכול לומר שתא שלו יש מי שאומר שאם היו שטרות כתובי'‬ ‫ועתהגגגו ממגי השטרוגתגות לך ־תן לי‪-‬ממוגי והשיב שמעון‬ ‫על שמה אע׳יפ שהיא אינה נאמנת הואיל והיא נושאת ונותנת‬ ‫אתה לא מנדת לי כלום ולא הלויתני כלו׳ אלא לוי נתן לי משמן‬ ‫תוך הבית מ״מ אם מתה טועני! ליורשיה שדןא שלה וכמ״ש‬ ‫ושאל ממני לכתוב עלי שטרחונבשצזך והו׳ החזיר לי השטר‬ ‫טעמא בסמוך לענין האחי! וכתב סורי מחימא׳יי ז״ל וכן נראה‬ ‫והחזרתי לו משכונו נאמן שמעו‪ !.‬בשמע׳ שכן תא במגן שהיה‬ ‫והיה וע״ל בלבוש הארגמ! סימן• פ ‪ f 4‬וכן אחד מן האחי! שנושא‬ ‫יכול לוסי־ לראובן לך פרעתי ואתה החזרת לי השטר לי‬ ‫ונותן בתוך הבית ושטרות עשרי! על שטו ואומר שלי הם‬ ‫באמן בשבועה כיון שאין השטר ביר ראובן גם עתה נאמן‬ ‫שנפלו לי מבית אמי או מציאה מצאתי או מתנה נתנה א עליו‬ ‫ת א כטענה זו שטוען עתה ‪4‬‬ ‫להביא ראיי׳ בעדים ואם מת והניח יתומים אז צדיכין האחין‬ ‫‪ JJ‬ראובן הוציא שטי־ על שמעון שאמי של שמעי! היה חייב‬ ‫להביא ראייה דטעניגן ליתמי שמא השמדות פיו! שנכתבים על‬ ‫‪ £‬והיא ירשו וחייב לשלם לו ושמעון טוען שטר זה לראי‬ ‫שם אביהם אמתעת הם והם באמת של אביהם אע׳יג דבעלםא‬ ‫פסול הוא דאל׳יב למה לא ד\ציאו בחיי אביו ועוד שהרי ראובן‬ ‫לא מענינן ליתמי מאי דאמהון לא‪ .‬מצי טעין הבא אס אבוהן‬ ‫בא כתוך הזמן ה‪.‬ה לתכלית ד‪.‬עיני והיה לו להוציאו ולא הוציאו‬ ‫קייס אמרינן אם אתא תפלו לו מבית אמו וביוצא ט במתנה‬ ‫אין השטר נפסל בכך שיטלין להיות כמה אמתלאות שלא היה‬ ‫או במציאה‪-‬תו לו עדים בדבר אבל בבניו כיון דאיפשרדאלו‬ ‫יבול להוציאו עד עכשיו מ׳ימ יש לדיין לחקור ולדרוש ולהוציא‬ ‫אבוהון הוה‪-‬קיים תהמייתי ראייה בעדים אלא דיתמילאידעי‬ ‫הדין לאמתו ואס יראה לו באומרנא דמוכח שהדין מדומה ושקר‬ ‫מאן ידע במלתיה דאביתן וגס השטר יוצא יבשמו משוס הכי‬ ‫יכתוב ויחתום ;‪:‬אין לשום ריין יש־ אל להשתדל בדק זה דתן‬ ‫אמייגן גבי יתמי על האחי! להביא ראייה מיהו זהתקאבדנד‬ ‫ביד הנתבע וכן כל שטר ישן י ם לבי׳ דין לחקור ולפשפש אחריו‬ ‫שאינו ידוע אש תה‪.‬של האחין אבל בדפי ש ת א ידוע שתת‬ ‫אע״פ שכתוב ט שלא יהא לנתבע לטעון שום טענה נגד השטר‬ ‫וקבלי עלץ כחרם •ושמעה אפ״ה מיד צריך לחקור אח׳ זה כרי של אחין על היתומים להביא ראייה ואם חלוקין בעיסתן שבשום‬ ‫דבר אז על האחין להביא ראייה אפילו בחייו יאפי׳ אס השטרות‬ ‫להוציא הדין לאמתו ‪4‬‬ ‫יותר מכדי הדבר שחלקו אמי־ינן מעיםתו קמץ ואפילו אומר‬ ‫י שטר שכתיב בלשון זה ביאור מה שתרה בפניני ראיבן שיש‬ ‫מבית אמי נפלו לי נאמן במגו דאי בעי אמר מעיסתו או מאותו‬ ‫עליו מממון עזטן יעקב כך וכך אין לו דין שטר לגטת ט‬ ‫דבר שחלקו קמץ במה דברים אמורים שזמן השטתתאחרזמן‬ ‫ממשעבדי שאין זה שטר ת ב אלא תדאה בעלמא ת א ומוכיח‬ ‫החלוקה כגון שהיו שותפין מתחלה‪ -‬ולא ת ו חלוקין בעיסתן‬ ‫הלשון שלא טוגו בכתיבה זו אלא לזכרק דברי׳ זלאלשם שטר‬ ‫שכתט ביאור מה שהודה בפנינו ולא כתבו העדגו על עצמו ואחייב• חלקו עיסתן ועודם שותפי! אם זמן השטרתהאלו אחר‬ ‫שחלקו עיסתן אמדינן שמא מעיסתוקמץ אבל אם זמ! השטרות‬ ‫במו שרגילק לכתיב בשטרי הלואה ולא ודד׳ בפנינו כמו שכותבין‬ ‫תאמקודס שחלקו עיםתןאע״פי שעתה חם חלו־‪.‬יןמעיםתן‬ ‫כשטי־י הודאות •‬ ‫<א לוה שפרע למלוהואין המאה רוצה להחזיר לי שטרי יש על׳ו להביא ראייה שנפלה לו ־ט׳ דהאליבא למיתלי במעיסתו‬ ‫קמץ וכל זה תקא שהשטרות כתובים על שמו אבל ״ס כתובי׳‬ ‫לנדותו עד ־שיחזירנו ל פ י ש ע ו מ על לאו דרכת קבלה ותא‬ ‫על שם חאוידן או על שם אביה! אע״פ שהם בית לא יוכל לומה‬ ‫לאוראל תשכןבאהליך עולה וע״לסימן נ״ז ‪4‬‬ ‫דשלי הם ואפילו מת על היתומים להביא ראייה בערים וכל זה‬ ‫שטר שנפרע או •גינמחל שיעמדו צי־יך המלו׳להחזיר השטר‬ ‫ג*כ הקא באשה או אחד מן האחין מפגי שחזקת! ששומטין‬ ‫ללוח לצור על פי צלוחית דגופו של ג?יר של לוה ת א שהוא‬ ‫זה מזה אבל בן בית שנושא ונות! בשל בעל הבית כל מת‬ ‫נוע שכר הם־פר* ועייל סימן נ״ז ‪4‬‬ ‫שהפקיד או שנמצא תחת ידו הוא‪.‬בחזקה ש ת א שלו אפי׳אינו‬ ‫ע סי מטען‪ .‬על כתובת אשתו שהיה עם הארץ ולא הבי!‬ ‫אמוד ר ת ע שלאחיה לו שום דב׳ חוץ משל בעל הביתדשמא‬ ‫כשקראו הכתובה ורתנאי אין שומעין לו דמסתמא שאל‬ ‫וידע »‪.‬וח״ד‪ ,‬בכל השטילת בדקמקים שיש לדקדק »תלט לא קציאהסצא ואס מת נו^גין ליורשיו אס לא שידוע שמא של‬ ‫בעל הכית ‪4‬‬ ‫אמרינןרהאיגמא לא דקדק כ״כ דכל תות! סומך על כל מת‬ ‫שיכתוב הסופר ובודאי שאל וידע יכמ^׳ש בסמוך •‬ ‫• ך מי שיש בית שטר מתנה שמן הרין אינוטבה בו והלה ‪ 0‬נ מי ש ה ו ע ד עליו שמחזר אתר זיוף ו ב ו ב ״ ם ‪:‬‬ ‫עתם שבאו והעידו על ראובן שבא להם ובקש מהם שיזייפו‬ ‫א‬ ‫טוען שיכל פי איתי להוציא אלתו השטר אין מפי? אותו‬ ‫לו שטר של מנה על שמעון ואחייב הוציא יאובן על‬ ‫יהכא ודאי מקבל השתנה נתן שביי הסופר הואיל ותה כל ההנאה‬ ‫שמעון שמי של מגה אין גובין בו אא״ב עדי השמד מעית׳‬ ‫שלו והדי השטר שלו ולמה יוציאנו מתחת ידו ‪4‬‬ ‫שראו ההלואה אע״פ שאינם מעידים עלחתימתז דביק שמעידים‬ ‫טו טרקדקין בלשון השטר ומין על פי אותו הדקדוק ולא‬ ‫אמרי׳ האי גבי־א ־ א גמור כולי האי ותה סטר שהדין היה שי־אי ההלואה אע״פ שאיג׳ זוכרים שחתמו סגי ואין שמעין‬ ‫יכול לטעון פרעתי דמחשביגן להאי שטדא שטדא מעליא למימר‬ ‫בענין כך ומפגי כך כתי׳ אותו הלשון לא אמרי׳ כן שאם אתה‬ ‫כיה שטרך בידי מאי כעי כיון שזוכרים ההלואה יכן אס אינ׳‬ ‫יורד לזהכלאח׳־יאמ״ ב ר וכך תתח כוונתו בלשון זהילא יהיה‬ ‫זוכרים ההלואהאלא שהפ בעצמם מעידים שזו תא חתימתן‬ ‫ל ף שטר כשר בעולם אלא כל אדם םומך על כלמה שיכתכ‬ ‫או אחרי׳ מעידים עליהסשי־או שחתמו ג׳יכגומןבו אבל קייס‬ ‫הםלפר ויחתמו העתם ‪4‬‬ ‫אחר כגון שאחרים מעיתן שמכירין שזו היא חתימתי אינ‪ v‬מועיל‬ ‫יש מי שאום* שתנאי שארס מתנח עם חמדו אק תלכי!‬ ‫דכיון שהיה מהדר אזיופא חיישיגן שמא זייף עד שסוכי‪-‬ין‬ ‫אחר הלשון הכתוב אלא אחר טונת המתנים חתנאי ‪4‬‬ ‫אחרים שהיא חתימתן ואומרים שסכירין אותה יי״א דאפי׳הס‬ ‫סב‬ ‫דין אשה הנושאת‪ ,‬והנותנת בתוך הבית ובו עצמם אומרים שהוא חתימתן לא מחני דעכידי איגשי דמעו‬ ‫בהכי אא׳׳ב זוכרי׳ שחתמו או זוכרים ההלואה מיהי תקא שטר‬ ‫סעיף א ׳ ‪:‬‬ ‫א אשת הנישאת והניתנת במוף המת והיו שמתת מקניית זה פםלינן ליה רחיישינן שמא מנה תה אצלו בע*פ תיא שמא‬ ‫יכפור אבל שאר שטמתיו שיש לו על אחדימ אפי׳ מסיי זה או‬ ‫תךקעית ועבדים או שטרי חומת טזוממעל שמה והיא‬ ‫אפילו על שמעון ואינ׳ מזה הסך חריהם כחזקתן שלא תחזק‬ ‫איטרת שליחם א‪£‬י׳ השטרות רמ תחת ירה עליה להביא ראיה‬ ‫‪,‬‬

‫‪k‬‬

‫‪1‬‬

‫לזין*‬

‫הלכות שטרות‬

‫חושן המשפט‬

‫לזייף שארשטתתיו ואם לא ת מ ת ה ע ת ם שהזכיר להם שם‬ ‫הלוה וסכום המעות אלא שבקש מהם שיזייפו לו שמד סתם כל‬ ‫שטתתיו אתיעו ולא מגבי׳ כ ת ‪4‬‬ ‫וכשאין גומן ט לא משהיגן ביתה דילמא מייתי ליה‬ ‫ג‬ ‫ואזיל ומפיק ביה מיתמי בבי דינא אחדיגא דלא אתכרר‬ ‫גכ״ידז דתה מההר אדופא אלא מוקכדנן ליה כיד שליש עך‬ ‫דאתברר מילתא בסהתע*י אחד מן הקיומים שנזכרו ‪4‬‬

‫נפקד ש ר צ ה ל ע כ ב כחיובו ש ט ר ו ת הפקרון‬

‫סד‬

‫ו ב ו סעיף‬

‫אחר‪:‬‬

‫א מי שהפקימ בידו שמדות ומת המפקיד וטוען הנפקד‬ ‫מחיים תפשתי אותם לסשטן בשביל ת ב שיש לי על‬ ‫המפקיד דאלו לנכותם לא תה מועיל תפיסה במסירה בלא‬ ‫ט‪/‬יבה אם יש ערים שתכעס ממני המפקיד בחייו ולא רצה‬ ‫להחזירם לו אז ת י תפיסה ואי לא לא ימיירי שיש עת׳ שהפקיד׳‬ ‫מ מ ו נ ם יש עדים שראום עתה בידי שאלי׳כ היה נאמן׳ במגי‬ ‫דנאנסו או להד״ם וכל זה לרע׳ ת מ ר ׳ אבל האידנ׳ למאי דתיקון‬ ‫רבנן שטמן ממטלטלי׳ דיתמגשטת׳ ג״כ םטלטליןהן וטמן‬ ‫םשםרותיהס אפי׳ לא תפש מחיים •‬

‫דין‬

‫םה‬

‫ביד‬

‫ש פ ד ו ת שנמצאו ודין ש ו ב ר ש נ מ צ א‬ ‫ש ל י ש ובו מ ד סעיפים ‪:‬‬

‫א חםוצא שטר אצלי יאינו יודע מה טיט ששכח אס המלוח‬ ‫הפקידו אצלו או הלה או אס הפקידות שניהם בית‬ ‫בתורת שלשית ומקצתו פרוע אם לא יהא מונח עד שיבא א ל ת‬ ‫ואם טעה והחזית לאותו שכתוב על שמו לא יפה עשה שעבר‬ ‫על דבריחבמים ואס זה •שהשטר עתה מ ת מכתש דברי אותו‬ ‫ש‪4‬תנולו יטל לגטת ט ואם ת א מודה שזה החזירו לו ונתנו‬ ‫לידו צדיךלהחזיתלו ויהא מונח עד שיבא אליהו ועיין בסי׳ זה‬ ‫סעיף ט״זואם שמרמשכונאהוא שנמצא מ ת ואינו יודע מה‬ ‫טיט ואיך בא לידו א ע ^ שבעל המשכונא ת א מחזקבקרי‪,‬ע‬ ‫אינו מועיל לו כלו׳ לשום מענה ‪ *6‬ליטר לקוחה היא מ ד י ולא‬ ‫ל מ ר ממושכנת ת א בית בכך וכך כדן שימע שבתור׳ משטנא‬ ‫באה ל ד ו ואין השטר מ ת רק ביד ש ל ש תרעהכח המשטנא‬ ‫ואיפשר שנפרע ותחזור הקרקע לבעל דקרקע בחזקת בעליה‬ ‫עומדת ואין לזה תביעה עלו רק כמלה על פהוהשט׳יהאמונח‬ ‫עד שיבא א ל ת לא מקרעינן לה ל א מגבינן ביה עד שיתברר‬ ‫הדבר וכל זה דוקא שנמצא השטר כיד א* שאין לו שייכות עם‬ ‫אחד מבעל השטר אבל בן שמצא שטרות ש ל א מ ו ‪ .‬בידו ואיט‬ ‫יודע מה פדבואוהאבשמיצא שטרות של אח׳ מבניו מ ת ו ת א‬ ‫סמוך על שולחנו וה׳׳ה כל שאין להם חזק׳ זה על זה כמ״ש לקמן‬ ‫סי׳ קם*ט כל א ל חש כאחש א׳ והוי כאלו נמצא תחת ידי עצמו‬ ‫שכלאחד מ א ל ת א כאפוטרופא ומפקח ע ל נכסי השני והכל‬ ‫כאדם אח׳ הם וכן האשה בנכסי בעלה והאיש כנכסי אשתו דין‬ ‫אחד לכולם ‪4‬‬ ‫ב וכן יורשי הנפקד לא‪ .‬יחזירו שום שטר שנמצא כרשות‬ ‫אביהם אא״כ יודעים מה טיט ויש מי שאומר שאס המלה‬ ‫בעצמו לקחו קורס שבא א ד אחר הרי זבה בי ולא אמרי׳ ביה‬ ‫שיהא מונח ואפי׳ לקת מבית היורש קות שבא ל ד תור׳ ובל וה‬ ‫י * שטרות אבל ערש המוצא כתובת אשה יחזירה לאשה‬ ‫שכן חרך תשים להפקיד כתיבתן ולא חיישינן ש ת א פרוע כל‬ ‫זמן שהכתיבה קיימת‬ ‫^ י״א שאפיל שניהם ריצים לא יוציאנו המיציאו מתחת* ידו‬ ‫אלא קרוע דתישינן לקנוניא ייש מי שאוסר רלא חיישינן‬ ‫לקטניאולא לשמאכתב ללוות בניסן ולא לוה עד תשרי אלא‬ ‫בשטר שנפל דאיחרע בנפלה ואיכא למימר משום דתה ביה‬ ‫ריעותא לא נזהר בשמירתו אבל שטר המופקד לא אתיילד מה‬ ‫תעותא אלא שאין הנפקד זכור מכח מי בא ל ת אין זה ריעותא‬ ‫בשטר ואס שניהם רוצים יעשו כמאמרה פ י י ש אם יתפשרו‬ ‫בעיה׳ שיאמץ האחד לחבית בשבועה מ המלה יכיל להשמ׳‬ ‫ללה שהוא פרוע טלו או מקצתו והלוה יטל להשביע למלה‬ ‫שלא נפרעאע״פ שיש מנאמנות הריאיןהנאמטת מדל וכל‬ ‫זמן שלא נתפשרל יהא מונח ‪4‬‬ ‫ך ואם יטענו היורשים על שטר שמוצאים ברשות אביתם‬ ‫שאביהם הלה עלו מעות ל מ ל ׳ אע״פ שאינו יטל לגטתו‬ ‫מהלו׳ בלא כתיב׳ ומסירה מ״מ לקחו למשכון טענתם טענה אבל‬ ‫אנן לא טעגינן ל ז ו מק שאין להם כתיב׳ ומסירה אע״ג רמתנא‬ ‫מעניגן לתמי י ל מה שאביה׳ תה יכול לטעון הי׳מ מילת׳ דשכיח׳‬ ‫ב‬

‫ש‬

‫א‬

‫‪k‬‬

‫סימן סד סה‬

‫אבל דבר זה מילתא דלא שבית הוא להלוות מעות על שטרור)‬ ‫שאיטיטללגבלתמומילתא דלאשכיח לא מענען ל ת מ י ‪.‬‬ ‫ף‪ ,‬ראובן שמת ונמצאו ברשותו שטחית של אחותו קשורים‬ ‫יחד מקצתם הס לזטת׳ דהיינו שטר נדוניית׳ ושטרי‬ ‫מרקעותיה ומהם הם לחובת׳ מ ו ן שטר מתנה שנחנה קרקע‬ ‫לבעלה אע״פ ששטר נדוניית׳ הוא בשאר שטרי חובו׳ ומן הדין‬ ‫לא היה לט לתזזית לה כסו שאמרנו בסעי׳ א׳ וב׳ בשטרי חובות‬ ‫מ״מ כיון ש ת א קשור עם שטרי קרקעותיה שהם ודאי שלה הר‬ ‫כאילו נודע שתא הפקדתם ומחזירי( אותה לה או ליורשיה‬ ‫ומטעם זה ג׳יכ שטר המהנה שנתנה קרקע לבעל׳ כץן שהוא‬ ‫קשור עם שאר שטרי קרקעות י אנו מחזיקין ש ת א הפקידתו‬ ‫ומוזזיתן אותה לה או ליורשיה דאמרינן שהיא צוחה לטתבו‬ ‫והיה לו לבעל לכתוב לה דבר אחד כנגדו והמנה ת א זה הכתב‬ ‫שיהא מזומן בידה כשיעשה הבעל מה שיש לו לעשות לה‬ ‫והבעל לא עשה עדיין ונס היא לא נתנה לו המתנה ‪i‬‬ ‫ן המוציא שטר ת ב *ןע״פי שישבו נאמנות ואהילתא הול‬ ‫זמנו ואפילו אין בו אחריות ולוה מודה לא יחזיר דמון דנפל‬ ‫אתרע ליה וחיישינן לפרעח ולקנוניא שיכתף בו לקוחות שלא‬ ‫כדין שאע׳יפ שאין בו אחריות נכסים הא קיימי לן אחתות‬ ‫טעות סופר ת א ואע״פי שאין כתובי׳ בשטר הוקי בו ואפי׳ אמי*‬ ‫הלוה או המלוח נקב יש בו בצד אות פלוני אין זה סי׳ ולא‬ ‫יחזיר לא לזה ולא לזה שהרי נשתהה ביד המלות ויודע בו‬ ‫הסימן ואפשר ש ת א פתע והחזית ללוח ונפל מיד הלוה וגס‬ ‫הלה שיובל לכתוב שטת אעי׳פ שאין מלוה עמו עומד בזה הסי׳‬ ‫כעורו בידו ואיפשר דנפל מיד המלו׳ ואפ מפורש בשטר בהדיא‬ ‫שאיט חייב באחריות אפ הלוה מודה יחזיר דליכא למיחש‬ ‫למירישאין טורפיןבו מלקוחות ‪4‬‬ ‫ן וכן אם ישללוה בני חורין שמספיקין לשיעבוד החוב אם‬ ‫היה חייב מודה יחזיר שלא יטרוף בו לקוחות כיון שיש באן‬ ‫בני חורין וכן אם נמצא ט ביום שנכתב וכתב בו הנפק שקיימות‬ ‫ב״ר כיון שקיימות ב״ד ודאי לוה בו אס החייב מודה שלא‬ ‫פרע יחזיר למלוה אבל אם אין החייב חודה אע״פ שזמנו ביום‬ ‫לא יחזיר דחיישינן לפריעה אפי׳ ביומיה ויש מי שאמד דהא‬ ‫דאמרינןשאם נמצא כיוס שנכתב יחדי־ ה״מ אם אין‪ .‬הלו׳ לפנינו‬ ‫ולא מעין מידי מסתמא לא חיישי׳ לפריעה כת יומא אבל אס‬ ‫הלוה לפנינו וטוען פרעתיו וממני נפל אפי׳ ביומי׳ לא יחזיר‬ ‫שמא אמת ד\א שפרע אפיל ביומיה *‬ ‫ךן מצא בשוק שמתת קתעי׳ ושטר חוב שאינו קרוע ביניהם‬ ‫לא יחזירנו לא למלות ולא ללוהשאע׳׳פ ש ת א מן שטת׳‬ ‫קרועי׳ לא אמרינן בשביל זהי תדאי פתע ת א מון שאינו קיוע‬ ‫ואם יש עמהם שוכר עליו אפלובלא עתם יחזירנו ללוח שמה‬ ‫ש ת א נמצא בין שטרות קרועים וגפ כתוב עליו שובי־ ת א הוכח׳‬ ‫שודאי פרוע הוא אע״פ שלא יתמו עדים על השובר ‪4‬‬ ‫‪ Q‬המוצא שטר בכלי יתגגו למי שנותן סי׳ בבלי‪,‬ואע'׳ג שאין‬ ‫מועיל סי׳ בטף השטר היינו מפגי שהיה השטר מ ד הלוה‬ ‫וכיד המל׳ ושניהם יודעי׳ הסימן אבל כשנותן סי׳ בכלי שהיה‬ ‫ט ת א הוכחה גמורה שהוא שלו וממנו נפל ואפי׳ אם אין ניתן‬ ‫סי׳ בכלי אלא כשזה מבריז שטר מצאתי בא זה ואמר מצאתו בכלי‬ ‫פלו׳ אם אין דרך העולש ליתן שטת׳ באותו כלי ת י סימן ‪4‬‬ ‫• מצא ג ׳ שמדות או יותר ברומן זה על זה או שאחד כי‪-‬וף‬ ‫כראש חמרן יכי־וז םתם שפרות מצאתי ולמי שיאמר לי‬ ‫מניינם יחזירם וא״צ שיאמר היאך ת ו כרוכים דמניינם הוי סי׳‬ ‫ודוקא ג׳ שטרות ויותר יחזיר למי שיאמר מניינם אבל שני׳‬ ‫שטרות לאהוימגין סי׳ שמון שזה הבריז שטרות מיעוט־ רמס‬ ‫שגים ואין כאן סי׳ אבל הכריכה לתרא אפי׳ בשלשה ל א ת י פי׳‬ ‫אם כל השטרות היו של מלוה ולוה א׳אעיג דבעלמא וך״לקשי‬ ‫ת י סי׳ שאין כל הקשרים דומי! זה לזה ומי שיודע כך וכך‬ ‫היו קשורים ודאי סי׳ הוא שהם שלו אבל הכא שכל השטרות‬ ‫הפשל לוה ומלוה אחד ואפשר לומר שהשטרות היו ביד שניהם‬ ‫ושניהם ידעו היאך היו כרומן דשמא הלוה פרעם כפעם אחת‬ ‫והמלוה נתנם לו כרומן או בשלוה דלוה שמא לקח המעות ממני‬ ‫בפעם אחת ונתן לו השטרות כתמן והרי יוכל לתות ששניהם‬ ‫ידעו אופן בדיכתן ואפשר ג׳יכ לומר שאותו שברכן מכיר‬ ‫בכתכית והאחר לא נתן אל לבו לפיכך אפי׳ אם אחד נותן סי׳‬ ‫נותנין‬ ‫לבו והשני אינו יורע אין‬ ‫בכי־יכתו אל‬ ‫לאותו שיודע אבל במנין דרך בני אדם לדקיק לפיכך אם אחר‬ ‫אומר המנין והשני אינ יודע מניינם נותנים למי שיאמר‬ ‫מניינם נ״ל ‪4‬‬ ‫מצא‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫הלכות ־שטרות‬

‫י א מצא ג׳ שטרות על לה אחד שלוה משלשה אנשים והם‬ ‫מקדימים יחזירם ללה אף בלא סימ׳ ולא יתנם למלה אף‬ ‫אם *תן בהם סימן שכיון שהש מקויימין ודאי היו כבר בל א׳ מ ד‬ ‫המלה והיאך ימצאו יחד אלא ודאי הלוה פרעם והוא כרכם יחד‬ ‫וממנו נגלו ולאמן המלוי׳ואם אינב מקיימי׳ לא יתנם אלא למי‬ ‫^;ותן בהפ סי שכיון שאינם מקדימי׳ איפשר לומר ש‪3‬יד הלוה‬ ‫גפלו ועדיין לא לוה ו כך אינם מקדימים ואיפשר גם כן לומר‬ ‫שלוה וכבר כאל ל ד המלוים והמלרס הלכו לספרא דדייגי‬ ‫וגתנומ נו שיקיים אותם והוא כרכם יהד וממנו נפל בך קודם‬ ‫שקיים אותם כפני הדייגים ואין לומר ג״כ ברישא למה יחזור ללה‬ ‫«ע״פ שאינו נותן בהם סי׳ נ*חוש ג״כ שמא היו ביד המלים ומיד‬ ‫מ^ראדריעי גפלו אהד שקיימם בפני הדיינים קודם שהחזירם‬ ‫למלוי׳ שאין ארם משהא שטר מקוים בידו אלא מחזירו מיד‬ ‫לבעליו ואג מצא ג׳ מחד מג׳ לוין שלוו ממל׳ א׳ והם כתיבת‬ ‫יד ג׳ סופרים יתנם למלה אף כלאסיידאל׳יכ מי ברכם יחד אם‬ ‫לא שכולם היו כידו ואס חם כתיבת יד מ ג ר אחד יתנם למי‬ ‫<&יתן בהם סימן שהרי א;*שד למר שמיד הכופר נ‪3‬לו קודם‬ ‫ענתגן ללוין ועדיין לא ל ו בהם או שמא מיד המלה שהיו‬ ‫בית כב־ נפלו לפיכך מי שנותן בהם סימן יחזירם ל ודין זה‬ ‫לאו רוקא בג׳ שטיות אלא ה״ה כב׳ שטרו׳ סב׳ לין או ב׳‬ ‫טלי; דחד טעמא הוא*‬ ‫* ר מצא איגדו׳ שומא ששטו מ ר נכסי לוה למלה ואגרו׳מזון‬ ‫שקבל עליו לזון בר* אשתו או שמכרו בית דין קרקע למזון‬ ‫דאשה והבנות ושטרי חליצ׳ ומיאונין וכל מעש׳ מ׳דכנון שטרי‬ ‫דולטיא׳ שהחליטו מ׳ד נכסי לוה למלה יחזיר לבעליו רליכא למיחש‬ ‫לשמ׳נמלך שלא לתני דב״ד אין כותביןאלא בדבר׳מקויי׳*‬ ‫‪ jtt‬המוצא שטר שיחרו׳ אב אי; האדון מור׳ בו לא יחזי׳ לא לה‬ ‫ולאלזהדשמא כתט דדב ועדיין לא נתן לו והרי אינו‬ ‫משוחרר ואם האדון מודה שנתנו לעבדלהשתחי״ר בו יוזרמו‬ ‫לעבד שהרי אם לא שחררו ככר עדיין יכול לשחרר אותו מיהו‬ ‫דוקא לעני! השחרור מועיל שמותי בבת ישראל אבל אם יבא‬ ‫דעבד לטתף בו ממה שמכר אדו‪-‬ו מנכסיו אחר הזמן הבתוב‬ ‫בשמי־ציייך להמא ראייה שהגיע לדו מזמן הכתוב מ דמון‬ ‫דאתרע בנפילה חיישי׳ שמא לא הגיע לידו עד עכשיו ויטרוף‬ ‫הלקוחות שלא כדין שבשעה שלקחו הם מאדונו היה כה מדו‬ ‫למוכרן שעדיין העבד לא זכה בהן למיהל במקום דק׳׳ל שעידיו‬ ‫גחתלמץ זכין ל כ ר י ך שנתבאר לעיל סי׳ ל׳טא״צ העבר להביא‬ ‫ךאיי׳ על זה ולכשיב׳ השטר ליד העבד זכה בנכסים למפרע‬ ‫משעה ראשונה שנכת׳ השטר דעידיובחיתומיו זמן לוק״ל זכו׳‬ ‫הוא העבד שיצא מתחת יד רבו לחירות וא״כ העדי׳־ כשחתמו‬ ‫זיכו לו אפי׳ שלא כפניו *‬ ‫המיצא שטר מתנות בריא או שטרי מכר א‪;.‬י׳ אומר הנותן‬ ‫יף‬ ‫או המוכר שיתנוהו למקבל מתנה או ללוקח לא יתכנו לו‬ ‫דשמא כתובים היו ונמלר עליהם שלא ליתנם ויבא לטרוף‬ ‫לקוחות שמכר להס אחר סועד‪..‬או מכירה זו שלא בדין דשמא‬ ‫הוא עושה קנוני'׳ *ל האחרון שנתן או שמכר ל וחזר מלמודה‬ ‫לזה אא׳יכ פירש במתנה ששייר לעצמו כח שיוכל לחזור בו כל‬ ‫ימיו כגון שכתוב מהיום אם לא אחזור בו כל ימי היי שאז כיון‬ ‫ששייר לעצמו כח שיובל לחזור בו תו לא מצי מקבל מתגה‬ ‫לכדטרף לקזהז׳ כיון שמבי״ הגותן בל נכסיו אחייב לאךו׳ער שלא‬ ‫‪.‬ג׳שאת לו נכשי׳ שיגבה מהם המקבל מתנה נמצא שחזר בו‬ ‫הנותן והמתנה בטלה ולא יועיל לו כלום כשיחזירו ל שטי המתנ׳‬ ‫ואס היא שטר הקנאה שפי׳ בו שהקנה לו נכסיו מיד אע״פשלא‬ ‫הגיע השצר ל ר ו יחרפנו לו אפי׳ לא שייר כח לעצמו שימל‬ ‫לחזור דהא משעה שקנו מידו זכה בהן אפי׳ לא מטא שטרא‬ ‫לידי׳ומ טריף בריןטריף* המוצא שטי מתנת ש״מאם הנותן‬ ‫קייש ואמר שיתגוהו למקבל יתניהו לו דלסאי ניחוש שמא נתן‬ ‫לאחר והדר מה ש״מ בר מיהרה הוא וא״ניהביה לאינשאחרינא‬ ‫לית בה פםירא דהאי בתייא זבי רהא הדר ביה מקמא אבל אם‬ ‫פת המתן ובנו אומי שיתגוהו לו לא יתנוהו ל דאכדיגן דילמא‬ ‫כתב אבוה להאי ואימלך ולא יהביה ניהלה וכתר אמה כתב איוו‬ ‫לאינש אחריג׳ויהיב לה והשת׳הד־ מה וקעביד קנוניא להפקיע‬ ‫<בסי האחרון לפיכך לא יתנוהו ל אלא א״כ יהא השם׳ שטר‬ ‫הקנאה בדפירישית ‪.‬‬ ‫מלוה ולה שהם אדוקים בשטר כל אח׳ אומי ש ל הוא‬ ‫וממני נפל וחזרת ומצאתו ואת׳ תופש בז שלא כדין המל׳‬ ‫הוצאתיו להפרע ממך ונפל ממני ולא פיעת והלה‬ ‫או׳‬ ‫אובד פרעתיו והחזרת ל וממני נפל אס אינויטל לקיימו הלו׳‬ ‫נאמן במגודאיבעי אמ׳טזוייףהוא וישבע היסתויפט׳ ואש הוא‬ ‫? ק ר י ׳ ואוחזין מ שניהם בשלה או בטופס או בתלרף או ששניה׳‬ ‫‪4‬‬

‫כז‬

‫מימן פה‬

‫אוחזיןבגליוןואפי׳התורף קרו׳לא׳יותר מלזבידו יד שניוושוה פי מ *‬ ‫ישבע שאין לו בו פחות מחציו וזה ישבע שאין לו בו פחות מחציו׳‬ ‫כמ״ש כעמא בסי׳ קל׳יח גבי גלית ויפרע לו הלה הצי שירי‬ ‫השכר כגי כיה ששוה למוכרו לא חצי החוב כפי מה שהוא חייב‬ ‫לו אלא שמין אם היו סוברין ׳גגר זה כמה היה שוה ונותן לו‬ ‫הלוה חצי השומא ואפי׳ אם יש נאמנות אינו נותן אלא החצי‬ ‫ואם א׳• אוחז בתורף ואי בטופס‬ ‫עמון שנפל הורע כוחו‬ ‫האוחז בתרף גומל יתרון הממון ששוה החורף יותר על הטופס‬ ‫והשאר יחלוקו כשב‪:‬עה שאין לו נו פחות מחצי׳ו ט ׳ נדלעיל‬ ‫וכיצד ׳^סין זה זזיתמן שמין כמה שוד‪ ,‬שטר עיש בו זמן יותר‬ ‫משגר שאין בו זמן ששטר שיש בו זמן גבי ממשעבדי ושאין‬ ‫בו זמן לא נבי ממשעבדי וכל <גכ‪,‬ר סתת יש בו שני עניינים תורף‬ ‫וגופשדתורף הוא כשבר שיש מזמן והטופשהוא כשטר שאיי­­‬ ‫ם­ זמן אלא דמ׳׳מלא תורףולא כופשראוי לגבות זה בלאומי‬ ‫עדרי אס היו מחתכי׳ אותו לשנים היו שניהם פסולי׳ מכל וכל‬ ‫ואי; בא׳ ‪«/‬יטר כלל שבחורף אין עדים׳ כשהחתך והטופשאיז‬ ‫שש בי אס שופרי רשטרי אלא שיש תחתיו עדים עזוזרים על‬ ‫כלמה שנכתב למעלה הן כתוקף הן כטופשומ*ם החורף שותל‬ ‫יותר שהו י יש מ ו מ ן והטופש אין בו זמן לפיכך כעיקר הש&ר‬ ‫הן שוק ומה שהוקף שזה יותר כשמל הזמן שבו מטל אותו‬ ‫עהוא מוחזק מ תחלה והשאר יחלקו בשלה'ובשבועה שאמרנו‬ ‫שאי; לו בו גחות מחציו מ׳ ואותו שרחירף כידו שאמרנו‬ ‫שנוטלו תחל׳ צריך גם כן לכלול בשבועת׳ שהוא שלו כמי׳שסי׳‬ ‫קל׳׳ח סעיף ג׳ וכיצד בששמ ן שגר כזה על זה הלוה וסך החוב הוא‬ ‫אלף זהובים שמין כשיש על לוה זה שטר על אלף ודעמט‬ ‫ורוצים למוכרו מההוא עוה אם הוא שמר בזמן שיכול לגב‪-‬ית‬ ‫ממשועבדים הוא שוה ט׳ מאות וכשיש עליו שטר כלא זמן‬ ‫אינו שיה אלא שמונה מאות מי שהחורף מדו גשבע ומטל‬ ‫תחלה מאה זהובים מה שדחורף שוה יותר מהטופשואסהוא‬ ‫מ ד לוה נפטר מק׳ זד‪1‬ביס ומותר ריח׳ מאו׳ משלש החצי‬ ‫והוא ד׳ מאית ואם הוא ב*ד מלוה נשבע וצריך הלוה לשל!‬ ‫לו תחלה מאה זהומם ואח״כ ישלם החצי מה ששוח השטר‬ ‫בלא זמן דהיינו עוד ד׳ מאות זהובים ופי תימא אס ‪p‬‬ ‫שאין יכיל; לגבות בו זה בלא זה ה ־י חזרו להיות שניהן שרן‬ ‫אק זה קושיא דהא מ״מ מי שהוא התורף בידו י ש מ ר ו חושן‬ ‫וקנאו כיון שתפוס בו ודמיא להא דאמרי׳בגמר׳ גבי שנים אוחןין‬ ‫בטלית אמאי לא אמרינ[ כשזה אוחז בצדזהוהשגי בצד ה&ני‬ ‫תעשה צר שביד חמדו שכננדו כמי שמונחת על גבי קרקע ימ‬ ‫הצד שבידו נגד חבירו תהא כמו שמונח ע״ג קרקע ולא יקנה‬ ‫לא זה ולא זה ומתרצים דהיינו טעמא דאמרינ׳ גמית כל אחד‬ ‫מהגי גם כן לחבית דמגו דזכי ל ל ש * זבי נמי לחבריה ושמע‬ ‫מינה קגין שד זה מהני לחמרו א״כ ה״נ‪.‬אמריג׳ הכי אע״פ‬ ‫שמי שהתורף בידו הוי כשטר שאין מעדיס ולא קנה אלא‬ ‫מחמת העדים החתומים תחת הטופש שהוא מ ד השני אפילו המ‬ ‫מסייע ל לזמן שמרו שקנאו ונוטל היתרון ששור התורף יותר‬ ‫מן הטופש מהכת הזמן שבו וכ״ש אם יש כאן עדי המסירה ואין‬ ‫עדים חתומין בו שכל אהד בפני עצמו בין תורף מן טופש‬ ‫כשר לגבות בו ע״י עדי המסירה ויש עילי יותר לתורף על‬ ‫הטופש משום זמן שבו וגובה ממשועברי׳ בלא סיוע מה שכיר‬ ‫בעל הטופש שנוטל בעל התורף אותו העילוי וידוע שבשטר‬ ‫ששניהם אדוקי׳ בו הלוה והמלה ואין עדים חתומים בו ויש‬ ‫כאן עדימסיר׳יתרו׳ שיור עילי שבתורף שמעלהטופששבו‬ ‫הוא יותר מיתרו׳ עילי חתורף על הטופש בשער ששניהם‬ ‫אדוקי׳ בו ודתימי׳בו עדים שכשאי׳׳ עדים חתומים מ ויש כאן‬ ‫עדי מסירה כעלהתורף א״צבלללטה ‪-/‬מד בעל הטופש אלא‬ ‫לעירי המסירה וכשיבואו עירי המסירה ויעידו יעירו על כל השטר‬ ‫הן על התורף הן על הטופש וממילא יבא יתתן לבעל התורן*‬ ‫מחמת הזמן ש מ שהיא בידו והיד‪ .‬יכול לגבות בו ממשועכדי׳‬ ‫אפי׳ אם היה המתבל מן הטו‪5‬ס וא״צ כלל למה שביר בעל‪.‬‬ ‫הפוגש ומון שכן ה^י התורף הוא שוה לבעי החורף היבת‬ ‫יורד מן הטופש לבעל הטופש שהי־י אין כתופש שוס עילי‬ ‫ש י מ ל ל מ ת שיוויו מיתרון התודף מחמת הזמן שבו אבל בשטר‬ ‫שעדים חתומים כל הרי בעל התו״ף צריך למה שביד בעל‬ ‫הטופש דהיינו לעדים החתומים בו תחתיו במ״ש ואס היה‬ ‫מחתכין אותו היה בל השטר פסול ולא היה גובה בו כלום‬ ‫לפיכך כששמין עילי התורף מחמת הזמן שבו צרימןג״כל&דס‬ ‫עילוי הטופש מחמת העדים החתומים תחתיו שהש כיד בעל‬ ‫דחופש ואותו העילוי צריך לנכות לו מעילה הזמן שבתוולף ותרי‬ ‫לפניך שעילוי הזמן שבתורף עלעליהטופש בשטרשחתימץ‬ ‫מעדים כששניהם אתקין בואינושוהכל בך כמובשט׳שאיי‬ ‫‪4‬‬

‫עדיט‬

‫חושן המשפט‬

‫הלכות שכהה‬

‫טמן םה‬

‫לא‬

‫טונה בין שערותיו הקרועים אע״פ שהוא אינו קתע מיימ^יתיע‬ ‫דאיבא תרתי לריעותא הלכך סמבינן אשובי אפי אין על השובר‬ ‫עדים אבל אם לא נמצא עליו שובראע״פ שנמצא בין שטמתיו‬ ‫הקמעין לא גרעויורשין גוביןבו דאימא אירדמוי איתרמי בך ‪4‬‬ ‫ואם עדים חתומים על השובר שנמצא ביד המלוה ישאלו העדים‬ ‫אם יודעים שהשטר פ ת ע ^עשו על פיהם * ואם אינם יודעין או‬ ‫שאין העדים לפנינו אינו כלום דאמדינן שמא הפסיד שטי־ו והיה‬ ‫ירא כשיבאהלוה אם לאיתן לו השובר מידלאיפרענו וילך לו‬ ‫לכך כתבו כדי שיהא מזומן בידו * ואס השובר מקרים אי ודאי‬ ‫הוא כשר שהמלו׳אינו מקיימו דמה צריך לו לפיכך אמדינן ודאי‪-‬‬

‫גו עדים ייש בו עירי מסירה ששטר ששנים אתקין לו ואין בי‬ ‫עדים חתומים ייש בועית מסירה ממה לטלית ששנים אתקין‬ ‫בו ויש ביד אחד מהם חלק ש ת א מוזהב וביד השני אין בי אלא‬ ‫חלק טלי׳ שאין בו שום זהב שזה נוטל מה שבידו וזה נוטל מה‬ ‫שבידו שאותו שבית הזהב נוטל הרבה יותר מן השני כן ת א‬ ‫בשטר שיש בו עדי מסירה ואין עדים חתומים בו אותו שהתריף‬ ‫ושטר‬ ‫בית ישוח הרבה יותי־ ממה שיש ביר בעל הטופש‬ ‫שערים חתומים ט ואין בו עירי מסירה הוא דומה לטלית ששני׳‬ ‫אתקק ט והי׳ מוזהב משני הקצוות אלא שצד אחד יש בו זהב‬ ‫הרבה ותא בידו של אחד מהם ובצד השני יש בו זהב מעט‬ ‫והוא בידו של השני שזה נוטל מה שבידו וזה ‪-‬נוטל מה שבידי‬ ‫נתנו ללוה והלוה קיימו וחזי‪ -‬והפקידו בידו*‬ ‫אע׳יפ שאין מה שביד האחד שיה יותר הרבה ממה שביד השני‬ ‫יט ואם השובר ביד השליש ואימר שהוא פתע לא מיבעיא‬ ‫שהרי צריך לגבות שיווי זהב המעט מן הזהב הרבה כן הוא‬ ‫אם לא ראוהו בידו כבי־ דנאמן השליש לומי‪ -‬פרוע הוא‬ ‫השטר שעדים חתומים בו מלמטה ושנים אדוקים בו בעל התירף במגו ךאי בעי יריביה ניהליה אלא א ל!י׳ ראות ב״ד בידו דתו ליבא‬ ‫אין לו יתרון הרבה יותר מבעל הטופש שזה יש מדו עילוי הזמן‬ ‫מגו יאפי׳ אין עליו עדיס ואפי׳ מת השליש אם השט׳ הוא ג״כ‬ ‫וזה יש מדו עילוי הערים שהוא שוה יותר מעיליי טיפש בשטר‬ ‫ביר השליש עם השוכר השוכר כשי־ ומחזקינן לשטי־ זה שהוא‬ ‫שאין מ אלא עדי מסירה דשמא ילכו העדי מסירה למדינת הים‬ ‫פתע אפי׳ לא שמענו מן השליש בחייו אם הוא פרוע אס לא‬ ‫או ימותו נמצא שטר ששניהם אתקין מ י י ש ב ו עת מסירה וגם‬ ‫אבל אם אין השטר בית ואין עדים על השובר אינו כלום דלא‬ ‫עדים חתומים ט אם היו שמין עילוי דהתורף על הטיפש מחמת‬ ‫עדיף שליש מלוה עצמו שהוציא שוכר בלא עדים שאינו כלוט‬ ‫העילוי שיש לו ע״י עדי המסירה לבדו ילקה מרת דינו של בעל‬ ‫דמי יימד דשוייה שליש ואם יש עליו עדי׳ אע״פ י שאינם כאן‬ ‫הטופש שהיה בעל התורף מנכה לו הרבה מחמת הזמן שבו שיוכלו לשאול אותם אס הוא פרוע אגו לאו אס הוא מקרים כ &ר‬ ‫ואין לבעל הטופש שום עילוי בננת לפיכך בששמין שמיןשיולי‬ ‫שודאי מיד הלוה בא שהניחו לקיימו קודם שהשלישו ואם אינו‬ ‫דשורף לבת מה שהו׳ שוה ע״י עדי המסיר׳ ואחייב שמיןהתופש‬ ‫מקרים יתקיים בחותמיו * ומ׳ימ עדיין אין השובר כשר ביון‬ ‫בעילר שיש לו ע׳׳י עדי׳ החתימי׳ באם עדי המסירה ילכו למדינת‬ ‫שהלוה לא הניחו לקיימו אלא אחר שנתקיים נאמן השליש לומר‬ ‫הים אי ימיתי יאותו עיליי מנכי! משומת שיוי התורף ששמי‬ ‫שהוא פתע וכלזמ! שלא‪-‬נתקיים גם השליש אינו' נאמן דהא‬ ‫כבר מחמ׳ ערי המסיר׳ ומותי שיווי התורף אחר שניט זה‬ ‫באין שטר בית כדרי אלא השובר לבדו וכיון שלא נתקיים‬ ‫נוטל בעל התורף תחלה והשאר שהיא עיקר השטר חולקין זהו הוה ליה באין עליו עדים ראמדינן שאינו כלום ‪ 4‬אבל בשנתקיים‬ ‫הנראה לי כוונת בעל הטלי־ שבכאן ופירוש לשונו עיין בפנים‬ ‫איכאתייתי •ונאמן השליש ואם השליש מת לאיחזירלאללוה‬ ‫ובכי׳מ שאמרנו יחליקי ישיפרע הלוה חציו לא שישלם סך כך‬ ‫ולא למלות אפי׳ שהחייב מודה שחמלו׳ הפקידו ועדיין לאנפי־ע‬ ‫חצי •החוב במו שתא כתוב בשטר כי יש לפעמי׳ מאתי׳שאינם‬ ‫החוב לפי שחוששין לקנוניא לפיכך אין גובין כשטר זה שזה‬ ‫שוים מאה אלא אומדין במה שיה השטר למכת ולפי אותה‬ ‫השובר יוצא עליו ממשעבדי ונם אין קורעי! אותו שמא יוכל‬ ‫להתברר עוד •‬ ‫השומא יתן הלוה חלק המגיע למלות ‪4‬‬ ‫‪4‬‬

‫מ ן המחזיר שטר שמן הדין לא היה לו להחזירו יש מי שאימה‬ ‫שהוא כשר ואין מוציאין אותו מתחת יד הבעלים וגובין‬ ‫ב ר וי׳יא מון שהוחזק בגסולבבית דין אי נודע פסולו בערים‬ ‫בטל ואין גומן בי וי״א׳דאפי׳ אם גבו בו בית דין ואחייב נודע‬ ‫בעדים שגפל מחזירין ב״ד הדין ומוציאין מן המליח להחזיר‬ ‫ללוח אבל אם פרע הלוה מעצמו ואח״ב באו עדים שג׳פל אין‬ ‫מוציאי; מידו דהואיל ומעצמו פרע יודעת׳ שאינו פתע יעכשיו‬ ‫שמצ׳ עדים שנפל רוצה לימד פתע ואינו נאמן ומהניא תפישה‬ ‫למל!־ה שהרי ברי לו שעדיין חייב לו ואפילו אס פרע ליורשי‬ ‫המלות שאי! התפישה ברורה להם• שהיא כדיי אפילו המ‬ ‫מהניא להם תפישה כיון שמדעת הבעלים באה לידם ועיין לעיל‬ ‫ריש םימן זה ‪4‬‬ ‫ין מי שהוצי׳שטיחוב על חבית יתבעו בב׳יד שיפרע לי ויצא‬ ‫דיגו שישלם ואחייב נאבד השטר ׳והתובע צועק ומרדף‬ ‫על אמדתי ומקונן על השטר שנאבד ממנו ובתוך כך בא הנתבע‬ ‫ואומר אני כבר פרעתי ימי שימצאני יחזירני לי כי ממני נפל ויש‬ ‫כאן במה אומדנו׳ והוכחות דמוכחי שלא פרע הנתבע מעולם‬ ‫אלא בשביל ששמע שהתובע דולף אחר אבירת השטר הוא‬ ‫בא עליו במרמה ואומ׳ אתה לא אבדת כלום אדרבה אני פרעתיך‬ ‫וממני נאבד השטר מחוייבים מיד לכתוב מעשה ב״ד כדין שטר‬ ‫שנמחק ולקיים השטר בבתחלת ולמף את זה לפרוע ‪4‬‬ ‫•ךן המוצא שיבר כשוק בזמן שהמלוה מודה שנתני ללוה‬ ‫יחזירנו לליה ואם אינו מודה לא יתננו לא לזה ולא לזה דאי‬ ‫א&שד לעמיד על הדבר ממי נפל ואם נמצא ביד המלוח שובר‬ ‫על אחד משטתתיו אינו בלום לגרוע כח השטר אפי׳ תיא כתב‬ ‫יד המלוה דאימא סבר דילמא איתרמי ואתי בין השמשות וקא‬ ‫לי לאי לא יתבנא ליה תברא לא יתיב לי זווי אכתוב אנא‬ ‫פ‬ ‫תברא דכי מייתי לי זוזי אתן ליה ואפי׳ אס הוא כתב ידי הלוה‬ ‫לא אמרינן כיון שהוא כתב ידי הלוה ונמצא מ ד המלות הת‬ ‫ודאי־נתחברו יחד‪-‬המלוה והלוה ויש לומר •שפרע הממון• ושכח‬ ‫השובר בבית המלוה אלא אדרבה אמרינן כיון׳ שכתב״ יד לוה הוא‬ ‫וזיאי נתחברו יחד המלוה והליה ולא פרעו אלא חשש כדלעיל‬ ‫דילמא איתרמי• ואתי בין השמשות ט ׳ ואמ׳ ליה מלוה ללוה‬ ‫לכתבי׳ ולנחי בידו רמלוה דכי אתי ומייתי זוזי ליתיב ליה ושקיל‬ ‫זוזי לפיכך שובר שנמצא ביד מלוה בין הוא כתב יד המלו׳ אי‬ ‫כתב יד הלוה אינו •כלום אלא אם כן השטר שהשוכר כתוב עליו‬ ‫י‬

‫י ע‬

‫ך שטר שנמצא בו שובר כתוב בגוף השטר בין מלפגיו בין‬ ‫מלאחריו שטר זה פתע אי שנפרע ממנו כך ובך עושק כמו‬ ‫שכתוב בשובר שאם לא היה פתע לא הוה מרע לשטדי׳ לכתוב‬ ‫שוכר בגופיה *וה״האם נמצא כתוב בפנקסו שטר פלוני ת א‬ ‫פתע עושין כמו שהוא כתוב בפנקסו רכיון רעל פנקסי כאבו ודאי‬ ‫לקישטא דמילתא ילזכרון כתבו‬ ‫ב א ראובן נפטר ונמצא באחד משטתתיי בכתב ידי שטדזו<‬ ‫פתע אי שנפרע כך וכך עישין כמו שכתוב בשובי־ יני־א׳‬ ‫לי פירושי שנמצא כתב כזה מינח בתיך איתי השטר ולא‬ ‫נכתב בגופו של שטר דאל״ב פשיטא היינו מה שכתוב‬ ‫בסעיף הקודם *‬ ‫מי שמת ינמצא כאחד משטרותיו מכתב ית שטר זה חציו‬ ‫כב‬ ‫לפלוני אין לאותו פלוני חלק בי ולא דמי לשטר שנכתב‬ ‫עליי פרעון דהתם השטר מגדע בכך רכשהשטר יוצא בב״ר‬ ‫לגבות ט רואין עליי פרעזן הלכך אמרינן לא תה כותב אותו‬ ‫אמ •אינו אמת אבל מה שכתב עליו שיש לאחר חלק בו אינו‬ ‫כ^רע כח השטר בכך הלכך אין בו ממש שהרי אפייתה אומר‬ ‫לו בפני עדים זה השטר שלך אם לא היה אומר אתס עדי יכיל‬ ‫לומר שלא להשביע את עצמו עשה ואיגו אמת ולא עדיף זר•‬ ‫מה שכתוב בו מאילו הודה לו בפני עדים •‬ ‫האומר ש&ר בין שטתתיו פתע ‪%‬אינו יורע איזה כל‬ ‫שטרותיו פתעין שהדי לכל אח׳ מבעלי חבות יי שתובע‬ ‫איתי אינו יכול לתיבעי בברי אלא בשמא וידו על התחתונה ואס‬ ‫נמצא לאחד שם שנים הרי זההאישע״כחייבליא׳משטריתיו‬ ‫שלא הודה שפתע אלא אחד משטריתייהבי נמי יד התיבעעל‬ ‫התחתונה ואמריגן הגתל פרוע והקטן ישלם לו ואם נמצא שובר‬ ‫ביד הלוה על הקטן צתך לשלם לו הגדול תדאי גם הוא ל«‬ ‫הודה אלא על הקטן דמובח עליו השובר ולא על הגדול ‪ 4‬וכן‬ ‫אם לא ‪ m‬־ א׳ פרוע אלא אומר שטר אחד מחול לך הקטון‬ ‫מחול ולא הגדול דבשלמא גבי פתע כל השטר לפרוע עומד‬ ‫ויכול הלוה לומר פרעתי הגדול אבל ג ט מחילה לאי כלשטרא‬ ‫למחילה עומד והוי הלוה במו המוציא דהמק[וה הוא מוחזק בשטרי‬ ‫ואומר שלא מחל אלא הקטן ועל הלוה להביא ראייה שהגדול‬ ‫מחל לו דמסתמא המיחל הקטון הוא מוחל ולא הגדול ‪4‬‬ ‫האומר לחברו שטר שלך בית שתא פרוע הגדול פרוע‬‫והקטון אינו פתע כדלעיל אבל אס אמר חוב לך כ ד י שהיא‬ ‫י‬

‫פתע‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫הלכות שערות‬

‫פרוע בל השטרות שיש ל ע ל ו פרועים שבלשון ת ב שאמר‬ ‫כ ל ל ן נלהתבות שיש לו עליו דשם חוב מלל מלם ‪4‬‬

‫ס‬

‫דין מכ*רת שטרות ואונאתן ובו מ*ב מ ג י פ י ם ‪:‬‬

‫א אותיות ביון שאי( בהן ממש על מד יחול הקגין לפיכך אמרו‬ ‫הזיל שצריכין לאלמי קגיגם ואמרו שאין גיקנין אלא בכתיבה‬ ‫ומסירה הילבך האי מאן דמזבן שטר׳ לחבריה ומסרו ל צ ר י ך‬ ‫למכת׳ ליה ג״כ קני ל ך איהו וכל שיעבודא דאית ביה ואם לא‬ ‫כתב לו כן לא קנה חמלה ש מ ואפי׳ הנייר לצור על פי‬ ‫*לוחיתולא קנה שהרי עיקר דעת לא היתה לקנות הנייר אלא‬ ‫מה שכתוב מ לפיכך לא ת י אלאמקחטעות ומחזיר ל ת י י ר‬ ‫וזה יחזיר ל הרמים מיהו יכול זה לתפוס הנייר עד שיחזיר ל‬ ‫ימיו וכן אם אין למוהר לשלם ללקח מוציאין מן הלה ונותנין‬ ‫לקונה מדד״נ כדלמן סימן פ*ו אעי׳פ שלא קנה השטר וכן אם‬ ‫קבל ע ל ו המוכר אחריות אמ לא יגבה הלוקח השטת׳ צריך‬ ‫המוכר לקיים מה שקבל עליו אע״‪1‬ן שלא קנה הלוקח השטרות‬ ‫ובמקום שלא קנה הלקח השטר וטוען הלקח הואיל וקגאו‬ ‫חייב המוכר עדיין לכתוב לו ולמסור ל השטר בכתיב׳ ומסירה‬ ‫ג ת לקיע דבריו והמוכר חתר מ י״א שאינו חייב לקבל סי‬ ‫שפרע ויכול לחזוי־ ט אע״פ שקבל המעות שלא היה בא^ אלא‬ ‫קנין דברים ודברים אין בהם משום מחוסרי אמנה ‪ 4‬י״א שטר‬ ‫שכתוב ט אני משעבד לך ולכל מי שמוציאו שטר כזה נקנה‬ ‫נחלפין או במסירה בלא כתיבה כיון שכבר שיעבד ד&ה עצמו‬ ‫לכל מי שמוציאו אבל אפ לא כתוב מ כ ך רק שנכתב על שם‬ ‫הלקח מתחלה צריך כתיבה ומסירה ובלא בתיבה ומסירה איני‬ ‫קונההשיעבוד שתה על הלה למלה אעי׳פ שתה נכתב על‬ ‫שמו בגני ודוקא שידוע שהיה השטר של מוכר מתחלה רק‬ ‫ש ת א צוה לטתט על שם הלקח אבל אם אמר מתחלה לעדים‬ ‫נ ת ט השטר ללוקח ותנו ל דעיקר הכתיבה תתה ללוקח אק‬ ‫צריר כתיבה ומסירה ועיין בסעיף הסמוך לזה ‪4‬‬ ‫ב ואפי׳ אם מסד ל השטר לידי וקנו מידו בקניןשמוכי ל כ ל‬ ‫השיעמד שבי איני כלום אע״ג דסתס קנין לכתיב׳ עימד‬ ‫וגם כ ת ט ל העדים הקנין אינו כלום אלאצי־יך שיאמר לעדים‬ ‫שיב*בו שפד מכר על השטר ושיקנה באיתו‪ .‬כתיבה שטר זה‬ ‫וכל שיעמדו שהכתיבה שהשטר גינה בה הוא הקבין בעצמי‬ ‫שבזה הכתיבה נקנה השטר כשמפת לו וכל זמן שלא נכתב לא‬ ‫קנה אכל הכתיב׳ שמתבין העדים שיאו הקבין אינה אלא לראייה‬ ‫צעלמא לפיכך אס לא נכתב השטר מבי בשעת הקנא׳ שתקנת‬ ‫ל אין ט ת מ ן אח״כ וא‪5‬י׳ אמ‪-‬בותבין ל העדים אח״כ אינו שטר‬ ‫הקנאה אלא שטר של דאייה ויש מי שאומר שאפי׳ נכתב‬ ‫בשעה שהקנת ל לא קנאו עדשתבאלתאותה כתיבה ‪4‬‬ ‫‪ $‬הנותן ?כפיו לאחר במתנת בריא מטלטל( אגב מקרקעי‬ ‫בקנין ותי ל שמתת אע״נ דשטי* בבלי נכסיי אינון לא‬ ‫קנאם *אע״פי שהע השטרות בבית ראובן והקנה לשמעו( כל‬ ‫נבפיו ונמצא שקנה הבית שהשטרות בתוכו ויש כאן כתיבי‬ ‫וחצדו ד ת י כםסי־ה אפ׳*ה לא קנה השטרות מון שלא כתב ל‬ ‫קני לך אית וכל שיעמדא דאית ביה ‪4‬‬ ‫ף יש מי שאומר שצריך מסירת השטר קודפ כתיב׳ השיעכיד‬ ‫דהשיעמד לבת אינו נקנה קודפ שיזכה בשמד החוב עצמו‬ ‫‪1‬חשיעטד לא מהני לקנות גוף הנייר ואע״פ שמוסייו ל אח״ב‬ ‫ביון שלא קנת בשעה שמסר ל שטי־ הכתיב׳ השתא במה‬ ‫יקנה השיעבו׳^־מ ואם שטי הנמב׳ לא ת ה מצוי אצלו והקנת‬ ‫לץבקנין חליפין ואח״כ כתב לו קני לך איהו וכל שיעבוד׳ דאית‬ ‫כיה אינו חשוב כמסירה וכתיבה דחלבין אינו חשוב כמסיר׳‬ ‫אא״מימםיי ל ג ו פ ו של שטי ויכתוב ל
‫םימן סו‬

‫כ‬

‫ח‬

‫בכתיבה ומסיר׳ ‪ pi‬שטר של כתב ידו נהי דלאחשיב מזמר‬ ‫לבות בו ממשעבדי‪ .‬מ׳׳מ נובין בו מכני חורי והדי חשיב שטר‬ ‫לקנותו בכתיבה ומסירה ‪4‬‬ ‫ן ושטרי הקנאת שטרות הגעשין בגוףן של גויס אס כתוב ט‬ ‫לשונות המספקין לנתינת גוף הנייר והשיעמד הדי הס‬ ‫כשטי־ות שלנו «‬ ‫ח שגיר משכונא יש אומריפ כיון שיכול לסלקו במעו׳ הרי הוא‬ ‫בשאר שטר הלאה וצדיך כתיבה ומסירה וי״מ דהא ודאי‬ ‫דמסירהבלא בתיבה לא מהני דבמה קנה השיעטד שבו אבל‬ ‫כתיבה מדגי׳ אפיי בלא מסירה דמון שהוא מוחזק בקרקע וכתב‬ ‫ל קני לך שיעמדי מ ׳ שהוא בית לא דמי לשאר שיעמד שיש‬ ‫ל ע ל קרקע שב;ר המרו ע״י שטר לפיכך אע״פשלא מסר ל‬ ‫שטר המשכונא קנהורוק׳כמשכונא שהיא מוחזקת בידוכמ׳׳ש‬ ‫טעמא אבל אפ אינה מוחזקת הויא כשאר מלו׳ אבל שט״ח על‬ ‫משמן של מטלטלן ביון שמכ׳ לו החוב ומסר לו המטלטלן‬ ‫קנה החוב שעלו כמסיר׳ המשכון אע״פ שלא מסר לו השטר‬ ‫ולא כתב לו שום דבר קנה החוב שעליו במשיכת המשמן‬ ‫ט זהאי מסירה שאמרנו גבי שטרות לא סגי במסירה לחודא‬ ‫שימסרנו המוכר ל ד לקח במסירה בעלמא שלא אמרו‬ ‫רויל דמסידהלברה סגיאלא בבעל תיס וספינה רמסיי־׳דידהו‬ ‫קנין מעליא הוא דדמיא למשיבה דכשאוחז הסכינה כחבל‬ ‫ומנענעה כל שהיא הולכת מכחו וכן בבעל חיים הלכך אמרו‬ ‫סתם מסירה קונה אפיל בלא ניענועכיון דסתמא על הרוב היא‬ ‫מנענ׳ אבל בשאר מטלטלין לא קנה מסירה לבד׳ ואפי׳ בשטרות‬ ‫כתיבה עם המסירה לא קנה אא״כ יש הגבהה עמה או משיכת‬ ‫אס הוא שק מלא שטרות שאין דרכו להנביהי והא דקיי ליה‬ ‫מסירהאע״ג דבעי משיכה אי הגבהה עמה משים דכעינן מסיר׳‬ ‫כדר ל ד עם התבהה או עם המשימ משאיב בשאי־ מקומות‬ ‫במקים שקונין בהגבהה א‪ :‬במשיב׳ וניעמא משומ דבעינן קגק‬ ‫חשוב ל נית שיעמד השער כמ״ש בעמא בתחלת זה הסימן‬ ‫א״נ אמי׳ לא בעינן מסיר׳ מיד ל ד נקט לשר מסיר׳ משו׳ דבעינ'‬ ‫דעתאחי־ת מקנה כמו שאר מסיר׳ שהכירו מיסד ל לפיכך‬ ‫הזוכ׳בשטרדפקי שהכירו הפקיי שטת אינו תונה המל׳ הכתוב׳‬ ‫י‬

‫בו כיון שאין כאן דעת אחית מקנה ‪4.‬‬ ‫• וקנין אגב קגין חשו׳דוא דילפינ׳ ל ה מקראי כמישבע״ה‬ ‫לפיכך המקג׳לחבירו קרקע כל שהוא והקנה ל על גבה שטר‬ ‫חוב הרי זה קנה השטר בבל מקום שהיא ואין צ י ד לא כתיב׳‬ ‫ולא מסיר׳ והוא שיאמר ל על פה קגה לך איהו וכל שיעבודא‬ ‫דאית ביה ורוקא שהשטר שמקג׳ ל‪.‬באגב ת א כבי נכתב‬ ‫אבל אם לאגכתב לא יוכל להקגות לו אותי השיעמד באגב‬ ‫שהשיעמד אין מ ממש שנאמר ע ל ו קנהו באגב דעל מה‬ ‫נופל למר דבר זה נקנה באגב ‪4‬‬ ‫י א מי שהוציא שטר חוב על חבירו וטיען שהמלה מכת ל‬ ‫בכתיב׳ ומסיר׳ והשטר שהיה כתי* בו המכל נאבד ממנו‬ ‫אינו צריך עדים לעני׳ קנייתו שהרי הוא בידו אבל צריך העדי׳‬ ‫לעני׳ תביעתו שהדי הנתבע ימל לומר ל‪ ,‬מי יאמי־ ל שבעל‬ ‫דברים ש ל כתב ו מ מ לך ולאו בעל דביי;דידי את לפי׳ יאובן‬ ‫שהוציא שטר חוב שיש ללוי על שמעון וטען ש ל י נתנו ל‬ ‫בכתימ ומסיר׳ ואבר השטר שדייקנות ל בו אי שטע? שהקנהו‬ ‫ל על גבי קיקע גגד ל י אינוצי־יך עדימ ואת ל י ימל להוציאו‬ ‫ממנו למיי שלא נתנו לו מון ש ת ׳ בידו של ראובי ינשכע היסת‬ ‫ונפטר מלי ואר תובע מ את שמעון אם אין שמעה טוען מי‬ ‫יאמר ל שבעל דברים דירי ‪ nn‬מאן ייכד שבע־ דביים ש ל‬ ‫כתב ומסר לך אלא מאמינו גובה אותו משמעו׳ ואע׳יפ שחמל׳‬ ‫טוען שלא מכרו אין חיששין לדבריו ויתבע הוא את ראובן ואם‬ ‫ל י מודה שמכת לראומ בכתיב׳ ומפיר׳ אי שיש לו ראיי׳ ליאוכן‬ ‫שקנד‪ 1‬בכתיב׳ ומסיר׳ ושמעו׳ טוען ש‪5‬יע ללדואמ׳ ישבע ל‬ ‫ל י שלא פרעתיו ישבע ל י לשמעון ואח״כ יגבה ראובן משמעון‬ ‫ו א פ א י ן ל י ת צ ׳ ל ש ב ׳ ת י ב לשלםל־אומ כל מה ששו׳ השמי‬ ‫ולא יוכל ל מ ר אחזיר ל המעות שנתן ל בעת שהיי מכר ל‬ ‫כל זכות שהיה לו בו וכן אם תרה ל ש*־עי יש־ים לראובן את‬ ‫הכלםתלר המוכ׳ יורשיו נשבעי׳ שמעתהיתשי׳ שלא *קךנו‬ ‫אבא ונוטל ראובן הלקח משמעו׳ ואס לאייצו לשבע משלמי׳‬ ‫ללקח טען ל י שלא מבר ולא נתן שמי זה ף־איכן תובעו‬ ‫שישלם ל מחמי שלאורה לשבע ואי? ל ל ר א ו מ י־איי׳שמכמ‬ ‫ל נשבע לד היסת ונפטי וייא דאפיל לעני׳ מייתו אינו נאמן‬ ‫ולוי יכול להוציאו מראוב׳ בטענה שלא ממתיו לך מעיל׳ ושלי‬ ‫ת א ואע״פ שהוא בית של ראוב׳ ואפי׳ לא יליי השטי יוצא בב״ד‬ ‫מעולם מתחת יד ראובן אינו נאמן במגו דאי יעי אכד לא היה‬ ‫בידי שטר שלך מעולם דכשט׳ אין זה מגו מעליא אס היה‬ ‫‪,‬‬

‫‪1‬‬

‫אומר‬

‫חושן המשפט‬

‫הלכות שטרות‬

‫אימר כן תה מתיירא אח*כ להוציאו ולמבוע בו את הלה פן יוודע‬ ‫למל׳ ודדי ת א כבר אמד שאין שטר שלו בית והוחזק כפרן יאין‬ ‫זה מגו טוב דמגו גרוע מטעגתו ת א וגיחא לה לטעו׳ טעגתו‬ ‫שטוען לקחתיו מטעגת המגו לפיכך איגו נאמן וצריך ראייה‬ ‫שקנאו בכתיב׳ ומסיר׳ ואם אין ל ראייה יחזיר השטר ואם‬ ‫אחר כך יתבע את ל י ישבע לד שמע׳ היסת וכתכ מורי מהרמא״י‬ ‫ר ל לכן נ״לעיקי־לעני׳ תלכתא ואם דדה השט׳ מונח תחת יד‬ ‫שלישאע״ג דשלש נאמ׳ נגד המוכר שעשאו שליש אינו נאמן‬ ‫לבדו נגד הגתבע שיאמר לאו בעל דברים רידי את ואין הלקח‬ ‫יטל לבית ממנו בשטר זה‪,‬בלא כתיבה ומסיר׳ ‪4‬‬ ‫אשההמכנסת שטר לבעל׳ אינו צריך כתיב׳ ומסיר׳ רכל‬ ‫‪y‬‬ ‫מה שיש לאש׳ הוא של בעל׳ ואלמו רבנן שיעמד׳ דככתוב‬ ‫וכמסורדמי וקן אס היה מלה על פה אינו צריך מעמד שלשתן‬ ‫להקנותו ל ואפי׳ אם תא נכסי מלנ *‬ ‫יב וביון דאין אותיות נקנות אלא בכתימ ומסיר׳ חנות׳ מתנה‬ ‫לחבית והחזיר ל השטר לא חזר׳ מתנתו עד שיכתוב ל‬ ‫קני לך איד* וכל שיעטדא דאית ביה ‪4‬‬ ‫אי( שטר נקנה בכתיב׳ ומסיר׳ אלא שטר ת ב שע״י אותו‬ ‫יף‬ ‫השטר נשתעבד הלה למל׳ וכן שטר של קנייה שכתוב‬ ‫מ שדי מטר׳ לך שהלא ע ק ר הקני׳ ו ט קנה השד׳ ולפיכך‬ ‫כשמסרו הלקח לאח׳ וכתב ל קני לך אית וכל שיעטדא דאית‬ ‫ביהקנהע׳׳י הקרקע אבל אם קנה הקרקע בכסף או בחזק׳ או‬ ‫בקני׳ סודר וכתבו ל ש ט ד ר א י י ׳ אם מפרו לאח׳ וכתב לו קני‬ ‫לך אית וכל שיעבודא ט ׳ לא קנה שהרי גם הראשון לא קנה‬ ‫השד׳ כאת׳ שטר והיאך יפה כח השגי לקנותו באותו שטר ולא‬ ‫דמי לשטר חוב דהתם לא שייך מה קגין אלא ממון שהלוד\‬ ‫נתחייב ל ע״פ אלא שהשטר נכתב לו לגבות ט ממשעבדי אי‬ ‫מבני חורי ומסירת השטר חוב קנה בו שיעטד אותן הגבסיםוגם‬ ‫החוב כתקנת חכמים וכיון שהנה החוב קונה ג*ב שיעטר‬ ‫תכסיס הכתלבים בשטר אבל בקניית שדה לא אלם כחשני‬ ‫לקגות בשטר דבר שגם לקח ראשון לא קנה ט ‪4‬‬

‫לקח שקנה מהמל׳ שטר חוב שישלו על הל׳ומתהלר‬ ‫אס אחר שלקחו מת הרי נשתעבד הלוה ללקח בעודנו‬ ‫חי לפיכך נשבע הלוקח ליורשי הל׳ שלא אמר ל המוכר כל׳‬ ‫ושאינו יודע ששטר זה פרוע וגובה ט םטעמ׳ דשטרך כירי מאי‬ ‫בעי ואפי׳ יש ט נאמנות נראה ל שצריך הלקח לשבע ליורשי‬ ‫הלוה שהרי לא האמין הלו' בלא שטע׳ אלא למוכר שהוא מלה‬ ‫ש ל והנאמנות לא שייך בו מכיר׳ ורוקא שמת גם המוכר אבל‬ ‫אם הוא חי גפ הוא צי־יך לשבע קוד׳ שיגב׳ הלוקח ואין להקשות‬ ‫פיזן שהמוכר כבר גתחייב שמעהא׳יכ גפ כשמת המוכר למה‬ ‫יגבה זה כשטעה שלא אמר ל המוכר כלס מון דלתי למוכר‬ ‫שישבע ואין אדם מוריש שבועתו לאחר דמון שמכת שוב אין‬ ‫ל ע ו ד שיעבוד על הלה שכבר מכר איהו וכל שיעמדי׳ ט ׳‬ ‫ונשאר הלה משועבד ללקח השמד לפיכך נשבע לקח כשמת‬ ‫המוכר אלא שכשהמוברת משמעי׳ אותו מפני שעתי׳ יש לו‬ ‫שייכי׳ בגויה שהוא נאמן לומר פרוע במנושיטל למחול וקיימא‬ ‫ל ה מ ע ר ש ט ר ת ב לחבית וחזר ומחלו מתל כמ״שב‪6‬עי׳כ״ג‬ ‫לפיכך צריך ג״ב לשבע כשתא חי וכן נמי אם הלה קיים וטוע׳‬ ‫שהוא פרוע ואין מנאמנות בשטר אם המלכד קיים ישבע לגובה‬ ‫הלקח ‪ 4‬ואם אינו תצר‪ ,‬לשבע לא יפרע הלה וצריך המוכר‬ ‫לשלם ללקח ואם מת המוכר והלוה קיים וטוען פרוע נשבע‬ ‫תורש שלא פקדני אבא ואם אינו רוצה לשבע תזר הלוקח עלו‬ ‫ואין ל ט י דהכא נמי נימא ישבע הלקח שלא אמר ל המוכר‬ ‫כלס ט ׳ כם״ש מזחלת סעיף זה דלא רמי דהתם מת הלוז‬ ‫ותורשין טוענין שמא פרוע ת א ואם לא ירצו יורשי המוכר‬ ‫לשבע לא יוכל הלוקח להוציא מיורשי הנ*כר כלם בטענת‬ ‫שמא שטוענין יודשי הלה לפיכך תקנו דסני במה שישבע‬ ‫הלקח שלא אמר ל המוכר כלם ועבה מיורשי הלה אכל הכא‬ ‫הלוה קיים וטוען ברי פרעתי למלוה אלא דמטעמ׳דשטרך בידי‬ ‫מאי בעי הטילו שבועה עם השטר לפיכך הטיל השטעה על‬ ‫יורשי המוכר ואם לא ידצו לשבע יחוור הלוקח עליהם דהא‬ ‫טוען הלה ברי שפרע לםורישיהם ואם מת הלה קודם שלקח‬ ‫זה הלקח את השטר ואח״כמת המלות נ״כ אין הלוקח נובה‬ ‫בלום מן תורשים אפי׳ כשטעה דלא אלים מכירת השיעבוד‬ ‫שעלדדורשין שישתעבדו חם ללוקח כמ״ש טעמא בסעיף כ״נ ‪4‬‬ ‫אלא כשהמלה חי ישבע ת א ייטול הלוקח מהם ואם אינו‬ ‫רוצה לשבע משלם ללקח ‪4‬‬ ‫מן ואם אחר שמכר ל המוכר ללקח הש׳׳ח בראוי בכתיבה‬ ‫ובמסירה באין המוכר והלוקח לתובעו םהלה פשיטא‬ ‫שגית דין אומךיס לתני ללקח מיהו אם קדם הלה ופרע למוכר‬

‫סימן סו‬

‫נפטר הוא במה שפרע למלוה שלו ואין <&קח עליו אלא תעתמות‬ ‫ובי׳ד מתימן את המלה לתן ללוקח מה שנכ׳ מחלה ואש איני‬ ‫יטל להוציא מן המלוה בנון שהוציא ובזבז מה שגבה מן הלוה י׳׳א‬ ‫שאין הלוה חייב ללוק׳ כלים ני״א שלא נפטר הלוה מן הלוקח יצרי׳‬ ‫לשלם לו שנית כיון שידע שזה מכרשיעבודו שעליו לא ודה ל‬ ‫לשלם לו שהדי הוא משועבד ללוקח »‬ ‫ין ליה שפרע ללוקח שמסר לו המוכר את השטר ולא כתב לו‬ ‫קני לך איהו וכל שיעטדיה אבל אמר לו כןבעל פה אינו חייב‬ ‫למוכי כלום שאע׳יפ שאין המכר כלום מכל מקום כיון שאמר לו‬ ‫כן בעל פה אם תפש הלוקח אין מוציאי׳ מידו אבל אם לא אמר ל‬ ‫קני לך איהו ט ׳ אפילו ע״פ אפילו תפש מוציאין מידו ויש מי‬ ‫שאומר בד׳יא שאס תפש הלוקח אין מוציאין טית ה״מ שידע‬ ‫המוט״ שנבאו הלוקח דכיון שידע ושתק מחל אבל אם לא ידע‬ ‫המוכר אע״פ שאמ׳ לו בעל פה קגי לך איהו ט ׳ חוזר וגוב׳ מבעל‬ ‫חוב דא״ללאתהלך לתן לו חובי עד שהיה מרא׳ לך שקנ*‬ ‫ממני כדין קניית שטר מיהו אם אין הלוה יכול לשל׳ אין הטוהר‬

‫יבול להוציא מן הליקח כללם הואיל ותפש ‪4‬‬ ‫*ח י״א שם זקפו עליו במלוה וכתב לו שטר אחר על שמ״‬ ‫דינוכנב׳ ‪.‬‬ ‫י ט עוד תקנוח״זל קנין אחד בשיעטד המלה שיש לו על‬ ‫הלוה בין בחוב כעל פה בין כחוב בשטר והי׳ מעמד שלשתן‬ ‫כיצר ראובן שהיה לו חוב על לוי בין בשטר בין בע״פ ואמר לו‬ ‫מנה יש לי בידך תנהו לשמעון ואמר לו כן במעמד שלשתן‬ ‫שמעון קנה אותו החוב אע״פ שלא נתן לו השטר ונשתעבדו לו‬ ‫הלקוחות כמו שנשתעבדו ליאיבן אלא שאין שמעון הזוכ׳ יכול‬ ‫להוציא גוף השטר מידו של מלוהשאותיו׳יש בהן שניקנייגים‬ ‫קנין הגוף וקנין השיעבוד ואין אחד מהם נקנהבהקגאת חבירי‬ ‫אלא שמעון הוא תובע ללר ואם טפר לוי אוי שהוצרך לגבית מן‬ ‫המשועבדין כ׳׳ד טפין למלוה להוציא לו השטר ודני( לי‬ ‫על פיו שהרי ראייה של הזוכה הוא אצל המלוח ואין‬ ‫טבשין לו עדותו וראייתו ואם פרע הלוה לשמעון הזוכ׳מוציאין‬ ‫טף השטר מידהמליה ומחזירין אותו ליד הלוה *‬ ‫ך ראובן חפקידשטרי חומת אצל שמעון ואמר לו שטרות‬ ‫שהפקדתי בידך תנס אותם ללוי במעמד שלשתן והבא‬ ‫כיון שתבעלי חובות בעצמן לא היו במעמד לא קנה השיעמר‬ ‫שעליהם אלא שמעמד שלשתן של כעל השטרות עם הנפקד‬ ‫והמקבל הוה כמסירת השטרות ליד המקבל בלא כתיב׳ לפיק•‬ ‫כ׳יז שלא חזר ט יש לשמעון ליתנם ללוי חזר מ יש לו להחזירם‬ ‫לו שכ״ז שלא קנה השיעטד 'שבהם לא קנה גופן בין במסירה‬ ‫בין בחליפין בין במעמד שלשתן ואס כתב לו והקנה לי וכל‬ ‫השיעמד שבהם והמחה זה אצל אותו שהם מופקדים מרו המחאה‬ ‫זה הוי כמו מסירה ונמצא שהם קנוין לו ככתיבה ומסירה *‬ ‫ב א ראובן היה לו שטיח על שמעון ולוי חתום ט ומכרו ללוי‬ ‫העד אין לוי חשוב נוגע בדבר ולאחיישינן לחשדאלומר‬ ‫שהיא חתם לי שקר כרי שיקנהו מםנואח״כ לפי שהעד האחר‬ ‫לא היה מסכים <^וו להעיר שקר בשביל הנאתו של לר אכל אס‬ ‫מכרו לשני העדים החתומים עליו חיישינן להט ואס אין הלוה‬ ‫מודה מ איןיטלין לבות ובער אח׳ נמידוקא שהוא חתום על‬ ‫השטר דחוה כמו שנחקר עדותו בב״ר משעת חתימה אבל שיבא‬ ‫עכשיו ויעיד בע״פ עם העד השני לא מחמנינןליה דעכשיו חשדינן‬ ‫לה אע״פ שיש אחר עמו איזכאן אלא עד א׳ ואולי הטעוהו *‬ ‫כ ב ראובן שיש ל שטר על שמעון ונת‪ 13‬ללי בכתיב׳ ומסירה‬ ‫והיה שמעון א׳ מעירי המתנה ואחר עמו ורוצה ראובן‬ ‫לחזור מן המתנה וגץען שהשטר ממרה פסול הוא לפי ששמעון‬ ‫נוגע בעתת שרוצה להעיד כדי שיפטר מבעל דינו שהשני נוח‬ ‫ל הדין עמו והרי הוא חשוב נוגע בדבר דשמא השני נוח ל »‬ ‫‪3‬ג הטופר ש״ח לחבית כדינו והלטזו בכת״ב׳ ומסירה וחזר‬ ‫חמוכר ומחלללוה מחיל ואין צייד הלה לפתע ללקח‬ ‫כלם ומעמאדכדלתא שאין ממרת שטרות ממרהגמויה כמו‬ ‫שאר מכירו׳ שאף לאחר שמכרם נשאר למוכר כחמה על הלה‬ ‫ואותו ימל למחול וכיון שתא מחול מתל כול ואפיל למ״ד מכירת‬ ‫‪ nrufr‬דאותיתא כמ״ש כסעיף כ*ה א״א למוכר למטר כל‬ ‫השיעט׳ שיש ל על הליש פקע כל שיעמד הלה מן המל׳וישאר‬ ‫משועבד ללקח לבדו זה א״א לפי ששגי שיעטתם יש למלה‬ ‫על האה הא׳ שיעמד מפו של לה שהו׳ מחוייב לפתע במצר‬ ‫עשה דחן שלך יהיה בצדק כמ*ש לקמן סי׳ ק׳׳ז והוא עיקר‬ ‫השיעמדוהשגישיעמדעלגבסיושל לוה שאמלא יפרע יגבה‬ ‫מנכסיו מתן ערב דגכסוהידבד איגיש איגוןערמן לי׳ ושיעבוד‬ ‫הגוף שיש למלה על הלה לאו בר מבירה ת א דהיאך ימכור זה‬ ‫מוכר השטר איגו מוכר‬ ‫את גופו ואם כן כשהוא‬ ‫אלא‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫הלנות עטרות‬

‫אלא שיעבוד הנכסים בלבד ושיעבוד הגוף אע׳יפ שאינו במכר‬ ‫לא פקע ממנו ועדיין הוא משועבד למלו׳ שלו לפיכך אפ חזר‬ ‫המלר ומחלו פקע שיעבוד הגוף וכיון ששיעבוד ת ו ף פקע פקע נס‬ ‫בן אגבי׳שיעבוד הנכסים דהא אינן משועבדיב אלא מדין ערב‬ ‫וכיון שנפטר הלוה נפטר הערב וב״ת א״ב כשמת הלוה אפי׳בהיי‬ ‫מלוה הרי פקע שיעבוד הגוף של לוה ולמה נשאת הנכפים‬ ‫משועבדים ולא יגבה מן היודשיכ רדתם כשמת הלוה אע״פי‬ ‫ששיעבוד גופו פקע שיעבוד נכסיו לא פקע לבי שעיקר עי־בותן‬ ‫של נכסים לא נעשה אלא בעני‪ :‬זה שכל זמן עלא ימצא הלוה‬ ‫שישל׳ לו שירד המדוה לנכפיו רפרע מהפיאבלכשנפקע מרמת‬ ‫המלה עצמו אף שיעבודן שלנכםימ נפקע לפיכך יבול המלוח‬ ‫למחול ומאי תקנתיה של לוקח יפייס ללוה שיעשה לו שטר על‬ ‫שמו או יקבל עליו הלוה בקנין או בהוראתו בפני עדים'שזקפו‬ ‫עליו במלוה ללוקח והרי ישתעבד גיפוואז לא יוכל המל׳ למחול‬ ‫שאף אפ שיעבות יפקע לא יפקע שיעבודו של לוקח ואם לא‬ ‫עשה כן אפי׳ אם התנ׳ עמו שלא למוחלו לא מהני ואפ מחלו‬ ‫מחולדכיון שמוחלו המוכר אע״פ שלא כדין עשה מ״מ הרי הוא‬ ‫סמילא ^קע השיעבוד מן הלוה ומהלו ללוה לתנאיפ שלהפ שהם‬ ‫<גשו עיניהם המוט־‪-‬והלוקח ואין כאן עוד שיעבוד עליו יתבע‬ ‫והלוקח את המוכר שעשה שלא כרין נגדו ואפילו אס םלק עצמו‬ ‫המוכר מן החוב ל כ ד י ותקן כל כהו שבשטר לקינה אפייה אם‬ ‫מחלו מחול שאין בית כת לשעבד גוף הלוה ללקח ואפי׳ היורש‬ ‫ש ל המוכר יכול למחול מן הטעם שכתבנו ומיהו אין היורש יבול‬ ‫למתל לעצמו כדי להפסיד ללוקח כיצר ראובן הלוה לבנו בשט׳‬ ‫ומברו לשמעון‪.‬ימת ראובן לא יאמר הבן הואיל ואני יורש החזקתי‬ ‫ללזחול לעצמי ואין לי לשלם כלום ללוקח מתנ׳דגי־מי שאני לא‬ ‫טונתי להזיק ללוקח אלא לפטור עצמי אלא פורע כל התב לייוקח‬ ‫ויש מי שחולק ואומי שאף לעצמו יכול למחול‪ ,‬וראובן שצוה‬ ‫לכתוב שטר שלו על שם שמעון אין שמעון יטל למוהלו הואיל‬ ‫ואין הממון שלו אבל ראובן יכול למוהלו כי הוא נקרא בעל השנד‬ ‫ואפילו לא מחל בפי וש רק שמחל ללוח כל מה שבידו או כיוצא‬ ‫בזה גס שטר זה נמחלאעי׳פ שנכתב על שם שמעין מ״מ ידוע‬ ‫דשלו היא ועייל סימן ס׳ סעיף ח׳ ‪,‬‬

‫בט‬

‫פימן פו‬

‫מעמד שלשתןאו שלוו ממנ׳אחרי׳אדדנישואהאפי׳ מנכסי מלג‬ ‫שלזאינה יכול׳ למחול מטעמי דאין קנין לאשהבלא בעלה‬ ‫כ ט הנותן ש״ח לחבימ או מכרו לו במעמד שלשתן שוב אינו•‬ ‫יטל למחול רכיק שה? במעמד שלשתן ומעמד שלשתן‬ ‫קנה מתקנת חכמים אמרינן הואיל דע״י מעמד שלשתן הקנהו‬ ‫פקעהשיעבוד שהיה למלוה על הלוה אפי׳ על גופו מן הלוה‬ ‫ללוקח ונתרוקן המלוהממגו מכל וכל אפי׳ מן הגוף *‬ ‫ל המופ׳ש״ח לחבירו ויש משבח בידו ומסר גם המשכון ביד‬ ‫הלוקח פשיט' שאינו יכול למתל ללוי מה שכנגד המשכון‬ ‫שביד הלוקח שכבר זכה הלוקח במשט! עד כדי דמיו אלא אפי׳‬ ‫אפ היה משכון קרקע ביד המוכר וירד הלוקח והחזיק בה י״א‬ ‫שגפ בזה אינו יכול למחול ביק שתת׳ חקיקע ביד המוכ׳ומסרה‬ ‫לזה בחזקה ויש מי שאומר שבקרקע יבול למחול תאילויטל‬ ‫הלוהלפלקו במעות אין לו למוכר זכות בגוף קרקע ואינו יטל‬ ‫להקגו׳ ללוקח מה שאין כן רמשטן של מטל*לן שכל מי שהם‬ ‫בית קגהעגד מעותיו דבעלחוב קוגה משכון כמ״ש‬ ‫ל א לוקח שט׳יח שחור ומכרו למלה אינו יכול למחול שעיקר‬ ‫קניינו של שטר דהיינו השיעבוד של גוף הלוה נשאר‬ ‫מתחלד• אצלהמלוה שמטעם זה היה יטל כבר למחול אותו כמי ש‬ ‫בסעיף כ״ג לפיכך עכשיו נתי־קון החוב לגמרי למלה ולא נשאר‬ ‫אצל הלוקח שום זכות ולא עוד אלא אפי׳ אם מכרו לקח ראשון‬ ‫ללקח שני שוב אין הלוקח ראשון יכול למחול שהרי לא נשאר‬ ‫לו שלם זבות בשטר שכל מה שהיה ל בו כבר מכרו לשני *‬ ‫ל י וכשמוחל המלה הוא או יורשיו צדיכין לשלם ללקח כל‬ ‫מה שכתוב בשטר חוב מהיפה שבנכסים ואם מת המוחל‬ ‫בנו משלם תחתיו שאין זה קנס לומר שלא קנסו לבנו אחריו‬ ‫אלא ממון גמור הוא ומשל‪ :‬מדיני דגרמי שחרי גיס לו לאבד‬ ‫השטר והיי היא כמו ששיפו ומידו אינו משלם כלמה שהיה‬ ‫כתוב בשטר דרא מחוסי גוביינא הוא ודבר ידוע שאינו נמכר‬ ‫בכל הרמים הכתובין בו אלא שמין מה שהזיקו כפי מה שהוא‬ ‫כגון אםהלהגביא אלמא דלא ציית דינא או שאין לו נכסים‬ ‫וכה״ג ואם מכר לו שי׳ח של גוי ומוחלו צריך לשלם ל אף‬ ‫הייבית שעלת עליו ע״ הנה כפי מה שהי׳ שוה למכור דהא בכל‬ ‫‪K‬‬

‫‪,‬‬

‫יש מי שאומר בכל מקום שיכול למחול יכול לעשות שיבר‬ ‫כד‬ ‫שמודה בו שנפרע אעיפ שלא פקע שיעבודיח מכל מקום‬ ‫הודאתו הודא׳ לגבי לוקח שנפרע ובן יבול להאריך זמן הפיעון‬ ‫ומשלם ללוקח כפי מה שהזיקו‪,‬‬ ‫גוי שמכר שטר חוב שיש לו על ישי־אל א׳ לישי־א׳ חבית‬ ‫כה‬ ‫יש מי שאימי־ כיון שבדיניהכ כל זטתו מכי־ ל כדיניהם‬ ‫תינין ליה שאם חזר ומחלו אינו מחול וכן כל שנתן כדיניהם‬ ‫אפי׳ בלא כתיבה ומסירה משלם וישראל שמכר שטר חוב שיש‬ ‫ל על ישראל חבית לגוי דינו כאיל מכר לישראל רלעול׳ הלקח‬ ‫לא עדיף ולא גיע מכת של המוכר דקי׳ל מבירת שטרות‬ ‫מדאוריית׳ הוא דמדמעיטה התורה מכירת שכדרמאונא׳ מקרא‬ ‫תכי תמכרו טמבידרשינןכל דבר המטלטל וגופו ממון יצאו‬ ‫שטרות ו ט ש״מ אונאה ת א דלית לזו אכל מכירתי מכיר׳ לפיכך‬ ‫אפי׳ מכרו לגוי מכירתו מכירה ליש לגר כח תשי־אל שמכת לו *‬ ‫ב ו י״א שאם כתב לוה למלות משתעברינא לך ולכל דאתי‬ ‫מחמתך ומכת אם מכרו למי׳ שהיה נולד בשעת ההלואה‬ ‫חל השיעבוד גם על זה הקינה כיון שהי׳ בע־לס ורןא השתעבד‬ ‫לכל מי שיש בעולה לפיכך לא יוכל המוכר שוב למוחל אבל אם‬ ‫לא היה הקונה נולד בשעת ההלואה לא חל הקבין עליו שאין‬ ‫משעבר עצמו ומקנה למי שלאחיה בעולם ויבול למוחלווי״א‬ ‫שאפילו היה נולד יכול למחול מן הטעם שכתבתי בסעיף כ״כ ובן‬ ‫מסתכי* יי׳א הא דמוכר שטר חוב יכול למחול היינו שהמוכר‬ ‫יא היה חייב ללקח או שיש לבמה לפתע אבל אם היה חייב‬ ‫ל ואין לו כמה לפרוע הרי זה ה־‪1‬ה היתמשועבד גם ללוקח זה‬ ‫מדרבי נתן לפיכך אין המוכר יטל למחול וע״ל סי׳ כ״ז ואס הקנה‬ ‫ל החוב עצמו אגב קדקעי״א שאינו יטל למחול דקנק אגב‬ ‫קני! אלם הוא ויש חולקין * ייי׳א שאין כאן קנין כלל שאינו‬ ‫נקנה באגב ולא כחלפין מפגי שהשיעבוד אין בו ממש ובמה‬ ‫יקגהועי׳ל סי׳ ר״גסעיף ט׳‬

‫זה הזיקו שהגר היה צריך לשלם לו מיהו דוקא שהגוי היה חייב‬ ‫ל באמת אבל אם נ־דע שפתע הוא אע״פ שתא היה יכול‬ ‫לחזור ולגמתמןהגוי פסור המוחל שאין זה בכלל דיני דגרמי‬ ‫כיון שמן הדין הגוי לא היה חייב לו כלום ולא גרם ל‬ ‫הפסד ממונו במחילתו ‪,‬‬ ‫לג בד״א שהמוחל חייב בתשלומין בזמן שהשט׳כשר וחמלו'‬ ‫ראויל»רע ממנו אבל אס טען הלה שהוא מזוייף ואינו‬ ‫יכול לקיימו או שהלוה אלם ולא ציית דינא או שהוא עני ואין לו‬ ‫אינו חייב לשל׳ לו כלום הואיל ולאגדם לו הפסד ממון במחילתו‬ ‫שלעולם אינו חייב מחמת מחילתו עד שיתברר שאין החל׳‬ ‫נפסד ללוקח אלא מחמת מחילתו של זה‬ ‫ל ך כי תכי דבעלמא אמרינן אחריות טעות סופר תא הכי במי‬ ‫אמרינן נבי שט״ח אחריות טעות סופר הוא לפיכך אם ב «‬ ‫ב״ח של טלכר וטרף זה החלב או שבא אחד והביא ראיה ששט׳‬ ‫זה ש ל א ו שלקחומהמלו׳ תחל וכל כיוצא בזה חוזר הלוקףן‬ ‫לגוב׳ דמי השטר מהמוכר אל מנכסיו מדין האדזתו׳ ואס ת צ י ע‬ ‫הלוה שובר ששטר זה פרוע או שמחל לו המל׳ קוד׳ לבן ה״ז‬ ‫מקח טעות והמעות חוזרין ואם היה הלה עני בשעת מכיר׳ ה״ל‬ ‫ככלל אונא׳ הוא ואם מכת ביותר מכדי שויו ואין לשטתת אונא׳‬ ‫דילפיגן מקראי דאין אונא׳ אלא ברבר שגופו מכו׳ וגופו קנוי*‬ ‫ושטרות אין גופן מכור ואין גופן קנוי שאיןעומדין אלא לראייה‬ ‫שבהם ואם העני אח״כ ואינו יכיל להוציא ממנו כלום אין זון‬ ‫בכלל אחריות אפי׳ קבל עליו םתם אחרות בפי׳ דמזל דית׳ גרם ‪.‬‬ ‫לה המוגר שט״ח ומחל אע״פ שקבל עלו אחריות אץ הלקו!‬ ‫גובה מנכסיו שמכר אח״כ אפי׳ אחר המחיל׳שכל אחריווג‬ ‫שמקבלין בשטר היינו אם גמצא שמכי רבד שאינו ש ל או אפ‬ ‫טרפו בעל חוב מוקדם אבל אינו מקבל עליו אחריות אס יעשה‬ ‫שום היזק במה שמכר לו כגון שאם מכר לו כית וקבל ע ל ו‬ ‫אחריות לשרפו המוכר אח״ב אינו גובה ממשעבת אלא מעמידו‬

‫ב ן נת! הש״ח לאחר במתנת ש״מ ומת הנותו שוב היורש‬ ‫אינו יכול למחול דאלמו׳ רבנן מתנה ש״מ כדי שלא תשתף‬ ‫דעתו לפיכך תא עצמו אע׳׳פ שנתן במתנת שכיב מרע יטל‬ ‫ת א לחזור בו ללמלחלו *‬

‫בדין וגובה ממנו כאילו היה גובה מאיש אח ששרפו ומוכר שט״ו*‬ ‫ומחלו נמי חד כאילו שרפו באות׳ שזןה שמחל ואין המחיל׳‬ ‫מבטלת השטר מעיקרו דלימא חספא בעלמא זבין ליה אלא שטר•״‬ ‫מעליא הוה ער ההיא שעתא דמחלל ועל אותת שעה ת א‬

‫‪t‬‬

‫בךז מכנסת ש״ח לבעלה אפי בלא בתיבה ומסירה אינה יכולה‬ ‫לכלחל־ דאליס כה ש־עבודיה דכעלמכח הלקח שהיי ית‬ ‫כירה ואין קנין לאשת בלא בעלה * לאפי׳הכניסך ל מלוה ע״פ כלא‬

‫‪4‬‬

‫מתחייב ומיהו אמ כתב מוכר ללקח בשעת מכיייה אס אחזו׳‬ ‫ואמחול חוב זח הריני משעבד עצמי ונכסי לשלס דמי חוב זת‬ ‫גובה מהמשועבדים ואפי׳ מלקוחות שקדמו למחילתו שהרי‬ ‫שיעבד‬

‫הלכות שטרות‬

‫חושן המשפט‬

‫שיעבד עצמו לאחריות זה בשטר ‪s‬‬ ‫יש מי שאומר שהנותן שטי׳ח לחבירו בכתיב׳ ומסירה‬ ‫וחזר ומחלו חייב לשלם לו• כדין המוכר ש״ח לחבית‬ ‫וחזרה ומחלו *‬ ‫‪9‬ן גר שיש לו מלוה על ישראל בשטר ומכר איתו השטר‬ ‫לאחרים ומת הגר התפקע שיעבוד ת ר שהיה לי על גופו‬ ‫ש ל הלה ונפטר ליה הלוה ש ת א בעצמו זבה באותו החוב ואין‬ ‫ללוקח השטר עליו כלס ‪t‬‬ ‫ל ך ן המוכר שטר חוב לחמרו שיגבה בו מן הלוה אין בו דין‬ ‫אוגאה כדכתיבנ׳ לעיל דילפינן מוכי תמגיו םמכ׳ וגו׳‬ ‫דבר שגופו מ מ ר וגופו קנוי יצאו שטרות שאין גופו מכור ואין‬ ‫מפו קנוי ואין עומדין אלא לראייה שבהם לביבך אפי׳ מכר שוה‬ ‫א‪ !£‬בדינר או שוה דינר באלף אין ל עלו אונאה ויש חולקין‬ ‫ואומרי׳ דאינאה אק בדם עד כרי חצי שוויי; ולא חצי שוויין‬ ‫בכלל כגון שמכר שוה ק׳ בקצ״ט או שוה מאתים במאת ואח׳‬ ‫אבל ביותר כנון שוה מאה בימאתים או יותר או שוה מאתים‬ ‫גמאה או פ ת ת קרוי ביטול מקח ו ת ז ר וצריך להחזיר‬ ‫ל מעותיו *‬ ‫ל ט וכמו שמ״עט הכתוב שטת׳ מאונאת כך מיעטן משמעה‬ ‫שאין צריך ל ש ב ע עליהן דילייגן מכלל ופרט וכלל דעל‬ ‫שור על דמור וט׳ דבר המיטלטל וגופו ממון יצאו שטרות בו׳‬ ‫לפיכך אש הודה במקצתה שיש עליו עד א׳ ה״ז פטור משבועת‬ ‫התורה אבל נשבעים עלהם שבועת תסת אם היתה שפ טענת‬ ‫וכן שבועת הגילגול אע׳יפ שהיא מן התורה נשבעין‬ ‫ודאי‬ ‫עליהם ע״י גילגול במ״ש לקמן סימן צ׳יה בע״ה *‬ ‫ובשם שהם פטורין מן התורה משבועת מודה מקצת ועד‬ ‫‪£‬‬ ‫אחד כ ך הם פטורים משמעות השומרים דקרא בפרשת‬ ‫שומרים כתיב וביון שהוציאן התורה מדין שומרים בשבועה‬ ‫פטורים מכל תגי שומרים דמכלל כל מה שנא׳ באותה פרשה‬ ‫נתעמטו ובאותה הפרשה חייבה התורה השומרי׳ בפשיעה והת‬ ‫מעטה והוציאה בה שטרות בכלל ופרט ובלל שבה לא״כ ממילא‬ ‫נתמעטו שטרות גם מדין פשיעה לפיכך אם היה שומר הנם או‬ ‫שומר שכר או שואל עליהם תגנבו או נאבדו אפי׳ בפשיעה פטור‬ ‫מלשלם מ״מ שומי שכר מפסיד שכרו עד שישבע ששמר כיאוי‬ ‫דסברא הוא שיפסיד שכרו כיון שלא שגזר כראוי שהשכר הוא‬ ‫בשביל שישמור כראוי והרי זה לא שמרם כראוי ובמה יתנו לו‬ ‫שכרו וגם בפשיעה לא פטרינן ל ה אלא מפשיעת שמירה‬ ‫שפשע בשמירה וע*י כ ך נגנבו או נאבדו אכל אם הירקן בידים‬ ‫כגוןששרפן אי השלכן לנהר ומוצא בזה מזיק בידים הוא וחיי׳‬ ‫ואם קני מידו שיתחייב בכל דין השומרים חייב ותהא להתחייב‬ ‫כתשלומין משתעבד על ידי קנין כגון אס יש ערימ בשומר‬ ‫חנם שפשע ובל שכן שלא שמרס מגניבה ואבירה חייב לשלם‬ ‫אבל לענין שבועה שיתחייב אם אין ערים לא מהני הקנין דאין‬ ‫מועיל הקנין אלא על שיעבוד חיוב תשלומין וע״ל סימן ש״א‬ ‫וסימן צ׳׳ה‬ ‫מ א ולענין חלוק שטרות כגון אחין או שותפין שבאין לחלק‬ ‫וישלה; שטתתישומו ב׳־׳ד כל השטרות לפי שורן כל א'‬ ‫לפי קירוב הזמן או ריחוק הזמן ולפי נכסי הלו׳ ואלמותו ויחלקו‬ ‫כגורל שבכל דבי שייך בו ת ן חלוקה ואפ אין בו שיעור חלוקה‬ ‫י ש ב ו ד ק דגוד או איגוד ובשטרות במי א י ת ב ת ד י ן חלוק׳ע״פ‬ ‫שומת ב״ד ואס ת א שטר חוב אחד שאין יבולי! לחלקו בל‬ ‫אחד יכול ל מ ר גור או אגיד ואם אחר ששמו בבית דין וחלקו‬ ‫כגורל נתקלקל ש ט ת של א׳ מהם מזל רע דידיה גרם מכ״מ‬ ‫מחמת חששא זו שיאמר א ר ד מהם שמא יתקלקל אחד מן‬ ‫השטרות אק לבטל החלק׳ מעיקר׳ ׳בשביל זה *‬ ‫מ ב אמר אח׳ נכסי ל פ ל ט שמתח בכלל נכסי הם לפיכך אע״ג‬ ‫דבבריא לא קנו אלא בכתיבה ומסירה כמ״ש ובריא שאמר‬ ‫נכסי לפלוני אינו כלום עד שימכרם לידו חתן לו כתו׳ מ״מ‬ ‫נפקא מיניה בשכיב מרע שדבריו ככתומן וכמסורין דמיא אם אמ׳‬ ‫נכסי׳ לבלוני גם השטרות בכלל וכאל כתב ל ומסרם לידו דמי‬ ‫וכן בעל שסילק עצמו מנבםיאשתו אף שטרות בכלל ומםילק‬ ‫ג״כ משטי־ ירושה שיש לה מאביה כגון שטר חצי זבר שלה‬ ‫אבל אין שטרות בכלל מטלטלין לפיכך אם אמ״ שכיב מרע‬ ‫מטלטלי לפלג• אין שטיות בכלל אע״ג דאמדינן לעיל שטתת‬ ‫בכלל מטלטלי ריתמי נינת רמשתעבדילב״חהיימלעניןשיעבח־‬ ‫דם משועבדים מתקנת הגאונים כמו שאר מטלטל! אבל אינם‬ ‫גבללם בלשון ׳בני אדם בכלל מטלטלי! ובצוואת שכיב‬ ‫מרע אזליגן בתר לישנא דאינשי נ׳׳ל *‬ ‫‪%‬‬

‫‪S‬‬

‫םז‬

‫סימן סו ‪TD‬‬ ‫‪ r t b‬סעיפים‬

‫דעי ש מ ט ה ופרוזבול ובו‬

‫א מן התורה יובל אינו משמט אלא קרקעות שכן משמע‬ ‫הנאמרי׳ ביובל יעויין בפרעה אבל שמטה‬ ‫פשטא‬ ‫משמעת אפי׳ כפפי׳ דכתיב שמוט כל בעל משה ידו ונוי‬ ‫שפירושו הלואות וזה היתה דוקא בזמן שהיה בית המקדש ר ש ב ו‬ ‫ישראל על אתים דכתיב ביובל וקראתם דרור לכל יושביה וגר‬ ‫ו ת ש ו בו בזמן שיושביה עלי׳ ולא בזמן שאי! יושביה עליה‬ ‫ובכית שני אע׳יפ שלא היו' כל יושבי׳ עליה שהרי רובן גשארו‬ ‫בבבל ובצרפת ובספרד ובשאר ארצו׳ מ״מ ביון שמצינו שכשחזרו‬ ‫ועלו מבבל עפ עזרא נמצאו‪ .‬שם מכל יי׳ב שבטים ובנו בית‬ ‫שני וזט לחזור עטרת המלכות ליושנה י״א שהיה נחשב כאלו‬ ‫היה כל יושביה עליה והיה היובל נוהג וכל שכן שמטות אבל‬ ‫בזמן הזה אחר חורבן בית שני שגלינו בעונותינו מארצנו ולא‬ ‫נשאיו שם מכל השבטים כי אם מעט מזער אחד מעיר ושנים‬ ‫ממשכרה ואין כל יושביה עליה איי היובל נוהנ וכיון שהיוןבל‬ ‫אינו נוהג גס שמטת כספים דהיינו סתם שביעית כגון איסור‬ ‫חרישה וזריעה וכיוצא בהן אינה נוהג׳ דהוקשו להדדי־ דכתיב‬ ‫וזה דבי־ השמטה שמוט וגוי כפל הלשון לומר שבשתי שמטות‬ ‫הכתוב מרבד בשמטת קרקעות ובשממת כס?ים ושמטת קרקעית‬ ‫היינו יובל שאין גוהג בו אלא השמטת קרקעות והקישן הכתוב‬ ‫להדדי לומר שבזמן ששמטת ק־קעות דהיינו היובל נוהג גס‬ ‫שמטת כספים דהיינו מתם דיגי שביעית נוהג אבל בזמן שאין‬ ‫היובל נוהג כגון בזמן הזה שאי! יושביה ע״ייהגם שכר‪ ,‬ז•כספים‬ ‫אינה נוהגת מיהו רוב הפוםקי׳ הסכימו שאע״פ שמן התודה אינה‬ ‫נוהגת בזמן הלה מ״מ תקנת חכמים׳ הוא ששמנית כספי׳ תהא‬ ‫נוהגת זכר לשביעית שלא השבי* תתת שביעית מישראל אע״ג‬ ‫רשמטת קרקעית לא תקנו שיהא מהג זבי־ ליובל היינו משוס‬ ‫שלא היו רוב הציבור יבולין לעמוד בי ליאסר בעבודת קרקע שתי‬ ‫שנים רצופות אבל שמגת בספים תקנו שתהא נוהגת זכ•‬ ‫לשביעית וכי תימא א״כ נמצא הלוה גזלן על פי התקנה וח״ל‬ ‫לוה רשע וג־מר אי; זה נזילה הד‪2‬ק‪ -‬ב״ד הפקר תלפי׳ליה מקראי‬ ‫דבל אשי• לא יבוא לשלש׳ ימים בעצת השדי׳ והסגנים יחי־פ הוא‬ ‫וכל רכושו וגומי אי׳נ מהבא דכתיב אלה הנחלות אשר נחלו וגומר‬ ‫ראשי האבות וגומר מה ענק ראשי׳ אצל איות לומד לך מה‬ ‫אבות מנחילין את בניהם כל מה שיי־צו אף הראשי׳ מנחילין‬ ‫את העם כל מה שירצו ההפקר ב״ד הפקר ולפי זה אני׳‬ ‫ב״ד הפיך דקרא דאלה הנחלות‬ ‫מן התורה הפקר‬ ‫בתורה כתיב‬ ‫ב כתיב גבי שמטה ו א ש י יהיה ל ך את אחיך תשמט יח־‬ ‫ופירושו מה שהוא שלך והוא ביד אחיך בתירת הלזאת דהא‬ ‫על כל בעל משה ידו קאי תשממ ידיך ממנו ולא של אחיף‬ ‫בידיך מכאן אבדו המלה את חמדו על המשכון אינו משמט‬ ‫דתה ליה של אחיך בידיך וכן‪:‬קדין אינו משמט אע׳׳ג שהוא מה‬ ‫שלך ביד אחיך לא באה לידו בתור׳ הלואה אבל כלמה שהוא‬ ‫ביד חבירו בתורת הלאה משמט בזמן ב״ה מן לתורה ובזמי הזה‬ ‫מדרבנן אפילו מלוה בשטר שיש לו אחריות נכסים לא אמי־ינן‬ ‫הרי הוא כגבוי והוה‪,‬ליה כשל אחיך בידיך אלא שלך מ ר‬ ‫אחיך הוא דהא מחוס־ גוביינא ומשממ ומשכנתא כמתח ׳׳‪::‬דרכם‬ ‫לסלק המלות בכל עת ש י מ ׳ מעותיי שביעית‪ ;:‬ג־מג־ת לזאין זה‬ ‫קתי של אחיך בידיך שיכול לסלקו בכל עת שירצה ובמקום‬ ‫שאינו יכול לסלקו עד סיף זמנו אין שביעית הבא בתוך זמנו‬ ‫משמטתו חה של אחיך בידיך הוא ואם אינה משכנתא בידו‬ ‫אלא שסיים ל ש ד ה בהלואתו אינו משמט שייחד לו שדה זו‬ ‫לחובו ת י הוא כגבוי מיהו גם בזה י*א דה״מ באתרא דלא מסלקי‬ ‫ליה ולאבאתרא דמסלקי ליה וכל שאיגו יוכל לסלק ו אפי׳ עם‬ ‫אחד הרי הוא כגבוי ואיגו משמט *‬ ‫‪ j‬מי שישלו עיםקאמשל חבימ שביעית משמטתפלג׳דהא‬ ‫קי׳׳ל עיסקא פלגא מלוה ופלגא פקמן לפיכך אותה פלגא‬ ‫שהיא מלוה משמטת •‬ ‫ד מי שהיה שותף עם חמדו והיו מתעסקים יחד בסחורה‬ ‫ובשטרות ונשאי ביד אחר מהשותפין דבר מהשותפות אין‬ ‫שביעית משמטת שאין שביעית משמטת אלא מלוה ולא פקתן‬ ‫בדכתבנו סעיף ב׳ ועיסקי שותפי! מה שיש לא׳ מדו מן‬ ‫השותפו׳ פקדו! רוא *‬ ‫ה ערב שפרע למלוה וקודם שגתלרע מהלוה הגיע שנת‬ ‫השממה אינו גוכה חוגי מן הלוה שכבר נעשה הוא מלוה‬ ‫משעה‬ ‫‪S‬‬

‫הלכות עטרות‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫טמן פז‬

‫ל‬

‫יא כתיבלאיגוש את אחיו משמע איש את אח? ל*‬ ‫בלדבר ששביעית משמטתו ששמטת גי׳כ שבועתו שג׳ וזה‬ ‫יגוש בשביעית אבל ב׳יד נוגשין לפיכך אמרו המוסר‬ ‫דבר השמטה בלומר אפיי דבור שמטה משמטת ואיר דיבור‬ ‫שטרותיולמ׳דואמר לתש אתם גבולי חובי אינו משמט דלא‬ ‫שבועה לפיכך שבועת הדיינין וכיוצא בה שאם היה מודה בו‬ ‫קרינן ביה לא יגוש אלא הבי׳ד הם הנוגשים *‬ ‫יתה שביעית משמטתו משמטת ג״כ שבועתו אבל שבועת‬ ‫המלו׳עלהמשמן אינו נשמט דה״ל של אחיך בידיך י״א‬ ‫יד‬ ‫שומרי׳ והשותפין ומוצא בהם שאם היה מודה בהסלאהיתה‬ ‫דוקא מה שכנגד המשט! חיטוב בידיך ואינו נשמט ומוז‬ ‫שביעית משמחתו לפי שהם פקדון ולא מלוה אין שביעית‬ ‫שהלוהויותי־ משמטוי״אאפייהמשמןאיגו שוה אלא זוז והוא‬ ‫משמטת ג״ב שבועתו * מי שחייב לחבירו ונשבע לשלם לו‬ ‫הלוהו אלף זוז אינו משמט דליי המשכון חשויב במלו מריך ‪4‬‬ ‫אע״ג שהניע זמ;פרעון ההלא׳קורם השביעי׳ והרנשבע שיפרענו‬ ‫י^ ואפי׳ משכנו שלא בשע׳ הלואתוע״יב״ד ולקח ממנו כלים‬ ‫ליום פלוגי והגיע היום ולא פרעו ועבד על שבועתו ובתוך כ ך‬ ‫אע״פ שצריך להחזירם כדיני השבת העבוט מ״מ קנויים לו‬ ‫נכנם השביעי׳ ולא פרעו שביעי׳ משמטתו שלא נשבע זה‬ ‫לפרוע אלא כל זמן שהוא חייב לו לפרוע והכא אפקעתא רמלכא אלא שהוא חוזר ומשאילם לו כסות יום ביום וכסות ליל׳ בלילה‬ ‫ואינו משמט רה׳יל של אחיך מ ר י ך ‪4‬‬ ‫הוא שפטרו ולא גי־ע משאילו הוא עצמו מחל לו הוכו שא;‬ ‫יף הקנת חגות שהוא מקיף לו םתם מעט מעט שישלש לו‬ ‫אין השבועה חלה עליו שת־י זה ימל להתיר שמלתו שלא‬ ‫ובכל יום הוא זמנו אינו נקרא הלואה ואין זה בכלל בעל‬ ‫ע״פ חבש באילו אמר התקבלתי הכי נמי הכא מבא; ואילך אין‬ ‫משה ידו וגו׳ למכך אינה משמגת ואם זקפה עליו במלות ‪£‬י׳‬ ‫איסור השבועה חלה עליו שהתורה פטי־תו וא&קעתא דמלכא‬ ‫שקבע לו זמן ל^רעו והגיע הזמן קודם סוף שביעית היו בכלל‬ ‫הוא ואע״גדשמטה בזמן הזה דרבנן והשבועה היא דאורייתא‬ ‫הלוא׳ ומשמעת וי׳יא שמיר ־‪.‬יבא עמו לכלל תשמן וכת־ בפנקסו‬ ‫אין השבועה חלהדהפקר ב״ר הפקר ג״כ מדאורייתא כרילפיגן‬ ‫כל חשבון יחד מה שהקיף לו מעט מעט מיד מיקרי ה‪£‬א׳‬ ‫לה מאלה הנחלות אשר נהלו ראשי האמת וגו׳ ‪4‬‬ ‫יאע״׳‪-‬י שלא קבע לו זמן לתשלומי! ומשמט *‬ ‫ן תבעווכפי־ ונשבע לו והגיע שמיטה והוא בכפירתו ולאחר‬ ‫וכן שבי ש מ י גם כז אינו בכלל משה י ת ואינו משמט‬ ‫י ^ י‬ ‫עי‬ ‫שעברה השמיטו•‬ ‫ואם זקפו עליו במ־״יה משמט‬ ‫בשעת שמטה לא היה זה ימל לכופר לשלם לו על פי בית דין‬ ‫שלא היה יכוללנוגשו בדכתיבבשבועה ולקח בעליו ולא ישלם ‪$‬ןך וכן קנס של אונס ומפתה ומוציא שם דע אינו בכלל משה‬ ‫ירו ואינן משמטין ואם זקפן במלוה משמטי‪ ,‬ומאימתי ת י‬ ‫כיון •&לקח בעליו השבועה לא ישלם ולא קדינן ביה לאיגוש‬ ‫זקיפה דירת לקרות מלוה משעת העמדה בדין *‬ ‫ג״ב השממה אינה משמטת ואח״כ כשמור׳ אחר שעברה שמטה‬ ‫ין המגרש את אשתו קודם השמיטה אין כתובתה נקרא׳ מלות‬ ‫באילו מלוה חדשה באה לו עליו וחייב לו לשלם אבל אם כפר‬ ‫ואינה משמטת ואם פוגמת כתובת׳ נעש׳הסותר כמל‪.‬׳ וכן‬ ‫וגשבע והוד׳ אח״כאו שכאו עדי׳ קודם סוף שביעית געשה‬ ‫אס זקפתה עליו במלוה שנתנה לו זמן לתשלומין הדי זה מלו*!‬ ‫ע ר י מלוה קורס שהגיע זמן ההשמטה שאין שביעית מששטת‬ ‫ומשמטות קי״ל הבא מכח הגוי הרי ה‪1‬א כגוי לפיכך מי שקנה שטי‬ ‫אלא בסופה• וכשבא סוף שביעי׳ משמט׳ וטעמא עייל סי׳ ל ׳ »‬ ‫מן הגוי על יעדאל חבית אק השביעית משמטתו דתא הגוי לא‬ ‫ךן תבעו ממון וכפר להביא ערים וחייבות‪.‬מד וכתמלו פסק‬ ‫הוי משמיטו וכן מי שעיב בעד חבית גגד הגלי ופרע לגוי ולקח‬ ‫דין הרי זה כגבוי ואינו משמט דבל מעשה ב״ד כגמי דמי *‬ ‫השטר מן הגוי ותבע את חבית באותו השטי־ אין השביעית‬ ‫‪ Q‬המלו׳את חמדו והתנה עשו ע״מ שזאתשממגו שמעי׳שמעי׳‬ ‫משמטתדיש לו כח הגוי אבל אם פרע סתש בעדו ולא תבע•‬ ‫משמטתו שאיןהטביעית מסורה בידו שימל הוא להתנות‬ ‫באותו כת שיש לו מן הגוי הוי כהאת היא ומשממת ‪4‬‬ ‫עליה שלא תהא השביעי׳ משמטת והי׳זמתנה עלמה שכתיב‬ ‫בתורה והמתנה על מה שכתוב כתורה ת;או בטל שאין זהבית יךן כבי* כתבנו בסעיף א׳ התפקר ב״ד הפקר ת א מן התורה‬ ‫לפיכך כשיאו חז״ל שנמנעו העם מלחלות זה את זה‬ ‫אבלאמ אמ־ עי׳מ שלאישמט הוא חוב זה אפילו בשביעית‬ ‫דחששו פן יעכבנו מלשלם עד הטמעית ואז תבא השביעית‬ ‫התזה מקבל על עצמו לחייב עצמו בממון מה שלא חייבתו‬ ‫ותשמטנווהיו עומ־ים על מה שכתוב בתורה השכד לךפןיהית‬ ‫התורה אין שביעית משמטתו שחייב הוא ־לקיים תנאו שקבל‬ ‫על עצמו שכל תנאי שבממון קייש שכל ארם יכול לוותר על דבר עם לבבך כליעלוגו׳ עמדו והתקינו לכתוב פרוזמלבמ׳^י‬ ‫נוסת כסעיף הסמוך בע״ה וכשהיה לו פרוזבול למלל׳ לא לתת‬ ‫סמלנו שזיכתה לו התורה' וכן •אש כתב בשטר לשון פקדו! אינו‬ ‫אלתה הלוא׳ סשמטת וזת פירש לשון פרוזמל פרח הוא לשון‬ ‫משמט דלהכי‪..‬כתב לשו! זה של פקדו! ברי •שלא ישטט וה״ז‬ ‫תקנה למל הם עשירים להוי פירוש פרוזבול תקנ׳ ת א לעשירים‬ ‫קבלו על עצמו שיהא אצלי בתור׳ פקדו! שחייב עצמל עליי‬ ‫שלא ימנעו עיר מלהלוות רעבת על גזה שכתוב כתור׳ ואיתי‬ ‫אחריות *ומכאן נתפשט היתרבמדיני׳אלו שגובי! כל השטרות‬ ‫הפרוזמל כיון שהוא מפקיע כח הליה צ ת ך שיהא נכתב בב״ד‬ ‫שעכ״ה עליהם שמעית שסומכין על יפיי לשונות הרבה שאני‬ ‫חשוב רתיני בפני שלשה ש י ת בקיאי! בדיני׳ ובענק פרוזבול‬ ‫כותבי! בישטתת שבידעתס לפרשם או כאילו אמר עי׳מ שלא‬ ‫תשמטגי ב טביעי׳ או שמפדש׳ן א־תו בל׳ פקדי! כאילו קבל עליו ויודעים עני! שמטה והטחום רבים עליהם באותה העיר וי״א‬ ‫דכזמן הזה שאין השמטה אלא מדרבנן נכתב בכל בית דין‬ ‫הלוה שיהא אצלו בתורת פקדו! שקבל עלץ את־יות וכה״נאבל‬ ‫כאמת טועין הש שאין לשונו׳ השטת׳ משמעותן כן ולא יפה שהם שלשה וכתב מורי מהרמא״י ז״ל שכן יש להקל‬ ‫בזמן הזה ‪4‬‬ ‫הס ע‪-‬־ש־ן שכב״ כתב הישב״א שאף במקום שנהגו לכתוב‬ ‫»‪ g‬וזה נוסח לשונו פליני ופלוני ופלוני הדיינים שבמקום פ־יוני‬ ‫כשטתתיהן אחד מאלו הלשונות שאינו משמט ואפי׳אםהיתה‬ ‫מוםינילכם כל חוב שיש לי על פלוני ועל צלוגישאנבנו‬ ‫גווגתסמשוש שלא ישתמט בשביעית ובשטר אחד שלא נכתב‬ ‫תנאי זה בפירוש לא אמרינן כשאן רנכתב דמי אע״ג דלענין כל זמן שארצ׳ ומתבין דברים אלו וחותמין ״מש׳ נ׳ הדיי‪-‬ים‬ ‫בעצמן שנעשה מניהס או שנים עדים עדאו הענין במ״ש‬ ‫שאי־דב־ים אמי־ינן כן כרלעילסיף סימן מ*ב הכא לאאמי־י׳‬ ‫בסעיף כ״א ויכול למסור להם כך בי; חומתיו שכשטתת בין‬ ‫הכי שצריך להוותי בפירוש דלא דמי שביעית לאחריות דהתס‬ ‫חובווגיו שבעל פה ואז אינן משמיטין כיון שהוא מ ד ב״ד‬ ‫קתמא דעתית אאחיתת דלא שדי איניש ;־זי בכדי אבל לעני!‬ ‫ל‪-‬וגשםולא ת א וביית א״כ מה צורך לתקנ׳ הלא דאורייתא‬ ‫•^ביע־ת אפילו אש כתב אחד מאלו •הלשונית ב ת ר הוא דלאו‬ ‫אסיק דעתיה אשביעית בשעה שהלוהו ולא כיון בלשונות אלו ה א ידוקא איש את אחיו ולא ב ת די! כדכתמבן סעיף י׳׳א‬ ‫דמדאורייתא צ־יך שית‪1‬וששט־ותיומת ולמיס ־! לידב״רשהם‬ ‫אשמעית אס לא שפירש בן בפירוש שמתבין כן משום שלא‬ ‫יגביהו ועוד חובת שבעל פה לא היה יכול למסור לב״ר ומן‬ ‫ישמט בשביעית ומנהגיגו שאין אנו חוששין כלל לשביעית‬ ‫התקגה ואילך אפי לא מסר לב״ד שטתתיל אלא כתב להם כן‬ ‫קולא גדולה היא לעמר על ד מ י חכמים שישבה מיתה בידי‬ ‫דילוי״אאפי׳ לא כתב אלא אמר להס כן כעל פה סגי ועוד‬ ‫שמים וישכנו נחש וגדולי חבמים האחרונים הם דמנו יוםףקולין‬ ‫כאמיר׳ זו יכול ג׳יב למפר־ להם חובותיו שבעל פה מן התקנת‬ ‫בשורש צ״ב ורבעו ישראל הנקרא• רבי איס־יל בעל תיומת‬ ‫ואילך ועידיש בו קולות אחתת שיחבארו לפנינו בע״ה*‬ ‫הדשן ז״ל בסי׳ ש״דחתת• דרכים לקיים המנהג אבל הם דחוקים‬ ‫ך ת״ח שהלוו זה את זה ומשר דב^יו לתלמידים ואמר מוס־־ני‬ ‫מאור וגם תיוויית ליתינהו אליבא דהלכתא ועיין שס‬ ‫לכם שכל תבשישלישאגבנוכלומן שאלצ׳ א״צ לכתיב‬ ‫כדבריהם ותמצא שאין לגו על מה לסמוך וקי״ל לפי החשבון‬ ‫שוס פתזבולמפגי שהש יורעיס ששמטת כספים בזמן הזה‬ ‫הצודק שעכשיו בשנה זו ש ת א שנת שנ״ה היא שנת השמטה‬ ‫מדבריהם ובדמים בלבד היא נדחית וי״א שכל אדם ג״כ יוכל‬ ‫• המלוה את ח מ ת וקבע לו זמן רעשי־ שנים או פחות או‬ ‫לומר דבריו בעל פה ב‪.£‬י ב״ד ו‪:‬זה\לא״צ לכתוב פרוזמלואין‬ ‫יותר באופן שודאי הגיע שנת השמטה תוך הזמן אע״גדלסוף‬ ‫חילוק בין אם המלל׳ בעיר הדינים אל קא ולא עוד אלא שיוכל‬ ‫אתי לירי גגישה השתא מיהא לא קריגן מ ה לא יגישזאין‬ ‫לימד‬ ‫שביעית הכאת בתוך הזמן משמטתי ‪4‬‬ ‫ה י ד ה‬

‫א‬

‫י‬

‫כ‬

‫א‬

‫י‬

‫י ם‬

‫א י נ י‬

‫‪3‬‬

‫ד‬

‫ה‬

‫א‬

‫י‬

‫‪,‬‬

‫‪1‬‬

‫‪4‬‬

‫הלכות שפרות‬

‫חושן המשפט‬

‫לומר בנפני׳ ב׳עדים אפיל שלא בפני הדיינים אני מוסי־ חובתי‬ ‫לב״ר פלוני שבעיר פלני וסגי‬ ‫יש מי שכתב ענין פרוזבול כך הוא הולך המלה אצל ג׳‬ ‫בא‬ ‫ע־ים וי״אאפי׳ לשנים ואומי* הוו עליםהדי וחזו דאנא‬ ‫גזכדנא פרוזבול קמי שלשה דיינים דאיבון פלוני ופלוני ר־לני‬ ‫דיעים שבמקים פלוני ודי לו אם יחתמו אלתס עדים כלשון זכיון‬ ‫עדות בו׳ ואי רתמו ביה דייני בלשון דיינים כגון בי דינא הוינא‬ ‫מ ׳ טפי מהניא ומעלי ואין צריך שמערים ‪4‬‬ ‫אין כותבי! פרוזבול אלא על הלוה שישלו קרקע משום‬ ‫בב‬ ‫דאז חשיב החוב מבוי ביד ב״ר ולא קרען מהלא יגיש‬ ‫מיל׳ אפי׳ קרקע כל שהוא םגי דהקילובה רבנן משושדקרקע‬ ‫כל שהוא שיה כל החוב דאין אונאה לקרקעות ואפילו אין לו‬ ‫אלא עציץ נקוב מונח ע״ג יתירות באויר אע״פ שאין מקום‬ ‫העתידות ש ל בגי ואפי׳ אין ללוה קרקע כלל ויש למי שחייב‬ ‫ל שגם הוא משתעבד למלה משום דר׳ נתן או שיש ל ק ר ק ע‬ ‫לע־־ב או למי שחייב לו ביתבין ואפילו אין לזה ולא לזה ויש‬ ‫ל למלה או למי שחייב לו ומזבחו ללה אפילו על ירי אחר‬ ‫ואפילו שלא בפניו ה״י היא כאלו היתה של לוה דקיל הוא‬ ‫שהקילו חכמים בפרוזבול דאע״פ שחוב הי׳ לו יבול לזכותו‬ ‫והרי יש לו קרקע ללה וכותבי! עלה פרוזמל מיהו אם הלוה‬ ‫בבנינו וצווח שאינו רוצה יזמת בקלל‪/‬ע של אחרים אין מזמן‬ ‫לארם בעל ברחו ‪4‬‬ ‫אפי׳ השאיל ללה מקום שיעמיד ע ל ו תנור או כיריים‬ ‫^‬ ‫כותבין עליה פרוזמל וכ; השמרו ל קרקע כותבין ‪4‬‬ ‫כר וכן אם היתה לו שדה ממושכנת מתבין עלי׳ פדוזפול ‪4‬‬ ‫כ ה כותבי! לאיש פרוזבול על נכסי אשתו ולאשה על נכסי‬ ‫בעלה וליתומים על נכסי אפוטרופוס ‪4‬‬ ‫ב ן חמשה שלוו מאחד אפילו ישלו שטר על כל אחד ואחד‬ ‫בפני עצמו די לו בפרוזבול אחד שיכתוב מוסרני לכם בל‬ ‫רוב שיש לי על פלוני ופלוני מ ׳ והוא שישלו קרקע לכל אחד‬ ‫ואחד ואם ל ו בשטר אחר אפי׳ אין קרקע אלא לאחר מהם‬ ‫מתבין פרוזבול על כולם דהא קיי׳ל ה׳ שלוו מאח׳ נעשו‬ ‫אחראין וע־באין זה לזה והוו לתו כלה אחר ‪4‬‬ ‫כז והי שהלוו לאחד כל אחד ציימן פ׳וזמל ‪4‬‬ ‫בךן יתומים קטנים שיש להם מלה כיד אחרים אי! צריכין‬ ‫פרוזבול משום דקי״ל מ ד אביהם של יתומי׳ ושטרותיהס‬ ‫וכל אשיי לים במסוריןלב״ד דמי ואי׳ שמט׳ משמטו חובותיה׳‬ ‫מי שחייב לק־פה של צדקה אינו משמט דלא יגוש את אחיו‬ ‫כתיב ואין צדקה נקרא אחיו ‪4‬‬ ‫ב ט יתומים נחלים שיש להם מלוה שירשו מאביהם ביד אחרים‬ ‫טענינן להו שמא היה לאביהם פרוזבול ואינו משמט או‬ ‫שמא התנה אביהם שלא ישמטנו בשביעית דקל הוא שהקילו‬ ‫בהשמטת כספים בזמן הזה שהוא דרבנן ‪4‬‬ ‫ל אע״ג דשאר דיני שמטה מתחילין בהתחלת השנה השביעית‬ ‫וגוהגין כל השנה בדמשמע מפשטא דקרא השני ״־ כם^ים‬ ‫אין שביעית משמטת אלא כסופה שכןהוא משמעות פשטי׳דקרא‬ ‫דבתיב מקץ שבע שנים תעש׳ שמט׳ וזה דבל השמט׳ שמוט כל‬ ‫בעל משה ידו דמשמע בל משה ידו איבה משמט אלא מקץ שבע‬ ‫שנים דהיינו בסופו לפיכך המלה את חמדו אפילו בשביעית‬ ‫עצמה גובה חובו כל השנה אפיל בב״ד וכשתשקע החמ׳ בליל‬ ‫‪v‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫ראש השנה של מוצאי שביעית אבד החוב ונשמט ‪4‬‬ ‫ל א וכל זמן שהוא יכול לגבות החוב יכול לכתיב פרוזבול וכן‬ ‫הוא המנהג בא״י וסמכותי׳ לכתוב פרוזבול אפילו בערב‬ ‫ראש השנה של מוצאי שביעית קודם שקיעת החמ׳ וכל שכן‬ ‫קודם לב; אפי׳ הוא תוך שנה השביעית ‪,4‬‬ ‫ולא לחוב‬ ‫ל ב פרוזבול אינו מועיל אלא לחוב שקדם לו‬ ‫שנעשה אחר כתיבת הפרוזבול דהיאך ימסרנו לבי׳ד‬ ‫והוא עדיין איגו חייב ל לפיכך פרוזבול המאוחר כגון שעומד‬ ‫בנים; וכתיב בו זמנו מאייר פסול מפני שבאיחורו ייפה כחהמל׳‬ ‫שלא ישמיט אפיל החובות שיעשה מיום הכתיב׳ עד היום הנכתב‬ ‫בפרוזבול וזה אינו בכחו ללאו כל כמיניה למכור לב״ד חוב שעדיין‬ ‫אינו בידו אבל המוקדם כשר דמגרע כח המל׳ שאינו משמט‬ ‫אלא החובות הנעשים קודם זמן הנבתב בפרוזבול והחוב שעש׳‬ ‫אחר אותו הזמן הוא משמט והרי גרע כחו ותע״ב ‪4‬‬ ‫לג גאמן אדם ל מ ר פרוזבול היה לי ואבד אפי׳ בלא שבועה‬ ‫דמון דדב^ איסיי־ יש כאן ותקיגו ליה רבנן פרוזבול שיבא לו‬ ‫בהיתר חזקה היא דלא שביק התיר׳ ואכיל איםיר׳ ולא עוד אפיל‬ ‫כאילאטעיןפותחין ל משוס פתח פיך לאלס ואומרים ל שמא‬ ‫‪k‬‬

‫לד‬

‫סימן סז סח‬

‫פרוזבול היה לך ואבר ואס אמר כן נאמן בלא שבועת *י׳יא‬ ‫שצי־יך שבועת היסת מיהא ואם לא פתחו ל הב״ר ויצאמב״ד‬ ‫וחזר ואמי־ פרוזבול הייה ל ואבד אם היא קורם נלכק דין‬ ‫נאמן דאמרינן מ מ ד הואדאדכר אנפשיה אבל לאחר פסק דין‬ ‫אינו נאמן שאיו אומרים כיון ששתק בשעת פכק דין הרי הוא‬ ‫כמוהה שלא היו ל פרוזכולועכשיו מענת שקר׳ א ג מ י ר ‪.‬‬ ‫וכן אם אמר המלו׳ תנאי היה בינינו שלא תשמטני‬ ‫לך‬ ‫בשביעית או הקפת חנות או שאר דברים שאין שביעית‬ ‫משמטת» נאמן במגו דאי בעי אמר פרוזבול היה לי ואבד ‪4‬‬ ‫לה ובן אס הוציא פרוזבול בפנינו וטע; הנתבע ואמר מלו׳ זו‬ ‫שהוא תובע אותי בה אחר שנכתב פרוזבול זה הית׳נאמן‬ ‫התובע במגו ראי בעי לא היה מוציא הפרוזבול ואמר פרוזבול‬ ‫היה לי ואבר דהתם נאמן אע״פי שאין אנו יודעין הזמן שכתוב‬ ‫בו ח״נ הכא נאמן שקודם לפרוזבול הלוהו *‬ ‫לן המחזיר שטר חוב שעברה שמטה צריך שיאמר לו המל׳‬ ‫משמט אני ובבי־ נפטיית ממני ואם אמר ל הלוהאע״פ כן‬ ‫רצוני שתקבל יקבל ממנו מיהו לא יאמר לו בחובי אני נותן לך‬ ‫אלא יאמ־ אע״פ דשלי הס במתנה אני נותן לך החזיר לו חובו‬ ‫ולא אמי־ ל בן יכול להיות עיניו תליות בו ומסבב עמו דכיייס‬ ‫עד שיאמר ל שלי הם ובמתנה נתתים לך ואם לא אמר ל כן לא‬ ‫יקבל ממנו אלא זה יחזור ויבול מעותיו וילך ל *‬ ‫שטר חוב שעברה עליו שביעית ולא נכתב עלץ פרוזבול‬ ‫לן‬ ‫הואיל ונמחל שיעבודו של שטר הרי גופו של שטר הוא‬ ‫של לוה שהוא נתן שכר הסופר ומוציאין השטר מהמלה‬ ‫ומחזירו ללה‬ ‫לך! המוכר שטר חוב לחבירו ועבר׳ עליו שמטה לאחר‬ ‫המכירה אין הלוקח חוזר על המוכר שהרי הלקח פשע‬ ‫בעצמו ואיהו דאפסיד אנפשיה שלא עשה פרוזבול אבל אפ‬ ‫בבר היתה עברה עליו שמטה כשמבמ טוענין ללקח שהמוכר‬ ‫שמוכרו לו פרוזבול היה ל ואבד שכל מה שיכול המוכר לטעון‬ ‫טוענין ללקח ואם הודה המוכר שלא היה לו פרוזבול אם אין‬ ‫למוכר נכסים אינו נאמן שאין אדם נאמן בהודאתו לחוב לאחרי׳‬ ‫ואס יש למוכר נכסים נאמן ונפטר הלוה והמוכר ישלם ללקח‬ ‫שהרי הטעהו שמכר לו שטר שנמחל שיעמדו בחזקת שהיה קייס‬ ‫כתב הרא״ש בתשובה כיון דהאידנא לאשכיחי כותבי פרוזבול‬ ‫ונם אין אסור דהשמטת כספים ׳ידוע להמון העם ולא מחזיקין‬ ‫ליה לאיסירא דלהדרו כתר התורה ולכתוב פרוזבל כשהיה בא לפני‬ ‫אחד וטוען פרוזבל היה לי ואבד הייתי שואלו מהו פרוזבול ולמה‬ ‫כתבת אותו ומי הוא שכתבו לך עד שהיה נתפש בשקיו‬ ‫ומעוללא זכה בפני אדם באשכנז בטענה זו עכ״ל יבןגי׳ל שיש לדון‬ ‫במדינות אלו שידוע שרובם או כולם ואפי' לומדים אין גיהרין כו‬ ‫נ״ל וטעם דמנהג דידן עיין בתרומת הדשן סימן ש״ד ובמהרי׳י׳ק‬ ‫ש ו ר ש צ י ב וע״ל מה שכתבתי בסעיף ט׳ ‪4‬‬ ‫‪k‬‬

‫‪k‬‬

‫פח‬

‫דין ש ט ר ו ת ה ע ש ו י ץ‬ ‫ובו ב ' ס ע י פ י ם ‪:‬‬

‫בערכאות‬

‫ש ל גוים‬

‫שטר שכתוב בכל לשון ובכל כתב אם הוא עשוי בתקו}‬ ‫א‬ ‫שטר ישראל שאינו יכול להזדייף ולא להוסיף ולא לגרוע‬ ‫והיו לו עדיו ישראל שיודעים לקרותו וידעו מה שחתמו הרי הוא‬ ‫כשר וגובה בו מהמשועבדים דבעדים שראו וחתמו ת ל י הענין‬ ‫הגעש׳ ומה לגו ללשון שבו או לכתב כיון שאינו ימל להזדייף‬ ‫והעדים כשרים אבל שטרות שחותמין מ גרם פסולים שהרי אין‬ ‫כאן עדים כשרים שנעשה זה הענין בבניהם חוק משטרי מקח‬ ‫וממכר ושטרי חובות דאיןקנין השיעבו׳ נעשהע׳׳י עדי השטר‬ ‫אלא ע״י נתינת המעות ואין השטר אלא לראייה לפיכך מכשרינן‬ ‫ליהומהימנינן למה שכתוב בו אע״פ שחתמוהו גרם והוא שנתן‬ ‫המעות כפניהם וכתבו בשטר בפנעו מנה פלוני לפלגי כך‬ ‫וכך דמי המכר או כך וכך הלוה לו בפנינו וגם‪,‬דוקא ש״הא השט׳‬ ‫נעשה בפני הערכאות דהיינו עדי נרם חתומין על השטי־ ואחייב‬ ‫יביאו השטר אל הערכי שהוא דיין ממונה על פי המלך ומקיים‬ ‫אותם דחזקה דאי לאו דיהבי זוזי קמייהללא הוו מרעי נפשייהו‬ ‫וכתבי ליה שטר הואיל וידעי שהשופט הממונה צריך לקיים‬ ‫אותם וגם השופט קיים אותם ודאי קושטא קחתמי וצריך ג כ‬ ‫עדי ישראל שיעידו על א ל הגרם שהם עדי השטר ועל זה השופט‬ ‫שלהם שקיים עדותם שאינם ידועים בקבלת שחרואזגובין מבגי‬ ‫״‬

‫חורין‬

‫לבוש עיר שישן‬

‫הלכות ששמת‬

‫סימן סח סטי‬

‫דאמריגן כשמכרו בפני עדי ישראל תיבה בו ה׳ימ כ ש ה ע ל ם‬ ‫החתומים בו הם שמות מובהקים בגיות ואין דרך ישראל לקרוו*‬ ‫באותן שמות או‪ .‬במקום שאין ישראל רגילין לחתום בשטרות כלל‬ ‫אז הם כשרים לגבות בו מבני חורי כמי בשטרי מכר העוליש‬ ‫בעי־כא ת ילא אמדינןכיוןשהעדי גויםחתומייבו היה ליה מזוייף‬ ‫מתובו דאמריגן לעיל כשטרי קגין שאסולין לכ״עדאפי׳רבי אליעזר‬ ‫מלדה בל דטעמא מאי פסלינן כשעדיפ בפוליס חתומים בו משים‬ ‫דילמא אתי לממס־ קמייהו והבא כיון שהחתומי׳ בוהפ שמות‬ ‫מובהקין שהם של גויס וכן נמי במקום שאק ישראל רגילין‬ ‫?חתו‪ .:‬ליבאלמיהש דילמא אתו למסמך עלייהו שיחשבו שהם‬ ‫ישראלים שהבל יודעין שחתימין שבו הס גרם ולא אתו למסמך‬ ‫עלייתו אבל בשמות שאינן מובהקין לגיות דוקא בגון שיגילין‬ ‫לקרלת באותן שמות לישראל ג״כ כמי׳ לגייס והוא כמקים‬ ‫שרגילין ישראל לחתים אפי׳גמסרו בפני עדי ישראלפסליגן להוא‬ ‫‪.‬ולא גבי בהו אפי׳ מבני חורי אם יכפור הלות דחםפ' בעלמא‬ ‫גינת דגזרינן בהל נמי דילמא אתו למיסמך עלייהו שיחשבו‬ ‫שהם ישראל אבל למגד במובהקין אטו שאינן טובהקין או אודא‬ ‫דאין רגילין ישראל לחתום משום אתרא דיג ילין כללי האי לא‬ ‫גזדינן שטר העשוי בערכאות והלוה כופר בו נאמן השופפו‬ ‫להעיד שהוא כתבו דודאי לא מרע גפשיה להעיד אם לא היה‬ ‫כתב ידו* שטר העשוי בפגי גוים אפיי הדיוטת והלוה בעצמו‬ ‫דתופ עליו אע״פי שאינו יודע לקרותו חייב כבל מה שכתוב בו‬ ‫דהרי ‪,‬יראי קראוהו בפניו והוא האמיגו וגמר בדעתו להתחייב‬ ‫בכל מת שכתו׳בוועל רעת זה חתם כבר כתבגו למעל׳ דשטרי‬ ‫הודאות שנעשי בכניהם לראייה כגון שטרי הודאות פרשן‬ ‫שהודה בפניהם שפ יעי כשרים ג״ל דוקא שכתיב בי שפלוני‬ ‫בעצמו עמד בפניהם והודה שפלוני פרעי דלא מרעי נפשייהל‬ ‫אם לא היה בן האמת שהוא בעצמו ‪-‬עמד בפניהם והודה אבל‬ ‫אם לא כתוב בו שעמר בעצמו בפניהם אלא כתיב בו ראינו‬ ‫כתב ידו בערים שהעידו עליו או ראעי שט^ בעדים שהית כתוב‬ ‫בו כן ובאו בפנינו יהודי׳ כשרים והעירו על השטר שכך היה‬ ‫כתוב בו שפלוני פטר את נ לוני כו׳ והעתיקו שטר זה בפנקס׳‬ ‫למען יעמיד ימים רבים לראייה וכן כל כיוצא בזה ונאבד השטר‬ ‫ש ל יהדות והנתבע רוצה לפטור עצמו בפנקסם ג״ל אפי׳ חתם‬ ‫עריו השופט וכל העלכאות הממוני׳ מפי המלך כעצמו והם‬ ‫מוחזקי׳לכל בנאמנות ושאינם מקבלים שוחד אין יזה ממש‬ ‫שכיון שבדיניה׳ הם מכשירין לעדות אפי׳ קרובי׳ אפי׳ פסולים‬ ‫חיישינן שמא אותן היהודים שהעידו בפניהם קרובים או פסולי‬ ‫ואין בעדותן ממש בדיני ישראל ולאו כל כמינייוזו אפילו בדיני‬ ‫דמלכות׳לאכשורי כםילימ או קרובים דהת־ר׳ כםלתינהו בישראל‬ ‫נגד ישראל ואם כת־ כ בפנקס בפירוש נקיבת שמותם פלוני‬ ‫ופלוני העידו על השטר שהוא השר בכל דיניי הנהוגים בישראל‬ ‫אז ודאי לא מרעי נפשייחו ואמת ודא שפלוני ופלוני עמדו בפניה׳‬ ‫והעידו ואם אנו מכירי! אותו פלוני ופלוני שהעידו שהפ בשרים‬ ‫לעדלת הרי זה כשר לאם לאל אין בי ממש ג״ל'‬

‫חורין ולא ממשעבדי דעדיגרם לא מפקי׳קלא בין היהודים ולא‬ ‫יד^ו הלקוחות להזהר ואם חסי־ו שטרות הגוי׳ דבי־ מכל אלל‬ ‫לדי הם כחי־ס וכ״ששטיותהגעשיפ במקום קימץ פסיליהם בלא‬ ‫קיום השופט ש;הם שלא יועילו כלום ואפי׳ דנו כבר הערכאות‬ ‫על <צי אזת* השטר והחזיקו הקונה במקחי אינו כלום ומוציאין‬ ‫קמקח מיד הקונה וי״א דסתם ערכאות לא מקבלי שוחד וכיון‬ ‫שנעשה־ *פניהם אפילו בלא עירי מסירה ישראל גובין אפילי‬ ‫ממשעבדי מפני שמה שנעשה בערכאות נעשה בכרסום ויש לו‬ ‫קול ואפי׳ אין השופט התום לקיים עדי‪.‬השטר אלא בל שנעש׳‬ ‫בעגיהערבאית לא מרע נפשייהו לשקורי ואפי׳ נפיק עלייהי קלא‬ ‫דמקבלי שוחד להטות משפט מ״מ לעדות שקר לא מרעי נפשייהי‬ ‫<אין צריך שיהא כתוב בו שראו נתינת המעות אלא שאנו םומכין‬ ‫על ׳חזקה שלא כתבו אלא אייכראו נץין חילוק בין רתום עליו‬ ‫עד אח׳ גוי או שניט ביון שנעשה לפני הש^פט אבל אם כתבי‬ ‫סופר הממונה מפני השוג־ט שלא ב^ני השופט אעו כלום דהפיפר‬ ‫אינו מוחזק לכתוב אמת מיהו סופר המלך במקום שיש דינא‬ ‫דמלבותא להכשיר שטר הגעש׳ ע״י סופר המלך כשר משום‬ ‫דינא דמלמתא ועייל סימן שס״ט וספר העיכי בכותבי! בו‬ ‫ב ל ד ב ד ב ש ־ כשטר הע יכי דנ־סתמא לא היה כותבו בם‪;,‬רואלא‬ ‫אס •בן־הוא אמת דלא מ^ע נפשיה וספריה וכל זה רוקא בשטרי‬ ‫מקח וממכר ושטרי חובות שאינם אלא לראייה כמו שאמרנו‬ ‫אבל שטי־יימת״ית־בגין שדי נתונה לך שעיקר הקני! נעשה ע״י‬ ‫זזשטי והם הת־מים בו ובן ׳שפדי הודאות שפלוני הודה לפלוני‬ ‫שחייב לו שאין חשיעמד שעליו חל אלא על ידי ההודאה שהוד׳‬ ‫בפגיהס שהרי לא ראו גת‪/‬תהמעו לבןפש־לת שנעשים בעדים‬ ‫שלהם שכל אלו אינו משתעבד בהם אלא ע״י שגעש׳ בפגיהת‬ ‫שהרי •אפ היה געשה בלא עדים כלל לא היה בהם ממש לעיכך‬ ‫אעי׳^ישיש כהב בל הדרבים שמנינו בכשרות הע־כאות ואפילו‬ ‫במסרי ג*ני עדי ישראל שיבולי! לקרותו וקראוהו הרי הם כחרס‬ ‫ובאילו נעשו בלא עדים דמו כיון דלאו בני ביית ניגהו ואעי׳פי‬ ‫שנמםי־ו בפני עדי ישראל כיו; שבתוכו נחתמו עדי גויס •ה״ל כשט׳‬ ‫שמזוייף מתומ דמודהמה ר׳ אליעזר שאין עדי מסירה כרתי‬ ‫דילמאאתו למימסי קמייהו הי׳נ חיישען דילמא אתו למימסי‬ ‫קםיית ללא ימס־נל כפני עדי ישראל ולא‪ ,‬יהיה שום ׳ממשות‬ ‫בקני; ויטלנו‪-‬שלא כדין ושטרי מחילות שנעשים בפגי העיבאות‬ ‫וכן שטיי הודאות פיעין שנעשו בפניהם כשיים שדברים אלו ג״כ‬ ‫אין השטיייות אלא לראייה דהא אם היה מודה בהם שעשאו בלא‬ ‫עדים היה צריך לקיימם ולא איברי םהרי אלא לשקרא יכן שטרי‬ ‫מתנות שכתיב בהם שגת‪:‬׳ לו בחזקה או בקנין סודר ולא הקנה‬ ‫לי בשמי זה הני שטרות גם כן אינם אלא י־אייה כמו שטרי‬ ‫מכר להלואות ומגדים וכן צוואת ש״מ דדבייו בכתומן וכמסורין‬ ‫דמו ואין השכדעישה הקני; אלא דבור המצו׳ עושה הקנין ואין‬ ‫השפר אלא לראייה בעלמא הערבי מעיר שכך צוד‪ .‬ונאמן דלא‬ ‫מרע נפשייהווהווד ליה כשטר מכד וכשר ומקום שהנהיג המלך‬ ‫שלא יעשו שט׳־ות אחר ם אלא יבתמ הבל ב‪<:‬י העייכאות כל‬ ‫השטרות העשויין בפניהם כ‪-‬רי׳ אפי׳שטיי מתנות משום דיגא‬ ‫דין הוציא עליו כ ת ב ירו מקויים או בלתי‬ ‫דמלמת׳ וע״ל ס מן שםי׳ט כרין דינא דטלכותא וכל שטר סט‬ ‫שמבשיי־ין משים רינא דמלכותא אם לא נכתב כהוגן לפי דיניהם‬ ‫מקףים ודין טענת פרעתי ומורה מקצת‬ ‫אע״פי שנכתב מדגן לפי דיננו פסול דלא נכשיר שטרות שלהם‬ ‫ו ב ו ר סעיפים ‪:‬‬ ‫ייתי מהמ עצמם *‬ ‫מישלוהמחבירו ולא עשה לו שטר בעדים אלא ‪.‬כתב לו‬ ‫א‬ ‫ב אם לא ידעורייני ישראל לקמת שטר זה הנעש׳ בעי־־כאו׳‬ ‫בכתב ידו שהוא חייב לו אע״ג דמן התירה היה לו לגבות‬ ‫של גוים שהבשדנו למעולה נותגין אותו לקרותו ב גדם‬ ‫אפי׳ מ; המשועברין דהא ק׳׳׳ל שיעבודא דאורייתא בדבתתננא‬ ‫וקורי; אותו זה שלא בפגי זהוה׳יל כמסיחים לפי תומן ומגבי ביה‬ ‫לעיל סי׳ ל״טסעיף א׳ רבנן תקנו‪.‬שלא יגבה אלא מבני חורי‬ ‫מכני חיי־ימשוס דלית ליה קלא ולפי ד‪.‬י*א אפילי ממשעבדי‬ ‫ולא מ ‪.‬עברי משום דלית ליה קלא הלקוחות לא ידעו להזהד‬ ‫ביון שנעשת בערכאות דאית בהס פרסום שטר שעדיו גוים‬ ‫ואי; חלוק בין שכתב אני פלוני הבא על החתים מודה שאגי‬ ‫שנתנו הלוה ליד מלוה או חמוכר ליד לוקח בפגי מ עדים‬ ‫מיעדאל ביון שאי‪-‬י •אלא שטר ראייה אע״פי שאיני עשוי חייב• לפלוני מגה וחתם שמו למעה בין שכתוב בכתב יד אחר‬ ‫והוא חתב למטה וה״ה אם לא חתם שמי למטה אלא כתב אני‬ ‫מדכאות של גויס אלא בהדיוטית ואין בי כל הדברים שמנינו‬ ‫פב״פ חייב לך מנה אלא שבזה יש חילוק שכשחתם למטה אפי׳ כל‬ ‫ה״ז גובה מבני חורין דלאגרע מהודה ב ?ני הישראלים בעל פה‬ ‫ואמר אתם עדים ולא גזר ינן‪,‬הכא דילמאאתי למסמך על העדים העליון חוא כתב יד אחר גיבה בו אבל כשחתם שמו למעלה צי־יך‬ ‫שיהא הכל בכתיב׳ ידו דשמא חתז‪ :‬הוא שמו בבדי בראש‬ ‫החתומים בו דאמרינן הואיל ושטי־ ראייה ה־ א לבשיכ׳ לכלל‬ ‫המגי ה שלא לשיש חוב מצאו זה וכתב תחתיו מה ש־־צה‪ ,‬הוא‬ ‫שיצטרכו לראיי׳הב׳יד יחקרו היטב אם נמסר בפני בשרים אי אס‬ ‫או אחר אבל כשהכל היא כתב ידו ליכא למיחש לזיופא ואפילו‬ ‫דעדים החתומים כשרים אם לא מה שאין כן בשטר קנק שאין‬ ‫לא כתב שמו בראש השטר ולא חתם למטה אלא שכתב בכתב‬ ‫צריכין להיית שם אלא בעלי הדבר יהעדי׳ אזגזדינןדילמאאתי‬ ‫ידואגי חייכ לפלוני כך וכך כיון שהוא כתב ידו חייב לפיכך‬ ‫הבעלי דבי לסמוך על אלי העדים החתומים לכדמס׳ קמייחי‬ ‫ולא יהיה ממשו׳בקנין במ״ש למעל׳ והוא שיהיי העדים שמםר הפיתקות שמוציאין השותפין זה על זה^היאיל והוא כתב ידם‬ ‫אפי׳ אין מחתימה כלל אי^אקבלתי מום פלוני כך וכך גיביןכו‬ ‫בפניהם יודעים לקרות וקראוחו כשמסרו בפניהם ויהיה כתיקון‬ ‫מבני חורין דמוןדכתכ ידו מעיד עליו׳ היי הודאה גמורה ואינו‬ ‫שטר ישראל שאינו יכול להזדייף ולא להוסיף ללא לגרוע בל‬ ‫בגון שלאהגיחל חלק הרכה מן השטר לעדים וכה״ג ^ לי״אדהא נאמן לימד עליהלהר״ם מיהו אין בו אלא דין מלוה על פה‬ ‫‪4‬‬

‫‪k‬‬

‫‪k‬‬

‫‪7‬‬

‫י‬

‫‪,‬‬

‫‪#‬‬

‫חושן המשפה‬

‫הלכות שטרור*‬

‫בעדם שיבול לטעו} פרעתי ‪%‬‬ ‫‪ 5‬אפי׳^קיים בב׳יד שהוא כתב ידו אינו גובה לא מן תורשי׳‬ ‫ולא מן הלקותת אלא ממנו מבני חורי אם הודה שלא פרע‬ ‫אבל אם טוען פרעתי נאמן ונשבע תסת ונפטר ואפילו כתב לו‬ ‫בכתב ית חתימת ית דלמטה תעיד עלי כמא׳ עתם כשרים‬ ‫אפ״הלא הוי אלא כשאר כתיבת יד ונשבע ונפטר ואינו יבול‬ ‫ל מ ד שטרך בית מאי בעי שאינו ת ש ש להנית בית כיון שאינו‬ ‫שמד גמור בעתם ואם מודה ל מקצת נשבע שבוע׳ דאותיתא‬ ‫כמ׳׳שבע״הבדין מודה מקצת סימן פ׳יז ואם כופר ואומי שאינו‬ ‫בתב ית ומעולם לא הלה ל אס נתקיים בב*ד או שערים‬ ‫מעידים שהלא כחב ידי תחזק כפיןומשלם ואם לאו נשבע היסת‬ ‫ונפטר דתה כמללה על פה סתם בלא כתיבת יד דמי יימר שזה‬ ‫כתב ידו* ואם טוען ואמר אמת ת א כי ת א חתימתי אבל מעולם‬ ‫לא חתמתי על תדאת הלואה אלא שכחתי מה שאסרו דח״ל לא‬ ‫לחתום איניש אדיש מנילתאוכו׳וחתמתי שמי בכדי בסוף מנילי‬ ‫אחת והיתה חלק למעל ואיפשר שמצא׳ וכתב עלה מה שרצי‬ ‫אבל ברי לי שלא לויתי ממנו נשבע תסת ונפטר במגו שאם תה‬ ‫רוצה תה אומר פרעתי‪.‬ונשבע תסת ונפטר מיהו לא מהניא‬ ‫טענה זו בנ«ו אלאבטוען ודאי לא ליתי ולא חתמתי לשםד‪1‬דא׳‬ ‫ונשבע בודאי שלא לוה ושלא חתם לשם הודאות הלוא׳ מעולם‬ ‫אבל אס טוען טענת איני יודע על הלא׳ לא מהניא דה״ל‬ ‫חחתימ׳ ודאי וההלא׳ ספק ואין ספקמוצי׳ טית ודאי וכן אם‬ ‫מוען אמני תתה הודאתו זאת ביני ליינו אבל לאליתי הלא׳ זו‬ ‫מעולם גאמן ג״ב בהיסת במגו שאם חיה תצה היה אומר פרעתי‬ ‫ואם כתב בו נאמנות אם נתקיימה חתימתו אינו יבול ל מ ר פרעתי‬ ‫רהא האמינו עלו ל מ ר שלא נפרע ואיל פרעו ייא היה מניחו בידו‬ ‫שהוא מתייר׳ שמא ״תבענו שנית כיין שיש מ נאמנות ואס‬ ‫‪ «6‬נתקיימ׳ חתימתי וטען פרעתי גאמן בשבועת תסת במגו שאס‬ ‫דיה מצה היהאומרמזוייףהואואקזה חתימת יריונםהנאמנית‬ ‫לא נתתי לך ואין טענתו שאמר פרעתי סותרת תדאתי בכתבו‬ ‫שהאמינו עליו לומר שאינו פרוע שאפשר אע״פי שהאמינו‬ ‫&דעו ולא תבע שטת לפי שהיה בטוח כו שלא ייכל לקיימו‬ ‫אלא על פיו רהא גאמן למר‪3‬רעתיבמגו דמזוייףהוא וע״לסי׳‬ ‫קכ״ו סעיף י׳יג וי׳יד אם נאמן לומר טעיתי במגו דפרעתי‪.‬‬ ‫‪ %‬כתב ידו שתחתי׳ עדים אחר חתימתו לא לקיים החתימה‬ ‫החתימן אלא לקיים העניןוה־י הוא שטר גמור ואינו נאמן‬ ‫לומד פרעתי ממעמא דאי׳כ שטרד בידי מאי בעי *‬ ‫ך פנקם של חשבון שחתמו ע ל ו בעלי הדבר והחתימו עד אחד‬ ‫עםחם ה״זהעד ת א כמו ש ל ש •בינותם ועדיף מעד אחד‬ ‫דעלמא כוון שהם עצמם חתומים בו וה״ל כשטר גמור ואינו‬ ‫נאמן למר'פרעתי כל זמןשהפנקם ביד חבית שהנאבמושתה‬ ‫מ ד שליש מחמת העד שבז *‬ ‫ך המיא כתב יד הלה על יוו־שיו אע״פי שהם מודי» שהוא‬ ‫כתב יד אביתם אנו מוענק להם שמא הוא פתע ופטורימ‬ ‫אף משבועת היזדשי׳ שלא נתקנ׳ שבועת תםת אלא לנטען אבל‬ ‫לא על תורשין והא התקנו שתיורשין נשבעין שבוע׳ שלא פקדנו‬ ‫אבא היינו כשבאין לגבות בשטר שהניח להן אביהן אבל להחזיק‬ ‫‪ 0‬ה שבידם אפי׳ שבוע׳ לא בעו אלא מארימין םתם במעמד‬ ‫היורשים שבל מי שיודע כממון זה אמ ת א פרוע שיודה ואם‬ ‫אינו פרוע שיעיד וגס תורשין ׳יאמת אס יודעי׳ שאינו פרוע »‬ ‫ואס ת א תיך הזמן של הפרעון שכתוב פו הואיל ומודים שהוא‬ ‫כתב יד אבית׳ או שנתקיי׳ כתב יד אביה׳ גובה מהם ואם אק‬ ‫מותם שהוא בחב יד אביהם וגס לא נתקיים כתב יד אביה׳‬ ‫אע״פי שהוא תוך הזמן חיישינן שמא פרע ופטות׳ אע״פ שחזקה‬ ‫אין אדם פורע תוך זמגו ה״מ בשטר גמור ולא בכתיבת ית אלא‬ ‫מחרימי! סתם במעמר תורשי׳ אם שום אדם יודע שאביה׳ חייב‬ ‫חוב זהילא פרע יאם ת י ה החייב וציה בחולו שהוא ת י ב ל‬ ‫כך יכך בכתב ידו אי שגירות כ ד שישל׳ וםתבגיחיוולאשלם‬ ‫(‬

‫ככל ענין חייבי׳ לשלם *‬ ‫ן ראיבן שהיציא פסק ד ן על יירשי שמעין שאביה׳ נתחייב ל‬ ‫שבועה על עסק תביעת ממי( והיורשי׳אומרי׳ שמא נשביי‬ ‫לך או שמא פרע לך פטורי׳ גי׳כ אף כלא שביע׳ אלא מחרימין‬ ‫‪0‬תם במעמד היורשים בדלעיל * כתב לו בכתב ית שחייב ל‬ ‫ונתנו בפני עדים ־הדיי זה שמר חוב גמור דהא קי״ל עדי‬ ‫ממידה כרתי בכל השטרות ואיט נאמן לומר פרעתי וגובה בו‬ ‫אפי׳ ממשעבדי ‪«,‬‬

‫ע דין מלוה על פה ואם אכדלואל תפרעני‬ ‫אלא גפני עדם ובו וסעיפים‪:‬‬

‫סימן סט ע‬

‫אטדז חז״ל אסור לאדם שילה מעות יפצירו בלא עיים‬ ‫א‬ ‫אפי׳ לת״ח ש י ש ל ז ו ש שמא מחמת מיידמ שיבאו ללוה אי‬ ‫הת״ח יהיה מ מ ד כגירםיה יבא הלוה לידי שכחה שישכ׳ כמזל‬ ‫הלוהו לו או לפעמיי ישכח אפי׳ אם הלוהו לו כלום או לא‬ ‫ובשיתבענוי‪3‬זעוןלהדי'םמחמת שכחתו ויבא לידי מחלוק׳ ולכך‬ ‫אמרו חז׳׳ל המל׳ להכירו בלא עדים עובר משום לפני עור לא‬ ‫חתן מכשול ונורס קללה לעצמו כי מתוך שכחת הלו׳ כשיתבענו‬ ‫לא זו שישכח ויטעין להד׳ים ולא ישלם לו אלא אפילו הבריות‬ ‫יקללהו על שתובע מזה דבר שלא הלוהו מעול׳ לפיכך לא ילונו‬ ‫‪,‬אלא על משכון שכשיש ל משכק לא יוכל הלוה לטעון שכחתי‬ ‫ועוד שהמלו׳ יהיה נאמן בשבועי כמה הלוהו עד כדי דמי• המשכון‬ ‫כמ׳׳ש בע״ה אבל המל׳ בשטר ה״ז משובח יותר ממלה על משכון‬ ‫דגם במשטן איפשד שישכח כמה לוה ממנו ויבאו לדי מחלוקת‬ ‫לפיכך המלה בעדים ובשטר הוא טוב יותר ואם הלהו בעדים‬ ‫בלא שטר ובלא קנין זהו נקרא מלה על פהוא״צ לפורעו אח׳יב‬ ‫בעדים ויכול לטעון ולמר פרעתיך שלא בעדי׳ וישבע שבוע׳‬ ‫היסמ ויפטד אבל אס קבל קבין בפני ערש אפיל בלא שטר‬ ‫לא יוכל ל מ ר פרעתי דהוי׳ כשטר משום דהא ק*ל שכל קנין‬ ‫לכתיב* עומד ואם כרעו היה לו לחוש שמא כתבו העדי׳ ונתנו‬ ‫לו השטר והיה למר ל ת ן ל ש ט ר י אותן ל ש ו ב ר לפיכך אינו‬ ‫נאמן לומר פרעתי כשקבל קנין ויש תלקק וע׳׳לסי׳ ל״טםעיף‬ ‫ה׳ וכל מקום שנאמן ל מ ר פרעת נאמן לומר מחלת ל‬ ‫אעי׳פי שטעגת מחילה טעגה גמע ת א מ״מ נאמן במגו שהיה‬ ‫יכול ל מ ד פרעתי וישבע תסת ויפטר *‬ ‫טען ואמדפרעתיך בפגי פלגי ופלגי לכתחל׳ אומרים ל‬ ‫‪j‬‬ ‫ברר דבתךוהבא אותם העתמ ויהיה ג״ב תוחלתו כשיביא׳‬ ‫שלא יצטרך לשבע ויפטר מ״מ כיון דק״ל שאין צדיך לפורעו‬ ‫בעדיםה׳ילהפ״יע׳ לפני העת׳ מילתא דלא רמיא עלה ראיגיש‬ ‫ולאו אדעת׳ ויכול להיות שפרעו שלא בעדי׳ והוא סבור שפרעו‬ ‫בעדי׳ לפיכך אם לא באו העדי׳ או אפי׳ באו והכחישו ואמרו‬ ‫להר׳׳ג לא פרעת בפניט ישבע היסת ויפטי כדת אם אומר‬ ‫שהוא הזמינם י^ךשיתיו עדיס שפרעו אם באווהיחישותתיב‬ ‫לשלפרהאודאי כפרן הואוע״ל ת ש סי׳ ע׳יה *‬ ‫ן‪ .‬אמר לו אל תפרעניאלאבעד׳צריך לפורעו בעתם ואס אמר‬ ‫אח׳>כ פרעתיך שלא בערים אינו נאמן והמלה גובה ממנו‬ ‫בלא שבוע׳שביוץ שהתרה כושלאילפורעואלא בפני עדיםאנן‬ ‫מהדי ד א ל פרעיה לא ת י פרעיה אלא בפני עת׳ וכיון דליבא‬ ‫עדים אנן סהת דלא פרעיה ובמקום דאנן םהדי אין מקום לשבועה‬ ‫ולהאיטעמאאין חלוק בין שאמר לו אל תפרעני בעדים בשעת‬ ‫הלאה בין שאמר לו כן לאמר הלאהידעבד לה לאיש מלוה‬ ‫ובכל עת שיאמר ל כן ואפילו לא קבל עליו לעשות אינו רשאי‬ ‫לשנות ואס אמר ששינה ופרעו שלא־ בעדם אנן שהתדשקודי‬ ‫קמשקר וגובה ממנו בלא שבועה טען ואמ עשיתי כן כמו שאמרת‬ ‫ופרעתיך כפני פלגי ופלני והלכו למדינת הים או מתו חריזה‬ ‫נאמן ונשבע שמעת היסת ונפטר וכן אנ‪ 5‬אמר אל תפרעני‬ ‫אלא בפני תלמידי חבמיס או בפני רופאים סתם ולא פירש‬ ‫בפני איזה ואמר כן עשיתי פרעודך בפנית״ח או בפני רופאים‬ ‫ואותם שפרעתיך כפניהם מתו או הלכו׳ למדינת הים היי זת‬ ‫נאמן ונשבע היסת ונפטר דכיון שאומר שקיים התראתו ופרעו'‬ ‫בפני עתם מה ל לעשות יותר כ‪ :‬העדים מ־פו למו׳ וכי בשביל זת‬ ‫יפסיד וואאין סברא לומר שתיב לכתוב שובר ולשומת לעול«‬ ‫ואין להקשות אי׳ב כי טעי! פרעתיך ביני לבינך כלא עדי׳ יה*‬ ‫נאמן ל מ ר כן במגודאי בעי אמר פדעתיך בפניפלני •ופלוני‬ ‫ומתו או הלכו למדינת הים דאין זה מט טוב תותי׳־ נוחלו למרי‬ ‫פרעתיך ביני לבינך ושבחתי ההתראה שומרית בי לפרעף‬ ‫בעדים ממה שיאמר פרעתיך בפני פלוני ופלוני ומתו כי יאמר*‬ ‫עליו הברץת דדוצה לשוך ירחיק עתו אי נמי לפי הטעם‬ ‫שכתבתי לעילדכיון שאמר ל אל תפרעני אלא בעדים אנן‬ ‫מהדי דלא פרעיה שלא בערש ואין כאן מנו כלל דה״ל מגו‬ ‫במקום עדים *‬ ‫‪1‬‬

‫ד אמר לואלתפרעגי אלא בפגי פלו׳ ופלגי ואמ׳ לופרעתיך‬ ‫בפגי אחרים אם באו אותם אחרים והעידו שפרעו בפניהם‬ ‫נאמגים ופטור דלאו משום שפסל עדים אחרים אבד ‪3‬ן אלא‬ ‫ודא׳ לו מקום גפני א ל וה״ה אחרי׳ רק שלא יהא נאמן ל מ ר‬ ‫שפרעו ביגל לבין עצמו מיהו אס יאמר הטלה אמת פרעתי‬ ‫מעות כפני אלו‬ ‫העתפ‬

‫לכוש עיר שושן‬

‫הלכות שטיות‬

‫‪o‬‬

‫‪p‬‬

‫ע עא‬

‫ב האדמהני נאכזנרת בלא‪.‬קנין דוקא שהאמינו בשעת הלאו!‬ ‫ו ז ע ד & פלוני ופלוני שייחד ל המל׳ נאמן המל׳ לומר בשבועת‬ ‫דודאי שעל מנת כן הלוהו ואם לא היה מאמינו לא הלה‬ ‫חיסתשמחובאחד קבלם וחייב לשלם לו זה החוב ואם אותן‬ ‫‪1‬זעדים‪#‬אומי שפרעו בפנינו אינם בפנינו אלא מתו או הלכו לו אבל אס האמינו לאחר הלואה ולא קנו מ>נית לא משתעבד‬ ‫וע״ל סימן ס״ב סעיף א׳‬ ‫למדינת הים בכל עגין אינו באמן אפיי לא אמר המל׳ בחוב‬ ‫>‪1‬חר קבלתי׳ אלא אומר שלא פרעו צריך לשלם ל ואין המל' ג הא דמהני נאמנות בנגד עדים הי׳!מ בשמעידי׳ בפנינו פר;•‬ ‫שהרי לדבי זה האמינו ופסל כל העדים אבל אש העידו‬ ‫צריך לישכע שמפני זה יחד ל עדיו שלא יוכל לדחותו ולומר לו‬ ‫גרעתיך גפני אודים ואם אסרפרעתיך בפני פלוניופל׳שייחדת עדים בפנינו הודה המלה שפרעו'נאמנים שלא פסלם אל«‬ ‫לי והם מתו או הלכו למדיני הים נשבע היסת ונפטר שהרי אמר לפרעו אבל הודאה מילתאןאחריתי היא ולזה לא פסלם וכן אמ‬ ‫שקיים תגאל • ואם מודה שלא פרעו אלא שאומר לא אפרעך עד העיד ש מ ח ל ל החוב בפניהם נאמנים יותר מן המלוה רזה ודאי‬ ‫שיבאו פלו׳ ופלי שיחדת לי ואפרעך בפניהם כדי שלא תחזור מילתא אחריתי היא ולזה לא פסלם וכן כ־ כיוצא בזה דאין‬ ‫ותתכעגי שנית ותאשר מה שאתן לך עכשיו על החוב אחר נתתיו הנאמנות אלא למה שהאמינו עלו ולא יותר כגון מי שקבל‬ ‫?יךאק שומעי! לו אלא פורעו בב״ד והם כותבי! ל>שפרעו בפניהם מעות בעיסק׳ והאמין לנותן עליו ועל יורשיו לומד שלא אירע‬ ‫ודיו תהי שהחנ׳ עליו שלא יפרעני אלא בפני עדים א ל ילא בפני הפסד באותו ממון ובכל אשר יאמר בעיקר הממון יהא נאמן‬ ‫אחי׳ב נפטר המקבל והגיח ממון ביד אחר והנותן אומר שהו«*‬ ‫עדים אחרים על ב״ד לא התנה שלא יהו נאמנים ‪4‬‬ ‫ך‪ ,‬אמר ל אל תפרעני אלא כפני פלוני ופלוני ופי־עו ביניו מעסק השותפו׳ ושהוא שלו לגבות ממנו מעות שותפת ושהוא‬ ‫נאמן על זה מחמת שהאמינו המקבל עליו ועל יורשיו אינו‬ ‫לבי‪-‬ו והוא מודה לו אלא שאומר שקבלס בתורת פקדון‬ ‫נאמן בזה אפי׳ היה המקבל חי שזה לא נכלל בלשון הנאמנות‬ ‫ולא בתדת פירעון עד שיכאו פלוני ופלוני שייחד ל לעדים ובתוך‬ ‫שהאמינו שלאאיעו הפסד אבל לכל מה׳עכתוב עליו נאמנות‬ ‫כך ׳‪.‬א‪-‬סו המעות מידו והוא לא היה עליהם אלא שוכד חנם‬ ‫ותובעו שיחזיר וינרענו אין במדיו כלם מאחר שקבלם והלה לא מהני כגון אם כת׳ לו שיהא נאמן כמה הוציא הוצאות ושחדים‬ ‫מהני כמו שמהני לעיקר הקרן שכל תנאי שבממון קיים ‪4‬‬ ‫כתור !־קרון מס־ן לו היי ׳*יעו! ודבי־ים שאימר זה אינם יכלם *‬ ‫ף והמדקדקים אם האמינו את המלה עלהס במלה על פת‬ ‫ן מי שנמחק שמרו וכתבו ב׳־׳דשטר אחר על דרך שכתבנו‬ ‫כשפורעי! אותו עושין שובר מכתב ידו של מלות על‬ ‫לעיל םי׳ מ״א דינו כמלות בשטר ואינו יכול לטעון גרעתי‬ ‫חליל טוען אחד מעשה ב״ד וק״ל דדטוען אחי־ מעשה ב׳יד לא הנאמנות ותו ליכא למיחש למידי ואם לא האמין הלוה את המלות‬ ‫אמי כלום ויש מי שאומר דהוא הרין אם תבע את חבירו על פה עליו אלא הלוהו סתם אם היא מלה על פה נשבע היםת ונפטר‬ ‫ונתחייב לו בדין ולא היה בידו לפר״עווכתב׳לו מעשה בייד אם ואם הוא מלוה בשטר והשטר בידו והלה טוען פרעתי לא נפטר‬ ‫«ען אחייב פרעתי אינו באמן וגובה אפיי מהלקוחות מי שמכר הלוה בשבועת היסת דא״כיאמר הלה ש ט י ד בידי מאי בעי‬ ‫שדהו באונס ומוסר מודעה קודם לכן בעני! שהמכר בטל אלא כיו;׳ שהשנדבידו נשבע המלה שלא נפרע וצריך זה‬ ‫לשלם לו ואם האמינו עלו גובה בו בלא שבועה‬ ‫המעות של האונס שביד המוכר שנתן לו בעד השדה יש להם‬ ‫דין מלוה על פה ואינו טורף ממשעבדי בכח השטר שבידו ךן ואם פרעו בפני עדים ואח׳יכ חזר המלה ותובעוואומ׳שלא‬ ‫נפרע מתיבין אותושצ^יך לפורעו שנית מחמת שכבר‬ ‫שאין לו רק שטר בלל כיון דשלא כדין כתבוהו שלא ניתן לכתב‬ ‫וגג נאמן לומר פרעתי ים! הדין בכל ש ט י שלא ניתן לכתב האמינו הלוה ופסל כל העדים* מיהו אע׳׳פ כן יכול הלוה לחזר‬ ‫ולתבוע את המלה לדין י ואומר ל כ ך וכך אתה חייג לי מפני‬ ‫שאין בו ממש כלל ואפי׳ לראי׳ בעלמא אין בו ממשות לפיכך‬ ‫ראובן שמכר קרקע לשמעון וכתב לו שטר מכיר׳ עליה ומסרו שפ־יעתיך ב׳ פעמים אם הודה חייב לשלה‪ .‬ואס בפר ישבע היסת‬ ‫לידו אבל עדיין לא החזיק בקרקע והקונה עשה שט־ הודאה על כך שלא פרעו אלא פעם אחתיאע״פי שפר**״ תחלה בפני‬ ‫בעדים למוכר שכל זמ! שיפרעני הוא חייב להחזיר אותו שטר עדיה אינו יכול להוציא ממנו ע״פ אותן העדים כיון שכבי פסל‬ ‫עליו כל העדים שיאמרו שפרע זה החוב והאמין למלה מ״מ מת‬ ‫מכירה ושאות׳ מכיר׳ אינו כלם ובטל׳ היא למפרע ולקץ הימים‬ ‫שהאמינות כבר קיים ושלם לו פעם שנית ותביעה זו לא גרעה‬ ‫גקש שמעו! הקוני לירד לתוך הקרקע והוציא עליו המוכר שטר‬ ‫משאר תביעה דבעל פה שצייך ל ש ב ע היסת ולפטי לפיכך‬ ‫וזהודא׳ וטוען שכבר פרעו ותבע ממנו שטר מביר׳ שהניח בידו‬ ‫על אמונתו דיגאהוא שאין באותו שטר המכיר׳ ממש דהואיל אם כתב לו בנאמנות שיהא נאמן עליו בלא שום שבועה קלת‬ ‫וחמורה ושום גלגול בעיים א״צ לישבעלאבתחלת פרעו! ולא‬ ‫ואין הביקח מקח לא ניתן השטר לכתב והמעות שביד המוכר‬ ‫אינם אלא כמלל׳ בעל פה ויכול ממר פרעתי ונשבע היסת ונפפד * בסוף הפרעון\צנד שכתוב בו שיהא המלה נאמןעליו כל זמן‬ ‫שלא נכתב עליו תכי־א בו׳לא עליו עלהשטר ממש קאמר אלא‬ ‫״‬ ‫לולו שהאמין למללה ב ע ל פה למה מועיל עליו על החוב קאמר ואפי׳ נכתב במקום אחר סגיאאי׳כפירש‬ ‫‪ #‬א‬ ‫בהדיא שיהא השובר כתוב על זה השטר ממש שאז צריך‬ ‫נאמנות ובל כ״ג סעיפים‬ ‫לקיים תנאו מ״מ אס הביא עדים שפרעו בפניהם מתני דהוי‬ ‫א מלה שהתנה עם הלה שיהא נאמן לומד שלא נפרע אע״פ כאילו אמ׳ אל תפרעניאלא בפגי פלוני ופלוני ופרעו בפני עדים‬ ‫שטוען הלוה שפרעו לא משגיחי! ביה והיי זה בוטל בלא אחרים ובאו והעידו שפרעו בפניהם שפטור כדכתיבנא לעיל‬ ‫סימן ע׳ סעיףד׳וע״ש ‪4‬‬ ‫שבועה דבל תנאי שבממון קיים ואפי׳ היא מלוה על פה והוא‬ ‫ן ואין הנאמנות מועיל שלא להח־ים דדם סתם ואפילו אם‬ ‫שיש למלוח עדים שהאמינו עליו אבל אי לבא עדים שהאמינו‬ ‫פירשו בפירוש שפטרו משבועה ומחרם ובא הלוה להודים‬ ‫והלה מודה שהאמינו אבל פרעו נאמן במגו רלא האמינו ועי׳ל‬ ‫מימן ס׳יט סעיף ב׳ וגם כשיש עדים למלה שהאמינו והביא סתם אין המלה יכול לעכב עליו ו ל מ י הוציאגי מן הכלל שלא‬ ‫דללה עדים שגרעו אינו נוטל כלס שלא האמינו‪.‬אלא עלו ולא האמינו לגזול את ש ל ואם לא גזל אין עליו עונש החים ולמה‬ ‫על העיי׳ ואם התגה עמו שיהא נאמן כשני ערים אע״פ א״כ יעכב אבל להדירו בקבלת נדר אינו'יכול שכיון שפטמ‬ ‫משבועה נדי בבלל שבועה הוא ‪4‬‬ ‫שהביא עדים שפרעו ואפי׳ הביא מאה עיים שפ־ע בפניהם‬ ‫ן ובי מתרים םתם לא למאכל מאן דגזליה אלא יאמי כל מאן‬ ‫המלות ; א ‪ :‬יותי* מהם ונוטל בלא שביעת שכיון שהאמינו‬ ‫ראיתיה לגזיליה בידיה ולא מהדר וטעמא דלישנא רכל‬ ‫כשני׳ שהיא עדות שלם לקי״ל בכל מקום ששנים הם במאה לא‬ ‫אמריגן הכא העמד אלו מגד א ל ודל כל הערים מהכאוחזר מאן רגזליה משמע שאינו מבקש אלא לקלל הגזלן על שגזלו‬ ‫אע״פי שלא יחזיר לו ולפי האמת אין זה כוונתו אלא שישיב לו‬ ‫להיות מלה על פה בלא עדים אלא כיון שהתנה שהאמינו הוה‬ ‫ליה כאילו פסל הלה על עצמו כל עדים שבעולם ולא יהיה את הנזילה ולפיכך יאמר כל מאן ראיתיה לזילה בידיה ולא מהרד‬ ‫הכי והכי להוי כדי שמי־־את העוגש ישוב את הגזילה ‪4‬‬ ‫נאמן עליו שום אדם א י ד רק המלה בעצמו ואפי׳ אם יח‬ ‫ךץ י׳יא שאקי־שות לב״ד ליתן ישות להחי־ים בציבור לכל מי‬ ‫ללוח שום מגו שהיה אפשי למיפנדעצמו בטענה את*ת ל‬ ‫מהמנינןלה שפרע אפי׳ במגל שהטעני בעצמה שפיע הוא ‪ ,‬שיבוא ליאמ־ כתבו לי פתק׳ דלטותא ותנו ל רשות‬ ‫גגד הנאמנות שהאמינו עלו ה״ל במגו במקום עדים דכיקדהאמינו להחרים בצבור אלא אובדים לאם אתה תובע אדם ידוע הרי‬ ‫עליו והלה אימר שלא פרע הוי כמו׳ אנןסהדידלא פיעכדי׳א דין ביניכם ואס לאל שאינך תובע אדם ידוע אלא אתה חושד‬ ‫דאמי ליה מהימנה ל כבי ו ד י דהוי עדות שלם ואין צדיכין ייתיי קצת בני אדם הבא את כולם לב״דושם תקלל אותם כרצונך‬ ‫אבל אם אמר מהימנתלי כתלתא ופרעיהבפני ד׳ הר׳ נאמנים אבל בציבור מת ל י לקלל ע ב ד ך אבלליתימיס שבאי בטענת‬ ‫ייתר ממנו שכיון דסתם עדות בשנים פגי והוא נדדת לדעית אביהם אי האפטיופוס ואמת אין אנו' יודעין אצל מי •יש‬ ‫למויישנובלום בותבין פתקאדלטותאומחדימין• להם בצבור וי״א‬ ‫ללמד כבי תלתא הרי דעתו סמוך על ריב רעות ולא על סתם‬ ‫שמתנין רשות לכל אדם להחרים בצבוךאףר עדותו וכן נוהנין‬ ‫ערלת וארבע עדיפי מתלתא ומהמני ייתר ממנו ‪4‬‬ ‫ע״ל*‬ ‫י‬

‫‪1‬‬

‫‪fc‬‬

‫;‬

‫ץ‬

‫ז ן‬

‫ה‬

‫א‬

‫הלכות שטרות‬

‫חושן המשפט‬

‫ע״לסי׳ ט״ז סעיף ג׳ ואם אחד רוצה לצאת מבית הכנסת כשזה‬ ‫מחרים יש לב״ד לומר לו ולמה אתה יוצא כדי להזהירו אבל‬ ‫מ״מ אם לא רצה להתעב׳ אין מונעין אותו מלצאת שאפילו‬ ‫יצא בשעת החרם חל עלע חרם שכל חרם שבית דין גודין‬ ‫אוםל אין צריך לבעל דין לענות אמן ואף אם יהיה במצולת הים‬ ‫החרם חל עליו >‬ ‫שטר שיש בו נאמנות והלוה מוציא בתב יד המלוח שקבל‬ ‫ט‬ ‫ממנו סכום פלוני ביום פלוני וסכום פלוני ביום פלוני'ולפי‬ ‫אותו כתב לא נשאר לו בך וכך והמלוה טוען שאותו הכתב הוא‬ ‫מעסק אהד אבל שטי־ זה עדיין בתוקפו ובנאמנות אין שומעין‬ ‫לו דמה דביתבין נאמנות בשטר מועיל לענין שלא יוכל הלוה‬ ‫להשביע את המלזה שלא נפרע שטרו אבל אינו מועיל בנגד‬ ‫עדים דטפי מעדים לא המניה כמ״ש בסעיף א׳ דהיבא דאיכא‬ ‫עדים דפרעיר; לא מהימן למימרסטראי גינהו וה״נ שכתב ידו‬ ‫מעידו שקבל ממנו כך וכך אינו נאמן לומר של עסק אחר היה*‬ ‫• שטר שיש בו נאמנות למלוח גגד הלוה ויצא מתחת יד‬ ‫אחר יש מי שאומר שאין הנאמנת מועיל‪.‬‬ ‫* א שטר היה לראובן על שמעון ומת ראובן קודם שהגיע זמן‬ ‫הפרעון הכתוב בשטר ותבעו היורשים את שמעון לפרוע‬ ‫השטר וטען שמעון שכבר פרע לראובן לפני מותו ומרא׳ כתכ‬ ‫פדעון ועדים חתומים עליו ושואל אדרב׳שיחזירו לו את השטר‬ ‫שפרוע הוא ויורשי ראובן אובדים שעדם שחתמו על הפרעון‬ ‫ערי שקר הם ינותנין במה אמתלאות מוכיחות לרבייהם חרא‬ ‫חזקה אין אדם פורע תוך זמנו ושאר אמתלאות מוכיחות ששטי־‬ ‫הפירעון מזייף הוא יתברר הדבר בדרישות ובחקירות דאע״ג‬ ‫דק״ל הקובע זמ! לחבירו אינו נאמן לומר פרעתי תוך הזמן היינו‬ ‫משום דםתס בני אדם אינ׳ פורעי! תוך הזמן אבל אס יש עדים‬ ‫שפרע אין להכחיש עדים בשביל חזקי שאין אדם פורע בתוך‬ ‫זמנו דלפעמי׳ נמצא שפורע אפי׳ תוך זמנו ובן בשביל אמתלאות‬ ‫אפי׳ מוכיחות אין לפסול עדים ולהוציא ממון באמתלאות אלא‬ ‫אם אחרי הדרישורעוהחקירות ירא׳ לב״ד שהעדות מכוונת חייבים‬ ‫להחזיר השטר ללוה‬ ‫שכדאע״פי שיש בו נאמנות אינו גוב׳ מהיתומי׳ הקטני׳‬ ‫*ב‬ ‫כי אולי כשיגדלל יחקרו וימצאו שובר או עדי פרעון*‬ ‫שטר שיש בל נאמנות זינמצא המלל׳ כפרן בעדים ברבי‬ ‫‪y‬‬ ‫אחד מענייני השטר אע״ג דקי״ל הוחזק כפרן לממון זה לא‬ ‫הוחזק כפר! לממון אהד הבא אבד נאמנות מכל השטר דאנן‬ ‫סהדי שודאי לא האמין לכפהן שמה שדרך הלו׳ להאמין למלוה‬ ‫משום דמן הסתם כל ישראל בחזקת נאמנות קיימי וזה אורלעי‬ ‫גרעיה לנאמונתו מכאן ואילך לכך אינו נאמן עוד *‬ ‫י ך שטר שיש בו נאמנות ומנהג המקום הוא שרדב׳ סופרים‬ ‫כותבין נאמנות בלא שאלת והמלכת הבעלי׳ אלא לשופרא‬ ‫דשטרא כותבין והלוה טוען שנכתב בלא רשותו וציוויו אם‬ ‫העדים עצמם הס כאן בפנ‪$‬ו ואומרים שלא כתבוהו בציוויו אלא‬ ‫מפני שהם ראו שבשאר שנדלת היה כתוב כן כתבוהו גם הם כן‬ ‫נאמנים לאין זה חוזר ומגיד דאיבא למיכד אשאר מילי חתימו‬ ‫לפיכך אע״גדכתיב ביה וקנינא מיניה על בל •וה רבתי׳ לעיל אין‬ ‫סומבין על הנאמנות ביון שאינו מנהג פשוט כל כך לכתוב‬ ‫כן בכל השטרות והוא הדין בשאי לישני שופי־י דשנדי בכיוצ׳‬ ‫בזה הוה דינא הכי וע״ל סימן ס״א סעיף ה׳ ואם כתוב בו בפירוש‬ ‫וקנינא מיניה על כל מאירבתיב ומפורש לעיל ובענין הנאמנות‬ ‫מ פ ד ש ואחר כך אמרו העדים לא אמר לנו הלוה מעולם‬ ‫לכתוב זה הנאמנות או בטעות כתבנוהו זה הלי וראי בכלל כיון‬ ‫שהגיר שוב אינו חוזר ומגיד ואיגו גאמן לכך מגהג טוב לכתוב‬ ‫‪k‬‬

‫בשטרות קני! על הנאמנות מפורש ושוב אין לפקפק ^‬ ‫ט ן במקום שנהגו שלא לכתוב נאמנות אלא כציווי הלוה‬ ‫כשמצוה הלוה לכותבו מועיל אפילו בלא קני! והוא‬ ‫שצוה כן בשעת ההלוא׳ כמ״ש בסעיף ב׳ בסימן זה אבל שלא‬ ‫בשעת הלוא׳ וכן במקום שכותבי! אותו בלא ציוויו אלא מן‬ ‫הסתס לא משתעבדבלא קני! *‬ ‫‪ \Q‬שטר שיש בו נאמגות וכתוב גו זמן קבוע לפרעון אע״פי‬ ‫שעבר הזמן הנאמנות עדיין קיים וטעמא דמסתבר הוא‬ ‫דאטו משום שהוא עבר זמן פרעונו יאבד זה נאמנתו בתמיה‬ ‫•ן בד״אדמהני נאמנות סתם לפוטרו משבועה ה״מ בעוד‬ ‫שהלוה חי ובא לגבות ממנו אבל אס מת ובא לגבות מיורשיו‬ ‫לא מחני אא״כ פירש שהאמינו עליו ועל יורשיו שאז גובה בלא‬ ‫שבועה אפי׳ מן הץרשים ואם כתב תהא נאמן עלי ועל באי‬ ‫ג ו ן גם יורשיו בכלל באי כחוהס וכןמקכלי מתנה שנתן להם‬ ‫י‬

‫סימן‬

‫לו‬

‫עא‬

‫נכסיו במתנה בכלל נאי בחו הס >‬ ‫יךן שטר שמת הלוה בחיי מלוה ואח׳׳כ מת מלוה יורשי המלוח‬ ‫גובין מיורשי הלוה בשבועת היורשים והוא שנשבעי׳ שלא‬ ‫פקרנו אבא ששטר זה פרוע הוא שביון שאביהם היה יבול‬ ‫לגבות מהם בלא שבועה על הדרך שיתבאר לקמן סי׳ לך ח‬ ‫בעזרת השם אין זה בכלל אין אדם מוריש שבועה לבניו שהר*‬ ‫הם נשבעים שבועת עצמם שלא פקדם אביהם והיכי דמי אין‬ ‫אדם מוריש שבועה לבניו בגון שמת הלוה בחיי חמלוה שלא־‬ ‫היה יבול אביהם להפרע מן היורשים־אלא כשבועהואתר נ ך מת‬ ‫המלו׳ שאין היוי־שי המלו׳ גובי( כלום מיורשי הלוה אפי׳ בשבוע׳‬ ‫מטעם דאין אדם מוריש שבועה לבניו ועייל סימן ק״ח סעיף‬ ‫י״א אבל אם כתב בו נאמנות מפורש שהאמין את המלו׳ ואת‬ ‫באי גחו עליו ועל באי בהו אפי׳ מת לוה בחיי מלוה ואח״כ‬ ‫מת מלוה יורשי המאה או מקבלי מתנה מן המלו׳ מפין בין‬ ‫מיורשי הלוה בין ממקבלי מתנה ממנו בלא שבוע‪/‬‬ ‫י ט והיקא מיורשי הלוה או ממקבלי מתנה ממנו גובין אם‬ ‫יש בכאן שטר דלא עדיפי מהוא עצמו דאמרינן אל״כ שטרך‬ ‫בידי מאי בעי אבל לגבי לקוחות שלקחו מן הלוה אפי׳ נאמנות‬ ‫אינו מועיל ואפי׳ אם התנה הלוה עם חמלו׳ בפירוש שיגבה‬ ‫המלוה מלקוחות שלו בלא שבועה אינו גובה מהם בלא שבועת‬ ‫דלאו כל כמיני׳ דלוה להאמין המלוה על לקוחותיו שלקחו‬ ‫ממנו דחיישינן לקנוניא וכן הדין במלוה מוקדם שבא לגבות‬ ‫קודם מלוה המאוחר ממנו אינו גובה בלא שבועת אע״פ שיש‬ ‫נאמנות בשטרו דלאו כל כמיני׳דלוה להאמינו על מלו׳ מאוח׳שלו *‬ ‫ך י״א שאין נאמנות מועיל אלא לנפרע בפני הלוה דאמיינן‬ ‫שהאמינו מש־ם שחשב שלא יעיז בפניו אבל שלא בפניו‬ ‫לא האמינו דשמא יעיז ‪ .‬ועוד שמא מפני הנאמנות פרעי‬ ‫בעדים או בשובר ואם היה בפנינו היה מביא ראייה שפרע‬ ‫אלא ב״ד משביעין אותו ומגבין לו ואס פירש שיהא נאמן‬ ‫עלי ולא ישבע לא לי ולא לבאים מכתי אין ב״ד משביעין אותו‬ ‫שגם הם באין מכחו ועייל סי׳ק״ו‬ ‫ב א בדי׳א דנאמנות סתס אינו מועיל לגבי יורשים הני מילי‬ ‫כשהאמין הלוה למלוח סתם ומת הלוה אין המלוה נאמן‬ ‫ע־ יורשיו וכן אם מת המלוה אין יורשיו נאמנים אפי׳ על חלות‬ ‫בעצמו בלא שבועה שלא פקדנו אבא אבל מלוה שהאמין ללוה‬ ‫שיהא נאמן לומר על השטר שהוא פרוע מועיל נמי אפי׳ לגבי‬ ‫יורשין שאם מת המליה ובאין יורשיו לנכות מהלוה נאמן לומר‬ ‫כנגדם שהוא פרוע וטעמא משום שכשבא שטר זהלידהידשי׳‬ ‫הרי זה כקרוע מטעס הנאמנות שיש ללוה דמאי יטענו היויישי'‬ ‫הוה לך למיקרעיה לשטי־יא או למיכתב לך ישובה יאבד'לו‬ ‫אהימנותא דאית לי קא סמכקא ולא חששתי * ומיהו הלות‬ ‫צריך לישבע שבועת היסת שהוא פרוע ואפילו בחיי מלות‬ ‫צייך לישבע היסת אם לא כתב לו בפי ׳שיהא נאמן בלא שבועת‬ ‫הביון דלא כתב שיהא נאמן בלא שבועה דילמא הכי קאמר לית‬ ‫מתמנית לילבטולישטרא ולהוי כמלוהבע״פ והוי כמאןדטעני׳‬ ‫מנה ע״פ ואמי ליה אידך נתתיו לך דמשתבע אידך שבועת‬ ‫היסת ונפטר ה׳ינ הוי ליה כמליהע״פ וצריך לישבע שבועת היסת‬ ‫שלא יועיל לו הנאמנות אלא לבטל תשפד אכל לא ליפטר משבוע'‬ ‫אס לא שפירש בפירוש שיהא נאמן בלא שבועה ואין חילוין‬ ‫בשטר זה כשטוען הלוה פרעתיו כולי לכשטוען ׳פרעתיו מקצתו‬ ‫ומקצתו עודנו חייב לעולי אינו נשבע אלא שביעת היסת ואי׳צ‬ ‫לישבע שבועה דאורייתא אפיי במודה מקצת דכיון שהאמינו‬ ‫פטרו אפי׳ משבועה דאיריית׳ ואם התנה עליו שיהא נאמןבלא‬ ‫שבועה אינו נשבע כלל וכן נאמנות הלוה מועיל ג״כ ליורשיו‬ ‫שאם מת הלוה אינו גובה מיורשין דטענינ׳להושמא פרע אבית״‬ ‫וכ״ש שאינו גובה מן הלקוחות ואפי׳ ?חיי הלות ואפי׳ אם‬ ‫מורה ואומר שלא פרע אין המלוה טורף בשטר זה מן הלקוחות‬ ‫‪k‬‬

‫י‬

‫‪1‬‬

‫‪,‬‬

‫דחיישינן לקנוניא‬ ‫ב ב וביון שהאמין המלוה ללוה לומר שהוא פרוע נאמן לומר‬ ‫אפי׳ בתיך הזמן שהוא פרוע לפיכך אס מת הלוה תוך‬ ‫הזמן י״א שאין גובין מן היורשי׳ שאנו טוענין להם שמא‬ ‫אביהם פרע שהרי אס היה חי היה יכול לוכד פרעתי אפי׳ תוף‬ ‫הזמן וכל מה שהוא יכול לטעון טעניגן להו ליתומי׳ ומיהו‬ ‫מחרימין סתם דלא ידעי דפרע ר״א שכיון שמת בתוך הזמן‬ ‫חייבים לפרוע דתזקה אין ארם פורע תוך זמנו ולא מבעי׳ דלא‬ ‫טענינן להו אלא אפי׳ אם אמת חיתומי׳ וטענו בבירור אבינו אמ׳‬ ‫לנו שהוא פרע שטר זה אין ברבייהס כלום שיכול המלות לו׳‬ ‫להס לאביכם האמנתי פשהיה אלמד שהוא פרו^ ני ידעתיו שלא‬ ‫‪4‬‬

‫היה‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫הלבות שטרות‬

‫היה מעיז לומר פרע אס לא פרע אבל לכם לא האמנתי ואני‬ ‫אימר •שלא אמר לכם אב׳יכם מעולם כלום ואפי׳ בשבועה איני‬ ‫מאמין לככ כי לא היה עסקי עמכם לאתה לא טיהמניתי לי אפי׳‬ ‫בשבועה אבל אם הביאי עדם שאביהם אכד לפניהם שהוא‬ ‫פרע נתבטל השטר ‪,‬‬ ‫‪ «Q‬שטר שכתוב בו נתחייב פלוני לפלוני אי לפלי׳ והאמין לשי‬ ‫שמצי׳ השטר ובא א׳ מהם והוציא השטר וטוען הלוה‬ ‫•יפרע לחבית וחמרו מוד׳' לר מון שהאמין למי שיוציא השטר‬ ‫לאל כל כמיניה לשר שפרע כל זמן שזה יוציא השטר ואם היל‬ ‫שותפי! בחוב כיון שאחד־ מהם מור׳ שנפרע אם יש נכסי׳למלדה‬ ‫גפטי‪ -‬הלוה לבי׳ד יורדי! לנכסי המידה ופורעים לחבית חלקי‬ ‫לאם אין לו נכסים למלדה אינו נאמן להפסיד להכירו מחמת‬ ‫שהשטר כידו אלא על חלקו הוא נאמן ומיד מגבין לחבירי את‬ ‫חלקל מן הלה ודליה יהא דינו עם המודה ‪v‬‬

‫עב‬

‫ד ץ מלוה ע ל המשכון והרבה דיניי משבועו׳‬ ‫רבו מיה סעיפים ;‬

‫המלה את חבית על המשכון צריך ליזהר שלא ישתמש‬ ‫א‬ ‫בו מפני שתא כמו רימת ואב הלה לעני על םדא ופסל‬ ‫וקורדום וכיוצא בזה ש ש מ ו מרובת ואינו נפחת אלא מעט יכיל‬ ‫להשכירו שלא ברשות בעלים ולגבות לו דמי השכירות בחובו‬ ‫דמצו׳ קעביר דטכא ליה עמד והוהבבשע אמד׳ דלוה ודיקא‬ ‫מרא ופסל מ ׳ אבל דברים אחרים דנפישפרחייהו וזוטראגרייהו‬ ‫לא ר ש מ י שאומר ראפי׳במראלקדדוםכו׳דלקא לאתים יכול‬ ‫להשכירו אבל היא לא ישתמש בהם וינכה יל בחובו משום‬ ‫חשדא שיאמרו הבריות שאינו מנכה לו כלם וזה תקא כשלא‬ ‫התנה עמו תחלה שישתמש בל וינכה לו בחובו אבל אם זמני‬ ‫עמו נמחלת שישתמש מ וינכה לו בחיבי מותר שאין בו חשרא‬ ‫כ״כ שדרך לפרסם שע״מכהלהו יליבא חשדא ועיין בע״זסי׳‬ ‫קע״ב וקס״ו י״א שאין חולקין בין ספרים לשאר דברים ואם‬ ‫למר כספרים שהלוה עליהם מיקרי שולח יד בפחמן שהוא נקרא‬ ‫גזל! ויש מתירי! ללמוד בהן משוס דמצוהקעמד וניהא ל ה‬ ‫ללה דלעביד מצוה בממוניה ובלבד שלא יפסיד ועיי! בע״ז‬ ‫סימן קע״כ *‬ ‫‪h‬‬

‫‪k‬‬

‫ב הגזלה את חבית על המשכון ה׳יז עושה מציה וגמילת‬ ‫חסר ולא מבעיא כשמלוהי מעות דקעביד מצוה אלא‬ ‫אפילו הלוהו פירות דיש לומר דמתוך שמתיירא שמא ירקבו‬ ‫זיזפיתת הוא מלות ולא משום מצוה דאררבה להנאת עצמו‬ ‫מלוה אפייה מצוה הלא מ ן משכנו בשעת הלואתו בין משכנו‬ ‫אחר שהלוה הרי זה מצוה שגומל חסד עמו ומלוהו לצורכו ומון‬ ‫דמצוהקעבידאם היה בא אליו עני בשעה שמתעסק בהלאהזו‬ ‫אי במשכון שמנעימ שלא יפסיד היה פטור מלתת ל דקי׳׳ל‬ ‫העוסק במצוה פטור כק המצוה והרי יתר על המציה שעוש׳‬ ‫הוא מרליח אות׳ פרוטה שהיה עריך לתת לעני כשבא אלו לפיכך‬ ‫אמרו רז״ל דהמלוה את חבירו על המשכון הרי זה שומר שכיר‬ ‫עליו דתה ליה כאלו קבל אותו פרוט׳ בשכרו ר ש לו דק שימר‬ ‫שכר לפיבך אם אבד המשכון או נגנב חייב ב־מיו כדי! שימר‬ ‫שמר שחייב בגניבה ואמדה ואין חילוק מן אם פירשו שקנלו‬ ‫למשכון בכדי שויו מ ן קבלו םתם * ואם אבי והיה שוה‬ ‫המשכון כנגד דמי החוב אין לאחד על חבית כלים שינכו זה‬ ‫כנגד זה ואם החיכ ירד על המשמן משלם הלוה היתילן וי״א‬ ‫שאם פיר׳ ואמר כשעת הלוא׳ אע״פ שאין המשכון שיה בעד‬ ‫בל החוב אקבלנובעד כל החוב אפי׳ אם קבל קתא דמגלא‬ ‫באלפא זוזי אבר המשכון אבר הכל * ואם דמי המשכון יתירים‬ ‫על החוב נותן המלה ללוה היתרון ואם נאנס המשכון בגון‬ ‫שנלקח בלםטין מזוין וביוצא בו אחד משאר אינסימ הידועים‬ ‫ישבע המלה שנאנס יככר ידוע דשומר שגד פטור טאינסי׳והוי‬ ‫באחריות הלה להפסידו וחייב הלוה לשלם למל׳ כל חובו עד‬ ‫פרוטה אחרונה וי״א שאין מלוה על המשכי; שומר שבר אלא‬ ‫מה שתא כנגד חובו שהוא עיקר המצוה אבל מה שהמשכון‬ ‫יוחד מדמי החוב אינו עליו אלא ש״ח לפיכך אמרו שאס דמי‬ ‫המשכון יתירים על החוב ונאבד מן המלה אין המלה נותן‬ ‫ללוה היתרון אלא מעותיו מפני שהוא ש״ש עליהם אבד אותם‬ ‫ולא יותר וכיון דאיכא פלגתא דרבוותא מםפיקא לא מפקינן‬ ‫ממונא ואין לחייב הטלה לשלם היתרון אא׳יכירוע שנאבד או‬ ‫גגנב בפשיע׳ שזה חייב לדברי הכל ואם נאבד באונס ישבע המלות‬ ‫כ ד ן השומרים ש‪*0‬נ‪ 5‬ממגל וגובה כל חובל מטעמא שפירשתי*‬

‫‪ p o‬עא ע ב‬

‫ג וכיו; דמלוה על המשכון ש״ש הוא ג כ יכך הגולה לחמתי‬ ‫על המשכון וחזר הממה והפקידו ללה לנגנב או נאבד ממתג‬ ‫הלוה שלא פשע בו הוה דינא כאלו מנבאו נאבי־ מביתו אע׳יג‬ ‫שביד הלוה אבד כיון שבת־רת פקדו; נהגו לו אבהי בישות א‬ ‫דמלוה קאי‪ ,‬ומזה הטעם אם ראובן לוה מעו׳ משמעו; על בגדי‬ ‫אשתו וחזר והשאילן לועד לאהד המועד ומת ראיבן במועד‬ ‫ומאימת המושל מבדה האשה אח אשר לה לשמעו; ונם הבגדיפ׳‬ ‫התם ואח״כ החזיר לה שמעון הצל חוץ מאותן הבגדים הדין‬ ‫עם שמעון שיבול להחזיק מדיה שמשכין א־תש בעלה אע״ג‬ ‫שאין אדם רשאי למכור בגדי אשתו ושמא בלא ישותה השכין‬ ‫אותה אודוקי אינשי בגנבי לאמחזקינן ומסתם׳ ברשותה משכנם‬ ‫בעלה וכיון שבתורת שאלה החזירם לראובן ער אחי־ המועד‬ ‫זלא בתורת חזרה ושתהיה ההלואה בלא משכון עדיין הם‬ ‫בישות שמעון ואין האשה יכולה לטעון תפשתים בעבור כתובתי‬ ‫ואני היית* מוחזק בהם כשמסרתי לך מלבושי מאימת המושל‬ ‫ואם הייתי עדיין מוחזקת בהם היתה כשבעת שבעלה משכנע‬ ‫בלא רשותה אבל עכשיו אינה נשבעת להוציא ראובן שנתן‬ ‫משכון לשמעון למשכנו לצורכו של ראובן אצל גוי והלך שמעון‬ ‫ולוה מן הגוי ונתן לו משכו; אחר לנוי ועבב משמן של ראובן‬ ‫בידו נעשה עליו ש״ש כאלי הלוהו עליו ‪«,‬‬ ‫ד המלה על המשכון ונתן לו רשות להשתמש בו ונאנס י״«‬ ‫ש*פי׳ בנתיניה רשות לברי הוה עליי שואל וחייב אע׳יג‬ ‫דעדיין לא נשתמש מ *‬ ‫ך מי שנתמשכן ע י נאמני הקהל על חלקו המגיע מהמם‬ ‫ונגנב או נאיר המשכו אי! להקהל ולא לנאמן דין ש*ש שפורעי‬ ‫המם אינם חייבי׳ זה לזה במם שנחשוב הקהל בממשכני׳ על‬ ‫חוב עצמם אלא כל יחיד הייב חלקו לשלטון והשלטון מעמיר‬ ‫אותם נאמני׳ וא־וטמפין על כל יחיד ויחד שיפרע לשיט‪-‬ין ואפי׳‬ ‫שהם בבי־פיעו לשלט־ן אץ גבייתן כמי שגומן וזוב עצמם אלאן‬ ‫הם הלוו לשלט‪,‬־; ועתי מבין לו חובותיי ומתפרעי׳ מהם וא‪£‬‬ ‫יש מנהג ידוע בעיר בהפך זה תלבין אחייו ‪t‬‬ ‫ן המלוה על המשכון ומת אף בנו נעשה עליו שומר שבד‬ ‫בההוא ד*אה רתפיש ליה אזוזיה *‬ ‫ן המלוה על המשכון ובשעת קבלת המשכי( אומר אני איני‬ ‫נקבי אחריותו על־ לא הוי עליו אפילו ש״ח ופטת אפילו‬ ‫מפשיעה דהא לא קבל עליו שום שמירה >‬ ‫ך ראובן שאי משמעון סייף שהיה לו במשכון מנוי ואבדו‬ ‫ושמעון שץאל ממנו ממון הרבה כמו ששואל ממנו הגוי‬ ‫איי׳צ לשלם לו אלא דמי שריו דסתם סייף בעלמא שהרי אי! לו‬ ‫עסק עם הגוי ואם הגלי אינסו שלא כדין אין לראיבן ד׳ייב בזה *‬ ‫‪ g‬הואיל ונפסק הלכהשרמלוה את חמת על המשכון הרי‬ ‫זה כשומר שכר לפיכך המלוהלחבירו על המשכו; ואבד‬ ‫או נגנב בלא אונס והרי נתחייב המלה בדמי המשכון כמ׳׳ש‬ ‫ואמר המלוה סלע הלויתיך עליו ולא היהשוה אלא שקל שהוא‬ ‫חצי הסלע לשואל מן הלוה עזי שקל בי הלוהו םתם ולא פ<יש‬ ‫שמקבלו בשביל בל הדוב והלוה אומד סלע הלויתני עליו וסלע‬ ‫היה שוה ואומר תן לי משמני ואני אתן לך בלע הרי המלות‬ ‫נשבע תחלה שבועת השומרים ׳שאינו ברשותו ושבוע׳ זו אינה‬ ‫מן התורה אלא חז׳־׳ל תקנוה משום שמא עיניו נתן בה והיא‬ ‫שבועת המשנה שעת׳ ל ש ב ע איתה בנקיטת חפץ כמ״ש בעיית‬ ‫בהלכו׳ שבועה ואחייב נשבע הלה תסת שהיה שיה כנגד הרוב‬ ‫ונפטר ודוקא המלוה נשבע תחלה ואחייב משביעי; את ללוה‬ ‫שאם ישבע הלוה תחלה ח״ש׳׳ שמא לאחר שנשבע •וצי׳ הלה‬ ‫את המשכון ונראה שלא היה שיה כל בך ונמצא שם שמים‬ ‫מתהלל לכך ישבע המלוה תדלה שאינו ברשותו ולא יוכל‬ ‫׳‪/‬‬

‫י‬

‫‪1‬‬

‫אחייב להוציאו‪,‬‬ ‫י אמר המלה סלע הליתיך עליו ושקל היה שוה והלוה הודה‬ ‫במקצת ואומר סלע הלויתני ולא ודהשוהאלאנ׳דנ״ין‪,‬והדי‬ ‫לפי הוראתו חייב לשלם לי המקצת שמור׳ לי והוא דינר דסלע‬ ‫ד׳ דעתן ישבע המלוה תחל׳ שבועת המשנ׳ בנקיטת חפץ שאינ‪:‬‬ ‫ברשותו לאח״ב ישבע הלה שבועת התורה כמה היה שוה שהרי‬ ‫הודה במקצת וישלם לו הדינר שהודה *‬ ‫* א אמר המלוה סלע הלויתיך עליו ושקל היה שוהןוהלוה אימר‬ ‫סלע הלויתניעליו אבל איני יודע דמה היה שיה ישבע‬ ‫המלוה שבועת המשנה שאינו ברשותו ‪ ,‬ו א י לאו מדין גלגול‬ ‫שבלע׳ היה נוטל השקל בשבוע׳ זו ולאחיה צריך לישבע יותר‬ ‫שהרי ודאי ת א חייב לו ואיני יודע אס פרעי אם לאו שזה חייב לשל*‬ ‫לכ״ע אלא שמדין גלגול שבוע׳ שיתבאר נעזר׳ דשם מגלגלן‬ ‫עליו‬

‫הלכות הלואיז‬

‫חושן המשפם‬

‫עליישיבלל בשיביע׳ זי שלא תה שוה אלא שקל וישלם ל הלוה‬ ‫עזבי דנתן ואם יש למלה עדים שנאבד דעכש*י איני צריך‬ ‫לשב׳ שמע׳ שאינו ברשותו נוטל שקל כלא שבוע׳ מסעם‬ ‫שאמרנו אלא מ״מ כיון שיש ללה טענת ספק על הטל׳ שמא‬ ‫היה שלה יותרתקגל הגאונים שיכול הלוה להחרים סתם על מי‬ ‫שנטל ממנו שלא כדין‪ .‬וה״ה אפ מאמינו הלה שגאבד שאז ג״כ‬ ‫א׳׳צלשבע שאינו ברשותו שנוטל שקל בלא שבלע׳ וזה מחדם‬ ‫םתם על שווי המשכון‬ ‫*ב ואם הלוה תבע למל׳ ואומר סלע הליתני עליו ושתים‬ ‫היה שוה ותוכעג שישלם לו נזה שהיה המשכון שרה יתר על‬ ‫מה־שהלות מחמת שפשע בשמירתו וכרד אמרנו סוף סעי׳ ב׳‬ ‫שאס נאבד או נגנב בפשיע׳ חייב לשלם המותר לדבת הבל‬ ‫וחמלו׳ אומר ל יהי כדבריך שפשעתי הרי המשכון לא היה שוה‬ ‫אלא סלע כמי שהלויתיך ואין אני חייב לך כלום אם הלו׳ מאמינו‬ ‫שנאבד׳ ממנו ואינו ברשותו או שיש ס ערים שנאבד ממנו ואינו‬ ‫עוד ברשותו יהדי אין כאן שבועת המשנ׳ שהיא בנקיטת חפץ‬ ‫ל ש ב ע שאינו ברשותו נשבע המל׳ היסת ונפטר כדן כופר ככל‬ ‫ואס אין הלו׳ מאמיני וגם אין‪ .‬ל עדים שנאבד הרי צריך לשבע‬ ‫המל׳ שמעתהטשנ׳ בנקיטת חפץ שאינו ברשותו ומגלגל עלו‬ ‫^בוע׳ וו שלא תה שוה ייתר ממה שחלת ואם המל׳ מורה‬ ‫במקצת שאוסר חלה סלע הליתני עלו ועתי׳ היה שלה ואמר‬ ‫המל׳ שלא היה שוה אלא חמש׳ דינריןמשלםל הדינר שמור׳‬ ‫וישבע שבועת התור׳ שלא היה שוה יותר מה׳ דנרין כדין כל‬ ‫י רה מקצת ואס אינו מאמיגו שגאבד וגם אין ל עדים שנאבד‬ ‫ממנו כמגלגל עלו בתוך שמעתי לשבע שאינו ברשותו ואם‬ ‫אמר ל הילך הדינר שתא היה שוה יותר ממה שהלויתיך או‬ ‫ע א מ ר ל י ש לי בידיך בבדי שהיהעוה יותר על התב הרי אין‬ ‫באן מודה מקצת ואינו נשבע אלא תסת כדין כופר בכל ונפטר‬ ‫אם זה מאמינו או יש ל עדם שנאבד אבל אם א*גו מאמינו‬ ‫ואין ל עדי׳ הרי חלה שבועת המשנ׳ בנקיטת חפץ שאינו ברשותי‪.‬‬ ‫ומגלגל עלו באות* שמע׳ אם תהשוה יותר מה׳ דינדן ואס‬ ‫אמר הלה סלע הלויתני עלו ושתים תה שוה והמל׳ אמר איגי‬ ‫יודע כמה היה שוד! לאם לא תה כאן גלגול שבוע׳ היה המל׳‬ ‫נשבע היסת לנפטר לעכשיל שיש כאן שבלע׳ שאיט ברשותו‬ ‫דאע״פ שהיא מדרבנן לחומור׳תאמהיםתהאק״ל לקמן סי^צ״ד‬ ‫סעיף ׳דשבוע׳היסת ‪-‬צרפינןאפי׳ לשמע׳ראיריית׳ב״ש לשבוע׳‬ ‫דלבנן לפיכך ישבע המלל׳ שאיני ברשותו ומגלגל עליו לשב׳‬ ‫כישמעתו זו שאינו יודע שהייה שוה ילתי־ מדמי החוב ויפטר כך‬ ‫הוא דעת הטור בלי שום חולק והם דברי המזב״ם פרק י״ג‬ ‫ממל׳ ולה וגס בעל חש״ע הביאו סתם לזלכ׳ ואין לתמו׳‬ ‫מכאן על מה שכתבנו לקמן סי׳ע״ה סעי׳‪-‬ט״וי״אדלאאמרי׳‬ ‫בשבוע׳ הבאה ע״י גלגול מתוך בד אלא •שבעהיסתעלהגילגול‬ ‫או מהפכ׳ כו׳רי׳א מחריב שמע׳ ואינו יצול לשבע תא ומשלש‬ ‫וכאן פתבג‪,‬׳ שמגלגלין שאינו זדע ונשב׳ שבוע׳ זו ונפטר דלא‬ ‫כשום אחד מדעות ת״א שבסי׳ ע״ סעיף מ״ו שזה איגוקשה‬ ‫דם״לכמ׳יש הרב המגיד על דין ׳זהוד׳ל ואם היו^ שכוע׳שאיגו‬ ‫ברשותו מחמת טענת ברי *‪ a‬היה טוען איגי יודע היה חייב‬ ‫לשלם אבל מוןישאינ׳אלא מחמת ספק בלבד שהלה משביעו‬ ‫על שאינו ברשותו מכח ספק שמא ת א ברשותו ועיניו נתן בה‬ ‫לכן־ נשבע שבוע׳ זו נם על הגלנול שאינו יודע לנפטר וא״כה״ל‬ ‫מה שכתבנו כאן בדעת הסברא האחרונ׳ שבסי ע״ה סעי' ט*ו‬ ‫וע׳׳ל סימן צ״ד סעיף ט׳ ואם יש עדם שנאבד או שהלה‬ ‫מאמינו נשבע היסת שאיני יידע שתה שלה ייתד מדמי החוב‬ ‫ניפטר ואס השיב המלה זרע אני שהיה שוה יוחד גורמי החוב‬ ‫אבל איני יורע כמה הרי זה במי שמודה מקצת שלפחות היה‬ ‫שיה פרוטה יותר מדמיהתב־ותי לחמודה בפרוט׳ ועל השאר‬ ‫*ומר איני יודע דהוי לה מחריב שמע׳ ואינו ימל לשבע ומשלם‬ ‫לי סלע יאס רצה המל׳ מחדס םתם על מי שנוטל ממנו מה שלא‬ ‫דיה ל לטול מן הדין ואם שניהם תובעין זה את זה שאמד הלה‬ ‫סלעהלרתניעלו ושתי׳ היה שוה והבדלו׳ אומר שלא היה שוד‪,‬‬ ‫אלא שקל נשבע הלה תסת שלא היה שוה פחות מסלע כמו‬ ‫שתלות ונפטר והמל׳ נשבע שבועת המשנ׳ בנקיטת חפץ שאינו‬ ‫ברשותו ומגללן עלו לע(בע ג*ב בשמע׳ זו שלא תה שוה יותר‬ ‫מסלע ואם תה חלה מאמיגו שגאבדאו שיש ל עדם הרי אין‬ ‫צריך לשבע בנקיטת חפץ שאינו ברשותו ואז נס ת א לא ישבע‬ ‫‪k‬‬

‫י‬

‫אלא היסת שלא היה שוה יותר מסלע ‪4‬‬ ‫תושגיהם מודים זה לזה כגון שאמר הלה סלע הליתני‬ ‫ע‬ ‫עלו סלע תה שותוהמלה מודה שכן ובא זה לפתתו ואמר‬ ‫המלה שאבד אם איז ל עדם ואין הלה מאמינו גשבע שמעות‬ ‫המשנה מקימת חפץ שאינו ברשותו ויצא זה כזה * ואם יש‬

‫סימן‬

‫עי‬

‫עתם שגגנכ והיה שדה יותיעל חתב והמלה טוען שלא פשע‬ ‫כו ובבר אמרט כסעיף ב׳ שאס לא פשע אינו חייב לשלם תתמן‬ ‫שאינו על היתרון אלא שומר חנם לדעת היש אומרים והלוה‬ ‫טוען שפשע מ ושואימטנו היתרון ישבע המלה בשאר שוטר‬ ‫חנם שלא פשע ונפטר‬ ‫י ד ואם הלוה תובעו ביתרון‪-‬שהיה שוה יותר על דמי החוב ר ש‬ ‫עדים בזה ‪#‬חיה שוה יותר או שהמלוה מודה לו אלא שטוען‬ ‫שנאבי^באונס ותובע בל דמי חובו ישבע המלוה שמעת התורה‬ ‫כשאר שומר דהיינו שלא שלח בו יד ושאינו ברשותו ושנאבד‬ ‫באונס וגובה חובו מהלו׳ שהרי אין הלוה יודע כיצד נאכד‬ ‫וה״ל כהלויתגי ואיני ץדעאס פרעתיך שחייב לשלם •‬ ‫טר בל היכא שהמלוה צריך לשבע שאינו ברשותו אפיי שאמר‬ ‫הריני משלם כפי שתבע הלוה ואיני נשבע׳ אין שומע‪-‬ן לו‬ ‫רחיישי׳ שמא עיניו נתן בו ואס היה דבר שכל מינו שוה ומצוי‬ ‫כשוק לקנות כמותו כאותן הרמי׳ שרוצה לשלם חדי זה משלם‬ ‫ואינו נשבע דכיון שהדבר הוא מצוי לקנות למה נחשדינןלימ‬ ‫שמא עיניו נתן כה מה ל זה מה א אחרשיקנ׳בד״א כשהשבוע׳‬ ‫מוטלת על המלה לבר ואין על הלוה שום שבועה אבל בזמן‬ ‫שהלה נשבע כסה היה ש ו ה כ ד ל ט ו ל או לפטר אזלא ינצל‬ ‫המלה לעולם מלשבע שאינו ברשותו אפי׳ אם מאמין חלות‬ ‫למלה שנאבד ואפי׳ אם ירצה לשלם והוא דבר המצוי לקנות‬ ‫דחיישי׳ שמא טוצי׳ המלה את המשכון אחר שבועת הלח‬ ‫ונמצא ש״ש מתהלל * וע״ל סוף סעיף ט׳ *‬ ‫ט ן המלה את חבירו על טבעת שיש בו אבן ונאבד ונמצא‬ ‫אחר רומה ל ביד שולחני אם הלה מודה שאותו שביר‬ ‫השולחני שוה לשלו פשוט הוא שנלך אחר שומת הבקיאים‬ ‫אבל אם טוען •הלוה ד ש ל היתה שוה יותר והמלה טוען ברי‬ ‫שלא היתהשוה אלא כזו וזוהיאשוה עתר ממה שהלהו הרי‬ ‫זו מורה מקצ׳ ונותן לו מה שהוא מודה ונשבע על השאר ואם‬ ‫המלות אינו יודע כמההית׳ שוה יותר והלוה טוען ברי שהיתי‬ ‫שוה יותר בך וכך הרי המלה הוא כמודה מקצת ועל השאר‬ ‫או׳ איני יודע דעכ״פ היה שנה קצה כמה שיטעין הלה וה״ל‬ ‫מחוייבשבוע׳ שאיגו יכול לשבע ומשלם כל מה שאומר הלח‬ ‫שהי׳ שוה־מ״מ הב׳יד צריכין לחקור היטב ולאיים על הלוה שלא‬ ‫ישקר לשום אותה יותר משוייה *‬ ‫י ן ואס לא נאבד המשכון אלא שחלקין בעקר ההלא׳המלוח‬ ‫אומר שהלוזו סלע והלה ן‪5‬ומד שלא הלוהו אלא שקל אם‬ ‫הוא בעגין שהיה רמלה ימל להחזיק במשכון ולטעון לקוח הוא‬ ‫מריאד להדי׳ם או החזרתיו לך נאמן ל מ ר שהלהו עליו עד כדי‬ ‫דמיו במגו דאי בעי אמר לקוח מ׳ובשבוע׳ בנקיפת חפץ אע׳׳ג‬ ‫דאםהיה טוען לקוח הלא כידי וכן השאר מענות לא היה צריך‬ ‫לשבע אלא היסת לאאמרינן כיון דמהימנינן לה בעד כדי דמיו‬ ‫מטעם מגו דלקוח כו ה״נ היה לא ל לשבע רק שמעת היסת‬ ‫דמגו לאפטורי משבועה חמורה לשמעה קלה לא אמרינןוטעמא‬ ‫שביק שאם היח שם ערים שהוא משכון בידו כמו שזעא טוען‬ ‫ולאחיו העדים יודעין בכמה היה צ י י ו גמלה לשכע בנקיטת‬ ‫חפץ שהיא שמעת המשני שכיון שיש שם עדים שבתורת‬ ‫משכון בא ל ר ו שוב אין כאן מנו דלקוח הוא בידי דחוה ליה‬ ‫ק שס עדם שהוא בידו בתורת משכון‬ ‫? ע י‪°‬‬ ‫אע״פ שהיה נאמן בהיפת כטענה דלקוח הוא מ ד לא הקימ‬ ‫ממנו שמעה של נקיטת חפץ שהיתה עלו אם היו שם עדים‬ ‫לפיכך צ י ד ל ש ב ע בנקיטת חפץ ומן הטע׳ שאמרנו אינו צי־ד‬ ‫לשבע בנקיטת חפץ‪.‬אלא‪ •.‬כשחיפש המשכון בעצמו שצריך‬ ‫להחזירו לבעלווי&ול מעותיו שהרי אס היו עדם שתא משמן‬ ‫לא חיה ימל לטעון לקוח כוי אבל אס תפש נ‪:‬עות ואין כאן‬ ‫המשכון נשבע תסת ונפטר ת א ודל אלא במנך ל בידך והלה‬ ‫אומר אין לך מדי כלם דנשבעתפמ ונפטר לפיכך אס המשכון‬ ‫שוה סלע הרי זה נשבע ונוטל אין המשכו] שוה אלא דינר‬ ‫הרי המלה נוטל מ ר מדמי המשכון ופורע הלוה עוד דינר‬ ‫שמודה בו ונשבע על השנים שכפר בהם שמעת התורה שתת‬ ‫מודה מקצת ואם כפר בכל ואומר אין׳ זה משכון אלא פקחן‬ ‫בידך ואין לך אצל כלם הרי המלה נשבע בנקיטת חפץ וגובה‬ ‫מדמי המשכון עד כ ד רמץ ואם אינו שוה כ ד כל ת מ נוטל‬ ‫ממנו מה ששוח ועל השאר נשבע הלוה תסת ונפטר שהד‬ ‫תא מפר בכל ואפי׳ היה זה הדבר שמחזיק בו דמים שעישין‬ ‫בהן אוכל נפש או בנד אלמנה שיש בהן משום השבת העבים‬ ‫לא אמרינן מון שמחוייב להחזי׳ שוב אין ל מגו אלא ביון‬ ‫שאין עתם והיה ימל לכפור יבול לטעון עלי ב ד דמיו וב!זב‬ ‫מורי מהרמא״י ז״ל ותא הדן במקום שיש תקנה שלא לעכב‬ ‫‪fc‬‬

‫‪D‬‬

‫‪U‬‬

‫ב מ‬

‫ו מ‬

‫‪w‬‬

‫ד‬

‫נ ע א‬

‫‪4‬‬

‫אחד את של חמת הבא‬

‫ליח‬

‫הלבות שטרות‬

‫שושן‬ ‫לבוש עיר‬ ‫‪V‬‬

‫לידו דדך ש א ל אל דרך פקמן או מ ־ מד בספרים שלמד עס‬ ‫הנערים אע״פ שמחריב להחזזי מ״מ לא אבד מ‪.‬ו שלו לנאמן‬ ‫לטעון עליחמ כדי דמיו בל מקום שיש לל מגו ואמיל במקו׳ שיש‬ ‫תקגה זו מ״מ המלמד אע״פ שלא יוכל לעכב הספרים בשביל‬ ‫חוב אחר יטל הוא לעכב הספר בעד שכירות הלימוד יי׳ א דבכל‬ ‫מקום שיוכל לטעון־על מה שתח׳ ירו יכול לישבע םתם שאינו חייב‬ ‫לו כלם ובלבד שיודע בודאי שזה שכנגדו חייב לו כגון שיש לו‬ ‫מלוה בית או פקמן וברור לו שלא נאנס משכנגדו ושהוא חייב‬ ‫לתן לו פקדונו או דמיו וכל כיוצא בזה מיהו לכתחל׳ אומרים לו‬ ‫לברר דבריו כמ״שלמט׳ סעיף כ״ה ולקמן ריש סי׳׳עיר‪ . .‬והא‬ ‫דיטל לטעון על מה שתחת ידו היינו שאומר שזה שמגדל חייב לו‬ ‫ממון אבל לא יוכל להחדק במה שתחת ידו עק שחמדו יעשה ל‬ ‫כך וכך כגון עד שיתן לו פטורים או כיוצא בזה משאר תביעות‬ ‫שאין בהס משוס‪ ,‬ת ש ל מ ץ כי אין זה שייך לזה וכל מי שיוכל‬ ‫לטעון על מה שתיית ידו אין לו זבות בו רק משעת העמדה ברין‬ ‫ואיל" ולא משעת תפישה *ולכן אס נתייקר קורם העמד'בדין‬ ‫ברשות נדא קמא אייקיר עב״ל •‬ ‫* ח ואס הוא בענין שאין המל׳ יכול לטעון לקוח הוא בידי‬ ‫אל להד״ס אד החזרתיו לך שעכ״פ צריך המל׳ להחזירו‬ ‫ללה אפי׳ לא היה מודה שלוה עלו כמ״ש לקמן סי׳ צ׳ אם כן‬ ‫היל הלוה כאילו היה מוחזק בחפץ ש ל ואין למלה עליו אלא‬ ‫טעגתע״פ נשבע הלה שבועת התור׳ כדין מור׳ מקצת שלא‬ ‫הלוהו אלא עקל ופורע ל ונוטל « כיצד דברים שאין עשויין‬ ‫להשאיל ולהשכיר ואין לעדים ל ׳ היאך באו לידו אפי׳ ראוהו‬ ‫עדי׳ עתה בידו נאמן ל מ י כ ר ובך חליתי עלו במגל דלקוח בו׳‬ ‫וכן אהי׳דמים עשוייןלהשאלולחשבי או שאין עצרן להשאיל‬ ‫ולחשני׳ אלא •שיש עדים שבאו לידו בתור׳ שאל׳ ואין ערים‬ ‫שראוהו עתה בידו יכול לו החזרתי^לך או להד״םבדבי־י׳העשלי׳‬ ‫להשאיירלה^מ באין עדים שמסרס לרו אבל דברים העשוק‬ ‫לה^אי׳ילדזשבי׳ ויש עדים שיא תו •עתה בידו אינו יכול למ׳לקיח‬ ‫כוי אד החזרתיו לך ‪ ,‬י״אכשמחייבין אותו משום ראוהו בידו לא‬ ‫בעינן שראוהו בידו בשע׳^ותבעו לב״דאלאאפי׳ראודי קיד׳לכן‬ ‫בידו ואותופע׳ טען מיד לקוחיןאו טעניאחית שמצי לרהדק‬ ‫בהןושלא להחזירם‪.‬לפי אזתההטענ׳שוכ איןל מ י ו ל ^ כ ך ובך‬ ‫הלוותי עליו במגו תזחזרתר אח״ב דאנן מהדי פיון שגל׳ רעתו‬ ‫כבר להחזיק בהן ודאי לא החזיר׳ והיה ליה מג‪.‬׳ במקו׳ עדי׳ וכ‪ :‬אס‬ ‫ת א מפייס׳ שת׳ בית אע״פ שאין באן ערי שיא־ת בידו לא ייבל‬ ‫לומד לקוחי׳ הס בידי שהרי אין כאן מגי שת׳ יכול ל מ ׳ החדתיו‬ ‫דהחדתיי מגו גדוע היא בכאן שירא לשנות הידוע שיחזיקוהי‬ ‫שקרן וא!י׳ אמר בשע׳ שדאות עתם מ ד ו פ ב י שחייב ל כך‬ ‫ובך אותה טענה בעצמי שהוא טוען עכשיו נב״ד לא מהימן‬ ‫בנזנו דהחורתי אח׳׳כ דראודאי לא החזית כיון שהית׳לואות׳‬ ‫טענה עליו ובאותו פעם פשיטא שלא תה יבול לומר החזרתי‬ ‫דהא ראוהו ובל זה מק׳ ש״אות ערים קיר׳ שתבעו בב״ד אגל‬ ‫אס ראוהו אחר שנפלו הטענ׳ והמחלק• ביניהם בב״ד לא אבר‬ ‫המגו ש ל שהרי היה יכול לטעון כן בשע׳ שעמר וטען בב״ד»‬ ‫ואם יש עד אחד בזה י״א שאין המל׳ נאמן בזה דהאהי׳ל מתיי׳‬ ‫שמע׳ להכחיש הער ואיבו ימלשהרי טוען טענ׳ אחי־ת לפטור‬ ‫עצמי וה״ל מחוייב שמעי ואינו יכול לשבע ומשלם כדלקמן‬ ‫מימן ע״ה וע״ש סעיף י״ג ולקמן בסימן זה סעיף כ״ג‪ .‬וע״לסי׳נ״ה‬ ‫אם אדם יוכל לטעון עזי מה שתחת ידו מחמ׳ אחר ולא מהמת‬ ‫זה שגתנו בידו‪ ,‬והא דאלם ימל לטעון י^קרח ת א בידי או‬ ‫הלויתי עלו היינו ריק׳ כשהחפץ תחת ירג אבל ראובן שהפקיר‬ ‫דבר אצל שמעין ולוי הביא עדי׳ שתא שלו או ששמעון מודה‬ ‫ל וטוען שראובן חיי׳ לו עליו תאובן אומ־ שלקוח הוא בימ‬ ‫מ ל י אין י־אובן גאמן דלי׳ שום מגו לא להת׳ם או החזרתיו‬ ‫דאיך יאמר לא היו דברים מעולם ושמבין מורה שתא של‬ ‫ל י ויאובן נתנו ל או איך יאמיי החזיתי ואינו תחת ידו‬ ‫להחזיילוע״לסעיף ליט אבל אם שמעון אימר שיור׳ שי־אובן‬ ‫לקחו מלי נאמן במגו שהיה אימר שתא עצמו לקת מלי ואז‬ ‫תה נאמן הואל ולבא עדם היאך בא ל ד ו אי שלא ראות‬ ‫בידו לאס אינו טוען לקית ת א בית רק שראובן נתנו ל למשט;‬ ‫והוא של לוי‪ ,‬ע״ל סימן שג״ושחייב לפדותו משו׳תקנת השוק *‬ ‫ועייל סי י קל״* עוד מדינים אלו ‪,‬‬ ‫ורבדס העשת! להשאיל ולחשבי׳ להימב״ם הם הכלם‬ ‫שדרך תתלת עשייתס נעשה להשאיל ולהשמיולהיי׳יף‬ ‫ור״תאינו צייך שיהא תחלת עשייתם נעש׳ להשאיל ולהשמי‬ ‫אלא כל דבר שמקפירין עליי מלהצאיל מפני חשיביחו או‬ ‫שמתקלקל ת א דבר שאין דרבי להשאיל ולהשכיר ושאר כל‬ ‫‪1‬‬

‫‪4‬‬

‫סימן‬

‫עב‬

‫ה ר מ י ׳ קרוי דרכן להשאי׳ ולהשניר והוא שיתי׳ זה שהחפץ‬ ‫בידו רגיל אצל בעל החפץ וגס שיחי׳ בעל החפץרגיללהשאי׳‬ ‫כליו לאתרי׳ והבל תלוי באהב׳ האיש ושנאתו לפי מנהגו ומנהג‬ ‫המקו׳ לפי ראות הדיין לפי מה שהתובע׳ והגתב׳הם בני ארס‬ ‫כי יש אדס קשה שאינו משאיל כלל לשום אדם ויש שמשאיל‬ ‫לרגילי׳ אצלו ואינו משאיל לשאיגן דג לין אצלו‬ ‫ך המוחזק במשכון שלא בעדים שאמרנו שיוכל לטעון עלע‬ ‫עד כדי דמיו אם אינו שוה לשומת הבקיאים החצי שהוא‬ ‫טוען עליו ואומר אני אטלנו בחובי לפי שהל׳ שוה בעיני בדי‪-‬‬ ‫חובי והאח׳ טפר שאינו חייב לו כלום ואע״פ שאינו חייב לו‬ ‫אפ״ה רוצה לסלקו ברמים שהוא שיה לשאר בני אדם י ״א שהדין‬ ‫עם בעל הכלי שרדי לא האמינו להחזיק אלא בשביל תפישתו‬ ‫לפיכך אינו נאמן אלא בכרי תפישתו ולא יות׳ ולפי טלפי דמימ‬ ‫בעצמו שאינו אלא משכון אצלויתןלו לפדותו כדי שוויו לשאר‬ ‫בני‪,‬אדם רקחגו אם ירצה ויש אומיי׳ שהדין עם המחזיק וכתב‬ ‫מורי מהדמא״י ז״ל דהכי מסתכיאליה משום המיציא מעי׳ה‬ ‫ב א \איןחזקת המחזיק מ‪-‬יעלת לטעון עליו כדי דמיו אלא בדכי־‬ ‫שאינו יכול לילך מעצמי־ מהוא עומד תמיד תחת יד בעליי‬ ‫בגו מטלטלין ועבד קטן שאינו חולה על י ג ל ו ובהמה המשתמרת‬ ‫ביד המעה דמון שד‪-‬בושהוא שמור ביד בעליו וזה מותוקבו‬ ‫מוכחא מילתא שזה מב^ה לו ו‪-‬אמן לטע־ן עליו עד כרי דמיו‬ ‫אבל עבדים גדולים ובהמה שאינה מסויה לרועה אלא מעצמת‬ ‫הולכת ומעה אינו נאמן לומר לקוחה היא בירי או משכון היא‬ ‫בידי ישמא מעצמה באת ־' שותו אלא כשיביא זה עדים שתם‬ ‫שלו יחזיר לו העבד והבהמה והוא ישבע שלא מכר ולא משכנו‬ ‫לו כלופ לפי שאין ת!ישתם ת ״ישי שמעצמם הולכים אנה‬ ‫ואנה ובכל מקום שהם ברשות בע^ים הם * ואם החזק זה‬ ‫ברם ג׳ שנים ויש לו ערים בכך דרי זה נאמן וישבע היםת‬ ‫שלקחה ממני או שמסרה לו בחובו *‬ ‫כ ב אם המלה כיפר במשכון ושניהם מודים בהלואהזה אומר‬ ‫תן לי משגוני ואתן מע‪.‬־ת וזה‪.‬אומי־ תן לי מעותי כי לא‬ ‫נתת לי משכון ישבע המלוח היסת שלא הניח בידו המשכון‬ ‫והלוה ישבע היסת שהוא תופש משלו כנגד חובו אם טוען‬ ‫שהיה משכנו כנגד חובו או יומי־ ואע״פ ששית יות־ כבר נפטר‬ ‫דמלוה ממ‪-‬ו במה שנשבע שלא הניח בידו משכון •ואם הלוה‬ ‫מודה שהיה שוה פחות ממה שתלוהו גשבע שמשכוגו היה‬ ‫שוה כך וכך וישלם השאר ‪.‬‬ ‫ראובן שטוען שלוה משמעון עשי־ה תגרים על משכון‬ ‫והיה ע י אחד בדבר שידע המשכון והחוב אבל אינו יורע‬ ‫כמה היה החוב ושמעון אומר שך׳ דינרים הלוה לראם הוציא‬ ‫שמעון המשבץ בפ<\ב״ד אי בפגי עדים קודם שנפלה הכחשה‬ ‫ביג הב הרי עם ראובן‪ .‬דעבשיו אין לי מגו במ״ש בסעיף יי׳ח‬ ‫וכיון שיש כאן עד א‪ ,‬מחריב שבועה ואיני יבול לישבע שאס‬ ‫ישבי‪ :‬כמד א׳ צריך להכחיש בשבועתו ועכשיו • הרי זה מודה‬ ‫לדברי •העד ואיני מבחישו הלכך מחזיר המשכון ויביא ראיה‬ ‫על המעות ייפוילאו יאובן ישבע היסת שלא לוה אלא י׳ ויפטר‬ ‫אבל אס קודם שהוציא שמעון המשכון בב‪-‬״ד נ*ל מחלוקת ביניהם‬ ‫שמעון נאמן לנשבע בנקיטת חפץ שהוא שבועת המשנה ונוטל‬ ‫וע״ל סעיף י״ח בסי זה ‪4‬‬ ‫כ ף ראיבן שלוה משמעון ז׳ דיביין על המשכון ואח״ב אמר‬ ‫לי פרעתיך פעה אחד בי־ דיבתה ופעם שני׳ שני דינרין‬ ‫ופעמ שלישי׳ דינר והשיב‪ .‬שמעק איני זוב י אלא ;זהדינרלבר‬ ‫הדין עם ראובן מפני שנוף המשכון ׳מלו ונמצא כשהוא תובע‬ ‫משכונו שמעון משיבו איני לרע אם יש לי עליו שום רבד אם‬ ‫לא וכיון שכן אין שמעון יכול לתבוע מס‪5‬ק בנכסי ״אובן ואס‬ ‫עד אחר מעיד שלא כדב־י שמעין נשבע שמעון נגד העד ונוטל‬ ‫המשכון כמה שהוא אובד הואיל והמלוה אינו יודע ^‬ ‫בף התופש חפץ מחבירו וטוען שישלו עליו עד כרי דמיי‬ ‫מעסק משא ומתן שביניהש נכון הוא שאומנים לתופש‬ ‫שיבי־י דפר* היאך נתחייב זה לו משום דנ‪:‬׳יש רמאי ואולי מתוך‬ ‫דבריו יתברר רמאותו *יע״ל סי׳ זה םעיף ט״ז ולקמן סי׳ע״ה‬ ‫בן מי שיש כידו משכין מחבית ימתקו ל‪-‬ידיתו ו א ^ לו חלת‬ ‫יהי המשכון שלך בחובך לא קני ליה ברכיים אלו רלא כיון‬ ‫אלא לדחותו שלא ידחקנו עוד אכל דעתו לפדותו לכשירצה*‬ ‫ב ן משכון שנפחתו דמיי ביד המלית וטוען הלוה מיי לי שנפחת‬ ‫מחנלו שנרקב אי אכלוהו עככיים אי ע ‪ c‬אם מדעי המלות‬ ‫ששמרו במקום שמשתמ־ מעכמ־יתו־קמן ונייחל ב״אוי א״כ‬ ‫אנלס הלא ונשבע היסת שהוא כדבריו ונפטר ואם מודה שלא‬ ‫שם אותו במקו׳ המשתמ׳ מעככרי׳ או לא ניערו‪-‬בראוי חייכ‬ ‫לשלם‬ ‫‪t‬‬

‫‪1‬‬

‫י‬

‫(‬

‫‪t‬‬

‫‪-‬‬

‫חושן המשפט‬

‫הלכות שטרות ־•־*'&עוןםטע‪3‬‬

‫לשלש הפחת דהא פושע היא ואם יש מחלקת ביניהם זה אומי לו לשבע כיון שמסרו ליו* ליי ולוי אעו ימל*יטיו * ש ^ ל ‪.‬‬ ‫נפחת' כך יכך וזה אומר לאנפחתב׳׳כאסהלהמודהישמתחלה שנאנ׳ מ יאמר לו זתאתה מהיטלי יולד־ לא‪/.‬מתמן לי־ ל‪$‬יכך‬ ‫לאי היה שלה אלא'נךי החוב כגון שהלהו ך׳ והיה ישלה ‪T‬׳ הוה ליה מחריב‪.‬שמע׳ואינו י^ל־לשמ‪-‬ומשלם וכן*וזךי|;אס‬ ‫ועתה ישלה י׳ ורוצה הלה להחליט המשכון מדי המלה‪ :‬בעד נפחת המשכון ויש מחלוק׳ ביניהם גסה שמנור פתמיתו ו‪$‬לחה‬ ‫מעותיו"שהלהו שהרי היה שוה כמו שהלהוויצא בזה והמלה שמעון שנפחת ואיבו יודעאם בפשיעיתלוי לנפחת אובאוגם‪.‬יהיךן‬ ‫אומר שמתחלה לא היה שוה אלא פו׳ו׳ואני הלויתיך ך׳ אם ליה מחריב שבוע׳ ואינו יבול י לשבע ומש‪12‬סי;ואסרצ^שמ^ן‬ ‫'תחלט המשכון ־בידייתן ל ה׳ שהליתיך ע פ יתרעל דמי המשכון להחרים על כל אדם שעדע שמשנונו‪:‬׳ אינו־ שר‪ 3‬׳‪*ffl‬־^‪|ihp‬‬ ‫'הרי הלוה י כפר בכל ונשבע הלהיהיסת וגפטר' ואע״פישהוא הרשות בידו ואם יש‪-‬עדים ששמרו לי‪-‬מאוי ונאבד• ממגו־בא‪$‬נ׳‬ ‫'מודה מקצת'שהרי •מודה שחייב לו י׳ בעדהמשכלן־ איךזה מודח ־נפטר• שמעח ‪.‬שהרי אין באן עסק״שבוע׳ימניהם דניסאאי^׳ לא‬ ‫מקצת דהמשכון* הילך הוא אבל המלה אינו צריך לשבע בכלום ״מהימן לי בשבוע׳ או מתודשאע^יבו^לשבע‪ .:‬משלס ואפייאין‬ ‫שדרי הלה• מודה שגס 'מתחלה לא היה שוה אלא כדי חובי עדים והיה• דדך־ ראובן להפקיד י פקדונותיו • ביד לדל~שבמצא‬ ‫ואינו שואלממנו כלום ואם יש מחלקת ביניהם בפחת וכשיווי שדרט להאמין לו ולאי עכל י למימי משאינו נאשן ליי‪:‬בשכ*עי‬ ‫המשמן מתחלה על דרך זת שניהם מודים בהלואהכמ״ש שהלהו ׳וטוען לוי שנאבד ממנו באונס ?שבעלי שמעת השומר^^נו‬ ‫־‪;^.‬־‪5ttWP‬‬ ‫"ך׳ וטוען הלה שהיה שלהכ״הועת׳ שלה ייושלאל מלרעוד ברשותו ושנאנס ממנו רפטר עמעוךואם פשע‬ ‫ה׳ בדי'שיווין המשכון מתחלה לפי דבריו ייחליטנו ל אל שיחזיר המשמן ואין לו ממון לשלטי אע״פ~• שראובן ׳־מיל להפקיד‬ ‫ל משכנו להוא ישלם לו ה ׳שהיי׳הזיקו כמ׳׳ו לפי דבריו!המללה ‪•.‬פקדונותיו אצלללי‪ ,‬שמעון חיימלשלם^ותוהדער אח׳ שישבע‬ ‫'"מדען ׳שמתחלה לא היה שלה אלא ט׳׳וועתה שלה י׳ ושיאל מן׳ שלא היה המשכון שוהיותך משלשה דינדיןשהרי שמעון הוא‬ ‫׳הלה שישלם ל הה׳ שתלוהו עתר על שיווי המשכון נשבע בעל דברשלראובן והוא פשע‪--‬במד‪.‬שניןנויללי‪-‬כיו^‪.‬שלויץאין‬ ‫׳הלה שלא הלוהו מתחלה י יותר על"שילוי המשמן ונפטר־ וה‪£‬לה לו ׳לשלם וישאיר לו הדינר חוב על •ילד הפושע ועדן לקמן‬ ‫‪.‬׳׳־־ •י• ‪• • • ' v i v r‬‬ ‫סימן רצ^׳א ‪4‬‬ ‫•נשבע שלא היה שלה כ״כ כצוו שהלהו ושלא פשע רק בה׳‬ ‫•י ראובן שואלמשמעוןמשבק• שמשכן מרווהשיב שמעון‬ ‫'וא״כ יש'לו עוד ט״י אצלי הלוה שהרי הלוהו' ך׳ וינכה ‪-‬ל מהם‬ ‫־בנך הזטן‪,‬בא אלי‪ -‬ושאל‪,‬אותו בשמןרונתתיו ילו ותאונן‬ ‫ה* ‪-‬שפשע בהם ונאמן הוא בשבועתו זאת להחזיק המשמן שאינו‬ ‫שוה אלא י׳ דהא קי״ל שאדם נאמן'בשבועה עד כדי דמיו * אומר שלאיברלדו• שמעון ׳פושע‪:‬תא שמנדודילד‪ ,‬ב! ׳ראובן‬ ‫‪.‬ואם לדבריי שניהם היה מתחלז שוה ילתר ‪ -‬מכדי החלב 'כגון אפי׳ אס׳ היה גדול ובן• דעת לשומרו ־לא־ היה‪,‬ל למוסמ׳ ל ד‬ ‫שטוען הלוה שהיה שור ל׳ והלהו ך׳ ועתה אינו שוה אלא יאחר כיי אם ל ד ראובן יעצמו דאע״גידאמדיגן רכל המפקירעל‬ ‫ט״י ושואל הלה ־טמנו י׳ימה שהי״ שיה המשמן יותר ממה דעת אשתו ומיל הוא מפקיד היינו תקאלכני ביתו‪ :‬של הנפקד‬ ‫שהלוהו שרוצה להחלט לו המשמן בעבור שפשע מ וחמלה ־ואין המפקיד ימלממ־ לא מהימני ל ב ש ב ו ע ^ א פשעו משלם‬ ‫־׳'^ומר־ ׳שלא היה שוה אלא כ״הואץ ל לתן אלא ה׳מחמת שחיה שאין דרך כל אדם לשמוייולשטד־ כל •חפציהם בעצמדמדמת‬ ‫המשכון שוה ה׳ יותימכדי שהלה ואותם הה׳ תפדה משכונך ואדע!׳<אדהבי הפקיד דיניחומזז^אשמו ׳־ובניו מ*מ‪ .‬אם־יפשעו׳בו‬ ‫'ותנכט ל מחובי שהלרתיךך׳ ותשיא׳ לחייי עוד ט^׳ו׳וא״כלא אשתו ובניו חייב הנפקד לשל׳אבללענין ‪-‬השב׳דצריך להחזיר‬ ‫נפחת עוד המשכון בפשיעתי רק עור בעד ה׳ תנכה אותם ג״נ ליד המפקיר־ בעצמו כ״שהבאששלחוילבירבכוהקטך דאבמו׳‬ ‫‪.‬טךזלבך ותשאר ליחייבי׳תןלי׳וקח משכונך שהוא ־שוד‪ :‬עכשיו מרעת היא וחיי׳ לשלם רמללהחריםיעל המפקידשלא‪.‬שלחו‬ ‫־•• ‪ .‬י ‪c r ,-..‬‬ ‫להביאו־ ל ‪r‬‬ ‫י‬ ‫׳־‬ ‫י ט׳׳ו כי לא נפחתבפשיעתי רק נשבע המלה שכן הואי בדבריי‬ ‫'שלאיגפחת אלא י׳ ומנכה ל י הה׳ שהיה רוצ׳ לגבות מן"הלה י ל ב ראובן תה ל מעות ביר שמעו^‪-‬ובק^ממנזי לי‪.‬שיל׳ אותם‬ ‫ל ונתרצה להלוות׳ י ליונתן• לו •בהם מ״»נלן‪-‬וש*‪4‬ח‬ ‫״ מחמת שה^הו ותר מדמי המשמן ועוד ינכה לוה׳ ממה שהוא‬ ‫י שדת‪/‬הכזשכון ־עכשיו שהם־טי׳ו וגובה י י׳ מן' המשכון דהיינו ראובן כתב לשמעוןשיתן המעי׳ללוי‪-‬ונתעולרוגאברוהמשכנות‬ ‫כשפודה המשמן יתן י רקח משכונו שהיא שוה ט״ל וכ״ש אס ביד ראובן רדי זה דין‪:‬מלה על המשכון‪-‬יש' לויכיון־יששטעק‬ ‫י‪ .‬אפי׳ אחר שנפחת שוה כדי כל החוב והם חלוקים בפחת כגון נתן‪ -‬המעלת שהיו בידו משלידאיבן ללי ״בציורו!נתחייב־ ראובן‬ ‫־ שניה׳ מודים שהלהו ך׳ והמשכון עכשיו ג׳ימ־שוה ר׳ אלא בשמיר׳ המשבונית ומיהי ל ו נתחייב מןושיית'‪ :‬כשומדשכת‪-‬עי‬ ‫•שהלה אומר ל היה שוה ונפחת־ בפשיעתך עשרי תנכה ל י׳ שנעשיתיההלא׳ דהיוניאחר •שהגיעו המעל׳ לידילר לאס* נאבד*‬ ‫_ ברובי ואפד׳‪.‬המשכון בער י׳־והמלו׳אומרכ״ההיהשוהונפחת׳ה׳ המשכנלתיטיד ראובן שלא בפשיע> קודם• לכן‪ -‬פטורי ראובן לפ&ל‬ ‫^כפשיעתי אנכה״לך ה׳ותתן ליט׳יו וקח המשכון או שאמר אם יישבע‪*-‬איבן ‪-‬שגגנכי‪-‬ממנוקודם‪-‬ישבאלמעל׳יליד לרחיימ;?לר‬ ‫־ המלה אמת הוא שנפחת אבל איני יודע כמה נפחת שנשבע‪ -‬לתן מעלוץו צי עדיין לאגתחיימבשמירח; בש׳׳ש׳באות׳* שעה‪-‬ולא‬ ‫המלוההיסת וגפטרדהשתא ישלו מגו שהיה יכול לומר ך׳ היה עלה׳ דק בש״ח־שפטי׳נ־זצנימ^אבירה ואינו תימאלא‪:‬כפשי>ע׳‬ ‫הליתיך וך ׳ היה‪ -‬שוה ולא גפחת כלל אצלי וזה המגו מטמעלא יאם הוא מסופק ואיני יבולי לשבע־ אם •נג<כו ממנו‪-‬קות שבאי‬ ‫י הוא מכל הטענות הראשונות שהמשכיון ממיעו^ ומ<ע*נשבע‪ -‬ה‪6‬עות;לר לי או אחדי כן אי( מוציא? המעות •מידליי־מס‪£‬יו‬ ‫היםת ולאי שמע׳ דאורייתאישהרי׳ מודה'מקצת הוא או בטענת י דמםפקא לא מ&קינן ממונא רק מוקמינן‪ -‬לה^אחעקתיימ^‬ ‫ראלק תובע ללי ספייס שמשבן^־לשמעקואמר‪^.‬שמעין‬ ‫איני יודע כמה־נפחתלמה לא נאמד מתוך־ שאינו ימל"לשבע י‬ ‫י הצזי&ו אצל ל י לתת אותפ ל־כ‪-‬שבילרבשיתן ל י » י ז‬ ‫משלם נ׳׳ל מפני שהלוה חייב לפחות המשכון מן המלה וימל‬ ‫־המלה למר;ללה בכל מה שיוד׳ ל שינכה ל מחובו ץהוהילית במי שהם הממושכנים־ יכשתצי& לי ׳ השפר^ילתתם ‪^.‬לדאגבן‬ ‫ אימר ראובןשנפחתו י יגפסתמד־לי ייתבעו ׳לשלפ לו הפחמילר‬‫כמו׳היל*' שפטור משבועה דאורייתא נ״ל \'‬ ‫"בךן מלה'אומר סלע הלויתיר עלו ונ׳ דינרין יהיה שוה ויש אימר לאו בעל דבר‪ •#‬דירי׳ את ^ מ&יי״שקבלתי ה&פרים־הוא‬ ‫־ ל אצלך דינר ולוה אומר מכרתיו לך בג׳ דינרי׳ולאנתת הרש‪-‬י‪-‬ללמוד בהם כל זמן שיתר *נרשמתי וצייני ללכשתתן לי‬ ‫יי'ל‪/‬המעית ותיבע ‪:‬איתי בהם שניהם נשבעין שבועת היסת זה‪ -‬המעות שאתנם^לך אם־תיצה לתףל הגועות א^נסי‪.‬לך‪,‬ואם‬ ‫יי‪-‬נשבע ׳שמשמנא היא ׳מרי ינתן לי המעות יזה נשבעשמכרי לא ישאיל ה&פריםאצל׳עד שיבא ־שמילון ויפדטיממני;‪:‬והשיב‬ ‫׳ י ל ואינו חייב לו כלום ואם רצו להפך שבועתן זה על זהתפמן האזבן משע׳ שחמתני א*לךל־א דדהלף־לגע יכהן לבנך‪-‬־למד‬ ‫ואם הם חלוקים ;גל ההיפך זה אומר אני מהפכהיוזה אומר אני בהן אח״ב בענק שנפחת ויש לך ^ל׳מלם"לי הפחת־תמדינ^הבי‬ ‫־ ‪-‬מהפכה עומד הדבר־ עד שיתרצו לא נתר^יו שניהם נשבעין * מה שטוען לילאיובעל דברים תדיאת ׳מי״&נתן ‪-‬ל־הם‪£‬רים‬ ‫ב ט 'מלוה שטוען' שנאבד המשכון'באונס והלה אומר בדילי הדשני״ללמוד בהן׳ טעצ־׳ זו הית׳מועל* ילאיל״היה־יסמר שהיו‬ ‫?!אתה מכרתו ולקחת דמיו נשבע הלוה תסת' ונפטר הספרים של שמעיןאבליעכשיו^ו'^• ת ה ^ ל ׳ ש ^ ת מ ה ע‬ ‫י במגל שאיךלך בידי כלום או פרעתיך • י י‬ ‫•‪'-‬‬ ‫של ראו‪3‬ן כי שמעון ציוהו לתנםילראיבף^יתן י<^ה‪8‬עית הלכך‬ ‫<ל י ראובן שמשכון משכון ביד שמעל! יהל־ שמעק ומשכנו אף אם הרשהו ״שמעון ללמוד בה־ן ^א'היד!י׳לרלשנמלו^כי‬ ‫ללי ‪ :‬מה כח ישלילשמעו׳ ־לזריית'ללו ‪'-‬ל^מש׳•'בהן׳ בלא ^דשית‬ ‫־ ; ‪ .‬ללי'או ניתנו ל במתנה מה שהיה ל עלו ׳ונאבד'מיד •‬ ‫באונס ותובע ראובן משכונל מיד שמעון ואמר מ סלע היה שלה ראובן ואפי׳ אם הרש׳ רא*בן"ל&מעון ללמוד בהן אין כח ביד‬‫'ולא הלוה ל עליו אלא שני דינדין' ושואל ממנו שני דינרין‬ ‫שמעו׳ לתן רשות לאחר ללמור־קכיהןיהללך• ׳ה׳יל שולח בהן׳יר‬ ‫" י ושמעון אומר'שלא היה שוה אלא ג׳דינלין לאינו תיב ל אלא שלא ברשמת וחייב׳ לשלם בל ‪" YrriKSBrffe‬זיןס־‪£‬רי‪-16‬בתשמי‪»-‬‬ ‫דינר ונמצא שמעון מזרת מקצת וצריך" לשבע שלא היה שוה שנשתמש בהן" ולא צזצי למימר לאובעל י&ריס רידי את•^'ין"'?"ך‬ ‫אל^ג׳דינריןואינוחייבל אלא דינר עוד צריך לשבע‪^-‬ביעת דין מ אם עם שמעון רת׳׳ל מו‪1‬לומ^ילל^חרד־צ מזה^וכ ׳^ר‬ ‫מזה גובה דיזיכא ‪ tfw‬מייצא ^ ^ ל י ת א ד נ ‪ $‬ל \ '‬ ‫* השלמת׳ שאינו ברשותו ושנאנס מטנו ליפיטר'מהדינר ־לזה א״א‬ ‫יורש‬ ‫״‬

‫‪:‬‬

‫‪:‬‬

‫‪,‬‬

‫‪:‬‬

‫‪:‬‬

‫י<‬

‫‪K‬‬

‫‪1‬‬

‫י‬

‫;‬

‫;‬

‫‪1‬‬

‫‪J‬‬

‫‪1‬‬

‫‪:‬‬

‫‪:‬‬

‫;‬

‫;‬

‫>‪:‬‬

‫‪:‬‬

‫‪:‬‬

‫‪:‬‬

‫?‬

‫;‬

‫;‬

‫‪d :‬‬

‫לבוש ע<ר שושן‬

‫הלנות הלואה‬

‫ל ך 'יורש שתציא שטר שיש׳למורישו כך ‪5‬כך ממון אצל&לוני‬ ‫ושיש לפלוני טשמ! בהן ביד המותש וטוען היורש‬ ‫י י‬ ‫עהמשבון נאבד מיד מורישו׳ באונםותובעו המעו׳ נשבע הנתבע‬ ‫היסת '‪#‬לא החזיר לו המוריש המשכון ושהי׳ שוה כנגד חובי‬ ‫נמ‪3‬י ש*!ין ל ׳אצל בלס ויפטר ומה שטוען היורש שנאנס מיד‬ ‫מורישו לאו כ ל כמיניה שהדי אם היה המותש חי היה צריך‬ ‫• ל ש ב ע י שנאנם ושאינו ברשותו ושלא ‪#‬לח בו יד וההיא שמע׳‬ ‫לאמציהיורשלישבע‪-‬שאין אדמ מוריש‪.‬שמעה לבניו דהיאך‬ ‫מצילמשתבע ולא אמרינן הבא שישבע‪-‬תורש שמעתהיורשין‬ ‫‪.‬שלאפקדגי ויטיל כמו בשאר שטרות רשאד שטרות ת י טענות‬ ‫י־ תורש ודא* והפרעק ספק לכך נשבע תירש שבועת תורשי!‬ ‫וגומל אבל הנא מון שהגיע משכון ל ד המוריש מ ג ד הלאתו אלא‬ ‫*צספקלנואם נאבד באוגס אי בפשיעה לפיכך השטראיגותב‬ ‫ודאי ומספיק׳ לא מפקיגן ממונא מ״מ מון שיש כאן שטר‬‫‪ $‬ת ך ‪.‬זה ל ש נ ע היםת שלא החזיר לו המשמן ושהיה שיה כנגד‬ ‫חומ דפטר וע״ל סי׳ ק״חסעיף י״ד *‬ ‫ל ח ‪ .‬ראובן הניח משמן מ ד שמעון ומת שמעון והניח מיס‬ ‫י קטנים ובא ראובן לשאול משכונו מיד יורשי שמעון‬ ‫ואומד שהוא ממושבןמר אביהםבחמשים וטוענין היתומים מ‬ ‫אביהם צוה שתא ממושכן בעד מאה החמשים שראובן מורה‬ ‫יתן״מיד ליתומים והחםשים האחרים יתן מ ד ש ל ש עד שיגדל‬ ‫דיתומי׳ וישבעו שבועת יורשיןשלא פקדנו אבינו ושלא מצאנו‬ ‫גין שטיותיו שמשכו! זה פרוע ויטלי החמשים מיד השלש‬ ‫בד״א כשהיה המשכון שיה'מאה והרי יש להם חזקה במשכון‬ ‫ג ע ר מאח ואם לא אין עליו לתת אלא כדי דמיו שהיה יכול‬ ‫שמעון לשבע אמתה ת עד כדי דמיו והבי טוענין ליורש ועל‬ ‫השאת אין להן תביע* על ראובן אלא בעל פה וכיון שהיורשים‬ ‫ג׳זועניס ברי שאביהם צוה שהוא חייב מאה ישבע ראובן תמת‬ ‫ויפטר שרדי' גס אם תה אביהן ת לא היה יבול לטעון עליו יווד‬ ‫מבת דמיו בד״א שאק המשכון מדברים העשוין להשאיל‬ ‫ולהשכיר אכל אס ת א מדבתם העשויץ להשאיל ולהשכיר‬ ‫איגי משלש אלא הרמשים שמודה יאפיל אם ׳‪.‬משמן שוה‬ ‫יותר שתא נאמן במגנ דאי בעי למימר שהוא שאול בידי יע״ל‬ ‫סי׳ קאג סעי׳ ד‬ ‫‪ ft‬משכיני של ישראל כיד הגד ימת הגד ואין לו יורש יבא‬ ‫ישראל אחד והחזיק בי מוציאי! אותו מדו ומחזירי! אותי‬ ‫לבעלי שכיון שמת הגד ־פקע שיעמדו וחזר המשכון א־שות בעלו‬ ‫הישראל שמשנגו אצלו •‬ ‫״ולן ובן הדן אם ו ש ל שטר משמגאעל קרקע של ישראל‬ ‫יי׳ ומוחזקת בית ומת ובא ישראל אחר והחזיק בה לא עשה‬ ‫•ולא כלם‪ .‬שמיד כשמת הגר פקע שיעמדו וברשות בעלה‬ ‫•היא •עומדת ‪.‬‬ ‫עיךן נכרי שהלוה לישראל על המשמן ונפל ממנו ומצאו ישראל‬ ‫׳ •אחרתיב להשיבו לבעלו דהיינו לישראל זה שמשכנו לפי‬ ‫שגוף‪-‬המשמן‪ .‬שלו ולא היה ל לגר •עלו אלא שיעבוד ומון שנפל‬ ‫ממנו פקע שיעמדו האסור להחזיר אבידר‪ .‬ל ו י כמ׳׳ש טעמא‬ ‫בהלכות אמדה בע״ה בסימן רס״ו ואם המוצא בא למד משום‬ ‫קידוש השה אחזירנז יקדש השם ב ש ל ולא יקדש השם בשל‬ ‫אחרים ב ל דעתם י״א דה״מ שלא וכה המוצא באותו משמן תינו‬ ‫כשתה המשכון שוהיותר מתמי שלא הוחלט המשמן מ ד הגוי‬ ‫וביון שלא הוחלט במה שהוא שוהיותר מחובו לא הוחלט ג׳׳ב‬ ‫נמה שהוא כנגד חומ אבל אס תחלט בל המשכון לגר כגון‬ ‫שעלה‪,‬הקרן‪.‬והריבית ייתר משיות הת זכה הגוי בכל וזכה‬ ‫גוג״כיהמוצאו מן הגוי והבא מכח גוי הרי הוא כגוי וכיון דדיניה‬ ‫תוי דבתר עדבאאזילה״נ הבא מכת וגכםוהידבר איגיש אינו!‬ ‫<דמן ביהוכי׳ש בטשבון‪.‬שבית עכ״ל • ויש מי שאומר שה״ה‬ ‫למעות'שולוה‪.‬ישראל לנכרי על משכק ונפל המעות מהנכרי‬ ‫ומצאם ישראל אחר יחזירם לישראל המלה וכתב מותמהרמא״י‬ ‫‪"1‬ל וז״לונ״ל דבמעות הס של המ־צא דמעות לתצא׳ נהג׳ ובבר‬ ‫יצאו לגמד מרשות המלה עכ*ל וטעמא דמסתברא ת א ני׳ל‬ ‫‪ jjfc‬משמני של גד מ ד ישראל ימת הגר יאי| ל יורשיי וכבד‬ ‫ידעת תכסי הגר כשאין ל יורשים ימת כל נכסיי הם‬ ‫י‪1‬זפקדיבא יעדאל אחר יהחזיק מגשטנו של זה זה קנה כנגד‬ ‫מעותיו שהית הגר תיב יל'וזק קנה השאר בד*א כשהיה המשטן‬ ‫גחצר שאינה משתמרת ולא תה המלה בחצירו בשעת מיתת‬ ‫ן‪1‬גריש*ןז מיד כשמת הגר ופקע רשותו מ[ המשכון תה במקום‬ ‫עאינו &שתטד' ונעשה הפקר וזכה מ זה אבל אם תיה המלה‬ ‫בחצירו או י אפילו לא היה י בחצירו והמשכו! בחצר המשתמרת‬ ‫זכהל חאית מ ל הטשמן ראובן ׳שהיה בידו מ ש מ ת של שמעון‬ ‫;‪v‬‬

‫‪:‬‬

‫‪1‬‬

‫‪:‬‬

‫‪4‬‬

‫‪:‬‬

‫י‬

‫עבי‬

‫סי&ן‬

‫לח‬

‫ומת שמעדן ובאו יורשיו ותבעו ממנו י המשכנות וטוען ראובן‬ ‫אותן המשכנות אני תופש בשביל שאמי לוי שותפי ששמעון‬ ‫הוא חייב ל מרמי השותפות ורוצהלישבע על משכנות שבידי כיי‬ ‫אומר תפישתי בתפישתו וידי כידו בכל עסק השותפות ובשליחותו‬ ‫אני תופש אותם ויכול הוא לישבע על תפישתי כאילו היה הוא‬ ‫תופש בהם תנא תא שאין ל י יבול ׳לשבע על המשכנות שביד‬ ‫ראובן שותפו כי אם תה ראובן טוען שמעון היה חייג ל מעות'‬ ‫ואני תופש המשכונות כשביל המעות היה נאמן במנו דלהד*ם או‬ ‫החזרתיו לך אבל גבי ל י אין כאן מגו ט אין מנו אלא במה שבידו‬ ‫לטעון אבל כמה שביד אחר למעון אק באן מגו מ ש מ א חבית‬ ‫לא היה משקר ולומר להר״ם או החזרתיו לך וע״ל בסי* זה‬ ‫סעיף יי׳ח ‪v‬‬ ‫ט משכונו של גוי ביר ראובן ואיל ראובן תן ל מעותי וא״ל‬ ‫הגר תמשכן אותו לישראל אחד והלך ומשבגו לשמעון‬ ‫ונתן ל שמעון המעות שהגוי חייב ל והמשבון שוה כפלמם־‬ ‫מהחוב ומת הגוי זכה שטעון בכלהמשכק דבברםלק ראובן כל‬ ‫רשותו ממנו •‬ ‫מ א ותקא שטשכנו ראובן אצל ישראל האחד וקבל׳ מעותיו‬ ‫אמדי׳ דאסתלק בחו של ראובן ממנו אבל אם‪ .‬משבנוי‬ ‫של גוי ביד ראובן והפקידו ראובן ביד שמעון ומת תוי בזה י^‬ ‫להסתפק אם זכהשמעק במה שהמשכון שוה יותר מהתב שאין‬ ‫שיעבורו של ראובן עליו אונימא ביון שמכח ראובן תא תופש‬ ‫אותו עדיין כחד שיל ראובן עלו ולא קנה ונראה דהמע״הואין‬ ‫מוציאיןממנו מספק וישראל שיש ל משכון של נוי בידו ואמר‬ ‫ל הגוי שיתן המשכוי לשראל אחר כ ש מ ל במתנה ומת הגוי‬ ‫קורס שזה גתנו לשראל האחריבהזהבמשמן שבידו ואין צריך‬ ‫לתנו להארדתוי מכי מטו זוזי לידו אסתלק והצזקבל מתנה לא‬ ‫קנה עד דמשיךלהווהכאהאלאו משיך בתי הגוי‪.‬וזכה בוזה‬ ‫שהוא בידו ואם היה הגוי חייב לישראל אחר ע״לרישםי׳פ״ו'‬ ‫טב המחזיק בקרקע של חבית ואיכל פיתתיה וטוען כי‬ ‫במשכונא ירד בה ו ת ה ל שטר טמאה דיניי׳ ש ה ל ה ל‬ ‫עלה ועכשיו נאבד ממנו והלה מוען שלא היה הש»ר‪.‬כי אם‬ ‫מתמשיסריגתן זיינא ת א שאם לא החזיק כה המל׳שני חזקה‪.‬‬ ‫הלה נאמן דקרקע בחזקת בעיייה עומדת ואין התביעה אלא‬ ‫על פה ומשתבע לה כדין שאר סודה מקצת וניטל קרקעו‬ ‫אבל אם החזיק כה שלשה שנים היי תא בחזקת המלה ונאמן‬ ‫המלות גשבועת תסת ושקול מאה דקתבע מפית׳ הקרקע בסגו‬ ‫דלקוח היא בידי דהא אית לה שני חזקה ‪*.‬‬ ‫המלה את חבית על המשכון ופרעו ואמר ל תן לי משכוני‬ ‫אמר לה לך׳ עתה ובא למחר ואחזירנו ל ך ובתוך כך נגנב‬ ‫המשכון אם נגנב •ןודםהזמן שקבע ל לבא בשביל תיבהמלה‬ ‫כדין שומר שכר כמו שהיה כבי שכל זמן שלא השיבו ל מחמת‬ ‫בח הלואתי שהיה ל ע ל י נשאר בחיוב שמירתו שהיתר עליו‬ ‫בעוד שלא נתן ל המעות שהיה ש״ש עלו משיש פתטהדרב‬ ‫יוסף וזה עודנו עלץ * ואם לא בא בזמן שקבע לו לבא בשביל‬ ‫פקע מיניה שמירה דש״ש ואינדעלץ אלא שומר חנם ואס נגנב‬ ‫ממנו אחר הזמן שקבע ל לבא בשבילו פטור * לפיכך אם יש‬ ‫עדים ללה שבא בזמן שקבע ל ולא נתנו לחייב המלה ואם‬ ‫אין עתם ישבע המלה שלא בא בזמן שהבע לו ופטור •‬ ‫מ ד ראובן שהיה ל משכון ביד גוי המלה בריבית ושמעון תצרך‬ ‫למעות ובקש מראובן שיישהו ללות על א ו ת משכון ועשת‬ ‫‪ p‬ונשיף המשכון ביד הגד פטור שמעין מלשלם •לראוק דמי‬ ‫המשכון שמעולם לא קנה כלם בגוף המשכון שיהא •‬ ‫עימד באחריותו‪,‬‬ ‫‪5‬ןןן ואמ המשכק הוא בעין לאינו שוה שיעור מעותיו יכול‬ ‫הלוה לכופו לפרוע לו מעותיו‬ ‫י‬

‫עג‬

‫כמה זמן מתם הלואה‬ ‫הלואה ו נ ו ך ׳ סעיפים‪:‬‬

‫וכמת פרטי ר נ י‬

‫א ש י ע ן חכמים ז״ל לפי חכמתם וראותס כהנהגת‪-‬׳משא ומתן‬ ‫שבק הבריות שהמלה לחבית סתם דעתו שילה ל לשל*ימ‬ ‫יום שכיון שמלוה להוצאה ניתנה יראי צ י ד ת א לתציא א ל‬ ‫המעות ובתוך שלשים ישתדל להחזירם לו לפיכך אמת רז׳׳ל‬ ‫המלה לחבית סתם ולא קבע ל זמן יש ל זמן ל יום שאינו‬ ‫יכול לתובעו קודם בין בטלוה בשטר בין במלה על פה בין‬ ‫במשכון בין בלא משכון ואסטמה אלךא דכתיב קרבה שנת‬ ‫השבע שנת השמטה ממשמע שנא׳ קרבה שנת השבע איני‪.‬‬ ‫יודע שהיא שנת השמטה אלא מה ת״ל שנת השמטה למר לך‪.‬‬ ‫יש שמטה אחרת שהיא כזו ואיזו זו זו המלה את ח מ ת סתם‬ ‫י שאינו‬

‫‪I‬‬

‫‪ -
‫הלבות הלואה‬

‫סימז‬

‫עג‬

‫‪#‬אינו רשאי לתובעו פחות משלשים יום ואע״ג דמלוה במשכון‬ ‫גבי ש י ת ממצא חפציך חפציך אםותן ולא חפצי שנדם והנשבע‬ ‫אין שמטה משמסת כאן לא חלקו שאינה אי־א אסמכתא ושיעור‬ ‫לחבית לפרוע לו לזמן ובתוך כ ך הגיעה השמיטה או שמחל‬ ‫ש ל ש י ׳ דוקא אינו אלא מסברא כמ״ש לפיכך במקום ש י ש מנה;‬ ‫לו החוב פטור גם משבועתו שלא היתה השבועה אלא לקיים‬ ‫‪ $‬ו שהתנה עמו שיתבע כל זמן שירצה תלבין אחריו שכל תנאי‬ ‫פרעו! החוב שחייב לו בעור שהוא חייב לו אבל כשיפטר מדין‬ ‫שבממון קיים ויכול לתובעו אפיל ביומו ואם הלוה סתם ו ת צ ז י‬ ‫הפרעון אינו חייב לשלם מכה השבועה «‬ ‫המלה שיכתוב לו ש ט ר צ^יך לכותבו ואם ה ל ה מוחה שלא ל ת ן‬ ‫ןן הנשבע לחבית לפורעו ביום פלוני והגיע הזמן והמלוח‬ ‫ש ט ר ל מ ל ה ו ת א מבקש ממנו צריך להחזיר ל מעותיו מיד‬ ‫איננו בעיר פטור הוא ע ד שיבא המלוה או שלוחו דשלוחו‬ ‫דמםתמא לא ה ל ד ל אלא כדי שיכתוב ל ש ט ר אעיפי שלא‬ ‫ש ל ארם כמותו ויטול את שלו וליתן אותם ליד אשתו ובניו‬ ‫התנה דלא רמי איניש זהי ב כ ת בלא עדים שמא יפול דבר שכחה‬ ‫אינו צריך שהרי אפילו נתנם בידם אינו נפטר בכך שאין זה‬ ‫אי מחלקת בדבר ויהיה השטר לראיה וכיון שזה אינו רוצה ל ת ן‬ ‫פרעו! שהרי ת א ת י ב באחריותן ולהוליכן אחריו למדי אינו חייב‬ ‫יהזי׳ ל מעותיו מיד ובל זה ב מ ל ה אבל שאלה סתם זמנה לאלתר‬ ‫שלא אמרו כן אלא גבי גזל וכפר ונשבע לו משוס שנאמר‬ ‫והשיב אתהגזילה ו ג ר אבל נ ש ב ע לשלב לא ו ת ו המעות בתורת‬ ‫ויבול לתובעו מיד •‬ ‫פקתן גביי ע ד דאתי מי־יר\ ושקיל ל ת דה־״ל כאלו אמר ליה‬ ‫המלה את חבית וקבע לו זמן לפורעו אע״פי שלא קנו‬ ‫ר‬ ‫המלות ליהוי פקתן בידך ע ד דאתעאמ״מ צריך שיהיו המעוףנ‬ ‫מידו בל תנאי שבממון קיים ואינו יבול לתובעו קודם הזמן‬ ‫~‬ ‫מוכנים בידו באותו יום שקבע לו ואינו רשאי להוציאם כ ת‬ ‫גיי־ במלה על פה בין ב מ ל ה ב ש ט ר בין במשכון בין שלא‬ ‫שיהיו מעותיו מצויק בידו מיד כשיבא ל פ ת ע לו והא דאמייינן‬ ‫במשכון בין שמת מלוה בין שמת לוה והוא־ שיהיו היורשים‬ ‫שנפטר הלוה משבועתו כשאין המלוה בעיר היינו דוקא ש־יא‬ ‫במודים כמות‪ .‬שאם אינם אמורים יכול לומר לאביכם האמנתי‬ ‫היה המלה בעירו במקום שהיה דר תחלה כשנשבע ה ל ה בין‬ ‫ו ־בם לא אאמין טען המלה ו א מ י היום סיף הזמן שקבעתי‬ ‫שיצא משם לדור במקום אחר בין שיצא לצרכיו בעסקיו אבל‬ ‫והלוה אומר עוד עשרה ימים י ש לי שקבעת ל נשבע ה ל ה‬ ‫אם הוא בעיר שהיה דר תחלה כ ש נ ש ב ע הלוה והלוה ת א‬ ‫דיבה ואם היה שם עד אחד שהיום סוף זמנו הרי זה נ ש ב ע‬ ‫במקום אחר צריך להוליכו אחריו דארעת׳ דהבי נ ש ב ע תחלה‬ ‫שביעת התוי־ה כ ש א ר הטענות •‬ ‫להביאנו למקוס שהמלה עכשיו שם בשעה שנשבע ר ״ א שאבי׳‬ ‫‪ j‬זה אימר ה׳ ימיר‪ .‬נשאי־ מהזמן וזה אומר י׳ ימים אימי־יש‬ ‫אם עקר דירתו ממקום למקום אס אותו המקום אינו רח־קמן‬ ‫למלה שימתין עד סוף ה׳ שהרי אפי׳ לפי דבריו עדיי‪ /‬לא‬ ‫הגיע זמנו לתובעו וכשיגיע זמנו לתיבעו הרי הוא כופר בכל ה ל ה יותי־ מתחלה וגס אין• סכנת הדרכים יותר צריך להוליכו‬ ‫אחי־־יו * מי ש נ ש ב ע ל ת ן נדוניא לחתנו; ובתוך זה הי־גיל קטטה‬ ‫מה שתובעו דהיינו כיי הה׳ ימים ואז ישבע הלוה ת ס ת ש ג ש א ר ו‬ ‫עם בתו ויש לחוש אם יתן ל ^ נ ת נ י א שירגיל יותר קטטרי‬ ‫ע י ד ה׳ וימתין לוגם הה׳ ימים »‬ ‫א׳ צ ל ת ן לו דמסתמא אדעתא ר ה ב י ל א נ ש כ ע לו מי ש נ ש ב ע‬ ‫ך בד*א ב מ ל ה על פה בלא משכון אבל אמ ־דתה מלוה ב ש ט ר‬ ‫לחבירו לשלם לו אע״ג דמדינא לא היה יכול לבופו בגון‬ ‫או על המשכון וטען המלה ש ל א קבע לו זמן או ש ת י ם‬ ‫בטעגת אין לו וכה״ג חייב לשלם לו מכה שבועתו וע״ל סי׳‬ ‫כ ו ף הזמן שקבע לו ישבע המלה ת ס ת שהוא כמו מוחזק ויגבה‬ ‫חובו מיד •‬ ‫צי׳ז סעיף ט ׳ וסעיף ל׳ ‪t‬‬ ‫ראיבן נ ש ב ע שלא ל מ ט ־ מ ש ל כ ל ב ל פ ת ע תיבותיו ו א ד ר‬ ‫ך‬ ‫‪ Q‬הנשבע לחבית לפרוע ל כי׳״ח׳פלגי ואותו הר׳יח ת א שניי‬ ‫ימים חייב לשלם ל ביום החדש הראשון דבשבועה תלבין‬ ‫כ ך נשבע לשמעין לפוי־עי בזמן פלוני וכשהגיע הזמןטיען‬ ‫אחר לשון בני ארם ובלשון בני אדם ר״תהבאהוא אע״ג ש ת א‬ ‫א ק לי מעות וכבי־ נשבעתי שלא למכיר כ ל ם משלי ל פ ל ע‬ ‫יום אחרון מחדש שעברי ולא דמי למי ש נ ש ב ע ל פ ת ע בריי׳ח שהוא‬ ‫רובי שתי שביעית הללו מבי׳ישק זו את זו שה^י ‪ :‬ש נ ש ב ע‬ ‫יום אחד שאי אתה מחייבו לפורעו בתחלת תום דשאני הבא‬ ‫שנית שיפרע לשמעון לזמן פלוני היה ב מ ל שאם לא יהיו לו‬ ‫שהימים מוחלקים ושני ימים הם והעולם קורק לו ר״ח בפני עצמו‬ ‫ביעות י אותו הזמן שימכור משלו כדי ל פ ת ע ל ו ת א נ ש ב ע‬ ‫כ ב י שלא למכרי־ לפיכך אם לא ימכור כדי לקיים שבועתו‬ ‫לכך י ש לחוש ולהחמי׳ בספק שבועה דאורייתא *‬ ‫ה־אשזנה נמצא השנייה שבועת שיא ומכיז אותו עלייה מכות‬ ‫י אע״פי שאמרנו סעיף ב ׳ המלה את ח ב י ת וקבע לו זמן‬ ‫מרדות ואם יתחרט מתוך המלקות וימצא פתח לשבועה הי־אשונה‬ ‫לפורעו אינו יכול לתובעו קודם הזמן מי ש י ש לו ש ע ר ע ל‬ ‫יתיתה ל וימכור ויקיים שבועה שנייה בד״א שק־ימה שבועה‬ ‫דבירו לזמן ובאלב׳יך בתוך הזמן ואמי• הלוה שלי מבזבז נכסיו‬ ‫ךי־אשונה' לרובו ש ל שמעון והוא נ ש ב ע סתם שלא למכור‬ ‫ובה״ג בגון שרוצה לילך למדינת ת ם באופן ש י ש לחוש כשיגי־ע‬ ‫משלו בשביל שים חיב שיתחייב אבל אם קדם ריבו ש ל שמעון‬ ‫הזמן לא יוכל להפרע ממנו ואומר המלה מצאתי מנכסי בעל‬ ‫לשבועת* ש ל ר א ו ם לא חייה השביעה השנייה בלל דה״ל נ ש ב ע‬ ‫דובי ביד אחרי׳ וחוששני שאם יביאו ל ד ו יבריחם ממני ולא‬ ‫לבטל המצוה רמושבע ועומד ת א בהר סי‪:‬י לפתע חוב שלו‬ ‫אמצא מקום ל ג נ ו ת חובי תקנת חכמים הוא משום שלא י נ ע ל‬ ‫‪k‬‬

‫ומנין אלתו ע ד שתצא נפשו אם אינו׳ רוצה לפרוע *‬ ‫ראיבן נתחייב לשמעין מנה לזמן פלוני ונשכיב ל‪£‬ןרעו קודם‬ ‫ן‬ ‫שיעבור הזמן שקצב לו ושמעון לא תבעי בתוך הזמן עד‬ ‫ש ע ב ר וטען ראיבן אמת שאני חייב ל ך אבל לא נזבח השבועה‬ ‫שבבי־ בכריה כיון ש ל א תבעת איתי בזמני מחלת ל עליה אין‬ ‫נ‪1‬ענתו טענה כי עדיין השבועה במקומה עומדת כי מסתמא‬ ‫ת מ ן לא נעשה אלא לזרזו שימהר לפורעו לא על דעת זה‬ ‫שבשיעבו־י הזמן שתהיה השבוע׳ נמחלת כי עיקר השבועה היתה‬ ‫ע ל הפי־עון ונהי שלא ע ב ־ על השבועה כיון שלא תבעו שים אדם‬ ‫אימר שכח ולא עלתה על דעתו אי באמת המלה מרתי־לו להאי־יך‬ ‫דז‪:‬ק מ״מ חומי־ השביעה עדיין מוזהר עליה ועימר בשבועתו‬ ‫ל פ ת ע ל כשיתבע לו מידי ד ת ה א מ ל ה לזמן אב לא פרעו לו‬ ‫באיתו הזמן לא נפסל זה מח־בו בהעב־ית הזמ; ה״‪ :‬לענק השבוע׳‬ ‫וע־־׳ל בלבוש ע־׳ז סימן רב׳׳ה סעיף מ״א וםי׳ רל״בסעיף י״ב *‬ ‫הנשבע לחבית ל פ ת ע לו ביום כד ובר בחדש פלוני ואירע‬ ‫;‬

‫ש ב א אותו ה״ם ביים השבת וטוען הנשבע כיון ש נ ש ב ע‬ ‫ל ת ן לדם פלוני ונאנס שאינו יכיל לפו״עו רו ביום מחמת ש ת א‬ ‫ש י ת נפםי־ מ; השביעה והתובע טוען לא היתה הכוונ׳ שיפי־ע‬ ‫דוקא באותי יום א פ י ל יהיה שבת וה״ל נשבע לבטל המצוה‬ ‫שהשבועה לא חלה אלא הביונה היתה שלא יאחר הפי־עון‬ ‫מאותו היום וכיון שאותו יום בא בשבת יפיע ל־ קודם שבת‬ ‫ואז יפטל משבועתו הדין עמו וצריך לפורעו קודם ש ב ת ואםייא‬ ‫ביום השבת‬ ‫ל ת ן לו משכין‬ ‫פרעו קידם ש ב ת צ־יך‬ ‫ל‬ ‫ששות ב ‪ ; :‬ד חומ ויכילין לשומו ביום השבת ולתננו‬ ‫ב^רעו; חובו לקיום שבועתו אע״פי ש נ ש ב ע לפורעו מעות ךשיה‬ ‫הכסף ככקע וחפצי שמים ת א שיקיים שבועתו והנביא אמר‬

‫דלת בפני לוין שאם ריאה הדיין שום אמתלא לדבריו שאמת‬ ‫ת א שלא יוכל זה לגבות חובו כשיגיע הזמן מצוה על הדיין‬ ‫לעכב הממון נ י ד האחרים עד שיגיע זמן השטר או שיעמוד ל‬ ‫ערבות מספיק וה׳׳ה בכל מקום שני־אה לב״ר לעכב מעות הנתבע‬ ‫יכולין לעכבו לפי ראות עיניהם ובזה נשתי־בכ המנהג לעקל‬ ‫המעות אע׳׳יפי שאין בו צורך כולי האי ואס הנתבע ת א מעיר‬ ‫אחרת ויש לו מעות בבאןונדא׳ לב׳יד שמז הי־אוי לעקל מעותיו‬ ‫ש ל הנתבע בכאן מעבבין איתן העזעי׳ בכאן וצריך הנתבע לבא‬ ‫לכאן לרון עם התובע בעירו להוציא מעותיו וע׳׳ל סי׳ י״ד א ב ל‬ ‫אם נראה לכ׳יר שהנתבע ציית׳ ל ת נ א בעירו ולא גבי־א א ל מ *‬ ‫הוא לא יעכבו ל מעותיו אע׳יפי שהם בעיר התובע אלא ילך‬ ‫התובע אחר הנתבע וכשני‪-‬א׳ לב״ד לעכב המעות צריכין להורי?!‬ ‫לנתבע כדלקמן סי ק״ו ו ל ה שהיה ד ר עם המלה בעיר‬ ‫שיצא משם והניח ממונו בעירו שיצא משם אפי׳ אינו ג ב ד א‬ ‫אלמא יכול דתובע לעכב ממונו שיביא וידין עמו בעירו ש ל א יהא‬ ‫כל א׳ ל ה והולד למדינ׳ הים ויאמר התובע ילך אחדי לתן כדין‬ ‫התיבעהולך אהד הנתבע ו י נ ע ל דלת בפני ל ו י ן לכך מעכבין‬ ‫אותו שיבא לכאן ו כ ץ מודיעין ל ג״כ תחלה שאם לא יבא יעכבו‬ ‫‪4‬‬

‫לו מימונו וע׳יל סי׳ ק״ו *‬ ‫י א הקינה שדה מחבית ויצאו עליה עסיקץ ובא לבית דין‬ ‫וטוען הקינה ח ו ש ש אני שמא ת צ א השדה מירי ואתת‬ ‫תאבד ממונך \ ל א אמצא לך כלום שאגבה מעות מקחי ממנו‬ ‫קנה ל ך באותו ממון קרקע שאוכל לטרוף אותו שומעין ל‬ ‫ודוקא לקיגה עם הםינר דניןכןדמסתמאאמרינן שאס היה יודע‬ ‫ש י צ א ל ע ל ה ע ם י ק ק ל א ת ה קינה אותת ולא ת ה מניח ממונו על‬ ‫קי־ן ה^בי שזה יוציאנו ולא ימצא ממה‬ ‫לגבות‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫הלנות הלואה‬

‫לגטת אבל בלות ומלוה או שאי־ טענות שבא הת‪-‬יבע לומר רושש‬ ‫אני שמא יבזבז ויאבד מעותיו בלי שים אמתלא יקנה בים‬ ‫קרקע בו׳ אין שומעין לו בלזמ; שלא הגיע זמנו ליפרעדביו!‬ ‫שהאמינו נ ; י ואותן המעית לאו לאנוחי בתיבה האמינו רק‬ ‫להתעסק בהן יאמין לו עוד עד שיגיע זמן הפי־עין אם אין לו‬ ‫שום אמתלא ניכרת שמאבר מעותיו *‬ ‫ולאחי שעבר הזמן שקבע לו או שעבת ל׳ יום במלות‬ ‫בסתם אם הלוה על המשכון יבול למוכרו ע״פ בי׳ר ואם‬ ‫הלוה בעיר יודיעוהו ב״ד שאם לא יפרע לו יתנו רשות למכור‬ ‫המשכון ואם אינו בעיר אין ב׳׳יד נזקקין מ מ י לו המתן עד שיבא‬ ‫הלוהויטעון שודי הו׳ יודע שבלה הזמן ולמה לא בא ויפדהו*‬ ‫ואם המשכון כלה והולך יכיל למוכרו בב״ד אפיי• תוך ל׳‬ ‫ע‬ ‫יום בין שהיו בעליו שם בין שלא היו שם‬ ‫י ף יש מי שאומר שאע״פי שעבי הזמן שקבע לו כהלואה‬ ‫צריך להמתין מלמבוי המשט! עוד ל׳ י־ם אחר התביעה‬ ‫ואין צריך להביאו לב״ד ולהתרות בו שיפרנו או שימכרנו אלא‬ ‫אם דדדהבו בינו לבינו והלוה מודה בכך םגי ואם התרה בו‬ ‫בינו לבינו והוא תחת מיום ליום ‪.‬יירא אחר כך שלא יודה לו‬ ‫יתבענו בפני ערים שיפרענו ויפדנו ואחייב יעכבוהו ל׳יום רמכיעו‬ ‫כתב מדימהימא״י ז״ל י״א רבמקום שהמנהג שהאלוה לגוים‬ ‫לאיייכל למוכרו בפחות משנה דנין בן ;״כ בישראל שהטלוה‬ ‫לחבית על המשב־ן דאזלינן בזה אחר המנהג עב״ל ונ׳^ל דמיירי‬ ‫בשיש המנהג כשמלוה לגיס בלא ריטת א׳ינ בריבית והלוה‬ ‫לישראל ג׳יכ בדיבית כגון שתלה משטנו בגוי ואמר לו שלוה‬ ‫לצורך גוי אבליכשיש המנהג כן בגזלוה לגוי׳ על המשכון‬ ‫בריבית שלא יוכל למוכרו בפחות משנה בשמלות לישראל בלא‬ ‫ריבית למה נטף אותו שימתין לו שנה וחז״ל לא בתני זמן אלא‬ ‫ל׳ יום מה שייך לתלות בהלוואת הגוים וזה דוחק לומר בשמלות‬ ‫ישלאל בלא ריבית משום שכר המציה דהמלו' על המשכון‬ ‫שקבלו עלד כאילו הלוה לגוי בריבית שאין מביא לומר בןנ״ל •‬ ‫מי שנתן משכון לצדקה בעד מה שחייב הגבאי יכול למוכרו‬ ‫‪k‬‬

‫ברין ההדיוט שמלוה על המשטן י‬ ‫ט ן וכשיגיע זמן שיכול למט־ משכין ש ט ת לא ימביניאיא‬ ‫בב״ד ר״ל ב״דשל ג׳ הדיוטות שישימו אותו כמה היה‬ ‫שוה למובת בשוק רמב־נו באותו שומא שיתנו לו רשות‬ ‫הבקיאים בשומא למוכרו ומשיאין לו עצה למוכרו בעדים כת‬ ‫שלא יאמר הלוה שמבת בייתי מהשמוא רביו; שמבת על פי‬ ‫ג׳ התועות ולא על ט בית דן מומחי; אע״פי שהמכר מבר הי׳מ‬ ‫כשמכרו לאחרים אבל לאיוכלל־מראקחנו לעצמי באלו ׳־מעות‬ ‫ששמוהו במ״ש בסעיף שאחר זה ואם מכרו לאחרים כיותר צריך‬ ‫להחזיר המותר ללוח ואם מ ט ו שלא בשומא של ג׳ שמאים‬ ‫בקיאים לא עשה כלום והמכר בטל אע׳יפי שלא טעה וצייך‬ ‫הלוקח להחזירו שהלוה ראוי במשבונו יותי מאחדים ואם הוא‬ ‫בענק שאי איפשר להחזיר המכר כדן שמכרו שלא בשומת ג׳‬ ‫בקיאים אע״פי שהודיע ללוה שיפדנו אז ימכרנו אינו מבד וחייב‬ ‫לפרוע ללוה כמו שהיה שדה׳ בשעת המטרה אם יש עדים‬ ‫שיודעים כמה היה שוה באותה שעה ואם יאמרו שהיה ש־ה‬ ‫יותר מחובו יפי־ע לו המותר ואם אין ערים והמלוח אובד שהיה‬ ‫שוה בך ובך יותר מחובו ישבע שהוא כדבריו ויפרע לו ואם‬ ‫אינו יודע כמה היל שדה או אינו רוצה לישבע ישבע הלוה במה‬ ‫היה שוה ויפדע לו המלוח מה שחי׳שוחי־תי על חובו וכן הדין‬ ‫אם המלו׳ אומד שהלוה צדתי למוכרו והלז׳ ביפר נשבע המתה‬ ‫ט ן המוכר משכון שבידו על פי ג׳ הדיוטות רבקיאין בשומא‬ ‫‪K‬‬

‫טמן‬

‫עד‬

‫הלוה לגמל המכר ואומר שלא כיון אלא לךחותו כל זמן שלא‬ ‫הקנתייך בקני! אין כדבריו כלוי והמכר קיים שלא הוזכר קני!‬ ‫אלא לקיים מבר או מתנה או שבירות אבי* מה שאדם מצרה‬ ‫לחבירו לעשות דבר זה וזה הולך ועושה צורו שלוחו הוא וא״צ‬ ‫קבין מיהו כל זמן שלא עשה שליחותו שלא מכרו יכול לחזור‬ ‫בו ולומר שלא ימכרנו‬ ‫יןק כשנגמר שיש למלו׳ למוכמ אם אמר לו המלו׳ ללו׳ אין‬ ‫ביתני! בו אלא ך ׳ זהובים ואמר לו הלוה תנהו ונזדמן"לו‬ ‫דרך למדי והוליכו עמו ומכרו שם כל׳זהוטכ הבל ללוה שכל זמן‬ ‫שלאנמבר הוא ברשות הלוה ואע״פי שאמר לו שיתנהו בך' לא‬ ‫מכרו לו בזה גם המלו׳ לא כיון לקנותו אלא שאמר לו תנהו‬ ‫כך למי שרוצה לקנותו הילבך כולם של לוה הם ואין חלוק בזה‬ ‫אם מכרו כאן או מכרו במדי אלא אם הוציא הוצאות ושכר‬ ‫חמור להוליכו בו למקום היוקר יפרע לו הלוה שכר הוצאותיו‬ ‫אבל שכר טרחו אין צריך לשלם לו דמצו׳ קעביד ביון דבלאו‬ ‫י‬

‫הבי אית ליה אורחא להתס *‬ ‫י ט ראובן שבא לפדות משכונו שביר שמעו; ואמר שמעון כבר‬ ‫מחלתו לי אין ברבדיו כלים דלשק מחילה אינו נופל כאן‬ ‫דלא שייך לשון מחילה אלא כשאדם חייב לחבירו מנה וזה‬ ‫מוחל לו עדיו דהוי המחיל׳ במקום פיעון אב״ כשיש לאדם חפץ‬ ‫ביד חבית ואומי־ לו אני מ־חל לך החפץ לאו בלום הוא אלא‬ ‫צ‪-‬יך שיאמל לו כותבו אני לך במתנה *‬ ‫ך ראובן תבע מש‪.:‬עון משכי‪-‬ו ושמעו; משיב הלויתך לזמן‬ ‫פלוגי וכשהגיע הזמן הזהרתיך לפתתו ואמרת לי לך ומשכנו‬ ‫ומשבנתד על פיך בסיבית כי הבנתי מתו‪:‬־ הבריך אילו שאמשכן‬ ‫אותו בייטח וכן עשיתי תפיע חקק והריבי׳ ויחזירו לך משבונך‬ ‫אין בלשון הזה במשמע שימשכנגו בריבת ושיקרע הוא הי‪-‬יבית‬ ‫אלא שיבקש מי שילוה לו המעות בחנם על המשכון ומה ש ת א‬ ‫אומר שהבין מרבת־ שימשבננו בריבית דברים שבלב אינן דברים‬ ‫ולא היה לו לסמוך על מחשבתו ער שיפרש לו שיפרע הריבית‬ ‫ובדן שלא פירש אינו מחויב לו רק הק־ן וזה יחזיר לו משכונו‬ ‫י‬

‫עד באיזו מקום נתנה מלוה ליפרע וסדר‬ ‫חפרעון ובו ז׳ סעיפים‬ ‫;‬

‫א המלוה ניתנה ליתבע בכל מקום שימצאנו שאפי׳ הלוהו‬ ‫בישוב והגיע זמנו‪-‬לפרוע ומצאו במדבר יכול לתובעו שם‬ ‫במדבר ולכופו שיפרעגו שב אב יש לו מעית לפתע שכ ולא יובל‬ ‫לומי־ לולא אפרע לך עד שאגיע ליישוב כיון שהגיע זמנו לפרוע‬ ‫והוא שיש בית מעות כרי לפורעו ובת שישאי־ לו סיפוקו ער‬ ‫שיגיע לישוב שאם אין לו כת סיפוקו הא ק״ל שאפילו בישוב‬ ‫מסררין לווניתנין לו מזון במ ש לפנינו כע׳׳ה בסימן צ״ט ואש‬ ‫המלו׳ טוען בי־ י לי שיש לו כדי לב״דעני ובדי סיפוקו והלוה‬ ‫טוען שאין לו אלא בדי סיפוקו ישבע היםת שאיןבידו ספוק הפרעון‬ ‫חובוודוקא שהמלוהרוצה שי פרענו אבל אם בא הלוה לפוי־עו‬ ‫במדבר ואין המלו׳ תובעו אם ירצה המלו׳ לא יקבל ממנו לפי‬ ‫שיוכל לומר לו לא אקבל ממך אלא בישוב ‪.‬כדרך שנתתי לך‬ ‫ביישוב כי אין רציני לקבל עלי אודיו׳ המעות כרי־ך מיהו בבל‬ ‫מקים יישוב יכול לטפו לקבל אפילו אינו מקים המלו׳ ולא מקי‪9‬‬ ‫הלוה ולא מקום שהלוהו ואפי׳ יש נמה מדברות קודם שיגיע‬ ‫למקומו דבמקום ישוב שכיח למצא שיירות וחבתת שילכו יחד על‬ ‫מקומי ואין באן סכנת קבלת אח־־ יות בל בך ושיירא במדבר נמי‬ ‫מקרי יישוב הלוהו במדבר יבול לטפו לקבל ממנו במדבר ואפילו‬ ‫הלוהו ביישוב ואמר לו הלוה אני רוצה לצאת למרבי־ ואבד לו‬ ‫המלוה גס אני רוצה לצאת למרבי הוי באילו הלוהו במרב־ וצריך‬ ‫לקבל במרב־־ רביו ן דאמי* ליהיהמלוה בשעת ההלוא׳ גם אני‬ ‫רוצה לצאת למדבר והוא לוה ממנו בתיך אותן הדברים הוי באילו‬ ‫‪;/‬‬

‫‪s‬‬

‫אע״פי שהמכירה מטו ה אינו רשאי ללוקחו לעצמו משום‬ ‫חשד כדיןגבאי צדקה שאינן פויעין לעצמם אבל בשמיכת ע״פ‬ ‫בי׳ד מומחין יש מי שאומר שרשאי ללוקחו לעצמו שהב״ד חם‬ ‫המוכתם ואינם נחש־ים‬ ‫התנ׳ עמו שאם ירצה לשלם לו שם ש־קחנו ממנו >‬ ‫»ן המלו׳ את חבית על המשכון עי׳מ שאם לא יפרנו לזמן פלוני‬ ‫ב קבע המלו׳זמן לללהותצ׳ הלוה לפורעו בדי להציל עצמו‬ ‫שיגט בדי חובומהמשטן והמות־־ יהיה מתנה מעכשיו אין‬ ‫מן האזנסין העתידים לבא בנון חילוף המטבע וגזירת המסים‬ ‫ז ר אלא אסמכתא ודין אסמכתא יש לו שיתבאר תנא בלח בסי׳‬ ‫ר״זוהי׳׳נל״מכיון שהזכיר מותר היה במו אם איטר ולא איעבד וכיוצא בו ברי שלא •עמיר הממון ־כאדדיות עד הזמן והמלו׳ אינו‬ ‫אשלם אלפא זוזי שזו היא אסמכת׳ גמורה אלא אפיי אם לא הזכיר רוצה לקבלו אס הגיע הזמן אע׳׳פי שתלו׳ ממהר לפרוע חובו כרי‬ ‫לשו; מותי אלא אמר סתם אס לא אפרנו לזמן פלו׳ יהא המשטן להציל עצמו מן האינםין הדין עמו שאין ^ הקלקל׳ נראית עתה‬ ‫מוחלט ט ד ך הוי נמי לשון אסמכת׳ דבל דאי אכטכתא היא כמ״ש ותשלום מעליא הוא אע״ג שידוע שעתיד לבא למהר או בו ביים‬ ‫לאחי־ הפרעון אין לו להשגיח על תקלת חבית דהא הגיע זמנו‬ ‫בע״ה אבל אם אמר לו קנה מעכשיו אם לא אפתי ער זמן פלוני‬ ‫לפרוע ומזלו של מלוה ודמה שרט* זה נולד לו עכשיו ואין זה דומה‬ ‫יש מי שאומר דלא הוי אסמבת׳ כיון שאמר קנח מעכשיו בתחל׳‬ ‫לפריעת מרב־* דהתס מעשיהם גרמה ואין שייך לומר מזלו גרמה‬ ‫כלא דאי ואם הלוה טוען א יצא מפי מעולם קנה מעכשיו נאמן‬ ‫המת׳ בשבוע׳ במגו הלקוח הוא ביתומי שיש בייי משטןמחטיו אבל אם לא הגיע הזמן אם מצוי וניבי־ לעינים חילוף המטבע מיד‬ ‫וכשהגיע הזמן אמר לו הלוה צא ומכת והלך ומכת ואחייב בא וגזירת המסים והתשתהת ומפני זה רוצה הלוה לפתע מיר כדי‬ ‫‪4‬‬

‫ל‬

‫להציל‬

‫חושן ־המשפט‬

‫הלבות הלואה ‪ p o‬י עד ־־‬

‫להציל עצמו מן הסכנ׳ ולהכניס בה חבירו ועדיין לא הגיע זמן‬ ‫הפדעון הרי־ זה כפריעת מדבר ואין ראוי לפורעו קודם זמנו‬ ‫לקלקלתו ולהפםדו של מלה אבל אם אין שם אחד מכל החששות‪.‬‬ ‫הללו אע״פי שטוען המלד‪ -‬שאין רוצה לקבל מעותיו^קורס הזמן‬ ‫כת־ שלא *היו באחריותו עד שיגיע הזמן אין• שומעין לו מפני‬ ‫שקביעת זמן הוא לתקנת הלוה בכל מקום שרדי אם לא היה זמן‬ ‫היה טובת המל׳'שהיה יכול לתובעו בבל עת שתה רוצה ומשום‬ ‫הזמן אינו יכול לתובעו ער שיגיע הזמן אע״פי שעכשיו הזמן ת א‬ ‫קלקלתו •של המלל׳ מזלי׳ גרמי שאינו מצוי הוא ואין־אדם מעלהו‬ ‫עלילבו בשעת ההלוא'• לוה שאמר למלו׳ טול מעותך והוא בתוך‬ ‫הזמן והמל׳ אינו רוצה לקבלם והב צרורים ומונחים מ ד לוה ונגנבו‬ ‫אוי נאנסו באחיייות הלוא נאנסו וחייב לשלם דהא אי מתי׳־מי לה‪.‬‬ ‫עיסקא מי לא זמן כהו הלכך חייב לשלס‪-‬אכל פקמן בכה״ג‬

‫הלוהו סתם ולא התנה כלום נותן• מטבע ש ח ל ת בכל'שין אפיי‪.‬‬ ‫אינו יוצא בשום מקום ואם התנה לתן לו מעות׳ תוצאי? ‪-‬בהוצאה‪-‬‬ ‫חייב לתן ל מעות תוצא בבל ענק וא& תקן המלך מצתישלמו‬ ‫החייבי׳ דינא דמלכותא דינא וכפי מה שתקן ישלם רשחולחי‪1‬י‬ ‫ועייל בסי׳ שס׳׳טבדן תנא דמלמתאוע״ל בלבוש ע״זסי־׳יקס״ון‬ ‫מדינים אלו לענין ריבית ‪ 4‬־‬

‫הלבות‪:‬טוען ונטען‪-,, .‬־‬ ‫אם המלוה והלוה צ ר י ב ץ לירר‪,,,‬הטענות‬ ‫עה‬ ‫ו ב ל דיני המחוייב‪•:‬שטעה מן התודה אוי‬ ‫מ ד ר ב נ ן ומי שאינו יבול ל י ש ב ע וכל־‪-‬שטועןהתובע‬ ‫והנתבע ברי ושמאיובו׳ מ ת ס ע י פ י ם ‪ :‬־‬ ‫‪:‬‬

‫׳ י פטור דמכי אמר לו טול את שלך כלת׳ שמירתו *‬ ‫‪j‬׳~ י תבדמשכונ׳'שמשכן לו חבית קרקעי שיאכל ממנה הפית‪/‬‬ ‫א ‪ .‬התובע את הבית בב״ד מנה לי בידך תקנת חכמים ‪ A‬ת א‬ ‫בגביית׳ לזמן והוא באתי‪-‬׳ דלא מסלקי עד שיגיע הזמן ת י‬ ‫שיאמרו לו הב״ד ברר דבריך י ממה חיי' לך הלוית־‪-‬איתו‬ ‫כמי שלקח חפירות עד הזמן ואם רוצה המל׳ אינו מקבל המעות‬ ‫הפקדת מדו או הזיק ממונך ובה״ב מפני שאיפשר שהוא חושכ‬ ‫שחייב לו ואינו חייב לו מן הדין וכ; מנתבע אס משיבאק לך‪-‬‬ ‫•׳‪' -‬קוח‪'£‬הזמן אא״כ מניח ל לאכול חפירות עד הזמן *‬ ‫ף י ׳המל׳' אתיחמרו לזמן ובא הלה לפרעו תוך הזמן בפרוטרוט­ מדי בלום‪.‬או איני חייב לד כלום צריך לבררדמייו ד^מאיטועיז‬ ‫׳ י דינר דיניר י״א שאין המלה יכול לעבב ולומר תן לי בל וסבור שאינו חייב לו והוא חייב ל־ מן‪ .‬הרץ דלאו ב״עךינאגמירי•‬ ‫דובי בפעם א׳ דאף פרעון של דינר דינר בקראיפדעון אלא שיש ואפי׳ היה חכם גדיל אוגדים לו‪ .‬אין לך הפסד שתשיב על‬ ‫טענתו ותודענומצד אין אתה־ חייב •לו דחיישי׳ שמא טועה‬ ‫למלה תרעימוית ע ל ו דא״ל אפסדתינהו מנאי י שאני מוציאם‬ ‫הוא אע״פ שהיא חכם גדול אין אדם ריאה חובה לעצמו או שמא׳‬ ‫אחד א׳ כמו ־שתתנס ל ולא נודע כי באו א ל ודוקא בתוך‬ ‫הזמן אינו יכול לעכב המלה פייעון של דינר דינר אבל אם רמאי הוא ומתוך מרור דבריו יתגלח רמאותו או טעותו •ואם‪.‬‬ ‫דגיע הזמן פשיטא שיכול ל מ ר ת ן ל הכל בבת אחת ואיני רוצת אינו רוצה לברר דבריו אם נייאה לדיין שיש• רמאית ברבר‬ ‫ליקה חובי שאתה חייב לי לפורעו עכשיו כול דינר דעד וה״ה יפסידנו ואס לאו אלא שנראה •לדיין שאינו יבול לברד ומוצא‪,‬‬ ‫כזה אין מתייבין אותי משוס שאינו מבדד דבריו שא*אלוכיך ‪.‬‬ ‫אם משכן לו שדהו או אפיל ב׳ שדות אינו יכול לנופו אפי׳‬ ‫דבי־ד אלא משים בדי להוציא ׳הדין לאמתו משוס דנפישירמאים <‬ ‫בתיך הזמןשיחזי׳ ל חצי המשכונ׳בחצי המעו׳ שיאמ׳לו על כול׳‬ ‫‪ . 2‬הטוען את חבי־ו מנת לי בידך‪ .‬והלה הודה לו במקצת וכפוי‬ ‫נתתי המעות‪-‬ואיני מחזיר לך משבונך ער שתפרע לי כול »‬ ‫לו במקצת חייב מן‪ .‬התודה לשבע עלמה שכפר ויפטר‬ ‫ך י •ראובן הלה לשמעון ך ׳ זתכים על משכונית ששויס ל׳‬ ‫אי; שמעון יכול למי־־ לו קח מן המשכנות מה שיגיע דבחיב על כל אמדה אשר יאמר כי ‪ -‬הוא זה וגו׳ ופירשוהו ‪-‬ז״ל‬ ‫בנגד חונך ותחזיר לי המותר כי יאמר לו ראובן אין לי מעות דה״קקיאאשר יאמר הנתבע מ ז ה •הוא מת שאני חייב לך וזה‬ ‫אינני חייב לך ועלה קאיג״ב־מה שאמר בפרש׳שאחריהשמעתי‬ ‫לקנות חפצים שלך ואיני רוצה לטרוח למכו׳ חפציך וכ״ש‬ ‫ה׳ תהיה מן שגיהם וגו־׳ וישלם מה שהודה ויפטר בשבועתו ממה‬ ‫משכון ו ראובן בית לשמעון ודר בו מ מ ת ׳ ואמר ראובן לשמעון‬ ‫שכפר ואם יש לו לנתבע ער אחד המסייעו יי׳א שפוטרו מן‬ ‫שיקה קצת מהמת בחובל בשומת מיד והמותר יחזיר ל שאינו‬ ‫יכיל לבופו ואינו יבול לבטל שיעמדו שכתב לדור בו עד שיפרע השבועה ומביאין ראייה מדרשינן • מקרא ׳ רבתיב גבי‪-‬עד אחד לא‬ ‫לו‪ , ,‬ב ל מעותיו ולא עוד איא אפי׳ אין המשכונות או המת יקום עד אהד באיש לכל עון ולכל חטאת ואמייגן לכל עוף ולכל‬ ‫חטאת הוא דאינו קם אבל קם‪.‬הוא לשבועה כמי׳ש ע ו ר ‪ .‬בפנינו•‬ ‫שהשכין אצלו בנכית׳ שוק יותר מן החוב ויש ל שטר עם‬ ‫בע״ה ולא חילקו מן לחיוב שבועה בין לפטור משבועה ש״מ‬ ‫המשכנות שהלוה לו עליהם או שטר שעל הבית ואימה הלוה קח‬ ‫דכמו שעד אחד מחייבו שבועה כן פוטרו משמעה ועוד ק׳־ו‪-‬הו«‬ ‫ל ך המשכנות או הבית בחובך והחזר ל שטרי אינו יכול לכופו‬ ‫שיאמר ל המלה אין לי מעות לקנות בתם משכנות שלך או דאיזהכח מרובה בת המוחזק־ או •בח שאינו מוחזק• הוי אומד‬ ‫בח המוחזק א״כ ק״ו הוא מה‪ ,‬כשער מסייע למי שאין מוחזק‬ ‫גיתךאני הלויתיך כשאצטרך מעיתישתפרעניאינידוצ׳ לקח‬ ‫זוקק את המוחזק לשבועה‪ .‬כשהיא מסייע למוחזק־ אינו‪-‬דין‬ ‫לא מטלטל; ולא קרקעו׳ וגם אינינוגשך שתפרעני אס תרצה‬ ‫שיפטרגו מן‪.‬השבועה ויש תלקק ואומרים שאינו פוטרו וע׳׳יל‬ ‫שאחזיר לך שטרך ממר מטלטלך וביתך ותפרעגי*‬ ‫‪.;.‬‬ ‫ן‪ :‬ל ה שהגיע זמן ברעוגו ובא ואמר אק לי מעות ולא מטלטלין‬ ‫סימן פ״זסעיף ו ׳‬ ‫‪l‬‬

‫; אלא קרקע טול אות׳ בחובך והמלה אומי איני חפץ בקרקע‬ ‫שלך ואצירוצה להמתין לך עד שיהיו מעות בידך ואם תרצה‬ ‫לפרוע' לי‪ .‬מיד מבור הקרקע ותן לי המעו׳ תדאי אם הייתי תיבע‬ ‫אותך לפרוע הייתי צריך לקח קרקע כיון שאין לך מעות אבל‬ ‫מון שאני איני תובע איתר אינך יכול למפני לקח ממך בפרעון‬ ‫דמי שאיני חפץ בו הרין עם המלה שכל זמן שאינו תובע חובו‬ ‫א״צליקחדבר שאינו הפק בו אלא ישמור שטת עד שיהיו לו‬ ‫מעות במו שהלהוואם הלהי י ־" המשכון ישמרנו ער שית! לו‬ ‫מעות'כמו שהלה דמצי אמר ל ה איל היו ל זוזי לא היה‬ ‫זבינאקרקע שלך כי אינני צריך לה ובשביל שמעותי אצלך‬ ‫תמפני לקח בהן קרקע בתמיה ‪,‬‬ ‫ן י המלה להכירו על המטבע פירוש שמכר ל סחורה אוהלהו‬ ‫מעית והתנה עמ־ שית; לו מטבע לזמן פלוני ובנתים נפסל‬ ‫המטבע מטבע שנפםל אינה נקרא מטבע וצריך לתן לו‬ ‫מטבע היוצא בזמן הפרעון * בד״א כשהמטבע הישנה נפסלה‬ ‫מכל ובל שאינה יוצא בשופ מקום א ; צריך לתן לו מן המטבע‬ ‫החדשה אכל אם נפסל באן רכול להוציאה במרינה אחרת אם‬ ‫יש י לו למלה דרך למקום שיוצא שם המטבע הנפסל צריך‬ ‫לקבל אותה המטבע שנפסל שאומר לו לך והוציא אותה שם‬ ‫'במקום פלוני ואם אין לו דרך לשם או שיש ל דרך לשם‬ ‫והמלכיות מקפידות שמחפשים על כל מי שיש ל מטבע‬ ‫הנפסל ומיליך איתה צריך ל ת ל ממטבע תוצא באותה שעה‬ ‫דכ; הרין בכתובה וכל זה כשהתנה עמו לחן ל מעות אבי^ אס‬ ‫‪4‬‬

‫י‬

‫ג ותקא שחמת תובעו מנה ותא מודה •מקצת אז מחייבי! ליה‬ ‫‪.‬שבועה על השאר כדאמרן אבל אם לא תובעו‪:‬אדם •אלא‬ ‫מעצמו אומר לחבירו מנה תה לאביך בידי ונתתי לי חמשים‬ ‫ונשאת לו חמשיממדי פטוראףמשבועתיהיסתדאדרבהתע׳׳כ•‬ ‫דמשיב אמדה הוא דהא איבעי שתיק וגם אלו החמשים •לא הוה‬ ‫מחדר אם היה רוצה להחזיק בממונו של זה שלא כדין‪-‬ומראי‬ ‫קושט' קאמר *‬ ‫ף ואם תובעו חבית מנה והוא מפד בכל ועלים מעידים אותו‬ ‫שחייב לו חמשים ישלם חמשים ועל שאר החמישים חייב‬ ‫לישבע ג״כ מן התורה מק״ ו שאם על הוראות פיו במקצת תיבתו‬ ‫התורה שבועה ק״ו שחייבתו שבועה ע״פ העדאת עדים דהא‬ ‫בהרבה עניינים מחייביןליה יותר ע״פ העדאת עדים מע״פ הודאות‬ ‫פיו כגון קנס ומיתה ופסול רשעה׳ ומוצא בהן• הרבה‪-‬עניינים‬ ‫וי׳יא דוקא כשהעדים מעידים אותו על פה ובלא קנין‪ -‬אז מחיימנן‬ ‫ליה שבועה אכל אם כתבו עדותן בשטך‪,‬או שיש כאן קניי אין‬ ‫העדים מחייבין אותו שבועה דשטר אוקנין היי כמו תלך ובהילך‬ ‫יתבאר לקמן שאינו חייב שבועה ויש מי שחולק ע״ל‬ ‫ר*ש םי׳פ״ז ‪ •>.‬בד״א דבהעדאת עדים במקצת מאמינים אותו‬ ‫בשבועה על השאר כשתבעו מנה של מלוה שהלוה לו‪.‬דאע״פי‬ ‫שכפר בכלוהעדם מעידים אותו‪ ..‬בג׳ לא‪-‬הוחזק כפרן בכך דמון‬ ‫דמלוה להוצאה ניתנה אמרינן‪.‬מפני שלא היה לו‪.‬לשלם עכשיו‬ ‫וחשש שמא יכפוהו אשתמוטיקאמשתמיט וכפר עד ׳שיהיו לו‬ ‫מעות שישלם אבל אם‪-‬תובעו‪.‬פקחןשנתןלו חפצי׳שוים מנה‬ ‫‪.‬‬

‫גפקדר!‬

‫יבוש עיר‬

‫י•‪.‬הלכות‬

‫^פקדון״והלה א‪$1‬ר אין לך בידי כלום ועדים מעידן עליו' שראו‬ ‫עכשיו מדו מאותן •חפצים שרם נ׳ זוז הרי הוחזק כפרן שבקש‬ ‫לנזול את‪.‬המפקיר‪ .-‬וגעשה גזל •ופכול לשמעה׳ והתובע נשבע‬ ‫מו^ל כדין כל הפסולים שיתבאר לפנינו בע״ה דשבנגדו נשבע‬ ‫ו‪.$‬ו‪16‬ל‪ -*-‬ודוקא כשמעידין שראו אותם בידו או בביתו בשעה‬ ‫שכפתאותם אכל־ אס אינן‪.‬מעידן שראואותמ בשעת הכפירה‬ ‫אלא שמעיד! שיודעים ••‪.‬שנפקד־‪.‬מקצת הפקדוךמדו לא נעשה‬ ‫‪53‬רןש‪2‬פר‪-‬בבלואינו פסול לשמעה דאמרינן שמא טמן אותו‬ ‫‪3‬מ‪.‬קוב אחד‪-‬ושכח וכיפר בבל כ ד שיחפש אחריו וכשימצאנו‬ ‫*וזיההו לוהילכך ישבע על השארזיפטר לפיכך אם היה דפקמן‬ ‫דבר שמותדלשלתמ ייד כגון שהושלש! בידו מעות להשמחן‬ ‫ל‪3‬זיבת המפקץי והוא אינו חייב באחריותן‪.‬־ובא המפקיד ותבעו‬ ‫ובפר‪-:‬בבל ובאו עדים והעירו על מקצת הפקרון אעי׳פי שלא ראוהו‬ ‫בשעת‪.‬הכפירה אלא בשעה שנפקד אצלו או שהודה בפניהם‬ ‫ואבד ‪-‬א^ם‪.‬עדי הי־י׳ זה מחריב שבועה על המותר מה שלא העידו‬ ‫עליו״העדים‪:‬ואינו יכול• ל ש ב ע ׳שהלי הוחזק כפרן במקצת‬ ‫שהעיד עליו העדים‪ :‬לפיכך נשבע ונוטל י ל כ א למימר הבא‬ ‫מפגי ׳־שלא היו המעו׳־עבשיר בידו כפר בכל להשתמט• עד שיהיו‬ ‫לו מעות במו גבי מלוה שהרי אינו חייב באחריותן ולמה יהיה ל‬ ‫לכפור ש ה ד לא יבול המפקיד לכוף אותו לפלוע ער שיבאו‬ ‫ל ד ו משא'כ גבי מלוה *‬ ‫ןק־ ‪-‬מנהל בידך מהלאה פלוני׳ כך וכד ומנה מהלא׳ אתלת‬ ‫‪. -.‬שהלויתיך בזמן אתיכובך והנתבע משיבו אין לך בידי כלום‬ ‫לפי שמהלואת הראשונה פי־עתיך צך ובך ומהליא' השניי׳ פלעת־'‬ ‫כך וכך ומתר טענות הכתות הבית הב׳יד שעליי; חייב לו מאותן‬ ‫עתיי‪-‬הלאות ד ׳ זהובים ה״ל כשנים מעידים אותו שישמרו נ׳ יזוז‬ ‫שהדי הג*ד הם עדי׳ במה •י שהודה שנשאר עליו וישבע מן‬ ‫דתורה על השאר ודוקא שהכירו הב״ד שהורה‪ ,‬שעדיין נשאר‬ ‫וזייבלומקצת לפי חשבונו אבל אס׳ חייבות במקצת מחמת שאינו‬ ‫נאמן בדבריו לא מיקרי׳ הורה במקצת ולא ערים שהעידו במקצת‬ ‫‪ .‬וע״לפייפ׳יזםעיףית׳ וסי׳שמ׳׳ד סעיף‪-‬ו׳‬ ‫ן לא חייבה תולה שבוע׳ אלא למפל במקצת ומורה במקצת‬ ‫־ ־ ברמשמעימאשד יאכד כי הוא זה כלומר‪-‬שאומר זה הוא שאגי‬ ‫ח*יב לך ולא יותר וטעמא יתבאר עור לפנינו בע״ה אבל כופר‬ ‫צבל לא חייבתת התורה לשבע רחזקה אין ארס מעיז פניו בפני‬ ‫ב׳׳ח לכפור הכל לפי׳ המירה במקצת ונותנו ל מ י ד ואומר לו אין‬ ‫לך מדי אלא כך והילה״ל על השאר מפי־ ככל ופטור משמועה‬ ‫מךהתורה אבל חדל הטילו עליו שנועה והיא ־תקיא שבועת‬ ‫תסת י בלומר• חכמים המיתו הדיינים להשביעו אולי יודה ויתבאר‬ ‫עוד כל זה בסימן‪.‬פי׳זבע״ה ‪.‬‬ ‫׳ן ׳כבר ׳אמרנו דבופר בכל לא חייבתו התורה שמעה לפיכ׳‬ ‫ג ׳•הטוען את חמדו מנה לי בירך והשיב אין לך ביד כלס או‬ ‫שימיץן י ש ל מ ד ׳ כנגדו כסות אוכלים‪,‬בממד׳ או בפקדון או‬ ‫שאמר אמתי היה לך בידי ופרעתי או החדתי או אחה חייב לי‬ ‫גמדזוגו שטוען׳אתה• גתתו לי'במתנה או מחלתו לי כיין שכופר‬ ‫בכלפטור משמעת התיייה ונשבע היסת ואפי׳ שניב מעידים‬ ‫‪#‬הלהו‪1‬אינס יודעים‪ -‬שפרעו נאמן בשבעות תסת לומר פרעתי‬ ‫או י ש ל בידך כנגדן אומחלתוליוע״ל םיפזן פי׳ז בל חלוקי דיני‬ ‫וןישת אם הוציא התבע •מידו של נתבע בעדי׳ י בע״כ ע׳׳י גוים‬ ‫מה שתבעמטנו לא יאבד מפני זה חזקתו דלאו כל כמיניה ונשבע‬ ‫זזגתכע היסת וזה מחזיר ל מה שהוציא ממנו בערים ואב הוציאו‬ ‫ממנו שלא בעדים מתוך שיכול לומ־ לא לקחתו ממך יבול‬ ‫־*לפר לקחתיו ובדין לקחתיו ובטועןיש ל ביד׳ כגגרו כסות או‬ ‫עלים מקרון צ״ל שיודע" בבירור שהש בעין באיתו שעה ביד‬ ‫הגפקד אצל־ אם איןי‪/‬ידע בביתר שהם ‪.‬מדו עתה והאי טוען‬ ‫גאינסויתיב׳זה לפרוע לו• מנה וזה נשבע שנאנסו דה לזה שמא‬ ‫‪ rift‬ברי וברי עדיף ‪.‬לה ששלח למלה החולה שימכלנ׳ ל‬ ‫•וישלח לו *מעו׳ והמלוה מ מ ה ותופשי המעו׳ בחיבו הדין עמו‬ ‫זאפי־אםייתבע אותו הלה אח׳יכ לדיני גיי׳ יכול לטעון בפניהם‬ ‫&תם דקדקתי בחשבוני ׳׳אי; לך >‪1.‬ל כל׳ ילשבע עליו וה׳ימ‬ ‫* מ ׳מלה ומלה אבל מלהופקרק הנפקד ימל לשבע סתם אין‬ ‫׳לךמדיבלם״אבל־המפקיד אינו׳ יכול ׳לשבע ס דשמא נאנס‬ ‫הפקדוןוזהישלאצלהתלואהאבלאם הנפקד מפר לו בפקדון‬ ‫*צולגס״המלה ל ש ב ע סתם רכל האיטר לא הפקדת ל כ א ו ^ לא‬ ‫נאנסתי דמי וש^יר קמשתבע וה׳׳מיזוזי וזזי אבל זוזי ומטלטלי‬ ‫דבר שהנפקד צריך להחזיר בעיניה איין הנפקד יכול'לשבע אין‬ ‫לך מד* כלם• שהרי׳" צריך שומא ומאן שם ליה אלא‪.‬יטעין‬ ‫הדיבר י כצורתו" ל ג ד ישלי׳יפקדון שלומדי ואני תופשו'בעבור‬ ‫שיש ל אצלו כך וכך וישבע על דבריו ואז ישיענ ל‬ ‫הפקדון רגבה ל חובו •‬ ‫‪K‬‬

‫‪1‬‬

‫‪4‬‬

‫‪1‬‬

‫‪s‬‬

‫י‬

‫‪/‬׳‬

‫‪k‬‬

‫ז‬

‫;‬

‫טוען ונטען‬

‫לז‬

‫ממן עד‪,‬‬

‫ךן מנהלי בידך שגז ־ תני או גנבת ממני והלח אימר להדים‬ ‫אעי׳נ דלרברי התובע גגכ או גזלן הוא אפייה משמעין אירני‬ ‫כמו בשאר תביעות בר\!!י־ בכל שבועת היבת והמורה מקצה א‪,‬־*‬ ‫ער אחד מעיד שגזלו משבייעין א־הו שבועת התורה דאע״נ‬ ‫דדשיד אלאוין דממונא בגזלו‪ :‬׳גניבה לא חשיד אשמעתי*‬ ‫לשבועת' חמ־ לחו לאעשי ולא משתבע כ״כ למקרא‬ ‫^ י מנה לי בידך שהלויתיך או שהפקדתי בירך והלה אומה•‬ ‫איני ידע אב הלויתני אכ הפקרת בירי ישבע היפה שאינו‬ ‫יודע ויבנד ואם בא לצאת ירי שמים ישלם ואפי׳ אם מיע‪ :‬החלה‬ ‫טענת ברי אין לך ‪j‬ידי ובשחייבוהו לישבע היםת חזר וכ׳עןאיני‬ ‫יודע אםהליתני או הפקדת אצלי בדי להקל בשבועתו לפטר‬ ‫בשבועת איני יודע שומעי; לו ונשבע שאינו יורע אם הלוהו אש‬ ‫לא ונפטר ואין זה טוען וחוזר וטוען כמ׳יש אבל אם השיב ץדע‬ ‫*י‪-‬י^וירז י‬ ‫שהלויתניי מנה א‪ :‬שהפקדת אצלי ואיני יודע אב פ״ עתיד או‬ ‫אני‬ ‫אם החזרתיו לך אם לאו חייב לשלם ואין התובע צריך לישבע‬ ‫אפילו שמעת היסת דכיון שיודע שהלוהו ה״ל למרמי אנפשי‪-‬‬ ‫אב החזירו א‪ 2‬לאו אבל אם ירצה ידיים כתם חיב על בלמי‬ ‫שנוטל ממונו שלא כדין ואם ח ד אח׳יכ ואמי־ נזכרתי שפלעתיך‬ ‫נאמן בשבועה ‪,‬‬ ‫י ואם לא תבעו שום אי־ם אלא מעצמו אמי לחבידו הלויתני‬ ‫גזלתיך או הפקרת בידי ואיני יודע• אם החזרתיו ‪ T‬פטרי‬ ‫ואם בא לצאת ידי שמים ישלם אבלאם בלא תביעה אמראעי‬ ‫יורע אם הלויתני או אם גזלתיך או אם הפקדת אצלי הואיל ואין‬ ‫שום אדם תובע פטור אף לצאת ידי שמים »‬ ‫י א אמי־ לו חייב אני לך מנה והיה אימר וראי לי שאינך חייב‬ ‫לי כלום פטור אע״מישדרע מראי שהוא חייב לו היה‬ ‫באילו מחל לו ואין זה מחילה בטעות דמון שאמר לו אני ח*יב‬ ‫לך היה לו להשיב אל לבו ולרקרל ולא עשה כן אלא אנד‬ ‫מדאי אעך חייב לי מחל לו בלב שלם‬ ‫‪ y‬לקמן יתבאי בעזרת הצד שער ארי־ מביאו ג׳‪:‬כ לשמעה‬ ‫ועיק‪- -‬שביעה שצריך משבע על פי העד האחד הוא‬ ‫שישבע להבריש מה שאמי־ הע״ וכשיש כאן עד אחד שמעיד‬ ‫עליו וח־א גיועי טענה ל־פנד ואינו יבול לישבע להכחיש מה‬ ‫שיאמר העי היל מחוייב שביעה מן‪.‬התירה ואינו יכול לישבע‬ ‫השבועה המוטלת עליו מ( התוי־ה לבך ‪.‬מחייבי; אותי לשלם‬ ‫כיצר טענו מנת לי בירך שהלויתיך והלה אמר איני יורע אס‬ ‫הלויתני אם לא ועד אחד מעיד שהלוהי הרי מן הדק היה זה‬ ‫מחריב‪ .‬שביעה להכחיש דעד ולישבע שלא לוה וזה אינו יכול‬ ‫לישבע שהרי אימר איני י‪,‬רע אם אמת הוא מה שיאמר •העד‬ ‫אב לא ומתוך שאינו יבול לשבע משלם‬ ‫‪ $‬ובן הטוען לד בידו מנה הלויתיד והרי עד א׳ מעיד בדבר‬ ‫והלה אימי כ; הוא הלויחני אבלפיעתיךאו שאמ׳ אהה‬ ‫חייב לי כנגד‪.‬אותו מגה אכזר העד מעיד שיודע שעריי? י־יא‬ ‫כי־עאותו מנה היייז גי׳כמדוייב שבועה להכחיש י־עד בבליבל־ו‬ ‫גם על שמעיד שלוה צרי׳ לי׳לישבעשלא‪-‬לוהואינוימללישבע‬ ‫שהרי היא מודה שלוה אלא שאימי־ פרעתי ומתוך שאיני ימל‬ ‫לישבע משלם והקא שיודע 'הער ־בודאי שלא פייעו בנק‬ ‫שמעיד שלא זזה ידו סתרת ידו או שהוא מעיר שהוא תוך זמנו‬ ‫ורךל חזקה שאין אדם פורע הו ך זמנו אבל אם אינו יודע אם‬ ‫פרעו אם לא או הוא לאדר לניני אפי הל שנים מעידימ׳שהיה חייב‬ ‫נאמן יומר פרעתי דקיימא לן המאה ד מ י ו בעדיב או המפקד‬ ‫לחמיו בערים אין צריך ־פירעי בעדים ובן אינו ציליךלהיי‪-‬זיי־ו‬ ‫לו בעדים וכן נאמן לו‪:‬־ יש י י מרי־ כנגדו ב מגו דפיעחי‪.‬וכ;‬ ‫הדין בטיען לדבירו מנה ודלה מפר ואמר לא היו דברי׳ י מעולם‬ ‫והביא עליו זה עד אדד והכחישו ו ד ד זה ואמר אין מיהי ופייעתי•‬ ‫כיון שאם היושנים‪ .‬היה מהריב לשלם שבל האומר לאמיתי‬ ‫כאומר לא כרעתי והשתא דאיכא חד סהלא הוה לה מחריב‬ ‫שבועה להכחיש העד שלא לה‪.‬יא‪/‬־ו ימל לישבע שהרי מורה‬ ‫שלוה וגם פרעתי יא יוכל לשבע שהיחזק כפרן ׳‪•:‬ככר אמר‬ ‫להד׳ים וכל האומר לא ליתי כאומר לא פרעתי דמי לפיכך חייב‬ ‫לשלם וכן אמ טענו חג‪/‬י־ ת דפק שלי מידי ויש ל עד אחד‬ ‫שחטפו ותא אימר אי; חטפתי ורידי חטפתי ‪ V‬ז מתחייב שמעת‬ ‫להכחיש העי־ שלא חטף ה־־ אינו יכול לשבע שכבר הורה‬ ‫י שחטף ומתוך שאינו יכיל ל ש נ ע משלה י״א תקא‪ .‬בכה׳יג‬ ‫שהעד מעיר שחטפו ממנו ואינו מעיד שבא לידו של זה בתחלה‬ ‫‪.‬בתורת משמן ובכה׳יג אבל אס מעיד שבא לדו בתידת משכון‬ ‫ואינו יודע כמה הלוה לו עליו נאמן המלה בשבועתו לומר‬ ‫כמה הלוה עלו שאין כאן מתייב שביעה ואינו• ימל ל ש ב ע‬ ‫דמשלם הואיל ומתהלה בדין ובהיתר בא ל ד ו וישהולקק וע״ל‬ ‫‪1‬‬

‫י‬

‫רא‬

‫י‬

‫י‬

‫‪-‬‬

‫‪K‬‬

‫כעז‪:‬‬

‫חעץן המשפט‬

‫הלכות כוען ונטען‬

‫סימן‬

‫עה‬

‫חיוב שבועה על היתומים אלא כיי לנכות אכל לפטר אי(‬ ‫לי בידיך והלר; אומר אין לד‬ ‫סימן ע״ב סעיף י׳יח * מנה‬ ‫בירי אלא המשים והשאר איני יודע ה״ז ג״כ חייב שבועה על צריכים לשבע ועייל סי׳ ‪0‬״ט סעיף ה׳ דקי״ל שבכל דבר‬ ‫השאר מן התירה להכחיש התיבעולישבע שאינו חייב ל ומתוך שאביהם היה נשבע ונפטר הס פטויין בלא שבועה לפיכך התובע‬ ‫ליורש מלה על פה ליש אם אומר היורש איני יודע אם לוה אם‬ ‫שאינו יכול לישבע על השאר שהרי אומר איני יודע משלם‬ ‫לאו ויש עדים שלה לא שנא אם אמר איני יודע אם פרעו אם‬ ‫וההיבע אינו צייך לשבע א א אם ירצה הנתבע יחרים סתם‬ ‫לאו לא שנא אם אמר המשים ידעגא וחמש־ם לא ידענא בכל‬ ‫על מי שנוטל ממונו שלא כדין אבל אם השיבו חמשים לדתי‬ ‫עניין כטור אפיל בלא שבועה אלא שמתרים התובע סתם על‬ ‫ממך ופרעתיך ונ׳ האחרי׳ איני יודע אם לויתי אם לאו אין כאן‬ ‫היראה במקצת אלא כמו מ פ י בכל וישבע היסה שהנ׳פרע בל מי שיודע שמודיעו חייב ל כלם אבל אם טוען היורש טענת‬ ‫ודאי והודה ברמשים וכופר בחמשים ואומר יודע אני שחייב לך‬ ‫ושהנ׳ האחרים שתובעו בהם אינו יודע אם לוה אם לא ויבטר‬ ‫והא דאמרינן במקום שאינו יכול לשבע מתוך שאינו יבול לשבע המשים ולא יותר הדין הוא כשאר מודה מקצת וחייב ל ש ב ע‬ ‫שבועה דאורייתא ככל מודה מקצת דמ׳יש •‬ ‫משלם ילפען לה מקרא דבתיב שמעת ה׳ תהיה מן שניהם‬ ‫י ן כל טענת ספק אי; משביעין עליה דהיאך נשבע הנתבע‬ ‫דהאי שניהם מיותר הואדה״ללמיבתב שבועת יי׳ תהיה ותו לא‬ ‫והתובע עצמו מסופק בדבר כיצד אמר ל כמדומה ל ש י ש‬ ‫שניהם למה לי אלא מיעוטה הוא ואתי למעט בין שניהם תהיה‬ ‫ל אצלך מנה או מנה שהלויתיך כמדומ׳לי שלא פרעתני פטור‬ ‫שבועת יי׳ דהיינו בין שני הבעל דינים בלומר בעודן קיימים‬ ‫אף משבועת היכת ואפי׳ לצאת ידי שמיס אינו טחוייב כיון‬ ‫ופרכען הכי דמי אילימא דאמר ליה מנה‬ ‫ולא מן היורשים‬ ‫שהתובע אומר שמא והנתבע אינו מודה ל ואומר ברי לי שאיני‬ ‫לאבא ביד אביך ואמרלהחמשין אית להיוחמשין ל ת ליה‬ ‫חייב לך ובן האומר לחבירו נתחייבת ל מנה מפני שהודית לי‬ ‫מ ה ל הוא ומה ל אמה בלומר מאחר ש ת א טוען טענת ברי‬ ‫למה לא ישבע כמו שאביו היה נשבע ומשנינן אלא דאמר ל ה שלקחת מ ש ל אבל לא היתה ההודאה בעדים אין זה טענת ברי‬ ‫שאיי ‪:‬היודע שחייב לו אלא בתדא׳פיו והודאה שלא‪.‬בעדים‬ ‫מנה לאבא ביד אביך ואמר ליה חמשין ידענא וחמשי! לא‬ ‫או אפילו בעדים ולא אמר אתם עדי אינו כלום שיכול ל מ ר‬ ‫ידענא דאביו כה׳יג הוי נזהוייב שבועה דהא מודה מקצת הוא‬ ‫משטה אני בך אבל אם טוען לחבירו הודית לי בעצמך שאתה‬ ‫והוה אמרינן ביה מתוך שאינו' יכול לישבע שאינו חייב ל‬ ‫חייב לי כך וכך ואמרתי לעדים אתם עדי או אתה אמרת‬ ‫להכחישו בטענתו דהא טעין שאינו יודע משלם ומיהא מיעטה‬ ‫לעדים אתם עדי שאני חייב לו ואין העדים כאן אע״פי שהוא‬ ‫רחמנא את היורשים דלאאמרינן ב ת מתוך שאינו יכול לשבע‬ ‫עצמו אינו יודע מכל מקום הוה ליה טענת ברי על פי ההודאה‬ ‫משלם ואין להקשות ה״נ נימא מ״ש יוישים מהוא עצמו למה‬ ‫בעדים ויכול להשביעו תסת שלא אמר לערים אתם עדי ואם‬ ‫לא נאמר‪ .‬ג׳יכ גבי יורשים מתוך שאינן יכולין לשבע משלמים‬ ‫יהפכנה עליו ישבע הטוען שהודה לו באתם עדי ויטול ר״א‬ ‫כמו גבי אמתן דבהא טעמ׳ רבהאיכא א מ ת ן הי׳ללדעולשום‬ ‫דמשביעין היסה על טענת שמא כשיש רגלים לדבר כגון שהיה‬ ‫אל לבו כמה הלוהו וכיון שללא נתן אל לבו אמרה תורה שישלם‬ ‫אבל לגבי היורשים לא שייך למימר דוה להו לידע דמאי ידעי שמעון בבית ראובן ומצא ראובן תיבתו פרוצה וניטל ממנה מה‬ ‫שהיה בתוכה והוא חושד את שמעון יכול להשביעו היסת וכתב‬ ‫רם במיל דאבותן משא״כ בשבועה כשטוענין ברי שאיןאביהן‬ ‫ע ל ו מורי מהרמא״י ז״ל וכן נראה ל להורות עכי׳ל ונראה לי‬ ‫חיי׳ למה לא ישבעו כמו שאביהן היה נשבע ומדאיצריכ׳ רחמנא‬ ‫למעוטי את היורשים דלא נימא ב ת מתוך שאינו ייבול לשבע שמשביעין אותו היםת בעל בדחו ואינו יבול להפכ׳ על התובע‬ ‫אלא או ישבע או ישלם ביו; שיש רגלים לדבר נ ל ‪.‬‬ ‫משלם ממילא שמעינן דגבי אבוהוןשהם הבעלי דינין עצמן הוי‬ ‫יךן טענו שניהם ספק בגון שטוענו הליתיך ואיני יודע כמה‬ ‫דינא מתוך שאינו יכול ל ש ב ע משלם דאם גם אבותיהם פטורין‬ ‫והשיבו אמת שהלויתני וגם אני איני יודע כמה כיון‬ ‫קרא גבי יורשים ל׳ל פשיטאשהם פטורי־ כיון שאביהן פטיר‬ ‫שאינו טוענו בודאי אלא באינו יודע‪.‬אין הנתבע צריך ל ש ב ע‬ ‫ומינה ילפינן בכ׳׳מ שאינו יבול ל ש ב ע משלם •‬ ‫אפי׳ תסת ומשלם לו מה שברור לו ויצא בו אף ידי שמים דלא‬ ‫י ך לא אמרינן מחוייב שבועה שאינו יכול לשבע משלם‬ ‫אמרינן לצאת ידי שמים אלא בגוענו ברי וי׳ א כיון שזוכר‬ ‫אלא היכא דמחלייב שבועה מן התורה כדילפיון מקרא‬ ‫שלוה אינו יוצא ידי שמי׳ עד שיחפש׳ עס המלה מה שיוכל‬ ‫לעיל בסעיף הקודם אבל אס אינו חייב שבועה מן ההורה שמן‬ ‫התורה הוא פטור בלא שמעה אלא שחכמים הטילו עלו ובין בך ובין כך יכול המלה להחרים כתם על כל » י שיודע‬ ‫שחייב לו ואינופורעו ‪4‬‬ ‫שבועה לא אמריגן בה מתוך שאינו יבול לישבע משלם וה׳יה‬ ‫נמי גבי שבועה ע״י עד אחד היכאשאין השנים מחייבי׳ אותו י ט טענו אינו יודע כמה הליחיך אבל לפחות הליתך ב׳ *סן*‬ ‫ופרוטה שהוא כשיעור המחריב שבועה׳ מן התור׳ כמ״ש‬ ‫ממון אלא ע״י שבועת התובע שצריך שישבע ויטול היכא‬ ‫דאיכא חד םהלא למחייבו שבועה לפטר והיא אינו יבול לשבע לפנינו בע״ה או שטענו מנה והלה אומר אמתליתי ממך ואינו‬ ‫גמי לא מיקיאי מהריב ש^עה רנימא ביה דמתוך שאינו יכול יודע כמה יש לב״ד לחקור ולשאול ל אע״פ שאינך יודע הסכום‬ ‫מכוון אתה יודע לכל הפחות שאתה חייב ל פרוטה ואם הודה הרי‬ ‫לשבע משלם *‬ ‫הודה במקצת ומתוך שאינו יכול לשבע משלם ודוקא שטענו‬ ‫‪3‬ץ יש אומרים דלא אבדינן בשבועה הבאה ע״י גלגול מתוך‬ ‫דבר שהוא אמוד בו ומחרים סתם על מי שלקח ממנו מה שאינו‬ ‫שאינו יכול לישבע משלם אלא ישבע היסה על רגלגול או‬ ‫מהפכה על שכנגי־יו בין שלא היה יכול לשבע על עיקר תיבלו ואם אומר אפי׳ פחות משוה פרוטה איני יודע מדאי ה״ו‬ ‫נשבע דיבת ונפטר מדיני אדם וי״א אפי׳ לא שאלוהו הבית דין‬ ‫התביעה הבא עליה הגלגול שצריך לשלם עיקר התביעה בין‬ ‫שיכול לשבע עלעיקרההמעהושעל ידי גלגול אינו יכול לשבע חייב לשלם שהרי אם באת לגבות סמנו הודאתו אינו פחות משוה‬ ‫כיצד הרי שטענו מנה והשיב ל איןלך‪',‬בידי אלא חמשים וחמשים פרוטה שהוא הפחות שבממון והרי הודה בפרוט׳ ומתוך שאינ‪5‬‬ ‫יכול לשבע משלש *‬ ‫איני יודע והתובע גלגל עליו דברים אחרים והשיב הנתבע על‬ ‫ך אע״ג רגבי נתבע אמרינן שיש חלק לענין תשובת טענת‬ ‫הגלגול אין לך כידי כלם אע״פי שאינו יכול לשבע על עיקר‬ ‫ספק בין הנתבע עצמו ובין יורשו כמ״ש בסעי' י״א גבי תובע‬ ‫התביעה ותק בה מתוך שאינו יכול לשבע משלם אין רנין‬ ‫כך על הגלגול'אלא ישבע תסת על הגלגול או יהפכנה על אין חלוק בין התובע עצמו ליורשיו דכמו שאין נשבעיןעלצ‪1‬ענת‬ ‫יעכגנהו וכן אם טענו מנה והודה לו חמשים וכפר לו חמשים ספק של התובע כך אין נשבעין על טעג׳ ספק של יוישיו כיצד‬ ‫ובשבא לישבע גלגל עליו דברים אחרים והשיב על הגלגול אם טענו הערש סבור אני שיש לאבא מנה בידך לא שגא תובע‬ ‫איני יודע ישבע שבועת התרה על החמשים שכפר והיכת על ללה עצמו לא שנא הובע ליורשיו אין ל עלה׳ שבועי כלל אלא‬ ‫הגלגולים שאינו יודע בהם ויש אומרים שביון שנתחייב שבועה חרם החב ואפי׳ כמודה מקצת אין לו עליהם שבוע׳ דאדדב׳ה״ו‬ ‫מן חתירה על הכפירה והוא מוען על תלגולים אינו יודע והרי כמשיב אמרה ליש לתובע עצמו ליש לודשיו מון שאינו טוען‬ ‫ודאי מכלים אבל אם טוענו ברי לי שמנה לאבא בידך אז אם‬ ‫גלגול שבועה ת א דאורייתא קרינן ביה שפיר מחויב שבועה‬ ‫הודה במקצת נשבע שבועת התורה ואס מפר בכל נשבע תסת‬ ‫ואינו יכול לשבע ומשלם עייל סימן ע״ב סעיף ב׳ •‬ ‫ליש אם תובע ללה בעצמו לא שנא תובע לורשיו ואין חלק‬ ‫ניניהם אלא במשיב היורש נ׳ידענא ונ׳ לא ידענא בדבתמגן‬ ‫‪ $‬ן והא דאמרינן לעיל סעיף ט׳ שכשהשיב הנתצע איגי יודע‬ ‫אם פרעתיך אם לא שחייב לשלם הני מיל בלה גופיה‬ ‫לעיל סעי' י״ו גבי תביעת הלה בעצמו >‬ ‫דת־ז למרמיה אנפשיה אבל אם‪.‬תבעו ל ו ר ש של הלה אפיל ב א האומר לחבית אמר ל אבא שיש ל בידך מנה והלה אומר‬ ‫»מר אני יודע שאבי היה חייב לך מלוה על פה אבל איני יודע‬ ‫אין לו מדי אלא נ׳י״א אעיפ ששמע מפי אביו וכיון ש ת א‬ ‫*ט פרעך אם לא פטור כיון שאם היה האב קיים היה ימללמר‬ ‫בעצמו אינו יודע האמ׳ לא הוי אלא טענת ספק ופטו׳ אף משבוע׳‬ ‫‪9‬יעתיאנן נמיטענינן ליה ליורש שאמו פרע ופטור מכל ואפי׳‬ ‫היסת ותה ליה כמשיב אבירה ויי׳א כיון ששמעו מפי אביו ת י‬ ‫שבועת היורשים מ ו ן שלאפקדני אבא אינו צריך לשבע שאין‬ ‫כטענת ברי חייב לשכע שמעת התורה וע״לסעיף כ״ג‪.‬‬ ‫ואם‬ ‫‪K‬‬

‫י‬

‫״‬

‫;‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫הלכות טוען ונםען‬

‫ואס אמר מצאתי כתוב בפנקסו שלאבא שאתה ת י ב ל‬ ‫כב‬ ‫מנה וכתר ל כתב ירו לדברי האומר בשמע מפי אבא‬ ‫ומודה מקצת משמעין אותו שבועת התורה ח״נ במוצא כתוב‬ ‫בפנקסו אם מודה מקצת חייב שבועה דאורייתא וכופר בבל‬ ‫י שבועת היסת *‬ ‫טענו בספק על פי העד כגון פלו׳ אבד ל שנטלת משלי‬ ‫•*‬ ‫מנה והוא מ פ י אם ממאהעד לפנינו ומעי׳ בן משמעין‬ ‫«ותו שבועה דאורייתא עלפי העד ר ע ר אחר מחיינו שמעה מן‬ ‫התורה אעי׳פי שהתובע בעצמו אינו יודע אלא עייפי הער אבל‬ ‫אם אין העד בפנינו להעיד והתובע טוען ששמע ממנו והוא‬ ‫עצמו אינו יודע לא מיקרי טענת ברי גזה שאמ׳ ששמע מפי‬ ‫אחייס ואין משמעין על טענה זו דהוי טענת ספק ר״א דבל‬ ‫שאובד שהיגד לו מפי נאמן אפי׳ הוא קרוב שלו משמעין‬ ‫«וחו היםת ובתב מ ד י מהרמאי׳י ז׳יל שבן נ״ל להורות ודוקא‬ ‫שאותו שאומר ששמע מפיו אק ניגע בעתת עמיל *‬ ‫ב ף האוכד לחמת מנה לי בירך והלה אובד אין לך ביד כלם‬ ‫או פרעתיך ו א ‪ :‬ד התובע השבע ל תסת והשיב הנתבע‬ ‫הלא יש לך שטר עלי ואתה תצה להשביעיני תחלה ואחר כך‬ ‫הוציא שמר הפתע ותגבה בו אומרים לו הבא השטר ואת יאמר‬ ‫ולתיבעלא היה לי שטר מעולם או היה ל שטר ואבד אימתם‬ ‫לתובע בטל כל שטי שיש לך עליו קידם לזמן הזה ואח״כ‬ ‫השבעת היסת או תחרים םתם ואחי כך צא יבקש השטר •‬ ‫ן;ף מי שנסקול שישבע ואמי איני נשבע ער שתבט־ו כל‬ ‫עדים שיש לך ע ל מתביעה זו אין שימעין לו אע״ג דבשטר‬ ‫אמריגן שצריך לבטל כל שטר כו׳ שאני יעמד שיש לו בב תו‬ ‫ואדם זוכר ויודע כלמה שישלו בביתו מזכיותיו אבל דכא‬ ‫בעדי׳ אמרינן שמא יש ל עדים ואיני זומ עכשיו ולמה יבטלנו ‪4‬‬ ‫יתום שתבע את בעל אמו שבאו לרו• מעותיו ושהורה בעצמו‬ ‫שהיה בידו משלו ושהיה כותב שמו עליהם והלה טוען להדים‬ ‫או שטען אמת שכתבתי שמך עליהם ולא מפני שהם שלך אלא‬ ‫שלא להשביע את עצמי נתכוונתי או בשביל הערמה אחרת‬ ‫משמע שהלא כדברו ויפטר ‪4‬‬ ‫(‬

‫עו‬

‫א ה ד שלוה משנים מ ר פ מזה מאה ומזה ד‬

‫ו כ ל א* ת ו ב ע ח ו ם ג׳ סעיפים ‪:‬‬

‫א אחד שלוה משני׳ בבת אחת מזה מנה ומזה ר ' והודיעוהו‬ ‫משל מי היה המנה ומשל מי היה הר׳ ובשבאי'לתובעו אומר‬ ‫כל אחד שלי הם הר׳ והוא אינו יודע‪.‬איזה הוא בעל מנה ואיזה‬ ‫בעל היי׳ צייך לתן לבל אחד ר׳ שביון שהודיעוהו מתחלה‬ ‫איזה של ק׳ ואיזה של הר׳ הוה לה איהל פושע בעצמו שלא‬ ‫דקדק בדבר ואיהודאפסוד אנפשיה ותה ליה כאומיי לויתי‬ ‫מאחד מכם ר׳ ואיני יודע מי הוא ותובעת כל אחדבי׳שצייך‬ ‫ליתן לבל אחד ר׳ ה׳ינ צ־יך לתן לכל אחד ר׳ דבל מ האי‬ ‫בדלתא דהאי ידע והאי לא ידע נשבע האי תדע ושקיל שאין‬ ‫ספק מוציא מידי ודאי וי״א אפי׳ אי לא תבעו ליה חייב לשלם‬ ‫לכל אחד י ׳ בבא לצאת ידי שמים במלה על פה אבל במלה‬ ‫בשפד כהאי גוונא שעש׳ ש נ ד עליו מתזייק ש׳ותדיעותדשלא׳‬ ‫ק׳ ושל אחד ר׳ גותן לה מנה ולזה מנה והשאר יהא מונח ער‬ ‫שיבא אליהו שמון שגעשו שותפין כהלוא׳ אתת וכשיעבור אחד‬ ‫וסמבו זה על זה והאמינו זה לזה בתפיש׳השטר שהרי הוא יוצא‬ ‫מידא״׳ד מהם ואותו שהשטר יוצא מתחת ירו יכול לגבות בו‬ ‫כל החוב בלא הרשאה והרי לא פשע הלוה בבלם ולא הוי‬ ‫ליה למירק ולכתוב בפנקסו מי כעל הק׳ ומי בעל הר׳ לפיכך‬ ‫נותן לבל א׳ ק׳ והשאר יהא מוגח עד שיבא א ל ת וע״ל סי׳ע״ו‬ ‫סעיף ט׳ וי״ט מאלו הריני׳ ‪4‬‬ ‫ב ת ו שגים ת־בעיב אותו כ״ א אומר הלויתיך מנה והוא אימר‬ ‫לויתי מנה מאחד מבס ואיני יודע מאיזה מכס צריך ־לתן‬ ‫לכל א׳ מנת מפני שהוא פושע שהיה לו לזכור ממי ל ח *‬ ‫^ ואם לא תבע לה אלא הוא מעצמו אימר א׳ מכם הלוה ל‬ ‫מנה ואיני יודע איזה פטור אף מדי שמים וי״א שלצאת‬ ‫ידי שמים ציייך לתת מנה לכל אחד ‪4‬‬

‫עז‬

‫ד י ן שנים שלוו מאהד ו ד ן שותפיי שלוה אהד‬ ‫ל ב ד ו ובו י״א סעיפים‬

‫^‬

‫שנים שלוו כאחד או שלקחו מקח אחד או שקבל פקדון‬ ‫כיחדבין בשטר בי; בע׳יפ נעשו שניהם ערבי׳ זה לזהאע״פ‬

‫ממן עו עז‬

‫שלא פירשו שהם ירדו ערבים זה בזה אלא ברובו סמכו אגו פלוני‬ ‫ופלו׳ לועי מפלוני מנהאפ״ה ארדאין וע‪-‬באין זה לזה ורבי• זה‬ ‫למדו מ‪:‬ךא דנתיב גני לךבן שבועת תפקרון ובחש בעמיתו בלשון‬ ‫יחיד משמע כשנשבע למפקיי אחד שהפקיר אצלו הוא לבדו‬ ‫ובקש מ ואם היה מידה היה דדיב ל בלב לו א־־יא שנפט־ בשמעה‬ ‫זו שבפראוחייבק־־בןשמעהאבלאםהמפץית׳הש שניב ותבעו‬ ‫אחד מים וכחש ונשבע לו אינו חייב קי־נן שבוע׳ מפני שלא‬ ‫היה צרייך לי שבע לו שאף אם היה מידה לו לא היה צייר לתת‬ ‫לו הפקרון אפי׳ חלקועישיבא המרו עמו כמ׳׳ש בעזרת השם‬ ‫בסעיףט׳ושימ שאחד שנשתעבד לשנים לא יתחלק השיעניד‬ ‫שיהיה משועבד לבל אדר לבת אלא חל עליו שיעביר שניהש‬ ‫יחדהי׳וז נמי שנים שנשתענת יחד בנון שלוואו שקבלפקדון‬ ‫כאחד איןהשיעבור מתחלק על נל אחד לבדו על חלקו שיובל‬ ‫כל אחד לומר לא נתחייבתי אני אלא במחצית יזמגזון ־אאבדינן‬ ‫הבי אלא שניהם נשתעבדו יחד ונל אחד ושתעבד בעדו ובעי‬ ‫ח מ י ו להיות ע־־בים זה לזה בבל דין י ^ נ בער חמדו מיהו בסתם‬ ‫לא נעשו ערבים קבלנים זה לזה אלא כשתם ערב שאם לא‬ ‫ימצא נכסים לאחר מהם בעד חלקו‪,‬גיבה מחבית הבל אבל אס יש‬ ‫לו ננסים לא יתבע הערב תחלה אלא גובה מכל א׳ החצי שתא‬ ‫מיטלעלו אא׳יכפיישו כפירוש שהם ?דביב קבלנים זה אה שאז‬ ‫תיבע לאיזה מהם שי־צהואםפרעא׳ מהם בל החוב אע״פ שלא‬ ‫הרשת חכירו לפתע ח ו ד וגובה מחמת חלקו ואין חבית יבול‬ ‫לוכד לו לאו בעל דברים דית את אי למה פייעת שלא בהדשאתי‬ ‫כדאבדיני בשאייע״בסתס אלא כיו! שליו י ר ד ת י נבזי הרשתו‬ ‫וחייב להחזיר לו כל מה שפייע בעת ואין זה בכלל הפורע חומ‬ ‫של חנית שיתבאר לפנינו בעדת השם מיהו טענת אני פרעתי‬ ‫כבר למלוח וכה׳ג בל מה שיכיל לטעון כל לוה כנגד ערב‬ ‫סתש גם זה יוכל לטעין \‬ ‫ב שיתפין שלוה אחד מהם ־צורך השותפות השני משועבד‬ ‫במה שלוה הבית אע"* שלא היה עמו בקנץ בשעת התלוא׳‬ ‫ר־יקא שהוא מודה שמה שליה שיתפו היה ל צ ד ך השותפות‬ ‫שאז אע״פ שלא היה בשעת ההלוא׳ ואעי׳פ שלא באה החליא׳‬ ‫לת״ך השותפות משתעבד דלא גדע משלחו שהש תפין הם‬ ‫כשלוחים זח לזה ונעשה נערב בעדו אבל אם נפר רשות* ואמר‬ ‫שמעולם לא ל ה דבירו הלאה זו ל צ ד ך השותפות אין הויאית‬ ‫שותפו שאובד שלקחו ל צ ד ך השותפות מזנקו לכלום שתא אינו‬ ‫נאמן ע ל ו דנוגע בערות ת א עד שיתברר הדיר ע״י עדים‬ ‫כשרים שלצורך השותבותלהמה שלוה זהו דעת דדמ״בןאבל‬ ‫דד׳יאש אומר דלעולם לא חל השיעמד על השותף השני דהיאך‬ ‫ישתעבד זה במאמרו של זה ואעי׳־פי שזה וד־ותף בעצמו מורק‬ ‫שיודע שלצורך השותפות לה המרו מה שלה או אפי׳ שעריי‬ ‫מעידים שלצדך השיתפית ל ה ר ש עדם שגא לתוך השותפות‬ ‫אלא שטוען בבר חלקנו או כבל נטל הוא חלקו ואין לו אצלי‬ ‫כלומאימ צרי׳ לשלם שאין עליו דין ערב שאינו משתבע׳ בלל‬ ‫אא״כ היה עדין ממי; השותפות מ ד השיתף השני אז יגבה המלה‬ ‫תבל מאותו ממון מחלקו של הלה מל״ כי נתן מ״ש אם יש באן‬ ‫עדים שהלואה זו באה לתיך השותפות ועדיין היא בעי! ואי‬ ‫אפשר לשוב אחד מן השיתפין להכחיש בגון שהיא םחדת‬ ‫טסויימת אע״פ שבבר חלקו או שטועןזה שאין לחבית כלם בתוך‬ ‫השותות חייב להחזיר׳ זהי הנ״ל לפי דעת הרא״ש אך מורי‬ ‫מהרמא״י ז״ל כת׳ כאן בהגייה וז״לוי״א דאם לא נתברר הדבר‬ ‫כערים רק שהשותף מודה אין צריך לשלם אא״ב היה ממונו‬ ‫בשיתפות שאז המלה גובה מחלק הלוה וכן נ״ל להורות עכ״ל‬ ‫הרי שהוא מחלק בין יתברר ע״י עדים להידה השותף ומשמע‬ ‫שר״ל שהשותף הנתבע מודה שמה שלוה חבית לצורך השותפות‬ ‫לוה דאין ר״ל שהשותף שתה מידה בן פשיטא זה שאין צריך‬ ‫לשלם דלאו כל כמיניה וליכא דחולק על זה דנוגע בעדות היא אלא‬ ‫ע׳׳כ השותף הנתבע קאמרועלהקאמר אם לא נתברר בעדים‬ ‫כר דמשמע הא דתבר״ בעדים שמה שלה השותף לצורך‬ ‫השותפות לוה חייב השותף הנתבע לשלם ולפי טעם ת־א״ש‬ ‫שאין הששף משתעבד במאמ־חמרו כל זמן שתא עצמו לא‬ ‫היה כשיעבוד כו׳ יש לתמוה על מ ד י ז״ל מ״ש הידת השיתף‬ ‫מ״ש נתביר ע״י עדים דאע״ג שיעידו העדים שהיו במעמד‬ ‫כשלה זה ושמעו שאמר שלצור׳ רשות יו׳ ליה או אפי׳ שיעית‬ ‫שבאה ההלואה או הסחת׳ ״תוך השותפות אלא שעכשיו אינה‬ ‫כעי! מה בכך הא לא משתעמ־י זה במאנד חבית לפי דעת הרא׳יש‬ ‫וגם אין לפרש דעת מדי ז " שמה שאמ~ •יאה נתביר בעדים מ״‬ ‫שחייב השותף הנתבע לשלב ר״ל שהעדים מעידים ששמעו מפי‬ ‫‪1‬‬

‫המתיש‬

‫ח‪1‬שן‪.‬המשפט;־־‪ \ ,‬הלכות טוען ונטען• ‪-‬סמף עז‬ ‫;‬

‫י‬

‫׳השותף זהשהוא אטד לחבית שילך דללה מ&לני לצות השותפות ׳שלווי שנירה ־מ^יבתרץד •'‪:‬שוו‪^%‬ז*‪ 1‬נתזדב ‪ 3‬ל * ב ל‬ ‫וא?פ ‪ -‬נעשה זה כ ש ל ת ולפיכך •מחייבו לשלם ורבותיה מה שאמר מקבלן עדותו יעל ו*בית'&היותו"כעד'אחד 'ולחייבו שכןעה‬ ‫מודה ־ ר״ל ‪ .‬נכד שהשותף ‪ .‬מודה‬ ‫‪,‬דק• ׳ שהשותף‬ ‫דאורייתא מפני~שדוא'צונ<גגעד\ת'^‪-‬אפהיו'‪^wW'fpSm'l‬‬ ‫‪S^\^bi^ih^bs‬׳‪^o^D^i‬‬ ‫•שכצוויו ושלתתו לה חבית מה שלה רא׳׳כ אמאי אי׳צ וכפר א׳יותת השנ^ו‬ ‫לשל׳ אפיי לפי דעת הרא״ש דהא כיון דשלות הוא ודאי נשתעבד עדיס לחייבו ממון עלפיהם^נישר&׳נוגעק בעדותן אבלא‪0‬‬ ‫כמאמרו של‪.‬חבית ותדא<תי בעל רץ במאה עדים דמי ובכהי׳ג תצי׳ ראיבן‪ ,‬שטר על ג׳ שישלו~אצלםי‪--‬ד‪-‬ובך^'צז‪4^'#‬עג‪0‬‬ ‫אי; ה ל ק בין נתברר ע׳יי‪,‬עיי׳ להוי׳מעצשו וצ״ע ^ ואיפש׳ללמד כולה‪.‬ואמת פרענו זה בפני ז ה א ם ב ל א ^ צ נ ת ^ ע ל ד מ ך י י ח ע‬ ‫שהלא דעת הרמ״בן שהבאתי בתחלת סעיף זה שאמ׳ שאם השלת׳‬ ‫בפני עצמו בתוך השטר ואין ביניהם שות&ות־הרי ׳הפ^מע״וק^‬ ‫שמה שלה שותפו ל ה לצורך‬ ‫מידה או שיתברר ע״י‬ ‫זה ׳עלזה ואין תששיןילגלמלן׳ לפי שאין; א׳׳ימהםנוגע־בעדות•;‬ ‫השותפות חייב לשל‪ £‬אפי׳ לא באה הלאה •זו לשותפות מעולם‬ ‫־ של חמיו וע״ל״םיטן‪-‬ל״ח׳סעיףד׳יהי׳וי‪;:‬׳^‪.‬׳ ‪•/‬׳ ‪^ :‬‬ ‫מטעמא ךשימפין שלוחים זה ל ה ומיד ש ל ה נשתעבדימדין ערב ן בכי אמתי בםעיף״א׳ דכי א ל ו כאי* ג ל * ׳ ‪ :‬א ש משתעבד‪,‬־‬ ‫‪.‬ועל זה תלקין ת׳יא וס״ל‪--‬כד‪5‬־מ״בן בחרא דשיתף משתעבד‬ ‫להיות לוה־‪,‬אלאעל החצי ועל‪.‬החצי•השגייאינל‪ .‬געשהאלא‪^.‬‬ ‫במאמר חבירו ודלא כהי״אש אבל פלגי בחרא וס״ל דאינו משתעב׳ עדב םתס‪-‬ואינוימל לתובעו ־‪.‬ממ^עד׳ שיתבע את־חמרותחלה^‬ ‫עד שתבא ההלואה לתוךעסק השותפות ומשמע ל שגם הר״אש ואחייב יתבע •את •זה׳מתן יעיב• לפ‪.‬יכך־ ח׳׳חי^^ם^שלוו‪ .‬מאחד ׳‬ ‫ילדה בזה שחת לא כת׳ בתשובה‪.‬אלא שאין שמעין משתעבד בשטר א׳ ומחל •המלוח לא׳ מהם לא‪-,‬מחל אלא ‪.‬חלקו־ •דהיינו‬ ‫במאמר י ראובן ומשמע הא *ש כאן יותל ממאמר כגלןזה שקבל •החצי ־‪.‬שהיה יכול לתובעו בעדו אכל חלק‪-‬חמרו לא‪:‬מחל<גובת‪-‬‬ ‫וזלואהלחוך השותפות מודהדמשתעכד ג ל ומתיש‪ .‬לחלק בין חצי האחרמןהשגי ואם אין ל חוזר ׳על זה‪-‬בעד״ח^ השני מדין" '‬ ‫נתברר ע״י עדים להודה מעצמו דכשנוזברר ע״י עדי׳ שבהסכמת‬ ‫ערב וה״מ שלוו בסתם אבל אם נעשו ^בפירוש ערבים קבלגיפך‪,‬‬ ‫השותף ובצוויוידזלך זה ולה לצורך השותפות ואח״כ טוען זה ‪.‬וה‪,‬בעך זה ומחל לאימהןימחלכל החוב‪ -‬וגם השני פטור‪ .‬שפיון״‪5‬‬ ‫'שלא באה ההלאה י לצורך‪.‬השותפות ולא נשתעבד מעולם‬ ‫שיבול לתבוע כל אחד‪,‬בער בל החובגם‪,‬כשמחל לו מ ח ל כ ו ל ;‬ ‫׳אינו נאמן וחייב לשלם מדין ערב אפי׳ אין לחבית עכשיו בתוך‬ ‫מיהו אפיי בקבלנים‪ .‬אם‪,‬פלע האחר חצי י‪.‬החוב וכתב‪-‬ה^פבע•^‬ ‫השותפות כלם׳ אמריגןמסתמא שליחי י עושה שליחותו ובודאי התקבלתי הצי החוב־ומחל‪.‬לו על בל‪.‬התב׳עה'‪.‬ישישלועללי‪,‬‬ ‫בא לתוך השותפות ונשאי־ עליו דין ערב אבל אם לא נתברר בעדי׳ מחמת שטי חוב זה״אין־חלק מכית נמחל כזה שלא מ ח ל ל אלא‪',‬‬‫ר־; השיתף מודה שבהסכמתו וצוויו לוה לצורך השותפות אם מורה ‪,‬על הערסיון קבלנות^‪?5‬יה לרעליוכעדחביתאבל עיקיד^ומ׳‬ ‫גיכישההלוא׳ זובאהיתוך השותפות אע׳יפ שטוען שעכשיו אין‬ ‫‪ \ . . .‬״‬ ‫לא מחל לחבית‪4.‬‬ ‫;‬ ‫לרבידו בלם אצלו' חייב לשלם מדק ערב שהיי מידי שבאה הלא׳ ן ואחר י־ שליה משנים ומחל אחד‪ .‬צןהם כל וזרזובאיןו)לק‪,.‬הבילר‬ ‫זו־ לתוך השותפות חל עלו דין עי‪-‬בותאמ אם'טוען שמעולם‬‫״ מחולואפי׳;שניהם כתובים בשטר‪..‬אחד‪,‬ונתפשמ^לות ‪J&8T‬‬ ‫‪.‬לא־באה לתוך השותפות א*צ לשלם דנאמן ת א ל מ ד שלא ״אחד מהם לא יובל השני׳למי־‪.‬כבריה‪1‬רית‪.‬ש‪#‬תה ‪.‬הייב לגי*‬ ‫באה לתוך השותפ‪1‬ת במגו ראי בעי אמר מתחל׳ מעול לא תתפשר נם עמדי רק יוכל הנתבע לטעון כגגדיז^כלמהשיזכל'‬ ‫הסכמתי־עמו שילה הלאה זו לצורך השותפות ושלא ברשותי‬ ‫\ י יי'"״‬ ‫־ י •ויאמר לזה ויתרתי ־וגגדך אינני ״'מוותר‪.‬‬ ‫ל ה וא*צ ־לשלם כשטלען־ שאץ לחבית עור שוו*• דבר בתוך ׳ •ךן אע׳׳ג'שאמרנו בסעיף וי׳ י כשנעשו י עימם קבילים יזה'לזה'"‬ ‫‪•/‬השותפות שדדי לא בא עליו ד ן עדב מעולס זהו הנ״ל רעת׳ת״א‬ ‫י" כיון• שיובל לתב־ע כל'החוב מאחד ‪£‬ם מתל לאחר 'מהך׳׳כל'‬ ‫‪.‬שהמא טורי ז׳*ל ואינו דעת הר״אש זכרונו לברכה ועל זה ׳כתב החוב מחול וגם י השני פטור 'לא אמרנו אלא בשנים שלוו יחד‬ ‫מוריזכתנו לברכה שכן נראה לו להורות ובן דעתו נוטמלתרות‬ ‫כיון שמחל עיקר שיעבוד תבזה בולו מחול אבל^ב; שנעשו‬ ‫• כמו שפירשתי דעת ת״א ונ״ל שרשהשותף עצמו שללה לעולם עיבים בשיבולי א׳' אע״פ שביובל גם‪-‬כןלתבועיאי״ד־"‪• wire‬כל‬ ‫‪:.‬צריתלשלם הכל דאע״ג •שהמלה מודה שלצורך השותפות דלה החוב כמו שכתבנו בסעיף נ* אפדז?פי‪4.‬ע‪^:‬דהמאז?‪^:‬תאחד‬ ‫ת לא אמךינן שעל חצי ההלא ‪ -‬לא נעשה א־^א ערב וצריך‬ ‫מהם מן הערבות י״א שיכול לגבות עדיין כל החוב מן הלוה או‬ ‫• מן הערב השני שכיון שעילךשיעבודהחובשעלהלת לא• מקל‬ ‫‪.‬לתבוע השותף השני תחלה ומין שתא כופר ונשבע‪ .‬נפטר זה י‬ ‫•מערמת ולא אמרינן הבי שהרי זה מודה שלוח לצרכו ותא נעשה עדיין שיעבוד התב ׳׳שעל ׳ הלוה ושעבוד ‪ -‬שעל הערב השצ^ קיים‬ ‫ערב בעת• ו צ ד ך לשלם הכל ע״• י הודאתו שלצורך השותפות‬ ‫• ‪,‬׳ ״ מכול לגבותמחם וע׳׳ל‪-‬םוף סימן קל׳ב;י ‪•-‬־‪ ~ /‬י‬ ‫‪,‬לוה ראם ראובן מודה לשמעון שיודע• שלוי לוה ממנו והיא ‪:‬־ ‪ Q‬בפד?תבנו בסעי •;א׳דילפינז׳מקי^ידו‪TO‬שיבעטיתודשג•‪c‬‬ ‫‪.‬געשה‪ .‬ערב כ ש מ ל ‪.‬ולוי מפר בהלואתו אטו יפטר גם ראובן‬ ‫שהלוו או •הפקידו לא׳־יכא א׳מהםלטולחלקו־איןשומעק‬ ‫מערמתו ‪-‬שהדי מודה ש ל י ‪ ,‬ל ה והוא נעשה ערב ותרא׳‪.‬בעל ‪ -‬ל ׳ עדשיבא חבית עמו אכל אהזי׳ל וז״מ־שכאד׳א׳גאק‪ ,‬חבית‬ ‫דין כמא׳ עדם ךמי נ״ל ״‬ ‫־עמו בעיר אושיש^חבי^עמו‪/‬בעידי^^^שגנא׳זה־ותיבע‬ ‫‪ j‬כ‪/‬שעייבו בעד א׳כשיבא‪ .‬המלות לפרע מן העיב יפרע בל‬ ‫הפקתן מן הנפקד‪..‬אומןהמלהאבלאםיש ׳ ח מ ת ^ פ ן בעיה‬ ‫\;יהתב‪. .‬מאיזה מהן שדצהואם לא ימצא לאחד מהם כדי‪:‬כל ושמע שזה תובע‪ -‬ולא בא‪ .‬ת א ק ו ל המלה‪ -‬או• !‪tetort^ipw‬‬ ‫החוב חוזר לתובע השני בשאר החוב 'אע‪,‬׳'‪.‬ג דבשגים ש ל ו מא׳ ‪.' ...‬לזה שתוב^דכיקתדעדה^י* תובע ולא אתא ש^מלא קפךאהיןמ‬ ‫אמריגן בסעיף א׳שאיגוגובהממ א׳‪ ,‬אלא חלקי שאיגם כערכי׳‬ ‫וניחא ליה במאי‪ ,‬דעביד האי •ושלחותיה ^ביד וצריך ללק ע‪2‬זי‬ ‫קבלגיםאלא כםתםערמפ מ שערבו שאגי שכיון שהלוה ת א א׳ ‪. .‬על וזלל מ״מ אם טוען‪ .‬הלוה‪.‬את־‪.‬שןצא תי‪.‬ב‪-,‬או שאין בי־גי־הם‬ ‫אין הערמת חל לזצאין שהדיהם לא נתחיימ מחמת שום דבר י דין אלא שמורק‪ .‬חובו‪ .‬ל ולשותפו׳ונווען‪ .‬שאינו ‪-‬מצה ליתןלזת‬ ‫שלקחו ממנוי שנאמר שהמלה נתן‪ ,‬או הפקיד לבל ־ א׳ חציו אלא ‪: ,‬אלא חלקו‪.‬וחלק שותפוי^תןגידי^ד‪-‬הרשות מתואם״אקחמדו‬ ‫הלה ללה הכל והערבים לבטחון כעין משכון הם לפיכך אין‬ ‫בעיר;אע׳׳פ‪,‬שאינו צריך; לתןעמו עד'שי?יא חבית‪ -‬צריף‪:‬להן‬ ‫ה^יעמד חל עליהם לחצאין אבר מ ש ל ו כאחד נוכל לומר שכל יעמו על חלקו‪,‬אבל עלחלק‪ :‬חבית״א׳יצילדון‪ ,‬עמו עד שיבא‬ ‫אחד ־נעשה׳ ל ו ז בחצי המעות וערבי בחצי האחר בעד חבית‬ ‫הרשאה וכל זה מיית ךוקאבש^ה שקלו או‪,:',‬הפקית‪.'.‬ביחן*‬ ‫ומשים הכי לא יפי־ע הלל מאחר כשיש לשני מה לפתע דמו! י אבל מיי שהפקיד בידיאח׳־ומת והניח&ני' בנים‪ .‬ובא א׳״קהן נותני{‬ ‫שכלאחדשניע^הלהמחצי המעות למה יגיח הלה עצמו כת‬ ‫י״;‪,.. ,‬‬ ‫״ לחלקו‪ ,‬ועי׳ל סי׳;רצ׳יט ןמאל הךיניס'*‬ ‫לה&רע מן'הערב דהיינו חצי האחר שרוצה לגמת מזהיהלא שנינו יי א ׳ שלה משנים ונכתב השטר‪.‬בשם 'אי׳ כ*הם אם בא אותי‬ ‫׳ י ׳ המלה הכירו ע״ייערב לאיפה׳ מן הערב תחלה‬ ‫שנכתב השטר על שמו יבול לגבות ממנו כל החוב אפי׳‬ ‫ף־ ראובן •שהוצרך ללת מנה משמש; ולא רצה להלוותו עד‬ ‫בלא הרשאה מחבירו־שכיון עזותהא״כדגרהשפד־ וגם הוא כ&נ‬ ‫•‪ ::‬שיכנסו יתד׳ולי ערבים והעגי ראובן‪ -‬וגבה שמעק כל ת ב ו י־ נו ודא• שלתתיהקעמד אבלאס בא אותו שלאנםזבי־על״שמו‬ ‫מלי וחד ל י לתבוע מחצית המנה •מיהודה וטען יתדה לא נכנסתי‬ ‫יוכל‪:‬לדתתו ו ל מ ׳ ת 'לאנתחייבו‪/‬י לך כלם עד שיביא הרשאה‬ ‫עי־מבזה הממון‪ .‬לך אלא ל־איבן שפייםצי ל מ ס עמו בחוב‬ ‫מחמרנ‪-‬ואםיהשטר נבתבעלש״גיועכלא׳ מהם שיבא והשטר‬ ‫בשטר ודדי‪.‬נתחייבנו ׳שלשתינו לשמעון ואי׳כ איני חייב לך אלא‬ ‫ביתי יבול לכוח ט ל ׳ואינו יבול לדחותו'כיון שחיכית רחמינו‬ ‫קשלששנתחייבתי בו לשמעון והמותר תפסיד איןשומעין־ ל‬ ‫על ־ השמד ‪ -‬ודאי י שליחותי קעביד" ‪4‬‬ ‫שמון‪-‬שהמלחהיהימל לגבות החצי האחד מיהודה במו מלוי י א איש ואשתו שלוו מא׳ תא חייכת לפתע החצי מכתובת‬ ‫על דעת כן נכנסו לערבו! מתחלה• שאם יעגי ראובן‪ .‬שיפר׳‬ ‫‪-,‬שהיא לענין־חצי‪ .‬החוביבאל‪-‬לותח‪-‬׳בפני עצמ׳ואם ‪^*bh‬‬ ‫כל אחד ואחד‪.‬מחצה ומון שפרע‪.‬לו* הכל חוזר וגובה מיהודי או יורשיו פרעו כלהתב ת ז ד ן ונפרעים ממנהךחזיי;זאם הבעל‬ ‫ החצי שפרע• בשביל * ־‬‫קיים והיא טוענת אתה לקחת כל"המעות אלא שאני נכנסתי‬ ‫ה ‪-‬ראובן שתובע משני׳ ש ל ו כזמנו כאחד וכפר א׳ ותרה השני עמך בשטר אינה נאמנת אלא כמג‪-3‬רפרעתיך ההצי׳ ־©ף ר&•‬ ‫׳‪ .‬־ •י‪ - : , ,‬־‪ ,‬׳‪.‬הרי‬ ‫‪_::‬‬‫‬‫י‬‫־‬ ‫‪c‬‬

‫;‬

‫״‬

‫‪1‬‬

‫ז‬

‫‪f‬‬

‫‪:‬‬

‫‪:‬‬

‫‪t‬‬

‫‪j‬‬

‫‪/‬‬

‫;‬

‫‪:‬‬

‫;‬

‫‪,‬‬

‫י‬

‫‪:‬‬

‫‪:‬‬

‫‪4‬‬

‫‪:‬‬

‫‪:‬‬

‫;‬

‫;‬

‫‪:‬‬

‫לבוש עיר•שושן׳׳• •הלפוי; טועףונטק ‪ ^ : : • -‬ן ע ו ו ע ט‬ ‫הרי הם בטענת הלל־‪.‬כשאר לווי; שלו; ייחד עב ל רטיר והיגי״ע‬ ‫^כהבי^ו בכתמי לפתק הלנה ותמיהגי כיאד דו״־אי מ ד המאה‬ ‫ושאר בעל חוב טעמא דמסתבר ה‪:‬א שיה• בשאר שני‪.‬לווי! ביחד‬ ‫דאב״‪.!:‬שעל מגת כן נכנסה היא עניו בשכר ומחלה על‬ ‫כתובתי‪ ,‬שיגבה המלוה ממנה החצי ״בדי שילוו ־בעלה שישא‬ ‫ייתן להחלת יי אבל נגד הבעל‪,‬ויורשיו שיהיו הןזייז ־נפדעין ~‪r*:K‬‬ ‫החצי א‪ 3‬פרעו וגם אם הבעל קייס ש׳א תהא‪-‬נאמנת אלא במגו‬ ‫כזי‪-‬יט דתא ודאי מסתמא אע״‪ £‬שנכנסה עמו בשם־ הוא לקח כל‬ ‫המעות ‪.‬לידו ונשא ונתן עמהס ול^ה עבולהאחי־י בן מכתובתה‬ ‫לכך נ׳ייל דבעל התרומות והריף אש־ מהם ליקה מקו־ די; זה‬ ‫לאמיירו אלא‪ .‬במקום שהנשים נועא״ת וניתגית במעות בפני‬ ‫עצמן אבל במדינות ‪ ,‬אלו שברוב פעמים נכנסות הנשים עם‬ ‫בעליהן בשטרי חובות !׳הבעל נושא ‪,‬ונותן עם בל המעת אם‬ ‫הבעל ויורשיו פרעו איתן החובות ונשאר עוד אחרי כן בדי בל‬ ‫הכתובה ודאי היא‪.‬גיבה כל כתובתה ואין מנכי; לה בלום‪ .‬כן נ"‪:‬ל‬ ‫דבל מידי‪ -‬דליא‪ -‬שנית י‪-‬לא‪».‬טענימן אתמי *־־ ‪ -‬״‪.‬‬ ‫הלבה׳ למעשה * ראובן היה חייב‪ .‬לשמע ן מנה ואחייב בא היא‬ ‫ך ־ תבעו אחר׳זמנו או‪-‬בס‪ .‬ף יוש שנשלם זמנו‪ -‬וטעןייש^דענ‬ ‫ואשתו <לורמגת מלוי ונפט־ ראובן ובאת אשתו וגבתה כתובתה‬ ‫בזמנו• נשבע הלוה היסמ‪.‬ונפטר •במגו דפרעתי‪-‬ך‪.‬הץ׳׳‪4‬‬ ‫קודם שהגיבו לשמעגן חום‪,‬מפני‪ ,‬שהיא היתת קודמת לוי ולא‬ ‫ח נ&פד הלוה‪-‬תוך הזמן׳‪ .‬והוציאו יורשים'בתב‪&)-‬רעק‪ .‬םתם‪,‬‬ ‫גשאד‪-‬אח״ב בלוםמנכ<‪$‬י ראובן להגבות •לבעלה לחובותיו לבא‬ ‫שברע כל חובו לראובן י קורם י מותו נתבאר בכי; ‪.‬ע״אוע״ל‬ ‫לו‪/‬ו^בה׳מהאלמנה המנה שלוותה ממנו עם בעלה דהי׳ל איהי‬ ‫‪I'.‬‬ ‫בסימן פייר סעיף ב׳ וסימן פייה סעיף‪-‬א׳‪* .‬‬ ‫לוה בעצמה בעד החצי ^גם היא נעשית עייב בעד ההצי השני‬ ‫ן־ מי שיש לו שטר על חבי־יו לפורעו‪ ,‬אמ{‪,‬פלו׳ ואבר •ממנו•‬ ‫בדין ישנים־ שמו זןאח״כ בא שמעון • ורוצה לטי־וף מלוי מהמת‬ ‫‪.‬ובא ותיבעו תיך זמנו‪/‬ב־ן •אם השטה לצא •מתחת‪-‬ידי" אחי?‬ ‫שהוא מלקדם מ אצל• נכסי ראובן אק שימעין לו לפי שלוי לא‬ ‫יווה תובעו בתוך זמנו והלה יטוע«;•־ ממני נפל‪-‬ופיעתיו״ לא‬ ‫גבה מגכםי ראובן כלום אלא מנכסי אשתו שהיא גבתה נכסי‬ ‫אמריגן בכה׳׳־ג אין אדם פורעבתוך• זמנו הואיל י‪-‬ואיתרע ליה‬ ‫ראובן •מחמתשהיא־ קודמת לשמעון בנכסי ראובן‪,‬ראובן שכתב‬ ‫‪.‬‬ ‫שטי־א בנפילה ע ל סי׳ מ״א > • ‪• , -‬י׳‬ ‫לבנוילאשתו בית לכתב שלא יגבו אלא שניהם ביחד •למת הבן‬ ‫ז הא דאכדינן חזקה אין אדם פורע ‪-‬תוך זמנו היינו דוקא‪-‬בקובע‬ ‫אשת הבן גובה כתיבתה ממנה ללשון' יחד שכתב לא בא‬ ‫זמן אבל בכתם הלואה אע״פ לקן׳ל סתם הלואהומנה‪ .‬ל׳ יו?‬ ‫למעט אם ‪,‬מת האחד ‪-‬אלא שלא יגבה בל אחד המחצה ועיין‬ ‫נאמן לומר פלעתיך תוך ל' ׳׳יום רעגיראיניש בםתם‪-‬ךילואח ‪#‬י‬ ‫‪.‬‬ ‫כלבוש הבוץ ואיגמן םימן ק״א סעיף ז׳‬ ‫;‪r‬‬ ‫‪• - V‬‬ ‫ד פ ר ע י ׳ ־ ת י ד • • עפ‬ ‫איתרמי א־ה־!הי‬ ‫י‬ ‫?•׳‬

‫לקזדזית מיר‪ %‬ואינו גנבה‪ .‬מ{ הלקוחת בלא שבועה הבית*‬ ‫אדי‪-‬י‪? ;-‬י‪;:‬׳ אית׳ דתה כ״ע הוה פקד בעידן דמית דחייש למגבת‬ ‫‪.rn‬׳‪:‬׳‪ r‬ולבך גובר ניתב בלא שבי^ה אבל גבי ־לקוחות‪ .‬לא‬ ‫איבבת י־יהןשמאפיע ולא הפריד לכד צ י י ו שבועה‪.‬ואפ תללת‬ ‫חי וטיעי שפיעו ודך זג*‪:‬־ י׳״א ביו; שמכחישועאפגיו צריך‬ ‫דמ~ות‪.‬אשבע שלא פרעוזגובה וי׳ייא שאי׳צ שבועה ‪,‬‬ ‫ג תבעו ביים שנש;ב בו הזמן‪.‬ואמה'ליה פי־עתיך היום אם י‬ ‫דיא מלות עייפ נאם! בשבועת היכת רעביד איניש יפי־ע‬ ‫ביום מישלים ‪-‬זימניה ואם היא מלוה בשטר דינו בהלוה‪-‬בןמט״‬ ‫שלא קבע לו זמן רי׳א‪ .‬דהא דאמריגן‪ .‬בתובערביוםלשנשלמ בוי‬ ‫הזמן ואמר לית פרעתיךידנ^נק ה׳׳מ כשתלבעו בסוף־הע^אבל‪.‬‬ ‫קרים לבן אינו נאמן אפי‪/‬בשבועת היבת דחזקה‪-‬בו׳וני‪.‬אמל‬ ‫בס׳ף היו בי־עתיך בסוף«גמבמאמן בשבועת העת ךמנו דפרעתיך‬ ‫היום ויי׳י׳א דוקא דטעין‪ '.‬אידו־ אבל אס גזת ‪-‬לא‪ .‬טענינן״‪-‬כן ליתמג‪,‬‬

‫‪7‬‬

‫‪5‬‬

‫‪:‬‬

‫‪:‬‬

‫‪:‬‬

‫‪:‬‬

‫‪:‬‬

‫‪k‬‬

‫‪1‬‬

‫‪,‬‬

‫עח״' י הטועןשפרע‪ .‬תוף׳ הזמן ובו ‪ Y‬סעיפים ‪ :‬עט '‪ V‬רץ האומר לא לויתי‪ .‬דהלוק עבץ צא תן‬ ‫לו או ה״ב אתה לית<"'לו ובו‬ ‫א חזקת• אין‪-‬אדם ־פורע תיך" זמנו ולואי'שיפרענו‪.‬בזמנו‬ ‫דקשה להוציא־ לפיכך הקיבע זמ! לתבירו לפרוע לו חובו‬ ‫ובא זה תוך הזמן •לתובעו ואמי׳ ליה פרעתיך ‪.‬אינו‪ .‬נאמן מדאי‬ ‫לא פ״ע תוך זמנו וה״ה דלא יבול‪ .‬למימר מחלת‪.‬לידליבא מגו‬ ‫דפרעחי וביון שעדיין לא‪,‬הגיעזמני לפי־וע לראי לא מחלו לו ואפי׳‬ ‫גזיתמי גובח כגון שמת הלוה בתוך הזמן והניח יתומים אפילו‬ ‫קטנים גפרעי! מה ן כלא שבועה אע״‪.‬ג ךקי״ל הבא אפרע מנכסי‬ ‫יתומים לאי יפרע אלא כשבועה היינו'במקום אמר^שיש לחוש‬ ‫שמאהתפישו צר יי אבל‪.‬הבא‪. .‬אבא למיחש להבי שאק אדם‬ ‫מתפיש צררי אא׳׳כ״זד‪ ,‬נוגשו לפרוע‪.‬ובתוך הזמן‪.‬אינו •בול‬ ‫לנוגשו וכאזמן שעדיין לא הגיע זמנל •יא־עו יכואלנלגשל ןיראי ג״כ‬ ‫לא התפישו צררי לפיכך גובה בלא שבועה אם היה‪.‬מאהבשטר‬ ‫צאו‪.‬אפי׳ מללה‪.‬ע׳׳׳פ והעמיר את אביה' כדין ונתקבל העדות‬ ‫בפגעגובה־מיתומים‪-‬קטנים שאם לא נתקבלה'עדות בפני‬ ‫־אביהם אין מקבא! העדות לאחר מותו בעוד היתומים קטנים‬ ‫שאין מקבלי׳ העדות שלא בגני בעל דין וקטן כשלא בפניו דמי‬ ‫דאילו במאה כשטר אפי‪ ,‬לא העמיד אביהם בדין גובה שאין‬ ‫צריך אלא* לקיים ־השטייוקי״ל מק^מין את 'השטר אפילו שלא‬ ‫כפני כעל דין לפיכך ה^׳נ מקיימי; השטר אע״פ שהיתומים קטנים‬ ‫משא״ב במאוד! ע״פ דמלוה' עי׳פ נמי׳איתא להאי‪ :‬דינא שגובי;‬ ‫מהיתומים אפי׳קטנים אם מת ת־ך זמנו ובלבד שיש עיים בהלואה‬ ‫ובקביעת הזמן שאם אין ערים היה אביהם נאמן י לומר פרעתי‬ ‫כשבועת היםת במגו דלהד״ם או לא קבעת לי זמ; או כ ב י עבי*‬ ‫ן ־לןמר ;פרעתי אין‬ ‫הזמן ופרעתיך ׳בזמנו וכל שהיה אבל‬ ‫גובין מן היתימיםדטוענין ליתומים כ‪:‬יו שיתבאר‪.‬עוד בע״הואס‬ ‫תבעו תחלה תוך זמני ואמר ליה פיעתיך ־דאמייינן שאינו נאמן‬ ‫ו^חץבין‪ .‬א‪1‬תו לפרוע וחזי־ ותיבע* אחייב אחר זמנו‪:‬ואמר לו‬ ‫השתי' פרעתיך אינו נאמן שכבר הוחזק־ בפדן לממון זה י״ארלא‬ ‫אמ־ינן ׳חזקה זו שאץ איים פורע בו׳ אלא במלוה דלהוצא׳‬ ‫ניתנה אבל בפקרון א‪£‬יא היו מעיתיו‪ .‬מופקדין אצלו ועוסק‬ ‫כהן‪.‬לצורך אחרים הרי זה בשא* פקדון־ ויבול ארם לומר החזרתיו‬ ‫אפילו‪ .‬תוך זמנו שדרך להחזירו בכל עת שירצה המפקיד ושכירות‬ ‫הואיל ואינו"משתלמת אלא לבםוף‪-‬דעיי כ־הלואה ואינו נאמן לוכדי‬ ‫פרעתיי בתיך •הזמן מיהו אם שכלו לכתיב ספר• תדיהיובכ״הג‬ ‫מילתא דמתפיידכלקונטרי׳ זמניי מיד־ היאץיבול א מ י על כל‬ ‫נ א צ‬

‫;‬

‫ב‬

‫קונטריס פרעתי'וכל כיוצא מ*ז במלאכה ה‪£‬מ‪£‬רדתי« י ‪-‬‬ ‫אם מת הלוה בתיך הזמן ובא זה לגיי־וף במאה בשטי מן‬ ‫הלקוחות לרמכ"! א״צ שבועה כמו' טיתמי ניי׳א רעדיפי‬

‫*ידיםעי‪3‬יט»‬

‫א הטוען את חבירו בב״ר ••מנה הלוית^\והזרז‪>-‬י\מר־י^פצי ב*ד‬ ‫י‪.‬להד׳׳כ ובאו עדי׳ שהלודזוופייעו והמלו׳יאימר• לא נתפר־עתי‬ ‫הרי זה חייב־לשל׳ שכ־ האומי־ ליא מיתי נאומי לא פרעתי דינמי‬ ‫שכץןשלא לוה 'לפידבהיי היאך פרעויגאמן בל־־אדםיעלעצמיץת^‬ ‫ממאה־עדים ומה שהיא אומר לא"אה הרי הוכחש י בעדיי* •יחי^‬ ‫לשלם ואין־המאה צ״־יך לישבעהיאיא וזה' הוהזק ב‪2‬חואפי' &‪ti‬‬ ‫לאחר שתדעו חוזר זה ותובעו ‪-‬ואומר פרעתיך "שגי פעמים־ &ין‬ ‫‪ .‬משביעין אותו היםית על טיענ׳ זו׳הואילוהוףזק כ*רן לממון״זה־״;‬ ‫ב התיבע מחכירו מנה באיר והשיב לו <תכן שאתה'חייב לי כמו‬ ‫כ! דמעות שאתה תובעי ממני יש י מ* שאומר ךהוה באומר‬ ‫יחבך שאת׳ חייב לי •ואני איני יחייב 'לך והרי'בפרי י וכנגזר‬ ‫‪:‬‬

‫‪:‬‬

‫•י ' • י ־‬ ‫י‬ ‫* י * לא"פרעתי דמי*•‬ ‫‪ j‬מי שהוד׳ בב״ד שחייבי לזה התובע מנה ואחייב אמר נזכרתי‬ ‫ש‪9‬רעתי לו חובו זה שהודיתי בו והרי אלו עדםייש^עו‪/‬י‬ ‫‪.‬הרי עדות זו מועלת ועושים על פיהם שהייי זה לא הכחיש עדות׳‬ ‫‪.‬ואינו‪ .‬כאומר לא לויתי מעולם ודוקא י שטוען'מכרתי שפרעתי‬ ‫קולס‪ ,‬שבאו העדים אבל אמי׳ באו העדים תחלה'ואמרו שפרעו‬ ‫שובאיגו'‪.‬נאמן לומר שפרעו דהא הוא הודה'שחייב'לו ‪-‬ושלא‬ ‫פרעו והודאת בעל דין ״במאה י עמם דנזי ועכשיו מפני'ששמעי~מן‬ ‫הערים הוא אומר כן ואם יכול לומר טעיתי בהודאה במקום שיש‬ ‫‪I‬‬ ‫י מגו ע״ל סי׳ פ׳יא סעי׳ כ״ג וסימן זה סעיף י״ד \'‬ ‫ף ‪ .‬אמר לו בפני ב ד מנה האיתיך י כפני'פלוני י ופלוני‪.‬והלה‬ ‫אימר לא היו דברים מעילם ובאו עדים'שמנה לוימבה־‬ ‫אע״פ שאינם ערעים אם דרך הלואה נתנם" לו א‪ /.‬דרך מתנה‬ ‫הרי זה הוחזק כפרן ואם׳יטעון אחר בך דרךמתנה נתנםאיאו‬ ‫דרך פרעי[ שהיךןחייב; לי'אינו נאמן׳ וב״ש אם‪ .‬א מר‪,‬פרעתי׳‬ ‫‪.‬אחר בד שאינו‪.‬נאמן דהא צבר כפ־ הביל אבל אם טועןימתחלה‬ ‫אמת שקבלתי ממך ‪.‬מנה' בפני פלוני פלוני אבל במתנה היו או‬ ‫בפרעון חובי יהיו או פרעתי• נאמן כיון שאינו' מכחיש העלים‬ ‫•ונשבעהיסת לנפטרודוקא שלא ידעג לע‪-‬יםיאם ד י ך הלוא‪/‬או‬ ‫דרך מתנה היו' אבלי אם הזמין לו עךים'מבחו״ן *ושמ׳עו‪;.‬ש?תנם לו‬ ‫הרך‪ ,‬הלואה וזה‪ .‬טוען; לא היו'דבריה מעולם ודאי יזה ־הוחזק‬ ‫כפרן על פי העדים אבל אם גי־וען אנ; לא קצלתים ממנו־ ‪v t k‬‬ ‫בפרעון״שליומפניי^לא היייודי^ יכול ‪ f m x b‬מ^נוהודיתי ל ו ‪ £‬ל‬ ‫אמר ׳משה כדי לחו‪.‬ציא חוביולא ־חששת;א;>מת"לו שהיו ד ר ך‬ ‫הלואה כיון'שלא ראיתי עדים ׳'טענתו טעג׳ ונשמרהייםת לנפט׳‬ ‫‪1‬‬

‫׳‪/‬‬

‫‪:/‬‬

‫‪:‬‬

‫‪s‬‬

‫טעמ‬

‫חושן חמעופט‬

‫הלכות טוען ונטען‬

‫ך; טענו בב״ד מנה לי בידך והשיב להד״ס ובאו עדיםודעירו‬ ‫שהלוהו וחזר ואמי־ פרעתיך הרי זה הוחזק כפרן לאותו‬ ‫ממון יחייב לשלם ואין המלוח צהיך לישבע הואיל והוחזק כפרן‬ ‫ודוק׳ לאותו ממון הוחזק כפרן אבל לא לממון אהד דבהביעת‬ ‫ממון אחר נאמן בשבועתו כשאר כל אדם ‪4‬‬ ‫ן וכן אס טען מתחלה לא היו דברים מעולם והוציא רמלוה שטר‬ ‫בעדיב שהלוהו הוחזק כפרן ואיןהמלוה צריך לישבעאפי׳‬ ‫אם אין נאמנות בשטר ‪4‬‬ ‫ן וכןנמיאם הוציא עליובתב ידו שהוא הייב לו והשיב הלוה‬ ‫לה"דפ וזה אינו כתב ידי אם הוחזק כתב ידו בבית דין או שבאו‬ ‫עדים והעידו שהוא כתב ידו הרי זה הוחזק כפרן ומשלם ואינו נאמן‬ ‫לומר שוב פרעתי דהא ללבריו לאלוה והיאך יפרע עד שיודה לו‬ ‫בעל דינו או שיביא עדים שפרע בפניהם ‪t‬‬ ‫ךן בל מי שהוחזק כפרן שכנגדו ־נוטלו לו בלא שבועה ואם‬ ‫ירצה יחרים םתם על מי שנוטל ממונו שלא כדין ‪4‬‬ ‫ט אינו מוחזק כפרן אלא אם כן כפרבב״ד ובאו שני עדים‬ ‫והכחישוהו אבל הטוען לא היו דברים מעולם וחייבוהו שבועה‬ ‫ובשבא לישבע חזר וטען לויתי ופרעתי או איני יידע או שטען‬ ‫מתחלה איני יודע וחוזר וטוען ילדתי ופרעתי ה״איל ולא הכחישוהו‬ ‫עדי׳ אלא שמדקדק בשבועתו לעשותה בתקונה אין זה חוזר וטוען‬ ‫ששתי הטענות באות לפוטרו ונאמן במגו דאי בעי עומד בטענתו‬ ‫הראשונה שאין לך מגו חשוב יותר מזה וישבע שהוא כטענתו‬ ‫ךאחרונה ויפטר דמה לו לשקר אם היה הצה לשקר היה עומד‬ ‫בכפירת טענה הראשונה אלא ודאי בקושטא קמשתבעלאפי׳ אם‬ ‫ךבחישועדים נמי אם לא היתה הכפירה בבית דין לא הוחזק כפין‬ ‫אם לא שתבעו בעדים חוק לכייר וכפר ואומר התובע לעדים‬ ‫שכפר בפניהם אתם עדי שטען לאלויתי ושתק הלהואח״כדזר‬ ‫ואמרפרעתיך קודפ לכן אינו נאמן אבל אם אמר פרעתיך‬ ‫*!ח״ב נאמן שלא הוחזק כפרן כיון שלא כפר בב״ד אלא שאינו‬ ‫נאמן לומר שפרע קודם לכן כיון שהודה באתם עדי שלא לוה‬ ‫ובאומר לא פרעתיך דמי אבל אם אמר שפרע אחר בן נאמן‬ ‫ונשבע ונפטר ‪4‬‬ ‫י טענו בפני עדים מגה לי בידך ואמר ליה הן למחר איל בפני‬ ‫ב״ר תנהו לי אמר לו נתתיו לך נשבע היסת לנפטר אבל‬ ‫אם אמד לו למחר• מעולם לא היו לך כידי והעידו עדים שהודה‬ ‫לו בפניהם הוחזק כפרן שכבר הודה שהיה לו בידו והודאתו‬ ‫כמאה עדים דמי אבל אם אמר ליה למחר אין לך בידי סתם לא‬ ‫ךוחיזקכפי־ן שיכול לתקן דבייו ולומר אין לך בידי שאמרתי לך‬ ‫היינו לומר שפרעתי לך לח*ה נמי אם אמד איני חייב לך או‬ ‫שקר אתה דובר או שאומר איני יודע מה אתה אומר בכולן יבול‬ ‫לתקן דבריו ויאיר כוונתי לומר שהחזרתים לך או שפרעתי לך‬ ‫לך ואין זה הוחזק כפרן *‬ ‫י א אמד לו מנה הלויתיך בצד עמוד פלו׳ והשיבו לא עברתי‬ ‫בצד עמוד פלוני מעולם ובאו עדים שראוהו שעבר בצדו‬ ‫אבל לא ראו שהלוהו לא הוחזק כפרן דמילתא דלא רמיא עלי׳‬ ‫הוא ללאו אדעתיה ונאמן לומר אחייב אין עברתי ולא לויתי אז‬ ‫לדתי ובדעתי ואינו כפרן בכך וכן אם אמר פדעתיך בפני פלו׳‬ ‫ופלו׳ ואתו הנהו פלל׳ ופלו׳ ואטמלהד״ם וחזר ואמר לו פרעתיך‬ ‫כפני אחרים או ביני לבינך זה הוי נכד מילתא דלא רמיא כל׳דכיו;‬ ‫שאין חייב לפורעו בעדים אינו נותן לבו בפני מי הוא פורע ולא‬ ‫הוחזק כפרן ונאמן בטענ׳ שפיע אלא שלבתחלה צריך לברר‬ ‫דבייו כמ׳יש לעיל סימן ע׳ ‪k‬‬ ‫אבל אם אמר פרעתיך מנה בסחורה פלונית שהיה השער‬ ‫‪y‬‬ ‫שלה בכך וכך והביא הלה עדים שלא היתה שוה בל כך‬ ‫ותובע ממנו המותר וחוזר וטוען אח״כ ואומר פרעתיךאו באות׳‬ ‫סחורה או בדבר אחר הוחזק כפרן שדרך בני אדם נותני׳דעתמ‬ ‫לזכור סכום השער לפיכך גובה ממנו המלוה מה שטוען שנשאר‬ ‫לו חייב אותו ההוב בלא שבועה *‬ ‫ע הודא׳ שנעשית מפי בעל דין א׳בפני ב׳י׳ד ובן ערות שנתקבל‬ ‫בבי'ד על אחד הרי היא כמלוה בשטר ולפיכ׳ כותבי׳ ונותני׳‬ ‫אותו לבעל הדבר והוא בידו כשטר גמור ואינו יכול לטעון‬ ‫עליו פרעתי כל זמ! שהשטר קיים בדי׳ א כשהיה מסיב ברין‬ ‫ונתעצמו וישבו הב״ד ושלחו אחריו במקום הקבוע להם והביאוהו‬ ‫לפניהם כטי׳ש בםי׳ל׳טאבל שנים שבאו לדיין בלי סירוב ותבע‬ ‫א׳ מהם את חבית ואמר לו מנה לי בידך והידה לו זה אלא שהיה‬ ‫הבדל מה ביניהם בין שאמרו הב״ד חייב אתה ליתן לו או צא תן‬ ‫לו ויצאו ואח״כ חזר ותבעו ואמר פרעתי נאמן לפי שאין המון‬ ‫העט מפרישים ומבדילים בין צא תן לו לבין חייב אתה ליתן‬

‫סימן‬

‫עט פ‬

‫לו כי דכל נלאה להם לפסק דין ועביה דפרע וישבע הישת‬ ‫שפרעו ונפטר לפיב׳ אחי שיצאו מבי׳ד אס חזר התובע לדיינים‬ ‫ואמר כתבו לי הודאתו אין כותכין לו שמא פרעו ויבא לגבות‬ ‫כימנו פעכ שנית ע״י שיראו ליראתו כתובה מב״ר ביד התובע‬ ‫ועייל םיםן ל״ט סעיף ט*ו ואם לאדר שיצאו ואמר פרעתי‬ ‫באו עדים והעידו שיודעים שלא פי־יעו כגון שלא זזה ירו מתחת‬ ‫ירם וראו שלא פרעו בזה יש חלוק שאם אמרו לו בי׳ ר צא תן‬ ‫לו ויצא ואמר פרעתי והעדי׳ מעידים אותו שלא פרעו הרי הוחזק‬ ‫זה כפרן לאותי ממון מפני דיישנא צא תן לו הוא פסק דין נמוד‬ ‫וליבא למימר אשתמוטי קאמישתמיט לפיכך כשעסקו לו עכשיו‬ ‫שנית ע״פ אלו העדים שישים ויצא שנית ובא ואמר פרעתי‬ ‫אע״פ שעכשיו אין עליו עדים שלא פרע אינו נאמן אפי׳‬ ‫בשבועה על טענתו פרעתי מפני שבבר הוחזק כפרן לממון זה‬ ‫אבל אם לא אמרו ב״ד א ל א חייב אתה לית; לו ויצא וחזר‬ ‫לב״ד ואמר פרעתי אע*פ שעדים מעידים אותו שלא פרעו כי‬ ‫לא זזה ירו מתדת ידם אפ״ה לא‪,‬הוחזק כפרן מפני דלישנא‬ ‫דחייב אתה ליתן לו לאו פסק דין גמרי הוא אלא כאלו אמרו‬ ‫הב״ד הדעת הראשון נותן שחייב אתה ליתן לו ויכול להיות אם‬ ‫יעיינו בדין זה היטבשיפטרויד לפיכך בשיאמייהוא פרעתי'לאו‬ ‫לקושטא דמילתאקאמר הכי אלא מבור אישתמוטיקמישתמיטנ׳‬ ‫עד דמעייני רבנן בדינאי ואיי זה כפרן לפיכך עכשיו אם יפסקו‬ ‫לו ב״ ד שישלם ׳רצא וחוזר ובא לפני ב״ד וטוען עכשיו פיעתי‬ ‫ואין בא; עדיםשמבחישין איתופעס שנייה רדי זה נשבעהיסת‬ ‫שפרעו ונפטר ובצא תן לו בגזי לא אמרן דהוחזק ב‪$‬רן אלא‬ ‫כשאומרים בודאי שלא פרעו עד עכשיו בגון שיאמרו לא זזה‬ ‫ידו מתחת ידינו ובדאמרן אבל אם לא אמרו לא זזה ידו מתחת‬ ‫ידינו אלא אמרי בפנינו תבעו ואייל פרע לי אחי שאמרו לו ב״ד צא‬ ‫חןלו ולא גירעו באותו פעם לא הוחזק בפדן בכך דשמא לא היוןלו‬ ‫מעות באותו פעם ואחייב יזדמנו לו מעות ופרעו ולא עור אלא אפי׳‬ ‫העיז והשיב בפניה׳איני רוצה לפתע ועכשיו היא טועןפרעתי לא‬ ‫ולחזק כפרן דאמרינןאישתמיטי קאמישתמיט עד שיהיו לו מעות‬ ‫וישבע היםת ונפטר לפיכך בקיאי הדעת שבספרד היו נוהגין‬ ‫כשהורה להם אחד דבר בפני ב״ד או כשנתחייב להס אישבועה‬ ‫כב״ד היו אומר לו בפני ב״ד היו לי עדיס שלא יפרעני זה או‬ ‫שלא ישבע 'לי אלא בפני עדים מיוחדים ‪i‬‬ ‫<ף בד״א רציית דינא אבל אם יצא מלפני ב״ד בסרבנות‬ ‫ושמתוהו או שטען בבית דין שאין בידו לפיוע והשביעוהו‬ ‫בב״ד עד שיזדמן לפרוע אינו נאמן שוב לומר פרעתי וגובה אפי׳‬ ‫ממשעבדי שכל העומד ב״יין ומסרב במלית בשטר דמי לפי‬ ‫שיש לו קול לפיכך כיתבין למלוח אפי׳בלא דעת הלוה * ומי‬ ‫שקבל עליו בפני ב״ד לפרוע להכירו ואח״כ בא ואמר כבר היה‬ ‫זה חייב לי כנ ד זה החוב אינו נאמן ראילו היה כך ודאי לא‬ ‫היה מקבל עליו בב״ד לפרוע אע״ג שיש לו מגו שיוכל לומר‬ ‫פרעתי במקום חזקה אלימת׳ כי האי לא אמרינן מגו וטעיתי‬ ‫אינו נאמן דבכגון זה אדם מעיין ונזכר היטב קודם שיתרצה לעשות‬ ‫דבר כזה בפני ב״ד *‬ ‫ג‬

‫פ‬

‫באיזה עגין טוען וחוזר וטוען ובו ב ס ע י פ י ם ‪:‬‬ ‫?‬

‫א מי שטוען בב״ד טענה א׳ ונתחייב בה שוב אינו‪-‬יכוללטעון‬ ‫טענה אחרת שסותרת את הראשונה ואפי׳ יש עדים על‬ ‫טענה השניה לא מהני דטענה הראשונה הוי במו הויאה בבית‬ ‫דין וכבר אמרנו לעיל ריש סימן ע״ט דהוראת בע״ד היא יות״‬ ‫טמאה עדים אבל אם בא לתקן טענה ראשונה ולומר בך נתכוונתי‬ ‫במו שאני אומר עתה אפ יש במשמעות לשי; שסובל זה‬ ‫התקון שומעין לו בד״א שלא יצא מב״ד אבל אמ יצא מב״ר‬ ‫אין שומעין לו אפי׳ לתקן אות׳‪ -‬דשמא למדוהו לתקן טענתו‬ ‫הייאשונ׳ בטענת שקר אבל בלמה שטוען חוץ לב״ד יכיללהזור‬ ‫ולטעון אפי׳ לסתור טענתו הראשונה לפי שאין אדם מגלה‬ ‫טענותיו אלא לביד כיי שלא ידע בעל דינו מה שירצה לטעון‬ ‫ויחשוב שקרי׳ על טענותיו להשיב בד׳יא שאינו טוען וחוזר‬ ‫וטוען לסתור טענותיו הראשונה דוקא כשנתחייב בדין בטענתו‬ ‫הראשונה אבל אס יכול לזכות בדין גם בטענתו הראשונה יכול‬ ‫לחזור ולטעון טענה אחרת אע׳יפ שאין מתקן בה כלום מטענתו‬ ‫הראשונה אלא טוען לזכות בטענה הארית בדבתיבבא טעמא‬ ‫לעיל בסי׳ הקוד׳ סעיף ט׳ במגו דקאיעלטענה היאשונהואע״פ‬ ‫שאינו נותן אמתלא ותקון לטענה הראשונה לאע״פ שיצא‬ ‫לחזור‬ ‫מב״ד וחזר יעל‬ ‫‪2 2‬‬

‫‪1W iW‬‬ ‫ליייור‬

‫ולטעק ולהפר בל‬

‫טוען ונטען‬

‫הי‬

‫המענות ש י ר צ ה מ פ ט ו ר ל פ ט ו ר‬

‫עד‬

‫^ י ב א ־ ערים שיבחישוהו ועייל סימן ע גי ס ע י ף טי א ב ל אם‬

‫באו‬

‫^דים ו מ ב ח י ש י ן ט ע נ ת ו ה ר א ש ו נ ה ש ס ־ מ ך עליה ש ו ב אינו יבול‬ ‫ל ה ש י ב לטענה אחרת‬

‫א א ״ ב נ ת ן א מ ת ל א ותיקין לטענה ש ס מ ך‬

‫עליה ר ש ב מ ש מ ע ה במו ש י ש י ב‬

‫מ א ת הטענה האחרת והיא‬

‫ש ל א י צ א מ ב ״ ד ש ל א ל מ ד ־ י ו שקי־ ובל מה ש א ב ד נ ו ש א י נ ו יבול‬ ‫ל ח ז ו י ו ל ט ע ו ן ד ו ק א ל א ח ־ בדי ר ב ו ־ אב־‬

‫‪1‬‬

‫ת י ך בדי ד ב ו ר יכול‬

‫לחזור ולסתור ט ע נ ת ו הראשינ־ה כ מ י ש י י צ ר ‪ ,‬י ת י ך כ ר י ד י ב ו ר נ מ ל ך‬ ‫ה־א ש ט ע ה *‬ ‫ב‬

‫ה ו ב ח ש דאמרינן‬

‫צירן י ב ת ב י ט ע נ ת ו ט ע נ ה ב ד י ק א ומירק דייקי ו ה ד י כתבי ל פ י כ ך‬ ‫*ש אומרים ש ל ע ו ל ם‬

‫יכתבו הב׳׳ר ה ט ע נ ו ת כדי‬

‫שלא‬

‫יובלו‬

‫לחזו־ ולטעון *‬

‫פא‬ ‫^‬

‫אם הודה מעצמו מתי יבול לומר‬ ‫אני בך ובו ל־יב סעיפים ‪:‬‬

‫משטה‬

‫א מ ר ל ח ב י ר ו מ נ ה ל י ב י ד ך ו א מ ר ליה ב פ נ י עדים הן ל מ ח ר‬ ‫א מ ר ליה ת נ ה ו לי ו ה ש י ב מ ש ט ה הייתי ב ך ' במו ש ה ש ט י ת‬

‫‪3‬י •לשא־ל‬ ‫להודית ל ך‬

‫מ מ נ י ד ב ר ש ל א היה ל ך ב י ד י כן השטיתי א נ י‬ ‫ב ד ב ר ש ל א היה י־יך ביד• נ א מ ן ו צ ־ י ך‬

‫ב ה ב ל י ו ש ה י ת ה ביונתו‬

‫ל ה ש ט י ת ב ו ואפילו‬

‫בי‬

‫א ש ב ע שהוא‬

‫לא טע; משטה‬

‫הייתי בך א״א טע; להד״ם לא הוחזק כ פ י ן במה שהודה בבי‪.‬ר‬ ‫בפנ־ ערים שכלן שלא היתה הודאתו הודאה מ מ ש לא נזבל‬ ‫דמילי רבדי לא דבירי אינשי ‪4‬‬ ‫בריא בבריא אבל בש 'מ שתבעו חבית והוד׳ אינו יכול לומר‬ ‫ב‬ ‫אח״במשטת הייתי בר שאין דרך האד׳להשטות בשעת‬ ‫מיתה וה״ה אחרים שהית לו או ששתקו לצואתו הוו כחודו לו‬ ‫ולא יבולין למימר אה״כ משטה היינו בו כדי שלא להכעיסו‬ ‫ותטרף דעתו שאין דרך בני אד׳ להודות חיובא •בשביל זה *‬ ‫‪ %‬ובבריא נמי לא אמר! דטענת משטה מהני אלא דוקא‬ ‫כשטען איהו גופיה אבל אי לאטעןאיהו אלא מודה שהודה‬ ‫ל ו בפני עדים וא‪:‬ז״ סתם אע״פ שהוריתי לא באמ׳ הר־יתי ואינו‬ ‫נותן טעם לדבריו למה הודה לא טענינן ליה אגן לומר שמא‬ ‫משטה היה בך שאם היה דעתו להשטות היה טיען בן אבל‬ ‫הטוען את חבייו כשהוא ביי א מנה לי בידך והודה לו ומת ותבע‬ ‫את הל־שים טעניגן להו ליוישים שמא לא כיון אביהם אלא‬ ‫ל ה ש ג ה ‪ J‬אע׳־יפ שהם כעצמם אינן טועני( כן שכל מה שהיה‬ ‫אביהם יכיל לטעון אם היה חי טענינן א נן ליתומים שמא אביה׳‬ ‫היה טוען בך ולאאמרינן טענת משטה אלא ביחיד המודה אבל‬ ‫לא בציבור המורים שאיןד־ך ציבור להשטות * מי שאמר לחתנו‬ ‫העשיר תלמיד עם בניך ואני אשלם לך פטור כיון דלאו עני‬ ‫הוא ובלאו הכי הוא חייב ללמוד עפ בנו יכול זה ממר משטה הייתי‬ ‫כךוהכאאפי אי לא טעון טענינן‪ .‬ליה אנן דודאי זה לא כיון‬ ‫אלא להשטות וליוב פשיטתו אצלו אינו טוען הוא בן •‬ ‫ף יש מי שאומר שאם התובע תופש ממון הנתבע בשעת‬ ‫הוראתי בנגד המנה שהוא י ד י ה לו בו אע״פ שיש עדים‬ ‫שהוא ממונו של זה הנתבע ואין כאן מגו לתופש אפי׳ הכי אין‬ ‫הנתבע יכול לטעון טענת השטאה שיתפיש׳ מובתת שהיתה‬ ‫ההודאה הודאה גמורה שכיון שטיח ותפש יש בו הוכחה שלא‬ ‫השטה בו אלא בקושטא קתבע והיאך ישעין הנתבע שוב כמו‬ ‫שהשטית אתה בן הייתי משטה אני שכלן שראה שזה התאמץ‬ ‫כנגדו לתפוש ממנו בעל כי־חו לא היה להודות לו אריב׳ היה לו‬ ‫לומר למה אתה נוטל את שלי ואי! אני חייב לך בלום‬ ‫ף לא סט טענת השטאהאלא כשזה תבעו תחלה והוא הודה‬ ‫לו וכמ׳׳׳ש טעמ׳ בסעי׳א׳אבל אם לא תבעו זהוהוא מעצמו‬ ‫הודה ואמר אני חייב לך מנה אינו יבול לטעק שוב משטה הייתי‬ ‫בך דלמה היה מששת בו חנם ועייל סי ׳־זה סעיף י״ד ‪4‬‬ ‫ן אם כשתבעו הורה בפניב״ד או שהודה בפני עדים ויחתם‬ ‫לעדים בין שאמ״ להם הנתבע אתם עדי בהודאת ?ו או‬ ‫שאמי התובע אתם עדם ואמי הנתבע כן תהיו עדים או ששתק‬ ‫הנתבע שוב אין יכול לומי הנתבע משטה הייתי בך שאין זה‬ ‫דרך השטאה אכל יכול יטעון אח׳׳פ פרעתי •‬ ‫ן והא רמהניאתם עדי דוקא כשתבעו מנה ואייל הן ואחייב‬ ‫אמר אתם עדי ושתק לוה אבל אם אמר לו מנה לי בידר‬ ‫והלה שותק ואמי התובע לעדים אתם עיי ושתק הנתבע אין‬ ‫שתיקתו בלום דלא הוי שתיק׳ כהידאה שבשהודה לו תחלה ואמר‬ ‫ליה הן וכשאמר התובע אתם ערי שתק לא יבול לומר לא‬ ‫חששתי להשיבך רא״כ למה השיבו מתחלה הן לכך אמרי׳‬ ‫;‬

‫‪k‬‬

‫(‬

‫שתיקתו הודאה היא אבל בששתק מתחלה ועד סוף יכול לומר לא‬ ‫חששתי להשיבך ולא משוס דודאה שתקתי • כד שהתנה עם‬ ‫בחור ארד ללמוד עש בן חבירו בפני 'אבי הבן ואבי הבן שתק‬ ‫ה‪ /‬שתיקה כהוראה דמיא דהר ליה לאב למחית במ״ש סעיף י״ג‬ ‫ךן אמ־ ב־ני שנים הייני מידה בפניכם שיש לפלוני אצלי‬ ‫מנה ואמר כן דרך הודאה גמורה ולא דרך שיחה אע׳׳פ‬ ‫ש ל א אמר אתם עדי ואע״פ שאין התובע עמו הרי זה עדית‬ ‫גמורה ומשלם על פיהם דהשתא לא מצי אומר משטה אגי בך‬ ‫כיון שאמרו דרך הידאה גמורה‬ ‫ט והיבא שמודיב&ניעדים כשרים הודאי גמורה וחזו ליה סהרי‬ ‫אחריני ותבעו אחי׳כ אע״ג דליתינהו לעירי הודאה כי אתו‬ ‫ערי ראייה ומסהדי דאודי •קמ‪/‬הנך מחריב לשלם דהודאה‬ ‫כהאאה דמיא וכי היכי רגבי הלואה לא בעינן עד דמקבל להי‬ ‫להני סהדי אנפשיהאלא מבי חזו ליהמהימניה לאסהודי עליה‬ ‫גבי הודאה נמי אע״ג ילא מקבל לאחדיני עליה מהמיני דמשעת‬ ‫היראה איחייב עליה והגי גלוי מילתא בעלמא ־נינהו *‬ ‫י וכ; הודאה בפ‪ *:‬עד א׳ הוי כהלואה בפגי עד א׳ בין לישבע‬ ‫ע״פ אם כפר בק לפי־ע אם הודה שהוד׳ בפניו ולא יבול‬ ‫‪ T ! A‬מידי דברי הוו וכיק שלא היו כאן שנים לא חששתי *‬ ‫י א דדיביא לו עדים אחורי הגדר ואמר ליה מגה לי בירך אייל‬ ‫הן א יל יצינך שתודה לי בפני עדים והשיב לו הייתי מודה‬ ‫לך בפני עדים אלא שאני מתיירא שמא תבפיני שאשלם לך‬ ‫מ־־ד אע פ שיעדים שהחביא שומעים‪ ,‬כל זה פטור שכיון שהוא‬ ‫לא ראה העדים אמריי משטה היה י בו דלא אסיק אדעתית‬ ‫שהחביא לו שם עדים‬ ‫‪k‬‬

‫‪4‬‬

‫י ש א ו מ ל י ׳ ש ל א ח ר ש כ ת ב ט ע נ ת ו ב ש ט ר אינו יכול לחזור‬ ‫ו ל ט ע ו ן ו א פ י ל ו בנות! א מ ת ל א ואפילו ל א‬

‫סימן פפא‬

‫‪4‬‬

‫י ב ודו הא בהודאה אבל בהיואה בל שראו עדים ההלואה אפיי‬ ‫בהכמנה מעידים עליה וחייב דהא ראו שהלוה לו‬ ‫ץ החביא לו עדיה בכילה וא׳יל מנה לי בידך אמר ליה הן אייל‬ ‫ערי ושכבי ליתויסהיי ע״יך אייל לא ביון שאמר לא אין‬ ‫דודאה הי־אשינה אלא דרך השטאה אמרה אבל אם שתקהויא‬ ‫תראה ודוקא כי האי גוונא דאיבעיליהלאסוקי ארעתיהשיש‬ ‫ש ם עדים דאל״ב לבזה אמר האי עייי ושכבי ליהווי סהדי עלך‬ ‫אם לא שהיו שם עיים אבל אי לא איבעי ליה לאסוקי אדעתיה‬ ‫י י אתה עדי וזה איגו מאה ואינו יודע שיש‬ ‫ן‬ ‫ש ם עדים ושתק אי; הודאתו הודאה ״‬ ‫• ף לא תבעו שום אדם אלא הוא בעצמו הודה דדך הוראה‬ ‫בפני עדים מנה לפלוני כידי וכשתבעו אחר כך אמר ליה‬ ‫אין לך בידי כ־ום שלא הודיתי אלא שלא להשביע את עצמי‬ ‫כלומר כדי שלא א‪-‬אה כעשיר הודיתי נאמן ואין חלוק בזה‬ ‫בין עני בין עשיר דעשיייטגם כן עשויין לדבר כן כדי שלא‬ ‫להשביע את עצמם בין שהיה בריא כשהודה בין שהית שכיב‬ ‫מרע יש אומרים שזה דוקא כשהודה כן בפני העדי׳ ושלא בפגי‬ ‫התובע שבן הוא דרך הב־־־יות לדבר שלא בפני התובע אבל אפ‬ ‫כשהודה כן בפני העדים היה התובע עמהם אינו נאמן שוב לטעון‬ ‫לא הודיתי אלא שלא להשביע את עצמי שאין דרך לומ׳ כן בפני‬ ‫התובע אבל אם אומר פרעתי נאמן בשבוע׳ היםת ויש מי שאומר‬ ‫שאפי׳היתה ההודא׳ בפני התובע נאמן לטעון לא הודיתי אלא‬ ‫כדי שלא להשביע את עצמי דאד׳ עשוי שלא להשביע את עצמי‬ ‫אפי׳ הוד׳ בפניו בלא תביעה ולענין שבוע׳ אס טעןתןליהמנהי‬ ‫שאת׳ חייב לי ואם תרצה לכפור הדי פלו׳ ופלו׳ שאמרח בפניהם‬ ‫שאתה חייב לי אע״פשהוא טוען טענ ׳שלא להשביע את עצמי‬ ‫צריך לישבעהיסתידל עדים מהבא והרי זה טוענו טענת ברי‬ ‫שתייבל־וחייב לישבע על תביעתו אבל אם אמר ליה תן לי מנה‬ ‫שאמיתבפני פלוני ואלוני שאתה חייב לי וזה טוען טענת שלא‬ ‫להשבי׳ את עצמי הרי זה הלשון של התביע׳ משמע שאינו טוענו‬ ‫ברי שהוא חייב לו אלא תובעו שמא משום •שהוא אמ׳ ? ‪p i‬‬ ‫וזה טוען‪,‬ברי שלא להשביע את עצמי אמרתי כן אף שבועת‬ ‫אינו צריך ואפילו אי לא טעון טענינן ליה אנן כיון דאדם עשוי‬ ‫לעשית כן וע״ל סעיף כ״א וב״ד •‬ ‫לדעת האומר שאפילו היה התובע בפניהם יכול לטעון‬ ‫טענת שלא להשביע אפי׳ אומר התובע אתם עדי ושתלן‬ ‫הנתבע אפי׳ הבי יכול לטעון אחר כף שלא להשביע הודיתי כיון‬ ‫שמעצמו הודה ויש חולקין מאחר• שאמד‪-‬התובע‪.‬אתם עדי לא‬ ‫יוכל שוב לומר כדי שלאלהשמע הודיתי דשתיקתו הוי •כהודאת‬ ‫נמויה שאין עליה טענו?«‬ ‫טענת שלא להשביע אינה מועלת אלא כשמורת מעצמו‬ ‫אבל אם תבעוהו והודה אינו יטל ליפטר בטענת שלא‬ ‫להשביע שלא היה לו ?הורות לטענת‪ .‬חבירו משום בדי ?״לא‬ ‫להשביע את עצמו אלא טענת משט׳ אני בך שי*כא כשתובעין‬ ‫‪4‬‬

‫כ ג ן‬

‫ש א מ‬

‫;‬

‫אלתו‬

‫חוק המשפט‬

‫פימן ־פא‬

‫‪,‬׳• הלנות טוען ונטען‬

‫• ־ אתו ־שכן דרך לה&זטו׳ ׳נחבירו להודות ׳לרבשתובעי מה שאינו‬ ‫אתם עדי יבול לומד אחייב‪-‬משטה הייתי בף לגביי החמישים‬ ‫־‪:‬שייבלו וזר‪,‬הכללכשיתובעין אותו שייך לומר'השטא*ולא׳שלא‬ ‫־ האחדים י שעדיין לא נתן ומה שנתן נתן‪. ,‬‬ ‫‪ :‬־להשביע וכשמוד׳ מעצמו שייך לומר שלא‪ -‬להעזבמר ולא השטא׳ כ ז המודהמעצמו לפני שכיב מ^יע שחייב לו מנה אינו יגול‬ ‫לפיבך ב״רשהכרזו על כל מי שבידו של יתומים״׳יוריע לב׳יד‬ ‫לטעון טענת שלא להשביחדלמה יאמר כן‪:.‬לשכיב״מר<‪$‬‬ ‫אדרבה לבריאים היהלו לומר ועייל סעץ* ג ׳ * יי‬ ‫ ׳‪:‬הוא או שלוחו והודה אחד לשליח בי׳רלא יוכל אחייב ־לומר שלא‬‫להעביעהוריתי שהרי לאהוד׳מעצמושהדי היתהשם קצת תביע׳ כ ה אמר מנהלפלו׳ביתולא אמר אתם עדי וקפץ ונשבע על‬ ‫•הודאתו ובא המלו׳ ותבעו •והשיב שלא להשביע את עצמי‬ ‫‪:‬׳ ‪1‬מ לא יובל לומר משטה הייתי בך •שהריילא היתה שם תביעה ־ ׳‬ ‫־־־‪,.‬מבעלדברעצמוולא‪.‬שייך למימ׳יהבא במו‪-‬שהשטי׳ ביבן השטיתי •נתהווגתי והשבועה חיתה לשקר אין שומעק לו יק &ם יטעלן‬ ‫ויאמר שכחתי ונשבעתי כי הייתי סבור שהייתי חייב לו ועכשיו‬ ‫אניבךבו׳דהכרזת הב״ר לאו־השטאה היא ‪4‬‬ ‫נזכרתי שאיני חייב לו כלו׳ אין שומעין לודחזק׳ אק אדם נשבע‬ ‫?י ־ןןי״מישהודהגכתב׳יתשחייבילפלוני מנה או שהודה־ בקנין״או‬ ‫‪••-‬׳ ־״ במעמד שלשתן אינויכול ג^טוריעצמוי; לא‪ .‬בטענת‪.-‬השטא׳ אלא באמת ובבידוד ותקיע׳ כף הוי כשבועה ודווק׳ בשמור׳ בדבר‬‫‪.‬״ולא‪,‬בטענת שלא להשביע שאין דדך לעשות דברים באלה שנשבע או תקע כפו או איכא עדים אבל אם כופר או •אמר‪.‬על‬‫י•‪-••:‬להשטאהאו כדי‪:‬שלא להשביע‪.‬והא •דאמדינןדבכתב ית •אינו‬ ‫תנאי כף וכך נשבעתי נאמן‬ ‫‪-‬‬‫כ ט המודה לחבירובפני עדים קבלתי ממך כך וגף מחוב שיש‬ ‫• ייבולילי?מרעצמו בטענת השטא•׳׳אוהשבעההיינודוקא בכתב‬ ‫לי עליך אין צ״לאתם עדי בין היא מלוה בשטר בין שהיא‬ ‫‪.‬־‪,‬ירו שנת] עליו• ליד חב^ת אבל אם נמצא כתב ית אצלו‪ ,‬ששטר זה‬ ‫מלול ע״פ שאין ש י ד כאן לא טענת השטאהול^ טענת השבע*‬ ‫שיש לי על פלוני הוא של פלוני •או שכתבשס פלוני על חפץ‬ ‫הא^למה זה דומ׳ לפורע חובו בפני עדים שהמעשה נגמ׳ בראיית*‬ ‫ ‪ .,‬גלוני יבול<לומר שלא להשביע את• עצמי עשיתי בן ובמו שנתבאר‬‫וא״צ לומר אתם עדי שהמחילה היא בפרעון וכשם שאין צריך‬ ‫׳ ‪ -‬י לעיל• סוף סי׳ מ״ה סעיף י‪:‬״ב * ‪.‬‬ ‫״• •‬ ‫יךן מי שמתונמצא בתיב בא׳ משטתתיו שטר זה חציו לפלוני לומר י אתם עדי בך איןצ״ל כתובו שאץ צ ל כתובו אלא כשהוא‬ ‫‪ .‬לא ‪-‬זכה" אותו'פלוני ביעי ‪-‬השטר ובן אם הודה כן בפני מחיענ עצמו בהוראתו שלא תהא עליו במלות בשטר אם לא שיצוה‬ ‫‪ .‬עדים‪ .‬בלא קניןאעי׳פ שאמר להם כתבו שטראם לא אמ׳אתם‬ ‫לכתוב אבזילעיין מחילה ופיטור א" צ ‪4‬‬ ‫עדיי^א‪ -‬הוי הודאה ‪4‬‬ ‫<״ ״ ‪.‬‬ ‫; ל ; המתעסק בשל ‪.‬חבית ונותן לו ריוח בבל שנה ולבסוף' טען‬ ‫י ט אכל המוסר‪ .‬לחב ירו ש ט ר שכתוב‪ .‬כר שהוא חייב לו מנה‬ ‫שלאחיה שםריוח ורוצה לחשוב מה שנת; לו בשביל קדן‬ ‫אע״פ שלא אמר אתם עדי י'הזי הודאה‪. v.‬״ ;‬ ‫•אמ נתן הריוח בפני י עדים אינמי מודה ליה ׳דבי יהיב ליה בשם‬ ‫ך י יה‪:‬זודה לחבית שתאחייב לו״או מסרי לן ״עיטר בעדי׳ וערי׳‬ ‫רווחא יהיבליה לאוכל כמיניה השתא למייחשכליה לשסקדנא‬ ‫חתומים עליו ואחר כך נתברר הדבר שטעה לאו הודאה‬ ‫וגבי ליה כוליה אעי׳נ דלא אמר אתם ערי מיהו אם יוכל לברר‬ ‫י י • ודיא־־ולאאמרינן הואיל ועשה׳ מעשו* אלים כוונתו לחייב עצמו שטעה טענתו טענת‪ ,‬ואי‪. ,‬׳יריב‪.‬ליה‪ .‬בםתמא משתבע שבועתי‬ ‫• ״השותפים דלא הוה ביה תוחא ויחשוב מה שגתן לובקרןוי^‬ ‫י ־ אע״פ שטעהידעשוי אדפ דעביד הכי ‪4‬‬ ‫\ <באי אע׳׳פ שכשהטמיךעריס ־אינו יערות וכן׳ המודה מעצמו מי שאומד שאפילו נתן הריוח‪.‬בפמ‪ .‬עדים אש לא אמר אתם עדי‬ ‫אפי׳ נתנם לשם ריוח ישבע עכשיו שלא היה ריוח וכל צזהשנונ(‬ ‫ועדםשומעין אותרובןהאומדלחםרו בפגי עדים־ מנה לי‬ ‫‪ ,‬־• ־בידך‪.‬ואמר לו הן מ״מ‪ :‬גכל •אלו ־הרבתםוכיוצאבחן א\מרים‪.‬ב״ד‬ ‫־לו יעלה לשם קר!" ‪4‬‬ ‫י ־‪.‬לנתבעלמהלאו^ןלומהשיש לי אצ^־י אס אמ׳ אין לו אצלי ‪ ,‬ל א ראובן נתן מנה‪,‬לשמעון נלד להתעסק ועשו עליהם שטר‬ ‫־‪/‬גלום‪-‬אומרע־ לו והלא אתה אמרת ־־בפני אלו כך וכך‪.‬או הודית‬‫ונשבעו שיתנו לו חצי הי־יוח אח״ב שאל מהם ראיבן מעית?‬ ‫י‪,-‬׳‪^-‬זעצמ׳אםעמדושלם׳;מוטבואם־־‪.‬לא טען‪:‬אי! טועמן לו אבל‪.‬אס ‪ .‬ונתנו א מנה שאלימ^ם הריוח‪ ,‬אמרולו כך וכך הרווחנו ולא‬ ‫• ‪,‬טע^משטה הייתי בו־או; להד^ם או‪ .‬שלא‪ ,-,‬להשביע‪ ,‬את‪.‬עצמי יותר אמר ראובן לשמעון אתה אמדת לי שהרווחת׳ חבזעדם אמו*‬ ‫נתכוונתי‪ ,‬פטור ובשבע היפת במו שנתבאר ‪ v‬י״א שאפי׳ לאי אמר‬ ‫לו שמעון לא אמרתי לך; כלום ומפני שהיה ראובן מוחזק במנו*‬ ‫• אלא איני חייבילך‪:‬כלים פוטרו הדיין ותולה מיראתו במה ?ואדם‬ ‫ובשטר שלא היה כתוב ‪.‬בו פךעון המנה היה תנא שנשבע ראובן‬ ‫••‪:‬־עשר ש ל א י ‪ -‬י ^ ־ ז ש ב י ע ע צ מ ו אע׳׳פי ‪-‬שהוא׳״לא טען כן לפי‬ ‫שכך ‪.‬אמר‪ .‬לו שמעון וביון‪.‬שכך א״ל שיתנו לוכ״ה ‪-‬זהובים כמו‬ ‫‪.-.‬־שאע־פ‪-.‬שאדםע^וי‪ ,‬לעשוי כן שלא להשביע אינו'זוכר‪,‬לטעון ‪ ..‬שהותנה‪ .‬בשטר ומפני כחהשטר שהיהלועליה׳ולא‪ -‬היה כתיב‬ ‫י ־‪ •".-.‬׳‪.‬״ק־ בשעת תביעה לכך‪-‬טעניגז"ליה אלן*‪.‬‬ ‫‪ .‬״בו שום פרעון‪,‬הוצרכו ליתן לו מה־ שאמר עתה בא לוי־ ותבע‬ ‫‪ ^ 1‬ב ־ • כל מה שאדם‪.‬מודה כפנו ‪%‬ד־ של ל בין שהוד׳ימעצמו בין‬ ‫לראובן‪ ,‬שלקח'מהם רץח שלא כרין כי •לא'הרווחנו והוציכתי‬ ‫^״שתבעואח‪/‬והלדהלר^ינולימללחזורבויול^לטעיןי״טעניג 'לפרוע בכחהשטל והשיב ראובן מה שלקחתי מריוח לקחתי נ&י‬ ‫•׳‪ -‬ה^טאה״ולא טענת־השבעה‪-‬אלא לןוף‪.‬בדי דבורו^ל שבפניב״ר ‪ .‬מה שאמר לי חבירך הוי דינא כיון שהלוה'ראובן לשמעון ולר‬ ‫״ ג‪ ..,.',..‬״‪:‬אדם •מדקדק במה שיאמר לו‪.‬הא‪-‬יג‪ .‬י ‪ ,‬״ ‪" V‬‬ ‫י בשותפו נעשואחראין וערבאיןיזהלזהוהיה־כח־לראובןלתכוע‬ ‫'‪.‬תבעו בחפ?ן להשיב אינו שלך‪ -‬אלא של ^לגני אןייאמר גן‬ ‫כל החוב מאיזה מהם שירצה כמישלעיל־סי׳ ע״ו סעיףכ והנה‬ ‫״‪.‬‬ ‫‪,‬בפני‪ .‬בית ךין‪,‬אי<ל‪-‬הגדאה שיוציאו אותו‪.‬הפלוני מידו'‪:‬דכי תבע ראובן לשמעון‪-‬ונשבע ראובן ששמעון אמד לו שהתיח ב*ה‬‫״‪^.. .‬מרי‪/‬הודאה כג^׳ד הודאה גמור׳ הי^‪,‬ה׳'מ‪,‬כי ׳מכוי; לאודרי־בהא‬ ‫!הובים־לחלקו ונתנו לו הואיל ונשבע ראובן שכך אמר לו שמעופן‬ ‫יי'מילתא אבל הכא‪ .‬שיחה בעלמ׳‬ ‫‪.‬ולא הוךאה שהרי יהיה יבול ‪.‬הרי נסתלק ראובן משמעון ולוי׳ שפרעו לו ־חובו מדעתי ע״פ‬ ‫״^מראינושלך ולא־ היה‪.‬צרייך לסיים דבריו אלא שלפלו׳‪-‬לפיכ'‬ ‫מאמר שמעון שאמך ׳הוא עצמו ־לראובן ־שכך וכך הרויחו ומה‬ ‫; ‪.‬א!נ‪.‬ו"אל>< שפת ייתר׳ ואי^ו מזיקו‪ ,‬ויש היולקין וס״לדהווהודאימיהו ״ שטעון לוי שהיו" אנוסי׳ מחמת השטר אינה מענהלהוציא ביון‬ ‫יוכל אח״כ־ילומר לשני טעיתי בהודאותי ושל אחרים' הוא׳במנו‬ ‫שאינו• יבול לברר ^‬ ‫^‪..‬ךהחזרתץ לךיאבל לא יוכל אי!*כ"לופד' לשני טעיתי־ בהוראתי ל ב " ראובן ת ב ע לשמעון ריוח החובשהיהלו עליו מכמה שני׳‬ ‫‪ :‬ו ב ת א ר י א ע < שיש לד מגו'דתידא״־ פץ מחני' לענק זה^דהוי‬ ‫ואומר שהתנהעמולתת לוריוחשמעון‪ ,‬פמור מליתןהיוח‬ ‫^בהוד^'גמורה' ׳'בפני עדע־ לא ׳ יוכל ואפי׳ שבועה איצו צריף־ שהת א ף לדברי • ד א ו ס ל א ׳היה‪ .‬תנאי‬ ‫‪ :‬י אח*כ לומר^צוע^ר‪.‬אע*'גשיש^מגדמ*הר בחשבו[ שכתב על‬ ‫זה בשעה שנתחייב שמעון‪ .‬החוב‪.‬ואףאם אמר שמעוןאח׳׳כ‬ ‫^פנקסו^וכל״לו׳‪.‬טעיתי אע<'דליכ׳׳^ו ‪1‬טער ‪$‬זה מצוי הוא‬ ‫אני אתן לך תוח רבדים בעלמ> הם בלא קנ<ן ויכול ״לחזור ‪$‬ו‬ ‫ ־׳‬‫״ ׳ • ׳ ועייל סי* קכ׳יו סעיף י״ג ‪v 4‬‬ ‫'וכיון שהוא כופר‪ :‬אינו צריך שבועה שהדי אף ‪,‬אם ל א ירצ׳‬ ‫י ד ך "ראובןשאמרלשמעון תי 'אתהמנהללוי ואמד‪»-‬עון‪-‬בף‬ ‫לישבע‪:‬וילד׳ יבול לחזות־ בו‪.‬ואס׳ כן שבועה למה‪* .‬‬ ‫ואמר ראוב| אתם עדי ולוי הודאה ׳וכשיבא ־לוי לתובעו‪,‬אינו‬‫"‬ ‫ד י ן ש ט ר אמנה והרוע או ר י נ י ת ו ר ץ ח מ ו‬ ‫״ *כרר*עון' לא טענת השטאה ולא מעל׳ שלא להשביע אעי׳פ שלא ‪3‬ב‬ ‫בא ראובן בהרצאת לוייולאי^ודיאלאל־אפי‪-‬׳ לא אמר ראובן אתם‬ ‫השטר והשבועה וזבו מ טעיפיש ‪:‬‬ ‫י • עדיי אינו ו ל ל ו מ ד ‪ -‬ללוי משטה אני־ ב ף שהרי‪•.‬לוי לא תבעו‬ ‫^ מלוה שהוצי' שטר שאינו מקרים ואינו מוצא ערימ לקיימו‬ ‫׳‪i‬ףאמר־׳לו שהש‪^1p‬גוישישטהיבוגםהוא־בהודאתו ‪4‬‬ ‫והלוה מודה שכתבו אלא שטוען פרעתי נאמן במגו דאיהלי‬ ‫י ^ךן׳ י ראובן שאמרלשמעון ולד סבה לי‪..‬־בידכם ואמר שטעון הן ׳‬ ‫י־ ב ולו<^‪1‬קאמ אמר ראובן לעדים אמם׳עדי ושתק שמעון בעי לשקר לא הוה כמרי; ליה שכתלו אלא הוה טעין •מזריףהוא‬ ‫־ "‪ kW‬הודאות שמעון־ הודא‪ -/‬לגביה דידיה אבל ל^כ* ^ לא ‪-‬ר^יא ואפי׳ אי כתוב בו נאמנות אינו מועיל לוי כלום לבעל השטירשטר׳‬ ‫מדאה דמה ^•^יילהודאות‪::‬שמעון‪:‬ואפי׳ היו שמעון ולוי דלא מקרים חםפאבטלמא הוא אמאי סמכת אלוה הא איהו־אמר‬ ‫דפתעוה׳׳ה נטי בבלימה שימעוין בוי דבר " שמבטל השט״ בנון‬ ‫ד ‪-‬שותפידאידה^קת־מתחי^‪.‬כתדאו^חבית‪. 4.‬‬ ‫**מנה א ו בתבתיו ללוות ב ו ו ל א לדתי א ל א ג פ ל ממגי והוא מצאג‬ ‫יט^ מטודוד^בירוטנה •לך ^ ד י ז ד ‪, w W ' C r o - * ^ .‬ולא אמד‬‫!‬

‫‪:‬‬

‫‪4‬‬

‫״‬

‫‪:‬‬

‫‪1‬‬

‫‪t‬‬

‫;‬

‫‪4‬‬

‫‪1‬‬

‫‪5‬‬

‫‪1‬‬

‫;‬

‫‪1‬‬

‫;‬

‫; ;‬

‫‪,‬‬

‫?‬

‫;‬

‫‪:‬‬

‫‪:‬‬

‫;‬

‫‪:‬‬

‫^‬

‫‪1‬‬

‫;‬

‫^בוש עיר‪..‬שושן‪,..‬׳דזלכוהישען ונטען ״ סימן פג‬

‫*ו‪4,‬עשה‪.‬על• ח!נאי• ‪.-‬ולא נתקיע התנאי•׳ או שאמד קטן הייתי׳‪-‬׳ לישבע‪ .‬וליטול חיא חרא שבועה חמר״ כעי) דאוריייף ואעו‬ ‫יכול להפכה כמו ׳שאין יכול להפך שביעה דאוריית־׳'' במ׳‪-‬׳ש‬ ‫;״כשנכתב•׳ השטר׳ באמן במגו דאי חוה בעי משקר לא היה‪-‬מידה‬ ‫׳‪.‬דהאי‪ .‬שטר‪ ,‬חספא בעלמא הוא אמאי קסמבת אלוה ואייו מבעל עוד בעי'ה ואם יאמר דמלוה אי איפשי בתקנה זו שחקנו חבמיכ‬ ‫׳?!יה ואם‪.‬אח״ב‪.‬מצא‪.‬המלוה עדי׳ לקים השטר בב׳׳ד הרי הוא לרנאתי שאשבע ואטול ואני אין רצוני לישבע שבועה חמולה‬ ‫אי־יא• הרא תביעתי זו" כמדור ע פ ־וישבע דליה חיטת ויפטר ואמ׳‬ ‫־ בשאר שטתת־־וגובה בו\‬ ‫‪:‬־‪..:‬׳ •‬ ‫‪3•:‬״ •ואם השטר‪:‬׳מקריבו •וטלעךהלוה ־• פרעתי‪ .‬בולו אל מקצתו דמה מאדי־ שאתה י מטיל עלי שביעת היםת‪.‬לפיד‪5‬דך הדזרת‬ ‫אותה לשבועת היכת איגיתצה לישגע אלא הריני מהפכה עליך‬ ‫ב׳ •והמלוח אומי־ לא נ תודעתי בלים אם יישבו נאמינית אינו‬ ‫‪-,‬־נאמן ואפי׳ אמ־אמר השבע לי אין שומעיין לו וגובה בלא שבועי דהא בדרבנן נידפבינן הדין עמו ומחייבי!‪ .‬התובע אס ירצ׳ ישבע‬ ‫״רמיהראסייש כעל חוב"מאוחר ממנ*'לא ינבה‪ .‬אלא בשביעת ‪ :‬ד יכה ויג־זל'ואי‪ .‬אמד דתלבע א‪:‬ני גשבע ואיני נוטל אלא אחדים‬ ‫^צתף‪-‬לישבע לבעל חוב המאוחר שלא נפרע מרובו כלוב ואין‪ ..‬כיס הרשות בידו ואין דלוה יבול לומר' או השבע וטול או‬ ‫־!הכזו^ידכן" יכול״לומך״ילמאלהר לא אשבע ע י ‪ ,‬שתשבע‪ .‬שלא ‪ ,‬דיציאני מכללהדרב דדא ׳אף אם‪,-‬יוציאינומבלל הדרם אם הוא‬ ‫ג״פרעת מרובך'ךל‪;:‬ה י^בעזה׳ הנע שמא‪.‬ישבע המוקדם ויטול‪ ,‬דיי׳ לו‪.‬אי‪ •:‬רשאי לעכבו דלא האמינו לגוזלו•• ואם •יצא הלוה‬ ‫דבלי אבל'־מחתה׳ שתם י על גזי‪ .‬שיודע אש הבעל'חוב המאות* ‪.‬מבית הכנסת ולא רצה לשמוע הירי‪ :‬אי! מניין אותו בכך שהרי‬ ‫י*‪^ jffw‬מעמעי‪.‬בחנם ואפ; אה יש בר‪.‬נאמניה מפורש לראשון‪ .‬אין בהלם לא אזכרה ולא אמן לפיכך ‪-‬מחרימין שלא בפניו‬ ‫• ‪.‬ובוללו ככלל ומדע•‬ ‫_עוהוא‪/.‬ז^‪.‬ו'בנגל; בעל חוב; המאוחר א״‪#‬יני~ ילדע׳אםהיא‪-‬פתע מי׳בז יש לו הוכחה־ בשטר שזה׳ חייב לו ב׳יען שקר ואמר הלוה ישבע "ויטיל אין שומעין לו להשביעו‬ ‫•<אם •‪:‬הית׳־פרעון‪ :‬השטר על זמנים ולאחר״ שעבת מקצת זמניה ־ דלא דמי לטוען שהוא פתע דבשתא טיע} שהוא פרוע בלבי‬ ‫דוששי'! לדברץייומשביעין המלוהימ&ים רכל‪ .‬שטד״לפרעון הוא‬ ‫אמר הלוה׳‪-‬פרעתיך הזנ?נים שעבת"והנחתי י ד השני־־ משים‬ ‫שממנים‪..‬העתידים והמתח אומר ‪.‬שלא‪-‬גפ־־עכלופ נשבעהמלוה י עיטר וחיששק שגזא האמת אתו ל?ך 'מ‪.‬שבע*‪ 4‬המלף יאבל בבל‬ ‫‪ 4‬כ '‪-‬־ונוטל •־דהלוה^איית ד&ןם'יד‪.‬א?פ‪.‬ש‪:‬ה דיה!ל‪.‬לכתיב שובי איו אלו הטענות לא שכיחי הם שיבתבוכן וקצתם י לאיטנו ליכתב‬ ‫‪ .‬־וודא בא ־־עקור איתו לגמ־י וייאו כל הימנו ילבטל״שטר שהוא‬ ‫להחליף שטי* אחר או־לגהתביהפדעוין עלי השירי•‬ ‫מקוייה אלא ישלם תתלה אפילו אין בו נאמנות מאח״ב יטעון‬ ‫‪,‬לעשטוען הליחי־״שפרע השטר *אמר ׳•ישבע לי ה־מלדר ויטול‬ ‫‪..‬׳‪.‬א^מתם‪.‬לו• הבא‪-‬י־מעותיו ואח״כ יישבע ויטיל ואם׳ מען דלוה י י הוא על המלוח מה שירצה אם יורה‪ -‬יהדר דו מעותיו‪-‬ואם יכפור‬ ‫ישבע העת ויפטר‪. .•-‬׳• —‬ ‫׳עאיןילו׳מה לפרועיש‪3‬עי ׳הלוה שאין א־וכשתשיג ידו' ישביע ‪.‬‬‫י • גומללה‪-‬שלא פרעו ואדיתן ‪-‬ילו שכל זצ*ן שאין המעי׳ י בפנינו אינו י א " ואם טען‪.‬הלוה מחלת לי חובשפש^ר זה יש‪.‬מי שאומד‬ ‫שיינו במו שטוען פרעתי דהא אינו בא לעקור השט׳ כמו‬ ‫‪^.‬זזיע־לישבע ׳כי שבועתויתא שישבע וייטול ושמא ישבע ולא יטיל‬ ‫בטענות פרעתי שאינו עוקרו וס״ל י ע ד ף טפי מטענת פרעתי‬ ‫•שתת*הלוה טועןאין‪-‬׳ לוילפיבך צריך ׳הלוה 'לישבע ראשונה‬ ‫דאילו־טענת פי־עת׳ אב כתיב־ בי נאמנות‪..‬אינו'‪.‬יבול לטעון וטענת‬ ‫‪•:‬״••׳׳ •־׳•י־ • ״ '־•'־‪-‬שאין לו ^ או" לשלמי ^ י ‪" .‬‬ ‫מחית יבול למעין אע׳׳פי שיש בו נאמנות דהנאמנות לא קאי‬ ‫׳־ן*•' ׳ ‪ 'cto‬הוחזק־ הלוה־בפין' כאותו השמל מ ו ^ מ ל מ ר להר״ם‬ ‫אלאעלהפרעון משו׳דכתם שטל לפרעו! עומד ואסיק איעתית‬ ‫•י‪•""*'-‬׳• 'ואחייב באו־עךיס' 'ונתקיימ‪:.‬השמד וחייבוהו‪..‬ב״ד לפרוע שוב‬ ‫י א«<ו י יכול לומר השבןןילי שלא״פרעחדך אע״פ שאין‪ .‬כל נאמנות" י דך טענה לכך כלתכ כיה נאמנו׳ אבל מחילה לאיאס־יק אדעתיה‬ ‫ולמה יכתוב עליה נאמנות לפיכ׳ המדקדקי׳ פורטין אותו בשט׳‬ ‫״ ^^־;הזדה‪/‬י^לא פרעו שכלהאימרלאלויתי כאומ׳ לא פרעתי‬ ‫״״ י‪£‬וי~א‪&>£‬ם\יח‪1‬ים‪/‬כתמיעלמי שנוטל שמנו ׳ממון‪.‬שלא כדין ‪ .‬וכותבין שלא‪,‬יהא נאמן בכל ענייני חוב זה ויש מי שאומר דמיילת‬ ‫״אק ־מו^לדו ‪ »:‬וב^אם טוען יהנתבע שטר ‪-‬מזוייף הוא ויביא ‪.‬־ 'הוי כמו‪ .‬שטוען‪ .‬אמנה או ריבית לאינו יכול להשביעו י על זה מפנ*‬ ‫וקייימו גאחי׳כ אמרהלוהי פרעתי• <י'א •שהוחזק׳ כפרן ואינו ‪.‬שאי! סתם י שטרי עלמי למחילה ‪ .‬מ*מ יכול להחרים עליו או‬ ‫‪p?WJ$,,‬‬ ‫ישלם תחלה ואחייב יטעון עליו כללעיל •בסעיף הפמוד‪,‬‬ ‫‪^'..‬אמ]וגויבה‪.‬בו בלא^יבגעה^שכיון‪.:‬שאבד‪.‬מזוייף כאלו לא לויתי‬ ‫;‪.‬דמי‪.‬ו«יך‪.‬זאמדא^׳כ‪:‬פיעתייאפ לא‪ •.‬לוה וראי לא‪ -‬פי־ ע ייש *ב טע! הלוה השטר נעשה על תנאי שאס־ אקיימגו איפטר‬ ‫וקיימתיו כבייוקטלוה אומר ׳שלא היהשום׳ תנאי ביבי אם‬ ‫ותוללןי^ו^ומריה‪.‬׳דיל^ דמי‪• .‬מזו״ף לטענת להד״ס דהא הבא לא ‪,‬‬ ‫ •גפר^<הלו«ה דק‪,,,‬שאמר •שהשטר מזוייף הוא‪:‬רכול להיית • כתוב בו שנעשה בלא־ שגם תנאי ובלא• שים שלד בע‪,‬ילט אי! הלוה‬‫‪.‬׳ש־^ל^׳ א^וןלשז^‪-‬שהלורובלא•‪ -‬שמר וכוונתו בטענתו היתה נאמן לומר בתנא* •נעשה ואט‪..‬אינו מפוי״ש־בו שכלא שום תנאי‬‫•‪••-‬־לפדת‪1‬ש‪1‬המזי^שטתיהוא;ואם יקיימו אז ידון עמו עליו׳ייפיבך י היה והלוה ‪-‬אומר שבתנאי הידזוקיימתי־־ואין המלוח מוי׳ לרשהיה‬ ‫׳‪,.‬אם *טעון שוב~פלעת< אין זתסיתר טענתו הראשונה ון‪1‬ריך •המלות ‪ -‬שום תנאי ביניהם ואין העדים' ׳בפניעיו נשבע המלוח כעין של‬ ‫י י הורה וניגיל־חיבי שהרי אינו׳ עוקר בטענ׳ זו גיף השט^יוהת הוא‬ ‫י ״ ילישבע וליטול ׳פיק שהשטר בידו *‬ ‫•י ־‬ ‫ן‪-‬ן •אמ כשאמרו‪:‬ב?ד ללוח ‪-‬שלם לץ ולא טען'השבע לי אלא' בטענת פי־עון דהא התנאי־ לא עוקר השטיי' מיד יי אלא לאחר זמן‬ ‫״ ‪:‬׳ ש‪¥‬גל‪.‬ז־ולוה'לב״די‪#‬הי• ה!^ חיי* לו אימתם לו מהי אתה רוצה י דהיינו לאדר קיומי זלתנאי ולאי דמי לאמנה‪.‬וריבית;ול^זאר טענות‬ ‫•־־־•עיתחיי־ב^ך א&אמרידץצה אניישישבע ליימשביעי^אותו ואס ‪ -‬הבאות לעקור השטר מעיקרו־ואפי׳יאס‪.‬ישלו 'נא;״נומיאינו מועיל‬ ‫י'שהנאמנו׳ אינו רק‪.‬בנגר הפרעון‪.‬דכי הימנית‪:‬מפרעון הימנית‬ ‫' לאו איך פותחין;לו < ‪,‬‬ ‫־״׳־• ׳ " • ־ י י •‬ ‫״ י ן תההמל‪1‬ד ת''חי'אין משב?עי!‪..‬א״תרשאיןאנוחושךין אותי‪ ..‬ולבל מאי'־דעקד שטר׳‪.‬מיד‪.‬אכלתיאי דלאיעקרשטר׳ אלא‬ ‫•י "־ שאוציא שטר ‪.‬פתע‪ :‬מ״מ 'לא מגבינן‪,‬ליה ״אלא'‪.‬אי תפיש ‪.‬לאחר‪.‬זמן'והוא‪.‬מ לתא אחריתי'"‪.‬לאהימניה\ואם הידה המלות‬ ‫^'־כלשליילידזלא מפק‪:‬נןמי^י^אש״לאמפשנל^עאמו רוצ‪:‬לישבע'‪ .‬שנעשה על תנאי אלא שאומ׳‪.‬שעדיין לא״קיימו‪ .‬הלוה הואיל‬ ‫י ‪ .‬ומוד‪/‬לדב־יי הלוה ובא להוציא ‪-‬מן הלוה על • המלוה‪-‬להביא ראית‬ ‫‪.‬‬ ‫'גת^לגכו^^^^לוישומעי;‪ .‬לו‪*.‬‬ ‫‪..‬־'‬ ‫^‪|.‬י‪..‬נא& (־ !מלה ‪1‬הילו^‪.‬ישגי‪.‬ל{^ת״ח‪-‬יש מי‪--‬שאומר שחוזר התן • שעדיין לא‪.‬נתק?ים• התנאי‪ .‬ואינו‪ .‬נאמן במגו ישא‪ f‬אומרים מגו‬ ‫* ‪^:''..‬כמות^שהיה ואיי‪,‬טעיןאישתבע'־ לי אמרעןי‪-.‬לית זיל‪ .‬להוציא ממי! ואם‪-‬א ין לו דאיה‪^-‬שבע ־הלוה־חיםת ונכבדי ואם יש‬ ‫״ ללותעדם שבתנאיגעשת־־ואק‪.‬המלוח מודה לו מקבלין עדותן‬ ‫אשתבעליה ^ •י ‪.-,,‬׳•• • ‪..‬׳‬‫‪X.:.‬‬ ‫;^־;'‬ ‫" י " ן ן א <מת‪ .‬המלות" ולרעיו מוציאק השטר ^הלוה טוען שהוא • • שאפי׳״עתהשטר עצמן־גאמניםילומי תנאי היה דבריהס לא מיבעי׳‬ ‫‪§ . ....‬ךוע נשבעין היורשין •‪.‬שכועת‪,‬ד\דש ן • ‪.‬דהיינר־• שלא פקךנו • אם איןיכתב• ידם יוצא ממקום אח׳דנאמנין‪.‬משום מגו דאי בעו לומר‬ ‫'^אכ^‪-‬יושלא• מצא‪$‬ו בקשטי־י^תיו ששט־ זה פרוע הוא ונזטלין אין זה כתב •ידינו אלא אפי׳ אם כתב ידם׳ יוצא ממקים אחר‬ ‫נאמנים שאין זה חוזר ומגיר דהא לא עקת־ עדות׳ הראשון אלא‬ ‫וע^ילסימן עי׳ד מעין* ה׳‪.‬־*•־ ‪•:.‬־־• י‬ ‫‪.‬‬ ‫׳ ׳ •;‬ ‫‪.‬־‪ : jg.‬היה‪-‬המלוהחשגר^א; ‪,‬שהנתבע‪- -‬נשבע היםת ונפטר ולאי־ מילתא אחריתי הוא ‪-‬שאומרי׳הבתב‪ -‬נעשהיבאמת' אלא שבתנאי‬ ‫זבמן ששטר מקרים בית אלא לבנן הטילו שבועה עליו לא נעשה לפיכ׳ נפער הלוה אפי׳ בלא שביעה שהרי יש לו עדים‬ ‫יפסיד בשביל שאינו יבול לישבע אלא נוטל בלא שבועה והבי ואם אימעית השטר אמר תנאיה־ה וא׳אומי־י לא היה תנאי דדי‬ ‫מסתבר׳ ואם אין המלוהחשיד אלא שאינו רוצה לישבע ורוצה נעש־ העדי׳ מוכחשים ונתבטל השטר ונשבע הלוה היסת ונפט׳‬ ‫להפך השכועה על הלוה אין שומעי! לו רכיון ששבועת זו אבל אינו נשבע שבועת התור׳ להכחיש העד שאלמד שלא היה‬ ‫שוס‬ ‫‪:‬‬

‫ז‪/‬‬

‫‪:‬‬

‫‪:‬‬

‫‪,‬‬

‫;‬

‫;‬

‫‪5‬‬

‫‪,‬‬

‫‪1‬‬

‫;‬

‫‪:‬‬

‫‪5‬‬

‫‪1‬‬

‫‪:‬‬

‫ז‬

‫‪,‬‬

‫י‬

‫‪:‬‬

‫‪v‬‬

‫;‬ ‫;‬

‫;‬

‫‪:‬‬

‫י‬

‫;‬

‫‪:‬‬

‫‪:‬‬

‫י‬

‫‪5‬‬

‫י‬

‫‪1‬‬

‫‪:‬‬

‫י‬

‫‪f‬‬

‫‪,‬‬

‫‪r v‬‬

‫;‬

‫חושן המשפט‬

‫הלכות טוען ונטען‬

‫* ו כ תנאי ביו! שהעדים מבחישין זה את זה דינידמ מולחשין‬ ‫ואין כאן אפי׳ עד אהד וע׳יל סימן כ״ט סעיף א׳ ובסימן־ מייל‬ ‫כעיף א ז *‬ ‫טען האה על שטר מקליים שחציו פרוע והמאה אומ׳ שלא‬ ‫ע‬ ‫נפרע ממט כלום ואח״כ באו עדים ומעידים שכולו פתע‬ ‫דרי שטי זה איתרע אה כחו מהמת רעדים מ״מ יואיל וראה‬ ‫נעצמו מודה שיא פרעו בולו לא פםלינן אה ממרי וחשבינן‬ ‫״לתביעת המאה בתביעה בעל פה ויש כאן דין מודה מקצת בעל‬ ‫פה שמשלם החצי שהודה דהודאת בעל דין עדיף ממאה עדים‬ ‫משבע על חציו שאומר שהוא פרוע ולא אמריגן כיון שהעדים‬ ‫בעירים שפרעו טלו דלי הר במשע אבירה עלהנ׳ שתר׳ ויפטר‬ ‫משבועה על השאר שלא הודה מתחלה אלא מפני השטר שעליו‬ ‫דאין זהמשיבאבידהאלא כשמודה מעצמו בלא יראת עדים או‬ ‫שטר ואבא למימר נמי מ״מ ניפטריה משבועה ביק שהעדים‬ ‫מעידים שפרע לפחות חציו דבכלל מאתים מנה והרי יש א עדי׳‬ ‫המסייעים לו ולמה נשבעינו דכיון שהעדים הוכחשו מפי עצמו‬ ‫לא יועילו אצלו׳ בעדותן ולגבי דידיה כמאן דליהניהו דמי ולא‬ ‫אמרי׳ נמי כיון דלגבי דידי׳במאןדאחניהלדמי א״בלא נאמינהו‬ ‫כלל אפי׳ בשבועה כנגד השטר כדין כל חוב שהוא בשטר דטלי‬ ‫האי לא מגרעינן עתתייהו שהרי איפשר אמת שהם' זוכרים‬ ‫מהענין יותר ממנו כיון דהבחשתו לאו הכחשה אמרי הוא לפיכ׳‬ ‫אין םומכין על עדותן לגמרי ולא על השטר לגמר אלא סספיקא‬ ‫דניןליה כאילו לא היה כאן לא עדים ולא שטר אלא תב־ע׳ בעל‬ ‫פה ריינינן ליה וכדין מודה מקצת הטענה שמשלם מה שמודה‬ ‫ונשבע על השאר ואין המאה גובה אותו החצי אלא מבני חת‬ ‫שיאמת הלקוחות אנונסמד על היעדים י והם אומרים שנפרעת‬ ‫מפלוני בד״א שאין בו נאמנות או שהאמינו על עצמו ולא כשני‬ ‫עדים אבל אם האמינו כב׳ עדים גובה כל חובו מבני חורי כלא‬ ‫שכוע׳ולא ממשעבדי דלאו כל כמיני׳ דלו׳ להאמינו נגד הלקוחות‪.‬‬ ‫מאה שאבד שטת ובאו עדים והעידו שיודעים שהיה לפא׳‬ ‫שטר על פלו׳ מכך וכך מע־תוהוא שטר שמועיל וראוי לגבו׳ בו‬ ‫בפני כל ב״ד שבעולם אין לזה אלא דין מאה על פה ליבוי לטעון‬ ‫פרוע הוא שהרי אין השטר בפנינו ומאן לימא לן דשטראמעלי׳‬ ‫הוא לאו כ״ע כל דיני שטי־ו׳ גמירי עד שנראנו דשמא אם היה‬ ‫בפנינו היינו פוסלין אלתו‪i,‬‬ ‫‪1‬‬

‫פי‬

‫דין מלוד‪ .‬שהודה ב ש ט ר‬ ‫ד סעיפים •‬

‫שהוא מזוייף ובו‬

‫;‬

‫אם המאה מודה שקבל ממנל דמי השטר אלא שאמר‬ ‫א‬ ‫שקבלם בשביל מאה על פה שהיה לו עליו ואין הלוה מודה‬ ‫באותו מלוה נתבאר גיסימן נ״ו *‬ ‫ב ואש הלוה מודה בשתי ההאאות ושתיהן עבד זמנן ונתן לו‬ ‫מנה סתם ולא פי׳ על איזה מהם והמאה אומר שרוצ׳ לחשוב‬ ‫אותו בפרעוןהחלב שאין בלכח כל כך לגוגשו ללוה כגון שיש לו‬ ‫ערב על אחד מהם לעל השני אין לו ערב ורוצה המלוה לחשוב‬ ‫אותו על החוב שאין לו בו ערב והלוה רוצה לחשוב אותו בפרעון‬ ‫החוב שיש לו ‪3‬ו ערב כי אומד שלאותו נתכוין אין שומעין לו‬ ‫ואפי׳ אומר האה בפי׳ לא אפרע לך אלא מחוב פלוני שיש לך‬ ‫ערב והשלוה אומר לא אקבלם אלא בחוב פלוני שאיני בטוח ממנו‬ ‫בל כך הדי! עם המאה שהרי עבד לוה לאיש מאה ומלא מחוייב‬ ‫לשלם לו איזה שירצה המלו י ראשונה ואפילו אם שתק כשקבלם‬ ‫והלוה פי׳ ואמי־ בעד חוב פלוני אנינותנם יבולאח״כ אמר מה‬ ‫ששתקתי כדי שתתן לי המעו׳ שתקתי אבל כויגתי היה שלא‬ ‫אחשוב אותה אלא על חוב פלוני * ובן אם שלח הלוה עם המאה‬ ‫מעות לאחרים וקבלם בשתיק׳ יכול אמר אחייב לעצמי קבלתים‬ ‫ומה ששתקתי כדי שהתן לי המעל׳ שתקתי * ונ״לרוקא ששלחם‬ ‫האה עם המאה וקבלם המאה בשתיקה אז יבלל א מ ר דמתחלה‬ ‫לא;בה בהם לאחרים אלא לעצמו ומה ששתק בדי שיתן א המעות‬ ‫אבל אם שי־ח האה מעות עם אחי שישלם עבורו להלב׳ מאין‬ ‫ונתנם השאח לאחד סן המלוים לא לכל אותו המלוה שיתנ' לו‬ ‫אמר אקבלם כריס לעצמי בשביל הובי שחיי׳ לי הלוה הזה גם‬ ‫דוב אחר שכב^ זכה השליח במעלת אא בשביל כולם וצריך לתת‬ ‫לכל אחד חלקו ששלח א ואפי׳ אם תפשם א׳ מהם מן השאח‬ ‫מוציאי! מית וחולקק ביניים נ׳׳ל ‪,‬‬ ‫! ‪ j‬ו א ד י ש מחלוקת ביניהם שהלוה אומר מחוב פא׳ שפלוני‬ ‫עי־ב לי נתתיר ־ ך ואתה ע״מ כן קביעתם והמאה אונד מעולם‬ ‫לא נתיצתי ־יקבלם א״א מחוב ‪5‬איי שאין ל׳ בו ערב רואין אם‬ ‫דחו שאמר האה ׳‪.‬׳ד־עו היא מאה על פה נאמן האה‬ ‫כשבועות חיסת לומר *רעתע ונפטר העיב אפיא היה קבלן *‬ ‫‪1‬‬

‫פג פד‬

‫סימן‬

‫ואם שני התבות יש ־לו עיליים שני עטרות אם לא פרעו בעדים‬ ‫נאמן המסה במגד דלא קבלתי כלום מעולם ונשבע על השני‬ ‫ונוטל אם אין נאמנות בשטר ואם יש בו נאמנות נוטל‬ ‫בלא שבועה ואפי׳ אפ פרעו בעדים שמעידים שבתורת פרעון‬ ‫נתנם א ואינכ יודעים מאיזה שכר נאמן לומרעקכלם בשביל‬ ‫דר־וב דאין א בו עי־ב לנשבע וגובה חובו מהלוח או מהערב‬ ‫ולא דמי לכורע דוב שיש עליו שטר לחבית ונתנו לו בפני עדים‬ ‫ונ־וען רטלוה כטראי נינת ו‪6‬עד חוב אחר קבלתים ראמרייאיתרע‬ ‫אה ואינו נשבע ונוטל דעאני רתם שאין המלוה יכול לברד‬ ‫דבריו שישלו עליו חוב ממקום אחר והויא טענתו גרועה כיון‬ ‫שהפרעון ודאי שהרי נתנו לו בפני עדים והחוב האחיש&ומר‬ ‫שרבלם בשבילו ספק ואין ספקמוצי׳ מידי וראי אבל הבא הרי‬ ‫דמיוה יכול לברר גם החוב האח' שאומר שקבלם בשבילו שהדי‬ ‫יש לו שני שטיות לדרי י ש ט י ע מ ק עליו הלוה שהוא פתע‬ ‫עומד בחזקתו ולא איתרע מחמה הפרעון שבעדים שזה אינו‬ ‫סבדדשב אלא שאומר בעד שגיר האחר דכ לפיכך אס אין בו‬ ‫נאמנות גשבע ונוטל ואם יש בו נאמנות גובה בלא שבועה‬ ‫מהלוח או‪.‬מהערב *‬ ‫ף הוציא עלו שטר מקרי׳ ואמר הלוה מזוייף הוא או אמנה‬ ‫הוא או פתע היא ואמ׳ המאה כן הדבר כמו שאתה אומר‬ ‫אבל שטר כשר היה לי ואבד נשבע הלוה ריםת ונפטר דהאי‬ ‫שטראחספא בעלמא הוא ואין כאן אלא הביעה בעל פה ולא‬ ‫מהימנינ׳‪ ,‬למאה במגו דאי בעי אמר שטר מעלייאהוא שהרי‬ ‫הוא מקרים לפיכך יהא נאמיאמר שטר היה לי ואבדדאמאי‬ ‫סמכת אהך שטרא האי שטרא חספא בעלמא הוא ודוי ליה‬ ‫האי מגו כמו מגו להוציא ומגו להוציא לאאמרינן‬ ‫‪4‬‬

‫פד‬

‫הפוגם או פוחת ש ט ה א ו ‪ .‬ע ד אהד מ ע י ד‬ ‫שהוא פ ר ו ע ובו ה׳ מעיפים ‪:‬‬

‫א *פוגם את שטת לא יפרע אלא כשבועה אעי׳פ שלא טען‬ ‫הלוה השבע לי כיצד הר‪.‬י ששגירו אלף זוז וטוען הלוה פרוע‬ ‫כילו והמאה אומר לא נפרעתי אלא מקצתו לא יפרע השאר‬ ‫אלא בשבועה כעין של תורה שכן תקנוה בעלי המשנה >‪2‬י׳‬ ‫היו ערים בשעתהפרעון וראו או שכתב לו שובר במה שפרע‬ ‫ולא אמרי׳אם איתא דפרע טפי בעדים הוה פרע אה כדפרעיה‬ ‫מעיקרא או תה כותב א שובד כמו שכתב לו כבר דשמא נזדמן‬ ‫לו מעיקרא לפורעו בעדי׳ או בשובר ואח״כ פרעו בינו לבין עצמו‬ ‫לאפי׳ דקדק לצרף חשבונו אפי׳ בפחות משוה פרוטה פי׳שחשב‬ ‫עמו בפני העדים אל דקדק בחשבונו כשובר לומר כך וכך נתתיו‬ ‫ביום פלוני וכך וכך ביום פלד וצרף אפי׳ בפחות משוח פרוטה‬ ‫לא אמלינן ביון שדקדק לצרף כלבך ודאיקושטא קאמרבד״א‬ ‫כשאין בו נאמנות אבל אם יש בו נאמנות אע״פ שלא פירש‬ ‫בין בבוא בין במקצתו נוטל בלא שבועה ״‬ ‫ב בד״א כשעבר זמנו אבל אם הוא בתוף זמנו אע״פשפגם‬ ‫שטת יפרע שלא בשבועה ראהניא ליה חזקה שאין ארם‬ ‫פורע בתוך זמנו דנימא שודאי לא פרע יותר ממה שזה מורה‬ ‫אלא א״כ טוען האה שישבע אז משביעין אותו *‬ ‫‪ j‬כתוב בו פרעון ביני שיטי עדיף טפי משובר ולא חשיב‬ ‫כפלגם שטת לחייבו שבועה שטר שכתוב בו פרעון ביני‬ ‫שיטי ת׳ זהובים על הגרר וטוען הלוה שפרע יותר והמאה גרד‬ ‫מקום הפרעון וחזר לכת׳ מה שרצה אם כתב הפרעלן הוי כתכ‬ ‫יד האה הדין עם המאה דאם איתא דפרעיה יותר לא היה‬ ‫נותן לו אאי׳כ היה ג״כ כותבו כמו שכתב זה ‪4‬‬ ‫ף הפוחת שטרו נפרע שלא בשבוע׳ כיצד היה שטת אלף זוז‬ ‫וטוען הלוה פרעתי׳ בוא והמאה א‪%‬מר לא נתפרעתי כאם‬ ‫אבל אינך חייב לי אלא ת״ק כי לא הלויתך אלא ת״ק ומה שנבת׳‬ ‫אלף אמנה היה בינינו הרי ‪ rv‬במשיב אבידה ואע״פ שאין כתוב‬ ‫בשטר נאמנות נפרע שלא בשבועה אלא אם בן יאמר הלוה‬ ‫השבע א י וע*ל בלבוש הבוץ ואי־גמן סי׳ צייו סעיף ייד טען‬ ‫ל ל א י ך ל ״ק והעדים טעו‬ ‫המלים לא גפרעתי כ א‬ ‫וכתבי אלף זוז הרי זה מורה שעדים מעירים שקר והשטר חספא‬ ‫בעלמא הלא והחוב כמאה על פה ונשבע הלוה היםת ונפטר ויא‬ ‫אמרינן להימנינן למאה במגו דאי בעי אמר אלף זוז דביון‬ ‫שהשטר חספא בעלמא הוא הוה ליה מגו להוציא ומנו להוציא‬ ‫לא אמריגן כדלעיל בסי׳ דקודם סעיף ד׳‬ ‫ןק עד אח׳ מעיד בשטר שהוא פרוע לא יפרע אלא בשבועה‬ ‫אפיי לא טען י־לוה ישבע לי בד׳יא כשעבר זמנו יש לחוש‬ ‫שמא פרעו כמו שמעיד רעד ־ בך לא יפרע אלא בשבועה אבל‬ ‫אם הוא תוך זמנו שיש כאן חזק׳ושטר נפרע שלא כשבועה אלא‬ ‫א״כ‬ ‫ם‬

‫א ה‬

‫א ב‬

‫ת‬

‫א‬

‫א ת‬

‫‪k‬‬

‫‪1‬‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫הלכות טוען ונטען‬

‫עד אחד בעיר על שטר שעבר זמנו‬ ‫א״כ טען הלוה ישבע לי‬ ‫ש ת א פרוע ומת רמלוה עד שלא נשבע כיון שהוא לא היה יכול‬ ‫לנכותו אלא בשמעה אין יורשץ מבין בו בלום שהרי הם אינם‬ ‫יכלתם לישבע שאינו פיץע שאינם יודעים ושבועה שלא פקדנו‬ ‫אבא לא שייבא הבא דהכא אפיי אם פקד שאינו פריע אינו‬ ‫נאמן בלא שבועה ולא דמי למה שכתבנו לעיל בי׳ פיב סעיף‬ ‫ח שנשבעין היורשים שלא פקדנו אבא וניבה אע׳׳ג שאביהם‬ ‫לא היה יבול לגבות בלא שבועה דהתם שבועה קולא היא דהא‬ ‫אי לא טעי[ לזה לא משבעינן לזה לכך לא רצו חכמים להפסיד‬ ‫ליתומים מחמת אותה שבועה שאינה אלא תקנת חכמים אם יטעו?‬ ‫וכן הדק בעד א׳ מעיד שהוא פרוע והוא בתוך זמנו וכן בפוגם‬ ‫שטרו' שהוא בתוך ז‪!$‬נו כמ״ש לק‪3‬ק סי' ק״ה י׳עיף י״ד אכל‬ ‫הבא שעבד זמנו ואיכאעד א׳ שיש כאן‪ .‬שבועה דאורייתא וכן‬ ‫בפוגמ שטרו והוא לאחד זמנו שאפי' אי לא טעי( הלוה צריך‬ ‫לישנע כדאמרן לפיכך נם היתומים מפסידין כיון שאינ׳ יבולין‬ ‫לישבע * ןע׳יל סימן קי׳ח כעיף י״ר ‪4‬‬ ‫‪t‬‬

‫פה‬

‫מב‬

‫פיק פה‬

‫דה׳׳נ באתרי דכתבי שגירי והדר יהבי זוזי אינו יבול המעון היה‬ ‫לך לי^רע בחובך שיאמר חמאה הוציכתי למעות ולא יכולתי‬ ‫לעבכ ילדון עמך ללא יכול הלוה למטען הבי אלא במקום שהמאה‬ ‫נותן לאה המעות ואח״כ כותב לו השטר שאז יכול שמעון‬ ‫אמר לראובן אילו הייתי חייב לך למה כתבת לי השטר‬ ‫כשהיו המעות בידך היה לך לתופשם ברובך ואפילו אב י ש‬ ‫לראובן זיבורית ולשמעון עירית אינו יכול אמר איתי מנ־ך כדי‬ ‫שאג בה ממך העידית בחובי שהרי אין לך קרקע אחרת ואני‬ ‫אגבה אותך הזיבורית שלי אח״ב בחלבך שאפילל אם לא ללה‬ ‫ממנו והיה תובעו ברין היה יכול לגבות נימגו העירית ש א בחובו‬ ‫שהרי אין א קרקע אחרת ואס אה מממבדילהגבותו הזיבורית‬ ‫שלו אין דרך בני‪.‬אדם לאת כדי למכור נכסיהם ואם יאמר‬ ‫אעי׳פבןאגי כוונתי למוכר׳ ושאיפרע ממנה המעות כך היה יכול‬ ‫לאת מאחר כדי להגבותו את הזיבורית שלו ואפ ת א באתרא‬ ‫דכתבי שטר׳ והדר יהבי זוך שאמרנו לפי הי״א שאינו יבול לומר הי׳‬ ‫לפרעטדובך ושני השכליות עטרות מעליא נינהואז בלא־גוב‬ ‫רובו לפי שטרו מיהו אין הרין בטענת ראובן שאמרנו לפי הסייד‬ ‫שאם יש לראובן‪! .‬יביייית ולשמעון עירי׳ דתה ם״ד רראוין שאה‬ ‫משמעון כדי שיגבה היא העידית משמעון דגיה הוא הזיבורית‬ ‫‪k‬‬

‫הוציא עליו ש ט ר חוב והלוה טוען ש מ כ ר לו‬ ‫ש ר ת ובו ז׳ סעיפי• ‪:‬‬

‫שלו לשמעון ודחינו טעניתיו מן הטעמ" שנתבארו דאפי׳ ב^או‬ ‫א ראובן הוציא שטר חוב על שמעון ושמעון הוציא ש י ־‬ ‫אותן הדחיות לאו דינא הכי תאבדפ׳יד וטעות הוא בידו אלא‬ ‫שרא־בן מכי לו שדהו אחר שהגיע זמנו של שטרו י^ו ר‬ ‫הכיהואדינא אם יש לשניהם עידית או בינוני' או זיבורית או‬ ‫לופיעתיד שפרך ואחייב קניתי ממך את השדה וזה ליהיכחה‬ ‫שיש לאחד עירית או בינונית ולשני זיבורית עומד בל אח׳ בשלו‬ ‫וראיה שאס הייתי חייב לך כשקניתי ממך את השדה היה לך‬ ‫שאפילו אם יבא בעל הזיבורירית תחלה לגבות מהעידת או‬ ‫ליפדע מתגי ו־יא לייבור לי שדך אם הוא במקום שנוהגין שמי‬ ‫מהבינונות של חבירו ולהגבותו זבודית שלו אין שומעי! לו אלא‬ ‫שקינה שדה נותן טע־ת ואח״כ בותבין לו שטר טענתו ׳טענה שלא‬ ‫כיון ששניהם תובעי! זה את זה מגבין בעל העידית או בינונית‬ ‫היה לו לכתוב שטר המכירה אחר שקבל המעות ונאמן הלוה‬ ‫מזיבורית של זה ותעשה הבינונית שלו עירית דק״ל״דבשלו הן‬ ‫לומר פרעתי ושובי היה לי לאבר ואפילו שיש בל נאמנות‬ ‫שמין וחוזרי! ומגבין לזה מזיכודת שלו וכ[ אם יש לזה בינונית‬ ‫דחיי״חה זו עדיפא ואס הוא טוען מזלייף הוא יש מי שאומר‬ ‫דיבורית ולזה דבורי' עימד כל אהד בשלו שהרי הבינוני' תיחשב‬ ‫שאינו נאמן כיון שהשטי מקרים וי״א שתא נאמן במגו דפרעתי‬ ‫ואה עדיין לא הגיע זמ! שט־ו כשקנה ממנו השדה אינו ־יבול‪ .‬לו כעידית דבשלו הן שמין ונמצ׳ מגביהו מזיבויית אבל אס יש‬ ‫לזה עידות ובינונית ולזה זיבורית אפי׳ היו שני החובות שוץא״א‬ ‫לוחר אילו הייתי חייב לך היה לךליפרע את שלך שהרי עדיין‬ ‫יעכב זה מלוה חבירו בשביל מה שהלוהו שסת' כל חמלו׳ לחבירו‬ ‫לא הגיע זמנו וזה היה צריך למעית ואם היא במקום שטתבין‬ ‫על דעת לגבות מקרקע שלו הוא מלוהו אמ לא יפרע לו מעות‬ ‫את השטר ואורב נותנין המעות אע׳יפ שהגיע זמנו אין טענתו‬ ‫מזומנים לפיכך ב״ד יורדין לנכסי כל אחד ומגבין לשכנגדו את‬ ‫טענה שזה יאמר לו לא מכרתי לך אתהשדהא^א ׳כדי שיהיה‬ ‫חובו לזה גובה לזה גובה ‪ :fizh‬שאם יגיה בעל הזיבורית תחלה‬ ‫לי ממה לגבות ממך חובי כי יראתי פן תאמר אין לך במר‪ ,‬לשל׳‬ ‫יגבה בינונית של זה ותחזור הבינוגית הזה שגא לידו עידית‬ ‫ולכך הוכרחתי לכתיב לך שטרך ולתת לך את השרה אע״פ‬ ‫זזיבורית שלו בינונית ומגבין לו ממנה ואס עבה בעל הבינונית‬ ‫שהיית• חייב לי לאין זה יבול לומר לו היה לך למכוו' מודעאקודם‬ ‫תחילה הרי גובה הזיבורית ויש לו עכשיו עידית ובינוני׳ ולביתי‬ ‫שכתבתי השטר שזה יאמר חבדא חברא אית ליה ויראתי ן‬ ‫ובשיבא זה לגבות ממנו יגבה ממנו מן הבינונית כדין ב״ח שגיב׳‬ ‫•וורעו לך הדברים ותחזור בך מהמקח באמרך אין לך מעות‬ ‫כבינונית ואם זמן השטר שמוציא שמעון על ראיין היה הודם‬ ‫ד ואם הלוה;זבד קרקע למלו׳ אדר שהגיע זמן פריעת שטרו‬ ‫שהגיע זמן פרעק שגירו שלראיכן אז בכל ענין כל א׳ גובה חיכי‬ ‫יבול לומר לו אילו הייתי חייב לך היה לך לטרוף השדה‬ ‫על הדרך שאמרנו שאין יכול יומר לו היה לך ליפיע מדיבר‬ ‫בחובך כשמכיתי לך ולמה נתתי לי מעות ול״מ באתרא דכתגי‬ ‫שהדי עדיין לא הגיע זמנו יאפי׳ היה כיוס אחדו! מין ש‪-‬אובן הלו׳‬ ‫שטרא והדר יהבי זוזי דמצי אייל היה לך לעכובי זוזאי בפדעק‬ ‫לשמעון בשטר לחמש שניה וביום שנשלמו הה׳ שנים באייאיבן‬ ‫אחר שכתבתי לך את השטר אלא אפי׳ היכאדיהביזוזי והדר‬ ‫ולוה משמעון לי׳ שנים אין שמעון יכול לומר ליאובן אילו הייתי‬ ‫כתבי שטרא מצי לוה למימר ה ה ל ך לגבות קרקע בחובך בדין‬ ‫חייב לך למה שעבדת עצמך בשביל יום א׳ לפי שאים עשוי‬ ‫בע״ב קודם שנתתי לי הגזעית כרי שלא אקח המעות ואוציא‬ ‫לשעבד עצמו להיות עבד לוה לאיש מאה כשצריך למעות אפי׳‬ ‫אותם ולא יהיה לי ממה לפ־וע לך חוכך ודוק א בקרקע יכיל‬ ‫בשביל יום א׳ וגובה זה שלו לפוף ה׳ שניסחה שלו לסיר י׳ שנים‬ ‫לטעון כן אבל אס מברלל הלוהמטלטלין לא יוכל לומר לו אילו‬ ‫ראובן שתובע משמעון בשטר לשל׳ לו והשיכ שמעת הלא אתת‬ ‫הייתי חי־בלך למה לא תבעתם ממני בחובך שזה יוכל לומר לו‬ ‫פרעת לי בזו השבוע ולמה לא עבבת כחובר וראובן אימי‬ ‫יראתי אם אתבעםממד בחיכי לאתמברם לי כלל ואנכי הייתי‬ ‫האמגתיך נאמן ראובן במגו דהיה יכול לימי לא פי״עתיד' או‬ ‫צייך להם והוצרכתי לקנותה ממך‬ ‫עדייןלא הגיע זמני אז שתפדעני אשה שדקי־־ישה נכסיה ו^תה‬ ‫‪ 1‬ראובן היציי שטר על שמעון וחוזר שמעון והוציא שטר על‬ ‫שידורו בנותיה בבתים שלה ויתנו שכילו׳ ואח״כ הביאה בת אית‬ ‫‪ p v n‬וודא מאיחר לשטרו של ראובן וגס הגיע זמן הפרעק‬ ‫שטר מתנה מוקדם לשטי מתנה של הקדש ושאר היורשים‬ ‫של ראובן קודם שלוה משמעו; יכול שמעון לומר ליאוכןאילו‬ ‫אומרים אילו היה שטרך אמת למה נתת שכירות אס הבת‬ ‫הייתי חייב לך לא היה לך ללוות ממני אלא היה לך ליפרע‬ ‫נותנת אמתלא על השכירות הדין עמה ואס לאו הרין עס‬ ‫בחובך ותו׳ ששמת של ראובן הוא במר ואין בו פקפוק אבל‬ ‫היורשים עכ״ל מורי מהיימ״אי ז״ל >‬ ‫אם יש טענה על השמי־ כגון שיש בו חשש אםמבת׳ וביוצ׳בה יכול‬ ‫ף ואם מת א׳ מהם והניח יתומים קטניס ולא הניח קרהעוףן‬ ‫לומר יראתי שמא לא אובל לגביתו מטעם הטענה שהיה לך‬ ‫מדינא דנמרא מטלטלי ריתמי לא משתעבדי לב״ח לפיכ׳‬ ‫עלץ ואני תיצרכתי למעות ולא היה לי פנאי לדוןולנגוש אותך‬ ‫היתומים גובים מן השגי מטלטלי! והוא יפסיד שאין לו ממת‬ ‫יהיכא שיוכל שמעון לטעון אילו הייתי חייב־לך כו׳ל״שבאתרא‬ ‫לגביתואם פקח הוא יגבה אותם קרקע וחיזר וגובה אותה מהם‬ ‫דיהבי זוזי להדר כתבי שטרא ל״שגאתדא דכה בי שטרא והדר‬ ‫ועכשיו שתקנו הגאוגיפ שגובין ממטלטלי דיתמי כל אח׳ עימר‬ ‫»הבי זוזי לעולם יכיל לימי* אילו הייתי חייב לך היה לך ליפרע‬ ‫בשלו אפי׳ לא הניח לדם אביהם כלום שאם יגבו מזה חוזר וגלב'‬ ‫‪#‬ח*בך ולא דמי למוציא ש״ח על חבירו ומבד לו השדה דאמרינן‬ ‫אותו מהם אחר שתקנו הגאונים שגובין ממטלטלי דיתמי‪.‬‬ ‫בסעיף א׳ דבאת־י׳ דכתבי שטי־יא והדר יהבי זוזי שאינו יכול‬ ‫ןק ואפי׳ היתומים הם קטנים א״א שהם יגבו מיד וזה לא יגבה‬ ‫לימי־ לו אילו הייתי חייב לך היה לך •‪:‬יפרע בחובך דשאני התם‬ ‫מהם עד שיגדלו משו׳ דק״לשאין נזקקין לנכסי יתימין עד‬ ‫שיכול לומר חששתי שמא תוציא המעית ולכך מכרתי לך השרת‬ ‫שיגדלו דטעמ׳ שאין גזקקין לנכסי קטנים הוא משוס חששא‬ ‫שאיכל אחי‪/‬כ למשבנך בו אבל הבא אפי׳ באתרא דכתבי שטרא‬ ‫דילמא צררי אתפשיה והבא כיון שח־שמחיי אביהם משר הך‬ ‫והדר יהבי זוזי כשזה טוען אילו הייתי חייב לך היה לך ליפרע‬ ‫חששא לאמפקען מיניה למיתכ ליתמי׳ ‪4‬‬ ‫מחיבך אין לזה שלם טענה כנגדו דביק שהשטר ביוד בך נקל‬ ‫שנים‬ ‫‪ p‬לתובע* בדין וליפרע ממנו במו שיוכל לפתותו שיאה לו ו״״א‬ ‫ט‬

‫מ‬

‫פ‬

‫‪4‬‬

‫‪,,‬‬

‫‪k‬‬

‫‪%‬‬

‫הלכות טיק ונטען‬

‫חושן המשפט‬

‫ן שנים שיש לכל א׳ מהם שעד על חבית במנ׳ והיה בעני!‬ ‫שהדין היה ניתן לפי מה שאמרנו סעץ* ב׳ שיעמוד י ל אהד‬ ‫בשלו וניכר אחדמהס חובו לאחד והלוקח בא לתובעו יטועיהאה‬ ‫ביון שהדין בינינו כל א׳ עומד בשלו הרי השטר הוא כמו פתע‬ ‫ןכשם שהוא לא יכול להוציא ממני כך אהה שבאת מכרו לא‬ ‫הוציא ממני כלום אין עומעין א שאין השמיות בחזרת פתעים‬ ‫אלא שאין ב״ד נזקקין להם משום א־ובי מטי־תא לייל לפיכך‬ ‫דכא הכי ריינינן אה הלוקח את השטר גובה מן האר ותזר הלוה‬ ‫וגובה מן המוכר מבנ״־חת אם יש א ואב אין למוכי נכסי׳ אם גבה‬ ‫אקח השט׳ קרקע מן הלוה חוזר וגובה הלוה ממנו בחוב שיש לו‬ ‫על המוכר שהרי הוא משועבד אלחובומחמת המיכר שחייב לי‬ ‫ואם גבה ממנו מטלטלין רואין אם שיעבר א המוכר מטלטלי‬ ‫אגב מקרקעי שקנה ושיקנה חוזר וגובה אותם ממנו ואם לאי‬ ‫איני טורף ממנו כאם *‬ ‫ין ראובן נתחייב לשמעון ק״ק ושמעין לראובן מיה ושמעון‬ ‫עמר כבר בדין עם ראובן על המנה ונתחייב בב״ד ואמר‬ ‫שמעון לראובן אתה חייב לי ק״ק תחסר לי מהם המנה כנגד‬ ‫מנה זה השיב ראובןאני לא עמדתי עמךבדיןעל הק׳׳ק וכמדומ׳‬ ‫לי שיש לי ראיות שאני פטור מהם אם שטת של שמעון מקויים‬ ‫רדי! עטו שאין צריך לפרוע א לראובן רחזור אח״כ אחריו לרין‬ ‫עמו אלא ידון עמו מיד ואס יזכה יזכה *‬ ‫‪,‬‬

‫פן‬

‫ראובן נושה בשמעון ושמעון בלוי מוציאץ‬ ‫גילויונותניןלראובן ובו ט׳ סעיפים‪:‬‬

‫סימן‬

‫פה פו‬

‫מוחזק בהכי דלא משתעבד לוי לראובן מדר׳ נתן עד שיתברר‬ ‫בבית דין ששמעון חייב לו ‪K‬‬ ‫ז אם מת שמעון ונשארו יורשיו וטוען לוי פרוע הוא נשבעין‬ ‫היורשים שבועת היורשים דהיינו שלא‪ :‬פקדנו אבא וגובין‬ ‫מלוי וחוזר ראובן וגובה מהם בשבועה אם׳ היה חוב ראובן בשטר‬ ‫ועייל סי׳ פ״ב סעיף ח׳ וסימן פ׳׳ר כעיף ה׳ ואם לא רצו היורשים‬ ‫לישבעאם יש להם נכבים אחדי׳ חוזר זה עליהם ולא יוכלו לומר‬ ‫דון עם לוי שהוא בעל חובך מדד׳ נתן הואיל ויש להם נכסים‬ ‫אחרים ואס אין להם נכסי׳ אחרים וטוענין שאין יבואן אשבע‬ ‫שבועה זו מפני שאינם יודעים אע״פ שאינו יכוללהשבי׳ אותם‬ ‫אם יודעים אם לאדהוה ליה טענתו בזה טענת שמא נגים מ׳׳מ‬ ‫משביעם היסת שאין בידם ממה לפרזע חוב מורישם ׳‪1‬‬ ‫ןק ראובן הלוה לשמעון ע״פ ושמעון הלוה ללוי בשמד ומכר‬ ‫לוי כל נכסיו ובא ראובן לטרוף מן הלקוחית של לוי בכח‬ ‫השטר שיש לשמעון על לוי אע״פ ששמעין היה יכול לטעון‬ ‫לראובן פרעתיך אין הלקוחות של לוי יכולין לדחי׳ לראובןולומר‬ ‫לו פרוע אתה משמעון ואע״פ ששמעון יודה שלא פי־ע איני נאמן‬ ‫לנו בהודאתו עלינו שלא פייע שעשיתם קנוניא עלינו לפי שסוף‬ ‫סוף הלקוחות חייבין לפתע לשמעון שהוא מאה של המוט*‬ ‫שלהם ותאיל ויכול שמעון לטרוף מהם גפ ראובן מלוה שמעון‬ ‫ניירף מהם מדרבי נתן הואיל ושמעון מודה לו *‬ ‫ט ראיבן ישלו חבבש־‪ .‬על שמעון ושמעין על לוי אחיו ובא‬ ‫ראובן לגבות מא־וט־ען ליי אחי גגזלני חסר והלויני להחזי׳‬ ‫ידי והתנה עמי שלאייבפני לפתע אלא כשארצה אני אם תנאי‬ ‫זה מפויש בשמי• אין מ־ציאין מלוי לראובן שאין לוי משועבד‬ ‫יותר לראובן מלשמעון אבל אס אין תנאי זה מפורש בשטר‬ ‫אע׳יפ שידוע הואלב״ר ששמעון לא היה ניגש את לוי לפתע‬ ‫מ״מ הרשו׳ בידו שבכל עת שירצה יגבנו מלוי אתיו ואותו בה‬ ‫יש לו לראובן שבכל עת שירצה יכיל לכופר ש־פיע לו מישיש‬ ‫לו בידו פקדון של גוי או של משימד והם חייבים לאחרים ובאין‬ ‫הב״ח להיצי׳ מיד המחזיק בנכסיהם והמחזיק אומי״ שמתיירא‬ ‫להוציא הנכסים מתחת ידו פן יבא הגוי או המשומר לחזיר ולגבות‬ ‫ממנו הדין עמו דמה לו להכניס עצמו לסכנת היזק עבורם והס‬ ‫יפרעו חובתם *‬ ‫‪,‬‬

‫א כתיב ונתן לאשר אשם א ופי׳ אשם הוא הקרן כלומר מי‬ ‫שהקרן שלו ודקדקו חז״ל והוא ך׳ נתן מדכתיבלאשר אשם‬ ‫לו ולא כתיב לאשר הלוהו בא ללמד מי שנשה בחבית מנה‬ ‫וחבית בהכירו שמוציאין מזה ונותנין לזה וזהו לאשר אשם לו‬ ‫למי שהקרן ש א ההרמה שאמת בכ״מחייב מדרבי נתן מפני‬ ‫שהוא בעל המאמר הזה לפיכך ראובן שנש׳ מנה בשמעון‬ ‫ושמעון בלוי מוציאין מלוי ונותנק לראובן ל״ש אם נתחייב לר‬ ‫כבר לשמעון בשעה שאה מ־אובן שחל השיעבוד שיש לראובן‬ ‫על שמעון מיד לוי איש נתחיי׳ לו אח״כ ואין חלו׳ בזה בין מלוה‬ ‫בשטר למאה ע״פ כיון ששני האים מודים כל א׳ למאה שלו הרי‬ ‫זה בכלל ונתן למי שהקרן שלו שתא ראובן ומוציאץמאיונותנין פז דיני ש ב ו ע ת היפת ושבועה דאורייתא ובו‬ ‫לראובן בכל ענין שיתחיי׳ אי לשמעון בין דיק־י האאה שהלוה‬ ‫ל ׳ט סעיפים ‪:‬‬ ‫א בין דרך פקדון כין דרך שכירות שכל זה היא בכלל לאשר‬ ‫מהכתיב בודדה בפ׳ שימר חנם כי יתןאישאל רעהו כסף‬ ‫א‬ ‫אשם לו ולא ׳כתיב לאשר הלוהו ואפי׳ יאובן שיש לרמשכק מ!‬ ‫אוכלים לשמור וגו׳ על כל אבירה אשר יאמר כי הוא זה‬ ‫הגוי והגוי חייב לשמעון י״א שיוכל שמעו! לפרות המשכון מראובן‬ ‫ונותן לו קרן ורבית שעלה עליו וגוב׳ ׳חובו מ; המותר שזה וגו׳ וכתיב בפ׳ שניה שבועת ה׳ תהיה בין שניהם וגו׳ דרשו‬ ‫ג״ב בכלל לאשר אשם א ת א וכתב על זה מורי מהרמא״יז״ל ח״ל דהאי שבועות י׳יי תהיה בין שניהם קאי ג״ב למעלה על פסוק‬ ‫וז״לוצן נ״למאחר שאין לגוי לפרוע בעני] אחר יש לו כל אשר יאמר כי הוא זה ואמרו שאין חייבין שבועה מן התורה‬ ‫אלא בשמורה במקצת הטענה וכופר במקצתה שכן משמעות‬ ‫זכות •הגוי עב״ל *‬ ‫ב בר״א כשאין לשמעון נכסי׳ אפי־ע ממנו כגון שסדרו א ב״ד פירוש הפסוק של אשר יאמר כי היא זה כלומר אשר יאמר‬ ‫והשבעוהו ולא מצאו לו אלא חוב זה ואע״פ שיש א נכסים הנטען כי דבר זה הוא מקצת ממה שנתת לי לשמור והמותר נגנב‬ ‫במדינה אחר׳ גובין מאי ונותכין לראובן ואין מטריהין‪ ,‬את המאה ממני והוא ש״ח עלץ נשבע שלא פשע באיתו מקצת שאומר‬ ‫שנגנב ממנו ונפט־־ וה״הלכל טענות ותבעית שמוענק ממני‬ ‫ללכת למתנה אחרת הואיל ומיצא בכאן אבל אם ישלו נכסים‬ ‫כמדינה זו אין ב״ד נזקקין להוציא מזה ולתת לזה אלא גובין לו ולוא מודה מקצת שחייב שבועה מן התורה וכן אם כופר בכל‬ ‫ועד אחד מכחישו למדו ג״ב מקרא שחייב שבועה מן התורה דבתיב‬ ‫מנכסיו שבמדינה זו ‪,‬״‬ ‫לא יקום עד אח׳ באיש לכל עון ולכל חטאת והאי לכל עון‬ ‫ג ואף בזמן שאין לשמעק נכסיש אין ראובן יבול לכופו‬ ‫ולכל‪.‬חטאת מיותר הוא דה״ל למכתב סתמא לא יקום ער אחר‬ ‫שיתבע מלוי ויפדענר שכיון שלוי נעשה הב״ח לראובן מן‬ ‫באיש רתוח משמע לכל דבר לכל עון ולכל חטא׳ ל״ל ולרשו‬ ‫התורה מלאשר אשם לו אין מוטל על שמעון זה הטור׳ אלא‬ ‫דה״ק קרא לכל עון ולכל חטאת הוא דאינו קם אבל קם הוא‬ ‫על ראובן לטרוח ולהוציא שהו׳ בעל חובו *‬ ‫לשבועה פי׳ בב״מ ששני עדים מחייביןאותו ממון לשל‪ ,‬ער אחי‬ ‫יש מי שאומר שאם מה שיש ביד לוי הם מעות מוכני׳ בעין‬ ‫ך‬ ‫מחייבו שבועה ‪ ,‬לפיכך התובע מחבית טמון א• ח‪-‬ץ שהלז יכול‬ ‫כגון שהם פקמן בידו אע״פ שיש לשמעון נכסים ליפרע‬ ‫להחזק בו בטענת להד״ם או החזרתיו לך או לקוח הוא בידי אם‬ ‫ממנו יבואן הב׳׳ד ל־תפיש המעות מאי ולנגוש אותו שיפרע‬ ‫הוא מודה מקצת ועל השאי־ טוען טענות אלו חייב שבועה מן‬ ‫לראובן שבל שיש לו מעית אינו יבול אמר מיל קרקע *‬ ‫התורה וכן אם כופר ככל ועד א׳ מכחישו חייב שבועה מן התורה‬ ‫ןן ואין שמעון יכול למחול לאי ולא להדיוח לו זמן שהרי פקע‬ ‫ואפי׳ אין התובע בעצמו יודע שחייב לו א־יא ע״פ העד שהגיד‬ ‫השיעבודשישלשמעקעל אי ונשתעבד לראובן וכן אם‬ ‫לו שזה חייב לו מחייבין אותו שבועה‪,‬מן התורה על פי העד‬ ‫אמר שמעון שטר אמנה או פתע הוא אינו נאמן להפסיד‬ ‫את׳ ודוקא במידה מקצת אע״פ שאין אח׳ מכחישו מחייבינןלית‬ ‫לראובן וע״ל סימן מ׳יז ואס אחר שנתחייב לוי לראובן בב׳יד הלך‬ ‫שבועה מן רתורה מפסוק כי הוא זה ומן הטעם שיתבאר בסמוך‬ ‫ופרע לשמעון חייב לחזור ולפרוע לראובן פעם אח״ת הואיל וכב׳‬ ‫בע״ח אבל כופר בכל ואין ער אחד מכחישו לא חייבתו התורה‬ ‫נתח״׳ לו בב״ד נסתלק לגמרי משמעון ובן המס־ב לירד לרין או‬ ‫ירד לדין ונתחייב ואינו רוצה לעשות ציווי *ב׳יד ועכבו הב״ד שביעה בין במאהב׳ ן בפקרוןדהתורה לאו ברשיעא עסיק׳אלא‬ ‫בבני אדםביניי־נים וחזקה דסתס בני אדם אי! מעידן פניהם כולי‬ ‫ממנו שביד אחר ועבר אותו האחר על מצותן והחזית למסרב אם‬ ‫דאי לכפוי־ הכל בפני התובע שיורע שמשקר וכיון שזה הוא כופר‬ ‫לא ימצ׳ התובע ממה לגבות מן המסרב חייב הנפק׳ אתן הממון‬ ‫הבל חזקה דקושט׳קאמרואפי׳ שבועה לא חייבתו התורה אבל‬ ‫פעם אחרת לתובע מה שהחזיר למסדב‬ ‫מודה מקצת חיישינן בבולי בעידליכפריה אלא‪-‬שלא היה יכיל‬ ‫ן ודוקא שעיכבו המעות ביד לוי ע״י ציווי ב״י אע״פ שמיחה‬ ‫להעיז פניו כ״כ בפני מי שיודע בשקרו ובכולי בעי ד א ת את‬ ‫ראובן בעצמו כאי שלא יפרע לשמעון לא מיקרי ראובן‬ ‫אלא‬ ‫י‬

‫לבוש‬

‫עיר‬

‫שושן‬

‫ה ל כ ו ת טוען‬

‫*‪.‬לא דלית ליה מ ע י ת לשלם וכבר אישתמוטי ק מ י ש ת ט י ט נ ׳ ע ד‬ ‫י ד ו ה לי זוזי והדר פרענא ל כ ך הטילה עליו תורה שבועה אולי‬ ‫יודה ולא י ש ב ע דחמירה שבועה בין הבריות ולא מ ש ת ב ע ; כ״כ‬ ‫ל ש י ק ר א ד ח ש י ד אדם א מ מ ו נ א ולא ח ש י ד א ש ב ו ע ת ׳ לפיכ׳ מ ו י ׳‬ ‫מ ק צ ת ׳ חייבתו התורה שבוע׳ וכופר ככל פוטרתו מ״מ אז״ל ח ש ו‬ ‫ב ר ש י ע ' המצויי׳ בכל דור ולאינשי ד ל א מעלי והסיתו הדיינים‬ ‫ל ה ש ב י ע כל הנתבעים הכופרים בכל והיא ש ק ר א ו ה ש ב ו ע ׳ היםת‬ ‫על ש ם תסתתם שהסיתו הדיינים ל ה ש ב י ע הנתבע הנופר ככל‬ ‫כ מ ״ ש לפנינו בע״ה ול״מ במקום דאיבא דררא ד מ מ ו נ ׳ בגו! מ ו ה‬ ‫לי בידך והלה אומר פרעתי הכל שחייבוהו שבועה כיו! דמ״גז‬ ‫מ ו ד ה שהיה לו עסק עמו בממון א ל א ש א ו מ ר פרעתי ו ח ש ש ו ש מ א‬ ‫ל א פרעו א ל א אפי׳ כמקים דליכ׳ דררא דממונ׳ כגון ש ט ע נ ו‬ ‫מ נ ה לי בירך והלה אומר להד״ם אפייה חייבוהו שבועת היסת‬ ‫ו ב ל ב ד שיתבעהו ט ע נ ת ודאי כ מ ״ ש לעיל סי׳ ע ״ ה ובמורה מ ק צ ת‬ ‫נבזי ל א א מ י ן רחייב שבועה מן התורה א ל א ש א ו מ ר מ ק צ ת א נ י‬ ‫ו ז י י ב ל ו ואשלם לו ומקצת אינני חייב לו א ב ל אם א מ ר ל ו ב ״ פ נ י‬ ‫הדיינים ע ל אותו ה מ ק צ ת ש מ ו ד ה לו הילך זה המקצת ש א נ י‬ ‫מ ו ד ה בו הוי ע ל ה ש א ר כופר בכל ופטור מ ש ב ו ע ת התורה ואינו‬ ‫נ ק ר א הילך א א ״ כ יהא המקצת ש ה ו א מודה לו מוכן ומזומן‬ ‫כידו כשיאמר הילך וגוועו לו מ י ד בפני ה ב ״ ד א ב ל אם א מ ר הרי‬ ‫ה ו א בביתי ואתננו ל ך ל א ואפי׳ אם יתן לו משכון על מה ש מ ו ר ׳‬ ‫בו ל א ח ש י ב הילך שאין נ ק י א הילך א ל א מ ה שהו׳ פרעון גמור‬ ‫וזה איננו פרעון א ל א אשתמוטי קמישתמיט וי״א דמשכון ח ש ו ׳‬ ‫ה י ל ך ואפי• ש ט ר כגון ש א מ ר לו ע ל ה מ ק צ ת שמורה‪ .‬בו הרי ל ך‬ ‫ע ט ר עליו הוי הילך דחשיב פרעון ולא מסתבר לי ד ש ט ר יהא‬ ‫נ ק ר א הילך ד ק ש ה לודציא א פ י ׳ ב ש ט ר ג״ל ‪,‬‬ ‫ת ב ע ו שנים כלים והודה לו ב א ׳ מ ה ם ו א מ ר לו הילך וטוען‬ ‫ב‬ ‫ש ה ו א יודע ש נ ש ת מ ש בזה שתורה לו ונפחת‬ ‫התובע‬ ‫מדמיו אין זה הילך שהרי עדיין חייב ל ש ל ם אותו הפחת וה״ל‬ ‫עדיין די! מודה מ ק צ ת ‪ ,‬תבעו מאתים והודה לו ב מ נ ה והוא בעני!‬ ‫ש ל א היה יכול לכפור באותו מ נ ה בגון ש א ם היה כופר בו היה‬ ‫טוען א ח ר • מ ע ש ה כ״ר אין לו דין מודה מ ק צ ת ופטור מ ש ב ו ע ת‬ ‫התורה מ ש ו ם דההוא מנה שהוא מודה בו ה״ל הילך כיון שאין לו‬ ‫ט ע נ ה ליפטר ממנו ואאידך מ נ ה ה״ל כופר בכל ‪.‬‬ ‫א ם נ ר א ה לדיין ש ה נ ת ב ע מערים לומר הילך כדי ליפטר‬ ‫‪j‬‬ ‫מ ה ש ב ו ע ה דאוריית׳ ל א יפטרנו א ל א יחייבנו ש ב ו ע ת ה ת ו ר ה !‬ ‫ט ע נ ו ט נ ה וכלי י ש ל׳ בידך והשיב אין לך בידי א ל א הכלי‬ ‫ף‬ ‫וזהו והילך ואומר התובע אין זה הכלי שלי ה״ז ככופר בכל‬ ‫ו נ ש ב ע ה י ס ת ו ט ל ל בשבועתו שזה הכלי ש ל ו ואם הודה ה נ ת ב ע‬ ‫ש א י ן זה הכלי שלו א ל א שנתחלף לו א ע ״ פ ש ש ו ה כמו כלי שלו‬ ‫אין זה הילך א ל א מ ו ד ה מקצת ו צ ר י ך ל י ש ב ע ש ב ו ע ת דאוריות׳‬ ‫ע ל ה מ נ ה וזה לפי ה ר ע ת שכתבנו בסעיף א ׳ דמשכון אינו‬ ‫נ ק ר א הילך א ב ל ל פ י ה י ״ א דמשכו! חשיב הילך ל א ג ר ע זה‬ ‫מ מ ש כ ו ן והוא ששור‪ ,‬זה מ מ ש כמו שהיה שוד‪ .‬הכלי ש ת ו ב ע אותו‬ ‫« ו יותי־ א ב ל אם אינו שוה כ״כ כמו הכלי שתובעו ה״ל מורה‬ ‫מ ק צ ת ע ל מ ה שהיה ש ו ה הראשון יותר וחייב שבועת ה ת ו ר ׳ ‪.‬‬ ‫אין ש מ ע י לגזור׳ במקצי א ל א במודה בדבריו בפי׳ שהו׳ חייב‬ ‫ךן‬ ‫מ ק צ ת שכן כתיב א ש ר יאמר נ י הו׳ זה שיאמר הוא כן שזה‬ ‫שמתוך טענתו‬ ‫ה ו א שחייב לו אבל אם' הוא כופר בכל א ל א‬ ‫מתחייב ב מ ק צ ת אין זה בכלל א ש ר י א מ ר כי הוא זה שהוא ל א‬ ‫א מ ׳ כלום כיצד בגון שתבעו מ נ ה והוא אומר ל א לויתי ובאו עדי‬ ‫ש ל ו ה ג׳ וחזר ו א מ ר אין לויתי נ ׳ ופרעתיך שהוחזק כפרן לאותו‬ ‫מטון וחייב לשלם הגי וזר‪ .‬טענתו ה ר א ש ו ג ׳ ג ר מ ה לו ש א מ ר ל א‬ ‫לויתי דאס ל א טען כן היה עכשיו יכול לומר פרעתי דק״להמלוה‬ ‫הבירן בעדים א ״ צ לפורעו בעדים לפיכך א ״ צ לי ש ב ע ע ל‬ ‫השאי־ מן התורה וכן המתחייב במקצת מתוך ט ע נ ת הכפירה‬ ‫ה ש א ר וע״ל‬ ‫ש כ פ ר בכל אינו מתוייב שבועה מ! התורה ע ל‬ ‫סי׳ ע״ה סעיף ה ׳‬ ‫ן אחז״ל בשש ש ע ד א ׳ מחייבו שבועה מן התורה כ ך פוטרו‬ ‫מן ה » ב ו ע ׳ ר ‪ :‬ז ד ר ר ש י נ ן לכל ע״! ולבל ח ט א ׳ ה ו א דאינו קם‬ ‫א ב ל קס הוא לשבועת מ ש מ ע כין לחיוב שבועה כין ל י פ ט ־ מן‬ ‫ה ש ב ו ע ׳ ר מ ״ ש ועוד ק״ו הוא דאיזה כת מרובה בת המוחזק או‬ ‫ג ת ‪ ptct‬מוחזק הוי אומר כת המוחזק א״כ ק״ו הוא מה כ ש ה ע ד‬ ‫מסייע למי שאין שורמקזוקק א ת המוחז׳ ל ש ב ו ע ׳ כ ש ה ע ד מסייע‬ ‫למוחזק ק״ו שיפמרנו טן ה ש ב ו ע ה לפיכך אם תבעו במנה והודה‬ ‫‪ .‬ל ו ב נ ׳ ועד א ׳ מסייעו פטור ‪ ! t‬ה ש ב ו ע ה וכן כתיבת י ד התובע‬ ‫הוי כ מ ו ע ד ואם מסייע ל נ ת ב ע פוטרו מן ה ש ב ו ע ה ו י ״ א דה״ת‬ ‫ג ל ה י נ א דחןי ‪ t o n‬נ ש כ ע ו ג ו ט ל א ם י ש לו ע י המסייע נוטל כ ל א‬ ‫‪t‬‬

‫ו‬

‫סימן‬

‫ונטען‬

‫פז‬

‫יזצ‬

‫ש נ ו ע ה ‪ ,‬ומי שנתחייב שבועה והפכה ע ל ש נ נ ג ד ו ו י ש ל ו ע ד‬ ‫המסייע פטור מן ה ש ב ו ע ה בד״א ש ע ר המסייע פ ו ט ר מ ן ה ש ב ו ע ־ ז‬ ‫היינו ח ק א שטוען ה נ ח ב ע ט ע נ ׳ ש א י פ ע ר להאמינו כ ל א מגו‬ ‫א ב ל אם אין מאמיני! אותו אלא מכה מגו דאי בעי ל ש ק ר היה‬ ‫טוען ט ע נ ה א ה ד ת צ ר י ך לישבע באלו טוען אותה ה ט ע נ ה‬ ‫והאחרת שהרי על אותה ה ט ע נ ה האחרת אין לו ע ד מסייע ‪,‬‬ ‫ש ב ו ע ה שמחייבין ב" ד למי שנתחייב שבועה היא נ ק י א ת‬ ‫ן‬ ‫שבועת הדיינין בין ש ה ו א חייל ש ב ו ע ׳ מן התורה נ י ן מד״‪6‬‬ ‫וגי מיני שבועות חייבי! מן התורה מודה מ ק צ ת וכופר ככל ש ע ד‬ ‫•א' מ פ מ ש י ‪4‬שבועת השומרי׳ שטוען ש א ב ד ה ד ב ר שהפקידו‬ ‫אצלו או נ ג נ ב או מ ת או כיוצא בו ה״ז נ ש ב ע מ כ פ ק אע״פ שאין‬ ‫בעל ה פ ק ת ן מכוזישו ודאי שהוא אינו יודע אם מוען א מ ת‬ ‫אש לאו »‬ ‫ךן וכל שבועה חוץ מאלו ה ש ל ש ׳ הם מ ד ׳ ׳ ס ו מ ״ מ ה ם נ ק ‪ -‬א י ש‬ ‫שבועת הדיינין ו ב ש ל דבריהם יש כימיני שבועות י ש מ ה ס‬ ‫ע ל ט ע נ ת ודאי וכפירה כגון שבועת שכיר ופוגם ע ט ר ו וכיוצא‬ ‫בהם ויש מ ר ם ע״י ט ע נ ׳ ספק כגון ט ע נ ת שותפין ואריםין‬ ‫וכיוצא ב‪.-‬ן » ויש ש ב ו ע ה אחרת ש נ ת ק נ ה בדורות אררוני׳מחבמי‬ ‫התלמוד והיא הנקראישבועת היסת ש נ ת ב א ר ה לעיל סעיף א ׳‬ ‫ואע׳יפ שגם ב״ד משביעין אותה אינה נקראת׳ ש מ ע ת הדיינץ‬ ‫והטעם מפני ע ה ש ב ו ע ו ת הראשונות היו מתוקנים בימי ה ת נ א ׳‬ ‫קודם שיסד ר ב ע ו הקדוש ה מ ש נ י ו ת ' ו ב ש ח ב ר רבי את המשניות‬ ‫כללן בשם א ח ׳ במשניות וקרא כולן שבועת הדייני! כ מ ס כ ת‬ ‫ש ב ו ע ו ת וייחד להן פרק בפני עצמו והוא פרק ש ב ו ע ת הריינין‬ ‫ו ש ב ו ע ׳ היםת לא הוזכר׳שם בשום מ ש נ ה מפני שעדיין לא נ ת ק נ ה‬ ‫ר ק אחייב בימי חכמי התלמוד הוסיפו׳ ל כ ך קי־אוהו ב ש ם כפני‬ ‫ע צ מ ה ו‪£‬י׳ לשון היםת כבר כתבתי לעיל ‪1‬‬ ‫ואלו דברים שבין שבועה דאורייתא ל ש ל דבריהם טי‬ ‫^‬ ‫שנתחייב ש ב ו ע ה דאורייתא ולא ר צ ה לישכע ב״ד יוררין‬ ‫לנכסיו ונותנין לתובע מ ה שתבע שכן הוא מ ש מ ע י ת התורה א ו‬ ‫י ש ב ע או ישלם ומי שנתחייב שבוע‪/‬זדבריהם אם הוא מ ה נ ש ב ע י פ‬ ‫ונפטרי׳ כגון ה נ ש ב ע י ׳ על ט ע נ ת ש מ א או שבדעת ה י ט ז ו ל א‬ ‫ר צ ח ל י ש ב ע תקנו חכמים שיהו מנדין אותו לי‪ .‬יום י״א כ א י ל א‬ ‫ת ב ע נ ה י ו מכין אותו מכי מרדי׳ ומתירין לו נידויו ואין יורדין‬ ‫לנכסיו ש ל א תקנו חכמים שישלם ׳‪ as‬ל א י ש ב ע א ל א י ש ב ע ומותר‬ ‫לקוראו עבריין אם ל א י ש ב ע שהי־י עובר ע ל דברי חכמים ‪,‬‬ ‫י ׳"א שמי שחייבוהו שבועה דרבנן שהוא ש ב ו ע ת ה מ ש נ ה‬ ‫כמקום ש א מ ר ו ש י ש ב ע ויטול ולא ר צ ה לישבע ו ק י ם ו ת פ ש‬ ‫ל א מ פ ק י ׳ מיניה כי ה־בי דגבי היםת ל א נחתינן לנכסיה א ל א‬ ‫בפינן ל י ה ל י ש ב ע מ ״ מ מכין אותו מכות מרדות כדכתיבנ׳ בסעיף‬ ‫הקודם ה״נ הכא ועייל בסו׳ סי׳ צייו םע־ף י״א ‪,‬‬ ‫ועוד י ש ביניהם שבועה דאורייתא אם הפכה ע ל שכנגדו‬ ‫ואמי לו ה ש ב ע וטול אין שומעי( לו דלאו כל הימנו א ם‬ ‫הלוה אינו רוצה ל י ש ב ע א ל א שאומרים ל נ ת ב ע התורה דטילת‬ ‫עליך שבועה או ה ש ב ע א ו ת ן לו וכן הדין בשבועת הדיינים אש‬ ‫הוא מן הנשבעין וגומלין בין ת פ ש בין ל א ת פ ש אע״פ ש ה י א‬ ‫מדבריהם אינו יכול להפכ׳ על ש כ נ ג ר ו ו ל י מ ׳ לו ה ש ב ע והפטר‬ ‫אם אינו רוצה שיכול לומר לו לא ת ק נ ו חכמים שתוכל להפבר‪.‬‬ ‫עלי א ל א ש ת ש ב ע אתה ותטול ואם ל א ת ר צ ה ל י ש ב ע אין ל ך‬ ‫עלי כלום ושבועת השותפין וכיוצא כ ה משבועת ה מ ש נ ה ש ב א ו ת‬ ‫ע ל הספק ל א שייך בהן לומר שיוכל להפכה ש ה ר י ; ה טוענו׳‬ ‫ט ע נ ת ספק ואיך י ש ב ע א ל א ישבע זה כתקנת חכמים או יפייסנו‬ ‫מיהו יש מי ש א ו ^ ר דאי טעון ה א י ל י ש ת כ ע לי ד ח ש י ד נ א ל י ח‬ ‫ב כ ך הדין עמו ר ה א ל א רמי עליה שבועה דלא יכיל לאישתבועי‬ ‫א ב ל יכול התובע לחוור ולומר איני ח פ ץ מ מ ך ר ק שבועת היםוז‬ ‫שהיא קלה י ו ת י כדי שגס ה ו א ל א י ה פ ך עליו ר ק שבועת הי&ת‬ ‫כ ד ר ך שיתבאר סעיף י״ב» ו ב ש א ר ש ב ו ע ה מ ר ב י י ה ם שהיא מן‬ ‫הנשבעין ונפטרין בגון שבועת היסת היתה התקנה מתח־יח‬ ‫ש י ו ג ל להפכ׳על ש כ נ ג ד ו ולומר איני רוצו! לישבע ש ה י י ה ת ו ר ׳‬ ‫פטרתני א ל א שתקנו חכמי התלמוד ש א י ש כ ע א נ י והייני מ י « ב ׳‬ ‫ע ל י ך ה ש ב ע אתה וטול אז מיקמינן הנתבע אדאוריית׳ופטרינן‬ ‫ליה מ ש ב ו ע ׳ ורמי;! השבועה ע ל התובע א ם ירצה ואש ל א ירצה‬ ‫י ל ך לו צמצאת א ו מ ר ש א ! שבועה מתהפכת א ל א ש ל ה י ם ׳‬ ‫בלבד ואף היסת אין מהפכי! א ל א כ ש א י ן כאן גלגול א צ ל‬ ‫ה נ ת ב ע א ב ל אם י ש כה גלגול אין מהפכין כדי שיוכל ל ג ל ג ל‬ ‫עליו ש ב ו ע ו ת אחרות כ מ ״ ש בע״ה ‪,‬‬ ‫אע״פ ש ה נ ש ב ע י ! ונוטלי! אינם יכולי׳ להפך ה ש ב ו ע ה ע ל‬ ‫‪y‬‬ ‫ו כ נ ג ד ן ש ל א מ ר ע ת ה נ ת ב ע א ם יאשר התובע אי א ‪ 6‬ש י‬ ‫בתקנה‬ ‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫הלכות שבועה‬

‫חושן המשפט‬

‫בתקנה זו עיחקנו לי דבמים לטובתי אלא הריני כשאר דהובעי׳‬ ‫וישבע לי הנחבע היםת שומעין לוי דרכי קיימא לן כל האומר אי‬ ‫איפשי בתקנת חכמי׳ שעשו לטובתי כגון זושומעין לו שאין זבין‬ ‫לאדם ?עצכרחו ואם אז יחזור הנתבע ויהפך השבועה על דתובע‬ ‫הרשות כידו כשאר מחוייבי שבועה ואם לא ירצה הלה לישבע‬ ‫ילך לו ונפטר הנתבע *‬ ‫ו עוד יש ביניהם דבשל תלדה אם היה הנתבע חשוד על‬ ‫ע‬ ‫השבועה שמג די נשבע ונוטל ובשל דבריהם אם היה‬ ‫הנתבע חשוד פטור בלא שבועה כמ׳יש בסי׳צ״ב בע׳יה וטעמא‬ ‫דבשל דבריהם לא מהפכינן על ש מ ג ת שישב׳ וימול הייגו משום‬ ‫דהא דבשלתורה מתדכינן אינו אלא תקנה שעשו חז״ל להחזיק‬ ‫שבועת התורה ובשבועה שיל דבריה• די‪,‬א גופא תקנתא היא ואי‬ ‫תה מהפכינן לה הויתקנתא לחקנתא ותקנתא‪-‬להקנתא לא עבתנן‬ ‫ואין להקשות א׳יכ שבועת היםת מיט יוכל להפכה דא היא גופא‬ ‫תקנת׳ היא דהתם לא מפכינן אלא מדעת הנתבע ואין זה תקנת׳‬ ‫לתקנתא כיון שהנתבע מתרצה ברצונו הטוב ויאמר השבע ימול‬ ‫אבלהכא איהוהמתקניגן שישבע התובע משוס *׳הנתבע הוא‬ ‫חשוד אין זה רצון הנתבע אלא על ברחו וכ׳ הקנו׳*״ב של נתבע‬ ‫לא עבדי נן אבל מ״מ אם רצה החובע להחת' כחס מחרים ואין‬ ‫מונעין אותו ואם הנשבע ונוטל השוד יתבאר לקמן בע״ה ועוד‬ ‫יש בעיה׳ דבשל תורה צריך גקיט׳ חפץ ובשל דבריה׳ א״צ נקיטת‬ ‫חפץ ותקגו הגאוני׳ שכל שבועת המשנה אפי׳ שהיא של דבריה׳‬ ‫תהיה בנקיטת חפץ כעין של תורה שהחמירו חכמים בתקנות כעין‬ ‫ש ל תורה וא״כ אק שבועה שאינה צריבה נקיטת חפץ א ל א‬ ‫שבלעת היכת דהקילובה כיון שאעה תהנת חכמי השטנה וכתב‬ ‫מורי מהרמ״אי ז״ל ואם בשבועה שצריכה נקיטת חפץ השביעוהו‬ ‫בלא נקיטת חפץ או‪.‬שפסקו בו בשבועת דיכת שישבע־ בנקיטת‬ ‫דפץ ולא רצה לישכע ושלם הוי טעוחיבדבר משנה וחוזר עכ״ל‬ ‫והאידנא נהגו הבל במדינות אלו להשביע אפיי׳ שבועת היםת‬ ‫בנקיט׳ חפץ אלאשעושין שיעור בממון שאם השבועה בממון‬ ‫מועט משביעין בלאנקיט׳ חפץ ובממון מרובה בנקיטת חפץ‬ ‫ואיזהנקראממון מדובה אומועטעושין קצבה כל מקום ומקום‬ ‫לפי רצונו נהרא נהרא ופשטיה ונ״ל שאין למחות בידם דהא‬ ‫דזינן שהדור פרוץ הוא ומקילין מאד בשבועת לכן יש לאיים‬ ‫הרבה ע?! הנשבע ואם תצין לאיים ביותר‪.‬פוסקין לו לישבע‬ ‫בנסיעת חפץ וגם בפתיחת האדון הקודש כדי שיראה הס״ת‬ ‫לפניו אולי יודה ולא ישבע ‪4‬‬ ‫• ף כפר הכל ונשבע היסת בלא נקיטת חפץ ואחייב חזר הלה‬ ‫והביא עדאח׳צדיך לישבע פעם אחרת שבועה דאוריית׳‬ ‫בנקיטת חפץ ובן אם נשבע שבועה דאורייתא להפטר ונודע‬ ‫אח׳׳כ שהיה חשוד ולא היה ראוי להאמינו על שבועתו אלא היו‬ ‫מהפבין על שבנגדו או שהיו מצריבין אותו לשלם אין שבלעתו‬ ‫כלום ופוסקי! לו דינו ׳מחדש ועייל סוף סימן צ״ב»‬ ‫לדאמרינן דשבועת התורה צריך נקיטת חפץ ילפינן מרךא‬ ‫דכתי׳שים נא ידך תחת ירכי ואשביעך ביי׳ אלקי השמים‬ ‫‪,‬״ו׳ שפי׳ שאמר לו אברהם לאליעזר שים נא ידך תחת ירכי ד״ל‬ ‫דאתפ&יה במילה בתורת חפצאמפני שהית׳ לו מצוה ראשונה‬ ‫לאיים עליו והשביעו בה׳אלהי השטים וגומר ומפני שלא היה‬ ‫להם ‪ %‬ו ה אחרת היו מחזיקים מצות מילה בתורת אנקוטי חפצא‬ ‫אבל אמ מנקיטין חפץ היותר חשוב שיש לנו והיא הס״ת וגותנין‬ ‫«ותו ליד הנשבע ולא שיאמר אני נשבע בספר תורה אלא שאוחז‬ ‫דס״ת בידו לאיים עליי ויאמר אני נשבע ביי׳ אלת ישראל כמי‬ ‫שאמר אגרהםשיםנא ידך תחת ירכי שהיא הכדלה ואתר כך‬ ‫השביעו בה׳ אלהי השמים ונו׳ ולא במילה בן הוא דינא בעיקר‬ ‫שבועה לכתחלה מיהו אם לא נתן בידו אלא תפילין א״צ לחזור‬ ‫ולהשביעו ות״ח שיודע חומרת השבועה מקילינן ליה ואף לכתחל׳‬ ‫א ״ צ לאחוז בידו אלא תפילין ויש מי שאומר דהי׳מ כשנשבע‬ ‫בפעם ראשונה אבל מכאן ואילך הרי הוא כשאי־ כל אדם ובס ת‬ ‫ד*א דאפי׳ בשאר כל אדם ס״ת שאמרו לאו דוקא אלא ה״ה‬ ‫שאד ספרים שיש בהם שמות דכולן ת ו חפצים של מצות כמו‬ ‫מילה דאברהם וייאשנוהגין כשמשביעין שבועות הדינין שמניתי‬ ‫הס״ת לפניו ומניח ית עליה אבל אינו נוטלו בזרועו וכבר כתבתן‬ ‫שאנו גוהגי! לאיים ג״כ ולהשביעו בפתיחת הארון וכשרוצין להחמיר‬ ‫עליו מאד צריך להגיח ירו ל ת י ד האתן על הס״ת וגשב׳ובן עושין‬ ‫בנשיעין‪ .‬על דבר גדול כגון מסים ושותפין וכ״ש בחיוב שבועת‬ ‫דאורייתא אבל בשאר שבועה כגון אשה שנשבעת על כתובתה‬ ‫נוהגים שנשבעת על ספר אחר *‬ ‫‪ fjj‬וצריך לישבע בשם או בא׳ מב ל הכינויים רבה׳ אלקי ישראל‬ ‫בתיבואלהי הלא כינוי ו צ ר ו ר לישבע מעומד כךי שישים‬ ‫‪1‬‬

‫״‬

‫כד‬

‫סימן‬

‫‪£‬ז‬

‫אל לבו פרד יי׳ וכינויו גאונו וכבודו ואם ישבע מיושב אינו חויזר‬ ‫וגשכע ות׳יחבין של תירה בין עלדבדידס כין על טענת ודאי‬ ‫כין עלטענ׳יכפקנשבע אפי׳לכתחלה במיושב דאימת שמים‬ ‫עליו בכל עת < ב׳ שנתעצמו לדין ונשבעו שלא יטענו אלא האמת‬ ‫ואח״ב נתחייב א'מהם שבועה לחבידו מתוך הטענות *"א שאינו‬ ‫נפטר בשבועה הראשנה לפי שהשבועה הראשוני בשעה שנשבע‬ ‫עדיין לא יצא דבר שקר מפיו ושבועה אחרונה שצריך לישבע‬ ‫שפרע או כיוצא בו על דבר שכבר נעשה ואם לא היה כמו שנשבע‬ ‫הרי הוא נשבע עכשיו לשקר ומוציא שבועת שקר מפיו וחמיד׳‬ ‫עליי טפי וי״א שאם נשבעו מתחלה בנקיטת חפץ וברין שבוע׳‬ ‫אין צריבין לחזור ולישבע אלא מאיימין עליו ומזכירק לו אותת‬ ‫שבוע׳ כדי לאיים לו בה ועייל סעיף ל״ד ‪4‬‬ ‫• ן סדר שבועת הדיינין בין היא של תור׳ בין היא של רבדיה׳‬ ‫בין על טענת ודאי בין על טענ׳ ספק כך היא הנשבע אוחז‬ ‫ס״ת או חפץ אחר בזרועו ועומד ונשבע בשם או ככינוי בשביעת‬ ‫או באלה מפיו או מפי הדיינים כיצד מפיו אומר חריני נשבע‬ ‫בשם ה׳ אלהי ישראל או הריני נשבע במי ששמי רתים אי במ•‬ ‫ששמי חנון שאיני חייב לזה כלום וכן אס אמר הרי הוא •ארור‬ ‫לה׳ אלהי ישראל או הוא ארור למי ששמו רחום או למי ששמו‬ ‫חנון אמ יש לזה אצלי כלום *כיצד מפי הדיינים שיאמת אנו‬ ‫טשביעין אות׳ ב ? מ אלקי ישראל או במי ששמו חנון אי במי‬ ‫ששמו רחום שאין לו לזה בידיך כלו׳ והוא עונה אמן או‬ ‫שיאמרו לו הרי פלוני בן פלוני ארור לה׳ אלקי ישראל אולמי‬ ‫ששמו חנון או למי ששמו רחום אם יש לפלוני אצלו ממון ולא‬ ‫יודה לו והוא עונה אמן י״א שצריכה להיות השבועה בפני מנין‬ ‫אנשים אי ביום הכניסה כדי לאיים עליו יותר ואין נוהנין כן «‬ ‫יףן להרמב״ם אף שבועת היסת צתב׳ שם או כינוי או שבועה‬ ‫או אלה ואין בינה לשבועת הדיינין אלא ששבועת היסת‬ ‫אינה בנקיטת חפץ ולא הודו לו שאר הפוסקים ואמרו בשבועת‬ ‫הימת אינה צריבה לא שם ולא כינוי אלא בשבועה סתם א נ‬ ‫בארור ולעיל סעיף י״ג כתבתי מנהגינו >‬ ‫י ט יי׳א שבדורות האחרונים בטלה שבוע׳ בשם לפי שעונשה‬ ‫גדול ונהגו להשביע בארור דארור בו שבועה כדילפינן‬ ‫מקרא לעיל*‬ ‫ך׳ משכיעיןאותו בבל לשון שהוא מבין כדי שיבין מה שהוא‬ ‫אומר וישים יראת ה׳ נגד פניו ולא ישבע ויאיימו עליו קודי‬ ‫שישביעוהו ואומרים לו הוי יודע שכל העולם ‪-‬נזדעזע בשעה‬ ‫שאמר הק׳יבה לא תשא את שם יי׳אלקיך לשוא ובכל עבירות‬ ‫שבתורה נא׳ בהן ונקה ובאן נא׳לא ינקה וכל העבירות שבתורת‬ ‫נפרעין ממנו לבדו וכאן ממנו וממשפחתו שנ׳ אלתתן את פיך‬ ‫לחטיא את בשרך ואין בשרו אלא קרובו שנ׳ ומבשרך אל‬ ‫התעלם ולא עוד אלא שגורם ליפר׳ משונאיה׳של ישראל שבל‬ ‫ישראל ערבים זה לזה וכל עבירו׳ שבתורה אם יש לו זכות‬ ‫חולין לו ב׳ או ג׳ דורו׳ וכאן נפרעין ממנו מיד שנ׳ והוצאתי‬ ‫נאם ה׳ צבאות• וגו׳ובאה אל בית הגנב ואל בית הנשבע בשמי‬ ‫לשקר ולנה בתיך ביתו והוצאתיה לאלתר משמע ובאה אל בית‬ ‫הגנב זה הגונב דעת הבריות שאין לו ממון אצלחבירו וטוענו‬ ‫ומשביעו ואל הנשבע בשמי לשקר כמשמעו ולא עוד אלא אפי>‬ ‫שקי‬ ‫אותן שבועת‬ ‫דברים שאין אש ומיס מכלין‬ ‫מבלה אותן שנ׳ ולנה בתוך ביתו וכלתו את עציו‬ ‫ואת אבניו * אס אמד איני נשבע פוטרין אותו מיד כדי של«‬ ‫יחזור ם ונותן מה שעוענו חבית ואם אומי התני נשבע וחבירו‬ ‫עומד ותובע העומד׳ שם אומרים זתלזה סות נא מעלאהלי‬ ‫האנשים הרשעים האלה ששניהם נקראו רשעים התובע כמו‬ ‫הנתבע דבתיב שבועת ה׳ תהיה בין שניהם בלומר עונש‬ ‫השבועה חלה על שניהם ששניהם נענשים בה הנתבע אם‬ ‫נשבע לשקר והתובע מפני שלא דקדק למסור ממונו ביד איש‬ ‫נאמן וגיס לבא לידי חילול השם וכל שבן אס הנשבע נשבע‬ ‫באמת שיש עונש השבועה על התובע המשביעו חנם והנשבע‬ ‫יש עליו הומר שבועה שהוצריך לישבע ואובדי׳ לו לא על דעתך‬ ‫אנו משביעי! אותך אלא על דעתעו ועל דעת ב״ד ואם נראר‪.‬‬ ‫לדין שיש בו צד רמאות יש לו לפרש בשבועתו כל צד רמאות‬ ‫שיש לחשוב בלבו ובן יש לדיין רשות להשביע בנקיטת חפץ‬ ‫כמקום שאינו צריך וכן לאיים עוד בדברי׳ אחרים אם יראה לג‬ ‫שיש צורך בדבר •‬ ‫ב א אין מאיימין אלא כשבועת הריינין שהיא ע״י טענת ודאי‬ ‫וכפירה בין שהיתה מן התורה בין שהית׳ מרבניהם שביון‬ ‫שזה טוען ודאי חוששין לדבריו שמא האמת אתו לכך מאיימין‬ ‫על הנתבע שלא ישבע אולי יחזור* בו ולא ישבע לשקר אבל על‬ ‫שועה‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫הלכות טוען ונטען‬

‫ש י י ע ה שנתחייב ב ה בטענת ספק בין של תורה בין של דבריהם‬ ‫וכן בשבועת היסת אפי׳ בטענת ‪.,‬ודאי אינו צריך איום ואע״פכן‬ ‫*ותבין הרייגימ לפצור בבעלי דינים אולי יחזרו בהם עד שלא‬ ‫תהיהשס שבועה כלל»‬ ‫כ ב כל מי שנתחייב שבועה כין של תורה בין של דבריהם‬ ‫אפילו היםת יש לו רשות להחרים םתם קודם שישבע לו‬ ‫על בלמי שטוען עליו דברי שאינו חייב בו כדי להשביעו חנם‬ ‫ויענה המשביע אמן •‬ ‫‪ 3x‬כל שבועה מהדין צריכה להיות בפני הלה שכננדו מפני!‬ ‫שזה שבנגת שטוענו ברי יודע האמ׳ אם ישבע כאמיתית או‬ ‫כשקר ושמא יתבייש טמנו ולא ישבע ואם רתובע בעצמו אינו‬ ‫יודע האמת אלא ע״פ העד א׳יצ לישבע בפני התובע אלא בפני העד‬ ‫שיודע בשקרו ושמא יתבייש ממנו ולא ישבע וכן יכול התובע‬ ‫להשביעו במקומו ובפני רבים כדי שיתבייש מהם ולא ישבע מיהו‬ ‫אם השביעוהו שלא בפניו או שלא בפני העד או שלא במקומו‬ ‫ושלא בפני רבים אם נשבע כתיקונו ועל דעת ב״ד נפטר דכיון‬ ‫שנשבע נשבעובן לכתחלה יכול התובע להשביעו במקום שנעשק‬ ‫שם העסק מפני שאיפשר שישנן שם בני אדם היודעים‬ ‫בדבר שמא לא ישבע שם מפני המשה מיהו אם אין‬ ‫עכשיו דרך לנתב׳ ללכת שם אינו יכול לכופו ללכת שם עכשיו‬ ‫עטו לישבע שס אבל אם יחצ׳התובע שלא להשביעו עכשיו הרשו׳‬ ‫בידו ויכול להמתין עד שיבר'שם ואז צריך לישכעשס ולא יוכל‬ ‫לומר לא אשבע אלא בעירי‬ ‫ב ף הטוען את חבירו טענות הרבה ונתחיי׳ שבוע׳ על‪9‬ל טענה‬ ‫אין משביעי! אלתו אלא שבועה אחת על הבל נתי״זיי׳ שתו‬ ‫שבועות על •שתי טענות אחת קלה ואחת חמור׳ ׳משביעי! אותו‬ ‫בחמורה ומגלגלי! בה השאר מי שטוען על חבית שהוא חייב לו‬ ‫ואומר שיש לו עוד תביעית אחתת עליו שאינו תצה לתובעו עתה‬ ‫אומת׳ לו שיטעין עליו הכל ביחד וישבע לך אחת על כולן ואם‬ ‫אינו רוצת והנתבע אומר שאינו חייב לו כלום נשבע ונפטר ממנו‬ ‫מכל תביעות שהיו לו עליו עד אותו היום עכי׳ל מורי ז״ל כלו׳ ואם‬ ‫יתבענו אח״כ בדבר שאמר שהיה חייב לו קורס שבוע׳ זי והוא‬ ‫יכפור לא יצטרך לישבע שכבר נפטי־ כשבועה זו *‬ ‫כה כל הטוען לחבית טענה שאפי׳ אם הודה לא היה מתחייב‬ ‫ממון אע״פ שכפר אין מחייבי! איתו היסת כיצר אמ״ת ליתן‬ ‫לי מנה והוא משיבלהד״ם אין משבעיןאותו לא היסת ולא חרם‬ ‫שהרי אף אס הודה אינו חייב לו כלו׳ שיבול לחזור בו ובן אם אין לו‬ ‫לשלי מה שתובעין אותו והוא כופר אין משמעין אותו דלמה‬ ‫נשביענו שהרי אף אם תדה אין לו לשלם וכן אם טוענו אתה קללת‬ ‫אותי אתה תצאת שם רע עלי וזה טוען להד״ס אין משביעין אותו‬ ‫ןאין שתרימין על זה וכל כיוצא בזה שלא נתקנה שבועת היסת‬ ‫אלא על תביעות ממון וי״א שטחתמין על זה כיון שאם יתברר‬ ‫שהוא אמת קונםין אותו כת שלא יזלזלו בני אדם בכבוד חביתה׳‬ ‫ה׳׳לתביעת ממון *תטועןעל חבית גזלתני או גנבת ממני‪.‬והוא‬ ‫צופר אע״פ שלפי טענ׳ התובע פסול לישכע הוא אפייה גשב׳לו‬ ‫שאין כווגתי לפוסלו אלא תובע ממגו וחייב לישבע ודוקא‬ ‫שתובעו ממון ואין עיקר תביעתו אלא משוס ממון דתשיד ארס‬ ‫אממונ׳ ואיגו תשירי אשבועת׳ אבל אם עיקר התביעה משו' האיםו׳‬ ‫אין משביעי! אותו שלא עשה האי&ור דבל ישי־אל בחזקת כשרות‬ ‫הן ולא גחשרו שעשה האיסור בת להשביעו ועוד שאם ת א‬ ‫חשוד שעשה איסור גם הוא חשוד על השבועה והיאך נשביענו‬ ‫וכן אשת שתובע׳ אי שנדר לה באתננה והוא כופר חיי׳ לישבע‬ ‫שעיקר התביעה הלא הממון *‬ ‫ב ן טענו שעשה לו רבד ^אינו חייב עליו אלא קנס אין‪ .‬זה‬ ‫תביעית ממון ואינו נשבע תסת שדדי אדיו הודה היה פטור‬ ‫רקי׳׳ל מודה בקנס פטור אבל אס טענו שהעמידו ברין על הקים‬ ‫והכיא עדים עליו בב״ד וחיעוהו בית דין לשלם והלה אומר‬ ‫להד״ם הרי זה תביעות ממון וצריך לישבע תמת *‬ ‫ב ן מי שנתחייב שבועה בב״ד ויצא מב״ד ואתר זמן תכעו‬ ‫חבית שישכע •לו שבועה זו ש*סקו עליו ואמר כבי־ נשבעתי‬ ‫אם הוא מהנשבעץ ונפטרין נאמן ואין משביעי! אותו שבועת‬ ‫היסת דלא לתקנה שבועודתשת אלא על תביע׳ ממון * ואם‬ ‫התרו ב ו לא תשכע אלא בפני ערים צתךלישבע שנית ןאס‬ ‫עדים מעידים שלא נשבע באותו יום שאומי שנשבע בו כגון‬ ‫*!אומתם שלא זזה ידם מתוך ידוהותזק בפדן לאותה שבועה‬ ‫ואינו‪ ,‬נאמן לומר נשבעתי אח״כמית בזמן הזה שנוהגין לישבע‬ ‫כבית הכנסת ובפני השמש או ערים אינו נאמן לושר שנשבע‬ ‫עד שיביא ראייה לדבריו‬ ‫בךן נשבע ה י ס ת ואח״כ ה ו ר ה מעצמו במקצת אם דרך ת ^ ו ב ה‬ ‫‪t‬‬

‫‪s‬‬

‫מד‬

‫‪ p o‬פז‬

‫תרה שמתחרט על מה שנשבע לשקר מוז שמודח משלט‬ ‫ומהשא׳ כבר נפטר בשבועתו הראשוני אע״פ שהוא בעצמי‬ ‫מודה שנשבע שבועי זו לשקד ביון שמודה דדך תשובה הל‬ ‫מקצת מחזקינן ליה עעלהשאר באשת נשבע ואס הודה שלא‬ ‫על דרך תשובה כיון שמעצמו מורה ששבועתו היתה לשקר‬ ‫אין באותה שמעה ממש וכאילו לא נשבע דמי לפיכך מה שמודה‬ ‫משלם ונשבע פעם שנית על השאר ולא נפסלע״פ עצמו לדונו‬ ‫בחשוד על השבועה ויהאשבנגדו נשבע ונוטל שאין אדם משיט‬ ‫עצמו רשע כג״ל לפרש לישנא לגאון ומה שכתב כאן הב״י‬ ‫נ׳יל דאינו נכון שאם כדבריו אין חלוק בין הודה על דרך‬ ‫השובה להודה שלא על דרך תשובה ומה היה צריך הגאון‬ ‫לחלק ביגיהם לא היה לו לומר אלא כין הודה על דרך תשוסז‬ ‫כין הודה שלא על דרך תשובה נפטר מהשאר שאינו נפסל‬ ‫מהשבועה ע״פ עצמו וביית מה יועיל שנשבע פעם שנית אם‬ ‫בבר נשבע לשקר נם עכשיו ישבע לשקר י״ל שכוונת הנאון‬ ‫לומי־ שמאיימין עליו ביותרב״עם שנית דשמא משום שלא‬ ‫איימו עליו הרבה בפעם ראשון לא חם לישבע לשקי ועכשיו‬ ‫כשיאיימו עליז הרבהקא ישגע וישלב׳ נ'ל «‬ ‫ב ט מי שכפר בכל ועד א׳ מכחישו ונשבע להכחיש העד ואחייב‬ ‫הביא התובע עוד עד א׳ מצרף עם הראשון ומשלם לו זה‬ ‫הממון אע ׳פ שנשבע עליו ולא אמרי׳ קנאו זה בשבועתו מהכתיב‬ ‫ולקח בעליו ולא ישלם שיש מפרשין אותו כיון שלקחו בעליו‬ ‫השבועה מזה שוב לא ישלם אפי׳ באו עדים אח״כ ראנןמפקינן‬ ‫הך קרא לדרשאאחרינא לכל הנשבעין שבתתה גשבעיןולא‬ ‫משלמין הוא דאתא כמ״ש בע״ה סי׳ פייט סעיף א׳ ןלא עור‬ ‫אלא שנעשה עוד חשוד מיד ע*‪ £‬ב‪/‬עדים *‬ ‫ל וביון שאין השבועה קנה לו הממון אע״פ שנשבע הנתבע‬ ‫ונפטר על פיב״ד אם תפש התובע אחר כך משל הנתבע‬ ‫בלא עדים וטוען שתופש איתו על אותה התביעה שנשבע לנ‬ ‫עליה מפני שלא נשבע לו באמת הדין עם התופש ונאמן במג*‬ ‫שלא תפשתי משלך בלום כיון שאין לו עדים ונשבע היסת‬ ‫ונפטר ואצ״ל שאם הביא התובע ערים אחר שנשבע בין שבוע׳‬ ‫דאורייתא בין שבועת היסת שמוציאין מידו ונותגין לזה וגעשה‬ ‫עוד תשיר על פי עדים‬ ‫ל א טען שיש לו אצלו חוב בקנין או בשטר ואבר והוא אוסר‬ ‫פרעתי או איני חייב לך כלום ונשבע ואח״ב באו עדי‬ ‫הקנין או שהוציא השטר ונתקיים ה״ז משלם אחר שישבע המלות‬ ‫שחייב לו מ״מ אין זה נעשה חשוד על שבועת• שהרי לא‬ ‫העידו שלא פרע ולא טען הנתבע להד״ם ויבול להיות שמה‬ ‫שאמר איני חייב לך כלום רצה לומ״ גם כן שלוה ופרע אלא‬ ‫דמהימנינן למלות על שבועתו משום דאכדינן ללוה אם פרעת‬ ‫למה לא אמרת שיתן לך שובר על השטר אי על הקנין אתת‬ ‫הוא דאפסידת אנפשך ואם יש נאמנות בשטר אל בקנין נוטל‬ ‫המלוה כלא שבועה‬ ‫ל ב ראובן הוציא פסק דין על יורשי שמעון שאביהם נתחייב‬ ‫לו בב״ד שבועה ואמי ש־יא נשבע היורשים אינם צייכיס‬ ‫לישבע כלום שאין ארס מוריש שבועה לבניו מ״מ יבול ראובן‬ ‫להחלים סתם במעמד הץרשי• שכל מי שיודע בממון זה אם‬ ‫הוא פרוע שיודה ״‬ ‫אין לדיין להשביע היכא‪.‬דאיכא למיחש שיתברר הדבר‬ ‫דגנאי הוא לב״ר שישבעו ואח״ב יתברר שהשביעו‬ ‫לשקר ומוטב שימתין עד שיתברר הדבר‪.‬ואם אין התובע‬ ‫רוצה להמתין יבטל כל העדי׳ שיש לו על זה העני! ולא יביאם‬ ‫אח״ב‪-‬לפוסלו‬ ‫ל ד התוקע כפו לחבית לא נפטר משבועה בד״א שתקע לו כפו‬ ‫לפתע לו מה שחייב לו ואח״ב אמר שפרעו צי*יך לישבע‬ ‫לו שפרעו ולא אמת אמנחשדנו שלא פי־עו ולבך נשביע אותו‬ ‫הרי אנו חושדין אותי שעבר על תקיעת כפו ותקיעת כף הי־י‬ ‫הוא כשבועה וא״ב הוא חשוד על ממון זה שישבע לשקר עליו‬ ‫דשבועהזוחמיר׳ ליה עב;‪ vi‬שיוציא שביעת שקר מפיו אמ ‪vh‬‬ ‫פרעו והוא ישבע שפרעו מה שלא היה כן כשנתן לו התקיע׳ עף‬ ‫שיפרע לו ובדכתבינן טעמא לעיל סעיף י״ו לפי׳ כלן שחייב ‪*b‬‬ ‫לפתע זה הממון בלאו הכי אפי׳ אם לא נתן לו התקיעת כף‬ ‫הראשוני שהרי חייב הוא לו ועכשיו שאומר שפייעו אינו חשוד‬ ‫אלא אממונא שתצה להחזיק בו שלא כדין יחייב לישבע עעועת‬ ‫היסת שנתקנה על זה אב־ אם טענו שנתן לו ו*ךע׳ כפו ליתן לו‬ ‫מתנה והוא כופ^ פטור מן השבועה שביון שא?ו חייב לו ממון זוזי‬ ‫אלא ע״י שתקע ^וכפו שצ״יך לקיימו יאס לא תקע לו כפו לא‬ ‫היה צריך לקיימו ואס נשביענו צתבין אנו ל־זשביעו שלא תקע‬ ‫י‬

‫‪4‬‬

‫‪1‬‬

‫י‬

‫‪1‬‬

‫לו‬

‫חושן המשפט‬

‫הלכות טוען ונטען‬

‫לו כפו וה׳י׳ל שבועה על שבועה ועל זה לא ניתקנה שבוע׳ שאם‬ ‫היא חשוד שעובי על תקיעת בף חשוד גם אשבוע׳ זו ולמח‬ ‫ג׳‪$‬זכיענו מ״מ יזהירו אותו הב״ד על שבועתו ‪ 4‬ובן הדין אם טענו‬ ‫שנשבע לו שבועה לתת לו איזה דבר וזה אומי שמחל לו או שהיה‬ ‫על תנאי כך וכך או שנת; לו תקיעת כף על תנאי בך ובך ולא‬ ‫נתקיים התנאי נאמן במגו שהיה יכול לכפו׳ השבלע׳ או‬ ‫התקיעת כף מכל ובל ‪,‬‬ ‫אי! נשבעין תסת על תביעת ממון שלטובת הנאה אפיי׳‬ ‫לה‬ ‫לגז״ד טובת הגאה ממו; הוא כיון שאין בו ממש לא מיקרי‬ ‫ממון לשבע עליו כיצד כגון אמ תבעו חבית שיחד׳ לו ממון של‬ ‫צדקה שהפקיד אצלו והוא יחלקם לעניים וזה משיב‪,‬שבבר החזיר׳‬ ‫לי פטור בלא שבוע׳ שהרי אין לתובע זה בממון זה אלא טובת‬ ‫תאה‪ .‬שיחלקם לעניים ונ״ל דה״ה נמי אם משיב לו כבר חלקתי׳‬ ‫אני לעגיים שאין צריך לישבע שגם בזה אין לו עליו תביעה אלא‬ ‫על טובת הגאה נ״ל וטענת שכר שדכנות וכה׳יג ממון הלא וצריך‬ ‫לישבע עליה ‪4‬‬ ‫לן שנים או שלשה שיש להם תביעה אחת על אחר ונשבע‬ ‫לאחר מהם פטור מהאחרים ג״ב דשכיעה של כולם שות‬ ‫היא והוא בבד נשבע ונפטר ובן אחד שיש לו תביעה אחת על‬ ‫שניבאו על שלש׳ נשבע אחר מהם איזה שירצ׳ התובע והאחת׳‬ ‫עומדים אצלו ועונין אמן על שבועת האחדונפטתן ואין צריכין‬ ‫כולם להוציא השבוע׳ מפיהם כת שלא להרבות בשבועו׳ שאינן‬ ‫צריכות רעונה אמן כמוציא שביעה מפיו דכתיב ואמרה האשה‬ ‫אמן נ״ל‬ ‫אח״זללא ימסרו ב״ד שבועה למי שהוא ר ץ אחר שבועה‬ ‫לן‬ ‫שכיון שהוא ר ץ אחריה חוששין שמא מור׳ לו היתר בה ‪4‬‬ ‫אם נראה לדיינים שהטענה‪.‬של התובע מרומה אין להשבי׳‬ ‫לןן‬ ‫לנתבע רק משמתין על מי שחייב ואינו מור׳ וכן אם‬ ‫נראה לו שהטענה גרוע אין משביעי! היסת במקום דליכא‬ ‫דררא דממונא ‪4‬‬ ‫יש מי שאומר שהמזכיר שם שמים לבטלה חשוד הוא על‬ ‫לט‬ ‫השבועה ושכנגדו נשבע ונוטל *‬ ‫‪k‬‬

‫פח‬

‫ח ן כפירה והודאה ושתהא ממין‬ ‫ובו ל׳יג סעיפים‪:‬‬

‫הטענה‬

‫כתיב כי יתן איש אל רעהו;כסף או כלים לשמור וגומר והאי‬ ‫א‬ ‫כסף פירושו לפחות מעה כסף שאי אתה מוצא כסף מוזכר‬ ‫בתורה פחות ממעה שהלא גרה כדמתרגמינן עשרים גרה עשת׳‬ ‫מעיןלפיכ׳ אמרו חז״ל שאין כסף זה פחו׳ ממעה ומדהוקשכסף‬ ‫זה לכלים דבתיב בסף או כלים אחז״ל שהוא דומיא דבלים מה‬ ‫בלים שנים דמיעוט רבים שנים אף כסף האמור כאן ר״ל שנים‬ ‫וכתיב בתך פרשתאנאשר יאמר כי הוא זה דשמעעןמעיה דטיירי‬ ‫במודה מקצת הטענה ועליה קאי הפרשה שאחריה שבועת ה׳‬ ‫חתה בין שניהם וש״מדמודה מקצת הטענה ישבע מן התורה‬ ‫ומשמע כי הוא זה שיודה בדבר מה‪-‬שיאמר עליו זה הוא שנתת‬ ‫לי ועל כרחך הוא לפחות דבר ששלה פרלטה דפחות מפרוטה‬ ‫קיימא לן הלכה למשה מסיני ־דמן התורה לא נחשב לכלום ואיני‬ ‫גופל לומ׳ עליו כי תא זה שהרי אינו כלום והמות׳ הוא הכסף המוזכר‬ ‫כתחלת הפרשה דהיינו שני מעין הוא כופר בו ואז שבועת ה׳‬ ‫תהיה בין שניהם לפיכך אח״זל שאין מודה מקצת הטענ׳ חייב‬ ‫לישבע עד שיודה לפחות בפרוטה ותהיה הכפירה לפחו׳ שגי מעי!‬ ‫כסף והיינו שאינו חייב שבוע׳ מן התור׳ עד שיתבענו שני מעין‬ ‫ופרוטה והוא מודה בפרוטה וכופר בשני מעין אבל אם תבעו‬ ‫שני מעין ופרוטה והוא מודה לו בשתי פרוטו׳ כיון שאין הכפירה‬ ‫שני מעין פטו׳ משבועה ובן אם הודה בחצי פרוטה לא מיקרי כי‬ ‫הוא זה ופטור משבועה אע״פ שהכפיי־׳ היא שני מעי! כיון שאי[‬ ‫בתדאה פרוטה ״ שיעור הפרוטה משקל חצי שעורה של כסף‬ ‫נקי ושיעור שני מעין משקל ל״ב שעורים כסף נקי ‪4‬‬ ‫‪ 2‬ובכל מקום שאמרה תוייה כסף לאו דוקא כסף ממש אלא ה״ה‬ ‫שוהכםףכדאנדינן בעלמא כסןמ ישיב לבעליו לרבו׳ שוה‬ ‫כסף בבםף והוא בנין ‪.‬אב לבל התירה לפיכך הכא נמי אם לא‬ ‫תבעו כסףתקא אלא מיני פיתת או סחורו׳ והודה לו מקצ׳‬ ‫שמין הכפירה יההודאי־ אס יש בכפירה שני מעין ובהודאה‬ ‫פרוטה אחת חייב ‪4‬‬ ‫‪ j‬ומדפרטהדתורהכליפ בפני עצמן והוציאם מכלל כםףושוה‬ ‫כסף ש״מ דבכליב׳לא בעינן תקא הודאה פרוטה והכפירה‬ ‫ב* מעיז אלא בתביעת הכלים אפי תדאי והכפירה בכל שהוא‬ ‫חייב ‪*.‬אין לומי דלעולם אפילו בכלים בעינן ההודא׳ פרוטה‬ ‫והכפירה שני מעין במו בשאר שוה בסף והא דכתגה התורה‬ ‫‪1‬‬

‫סימן‬

‫פז פח‬

‫בלים בפגי עצמן משו׳ ההיקש דאיצטתך לאשמועינן מד‪ .‬כלייין‬ ‫שנים אף בסף שנים‪,‬דא״כ כי יוזן איש אל רעהו כספים לשמור‬ ‫מבעי ליה למכתב ולא בעי בלים ואנאאמינא מה בספים שנים‬ ‫ודבר חשוב אף בלשנים ודבר חשוב בלים למה יצאו אלא לומר‬ ‫לך דבכלים חייב אפי׳ בכל שהן לפיכך את תבעו שני בלים‬ ‫והודה לו באחד מהן א״צ שיעור אלא אפי׳ היו י׳ מחטי!‬ ‫בפרוטה ותבעו שתים והודה לו בא׳ מהן חייב ואע׳׳ג דאמריב‬ ‫נמי בגמרא ואקושינן כלים לכסף ואמרינן מולכסף דבר חשוב‬ ‫אף בלים בעינן דוקא דבר חשוב י״ל דלא אתי למעוטי אלא‬ ‫דבר פחות מאד כגון שברי מחטי; וכיוצא בהן דברים שאינן‬ ‫חשובין כלל ‪ 4‬תבעו כסף ובלי׳ הודה בכלים וכפר בכסף הוידינא‬ ‫בדין הודאת פרוטה וכפירת בסף דהיינו אם יש בכפירה שני מעין‬ ‫חייב אע״פ שאין בהודאה פרוטה כיון שהוא כלי ואס אין בכפירה‬ ‫שני מעין פטור וכן אס הודה בכסף וכפר בכלים הוי דינא כדין‬ ‫הודאת כסף וספירת כספים דהיינו אם יש בהודאה פרוטה חייב‬ ‫אע״פ שאי! בכפירה שני מעין דכיון שהכפירה כלי חייב אפי׳‬ ‫בבל שהוא *‬ ‫ף והא דבעינן כפירת שני מעין דוקא במודה במקצת דכתיב‬ ‫כיה קרא כדאמרן אבל בכופ** בכל ועד אחד מבחישו‬ ‫שתיבתו ג׳יב התורה לישבע כדאמרינן לעיל סי׳ פ״ז סעיף א׳‬ ‫אפי׳ לא כפר אלא בפרוטה חייב לישבע דעשת׳ התורה עד‬ ‫א׳ לחייבו שבועה כשני עדים לחייבו ממון שבכל מקום ששנים‬ ‫מחייבי; אותו ממון ער אחיי מחייבו שבועה והואיל ראם היו‬ ‫שנים שעידין על פרוטה היו מחייבין אותו ממון לפרוע דהא שוה‬ ‫פרוטה ממונא הוא עד א׳ מחייבו שבועה ‪4‬‬ ‫ך‪ ,‬שבועת השומרים י״א שג״כ אינה צריכה כפירות שתי קסף‬ ‫אלא אפי׳ הפקיד אצלו פרוטה או שוה פרוטה וטען שאבדה‬ ‫נשבע משום דם״ל דכען דעקרינן קרא דבי הוא זה וגו׳דבתיב‬ ‫בפד׳ שומרי׳ ואוקמינן ליה אמלוה ולא אשומרים דאמרינן‬ ‫עימב פרשיוא כתיב כאן וקאי פסוק דכי הואזהאפרשת ראם‬ ‫כסף תלווה וגו׳ ולא אפרשת זודבתיבבהשהיא פרשת שומרים‬ ‫ה״נ קרא דכתיב כסף או כלים דילפינן מיניה דבעיגן שתי כסף‬ ‫אע״ג דכתיב גבי שומרים עקרינן ליה משומרים ואוקמינן ליה‬ ‫אמלוה*ואמתנן עירוב פרשיות יכתיב באן אבל השומר חייב‬ ‫שבועה אפי׳ בפחות משתי ככף והוא שיהא בו שוה פרוטה דאילו‬ ‫פחות משוה פרוטה אינו נקרא ממון ואין ב״ד נזקקין לו דקים‬ ‫לן דישראל מחלי אהדדי דבר שהוא פחות משוה פרוטה וי״א‬ ‫דבשבועת שומרים נמי בעינן שתי כסף דאע״נ דדךשינןלקרא‬ ‫אמלו׳מ״מ לא עקרינן ליה ממקומו לגמרי דהא עיקר קרא דבסף‬ ‫או כלים בשומרים ת א דבתיב •ואמתנן נמי גבי שומתןן מה‬ ‫בלים שנים אף כסף שני׳ דהיינו שני מעין ולא בפחות וכן פסוק‬ ‫דכי הואזהאעי׳ג דדרשינןליהנמי אמלוה דהיינו אפרשהדאם‬ ‫בסף תלוה מ״מ לא עקרינן ליה ממקומו לגמרי אלא קי״ל דשומר‬ ‫פקדון ג״ב אינו חייב שבועה מן התורה אלא כמודה מקצת‬ ‫אבל כופר בכל פטור משבועה מןהתורהוכתב מורי מהרמא^י‬ ‫י‬

‫ז״ל וכן ג״לעיקר ‪1‬‬ ‫ל ושבועי תסת כיוןדלא תקנוה אלא כדי להציל עני מגוזע‬ ‫ודאי תקנו אותה בכל דבר אפילו בפחות ׳משני מעין והוא‬ ‫שיהא בה שוה פרוטה דאית ביה משום נזילה דאילו בפחות אין‬ ‫בו משום נזילה רמחליעליה ואין ב״ד נזקקין בה *‬ ‫ן מדכתיב אשר יאמר בי הוא זה תרי מיעוטי תא וזה משמע‬ ‫דוקא כלומר אינו חייב שבלעה אלא בשיטעון כך כמו שתא‬ ‫משמעות הפרש׳ דהיינו שזה טוענו שנתן לו לשמור או בהלואה‬ ‫כסף או בלים והוא משיבו על טענתו בהודאת מקצתה ואומר דבר‬ ‫זה מן הטענה הוא מה שנתת'לי והשאר לא נתת לי והיונו שהודא׳‬ ‫היא ממין הטענה לפיכך אמרו ז״ל שאין מודה מקצת הטענת‬ ‫חייב לישבע עד שיודה ממין הטענה כיצר תבעו כור חטים ותר׳‬ ‫לובלתך שעורים או שטענו כור תבואה והוד׳בלתך קטנית פטור‬ ‫שההודאה אינה ממין‪ .‬הטענה דשעורין לאו חטי! הן וקטנית לאו‬ ‫בכלל תבואה הן לפיכך פמוידתלמה שטענו לא הודה לו כלום‬ ‫וה״ל גביה במו כופר ככל ועל מה שהודה לו א מענו ושמא זה‬ ‫מחל לו עליו ואגן למה גתדייבו שביעה אבל אם תבעו בכור‬ ‫פימת והודה לו בלתך קטנית חייב שהקטגית בכלל פירו׳ הן וכן‬ ‫אפ תבעו כור תבואה והודה לו בלתך שעורין חייב שהשעותן‬ ‫בכלל תבועההן וכן בל חמשת המעין בכי־לתבואה‪,‬הן ‪4‬‬ ‫ךן וכן אם לא תבעו בדביי מסוייסאלא א״ל שוה מנה יש לי‬ ‫בידך מכל מה שיודה לו חשיב שפיר ממין הטענה שכל‬ ‫דבר הוא בכלל שוה כסף אבל אם תבע־ מנה מדבר מסויים‬ ‫והודה לו כשוה חצי מנה לא חשיב הודאל ממין הטענה דשות‬ ‫לאו דבר מסרים וכיון דאית‪.‬מעין האי דבר מסרים בתקא אית‬ ‫לי‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫הלבות שבועה‬

‫לי גבר וזה אומר בשוה כך איתלך גבאי היק אין לך ביו־יי‬ ‫בלום בל־ףקא אלא אני חייב זה שאתה אומר או שוויו ואתן לך וחייל‬ ‫נזה שטענו לא הורה לו ומה שהודה לו לא טענו לפיכך פטור‬ ‫‪ Q‬תבעו דינר כסף אתה חייב לי או דינ‪ -‬זהב אתה חייב לי‬ ‫הוה ליה כאלו תבעו שוה דינר כסף או שוה דיני זהב‬ ‫שכן דרך האדם לשום כל דבר במטבע וכל שיורה לוזה חשיב‬ ‫ממין הטענה וחייב לדוקא כשתבעו במטבע היוצא בהוצאה‬ ‫בהא אמתנן בסתמאשוה תנה קאמר שבן ארם עשוי לשום כל‬ ‫דבר במטבע תוצא אבל אם תבעו לימר׳ ןדב או מטבע שנפסל‬ ‫ואינו יוצא בהוצאה לא חשיב כאלו תבעו שוה‪ ,‬ובן אפ תבעו‬ ‫דינר זהב זהוב ר‪-‬ל דינר זהב טבוע יש לי כירך אע״פ שיוצא‬ ‫ונהוצא׳ לא חשיב כאלו תבעו שוה דע‪ -‬אלא דינר דווקא שאין‬ ‫אדם עשוי לשום שאר דברים בדינר זהב זהוב ואפילו הודה‬

‫במטבע של חצי דינר לא חשיב ממי! הטענה ופטור ‪4‬‬ ‫‪ %‬והא דאמרינן שאם תבעל דינר בסף או דינר זהב הוי כאילו‬ ‫תבעו שוה דינר^כסף או שות דינר זהב י״א דה״מ דוקא‬ ‫כשתבעו במלוה אבל בפקהן תקא קאמר דינר כסף או תגר‬ ‫זהב רמה שהפקיד אצלו הוא חוזר ותובע‪ .‬ממנו ותקא קאנזי ‪4‬‬ ‫ויש מי שחולק לאומר שדין הפקתן שלה לתן מלוה דאמ‪-‬ינן‬ ‫דסתמא דמילתא כל מי שתובע את חבית הוא טוען טענה‬ ‫מעולה שיכול לטעון בענק שיתחייב בו הנתבע שתעה ובבל‬ ‫אמרנו שהתובע שיה אפילו משיב הנתבע רוקא חייב שבועה‬ ‫לפיכך אמרינן נמי זה המפקיד וראי שוה קאמר בדי שיתחייב‬ ‫הנת‪!:‬ע שבועה ‪4‬‬ ‫י א תבעו מנה דגתם שמטבע פלונית‪-‬והשיב אין לך בידי אלא‬ ‫חמשים ממטבע אח‪-‬לא חשיב ממין הטענה אלא אם כן‬ ‫יאמ‪-‬לן נתתי לך דינר זהב להחליפו לי במטבעות אלוותיבע‬ ‫אותש המטבעות והוא אומ‪ -‬נתתים לך חוץ ממטבע פלוני'‬ ‫שנשא‪-‬תי חייב לך מהם בגון זה הוי ממין הטענ׳ אבל בעני[‬ ‫אחר לא מחייב אפילו תובעי דינר זהב זהוב ותרה לו במטבע‬ ‫של חצי דינר זהב ואין צ״ל תבעו דיניי או ליטי׳ זהב להודה‬ ‫כסף שוה חצי דינר זהב שהלא פטור ‪4‬‬ ‫* ב תבעו שני דבלים כנין חטין ושעויי; והודה לו באחד מהן‬ ‫ה‪-‬יזו ג״כ חשובה היראה ממין הטענה וחייב לתתלו מת‬ ‫שהוד׳ לו ונשבע על השאל אבל אם תבעו חטין והוד׳ לו בשעורין‬ ‫גשבע תש׳ על החטין לפטור אף מדמי שעותן הבי מסיק בגמר׳‬ ‫ויש מי שאומ׳ הטעם דכיון דתובעו חטי! ולא שעורק ולפי דברי‬ ‫התיבע והודאות הנתבע אמדינן ודאי יש לו אצלו שניה׳ ואמרינן‬ ‫כיון שאינו תובעו אלא חטי! ודאי מחל לו על השעו‪-‬ים ולפיכך‬ ‫אפי׳>;ם יביא ערים על השעורים פטור ואפי׳ הנתבע עצמו שיודע‬ ‫שחייב לו השעורי׳ פטור לשל׳ לו השעות׳ דהא מחל לו בפנינו‬ ‫ועייל סי׳ ע״ה סעיף י״א ויש מי שאומר דדוקא כשאייל הלויתיך‬ ‫דויטין ביום פלוני ובשעה פלונית והלה אומר באותו פעם שעורים‬ ‫היו שהלויתני אז הוא פטור תדאי מחל לו דאם איתא דלא מחל‬ ‫ליה היה טוען אותו בעד שניהם כיו! דבבת אחת הלוהו אבל אם‬ ‫אינו טוען• כן בודאי חייב לשלם לו השעות׳ שמודה בהן‬ ‫שכשאדם תובע לחבית בתביעה אחת לא‪.‬אמרינן מפני יזה‬ ‫שמחל לו על עאד התביעות אלא דוקא בכה״ג שהלוהו בפעם‬ ‫אחת ב׳ דברים ותובעי בעדאח׳אמיינן ודא מחל לו על השגי‬ ‫מיהו אם תפש התובע דמי השעות׳ לא מפקינן מיניה כיון שהוא‬ ‫מוחזק שיכול לומר לו ברי לי שלא מחלתי אלא שלא רציתי‬ ‫לתובעו עכשיו בעדם * וי״א תקא אם תפש קורם שתבעו‬ ‫כרין אז מהניא ליה תפישת ולא אמת׳ התפישה היתהמחמת‬ ‫החטין אפי׳ יש עדים שתפש ואין כאן מגו דכילן שהטעם שפטור‬ ‫מן השעורים הוא משום שהודה לו שאין בידו שעולים מפני‬ ‫שמחל לו עליהם וכיון שת‪5‬ש לא חשיב כהודאת מחילה שכול‬ ‫לומ׳ לו מה שלא תבעתי שעורים לא מפני שמחלתי רק מפני‬ ‫שהייתי מוחזק בהס אבל אם תפש אחר שהורה לו שוב לא‬ ‫מהני׳ תפיש׳ רכיון שכבר הודה שאין לי כידו שעורים היאך‬ ‫תיהני ליה תפישה אחייב וכתב מורי מה‪-‬מא״י ז״ל וכן עיקר‬ ‫ותא שת*ש בעדים אבל אי לא תפש בעדים לא מפקינן מיניה‬ ‫דאע״ג שאינו יכול להחזיק במה שתפש בעד השעתים דאגן‬ ‫םהדי דמחל לו כיון שלא תבעו וח״ל מגו במקום ערים מכל‬ ‫מקום יכול להחזיק ע״י שבועת היסת במה שתפש בעד החיטין‬ ‫במגו דאי בעי אמ‪ -‬לא תפשתי ג״ל ‪4‬‬ ‫הטוען להכירו מנה הלויתיך והלה אימר אין לך בירי‬ ‫אלא חמישים זוז שנתת אות׳ לי להיותם דמי׳ בחפץ‬ ‫פלוגי והיי הוא קיים או שהליתס לי עלץע״מ שלאלהשתל׳‬ ‫•ולא מ ג ו פ ו אוהי׳ת איפנא בטן דמעי; ליה א י ת לי ג ב ך חפץ‬

‫‪ p o‬פז‬

‫פלוני לשווייה אפותיקי ניהליה במנה והלה מודה בחמישי׳ זוז‬ ‫דאוזפיה בהלואה גרידתא יש •מי שאומר שזה הוא מה שמעני‬ ‫לא הודה לו ו;זה שהוד׳ לו לא טענו ופטור בין מתשלומין בין‬ ‫משבועה דאו‪-‬ייתא אלא משתבע היסת ונפט‪4 -‬‬ ‫י ף תבעו כור הטין יש לי בידך וקידם שישלים דבריו לומר‬ ‫וגם בור של שעורים מיה‪ -‬הנתבע ואומר אין לך בידי אלא‬ ‫כור של שעתים ואמר התובע גם שעירי׳ היה רציני לשאול ממך‬ ‫אם נ־יאה לדיין כמערים שמיה‪-‬להשיב קודם שיגמו׳ זה טענתי‬ ‫ביי שלא יטעין זה שניהם ויצט‪-‬ך ת א להודות שעתים מפני‬ ‫שהאמת ת א שחייב לו שעורי׳ והיה מודה מקצת ממש ויתחייב‬ ‫לישבע גם עכשיו חייב לישבע דחשבינן ליה כאלו תבעו כבר‬ ‫שניהם ותא תרה לו באחד שמשלם מה שתרה ונשבע לו על‬ ‫השאל ואם ני־אה לדיין שעשה כן לפי תומו יכמתבוין להשיב‬ ‫על טענתו בלאע‪-‬מה פטור משבועת התורה ומן התשלומין‬ ‫דתה ליה בטענו חיטי! והורה לו בשעורין רלא חשיב מורת‬ ‫מקצת הטענה אלא כשהורה במקצת מה שטען התובע כבר שבן‬ ‫נזשטעלישנא דקרא אשי־ יאמר כ* הוא זה אפילו אם מיד תוך‬ ‫כת רבת אח‪ -‬הודאתו אמר גם אני הייתי רוצה לתבוע ממך‬ ‫השעולק אין זה מודה מקצת הטענה אבל אם לאחר שהודה לו‬ ‫בשעורי׳ אמי התובע ודאי בדב‪-‬ך כ; הוא שיש לי בירך שעורים‬ ‫אבל איני שואלם עתה רק החטי; שאיני רוצה לשאול עתה כל‬ ‫תביעתי שיש לי עליך חייב לשלם לו דמי השעורים *‬ ‫קדם הנתבע קורם שתבעו התובע ואמר שעירים יש לך‬ ‫טן‬ ‫בידי ואחיי׳ב תבעו התובע הטין וכפר אין כאן הודאת‬ ‫מקצת הטענה דנימא דתה ליה באלו תבעו חטין ושעותן‬ ‫ביחד והודה לו בשעיתן כיון שהודה קודם שתבעו התובע אלא‬ ‫היה ליה על החטין כופר בכל ועל השעורים מודה שכל אתת‬ ‫טענה בפני עצמה היא ומשלם השעורים שהודה ונשבע הים ג‬ ‫על החטי! שכפר ‪4‬‬ ‫טן ובן אם תבעו החטין והודה בהן ואחייב תבעו השעיתם‬ ‫וכפר אין כאן הודאת מקצת הטענה דנימא דה״ל כאלו‬ ‫תבעו חטין ושעיריןביחר והודה לו בחטי! אלא כיון שהודה‬ ‫בתביעת החטין לידס שתבעו שעות׳ אין זה נקרא מורה מקצת‬ ‫הטענה דהא מתחלה הודה כל הטענה ואחי׳ככפר כל הטענת‬ ‫לפיכר משלם החטק ונשבע תםת על השעורים וי״א דבהא נמי‬ ‫רואין אם הנתבע מיהר להודות כמעטים שהית מתיירא שמא‬ ‫יתבענו חמין לשעורי[ בבת אחת וקרס להשיב קודם שהספיק‬ ‫התובע לתובעו חייב ‪4‬‬ ‫ץ תבעו חטין והשיב שאינו יודע אם חטין חיי‪ 5‬לו או שעתי׳‬ ‫אין באן הודאה במקצת הטענה דניחייביה שבועה מן התורה‬ ‫וגס אין שייך לימד כאן גזדלא ת^עיה בעד השעות! רק בעד‬ ‫החטין מחל לו על השעורין דשמא כמו שהנתבע איגו יודע גם‬ ‫התובע אינו יודע בודאי שחייב לו שעולין לכך לא תבעו ולא‬ ‫משום דמחל לו לפיכך הוה ליה על החטי! כטוען בשאר טענה איני‬ ‫יודע על הטענה רנשבע היסת שאינו יודע ונפטר ומשלם לי‬ ‫השעות! דהא לפחות שעורק חייב לו שאינו מסופק רק אם חמין‬ ‫אם שעורק וזה לא מחללו לפיכך נותן לו הפחות וי״א האפילו‬ ‫בבה״גפטורמן השעותן דאמרי' כיון שהחליט טענתו שלא‬ ‫לתבוע ממנו רק חטי! מחל לו על השעות! אם לא בבא לצאת‬ ‫ירי שמים וכתב מתי מהימא״י ז״ל ובן ו ל ע י ק ר עכ״ל‪4‬‬ ‫יךן טענו מלא עשי־ כדים שמן יש לי בירך והשיב לו אין לך‬ ‫בידי אלא י' כדים בלא שמן דדי זה פטור שזה הלשון מן‬ ‫התביעה משמע שאיני תובעו אלא שמן לבת כ״כ הממלא עשר‬ ‫כדים וזה הודה לו בחרסים ‪,‬י׳ כדים שמןיש לי בידך או שאימי‬ ‫לו י׳ כדים מלאים שמן יש לי בירך והשיב אין לך בידי אלא‬ ‫עשר כדים ריקנים או שהשיב איןלך בירי אלא שמן הממלא‬ ‫עשר כדים הלי זה חייב שבועת התור׳ שזה טענו שניהפ‬ ‫הבדים והשמן וזה הודה לו בא׳ מהם אבל אם טענו עשי־ כרי‬ ‫שמן יש לי בידך אין בזה הלשון שטוענו אלא הכדים בלא שטן‬ ‫ואם הודה לו בשמןלא ת י ממין הטענה ופטוי •‬ ‫יט מנה לי בירך הלואה והלה משיבלהד״ם לא לויתי ‪5‬זמך‬ ‫מעולם אבל נ׳ דינלימ יש לך בידי פקדון וביוצא בזה בגון‬ ‫שמשיב דבר שיה נ ׳בשאלה או כשבירית יש לך בידי אעי׳ג שאי‬ ‫דיניהם של הלוה ופקתן או דשאלת או דשביתת שוין כיון‬ ‫ששוין הן בפרעק כפשיעה או בגניבה ואביר׳ חשיבי חרא טענת‬ ‫ומודה מקצת ממין הטענה הוי וישבע שבועת האורה *‬ ‫ך תבעו בחוב של אביו והורה לו בחוב של עצמו אין זת‬ ‫כטוענו הטין והודה לו בשעי‪-‬ין ראמרינן דמחל לו על‬ ‫השעות! ׳והני נשי נישא כיון שתבעו בחוב של א ב י ; לבדו ולא‬ ‫הזכיר‬

‫חושן המ‪#‬פט‬

‫הלבות שבועה‬

‫סימן‬

‫פח פס‬

‫הזכיר חוב שלעצמו מחל לו על החוב ש ל עצמו ופטור מכל‬ ‫דמה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו אלא שתי‬ ‫חביעות הן והוהליהעלהחוב אביו כופר בבל ואס טענו וראי‬ ‫שהוא יודע שאביו חייב לו נשבע עליו היפת ונפטר וחוב של‬ ‫עצמו שהורה חייב לשלם ‪4‬‬ ‫ב א שני בעלי דיני! שכל אחד תובע לחבית ואין תביעתו של‬ ‫זה בתביעתו של זה אלא אחד אמר מנה הלוי׳תיך י ו;ת‬ ‫מורה לו בדינר והשני טוען‪ .‬כור של חיטין יש לי בידך וזה‬ ‫הודה לו במקצת וכפר לו בשאר היכי נידייניה לדי! זה דיש‬ ‫לדקדק בא! מי אמרינן כיון דלטענתית דכל חד וחד לא פש‬ ‫לגבי חבריה דתבע ליה מאי דאות ליה לאו הודאה היא או‬ ‫דילמאכיון דכמאידתבע ליה אורי ליה כמקצת ולא טעין בבי‬ ‫דינא תפיסנא ליה במאי דתבענא ליה אלא אומר הריני מזומן‬ ‫לפורעו מודה מקצת הוא וחייבץ שבועה והסכימו הפוסקים‬ ‫דרכי דיינינן ליה אם הוראתו של שני שוה כך כמו שהורה‬ ‫דהאשון פטור משבועה דאותיתא דהא הילך הוא אבל אס‬ ‫הודאתו יותר מהודאתו של ראשון אז גם הוא חייב שבועת‬ ‫דאורייתא כיו! שלא אמר לו בשעה שתבעו להד״םשהרי יש לך‬ ‫משלי כנגדו ובשבילו אני רוצה לתופשו אלא הודה לו כדרך‬ ‫הודאה גמורה מודה מקצת ממש הוא וחייב שבועת ראר־יית‪/‬‬ ‫כ ב מי שתבעוהו מנה והודה בחמשימ וכשבא לישבע‬ ‫שבועת התורה טוען בפני בית דין איני רוצה לישבע‬ ‫אלא אשלם כל המגה רק ישבע לי תסת שיש לובית מנה וזה‬ ‫אומר לא אשבע עד שיפרעני תחלה דלטענתי יש^יזקק תחלה‬ ‫הדין עם התובע שזה צריך לישבע שבועת התורה או ישלם‬ ‫אך אם ירצה יחרים סתס על סי שטוען עליו דבר שאינו כן‬ ‫ומשלם ואחר שישלם יוכל להשביעו תסת שיטעו! עליו שנטל‬ ‫ממנו ממון שלא כדי! ‪4‬‬ ‫אין מודה מקצת חייב לישבע עד שיטעננו דבר שבמדה‬ ‫ושבמשקל ושבמני! וזה יודה לו דבר שבמדה ושבמשקל‬ ‫זשבמנץ שכן הוא משמעות הכתובים דכי יתן איש אל רעהו‬ ‫כסף או כלים לשמור וגו׳ והוא משיבו כי הלא זה וגו׳ כיצד א״ל‬ ‫י׳ דגת! אוכלרתבואהאוב׳ליטראות משי יש לי בידך והלה‬ ‫משיבו אין לך כידי אלא דינר או לתך או ליט־א אכל * ם אייל‬ ‫כים מלא מעות יש לי בירך וזה משיבו אץ לך בית אלא נ׳‬ ‫דינרין או שתבעו מאה דעת! וזה אומר אין לך בידי אלא צרור‬ ‫מעות שמסרתי לי ואיני יודע כמת הם כי לא מניתי׳ ומת‬ ‫^זהנחת אתת נוטל פטור משבועת דאורייתא אלא נשבע שבוע׳‬ ‫היםת ונפטר ‪4‬‬ ‫ב ף אמר לו בית מלא פירות יש לי כירך וזה אומר אין לך‬ ‫בידי אלא י׳ טרין דלא הויא התביעה דבר שכמדה בו׳‬ ‫דרא בית סתס קאשר ויש בית גדול ויש בית קטן ‪ 4‬אע״ג‬ ‫דההודאה ישנת דבר שבמדה כו׳ או שטענו י׳ מתן וזה משיט‬ ‫איני יודע כמה הם כי לא מדרתיס ומה שהנחת אתה נוטל‬ ‫פטור ואפי׳ תבעו בית זה מלא פירות יש לי בירך לא חשיבת‬ ‫התביעה דבר שבמדה בו׳ שכשתא מלא ממש מיקרי מלא‬ ‫וכשאינו מלא ממש אלא חסר מעט מיקרי גי׳כ מלא ותרי אין‬ ‫כאן בתביעה דבר שבמדהכי׳ אבל אס תבעו בית זה שחיובו‬ ‫פית׳ עד ה;יז מסרתי לך והלה משיבו לא תה אלא ער החלון‬ ‫חייב שזה טוענו דבר שבמדת לזה מודה לו דבר שבמרהוהוא‬ ‫שהפירות שחלא מודה בהם גם הס אינם כולם לפנינו בגון‬ ‫שהרקיבו בפשיעתו שחייב לשלם וה״ל מודה מקצת ראם לא כן‬ ‫ה״ל חפירות שעד החלון שהט בפנינו במו הילך ופטור‪.‬‬ ‫בף‪ ,‬תבעו מנורה גמלהותדה לו בקטנה פטור דשני מיגי‬ ‫מנורת הן ומה שטענו לא הודה לו ומת שהודה לו לא‬ ‫ש ה ש כ י ר נ ש ב ע ׳ונוטל ובו ר סעיפים •‬ ‫טעגיאבלאם תבעו מנורה בתי׳ ליטרין והודת לו ב ש ל ה ׳ פ ט‬ ‫ליטרין חייב שאיפשרלומר או*ר‪ .‬מנורה שוובעו היא שהח־־ה‬ ‫גלהנשבעין שבתורת נשבעין ו‪9‬א משלמי! אלא נשבעין‬ ‫א‬ ‫לו אלא שגיר ממנו ע ד שתקלה מי׳ לה׳ מה שאין שייך לומר‬ ‫להפטר וילפינן לה מקרא דכתיב שבועת ה׳ תהיה בין שניהפ‬ ‫בן בתבעו בנמלה והודה לו בקטנה ואם תבעל מנורה של פרקי׳‬ ‫וגו׳ ולקח בעליו ולא ישלם וקרא יתירא הוא דביון דכתי׳ אט‬ ‫ככל עני! חייב בין תובעו גדולה והודח לו בקטנה בין תובעי‬ ‫לא שלח ידו במלאכת רעהו ממילא ידענא דשומר משתב*‬ ‫ג ת י׳ ליטרץ והודה לו בת ה׳ ליטרין דבטלן איכא למימ‪ -‬מת‬ ‫ונפטר ולקח בעליו ולא ישלם ליל עייל סי׳ פ״זסעיף כ״ט לומד‬ ‫שטענו הודה לו אלא שגררה או שלקח ממנת חלליא אחת או‬ ‫על כל הנשבעין שבתורה שמי שעליו לשלם הוא נשבע דהכ•‬ ‫שתים או יומי ומודה בשאר ‪4‬‬ ‫משמע קרא שבועת ה׳ תהיה בין שניהם ובן כל מקום שיען‬ ‫ב ו תבעו אדיר בין תבעו אזור גמל והודה לו כקטון בין תבעו‬ ‫כפירה ולא •רצה לשלם הנתבע יקח בעליו ממנו את השבוע׳ול*‬ ‫אזור בת י׳ ליטתן והודה לו בת ה׳ ליט״ין פטור דשה‬ ‫ישלם דייל כלו׳ אותו הנתבע שלא ישלם חיי׳ לישבע ולא התומן‬ ‫שטענו לא הורה לו ומה שהודה לו לא טענו דהכאליב׳ל^מר‬ ‫אבל חכמים תקנו בקצת תביעות שיחו נשבעי! ונוטלי! בשיש‬ ‫ודרו שראשיה גיכדין ואם תבעו אזור של פרקים חייב בכל‬ ‫טעמא׳ כבל א׳ ואלו הן השכיר והננזל והנחבל ותוזגלגי על‬ ‫ענין שאיפשר ליקזז ממנת חלליות •‬ ‫פנקע ושכנגרו חשוד^ל ה ש ב ו ע ה ־ •‬ ‫ב ן מבעו יריעה של עשר מ ת ת והודח לו בשל ח מ ש ה חייב‬

‫כ ר ן אץ הודאה בשמי חשובה הודאה ליזתחיי״ עליה שבוע׳ םן‬ ‫התורה על הכפיר׳ כיצד תבעו מנה ב׳ בשטרוג׳ בע״פל*‬ ‫מבעיא אם הודה בנ׳ שבעי• וכפר בנ׳ שבשטר שאין באן שבועת‬ ‫כלל אלא משלם ה;׳ שבע׳יפ שהודה ושל השטר שכפר ישב?‬ ‫בעל השטר ויטיל כרעו אלא אפי׳ הודה בנ׳ דשמר וכפר בני‬ ‫דבעי׳פ אינו נשבע שבועת התורה דשטר חשיב כמו קרקע כיו!‬ ‫שהוא על שיעבוד קרקעות ובשם שאץנשבעין על כפיר׳ שיעבוד‬ ‫רךקעית דאמעטינהו רחמנא משבועת כמ״ש לקט! בע״ה כך אין‬ ‫הוראתן מחייבת שבועה‪,‬בד״א כשטר שהוא יבול לקיימו שעומד‬ ‫לגבות בו אפילו שששועבדין אבל אם אינו יכול לקיימו שאינו‬ ‫עומד לגבו׳ בו הרי הוא כהודאת בע׳יפ ונשבע על הכפירה שעמג‬ ‫ואציל למלות בשטר ‪.‬וטוען שטר היה לי ואבד והודה לו הלוה‪.‬‬ ‫שאמת הוא שעשה לו שטר וכפר במקצת או שהידה בכל‬ ‫השט‪-‬אלא שאומר שקצתו פרוע שנשבע שבוע׳ התורה כשאר‬ ‫מור׳ מקצת שאין באן שיעבוד קרקעות כיון שהשטר אבד אלא‬ ‫הודאת בעל פה בעלמא »‬ ‫כ ט בריא בשטר שטורפים בו מהמשועבדים שזהו בקד*‬ ‫הודאת שיעבוד קרקעות אכל אם הורה ככתב ידו אפל‪4‬‬ ‫היה יכול לקיימו ואפי׳ יש בו נאמנות כיון שאינו םודן* בו‬ ‫ממשועבדים דינו כשאר מודה מקצת כחיוב שבועה דאלדיית׳‬ ‫כמו במלוה על פה •‬ ‫ל ואם מ&ר ליה למלות כתב ירו בפני עדים דינו כשטר‬ ‫שחתומין בו עדים כמו שנתבאר סימן מ׳ ‪4‬‬ ‫ל א תבעובע‪-‬יפ מנה הלרתיך בניסן ומנת בתשרי והורה לו בא׳‬ ‫מהם אעייפי שלא הלוהו בכת אחת ביון שהתכיעת הי*‬ ‫ביחד חשיב ש * ר הודאת מקצת ממין הטענה וחייב‬ ‫שבועה דאורייתא‪.‬‬ ‫ל ב הוציא עליו שטר חוב שכתוב בו םלעין או ריגרין םתם ‪ftfco‬‬ ‫אומרה׳ ולוה אוגז‪ -‬ב׳ פטור משבועה דאורייתא שאין ‪M‬‬ ‫נקר׳ הודאה דכלאו הודאתו נשי מיעוט סלעי! הבתובי׳ בשטר‬ ‫שנים וכן דיירין ונמצא שלא הודה א ל א מה שכתוכ בשטי‪ -‬ואין‬ ‫כאן הודאה כמ״ש כסעיף׳ כ«ח ואפי׳ אס אמר הלוה ג׳ שהודה‬ ‫לו בא׳ יותר ע ל משמעות השטר אפייה פטור שאין זה דומד^‬ ‫לשאר מודה מקצת דבשאר מוד׳ מקצת אמרי׳ טעמ׳ בכול*‬ ‫בעי למיכפתה אלא חוקה אין אתו מעיז כו׳ לפער אינו נאמן‬ ‫במגו דאי בעי בפד בכל אבל ההא נאמן במגודאי^בעי כפר‬ ‫בבל תיל היה יכול שלא להודו׳ אלא בשנים כמשמעות השטל‬ ‫והיינו כופר ככל דהודאת השנים הבתובי׳ בשטר אינ׳ נקראינ*‬ ‫הוראה ואין כאן העזת דנימא אץ אדם מעיז בו׳ הואיל והשמי•‬ ‫מסייעו דביון שלא פירש ניכרים הדברים ששנים הי\ ולא הוצרך*‬ ‫לפי־ ש דמיעוטסלעץ שנים וכיון שאמר ג׳ משיב אבירה ת א וכל‬ ‫משיב אבירה פפדוהו״חכמי׳ מן השמעת אפי׳ משבועת היסו!‬ ‫לפיכך אמר לו מנה לד או לאביך בידי ופרעתי מחצת והשיב זין‬ ‫לא הייתי זכור אך אתה תגרתני ויודע אני שלא פרעת כלופ‬ ‫פטור משבועה ואפילו משבועת חיסת שאינו אלא כמשיב‬ ‫אכירה דאי בעי חוה שתיק ‪4‬‬ ‫ל ג בשס שהוראת מלוה בשטר אינה הודאות בך הודאתי מלודן‬ ‫בקנק ויש כאן עת״קגין איגה הודאה דסתמ קנין לכתיבה‬ ‫עומד ורעו כשטר לפיכך אמר לו ה׳דני‪-‬ין יש לי בידךכקגין‬ ‫וה׳ בלא קנין והודה לו באותם של קנץ וכפר באחתט נ ש מ ן‬ ‫תסת ונפטי ודוקא שיש כאן לפנינו עיי הקנין אבל אם אץ‬ ‫שם עדי הקנין אע״פי שהלוה מודה שהיה בקנין הרי הוא כשאר‬ ‫תביעה שבעל פה ונשבע כשאר מודה מקצת וכדכתיבנאטעמא‬ ‫לעיל סעיף כיח גבי שטר ‪4‬‬

‫ש א ו פ ש ר ל מ נ ת ב ת לשנים •‬

‫המגיד‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫הלכות שבועה‬

‫סימן פט צ‬

‫גזו‬

‫ב השכיר כיצד שעושה מלאכה אצל ב׳׳ה ובא ותבע שכרו וא״ל‬ ‫כ״ה פרעתיך והשכיר אומר לא פרעתני בין אם יאמר לו ב״ה‬ ‫פרעתיך כל שכרך ביןאס יאמר פיעתי קצתי־ וקצתו עודני חייב‬ ‫לך נשבע השכיר כעין של תורה בנקיטת חפץ מפני שהיא שנוע׳‬ ‫המשנה ונוטל וטעטא דתקנהתקנו חכמים להשכיר שיהא נשבע‬ ‫ונוטל משום דלפעמי׳ ישנן לכי‪/‬ה פועלים ה״בה והוא צריך לשלם‬ ‫להם לכל א׳ שביו ביומו ומתור שהם הי־בה פועלים והוא ית; קבל‬ ‫א׳ שכרו הוא טי־ר ונביך ביניהם ולא יזכור לאיזה מהם נתן ולאיזה‬ ‫לאנת‪ :‬ומתוך טירתו יבא יומי־ למי שלא נתן שנתן לו ומדין‬ ‫התורה היה נשבע ונפטר לבך תקנו ר ‪ : :‬״ כ מיצים כ ־ י חייהם‬ ‫דשכירים'שאליהם ישאו את נפשם שהם ישבעו בנקיטת חפץ שלא‬ ‫נתן להם ויטלו כי הפ זוכרים יות־ שאינם פדויים וביון שהוצרכו‬ ‫חז״ל לתקן תקנה וו בב׳ייה שיש לו שכייים חיבה לא פלוג רבנן בין‬ ‫פועל א׳ לפועלים היבה ותקנו שאפי׳ אי; כאן אלא פועל א׳‬ ‫יאי! הב״ה טרוד א ! ' ה יהא השכיר נשבע בנקיטת חפץ ונוטל‬ ‫ואפי׳ לא היה שכמ אלא פ״וטה וביי‪/‬ה אומי נתתי ה נשבע השביר‬ ‫בנקיטת הפץ כעין של תירה ונוטל ואפי׳ היה השכיי תיבע את‬ ‫הקטן נשבע השטר ונוטל שגם בזה עשו תקנה להשכיר מפני‬ ‫שהוא טובתו של הקטן נ״ב כדי שימצא פועלים שיעשו מלאכתו‬ ‫לבשיצטי־ך ואפי׳ אם מת ב׳יה בו ביום ותובע השכיר את היורשים‬ ‫ביומו נשבע השביר בנקיטת חפץ ונוטל מן היורשים רלא פלינ‬ ‫רבנן ורוקא בו ביום שהוא זמן הפרעון של השביר גין התור׳שכיד‬ ‫יום כדינו ושביר לילה כרינו במ״שלקמןסי׳ של׳*ט עשו תקנ׳ זו‬ ‫אבל לאחר שעבר זמנו חזר דינו להיות כשאר תובע שכיון שעבר‬ ‫ומנו ע׳׳י סבה שה שוב אינו טלוד בתשלומי פועליו כמ״ש ודווקא‬ ‫לשכיר עצמו עשו תקנה זו אבל אם מת השבי* בו ביום לא עשי‬ ‫תקנ׳ ליורשיו שישבעו ויטלו דמילתא דלא שביח׳י לא עשו כו‬ ‫תקנה וביורשים לא שייך לומר לא פלוג בינם ובין שאר פועלי׳‬ ‫אלא הם בשאר תובעים וכן לא עשו תקנה זו אלא לגדול וישראל‬ ‫כשר אבל אם היה השביר קטן אי עבד או חשוד על השבוע׳ לא‬ ‫ןק הנותן טליתו • לאומן והאומן אומר שנים קצצת לי ובעל‬ ‫עשו לו מקני ובעל הבית נשבע ונפטי כדין שאר הנתבעין‬ ‫הטלית אומי ‪ .‬לא קצצתי לך אלא אחד אס הטלית ביד‬ ‫בד״א מ ש ב ע השכיר ינוטל כשיש עדים ששכרו ושעשה‬ ‫‪j‬‬ ‫האומן והוא בענין שיכול לטעון עליה לקוח הוא בידי באשר‬ ‫עמו המלאב׳ בו ביום אבל אם לא היו שם שני עיי׳ ששברו‬ ‫יתבא‪ -‬כדין חזקת האומן בע״ה גאמן לטעון עליה שקצ׳ עמו‬ ‫ושעשה עמו מתוך שיכול לומר לא‪,‬שכרתיך או לא עשית עמדי‬ ‫עד בדי דמיה במגו דלקוח הוא בידי מיהו צריך לישב^ן‬ ‫מלאכה יכול לומר שכרתיך ועשית עמדי מלאכה ונתתי לך שב‪-‬ך‬ ‫בגק״חאע״ג דאלו היה משתבע לקוח הוא בידי לא היה נשבע‬ ‫וישבע ב״ה היסת אם אלמי פרעו‪/‬יך הבל כרין שאר כופר בכלל‬ ‫אלא היסת לא דמי דהתם כשטעון לקוח הוא בידי הוא ג ש מ ן‬ ‫ואם הודה מקצת ישבע שבוע׳ התורה ואם יש עד א' ששכרו‬ ‫ונפטר וה״ל ככל טענות דכופר בכל שנבע היסת אבל הכא‬ ‫ושעשה עמו מלאכה ואין העד יודע אם פרעו אם לא ובעל הבית‬ ‫אינו חפץ להחזיק בגוף המשכון אלא שרוצת שיתנו לו מעותיו‬ ‫אומר שפרעו גם בזה לא עשו תקנה שישבע השביר ליטול כיון‬ ‫והוא יחזור המשכון‪ .‬דומה לטענות הנשבע ונוטל המבוארים‬ ‫שאק כאן אלא עד א׳ מ״ש אע״ג דלעיל סימן ע״ה סעיף י״ג‬ ‫במשנה דנ שבעין ונוטלין וה׳׳ל כמי שבעות המשנה שצריכת‬ ‫מםקינן דכשעד א׳ מעיד שלוה והייא טוען שפרע ואין העד יודע‬ ‫בקי׳ח ואע״ג רטהימנינן ליה מטעם מגו דלקוח כו׳ לא אמרינן‬ ‫אם פי־ע אס לא גשכע היסת וגפטר הכא לא סגי ליפטר בהיםת‬ ‫מגו להקל בשבועה וע״ל סי׳ ע׳יב םעין י״ז ולא דמי להא‬ ‫אלא צריך לישבע שבועה חמדה כעין של תורה וטעמאדלא‬ ‫דאמרינן לעיל סעיף ג׳דמשום דמהימנינן ליה מטעם מגו דאי‬ ‫דמי להא דלעיל • דלעיל גם אם הלוהו בשגי עדיה ואמר‬ ‫בעי אמר לא שכרי*יך היה צריך שבועת דאורייתא לפיכך‬ ‫פרעתיך נאמן בחיסון דקי״ל המלות לחבירו בעדים אי׳צ לפורעי‬ ‫כשטוען פרעתיך צריך ג״ב לישבע שבועה דאורייתא התש‬ ‫בעדים לפיכך נם אם הלוהו בעד אחד ואומר פרעתי לא נרע‬ ‫להחמיר עליו אמרינן הכי אבל להקל לא אמרינן מגולאפטורי‬ ‫ונשבע היסת ונפטר‪-‬אכל הכאאס שכרו כעדים ואמיי פרעתי‬ ‫כו׳ ואם אין הטלי׳ ביד האומן או שהוא בענין שאינו יבול‬ ‫ן אלאהשביי נשבע ונוטל מתקנ׳חז״ל וכשאין‬ ‫לא אמי״ינ!‬ ‫לטעון לקוח הוא בידי ה׳יל האומן המע׳׳ה ואס אין לו ראית‬ ‫כאן עדם כלל ואומר פרעתיך לא נפטר בשבועת היסת אלא‬ ‫נשבע בעל הטלית בנק״ח ולא םגיא בהיסת כמ״ש טעמא‬ ‫מטעם מגי דאןבעי אמר לא שכיתיך מעולם הוה נשבע שבועת‬ ‫בסעיף שקידם זה גבי דיןשכיר עם בע׳׳ה דאומן ושכיר שוין הן‬ ‫היסת לפיכך בפרעתיך נשבע נמי שבועת היסת הילכך כשיש‬ ‫ן לכל הנשבעין אין מקלי! עליהם ואין פותחין להם לומר אל‬ ‫באן עדא׳נמי אם נאמין אותו בשבועה לומ׳פרעתיך תועיל‬ ‫תצער עצמך השבע וטולוכה*ג חוץ מן השכיר כשבא לישמן‬ ‫התקנה שלא נאמין אותו נטי אלא במגו דאי בעי אמר לא‬ ‫אין מחמירין עליו כלל ואין מגלגלין עליו לישבע עמו על דבר‬ ‫שכרתיך והבא אי היה אמר לא שכרתיך היה צייך לישבע‬ ‫אתר אלא טקילין עליו ופותחין לו תחלה ואומרים לו אל תצער‬ ‫שבועה דאורייתא ננד העד שאום׳ ששכרו א״כ כשנשבע שפרעו‬ ‫עצמך השבע‪,‬וטול כי כן נאה לך וכל זה הקילו עליו משו‪$‬‬ ‫צריך לישבע כעין של תורה • כבר אמרנו שלא עשו תקנה‬ ‫כדי חייו ואיליו נושא את נפשו ולא ילך בפחי נפש »‬ ‫וו אלא כשתובעו השכיר תוך זמן תשלומי! שלו שכיר יוס כדינו‬ ‫ושכיר לילה כדינו וכמ״ש לקמן סי׳ שליט בע׳׳ה דכיון שהוא‬ ‫תוך זמנו הכי׳ה טרוד בתשלומו פועליו לקיים מצות ביימו תתן צ הניזקין נ ש פ ע ץ ונרטלין ודין המביא כלים מבית‬ ‫בע׳׳ה והוא אומר שאולים הם ובו טיז ס ע י פ י ם ‪:‬‬ ‫שכרו ובלאו דבל תלין כר ואז נשבע השכיר ונוטל אבל אם‬ ‫השע״ה‬ ‫תבעו לאחר זמנו ואשר פרעתי אע״פי ששכרו בעדים‬ ‫א לנגזל תקנו ג״כ חז״ל שישבע ויטולדקנסהוא שקנסו לגזלן‬ ‫ואס לא הביא ראיה ישבע כי׳ה היסת ונפט‪ -‬דאז איני טיוד‬ ‫והוא שהוחזק גזלן בעדים מצד בגון שראו עדים שנבנם‬ ‫בפועליו וכמה הוא זמנו שכיר יום כל הלילה של אחריו ושכיר‬ ‫לביתחבידו שלא בישות למשכנו שזתחשוב כגזלן כיון שנכנס‬ ‫לילה כל היום שלאחריו כס״ש טעטא לקמ! בסי׳ שליט בע״ח*‬ ‫שלא ברשות ואמר דלמשכונו נםנס דשוב לא יובל לטעון לקות‬ ‫ואס תבעו בתוך זמני כל משך זמנו עשו לי תקנה לישבע‬ ‫הוא בירי שהרי נכנס למשכונו וכשנכנס ראו שלא היה לו כלום‬ ‫וליטול כל אותו היום של התביעה אע*פי שעבר זמנו ביצר תחת כנפיו וכשיצא דאיהו שהיה לו בלים תחת כנפיו ואינם‬ ‫היה עושה עמו ביום כ׳ עד הע‪-‬ב הרי זמנו מן התורה כל ליל‬ ‫יודעי׳ מה הס ובעיית תובעו תן לי כך וכך שגזלתני בין אש‬ ‫<' ואם לא תבעי עד יום ג׳ שוב אינו נשבע ונוטל ואש הביא‬ ‫יאמר הגזלן כן נכנסתי למשכנך אכל לא נטלתי כלו׳ והבליש‬ ‫עדים שהיה תובעו ומלך כל ליל ג׳ כאשר שהיה יוצאלנכנ* שהוצאתי תחת כנפי שלי הם ובין אס יאמר מעולם לא נכנסתי‬ ‫לביתך כדי ליטול ממך כלום ובין א‪ 0‬יאמר לא נטלתי אלא בלי‬ ‫זה‬ ‫לתובעו תמיד כל הלילה של יום ג' ה״ז נשבע כל יומ ג׳ ומליל‬ ‫ע י ואילך המע״ה וכן אם הביא ערים שהיה תובעו והולך‬ ‫המיר בל ליל ד׳ ויום ד׳ וליל ה׳ה׳׳ז נשבע ונוטל כל יום ה׳ וכן‬ ‫לעיילם יש לו לשניה נאמנות לישכע וליטול יום א׳ אחר שתבעו‬ ‫ולא יות* וטעמא דמילתא רכל שהוא מתמיד בתביעתו מיתן‬ ‫יייק אבלבשנתרש׳ בדבר איבא למימר נמי רפועל טרור בעסקיו‬ ‫ואיפשר שפרעו ואינו נזכר הלכך שוב אינו נשבע ונוטל •‬ ‫ף בד״א שהשכיר נשבע ונוטל כשחלוק על הפרעון דמשוס‬ ‫שהב״ה טרור בתשלומי פועליו אינו זוכר לאיזה מהם פרע‬ ‫ולאיזה מהם לא פרע לבך עקרו! השבועה ממנו ונתנוה לשכיר‬ ‫ונשבע השביר ונוטל אבל אם הם חלוקי׳ על הקציצה שהשכיר‬ ‫אומר שלשה קצצת לי ובעל מת אומר לא קצצתי אלא שתיפ‬ ‫המע״ה דקציצה מדכי־ דכירי אינשי ובזכר הב״ה כמה קצץ‬ ‫וצריך השכיר להביא ראיה שקצ׳ שלשה מיהו אם לא הביא‬ ‫ראיה אע״פי שכבי־ נתן'לו השתים והרי הוא כופר בכל או‬ ‫שאומר לו הילך לא סגי שישבע הבע״ה שבועת היסת אלא‬ ‫צריך לישבע בנקיטת חפ׳ דאע״ג רקציצה מדבר דבירי אינשי‬ ‫מ״מ משום כרי חיץ רשכיר שלא ילך בפחי נפש והוא אליו נשא‬ ‫נפשו חשו חכמים שמא מתוך שהוא טרוד בתשלומי פועליו‬ ‫שכח נמי הקציצה ותקנו להטיל עליו שבועה חמור׳ מ״מ לא‬ ‫רצי לגמרי לעיקי־יה ממנו במו בפרעון משום דברוב פעמי‪/‬קציצת‬ ‫מדכי דביר ואכד־ו שהב״ה ישבע כעין דאורייתא ויפטר לפיכך‬ ‫ביון דשבוע׳זוג״כ משום תקנת שכיר החמירו בה לא החמירו‬ ‫אלא בששכיו כעדים ולא ירעו כמה פסק לו ותבעו בזמנו כשו‬ ‫שתקנו בשביעת הפרעון היבא דשכיר נשבע ונוטל אבל אם שכרו‬ ‫שלא בעדים אי שתבעו אתר זמנו אין בעל הבית צריך לישבע‬ ‫אלא היםת שלא קצץ לו אלא מה שכבר נתן לו או שלא נשאר‬ ‫לו אצלו אלא מה שאומד לו הילך כמגו שלא שכרתיך בדין‬ ‫כל הטענות*‬ ‫ר ב י‬

‫י‪/‬‬

‫‪K‬‬

‫ד נ א ש‬

‫הלכות שבועה‬

‫חושן המשפט‬

‫זה ובע״ה אומי נטלת עוד אחרים נשבע הבע״ה בנק״ח ונוטל‬ ‫יאפי׳ העדים מכירין קצת הכלים שראו מחת כנפיו דיש קצת‬ ‫הוכח׳ שלא היו יותר ביון שראו את אלו ולא ראו יותר ובע״ה‬ ‫אימר שהיו יותר טמונים אצלו אפ״ה נשבע בע״ה בנק״ח ונוטל‬ ‫כל מה שיאמר בד״א שהבע״ה אמוד בכלים שטענו בהם‬ ‫יאיפשר שינטלו תחת כנפיו בגון שטוען הבע״ה שנטל כלים‬ ‫‪.‬ןש;*ס שארס יכול להסתירם תחת כנפי בגדיו ולא הכירו בהם‬ ‫העדים או אפי׳ אינו אמוד בהם שהיו שלו אלא שהוא איש‬ ‫נאמן ודרך בני ארם להפקיד אצלו כלי׳ כאלה והוא טוען כלי׳‬ ‫כך וכך היו מופקרים אצלי והוא נטלם נשבע ונוטל וי׳׳א רבעיגן‬ ‫*מי שטוען מידי דאורחא לאנוחי במקום שנכנס לשם וכתב‬ ‫מורי ז״ל דמסתברא ליה הכי ואם טענו דברים שאינו אמוד‬ ‫בהם או דברים שאינם נטלים תחת הכגפים או דברים דלאו‬ ‫אורחי׳לאנוחי׳במקום שנכנס יש מי שאומר שהנתבע נשבע היסת‬ ‫מפטר דלא מיפסל להיות מוחזק כגזלן ליפסול משבועה במה‬ ‫שראו אותו נכנם שלא ברשות ואע״פי שראו אותו טעון דבר‬ ‫חחת כנפיו איפשר רעפראו צרורו׳ היו או עשה עצמו כמוציא‬ ‫דבר תחת כנפיו ולא הוציא כלו׳ ויש מי שאומר כיון שדין גזלן‬ ‫יש עליו הואיל ונכנס למשכנו שלא ברשות א׳יכ חשוד הוא על‬ ‫השבועה והרי הוא ככל מי שנתחייב היסת והוא חשוד שאין‬ ‫משביעין להוציא ש״מ לבטלה וקלקלתו תקנתו ומעמידין אותו‬ ‫על דין תורה שפטור בלא שבועה אלא שמחרימין סתס על‬ ‫מי שכופר ממון חבירו ואינו משלם לו אולי יפול עליו אימת‬

‫קללת החרם ויחזיר •‬ ‫ב אבל אם לא ראהו עדים כשיצא אע״פ שראוהו שנכנס שלא‬ ‫ברשו׳ *אמר שנמס ברי למשכנו או אפי׳ ראוהו גם כשיצא‬ ‫ולא ראו בלום תחת כנפיו וב״ה טוען ואומר כך ובך נטל ממגי‬ ‫והיא כופר ואומר לא נטלתי כלום ה״ז נשבע היסת שלא נטל‬ ‫כלום והולך שאיפשר שנכנס לגזול ולא גזל י״א שאפי׳ מכחיש‬ ‫את העדים שראוהו שנכנס ואמר מעולם לא נכנסתי נאמן ג״כ‬ ‫גשמע׳היסת במגו דאי בעי אמר אין נכנסתי ולא נטלתי אעי׳ג‬ ‫שהעדים אומרים שראוהו נכנס אין זה הכחשה לעדים דאיפשר‬ ‫שנכנס ולאו אדעתיה דמילתא דלא רמיא עליה דאיגיש הוא וחייל‬ ‫כמגו שלא במקום עדים ר׳׳א שאינו נאמן כיון דמכחיש את‬ ‫העדים ה״לבמגו במקום עדים וב״ה נשבע וניטל *‬ ‫‪ j‬ואם היה עד א׳ מעידו שנכנס למשכנו וראה כלים תחתכגפיו‬ ‫כשיצא ואינו יודע מה הם והלא אומר לא גזלתי כלום או‬ ‫שאמר בחובי נטלתי׳ אין בע״ה נשבע ונוטל אלא זה נשבע‬ ‫היפת ונפטר שאינו מוחזק גזלן ע״פעד א׳ ואין להקשות שאם‬ ‫טוען לא גזלתי הרי הוא מכחיש העד והלה לן להשביעו שבועת‬ ‫התורה כננד העד ובן כשאומר בחובי נטלתים הרי הוא מודה‬ ‫לדברי העד אלא שאומר בחלבי נטלתים ואמאי לא אמרי׳ הי׳ל‬ ‫מחוייב שבועה שאינו יכול לישבע ומשלם כראמרינן לעיל סימן‬ ‫ע״הסעיףי״נ דלא־דמידהתם העד מעיד עדו׳ גמור שיודע שנזל‬ ‫והוא אומר שלא גזל ומכחישו או שטען טענה אחרת ליפטד אז‬ ‫משבעינןליה שבועית התור׳ להבחי׳הער אומחדיב שבועה עיי‬ ‫עדות גמור שמעיד העד ומתוך שאינו יכול לישבע משלם אבל‬ ‫הבא אין העד מעיד ודאי עדות גמורה שגזל אלא ע״פ אומדג'‬ ‫דמוכח שראהו שנכנס למשכנו אבל לא ראה בהדי׳ שנזל לפיכך‬ ‫לא הוי זה מחוייב שבועה דאורייתא ע׳יפ העד ואקעליו אלא שבוע׳‬ ‫היםת נ״ל שזה טעמא של רבינו בעל הטור והרמב״ס דלא‬ ‫מחייבים ליה שבועה דאורייתא ומתוך שאינו יבול לישבע מ ׳‬ ‫ג״ל ‪ 4‬ועייל סעיף ט*ו‬ ‫כשם שתקנו שיהא בעל הבית נאמן לישבע וליטול כך‬ ‫ך‬ ‫תקנו והאמינו לשומר של בעל הבית שישבע וימול ואפילו‬ ‫אשתו של שומר נשבעת שזה נטל כך וכף ומשלם הגזלן לבעל‬ ‫הבית אבללשכירו ולקיטו של ב״השלא ממי* להם שמידת הבית‬ ‫לא האמינו שישבעו ויטולהבעל הבית ‪4‬‬ ‫ןן כשנכנס זה למשכנו ש?א ברשות וראוהו עדים יוצא בבלים‬ ‫תחת כנפיו אמלא היה שםהבע״ה שיובל לישבע כמה נזלו‬ ‫וגם העדים אינם יודעים כמה הוציא אין משביעי! את הגזלן מפני‬ ‫שהוא חשוד על השבועה אלא מחרימי! חרס םתם על כל טי‬ ‫שנוטל כלים מביתו של זה ואינו מורה בבית דין ואפי׳ אם הודה‬ ‫הגזלן שנזל מקצת שאין דינו בשאר מודה מקצת לומר דהיל‬ ‫מחריב שטעה ואינו יכול לישבע שהרי גולן הוא׳וישלם שהרי‬ ‫אין הבעל בית טוענו וראי נזלתניכך ובד אלא שטוען כך וכך‬ ‫חסר מביתו ומסתמא ^תה מלתם הוה ליה טענת שמא ואין‬ ‫נשבעין על טענת שמא אלא מחדר מה שתודה ועל השאר‬ ‫מחרימי! סתס «‬ ‫‪t‬‬

‫סימן‬

‫ן ואפי׳ לא ראו עדים שגזלו אלא דברי לחו מילת׳ שזה גזלו‬ ‫י״א שחייב לשלם כיצד בגון שהעידו עדי׳ שהיו לב״הזהבך‬ ‫וכך כלים בביתו וראו אחד שנכנס לביתו ויצא ולא נבנם שם‬ ‫ארם אחר וקודם שיכנס שם ארם אחר מנו אותם הכלי׳ ונמצאו‬ ‫חסרים ולא היה שם מקום שיפלו בו אותם בלים יש מי שאומד‬ ‫שיטול בעל הבית בלא שבועה אותם כלי׳ שחסרו מאותו אדם‬ ‫שהעירו עליו שנכנס שם וטעמא המסתבר הוא *‬ ‫ן וכן במדליק אש בשל חבירו תקנו והאמינו לניק לישבע‬ ‫וליטול כל מה שהוא אמוד שהיה לו משלו או אם היא איש‬ ‫נאמן לומר כך וכך הפקידו בידו ונשבע ונוטל ודוקא‬ ‫שהצית המזיק האש בבית חבירו נאמן הניזק בכל מה שיטעון‬ ‫שהיה בבית שכן דרך להניח כל מה שיש לו לאדם בביתו אבל‬ ‫אם הצית אש בגדיש של חבירו אינו נאמן לישבע וליטול אלא‬ ‫דברים שדרך להניחם בגדיש כגון מודיגין וכלי בקי־ אבל אם‬ ‫טוען שהיה בו שאר דברים אינו נאמן ומאין מקו׳ שאר דכיים‬ ‫שהוא טוען כאילו הוא תבואה ובן משלם לובד׳יא כשרצית הא‪#‬‬ ‫כשל חבירו אבל אס הצית‪/‬האש בשלו והלך ודלק בשל חבירו פטור‬ ‫על מה שהיה טמון בו אפי׳ מה שדרך להטמין בתוכו שהתורה‬ ‫פטרה טמון באש בבה״ג כגז׳׳ש לקמן בסי׳ ת״ח בע׳יה‬ ‫ח מי שיש עליו ערים שמסר ממון חביריו ולא ידעו כמה‬ ‫הפסידו והנמסר אומר כך וכך הפסידגי והמוסי כופר במת‬ ‫שטענו יתבאר בסי׳ שפ״ח בעייה ‪4‬‬ ‫המזיק ממון חבירו ואינו יורע כמה הזיק הניק נשבע‬ ‫כתקנת חכמים ונוטל והוא שיטעון דברים שהוא אמוד‬ ‫‪s‬‬

‫בהם כמ״ש בסימן שפ״ח בע״ה‬ ‫• ומפקד עשו ג״כ תקנה שהמפקיד ישבע ליטול כיצד המפקיד‬ ‫אצל חבירו שק צרוד ופשע בו ונאבד המפקיד אומר חלי זהב‬ ‫ומרגלית היו ט והנפקדאומ׳ איני יורע שמא סיגי׳ היה מלא או‬ ‫שמא חול היה בו ישבע בעל הפקדון ויטול הוא שיטעו! דבר שהוא‬ ‫אמוד בו או שהוא אמוד להפקיד אצלו וטוען הנפקד שמא אבל‬ ‫אם טוען הנפקד ברי ואמר בי־י לי שהיה מלא סיגים או חול‬ ‫ישבע ויפטר ואם אמר הנפקד יורע אני שתה בו זהב אבל איני‬ ‫יודע כמה ה״ל מחויב שבועה שהרי מודה במקצת שאומר שהיה‬ ‫בו זהב ולפחות היה בו בעד פרוטה זהב ואינו יכול לישבע על‬ ‫השאר במה היה ונוטל המפקיד בלא שבועה וי׳יא שאין זה‬ ‫בכלל מחייב שבלעה שאינו יטל לישבע שיטול המפקיר בלא‬ ‫שבועה דלא ה״ל לידע מה היה בתוט שמעשים בכל יום‬ ‫שאין הנפקד מדקדק במה שיש בכיס ובשק שמפקידין אצלו‬ ‫לפיכך גם בזה נשבע המפקיד כמה היה ט ליטול ויתבאר‬ ‫עור מזה בסימן רצ״ח בע״ה •‬ ‫י א מי שנכנס לביתו של בעל הבית סתם שלא על דעת‬ ‫למשכנו ויצא בכלים טמונים תחת כנפיו והעדים רואיןאותו‬ ‫ולאחר ומן תבעו כ״ה ואמרו לו תן לי הכלי׳ שהשאלתיך והרי‬ ‫העדים יודעים וראו שהוצאת אות׳ מביתי והוא אומר לקוחיפ‬ ‫הס בידי שלקחתים ממך אינו נאמן ונשבע בעל בית היםת על‬ ‫טענתו שהשאיל! לו ולא מכרן ולא נתנן לו ויחזירו הב׳ידהבלי‬ ‫לבעיית בד״א בבעל בית שאינו עשוי למטר כליו וזה שהוצי*‬ ‫הכלי׳ תחת טפיו אין דרט להצניע ולהטמין כשהוא נושא מ ש ד‬ ‫שאיגו בלש לשאת אותו בגלוי ואות׳ הכלים אין דדך בני אדפ‬ ‫להצניעם שאין אדם בוש ליטלם בידו בשוקבפרהסי׳ והרי הוא‬ ‫נשא אותם טמוני׳ לפיכך חייב להחזיר׳ דמוכת מילתא שלא‬ ‫נשא אותם טמונין תחת בנדיו כשהוציא׳ מביתו של זה אלא‬ ‫מפני שהיה בדעתו לכפור בהס כשיתבעם הבע״ה ממנו אבל‬ ‫אס הבע״ה עשוי למכור כליו אע״פ שאין דרט שלזה להצניע‬ ‫כשנוש׳ משוי וגס אין דרך אותם הכלי׳להטמינ׳ תחתהכנפים‬ ‫ה״ז נשבע היסת שהם לקוחים בידו ונפטר שכיון שדרכו של‬ ‫בע״ה זה למכיר בליו שמא סבק לו ובקש ממנו שיוציא אותם‬ ‫בך טמונין וכן אם הוציא אותם מגולים בפני עדים אע״פי שאין‬ ‫בע״ה הזה ררט למטר כליו ה׳יז נאמן לוטי לקוחין הן כירי דשמא‬ ‫בצט‪-‬בו לו טעות ומכרן ונשבע היסת ונפטר ובלבד שלא יהיו‬ ‫אותם הכלי׳ שתוציא מדברי׳ העשויין להשאיל ולהשכי׳ אז אמרי׳‬ ‫ודאי מכרן לו כיון שהס מוחזקין ב ד ו דאל׳׳כ היאך באו לידו‬ ‫ראחזוקי לגזלן לא מחזקינן ליה ^בל אם הס מדברים העשויין‬ ‫להשאיל ולהשכי׳ לעולם הם בחוקת בעליהם ואע״פי שזה הוציאם‬ ‫מגולי׳ וגס דרך הבע״ה הות למטר כליו הואיל וידוע שזה הבלי‬ ‫ר ר ט להשאיל ולהשכירן אמרינן ודאי זה השאילן או השכירן‬ ‫לו ומלציאין אותו מיד זה על כל פנים עד שיביא ראייה שזה מכרן‬ ‫לו או נתנן לו * י״א שאפי' טו<}! הבע״ה גזולים או גנובים הס‬ ‫ב ד זה שגזלו או שגנבם ממנוי ד נ ו כטוען שאולים הס בידו‬ ‫דטהישנינן‬

‫לבוש עיר ששון‬

‫הלכות שנועה‬

‫סימן צ צא‬

‫דמהישנינן ליה כשטלען גזולין או גנובים דמבידו במגל דאי בעי‬ ‫«!מר שאולים רב בידי ?!‪:‬העאיתים לו לי״א שלא אמרו אלא‬ ‫כשמוען שאולים רב אבל אם טוען גזולים או גנוביב דכ אין‬ ‫בעל הבית נאנק אפילו במגו דאדיזוקי איגשי לגנבי לא מרזקינן‬ ‫להל ומטעם מגו שלו אין מוציאי! זה מדזקתו וכ? עיקר אם לא‬ ‫שזה שהם מוחזקים בידו רוא מוחזק ונתפרסם כגזלן' או לגנב‬ ‫אז אפילו בעל הבית טוען גזולין אל גנובים הם ממנו דעו כטוען‬ ‫שאולים הם בגזגו ‪,‬‬ ‫י ב והא דבדברים העשויים להשאיל ולהשכיר מהמניין לב״ה‬ ‫דוקא כשיש לו עדים שאלו הכלים היו שלו וראו אותם‬ ‫<גתה ב ד ו של זה שאז לא יוכל זה‪ .‬שהם בידו לטעון לקוחים‬ ‫הם בידי ביון שדרבן להשאיל ולהשכיר ורם לא ילכ^ לטעון‬ ‫החזרתי לו שהרי ראו אותם עתה בידו אבל אם לא ראי אותם‬ ‫עתה בידו נאמן לומר לקוחים הם בידי במגל דאי בעי אמר‬ ‫החזרתי׳ לך ‪4‬‬ ‫‪ $‬והא ראמרינן כדברים שאינם עשויים להשאיל ולהשבי׳‬ ‫שהידציאמן הבית נאמן ללשד לקוחי׳ הקא כשלא ידעי‬ ‫עדים שבאו לידו בתורת שאלה או שכירות אבל אמ ידעו עדים‬ ‫שמתחלה באו ליה כתורת שאלה או שכירות שוב אינו נאמן‬ ‫לושר לקוחים הם בידי ועייל סימן ע״ב סעיף י״ח וסעיף י״ט איזו‬ ‫הם דברים דעשויי! להשאיל ולהשכיר ‪4‬‬ ‫‪4‬ך וכל זה לא מיידי אלא כשהיה כעל הבית שם בשעה שנכנס‬ ‫זה והוציא הכלים דכיון שבפניו נכנס ודאי לא נכנם לגוזלו‬ ‫אבל אם ראו עדים שנכנס לרשות חבירו ונטלם שלא בפניו‬ ‫ואמר אחייב לקוחי! הן בידי בכל גווני אינו נאמן ל״ש הטמינם‬ ‫החת ‪35‬פיו ליש לא הטמינם ל*ש בי׳ה עשוי למבול בליו ל״ש‬ ‫אינו עשוי למכור ואפילו טענו ואמי־ גזלתמ או גנבתם ממני‬ ‫ככל ענין אינו נאמן שכל הנכנס לביתחבירו שלא בפניו ונטל‬ ‫כליו משם והוציאן ב^ני עדים הי־י היא בחזקת גנב או גזלן‬ ‫לפיכך מחזיר הכלים לבעל הבית בלא שום שבועה שהרי‬ ‫העדים ראו‪ ,‬מה גזל ואחר שהחזירם חוזר ותיבע את ב״ה בכל‬ ‫מה שיטעין והדין ביניהה ‪4‬‬ ‫לא נתן ׳הבי מסתברא ‪v‬‬ ‫נטלתייאעו‬ ‫בריבי‬ ‫וכן אם חטף חפק מחבירו מגיען ואמי‬ ‫‪ j‬וכל זה לא מיידי אלא כחניני המקיף לבעל הבית ופורע‬ ‫נאמן אלא אם יש ב' עדים שראו שחטפו ממני בידו אי‬ ‫חובותיו ואח כ תובע את הב״ה שיפלע לו אבל אם הקדים‬ ‫מביתו זליז הוחזק גזלן מדיף להחזירו ואם אין שם אלא עד‬ ‫הבעל דבית מעות לחנווני ואמר לו תן לפועלים סלע אם המחם‬ ‫אחד והוא כופר ואמי שלא חטף נשבע שבוע׳ דאוריית׳׳להבחיש אצל החנווני במעמד שלשתן והפועלים נתרצו הי־י נסתלקו‬ ‫הער ואם אינו כופר אלא שאימר שמשכנו בחובו ה״ל מחוייב‬ ‫לגמייי מן הבעל הבית לחנווני הילכך אין להם על הבעל בית‬ ‫שבוע^להכחיש העד ואינו יכול לישבע שהרי אינו מכחיש‬ ‫כלום והחנוני גשכע להם דיסת כדי! כופר בכל וגפטר ואס‬ ‫אלא שאומר בחובו בטלו וצריך להחזירו בלא שום שבועה וכן‬ ‫שלא כמע‪ 1£‬שלשתם המחם אצל חנווני נשבע חנווני לבעל‬ ‫שלא‬ ‫היה בעד אחד מעידו שנכנס לרשות חבירו ונטל חפץ‬ ‫הבית היםת שעשה שליחותי ונפטל והפועלים נשבעים לבעל‬ ‫בפניו לעייל סי׳ ע״הסעיףיי׳ג וע״לבסי׳ זה סעיף ג׳ ‪4‬‬ ‫רבית כעין של תורה כדי| ינשבעים ונוטלי! ה״ג נשבעי' שלא‬ ‫^ ן לנחבל תקנו גי׳כ שישבע וימול כיצד מין שראוהו עדם‬ ‫נטלו בלום מן החנווני ונוטלי! מבעיית וי״א שגם זו היא שבועת‬ ‫ראי‬ ‫שנכנס תחת ידו של ‪.‬חבירו שלם ויצא חבול ולא‬ ‫היםת דכיון דעכשיו החנווני אינו נוטל כלום מן הבעל בית אלא‬ ‫בשעה שחבל בו וזה אומד חבל כי וזה אמר לא חבלתי בו הי׳יז‬ ‫נשבע לנפטר לא עבוד רבנן ג כתקנת שבועת המשנה לפועלים‬ ‫נשבע בנק״ח ונוטל ואם יש הוכחה שזה חבלו כגון שהיתה‬ ‫לישבע הילבך םגי להל בשבוע׳ היסת כיון דמן הדין אפי׳ היסת‬ ‫החבלה במקום שאי אפשר לזה לחבול כעצמו כגון שהיתה בין‬ ‫לא הד צריכין *וכן הדי; במי שהוציא הוצאלת על נכסי חבירו‬ ‫גתי־פייו וכיוצא כזה וגם לא היה שם אחר עמו שניחוש שזה‬ ‫ברשות חבירו ותובע ממני ההוצאות והנתבע אומר איני יודע‬ ‫«‪5‬מר לו לחבול בו כדי שיתרעס בבייד על זה ה״ז ניטל בלא‬ ‫כמה הוציא נשבע התובע ונוטל והיה בכל מידי דהאי ידע והאי‬ ‫שבועה ואפי׳ אם יש שם אחר עמו אי כלור לעדים שאותו אחר‬ ‫לא ידע והוציא ברשות נשבע האי דידע ‪4‬‬ ‫לא חבל בו כאלו אין עמקם איזר־דמי ונוטל בלא שביעה והיית‬ ‫ף יש מי שאומר שאפי׳ אין החנווני טוען ברי שנתן לפועלים‬ ‫איבריר לן דלאאיקריב לגבי כיתל כל היכא שאינו יכול לחבול‬ ‫מה שציוהו אלא אומי שמצא כן בפנקסו שנתן לפועלי׳ בך‬ ‫בעצמו נוטל בלא שבועה והיימ דנוטל בשבועה בתיי דמנצי‬ ‫ובך הרי הוא כטוען ברי שנתן ונשבע שכן מצא בפנקסו ונוטל‬ ‫אהדדי ונכנס אחר מהם לתוך ירו של חבירו שלם־ ויצא חבול‬ ‫ואע״פי שהפועלים טועני! ביי שלא• נטלו והוא אינו טוען ברי‬ ‫כדאשלן דמובח מילתא דאיחו חבול כיה כיון דהוה רטטה ביון שנשבע שכך מצא בפנקסי דרי היא כטוען ברי ולא משום‬ ‫געיהון אבל אם לא מנצו אהדדי לא משתבע ושקיל אלא אי‬ ‫שבבל מה שאדם מוצא הוא הוכח וטענת ברי כנגד כל אדם כגון‬ ‫ברירא מילתא ועייל סעיף ר דה״ה אי גרידא מילתא שגזלו אע״ג‬ ‫אם יאמר אחד מצאתי בפנקסי שאתת חייב לי כך וכך שיהא‬ ‫שלאוראוחייב ‪4‬‬ ‫נחשב כטוענו ברי דוראיילא סמכינן אפגקסו של בל ארם אלא‬

‫כדי שיתביישו יותר ‪ ,‬וביון שהקנו הראשונים כן *זנוני אשד*‬ ‫האחרונים דהוא הדי; אם אמר אדם להכירו הלוני מנה ופרע‬ ‫לבעל חובי זד אומר נתתי וזה אומר לא קבלתי ישבעו שניהט‬ ‫זה בגיני זה וישלם בעל בית לשניים וכשנשבעיןאין נשבעין‬ ‫ביחד בבת אהה כיון דממ׳׳נ דד מינייהו משתבע לשיקרא והרי‬ ‫אנו שומעי! ודאי שבועת עוא אלא ישבע זה אחר זה דבשעת‬ ‫עיכל אחד נשבע אני אומר דעכשיו קושטאקמשתבע ‪4‬‬ ‫בד״א כששניהם לפנינו ותובעים מבעל הבית אז שניהם‬ ‫ב‬ ‫נשבעים וניטלין אבל אי מת הרגוני והפועלים לבדם תובעי׳‬ ‫או שמתו פועיים להרנינ• לבדו תובע נוטל בלא שבועה שהרי‬ ‫אי! בעיית מ• סיד בלום שעכ״פ הוא חייב תשלו״ אחר או לפועל‬ ‫או לרנ־וני ועכשיו שמת אחר מהם א׳יצ לשלם ליורשיו כיון‬ ‫שלא היה צריך לשלם לו בלא שבועה והם אינם יכולין לישבע‬ ‫לפיכך צריך לשלם לזה שהוא חי בלא שביעה ר״א»מקא שאם‬ ‫מת תחנוני ואתו פועלים נוטלים כלא שבועה לפיי שבע״האצלס‬ ‫ברי שחייב לרם שהרי הם עשר עמו מלאכה ותיא ספק אם פיע‬ ‫להם אם לא וכל‪ -‬כה״נ שהפרעון יספק והחוב ודאי חייב לפרוע בלא‬ ‫שבועה שהרי אפילו בחיי ההנוני היה מן הדין שיפרע להם בל«‬ ‫שבועה שהחניני אי! להם עמלם כלום ולאו בעל דברים לפועלים‬ ‫הוא אלא שמפני התקנה שעשו שהב״ה חייב לשלם לחנוע ע״י‬ ‫שבועה תקנו ג"ב לב׳׳ה משים פםידא שלו• שא"צ לשלם לפועלים‬ ‫כי אם בשביעי אבל במקום שאיחלו הפסדלבע״ה שמת תחנוני‬ ‫נעמיד לפועלים על דינם שצייך תיע״ה לשלם להם בלא שבועה‬ ‫אבל אס מתו פועלים ייחבוני ב־י* לתבוע ואומר שנתן להם‬ ‫כאשר צוהו הבע״ה לעולם אינו נוטל אלא בשבועה שהדי מן הרין‬ ‫היה שאפי' בשבועה לא יטול שהיהלוליתן להם בפני עדים וכיון‬ ‫שלא נתז בפני עדים איהו דאפסיד אנפשי׳ דהייל כאמה מנה לי‬ ‫בידך והלה אומר איני יודע אם הלויתני אם לאו שנשבע היסוג‬ ‫ונפטר אלאדמשום תקנה דתקנו לחנוונים שיטלו בשבועה הוא‬ ‫נוטל מבעל הבית לפיכך אין חילוק בין אם הפועל לפנינו לאםאימ‬ ‫בפנינו ואפילו גזת הפועל אין החגוני נוטל בלא שבועה דשמא‬

‫‪4‬‬

‫צא‬

‫חנווני נ ש ב ע ונוטל ודין פנר םי• ובו טיס ‪.‬‬ ‫נ‬

‫א לחנווני תקני ג״ב שישבע על פנקסו ייטול משוס שהוא‬ ‫צורך מאד לבעלי בתים ולפועלים שיקיף להם החנווני‬ ‫כשיצטרכו לו וגם לחנוני התקנה היא תועלת לו שהוא א״א לו‬ ‫למבור חנותו כלא הקפה ואם לא תקנו להם תקנה זו בלוב לא‬ ‫היומקיפין מן התנית כיצד בעל הבית שאמרלחנוניתןלפועלים‬ ‫בזן החנות בעד סלע ואני פורע והוא מודה שאמי לו בז או שיש‬ ‫עדים בדבר והחנווני בא ואדכד כבי נתתי להם והפועלים אונידים‬ ‫לא קבלנו טמנו כלום שניהם נשבעין בנק״ח כעק של תורת‬ ‫ונוטלי! מבעל הבית ואם ישנן שניהם בפנינו צייכיןשישבעכל‬ ‫אחר בפגי מבית הפועלים בפני החג‪1‬גי ותחנוני ב‪:£‬י הפנעלים‬

‫הכאגכי חנווני האמיגו הואיל ואיכא רגלים לדבר כיון שמורת‬ ‫הבע״ה או שיש לו עדים שכן צווהו הבעל הבית ומ״מ כיון‬ ‫שאמרו שיוכל לסמוך עליו ולישבע וליטילה״ה כל מה שאדם‬ ‫מוצא בפנקסו וסומך עלו שהוא אמת ומוצא רגלים לדבר יוכל‬ ‫לסמיך עליו ולישכע ‪4‬‬ ‫ן ן לפיכך יש לדיין לדון על פי פגקסשל אדם שרגיל לכתוב‬ ‫בו ענייניו ואפיילהוציא מיתימים קטנים היכא שיש רגלים‬ ‫לדבר שמה שכתוב בפנקס הוא אמת וע׳־יל סוף סי׳ ק׳׳ז וכ! עשה‬ ‫הרא״ש מעשת בראובן שמסי״ לשמעק אלף זוז לעיסקא בלא‬ ‫שטר סמוך קוד׳ מיתת שמעון שהדעת נותן דלא החזיר לו כ״כ‬ ‫בזמן קרוב ונפטר שמעון בלא צווא׳ ואחרי מות שמעון מ*או‬ ‫פנקס מכתב ידו שהיה גתלנ כו זכרלן המשכונות שלקחתי‬ ‫מהאלף‬

‫הוישן המשפט‬

‫הלבות שבועה‬

‫סימן‬

‫צא צב‬

‫ניהאלף זהובי׳ של ראובן למחצי׳ שכר והמשכעי׳ נמצאים‬ ‫כתיבי׳ באיתו פנקס והיה כתיב ג״כ בכל פתק ופתק שם ראובן‬ ‫והחזיר לראובן מעותיו אע״פי שהניח שמעון ב; קטן‪*.‬‬ ‫דין החשוד ע ל השבועה ובו י״ד סעיפים‬ ‫ן ולא האמינו לחנווני בשביעת אלא כשבע״ה מורה שאמר צ ב‬ ‫א החשוד על השביעה אין משביעי( אוהו שוט שבועה‬ ‫לובן או שיש לו ערים אבל אם אמ׳ החנוני אתה אמית‬ ‫שהתויהפסי־יתו בפסיק אל חשת ירך עסרשע וגומי רהא‬ ‫לי ליתן לפועלך מנה ונתתיו ואין לו ערים שאמר לו כן וגם הב׳׳ה‬ ‫לא נקיא חשוד א״א כשנשבע פעם אחת לשקר כמי׳ש וכיון‬ ‫כופר ואמר לא אמרתי לך כלום נשבע בעל הבית חיסת ונפטר‬ ‫דנשבע לשקד היי הוא רשע והתורה פסלה רשע להיות עד משום‬ ‫והחנווני עושה ד ן ‪ .‬ע ‪ 6‬הפועלים ואם הבי׳ת מודה בנ׳ נשבע‬ ‫שצריבין להשביעו שלא יעיר שק־־־ ברכתיב ושמע קול אלה וגו׳‬ ‫שביעות התור׳ שלא ציוהו אלא ג׳ בדין מורה מקצת ויפטר ואס‬ ‫וכיון שהוא י ש ע לא יחוש לשבועת קול אלה ויעיד שקר לפיכו‬ ‫אמך לו נ׳ צויתיך‪.‬ליתן ונ׳ לא ידעי* מתוך שאינו יכיל לישבע‬ ‫אין משביעי! אותו לא שבועת התירה מן התורה ול^ שבועה של‬ ‫משלם ואע״ג רבכל אלו הטענות אפי׳ אם היה הבע״ה מידת‬ ‫דבריהם מדבריהם ואפילו אם אימי הת־בע אני אקבל שבועתו‬ ‫לא היה צריך לשלם ממון ע י שישבע החנווני שנתן והיי אינו‬ ‫אע״פי שהיא חשוד אי‪ :‬שומעין לו כיין שהתר־ה פסלתי ‪4‬‬ ‫כופר לו ממון ומן הרין לא היה עליו שום שבועה כיון שאינו‬ ‫ב ונקרא חשוד מי שנשבע פעם אחת לשקל אתר שביעת העדות‬ ‫בפיר׳ ממון מ״מ כחנווני כיון שאם היה מודה היה נשבע ונוטל‬ ‫ואחד שבועות הפקדון ושביעת שוא וביטוי וצפי׳ עבר על‬ ‫החמירו ג״כ שבועה על הבע״ה בשכופר כן נ״ל טעמא ‪4‬‬ ‫ן ואם לא נתן הכע״ת לחנווני קצב כשה ית! לפועלים אלא החרם שהחרימו הקהל נקרא חשיר ר״א ריקא בשבועה דלשעבר‬ ‫הוא חשוד כגון שנשבע אכלתי והוא לאי אכל או לא אכלתי‬ ‫אמר לו תן לפועלים מה שצריבין אם הפועלים בפנינו‬ ‫ואכל שבשעה שיצאה השבועה מפיו יצאה לשקי אבל בשבועת‬ ‫ואומרים שלא נתן להם כלום או שלא נתן להם יותי* משכרן‬ ‫דלהבא כגון שנשבע שיאכל ללא אכל או שלא יאכל ואכל שבשעד*‬ ‫והחנווני אוש׳ שנתן להם יותר משכרן הואיל ולא נתן לו קצבת‬ ‫שנשבע אינו משקל אינו נעשה בשביל כך חשיר שיוציא להדיא‬ ‫כמה יתן להם החנווני נשבע ונוטל כל מה שיאשר שנתן לים‬ ‫שבועת שוא מפיו ולפי זה גפ העובר על החרם שגוזרי! הציבור‬ ‫ואם‪ ,‬א ץ הפועלי׳ בפנינו או מתו החנווני נאמן לומר כך וכך‬ ‫אינו נקרא חשוד דהא לא הוציא שוא מפיו בשעת החרם וביית‬ ‫נתתי להם ונוטל מב״ה בלא שבועה דחזקה שעשה שלידתו‬ ‫שביעת העלית שאן מוכח שעבי עליה דילמא אישתלאי ולאו מזיר׳‬ ‫ולפי הי״א שכתבתי בסעיף ב׳ לעולם אינו נוטל בלא שבלעה*‬ ‫הוא י״ל דמיירי שהיה העדות כ״כ קרוב למעשה שהעיר עליו שא"*‬ ‫ךן קטן ששכל פועלים ואמי לחנווני לפרוע להם החנווני אומר‬ ‫לתלות בו השכח׳ ולא אמר־נן בזה דילמא אישתלאי להכשירו ‪4‬‬ ‫נתתי והפועלים א־מרים לא נטלנו יש מי שאומר שדינו‬ ‫‪ j‬ובן הפסול לעדות מחמת עבירה בין בעבירה של תורה בגו{‬ ‫שוה לרין הגדול ושניהם נשבעין וגומלין יאע״גשאי‪-‬ן אנונזקקין‬ ‫מלוה בריבית או אוכל נבלות וביוצא בו בקשל דבריהם כגון‬ ‫לשאר תביעות שתובעיןמן תקטן שאני הבא כיון דחנווגי מיה‬ ‫מפריחי יונים ומשחק בקוביא נקרא חשוד ובל מי שהשוד לקת‬ ‫שכיר הוא בא וכשכיר כבר אמרנו בסי׳ פייט סעיף כ׳ שתקנו‬ ‫גזמו; חבירו חשוד ג״ב על השביעה ]ודוקא שיש ערים שלקוי‬ ‫לו שישבע ליטול אפי׳ מן הקטן אוקמוה ג״כ לחנווני הבא מכחו‬ ‫ממון של חבירואבלבלא עדים אינו חשוד דשיזא מלוה ישנת‬ ‫אתקנתו שישבע ויטול אפי׳ מן הקטן כמו בגדול שיש בו ג״כ‬ ‫ישלו עליו שבשביל כך תפש אותו ובית אי׳בגם בשיש עליג‬ ‫קצת הנאה לקטן בזה שימצא פועלים ולהישב״ם ד ק^ הפועלים‬ ‫ערי׳ שלקח מממון חבירו למה יפסל נימא גי׳׳כ שמא לקה‪1‬‬ ‫נשבעים ונוטלי! מן הקטן כמו בשכיר שיש בה הנאה לקטן‬ ‫משום דמלוהישנהיש לו עליו אין זו קושיא דכשיש עדים שלקת‬ ‫אבל החנווני אינו נשבע ונוטל מן הקטן שאין לקטן הנאה בזה‬ ‫בוי ה״ל אצלינו גזלן וראי ומלוה ישנה אצלינו הוא ספק ראנן לא‬ ‫כיון שעל כל פנים חייב הקט! לשלם לפועלים גם כן בשבועה‬ ‫ירעינןא״כהייא בודאי שישילו מלוה ישנה עליו ואין םפק מוציא‬ ‫ואיהו החנווני הוא דאפסיד אנפשיה שנתן ממונו על פי קטן ‪4‬‬ ‫מידי וראי אבל כשאין עדים שלקח כו׳ אלא שזה טוענו כך‬ ‫ט בע״ה שאמר לחנווני תן י לי בדינר פייץת ומדדם לו ונתנם‬ ‫ה״ל לדידן ספק‪ .‬גזלן דשמא התובע משקר וזה תופש משלי‬ ‫לפניי לרשות הרבים והרי הפירו׳ מונחי׳ בר״ה והחנווני‬ ‫משלם רמיות ישנה יש לי עליו לפיכך אינו נעשה אצלינו חשודי‬ ‫תובע הדינר והלוקח אומר נתתיו לך והשלכתו לתוך כיסך‬ ‫אע׳יפ שאנו מטילי; עליו שבנע׳על טענת חבירו כשתובעז לא‬ ‫תקנת חכמים הוא שנשבע הלוקח בנק״ח ונוטל הפירות דהכא‬ ‫משום דחשרינן ליהאטמונא משביעין איתי אלא דחיישינן שהוא‬ ‫טענתי הבע״ה מעליא מדחנולני דהא חנווי גופיה מודה שמבי‬ ‫תופש בממונו של זה משום שיש לו עליו ספק מללהישנ׳ ומכת‬ ‫לו חפירות ואינו תובע ממנו אלא דמיהם ומשום הכי בעל‬ ‫ספק היא תופש בממונו לבך משביעי! אותי דמחזקיגן ליה דשבועה‬ ‫הבית נשבע ונוטל ולא חנווני ‪ 4‬נתן הלוקח הדינר לחנווני ובא‬ ‫לא ישבע משום ספק מלוה ישנה דחמיר להוא לאינשי איסור‬ ‫ליטול הפילות המונחים כרשות הרבים לפניו ואומר החנווני‬ ‫ספק שבועה מאיסור ספק גזילה דממונא אעי׳נ דאיסור שיועד׳‬ ‫דינר‪ ,‬זה הואדמיפירות אודים שכבר נתתי׳ לך והולכתם לתוך‬ ‫דודאיק״ל דלא חמיר לאינשי מיראי איסר‪/‬גזילה בספק חמירי ‪4‬‬ ‫ביתיך וטיען שבך היה מעשה שבא אליו הבעי׳ה ולא היה בידו‬ ‫ף התובע לחבירו מלוה שהלוהו ובפר אע״פי שמבי ‪ 4‬עדים‬ ‫דינר ואמר לו ת! לי ברעד פירות ועכשיו אביא לך את הריני‬ ‫ונתן לל חפירות והוליהמ לתוך ביתו ואחייב חזר אליו ופיעלו‪.‬‬ ‫להכחישו אינו חשוד אממונא כל זמן שלא נשבע דביון‬ ‫את הדינר והבע״ה טוען לא כי אלא קודם שנתתי לך את‬ ‫דמלוה להוצאה ניתנה אמיינן אשתמוטי קא משתמיט מיניה עד‬ ‫הדינר לא לקחתי פירו׳ מעולם ולא נתתי לך את הדינר אלא‬ ‫ריהלוליה מעות ולא לכפור ולמיגזליה איכיליןאכל הכופר בפקרון‬ ‫בשביל אלו חפירות שהם מונחים לפגעו ברייה נשבע ׳החנווני‪ .‬הוי חשוד אע׳׳פי שלא נשבע דפקדון לאו להוצאיניתן שאסיר‬ ‫בבק״ח שלא נתן לו בע״ה את הדינר אלא בשביל חפירות שלקח‬ ‫לשלות בו יד ואם היה נאבד ממנו באותו פעם מה היה ־צריף‬ ‫בבי־ והוליכם לתוך ביתו ונוטל החנוויאלוהפירותשהםמונחיס‬ ‫לכפור אלא יטעין שאבדו ויפטר אלא ודאי למיגזליה קמכוון‬ ‫בר״ה משים דהבא טענתיה דחניוני מעליא טפי מטענתיה דבע״ת‬ ‫בטענתו זו והוא שיש עדים שראו בידו הפקדון בשעה שכפר‬ ‫לפי שלדבריו אין לבע״ה שום דירא כפירות הללו ובע׳׳ה‬ ‫שאם לא יאוהו בידו בשעה שכפר איכא למימה לא לממלי׳קמיכוון‬ ‫מודה* לחנווני שהם שלו אלא שהוא נתן לו הרעד בשבילן א׳יב‬ ‫אלא שכת להיכן הניחו ואשתמוטי קמשתמיט ע י יכחיש ליה‬ ‫הם יותר בחזקתו של חנווני מבחזקתי של בע״הוטענתיה החנווני‬ ‫ומשבח ליה ואפילו כשראוהו בידו בשעה שכפר אם לא היה‬ ‫עדיפא מדבע״ה לפיכך אמרו שיהא חנווני נשבע בנק״ח ונוטל רוצה לישבע ואמר שישלם ואיגו נשבע איגו נעשה חשוד‬ ‫וכן הדין בנות! דעי־ לשולחני ליטול מעות הצבורין שצבי! לו אע״ג דקעבר על לאו דלא תחמוד אינו נפסל בכך דלא תחשוד‬ ‫השולחני כר״ה אם הודה השולחני שמכרם לו אלא שאומ^‬ ‫לאינשי ב^א דמי משמע להו ‪4‬‬ ‫שעדיין לא נטל הריני ותובעי מ! הלוקח והלוקח אוגד שנתנו‬ ‫ןק אין ארס נעשה חשוד עד שבאין עליו עדים שעיר עבירה‬ ‫לו נשבע הליקח בנק״ח שנתן הדעה ובוטל המעות ואם לא‬ ‫שנפסל בה אבל המורה מעצמו שהוא חשוד ושעבר עבירות‬ ‫תרה השולחני שמכים לו אע״פי שמירה שלקח ממנו דינר‬ ‫שנפסל בה אע״־פי שחושרין אותו ואין ראוי לעשותו ער‬ ‫עתה אלא שטוען שדיני־ זה דמי המעות שנטלס הלוקח כבי‬ ‫לבתחלה אם 'נתחייב שבועה להפטר מתביעה שתיבעין אותי•‬ ‫והוליכם לביתו נשבע השולחני בנק״ח ונוטל השעית המלנחים‬ ‫משביעי! אותי שאומרים לו אם אתה אעד־ אמת השבע ולא מפני‬ ‫בר״ה ובל זה מיידי שהפירות אי השעית מונחים בר״ת כמו‬ ‫שעבדת עבירה אסור לך לישכע באמת ואם שקר אתה א מר‬ ‫שאמיעו אבל אס כבר הכניס כעל דביר* לרשותו הפילות או‬ ‫ה דה לבעל דינך ודוקא להפטר משבועה לא מהימן לוגור‬ ‫המעות והחנווני או השולחני תובע הדינר נשבע בעל הבית‬ ‫על עצמו חשוד אני אכל אם הוא מן הנשבעין וגיטלין‬ ‫היסת ונפטר * ואם תפירות או המעות עדין הם ברשות נאמן על עצמו ואינו נשבע ונוטל דהא לחיובי נפשיה ממונ*‬ ‫החנווני או השולחני מבען בעל הבית‬ ‫נשבע היםת ונפטר ‪4‬‬

‫החנווני או השיילחנו‬ ‫‪:‬‬

‫‪1‬‬

‫ק את‬

‫הלכות שנועה‬

‫לבוש עיר ששון‬

‫קאתי והוראת בעל דין כק׳ עדים דמי ויש מי שאומר שאם‬ ‫נתחייב שבועה להפטר כיון שהוא עצמו אומר שהוא חשוד ורע א‬ ‫כחשוד שפננד‪ 1‬נשבע ונוטל כמ״שה״נאםרצה התובע נשבע‬ ‫בעל ברחו של נתב* ונוטל‬ ‫ל מ*‪.‬שנתחייב לחבירו שבועה ושאל התיבע שיחרימו בי״ה‬ ‫על כל מי שיודע שזה עבי־ על השבוע׳ כדי לפוסלו אי! שומעין‬ ‫לו דחלילה וחס לבייש בן ביית ברבים ואף השואל להטיל חרם‬ ‫ראוי לנזיפה שהוציא עליו לעז והזכיי עליו שם פסול מיהו אם‬ ‫אמר בודאי שיש לו עלץ עדים שיודעים שעב‪ -‬על רשבוע׳ ואינם‬ ‫רוצים להעיד עד שיחרימו בב׳׳היי־יא שהרשו׳ בידו להחי־־ים בבי׳׳ת‬ ‫ואותם שיודעין צייכין להעיר על כל פנים באם לא יגיד וגו׳‬ ‫במו בשאר עריות *‬ ‫ן וביון שהחשוד על השבועה פסול לשביעה מן התורה כמ״ש‬ ‫בסעי* א׳ אם יש לו רק עם אחר ונת־יייב החשד שבדעה‬ ‫דאורייתא כיו; דמרינא היה לגו לרון לחשוד מתיך שאינו יבול‬ ‫לישבע משלם אפילו בלא שבועת כדלפינן מקיא* הבאתיו לעיל‬ ‫סימ; ע׳יה סעיף ג חשו הזיל דע״י דעא דמתיך שאינו יבול‬ ‫לישבע משלם יקפצו הלבה תובעים על החשוד ויפקיעו ממגי כל‬ ‫ממינו וירבה מתו־ זיז הרבי׳ מחלוק׳ בישרא׳ותקני שאם נתחייב‬ ‫הח״זוד שבועה דאורייתא אותו שכנגדי לא יטול כלא שביעה‬ ‫בדינו אלא ישבע בנקיטת חפץ ויטול שאז לא יקפצו ביב עליהם‬ ‫התובעים כשיראו שיצטרכו ל־שב׳ יחמדא עלייתו איםר־א דחימי‬ ‫שבועה ולפיכך דוקא כשמוען עליו טענת ודאי רמתחיי׳ החשוד‬ ‫שבועת התדיע״י טענתו אן נשבע התיבע ונוטל אכל אם טיען‬ ‫עליו טענת ספק שאין החשיד חייב שבועה מן התולה שהרי‬ ‫אין משביעין על טענת ספק חוץ משבוע' השומ־י׳ שיתבאר‬ ‫בסעיף הסמוך אין התובע נשבע ונוטל ופטור החשוד בלא‬ ‫שבועה כמו כל הנתבעים בטענת ספק ודעא דחשוד בשבועת‬ ‫השימיימ יתבאי־י בסמוך ואם שניהם חשודים שגם דתובע אינו‬ ‫יכול לישכע וליטול חזרה השבוע׳ למחויי׳ לה דהיינו הנתבע‬ ‫וביון שהנתבע ג״ב איני יכול לישנע שהתורה פסלתו מפני ש ת א‬ ‫חשוד אמלען הבא מתוך שאינו יכול לישכע משלם דליכא‬ ‫הבא חשש דשמא יקפצו הייה חשודים עליו דמילתא דלא שביחא‬ ‫הוא וי׳יא כיון ששניהם חשודים יחלוקו ביניהם וכתב מורי מהרמא״י‬ ‫ז״ל שבן נ״ל לדון דהמע׳יה ע ׳ב י״א דהא דבחשור שכנגדי נשבע‬ ‫ונוטל דיקא כשלא היה יורע כשהתחיל להתעסק עמו שהיה חשוד‬ ‫אבל אש היה יודע כשהתחיל להתעסק עמו לא תקנו לו שישבע‬ ‫ויטיל שא״כ כל א׳ יעסומן עמו ויבא עמו לידי מחלוק׳ לגלגל‬ ‫עליו שג׳ועה כדי שישבע ליטול אלא פטרען לחשוד לגמרי‬ ‫ויש חולקין >‬ ‫‪v‬‬

‫י‪//‬‬

‫ךן היה החשוד שומר וטוען שאבד הפקדון או גגנב דהב׳ אין‬ ‫שבנגדויביל לישבע וליטול שהרי אינו טוענו ודאי שפשע‬ ‫גו או שאוכלו ומתיך שאינו יכול לישבע משלם גמילאאמריגן‬ ‫הבא דא״כ בל תשיר המקבל פקחן מחבימ היה חייב אפילו‬ ‫באונסי‪ -‬מתוך שאינו יכיל לישבע ט ׳ אא״ב היה נאנס בפגי‬ ‫עדים וזה לאלצו חכמים להחמיר עליהם ב"ב לקונסו שהיה ג״כ‬ ‫מיכה מחלוק׳ לפיכך אמרו כיון שאינו יבוללישב׳יפט׳ שאיפשר‬ ‫שיזהר בו המפקיד שלא ליתן לו פקמן משא״ב בשאר משא ומתן‬ ‫שבין הבריות שאי אפשל ליזהר לכל אדם שלא יתעסקו עמו‬ ‫לכך תקנו להם שישבע וימול וגני מפקיד לא תקנו אם לא‬ ‫שיטעין בעל הפקרין ביי ויאמר בפגי שלח כו יד שאז חייב אפי׳‬ ‫גאונםי׳ כמ׳יש בהלכות שומי־י׳ בעיית׳או שיאמר יודע אני שפשע‬ ‫כי אז התיבע נשבע כתקנת חכמים ונוטל ‪4‬‬ ‫‪ Q‬אם החשוד נתחייב בשבועה שהיא מדבריהם אם היא‬ ‫מהגשבעים ונוטלים פשיטא שאינו נשבע ונוטל שאם במי‬ ‫שדינו מ; התליה להיות נשבע ולא משלם כשהוא חשוד אמרו‬ ‫שכגגדו נשבע ונוטל כ״ש במקום שמן הדק לא_ דרה להם‬ ‫לישבע וליטול כגון ש כ ד וגגזל וחביריו שאמיגו אלא שחכמים‬ ‫הקיי^ו עליהם ליטול בשבועד^שלא תקנו להם להקל להם להיות‬ ‫נשבע ונוטל אלא הנתבע שאייל חשוד גשכע היסת כרעו‬ ‫ויפטר* וכן בפוגם שטרו שחייב בעל השטרלישבע מדבריהם או‬ ‫היכא שהלוה טוען אשתבע׳ לי שלא פרעתיך והמלות הוא חשוד‬ ‫שאינו יטל לישכעלא תקנו לו הכא שישבע ויטיל אלא הנתבע‬ ‫נשבע היסת ויפטר וי״א דפוגס שטרו או ה־כא שהלוה טוען‬ ‫אשתבעי לי ט׳ כיון שמדינא היה להם ליטול כלא שטעה מן‬ ‫התירה אלא שחכמים החמירו לישבע יי׳ל שלא הצריכו שבועה‬ ‫אלא היכא שאיפשר שאינו חשוד אבל כשהוא חשוד שא״א לו‬ ‫לישבעלאתקנו כיון שאינו יכול לישבע שיאבד ששוני והוא יש‬ ‫לו שטר מקרים כ י ח לפיכך נוכה כלא שבלעה‬

‫סימן צב צג‬

‫י היה החשד כין הנשבעים בטענ׳ספק שיתבאיו בסל'שאחי‬ ‫זה בעיה אינו צריך יישבע לפי שהוא חשוד ושבנגדו ג״ב‬ ‫אינו נשבע ונוטל שהרי אינו גלעיטענת וראי שישבע על טענתו‬ ‫ונפטי החשול בלא שביעה ‪4‬‬ ‫י א נתחייב החשוד שבועת היסת אין שבגגיו נשבע ונוטל במי׳ש‬ ‫פעמים שלא תקנו דישבע וליטול אלא בשביעת דאורייתא‬ ‫שבין הדי; היה הנתבע חייב לשים אפי״ בלא שביעת התובע מתוך‬ ‫שאין הנתבע יכול לישבע אלא שחכמים תקני שביעה לתובע בזן‬ ‫הטעם שנתבאר סעי׳ ז׳ יבשביעת היםת שהיא דרבנן לא תקנו‬ ‫וגם מתיך שאינו יכול לישבע משלי לית בל כש״ש' לעיל סי׳ ע״ד!‬ ‫סעי׳ י״ד לפ־ב׳ נפטר הנתב׳ בי־יא שבוע׳ומ״ממחיימק ־שתם על‬ ‫מי שכפר בממון חבירו ודוא חייב לו מיהו יכול לומל הנתבע לתובע‬ ‫השבע וטול ואז פטור אפי׳ מקבלת חרם ‪4‬‬ ‫החשוד על השביעה שהוציא שטר על יתומים כיון שאין‬ ‫*ב‬ ‫נפרעין מן היתומים אלא בשבועה והוא אינו יכול לישבע‬ ‫יפסיד במו גבי מת לוה בחיי ממה ואח״כ מת מלוה שאין בני מלוה‬ ‫נפרע־ן מן הלוה כיון שאינן יבולי! לישבע‬ ‫מי שנתחייב שבועת היסת וליה התובע חשוד או הנתבע יבול‬ ‫להפך עליו שבועה שהרי אינו יכול לישבע אלא או ישלם‬ ‫הנתבע או ישבע היסת ואץ שומעי! לו לתלות בדבר שאי אפשר‬ ‫וכן הרין בקטן שאין הנתבע יטל להפך עליו שבועה אלא או ישבע‬ ‫או ישלם ‪ %‬מי שנתחייב שבועה בין שלתורה בין של דכליהס‬ ‫ונשבע ואחייב באו ערים שהוא ח ש ד אין שבועתו שבועה והרי‬ ‫הוא כמו שלא ישבע ואם נשבע ונטל יחזיר לבעל דינו מה שנטל‬ ‫ממנו ואם נשבע ונפטי ישבע זה שכנגדו ויטול ממנו ‪4‬‬ ‫י ף לעולם דנין כזה לחשוד עד שילקה בב״ר ואם יש עדים‬ ‫שלקה על ידם ועשה תשיבה חוזר לכשרותו בין לעדות‬ ‫כין לשבועה ‪4‬‬ ‫‪t‬‬

‫צג דין שבועות פפק ושבועי השותפין ובו יח׳ים «‬

‫א עוד תקנו חז״ל שבועה אפי׳ בטענת שמא בלומ׳ אע״פ שאינו‬ ‫טוען ודאי אלא שאמר םבוי אני שתפשת׳ משלי יטעמא‬ ‫יתבאר בסמוך בעיה ואלו הן השותפין שהיו שיתפין ביחד‬ ‫והאריסין צריבין לישבעלב״ה ויאפטיופםין שמינואלי! ב״ד על‬ ‫היתימי׳ והאשה שהיא נושאת ונותנ׳ בתוך הבית בחיי בעלה או‬ ‫שהושיבה בעל׳ חנוניות ובן הבית שהו* ניש׳ וניתן בעסקיו של‬ ‫ב״ה כלא׳ מאלו נשבע בנקטות חפץ אע״פ שאין טיעגיןעליו‬ ‫ודאי אלא שמא לקחת משלי והטע׳ משום שדרכן לחויות להם‬ ‫התירה לעצמ׳ שבהיתי לוקחים בשביל שכר טרחם לפי׳ הטילו‬ ‫עליהם חכמים שבועה שידקדקו כהשבוגם ומיהו לא תקנו‬ ‫להשביעם בטענת ספק על שיחשרנו התובע בשתי מעין בסף‬ ‫פי׳ שטענו אני סבור שעכבת משלי שתי כסף והוא כופר שני‬ ‫כספי׳ דכבר ידעת שכל מאי התיקון רבנן כעין דאוריית׳ תקון‬ ‫וכיון דמדאורייתא אין נשבעין בטענת ודאי במודה מקצת אלא‬ ‫ככפיר׳ שתי כסף כמ׳יש לעיל בסי; פ״חםעי״ א׳ תקנו נמי הכי‬ ‫בטענ׳ ספק כשטוענו בכך יין בקרן בין בייוח אבל אס חושדי‬ ‫כפחות לא תקנו בזה שבועה ושבועה זו צריך לישבע כל אימ׳‬ ‫שירצה התובע ואינו צריך להמתין עד שיחלקו וישבענו לבסוף‬ ‫דכיון שהוא חושדו עכשיו א׳ צ להאמינו יורד ער שישבע‬ ‫אע״פ שאין עדים שזה שותפו או אריסו אלא הוא מודה‬ ‫ב‬ ‫מעצמו ואמר שותפו א‪:‬י או אריסו אני או בן ביתו אני‬ ‫אבל לא גזלתי ממנו כלום צריך לישבע בנק״ח שאין אומרים‬ ‫מגו ליפטרמן השבועה או להקל עליה‬ ‫ג אפילו אם מת שותף אחד הרי היורש משביע את שיתף‬ ‫אביו או אריסו בטענת שמא ‪4‬‬ ‫המשלח ביד חבית חפץ למוכרו או ששלח מעות בידו לקנות‬ ‫ך‬ ‫לו סחורה או פירו׳ אעי׳פ שלא גתן לו שכר על זה ואי! לו‬ ‫חלק ולא הנאה בשליחות זו הואיל ונשא ונתן בממון חבדוי״א‬ ‫ה*ז בבן בית ויש לו להשביע מספק שלא עכב משלו בלום‬ ‫ויש מי שחולק ואומר אם כן שיבוליןלהשביע את השליח בזת‬ ‫שאינו נוטל כלום ואין לו שים הנאה נעלת דלת בפני השלוחים‬ ‫לפיכך אין חייב לישבע אלא כשבא ליטול דבי בריוח או שיוצי׳‬ ‫הוצאות וכהי־׳ג ואס בא ליטול אין חלוק בין אם נושא שב* או‬ ‫אינו נושא שבר וכן המקבל עטק׳ למחצית שכר אע״פ שנותן‬ ‫לו שבר עמלו צייך לישבע כשאר חשותפין רמורה נמי התיית‬ ‫לעצמו ואובד שלא נתנו לו כראוי לפי טיחו לכך הטילו עליו‬ ‫גי׳ב שבועה ויש חזלקין רביון שנושא שכר אפי׳ מעט אינו‬ ‫נחשד וא״צ לישבע בטענת שמא לעיל בסי׳ צ״א סעיף ג׳‬ ‫עיין איש׳ שליח נשבע ונוטל *‬ ‫י‬

‫‪s‬‬

‫השותפי!‬

‫חושן המשפט‬

‫הלכות שבועה‬

‫ךן השותפין שנושאין ונותנין ביחד או שהיה א׳ מהם נושא‬ ‫ונותן ומפקיד הסחורה או מקצתה או המעות ביד השני‬ ‫בלא משקל ובלא מני! ובלא מרה הרי שניהם נכנסים לספק‬ ‫ויכול כל אחר להשביע את הבירו אבל אם ה<ה אחד נושא‬ ‫ונותן והשני לא נחעםק אין נשבעין אלא זה שנשא ונתן ‪4‬‬ ‫ן חלקי השיתפין וחאייסיןיונתגדשה האשה ונפרד מעליו בן‬ ‫הבית והביא לו השליח סחורה שקנה לו אומעית שמכר לו‬ ‫סחורתו בהם ושתק והלכו להם ולא תבעמ מיד ׳אינו יכול‬ ‫שוב לחזור ולהשביעם בטענת ספק דאנידיגן מחל לו השבועי?‬ ‫בדעתו מי׳מ מחריב סתס על מי שגזלו בלום כשהיה שותפו אי‬ ‫אריסו או בן ביתו או שלוחו אבל אב היתה לו טענת ודאי‬ ‫משביעו על אותה טענה ומגלגל בה כל מה שירצה אפייבטענת‬ ‫שמא אע״פ שכבר שתק בה והלכי להם וכן אם לאחר זמ(‬ ‫נתחייב לו שבועה מצד אחר ביןשל תורה ביןשל דבריהם בי(‬ ‫של •שותפות אחר מגלגל עליו שותפות הראשון דג לגול שבועה‬ ‫דאורייתא וגם בשבועה דרבנן תקנו לגלגל שבועה כמ״ש בסי׳‬ ‫שאחר זה כע״ה ‪4‬‬ ‫ן יש מי שאומר דהיינו דוקא שחלקו סתמא ושתקו דמספק‬ ‫אמדינן שמחל לו כמ״ש אבל אס פטרו כפירוש משבועה‬ ‫שוב אינו יבול לגלגל עליו את זו ‪4‬‬ ‫ךן חלקו השותפין והלכו להם ונשאר לרם חובית אצל אחרים‬ ‫אין יבולין להשביע עוד זה את זה מספק שהרי חלקו‬ ‫והחוב הנשאר להם אצל אחרים דבר ידוע הוא וכשיפרעו יקח‬ ‫בל א׳ מהם את חלקו ובחלוק דמי וכן אם נשאר לא׳ נזרם דבר‬ ‫קצוב ביר חבירי אל׳פ שלא נטלו הרי לה כאילי חלקו ואין‬ ‫משביעין זה לזה אבל בל זמן שבשאי כל שהוא שלא חלקו אותו‬ ‫ואין יודעין משקלו או שנשאר ביניה‪3 ::‬ד מהשותפו׳שלא עשו‬ ‫בו חשבון ולא ירע כל אחד מהם כמה הוא חלקו עדיין השותפות‬

‫לןיימת ומשביעין זה את זה ‪4‬‬ ‫ט תבע אחד מהם את חבירו \ א מ ר לו השבע לי בי עדיין‬ ‫השותפות קיימת והנתבע אומר חלקנו כבד או שאמר‬ ‫התובע כן חלקנו אבל תנאי היה בינינו שאשביעך בכל עת‬ ‫שארצה ועדיין לא נשבעת לי אי! יבול להשביעו בטענת םפק‬ ‫«פ»׳ אמר הנתבע חלקנו כד וכך נשאר לך אצלי ו!ה שנשא״*‬ ‫לך אצלי אינו אלא חוב שזקפת עלי מלוה או הנחתו אצלי‬ ‫פקמן איני יבול להשביעו בטענ׳ספק וגם אינו עול להשביעו‬ ‫היסת שכבר חלקו או שמעולם לא נשתתפו ואפי׳ עיי גלגול לפי‬ ‫שאין •משביעי! היסת ולא מגלגלי! אלא טענה שאם יודה בה‬ ‫היה חייב ממין אבל דבר שאפי׳ אס מידה אינו חייב לשלם‬ ‫ממון אלא שבועה אינו נשבע עלץ אפי׳ ע״יגילגול ‪4‬‬ ‫י טענו עדיין שותפי! אתה‪-‬ובשאר לי אצלך כךיז־כך וזה אומר‬ ‫ככד חלקנו ולא נשאר לך אצלי כלום או לא הייתי שיתפי‬ ‫מעילם הרי הנתבע נשבע היםת שאין לו בילו בלום ומגלגל‬ ‫עליו שלא גזלי'מעולם אבל אינו מגלגל עליו שכבר חלקו או‬ ‫שהיה שיתפו מ! הטעם שאמינו בסמוך‬ ‫<א טע! עדיין שותפי אנחנו ויש לי להשביעי בטענת ספק‬ ‫והלה טוען לא נשתתפגו מעולם והביא התובע עלים שהית‬ ‫שותפות וחזי הנתבע ואמר חלקנו אי; שומעי! לו שהרי הוחזק‬ ‫*פרן לשבועה זו שכבר אמר לא היה שותפי מעולם ובאילו אמר‬ ‫לא חלקנו דמי ואיך יטעין עכשיו חלקנו לפיכך ישבע שבועת‬ ‫השיתפין וכן כל כיוצא בזה ‪4‬‬ ‫שותפי! שטע! א׳ מהם כך ובך היה תנאי כינינילודלה אימר‬ ‫‪y‬‬ ‫לא היה בך תנאי מעולם או שטוען הקיז שלי היה כך וכך‬ ‫והלה אומר אינו אלא פחית מות או שט־ען בבר בתתי לך‬ ‫מהשותפות והלה אימר לא לקחתי או שט־ען סחוי׳ זו שלי‬ ‫לבדי היה והלה אומר שהיא משל השותפות וכל ביוצא בזה‬ ‫אס ירצה התיבע שלא ישבע' עכשיו שבועת רשיחפין לבלול‬ ‫גהגם טע‪1‬ך! זו הרשית בימ וישביענו בפייט היסתעל טענה‬ ‫שתובעו וזה כופר בה וא‪ :-‬ייצת יגלגל עליו כל אלו הדברים‬ ‫בשבועת השותפין שישכיענו שלא גזלתני מעילי בל ימי השותפות‬ ‫והיה התנאי כך ובך ושזו הסחורה מהשיתפו׳ושבתתי לך כך ובך *‬ ‫‪ #‬ראובן שהטיל לכיס ת׳ דיניין ושמעין הטיל ר ׳ ונשתת־י‬ ‫ונשאו ונתגו עמהמ שניהם כמעית אלי ביתי ולבסיף בא‬ ‫הממון כולו ליד ראיבן וטען שפחת כל הקרן תיק ריב־רן א״א ישבע‬ ‫ראובן שבועת השותפיז שפחתו כך ת״ק דינרק יהי־ הפחת היא‬ ‫לאמצע ויגיע על כל א׳ ר״ן דינרץ וישלם שמעו; מביתי נ' שה‪-‬י‬ ‫*תחלת לא הטיל אלא מאתים אלא ישבע ראיבן שבועות‬ ‫השותפין שפחתי המעות עד שלא נשאר בידו משל שמעון בלום‬ ‫וילך במנת שבידו גלכדוא״צ לשלם לו כאם שאין השותפין‬ ‫‪t‬‬

‫סימן‬

‫צג‬

‫מכלל הנשבעין ובוטלין ואי׳צ לפרש בשבועתו בפירוש שפחתו‬ ‫תיק ביון שאינו נוטל משמעון עד תשלום בדי חלתו בהפסד נשבע‬ ‫כתם שפחתו עד שלא נשאר בידו משל שמעון בלום ונפטר ואס‬ ‫מוען ראובן שגם שמעון יידע מדאי שפדתו כך ת‪/‬ק דיניי[ וכיון‬ ‫שיודע שכך חייב לשל׳ לו ד ר מביתו ושמעון אומי שאינו‬ ‫יודע במה פדת ישביע ראובן את שמעין שבוער; השותפין הואיל‬ ‫וגה הוא נשא ונתן בטעית ויגלגל עליו שאינו יודע בודאי סכום‬ ‫הפדת הזה ואם לא נתעסק שמעון בשותפות זו כ ל ל דהשתא‬ ‫א״צ הוא לישבע שבועת השותפין ישבע שמעון היסת שאינו‬ ‫יודע כודאי זה רהפסד ויפטר ולא עוד אלא אם היה זה המנה‬ ‫הנשאר מ! התייר ביד שמעון א״צ שמעון לתתו כלום לראובן‬ ‫אע״פ שישבע שפחתו ת;׳ר ביון שאין השותפין מן הנשבעין‬ ‫ונוטלי! כמי׳ש אלא דללקין אותו המנה בשוה כיון שהוא משל‬ ‫השותפות דהשתא לא יפסיד שמעין אלא ק״ן וראובן יפסיד ג׳‬ ‫מאו׳ וחמשי׳ שלעולי אין השותף נשבע ונוטל אלא נשבע ונפטר‬ ‫או נשבע ונוטל ממה שהוא תחת ירו‪,‬טעןשמעון שיש ללוי עליו‬ ‫חוב מזה השותפות מנה אמ היה בידו כרי החוב והיה יכול ליתנל‬ ‫ללוי נאמן במגו דאי בעי אמר אין בידי כלום ונותגין החוב ללוי‬ ‫ואחייב מהשבין ואם אין בידו ליתןאינו נאמן להוציא מיד ראובן‬ ‫או מהבחורה הידוע לשותפות לתת ללוי שמא קנוניא הם עושים‬ ‫שמעו! ולוי על נכסי ראובן ואפי׳ היתה מלוה כשטר והוא כתוב‬ ‫על שמעון לבהו אין ראובן חייב לשלם ממנו כלום אבל אם‬ ‫טוען שראובן יורע לודאי שזה החוב שעלי מחמת השותפות‬ ‫הוא והחוב הוא עדיין אצלנו ולא פרענוהו ישבע ראובן היסת‬ ‫אועי׳י גלגול כמו שירצה שמעו! שאינו־ יודע שחובםהאצלינו‬ ‫וישלם שמעון ההובי משלו‬ ‫י ך וכן אם יצא שטר חוב להוא ביר ראובן על לוי בשם שמעון‬ ‫במאה דינרים ואומר שמעון שהוא ממון השותפות ובבר‬ ‫נפרעתי והחזרתי המעי׳ לביס או שאמר שמעון קבעתי לו זמן‬ ‫לשנה או לשתים אינו נא?זן שמא קנוניא הוא עושה על נכסי‬ ‫ראובן וביצר דנין בדין זה ליי כבד נפטר בהודאת שמעו; ואם‬ ‫לא הביא שמעון ראיה ישלם מביתו דהא הורה שהיא של‬ ‫שותפות ויתבע הוא מלוי בסוף הזמן שאומר שקבע לו יא‪6‬‬ ‫מפורש בשכרי שהוא ממון השותפות והשט׳ יוצ׳ מתחת יד‬ ‫ראובן אין שמעון נאמן בהודאתו רק על המחצה של־ וראיבןיבול‬ ‫לתבוע מחצה שלו משמעון כיון שהוא פוטר את לוי ואם אינו‬ ‫יכול להוציאו משמעון יכיל ראובן להיצי׳ מחצה שלו מלוי רלאו‬ ‫כל במידה דשמעון לפטור את לוי מחלקו של ראיבן ‪4‬‬ ‫ראובן ושמעון היו שותפין מתעסקים ביחד והלך שמעון‬ ‫ונשאר ראובן מתעסק וקנה בגדים מגוי בהקפ־ ומכרן‬ ‫ללוי ולוי הקינה ממני יצא לגוי במעות ועשה ראובן עוד ש ט י‬ ‫לגוי על עצמו שאס לא יפרע לו לוי זמן שקבע לו שיפרע לו‬ ‫הוא אחיי בן חלקו ראובן ושמעון שותפות שביניהם ובקש‬ ‫ראובן משמעון שיעש׳ לו ש ט י •על עצמו שאם לא יתן לוי לגוי‬ ‫המעות בזמנו ויצטרך היא לפרוע לגוי שיפרע לו שמעון חלקי‬ ‫מכל מה שיפרע לגלי ומכל שוחד והוצאה שיצטרך לעשות על‬ ‫זה ושמעון אומר איני עושה שטר על עצמי אלא כשיב׳ הפסד‬ ‫לראובן מזה אז יתבעני לרין הדין עם ראובן דהואיל שראובן‬ ‫הוצרך לעשות עליו עזטר בעסק השותפו׳ ובתועלת שניהם ואולי‬ ‫אם היה שמעון שותפו שם היה צריך גם הוא ליכנס עמו בשטר‬ ‫ועכשיו שלאחיה שם הוצרך ראובן לעשות השטר לבדו חייצ‬ ‫שמעין לעשותו עליי שטי ליאוב! שאם *ביר עליו ראובן‬ ‫בעדים שלא פרע לוי שקנה הכגדי׳ מגוי ויצטרך ראובן לפיוע‬ ‫לגוי שיפ־ע שמעו! חלקו ומכל מה שיוצי׳ על עסק זה הוצאית‬ ‫ושורד ושאר דברים כל מה שיכיר ראובן בערים שיפרע‬ ‫שמעי! חלקו ‪4‬‬ ‫‪M‬‬

‫‪
‫*לוגי‬

‫לבוש עיר ששון‬

‫הלבות שבועה‬

‫פלוני שהכניס אות׳ לשותפות והערים יכתבו דודאות שמעון‬ ‫ויחתמו עליו ויתנו אותם ליד ראובן ותהיה בידו לזכות ולראייה‬ ‫שאס יוציא הגיי הטעית מיד ראובן שיבול לתיבע לשמעון שיפרע‬ ‫חלקו וכן במשכינות שמכר ראובן יורה שמעון בגיני עדים כל‬ ‫הדברים במו שהיו ויכתבו ההו‪ ,‬יאה ויתנוה לראובן ‪4‬‬ ‫* ן ראובן ושמעון שהיו שותפיו ואמר ראובן לאחיו תשתדל‬ ‫עמנו בשותפות ותניח מעותיך עם שלגו וקח ריוח בכדי‬ ‫׳ מעותיך ושמעון ירע בדג׳ שאחיו של ראובן היו לו מעו׳בשותפו׳‬ ‫עמהם ל‪£‬תה אמר שמעון מאח׳שלא הודעתני מזה ובלי ידיעתי‬ ‫עשית׳זאת אין לי ליתן לאחיך מן ההיוח אמ אתה נהפשר עמו ת!‬ ‫•לו מחלקך וראובן אומר ביון שהיינו שותפי! ביחד כ״א זאחר‬ ‫דיה לי כח לעשות מה שייאה לו שהוא תועלת השותפות והיה‬ ‫ג׳*ל תועלת השותפות בחברת אחי ועל כן לא הפסיד במה שיא‬ ‫הודיעו הדין עם ראובן ליטול אחיו חלקו ברלה כפי חלקו במעות»‬ ‫*ךן כשבאו השותפין לחלוק הוציא ראובן קצת שטרות שמבר‬ ‫ליהודים בהקפה אם המנהג בעיר למכור בהקפה צריך‬ ‫לקבל אותם ואם ירצה יבול להשביע לראובן שאלו ההקפות‬ ‫הם כולם מעסק השותפות ושעשאם לצורך העסק ולטובתו ואם‬ ‫אין מגהג העיר למכור בהקפ׳ אי! צריך ש«עון ליטול חלקן‬ ‫בהקפה אלא בשעות ובסחורה ‪4‬‬

‫צד דין גלגול שבועה ובו ט׳ סעיפים *‬

‫פימ! צד צה‬

‫ך ודורא שאחר שריאה שזמ רוצת לגלגל עלץ היא אמר*‬ ‫הריני מעלם ת כיי ליפטי מי־גלגולים אין שומעין לו אבל‬ ‫אם נדד כשנתחייב שבועה אמי* אשי ‪ •:‬ולא אשבע ואחר שאי‪.‬זר‬ ‫בן תבעו דבלים אחרים משלם עיקי התביעה ואינו צריך לשלי*‬ ‫על הגלגולים הון שבבי‪ -‬הורה לפרוע קיים שירע שזה רוצה לגלגל‬ ‫עליו דברים אחרים‬ ‫ה וכשמגלגל עליו תביעות ודאיות ואמי הנתבע איני רוצה‬ ‫לישבע אלא הליני משלם הטענה הראשונה שאמלגו שאין‬ ‫שומעין ל־ אלא אומרים לו או ת; בלמה שגלגל עליך או השבי!‬ ‫אם חזר ואמי־ הנתבע כיון שאני' צליך לישיבע אישבע על הכל‬ ‫נס על הטענת שאמד בבל שישלם ולא ישבע הרי זה נשבע ע ל‬ ‫הכל אפי׳ על אותה התביעה ונפטר ואע״פישבבר נתרצה לפרוע‬ ‫איתהיבול להזור־בו אפי׳ אחיי שיצ׳ מב״ד שלא נתרצה לפרוע‬ ‫אלא כדי להפטר משבועה אבל מאחר שצריך לישבע נשבע ע ל‬ ‫הבל אף על הל‪,‬ביע׳ הראשונה *‬ ‫ן אם זה שנתחייב היסת ורואה שמגלגלין עליו הרבה הפף‬ ‫השביעה כרי ליפטר מלישבע על הגילגולים אומרים לו אי‬ ‫השבע על הבל והפט׳ או תהפך הבל שישבע זה על הכל ויטול‬ ‫ואם אמר הנתבע על הגלגולים אני נשבע ואיפטר ועל הטענת‬ ‫הראשונה ישבע הוא וימול הרשות בידו וטעמא דמםתבר הוא‬ ‫דעיקר כוונת הגלניל הוא כדי להביאו לידי שבועה על מה שבלאו‬ ‫הבי לא היה צריך לישכע לבוללו עס שבועה זו והרי הואמתיצת‬ ‫לישבע על אותן הדברים אפילו פלא עיקר שבועה ועיקר השבוע׳‬ ‫הרי הוא מהפכה בדינה ולא יגרע בת ההיפוך משוס שזו!‬ ‫מגלגל עלץ רבדים אחרים •‬ ‫ן טענו מנה והורה לו בחמשים ועל השאר טען איני יודע‬ ‫והאדד־גלני' עליו כמה גלגולים והשיבו הנתבע על הגלגולים‬ ‫אין לך בירי כלים אעי׳פ שעיקר השבועה אנו דגין בה מתוך‬ ‫שאינו יכול לישבע משלם לא גרון כן על הגלגולים שעל הגלגולים‬ ‫לא נאגד־ מתור כי!׳ ומה דינו יש מי שאומר שאם ירצה גשבע‬ ‫היםת על הנלגילי׳ לבדו אליה&כנ׳ עליו הביון שהגלגולי׳ בפגי‬ ‫עצמןלא היה בהן הדין לישבעאלאשע״י הגלגול מביאין אותו‬ ‫לשביעה והרי הוא כופר בהם בכל הרי דין שביעת היסת ' ‪t‬‬ ‫להם שיכול לישכע עליהם או להפך ויש מי שאומר שאין כאן‬ ‫דין גלגול שבועה כלל שהרי לא נתחייב לו שום שבועה מעולם‬ ‫בעיקר הטענה אלא חייב לשלם לו מן התורה מתוך שאיגו יבול‬ ‫לישבע ואין באן גלגול‬ ‫ךן נתחייב לו שבועה מן התורה ובא לגלגל עליו שבוע׳היסת‬ ‫ימל לומר לו שבועת התירה אשב״ לך ועל הגלגולי׳ שהן‬ ‫דרבנן אני מהפך עליך והשבע וטול ‪t‬‬ ‫ט טענו מנה והודה לו בחמשי׳ וכפל כחמשים וכשבא לישבע‬ ‫גלגל עליו גלגולים השיבו על הגילגולים איגי יודע ישבע על‬ ‫העיקר שבועה דאוליית׳ ויפטר מלישב׳ על הגילוגלים כיון שעיקר‬ ‫השבועה על טענת ברי של הנתבע אין מצרפן עמה טענת שמע‬ ‫של נתבע ומיידי כגון שאילולי טע! גלגול לא היה מתחייב‬ ‫אפי׳ שבועת היסת כגון שבועת השותפין אחר שחלקו א״ג כגון‬ ‫שטל מסרתי לך וי׳ רעדי! כו׳ בסי׳ צ״ה סעיף ד׳ דפטור אף‬ ‫משבועת היסת אבל בשבועת היסת מגלגלי! וע״ל סימן ע״‪5‬‬ ‫סעיף י״ברמ״מ מחיימין בפניו על בל שי שיודע זכלתלפלו׳ בכך‬ ‫ובך ללא יודה *‬ ‫‪1‬‬

‫‪t‬‬

‫אחז״לשנין לגלגל שבועה שהיא מן התורה שנאמ׳ גבי‬ ‫א‬ ‫ס־טה ואמיה האשה אמן אמן ב׳ פעמים אמן למה אלא‬ ‫מלמד שהכהן המשביע׳ מגלגל עליה להשביעה אם לא זינתת‬ ‫מאיש זה או מאיש אחר וכן שאי שאלות ועל כולן היא אומרת‬ ‫אמן אמן מאיש זה אמן מאיש אחל וכיון דמן התורה מגלגלי ן‬ ‫אחז״ל שיגלגלו ג״ב אפי׳ בשבועה דייבנן לפיכך אמלו כל גזי‬ ‫שנתחייב שבועה בב״ד אפי׳ שבועת היסת יכול בעל דינו לגלגל‬ ‫עליו כל תביעה שיש לו עליו שאס היה מודה בה היה מתחייב‬ ‫בה ממון כמו שהיא עיקר השביעה שזה דומיא דסוטה שהיתה‬ ‫;אסרת על בעלה אם היתה מזנה עם האיש האחר כמו אם‬ ‫היתה מזנה עם איש זה אבל אם אין בגלגול חייב ממון אלא‬ ‫חיוב שמעה בגון שאמר לו נשתתפ׳עמי ונתחייבת לי שב־עה‬ ‫וזה אומ־ לא נשתתפתי עמך אם נתחייב שבועה ממקום אחר‬ ‫אין מגלגלין עליו שלא נשתתף עמו להא אפילו אם האמת היה‬ ‫שגשתף עמי לא היתלו עליי חיו<‪ $‬ממון אלא חיוב שבועת השותפין‬ ‫אבל שכיר שנשבע ונוטל אין• מגלגלי; עלץ דגבי שכיר שתקנו‬ ‫־לטובתו שישבע ויטיל הקילו עליו ג*ב שלא לגלגל עליי עמת‬ ‫שום ^בייעה כדכתבינא לעיל ‪ 4‬ויש מי שכתוב שאם גשבע‬ ‫ו‪0‬וטל מחמת שהפך הנתבע השבועה עליו שאמר לו השבע‬ ‫וטול ג״כ אין מגלגלי; עליו וטעמא משום דתקנתא לתקנת׳לא‬ ‫עבדינן דהפוך שביעה תקנת׳ היא וגלגול שבועה בשבועה‬ ‫דרבנן נמי תקנתא היא כיון לעקר השבועה אינה אלא מדרבנן‬ ‫ואי הויגא מגלגלי! עיל הפוך השבועה הוה הגלגול תקנתא לתקנתא‬ ‫ולא עבדינן והיכ׳ דמגלגלין אפי׳ לא תבע התיבע׳ לגלגל בי׳ד‬ ‫מגלגלין מעצמי דומי׳ דסוטה שהכהן היה מגלגל עליה מאיש‬ ‫אתר אע״פ שהבעל לא היה מקנא להעליל ‪4‬‬ ‫ב אין מגלגלי! אלא בשהנתב׳ טוען וראי ונתחייב שבועה כמו‬ ‫בסוטה שהיא טוענת ודאי לא נטמאתי אבל אם הנתבע‬ ‫טוען םפק ונתחייב שבועה אין מגלגלי! עליו שאי; זה רומי׳‬ ‫דסוט׳ אבל על טענת ספק של התיבע כגון שבועת השותפין‬ ‫וכ! כדאויייתא שבועת השוממים מגלגלי; ובלבד שיהיו רגלים‬ ‫לדבר שזהו ממש דלמיא דסוטה שלבעל משביעה בטענת שמא‬ ‫א כתיב בי ית! איש אל רעהו יםף ‪ vs‬כלי׳ וגו׳ ע״פ קבלתיני‬ ‫זינתה ויש רגלים לדבר שגסתלה עמו איל על דבי שאין לגלים‬ ‫שבשלש עשלה ‪:‬זיות התורה בדרשת בה! ון״ו כו׳ מכלל‬ ‫לדבר כגון שנתחייב לו שבועה ואימי לגלגל עליו השבע לי‬ ‫ופרטכו׳ דרשינן ג״כ בפסיק זה כלל ופרט ובלל בי יתן איש אל‬ ‫שלא גנבת לי שום דבר מעולם וכה׳יג לאפיקי שביעת השותפי!‬ ‫רעהו כלל כסף או כלים פרט לשמור חזר וכלל וכבר ידעת דבללא‬ ‫יש רגלים לדבר שנשא ונתן במעותיו ובייש שבועת השומרים‬ ‫בת־־יא לרבות' אתא ולא בל מילי אלא דבר שהוא כעין הפרט‬ ‫דיש רגלים לומי שמא פשע ובהייג *‬ ‫ואלז״ל כאן בכלל ופרט וכללדהכאמה הפרט מפורש בסף או‬ ‫‪ j‬כיון דגלגול שבועה דאורייתא מי שנתחייב שביעי והתחיל‬ ‫כלי־מ שהוא דבר המיטלטל וגופו ממין ואמרה תורר‪-‬לישבע עליהן‬ ‫התוב׳ לגלגל עליו דביים אחיים שלא טען אותם כב*‬ ‫דבתיב בפרשה זו שבועת ה׳ תהיה בין שניה׳ אף בל דבר המיטלטל‬ ‫וכשראה הנתב׳ שזה רוצה לגלגל עליו אבד איגירוצה לישבע‬ ‫וגופו ממין נשבעין עליו יצאו ק‪-‬יקעות אע״פ שגופן ממון איצן‬ ‫אלא הריני משלם הטענה היאשינה שנתחייבתי על כפירתה‬ ‫מטלטלין ויצאו עבדי׳ שהוקשו לקלקעות בקראי אשי אין כאן‬ ‫שבועה אין שומעץ לו אלא אומרים לנ<זכע או ת! לו כל מה‬ ‫מקומן ויצאו שטרות דאע״פ רמיטלטלי! אין גופן ממון אלא‬ ‫שגל^ל עליך מהטענה הודאית או השבע ואפי׳ רוצה ליתן לו‬ ‫ללאייה שבהן עומרים ויצאו הקדישות דרעהו כתיב והקדש אינו‬ ‫דמיתגלגולין והתובע אומר תן לי אלת; דדבדים עצמן שאנכי‬ ‫של רעד אלא של הקב״הוכ! של גיים לאו רעהו הוא על כל‬ ‫תובע או השבע צריך לישבע או ליתן אותן הדכיים עצמן‬ ‫אלואיןחייבין לישבע מן התורה דהתורה מיעטן לפיכך אז״ל‬ ‫ודוקא בטעגה וראית צריך לשלם או לישב׳ אבל אם רוצת‬ ‫אלו דבלים שאין נשבעי! עליהן מ! התיר׳ קרקסית אפי׳ של‬ ‫ל ג ל ג ל עליו טענות ספק׳ ורצה הלה לשל׳ עיקר תביעותו אינו‬ ‫?לצה לארץ שי״א כיון שבקל רגילין למוכרן הוי כמו מטל״ללין‬ ‫חייב ל ש ל ם הגלגולין ש ה ם ספק לו בעצמו *‬ ‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫‪k‬‬

‫צד! איזה שבועה נשבע•; על הקרקעות ודי!‬ ‫הקדש בזמן הזה ובו ו סעיפים•‬

‫לא‬

‫חושן המשפט‬

‫הלכות שבועה סימ!‬

‫צו‬

‫לא קי״להבי דכולם בכלל מיעוט׳ הן ובן עברי׳ ושטרו׳והקדשות‬ ‫וכן נכסי גרם לי׳ש מודה מקצת ל ש כופר בבל ועד א׳מבחישו‬ ‫ח ר ש שוטה וקטן איזה ש ב ו ע ה כשבעין וגב‬ ‫צו‬ ‫ל״ש שבועת השומרים )אפי׳ אם •פשעו בהם ונאבדו פטורים‬ ‫א ש ת א י ש ו ב ו ר סעיפים *‬ ‫מלשלם דמיעוט׳דכלל ופרט וכלל על כל מה שנא׳ בפרשה קאי‬ ‫והפרשה בתשלומי דשומרי׳ ג׳ייב מיירי ומאותן תשלומין מעטה א אין נשבעין על טענת תלש אושוטהדלאו בני דעת נינתו‬ ‫נ״ ב כל אלו הדברים לפיבך אם גטםרו דברייראלו כידי אחד‬ ‫ואין תביעתם תביעה ולא טענתן טענה וב״ת חרש היכי‬ ‫מן הד׳ שומרים ופשעו ונאבדו אינן חיי‪3‬י׳ לשלם ליש שומר‬ ‫טוען והא כתם חרש אינו שומע ואינו מדבר שיוכל לטעון‬ ‫דנם ושמר שכר ושואל כל אחד פטור ממה שהיה חייב כשל כרמתה ‪ 4‬ובן על טענת קטן אין נשבעין ראיש כתיב בפרשה‬ ‫ישראל רבולהו פרשיות רשונזרים שוק ומעורכי׳ ה! וחד דינא‬ ‫איש ולא קטן וקטן שאמרו אחד הבא בטענת עצמו או בטענת‬ ‫אית להו * תלוש ולבסוף חברו לקרקע י״א דלאו כקרקע דמי‬ ‫אבץ שאמר מנה לאביך בידי והאכלתיו פייס אינו צריך לישבע‬ ‫אלא כמטלטלי ויש חולקין ואומרים דכקרקע דמי ולפיכך השואל לפי שזה המקצ׳שהודד‪-‬בו לקטן אינו הודאה אלא כמשיב אבידה‬ ‫כית ודר בתוביןונשרף אינו חייב לשלם מיהו אם התנו לשלם ונאמן במגו דאי בעי‪ .‬הוה כופר בכל דמאי דאמרינן חזקה אין ארמ‬ ‫הכל לפי תנאו ועייל סי׳ ם״ו סעיף א׳ אבל שבועת חיםת נשבעי!‬ ‫מעיז לבפור בבלו היינו במלוה עצמו אבל בבנו מעיז ומעיז‬ ‫אפי׳ על דברים אלו וכן‪ -‬ע"י גלגול נשבעין עליהם והקדשות‬ ‫וכיון דלא העיז משיב אביר׳ הוא שהרי אילו לא הוד׳ לו לא הית‬ ‫עזאמרו דוקא הקדש גבוה אבל הקדש לעניי׳ או לב׳יה או‬ ‫הקטן יורע כלום שזה יש בידו משל אביו וכן אס הקטן טוענו‬ ‫לס״ת וכיוצא‪.‬כזה נשבעק עליהן כמו שנשבעין על נכסי הדיוטות‬ ‫והוא כופר בכל ובא ער א׳ והעיר לקטן א״צ לשבע דהוי כאלו‬ ‫שכל אלו ג״כ בכלל רעהו הם *‬ ‫אין באן תובע דת ביע׳ קטן אינו כלום דאיש כי יתן כתיב נמצאת‬ ‫ב טענו במחובר לקרקע והוא עדיין צריך לקרקע הרי הוא‬ ‫אומר קטן שאומ׳ לגדול מנה לי בידך או אבא היה לו מנה בידך‬ ‫כקרקע ואם אינו צריך לקרקע כגון ענבים העומדו׳ לבצר‬ ‫והלה אומר אץ לך בידי אלא חמשים או אין לך כידי כלום וער‬ ‫שאומר לו י׳ נפנים טעונות מסרתי לך והלה אומר לא היו אלא‬ ‫א׳ מעירו שיש לו ה״ז פטור משבוע׳ התורה אבל אם שמר דבר‬ ‫ה׳ וכן שטענו תבואה יבשה העומדת ליקצ׳ והודה לו במקצת‬ ‫לקטן וטען שאבד‪,‬הרי זה נשבע שבועת השומרי׳מפני דשבועת‬ ‫וכפר לו במקצת ה׳׳ז נשבע עליה כשאר מטלטלן והוא שאינ׳‬ ‫השומרים צד־יך לישבע אפי׳ אין זה טוענו דהא אינו טוען אלא‬ ‫צריכים בלל לקרקע רכל העומד לבצר כבצור דמי לענין כפיך׳ שמא פשע ואפייה הטילה‪ .‬עליו התורה שבועה ה״נ אע״גשאין‬ ‫והוראה אכל ‪ as‬הם צריבין לקרקע הרי הם כקרקע לבל דבר‬ ‫טענת הקטן טענה חייב לשבע אע״נ דמיעלט׳ דאיש בפרשת‬ ‫ר׳יא דאם תבעו העשר׳ גפני׳ טעונות ענבים והודה במקצתן‬ ‫שומרי׳ כתיב ס׳ל לאו לענק שומרים הוא רפטריה קרא אלא‬ ‫בט״ש אפי׳ עומדות ליבצר וחשובי! במטלטלי! לאו מודה מקצת‬ ‫לענק כי הוא זה דבתיב בההוא עניינא וקאי אכל מודה מקזצוז‬ ‫הוא אלא הילך מיקרי דהא עומדו׳לפניו בקרקע ולא משכחת‬ ‫יעיוץב פרשיות כתוב באן הוא דפטריה בטוענו ברי וזה מורה‬ ‫דמחייבינן ליה ל ש ב ע מטעם כל העומד לבצר כבצור דטי‬ ‫לו מקצת אכל שאר שבועת שומרי׳ לא פטרייה קרא דביון‬ ‫דבלאו האי טעמא לא הוה טחייבינן ליה אלא שטענו עשר שישנה אפילו בטענת שמא מה לי גדול מה לי קטן וי׳יא שלעולם‬ ‫גפנים טעונות והוא בצר ה׳ מהם וה׳ מהם עדיין טעונות זה‬ ‫אין אייך לישבע שבועת השומרים בשומר לקטן ואפי׳ תובעו‬ ‫טוענו ואומר עשר גפנים אלו יש לי בירך והענבים שבצרת בשהו׳ גדול אלא שהבתעדרהיתה כשהוא קטן אינו צדיך לישבע‬ ‫מחמש מהם גם הם שלי היו והלה אומר ה׳ בצירות אילו מסרת‬ ‫דאיש כי יתן כתיב משמע שיהא איש בשעת נתינה ולא נתינת‬ ‫כידי לטעונות היו ובצרור׳ ובעינא לשלומי לךוה׳ טעונות אלו קטן וכת׳ מורי ז״ל רכן נ״ל עיק׳ ושבועת השותפין שהיא‬ ‫להד?ם ושלי היו מעולם והרי הם עומדת לבצר שאינם צריכים‬ ‫מדבריהם אם הורה שהיה שותף לקטן או אפוטרופם עליו יעמידו‬ ‫עוד לקרקע וכיון דקיי׳ל כל העומד ליבצר כבצור דמי והענבים‬ ‫ב״ד אפוטרופס לקטן וישבע השותף או האפוטרופןם על טענת‬ ‫שבחסשה הטעונות חשובות כטטלטלן הרי הוא מודה מקצת‬ ‫שמא שיש לקטן עליו כדאמרן טעטא בשומרים דאורייתא‬ ‫מטלטלי) וכופר במק‪$‬ית מטלטלי! שהרי הוא מודה ‪3‬חמש שבצדן ללישנא קמא רביו! דעיקד שבוע׳ זו‪-‬על טענת שמא־תקנוה מת‬ ‫ואכלן' ותצה לשלם אותם וזה איבו הילך וכופר בענבים שעוד׳‬ ‫לי היה התובע גתל או היה קטן ‪4‬‬ ‫כטעטת ומשום שהם כבצורות דמיין נשבע עליהם דאי לאו‬ ‫ב אע*פ שאין גשבעין על טענת קטן שבועת התירה אכל‬ ‫כבצורות דמיין הוו קרקע וחוח ליה ‪,‬מודה מקצת כמטלטלי!‬ ‫שבועת היסתנ^בעין דתקנו להם חכמי׳ז*ל לישכע להם‬ ‫וכופר בקרקע׳ ולא היה צריך לשבע ועייל סעיף ו׳ סימן זה*‬ ‫היסת על טענתו שלא יהא זה ניטל ממונו כשהוא קטן וילך‬ ‫‪ j‬ו ע נ ו שכנת בביתי ב׳ חדשים והרי אתה חייב לי שבר שני לו בחנם ואפילו היה קטן שאינו חמץ לענין משא ומתן נשכעין‬ ‫חדשים והוא אומר לא שכנתי בו אלא חדש א׳ושכר חדש היסת על טעגתו נמצא למד שהקטן שטען על הגדול כין‬ ‫א׳ אני חייב לך הרי זה מודה מקצת ואם היה שכר החדש שכפר‬ ‫שהודה מקצת כין שכפר בכל כין שהיה שם עדכיןשלאתיח'‬ ‫שיה שני כסף הרי זה נשבע סן התורה שאין הטענה בגוף‬ ‫שם ער ה׳׳ו נשבע היםת ואינו יכול להפכ׳ על הקטן שאין‬ ‫הקרקע אלא בשכרה ובן אם תבעו דמי קרקע שמכר לו והוא משביעי! את הקטן בלל ואפילו חרס סתם אין מטילין עלו שאיני‬ ‫מודה לו במקצת הרמים הואיל ואינם חלוקים כמה קרקע מכר יודע לא עונש השבועה ולא עונש החי־ס ר*א שאין נשבעין על‬ ‫לו רק כדמיס הם חלוקים ה*ל כתוכעו ממון ומורה במקצת‬ ‫טעגתו אא״כ הגיע לעונת הפעוטית ‪4‬‬ ‫וחייב לשבע וכן אם תבעו דמי הנייר בשטרות הוה תביעת ‪ j‬יש מי שאומר אע״פי שגשבעין שבועת היםת לקטן על‬ ‫ממון‪ .‬ונשבע מן הוצרה •‬ ‫שטמ׳ אין גשבעין לי כלל לפי שאין שבועת השטחת אפי׳‬ ‫ף‬ ‫שטר מסרתי לך וי׳ דערי׳ היו לי בו ראיה חח אומר להד*מ בגדול אלא מתקנת חכמים להפיס דעתו של תובע והא דגשבעין‬ ‫או שטען אמת שאתה מסרתי לי אלא שאבד פטור אף‬ ‫לקטן נמי תקנת חכמי׳ הוא ותקנה לתקנה אין עושק ‪ 4‬והיכא‬ ‫משבועת היםת שהרי אפי׳ פשע בו ואבד פטור במ׳יש ‪4‬‬ ‫שהקטן הוא הנתבע שטענו אותו אחרים אם טענו אותו בדבר‬ ‫ך טענו כלים וקרקעות כין שהודה בכל הכלים וכפר בכל שיש לו הגא׳ לקטן כגון עסק משא ומתן <}אחר שהגיע לעונומ‬ ‫הקרקעות בין שהודה בכל הקרקעות וכפר בכל הכלים הפעוטית והודה־הקט! נפלעץ מנכסיו שיש לו הנאה מזה שישאו‬ ‫כין שהורה במקצת קרקעות וכפר בכל הבלם פטור משבועת ויתנו עמו מה שהוא צריך ואם אין לו לשל׳ ישתין עד שיהיה‬ ‫התורה שהרי השבועה ע״י הק‪-‬קעוישבופ‪ -‬או שמודה באה אלא לווישליואם כ‪£‬ל הקטן׳ ממתינין לו עד שינד׳ וישב׳ היסת‬ ‫נשבע היסת ונפטר אבל אם כפר בכל הקרקעות והודה במקצת‬ ‫דבקטנותו לא שייך להשביעו שאינו יורע עונש השבועה ואס‬ ‫כלס וכפר במקצתן חייב לשבע שבועת התירה על הכלים טענו ברבר שאין לקטן הנאת כו מון נזקים וחבלו׳ שחבל באתרי׳‬ ‫ץמגלגלם עלו לשבע נם על הקרקעות ובן הרין בטענו כלם‬ ‫אע״פ שמיד׳ יאע״פ שיש לו במה לשלם פטור אפיי לאחר‬ ‫ועבדים או בלם ושטרות ‪4‬‬ ‫שהנדיל שהתורה ׳פוטרתי דבכל נזקי׳ וחבלות איש כתיב ואס הית‬ ‫ן החופר בשדה חבירו בורות שיחין וטעמת והפסיד׳ והדי הוא התובע מהנשבעין ונוטלין בגו! השכיר וכיוצא ט שיש הנא לקטן‬ ‫חייב לשלש אע״ג דטסקינן לעיל סעיף א׳ האפילו פשע בהן‬ ‫כרי שישתכרו לו שכירי׳ הרי זה גשבע וצוטל גס מהקטן• אבל‬ ‫פטור היינו שפשע בשמירתן וע״י כן בא להן היזק פטור אבל חנווני שנשבע על פנקסו אינו נשבע וגוטל מהקטן שאץ לקטן‬ ‫הבא מזיק בידים הוא וחייב בין שטעגו שחפר והוא אומר לא בזה הנאה שישבע החנווני ויטול מטנו שהרי הוא חייב לשלם‬ ‫חפרתי או שטענו שחפר שתי בורות ותיא אומר לא חפרתי אלא גם לפועלין שנשבעין ונוטלי! ממנו וזה החנווני איהו דאפסיר‬ ‫אחת או שהיה שם עד אחד שחפר והוא אומד לא חפרתי כלום‬ ‫אנפשיחשנתן ממונו עלפי קטן ועל סימ!צ״א סיייףה׳*‬ ‫א״צ לשבע שבועת התורה דתביעת קרקע הוא וי״א דוקא ף אין קנין קט! כלוס דגכי קגין ג כ איש כתיב שלף איש נעלג‬ ‫שתבעו למלאות החפירות אז הוא תביעת קרקע ופטור משבועה‬ ‫וגומר לפיכך עדים שלאו קנין שלו לא יכתבו עלו ש&ר‬ ‫דאורייתא אבל אם תבעו הפחת שפחת השדה בדמע הרי זה‬ ‫החד*‬ ‫שלא יטעוויגגו מטנו‬ ‫בשאר תביעת ממון ונשבע שבועה דאורייתא‪.‬‬

‫׳‬

‫‪4‬‬

‫(‬

‫י‬

‫;‪/‬‬

‫הלכות גביית מלוה‬

‫לבוש עיר ששון‬

‫ךן החרש והשוטה אין נזקקין להם לכל טענה לא לטענת׳‬ ‫על אחרים ולא לטענת אחרים עליהם יא לשביע׳קלה ולא‬ ‫לשבועה חמורה או תשלומי; מפני שאינן בני דעת אבל הסומא‬ ‫הרי הוא בבריא לבל דבי־ בענייני׳ אלו ונשבע כל *זיני שבועות‬ ‫ונשבעין על טע‪8‬חי מפניי שהוא בן דעת ויש מי שכתב שדי(‬ ‫החרש כרין הקט; שאם הלוה בעדי• או שמודה חייב לעלם‬ ‫מיד ואם הלוהו שלא בעדים ונפר ממתינין לו ער שיתרפ׳‬ ‫ומשביעין אותו אבל שוטה לאו בר משא ומת; הוא כלל אפי׳‬ ‫אם ;תרפא והודה אינו דייב לשלם ואפי׳ אב הלוהו בעדים‬ ‫שאבירה מדעת היא וא״צ לו׳ שאין משביעי! אותו לבשיתרפא‬ ‫שאינו זוכר שום דבר ממה שעשה בשטותו וכתב מורי ז״ל‬ ‫שהםבלא הזו האחרונה גיל עיקר‬ ‫‪ 1‬אשת איש אם נמחייבה שנועה לישבע על דבר שאינה‬ ‫כרשות׳ או שאין לה מטלטלין שאין לנעלה רשות ברן כרי‬ ‫שתפרע מהן משביייין אותה ואם מסרבת מיישבע מפין אותה‬ ‫למו שכופי; לאיש והוקשה אשה לאיש לכל עונשין שבתורה‬ ‫ונם מזמיני! אותה לדין ‪1‬אין הבעל יוכל לומר אינך רשאי לגנות‬ ‫את אשתיבב״דדלאו בל כמיניה ליקח הוא של אחרים ולא יגנו‬ ‫את אשתו להוציא טילו ואם אשה חשובה היא שולחין אצלה‬ ‫כדרך שיתבאר לקמן סי׳ קכ״דואםאיןלה לשלם יכתבו ית־בע‬ ‫‪9‬םק דין שתשלם לכשתתאלמ! אולכשתתגר׳ אבל אין נעלה‬ ‫חייב לשלם בשבילה אע״פ שנושא׳ ונותנת תוך הב;ת אע״פ‬ ‫שיש חולקין ועיין בלבוש הבוץ והארגמן סי׳ צ״א ‪,‬ואםתובעין‬ ‫אותה בעד כלים שהשאילו לה והיא טוענות שנגנבו ממנה‬ ‫והבעל מודה שהבלי׳ שתובעין אותה בהם באו לרשותו חייב‬ ‫הוא גם כן לישבע שאינן ברשותו ושלא שלח בהן יד ושלא‬ ‫פשע בהן שע״י כן נגנבו דמי שהשאיל לה גם על דעתו השאיל‬ ‫לה ראע׳׳פ שאין הבעל צריך לשלם בשבילה מ״מ שבוע׳ אלו‬ ‫משביעי! אותו ואם לא ירצה לישבע משלם ולאחר שנשבע הוא‬ ‫כל השבועות הללו הוא פטור שאינו אלא כשיח עליהם כיון‬ ‫שהשאילו לה בלא דעתו וודא שואלת עליהם וחייבת באונםין‬ ‫לפיב‪-‬ך משביעין אותה מיד שאינו ברשותה וא״א כיון שאין‬ ‫הבעל חייב לשלם בשביל׳ למאי הלכתא משביעין אותה שהרי‬ ‫אס לא תרצה לישבעלא ישתלם התובע דמ״ט משביעי! אותה‬ ‫איי־ית־דה ותחזיר מיד ואס לא חרצה לישבע מחרימין ומנדין‬ ‫אותה כמו שעושי! לאיש כמ״ש למעלה י״א שאין משביעי!‬ ‫אשה בעוד שהיא מעונית שלא יסתכן הולד בעונשה‪,‬‬ ‫י‬

‫‪t‬‬

‫הלכות גביית כלוה‬ ‫צז‬

‫להלוות לעני ושלא לנוגשו והשבת העבוט‬ ‫ודין הסידור ובו ל' סעיפים ‪.‬‬

‫‪ $‬מצות עשה להלוות לעניי ישלאל שגאמד אט כסף תלוה את‬ ‫עטי אתהעגיעמך וגו׳ יבול רשות ת׳יל הענק תעניק וגומי‬ ‫והואטצוה גדולה יותר מן הצדקה שהמקבל הצדקה בברהוציך‬ ‫להתבייש ולשאול וזה שלוה עדיין לא הגיע לידי כך וקרובו עני‬ ‫קודם לענייפ אחלים דנתיב מבשרך אל תתעלם ועניי עירו‬ ‫קודמי{ לעניי עיר אחרת רנתיב העני עמך אותו שעמך הוא‬ ‫קורם ואפי׳ עשיר שצריך ללוות מצוד‪ .‬להלוותו לפי שעה ולההנותו‬ ‫אף בדברים וליעצו עצה חיזוגנת לו וכל זה בכלל ג״ח הוא‬ ‫והתורה הקפידה על מי שימנע מלהלוות לעני דנתי ב ורעד‪.‬‬ ‫עינך באחיך האביון וגו׳ *‬ ‫ב אסור לנגוש את הלוה לפרוע כשיודע שאין לו ואפילו‬ ‫להיראות לו אפוי מפני שהוא נכלם בראותו למלוה ואין‬ ‫ית משגת לפתע לו ועל זה כתיב לא תהיה לו כנושה וגו׳ *‬ ‫‪ j‬ובשם שאסור למלות לתובעו כשאין לו ‪ n t h‬כך אסור ללוה‬ ‫לכבוש ‪.‬ממין חבירו כשיש לו שנאמר אל תאמר לריעך לך‬ ‫ושוב ומחר אתן ויש אתך «‬ ‫ך וכן אסור ללוה לקחת‪.‬הלואה מחבירו ולהוציאה שלא‬ ‫לצורך ולאבדה עד שלא ימצא הטלוה ממה לגבות חובו‬ ‫ואס עושה כן נקרא רשע שג׳ לוה רשע ולא ישלם וגומר‬ ‫וגשהטלוה מביר ׳את הלוה שהוא בעל מדר‪ ,‬זו מוטב שלא ללותו‬ ‫‪0‬מת שימהו ויצטרך לנוגשואח״כ ויעביר בכל פעם משום לא‬ ‫תהיה לו כנושה‬ ‫ןץ ואס נא המלוה לב״ד למשכן ללוד‪ ,‬או לערע ממנו יש לב״ר‬ ‫לעשות לו דין ולא יאמלו פלוני עני ואין לו ופלו׳ עשיר‬ ‫ואיצ לו אלא אין מהחמין בדין שיש עליו כנ?ה לאוין ‪.‬‬ ‫ו ואם הלוהו בבר בלא משכון ובא אח״ב למשכנו לא ימשכנו‬ ‫רוא בעצמו שאט משכגו הו׳ בעצמו עובר בלאי דלא ‪«3h‬‬ ‫י‬

‫סימן צו צ*‬

‫אל ביתו לעבוט עכיטו אלא ג״ד ישלח! לו שלוחם ועייל םי׳ ד׳ ואף‬ ‫השליח ביר לא יכנס לביתו ?מדמו אלא אמ ינזצ׳ לו דבר בחיץ‬ ‫יקרנו ולא יכנס לביתו שנ׳בח־ץ תעמוד והאיש אשר אתה נושה‬ ‫בו יוציא אליך את העבוט החוצ׳ ודקדקו רו״ל ממשמע שנאמר‬ ‫בחר תעמוד איני יודע שהאיש אשר אתה גושו‪ :‬פ־ יוציא אליך‬ ‫וגומי אלא לרבות השליח שגם הוא יעמוד בחוץ גזירו נשינ׳שבנו‬ ‫בחוץ יש רשות לשליח ב״ר פיקח המשכו; מיד דלוה בזרוע‬ ‫וניתנו למלו׳ דאל״כ מה כחשליח ב״ד יפה מכח המלזה בעצמו‬ ‫אלא בזה הוא יפה נחו ששליח ביד יש לו ליקה המשכון מיד‬ ‫הלוה בזרוע ונותנו לטלוהוהמלוה אין לוליקח המשכו; עד שיתן‬ ‫לו הלוה מדעתו וכיון דאפי׳ שליה ב״ד יא ימם לביתו למה כתב׳‬ ‫התיר׳ ערהמלו׳לא תכא אל ביתו פשיטא רנ״ש הוא אלא אפי׳‬ ‫אם בקש המלו׳ ליכנם לבי׳ הלוה ולכתר בי מה שיש לו בביתו‬ ‫אין ביד נזקקי; לו ליכנכ לביתו כלי וכש־מעכננו השליח ב׳׳ד‬ ‫בחו׳ שלא בשעת הלואה יא יגזשבננו דבר שעושים בו‪.‬אוכל‬ ‫נפש כנו! ו יתים ורכב שפסיק מלא הוא לא יחבול ריחיפ וריב‬ ‫וכיון שכתבה התורה כי נפש הוא חובל אתא לרבות כל בלי שיש‬ ‫בו אובל הנפש שהוא בלא ירבול וליחים ורכב שאמרה תורה‬ ‫היינו דווקא ריהים־רבב ש י יד שהוא מטלטלין ושייך בו משכון‬ ‫אבל בתי ריחים ש־ מים דרי ד‪.‬ב כקלרע ולא שייך ביד משכון‬ ‫אלא גוביינא כשאר קרקעות דיא שייך משכין אלא מטלטלין‬ ‫שאין ביר ממשכנין לירח רךקע ימשכו; אלאלגוביינא ומ״מ אס‬ ‫עבר המלוה ונכנס לבית הריחי׳ של מים ונטל ריחים העליונה או‬ ‫הברזל והםיכב והגלגלים מהני ונעשו מטלטלי; בית ויש להן דין‬ ‫כיי אוכל נפש ומחזיר אותו ‪1‬‬ ‫} אם ראו ב״ד שתולש הלוה ריחיפ התחתוג׳ וביוצ׳ בה ממקום‬ ‫דבורה להבליח מבעי חוב וכן ‪.‬אם הוא עוקר נטיעות‬ ‫וסותר בנין הבתים להבריח מבעל חוב ב״ד מגבין לו מרט‬ ‫לשעתו שלא יבריח ‪t‬‬ ‫ךן כלים שעושין בהן אוכל נפששאמיו שאין ממשננין הייגו‬ ‫שעושי; בהן איני נפש ממש רומי׳ דריחים ורכב שאמרה‬ ‫תודה כמן העלבות ויורות שמבשלין בהן ומכין של שחיטה‬ ‫וכיוצא בהן ואם דבל מחזי׳ על ברחו אבל שאר כלי אומנות‬ ‫כגוןזוג של ספרי׳ ופרות החורשות וכיוצא אין אלו דומיא דריהיפ‬ ‫ורכב ומותרין למשכנן »‬ ‫ט היו לי חמשה ריחים איגו רשאי למשכנן אפי׳ אחת מהן אפ‬ ‫עושה מלאכה בכולן ואם אינו עושה מלאכה אלא באי‬ ‫מהן מותר למשכן השאר שאינו בכלל בי נפש הוא חובל במו‬ ‫כרחים שעושה בה מלאכה‪.‬‬ ‫י חבל כלי׳ הרבי של אוכל נפש חייב על כל כלי ובלי ואפי׳שני‬ ‫בליםהמח־בריפ יחד לעשית בהם מי אכ׳ אחת בגוי המפפרי׳‬ ‫שגוזזי! בהן ירק ה״ז עובר בשני לא־ין ביון שפרטה התור׳ ריריס‬ ‫וי־כב שהן על דרך זה שעושין בשתיהן‪.‬מלאכי‪-‬אחת וחייביןעל‬ ‫כל א׳ בפני עצמו דוי״ו רויכב במקום א• היא דאל״כריחי׳עמ‬ ‫הרכב מבעי ליה ה״נ כ׳־ כלי שהיא מחובי• משנים ועושי; בהן‬ ‫מלאכה אחת חייבין על כל א׳ וא׳‬ ‫י א ודוקא !‪-‬כלי שעושי; בו מלאכת אובל נפש דומי׳ דרחיס‬ ‫ורכב אסיה רתורה אבל אובל נפש עצמו מות׳ למשכנו‬ ‫ובלבד שישאל לו השיעור שלמםירין לו‬ ‫‪ y‬אם משכנו הוא בעצמו לא מהני אע׳ ג דאמר־נן‪.‬לעיל סעיף‬ ‫ז־ דמאידעביד מהגי היינו לענין שגעש ניטלטלין בית‬ ‫אבל לעני! חזיה לא מדני וחייב להחזיר לו אאי׳ב ז־גזמשבן הוא‬ ‫גזבל הקדש או גזבר עניים דהוי כמו השליח ב״ך ודוק׳ בלי‬ ‫אוכל נפש צריך להחזיר בשעת מלאכה ‪ ,‬אבל אם משכנו הוא‬ ‫עצמו שאר דברים אע״ג שעבר בלאו מ״מ •מה שעשה עשוי‬ ‫וא״צ להחזי׳ לו עד שישלם לי»‬ ‫ע ואם הלוה מדעתו כםי למלות או לשליח ב׳יד כלים שעושי!‬ ‫בהן אובל נפש מותי־ לקחתם * שלא אסרה תורה אלא‬ ‫עהמלוה או השליח ב״ד לא ימשכנוהו אלו הבלים שחיין תלוי‬ ‫נהם אבלהוא עצמו לא אסלת׳ לו התורה שיתנם ‪1‬‬ ‫• ך אלמנ׳ כיון שכתבה התולה בפירוש לא תחבול נגד‪ .‬אלסני‪.‬‬ ‫וגומר משמע שאפי מה שבאנשים מותר למשכן באומנה‬ ‫אסיר לפיכך בין שהיא ענייה בין שהיא עשירה אין מטשכנין‬ ‫אותה שלא בשעת הלואה דםת׳ אלמנה כתיב ואפי׳ השליח ביד‬ ‫בחו׳ לא יחבול אותה ואם עבר וחבל בגד אלמנה אפי׳ בחו'‬ ‫מחזירין בע בואם תורה שהיא חייבת תשלב! ואם‪,‬הכפור תישבע‬ ‫אבד המשכון א׳ נשרף קודם שיחזיר לוקה וכל זמן שלא נאבד‬ ‫המשכון שאיפשר להחזירו אינו לוקה דהשבתוהיאתקנ׳המלקו׳‬ ‫וכל זה לא איירי אלא במשכנו שלא בשעת הלוא׳ שכן היא פירוש‬ ‫משמעות הלשין דלא יוזמל ולא תחמל שלא בשעת הלואך‪.‬‬ ‫אבל‬ ‫‪k‬‬

‫י‬

‫‪t‬‬

‫חושן המישפט‬

‫הלכות גביית כלוה סימן‬

‫אבל בשעת הלאה מותר שיקח המלה בעצמו את המשכון מן‬ ‫הלוה ואפי׳ מאלמנ׳ שלתהואפי׳בל שעושין בו אוכל נפש רכל‬ ‫מותר שאינו אלא כמוכר ולטבור ודאי רכל מותר ה״נ משכון‬ ‫בשעת הלואה ואפי׳ שלא בשעת הלאה נמי לא אמרן ראסור‬ ‫אלה בממשבון את דלוה בעצמו בהלואח שהלוהו שכן כתיב כי‬ ‫תשה ברעך וגומר לא תבא אל ביתו וגומר אבל לערב מות׳‬ ‫למשכן אפי׳בזרוע ואפי׳שלא ע׳יפ ב״ד ולבנם לביתו לטול המשכון‬ ‫וי״א דמ״מ לענין שלא למשכן כל אוכל נפש אין חילוק בין ערב‬ ‫ללה ונ״ל דהכי משמע פשטיה דקרי שכתב לא יחבול ריחים‬ ‫ורכב וגומר בפסוק בפני עצמו קודם פרשת כי תשה ברעך וגו׳‬ ‫משום האי טעמא דלא יחבול ריחים וגומר מיידי אפילו לערב נ״ל‬ ‫ואם הוא ערב קבלן דינו ייללה עצמו ואם לא היה החוב דרך‬ ‫הלאה אלא משוס שכירות שהיה שביר אצלו או שהשכיר לו‬ ‫בהמתו או כלו יבול לכנס אפילו לביתו שלא ע״פ ב״דולמשכנו‬ ‫דהאכיתשה ברעך וגומ׳ כתיב דרך דלואיז ולא דרך שכירות‬ ‫ואב זקפו ע‪-‬ייו במלה חזר להיות בנץ הלואה *‬ ‫‪ )Q‬יש גזי שאומר שאין שלח בית דין אסור לכנס לביתו‬ ‫למשכנו אלא במשכנו להיות בטוח במעותיו ואין המלות‬ ‫חפץ שישתקע לו המשכון אלא ועדיין לא רגיע זמנו וירא׳‬ ‫לב״דשזה מבזבז מעותיו ולא ימצא זה בזמנו לגבות חובו שכן‬ ‫‪.‬משמע לשנא דלאתבאאלביתו לעבוט עבוטו וגם דין דהשבת‬ ‫העבוט על כה״ג קאיאבל כשהגיע זמן דפרעק ובא לגבות חובו‬ ‫וזה אינו רוצה לפורעו והוא בחזקה שיש לו מטלטל! ומבריחן‬ ‫נכנס שליח ב״ד לביתו למשכנו ויפרע לזה חובו שפריעת ב״ח‬ ‫מצות עשה הוא ומבי! אותו עד שתצא נפשו כדי לקיימה אבל‬ ‫מ״מ אין כופין אותו להשכי׳ עצמו ולא לעשות שום מלאכה כדי‬ ‫לפרוע ואפילו התנה עמו על עצמו שיתפוש המלה את גופו‬ ‫וכתב לו זח" בשטר אינו מועיל ואינו יכול לא למכרו ולא‬ ‫להשתעבד כו משום דה״ל מתנ׳ על מה שכתוב בתורה שלא‬ ‫אמרה תורה אלא והאיש אשר אתה נושה בו יוציא א ל ך את‬ ‫העביט החוצה ואפי׳ שלח ב״דק״ל שאינו מבס לביתו למשכנו‬ ‫כס״ש לעיל סעיף י׳ כ״ש שלא ישלחו יד בגופו לטפו להשתעבד‬ ‫לפרוע חובו ועוד נ׳יל ראייה מן התורה שהתורה לא התירה בזה‬ ‫אלא בגנב שנ׳ונמכר בגניבתו אבל לא בהלואתו וכל שיעבוד‬ ‫גופודומיא הנמכר הוא ואמור בלה נ״למיחו דוק׳ כל זה כשאין‬ ‫לו לשלם אבל אם יש לו ואינו רוצי לשלם ב״ד חובשין אותו‬ ‫ומבין אותו מכות מרת׳ עד שתצא נפשו עד שכופין אותו לשלם‬ ‫וי״א שאפילו אין לו לשלם אם נשבע להילת חבוש עד שישלם‬ ‫צריך לקיים ^כזעתו ועייל סוף הסימן ״‬ ‫• ן כתיב ואםאישעגי הוא לא תשכב בעבוטו השב תשיב‬ ‫לו את העבוט כבוא השמש וגו׳ לפיכך אמרו א׳ הממשכן‬ ‫את חבירו בכ״ד וא׳ שמשכנו בידו בזרוע או מרעת הלה שנתן‬ ‫לו המשכון שלא בשעת הלואתו אם איש עני הוא ומשכנו‬ ‫דבר שהוא צריף לו היז מצלה להחזיר העבוט בעת שצריך לו‬ ‫דהייגו שמחזיר לו את הכר כלילה כדי לשן עליו דכתיב בבא‬ ‫השמש תשימו לו דהיינו כסות לילה שמחזירו בלילה ואת‬ ‫המחרישה ביום כרי לעשות‪ .‬בה מלאכתו ות״ה לשאר כסית‬ ‫לם שמחזירו ביום דבתיב עד בא השמש תשיבנו לו והיינ‪1‬‬ ‫כסות יום שמחזירו ביום עד שתביא השמש ואחייב חוזר ונוטלו‬ ‫ואי׳ת אי׳כ מה מועיל לו המשכון כדי שלא ישמט החוב בשביעית‬ ‫דלא היל משל אתך בידך וגם שלא יעשה מטלטלן אצל בניו‬ ‫שאם ימות הוי להו מטלטטן דיתמי דלא משתעבדי לב״ח מן‬ ‫התור׳ ואס משכנו יכול להפרע מן המשכון אפי׳ אחר שמת הלה‬ ‫רשיעבורו עלו קדם לירושתם בד״א כשמשכנו שלא בשעת‬ ‫הלואתו«בל אם בשעת הלואתו הלוה לו על המשכון איגו חייב‬ ‫להשבינו לו כעת צרכו ער שיפתו וכיון דמצות השבת העבוט‬ ‫מצות עשה הוא דהשב תשיב לו וגומ׳ומתן שכמ בתוכה כצרת‬ ‫דכתיב בסיומא דקרא וב^כך ולך תהיה צדקה לפני ה׳ אלקיך‬ ‫וק״ל שכל מצות עשת שמתן שכר׳ כתיבה בצדה אין ב״ר‬ ‫שלמטה מצולק לכופל ח״נ במצות השבת העבוט אין כ״ד של‬ ‫מטה מחויבי! לכוף עלה מ״מ אם רוצים לטף משלם איזת‬ ‫‪,‬‬

‫‪1‬‬

‫טעם שיש להם הרשו׳ בידם *‪,‬‬ ‫• ן שלח ג*ר בשבא י־ימשכן לא ימשכן דברים ש א״א ליתן אותם‬ ‫למשכון כגון בנד שעלו וכלים שאוכל בו תמיד וכיוצא באלו‬ ‫שאם צות׳ התורה להשיב כםית יום כיום וכסות ללה בללה‬ ‫כ״שבאלו שצריביןלתמיד שאין למשכנן כלל ומניח למטה‬ ‫ל ש ב עליה ומטה ומצע לעשיר הראויים לו לישן עליהם ואס‬ ‫היה עני שאין דרכו לשכב על מצע מניח לומטהוניפ׳לשןעלו‬ ‫וכל הנמצא בידו חוץ מאלו יש לו למשכני• ואינו מסיר לו כדרך‬ ‫שמסדרי! לכ״ח בש״ש אלא נוטל! הכל ומחזיר לו כ ל ה י «‬

‫צז‬

‫ביום ובוטלו בללה וכל הללה בלילה וחוזר ונוטלי ביום וכך‬ ‫‪m i‬‬ ‫מחזיר לו כ ל אומנתו ביום אע״פי שאינו כ ל אוכל‬ ‫וא״מ‬ ‫מלא‪5‬תו בי‪1‬ם‬ ‫לעשות בו‬ ‫כיי‬ ‫לו‬ ‫מחזירו‬ ‫החילוק שבין כל אובל נפש לשאר כ ל אומנות דבל אובל נפש‬ ‫אסור למשכנו לבתהלה משכנו כופין אותוב״ד להחזירו ואם‬ ‫לא החזירו ונשרף לוקה משום לא *הבול ריחים ורכב וגרושאי‪-‬‬ ‫בלי אומנות מותר למשכנו לכתחילה רש בו מצות עשה להחזירו‬ ‫בעת צרכו ואין ב״ד מחריבים לבופו >‬ ‫יךן היו לו כ׳ כלם א׳ של יום וא׳ של לילה מטל א' ומחזיר א׳‬ ‫עד מתי הוא חייב להחזיר ולחזור ולקח עד לעולם כל‬ ‫זמן שהוא רוצה להחזיקו בתור׳ימשכון ואם אינו רוצה להחזיקו‬ ‫עוד יתבאר דינו בסעיף כ״כ ואם היח המשכון מדברים שאין‬ ‫הלוה צריך להם אין ממחין אותו בידו אלא נוטלו ג״כ השלח‬ ‫גייר בתורת משכון ומניחו אצל‪-‬המלה עד ל׳ יום אולעיפדנל‬ ‫ואם איבו פורה בתוך ל או מ ל ואילך מוכמ בב״ד *‬ ‫י ט אמ השיב לו המשכון בזמנו ומת 'הלה ועדיין המשכון‬ ‫בידו שומטו מעל בניו ואינו מחזיר להם דהשב תשיבלל‬ ‫אמרה רחמנא ולא לורשי׳ בתורת השבת העבוט אלא ימכרנו‬ ‫בבי׳ ד ויגבה חובו *‬ ‫אפיל הוא עשיר הרצה בקרקעות ואין לו מטלטלם אלא‬ ‫ך‬ ‫אלו שמשכן צ־יך להחזיר לו בזמנם שכיון שאין לו‬ ‫אדד־ים לשכב עליו בללה או ללבוש ביום איש עניקרינן גביה‬ ‫לוה אבל אם יש לו מטלטלים אחרים שאין צ־יך לאלו אי׳צ‬ ‫להחזיר לו אלו ראם איש עני הואוגומ׳ אמרה תורה וזה לאו‬ ‫עני הוא ‪t‬‬ ‫ב א וכשיחז^׳לו המשכון יחזירנו לו בעדים דתייה בו אל‬ ‫תמדרהו ל אלא בעדים שאם לא כן נאמן לומר בהיסת‬ ‫החזרתי או פרעתי במגו דהחזרתי אע״פי שנתנו לו בפני עדים‬ ‫ובלבד שלא יהא תוך זמנו כמ׳יש לעיל םי׳ ע״ח‬ ‫כ ב כל זמן שהוא מחזיקו בתורת משכון אינו י*יל למוכרו‬ ‫לעולם אס לא שיחזירנו לו עלמנמשלא לחזוי־׳ ולקחתו‬ ‫צתודמ משכין דהיינו שמחזיר לו הכד אפי׳ ליום ומחריש׳ אפי׳‬ ‫בלילה ובא לב״ד ומבקש ^יגבו לו חובו בתורת פרעון*‬ ‫וכשיגיע זמן הפיעון ובא לגבות חובו בתורת פרעוןגמור‬ ‫^‬ ‫קי״ל דמסדרין לב״ח דילפיגןג״ש מיכה מיכה מערכין גבי‬ ‫ערכין כתיב ואס מך הוא מערכך וגבי ב׳יח כתיב וכי ימוך‬ ‫אחיך ומטה ירו וגו וגבי ערכין ילפינן מקראי בפירוש שמסדרין‬ ‫לו הי׳נ מסררין לבע״ח וכיצד הוא הסידור אלטרי ־‪ :‬לו הבא בל‬ ‫המטלםלן שיש לך ולא הגיח כלו׳ אפי׳ מחט אחת ואפי׳ ב ל‬ ‫אובל נפש אומרים לו שיביא וחוזרים וגותגין לו מהכל מולן ל׳‬ ‫יום כדרך שאוכל הבינוני שבעיר אע׳יפ שככר אכל כעני לעצמו‬ ‫ז‪¥‬ה מצמצם ואי׳צ לצמצם לפרוע לזה ונותנין‪ ^,‬כסות טייב חדש‬ ‫כסות הראיה לוולאשילבלשבגדי משי ורקמה או מצנפת זהובה‬ ‫אלא אם יש לו בגדים כאלו אפי׳ חיה לבוש בהן מעבירין אותת‬ ‫ממנו ונ־תגין לו כסות הראוי׳ לו ל ב חדשוה*ה אם היה כבר‬ ‫מנבל עצמו בבגדים מטולאים לוקחים לו כסות הראויה לו ל^ב‬ ‫חדש שאם לעצמו היה מנבל א״צ להתנכל בשביל המלוה ל‪5‬לו^•‬ ‫לו ומטה ל ש ב עליה ומטה ומצע ושאר צרכי הכטה *גון כר‬ ‫‪1‬כסות וםדיגי׳ ובטלי הראויים לו ל ש ן עלהס ואם היה עני ואין‬ ‫דרכו לשן בכל אלו נותנין לו מטה ומפץ ל ש ן עלו ואין צריבין‬ ‫ליתן כאילו לאשתו ובניו אע״פי שהם קטנים והוא חייב במזונות״ה׳‬ ‫אין על המלה ‪.‬להניח להם ונותנין לו םגדלין ותפילין ‪ 4‬ואם‬ ‫הוא אימן נותנין לו כ ל אומנתו שנים מכל מ ן ומין בגי] אס הוא‬ ‫חרש נותנין לו שני מעצדין ושתי מגרות היה לו ממין אחד ג׳‬ ‫או ד׳ וממין אחר לא היה לו אלא א׳ מוכר מהמין שיש‬ ‫לו הרבה שלא ישארו לו אלא שנ»ס ומשיי שאין לו אלא אחר‬ ‫מוסיפין לו שאם ככר לא היה צריך לו יותר והיה‪ .‬יבול לעשות‬ ‫מלאכתו בלא זה גס עכשיו יעשה כן וה׳יה אם אין לו כלל מאותו‬ ‫מין אע״ג שצריך אותו לאומנתו אין לוקחין לו היה אבר או‬ ‫חמר אין נותנין לו לא צמדו ולא חמורו ובן אם היה ספן אין‬ ‫נלתנין לו ספינתו אעי׳פי שאינו מתפרנס אלא מאלו אין אלו‬ ‫כ ל אומנית אלא נכסים וימכרו בב״ד עם שאר מטלטלן ויפרעו‬ ‫מהם לבעל חלבו‪ ,‬ואפי׳ אם ת׳׳ח הוא ותורתו אומנתו אין מניחין‬ ‫לספריו ואפי׳ ס״ו‪ 1‬לפי שהם כשאר גכסיסשב״ח גלבה חובי‬ ‫מהם ולא אמרו שנותנין ל תפילין אלא לפי שהן דרך מלבוש‬ ‫ומצות המיוחלת לגופו וכשם שנותנין לו כםותו בך נותגין לו‬ ‫תפילין משא״ב ספריו וס״ת שהם בכלל נ‪2‬סים וכן מקואות בכ״וד‬ ‫‪k‬‬

‫‪s‬‬

‫‪7‬‬

‫י‪,/‬‬

‫בכלל נכסים הם וב״ח גובה מהם חובו *‬ ‫* ך ואציל שלא תטויל אשתו למזונותיה להבא אלא אפי׳ אס‬ ‫תפשה מנכסי בעלה כגון שהלך בעלת למדינת הים ותפשה‬ ‫מנכסיו‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫הלבות גביית מלוה‬

‫סימן צ* צח‬

‫מנכסיו שתיזון מהם מלציאין מידה ונותנין למלות שאין לאשה‬ ‫מזונות לא ממקרקעי ללא ממטלטלי עד שיפרע המלות תחלה‬ ‫אפילו היתה קודמת ואפילו הלך כץלה למדינת הים ולותה‬ ‫כשטר ואכלה אע״פי שקדמ׳ הלואת מזונותיי כשטר להלואתו של‬ ‫בעל השטר אין הלואת המזונות נגבית עד שיפרע בעל השטר‬ ‫תחלה‪ (,‬וטעמא דמילתא משלם רקי״ל שיעבודא ךמללה הוא‬ ‫דאורייתא למזונות אשת ובניה מתקנת חכמים הילבך אתי‬ ‫שיעבודא דאורייתא ומבטל שיעבוד דרבנן ואפי׳ כשהאשה‬ ‫קדמה הלואת מזונותיה בשמי להלואתו של בעל השטר הב״ח‬ ‫של האשה אין לו שום שיעבור על בעלה אלא עליה למנכסי׳שלה‬ ‫הוא גובה שאם נתגרש׳ גלבה ממנה לפיכך לעולם ב״ח של הבעל‬ ‫ס ד ר ג ב ״ ת החוב והמבק׳ זמן לפסול ש ט ר‬ ‫קודם לו בד״א שהב״ח של הבעל קודם ה״מ כשיש לו שטר עליו צ ח‬ ‫אבל אם היתה המלות שעל הבעל בעל פה והיא לותה לצורך‬ ‫ואם לא ב א בזמנו ובו יי׳א סעיפים נ‬ ‫מזוגות י בין כשטר בין בע״פ איזה מהם שיבא לגבות תחלה‬ ‫א ‪5‬דר גביית החוב כך הוא כשהמלוה מוציא ש׳יח מקוייס‬ ‫הוא קורם ואם באו שניהם באחד חולקים וטעמא כיון שחוב של‬ ‫כראוי אומרי׳ ללוה שלמאפי׳ שתה כמה שנים ולא תבעו‬ ‫בעל הוא ע״פ שיעבוד שניהם שלה שהרי אין בחוב שבע״פ דין‬ ‫א״א מחל לו כיו! ששהה כ״כ שנים ולא תבע ואפילו שמעגו‬ ‫קדימה •וכל הבא ראשון זוכה > מיהו אם מעלת נדוניית׳ עדין‬ ‫שגתייאש מהחוב לגמרי ואמר ווי חסרון כיס אינו יאוש ואפילו‬ ‫בידה או׳ ברשות אביה אע״פי שחוב הבעל הוא בשטר יכולה היא‬ ‫לתפוש מעות נדוניית׳ שביד׳ או שביד אביה למזונותייוסיפוקיה • ראה השלוה שבת׳ הלוה בל נכסיו לבניו ולא כת׳ למלוה רק‬ ‫קרקע כל שהוא ושתק אפיית לא אמרינן דמחל דאמרען לא‬ ‫חית הבעל חייב לגוים ותבעוהו הגלים בדיניהם ובאתה האשת‬ ‫איכפת ליה במה שעושה הלוה כי שיעבירו לא יבול להקנותו‬ ‫עם שטר כתובתה לדיגיהם וסלקה הבעלי חובות הגוים מפני‬ ‫לאחרים ואפילו אין ש״ח יוצא מתחת ידו אם החייב מודה שהית‬ ‫שבן הוא כדיגיהס להגבות לאשת נדוגייתת תחלה אפי׳ בחיי‬ ‫חייב ל ו אלא שאומר ע״י טעמים הללו שכתבנו ודאי מחלתו‬ ‫הבעל ובא אח״כ מלוןץ ישראל לתבוע חובו מבעלה ולהוציא‬ ‫מיד האשת מה שגכת׳ בדיגי הגוי׳ הדין עם המלוה שהרי‬ ‫לי אינה טענה *‬ ‫הכתוב׳ והנדונייא לא ניתנו לגבות מחיים כמ״ש בלבוש הבוץ‬ ‫‪ $‬מ״מ צריף הריין לעשות דרישה וחקירה בשטרות ישנים‬ ‫וארגמן מי‪/‬צ״ג וא״כ מהשגבת׳ בבר ע״יגויס אינו כלום *‬ ‫שמוציאין אות׳ בפניו למה לא תבעו עד עתה אללי יתברר‬ ‫בךן בריא שאין גותנין לאשתו ובניו כסות בזמן שלא היו להם‬ ‫לו צד רמאות כדי להוציא הדין •לאמתו ‪K‬‬ ‫בגדים שעשה להם הלא בבר אז אין לוקחין להן מנכסיו ‪ j‬ואיןיודדן לנכסי הלוה עד שיודיעוהו תחלה אם הוא בכאן‬ ‫או במקו׳ קרוב וטעמי משום דנבסוהי דבר איניש אינון ערבאין‬ ‫ששמין מהם אבל אם היו לרם בגדיי שעשה להם הוא כבר זכו‬ ‫בהן ואיןב״ח גובה חובו מהם ואפי׳ הס הרשים שלא לבשלם ביה וק״ל המלוה ע״י עייב לא יפרע מן הערב תחלה > ואם טעי•‬ ‫הדיי! והוריד המלוה לנכסי ללה קודם שיודיעהו מםלקין אותו *‬ ‫מעולם ואפי׳ מסגדלי׳ חדשים שלקחן לשמן אי( בי׳ח גובה מהם‬ ‫טען הלוה ואמר שטר זה אע״פי שנתקיים בפניכם אני אביא‬ ‫לא מכסות אשתו ולא מכסות בניו ואפי׳ מספר״ שקנה לבניו‬ ‫ראייה דמזוייף הוא לאבטלנו ויש לי עדים במקום פלוני‬ ‫ללמוד בהם אינו גובה מהם אלא הרי הם שלהם שכבר זבו בהם‬ ‫והם פלוני ופלוני אס נראה לדיינים שיש ממש בדבריו קובעין‬ ‫ואע״גדאמרינן לעיל שגובין מספריו לא דמי ספריו הם בכלל‬ ‫לו זמן להביא עדיו ופתם זמן הוא ל ׳ יום ואם נראה להם‬ ‫נכסיו אבל מה שקנה לבניו הם זכו בהן ואינו ככלל גכםיו *‬ ‫בן בד״א בבגד חול אבל בבגד שבת ומועד גובה אותם ב״וו שאינו! בא אלא בעלילות דברים ובטענות של דופי אומרים לני‬ ‫שלםואח״כ אם יש ל ך ראיה יחזור * ואס היה המלוה אלם‬ ‫וטעמאמשוס שאע״פ* שעושה להם אלו הבגדים המכובדים‬ ‫ושמא לא יובל להוציא מידו מניחין ביד שליש ‪K‬‬ ‫הם מיתרי׳ ואין דעתו להקנותה להם על דעת שלא יוכל למוכר׳‬ ‫ןק קבעו לו זמן להביא ראייה ולבטל השטר והגיע הזמן ולא‬ ‫באם יצטרך להם לפיכך גם ד^״ח גובה מהם ויש חולקו! מיהו‬ ‫בא ממתינן לו עוד שני וחמישי ושני לא בא כותבי; עלו נידוי‬ ‫אם יש כהן טבעות וכלי זהב וכסף לכ״עב״ח גובה מהםדאלו‬ ‫ומטתיניןלו בנידויו צ׳ יום ל׳ קמאי לא נחתינן לנכסיה דיאמרי׳‬ ‫ודאי לא הקנה לתס לגמרי וכל זה לא מיידי אלא בבגדים שהבעל‬ ‫קא טרח בזוזי דניזוף ליה מיצעי לא נחתינן לנכסיה דאמרינן‬ ‫קונה לה אבל מה שהכניס׳ לו בין נ״מ בין נצ״ב אין ב״ח גוב׳‬ ‫דילמא לא אשכח למיזף לקאטרח ומזבין > בתראי נמי ל‪#‬‬ ‫מהם שהם שלה אם ידוע שהוא ממה שהכניסה היא או ממה‬ ‫נחתיגן לנכסיה דאמרינן לוקח גופיה קא טרח בזוזי * שלמו צ׳‬ ‫•שפסק לה הבעל בשעת גישואיןואמ אינו יריע היא נאמנת בשבוע׳‬ ‫יום ולאבא מתיריןלו נידויו וב״ד כיתבין לו אדרבתא על נכסיו‬ ‫בבגדי׳ ותכשיטים 'שררך האשה להכניס לבעלת ‪ .‬ומעית‬ ‫ופי׳ אררכת׳ פסק דין שירד המלות לתוך נכסי הלוה ולישלפ‬ ‫שהכניסה לו נרוניא אינם שלה שהרי נתנה לו להוציאם ובי ח‬ ‫בחובו מיהו‪-‬אין כיתבין אדרבתא י מיד א ל א ששולחים החלת‬ ‫גובה מהם ד״א דמ״מ אם הגדוגיא עדיין היא ברשותה או‬ ‫ומודיעין לו והוא שיהא קרוב לב״ד יום א׳ ףש מי שאומר ב׳ ימים‬ ‫ברשות ־אביה אין ב״חגובה מהם ואפי׳ נשבה בעלה ופדאוהו‬ ‫ואם היה רחוק יותר על זה לא הטריחו חכמים להודיעו *‬ ‫אין חוזרין וגיבין מאלו הנכסים שהיא אינו חייבת בפורקוגו ‪4‬‬ ‫ן בד״א דמשהינןליהצ׳ יום דאמר אתינאי אתינ׳ פי׳ שהוא‬ ‫בן אין חלוק לענין סידור דב׳יח בין מקרקעי למטלטלי שאם‬ ‫נשמט לומד עתה אבא ואביא ראייה ואבטל השטר אבל אפ‬ ‫אין לו אלא קרקעות מניחם ל ו מהם לצורך כל הדברים‬ ‫מורד ואומר איני רוצה לבא לכייר כיתבין עליו אדרכת׳ מיד בין‬ ‫האמורים‬ ‫על קרקעותיו בין על מטלטלי! שלו וכל זה מיירי בהלואה‬ ‫ב ח התנה עמו ע״מ שלא יסדרו לו בחוב זה אע״ג דסידור‬ ‫דלהוצאה ניתנה דצריך למיטרח אזוזי אומר לאשתמוטי איכון‬ ‫ב״ח דאורייתא דלפינן לה בגזירה שוה מערכי! אין בלשון‬ ‫עדדהוו ליה זוזי אבל אם התביעה הוא על פקמן‪ .‬דלאל ליוצא׳‬ ‫זה כמתנה על מה שכתוב בתורה אלא הלי ככל תנאי שבממון‬ ‫ניתנה ולא שייך לומר אשתמוטי אפילו אם אומר עתה אבא ולא‬ ‫וקיים דומה למאי דאמרינן לעיל סי׳ פ״ז סעיף ט׳ לעני ן שמטה‬ ‫בא אין ממתינין לו כלל אלא אם ל א יבא כותבין עליו אדרבתא‬ ‫כשאמר ע״מ שלא ישמיט חוב זה בשביעית דקיים אבל מת‬ ‫על נכסיו‪.‬מיד *‬ ‫ששיעבד לו כל נכסיו אין בזה תנאי לבטל הסידור שלא היה‬ ‫ן זה שאמרנו שאם לא בא בסוף התשעים יום בותביןאדלבת'‬ ‫בדעתו אלא על הנכסים הראויים לו על פי התורה עד שיזכיר‬ ‫היינו דוקא על הקרקעות שלא יוכל המלוה להבריחם אם‬ ‫בהדא תנאי הסידור ואפי׳ אמרמגלימא דעלכתפאי לא אמר‬ ‫יבא זה ויפסול השטר יחזירו לו קלקעתיו אבל על המטלטלין‬ ‫אלא אם יהיה לו אצטל׳ בת מאה זוז שאינה כסות הראלי ל‪5‬‬ ‫אפילו אחר תשעים יום בל זמן שהוא אומר עתה אביא ראית‬ ‫שימכרותו ויתנו לו כסות הראויה לו וא‪ $‬אמר ע״מ שלא יהא‬ ‫ואבטל השטר אין מורידן המל^למטלטלין שלו שמאיפםידפ‬ ‫כחוב זה דין סידודאינו מועיל דה״למתנה על שכתוב בתורת‬ ‫ויביא זה ראיה ויבטל השטי* ואז לא ימצא מה ליפדל מן‬ ‫כמועל מנו! שלא תהא שביעית משמטתו שאינו מועיל כמיש‬ ‫המלות * ואפילו אם יש למלוה קרקע שיכול הלוח לחדר וליקת‬ ‫<‬ ‫לעיל בסימן הנזכר !‬ ‫ממנו בשביל המטלטלים שיקח ממנו שלא בדן חיישינן שמא‬ ‫יש מי שאומר שאין טסדרין בחוב שאינו דרך הלואה מון‬ ‫כט‬ ‫תתקלקל בענין שלא יוכל לפרוע מיהו אע־׳ג דליא כתבינן‬ ‫שכירתו לשכירות בהמתו וכיוצא בהן אם 'לא זקפן עליו‬ ‫אדרכתא על מטלטלי! יהבינןלהל כיד שליש שלא יפשיר אותם‬ ‫במלוה וכן כשבא ליפרע מהע״ב שאינו קבלן וטעמא משום‬ ‫ה ל ו ה נ י ה כ ק ליה ‪.‬זמן הראלי ל כ ״ ד לאמרי׳ ליה‪ -‬אי מרע לשטר*‬ ‫רבאלו ל‪ *$‬גאסר ג ה ג מיכה ואין בהן ג** לל‪-‬זד׳ מערכין דל«‬ ‫בגי‬ ‫כתיב־ כי ימוך אלא בהלואה ובמו שאינם בכלל השבת העבוט‬ ‫כמ״ש בך דין סידור אינו נוהג בהם לי׳׳אשגם באלו מסדרין‬ ‫וילפען להו מעי־כין ומהלואה במה הצר *‬ ‫ל הא דמסדרין לב״ח דוקא כשלא גשבע לידוע אכל אס‬ ‫נשבע לפרוע דברי הכל אין מסדרין והוא בעצמו חייב למכור‬ ‫כל מה שיש לו ואפילו חלוק ומנכסי׳ ואבנט שלו לפרוע לב״ח‬ ‫שנשבע לו ויתפלש באפר ללא יעבור על שבועתו ואס לא עשה‬ ‫בןהריהוא עבריין ולא יקרא אונסליפטר משבועתו בעוד שיש‬ ‫ל ו ברשותו איזה דבר שימכור אפי׳ עד שוה י פרוטה ועייל‬ ‫סימן זה סעיף ע״ז וסימן ע״ג ^‬

‫‪k‬‬

‫‪,‬‬

‫‪k‬‬

‫‪k‬‬

‫חושן המשפט‬

‫הלכות גביית מלוה סימן צח צט‬

‫׳נה‬

‫בגו ההוא זימנא לחיי ונחזיר לך המטלטלץ ואי לא מרע ליה‬ ‫בנוזימנאיהבינן להו ליד המלוה ‪4‬‬ ‫ךן ובן בקיקעתאם המ־־יוה אלם ולא יוכל הלוה להוציא טיח‬ ‫הקי־קעות אחי שיפסול שטרו מאחרים את האורבת' ע י‬ ‫שיודיעו ללוה אפילו אם הוא במקום רחוק היבה עד שצריך‬ ‫לשהות עדי׳יב חדש לילך שיירא לשם ולבא אבל טפי מי״ב‬ ‫ירחי שתאלאמשהען ליה ‪4‬‬ ‫‪ Q‬כיצר כותבין האדרכתא אם לנכס*׳ בגי חורין הורידוה*‬ ‫כותבין איש פלוני נתחייב לפלוני ביין כך וכך ולא נתן לו‬ ‫מעצמו וכתבנו לו אדיבת׳ זו על שדה פלוני שלו ואחייב שמין‬ ‫לוג׳ באותה שרה כנגר חובווטכריזין עליה כפי מה שיראו עד‬ ‫יפסקו המוסיפין ומורירין איתו בחובו לחלק ששמו אותו וקורעין‬ ‫שטיי החוב אם היה שם שטר ‪ 4‬ואם לא היו נכסי׳ בני חורי‬ ‫ביתבין האדרבתא כך איש פלוגי גתחייב לפלוני כך וכך בש״ח‬ ‫שבידו ולא גתןלו חובו ולא מציגו נכסי בני חורין וכבר קרענו‬ ‫לשטר שהיה לו עליו ונתננו לפלוגי רשות לדרוש ולחקור ולהיות‬ ‫ידו נטויה על בל הנכסים שימצאו לו ובל הקרקעו׳ שמכר מזמן‬ ‫גלוני והלאה ישלו רשות לגבות חובו מהכל* ואחר שכותכין‬ ‫אדרבת' זו הולך המלוה ומחפש אם מצא לו נכסים בני חורין‬ ‫שמין לו מהם מצא לו נכסים משועבדי׳ מאחר זמן שטחי טורף‬ ‫מהם וקורעין ש ט י האורכת׳ וכותבין לו שטר הטירפא ‪ 4‬כיצד‬ ‫מתנם לו ונשבע ‪1‬דסת ‪4‬‬ ‫כותבי! ‪ 4‬איש פב״פ זבה בדין לטיוף ברין בחוב שפלוני חייב‬ ‫ב דאיבן השביע לשמעון שבוע׳ זו כתקנת הגאונים^ולא השביעי‬ ‫לו שהוא כך וכך בשדה פלונית שלקחה פלוני בכך ובך מזמן‬ ‫להבא ואחייב תבעו לוי ששטרו מאוחר והשביעו להבא מת‬ ‫ג‬ ‫עלוני וכבר קרענו האדרכתאשהיה בידו ורדשינוהו לטרוף מזה‬ ‫שירויחיותר עלההוצא׳הראוילו יתן לוואח״כבא ראובן ורוצה‬ ‫בכך וכך ואתר שכותבין הטירפא לטרוף מורידי( ג׳ בקיאין‬ ‫להשביעו ג״כ להבא ואומ׳ הואיל ושטרו מוקדם הוא יקחתחלה‬ ‫לאותה שדה ושמין לו ממנו כשיעור חובו מהקי־ין וחצי השבח‬ ‫ושמעון אומר שרוצה לקיים שבועתו הראשונה ללוי דינאהוא‬ ‫וטעמא יתבאר לפנינו בע״ה למה אין גובין אלא חצי השבת‬ ‫דלאשייך דין קדימה לראובן ברבר שאינו בעולם ועתיד לבא‬ ‫ומכריזין עליה ל׳ יום כדרך שמכריזין על נכסי יתימים שיתבאר‬ ‫לאחר זמ! ואם לא שנשבע היו חולקין שהשעבוד חל בבת‬ ‫־בעי׳ה בסימן‪ .‬ק״ט ואח״כ משביעי! את הלוה שאין לו כלום אם‬ ‫אחת בשעה שבא לידו אבל כיון שנשבע לתתו ללוי צריך‬ ‫חלוההוא עמלו כמדיג׳ וגם משביעי! את הטורף בנק״תשלא‬ ‫לקיים שבועתו ‪ ,‬וכת׳ בעל השי׳ע שנ״ל שב״ר יכופו ללוי‬ ‫נפרע חוב זד‪ ,‬ולא מחלו ולא מכי־ו לאחר ואחייב מלרירין אותו‬ ‫לי תן החצי לראובן דודאי צייי שמעון לקיים שבועתו לתתו לו‬ ‫לנכסי הלוקח בשומ׳ שלוי וכותבי{ הורדה וכיצד כותבין אחר‬ ‫טיט לוי נוטלו שלא כדין שהרי שיעבו׳ שניחם שוה לכך צריך‬ ‫&שמנו לפלוני בשומא שהתה בידו והכרזנו ל׳ יום כראוי‬ ‫לחלוק עם ראובן ועי׳ל סי׳ ק״ר סעי׳ נ׳ ‪4‬‬ ‫והשבענואת זה הטורף ואת הב״חהוררנוהו לשרה פלוני׳ להיות‬ ‫^ ראובן נתן חפץ לשמעון למכור ובא לויב״ח של שמעון‬ ‫משתמש כה כררך שאדם משתמש בקניינו * ומאימתי אוכל‬ ‫ולקחו בחובו ובא ראובן ותבעו מלוי ואומר ששלו הוא אם‬ ‫הטורף הזה פיחת שרה זו משפסקו ימי ההכרזה ‪ 4‬ואס יש טעו׳‬ ‫יש עדים שחפ׳ זה של ראובן הוא צריך לוי להתוירו לראובן‬ ‫כאררבתא אינו א־כל פירו׳ אפי׳ מיום ששלמה ההכרזה ‪4‬‬ ‫דלאו כל כמיניה ליקח חפץ של ראובן משמעון בחובו אבל אם‬ ‫י כל אדיכת׳ שאין כתוב בה קרענו לשפד הלואה אינהאדרבתא אין ידוע כודאי רשל ראובן הוא לאוכל כמיניה לומר שלי הוא‬ ‫וכל טירפא שאין כתוב בה קרענו לאררבת׳ אינה טירפא ואף אם שמעון מורה לו אינו כלום בי חוקה הוא דבל הנמצא‬ ‫וכל שומא שאין כתוב בה קרענו לטירפא אינה שומא ‪4‬‬ ‫כבית האדם הוא שלו ולאו כל כמיניה דשמעון להוצי׳ מיד לוי‬ ‫יא כיצד כותבין אדרכתא על נכסי יתומים יתבאר בסי׳ ק״ע ‪ 4‬הודאתו ואין כאן עסק שבועה אם לא שיטעון ראובן ללוי אתה‬ ‫יורע כודאי שהחפץ שלי אן ישבע לוי היםת שאינו יודע שהחפץ‬ ‫צט‬ ‫פ צ ר משביע•! ללוה אם יש לו ומהרימין מי של ראובן ואם שמעון הלא סרסור סתם סרסור דרכם להיות‬ ‫ש י ו ד ע לו גכסים ואם הוא כ ש ר או רמאי ברשותן מטלטלין שאינם שלהם אלא של אחדים שנלתנין להם‬ ‫למוכרן לפיכך הסרסור או בעל החפץ נאמנים בשבועה ובן אס‬ ‫ואס נתן שלו במתנה ו ב ו ח׳ סעיפים נ‬ ‫מצא המלוה בבית ב״ח דברי׳ העשויי׳ להשאיל ולהשכיר ובא‬ ‫א לא היה לו שום טענה נגד השטר אלא שאומר שאין לו‬ ‫א׳ ואמר שהשאילם אל השכירם לו ויש לו עדים שהיו שלו‬ ‫במה לפ^וע דין תורה אש נמצאו נכסים ללוה מסדרי! לו‬ ‫נאמן ולא יוכל ב״ח למשכנם בחובו ואם אין לו אלא עד « '‬ ‫ונותגין השאר למלוהלאס לא גטצא ללוה כללם יתר על מה‬ ‫שהוא שלו אינו מועיל לו להוציא מחז^ת בי׳ח שמשכנו •‬ ‫שמםדרין לו מדין התורה היה לו למלות להחפישו ולא ליזקק‬ ‫לו כלום ולא להכליימל בשום דבר להביא ראיה שהוא עני ף מ^ שהוחזק עני וכשר והולך בתום והדבר נלוי וידוע לדיין‬ ‫ולרוב העם ובא בעל חובו להשביעו כתקנה זו והוחזק‬ ‫משום שנאמי לא תהיה לו כנושה אך אס נסתפקו כ״ד בענין‬ ‫הלוה ובעסקיו יש להם לדרוש אם רמאי הוא שהתורה צתה התיבע שגם הוא יודע בעניותו של זה אלא שהוא מבוין לצערו‬ ‫לחקור ולדרוש על זה שנא׳ עד דרוש אחיך אותו ודרשינן ביה בשבועה זו להצר לו ולביישו ביבים כרי להנקם ממנו או כדי‬ ‫דרשוהו אם רמאי ומשרבו הרמאים וננעלו דלת בפני לוין עמדו שילך וילות מן הגוים בריבית או כדי שוקח בגדי אשתו ותני‬ ‫הגאונים ותקנו שיתו משביעי! את הלוה כעין שלתוכה בנקיטת לו כרי להנצל משבוע׳ אסור לדיין להשביע׳ שבועה זו שלא‬ ‫חפץ שאין לו כלום יותר על הדברים שסידרו לו ושלא החביא תקנו הגאוגים שבועה זו אלא מפגי הרמאי׳ ומאחר שהוחזק זה‬ ‫כבתם אחרים ושלא‪-‬נתןמתנה ע״מ להחזיר כדי לחברי׳ מב״ח שאיני רמאי אסור להשביעו ואם השביעו ביטל לא תעשה של‬ ‫\מה שתקנו שבועה ולאהיסת מפגי שהיא דומה לשבועת מודה תורה לא תהיה לו כנושה ולא עור אלא ראוי לרייןלגעוד בתובע‬ ‫מקצת דכשם שמודה מקצת טעם שבועתו הוא מפני דחשדינן לטורדו ‪ 4‬עגי שקבץ ממון בכתב קיבוץ אם צריך לשלם לכי׳ת‬ ‫עייל בעי׳ ז סימן רנ׳יג *‬ ‫ליה שהוא נשמט משום דדחיקה ליה שעתא וסבר אי הוו לי‬ ‫זוזי פרענא ליה ח״נ מי שטוען שאין לו חשדינן ליה רילמא ף• מי שהוחזק רמאי ודרכיו מקולקלין במשאו ובמתנו והוא‬ ‫אמוד שיש לו ממון וטען שאין לו כלום והוא ר ץ לישכג*‬ ‫נשמט משיזםדדחיקא ליה ורוצה לפורעו מתוך הריוח לפיכך רמו‬ ‫עי־יהרבנן בתייאי שבועה חמולה כיהיכי דלודי וכולל בשבועה אין להשביעו ויש לדיין לנדותו או לכופו עד שיפרע בללו של‬ ‫וו שכל מה שירויח ובלשיבא לידו או ל״שותו מאשר תשיג ידבר מה שיעשה הריין מדבריה׳ כאילו כוונתו לרדוף אחר הצדק‬ ‫ידו שלא יצטרך אחייב לחזור ולישבע להוציא ש״ש תדיר לכך ולא להעביר הדין על כל אח׳ מבעלי הדינין היי הרמות ביד‬ ‫משביעין אותג עכשיו נם להביא מה שתשיג ידו שלא יאכיל לעשותו ומקבל שכר עליו והו** שיהיו מעשיו לש״שכן״מכתמ‬ ‫ממנו לא לאשתו ולא לכניו ולא ילביש אותס ולא יטפל כהם האחרונים זיל שאין גכלב"‪1‬כח לעשות זה אא״ב הואכי׳ד חשכ‬ ‫נמוחזק‬ ‫ך ן‬

‫ממה שישיג ידו ולא יתן מהם לאדים כעולם אלא יוציא כובל‬ ‫א ש י תשיג ידו מזון ל' יום לעצמו וכסות לי״ב חדש מזון הראוי‬ ‫מ וכסות הראוי לו לא אכילת הזוללי׳ והסובאיםאו בני מלכים‬ ‫ולא מלבושי הפחות והסגנים אלא כדדכו וכל היתל על צדכו‬ ‫יתן לכ״ח ראשון עד שיגבנו כל חובו ואם לא כלל בשבועתו‬ ‫על כל אשר תשיג ידו מכאן ולהבא יכול להשביעו סוף כל ל'‬ ‫יום אבל מוטב שישביעוהו מיד על כך כדי שלא יוציא ש״ש‬ ‫תדירכמ״ש ומחרימין תחלה על ב ל מ י שיודע לפלוני נכסים‬ ‫ולא יודיע לבי׳ד * ואם יש לו ב״ח הרבה אין צריך לישבע‬ ‫שבועה זו לבל א׳ ואי אלא שבועה אחת לכולם מפגי ששבועה‬ ‫זו אעה אלא תקנת הגאוני׳ ואין מדקדקין להחמיר בה אלא להקל‬ ‫דשבועה לאי שבועה למאה במילתא כי האי ואם נראה לו ממון‬ ‫קורם שנשבע או אחר שנישבע שבועה זו שהיו שטרי חובו׳‬ ‫כתובים על שמו בידו ואומי של אחרים הם או שאומר יחדתים‬ ‫לאחרים שאני חייב להם או עסק היה בידי מאחרים ואיני שלי‬ ‫אין שומעין לו עד שיביא ראיה ואפי׳ בשבועה לא מהימנינ׳‬ ‫ליהדחזקהכימה שיש לו לאדם בידו הוא שלו ואעי׳פ שיש לו‬ ‫מגו שהיה יכול להחזירם או לומר להר׳ים אינו נאמן דהוי מגו‬ ‫במקום חזקה ויש חולקין מיהו אם ידוע שיש לו עיםקא מאחיים‬ ‫נאמן לומד על מעות שבידו אלו מעסק פלוני הם במגו שהיה‬

‫כ‬

‫הלכות גביית מלוה‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫ומוחזק בחבמה וחסידות ומשרבו הדיינים שאינה מומחים יש‬ ‫לחוש שלא יהא כל א׳ פורץ לעשות לו דרך לרצונו •‬ ‫ן ראובן לה משמעון ונתן כל אשר לוי לאהד בדי להפקיע‬ ‫חובל לא תועיל ערמתו ויגבה שמעון חלבו אפי׳ הוא כעל‬ ‫פה ממקבל מתנה וישבע חימקבל המתנה על רעת ב״ר בלא ערמה‬ ‫ובלא מרמה כמה קבל מתנה מדאיב! ויגנו כי׳׳ד לשמעון את חובו‬ ‫מכל מה שקבל מקבל המתנ׳ טי־אובן אגלמהשהרויח בסתירה‬ ‫או בריבית באותה מהנה אין כייר מגבין לו הרויח דאפילו‬ ‫בקרקעי המשועבד ן למלות אם אכל לוקח או מקבל מתנה‬ ‫חפירות כמה שנים בא ב ׳ח וגובה בקרקע כמו שהיא ואינו‬ ‫מוציא מידם הפירות שאכל ה״נ ל ש מיהו אם נראה לביד‬ ‫שלא כיווגל לערמה רק למתנה גמורה קנה המקבל אעי׳גשתיתה‬ ‫‪t‬‬

‫דעת הנותן להבריח‬ ‫ן הכותב כל נכסיו לאחר ואחייב ללח מאחרים ובבא המלה‬ ‫לגבות'חובו מצות להיציא השט״ מתנה שקדם^לשטר החוב‬ ‫והבל תאים שאע״פי שכתב כל נכסיו לאחרים הוא מחזיק בהם‬ ‫ונושא ונותן בלפ ומעולם לא יצאו מרשותו ולא נתכוון אלא‬ ‫להבריחם מבעל חופיו שלא ימצאו ממה לגנת ויאכל ממון דבירו‬ ‫הוכתה זו הוכחה גמורה שלא קנה מקבל המתג׳ והמתג׳ בטלה‬ ‫וגובה ב׳יח את חיבו ממנה אע״פי שקדמה להלואה ‪t‬‬ ‫ןק מי שקנה קרקע והתנה בשעתדקיין שלא תהא הקרקע הזו‬ ‫קנויית לו לעבין שיעבוד כתובת אשתו ושלא יהא לאשתו‬ ‫שיעבוד כתובתה עליה או שקנה רךקע וצוה לכתוב השטר על‬ ‫שם אחיו כרי להפקיע ממנה שיעבוד כתובתה לא הועיל כלם‬ ‫ואשתו גונה כתיבתה מאתם קרקעו׳ שכל גזי שבא להפקיע אפי׳‬ ‫תקנת חכמים בערמ׳ וכתחבולה בזה שרצה להפקיע כתוב׳ שתקנו‬ ‫חדל לאשתו לכ׳׳שמי שבא לגזול את חבירו כערמ׳ וכתחבולה‬ ‫חיילים חכמי י הדור לבטל כוונתו אע׳׳יפי שאין כא; ראיה רק‬ ‫אומדנות המוכיחות היטב יכול לסמוך עלה כ ד לשבר מלהבות‬ ‫רשעים ולהפר מחשבות ערומים‬ ‫‪4‬‬

‫י‬

‫ק המבקש זמן לפרעון כמה זמן נותנים לו ואם‬ ‫לא פרע בזמנו והמסרב צווי בד ובו ג׳יס «‬ ‫‪1‬‬

‫א לוה שאמר הדני משלם קבעו ל זמן שאללה מאחדם או‬ ‫אמשכ! קרקע או אמכור ואביא המעות קובעין לו זמן ל׳ יום‬ ‫שב; דיך םתם זמן שנתנו חבמי׳דקים להו שמספיק לחזי אדר מעו׳י‬ ‫*עדקרקע שיש לו לאש ירא׳ לדיין שלא יספקו ל ו ל יום יוסיף‬ ‫לו לאם יראה לו שא״צכ״ב יפחות לי לאס אמר התובע שצריך‬ ‫לילך לדרכו ללא יוכל להמתין על זמן אומרים לו שיעשה שליח‬ ‫שימתין עד הזמן שבשביל המלות שהוא דר *יזקוס אחר לא‬ ‫הפסיד הלה ד נ ו בשביל כך ואין מחייבי! הלה לתן משכון‬ ‫ע ל טטלטלן שאילו היה שםמטלטלןהץ ב״ד גוביז מיד מהם‬ ‫שאין נתינת זמ! ל׳ יום אלא כשאין לו לא מעות ולא מטלטל!‬ ‫אלא קרקעות ואה רוצה המלה להחרים על מי שיש לו מ ע ת‬ ‫או מטלטל! ומפליג אותו בדברים הרי זה מחריש ואי; מחייבי;‬ ‫חלה להביא ערב עד שית; שאם כבר האמינו בלא ערב גם‬ ‫עכשיו יאמין לו עוד בלא עיב אאכ נראה לדין שיש לחוש‬ ‫שמא יברח אל ישמיט ודוקא לפרעון נותני! זמ! שיש למר זה‬ ‫לא הכין לו מעות עכשיל כיון‪.‬שלא היה זמנו קבוע לעכשיו שאמר‬ ‫אולי אוכל לישמט ממנו עור ער זמן כך אבל לשבועה אין‬ ‫?ותנין זמן אלא ביום הכניסה הראשון שיהיה יש לו לישבעדמי‬ ‫יעכבנו למה יתנו לו זמן לכן לשאר דבר ששיעבד ארם עצמו‬ ‫לעשות דבר כך לטן פלוני‪.‬בקנס אין מתנין'ל זמן אלא מיד‬ ‫כשהגיע הזמן נתחייב בקנס או שיעשה מת שנתחייב אם לא‬ ‫שיש כאן עבוב מפורסם ‪4‬‬ ‫‪ 3‬י״א שהקובע זמן לפרעו! חובו והגיע הזמן אק מתנין לו‬ ‫זמן אחר ר״א שגם לזה מתנין ל זמ! ל׳ יום ואפילו בא‬ ‫ותכעו שלשים קורם הזמן־ הקבוע מ״מ צריבין לתן ל ז מ ן ל׳‬ ‫מיום הזמן הקבוע להם ‪4‬‬ ‫‪ j‬שלימו הל׳ יום שנתנו לו ולא בא כותבי! אדרבתא על נכסיו‬ ‫ואם לא ימצאו לו נכסי׳ אין מנדן אותו שאין זה אפיקורתא‬ ‫אלא שהוא נשמט מל‪3‬רוע חובו אבל אס יאמר איני רוצי לשלם‬ ‫שהוא מסרב לעשות ציווי בי׳־ד כותבי! אדרבתא על נכסיו מיד‪.‬‬ ‫ואם אין שוצאק לץ •נכסים מחלין בו שני וחמישי זטני ואח*כ‬ ‫» ד י ן אותו ועומד •כנתיו עד שישלם לו או עד ששעון שאי; לו‬ ‫לשלים בלום וישבע על זה ואם עמד •בגירויו ל׳ יום ולא תבע‬ ‫להתיר נרוץ מנדן אותו עור ל׳ יום לאם עמד בהם מחרימי!‬ ‫»ו‪1‬ו ומשאני הנידגי והחרט נתבאר כע״ז»י׳ ש ל ד ‪4‬‬

‫סימ! ק קא‬

‫קא מ ג ק לבעל חוב מעות או מטלטלין ואס‬ ‫תלה' מעותיו בגף ואש ישעליוחובוילגוים‬ ‫ובל י׳יא סעיפים ‪:‬‬ ‫א בא לפרוע אפ יש לו מעות צריך ליתנםלו ואינו יבול‬ ‫לדחותו אצל מקרקעי או מטלטלי רסחם מלוה לחבירו או‬ ‫בל משא ומתן שבי! הבכיות בכל דבר אין דעתם מסכמת לישא‬ ‫ולית; או להלוות אלא ע״מ שתן לו מעות אס יהיו לו טית‬ ‫אם ידוע שאין' לו מעות לנתבע א' צ לטרוח ולשבור כדי ליתן‬ ‫לו מעות אלא נותן לו מה שיש לו ואכ אין ידוע לנו אם יש לו‬ ‫מעות או אין לו והוא אומר שאין לו אין טשכיעין אותו על‬ ‫זה ואפילו חדק שיש לו מעות והוא אומר אינם שלי אלא של‬ ‫פלו' לא משבעי׳ ליה אבל מחרימין על כר מי שיורע שישלו‬ ‫מעות והיבא דאמר אין לי מעות ונמצא שקרן קנסוהו דתנלא‬ ‫מהימן בזה הדוב לומר אין לי מעת אלא צריך לממרחולמזבן‬ ‫ולהביא מעלת וכן אם נראה לביר ש‪-.1‬וא משקר ויש לו מעות‬ ‫ואינו רוצה לתת מעות בפרעונל מפץ אותו שיתן מעות וע״ל‬ ‫סעיף ז׳ וחי •‬ ‫ב ואם אין לו טעות ויש מטלטלןוקרקעות וחפץ המלוה יותר‬ ‫במטלטלי! מבקרקע ‪3‬ריך לית! לו מטלטלין שהוא פירעון‬ ‫חריף ונקל למכור וכמעט דהוו כמו פירעון מעות מיהו אין‬ ‫המאה יבול לומר איני רוצה‪ .‬במטלטלי! אלו אלא באלו אלא‬ ‫הנתבע גיתן לו איזה מטלטלי! שירצה דבמטלטלי בל טעי מיטב‬ ‫הוא ונקל למוכרן זה במו זה לכך צריך התובע ליטול מאיזת‬ ‫שיתן לו הנתבע •‬ ‫‪ jj‬אם יש לו מעות וקרקע או מעות ומטלטלק והלוה אומר‬ ‫לפורעו במעות אין המלוח יבול לומר איני רוצה מעות אלא‬ ‫קרקע או מטלטלי; כיון התחלת משא ומתן שביניהם מסתמא‬ ‫לא היתה דעת שניהם אלא‪ .‬עיי׳גז לתת מעות אם יהיו לו ולאו‬ ‫כל כמיניה דמלוה לומר שיתן לו מה שלא היה דעתו מתחלה‬ ‫והיה לו להתנות ובן אם אין לו מעות אלא קרקע ומטלטלי!‬ ‫והלוה רוצה ליה ן לו מטלטלין אין המלוה יכול ללמד איני רוצה‬ ‫אלא קרקע רמםתמא מתחלה היתה דעת שניהם שאם לא יהיו‬ ‫לו מעות שית; לו מטלטלי! *‬ ‫ף ואס אין לו אלא קרקע ובאליתנה לו ואכזר המלוה איני‬ ‫רוצה אותה ואיני מבקש ממך עתי? כלום אלא אמתין עד‬ ‫שתיו לך מעת הדין עם המלוח לעייל סי׳ ע׳׳ד סעיף ר היו‬ ‫מעות הלוה מופקדין ביד י אחר מוציאיןאותן ונלתנין ? מלוה אבל‬ ‫אם היו בידם בחללאה אין מוציאי! מידם קודם הזמן ‪4‬‬ ‫ןק אם יש ללוה שטרי חובות על אחרים יבול לדגבותם לו‬ ‫וישומו אותם בפי מה שהוא הלוה אם הוא אלם וכפי מה‬ ‫שהם נכסיו עידית או זיבורית ואפי׳ ישלו שאי מטלטלי! יבול‬ ‫להגבות לו שטרו׳‪,‬בשוויים דשטרר ושאר מטלטלי! שלין הן *‬ ‫ן י״א דמוכר סחורה או מטלטלה לזמן בשטר אינו מודדו‬ ‫לשומא כלל אלא שנותן לו מעות כמו שהתנה ומאותה מטצע‬ ‫שהתנה וכן ברין ראנן סהדי שאין זה בדבר מטלטלין וסתירתל‬ ‫ע״ד שיקבל קרקע או סובין דבשלמא בהלואה לשיגמל עמו‬ ‫חסד קמכיון וזה ג״ב בכלל ג‪°‬ח הוא שנוטל ממנו שימא מש׳׳ג‬ ‫בס חור י ולפי טעם זה יראה שגם בטלוה שאמרו מורידולשומא‬ ‫לא אמרו אלא במלות סתם בטובת דנאה לגמול עמו חסד‬ ‫אבל המלות לחבירו למחצית שבר שאין כוונתו אלא להנאת‬ ‫עצמו להדר ח ג׳יב אינו מורירו לשומא אלא בכלבת שהתנח‬ ‫‪1‬‬

‫צריך לקיימו רכל תנאי שבממון קיים ‪4‬‬ ‫ן אם יש לו מעת ללוה ותולה אותם בגוי והמלוח חושש שה©‬ ‫שלו ואומר כן בדי לדחותו מחרימין על בל טי שיודע לו‬ ‫ממון אל מעות וי״א שאם הלוה אמוד אין שומעין לו ובופין‬ ‫אותו לתן מעת ‪4‬‬ ‫ךן ו ^ ן נודע שהממון שלו וחלה אותה בגוי ואינו יבול שוב‬ ‫לתן לו פי הגוי מעכב כופק אותו למכור קרקע ולתן לבע׳‪4‬‬ ‫חובו מעת * ופן אם הדבר י ד ע שיש לגוי ערעור על ממי‬ ‫הללה וירא המלה לטול קרקע מיראת ערעורו של גוי׳ צריף‬ ‫הלה לטרוח ולמכור ולתן המעות ‪4‬‬ ‫ט ובצ מה שית! לו מקרקעי או מטלטלן ישומו לו בפי ‪;ps‬‬ ‫שיובל למוכרן מיד אפילו ב י ת ו ולפי השעה ולפי הזמן ל*'‬ ‫שיצטרך לחזוי למוכרו בעיירות ובש״וקי׳ או עכבו ער‬ ‫שימצאו לו קונים או שיתייקר דא״כ נע^ת דלת בפני לווין ‪ ,‬וגם‬ ‫השמאי! ששמין ביוקי־ מכדי שוי; למכר מיד הם מקלקלץ‬ ‫גדי! ועוברי׳ משלם לא תעשו עול ולא תטה םשפ‪$‬י וגל ג״ל*‬ ‫סגניו‬ ‫‪11‬‬

‫חושן המשפט‬

‫הלבות גביית מלוה סימן קב קג‬

‫* מגכין למלה כל המטלטל! שימצאו ללה ואס לא יספיקו‬ ‫המטלטלין מגבין לקרקע אחי׳ שיחרימו על בל מי שיש לו‬ ‫מטלטלי! או על כל מי שיורע שיש ל מטלטלין ואין מביאי!‬ ‫לב״ד ואי׳צ לשבע שהרי אין עלץ אלא טענת שמא ‪ 4‬וכיון‬ ‫•שאין ל עוד מטלטלן גובי! כל הקרקע שישלו אפילו הוא‬ ‫משועבד לכתובת אשת אולכ״ח שקדם מגבין לזה מיד ואם‬ ‫יבא הראשון ויטרוף יטרוף ‪4‬‬ ‫» א היו לו מטלטלי! או קרקע ויש עלו חובת לגרם ואומר‬ ‫הרי כל נכסי משועבדים לגרם ואם יעלו אותם ישראל‬ ‫יבואר הגוים ויאםי־ו אותי ואהיה בשביה איןשומעין לו ואין‬ ‫משגיחין לו אלא יגבה הישראלחובו ואם יאםרוהו גרם ה ד כל‬ ‫ישראל מצווי! לפדותו*‬

‫קב‬

‫מאיזה קרקימגביןהחוב ל ב ע ל ההוב ובוהים‪:‬‬

‫א מדין התורה המלה גובה מן הזיבורית מהכתיב והאיש‬ ‫אשר אתה נושה בו יוציא אליך את העבוט החוצה שביון‬ ‫שהתודה צותה שהלוה בעצמו יוציא את העבוט אין ספק שהוא‬ ‫בעצמו לא יביא אלא את הפחות שבכלים ש״מ דדינא הכי איתא‬ ‫<‪4‬זחייב המלה ליטול הפחות שבנכסי הלה והוא ברךקע הזיבורית‬ ‫אלא שחכמים תקנו שיתן לו מן הנמנית שלא לנעול דלת‬ ‫גפני לוין לפיבך בשיבא ב״ח לפרע מן הלה מקרקעות מגבין‬ ‫לו את חובו מן הבינונית שבנכסי הלה דבשלו הן שמין כגון‬ ‫שאס היתה לו עידית ובינונית וז־יבורית אפי׳ אם הבינונית שלו‬ ‫היא טובה כעידית של שאר העולם מגבין ל ממנה וכן אם יש‬ ‫ללה שדה שהיא בינונית לכל אדם ואצל היא עידית ששאר‬ ‫שדותיו הן גרועות ממנה אין ב״ח גובה הימנה רגבי דדיה‬ ‫עידית הוא ‪4‬‬ ‫ב היו ל ש ל ש או ארבע שרות בינונית לא יבול המלה ל מ ר‬ ‫תן ל משדה פלונית שהיא חביבה עלי אלא• ברשות הלה‬ ‫הוא לתן מאיזה שירצה רהא הוא יוציא את העבוט כתי׳ מה‬ ‫שהוא מצה יתן מן המטלטלין הייה נמי בשמגבהקרקע יתן‬ ‫מה שהוא רוצת ‪ 4‬ואס חפץ המלה בובורית ואומר לל תן לי‬ ‫זיבורית טפי פורתא שומעון לו רהא מן התורה בן הוא אלא‬ ‫דלטובתו מקנו ל מן הבינונית והשתא דקאמר לא בעע׳ לתקנת‬ ‫טובתי שומעין לו ונוטלה‪ .‬מולא דהשתא לא‪ .‬ביוקר דלקמיה פי'‬ ‫שהיא עתה בזול ועתידה להתייקר ואמר לה הלה אם חביבה‬ ‫היא על׳ קח אותה כיוקרא דלקמיה אין שומעי! לו וצריך לתנה‬ ‫לובזולא דהשתא שלא תנעול דלתבפמלויןדא״לאילוהוול‬ ‫זוזאי גבי הוינא שקילנא מולא דהשתא ובשביל שמעותי בידך‬ ‫תכופני לקחת אותה כיוקרא דלק מיה לכך אין שומעי! ל‬ ‫מותנו לו כזגלא• דהשתא ‪M‬‬ ‫ג ואם אומר תן לי עידית בציר פורת׳ אי! כלפי! אותו לתנה*‬ ‫לואפי כיוקראדלקמי׳דסגי לה שהעלהו מדני׳ מדרג׳‬ ‫אחת דהיינו מזיבורית לבינונית אבל שתי מדרגות אין מעלן‬ ‫אותו מזיבורית לעידית דבהאלכא למימראלו הווזהאי גבי כו׳‬ ‫דמשום האי לא מימנע לתלות דלא שכיח כ״כ למצא עידת‬ ‫לקנות אפי׳ ה״ל זוזי לפיכך לא ימנע עצמו מלחלות בשביל זה‬ ‫אם אין ללה אלא עידית אינו יבול למוכרם ולקנות בינונית‬ ‫להגבות לב״ח אלא מגבין לו מעירית שיש לו ונ״לךיליףלה‬ ‫הכי ביו! שהתורה אמרה כהשבת העבוט לא תשבב בעבוטו ובל‬ ‫ריגי דהשבת העבוט על ברתך ברבד שהוא ש ל קמיירי דאי‬ ‫גשל אחרים שקנהו עכשיו למה הצריבה להשיבו ל משום במת‬ ‫ישכב ונו׳ הא עכשיו ׳קנהו ובמה שפב כבר ישכב גפ עתה‬ ‫אלא ע״ב בשלו קמיירי וא״במה שאמרה תורה הוא יוציא לך‬ ‫את העבוט ג״ב בעבומ שהוא ש ל קמיירי שצייך לתן ל ולא‬ ‫שיקנה מאחרי׳ לתתן למלה שלולא עור אלא אפיל ישלו‬ ‫עירית במקומו ובינונית במקום אחר אי*ו יבול ל מ ר ^יטול‬ ‫מהבינונית שיש ל כמקום אחר אלא‪.‬צדך לתן ל מעירית‬ ‫שבמקום הבעלתיב שכל זה שמעי^מדכתיב הוא יוציא אליך את‬ ‫העבוט החוצה דמשמע ממה שיש ל אצלו בבית* יוציא לך‬ ‫הןלע הן טוב ולא נמה שיש לו כמקים אחר אא כ אין לו‬ ‫כלס בכיתי ויש לו במקום אחר ודאי צריך לקח מה שישלו‬

‫הלאה היו לו עידית ובינונית וזיבורית ועכשיו בשעת הגבייה‬ ‫אין לעירית שנזכרה צריך לתן ל מן הבינונית שבידו אע״ג‬ ‫דע^שיו אצלו היאעידימוק״ל בשלו הן שמין מ״מ ביון שבשעת‬ ‫ההלאההיתה זו בינונית שלו ונשתעבד׳ למלות מ ה ל ו שמכר‬ ‫הוא את העידית הא ש״עבודה דמלוה על ןו השרה היתת‬ ‫מתחלה ולא פקעה בשביל מכירתו'העלית‬ ‫ןק היו ל בשעת הלאה עירית בימנית וזיבורית והתנה עמו‬ ‫לפורעו מרעידת הכל לפי התנאי דתנאי שבממון גךם ואם‬ ‫היו לו עירי עידית ועידית ובינונית וזיבורית והתנה עטו לתת ל מן‬ ‫העידית ובשעת גבייה נפסדת העידי עידית ול* נשארו לו רק‬ ‫עידת ובינונית וזיבורית הרי עידית שלו קיימא עכשיו במקום‬ ‫עידי עידית יאיגו פורעי ל אלא מן הבינונית שלו ולא אמרי׳ כבד‬ ‫נשתעבדה לו העידית דמון רגביית ב״ח בביגומת אינה אלא‬ ‫מתקני חכמים כמ״ש הולבין כה לקולא לנתבע ואמרי׳ מה שנתרצ׳‬ ‫מתחלה לתת מעידית לא היתהדעתולתתל אלא מדרגה השניי׳‬ ‫שיש לו בשרותיו ממעלה למטה ועכשיו שעירי עידית נפםרה‬ ‫מתן לוג״ב ממדרגה השנייה שיש לו עכשיו בשרותיו ממעלה‬ ‫למטה והיא הכיגוגות דמזלה דטלוה גרמה נ׳יל ‪4‬‬ ‫‪4‬‬

‫קכ‬ ‫‪1‬‬

‫שמין קרקע ש ל לוה ואם טיגו בשומא ו ב ן‬ ‫י״א ס ע י פ י ם ‪:‬‬

‫א כאשר יורידו המלה לנכסי הלה• ימסו ג׳ שמאים לשום לו‬ ‫בהם בשיעור חובו ואיל ג׳ השמאי׳יבולי! להיות קרובים‬ ‫זה לזה שאין זה ד ן אלא יאמרו רעתם כפי בקיאותם כשומישרה‬ ‫זו וכשישומו לא ישומו אלא כפי הזמן וכפי השער שגמברין‬ ‫הקרקעות עתה באותו המקום ואם החוב היא מעט משיעור‬ ‫הקרקע ומניע למלה חומש או שתות של הקרקע אין שמין את‬ ‫הקרקע כולה באחד ולתת לו אחייב חלק ממנה כפי שיעור חובו‬ ‫כגון אם‪,‬הקרקע שוה תייק והחוב הוא ק׳ א״א שיתן לי חומש‬ ‫הקרקע בחובו אלא שמין כמה שיוכלו למכור בזל הקרקע בק׳‬ ‫זהובים ואותו יתנו למלה כללו ש ל ד ב ר אין לשום למל׳ בחובו‬ ‫אלא‪,‬דבר שיבול לגבות ולמוכר׳ מיד דהרבה חשו חכמים לנעילת‬ ‫דלת בפני לוי; ואין לחוש כלל להפסד הלה ועייל סעיף ה׳‬ ‫ואתר ששמוהו מבדרן עלת בפי מה שיראו ע ר שיפסקו המוסע״‬ ‫ואם קרקע זו טורף המלה מן יזלקוחות צריכין להכריז עלה ל׳‬ ‫יום בדרך שטכדזין על נכסי יתומים ע*ל ריש סי׳ ק״ע ויש חולקין‬ ‫ואומרים דה׳יה ראם בא לגבו׳מבני חורין כיון שנמכר עילא מרעתו‬ ‫כב׳יר צריך ג״ב שומא והכתר; ל׳ יום כמו של יתומים ובאים‬ ‫הלוהחים וקיצבים דמים ברצונם'אם מצאו בשומת ‪ v o * a‬יותר‬ ‫לקחים הדמים ונותנים אותה למלות ואס רצה המלה לקחתה‬ ‫באותה הםךיהוא קודם שהרי הוא משועבדת לו כבר ואם לא‬ ‫מצאו׳ בה כ ד שומת! מחלטין אותה לשלות בכד שומתן וכ״מ‬ ‫ביו! שעכ״פ צריך המלה ליקה אותה כפי שומתן א״כ ההכרזה‬ ‫למה צריכה יתנוה ל מיד כששמו אותה והוא יטפל במכירתו אינה‬ ‫קושיא כי ההכרזה היא להפים דעת הלה וחובתו שאם יתנו‬ ‫הלקחים יותר מבד שומת ב״ד ישאר המותר ללוח אויקחנת‬ ‫המלח באותה שומא‪ .‬ויתן המותר ללה ‪4‬‬ ‫ב ג׳ שירדו לשום ונחלקו בשומא א׳ אומר במנה ושנים אומריה‬ ‫במאתיםאוא׳אומר בק״ק וש‪5‬יםאומדםיב‪5‬ן בטל היתד‬ ‫במיעוטו א' אומר במנה וא׳ אומר בשמונים וא׳ אומרבק*כ נידון‬ ‫בק׳ מפני שאנו ממצעים מה שיש בין המועט‪ .‬למרובה ומחםיפץ‬ ‫על המועט המחצית וגורעיןמהמחיב׳המחצית וכיון שבין האומד‬ ‫פ׳ לא‪,‬ימרק"בישמ׳כשאתהמוםיף על המועט המחצית ותגח*‬ ‫מן המרובה המחצית נמצא שהוא‪-‬נידון בטאה ו ק לעולם בגון‬ ‫אם א׳ אומר במנה וא׳ אגמר בצ׳ ואי אמלד בק״ל הרי בי! וזמרובה‬ ‫־והמועט ג״כ מ׳ תחלקם לשנים ירדו כ׳י תוסיף כ׳ על המוע«‬ ‫שהם צ׳ ותגרע ך ׳ מהמרובה שחס ק*ל * ף ו גיזזן ‪"!0‬י ועל‬ ‫דרר‪ .‬זו שמין ביניהם ל&ולם »‬ ‫‪ j‬שמוה ג׳ ואמר המלה ישומו אותה־‪-‬ג״ אתרים הבקיאים• ילתו‬ ‫בשומא אי! שומעי! לדא״כ^יןלדבר סוף ועור דאטריגן‬ ‫מטעי דהני בקי‪.‬אי טפי דילמא תני בקיאי טפי ‪4‬‬ ‫ף בית דן• ששמו לטורף בנכסי לוקח וטעו אפילו בכל שהמו‬ ‫מכרן בטל אפיל הבריזו מפני שהם בשליח ללקח ול«ווץ«‬ ‫כמקים אחי‪ $ -‬נ ״ל טעמא דדין זה ‪4‬‬ ‫ף אין ל אלא עידית או בינינית ארזיבורי׳ יקחנה כמו שהיא י ויכולן ל מ ר להם שלוחינו אתם ולתקוני שדרני אולמן ול«‬ ‫לעוגתינו אפילו בכל שהוא אבלאםהיוהנכמימששמו‪,‬בני‪.‬חודן‬ ‫מציייה אצלו יש לו עידית ובינונית יתןלו בינונית יש לו‬ ‫עידית חיבור ‪ i f‬לאיתן לראלא זיבורית שהרי הוא אצלו עכשיו שהגבו־מן הלה למלה• וטעו בשומא אינם נקראים שלחים אלא‬ ‫גיגונית דה* בשל־הן שמין וה״ה אם יש ל בימנית וזיבורית• ב״דודע׳ בביר שמכרו־ נכסי י היוזמים וטעו שיתבאר בסימן‬ ‫שנ‪-‬ותןלמןהזיבזריתשהוא אצל בינונית בד״א שלא היו לולא ק״ט וטעמא רמילתא דנבי לוקח ובי׳ח נחשבו בשלחים‪:‬ומכרן‬ ‫בכל שהוא וגבי ‪ £‬ת ומלוח •מגי חורק וב^‪-‬יתופין‬ ‫‪3‬ע‪#‬ו‪/‬ץזתלו«תגלאכשעת ‪$‬ירענןשחת אחה׳ אכל אם‪.‬בשעת כטל‬ ‫חשובים‬ ‫(‬

‫י‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫הלכות גביית מלוה‬

‫חשובים לביד ואין מכרן־ בטל בכל שהוא משעדגבילוקח וב״ח‬ ‫'‪-‬אין הלוקח מוטל לפרוע החוב הזה ולא יוכלו לומר לו ללוקח אם‬ ‫לא היית חפץ בשומא היה לך להשתדל בפרעון המלוה ולפיכך‬ ‫הרין נותן שאינם אלא שלוחים ואם טעו בבל שהוא יהא כטל‬ ‫כשליח הטועה שיכללין לומר לולתקוני שררתיך ולא לעוותי‬ ‫אפי׳ בכל שהוא וכיון דגבי לוקח אינם אלא כשלוחים ומכרן‬ ‫בטל אם טעו לחובתו אפי׳ בכל שהלא גם הוא בטל גני ב׳׳ח אם‬ ‫טעו לחובתו אפילו בכל שהוא אע״ג דגביה דידיה דיינים הם ולא‬ ‫שלוחים אבל בגביית בני חורין מן הלוה למלה הם דיינים ומשפטי׳‬ ‫יוכלו לדבר עמו אם לא היית חפץ בשומא זו לא היה ל ך‬ ‫להיות לוה רשע ולא ישלם והיה לך להשתדל בפלעון המלוה שלא‬ ‫יצעק עליך בפנינו לדין לפיכך אפילו אם טעו מכר; קיים‬ ‫וב״ש לגבי ־מלוה שהם דיינים לו דמברן קיים ובן בשום‬ ‫היתומי‪ 3‬הוי טעמא הכי ומברן קיים על הדרך שיתבאר‬ ‫בסימן ק״ט בע״ה‬ ‫ך אם החוב הוא דבר מועט שאם ישומו למאה כנגד חובו לא‬ ‫יגיע לו בשומתו חלק הראוי להיות לפי מה שהוא קרקע‬ ‫בית או שדה או כרם כשיעור שיתבאר בסי׳ קע׳יא ואומר המלוה‬ ‫לאה או מבור לי מהנשאר לך בדי שיגיע לי שיעור הראוי‬ ‫להיות בית או שדה או כרם או פרע לי טעותי הדי; עמו ואם‬ ‫אין המאה רוצה לקנות יותר מבדי חובו ואומר פרע ל־ מעותי‬ ‫מאחר שמה שהלא כדי חובי אין בו שיעור הראוי ג׳י׳כ הדין עמו‬ ‫שלא האה לו מעותיו שיהיו כמו אבודין ממנו שאינו ראדין לו‬ ‫לכלום ובופין את הלוה למבלר הקרקע או למשכנו ויפרע לזה‬ ‫מעותיו ואין חוששין להפסד האה ואיןמי־חמין ברין אמר היאך‬ ‫נוציא את הלוה מביתי בשביל דבר מיעט כזה שכן הוא מן‬ ‫הדין שישלם * ואם היה הדבר בהפך שאם יתנו למאה כשיעור‬ ‫דזלבל לחוא חלק הראלי לו להיות בית או י שדה או כי־ם ומת‬ ‫שישאר ללוה לא יהיה כו כשיעור הראוי לו אינו יכול לכוף‬ ‫למאה שיקחנו במעות דאטו משים שהאה לויחלייב ליקה ממנו‬ ‫קרקעותיו יותי ממה שהלוה לו אין זו סברא אבל בשהמלות‬ ‫טורף קרקע מן הלוקח וכשיגבה חובו לא נשאר ללוקח בשיעור‬ ‫יבול הלוקח לבופו שיקח המותר ממגל במעות דחשו לפסידא‬ ‫‪%‬‬

‫(‬

‫דלוקחאבללפסידאדלוהלאחשו שאין טרחמיןבדץ*‬ ‫ן קרקע שעשו בה ב׳׳ד שומא והביזה להוריד בו הממה ואירע‬ ‫מת שאירע שנשתהה זמ! ללא הורידוהו בה ורוצה אחר מן‬ ‫הבעלידינין שיעשו שומא אחרת שמא בזמן ארוך כזה נשתנה‬ ‫השומא נתייקרה או ניתזולה דינא הוא כל זמן שלא החליט נייד‬ ‫הקרקע למאה אי אייקר או זיל ברשותו דאהקאי וצ^יך לעשות‬ ‫שומא אחרת והכרזה אחרת ואם ירד המאה מעצמו לנכסי לוה‬ ‫פלא וזורדת ב״ר והחזק בהן או מכרן כלא ב״ד אינו כאם אפי׳‬ ‫וזיתה משכונה בידו או אפותיקי מפורש ביון שיכול לשלם לו‬ ‫מעות ולסלקו וי״א שאם עבר הזמן שקבעו לו לפרוע או שהיא‬ ‫משכונא מוחזקת ביד המאה יבול למוכיח אפי׳ בלא ב׳‪-‬׳ד‬ ‫\ מקום שנהגו לכתוב בשטרות שיוכל המללה ל י ד לנכסי לה‬ ‫ולמטר אותן בלא שומת ב״ד ובלא הביזה אם המנהג הוא כן‬ ‫בעיר מה שנהגו גהגואבל אס המנהג בעיר שאע׳יפ כן נהגו‬ ‫שלא לירד ולמכור כי אם בשומא והכרזה גם זה אע׳יפי שכתוב‬ ‫•בשטר שלו ש‪,‬תן ארשו׳ לירד איגו יכול לירד ולמכור בי אם‬ ‫עלפי ב״דדאע״גדתנאי שבממון קיים תנאי זה היא לעבור על‬ ‫דברי תודה שהרי מן התור׳ אין המאה יכול למשכנו אלא‬ ‫בב׳ירטשום לא תבאאל ביתו לעבוט עבוטו ומה שנהגו לכתוב‬ ‫בשטרות שיכול ל ר ד לא לעבור על דבי־י תורה כתבו בן אלא‬ ‫שאס לא ימצא המלות דיין שרוצה למשכנו אז יש לו רשות‬ ‫‪t‬‬

‫לעשות ל די; לעצמו‬ ‫ןן מלה שירד לנכסי ל ה בלא רשית בי׳ד אינו כלום מטעמא‬ ‫שאמרמ לפיכך׳ כל הפירו׳ שאכל גזולין הם אצלו ומנכין‬ ‫אותן לו מחובו •‬ ‫ט כ״ד ששמו קרקע לבעל חוב בחובו בין בנכסי לוה בין‬ ‫ב^שועברי׳ שהיו ביד הלוקח ולאחי זמן השיגה ידו של‬ ‫ן‬ ‫לוה או של לוקח שנט״ף ממנו או של יורשיהם והביאו לב'ח‬ ‫טענתיו אחז״ל שמסלקין איתו מאותת קרקע משום שני׳ ועשית‬ ‫הישר והטיב וזה ישר וטוב לפני השי׳י שקרקע הנלקחת מן‬ ‫האדם בעל כרחואעי׳ג שבדין נלקחה ממנוועלפיב׳׳רשיחזירית‬ ‫לו כשירצה לפדותה משום עגמת נפש ואפי׳ שהתה ביד הבעל‬ ‫וווב כמת שנים הדרא למי שנלקחה ממנו רי׳א דדוקא ללוות‬ ‫ויורשיו הדרא שומא כשגבה ממנו בני חורין דגבי לוה ויורשיו‬ ‫איתביה ׳משוס הישר והטוב שיש להם עגמת נפש אם לא יחזיר‬ ‫‪ arfc‬אבל היכא שטרפה מן הלוקח לא הדרי ליה ואין הלוקח‬ ‫‪k‬‬

‫סימן קג‬

‫יכול לסלק את הבעל חול ממנה דאדרבה הוא עשה שלא ני‪ -‬ג!‬ ‫שנכנס כשיעבלרושל מלוה ולקחו במעותיו ד לו שיחזור וקבל‬ ‫מעותיו מן המיכד רשאר למלוח שיעבודו ואם לא יובל להוצי׳‬ ‫מן המוכר איהו דאפסיד אנפשיה שהרי שיעבוד המלוה היה לו‬ ‫קול למה קנאה ודוקא שומת קרקע הדרא ללוקח אבל שומת‬ ‫מטלטלין לא הדרה דלית בהו עגמת נפש כל בך ואין בהם משוס‬ ‫הישר והטוב ואם המלוה סת‪-‬ובנה כרצעו בקרקע ולפי מראות‬ ‫העין לא השביח בה כלום באותו הבנין א׳‪-‬א שהוא היה חפץ‬ ‫לבנותה כך אע״פ שהוציא הרבה אינו נוטל זדצאתו אלא מחזיר‬ ‫לו דמי חובו ונוטל הקרקע ואם השביח מחמת היצאהנשבעמה‬ ‫שהוציא ונוטל כרין כל היורד בי־שות ואם השביח מאליו כגון‬ ‫ראייקיר י״א כיון דלן׳ ל דשומא חוזרת לעולכ הרי המעו׳אצל‬ ‫הלוה עדיין כמאה ואםיטול המלוה אותו שבח שנתייקר ממילא‬ ‫הוה ליהכנוטל שכר מעותיו וה״ל במו ריבית לפיכך אינו נותן‬ ‫לו אלא דמי חובו בלבד ואס הוזל'לא הפסיד המלה שהרי‬ ‫כאלו לא היתה שלו ואם רוצה לסלקו צריך לתת לו דמי דובו‬ ‫ר׳יא שאם הוציא עליה וסתר ובנה כרצונו אע׳יגשלא השביחה‬ ‫צריך לתת לו דמי הבנק שבך כתיב בשטר של שומאשב״ד‬ ‫הגביה לו לעשות כרצונו ולבנות ולםתל׳ וא״כ למה לא יחזירו‬ ‫לו הוצאותיו ואם הוציא עליו הוצאות והשביחה לא הדרה כלל‬ ‫אפי׳ אם ירצה הלוה לתןילו ההוצאה ־שהרי השבח לא היה‬ ‫מעולם של הלוה ולמה יתכנו לו וכיון שהשבח אינו צריך ליתן‬ ‫י ו גם הגיף אין צריך להחזיר לו ואם נתייקיה לא הדרא אלא‬ ‫כשעת היוקר דלא מםתבי כלל שיצפה הלוה כל ימיו אם יתייקרו‬ ‫הקיקעות שיפדה קי־קעותו ואיכא נעילת דלת בפני לווין ואע׳פכ‬ ‫אם ההל צריך לתת לו כל דמי חובו ואפ קנו מידו שלא‬ ‫לסלקי שוב אינם יכולים לסלקו וכל זה דוקא שהגבוה ב״ד‬ ‫למלוה אבל אם הלוה עצמו הגבה אותם לבעל חוב כלא שומת‬ ‫כי׳ד לא מהדרה ליה לעולם רהיל כמכרה *‬ ‫* קיקע ששמו אותה לבעל חוב בחובו ואחי׳כ חזרו ב״ד‬ ‫ושמו אותה לבעל חובו של זה המלוה ששמוה לו כבר הרי‬ ‫היא חיזרת לבעליה הראשון דא״ל לא עריפת אתטגבר׳ראתית‬ ‫מיניה רלא שם לך אלא מה שהיה לו בה והוא היה חייב להחזירה‬ ‫לו משום ועשית הישר והטוב גם אתה משום הישר והטוב‬ ‫חחזי־־הלי מיהו בזה יפה כהו שאם שמוה לראשון כמאה ושמוה‬ ‫לו לשני בק״ק או אם שמוה לראשון בק׳יק ולשני בק׳ לעולם א״צ‬ ‫להחזיי־׳אלא בקי׳ק וטעמא משו׳ דכיון דמדינא שומא זבינא מעליא‬ ‫הוא אלא דמשום הישר ורטוב הוא דאמרגךבנן דלהדל לפיכך יד‬ ‫השני לעולם על העליונה דאי שמו לבתר׳ טפי ממאי רשמו ליה‬ ‫לקמא לא מיהיר בתרא אלא בזוזי דשמו ליה דמשו׳ועשית הישר‬ ‫והטוב לאו דינא הוא דליפסד ואי שמו לקמא״טפי טמאי דש?‪1‬ו‬ ‫ליה לבתיאמציבתרא למימרכיון דלאמחייבנא למיהרר אלא‬ ‫מטעם דלא עדיפנא םנב^יא דאתינא מיניה ג״כ לא גרענ* מגברא‬ ‫דאתינה מיניה הלכך אי לא יהבתלי כמהדבעית למיתב לגבר׳‬ ‫דאתינה מיניה לא מהררנא לך שמו קרקע לבי׳ח ומכיח ^כ״ח‬ ‫או נתנה במתנה אוששמהלב^ל חוב רירית מעצמו כלא בי׳ד‬ ‫אושמתוהרישה אינה חוזרת רכל הני אדעתא דארעא נחלת‬ ‫ולא אדעת׳ דזוזי פי׳ אדעת׳ שיהא קרקע שלהם ירדו ולא שיקבלו‬ ‫מעלת ראילב״ח דאית ביה משום הישר והטוב אמרי׳ לא היה‬ ‫לך עליו אלא מעות והרי הן לך אבל אלו קרקע קנו ואנו לא נוכל‬ ‫לסלקה ממנה ויי׳א שאם מת והורישה חוזרת דלרש במקו׳מורישו‬ ‫קאי ולא עדיף מיניה וצריך להחזירה ג׳יכ דגביהאיבא ג״כ משוס‬ ‫הישר והטוב מיהו היינו דוקא כשאין כאן אלא יורש א׳ אבל אם‬ ‫היו לו יורשים הלבה וחלקו ונפלה הקרקע לחלקו של א׳ מהם‬ ‫אפי׳ לא שמוהו לאביהם בחייו אלא לאחר מיתתו שמלה ליורשים‬ ‫קודם שחלקו ירושת אביהם וחלקו ונפל זו הקרקע לחלק אחד‬ ‫מהם לא הדדא דהא ק׳׳ל אחין שחלקו לקוחות הן ונמצא אותו‬ ‫שלקח לחלקו שדה שהיה של אביו מכר חלק שהיה לו בקרקע‬ ‫זו ששמו לאביו בחובו לאחיו זה שנטל זו הקרקע ואחיו שנטל זו‬ ‫היךקע מכר החלק שהיה לו בנךקע של אביו והי׳ל חלק שלכל‬ ‫א׳ כמו זביגא דלא הדרא דארעת׳ דארעא!נחית מי שנפל חלקו‬ ‫שדה של השומא שיהיה לו הקייקע שלו כמו הקרקע של אחיו‬ ‫לאחיו ולא שירש אחיו קרקע והוא מעות שמו קרקע לאש׳‬ ‫ונשאת אח״כ בעל כנכםי אשתו כלוקח הוא לפיכך אי שמי לה‬ ‫קרקע ונשאת רהא הקרקע שלו היא או'נכסי צ״ב או נכסי‬ ‫מלוג והוא חשוב כלוקח דאדעתא דארעא נחית וא״צ להחזיר‬ ‫ואי שמו ממנה ונשאת אם הוא או הוא רוצים להחזיר המעות‬ ‫אין מחזירן להם שהיי בשיחזיו תהיה‪ ,‬של הבעלאו כצאן‬ ‫ברול או מכסי שלוג ותרי הוא לוקח הקרקע ממנה אחר שכבר‬ ‫שטו‬

‫חושן המשפט‬

‫הלכות גביית מלוה סימן לך‬

‫שמו אותה לאחי״ים ופשיטא שאין הלוה יבול למכור הקרקע‬ ‫לאחר אחד ששמאה לבעל חובו דהאלא טהררינןאלא משום‬ ‫עגמת נפש וזה לא שייך אלא כשהשאר בידו מיהו אם מת‬ ‫הבעל בחייה ואח״כ רצתה להח;יר הדמים מחזירים לה דלא‬ ‫יהא אלא כלא נשאית מעולם וכן אם החזירו לה הרמים אחר‬ ‫מיתת בעלה מחזית היא הקי״קע » וי״א הא דשמו לה או שמו‬ ‫ממנה דאין מחזירי! רוקא כשמתה האשה דאז הוי הבעל כלוקח‬ ‫בנכסיה ואין מחזירין אבל כל זמן שהאשהיחיה הרי היא כאילו‬ ‫לא נישאת ומחזירי! ‪t‬‬ ‫י א היתה השומא בטע־ת בגון שומר חנם שפשע בפקדונו‬ ‫וחייבוהו לשלםהפקדון ולא היה לו לשלם ישמו קי‪-‬קע שלו‬ ‫למפקיד ואח״כ נמצא ‪.‬שהפקדון היה ברשתו או שנאבד ומצאוהו‬ ‫השוטר לא הויא שומא אפיי מברה המפקיד או הורישה יחד׳ זה‬ ‫הפקתן לבעליו וניטל הקרקע בכ״מ שהי׳ וה״ה אם שמוה לב״ח‬ ‫בחובו ואחייב נודע שהיו ללוה מעיה מצויים דהוי שומא יטעו׳‬ ‫אם ירצה המלוה ויאמר ללוהתן לימעו׳ וטול קי־קע שלך הרין‬ ‫עמו ויבופו לליה שיקחנה ויתן לו מעיתיו אבל אס העשיר אחייב‬ ‫אינו יבול לנופו שיתן לו מעות ויחזוי ויקח קרקעו דהוה ליה‬ ‫כמו קנאת ממנו על תנאי‪ .‬שאם ירצה הלוה שיחזור ויקחנה‬ ‫ואם לא ירצה לא יקחנה ״‬

‫קה‬ ‫‪r‬‬

‫דין ב ע ל חוב מאוחר ש ק ד וגבת או מטלטלי‬ ‫ובו טי׳ז סעיפים׳‪:‬‬

‫א כבר אמרנו בסי׳ ל״ט דשיעבודא דאורייתא בין גמקי־קעי‬ ‫בין במטלטלי! לפכר מתנא מי שיש ע־ויו בעלי חומת הרבה‬ ‫גל מי שקדם זמן קגין של שטת הוא קודם לגבות בין בקיקע‬ ‫וכין במטלטלי! דמיד שהלוה לו נשתעבדו כל נכסי הלו׳ למלוה‬ ‫ואפילו מטלטלי! ואע״פ שכבר אמרנו בסי י ס׳ סעיף א שכיון‬ ‫שאין רעת הנולו׳ םומכ׳ על המטלטלין הוי באילו מחיי על שיעבודו‬ ‫ה״מ לגבי לקוחות שלקחו אחריו אולגביב״ח המאוחד לו שכבד‬ ‫גבה המטלטל׳! וכמ״ש גי׳כ כסי׳ זה סעיף ג׳ בע״ה וכל זה סן‬ ‫הטעם שכתבנו שם םי׳ס׳ מפני שהמלוה חישש שמא ימכרם‬ ‫הלוה או יתנם למי שירצה והוא לא ידע למי מכרם או נתנם לכך‬ ‫מסלק רעתו מהם שלא יטרפם מהם אבל כשב׳ לגבות מן הלוה‬ ‫בעצמו כל »ה שימצא ברשותו היי הוא כשיעמדו שקד׳ לשאר‬ ‫בעלי חוביה אפי׳ מטלטלי! ואפי׳ ‪ ptt‬הגיע זמן הפרעון של‬ ‫המאוחי קודמ בנון שלוה מדאיב! בשטי׳ בניסן וקבע זמן הגרעין‬ ‫לשני וחזר ולוה משמע־ןבאייר וקבע לו זמן הפדעון לחצי שגי‬ ‫שזמן*רעון של האחת! קידם לזמן פרעו! של ראשון ראשון‬ ‫שקדם זמ! קנייתו הוא קור׳ לגמת מ; הלוה בעצמו בין במקרקעי‬ ‫בי! כמטלטלין ולגבות מ! הלק‪-‬חו׳או מב״ח מאוחר שקדם וגבה‬ ‫יש חלוק בין קי־קעות למטלטל־ן דבמטלטלין אינו גיבה מהם‬ ‫מן הטעם שאמרנו ובקרקע• אם קדם המאוחר וגבה קרקע א)!י׳‬ ‫הגבוה לו ב״ד כפגי המיקדם ושתק אין זה מחילה על שיעמדו‬ ‫דסמך על שטרו וכל זמן שירצחיזר ומוציא מידו לפיכך כשבא‬ ‫המאוחר לגבות מגבין לו ואין היאשוז יכול לעכב שאין מזיק‬ ‫לו גביית׳ של זה שכשיבא זמנו לגבות יבא ויטתף ממנו אבל‬ ‫בשבא המאוחר לגבות מטלטלי! במ׳ד יכיל ב״ח ידאשון לעככ‬ ‫שלא להגבות׳ לו שהרי אם יגבה הצאוחי־ שוב לא יוכל המוקד׳‬ ‫להוציא'ממנו בדין ואפי אם אינו ?בקש המאוחד לגבותםאלא‬ ‫עיהיו מרו עד שיגיע זמןשל הדאשין יכיל לעככ גןיגריחם א‬ ‫יפסידם ויוקא להנבותם בב״ריכול לעני אכל אפ הלוה בעצמו‬ ‫נתנם למאוחר י״א שאין ב'ח המוקדם יכול למחות לו וכל זה‬ ‫במלוה בשטר אבל במלוה ע״פ אס קדם המאיחר וגבה אפ״קיקע‬ ‫מה שגבה גבה ואין המוקדם יכול להוציא ממנ‪-‬כמ״ש טעמא‬ ‫לעיל םי׳;"ט סעיף א׳ כן נ״ל כל שיטה זו לרינא י שכזה יתיישבו‬ ‫במה סוגיית ושיטות מהמה פ־סקים ידעוה נזחולפות הנאמרים‬ ‫כיין זה במאמרים ס־ת־ים אע״גדסיגי׳ דייינילאאזלאהמ את‬ ‫ועי׳ל לעיר כתבתי ואם גגה ג״ח המאוחר גינוניה והניח זיבירית‬ ‫לב״ח המוקדם מה שגבה גבה דכיין שהניח זימרית ביד ביה‬ ‫ודינו דבעל חוב מן התורה לגמה זיבויית יכול לומ״ לו הנחתי‬ ‫לך מקום לגבות ממנו ואפי׳ אם לא הניח לו מקום לגבות ומכי‬ ‫מה‪,‬שגבה קידם שהספיק הראשון להוציא מידו אין המוקדם‬ ‫דוהר עליו דלאו בעל דבי״פ דידיה הוא אפי׳ אם המעות עדיין‬ ‫הם בידו המוקדם אין לו שים שיעבור לא עליו ולא על המעות‬ ‫אלא על הקרקע ‪ -‬מכי חוזר המוקדם על ה־יקיחות שקנו מיי‬ ‫המאוחר ששיעבודו הוא בידי והם יחזרו עליו ואם מכרם גוי‬ ‫ואין המוקד׳ יכיל להוציאו מידו חייג המאוחר לשלם לו אפי׳ אי}‬ ‫המעור של הקי״קע בידו מתנא דגדמי והיה אם מכרם לאחד‬ ‫שלא יוכל להוציאם מידו חייב הוא לשלם ‪.‬ליה מךינא דגרמי‬ ‫עהדק ע י י נ ו ת של חבירו ‪ p i‬אס ה*יח נעל ח‪1‬ב הטאגחר‬ ‫‪1‬‬

‫נ?‬

‫מטלטלי! גיד הלוה לבעל חוכ המוקדם יפול לומרלוג״ב הנחווי‬ ‫לגבות ממנו ומה עגבה גבה שלא‪ -‬אמרו שהב״ת‬ ‫לר‬ ‫המוקד׳ הוד‬ ‫במקום שננ״ח המוקדם מפסיד חובו אם‬ ‫נאמר דב׳יח מאוחר מת עגבה גבה ״‬ ‫געל חוב שגבה חובו מבתי‪'8‬שמעון בכתב שלטון העירישעשו‬ ‫ב‬ ‫הבתה זמן א׳ אח״כ יבא ב״ח •המוקדם להוציא ממנו וטוען‬ ‫המאוחר מון שלא ערער בשעת הכרזה הפםי־ת‪ .‬כחך כי‬ ‫מחלת אם היה הכרוז יוצא כל טי שיש לו זכית ושיעבור על‬ ‫הקי־קע זו יבא ויערער ובל מי שלא יבא ויעדעי־ עתה יבטלו‬ ‫זכיותיו אם נהגו כן דינא דמלבותא הוא ובטלו זכיותיו אבל אם‬ ‫הבריזו בסתם כל מי שיש לו זכות יבא ויערער לא בטלו זכיותיו‬ ‫למי שלא בא דבשביל השתיקה אין כאן מחילה דשנזא לא היה‬ ‫נראה לו שיש לו מקום וזמן לבא באותה שעה ואם הבריזו שכל‬ ‫מי שלא יבא יאבד זכיותיו ובא אח״כ אחד ואמי שלא שמע‬ ‫ההכ־ז׳ טענתו טענ' ולא אמדינן לזה ח‪0‬־ך הברא אית ליה שאין‬ ‫דרך העולם להקטיר על הכרזה כזו לשומה על לבו להגירה לאח־ים‬ ‫אם אין לו עסק עם זה ומי יגיד ל ו ‪ ,‬בעלי חובות שהיו חלוקין על‬ ‫נכסי לוה גוי שחייב להם כל אחד בפגי עצמו וצוו להשכין או‬ ‫לעקל נכסי הלוה ולא ירעינן מי הקודם דבריניהם הקודם לצוות‬ ‫או לעקל הוא זכה והעיד השוטר ברברי הא חד אם מנהג הגוים‬ ‫לםגזוך עליו נאמן ג״כ השוטר משו׳ דיג׳ דמלכותא וכן אם האחד‬ ‫גבה וטוען השני שלא‪ .‬כדין הגבוך כי לא היה חייכ לך בלוט‬ ‫הואיל וע״פרינא דמלכותא גבה מה שגבה גבה »‬ ‫^ מטלטלי! אין בהן די! קדימה לעיין שאם קרם המאוחה‬ ‫וגבה אין מוציאי! מידו כמ״ש פעמים ולא עוד אלא שאם עמד‬ ‫הראשון ותפשם ממנו ב״ח המאוחר שקדם וגבה מוצי אות׳‬ ‫מידו בכ״ר כיון שכבר יכה כהם מדיגא הרי הם שלו מיהו אם‬ ‫תפש יאחד מהפ שםדותאפי׳ המוקדם אין תפישה מועלת בת‬ ‫שהרי עדיין היא ברשות הליה למוהלו וגם אין שייך לומי דין‬ ‫קדימ׳על השיעבוד שנו אלא יחלו־;ו החוב‪.‬עבדים הם במטלטלי}‬ ‫ואין להם דין קדינוה כמו במטלטלי! אע״ג דבב״מ אמריגן עבדים‬ ‫הם בקרקעות משוב דהוקשו להם שאני ענין קדימה שאין הב״דו‬ ‫סומך אלא ע ל ה קעית שאין יכולין ליאיר ולזוז ממקומן אבל‬ ‫על העברים שיוכלו ליאכד לא סמכא רעמיה כמו במטלטלי}‬ ‫לפיכך אין בהם דין קדימה י״א שבדבר שאינו עתה בעול׳ועתיר‬ ‫לבא אחייב לא שייך ביה דין קדימה אפיי עודנו ביד הלוה עצמו‬ ‫ואם קודם שבא הדבר לעולם נשבע הלוה לתת אותו לב״ח‬ ‫המאית־־ צריך לקיים שבועתו ועייל סי׳ צ״ט סעיף ב ׳ «‬ ‫ך לוי הוציא שטר על ראובן יקודם שהזמינו לרין שלח הדיין‬ ‫וסני חניתו ואח״כ הוציא שמעו‪ :‬שטר מוקדם‪.‬לטל לוי אין‬ ‫סגירות החנות מחמת לוי נקרא גבייה רנימא ב״ח מ^וחר מה‬ ‫שגבה גבה ושמעון נשאר בדי! קדימתו והו׳ גובה קוד׳ •ללוי‬ ‫שאי! נקרא גביה להיות מה שגבה גבה אלא א״כ שמו ב״ד‬ ‫המטלטלין ונתיום ליד המאוחר כ״ד שעקלו מעות של ראוגן‬ ‫שביד שמעון מחמת שחייב ללוי ועבר שמעון ונתנן לראוק‬ ‫עייל סימן פ״ו סעיף ד׳‬ ‫ךן שעבד לו מטלטלי אגב קיקע יש להם קול כמו בקרקע‬ ‫ששיעבד ודינם כקרקע ואם קדם המאוחר וגבה מה שגבה לא‬ ‫גבה ומוציאי! מיוץ והוא שנתבר־ כעדים שאלו המטלטלין שגגו!‬ ‫המאוחר היו ביד הלוה קודם שלוה מהמאוח׳ אגל אם לא‬ ‫נתברר כן בעדים מחזיקין להו כלוה ולוה וקנה דק״ל דיחלוקן‬ ‫משום שחל שיעבידם בבת אחת ע־ייהם בעת שקנה אות׳ ובכל‬ ‫דבר שחל השיעמד בבת אחת אם באו לב׳ידיחד לגבות יחלקו‬ ‫ואס קדם •אח׳ מרם אפי׳ המאוחר מה שגבה גבה דמה אמרינן‬ ‫כל הקודם זכה ואם קרם המאוחר וגבה מעות אין טוציא־ן מיד»‬ ‫שהדי מטבע אי; בו סימן שיוכ־יו העדים להעיד על אלו המעווו‬ ‫שראוא־תם עצמם ביד הלוה והווי־הו במו לוה ולוה באגמוקנה‬ ‫שזכה התופש בין אם הוא ר«שון או אחרון ויאם איפשר הדבר‬ ‫להתברר בעדי׳ זכה הראשי! והכל לפי ראות עיני הדיין שקשה‬ ‫ץ‬

‫‪4‬‬

‫‪t‬‬

‫מאד לברר בטעות שאלו המעות עצמן ראו ביר הלוה »‬ ‫ן הא דבמקהקעי שייך קדימה דוקא כשהיו כיד הלוה קודפ‬ ‫שלוה שחל שיעבור הראשון עליהם מיד בעת שהלוה תאבל‬ ‫אם קנאם אחר דלוה חיבות הרבה אע״פי ששיעבד לכל אחד‬ ‫מהם מה שעתיד לקנות אין בהן די! קדימה שבשעה שקונוז‬ ‫אותם חל עליהם שיעבוד כולם בבת אחת וכל הקודם וגבה‬ ‫זכה אפי׳ הוא אחרון‬ ‫ן לוה וכתב לו מה שאיי עתי״ לקנות יהא משועבד לך ואחייב‬ ‫קנה שרת ואח"כ חזר ולוה מאחד השרה משועבד ליאשון‬ ‫שתכף שקנהו הל עליו שיעמדו של ראשו! והוא קודם לגבוה‬ ‫ואפי׳ גגה המאוחר »ר‪4‬׳ ממגן וכן הדין א‪£‬י׳ היו ק׳ י‬ ‫י‬

‫כט‬

‫מ‬

‫הלכות גב*ת מלוה‬

‫לבוש עד שושן‬

‫ח חיו עליו לעלי חובות הרבה בולם ביום א׳ או נ ש ע ה אחת‬ ‫במקו׳ שבוחבין שעות אין בהן דין קדימה וכלהקודלגבות‬ ‫וכה ‪5‬ק מקרקעי בין מטלטלי יאפי׳ י ש ערים שלוה מזה תחלה‬ ‫וכתב'ומסר לו ואח״כ לוה וכרמ‪ :‬מסר לאחר אפיה אין בהן דין‬ ‫׳קדימה לפי שאין שיעבור השטר חל אי־א משעה שמוכיח מתוכו‬ ‫דהיינו מסוף היום ובסיף היום הא חל שיעבוד בולם בבת אחת‬ ‫ואין בהם דין קדימה ל ט מ ף ממשועבדים וכית מבני חרימיהא‬ ‫גימא ממי שלוה תחלה זבה ליתאדכיון שזמנו ש ל ש ט ר אינו‬ ‫גיכר &תיף השטר הלה לי׳ כמלות עי׳ פ ומלוה על פת לית‬ ‫בה דין קדימה ‪i‬‬ ‫‪ ft‬ראובן היה חייב לשמעון ולוי ויהודה ושמעון הוא מוקרם‬ ‫לכולם ומברו בי׳ר שרותיו ש ל ראובן להגבות לשמעון חובו‬ ‫מפני שהוא מוקרם ואי; כנכסי ראובן אלא כדי לפרוע לשמעו! לוי‬ ‫ויהודה אינן יכולין לטרוף מאותן הלקוחות שקנו נכבד ראובן‬ ‫‪ ! £‬הבי׳ד בדי לפרוע לשמעון כטענה שיאמת לוי ויהודה הרי‬ ‫*גינו מוקדמין לאלו הלקוחות שכיון שהב״ד מ ב ת שדה זו ברי‬ ‫לפרוע לשמעון כל זכית ש י ש לשמעו! על ש ד ה זו י ש לרם‬ ‫ללקוחות אלו ש א ף שלא הגבו גיף הקרקע לשמעון וגפ שמעון‬ ‫נ ב ר נסתלק מראובן בל שמכרו ב״ד מחמת גביית חוב שמעון הרי‬ ‫הר כאילו זכותי ש י ע מ ד ו ש ל שמעון קיים על ק־־קע זו לפיכך‬ ‫צשימכרו ב״ר יכתבו ללוקח שמכרו לו כרי לפתע לשמעון מחמת‬ ‫וזוב בך וכך שהיה ראובן חייב לשמעק ב ש ט ר זמנו כך זנך‬ ‫א ב ל אם הלוה בעצמו מ ב ת כדי לפרוע לבעל חוב המוקדם אפיי‬ ‫בתב לו כן בתיך השט״ בעל חוב מאוחר בא וטורף מן הלוקח‬ ‫* ל א ו כל במעיה דלוה להפקיע ש י ע מ ד ו דבי׳ח המאוחר ועייל‬ ‫סי׳ כןי״א סעיף ה׳ *‬ ‫ש ט ת ה שזמן כולם יום א׳ או שעה א׳ במקום ש מ מ מ ן‬ ‫*‬ ‫שעות ו ב א ו נ ו ^ ב י ח ר ל ג מ ת וכן בעלי חובות בל א׳ מהם‬ ‫קודם לזמן חכירו ובאו כולם ביחד לגבות מטלטלין אל ממקרקעי‬ ‫* א י ן בהן דין־ קדימה בגון שקנאן הלוה לאחר ש ‪ £‬ה מן האחת(‬ ‫שבהם שחל שיעבודם בבת אחת ואין בנכסים כרי שיגבה בל‬ ‫א ׳ מהם חובו מחלקים ביניהם כיצרחולקיןאם כשיתחלה הממון‬ ‫הנמצא על מניעם יגיע לפחות שבהם בשיעור חובו נוטל כלאי‬ ‫!‪:‬שיעור חוב הפחות שבהם ואם י ש יותר חוזרים הנשארים‬ ‫מבעלי חובות וחולקים׳ ביניהם בדרך הזה כיצד ה י ל ש ^ ה‬ ‫חיבות ש ל זה ק׳ ו ש ל זה קק׳ ו ש ל זק ש ׳ אם היה כל הנמצא ש ׳‬ ‫נוטלים כל א ׳ ק ׳ ו ט ע מ א ד ב ש י ע ב ו ד א בל וכסי הלוה טשיעבדי׳‬ ‫לבל א׳ מבעלי חובותיו הילכך אם לא היו לו אלא ג׳ מאות היו כל‬ ‫ה ש ׳ משועבדים לבעל המאה כמו שהיו משועבדים לבעל השי‬ ‫ובן לבעל המאתים ה י וכל ה ש׳ משועבדים כמו לבעל הג׳מאית‬ ‫דלעולם אפי׳ בעד ד ע ד א׳ כל נכסי הלוה משועגדין למלוה וכיון‬ ‫* ש י ע ב ו ר ם שוה נוטלים בשיה וכן אס יש כאן בנמצא פחות‬ ‫מ ש י חולקים בשוה נמצא שם יו*י על ש ׳ נוטלין כל אחד מאת‬ ‫*גסתלק שיעבור הק ונשאר ש י ע מ ד הנותרים במותר שור‪ ,‬ער‬ ‫ג ד י חובהמאתים על זה הדרך כיצד נמצא שם תי׳׳ק אופחוו*‬ ‫חולקים ש ׳ ב ש ו ה ויסתלק הא׳ בעלהק׳ חוזרים השנים וחולקים‬ ‫‪?1‬קק׳ או הפחות בשוה ויסתלק השני נמצאו שם ת׳׳יר או פחות‬ ‫*חולקים ש ׳ בשוה ויסתלק בעל הק׳ וחוזרים וחולקים הקק' בין‬ ‫משנים ויסתלק בעל חקק׳ ונותנין הקיהנשאריןאו הפחות לבעל‬ ‫הש ועל דרך זה חולקים אפי׳ הם ק׳ כשיצאו לגבות באחד •‬ ‫בבל מקים שאנו אומרים בזה יחלוקו או שזבה הראשון‬ ‫הזוכה בנכסים צ*יך לישבע תחל* שעדיין לא נפרע הוא‬ ‫מחובו אפי אם י ש לו נאמנות בשטרו ד ל א ש י י ך גאמג־ת כמקום‬

‫ש ח ב לאחרי׳ דלאו כל במילה דלוה להאמינועל אחריי*‬ ‫מי שהוציא ש ג י שטרי חומו‪ /‬על אחל שנעשו ביו‪6‬‬ ‫‪jji‬‬ ‫אחד מסבים אהד ואפי׳ אותם העדים עצמם החתומים על‬ ‫זה חתימים גם על השני ה״ז גובה שניהם וא״א שניהם נעשו על‬ ‫אלואת אחת דחזקה ערים לא חתמו על חוב אחר שגי ‪1‬פעגזיב‪£‬‬ ‫אפי׳ ביום א׳‬ ‫‪k‬‬

‫» ‪ j‬מלוה כשטר ומלוה ע ל פה מוקדמת *׳יא &לומע״פ יןיימת‬ ‫לגבות מבני חדי דק״ל שיעבודא דאורייחא וכיון שעדים‬ ‫‪6‬עידיס רמלוה עי׳פקדמת מ ״ ל ב ש ט ר מ״ל כלא ש ט ״ נ״לוהוא‬ ‫*ויעידו העדים ג״כ שידוע להם שעדיין לא נפרע ואם לאו יוכל‬ ‫צ ע ל ה ש ט ר לטעון ש מ א נפי־יע ואפי׳ בשבוע׳ לא יטול בעל‬ ‫*מלוה עי׳» אם אין לו עדים ש ל א נפרע ויש חולקים ואומרים‬ ‫אפי׳ י » לועדים דביון ימליח ‪ $*v‬אי! לו קול למה יפסיד בעל‬ ‫* ש ט ר והכי מסתבר אכל מלוהעי׳פ מוקדמא קודמת למלוהע״פ‬ ‫ר‪$‬יון שגשתעברו נכסיו למלוה ראשון ש ו ‪ ^ 3‬י ! טליה‬ ‫‪rrmto‬‬ ‫‪9‬ל נח &ל«קעזז שיעגוד^ *‬ ‫י‬

‫סימן קד קה‬

‫מלוה ש ל א מצא־נכסי׳ ללוח ליפרע מהמ חובו אלא צוו*‬ ‫יף‬ ‫שנהנו לו על תנאי שאמרו לו ואחריך לפלוני דקי׳לירי‬ ‫הראשון למכי־מ אין לשני אלא נזה ששייך ר א ש ו ; דוקא מכרם‬ ‫שאינם כשעת מותו ברשותו אין השני יכול לטורפם מ!‬ ‫הלקיחות אבל אב שעברם ועדיין הם בידו ש ל ראשון ומה פג!ע‬ ‫שיעבירו‪ ,‬ומטרם השני לפיכך אם בא הממה בחיי ראשון‬ ‫להפרע מגבהים א מ יבול השני למחות ואין הבית דין מגבין‬ ‫אותי מגוף הנכסים א ר א מ ה פ י י ו ת ב ל ב ד מת הראשון ובא בעל‬ ‫חוב לגבות מנכסים אלו אין מגבין לו כלום אפי׳ עשאואפותיקי‬ ‫אלא הרי הם ש ל שני‬ ‫שנים ש ה מ ו לגר כזה אחר זה ואין בנכסי הגוי ‪15‬י לזה‬ ‫ולזה וכשבא ראזב! המוקדם לגבות שטרו קרן וריבים‬ ‫טען שמעון ר י ט ת שעלה מזמן ש ח ל י ת י לגוי לא תגבה ע‪1‬‬ ‫שאגבה אני נ ך ן חובי לפי ש ל א חל חוב הריבית מזמן השטר‬ ‫אלא בכל יום הוא מתיבה אי! בדברי שמעון בלו׳ רכיון‬ ‫ש מ ש ע ת השטר חייב הגוי עצמו כל וד־יבית שיעלה על מעותיו‬ ‫‪k‬‬

‫חל עליו השיעביד משעה שקבלו עליו כל הריבית‬ ‫נ^ן לוה שאי! לוי ממה לפרוע ונפל רבית עליו ועל א׳‬ ‫ממורישו בגין אביו או אחיו ובני הלוה אומרים אבינו מת‬ ‫ראשון וירש את מורשיו בקבר והורישו לנו ואין לבעל חוב‬ ‫ליטול ממנו כלום שהרי אין ב״ח נוטל בראלי והמלוח אומר‬ ‫המוריש מת ראשון ונמצא שזבה הלוה בנכסיה מחיים ובעל‬ ‫חוב גובה מן היורשים הנכסים בחזקת היורשים ועל הבעל‬ ‫חוב להביא ראיה שהמוריש מת ראשון ואם אין לו ראיה לא‬ ‫יטול כלום מאותם הנכסים »‬ ‫‪k‬‬

‫קה‬ ‫י‬

‫דין התופש ל ב ע ל חוב במקוט ש ח ב לאחריפ‬ ‫ובו ו׳ סעיפים‬

‫א לוה שחייב לשנים או יותר ‪ .‬ואין לו ב ד י לפרוע לגול‪6‬‬ ‫וקדם אח•^ מי שאינו חייב לו ותפש מהמטלטלין ש ל לוא‬ ‫בדי לזכות לאחד מבעלי חובות בגון דאובן שחייב לשמעון ולוי‬ ‫ובא יהורא ותפש לראובן בשביכ שמעון אע״ג רזכין לארם שלא‬ ‫בפניו הבא אינו מועיל לו כלוש^יון ש י ש בו חובה ללוי שהרי‬ ‫ל א י ש א ר לו במה שיפרע‪,‬לוי לאפי׳ עשאו שמעון שליח וכתב‬ ‫לו הרשאה לא מהני שאין כת בארס לעשות שליח לחוג‬ ‫לאחרים אבל אפיטתפא ש ת פ ש בשביל היתומים מחני דבואי‬ ‫עדיפא משליח ד י ת ביד בעלים היא *‬ ‫ב ואם הלוה חייב ג׳יכ לתופש זה אעפ״י שלא תפשלצוי־־ך‬ ‫עצמו כלום מהגי במג ו דאי בעי זכה לנפשי׳ זכי נמי לחבריה‬ ‫ובייש אם ת פ ש גם לצורך עצמו אפילו מ ג ד כל חובו ו ת פ ש‬ ‫המותר לצורך חבירו אעי׳פ שחב לאחרים קנה אע׳יפ דמני‬ ‫המותר אין לו עוד מגו דאמי־ינן הואיל וזבה בתפישה זולעצכ*‬ ‫זכה נמי לחבירו‬ ‫‪ j‬אס הלוה אומר לאדם אחר זכה בחפץ זה לפלוני או ת|‬ ‫מנה זה לפלו׳ זכה לו ואפילו אין הזוכה מכיר לאותו פלונ*‬ ‫זכה אפילו י ש ל ו כעל חוב׳ אחרים הכין לאר‪ 6‬ש ל א בפניו‬ ‫ואין אחד מבעלי חובות יצולין לגב‪-‬ית ממה שגת; הלוה לזה‬ ‫שבבי־ זבה בהם א ^‬ ‫ך ובמקום שאייו חב לאחדים כגין שאין הלוה חייב כלו‪0‬‬ ‫לאחרים זבה התופש לבייח מטעם דזצין לאדם שלאב‪?:‬ניו‬ ‫ורוקא במקום דאיכא פסידא לב״ח בטן שהוא גברא דמפסי^‬ ‫נכסי או שהעני וירד מנכסיו ואפי׳ תוך הזמן מהני תפישה א‪6‬‬ ‫אין לו נכסים אחי־ים ויפסיד המלוה אי לאו ה ך תפיש׳ ודוק*‬ ‫דנקיט ב״ח שטרא בידיה דיכול השתא לקיימו בבי ד ע א וא‪6‬‬ ‫אינו יבול לקיימו והלוה מבחישו מהדרינ( נזמונא למרירז ולא‬ ‫מצו התו‪5‬ש למימני קבעו לי זמ! דמייתינ׳ ראיה ובן אםהלרה‬ ‫א מ ו ד אין שום ארם יבול לת*וש ממנו בשביל אחר ריכול למימי‬ ‫לית לאו בעל דברים רירי את מי{ אית ל ך גבאי יבא חמאת‬ ‫י‬

‫(‬

‫ו־תבעני ואשלם• לו אם אתחייב לו ‪4‬‬ ‫ךן לשון הטיר כתבבעלהעיט־ר התופש לב׳יח במקום שאיצו‬ ‫חב לאחרים חייב באחריותו דשוי נפשי׳ ע ב ר לוה ל א י ש‬ ‫מלוה וכיון שקנה נפטר הלוה וחייב באחריותו עכי׳ל* האי נפטר‬ ‫הלוה ני׳ל שאין פירושו שאש יבא התליה ויתבע ללוח שהליות‬ ‫‪*1‬טר ממנו לשלם לו ויכול לדחותו על התופש רודאי זה איני‬ ‫‪1‬מה לו למלוח עם התיפש אם לא עשאל שליח ואם י ש ללות‬ ‫לשלם למה לא ישלם למלויז והלוה יחזיר ויתבע התיפש אלא‬ ‫ה*ק הבעל העי‪:‬׳׳* דשוי בפשי תאופש ע ב ד לי* לאיש מלוה‬ ‫ר ׳ל שעומד בחפץ זי? ש ת פ ש צמקו‪ 6‬הלוה ואינו עליו צשומ׳‬ ‫ג ע ל מ א אלא חייג באחריו!*! ה‪5‬וש‪5‬ון «*ילו א& נאנס שהלוה‬ ‫?‬

‫;‬

‫נפטר‬

‫הלכות גבית מלוה‬

‫חושן המש‪2‬ט‬

‫סינ‬

‫קו קו‬

‫נפטר משמירתו טבל ובל שאפילו נאנס מיד התופש אין לו הפסד ל&יהר אז״ל מצות על היתומים לפרוע חוב אביהם ובופין אותס‬ ‫כזה אלא שאם יבא המלוה ויחבענו ישלם הוא למלוה ויחזיר כבך כמו שכו&ץ את אייה׳ בר״א כשהניח להם אביה׳ קרקעות‬ ‫ויגבה מן התופש אע״פ שבבר נאנס טמנו חייב לשלם לו ‪i‬‬ ‫שאז נשתעבדו'נכסים אלו בחיי אביה׳ לקיים מהם מצויה זו ולא‬ ‫ועל זה סייס יבינו יעקב בעל הטורים ואמר ומדברי א״א הראי׳ש‬ ‫&‪3‬ןעה מהם המצר ושיעבור׳ במיתינו אבל אם לא הניח להס‬ ‫ז״ל יראה שאינו חייב באחריותו וכן מלרי מהרמא״י ז״ל כמב‬ ‫אביהם קיקעות אלא מטלטלי! אין טפי! אותם לפרוע חוב אביהס‬ ‫כאן כש״ע וי״א שאינו חייב באחריותו ר״ל שהחופש מטתמא‬ ‫מים אע׳׳׳ג דודא* היה ג״כ המלוה מוטלת על אביה׳ לשל׳ מן‬ ‫לא שוי נפשיה עבד לוה כל׳ אלא נעשה עליו כש״ח או לבל‬ ‫המטלטלין בחייו מיד בשמת פקע השיעבו׳ מן המטלטלין דק׳׳ל‬ ‫היות־־ בשומר שכר רשכר מצלה יש לו רמצו׳ קעביד להציל‬ ‫רמטלטלין ריתמי לא משתעבד לטיח מן התורה אפי׳ הם מופקד*׳‬ ‫העשוק בר אבל באחריות אמםין אינו חייב אא״ב יקבל ׳עליו‬ ‫ביד המלוה או ביד אח״יםונ״לטעמ׳ משום רבתי׳ והאיש אשר‬ ‫כפי׳ ולפיכך אס יאמר הלוה לתופש קבל עליך אחריות בפי׳‬ ‫אתה נושה בו יוציא אליך וגו׳ משמע רוקא שהלוה כעצמו‬ ‫שתחייב לי באחריות במה שתפשת אפי׳ אם יאנס ממך או‬ ‫דהיינו האיש אשר אתה נושה בו הוא יוציא וגו׳ כי מטלטליו‬ ‫החזר לי מה שתפשת׳ דלא מהימנת לי לומר אחייב נאנס ממני‬ ‫משועבדין לך כחייו אבל יורשיו אדדיו אינן צייכין להוציא‬ ‫שומעיןלו ללוה שציייך להחזירו לו או לקבל עליו אונסיןואם‬ ‫העבוט שאין המטלטלין שייישו משבועברים לב*ח של אביהס‬ ‫יבא המלוה לתבוע אותו ויהיה לו לשלם ישלמנו ואחייב יגבה‬ ‫אבל מ״מ גס כן מציה עליה׳ לפרוע מהם חוב אביה׳ שלא יאמרו‬ ‫ממנו ולא יוכל לטעון נאנס ממגי כןג׳יל להלכה ולדין פשוט‬ ‫עליו אכלי זוזי דאינשידוא והוא גנאי לי אלא שאין כופיןאות׳‬ ‫ולא כדברי קצת שאובדי׳ שע׳יי דתפי^ז׳ נפטר הלוה מן המלות‬ ‫על זה משום דמצו׳ כיבוד הוא מצית עשה שמתן שכר׳ בצרה‬ ‫והמלות צ״יך לתבוע התופש זה אי! סברא בלל ואינו אמת‬ ‫וכל מצית עשה שמתן שכיה בצדה אין ב״ד של מטה מוזהרין‬ ‫דמה לו לשלוה עם התופש אםלאשעשאו שליח או שאין ללוח‬ ‫עליה ובל זה מן הרין אבל הגאוני׳ תקנו שיהא טיח נוב׳ סן‬ ‫לשלם אז יכול להוציא מן התופש ג״ל *‬ ‫היורשי׳ אפילו מטלטלי שחני׳ אביהם הילכך האימא מפין‬ ‫ן גפקד שתפש בפקרון לתופשו לט׳ח במקום שאינו חב‬ ‫יתומים לפרוע חיבת אביהם אפילו היא מלוה ע״פ אף מן‬ ‫לאחרים מועיל לו תפישתו לענין זה שאם מת המפקיד דמטלטלק שהגיח להם אביתם אפי׳ אם קנאמ הלוה אחר שלות‬ ‫אצל בניו ושביעית אינו משמטתו ואס‬ ‫אינו נעשה מטלטלי!‬ ‫ולא כתב ראיקני דיורש במקום אביו קאי ובן חייבים לפרוע חופ‬ ‫גתנ^באגבאו בקנין סודר או במתנת שכיב מרע אינו נתון‬ ‫אביהם ממלות שהית׳ לאביהם כיד אחרים בין גבו היתומים‬ ‫ומ׳ימ אם אין טיח כאן אין הנפקי־ יכול לעכב הפקתן בשבילו‬ ‫ק־־קע בין גבו מעות ואם ירשו קרקע ומטלטלין ואין מפור* בשטרי‬ ‫ואפי״ אם הלוה מורה שהדין נד;ן בכל פקרון לתחזית למי‬ ‫שיגבה מטלטלין כין‪ ,‬בחת כין במותו והיורשים רוצים להגבות‬ ‫שהפקידו אצלו ואם יש לאחרים זכות בו הרי הדין ביניהם ואם‬ ‫לטיח קי־קע והוא רוצה שיגביהו מטלטלין הדין עם הין־רשיס‬ ‫מסת הנפקד ליד מלוה פטורואפי׳אההיה שומר שכר שאומד וטעמ׳ המסתבר׳ הוא שהרי שיעבור הקרקעות של היתומים‬ ‫לו אף אם היתי מחזירו לך היה גו‪3‬הו ממך וא׳יכלא הפסרתיך‬ ‫אלים לב׳׳ח יותי משיעבוד המטלטלין שירשו היתומים כמ״ש‬ ‫כלו׳ וברין נתתיו לו מדרי גת! *‬ ‫שהרי הקיקעית משועבדים לו מדק תורה והמטלטלין אינ׳‬ ‫משועבדין לו אלא מתקג׳ הגאונים‪ ,‬לפיכך גביית׳ קודמת לרש‬ ‫ק ן דין הבא ליפרע שלא בפגי ב ע ל חובו ובו גייס‪:‬‬ ‫‪ u‬ירשו היתומים כלום מאביהם אי; חייבי! לשלם‬ ‫למ ל לין‬ ‫א מלוה שבא ליפרע בשטר מקוים שבידו שלא בפני הלוה חובותיו כלל ואפי׳ מצוה נמי ליבא שאין מצ־ית כיטד אלא משל‬ ‫שאין הלוה בכאן אם יטלין בית דין לשלוח לו להודיעו אב כמ׳יש בלבוש ע׳־׳ז סי׳ די׳מ סעיף ה׳ לפיכך אם ירש קצת נכסי׳‬ ‫שיעמוד בדין שולחי! ומודיעין לו אם הוא בכדי שילך השליח ואינם בכדי כל החוב״אעו צריך לשלם לטיח של אביו רק מה‬ ‫ויחזור תוך לייו׳ס והמלות ית; שבר השליחו׳ ויחזור ויגבני‬ ‫שירש ולא יותר ואם אומי איני יורש ואינו משלם אם שומעין לו‬ ‫לנכסיו‬ ‫מנכסי הלוה נוסף על חובו שמן הרין היה ראוי לירד‬ ‫אס לאו עי׳לםוף סי׳ רע״ת‬ ‫נזיד משים נעילת דלת וא‪ 0‬הוא כמקום שאין השליח יכול לילך‬ ‫ב טען היורש שאביו לא הגיח לו ממון‪.‬ואינו חייב לפרוע חופ‬ ‫ולחזור תוך ל׳ יום אין מחוייכ להמתין טיב ומגבין לו חובו מיד‬ ‫אביו משלו אם טוען המלוה טענת ודאי שאביו הורישו‬ ‫ובלבד שישבע המלות שלא נפרע ויטיל בין ממקרקעי בין‬ ‫ממון נשבע היורש היסת ונפטר ואם טוען שמא אין עליו אלא‬ ‫ממטלטלין ובל זה מתקנת חכמים שלא יהא כל א׳ נוטל מעותיו חרם סתם כדין כל הבא בטענת שמא אבל אין להשביעו משוט‬ ‫של חבית והולך למתנת הים ואתה גועל דלת כפני לוין ואין‬ ‫תקנת הגאונים שתקנו להשביע ללוה כשטוען שאין לו לשלם‬ ‫חוששין לשובר ואם כתוב בשטר נאמנות בפיישאפי׳יפרע שלא‬ ‫שלא תקנו אלא על הלוה בעצמו לא על היורש תקנו וכתב מורי‬ ‫כפניו יהא נאמן בלא שבועה או שכתב בו נאמנות עליו ועל מהדטא״י י״לבשסהגהו׳ אשירי שכתבו בשםאי׳ז שכתב משוס‬ ‫באי כתו א׳יצלישבעדב״דנמי ככלל כאי כחו הם י'א שאי!‬ ‫רבינו תם והבינו שמתה ראיבן היה חייג לשמעון ומת ראובן‬ ‫גובי! שלא בפניו רק מן הלוה בעצמו אבל מןהיורשץאין גובין‬ ‫יבול שמעו! לעכב קבורת־ עד שיפרעו א ואם שמעון הוה קרובו‬ ‫שלא בפניהם אלא ערייך לילך אחריהם ועייל סי׳ ע׳׳ג סעיף י׳‬ ‫של ראובן יבולי! בני המשפחה למחות בידו שלא לעכב קבורתי‬ ‫וסי׳ י״ד סעיף א׳‬ ‫שלו לניולו שזה פגם לכל בני המשפח׳ ואס בא כ״ח וגבה כל‬ ‫ב שלשה ראיות צריך להביא לב״ד ואח״ב יפרע שלא בפניו נכסיו שהניח אץ‪ ,‬הב ׳ח מחוייב לקובי־ו מנכסיו שבל ישראל‬ ‫ראיה ראשונה לקיים שטר שבידו « שנייה שבעל חובו‬ ‫מחלייבין לקוברו שהרי הוא במו מת מצוה *‬ ‫במדינה אחרת רחוק יותר מכדי ש ל ך השליח ויחזור תוך ל׳‬ ‫‪ j‬יורש שמכר־ כל נכסי אביו ודאי ט‪/‬ת של אביו טורף מן‬ ‫יום שלישית שאילו הנכסים בחזקת פלוני הלוה הם *‬ ‫הלקוחות דהא שיעמדו גבייהו ואפי׳ אם יש ביד היורש נכסיו‬ ‫‪ j‬הבא ליפרע שלא בפני לוה כשס שט׳ד יכולץ לפורעו מנכסיו‬ ‫שלו לפי שנכסיו אינם משועבדים לחוב אביו ואפי׳ של אבץ‬ ‫שלא בפניו צך הם יכולין למשכה לבי׳ח קרקע כחובל חת‬ ‫זיבורית ישלו עידית אינו יכול לסלקו בעירית שלו שלא מדעתו‬ ‫יותר טוב לוללוה שיכול לסלקו לכשיבא‬ ‫אבל אם רוצה לסלקו במעות כדי שלא לטרוף מתלקותיתזגותן‬ ‫לומעזתאע״פ שלא ירש אותם הנמנות מאביו יכול לסלקו ‪t r a‬‬ ‫אא׳׳כעשה אביו נכסיו אלו אפותוקי מפורש לטיח ־*‬ ‫ד ואם מכים היורש למי שלא יוכל הטיח לטרוף ממנו בגון‬ ‫ט פ י ן את היתומים לפרוע חוב אביהם ובז‬ ‫‪p‬‬ ‫שמכרם לגוי וביוצא ביה יש מי שאומר שגובה מהדמים שביד‬ ‫י״ב טעיפים ‪4‬‬ ‫י‬ ‫הערש דהא הזיק שיעמדו שמסרם ליד מי שלא יוכל להוציאם‬ ‫ממנו ויי׳א שאינו גובה מהם שאין‪.‬זה דומה למזיק שיעמדו ש ל‬ ‫א כמי׳ הין צדק ואיפת צדק וגומר ודקדקו חז׳׳ל דהאי הין‬ ‫חבית ביון שלא קלקל כלום כגוף חקרקע *‬ ‫צי‪-‬ק מיידי• תא שלא היה צ*יך ל^ויש כל הבלים שיהיו‬ ‫ף האירגא שתקני הגאונים לגטת מהיורשים אף מטלטלין‬ ‫צדק ךפשיטא כשאחד צ^ך להיות צדק במיתו הי׳ה האחרים‬ ‫שהניח אביהם אס תפש המלוח מטלטלי הלוה אפילו לאחד‬ ‫ודרשי בו דהא• הי; צדק פיתשו שיה׳ ההן שלך צדק כלו׳ כגון‬ ‫בבלמה שאמי הזאולאו יהיה בצדק בגין שזה הלוהו לו והוא' מיתה מהניא ליה אפילו אין לו ערים על חובו שאם לא תפש לא‬ ‫הבטיחו לשלמו בזמנו מצת עשה הוא עליו שיקיים דברי ומפין הוהמגבינןליה השתא דתפשנאמן לגבות מהם בשבועת ג מ ע‬ ‫דאי בעי אמי‪-‬לא תפשתי ‪k‬‬ ‫אות* לש־ ־'ס כמו שטפיז את האדם על כל שאר מצות עשה‬ ‫ן היה על אביהם חוב של ק׳ ולא הניח לו מקרקעי ולא מטלטלי‬ ‫דדינא הוא שמבי! איתי עד שתצא נפשו כדי שיקיימיה וביון‬ ‫אלא קרקע א׳ שהיא אינה שוה אלא ג׳ זוז ובא ט ׳ וט^פ׳וגתנו‬ ‫שכופין את הלוה לשלם משום מצלה מפיןג״כ היורש שלו לקיי׳‬ ‫המצות גטמוגו*ירש טמנו »תלה שיעבוד המצות על הממו! לו היורשים נ׳ משלהש א ^ ל א א מ ר ו ל ו שבדמי ק‪-‬קע ‪ v‬ה‪0‬‬ ‫*לתני!‬ ‫‪,‬‬

‫ט‬

‫ט‬

‫ו א ם‬

‫‪w‬‬

‫‪s‬‬

‫‪k‬‬

‫י‬

‫‪4‬‬

‫הלכות גביית חוב מן היתומים‬

‫(‬

‫ח‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫הלכות גביית מאה‬

‫גותגין לי אינו יכול לחזור לטורפה מהם בשארית חובו משום‬ ‫דה״ל במו שהגבי׳ אות׳ לו בחובו וחזרו הם ולקחוה טמנו רה״ל‬ ‫נכסי שקט יו^מי ד•‪.‬־א משתעבדילבייח הייהאם בא ב״ח מאוהד‬ ‫אינו יבול להזור ולטרוף מהם מחמת אביהם *‬ ‫ן ירשו אחים קרקעות מאביהם וחלקים ובא ב״ח לטריף אם‬ ‫לא ירשו אלא שתי שדות ולקח כל א׳ שדהא׳אינםיכולין‬ ‫לומר לכ״ח קח מכל א׳ חצי שדה שהרי הם במקיב אמהס‬ ‫קיימו ואילו הוה אביהם קיים ואומר טול גיכלאיוא׳ שכשדותי‬ ‫חלק חובך משדה זו וחלק חובך משדה זו אין שומעי! לו אלא‬ ‫כ״ד מגבי! לו בל חובו משדה א׳ כך בשבא לגמת שדה‬ ‫מהיתומים נוטל שדה א׳ מאיזה מהם שירצה אבל אם ירשו‬ ‫ד׳ שדות וחובו כנגד ב׳ שרות־ אינו יכול לומר אקח מאי ב׳‬ ‫שדות אלא יקח מכלא׳ שדה א כיון שיכול ליקח מכל א'‬ ‫שדה שלימה צריך ליטול מכלאי וא׳שי־ה אחת ואםעשאם‬ ‫לו אפלתיקי אז ודאי יגב׳ הכל מאחד נזרם לא מבעיא אס‬ ‫‪.‬עשאה אפותיקי מפורש שאמי* לא יהא לך פי־עון א״א מזו שנוטל‬ ‫מאחד הכל‪.‬אלא אפי׳ לא עשאו אפותיקי מפורש אלא שיעבר‬ ‫כל גכסיוילו לסיים לו קרקע א׳ במצריו להיות תחלה לפרעון‬ ‫אם ירצה גובה הכלמא׳‬ ‫ךן ואם הניח להם אביהם טעות ומטלטלי( וחלקו׳ ובא ב״ח‬ ‫לגבות מהם אם היורשים הס כילם מצליין לפנינו אינו‬ ‫גובה מכל אחד אלא* חלקו ואם אין מלם מצרין לפנינו אין‬ ‫צריך לחזור אחר כולם אלאיקחכל חובו מאותו שלפנינו להוא‬ ‫יחזור אחר האחרים ‪4‬‬ ‫ירשו קרקעות וחלקים ומבד א׳ מהם חלקו או נתנו במחנה‬ ‫‪$‬‬ ‫ובא ב״ח של אביהם לטרוף טהתקח שקנה מהיוי־ש וטוען‬ ‫הלוקח׳ הנחתי לך בני חורץ ביד היורש האחר לגבות מהם אין‬ ‫כדבריו כללם והדין עם׳ הב" ח דלא אמרי׳ אין גיבין מנכסים‬ ‫משועבדים במקום שיש בני חורין אלא כששיעבד הלוה בעצמו‬ ‫נכסיו אבל גבי יורש או לוקח ששיעמדי לא אמייגן הבי שרס‬ ‫לאו כל במינייהו לשעבדה הואיל והבי׳ח קודם להם הילכךיטול‬ ‫חצי החיי מהללקח וחצי החוב מהילרש על דרך שהיה גובה‬ ‫מהילרש עצמד שקנאו ממנו ‪4‬‬ ‫• שמעון שאמר ליורשים מגה לי בידכם והורו לו בפני עדים‬ ‫וכשחזר לתובע׳ אמרו לו לא הודינו שאנו חייבים לד אלא‬ ‫מחמת אבינו ולא הניח ממה לפתע והוא אומר לא מ אלא‬ ‫מחמת עצמיכס אתם חייבים לי חייבים לפורעו ביון שהודו‬ ‫מתחלה סתם ואם הודו בפני עד אחד והם אומרים שלא הורו‬ ‫נשבעים־ להכחיש העד שלא הודו ואס מודים שהורו צפני העד‬ ‫בסתם אלא שאומרים שלא גתכוונו להודות שחייבים מחמת‬ ‫עצמן אלא מחמת אביהם ה ל מחריב שבועה להכחיש העד‬ ‫ואינו יכול לישבע דהא מודה לרבדיו ומתוך שאינו יכול לישבע‬ ‫משלם ועייל סימן ע״ה םעיף יייג וכל זהביתימים גדולים בני‬ ‫משא ומתן שיוכל לבא עליהם בהוראת עצמן ולא בקטנים‬ ‫שאין הוראתן הוראה ‪4‬‬ ‫הניח להם מטלטלין והם קדמו ופרעו לב׳׳׳ח מאוחר מת‬ ‫^‬ ‫שפרעי פרעו ואץ ב״ח המוקדם יכול להוציא מידו שאי!‬ ‫למטלטלין רץ קדימה לטתף מן המאוחד ‪4‬‬ ‫ראובן שמת ונמצא בפנקסו כתוב בכתב ירו שהוא חייבי‬ ‫‪y‬‬ ‫לשמעון מנה היורשים פטורים דמלוה ע׳יפ אפי׳ בעתת‬ ‫אינו גובה מן היורשים אלא א׳׳ב היה תוך זמנה דטוענים ליורשים‬ ‫ןאמרינן שמא פרע ומה שלא מחקו מלאך המוח אנסיה ומתוך‬ ‫טרדתו לא מחקו ועייל סי' צ׳׳אםעיף ה׳וסי׳ק״י סעיף ז׳ ‪4‬‬ ‫‪1‬‬

‫‪fc‬‬

‫״‬

‫‪f p‬‬

‫באיזה ע ל ן נפרע מלוה ומיורשיו * י ז ה‬ ‫‪:‬‬ ‫שבועה מוריש לבניו ובו כ״א סעיפים‬

‫א כיון שמפי] את היתומים לפתע חוב אביהם כט״ש בסימן‬ ‫‪.‬הקורם סעיף א׳ לפיכך מלוה שבא ליפי״ע מהיתומים מתב‬ ‫שנתחייב אביהם אפי׳ היא מלוה על פה שאינו גובה מהלקוחות‬ ‫מן הטעם שיאמינו לעיל סי׳ ל״ט סעיף א׳ גובה מן היתומים‬ ‫מדיןתורה מקרקעותיהן שירשו ולתקנת הגאונים אף מטטלטלין‬ ‫שלהם שירשו שאין שייך בהם לפוטרן מ; הטעם שאמרנו‬ ‫כלקוחות מכל מקום אחזי׳׳ל דמלוהע״פ אין נגבית טהיורשץ‬ ‫אלא בא׳ מג׳ דרכיס שיתבאר טעמא בע״ה ואלו דן הא׳‬ ‫כשחייב הודה בה וצוה כחולו שיש לפלוני חוב זה עליו עדיין‬ ‫הב׳שהיתה התלואה‪-‬לזמן ועדיין לא הגיע זמן חזקה אי] אדם‬ ‫פלךעתוך זמנוהג׳ שנתת עד שיתן ומת בנידויו בל אלו גובי!‬ ‫‪ !0‬חיורשץ בל« שבנעמ א‪5‬י'טלגד• על פ ה אבל אם אין כאן‬

‫כיני; קז קח‬

‫י\חד כיאלו רדרמם איןגיבין מרן אפילו «ם יש ערים שלוה‬ ‫אביהם רשמא פרע דדא ק״ל הגזמה את חבירו בעדים אין‬ ‫צייך לפורעו בעדיים מיהו אב טענו היתומים לא לוה אכיגו‬ ‫מעולם הוי כאילו באלו לא נפרע הרוב ואם באו עדים שמה‬ ‫חיייבים לשלם ובמ״ש לקמן סי* זה סעיף ט״ו׳ ואפי׳ אם הוציא‬ ‫א׳ כתב יד אביהם שהוא חייב לו אינו גובה בו בלום שהרי אם‬ ‫היה חי אביהם היה יכול לטעון פרעתי ענשיואגןטענקליתמי‬ ‫שמא פרע ואין צריבין לישבע שאינם יודעי; שהיה לו עכבר‬ ‫כתבנו בסי׳ ס׳יט שיא תקנו שום שמעה ליורשי; אלא לגבות‬ ‫ולאליפטר ואפ הוציאו עליו קרוביו ה־צאות ‪-‬בחוליו יש לו דין‬ ‫שאר חוב שאם ידוע כמה הוציאו ושלא נפרעו כחייל נפרעץמן‬ ‫היתומים ובלאו הכי אין נפייעין ואשתו אינה נאמנת להוציא מהם‬ ‫ואם מת המלוה ויורשיו באו לגבות מיורשי הלוה מלוה ע״פאם‬ ‫היא על אחת מאלו השלשה דרכים שאמרנו גובין מהם בלא‬ ‫שבועה אע׳יפ שמת לוה בחיי מלוה שהרי אבירם היה גובה מהם‬ ‫גם כן בלא שמעה ואם אינה על אחת מג׳ די־כים אלו אפילו‬ ‫יורשי הלוה שותקין ואינם טיענין כלל אינם נלבק מהם דאנן‬ ‫טענינן לרו שמא פי־ע אביהם ‪4‬‬ ‫יש מי שאומר אע״ג דאמרי׳ מי שחייבוהו קנס ומת לא קנסו‬ ‫ב‬ ‫בנו אחריו ואין גובין הקנס מבניו מכל מקום מי שנתחייב‬ ‫בבית דין בעבור מלשינות ומת גובה מהיורשים רגבי מסור‬ ‫החמירו •‬ ‫‪ j‬אין נפרעין מיורשי׳ קטנים בעודם קטנים שעדיין אעם בני‬ ‫י״ג שנה שום הלו אה מחוב אביהם אפי׳ היה עליו שט־‬ ‫מקדים ואפי׳ היה מנאמנות אפי׳ על יורשיו ואפי׳ היה מ כ ל‬ ‫תנאי שבעולם אין גובי; בומי־ם דשמאישלהם ראיה ששוברים‬ ‫בה השטי־י אא״כ היה במלות זו א׳ מג׳ דרכש הנזכרים ובירך‬ ‫שהיתה ההלואה לזמן ועריץ לא הגי ע הזמן צריך שיהא נתקבל‬ ‫העדות בחיי אביהם שהוא תוך הזמן שאל׳כ אי! מקבלי! ערות‬ ‫על קטן אפי׳ בפניו דקטן בפניו כשלא בפניו דמי ‪ ,‬ואם הם‬ ‫גדולי• ויצא עליהם שטר מקויים אפילו אין שם א׳ ששלשת‬ ‫דרבים אלו טבת מהם כלא שמעה אש יש כו נאמנות מפורש‬ ‫שהאמינו עלץ ועל יורשיו או על באי כהו שיורשיו בכלל !באי‬ ‫כחל הם אבל אם אין כתוב שפ בשטר נאמנות או אפי׳כתוי בו‬ ‫נאמנות סתם ולא פירש על יורשיו או על באץבחו צריך לישבע‬ ‫בגקיטת חפץ כעין של תליה וגובה כו במו שהיה הדין גבי‬ ‫אמהס אס היו תובעין אותו בשטר שאין כו נאמנות הוי מצי‬ ‫טען לישתבע לי שאינו פרוע והיה צריך לישבע וליטול הבא‬ ‫נמי יתמי אע״ג דאינהו לא טענו אנןטענינן להו דלמא פיע‬ ‫אבוהון וצריך לישבע ונוטל ואפילו אפ תפש משירמ בלא‬ ‫שבועה משביעי! ליה ‪ w‬לא בעי לאשתמעי לא מפקינן מינית‬ ‫אלא משמתינן ליה עד דאשתבע בדין מי שהוא חייב לישכע‬ ‫שבועת היסת >‬ ‫יצא על היתומים שטר עיםק׳ יחצי יש לו דין מלוה נשבע‬ ‫ף‬ ‫ונוטל והחצי יש לו די! פקדו; ואיבו נוטל אפילו בשכולה שהרי‬ ‫אילי היה אביהם חי היה יכול לטעון החזיתי כמגו י־נאנסו והיה‬ ‫נשבע ונפטר השתא אנן טענען ליתומים כל מה שהיה אביהון‬ ‫יכול לטעון ופטורי! בלא שבועה כמ׳׳ש פעמים ׳באין יורשין‬ ‫נשבעי; אלא לגבות ולא בדי ליפטר ואי! עליהט אלא חייב מהם‬ ‫אבל אם אין יבולי! למעוז להם שהחזיר אביה׳ כנין שהודה‬ ‫אביהם שלא החזיר אוש‪*:‬תתיך זמנו או שהאמין עליו את בעל‬ ‫העיםק׳כליאימת שיאמר‪^,‬לא החזיר חייבין ולא טעגינ׳ךילמ׳נאנםו‬ ‫מאביה׳דאניס מלתא דלא שמח הוא למילתא רלא שיירא ^‬ ‫טענינןייתמיבדילמ׳ אע״ג שאביהם היה יבול לומר בן הוא היה‬ ‫טוען כן בברייכשיכולי) לטעיןיהחזיר״אמהו! 'וטענינן' להדילמא‬ ‫הוה אבוהון טע; החזיי שהוא שכיח והיה נאמן במגו רהלה הלא‬ ‫טען נאנס בבלי אכל ליתמי בדילמא נאנס מאביהם לא טעניגן‬ ‫ביון דלא שמחוי׳יא ראפילודילמאנאנסמאכוהון טעיינ! להל *‬ ‫ואם יש מהעסק בעין ויש עדו׳ שתא מאותו עסק או טחליפיו נוטלו‬ ‫המלוה בלא שבועה ואם היתומים קטנים כבר נתבאר שצייך‬ ‫שנתקבלה העדות בחיי אמה; יע״ל פינק קי׳ י פעיף ט׳ ואם יש‬ ‫י‬

‫ריוח באיתו עסק ייטלי! יורשי הלוה בו חלקם *‬ ‫ךן מתהמלוה ובאים יורשיו לתמעהשטר מהלוח והוא אימר‬ ‫פרעתי לאביכם ורייי־שיס אימרים לא ידענו אנו שטר זה‬ ‫מצאני בין שטתתיי שאת׳ חייב לו אומרים לו זיל שלם ואפ אמד‬ ‫להם השבעי לי אם יש בשטיי נאמנות שהאמין את המלוה ואת‪,‬‬ ‫יורשיי עליו גיבין בלא שמעה שה״י אין לו עליהיאלא שמעת‬ ‫שלא פקדנו אבא ומשמעה זו פטים שהאמיגם ‪ 4‬ואם לא האמין‬ ‫אלתפ עליל ישנעל בנקיטת חפץ שלא צנה להם אביהם ע ׳י אחר‬ ‫;‬

‫ושלא‬

‫חושן המשפט‬

‫הלנות גביית מלוה‬

‫ושלא אמי להם בפיו ושלא מצאו שובי בין שטדותיו ששטר‬ ‫זה »רוע שאם מצאו שובר עליו היה בחזקת פרוע והוא‬ ‫שנמצא השטר בין שטרותיו הקרועים כמיש בסי׳ ס״ה ויכללו‬ ‫בכלל השבועה שלא אמר להם אביהם שהיה לו שטר פרוע‬ ‫בין שטרותיו ואפי׳ היה היורש קטן שהיה מוטל בעריסה כשמת‬ ‫מורישו או אפי׳ נולד אחרי מות אביו ה״ז נשבע כשיגדיל‬ ‫שבועת היורשץ ונוטל ומיהו זה אין צריך לישבע אלא שלא‬ ‫מצאתי שובר מ׳ אבל שלא פקדנו אבא או שלא אטר לי בו׳‬ ‫לא דלאו בר צואה היה הוא ‪.‬‬ ‫ן אמ יש לקטן אפוטרופס שמנהו אביו ומבקש חובותיו של‬ ‫קטן צריךלישבע שלא צוהו אבי יתומים ושלא מצא בין‬ ‫שטרותיו ששטר זה פרוע הוא ואם מנוהו ב״ד אין צריך לישבע‬ ‫אלא שלא מצא ביןשטרותיו ששטר זה פרוע הוא דשלאצוד*‬ ‫לא שייך גביה שלא ידע מטנו שהרי ב״ר טינתו ואין חוששין‬ ‫לומר אם האפוטרופ׳ יצטיך לישבע שמא ימנע מלהיות‬ ‫אפוטרופא שלא ימנע בשביל זה שטצוה הוא עושה בשבועת‬ ‫זו כדי שלא יפסידו היתומים את חובם‬ ‫ן אם יש לקטן אחים גדולים אין צריך להמתין עד שיגדיל‬ ‫הקטן אלא הם נדזבעין שבועת היורשין ומכין הכל שאין‬ ‫שבועה מוטלת על הקטן כלל ביון שיש לו אחים גדולים‬ ‫דשבועה שלא פקדנו אבא אינה מוטלת עליו דלאו בר צוואה‬ ‫הוא וגפ שלא מצא שובר כו׳ אינה מוטלת עליו שכבר מצאו‬ ‫האחרים מה שמצאו ולא הוא לפי׳ גובי! הכל בשבועה ונות נין‬ ‫לקטן חלקו ואם טת הקטן זוכין כולם בחלקו ונשנעין היורשין‬ ‫ונוטלי( חלקו וחלקם »‬ ‫ךן אם אמד א׳ מן היורשי' לי אמד אבא ששטר זה פלוע‬ ‫הוא והאחרים אומרים לא פקדנו אם ה^טריוצא מת־זת‬ ‫יד זה שאומר שהוא פרוע כול׳ הפסידו שהוא נאמן על כולם‬ ‫במגו שאם הית הצת היה שורפו ואם הוא יוצא מתחת יד‬ ‫אחד הוא הפסיד חלקו והאחרים נשבע־ן שבועת היורשין וממלין‬ ‫חלקם ויש טי שאושר שאפילו השטר יוצא מתחת ירו שלזה‬ ‫שאומר‪-‬פרוע הוא אינו נאמן אלא על חלקו ולא על חלק‬ ‫חאחים דלא אטרינן אי בעי קלתיה אלא גני שליש ששניהם‬ ‫האשינותו להשלישות בידו אכל שותפין אין בת ניד אחד‬ ‫להפסיד חבירו בהודאתו»‬ ‫^ כל הדין שיש ליורשי השלוה עם הלוה כשבאין ליפרע ממנו‬ ‫כך יש לתש עם יורשי הלוה אם מת ובאין ליפרע מהן‬ ‫שנשבעים שבועת היורשין ונוטלין מהן כמו שהיה אביהם‬ ‫נשבע ונוטל אמ לא היה לו נאמנות בשטי־ אלא שיה יש‬ ‫ניניהם שבשטועגין עם הלוה אי אין צדיכין לישבע אלא שלא‬ ‫פקדנו אבא וכוי ואין צ־יבין לישבע שלא נפרענו ממך כיון‬ ‫שאינו טוען שפרעם אבל בשטוענין עם היורשי הלוה צריכין‬ ‫גס בן לישבע שלא נפרעו עצמם מאביהם שאם היה אביהם‬ ‫קיים היה יכיל לטעון פרעתי להם שהרי הם גדולים ביון שבאין‬ ‫לישבע ואם טענו יורשי הלוה אמ־ילגו אבינו שהוא פרע לאביהם‬ ‫אין יור׳»י הטלוה צריכין לישבע שלא נפרעו עצגים מאביהם‬ ‫דהרי הם עצמם מודים שאביהם לא פרע להם אלא לאביהם ‪,‬‬ ‫• י״א שאם מתו היורשים שהיה להם לישג^שמעת היורשים‬ ‫‪fc‬‬

‫שוב לא עשו חז״ל תקנה יותר ליורשיהם ואין יורשיהם‬ ‫נשבעין ונוטלין שכיון ששורישס לא היה יבול ליפרע אלא‬ ‫בשבועה שאף אם ישבעו אלו שלא פקד להם מורישם שמא‬ ‫מוריש מורישם פקד למורישם וזה הם אינם יכולין לישבע‬ ‫שלא פקר **מורישם לפיכך מפסידי! דומה למר‪ ,‬שאמרו אין‬ ‫אדם מוריש שביעה לבניו שיתבאר בסעיף הסמוך בע״ה וי״ א‬ ‫דלא דמי דהא דאין אלם מוריש שבועה לבניו היינו שבועת‬ ‫גרי׳ אבל גבי יורשים ויורשי יורשים כולה שבועת שמא היא‬ ‫ונשבעין שלא פקדנו אבא ולא אבא דאבא ונוטלין »‬ ‫»א הא דיאטיינן שיורשיהמלוה נשבעין ונוטלי! מץרשי;הלוה‬ ‫ה*מ בשטתממלוה בחיי לוה ואח״כ מת הלוהרהתס הות‬ ‫איפשר שהמלוה ויורשיו היו יכולין לגבות חוב מן הלוה בלא‬ ‫שבועה שהרי אם היו תובעים אותו‪ .‬ולא היה הלוה טוע‪ 1‬השבעו‬ ‫לי שלא פרעתי אשרינן ליה זיל שלים בלא שבועה לפיכ׳ כשמת‬ ‫דלוה ובאין יורשי השלוה ותובעי! יורשיו נשבעין שלא פקדנו‬ ‫אבא ונוטלין אבל כששת לוה בחיי מלוה ואחר כך מת השלוה‬ ‫אין היורשין בין שהם בנים או אחים או שאד יורשים נוטלין‬ ‫כלום אפיי בשבועה דהתט מיד כשמת הלוה לא היה אפילו‬ ‫השלוה בעצמו יבול להיפדעות אלא בשבועה שהדי אם היה‬ ‫תונע יורשי הלוה אפי׳ לא טענו אינהו שמא אבינו פרע אנן‬ ‫טענינ! להו וצ־יך לישבע אינו מורישה לבניו דשמא הוא לא‬ ‫היה• נשבע ויורשיו אינן יכולין לישבע ואפילו אם נשבעהטלוה‬ ‫נב״ אם נשתהה הדבר שאיפשר שנפרע אחר השבוע׳ אי! יורשיו‬ ‫מבין כלות אפי׳ בשבועה והכי נהגו להילכתא ייכתחלה בזמן‬ ‫רתלטודשיהו אם עכר הדיין והשביע \גרש רשתה וגנוחוכפ‬ ‫י‬

‫‪ p o‬קי קיא‬

‫גט‬

‫לא וזיו נווציאין טידפ וטעמא משום דאיבא פלוגתא בגמר*‬ ‫בדין זה ואמרו כי מאן דעבדכמרעבד ולאמהדרינן ליה והיית‬ ‫אם קדמו יורשי הטלות ותפשו אין מוציאי! טייס לפיכך שטר‬ ‫חוב של יתומים הבאים ליפרע מהיתומים שמת אביהם הלוה‬ ‫תחלה אין מגבין נו אבל ג״כ אין קורעי! אותו כיון שאם גבו‬ ‫כב׳ אין מוציאי! מידם יש להם להשהותו שמא ימצאו נ״די‬ ‫שיגביהו לה; י״א דוקא האפוטרופוס לא יקרע אותו אבל הנייר‬ ‫שבא שטר כור‪ .‬ל‪5‬ניהם לרין יפסקו שלא לגבות נו קורעי!‬ ‫אותו ג״כמיהו אם לא קרעוהו ובא אח״כלב״ד אחר לגבות‬ ‫בו מה שעשו עשו ולא טהדרינן עובדא ואפילו היה שם ערב‬ ‫ומת הלוה תחלה לא יפרעו יורשיי המלוה אפילו מהערב אש‬ ‫הניח הלו״ה נכסים שכשהם יפרעו מן הערב הרי הער* חוזר‬ ‫ונפרע מיורשי הלוה כיון שהניח להם אביהם נכםיס אבל אם לא‬ ‫הניח להם אביהם כלום שכבר אמרנו בםי׳ שקודם זה דאפילו‬ ‫מצוה ליכא על היתומים לפרוע חוב אביהם שאו איי הערב‬ ‫יוכל לחזור על היתומים כלל אפילו מת הלוה תחלה מורי׳‪.‬׳‬ ‫משבועה ליורשיו במ״ש בסעיף י״ו ובאין יורשי המלוה ונשבע‬ ‫ונוטלין מן העיב וכן מן הלקוחות אפ לא הניח להם אביר‬ ‫כלום ואין חילוק בין ערב לקבלן בזה דהא שניהם חוורין ע‬ ‫היתומים אם הניח להם אביהם נבס־מ ואם לא הניח כלום‬ ‫שניהם אינה חוזרים עליהם י״א שאם הערב הוא בעצמו היורש‬ ‫גובה ממנו »‬ ‫‪,‬‬

‫יב ואם השטר טשבונא והיה אביהם מוחזק בה אפילו ‪m‬‬ ‫הלוה תחלה גובה מיורשיו בלא שבועה דלא חיישינן‬ ‫לצררי כי!ץ שיש טשכונא בידו לפיכד אם מת גם יורשיו גובין‪,‬‬ ‫ע בד״א שאין היורש־ם נוטלי׳ כשמת לוה בחיי מלוה כשאין‬ ‫נאמנות בשטר אבל אם יש נאמנות בשטר אם האטי! לוה‬ ‫לטלוה עליו ועל באי כהו נשבעי׳ יורשי׳ ונוטלים שהרי אביהם‬ ‫לא היה צריך לישבע לא ללוה ולא ליורשים ואם האטי! נם לבני‬ ‫המלות נוטלים בלא שבועה אף אם נתחייב המלוה ללוה על‬ ‫עסק תביעה אחרת ‪,‬‬ ‫יף די! זה שאטינו שאי; אדם מוריש שבועה לבניו כבד אמרנו‬ ‫דהביעברינןלב־זחלה אבל דיין שעמי ועבר והשביע יורשי‬ ‫המלוה וגבו חובם לא מהדרינן שיברא מטעם שיש מחלוקת‬ ‫בגמרא ברין זה ואמרו בגמ׳ מאן דעבד כמי* עבד ואח״ב עמדו‬ ‫קצת האחרונים מחכמי הת־־ימור ז״ל ורצו לעוקרו מכל וכל‬ ‫ולפסוק לכתחלה כאידך ולא עלתה בידם ונשאר ההסכמה בגף'‬ ‫כמה שנהגו כבר לפסוק לכתחלה שאין אדם •מוריש שבועי‪:‬‬ ‫לבניו דהיינו דוקא ביורשים שבאו לגבות מן היורשים כמ״ש‬ ‫בסעיף י״אע״כישאר המנהג לעולם לפסיק כן אבל אמרו הבו‬ ‫דלא לוטי׳ עליה כלו מה שנהגו נהגו אבל לא ילמדו טמנו‬ ‫דעי׳ אחרים הדומי׳ לו ולכן אמרו הפוגם שטרו בתוך זמנו‬ ‫דהיינו שהודה שנפרע מקצתו שיש ג״כ שם דינא שלא יפרע‬ ‫המות׳ בחייו אלא בשבועה אם יטעון הלוה כמו שנתבאר לעיל‬ ‫םי׳ פ״ד ם‪.‬עיף ב׳ והי אם מת מוריש השבועה לבניו ובניי‬ ‫נשבעין שלא פקדנו אבא ע״י אחר ושאלא אמר לנו בפיו ולא‬ ‫מצעו בין שטתתיושלאבא ששטר זה פרוע יותר טמה שהודו*‪.‬‬ ‫אבינו וגובין שאר השטר בין מהלוה בין מיורשיו וכגון שלא‬ ‫טת הלוה קודם הטלוה אבל אם מת הלוה בחיי מלוה חזר‬ ‫להיות הדין הראשון לגמרי שבאין לגבות יורשי המלוח מיורשי‬ ‫חלוה שנהגו בו שאין אדם מוריש שבועית לבניו וכן הבא ליפייע‬ ‫שלא בפגי בעל דין או מהלקוחות והניח להם המוכר נכסים‬ ‫לבניו או עד א׳ מעיד שהוא פרוע והוא בתוך זמני שבכל אלו‬ ‫גם כן הדין שאינו נפרע אלא בשבועה אם יטעין הלוה אם מת‬ ‫קורם שנשבע בחיי הלוה מוריש שבועה זו ליורשיו וגשבעי'‬ ‫יורשיו שבועת היורשים ונוטלי! וכלקוחות ולא הניח להם אבייה*‬ ‫נכפים אפי׳ מת הלו׳ תחלה ואפי׳ עבר זמנונשבעין יורשי חמלו׳‬ ‫ונוטלין מן הלקוחות שהרי אינם יכולין לחזור על יורשי הלוה‬ ‫שאפי׳טצוה ליכא עלייהו לפרוע ובן הדין כערב ועייל סעיף י״א‬ ‫נסי׳ זה וסי׳ ע׳יא םעי׳ל״ד וכן אם שתי עדים מעירי׳ שמקצתו‬ ‫פרוע נשבעי׳ היורשים שלא פקדנו אבא שיש ממנו פרוע יותר‬ ‫ממד‪ ,‬שהעדים מעידים כללא רמילתא מ ״ מ שאמרנו שאדש‬ ‫מוריש שבועה לבניו היינו דוקא שטת מלוה בחיי לוה ויןודפ‬ ‫שנשבע ואח״כ מת הלוה והניח נבםים לבניו שאם מת לוה תחלה‬ ‫והניח נכסים לבניו ואחייב מת מלוה ובאו יורשי׳ לגבו׳מיורשי הלוה‬ ‫הרי הדין הראשון לא נעקר ממקומו דגבי יורשי׳ ויורשי׳ לא אמרי׳‬ ‫אדם מוריש שבועה לבניו ואין נשבעין ונוטלי! ואם לא הניח‬ ‫הלוה ננסי׳ אפי ימת מלרתיולהממה יגבו יורשיו חוץ מבא לגבות‬ ‫מן הלקוחות או מן הער׳ שאם מת מלוה בחיי לוה ואחייב מת‬ ‫הלוה והניח נכסים ובאו יורשי המלוה לגבות נשבעין ונוטלי}‬ ‫בין מן היורשין נין מן הלקוחות אם עשאן לו אפותיקי אע״פ‬ ‫בחוזרים על היורשים הא לא היתת כאן שנועה לטליה‬ ‫לומר‬ ‫מעול־ ולא שייך‬ ‫קי‬ ‫‪,‬‬

‫הלכות גביית מלוה‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫סימן קט‬

‫לומי אין אדם מוריש שנועה לבניו ואם לא הניח הלוה נכסים‬ ‫אפי׳ מת הלוה תחלה נשבע׳! יורשי המלוח ונוטלי! מן הלקוחות‬ ‫או מן הערב שהרי אינם יכילי! לחזור על יורשי׳דהא אפיימצו׳‬ ‫ל פרוע חובת אביהם ליכא עלייהו כיון שלא ירשו כלום ודוקא‬ ‫בכה״ג דנקיטי שטר׳ נשבעין יורשי; ונוטלי! אבל שכיר ונגזל‬ ‫שאין להם שטיא ובבר נפפק להם הרין שהם נשבעין ונוטלי!‬ ‫ובן שמעת הים' שנהפכה ־־לת־בע ומת אין היורשין נשבעין‬ ‫שבוע׳ היורשין ונוטלין שלא נתקנה תקנת שבועת היורש !‬ ‫דנשבעין ונוטלין אלא בתביע׳ שיש להם ליוישין שטר עליה »‬ ‫מלוה או יורשיו שבאו לגבות מיוישי הלוה וטוענין יורשי‬ ‫הלוה אמר לנו אבא לא לדתי שטר זה מעולם הרי מלוה‬ ‫או יוישיו גוכין בלא שבועה ואפילו האמין הטלוה ללוה לומד‬ ‫פרעתי רעכשיו הרי אינו טוען פרעתי אלא אומר לא לויתי‬ ‫ובל האומר לא לויתי כאוטי• לא פרעתי דטי וחיינים לשלם‬ ‫בלא שבועה »‬ ‫יורשי הטלוה שהם קטנים והוציאו על הלוה שטר והלוה‬ ‫הוציא שובי שנכתב בחיי אביהם ששטי זה פיוע הוא‬ ‫אין קורעי! השט‪.‬״ וגם אין גובי! בו אלא ממתינין ער שיגדלו‬ ‫דורשים אין קורעי! אותו אע״פ שיש בא! שובר כשר מפני‬ ‫שרגילי׳ לדבי יש שהשוכר הוא טזוייף כיון שלא הוציאו בחיי‬ ‫אביה* וגם אין גובין בו דהא שובר כשר בפנינו ואפילו יש‬ ‫עדים שטעידי! שזוברין הפרעון אין עדותם עיות שאי! טקבלין‬ ‫עדות שלא בפגי בעי דין וקט; כשלא בפניו רמי ואפי׳ מתקיים‬ ‫השובר בחותמיו ואפילו טפי עדים עצמם שאמרו אנו חתמניהו‬ ‫ונקב יש בו בצר אות פלונית אין מקבלין מהם לפי שאין מקבלין‬

‫מכייזין הכרוז ייצא בבקר פעם א׳ בשעת הכנס׳ ווועלימשדמ‬ ‫פלונית שסימניה כך ובך ומיצריה כך וכך עומדת לימכר וכל‬ ‫מי^רוצה ל*ןנות יבא ויקנה ומודיעים נמה שמו אורה ביון‬ ‫דין ומה מוציאי! נר‪ .‬ומפנימה רוצים למוכי׳ אם להגבות לב״ו!‬ ‫או לכתונת אשה כדי שירע הלוקח למה מוכיין אותו שיש טי‬ ‫שרוצה ללוקחה יותר כשטוכרין אותו לפרוע לב״ח מכשמוכריןן‬ ‫אותו להגבותו לכתיבת אשה דב״ח אינו מז־ק־ק כ״כ במעות‬ ‫שהיו טוביכ כמו שמדקדק׳ האשהואם יאמר המלוה אני מקבל‬ ‫השדה בלא שומא נפרעו! חובי אע׳יג שידוע ומפורסם שהחוב‬ ‫יותר הרבה מאור משיווי השרה אני אטלנו בעד כל החוכ‬ ‫והיורש אומי לא בי אלא ישומו אותה ב״ד לידע כמה שויו‬ ‫שומעי! ליורש וישוטו אותה דהא לסוף הררא ליה אם יהיו לו‬ ‫זוזי דק״ל שומא הדדא ונשיקבלנ׳המלו׳בשויי׳ וכשיהיו לו זוזי בתר‬ ‫הכי ליורש יבא ויסלק ליה בדמי כמו שקבלה המלוח מתחלה *‬ ‫ב וצריבין הב״ד לדקדק ולחקור הי«נ כשגזכריזין השדה שזו‬ ‫השדה היתהשל הלו־ אבי היורש ושאינה של היורש‬ ‫נעצמו שיחליף וימכור שדהו להגבות ממנו חו׳ של אביו‬ ‫הלוה כדי שזה ישביחגו כי נטוח הוא שיחזור רקח את שלו‬ ‫לכשירצה והוא ינוד ויפסיד שרה מורישו שלא יעברנו ויקת‬ ‫את שלו וית! לזה של מורישו ויהיה זה זיליתא דבי דינא דאתו‬ ‫לאפוקי לעז עלייהו שלא עיינו יפי כתקנת הב״ח לפיכך‬ ‫כשכותבין האדרכת׳ על נבםי היתומים בין גדולים בין קטנים‬ ‫צריכין לכתוב בה והכרנו ששדה זו היתה של פלוני המת ואם‬ ‫לא כתבו כן בתור האדרכתא פסולה ואין אוכלין על ידה פירות‬ ‫השדה אפילו אחר שישלמו ימי ההכרזה דשטא כיון דלא כתיב‬

‫עדית שלא בפני בעל די! ‪,‬‬ ‫*\ נבר אמרנו שאין נפרעי! מנכסי יורשים אפילו גדולים‬ ‫אלא בשבועה דשטא אביהם פרע ואס נפרע שלא‬ ‫בשביעת מנדין אותו עד שישבע ‪,‬‬ ‫אע״ג רב״ח אטרינן שגובה בבינונית ה׳׳מ כשגובה מן‬ ‫יןק‬ ‫הלוה כחייו מן הטעם שנתבאר אכל בשבא לגבות מן‬ ‫היורשים אפילו הם גדולים אין נפיעין אלא מ| הזיבורי׳דטוקמען‬ ‫להו איאויייתא דדינו דב״ח בזיבורית כיילפי׳ מקרא דהאיש‬ ‫אשיי אתה נושה בו יוציא״וגוטיודרך הנושה להוציא הזיבורית‬ ‫לפיכך אינו גובה מן היורש־! אפילו הם ג תלים אלא מן הזיבורית‬ ‫דטעמא מאי אמרו רבנן ב״ח בבינונית משום נעילת דלת בפני‬ ‫לוין גבי יתמי לא חשו לנעילת דלת אפי׳ הם גדולים שאי!‬ ‫כאן נעיל׳ דלת שהמלוה לא אסיק אדעתיה בשביל זה לנעול‬ ‫דלת דליחזש דילטא מייתלוה ונפלו׳ נבשי קטייתמי ומגביליה‬ ‫מזיבורית דלא חייש לוה לפיכך א־קמוה אדאורייתא לגבות‬ ‫מיורשים אפילו גיולים מזיבורית ואפילו רתנה םתם שיגבה‬ ‫עידית או בינונית לא מהני תנאי׳גבי יורשים דלא אפיק אדעתא‬ ‫להתנות עלייהו אם לא שכתוב• בפי׳ שיגבה עירית או בינונית‬

‫בה דכי לא דקדקי בה יפה ויבאו בי דינא לידי זילות׳‪.‬‬ ‫‪ j‬וב״ר שהכריזו כיאד ובדקו יפה ודקדקו בשומ׳ אע׳יפ שטעו‬ ‫ומכרו שוה ק׳ בי׳ או שיה ר׳ בק׳ מכרן קיי׳ אבל אם לא‬ ‫בדקו יפה בשומא ולא כתבו אגדת בקרת פי׳ אגרת שדקיקו‬ ‫בשומא‪,‬ןהיגרזה בקית לשון הכרזה מלשון בקורת שמבקרי!‬ ‫אותם בגי אדם עיי הביזה טעו והותירו שתות או פחתו שתות‬ ‫טכ־ן בטל אם תקנת הית‪-‬מים הוא בכך אבל פחות משתות‬ ‫מכרן קיים דהוי מחילה ויש בכח ב״ד יפה למחול דבר מועט‬ ‫כזה משל היתומים וכ! אם מכרו הקרקע בעת שאינם צרינין‬ ‫להכריז עליה כגר; כשמוכיי! לצורך מזוני וכיגא ולקבוי׳ שבאלו‬ ‫אין יכולין להמתין ימי ה־כיז׳ לפיכך אפי׳ כל מי שהלוה לצויך‬ ‫אחת מאלו כשפורעין לו מוכר־ן ג״כ כלא הביזה שאין משהין‬ ‫אותי עד דמכריזו ת‪-‬־יתי! יומי! כדי שלא תנעול דלת בפני גימלי‬ ‫הסדים המלוין לכר וכ! אס מכרו במקום שמנהגו שיא להכייז‬ ‫כגון בקצת מקומות שנורגין שלא להכייז לעולם מפני שיש‬ ‫בני אדם שלא ירצו לקנות אם יבריזו שלא יקראי אותם איבלי‬ ‫נכסי דאכרזת׳ כלומר שחושב׳! לגנאי מי שקונה נכסים שצייכין‬ ‫למכיר מפני הרוחק ומכרו ב״ד שם וטעו ופחתו שתות או הותירו‬ ‫שתית מכרן בטל אע״פ שהכריזו דכיון שאין צריכין לרכריז‬ ‫היכיזה אינה מעלה ואינה מורדת וכאילו לא הכריזו במקומ‬ ‫שנוהגין להכייז דמיא וייי׳א דאררכה דמון שהכייז במקום שאי)‬ ‫צייכין להכריז הרי דקדקו יפה יותי משהיו צריכין ואין טעות‬ ‫מזיק שם דאפי׳ פחתו או הוסיפו הרבה מכרן קזים כמו כמקופ‬ ‫שנוהגין להכריז ואם יפחתו שתות או הותירו שתות במקום‬ ‫שאמרנו דמכר! בטל היינו דוקא היבא דחזו שהוא טובת היתומיפ‬ ‫אבל אם רצו ביד שלא לבטל המכי ויחזירו האונאה הרשות‬ ‫נידם לקיימו שלא יהא כח הדיוט חמור מהם דהא אפי׳בהדיוט‬ ‫הדין כן דכשתות קנה ומחזיר אונאה כמ״ש במקומו כע״ד וכן‬ ‫אכ טעו בפחות מעתית מכין קיים דהוי מחילה כדין הדיוט‬ ‫אעייפ שלא הכייזו וכ! נייד שמכי־ו רבייפ שאינם טעונים‬ ‫הכתה וטעו בעתות מכרן בטל פחות משתות מבד! קייס ואיו‬ ‫הם הדברים שאי! ממ־יזין עליהם העבדים והשטרות והמטלטלין‬ ‫אלא שמי! איחס כב׳׳ד ומוכרין אותם מיד ואכ השוק קרוב‬ ‫למרינה מוליכי! אותם לשוק וטעמי שאי; מכריז ! עליהם עבדים‬ ‫שמא ישמעו שיוצים למכור אותם והם לא יחפצו בכך ויברחו‬ ‫מטלטלי; ושטרות שמא יגנבו כשנאשפים לראותם כדי ללוקחפ‬ ‫ב״ד שמביו האחריות על נכסי היתומי׳ ולא אמיינן כל הבין‬ ‫מבי רינא קונה בלא אחריות שם־מך כיון דבי׳ד מוכים לא יביאו‬ ‫עם‪-‬קין ומוחל עלהאחייותי״אשאם מכרו נייד קיקעות בשעת‬ ‫שאין ק־נימ מצויים והוזלו הקרקעות ע״י כך בגין בשעת מגיפה‬ ‫או מלחמה מה שעשו עשו וקיים ולא אנירינן היה לרם להמתין‬ ‫עד שתעצי הטנפ׳ יתשלזוט המלחמה שכל כייר צי־יך לעשות‬ ‫דין לתיבע כשיבא לתבוע בזמנו בדין שישבו משום עיניי דיי!‬ ‫אם ידחהו‪ ,‬ויש תלקין כיו; דמנת מרינה הוא אין זה עינו־ הדין ‪t‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫בי! ממנו בי! מיורשיו שאז מה‪ :‬תנאי גם לגבייהו »‬ ‫»ט והא ראמיינן דנובה מן הזיבורית דוקא שעושה פירות‬ ‫יותר על עבודתה אבל אם אינה עושה פירות רק בכדי‬ ‫עבודתה אין שם קרקע עליה איא א י ץ גזירה ואין נעל חוב‬ ‫נוטל הימנה »‬ ‫ך אם תפש הבעל חוב בינונית בחיי אביהם והיכי דמי מין‬ ‫שלוה אביהם ממנו מנה ו־וא ליה מאביהם מנה ויש ליתומים‬ ‫זיבורית ולו יש בינונית ובאים היורשים ליטול ממנו בינינית‬ ‫בחובם וליתן לו זיבורית בחובו הי־י הוא מעכב הבינונית שלו‬ ‫בחובו הואיל ותפישתו היתה מהיים וכשעת יתפישה היתה‬ ‫דינו בכינ־נית אבל אם היתה תפישתו אחר מיתת אביהם כגין‬ ‫שקנה הוא בינונית שא אחיי מות אבירם כיון שבשעת התפישה‬ ‫כבר לא היה לו אצל היתומים רק בזיבורית לא מהניא ליה‬ ‫תפישה בבינונית ‪t‬‬ ‫ב א ואם הנייק בא לגבות נזקו מן היורשים מה שהזיק להם‬ ‫אביהם וכבר ידעת דנייק דינו בעידית רכת־ב מיטב שדהו‬ ‫ומיטב כרמו ישלם לפיכך אם ודורשי גרולייגוכה מ! העירית כמו‬ ‫מאביהפ ולא עביד להו תקנה אבי' לקטנים עכיד להו הקנה‬ ‫ואינו גובה מהם אלא מהזיבורית‬ ‫‪,‬‬

‫‪k‬‬

‫קט‬

‫מכריזין ע ל נכסי יתומים ובו ו׳ פעיפים‬

‫א כשבאין למכור מנכסי היתומים שמי! ב״דההי־קע ואח״כ‬ ‫מכייזין עליה שלשים יום רצופי! כדי שיתפ־טם הדבר שיש‬ ‫בכאן למכור קרקע ויקפצו עליה קונים דיבה ויעלו דמיה ואם‬ ‫אי! דרך להכייז רצופים בגון כמקום שאין מהאטפי! בבל יום‬ ‫אלא כשגי ונחטישי יכריזו ס׳ יומ כנל שני והי שבהם וכיצד‬

‫‪,‬‬

‫אמטרו^פ‬

‫חושן המשפט‬

‫הלבות גביית מלוה‬

‫ד אפוטרופוס או ב״ד שלוו לצורך היתומים טוכרין שלא‬ ‫כהכרזה ופורעין » ובן ב״ד שמכרו בהכרזה דאחריותא‬ ‫איתטי וטרפו מן הלוקח מגבין לו שלא בהכרזה‬ ‫ך‪ ,‬הא ראטדן שאם טעו בית דין ופחתו שתות או‪.‬הותירו‬ ‫שתית מגרן כטל היינו כשהורידו לביית בנכסים בשומת‬ ‫ב״ד שביון שביית הוצרך לקחתו בחובו אינו מ; הראוי שיתאנה‬ ‫בתשלומיו אפי׳ ברברי׳ שאין בהם רין אונאה אכל ב״ד שמכרו‬ ‫נךקע או עבדים של יתומים אפי׳ שוהמנהבמאתים אין הלוקח‬ ‫יכול לחזור בהם שהרי קרקע ועברים אין בהם דין אונאה אפי׳‬ ‫גבי הדיוט ולא יהא כח הדיוט חמור מבח היתומים ובן הדין‬ ‫באפוטרופוס שמכר קרקע ועבדים שאין הלוקח יכול לחזור‬ ‫באונאתו כטו גבי הדיוט ‪,‬‬ ‫ן והא דפחות משתות מכרן קיים כשמכרו הם בעצמם שהם‬ ‫יש כח בידי למחול אבל אם מכרו ע״י שליח אם טעמ אפי׳‬ ‫בכל שהו המכר בטל שאין כח בידו למחול משל יתומי׳ דאטרי׳‬ ‫ליה לתקוני שררנוך ולא לעוותי׳ אבל אם אינה השליח את‬ ‫הקוני הקונה עם השליח הוא בשאר כל ארם וזבו היתומים‬ ‫כיתרון ודוקא שליח ב״ד אינו‪.‬כמותם שהם רבי׳ והוא יחיד אבל‬ ‫שופט הטטונה בהורמג׳ רמלכ׳ אע״פ שהוא יחיד כחו עכח ב״ד‬ ‫מדינא •דמלכ־תא ושלוחו הרי הוא כטוהו‬ ‫‪t‬‬

‫‪t‬‬

‫אין מקקין לנכסי קטן ובו יי׳א סעיפים ‪:‬‬

‫קי‬

‫א כבר נתבאר בסי׳ ק״ח םעיף ג׳ שאין גובי! מיורשי׳ קטנים‬ ‫שלא הגיעו לי״ג שנה אפילו יש עליהם שטר ושום מלוה‬ ‫שאיגה על א׳ מג׳ דרכים שנתבארו שם אפי׳ היה בו נאמנות‬ ‫ואפי׳ היה בו כל תנאי שבעולם אין גובין מהם מ! הטעם שאמרגו‬ ‫שם מ״מ אחז״ל אס יצא עליהם שטר שיש בו ריבית מבין מהם‬ ‫והיבי דמי בגון שלוה אביהפ בריבית מגוי שקבל עליו לדון‬ ‫בדיג ישראל לעני( זה שלא יתבע ליתומים עד שיגדלו ולא‬ ‫קבל עליו שלא יקח ריבית ויזדקקוב״ד לנכסיהם ויפרעו לגוי שלא‬ ‫יהא‪ .‬הריבית אוכלת בהם ויכלה קרנא עד שיגדלו וה״ה בכיוצא‬ ‫בזה אם ראו ב״ר שיש בו שאר תועלת ליתומים לירד לנכסיהם‬ ‫בעוד׳קטנים כגון שבעל חוב רוצה לוותר קצת ולמחול להם כדי‬ ‫שיגבוהו עכשיו הרשות ביד ב׳ידלהגבותו ובן נפרעי׳ בהם כתובי‬ ‫אשת מן הטעם שנתבאר בדין כתובה בלבוש הבוץ ואי־גמן ע״ש‬ ‫ואפ יש יתומים קטנים וגדולי׳ הטלוה נפרע מן הגדולי׳ חלק‬ ‫המגיע להם וכדי שיפרע ב״ח מחלק הגרולי׳ צריכין ביד להעמיד‬ ‫אפוט־ופום לקטנים ולחלק עם הגדולי׳ ויגבו‪,‬לביח מהגדולים‬ ‫חלקם המגיע להם לפרוע והא דאין נזקקין לנכסי קטנים היינו‬ ‫שהוא ודאי של קטנים אבל אם יש לספק שמא מורישם עדיי(‬ ‫חי אע״פ שיצא קול שטת גובי( מנכסיהם »‬ ‫ב וטעטא דאין נפרעין מקטני׳ משום דחיישינן שמא התפיש‬ ‫אביהם למלוה צררי לפיכך אם תפש משלהם אפי׳ אתרי‬ ‫מות אביהם והוא כעני! שיכול להחזיק בו לטעון לקוח הוא‬ ‫בידי כגון דליכא עדים ולא ראה תאמן בשגו דלהר״ם טהניא‬ ‫ליה תפישתו כיון שידוע וברור לו שלא נפרע מאביהם וכבר‬ ‫אמרנו בסי׳ ק״ת דאם שמתוהוומת בשטת׳עלשלא רצ׳ לפרוע•‬ ‫או שמת בתוך הזמן או שהודת׳כעת פטירתו שלא פרע נפרעין‬ ‫אפילו מהקטנים »‬ ‫ןי והיכא שמת הלוה והניח יתומים קטנים ויש למלוה ערב‬ ‫נזקקין לנכשי ערב אע״פ שהיתומים קטנים ולא אמרי׳ סוף‬ ‫טוף ערבא בתר יתטי אזל ונמצא נזקקין לנכסי קטנים שהרי אין‬ ‫הערב יכיל לגבות מהן ער אשר יגדלון וכיון שאינם פטורין אלא‬ ‫כעוד! קטכים ולכשיגדלו יתחייבו נטצ׳ שבני חיוב׳ נינת אלא אדיה‬ ‫דריבעא עלייהו והרי זה כמלוה שתבע ללוח ונתחייב לו נדי!‬ ‫ואין לו בטה לפרוע שגובה ט! הערב »‬ ‫ך קטנים שצור‪ .‬טורישם ואשר תנו שדה או תנו מנה לפלוגי‬ ‫הרי ליכ׳ לטיחש הכא לאלצרריולא לשוב׳לפיכ׳ מעמירין‬ ‫להם אפוטרופוס להפך בזכותם באיזה טנה קאמ׳ צורי או טריגו!‬ ‫וכה״ג לטצא טענה לבטל הצואה וכיוצ׳ בזה ובן בשדה אייו שדה‬ ‫קאש‪ -‬קטנה או גדולה וכהיג ואחר כך כשלא ימצא עוד טענה‬ ‫נוקקין לנכסיהם לקיים צוואת מורישן וכן אפי׳אם אמר תנו מנה‬ ‫זו או שדה זו לפלוני מעמירין להם אפוטרופוס אולי ימצאו‬ ‫להם שום זכות ונזקקין אח״ב לנכסיה׳ולהרמב״ם בזו א״צ להעמיד‬ ‫אפוטרופוס דכיון דזו ׳קאמר הרי פירש דעתו בפירוש ואין טענת‬ ‫אפוטרופוס מועיל להם הרב׳ ולמה יטריחו להעטיד אפוטרופופ‬ ‫אלא נזקקין מיד לנכסיהם ומקייטין צוואת אביהם יורש גדול‬ ‫שנתן נכסי מורישו לקט! ויצ׳ שטי חוב על המוריש כיון שנכסי׳‬ ‫אלו נתנו לירד להם מיד אחר טיתת המוריש משו' חלק הגדול‬ ‫אין מתנת היורש מפקיעין טשיעבודיה דנעל חוב )מורידן אותו‬ ‫לאלו הנכסיפ ‪t‬‬ ‫‪,‬‬

‫‪4‬‬

‫סימן קי קיא‬

‫ד‪ ,‬קרקע שהיא בחזקת היורש מחמת אביו שהיו! מוחזק בת‬ ‫ונתברר בערי' שהיא גזולה בירו ובא הנגזל להוציא׳ מהיוד׳‬ ‫ביד גזקקין להוציא׳ מידו אע״פ שהו׳ קטן רחשו חכמים לתקנת‬ ‫הנגזל להצילו מעושקו ואפי׳ הוא קטן ואפי׳ אפוטרופו׳ להפך‬ ‫כזכות היור׳ אולי יוכל לפסול העדים של נגזל אין מעמידי! לו‬ ‫דאחזוקי מהדי בשיקרי לא מחזקינן והרמ״נם חולק ואומר‬ ‫שמעמידי! אפוטרופוס לטעון ולדון בשבילו וכן קטן שתקף‬ ‫בעבדיו או ירד לתוך שדה חבירו וכבשה א״א נמתין לו עד‬ ‫שיגדיל אלא מוציאי! אותו מידו ולכשיגדילאם ישלו ערי׳ יניא‬ ‫עדיו דלאו כל כמיניה לגזול ולעשוק •בילדותו ולסמוך על שאין‬ ‫מורירין לנכסי קטן ודוקא שלא היה לו חזקי בנכסים אלו‬ ‫מאבותיו אבל אם יש לו חזקה אין מוציאי( ממנו עד שיגדיל » וכתב‬ ‫מורי טהרטא״י ז״ל ולבן מי שצווח על יתומ־ם קטנים שיש לו‬ ‫היזיקותמהםאין טעטידיןלהן אפוטרופוס לדין עמו בעודן קטני'‬ ‫אם לא שמפורש׳ שהם מזיקי( אותו בידים וכלשישלםפ׳ ולפקפק‬ ‫בדבר ממתיני׳להם עד שיגדלו וי״א דלעולם ממניןלהם אפוטרופום‬ ‫בין שיש ממש בטענותיו או לא אולי יתפשר עטהפ לטובת‬ ‫היתומים עכ״ל‬ ‫ן קרקע שהית׳ בחזקת קטנים ובא אחד וטען שהוא לקחה‬ ‫ממורישו ויש לו עדים שהחזיק בה ואבלה שני חזקה בחיי‬ ‫אביהם אין טוציאין אותה מידם עד שיגדלו שאין מקבלי! עדו׳‬ ‫שלא בפני בעל דין וקטן כשלא בפגיו ו*מי אבל אם הוציא שטר‬ ‫שהיא לקוחה בידו ה״ז מקיים השטר שהרי קיום שטרו׳ מקיימי(‬ ‫אפי׳ שלא בפני בעל דין וטוציאין אותה מידם אחר שטעמירין להם‬ ‫אפוטרופוס שטוענין בשבילם כל זכיותיהם ‪t‬‬ ‫ך קטנים שהורה מורישם בכתב ירו על טטלטלין שבידו שהפ‬ ‫מעםק שיש לולפלו׳ או שהו׳ פקרו! בידו משל פלוני מוציאי(‬ ‫מהם דבאלו לא שייך למיחש לצררי ולא לשובר ובן אם גיל‬ ‫מורישם ק״ל דבגזל! מקבלין עדות שלא בפניו לפ־כ׳ גפ אם‬ ‫היורשים קטנים מקנלין העדות וחייבין לשלם בין אכלו הגזילה‬ ‫כין לא אכלו נין נתייאשו הנעלים נין לא נתייאשו נין טמקיקעי‬ ‫בין מטטלטלין שהניח להם מורישם עכשיו שתקנו הגאונים‬ ‫דמטלטלי טשתעבדי לב״ח לא גרע מב״ח דבעל פה הידוע שלא‬ ‫פרע וע״ל םי׳ ק״ז»‬ ‫ךן כשאחז״ל אין נפר‪-‬עי! טנכשי יתומים ה״מ בטילי דאבוהון אבל‬ ‫ב״ר או אפוטרופוס שלוו לצירך היתומים הרי הם כבעלים‬ ‫ונזקקין לנכסיה׳ ומוכרין בלא הכרזה ונפרעי׳ בבינונית כמו‬ ‫משאר ב״ח ובן בי דינא הבי! באחריו׳ על היתומים אב טרפו‬ ‫מן הלוקח מה שקגה מהם גובה בלא הכרזה ודינו כשאר כיח‬ ‫שהם הבעלים עצמן ראביה ן של •יתומים הם אבל אם לוו חיתומי׳‬ ‫עצמן בלא אפוטרופוס ובלא ב״ד אי! נזקקין לנכסיה׳ עד שיגדלו‬ ‫ואין מעמידי! להם אפוטרופוס לקבל העדות דאיהו דאפםיד‬ ‫אנפשיה שהלוה להם בלא אפוטרופוס או בלא ב״ר<‬ ‫ט בכל מקום שאמרו שמעמידין להם אפיטרופו׳ כדי ליזקק‬ ‫לנכסיהם מקבלים ערים בפני האפוטי־ופום ראפוט־ופום בעל‬ ‫דין הוא ובן עדי צואה מקבלי׳ אותם בפני האפוטרופוס והטעם‬ ‫דבדבר הברץי־ שאין בו חשש צררי כמו צוואה מקבלין אפילו‬ ‫שלא בפני היתומים ועל כן מותר לקבל עדי צוואה בפני הקטן‬ ‫וה״ה בכל דבר המבורר שהקטן חייב ויש מי שכתב שאין מקבלים‬ ‫אותה בפני האפוטרופוס והיכי משכחת לה שהמגיה יתומי׳ קטני׳‬ ‫תהא צוואתו קיימת נמוםר דבריו לנ״ד או שכתבו העדי׳ צוואתו‬ ‫בשטר והתמוה בחייו או שכת׳ הוא עצמו צוואתו נכתב ידו‬ ‫הניכרת לכ״ד ועייל סימן קימ סעיף ג׳ ד׳»‬ ‫• לכתובת אשה אין צריך להעמדת אפוטרופוס שיטעו( בשבילי‬ ‫שאין טועני׳ לפסול כתובה משו׳ חיני כמו שנתבאר בלבוש‬ ‫הבוץ וארגמן‬ ‫יא כשאמרו מעמידיןאפוטרופוס לא אמרו אלא להקל על דב״ד הא‬ ‫אם ראו הב״ד שלא למנוי אפוטרופא ויחפשו הם בעצמי אחיי‬ ‫זכות היתומים אין לך אפוטרופוס טוב מהם ויש כח ביד ב״דלפשו‬ ‫מחמת יתומים אם נראה להם שהוא טובתם ‪t‬‬ ‫‪t‬‬

‫י‬

‫י‬

‫‪,‬‬

‫היא‬ ‫‪1‬‬

‫דין מלוה ב ש ט ר גובר! ממשעבר• והמלוח‬ ‫ע ל פד‪ ,‬ובו בי׳ר סעיפים‬ ‫;‬

‫א בבר נתבאר טעמא במה שקדם שהמילות אתחבירועלפת‬ ‫הואיל ואין לו קלא אינו גובה ממשועבדים אלא ממה שימצ׳‬ ‫ביר הלוה דהיינו בני חורין אבל איגו טורף לא מהליןיחו׳ שקנו‬ ‫ממנו ולא ממקבלי מתנות שנתן להם אבל מכל מה שימצא‬ ‫נידו בין קיקע בין מטלטלים אפי׳ קנאם אחר ההלואה גובה‬ ‫ממנו שהכל משועבד לו‪8‬ן התורה רבתי׳ האיש אשר אתת‬ ‫גושה‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫הלכות גביית מלוה‬

‫גושה ‪3‬ו יוציא אליך את העבוט וווטר אבל המלוה כשטר טורף‬ ‫מהלקוחות וממקבלי מתנות שקנו ושקבלו ממנו קרקע אחר‬ ‫דהלואה דשי_עכודיה קדים ואית ליה קול והיה להם ליזהר שלא‬ ‫לקנות אפיי'אם איגו מפורש כן בשטר שיטרוף אמריגן הסופר‬ ‫הוא שטע׳ שלא כתנז שזה וראי לא הלו׳ לו מעותיו בלא אחריות‬ ‫דלאשדיאיניש זוזיהבכדי אם לא שפי׳בפירש בשמד שהלוה‬ ‫לו על תנאי שלא יטרוף מהלקוחות ולא ממקבלי מתנה שא*‬ ‫ותגאו קייפ ואינו טורף מהם שנלתנאי שבממון קיים והקדשות‪-‬‬ ‫שהקדיש הלוה אחר שלוה הרי הם כמשועבדים ‪1,‬‬ ‫‪j‬־ אם קדם המפר או המתנה להלואה דבר זפשוט הוא שאינו‬ ‫טורף מהם מיהו אם יש הוכח׳ שלא נתבוין במכר ובמתנה‬ ‫*לא להבריח׳ מבעל חוב גובה מהם אע״‪ 8‬שקדמו להלוא׳‬ ‫שהרי לא כיון זה להקנות לחם אלא להכריחפ כמו שנתבאר‬ ‫?עיל פי׳ צ״ט שהמתנה בטלה ובעל חוב גובה משגה אפי׳ אט‬ ‫היא מלוח על פה ואפילו קדשה להלואה •‬ ‫‪ j‬מתנה שנתג׳ללוהעל תנאי שלא יחול עליה שום שיעבור‬ ‫לא חוב ולא כתובה שקדם למתנת זו וגם לא יחולו עליה‬ ‫*להבא התנאי מועיל ולא יגבה ב׳׳ח מהם שהנותן יכול להטיל‬ ‫במתנה איזו תנאי שירצ׳וכטו שיכול להתנו׳ ע״מ של‪ £‬המכינה‬ ‫ולא תששכננה כך יכול להתנו׳ ע״מ שלא יגבה כ״ח אפי בחוב‬ ‫^!גתחיי׳ כבר אע״ג דכת׳ ליה ראקני הרי לא קנה אותו לשיעבוד‬ ‫‪1‬ה שאינו יכול לקנית אלא מה שהנותן רוצת לית! לו ואפ‬ ‫היה הב״ח טורפו א״כ לא נתקיים התנאי ונתבטל המתנה מעיקר׳‬ ‫והדר׳ למרה ונמצא שהוא לוקח טמון אחרים בחובו הילבך ל‬ ‫יגבוהו ביר טמנווישאר ביד המקבל ורוקא הנותן יכול להתנות‬ ‫‪ !a‬שנותן ע״מ שישתייר זה הכח בידו אבל הקונה ק ק‬ ‫והתנה עטו ת^זוכר על מנת שלא יחול עליו שום שיעבוד‬ ‫«ינו‪8‬ועיל וב״ח גובה טמנה שהמוכר מוכר כל כחן ולא י ל‬ ‫לשייר אצלו כלו׳ שאם משייר אינו מכר‬ ‫ף וו״וקא מקבל מתנה מאחרים על תנאי שזכרנו אין הב ל‬ ‫חוג גו‪3‬ה ממנה אבל בן שקב־ימתנה מאביו על ח י‬ ‫‪3‬זה ואי! לו גן אחר לא מהניאליה תנאי זה אלא בחיי אבין‬ ‫אבל לאחר שמת האב נעל חוב גובה ממג׳ כיצד ראובן ש ן‬ ‫»ת‪:‬ה לבנו ע׳מ שלא יחול עלי׳ שיש שיעבוד לא י י ל‪ ,‬ן‬ ‫^ח׳ כל זמ! שיא‪-‬בןחי תיאו קיי׳ מטעם ששיי׳ ו״אוצן לעצמו‬ ‫גח בקרקע זו שאם יבא ב״ח של כנו לגבות הקרקע שתתבטל‬ ‫המתנה למפרע ותחזנ' הקךקע עליו ואם לא נתקיי׳ התנאי‬ ‫גחבטל המעש׳ כאילו לא נעש׳ ואותו כח ששייר ראובן לעצמו‬ ‫בקרקע כשימות ראובן ולא הניח אלא אותו בן זכה הבן באותן‬ ‫גח ששייר אביו לעצמו וכשב׳ בעל חוב לטורפה נתבטלה‬ ‫המתנה מנת אותו הגאי וחזר לבן מכח השיור שירש מאנין‬ ‫ןה״ל כלוה ואח״כ קנה דטשתעבד טשום דבתכ ליה דאיקני‬ ‫הלכך כיח של הבן גיבה הקרקע בחובו בי! בחובו שלוה אחר‬ ‫גיות אביו בין בחוב שלוה בחיי אביו אבל אם יש לאביו בנים‬ ‫*חריפ שמועיל התנאי אפי׳ אחר מות אביו לשאר אחיו דהא‬ ‫קרם הוא לקחת שדה זו בראש מכח מתנ׳ אכיו כלא חלוקה‬ ‫יאחר נ ך תלק עם אחיו וא״כ אם יבא הב״ח לגבות חובו ממג׳‬ ‫«מר מיתת אביו הרי תתבטל המתנה למפרע ותחזור ליורשים‬ ‫נולם לחלקה נשוה וא״כ לא יגבה הב״ח ממנה אלא כשיען׳‬ ‫החלק שהיה מגיע על זה אפ היו חולקין אות׳ כל היורשים‬ ‫ייןשאר יטלו היורשי׳ ואותו חלק מיהא גובה על כל פני׳‬ ‫»ייאטל לו ה‪3‬״ח תתבטל הממנה והחדק בחלקך מכת ירושת‬ ‫והחזר המותר לאחיך נ ״ל ‪,‬‬ ‫‪ ft‬מי שיש עליו חובי' ה‪-‬בה ומכרו ב״ר קרקעותיו בדי ל ףן‪$‬‬ ‫לנעל חוב• הטוקזיס אין שאר נעלי חובות יכולין לחזור על‬ ‫הקרקע ולהוציאה! מיד הלוקח מ&עם שהם קדמו למקחו והוו״‬ ‫הוא לגבייה פ»אוהר דאמדי׳ שיעמד אותו הכ״ח המוקד׳ שפרען‬ ‫לו מאלו המעית• אותו וןשיעמי עדין חל וקיים על קרקע ן‬ ‫‪£‬יון שהגי״ר מכרוה כרי לפורעו יש כח לנייד להשאיר הישיעבוד‬ ‫»ל הקרקע אבל אם מכרה הלוה כעצמו כדי להגבומ את דחו!‬ ‫ין‬ ‫המוקדם יבולים שאר כעלי חובות לטורפה מן הלוקח‬ ‫ללוה כח שישאיר השיעגוד על הקרקע וע״ל פימן ק״ד י ף ׳‬ ‫היתומים לאתרים‬ ‫י אפוטדופזפי יתומים שמצדו ננסי‬ ‫ו'האפו*רופ‪0‬י!‪ 2‬בעצמם יש להם שטר חוכ על מוריש׳ לא‬ ‫«י‪».‬רינן דאחריותדנפשיייהוקמלו עלייתו ואע״פ שהם מוקדמים‬ ‫ללקוחות אלו מחלו על אחריותם של אלו הננפיפ אלא חוזרים‬ ‫וטורפים מן הלקוחות גחובפ‬ ‫געל חוב מוקד׳ שבא לגגות ויש כאן עוד ביח מאוחר ואין‬ ‫*‬ ‫בנכסי לוה לפרוע יותר מכ‪-‬וי חויבו של ראשון ולא ישאל‬ ‫ל»תע ל*גי ומגג מין מוריד״ האוקדפ להגנפיט עד שישב*‬ ‫א‬

‫ע‬

‫י‬

‫ן נ‬

‫‪4‬‬

‫ע‬

‫נ א‬

‫נ ו ת‬ ‫ב‬

‫ה‬

‫‪8‬‬

‫ז‬

‫ש א‬

‫ם ע‬

‫י‬

‫ט‬

‫‪s‬‬

‫סימן קט‬

‫שבועה המשנה שלא נ&רע כלום בחובו כדיין טורן* טן הלקוווו*‬ ‫שצריך לישבע ה״נ ט‪-‬רףמן השני וצריך לישבעאע״פ שיש ‪ft‬‬ ‫נאמנות בשטרו אין הנאמנות מועיל אלא ננד־ הלוה בעצמו אי‬ ‫יורשיו א‪5‬ל לא נגד הגעל חוב המאוחר דלאו כל כמיניה ילוה‬ ‫להאמינו על בעל חובו המאוחר וחיישינן לקנוני׳ מי שנמחין‬ ‫שטר חובו וכתבו לו נ״ד שטר אחר כדינו וכ! טישהלו׳ את‬ ‫דזבירו מלוה על י ‪3‬ה ונתח־'׳ לו בדין ולא היה לו מה לפרוע‬ ‫וכתבו לו מעשהב״ד אס טורפים מהלקוחות יתבאי* כסי׳ ע׳ *‬ ‫ק בדיייא רב״חטורף ממשעבדי כשאינו מוצא ביד הלוה בני‬ ‫חרי לגבות חובו מהם אבל אם מצא ביד הלוה בני חדי‬ ‫לגבות אפי׳ הם זיבורית לא פשעו הלקוחות שיוכלו לומר לו‬ ‫הנחנו לך מקום לגבות ממנו ולא יטרוף ממשעבדי לא שגא אם‬ ‫הם לקוחות או מקבלי מתנה לפיכ׳ אם נתן הלוה מתנה לאחייפ‬ ‫וכתב להם בשטר אחד או שכיב מרע שאמר ‪ p‬בצוואתו מאתים‬ ‫לפלוני ןשלש מאית לפלוני וארבע מאות לפלוני ואין בנב&יי‬ ‫כדי שיספיק לכילםדהוי דינ׳ שאין אומרים כל הקודם בשטר‬ ‫זבה דאמרינן וראי לכול נתכווין ליתן ביתד תואיל וכתב׳בשלזר‬ ‫אחד אלא שאין ארם יכול להוציא שני דברימ כאחד אלא חולקין‬ ‫הנכסים לתשעה חלקים ויקח בעל המאתיים זוז שני חלקי׳ ובעל‬ ‫השלש מאות זוז ג׳ חלקים ובעל הד׳ מאות זוז ד׳ חלקיפ אם‬ ‫יצא עליהם שטר חוב גיבה מכולם וכפי החלוקה יפרע כל אחד‬ ‫וא׳ מחלקו •^בלאפ אמר מאתיט זוז לפלוגיואחריו שלש מאית‬ ‫זיז לפלוני ואחריו ארבע מאות זוז לפלוני כל הקורם בשטר אי‬ ‫בצוואה זבה תחלה בחלקי לפיכך יצא עליהם שטר חוב גובר‪,‬‬ ‫מהאחרון דבשעה שזכו הראשונים בחלק׳ היה חלק האחרון‬ ‫עדיין בני חורי ואם אינו מספיק גובה משלפניו ואם אינו מספק‬ ‫גובה משלפני פניו ייא בד״א דוקא כשלא חלק להם הלקים‬ ‫שרם שהוציך לדבר או לכתוב לכל א׳ מה שיתנו לו לחלקו אבל‬ ‫אם היה מחלק לדם חלקים שויכ מאתימ לזהומאתיפ לזה כיון‬ ‫שלא כללם יחד ואמר שיתנו לשניו‪ .‬אלו ד׳ מאות זוז או לשלשת‬ ‫כך וכך זוזי שיחלקו ביניהם ש‪.‬יה בשיה ואמר טאתי׳לזה ומאתים‬ ‫לזה בו׳ ודאי להקדימו במתנה תחלה קמ־כוין שיזכה הוא תחלה‬ ‫לפיכך אפילו אם לא אמר ואחריו לפלוני אם בא ב׳׳ח צובה מן‬ ‫האחרון ואפילו תפש בל אהד מטלטלי! ריציאין מידו ונותנין‬ ‫למוקדם )יש חולקין ואומרים שאין אחד מוקדם אלא כשאמר‬ ‫או כתב ואחריו »‬ ‫‪ Q‬ראובן צוה מחמת מיתה ליה! מנה לשמעון ומברו ודורשי׳‬ ‫^ כל הנכפים שלא מצא שמעון לגבות מנה שלו גובה מן‬ ‫הלקוחות ואין היורשים יכולין לומר כבר נתננו לו כיון ששטר‬ ‫הצוואה יוצא מתחת ידו ולא חיישינן נמי לקנוניא שמא נתנו לי‬ ‫ומוציא מן הלקוחות כיון שכתב הצוואה בידו‬ ‫» יורשים שמכרו ב‪1‬כשי אביהם יש להם די; משועבדי׳ ואין‬ ‫כעל חוב ‪,0‬ירף מהם אם יש בני חורין של אביהם ואם לא‬ ‫השאירו בגי חורין בנכפי אביהם ורוצי׳ לסלקו בקרקע שלהם‬ ‫בבר נתבאר כסימן מ״ז םעיף ג׳ ‪t‬‬ ‫י א ואם מכר הלוה לךקעשיש לו בעידו ויש לו קרקע בני חורי‬ ‫נעיד אחרת ביית טורף מחלוקה שבעירו ואינו יכול לומר לו‬ ‫הנחתי כני חורין לגבות מהן כיון שאינו בעירו שגם הלוה נעצמו‬ ‫לאהיהינול להגביה למלוה מנכסי׳ שיש לובעיראחר׳דמסתשא‬ ‫לא שמך המלוה כשהלוה לו אלא על הנכסיפ שבעירו ולא עדיף‬ ‫דאי גברא דאתי מחמתיהובת׳ מורי מהרמא״י ז״ל ח״ל מיהו הכל‬ ‫לפי ראות הדייניכ־‪5‬י אם אין היזק למלוה במה שגובה בעי׳ אחרי‬ ‫לגבות שםטנגי חריגובהשםעכ״לוטעמא דטסתבר היא וברור‬ ‫הוא דאם לגבי מלוהשוה הוא לגבוה שם במו באן למה נטרוף‬ ‫מלקוחות לא הוי אלא מדת סדום נ״ל‪,‬‬ ‫י ב הניחו הלקוחות בני חדי ביד הלוה ונתקלקלו ביח טורח‬ ‫מהלקוחו׳ דהא מ״מ שיעמדו כדקאי קאי ודוקא נתקלקלו‬ ‫אבל לא נתקלקלו אלא שאינו יכול לגבות מהם מחט׳ פשיעתו'‬ ‫שפש׳ בעצמו בנון שסילק שיעמדו מהם ולק׳ בקניין שלא יגבה‬ ‫מהם איהו דאפםיד אנפשיה ואינו גובה מהלקוחות שיאמרו לי‬ ‫הנחנו לך מקום לגבות ממנו ואת הוא דאפטידת אנפשך »‬ ‫אנפ אינו טורף‬ ‫וה״ה אפ לא נתקלקלו אלא שאנפן‬ ‫ממשועבדים שיאמרו לו הלקוחות הנחנו לך מקום לגבות‬ ‫ממנו והרי שלך לפניך ואי משום האנס מצויין הם נעלי זרוע‬ ‫ליפ‪1‬ל‪11‬םופך לגבות חובך ‪,‬מיהו «ם נשתטד הלוה ולא יוכל‬ ‫לגבות ממנו בדיניהם חויכנתקלקלו בידו וטורף ממשעבדי י'א‬ ‫דה״ה אם הניח הלוה יתומיפ קטגים שלא יוכל לגבות מהם הוי‬ ‫כגתקלקלו ויש חולקין דהא סופן שיגדלו ויגב׳ חובו‪ .‬לוה שבא‬ ‫למכור קרקעותיו לגוי שלא יוכל הטלות לטרוף אה כ חובו טמנו‬ ‫ו‪ «3‬הפלוה ל»חווו כייתלוה שלא למ‪3‬צוד לגויי״א שאיגו‬ ‫‪t‬‬

‫‪,‬‬

‫י‬

‫חושו המש‪£‬־‪:‬‬

‫הלכות גביית מלוה‬

‫למחות בידו כמו שאינו יכול למחות כשמוכר מטלטלי! אעי׳פ‬ ‫שלא יוכל לטורפן ה׳׳׳ג הבא שיאמר לו הלוה אני יש לאל ידי‬ ‫לפורעך עדיי! קורם שיבא זמגךןמ׳־׳מ הלוה לא טוב עשה בעמיו‪,‬‬ ‫‪£‬זמזק שיעבנדו של חבירו וכתב מורי מהרטא״י ז״ל שאס נראה‬ ‫לב׳־יד לפי ראות עיניהם שלא יהיה לזה מקום לגבות אח׳יכ‬ ‫יבולין למחות למען הציל עשוק וגר וע׳יל סי׳ ע״ג סעיף »׳ ‪,‬‬ ‫י ך אפילו הגיע זכ‪1‬ןד‪,‬פרעון ונתרשל המלות מלתבעו חוכו‬ ‫וליפרעמבגי חרין ואחר זמן רב אישתדפו הבגי חורי אין‬ ‫זה נקרא פשע בעצמו וגובה ממשעבדי שכל אדם יודע בעצמו‬ ‫עתו ושעתו אימתי יתבע חובותיו *‬ ‫ט ן ואס יש כאן שנים או שלשה לקוחות שקנו ממנובאחד‬ ‫ואין אתר מהם קודם לחבירו ובא בעל חוב לטרוף גובה‬ ‫מאיזה מהם שירצה כל חובו ואינו צריך ליקה חצי שרה מזה‬ ‫וחצי שדה מזה דלא עדפי מגבראראתו טחמתיה‪ .‬שלא היה יכיל‬ ‫להגבותו חי*לי שדה כאן וחצי שדה כאן מיהו א‪ $‬קנו הלקוחות‬ ‫ערות הרבה מן הלוה שיבולי! להגבותו כל «חד שדה שלם‬ ‫יגבח מכל אחד שדה ולא יגבה כל הובי מאחד‬ ‫אש הלוקח שקנה מהלוה מכרו לאחר והאחר לאחד אפי׳‬ ‫טן‬ ‫עד מאה ובא בעל חוב לטרוף מלוקה האחרון אינו יכול‬ ‫לומר לו למה לא תבעת חובך מהראשון כמו שכתבתי סעיף י׳יי‬ ‫רכל אדם יודע עתו לשעתו אימתי יתבע חוותיו שלפעמים אינו‬ ‫רוצת לתבוע׳מפגי שהלוה אלם ולפעמים המלות אדם עשי׳ ליש‬ ‫לל שטרות הרבה ואינו זוכר לכולפ עד שיזדמן לידו ובה״ג‬ ‫שיקי־ח שבי^לידי עיכוב בתביעת חובותיו*‬ ‫ו ן לוה שמכר נכסיו וחתם המלוה על שטר המכיר׳ לא‬ ‫הפסיד בשביל זה זכותו וטורף מהלקוחות שיוכל לומר לו‬ ‫השני נוח לי והראשון קשה ממנו ולכך חתמתי כרי שיגא‬ ‫השדה ליד השני ויהא קל לי להוציאו ממנו *‬ ‫יךן ראובן קנה בית משמעון וללי היה לי שטר על אותו בית‪-‬‬ ‫לגס לוי היה במעמד כשקנהראלב! הבית ולא יובל לומר‬ ‫לא ידעתי בשקנהו ראובן כי היה במעמר ולא הוציא שטרו‬ ‫וגם ראובן םתרהבית ובגהבו ומינה את לוי על המין ואחייב‬ ‫‪51‬וצי«לראת שטרו לא איכר את זכותי כשתיקתו מן הטעמים‬ ‫שכתבתי בסמוך *‬ ‫*ט לוה שלוהואח״כ נתן נכסיו כמתנה עי׳מ להחזיר אם הם‬ ‫קרקעות־שקנה קורם שלוה או שקנאם אחר שללה והוא‬ ‫כתב למלוה דאקנה אין מתנתו בלום דבבר חל עליה שיעבוד‬ ‫המלוח וזכה המלוה בנכסיו בשביל חובו שקדם למתנה ואם‬ ‫המתנה קדמה להלייאה ונתנ׳ לזמן ידוע זכה המקבל נמתנה‬ ‫עד שיגיע זמנה לאם נתנה לו במתנה עי׳ימ להחזיר במתם ולא‬ ‫‪$‬ירשלי באיזה זמן יחזירנה לו ואחייב לוה בשם שהמקבל יבול‬ ‫לדחות לללה לזמן מרובה כע׳יב שיבול לומר לי אחזירנו לך‬ ‫לאחר זמ; ואקיים תנאי וכן יבול לדחותו בכל פעם בך הוא‬ ‫דוחה למלוה הבא מכתו אך המלות יבול יכופו מרד׳ גת!‬ ‫כשירצה להחדרה שלא יחדרגה אלא לו ולא לנותן ‪4‬‬ ‫ך אע"‪ ;.‬דלאבתכ דאקגה אס קנה להוריש גובה ממנו ד ו ר ש‬ ‫במקום מוריש קאי‪,‬‬ ‫כ א ראובן הלוה לשמעין על פה ושמעון הלוה ליהודה בשטר‬ ‫למכר יהירה בל נכסיו ובא ראלבן לטרוף מלהקותות שקגו‬ ‫מיהודה מכת שטרא שיש לשמעון על יהודה שחייב יהודה‬ ‫לראובן מדר׳ נתן הדן עם ראובן אע״פ ששמעון היה יכול לטעון‬ ‫לראובן פרעתיו אין הלקוחות שקנו מיהודה יבולי; לדחי׳ ולומר‬ ‫פרוע אתה משמעו; ואין שמעון נאמן עלינו בהודאתו שהוא‬ ‫עוש׳ קנוניא עלינו לפי שסוף סוף צריכין לפרוע לשמעון וראובן‬ ‫שהוא מלוה של שמעון טיייף מהם הואיל ושמעון מודה שהוא‬ ‫חייב לו בבי״ ידעת דק״למי ש־ושה בחבירו וחבירו בהכירו‬ ‫גובה מלוה ה״אשון מן הליה האחרון מדר׳ נתן לפיבךיראובן‬ ‫שהלוה לשמ־רן ולא היו לי לשמעון גכסיס אלא שט‪-‬י חובות‬ ‫על א תריס לא מבעיא בעודן בידו שעודנו הי שראובן נובה מהם‬ ‫אפי׳ לא שיעבר לו מטלטלי אגב‪.‬מקרקעי ואי׳צ לעשות לו בהם‬ ‫שלם הקנאה לא כתיבה ולא מסירה אלא גובה אותם מדרבי נתן‬ ‫דכי דרכי דבעלי חוביו של שמעון גזשועבדן לי משועבד גם‬ ‫לראובן מדרבי נתן אלא אפילו מת הלוה ונפלו השטרות לפני‬ ‫יורשיש גובה מהס לא מבעיא אם נעשו הישטדת שיש ללוח‬ ‫הראשון על בעל חובו קודם שלוה היא מהוללה שלו שיש לנו‬ ‫לומר תכף שנשתעבד הוא להמלוה שלי נשתעבד גמןהם עמו‬ ‫מיד כ־ון שהיו משועבד! לו באותו פעם אלא אפילו געשו‬ ‫דושט־ץת שיש ללוה הראשון על ב*ח שזיו אחר שלוה הוא‬ ‫מהמלות שלו ואפילו קגוגעלחוג*ו של ללה נכשש אחר שלות‬ ‫‪k‬‬

‫‪4‬‬

‫סא‬

‫סימן קיב‬

‫הראשון מהמלות שלו גובה מהםומיורשים מדרבי נתןדלאשר‬ ‫אשם לו קרינן ביה‬ ‫כ ב ואם מבר הלוה שטרי חובות שלו או נתנם לאחר או שבעלי‬ ‫חוביו מכרו מטלטלי! אחר שלוה הוא מהמלוהדואים אם‬ ‫יש כשטר שיש למלוה על הלוה ובן בשטר שיש לאה על נעלי‬ ‫חוביו שיעבודא דטטלטלי אגב מקרקעי אז יש בהן דין קדימה‬ ‫•אפי׳ לגבי שטרות שמכר הלוה דכיון שהקנה לו מטלטלי אגב‬ ‫מקרקעי גם השטרות •קגויי׳ לו שהם בכלל המטלטלין והשיעבור‬ ‫שבשטר הוא של המלוה מדר׳ נתן והוי באילו הקנה לו השטר‬ ‫גאיהלובלשיעבלדא דאית ביה וכן מטלטליה! של בעלי חובי!‬ ‫של לוה משועבדין למלות שלו מכהו כיון שהוא קודם למכירה‬ ‫שמכהו הם אבל אם מכר הלוה השטרי חובות שלו או יתנ׳לאחר‬ ‫קודם שלה הוא מהלוח של\ אע׳יג שבשלוהאח׳יכ מהמלר שלו‬ ‫עדיין היה בידו כדי למחול החלב של אותו השטר דהא ק׳יל‬ ‫המוכר ש״ח להכירו וחזר ומחלו מחול לא קרינן ביה לאשר אשפ‬ ‫לו דר׳ נתן דלא אלי׳ שיעבודה דר׳ נתן כ״כ לשעבד לו הבח‬ ‫של המחילה וכן אס‪-‬מכרוהבעלי חובות של הלוה מטלטליהם‬ ‫קודם שלוה הלוה ש! הטלות שלו אע״ג דכשלוה הלוה מן המלוה‬ ‫שלו עדיין היה בידו כח לטרוף אותן המטלטלין מן הלקוחות‬ ‫מחמת קנין האגבשיש לו בשטר מ״מ לא אלים שיעבוד דר״נ‬ ‫כ״כ שיהיו משועבדין לו אפי׳ אותן המטלטלין כיון שגם המלות‬ ‫אינו קונה אותם בסתם שיעבוד שיש לו על הלוה אלא ע׳יי‬ ‫קנין אגב דלאאלים קנין^אגב כ״כ לשעבד כחאגב אחר שכבר‬ ‫יצא מרשות הב״ח דה״ל אגב דאגכ ולא קנה משאי׳ב בקרקע‬ ‫שאינה נגזלת ואינה יצאה מרשות בעלה לעולם‬ ‫אם תיו ללוה הראשון ב׳ מלוי׳ שהלוו לו ובאים כאחד‬ ‫^‬ ‫לגבות מבעל* ׳חובות שלו אם הלוה הלוה הראשון לבעלי‬ ‫חובותיו בשטר לאחר שלוה משניהם! שאז חל שיעבוד שניהם‬ ‫על בעלי חוביו בבת אחת דהיינו כשעה שהלוה להם יחלוקו‬ ‫ואם תפש א׳ מהם זבה בתפישתו דכיון שאין להם דין קדימה‬ ‫זה על זה יש בהן דין דבל הקידם לזכות עי׳י תפישה זבה ואם‬ ‫היו חובותיו של הלוה קודם שלו׳משניהם או קודם שלו׳מהאחרון‬ ‫אחר שלוה מן הראשון וכתב לראשו! אגב הרי חל שיעמדו‬ ‫תחילה וזכה בהמ הוא ‪1‬‬ ‫ראובן היה לו שטר על‪-‬שמעו! ינותבו ללוי בכתיבת‬ ‫ומסיר׳ ובשבא לוי לגבותו הוציא יהודה שטר שהיה לו‬ ‫על ראובן מוקדם לשטר שהיה לו לראובן על שמעון ואמר כי‬ ‫השטר שנתן ראובן ללוי הוא ממונו של ב׳יח וזכה בו מדין קדימה‬ ‫ולוי משיב השטר הוא מטלטלי ואין ב ו ד ן קדימה הדין עם‬ ‫יהודה שכיון ששטרו מוקרם ושעבד לו מטלטלי אגב מקרקעי‬ ‫אע״גי״דשאר מטלטלי שנתן ראובן ללוי לא היה גבי מיניה אע״‪6‬‬ ‫ששעבד לו מטלטלי• אגב מקרקעי היינו משום תקנת השוק‬ ‫דאל׳׳ב לא היה אדם קונה חפץ מחבירו מפגי שיעבור נושיו‬ ‫אבל בנתינת שטר חוב לא שייך ביה תקנת השוק דמילמא‬ ‫דלאשביח הוא ועוד שלא יצא השטר מרשות ראובן לגמרי‬ ‫שעדיין בשאר בידו כח למחול השטר הילכך חשוב שפיר ממומ‬ ‫לגבות ממנו כעלי חוביו ועייל סעיףג׳יםי׳ קי״ג‬ ‫‪k‬‬

‫‪%‬‬

‫‪4‬‬

‫‪t‬‬

‫קיב‬

‫אין ב״ח טורף ממה שקנה ובו וד סעיפים ‪:‬‬

‫א אין ב״חטורף ממשעבדי אאיכהיו הנכסים ללוהבשעה‬ ‫שלוה לו ומכרפ או נתנם אח״כאבלאם קנאם אחר שלוו!‬ ‫ומכרם לא נשתעבדו לב״ח ואינו גובה אות׳ מהלקוחות ומיהו‬ ‫בעור! בידהלוה גובה מהם אע׳יפ שקנאם אחר שלוה דמשועבדים‬ ‫לו כל מה שיש בידו כמי׳שלעיל כסי׳ הקודם ואם שעבד לו‬ ‫מתחלה בל נכסיו שקנה ושיקנה אז חל השיעבוד גם כל מת‬ ‫שיקנה אח״כ ותכף שיקנהו חל שיעבודו לפיכך אם קנה אחייב‬ ‫ומכר ב״חגובהממנןדשיעבודו קדים ודוקא כשפירש לו בפירוש‬ ‫וכתב דאקנה אבל אמ לא כתב לו דאקנה לאוי״א כיון דק ל‬ ‫אחריות טעות סופר הוא בכל מה שראוי להשתעבד אמדען‬ ‫טעות םופר הוא ואפילו דאקנה נמי אם לא כתבו סעות סופר‬ ‫הוא מיהו אם כתב לו בכתב מקצת אחריות ולא פירש לו‬ ‫דאקגהי״א רלא אמרינן עור טעות סופר הוא דהואיל ופירש‬ ‫״‬

‫קצתן מה שכתב כתב ומה שלא כתב לא כתב *‬ ‫ב ואם לא כתב לו דאקגה ומכי נכפיו אחר שלוה והמלות בא‬ ‫לטרוף מהלקוחות בטענה שאלו הנכסים הוי כיד הלוה‬ ‫כשהלוה לוה והלוקח טוען לאחר שלוה קנה ומכר י׳יא שעל‬ ‫המלוה להביא־ ראי׳ שהיו אלו הנכסים ביד הלוה בשעת‬ ‫ההלואה שהמאה הוא המוציא שחציה להוציא מן הלוקח שהוא‬ ‫מוחזק‬ ‫לא‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫הלכות נטית מלוה‬

‫מוחזק כה׳ ועוד המלוה ספק אם חיי שיעבודו עליהם אם לאו‬ ‫אין ספק מוציא מידי ודאי והמע״ה וי״א שאם יש עדים שהלוה‬ ‫קנה קרקע זו'ומכרה צריך המלוה להביא עדים שקנאה הלוה‬ ‫קודם שיעבודו שכיון שיש ערי׳ שקרקע זו קנויה היא כידו ואינו‬ ‫מוחזק בה מאבותיו אמרי׳ השתא הוא שקנאה ועל המלוה להבי׳‬ ‫ראי' אבל אם יש עדים שהלוה היד מוחזק בה ושהיתה שלו‬ ‫אלא שאינם יודעים אם ביי־ושה מאבותיו באה לידו או אם קנויה‬ ‫היא בידו צליך הלוקח להניא ראיה שהיא קנויה בידו ואז‬ ‫אמ־יגן דעכשיו הוא שקנאה ואע״פ שהמלוה טוען טענת ברי‬ ‫והלוקח טענת שמא כיון שהלוקח מוחזק וזה בא להוציאו מידו‬ ‫עליו להביא ראיה ואם אין ללוקח עלים שקנויה היא בידו בית‬ ‫די! מעמידין אותי על חזקתו ונאמר שהיתה שלו ושל אבותיו‬ ‫מעורם והסכיא הראשונה י א עיקר שאין רוב העולם יורשים‬ ‫ק־קע מאבותיהם ולמה מסתמא נעמירנה בחזקת אבותיו ‪.‬‬ ‫‪ j‬וכן כנותן מתנה מנכסיו מהיום ולאחר מיתה ולא נודעו‬ ‫הנכסים שהיו לו באותה שעה שהיורש ודאי מוחזק והמקבל‬ ‫מת‪:‬ה ספק על המקבל מתנ׳ להניא ראיה שהיו אותם נכסים‬ ‫כידו בשעת מתנה וי״ א שאם לא נודע שקנ׳ נכסי׳ אחר כד‬ ‫הנד בחזקת מקבל מתנה דמםתמ׳ אמ־ינן שהנותן ירש׳ מאבותיו‬ ‫וה־י וראי היו כידו באיתה שעה » ולפי׳ הטםקנא הסבר׳‬ ‫ה־אשינה היא עיקר כמ״ש במלוה »‬ ‫ף ב׳ טלגין שהוציא כל אחד שטת ואי; כתוב בשום א׳ מהם‬ ‫דאקנה ואין הנבסי׳ מםפיקין לחובות' שניהם וטוען המוקד׳‬ ‫נ י כשלוח טמנו נבר קנה הננסי׳ והרי כולם מש־עברי• לו תחלי‬ ‫והמאוחר טיען שלאחר שלוה משנינו קנאם והם משיעבדים‬ ‫לשנינו בשוה לכל א׳ החצי ואין עדים בדבר והבא אין שוס‬ ‫אחד ;!יזם מוחזק בגבםי׳ לפי המםקנא שאמרנו בשני הסעיפי׳‬ ‫הםמוכי׳ רלא אמרינן מסתמא ירש נכםיו מאביתיו והם בספק‬ ‫קגוים היי דינא הבא הכי החצי שמורה המא־חר למ־קדם יקח‬ ‫ראשונה דבאותו הספק הוא ודאי מוחזק ע״פ הידא׳ המאוחר‬ ‫ובחצי השני יד שניה׳ שיה בו בספק והוה ליה בין שניה׳ ממון‬ ‫המ‪-‬טל בס ׳ק‪ .‬וחולקי; אותו החצי השני אא״כ יש עדים למוקדם‬ ‫שהיו בישות הלוה בשעת ההלו^ה‬ ‫ך‪ ,‬ראובן שלוה בשטר ולא כתב למלוה דאקנה וקנה נכסים‬ ‫לאחר הו‪.‬לואה ומת והיתה לו בת וירשתו‪ .‬ועמדה ונשאת‬ ‫אין ״;זלוה גובה מן הבעל ממה שהכניסה לו אשתו באותן‬ ‫ד‪-‬כסיס אף על גב ^דאס לא נשאת דדה גובה ממנה היינו משום‬ ‫דעדיין יורשת היא ועומדת כמקים מורישה כדכתיכגא לעיל סי׳‬ ‫קי״א סעיף ך ׳ אכל כשנשאת הבעל בנכסי אשתו כלוקח חשוב‬ ‫ואינו גונה מן הלקוחות »‬ ‫ה‬

‫סי‪:‬זן קיב קיו‪ .‬היד‬

‫שאין כותבי? אות׳;'שיעבוד אלא להעתיק מנינו שטיות אחרות•‬ ‫ולא לגבות כו זה איננו כ! אלא כתוכ כדי לגבות בו וי* מ‬ ‫שפירושו שזה השטר יהא נדרש לבעל השטר בכל דבריו‬ ‫עתהיה ידו על העליונה לא כטופסי דשוזרא שדורשין אותו‬ ‫להיות ידו על התחתונה זה אינו כן »‬ ‫לקמן בםיג׳ן ר״ב יתבאר בע״ה דילפינ! מקראי שקוני|‬ ‫ב‬ ‫מטלטלי; אגב קרקע ומתוך אותם הפסוקים יתבאר גם ק•‬ ‫שכשמשעבדין מטלטלי אגב מקרקעי אין צריבין להיות צבורין‬ ‫כתיבה ואפילו מטלטלי דגיידי כגון בעלי חיים ועבדים אף ע"*‬ ‫שאץ נקני! באגב משתעבדי באגכ וטעגזא משו׳דכיון דשעכדינהו‬ ‫אגב קי־קע איתלהוקלא כמקרקעי ואפילו בקרקע כל שהוא יכול‬ ‫לשעבד מטלטלין חרבה ואם אין קרקע לרוה וזוכה לו המלות‬ ‫כתוך שדהו באחת מהקנאות שקוגין בהן קרקעות או שהשאילו‬ ‫או השכיר לו קרקע בל שהוא היי זה מקנה על י גביו כל‬ ‫המטלטלי! שירצה וא״צ לסיים המקום שמקנה אגב" המטלטלין‬ ‫‪1‬אם אין קרקע ללוה וגם למלוח אין לו להשאילו או להשכירו‬ ‫יכתוב הקניתי לו ד׳ אמות ‪ .‬קרקע בחצרי ואגבן הקניתי לו‬ ‫דמטלטלין ואע‪:‬׳» שאין אנו יודעי; לו קרקע הוראת בעל דין•‪,‬‬ ‫כמאה עדים רמי לחובתו ולא מיחזי כשיקרא שאיפשר •שיהיו•‬ ‫לו קרקע במרינה אחרת ואין אנו יודעין בה »‬ ‫‪ j‬בזמן הזה תקנו חכמינו האחרונים ו״ל אפילו שעבד לו‬ ‫מטלטלי אגב מקרקעי אינו טורף מטלטלין שמבי או נתן‬ ‫משום תקנת השוק כנז״ש פעמים שאין לך אחר שקונה ח‪3‬ין‬ ‫מחבית מיראתו שמא שעבדו מיהו אם שעבד לו מטלטלי או‪.‬כ‬ ‫קיקע וכתב לו דאקנה ואחר כך לוה מאחר וכתב לו ג״ב באגב‬ ‫ודאקנה וקדם השני ותפש מטלטליו־ שקנה קודם שלוה טומנו‬ ‫בא ראשון ומוציא ממנו מפני שהוא מוקדם אפיי בז»ן היה משונג‬ ‫שאין שייך כיה משום תקנת השוק ועייל סי־ ם׳ ‪,‬‬

‫קיר‬

‫דין פ ע ל חוב ע ם הלוקח אם י ם ל לדחותו‬ ‫אצל הלוה ובו ז׳ סעיפים ‪:‬‬

‫א מלוה שיודע לקיחות שקנו מהלוה אחר שלוה ממנו הולך‬ ‫וטורף מהם בנ׳׳ד אבל אם טרף שלא בכ״ד אינו כלום אלא‬ ‫ב״ר מוןיאין איתו מידו ומעמידי! אותו ביד זה שטרכוי־ ממנו‬ ‫ע־ שיעמדו לדי; וכשטורף בב״ד קורעין ב״ד שטר האדרכתא‬ ‫וכותכין לזשטרטירפא וכיתבין בטירפ׳ שקרעו שטר האדרכתא‬ ‫שלא יחזור ויטרוף בה שנית ‪4‬‬ ‫כשימצא המ־י־ה ללוקח בופין את הלוקח לרון עטו ואין‬ ‫ב‬ ‫הלוקח יכול ל מ־ למלוהלך אצל הלוה ורון עמו וכשיתחייב‬ ‫לך בדין ויכתבו לך טירפא על הלקוחות אז אפרע לך אלא צריך‬ ‫הלוקח לדון עם המלוה ואם ירצה ילך הוא אצל הלוה ויזקיקהו‬ ‫א ץ ה ב ע ל ח ו ב ט ו ר ף מ מ ט ל ט ל י ׳ המשועבד ׳‬ ‫ליג‬ ‫לבא לדין ומיהו היבא ראיתיה מידיענן ליה כגון שאינו רחוק‬ ‫•‬ ‫סעיפים‬ ‫ג׳‬ ‫ובו‬ ‫יותר ממהלך יום אחד ואם מבקש הלוקח )מן לחזור אחריו‬ ‫א אין נעל חוב טורף מהלקוחות אלא בקרקע שמכר אי נותנין לו זמן כ״ד שהוא ל׳ יום מיהו ל־ יום אלו לאו מדיבא‬ ‫נותגין אלא להוציא הדין לאג‪-‬תו אבל לא לבא עליו בעקיפין‬ ‫נתן הלוה דקלא אית ליה והוד‪ ,‬להו ללוקחים להזהר אבל‬ ‫מטלט־ין שמכ־ אינו טורף אפי׳ היו בידו בשעת הלואר‪ ,‬דלית לדחותו ל׳ יום חנם שכל מקים שנותנין זמן ב״ד ל׳ יום אינו מן‬ ‫לת קלא ולא ידעו הלקוחות ליזהר ואם כן אין לך אדם שהיה הרין דילמא יעכבוהו חנם ל׳ יום אלא מדת רתמי‪ 0‬נהגו חכמים‬ ‫על כעלי תנים שלא לרחוק אותם יותר מדאי לכך לצאת ידי‬ ‫קוגהחפץ מחבית לכך עשו בהו תקני השוק שלא ית טשועבדי׳‬ ‫שטים צריך הדיין ליזהר בנתינת שלשים יום הללו שלא יהי!‬ ‫כלל ואפי׳ התיה המלוה בלקוחות שלא יקנו מטלטלי; מן הלוה‬ ‫אין המלוח טורף מהם לפי שאין דעת המלוה סומכת על‬ ‫כדרך עקיפין רק לשפ שמים ‪t‬‬ ‫הגיטלטלי! מפני שהלוה יכול להבריהם וא״כ לא חל מתחל׳ שוט‬ ‫‪ j‬אם רוצה הלוקח לסלק המלוה במעות הרשות בידו שהרי‬ ‫שיעבוד עליהם לפיכך אפי׳ התרת שלא יקנו אינו מועל וכן‬ ‫הלוה יגול לסלקו במעות לכך גם הלוקח כמותו וישאר לו‬ ‫הדי! במתנה ודוקא שנתנם •מתנת בריא דאז הוו מקבלי מתנת חקרקע ויח*ר וישאל מהמוכר מה שפרע למלוה בשבילו ואס‬ ‫כלקוחות אבל אס נתנם במתנת ש״מ ב״ח גובה מהם שמתנת‬ ‫עשאה אפותיקי מפורש דא״ל לא יהא לך גדעון אלא מזו אינו‬ ‫ש״מ חשוב׳ כירושה כמ״ש נסי׳ רצ׳יכ בע״ה ‪ ,,‬ואם שיעבד‬ ‫יכול לסלקו במעות ואם קנה שתי שדות זו אחר זו כל אחת במנת‬ ‫לו מטלטלי אגכ מקרקעי אז יש למטלטלין די; קרקעי אף *טרוף והחוב שהיה למלוה על הלוה הוא מאתים ובא וטרף ממנו שדה‬ ‫במ׳ שמני אחי׳כ אם •כתב לו דאקני ומן הדין טורף המטלטלין‬ ‫הראשון במגה וכשבא לטרוף השנייה נמנה הנשאר הביא לו‬ ‫מלקוחות פשו שהו׳ טורף קרקע ואם יקגה לו מטלטלין אנב‬ ‫המאתיםוא״מר לו אם הרצה לקבל שדה הראשונה שגניתבבד‬ ‫קרקע והיו לו מקרקעי בעת השיעבוד ולא היה לו מטלטלין‬ ‫בכל המאתים הרי טוב ‪ t‬ואם לא קח מאתים והסתלק גם מן‬ ‫וכת׳ לו דאקנה אפי׳ מבר הקרקעות קודם שקנה המטלטלין‬ ‫הראשון הדין עמו ‪ .‬ואם רצה ׳המלוח‪ ,‬לעמוד בה נכל־המאתים‬ ‫הרי המלוה טויף מהם דמשעת כתיבה חל שיענודו והוא שכתב אי! הלוקח חוזר על הטובל שמניה לו באחריות אלא במנה כט‪1‬‬ ‫לו ד־א כאסמכתא ודלא בטופסי‪.‬דשטרי מפני שעימר השיעבוד‬ ‫שהיה שוה ואע?פ שהמלוה קבלה במאתים הרי אינו שוה אלא‬ ‫הוא על הקרקעו׳ ושיעבוד מטלטלי אגב מקרקעי דומ׳ לשיעבוד מנה אלאשהמלוה קב־ה במאודם היינו ט‪6‬ני שחביב׳ היא עליו‬ ‫הערב שחיא כאסמכתא שאם לא יפרע לו הלוה יפרע העיב י*א דוקא כשלא עשה כו תחלה שומא וווכרזה אז יכול ל מ ט‬ ‫אף כאן אם לא ימצאו קרקע שיפרע מן המטלטלין המשועבדין לקבל׳ במאתים זוז או שיחזירנה לו אבל אם עשו שומא והכרזת‬ ‫על ב! צריך לפרש שדעתו סומכ׳ על ומטלטלי! כמו על הקרקע‬ ‫שוב אינו יכול לסלקו דשומא לא הדרי ללוקח וטעמא דהא‬ ‫ואם אומי לו מעכשיו אין צריך לפרש דלא כאםמכת׳ שכל‬ ‫דאטרינן דשומא הדרא לעולם היינו דוקא כששמו ב״ד נכסי‬ ‫קנין •מעכשיו קונה אפי׳ נאסמכת׳ דכיון שהקנה לו מעכשיו‬ ‫הלוה מהלוח ליד מלוה ומשום ועשית הישר והטוב עשו תקנת‬ ‫הרי דעתו סומכת עליו ופי' דלא כטופסי דשטרי לומר ששטר‬ ‫זו כרי שתשאר הקרקע ביר בעליה אבל‪.‬לוקח שלקח שיעבוד‬ ‫זה נכתב לשפ ויעבור גמור לא כדרך שכיתני! טופס שטרית המל! ה לא שייךניה הישר והטוב ני הוא נבנם לשיעבודו של‬ ‫‪t‬‬

‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫מלוה‬

‫חושן המשפט‬

‫הלכות גביית מלוה‬

‫מלוה ולקחו במעותיו יחזור ויקבל מעותיו מן המוכר וישאר למלות‬ ‫שיעבודו לעולם וע״ל סי׳ ק״ג סעיף ט׳ וכל זה מיידי בלוקח אחד‬ ‫שלקח כ׳ השדות אגל בשני לוקחי; אין השני יכול לומר שיקבל‬ ‫שדה הראשון יותר משוויו או לסלקו בשעות דלאו נעל דנריס‬ ‫דידיה הוא על אותה שדה ‪.‬‬ ‫אחר שכותבין הטירפא מורידי! ג׳ בקיאי! לאותה שדה‬ ‫ף‬ ‫ושמין לו ממנה כשיעור חובו כפי מה שראוי לו מהקרן‬ ‫וחצי השבח כפי מה ששוה עת׳ ומבריזין עליה ל׳ יום כדרך‬ ‫שמבריוין על נכסי יתומים שנתבאר בטי׳ ק״ט אחייב משביעי!‬ ‫את הלוה כתקנת הגאוני׳ שאין לו כלום לשלם מטנו אלא זה ‪4‬‬ ‫אם היה הלוה‪.‬עטנו במדינה טשביעיןאותו אבל אם אץ הלוח‬ ‫עטנו במדינה אין טעכבין פרעו! החוב בשביל תקית הגאונים‬ ‫ומגבין לו כלא שבועת הלוה וטשביעין גם את הטורף בנקיטת‬ ‫חפץ שהיא שבועת המשנה שלא נפרע חוב זה ושלא מחלו‬ ‫ושלא מכרו לאחר וכולל בשבועתו שאין זה שטר אמנה ואם‬ ‫הוא תיך הזמן טורף בלא שבועה דחיקת שלא פרעו תיך זמנו‬ ‫וכיון דשבועה שלא נפרע א״צ לישבע גם שבועת אמנה א״צ‬ ‫ליש‪::‬ע‪.‬דרוכה השטרות אינסיאטנה אלא שכשנשבע שלא נפרע‬ ‫מגלגלי} עליו אמנה והשתא לא צריך מיהא להחרים םתם וכוי‬ ‫<״ל ואחר כך מורידי! אותו לנכסי הלוקח בשומא ע״פ שנתכא׳‬ ‫כסי׳ ק״ג וכותבין הורדה וכותבי! בה שהכירו שהיא של •פלוני‬ ‫הלוה וטעטא גתבאר בסוף סי׳ ק״ט וכותבי! שקרעו הטירפא ‪4‬‬ ‫ךן ב״ד ששמו לטורף בנכסי לוקח וטעו בכל שהוא מכין‬ ‫בטל וטעמא מפגי שהב״ד הם שלוחים לטורף ולל־קח ובל‬ ‫אחד יבול לומר להם לתקוני שדרתי אתכם ולא לעוותי אפילו‬ ‫בכל שהוא וי״א שרינו כמו גבי יתומים שנתבאר לעיל םי׳ק״ט‬ ‫אם בא שום אדם ויעלה בה יותר ממה ששמו אותה כ״ד והמלוח‬ ‫חצה ליקח אותה צריך לקבלה כאותו עילוי שרוצה זה לית! ‪4‬‬ ‫ואם ב״ח ולוקח באים להוסיף בל אחד על חבירו נותנין‬ ‫ן‬ ‫השדה לאותו שמוסיף יותר אם התוספות עד בנגד כל דמי‬ ‫החוב אבל אם הלוקח‪.‬רוצה •להוסיף מעט על שומת ב" ד ולא‬ ‫יהי‪.‬כל החו׳ פרוע אין שומעי! לו כי בוראי לת־עלתו הוא קטיכוין‬ ‫שאו«י מה אני חושש שאוסיף ותישאר הקרקע בידי כי אחר כך‬ ‫אחזור ואקח הכל מן המוגי הילכך בשביל העילוי שלו לא‬ ‫נתבטל שומת כייר ‪.‬ששות לרובה דאינשי ‪4‬‬ ‫ן אם הטלות אומר אקבל הקיקע ככל חובי כלא"שומת ב״ד‬ ‫אע״פ שחובי יותר הרבה מאד משיווי הקרקע אני אקבלנה‬ ‫נכל חובי והלוקח אימר לא כי אלא ישוטו אותו ב״ר ואני אתן‬ ‫כ‪5‬י שוטתן אין שומעין ללוקח רהא דאמרינן בסימן ק״ט דבבגון‬ ‫זה שומעי! ללוה היינו מטעמי שנתבאר שם בדי שידע שווץ‬ ‫כשירצה לסלקו דשומ׳ הדרי אה כשי׳ ש שם אבל לוקח כבד‬ ‫אמרנו סעיף ג׳ רללוקת לא הדר׳ וא״כ למה ישומו אותה‬

‫‪t‬‬

‫קמו‬ ‫י‬

‫חפירות והשבח בטורף‬ ‫דין‬ ‫ויתומים ובו ו׳ סעיפים ‪:‬‬

‫מלוקח‬

‫א כשבא‪ .‬ב״ח לטיוף מן הלוקח א‪ 8‬כתב א הלוה דאקנה‬ ‫השבח שמשכיחין הנכסים ג״כ בכלל‪ .‬דאקנה הוא דהוי‬ ‫כאילו נעשה השבח בידו הואיל ועודנו משועבד מכחו לביית‬ ‫לפיכך אם החוב כנגר הקין והשבח יטרוף הבעל חוב גם השכח‬ ‫שהשביח בשדה ביד הלוקח •בין שבח ששבחו הנכסים׳ מאליהם‬ ‫כגון שעלו מאילנות או שנתייקי׳ כין שבח שהשביחו מחטת‬ ‫הוצאה אלא שאם שבחו מאליהם טורף כל השבח ואין ללוקח בו‬ ‫כלם כיון שלא טרח בו ואם השביח מחמת הוצאה נוטל הלוקח‬ ‫תחלה מן השבח כנגד ההוצאה ומה שהוא יתר על ההוצאה‬ ‫חולקין הב״ח והלוקח הואיל והלוקה הוציא‪.‬עליו הוצאה וטרח כו‬ ‫וי׳מ דבכל ענין אינו גיבה הב״ת רק חצי השבח אפי׳ בשבח‬ ‫שהשביחו הנכסים מאליהם וטעמי שהשבח שהשביח ביד הלוקח‬ ‫אפיי מאליו הוי כאילו קנאו המוני אחר שטכ־ השדה ללוקח‬ ‫והרי חל שיעבוד המלוח והלוקח בבת אחת בשוה שהרי כתב‬ ‫לשניהם דאקנה לפיכך חולקין אותו השבח וכן עיקר כיצר היה‬ ‫עליו חוב של מאתים זוז ומכר ללוקח שדה שוה מנה והשביחה‬ ‫כיד הלוקח בין מאליה בין ע״י היצאה בין היה השבח יתי על‬ ‫ההוצאה נין היתה הוצאה יתר על השבח עד ששוה מאתי׳טור'‬ ‫הב״ח משנה ק״ן' מנה של דשי השדה ונ׳ של השבח ואין צריך‬ ‫לתת כלום ללוקח בשביל ההוצאה והלוקח יקח נ י ש ל שבח‬ ‫הנשארי׳ וחוזי תלוקתוגוכההקין מנכסי המוכר אף מהטשועברין‬ ‫שמביאו נתן לאחר שמכר השרה ללוקח אבל השבח שטר׳‬ ‫משנו הב״ח אינו גובה אותה הלוקח מנכסי המוב׳ אלא מבני חורי‬ ‫ולא מששועבדין וטעשא שאינו גו‪3‬ה‪ .‬ממשועבדין מפני תיקון‬ ‫העולם ש‪:‬וין קול יוצא אל‪.‬ה *נח ולא ירעו הלקוחות• לייתר• וכל‬

‫סימן קיר קמו‬

‫זה לא מיידי אלא שכתב ללוקח ג׳׳כ דאקנו! אכל אס כתב ללוקח‬ ‫בהדי׳ שלא יגבה מדאקנה אי; ללוקח כשבח כלו׳ ולא מיידי‬ ‫ג״ב אלא בשבח ששבחו הגבםי׳ בעוד המוכר חי אבל טה ששבחו‬ ‫הנכסים לאחר מיתת המוכר אין לב״ח בו כלוםדכיון דמש»‬ ‫דאקנה אתיגן עליה מה שהשביח׳ לאחד שמת לא קנאו מזכר‬ ‫מעולם והרי נשאר כולו ללוקח ואץ להקשות על מה שאמרנו‬ ‫שגובה הלוקח הקרן מנכסי המוני אף טהמשועבדין כו׳ כיון שיש‬ ‫שם משועבדים מאוחרים מאלו שמכים המוכר לאחר שמכר‬ ‫ליה הלוקח א״כ היו אלו הנכסים גני חורין בעת שקנה זה הלוקח‬ ‫וא״כ היאך י טורף הב״ח מן הלוקח יאמר לו הלוקח לך אתה‬ ‫אצל המאוחרי׳ שהנחתי לך נעת שקניתי מקום לגבו' ממנו‬ ‫דמשכחת לך שאין הנייח צריך ליקח אלו המאוחרי׳ אע״פ שהיו‬ ‫בני חורין בעת ׳*קנה הלוקח כגון שאלו הטאוחר" הם דמדינה‬ ‫אחרת שאין המלוח צריך ליקח אותם הואיל ומוצא באן קרקע‬ ‫שהם משועבדים לו דהיינו אותה הקרקע שקנה הלוקח שאין‬ ‫אומרים לב״ח שיוציא מאתים על מנה לפיכך טור׳ מן הלוקח‬ ‫והלוקח על ברחו נדחה לאותם הנכסים שאינו מיצא אחרי׳ למוכר‬ ‫כל חפירות שאכל הלוקח מה שאכל אכל ולאו דוקא אכל אלא‬ ‫תלשן הדי הן שלו ואינם נטרפים ממנו דהוו לחו במטלטלי! שאין‬ ‫ב״חגובה מהם אכלכל תפירות המחוברים לקרקע אע״פ‬ ‫שאינם צריכ־ן לקרקע כענבים שהגיעו להבצר הרי הם כקרקע‬ ‫וב״חגוכה מהם כמו שגובה מן השב׳ ואם רוצה הלוקח לסלקו‬ ‫בטעות יכול לפ־יקו בין מן השדה בין מן השבח אם לא עשאה‬ ‫אפותקי אבל אם עשאה אפותיקי מפורש שאמד לו לא יהא‬ ‫לך פרעון אלא מזה הוה ליה כמכורה ואיגו יבול לסלקו»‬ ‫ב ביח שטרף בחובו מיד הלוקח מה שראוי לו הן מן הקרן‬ ‫הן ‪-‬מן השבח כפי שאמרנו רואיו הנשאר מהקרקע אם ישי‬ ‫שנשאר לו‬ ‫נו שיעור כדי שדה בשדה או גינה בגיגה כגון‬ ‫בשדה בית ט׳ קבין ובגינה בית חצי קב יכול ב״ח לומר ללקוחות‬ ‫טול חלקך בקרקע ואין הלוקח יכוללומר לו ת! לי חלקי במעות‬ ‫ביון שיש לו שיעור שדה או גינה וה״ה שאין הב״ח יכול לכופו‬ ‫שיתגגו לו והו׳ יתן לו מעו׳ ואם אין בו שיעור שדה או‬ ‫גיגה אז תלוי כרצון הלוקח אם ירצה יטול הקרקע ואם ירצה‬ ‫צריך הב׳׳ח ליתן לו טעות ‪ ,‬י״א דהיה אם לא ןיה דמי החוב‬ ‫רק נגד הקין ולא נגד השבח שאז נשאר ביל השבח ללוקח‬ ‫מוי נמי דינא הכי ורוקא שלא עשאו המוכר אפותיקי אבל אם‬ ‫עשו אפותיקי גובה ב״ח אף השבח דאמר ארעאי הוא ראשבח‬ ‫שהרי היא כמכורה לי מתחלת השיעבוד באפותיקי'דק שנותן‬ ‫ללוקת הוצאותיו ואם ההוצאה מיובה על השבח אין לו הוצאה‬ ‫רק כדי השבח בלחוד »‬ ‫‪ j‬כל הדברים לא נאמרו אלא בלוקח משום דלוקח לא מפסיד‬ ‫בזה כלום שכן כותר לו מוכר ללוקח באחריות שטר המכר‬ ‫אנא אקום ואשקוט ואטהר מכל עירעור וביני אילן ועמליהון‬ ‫ושכחיהון וכיון דלוקח על המוכר הדד גבי נ״ח שבח מלוקח‬ ‫וחוזר על המוני אנלמקנל מתנה שהשניה השדה נידו מחמת‬ ‫הוצא׳ שהוצי׳ עליה אין ב״ח גובה משבח כלום דכיון דלא הדד‬ ‫גני מן הגותן דהא סתם גותן לא מקנל עליו אחריו׳ לא מפםדינן‬ ‫ליה במידיה רל׳ אפפדיה לנייח דנשלט׳ גופ׳ של קרקע אמר‬ ‫ליה הניח אמאי זבינתיה מהיכן אגבי חובי וכן השבח הבא‬ ‫מאיליו והוא מסי׳ ביה שיעור ארע׳ ושבח' אמר ליה אלו לא‬ ‫לקחת קרקע זו כל מה שיי ה בדמיה מאליה ~הייתי גונה ממגד‪,‬‬ ‫חובי לפיכך גובה גס הד‪: .‬ח הבא מאיליו ממקבל מתנה אבל‬ ‫שבח הבא מחמת הוצאה‪•.‬״ל טקבל ניתנה לב״ח מאי אפסידתך‬ ‫לפיכך רואי! כמה היתה שוה כשעת מתנה וגובה ואם שבחה‬ ‫מאליה נייח גובה את כולה» ואם קבל עליו הנותן אחריות גם‬ ‫טקבל המתנה הוא כלוקח וגונה כ׳׳ח ממנו כמו שגונה מן הלוקח‬ ‫וכן לוקח שפירש כהדיא שאין לו אחריות על המוכר דעו‬ ‫‪1‬‬

‫כמקבל מתנה*‬ ‫ך וכן היתומים שהשביחו הנכםי׳ דינם כמקבלי מתנה שאין‬ ‫ב״ח גובה משבח הבא מחמת הוצאה אפי׳ אם החוב כנגד‬ ‫השדה והשבח דלא אפםדוה כלוס בטאי דמשבחו ולמה יפסידו‬ ‫אבל אם שנחו נכסים׳ מאליהם והוא אסיק ניה שיעור ארעא‬ ‫ושבתא נובה את השכח כולו מן הטעם שכתבתי נמקנלטתנה‬ ‫ואם עשאה לו אפותיקי אז גובה אותה עם שבתא ואפי׳ אין כחוב‬ ‫אלאב‪5‬נדיהשדה לבדדאמרלהו ארעאיהוא דאשבחמ״מאית‬ ‫להו ליתמי דין היורד לשרה חבירו שלא ברשות דהיינו שידו על‬ ‫התחתונה אם ההוצאה יתירה על השבח נותן לו הוצאה שיעור‬ ‫השבח ואם השבח יתי על ההוצאה נותן לו ההוצאה »‬ ‫ן‪ -‬בעל חוב שבא לטרוף מיתומים שבח הבא מחאת הוצאה‬ ‫והיתומים או&רים אנו השבתנו'נהוצאתינו וכביר אמרנו שאין‬ ‫נעל‬

‫לכוש עיר שושן‬

‫הלכות גביית מלוה‬

‫בעל חוב גונה זול «ן היתומים ובעל חוב אומד שמא אביכם‬ ‫השביח וקרנא ושבחא הוא דילי דאסקינא כיה שיעור ארעא‬ ‫לשבחיה על היתומים להניא ראיה דהא הקרקע בחזקת אביהם‬ ‫הוא ומסתמא הוא דאשנחיה ‪4‬‬ ‫ן הניאו היתומים ראיה שהם השכיחו על ית הוצאת׳ שמין‬ ‫להם השבח וההוצאה ונוטלים ייפחות שבשניהם *שידם‬ ‫על התחתונה כדין היורד לתוך שרה חבית שלא ברשו׳ ומעלה‬ ‫אותה להם חלקם בדמים במה דברים אמורים כשעשאה שדה‬ ‫זו אפותיקי דאמר איעאי הוא דאישב׳ אבל א* לא עשא׳ אפותיקי‬ ‫אפ רצו היתומים לסלק בעל חוב בדמים מסלקי! אותו ואם‬ ‫רצו נוטלי! מהקרקע שיעור שבח שלהם וי״א דבל זה הקא‬ ‫נשלא היה החוב ננגד הקרן והשבח לכך שטין להם השבח‬ ‫וההוצאה כו׳ ועטלים הפחות אבל אם היה החוב כנגד •שגיהם‬ ‫נוטל הבל ואינו נותן להם ההוצאה כלל ‪4‬‬

‫קין‬

‫ביצדבותבין לו ה ט י ר פ א ו ב ו ב ׳ סעיפים‬

‫י‬

‫א לוקח שטרפו ממנו׳ השדה כותבין לו בית דין טירפא‬ ‫היאךיטיפוהו ממנו בשביל חובו של מוכר ואין הב״ח‬ ‫צריך לכתוב לו הרשאה או שטר הודאה שטרף מטנו דלאו‬ ‫‪3‬״ח הוא דט־יף אלא ביי׳ד הוא דטרפו לפיכך הם יכתבו לו‬ ‫זכשכיתבין לו חוזר הלוקח וטורף מן המוכר וככר אמרנו בסי׳‬ ‫הקוד׳ סעיף ג׳ דמשום שכתב לו המוכר ללוקח אנא אקום‬ ‫ואשקוט וע״י בן לא ?היה לו פםידא ללוקח לכך אמרו שיבא‬ ‫הב״ת וטורף טמנו כיון שאין לו פםידא בטירפא לפיכך אם‬ ‫קנאה הלוקח בחשש מאות והוקרה ושוה אלף בשעת טירפא‬ ‫בנתבין לו טירוף באלף ראל״כ יהיה לו פסירא ללוקח וכן אם‬ ‫וזיתי) שור אלף בשע* שלקחה ובשעת טירפא לא היתה שוה‬ ‫אלא ה׳ מאות או שהית׳שיה אלף בשעה שלקחה והוא לקחת‬ ‫בה׳ מאות כגון ראוזיל גביה בכולם ג־תבין לו טירפא באלף‬ ‫דאל״כ היתה לו פםירא ללוקח והרי המוכר כתכ לו שלא יהיה‬ ‫לו פסירא שכל זה הוא בכלל עמליהון ושבחיהון הכתוב בשטר‬ ‫מכר דעמליהון הוא שכח שכנגד ההוצאה ושבחיהון הוא מה‬ ‫‪>1‬‬ ‫יותי ‪T‬עלל ההוצאה בין הבא מחמת ההוצאה בין הבא‬ ‫שהשביח‬ ‫מאיליו כגון הוקרה וכל שכן אם לקח באלף אע״פ שאינו שוד‪,‬‬ ‫אלא ת״ק שכותבין לו טירפא באלף כי היכי ילא ליהוי ליי‬ ‫פסיד׳ ובל הדין שיש לטלוה עם הלוקח בך דיגו של לוקח‬ ‫דאשין שטי׳ בעל חוב ממנו ובא הוא לטרו׳ מהלקוחו׳ שקנו‬ ‫אחריו שהיי הוא כאלו יש לו שטר חוב על המוכר כשביל‬ ‫אחריות שלו ואפילו לא מכר לו בשטר אלא בעדים בעלמא‬ ‫ואפי׳ לא פירש לו האחריות דהא ק״ל אחריות טעית סופר‬ ‫הוא דלא שדי איניש זוזי בנ(דייי"א דוקא בטוכ׳אבל אם נתן‬ ‫מתנה בערים בלא שטר אפי׳ באחריות אינם טורפות מלקוחות‬ ‫שאחריו דטתנה אין לה קול אלא בשטר והא דמ־י׳ בטיבר‬ ‫אפי׳ בלא שט־־ אלא כערים בעלמא תקא כשהעדים מעידים‬ ‫שלא חתמו על שום שטר עזה המכ‪ -‬וגם לא היו שם ערים‬ ‫בי אם הם דאי לאו הכי דילמא טרי׳ בעדים והדר נזרי׳ בשטר‬ ‫ומכבש הוא דכביש ליה השתא ומ״מ בית דין כותבי! לו‬ ‫טירפא היאך נטר׳ מטנו לראיה שיוכל לתבוע המלוה שמכר לו»‬ ‫ב ואם לקח בפירוש שלא באחריות ומבקש מהמלוה שיתן‬ ‫לו כחו מן השטר חוב כדי שיוכל לתבוע הוא מן הלוה‬ ‫בכחו אם נבר נדף ממנו שוב אינו יכול לעשומ׳ ממנו לא הרשא׳‬ ‫ולא מכי שכבי־ נמחל שיעבודו ונתבטל אכל קודם שיטרו׳ נ ו‬ ‫יבול לפייסו שיתן לו כחי ואם ירצה המלוח לעשותו מעצמו יעשה‬ ‫אבל אם לא ייצת לעשותו אין כ״דיכולין לכופו וגם כשיעשי׳ו‬ ‫ושלוה מרצונו אין כ״ר כותבין לו טירפ׳ שהיי קגת שלא כאו״ריות‬ ‫ואיהו דאפסיר אנפשיה »‬

‫אפרע לך בו׳ ויש חולקין גם בזה ואומרי׳ שיגול לסלקו אפי׳ כשאי‬ ‫נבםים אפי׳ היא נירו שגם זה בכלל לשון דאם לא אפרע‬ ‫לך כ‪1‬׳ כלומר שאם לא יפרע לו ויצטרך לכועו שיפרע לו יכול‬ ‫ליקח ממנו את זו כע״כ ואם עשאו אפותיקי מפורש שאמד‬ ‫לו לא יהא לך פרעו; אלא מזי אינו יכול לסלקו נשאר נכסינן‬ ‫אלא או בזו או במעות שהרי לא מכרו לו לגמרי והברירה ביד‬ ‫הלוה ולפי׳ אם שטפה נהר נםחחפה שדהו ואינו גונה משאר‬ ‫נכסים ואם מכרה או משכנה לאחר הרי זו מכורה עד שיגיע זמן‬ ‫הפרעון וכשיגיע זמן הפרעו! טורפה אפילו יש ללוה שאר נכסים‬ ‫בני חורין ‪4‬‬ ‫ב טשכוג׳אם משכנ׳ לו םתם דינ באפותיקי סתם ואם פירש‬ ‫<«א יהא לך פרעו! אלא ממנה דיניה כאפותיקי מפורש ‪,‬‬ ‫‪ j‬עשה שורו אפותיקי ומברו אין בעל חוב גובה ממנו ובן‬ ‫שאד מטלטלין מפני שאין להם קול ולא מצי לקוחו׳ ליזהר‬ ‫ואפי׳ ידע הלוקח שעשאו אפותיקי כמן שהיה ער כאותו טלוה‬ ‫אפי׳ הכי אי! המלוח' גונה ממנו דלא פלוג רבנן‬ ‫ד וכן לענין קדימה אפי׳ עשה מטלטלי! אפותיקי א‪5‬׳ילו‬ ‫מפורש בשטר לראשון וקדם מלוה מאיחר וגכאן זכה והו׳‬ ‫שלא שעברם לו אגב קרקע שאם שיעבד לו אגב קרקע אפ‬ ‫קדם מלוה מאוחר וגבאן לא זכה ‪4‬‬ ‫ך• עשה עבדו אפותיקי אפי׳ בסתם ומכרו בעל חוב גובה ממנו‬ ‫מגני שיש לו קול שהעבד עצמו מגיד לכל שעשאו רבו‬ ‫אפותיקי והיה להם ללקוחות להזהר ‪4‬‬ ‫ן עבד שעשאו רבו אפותיקי ושחררו אע״פ שכתב לו לא‬ ‫יהיהלךפיעון אלא מזה יוצא לחירות ואין לרבו שני עליו‬ ‫בלום דשחרור מפקיע מידי שיעבוד שהרי לא היה מפו קנוי‬ ‫לו אלא שיעבוד בעלמא היה לו עליו והמאה גובה הובו מנכסיפ‬ ‫אחרים של הלוה מפני שהוא מוי׳ ש־עבודו של חבירו וכאלו‬ ‫הזיקו אחר דמי דאע״ג שאין זה היזיק ניכר שהרי שלו לפניו‬ ‫מ״מ מחייבינן ליה מרינא דגרמי וכותב עליו שט״ח על הלוה‬ ‫וגובה וטור׳ מזמן זה השטר שהשטי־ הראשון בכר נפרעע״י‬ ‫שחרורו וזה נתחייב מחטת שהוא מזי׳ בדיני דגימי ואע״ג עכבר‬ ‫היא משוחרר מרבו ראש־ן בופין את המלוה שגם הוא ישחרדנו‬ ‫ויכתוב לו שטר שיחתי מפני תיקון העולם שלא ימצאנו בשוי‬ ‫ויאמר לו עבדי אתה ויוציא לע! עי כניו ‪4‬‬ ‫ץ ובן הקדש מפקיע מידי שיעבוד שאמ הקדיש הלוה נכסיו‬ ‫אין הטלוה גובה מהם בר״א כשהקדיע‪-‬ן קדושת הגיף כגון‬ ‫ששיעבר לו מטלטלי! אגב מקרקעי והיה בהן שוד ויקדישו‬ ‫למזבח אבל קדושת דמים לא אלים כ״כ ואינו מפקיע אלא יפדנו‬ ‫המלוה בדבר מועט כרי שלא יאמת הקדש יוצא לחולין בלא‬ ‫פדיון אם יגננו הטלוה בלא פדיון וה״ל זיליולא להקדש לכף‬ ‫פזדה אותו בדבי מועט וגם אותו המעט של הפריון חייב הלוה‬ ‫מדינא דגרמי ומו&יפנו על הריב רגמו עם שאר החוב לפיכך‬ ‫האידנא דמסתמא אין קדועת דגיף ‪ ptf‬הקדש מפקיע מיד‬ ‫שיעבוד דמםתמאלא הקדיש אלא לדנייו אבל אם אסרו באחד‬ ‫מאיסורי הנאה הוי כמו קדושת הגוף ומפקיע מידי שיעבוד בגו!‬ ‫התא איצטלא דפרסיה אמיתנא שיקבר עמו הרי *סרו בהנאה‬ ‫ואין ב״ח גובה הימנו ‪4‬‬

‫הלכות אפותיקי‬ ‫קין‬

‫סימן קיו סיז קירו‬

‫דין העושה שדהו או ע ב ד ו אפותיקיובוז״ם‬

‫א העושה שדהו לכ״ח או לאשתו בכתובתה א‪5‬ותיקי םתם‬ ‫שכתב להם אס לא אפרע אותך תגבה מזי ושטפה נהר‬ ‫פירוש שהמים צפים לעולם עליה שהיא מקלקלת לגמרי הרי‬ ‫זה גובה משאר נב&ים ולא אמריגן נסתחפה שדהו שהרי לא‬ ‫כתב להם שיגב' דוקא מזו אלא אם לא אפרע אותה כו׳ וממילא‬ ‫משמע שגם שאי נכסיו משועבדים לו לפיכך אם מכרו המכר‬ ‫נןיי׳ שכל זמן שיטצ• בני חורין אינו טור׳ אותי כמו שה״ת‬ ‫כשאר משועבדים מיהו כי ז שהיא בידו אהני מה שעשא׳ אפותקי‬ ‫שאינו ימל לסלקו גנכסיט אחרים רק כמעות**"* לו אפ ל *‬

‫(‬

‫‪4‬‬

‫ס ח‬

‫הכותב ללוקח שני דין ודברי׳ איןלי עמך‬ ‫ו נ ו ד פעיפים «‬

‫לוה שהיה לו שתי שדות ימבי! לשנים זה אחר זר וכתב‬ ‫א‬ ‫המלוה ללוקח שני דין ודברים אין לי עמך וקנו טיניה דבלא‬ ‫אינו מסולק מן השדה בדברים בעלמ' ונ׳גיקנו מיד‪,‬־ הרי‬ ‫קי‬ ‫אינו יבול לטרו׳ השדה מן השני כ״‪ :‬נו עכבר םיל׳ עצמו ממנו‬ ‫לפיכך אינז יכול לטרוף גם מן הראשון שהרי יכול לומד לו‬ ‫הנחתי לך מקום לגבות אצל בעל חובך מהנכסי׳ שקנה לוקח‬ ‫שני אחרי ואתה הפסדת על עצמך שסלקת עצמך מהם ‪8‬םאו‪1‬‬ ‫שלי אין לך עליהם כלום ‪ 4‬וה״ה אשת בכתובתה אם כתב׳‬ ‫לשני דין ודברים אין לי עליך וקנו מידה אבדה כתובתה ואינה‬ ‫יכול לטרו׳ אבל אם כתב כ! לראשון טורף מן העינידהא‬ ‫םלוקו אינו מעלה ואינו מוריד לגבי שנידבלאו הכי היו חוזרים‬ ‫עליו שלא היה שיעבוד׳ על הראשון שהרי הניח להם בני חורין‬ ‫ואם הראשון מכר הקרקע שקנה לאחר אינו יכוללטודפה גפ מן‬ ‫האחר כמו שלא היה טורפה אם נשארה ביד הראשון דמה; מכר‬ ‫ראשון לשני כל זכו׳ שהיה לו בה ואע׳׳פ שלא כתב לראשון'בפי'‬ ‫דין ודברי׳ אין לי עמך ולא על באי נהך לפי שיאמר לו השני‬ ‫אישתקת שתקת ואי לא רדרנאשטרא לדדיה י‬ ‫‪ j‬גדיא שלא היההחוכ כנגד שתי השתת אלא כנגד את;‬ ‫מהמ‬

‫תש; ו מ ש ט‬

‫הלכות גג״תמלוה ‪ \VD‬קיב‬

‫פוה־פ אבל היה חובו כנגד מת שקנו שגיהפ מון שחובו •טאתיפ‬ ‫וטכ* לראשון שד* שיה מגי; ולשני ג״כ שדה שיה »גה וכתכ‬ ‫לשני וקנו מיניה דין ודברים אין לי עמך דעכשיו איין הלוקח‬ ‫ראשון יכול לטעון הגחתי לך מקום ט ׳ דבלאו הכי גם השגי‬ ‫משועבד לו והרי כ‪°‬ח טורף השרה הראשונה מלוקח רא^ון‬ ‫ולוקח ראשון יש לו אחריותו על השני וטורף מן השני השדה‬ ‫השנייה שת״י קנה אחריו ובא מלוה וטורף גם אותו מלוקה‬ ‫ראשון שהרי עדיין יש לו חובו עליו ובא לוקח שני ומוציאה מן‬ ‫המלוה שהרי כתב לו דין ודברים בו׳ ולוקח ראשון חוזר וטורף‬ ‫ימשני וחוזרי! חלילה עד שיעשו פשרה ביניהם *‪,‬יכן הדין באשה‬ ‫בכתובתה כשתהיה הכתובה כנגד שתי השרות‪.‬‬ ‫וכן הדין אסהמובמנה ומכר לשני לקוחות לכל אחר במנה‬ ‫‪j‬‬ ‫וכתב הבעל חי‪1‬ב ללוקח שגי דין ודברים אין לי עמך ונמצא‬ ‫השדה שקנה הראשון אינו של המוכר הרי הראשון טורף מהשני‬ ‫שקנה אחריו ובעל חוב טורף מהראשון והשני טורף מבי׳ח‬ ‫וחוזר חלילה עד שיעשו פשרה‬ ‫ף וכן אס היתה אותה שדה שקנה הראשון אפומיקי לבעל‬ ‫חלב אחר מוקדם הרי אותו ב׳׳ח טורפה מהראשון וראשון‬ ‫טורף מהשני וב״ח האחרון טורף מהראשון ואקח שני טור!*‬ ‫םב׳׳ח האח^ןישחרי כתב לו דין ודברים אין לי עמך בו׳ וחחרין‬ ‫חלילה עד שיעשו פשרה *‬ ‫‪t‬‬

‫קיש‬ ‫‪1‬‬

‫הטובל ב ל שדותיו ולוה שחתנה שיגבה‬ ‫מן העידית ובו ל ס ע י פ י ם ‪:‬‬

‫^ ראובן שמכר בל שדותיו לשמעון בבת אחת בשטר אחד‬ ‫וחור שמעון ומכר שדה‪,‬אחת ללוי והיא בינונית ולא נשאר‬ ‫בינונית אחרת ביד שמעון וככר ידעת דב״ח דינו בבינוני׳ לפיכך‬ ‫אס בא בי׳ח לגבות רצה גובה מביגוניתשביד לוי שהוא עיקר‬ ‫* י ע מ ד ו ולא היה לו ללוי לקנותו רצה גובה ממת שביר שמעון‬ ‫דאע״ג דעיק״ שיעבודיהביד לוי מצי אכזר ליה לשמעון אתה‬ ‫גכנש*‪.‬תתת[ראונן בשעבודי ועליך מוטל לשלם לי לא אטריח‬ ‫אגילר לרון עמי שחרי הגיח לי מקום לגבות לא מיבעיא שיכול‬ ‫לגבות הזיבורית שביד שמעון דםגרע<רע מדיגו אלא אפילו לא‬ ‫נשא״י ביר שמעון אלא עירית יכול לגבותו ממגו סן הטעם‬ ‫שאמרתי בד״א שגובה מלוי בגק שלקח בינונית שהוא עיקר‬ ‫שיעבירו של בי׳׳ח אבל אם לקת עירית או דבוריה אינו יכול‬ ‫לגבות ממט דמצי למימר ליה להבי טרחי וזבינא ארעא דלא‬ ‫חזי לך שלא תחזיר עלי וכן אס נשאר בינונית ביר שמעון‬ ‫אינו יבול לגבות מלוי אפי׳ אם לקח ביגוני׳ ךמצי למימר ליה‬ ‫להכנט״חתי והנחתי לר מקום אצל שמעון לגבות ממנו כדינך‬ ‫לבינונית * וכל זה לא איירי אלא כשקנאס שמעון בבת אחת‬ ‫‪24‬בל אמ קנא׳ בזה‪.‬אחר זה וקנה זיבורית באחמנתאיגהגובה‬ ‫מלוי דאמר ליה לוי כשקנה שמעין את זו שאצלי הניח לך בני‬ ‫חורין אצל ראובן בעל ת־בך ואין גובין מנכםיס משועבדים‬ ‫במקום שיש כני חורין דבשם שאם היתה עדיין הבינונית ביר‬ ‫שמעון היה דוחה איתי אצל זיבורי׳ מן הטעם הזה שקנאו‬ ‫כאחרונה כך לוי יכול ״לדחותו אצל זיבורית שנשארה ביד שמעון‬ ‫שהיתה בת חורין באחרונה דהאלויבא מכה שמעון וכלמה‬ ‫ששמעון יכול לטעון גם ליי יבול לטעון דמה מכ״ ראשון לשני‬ ‫גל זכות שתכא לידו ומה שאמעו הי‪5‬א דקנהלוי בינונית ולא‬ ‫נשאר בינונית אחרת ביד שמעון דרצת מלוי נובה משוםדקנה‬ ‫עיק״ שיעבודי אע׳יגדאלי לקתה לוי לבינונית זו מראובן והניח‬ ‫אצלו זיבורית לא יכול ביית רראובן לחזור על לוי כדתי; אין‬ ‫נפרעין מנכשים משלעכרים כמקים שיש בני חורין ואפילו הן‬ ‫זיבורית התם הוא דראובן ב״ח הוא ואמור רבנן מפני תיקון‬ ‫וזעולסכל זמן שיש אצל בי־יח כדי חובו לא יטרוף לקוחות‬ ‫אבל כאן שמעון לאו בעל חובו הוא ואף עליו מכה טירפא הוא‬ ‫בא ולא שייך לגביה תקון העולם *‬ ‫ב מלוה שהתנה עש הלוה שיגבנה מעידית שבנכסיו ומכר‬ ‫העידית ושייר בינונית וזיבורית אין הבעל חוב גיבה מן‬ ‫העידית שמכר אלא מעידית מה שבידו דעךין בן חורין הוא‬ ‫דהיינו מבינונית שלו ‪4‬‬ ‫‪ y‬מי שהיו לו‪ .‬עידית ובינונית וזיבורית והיה עליוניזקיןוב״ח‬ ‫וכתיבת אשת וכבר ידעת דניזקי! דינן בעירית ובעל חוב‬ ‫בבינונית וכתובת אשת בזיבורית ומכהן לג׳ בגי ארם כאחד ביום‬ ‫א׳ במקום שאי; כותבין שעות כולם נכנסו תחת הןעלים וגוב׳‬ ‫נידק בעידית ואעי׳פ דניזקין מלוה עיפ נינתו דהא לית ליה‬ ‫‪.‬שטר׳ וקי׳ל‪.‬מאת ע״פ אינ׳ גובה ממשעבדי ניזקין שאני להוא׳‬ ‫מלוה הכתיבה בתורה ומלות הכאיבה בתורה־פכתלבתה כשטר‬

‫ד;זיא ויש מתרצין שניזקין קול יש להם ״ותר ממאה בשטר‬ ‫לפיכך טור&ין אף ממשעבדי שהרי לא אמרו שהשלוח ע*פ איגו‬ ‫‪0‬ובה‪.‬מהם אלא מפני שאין לה קול והכא הא יש לה קול לכך‬ ‫גובה הניזק מן הלוקח בעידית ובעל חלב בבינוני* ובתיבה‬ ‫אשת בזיבורית ואם מען כל לוקח ואקח לזה שבא לטרוף‬ ‫משנו אני לקחתי תחלה והנחתי ל ו מקום לגגות טמנו יש מי‬ ‫שאומר ששומעין לו כיון שהוא מ ש א י נ ו יכול לגבות עד שיביא‬ ‫ראיה מ* שקנה באחרונה כו כיום בנון אם יש בשטר קנין‬ ‫בל שקדם לוהקנין אפי׳‪.‬שעה אחת זנה תחלה ונשאל לעדים‬ ‫ויעידו ואס אין שם קנין ויש שם עדים למי הגיע שטרו תחלה‬ ‫ולמי נמסר לו קודם הוא זבה ויש מי שאומר שכיון שאינו‬ ‫ניכר מתוך השטר שהרי שלשתן ביום א׳ קנוץ־אין כותבי! שעות‬ ‫קבין; שלשתן לא חל אלא עד סוף היום ואז חלו שיעבוד‬ ‫כולם באחד »‬ ‫ף מכרן לג׳ בלה אחר זה בג׳ ימים או ביום א׳ וכתבו השעות‬ ‫בשטר אם אין בתובעי! דין קדימה כגון שזמנן כולם ליום‬ ‫אחד א״גלאחר שנתחייב לכולם קנה וכתב לכולם דאקנהדחל‬ ‫שיעבוד כולם בבת אחת כולם גובי! מ! האחרון לא הספיק גובי}‬ ‫משלפניו לא הספיק גוגין שלפני פניו ואם שטרו של אחד מהם‬ ‫קודם לחבית ובאין לגבות כאחד כל מי ששטרי קודם יגבה מן‬ ‫האחרון תתלה בין אס הוא עידית או בעוגיה או דבורי׳ והמאוחד‬ ‫מגזיו גובה משלפניו והמאוחר מטנו גובה משלפני פניו ואם‬ ‫הניזקין קודמי! ואחריו ב׳ימ ואחריו כתובת אשה הניזקיןקודמין‬ ‫לגבות מן האחרון אפי׳ הוא זיבגרית וב״ח משלפניו אפילו הוא‬ ‫עידית וכתובת אשה משלפגי פניו אפיא הוא עידי עידית ואין‬ ‫הייןקיןיבוליןא׳א״ב הורע מחינו שכך היא רדין נותןמישקדפ‬ ‫שיעבודו צריך לגבות תחלה ואינו יכול לגבות אלא מ! האחרון‬ ‫ואס יבא לגבות משלפניו יאמר לו הנחת* לך מקום לגבות ממנו‬ ‫מיהו אם הניזק יפייס ללקוחות הראשונים שיגיהו לו לגבו׳ מהם‬ ‫ולא יאמרו לו הנחנו לך מקום לגבות ממנו לא יוכלו ב׳יח ואשה‬ ‫לעכב ולומר בברנםתלק שיעבורך מהם ביון שהגיח בגי חורין‬ ‫אצל המוכר וכיון ששטרך מוקדם אתה צריך ליקח מבני חורי‬ ‫שהניח אצל‪.‬המוכר משום דאמר להו ניזק מלהו משעבדי רידי‬ ‫ניבהו אלא שחכמים תקנו לטובת הלקוחות שאין גובי! מהן כל‬ ‫זמן שיש בני חורין וכיון שהם מחלו תקנתם שתקנו לטובתם‬ ‫אתם מה לכם עמי אני אקח מאיזה מהם שארצה •‬ ‫ךן מכרן לאחד בזו אחר זו אם לקח זיבורית באחרונה יכול‬ ‫לדחות כולם לגבי הזיבורית שהיה בני חורין בעת שקנה‬ ‫העידית והבינונית לפיכך כילם גובין מן הזיבורית לא הספיק‬ ‫מרין משלפביהלא הספיקגובי! לשלפני פניה ל י ׳ ש ^ המוכר‬ ‫מתאו קייס ואםקנאם בבת אחת או בוו אחר זו ולקח עידית‬ ‫באחרוגה אם המוכר עדיין חי בולם צריכים ליקח מן הזיבורית‬ ‫ולא יוכל לומר אדרבה כיון שהעידימ היה בגי חורין באחרונה‬ ‫נגבה כולנו מן העידית א״נ כיון שקנית כולם כבת אהת שיעבוד‬ ‫כולנו־ בבת אחת עליך ונכנס אתה תחת הבעלים להגבות‬ ‫לנו לכל א׳ כדינו ומשום שיוכל לומר להם אי שקליתו כולב׳‬ ‫מזיבורית שקליתו ואי לא מהדרנא שטרא דדבורית למריה ויהיה‬ ‫עכשיו הזיבורית בני חורין ותגבו כולכפ ממנו שהרי אין נפרעין‬ ‫ממשועבדין במקום •שיש בגי חורין ולא יוכלו למימר ליה לכי‬ ‫תהדר אבל עדיין לא החזרתו ולא נגבה מן הזיבורית כל זמן‬ ‫שלא החזרתו שכל מת שאדם יכול לעשות לתועלתו אנו רואת‬ ‫כאילו כבה עשה דהא ודאי יעשנו ומי יעכב בידו שלא יחזירנו‬ ‫לו בכתיבה ומסירה בכל‪.‬הלכותיו ואי בהחזרת השטר לחודיה‬ ‫לא נתבטל הטקח בכך לכך צריךיכתיבה ומסיר׳ כדין מוכר שטר‬ ‫לחבירו הילכך אנו רואי ן כאלו כבר החזירו ומגבה מולם מן‬ ‫הזיבורית ואס מת המוכר דלא מצי לטימר מהדתא שטר׳ ליתמי‬ ‫שלא יועיל לו בלום אף אם יחזירנו להם שאם יחזירנו להם הוי‬ ‫לגבי דירהו כאלו קנו אחרי מות אביהם ויתמי לא יפרעו חובות‬ ‫אביהם ממה שקגו אחרי מות אביהם ואז הוי דינא הכי אם לקח‬ ‫זיבורית כאחרונה כולן מבין ממנה כמ״ש בהחלת חמןיף ואמ‬ ‫לקח עידית באחרונה יקחו כולן כדיגן‪-‬וא׳יצ להגבות לבוא מן‬ ‫העידית אע׳יג־ שהיה־ בני חורין באחרונה משום שיאמר להם כלופ‬ ‫תקנו חכמים שאין גובי! מנכסים משועבדים במקו׳ שיש בני חורין‬ ‫אלאמשיפ תקנת הלקוחות אנא לא ניחא לי בהאי תקנה שלא‬ ‫כדיגא ואם לקח בינונית באחרונה ב״ח נוטל בינונית כדינו והוא‬ ‫זדה בןחוירין באחרונה וכתובה אשה מגבה מן הזיבורית כדינא‬ ‫שיאמר לה דינך בזיבורית ולא ניחא לי בתקנתם שאמרו אין‬ ‫גובין מטשעובדין‪.‬במקום שיש בני חורין ולניזקיןיאמי איפכא‬ ‫ניחא לי בתקנתם שאמרו אין גובין ממשועבדים פו׳ והרי בינונית‬ ‫ומ‬

‫הלכות גביית מל<ה‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫ג\‪1‬קיזקיה‬

‫זן‪-‬ז בני חורין באחרוגה לפיכך‪.‬מגבה לו ממנהדבכולן יד התובע‬ ‫לא ייחד לו אדמ ידוע לומד שלח על ידי פלוני אלא כתי לו‬ ‫על התחתונה שבא להוציא והמ״עה ויד הנתבע שהוא מוחזק שלח לי ביד טי שתרצ׳ ושלחם לו ונאבדו או כ •ר נהם השליח‬ ‫על העליונה‬ ‫פטור והו׳ ששלח לו כיד אדם נאמן ובדרך שבני ארם רגילין‬ ‫ן י מכרן לאחר בזו אחר זו ומבי לו עידית באחרונה וחזרו‬ ‫להעכיר שם ממונם אבל אמ שלח ע״י מי שהוחזק כפרן או‬ ‫הלוקח ומכר בינונית וזיבורית ושייר העידית אצלו כולם‬ ‫בנקים סכנת דרכי׳ שאין הרבי׳ רגילים להעביר שם ממונם‬ ‫באין‪.‬וגובין מן העידית שבידו שהיה בן חורין באחרונה ואין‬ ‫ה־י פשע וחייב דמסתגז׳ שעל דעתכן לא הרשהו אלאלפוטר?‬ ‫שיעבור כולן אלא עליו דהשתא לא ‪ 6‬צ י למימר הדרנא שטרא‬ ‫מן האונםין כיון ווו פשיע׳ הוא אא״כ פירש לו בהריא שלח לי‬ ‫כו׳ או לא ניחא לי בתקנת׳דרבנ! כו׳ שהרי אין הבינוני׳ והזיבורית‬ ‫ע״י מי שתרצה והפט־‬ ‫בידו ואס מכי עירית ושייר בינינית וזיבורית לפניו לא אמרינן‬ ‫ב אפילו לא אמר לשליח אמור לפלוני שישלח לי על ידך‬ ‫כיון שהיתה עירית בן חורין כאחיונ׳ יבואו כולם ויפדפו מלוקח‬ ‫מעות שבידו אלא אמר לו בפני ערים מעות יש לי ביד‬ ‫שני שלקח ע‪ ,‬יעבירם אלא‪.‬גובין בלא׳ בדינו גיזקין טורפין העידי׳‬ ‫פלוני לך ואמר לו שדעתך לבא לבאן ואם יתנם לך הביאם‬ ‫מלוקח שני ימן הבינוני י וזיבורית ששייר לפניו גובה ב״ח מבינוני׳‬ ‫לי ונתנ׳ לו הלוה ונאבדו כדרך פטזר אבל אם לא עשאו שליח‬ ‫וכתובת אשת מזיבורית וטעמא שגם הם אינן טורפן העידית‬ ‫אלא אמר לו יש לי מעות ביד פלוני ואינו שולחם לי אולי אינו‬ ‫שהיה בגי חורין באחיונה משום דאגזריג; מה מכר ראשון לשני‬ ‫מוצא שליח לשלחם לך והחי־א׳ אליו אולי ישלחם לי על י דין*‬ ‫כל זכות שתבא לידו וביון ראי אתו לגבי לוקח ראשון בעיר‬ ‫לא הוי שליח ואם נחנם לוי ונאבדו חייב באחריות שהרי לא‬ ‫העידית היה בידו הוה מצי מגבה להו מבינונית וזיבורית שכירו‬ ‫עשאו שליח כלל אלא הראה לו מקום אם תרצה לשלוח שלח‬ ‫ואע״פ דכי זבי! בינוני׳ וזיבורית אכתי עידית בני חורין הואי‬ ‫ולא שהוא עשאו שליח‬ ‫ואין נפרעין מינכםי׳ משועבדי׳ בל זמן דאיכא בני חורין מצי‬ ‫‪ j‬לא עשאו שליח בערים אלא מסר לו חותמו לסימן שהוא‬ ‫אמר להו לא ניחא לי בהאי תקנתא לפיכך לוקח שני גמי מצי‬ ‫שליחו ומש־ו לו לאמוד לך והבא לי מעותי והוא בא אצל‬ ‫אמר להו לביית ולכתוב׳ אשה גבי מבינונית וזיבורית שביר‬ ‫הלוה לומר פלוני שלחג־ אליך לאמור שתשלח לו מעותיו והילך‬ ‫ליה‬ ‫מלוקח ראשון דכי !יבין לוקח שיי ארעתא רכל זכות רהוה‬ ‫חממו לסימן וערים מעירים שהוא חותמו אבל אינם מעירים‬ ‫לראשון בנוה זבין אבל לניזקין‪ .‬לא יוכל לדחות וטורף ממנו‬ ‫שעשיאו שליח ושלחם לו ונאבדו לא נפטי הלוה אלא חייב‬ ‫שגם הלוקח הראשון לא היה יכול לדחותו אצל דבר אחר וא״כ‬ ‫לשלם ויכול להחרים תחלה מי ששלח שליח זה ועשאו שלית‬ ‫ליכ׳ הכא מת‪,‬מכי ראשון לשני כל זכות כו׳ וטורף «מנו ‪ ,‬־ולא יודה וי״א שצריך המלוה לישבע תחלה כדין גל שאר‬ ‫הנשבעין ונוטלין דשמא עשאו •שליח ממש ולאו אדעתיה ורמו‬ ‫ק ן י הזורק הובו םתם או בחור׳ גיטין וזרקו ונאבד‬ ‫רבנן שבועה עליה כי חיכי דלידוק ‪4‬‬ ‫ובו ב׳ סעיפים ‪.‬‬ ‫ך• שלח הטלוהאו המפקיד כתב ללוה או לנפקד מנה שיש‬ ‫לי בידך תשלחנו לי ביד לוי ושלחו בידו ונאנסו בידו וטוען‬ ‫‪ j$‬טעית ההלואה לאחר שהלוה לו הם באתייות הלוה ער‬ ‫שיגיעם ליד הגזלוה או ליד שלוחו ואם זרקו בפניו ונאביו המלוח לא כתבתי ולא שלחתי לך אם אי! הכת׳ בפנינו והלוה‬ ‫טוען בריא לי שכתב ידך בא אלי וע״י שלחתיו ישבע היטו!‬ ‫חייב ל״מ סתם אלא אפילו אמי לו המלוח ללוה זיוק לי חובי‬ ‫שכתב ירו בא אליו ולפיכך שלח לו ויפטר במגודאי בעי אמר‬ ‫כר״הר וזרקו אפי׳ קרוב למלוה ונאבדו חייב דמשתמ׳ זרוק‬ ‫להדים או החזרתי לך אבל אם שניהם מורים שלא כתב יו־‬ ‫ושמור קאמי ליה אבל אם אמר לו המלוח זרוק לי חובי והפטר‬ ‫מעולם אלא שזה טוען האמנתי את השליח" שאמר שאתה‬ ‫וזרקו אפי׳ י־הוק למלוח ונאבדו קודם שיגיע לידו פטור שה־י‬ ‫שלחתו או שאין הלוח יודע בכרי אם הוא כתב ידו אפי׳ היו‬ ‫ה־שהו ופטיו בכי כיון שאמר הפטי אפי׳ ברחוק אליו קאמר‬ ‫כתובים בו סימנים ואותיות שביניהם שדומים לבתב ידו אםיטען‬ ‫להפט׳ ולא יוכל למימי משטה הייתי כך אמר לו זרזק לי חובי‬ ‫המלוה ואמר לא שלחתי כתב ידי מעולם ואחרים רימרבך הרי‬ ‫בת•^׳ כיטין דינו כמו בגט שאם היו המעות קיובו' ללוה עדיין׳‬ ‫זה כמו שאומר מנה לך בירי ואיני יודע אם החזרתיו לפיכך‬ ‫הם באחיי״תו •אם גאברו משם חייב היו קרובות למלות גפטי‬ ‫הלוה או הנפקד חייב באחריותן ומשלם אחרישיחרים על מי‬ ‫הלוה מחצה על ממצה אם אבדו משם או נגנבו משלם הלוה‬ ‫ששלח כתב זה מדעתו ולא יודה ויש מי שהורה לישבע ואחייב‬ ‫מחצה כיצר זרק לו לתיך ד׳ אמותיו של מלוה פטור הלוה‬ ‫יטול כרין כל הנשבעין ונוטלין כדלעיל בסעיף הסמיך ‪.‬‬ ‫דארכע אמותיו ק־נות לו חוץ לד׳ אמותיו אם המלוה יבול‬ ‫ף‪ ,‬ואם הכתב הוא בפנינו ביד הנפקד או הלוה וטוען המלות‬ ‫לשומרו ^לא הלוה פטוי ואם‪ .‬הלוה יכול לשומרו ולא המלוה‬ ‫או המפקיד אין זה כתב ידי אט יש עדים לקיימו ודאי שהוא‬ ‫הלוה חייב שניהם יכולים לשומרו הוה ליה מחצה על מחצה‬ ‫פטור ואם אין עדי׳מצוייןלקיימווהנפקד אומר אני מכיר שהוא‬ ‫ושניהם חייבים אבל שניהם אין יכו־יי! לשומרו הוה כזורק‬ ‫כתב ירך אם זה הממון נפקד אצלו שלא בעדים או אפי׳בעדים‬ ‫למקום האבוד וחייב הלוה «‬ ‫ע׳׳פ מחוך שיבול לומר להר״ס מעולם או החזרתים לך מירי‬ ‫בד״א בסתם שלא גלה המלות דעתו שאינו רוצה לקבלם‬ ‫‪j‬‬ ‫לידך הרי אין כאן שבוע׳ שומרים אלא נשבע‪.‬היכת שהוא מכיר‬ ‫לפיכך‪-‬אם זרקו לו ונאבד חייב שאומר לו אלו נתתם לי‬ ‫הייתי שומים אבל אס אמר לו הלוה הילך מעיתיך ולא רצה שהוא כתכ ידו ועל פיו מסרו ביד שלוחו ונפטר ואם נפקד אצלו‬ ‫בשטר שזיא יוכל לטעון להד״ם ולא החזי־תיו לר מתוך שיכול‬ ‫המלות לקבלם וזרקם לפניו אש היא במקום שמלוה משתלמת‬ ‫לומי נאנסו נאמן‪,‬לומר מסיתי‪,‬־ ביר שלוחך אלא שאם היה טוען‬ ‫לשם נפטר וא״צ להביאם לב״ד דפרעון בע׳יב פרעון הוא וכן'‬ ‫נאנסו היה צריך לישבע שבועה חמורה שבועת השומיים שהיא‬ ‫אס אמר לו הנה מעותיך צרורי׳ בביתי בא וטול מעותיך והלה‬ ‫שבועת התורה לפ־כ^־ צריך עכשיו ג״כדיישבע שבועה חמורת‬ ‫מסיב מלקחתם ונגנבו או נאבדו פטור הלוה אא״ב פשע בהם‬ ‫כעין של• תורה שמם ‪ r‬לשלוחו על פי כתכ ידו שהוא מכיר וא‪6‬‬ ‫וגגנכו או נאבדו ע״י פשיעתו ויש חולקין בזה ‪.‬אם פרע לאשת‬ ‫הוא לוה בשטי שאי!׳ לו שום טענה ליפטר שכל אלו הטענות‬ ‫המלוה אם היא בת דעת נפטר הלוה בכך כאלו נת נו לו‬ ‫אינו מועילין לו אלא צריך לשלם על פי השטר אז המלו׳ צריך‬ ‫נעצמו דירה כידו ראובן שהיה חייב לשמעו! וכשהגיע זמן‬ ‫לישבע שאין זה כתב ידו ונשבע שביעה חמורה כדי׳ כל הנשבעין‬ ‫הפרעון אמר לו שמעון י שיתעסק בהן למחצית שכי ונאנסו‬ ‫ונוטלין ואם טוען הלוה ישבע לי השליח שאומר שנאנסו צריך‬ ‫אח״כ ביד הלוה‪,‬חיי׳ בבל‪-‬האונםי! כמו בתחלה מאחר שהיו‬ ‫השלית לישבע שבועה המוי׳ כרין שבועת השומרים שהו‬ ‫תחלה באחריותו לא גשתג׳ מחמ׳ דבור בעלמ׳בלא מעשה קני ן »‬ ‫הוא היה שומר עליו»‬ ‫ן ואם התובע מודה שהוא כתב ידו אלא שאומר לשליח איני‬ ‫מאמינך שנאנסו ואיני מאמין לנפקד וללוה שנמנים לך‬ ‫חדי זה מחרים על הלוה או על הנפקד חרם םתם שנתנו לשליח•‬ ‫רגבי דידהו הוי טענתו ספק כיון שהוא מודה שזה כתכ ידו אלא‬ ‫השולח חובו ע ל ידי שליח ובו ״׳ב סעיפים‬ ‫קכא‬ ‫שאומר איני מאמין שנ^ום לו הוה ליה לוה כאומר פרעתיך‬ ‫שלח לו חובו או פקיונו ע״י שליח אם אמר לו המפקיד‬ ‫א‬ ‫ודאי שביון שהגיע ליד שלוחו בהגיעו לידו דמי והמלוח הוה‬ ‫או הגז לוה לשלחו על ידו ונאבדו פטור אפילו לא אמרי‬ ‫ליה כאומר איני יורע אם פרעתני וכיון שאינו טוען בודאי לא‬ ‫ל ו פה אל פה שישלחנו על ידו אלא כתכ לו בכתב שלח לי‬ ‫פרעתגי אינו יבול להשביען אפילו היסת אלא מחרים סתם‬ ‫ע״י פלוני ןשלחסעל ידו ונאבדו פטור דהכי נהיגי תגרי ומנהג א‬ ‫זהשלית שהיא נעשה שומר עליו צריך לישבע שמעה חמורה‬ ‫כי האי מילת׳ ה‪«,‬א והוא שיכיר שהוא כתג ידו ואפי׳ השליח‬ ‫שהיא שמעת השומיים »‬ ‫גוי או חרש שוטה וקטן שאינן בני שליחות דכיון שאמר לו‬ ‫ן וכל זהמיירי שהשליה מורה שכאו לידו אלא שטוען נאנסו‬ ‫שלה לי על ירו הן הוא מי או ע״י חרש שוטהוקט; פמור ואפי׳‬ ‫אבל‬ ‫‪k‬‬

‫‪t‬‬

‫‪t‬‬

‫הלבות העושה שליח לגבות חובו‬

‫חושן הממעט‬

‫הלבות גביית מלוה‬

‫זובל אם השליח כיפר במלית או גטפקיד ואומר לתם נתתי‬ ‫לבם והם אומרים לא קבלנו השליח אינו נאמן לפטור את הלוה‬ ‫לגמרי אפי׳ הם שנים מפגישתם נוגעים ברכר שהרי הם נתבעי׳‬ ‫מגייבין‪ .‬לישבע כשי שיתבאר לפיבף *לוה או הנפקד מקבלים‬ ‫דדם סתס שמסרו ליד השלית שהרי אין למלות או למפקיד‬ ‫עליהם אלא טענת שמא שמא לא משרתה ליד השליח והשליח‬ ‫נשבע היסת שנתנו לו ונפטר ואם הם שנים שניהם נשבעים‬ ‫היסת ינפטריס *‬ ‫ןץ ואם השליח כופר בנפקד או בליה שאימי״ לא נתתם לי‬ ‫והם אומרים שנתנו לו נשבע השלית לליה או לנפקד במעמר‬ ‫וזמלוה או המפקיד שבועת היסת ונפטר כרין כל תובע את‬ ‫קבירו והוא כופר בכל והלוה או הנפקד נשבעין למלות או למפקיד‬ ‫במעמר השליח שבועת היסת שמסרו לשליח ונפפדי! ואעי׳נ‬ ‫שאין למלוח אי למפקיד נגר האה או הנפקד אלא טענת שמא‬ ‫‪ # t w‬לא « ‪ r p‬לשליח ולא היה להם עליהם אלא חרם סתס מ״ש‬ ‫ניין שהשליח מסייע למלות או למפקיד אע״פן^‪1‬הוא נוגע בדבי‬ ‫דמיא קצת לטענו יאמר עד אחד אמר לי שנטלת ממני שהיא‬ ‫בטענת וראי כדבתבינן לעיל סימן ע״ה סעיף כ״ג שטשביעין‬ ‫אותו ה״נ משביעי( אותו לפחות היסת •‬ ‫ט בר״א כשעשאו שליח להביא את שלי אבל אם לא עשאו‬ ‫שליח אלא שאמר לי הלוה או הגפקד תוליך לפלוני מעותיו‬ ‫אובידי או שבא אחדלליה או לנפקד ואמי פליני עשאני שליח‬ ‫להביא לו מעות והאמינו ומסר לו הממון והשליח אומר נאנסו אי‬ ‫*סרת* לשליה והמלות אומי־ לא עשיתיי שליח ולא קבלתי המעות‬ ‫ישבע השליח שנתנם למלוה או למפקיד ונפטר מן הלוה אומן‬ ‫הנפקד ואע״ג שאין ללוח או לנפקד על השליח אלא טענת שמא‬ ‫שהרי אינו יודע אם נתנו למלות אס לאי יאינו טוען אלא שש>‪$‬‬ ‫לא נתת לו ולא היה לו עליו אלא דדם מ‪°‬מ מצרפין טענ׳ המלוח‬ ‫?ואישי ב*י שלא נתנום לו משביעי! השליח חיטת והמלוה או‬ ‫ממפקיד שרייתם להוציא ‪ |t‬חלות או הנפקד יש עליה׳ שבועת‬ ‫המשנה כמו שבועת הפועלים עס החנווני וצ״יבין לישבע שבועת‬ ‫חמורה בנקיטת חפץ שלא קבלו כרין נשבע ונוטל וגובין חובם‬ ‫מחלות אוי מהנחקר יאע״ג שאין ללוהולנפקר עליהם אלא טענת‬ ‫שמא שמא קבלו מן השליח והיה ליה במיה לי בידך והלה אומר‬ ‫איני יודע אס פרעתיך דחייפ בלא שבועת התובע אלא קבלת‬ ‫הרס ש ״ ש פירן שהשליח מבחישו ‪-‬תקנו רבנן דלישתבע כדין‬ ‫נשבע ונוטל ואפילו השלוחים הס ישנים אפ״ה נשבע המלות או‬ ‫המפקיר וניטים ולא אגזריגן אדרבה ליפטרי‪-‬הלוה אי הנפקד‬ ‫לגמרי דהא הדלוחים מסייעים לחו ואי בעי לשקורי‪.‬למר‪ ,‬לא‬ ‫אשייי אהדרינהו ללוה אלא וראי קושטא קאמ־־ו שנתניה לגזלו‪'-‬‬ ‫או למפקיד רלאו מילת א היא דנוגעין בעתת הם דניחא להי‬ ‫להגיר עדיה שקר ולומר נחגגו למלות משיאשרו אהדרינהו ללוה‬ ‫דהתס חוו צייכיס לישבע שבועת היסת אע״ג דהשתא נטי‬ ‫צריפין לישבעהישת ללוהאי לנפקר שנתנו למלוה או למפקיד‬ ‫מ״מ ניחא הל לישבע שבועה זו ללוח שאינו יכול להכחישה‬ ‫שהדי אינו יודע משישבעו שהחזירו ליבשיהמלוה שהוא יורע‬ ‫שישזן־ץ לפיכד אין עדותן נגד השליה ערות אפי׳ בשבועה שיכול‬ ‫לונד־לא מהימני לי כשבזעת שמעול׳ לא שלחתים ולא האמנתי׳‬ ‫ולא דמי להא דייעיל סעי׳ ו׳ שהשביח נשבע דהתם הוא הימני‬ ‫ש ד י עשאישליח ומטעם זה נמיהכא צריכין הלוה אי הנפקד‬ ‫לקבל שבועתם שהרי עשאוהו שלוחים והישנוש ואפי׳ אס הלוה‬ ‫או הנפקד פוטרים את השלוחים משבועה ברי שלא יהיו‬ ‫נוגעים בעי־ות אינו מועיל דלאי כלבמינייהו ח‪4‬יכא למיטר‬ ‫משום ההיא הגאה רפטר להי משביעת הס מעידץ לי הילכך‬ ‫אם מתחלה כששס״ו בידו פט״יס משבועה יש מי שאימי‬ ‫דמהני לפיכך אס אין השליח צ‪-‬יך לישבע כגון שהמשלח‬ ‫הלך עם השליח יעמד מרחוק וראה שעשה שליחותו אינו נוגע‬ ‫והיי הוא בעד א׳ומזקיק למלות שביעה דאורייתא אם אין באן‬ ‫אלא שליח אתר יאם הם שניס שלוחים והלך המשלח עמחס‬ ‫ועמד מרחוק יראת שעשי שליחותס י״א הרי הם עדיפ ופטור‬ ‫ההרשאה ובו י*ב סעיפים‬ ‫הלוה דהשתאאינ׳ לנגעים שדדי אי; צייכין לישבע אבל דבר‬ ‫תמוה הוא רעל פיו של הלוה שאימי• שראו שעשו שליחתו‬ ‫נאמין אותי לשוייינהו עדים רבשלשאלענין שבועה בשליח אחד‬ ‫דין הוא שיהיה הלוה עש השליח נאמנים להביאו לידי שבועת‬ ‫חמויית אבל כשתש שנים היא־־י נסמוך על הלוה שאט* שראו‬ ‫שעשו שליחותם לשוויינהו עדיש לאפקועי ממינו של השלוה‬ ‫ולכך כתב מורי מהרשאי׳י ר ל ששנים אעם נאמנים לפטור הלוה‬ ‫והכי מסתבר ועדיין איכא למירק א?י׳ לא ראה המשלח שעשו‬ ‫שליחותו אשאי אשרינן דגוגעין בעדית ׳ה; ששום שצריכים לישבע‬ ‫‪1,‬‬

‫םימן‬

‫קיג‬

‫הא לאחר שנשבעו הרי שוב אינם נוגעים בעדות למה לא נאמר‬ ‫הרי יש כאן עדים שלקח זה ממונו של זה שלא כדין ואיפשר‬ ‫לי לומר כיון שלא יוכל להתבשר לעדות אלא ע*י שבועה‬ ‫הקודמת לעדות אין תורת עדים עליהם שהתורה לא הכשירה‬ ‫העדים אלא כשיתבשרוע״י שומעם שבלעה אחר׳ שהיא שבועת‬ ‫קול אלה ואם לא יגיד ונש׳ עונו אבל לא כשיצטרכו שתים‬ ‫שבועית בין ראיות המעשה והגיית העדות כגון הבא נ״ל‬ ‫י כר׳יא כששניהם לפנינו השליח והמלוה ומכחישים והאת‬ ‫זה אבל אם בא השליח לבדו ואמר עשיתי שליחותי כקו‬ ‫שציויתני אין המשלח יכול להשביעו שעש׳ שליחגתו שהרי אין‬ ‫עליו אלא טענה שמא שמא לא עשית שליחותי)אין לו עליו‬ ‫שבועה איליא מחרים סתם וכן אס מת השליח או הלך למדינות‬ ‫הים ובאב״ח לתבוע את הלוה אינו יכול להשביעו של‪ $‬פךעו‬ ‫השליח שהרי אין כאן מי שטיען עליי ודאי שלקח אלא מחרי‪0‬‬ ‫‪%‬‬

‫הלוה חרם םתם ומשלם החוב שעלץ *‬ ‫*א ראובן חייב לשמעון מנה ידר בעיר אחרת יליי היה חייב‬ ‫לראובן מנה ואמר ראובן ללוי המיה ״מןתה חייב לי חן‬ ‫אותי לשמעון ולוי אמר נתתי ושמעון אמר לא קבלתי הרי‬ ‫הדין כמו שאמרנו למעלה גבי הוליך מנה לפלוני ונשבע לגי‬ ‫היסת שנתן ונפטר ושמעון נשבע בנקיטת ח‪$‬ץ מוטל שאין‬ ‫חילוק בין הוליך מנה לפליני או תן לו מנה שאתה חייב לי*‬ ‫מי ששלח שלוחו למשכון לי משכון ולהביא לו המעות יחנך‬ ‫זה ימשכני וכשבא לפדיתו איני ייתן אצל סי משכנו ששכח‬ ‫הרי זה פשיעה דה׳יל לאסוקי אדעתיה יחייב לשלם ואס אמך‬ ‫אצל פלוני משכנתיו והוא כופר חייב לשלם יאפילי בשבועה‬ ‫לא נפטר דה*ל למשכנו בערי׳ והוא יהא דינו עה אותו שאומר‬ ‫שמשכן אצלי * אבל אם המשלח ציוהו למעזבנו אצל פלוני‬ ‫והוא כופר נשבע שמשכנו אצלו ונפטר שביון שנקבי כשמו‬ ‫חשב חשליח שהוא נאמן אצלו שלא יכפור לו ולכך משכנו‬

‫אצלי שלא בעדים ואין זה פשיעה‬ ‫לוי שבא בשליחות ראובן לשמעון שילוה לו נ׳ זהובים‬ ‫‪y‬‬ ‫וישלחם לו על ידו והאמינו שמעון ללוי ושלח לו נ׳ זהובים‬ ‫עיי לרואח״ב תבע שמעין את ראיב! בער נ׳ וטוען ראובן שלא‬ ‫שלחו להביא לו אלא ך ׳ ו ך ׳ הביא לי הרי נשבע שבוע׳‬ ‫דאורייתא שלא שלחי אלא בער ך ׳ ולא ק‪3‬ל אלא ך ׳ }דין כל‬ ‫מודה מקצת שהוא נשבע;לא משלם ולוי נשגע היסת לשמעון‬ ‫שנתן כלי הנ׳ לראובן ונפטר * זהו כששלח ראובן ללוות משמעון‬ ‫אותם הגועות אבל אם לא שלח ראיבן אלא לגגות חיבי ששמעוין‬ ‫וטיען שמעון נ׳ שלחתי והשליח מידה לי יראיבן טיען לא שלחתי‬ ‫אלא בעד ך ׳ ך ׳ הביא לי נשבע העזליח היסת ינןטר משמעון‬ ‫וראובן נשבע שבועת המשנה שלא שלחו אלא ב ע ר ך ׳ ולא‬ ‫קפל־ אלא ד׳ וצריך שמעון לשלם לו הך׳ שהרי ראובן טוען‬ ‫וראי לא פרעתני שביון שלא מגיתיו שליה אלא בך׳ מה שנתת‬ ‫לו יות״ לא בשליחותי נתת לו ןא״‪ 5‬לא הוי }‪:‬הגיעי לידו וגם‬ ‫הוא לא הביאם לי ושמעון טוען שמא עשיתו שליח להביאו‬ ‫בל החוב וה*ל באומר שמא פרעתיך הילכך ישלם שמעין‬ ‫לראובן כל חיכו *יי״א ביון שהמאה עשאו שליח הרי הלוה‬ ‫ירד ברשות ליתן לשליח בל מה שאנד לו ואם השליח הטעהו‬ ‫יתבע ממנו הרבה יותר ממה שציוהו המשלח איהו דאפסיך‬ ‫אנפשיה למניה שליח שאינו הגון לפיכך ישבע הליה וז»ןטד‬ ‫והכי מסתבר ולא דמי לרישא שנשבע ראובן ואינו משלם כל‬ ‫מה שאמי השליח אע״פי ששלחו דחתם להוציא ולהוציא אינם‬ ‫נאמנים לא שמעון ולא השליח הנוגעים הם אבל ליפטר נאמן‬ ‫שטעון בשבועה נ*ל‬ ‫‪fc‬‬

‫‪4‬‬

‫הלכות הרשאה‬ ‫מבב‬ ‫‪1‬‬

‫אם מת המלוח או ש ב י ט ל השליחות א ו‬ ‫•‬

‫א אע״פי שלוה ששלח למלוה חובו בציוויו ע * שלוחו מאבד‬ ‫פטור כמי׳שבסי׳ שקורס זה אם ירצה הלוה שלא לשולחו‬ ‫ע׳יי שלוחו הרשות בידו ואזן השליח יכול לבופוא*י׳ «*םימ‬ ‫עדים שעשאי המלוה שליח ‪.‬והטעם אע״ג דקי׳ל בבל התירה‬ ‫ששלוחו של אדם במיתי ועשייתו בעשייתו חכא אפקו׳ ר מ ז‬ ‫שליחותי׳ לעניין זה שלא יוכל לכופי מפני ‪ -‬שיש לחי״מ‬ ‫ימות המלות קודם שיתן זה לשליח ויפלו המעות לפני היור^'‬ ‫והשליח זה איננו שלוחם של היורשי׳ והרי אם יאנסו בדרך‬ ‫יהיה‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫הלנות הרשאה‬

‫יהיה הלות חייב לשלם ליירשי׳ מפני שנתן פקדינ׳ ביד אמד‬ ‫כלא צוויין לפיג׳ גתנו חז״ל עצה טובה ללוח או לנפקר שלא‬ ‫יתננו ל׳צמיח וגם השליח לא יהא יכול לכופו דתו ליכאלטיחש‬ ‫לשירי בדי׳א כ׳^בא בשליח)׳ בלא ההרשאה אבל אס בא‬ ‫בהרשאה שתקנה לו בקגיין אגב קרקע שה שיש לו אצל פלוני‬ ‫הוי כאלי נתנו לו במתג׳ לעניין זר שלא יתבטל השלירדת לגבי‬ ‫יורשים אפי׳ אם ימות המשלח ואע״ג רק״ל שליח שווייה אפיי‬ ‫הקנה לו בקניין היינו לעניין דלא מצי השליח להתפיש לנפשיה‬ ‫כיון דבתב בל דשתעני׳ ליה מן דינא עלי הדר אבל מאי דבתב‬ ‫ליה זיל דון ואפי׳ לנפשך אהגי לעניי( זה שלא נתבטל השליח‬ ‫אע״פ כשישו׳ מיהו אפ ידוע ששת המשלח לכתחלה לא יתנגו‬ ‫לי ביון שידע בורא* שמת המשלח וגתכטל השליחות מן התורה‬ ‫והאירנא נוהגים הדיינים שאס הבא בלא הרשאה מעשיר ערב‬ ‫לנתבע שיביא הרשאה צריך לרון עטו אע׳יפי שאעו שלוחו‬ ‫כלל אס נראה לביד שהוא זבות לשלות דזבין לארם שלא‬ ‫בפניו ועיין בכתבי מהרא״י סימן רי״ז ‪4‬‬ ‫‪ 3‬ודוקא שמת המשלח קודם שתגיעו ליד השליח ונאנסו מן‬ ‫השליח חייב הלוה לשלם ליודעי׳ אבל אם לא מת המשלח‬ ‫אלא בטל השליחות קודם שהגיעו הש*‪#‬ת ליד השליח ונתנם‬ ‫לו אח״כ ונאבדו פטור הלוה שיאמר למלות סמכתי עליך שהימ‬ ‫עומד בשליחותך שכשם שחזקה דשליח עושה שליחותו כך‬ ‫חזקה שבעל הבית עושר בשליחותו ולא היה לך לחזור בך ואין‬ ‫לי להפסיד כשביל חזרתך כיין שלא הודעתני שחזרת בך‬ ‫זאנכי לא ידעתי ‪4‬‬ ‫‪ $‬וכיון דהבדשה את חבירו אפי׳ בקניין לא שווייה אלא שליח‬ ‫ל‪$‬יבך טי שהרשה לא׳ ירצה לבטל השליחות ולהרשות‬ ‫לאחר רשאי שהרי יכול ארס לבטל לשליחותו ואם ירצה לומר‬ ‫שגם הי־אשין יהא שליחותו קיים ובל א׳ משניהם <הא מורשה‬ ‫כדבר הרשות בידי ואיזה מתם שיקדים לתובעו צריך לדון עמו‬ ‫ואין הנתבע יבול לדחותו לשורשה ולומר שמא המרשה ביטל‬ ‫מליחיתך והרשה אחד שה״ז אומר לו תן לי־ מה שיש בידך‬ ‫וזאת הרשאת תהיה אצלך ואם ביטל שליחותו הוא הפסיד על‬ ‫עצמו והנתבע פטור שהרי בתרשאתונתן יכן אם עמד המורשה‬ ‫ברין עם הנתבע ירתתייב המורשה דינו דין ואין השרשה יכול‬ ‫לסתור הדין בטענה שכשעמד עם זה ברין כבר בשל שליחותי‬ ‫שהיה לו לשרש׳ להודיעני מיד מיהו אם ידע המורש׳ בביטול‬ ‫שליחותי אע׳יפ שהנתבע לא ירע דינו בטל שביין שהשורש׳‬ ‫ידע שנתבטל שליחותו לאחיה לי לעבור על דעת המשלת‬ ‫ולא הפסיד הששלח‪ .‬בזה זכותו וצריך הנתבע לחזור ילדון עמי ‪4‬‬ ‫מיתי אם נתן לו הממון אע״פי שהמורשה ידע שנתבטל שליחותי‬ ‫ביון ^הנתבע לא ידע בביטול השליחו׳ פטור רמה היה בידו‬ ‫לעשות עור ואם ידע הנתבע אע״פי שהמורשה לא ירע חייב ‪4‬‬ ‫השרשה את חבירו להוציא את שלו מיד המחזיק בו צריך‬ ‫ך‬ ‫ליקח לי בחניין שהרשתי וציי ך לכתיב לו זיל דון וזבי‬ ‫ואפיק לנפשך או שאר לשון הרימה לזה דגזשתשע פתיה שמקנה‬ ‫לו שידון‪ .‬ויזכה כו שיהא לעצמו * ואם לא כתב לובן אם ירצה‬ ‫המחזיק לא ישיב לו דבר שיאשר לו לאו בעל דברי׳ דדי את‬ ‫שאעי׳פי שהקנה המשלח בקניין אין גופו של זה משתעבד‬ ‫לו שישיבגלו דהיאך יקנה לו את גופו שיהא טוץייב להשיב לי‬ ‫ואי משוםרשלוחישל ארס במותי כבר כתבנו בסעיףא׳דהכא‬ ‫א&קעיהרבנן לשליחותו כוי אבל כששקנה לי הממו; שזה מחזיק‬ ‫כו צרי׳ הוא להשיב לו על הששון שבידי אם הוא בידו בדין‬ ‫מיהי אש לא כת׳ לי כן וגתן המחזיק הממון ליד השורש׳‬ ‫ונאבד פטור דלעגיין זה שליחותי שליחות ולא גרע משליח‬ ‫שעשאל בעדים ‪.‬‬ ‫ף‪ ,‬יאס לא הקנה לו כל החיב אי בלהפקרין אלא כתב לי דון‬ ‫וזכי ואפיק לגפשך מחצה אי שליש או רביע והמות׳ שלי‬ ‫מתוך שהוא צריך לדון עמי^על הלקו צריך הנתבע לרון עמי‬ ‫על הכל יש טי שאישי דדוקא בכתי׳ג שבתכ לו מחצת או‬ ‫שליש או רביע אבל אס בתי לו דון וזכי ואפיק לנפשך מאה‬ ‫דיגרין והשאר שלי זה הלשון משמע שלא הרשהו אלא על דק׳‬ ‫דיגריס דוקא ואינני גזזקיקו לרון עשי אלא על הק׳ דינרין ‪4‬‬ ‫ן השרשת אף על פי שהקנה לו ובתי לו זיל‪ .‬דון וזכי ואפיק‬ ‫לנפשך אינו אלא שליח וכל התוצאות שיוציא המורשה‬ ‫על ד ן זה חייב המשלת בהס שכך כותבין בהרשא׳כלדמתעני‬ ‫לך מן רינא עלי הדד ובן אם רו‪5‬ה המורשה להחזיק בששון‬ ‫אינו יבול וצריך להחזירו שהרי אינו אלא שליח בעלמא לפיכך‬ ‫אס תבע המפקיד פקדיגו מן הנפקד וטען הנפקד כבי גתתיו‬ ‫לשורשה שלך )חזרתי והלויתי לי עליו צריך להחרוו ל*על‬ ‫‪,‬‬

‫סימן קככ‬

‫הפקדון בחגם שהרי השורש׳ אינו אלא שליח בעלטיולאהיו!‬ ‫לו ללו׳ עליו דאה לא שלחו שלא שלחו אלא להביאו לו ראובן‬ ‫שהיה לו מעות בעיר אחרת והלך ששעון לשם ונתן לו ראובן‬ ‫הרשאה לקבל שם המעות ולתת לו תמורת! כשיבא לעיר‬ ‫ראובן והלך שמעון וקכלם ואח״ב בא ראובן לשם ותצה‬ ‫ששמעון יתן לו מעותיו שם הדין עם ששעון וא״צ ליתן *לו‬ ‫המער עד שיבא לעיר ראובן שהרי מתחלה ע״מ זה קבלם ‪,‬‬ ‫ז הרשאה שאין כתוב בה דו! הכי אלא כך היה כתוב"במ‬ ‫סב ואפיק לנפשך אין לפוסלה משוב שאין כתוב בה וז^•״‬ ‫דסב וזכי חדא מילתא היא ובן אין לפ\סלה מפני שאין כתוב‬ ‫בה דון דכיון שכתוב בה כל דמתעגי ליך מן דינא עלי הדר‬ ‫ממילא משמע שהרשהו לחן וה׳יז במקום דון ובשרה ואם כחוכ‬ ‫בה זיל דון וזכי ואפיק לנפשך ואין כתוב בה כל דמתעגי ליך‬ ‫מןדינא עלי הדר הרי זו כשרה ואין הנתבע׳ יכול לפוסלו ולומד‬ ‫כיון שההרשאה לא נכתבה בכל הילכת׳ כאלו אץ לך הרשאה‬ ‫ולאו בעל דברים דירי אתדאררבהב׳יש הוא שאינו יבול לומר‬ ‫לאו בעל דברים רידי את שהרי אין כותבי! לשו! זה לכתחלת‬ ‫אלא לתקנת המורשה שלא יוכל המורשה להחזיק בממון ולומר״‬ ‫הקני׳ אות׳ לי טון שכתבת לי יו! וזבי ואפיק לנפשך אלא‬ ‫דבדיעבר אפי׳ לא כתב לו כל דמחעגי לך מן דיגאעלי הדר‬ ‫לא יוכל להחזיק כממון משום דק׳יל דלא שווייה אלא שליח ולא‬ ‫הקנה לו המעות בקניין גמור אלא כתב לו כן מן הטעם שכתבנו‬ ‫בסעיף ר׳ שטר הרשאה א״צ לכתוב בו זמ! דלא נפקא מינית‬ ‫בלום לעניין ההרשאה מתי הרשהו וכן מה שכותבי! בו ברעיון•‬ ‫נפשאי בדלא אניסגא כו׳ לא גפקא מיניה כלום מ״מ נהגו לכתמ‬

‫בו זמן ובדלא אניסנא בו׳ ‪4‬‬ ‫ךן הבעל שבא לדון עם אחד שמחזיק בנכסי מלוג של אשתנ‬ ‫צריך הרשאה מאשתו שהרי גוף הקרקע הזא שלה ואפ‬ ‫יש גירות בקרקע הרי תפירות הם שלו ומתוך שצריך לדון עפ*‬ ‫על חפירות דן עשו גם על העיקר וא״צ הרשאה ועיין בלבוש‬ ‫הבוץ וארגמן סינז! פ״ה *‬ ‫ט בתיב ובחש בעמיתו משמע שמכחש באחד והודה אחיה‬ ‫חייב קרבן שבועה ולא כ&שבחש לשנים ומוקילהכגון‬ ‫שתבעוהו שנים ואשרו משנינו יהד לוית ואמר להו אני מאחר‬ ‫מכם לויתי ואח״כ הודה שמשניהפ לוה פטור מקרבן שבועת‬ ‫וטעשא משום דלא הוי אלא כפירת דברים בעלמא שאין כאן‬ ‫שום כפירת ממון שהרי מ מ היה חייב לשלם הבל לאותו האחר‬ ‫מכאן לשדוח*לאחד מןהאחיןשלא חלקו או אימן השותפין‬ ‫שבא לתבוע אחר שח<יב להם לשותפות יכול לתבוע אומו על‬ ‫דבל הואילדש לו חלק בזה הששון וא*צ היישאה משאר האחין‬ ‫או נזהשותפין דשלוחן של‪,‬כולם הוא לפיכך אס השותף הזה‬ ‫שדן עם זה יצא חיי׳ צריך שותפו לקבל דינו ואין השותף האחד‬ ‫יכול לומר לשותפו שדן אלו הייחי אני שם הייתי תובע בטענו׳‬ ‫אחרות ומחייב בעל דיני שיכול לומר לו למה לא באת לתבוע‬ ‫גם אתה אם יש לך תביעו׳ אחרות לך ותובעני אבל דין זה‬ ‫שטען זה השותף ציייך לקבל ודוקא ברכיים שאף אם הוא‬ ‫בעצמו היה בא לדון לא היה יכול לשגות בטענות חכירות לפיכך‬ ‫נזתתייב גס הוא כטענת חבירו ונ״מ שיורדין מיד לנכסיו ואיני‬ ‫יכול לומר הגו לי זש! ער שארד עמו לרין ‪ 4‬אבל «ם יבול‬ ‫לשנות בטענת כגון שהראשון הורה או שאמר אין לי ראייה וזת‬ ‫כופר אויש לו ראייה לא הפסיד ואפי' כשאינו יכול לשנו׳‬ ‫הא דא^ורינן שאינו יכול לומ׳ תנו לי זמן עד שארד עשו לדיו‪«prf‬‬ ‫•שהוא היה בעיר ולא בא ודאי היה ניחא ליה בשה שטען זה‬ ‫בשבילו יעכשיל רוצה לחזור בו אבל אם לא היה בעיר לא הפסיד‬ ‫זכותו ויכול לומר ת‪ ?:‬לי־זם; עד שארד עמי לדין ולפיכך יכול‬ ‫הנתבע לעבב מתחלה ולומר לו או דון עמי בחלקך או הבא‬ ‫הרשאה משותפך שהרי ממון שניכם בידי ושניכם אתם בעלי‬ ‫דיני והיום או לשחר יבא אחיך אי שותפך ו יתבעני גם הגא ולאי‬ ‫יוכללמיטר ליה מאי איכפת לך אם תזכה ברין *תפטר מחלקי‬ ‫ועוד אם ארד עמך לדין על החצי ואזכה בדין אצטרך לחלוק‬ ‫עם שותפי שיאט׳ לי שאן פלג לך וביון שאין אני יבול לזכות‬ ‫כחלקי אא״ב חרד עמי לדין על הבל לשה לא תדון עמי עלחכל‬ ‫לא יוכל לוכדי כן חרא דאיכפת ואיבפ׳ ליה דהא אם יזכה לא‬ ‫יזכה אלא בחצי וא‪ 2‬יתחייב יתחייב בכל־וא״כ לקתה לי מרת הדין‬ ‫ובי בשביל שאין התיבע יכול לזכות בחלקו א א״כ ירד עטו לדי{‬ ‫על הכל נטף‪ .‬למחזיק שירד עשי לדי! על־‪-‬הבל בדבר שיכול‬ ‫להפסירולא להררחועוד עינך׳ דדינא פריכאהוא דמה שיאמר‬ ‫אצטרך לחלוק עשו לאו דינא הכי הוא שאי; השותף יבול לומד‬ ‫בן אלא כמלתא חבול לומר האי «נתא עדפאמהאי ומאן פלג‬ ‫‪/‬׳‬

‫‪5‬‬

‫יד‬

‫חושן המשפט‬

‫הלכות הרשאה‬

‫ל ד ליטול האי מנתא אנל הבא ליכא עדיפותא בהא מנתא מהאי‬ ‫טנתא דליטא ליה הכי י״א היכא שאינו כעיר דאמרי׳ שצריך‬ ‫המחזיק לדון עמו פעם אחרת שיובל המחזיק להחרים עליו‬ ‫שלא ידע שיחי שותפו עמו לדין ושלא ציווהו לירד עמו לרין ‪4‬‬

‫מבג‬

‫הרשאת ע ל מ » נכתבת וביצר נכתבת‬ ‫ובו ט״ו סעיפים ‪:‬‬

‫א מדינאדגטרא כיון דמםקינן שילדך ליקח לו בקנין ולכתו׳‬ ‫לו זיל רון וזכה ואפיק לנפשך כמי׳ש טעמא כסי׳ שקודם‬ ‫זה אין כותבין הרשאה אלא לתבוע פקדונו שביד חברו ולא‬ ‫בפר לו שכיון שהפקדון הוא בעין שהרי לא ניתן להוצאת וגם‬ ‫זה לא כפר בו יכול להקנותו לו בכל מקום שהוא כאלו הוא שלו‬ ‫ואם תיה הפקדון של מעות וק״ל דמעות אינן נקנין בחליפין‬ ‫כט״ש בע״ה צריך להקנותו לו אגב קרקע דקגין אגב קנין‬ ‫מעליאהוא ואפי׳ מעות נקנין בו כמ׳יש במקומו כע״ה ובן יכול‬ ‫להרשות לתבוע קרקע אפי׳ בפר בו דקרקע אע״ג דכפר בה הא‬ ‫איתא בעין ויכול להקנותה וכן מלוה בשטר יכול להרשות אפי׳‬ ‫כפר בו דאעיג דפלות להוצאה ניתנה ואינה בעין וגס זה כפר בו‬ ‫מ״מ הכופר מלוה בשטר היא כפירת שיעבוד קרקעות וכשם‬ ‫שיכול לקנות השטר ושיעמדו בכתיב׳ וטסידדו כך יבול להרשות‬ ‫עליו ולטפורהשטר בידו כדי שיגבהו וצריך לכתוב לו קנה לך‬ ‫מאי שמראוכל שיעבודא דאית כיה אבל אין כותבי! הרשאה‪,‬‬ ‫על פקדו! שביד חבירו שכפר בו כבר דכיון דכפר בו כבר מיחזי‬ ‫כאלו חתמו סחרי אשיקדא דמקני ליה לשליח טידי דלית ליה‬ ‫גביה וכן אין כותבין הרשאה על מלוה שבע״פ אפילו לא כפר‬ ‫בה מפני שמלוה להוצאה ניתנה ואין אדם מקנה לחבידו דבר‬ ‫שאינו בעולם כל זה מדיגא דגמרא טן הטעם שכתבתי אבל‬ ‫הגאונים תקנו שכותבין הרשאה אף על המלוה בין בשטר בין‬ ‫בעדי קנין אע״פ שכפר בה בב״ד כדי שלא יטול כל א׳ ממון‬ ‫חבירווילך למדינה אחרת דםמוך שאין כותבי! ה״שאה אבל‬ ‫עלהמלוהע״פ שכפר לא תקנו שיכתבו הרשאה ומ״ש לא גרע‬ ‫משליח שעשאו כעדים שנתבאר בםי׳קכ״ב» וי״א שעל הכל‬ ‫נותבין הישאה ל׳׳ש פקדון ל״ש גזל ל״ש מלוה בשטר ל״ש מלוה‬ ‫הל פה ואע״ג דכפריה וכן אנו נוהגין ומעמא דמילתא דכיון‬ ‫למיחזי כשיקרא‬ ‫דעירך טעמא הוא משום דמיחזי כשיקרא‬ ‫לא חיישינן כיון שיש בזה תיקון העולם שאין בל אדם יכול‬ ‫ללכת בעצמו לתבוע תביעותיו ואפי׳ אמלוה דכפדיה נוהגי!‬ ‫לכתיב דאע׳׳ג שאין יכול להקנות לחבירו אפי׳ אגב קרקע מ״מ‬ ‫יכול להרשות דהא ק״ל שליח שוויה ונהי שאינו יבול ליתנ׳ לו‬ ‫במתנה שליח מצי לשווייה דתקנה הוא שתקנו גבי שליחות‬ ‫כאלו הית הוא עצמו קונה הוא הקבין גמור משום תיקון העולם‬ ‫ברכת כנו»‬ ‫היה לו שבועה על חבייו אינו יכול להרשות עליו אחר‬ ‫ב‬ ‫להשביעו שאין זה דבר שנקנה בקני! שאינו אלא דברים‬ ‫בעלמא לפיכך מי שהיה לו תביעה על חכירו וכתב לו הרשאה‬ ‫על התביעה שיש לו על חבירו אין הרשאה כלום שהתביעה‬ ‫אינו דבר שיוכל להקנות אלא צריך לכתוב ההרשאה על הטמון‬ ‫שעליו התביעה ‪4‬‬ ‫כבר אטמו בסי' הקודם סעיף ג׳ שיכול המישה לבטל‬ ‫‪j‬‬ ‫השליחות הראשון ולהרשות לשני או לשניהם יחד לפיכך‬ ‫ומורשה לאחד ואחי׳כ הרשה לאחר ושניהם באים בהרשאתו‬ ‫לפנינו אין לנתבע להשיב אלא לשני שהוא ודאי עיקר השליחות‬ ‫שהרי ניחם המרשה על הראשון ואם דן עם המרשה הראשון‬ ‫ונתחייב התובע יבול השני לסתור הדין ‪4‬‬ ‫ך אין למורשה רשות לכתוב הרשאתו לאחר שזה יאמר אין‬ ‫דצוני שיהא ‪8‬קדוני ניד אחר ואם התנה עמו שיכול‬ ‫לחישות לאחר ואחר לאחר הכל לפי תנאו‪,‬‬ ‫ןן מורשה שמחל לנתבע או שמכר לו או מחל לו על העןבועת‬ ‫או שעשה עמו פשרה לא עשה ולא כלום שזה יכול לומר‬ ‫לתקוני שדדתיך ולאלעוותי לפיכך אם התנה עמו נין לתיקון‬ ‫בין לעוות‪.‬אפילו אם מחל על הכל מחל ובל שנן אם פירש בה‬ ‫מחילתך כמחילתי‬ ‫ן היה לו חוב על גרם ואשד לחברו שהיהלוגיכ חוב עליהם‬ ‫כשם שתעשה נשלך תעשה כשלי והלך ומחל להם חובו‬ ‫וחוב חבידו חייב לשלם לחברו לפי אומינאמה שהיה שוהחובו‬ ‫ל ט י י במעות מזומנים דאנן סהדי כשאמר לו כשם שתעשד‪,‬‬ ‫כשלך פ ׳ לאו למחילה קאטר שאין דרך למחול חוב לגר אלא‬ ‫לרון עמי ולהעמידו שיהא בטוח קאשר ומתייבינן ליה פשוט‬ ‫דינא תרמי»‬ ‫י‬

‫סימן קכג‬

‫ן מורשת שהוא מורשה ‪.‬־ ‪.‬שבד התלוי ועומד אם יוציא מטון‬ ‫מיד הנתבע יקה שביו ואם לא יוציא לא יטול כלום ה׳׳ז‬ ‫איגו נעשה עד דגוגע בעדות הוא בש״ש בסי׳!ה בע״הולא עדיף‬ ‫מורשה מה מן התובע עצמו לפיכך מורשה בזה כשבא בטענת‬ ‫נרי כגון בפני הפקיד לך זפלוני ופלוני כך וכך או בפני לוית‬ ‫ממנו כך ובך הרי תביעתו בתביעת התובע בעצג^ושלוחו במותו‬ ‫ואם מודה במקצת ה״ז נשבע שבועת התורה על מה שכפר ואינו‬ ‫יבול להפך השבועה|עלהמרשה דהא שבועת התורה אין מהפכי(‬ ‫זאם אמד להד״ם אע״ג שהמורשה »וע! ברי ומעיד למרשה לא‬ ‫נחשב לער להביאו לירי שבועת התורה כיון שנוגע בעתת הוא‬ ‫אלא ישבע מנתבע היםת ויפטר ואם טוען שרוצה להפך השבועה‬ ‫על המרשה שיבא וישבע ויטיל אין טנ״יחין המעות בידו עד‬ ‫שיבא דשמא מערים הוא ומפני שיורע שאין המורשה יוכל לבא‬ ‫או שחושב יתבייש לבא הנח לדינא ודיינא לישבע הוא אומד‬ ‫כן יישארו המעות בידו לפיכך נתחכמו לו חכמים ואמרו שיוציא‬ ‫הממון מידו ויהא מונח ביד ב״ד עד שיבא המרשה וישבע ויטול‬ ‫וכ! בכל הדברים שתולה הנתבע כמרשה יש לחוש שמא מעדים‬ ‫הוא לפיכך ידון עם המורשה ויהא הטמון מונח ביד ביד עד‬ ‫שיב>ו המרשה ויטול ויש בוז למרשה להחדים על טי שטוען‬ ‫טענת שקד בדי לעכב הטמון ולאחרו»‬ ‫ךן וכשמניח הממון בידב״דכתכר״יקאדו זיל דנ״ל שקובעי!‬ ‫לו זמן לתובע שיבא וישבע ואם לא יבא בתוך אותו הזמן‬ ‫יחזירו הב״ד לנתבע ממונו דאל״כ לפתה מדת הדין דשמאהלה‬ ‫חוגעו שקר ולא ישבע לעולם ויהיה ממונו של זה מעוכב ניר‬ ‫ב״ר לעולם והוא איננו חייב לו וניל שאין צדיכין הודעה אחרת‬ ‫לתובע אלא אומרים כן למורשה שקבעו לו ומן כך וכך דמםתמא‬ ‫המורשה יאמר לו ואם לא בא מחזירין הממון לנתבע נ״ל »‬ ‫ט ואם אין הנתבע מבקש להפך השבועה על המורשה אלא‬ ‫מקבל עליו השבועה רק שאומר איני נשבע עד שאחרים‬ ‫בפגי המרשה על מי שטוען עלי שקר אין שומעין לו שאין‬ ‫חרם זה אלא מתקנת הגאונים ואי( מענבין השבועה משום‬ ‫תקנה וו הקלה‬ ‫י מורשה שהורשה בשבר ידוע שאפילו אמ לא יוציא הממון‬ ‫מיד הנתבע יטול שכרו קרוביו כשרים בי! לעדות כין לרין‬ ‫שהרי אין לו חלק לא בהפסד ולא בהנאה ומטעם זה ג״כ הוא‬ ‫עצמו אם טען ברי כשר לעד ואם טוען הנתבע להד״םטזקיקו‬ ‫שבועה דאורייתא »‬ ‫אבל מורשה שיש לו חלק במה שיוציא מהנתבע קרוביו‬ ‫יא‬ ‫הב פסולים בין לדין בי! לעדות לפיכך שי שיש לו עדים‬ ‫על תביעתו לא ירשה א׳ מהעדים או מקמכיהם אא״ב נןצץ לו‬ ‫שכר ידוע שאפילו! אם לא יוציא ממון מיד הנתבע ימול שכרו ‪4‬‬ ‫*ב וכן אם יש לו עדים בפריעתו לא יבא לדון עם מורשי!‬ ‫שיש לו חלק בתביעתו א‪ 0‬הוא קרוב לעידי הפריעה‬ ‫שהרי יבטל עדותו ולאו כל כמיניה דתובע להרשות מורשת‬ ‫שיבטל עדי הנתבע ‪ 4‬יבול אדם להרשות ללוה לדון עפ ערג‬ ‫קבלן שלו ולא יוכל הקבלן לדחותו ולומר פצני מן הערבות‬ ‫אלא ידון עמו תחלה ואח״כ יתבענו ל‪8‬צותו ‪4‬‬ ‫»‪ j‬יכול אדם להרשות נשים ועבדים אע״פ שכפופין תתתןיד‬ ‫נעליהם ואדוניהם וידם נידם יש להן יד ג״כ ןלעשות‬ ‫שלוחו של זה וי״א אבל לא עברו שאין יבול להרשות עבדו לפי‬ ‫שאין קגין לעבד עי׳י רבו שהרי גופו קנוי לז וידו כידו וא״כ‬ ‫אע״פ שהקנה לו כל מה שהקנ׳ לו עדין הוא שלו ונמצא שאינו‬ ‫אלא שלוחו בלא הקנאה ויטל הנתבע לומר לאו בעל דבריפ‬ ‫דידי את אבל אשתו יבול להרשית שהרי אם נתן לה מתנת‬ ‫קנתה ואין הבעל אוכל פירות נמצא כשכותב לה זכי לנפשך‪,‬‬ ‫אין הנתבע יטל לומר לאו בעל דברים דירי את ‪.‬‬ ‫»ף לקמן יתבאר דחליפין קונה לכל ארם אפי׳ לגוי לפיכך‬ ‫ימלין לשלוח הרשאי ביד גוי שהרי מקנה לו אותו הדבר‬ ‫שי׳א לו גבי המחזיק ע״י חליפין וקנאו הגוי אע׳׳ג דק״ל דשליח‬ ‫שוייה ואין שלוחות לגוי כמ״ש לקטן לא אמרי׳ דשליח שוייה‬ ‫אלא לענ־ן שלא יוכל המורשה לעכב אותו הדבר אבל לשאר‬ ‫דברים הוי הקנין קנין גמור לפיכך גם הגוי קונה מה שכתוב‬ ‫בהרשאה ובלבד שיזהר מלכתוב בה וקנינא מיניה שמשמע‬ ‫שהגר הקנה דבר לאחר וק״ל דאין שליחות וזכייה לגוי שאינן‬ ‫יבול לזכות משלו לאחרים אלא יכתוב וקנה הגוי כלומר שהוא‬ ‫קנה מה שכתוב בהרשאה ולקנות יש לו יד ‪4‬‬ ‫‪ •m‬כתיב ואשר לא טוב עשה בעמיו ודרשו חז״ל זה הבא‬ ‫בהרשאה בד" א כשהנתבע והתובע נעיר אדת אכל אם'‬ ‫הנתבע בעיר אחת והתובע בעיר אחרת ה״ז עושה מצוה שאין לך‬ ‫מציל משו; חבמ גחל מזה שאם ‪8‬י אמה אומר כך כלאחדישול‬ ‫ממון‬ ‫ן‬ ‫‪1‬‬

‫‪t‬‬

‫‪4‬‬

‫ל‬

‫״‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫הלכות הרשאה‬

‫ממין חמדו וילך למדינת הים וי״א שאין חילוק בין אם היה עמו‬ ‫בעיר אי לא אלא שכל זמן שהמ‪-‬־־שה חואאלם ובעל טענת‬ ‫טתעבר על ריב לאלו זהו אשר לא טוב עשה אבל אם עושה‬ ‫בדי להציל עשוק מיד עושקו מצוה קעביד » י״א שאין אדם יכול‬ ‫לעשות מורשה שלא בפגיו רחוב הוא למורשה שאומרים עליו‬ ‫אשר לא טוב עשה וגו׳ ואין חכי; לארם שלא מדעתו לכן‬ ‫אם נתרצה אחייב וקבלו קנאו שגלה דעתו למפרע ‪.‬‬

‫קבר‬

‫נתבע אם יבול לעשות מורשה ובו •״אי•‬

‫א הנתבע אחז׳׳ל שאינו יכול למנות מורשה שיבא לביד להשע‬ ‫בעדו לתובע והוא ישב בביתו שהמורשה יטעון טענת‬ ‫שקרים לפי שאינו בוש שן התובע אלא יבא הנתבע בעצמו‬ ‫ויטעו! האטת שיבוש לטעון שקי־ דחזקה אין אדם מעיז פניו‬ ‫בפגי ב׳׳ח יגשים יקרות שאין כבודן לבא למיד ג״כ לא התירו‬ ‫להן שיעשו מורשה ויטעו! מה שירצה ולא יבוש אלא משגרי!‬ ‫להן סופרי הדיינין והיא בעצמה טוענת בפניהם האמת שתיבוש‬ ‫מפניהם לטעון שקר והם מס־רין דבריהם לפני הכ״ר וכיוצא‬ ‫בזה עושים לת״ח שתורתו אומנתו וזילא ביה מילתא למיזל‬ ‫לכ׳׳ד ולערער בתרי ע״ה דככוד תורה עדיף »‬

‫‪:*0‬זן קבד ‪rap‬‬

‫אין לו מצו שאינו נאמן לומר החזרתי׳ לך הואיל והולך כזמ‬ ‫דמי אינו יכול להחזירם לוכדאמרי׳ לעיל סעיף א׳‬ ‫ד ואס מת המשלח ולא הניח נכסים שאז אין יורשי המשלח‬ ‫חייבין למלוה כלום וחזר הרין כין השליח ובין המליה‬ ‫שנשתלחו לו ואפילו קבלם מהמשלח בעדים מגו שיכול לוטר‬ ‫למלוח פרעתיך ונאמן בהיםת נאמן ג״כ כהיםת לומר ‪-‬לו אני‬ ‫׳תופשם בחובי שאתה חייב לי כיון שאין תובעו בהם המשלח‬ ‫ולא יורשיו אבל אם המשלח הניח נכסים הרי המלוה נובה‬ ‫מהם ואז יורשי המשלח תובעין ל*ליח וה״ל כאלו אביהם חי‬ ‫ימוציאין מידו ויש מי שאומר שאם בא השליח להחזיק בהם‬ ‫בשביל חוב שיש לו כיד המלוה או המפקיד אפילו לא הנידו‬ ‫ננסים אינו יכול דמון דא״ל הולך כמאן דא״לזכי דמי או הולך‬ ‫עלמנתשתחמהו לפלוני דמי ואי מקיים התנאי׳ זכי ואי לא לא‬ ‫זכי וכאלו לא יצא מיד הלוה או הנפקד מעולם דמי וצריך‬ ‫‪k‬‬

‫לקיים תנאו ולא להחזיק בהן»‬ ‫ךן בד״א דהולך הוי כזבי במלות או בפקדון כיון שכבד יש לו‬ ‫קצת זכות בממון זה נקנה לו בקל אבל במתנה שאין לו‬ ‫זכות כבר בממון זה לא הוי הולך כזבי שצריך קניין גמור‬ ‫לזכות בו ואפי'עשאו שליח למקבל ואמר לו הנותן הולך לולא‬ ‫הוי מכי לפיכך אס אמר הולך מנה לפלוני שאני נותן לו יכול‬ ‫ד׳שולת חובו או פקדונו ע״י שליח ו ב ו *״ש ־‪ .‬לחזור מ עד ש־גיע ליד המקבל ואם היה המקבל עני שאיןל*‬ ‫קכה‬ ‫ר׳ זוז נעשה נדר ואינו יכול לחזור בו‪4‬‬ ‫א ראובן שהיה חייב מנה לשמעון •או שהיה לו פקדון ביוץ ן ואם אמר תן מנה לפלוני במתנה שאני נותן ל ו י״א דתן‬ ‫לו הוי מכי ויבול לחזור בו כל זמן שלא הגיע לידו אלא אפ‬ ‫ואשד ללוי הולך מנה זה לשמעון אס בא ראובן לחזור‬ ‫ןליטלם הישג׳ אינו יכיל דהולך כזבי דמי ומיד כשהגיע ליד ליי כן אשר לי זכי לי ואז זכה לו וקנה וכגון שהיה ברשותו אבל‬ ‫אם אינו ברשותו לא מיהו אפי׳ אינו ברשומולכשיבא ל ר ש י ^‬ ‫זכה בשביל שטעון דזכי! לארם שלא בפניו לפיכך כין אם מת‬ ‫יזכה לו אם לא יחזור כו הנותן קודם לבן וי״א דלישנא דתן‬ ‫לוה או מלוה יתנהו לשמעון או ליורשיו ומ״מ ראובן חייב‬ ‫הוי מכי במתנה והוא שנותן לו החפץ עתה לידו ובשעה שנותן‬ ‫באחריות־ עד שיגיע‪:‬יד שמעון או ליד יורשיו וטעמ׳ דמשתבר‬ ‫לו א״ל ת; חפץ זה לפלוני דמון דנותנו עתה לידו כדי ליתנו‬ ‫הוא דהיאך יהיו באחריות שמעון והוא לא ידע ולא צוה לו‬ ‫לו מיד שבא לידו זכה כו המקבל אבל אמ מתחלה לא בא לידו‬ ‫שיתנהו לו על אחריותו ואם יהיו באחריות ששעון ה״ל חוב לו‬ ‫על דעת לזכות לזה ואח״כ אמ״ לו תנהו לפלוני לא קנה אלא‬ ‫ואין חמן לארם שלא בפניו ואש החזיר לוי המנה לראובן והעני‬ ‫ראובן אח״כ ולא היה לו לפרוע בענין שהפסיד שמעין שלו לוי כמעמד שלשתן ואפי׳ אם הוא תופש החפץ כידו בשעה שאמד‬ ‫לו ת! כיון שלא בא לידו מתחלה לשם כך ‪4‬‬ ‫דוייב לשלם שהוא פשע במה שההזי״ו לראובן ואם מחמת‬ ‫אונס החזירו לראובן כגון שאיים עליו ראובן בדבר שהיה בידו ן וה״מ כשאמר לו תן אבל אם אמר לו זכה לו כעוד שהחפץ‬ ‫מדו זכה לו אע״פי שלא בא לידו מתחלה לשם כך אנ‬ ‫לעשותו עד שהוצרך לוי להחזירו פטור ויש אומרים שכשהחזיר‬ ‫לו המנה לראובן שניהם חייבים באחריותו ומאיזה מהם שירצה אפי׳ לא‪.‬היה בידו בשעה שאמר לו זכה אלא שהגביה •אחיכ‬ ‫כדי לזמת לו זכה אפי׳ שלא בפני הניתן ושלא בפני המקבל‬ ‫יכול שמעון לתכוע אותו עד שישתלם כל חובו » ראובן שהיה‬ ‫רביון שאמר לי זנה שליחותיה קעביד אבל אמ לא אמר לו‬ ‫לו טעית ביד ששעון ואמי ללוי לקבלם משמעון יהלך לוי‬ ‫זכה מחר אנפי שאמרנו אפי׳ איתיה לפקדון בחצירו של שליח‬ ‫וקכלס ואח״כ אשר שמעון ללוי שיחזור לו מעותיו שקבל בשביל‬ ‫ראובן ואם לא יחזירם לו יכפור לו חוב שחייב שמעון ללוי‬ ‫לא זכה למקבל מתנה ‪4‬‬ ‫•מקוב אחר והנה אי אומר'לראובן לא קבלתי בשבילך בדי‬ ‫ף‪ ,‬ראובן שאמר לשמעו! הולך מנה ללוי שאני נותן לו מתנת‬ ‫שאפסיד את שלי ורוצה להחזירם בדי להציל את חובו וראובן‬ ‫והלך שמעון ליתנו ללוי ומצאו שמת חזינןאם בריא הית‬ ‫אומר לא תחזירם מאחר שכבר עשית שליחותי יזמת בשבילי‬ ‫הנותן בשעה שנתן ומת בחיי מקבל יתן ליורשי׳ המקבל דק״ל‬ ‫הדי המעות שבירך הם שלי ילא תציל ממונך בממוני הדין מצוה לקיים ייכרי המת בדבר שהוא מושלש טובן ומזומן לפניו‬ ‫עם ראובן שאין יה גקרא אונס הפוטרו רהיאך יציל ממוגן כשעה שנותן ואומר חנו זה לפלוני אפי׳ היה בריא כשאמר כן‬ ‫בממון חבירו‪,‬‬ ‫ומת מצוה לקיים דבריו לפיכך כשמת הנותן בחיי המקבל זכה‬ ‫כו המקבל וכשמת גם הוא אח״כ הורישו לבניו ואם מת המקבל‬ ‫ן ; והא דבפקדון אינו יכול לחזור וליטול מיד לוי דוקא כשהוחזק‬ ‫בחיי נותן יחזור ליורשי המשלח דהולך לאו כזמ דמי ואע׳יפי‬ ‫הנפקד כפרן דאז זכות למפקיד שתצא מתחת ירו אבל‬ ‫שמת הנותן אח״כ לא שייך לומר מצוה לקיים דברי המת דמון‬ ‫לא הוחזק כפרן יכול הוא לחזור וליטלי דאגזרינן אין רצונו‬ ‫שמת המקבל בחיי נותן כבר בטלו דבריו בחייו «‬ ‫*!ל מפקיד שיהא פקדונו ביד אחר ‪ 4‬ואי שוייה מריה דפקדון‬ ‫ואם שכיב מרע היה הנותן בשעה שנתן חזינן אס מי*‬ ‫שליח להביאו לי מון דגלי דעתיה דניחא ליה דליתביה ניהליה‬ ‫מקבל נשעה שנתן רמנה ליד השליח יחזור ליורשי‬ ‫אם בא לחזור אינו חוזר דהכא ליכא למימר אין רצונו שיהא‬ ‫המשלח דמון שמת המקבל לא היה ראוי לקנות אבל אם היה‬ ‫פקרונו ביד אחר ואפילו בששציא לו שליח דלא מפטר בהכי‬ ‫המקבל חי בשעה שנת! המיה לשליח יתן ליורשי המקבל‬ ‫שושר מאחריות או אפילו לא‪ ,‬ממציא לו שי״יח אלא דידעינן‬ ‫ד ^ י ח זה שתישן גבי שפקיד דבכל יומא הוה מפקיד גביה אם אפי׳ אם מת הנותן אח״כ בתיי המקבל ואפי׳ נולדו יורשי המקבל‬ ‫אחרי מיתת הנותן אע״פי דבשעת מיתת הנותן לא היו יורשי‬ ‫בא לחזור אינו חוזר ‪,‬‬ ‫המקבל ראויין לקמת למ״ד המזנה לעובד לא קנה וגם המקבל‬ ‫אמר השליח לשליה הנה מעמך ששלח לך פלוני בחובך‬ ‫‪j‬‬ ‫לא קנה בחייו כיון ששת בחיי נותן אפיה קנה למפרע משעת‬ ‫בידי אך אני רוצה להחזיק בהן כשביל חוב שיש לי בידך‬ ‫נתינה מן הטעם שיתבאר הילנך כיון דאיתי׳ למקבל בשעת‬ ‫אם השלוה'מודה לשליח שיש לו מדו ואין לו שאד נכסים שיגבה‬ ‫מת; מעות הוברר הדכר שזכה משעת המתנה והורישו ליורשיו‬ ‫זה מהם חוט והגיע זמן הלואתו אין כח ביד השלוה לערער‬ ‫ועדיפא הך מתנה דש״מ משאר מתנות ש״מדבשאר מתנות‬ ‫על המשלח ולומר הפסדתגי מעותי שמסרתם ליד מי שאיני‬ ‫ש״ש אינו קונה עד לאחר מיתה וכל זמן שלא מת יבולהש״מ‬ ‫יכול להוציאם מידו שהרי המשלח יאמר לו אף אם היו עדיין‬ ‫לחזור בו אפי׳ בעודנו ש״מ והבא איגו יכול לחזור בו בעודנו‬ ‫גידי היו מוציאי! אותו מירי מדר׳ ניתן הואיל ואי! לך נכשיס‬ ‫אחרים אבל אם יש לו נכסים אחרים המשלח כופה לשליח ש*מ עד שיעמוד ויתי־פא וטעמארלא דמי הבא לשאר מתנות‪,‬‬ ‫ש״מ דשאר מתנת ש״מ אינו נותן כלום במסירה ואינו מוציא‬ ‫ליתנם למלוח שכל זמן שלא נתנם לו‪,‬לא נפטר המשלח מן החויכ‬ ‫והשליח חוזר יגיבה אותם משנו וכ׳׳ש אם אי! השלוה מודה הממון מתחת ידו הילכך אינו קונה עד לאחר מיתה ויוכל לחזור‬ ‫בו כל אימת שירצה אפי׳ בעודנו ש״מ אבל זה שהוציא הממו{‬ ‫לשליח שחייב ליתגם לסלוח אפי׳ אם אין לו נכסיפ אחרי׳ אע*‪6‬‬ ‫מתחת ידו ונתמ ליד השליח ודאי דעתו היה שיקנה‪ ,‬המקבל‬ ‫שוזא היה נאמן כנגד השלוה לומר אני תופשם בחובי במגו‬ ‫מיד בלא טעמי רדברי ש״מככתומן וכמסורין דמיאלאבלישנא‬ ‫דפרעתיך הואיל וכל זמן שלא באו ליד המלוה לא פקע שליחותו‬ ‫דהולך שהיא הכא מני!כמשיכת ההוא שליח ח מ יליד‪ .‬הו*‬ ‫נמצא שהשליח כעל דברים של המשלח הגא וכנגד השילח‬ ‫דמה‬

‫חושן המשפט‬

‫הלכות מעמר שלשתן‬

‫יקנה דאע״ג דהולך דבריא לאו כזבי דמי הולך רש״מ כזבי‬ ‫דמי דמשתמא כי יתיב ממונא לשליח אדעתא דלזכי ליה למקבל‬ ‫קא מסר ליה והא רלא אמר זכי אגב צערא לא רמי אדעתיה‬ ‫מידי דהוחאגיטו דקי׳ל ראע״ג דבדי׳ שאמ׳ כתבו גט לאשתי‬ ‫אינו כלום ער שיאמר תנו וגבי ש״מ בותבין אע״ג דלא אמר‬ ‫תגומשום דאמרי׳ שדעתו היה לומר הגו אלא שהיה בהול‬ ‫בצערא ה״נ לגבי מתנתו ה״ל באלו אמר מהיופ אם מתי לפיכך‬ ‫כל זמן שלא עמד אינו מוזר ואם יעמיד חוזר אפי׳ כבר בא‬ ‫ליד המקבל ‪4‬‬ ‫י ומכל מקום כל זמן שלא נתברר שנתרפא צריך השליח‬ ‫לעשות שליחותו ואין לו לחוש שמא יתרפא אלא יתננו‬ ‫למקבל או ליורשיו ואם ימות הנותן ישאר למקבל ואם יתרפא‬ ‫יחזיר לנותן ‪4‬‬

‫הלכות מעמד שלשתן‬ ‫קבו‬

‫הפורע חובו ב מ ע מ ר שלשתן ובו כ״ג סעיפי'‬

‫א כבר כתבנו בסי׳ ט׳יו סעיף י״ט שתקנו חז״ל דמעמד שלשתן‬ ‫יהיה ג״כקנין לפיכך ראובן שהיה לו מנה ביד שמעון בין‬ ‫מאה בין פקמן וא״ל במעמד שלשתן ‪.‬מנה שיש לי בידך תנהו‬ ‫ללוי בין שנתנו במתנה בין שנתנו לו בפרעין חובו קנה מיד‬ ‫ואין ראובן ולא שמעון יכולין לחזור בהם אע׳יפי שעדיין חס‬ ‫עפוקין באותו ענין דלא אמרי׳ שיכולין לחזור כל זמן שעסוקין‬ ‫באותו עני! אלא בקגין סודר שאין• הקניין נעשה בגוף הדבר‬ ‫אבל בשאי קניינים כגון משיכה ומסיר׳ והגבהה הואיל ונעש׳‬ ‫הקניין בגוף אותו הרבי* הנקנה ‪,‬אין אחר מהם יכול לחזור ה׳'ה‬ ‫גטי במעמר שלשתן שמיר נסתלק הזוכה מעל הממחה והמומחה‬ ‫נבנם במקומו ונמצ׳ הכל עשוי ואץ המומחה ולא הממחה יבולין‬ ‫לחזור בהם וכן אין הממחה יבול לחזור ולמוחלו למומחה שהיא‬ ‫בידו ואפי׳ אם נולד לוי לאחר שהלוה ראובן לשמעון שבשעת‬ ‫שנשתעבד שמעון לראובן לא דדה לוי בעולם אפילג הכי קנה‬ ‫השיעבוד עכשיו ע״י המעמר שלשתן ‪4‬‬ ‫ב בר״א כשהיה לראובן מנה ביר שמעון דקאמקגי ליה ללוי‬ ‫מאי דאית ליה גבי שמעון אבל אם לא היה לו מנה בידו‬ ‫אלא ש א פ י ל ו תן מנה ללוי בשבילי ואפרענו לן* לא קנה מידיו‬ ‫וכל א׳ משלשתן יובל לחזור בודלא מתל אלא ע׳׳ימ לקבל‬ ‫משמעון ושמעון לא נתן עדיין הי־י לא חלה מהילתו כל זמן שלא‬ ‫קנה בקניין ואפי׳ פרע משמעין מקצת החוב יכיל לחזור על‬ ‫הש׳\‪ %‬ומ*מ כיי מת שנתן שמעון חוזר וגובה מראובן מאחר‬ ‫שעל פיו נתן לו וכן אס המקבל פטר הגותן לגמרי בפי׳ בשעת‬ ‫מעמד שלשתן צריך זה שקבל עליו לי תן לתת למקבל רחא‬ ‫לא גרע מערב דעלמא ‪4‬‬ ‫‪ j‬ראובן אמר לשמעון במעמד שלשתן סתס תן מנה ללוי‬ ‫ולא אמר ליה מנה שיש לי בירך תנהו ללוי ושמעון מודה‬ ‫שיש לראובן מנה בידו אלא שאומר כיון שלא פירש מנה שיש‬ ‫לי בירך תנהו ללוי לא היה דע־ע על המנה שיש לו בידו אלא‬ ‫שאלוה לו מנה ואתננו לך ואני חוזר בי ולא אלונו אין בדבריו‬ ‫כלום דמשתמ׳ על מנה שיש לו מרו קאמר ולא ביקש שילונו‬ ‫ויש חולקים ואומרים כיון דמעמד שלשתן תקנת חכמים היא‬ ‫והסבתא בלא טעטא הוא אין לנו אלא מה שתקנו דהיינו מנה‬ ‫לי בידך תנהו לפלוני וזה שלא הזכיר המנה שבידו לא מיחזי‬ ‫אלא בערבות שבקש טמנו שיהא <דב בעדו וילונו לו לפורעו‬ ‫‪1‬לא קנה שיבול לחזור בו שהרי לא היה ערב בשעת מתן מעות‬ ‫ולא בקנין ‪4‬‬ ‫ך היה לראובן ביד שמעון כור של חטי! ואמר לו במעמר‬ ‫שלשתן תן ללוי נ׳ דינרין שהרי יש לי בידך כור ש ל‬ ‫חטין ונתיצה ואח״כ רוצח שטעון לחזור בו שאומר אין לך בידי‬ ‫נ׳ רינרין אלא חטין תוי דינא הביאם התטין הואפקרון ופי׳‬ ‫לו תן לו נ דינרין במעות מן החטין לא קנה לוי שיכול לומר‬ ‫שמעון איני חייב לטרוח למכור חטין של ראובן כדי לפרוע חובותיו‬ ‫ואפי׳ אם יאסי לויתן לי חטין שוה נ׳ דעדין יבול לומר לו לא‬ ‫ציוני־ ראובן ליתן לך חטיןאלא מעית אבל ־אם אמי* לו סתם‬ ‫תן לו נ׳ רינרין מהחמין שיש לי בירך נעשה כאומ־* לו חשין‬ ‫שוה נידינרין תן לו וקנה ואם היו התטין הלואה אצלו הואיל‬ ‫ולהוצאה ניתנה שהרי זה חייכלולשמעין או חטין או שויין אס‬ ‫לא היו לו חטין נותן לו מעות ואע״פי שאומר לוני דנרין במעות‬ ‫וןנה ונותן לו מעות או חטיןשוה נ׳ דינרין כשער שבשוק שכל‬ ‫מת ״זנותן לל נותן לובפרעין ושוה כסף ככסף‬ ‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫‪4‬‬

‫‪ p o‬קכו‬

‫ה אמר לו מנה לי גידף תנתו לפלוני במעמד שלשת; ואייל‬ ‫•אני אתנהו לך לכשארצה וכשחובעו אומר לו איני‪.‬רוצה‬ ‫עכשיו אין בדבריו כלום וחייב לית! לו לזמן שהוא חייב לשלם‬ ‫לטמח׳דאע״גשאמ׳בפי׳בשעה שהמתהו אצלו אתנהו לכשארצ׳‬ ‫כיון דק״ל שיכולים להנזהות אצל לוה בע״כ כמ״ש בסעיף ר‬ ‫והרי הוא חייב למשחה לשלם לזמנו לאו בל כמיניה לומר לזה‬ ‫כשארצה אתנהו שזה המקבל עומד במקום חמטחה וכל דין‬ ‫שיש לממחהעליויש לזד׳ המקבל עליו כעל ברחו *‬ ‫המחהואצל חבית בענין דלאקנה אינו נאמן לומר שפרעו‬ ‫ן‬ ‫אחר כך דכ ון שהמחחו אצל זה אף על גב שהוא בענין‬ ‫דלא קנה ודאי שהוא חשב שקנה ואבן סהדי דשוב לא פרעו ולואי‬ ‫שיפרע אדם מה שנראה לו שהוא חייב והבא הרי לדעתו אינו חייב‬ ‫לו שכבר פרעו בהמחאה זו ולמה פרעו שנית ‪4‬‬ ‫ן ביון שתקנו חכמים דמעמד שלשתן יהיה כמו אחד מן הקנינים‬ ‫אם נתן לו במעמד שלשתן אפילו לא נתרצה הלוה או הנפקד‬ ‫ליתן לזה שצוה המלוה או המפקיד צריך ליתנו לו בע׳יב כיון‬ ‫שאמר ליה כמעמד שלשלתן ‪4‬‬ ‫ךן לא היה במעמר שלשתן כשאמר ליה מנה לי בירך תנהו‬ ‫ללוי לא קנה ויכול לחזור בו ל׳יש מתנה מרובה ל׳יש מהנה‬ ‫מועמת ואם קנה מיד מי שהמעות בידו בתורת הודאה דאית‬ ‫ללוי גבי׳ימנח אינו יבול לחזור בו ודוקא דקנה מיד מי שהטעות‬ ‫בידו אבל אם קנה ממריד‪ .‬דטטונא דהיינו מן הממחה לאמהניא‬ ‫שאינו יכול להקנות לחבירו חוב שיש לו על אחר שאין אדמ‬ ‫מקנה דבר שאינו ברשותו וחוב שיש לו על אחר כיון דמלוה‬ ‫להוצאה ניתנה לא חשיב ברשותו ואפי׳ כשקנה מיד מי שהמעות‬ ‫בידו דוקא דקגו מיניה כתורת הודאה שהודה דאית ליה גביה‬ ‫לההוא שני כך וכך זוזי אבל בתורת מתנה לא מה גי ביה‬ ‫שנא פקדון דאין מטבע‬ ‫קניי! גרידא לא שנא מלוה לא‬ ‫נקנה כחליפין ‪4‬‬ ‫ט ואם לאחר שהעמיד ראובן את לוי אצל שמעון במעמד‬ ‫שלשתן לקבל ממנו מה שהיה לו בידו כדי שיפרע לוי‬ ‫מחובו ונתרצה שמעון ליתן ואחייב דוחה שמעון את לוי ורוצה‬ ‫לוי לחזור ולתבוע מראובן אינו יכול שיאמר ראובן מיד שנתרצי׳‬ ‫ליפי־יע משמעון והעמדתיך אצל שמעון לאמרתי לו שיתנהו לך‬ ‫נפטרתי ממך ר״א שיבול לחזור כו בל זמן שלא פטר לוי את‬ ‫ראובן בפירוש שאם לא פטרו בפירוש אלא ששחק כשהעמידו‬ ‫אצל ששעץ יכול לומר לו לטובתך עשיתי שעתקתי באלו‬ ‫נתרציתי לקבל המנה שאתה חיי׳ לי משמעון כדי להקל מעליך‬ ‫אבל לא פטרתיך אם שמעון לא יתן לי אע״ג שאמרו מעמר‬ ‫שלשת׳ שיקנה הוא הילכתא בלא טעמא ומשמע •שקונחמיד‬ ‫שמראה פנים שנתרצה לא דלית ביה טעמא כלל אלא מטעס‬ ‫כל דהו תקינהו והוא לתקנח השוק שמי שקזנה סחורה ואין‬ ‫כידו מעות ילך ויעמידנו אצל בע״ח שיתן לו המעות שחייב לו‬ ‫בעד הסחורה שקנהוא׳׳צ להמתין עד שיקנה לו בקניין ועוד‬ ‫יפוי כח עשו למלוה שהלוה ישתעבד אפי׳ בע׳׳כ למקבל אבל‬ ‫שיעשו תקנה שיפטר ראובן מלוי המקבל בשתיקה בעלמ׳ אין‬ ‫לתקנה זו סברא וטעם אא׳יב יפטרנו בפי׳ ואפי׳ אם פטרו בפי׳‬ ‫אם הטעהו כדרך שיתבאר בסמוך סעיף י׳ ׳ייאויזר על ראובן‬ ‫ומ׳ימ אפי׳ לפי דעת זה אינו יבול לתבוע את ראובן תחלה כל‬ ‫זמן שיוכל לגבות משמעון כי הוא עיקר החייב ולא נשאר על‬ ‫ראובן אלא דין ערכות וכתב מורי מהרטא״י ז׳'לוז׳'לג*ל להורות‬ ‫שבותבין‬ ‫כסברא האחרונה וא״כאין אנוצריבין לחלוקים‬ ‫בסמוך םעיף ז׳ וי״א כי הם אליבא דסברא קטייתא ואם נתרשל‬ ‫המקבל ולא תבע המעות עד שהעני מי שהמעות בידו ובשביל‬ ‫זה לא יוכל לגבות ממנו לכ״ע אינו יכול לחזור על הממחה דח״ל‬ ‫באלו הראה לו טעו׳ ליטלן בחובו ולא נטל׳ דפטו׳ ואם זה שהמעו'‬ ‫בידו אומר שנתן אם נפטר הממחה ע״ל םי׳ציא»‬ ‫• אמר לו כמעמד שלשתן מנה לי בידך תנהו לפלוני ונמצא‬ ‫הלוה עני ואין לו מנה לגבות ממנו הרי •זה חוזר וגובה מראובן‬ ‫מפגי שהטעהו ואם ידע לוי שהוא עני או שהיה עשיר באותה שע׳‬ ‫והעני אינו יכול לחוור כו ‪4‬‬ ‫»א טען לוי שמעון היה עני בשעה שהמחהו אצלו וראובן אומר‬ ‫עשיר היה והעני אם החוב שנתחייב ראובן ללוי הוא כשטר‬ ‫על ראובן להביא ראייה שעשי׳ היה והעני ואם לא יביא ראייה אמ‬ ‫יש נאמנות בשטר גיבה לוי חובו בלא שבועה מראובן ואס ׳אין‬ ‫פו נאמנות ישבע לוי ויטול הואיל ויש ‪ b‬שטר שהרי אפי׳ אמ‬ ‫היה שובר ביד ראובן היה צריך> לקיימו אף כאן צריך לברר שלא‬ ‫הטעהו ואם היה מלוה ע״פ נאמן ראובן בשבוע׳ מסת לומר עשיר‬ ‫היה באותה שעהבמגודאיבע* אש׳ פרעתיך והיה נשבע ה״סת‬ ‫ונפט׳‬

‫הלכות מעמד שלשתן‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫כי אט׳ נטי הטחאהשהטחיחיך אצל שטעון ב ד ן הימהנאטן‬ ‫כשבועת היםת‬ ‫י ב ראובן שאמר לשמעון שטרי חובות שהם שלי והם בידך‬ ‫תנם לאי וחיה זה במעמד שלשתן בל זמן שלא חזר בו‬ ‫ראובן חייב שמעון ליתנם ללוי במצות ראובן אבל אם חזר‬ ‫בו ראובן אינו חייב ליתנם לו אע״ג שהיה במעמד שלשתן‬ ‫׳כל זמן שלא קנה השיעטד שבהן דהיינו שלא כתב לו קני‬ ‫לך איהו ובל שיעמדו לא קנה גופן בין במסירה וחליפין בין‬ ‫כמעמד שלשתן הילבך מחזירן לראובן שהם שלו אא״כ כתב‬ ‫והקנה א הם וכל שיעבוד׳ והמחהו אצל זה שהם מופקדקבירו‬ ‫זיק ״ל המחאה היא במטרה ונמצא שהם קנויות א בכתיבה‬ ‫ומסירה »‬ ‫ע ואם לאחי שנתרצה האה או הנפקד לית; למקבל אומר‬ ‫עיינתי בחשבוני ולא היה לי אתן למקבל כאס וטעיתי‬ ‫גמה שהודיתי לו אם יבול לברר כעדים שהוא אומר אמת‬ ‫פטור אפי׳ היה בערים כשנתרצה אתן א שהרי בטעות נתרצה‬ ‫ובל קנין בטעות חוזר וחייב הנותן אתן למקבל טה שהמחת‬ ‫אצל זה אם המחהו בפרעון חובו אבל אם נתנו לו בתורת טחנה‬ ‫א״צ ליתן לו כלום שאם ההודאה היתה בטעות נם המתנת‬ ‫היתה כטעות שהיה סבור שיש לו אצל זה ואותו נתן לו ואם‬ ‫אינו יכול לברר הטעות אס הטחהו בפני עדים וגס קבעלוזטן‬ ‫ליתנו א לזמן ידוע והוא בתוך זמנו אינן נאטן אמר טעיתי‬ ‫דכיון שהוא בתוך זמנו שאינו יכול אמר פרעתי גס אשר טעיתי‬ ‫אינו נאמן דלית ליה'מגו וטעיתי טענה גרועה היא ‪ %‬וגם אם‬ ‫ירצה אמר משטה הייתי בך דלא עדיפת מגברא דאודת‬ ‫מחטתיה ובי היכא דטצינא לומר לראובן משטה אני בך השתא‬ ‫גמי טצינא למימרמשטה אני בך לא שמעינן אה דאע״גדלא‬ ‫חלה בקגין נ‪$‬טד שלשתן הוא כהודאה בקני! וכקנין לא‬ ‫מצי למימר משטה אני בך כמבואר לעיל בסי׳ פ״א ואע״ג דלא‬ ‫אמר אתם עדיי כי בל קני! הוא בשטר והמחייב עצמו בשטר‬ ‫אצ״ל אתם עדיי דהא ייחד א‪1‬יתם לרץות עדי׳ בשטר ועודדלא‬ ‫שייך ל&ימ׳ משטה אני בך אלא בתובע מחבירו לפי שכשבתוב׳‬ ‫ממנו שלא כרין מודה א כרי להשטות בו אבלהכא אש רצה‬ ‫להשטו׳ בתובע למה ישטה בשלישי שלא ידע כלום אם חייב‬ ‫לו אם לאיואם לא המחהו בעדים נאמן לומר טעיתי כטגו‬ ‫דלהד״ם או במגו ד^דעתיך אם הוא אחר הזמן דכיון שלא היו‬ ‫עדים ברבר לא חשש להודות דמימראמר אם אמצא שטעיתי‬ ‫הדדנא בי כיון דליבא מאן דאסהירעלי״ונשבע שבועות המת‬ ‫למקבל ונפטר והמקבל הוא חוזר לתבוע לנותן לפי הי׳יא שכתבנו‬ ‫בסעיף טי שלא נסתלק המקבל מן הנותן רכול לחזור בוולפי‬ ‫הסברא הראש נה‪,‬שכתבנו שסגם הגות! פטור אלא שנשבע‬ ‫שבועת היסת למקבל שהית לו מנה בידו כשהטחהו אצלו‬ ‫אם המחהו אצלו בשביל חוב שהיה אבירו אבל אם מתנה נתן‬ ‫לו אי׳צ אשבע ויש מי שאומר אעי׳פי שהוא באופן שיכול לומר‬ ‫פרעתי איגו יבול לומר טעיתי במגו דפרעתי דהוי במו מנו במקום‬ ‫עדים דאנן םהד* שלא טעה דלא שכיח שיטעה אדם ויודה‬ ‫שחייב דאדרבה ארס מדקדק היטיב קודס שיודה שחייב וכתב‬ ‫מורי מהרמאי׳י ז״ל וז״ל וכן נ׳יל עיקר וזזקא א‪ 0‬הודה לו‬ ‫בפגי עדיס ואין א אלא מגו דפרעתי בגון שהוא אחר זמנו‬ ‫‪.‬דודאי אדם טדקדק היטב קודפ שיודה כפני עדים לכך לא‬ ‫מהיטגינן לו על טענת טעיתי במגו דפרעתי אבל אם הודה א‬ ‫בלא עדים שיטל אטד להדים נאמן אמר טעיתי בסגודלהד״ס‬ ‫אפי' הוא תוך זמנו ואין באן מגו דפרעתי לאדם שמודה בלא‬ ‫עדים איגג מדקדק כ״כ בהודאתו שאינו חושש לועדות בלא‬ ‫עדים דטישראטר מאי י איכפת לי הדרנא בי ואפי׳ אם נתן לו‬ ‫מתכ ידו שאינו ימל אטד להד״ם נאמן אטד טעיתי בטגו‬ ‫דפרעתי ביון שלא היו עדים בהודאתו לא דקדק כ״כ וםיום‬ ‫דבריו כן ג*לי ודלא כיש חולקין על זה ועייל סי׳ פ*א סעיף כ״ג‬ ‫‪4‬‬

‫עכי׳ל עם ביא*־ דבריו נ*ל ‪4‬‬ ‫י ך ואם הנותן מודה שטעה בחשבון והמקבל אינו יודע אס‬ ‫טעה אס לאו אם נתנו למקבל כשביל חוב שהיה א עאו‬ ‫והשחהו אצלו א»רע טמנו אס יש לו נכסי׳ לנותן שיטל המקבל‬ ‫אפרע טמנו נאמן הנותן אמר שמעה ויחזור המקבל ויגבה חובו‬ ‫מן הגותן אגל אם אץ א נכסיפ ואפי׳ יש לו עד א׳ שמעיד‬ ‫בדבריו לאו‪,‬כל כמיניה לחוב למקבל בהודאתו אפי׳ בהעדאת‬ ‫עד א׳ כיון רהאי לא ידע ואינו יבול אשבע להכחיש העד אינו‬ ‫מפסידו ולא אמרינן אדרבה מחוך שאינו יכול אשבע מפסיד‬ ‫כדאטרינןבעד המעיד לחייט מחוך שאינו •טל אשבע משאן‬ ‫‪.‬ללא לטי רהתם השטעה הוא מן התורה ובץן שהתודה חייבתו‬

‫‪ po‬קט‬

‫אשבע ומא אעו יטל אשבע אטריגן שישלס אבל שבועת‬ ‫כנגר עד המעיד בפרעון מדרבנן בעלמא היא ואמרינןכההיבא‬ ‫דאיפשר לישבע משתבע והיכא דלא אפשר בגון הכא רלא ידע‬ ‫אינו מפסידו ואפי׳ יש לו נכסים גסי אם הוא גברא אלמא והשני‬ ‫נוח לו ליפרעמטנו לא מהימן אפי׳ בעד א׳ כיון שיש למקבל‬ ‫שום הפסד ואם מתנה הוא אינו נאמן כלל וצריך הנפקד אתנו‬ ‫למקבל וחוזר וגובה אוחו מן הנותן כיון שמודה שלא היה א‬ ‫בידו כלום ובנרמתו הוא נחחייב ליתן לוה ואין חילוק בזה בין‬ ‫אס נתן הנותן למקבל כשביל חוב שהיה לו כיח בין אס נתן‬ ‫לו במתנה ‪4‬‬ ‫ט ן ואם הטקבל ‪ mm‬שטעה בחשבון והנותן אינו סורת‬ ‫מפקד פטור בלא שטעה שהדי מידכשהמחה הנותן‬ ‫למקבל אצל הנפקד ונתרצה אחןאנסחלק ת א מטנו ודינו עס‬ ‫המקבל והיי הטקבל טודה לו שאין לנותן ביד הנפקד כאם‬ ‫ושבועה למה אבל הנותן צריף לישבע למקבל שיש לו אצא טח‬ ‫עהמחהו גביה ודין זה ת א אפי׳ לפי הי״א שכתבתי בסעיף מ׳‬ ‫שיכול הטקכל לחזור נ ו כל זמן שלא פטר ט ׳ דעד כאן לא‬ ‫אטריגן שלא נפטר המטח׳ אלאכשטי שהטחהו אצלו לא רצה‬ ‫ליתן א ום״ט צריך הוא לתבוע לאותו שהטחוז אצא ולעשות כל‬ ‫השתדלותו לגבות חובו ממנו וכל שלא עשה כן אינו יכול לחזור‬ ‫על ב*ח וכאן כיון שהוא גרם כעדותו שלא גבה כבר נפטר‬ ‫הלה ממנו בד״א שהמחהויאצלו כשביל חוב שהיה לו כיהל‬ ‫אכל המחהר אצלו בשכל מתנה פטור בלא שבוע׳ דהא את אח‬ ‫גביה וא« מירי ואפי׳ שיודה הנותן שלא היה א ב י ר הנפקד‬ ‫כלום אינו חייב למקבל בלום דמחנה בטעות היתה ‪4‬‬ ‫ןןן ראןב; המחה את לוי אצל שמעון לתת מנה ללוי עבורו‬ ‫ונתרצה ששעון מפני שהיה סבור שהיו לראובן בידו מעו'‬ ‫ופרע קצת ללוי ושוב עיין בחשבונו ומצא שלא היה חייב לראובן‬ ‫כאס ואינו רוצה ליתן יותר ללוי הדין עם שמעון כיון שראובן‬ ‫כבר היה חייב ללוי קודם שהעמידו אצל שמעון ונדר שמעון‬ ‫אתן המעות ללוי בלא קנין מאיזה טעס נחייבו אם נזטעמ‬ ‫ערב לא נחייבו דהיל ערב שלא כשעת מתן מעוח ומשום‬ ‫מעמד שלשתן לא מחייב כיון שלא היה לו בידו כאס אגל המעות‬ ‫שנתן כבר לאי אינן יכול להוציאם מידו בטענה *טוען טעיתי‬ ‫ולא היהא־יאובן בירי כאס דאכרינןשנתן לו כדי לקיים דבריו‬ ‫שאמר ליחש לו אפי׳ ירע דלא משתעבד כיון שלא היה חייב‬ ‫לראובן כלום אפייה היה ניחא אה דליקמ! בהיטנותי׳ ‪rtn‬״‪j‬‬ ‫דעכשיולאבעי למיתב ליה טפי מ״מ אטרינן דעתיה בימאי‬ ‫דיהיכ ליה כבר דחוה ניחא ליה דליקוס בהימנותיה ועבש*‬ ‫מתחרט וחוזר בו ועוד דלא מהימן א פ ר שטעה כדי להוציא מח‬ ‫שנתן כבר אדרבה אטרינן דקדק יפה ואלו לא היה לו כידו‬ ‫משל ראובן לא היה נותן בשביא כלום לאי ‪4‬‬ ‫להם במך דמי‬ ‫»ן ראובן חכר חכירות טהקהל ונחחייב‬ ‫החכירות לפרוע לזמן פלוני והקהל היו חייבי׳לשטעוןנ׳‬ ‫זהובים והעמידו הקהל לשטעון אצל ראובן ואטמ לו במעמד‬ ‫שלשתן שיתן לו טאותו חכירות נ> זמבים ונתרצ׳ אתנמ לו ואח״כ‬ ‫נתבטל החביתה מדעת ראובן ורוצה שמעו׳ לחזור בו ותובע‬ ‫הנ׳ זהו׳ מהקהל שכיון שנתבטל החכירותקשה להוציאו ממנו‬ ‫הדין עם הקהל וצריך שמעון לתבוע את ראובן שהדי קנד‪ .‬ממנו‬ ‫במעמר שלשתן וגם ראובן חייבליתנם א בדין אע*פ שנתבטל‬ ‫החכידות ואפי׳ אם לא ינכו לו הקהל אותםהנ׳זהוביסכי ככר‬ ‫נתחייב ראובן לשמעון ולא יפםיד שטעון הואיל וראובן בטל‬ ‫החכידות מדעתן ולא רמי לההיא דעיינתי בחשבוני ולא פש‬ ‫ליה גבאי ולא מידי ראטרי׳ דהוי קניין׳ בטעות וחוזר ^רהתם‬ ‫שאני שנתברר הדבר בעדים שבשעת מעמד שלשתן לא היד! חיי׳‬ ‫לו כאס ומה שקבלו עליו אתן לו היה בטעות אבל הכא בשעת‬ ‫הטעמד היה חייב לקהל ונתחייב ג״כ לשמעון אם נתרצה אח״ב‬ ‫לבטלהחכירות החוב שנתחייב הוא בו לשמעון א״א א להפקיע‬ ‫הלכך חייב ראובן אתן לשמע ן ניזר\בים וצדיך שמעץ־לתובעו‬ ‫לדין ולהוציאם מידו ולא מן הקהל וראובן יהיה דינו עם הקהל‬ ‫אמנם ‪ f*0‬ראובן גברא אלטא הוא ולא צייה דינא או שאין לג‬ ‫נכסים חייבי! הקהל לפרוע לשמעון שאע״פ שאט׳ ראובן אתן‬ ‫לשמעו[ במעמד שלשתן לא נפטרו הקהל בשתיקתו של שמעין‬ ‫אאיכ פטרן בפירוש כדבתיבנא לעיל סעיף ט׳ ראובן תבע מנה‬ ‫משמעון והשיב רנה היה לך בידי אבל פרעתיך שהעמדתיך‬ ‫אצל אי מתרצה אתנו לך בשבילי וגבית ממנו קצתו בפני והביא‬ ‫עדים על זה שאי נתרצה אתנו לו ושאמר א שמעון אזמעתזין‬ ‫לא תתבע מטני כאס שהרי לריחן לך בשבילי ושתק ראובן‬ ‫ואומר שלא נחרצה לגבות מלוי ומה ששתק מפני שלא חשש‬ ‫לדברייו‬

‫חושן המשפט‬

‫הלכות מעמה שלשתן‬

‫לרבייו ומה שגבה מלוי הוא משה שהיה תא חייב לו אבל טזה‬ ‫המיה לא גבה ממנו כאס חייב שמעון לפרוע לראובן ואינו‬ ‫נאמן בשבועתו שפרע א תא או אחר בשבילו שהרי טורה‬ ‫שהיה חייב אטנה אלא שאומר שפרעו במה שהעמידו אצל‬ ‫לוי ונדר א אתן המנה בשבילו וחשב כאלו'פרעו בזה ונפטר‬ ‫טמנו א׳יכ וראי לא פרעו פעם אחרת ואותו פרעו! לא היה פרעון‬ ‫שלא נתחייב אי לראובן במעמד שלשתן כיון שלא היה לשמעון‬ ‫ביר אי כלום אלא שאמר׳ לפרוע לראובן בשכלו וה״ל כערב‬ ‫לאחר מתן מעות לפיכך חייב שמעון לפרוע לראובן אמנם מה‬ ‫שטען שגבר‪ .‬מלוי מקצת המגהביגיו זו ודאי טענה ודאית היא‬ ‫ואע*פ שלא נתחייב אי מן הרין אתן לראובן בשבילו כאם‬ ‫ם*מ כיון שהוא טענת ב^יא שבפניו קבל פרעון ממנו ישבע כמה‬ ‫היה הפרעזן שקבל מאי מאותו מנה ויפרע המותר עכ״להטלר‬ ‫ונ*ל דשיירי שהעד׳׳ שהביא העידו שלוי נתרצה אתנו לו והעירו‬ ‫ג*כ שראו שלוי נתן לו קצת מעות בפניהם אלא שאינם יודעים‬ ‫במה וגם אינם יודעים אס נתנו לו הקא על זה החוב אלא‬ ‫שראה ששנה לו מעות לידו דאל״כ למה אמר שישבע שמעון‬ ‫כשה היה הפרעויויפמר למה לא ישבע ראובןששה שגבה טלר היה‬ ‫משת שלוי היה חייב אויהא נאמ( במגו דלהד׳ים דשמעון את ליה‬ ‫מגו רלהד׳ים שהרי ערים מעידים שהיה חייב לו וליה אה גי׳כ‬ ‫טגודפרעתי שהרי פסק שאיגו גאמןלומר פרעתי אחי׳כ נ*ל‪4.‬‬ ‫»ךן ראובן השכיר חפץ לשמעון בסך ידוע אום לזמן פלוגי‬ ‫שיצטרך לו וראובן היה חיי< לאי ק׳ זהובים והמחהואצל‬ ‫ששעון ויצא לו בהן במעמד שלשתן על סמך אותו שבירות‬ ‫ולבסוף לא נתחייב בשכירות אלא נ׳ זתבי׳כי לא נצרך יותר‬ ‫לחפץ ועתה תובע לוי משמעון ק׳ זהו׳ כי יצא בו בהם בסתם‬ ‫בלא תנאי ושמעון אומד לא היה לראובן בידי אלא שכר החפץ‬ ‫ואין השכר עולהיותי* מני הר דינה הכא אם שמעון יצא לאי‬ ‫סתס בשעות ואמי ק׳ זהובים שיש א משל ראובן אתנם לך‬ ‫ולא הזכיר א שכר החפץ אז צריך אתנס א ואפי׳ אשר ק׳ והי׳‬ ‫שחייב אני לראובן משכר החפץ אתנם לך חייב ליתנם לו כיון‬ ‫*הורה שהיה חייב לראובן ק׳ זהובים משכר החפ׳ לאו כל‬ ‫כמיניה אטר סטכתי על מה שהייתי עתיד להשתמש בחפץ אלא‬ ‫ביון שאומר שאני חייב לראובן היי הודה שנתחייב בהן ללוי‬ ‫כמעמד שלשתן אבל אם מודה לוי שעל שכר החפץ הבטיחו‬ ‫לת‪-‬־ז לו ולא היה שנזעק חייב מעות לראובן אלא שבריאותו‬ ‫החפ׳ אינו חייב לתת ללוי כאם אפילו דמי השכר שנשתמש‬ ‫כאותו חפ׳ עד אותו היום אינו חייב אתן לו דשכירות אינה‬ ‫משתלט׳ אלא לבסוף דהיינו כשיחזור לו החפ׳ להרי בשעת‬ ‫מעמד שלשתן לא היה באן לא טאה ולא פקמן ולא קנה‬ ‫חמקבל כאם אצלו *‬ ‫ראובן הקנה לשמעון מנה שיש א ביד אי במעמר‬ ‫שלשתן לנתן אי לשמעון ערב אע״פ שאינו ערב בקנין‬ ‫משתעבד לפי שהוא ערב בשעת מתן טעות שמשתעבד בלא‬ ‫קנין שהרי לא היה לוי חייב לשמעון כבר כלום ועכשיו בזה‬ ‫המעשר הוא שמתחייב לו וכיון שנתערב א באותו מעמר עצמו‬ ‫מתחייב א בלא קגין ויש מי שחולק כיון דמ״מ אין כאן מתן‬ ‫מעוהיואיפשר שיכול אי להפטר גזן הפרעון הזה ע״י שיחזיר בו‬ ‫ממקבל כמו שכתבנו בסעיף ט׳ או בשאר אנפישבתבנו שיוכל‬

‫הטמונה בן אעשה חייב לימן לו ואיגו יצול לומר אגוס הייתי‬ ‫ר ש טי שמלה וממד שלא תקנו מעמד שלשתן אלא בישראל‬ ‫אבל לא בגוי ואומד ג׳ חילוקים יש בגוי לענין מעמד שלשתן‬ ‫הא׳ שאם הנפקד או הלוה גוי ואמר לו הישראל במעמד שלשתן‬ ‫תנהו לישראל פלוני זה לא קנה שהרי אפי; יזכה לו ע״יגויק״ל‬ ‫רלא קנה שאין זכייה לגוי ולא עדיף מעמד שלשתן מזכייה‬ ‫גמורה ה״ב אם הנפקד או הלוה ישראל והמקבל הוא גוי בל זמן‬ ‫שאין ישראל המתן חוזר בו יבול זה ליהגו לגוי שאפילו אמר‬ ‫בינו לבין עצמו מה שיש בירך תנהו לגוי פשיטא שיתגהו לו‬ ‫לעשות שליחותו כל זמן שאין ישראל זה חוזר בו אבל אם חזר‬ ‫בו הנותן אע״פ שאטר לו במעמר שלשתן לאזנה הגוי וחייב‬ ‫הנפקד להחזירו למפקיד ומיהו אם אין הנפקד יבול להשמט ם!‬ ‫הגוי שלאליתן לו לפי שבדיניה׳ הוא חייב לימן לל כיון שאמר‬ ‫ליתן לו אז יתן לגוי והוא פטור מן המפקיד דאיהו דאפםיד‬ ‫אנפשיר‪ ,‬שאמר ליתנו לנוי והוא ידע שצריך הנפקד ליתן לו* ה״ג‬ ‫אש הנותזגוי והמקב׳ הנפק׳ ישרא׳ קנה הישרא׳ ויכו׳ להוציאו טיל‬ ‫ישראל הנפקד בב״ר כטעם מעמד שלשתן דמון שהפקיעו חכמי׳‬ ‫ממונן של ישראל במעמד שלשתן בי׳ש ממ«ו של מי ואם הגוי‬ ‫הנותן הוא אנס והוציא בבוז מיד הלוה קודם שיתן לישראל‬ ‫המקבל אם היו המעות הלואה גביה חייב הלוה לפרוע גם‬ ‫לישראל המקבל שהדי כבר נתחייב לו ואם הגוי אגס וגזל את‬ ‫הלוה מה למקבל בכך אין הישראל המקבל מפסיד בכך ואם‬ ‫פקדון הוא ונכנס הגוי בבית הנפקד ונטלו בחזקה אינו חייב לשלם‬ ‫לישראל שאינו אלא שוטר ל‪#‬ני בטו שהיה שומר לראשון‬ ‫ופטור מהאונסין אפי׳ אם אנטו הגוי ונטל את שלו והציל‬ ‫הפקדוןנוטל מןהפקדון כל טה שהוציא עלץ ואין זה מציל עצטו‬ ‫בממון חבירו ביון שלא בא האונס אלא בשביל פקדון זה שבשביל‬ ‫פקךון זה בא מתחלה לביתו ואין זה חייב לתת את שלו להציל‬ ‫הפקתן אבל בטלוה לא שייך האי טעטא דמלוה להוציאה‬ ‫ניתנה ובאלו אנסו בשביל מטון אחר דמי ‪4‬‬ ‫ממכת מלוה ע״פ לבעלה אין צריך מעטר שלשתן דאליג*‬ ‫^‬ ‫רבגן שיעבודא דכעל ‪4‬‬

‫להפטר ולכך לא משתעבד הערב ‪4‬‬ ‫ך מעטר שלשתן ע׳יי שליחכנון ששלח הנותן שלוחו לנפקד‬ ‫ליתמ למקבל לא טחני דכיוןדעיקר דינא דמעמד שלשתן‬ ‫הלכתא בלאטעמא הוא הבו דלא אסיף עלה ‪ 4‬אבל במעמד‬ ‫שליח המקבל מהני דלעניין הפקעת ממון תותן אמרי׳ הבו רלא‬ ‫לוסיף עלה אבל לענין זכיית המקבל אמרי׳ שלוחו כמוהו והוא‬ ‫שעשאו המקבל שאח אבל אם לא עשאו המקבל שליח אלא‬ ‫שאשר ראובן לשמעון בפני לוי מנה שיש א בידך תנהו לאי‬ ‫שיזכה בו אהודה יכול לחזור בו שהרי אי אינו יכול לזכית בן‬ ‫ליהודה עד שיבא המנה לידו ונמצא שלא זכה יהודה בכלום‬ ‫אפוטרופו׳ של יתימיס לא ת י אלא כשליח של יתומים ולא‬ ‫יוכל להקנות טעות של יתומים כשעמד שלשתן‬ ‫ב א ושטעם דהבו רלא לוםיף עלה דין מעמד שלשתן אחיה‬ ‫טפי הכתב אלא דוקא במעמד שלשתן משש‬ ‫״יש טי שאומר שאין חיאק בין ישראל לגוי לענין דין‬ ‫מעמר שלשתן לפיכך ישראל שאמי לגלי מנה שיש לי‬ ‫בידך תנהו אשראל פלוני במעמד שלשתן ת א ל וגתרצה‬ ‫המקבל לחזור על הנוי סלק עצמו טהישראל ואין אלחזורעאו‬ ‫אפלושלא יתן א הגוי כאס איהו־דאפסיד אנפשיה שנתייצת‬ ‫לסלק עצמו טב׳׳ח ישראל ולחזור בתבו על הגוי ובן טי שאמר‬ ‫לישראל ואפי׳ הישראל משונה בעני! שלטון גוי ואמר א השלטון‬ ‫טנה שיש לי בידך תגו«אש‪-‬אל פלוני בשעטד שלשתן ואמר‬ ‫‪k‬‬

‫י‬

‫םימן קכז קכח‬

‫קט‬ ‫י‬

‫דין איש שלוה מאשר‪1‬ו ונרמזה או מ ע ב ד ו‬ ‫ושחררו והלוה מן הגר ובו ב׳ סעיפים ‪:‬‬

‫א האיש שלוה מאשתו ואחייב נירשה או לוה מעברו ואחייב‬ ‫ישחררו אין להן עליו כאם שכל מה שקנה עב\ קנה דב‪1‬‬ ‫וכל מה שהוא ביד האשה הוא בחוקת בעלה ער שתביא‬ ‫ראיי׳ שהוא מנדונייתא ויש חולקין בזה ועיין בלבוש הבוץ‬ ‫וארגמן םי׳פ״ו ‪4‬‬ ‫ב האה׳מן ת ר שנתגיירו בניו עטו ומת ל א יחזיר לבניו ואם‬ ‫החזיר אין רוח חכטיס נוחה הימנו וטעמא לפי שכבר ידעת‬ ‫תכסי הגר מיד שמת הם הפקד שאין לו יורש דאפי׳ בניו ואחיי‬ ‫אינם קרוביו דגר בקטן שנולד רמי לפיכך אם החזיר אין רוח‬ ‫חכמים נוחה הימני ל‪6‬י שמיקל בכבוד בני ישראל שטשוה הגר‬ ‫ישראל כמה דברים אסורים כשהיה הורתן‬ ‫לבני‬ ‫ובניו‬ ‫ולידתן שלא בקדושה אז הוי זלזול נתל לבני ישראל שטייןל‬ ‫כ״כ בבבווץאכל אם היתה תרתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה‬ ‫אע״ג דמדיגאגס זה אינו יורש את אביו מ״ט אם עשה לפנים‬ ‫משורת הדין והחזיר לבניו רוח חכמים נוחה הימנו שעשת‬ ‫לפנים משורת הדין וגם לא היקל כל בך בכבוד ישראל להשוותו‬ ‫להן כיון שלידתו התיה בקתשה‬ ‫‪4‬‬

‫קכח‬ ‫‪1‬‬

‫דין הפורע חוב ש ל חבית או שמשכנו‬ ‫בשביל חבירו ובו ב׳ סעיפים ‪:‬‬

‫א הפורע חובו שלחבירו שלא טרעתו אפיי היה כשטר ואפי׳‬ ‫היה לגוי עליו משכון ונטלו זה שפרע אין הלוה חייב לשלם‬ ‫לו ונוטל משכנו סמנו בחנם ואבד זה הנותן מעותיו וטעמ׳ משום‬ ‫שזה מצי למימי ליה לא האנית א כלום דהוינ׳ מפייסנ׳ אה ל ב * ח‬ ‫והוהטחל א ואע׳יפ שהיה א משכון ממני תינאמפייסנ׳ ליה ע ד‬ ‫דתה מהדר לי ממכונו ואפי׳ היה המאה דוחקו לפתע ומדאה‬ ‫א שאין דעתו קרובה אצלו למחול לו את תבו אפ״ה פטור‬ ‫שיאמר לו הוינא מפצר ביה ומרבה עליו רעים עד דהוה מ פ ל א‬ ‫וכתב מורי טהרמא״י "ל ‪ " 1‬ל עקד ‪ 4‬ר״א דוקא כשפודע‬ ‫אשראל אבל אם פרע לגוי הייב לכ*ע שהדבר ידוע שאין גוי‬ ‫מתפיס אלא ברצי כסף וכ*ש אס פדה טשכנו מן תוי שחיי׳ לשלם‬ ‫א ובן ראוי להודית עכ״ל טורי ז ״ ל וניל לפי הטעם שכמבתי‬ ‫שאיןשתוייטתפיים כו׳ שלא אטד טורי דבר זה בסתם גוי אבל‬ ‫לפי מה שראיתי עכשיו בטדיגוח א א שטורגל כין הסוחרימ‬ ‫שטחטת‬ ‫ז‬

‫וכ‬

‫י‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫הלכות מעמד שלשתן‬

‫*מחמת רוב המתחרות ומשא וטתן שיש להם זה עם זה הם‬ ‫!ותנים חיבה בהקפה וכשעוברי׳ להם זמני הפרעון ואין משלטי!‬ ‫להם ררכס לתת לבעלי חובות שלהם זמנים ארוכים לפרעון‬ ‫ועושי! כריה פשרות ופשר׳ אחר פשרה כי אינם טקפידין להמוונת‬ ‫המעות רק שישתל׳ הנךן שלו אפי׳ לזמן ארוך שאינו מקפיד‬ ‫לאגד נטי* ער שכשנחשוב הריבית שהיה עולה המעות נפטר‬ ‫מהם הלוה ברבר מועמ או שיפטר מכל החוב בטעות הריבית‬ ‫•שיעלו על המעות ומשתכר הלוה כמעט כל הקרן וזה דבר‬ ‫מצוי ורגיל היבה בין הסוהרים לפיכך אס עמר אחר ופרע‬ ‫א‪1‬וחר גוי בשביל חבירו אין חבירו חייב לשלם לו כלום שהרי‬ ‫מדבר ידוע ומפורם׳ שהסוחר גוי מתרצה לזמנים ארוכי׳ יותי־י‬ ‫מכל היש־יאלים שהישראל חייש לאגד נטר ג׳׳ל ועיין בלבוש‬ ‫ע״ז סוף סי׳ רב״ב הפודה חבירו טן השביה אם חייב לשלם‬ ‫לו ‪ 4‬ויש מי שאומר שכל זה מיירי שלא היה משלחבירו כידו‬ ‫אבל אם היה טשל חבירו בידו ופרע ממנו חוט מה שעשת‬ ‫עשוי * ויש אומיים שאפי׳ נתן משכין שלו בעד חטה והוא‬ ‫יש לו בידו ממון או משכון אחר הואיל ואם רצה היה יטל‬ ‫לתת ש* חבית אעיפ שלא נתנו חייב לשלם לו עכייל ‪4‬‬ ‫ב טי שנת‪5‬ש על חבירו ולקחו גוי ממון ממנו בגלל חבירו‬ ‫אין חכירו חייב לשלם לו ונ״ל דאפי׳ לפי היי׳א דלעיל‬ ‫דפרע לנוי חייב ה״נ* בחוב גמו׳ שודאי היה הגוי תובעו שישלם‬ ‫לו חוט ולא היה טוחל לו אבל הכא מיידי שתפשהו השלטון‬ ‫או שר העיר מחמת איזה דבר שאינו טמש הקצב׳ ואילמלא‬ ‫שפגעו זה או שלא בא פתאום בביתו ותפשוהו מחמת חבירו‬ ‫יכול להיות שהחביא עצמו עד יעבור זעם והיה בא הדבר לידי‬ ‫שכחה ולא היו תובעים את חבירו כלל לכך אין חבי^ו חייב‬ ‫לשלס לו דא״ל מזלך גרמה שפגעו בך ורוצי׳ לגיזלך ולוקחי׳‬ ‫אותי לפתחון פה להם ג*ל ואין לך טי שנתפש על חטרו ויהיה‬ ‫חבירו חייב לשלם לו חוץ טן המס הקצוב על כל איש ואיש‬ ‫כבל שנה או שנתפש על התשורה שניתן כל איש לאיש בכל‬ ‫שנה או שנתפש על ^ ש ו ר ה שנותן כל איש ואיש למלך‬ ‫געב*ו עליהם הוא או חיילותיו ה״ז חייב לשלם לו מפני שזה‬ ‫כתיב‬ ‫שהוא דבר קציב על כל איש ואיש בכל שנה הוא‬ ‫ורשום בפנקםיהס ואין דרך לבא לידי שפחה וחדי הו׳ כחוב‬ ‫של גר שאמינו שחיי׳ לשלם לו נ״לותא שיקהו טמנו בפירוש‬ ‫בפגי עדים שבגלל פלו׳ לוקחים ממון‪.‬זה ממנו ‪ 4‬מלמד שהיה‬ ‫אצל בע״ה והלוה לגוי׳ על משכונות ויצא לדחכו ולא פשר‬ ‫*צמו עם הגרם והניח קצת מעותיו ביד בעל הבית ורוצה ב׳־׳ה‬ ‫לעכבם כי הוצרך להתפשר עם הגוי׳ אין יבול לעכבם דה*ל‬ ‫במו נתפש על חבירו כו׳ ועייל סיף סי׳ קכ״ו א׳ נתפש מחמת‬ ‫מם של קהל אחר שהיא אינו נותן טס עמה׳ ותפש הו׳ משל‬ ‫א׳ שהוא מן אותו הקהל יכיל לתופשו בשביל כל הקהל כי‬ ‫כולם שותפי! וטלם אחראין וערבאין זה בשביל זה ולכן א״צ‬ ‫זה לגבות מכל א׳ חלקו המגיע עליו על פי הפנקס ‪ 4‬י׳׳א שאין‬ ‫אדם ‪3‬הפש בעד מס חבירו אלא קור׳ שנתפייס המלך שאז‬ ‫שיעטר המלך על־ טלם יתד בשותקת שעדיין לא טדע כמה‬ ‫יתן כל אחד בפני עצמו וה־״י הן אחראי! וערבאין זה לזה אבל‬ ‫אם כבי נתפייס המלך שידע כל א׳ מה שיתן אין אחד נתפש‬ ‫על חבירו שאינם שוב שיתפיס ואחראין זה לזה שכל אייתן‬ ‫חלקו מיהו פרנםי הקהל שהלוו לצריך המם יכולין לפרוע‬ ‫כעד כל הקהל וכל א׳ צריך ליתן חלקו* להא דאין אדם נחפש‬ ‫על חבירו היינו שאין תקנה בעיר אבל אס יש תקנה בעיר‬ ‫הולבין אחל המנהג וט״מ אם קצתן עשו שלא כהוגן והעליל‬ ‫השר עליהם אין צייכין ליתן לזה הדאי אדעתא דהכי לא‬ ‫גשתתפו בתקגתס אם לא שפירשו כהדיא ‪4‬‬ ‫‪s‬‬

‫הלכות ערב‬ ‫פכט‬ ‫‪r‬‬

‫דין הערב ב ש ט ר ועל פה ומתי נפרעין‬ ‫מן הערב ובו ר ב סעיף‬

‫א הערב‪-‬לחבידו משתעבד טןרתורהאפי׳ כלא קנין דבוניב‬ ‫אנכי אערבגו וגו׳ואי‪-‬לאו דקבל יהודה מאביו דערב משתעב׳‬ ‫לא היה אומר כך וכיון שכתבה התורה ש״מ דדיגא הכי הלא‬ ‫בד״א בשערבו בשעת מתן מעות שכן אמר יהודה בשעה‬ ‫ש ב ^ ו שיתן לו את בנימן דאע״ג דמשתעבד נ ^ י ה בלשון‬ ‫אסמכתא‪.‬אס‪ .‬לא יפרע לך פלו אני אפרע לך חייט רחטג׳‬ ‫דבההי׳ הגא׳ דקא מהימן‪.‬ליה גמר ומקני ומשעב' נפשיהאפי׳‬ ‫א‪ 0‬אין נכסי׳ למת אבל אם לאחר שהלותאטר אגי עדכאל‬ ‫שתבע את האר• כדק ואמר א אחד הנח לו ואגי ער?^א‪1‬‬

‫סימן קכה קנט‬

‫שהיה חונק את חבית בשוק ליתן לו את שלו יאמר לו ת ת‬ ‫לו ואני ערב אין הןגרב חייב כלום אלא אמ בן קנו מיה ואפילו‬ ‫אטד בפני בית דין אני ערב אינו משתעבד עד דקנו מינית‬ ‫מיהו כל עךב אם פרע לטאה בצווי הלוה חייב לשלם לו מח‬ ‫שנתן לטלוה ואס קנו טימ שהוא ערב ממון זה בין בפני ב״ד‬ ‫כין בעו לבין הטלות נשתעבד *‬ ‫ב ואם אמר בשעת מתן טעות הלוהו ואני ערב נשתעבד‬ ‫הערב ואינו צריך קבין דבההדא הנאה דקא מהימן ליה‬ ‫משתעבד נפשיה וכן אם הביר קבלוהו לערב בנון שהיו הב״ד‬ ‫רוצין לגבות מהלוה ואמר להם הניחוהו ואני ערב לכם משתעבד‬ ‫כלאקנין דהואיל ויש לו הנא׳ במה שהאמיגוהוב׳יד באות׳ הנא׳‬ ‫שעבד נפשיה וערב בשעת מתן מעות אפי׳ לא נתערב בהדיא‬ ‫אלא אמד לו לטלוה תוכל ללוות לו כי בטוח הוא ועשה זה על פיו‬ ‫והלוהו והיה שקר חייב לשלם לו דהוי באלו נתערב לי בהדיא ו‬ ‫‪ j‬אם החזי׳ שט״ח על ‪0‬יו שהי׳ לו שט״ח על ראובן וא*ל‬ ‫! שטעון החזר לו שטרו ואני ערב ובן אס החזיר משכון על פיו‬ ‫הוה ליה ערב בשעת מתן מעות וכן אם פטר הלוה ע״פהעדכ‬ ‫ה׳יל כערב בשעת מתן מעיה י׳׳‪,‬א שאס היו לערב מעות של‬ ‫לוה בידו בשעה שערב נשתעבד בכל ענין אפי׳ בלא קנין»‬ ‫ף ערב היוצא לאחר חיתום שטרות פי לאחר שחתמו הערים‬ ‫כתב כשטר הוא תחתיהם בחתימת ידו ואני פלוני ערג‬ ‫וניכר שכתב ידו הוא זה או שעדים מעידים עליו י״א הואיל‬ ‫וחתם בשטר משתעבד בלא קנין לגבות מבני חדי ולא ממשעבדי‬ ‫דהואיל וחתום אחר שחתמו העדים אין חתימת העדים מעירי}‬ ‫עליו לית ליה קלא וי״א שאינו משתעבד אלא בקני! ולהדמ״בם‬ ‫אפי׳ ערב היוצא קודם חיתום שטרות צריך קני( כל שלא נכנם‬ ‫ערב אלא לאחר מתן מעות ‪i‬‬ ‫ךן בשם שאין הערב טשתעבד אלא בקנין או בשעה טתן‬ ‫מעות או בב׳יד כך הקבלן אינו טשתעבד אלא באחו*‬ ‫טדרבים הללו שאין חלוק ביניהם אלא לעני! שיעבוד כתובי*‬ ‫או נדוניאלחתן במ*ש בלבוש הבוץ סי׳ קייב סעיף ו׳וכלהיכא‬ ‫דבעי קגין אי לא קבו טיניה אינו גיבה אפי׳ טנצםי בני חורין‬ ‫דלא משתעבד כלל אפי׳ כתב לו שטר ואפי׳ נתן לו תקיעת כפו‬ ‫לא נשעתבד אס הוא במקום שלא נהגו לקנות בכך וטיט טפי}‬ ‫אותו מחמת תקיעות כפו שהוא כמו שבועה ויש נפקותא נ׳׳כ‬ ‫בזה לענין הדין שאם בקשו הלוה להיות ערב בעדו להגי<‬ ‫זמנו ו&יע הערב אם היה משתעבד מחמת ערבותו היה הלוה‬ ‫צריך לחזור לו מעתיו אבל עכשיו שלא נשתעבד‪ ,‬אלא מחמת‬ ‫תקיעת כפו אע״פ שפרע הערב למלוח בזמנו אין הלוה צריך‬ ‫להחזיר לו מעותיו שיכול הלוה לומר לו לא בשביל ערבות*‬ ‫פי‪-‬עת אלא מחמת שטעתך זה׳יל כפ*רע חובו של חבירו שלא‬ ‫מדעתו שכתבנו דינו לעיל סימן קב׳יח סעיף א׳נ״ל וע*ל סי׳‬ ‫ל׳ג סעיף ח׳ מי שנתן מתנה לחבירו ואמר ליתנה לו לאחר זמן‬ ‫והעמיד לו ערב י׳יא דהוי כמו ערב בשעת מתן מעות ומשתעבל‬ ‫בלא קנין יש חולקין והבי טסחכר דליכא למימד בההוא הנאה‬ ‫דמ^יטן ליהכו׳ דמה הוא עושה לו בהאמינו לו מה יש לו‬ ‫לעשות למקבל מתנה ע׳׳בצ^יך להאמין א ולא דמי למאטינו‬ ‫ועושה ונעשה על אמונתו שמלוה מעותץ לזח משא״כ במקפל‬ ‫מתנה ניל ‪4‬‬ ‫ן נעשה לו ערב בקנץוכתכלושטי יש לו דין מלוה בשטר‬ ‫לטרוף ממנו ממשעבדי לא כתב לו שמר אע״פ שנעשה ערג‬ ‫בקנין אינו אלא בטלוה ע״פ ואינו גיבה אלא מבני חרידאע״ג‬ ‫דסתם קנין לכתיבה עיטר וה״ל בשטי* ט״ט כיון שאין• חיוב‬ ‫זה בא לו מצד עצמו אלא שנתערב לאחרים כל שלא נכתב לית‬ ‫ליה קלא לפיכך אינו גובה ממשעבדי וייאכל חיכי רטנו מינית‬ ‫טורף ממשעבדי דקנץ איה ליה קלא אפילו ‪£‬י ערבאע*פשלא‬ ‫כתב לו שטר ועי^ב ב״ד לדברי הכל נובה ממשעבדי אפיי לא‬ ‫כתב לו שטר רכל הודאה בב״דאית ליה קול ובשטר דמי *‬ ‫ן לא עשה לו הערב שטר בפני עצמו אלא כתב הערבות בשטרי‬ ‫החוב עצמו אס כתבו אחר חתימית העדים אינו גובה אל**‬ ‫מבני חדי דלית קלא ואם כתבו קודם חתימת העדים אפ נתוב‬ ‫פלוני ערב בלאוי״ואזתי כמוחחלת דברואעוחוזרעלהקנין־‬ ‫של מעלה וה׳׳ל ‪ % %‬עיב בשטר בלא קנין וגם זה אינו גובח‬ ‫ממשעבדי אלא טכני חדי אבל אם כתוב ופלוגי ערב בוי״לשאז‬ ‫׳חוזר על בל מה שכתוב למעלה והקנין חוזר על הכל ואח״כ‬ ‫חתמו העדים ל׳ב על הכל ה״ז נפרע מנכסים משועבדים־ ‪4‬‬ ‫ךן המלוח את חבירו עיי ערב בשעת טחן טעות אע׳יג שהערבי‬ ‫משתעבד למאה לא יתבע אח הערב־חחאז אלא יתבע‬ ‫הלוה ואם לא יוכל להוציא מטנ* אז יתבע הערב ואפי׳ אין לאת‬ ‫אלא ייטרית והערב ישלו עירית או בינונית לאל יפרע מן הערב‬ ‫‪t‬‬

‫ץ‬

‫אל*‬

‫חושן המשפט‬

‫הלבות ערב‬

‫םימן קנט קל‬

‫* ל א מן האה מה שיש לו ואפי׳ אין לאה נכסים ידועים כגון טו קבלן לעולם יכול המאה להפרע ממנו תחלה אס ייצה אפיי‬ ‫קרקעות ויש נכסים ידועים לערב לא יגבה מהערב אלא צריך‬ ‫יש נכסים ללוה אא׳׳כ בא הלוה מעצמו ואומר אני אפרע לך‬ ‫לחזור אחר האה אולי ישלו מטלטלי! ואם לא מצא אז יתבע בלא דינא ודייני והא לך זה בחובך אינו דשא* לחזור על הקבלן‬ ‫הערב ‪ 4‬ואס תבע הלוה ואמר פרעתיך והוא מלוה ע*פ נשבע אא״כ נשא הקבלן ונתן ביד ואין האהנאמןאמר פרעתי לפטור‬ ‫האה היםת ונפטר הוא והערב ואפי׳ האה גוי ואמר שפרע אם‬ ‫את הקבלן דה״ל לקבלן להתנות וכתב מורי מהרמא‪/‬ז׳׳לרהטלוה‬ ‫לא התנה שיהא המאה נאמן נפטר הערב אבל אם אמר האה‬ ‫נשבע שלא נפרע ונוטל מן הקבלן ‪.‬‬ ‫לא לדתי מעולם והערב מודה שנעשה ערב חייב הערב לפרוע טן מלוה שבא לגבות מן הקבלן ואין שטרו בידו וטען שאבד‬ ‫דהא ודאי הלוה לא פרע שהרי אומר לא איתי וכל האומר לא‬ ‫ולוה מודה שלא פרעו והקבלן טוען שמא פרעך הלוה‬ ‫לויתי כאומר לא פרעתי רמי \ מי ששאל חפץ מחבירו ואמר לו אס‬ ‫וקרע שטר חובו ויש לכם קנוניא עלי יש מי שאומר שהדין עם‬ ‫לא אחזירנו לך לזמן פלוני אתן לך דמי׳ כך וכך והעמיד לו‬ ‫הקבלן ואפילו ירצה הלוה לישבע אינו צריך לשלם ‪4‬‬ ‫ערב על זה ואע״ג דלגבי השואל הוי אסמכת׳ וא׳׳צאתן דמי׳‬ ‫ין איזה ערב ואיזה קבלן בל שאומר תן לו ואני אתן לך ‪,‬זהו‬ ‫אפי׳ עבר הזמן ולא^החזיר אם לא היה א ערב היה מחזיר החפץ‬ ‫קבלן אם הוא בשעת מתן מעות ואם הר לאחר מתן מעות‬ ‫דאסמבתא לא קנה אפייה הערב חייב לשלם דערב כל שיעבורו יאמר שנתת לזה אני נותן ילך והוא דקנו מיניה בט״שובן נטי‬ ‫ע״י אסמבת׳ הוא והתורה חייבתי׳ א׳יכ בלאסמבת׳ קניאגביה אם אמר תן לו ואני קבלן ה׳׳ז קבלן ^דכלאלו הלשונות משמען‬ ‫וצריך הוא לשלם דמים בעד החפץ וחוזר וגובה מן השואל ‪ 4‬שיאמר שיהא כאלו הוא עצמו קבלן מן המלוח והוא עצמו הלו׳ ‪4‬‬ ‫וע״ל סיף סימן קנ״א סעיף יי׳ב מכר האה קרקע וחתם המאה יךן אבל אם אמר לו הלוהו ואני ערב הלוהו ואני פורע האד«‬ ‫עצמו בעד נפטר הערב דהמלוהאיהודאפסיראנפשיה בחתימתו‬ ‫ואני חייב הלוהו ואני גלתן הלוהו ואני קבלן תן לו ואני‬ ‫דאם לא חתם היה יכול לחזור על הלוקח שלקח מן הלוה שהיה‬ ‫ערב תן לו ואני חייב ליתן לך כל אלו הלשונות לשון ערבות‬ ‫העדביכול לדחותו אפיי אצל משעבדי דלוה והיה גובה הקרקע הן ומשמען אס לא יפרע לך אני אפרע לך בשבילו ‪4‬‬ ‫שללוהאע״פ שהוא משועבדת כש״ש בם עי׳ כ״א ועכשיו שחתם‬ ‫י ט אם לקח הקבלן המעות מיד המלוה ונתנ׳ ליד הלוה אין‬ ‫הרי מחל שיעבודו ללוקח והרי לא ימצא קרקע להפרע אצל‬ ‫למאה על האה כלום ואין יבול לתבוע אלא את הקבלן‬ ‫הלוה ע״י גרמתו לפיכך פטור הערב ג״כ אבל בקבלן שיכול המאה ואם אין לקבלן גובה מן הלוה מדרבי נתן שהרי הלוה על כל‬ ‫לתבוע אפי׳ הקבלן תחלה אפי׳ יש לאה נכסים בכה״ג חייב פנים חייב לשלם לקבלן אא״כ מחל הקבלן לאה וישטישאומ׳‬ ‫הקבלן לפרוע דלא הזיקו באם בחתימתו שהרי גם אס היתה‬ ‫שה״ה לערב דאע׳׳׳פ שלא נעשה קבלן אלא סתם וגטל המעות‬ ‫קרקע זו עודגובגי חורי לא היה יבול לדחותו עליה‬ ‫ונתנם לאה דעו כקבלן ‪4‬‬ ‫ט חזר אחר האה ‪-‬ולא מצא א כאס צריך לישבע שאין לו ך יש מי שאומר דערבות וקבלנות היינו כשבקש הא׳מהמלו׳‬ ‫כלום כתקגת הגאוגים קודם שיפרע מן הערב וצריך לכאל‬ ‫שילונו ונכנס הערב עמו בדבר בלשון ערבות או בל׳ קבלנות‬ ‫בשבועתו שעדיין היא חייב לו חוכ זה שלא יעשו קנוניא על‬ ‫אבל אם לא דבר הלוה עם המאה בלום אלא ראובן אמר‬ ‫נכסי הע־־יב ואינו יכיל אפרע מן הערב עד אחר שלשים יום‬ ‫לשמעון הלוה ללוי* מעות ואגי פורע הלוהו ואני נותן לך או‬ ‫מיום שנתחייב הערב לשלם שלא יהא כהו של הערב גרוע טבחו הלוהו ואני חייב לך אין לשמעון על לוי כלום אפי׳ נתנם לו‬ ‫מידו לידו אלא על ראובן שאמר לו הלוהו ובשליחותו של ראובן‬ ‫של אה עצמו ואס התנה עמו הכל לפי תנאו ‪4‬‬ ‫נתנם לו*‬ ‫• ואם אין הלוה בפנינו צריך להודיעו ‪ 4‬אם הוא קרוב בכדי‬ ‫שיוכל שליח לילך ולבא תוך ל׳ יום ואם לאיתן אז יתבע‬ ‫^א קבלן שלא נשא ונתן ביד ומכר הלוה כל נכסיו אע"& שיש‬ ‫לערב ואם הוא במדינת הים שא״א להודיעו ואין א באן נכסים‬ ‫נכסים לקבלן אס ירצה הטלוה לטרוף מהלקוחות של‬ ‫אי אם הוא גברא אלמא דלא ציית דינא אז יתבע את הערב‬ ‫הלוה אינם יכולין לדחותו אצל בני חורין של הקבלן לומר אין‬ ‫ויגבה ממנו ואחייב יחזור העיב על הלוה ויוציא ממנו או ינדוהו גובין מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין לפי שיש רשות‬ ‫עד שיפרע אמה שפיע בשבילו טען הערב תנו לי זמן ואביא‬ ‫ביד המלות לגבות מהלוח או מהקבלן מאיזה מהם שירצה והרי‬ ‫את הלוה לב׳יד אי ידעינן היכן הוא יהבינן ליה זמן שיעור שיכול‬ ‫חל שיעבודועלנבםי הלוה שמכר להם ועל בבבי הקבלן לפיכך‬ ‫לבא ואי לא יריע היכן הוא יהכינן אה זמן א יום ומשיביאנו יבול לגביית מאיזה מהם שירצה ובן הדין בשנים שנעשו אחראין‬ ‫לב״ד יפטר העייב עד שישבע הלוה שאין לומה לפרוע הביאו‬ ‫זה לזה ומכר אחר מהם נכסיו אבל קבלן שנשא ונתן ביד איני‬ ‫ע״ש בין השמשות ובמוצאי שבת ברח לא נפטר העייב ‪4‬‬ ‫יכול לגבות מהלקוחות של לוה אא״כ אין נכסים י לקבלן ‪4‬‬ ‫»א אפילו יש לאה נכסים ידועים במרינה אחרת נפרע מהערב‬ ‫כ ב הערב והקבלן איןטורפין ממשעבדי דלוה ער שימסור לו‬ ‫תתלה שא״א למלות שיוציא מאתים על מנה ‪4‬‬ ‫המאה שט״ח ויקנהו לו בדרך קנין שטרות בכתיב׳ ומסירה‬ ‫‪y‬‬ ‫הא דכשהלוה במדינת הים שנפרע מן הערב כלי שיודיעו בי חיכי דלא להוי תביעה ע״פ מי שבקש מחבירו שי תערב בעדו‬ ‫לאה היינו דוקא שהמאה היא בשטר דא׳׳ל אם פרע שטרך‬ ‫ויהן לו שבירות כך וכך בעבר שיתערב בעדו אם קבל קנין‬ ‫^ידי מאי בעי ולא חיישינן לשובר רחששא רחוקה היא אבל‬ ‫על זה לתת לו שכירות בך וכך חייב ליתן בל מה שקצב אבל‬ ‫אש היא שלוה עי׳פ לעולם אינו נפי־ע מהערב בלא הודעת הלוה‬ ‫אם לא קבל קגין על זהאע״פ שזה נכנס עלב בעדוא״צ אתן‬ ‫דחיישינן שמא פרעו אא״ב הוא תיך הזמן וה״ה אס מת אה והוא‬ ‫לו בלום שהעיבותאינו דבר שאקחין עליו‪.‬שכר שיקנה באמיר׳‬ ‫מלוה ע״פ אינו נפרעמהי׳דב אאיכיהוא תוך הזמן או שהודע‬ ‫בעלמא שלא עשה שום מעשה ובמאי ישתעבד לו אם לא בקני}‬ ‫בשעה מיתתו או שנידוהו מחמת שאינו פורע חוב זה ומת בנידויו ובלא קני( יכול אמר לו משטה הייתי בך במה שנדרתי לך‬ ‫כתב מורי מהרמא״י ז״ל טען הלוה שנתן דשי הפרעון לערב‬ ‫שכר על לא כאם ‪ 4‬האומר למאה הריני ערב לך בעבור יום‬ ‫לתנס לשליה נשבע תיםת ונפטר במגודיוכל אמר פרעתיך לך‬ ‫א׳ אינו באס שאין דין ערבות אלא שיכנס ערב לעשות לו‬ ‫נאמן ג״כ לומר‪ .‬דפרע לערב ונפטר בזה דהא המאה האמין לערב טה שזה היה חייב א שכן כתוב אנכי אערבנו ואביאנו וגו׳ ‪4‬‬ ‫ו**ם המאה כופר ואומר שלא העמיד לו אותו ערב נשבע לוה‬ ‫שהעמיד לו הערב הזה ושפרע לו ויפטר בזה במגו דפרעתיך‬ ‫מ ל דין ע ר ב ש פ ר ע למלוח כ י צ ר נ פ ר ע מן הלוה‬ ‫עכ״ל והם דברים תמוהים בעיני מאד ואינו נ״ל כלל להודו׳ כן דמה‬ ‫ובו ז׳ מעיפים‬ ‫לו למלות שהוא פרע לעיב בין הוא עיב סתס בין הוא ערב קבלן‬ ‫יאש״ השלוה לאה אני הלויתיך מעותי שאיפרע משך כשאמצא‬ ‫א עדב או קבלן שפרעו למאה בפני עדיפ אס פרעו קודם‬ ‫אצלך נכסים לפהע ואין העיב בעל רבדים דירי עד שאתכענו‬ ‫שנודע אס פרעו הלוה וטוען האה שכבר פרעו אינו חייב‬ ‫כשאתבענו‬ ‫ושה לך אתן מעותי לערב אני לא קבלתיו לערב אלא‬ ‫לערב כלום שלא ה־־שהו לפרוע אלא כשאינו פרוע עדיין אבל‬ ‫ועכשיו אני תובע אותך ולא הערב פרע א המעות שהלויתיך‬ ‫לא כשהוא פרוע אבל אם פרעו אחר שהביא המאה ראייה‬ ‫ואם נתת לערב לך ויחזיר׳ לך כן נ״ל לרון ברור ‪4‬‬ ‫שלא נפרע צריך האה אתנו לו בל מה שפרע בשבילו בין‬ ‫אין כל אלו הדבקים אמורים אלא כשלא התנה המאה עם‬ ‫שחייב האה למאה בשטר בין שנתחייב לו ע״פ אפילו בלא‬ ‫הערב שיהא נאמן כננדו אבל אם התנה עמו שיהא נאמן‬ ‫עדים כלל ‪4‬‬ ‫אמר שלא פרעו הכל לפי תנאו ‪4‬‬ ‫^ יש מי שאומר בד״א כשאמר לו הלוה בעח שנעשה ל‪1‬‬ ‫• ך התנה השלוה עם הערב ממי שארצה אפרע יכול אפרע‬ ‫ערב ערבני ושלם אבל אם עמד מעצמו ונעשה ערב או‬ ‫מהערב תתלה אפילו אם יש נכסים לאה ויש חולקין בזה‬ ‫קבלן וקךם ופרע למאה ולא הרשהו לאה לפרוע אין האה‬ ‫ואומרים שגם הלשון צריך לתבוע האה חחלה אא״ב פירש‬ ‫חייב לשלם לו באס דה׳יל כפורע חובו של חבירו שלא מדעתו‬ ‫לו בהריא ממי שארצה איפרע תחלה אז יכול לתבוע מהערב‬ ‫שאיצ לשלם לו כראמרינן לעיל פי׳ קכ״ח ואם אמר ליה האה‬ ‫תחלה אפיא יש נכסים לאה ‪4‬‬ ‫המס‬ ‫‪4‬‬

‫‪1‬‬

‫י‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫הלכות ערנ‬

‫סי‪:‬ןן קל קלא‬

‫הכנס קבלן עבורי א ל פ שלא הרשת לשלם *ם עטד הקבלן‬ ‫חשש המאה ונתן המעות ללוח אין לו)גל הערב כלוט דאית‬ ‫ופרע מדעתו אפיי עד שלא עמד המאה עם האה בדין ללא‬ ‫דאפטיד אנפשיה שלא חשש לדברי הערב אבל ערב דלאהר‬ ‫נמצא א נמים חייב לשלס א שכיון שתא נבנם קבלן מחמת מתן טעות שצריך קנין כיון שקנו מידו שוב אינו יכול לחזור‬ ‫דברי הלוה להטאה היה יכול לתובעו ולנוגשו תחלה אם פדען‬ ‫בו לאין חילוק בזה בין ערב לקבלן י‬ ‫ולא המתין שיג שהו ה״ז חוזר וגובה מן הלוה אבל אס אטרא ב האומר לחבית ערבת א להוא אומר לא ערבתי אל שאמד‬ ‫להבגם ערב ולא הרשוהו לשלם שהטלוהלא היה יבול לנגשו‬ ‫הערב ללוה אתה הרעתני לערוב אותך לאתן יהאה אומר‬ ‫אלא אחר העמדת הלוה בדין אם טשעטד המאה עם הלוה לדעתך ערבת או לא ערבת כלל או שאמר הערב פרעתי לטלוה‬ ‫כרין ללא נמצאו לו נכסים פרע הערב אפי׳ בלא נגישתביד בשבילך בפניך והלה אומר לא פרעת אושאטרלא כן גרעה‬ ‫חייב הלוה לשלם לי ואם ער שלא עמד המאה עם האה בדין‬ ‫אבל החזרתי לך נזה שפרעת או שאמר המאה ערבה ל י‬ ‫ולא נמצאו א נכסים פרעו הערב אין ריאה חייב לשלם א כלום‬ ‫במאתי׳ לתא אוטר לא ערבתי אלא בטאה בכל אלו הטענת‬ ‫דמיון שלא היה יכיל המאה לנוגשי לפתע עדיין וזה קרם ופרעו וכיוצא בהן הטעיה או ישבע הנתבע שבועת היסת או שבועת‬ ‫ותרי דיגו כדין איש אחד הפגרע חובו של חבית שלא מדעתו‬ ‫התודה אם הורה במקצת בשאר טענת טטון ‪4‬‬ ‫^אינו חייב לשלש לו ויש מי שחולק ואומר שאפי׳ ערבשאיגו ‪ j‬ערב או קבלן שרואין שהלוה מבזבז נכסיו יבואן לתובעו‬ ‫קבלן שנכנס בערטת ע״י שאשר לו ערבני אע׳יפ שלא הרשת‬ ‫שיוציאם מהערבות אע״פ שתא בתוך הזמן וע״לםי׳עיג *‬ ‫לשלם לשלם עד שלא עטר המאה עסהלוה כדין חוזר לגובה ף ערב שבא אצל המאה בזמנו והתרה בו בפני עדים ש^תבע‬ ‫מן האה דה״ל טםתמא כשאשר א ערבגיכאלל הרשות לשלם‬ ‫ממונו םהלוה לאס לא יתבע עטר מהערבות ולא רצההטאה‬ ‫דמי ‪ 4‬שאין הערב משתעבד אלא במקום שיטל לגטתטהאה להאריך זמןללוה יש מי שאומר שאין הערב נפסד בכך שיבול‬ ‫ע״ל סי׳ מ״מ ‪4‬‬ ‫אמר המאה אם תתן לי טעותי שאתה ערב אני אקחם ממך‬ ‫‪ j‬אין העיב גובה טהללה עד שיביא עדים שפרע בשבילו ואס לא תתן לי לא ארד עכשיל לדינא ודיינא ואציל בקבלן‬ ‫אגיל כל זמן שאין א עיים איגי גובה טטנו כלום אפי׳ אם‬ ‫דדינא הוא שתובע למי שירצה ובזמן שירצח שאס הארד‬ ‫שטר החוב בידו אינו מועיל לולגטתטשניכאם שיטל ליטר השלוה לאה זטן הפרעון שלא נפטר הקבלן בכך מן הטעם‬ ‫)ודעתי למאה והחזירו לי וטטני נפל לטצאתל אל לא פרעתי שאמרתי ואפי׳ היו נכסים ידועים לאה והערב אומר לטאה ר ד‬ ‫עדיין לטאה תפל ממני ומצאתו או הפקידו בידך או יכל עם הלוה לדין וגב׳ חובך מנכסי׳ הלא והמאה לא רצה אלא‬ ‫אשר פרעתיך כי אין שטר התב שבידו ראייה לעשותו מלוה האריך עוד זמן לאה ובנתיים נשתדפו הנכםי׳ נובה מהערב‬ ‫בשטר שמתחלה לא נכתב השטר להיות לראייה אלא למאה כלא של דבר נכםוהידאיניש אינון ערבאיןביה וכשם שאדם‬ ‫ל א א ד ב ואס כתכ השלוה לערב קבלתי משך דמי החוב מהני‬ ‫מאריך לאה וקובע א זמן אחר זמן ותזר וגובה מנכסיו בין‬ ‫ליה לגבות טהלוה שלא יוכל לומר פרעתי לטליה או טן חמלו׳ ^ד‪1‬א במדינת הים בין שמכרן אחייב בך הוא גזבר טן הערב‬ ‫נפל ומצאתו או הפקידו בידך ובנון שמפורש הערבות בשטר לצריך להתיישב בדין זה &ית אם האה היה מוגן ליתן למלות‬ ‫‪ ut‬שהלוה מודהטד^ל״כ מה אנו יודעי! שהואע־ב אבל אס מעותיו והערב שלח אחריו שיבא וקבלם או‪ .‬שישלח ללהשטד‬ ‫טוען לערב פרעתיך אע״פ שהשטר בידו נ״ל תשב<‪ $‬היסח ויתבע ת א החוב ללא רצה ואח״כ נאבד החוב פטור העיב‬ ‫ורוקאהמאה אין העיב יכול לכוף שלא יאריך זמן לאה אבל‬ ‫ונפטר דפשיטא שאין השטר ראייה לערב נ״ל ‪4‬‬ ‫ף כשכתב א השלוה לערב קבלתי משך דשי התב והלוה לאה יבול הערב אניף שיפטדנו מן הערבות בזמנו כי יוכל אטד‬ ‫מודה שלא פרעו יש מי שאושר דהוי במאה בשט־* לו לא נתרציתי להיות ערב עבורך אלא עד זטן זה ולא יותר‬ ‫לטרוף בו אפי׳ מן הלקוחות שקנו מהאה אחייב ויש מי שאומר ואם המאה גוי ונתן הלוה המעות לערב לפרוע לגויושכחם הנוי‬ ‫שאע*פ שכתב לו כן לא מחגי אלא לגבי האה בעצמו שאינו אצל הערב צריך הערב להחזיר המעות לאה ולא יוכל אטד‬ ‫נאמן אשר פרעתי למאה כדאשרן אבל אינו יטל לגבו׳ ממשעבדי' שמא יזמר הגוי רתבעני ואני איני מאמינך יותר דהואליבבר‬ ‫שטכ״ חללה עד שימםור א המאה השטי החוב ויקמל לו ערב בעדו והימגיה צריך להאמין א עול יותר ב׳יכ מורי מהרמא״י‬ ‫בכתיבת יטםירהכררך קני! שטרלתשלאתהא תביעתו כ^ןללה זיל אבל דבריו תמוהים וסוחרי! דבםמוך כתב שאפי׳ גבי ישר;«‬ ‫ע׳יפ שידי הוא בא בבת השלוה וה״ה אס כתב הלוה לערב יטלהערב לכוף לאה שיפטרגיטן הערבות בזמנו וא׳יכ באן‬ ‫כשהכניסו ערב הריני משעכד לרעצמוונכםי טעכשע שבלזמ( למה לא יוכל לומר ג*כ אי פטרני מן הערבות או הנח המעות‬ ‫שתכריע אותו חוב שנעשית עליי ערב לפאי המאה כאא בירי או תן ל י ערב אם יזכור ר* ־י שתפטרמו וכן נ״ל להורות‬ ‫קבלתי המעות משך ה׳ ז גובה מהלקוחות ומהיתימי׳ גדולים‬ ‫שיוכל הערב אמר בן נ״ל ‪4‬‬ ‫ף ישראל שהיה ערב לחבית בשביל נוי ונטל הערב משכון‬ ‫כמו בשא׳ שט״ח שאין לך מאה בשטר גדולה מזו ‪4‬‬ ‫מהגוי ונתנו למלוה ובא לו הגלי אצל הערב בע*ש בין‬ ‫ךי ערכש^רע למלוח ולא בקש‪ .‬טמנו השטר אין חאה חייב‬ ‫לשלם לו מה שפרע ׳בשבילו שהרי פשע במה שהניח ה'&טר השמשות ואמר ליה היה ערב בשביא לזה שאני חייב לו שיחזור‬ ‫לי משכונו שאגי צריך לי יאמר א הערב כבר נכנס שבת ואיני‬ ‫כיד המאה ולא יפרע א עד שיחזיר לו שטת ‪4‬‬ ‫עושה שוס ערבות פייט הגוי לערב עד שאמר לטאה הריני‬ ‫ן מת הלוה וקדם הערב ופרע למאה קודם שהודיע ליורש*‬ ‫אם גורע לגז שלא פרע הלוה שש׳יח קודם טוחלןכגון שהוד׳ כמו שהייתי והחזיר המאה לגוי משכונו לאחי זמן תבע המאה‬ ‫הלוה קולס מותו שלא פרע או שנידוהו על שלא פרע ומת לערב וטוען כשאמרתי הריני כשהייתי לא היה בדעתי כקודם‬ ‫כגיהיל או שעדיין לא הגיע זמן הפרעון ה׳יזחלזרלגלבה מהיורשי' שבא המשכון ארך אלא כמו שהייתי לאחר שבא הטשכון לידך‬ ‫שלא הייתי משועבד לך וראייה לדבר שכבר ראית סרבנותי‬ ‫מה שפרע בשביל׳ אפי הס קטגיס לאס אין שם אחד מאלו‬ ‫כנגד הגוי מלהיכנס ערב בשבילו ותליתי הדבר באיטר שבת‬ ‫חדדכים אינו חוזר על היתומים קטגים ואס הם גדולים חוזר‬ ‫הדין עס הערב שהיה א לטאה לפרש ערטתי לאעפ״ב חייב‬ ‫ונפרע מהםאםהיתת טלוה בשטר ויש השטר ביר הערב ככל‬ ‫הערב לסייעו בכל מה שיוכל להוציא החוב מיד הגלי‬ ‫‪$‬ח שנתבאר בסעיף ד׳ ואס ‪.‬הוא מאה ע׳יפ אפי׳ מגדולים‬ ‫ן ישראל שהי׳ בידו משטן טנוי והנוי שואל טמנו שיחזירנו‬ ‫אינו גובה רטענינן להו שמא אביהם פרע ‪4‬‬ ‫לו ע*י שיעמיד א ערב ישראל יתדה לדבריי והביא הגוי ישראל‬ ‫ן ואם חיה המאה נוי וערב‪.‬לגוי בשביל אביהם לפרעו בכל‬ ‫עגין אינו נפרע מהיתומים דאיכא למיחש ששא אביה׳ התפיש ואמר לו בלשון הקרש אני מתרה בך שלא תקבלנו ערב ואומר‬ ‫וורדי לעיב בנגד החוב שנכנס להיות ערב ומפני כך פרע זה בפני הגוי אני אערב לך הדין גוחן שהערב חייב כיון שזה מסר‬ ‫מויעתזקודס שיודיע את היתישים דאשרינןטפני שדרך הגוים לגוי משטןשבידו על פיו והרי ת א בערב בשע׳ טתןמעו׳שא׳׳צ‬ ‫שתובעי׳ לעיב תחלה לפיכך לא נכנס לערב עד שהתפיסו קני! והת^א׳ שחתרה בו אינו כאם שתא היה לישמטמן ת ו י‬ ‫זנילי לבך פרעל אבל אם תדיעם שהגוי תובעו והדי הר נותן ולדחותו'מלתות ערב לו‪.‬וביון שלא עשהבן אלא הודהבערט׳‬ ‫לל לא חיישיגן לצירי וחייבין לשלם שאין ררך להתפיש צדדי בפגי הגוי אינו יטל הלה להשמט ולומר לגוי איני מקבל ליה‬ ‫ערב שהכל יודעין שראוי ת א שיקבלהו לערב יתא כבר הדוח‬ ‫צדי שיתערב בעדי אם אין באן תכחת מיהי צריך להביא ראייח‬ ‫שפרעו ואס ה^אל אוחי ב״ר לפרוע ת י כאא תריעם «‬ ‫לגלי שיחזלר לו הטשמן ע״י עימת ‪4‬‬ ‫ן ראובן היה חייב לגלי לשמעון נכנס ערב בשבילו יהלך לו‬ ‫ראובן ותצרך שמעון לגרוע כשכלו כשבאה ראובן תבע‬ ‫מי שחזר אחל שנו**צח לחיות ע ר ב ו ט‬ ‫מלא‬ ‫שמעון מה שפרע בשבילו אטד א ראובן לא היה לך לפורעו כי‬ ‫יי׳ר סעיפים •‬ ‫כבר פרעתיו ויש א שטר פרעון מטנו א ״ ל שטעון הוצרכתי‬ ‫לפרוע כל זמן שלא תחת בידי שטר הפדעון והנחת עיקר‬ ‫מי &גח‪£‬יים לחיית ע י ג אפי׳ קנו מידו קוים שיתן המליח‬ ‫‪$‬‬ ‫ו!שעות לאה יגול לחזור ט וא‪ 0‬חזר להודיעו למלות ולא שמר החוב ביד הטי כיון שמודה ראובן שהמיטו ערב חייב‬ ‫לפרוע‬ ‫ז‬

‫(‬

‫ל‬

‫‪1‬‬

‫חושן המשפט‬

‫הלבות ערב‬

‫לפרוע כל טח ששטעון מברר שנתן לגוי אפי׳ שיתברר ש ת ו י‬ ‫תכעטשנוהטטון שלא כדין ואנסו ליתן ־לו בי הדבר ידוע שידם‬ ‫תקיפה עלינו וצריך ליתן לו־ כל טה שתובעו וזה יד* ראובן‬ ‫ששם אותו ערב לגד וקבל עליו שיעבוד זה לפצותו ולסלקו טבל‬ ‫המק שיב׳ לו טהגוי אע״פ שלא פירש ‪ p‬בפירוש הכי דיגא ושה‬ ‫שטוען ראובן שיש לו שטר פרעו! מהגוי אינה מענה כל זמן‬ ‫שהניח עי»ןר שט״ח ביד תוי‪ -‬ולא כתב ט הפרעון יבל לגבות‬ ‫מהערב על כן ת א צריך לפרוע לערב בל מה שיברר שפרע‬ ‫בשבילו והבירור יהיה ע י עדם אוע״יפתקא של הגוי ניכרת‬ ‫שקבל מפלוני כך וכך או שכתוב בשטר ביני שיטי שפרעו כך‬ ‫וכך ‪ 4‬ובן ככל ערב לגוי בשביל ישראל חבית אפילו העליל‬ ‫הגוי על הערב םכחהערטת חייב האה לסלקו מיהו אין הערב‬ ‫נאמן אפי׳ בשטעה לומר שתציא ממון על העללה אלא צריך‬ ‫עדים שהוצרך להתפשר עם הגוי טבח הערטח ואז נוטל‬ ‫גשטעה אס לא שהערים או א׳ טהן םעירים ידבר ברור שאז‬ ‫נוטל בלא שטעה אבל אם לא העטיד עדים אית דאפסיד‬ ‫אנפשיה ף״א הא דטתייב לפוטרו טן חאונסין דוקא בא‪1‬ינםא‬ ‫ישכיח אבל באונט ולא שכיח לא מ ו ן שהוצרך הערב לתת‬ ‫ריבית לגר בע״כ הרבה יותרמהנתג זת לא שכיח ‪ 1‬וכן אם‬ ‫נתערב שטעון נגד הגוי בעד ראובן וקבל עאו ראובן לפצותו‬ ‫ממל ובלכת שטעון לפצות הגוי נתפש בדרך אין לראובן לפרוע‬ ‫פדון תפיסתו דלא שכיח בלל וזה טדאי לא קבל עליו ‪4‬‬ ‫ןן ב׳ שקבא חביתת מטי ונעשו ערכי׳ זה א ה ו ת ו י טצא‬ ‫א׳ מהם וגבה ממנו חייב חבית לפרוע חלקו מכל הפסד‬ ‫שבא אי מאותו הגוי ואס ת א היה מזומן לפתע חלקו ובא א‬ ‫ההפסד מכחחבירו שלא פרע חייב חבית לפרוע כל ההפסד ‪4‬‬ ‫‪ gj‬יש טי שכתב שאס ראובן מכר שרה לשמעון ובא א י‬ ‫וקכל עליו אחריות המכירה אפילו בשעת המכירה לא‬ ‫נשתעבד אי שאין זה רוטה לשא׳ ערב בשעת טתן מעות‬ ‫דטשתעכד אע״ג ש ת א אסמכתא קנה דהתטטשום תאה דאית‬ ‫אה דקא מהישן ליה נטר וטשעבד נפשיהאפי׳ באסשכת׳ אבל‬ ‫הבא אין לו הנאה במה שהאמין לו על אחריותו ‪?/‬קבל עליו‬ ‫שפעמים שאדם קונה שדה שלא באחריות דעבידאיגישדזבין‬ ‫ארעא אומיה לכך לא טחזיק לו אי טובה ללוקח על שהאמינו‬ ‫באחריותו דששא כלאו הכי ג׳יכ תה אקח אותה בלא אחריות‬ ‫ולא גטר ומשעבד נפשיה וה׳יל כשאר אסשבתא דעלמא דלא‬ ‫קנה ט״ט אם קנו טית לשלם דמי מכר זה בכל עת שיתבענו‬ ‫שמעון אלים קנין בשעת מתן טעות ביותר וחייב ו ש ד כיון שקנה‬ ‫לשלם בכל עת שיתבענו תי כטו מעכשיו ויש כאן קניין מעכשיו‬ ‫ואין זה אסמכתא י״א אפי׳ בלא קגין אי} באחריו׳ משום אסמכתא‬ ‫משום דבכלעת עוטר באחריות אפי׳ אס יטרפגת עכשיו ואין‬ ‫אסמכתא וביון שאמר ‪ p‬כשעת מתן מעות משתעבד ‪4‬‬ ‫י ערב או קבלן ששיעבדעצטועלתנאי אע״פשקנוטידולא‬ ‫טשתעבד שזה אסמכתא היה כיצד אמר בשעת מת! טעות‬ ‫תן א ואני אתן לך אם יהיה כך וכך ואם לא יהי׳ כך לא‬ ‫ישתעבד שכל התולה‪ ,‬שיעטר שאינו חייב ט כי אס באם יהיה‬ ‫ואם לא יהיה לא גשר וטקנה אע*ג רכל ערב ת י אסשכתא‬ ‫דאמר אס לא יפרע הלוה אני אפרע לך ואם יפרע לך לא אפרע‬ ‫אני שאני כל ערב שלא חלה שיעטרו בדבר אחר ובההיא‬ ‫הנאה רטהימן אה גשרוטקנה אבל הבא כיון שתל׳ שיעטרו‬ ‫כתנאי לא גמר וטקנה דסשכיה שיחקיים התנאי ולא שיעבד‬ ‫נפשיהאבל אם קנו מיניזן מעכשע שיתחייב לו בטטון זה אס‬ ‫יהקייש התנאי הכלי ל‪8‬ןי תנאו שכל כןניןטעכשיויאין ט מע‪1‬וס‬ ‫אסמכתא ויש אומרים ^טשעבר׳אפי׳ כלא קניןשאין בערבות‬ ‫משוס אסמכתא כלל כיח דעיקת ת א אסמכתא ותהודה שיעבדתן‬ ‫אין שום אסמכתא שעטו מבטל «‬ ‫• א דאוק קנה שדה טשמעון •ועשה לו שטר ואמר א שיעשה‬ ‫לו שטר גם על אשתו ולא היתה אשתו באן ונתערב אי‬ ‫ג ש ב ל ו שלבשתבא היא שתעשה גס היא שטר עליה ובאה‬ ‫ולא רצתה ותבע ראובן לאי הערב שיעשה לי ת א שטר על‬ ‫נכסיו בכדי דמי הקרקע שאס חטרפה ממנו וטוען הערב שאינו‬ ‫רוצה לעשות שמר על נכסיו אלא יחזיר א טעותיז הדן עם הערב‬ ‫כי לא נדר א ששעון השוכר אלא שתעשה אשתו השטר ‪4‬‬ ‫ואס לא תעשנו שיתבטל הטקח וכיון שלא נתחייב המוכר אלא‬ ‫בחזרת השעות גם הערב לא נשתעבד אלא לדבר זה ואם ירצה‬ ‫דאובן הקונה לבטל הטקת יחזיר השטר שעשה א שמעון‬ ‫וששעגן יחזיר א מעותיו ‪4‬‬ ‫מי שאשר לחבית האת ואערב א־ לגופו של לוה זה ל א‬ ‫‪y‬‬ ‫&‬

‫סימן קלא קלב‬

‫ערב לו לעצמו של ממון אלא כלזמן שחרצה אני אביאנו‬ ‫לך וק אם אמר לאחר שהאהו ותבעו וזניחת וכל זמן שן‪/‬הבענו‬ ‫אני אביאנו לך וקנו מידו על זה אפילו ומנה עליו ואסר אם‬ ‫לאאבי אןו לך או אם ימורו או שיברח אחא חייב לשלם לך‬ ‫הרי זו אסמכתא גמורה ולא נשתעבד ף״א שאין בערבות משום‬ ‫אסמ&חא בדלעיל בסעיף ן׳ >‬ ‫מי שלא עיי רבד קצ&כ שערב בערו מ ו ן שאמד לו כל‬ ‫ע‬ ‫מה שתתן לואערב לך או מטר לו^ואני ערב אוהלו*‬ ‫ואני ערב לחרמג״ם אין \‪ h‬הערב חייב כלום ביון שלא ירע‬ ‫הדבר בקצב מה ששיעכד עצמו כי לא סטכ׳ דעחיה ולא‬ ‫שיעבד עצמו וכל הבאי׳אחרע חלקו עליו והכי נקיטינןדמשתעבד ‪4‬‬ ‫האומר לחבירו ערוב לפלוני זה בכך וכך גאני ערב לך‬ ‫יד‬ ‫הוי כמו שאומר הלוהו ואני ערב ואינו צריך קנין דהוה‬ ‫ערב כשעת טחן מעיח וכשם שמשחעכד הערב למלוח כך‬ ‫טשתעבד ערב שני לערב ראשון ודין ערב ראשון עם השאה‬ ‫ודין השני עם הראשון אחד היא *‬

‫לןלב‬ ‫י‬

‫ע ב ד ואשה וקטן ש ע ר ב ו ושנים נ ע ש ו‬ ‫ע ר ב י ם ב ש ב י ל ׳אחד!ואחד ב ש ב י ל שנים‬ ‫ובו ו׳ סעיפים *‬

‫א עבד או אשת איש שנתערבו לאחריה או נמסו קבלנים‬ ‫ונתחייבו לשלם בל זטן שהעבד תחת יד רבו או *זהאשה‬ ‫החח בעלה אין חייבי! לשלם שאין להם כלום שכל טח שיש‬ ‫לעבר הוא של ר ט ולאשה הוא שלבעלה ולאחר שנשחחדר׳‬ ‫העבד ותתאלמן או התגרש האשתחייבין לשאש אני׳ בלטה‬ ‫שנתערטבחיירט או בעלה אבל קטן שערב לאחרים אינו חייב‬ ‫לשלם אף לכשיגדל שאין למטן דעת לחייב עצמו בדבר שאינו‬ ‫חייב ט לא בערטתולאבבל כיוצא בזה וזה׳ שנתן מעותיו על‬ ‫פי הקטן * ב ד מעותיו ‪4‬‬ ‫ב ואשה בנויה שערבה לאתרים ו‪1‬שאת דינה בלוותה ונשאת‬ ‫דערב ולוהחדדינא אית להו לפיכך אס ערבה ע״פ אינה‬ ‫חייבת לשלם כל זמן שהי׳ תחת נעלה דאיהו המלוח הוא‬ ‫דאפסיר אנפשיה שקבלה ל^״ב בלא שטר ואין לו קול ולא היה‬ ‫יבל הבעל להזהר מאשאאותה לפיכך איבה חייבת לשלם ער‬ ‫שתתאלטן‪.‬או שתתגרש מבעלה זה ואם ערבה בשטר נובהטטת‬ ‫שהכניסה לבעלה דהואיל ויש לו קול ודאי ע״מ זה גשאה שישלם‬ ‫ואפילו אמר שלא *דע * נ ו נאמן אפילו כשטעה הואל ויש‬ ‫לו ק ו ל ‪.‬‬ ‫שנים שערבו לאחד בשיבא הטלוה ליפדע מהערב יפרע‬ ‫‪j‬‬ ‫טאיזה מתם שירצה יואע*ג דגבי שנים שלוו מאחד אטרינן‬ ‫ל ע ל טיטן עי׳זדגובה טבלאחר מחצה לא דמי דהתם תחלת‬ ‫ההלואה היא חלוקה לשנים לבך גובה אותה ^ כ טחצה טזה‬ ‫וטחצה טזה אלא שאס אין לאחד לשלם השני נעשח ערב לו‬ ‫אבלהכאהטלוה היא אחת לאיש אחד גם הערטת אינו חל‬ ‫לחצאין אלא גובה הכל טאיזהטהס שירצה אם יטצא אצלו ואס‬ ‫לא היול לא׳ טהם כדי כל החוב חזור נחובע טן השני שאר‬ ‫החוב דש חולקין ואומרים כיון דגברים חלוקים גם הערטת‬ ‫חלוקה לפיכך אס יטל למפרע טשגיהם לא יפרע טאחד טהם‬ ‫הכל אלא גובה מזה מחצה ומזה מחצה כמו בהאאהואם אין‬ ‫לא׳ מהם לשלם הכל גובה השאר מהשני ואם אמר מטי שארצה‬ ‫אפרע יפרע לאיזה מהם שירצה ‪4‬‬ ‫ף פרע אחד מהם ההוב למאה זבירר זה בעדם או בההקבלתי‬ ‫שכתב לו שפרעו הכל חוזר ותובע מחבית את חלקו כדין‬ ‫ערב שתובע את הלוה אלא דהב׳ גובה לב״ע אף על גב שלא‬ ‫אמר ערבני ואשלם כיון ׳‪!:‬מתחלה היתח הערבות בעד אחד על‬ ‫דעת זה נתערבו בעד הלוה שהו׳ אשך לתם לשלם ‪4‬‬ ‫ןן אחד שערב כשביל שנים כשיפרע חמלוה יודיענו ב ש כ ל‬ ‫איזה מהם הו׳ פורע כדי שידע שץזזיר עליו ‪4‬‬ ‫ן שנים שנכנסו ערבים ופטר המאה אחד מהם י״א שיטל‬ ‫הטאהאזטע כלהטטון מהערב השני שלא פטר אותו לפי‬ ‫שהטטון כולו נתקיים על כל אחד טהס לאותו שפטר &*ר‬ ‫לאותו שלא פטר לאפטר ונשאר בל החוב עליו ועל הלוה ער‬ ‫זמן פרעונו ולא דמי להאה לשנים ומחל לאחד טהס דסייע״ו‬ ‫דהתס מחל טעיקר השיעבוד דהיינו ללווה עצמו וביון שנטחל‬ ‫טקעץ עיקר השיעטד אטרינן דטלו מחיל אבל הכי דמעיקר‬ ‫השיעטד טן הלוה לא נמחל כלל והדי טלו קיים עט חערב‬ ‫השני גיל ע״ל פי׳ ע״ז סעיף ו׳‬ ‫!‬

‫‪,‬‬

‫;‬

‫‪k‬‬

‫טי‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫הלכות חזקת מטלטלי!‬

‫הלכות חזהת מטלפלין‬

‫סימן קלו‪ .‬קלד‬

‫י‪.‬‬

‫סו‬

‫בד״א שהמחזיק נאמן בדברים שאינם עשויים להשאיל‬ ‫להשכיר דכיון שאינם עשויי! להשאיל ולהשכיר הם ביל‬ ‫זה הוכחה קצת שאמת הוא טוען ראל״ב היאך ‪ M‬לידו אבל‬ ‫»י שמוחזק במטלטלי; ה י ד ו ע • לאחר ו ט‬ ‫כלג‬ ‫בדברים העשויים להשאיל ולהשכיר ר ש למערער עדים שהית‬ ‫‪.‬‬ ‫כעי‪3‬ים‬ ‫ז׳‬ ‫שלו וראו אותו עתה ב יד המחזיק וזה אמר שהשאילו אי השכירו‬ ‫אע״פ שאין לו ערים היאך בא לידו אינו נאמן לקוח הוא בידי‬ ‫א דבר פשוט הוא בפי כל ומושכל ראשון הוא שכל דבר ולא ממושכן הוא ב י ד י שאיני יכול לומר דאל״כ היאך כא לידי‬ ‫המיטלטל שהוא ביד האדם הרי הוא בחזקת שהוא שלי‬ ‫דשמ׳ השאילו לו או השכירו לו וצריך להחזירו לו בשבועי!‬ ‫אפי׳ יבא אחר ויערער ויביא עדים שזר הוא שלו ואומר למוחזק‬ ‫היםת שנשבע המערער ונוטל כיון שיש רגלים לדבריו ואפי׳‬ ‫הפקדתיו בירך או השאלתיו לך נאנ*ן המוחזק לומר אתה אם היה ביד המחזיק ג׳ שנים דכיון דמטלטלי לאו בני שטרי‬ ‫מביתו לי אוגתתולי במתנה ונשבע היסת שהוא כדבריו ונפטר‬ ‫גינתו שיוכל לטעון שטר היה לי ואבר גם חזקמ ג׳ שגיסאיגו‬ ‫ואם טוען המוחזק שלך הוא אכל משכון הוא בידי יכול לטעון‬ ‫מועיל דשמא שבח הכעללמי השאיל ולמי השטר ולכך נשאר‬ ‫עליו ער כדי דמיו אלא דיבא כיון שמודה שאין גוף החפ׳ שלו‬ ‫כל הזמן הזה ביד המחזיק ועוד שיזדמן פעמים שמשאיל! או‬ ‫אלא שהוא משכון בידו דומה קצת לנשבע וגוטל החמירו עליו‬ ‫משכירן ליותר משלש שנים ואפי׳ מת המחזיק מוציאין אותו מיד‬ ‫בשבועה ואמרו שישבע בנקיטת חני שהוא ממושכן בידו בדין‬ ‫היורש ואפילו טוען היורש טענת ודאי ואמר בפני נתנו למורישו‬ ‫טוען‬ ‫כל הנשבעין ונלטלין המבואר? לעיל בהלכות שמעה ואם‬ ‫או מכרו לו המערער נשבע היםת ונוטל דלא עדיףהיוד׳ מטורישו ‪4‬‬ ‫נכון‬ ‫שבינינו‬ ‫סתם נתחייב לי עד בדי דמיו מעסק משא ומתן‬ ‫וע״ל בסי׳ ע׳יב איזו הם הדברים העשויין להשאיל ולהשכיר ‪4‬‬ ‫הדבר שיברר ממה נתחייב לו משום דנפישו רמאי ושמא הוא ן והא דאשרינן שבדברים העשויים ‪.‬להשאיל ולהשכיר נאמן‬ ‫סבור שנתחייב לו ובשיברר דבייי שמא יתברר מתוך דבריו‬ ‫המערער דוקא כשט ען השאלתים או השכרתים לך אבל‬ ‫שאינו חייב לו ‪4‬‬ ‫אם טוען גנויבים הם מנזני אינו נאמן אא״ב יצא לו שם גניב׳‬ ‫ב אפילו אס מסד המע־^ד החפץ למחזיק בעדים אם אין‬ ‫בעיר כט׳יש בסי׳ שש״ד בע׳יה ונתבאר לעיל סימן כ׳ ‪4‬‬ ‫עדים שהוא עתה בידו נאמן לומר החזרתיו לך שהמפקי׳ ן מי שהיו בידו דברים העשויים להשאיל ולהשכיר ובא א׳‬ ‫להכירו בעדים אין צריך להחזירו בעדים שהיה זה טורח רב‬ ‫וערער עליו ואמר שלו הם ואמר לו זה יורע אני שהיו שלך‬ ‫ומילתא שאין הבריות יכולין להתקיים כו אס היה כל נ‪£‬קר צריך אבל פלוני מכרם לי או נתנם לי במתני והמערער טוען שלי הנ*‬ ‫להיות לו עדים שהחזירו לכך אמרו שא״צ עדים שמחזירו אלא ונגנבו ממני ואם אותי פלוני מכרם לך גניבים הם שאגי‬ ‫גשבעהיסת שהחזירו ונפטר לפיכך אם אמר לקוח או מתנה הוא השא־תים לו והוא מביים לך אפי׳ יש עדים שיודעים שהיו שלו‬ ‫בידי נאמן ג״כ בהיפת במגו דאי בעי אמי‪ -‬דהחז־־תיו לך דאע׳יג‬ ‫איןמוציאין אותם מיד המחזיק דעל טענת גנובים אינו נאמן‬ ‫דלקוח ומ*נה טענה גמע היא שאין מצייכ״ב שימכור אדם‬ ‫כיון שלא יצא לו כבר שם גניבה כעיר ואע׳יג שאס היה אותו‬ ‫חפציו שנתן בפקרון ויודעי! הכל שהיא שלו וכ׳יש מתיה שאינה פלוני לפ;ינו וזה היה טוענו השאלתיו או השכרתיו לך והואהית‪,‬‬ ‫מצרת מ״מ ביון שהיה יכול לטעון טענה מעליית׳ שהי׳ החזרתי‬ ‫מוען מכרתם או נתתם לא היה נאמן והיו מוציאין אותם מידו‬ ‫ליהאחזקתיה‬ ‫ש ג ל פקמן להחזיר עומד וטען ‪6‬זענה זו אוקמינן‬ ‫גבי האי טעניגן ליה אותו פלוני קנאם טמנו שאם נאמ־ שהשאיל'‬ ‫ואמרינן ודאי האטת הוא טיע! ונאמן כהיםת וזהו ^טעם בכל לאותו פלוני והוא מכ^םלזה רוהליה אותו פלוני גזלן שמכר‬ ‫מקום ראמרינןמגו בדיני ממונות דמהימנינן ליה על טענ׳ גדוע מק שהשאילו לו וא־־וזוקיאיגשי בגנבי לא מחזקינן לפיכך אמרינן‬ ‫במגו דאי בעי היה יכול למיטען טענה מעליית׳ לאמרינן ודאי‬ ‫דאותו פלוני קנאם ממנו שארם עשרי למכור כליו ורוקא שטוען‬ ‫האמת הוא טיען ואם אייל המפקיד אל תחזיר לי אלא בערים‬ ‫המערער גנובים הם ממנו אבל אם טוען לך אני השאלתים או‬ ‫דאורייתא‪.‬‬ ‫והוא אומר החזרתיו לך שלא בעדים נשבע שבועה‬ ‫השכרתים אע״פ שטוען המהזיק שקנאם מפלוני אינו נאמן‬ ‫כטגו שהיה יבול לונד נאנס והיה נשבע שבועה דאורייתא‬ ‫ומוציאין אותו מידו ואם היו מדברים שאינם עעויין להשאיל‬ ‫שנאנס ה׳ינ נשבע הכא שביעה דאורייתא שהחזיר כמו שהיה‬ ‫ולהשכיר חרי זה נשבע היסת שלא השאיל לו ולא העכיר לו‬ ‫צריך לעשות בטענה שמעמידין עליה המגו ואם טען החזרתיו‬ ‫אלא מאותו פלוני לקחם ויעמיד כליו בידו ‪4‬‬ ‫לך בפני פלוני ופלוני ומתו או הלכו למדינת הים הרי עשה‬ ‫הלד אומן שטוען ב ד ב ר שהוא אומן שסנאו‬ ‫כמו שהתנה עמו ומה לו לעשות עור לפיכך נשבע היםתונפטי‬ ‫מבעליו ובו ו ׳ סעיפים‬ ‫'‬ ‫ואם לא מסרו לו בעדים אפיי אם‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫לומר לקוח הוא בידי ברדסת אע״פ שאין לו מגו שכיון שלא ראו‬ ‫אלתו כיד המפקיד בכר מצוי הוא שמוכר חפציו באלה והיא‬ ‫א האומן ברבר שהוא אומן דינו בכל הכלים כדברים העישויי׳‬ ‫כעצמה טענה מעלייתא היא אבל אט מסרו לו בערים וגם ראוה‬ ‫להשאיל ולהשכיר לשארבל אדם דחד טעמאהוא שאיני יכול‬ ‫עתה בירו אינו נאמן עליי בשום טענה אפילו בלקוח אחר‬ ‫לטעון ראם לא כן היאך באולידו דלתקנם מסרום לו לפיכך‬ ‫שהפקירו אצלו וצריך להחזירו ודוקא שעדים מעידים שנתנו אין לו חזקה בכלים שתחת ידו בין בלים העשרין להשאיל ולהשכיר‬ ‫לו כתורת פקדון אבל אם מעידים שנתנו לו מתם יכול לומר‬ ‫בין שאר כלים כיצד ראה כליו ביד האומן והביא ערים שהם‬ ‫כתורת מבר או מתנה נתנו לי בין שאומר באותו פעם מכרו‬ ‫יודעים שאלו חבלים הם שלו והוא *וען ואומר לתקן נתתיולך‬ ‫או נתנו לי או שאמר אחר כך מכרו או נתנו לי במגל דאי בעי והאומן אומר לא בא לירי אלא במכירה אל במתנה או שטען‬ ‫אמר באותו פעם נחנו או מכד לו ‪4‬‬ ‫אתה מכרתו לי אתה נתתו לי אחר שבא לידי לתקנו אע״פ‬ ‫וכשמםיו לו בעדים אס ראו עדים החפ׳ ביד המחזיק אחר‬ ‫‪j‬‬ ‫שמסרו לו שלא ב‪2‬ני עדים א‪3‬י׳ אם שהה ביד האומן כמה‬ ‫כך קורס שתבעו המערער לדין אפי׳ אם אמר בפניהם‬ ‫שנים בעל הכלי נאמן ומוציאי! אותו מיד האומן וישבע ב׳יה‬ ‫קודם'שהראהו דעו כי הוא ממושכן לי בכדי דמיו קרען ביה‬ ‫היסת על טענתו *‬ ‫שפיר עדים וראה ואינו נאמן שוב לטעין עליו בי הכל תלוי‬ ‫ב ואם לא ראה הכלי ביד האומן אלא טענו כלי פלוני נתתי‬ ‫בשבועתו שבית דין יפסקו לו שישבע שחייב לוכדי דמיו במגל‬ ‫לך לתקן והאומן אומר החזרתיו או מכרתו לי או נתתי לי‬ ‫שהית יכול לישבע שהחזירו וכיון שראוהו בילו לא יוכללישבע‬ ‫במתנה או לקוח הוא בידי מגו דאי בעי אמר לא היו דב*יס‬ ‫שהחזירו וצריך להחזירו והוא שיתיה בו בפני אותם עדים שלא‬ ‫מעולם יבול לטעון גס טענות אילו ונשבע היסה ונפטר ואפילו‬ ‫יחזירה‪ •.‬לו אלא בפני פלוני ופלוני כרי שלא יוכל לומר החזרתיו מםרו לו בעריש ביוןש־א ראה האומן נאמן במגל שהיה יכול‬ ‫יבול לטעון החזרתי ונשב׳היםת ונפטר ואין מחייבי! אותו להוציא‬ ‫לך אח״כ ‪ 4‬ועייל סי׳ ע*ב סעיף י״א‬ ‫הבלי לפנינו ואם הוציאו ונראה דשוב לא יוכל לומד החזרתי‬ ‫ך אמר המערע־ למחזיק מה טיבו אצלך ואמר ליה אתה‬ ‫מכ^תו לי או נתתו לי כמתנה וטען המערער הרי לפלוני והרי אין לו מגועל טענותיו ב׳יה מביא ערים שהוא שלו ונטלו‬ ‫הפקדתיו כעדים ואמרתי לו אל תחזירהו לי אלא בעדים ולא‬ ‫אע״פ שמסרו לו שלא בעדים‬ ‫החזירו לי והוא נתנו לך שלא למציתי ישבע המחזיק שהמערער‬ ‫אע״פ שמסרו כעדים יאם העדי• שראו החפץ בידו אין‬ ‫‪j‬‬ ‫מכויו או נמנולו ויפטר שאע׳יפ שיש לו למערער עדים עלי‬ ‫ממרין בודאי שזהו של המערער אלא שנראה להם‬ ‫טענתי טענינן למחזיק שאותו פלוני החזירו לו בעדים והלכו‬ ‫כסימנים כמו שלו אם טוען לא נתתו לי את זה מעולם בי זה‬ ‫למדינת הים או מתו לאח׳יכ קנאו גס טמנו שהרי גם אותו פלוני אינו שלך ושלך כבר החזרתיו לך נאמן כיון שאין *העדים‬ ‫היה יכול לטעון כך ובל מה שהיה הוא יבול לטעון טעניגן מכחישין אותו כודאי אכל אם מודה שזה הוא שלו וטוען נתתו‬ ‫למחוק כמו שאמרו שטוענין ללוקח ‪4‬‬ ‫לי לתקן לשוב לקחתיו ממך אינן נאמן עכבר אמרנו דלקוח‬ ‫הוא‬ ‫‪,‬‬

‫‪1‬‬

‫ר א ו א י ת י‬

‫ע‬

‫ת‬

‫ת‬

‫כ י ד י‬

‫נ א מ‬

‫ע‬

‫י‬

‫י‬

‫חוש; המשפט הלכות!חזקת מטלטלין סימן קלה קלו קלז קלח‬ ‫הוא בידי טענה גרוע היא ואין להאמינו בטענת לקוח אלא‬ ‫במגלדלהד״םאו החזרתיו לך והכאאין המגל מגו טוב שמתיירא‬ ‫לומר שלך ככר החזרתיו לך או להר״ם אמ מסרו לו שלא‬ ‫בערים כיון שראו עדים כיוצא בזה בידו ‪4‬‬ ‫ף ואם הטלי׳ יזצא מתחת ירו ואומר בפני אמרת לאומן למוכרי‬ ‫לי ולקחתיו ממנו נאמן בהיםת במגו דאי בעי אמר אתה‬ ‫מכרת לי אבל כשטוען שהאומן מכרי לו שאגד אתה מכרתי‬ ‫לו איני נאמן דלא עדיף מגברי דאתימחמתי׳‬ ‫ך; ירד האומן מאומנותו הרי הוא בשאר בל ארם ונאמן אפי׳‬ ‫בכלי שבא לידו בעודו אומן והלא שנשתהא בידו אחר‬ ‫שירד מאומנתו ומן שאין דרך להניח כ״כ זמן כלים בבית‬ ‫האומן אחר שנודע שירד מאומנותו ‪4‬‬ ‫ן בן אומן שאינו אומן אם בא בטענת עצמו שאומר שקנאי‬ ‫מבעליו הרי הוא נשאר כל אדם ואם אומר שירשו מאביו‬ ‫הרי הוא כאביו ואם אמר בפני הודה לו לאבי יש לי חזקהבמגו‬ ‫דלי מכרתו לי״א שגם בזה דוקא כשב׳ אחר מ־ת אביו זמן שאין‬ ‫דרך להניח כ״כ זמן בלי׳ בבית האומן אחר שגלת שאם לא שהא‬ ‫כ״כ זמן אתר שמת אינו נאמן אפי׳ לומר לקחתיו ממך אח׳ מיתת‬ ‫אביו דביון שבא ליד אביו בתוית לתקנו שוב גם הבן איני נאמן‬ ‫דלא עדיף מאכיל בזה וכתב מורי מהרמא׳יי ז״ל וזי׳ל ונ״ל דוקא‬ ‫לאחר מות אביו שיש אמר שירשו מאביו ולכך אינו נאמן עליי‬ ‫אפילו אמר לקוחת בירי אם לא שנשתהא בידו הזמן הנזכר‬ ‫דאז הוי כאומן שירד מאומנתו אבל בחיי האומן אם הבן טוען‬ ‫שלקחו הוא ממנו כלומר ולא בא ליד האב לתקנו נאמן בכל‬ ‫עניין‪.‬דהוי באיש אחר לגמרי אם אינו םמוך על שולחן אביו‬ ‫ובמו שיתבאר לקמן סימן קע״ט ‪4‬‬ ‫‪4‬‬

‫מלה‬ ‫י‬

‫דין המחזיק ב ב ע ל י חיים בגון בהמי ו ע ב ד‬ ‫ובו ב׳ סעיפים ‪:‬‬

‫‪ j$‬אע״פ שהמחזיק בדבר המיטלטל נאמן לומר שתא שלו‬ ‫על בהמה וחית אינו נאמן דביון שהוא מהלכת יש לחוש‬ ‫שמא מעצמת נכנסה לרשותו או שמא לקחה בדרך והחזיק בה‬ ‫לפיכך אם יש למערער עדים שהוא שלו נשבע היםת ונוטל‬ ‫ואס אין לי עדים נשבע המחזיק היסת ועומד בשלו ובמקום‬ ‫שדרך למסור בהמה לרועה שחרית ולקחתה מידו עי־בית בענין‬ ‫שאינה הולכת לבדה כלל דינא בשאר מטלטלץ ונאמן המחזיק‬ ‫בשבועת היםת לומר שקנוייה לו ואם טען שהזיקה לו כדי‬ ‫דמיה או שהוא חייב לו כך ובך כיון שאינו טוען על גוף הבהמה‬ ‫הלי בנשבע ונוטל וישבע בנקיטת חפץ י״אדאמ החזיק׳ בה ג׳‬ ‫שנים בכל עגין הוי חזקה שאין דרך להניח בהמה וחיה ביד‬ ‫אחרים ג׳ שנים ‪4‬‬ ‫ב עבד כגעגי גדול דינו כ בהמה ואין לו חזקה עד אחר ״‪••:‬שה‬ ‫שנים מאחר שהלא מהלך וצריך המחזיק להביא ראייה‬ ‫ששמש לו כל שלשה שנים אילי כדרך עבד לרבו ואם הוא‬ ‫קטן שאינו מהלך על רגליו דינו כשאר מטלטליןויש לו חזקה‬ ‫מיד אפילל אס יש לל אם שרגילה לצאת ולבא בבית המחזיק‬ ‫ולא אשרינן שמא הביאתו שם ושכחתו שם שאין דרך האם‬ ‫לשכוח פגה ‪4‬‬ ‫‪1‬‬

‫קלו‬ ‫י‬

‫מי שנתחלפו כליו כ ב י ת האומן או ב ב י ת‬ ‫האבל או בבית המשתה ובו ב׳ סעיפים‪:‬‬

‫מי שנתתלפו לו כליי בבית האומן הרי זה ישתמש בהן‬ ‫א‬ ‫עד שיבא בעל הבלי וימול את שלו דתלינ׳ן שמא אדם אח׳‬ ‫נתן טליתו לאומן למוכרן וטעה האומן ומכר טלית זה במקומו‬ ‫ובשבא זה ושאל טליתו מהאומן ידע שטעה ונתן לו בעבורה‬ ‫טליתו של האת״ שצלה לו למכיר ואין כאן תשמיש שלא‬ ‫מדעת וא״ת מ״מ היאך משתמש בה ע״י מסיר׳ האומן להלא‬ ‫אם לא יאות הלוקח בטליתו של הלה יכול להחזיר לו הטלית‬ ‫ונמצא משתמש בטלית של המוכר שלא מדעתו יש לומר כיון‬ ‫שהמוכר היה רחוק למעות ומכר טליתו אינו מקפיד אם ישתמשו‬ ‫כל אחרים שגם הוא משתמש במעות ודוקא שנתנה לו האומן‬ ‫בעצמו שביון‪ .‬שניתן לו רשות למוכרו ונתחלף לי הלי השימוש‬ ‫כמו מרעתו להוא כמו שלוחו של המוכר להשתמש בו אבל‬ ‫אם נתגו לו אשתו ובניו לא שהם אינם שלוחץ ואינו רשאין‬ ‫להרשות להשתמש בו ואפ" האומן בעצמי דוקא שאמר לו הילך‬ ‫טלית• סתס שאפשר שגם היא הלה מסתפק בל ואמר אפילי איגו‬

‫טליתו של זה ואבי החלפתיו לו יהא לו רשות להשתמש בו‬ ‫אבל אם אמר הילך טליתך לא שודאי טעה ואמר שהוא טליתו‬ ‫של זה ולא הרשהו להשתמש כו אס יורע שאינו טליתו ואם‬ ‫הוא שוהיותר על שלו כשיבא בעלה בשבילה יתן לו העורף‬ ‫או יחזיר לחבית טליתו והוא ימן לזה דמי הטלית שלו שנמכר‬ ‫ואם יבא בעל הטלית ויאמר לא צליתי לאומן למכור טליתיללא‬ ‫לקחתי ממנו שום דמים נאמן ויקח טליתו מיד זה אם יש לו‬ ‫ערים שזה הטלית היה שלל או יתן בו םימן רנהי שאנו תללין‬ ‫עצות לאומן למוכרו היינו כל זמן שהדבר ספק אבל כשבא‬ ‫בעל הטלית וטוען ברי נאמן ‪1‬‬ ‫ב נתחלפו לו כלץ בבית האבל או בבית המשתה לא ישתמש‬ ‫בהן דהוי משתמש שלא לדעת בעליו שנקרא מלןוכשיבא‬ ‫כעל החפץ צריך ליתנו לו אע״פ דשלו נאבד דמה יעשה זה‬ ‫שמוצא שלו אצלו והוא אינו יודע שלו היכן הוא וכן הדין‬ ‫גבובסת המכבסת לרבים והביאה לאחר שאינו שלו צריך להחזירו‬ ‫לטי שהוא שלו אעי׳ג דשלו נאבד ולא ישתמש בזה כלל ‪4‬‬

‫קלן‬

‫מי שלקט פירותיו ש ל ח ב י ת ובו ג׳׳ם ‪:‬‬

‫א היורד לתוך שדה חבירל וליקט פירותיו ובעל השרה טוען‬ ‫שבגזל לקחם וזה אומר שמכרם לו נאמן בשבועת היםת כיו!‬ ‫שהוא מו‪1‬זזק בהם אפיי אם יש עדים שלקטן ואין לו מגו‬ ‫דלהד״ם ואע׳יפ שהקרקע בחזקת בעליה עומדת נאמן על הפירו׳‬ ‫כשלקטן כבר ואע״פ שאינו תפוש בהן אלא הן ברשות אחרים‬ ‫וגם מגו דהחזרתיו אין כאן שאי! ברשותו להחזיר! אפייה נאמן‬ ‫בשבועת היסתדאוקמינן ליה אחזקה דלא הציף אינישלמ»חת‬ ‫לארעא דחבריה ולמיכל פירי דחבריהאם״לא היה לו זכות בהם‬ ‫ומהימנינן ליה שקנאם בשבועת היסת על מה שעבר אבל לא‬ ‫להבא להחזיקו בהן לבתתלה דלא אמרינן חזקה להוציא ‪4‬‬ ‫ב אם אין בעל השדה או האילן כאן ואמר אחר אלךואלקט‬ ‫פירות האילן והשדה של פלוני שגלכרם לי אין בית דין‬ ‫צריכי! למונעו מטעמא דלעיל שאין אדם חצוף ללקט פירותיו‬ ‫של אחרים מ״מ אם באו הבעלים קודם שלקטן גזעכביןעלידל‬ ‫דכולי האי לא מוקמינן ליה אחזקת שאינו חצוף ביון שהבעלין‬ ‫עומרי! וצווחין ואפילו אם ליקטן בבר והוא טוען שליקטן משום‬ ‫שמכר לו גוף השדה ולא לפירות לבדן נחית אז אינו נאמן אף‬ ‫על חפירות שאכל וצריך להחזירן או לפורען דביון שאי! לו שטר‬ ‫ולא חזקת שלשה שנים שלא קנה הגוף גם הפירות לא קנה‬ ‫דהא לא טעין על הפירות אלא משום הקרקע ואם הקרקע לא‬ ‫קנה מ אין לו חפירות ‪4‬‬ ‫ג והאומר אדךואכיות אילנו שלפלוני ודאי ב״רמיחיןבירו‬ ‫אע״פ שאין הבעל כאןדהבא ליבא למימרלא הציף איניש‬ ‫כו׳ אם הוא חציף שרוצה לקצץ נטיע׳ שאינו עומדת לקציצה‬ ‫ג״כ הוא חצוף לקוצצו אע״פ שאין לו בל שום זכות לקוצצו‬ ‫לכך מוחין כידו *‬

‫קלח‬ ‫‪1‬‬

‫דין שנים אוהזין בטלית וחולקין עליו ובו‬ ‫ח׳ סעיפים ‪:‬‬

‫א שנים אוחזין בכליאח׳יאו שהיו רוכבים על גבי בהמה אחת‬ ‫ולקמן םימןרע״א יתבאר אי״ה איזה רוכב קוגה ואיזירובב‬ ‫אינו קונה או שהיה א׳ רוכב ואחד מנהיג אל שהיו יושבים בצר‬ ‫ערימה של חטים המונחי׳ בסימטא או בחצר של שניהם זה אומר‬ ‫הכל שלי וזה אומר הבל שלי כל א' מהם נשבע שיש לו חלק בזה‬ ‫הדבר ושאין לו בה פחות מהציה ושבועה זו תקנת חכמים היא‬ ‫שאינה חולקים כלא שבועה כיון ששניהם אוחזין בו כדי שלא‬ ‫יהא כל אחד תיפש בטליתו של חבית ונוטל בלא שבועה ונוס׳‬ ‫שבועה זו בזה הלשון הוא מפני שבזה הלשון יתוקנו כמה רמאות‬ ‫שהיו אפשר להיות בדעת הנשבע אם היה נשבע בלשון אחר‬ ‫שאם היה נשבע סתם שאין לובה פחות מחציה היה איפשר‬ ‫לפרש כוונתו אפי׳ אין לו בה כלום באמת הוא נשבע להבי נשבע‬ ‫שבועה שאין לי בה כלום אפי׳ מה שהוא פהות מחצי׳ אין לו‬ ‫בה והרי אין לו בה כלום והוא צריך לישבע שיש לו כה חציה‬ ‫ואם ישבע שיש לובה חציה הרי מרע לדיבורי׳ שאמר בולה‬ ‫שלי ואם ישבע כולה שלי הרי א״א ליתןלו כולה שהרי הכירו תפוש‬ ‫בה ואתי לאפוקי לעז על בי׳ד שנשבע 'שכולו שלו להם אומרים‬ ‫שיחלוקו לכך ישבע בזה הלשון אני אומר שיש לי בה ודעתי אפי׳‬ ‫מלה יש לי בה ולדבריכם שאינכם מאמינום לי בכולה אני‬ ‫אומר‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫הלכות חזקת ניטלטלין‬

‫סמן קלח קלט‬

‫נידם עד שיתברר של גזי הוא ושמא זדי שהוא שלו אין לי‬ ‫אוש‪ -‬יש לי בה חלק ואם תאמרו שליש או רביע שבועה שאין‬ ‫י י שקק ו א ץ כוונתו אלא להפסיד «ח‪1‬ד‪ ,‬שיודע‬ ‫לי בה פחות מחציה ‪ .‬ואפ אשר אחד לחבירו השבע וטיל כילי י " י‬ ‫שאין לו ראייה ויהא מונח ניד בית דין עד שיבא אליהו כי לא‬ ‫שומעי! לו ואס גש השני אינו רוצה לישבע חולקין נלא שבועה‬ ‫יחוירוהו לו בית דין עד״שיביא ראייה לפיכך לא אמרו שית&שוהי‬ ‫ןדוקא שהוא כזונת בםימט׳ או בחצר של שניהם או נצר הערימו׳‬ ‫כש״ש אבל אם הבית של אחד מהם וחבירו דר אצלו וחלוקי׳ בית דין ויביאו זה לידי הפםד בידים אלא אמרו כל ראלים גבי*‬ ‫על נכסים המונחים בבית הרי הם בחזקת בעל הבית שהוא וםמכו על זה שכל מי שהדי! עגלו ימםור נפשו להעמיד א! !‬ ‫מוחזק בו ושנים שהיו חלוקים ע׳יג שעל ביתם שיש להל‪ :‬בשותפות שלו כידו יותי־ ממה שימסור האחד לגזול ועוד שיאמי הגולן‬ ‫כל אחד אומר כולה שלי הרי הוא כאילו שניהם תפוסים מ מה בצע שאמסור נפשי היום או לשחר יביא לה ראייה ויוציאני‬ ‫מידי שמי שהרי! עמו קרוב הוא שיביא ראייה גם כן ואמרו כיי‬ ‫וחולקין בשבועה ‪.‬‬ ‫טי שיגבר ידו נפעם ראשונה הוא שלו עד שיבוא השני ראיית‬ ‫ב ואם זה אומר כולה שלי ווה אומר חציה שלי האומ׳ כולה‬ ‫שלי ישבע שיש לו כה ושאין לו בה פחות משלשה ובל זמן שלא יביא ראייה אף אם תחזיר ותגבר ידו על הראשון‬ ‫רביע‪ ",‬והאושר חציה שלי י*בע שישלו בה ושאין לו כת לא שבקינן ליהלאפוקי מיניה דודא כדי שלא יהיו כל ימיהט‬ ‫במריבה ומחלוקת היום ינכר זה למחר יגבר חבירו ועוד דםמכי‬ ‫‪3‬חות מרביע זה נוטל שלש חלקים וזה נוטל רביע בד״א שנשבע‬ ‫על שלשה רביעיים בחפ׳ שאינו עומד ליחלק אבל אם הוא שמי שיגבר ראשונה הוא שלו ד‪-‬מתוך חמימות לבו שיודע שהוא‬ ‫דבר העושר לחלוק יבול זה ליטול החצי שמודה לו בלא שבועת שלו עשה בכל מאמצי נחו שגבר ולא דמי לשנים אוחזין בטליו*‬ ‫דאמרי׳ שיחלוקו דאוחזין שאני דביון ששניהם מוחזקי; אין לנ»‬ ‫ואחר כך נשבע בל אחד שיש לו בה ושאין לו בה פחית מחציה »‬ ‫‪ j‬והא דאמרינן בשכל אחר אומר כולה שלי שחולקין אץתה להניח שיגלול האחד לחבייו דחשי׳ באלו אנו יודעין שיעז‬ ‫לשניהם חלק בה ה־לכך אם היינו פוסקי! להם כלדאלי׳גבר‬ ‫כשוה או כשזה אומר כולה שלי ווה אוט׳ חציה שלי‬ ‫שיטול !ל‪ .‬ג׳ חלקים הה רביע דוקא כשאוחזין בשפת הטלית האחד היה גוזל בפנינו מה שביד חבית ולכו צריכי! אנו לפסוק‬ ‫שאין ביד שום אחד טמנה ג׳ על ג׳ שהוא שיעור בנד שבות להם דין חלוק׳ ודכא גבי ארבא ביון שאין אחד מהם מוחזק‬ ‫נדבר שמערערין עלז ואין ב״ד מחייבי; למחר למי שבא ליקה‬ ‫יד שניהם שיה בו ואז חולקין אות׳ יאפי׳ הטלית מוזהבת והזהב‬ ‫נ צ ד אחד מהם איגו יכול לוט־ חלוק אות׳ לרחבה שיבא הזהב דבר שאין אנו יורעי! של מי הוא והוא אכל׳ שלי הוא הילכך‬ ‫לחלקי אלא חולקין אותה לארכה כדי שיבא לשניהם בשוה אין לפסוק להם דין חלוקה שמא נפ»יד לאחד מיזם שלא בדי}‬ ‫לפיכך לא יבלו למצא לזה דין אחר רק כל דאלים תחלה הוא‬ ‫אבל אפ כל אח׳ וא׳ איחל קצתה בידו זה אוגל כולה שלי וזה‬ ‫אומר כולה שלי זה נוטל עד שירו מגעת וזה נוטל עד שידו גבר והוא שלו עד שיביא חבירו ראייה ומיהו שכנגדי יכול‬ ‫להשביעו וצריך לישבע שהוא שלו וכל זמ! שלא יביא הא׳ ראיי׳‬ ‫מגעת והשאר חולקין אחי־ שנשבעי׳ על הדרך שנתבאר ויכול‬ ‫בל א׳ לגלגל על חבית שיכלול בשבועתו שכל מה שנטל אף אם תגבר ידו אי! מניחיין ליקחנו מזה שגברה ירו תחלה ‪V•::‬‬ ‫שביארנו טעמא וכ״ש שאין מניחי! לאחר ל־קחנו ממנו בלא‬ ‫כרין נטל »‬ ‫עדים וראייה‬ ‫ף כל חלוקה האמורה כאן אם הוא דבר שיפשיל אם־ יחליק‬ ‫ב בא שלישי קודם שגבר אחד מאילו והגיפה בטעג׳ שאומד‬ ‫משש אין גלפס־רין אותי א״א חול קין אות! גל‪-‬לי שי"! י‬ ‫שהוא שלו אי! לשנים האחרים בו בלום ביון שזה הוא‬ ‫ף‪ ,‬היה אחד אוחז את כולה וזה מתאבק עמו ונתלה בה הרי‬ ‫זה בחזקת האוחז את כולה ונשבע היסיג וכולה שלו » מ־חזק בו וטוען שהוא שלו אבל אם חטפה בלא טענה הרי זר!‬ ‫גזלן ומוציאי! אותו נדדו וכיון שהו׳ גזלן חייב בהשבת המילת‬ ‫ן באו לפנינו ושניהם ארוקי׳ בה ושמטה הא׳ מיד חבירו בפנינו‬ ‫לנגזל וכיון שאלו השנים חלוקין עליו ובל א׳ א מ ר שהוי שלי‬ ‫אם צווח השני לא אבד זכותו ואם שתק הוי כהוד׳ לו שהיא‬ ‫שלו ואבר זכיתו ואפי׳שתק! תחלה ואח״כ צווח הויכהודא׳ כיון א ן לו תקנה עד שישוב לכל אחרוא׳ שהיי אינו יודע לגלי ישיב‬ ‫שיצ׳ ידי השבה ואינו יוצ׳ במה שיחזירו לנזקומו במו שהיד!‬ ‫ששתק תחלה ואין מוציאין טיל השומט וי״א שאפי׳ יביא עדי‪0‬‬ ‫אחר כך שהיא שלו לא מחגי ליה דהודאת בעל די! כמאה שזה אין השבה כלל דה״ל בגלפקילו ואם הוא קרקע והחזיק ט‬ ‫ואכל פיתתיו גוף הקרקע א ני נגזל והרי היא כמו שהיתת‬ ‫עדים דמי»‬ ‫אגל הפילות צריך לשלם לכל א׳ וא׳‬ ‫ן חזר הא׳ ותקפה מיד זה התוקף אע״פ שצו ח מתחלה ועד‬ ‫ג אם א‪-‬זד מהשנים החלוקים על דבר זה בא לביד ואמר‬ ‫סוף חזל הדין כמו שהיה מתחלה ויהלוקו דמה שמתחלה‬ ‫תפשיה• ויהיה מונח בידכם עד שאביא לאייה אין שונלעין‬ ‫לא היו מוציאין גזירו לא היה מדינא אלא משפיקא ואמ<‪5-‬ד‬ ‫לו מטעמ׳ שכתבתי בסעיף א׳ ואם תפשוהו ב״ד מרעת שניהם‬ ‫הש״עה ועכשיו שגם זה מוחזק שניהם שרן וי״א כיון שבבר‬ ‫זכה הראשון בפנינו ע״י שתיקתו של זה דהויא כהודאה שוב או שעב־וותפשוהו עי׳פא׳ אין מוצאי‪ :‬א־תו מידם עדשיתביר‬ ‫של גזי היא ש־יא תצא תקלה מתחת ידם כמ׳יש לעיל ‪1‬‬ ‫לא שתני לאחי־ שתקפה ממנו בפנינו »‬ ‫ך אם הס חלוקים ע‪-‬שדה ואין א׳ מהםטוחוזקבה בגון שמת‬ ‫ךן באולפני ביד כששניהם ארוקין בה ואמרו להם ביד צא‬ ‫נעל השיה ושנים בא ם ליורשו כל א׳ אומר אני קיו׳‬ ‫וחלקו את דמי׳ יצאו וחזרו אח״כ והרי‪.‬הוא תחת יד אח׳ מהם‬ ‫וראוי ליורשו ואין לשום א׳ עדים כלדאלים גבר * וע׳׳ל ריש ס!׳‬ ‫לה טוען הוד׳ לי ונסתלק משנה ווה טוען השבית•׳ לו או נתגבר‬ ‫קליח ואפ גבר האי ואכל פי־ותיו ואח״כ הבא השני עדים שהוא‬ ‫עלי וחטפה משני הש״עה ואם לא הביא ראייה ישבע זה שהיא‬ ‫קיוב והעלים אינם יודעים אם זה שגבל הוא קרוב או לא מוצ אין‬ ‫שלו ויפטר וי׳׳א שאם אגזר חטפת ממני נאמן דכיון דעד האידג׳‬ ‫היו דני; עליה ודאי כל א׳ תקף מה שיוכל וק־וב להאמין לזה מיה שגבר שהוא םפק קיוב והאחר קרוב ודאי וה״ה אם השני‬ ‫הביא עדים שהיא קיוב יותי מהאחר שמוציאין מזה שגבר‬ ‫שזה נתגבר עליו וחזר הדי; נמו ביאשונה ויחלוקו ואם אמר‬ ‫ונותנין לזה שקרוב יותי וצריך להחזיר בלפיתת שאכל אפילי‬ ‫השכ־תיהלו כלא עדים אינו נאמן כלל ראשיי׳ ליה ער השתא‬ ‫חשרת ליה בגזלנ׳ והשתי מוגרו‪ :‬ליה בלא סהרי בתשיה אבל אין ידוע שאכלם אלא על פיו שהודה בהם חייב להחזירם ואע״צ‬ ‫שהו׳ איטר שה‪,‬־׳ קרוב יותר לא אמרינן שי־ א נאמן על הפילו׳‬ ‫אם אמר השכלתיה לו בפני פלו׳ ופלו׳ והלכו לשדינ׳ הים נאמן‬ ‫שהו׳ ק־וב יותר בגלגו דאי בעי אמר לא אבלי כי אגזר אכלי‬ ‫במגו שהיה אויש׳ חטפה גלגלני אבל השביה בלא עלים לא אמרי‬ ‫ורידי אבלי נאמן שכיון שהקרקע יוצ׳ מתחת ידו כרין אין הגזיי‬ ‫דיהא נאמן במגו׳דהר במג־ במקום ערים דאג! שהדי שלא השביל׳‬ ‫מחזיק‬ ‫להחז־ל גם הפילות דהא אינו‬ ‫לו נלא עדים כיון שכבר היי? הושלו כגזל; ובתכ שורי ו*ל מ עיל לו וחיי׳‬ ‫כפירות' אלא מכח הק־קע ואם אי! הקרקע שלו דבקרקע לא‬ ‫שכן נ״ל עיקר »‬ ‫שייך מגו מאין יבואו לו הפירות אם הם חלוקים בדבר שהפוםקימ‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫מחולקיןבוולא תפוש חד מיגי־הו אם הו׳ דבר דשייך בו דין‬ ‫‪ O‬שלישי‬ ‫דין שנים חלוקים ב י ב ר‬ ‫קלט‬ ‫חלוקה חולקי; ואם לא שייך ביה חלוקה כל ד אלים גבר כך נסק‬ ‫‪ r S E T f i‬לבור" סעיפים «‬ ‫מורי סהרמא״י ז״ל ותמיהנו על הסכמתו מאד אע״ג דבאמת‬ ‫מאמר היא בנש׳ פרק הניזקין השתא דלא איתמר הילכת׳ לא‬ ‫א שנים שחלוק ! כדבר ואין שום א׳ מוחזק בו כההיא איבא‬ ‫כמר ולא כשי כל דאלים גבר אכל נ״ל שאין הנדון שנ׳ ש‪0‬‬ ‫דהוו נדנצו עליה כי תלי כל חר וחד אשי דירי הוא לא‬ ‫זה המאמר דומה לראיה שאין זה כלל לבל הדיימ דגלה שייף‬ ‫יכלו חז״ללמצא לין אהל אלא כל לאלים גבר ואיזו מדן שתגב־‬ ‫ירו תחלה הוא שלו עד שיביא האח־ ראייה דהיכיליעבד אי כזה כל דאלים גבל דהא עיקר טעגלאדנל דאליפ גבר הוא‬ ‫משום ששי שהוא שלו ימסור נפשו עליו בו׳ במו שכתבתי בסעיף‬ ‫יתפשוהו כ״ד ויהא מונח ניד ב״ד ער שיביא אחד מהם ראייה‬ ‫א׳ וזה לא שייך אלא בדבר שהתובע בעצמו יודע האמת ואין‬ ‫גשיבא ליד ב״ד אין הב״ ד דשאין להוציא מתחת ידן עד‬ ‫י נפשן‬ ‫הב״דץדעין אכלהכ׳ מת שייך לומר שזה הו«בע י‬ ‫עידעי בבידוד של מי הוא שאין כ״ד רשאין להפקר ממין השונוז‬ ‫יות!‬ ‫א י‬

‫ה א ח‬

‫ז ו א‬

‫‪1‬‬

‫‪4‬‬

‫‪t‬‬

‫‪7‬‬

‫‪,‬‬

‫הלכות חזקת קרקעות‬

‫חושן המשפט‬

‫יותר מחבירו במה ברור הדין יותר לתובע טלדיין או טלחבירו‬ ‫דגימא ימסור נפשו וכר ״ לכך נ״ל בדין זה דגם בדבר שאין‬ ‫ג ו דין חלוקה מוכרין וחולקין בדמים או בגור או איגוד נ׳יל »‬ ‫וע*ל סימן ק״ע סוף הסימן על מה נאמר בגמרא דין דבל‬ ‫דאלים גבר דטשמע בהדיא דלא דמי להבא נ״ל«‬

‫קין‬ ‫‪1‬‬

‫ח ן החזיק בקרקע ש ל ח פ ת ודין חזקת‬ ‫הבתים וחנויות ובו ט*ו סעיפים ;‬

‫סימן ק‪:‬ז‬

‫על הלילות וע״* השכנים שיעידו בו שלא התישו כו שיצא‬ ‫בלילות אלא כפי ניהוג העול׳ ראינוהו גמס בו בערב ויצא‬ ‫בבקר מגי ואפ יוסף המערער לטעון עוד יודע אני שיצא טמנו‬ ‫בלילות אח״ שישט השכנים לא הוי חזקה כי לא יוכל להביא‬ ‫עדים ע״ז לחכחיש המערער אא״כ <ביא עדים שיאמרו שכרנו‬ ‫ממנו הבית ודדנו בו ימים ולילות ואם היה המערער רוכל‬ ‫המחזיר בעיירות ואינו רגיל להיות תמיר בביתו ויכול להיות‬ ‫טשום דלא קבוע האי במתא החזיקוה בביתו וכי הוה אתי למתא‬ ‫חוח נפיק האי מחזק מן הבית ולא ידע ליה זה המערער לשיטחה‬ ‫בו לפיכך תקנו לו חכמים שאפילו לא טען ברי לי שלא היה דר‬ ‫בו ימים ולילות אנן טענינן ליה ולהרמבי׳ס אפי׳ באחר שאינו‬ ‫רובל אפילו לא טען המערער אלא שמא לא דר בה ביום ובלילה‬ ‫צי־יך המחזק להביא ערים שדר כו ביום ובלילה ואם היה‬ ‫המחזיק רוכל המחדד בעיירות אעי׳פ שלא טען המערער טענינן‬ ‫ליה אנן ואומרים למחזיק הבא עדים שהחזקת בו ביום ובלילה‬ ‫ג׳ שנים שכיון שהמחזיק הוא רוכל מסתמא לא דר בה יומם‬ ‫ולילה ואין חזקתו חזקה לפיכך טענינן ליה אנן למערער ור״ת‬ ‫והייאי׳ש חולקין על כל זה וע״ש בל שהעידו השכנים שדר בו‬ ‫כמנהג שרגילים השכנים לידע אע׳׳פ שלפעמים יצאו השכנים‬ ‫לעסקיהם מהעיר ולא ידעו אם נשאר המחזיק בבית בעוד שלא‬ ‫היו כעיר אלא מעידין •שכשיצאו טן העיר הניחוהו בבית וכשבאו‬ ‫מצאו אותו דר מ הוי חזקה ואם אמר המחזיק לעדות סתם‬ ‫העירו לי שדרתי'בו ג׳ שנים בחזקת ימים ולילות אע׳״פ שאינם‬ ‫יודעים שדר בו בלהיטים וכל הלילות אלא שראוהו שרר בו‬ ‫מקצת ימיס ומקצת לילות טענתו טענה ואם יעידו כן מספיק‬ ‫עדותן וחוקתו חוקה ואפילו יטעון המערער ברי לי שלא דר‬ ‫בו בלילות אין שומעין לו עד שיביא ראייה ובן אם היו הררי'‬ ‫בו רוכלין המחזירין בעיירות אע״פ שיצאו לפעמים מן הבית‬ ‫ולא דרו בו ג׳ שנים רצופים הואיל והיה שלשה שנים בחזקתן‬ ‫הוי חזקה אע״פ שהיו מחזירין ימים רבים ולא לגו בבית וה*ה‬ ‫לשאר מהזיק שיצא לפעמים מן הבית אחר עסקיו ומיד כשבא‬ ‫היה חוזר לבית מיקרי חזקת פשלשה שנים ובן מקומות ב׳יה אם‬ ‫מעידים העדים שישב עליהם כל עת שנכנס לב״ה אע״מ‬ ‫שלפעמי' שינה מקומו מחמת אבילות או לא נכנם לב״ה הוי חזקה‬ ‫הואיל ועשה בה כמנהג העולם וכתב מורי מהרמא״י ז״ל וז״ל‬ ‫נ׳יל שבן ראוי להורות אע״פשיש חולקיןדטעמא דמסתב׳ הוא‬ ‫דהא מילתא דלא איפשטא יעידו על בלהיטים ועל כל הלילות‬ ‫דא׳׳א דלא נייטי פורתא או יצאו לפעמים טן העיד וכה״ג אלא‬ ‫מגי כראמ־ץ מגץמות בב״ה היכא שנהגו שכל אחד טחב שמו‬ ‫עליו אין לך קלא גדול מזה והוי כשטר וכל מי ששמו כתוב‬

‫א אע״פ שאדם נאמן לטעון על הטטלטלין שפירו לקוחי! הן‬ ‫בידי היינו משוס שיש רגלים לדבר דאל׳יב היאך באו‬ ‫לידו אס לא שזה נתנו לו מרעתו אבל קרקע שאינה זזה ממקומי‬ ‫‪1‬בכ*מ שהיא בחזקת כעליה היא עומד' ולא שייך בה לומר דאל״כ‬ ‫היאך באה לידו של זה שאס היא בידו והוא עובדה איפשר‬ ‫שהוא הלך לתוכה ועבד בה בלא ידיעת הבעל לפיכך קרקע‬ ‫הידוע׳ לראובן בעדים שיורעין שהיה בחוקתי אפילו יום אחד‬ ‫והיא עתה בחזקת שמעון שמחזיק בה ואכל פירותיה וטוען‬ ‫שלקח׳ מראובן וראובן מערער ואומר שגזולה היא בידו נאמן‬ ‫ראובן ונשבע שבועת היסת ונוטלה ראלו שבועת התורה אין‬ ‫נשכעי! על הקרקעות כרבתיבגאלעיל ריש סי׳ צ*ה ולכך אפי׳‬ ‫כשנוטל א״צ שבועה חמורה בנקיטת חפץ ואם החזיק כה‬ ‫שמעין כראוי ובטענה בש״ש בדיני חזקה אז אין מוציאיןאותה‬ ‫מידו אלא נשבע ועומד בשלו ואם אין עדים לראובן שהיה‬ ‫•לואזא״צ שמעון חקה אלא נשבע ועומד בשלו אע״פ שלא‬ ‫החזק כח שיי חזקה •‬ ‫ב י״א שזה שהחזיק ג׳ שנים אק טוסח אותו לשבועה אלא‬ ‫אם יי־צה להחרים םתם על כל טי שהחזיק כשלו שלא‬ ‫כרץ הרשות בידו וכבר כתבתי בסעיף הקורם דגשבע ועוטר‬ ‫בשלו והכי נהוג‬ ‫ג מען ששעח שיש לו שטר שמכ־ה לו וראובן אומר ששטיו‬ ‫טזויף יתקיים השטר בחותמיו ואפילו שמודה שכתבו אלא‬ ‫שאושר ששטר אמנה הוא יתקיים בחותמץ ואס לא יתקיים‬ ‫טוציאין השרה מידו תאמן לומר אטגה במגו דטדייף ‪.‬‬ ‫ך טען שמעון שיש לו שטר שמכר׳ או נתנה לו בשטר וגס‬ ‫שיש לו עדים שהחיזק ג׳ שנים כיון שאמר שיש לו שטר‬ ‫אומרים לו קיים שט־־ך אםיבולילקיימומוטבוצ״יך לחזור אחריו‬ ‫לקיימו ואס אי איפשר לו לקיימו בגון שמתו העדים או הלכו‬ ‫למדינת דדם ואין מי שעיר חתימתן םיטכין על עירי חזקת וישבע‬ ‫חיסת שלקחה אבל אם ישנן לערים לא תועיל לו‪ .‬חזקתו וצריך‬ ‫שיגזור אחריהם ער שיביא אות׳דמויטב שיתקיים הדבר ע״י עדים‬ ‫ןן וא‪ 5‬טען אח'כ אכד ש**רי אינו נאמן אע׳יג שאס היה טוען‬ ‫עליו הוי שלו ואין למערער עליו כלום עכ״ל *‬ ‫מתחלה שטר היה לי ואבר ויש לי ערי חזקה היה מועיל‬ ‫‪ Q‬האדמהגי ערות השוכרים לומר שדרו בה ימים ולילות‬ ‫לו כמו שיתבאר בע״ה עכשיו שטוען מתחלה שיש לו שטר‬ ‫דוקא ששכירות הבית עדיין היא בידם ואומרים אנו נתן‬ ‫ועדי חזקה ואח׳יכ אומר שאבד השטר אשרינן משום שיש בו‬ ‫איזה פיסול בשטר אינו רוצה להראותו והחזקה מכת השטר אותו למי שיוכה בו ברין ואע״פ שעדיין לא נהנה המחזיק מפירות‬ ‫באה לפיכך גס החזקה אינה מועלת לו וכן אם הביא השטר זה הבית כיון שדרו בו מכחו היינו הנאת פירותיו ואפילו אם‬ ‫ונמצא בטל גם התזקה נתבטלה שלא באה החזקה אלא מבח השאילו להם בחנ‪ 6‬וכ*ש שעתה שהשכי בידם ליתנו לו אם‬ ‫יזכה בו אבל אם כבר פרעו השכר למחזיק אין יכולין להעיר‬ ‫השטר והשמי בטל נם החזקה בטלה‬ ‫שגוגעין בדבר שחפצים להחזיקו בביח שאס יצא מתחת ידו‬ ‫ן היותן וךקע לאחד בעדים וחזר הנותן והחזק בה אפי׳ אם‬ ‫צייכק ליתן שכר פעם אחרת למערער ואעיפ שהמחזיק צריך‬ ‫החזיק בה הנותן ג׳ שנים בחצי לאחר המתנה אינו נאמן‬ ‫לומ״ טעות סופר הוא המת‪:‬׳ כמט דאי בעי אשר תחלה חזרתי להחזירו להם מ״מ פעמים שאין לו ומיהו אפילו נתנהו בכר‬ ‫ולקחתי משנו דמ״מ עכשיו שטוען טעות סופר הוא אין זח אלא למחזיק יכיל הוא לחזור וליתנולהסראמר להם תנוהו למי שיזכה‬ ‫כרי שלא יהיו הערים נוגעין בדבר ויש מי שחולק ואומר דאבתי‬ ‫כשכתיש את העדים וק״ל דמגו כמקום עדים לא אמרינן »‬ ‫ן כיצר היא החזקה שישתש׳ בר‪ ,‬ויהגה ממנה ג׳ שנים רצופים נוגעין כעדותן הן לפי שקודם לכן היה השוכר מתיירא שמא‬ ‫מיום ליום בל דבר* בפי הנאתו ותשטישו אז הוא שלו ואין יפסיד שכרו ועכשיו שוה מחזיר לו שכרו מצילו לגמרי מ]‬ ‫יכילין שוב לעי־ע״ עליו א‪£‬י׳ אבד שפדו שכיון שהוחזק בה ג׳ ההפסד ואיכאלשיחש שמתוך שהוא מתבייש טזה שעושה עטו‬ ‫לפגים טשורת הרין יעזור לו *‬ ‫שנים ולא מיחהבושוםאדם לא נזהר עוד׳ בשטרו ונאמן לומר‬ ‫מבית* לי או נתתו לי ואבד שטרי ואז טענת התובע ג״ב טענה » אפילו אס בבר פרעו השכר למחזיק אם יבא המחוק לב״ר‬ ‫קודם שיבא מערער ויטעון יעידו לי השוכרים עכשיו בפניכם‬ ‫גתעת הוא דאשדינן שהוא שתק כל כך זמן מפני שידע שיש‬ ‫שררוכו ג׳ שנים לפי שאם ‪.‬יבא שום אדם לערער שוב לא יהיו‬ ‫עליו שט־• ועכשיו נזרע לו שלא נזהר זה עוד בשטרו לבך בא‬ ‫והובעו ואין צריך להביא ראייה שהשתמש בכל התדרים שבכית השוברי׳ כשרי׳ כיון שפרעו לו השכרשיתייראו שיצטרכו ליתן‬ ‫אלא אס נשתשש בדרך כל הבעלים החזיק בכל הבית וכל שבר פעם שנית למערעי אבל עכשיו שאין כאן טערער שיתבע‬ ‫ש^א החזיק כראוי אינה חזקה אפיי ידוע שזה מכי לו ק~קע מהם שכר שניה׳אינן נוגעין בעדות וכשרים טענתו םעג׳ ומקבלין‬ ‫רק שאינו ידוע שהיא זו שהחזיק בה יכול המוכי ליטול קרקע הערות מיד ואעי׳פשאין סקבלין עדות אלא בפני בעל דין כיון‬ ‫דהשתא כשיים הם ואס גמתין שיעידו כשיבא המערער יהיו‬ ‫זו ולומר ששכר לו לךקע אחרת הגמע מזו *‬ ‫ןן בתים שהם לדירה צריך להביא עדים שדר בו או השכירו נוגעין בעדות אין מפסירין משוס זה המחזק וטקבלין אפיא שלא‬ ‫בפני המערער •‬ ‫ג׳ שנים רצופים־ ומשהביא עדים שדר בו או השכירו• ג׳‬ ‫י א אמ אין השוכרים דרים בו עתה אלא שדרו בו ג״ש ויצאו ממנו‬ ‫שנים רציפו* הוי חוקה אע״פ שלא העירו בפי׳ על דירת יטיס‬ ‫אס אין הזערער יודע שדרו בו אלא על פיהם אפילו נת^‬ ‫ולילות א״צ הדיין לחקור עדותן אם מעירי! גס על הלילות אלא‬ ‫מסתמא מעירין גס ע י הלילות בל זשן שלא יטעין השעיער ביי בבי השכ״ למחזיק אינם נוגעים בעדות ונאמנים במגו דאיבעו‬ ‫דר בו בלילות ואס יטעין המערער בי^י אני יודע שלא אמרי לא דרנו בו מעולם אלא היו אומרים ידענו שזה החזיק בבית‬ ‫דר בו בלילות אז צריך המחזיק להביא ערים שיעידו בפי׳ גס זיז חזקה גמורה השתא נטי בי יאמרו דרנו בו ופרענו לוכד!‬ ‫יב י׳יא‬ ‫טפני שהוא שלו נאמנים‬ ‫‪s‬‬

‫‪4‬‬

‫‪4‬‬

‫‪k‬‬

‫לגוש עיר שושן‬

‫הלמה חזקת קרקעית‬

‫םינץ קמ קמא‬

‫‪ 2$‬י*א שאין ערות השוכי״ים מועיל אלא א׳יכ היה השכירות‬ ‫המים ופתח בה בשדה כלבד הואיל ולא אכל פירות אינה חוק‪,‬‬ ‫בשטר שע״י השטר יצא הקולבדאטרי׳ גבי לקוחות דשטר‬ ‫דמה לו לזה למחויי מאי איכפת ליה אדרבה מהנהו •צימתקן‬ ‫מפיק לקלא ובודאי ש‪:‬זע המערער ולא מיחה לבך מועיל ערות‬ ‫לו שדהו‬ ‫שת־זי' חזקה אבל אם שכרו בלא שטר אי; לו קול ולא חיה יודע ן וכן זרעה ולא הירח בה כלום אלא זרע כור ואסף טה לא‬ ‫שזה השכירו לכן לא מיחת ואין חזקתו חזקה וי״א דאפי׳ שכרו‬ ‫הוי חזקה שהרי לא נהנה אבל אם הוציא עליה הוצאוקנ‬ ‫לגי שוכיים זה אהד זה לבילם בל» שטר מצטרפין רלא דמי ממקום אח־־־ עד שלאדדויחבה אין מבטל החזקה שזה הוכחה‬ ‫ללקוחות דהתס אין שס המיכרנקרא על הקרקע דבל חד וחד‬ ‫שרוצת ליהנות בה אלא שלא עלתה לו והוי חזקה ואע״פ שעשה‬ ‫מפיק קלא דלקיחהיהוא בידו ויבול המערער לומר לא חששתי כן כמה פעמים רוצה ארם בקב שלו מקביים בשל חבירו ‪4‬‬ ‫למתות לפי שלא היו דרים בו אלא בדרך גזלנים בל אחד שנה ן ראוהו הורש הוצ־ ומעמר זורה ובורר ולא ראוהו נזכניר‬ ‫אגל שאולי׳ או שבורים אדרבה מפקי לקלא רטכח המשאיל‬ ‫שום פימת אינה חזקה ע״ל סעיף י״ו ‪%‬‬ ‫או המשכיר ירדו לתוכו והוה ליה לשחויי ‪4‬‬ ‫ח ‪ ax‬בנה אדם הורבתו של חבירו גי שנים או שני א׳ מהג׳‬ ‫‪ y‬ערות השוכרים מועיל אפי׳ לא דרו בו שניהם ביחד אלא‬ ‫שדם והשתים הנותרים דר בה לא עלתה לו חזקה ובן אם‬ ‫זה דר בו אב״גוזה רח״וולאעוד אלא אפי׳ היו זי ש־בריס‬ ‫תקן השדי בהשקאת מש לא הוי חזקה ורן אם זרעה בלא חרישה‬ ‫אחד בכל שנה מצטרפי׳ ועלת׳ לו חזקה ‪ 4‬י״א שאם ידוע‬ ‫יש אומרים ד ל א הוי חזקה דלא הוי כרדך חזקה ‪4‬‬ ‫שהמערער היה דר בחדר הפנימי מן הבית וטוען שהיה דרכו ט ניר לא הוי חזקה ואפילו אותה ימים שניר בהם אעם עולין‬ ‫עובר דיך הבית החיצון ליכנס ולצאת מן הפנימי ולכד לא‬ ‫לחשבון של ג׳ שנים של החזקה שאין סוני! אלא משעת‬ ‫מיתה במחזיק בבית החיצון אעייפ שיש‪:‬יהדר הפנימי עוד דרך‬ ‫זריעה ואילך לפי׳ שבשע׳ הניר לא נהנה מן הקרקע אלא מהנה‬ ‫לצר אחד ולא ידעינן אם עבר אותו הדרך או לא אפיה ט‪:-:‬תו‬ ‫שמתק! הידקע‪.‬ואין חזקת למהנה אלא לנהנה ויי׳א הואילוע*י‬ ‫מענת וצריך המחזיק להביא ראייה שלא עבי דרך הבית‬ ‫הניר סוף סיף אובל חפירות מונין הניר לתוך רג׳ שנים‬ ‫החיצון וי״א שזה לא מבטל החזקה אלא אם כן טען המערער • אכלה שרת שאינו חוזר וגדל ולא המתין עד שתגדל לא הוי‬ ‫כשרציתי הייתי משתמש בבל בית החיצון והוצרבת לידח־תמפגי‬ ‫חזקה כיון רשמיט ואכול ואייו אובל בשאר בני *דם לא‬ ‫ולא נשתמשת אתה בבית החיצון אלא כשלא הייתי צ^ך לו‬ ‫חששי׳ זה למחית שיש רגלים לדבר שירא הוא להחזיק כשאר‬ ‫י ך חנויות של תגי־יס וכיוצא בהם שאין דרין ב‪:‬ה; אלא ביומ‬ ‫כני אדם ובגזל ירד בהם ואם בני המקום דרכן לז־וע לשחת‬ ‫שביון שדר בהו ג׳' שיים ביום הוי חזק׳ רדיית׳ ביום חשוב‬ ‫מפגי שיש להם בהמות הי־בה ורמי השחת יקמ הרי זו חזקה‬ ‫לדירתו כדירת יום ולילה בבתים שכן הוא דרך דירתם ‪4‬‬ ‫וכן אם באת לידו בעורה שדת כשיגיע השנה השלישית מיום‬ ‫טןי החזק במקום משויים בחצר חבירו בנין שהעמיד שם‬ ‫ליום יש בהג׳יב שרת הוי חזקה אע״ג שלא יאכלנה בשנה‬ ‫תנור‬ ‫בהמתו או היה מגדל שם תרנגולי! או שהעמיד שם‬ ‫שלישית א ל א ש ת ת ביון שהגיע זמן החזקה עושהלבהמה שירצה‬ ‫או שנתן שם זבלומיען אתה ‪:‬יכ־ת לי מקום זה והחזיק בו ג׳‬ ‫י א אכלה באיסור כנין עילה וכלאים ושביעית אע״פשנהנח‬ ‫*שנים ל״ש אם עשה שם מחיצה‪ .‬שהוא םי׳ שיחדו לו לזה ל׳י׳ש‬ ‫בעיירה מ״מ נהנה הוא והוי חזקה וי״א דלא הוי חזקה‬ ‫לא עשה שם מתיצת אפי׳ בחצ״השותפין הרי זה חזקה שאפי׳‬ ‫שלא חשש זה למדות כיון שהפירות אפורים עליו אא״ב אכל‬ ‫שותף דרך להקפיד על דבי כיה שלא ינ־חנו לשותפו לבדו‬ ‫הזמורות או ביוצא בזה דבר •שאין בו איסור ‪4‬‬ ‫להשתמש בו וכץ; שלא שיחת חזקתו חזקה ‪4‬‬ ‫י ב היההמנזום שהחזיק בו סלע או חלמיש שאעו ראוילזייעה‬ ‫צריך ליהנות בו בדבר הראוי לו כגון שישטח בו פימת או‬ ‫יעמיד בו בהמה וכיוצא בזה ואם לא נהנה בו בבל אותה הג׳‬ ‫שנים ב ד ב ר הדאוי לו לא ‪-‬החזיק שלא חשש זה למחות ‪4‬‬ ‫‪ p‬שיה שהוא מוקפת נדר ובא זה שהחזיק כה וזרע חויץ‬ ‫א ג׳ שנים שאבדו צריבין להיות מיום ליום אפילו היד חסייים‬ ‫לגדר ונהנה בכל המקום ש>‪:‬ימ שמויאע״פ שאכלה בך‬ ‫יום אחד לא החזיק ומסלוןץ איתו ממנה בריא בקרקע‬ ‫שנה אח׳ שנה לא עלתה לוהזקהדי־יא איכפת ליה לבעל השדה‬ ‫שעושה פיי תמיר בנון בתים והצירות בדרות שיהין ומעירז‬ ‫כיון שאינו שמור ויכול ‪3‬ל אדם לבא ולאכול שם והיה לכל‬ ‫והחניות והפונדקאות והטייחצאות והשובבות ובתי הברים ובתי‬ ‫הזורע כמקום שאינו שמור אלא רגל חיה ויד כל אדם מצויים‬ ‫השלחין שמשקין אותן תמיד וזורעים בהם וגוטלין והגבות‬ ‫בי אינו חזקה ‪4‬‬ ‫והפרדסים וכ; העבדים המהלכין אבל שדה הבעל שהו׳ שותה‬ ‫»ף אכלה כולה חוץ מבית רובע דחזיק בכולה חוץ מאותו בית‬ ‫מי גשמים בלבד ושרה אילן אינם מיום ליום אלה כיון שאכל‬ ‫רובע שיא גיגה בו אפי׳ היה חלמיש בתיך השדה הואיל‬ ‫ממנה ג׳ תבואות ממין אחד הרי אילו ביישנים שכיון שאכל‬ ‫ללא נשתמש בו כראוי ובית רובע הוא דבר חשוב ולא בטל‬ ‫הג׳ תבואות בשופי שוב לא מזדהר בשטריה כי־צדהיתה שדת‬ ‫תמרי׳ וגדר ג׳ גרמת או שדה ענבים ובצר ג׳ בצירית או שדה אגב קרקע לפיכך לאהד לובו חזקה אבל אם היה פחות מבית‬ ‫רובע אינו חשוב ובטל אגב קרקע ‪4‬‬ ‫זתים ומסק ג׳ מסיקות הרי אילו בג׳ שניםוהויא חזקה ואפילו‬ ‫אם האילן משור פידו־תיו קורם שילקטם אל׳פ שעכשיו‬ ‫‪ vn‬נטיעת האילנו׳ רצופים ולא היה ביניהם הרחקה כראוי והרי‬ ‫עמדו על האילן עד שגדלו כל צרכן ואח״כ נשרי ואכלם‬ ‫אליו סופ! לייבש אפייה הואיל ואכלן ג* פעמים החזיק ויש חולקין‬ ‫אינה חזקה דלא הוי קזקה אלא עד שילקט הפידו׳ בדו שזה‬ ‫שגם באלו איגד‪ ,‬חזקה אלא בג׳ שנים ונתב מורי מהרמא״י‬ ‫ד ר ך דחוקה ‪4‬‬ ‫ז״ל וכן ג׳יל להודו׳ עכי׳ל ‪4‬‬ ‫‪$‬ן רדתה השדה נטיעת אילנות שאיןעושין פירותאלא פעם‬ ‫‪ 3‬ג ' שנים שאבדנו צי־יבין להיות רצ־פין זו אחר זו אבל‬ ‫אחת לג׳ שנים בגון בנו׳ שוח י״א שאם התחיל בשני חזקה‬ ‫מפוזרות לא ל‪£‬יכך הרי ?‪:‬תחזיק בשדה וזרעה שנהוהוביר‬ ‫בשנה הראשונה שחנטו ונעל וגדר השדה ובן בבל השלש‬ ‫» ה אפילו עשת בן כמה שכ׳ים לא הוי חזקה שכיון שמצאה‬ ‫שנים תיקן צרכי האילנות ואכל הפירות בשנה השלישית הרי‬ ‫שהיתה ביר לא חשש למחלת ‪4‬‬ ‫זו חזקה ‪4‬‬ ‫ג ואם היה דרך בני המקום לזרוע שנה ולהובייר שנה ולזרוע‬ ‫וץ חז״ל שיערו דשדהאילן כשנוטעין בו האילנויכל בית סאה‬ ‫שנה וכ! לערלה ועשת ב! גם הוא הוי חזקה בה׳ שנים‬ ‫ראוי ליניקה עשרה אילנות נטועים גאפ נטען מפוזרין יותר‬ ‫שיאכל ראשונה שלישית וחמישית אף על פי ששני החזקה היו‬ ‫מזה ער שלא יגיעו עשרה לבית םאה זה הפסיד הקרקע חנם‬ ‫מפוזרים שיכול לומר לא הוביתי אותה אלא כדי שלא הכחיש‬ ‫הועשה״הרבה בשנת הזריעה ואפילו אם ידוע שהיא טובה ואינה שאין צריך כל כך ליניקת העשרה האילנות ואין זה דרך עובדי‬ ‫ווריכה להוביר אם השדות שסביביה מובירים יש לו טענה דמצי האדמה להפסיד קרקע חנם וכן אס נטע יותר מעשרה בתוך‬ ‫בית סאה אחת הרי אלו יותר מדאי לקרקע כזו שהם מכחישין‬ ‫אמר חד ארעא בכללי באנא לא מצינא מינטר וכשכולם‬ ‫אותה ביותר ולסוף לא יתקיימו אלו האילנות שכל אחד יומן‬ ‫?ורעים שיכרין בולן שרמי אחד ‪4‬‬ ‫ף א כ ל ה ג ׳ שנים רצופות באתרא דמוברי הוי חזקה דכ״ש מינוקה הצריבה לחבירו ויכחיש הקרקע והאילנות ואין לה קיום‬ ‫דת*ל למחליי דלא מיתבר ארעית ויי׳א שאינה חזקה דמצי יהד לפיכך אמרו שדה איל! שיש בהל׳ אילנות בתוך ג׳ בית‬ ‫סאה ואכל עשרה בשנה ראשונה וי׳ בשנייה ר ׳ בשלישית הוי‬ ‫המעיער לומר גלית דעתך שאינה שלך שעשית כמו גזלן‬ ‫חזקה לכולם שהחזקה שעשה בכל שנה מחזיק בה בבל השדה‬ ‫עזשוהט ואוכל כל מה שיבול להוציא ממנה ואינו חושש לשמם‬ ‫וכגון שבכל שנה לא עשה פירות אל* היי שאכל כגון בנות‬ ‫הבאות מפני שיודע שלא תשאר בידו ‪4‬‬ ‫שוח שעושה פירות לג׳ שנים פרי אחד כמי׳ש בסעיף הקודם‬ ‫ןן׳ היתה השדה בחזקות כמה שנים וגרה כל שנה ולא זרעה‬ ‫גי׳ שאכל כשנה ראשונה חנטו בבר לפגי שתי שנים ו*ל שנה‬ ‫מ א י ל ול«• גוזגת גת לא הגי חזק׳ וכ! אס ‪#‬תח גת שגילו‬ ‫שגי‪;-‬‬ ‫‪6‬‬

‫‪4‬‬

‫‪4‬‬

‫‪:‬הוש; המשפט‬

‫הלכות קרקעות‬

‫‪ p a‬ק‪::‬אקמב קכיגקמד‬ ‫וקנה המקום שהכניס לתוך של שמעון מיד דודאי עומעון מחל‬ ‫לו ונתנו לו במתנה ‪4‬‬ ‫‪ j‬ראובן פתח‪.‬חלון •לחצר שמעון בפניו י״א דלא הוי חזקה‬ ‫א‪3‬ילוםייע בפתיחתה שאין‪.‬אדם מוחל על דחק ראייה ו»יד‬ ‫כשירגיש ההי!ק חוור כו ולהרמ״כמ ביו! שידע הניזק בפתיחת‬ ‫החלון ולא טיחה אינו יכול לחזור ולערער ‪4‬‬

‫שנייה חנטו •אשתקד ושל •שלישית חנטו כשנה הראשוני ״!התחיל‬ ‫׳להחזיק הרי זו חזקת לכל השדה •שהוא של ג׳ בית סאה אבל‬ ‫אם עשו כולן פירות בכל השנים •ולא אבלן בולן לא הוי חזקה‬ ‫שכיון שלא אבל כל חפירות גלה על עצמו שהשדה אינה של‬ ‫וירא להחזיק חזקה גמורה ולפיבך לא •חשש המערער הזה‬ ‫למחות ולא הוי חזקה והוא שיאבלס בפיזור שאבל מכל הג׳‬ ‫םאין בבל שנה שלש לבל םאה וסאה רמתפשט׳ החזקה בכל‬ ‫דין המחזיק שלא בפני המערער והוא‬ ‫השדה אבל אם אכל עשרה נ^םאה אחת וי׳ בסאה שנייה ויי המג‬ ‫גםאה שלישיח לא הוי חזקה משום דבל בית סאה חשוב שדה‬ ‫במרינח אחרת או ברח ובו ר׳ סעיפים ‪:‬‬ ‫אילן בפגי עצמו ושרה שלם לא הוי חזקה לשרה אחר ודוקא‬ ‫*נטועים באופן שיגעו י׳ לבית סאה שהוא שיעורן כמ״ש אבל א החזיק בקרקע פחות משלשה שנים אינה חזקה •אפילו החדק‬ ‫אס מגיע יותר מבית סאה לעשיה כיון שמפוזרין ביות‪ -‬משיעור‬ ‫בפגי המערער ואם החזיק שלשה שנים הוו חוקה אפילו‬ ‫ינקתן לא ‪.‬קנה‪.,‬בל וגךקע באכילת הפירות אלא מה ש^ריך החזיק שלא בפני המערער והוא •במדינה אחרת אם שיירות‬ ‫לאילנות וי״א דה״ה אם היו רצו;״! יותר מעשרה לבית סאה‬ ‫מצויות ממקום שהחזיק בו למקום שהמערער בו דמון השיירות‬ ‫גיון שאינו דרך עובדי אדמה בן וי״‪-‬א דבכה״ג הוי חזקה משום‬ ‫מצויות לא יובל לטעון לא ידעתי שהחזיק בשלי דודאי ידע שזה‬ ‫‪ vrvf‬קי־קעות טובות שיכולין לסבול ולשאת פירות בכה׳יג אא״כ מחזיק בקרקעו והיה לו למחות שם כמ*ש בע*ה אבל אם הוא‬ ‫ויש י׳ תוך ד׳ אמות שזה אין שום קרקע יבולה לשאת אז לא‬ ‫שעת מלחמה והדרכים משובשות בין זה לזה יבול לומר לא‬ ‫הוי חזקה משום דהוי כעקורין דנהי דהיכא דאבלינהו לכולהו יד*‪/‬׳ ולא ‪.‬הוי חזקה ואפילו יש עדים שבא המערער באן לשוק‬ ‫ג' רצופים דהוי חזקה כמ״ש בסעיף הסמוך השתא דלא אכל ושהה כאן שלשים יום והיו אלו שלשים יום בםוף ג״ש בעניין‬ ‫אלא‪:‬עשרה מיגייהו לכל שתא לא הוי חזקה לחני אלאהיכא‬ ‫שאם לא ימחה עתה לא יהיה לו עוד זמן למחות אפ״ה יכול לומר‬ ‫דהווכני קיימא דמצטרפי להו למיהוי כולה כשדה אחת»בר״א‬ ‫כל אותם שלשים יום שהייתי בכאן הייתי טרוד בשוק בעםקי‬ ‫?ואם עשו בולן פידות בכל השנים ולא אכל! כולן דלא הוי ‪.‬ולא‪.‬ידעתי שהיית מחזק בביתי אבל אם טורה שידע שזה מחזיק‬ ‫ךוזקה כשאכל הוא מקצת׳ חפירות ובזיו העם שאר הפירות כביתו אלא שטוען שלא מיחה מחמת טורדה שלא היה לו‬ ‫שזהו ודאי‪ .‬אינו דדך בעל בשדהו אלא דרך גזילה אבלינהו פנאי למחות אינה טענ׳ שבקל הי׳ יכול למחות בפני ב׳ ומיידי‬ ‫והיה ירא לקחת יותר ולכך לא חשש זה למחות אבל אם הניח‬ ‫שהי׳ לו‪.‬בית אחר לדור בו שלא‪.‬ידע שזה מחזיק בביתו האחר‬ ‫בשאר פרותיה עליהם הואיל ואכל אילן מכאן ואילן מבאן מכל שיש לו שם « ויש מי שאומר שדין זה אינו אלא ‪.‬בכפרים‬ ‫זזשדה והשאי־ הניח בשרה החזיק בכל השדה אע״פ שלא אסף‬‫שהעם טרודין בשוקים שלהם » י״* שנלמד מבאן דבל עניין‬ ‫*ירותיה שזהו דרך הבעל לעשות בשדהו‪,‬וחזקה מעלייתאהוא* המחאה תלויים בסוף הגי שנים בעניין שאס ימחה עתה לא‬ ‫•ךן החזיק בשדה אילן שאילנותיו נטועין רצופי! ואכל‪ .‬כל יהיה לו עוד זמן למחות‪.‬אבל אפ היה בתחלחו במקום שאין‬ ‫האילנות שבה בל ג׳ שנים אפילו הם נטועים בפחות מד׳ יכיל למחות ובסוף כמקום שיכול למחות הוי חזקה דה״ל למחות‬ ‫בסוף ואם היה בתחלתן במקום שיבול למחות והלך למקוב שאין‬ ‫*אמות שזה לזה הוי חיקה רלפעמים בעל עושה כן בשלו וםומך‬ ‫יבול למחות לא הוו חזקה שמה שלא מיחה בתחלה יבול לומר‬ ‫שיעבוד אותה היטב היטב שלא תכחיש הקרקע ‪,‬‬ ‫*ט החזיק אחד שלשה שנים באילנות ואכל פירותיהם ואחד‬ ‫שסמך למחות בםוף ולשוב אלא שלא נזדמן לו לשוב *‬ ‫החזיק בקרקע שזרעה שלשה שנים ואבל פירותיה וכל‬ ‫ב וכל אלו הדברים אינו‪.‬נאמרים אלא כשהדבר ידוע שלא‬ ‫״אחד משניהם טוען הבל שלי שאני לקחתיו מבעליה זה שהחזיק‬ ‫היה המערער‪.‬במרינה אבל אם אינו ‪-‬ידוע אי! שומעי! לו‬ ‫•׳באילנות‪ .‬ואילן שלשה שנים יש לו האילנות ויךקע הצריכה להם גמה שאמר שלא היה‪.‬באן עד‪,‬שיברר בעדים שביון שזה החזיק‬ ‫והוא במלא אורה וסלו ביניהם וחוצה לכל אילן ואילן וזה כשופי ג׳עמם וםחם חזקה נשמעת אפילו במדינה אחרת לאו‬ ‫שהחזיק בקרקע יש לו השאר ‪i‬‬ ‫בל כמיניה לומר שלא היה במקום ששמע •גפ הוא אלא צריך‬ ‫ך‬ ‫האוכל כלפירות אילן ג׳ שנים וטען על בעל האילן אתה לברר שהיה במקום שלא היתה מחאתו נשמע׳ אם היה מוחה‬ ‫מביתו לי אילן זה וקיקעו וה״ז יש •לו קרקע כעובי האילן‬ ‫י‬ ‫ולבך היה נמנע מלמחות‬ ‫•חחת האילן עד התהום לפיכך הטוב‪ -‬אילן י ח י ד י לחבירו צריך‬ ‫‪ x‬ברח המערער מחמת םבנת נפשות אין מחזיקי[ בנכסיו‬ ‫למחות בו בתוך כל ג׳ כרי שלא יחזיק כקרקע שתחתיו שאפילו‬ ‫שירא למחות פ! יודע מקומו וירדפו אחריו ואם ברח מחמת‬ ‫ייבש אילן זה הקרקע שתחתיו הוא שלו ליטע אחר במקומו*‬ ‫ממון מתזיקין בנכסיו שאינו ירא כל כך *‬ ‫ך יש מי שאו׳ שאין מחזיקי! בנכסי שבויים ולא בנכסי דטושיפ‬ ‫ולא ‪.‬בנגםי שוטים דכל הגי אינן יבוליו‪ .‬למחות או משום‬ ‫דין סייע המערער למחזיק בחזקתו ואם‬ ‫כמכ‬ ‫שאינן יודעין מי מחזיק בשלה!‪-‬או משום דנפיש טירדיהו ולא‬ ‫היה הסיוע בטעות זבו ג׳ סעיפים •‬ ‫יבלו למחות‬ ‫אף על פי שאין חזקה בפח־ת מג׳ שנים אם המחזיק טוען‬ ‫‪g‬‬ ‫שנים בהחזיקו ג ש ר ה אחת זה אכלה וזח‬ ‫שלקנח הוא בידו הביא ערים שהמערער סייע והגביה סל המד‬ ‫*ירות משרה זועלבתיפו של המחזיק להוליכו לביתו של המחזיק‬ ‫אכלה ובו ד׳ סעיפים »‬ ‫לעצמו הוי חזקה מיד שאם לא מכי לו היה לו למחות והרי היא‬ ‫במורח שמכר לו דמי וי״א רה״ה אם המחזיק שלח חר! למערער א ב׳ שותפים שהחזיקו‪.‬בשדה אחת ו׳ שנים הא׳ אכלה אגיד!‬ ‫•מפירות שאוכל וקבלן ממנו הוי חזקה שאם היה הקרקע שלו‬ ‫והשני אכלה בד״ו ובאים בטעגה שלקחוה מזה המערער‬ ‫לא היה לו לקבלם בתורת דור! אלא היה לוליקח‪:‬הכלואם יטעון לא עלתה לחם חזקה לשום א׳ מהם שיאמר המערער לא חששתי‬ ‫המערער לפירות הורדתיו ומפני זה סייעותיו או לקחתים ממנו למחות כיו! שלא החזיקו כראוי אחר לבדו ג׳ שנים לפיכך אם עשו‬ ‫בתורת דורין נאמן ולא הוי חזקה עד אחר שלשה שנים וה״מ חלוקה זו בשטר לא יוכל המערער לומר ב! דקלא אית ליה‬ ‫גתוך שלשה שנים אבל אם לאחר שלשת יטעון לפירות הורדתיו שבתורת חלוקה עושים כן והוו אפילו ג׳ שנים הראשונים כאלו‬ ‫אין שומעי ן לו שהרי א״צ לטענת הסיוע רה עתם החזקתי בה‬ ‫החזיק בה א׳ מהם ולא יובל לומר שבשביל שרא׳ אותם מחזיקים‬ ‫ל‪5‬יבך אס הורידו לפימת צריך למחות בתוך שלש־־‪ .‬שנים‬ ‫בדלוג לא מיתה מפני שהי׳ סבור שעושי׳ כן מפני שיראו׳‬ ‫להודיע שלפירות הורידו וכתב מורי מהרמא״י ז״ל ומכאן יש להחזיק חזקה גמורה שהשטר מוכיח שלא בשביל כך הם עושים‬ ‫ללמוד ראובן ושמעו! שיש להם עירעור ביחד על חזקת ישוב אלא מפני החלוקה עשו כן ושניהם טבח א׳ באו והוי חזקה‬ ‫וקנה ראובן משמעון החזקה לשנה הרי הישוב לשמעון שאלו‬ ‫בג׳ שנים הראשונים וכן הדין אם טוענים שלקחוה מפלוני ועשה‬ ‫היתה החזקה לראובן לא היה קונה משמעון לשנה וה״ה בכל להם המוכר שטר מכר קל׳איתליה דשותפיןנינהו וכשעברו ג״ש‬ ‫כיוצא בזה וכן הרין אם שביו ממנו כדלקמן סימן קמ״ז עכ׳יל » עלתה להם חזקה וטוענין לדם שהמוכר קנאה מזה המערער אם‬ ‫ואם היה הסיוע בטעות כגון שנפל הכותל שבי; ראובן‬ ‫ב‬ ‫יש עדים שדר בו יום אחד במו שיתבאר בע״ה וה״ה לעבד‬ ‫שטעה‬ ‫שמעון‬ ‫מבול‬ ‫והכניסו‬ ‫הכיתל‬ ‫ראובן‬ ‫ובנה‬ ‫ושמעון‬ ‫שהחזיק בו בעניין זה‬ ‫שלא היה מכיר מקום ה־אשון של הכיתל אע״פששייע שמעין‬ ‫^ אבלה הא׳‪.‬שגד‪ ,‬וטברה לא׳ והחזיק גם הוא שנה ואחיכ מכרה‬ ‫כי‪.‬׳}‬ ‫בבניין לא היו חזקה להחדק במה שלקח מגבול שמעו!‬ ‫גם הוא לשלישי והחזיק גם השלישי בו שנה אחד לא הוי‬ ‫שהיה הסיוע בטעות אבל אם שמעון המםייע מודה שידע‬ ‫חזקה שיאמר המערער לא ידעתי שהייתם באים בל אחד מבח‬ ‫שהמיס ראובן בתוך שלו תוי חזקה אע׳יפשלא ידע ראובן הבוג׳ חכירו אלא הייתי סבור‪ ,‬שכל אחד ואחד שומט ואוכל כנזלן‬ ‫‪1‬‬

‫י‬

‫‪r‬‬

‫‪K‬‬

‫י‬

‫לפיכך‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫הלכות חזקת קרקעית‬

‫לפיכך אם מכרו בל אחד לחלירו בשטר יש בו קול ומצטיפין‬ ‫שידע זה שכל א׳באמכחחבירו וכתאח׳ לכולםוה*ל למחות*‬ ‫כ אכלה האב שנה ומת וירשה הבן ואכלה שתים או שאכלה‬ ‫האב שתים והבן שנה או שאבלה האב שנה והבן שנה‬ ‫והלוקח שלקח׳ מן הבן שנה הרי זה חזקה שמלן כח א׳ הם‬ ‫והוא שלקח בשטר ‪4‬‬ ‫ף אכלה המחזיק בחיי האב שגה אחד ומת האב ואבלה שתים‬ ‫בפני בנו או שאכלה ב׳ שנים בפני האב ושנת בפני בנו‬ ‫או שאבלה שגה בפגי האב ומת ואחר כך אכלה ג״ב בחיי בנו‬ ‫שנה ומבית הבן ואבלה זה ג׳יכ בפגי הלוקח שקגאה מהבן‬ ‫שנה ה״ז חזקה והיא שמכ* הבן שרה זו בכלל שדותיו שמבי‬ ‫בולס וזו בכללם שלא הכיר המחזיק שנמכרה ולפיכך לא נוהר‬ ‫בשטרואבל אם מכי הבן שרה זו לברה ושדה זו לברה ישלו‬ ‫קול שמט־ הבן שרה זו והוי המכירה הזו כשו מחאה למחזיק‬ ‫שאם מכי*׳ לו לא היה טיכמ אה ולא מ י חזקה דחוה ליה ליזהר‬ ‫גשטרו לעולם אחר ששגזע שזה מ־חה והוא שמכרה בשטר‬ ‫שיש לו קול וי״א אפי׳ שלא בשט^ דדוקא גבי לקוחות המחזיקין‬ ‫בעיגן שטר כי אין למע‪-‬עי לחקור אם יחזיקו בגכסיו כראוי‬ ‫אם לא שיתברר הדבר ממש בקול אכל הכא המחזיק יש לו‬ ‫לחקור שלא ימכור אח* שדהו ואם אחר מביו אפי׳ שלא בשמר‬ ‫יודע לו הדבר והיה לו ליזהר בשטרו ‪4‬‬

‫קמה‬ ‫‪1‬‬

‫הביא המחזיק ע ד ם ולא‬ ‫בשנים ו ב ו ז ׳ סעיפים ‪.‬‬

‫כיונו‬

‫עדותם‬

‫א עדי החוקה שהעיד האחד שאכלה חטים ג׳ שנים והשני‬ ‫מעיד שאכלה שעויים באותן שני החזקה עדותן קיימת‬ ‫והוי חזקה שאין זו הכחשה שאין העד מדקדק בזה ובין חיטין‬ ‫ושעורים טעי אינשי ואשנה דמםהיד האי מסהיד האי׳ ‪4‬‬ ‫ב אבל אם העיד האחד שאכלה שגת אגי׳ה והשני העיד‬ ‫שאכלה בדי׳ו אין •מצטדפין שהשנה שמעיד זה אין מעיד‬ ‫זה והוי עדו׳ מוכחשת ותהווה הקיקע וגם הפירות שאם ה;רקע‬ ‫אין לו פירות מנין לו »‬ ‫‪ $‬לא מצא עיימ שתחזיק ג׳ שנים שלישות אלא העידו על‬ ‫ב׳ שנים צריך להחזיר הרךקע שהרי אין לו חזקה בה וגם‬ ‫חפירות שאבל צריך להחזיר ל׳׳ש אם שנים מעידים על אלו‬ ‫השתי שנים בין שעד א׳ מעיד עליהם שאס שנים מעידים הרי‬ ‫יש כאי שני עדים שמעידים שאכל פירווז מקי־קע שאינה שלו‬ ‫וצריך לשלם ואס אחד מעיד כיון שהוא מודה לדברי העד שאכל‬ ‫הפירות אלא שאומי־ דידי אבלי הרי זה דומתלנסבא דר׳ אבהל‬ ‫ומידך שאינו יכול לישכע להכחיש העד משלם ומיהו פירו׳‬ ‫של שנה שלישית אע׳׳פ שהיא מודה שאכלם א׳יצ לשלם שאס‬ ‫נאמין לו שאכלס ונאמר להחזירם יאמר אדרבה אס אבלתיס‬ ‫הרי החזקתי ג׳ שנים ונצטרך להחזיקו בקרקע לבך לא נאמין‬ ‫לו שאכלס וממילא פטור לשלם וכן אם הביא עד א׳ שאכלה‬ ‫ג׳שניס מקזיד הקרקע ולא חפירות מהאיטעמאדעל הקיקע‬ ‫הא אין לו ע ד י חקת ועל חפירות אס נאמין לעד שמעיד שאפל‬ ‫ג׳ שנים נצט־־ך להחזיקו כקמןע ואצ״ל כשאין עדים כלל על‬ ‫אכילת חפירות אף על פ י שמחזיר הקרקע אין צריך להחזיר‬ ‫חפירות שאכל שאש נאמין על טענתו שאומר אכלתי ג׳ שנים‬ ‫ב ק ר ק ע ‪4‬‬ ‫נצפדך להחזיקו גם‬ ‫ך ובכל אלו כשמחזירין הקי־קע צרי׳ המערער לישבע שלא‬ ‫מכר ולא נתן לו כלום ותחיור לו הנךקע וגס המחזק ישבע‬ ‫שאינו חייב לו כל*ס מחפירות שאכל ויפטר ואם המערער טוען‬ ‫שמא כגון בסימן הםגזוך סעיף ד׳ נשבע שבועת היורשין שלא‬ ‫פקדנו אבא ונוטל דהי׳ל לזה ליותר בשמרו נ״ל »‬ ‫ןן הביא עדים ג׳ אחים כל אחד מעיד על שנה אית ואחר‬ ‫עמו הוי ערלת ולא נפסל מחמת האחין שכל ערות של האחים‬ ‫כלאחד עדות בפגי עצמו לאותו שנה שאם לא החזיק לבסיף‬ ‫חזקה גמורה היה *דיך לשלם חפירות על פיו אלא שלבסוף‬ ‫מצ^פין אותו לעיין החזקה והוי חזקה לפיכך אםגמצאו זוממין‬ ‫נחשבין ג״כ לערות אחתוטשלמין האחין החצי והאחד החצי ‪4‬‬ ‫) כל המתחייב להחזיר חפירות שאכל אם לא היו יודעים כמה‬ ‫ואין הבית דין יבולי! לשער אותם כשכר הבתים וכיוצא בהם‬ ‫שהוא ידוע אלא היו פירות שדה ואילן שאינם ידועין הואיל‬ ‫ואין כאן טענה ודא*׳ ישלם מה שמור׳ בו ומחרימין על מי‬ ‫שאכל יותר ולא ישלם ‪4‬‬ ‫‪ %‬בל המחזיר קרקע שהיתה תחת ידו אם השכירו לאחרים‬ ‫כשהיה מחזיק בו והיה השוכר קייס מוציאי! השכר ממנו‬

‫סימן קבה קמו סט‬

‫פעם שנית ונותנים לבעל הקרקע שרר בחצירו וחיזר השורר‬ ‫ותובע המחזיק שהשכיר לו מקום שאינו שלו ונטל טמנו עכר‬ ‫שלא כרין‬ ‫‪s‬‬

‫קמו‬ ‫י‬

‫מחאה מבטלת החזקה ובאיזה לשון וכמר‪.‬‬ ‫ומתי ובו מ ה סעיפים •‬

‫א כבר אמרנו בסימן ק״מ סעיף ז׳ דטעמא דחזקה הוי ג״כ‬ ‫משו׳ שטענת התובע הוי טענה גרוע׳ הואיל ושתק כל‬ ‫בך זמן לפיכך אמרו דמחאה מבטלת החזקה דהא לא שתק‬ ‫בלומר שאם טיחה המערער בתוך השלש שנים אפילו שלא‬ ‫בפני המחזיק ואפילו הוא במדינה אחרת אם שיירו׳ מצוייר‬ ‫ביניהם בטלה החזקה שעל ירי השיימת יודע למחזיק והיה לו‬ ‫ליזהר בשמרו ובלבד שתהיה המחאה בפני עדים ודי בפני שניט‬ ‫ואפילו זקנים או חולים אע׳׳פ שאינם *כולי! לילך ולהודיע הדבר‬ ‫להחזיק ק״לחכרא חברא איתליה כ־יומר שהם יאמרו לאחי־ימ‬ ‫ואחרים לאירים עד שיגיע הדבר למחזיק וידע ליזהר בשטמ‬ ‫ואם לא נזהר איהו דאפסיד אנפשיה‬ ‫ב אין מחאה בפחות משני׳ אבל באחד לא אפילו טיחהבפני‬ ‫המחזיק ואפילו שמודה המחזיק במחאה דניתוך שיכול לומר‬ ‫לא מחית בי גאמן לומד ג׳׳כ לקוחה היא בירי ואע״פ שעד‬ ‫אחד מכחישו אין מגו זה טוב שירא לומר לא מחית בפני העד‬ ‫ששמע שטחה הכא טענת קרקע הוא וער אחד בקרקע לאו‬ ‫בלום הוא ויש מי שחולק משים דלא שייך הכא מגו דתית‬ ‫לו ליזהר בשטרוכיון שידע שזה מיחה‬ ‫ג אפילו אם יאממ הערים שמיחה ב‪3‬ניהם לא הגדנו לשום‬ ‫אדם אפילו הכי הוה מחאה לבטל החזקה כיון שהוא עשה‬ ‫את שלו שלא שחק ומיחה כראוי וסמך עליהם שיאממ אותו‬ ‫לאחרים ואחייס אמיו לו ואפילו שאמר לערים כשמיה׳ כפניהם‬ ‫אלתאמיו לו או שהם אמרו מעצמם לא נאמר לו הוי מחאה‬ ‫שהם יאמיו לאחדים ואחרים יאמרו לו ואפילו אמרו לא גוצי׳‬ ‫דבר זה מפיגו הוי מחאה רמילתא דלא רמי עליה דאיניש אמר‬ ‫ולאואדעתיה אבל אם היא אמר אל יצא רבד זה מפיכם אין‬ ‫במחאה זו כלום דה״ל כאלו לא מיחה *‬ ‫ף כיצר לשוו המחאה א‪,‬ימ׳ בפני שניב פלוני משתמש בחצרי‬ ‫או בשדה גזלן הוא ולעתיד אני תובע אותו ברין וי״א שאין‬ ‫צריך לומר אתבע אותו בדין וכן אס אומר להם שכורה היא‬ ‫בידו או משכונה ואם יטעוןעלי שמכרתי או נתתי לו אני תובע‬ ‫אותו בדין וכןכלט‪-‬־צא בזה הרי זה מחאה אבל אם אמר להם‬ ‫פלוני שמשתמש בחציי גדין הוא אין ד מחאה שהמדזיק יכול‬ ‫לומר כששמעתי אמרתי שמא חרף אותי בלבד ולא מחמ׳ הקיקע‬ ‫אמר כן ולפיכך לא נזהרתי בשטרי ולא מהני אלא מרמת‬ ‫המערעי־ שידוע שח זרקעהיתה שלו אכל אם ניתנה לוהקיקע‬ ‫בסתר ולא נתגלה שהיא שלו אין מחאתו כלום שיאמר המחזיק‬ ‫לא חששתי למחאתו להיותי נזהר בשטרי כי לא ידעתי‬ ‫שהקי־קע היא ש^ו‬ ‫ך מחאה בפני שנים וכיתבין אע*פ שלא אמר להם בודבו‬ ‫תדאי כרי לכותבו זכיון אומר לדם כן וזבין לאדם שלא‬ ‫מדעתו דתקכת חכמים הוא שיכתבו דמחאה הנעשה ב‪3‬ניהם‬ ‫ויכתבו בלשון שליחות פלו׳ העירנו על עצמו לכתוב לו שמיחה‬ ‫כו׳ אבל לא יכתבו שמענו שתיחה שזה הוא לשון עייות והוי‬ ‫ערות מפי כתבם והתורה מפיהם ולא מפי כתבם אמיר וביון‬ ‫שמוחה בשנה ראשונה אינו צ״יך ייחזוי ולמחות בכיי שנה ושנה‬ ‫אבל צייך שלא יהא בין מחאה למחאה ג׳ שנים גמורות שאם‬ ‫שהה בין מחאה שלש שנים גמורות הרי החזיק באותן ג׳ שנים‬ ‫ומחאתו שוב לאו כלום היא ‪4‬‬ ‫ן בד״א במחאה ע״פ שכיון שלאהיתה אלאעיה צריך לחדש‬ ‫י״ תה ולעורר עליה בסוף כל ג׳ שנים אבל אפ מכיר‪.‬‬ ‫המערעי לאחר בשטר תוך ג׳ שגים שיב א״צ למחות עוד חביון‬ ‫שמכרה א‪ 1‬ל ר מחאה גדולה מזו דשטר המבייה אית ליה קול‬ ‫והיה למחזיק להזהי בשטרוכל הימים עדדמיע לעטרא דהאי‬ ‫לוקח אבל בג׳ שנים אחר השטר אין די ‪4‬‬ ‫ץ ערער וחזר וערער אס מחטת טענה ראשונה ערעי הוי‬ ‫מחאתו מחאה ואין לו חזקה ואם לאו יש לו חזקה כיצר אם‬ ‫כשמיחה בסיף ג׳ שניס הראשונים אמד גזולה היא בידו ובשמיחה‬ ‫אחר כך בסיף ג׳ השנים אמר משכונא היא בידו אין כאן מחאה‬ ‫שכסיף ג׳‬ ‫והטעם שהרי הורה עכשיו שמחאה הראשונה‬ ‫הראשונים התה שקר ואם כן חזקת ג׳ שנים הראשונים היתה‬ ‫בלא מחאה ‪4‬‬ ‫י‬

‫י‬

‫‪s‬‬

‫י‬

‫לא‬

‫הלנות חזקת קרקעות‬

‫חושן המשפט‬

‫ףן לא אמרו;למחות בסוף כל שלש ושלש אלא כשעמד בתוכה‬ ‫אותו היאשון מתחלה ועד עתה אבל כשמכרו הראשון‬ ‫לאחר כשמחה פעם אחת בראשו; שוב אין צריך למחות בלוקח‬ ‫שהרי הלוקח הז־ז אינו בא אלא מכה הראשון והרי בבר טיחת‬ ‫זה בראשון וללוקח יאשר מת לי למחות בך אתה אינך טוען‬ ‫שמכדתיה לך אלא מכח אותו שמכי־ה לך והוא בבר מחיתי בו‬ ‫ולמה לי למחות בך ובמוכר לא הוצרלתי למחות עוד שהרי‬ ‫אינה בידו וטענתו בזה טענה ‪,‬‬ ‫‪ £‬בל חזקה שאין עמה טענה אינה חיקה כיצר הרי שאכל‬ ‫פירות שדה אחת כמה שנים ובא מע־עי ואשר לו מאין לך‬ ‫שדה זו שלי היא השיבו איני יודע של מי היא אלא כיון שלא‬ ‫אמד לי אדם דבר ירדתי לתוכה אין• זו חזקה שהרי לא טען‬ ‫שלקחה ולא שנתנה לו ולא שי־שה ואע״פ כ! אין מוציאים‬ ‫אותה מידו ער שיביא זה המעיער ראייה שהיא שלו דשמא‬ ‫גס של זה המערעי אינה ‪ ,‬הביא ערים שהיא שלו תחזור לו‬ ‫חשדה ומוציאין טמנו כל חפירות שאבל ואין פותחין ליה השתזיק‬ ‫תחלה לומר שמא היה לך שטר ואבד רשמא ירגיש שטענה‬ ‫<ו תועיל לו ומתוך כך‪.‬למוד לשקי ויאמר ודאי כן הוא שטר‬ ‫היה לי ואבד אבל אם'יחזור מעצמו ויטעון שטר היה לי נו׳‬ ‫שומעי! לו ואין זה חוזי וטוען שאין זה מכתיש טענ׳ הראשונה‬ ‫ומה של׳ טע! בן מתהילה שהיה ירא לומר שטר היה לי שמא‬ ‫יאמרו לו הראהו לנו והוא אבדו דלאו בל ארם בקי בדיני׳ שידע‬ ‫דחזקה במקום שטר עומד אלא עכשיו שרואה שמצין להוציאה‬ ‫מידו הוא מבקש כל זכיותיו אולי יועילו לו ואם אינו טוען‬ ‫מחזיר הקרקע ופירותי׳ וכ! האוכל שני חזקה מחמת שהיה‬ ‫שטר בידו ונמצא השטר ב<*ל בטלה גם החזקה שבאה מכהו‬ ‫ותחזור לו השרה עם כל פירותיה‬ ‫הבא מחמת ירושה שהתזיק וטוען אני ירשתי שרה זו‬ ‫*‬ ‫ממורישי א״צ טענה אחרת ובלבד שיביא עדים שדר בה‬ ‫המוריש או נשתמש בה אפי׳ יום אחד וכיון שאבלה הוא ג׳‬ ‫שנים מחמת מורישו מעמירין אותו בידו וטוענין לו שמורישו‬ ‫קנאה מן המע־עי וה״ה אש החזיק בה המוריש ג׳ שנים ואע״פ‬ ‫שמא לא התזיק כלל טועני! לו שמורישו קנא׳ ומעמידי! אותה‬ ‫בידו אבל אם לא הביא היו־ש ראייה שרי בה מורישו‪ .‬כלל‬ ‫תחזוה השרה וכל חפירות למעיע־ שישלו עדים שהיא שלו‬ ‫הביא היורים ^אייה שנראה בה מורישו פמה פעמים אינה כ־יום‬ ‫שמא בא לב‪;-‬ר אותה לקנית ולא קנאה ואם הביא עדים שנדה‬ ‫מורישו ה״ז בחוקת שקנאה שאין אדם עשוי לפי־נם בקרקע‬ ‫אא״נ קנאה ודין לוקח ובעל חוב שגבה קיקע בחובו ברין יורש‬ ‫ואפי׳ אם המובי• או הלוה מורים למעיער שהקרקע לא היתה‬ ‫שלהם אינם נאמנים דלאו כל כמ־ני״הו להוציאם מלוקח וב״ח‬ ‫אישה שהחזיקה בקיקע בעלה לאח־ מותו ואח״כ החזיק בנה‬ ‫ג' שנים ובאו יורשי הבעל ויומיים שקרקע זו של הבעל היתה‬ ‫ובנה אומי שנפלה לאמו בכתיבתה בנה נאמן במגו ראי בעי‬ ‫אמי קניתי והיי אכלי שני חזקה אבל אם לא אכיל הוא שני‬ ‫חזקת שאין לו מגו אף על פי שאמו החזיקה בה ג׳ שנים לאו‬ ‫בלום הוא דאין לאשה חזקה בנכםי בעלה כמ״ש בעיה ורוקא‬ ‫יורש אשה אבל ‪*2‬י שלקח קרקע מן האשה ונמביה בפיסום‬ ‫מוקנזינן הקיקע בחזקת הלוקח וטועגין לו האשה קנתה דאלו‬ ‫לא היו הקיקעות של האשה לא היו מניחין יורשי הבעל לאשת‬ ‫למוכי״ בחוקתה בפרסום וכזי כיוצא ביה ואע״ג רבכ״מ היורש‬ ‫והלוקח דין אחד להם הכא גבי אשה שאני דכיון שמתחלה ירדה‬ ‫האשה לתוכה מכה בעלהאין יורשי הבעל מקפירין כ״כ על היורש‬ ‫שלה שיו־ר לתוכו מבתה כמו שמקפיד ! על מכירתה בפיסים‬ ‫לכן אין טועני! ליורשה וטוענין ללוקח שקנה ממנה בפרסום ‪,‬‬ ‫י א הביא המעיעי עיים שזו השדה שלו וזה שבת־בה טוען‬ ‫ממך לקחתיה ואכלתי שני החוקה טען המעיעי ואמר‬ ‫היאך תטעו! שלקחת ממני היום ג׳ שנים ובאותו זנז; לא הייתי‬ ‫במרינה וו מצי־כי! לזה שבתוכה להביא ראייה שלה הפלוני‬ ‫המערער היה עמו במרינה בזמן ההיא שטוען שמבי• לו אפי׳ יום‬ ‫אחד כדי שהי׳ איפשי שימביד ואם לא הביא מסליק־‪,‬׳ אותו»‬ ‫ויש מי שאימר דודא פשנזזניר היופ שמכר לו שאז כקל‬ ‫‪y‬‬ ‫יוכל להביא יאי־ה שהיה פה בו ביום אבל אם אינו מזכיר‬ ‫היזם א׳׳צ להביא ראייה שהיה באן ביום שקנאה שאינ* מבי על‬ ‫היום וקשה לו להביא ראייה ע״ז ואפי• אם יאמר המעיעראמור‬ ‫באיזה יום קנית אותו אין מזקיקין אמו לכך דמילת׳ רלא רמיא‬ ‫עליה ראיניש הוא וי״א דדוקא בשעת חירום צריך להבי׳ ראייה‬ ‫שמפני שהוא שעת חייום ואין השיייות מצויות אס יבא אחד‬ ‫משם הוא ר ב י תמו׳ לבריות וזוביין אותו ובקל יכול להביא‬ ‫דאייה אבל שלא בשעת חירום שהשיירות מצוי־ת אע״ג רא״ל‬ ‫זבינתה ממר ביום פלוני לא בעי לאת־יי ראייה דההו׳ יומא‬ ‫הוה בהרי׳ דמגו דאי בעי אמר ביומא אהדינ׳ הוינא בהדך דהא‬ ‫(‬

‫‪,‬‬

‫סימן ‪v:p‬‬

‫שיירות מצריות או מ־לי מסית לי ע״י שליח שמעשה בכל יום‬ ‫שאדם מוכר נכסיו ע״י שליח בהרשאתו כי אמר נמי בההוא‬ ‫יומא הוינ׳ בהדך חבינית ממך נאמן »‬ ‫ע הרי שאכל שדה זו שנים רבות ובא המערעי ואיל מה לך‬ ‫ולשרה זו הודה ואמר לו יודע אני שזו השדה שלך הית׳‬ ‫אבל ‪3‬לוני מבר לי ואמר לי שלקחה ממך אמר לו המערער‬ ‫פלו׳ שמכר לך גולן הוא אם א!ן ללוקח ראייה שקנאה אותו•‬ ‫פלו׳ וגם הוא בעצמו אינו יודע וגם אין לו ראייה שדר בה אותו‬ ‫פלוני יום אחד הואיל והודה שהיא של המערער ושלא לקחה‬ ‫הוא ממנו תחזור השרה ובל חפירות למערער דה״ל חזקה שאין‬ ‫עמה טענה שהוא עצמו אינו יודע אם היתה שלאותו שמכרה‬ ‫לו אע״פ שאין לזה המערער עדים שהיא שלו שהרי המחזיק‬ ‫מורה לו ולא שייך באן לומד יהא המחזיק נאמן ב‪:‬זנו שאינו‬ ‫שלך או במג! ראמר מינך זבינתה ואכלתיה שני חזקה דאפי׳‬ ‫מהימנית ליה הא הוא עצמו אינו יודע איך באת ליד אותו‬ ‫פלוני ולא אתי םפק •ומוצי׳ מידי ודאי וגם‪ .‬אין המחזיק יכול‬ ‫‪.‬לגבות מעותיו מן המוכר שמכרה לו מפני 'שיאמר לו אני איני‬ ‫טורה לו שהיא שלו ושלא כדין הוציא׳ ממך וגם אתה אילו לא‬ ‫הודית׳ לו שהית׳ שלו לא היו מוציאין אותו מטך שהרי אין‬ ‫לו ערים שהית׳ שלו ואת הוא דאפםידת אגפשך ופיך‬ ‫הבשילך בהודאה‬ ‫י ף הביא זה המחיקעדים שאותו פלוני עימכר לו דר בה‪ .‬אפי׳‬ ‫יום אי או אפילו שעה אחת טועני! לו שלקחה אותו פלו׳‬ ‫דטוענין ללוקח ומעמידן אותה בידו ודוק׳ שיש לו עדים שדר‬ ‫בו המוכר בתורת דירה אבל אם אינם מעידים על הדירה דק‬ ‫שראוהו נבנם בה למודדה לא מהני דשמ׳ היה דעתו לקנותה‬ ‫ולא קנאה וכן אם "אמר למערער בפני לקתה •אותו פלוני ממך‬ ‫ואח״כ מכרה לי מעמידי! אותה כידו שהרי יש לו טענה עם‬ ‫חזקתו ונאמן במגו דאי בעי אמר אני בעצמי לקחתיה ממך‬ ‫ואבלתיה שני חזקה ואם לאחר שטען קניתי מפלוני שאמר לי‬ ‫שקנא׳ ממך ח ד וטע; קנאה ממך בפני אין שומעין לו דהוי‬ ‫חוזר וטוען ומכחיש טענתו הראשונה שבראשונה טען אמר לי‬ ‫משמע שהוא לא ידע ועכשיו אמר בפני אבל אם מתחלה אמר‬ ‫םתם מפלוני קניתיה או שאמר מפלוני שקנאה ממך קניתיה‬ ‫ושוב ה־ם־ף ואמר שקנאה ממך בפני דאינו סותר טענתו‬ ‫הראשונה אלא היא מפרש דבריו הראשונים שומעי! לו ג״ל ‪,‬‬ ‫ט ן אם עמר המוכר בדי! עם המערער קורם שמכרה למחזיק‬ ‫ונפטר ממנו משום שלא היו לו ערים שהיחה שלו אע׳'‪£‬‬ ‫שלאחר שמניה לזה המחזיק חזר וערער עליו המערער והוד׳‬ ‫לו שהיתה שלו ע״פ המיבר שאמר לו שהית׳ שלו וקנאה ממנו‬ ‫לא הפסיד בזה כדן שבבר ד! עם המוכר ע״ז בב״ד ויצא המוכר‬ ‫זכאי בזהגפהמחזי׳ לא יפסיד ע״י הודאתו במה שהודה על פיו‬ ‫בעניין זה דמה מכר ראשון לשני כו׳‬ ‫הביא המחזיק ערים שרר בו המוכר יום א׳ ואח״כ הביא‬ ‫המערער עדים שהמחזיק רצה לקנות ממנו וטוען אלו‬ ‫קניתה מפלוני כמו שאתה טוען למה רצית לקנותה ממני אינה‬ ‫טענה שאומר רציתי לפייםך במעט מעות ברי לסלק תרעומתך‬ ‫‪m‬׳ שטען בן מעצמו שהו׳ יודע האמת אבל אם לא טע! הוא‬ ‫אנן לאטענינן ליהדשמ׳לא עלה זה על לבו מעולם ואיך נטעון‬ ‫דבר שהו׳ בעצמו יורע ששקר הו׳ אין זה דומה לשאר טענות‬ ‫‪4‬‬

‫‪4‬‬

‫דפותחי! בהו פה לאלם ‪,‬‬ ‫ין ואם לא הבי׳ המחזיק ערים שרר בו המוכר יום אחד וטען‬ ‫המערער שהמוכר גזלה או אפילו יש לו עדי‪ !3‬שדר בו המוכר‬ ‫יום אחד אלא שיש למערער ערים שהוחזק המוכר גז‪ £‬על שדר{‬ ‫זו וכיון י דבגזלנותא בא לידו שוב אין לו טענת חזקה והביא‬ ‫המחזיק עדים שנתייעץ עם המעייער אם יקקנה אם לא ויעצו‬ ‫לקנות וטוען זה אילו היתה גזולה ממך למה יעצתני לקנותה‬ ‫אינה טענה שיאמר המערער אתה נוח לי להוציאה מידך יותר‬ ‫נזמה שאוציאנה מיד הגזלן אבל אם כופר ואומר מעולם לא‬ ‫יעצוזיך לקנותה וזה מבי׳ עדים שיעצו מחייבי! למערער שראייה‬ ‫גדולה היא זו שאינו שלוואע״פ דאמרינןלקמן םי׳ קנ״א סעיף‬ ‫ג׳ דאפילו אודי‪ .‬לגזלן שאינו שלו אינו מועיל היינו משום דאמרינן‬ ‫דמחמת אינם הודה לו לגזלן אבל זה הלוקח שהיה מתייעץ עמו‬ ‫אם יקחנה מי אנסו להשיאו עצה זו היה לו לגלות בינו לבין‬ ‫עצמו שגוזלה היא מידו אין כאן משום אונס לפיכך מחייבין אותו‬ ‫וטענת דאתה נוח לי לא גוענינן ליה שאם היה זו כוונתו למה‬ ‫כפר בעצמו ‪,‬‬ ‫יךן ואם הבי׳ המחזיק עדים שאמר לו המערער ליקחנהלו מיד‬ ‫המובי־ אינה טענה לומר לו א‪ 0‬הוא שלך למה רצית׳ לקנותה‬ ‫רעביד א־גיש רזבין מיניה כלומר עביד איניש לקנות קרקע שיודע‬ ‫שהיא שלו ברמים מועטים כדי שלא יטריח לבא בעדה לרין»‬ ‫יט ט»ן‬ ‫קין‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫הלכות חזקת קרקעית‬

‫י « טען המחזיק מפלוני קניתיה והחזקתי בה שני חזקה ויש‬ ‫לי עדים שהמוני דר מיום אחד והיציב לו המערעי יש‬ ‫לי שטר מקויים שאותו פלוני מכרת לי מהיום ד׳ שנים וקדמה‬ ‫קנייתו לקנייתך חזר המחזי׳ וטען שני חזק״‪ .‬שאמרתי לא בשבי׳‬ ‫ג׳שניפ אמרתי אלא לשנים רבות קיאתי בןוקרמ׳ קנייתי לקנייתך‬ ‫וגם החזקתי בה שני חזקה קודם קנייתך רדי טענת המחזיק‬ ‫טענה שארם קורא לשנים רבות שני חזקה שבולם נקי־או שני‬ ‫חזקה בל זמ; שאין מעיערין עליו לפיכך אם הביא המחזיק‬ ‫עדים שאבלה שבע שנים שנמצא שאכלה שני חזקה קורם‬ ‫שקנאה המעיעי מעמירין אות׳ בידו אבל אש אבלה פחות משבע‬ ‫שנים שנמצא שקנה אותה המעיעי קודם שהחזיק בה המחזיק‬ ‫שלש שנים מוציאי! אותה מידו שאין לך מחאה גדולה מ ש ט‬ ‫מכירה זה שמכרה המוכי קודם שנגמרה החזקה שלו והיה לו‬ ‫ליזהר בשטרו לעולם ואם לא עשה לו שט־ אלא מכרה לו בערים‬ ‫אין לו קול ולא חשיב כמחא׳ ודי לו בחזקת שלש שני חזקה‪.‬‬ ‫ף בד״א שאמי תחלה שני חזקה םתם יכול לומר לשנים‬ ‫רבות כוונתי אבל אם פירש ואמי שלש שנים ואחייב‬ ‫י‬ ‫הוציא המערער השטי על ד׳ שנים אפי׳ הביא המחזיק עדם‬ ‫שהחזיק בו ז׳ שנים אינו כלום דהודאת בעל דן כמאה עדים‬ ‫דמי ובהוראתו הראשונה שהורה שלא היתהבידו אלא;׳ שנים‬ ‫»פל הערים המעידים עלז׳ שנים ואין טוען וחוזר וטוען אע״פ‬ ‫שמביא עיים להכחיש דבריו הראשונים ‪1‬‬ ‫נ א ומה שאין• המחזיק נאמן לומי קנייתי קדמה לקנייתך במנו‬ ‫שהיה יכול לומר ממך לקחתי׳ אח־ שקנית אותה והחזקתי‬ ‫בה ג׳ שנים לפי שאין זה מנו טיב שהיה ירא לומר שלקחה‬ ‫ממנו שלא היה יורע שיש לו שמר מהמוני שמביה לו ואם‬ ‫יאמר שלקח׳ ממנו יתבענו המוני לרין ויע־עי עליו שהיא שלו‬ ‫לפיכך אם היו תטענו׳ בעניין שנודע למחזיק קידם שטען עם‬ ‫המערעי שיש למעיע־ שטר עלי׳ בגון שאמר לו המעיעי‬ ‫מאי בעי׳ בהאי ארעא והשיב לו המחזיק ואת מאי בעי׳ דתבעת‬ ‫לי איע׳ דהויא לפלניא ואפיק ליה המעיעישמ־א דובנא מיניה‬ ‫הא ד׳ שנין והשתא טען המחזיק מקמידזבנא לך זבנא ליחד‬ ‫יומא נאמן במגו דאי בעי אמר מינך זבנתיה ‪4‬‬ ‫כ ב שנים שהיו עוררים על שרה אחת זה אימר שלי וזה‬ ‫אומר שלי או זה אומי של אביתיוזה אומר של אביתי‬ ‫ואין לאחד מהם שום ראייה יותר מלחבי־ו בגון שאין לשום א׳‬ ‫מהם עדים או שהביא כל א׳ מהם עדם שהיא שלו או של‬ ‫אבותיו או שהביא כל אחד משניהם ערים שאכלה שני חזקה‬ ‫ואותם שנים עצמם שהעידו בהם אלו העדים שהחזיק בהם על‬ ‫זה אותם השנים עצמם מעירים בהם אלו העדים שהחזיק בהם‬ ‫השני דאלו היו השנים מחולפי׳ שהעירו עידו של זה שהחזיק‬ ‫בהם אב״ג ועדיו של זה מעידן שהחזיק בהם דה״ו מי שהחזיק‬ ‫ג ו באחרונה מעמידן אותה בידו אבל כיון שמעירין על שנים‬ ‫אחרים ואין שום א׳ מהם מוחזק בו עכשיו הוי דינאכלדאלים‬ ‫גבר שכתבנו למעלה דינו וטעמו בסימן קל״ט ואח־ שגבד‬ ‫אחד מהם מיד הוי השני המע׳׳ה והאחד מהם שהוא מוחזק בי‬ ‫עכשיו היי הוא גבר ואין מוציאין מידו ואם בא שלישי קודש‬ ‫שגבר אחד מהש ותקף עליהם וירד לתוכה ונ׳׳ש אחר שנבר‬ ‫אחד מהם מסלקי! אותו ממנה דהא על כלפנים של אחד מאלו‬ ‫השנים הוא על פי העדות הראי כת אחד מהם מחזק !‬ ‫כשיח אלא שלא נדע איזה‬ ‫ב ג הביא האחד עדיש שהיא של אבותיו ואותם הערים עצמם‬ ‫מעידים ג״ב שאכלה שגי חיקה והרי היא תחת ירו והביא‬ ‫האחד שאותם הג׳ שנים עצמם שהעידו עליו הראשונים אכלה‬ ‫זה נמצא עדות של שניהם מוכחשת ועדות של אבותיו דראשון‬ ‫קיים ומעמידי! אותו ביד זה שהעירו עדיו שהיא של אבותיו‬ ‫ומורידן אותו לתונ׳ חזר השני והביא אף הוא ערים שהיא‬ ‫של אבותיו הרי נמצאת גמ עדות אבות מוכחשת וחוזרים ב״ר‬ ‫ומסלקין ‪8‬מנה אף היאשון ומניחין אותו ביד שניהם ברינא‬ ‫דבל דאלים גבי ולא דמי להיבא דמוחזק מעצמו דאמרינן‬ ‫בסעיף הקודם היכא דהוי דינא דכל דא״ג שסגיחין איתו ביד‬ ‫וומוחזקכה דהתשכיון שבא לידו מתוך חזקתו דומה קצת לכל‬ ‫דאליםגבר ומגיחיןאותו בידו אבל היכא דבידינא אסקוהביה‬ ‫אגן אסקיניה ואנן אחתיניה ולזילותא דב״דלא חיישינ!» וה״נ‬ ‫אם היתה׳ תתלה ביד אחר מהן שהיה מוחזק בה מעצמו מחוירין‬ ‫אותו לידו כמו שהיתה תחלה ‪4‬‬ ‫ד ף זה אומר של אבותי וזה אומר של אמתי והביא המערער‬ ‫עדים שהיתה של אבותיו מעולם וידוע להם שלא מביית‬ ‫והמחזיק מביא עדי חזקה מוציאין אות׳ מידו ותחזור ליה שהביא‬ ‫עדיפ שהיא‪ 1‬של אבותיו דהא טענה דחזקה הוי חיקה שאין‬ ‫י‬

‫‪-‬‬

‫ינ‬

‫י‬

‫;‬

‫ש ה י א‬

‫סימן קמו קמו‬

‫עמה טענה וליבא למיגור ניהמניה שהיא של אבותיו ימגוי‬ ‫דאי בעי אמר מינך זבינתא דהוי מנו במקום ערים כלומר והאיך‬ ‫גובל לומר שטענתו שאומר שהיא שהיא של אבותיו אמת במגו‬ ‫דאמי מינך זבינתא והיי ערים מעידים כנגדו ג״כ שהיה של‬ ‫אבותיו של המעיער ומגו במקים עדים לא אמדינן לפיכך מחזיד‬ ‫הקיקע וגם הפירות שאכל אפילו א ין עדים שאכלם אלא על‬ ‫פיו שאין באן מגו לומר אין אכלית ורידי אכלי׳ שהרי עדים‬ ‫מכחישין אותו בי; על גוף קרקע בין על חפירות אבל אם לא‬ ‫העידו עדי המעייעי רק םחש שהיה של אבותיו ואין מעידין‬ ‫שלא מכיוה אם איפשר לפרש דברי המחזיק שאמר של אבותיו‬ ‫שי״ל שאבותיו קנאוה מאבותיו של זה והורישו׳ לו שומעין‬ ‫למחזי׳ כיון שהוא מוחזק בה אבל אם טען מתחלה שהיה של‬ ‫אבותיו מעולם איגו חוזר וטוען לומי שאבותיו קנאוהו דםות׳‬ ‫טענתו ואם אמ־ המערעי של אבותיו והמחזיק אומד גיכ ש ל‬ ‫אבותיו דמשמע ולא של אבותיך אנן לא טענינן ליה ליישב‬ ‫דבריו אלא אם כן הוא מפיש דבריו בעצמו בדכתיבנא טעטא‬ ‫לעיל סעיף י״ו ומיהו אם ישלו עדים שאבותיו דרו בו יום אחד‬ ‫אף על גב דלא טען לפרש דבריו אנן טענינ! ליהדביון שיש‬ ‫לו עדים שאבותיו דרו בו יום אחד על כרחך כוונתו היתה בן‬ ‫בטענותיו חזר זה המחזיק וטען אמת שהיתה של אבותיך ולא‬ ‫מכרוה מעולם אבל אני קניתיה ממך שאתה מבית לי ומת‬ ‫שטענתי תחלה של אבותי רציתי לומר שאני מומך עליה שהיא‬ ‫שלי כאלו היתה של אבותי או כשהעדים מעידים סתם הוא טוען‬ ‫ואומר של אבותי שלקחוה מאבותיך הרי זה טענה נבונה שנותן‬ ‫אמתלא לדבריו ושומעי! לו ביון שאעוס־תיאת דבריו הראשוניגן‬ ‫והוא שחוזר וטוען כן בעודן בפני בי׳ר אבל אם יצא מב׳׳ר‬ ‫וחוזר וטוען כן אין שומעין לו רחיישינן שמא למדוהו לטעון‬ ‫שקר ונן אם אמי מתחלה של אביתי ולא של אבותיך אלן‬ ‫יכיל לחזיר ולטע־ן ש• אבותי שקנאו׳ מאבותיך אפילו בעודו‬ ‫בב״ד דםותר טענתו היאשונה » בד״א שאין חיזר וטוען בשטוען‬ ‫תחלה בפני כ׳׳ד אבל אם הציע דבריו חוץ לביד יבול לחזור‬ ‫ולטעון בב״ד טענהאחית אפילו מהשסיתד דבריו הראשונים‬ ‫דעביד איניש דלא מגלי טענתיה חוץ לב״ד שלא ילמוד מי‬ ‫שננגדו טענת שקרים להשיב עליהם עד שיבא בפגי ב׳׳ר‬ ‫שיצטיך להשיב פתאום ומשיב האמת ‪4‬‬ ‫הבי׳ המעיעי־ עדים שזו השדה שלו היה והמחזיק בה לא‬ ‫^ך•‬ ‫החזיק בה עדיין ג׳ שנים וטוען טמך לקחתיה והרי שטרי‬ ‫והוציא שטר מקויים טען ה מ ע ר ע ר שהוא מיוייף והודה לו בעל‬ ‫השטר ואמר כו הוא שיוא מזויף אבל היה לי שטר כשר ואבד‬ ‫ולקחתי זה שבידי כדי לאיים עליך שתודה שמכרת לי באמת‬ ‫הואיל ואם היה רוצה היה עומד בשטיו לומר שהוא כשר שהרי‬ ‫הוא מקויים היי זה נאמן ואין מוציאי; השדה מתחת ידו וישבע‬ ‫היסת שהיא שלו מי שהחזיק שני חזקה והמערער רביא ראייה‬ ‫שנכתב במדברת סופר דמתא שנתבטל המקח אפ״ה הוי חזקה‬ ‫דשמאאח״כ ח ז ר וקנאה ממנו וחיהתו מעידה עליו ועודדבתיבה‬ ‫פזו אינה מבטלת ממקח שנעשה בקני! עד שיחזור ויקנו ממנו‬ ‫בקנין גמור ‪4‬‬ ‫‪1‬‬

‫המערער ע ל השדה והוא ע ד אל‬ ‫ובו ה׳ סעיפים ‪:‬‬

‫ל"!‬

‫א ראובן שמהר לשמעון שרה והיה לוי א׳ מעדי השטר ובא‬ ‫לוי לערער על השדה וטוען שראובן גזל אותי ממנו אין‬ ‫שומעין לו ואין משגיחין על שום ראייה שיביא על אותה שדה•‬ ‫והרי איבד כל זכיתו שאומרים לו היאד תעיד על המכר והבא‬ ‫ותערער לא היה לך לחתום ודוקא שחחם עם עד א׳ דהוי שטר‬ ‫מעליא אבל אם חתם לבדו לא אבד זבותו די״ל מה שחתם משום‬ ‫שהיה יודע שאין חתימת עד אחד כלום ואדרבה נתעסק עפו‬ ‫בכוונה שיהיה מעורב בעסקו לידע מה יהיה אחריתו והיכן‬ ‫יבקשנה וכן אם לא מתם בעד רק לכבוד בעלמא אף על פ״י‬ ‫שחתומים עליו יותי־ לא אבד זכותו ‪4‬‬ ‫ב וא״צלומיאס עשאהםימן לאחר שאיבד זכותו כיצד כגון‬ ‫שלוי המערער היה לו שדהא‪$‬לל זוומכיה לאדר וכשסיים‬ ‫לו המצרים ברוחות׳׳ כתב לו שדה שכת׳ מצד מזרח או מערב‬ ‫שדהו של ראובן שהוא המחזיק או שנזכר׳ ראובן המחזק שדה‬ ‫שאצל זו וכתב לו מצד מזרח או מערב שדה שלי וחתם עליו לוי‬ ‫המערער לעד ואפילו אם אחר היה לו שדה אצל זו ונערה‬ ‫לאחר וכתב במצרים מצד מזרח או מערב שדהו של ראובן‬ ‫ורתם לוי המעיער לער איבד זכותו שלא היה לו לרתום אס‬ ‫היא שלו וכן נשי הדין אם ראובן המחזיק מכד שדה שאצלה‬ ‫וכתב‬

‫חושן המשפט‬

‫הלנות חזקת קרקעות‬

‫וכתבו במצרים מצד מזרח או מערב שדהו של לוי המערער‬ ‫אבד ראובן את זכיתו‪ ,‬ואפוטיופוס או ב״ר שמכרו של יתומים‬ ‫נבהיג לא אבדו בזה זבות שלהם שעל השדה ונ״ל דטעמא‬ ‫רבה אית‪,‬ביה דמשום טובת של יתומים עשו ולא רצו לבטל‬ ‫»ל ידי כך אותו העסק שראו שהיה בטל בכך א״נ טטעמא‬ ‫שיתבאר בסעיף ד׳ מערער ששבר הקרקע מן המחזיק הוי‬ ‫^חתום עליה בעד ואיבד זכותו שלא היה לו לשוברו אלא ליטלח‬ ‫ולומר שלי הוא וע״ל ריש םימן קמ״ב »‬ ‫‪ j‬טען הער החתום ובא לערער ואטד תלם א׳ הוא שעשיתי‬ ‫לו סי׳ ולא כל השדה ואותו ׳‪-‬תלם הסמוך למיצר בלבד הוא‬ ‫של ראובן הרי זו טענה נמנה ויש לו לערער על כל השדה‬ ‫חוץ מאותו תלם והוא שיש בתלם ט׳ קבין שהוא שיעור שדה‬ ‫שהרי כתב לו מצד פלוני שדה פלוני ואם אין כתיב בשטר‬ ‫שדה אלא קרקע אין לו אלא תלם קטן חזר וטען חזרתי ולקחתי‬ ‫טמנו אותו תלם שהודיתי בו אמ אין כתב ידו יוצא ממקום אחר‬ ‫נאמן במגו דאי בעי אמר אין זה כתב ידו א״נ אפי׳ כתב ידו‬ ‫יוצא ממקום אחר והחזיקו בו שלשה שנים נאמן טען מה‬ ‫שעשאו סימן לאחר כשם זה לאו משום שהוא שלו רק שהנכסים‬ ‫נקראזם כך על שם פלוני מפני שהיו שלו מתחלה טענתיה‬ ‫טענה אלא^א״כ פירש בהדיא שהם שלו •‬ ‫ך בד״א שאבד זכותו שחתם בעד אבל אם המערער דיין‬ ‫שחתים כמקום השטר יבול לערער מפני שיבול לומר לא‬ ‫ידעתי מה היה כתוב בשטר מפני שהדיינים יבולין לקיים השטר‬ ‫אע״פ שלא קיאוהו דלא מסהדי אלא אחתימת ידי העדים אבל‬ ‫היה דיין שהגב׳ לזה הקרקע בחובו שהיה חייב לו המחזיק‬ ‫אבד זכותו שהוא גרע מעד החתום‬ ‫ן י בד״א כשחתם עליה העד אבל אם בא שמעון ונמלך בלו‪-‬י‬ ‫ואמי ליה הנני קונה שדה פלוני מראובן ובעצתך אקנה‬ ‫אותה ואמר ליה לוי לך וקנה אותה שהיא טובה יכול לוי לערער‬ ‫עליה ולא איכר זכותו שהרי לא עשה מעשה ויש לו טענה‬ ‫בזה ע״ל סי׳ הקודש סעיף י׳׳ז יש מי שאומר דדוקא כשהודה‬ ‫הגזע־ער• שיעצו בכך יש לו אותה טענה אתה נוח ליכול׳ אבל‬ ‫אם בפר ואמר להד״ם והלה הביא ערים לדב‪-‬יו מחייבין המערער‬ ‫בכך וע״ל ג״כ בסעיף הנזכי »‬ ‫‪4‬‬

‫קמח‬

‫מי ש א ב ד ה לו דרך שדהו ובו ב׳ סעיפים‪:‬‬

‫א מי שהלך למדינת הים ואבדה לו דרך שדהו כיצר שהיו ד‬ ‫שרות של אחרים מקיפין ם ביב לשדהו והיה לו דרך על‬ ‫אחד מחש ובאורך הזמן שלא היה בביתו נשתכח באיזה שדה‬ ‫מן השדות המקיפין היה דרכו לשדהו ובל אחד מדחהו לשדה‬ ‫אחר בין שהיו הדי שדות המקיפין אותה לד׳ אנשים בין שהיו‬ ‫ד׳ שקנו מאחד הרי בל אחד מהס יכול לדחותו ואומ‪ -‬לו אייתי‬ ‫דאייח דדרך שלך עלי שמא הוא על חבירו לפיכך דרכו אבד‬ ‫מיניהם והוא יקח לו במאה מנה או יפרח באויר‬ ‫^ ואפי ׳ אס היו הד׳ שדות עכשיו ביר איש אחד שקנה‬ ‫אותש מאיבע אין לו דרך עליו ולא יוכל לומר ממ״נ דרך‬ ‫אית לי גבך מפ‪.‬י שיכול לומ‪ -‬לו אס אחזיר לבל א' את שטרו‬ ‫אין אתה יכול לעבור עד אחר מהם גם עכשיו לא תעבור על•‬ ‫ולא יכיל לומר לבי תיהדר דכמאן דמיהדר דמי שיאמר לו אני‬ ‫קניתי מכל אחד מהם כל זכית שיש לו בו ‪ 4‬אבל אם היה בעל‬ ‫הדי שדות המקיפו איש אחד מערים מאז •ער עתה הרי זה אומר‬ ‫לו מ״מ דרכי עליך ממ״נ וילך לו בקצ־ה באיזה שירצה בעל‬ ‫הר׳ שרות שהברירה בידו הוא ואם לא יתרצה זה עליו הראיי׳‬ ‫בי הוא המוציא » ואם החזיק בדרך אחד ג׳ שנים בדין חוקה‬ ‫ואומר זו היא דרכי אין מסלקי! אותו ממנה אלא בראיה שהרי‬ ‫חזקתו חזקה שיש עמה טענה הוא »‬ ‫י‬

‫ממט‬ ‫‪1‬‬

‫אלו שאין להם חזקה השותפין והאריסין‬ ‫והאחין ו ח ר ש‬ ‫והאפיט‪-‬ופטין והנזלנין‬ ‫שוטה וקטן ובו ל״א סעיפים י‪.‬‬

‫א יש שאין להם חזקה אפי׳ אם יחזיקו כמה שנים בשל אחייי׳‬ ‫אין מועיל להס חזקתן אבל אחיים מחזיקין בננםיהש ויש‬ ‫שאין מחזיקי; כנכסי אחרים ולא אתיים מחזיקי; בנבשיהס כיצד‬ ‫שותפין אין מחזיקין זה על זה שאם‬ ‫רושותפין שידוע שהן‬ ‫דתה שדת אחת ידוע שהיה של השותפים והיא כיד א׳ מהן‬ ‫במה שנים וטע! שהיא לקוחה בידו שזיקת משותפו אין לו בה‬ ‫חזקה בין אם החזיק בכולה וטוען שמבי׳ אונתנ•־ לו בין אם‬ ‫החזיק בהעי והוא המוכח׳ וטוען חלקנו וזה הגיע לחלקי ואידך‬ ‫טעי! עדיין לא חלקנו אלא בך התנינו שתאכל אתה אותו חלק‬

‫‪ \m‬ק‪:‬זח קמט‬

‫ג׳ שנים ואני אחייך כמו כן ג׳ שנים ולכך לא מחיתי אין‬ ‫המוחזק נאמן וישבע זה שכנגדי היסת שהוא כדבריו ויטול‬ ‫ודוקא שידוע בעדים שהוא שותפו אבל אם אין לו עדים שהוא‬ ‫שותפו אלא על פי המחזיק שאמר שהו׳ שותפו אבל מכרו או‬ ‫נתנו לו נאמן במגו שלא ודה שותפו מעולם וכן הדין באפוטרופם‬ ‫או אריס שרוצין להחזיק בדבר שהוא של אפוטרופופו או‬ ‫ארומותו ראובן ושמעון שהיו שותפין בקרקע אחת ובא לוי‬ ‫והחזיק בו בפני ראובן ולא מיחה ושמעון לא היה בעיר או‬ ‫שהיה לוי אריסו או אפוטרופוס של שמעון דלית כיה חזקה‬ ‫עליי וטוען ראובן לא חששתי למחות בו הואיל ואין חזקתו‬ ‫מועיל לגבי שמעון והרי הבית עדיין בשותפות דאין ברירה‬ ‫אין בטענת ראובן הלום והועיל חזקת לוי על חלקו אף אם לא‬ ‫תועיל כנגד חלק שמעון «‬ ‫כ הא דאמי־ינן כשהחז־ק הטוען בכול׳ שאין לו בה חיקה‬ ‫בשדה שאין בה דין חלוקה דכיון שאין בה דין חלוקה יכול‬ ‫לומרהאירך כן היה התגא׳ בינינו שחלקנוה לשנים כי לא יכולנו‬ ‫לחלקה בדרך א׳ אבל אם יש בה דין חלוקה ואכלה האי כולה‬ ‫שני חוקה יש לו חזקה בכולה דדוקא בחצי יבול לומר אידך כן‬ ‫היה התנאי בינינו כמ״ש אבל בבולה אם רוצים לחלוק חולקין‬ ‫השרה כיון שיש בה דין חלוקה וכיון שזה החזיק בבולה‬ ‫ודא• קנאת כולה והוי חיקה מיהו אפילו הח‪:‬יק בכולה‬ ‫והשותף נותן חצי המם ממנה הוי במחאה ואינה חזקה ‪4‬‬ ‫נ הבן שסומך על שלחן אביו ונחשב בכלל בני ביתו אם אכל‬ ‫נכשי אביו שני חזקה ובן האב שאכל בנכסי זה הבן שהו׳‬ ‫סומך על שלחנו שני חזתה לא עלתה להם חזקה שכיון שהו׳‬ ‫סומך על שלחנו אין דרך למחות זה בזה»‬ ‫ד נסתלק מעל שלחנו מחזיקין זה על זה שהיה לו למחות‪.‬‬ ‫ןן יש מי שאומי דה״ה לחתן בנכסי חמיו אשה שיש לה מקום‬ ‫בב״ה וישב עליה חתנה שנים רבות ולא מיחה בו אין לו‬ ‫חזקה בה שכן דרך החמות להשאיל לדתנה ‪4‬‬ ‫ן אב בנכסי הבת וכן הבת או הבן בנכסי האם דינם בבן‬ ‫בנכסי האב ואב בנכסי הבן ‪4‬‬ ‫ן אחים שאינן אוכלין על שולחן א׳ יש להם חזקה זה על זה‬ ‫דקפדי טפי משותפי ודרכן למחות ומדלא מיחו החזיקו אבל‬ ‫האחים שאוכלי! על שולח! א׳ ובים א׳ לבול׳ יש מי שאומר שאין‬ ‫להם חזקה זע״ז שאינם מקפירין כיון שאוכלין על שולחן א׳וה״ו!‬ ‫בשאר קרובים שאין מקפידין זע״י והכל לפי ראות עיני הדיינים»‬ ‫ךן אם אח אחד עשיר ואחד עני ואין לו בלום ואחיו מוצי׳‬ ‫עליו הוצאת והעני דר בבית המיוחד לאחיו אין לו כה‬ ‫חזקה שהרי בתורת גמילות חס׳ הניחו שם ולא טיחה בו »‬ ‫‪ Q‬איש שאכל בנכסי אשתו שני חזקה אע״פ שהתנית עמי‬ ‫שלא יהא לו בנכסים פירות ואפי׳ התנית עמו בעוד׳ ארוסה‬ ‫שלא ירשנה ואח״כ אכל ובנה והרם ועשה בהן בל מה שרצת‬ ‫וכן האשה שאבלה פיחת בניכםי בעלה ונשתמשה בהן בחפצה‬ ‫כמה שנים אע׳־׳פ שייחד לה שדה במזונותיה ואכלה שדות אחרות‬ ‫אין אכילתן ראייה שקנאןואין להם חזקה זה על זה שבן דרך‬ ‫האשה שלא תקפיד על בעלה ולא האיש על אשתו ואינם מוהי'‬ ‫אפילו של׳ קנאן ודוק׳ שלא הזיק גופה של קרקע אבל אם חפר‬ ‫בק‪-‬קע בורות שיחין ומערות וכיוצא בה שקלקל גוף הקרקע‬ ‫והי׳ לא מחתה הוי חזקה וכ! חזקת ניזקין בגו! פתיחת חלונות‬ ‫וכיוצ׳ יש אומרים דהוי חזקה שדרכן להקפיד על דברים אלו‬ ‫והיה לו למחות ‪t‬‬ ‫• נתגישהאפי׳ ספק גירושין שזרק לה גיטה ספק קרוב לו ספק‬ ‫קי־וב לה הריזהו׳ כשאר כל אדם לעניין חזקה שכיון שבאין‬ ‫לכלל גירושין וראי שמקפידין זה על זה אלמנה אצל יתומים כל‬ ‫זמן שיש לה מזיגות אין לה חזקה בנכסי בעלה שאין מקפידין‬ ‫עליה למחות בה »‬ ‫י א אין מחזיקין בנכסי אשת איש וע״ל בלבוש הבוץ וארגמן‬ ‫סימן פ׳יז ‪4‬‬ ‫*‪ 2‬ראובן שמכר פירות שדהו לשמעון לשלש שנים ובא לוי‬ ‫ואכלן אותן שלש שנים לא עלתה לו חזקה דביון שמכרן‬ ‫ראובן לשמעון היה סובר ראובן דלוי ברשות שמעון ירד ואכלן‬ ‫ולכך לא מיחה בו»‬ ‫י^ מי שהוחזק גזלן על שרה זו שכתוית גזילה בא לידו שוג‬ ‫אין לו חזקה בשדה זו לעולם אבל בשאר שדות יש לו חוקה‬ ‫אבל מי שהוחזק הו׳ או אביתיו שהם הורגים נפשות על עםקי‬ ‫ן ן אעי׳פ שאכל שדה אחת יבמה שנים י לא החדק שהבריות‬ ‫יראים ממ‪ <:‬למחות כו לכך לא מיחו ותחזור השדה לבעליה‬ ‫וכן המחזיק בנכסיו אין לו חזקה מפני שגם הו׳ אינו מוחה בשום‬ ‫אדם שמושך שידו תקיפה ואימתי שירצח יטלנו בזרוע ‪t‬‬ ‫יד קרקע‬ ‫מ מ‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫הלכות חזקת קרקעית‬

‫•ך קרקע שהיא ידועה שהי* של ישראל ואבלה גוי כמה‬ ‫שנים א י ן אחזקה דםתס גוי אלם הוא ולקחה בזרוע‬ ‫לפיכך א י ן אכילתו ראייה ואם ל א הביא שטר תחזור השדה‬ ‫לבעליו בלא שבועה *‬ ‫מ ן וישראל שקנה מגוי קרקע הידועה שהיה של ישראל דינו‬ ‫כמותו ואין אכילתו ראייה דה״ל חזקה שאין עמה טענה‬ ‫שהוא בעעמו אינו יודע אם הגוי קנאה וצריך להחזירה לוה בתג׳‬ ‫והוא יהיה לו דינו עם הגוי דאיהו ראפסיר אנפשיח דלא ה״ל‬ ‫למזבינה בלגיה ואין טועני! לו כמו שטועגין לשאי* לוקח דמסתשא‬ ‫הגוי גזלה * אבל לישראל שני שקנה מישראל שקנה מן הגר‬ ‫כיון דטוענא ללוקח טועני! גי׳כלזהשש׳ ישראל הראשון ראה‬ ‫שט־* ביר הגוי או שבפנץ לקח׳ הגוי דאז מהני חזקה במ״ש‬ ‫בסעיף הסמוך וכ׳*ט שיבולי! לבוף הגוי בדיניהם אש בא להחזיק‬ ‫בשל ישראל שלא כדין יש לישראל הבא מכתו חזקה משומר‬ ‫דינו כגוי והבא מכתו הרי הוא כמוהו ואין לו חזקה ובל זה שלא‬ ‫ברחה המערעי בחזק׳ כלל אבל אם מיחה פעם אחת ושוב שתץ‬ ‫ג׳ שנים ולא טיחה הוי חזקה שהרי כבר גלה דעתו שאינו ירא‬ ‫טמנו למחות בו וה״ל למהות וביון דלא מיחה ודאי נתפש״ עמו‬ ‫ולא דמי לאומן שבא לידו בתורת אומן דשוב אין לו חזקה ובן‬ ‫לגזלן רסעיף י״ג דהתס ידוע שמתחלה בתורת גזילה או בתורת‬ ‫אומן בא לידו אבל הכא ספק הוא דשמא מתחלה ברי! בא‬ ‫לידו אע״פ שזה מיתה שמא ל א היה זוכה בדין עמו »‬ ‫טן יש״אל הבא מהמת הגוי ואכלה שני חזקה שטוען ואומר‬ ‫ל מ ע ר ע ר בפגי לקחה הגוי ומבית לי או ה־־אה לי שטר‬ ‫•קויים שקנאה ממך לבך קניתי ממנו היו נאמן כשטעה בגינו‬ ‫דאי לעי אמר אני לקחתיה ממך ואכלתי שיי חזקה‬ ‫ין החלק גוי בקרקע ונת‪:‬ייר ושהה בידו ג׳ שנים אה״ שנתגייר‬ ‫וטוען קניתי ממך קורם שנתגיירתי אע״פ שקרקע זו התת‬ ‫בידו קידם שנתגייר נאמן דה״‪ /‬כישראל הבא מחמת גוי‬ ‫שטוען בפגי לקחה הגוי ממך ונאמן בממלאי בעי אמר קניתיה‬ ‫אחר שנתגיירתי *‬ ‫‪K‬‬

‫י‬

‫*ח חש״ו אין טתזיקין בנכסיהם וגם הס אין להם חזקה בנכסים‬ ‫של אחרים מפגי שאין בחס דעת למחות ולא ‪!£‬בל‬ ‫המחא׳ שיזהרו בשש*״ לפיכך לא חשש זה למתות *‬ ‫‪ $4‬ואין מחזיקי! בנכסי קטן אפילו הגדיל כיצד אבלה בפניו‬ ‫כשהוא קטן שתי שנים ושנה אחת אחר שהגדיל וטען‬ ‫אתה נתת ל י אתה מביית לי אינו כלום עד שיאכל ג׳ שנים‬ ‫רצופות אחר שהגדיל וי״א אפי׳ אכלה נ״ש רצופות אחר שהגדיל‬ ‫איגה חזקה דהואיל לירד לתוכה כשהיה קטן לא ידע שהיתה‬ ‫שלו שימחה לפיכך אפי׳ טען המתזיק לקחתי׳ ממך אחר שגדלת‬ ‫ואכלתי שני חזקה בגדלך אינ־־ן חזקה דאין אכיאז* אחר שהגוייל‬ ‫ג׳ שנים ראייה שלקחה ראי משוס דלא מיחה ש‪*:‬א לא לקחת‬ ‫כשהגדיל ולא מיחה משום דלא ידע שהיא שלו וכתב טורי‬ ‫טהרמא׳‪-‬״ ז״ל שבן ני׳ל עיקי >‬ ‫ך והא דאי! ט־וזיקין בנכסי קטן דוקא כשידוע שהיה של‬ ‫י אבי‪.‬״ אבל אם אינו ידוע הוי חוקה במגו שהוא טוען לא‬ ‫היתה של אביך מעולם ואם החדק בה ג׳ שנים בחיי האב ואחרי‬ ‫מות האב בא בנו הקטן לע־ייד הא ודאי שאין שוטעין לו אלא‬ ‫אפיי אם היה המחזיק צ״יך להביא עדים על חזקתו מביאן‬ ‫ומקב^ין עדת; אע״פי שתמע־יעי• הוא קטן וקיל אין מקבלין‬ ‫עדות בפגי ק^ הגא מקבלי! כיין שכבר החזיק כראוי על פי‬ ‫העדים לא יגיע כ־זומפני שהמעיער קטן והוא עתה בחוקתי*‬ ‫׳ואס יצא קול המגיע החוקה ביון שיצא קול שבתורת משבוגא‬ ‫באת לידו אס יצא הקול בחיי ‪.‬־‪,‬אב קורם שהחזיק בו ג׳ שנים‬ ‫שהוא משכונ׳ בידו לשנים ידועות וכלו השנים אחרי מות אביהם‬ ‫לא הוי חזקת שאין מחאה גדולה מזו והיה לו ליזהר בשטח כיון‬ ‫שיצא קול שבמשנונא באה לידו שמפני הקול לא הווקק אביהם‬ ‫למחלת אבל אם החזיק בה ג׳ שנים בחיי האב קורם שיצא הקול‬ ‫ואח״כ טת הוי חוקת ואין הקול שאחר החזק־! מבטל החזקה‬ ‫וטקבלין עדי החזקה אפילו בפגי הקטן׳ המערער ‪s‬‬ ‫בא טי שהחזיק שני חזקת בנכםי קטן ואמר טשכוגא ה‪£‬‬ ‫בידי ויש ליעל היתומים חוב בך וכך הואיל ואלו רצה‬ ‫היה אומד לקוחים הם בידי וחוח נאמן במגו דאו בעי אמר לא‬ ‫היתת של אביהם שרדי אינה מוחקת שהיה לאביו שלזה וה׳׳ו‬ ‫גובה בשבועה מת שטען ותחזור ליתומי׳ שאע״פ שאין מורירין‬ ‫לנכסי קטן בשביל חוב הכא שתקיקע היא בידו כבר והיה‬ ‫יבול להחזיק כת בטענת לקוחת היא בידי במגו שאמיגו אין‬ ‫טיציאין אותה מידו עד שיפרעו לו אבל אס יצא עליה קול שהיא‬ ‫יעיל יתושים כעניין הקול שכתבתי בםעי׳ הקודם אינו נאמן שהרי‬

‫כק קמט‬

‫אין טח דקי! ב*כסי קטן ותחזור ה‪1#‬ה וכל חפירות שאבל‬ ‫ליתומים עד שיגדלו ויעשה עטהם יי! ובית ביין שהקרקע זו‬ ‫איגה מוחזקת שהיתה של אביו של הן»ן יהא נאמן במגו דאי‬ ‫בעי אשר לא ודתה מעולם של אביהם דביון שיצא הקול שהיא‬ ‫של יתומים ודאי אם יחקור העניין ישצא בבירור שהיתה של‬ ‫אביהם ואין זה מגו טוב שירא לומר לא הימה של אביהם מעולם‬ ‫כ ב אבלה שני חזקה בחיי אביהם מתוף שיובל לומר לקוחה‬ ‫היא כידי מאביהם נאמן לומר מכיש לי על אביהם וגובה‬ ‫אייתי מחפירות ומתוך שהיה יבול לומר זזלי הן גובה אותה שלא‬ ‫בשבועה ואע״ג רגבי טוען על מטלטלי! שהוא המשכון ביוץ‬ ‫עד כדי דמיו נוטל ובשבועה בנקיטת ועץ ומ״ט אמריי דכא‬ ‫שגןבה שלא בשבועה מן הפירות דחייזק יש בין משכון של‬ ‫מטלטלין לקרקע דביון דאין גשבעין עי הקרקעות אין כאן‬ ‫שבועת נקיטת חפץ ושבועת היסת ניב אין כאן לפי שאין‬ ‫היתומים טועני! ברי ואין נשבעין הי‪1‬ת על טענת שמא «‬ ‫כג החזיק בה המחזיק ג׳ שנים בחייר<ב וכשעת מיתת האב‬ ‫היתה בחזקת האב אבל לא החזק בה ג׳ שנים אחר‬ ‫שהו*יא׳ מיד המחזיק ומת והגיח בן קט מעמידי{ אותה בחזקת‬ ‫הקטן ואין מקבלין עדות המחזיק להחזיןו בה רביו! שהבן קטן‬ ‫והקרקע נמצאת בחזקת אביו בשעת מזו ולאחר שיגדיל הקטן‬ ‫יביא המחזיק עדים אם יעירו שהחזיק ‪:‬ה ג׳ שנים כראוי בחיי‬ ‫האב מוציאין אותה מיד הקטן ונלתגין אותה למחויק אע״פי‬ ‫שנמצאת בישות האב בשעת מותו גי‪ 1‬שלא שהתה ברשותג‬ ‫ג׳ שנים אחר שהוציאה מידהמחזי׳ זבל אם שהתה ביד האב‬ ‫ג׳ שנים או מקצת ג' ותשלום השלעביד בנו אחר שהגדיל‬ ‫אין מוציאין אותה מידו אבל מה שהמה ביד הבן בעודו קטן‬ ‫אינו מצטרף לתשלום שני חזקה של אביו שכבר אמרנו סעיף‬ ‫י ח שקטן אינו מחד׳ ולאחרים‬ ‫כד י״א שאע״פי שאין מחזיקי! בנכוי קטן ה׳ימ בקטן שאין‬ ‫לו אפוטרופוס אבל המחזי׳שני־זזקה בשדה שליתומיס‬ ‫קטנים וטוען שהאפוטרופוס מכרן לו ואבד שטרו הוי חזקה‬ ‫דאפוט־עפוס הו באביהן של יתומיב ומה שעשה עשוי ויעז‬ ‫חולקיןדס״ל דאין האפוטרופוס כמו הג כי הוא אינו רק שליח‬ ‫של היתומים והאפוטרופא שמפסיד גסיה׳ <יסלקין אותו וה״כ‬ ‫יבול לומר היתום כשיגדיל אפיי יודו האפוטרופוס שמכרן לך‬ ‫אינו נאמן ליואיפשר שיעשה קנוניאגמך עלי כי לא מכרן לך‬ ‫ומה שלא טיחה פשע וה־־י הו׳ בלל אפוטרופס הטפםידיס‬ ‫שמש לקין אותו בי מעל בשליחותי׳ דחקוני שדרתי׳ ולאלעוותי‬ ‫ואין ממש כחזקה וכתב מירי מהרנזן׳יי ז״ל שכן נ״ל עיקר *‬ ‫כך; אריס בית אב כלומר שהיה ארס שנים הרבה לאביו של‬ ‫בעל השדה או לבני טשפחחויאין לו חזקה בה אע*&‬ ‫שאבל ג׳ שנים כל חפירות ואין דרך האריס ליקח אל׳ מחצדן‬ ‫או שליש או רביע כיון דאריס בית א הו׳ לפעמים אק הבעליט‬ ‫ממחין בירו ליקח כל חפירות ומנבי לו בשנים אחרות אבל אם‬ ‫הר אריס שנעשה אריס בקרוב הואייואבל כל חפירות ג׳ שניט‬ ‫מעמידי! אותה בידו שאומרים לבעלי! היאך אכל שנה אחר‬ ‫שנה ולא מחיחי־ן בידו אבל הבעלים שחזיקין בשל האיים אפי׳‬ ‫הוא ארים בית אב דמה טענה י ש ל לאריס שלא מיחה אפ‬ ‫^א מכרה ל!עליפ ‪.‬‬ ‫‪ 3‬ן אריס של בתי אבות שהוריד איסין תחת ידו והו׳ אבל‬ ‫כל תפירות ג'שנים יש לו חזקו שלא היה הבעל השדה‬ ‫שגת׳ שזה היה מוריד אריסים אחר* תחתיו אם לא מכרו לו‬ ‫אבל אם חילק לאדיםין אחרים שהיו בה אין לו חוקה דשטא‬ ‫ממינה על האריסין עוזי איתו *‬ ‫אייס אפילו של בית אב שירד מהאריסותו ואחייב אכלה‬ ‫בן‬ ‫שלשה שנים הוי חזק׳ ‪1‬‬ ‫כךן אומנים שהיו בונים בקרקע א מתקנין אותה שנים רבות‬ ‫אין להם חזקה ירדו מא־מני*! אם אבלו אותה ג׳ שניט‬ ‫אחר שידרו טאומנתס יש לה^ חקה ובעלים מחזיקי; בשל‬ ‫האומנים שהרי אין לים טענה עליהם *‬ ‫האפוטרופםין אין להם חזיה בין שהיה אפוטרופוס על‬ ‫כט‬ ‫שדה זו והחזיק בשאר שדות ‪ bv‬היתומים בין שהר ממונה‬ ‫גס על שאר הנכסים בין שמינו אורם בי׳ד בין שמיני אותם אבי‬ ‫היתומים ביןשהיו היתומים קטנים בין שגדלו והניחום לאפטרו&סי׳‬ ‫בין שמני אדם אפוט־ץפיס בביתו ע^ הוצאותו והכנסתו לבולט‬ ‫הואיל ומשתמשים בנכסי׳ ברשות הכל יודעים דשל בעל הבית‬ ‫הוא ולכך לא מיתי אבל הבעלים מחזיקי! בשלהם כדכתיבנא‬ ‫•עט׳ לעיל גביא*ימ ואומן ‪1‬‬ ‫ל ירדוהאפוטרופסין משינויים ואכלן;׳ שגים אחר שידרו הרי‬ ‫לא המחזיק‬ ‫זו חזקה‬ ‫‪t‬‬

‫‪/‬׳‬

‫י‬

‫חוש! המשפט‬

‫הלכות חזקת קרקעית‬

‫המחזיק בהקדש של עניים או של בית הכנסת אין לו‬ ‫^‬ ‫חזקה דמי ימח׳ בו שאם ירד בו שום אדם יאמרו הע*לס‬ ‫שירוד בולקבץהפימתלצרכי העניים ויהיו אצלו עד שיצטרכו‬ ‫להם העניים ואס יטעון קניתיו מז׳ טובי העיר כדרך שמוכרין‬ ‫ההקדשות בז׳ טובי ה ע י ר ו ם יודו ז׳ טובי העיר יש א חזקה‬ ‫אע״פ שאין א שטר ואם טוען שהלכו להט הז׳ טובי העיר או‬ ‫•ותונאמר לו ודאי אס טכרו לך ז׳ טובי העיד ה״לקלא וביון‬ ‫שאין עכשיו מי שיעיד בזו ויש לקהל עדי& או שטר שאותה‬ ‫קרקע היה של הקדש ולזה אין לו לא ערות ולא שגני בטח שהוא‬ ‫מוען לאו כל כמיניה ואס יש לו נוכרים טמיניט עליו יש לו‬ ‫חזקה שהית לחם למתת ודוקא שיש לגזברים חלק באותו‬ ‫הקרש הואיל ושתקו בעד חלקם ודאי מכרוה ואם לאו לא הוי‬ ‫חזקה דלא יפסידו העניים בשכל הגזבר שלא מיחה שביו! שאין‬ ‫לו חלק בו לא חשו למחות * המחזיק בשל קהל יי׳א דלא הוי‬ ‫חזקה משוס קדירה דכי שותפי וכן אם הם החזיקו בשל אחרים‬ ‫שאין הבעל יורע לטי ימחה לכך לא טיחה וכת׳ טורי מהרמא״י‬ ‫ז״ל דני׳ל דדינו כמו בשל הקדש יחיד שיש לו ס״ת והחזיק‬ ‫שהציבור קודאין תמיד כפ־׳ת שלו אם היו לציבור םי׳תאחרת‬ ‫כשקראו בשלי הרי זו מקיי חזקה דביון שהניחו האחרת וקראו‬ ‫בוו וגולרו החזיקוהו במצות זו טחלוה לו ואסירי׳ לשנות ואם‬ ‫לא היה להן ס׳ית אחרת לא מיקרי חזקה שעל בדחס הוצרכו‬ ‫לקרות בזו • אדם שהחזיק במצות כגון בגלילה איטית וארעו‬ ‫אונס ונתנו בני הקהילה הטצוה לאחר כשעבר אונסו שלראשון‬ ‫חוזר למצותו אבל אם נתן‪ ,‬הוא המצות לאחר בלא אונס‬ ‫נתבטלה חוקתו בית שהיה ב״ה בתוכו טימיס רבים אין רשאין‬ ‫לשנותו לבית אחר * ראובן ושמעון שירשו מאביהם שאין‬ ‫לשוס ארס לבנות כיה בלא רשותם י אין יטלין למכור אותו‬ ‫לאחיים דלהם נותן הרשות ולא לאחר וכן שום שררה אין‬ ‫יכולין למכור דלו ניתנה וכשהוא אינו רוצה כל טי שיבא ויטול‬ ‫יבול לובית בה או הקהל יבררו טי שירצו»‬

‫י‬

‫‪4‬‬

‫‪h‬‬

‫מ‬ ‫י‬

‫מי ש י ר ד לתוך ש ד ה חבירו בתורת מעזכון‬ ‫וחזר ו ע ש ה ש ט ר מכירה ובו ז׳ סעיפים *‬

‫א מי שירד לתוך שדה אחת בתורת טשבונאשוב אין לו בה‬ ‫חזקה בד״א שידוע שבתורת טשבונא ירד לתוכה אבל‬ ‫אם אין כאן אלא קול בעלמא כבר נתבאר בסיטן קמ״ט וט׳יט‬ ‫עצה טובה לממשכ! למחות בסוף כל ג׳ וג׳ שמא יכבוש זה שטר‬ ‫המשכוגה אחר שישתכח הדבר ויטעו! לקוח הוא בידי כההוא‬ ‫דמשבן פדדיסא לחבריה לעשר שנין ולבתר ג׳ שנין אמר ליה‬ ‫אי מובנת לי טוטב ואי לא אכבישנא לשטר טשכונא ואטעון‬ ‫לקוח היא בידי ‪4‬‬ ‫ב נתנה הטטשכן לבנו במתנה המתנה הייטו* שהרי אין לזה‬ ‫כגוף הקרקע כלים אלא חפירות ואם חזר אחר כך ועשה‬ ‫שטר טכירה לבעל הששכונא השטר טכירה אינו כלום ואפילו‬ ‫השעות שנתן יתיעל המשכוגא אינה אלא כמאה על פהדלא‬ ‫חל שיעבודא על הקרקע שבבר נתנה לבנו •‬ ‫היכא שידוע שירד בה בתורת משכונא יי׳א שאין לו בה‬ ‫חזקה לעולם אפילו אם ידוע ששלמו ימיהמשכינא והחזיק‬ ‫בה ג' שנים אחר תשאם המשבוגא * וי״א שאם אכלם ג׳ שיים‬ ‫אחר שכלו ימי המשכונא יש לו חזנ[ה ויש טי שאומר שאם‬ ‫העירו העדי׳ ששרה זו משכונה אצלו ואינם יודעים לכמה שניט‬ ‫אפילו אחזיק בה כמה שנים אין לו חזקה *;ואם העידו שמשכנה‬ ‫אצלו םתט ואכלת נ שנים משנה הראשונה ואילך יש לו‬ ‫חוקה דםתם משכונא שתא לפיכך מיד אחר שנה ראשונה כלו‬ ‫ימי המשבונא ומהחילין שני חזקה ‪4‬‬ ‫ך ראובן שירד לת ך שדה שמעון בתורת משכונא והיה‬ ‫לראובן אצל שמעון עוד תביעה אחרת על פה ואינו יכול‬ ‫להוציאה מידו וכלו ימיהמשכונא ורוצה לעכב השדה ולאבל‬ ‫דירותיו עד כדי התכיע׳ שיש לו אצל שטיעון ולהחזירה לו אח׳יב‬ ‫אמ ידוע לנו שירד לה בתורת טשבו;ה אינו נאמן אפי׳ אס‬ ‫החזיק בה ג׳ שנים אלא צריך להחזירה מיד ביון שכלו ימי‬ ‫המשבינהואס אינו ידוע נאמן על תביעתו האחרת במגושהיה‬ ‫יבול לכבוש שט* המשבינא ולטעון אךחהוא ביחןבשבועה ודוקא‬ ‫שאכל בבר הפירוח כדי התביעה שטוען עליו אז הוא נאמן‬ ‫לעכבם ג׳חובו בטגו אבל אס בא לתיבעו קודם שאכל חפירות‬ ‫אז אינו‪:‬אמן לעכב הקרקע בידובמגו דלעיל שלא טצינו מגו‬ ‫אלא במי שבא לזכת בממון שבידו מתוך שהיה יכול לזכית‬ ‫באותו מטון עצמו בטענה אחי־ת אבל הבא מיד כשהודה שבלו‬ ‫ימי המשכונא הקייקע היא בחזקת בעליה ואיןלהאמינו בתביעה‬ ‫‪,‬‬

‫סימן קנ קנא‬

‫אחרון בטנו דלקוח הוא בידידה״ל מגו להוציא*‬ ‫ן ן ואם אינו ידוע שירד לתוכה כתורת משכונא אלא קול בעלט׳‬ ‫יצא שירד לה בתורת טשכונ^אסיצא הקול קודםשחוזזיק‬ ‫בה ל שנים אינו נאמן לטעון עוד לקוחה היא בידי כדפי׳ מעמא‬ ‫לעיל בסי׳ הקורם סעיף ב׳ ואם יצא הקול לאחר שהחזיק בה‬ ‫ג׳ שנים ודאי אם היה טוען לקוח הוא בידו היה נאמן כיון‬ ‫שהחזיק בה <׳ שנים בשופי קודם יציאת הקול אבל אם טוע‪1‬‬ ‫שיש לו עליו תביעה אחר׳ וה&ה לעכב הקרקע עד שיאכל כדי‬ ‫התביעה בטנו שהיה יכול לטעון לקוח הוא בידי אינו נאמן‬ ‫שהורע כח הםגו כיון שיצא‪.‬קול שירד לתוכה בתורת טשכונא‬ ‫לפיכך לא היה חפץ לטעון לקוח הוא בידי *‬ ‫וכמו שהדין בין ראובן ושמעון כן הדין בינו ובין יורשי‬ ‫ן‬ ‫שמעל! אם טת שטעון ובא לטעון כנגד יורשיו שאם הוא‬ ‫בענין שיבול לטעון לקוח הו^ בירינאטן גם על הגירות שאכל‬ ‫עד כדי התביעה ואם אין יבול לטעון לקוח הוא בידי אינו‬ ‫נאמן גם על הטביעה האחרת אלא שבזה יש טי שאומר שיש‬ ‫ביניהם שהאב משביעו בטענת בריא בין בעקר הטענה שהיא‬ ‫התביעה האחרת שיש לו עליו בין בטענת מנו שהיא לקוח בידו‬ ‫אבל כגגד היתומים שאין להם טענת בריא נוטל בלא שבועה‬ ‫שאין טשביעיןעלטענתשמא * ויש מי שאומר דבל מאידמצי‬ ‫אבוהון למטעון ולהשביעו טענינן להו ליתטי אפילו בשטא‬ ‫שלא להקל ביתומים‬ ‫ך ירד לתוכה (בתורת טשכונא ואכלה ג׳ שגיס ׳ואין עדים‬ ‫שבא לידו בתורת טשבונא ואוטר שעדיין יש לו להחזיק‬ ‫בתורת משבונא ב׳ שנים כי טתחלה ירדתי בה לאכול אותה‬ ‫ה׳ שניפ בתורת טשטנא נאמן בטגז דלקוח הוא בידו אע׳יפי‬ ‫שטוען הטלוה שטר טשבונא היה לו שהיה כתוב בו שהיא‬ ‫ממושכנת בירי לה׳ שנים ואבד וטענה זו מגדע גרע אליה משום‬ ‫ששטר כזה שציייך לו לראייה כטה ־זמן המשכונא מזה׳ זהי׳ ביה‬ ‫איני׳ עד שיכלה הזמן וביון שאינו מוציאו יש לחושדו דמשום‬ ‫שאין כתוב בו כל כך זמן והוא טוען שקר לכך כובשו אפיח‬ ‫טהגי ליה הטנו דלקו׳ הוא בידי דמאמינין ליה שאבדו ולא היה‬ ‫יכול לשומרו יותר אע״פי שהיה נזהר בו ואין זה מגו להוציא‬ ‫ביון שכבר זכה בקרקע לפי טענתו משעה שירד בה והחזיק‬ ‫בהלה׳ שנים שםזקהדנעל גדר ופרץ *‬ ‫‪s‬‬

‫קנא‬

‫דין אלו שאין אכילתן ראייה ובו ג' סעיפי׳‬

‫א כל אלו שאין להם חזקה היינו דוקא כשבאין בטענת‬ ‫חזקה משום שאלו אין דרכה למחות אבל אם יש להם‬ ‫עדים שהבעלים מכרו להם שדה זו אפיי לא ראו נתינת הטעות‬ ‫או שמעידים שנתנה להם במחנה ראייתן ראייה חוץ מהגזלן‬ ‫ובעל בנכסי אשתו‪ .‬שאפילו מעידים עדים שמכרום להם לא טהני‬ ‫ליה ובעל בנכסי אשתו נמי באיזה נכסים אמרו בנכסי צאן ברזל‬ ‫דהיינו נודוניא או בשדה שיחד לה בכתובתה והוא כתוב בתוך‬ ‫הכתובה בשרה שכתב לה בכתובתה בלומד שלא נכתב בתוך‬ ‫שטר הכתובה אלא אחר הנישואין עשה לה א׳ טשדותץ אפותיקי‬ ‫לגבות טמנו כתובתה או בשדה שנחן לה משלו פי׳ ששם לת‬ ‫שדה כנגר תיםפות שהוסיף לה באלו הג׳ שדות אפי׳ יש לו‬ ‫עדים שמכרה לו אינה ראייה שיכולה לומר נחת רוח עשיתי‬ ‫לבעלי משום איבה שתאמר דאי לא תודה לו שמכרה לו או‬ ‫הסכימה במכירתה יאמר לה בעלה עיניך נתח או שאמות או‬ ‫שאגרשך ולכן אינך רוצה למכור שתמצא טמה לגבות כתובתה‬ ‫אבל כשאר נכסי מלוג א‪ 0‬יש לו עדים שמכרה לו או שהםכימ׳‬ ‫במכירתן ראייתו ראייה שלא חובל לומר בהם נחת רוח עשיתי‬ ‫לבעלה שהם נוגן שלה ואינה רוצה למוכרן *‬ ‫ב ואשה בנכסי בעייה שמביאה עדים שמכרם לה יתבאר‬ ‫כלבוש הבוץ וארנמן בע׳יה •‬ ‫‪ j‬וגזלן ביצר כיון שהוחזק גזלן על שדה זו אע?פ שהביא ראייה‬ ‫בשטר שהודה הבעל בפגי עדים שמכר לו חשדה ולקח‬ ‫דטימ והבעלים איטרים לא מכרנו אלא טפגי היראה הודינו‬ ‫לו מוציאי! את השדה טידו ואין לו כלום אפילו המעות שאוטר‬ ‫הגזלן שנתן א״צ להחזיר לו ואפי׳ העירו העדים שבפניהם הודה‬ ‫שקבל כך וכך טעות אם לא ראו נתינת המעות אינו צריך לתת‬ ‫לו כלום דטחטת יראה הודה אבל אם ראו שבפניהם טנה לו‬ ‫מעות בך ובך מוציאי! השדה טיד הגזלן וטחזידין לו הבעליס‬ ‫הרמים וי׳׳יא שאם ראו עדים נתינת הטעות ולא טםר טודעח‬ ‫תחלה מכורתו מכירה דקיל תלוה הבין זביניה זבינה דאגב‬ ‫אוגסיה גמר ומקנה וכתכ טורי הרמא׳יי ז״ל שכן ג״ל עיקרוע״ל‬ ‫מימן דיה בדיני מודעות ‪4‬‬ ‫קגב דין‬

‫לבוש עיר שושן‬ ‫דיוירי דין אלו שאין‬ ‫^‬ ‫י‬

‫הלנות נזקי שכנים‬

‫לחם חזק‪:‬־! מתי י ש להם‬

‫חזקה ובו סעיף אחר *‬

‫םיגזן מג‬

‫* י­‬

‫והחוי׳ בו יחנו טפיה וטשיך באויר‬ ‫הי׳ הזיז שהוציא‬ ‫ף‬ ‫חצירו של חבירו ד׳ טפחים או שבולט טפח במשך ד׳‬ ‫נזפחים באורך־ הכותל ולא מיחה בו בבר אמרנו בהלכות שבת‬ ‫דדי טפחים היא דבר חשוב להקיאית רשות בפני יעצמו אמי<ן‬ ‫כיון שהניח לו אורך שלמקום חשוב בזה נתרצה לו ג״בברוחיי‬ ‫והחזיק זה בד׳ על ד׳ ואם רצה זה להרחיב את הזיז עד‬ ‫שיעשה ד׳ על ד׳ מרחיב ואין בעל החצר יכול לבנות באויר‬ ‫חצירו תחת הזיז כלוםאא״כ יניח לו תחתיו גובה אויר י׳ טפח"נ‪£‬‬ ‫כדי שישתמש בזיז אבל אם החזיק בזיז בולט טפח כנושך י׳‬ ‫טפחים אינו יבול להשלים בו ריב כשיעור משכו דהיינו לעשותו‬ ‫י׳ עלי׳ אלא עניל לעשותו י׳ על ד׳ טפחים ולא יותר ואם הוציא‬ ‫בזיז טפח במשך פחות מד׳ אינו דב־ חשוב ואינו יבול להרחיבו‬ ‫אלא ישאי במו שהיא ואם בעל החצר רואה לקביע זיז בכותל‬ ‫חגירו בעל הכותל יכול למחות בו אפיל בזיז פחות מטפח מפגי‬

‫כל אלו שאמרו אין להם חזקה בניהם ישלחם חקה‬ ‫א‬ ‫כיצד אם שהתה ביד הבן ג׳ ישנים ואכל פירותיהם וטוען‬ ‫אתה מב־ת לי או אתה נתת לי אפילו אם מודה שבאה ליד‬ ‫אבי׳ בתורתי אומנית או אריסית או בדלנית אלא שטוען שהו׳‬ ‫קנאה אחיכ מבעליו יש לו חזקה אבל אם טוען שהי׳ ירושה לו‬ ‫מאייו שאבלה שני חקה אין לו ^ ‪ r p‬דלא עדיף מגבר׳ דאת׳‬ ‫מחמודה •ה״ה כן הבן שטוען שירשה מאבי אביו ובן עד עולם‬ ‫אין לו חזקה אבל אם טוען בן הבן שירשה מאביו טוענין לי‬ ‫שאביו בעצמן קנאה מ! הבעלים ויש לו חזקת ואפילו בן בן‬ ‫הגזלן הבא בטענת אביו טוענין לו ויש לו חזקה * ואם הבן‬ ‫טוען שירשה מאביו ומבי׳ ערים שהבעלים הודו לאבא שמכמה‬ ‫שמפסיד ומרע את כותלו‬ ‫או נתניה לו מעמירין השדה בידו ואפילו לא הביא ערים רק‬ ‫ןק יש מי שאימה שבל זה לא מיידי אלא כשרוצ* להוציא הזיו‬ ‫שאמת בפנינו הודה לאניני שמ״כ־יה לו נאמנים במגל שהיו‬ ‫לחצי חבייץ שאין לו בו כבר לא פתח ולא חלון אי׳כבחצר‬ ‫אוטי־־ים לקוחה היא בידינו חוץ מבן הגזלן שאע״פי שהביא‬ ‫של ש־תפין שיש לו עליו פתחים וחלונות אמ רוצה להוציא זין‬ ‫ראייה שהודו הבעלים לאביו שמביע לו אינה ראייה דמחמת‬ ‫לפני חלונו להשתמש עליו אינו יכול למחות בו שהרי כבר יש‬ ‫יראה תירו לו בכר ש בסי׳ הקורם מיהו אם אמר בפני כזית‬ ‫לו עליו ראייה מחלונו ומה יעשה לו הדק יותר וגם לבנות כנגדו‬ ‫לך אבי את הטעית והוא בעצמו החרק ג׳ שנים נאמ! במגי‬ ‫בלא הזיז אינו יכיל לבנות מפני חלוניתיו הלכך יכיל להוציא‬ ‫שהיה יכיל לימי אני קניתי ממך \׳'־א שאם בן בן הגזלן אימר‬ ‫בפני ה‪-‬דית לאבי אבא שמבית לו הוי חזקה דבילי האי לא ‪ ,‬גם הזיז ויש מי שכתב שאת; זיז; שמוציאין מגג של רעפי׳‬ ‫מטיל אימה ב‪:‬׳ביל נן הבן כ ומק שיגול כרי להעמיד הק־?ע מפגי קיום הכיתל מן המטר אין הבעל החצי* יבול למחות מפגי‬ ‫שזה נהנה וזה אינו חסר וביון שאינו יכיל למחית ג״כ אין לו‬ ‫ביר בן בגו כילי האי לא חיישי׳ דלא עביר איניש הכי אפילו‬ ‫וכשירצה זה לבמת שם יכול לסלק‬ ‫חזקה בו לבעל יביתל‬ ‫הוא מוחזק לגזול «‬ ‫לגמרי ואם הוא שותף בכותל נוטל עד חצי עובי הכותל כדינו‬ ‫הרוצה להוציא צעיר על חצר דבירו פי׳ צינור שעישה משב‬ ‫ן‬ ‫קטן ומתנו ביאש המזחיל הנדנח׳ על פני כל דביתל לקבל‬ ‫מידגג כדי שיקלחל שם המי׳למיחו׳אי רוצה לעשות מזחילה‬ ‫דין הוצאות זמ ומדזב והעמדת סולם ונעיצת‬ ‫מג‬ ‫על טתלו •ברי שיהיו המים נזחלים ויורדים לחצר חבירו בעל‬ ‫קורות ובו ך ׳ סעיפים •‬ ‫י‬ ‫החצר מעכב עליו ואם ראה ללא מיחהב׳ מחל והחדק זה בצייו׳‬ ‫ומזחילת לאלת־ וי״א שגם בזה בעינן חזסת ג׳ שנים וטענה‬ ‫א כבי ידעת׳ כמה הקפידה התורה שלא להזיק לחבידי‬ ‫ובלא זה לא הוי מחילה ולא מיקרי חזקה אפי׳' אם ראה ושתק ואס‬ ‫וכשהזיקו חייב לשלם כמ״ש בדיני נזקין בעיית וכשיאו‬ ‫רצה בעלהצינוי אחייב לסתום הצינור בעל החצר מעכב עליו‬ ‫חז״ל שה־בה דב־יםשארם משתמש בתיך שלו יבא בוהיזק‬ ‫שבשם שהחזיק בעל הגג לש&יך מימיו לחצר חבירו בך החזיק‬ ‫לשכינו וגם לפעמים יבאו השכנים ע׳יי כ י לירי מחלוקת וכתיב‬ ‫בעל החצר שיהיו מימי גגו של חבירו באים אצלו לרשותו‬ ‫דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיי שלוי לפיכך אחדל בה־נה‬ ‫שהוא צריך להם שיאמ׳ע״מבן מדלתי בתחייה מפני שהוצי־בתי‬ ‫דבייים שחייב ארם להרחיק עצמו שלא יזיק את חבירו כמ׳׳ש‬ ‫למים ודמי למקח וממכר מיהו אם סתמה בעל הגג וי־אה זה‬ ‫לפניני בע״ת גם ראו חז*ל שהיזק ראיה שיראה אדם לביתו או‬ ‫ושתק הוי מחילה מיד ואבד זכותו אבל אכ נפל הכותל שתחת‬ ‫לחצירו של חבירו ורואה עסקי* ומשאו ומתנו הוא הזיק גדול‬ ‫המזחילה ועמד כך שנים הרבה אי! בזה מחייבה וכשלונה אחר‬ ‫מאד עז׳ שאץ לו ע־־ ך לשלם נ* אין לי קצבה וגם אין הדעת‬ ‫כך בעל דכ־יתל יעשה מרזבומזחילהבבתחלה ואם עשה בעל‬ ‫סובלת׳ ואיפשר לבא ע׳׳י כך לידי ריב וקטטה מאד לפיבך אחז״ל‬ ‫שאינו ריצה במרזב הוי מחילה גגו‬ ‫החצר מעשה שגיאה‬ ‫המבקש להוציא זיז מכיתלו על אויר חצי• חצירו אפי׳ כלשהו‬ ‫והיה עשוי‬ ‫של ראובן היה סמוך לחצרו של שמעון‬ ‫בעל התצי־י מעבב עליו מפני שהוא ץאוי לתלות בל חפציו ובעת‬ ‫‪k‬‬

‫‪1‬‬

‫הלנות נזקי שנמס‬

‫‪4‬‬

‫‪k‬‬

‫שתילה ח‪:‬צו ומשתמש בזיז יראת להצ־־ו ומזיקו ב־אייתיואמ‬ ‫הוציא שלא בישותו אסיר לו להשתמש בו וב׳׳ש שיכול בעל‬ ‫החצ" לעכב עליו שלא ישתמש בו שלא יזיקו׳ ביאיי׳ אלא יסימו‬ ‫וקל זמ; שאינו מסייו אע״פ שבעל החצ־ שותק יש לו לבעל‬ ‫החצר רשות להשתמש בולאי! זה יבול למחית דודהריהאויר‬

‫הוא שלו ולמה אינו חותכו בעל הזיז *‬ ‫ב ואם הוציא בעל הזיז את הזיז ובעל החצי ראה ולא מיחה‬ ‫בו י׳׳׳א דהוי מחילה והחזיק בעל הזיז לאלת־ בלא טענה‬ ‫ומשתמש בו ומונע בעל החצ־ להשתמש בי ואע״פי דלקצת‬ ‫פיםקים הזיק יאייה אין לו חזקה כמ׳יש טעמא בע״ה היינו‬ ‫הזיק ראיה דמחלון לחצי דקביעה תשמישתו אבל מגג לחצר‬ ‫ובייש מן הזיז כזהני בל חזקה לאלת־ וי״א שנם בזה לא הוי חזקה‬ ‫עד ג׳ שנים יכל ג׳ שנים יכיל למתות כמו בשאר חזקת דלעיל‬ ‫וכ‪ :‬בעינן שיבא בטענת לקית ומתנה וכהיייג כנד בחזקת קי־־קע‬ ‫שנתבאר למעל׳ סי׳ קמ׳׳וסעי׳ט׳ וי״א רבויו שאין בי טפח‬ ‫אין בו חזק׳ כלל שמפני שהיא הטן כ״כ ולא הרגיש בו בעל‬ ‫החצ״ י״כך לא מיתה ויכיל למחית בבל עת שירצ׳ ואם לא‬ ‫מיחה בו והניחו מרצונו בעל החצר יכיל להשתמש בו ול*‬ ‫בעל הזיז שהניחו באיסור *‬ ‫ג הדחי׳ בזיז שיש בי גפח החזק גם באויר החצר שתחת‬ ‫הזיז כנגדו ואם רצה בעל החצי לבנות תחת הזיז ולבטל‬ ‫תשמישו בעל הזיו מעכב עליו ואם אין בזיז טפח כיו; שאין‬ ‫חזקה מועיל בזיז לא תחזיק באייר החצי ואע״פי שהזיז עודנו‬ ‫קיים ולא חתכו ולא מידה בו בל עת שירצה בעל החצי‬ ‫לבמת תחתיו ולבטל תשמישו של זיז אין הלעל הזיז יכול לעככ‬ ‫עליו י‬

‫באופן שלא היה נוזלים טי גגו לדציייו ש ל שמעון כי אם לצד‬ ‫אח־ אח־ ומי תקי ראובן אח גגו באופן שירדו הנוטפים מי‬ ‫גגו לחציו שלשמעון ושתק שמעין ולא מיחה בו ויאהיב טכ'‬ ‫שמעון את הצ־ץ ללוי והלך לדרכו לארץ אחרי או מת ואח״ב‬ ‫בתיך שגה בא לוי הלוקח וערער על נוטפיו של ראובן לומר‬ ‫שיהפך איתם לצד האחר במו שהיו מרדם כי אין לך חזקת‬ ‫ג׳ שנים לנוטפין אלו טע; ראובן לבר קניתי אותה משמעון‬ ‫ונתתי לו המעות ולכך שתק כשראה שהייתי סותר הגג ותלנתיו‬ ‫באופן זה שירדו הניטפים לכאן ולא לקרתי שטר ממנו על זה‬ ‫בי אמרתי ודאי פרסום כזה שסתרתי הגג בפרהסיא וגקנתיו‬ ‫בפני כל וזיל שותק אין לך חזקה גדולה מזו ולאלתר הוי חזקה‬ ‫שיש עמה טענה אפי׳ למי׳ד דבצעור בעינן חזית ג׳ שנים‬ ‫וטענה הבא מודה והלוקח צווח שיביא ראייה שלא יאמין לו‬ ‫יראה לי לדין פשוט שהדין עם ראובן המחזיק חדא דודאי טעית‬ ‫ראובן טענת׳ מעליית א היא דבר שהיה בפרסים גדול כי׳ב ושתק‬ ‫שמעון י״ל דכ״ע מורו בזה ואפי׳ את׳יל דלמ״ד מזחילה בעינן‬ ‫ג׳ שנים ה׳ינ בעי ג׳ שנים ה״ט גבי שמעון עצמו אם היה בא‬ ‫ומערער וטוען ברי לא מביתי וכרתי אמתלא לדבריו אבל היורש‬ ‫והלוקח שטוענין שמא הכל מורי׳ ת ש ב ע המחזיק שטוען ברי‬ ‫ועומר לשלך ולא דמי האי שמא לשמא דלעיל סימן קמ׳יה סוף‬ ‫סעיף ד׳ דהתם יכול להיות שגם האב לא ראהו בשדה מש׳יכ‬ ‫במזחילה ונוטפים שהם בפרםר גדול דוקא* ועוד אפילו אח״ל‬ ‫דלגבי יוי׳ש טועני׳ לו כלמה שהיה יכול המור>׳ לטעון ונשבע‬ ‫שבועת היורשים ה׳׳מ ליורש אבל לגבי ללקח אע״ג דק׳׳ל ג״כ‬ ‫דטלענים ללוקח הכא כ״ע מודהשנשבע המחזיק שהיי חזקה הוא‬ ‫‪k‬‬

‫שהלוק׳‬

‫הלכות נזקי שבניס‬

‫חוק המשפט‬

‫שהלוקח ו‪1‬אידאהכל הבית והחצר קודם שקנה אותם טוצאיו‬ ‫ומובא? עליותיו וחדרז ובל מה ששיך לו והרי ראה ל ב שהגג‬ ‫ודה עשוי באופן שהזוחלין נוטפים לחצרוה ואפייה קנאו ולא‬ ‫התנה כל* גס המוכר לא אמר לו כלום ובודאי לא מבר לו‬ ‫חזקת חגוטפים מחמת שהוא בבר קבל המעות מן המחזיק וגם‬ ‫הלוקח לא היתה דעתו לקנות את זה אלא שעכשיו נמלך וחוזר‬ ‫בטעגת שמא לכך גשבע המחזיק ועומד בשלו ואפי׳ אם יבא‬ ‫הרשאה מן המוכר לאו כל כמיניה רמוכר דאפי׳ למיד בציגוד‬ ‫בעי ג׳ שניםהכא טורה נ״ל בתר *אחייב טען הלוקח חצר זה‬ ‫של שטעון היה חורבה בעת שתיקן ראובן את גגו על אופן‬ ‫הזה והוא קים ליה בדע׳ הרא״ש דלקמן םי׳ קני׳ד סעיף •״ו‬ ‫דט׳׳ל שאין מחויקין בחורבת נ״ל שגם בזה אין טענתו טענה‬ ‫חדא דהאאיכאהרשב׳יאוהראב״דוהר״ריוג׳והרמב״ן והריב״ש‬ ‫דכילהו סי׳ל דלא בהרא*ש ואע״ג דמסיק הרמב׳ין דגם בחורבה‬ ‫אע״פי שיבול לעככ אס לא עיכב אפייה אין חזקה בוה גחזור‬ ‫לדבריגו ה׳ימ במעייערעצשו שטוען ברי ולא בלוקח וכמ׳יש‬ ‫ועוד נ״ל דגם הרא׳ישיורה בזהדהרא״ש לא אמר אלא בחלו(‬ ‫והיזק ראייה דהתסב־ון שאק המחזיק מזיק לבעל החורבה ואינו‬ ‫משתמש בשל בעל החורבה כלום רק באררו כל זמן שהוא‬ ‫תרבה וה״ל מרת סדום אם היה מוחה בית ־ואח״כ כשיבנה‬ ‫•בול לבנות בדרכו וםיתס חלונו ואין מעכב בידו וגם אין לו שים‬ ‫הוצאה יותר מחמת חזקתו של זה לכך אין לו חזקת אבל הכא‬ ‫חא המחזיק משתמש בקרקעו של בעל החצר וגם מפסיד׳ בגוטפיו‬ ‫שהרי עושה מטונפ׳ומשט־ף ליהלךקעו ואפי׳ היא חורבה הרי‬ ‫עתיד לבנות ויצטרך לתקנה ולהוציא הרבה יותר מחמת חזקתו‬ ‫של זה לפיכך אפילו הרא׳׳ש מודה שיבול לעכבו ולמחות בידו‬ ‫אעיפ שהיא חורבה וכץן שלא מיחה הרי החזיק וזה נ״ל לחן‬ ‫פשוט לכולי עלמא ‪.‬‬ ‫ך ואס רצה בעל הגג לעקור הציניר מצר זה ולהחזירו לצד‬ ‫אחר או שהית אתך ורוצה לקצת אין בעל החצר יכול‬ ‫לעכב עליו טטעס שהחרק במימי הגג בכאן שלא החדק אלא‬ ‫בשמי הגצ סתס והרי מ״מ הס באים אצלו מיהו נ ל דמיירי‬ ‫שאין בזה שום הפסד לבעל החצר ואין בו רק משום זה גהגה‬ ‫וזה לא חס־ דביפין על מדתםדוס אבל אם העיקור לצד אחד‬ ‫או הקיצגר שמקצת מזיקין לבעל החצר מחמת שאין מקלחין‬ ‫*ל‬ ‫י י^‬ ‫"‬ ‫ובן אס רצה בעל החצר לבנות תחת הצינור אין בעל‬ ‫ןץ‬ ‫הגג יכול לעכב עלץ שאין הצינור עשוי לתשמיש כדי‬ ‫שיחזיק באויר החצר שהרי איגו עשוי אלא לקלוח המים ומאי‬ ‫איכפת לו אס זה יבנה תחתיו וגם הואיל ואין עליו אלא לקבל‬ ‫מימיו אם ירצה לקבלם בכלי או בצינור אחר הדין עמו אבל‬ ‫לא יוכל לומר לבעל הצינור להטותו לרוח אחרת או לשנות‬ ‫לו‬ ‫בו כלל ואפילו אם תיא ארוך אינו יכול לקצדו אמ‬ ‫בוה לבעל הצינור מחמת שמקלחים המים בסמוך לכותלו או‬ ‫שאינם מקלח־ן יפה וכה״ג אבל בלאו הכיכופין על מדת סתם‬ ‫שוה נהנה וזה לא חסר *‬ ‫‪ Q‬ראובן שרצה להחזיר שיפכי גגותיו לרשות הרבים בני‬ ‫רשות היקבים יכילין לעכב׳ עליו מפגי שהמים הגשפכין‬ ‫דרך מיתב חוסמי( הם את העוברים ועור שפעמים יורדי׳ בקילוח‬ ‫על המשואות העוברות ברייה ומקלקלות ובל שכן אם מקלחין‬ ‫לביבי׳ שלהבעליבתיס שמא יתק־יקל הביב מרוב המיס שלא‬ ‫יכילו המיסדצופו וישטפו בתיהם לפיכך אפי׳ א׳ מבני המבוי‬ ‫שאצל זו המבוי ואינו מבני מבוי זו אלא שיש לו כותל סטיו‬ ‫לה יכיל למחית אפי׳ איןהשופכין מניעי! לכותלו שיאמר לסוף‬ ‫שיציפו הסיס ויפסידו גם כיהל ^לי *‬ ‫י טי שהחזיק בחצר חבית שיקבל מי גגו יבול לשנותו מענין‬ ‫לעיין באיזה צר שירצה בין אש היו יוררין ט^ין טפי! בלא‬ ‫צינור בכל אורך הגג ובא לשנותן שירדו דרך צינור למקום א׳‬ ‫בין שהיו מקלחין‪,‬ד־ך צינור למקום א׳ ובא לשנות׳ שילדו בכל‬ ‫אורך הגג טפי! טפין בלא צינור אפי׳ אם הגג בעניין שהטפין‬ ‫תכופין זה על זה מאד שאין נוח לשטש תחתיהן אפ״ה אינו‬ ‫יבול לעכב עליו דלפעמים זה טובלו ולפעמים זה טוב לו ואינו‬ ‫מרבה בניזקו בקרקעו בשינוי ואפילו לבנות על גגו כשין צדיף‬ ‫ע ד שירדו המים בטהרה לחצר חבירו בונה שהיי הוחזקו מימיו‬ ‫של זה לירד לחצר זה וע״ל סוף סעיף ז׳ *‬ ‫מי שבא להגביה המ־וכ כדי שהיו המים יורדי! בקילוח‬ ‫‪%‬א‬ ‫ממקום גבוה זה ודאי מוסיף בהיוק הוא ואיןשוטעיןלו‬ ‫ובן כל ביוצא בזה ויש חולקין ואס רוצה להשפיל הצינור בעל‬ ‫החצר מעכב עליו לכ״ע לפי שכבר היה יכול לבנות תחתיה כמ״ש‬ ‫בסעיף ח׳וכשישפילה לא יוצל לבנות תחתיה כל בך *‬ ‫;‪/‬‬

‫כ‬

‫ב‬

‫ת ר ב י ז‬

‫י כ ץ צ א‬

‫כ‬

‫י כ‬

‫ל ע ב כ‬

‫ג‬

‫‪4‬‬

‫י ש‬

‫‪ £‬י ד א‬

‫סימן קנג‬

‫‪ y‬ראובן היה לוגית אצל חצר שטעון וטי גגי נוטפין ליהיר‬ ‫שמעון ונפל ביתו של ראובן ושוב בנה שמעון בית בחצרו‬ ‫וקנה מראובן שיקבל מיגנו בחורבתובכל מקום שירצהואח״ב‬ ‫בנה ראובן את חורבתו והחויי מי גגו לחצירו של שמעון כבהחלה‬ ‫ומי גגו של שמעון שקנה מראובן שיקבאן נוטפין על גג ראובן‬ ‫וראובן החזירם לחצר שמעון עם מי גגו שלו ושמעון טוען שאין‬ ‫לו לקבל אפי׳ מי גגו של ראובן כבתחלה אלא אדרבה נס טי‬ ‫גגו של שמעון צ ר ך שיקלחו בחצירו ובגגו של ראובן הדין עם‬ ‫שמעון תהי דמתחלה היה לו לקבל מי ראובן מ״מ כשנפל בית‬ ‫ראובן והתג׳ עמו שמעון שיקבל טי גגו בחורבתו בכל מקוט‬ ‫שירצה צריך לקבלם באותו מקום באופן שלא יחזרו לומר‬ ‫שמעון ובייש שמי גגו של ראובן לא יחזרו שם ב^יהומקום'‬ ‫ראובן שםימע יורדי! על גגו של שמעון והחזיק בזה ובא שמעון‬ ‫להגביה גגו צריך לכנוס בתוך שלו כדי הגהת מרזב במקום‬ ‫ראשון שלא יפסיד חבירו * מי שהחזיק בחצד חביחי לשפוך בה‬ ‫טי כביסה אחת יבול למחות בית שלא ישפוך בה מי חמש‬ ‫כביסות וכן אם החזיק למי גשמים לא יש&וך שם מי כביסה‬ ‫או איפכא אבל מי שהחזיק לשפוך שופכין לרשות חבית דרך‬ ‫ביב העוברת בחצר חבירו אעפ׳יי שלא החזיק אלא לדבר אחד‬ ‫יכול לשפוך שס מה שירצה שכיין שנשתעבד לי הביב לקבל מי‬ ‫הדייטאות לקלח שם אין חילוק במעט או הרבה שכן דרכן‬ ‫שכולן נבלעין או טקלחין דרך שם *‬ ‫‪ #‬סולם קטן שאין לו ר׳ שליבוה אין לו חזקה בין שהעמידו‬ ‫בחצרו וסמכו על כותל חבירו בין שהעמידו בחצר חביריו‬ ‫לעליית בו לראש גגו אין לו‪.‬חזקה שמחוך שהיא קטנה ל*‬ ‫חש למתת וגס זה לא החזיק בנזקו וכל זמן שירצח בעל‬ ‫החצר בונת בצד הסולם ומבטל תשמישו ו«ם היה הסוי^גדול‬ ‫שיש לו ד׳ שליבית או יותר החזיק ואס בא לבנות לבטלו בעל‬ ‫הסולם מעכב עליו ער שירחיק כשיעור שחרי מחל לולהעטיד‬ ‫שם סולם גדול ל‪9‬יכך כשיבא בעל הגג להעמיד מולם גדול בעל‬ ‫החצר יכול למחות בידו כדי שלא יחזיק עליו אבל אם העמיד‬ ‫שם סולם קטן אינו יכול למונעו שהרי אומרים לו אין לך הפסד‬ ‫בזה כל זמן שתרצה תטלנו ואם קבעו במסטר אפילו* קטן יבול‬ ‫למחות בו ואם לא המוזה ישלו חזקה גם בזהי״א לאלתר הר‬ ‫חזקה שמחל וי*א דוקא בג׳ שנים ובטענה *‬ ‫י ד כותל שהיא בין ראובן ושמעון אם שניהם שותפין שגיה&‬ ‫משתמשין כו זה חופר בו מצד זה ומבנים בו קורותיו וזח‬ ‫חופר מצר זה ומכניס בו קורותיו ואע׳יפ שהאחד הבנים והשני‬ ‫לא הכניס זמן ארוך אין זו ראייה שמחל אלא שעדיין לא‬ ‫הוציך להם וכן הוא דרך השכנים לפיכך יכול גם הוא ‪i a m b‬‬ ‫כשירצה הואיל וחצי הטתל שא מיהו אין שום א׳ טהם יכול‬ ‫להכביד על הכותל רק כפי המנהג *‬ ‫טו ואם היה הכותל של ראובן לבת אין שמעון יכול להשתמע*‬ ‫בו שמבביד עליה אפילו במעט ומפסידה ‪4‬‬ ‫טץ בכותל וה שהיא ידוע שהיא של ראובן לבת אם חפר בה‬ ‫שמעון והכנים בה קורה אחת ושתק ראובן ולא מיחהבו‬ ‫החוק שמעון במקום קורה זו אפי׳ אס היתה קטנה ורצה שמעון‬ ‫להחליפה בקורה גדולה ועבה מחליף ואע״פ שבודאי מכביד על‬ ‫הכיתל יותר ממה שהיה מכביד בבר בבל מה שתוכל הכותל‬ ‫לסבול כפי המגהג כמ״ש לא אמרינן דדי לא החזיק בכותל זת‬ ‫אלא למשא קל ועתה רוצה לבנות משא כבד דקים לחו לחז״ל‬ ‫ומםתברא להושכל מי שקונה מחבירו ליתן לו רשות שיבנה‬ ‫בכתלו אינה קונה לחצאי! כמה יכבד עליה אלא ק‪1‬נה סתם בפי‬ ‫כח חוו׳ החומ׳ ומנהנה ומה שהקל עליה בעכבר משום שלא‬ ‫הוצרך אז יותר ולא דמי למאי דאטדינן בשוחפי בית זה במת‬ ‫וזה בעלייה שהעליון הבא להכביד ממה שהיה כבר דאין‬ ‫שומעי! לו התם טיירי כשלקחו ביה בנוי ועלייה עליו או‬ ‫שירשוהו שלא זכה העליון מתחלתמקחו אלא בסיבוך קל אבל‬ ‫ב׳ שלקחו יחד ובנו זה בית וזה עלייה אע״פי שמתחלה לא סכך‬ ‫אלא בשקמים אם באאח״ב לסכך ג&חי׳ <& הפסיד דינו כיון‬ ‫שיש לו רשות לבנות על הכותל ואם באאח״כ לסבך בארזים‬ ‫אין התחתון יכול למחות בית אם לא החט ביניהם מתחלה ה*נ‬ ‫בכותל שהחזי׳ביון שיש לו רשות להני׳ קירה והוא הני׳‬ ‫מתחלה קטן נאמן לטעון שקנדו טתם ויכול לחליפה אחר כך‬ ‫בעבה אס לא שזה מביא ראיה שהתנו מתחלה ‪4‬‬ ‫ין גס בחזקת נעיצת הקורות בכותל שאמרנו יש מחלוקח בין‬ ‫המפרשי׳ י״א דבעינ! ג״כ הבא חזקה של ג׳ שנים ומענה‬ ‫ויי׳א דלאלתר ת י חזקה שכיון שראה ושתי מחל שאין דרך‬ ‫בני ארם לשתו׳ בזה אם לא מחל מיהו אפי׳ למ״ד לאלתר‬ ‫הוי חזקה אם היתה הקורה סוכת עראי בל ל׳ יום לא החזי׳בה‬ ‫מז‬ ‫‪8‬‬

‫הלכות נזקי שכנים‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫עג‬

‫‪ p o‬קנג קגד‬

‫הבית הביא עמו קרוביו או מיודעיו לשכון עטו יחד בבית זה‬ ‫סן הסת׳ שראובן יבול לומד לא מחלתי והגחתיך אלא מפגי‬ ‫שגעשה מתחלה י^וכת עראי ולאחר ל׳ יום החזיק שאק זיג־ הרי המשכיר מעכב עליו אפי׳ הוא אינו דד שט עמו מפני‬ ‫שהרבה דיורין טפסירץ הכית ומקלקלין אותו ואם הם סמוכים‬ ‫עראי ואם סוכת החג היא כל ז׳ ימי החג לא!החזיק שאין דרך‬ ‫על שולחנו אינו יבול לעכב לא השותף ולא המשכיר דםתטא‬ ‫השבגים *זקפיד במצוהלאחר ז׳ החזיק ואם חיבר ראש הקורה‬ ‫כפירושו כאלו התנ׳ שעל כל הםמוכין על שולחנו שכרו וכל‬ ‫גכותל ‪,‬בסיד או בטיט החזיק מיד והוא שיביא ראייה שסייע‬ ‫שכן בשותף שעל דעת בן נשתתגו« ויש אומדים דשותף יכול‬ ‫עמו או ראה ולא טיחה ‪4‬‬ ‫יךן ודוקא אם החזיק בקורה קטנה יכול להחליפ׳ בגדולה ועבה למלאות ביתו אכנסאי׳ודיורים כל שאינו מוסיף בניין חדש אע״<*‬ ‫שחולק ביתומריורים וישלחם בית הכסא אחד ביחד ולא יוכל‬ ‫כמיש בסעיף •י ו אבל מי שהחזיק בכותל זה בקורה א׳‬ ‫השני למימר הם ממלאים לי את בית הכסא דבשנשתתפו‬ ‫לא החזיק לתת לתוכה ב׳ קורות או יותר שהרי לא מחל לו‬ ‫מתחלה בחצר ע״מ כן נשתתפו שכל אחד י^ול לעשות בביתו‬ ‫אלא על א׳ בד׳׳א כשהורה שאין כותל זה שלו אלא שלחבידו‬ ‫והוא מחל לו על הכגסת קורה זו אכל אם טען כותל זה אגי שדר בו כמו שהוא עושה כשחצד שלו לבדו ‪ 4‬אבל ב׳ שיש‬ ‫שיתף בו הואיל ונשתמש כקורה א׳ גאטן ומשתמש ככולה‬ ‫להם בית בשותפות אין האחד יכול להרשות לאחרים להשתמש‬ ‫להכביד כפי המגהג אחר שישבע שבועת היסת שהא שותף‬ ‫בחלקו אע״ג דבחצר אין מקפידין בביתבכה״ג ודאי מקפיד ואץ‬ ‫בכל הכותל* וי״א דדוקא כשאומר שמתחלה היתההבותל שותף‬ ‫דעתו לסובלו לדוד עם אלו האחרים כמו שהוא דרעטושדעמ‬ ‫בין שניהם אבל אם מודה שמתחלה היתה של חבירו אין נעיצת‬ ‫נוחה הישגו יותר וזה מסתבר‬ ‫הקורה ראייה שמחל לו על הכותל עצמה אא״ב עשה תקרה‬ ‫‪ j‬בכר אמרנו ריש םי׳ קג״ג דהזיק ראייה היזק נתל הוא טאד‬ ‫עליתם וי״אשאין לחלק והוי געיצת הקורה חזקה גמורה שאפילו‬ ‫עד שלפעמים הוא מעוות שא״א לתקנו לפיכך אחז״ל שאין‬ ‫אם יפול הכיתל יחלוק עמו גם באבנים אלא שבמקום הכותל‬ ‫אדם רשאי לפתוח חלון לחצר חבירו ואפי׳ לחצר שותפו נטי‬ ‫אין לו חזקה שאם ימע שהמקום היה של ראובן אין לו חצי לא יפתח ולא מצי למימי ליה הא בלאו הכי בעית לאצטנועי מנאי‬ ‫המקום למחזיק דאע*ג שהקנה לו חצי הכ־תל לנעיצת קורותיו‬ ‫בחצר שאינו יכול לראותך דרך פתח ביתי וא״כ אין לך חיזק‬ ‫וחצי האבנים לא הקנה לו משום זה חצי המקום אס לא שפי׳‬ ‫חדש ממנו מצד פתיחת החלונות אפייה לא יפתח משום דא״ל‬ ‫אידך ער השתא בביתא לא בעינא לאצטניעי קינך השתא אפי׳‬ ‫ויש לו דאייה על זה ‪4‬‬ ‫בבית כעינאאצטנועיטיבך שתיאנו דרך חלונך א״נעדהאידנא‬ ‫•ט כותל שהיא ידועה שהיתה של ראובן לבדו והיו קורותיו‬ ‫של רא‪-‬יבן נעיצות בתיך הכותל מצדו של ראובן ובצד כיהוית בביתך לא בעיני אצטנועיטינך השתא אפילו כשאחת‬ ‫בביתך בעינא אצסנועי מינך שתראננו דרך חלונך ואם פתח‬ ‫שמעון יש מקומות חפורים‪,‬שס להכניס בהם ראשי הקורות‬ ‫חלון שלא ברשות יסתום ואם נחנו לו בני החצר רשות לפתוח‬ ‫לא יוכל ששעון לטעון שיש לו חוקה בכותל זו וחפירו׳ יוכיחו‬ ‫אע״פי שרשאי לפתו׳ לא יפת׳ פתחו כנגד &ת׳ הכירו או חלונו‬ ‫שהמתים לי בעת הבניין להניחם שם שיוכל ראובן לטעון ולומר‬ ‫אני חפרתי מקומית אלו מצדך כדי שיהיו מוכנים אם תקנה כנגד חלון חבירו שזה הוא היזק ביותר מאוד שלא‪ .‬יכול חבירו‬ ‫ממני או תבקש ממני שאמחוללך לתת שם קורות שתכנים לאצטנועי מפניו כלל שיראה תכף מפתחו או חלונו לפתחו או‬ ‫הקורות בלא חפירה בכותל כדי שלא יתמוטט הכותל מחמת‬ ‫חלון חבירו אלא ירחיק משחו זה טכגגד זה שלא יסתכל כך‬ ‫בהדיא לשל חבירו י״א דפת׳כנגד פת׳ וחלון כנגד חלון אפי״‬ ‫החפירה והתקלקל ‪4‬‬ ‫ראובן החוק בנעיצת קירות ככיחל הידועה לשמעון ונפל חזקה לא מהניא האחרון שעשאו באחרונה טפני שאין הדעת‬ ‫ך‬ ‫אותו כותל וחור שמעון ובנאו אין לראובן עוד לנעוץ באותו סובלתו כלל שאפילו נאמר שלא טיחה ‪.‬הראשון משוס שאינו‬ ‫גותל החדש שיוכל ששעון לומר לא מכרתי או מחלתי אלא מקפיד ומוחל הוי במוטחילה במעותןשםבון היה שיוכל לסבול‬ ‫ועתה רואה שאין דעתו סובלו ועייל סעיף ז׳ ואם באו שניהם‬ ‫הכותל הראשונה עד שתפול וכותל זו פנים חדשות באו לכאן‬ ‫וכיון שבן לא זו בלבד שאיןי־־אובן יכול לכוף את שמעוןלתקנו אלא‬ ‫לפתו׳ בבת אחת פת׳ כנגד פת׳ או חלון מ ג ד חלון אם אחד‬ ‫«פי׳ אס היה הכותל הראשונה רעוע וכא ראובן לשפצו ולתקנו‬ ‫מהן אינו חסד וחבירו נהנה בופין על מדת סדום ואם שניהם‬ ‫חבירו יבול לעכב על ידו שתהא כלה מאליה ותפול ‪ 4‬ראיכן‬ ‫באחד חסיים יעשו פשרה ביניהם ודוקא בחצר אחת אמרינן‬ ‫שבנה יסוד חומתו בחצר •שמעון חבירו טפחיים יותר מעובי‬ ‫דםגי כשירחיקמשחו זה ממגד זהדכיון שהםשותפין כבר אין‬ ‫החושה ובא כחוקה ובטענה החזיק למעלה כל מה שהוא כנגד‬ ‫נזהרין כ״כ זה מזה אבל בחצר אחרת אפי׳ אם נתנו לו רשות‬ ‫היסיד עד רוס הרקיע ואע״ג שהחומה אינה רחבה מלמעלה לפתו׳ פת׳ או חלון עליהם צריך להרחיק מכנגד פת׳ או חלונו‬ ‫איכא לשימי הכניס שכינס לתוך שלו הוי ועכשיו הוא חפ׳ שלחכירו ער שלא יוכל לראות בו בלל דזהיריטפי מיניה וכל‬ ‫להחזיר החומה למקוטה הרשית בידו וצריך לישבע שלא השיג‬ ‫זה דוקא בחצרות שאין רבים מצרין שם תמיד בחצ" ואי ליכא‬ ‫גבולריעהו ‪ 4‬וכתב מורי טהרטא״י ז״ל וז׳׳ל ונ״ל הה דוקא במקו' חלון או פתי כנגדו יוכל ליזהר מלעשות מלאכתו ועסקיו בביתו‬ ‫שאץ מנהג אבל במקום שיש מנהג "להרחיב היסודות כטו כל זמן שבני החצר בחצר אבל לרה״ר אפי׳ רה״רשלנו שאינם‬ ‫כמדינות אלו אין לורק היסוד שהחזיק בועכ״ל ‪4‬‬ ‫רחבים י׳׳ו אמה ואין ס׳ רבוא עוברים בה פות׳ אדם פת׳ בית‬ ‫כנגד פת׳ בית וחלון כנגד חאן אם אינן גבוהים ד׳ אמות מן‬ ‫הקרקע שיוכל לומר לו בלאו הכי צריך אתה לישמר מבני רה״ר‬ ‫חזקת חלונות וכמה צריך להתרחק מהן‬ ‫מנד‬ ‫שיכולין להסתכל בגובה ד׳ אמות ואם פת׳לרה׳ירויש בזה חיזק‬ ‫ו ג ו ל ג סעיפים •‬ ‫לראייה לחצר א׳ שהוא בצד רה״ר והוא כנגדו יבול אוחו שבחצר‬ ‫א א׳ מהשותף בחצי שלקח בית בחצר אחרת סמוך לביתו למחות מ ודוקא פת׳ בית בנגד פת׳ בית או חלון בית בנגד‬ ‫שבחצר וו אינו רשאי לפתוח פתח לאותו בית לחצר זו מפני חלון בית וכן פת׳ בית כנגד חלון בית או חלון בית כנגד פת‬ ‫בית מותר לפתו׳ זה כנגד זח בר״ה אבל לא יפת׳ אדם חנות‬ ‫שמרבה עליהם את הדרך פי׳ שהרבה בני אדם נכנסים‬ ‫מגדפת׳ או חלון חכיראפי׳ ברייה מגני שזההיזק קבוע תמיד‬ ‫ויוצאים עכשיו כחצר זו יותר מבתחילה וליכא צניעות כדמעקרא‬ ‫שבני ר״ה עוכרים ושבים ואינם מביטים בו תמיד וזה יושב‬ ‫וה״ה שא׳ מהשותפין בחצ* אין לו רשות לשנות בו כלל אלא‬ ‫במו שבנאוה* אוקנאוהו או ירשוהו יש להם לנהוג בו טפני בחנותו כל היום ומביט בפת׳ או בחלון חבירו תמיד לפיכך‬ ‫שבשנוימעט צ־־יכין לשנות תשמישחן בו והוי חיזק להם ולא צריך להרחיק עד כדי שלא יהא יכול לראות בו גלל וטבוי י״א‬ ‫דינו כחצר וי״א דינו כרייה ‪4‬‬ ‫טבעיא שאינו רשאי לפתיח פתח של בית חדש שבחצר אחר‬ ‫לחצר אלא אפי׳ לפותחו לביתי־ ולצאת טטגו דרך ביתו לחצר ף היה לא׳ טן השותפין בחצר פת׳ קט! אינו יכול להרחיבו‬ ‫ששותפו אומר לו בפת׳ קטן אני יכול להסתר ממך בשעת‬ ‫אינו רשאי עד שיסתום את הפתח שיש לו בחצר האחרת ואפי'‬ ‫תשמשי בביתי ואיגי יכול להסתר ממך בפת׳ גדול ואפילו אם‬ ‫לבנות עלייה על גג ביתו או חור אחורי ביתו ולפותחו לתוך‬ ‫החצר אינו רשאי שגם כזה מרבה עליהם את הדרך וליכא היה פת׳ קטן והוא במקום זה לא יעשגו במקום אחר שאומר‬ ‫לו במקום זה הייתי יכול להסתר ממך ובמקום זה אינו יבול ואם‬ ‫צניעות כדמעיקרא‪ ,‬דה״ל כמי שהיה לו שכן א׳ וגעשו שמיס‬ ‫חדבה אבל יכול הוא לבנות עלייה על גב ביתו או חדראחורו היה הפת׳ גדול לא יעשנו ב׳ שאומר לו בפת׳ א׳ אני יכול להםתר‬ ‫ביתו ולפותתו לתוך ביתו שבחצי ואציל שאס רצה לחלוק ביתו טמך שכשהוא פתו׳ כולו פתו׳ ואס הוא נעול בולו נעול וכשהם‬ ‫ב׳ אתה תוכל לנעול א׳ופות׳ א׳ ולא אוכל להכתר אבל טי‬ ‫לשגים ואינו רוצח לפותחו בפתח אחר לחאר שחולק ואין‬ ‫שהיה לו פתי קטן לר״ה ורצה להרחיבו או היה רחב ורצה לעשות‬ ‫יכולין למחות בית ‪4‬‬ ‫ב א׳מהשותפין בחצי שהביא לביתו אנשי בית אחד יכול ממנו ב׳ אין חבירו שכנגדו מעכב עליו וא״צ לומד שבני ר״ה‬ ‫חבירו לעכב עליו מפני שמרבה עליו אח הדרך וליכא‬ ‫אינם יכולים לעכב עליו ‪4‬‬ ‫*ניעות כרטעיקרא וכן המשכיר ביתו לבעל בית אתר )אותו בעל ה אחד מהשותפין בחצרשןזיה לו פת׳ פתו׳ לחצר והיו לן‬ ‫ע‬

‫‪4‬‬

‫‪1‬‬

‫‪,‬‬

‫ץ‬

‫ז‬

‫ב׳‬

‫חושן המשפט‬

‫הלכות נזקי שכנים‬

‫ב׳ דלתות ורוצה לעשותש דלת אחח יש טי שאוסר שאינם‬ ‫יבולין לעכב עליו אע״פ שנפתח כולו תמיר כשהוא פחוח‬ ‫אין התזיק גדול כ״כ במו שהוא כשיש לו ב׳ דלתות שיטל‬ ‫לנעול א׳ ולפתוח א׳ אבל מי שהיו לו ב' פתחים כל א׳ ב׳‬ ‫אמות אפילו הם זה אצל זה אפ״ה לא יובל לעשות מהם פתח‬ ‫א׳ של ר׳ אמות דא׳׳ל בפתיחא זוטרא בעינא אצטנועי מינך‬ ‫בפתיחא רבה לא טצינא לאצטנועי טינך דבפתח גדול יבולי}‬ ‫להוליך הרבה טשאות גדולות והתשמיש מרובה שם ‪4‬‬ ‫ן טי שבא לפתוח חלון לחצר חבירו בין חלון גדול בין קטן‬ ‫בין לטעלה בין למטה בעל החצר מעכב עליו שאומד לו‬ ‫תזיקני בראייה שאע״פ שהיא גטה תעלה בסולם ותראה *‬ ‫ץ טי שפתח חלון לחצר חבירו ומחל לו בעל החצר או שגלה‬ ‫דעתו שהניחו ברצונו טון ש׳דא וסייע עמו או שידע הנזק‬ ‫ולא ערער תוך ג׳ שנים ה*ז החזיק בחלון ואינו יכול אחי׳ב‬ ‫לחוור ולערער עליו לסתום דםבר וקבל ולא דמי לב׳ חלונות זה‬ ‫כנגד זה דלעיל‪ ,‬סעיף ג׳ דהתס הזיקו קטע יותר ואיל סכור‬ ‫הייתי לקבל ולא אוכל אבל הבא לא יוכל לומר כן טיהו גס‬ ‫כחלון אחד אע׳יפ שהחזיק אסור לעמוד בחלון ולראות בחצר‬ ‫חבירו כדי של«יזיקנו בראייתו דבזה איסורא קעביד ולא מחני‬ ‫ליה חזקה וזה יוכל בעל החצר למחוח בו אבל כל זמן שאין לו‬ ‫חזקה יוכל לערער לסותמו וצריך זה לסותמו אע׳יפ שהמערער‬ ‫א׳׳צ עכשיו לבטת בצדו « וחזקה זו אי בעינן ג׳ שנים וטענה‬ ‫או אפי׳ לאלתר יש בו מחלוקת בין הטפרשי׳ כש״ש לעיל סי׳‬ ‫קג״ג לעניין זיזין ושאר דברים כיוצא ט וע״ל סי׳ קנ״ה סעי׳ ל״ה ‪4‬‬ ‫ןץ בדי׳א שישלו חזקה בהיזק ראייה בעושה מעשה כנין פותח‬ ‫חלון על חצר חבירו שכיון שזה ראה ולא ערעי תוך ג׳‬ ‫שגים וראי הוי מחילה גמורה אבל חצ־ השותפין אע״פ שעמדו‬ ‫•שנים רבות בלא טחיצה כיון דממילא בלא עשיית מעשה מזיקים‬ ‫*ה את זה בראייה אין להם חזקה וטפין זה את זה לעשות‬ ‫טחיצה בכל עת שירצו אפי׳‪ .‬אחר כמה שנים דה* דשתקיעד‬ ‫השתא לא משוס מחילה שתיק אלא שהיה מצפה שיעשנו »‬ ‫‪ Q‬הרי שפתח חלון לחצר חבירו וירע בעל החצר ולא ערער‬ ‫חה החזיק בה כדינו ונפל הטתל שהחלו! בו לא הפסיד‬ ‫זטחו ולא• דמי לנעיצת קורות דלעיל סי׳ קניג סעיף ב׳'דהתם לא‬ ‫החזיק אלא בכותל^אבל הכא בראייה החזיק ולא בחור שבטתל‬ ‫כמו בויזין״וכשיבנה הכותל יחזור בו החלון*‬ ‫י טי שיש לו חלוןפרדח לחצר חבית‪ .‬והחזיק בו כדינו למר‬ ‫שלש שניס ובטענה שקנה ממנו ולמר במחילה בראה‬ ‫‪3‬תיחתו ושתק או ט‪#‬ה מעלייתי שנת! לו בפירוש רשות‬ ‫לפיתתו אם הוא גדול כל כך שהאדם יכול להוציא ממנו ראשו‬ ‫אז יש לו חוקה בכל ענין אפי׳ שהוא למעלה מד׳ אמות שלא‬ ‫חשש כל כך למחות שאין הזיקו קבועכל כך ואפילו שאינו‬ ‫עשוי להאיר אלא להכניס אויר שכיון שהוא גדול כ״כ שיכול‬ ‫להוציא ראשו ולראות בתוך חצירו וזה לא חשש לע־ער ודאי‬ ‫החזקה היא אמיתית וחזקה גמורה היא ואם אינו גדול כשיעור‬ ‫זה בזה יש ‪0‬חלוק שאס הוא למעלה מד׳ אמות ואינו עשוי‬ ‫להאיר אין לו חוקה שלא חשש למחות בו ‪.‬כיון שאינו קבוע‬ ‫ומ״מ אף שם אם יירצה למנוע אותו שלא לפותחו רשאי דלא‬ ‫בעי למיקס עמו ברינא ודייני כשירצה לבנות ואס הוא למטה‬ ‫מד׳ אמות אפי׳ אינו עשר לאורה יש לו חזקה ובן אם עשוי‬ ‫לאורה יש לו חזקה אפי׳ הוא למעלה טד׳ אמות שכיון שהוא‬ ‫לאורה תשמישו קבוע שכל הימים צריך אדט לאורה וה״ל למחות‬ ‫וכיון שלא מיחה איכא למיטר דברשות עשה והחזיק ושוב אין‬ ‫בעל החצר יטל לבנות כנגדה או מצדדיה עד שירחיק ד׳ אמות‬ ‫במו שיתבאר כדי שלא יאפיל עליו שהרי מחל לו על האורה *‬ ‫ובעני! איזה חלון עשוי לאורה׳ תולה הכל בעיני הדיין ולפי‬ ‫עניין החלון ‪-4‬‬ ‫י א י׳׳א דתא דיש חזקה לחלון דוקא כשיש לה צורת הפתח‬ ‫או טלק דבלאו הבי לא הוי אלא כחור;שחררוהו עכברים‬ ‫וי״א דהכל לפי ענק בני המדינה וכן עיקר ‪4‬‬ ‫• ב מי שהיתה לו חלון מוחזקת ובא חבירו ובגה כנגדה או‬ ‫מצדדיה בלא הדחק׳ או סתמת וראה בעל החלון בשעת‬ ‫עשייה ושתק אינו יבול לחזור ולערער לפתוח החלון או להרחיק‬ ‫הבנק שכיון שראה ושתק מחל שאץ אדם עשוי שםותמין אורו‬ ‫לפניר ושותק אא״כ מחל וזה לכ״ע לאלתר הוי מחילה ויי׳א‬ ‫שצ־יך טענה עמו שאס בעל החלון ישלו שטר או ראייה על‬ ‫החלון צריך שימעון זהשקנאו טמנווסתיטתו הו׳ ראייה לדבריו‬ ‫ואם אין לבעל החלו! ראייה על החלון אלא חזקה שהתזיק לבר‬ ‫אץ זה צ־יך טענה אחרת בק שיאמר שחזקתו בטעות היתה‬ ‫והשתיקה ששתק בשעת הסתימה היא ראיית לדבריו שזה הודה‬ ‫שטעה טתחלה לכך שתק וכל זה כשסתם בעל החצד ושתק‬

‫סימן קנה‬

‫בעל החלון אבל כשבעל החלון נעצמו סתם חלונו לא מ י‬ ‫מחיל׳ במה שסתמו לפי צורך שעה אא״ב פרץ פצימי החלון‬ ‫שניכר שאינו רוצה לפותחו עוד או שבנה בנין גמור לפניו‬ ‫וביוצא בזה שמעשיו מוכיחין שמוחל על האורה ואז בעל החצר‬ ‫זוכה מיד באורו ואין שוב לבעל החלון שום טענה עליו‪ .‬ואמ‬ ‫הם חלוקי׳ מי םתטו בעל החלון אומר אני כחטתיו להנאתי‬ ‫לשעה ולא טשום טחיל׳ ובעל החצר או»ר שהוא סתטו הה‬ ‫שתק והרי הוא טחילה הסכימו זיל דבעל הלח נקרא מץחזק‬ ‫וניל טעשא שהרי הוא טוחזק בחלון שיכול לפתוח החאן‬ ‫בכותלו בכל עת שירצה והאורה טטילא יבא ובעל החצר לא‬ ‫שייך למימר שהוא מוחזק באוירו כי טי יובל לכלוא את הרוח לפיכ׳‬ ‫על בעל החצר להביא *ראייה נ״ל וע״ל סי׳ קניה סעיף ל״ה *‬ ‫טי שהיו לו חלונות שטוחזק בהס׳למטה בכותלו ובא הבירו‬ ‫לבנות בפניהם ואמר לו אני אפתח לך חלונות אחרות‬ ‫בכותל זה למעלה מאלו הרי זה מעכב עליו ואומר לו בעת‬ ‫שתפתח החלונות תרעיד כותלי וחקלקל אותת ואפי׳ אמד אני‬ ‫אסתיר כל הכותל ואבנה >עתה לך מחדש ואעשה בו חלונות‬ ‫לטעלה ואשכור לך בית שתמר בו עד שאבנה יבול לעכב‬ ‫עליו ולומר לו אין רצוני שאטרח ממקום למקום ואפילו אינו‬ ‫משתמש בו אלא בעצים לפיכך אם לא היה שם טורח כלל‬ ‫וא״צ לפנות אינו יכול לעכב עליו דהוה ליה זה נהנה וזה לא חסד‬ ‫שבופין עליו אבל כעל החלונות שרצה לשנות מקום חלונות בין‬ ‫למעלה בין למטה אפי׳ היחה גדולה ואוטר אפתח אחרת קטנה‬ ‫מזו ואםתיס את זו בעל החצר מעכב עליו שיוכל לומר במקום‬ ‫זה אוכל להסתר טטך ובמקום אחר אינני יבול להסתר טמך‬ ‫וכן אינו יבול להרחיב בחלון כל שהוא במו שנתבאר למעלה‬ ‫אבל כותל׳שבין ראובן ושמעון והכותל הוא של א׳ טהס יכול‬ ‫זה לסתור בוהלו בכל עת שירצה ואין חבירויכול לעכב עליו‬ ‫ואס יאמר תפתח עלי ותזיקני בראייה יאמר לו עשה לך מחיצה‬ ‫בשלך או יבאו לדין לעשות כותל בשל שניהם בשותפות *‬ ‫י ד הבא לפתוח ראשון בעלייתו שכנגדו עליית חבירו להר״ר‬ ‫יונה אינו יכול לפחוח אלא עד חצי עלייתו כרי שישאר‬ ‫השאר לשבנגדו שלא יהיה חלון כנגד חלון אם יפתח נם הכירו‬ ‫מיהו הברירה ביד הקודם לברור לו איזה חצי הצד שירצה נ״ל‬ ‫ולהרא״ש ולהרשב׳׳א אינו יכולחבירו שכנגדו לעכב עליו כלום‬ ‫שאפי׳ ירצה לפתוח כנגד כל עלייתו אינו יכול לעכב על ידו‬ ‫ולומד היום" או למחר אפתח גם אניוהעכב עלי משוב חלון כנגד‬ ‫חלון שרשות הרבים הפקר הוא והראשון שפתח הוי כזוכה מן‬ ‫ההפקר שכל הקודם זוכה •‬ ‫ט ן וה״מ במקום שאין רשאי! להוציא זיזין יגזווטרא^ת נגד‬ ‫עלייתו לר׳׳הר אבל במקום שרשאין להוציא זיזין לנזוזטראות‬ ‫וקדם‪:‬אחד ופתח חלון בשלו לרי׳הר באופן שאם יעשה חבירו הזיזין‬ ‫וגזוזטראות שדרכן לעשות בעיר יאפל על חלונו של זה אין זה‬ ‫האור נקרא של הפקר אלא בחצר השותפין וכשפתח זה חלונו‬ ‫כנגד האויר שלפני עליית׳ חבירו שלא כרין פתח כיון שגם הא׳‬ ‫יכול להוציא בניינו לר״הר ויכול האחר לבנות ולהאפיל חלונו‬ ‫של זה ומה שלא מיחה כבר מפני שלאחיה טקפיד בננןשלא‬ ‫הזיק לו והוא לא היה צריך עדיין לבנות ולכך לא היה יכול למחות‬ ‫בו מן הדין הילבך אין חזקה לזה בחלון זה ויכול לבנות זה ככל‬ ‫עת שירצ׳ וא״צ להרחיק ואם הוא טועה בדין ומרחיק מפני שסבור‬ ‫שחובה עליו להרחיק מצוה לאחרים שיאמרו לו שאינו צריך‬ ‫להרחיק דהשבת אבירה היא *‬ ‫לשון הש״ע מה שבירר וסילת טדעת הפוסקים רל כדיני‬ ‫חלמית וז״ל ‪ 4‬דעת הרא״ש שהפותח חלון לרשות חכירו‬ ‫למקים שעכשיו אינו מזיקו בהיוק ראייה אין שכינו יכול לעכב‬ ‫עליו בטעב׳ שהיו׳ או למחר יבנה הוא המקום ההוא ויזיקנו מחלון‬ ‫זה בהיזק ראייימפני עכיון שעכשיו אינו מזיקו אינו יכול לעכב‬ ‫עליו רזה נהנה וזה אינו חסר הוא וכיון שאינו יכול לעכב עליו‬ ‫גם חזקה אין לו לזה וכשיבנה הלה יבופנו לסותמו כדי שלא‬ ‫ירקנו בהיזק ראייה וכן יכול לבנוחכנגד אותו חלון בלא הדחקת‬ ‫ועל פי הדברים האלה פסק בראובן שהוצי׳ בליטת עלייתו לחוץ‬ ‫ופתח בו חלון ולסוף נמלך שכנו שכנגדו אזוציא גם הוא בליטת‬ ‫עלייתו וטוען ראובן שירחיק בניינו מכנגד חלונו כדי שלא יאפיל‬ ‫עליו שהדי! עם שמעון מפני שכיון שמנהג המקום שדשאי להוציא‬ ‫זיזין וגזוזטראות לרשות הרבים הוי כחצר השותפין וכשפתח‬ ‫ראובן חלונו בנגד האויר שלעליית שטעון שלא כדין פחח ביון‬ ‫שגם שמעון היה יכול להוציא בניינו ועד עתה לא היה שמעון‬ ‫טקפידכילא היה מזיק לו לכן לא היה יכול לטדווח בידו הילכך‬ ‫אין חזקה לראובן ויטל שמעין לבנות כנגר חלונו ומטע׳ זה פסק‬ ‫בראובן שבא לפתוח חלון לחורבת שטעון שאינו יכול לטחות‬ ‫גו כיון שעכשיו אינו מזיקו וכיו! שאינו יבול לטחו׳ בו אין לו חזקה‬ ‫אם‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫הלכות נקי שכנים‬

‫אם לא שיביא עדים שהחזק בו קודם שנעשה חורבה ואדם‬ ‫שיש לו חלון פתו׳ לרשות חבירו ונחרב טוב הוא שיעטיד‬ ‫ערים שהחזיק בחאן זה קודם שהוחיב המקום ויכתוב עדותם‬ ‫להיות בידו לראייה וטטעס זה פסק מגיס שהם םכוסיס רעפי׳‬ ‫ואין עאתם תשמיש שיטל לפתוח עליו חלון ואס אחר זטןיפתח‬ ‫זה גגו ויכול לראות מאותו חאן לחצר טפהו לסותמו הלכך‬ ‫חלון מפתיח לחצר חבית והוא במקום גבוה ובא חבירו לבגות‬ ‫תחתיו ולעשות עלהבגיק גג של רעפים ואותו הבגיין מונעו‬ ‫מלהסתכל בחצר יטל למחות בידו מלעשות הבגיץ והגג כי יאמר‬ ‫לו היום או למחר תסתור הבניין שלך ותטפני לסתים חאגי‬ ‫כי תאמר לי אין לך חזקה כי היה פתוח על גגי ואני לא אוכל‬ ‫לסצא עדים שהחזקתי בו בעוד שהייתי יטל להסתכל בחצרך‬ ‫אבל הרש״נא כתב שראובן הבא לפתוח חאן על חצר שטעון‬ ‫במקום שאיגו מזיקו עכשיו בהיזק ראייה ושמעון טוען היום‬ ‫או למחר יבנה הוא בשלו ויזיקגו בראייה שהדין עם שמעון‬ ‫לעכב על ידו דלא בעי למקם בהדיה למחר בחנאודייגאכשיבא‬ ‫לבנות ואפי׳ אם רצה לכתוב א שטר הודאה בכך אין שומעי!‬ ‫לו תמצא זה צריך להיות שומר שטרו טהעכברים וכן רעת‬ ‫הרא״בר ולוה הסכים הרי״בש וכתב שכן דעת הרבה מהאחרוניס‬ ‫ובן דעת הר״ר יונה והומ״בן והכיגקיטינןץטיהו בתבהרמ״בן‬ ‫שנראה א שגס בזה אם לא עיכב על ידו אעי׳פ שהיה יבול‬ ‫לעכב אינו יבול להחזיק עליו הואל ואיני טזקו עדיין לא חשש‬ ‫לעכב על ידו * עכ״ל הש*ע * וכתב טורי טה״ררט איםרליש‬ ‫ו״ל ובטקום ‪.‬שיש ‪.‬טנהג הולכין אחר הטנהג עב״ל וכתב עוד‬ ‫ראובן שהיו א חלונות ביתו כנגד חצית או גינתו של חבית‬ ‫וטתל ביגיהן וע״י הכותל לא יוכל לראות לחצר או לניגת ונפלה‬ ‫הכותל וע״י זה ראיבן רואה לרשות חבית צריך לסתום חאנותיו‬ ‫אע״פ שעשאס בהיתר כיון שמתחלה לא היו טזיקו ספני הכותל‬ ‫ועכשיו טתחילין להזיקו הוי כאלו בנה אותו עכשיו וזה מוחה‬ ‫בו טשום דהוי גירי דליה אע״נ שלא עשאו בידים כן כתב‬ ‫הר״אש בחשובה עכ״ל טורי ז״ל ונ*ל דדין זה לפי טח שאעו‬ ‫טחלק כץ עשאו בהיתי לעשאו שלא בהיתי* הוא ג״כ‪ ,‬אפילו‬ ‫לדעת הרשבי׳א וודאב^ והרמ״בן כמו שסיים הרטב׳ח לפי מה‬ ‫שכתבתי שגם אם לא עיכב על ית אע׳׳פ שהיה יטל לעכב‬ ‫אינו יטל להחזיק עליו ואע״פ שלפי דברי מורי ז״ל בהגהותיו‬ ‫נראה שאין זה דעתהרט״מ נ״ל פירושו כמ״שטיהו אפי׳ לדעת‬ ‫מורי ז״ל שכתב אם היה ביח טפסיק והיה ג״כ של ראובן או של‬ ‫אחר שהיה רואה מאותו בית לרשות חבית ונפל וע״י כך רואה‬ ‫טבית אחר א״צ לסתום חלוגותיו דט״ש טבית ות או טבית‬ ‫אחר ויש חולקין וסבר לת דהיזק ראייה זה מיקרי היזק דמםילא‬ ‫שע״י נפילת הטתל בא הזיק הראייה הוה ממילא ולא מעשיו‬ ‫גדטו א לפיכך מאחר שעשה בהיתר על הניזה להרחיק את‬ ‫עצמו וע״לסי׳ קג״ה עכ״ל ‪.‬ואיפשד שגם חרש״בא והרא״כד‬ ‫‪,‬‬

‫והרט״בן יודו בוה הואיל ונעשה טתחלה בהיתר נ״ל ‪.‬‬ ‫• ן ראובן שפת׳ חאן לחצר השותפין שיש לו שותפות בו‬ ‫עם שטעון ואי והחזיק בחאנו חזקה גמורה בפני שטעון‬ ‫שהיה פה אבל אי לא היה פה וקנה ראובן החזקה טשטעון‬ ‫והתנה עם שמעון שהוא פה לכשתחלקו החצר אתי ולוי ויפול‬ ‫גורלך אצלי לא תובל למחות בחזקתי זו אין בתנאי זה כאם חרא‬ ‫חזקתו אינה חזקה כלל רקייט׳לן האחי! שחלקו לקוחות הן‬ ‫דאין ברירא נטצא לכשיפול א הגורל אצא אוחו חלק שנפל לו‬ ‫היה ער עתה של אחיו וחלק חבית היה שלו ותחליפו עתה‬ ‫נמצא שלא החזיק בשלו כלום אלא בשל חבית ועוד אפי׳ אם‬ ‫מודה השותף שמכר או נתן לו האורה על תנאי וה אינו כאס‬ ‫דדמי לאומ׳ שדהזולכשאקננה תהא קנויה לך דלאקנה הזוה‬ ‫ליד‪ ,‬דבד שלא בא לעמים *‬ ‫*ןן ראובן יש א בית אצל שבגו גוי ופתח חלון על גגו של‬ ‫גוי והחזיק בו כשה שגיס לאחר יטיס מכר הטי ביתו‬ ‫לישראל ובא הלוקח להגביה כיתו בעגיין שסוחם חאט של ראובן‬ ‫וטען ראובן אתה מאפיל על אור׳ חלוגי שהחזקחי ט כמה‬ ‫שנים י״א שאסור לו לקונה לסתום שאין לו לעשות אלא רץ‬ ‫חידה אע*ג דשטעון בא מחטת הגוי וק״ל הבא מחטת גוי הרי‬ ‫הוא כגר ח״ט לגריעותא דקונה מה גוי אין לו חזקה אלא‬ ‫כשטר אף הישראל אין לו חזקה אלא בשטר אבל לא למעליותא‬ ‫דאה בדבר שאינו דין תורה * וי׳יא דה״נ הוי הקונה כמו הגוי‬ ‫וכיון שהגר אלו היה רוצה לבנות בפני חאט של יאובן לא‬ ‫חיה ראובן יטל לטחות בודבדיניהטים אין חזנןה לאורה אלא‬ ‫כל אחד פות׳ לרשות חבית וכשרוצה חם״יו אח״כ םותס את‬ ‫אורו בפניו אפילו לאתר כטה שנים שהחזיק בו וכל כח וזבות‬ ‫שהית א לגג* קגה הישדאל מהגוי ואין ראובן יכול למחות ט‬

‫ןך‬

‫סימן קגד‬

‫גן הו׳ דעת דדאביד והדש״בא יי^״ה והרא״ש יגתב‪ .‬טויי‬ ‫מהרטא״י ז״ל שכן נראה לו להורות וכיש כמקום דאיכא דיגא‬ ‫דמלטת׳ דאזלינן בתרה ובלבד שצדיך הלוקח להזהר שיחזק‬ ‫בקרקע הגר קורם שיתן לנוי המעות כי אם יתן לו הטעות‬ ‫קודם שיחזיק בה הרי נסתלק הגוי מיד שכל קניינו הוא בכםן•‬ ‫כגז״ש כע״ה והוי נכסיו מיד כהפקר וזכה הישדאל הראשון‬ ‫בחלונוחיו קורם שיחזיק ישראל השני בקרקע ובל זה מיידי‬ ‫שידוע שהצית של נוי היה קודם לחאנותיו של זח אבל אם‬ ‫ספק אם החלונות היו קודמי׳ והחזיק ישראל הראשון בשל הפקר‬ ‫על הלוקח הבא לסתור להביא ראייה ואין חזקה מועלת כנגד‬ ‫המי והבא מכחואא״כ החדק בו לאחר שלקחו מן הגוי וע״ל‬ ‫סי׳׳קנ״ד *‬ ‫י ט ראובן שהיה א בית אצל חצירו של נוי שיבול ל*תו׳ בו‬ ‫חאנות ‪3‬י ‪ p‬דיניהם של גוים ועתה טכר הנוי חצית‬ ‫לשטעון ואטד שטעון איאובן סתום חלונוחיך הדין עמו ואפי׳‬ ‫טען ראובן שלקחה מן ת ו י אינו נאמן ואין מכאן סתירה לטי!‬ ‫שכתבתי לעיל סי׳ קנ״ג סעיף ו׳ דבכה*ג בריא עדיף דשאני‬ ‫דיכא שהבריא גרוע הוא דביוןדבדיניהם לא היה הגוי יכול למחות‬ ‫לטה לו ללוקחה טטנו לפיכך אינו נאטן עד שיהיה לו שטר‬ ‫ויש חולקין כדכתבנו בםטוך ראובן שהי׳ לו בית אצל גוי והיו‬ ‫לו לגוי חלונות לחצרו של ראובן וקנה שטעון הכיח טן הנוי ובא‬ ‫ראובן לסתו׳ החלונות ומראה שטר־ שכן כתב א הנוי שיוכל‬ ‫לסותטן ושמעון אומד כי הבית שקנה היה כבר של ישראל אחר‬ ‫שסברו לגוי והוא החדק בחלנות אלו * אס הגוי חיה צריך‬ ‫לסותמן בדיניהם » שכתוב בשטר שטדאה ראובן שאין לו‬ ‫חזקה בחלונות כי נעשו שלא כרץ או בדרך שאלה שמעון‬ ‫הבאמכח הגוי לא עדיף טיניה אבל אמ הגוי לא היה צריך‬ ‫לסוחטן בדין וגם לא הודה שאין לחלונוחע חזקה רק שכתב א‬ ‫אני אסתים כשתרצה וחייב עצמו במה שלא היה חייב טדימ•‬ ‫א״צ שטעון לסוחטן אבל אם ידוע שהגוי פתחו והחזק בחלונות‬ ‫אינו חזקה מאחר שבדיניהם אינם יטלין להחזק בהט גם הישדאל‬ ‫הבאטכחואין לו חזקה‬ ‫ך ישראל שהיה לו חאן פתוח להצר הגוי&חם^תו מבחוץ‬ ‫והניחו פתוח לצד פנים לאחרזטן טבד הגוי׳ חצרו לישראל‬ ‫ואותו הישראל בנה כותל ונזדמן קרן בותלו לסתום החאן‬ ‫וטען הישראל אני טפני הגו* םחםחיה טפני היזק ראייה שהיה‬ ‫א טמנו ועתה ארצה לפותחו אינו יכול לחוור ולפוחחו כמן‬ ‫שסתם ח־צת א ושייר הכותל ט א לפ;יס גלה בדעתו שעקרה‬ ‫מלהשתמש לאורה וזה הוי טחילה אדעיעשאו כחלון שאדע‬ ‫עושה בתוך ביתו ועור יכול הקונה אטד אני מצאתי חלון וו‬ ‫םתוטה טניין שאתה מתטתה שמא הנוי םחמה ונעשית חזקה‬ ‫כדאטרינן ולסתום לאלתר הויא חזקה שאץ אדם רואה שסוחט'‬ ‫אורו כ ו ׳ ‪.‬‬ ‫כ א ראובן שהחזיק בחלונו הפחוח בחצר שטעון ובא שטעון‬ ‫לבנותיכנגדו צריך להרחיק סטנו ד' אטות כדי שלא יאפיל‬ ‫עליו ואם הרחק ד׳ אמות אע״פ שהיה טאפיל אינו צריך‬ ‫להרחיק יותר שכן שיערו חכמים דברוב םגי * כד׳ אמוח ואט‬ ‫הרתק ד׳ אטוח כדי שלא יאפיל וטגביה כותלו יותר מן החלח‬ ‫צריך שיהא גבוה ממנו ד׳ אטות ולא פחות שלא יעמוד על‬ ‫הכוחל וישפיל ראשו ויציץ ויביט בתוך החאן ואם הטתל נמוך‬ ‫טן החלון או אי׳צ להרחיק טמהא כלים• שהדי אינו מאפיל א‬ ‫אבל צריך שיהא נמוך מן החאן לכל הפחות ד׳ אטוח שלא‬ ‫יעמיד על חכותל ויביט בחלון וכל זח בבונה מ ג ד חבית בחצר‬ ‫השוחפין אבל חלון הפחוח לו על רה״ר אץ א חזקה כמ׳׳ש‬ ‫סעיף ט״ו ולכן יוכל לבטח כנגדו בלא הדחקת ד׳ אמות אע״§‬ ‫שמאפיל וע״ל סי׳ זה סעיף ל*א‬ ‫כ ב ואם בא לבנות כותל מצד החלון כגון שהבוהל שהחאן‬ ‫בתומ הולך ממזרח למערב ווה בא לבנות מגדו מצפין‬ ‫לדרום אם בא לבנות מצד אחד אצל החאן די א בהרחקת‬ ‫טפח מכגגת אבל לעולם צריך שיהא הטתל גמה מן החלון‬ ‫או נטוך טמנו ד׳ אמות וגם צריך שישמע ראש הטתל‬ ‫בענין שאין ראוי לעטור עאה שאל״כ אע״פ שהוא גובה או‬ ‫נטוך טמנו ד א יטל להרחק מן החלון ולהציץ כיון שהוא טן הצד ‪i‬‬ ‫ב ג ואם בא לבנות שני בוחלים משני צידי החאן אחד מזח‬ ‫ואחד מזה צריך שיהא בין שני הכתאם ד׳ אמות טלבד‬ ‫רוחב החלון טפח מצד האחד וארבע אמות חסר מפח מצד‬ ‫הטחל השני ואס ירצה להרחיק שני אטוח מצד זה ושני אטות‬ ‫מצד זה הרשוח בידראו יחלוק אוחס ד׳ אמוח כפי טה שירצה‬ ‫ר‪ $‬שיהא בין שניחם ארבע אמית ולא יםכך על גביהם אא׳׳כ‬ ‫ירחק הסיבוך מהמתל שיש בו החלון ארבע אמות כדי שלא‬ ‫יאפל‬ ‫‪4‬‬

‫‪fc‬‬

‫ע‬

‫חושן המשפט‬

‫הלכות נקי שבנים‬

‫יאפיל עאו ‪ 4‬כל אטות סתטא הס ששה טפחים והטפח הוא‬ ‫ארבע גודלים‪.‬‬ ‫ב ך עשה גג משופע אצל חלון חבית צריך להשפיל טטנו‬ ‫ארבעאטות שאע״פ שאין טשתמשין עליו תשטיש קטע‬ ‫גרוע הוא ממקום שתשמישו קבוע כי כמקום שיש תשטיש‬ ‫קטע נוהרין בני הבית לעשות תשמיש צנוע בפגי החאן שטא‬ ‫יעא ויראו אבל כעליית עראי אין נזהרין ואיכא היק טפי ‪4‬‬ ‫ב ן ן לא אטת שצריך להרחיק ד׳ אמותיכרי שלא יאפיל אלא‬ ‫בחלון שטן הצד שפתיחת החלון על חצר חבית הוא‬ ‫ראייה שטבר או נתן בעל החצר לחבית בחצירו ד׳ אמות‬ ‫לשיעטד זה של• יבנה שם כדי שלא יאפיל אבל אס פתח‬ ‫בתקרת עאיתו כעין ארובה וטשם נבנם אור לביתו אם בא‬ ‫עכנו לבנות אין צריך להרחיק כלל שארס בונה בתוך שלו‬ ‫טח שירצה ומחא בטהשיאפיל לחבית ‪ 4‬ראובן שעשה בביתו‬ ‫חדר לאוצר יין ושטן וצריך אויר לקרר חיץ ובא חבית לבנות‬ ‫כותל כנגת יטל ראובן למחות ט אע״פ שהרחיק ד׳ אטות‬ ‫דמאחר שהחדר טיוחד לאוצר ועשאו בביתו ברשות אין חבית‬ ‫רשאי לעשות לו היזק בבניינו וע׳יל סי׳ קנ״ה סעיף ב׳ ‪4‬‬ ‫א׳ טהשוחפין שרצה להגביה הכותל המשותף ביניהם‬ ‫בן‬ ‫להוצאתו יתר על ד׳ אטותאע״פ שהוא מאפיל החצר אין‬ ‫חכיתיטל לעכב עליו שלא אמדו לחרחיק^כנגת דיאטות שלא‬ ‫יאפיל אלא בחלונות שהאורח הנכנסת לבית מהחלונות נכנס!‬ ‫מכננדו ובל שהחזיק בחלון זכה באויר קרקעו של חבית ער ד׳‬ ‫אשוח לפיכך י צריך להרחיק שם שלא יאפיל אבל בחצר שהיא‬ ‫מגולה והאורה נכנס בה טלטעלה ולא מכנגדה לא אמרו בה‬ ‫שלא יאפיל אע״פ מדאי כשהכותל המפסיק היא נמוך ישוב‬ ‫יות״ אור מכשהיא נכוה לא הקפידו על זה ‪4‬‬ ‫ב ן ב׳ אחים שחלקו מדעתן והגיע חצר לא׳ והבית או אכסדרה‬ ‫לשני ושמו הבניין והעצים והחצר סתם זה בנגד זה ולא‬ ‫השגיחו על שומת האויר שיש לזה שנפל א הבית על חצר אחיו‬ ‫מחמת החלונות שבבית אס רצה בעל החצר לבנות כותל בסוף‬ ‫חלקו כונה בפני חלונות הבית או בפני האכסדר' ואע״פ שמאפיל‬ ‫עליו שהרי לא שמו האויר ואץ שיעבוד האויר עליו שהרי לא‬ ‫שמאוהו טיהו דוקא לבנות לפניהם יטל אבל כל זמן שלא בנה‬ ‫בפניהם אינו יכול אטד א סתוםחאנך אע׳יפ שיש היק בראייה‬ ‫שזה וכה בשלו כטו שטצאהו כטו שזה זכה בחצירו כטו‬ ‫שמצאהו ואין א׳ טהם יכול לבוף את חבית שישנה את חלקו‬ ‫מבטו שהיה אס לא שרתיה בפי׳וייא דבאבסרר' שאורה רב אם‬ ‫חלקו םתם יצול אסר לו סתום קצת אורה שהוא סותר מצרכו‬ ‫כאלו חיה בית לדירה תדאי דלפחות ראוי לדירה לא חלקוהו‬ ‫אבל החלונות הצריכיס לבית איט יכול לבנות כנגדן וכ״ש שלא‬ ‫לסותמן דבית בלא אור אינ‪ 1‬שוה כלום וכששמאוהו וראי היה‬ ‫דעתו לדור כתוט וא״כ ממילא היה אור בבית בכללהשומא •‬ ‫ב ן ן ראובן שנתן או מכר כאי הבית לשמעון והחצר לאי והיו‬ ‫חלוגות‪.‬פתוחים מהבית לחצר יש להם דין אחים שחולקץ‬ ‫שנתבאר בסעיף הקידם לפיכך אס היו חאנות פתוחוח מן הבית‬ ‫לחצר אם רצה אותו שזכה בחצר לבנות בפניהם הרשות בידו ‪4‬‬ ‫וכן הדין אם מכר או נתן החצר לאחר ושי ר הבית לעצמו‬ ‫שרשאי אותו שזכה בחצר לכנות בפני התאנות משום דס׳יל‬ ‫דטוכר או נותן בעץ יפת‪ .‬מוכר או נותןוכשמבת או נתנו לזה‬ ‫הוי באלו אמר אני טובת או נותנו לך לעשות בו כל חפציך‬ ‫ואינו יכול לטונעך לטחות לך אפיי כשתאפיל עלי אם לא שפירש‬ ‫בהדיא שלא יאפיל עליו ‪ 4‬ר ש חולקין ואומלים שצריך להרחיק‬ ‫ד' אמות דאעי׳ג דטוכד או נותן בעין יפה טופ״ או נותן אין‬ ‫סברא שיתן וימכור ויזיק לו במה שנשאר לעצמו ואם טכר או‬ ‫נתן הבית ושייר החצר לעצמו י״א שאינו יטל לבנות בפני‬ ‫חאנותיו דטוכר או נותן בעין יפה מוכר אונוחןר״אדט״מלא‬ ‫השאיר לעצמו דבר שמזקו בראייה וע״ל סי׳ קנ״ה סעיף כי׳ה ‪4‬‬ ‫ב ט טי שהיה טרק את חבית בהיוק ראייה וכשרואה שהיה‬ ‫חבית תובעו נתן אותו הבית לבנו קטן אץ אומרים זה‬ ‫יסבול הזיקו משום דאין נזקקץ לנכסי קטן ונמתין עד שיגדל‬ ‫הקטן שירון עשו אלא מסלקי! אח ההיזק מיד וכשיגדל הקטן‬ ‫יבא וגראה ראץתיו וזכיותיו ‪ 4‬ואס קדם ומכר הבית לגוי טפין‬ ‫המוכר לסלק הזיקו ובל זה משוק תיקון העולם שלא ילך כל‬ ‫אחד אחר שרירות לבו לאשור מי אדון א וגו‬ ‫מי שיש לו חלוגות על חצר חבית וחן סתומים טכטה‬ ‫שנים אלא שלא נפרצו אם רצה לחוור ולפוחחן הרשות‬ ‫כית שכיון שלא נפרצו הפציטץ הוא סי׳ שלא נסתמו סשוס‬ ‫*שחל עליהם אלא לצורך בעל החאן סתטן והיה דעתו לפותחו‬ ‫לכשירצה ‪4‬‬ ‫‪s‬‬

‫סימן קנד קנה‬

‫כתכ הרשיבא שאע״פ שהפותח חאן ליה״ר אץ חכירו‬ ‫שכנגדורשאי לפתו׳ חלון כנגד אותו חלון אם בא להגביה‬ ‫כותלו מגביה ואינו נמנע ואעי׳פ שאין ביניהם ד׳ אטוח ובלבד‬ ‫שיגביה ד׳ אמות גבוה מן החלון שכנגדו כדי שלא יציץ ויראה‬ ‫וטעמא דטלתא תחלה צריך אתה לדעת שאין אדם רשאי לשעבד‬ ‫במעשיו קרקע חבירו שלא טדעתו ופעטים שאדם סשעכד‬ ‫קרקע חבירו במעשיו ואי] חבית יבול א<כב עליו כיצד הכית‬ ‫והעלייה של ?נים וקדם בעל העלייה ועשה אוצר בעלייתו אין‬ ‫בעל הביח יכול לפתוח תחתיו חנות של נחחוטין ט ׳ כט״ש‬ ‫בסי׳ הסטוך סעיף ב׳ בע״ה נמצא שבקדיטחו של זה נשתעבד‬ ‫ביתו של זה ולפיכך צריכיפ אנו לדעת ההפרש שיש בין שני‬ ‫עניינים אא והדא שכל שהוא טזיק את חבירו במעשיו או‬ ‫שמוציא זיויו וכיוצא בו בקרקע חבית בדין באמת הוא אומר‬ ‫לו לא כל היטנךשתשתטיש בקרקע שלו ולא שתזיקגי בגידי‬ ‫דידך והיינו ויזין וטרזב וכיוצא ט אבל כשאינו טזיקו כלל‬ ‫ולא טשתמש בשלו כלום בל טה שהוא רוצה לעשות בשל‬ ‫עצמו עושה והיינו קדימת אוצר וכיוצא בו לפי שהוא יכול‬ ‫לומר אוצרי בשלי ואין אוצרי טזיקך ומה שאתה צריך להרחיק‬ ‫חנו׳ של נחתוטין טתחת אוצרי לא טחמת שנשתעבד שלך‬ ‫לש־יי אלא שאינך רשאי לחזיקניוכן כשקרס החנות או הרפת‬ ‫לאוצר אין יטל בעל העלייה לעכב על ירו בדי שלא יפסיד‬ ‫עליו עלייתו שלא לעשות בה אוצרו לפי שזה יאטר א בשא‬ ‫אני ע שה ועכשיו איני םזיקך ואם אתה חושש לנזקך הרחק‬ ‫עצמך שלא תעשה אוצר בעלייתך ואיכיש באן טקום שאלה‬ ‫אחר שהדבר כן טי שקדם ופתח חלונותיו על חצר חבית‬ ‫למעלה טד׳ אטות ולהכניס אורה אטרינן שקדם וזכה כע״ב‬ ‫י ו צ ד ך חבית להרחיק טטנו ד׳ אמות שהרי אינומזקו‬ ‫^‬ ‫בפתיחה חלונותיו של טעלה טי' «מית וכשבא זה לבנוח יהא‬ ‫חייב להרחיק כדי שלא יאפיל עאו ויזיקנו וכדרך שאמרו‬ ‫באוצר ורפת בקר וחנוח של נחחוטין ותשובה הענץ הזה‬ ‫מפני שחלון זה לוקח מאויר חצר חבית וטשתטש ט ואינו‬ ‫רשאי להשתמש בשל זה׳שלאטדעתו משא״כ באוצר שאינו‬ ‫משתמש בשל בעל הבית כלל מעתה טי שקדם ופתח חלון על‬ ‫רה׳יר הרי זה זריז ונשכר ואין חבית שבצר השני רשאי למונעו‬ ‫מפני שאינו פותח על רשותו שהדרך של מלך הוא וכך רצה‬ ‫המלך שכל שבא לפתו׳ על הדרך יפת׳ ואינו פות׳ על רשות‬ ‫חבית ולא טשתמש בשל חבית כאם ולפיכך אם בא השני‬ ‫לפתו׳ חלוןיכננד אותו חאן אינו רשאי שיכול לוטו־ זה אל‬ ‫תזיקני בהיזקראיותך וכדרך שבעל העלייה בעל האוצר טונע‬ ‫כ״ה מלעשות רפת בקראו חנות שלנחתומץ תחתאוצת שקד׳‬ ‫אבל אם בא להנביהטחלונטצא טגביה ואינו נמנע אע״פשאץ‬ ‫ביניהם ד׳ אטותלפישזה אוםראכל שאחה טשתטשבאויי‬ ‫רשותי שלאטדעתי אינך רשאי ואלו היה זה דשאי לטחות בידו‬ ‫כשעת פתיחת החאן ולא מיחה והחזק בכך ג׳ שנים ובא מחטת‬ ‫טענה והחדק צריך להרחיק טטנו דיאטות אבל זה שאינו יטל‬ ‫למחות כל שהוא פות׳ על רשוח הרבים ובט״ש אין א חזקה‬ ‫ולפיכך אפי׳ אם בא טחטח טענה אין א חזקה ווה טגביה ואינו‬ ‫נמנע ובלבד שיגביה ד׳ אמית כדי שלא יצי׳ ויראה ‪ .‬עכ׳׳ל‬ ‫הרשבי׳א והוא כלל גדול לכל טעמי דיני הרחקת נזקי שכנים ‪4‬‬ ‫ח ב‬

‫ר ו‬

‫וע״ל סעיף כ״א‬ ‫ל ב ראובן שזכה בחורבה של הפקד ובנה בה בתים ועליו׳‬ ‫בחלונות ופתחים ובא שמעון וזכה שם בחורבה ג״כ טן‬ ‫ההפקר ובנה בתים ועליות כנגדו ונטצא השני ניזק טהראשון‬ ‫מהיוק ראייה ותובע טהראשון שיסיר הזיקו אין בדברי השני‬ ‫כאם שכבר זכה הראשון ואין השני יטל למונעו ולא עוד אלא‬ ‫שאס בא השני להזיקו בהיזק ראייה נם הוא כגון שרוצה לפחות‬ ‫חלון כנגר חצית של ראשון או לחצירו ממש אינו רשאי שככר‬ ‫זכה הלה בשלו‬ ‫‪4‬‬

‫‪4‬‬

‫קנה‬

‫דין הרחקת נזיקין ובו ‪ Y D‬סעיפים •‬

‫א יש חזקה לניזקין שחייב אהם להרחיק אפילו בחון־ ש א‬ ‫בענץ שלא לגרוס חיזק לחבית כדכתיבנא טעטארישטי׳‬ ‫קנ״ג ואס לא הרחק והחזק בנזק טהני טטעטא שהיה לזה לטחות‬ ‫טפני שהדין היה עטו ולא טיחה על כן אבד זכותו כט״ש כיצד‬ ‫הבית והעלייה שהיה של שנים לא יעשה בעל הבית תנור בתוך‬ ‫ביתו אא״כ יש על גביו גובה ר׳ אטות בינו לתקרת העאיח‬ ‫שלא ישרף עאיתו וכן לאיעטודבעל העלייה חנור עד שיה׳‬ ‫תחתיו םעזיבה עבה ג׳ טפחים טלבד שיהא על נביו גובה ר׳‬ ‫אמות ובכירה שאץ משתטשין ט ב א * גדול כ״כ ‪3‬טו כתנור אם‬ ‫בעל‬

‫לכוש עיר שושן‬

‫הלכות נזקי שבמש‬

‫ג ע ל העלייה מעמיד׳ בעלייה צריך שיהא לו לבעל העלייה‬ ‫מעזיב׳ טפח מתחתיה ואם מעמיד תנור של נחתומי! שמשתמשי!‬ ‫בו באש גדול יותר מבשאר תנורים צריך שיהא תחתיו ד׳‬ ‫טפחים ובכירה של נחתוטין ג׳ טפחים ובן כל אדם בביתו צריך‬ ‫להרחיק כשיעורים הללו מפני השכנים שמעבבין עליו שלא‬ ‫להביאם לירי היוק ע״י שריפת האש ט״מ אע״פ שהרחיק כשיעור‬ ‫אס יצא‪ .‬האש והזיקה משלם מה שהזיקה ‪ .‬ומה שהם יטלים‬ ‫לעכב היינו משוס שלא ירצו לירד עמו לדינא ודיינא ועוד‬ ‫שמא ידליק בתיהם ולא יהיה לו מה לשלם ‪4‬‬ ‫ב היה לבעל העלייה אוצר של תבואי או יין או שמן בעלייתו‬ ‫והיה לב״ה תחתיו חנות לא יעשה כה מעשה נחתום ולא‬ ‫צבע ולא רפת בקר ולא יכנום שם אספסתא וביוצ׳ בהם מדברים‬ ‫שעול׳ מהם הבל הרב׳ מפני שהחו׳ מפסיד פירות האוצר והי׳ ה‬ ‫אם יש לו בית אחר אצל זה סמוך לבית שתחת האוצר ויש שם‬ ‫א׳ מדברים הללו שלא יפת׳ חלון מאותו הבית לחדר שיש לו‬ ‫תחת האוצר לפי שההבל עובר מזה לזה ומפפיד האוצר בריא‬ ‫ביינות של אלו הארצות שאינם חזקים כ״כ אבל ביין שבא״י‬ ‫שהם חזקים מאד אין שום חוס אש מזיק לו ויבול לעשות‬ ‫בחנות שתחתיה כל מלאכת אש שירצה אכל לא יעשה תחתיו‬ ‫רפת בקר מפני שמפסיד ריח היין וכן במקום שהקול והנרנוד‬ ‫קשים ליין צריך להרחיקם מן האוצר ואם קרס בעל הבית‬ ‫ועשה בחנוה א׳ מאלו ואח׳יכ נמלך בעל העלייה לעשות אוצר‬ ‫מלמעלה אינו יכול לכיף לב׳יה לסלקן שהוא זכה בבד בתוך שלו *‬ ‫‪ _j‬גילה בעל האוצר דעתו שחפץ לעשות בה אוצר בגון שכיבד‬ ‫וריפ' עלייתו או שריבה כה חלונות כדרך שעושי! לאוצר‬ ‫כרי שלא תרקב התבואה כשיש בה אויר הרבה וקרם ןה ועשה‬ ‫תגור תהת׳ קודם ‪.‬שיכניס זה פירות לאוצר או שהתחיל לאצור‬ ‫שוטשמין או רימונים או תמרים וכיוצא בהם שאין מכניםין‬ ‫לעיקי האוצר ואין אלו הדברים מזיקים להם כ׳יב וקדם זה‬ ‫ועשה תנוך קורס שאצר שם חטים או יין או שמן או שעשה‬ ‫כעל החנות מתיצ׳ ע״ג החנות להבדיל בין החנות ובין האוצר‬ ‫ככל אלו בעל האוצר מעכב עליו בדין שלא יעשנו ואס עבר‬ ‫ועשה קודם שהכניס האוצר אינו יכול לכופו להסירו *‬ ‫ך היו מי העליון יורדים על התחתון ומזיקין אותו אם אין‬ ‫שם מעזיבה בעניין •שכששופך מימיו יורדים הם מיד על‬ ‫התחתון ומזיזים לו הרי זה גירי דליה שבא ההיזק מיד טבחו‬ ‫ומזיק אותו וחייב לסלק הזיקו ואם יש מעזיבה שהמים נבלעים‬ ‫שס תחלה ואינם יורדים מיד אלא לאחר מכאן טבצבצין ויורדי!‬ ‫ומזיקי! אין זה גידיה דיליה ואינו חייב לסלק הזיקו מיהו הכל‬ ‫לפי העניי! שאס המי׳ מועטיןכ״כ עד שבלץ לאלתי אפי׳ בלא‬ ‫מעזיבה אינו חייב לסלק הזיקו ואם הם מרובין עד שמזיקין‬ ‫לו תדיר אפי׳ דרך המעזיבה חייב לסלוקיה * וכל זה בטי‬ ‫תשמישי בעל העלייה שהי׳ שופך ‪.‬על העלייה מתשטישתו‬ ‫אבל אם ירדו גשמי׳ על העלייה ויורדי! למטה לבית על הניזק‬ ‫להרחיק את עצמו והוא יתקן לעצמו שאין זה גירי דליה דמשמיא‬ ‫קאתו עליה מרחיקי! את הגפש פירוש פסולת של זתי׳ שנתעצרו‬ ‫כבית הבד'ואת הזבל ואת המלח ואת הסיד ואת הסלעים‬ ‫והם האבנים שהאש יוצא מהם וכן חול הגס כל אלו מרחיקין‬ ‫מטתלו של חבירו ג׳יט מפני שהם מפסידי! אותו בהבל שיוצא‬ ‫מהם או סד בסיד והסיר טגץ *‬ ‫ךן מיחיקין את הזרעים ואת המחרישה מן הטתלג׳ טפחים‬ ‫זרעים מפני שמחלידין הקרקע ומעלי! עפר תיחוח וכן‬ ‫ע״י המחרישה געשה הקרקע עפר תיחוח ומתמוטט קרקע יסוד‬ ‫הכותל לצדדי! ומפלי! א־תה וסתם כותל מיידי ככותל של‬ ‫לכינים וכן מרחיקי! הגומא שמתקב׳ בה טי רגלים מ! הכיתל‬ ‫ג׳ טפחים מפגי שחטי רגלים טמםמםץ את הלבנים שהם של‬ ‫טיט יבש ובגוטא דמי רגלים אע׳׳פ שמרחק ג׳ טפחים צריך‬ ‫גיכלםודאת הכוהל כסיד מפגי שמי רגלים חזקי' ומפםידין‬ ‫וע״ל סעיף י' אפי׳ פלא גומא אסור לשפוך מי רגלים סמוך‬ ‫לטתל פחות טג' טפחים שמפסיד ‪4‬‬ ‫ן לא ישתין אדם בצד כותל חבירו אם היא של לבנים אא״כ‬ ‫הדחיק טמנו ג״ט ואם היא כותל אכגי׳ די בהרחקת טפח‬ ‫ואם היו האבנים של צחיח סלע משתין בן^דו בלא הרחקה‬ ‫שקשי! הס ואין מי רגלים םזימלהס ‪4‬‬ ‫ץ טרחיקין את הריחים מן הכותל ג״ט מן הריחים התחתונה‬ ‫שהיא ד טפחים טהעליונה טפגי שהנדנוד הבא ע׳יי הריחייס‬ ‫קשה לכותל א״נ שלא יבהיל הכותל טקול הריחיס ייפול ובל‬ ‫זה בריחיים קטנה כגון ריחיים שליד אבל ריחיים נדלה‬ ‫שבהמות מוליכות אותה צריך הרחקה טפי ואם לא הרחיק והדק‬ ‫גיתחבירו חייב לשלם לפי ראות הדייגץ שישומו אם בא זה‬ ‫‪k‬‬

‫‪,‬‬

‫םי‪:‬זן קנה‬

‫ט ה‬

‫ההיזק מן הריחיים וכ! בשאר‪..‬נזיקין כיון האורג המזיק לחבירו‬ ‫על ידי ההכאות שעושה בשעת אריגה ישומלע׳יפ בקיאי! ואומני*‬ ‫וכל ביוצא בזה ‪4‬‬ ‫ךן מרחיקי( את התנור מן הכותל ג״ט מקרקעיתו שהם ארבע‬ ‫משפתו שהמנורהלך ומשפע למעלה וההרחקיהיא משום‬ ‫שלא יחוס הכותל ויפסיד ומודד מהשפה הפנימית שעובי כותלי‬ ‫התנור הוא בכלל השלשה טפחים‬ ‫ט ישמישאומ׳ שכל אלו ההרחקות מהכותל רוקא בכותל של‬ ‫לבנים ויש מי שאוט׳ ד‪$‬פי׳ בכיתל של אבנים ווה דעת‬ ‫הרמב״ם והדיר יונה ז *ל ‪4‬‬ ‫י לא יחפור אדם כור ולא שיי ולא מערה'*לא יביא אמת המ״ס‬ ‫ולא יעשה בריכת מים לשרות בה בגרים לבבם בצד כותלו‬ ‫של חבירו אא*כ הרחיק מהכותל ג׳יט ויטיד בסיד לכותל בור‬ ‫זה או מקוה המים זה או טתל האטה בצד חבירו כדי שלא‬ ‫יבליעו המים ו זיקי כותל חבירו וי׳יא דאפיילא היו המים קבועי'‬ ‫שם תמיד כגון צנור השופכת מים מביתו לחו׳ אפ״ה צריך‬ ‫להרחיקו ויש חולקי! מיהו במי רגלים לכ׳יע אסור כט״ש סעיף‬ ‫ח׳ הייה בור שאין בו מים כלל אסור לחפור סמוך לכותל חביר!״‬ ‫וצריך לתקן לפי עיני אומנים הבקיאים בכך •‬ ‫יא אבן שהכובס מכה בגדים עליה עד שיתלבנו צריך להרחיק‬ ‫אותה ארבע אמות מכותל סבירו מפני שבעת שהכובס‬ ‫מכה עליה המים נתזים ומזיקים לכותל ‪4‬‬ ‫י ב הבא לסמוך כזחלבצד כוחלו של חבירו אע׳יפ שאין חלון‬ ‫בכוהל חבירו שיהא בה דין הרחקה מחמת החלון מ״מ‬ ‫יש כאן דין הרחקה משום דייש פירוש שבהילוך שהולבין‬ ‫אצל הכותל ניחש הקרקע ומתחזק ומתקשה יסוד הכותל ואפי׳‬ ‫היה לו כבר שםטתל זה ימים רבים ונירוש הקרקע ונפל הכותל‬ ‫לא אמרינן כבר נירש המקום ההוא וא׳׳צ עוד דיישא ויכול‬ ‫לסמוך אלא אפ״ה לא יםמוך כדי שחידוש הקיקע תחת היסוד‬ ‫ושיערו חכמים דהרחקה זו צ^יכה להיות ד׳ אמות שיכולין‬ ‫הבריות ללכת שם בין הכתלי׳ ולדוש וחהחזק הקרקע ותועיל‬ ‫לשני הכתלים להקשו׳ יסידות׳ולא יטוטו וליביי הרמכ׳ים לא‬ ‫נאט׳ דין הרחקה זו אלא בכ‪:‬ון ראובן שהיהטתלו כבר סמוך‬ ‫לכותל שמעון כמין נאם' ובא ראובן לעשות כיתל שני כנגד‬ ‫כותל׳ שמעון ער שיעש' הג׳ כתלים כמין בית הרי שטעון מעכב‬ ‫עליו שירחיק מבנגדו ד׳יא כדי שיהיה המקום בין שני הכתלים‬ ‫רחב כרי שידושו בו רבים ויתחזק הקרקע כלומר דדוקא בכה״ג‬ ‫רעל ידי שיהיה המקום צרליננם בין ג' כתלים אם היה סומך‬ ‫ראובן לכותל שמעון צריך ודחקה די׳א אבל בין שני כתלים‬ ‫לברן א״צ הרחקה זו דכלאו הכי דשי! שם בני אדם ותחזק‬ ‫הקרקע ביניהם וכן נוהגין שאין םייחיקין בין שני כחלים וכן אם‬ ‫כותל ראובן הולך ממור׳ למערב ושמעו! בא לסמוך כותל מצפון‬ ‫לדרוס אין צריך להרחיק ‪4‬‬ ‫‪ $‬בר״א שצריכין הרחקה בטתל גינה שמתוך שאין דשין‬ ‫אותה מבפני׳ צריכה דישה מבתי׳ א״נ בכותלי בתים ובעיר‬ ‫הדש שהקרקע עדיין לא נימשה אבל בעיר ישנה בבר נתחזקה‬ ‫ובונה כנגד׳ בלא הרחקה ועד ג׳ שנה־מת־ךיא עיר חדשה ובית‬ ‫העשוי לריר׳ דיגו כגינה שאין הרבה דשין בו מבפנים »‬ ‫י ך ואם לא היה באורך כותל שמעון שבונה כנגדו ד׳ אמות‬ ‫אינו מרחיק שאע״פ שמונע הדגל מלהלך שם ביון שהכותי‬ ‫הוא פחות מד״א איוו צריך חיזוק האר׳ ויש מקשין במה‬ ‫נשתעבד ראובן לשמעון בהרחקה זו כי זה אינו דומה לשאר‬ ‫דיני הרחקות דבשאר הרחקות אם לא ירחי׳ הוי הוא מזיק‬ ‫לחבית אכל כאן אינו מזיק אס אינו מרחיק אלא נורם שלא‬ ‫התחזק קרקע של היסיד וע׳׳יבן איפשר לבא היזק שתתמוטט‬ ‫הכותל והרי זו חששה רחוקה ובמה ישתעבד זה שיהא מחוייב‬ ‫לסייע לו שיתחזק יסודו לפיכך אמרו שאין דין זה נוהג אלא‬ ‫כשקנו הקרקע מן המלך או מן הה‪5‬קר שזכה הראשון בשלו‬ ‫לבל זה ובשיבא זה אח״כ ויזכה אצלו לא יוכל לזכות במה‬ ‫שזכה זה כבד ואם באו שניהם לזכות בבת אחת מן ההפקר‬ ‫זכו שניהם כל א׳ ד׳ אמרלכתלו אבל במקום אחר איןצריכין‬ ‫להרחיק משים דיישא ‪4‬‬ ‫טן הכיתש ריפות וביוצא בו בתוך שלו ובעת שמכה מנדנד‬ ‫לחצר חבית ער שינדנד כיסוי החבי׳ המונח ע״פ החבית‬ ‫שבחצר וי״א שאפי׳ אינו מנדנד כ״כ אלא שהכותל לבדו מתנדנד‬ ‫מחמת ההכאה ה״ז מזיק שמפסיד הכוהל בחיציו וחייב להרחיק‬ ‫עד כדי שלא ינדנד או יבטל מלאכתו שמזקת ואם היזק בעת‬ ‫הנדנוד חיי׳ לשלם שהרי הנזק ב א מכחו ממש‪ .‬והוי כמזיק כידי׳‬ ‫לפיכך אפיי נבנה החצר אחר שבא המזיק לבאן לא החזיק בקדמותו‬ ‫וצריך להרחיק נזקו ולא יזיק בידים וה״ה אם אינו מזיק לחצר‬ ‫עצמו‬ ‫‪4‬‬

‫הלכות נזקי שכמם‬

‫חושן המשפט‬

‫עצמו אלא שיש לבעל החצר חולי הראש שקול ההבאה מזיק‬ ‫לוא״צ לצאת מביתו אלא צריך המזק להרחיק עצמו ‪4‬‬ ‫טרחיקין את הסולם משובך של חבירו ארבע אמות כדי‬ ‫טן‬ ‫שלא תקפוץ הנמייה כעת שיני׳ הסולם דהוי כמו גירי‬ ‫דיליה ותעלה לשובך ותאכל הגוזלות *‬ ‫ין מרחיקי! את הכותל מןהמוחילהשל חבירו ד״א בדי שיהיה‬ ‫לו מקום לבעל המוחילה לזקוף סולם לתקן המזחילה שלו‬ ‫לגקוה אותה מן העפר היורד עם המטר מן הגג הואיל והחזיק‬ ‫ננה וי״א לעניין שאם קנה ממנו םתם מקום כדי לעלות למ זחילתו‬ ‫או צריך להניח לו מקום שיעור זקיפת סולם והוא ד׳ אמות ‪4‬‬ ‫אבל בלא‪,‬קניית מקום במה ישתעבד זה לו שיתן לו ד״א בחצרו‬ ‫לצורך תיקון טזחלתו ‪4‬‬ ‫יךן מי שבא לחפור בור בסוף שרה סמוך'למיצר חכירו אם‬ ‫שדה חבימ אינו עשוי לבורות סומך ואי! חבירו יכול‬ ‫למחות בלו ואם ימלך חברו לחפור בל בצדו צריך להרחיק מכותל‬ ‫זתבור ד טפחים עד שיהיח בין חלל ב׳ הבורות עובי ו׳ טפחים‬ ‫*אם הית־ז שרה חבירו עשויה לבורות אינו סימך עד שירחיק‬ ‫מהמצה בתוך שלו ג׳ טפחים ויחפור וכשיבא חברו לחפור ירחיק‬ ‫גס הוא ג״ט בתוך שדהו ויחפור וגס כשמרחיק י״א שצריך ג׳יב‬ ‫לסוד כל א׳ הכותל של הבור בסיד וכמ״ש סעיף יי׳א דבחדא‬ ‫מינייהו לא םגי או סד בסיר או הרחקת ג״ם ‪ 4‬ואיזה שדה‬ ‫עשויה לבורות בנון בית השלחים שצריכה להשקות׳ תדיר ‪4‬‬ ‫•ט החופר בור לתיך שדהו ומכר חצי השרה ובא הלוקח לחפור‬ ‫גם הוא בור צריך להרחק בתיך שלו כל שיעיר הרחקה‬ ‫דהיינו שיהא ו׳ טפחים בין חלל ב׳ הבורות אפילו אם היתה‬ ‫^שויה לבורות ביו! שהראשון בהיתר עשה שהדי בשלו חפר ‪4‬‬ ‫ובן הרי; בכל הניזקין שיכול כל א׳ לעשות בתוך שלו מה‬ ‫״שירצה כשאין ברשות חבירו דבר הניזק ובשימלך חבירל אח״כ‬ ‫* ם הוא לעשותו צריך לודחיק כל ההרחקה בתוך שלוכדכתיבג׳‬ ‫טעמא בסי׳ קנ׳ד סעיף ל״א בשם ה־־שבא חוץ מחפירות בור‬ ‫אצל שדה העשוייה לבורית שאינו יבול לחפור סמוך למיצר‬ ‫אף ע״פשחבירועדייןלא חפר וטעמא כיון שהיא עשויה לבורות‬ ‫־גם בזת חשבינן לי׳ מזיק בשעת חפירה משום דכל מרא ומרא‬ ‫מרע לארעא דאידך וחשיב למזיק בידים ‪4‬‬ ‫ראיבןחפר גומא בחצירו שמי גשמים יקלחו לתוכי וכשרבו‬ ‫ך‬ ‫המים בוקעין ועיבר־ם דרך חומות מיתי! שמעון חייב‬ ‫י‬ ‫ראובן לסלק הזיקו ואע״ג יתיזקזח לאו גירי דיליה הוא דהא‬ ‫גזיא מן שמיא קאתו הב׳ כיון דנפיש הזיקו של שמעון וגס‬ ‫תשמיש שמעין תשמיש קבועה הויא וא׳ייא לו לסלק את עצמו‬ ‫״שאץ דירה בלא מ־תף לכך חייב ראובן לסלקו ושיעור ההדחקה‬ ‫בזה הו׳ שישימו בקיאץ לפי ראית עיניה׳ בכדי שלא יזיק עזר ‪4‬‬ ‫יש מי שאומר שלא אמת דבהרחקת ו טפחים בין בור‬ ‫בא‬ ‫לבור סגי אלא בארץ הרים וסלעים שהקרקע קשה אבל‬ ‫במקום דרפיא ארעא צריך להרחיק יויד שהמים מלחלחין‬ ‫*מיטיבי! הארץ ותפול ה ל ל ר צריך להרחיק בי׳ הכסא‬ ‫בזבור חבירו ער שיכירו בניאדם^שאינו עיבר ליחות בית הבס׳‬ ‫לביר ולרווח דמלתא נתנו קצת'שיעור נ׳ אמה כדין בורסקי‬ ‫וכל מקום שהמזיק צריך להרחיק עצמו אפי׳ היה רה״ר מפסיק‬ ‫כין הבתים כגון שתי חצרות בשתי צרי רהייר אפייה צריך‬ ‫להרחיק דמאיזה טעם יגין ר״ה שלא להרחיק ‪4‬‬ ‫מרחיקי; את גורן קבוע מן העיר נ׳ אמה כדי שלא יוליך‬ ‫גב‬ ‫התה התבן בעת שזורה ויזיק לבני העיר ואם הגורן קודם‬ ‫לעיר מסלקו ובני העיר נותנין לו דמיו ואם ספק איזה קורם‬ ‫גזסלקי בלא דמים דעלבעל הגיר! להביא ראייה שהגורן קדם‬ ‫וכיון שהוא ספק המע״ה וכן לא יעשה ארם גורן קבוע בתוך‬ ‫^זלו אא״ב היה לו נ׳ אמה לבלרות כרי שלא יזיק התבן לנטיעת‬ ‫‪1‬חבירו או לגירו ומה שאחז״ל כאן שאם הגורן קודם צ‪-‬יך לסלקו‬ ‫‪:‬אע״פ שאינו כדין אלא שבני העיר נותנין לו דמיו משא״כ‬ ‫נניחיד ש״משיביס ישלחם רשות לעשות חיזק לאחי־י׳ לתועלתם‬ ‫!ולשלם אח״כ לזה את הזיקו ולמדו מזה על דוכיס גדול שבל‬ ‫‪:‬המדיני שלו וישללו שריס תחת ממשלתו והוא גוזר על קהל יהודי׳‬ ‫*דיים תחתיו שיעשו עס היהודים הדרים החת השרים קטנים‬ ‫זטירורו כולם תחתיו ואם לאו יגיש את כולם צריכים אות׳‬ ‫'והיהודים לקיים דברי הדוכוס כרי לסלק היזק הרבים וליסע‬ ‫החת הרומס תחלה ומה שיבא להם היזק מזה ידונו אחר כך‬ ‫עם •הרבים ‪4‬‬ ‫‪/‬ז‬

‫כ ו ת‬

‫‪ £‬י כ‬

‫‪,‬‬

‫י‬

‫טרחיקץ את הי לילות ואת הקברות ואת הבורסקי ואת‬ ‫הכישימת והדבורים מן העיר נ׳ אטה ואפי׳ כשמרחי׳ לא‬ ‫•עשה בורסקי אלא למזרח העיר מפני שרוח מזרחית חמה היא‬

‫םימן קנח‬

‫וממעטת היזק עיבוד העורות ‪4‬‬ ‫כ ד מרחיקין השובך מן העיר ג׳ אמת שלא יפסידו זרעוני‬ ‫גינות שסביב לעיר וטע& נ׳ אמהדוקא* דבתבי שיערו‬ ‫דכמיםמליא כריסייהו* ובן לא יעשנו בתוך שלואא״ב ישלו‬ ‫נ׳ אמה לבל רוח ואם לקחו כמו שהוא אפיי היא בתוך רובע הרי‬ ‫הוא בחזקתו ואף אם יפול יבול לחזור ולבנותו שטוענין ללוקח‬ ‫לומר הראשון עשאו ברשות ל״ש נגד יחיד ל״ש נגד רבים ‪4‬‬ ‫בך; מי שהיתר‪ ,‬שדה חבירו נטזעה גפניס או שאר אילנות‬ ‫ויש לו שדה אצל זו ובא הוא גי׳כ לנטוע גפנים אצל גפני‬ ‫הבירו ושאר אילגות אצל אילני חבירו צריך להרחיק כשיעור‬ ‫אורך המחרישה שהיה דרב׳ לחרוש בין האילנות וגפגן בימ‬ ‫ומקום כפי אורך המחרישה שעושים שפ כדי שלא ישתמש‬ ‫בידיי בקרקע חבירו בשיסבב מחרישתו ואמרו ז״ל שיעור אורך‬ ‫המחרישה בא״י ביון שהיא ארי הרים וגבעות ארכו ד׳ אמות‬ ‫ובבבל שאיבה הרים וגבעות סגי בשתי אמות ואחייב בל מקום‬ ‫ומקום לפי מנהגו ובמקום שאין דרך לחרוש בין האילנות אין‬ ‫צריך להרחיק כלל ובמקום שצריבי! להרחיק ובאין שניהם לנטוע‬ ‫בבת אחת מרחיק בל א׳ חצי השיעור ובכל מקום אם יש גרד‬ ‫בנתים זה סומך לגדר מצד זה וזה םימך לגדר מצד זה רכיון‬ ‫שיש גרר לא יוכל לסבב שם במחרישה * ויא״כ הרחקה ל״ל וי״א‬ ‫דבין גפנים לאילנות בעינן להרחיק כפ* אומד הדעת בבדי‬ ‫שלא יפיחו העופות מן האילנות אל הגפנים בשיטה אחת‬ ‫קודם שינוחו כלומר שיפרחו מן האילן לגפנים בשיטה אהת‬ ‫יש אומרים דוקא בשנוטע אילנות גבוהים אבל בשנוטע גרעין‬ ‫מותר מ׳׳יט דטטילא קא רבו ולאו גירי דליה הוא וע״ל סעיף‬ ‫ל״א ראובן שנזכר ביתו לאי וגינתו לאחר אי! בעל הגינה‬ ‫צריך להרחיק אילנותיו אף על פי שכבר מבר הבית תחלה‬ ‫שאין אומרים בזה מוכר בעין יפה הוא מוכר ועיין לעיל סימן‬ ‫קליד סעיף כ״ח ‪4‬‬ ‫בן מי שהיה אילן חבירו נוטה לתוך שדהו קוצ׳ כמלא מררע‬ ‫על גבי מחרישה בדי שלא יעכבוהו מלהוליך טחרישתו‬ ‫לשם ובחרוב ושקמה שצילתם מרובה וקשה לשרה קוצ׳ כל‬ ‫הנוטה עד שיהיה שוה כנגד המצר שלא יהא שם צל ממנו‬ ‫על השרה ובן אם היה על ביתהשלחין של חברו אי על שדה‬ ‫האילן אפי׳ בשאר אילנות קוצי את בל הנוטה ער שיהיה שקול‬ ‫כנגד המצר שהצל רע להם ‪4‬‬ ‫אילן שהוא נוטה לריה קוצ׳ ענפיו כרי שיהא הגמל‬ ‫בן‬ ‫עיבר ברוכבו*וה״ה אם רוצה להוציא זיז צריך לעשותו‬ ‫למעלה מגמל ורוכבו ואפילו ברייה אינ«ן יבולין למחות בידו‬ ‫וב״ש במבוי שאי; יבולין למחות בו אבל אינו יכול לעשות גשר‬ ‫מבית לבית אפילו גובה הרבה מפני שמאפיל על בני ר״ה או‬ ‫על בגי המבלי ואפילו זיז א׳ אם מאפל או שופך גזים שלפכין‬ ‫לאמצע הדרך מוחין בידו‬ ‫בךן ראובן יש לו תאנה בחצירו ונופו נוטה על עלייתו של לוי‬ ‫ומעבבו מלהטיח גגו יכול לוי לקו׳ הנוף המעכבו ‪ i‬ואין‬ ‫ראובן יבול לומר ללוי אתה גרמת הזיקך שהנבהת׳את גגךולא‬ ‫בל הימגך שתנ‪-‬בי׳ את גגך לקו׳ תאנתי שבל אדם יש לו רשות‬ ‫להגביה את גגו כמי שירצה‬ ‫אילן העומד על המיצר אע״פ שהוא נוטה לשדה של‬ ‫אחד מהם שניהם חולקי; כפירותיו שהרי עומד על קרקע‬ ‫של שניהם ויונק מקרקע שניהם‬ ‫ראיבן שהיה חופר בתוך שלו ומוצא שי־ישי אילן של‬ ‫ל‬ ‫חברו שהיצדישו בתוך שלו הרי חופר וקוצ׳ ואינו נמנע‬ ‫והשדשי׳ שקוצ׳ אם הם קרובים לאלן בתוך ט״ו אמות הרי‬ ‫הן של בעל האילן ואם הס רחוקים יותר הם שלו ודוקא שהיה‬ ‫חופר בור שצריך לבור יכול לקו׳ בבל עומק הבור אבל אם‬ ‫לא היה חופר בור אלא חורש ופגע בשרשי אילן של חברו‬ ‫אינו קוצ׳ אלא ער כדי עומק ג״ט שלא יעכב המחרישה וכל‬ ‫שורש שמצא בתוך ג׳ טפחים קיצצו ואינו חושש שמא ייבש‬ ‫האיל! שזה בתוך שלו הוא חופר לצרכו אבל מה שאינו צריך‬ ‫לו לחפור אינו קוצ׳ דה״ל זה נהנה וזה אינו חסר וכופין על‬ ‫מדת סדום *‬ ‫ל א היה להכירו ירק בגינתו אצלו מותר לו לעשות אצלו‬ ‫בםוף שדהו משרה אע״פ שהמשרה נבלע בקרקע ומזיק‬ ‫לירק אין הניזק בא לידי היזקימיר כשעושה כזמשר׳ אלא לאחר‬ ‫זמן לפיכך צריך הניזק להרחיק ‪-‬את עצמו ולא דמי לגפנים‬ ‫ואילנות דכעיף כ״ה דאע״ג דהתפ ג״כלא בא ההיז׳ אלא לאחד‬ ‫זמן כשיחרלש דהתםשאני האיסור הוא החרישה שהוא עושה‬ ‫אחיב‬ ‫^‬ ‫‪K‬‬

‫‪s‬‬

‫‪s‬‬

‫‪4‬‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫הלכות נזקי שכנים‬

‫אח*ב בידים חיזק לחבית וזה הוא שיכול למחות בידו שמלטדץ‬ ‫אומו בתחלה שירחיק שידע שלסוף ימנעוהו מלחרוש ולפיכך‬ ‫בשקוס שאין דרך לחרוש אינו מרחיק ולפי הי״א ג*ב דטעמ׳‬ ‫בכדי שלא יפרחו העופות צריך לחוש שתעופו׳ יבאו מיד בעת‬ ‫הנטיעה ויפרחו לגפן אבל הכא ההיזקאינו בא לאחיי זמן בידים‬ ‫אלא מעצמו לכך אי׳צ מתחלה להרחיק ש״מ אמרו ז״ל שצריך‬ ‫להרחיק ג׳ טפחים שלא יהא נרא׳ כמזיק בידים והוי גירי דיליה‬ ‫וכן כל כיוצא בזה שאין ההיזק שעושה בא בשעת המעשה‬ ‫מון שהיה לחבית אצלו בצלי׳ זרועים מותר לסמוך לו כרישין‬ ‫אע״ג שמזיקין לבצל־ם אח״ב כשגדלו הביישין וכן אס היו לחבית‬ ‫אצלו כוורת של דברים מותר לסמוך לו חרדל אעי׳פ שמזיק‬ ‫לרבות׳ אחר זמן כשגדל החרדל שבאין הדבורי׳ ואובלין העלין‬ ‫ומפםידין הדבש כל אלו וליוצא בהן אינו צריך להרחיק בכדי‬ ‫שלא יזיק שעל הניזק להרחיק את עצ^ו כדפי׳ טעשא במשרה‬ ‫ומ׳׳מ צריך להרחיק ג״ט או יות^ מעט כדי שלא יהיה היזק‬ ‫ב־דים וכן כל כיוצא בזה *‬ ‫לב וכן אס היה לחבית בור אצל שדהו מותר ליטע לו אילן‬ ‫סמוך לו ואין זה יכול לומר לו שרשי אילנך מפסידן‬ ‫אח טרי שמחלירין את הקרקע שאין זה הנזק בא לו מיד אלא‬ ‫לאחר זמן כשיגדיל בא הנזק מאיליו ובעת שנטע אינו מזיקו‬ ‫וכשם שזה חופ־־ בתוך שלו זה נוטע בתוך שלו וכשיגדיל‬ ‫השיישים יגיל לקצוץ השרשים כדכתבנו סעיף ל׳ ‪4‬‬ ‫סמך בא׳ טאלו שאשינו שהי׳ <ו להרחיק׳ וגרם חוזק‬ ‫ל*‬ ‫לחבית יש טי שפוטר מלשלם משום דחשיב ליה גרמא‬ ‫בניזקין ויש טי שמחייב רחשיב ליה טדיגאדגרטי ‪4‬‬ ‫לף טי שעשה גורן בתיך שלו או קבע בית הכסא או מלאכה‬ ‫שיש בה אבק ועפר וכיוצ׳ בהם ציייך להרחיק כרי שלא‬ ‫• י ע‪$‬ר או ריח ב״ה או האבק לחבירו כדי שלא יזיקו אפי׳‬ ‫היתה הרוח הוא שמסייעו אותו בעת שעושה מלאכתו ומוליכה‬ ‫את העפר או נעורת הפשתן והמוץ וכיוצא בהם ומגיעתן לחבירו‬ ‫הי׳ז חייב להדחיק כרי שלא יגיעו ולא יזיקו ואפי׳ע׳י רוחמצוייה‬ ‫שכל אלו כמי שהזיקו בחיציו הן ואעי׳פ שהיא חייב להרחיק‬ ‫כ״כ אם היליכה הי־וח המצוייה המוץ והעפר והזיקה בהן פטור‬ ‫מלשלם דלא כחו וממונו לבדו שהזיק אלא הרו׳ שסייע אותו‬ ‫ואין באן אלא גרמתו וגרמא בניזקין פטור ‪4‬‬ ‫לך‪ ,‬כל התרחקו׳ שא־מיעו י״א שאם לא הרחיק אין לו חזקה‬ ‫עד ג׳ שנים וטענה עמה וי״א דמיד שלא הרחיק ורא׳‬ ‫חבית ושתק הרי זה מחל ואינו יבול לחזור ולהצריכו להרחיק‬ ‫והוא שראו ממנו שמחל כגון שםייע עמו מיד או שאמר לו‬ ‫לעשות או שנאוהו בשעת עשייה שעשה בצדו בלא הדחק׳‬ ‫ושתק ולא מיחה ולא הקפיד על זה זכה וכתב מורי טהרמא״י‬ ‫ז״ל ש‪-‬א<להותת כשברא אחרונה דמםתמא בדברי׳ אלו איין‬ ‫ארס רואה כשעת עשייה ושותק אא״כ מחל וע״ל סי׳ קג״ר‬ ‫סעיף י״ ב ‪4‬‬ ‫לן בד״א בשאר ניזקין חו׳ מארבע והם העשן וריח בית הכסא‬ ‫והאבק וכיוצא בו ונדנוד הקרקע שכל א' מאלו אין לו‬ ‫חזקה ואפי׳ שתק כשה שנים ה״ז חוזר וכופהו להרחיק שאין‬ ‫הדעת סובלתן ויכול לומר סבור הייתי לקבל ולא אוכל לסבול‬ ‫ואפילו סמך זה קודם שבא לשם דבר הניזיק צריך להסית מיהו‬ ‫אם זכו שניהם בשל הפקר כל הקידם זכה ואין השגי הבא‬ ‫אודיו יכיל למחלת בו ואפי׳ ביה חבית סמוך לו וזכה ג״כ מן‬ ‫ההפקר אצל זה בעניין שניזוק מן הקורס אינו יכול למחות מ‬ ‫ואע״גדגיריה דיליה הן השני הוא ראפםיר אנפשיה שסמך‬ ‫כ״כ והביא גירי על עצמו ובן היזק ראייה במקופ שצריך מחיצה‬ ‫כגון חצר השות<ין שיש בה דין חלוקה יש לכל א׳ שהן לכיף‬ ‫את חכירו לבנות הכיתל באמצע כרי שלא יראהו חבית בשעת‬ ‫שמשתמש בחלקו ומאחר שממילא הס מזיקים זה את זה בלא‬ ‫עשיית שום מעש׳ אין להם חזקה אע״פ שעמדו כך שני׳ רבות‬ ‫ב״לא מחיצ׳ כופהו לעשות מחיצה כבל עת שירצה ולמה שינו‬ ‫נזיקין אלו משא׳ נזקין לפי שאין דעתו של אדם סובלתן וחזקת!‬ ‫שאינו מוחל ועוד שיכול לומר סבור הייתי לקבל ולא אוכל‬ ‫שהזיקו הזיק קבוע ומיהו אם קנו מידו שמחל אפי׳ בנזקים‬ ‫אלו או שמכר או נתנן לו אינו יכול לחזור ט שאין לאחר‬ ‫קניין כללם ‪4‬‬ ‫ג‬

‫ע‬

‫ה‬

‫לן עשן שאמרו דוקא בעשן תדיר בנון כבשונו׳ של נחתומי!‬ ‫ושל יוצרים וכיוצא בהם אבל תנור שיחיד אופה בו פה‬ ‫ובן כירה כיון דלאשהי קוט־א רובא דיוטא לאו תדיר הוא ואי‬ ‫ךזא ושתק שחל ושוב אינו יכול למחות אבל אי שהי תביא‬ ‫דיומא מיק־י עשן תדיר ודינו בשל נחתומי! ויוצ־־־ים ומיהו‬ ‫לכו‪/‬חלה מצי מעכב אפי׳ כעשן שאיגותדירד״א דפעשן שאיגו‬

‫סימן קנה‬

‫ןן‬

‫ת ד ר אפי׳ לכתחלתלא יוכל למחות וכתב טורי טהרמא״יוכן‬ ‫בייל להורות * ולט״ד ריוכל למחות נטי דוקא היכא דמטו‬ ‫לרעות דחבריה ברוח מצויה אבל אי לא מטי ליה אלא ברוח‬ ‫שאינה מצריה לא מחייב לםלוקי שכן הוא דרך דירת השכנים‬ ‫א״א ל־זהר מזה ואפי׳ ברוח מצויה נמי תהא דמזיק לאיניש‬ ‫אבל אי לא מזיק לאיניש אע׳יג דמטי לביתו ומשחיר לאשיתיה‬ ‫אם ראה ושתק מחל ושוב אינו יכול למחות אבל לכתחלה‬ ‫מצי לעכב ‪4‬‬ ‫לךן בית הכסא שאמרו רוקא כעין בתי בסאו׳ שלהט שהיו‬ ‫ע״ג קרקע וסגולים אבל שלנו שהם מכוסים בחפירות‬ ‫אם ראה ושתק מחל ושוב אינו יכול למחות אבל לכתחלה‬ ‫מצי מעכב ראובן ושמעון היו להם בית הכסא בשותפות והתפירה‬ ‫הולכת לתוך חצירו של לוי ועכשיו ראובן ושמעון רוצים לחלוק‬ ‫ולעשות שני בתי כסאות באסרם שאין הנזק מתרבה בכך דמה‬ ‫לי אם שניהם ששתטשין דרך בית הכסא א׳ או ב׳ בתי כסאות‬ ‫לוי יטל למחות שאומר דודאי מתרבה הנזק בכך שאם אין‬ ‫באן אלא א׳ אין ראוי להשכיר מחלקו לאחרים להשתמש בו‬ ‫שאין כל הדיודין עשויין להשתמש בבית הכסא אחד ועכשיו‬ ‫שיחלוקו ויפת׳ עוד פתי אחר לבית הכסא ראוי לרבות עליו‬ ‫המשתטשין ומרבה הנזק‬ ‫ל ט מי שהיחיק מרשות חבית כדינו משום שמלאכתו לעסוק‬ ‫במלאכת נבילות או רם וכיוצא בהם ושם במקום שעושה‬ ‫מלאכתו נכנסין עורבים ועופות וכיוצא בהם מחמת הדס‬ ‫והנבילות שמוצאים שם ואוכלין והרי הם מצירי! את חבירו‬ ‫בקולם וצפצופם או ברם שברגליהם שיושבין על אילנו׳ ומכלין‬ ‫פירותיהן אם חבירוזה שבאים לחצירו או לגינתו הוא איסטגס‬ ‫וק‪£‬דן שאין דעתו סובלן או שהיה חולה והציפצוף הזה מזיקו‬ ‫או שפיתת שלו גפסדים מהדם חייב לבטל אותה מלאכה או‬ ‫ירחיק עד שלא יבא לו נזק מחמתו שהיזק זה תטה לריח בית‬ ‫הכסא וכיוצא בו שאין לו חזקה וה״ה על נזק גדול שאין אדם‬ ‫יכיל לסובלו ‪4‬‬ ‫מ בני מבוי או בני חצר שגעשה א׳ מ&םאומן בהקיזדםולא‬ ‫מיחו בית ואח״ב רוצי׳ למחות כידו יו^באד בסי׳ שאחר זה ‪4‬‬ ‫מא כל דבר שידוע שאין המערער יבול לסובלו אע״פ ששאר‬ ‫בגי ארם סובלין אותו אין לו חוקה כנגד מערער ‪4‬‬ ‫מב הא דקוטרא ובית הכסא אין להם חזקה דוקא דעביד‬ ‫להו מזיק ברשות דנפשיהאבלאי אחזיק בגופא דארעא‬ ‫דחבריה כגון דעביד בית הכסא בגופא• דאי־עיה דחבריה ופתוח‬ ‫לבית׳ רמזיק א״נ דעביד בית הכסא ברשותה דנפשיה ועוקא‬ ‫דיליה אזיל לביתיה רחבריה כיון דבגופא דארעא קא מחזיק‬ ‫אית ליה חזקה ואי טעין דזבנה ניהליה נאמן בשבועה ומ״ט‬ ‫את ליה לבסויי לההוא בית הכסא או לההוא עוקא כי היכא‬ ‫דליסתלק מיניה ריחא אע׳׳ג ראחזיק ביה בהכי בלא כיסוי ואי‬ ‫לא מםלק ליה לריחא לא הוי חזקה כלל אפי׳ אם אמר מסליקנא‬ ‫ליה לבית הכסא ומשתמשנא ביה במילחא אחריתי לאו כל‬ ‫במעיה דלבת הכסא אחזיק וכיון ללא הר חזקה לגופיה לא הוי‬ ‫חזקה לטילתא אחריתי ויש מי שאומר שכיון שהחזיק בגוף‬ ‫הקרקע הרי היא שלו לאיזה תשמיש שירצה ובלבד שלא יגיע‬ ‫לחבית ממנו שום נזק ‪4‬‬ ‫‪ JQ‬טי שהחזיק בנזק שיש לו חזקה כגון שפתח חלוון או‬ ‫העביר את המים או שלא הרחיק מה שראוי להרחיק והר״‬ ‫המחזיק טוען אתה אמרת לי לעשות או מחלת לי אחר שראית‬ ‫הוכר הנזק ושתקת ולא מחית; בי והניזק אומר עכשיו‬ ‫או‬ ‫הוא שראיתי ולא ידעתי מקורם או שאמר כשראיתי מחיתי בך‬ ‫ואתה אמרת עתה ארחיק או אסתים ואתה מרחה אותי מיום‬ ‫אל יום כדי שתקבע הזיקד בכל אלו וכיוצא בהם על הניזק‬ ‫להביא ראייה ואם לא הביא ישבע המזיק ויפטר ‪4‬‬ ‫החזיק בנזק שאין לו חזקה בנון עשן ובית הכסא וביוצא‬ ‫בהם וטען המזיק שקנה מידו של ניזק על המזיק להביא‬ ‫ראייה שקנה מידו שהרי הניזק הוא מוחזק ואם לא הביא ישבע‬ ‫הניזק היסת שלא קנו מידו על כד ויסלק הזיקו לעיל סימן‬ ‫קנ־״ר נתבאר בסעיף י״ט שהבא בכח גוי הרי הוא כגו^ לעני}‬ ‫נזיקין דאתו ממילא אכל בניזקין אלו שנתבארו בסימן זה‬ ‫שצריך להדחיק עצמו משום דהוי כמויקו בידים אין חזקת גוי‬ ‫מהני לזה שיזיקנו בידים ב׳ שכנים הדרים ביחד וביתו של‬ ‫אחר נפרץ וע״י זה באים גנבים לבית השני ואמר השני גרור‬ ‫ביתך או מבור אותו לאחרים כי אתה גורם לי היזקי׳׳א שהדי[‬ ‫עמו וצריך לתקן הזיקו ויש חולקין כיוןדלא הוי גירי דיליהוכן‬ ‫אס לא גדרה ונעשה לו הזיק פטור מלשלם לדברי הרא״שעב׳יל‬ ‫לשון טורי טהרשא״י ז״ל ‪4‬‬ ‫‪4‬‬

‫‪k‬‬

‫קגיו דין‬

‫חושן המשפט‬ ‫הנו‬ ‫י‬

‫הלכות נזקי שכלם‬

‫דין מי ש י ר ד לאומנתו ש ל חבירו ומי שמביא‬ ‫בחורה לעיר אחרת ובו ז׳ סעיפים ־•‬

‫א אחד מבני המבוי שאינו מפולש דלא דרסי בה רבים רק‬ ‫בני אותה המבוי וכן אחר מבני חצר השותפין שבקש‬ ‫לעשות רופא פירוש מוהל או אומן המקיז דם או גרדי אוםופר‬ ‫שטרות או מלמד תינוקות לימוד שאינו של תורה בני החצר או‬ ‫המבוי מעכבי! עליו מפני שמרבה עליהם הנכנסים והיוצאים‬ ‫ואפי' נת־צו לו כולם חוץ מאחד אותו אחד טעככ עליו וכן‬ ‫הדין כל היכא דאמרינן מענבי; עליו אפילו יחיד יכול לעכב‬ ‫אפי׳ על רבים וכ! מי שיש לו בית בחצר השותפין לא ישכירנו‬ ‫לאחד מאלו אבל למוכרו י־׳א שאין‪.‬יבולי! למחות ביד המוכר‬ ‫ואחר כך יבאו לדין עם הלוקח ובלבד שלא ימכרנו לגוי‬ ‫דלא ציית דינא *‬ ‫ב חנות שכחצ״ יכולים השכנים למחות בידו ולומר לו אי!‬ ‫אנו יבולי! לישן מקול הנכנסים והיוצאים אלא עושה‬ ‫מלאכתו בחנותו ומוכר בשוק אבל אינם יכולים למחות בידי‬ ‫ולומר אין אנו יכולין לישן מקול הפטיש או מקול הריחיים אם‬ ‫שכבי• החזיק לעשות בן ולא מיחו בידו איל לכתחלה גם זה‬ ‫יבולין למחות וי יא דבלשעוש־! בביתו או בחנותו עושת אפילו‬ ‫לכתתלה ואינו יכולין למחות בו ודוקא בני ארם בריאים אבל‬ ‫חולים והקול מזיק להם יכולין למחות ‪.‬‬ ‫‪ j‬אחד מבני השבוי שאינו מפולש או מבני חצר השותפין‬ ‫שבא ליעשות מלמד תינוקית של ישראל התורה אין‬ ‫השכנים יכולים למתת בידו ולומד לו אין אנו יכולין לישן‬ ‫מקול התינוקות של בית רבן דאדרבה מצוה עליהם להושיבן‬ ‫והוא הדין לכל מילי דמצוה שאינם יכולין למחות בידו כגון‬ ‫לחלק שש צדקה או להתפלל ב י ׳ ‪ .‬ונ״ל דוקא בני המבוי או‬ ‫בני החצ־ שדרים יחד במבוי אחת או בחצר אחד ואינם דרים‬ ‫יחד בחדר אחד או בבית החורף אחת אבל אותם הדרים‬ ‫בבית חורף אחת כנהוג בהרבה מקימות במדינו׳ אלו מחמת‬ ‫שיש להם היחק רירה נראה לי ודאי שכל אחד יכול למחית‬ ‫חבירו אפילו להיות מלמד תינוקית של ישראל תורה באותו‬ ‫בית החורף שהוא דר שש עמו שזה ודאי אי! דעת רוב העל ם‬ ‫סונלת׳ ועל דעת זה לא נשתתף עמו בדירה זו אם לא שר‪.‬ת־‪.‬ו‬ ‫מתחלה ג״ל‬ ‫ך בני מבוי או בני חצר שנעשה אחר מהם אומן אחר מן‬ ‫המלאכית שאמרנו שיבולין לשחות בידו והם לא עיכבו‬ ‫ולא מיחו בידו והחזיק בו ימים רבים והיו העם לכנסי! ויוצאי!‬ ‫לקניתיכולין לעכב‪,‬עזיו בכל עת שירצו ולומר אין אנו יכולי!‬ ‫לישן מקול הנכנסין והיוצאין אע״פ שהחזיק אין מועיל לו שהיזק‬ ‫זה הוא כמו העשן והאבק שאין להם חזקה ‪t‬‬ ‫ךן כופין בני מבוי זה את זה שלא להושיב ביניהם לא חייט‬ ‫ולא בורסיק ולא א׳ מבעלי אומניות מפני שמ‪-‬בה עליהם‬ ‫ו ר ך הנכנסים והיוצאים היה שם במבוי א׳ מבני המבוי אומן‬ ‫ולא שיחו בו או שהיתה שם מרחץ או חנות או ריח־ם ובא‬ ‫חבירו ועשה מרחץ אחרת כנגדו או טחון אחרת כנגדו אינו‬ ‫יבול למונעו ולומי לו אתה פוסק חיי‪.‬כיון שהוא מבני מבוי זה‬ ‫כל אחד יכול להחיות עצמו כמה שיכול וירצה ואפי׳ היה מבני‬ ‫מבוי אחר אינ׳ יבולים למונעו מטעם שמרבה עליהם הנכנט־ם‬ ‫והיוצאין שהרי יש ביניהם בבר אותו האומנות והואיל ולא‬ ‫הקפידו בכיי גם ביה לא יקפידו הואיל והוא שייך בכרגאךהאי‬ ‫מתאו אבל בן אומנתו מטעם דפסיק חיותו יכול למחות בבןמב־י‬ ‫אתר וי׳א דבני חצר ובני מבוי שאינו מפולש אפילו בכהייג‬ ‫יכזלין למחות ודוקא בני המבוי שנותנים טעם דמרבה עליהם‬ ‫נכנסיש ויוצאין יבולין למחית אבל האומן איטר הוא כבר שם אם‬ ‫רוצה למחות מנועם דפ־םק ח־ותאי אין שומעין לו הואל והוא‬ ‫מהאי מתא וחייתו עגזהם אבל גר ממדינה אחרת שבא לעשות‬ ‫חנות בצר חנותו של זה או מ‪-‬חץ בצד טרחצאו של זה יכולין‬ ‫למונעו ואם היה נותן מם עמהם מנת המלך אע״פ שהוא ממדינה‬ ‫אחרת אינם יכולין למונעו כיון דשייך בכמא שלהם ורבים‬ ‫אומרים דאפ״ה איןלורשותליכנס למבוי שיש שם מ י אומנתו‬ ‫דבעל אותו האומנות יכול לעכב עליו שלאליכנם למבוי שלו‬ ‫לפסוק חיותו הואיל והיא מעיר אחרת אבל במבוי אח״ אינו‬ ‫יכול למחות בו הואיל ונותן מס עמהם כמו שאין יכול למחות‬ ‫נבן מבוי אחרת למכור בזו ובני העי״ יכולין למחות בכל עיין‬ ‫•שיבולי; לומר אין אנו יכולין לישן מקול הנכנםי! והיוצאין אע״פ‬ ‫שיש לריס כבר אותו א־מנות בעיר אי כמבוי מ״מ בשנים יש‬ ‫יות־־ ריבוי נכנסין ויוצא־! מבאחד ואש לא נתן מש ‪:‬ב‪ -‬עד עכשיו‬ ‫ובא לעשוק במלאכתו ולתת מש ׳״א דמי אוטנ־תו יכולי! לעכב‬ ‫‪t‬‬

‫םינזן קנו‬

‫משום פיסק חיותא עד שישבור לו בית במקום אחר כן הוא‬ ‫בב״י ונ״לשר״ל ל׳ יום ואז יהיה בשאר בני העיר במסים ובשאר‬ ‫עניינים וי״א דלא טיקרי נתינת שם במה שנותן מנת המלך אלא‬ ‫עד שיתן מש שלו למושל העיר הזאת דםטך לגבול שלהן ואין‬ ‫חלוק בכל זה נין ת״ח לאחר שאין לחלק ביניהם אלא ברוכסן‬ ‫כמ״ש בםמוך וי״א שאםיבני העיד צריכין לתורתו אינן יכולי!‬ ‫למחות בידו אע׳יפ שיש ת״ח אחר כעיר דקנאת סופרים תרבה‬ ‫חבטה » ת״ח המביא סחורה לעיר אחז״ל חייבין ראשי העיר‬ ‫למנוע לבל אדם למכור עי שהוא ימכור תחלה וטעמא הוא‬ ‫כדי שימכור םחורת‪/‬מהרה ולא ישהח הרבה גשוק כדי שיחזור‬ ‫לביתו ללמוד ואי איכא גויש דמזבני דליכא רויחא לת״ח במה‬ ‫שמונעין הישראלים למכור שילבו יזקוניס לקנזת ‪ p‬הגוים אי!‬ ‫מונעין׳ שום אדם למכור דאפםידו טהנך לא מנ־פיינן ןמיין‬ ‫בע׳יזםי׳רמ״ג ‪,‬אדם שיש לו גר במערופ״יא יש מקומר שדנין‬ ‫לו שאםוי לאחרים לירד לחיותו ולעסוק עם הגוי ההוא ויש‬ ‫מקומות‪.‬שאין דנין רמה יש לו לזה חוקה והתקרבות לגוש‬ ‫יותר נזזה שהרי הגוי בן דעת הוא ובל הקודם אצלו זוכה ויש‬ ‫מתירין אפי׳ להריא לישראל אחר לילך לבית הגוי ההו ׳להלוות‬ ‫לו ולעסוק עמו ולסחור ליה ולאפוקי מיניה דנכםי הגוי הם‬ ‫הפקר וכל הקודם בהן זוכה ויש אוםרין וישראל שעושה מלאכח‬ ‫אצל גוי ורגיל בכך אםור לישראל אחד ליבנם שם ולהוזיל‬ ‫המלאכה ואם רוצה לעשות גוערין בו מיהו אם עבד ועשה אין‬ ‫מוציאי! מידו וע״ל סי׳ רי״ז« ב׳ בני אדם הדריפ ביחד והא׳‬ ‫רצה להוזיל בהלוואת הריבית למים אין חבידו יכול למחות מ‬ ‫וה״ה דכל כיוצא בזה שהוא משום חיותיה חה אין םפק אם היה‬ ‫מוציא להלוות ביוקר היה מלוה וכיון שאינו מוציא במקום אחד‬ ‫למה נמנעהו מלהלוות דמה יעשה ועייל םימ! רכיח סעיף י״ח ‪t‬‬ ‫ןי רוכלין המחדרין בעיירות למכור בשמים ותכשיטים לנשי׳‬ ‫‪ j‬להתקשם ברם אע״ג דלא שייכי בכרגא דהכא אין בנ•‬ ‫העיר יכולין לעכבן אפי׳ לחזר ולסבב במבואות העיר ובבתים על‬ ‫כל ה־וצה לקנות ואחייב לשוב לעירו ולא מדינא אלא שתקנת‬ ‫עזרא הוא שיהיו הרוכלין מחזירין כדי שיהיו בשמים ותכשיטין‬ ‫מצ״ין לבנות ישראל ורוקא למכור בשמים ותכשיטין אבל שאר‬ ‫דברים אין לו רשות לחזר במבוא־ת יותר משאר בני האדם‬ ‫וגם אינם ־־שאים לקבוע מקים בעיר לישב בה אלא מדעת‬ ‫בני העיר ואפ ת״ח הוא שרבי׳ צדיכין לו או תורתו אומנתו‬ ‫יכול לקייע בכל מקום שירצה דלא לאטרודי מגירסי׳ ומלמד‬ ‫תינוקות דינו כת״ח לקבוע בכל מקום משום קנאת סופרים תרבה‬ ‫חכמה בלומר שמתוך כך יוזהרו המלמדים ליזהר באומנותם‬ ‫אבל בשאר בעלי אומניות אין חולקין בין ח״ח לאחר‪.‬‬ ‫ן יכולין בני העיר אחת למנוע בני עיר אחרת שאינן פורעין‬ ‫מם עמרם שלא יביאו סחורתם למכור בעירם בד״א למכור‬ ‫על יד על יד כדרך חנוונים אבל בכת אחת אין יכולין לעככ‬ ‫וכן למכור ביום השו׳ אין יכולין למנוע אותם והוא שימכרו‬ ‫בשו׳ אבל לא יחזרו על הפתחים אפי׳ ביום השו׳ ואם יש להם‬ ‫הקפות בעיר יש להם רשות לעמוד שם ומוכרים שם כרי פרנכתם‬ ‫אפי׳ בלא יום השוק עד שיפרעו חובם וילכו להם » וכן לעניין‬ ‫הלוואות ריבית לגוים יכ^ין בני העיר לעכב על ידם אבל אם‬ ‫נאים ביום השוק להלוות בריבית לבני עיירות המתקבצים שטי‬ ‫לבא לש‪•,‬׳ אין יכולין לעכב על ידם ‪ 1‬ואם יש להם מלוה בעיר‬ ‫יבולין ללוות עד שישתכר כדי פרנסתו עד שיגבה חובותיו ייא‬ ‫הא רבני העיר יכולין למחות בבני עיר אחרת היינו דוקא‬ ‫ברליכא פסירא ללקוחות שמוכרין בשאר בני העיד וגם סחורת•‬ ‫אינה טובה יותר משל בני העיר אבל אם נותנים יותר בזול‬ ‫או שםחורתן יותר טובה שאז נהנין בני ישראל הדרים שם‬ ‫הלוקחין מהם אין מוכרי סחורות מבני העיר יכולין למחות בידן‬ ‫וכשמביאין סחורה אחרת שאין לבני העיר היו אע״פי דלא‬ ‫מוזלי במק׳ ואינה טובה‪ .‬אין יכולין למחות שהרי אין מזיקין‬ ‫למוכרים ויש הנאה לקונים שימצאוה בני העיר שברחו לישוב‬ ‫מפני חשש םכנר‪ ,‬אין בגי היישוב יכולין לעכב בירן טלהרויח‬ ‫כשיעור חיותן עד שיעבור זעם וכפי טיעונו עפקם שנושאי!‬ ‫ונותנין ישא‪ .‬בעול עמהם ואם שייכי! במם העיר אין יבולי!‬ ‫לעכב כלל וכן מי שבאו להוציאו מן העיר מפני שאי! לו חזקת‬ ‫יישוב אין יכולין להוציאו עד שיגבה חובותיו ויכול להרויח כדי‬ ‫חייתו שם עד שיגבה חובותיו וי״א דאינו צריך לתת מם דק‬ ‫כפי עסקיו היינו כשאינו רוצים להתיר לו הישוב אבל אם רוצים‬ ‫אחד מבני‬ ‫לתת מם כמו‬ ‫לדתיר לו הישוב לגמרי צריך‬ ‫העיר מיד או ילך לדרכו ויש מי שחולק גם בזה שכשהוא אינו‬ ‫מבקש לדור שם רק לזמן שישתדל יישוב אחר אינו צריך לתת‬ ‫שם מס רק ביני מיעוט משאו ומתנו ונותנין לו זמן קבוע בך‬ ‫‪4‬‬

‫‪k‬‬

‫‪,‬‬

‫וכך‬

‫הלבות נזקי שנמס‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫ובך נ״ל ‪ .‬בגי העיר שעוסקין בסחורה בעיר אחרת אין בגי‬ ‫אותה העיר כופץ אותן לתת מם בפי רצונם אלא אומדים להם‬ ‫חנו בך ובך או לא תתע‪0‬קו עור בסחורה בעירינו וזה יש‬ ‫להם רשות למחות מלםחלר בעירם עד שיתגו מה שמטילין‬ ‫עליהם * בני עיר אחרת שבאין לפזר מסוגם בעיר ואין מרויחין‬ ‫אין בני העיר יכללין למחות בהם אע״פי שמייקרי׳ השער וכל זה‬ ‫לא מיידי אלא כשבאים אחרים לעסוק בעיר שאינן דרים שם‬ ‫ולכן יכולין למחות בידם אף על פי שרוצים ליתן מם הואיל‬ ‫ולא היו שייכין בשם עד תנת אבל אס רוצים לדור במקום‬ ‫ההוא וליתן מם ולהיות כאחר מבני העיר יש אומרים שהרשות‬ ‫בידם שיוכל ארם לתר בכל מקום שירצה שהראשונים לא קנו‬ ‫העיר בתזקה והמושל רוצת שישב שם מי שירצה שיתיישב‬ ‫מדינתו ויש חולקין ואומרים שבני העיר יכולין למחות ופן‬ ‫נוהגי! בפי־ט בזמן הזה שדרים תחת האומות ויש לחוש שאס‬ ‫יתוספו הדיורין שיבא להם קילקול על ידי זה מן הגרם והוי‬ ‫הכא במו רודף ויטלי! למחות על ירו ולכולי עלמא אם יכללץ‬ ‫בני העיר לסגור הדלת בפניו להשתדל עם המושל שימחה לו‬ ‫לבא שמה לגור• אתם או למונעו על ירי סכה אחרת הרשות‬ ‫בידם > דש מקומות שנלהגין לעשות תקנה וחרם לחזקת הישוב‬ ‫ואז יבולי! לכוף ולא מדינא רק שרואי! לתקן שלא יבואו‬ ‫לידי הזיקות וקילקול על ירי הבאים ויטלין לגזור חרם שלא‬ ‫לישא וליתן עש הבאים לתר שס בלי רשותם ואם יש רב‬ ‫כעיר והבא לתר שם הוא ת־ימירו יכול למור עליו שלא יבא‬ ‫לתר שם ‪ 4‬י יא שאין חרם חזקת ישוב חל על תלמיד חכם‬ ‫כי הוא יכול־‪ .‬לדור בכל מקום שירצה אם רבים צריכים לוא‪3‬‬ ‫תורתו אומנתו « ואם התירו לאחד החרם על זמן ונתנו לו רשות‬ ‫לתר שם לא אמרינן הות־י טלו ויטלי! לגרשו אחר כך ‪ ,‬ראובן‬ ‫ובניו שהיו דרין כישוב אחד וטוענין חזקה שיש עמה טענה‬ ‫כלומר שטוענין שקנו אותה כן ממושל העיר או כה״ג שהתנו‬ ‫כן מתחלה עם מושל העיר וכה״ג חזקתן חזקה אע״פי שאין‬ ‫להם כתב ממנו על זה‪£‬כרין שאר חזקות ויטלי! למחות בשמעון‬ ‫הבא לגף* שם ואס שמעון טוען שהיה ירא למחות משוס‬ ‫שהיה ירא שראובן ובניו היו טוסרץ אות ויש לו רגלים לדבר‬ ‫אץ חזקתן חזקה * ואם ראיבןנחשד למסור ובמו אינם מוסייים‬ ‫יש לבניו חזקה דהאקי׳ל בן גזלן יש לו חזקה וכן דני; בחזקת‬ ‫ישוב במו בחזקת קרקע לעניין שאר דברים נהגו הקדמונים‬ ‫שאם הלך א' מ! העיי* ועקי־ דייתו י״ב חרש וגילה בדעתו‬ ‫שאין דעת* לחזוי אבד חזקתו אבל אש לא גילה דעתו בכך לא‬ ‫**בר חזקתי עד ג׳ שנים ואם גילה שרעתו לחזור לא אבד חזקתו‬ ‫**פי׳ בג׳ שנים ‪ 4‬וי"א דאפי׳ בסתם לא אבד חזקתו בני העיר‬ ‫שהיה להם חזקת ישוב אם נתייאשו פעם א׳ מן העיר שעקרו‬ ‫דירתן וא<כחורו מקצתן והשתדלו היישוב אין לאחרים עליהם‬ ‫מי שהחזיק במצות עם הקהל עי׳ל םזף פי׳ קש״ט‬ ‫‪1‬‬

‫‪,‬‬

‫‪s‬‬

‫‪k‬‬

‫י‬

‫הלכות שותפין בקרקע‬ ‫לגז‬ ‫י‬

‫ב׳ שהם שותפין בחצר ובאים לידי הלוקה‬ ‫ביצר יבנו הכותל ובו מ סעיפים •‬

‫‪ j$‬כבר אמתו דהיזק ראיה שמיה היזק לפיבר אמרו ב׳ שהם‬ ‫שותפץ בחצר שיש בו רין חלוקה יבול כל א' מהם לכיף‬ ‫•(החבית לחלק גס לעשות ביניהם מחיצה למנוע כל א׳ מהביט‬ ‫ב ש ל חבירו בדי שלא יראהו חבית בשעה שמשתמש בחלקו‬ ‫ואפי'עמת כך שנים רבות בלא מחיצה כופין אותו לעשות‬ ‫מחיצה ככל עת שירצה משום היזקראיה ואפילו יש מנהג כעיר‬ ‫שלא לעשותו אין הולכין אחריו וכופין לעשותו משום דנפיש‬ ‫הדקידראייה בחצי• ואפי׳ אמר‪'.‬הא׳ החזקתי‪3‬כך בלא כותל ואתה‬ ‫מחלת לי לא מהני ליה חזקה דלא שייך בא; חזקה דטעמא‬ ‫דחזקה היא כיון שלא מיחה הפסיד והיינו דוקא היכא שהמחזיק‬ ‫מזיק ואינו ניזק כגון מי שיש לו חלון פתוח לחצר חבית שזה‬ ‫דואה למטה ואין בעל החצי יבול לראות למעלה אבל ה יבא‬ ‫שהמחזיק ניזוק כמו שהיא מזיק יכול לומר לא חששתי למחות‬ ‫ביון שאני מרקר כמו שאתה טזיקני ואמרתי אולי תפתח אתת‬ ‫לתבוע וגס היזק תדיר הוא כמו קוטר׳ ולא דמי לחלון דהתם לאו‬ ‫היזק תדיר הוא ש־יאוי־ה הוא עשוי ולא להסתכל בו לחצר חכירו‬ ‫שאסוי לאדם להסתכל לחצי חבית משום דשליטעינא בישא‬ ‫ומזיק בידים הוא רגירי דיליה הוא אבל אם יש עדים שמחלו זה‬ ‫לזה על היזק ראייה שוב אין יכולין לחזור בהן אע״פי שהאומר‬ ‫לחבית ק^ע בםיתי ושבר כדי יובל לחזור בו ויתחייב חבית בהזיקו‬ ‫אחר שזזזר בו שאני הבא דתביעות מ‪:‬ע! יש ביניהם שנתחייב‬

‫סימן קנוקנ?‬

‫עז‬

‫בל א׳ לסייע לחבירו בבגין דביתל וה״לכשי שנתחייב לוי מנו{‬ ‫וטז*!לו עליו שזכה במחילתו בלא קני! ‪ 4‬וכן הדי( בחצר שאץ‬ ‫בו דץ חלוקה וחלקו ברצונם שיכול כל אחד לכיף את חבירג‬ ‫לעשות מחיצה ביניהם‬ ‫חצר או שאר מקום שאין בו דן חלוקה שנתרצו השותפין‬ ‫נ‬ ‫לחלקו אע״פי שקנו מידם יכול כל א'מהם לחזור בו שאץ‬ ‫זו אלא קניין דברים בעלמא שהחלוקה אין בה ממש רק המעשה‬ ‫בעלמא הוא ואץ מקום לקניין זה שיחול עליו אבל אם בירד‬ ‫כל אי׳ חלקו ורצה זה בדוח פלוני וזה רצה ברי׳ פא׳ וקנו מידם‬ ‫על זה הרי הקניין חל על המקומות שביררו שזה יק׳ מקוםזת‬ ‫וזה יקח ןמקום זה ואינם יבולים לחזור בהם וכן אם הלך זת‬ ‫בעצ*ו ותחזי׳ בחלקו וזה בעצמו והחזי׳ בחלקו אע״פי ש ל *‬ ‫קט מידם אין אחד מהם יכול לחוור בחבירו וי״א שאפי׳ החזיק‬ ‫שלא בפניו ולא אטד לו לך חז׳וקני קנה אע״פידבשאד קניין‬ ‫קרקע בחזקה צריך שיאמר לו לך חז׳ וקני ובפניו ה״ט בדבר‬ ‫שאין לו חל׳ אלא בקניין זה שצריך זה להקנותו לו מדעתו לכף‬ ‫צריך שיהא בפניו ומדעתו שיאמר לו לך חז׳ וקני אבל הכא‬ ‫שככר קרקע זו היא בחזקת שניהם מועלת חוקה מדעתו ש ל *‬ ‫בפניו ואפי׳ לא אמר לו לך חז׳ וקני רק שנתרצה כבר קנה ולא‬ ‫עוד אלא אפי׳ לאהחזי׳ אלא א׳ בחלקו זכה הלה בחל׳ האחר•‬ ‫‪4‬‬

‫שהואחליפיו ועיל בסימן קע״א בדיני טקוטות בב״ה •‪4‬‬ ‫‪ y‬כותל זה יבנוד‪1‬על מקום שניהם ובהוצאות שניהם ו א ץ‬ ‫אחד מהם יכול לומר לאנתרציתי לחלו׳ אע״פי שלא הית‬ ‫בו דין חלוקה אלא בתנאי שתכננה אתה משלך אפי׳ אם ‪W‬‬ ‫לא׳ פי שנים בחצר עושי! הכותל לחצאין דכיון דמשום היז‪/‬‬ ‫ראייה היא באה אין הדבר תלוי במה שיש לו בו חל׳ יותר דהזי׳י‬ ‫הדאייה הוא שוה לשניהם ואם הא׳ עני ואין ידו משנת לבנות‬ ‫אם השני רוצה ליבנםבשלו ולבנוחא״צ דבר אחר ואם אינג‬ ‫רוצה דני; בזה כדין הבית והעלייה של שנים שנפלו ילאחדאיג‬ ‫ידו משנת לבנות שיתבאר לקמןסי׳קס״ד ‪ 4‬ואם שניהם עניי^‬ ‫ואין לדם כדי לבנות הרי שניהם שוים כל א׳ מזי׳ודרין ביחז*‬ ‫עד שיתי׳ להם המקום וט״מ כל אחד ירחי׳ עצמו כבל מו^‬ ‫שאפשר שלא יזי׳ חבירו בראייה‪.‬‬ ‫ך רוחב כותל זה כמנהג המדינה שנוהגין השוהפין לבנות‬ ‫כשחולקין ביניד& ואפי׳ נהנו לעשות מחיצה ביניהם בקנים‬ ‫ובהוצין לא יוכל לכופו יותר ובלבד שלא יהיה בה אויר וחורין‬ ‫שיסתכל ויראה בחל׳ חבירו ואם נהגו בפחוה מקנים והוצין י״א‬ ‫שאין הולכין׳אחד המנהג ההוא שאין לה קיום ותחזור והפול מהרה‬ ‫ויבאע״יכך ער שיחזור ויכפהו לבנו׳ לירי היז׳ ראייה וכוי‬ ‫דיכול למימר ליה אי איפשי לעשות טעיתי אנפתת להוציא‬ ‫היצאות בכל יום ואם אין מנהג ידוע בעיר יתקן כפי ראות‬ ‫עיני הדיין ע׳יפ בקןאין ואם קנה מידו לבנות מחיצה לא יוכל‬ ‫לחזור בו דלבנות לא מקרי קניין דברים דהוה כאלו שיעבד‬ ‫נכסיי להוצאות המין ואינו דומה לקנה מידו לחלוק וישחולקין‬ ‫וס׳יל דלבנות לא הוי אלא קניין לעשות מעשה בעלמא ואין‬ ‫לקניין מקום לחול עליו כמו בקונה לחלוק ואם נהגו לבנות‬ ‫הכותל מאבנים ואמראח׳אניאעשנו מהוצא ודפנא כולה משלי‬ ‫ובתוך שלי או איפכא נהנו לעשות מהוצא ודפנא ואמר א׳ אני‬ ‫אכניס לת־ך שלי ואבננו משל אבנים כולה משלי י״א שחבירץ‬ ‫מעכב עליו וכיפו לעשותו כמנהג שאם נהגו באבנים וירצה האי‬ ‫לעשות מהוצ׳ ודפנא יבול חבירז לו׳ לו היום או למחר יפו׳‬ ‫ואצטרך לדין עמך ובין כך אבא לידי היק ראייה לכך נעשנל‬ ‫של אבנים כמנהג ואם נהגו לעשות מהוצא ודפנא וירצה‪.‬א׳‬ ‫לעשותה בתיך שלו מאבנים וכולה משלו יכול זה לי׳ לו אם אתת‬ ‫עושה משלךלאיהאלי רשות להשתמש בכותל ואפי׳ א״ל אנא‬ ‫יהבינאלך להשתמש בה מצי א״ל אי במכר לא בעינא השת*‬ ‫למיובן ואי במתנה לא ניחא לי דכתיבשונא מתנות יהיה ומינו*‬ ‫שאם כנס ובנה בתוך שלו אינו יכול לתבוע‪,‬מהביוץ חצי הוצאות‬ ‫ואע״ג דבבקעה אמרי׳ שאם הקיפו טד׳ רוחותיו טחייבין אותו‬ ‫לשלם התם היינו טעמאלפי שכותל בקעה אינו עשוי לסמוך‬ ‫עליו אלא לגדר בעלמא והרי גדרו אבל בכותל חצר יכול היא‬ ‫שיאמר" אין רצוני אלא כותל שאוכל לסמוך עליו וכיון שנכנסת‬ ‫‪1‬‬

‫בתוך שלך איני רשאי לסמוך בו ויש חולקין ‪4‬‬ ‫אם נפל הכות‪ :‬שבין שתי חצירות כיון דמחחלה מוטל‬ ‫ך‬ ‫על שניהם לבנות יחד אמרי׳ מסתמא'משל שניהם נבנית‬ ‫מתחלה והמקום והאבנים של שניהם ואפי׳ נפל לרשות א׳ מהם‬ ‫או שפנה א׳ מהם את בל הדברים לרשותו בלא עדים וטען‬ ‫שחברו מבדם לו כולם אי נתנם לו במתנה אינו נאמן אעי‪6‬‬ ‫שיש לו מגו דלהד״ס הוי טעו במקיס עדים דאנן סהדי שהכותל‬ ‫הוא של שניהם וכיון שהם שותפץ בהדדי לא קפד אהדדי‬ ‫‪1‬‬

‫אפילו‬

‫הלבות שותפץ‪.‬בקרקע‬

‫חושן המשפט‬

‫אפילו נשתהו הרבה ברשות אחד מהן אינם יוצאים מחזקת‬ ‫השותלות אלא הרי הם ברשות שניהם עד שיביא ראיי' בערים‬ ‫ר ש טי שאומר דרוקא כשהאבנים ניכרים שהם מזה הכותל‬ ‫והוי מגי כמקום חזקה דחזקה הוא דמשל שניהם נבנית זו‬ ‫הכותל מ«!לו האבנים אבל אס אינם ניכרים לא מבעיא אם טוען‬ ‫לקחתי ממך חלקך שהוא נאמן במגו שיבול לוט־ אינם מאבני‬ ‫זה הטתל ואי! באן מגו במקום חיקה אלא אפילו אם טוען אני‬ ‫בנית יו בולו משלי ‪ !etc‬בטגו ‪t‬‬ ‫!״ כותל שבין שני שותפי! שנפל ובאו לחלוק האבנים והיו‬ ‫בצד של אחר מהם אבנים יקרות יותר ממה שבצר חברו‬ ‫ורוצה זה שחם בצרו לזכות בהן אי! שומעי! לו שבל הכותל בכלל‬ ‫היא של שניהם‬ ‫ן וזה שאמרנו בסעיף ה׳ שאפי׳ נפל הכותל לרשות אחד מהם‬ ‫איני יכול לטעון שהם שלודינא הוא אפי׳ הוא במקום שאין‬ ‫גו דין חלוקה אינו יכול לומי־ לא נת־צת לחלוק מתחלה אלא‬ ‫ע״מ שאבננה אנכי כולה משלי וכ! עשיתי בניתיה כולה משלי‬ ‫ואע״פ שיש לו מגו אינו נאמן דהוי מיגו במקום חוקה דחזקה‬ ‫הוא דשניהם בנאוה ושאלו האבנים הם של שניהם לפיכ׳ מקום‬ ‫שאין בו דין חלוקה ולא נתרצה האחד לחלוק אלא ע״מ שיעשה‬ ‫חברי כל הכותל אי! לו חזקה אלא בשטר ואין מועיל לו סימן‬ ‫דחזית שעושי! א־יא שטר או שיבנה האחד עליי תקרה ומעזיבה‬ ‫או שיש בו חלונות מצירו וניכר שנעשו בשעת הבנין שאס‬ ‫אינו ניכ״ שנעשו בשעת הבנין יכול זה לומר לאחר שבנינו יחד‬ ‫עשאן ולא הרגשתי בהן וי״א רגם חזית מהיי ופי׳ חזית יתבאר‬ ‫גע״ה בסי׳ שאחר זה בסעיף ד׳» ואס נהנו בעיר סי׳ אתר‬ ‫‪4‬‬

‫לשמור כ־תליהן מן הרמאים יעשו כמנהגם »‬ ‫כותל חצר שבין ב׳ השותפין שטען האחד שהוא בנאי‬ ‫ףן‬ ‫לבדו וחבירו אומר שסייעו כבנין הרי זה בחזקת שסייעו‬ ‫דטםתמא הואיל והיה יכיל לכוף את חברו שיבנה עמו ומשפט‬ ‫זה גלוי לכל לא בנאו זה אלא שתבע לזה ליתן חלקו ולא בנאו‬ ‫משלו לבדו ואפילו אם ידוע שאחר בנאו לבדו ושואל מחבירי‬ ‫שיפרע לו חלקו וזה טוען שפרעו נאמן בשבועת היסת ואפילו‬ ‫טוען שפרעו קודם שגמר בנין הכותל נאמן ואין כאן חזקה דאין‬ ‫אדם פורע תיך זמנו דבכל שורה ושורה זמנו הוא ולאו הקא‬ ‫בכל גמר שורה אלא ה״ה קורם גמר השורה חייב לתת חלקו‬ ‫לאותה שורה וכן בכולן ואפי׳ יש עדים שתבע חבירו שיםייענו‬ ‫בבני! ולא רצה נאמן לומר נתת׳ אחייב עד שיביא ערים שהית‬ ‫עמהם מיום שהחל זה כבנין כ־תל זה ויודעים אנו שלא פיעל‬ ‫או שיעידו ערים שהעמידו בביר שיסיענו כבנין וצווהו ב״ד‬ ‫שיסייעו וסיב מלעשות ציווי ב" ר »‬ ‫כותל זה שאמרנו שיוכל לכיף חברי שיבנה עמו לא אמרו‬ ‫ט‬ ‫שיוכל לבופו אלא עד גובה ד׳ ששיערו חז״ל שבגובה זו‬ ‫נשמר מהיזק ראייה ואם רצה א׳ טהשותפין להגביה יות־־ מד׳‬ ‫אמות אפי׳ רוצה להגביה משלו חיירו מעכב עליו שיאמר לו‬ ‫חצי מקים הכיתל הוא שלי ואיני רוצה שתמעט האויר שלי בי‬ ‫צריך אני להשתמש על חצי אויר הכיתלשהוא שלי אא״בטנהנ‬ ‫המרינה היא שלא לעככ מיהו על חלקו יכול כל א׳ להגביה מה‬ ‫שירצ׳ וי״א שאין חבירו מעכב על ידו אלא רשאי הוא להגביה‬ ‫כמו־ שירצה ובלבד שלא יגביה כ״כ שיתקלקל הכותל יכך ומשלם‬ ‫לחבירו מה שכותלי נפחת מפגי כבידי שהכביד עליו בבניינו ‪t‬‬ ‫* כותל חצר השותפי! המבדיל בין ב׳ השותפין שנפל יבול‬ ‫כל אחר מהם לכיף את תביו לחזור ולבנותו על גובה ד׳‬ ‫אמות ולא יות״ אע״פ שהיתה ככר גבוהיותי רצה הא׳ והגביהו‬ ‫יותר מארבע וזה לא מיחד‪ ,‬בידו אפייה אין מחייבי! אותו ליתן‬ ‫חלקו במה שהגביה זה יותר מרי אמות אא״כ נלה דעתו רניחא‬ ‫ליה במה שהנביה זה יותר אז מחייבין אותו לתת חלקו לאותו‬ ‫תוספת גובה *דברי כל מה שגלה דעתו תיחא ליה כיצד בנה‬ ‫הא׳ הכותל שביניהם והגביהו ער י׳ אמות ובא חברו ובנה כותל‬ ‫אחרכננדו או בצרו והגביה אותו כותל האחר ו׳ אמות היי ניכר‬ ‫שרוצה לעשות חרר או אכסדרה בין כ׳ הכותלים ונמצא שנהנה‬ ‫בתוספות שהוסיף חבירו יתר על הר׳ אמות עד ב׳ אמות יותר‬ ‫אז מחייבי! אותו לסייעו ג ׳כ במוםפות כפי שבנה כנגדו באורך‬ ‫וברוחב עד ב׳ אמות שהרי נראה ממעשיו שהצה באותן הב׳‬ ‫אמית אע״פ שעדיין לא נתן התקרה בכותלו לכותל החולק׳ בין‬ ‫שניהם אבל אי! מחייבי!!אותו יותר ממה שבנה כנגדו ואס יש‬ ‫הוכחה שרוצה להוסיף עוד בכותלו כגון שחפר בראשו מקום‬ ‫לראשי קורות אזישהניח קורה איוכה בראש הכותל שדרך ליתן‬ ‫עליה ראשי הקורות הרי גילה רעתי שרוצה לבנו׳ עד כל גובה‬ ‫הכותל המבדיל אז מגלגלי! עליו הכל ומחייבי! איתו לתת‬ ‫חלקו ־ כל הו׳ אמית כלם שהוסיף חבירו על הר׳ אמות אע״פ‬ ‫שעדיין לא בנה כנגד כל הכותל שהרי גלה דעתו שהוא ריצה‬ ‫‪1‬‬

‫סימן קנז קנח‬

‫בכל הגובה הוו! וכן הדין בארבו אם הניח אבן נכנס ואבן יוצא‬ ‫כריך שעושי! בבני ן כשרוצי! להוסיף עליו חייב בכל התוספות‬ ‫שהוסיף חברי וה׳יה אם היה לו כותל בבר ובנה בו דבר שניכר‬ ‫במה שעשה חברו אם נהנה בבניינו אע״פ שלא עשה שום היכר‬ ‫דניחא ליה חייב ליתן לו לפי מה שנהנה‬ ‫י א ואם לאחו־ שבנה זה כנגדו בא זה שהגביה את הכותל ותבע‬ ‫אותו שיפרע לו חלקו בהוצאות תוספות הגובה שהוסיף‬ ‫על ד׳ אמות מפני שסמך לו או כנגדו ואמר זה כבר נתתי אינו‬ ‫נאמן שהרי הכותל הוא עד הנה בחזקת אותו שהגביהו וכיון‬ ‫שזה עדיין לא סמך!תקרתו עליו ה״לכמאגיא מחבירו ע״י שטר‬ ‫ת‪1‬״מ לא עדיף חזקתו משטר שאין בו נאמנות ונשבע בנקיטת‬ ‫חפץ שלא נת; לו ונוטל ממנו כרין כל הנשבעים ונוטלי! ואפי'‬ ‫יש בכותל שהגביה לצר זה שלא רצה לסייעו מתחלה מתוספות‬ ‫יש עם נזקים ח&ור ליתן בו ראשי הקורות לא יובל זה לטעון‬ ‫אילולי שסייעתיך לא היית עושה לי הנחת הקורות אלא כדי‬ ‫שאם אבא ?סמוך לו כותל אחר לאחר זמן שאתן עליה תקרה‬ ‫ואפי׳ מונחים בהס הימלט׳ פי׳ נסרים עבים שנותנים מצירי‬ ‫החורים לא יוכל זה לומר אי לאו דםייע לך בהדך לא טרדת כל‬ ‫האי טירחא‪..‬אפ"ה אינו נאמן דא״ל האי אמרתי בלבי שמאתמלך‬ ‫לסמוך לי כותל אחר ולתת תקר׳ ותפייסני בממון במהשהגבהתי‬ ‫לא אצטרך לקלקל כיתלי לנקוב בו חורין להנחת ראשי קורותיך‬ ‫ונשבע בנקיטת חפץ ונוטל אא״כ יביא זה עדים שפרע מיהו אם‬ ‫קבע זה בניין קבוע על הכותל ואח״כ תבעו זה הרי הוא נקרא‬ ‫‪k‬‬

‫מוחזק ואב טוען שנתן לו חלקו נשבע היכת ונפטר ‪t‬‬ ‫בד״א שהסומך אינו נאמן כשידוע בעדים שזה התובע בנה‬ ‫‪y‬‬ ‫כל הכיתל אבל אם אינו ידוע הדי הוא בחזקת שניהם‬ ‫שאין א׳ מהם מחזיק בו יותר מחבירו שהרי על הקרקע שניהם היא‬ ‫עומדת ואפילו אם הנתבע מורה לתובע שבנאו אלא שטוען‬ ‫פרעתיך חלקי נאמן במגו דאי בעי אמר בניתי בהדך הוי נאמן‬ ‫כי אמר נמי בנית אתה ופרעתיך פלגא נאמן בשבועת היםת‬ ‫וי״א שאם נתיצה תחילה בהגבהה נאמן לומר שנתן לו חלקו‬ ‫דאז הוי זמנו ופרע בזמנו וגם אחר שבנה אע״פ שמתחלה לא‬ ‫נת־צה אלא שאמי לו אח״כ בעדים ליתן לו חצי ההוצאה זבה‬ ‫בחצי הכותל ואין חבירו יכול שוב למחות בו חכתה לו חצירו‬ ‫שהרי החצי על קרקע חצירו היא עומדת ומחייבי; אותוליתן‪.‬‬ ‫ע כותל חצר שבין ב׳ שותפי! שהיה רחב מתחלה יותר ממנהגם‬ ‫ונפל ורוצה הא׳ לחזור ולבנותה רחב כמו שהיה מתחלף!‬ ‫וחבירואינו רוצה רק לבנות כמנהג המרינה אין כופין אותו יותר‬ ‫שאע״פי שמתחלה נתרצה בכותל ראשון לבנותה רחב לא נתרצה‬ ‫אלא לאותו כותל וביון שנפל אזדא לה וכן הדין אמ היה מתחלה‬ ‫גבוה יותר מד׳ אמות ואי מהם רוצה לחזור ‪.‬ולהגביה והשני‬ ‫אינו רוצה רק ד׳ אמות הרין עם השני ‪t‬‬

‫קנח‬ ‫י‬

‫חלקו גינה או בקעה כ י צ ד עושין הגרר‬ ‫ובו ט׳ סעיפים ‪:‬‬

‫א שנים שהיו שותפין בגינה ובאין לחלוק •אם יש בו דין חלוקה‬ ‫מחייבין אותו לגדור ביניהם אפילו במקום םתמא שאץ‬ ‫שם מנהג ידוע דסתמא הוי גינה מקום שנהגו לגדור אבל אם‬ ‫נהגו שלא לגרור אין מחייבן אותו ודוקא גינה אבל בקעה םתטא‬ ‫אין מחייבי! אותו אא׳יכ יש מנהג ידוע לגדור‪.‬‬ ‫המוכר גינה להכירו םתם והיתה מעורבת בתוך גינות‬ ‫ב‬ ‫אחרות יש מי שאומר שכופין את הלוקח לבנות כותל‬ ‫ביניהם אפילו במקיס שנהגו שלא לגרור בגנות לגבי לוקח שבא‬ ‫עכשיו אין מועיל מהמנהג והיה לגבי׳ כסתמא וישחולקין ום״ל‬ ‫דגם בלוקח הולכין אחר המנהג דמה מכר ראשון לשני כל זבות‬ ‫שהיה לו בו וכיון שלא היו‪ .‬יבולי ן לכוף המוכר גם הלוקח אינו‬ ‫יבולין לטף וכתב מורי מהרמא״י זיל שכן נ״לעיקר‪.‬‬ ‫שיעור גובה גרר בגינה ובבקעה אינו רק י׳ טפחים וטעמא‬ ‫‪j‬‬ ‫משום דבגינה ובקעה אי! שייך בהן כל כך היזק ראייה‬ ‫דאע״ג שאמרו אסור לאדם שיעמוד על שרה חכמ בשעה שעומד'‬ ‫נקמתה אינו אלא מידת חסידות משוס עי! הרע ולא נכרית‬ ‫לגדור ר' אמות כשביל כך אלא מה שהצריכו לעשות גדר אינו‬ ‫אלא כ ־ י שתפש בגנב ולשמירה מ! הבהמות שלא יכנסו כשדה‬ ‫ויזיקו לפיכך די להם בגובה י׳ טפחים וי״א דלפי פשט הגמרא‬

‫משמע דרכי נמי בעינן ד׳ אמות ‪,‬‬ ‫ךי רצה אחד מהם לגדור בבקעה במקום שאין מנהג כמם‬ ‫לתוך שלו ובונה משלו ועושה חזית לסימן שהוא בנאו‬ ‫פי׳ חזית יטיח בראש הכותל מבחוץ לצר חברו אמד‪ ,‬על אמה‬ ‫וכ״ת ניעבד מלגו עביד חבריול מלבר ואמר דירי ורידיה הוא‬ ‫וכי׳ת‬ ‫‪:‬זא‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫הלכות שותפין בקרקע‬

‫וב״ת אי הכי השתא נמי מקליף ליה חבריה ואט׳ רידי ורידיה‬ ‫הוא קי‪-‬אפא מידע ידיע ואם נהגו בסימן אחר יעשה כמנהג‬ ‫כילע־ל סי׳ קנ״ז סעיף ז׳ רק ברי להודיע שדכותל שלו לפיכך‬ ‫אם נפל הטתל המקום !האבנים שלו ואם עשו מדעת שניהם‬ ‫בונים הכשל באמצע ועושים חזית מכאן ומכאן לפיכך אם נפל‬ ‫הכותל המקום והאבנים של שניהם *‬ ‫ןק אם עשאוה שניהם ולא עשה שום אחד מהם סי׳ יש מי‬ ‫שאומר שאפי׳ ת‪5‬ול לרשת אחד מהם הרי היא בחזקת‬ ‫שניהם כמו כשעשאו סימן וי־׳׳ א כיון שלא עשאו םימן יטל‬ ‫להיות שאחד מהם עשאו ושכח לעשית סימן לפ־כך אםתפול‬ ‫לרשות אחד מהם הרי היא שלו ‪4‬‬ ‫י מי שיש לו חורבה בין חורבות חבית סביב מכל ר׳ רוחותיו‬ ‫ועמר חבית ונדר רוח ראשונה ושנייה ושלישית סביב‬ ‫חורבתי עד שנמצאת חורבה שלו גדורה מג׳ רוחותיה אין מחייבין‬ ‫אותו ליתן לההוצאה כלום שהדי לא הועיל לוישחורבתו עדיין‬ ‫פתוח׳ היא מדר הרביעי והרי היא כמו שה־ת־‪ :‬לפיכך אם גדר‬ ‫לו אח״כ גם הרוח הרביעי׳ שנמצאת ודרבתו מוקפת גרר מבל‬ ‫ד׳ ריחותיה ט;יגלץ עליו את הבל וניתן חצי ההוצאה שהוציא‬ ‫זה כר׳ רוחות עד גיבה ד׳ אמות ובלבד שיהיה מקים הכשל‬ ‫של שניהם שיובל כל א׳ להשתמש בו בטי׳ש בשימן הקודם‬ ‫סעיף ל׳ אבל אם היה הביתל של זה שבנהו ובחלקו בנה אין‬ ‫מגלגלין עדייו אלא רבד מועט לפי ראות הדיינים מה שההנהו‬ ‫שהרי אינו יכול להשתמש בכתלים ‪,‬־כן אםהגיקף עצמו הוא‬ ‫שגרר ת ׳ רביעית הרי גילה רעתו שחפץ בגדת ונותן חצי‬ ‫ההוצאה של הג׳ רוחות ער גובה שעשה הוא את ת ׳ הרביעית‬ ‫ובלבד שיהיו דכתלים של שניהם מן הטעם שאמ־נו אבל אס‬ ‫גרר המקיף ב׳ רוחות ועמד הניקף וגדר דוח שלישית ועדיין‬ ‫פתוח לרוח רביעית כתב מורי מהיימא׳׳י ז״ל דנ״ל שא״צ לשלם‬ ‫לו כלום ער שיגדור א׳ מהם רוח רביעית וכשיגדור המקיף‬ ‫הרוח ה־ביעש צ־יך לשלם לו חצי דמי הכלוכלזהטיירישגדר‬ ‫המקיף בצרדיים שבינו ובין הניקף אכל אם גרר מבחוץ סביב‬ ‫חורבותיו שנמצא הניקף גרור מכל תחתיו כנגד כל העולם‬ ‫אבל עדיין הוא פתוח לחייבותיו של המקיף מכל צדריו אס‬ ‫היא כמקים שנהגו שלא לגדור אין לח^קבין אם נדר המקיף‬ ‫את לרביעי בין אם גדר ניקף ואם הוא מקום שנהגו לגדור‬ ‫אין הניקף צריך לשלם לו כלום אף כשגדר המקיף כל הדי רוחות‬ ‫שיוכל לוט״ היום או למחר הזקיקני לגדור ־בינילביניך ונמצא‬ ‫שלא נהניתי מהקיפך כלים אבל אש גדר הנ־קף א׳ מן הרוחות‬ ‫דגלי רעתי׳ תיחא לי כך ואינו חושש שיזקקהו לגדור כינו‬ ‫ובין חבית וחייב ליתן כל מה שגרם לו היקף יתירה * ‪£1‬י׳‬ ‫היקף יתי־ה ה״כי דמי הביעברינן חזינן לכוליריבועא דא־עתי׳‬ ‫דחיצון בהדי׳ פנימי כתךימי השתא בתביתא כמה הוה וריבלע‬ ‫דפניטי לחודיה במה הוי בתברתא וחזי‪ !:‬חושבן דתירת׳ לחירי׳‬ ‫כמה היו מכללתכ״ת׳ רהך ריבוע רבה החיצון אי פלגאפלנא‬ ‫אי תילתא תילתא והוא ניהו שיעור דטחייבין פנימי למיתב‬ ‫לחיצון לפום דאיתהני לפום חושבן דאיעתי׳ טכלל טליה הקי‪£‬א‬ ‫והוא יניחו שיעוי־ הקיפה יתירה דגים פנימי לחיצון ‪4‬‬ ‫ץ הא דמגלגלץ עליו את הכל כפי מה שהיציא המקיף היינו‬ ‫רוקא כשנדר ה״ביעית בבנין ל״ש מקיף ל״ש גיקף אבל‬ ‫אם גדר הרביעית בקנים בין ניק׳ בין מקיף אינו נותן לו אלא‬ ‫דמי הקנים שכיון שגדר הניקףבקני׳ הרי לא גילה דעתי שחפץ‬ ‫אלא בשמיי־ת קנים וא׳׳צ לשן לו ירוד־ ואם גדר המקי׳ בקנים‬ ‫ג״כ אינו משלם אזיא דמי קניס ׳שהרי אם לא היה גיר־ זוהתת‬ ‫לא היה צריך לתן לו כלוב ועכשיו כשמחייבו אינו מחייבו אלא‬ ‫עי׳י קנים והוי כאלו כילם נעשו מקנים ‪4‬‬ ‫ך• אם אין המקיף יכול לכייר כמה הוציא ישבע כעין דאורייתא‬ ‫ייטול כיון שכי־שית היציא ואם אמי שוטו לי כפחות‬ ‫שבשלמות ואטול בלא שבועה שומעי! לו ולעני! טעית פי־עון‬ ‫אין הניקף נאמן לומר פרותיך ער שיביא ראייה דהמקי‪ :‬הוא‬ ‫מוחזק בכתלים ‪4‬‬ ‫ט אם מתחלה אמר לו נירף למקי׳ לא את! לך כלום דלרידי‬ ‫בנטירא בי* זוזי ס;י לי דהיינו גרר של קוצים טענתו טענה‬ ‫ואינו נותן לו אלא דמי נטיר׳ בר זווא ולאו דוקא שאמר לו‬ ‫‪ p‬מתחלת ההיקף אלא אפי׳ לא אמר לו בז אלא ל«‪:‬חר שגדר‬ ‫השלישית ביון שאמי־ לו קודם שגדר הרביעי׳ שעדיין לא נתחייב‬ ‫לו בלום והוא מוחה בו פטור ‪4‬‬

‫קנט‬ ‫‪1‬‬

‫היזק ראייה ש מ ע לגג וכיצד‬ ‫ר ' סעיפים ‪.‬‬

‫יםיההו ובו‬

‫א שני בתים שהם זה בצר זהו היו גגותיהם עשוין לדרה הדי‬

‫סימן קנח קנט קפ עח‬

‫יש בהן היזק ראיה לפיכך אפיי אם היו בכ׳ צדיר״ה זה‬ ‫עושה מעקה גבוה ד׳ אטותלחצי גגו שהוא דר בו וזה עושה‬ ‫מעקה לחצי גט שהוא דר בו ועושי! המעקה זה שלא כנגד זה‬ ‫ומעדיף כרי שלא יראר זה אה זה אעי׳פי שבני הר״ח יכולץ‬ ‫לראש על הגגות לא יוכל א׳ לומר לחבירו סוף סוף הא בעית‬ ‫לאיצטנועי מקמי בני רי׳ה שיכול לומר לו בני ר״ה אין רואין‬ ‫אותי אלא ביום ובעת שאעמיד על גגי ואוכל;ליוהר מהמאכל‬ ‫אתה רואה אשי תמיר ולא איכל ליזהר ממך ‪ .‬ואם הגג שפל‬ ‫עד שבני ר*ר‪ ,‬רואי! אותו להדיא בעת הילוכם כמו זה שעומד‬ ‫בנג אין לו היזק ראייה יומר מגג זה שאצלו או כנגדו ואינו‬ ‫כופהו לעשות מעקה ‪4‬‬ ‫ב כבי אמרנו רכל מקום שיש בו משום חיזק ראייה צריך‬ ‫לעש־ת המחיצה גבוה די אמות לפיכך בגג העשר לדירה‬ ‫צריך לעשות המעקה ד׳ אמות אבל בי! גג לגג משאר גגין‬ ‫שאינן עשויין• לדירה אינו זקוק לד׳ אמית שאין סתם בני אדם‬ ‫דרים בגגות‪ .‬ואין בהם משום היזק ראייה אבל צריך לעשות‬ ‫מחיצה בין שני הגגים גטה י׳ טפחים בדי שיתפש עליו כגנב‬ ‫אם ימצא שיכנס ברשותו לי׳יא שכל הגגות שייך בהן חיזק ראייה‬ ‫אפיי אינו עשוי לדירה שלפעמים עולה אדם לגגו פתאום ורואה‬ ‫מה שחבירו הסמוך לו משתמש מגו אלא שכשהם סמוכים וה‬ ‫לזה בבל עת שחבירו יבא להשתמש בגנו •רגישויצניע עצמו לפיכך‬ ‫כשהם סמוכים זה לזה אינו צריך מעקה ד' אמות לישטרמגמיי‬ ‫היזק ראייה אבל צריך לעשות מחיצה י׳ טפחים כדי שיהא נתפש‬ ‫עליו כגנב אם יכנום אבל אם הם רחוקים זה מזה שייך בהן‬ ‫היוק ראייה יות״ שזה משתמש בגנו ואינו מרגיש בביאת ה ע ד‬ ‫פתאום וסביר שלא יבא ל׳׳ש אויר ר״ה מפסיק ביניהם ל״ש‬ ‫ארד חליי מפסיק צריך לעשות מעקי גבוה ד׳ אמות ובמ״ש‬ ‫זה שלא בנגר זה ומעדיף וכתב מורי ז״ל שכן נ״ל עיקר <‬ ‫‪ j‬אמר א׳ החצי שלי אכפה אותו לחח מזרח והשני אומר לא‬ ‫כי אני אבנה אותו רוח יפילו גורל * ואם בא אחד לפנינו‬ ‫ותבע ואמר לחבירו כיון שבין שנינו יש לנד לעשות מעקה לצורך‬ ‫גג או תעשה אתה המעקה כולו ואני רדתן לך הצי ההוצאה או‬ ‫תן אתה לי ואעשגו אני טלו שומעי! לו שהדי טרויחי! בזה‬ ‫ההערפ׳ וגס שאין שום אחד יכול להסחכל כלל בשל חבירז‬ ‫משא״כ כשמעדיפין שיוכלילצרד אצדודי ולהמתכל אצל ההעדפה‬ ‫מן הצד אבל אס המתין עד שעשה הכירו החצי שלו ואמר לו‬ ‫הואיל והתחלת גמור יכול לומר לו למה לא התחלת אתה והייתה‬ ‫עושה כולו על שלך אלא שלא רצית׳ לקלקל חומת ביתך‬ ‫לרכביר עיייה בבני! גם‪ .‬אני מטעם זה איני רוצה לעשות ‪ 1‬י‬ ‫ף ואף אס הם רחוקים זה מזה אפי׳ כמלא ראות העין יש בהן‬ ‫היזק ראייה וכל זמן שהם רחוקים יותר אע״פי שזה עושה‬ ‫מעקה מצר זה וזה מצד השני ומעדיפים אפ״ה הריחוק טיט‬ ‫שאין ההעדפה מועיל ויטלי; להסתכל מן הצד לפיכך אם הם‬ ‫רחוקים הרבה בענין שאין היזק הראייה מסתלק במה שיבנה‬ ‫כלאחד החצי בהעדפה אא״כ יבנה א׳ מהם את הכל אם יטלין‬ ‫להשכיר שיבנה א' הכל ויקבל החצי ההוצאה מחבירו הדי טוב‬ ‫ויבנה רכל ויעשה שטר לחבירו על חצי הבניין שהוא שלו בדי‬ ‫שיקח חצי האבנים לכשיפול ואם לאו יגילו גורל ביניהם מי‬ ‫יבנה הכל רקח חצי ההוצאה מחבירו»‬

‫סס‬ ‫‪1‬‬

‫גגהפמוך להצר ושתי הצירות אחת גבוה‬ ‫מחברתה ובו ג׳ סעיפים ‪:‬‬

‫א גג הסמוך לחצר חבית אחז״ל בעל ת ג מזיק לבעל החצר‬ ‫בראייה ואין בעל החצר מזיק לבעל הגג בראייה וטעמא‬ ‫משים דתשמיש החצר קבוע ותשמיש דגג אינו קבועה וכיון‬ ‫עב! בעל החצי־ משתמש בחצירו ואינו נזהר מבעל הגג לפי שסוב׳‬ ‫שאינו שם ולפעמים שהוא שם ורואהו ונמצא בעל החצר ניזוק‬ ‫בי־אייחו של בעל הגג אבל בעל רגג כבר יודע שבעל החצי־‬ ‫קבוע בחצירו ונזהר הוא מלעשות שום דבר צניעות בגגו וק׳׳ל‬ ‫בהיזק ראייה דחוה גירי דיליה ועל המזיק להרחיק עצמו לפיכך‬ ‫אמרו בעל הגגצ־יך לעשות בינהם מחיצה גבוה ד׳ אמות‬ ‫משפת הגג ולמעלה לסלק הזיקו ואין בעל החצר מסייעו אלא‬ ‫אם אין הגג גבוהי׳ט&חים מסייע בעל החצר עד שיגיעו חלקו‬ ‫למחיצה י׳ טפחים שמוטל עליו לעשות כדי שיהיה נתפש כגנב ‪4‬‬ ‫ומשם ואילך כונה בעל הנג לבדו להשלים לדי אמות משפת הגג‬ ‫ולמעלה ואם קרקעות החצר גבוה מן הגג צריך כעל הגג לבנות‬ ‫על שלו למטה עד שיהיה גביה ד׳ אמות למעלה מקרקעות‬ ‫החצר כדי לסלק הזיקו ואפילו אם דגג נמוך מן החצר ד' אמות‬ ‫יש מי שאומר דאבתי איכא היוק ראייה ממנו לחצרשאע״פי‬ ‫שאינו‬

‫תשן המשפט‬

‫הלכות שותפץ‬

‫*אינו יטל להסתכל בכל החצר דמ״מ כשבעל החצר עומד‬ ‫בשפת ־חצירו יראנו בעל הגג והוא לא יוכל ליזהר ממנו לפיכך‬ ‫צריך לעשות מחיצה גובה ד׳ אמות משפת קרקע החצר ולמעלה‬ ‫ויש טי שאומד שכיון שהגג נמוך מן החצר ד׳ אמות שוב אין‬ ‫חוששין להיזק ראייה וא״צ בעל הגג לעשות כלום ‪4‬‬ ‫ב ואס הגג נמוך מן החצר י׳ טפחים או«״צ בעל החצר לסייעו‬ ‫לבעל הגג כלום'שביון שהוא גבוה מן הגגי״טהוא נתפש‬ ‫עליו כגנב ואס אינו נמוך ממנו י׳ אז יבנה בעל הגג עד קרקעות‬ ‫החצר ורואץ כמה חסר עדיין להשלים לגביה י׳ ולזה יתן לו‬ ‫בעל החצר החצי שגם הוא חיי׳ להשלימו עד י׳ כדי שיהא נתפש‬ ‫עליו כגנב והמיתי עד ד׳ אמות יעשה בעל הגג כיצד כגון אם הגג‬ ‫נמוך ו׳ טפחים יבנה הוא לבדו הו׳ טפחים והד׳ הנותי־יייתן לו‬ ‫מהם כעל החצר החצי והמותר־להשלים עד ד׳ אמית יתן בעל הגג ‪4‬‬ ‫‪ $‬ג׳ הצירות שקרקעית הא׳ גבוה מחבירו הרי יש לשניהם‬ ‫היזק ראייה• זה על זה לפיכך צריך העליון לסייע לתחתון‬ ‫לבנות למטה והתחת־! צריך ג״כ לסייע לעליון עד שיהא גבוה‬ ‫ד׳ אמות טק־־קעית העליון ולמעלה כדפירש׳ טעמא גבי גג ובבר‬ ‫ידעת שבהיזק ראייה דשכנים צריכים להעמיד הקרקע על של‬ ‫שניהם לפיכך ה״נ יקציעו בעפר מקרקעי׳ של העליונה שיעור‬ ‫עובי חצי הכותל ובנץ הכותל על נךקעות שניהם ער שיהא גבוה‬ ‫ד׳ אמות מקרקע העליון ולמעלה ‪ 4‬ר״א שאם החצר גבוה הרבה‬ ‫או שהתחתין איגו רחב להביט בו מרחוק ואיפשר שבמחיצה‬ ‫גנעטתישלקהיזק ראייה של התחתון על העליון אז סגי במחיצה‬ ‫שיראה לבני אדם שאינו מזיקו עוד בראייתו ‪4‬‬

‫קסא‬

‫דברים שבני החצר מ פ י ן זה את זה ובו ו״ס‬

‫ןן בני חצר כיפין זה את לבנות דלת ובית שער לחצר וכן‬ ‫כל הרבדים שהחצר צריך להם צורך גדול או‪ .‬הדביים‬ ‫שנהגו בהם בני המדינה לעשותו אבל שאר הדברים שאיגם‬ ‫*דיבץ כל כך צורך גדול בגון סיוד וכיור אינו גופהו ואם עשה‬ ‫אחד מעצ*י וגלה השני דעתו שגם הוא חפץ בו מגלגלי!‬ ‫עליו את הכל ונותן לו חלקו בהוצאה ‪4‬‬ ‫ב מי ערש לו בית בחצר ואינו דרעמהס חייב לעשות עמהס‬ ‫דלת נגר ומנעול שהוא צורך שמירת חחצר אבל לא שאר‬ ‫דברים ואם הוא דר עמהם חייב עמהם בכל אע״פי שיש לו בית‬ ‫במקום אחר ‪4‬‬ ‫‪ j‬וכשגיבין דברים אלו בחצר גובי! לפי הממון ולא לפי קיתב‬ ‫כת־ס שבלא׳א״צ שמירח בחצר אלא הממון לשמיר מגנבי‬ ‫העיר ‪< * S‬גךדל‪5,‬י קירוב בתים אלא בעיר דשם יש חשש מפני‬ ‫האויבים לס בנה נפשות לפיכך הקרוב לפתח העיר הוא מסוכן‬ ‫יותר וצריך ^‪:‬ירה יתירה משא״כ בחצר ויש מי שאומר דר׳צר‬ ‫ועיר דין *׳להם שגם החצר צריך שמירה מפני הסכנה והולכין‬ ‫לפי קירוב הבתים ‪4‬‬ ‫ף אס אחד מבני החצר אינו רוצת ליתן בתיקון הצריך וגם‬ ‫אינו רוצה להשכיר ביתו שבחצר יתקנו הם וישכירו ביתו‬ ‫ויקחו השכירות עד שיפרעו חלקו המגיע עליו ‪4‬‬ ‫ן ן א׳ טהשוהפין בחצי* שבקש להשתמש ביצר תשמיש קבוע‬ ‫או שאר כל רבד שאץ דרך אנשי המקום לעשות בחצירותיהן‬ ‫בנון להעמיד בה בהמה או ריחיס או לגדל בה תמגןלים ובן‬ ‫שאר רבדים שאין דרך בני המקים לעשותם בחצתתיהם בכולם‬ ‫השותפץ בני החצ״מעכבין זה על זה חוץ מן הבביסה לפי שאין‬ ‫דרך בנות ישראל להתבזות על גב הנהר לפיכך כמקים שאין‬ ‫שייך האי טעמא כגון שדרך הוא שהאנשים כובסים יכולין‬ ‫למחות וגס לנשים דוקא אי ט&סות בדי אמת שלפני פתחיהן‬ ‫וליכאמודתןדאזלי מיא לחלק חבית אבל אי איכאמוררוזכיש‬ ‫שתצהלכבס בתיך ד׳ אבדת של חבית שיטלי; למהות ‪4‬‬ ‫ן חמש חציתת השופטת מים סתתים אומי שופכין לביב‬ ‫אחד ונתקלקל צריכים לסייע לתחתונה שכל זמן שלא ירדו‬ ‫המיס מן דתחתונים יעמדו העליונים במקומם ולא ירדו נמצאת‬ ‫עליונה מסייע לכולם ואין שום אחת טסייע לה והתחתונה אינה‬ ‫טםייעת אלא כנגד חצירה שבל זמן שלא ירדו מים העליונים‬ ‫למטה טוב להם *‬

‫הסי‬

‫דברים שבגי מבוי מ פ י ן זה את זה ובו ז״ם‬

‫א בני מבוי ט<פי! זה את זה לעשות לחי וקורה למבוי כדי‬ ‫שיבולי! להשתמש בה בשבת אבל אס באו להעמיד לו‬ ‫דלתות אפיי אחרמהס איזה שירצה יכיל לעכבתזפילו אם הם‬ ‫רוצים לעשות משלהם ואי‪ :‬ו מבקשים ממ‪:‬ו שיתן גם הוא‬

‫בקרקע‬

‫סימן קפא קסכ‬

‫להוצאה זו יכול הוא לעכב ולומר אני רוצה ליבנס בחבילתי‬ ‫ער פתחי ואפילו אם יסכימו כולם לעטור לו דלתות בני ר״ה‬ ‫מעכבי! עליהם ואפילו אם ירצו להעמיד הדלתות בפגים בטבוי‬ ‫הרבה בגי ר״ה מעכבי! עליהם לפי שפעמים יש דוחקים בר״ה‬ ‫ונכנסים ל;\ך המבוי עי׳י הדחק ואפי׳ מכת מ י המבוי >‪.‬ת המבוי‬ ‫כרי להעמיד דלתו׳ והכריזו שכל מי שלא יערער שאבד זכותו ולא‬ ‫ערערו בגי ר׳יה אפ״ה יכולין למחות ולא אגי‪-‬רינן מדשתקו טחלו‬ ‫ךקדירא דבי שותפי! של רבים הוא וכל אחר סמך על חבירו‬ ‫שימחה הוא לכך לא מיחה ועוד מי נת! להם רשות למוכרה‬ ‫נדי להעמיד דלתית ואין זה שלהם שהוא בחזקת הרבים למחות‬ ‫גידם ואין מכירתם מבירה ‪ 4‬מיהו מבואת קטניס הפתוחות‬ ‫לאותן מבואות הפתוחים לר״ה או לםיטט׳ רשאין דם להעמיד‬ ‫דלתות דכ־לי האי לא דחקי בני רשות הרבים וי׳יאדאפילואם‬ ‫פתוח לר״ה וניכר בראשו כמין פתח שיש לו פציטין אמרינן‬ ‫שמתחלה נעשית לשם כך ברצון בני העיר ויכולין להעמיד‬ ‫להם דלתות בני מבוי שהיה במבוי שלהן שטנה בחצר אחד‬ ‫ובו בית דכנםת ובית המקוה והחצר סגור בדלתות והטבו־י‬ ‫פתוח לרשות גרם ובמקום אחר דרים ישראלים שיש להם‬ ‫דרך על זה המבוי לילך לחצר ההוא לצורך טבילה או חפלה‬ ‫ובני המבוי רוציס להעמיד דלתות כדי להשמר מן דגויס‬ ‫הנכנסים הישראלים האחרים יכולין למחות בידם מפני שעכשיו‬ ‫גורמים להם טירחאיתי־ה שאינו דומה עיכוב פתח אחרלעבוב‬ ‫שני פתחים ואעי׳פ שרוצים לרהיר הדלת מן החצר ולקובעם‬ ‫בראש המבוי יכולין לומר בבר הוחזקנו בכל המבוי ללכת בה‬ ‫בכל זמן שנרצה בלי ענוב את׳מקלקלין עלינו ועוד ד ל כשרחצה‬ ‫היה נעול והיינו דופקים עד שתפתחו לנו היינו עומדים במבוי‬ ‫של ישראל ולא פחמו אבל עכשיו נצטרך לעמוד בין הגויס‬ ‫ער שתפתחו לנו ויש סכנה נ״ל טענתם טענה וכל זה משורת‬ ‫ד דין אבל אם נת׳ להם המלך רשות להעמיד דלתית במבוי‬ ‫שלהם רינא דמלכותא דינא כי השווקים והרחובות שלו ה!‬ ‫ויבול לעשות בהם מה שירצה ‪ 4‬טיהו נ״ל אם אותן הישראלים‬ ‫הדרים חו׳ למבוי יכולין לבטל הרשות מן המלך רשאין הם‬

‫לעשותו ואין מוחץ בידם כיון שהדין עטהם נ״ל‬ ‫ב וכן מבואות המפולשים לדרך עיר אחרת ובקשו בני אותם‬ ‫מבואות לסותמם שלא יעברו עוד שם בני אותה העלר‬ ‫מעכבים עליהם אפיי יש להם דדך אחר לעבור משם שכבר‬ ‫הוחזקו לקצר דרכם דרך אותם מבואות ‪4‬‬ ‫ג מי שבקש לפתוח פתח במבוי שאינו מפולש בני המבוי‬ ‫מעכבין עליו מפני שמרבה עליהם את הד־רך ואם היה מפולש‬ ‫לישי׳ר פותח הל פתח שירצה להתחלה דכיון שהוא מפולש לר ח‬ ‫כבדזבקעי בה רבי׳ ואין שייך לומר מיכה הדרך בפתיחת פתח‬ ‫ואי אית ליה דלתות שמעלים בלילה ככתים דמי שמרבה עליהם‬ ‫אה הדרך בלילה ומעכבי! זה את זה שלא להעיתמש במבוי רק‬ ‫בדברים שדרך להשתמש במבואות *‬ ‫י*א שהמבקש לפתוח פתח במבוי אחר כגון שיש לו חצר‬ ‫ף‬ ‫בין ב׳ מבואות ופתוח לא׳ מרם ובא לפתוח פתח לשניאע׳יפ‬ ‫שבני אותה המבוי אינן מעכבי; עליו בני מבוי הראשון יכולין‬ ‫לעכב עליו מפני שמרבה עליהם דריכת רגל של כני אותת‬ ‫מבוי שפתח לתוכה לבא שם דרד פתחו ‪4‬‬ ‫ך היה לו פתח סתום במבוי שאינו מפולש ה״ז חוזר ופתחו‬ ‫בכל עת שירצה ואם פרץ את פציםין הוא סי׳ שכבר מחל‬ ‫זכותו ונסתלק מפתח זו לגמרי ובני המבוי מעכבי! עליו מלפותחו ‪4‬‬ ‫ן אחר מבני מבוי שבקש לסתום פתחו במבוי זה ולהחזירו למבוי‬ ‫אחר בני המבוי הראשון מעכבי! עליו שכלא יבא עליהם מם‬ ‫ויתמעט מחלקן‪.‬סן המס הקצוב על בני המבוי לפיכך מקום שאין‬ ‫המס קצוב על בני המבוי ה״ז סותם פתחו בכל עת שירצה ובלבד‬ ‫אחי׳כ‬ ‫שיפרו׳ פצימיו שיש לו למבוי זה שלא יחזור‬ ‫ויפתחנה כדינו ויהיה לו שתי פתחים לשתי המבואות וירבה‬ ‫הדרך על זה הטבואה‬ ‫ן חמש חצרות הפתוחים למבוי שאינו מפולש בל אדת יש לה‬ ‫רשות להשתמש מכנגדחצי־ה וכלפי חוץ אבל לא כלפי פנים‬ ‫לפיכך הפנימית משתמש׳ לעצמה ועם כילם ואין אחרה‬ ‫משתמשת עמה והשגייה משתמשת לעצמה נעם איתן שתחתיה‬ ‫ולא עם הפגיטית וכן כול• ער שבולם משתמשות עם החיצונים‬ ‫זהיא משתמשת לעצמה ואינה משתמש׳ עם אחד מרס לפיכך‬ ‫אם בעל השנייה בנה אצטבא לפני פתחו אין החיצונה יכולה‬ ‫לעכב עליו אבל כל הפנימיות מעכבות עליו מפני שמרבה עליי־ם‬ ‫את ־הדרך באורך שצדיכין להקיף סביב האצטבא וכן אם פתח‬ ‫בעל השנייה עוד פתח בינו לבין החיצונה אץ החיצונה מעכבת‬ ‫עליו‬ ‫‪fc‬‬

‫‪/‬׳‬

‫‪v‬‬

‫הלכות שותפין בקרקע‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫עליו שדדי אין לה להשתמש אלא מפתחה ולחוץ אבל‪ ,‬אם פתח‬ ‫הפתח השני בינו לבין השלישית הפנימית מעכבת עליו שאין לו‬ ‫להשתמש במבוי אלא מפתח חצרו הראשון ולחו׳ ובן הרין‬ ‫בכולן וי׳׳א דבל שכנגד חצירו יש לה רשית לפתות בין בלפי‬ ‫פגים יבין בלפי חוץ ולכן יוכל למתות ג׳־יכ על שי שבא לםתום‬ ‫נגד חצי־ץ אע״פ שהוא לפגים מפתת חצירו ‪ ,‬י״א שאין טענת‬ ‫ריבוי הדרך טענה במיר א‪£‬י׳ אינו מפולש ואי; הפנימי יבול‬ ‫למחות על החיצון אא׳׳כ היה בת לפנימי לםתום המבוי שם‬ ‫‪ &*e‬היה רוצה אב׳^ בלאו הבי בגין שיש בח לחיצון להשתמש‬ ‫לפנים שמנו אץ ריבוי הדרך טענה וכמו שהרי; במנוי בן הרץ‬ ‫במקומות של ב״ה במקומות הפנויים כרי להרויח הצדקה ושיבאו‬ ‫רבים להתפלל או שיחידים רוצים לישב מאמצע הדרך העשיר‬ ‫יבול למחות בטעג׳ שמצר לוהדרך״אומרבת עליו הדרך מיהו‬ ‫אם יש מנהג בעי׳ הולבין אחריו ויבוליו בני הכנסת לתקן שכל‬ ‫מי שיש לו מקום שאינו צריך דושישכירנ׳ בקצבה הנראה להם‬ ‫זאם רוצי׳ לבנותיהם ב״ה אחר או יחידי׳ הבאי׳ לבנות להם‬ ‫ב״האין אתרים יכולץ למחות בידם והמוחת ראוי לנזיפה שרצת‬ ‫לבטל עבודת הש״י ואין להשתמש בנ׳׳יה אלא בדבר הנהוג‬ ‫מקומותיהם‬ ‫ולכן אם אלו היושבים במע־־ב באים להגביה‬ ‫במעלה על האחרים האתרים יבולין למהות אבל להגביה מעט‬ ‫ברי שיזונו עיניהס בענין שלא יהיונראין גבוהי׳ רזה נהנה וזה‬ ‫אינו חסר אינן יבוליו לעכב וע״ל סי׳ קע״א סעיף א׳‬ ‫‪4‬‬

‫קסג‬

‫דברים שבני העיר פרפין זה את זה ובו רם‬

‫א בני העירבופץ זה את זה אפילו טועטין כיפין את המרובין‬ ‫לעשות לעיר חומה דלתים ובריח לעיר ולבנות להם ב״ה‬ ‫ולקנות ס״ת נביאים וכתובים שיקרא בחם כל מי שירצה מן‬ ‫הציבו׳ והי׳ה לכל צרכי העיר יכולין לכוף זה את זה ועייל בלבוש‬ ‫התכלת סי׳ נ״ה דין שבירות חזן לבני העיר גם סי׳ כ״ג שם ‪4‬‬ ‫וכו&ין בני העיר זה את זה להכניס אורחים ולחלק להם צדקה‬ ‫ולית! בתוך כים של צדקה ועייל סייר׳ וסי׳ ו׳ בני העיר שיש‬ ‫להם דין עם יתיך אס יבולי! לדונו ואם נקראין מוחזקין די!‬ ‫שכירר למניין עייל בלבוש התכלת סי׳נ״ה *ועל הוצאו׳ שהוציאו‬ ‫לבער משוד כל הדרים בעיר ודיבין ליתן לזה דתיקון דבולהו‬ ‫הוא ‪ 4‬בל צ־יבי צבור שאינן יכילין להשוו׳ עצמן יש להושיב‬ ‫כל בעלי בתים הנותניש מס ויקבלו עד׳יהם באמונתם שכלאחד‬ ‫יאמר רעתו לשם שמים וילכו אחרי הרוב ואס המיעוט ימאנו‬ ‫היוב יכולין לכוף אותם אפי׳ בדיני גויס ולהוציא ממץ על זה‬ ‫והם צ־־יכץ לתת חלקס והמס״ב מלומר דעתו על פי׳ החרם‬ ‫בטלה דעתו ואזלינן בתר דעות רוב הנשארים ‪.‬האומרים רעת׳‬ ‫וע״ל כל_וש ע־׳ז םי׳ רנ״ו אימת־ חייב לית; לבים של צדקה ‪4‬‬ ‫ב מי שיש לו חצר בעיר את״ית אע״פ שאינו רד שם בני העיר‬ ‫משעבדי‪ ?.‬אותו לח‪5‬ו״ ע מהם בורות שיחין ומעיו׳ ואמת‬ ‫המים אבל בשאר כל הדברים אין משעבד! אותו ובל הרד‬ ‫בעי׳ סתם י״ב חדש ואע״ג שאין לו בית דירה או שקנה בה‬ ‫בית דירה אפי׳ לא דד בה עדיי! ייייב חרש או א‪£‬י־׳ לא קנה‬ ‫בית דייה וידענו שדעתי לקבוע בעיר זו הוי מיד כאנשי העיר‬ ‫ונותן עם בני העיר בכל הדברים הצ‪-‬יכין לעיי* כגון לתיקון החומה‬ ‫ודלתות ושב^ הפ‪-‬ישיס והשומרים את המדינה וכיוצא בדברים‬ ‫אלו ששומרי׳ העיר שהרי הוא נשמר עמהם י״א כל ששבד‬ ‫בית דירה אם שב^ה לי״ב חדש הרי הוא כאנשי העיר מיד ‪4‬‬ ‫ולכייע אס נפל לו בית בירושה או במתנה לא יחשוב מפני זה‬ ‫כאנשי העיר ואם יש מנהג הולבי; אחריו וי* א שכל זהבמס‬ ‫קצוב אז תלוי העניין בקני! בית דייה או בשכירות או בדירה‬ ‫י״ב חרש ולמר כדאית ליה ולמר כדאית ליה אבל במס שאינו‬ ‫קצוב אלא המלך או המושל נתן עיניו ורוצה שיתנו לו מיד‬ ‫בלמי ששובר בית חייבליתן גם הוא שעושה עין למושל כמו‬ ‫שאר בני העיר שרואה הרבה דרים תחתיו ונותן בהן עיניו ואיכא‬ ‫למימד דמתיבה המס בשבילו ויש חולקין « והא דמהני אמ‬ ‫ררשםי׳יב חרש היינו שנתעכב שם שלא מחמת אונס אכל אם‬ ‫נתעכב שם מחמת אונם כגון שחלה או כרומה לזה לא מיהו‬ ‫אם הדויח שם צ^יך לתת מס לפי עניי! התרווחה כמ״ש לעיל‬ ‫מי׳ קנ״ז מי ששהה בעיר שנים רבות ולא תבעו ממנו מם לא‬ ‫הוי מחילה ולהשיתבעו ממנו צריך לתת למפר׳ דמה ששת‪:‬ו‬ ‫עד עכשיו לא משום מחילה שתקו אלא קרירא דבי שותפי היא‬ ‫ובל א׳ סמך על חבירו ‪ 4‬כל מס שהושם על העיר אין אדם‬ ‫יכול לפטו^ עצמו ממנו בצאתו מן העיר אחי שהושם המס‬ ‫שבכר היה הוא גס כן בנתינת עיני השי כשקטיל הגיס ‪t‬‬ ‫;‬

‫סימן‬

‫קפג‬

‫‪ j‬כשגובין מאנשי העיר לכנות החושה גובי! לפי קירוב הבתי׳‬ ‫לחומה כי הקרוב לחומה צריך לה יותר מן הרחוק דבשהעי׳‬ ‫פרוצה אין חומה כשבאים לפעמים הלסטי׳ פושטין ידיה׳ תחלה‬ ‫כבתים החיצונים ולכן הם צריבין לשמירה יותר מן הפנימי׳‬ ‫לפיכך בל הסמוך לחומה נותן יותר וי״א שגובי! לפי‪ ,‬זממ!ן דורעי‬ ‫מחשבת הל־םט־׳ םתם כשבאין אינן באין אלא על עסקי ממה‬ ‫לפיכך מי שיש לו מ»ון יותר צריך יותר שמירה וצריך לתת‬ ‫יות־ מ״מ אותו שיבולין לפגוע בו תחלה דהיינו בתים החיצונים‬ ‫גם הם מסובנים יותר מן האחרים לפיכך אחר שחלקו לגבו‪^ ,‬‬ ‫ל‪5‬י ממון גו בין ג״כ לפי הבית הקרוב לחומה שהוא צריך לתת‬ ‫יות״ מן הרתוק ביצר שני בתים שלים בקירוב לחומה זה כזה‬ ‫ויש בהם ממון בשוה פורעים בשלה ואם ישבית קרוב לחומה‬ ‫ואין בו ממון ואחד רחוק ויש בו ממון אין גובין מהקרוב כלום‬ ‫ביון שאין לו על מה לחוש שהרי אינם באים על עסקי נפשות‬ ‫אע״ג דודאי אם היו מתעצמין עמהם לבלתי נתון להם הממון‬ ‫היו הומין מ׳׳מ כיון שאם לא יעמרו כנגדם לא יזיקו לנופי לא‬ ‫חשוב סכנת נפשות ואם שני בתים יש בהם ממון שוה בשוה‬ ‫לא; רחוק לאי קרוב הקרוב יתן יותר מהרחוק * ודוקא כשיש‬ ‫שלום בארץ לאיבא אימת מלכו׳ לאין לחוש אלא לאותן הבאין‬ ‫דרך לסטיו׳ ובאקיאי בעלמא אבל בזמן שיש מלחמה והמלכים‬ ‫מתגרים זה בזה אן לא איכפת לן כלל בקירוב בתים דלגבי‬ ‫כרקום הכובש את העיר קשוב וריחוק בתים חרא מילהא היא‬ ‫הילכך אין גוכין אלא לפי שבח ממון דכרקו׳ נטי אסנותנץ‬ ‫העיר בידם ומקבלי! ממשיית מלבם עליהם ג״כ ‪/‬אינם הורגי&‬ ‫רק לוקחי׳ הממון וכובשי} העיד תחת ממשלתם ומניחים הנפשות‬ ‫לגלד שס^לפיכך גובין הוצאו׳ ההצלה לפי שבח ממון אבל אמ‬ ‫על עסקי נפשות הם באים שאינם מבקשים לכבוש העיר רק‬ ‫להייוג ולאבר וללכת לדרכי והממון ממילא ישללו ראבדנלפיכך‬ ‫גובין השתדלו׳ ההצלה חצי לפי שבח הנפשות וחצי לפי שבת‬ ‫הנאמון והאי שבח מטון דקאמר הקא ממון המיטלטל ראיכא‬ ‫למיחש עליהם אבל ממון שאין מיטלטל אין גובי! עליו כלל‬ ‫דליבא למיחש לנזירי ואם יש לחוש לגזילית הצירות וקרקעות‬ ‫ושריפות בתים ונתיצתם גוביןאף לפי שלם וכן חביר׳ ההולכת‬ ‫במדבר וטעו איכא סכנת נפשות וגובין אף לפי הנפשימ וכל‬ ‫גלהשמעלילין האומות על ישראל לאפי׳ גלזרין שמדות ואפילו‬ ‫מענין אותן ביםורין י״א שגובי! לפי הממון שאין נותנין עיניהם‬ ‫אלא על ממונם של ישראל ולכך באין עליהם בעקיפין ובעלילות‬ ‫ויש חולקין וסבירא להר שבל שישבו םבנת נפשות ואפי׳ לא‬ ‫גזרו רק שלא למכור לחם ליהודים או אסרו השחיטה וכדומה‬ ‫גובץ לפי נפשות ‪ 4‬וכתב מורי מהרטא״י ז״ל וז״ל ול׳׳נ דדנין‬ ‫בזה לפי עניין הנראה לדיינים עכ״ל ר״ל והם ייחקרו היטב ויבעל‬ ‫מה הוא ע ע ך סיבת הגזרות ודעת המושל בעת ההיא וידונו‬ ‫על פיהם כי סכת הגזרות והשמדות אינן שרן פעם יעלילו משום‬ ‫ממון פעם כוונתן לרע ממש על הנפשות הש״י יצילנו מידם נ׳׳׳׳ל‬ ‫שומרי העירששלמ־ין בעצמן בלילו׳ ונתפשרועם המושל לתת‬ ‫לו קצבה לשנה והוא יעמיד השומרים גובי! לפי ממון אע׳יפ‬ ‫שמתחלה ה־צרכו לשמור בשלה כשנתפשר נתן עיניו בממון‬ ‫לפי מה שהעריך שיש להם ממון רב ליהודים לבך נתפשר‬ ‫ולכך גובי! לפי טמון ודוקא בכת״ג אבל אם הגוים עדיין שוטרי׳‬ ‫והיהודים שוטי ים ב׳ או ג׳ לשמור במקומן עדיין אקרקפתא‬ ‫דגברי מלנח וגובי! כשות הן דל הן עשיר ‪ 4‬וכשגובץ לפי ממון אין‬ ‫חילוק בין ממון שלו או ממון של אחרים שעוסק בהם ואפילי‬ ‫נהגו שלא ליתן מהם יבולין לשנות ולקצוב לית! להם מבא;‬ ‫והלאה שאם הראשונים מחלו הם אינם רוצים למחול ויש חולקץ‬ ‫גםבירא לתו דאין צ*יך ליתן מממון אחרים ואס מתייראין‬ ‫שעישון להם עי! יגידו למלך וכתב מורי ז״ל והמנהג כסברא‬ ‫ראשונה עהי׳ל ונ״ל דטעמא דמסתבד הוא ודינא הוא דהא‬ ‫ודאי מי שיש לו ממון אחדים בידו חייב הוא בשמירתו שקבלו‬ ‫עליו או בחנם אל בשכר או בהללאה לכל מה שאנו נותגין‬ ‫מם אינו אלא שהר שמירה שע״י כן הם שומרי׳אלתנו ואת ממונינו‬ ‫וא״ב למה לא יתנו ממנו נ ״ל ומי שיש לו בירועיסקא מאחרים‬ ‫יתן המקבל מפלג׳ והנותן פלג׳ וכן צריכין לתת ממה שיש‬ ‫לאשת בלא בעלה או לבניו או לבנותיו הקטנים אם היירגילין‬ ‫תתלה לתת על פי המערכת השמאי! יבולי! לשנות ולתקן ע‪£°‬‬ ‫השבועה דהוי כשותפין זה עם זה שיבולי! להשביע אחד את‬ ‫חברו בשבועת השותפין אימתי שירצה ואם כולם נותני! ע*‪£‬‬ ‫השבועה ואחד אומר איני נשבע אלא העריכו ;גותי בכל מה‬ ‫שודצו י״א שאי! שומעי! לו רשמא יש לו מטמון שאינו ידוע ואיג*‬ ‫הצת‬

‫השז‬

‫הלבות שותפץ בקרקע‬

‫רוצה לגלותו ועל פי השבועה יגלגל ואם שמו המס על כל אהד‬ ‫מה יתן והתתילו לגבות מאות׳ שעה הוי על כל א׳ חלקו כחוב‬ ‫וא*י׳ העט אח׳יכ היי׳ ליתן מה שפסקו עליו וכן אם היה עני‬ ‫והעשיר הולכין ו « י ד אחר זמן התחלת הגבייה מיהו טי שבא לעיר‬ ‫כי; הזמן שנתחייבו במם התא ובין זמן הגבייה י״א שאין צריך‬ ‫לתת כמס ההוא הואיל וכבר נתחייבו ואין רשות ביר הקהל להתנות‬ ‫שיתנו מיהו י״אדאסחטס ההוא הוא תועלת גש לבאים חייביט‬ ‫לית; חלקם בבל עגייגי טסי׳ הולכי! אחר המנהג הקבוע בעיר‬ ‫שעשו בן ג*פ אע״פ שהוא מנהג גרוע איףטדקדקץ בענייני המסי׳‬ ‫מ‪1‬ני שא יא להעמיד דיניהם על תלם לפעמים מכבירין על א׳‬ ‫שלא כדי; ולפעמים מקילי! מחמת שאי! יבולין לדקדק בבל דבר‬ ‫ודבי על יושרו לכך מה שנהנו נהגו ‪ 4‬קהל שהלוו לשי״ ואמר‬ ‫לגבות להם במסי׳ ואה׳יכ לא רצה ונתייאשו מן החוב ואחייב ניכה‬ ‫להם הקהל היו כזובין מן ההפקר באותו פעם שניב׳ ואיגן ציייין‬ ‫לשל& חלק לאותן שהיו עשירים' בזמ! תחלואת וירדו מנכסיהם‬ ‫נד שיש לו חובות על אתרים אם ראגיץ ליפרע נותן מהם ובן אם‬ ‫נתחייב לאודים ט‪:‬כין לו אם יצטרך לשלם ‪ 4‬אין צייכין ליתן‬ ‫ט־־יכית שעלה ע ל ‪ .‬משכנות כל זמן שלא נזקף עם הקיק וב!‬ ‫שביתת שלא בא ליד בעליו ובן אין מתנין ממעיה המיוחדים‬ ‫למצות אל לצדקה אם אין לו הנא׳ מהם אבל אם יש לו הנאה מן‬ ‫החיה או לזרעו אחריו נותן כפי ההנאה שבהם מי שיש לו‬ ‫פקרו; ביד אחרים ואינו נושא ונותן בו י״א דחייבליתןמהם מס‬ ‫א ע פ שנותן ג״ב במקום שהפקידו ויש חולקי! ולב״ע אם היו לו‬ ‫קרקעות כמקים אחר אינו גותן מהם כלום שאין המושלגות! עיניו‬ ‫בק־־קעות שבמקום אחר במקום שנותנין על פי הערבה אינו יכול‬ ‫לוטי שטעו איל אם נותני! עי׳פ השבוע׳יכול להיו׳שטעי רבשנותנין‬ ‫ע׳‪/‬פ העיבה סומכין ע״פ העי־כתם בין טעו כין לא טעו וכשניתגין‬ ‫קי׳& השבועה הוא מעיין בתקא ע׳יפ שבועתו והיי טעה והא‬ ‫דאשיי׳ דאין מתנין מממון שאין מטלטל דהיינו מקרקעית הייני‬ ‫מבתים וכדומה שאינל מתיח בהן אבל אם יש לוב׳ וגי בתים‬ ‫ן‪-‬רר בא׳ מהם ומשביר האתרים או שיש לו שרות ובימים שנזתיח‬ ‫בהן או שעוסק בפרקמטיא בקרקעות צייך ליתן מהם אבל לא‬ ‫בל כך כמו בשאי מטון דלא חריף זביגייהו כמו בפרקמטיא‬ ‫דמטלטלין ובשנותנין מבתים בל בית החשוב יותי‪.‬ועושה עי!‬ ‫יותרצייךליתן יותיובבלזה הולכין אחר המגהנ לאם רוצים בעלי‬ ‫כיסים לקצוב מס על הבתים במקלם שאין צי־יך לית! מהן אין‬ ‫שומעי! להם וכמו שאין מתני; מן הבתים כך אין מתנין משא״‬ ‫בלי בי* או ספרים איל תכשיטי! נותנין שהם אבל לא כ׳׳כ כמו‬ ‫משאר ממון שהרי אינו מרויח בה! אלא שנותן מהם לפי שעומל‬ ‫להתיח בהם אמ היה בא לידי איזה םחור׳ בזול היה מוכי אותם‬ ‫ימלויח בהן ואין חילוק בהם אם םחובדים לבגדים או לא והכל‬ ‫במנהג המרינה בל מה שמבין לפי הטמון הןלכץ א‪-‬ד רוב הממון‬ ‫והעשירים שהש באנשים המיעוט הם תשובי! רוב בעני! זה ומתוך‬ ‫בך פסק מהימא׳י בעל תתטת הדשן ז״ל על עיר א׳ ומהם כ׳‬ ‫אתי! תקיפין ועשירים ורוצים הקהל לברר ה׳ אנשים שיע־־יכו‬ ‫והעשירים רוצים שהם יבירו בתוך הה׳ אנשים ב׳ שיש להם‬ ‫שייכות בהס לעשות להם ערבת שהדין עטהם שמתוך כך יתפייסו‬ ‫העשירים בערבס כיון שיש בתיכם אלו השני׳ שיש להם שייכות‬ ‫במקום ״שבני העיר מושיבין ביניהש מלטד תינוקות ואי[ אביהם‬ ‫של תנוקתכילן יכולין לשבור לבניהם ו־יצטייכו הקהל ליתןהשבר‬ ‫גובי! לפי ט * ץ תראי מחזירי! אתר מלמד טוב לפי עושרם ועייל‬ ‫בלבוש התכלת סי׳ נ״ג סעיף ז׳ ובן בגי! ב*ת גלבין לפי ממון‬ ‫שכן דרך לבנות אות׳ בנוי לפי עשרםוכן כל ציכי העיראע־יפ‬ ‫שמקצתן אינן צריבין כגון בית חתנות או מקיה ובדומה אפייה‬ ‫הבל צ^יבין ליתן חלקן לפי ממונם ‪4‬‬ ‫כל הדברים הצדעים לשמירת העיר ללקתייטכל אנשי העיר‬ ‫ך‬ ‫אפי׳ מיתומים שגם הם צ״יכץ שמירה חוץ מתיה שאין ת ״ח‬ ‫צריבין שמירה ש־ןורתן משמרת! אבל לתיקון הדרבים והרחובות‬ ‫אפי־ מן החכמים שהרי גם הם צריבין לזה ואם הדרך שבל העם‬ ‫יוצאי! ומתקני! בעצמם לא יצאו ת״ח עמהם שאין דרך תי׳ת‬ ‫להזדלדזל בפניי עמי הארץ ועיין בלבוש ע״ז סימן רט״ג םעיף א׳‬ ‫היל תופרי! נהר להביא מים לעיר מבין אפי׳ מהיתומים שזו זכות‬ ‫היא להם שישקו ממגי שרותיהם ובימיהם לפיכך אפ אירע שים‬ ‫דבר שלא הועילה החפירה שלא באי המים הואיל ולא נהנל שהם‬ ‫היתומים מחזירין להם כל מה שנלקת מהם דלכתחלה לא נלקח‬ ‫מהם אלא ע׳י׳מ שיתנו מהם וביון שאינן באים יתמי׳ לאו בני‬ ‫מחילה נינהל וכן כל ביוצא ב‪.:‬ה אכל לבנין ב״ה אין היתומים‬ ‫צריכין לתת לה רלאו בני שיעבר מצלה נינהו ועייל סימן ר״צ‬ ‫סעיף ט*ו ‪4‬‬ ‫ת ח פטוייים ממפיס במ״ש בלבוש ע׳׳יז דמ׳יג יש מקוטלת‬ ‫ע‬

‫‪ p n‬קםג‬

‫ומנהג‬ ‫שנוהגיןשגם חזן הכנסת פטור ממסים וכתב מורי‬ ‫הגון הוא וכן ראוי לנהוג עבי׳ל וטעשא כדי שיכוונו בתפלתם ולא‬ ‫יהיה להב טרדות מחשבה בתפלה על ריבוי המסים ועולים ני׳ל‬ ‫אבל לא גזרעא אע׳יג דמקיא רכתובים דילפינן מעיה שרתיה‬ ‫‪9‬ט!דים ממסים משוב דכתיבבהגיא וליואי ומטר מירא בלל והלך‬ ‫לא שליט למירטי עינייהו הבאתיו בלבוש ע״ז ם־׳ רמי׳גע״שבתכ‬ ‫כפירוש גי׳כ ופלחי בית אלהא ת א אץ להוכיח טכאן־שכל משרתי‬ ‫ב*ה יהיו פטורין דמשרתי בית המקדש שאני כמי׳ש בית אלהא‬ ‫דגא ולא משרתי שאר בתי כנסיות ואס שכרוהו מתחלה ליפטר‬ ‫מניסים ואוז״כ שכתהו כתם וראי על תנאי ראשון שברוהו ‪4‬‬ ‫ן אדם בטל אף על פי שאין לו שום משא ומתן בעיר חייב במס‬ ‫בד״א כשבני העיר פייסו בשבילו כיצד כגון שדרך המלך‬ ‫לנבית מם קצוב בכל שנה וגבאי המלך גובהו ונוטל מכל א׳ לפי‬ ‫אזמר דעתו מיקל על זה ומכביד על זה ומ*מ אינו פוחת מלגבות‬ ‫קצבתו ובאל עבדי המלך והיו תובעים את אדם בגיל זה ורצו‬ ‫ממנו הרבה והם הצילוהו בצענתם באשרם עליו שאין לו מטון כי‬ ‫אדם בטל הוא ומתוך בך נתיבה עליהם מם שלהם כי אין המלך‬ ‫מפסיד מקצבה שלז בלום אז צריך לשלם חלקו המגיע עליו‬ ‫לפי הסכום עם הקהל אבל אם גובה מם המלך פטרו מעצמו‬ ‫אע׳יפ שהטיל חלקו על שאר בני העיר פטור דמזלו גרמה שמחלו‬ ‫לו והא ראדם בטל חייב במס היינו כשדר בעיר אכל מי שבא‬ ‫לעיר דרך נזקיה אינו חייב כלום ביון שאינו נזדוייח כלים ומה‬ ‫שאמרנו בשפוטרו גובה המם פטור ואינו חייב לתת <ים הקהל‬ ‫היינו שפטרוהו קודם שקבעו המס עב המלך שלא בא לידי חיו'‬ ‫אבל אב קבעו המם על בני העיר ואחייב פטרו אהד חייב יכבד‬ ‫חל רחוב עליו בעת הקביעה ולאבל כמיניה דמלך לפטוראיתו‬ ‫ובן מי שמחל לו השר ׳־'הלקו במסים‬ ‫ולהטילו על בני העיר‬ ‫אף על פי שמנבה חלקו לקהל אם בא על ידי בקשתו צריך ליתן‬ ‫•לקהל חלקו דשלתף שיציל סתם הציל לאמצע וה״נ הקהלשותפין‬ ‫במסים הם ואם השר פטרו מעצמו ומנכה אותן מטס הקהל הרי‬ ‫הוא שלו לבד דלו לבת מחל השר וי״א שקודם שנתפשת עם‬ ‫השר אין כת ביד השר לפטור אחר מהן או להקל עליו משום‬ ‫דחיישינן שמא השר כבר ישלו הסכמה בדעתוטה שירציליקח‬ ‫מכולם וכשפוטר א׳ מהם אמרינן הוא אינו מפסיד כלום כי מה‬ ‫שפטר זה הטיל על האחרים וזה אין כח ביד השר להקל על זה‬ ‫ולרכליד על זה או להפרידן זה מזה רככר הם משותפין יחד‬ ‫לתת כלאחד מה שמגיע עלץ אבל אם כבר נתפשת עם השר‬ ‫ומחל אחייב לא׳ חלקו ומנכה אותו להקהל אפי׳ ע״י בקשתו היא‬ ‫שלו ראעי׳ג שלא פי׳ שהציל לעצמו סתמו כפירושו וא״צ ליתגו‬ ‫להקהל ומי שפנדו המלך או השר סתם ממסי׳ וארגוניות מ״מ‬ ‫משאר צרכי העיר לא פטרו וחייב ליתן לבל צי־בי העיר יחיד‬ ‫שניתן חק למלך אפ׳יה צריך לתן עם הקהל שהם כשותפץ ‪4‬‬ ‫הקהל שותפין זה עמדה במסי׳ הקצובים אבל בעלילות אינם‬ ‫שותפי! דע׳מ כן לא נשתתפו ואם המושל מעליל על קצתן‬ ‫האחרים חייבי! לסייעו ואפי׳ העליל תחלה על כולן וברות קצת! או‬ ‫נפטרו בחכמתן פטורים ועייל םי׳ קצ״ח * ואם בא עלילה על עיר‬ ‫אחתכליהקתלות אשר יש לחוש שים עליהם יעבור חייבי! ליתן‬ ‫לזה ולבטלו שהרי גס להם יש תועלת בו שלא יעמר גם עליהם‬ ‫ובמס שאינו קצוב יכול המלך או המושל להפריד או לחבר‬ ‫הנותנין בפי מה שירצה ואי! רשות לאיזה יחיד או קהל לגרום‬ ‫עם המלך לחברו לאיזה קהל או׳ להפרידו אם יבא מזה היזק‬ ‫לאחדים ואם עשו יש להם דין מסור אך רשאי! לומר אנחנו‬ ‫נזועטין או כתמה לזה והמלך יעשה מה שירצה ובני המדינה‬ ‫שהיו שותפי ן בנתינת מסים ואחר כך נתן המלך קצת המדינת‬ ‫לבנו אם גט דמם יבא ליד בין המלך נתפרדו ־זה מזה ואם הטס‬ ‫עדיין היא ביד המלך השיתפו׳קיים כמו בראשונה• מי שתפשו‬ ‫השר והוצרך לתת לו ממון הרבה וע״י כך פטרו ממסים פטור‬ ‫לתת עם הקהל‪-‬באונם הוא אכל אם משרת לשר וע״י כך פטרו‬ ‫חייב דלאל כל כמיניה דשר לשלם למשרתיו בממון הקהל ולפטור‬ ‫המשרת בשבילכך בטי׳ש* י׳יאשאס הוצר ו להוציא הוצאות‬ ‫שיעזור להם העז״ על שטרי חובותיהם אותם שאינם נושאים‬ ‫ונותנין בשטרות אץ חייבי! לית? לוה קהל שפטרו א׳ ממסים פטור‬ ‫בלא קניי! ובן כל דברי הקהל אינם צריכים קניי! דהוי באלו‬ ‫נעשו בכ״ר ומה שנעשה בפני ב״דאין בו חזרה מיהו יכווין לוט׳‬ ‫שלא פטרוהו רק לשנה ועייל םוף סי׳ רל״א מדיני תקנת הקהל‬ ‫ובני העיר נמצא בתקנות קדומות שלא להוציא טלית או ספר‬ ‫גזבי׳ה בלי רשות בעלים ברי שיובל כל ארם להגיח טליתו וסדורו‬ ‫בבי׳ה שיהא מוכן לי לפעם אתרת ולא יתיירא שיקחוהו אחרים‬ ‫לביתם אפי׳ בלא תורת גגיבה *‬ ‫קםז‪/‬בית‬ ‫ין^‬ ‫‪4‬‬

‫לבוש עיר שושן‬ ‫מסה‬ ‫י‬

‫הלבות שור‪/‬פין בקרקע‬

‫בית ועלייה של שנים ומד‪ ,‬יש על כ ל א ח ד‬ ‫לתקן ובו ח׳ סעיפים ‪.‬‬

‫שנים שהיו שותפין בבית ב י ״ וחלקוהו אחד נטל את הבית‬ ‫^‬ ‫וא׳ נטל העלייה וכן שוכי ש ש כ י את העלייה מבעל הבית‬ ‫‪3‬ל קלקול שיאי־ע בצתלים מן התקיה ולמטה חייב בעל הבית‬ ‫לתקנו ואם אינו רוצה לתקנו בעל העלייה כופהו ומן התקרה‬ ‫‪1‬ל‪1:‬עלל‪ ,‬יתקננו בעל העלייה אם ירצה ואין ב״ה יכול ^כיפו * א י נ ו‬ ‫ט י ק לו והתקיה בעצמה היא על ב״ה לתקנה והמעןיב׳ והוא טיח‬ ‫הטיט שעליה היא על כעל העלייה לתקנה שיאמר עליון לתחתון‬ ‫נטלתי אני עלייה צנגד בית צשם שאתה עומר בקרקעך שנטלת‬ ‫צך העמ־ד־ני בקיקעי וקרקע של עליון הוא התקרה וי״א דדוקא‬ ‫בשובר ומשציר הוי דינא הכי שעל התחתון לתקן התקרה שהיי הוא‬ ‫ש כ י ו ממנו ע׳ימ שידור בתוכי ואש אין לו קרקע לעמוד עליה‬ ‫לא ש ב י ו לדור באייר אצל נשותיי! שחלקו אין ב״ה חייב לתקן‬ ‫וזתקיה אלא בעל העלייה צריך לתקנה דמסתמא אדעתא דהכי‬ ‫גהית בעל העלייה לעלייה שלא יתקננה לו התחתין כי הוא‬ ‫יתקן לעצמו מה שצריך לווהתחת־! אינו חושש לתקרה ואדרבה‬ ‫•ותי הוא חפץ בפחיתות־! מבתיקוגה כרי שלא ידור בעל העלייה‬ ‫על גביו שהגג נזגין עליו ואף אם ירצה בעל העלייה לסלק‬ ‫הגג בלי שיצט־ך בעל הבית לתקן דתיךה מוחין בידו שהגג‬ ‫משועבד נמי לב״ה אף כשיש שם תקרה בי הדבר ידוע שאם‬ ‫•דלו גשמים של התקרה יעברו גס לביתו ואדעת׳דהכי חלקו מעיקרא‬ ‫שיתק! בעל העלייה את גגו שלא ירדו טי גששים לתחתון אבל‬ ‫יזתחת־ן אינו חייב נזיל להעמיד רגל לעליון וצתב טורי מהרמאיי‬ ‫*״ל שצן נלאה לו לרין וכל צרכי הגג חייב בעל העלייה לתקן‬ ‫בשותפיו שחלקו אבל לא במשכיר ‪1‬‬ ‫‪5 3‬ל־‪¥‬לו קורות הבית והושפלה התקרה כולה וירדה למטה‬ ‫לתוך אויר הבית אם הגיע ליי טפחים של תחתון שא״א‬ ‫לתחתון להשתמש למטה כ ל שא״א להשתבש בפחות מ ע ש י‬ ‫שיבול לומר התחתון לעליון למטה מיי רשות דירי הוא ולא‬ ‫משועבד לך טול ופנה ק־רותיך מרשותי לפיבר חייבים שניהם‬ ‫לחזוי־ ולבניתה כמו שהיה בתחלה אבל כ• זמן שלא הגיע לי׳‬ ‫‪11‬פחים אע״פ שאין הת־־זתי! יכול ליכנפ ייביתי אא״כ ישחה ויכום‬ ‫אין העליון צריך לסייעו ואפי׳ כשיאמר התחתון אני אםת־י ואבנה‬ ‫הכל משלי ואת! לך מקים לדיר עד שאבננו יכול העליון לומר‬ ‫איני רוצה לטייח ולצאת אפי׳ איבו משתמש בו אלא בעצים יכיל‬ ‫למימי ליה לא אטיחנא להוציאה ואם התנו מתולה שיםייענו‬ ‫לבנות בשתשפל כ זמן שנשאר בגיבה הבית כדי שיקח אדם‬ ‫משיי בינוני על כתיפו ומתהפך אינו צריך לסייעו ואם לא נשאר‬ ‫בו כשיעו־ הזה אע״פ שיכיל ליכנס עם המשא כשיכיף ראשו‬ ‫טית׳ ימתין ובינה ואין בעל העלייה יבול לעכב שהרי התנו ביניהם‬ ‫תתלה י״א שאם לא נדלדלו הקייות אלא הושפלה התקרה מחמת‬ ‫שנב‪:‬סי כותלי היית באיץ והגיע עד פחות מי׳ הוצאתיההגבהה‬ ‫*גל שניהם עד י׳ ולמעלה מי׳ יכול העליון לעכב וכמו שנתבאר »‬ ‫נפלו שניהם הבית והעלייה היי שניהם חולקים בעצים‬ ‫‪j‬‬ ‫ובאבנים ובעפר צל א׳ לפי מה שהוא שלו גבוה משל ח מ י ו‬ ‫‪1‬הלי אבניו ועציו ועפרו מרובים נמצאו אבנים שלימות ושבורות‬ ‫וצל א• אימר שלי הן השלימיתרואי) איזה מ ק ראויין להשתבר‬ ‫^ם אבני הבית או אבני העלייה בגין אם נופל למרחוק אז‬ ‫והעליו! טשתבי יות׳ ואם נפל תחתיו אז התחתון משתכר יותר‬ ‫ל כ י רואי! אופן המפולת איך היה שאש נחבט הבית מיסודו‬ ‫ונפל החומה במקומה תחתיו יש לדעת שהתלת־נית נשברו ולכן‬ ‫נפל הבית תחתי־ ואם נחבט ילציתל להלן כמקל שהיה עומר נופל‬ ‫והעליונות של הכ־תל להל! הרבה העליונות נשברו שנפלו מגובה‬ ‫‪ 1‬ב והת־זתינות שלימות שנפלו ממקום נמוך ואם א״א לעמוד‬ ‫עליו כגון שנפל בלילה ופ־נום דולקין אפילו הס ביש־ת אחד מים‬ ‫»‬ ‫ללא חשבינן ליה מוחזק בה! דשותפין לא קפדי אהדדי‬ ‫ן״ היה א׳ מהם מכיר מקצת האבנים והן שלימות והשני מודה‬ ‫לו נוטלן אפילו הם גדולות וטובות יותר משאר הלבני׳ והשני‬ ‫גוטלכ״צ שלימית בינונים כנגדן וכן אם השני אושר ג׳ ידענאונ׳‬ ‫לא ידענא נוצדן זה כולם דהוה ליה השני מחוייב שבוע׳ דאוריית׳‬ ‫‪1‬מולה מקצת ואינו יצול לישבע על השאר שהרי אומר אינו‬ ‫יולע ומתוך שאינו יבול לישבע משלם כלומר נוטל זה כולם ‪,‬‬ ‫אמר העל העלייה לב״ה לבנות הבית עד התקר׳ כלי שיבנה‬ ‫‪ft‬‬ ‫הוא עליית־ על גבו וב*ה אינו רוצה הרי אינו יציליכ־פו‬ ‫לבניה שאין נכסיו משועבדים לו בשביל לבנות אבל בעל העלייה‬ ‫בונה את הבית צמו שהיה ויושב ודר בת־כו עד שית! לו יציאותיו‬ ‫המגיעין עליו אם היה בונה עמו עכשיו ואח״כ כשיתן לו יבנה‬ ‫ז?וא עליית־ אם ייצ־ז ואם שניהם עניים שאין אהל מהם יכיל‬ ‫לבנית ורוצי׳ לחלוק הק‪-‬קע ולזורעה שיעורו רזז״ל שבעל לעלייה‬ ‫>*ינו נוטל אלא שליש הקרקע וב״וז שגי שלישים וכן אפ היו‬ ‫‪4‬‬

‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫סימן קפד ל‪,‬סה ‪t o‬‬ ‫השעות‬

‫מוצלין הקרקע מרעת שניהם נוטל בעל עלייה שליש‬ ‫וב״ה ב׳ וחלקים »‬ ‫ן ואפ נתיצת ב״ה לבנות ביתו בונהו כמו שהיה ואם בא לשנו׳‬ ‫בכותלים אם חיזק אותם והרבה ברחבה יותר מטה שהיי!‬ ‫שומעי! לו שהרי הוא טובת העליון שיוכל להעמיד עליו מ י ן‬ ‫נ ב ר וחזק אגל אם רצה למעט ברחבם או לפחות מחזקם בגין‬ ‫שהיו אבני׳ ובקש להחזיר לבנים וביוצא בהם אין שומעין לו‬ ‫ובן הרבה בחלונות או שהוסיף בגובה הבית אי! שומעי! לו‬ ‫כשמרבה בחלונות הוא ממעט חיזוק הבנין וכשהוא מוסיף בגובה‬ ‫הוא מטריח את העליו! לעלות יותר ממה שהיה שצריך לעלות‬ ‫מקודם ועוד שהנמוך הוא הזק מן הגבוה לבך אין שומעי! לו‬ ‫אבל מיעט בחלונות או שמיעט בגובה הבית שומעין לו‬ ‫} וכן בעל העלייה כשבונה בונה כמו שהיה בהחלה ואם‬ ‫ל ש ר ת הכותל־ם להרחיבה ולהחזיקה אין שומעי! לוטפני שהוא‬ ‫מכביר על ביתל התחתון אבל למעט שומעין לו וכן בקורת התקרה‬ ‫אם שינה אוהב מכבדים לקלים מטה שהיו שומעין לו לכבדים‬ ‫מהם אין שומעי( לו הרבה בחלונות או שמיעט בגובה העליי'‬ ‫שומעי! לו שהרי הקיל על התחתון אבל אם מיעוט בחלונו׳ או הרבה‬ ‫בגובהה אין שומעיןלו שמכביד על התחתון ‪,‬מיהו במקום שאין‬ ‫מקפידין על כובד הבנין אם היה מנהג לשנות אזלינן בתריה ‪,‬‬ ‫לשנות היינו כשלקחו או ירשו זה הבית וזה‬ ‫י״א הא ‪,‬דאםור‬ ‫העלייה אבל כשבנו מן ההפקר יכולין לשנות כל אחד מה שירצה‬ ‫שהרי בהחלה אם היה רוצה היה בונה כלמה שירצה ומפני שבנה‬ ‫כך במו שהיתה לא הפסיד זכותו בזה שאין שייר מחילה דלטי‬ ‫מחל אלא שהיה ישר בעיניו לבנותה כך ורעתו היה כשירצה‬ ‫לשנות ש י ש נ ה ו ‪,‬‬ ‫ףן יש מי ש א י מ י שכל הדברים הללו משינוי המין לא נאמרו‬ ‫אלא בבית לאחד ועלייה לאח׳ שאין לבעל העלייה בבית חלק‬ ‫לא באבניו ולא בבניינו אלא שיעבור בלבי שיכול לבנות עליו‬ ‫וכשם שאין לפ״ה חלק בעלייה כך אין לבעל העלייה חלק בבית‬ ‫רק שיעבוד בלבד שנשתעבד בע׳׳ה שיכול הוא לבנות על גביו‬ ‫ולפיכך לטה שנשתעבד נשתעבד אבל להכביד או לה־ם־ף על‬ ‫השיעבוד אי! שומעי! לו אבל שכנים שבונים כותל בין שניהם‬ ‫שהמקימ וי־אכניכ הם של שניהם הרי כל א׳ בשלו ובשל חברו הוא‬ ‫בונה לפיכך כל א׳ בונה ומגביה ומכביד כמו שירצה ובלבד שלא‬ ‫יגביה כ״כ שיתקלקל הכותל לפי ראית עיני הבקיאים בבני!» כותל‬ ‫שבין ראובן ושמעון הוא שלאי׳ מה! לבדו יבול לסותרה כשירצה‬ ‫ואין השני יכול למהות ואם היא רעועה אע״פ שהוא של שניהם‬ ‫א׳ מהם יכול לם תרה שלא יזיק והשני צריך לתת חלקו»‬

‫קסךן‬ ‫‪1‬‬

‫מי שיש לו גינה תחת נ ד ש ל חבירו ובו‬ ‫פעיף אחד •‬

‫ניה הבד הבנוי בסלע שהוא שלו)גינה על גביו ובגו! שחקק‬ ‫א‬ ‫אדם בסלע כמו ניפה והעמיד בו בית בדווהיתהלא׳ גינה‬ ‫למעלה על הכיפה ונפחתה הכיפה <ןאין בעל הגינה יכול לזרוע‬ ‫גינתו אפילו לא נפחתה אלא ד ' טפחים במקום א׳ בעל הגינה יורד‬ ‫למטה וזורע עד שיעשה נ ע ל הבד לבית בדו כיפה בעני! שיכול‬ ‫בעל הגינה לזרוע דכד למעלה וכל זמן שלא יעשה בעל הבד כיפה‬ ‫לבית בדו זורע בעל הגינה כל הקרקע למטה אפילו מה שאינו נגד‬ ‫הפחת ולא אמיינן שיזרע מה שכנגד הפרת למטה והשאר למעלה‬ ‫שאין אדם זורע לחצאי! ו א ע ״ פ ש כ ל ש א י בית הבד מחופה כקירוי‬ ‫איפשי לזרוע זרע‪:‬ם שאין צריבי! לגשמים כגון חזרת אבל אינו‬ ‫יכול לכיף את בעל הבית הבד לעשות כיפה שאינו משועבד ייבך‬ ‫לי׳ש אם הם שובר ומשכיר ליש אם הם ׳צותפין דהכא גפ‬ ‫דתדת־ן צריך לתקרה שלא יתקלקל בית הבד שלו שאינו דומה‬ ‫לבית שיש גג על גביו והתחתון סומך על הגג לא על התקרה‬

‫קםו‬

‫מי שנפל כותלו לגינת חבית ובו סעי׳ אחד‬

‫א םי שהיה כות־יוםמוך לגינת חבידו ונפל הופין אותו לפנות‬ ‫אבניו וא‪ 3‬אשי לו פנה אותם ויהיו שלך אין שומעין לו שאין‬ ‫מזכי! יאדס בעל ברחו ואם נתיצה בעל הגינה בכך ופינה אותש‬ ‫וחזר זה ואמר תן לי אבני ואין לך אלא יציאותך אין שומעין לו‬ ‫שכבר זבה בהן זה בהפנאתו אותם ברשות לקחת לו אבלכ״זשלא‬ ‫פנה אותן אפי׳ הם בחצירו שלזה ואמר לו פנה אותן ויהיו שלך‬ ‫לא קנה לו הצרו שהרי לא הקנה אות׳לו אלא עד שיפנה אותם נ״ל»‬

‫קםז‬

‫ב׳ גינות •אחת גבוה מחברתה ובו ב״ם ‪:‬‬

‫^‬

‫‪3‬׳ גינות זו אצל זו וקרקעית האחת גבוה משל חבירת׳ וירק‬ ‫!גדול באותו הגונה שבין התחתון לעליון כל •‪!:‬העלי; יבול‬ ‫לפשוט‬

‫חושן המשפט‬

‫הלכות »מפץ בקרקע‬

‫לפשוט ירו ויטול^ותו מעיקרו הוא שלו אע״פ שנם ידו של‬ ‫התחתון מגעת שם דמעפרו של עליון הוא חי וגדל ובלבד שלא‬ ‫•אנוס העליון לפשוט ידו יותר טדאי והשאר הוא של התחתון‬ ‫אפילו אם הוא גובה ממנו הרבה ער שצריך לעלות בסולם כרי‬ ‫ליטלו טשםראע׳יפ שכל העגר שבגובה הוא של עליון דהאבנגד‬ ‫גינו הכ‪ :‬שלו עד תהום ארעא ט*ש בל טה שלא יכול ליטול‬ ‫בפישוט ידיו בעלמא מייאש טעיה ואפקורי הוא דטפקר לגבי‬ ‫התחתון מפגי שגנאי הוא לו ליטול רשות ליכנס לתוך שלחבירו‬ ‫ללקום פירותיו ואס ידו של עליון מגעת ער למטת הבלישלו דהא‬ ‫בקרקעו קא גדל מ״מ אמרו ז״ל שטה שהוא פחת טג׳ טפחים טמוך‬ ‫לקרקע‪ .‬הוא של תחתון טפני שהעליון מתייאש גס טזה ומפקירו‬ ‫שיבוש לקחתו פן ילעיז התחתון עליו לומר שהיה נוטל מה‬ ‫*וברשותו ואם אינו נמוך כ״כ שיד העליון מגיע לעיקר ולא לנוף‬ ‫או לגוף ולא עיקר מיבעיא בגמר׳ של טי הוא ולא איפשיט' לפיכך‬ ‫לא ימול אלא יחלוק עם התחתון כדין ממון המוטל בספק שחולקין‬ ‫ואם נטלו אין טוציאין מידו ביון דספקהואשלטיהוא המי׳עה‬ ‫אילן העומד על המיצ‪ -‬שהשרשי׳ הולבין וסחפשט׳ לשני‬ ‫ב‬ ‫השרות אע׳יפ שהוא נוטה כולו ל ת ך שדהו של אחר מהם‬ ‫שניהם חולקין כפירותיו ראזלינן בתר שרשוהי והם יונקים מקרקע‬ ‫שלהם ואם עומד כולו כשרק של־ א'מהם ונוטה לשרה אחר כל‬ ‫רפידות שלבעל השרשיםדאזלינן צתרייהו שיוגקיןמקרקעיתו ‪4‬‬

‫קסט‬

‫סימן קסח קסט‬ ‫מי שיש לו בור לפנים מבורו ונינה לפנים‬ ‫מנעתו ובו ב׳ סעיפי• ‪:‬‬

‫א מי שישלו בור של מים לפנים מבייוו של הכירו שקנ‪$‬ל‬ ‫לו לחלקו או מכרו לו כתם ויש לו ד י ר עליו לשאו׳ מימיו‬ ‫אין לו רשותליכנס שם אלא ביום בשעה שדרך בני אדם ליכנם‬ ‫דמסתטאע״מכןחלקו אוע״מ כן מכרו לו שלא יטרחוהו בלילות‬ ‫לעמוד ממטתו ולפתוח לו ואין לו רשות להכניס שם‪ .‬בהמותיו‬ ‫להשקותם מן הבור שאין זה צורך הכור ולא על דעת זה מכרה‬ ‫לו אלא מטלא ומוציא לחו׳ וכל אחד מהם עושה לו מנתח לבור‬ ‫בעל הבור עושה לו מ<גתח לשמור מי בורו שלא ישאבו מטנו‬ ‫כלא רשותו ובעל הבית עושה לו מפתח לאותו פתח עצמו‬ ‫הפתוח לבור כדי שלא יוכל בעל הבור לשאוב מי בורו בלא‬ ‫ידיעתו שלא יבגים לבייתו של בעל הבית אא׳׳כ יעעו בביתו‬ ‫משום חשד אשתוץכיוצא בו תקנו כן ודוקא בבור יכול למחות‬ ‫כידו שלא יכנס בו בלילה שכן דרך בני ארם כשחולקין או‬ ‫מוכיין בור םתמא אכל מי‪ -‬עיש לו חדר בתוך ביתו של חבירו‬ ‫יכול^ליכנס שם בין ביום בין בלילה •ובחדר מכתמא ע״מ כ|‬ ‫חלקו או טכרו‬ ‫ב מי שיש לו גינה לפנים מנעתו של חבירו שנפל לו לחלקו‬ ‫או שקנהו טמיו סתם ויש לו דרך על החיצון באמצע שרה‬ ‫אין לו רשות ליכנש בו בלילה ולא להכניס לתוכה תגרין לקטת‬ ‫ש ט ף נהר את זיתיו והמוכר זיתיו לעצים‬ ‫הסח‬ ‫מירק גינתו ולא יבטם לתוכה •כשאין צריך ליכנם מינה זו‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫סעיפים‬ ‫ב׳‬ ‫ובו‬ ‫אלא רוצהליכנסדרף עליה לשרה אחרת לקצר את דרכושאין‬ ‫‪ p‬א נשתעבד לז והחיצון זורע * ת הדרך‬ ‫‪5‬‬ ‫זו צורך גינה זו וע״מ‬ ‫א שטף נהר זיתיו ושתלן בתיך שדה חבירו ואמי־ הלה זית‬ ‫דביון'דבאמצע שדהו הוא יש לו היזק גדול ואנן סהדי שלא‬ ‫אני נוטל בארץ יש־אל אין שומעין לו אלא צריך להניחו‬ ‫מחל לו הדרך מכל וכל שלא יוכל לזרוע לשם נתן לו דרך מן‬ ‫ביךקע שנשתל שם אםירצ־! בעל השדה משום ישוב א״י כלומר הצר מדעת שניהם אין כאן היזק גדולזנכרס בה באיזו ישעה שירצה‬ ‫שסיממן על זה הראשון ודאי יטע אחרים ווה כיון שלא היו לו ומכניס לתוכה תגי־ץ ושניהם אינם יבולין לזורעה דביון שטן‬ ‫בבר לא היה חפץ ביק ועכשיו מן השמים הצ־־יבוהו ליטע זיתים‬ ‫הצר ניתן מדעת שניהם מסתמא להילוך יחדוה ולא לזדוןו *‬ ‫הרי‬ ‫ואם עלךן הגהר עם גושיהן בעניין שראויין להתקיים על ירן‬ ‫אבל מ״מ לא יכנס מתוכה לשדה אחרת שאין זה צורך גינ'‬ ‫זה‬ ‫של‬ ‫הוי יונק מקי־יקע של שניהם מנושיו של זה ומנךלזעו‬ ‫זו * וכן הרין מי שיש לו בית לפנים מביתו של חבית שלא‬ ‫שנ׳עתל שם לפיכך כל ג׳ שנים הראשונים שבא לשם יחלוקו‬ ‫יכניס לתוכו תגי־ין •‬ ‫חפירות בעל השרה עם בעל הזתים ולאה״ ג׳ שנים הכל לבעל‬ ‫השדה וטעמא משום דאמר ליה בעל השדה לבעל הזתיס עכשיו ק ע גנות המספקות מים ממע*ן אחד ובו ב׳ פעי'‬ ‫למת אתן לך מה הנאה יש לי טזית שלך אם הייתי נוטע אני‬ ‫שדי אילן זית לפני ג׳ שנים וכי לא אנילנא השתא כל חפירות א חמש גינות המספקות מים ממעיין אחד ונתקלקל המעיין כולן‬ ‫שכניי היו עוביים ג׳ שנים של ערלה דבשלמא תוך הג׳ שנים‬ ‫מותקנות‪.‬עם העליונה שהרי אין המים יכולין לבא לתחתוגים‬ ‫היה לי הנאה ‪:‬זן הזית שלך עייי שהיה הגוש שלך שאלו לא היה‬ ‫אלא דרך העליונה נמצא תיקון העליונה היא לעזרת התחתונים‬ ‫הגוש שלך היו חפירות אסיי^ין עלי משום ע‪-‬לה שהיה אצלי נטיעה‬ ‫אכל העליוני' אין צריכין לסייע לחחתינים כשמתקני( למטה‬ ‫חריצה וע׳יי הגוש שלך נפט״ טן העילה לכך מן היאוי ודה‬ ‫שהתיקון שלמטה אינה לעזרת העליונים אלא לרעתם שכל זמן‬ ‫שאתי לך חצי הפייות אבל עכשיו למה אתן לד כלום טיל גושך‬ ‫שהמים רצים למטה המים םתמעטין מן המעיין ואין להם טיס‬ ‫ולך כבי נ ש י ש הזית בלךקעי ועב״ו שגי הערלה וכ״ת א״כלימא‬ ‫לעליונים להשקו׳ גינת׳ נמצא התחתונה מתקנת עם כולם ומתקנת‬ ‫ליה בעל הדת תוך השלש תן לי כל חפירות דאילו נטעת אתה לעצמה והעליונה אינה מתקנת אלא לעצמה וחיאפיהם בחציהת‬ ‫הוה ע״לתוהרי כל תפירות תור שלש הן שלי רא״ל אי לאו גוש‬ ‫המקלחות מים לביב כמ*ש לעיל סי׳ קס׳יא •‬ ‫ש ך‪.‬יהיה יונקי מקיקעי לבדה אע״פ שהיה עילה היו הזיתים דקים‬ ‫ב אמת המים המביא׳ מים ‪ (9‬הנהר לשדות ורגילין לעשות‬ ‫ולא היה ‪ \rh‬צל והיה זיענא תחותייהו סילקא וירקי וע׳יי נושך‬ ‫בורות למלאותן שאם תייבש האמה •מלאו מן הבור וישקו‬ ‫וק‪-‬קע שלי היו הזתים גסים והפסדתי ‪-‬זרעוני לכך לקחתי חצי השרות ומרגילין מי האטה על פי הבור תקנו חכמים שהבורות‬ ‫חפירות אבל עכשיו הכל בא מקרקע שליוגושהשלך אינו מעלה‬ ‫שבשדות העליונית שקרמו חפירת! קודם שהמשיכו האמה ללאן‬ ‫לאינו;זוריר לכך אחר הג״ש כל תפירות שלו ובלבד שצריך ליתן‬ ‫ימלאו תחלה מפני שהן קרובים למוצא האמה ויש להם רשות‬ ‫ל‪5‬על הזית דמי איייןהזית במו שהיהשוה מתחלה •בעת ששטפו לסבור טי האמה עד שימלאו בורות׳ ויאחר בך ימלאו דתהתונים‬ ‫הנהר שהרי גוף האילן היא שלו והוכיח להגיחו שם משוס ישוב‬ ‫בורותם והוא תקנת׳ דרבנן אע״פ שאינו מן הדין שהרי המים‬ ‫א״י לבר צייך לתת לו דמי זיתיו כשושע־מדיס לימכר לנטעת הפקר הם לכל ומן הדין כל הקודם בהן דרך הילוכן בלא ם^ירה‬ ‫ואם זה אומר לו טול אילניתך שזמעין לו שאין מפין אותו ליטע‬ ‫זכה עשו חז״ל תקנה זו מפני דרכי שלום שלא תהא מחלוקת‬ ‫זיתים בתיך שדהו אס אינו רוצה ״ואס לא נעקרו עם גושיהן ביניהם לומר אני אםםר תחלה אלא יסברו כולם על הסדר שהם‬ ‫והרי הוא ערלה ואיגוראוי עכשיו ליטע נותן לו בעל הקרקע קרובים לאמה יותר לסביר תחלה ולא ימחו בידו אבל בנהר ההולכת‬ ‫דמי <גצו והכל שלו מיד כד״א בא״י אבל בחייל בין אתר שלש על פני השדות דםתמא היא קרטה לבורות וכן באמת המים‬ ‫שנים בין תוך שלש שיים אס בא בעל הזיתים ליטול זיתיו הידועה שקדמה המשכתה קודם לחפירות המרות בל הרוצה‬ ‫ה^שות בידו *‬ ‫לדלות ידלה דרך הילוכה ואס בא א׳ לסכור כדי שיחזרו לו המיס‬ ‫רשקה תחלה או למלאות בורו תחלה ואח״ב יפתח ובא אחר‬ ‫ב המיכי* זיתיו לקוצצן לעצים אם פסק עמו שיקצצם מיד והשהו‬ ‫שתחתיו לטחות בידו לסכוד בי הוא רוצה להשקות תחלה כזה‬ ‫איתן כל חפירות שיעשו היי הן לבעל הקרקע שהי״י ינק‬ ‫אמרו כל דאלים גבר ונראה לי דטעמא דבל דאלינ* גנר דהבא‬ ‫הכל ממנה ולא היה משועבד להשהותן ואם התנה עמו לקוץ‬ ‫אינו דומה לטעם דכל דאלימ גבר דלעיל כד׳ קל״ט דהתם טיירי‬ ‫כ׳םי־־צה הרי טש־עכד להניחם שם וכל יניקתם בין כך הוא של‬ ‫בדבר שהיה כח ביר כייר למחות ביר האלם שלא יגבר‪.‬על‬ ‫הלוקח לפיכך כל חפירות הם של לוקחי אע״פ שקנאם לעצים מכר‬ ‫חביו ככה‪.‬אלמותו רק שיניח הדבר בך כשב ואל תעשה או‬ ‫םתשזה אומ״רךקעי גדליה וזה אימר זיתי גדלו אם עשו זיתים‬ ‫רעים שאין יוציא מהן רביעית שמן חוץ מן ההוצאה הרי אלו יתפשוהו הב׳יר ויהא גזונח בידם עד שיתברר הדבר מ״מ ממק‬ ‫של הלוקת שהיא בעל הזהים שזי תיו גילו ואין'כעל הקרקע מקפיד על הטעם שאותו שיודע ?זהאטת אתו יטסור נ&שו עליו ביןתר‬ ‫על יניקה מועטת כזו ואם עשו זיתים טובים שמםאה טהם יוצא והדבר בירור להם שהוא יגבר על האחר לכך הניחוהו בכלדאלים‬ ‫גבר אע״* שאפשר לבא לירי מחלוקת ט*ט ׳איפשד ג׳יכ שיבא‬ ‫רביעית שמן מלבי ההוצאה כת שניהם יש כאן רחלוקו •‬ ‫הדבר‬ ‫‪%‬‬

‫ט‬

‫י‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫הלכות שותפין נמקע‬

‫י׳יב^ לבעלע אבל הנאכל א׳ יש לו טענה לדבריו זה יאמר אנא‬ ‫מרךבינא טפי למיא לכך אפטי ואמלא ריאשונה ווה אמר גהרא‬ ‫בפרטיה ליזל ויש כגט׳ דעו׳ אמוראים קצת נוטר לזה ולזה ולא‬ ‫היה ביד׳ שוס דעת מכרעת לאחד מן הדעות יותר נזלאחרות‬ ‫לכך אשרו בזה כל ראלים גבר ומכאן פסק טורי םהרמא׳יי ז״ל‬ ‫הבאתיו לעיל סיף סי׳ קל״ט דבכל דבר שרפוםקי׳ חלוקים בו‬ ‫והוא רב׳ שאין בו דין חלוקי אמרינן בו כל ד»לים גבר אכל נ״ל‬ ‫דלאו כלל הוא ולא דמי טעטא כל דאלים גבי־ דהכא לטענזא‬ ‫דינא דבל דאלים גבר דםי׳ קל״ט דהתה טיירי בדבר שהיה כת‬ ‫גיד בי׳ד למחלת ביד האלים שלא יגבר על חבית בכח אלמותו‬ ‫רק שיגיח הדבר מוגה במקומו שלא יגע בו ואז גם כל העולם‬ ‫יניחוהו שאינם שלהם ולא יגעו בו או יתישוהוהב״ר ויהא טונח‬ ‫בידם עד שיתברר הדבר של גזי הוא ולא רצו חב‪:‬דם לעשות זה‬ ‫מן הטעם שכתבתי שם וסמכו על טעם שמי שהאמת אתו ימםור‬ ‫נפשו עליו יות־ ואמרו כלדאליםגבר ועי׳יההתעצטו׳־כלדאליס‬ ‫ג ב י יתברר אמתת הדבר והעשוק יציל את עצמו כמ״ש שם וזה‬ ‫הטעם לא שייך בדבר שהפוסקים מחולקים בו לכך אמרתי שם‬ ‫דג״ל דהוי ביה דינא דגוד או איגוד בכל דבר שאין בו דין חלוקה‬ ‫אבל הכא בגהי־ ובאמת המים כיון שלא‪-‬היה אצלם הכרע כרעת‬ ‫אחר מהם לא יכלו למצאי דין אחר רק כל דאלים גבר אע״ג רליכא‬ ‫לטיטר הב* טע&א שטי שיודע שהאמ׳ אתו ימסור נפשו כר רלא‬ ‫שייך טעם זה הכא כלל אלא לא יובלו למצא דין אחר שאס יאמרו‬ ‫לת־פשוכבי דינא עד שיתברר הדבר טי יובל לאסיף המים בחפניו‬ ‫אם יאמת יהיו טוגחים ללא יגעו בהם המים ירצו וילכו לאבוד או‬ ‫יביאו אחרים ויקחום וא״א לשוטים לבך לא מצאו להם שוס‬ ‫תי!נה בעולם ייק כל דאלים גבר מה שאי! שייך לומר כן בשאר‬ ‫עניינים דשני פוסקים חלוקים בהס נ״ל *‬

‫פ*‪1‬‬

‫כיק קעא‬

‫שלם והיל הפסד בחלוקה זו היה גו די; חלוקה ומבי אחר בזר;‬ ‫חלקו לשנים או הורישו לשני מיו ועכשיו לא יכא לאחד מהם‬ ‫כדי חלוקה אינם יבולין לעכב מלחלוק דלא עריפי מגכרא דאתו‬ ‫מחטתיה היו ד׳שותפין ביחד לשנים יש להם שיעור חלוקי ולשנים‬ ‫אין להם שיעור חלוקה השנים שיש להם שיעור הלוקה נוטלי;‬ ‫חלקן והשנים האחרים נשארו שותפי! ואפילו אטר א״ מאותן שאי;‬ ‫להם כדי חלוקה תנו לי ג׳יבחלקי וא׳יכ ישאי לרביע פחות מכדי‬ ‫חלוקה ובדי לבטל החלוקה אמר ‪ P‬אין שימעין לו ג' שהיו‬ ‫שותפין בכית לשנים היו להב כדי חלוקה ולאחד אין בו כדי חלוקת‬ ‫וקנה א׳ מן השנים חלקו של האחי שאין לו כרי הלורהאיינו‬ ‫יכול לבטל החלוקה אע״פ שהמוכ־י היה יכול לבטלה דהאםוף‬ ‫סוף לגביה יש!לו שיעור חלוקה‬ ‫ך יש מי שאומר דתא דאמרינן שהאחד שאין לו שיעור חלוקה‬ ‫יכול למחות היט כשאין לו קיקע אחרת להשלי׳ לו‬ ‫שיעור חלוקה אבל אם יש לו קרקע אחרת אצל זו הראויה‬ ‫להצטרף עם זו עד שיהיו בין שניהם שיעיר חלוקה הואיל ואם‬ ‫היה לו שיעור חזוקה והיה לו קרקע אצל זו היה יכול לכוף את‬ ‫חבירו שיתנו לו זו שהיא אצל מיצר שלו פמ״ש השתא נמי‬ ‫יבולי! לכופו לחלק לצרפה עם מיצר שלו‬ ‫ה יש מי שאומר שאם באים לחלוק בית או חצר אע׳יפ שיש‬ ‫בוכרי חלוקה אם אין בו כדי שיגיע י־כלאחד ואי דרך‬ ‫בפני עצמו שלא יצטרך לעבור על של חבירואין בו דין חלוקה‬ ‫ויש אומרים עודדבעינן ג׳׳כ שיוכל להשתמש בדלקו כל גזה‬ ‫שהיה משתמש בכולו כגון אס היה מרחץ או בית הכסא צריך‬ ‫שיהא ג ׳׳כ בח־יקו אף על פי שיש לו כיוצא כו במקום אחר או‬ ‫שיכול לעשות אחר בכאן אין זו טענה בי בכאן הוא רוצה להשתמש‬ ‫בלא הוצאות טעות וכן אם רוצים לחלוק בית שיש בו דין‬ ‫חלוקה והבית יהיה נפסד ונגרע על ידי החלוקה אין יכוללבוף‬ ‫חבירוכל שנראה לב״ ד שההפסד יותי־ מחומש וכן אס אין בה‬ ‫דין חלוהה ויש הומה רחבה ואם יקלישוה יהיה בו דין חלוקה אם‬ ‫נראה לביר שאינו מזיק לבנין כרפ ין זה את זה לחלוק ו ד ת שיש‬ ‫בו דין חל־קה אם יחלקוהו לרחבו אבל אם יחלקוהו לארכו לא‬ ‫יהיה בו דין חלוקה הולקיןלרחבו וא׳ יש ב׳ נצר א׳ ענייני ובצ׳‬ ‫בו כ׳׳כ בנייני׳ מעלים בבספי׳ ער שיהיו הלקים שרפ‬ ‫ב׳ אין‬ ‫והכל כדי שלא יצטרכו לשב׳הכנייני׳ ולהפסי׳ אבל מדע׳ שניהם‬ ‫עושין מה שירצו‬ ‫ן ובמקום שאין בו דין חלוקה או בדבר שא״ א שיהלורוכנון‬ ‫שיש להם שפחה בשותפות או כלי אם אמר א׳ נזהשותפין‬ ‫לחבירו גוד או איגיד פי׳ מכור לי חלקך בכך וכך אי קנה ממני‬ ‫חלקי כשער הזר‪ .‬הרין עטו לכופין את הנתבע לניכור לחבידו או‬ ‫לקנות ממנו אפילו ישום אותו ביוקר הרבה מכדי שויו בדי שלא‬ ‫יקחנה שצוונתו להעלותו כרי שתישא׳ לו אפיה שומעי! לו אבל‬ ‫אם אין התובע יוצה לקנית אותה או לא ימצא במה יקנה אינו‬ ‫יבול לכיף את חבירו ייקנות טמנו אפילו כשער הזול שחבירויבול‬ ‫לומד לו איני רוצה שאקנה אלא שאמכור לפיכך ב׳ אחים א׳‬ ‫עניוא׳ עשיר שהני׳ להם אביהם גזרה׳ או בית הבדאםעשאן‬ ‫האב לשבור השכר לאמצע כל זמן שירצו לעמוד בשותפות ואין‬ ‫העשיר יכול לומר השכר חלקך שאין דרך לשכור דברים כאלו‬ ‫לחצאי( משא״ב בטרקלין עשאן האב לעצמו אין העני יבול לכוף‬ ‫^‪.‬תאחיל לשכור אותם אלא משתמשי! בהם כדרך שנשתמש‬ ‫אביהם והרי העשיר אומר לעני קח לך זהים ובא ועשה •אותם‬ ‫בכ׳ הבד קנה לך עברים ויבואו וירחצו במרור ואין העני כופת‬ ‫את העשיר לקנות חלקו אא״ב אמר לו קנה טנזני או מכור לי והריגי‬ ‫לוה וקונה או הריני מוכר לאחרים וקונים הדין עמו וי״א שלא‬ ‫יוכל לומר גוד או אימר כשאין לו סע ת אלא רוצה למכור ואוטר‬ ‫לו גור אתה בקיייתך או איגוד אני במכירת• ואין אדם יכוללומיי‬ ‫לחבית גור או איגוד בפחית משויו דאל״כ ידחי׳ העשיר את לעני‬ ‫למבוי־ את שלו כפחות משויו כיון שיודע העשיר דלרש אין כל‬ ‫ויצטרך העני להניחו מ ב זול על נדחו ולקתה 'מדת הדין *‬ ‫ן אמי־ כל אחד מהם איני קונה אלא הנני מלבר חלקי מוכרים‬ ‫אותו לאחרים ‪t‬‬ ‫אצר כל אחד גזהס איני מוכר אלא כל אחד אומר אני רוצה‬ ‫ך‬ ‫לקנות חלק חכיריאו שאין א׳ מהם רוצה לא לקנות חל׳‬ ‫חבית ולא למפר חלקו אלא ישארו שותפין אס היה יחזקום עשוי‬ ‫לשכור שוכי־יןאוחווחולקין שכרו ויוכל כל א׳ לוטי לחבית או‬ ‫שכי־הו אתה בנך או אני אשברהו בכך כיינא דגוד או אימד‬ ‫דבכל מקים שיוכלו להשוות עצמם בדינא דגוד או איגוד עדיף‬ ‫טבל החלוקות ואם אין המקום עשוי לשכור אם הוא חצר או‬ ‫חנות או בית שאי אפשר להם לדור יחד שוכני׳ בה כל א׳ שגה‬ ‫בפני עצמו וכן לעולם הואיל וא״א שיובנו בו שניהם כאחד‬ ‫מפגי‬ ‫‪t‬‬

‫‪4‬‬

‫‪t‬‬

‫הלכית חלוקת שותפות קרקע‬ ‫ק ע א איזה ד ב ר עהעזותפין מ פ י ן זה את זה לחלוק‬ ‫ובל דיניו ובו ‪ r‬סעיפים •‬ ‫א שותפי! שישלחם קרקע בשותפות בין שקגאלהל בשותפות‬ ‫או ירשוהו או ניתן להם במתני או שהחזיקו בו מן ההפקר‬ ‫‪ vc‬שאחר קנה מחבית חצי שדהו ובקש א׳ מן השותפין לחלוק‬ ‫שיהיה לו חלקו לבדו אם יש באותו קרקע דין חלוקה בופה את‬ ‫שא״ השות־ין והזקין עמו ואם אין בו דין חלוקה אין א׳ נוהם‬ ‫יכול יכיף את חבית לחלוק לכן הדין כמטלט־יין ראם היה בו דין‬ ‫חלוקה וקבלו קניין שלא לחלוק אינו יכולין לחזור בהן *‬ ‫ב בדי׳א כ‪!:‬אין א׳ מהם מכיר את חלקו במקום שהם שותפי!‬ ‫בי אלא ידיכילם משתמשות בבל מקום אבל אם היה א׳‬ ‫טכיד את חדקו אם הוא במקום שיש בו משום חיזק׳ ראייה אף‬ ‫עי׳פ שאין בו דין חלוקה טפין כלאחר מהם את הכירו להבדיל‬ ‫בי! חלקו ובין חלק חבית כיי שלא יזיקו זה את זה בראייה‬ ‫ראובן ושמעין שיש להם מקומית בב״הזה אצלוה וראיבןתצה‬ ‫לעשות מחיצה ביניהם ו־יהבניס המחיצה בתיך שלו ושמעון‬ ‫דמה לעכב באמת שאם יעשה מחיצה המקיים יהיה רחוק הרין‬ ‫עס ראובן שאע׳פ שהוא רתק מ״מ יכולין לישב רבים היושבים‬ ‫על ספשל אחר בב״ה והיושב בראש רוצה להוסיף עוד מקים א׳‬ ‫אצל מקימו והיושב אצלו רוצה למחות כאמת שעכשיו הוא שני‬ ‫אצל ה־־אש אם יוסיף יהיה השלישי וירבה לו הדרך הרין עמו‬ ‫ויכיל למחות ועיל סי' קם״ב‬ ‫‪ j‬ואיזהו די; חלוקה בל שאילו יחלק לפי השותפין יגיע לפחות‬ ‫שבהם חלק ששם הכל קרוי עליו אבל אם אין שם הכל‬ ‫קרוי על החלק אין בו די! תיוק ה ביצר כל חצר שאין בה ד׳ אמות‬ ‫על ד׳ אמות מרובעת חוץ מדי אמות של הפתחים אינה קרויה‬ ‫חצי שאינמ ראויה לתשמיש הכתים ובל שדה שאין בה כדי‬ ‫זריעת ט׳ קבין אינה קתיה שדה וכל גינה שאין כהכדיז־יעת‬ ‫חצי קר‪ .‬אינה קרויה גינה וכל פרדס שאין כה כדי זריעת ג׳ קבי!‬ ‫אינה קרויה פרדס לפיכך אין חו־יקין את החצר ער שיהא ד׳ אמות‬ ‫לב־' א׳וא׳ מהשותפיןולא את השדה עד שיהא בו זריעת ט׳ קבי!‬ ‫לבל א ולא את הגינה עד שיהא בה חצי קב לבל א׳ וא׳ ולא אה‬ ‫הפרדס ע״ שיהא ג׳ קבין לכל א׳ וא׳ בר״א בא״י וביוצא בה שאי?‬ ‫צריבץ יות״ לעבודת יום א׳ אבל בבבל וביוצא בה אין חולקי!‬ ‫את השדה עד שיהא בה כרי חרישת יום לוה ונרי חרישת יום‬ ‫לזה ולא את הפדרם ער שיהא בה ל״ו אילנות לזה ול״ו אילמה‬ ‫לזה כדי עבודת אדם א׳׳ ביום א׳ ושרה שמשקים אותה בבלי ע‬ ‫שיהר׳ בה כרי שימלא הפועל יבם א׳ לוה ויום אלוה משום ש ג י‬ ‫מעל שאש י;יע לחלק א׳ פחות מיה יצטרך לשלם לפועל כילם‬ ‫‪4‬‬

‫‪,‬‬

‫ד‬

‫‪t‬‬

‫משפט‬

‫השן‬

‫הלכות חלוקת קרקע‬

‫»פני היזק ראייה שהרי אין בה דין חלוקה ואין אדם עשוי‬ ‫לטרוח כל שלשים יום לפנות מחצר לחצר אלא משנה לשנה‬ ‫וי״א דבחצר לעולפ צריכין להשתמש ביחד שהרי אינם יבולים‬ ‫לבא לביתם אלא דרך החצר והיאך יכנס לביתו בשנתו של‬ ‫‪;1‬בירו;מה"ט אין בחצר דין גור או איגוד ודוקא בארבע אמות‬ ‫הצריבים לכל פתח או בדרך הצריך לכניסתו ויציאה אבל בשאר‬ ‫חצי אטרינן ביה גיד איגוד » וע״ל סעיף י״ז אם הא׳ יש לו‬ ‫בו שיי שלישים והא יש בו שליש ואין בו שיגיע לבעל השליש‬ ‫^ויעוי־ חלוקה שראוי לדור בו לבדו בחלקו אם יחלקוהו ואם‬ ‫יהרו בו שניהם יחד יפסיד בעל השני שלישים שבעל 'השליש‬ ‫ישתמש בבית בכל מקום כמו שישתמש בעל השני שלישים‬ ‫והוי כשל אלו היה החציו שלו ואינם ינולין לנוף זה את זה בדינא‬ ‫דגור או איגוד כיון שאין החלקים שרן שאין סברא שיבולי!‬ ‫לומר גור מני שני חלקים או אגיד חלק אחר ובן איפבא לא יוכל זה‬ ‫לומר גוד חלק אחד שלי או אינודןשני חלקים שלך וע״לםעיף‬ ‫נ׳ כיצר יעשו יפילו גורלות אחר ששנה ואחד משנתי׳ ואותו‬ ‫שיש לו שני שלישי ישתמש בו לבדו ב׳ שנים רצופות והשני‬ ‫שגה אחת וכן לעולם רק שיפילו גורל מי מהם יהיה המתחיל‬ ‫בעל השליש תחלה שנה ואחייב בעל השני שלישים שנתים או‬ ‫בעל השני שלישים תחלה שנתים ואח״כ בעל השליש שנה ובן‬ ‫לעולם ובלבד שלעילם יהיו לבעל השני שלישים שתי שנים רצופי?‬ ‫של׳יאמי־ו בתתל׳ ידור בעי השני שלישי׳שנה ואח״כ בע׳ השל;'‬ ‫שנ׳ואח״כ בע׳השני שלישי׳ עוד שנ׳ואח"כ‪.‬יח‪1‬ו'זיתחי' שאיןזה מן‬ ‫הטוב והשר לט״וח עליו לחלוק לו שתי שניו הראשונים ואם‬ ‫מיחץ הוא כלאחר רוצהלרת‪-‬ץ בו כליו כ! נכנסים בה שניהם‬ ‫חמיר בזי א׳ לפי חלקו וכן בל דבר שראוי להשתמש בו ביחד‬ ‫ואיני עשוי לשכור כגון ם״ת א‪ 1‬מצי‪ !,‬ששניהם צריכין לו בכל‬ ‫יום אין א' יכול לומר להכירו השתמש בו אתה יום ואני יום או‬ ‫שניה כפי החלק שיש לו בו שהרי זה אושר לו בכל יום אני‬ ‫צ־יך להשתמש בו ומשתמש בו בבל יום לפי חלקו ואם הוא‬ ‫‪.‬דבי־ שאין יכולין להשתמש כאתר בכל יום חולקין אותו בימים‬ ‫שלימים ובל זמן שלא חלקו והשתמש בו אח׳ מ! הש־תפי! לברו‬ ‫אפילו כמה שנים והשני לא היה כאן או היה ושתק אינו יכול‬ ‫לוש••* א־זי׳כ אשתמש גש אני לבדי בך זמן כמו ש־שתמשת‬ ‫אתה שה יאמ* לו כיי זמן שלא ח־יקנו אני לא נשתמשי אלא‬ ‫בח־ק־ ואתה מה לי ולך למה לא באת ונשתמשת אתה בחלקך‬ ‫ואם ריציט לחלק תתחיל החלוקה מהיום ומה שדר בי זה לבדו‬ ‫לא יחשב וכן הרין במקום בב״ה כשישב עלי׳ זה אפילו כמה‬ ‫שנים והשני לא היה בעיר או היה בעיר ושתק אין מנכי( לזה‬ ‫מה שישב עליה דבש‪. :‬׳ היא משתמש כל זמ( ש־יא חלק‪,‬׳ ‪,‬‬ ‫‪ Q‬א׳ הש*כ‪ -‬מחבירו מקצת שרה או חצי שאין בה ‪-‬ין חלוקה‬ ‫אישיים‪,‬ששבדו מקום אחד בשותפת כל אחד יכול לכיף‬ ‫את חבירו ולוםר לו או שכור ממני חלקי או השכר לי חלקך ואס‬ ‫יש בה דין חלוקה חולקין ויש חולקין ום״ל דלא שייך חלוקה‬ ‫‪t‬‬

‫‪k‬‬

‫‪1‬‬

‫בדבי השכור וע״ל םי׳ שי״ז סעיף ב׳ »‬ ‫» אם אין בו דין חלוקה ואמר הא׳ נעשה ב׳ חלקים א׳ שיהא‬ ‫בו כשיעור ואחר קטן ואני א‪6‬ול את הקטן ואתה טול‬ ‫הגדול ותן לי דמים ששוה יותר הגדול אינו יבול לנופו שיאמר‬ ‫אין רצוני ליקה נלום אפי׳ אם אמר לו טול אתה הגדול במתנה‬ ‫יכיל הלה לומר לו אי! רצוני לקבל מתיה דכתיב ושונא מתנות‬ ‫יחיה ויש חולקין בזו אבל אש אמר לו טול אתה הגדול בשוע ואני‬ ‫הקטן או אקח איי הגדול בשויו ואתה עול הקטן וא״ת שאינך‬ ‫חפץ בקטן אני אקח הנל שומעי] לו אעיפ שאינו מניח את‬ ‫חבירו ליטול הבל ניון שנותן לו הברירה לקחת את הגדול שיש‬ ‫בו שיעור חלוקה ועייל סעיף ח׳ ‪,‬‬ ‫חצ״ שיש בו;׳ אמית וראיבן‪ .‬יש לו ד׳ אמות ושמעון אין‬ ‫לו בה אלא שלש אמות שמעון ודאי יכול לביף את ראובן‬ ‫לחלוק אע״פ ש א ישאר לו שייחוד חלוקה יכול לומר אני אי‬ ‫איפשר בתקנתן ופגון זו שומעין לו ואם ראובן רוצה לחלוק ואין‬ ‫שמעון רוצה לחלוק יבול ראובן לומר לו אטיל חלר‪,‬י חו׳ מאמה‬ ‫אחת שאשאר שותף בה עמך ויהיה לי חלק אחד ולך שלשה‬ ‫חלקים ואח״כ יאמר לו גור או‪ .‬איגוד‬ ‫‪ y‬ואש אין'בכל החצר אלא ג׳ אמות י״א דשייף בו נטי דינא‬ ‫דגיר או איגוד ויש חולקין ואמרינן דמצי זה למימר ליה‬ ‫נהי דהשתא במילא חזי ליה מכל נזקים טה שאתה אומי שאקח‬ ‫גדמים דבר שאין בו ברי תשמישי אינו רוצה להוציא עליו‬ ‫דמים וטיגנה ננינה היא ‪,‬‬ ‫לית דיגא דגור אי איגוד אלא ברבר שתשמישו שיה ואין‬ ‫בו רדי ‪ sW‬ולזה ויש בו כי־אוי לאחר שאיזה מהם שיגור‪,‬‬ ‫משפי!ן לו לתשמישו לפיכך אמת שיאמר לו גור כיון שמספיק‬ ‫לך או איגוד אבל דבר שאין תששישו שות כגון שתי שפחות‬ ‫‪1‬‬

‫י‬

‫םיםן קעא קעב‬

‫האחת יידעת לאפות ולבשל והאמת יודעת לטוות או שני בלים‬ ‫שאין מלאכתן שיה וכל אחר צריך לשניהם אפילו אם דמיהם‬ ‫שדם אין הא׳ יכול לומר לחבירו טול אתה זה ואני השני או‬ ‫איפבא לפי שבל אחד צריך לשניהם וא״צ לוטר אם אין דמיהם‬ ‫שוה שאינו יכול לומר טול אתה הא׳ ואני השני וטי שיקח הטוב‬ ‫יתן להכירו מאי דביני וביני וכן אם יש להם שדה וכרם ואין‬ ‫בשים אחד מהם כדי חלוקה אפילו אם דמיהם שוים לא יאמר‬ ‫לו טול אתה שדה ואני כרם או איפכא ואפילו אם יאמר לו‬ ‫גוד או איגוד בשניהם כאחד אין שוטעין לו שיאמר לו באחר‬ ‫מפסיק ־‪.‬יי שהרי כל אחד תשמישו בפני עצמו אלא אם ירצה‬ ‫יאמר לו באחד מהם גור או איגוד והשני ישאר להם בשותפות‬ ‫או שיאמר לו בכל א׳ בפני עצמו זה אחר זה גוד או איגוד‬ ‫שבאופן זהיכוללהיגה שעל א׳ יאמר לו איגוד אני ועל השני‬ ‫יאמר לו גוד אתה ושני דברים שתשטשין שוה ודמיהן שוי!‬ ‫יא'! בשום אחד טהם כדי חלוקה הא ודאי חולקין א׳ כנגד‬ ‫חבירו כלומר שיאמר לו טול אתה זה ואני השני או אתה השני‬ ‫י י זה או בגורל יחלוקו ביניהם וה״ה אם אין דמיהם שוין‬ ‫שכיון שתשמישן שוה אע״פ שאין דמיהם שוין שיש בהן גוד‬ ‫או א־גור בין אם יאמר לו כל מי שיק׳ המעולה יוםיף לחבירו‬ ‫דמים לפי שומא בין אם יאמר ש־קח איזה מהן שירצהיבלי‬ ‫תוספות דמים ואני אטול השני או איפכ' ויש חולקין ואומרים‬ ‫אע׳׳פדתשמישן שוה אין בהן גוד או איגוד דטוב ורע נטי‬ ‫ב׳ מינין הן »‬ ‫א נ‬

‫»ף ב׳ אחים שירשו ב׳ בתים גדולים שיש נכל א׳ וא׳ ביי‬ ‫חלוקה וגם ראויים לחלו׳ זה כנגד זה והא׳ אומדגחלו׳ כל‬ ‫בית בפגי עצמו והשני אוי לא כי אלא נחל׳ בית כנגד בית‬ ‫שומעין לזה שיאמר נחלו׳ בית כנגד בית שאם יחלוקו כל בית‬ ‫ובית בפני עצמו א״א שלא יפסידו הבתים בחלוקה ולמהנפםירמ‬ ‫חנם וכ״ש אם אין בכל בית כדי חלוקה שחולקין בתים כנגד‬ ‫בתים הואיל ותשמישן שוהולא יוכל הא׳ לומר גור או איגוד‬ ‫ע• שניהם יחד וכמ״ש בסעיף הסמוך והא דחולקין בית כנגר‬ ‫בית היינו ב ד ב ר שתשמישן שיה אבל י״א דרובבתים אין בהם‬ ‫דין חליקד‪ ,‬שאי! כל הבתים והחדרים שוה ואין חולקין • בית‬ ‫כנגד עלייה או חדר שאין תשמישו שוהוכ״ש במקום שיצטרך‬ ‫לסתור בחיונות׳או פתחים ולחזור ולבנות שיצטרך להוציא הוצאת‬ ‫שאיןחולקין בית א׳ אבל מדברי הרא״ש בתשובה כתוב שחולקין‬ ‫אפיי בית כנגד חנות או מרתף ולפי זה נראה למורי ז״ל דה״ו!‬ ‫בית נגד חדר או עלייה דזה מיקרי תשמישו שוה גם לענין‬ ‫הוצאת ‪-‬הבנין אש נראה לב׳׳ד שאינו מ!י׳ להם כ״כ חולקין‬ ‫וכמ״ש לעיל סעיף ה׳ לעניין הפסד הבתים מיהו לעני! גוד או‬ ‫איגוד אין חילו׳ בין בית ומקום ביה או שאד דברים שיוכל‬ ‫לומר על כולן ביחד גלד או איגוד י״א שאי! די! גיד או איגוד‬ ‫רק בדבר שהגוף שלהן אבל במשכנתא או כרומה להשעתירין‬ ‫לנבות מעותיהם אין אומרים גוד או איגוד רק חולקין המעומ‬ ‫וכתב מורי דנ׳׳ל שאם טשתטשין במשכנת׳ הוי בטו שכירות‬ ‫וע״ל סעיף ט״ו ‪,‬‬ ‫י״א דלא אמרינן גוד או איגוד אלא בנתינת דמיפ מיד‬ ‫ן‬ ‫אבל אמ אמר גור ואמתין לך המעות שלשים יום או‬ ‫איגוד ותמתין לי המעות שלשים ץם אין שומעיןלו שיכול לומר‬ ‫אני גיחא לך להוצי׳ מעותך ממני ואתה קשה ממני ולא אובל‬ ‫להוצי׳ טעותי ממך‬ ‫היכא שאין דין חלוקה ויש יתומים גדולים וקטנים והגדולים‬ ‫«ן‬ ‫רוצים לחלוק יש מי שאומר שבית דין מענזידין אפוטרופוס‬ ‫לקטנים ודני[ להם גוד או איגוד ויש אומרים דלא שייך‬ ‫ביתומים גוד או איגוד שאין אפוטרופוס רשאי למכור חלקם‬ ‫שלא לצרכם »‬ ‫• ן לא נאמר מד או איגוד בד׳ אמות של פרור! המשא שבחצר‬ ‫ולא במה שצריב־ן ליציאה וביאה בחצי ואע״פ שהבתים‬ ‫פת־חימ מצר א׳ לרשות הרבים מפני שאין אדם עשוי לפרו?‬ ‫משאיו בדרבים לעי! כל ולפעמים צריך הצנע בחצר ואם לא־יהימ‬ ‫לו מקומת אלו כחצר יצטרך לפרוח באויר ונמצא שהפסיד אמ‬ ‫ביתי וכן אם לא יהיה לו מקום לפרוק משאו אינו בית שכל‬ ‫בית צריך מקים פנוי לפרוק שם משאו ועוד שבני ר*ה מעכבין‬ ‫עליו לפרוק משואיו בדרך הרבים מפני שמונעין רגלי הרבים‬ ‫משם עם משאותם ‪t‬‬ ‫‪1‬‬

‫ט‬

‫‪k‬‬

‫דעי‬ ‫י‬

‫בית או חצראיךנותנין לו א ר ב ע אמות‬ ‫ובו ט׳ סעיפים ‪:‬‬

‫‪r‬‬

‫א‬

‫חצד המתחלקת נותן לכל נתח ד׳ אמית והשאר חולקין‬ ‫נשוה שכל פתח צריך לפניו ד׳ אטות לתוך החצר וא‪6‬ילו‬ ‫שהפתח‬ ‫‪/3‬ך‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫הלמה חלוקת קרקע‬

‫שהפתח ‪-‬הב הרבה נוטל ד׳ אמות על פני כל רחבו לתוך או״ר‬ ‫החצי־ ואם אין הפתח רחב ארבע משלים עליו מהצדדים ארבע‬ ‫כרי שיהיה לו ארבע על ארבע ואם יש לאחד פתוח לחצר בית‬ ‫שיש לו ב׳ פתתיש ולשני בית שאין לו אלא פתח א׳ אותו שיש‬ ‫לו שגי פתחים נוטל לכל פתח ד׳ אמות כפי מה שהם ‪3‬תחיו‬ ‫ובעל הפתח הא׳ אין לו אלא ד׳ אמות לפני פתחו בר״א בשנים‬ ‫שקנו טן הפקר בגין שבנו בתים במקים הפקר זה בנה לו פתו‬ ‫ופתת בו שגי פתחים וזח בנה לו בית ופתח בו פתח א׳ ואח״כ‬ ‫הקיפו אותה עד שנעשה להם לחצר שזכה כל א׳ לפגי ‪3‬תתו‬ ‫‪ |0‬ההפקר רייא דהיה אם חלק א־׳ נכםיו על פיו ונתן לאחד‬ ‫מבניו בית עם שני פתחים ולאחר עם^פתח א׳ היו דינם כמו מכין‬ ‫טן ההפיך אבל שנים שקנו או שירשו וראי קנו או ירשו ב־שוה‬ ‫חלק כחלק בין בבתים בין בחצר ולאיטול הא׳ יותר מחבירו‬ ‫בלום ואפילו ק־ימו וחלקו הבתים קודם חלוקת החצר לא אםייגן‬ ‫טי שעלת לחי*קו הבית שיש לו ב׳ פתחים זכה כאי־בעאמות‬ ‫לכל א׳ נזפתח־יו אלא חולקין בשוה‬ ‫כנגד בית ולא‬ ‫ב בדי׳א כששני הבתים שויס וחלקו בית‬ ‫הוצרכו לשום אותם ולהעלותם בדמים אבל אם אינם שוים‬ ‫ושמו אותם והעלום בדמים ואותו שהגיע לחלקו הבית שיש‬ ‫לו שגי פתחים נתן לחבירו עילוי הדמים ששות שלו יותר משל‬ ‫חבירו אמיינן מסתמא היה ג״כ זה העילוי של הד׳ אמות לפני‬ ‫כל פתח בכלל השומא וזכה בהם צמו שזכה במה שביתו שוה‬ ‫יומר משל האחר דסתם פתח צריכה לד׳ אמותלפיוק משאו‬ ‫אעי׳פ שבעוד שלא חלקו לא היו הד׳ אטות שלו לבדו לגמרי‬ ‫אלא לפרק בו משאו וחבירו היה משתמש בי ג״כ כשהיה‬ ‫מוצא אותם פנויים עתה שחלקו הם שלו לגמרי וכל זה טיירי‬ ‫בסתם חצירווו אבל חצי שיש לכל א׳ חלק ידוע כל א׳ אינו‬ ‫נוטל אלא כפי מה שיש לו ואם מגיע לכל א׳ לפגי בית״ ד'‬ ‫אמות על ד׳ אמות חולקין בין אס יש לבית א׳ פתחים הרבה‬ ‫אל לא *‬ ‫‪ y‬בית שיש לו פתחים רבי׳ מכל רוחותיו יש לו ארבע אמות‬ ‫לכל רוח ורוח ואם ייתר לו פתח אין לו אלא ד*א כנגד פתחו ‪k‬‬ ‫ף אכסדרה אם איפש~ לו להכניס כתוב׳ במשאל אין ל ה ד‬ ‫אמית בחלוקת החצ״ דטעמא מאי אמור רבנן ד׳ אמות‬ ‫לפתח בחצי־ משום פירוק משאו שיפרו שם משאו מעל חמידו‬ ‫ה״מ לפני הבית ־ פי שסתם בית אינו פנוי מכלי׳ ולא יוכלו להכניס‬ ‫שם החמור עם משאו ולפ‪-‬קו שם אבל אכסדרה איפשר דמעייל‬ ‫בגו ומפ־ק לפיכך אין לה ארבע אמות בחלוקת החצר ואם היח‬ ‫לפגי הבית ואין באכסדרה ד׳ אמות משלים עליה מן החצר‬ ‫עד שיהא ד׳ אמות ועולות לד׳ אמות שלפני נ״תח הבית בית‬ ‫שע^ והו׳ כמין בית קטן שעוברי! בל ליכנס לגדול וכן מרפסת‬ ‫והוא סולם לפני הבתים שעולין להן לפתחי העלייה או שנכנסים‬ ‫ממנה לשתי חצרות או לשני בתים יש להם ד׳ אמות היו ה׳‬ ‫בתים פתוחים למרפסת והמרפסת פתוחה לחצר אין לה אלא ד׳‬ ‫אמות דהא אינו אלא פתח א׳ למטח *‬ ‫ך* לול של תרנגולים אין לה אי־בע אמות מפני שאינה צריכה‬ ‫להם שתינגלל מטפס ועולה דדך ראש הכותל *‬ ‫ן בית שחציו מקורה וחציו אינו מקורה בין שקירויו לפני׳ בין‬ ‫שקירויו לחוץ אין לו ד״א דאיפשר דעייל החמור עד מקום‬ ‫שהוא מגולה ושם יפרוק משאו והוא כשיש ארבע אמות על‬ ‫ארבע אמות במה שאינו מקורה שיבולי! להשתמש שם בייוח *‬ ‫ן בית שסתמו פתחו כל זמן שלא נפרצו פצימין יש לו די׳א‬ ‫שכיון שלא פרץ פצימיו הוא סי׳ שדעתי לחזור לפותחו אבל‬ ‫פרץ את פציטיו אין לו ד׳ אמות שלפני הפתח שבפריצת פצימיו‬ ‫גלה דעתו שאינו רוצה עור שם פתחו מחל על אותם הרי אמות‬ ‫אבל חלקו בחצי יש לו כשאי בני החצי־ שאותו חלק לא מחל*‬ ‫ךן בית שאין בו ארבע אמות על איבע אמות איי לו ארבע‬ ‫אמות בחצר כנגד הפתח שאין זה חשוב דירה להיות‬ ‫כניסתו ויציאתו נחשב כניסה ויציאה אלא אם יש בחצר ד‬ ‫אמות' לזד ור׳ אמות לזה עד פתח הבית הזה חולקין *‬ ‫‪ Q‬הזבל שכחצי מתחלק לפי הפתחים לזבול בו שדותיהם‬ ‫וחיל של מלך המוטל על העיר לתת להם אכםניא איני‬ ‫מתחלק לפי פתחי הבתים אלא לפי האנשים הררים בבתיס שאין‬ ‫המלך מטיל על הבתים רק על האנשים ‪1‬‬ ‫י‬

‫‪1‬‬

‫‪4‬‬

‫העג‬ ‫א‬

‫שוו!‪£‬ין או‬ ‫ד'סעיפים ‪4‬‬

‫אחים‬

‫שרצו‬

‫לחלוק‬

‫ובו‬

‫בל דבר שרצו השותפין לחלוק חולקין אע״* שאין בו דין‬

‫םימן קעג קעד‬

‫חלוקה הרשות כידם חוץ מכתבי הקדש עתם כאובים‬ ‫' אי! חולקת מפני שהו«‬ ‫יר‬ ‫"‬ ‫‪1‬‬ ‫בזיון לספרים לחלקן מכרך א' אע״& שאם היו של א' מותר‬ ‫לחותבן לצורכו לדעתכן לחלקן הוא בזיון להם ואג הם בשתי‬ ‫כריכות אס הם שני עניינים כגון תהילי׳ ודברי חיטים אין בו‬ ‫דינא רגור או איגוד דתרווייהו צריבי להאי ולהאיכט״שטעמא‬ ‫לעיל סי' קע״א סעיף י״ג ואם הם עניין א אומרים בו גוד או איגוד‬ ‫ב אם חלקו בגורל לאחר שעלה הגורל לאחד מהם נתקיימה‬ ‫החלוקה מ"ט‪.‬בההוא הנאה שנעמעין זה לזה לחלוק בגורל‬ ‫בדי שיטול כל אחד חלקו בפני עצמו טפני^שאינו חפצים עוד‬ ‫כשותפות גמרו ומקנו אהדדי ועייל סי׳ קנ״ז כעיף ב׳‬ ‫‪ j‬האחין שחלקו הרי הם כלקיחות זה מזה ואין להם זה על‬ ‫זד דרך ולא סולמות ולא חל־נות ולא אמת המיס שכיון‬ ‫שחלקו לא נשאר לא׳ מהם זכות בחלק חבירו אע״פ שהיה מקודם‬ ‫בגון‪ .‬שחלקו ב׳ שדות זה לקח לצפון וזה לדרוס והיה אביהן רגיל‬ ‫לפנית לו דרך ליכנס מזו לתוך זו אעו יבול לומר לו דרך לי עליך‬ ‫ולא סולמות לי׳׳מ אם נפלה העלייה לראובן והבי׳ והחצר לשמעון‬ ‫שאין ראובן רשאי להעמיד סולם בחצי שטעון לעלייתו אלא‬ ‫אפילו נפל לחלק יאובן העלייה והחצר ולחלק שמעון הב^ת אין‬ ‫ראובן יכול לסמוך סולם על בית שמעין לעלות לעלייתו משוס‬ ‫דמת־ע לאישיתיה ואע״פ שהכי׳ משועבד לעלייה היינו לשאת‬ ‫משא העלייה עליו אבל לא לשאת משא הסולם שהרי יכול‬ ‫לקובעה על עמודם ולא אמת המים שאס היה עוברת על שדהו‬ ‫לשדה אחיו הוא מעכב עליו ולא חלונות שמסלק!; לגמרי וסותם‬ ‫לו החלון וכן הדין בשנים שקנו שרה כא׳ וחלקו לא נשאר לא׳‬ ‫להם זבות בחלק חבירו אבל שנים שקנו שרה משני אנשים או‬ ‫משני אחים שהיה נודע חלק כל א׳ והיו מחזיקי׳ בנזקים אלו זה‬ ‫על זה אין א' מהם יכול למחות על חבירו לא להפסיק אמת המיס‬ ‫ולא לשנות דבר מהנזקים שהחזיקו בהם המוכרים שכלא׳ קנה‬ ‫כל הזכות שהיה לאותו שמכרו לו בו! שנים שחלקו חצר ונשאר‬ ‫באר מים חיים בחלק א׳ מהם ונשאר רשות לשני לשמש בו‬ ‫ונתקלקל הבאר כל זמן שהבא׳ קיים ויש מים בתוכו על שגיהס‬ ‫לתקנו ואם נפל לגמרי אזדא חזקת השני לענין זה שאין לו‬ ‫עוד דרך לשאוב מים אבל מקים הבאר הוא לשניהם שהרי לא‬ ‫בא כבר לחלוקה אבל אם חלקו ונשאר הבא׳ מתחלה לא׳ בלבד‬ ‫שנתן רשות לשני לשאוב מים משם אם נפל אזדא לגמרי ואין‬ ‫לו עור חלק בבאר אפילו חזר ותקנו אבל אם לא נפל הבאר‬ ‫אלא שנתמלאת זבלים בכי הא לא אטרינן אזרא שהרי הבאר‬ ‫קיימת עדיין והמיס עדיין ישנן בבאר אלא שכסו אותם הזבלים‬ ‫שנפלו שם והרי זה במו שכסו פי הבאר שזה מסיר בסויו‬ ‫ושואב מימיו ‪i‬‬ ‫ך אחים שחלקו ועלה חלק אחד מהם כרם ולשני שדה הלבן‬ ‫יש לבעל הכיס ד׳ אמות בשדה הלבן להפך בו טחרישתו‬ ‫ב ג ? ‪ 1‬ץ‬

‫כ ס‬

‫ת‬

‫ש ? י ב י‬

‫א‬

‫ם‬

‫ה ם‬

‫כ כ‬

‫א ח‬

‫‪ifc‬‬

‫‪4‬‬

‫סעד‬ ‫‪1‬‬

‫אחים או שותפין או בכור שבאים לחלוק‬ ‫ובו ה' סעיפים •‬

‫א האחין או השותפין שבאו לחלוק וליטול כל אחד חלקו אם‬ ‫היה השרה כולה שוה לגמרי אין צריכין שומא אלא חולקין‬ ‫לפי המדה בלבד ואם אמר א׳ תנו לי חלקי מצד זה כדי שיהא‬ ‫סמוך לשדה אחר שיש לי שם ויהיה הכל שדה א׳ שלישומעין‬ ‫לו וכופין אותן עלזה שעיכוב בדבר זה מדת סדום הוא אבל‬ ‫אם היה חלק א׳ ממנה טוב או קרוב לנהר יותר או לדרך ושטו‬ ‫אותה היפה כנגד הרע ואמר תנו לי בשומא שלי מצד זה אין‬ ‫שומעין לו שבזה אין בו משום מרח סדום דמשום טובו הם‬ ‫שמין אותו ביוקר לפיכך אינו נוטל אלא בגורל ואם אמר להם‬ ‫תיו לי בשוט׳ שלי מצד זה חצי מידתה מצד הרע וטול אתה‬ ‫בצר הטוב כרי שיהא חלקי סמוך לשדה שלי זה ודאי מדת סדום‬ ‫הוא מי שמעכבזה ושומעין לו ואין זה יכול לומר לא בעינא דשונא‬ ‫מתנות יחיה דלאו מתנה יהיב ליה אלא בדמי חולקים ושקיל‬ ‫ליה משום דעדיף ליה זיבורית אחד מיצי׳ מעידית אתרי מיצרי‬ ‫וייא אפילו בשרה שכולה שוה לגמרי ואמר אחד תנו לי חלקי‬ ‫מצד זה ברי שיהא סמוך לו שדה שלי אין שוטעין לו שאין־ זה‬ ‫מדת סדום למעכבים שיכוליןלוטר לא ניחן לך זבות שיש לנו‬ ‫בשדה זו שהרי יש לנו זכית בו בשנחלק בגורל שאס יפול לנו‬ ‫הגורל כין שתי השדות שלך הרשות בידינו «לא נחליף עמך‬ ‫עד שתתן לנו דמים יקי־י׳ אותו זכות אין אנו רוצי! לבטלו בשבילך‬ ‫ליתן לך בלא גורל ואין זה טדתסמם דהאנהנין הם בטענה‬ ‫זו ואם יש להם שתי שחת לחלוק ואמר הא׳שיחל*‪,‬וכל שדת‬ ‫ושדח‬

‫‪-‬השן‬

‫משפט‬

‫ח ל מ ת חלוקת קרקע‬

‫ושדה והשני אומר שיחלקו שדה כנגד שדה שוביעין לו לזה‬ ‫שאומר לחלוק שדה כנגד שדה דרבי עדיף לשניהם שיהיה חלק‬ ‫כל א׳ ואחד ג‪:‬צרא בד׳יא ששתיהן שוות ואין שום עילוי באחת‬ ‫מחברתה ןאין נפקותא לחלוק השדות לחצאי! אבל אם \ש איזה‬ ‫נגובה לאחד מהם נשוב צד בעולם דנפקא ליה מיניה עילויה‬ ‫כשחולקין השדות לחצאין בגון שאדתטוכה מדברת׳ וכן אם יש‬ ‫<־‪.‬א׳ שדה אצל א׳ מהם ואומר שיחלקו כל אדת לשנים נטענה‬ ‫שאומר אם יחלקו שדה כנגד שדה אולי לאיפול לי חלקי אצל‬ ‫מיצר שלי לכן אגירוצה לחלוק כל עדה ושדה כדי שיגיע לי‬ ‫לפחות חצי חלקי אצל שרה שלי שומעיןלו אבל אס אומר הא׳‬ ‫אני רוצה שיחלוקו כל שדה ושרה אולי יפול חלקי באמצע‬ ‫ויהיה שטור יותר שאתה תצטרך לעכור אריסיו ושומרים‬ ‫לשדגתיך בשני צדדים ויהיה חלקי שטור ממילא אינן; טענה‬ ‫דאטו משום שמירתו נפסיד לזה ‪4‬‬ ‫ב כבוי־ שבא לחלוק עם אחיוילפינן טקרא דכתיבפי שנים‬ ‫שצריבין לתת לו כל חלקו ביחד שכן משמע פי שנים שנים‬ ‫חלקים שהם כפי א׳ דהיינו חלק א' גזדלא כתיב פיות שנים כיצר‬ ‫אם יש להם שדה לחלוק חולקין אותה ג׳ חלקים ולא יבול‬ ‫הפשוט לומר נפיל הגורל בשלשתן ואם יעלה גורלי באמצע‬ ‫הקת אתה השני חלקים החצונים אלא האמצעי של הבכור‬ ‫סט״נ ויפילו הגורל על שני חלקים החצוני‪ 3‬איזה יעלה לגורלו‬ ‫בד״א כשכולה שוה אבל אם יש בו מקום טוב מחבירו לא‬ ‫אמריגן שיהא כל הלקו במקום הטוב בשומא כנגד המקום הרע‬ ‫בדי שיטול חלקו ביחד אלא יטול חלקו ככל מקום ומקום בטוב‬ ‫וביע ואפילו אםבולהשוהאם יש לו טענה לפשוט כגון שיש‬ ‫להן שתי שרות האחת שגי ידות על חברתה והפשוט מצר!‬ ‫לגדולה יכול לומר אחלוק בו כדי שיפול לי חלקי קרוב לשדה‬ ‫שלי אע׳יפ שלא יטול הבכור כל חלקו ביחד ויש חולקין כיון‬ ‫שהתורה זכתה לו ינוטלן לעולם ביחד דם״ל דע״כקרא להכי‬ ‫הלא דאתא דהא בארץ שלה ק״ל אפילו בלא בטרבי אמר הבו‬ ‫לי אמצראי יהבינן ליה ובכור ה*ל באלו יש לו ארעא אמצרא‬ ‫דחלק פשוט הילכך יהבינן ליה תחייהו אחד בזיצרי׳ בקרקע‬ ‫בלא קרא וכי אתא קרא לא איצטריך אלא לקרקע שאינדשוה‬ ‫ויבם שנוטל חלקו וחל׳ אחיו המת בנכסי אביו אין דינו בבכוי‬ ‫ליטול ב׳ חלקים ביחד אלא עי׳פ הגורל אל אשר יצא לו שמה‬ ‫הגורל יטול דלא דמי לבכור שהתורה מיעטו דכתיב והיה‬ ‫הבכור הווייתו כבכור ואין חלוקתו כבכור כלומר על החלק‬ ‫הנתחדשלונקרא בכור אבל על החלק שהיה לו כבר לא יתעלה‬ ‫בשביל החלק שנתן לו הלק א׳ בשביל חלק א׳ אצל חלק בכורה ‪4‬‬ ‫ארץ מרובעת שהיה נהר מקיף לה מזרח וצפין והדרך‬ ‫‪j‬‬ ‫דרום ומערב חולקין אותה באלכסון בדי שיגיע לזה נהר‬ ‫ודרך ולזה נהי ודרך ואס אמר תנו לי החצי שמצד זה מפני‬ ‫שהוא כצד שדי שומעי! לו כללו של דבר כל דבר שהוא טוב‬ ‫לזה ואין על חבירו הפסד כלל כופין אוהל לעשות דכופין על‬ ‫מדת סדום ‪4‬‬ ‫ף שנים שקנו שדה בשותפות אחד שליש ואחד פ׳ שלישים‬ ‫כשחולקים נוטל ב׳ שלישים ביחד ביון שקנו אותם כאחד‬ ‫אבל שלשה שקגו שדה בשותקת ושוב קנה האחד חלק חבירו‬ ‫כשבאים לחלוק אינו יכיל לכוף את חבירו שיתן לו שני חלקים‬ ‫ביחד כיון ששני החלקים לא היו מתחלה שלו אלא בא טבחו‬ ‫ומכה אחיו שקנה ממנו השליש ולא עדיף מגברא דאתי טחמתיה ‪4‬‬ ‫שני אחין שמתו והציח כל אחד שני בנים והיו להם שדה‬ ‫בשותפות ובאין לחלוק אותה השדה שהיה של אביהן ושני‬ ‫הכביס של אחד מהן רוצין חלקם יחד בשותפות ובני האחר‬ ‫רוצים כל אחר חלקי לבדו בגין זה וראי מפין על מדת םדום‬ ‫ועושין עלא^בע חלקים שגים כ‪:‬גד שגים וטטילין;גורלות שגים‬ ‫ולוקח אחד מהאחים שרוצים ביחר גורל א׳ שהם שגי חלקים‬ ‫ויזכו בהם ושני חלקים הנשארים יטילו גורל שני האחים שאינם‬ ‫רוצים ביחד וא׳ נוטל גורל א׳ מהקלפי ויזכה בו ומיד זכה‬ ‫הא׳ בחלקהגשאר אכל אם חיו מתחלה ארבע אחין שלא באו‬ ‫השנים סכח אחר אין צ־^יכין ליתן להם חלקם ביתד ר״א דאפילו‬

‫בזה כופין על מדת סדום ‪4‬‬ ‫ך* האחים שבאו לחלוק וש‪*:‬ו החלקים זה כנגר זה ובאו להטיל‬ ‫שלשה גורלות וא׳ מהם חפץ בא׳ מן החלקים ומעלה‬ ‫אותה ברטים ואובד אני אתן כו יותי כך וכך על מה ששמאוהו‬ ‫שומעי! לו ואם אינם רוצים‬ ‫או אתמ תקחו אותו בכך וכך‬ ‫באותו עילוי יטלנוהוא בלא גורל ‪ 4‬ויש חולקין *‬ ‫‪3‬‬

‫סימן‬ ‫הלכות‬

‫מעה‬ ‫‪r‬‬

‫קעה‬ ‫מצרנות‬

‫אחין שרצו לחלק וכל דיני ד ב ר מ צ ר א‬ ‫ובו סיג סעיפים‬

‫לא היו כל האחין‪,‬בכאן ואותו שלפנינו מכק' לחלוק מקבץ‬ ‫א‬ ‫שלשה שבקיאים בשומא וחולק בפניהם אפילו הס הדיוטות‬ ‫ובלבד שיהיו נאמני־ס ובקיאים בשומא ואם חלק בפחות טג׳‬ ‫לא עשה כלום ואם היו טעות וכולם נ־טבע אחת ושוים אין‬ ‫צריך שלשה אלא שני׳ לראייה בעלמא וכן אם היו רנבםים‬ ‫מופקדים ביד א׳ ובאו מקצת ראחין מתנין קהם חלקן‬ ‫בדרך רנזכר‬ ‫ב ואם אחר שחלק זה בפני שלשה שלא בפני *גחיו בא אחיו‬ ‫ואמר אותו החלק שנטלת שוה בעיני יותר ואני אוסיף דמים‬ ‫יותר ממה ששטתס אותו שומעיןלו לבטל החלוקה אבל אם בא‬ ‫לנטל החלוקה בלא טענה ולומר יפיל גורל אחר אין שומעין‬ ‫לו כיון שנעשית בפני שלשה‬ ‫‪ %‬שני אחים שחלקו ואחייב בא אח א׳ שלא היו יודעים בו‬ ‫בטלה החלוקה ואפילו שהיו להם שלשה שרוח ונטל כל א׳‬ ‫מהם אחת והשלישית חלקוה כגיהם וכשבא האחד השלישי‬ ‫נפל חלקו כאותה שחלקו בינירם לא נאמר ישאר כל א׳ מדם‬ ‫בשלו אלא איזה מהם שירצה יבול לבטל כל החלוקה ויפילו‬ ‫גורל אח׳ לכולם ואפילו נתרצה האח השלישי ליטול מהם טזח‬ ‫מעט ומזה מעט בלא גורל אפי׳ דבי יכול כל אחד מהשנים‬ ‫לבטל החלוקה כיון שהיה בטעות ‪4‬‬ ‫ף וכן אם בא ב*ח של אביהם וגבה חובו מחלקו של א' מהם‬ ‫כגון שעשאו אפותיקי כטלה החלוקה וחולקין חלוקה אחרת‬ ‫ך אחד מן האחין או מן השותפין שמבי־ חלקו לאחר שאר‬ ‫השותפין או האחין מםלקין ללוקח שהם קרובים יותר לקנות‬ ‫קרקע זו מאחרים שהרי בל ומן שלא חלקו יש לדם חלק בגוף‬ ‫השדה וכתיב ועשית הישר והטוב בעיני ה' וזה הוא ישר וטוב‬ ‫בעיניו ית׳ דהואיל ויש להשותפין או האחין ךי^ק בקרקע זו‬ ‫כבר שיהא הוא קודם כדי שלא יטרח לקנות במקום ארד ויהיו‬ ‫נכסיו חלוקים בשתי מקומות והלוקח לא נחסר בזה שימצא‬ ‫לקנות כמקום אחר ואפילו אם הלוקח הוא מצרן לי רקע זו‬ ‫השותף או האחין קודמין ומםלקין אותו הואיל ויש להם זכות‬ ‫כגוף הקרקע שעדיין לא חלקוה ‪4‬‬ ‫ן וכשם שהשותפין או האחין קודמי! אפילו קודם למצר(‬ ‫משום הטוב והישר כן אם אי! כאן אח או שוחף המצרן‬ ‫הוא קודם יכל אדם ג׳ ב משלם הטוב והישר שלא יטריח לקגות‬ ‫בעקום אחר ויהיו נכסיו חלוקין כשתי מקומות והלוקח יקנה‬ ‫במקום אחר לפיכך המוכר קרקעו לאחר בנון ראובן שכיכר שדה‬ ‫לשמעון ויש עדה ללוי אצל השדה הנמכר לוי נותן הדמים‬ ‫ללוקח ומסלקו בין שטברה ראובן' עצמו או שלוחו מכרו או‬ ‫שמכמה ב" ר יש לחבירו שהוא בצד הטצר שלו ליתן דמים‬ ‫ללוקח ולסלק אותו ואפילו הלוקח הוא ת״ח ושבן וקרוב למוכר‬ ‫והטצרן הוא עם הארץ ורחוק למוכר המצרן קודם ומסלק הלוקיז‬ ‫ואפילו אמ אמר המוכר קורב שאמכור למצרן לא אמכור כלל‬ ‫אפ״ ה קנה הטצרן בעי כ של טוכר וזה הלוקח חשוב כשלוחו‬ ‫לכל דבר ואע׳יפ שלא הודיעו תחלה שהוא קנה אותו ועדי‬ ‫הקניין של לוקה זה יכתבו השטר בשם הטצרן ואין צריבין‬ ‫קניין אחר שהרי זה היה בשלוחו וכן אם הוקרה צייך ליחנה‬ ‫לו כמו שקנאה וכן אם הוזלה וחפ׳י בה המצרן צר ך ליקח‬ ‫אותה כמו שקנאה ומיהו שלוחו הוא לתקן ולא לקלקל דאי׳ל‬ ‫לתקוני׳ שדרתיך לפיכך אם תקן בה או‪ -‬השביחה הי׳ל כיורד‬ ‫ברשות ושמין‪ .‬לו וידו על העליונה ואי תקנה בתר דתבעיה‬ ‫היל כיורד שלא ברשות שהרי ירע שהמצרן חפ׳ בה ולמה‬ ‫תקנה שלא ברשותו ואם עקר ממנה נטיעות או קלקל מנכה‬ ‫לו מן הדמים מה שקלקל ואפילו קלקל יקודם שבא המצוץ‬ ‫דהא לא לעוותיההוי שליח כמו שאמרנו ואם אכל הפירות‬ ‫אותן שאכל אחר שבאהמצרן והבי׳ מעות לםייקו צריך לשלם‬ ‫ושאכל קורם אינו צריך לשלם לו דשלואכלואם לוה חלוקת‬ ‫קודם שבא המצרן אין‪.‬שיעבוד הבעל חוב חל עליו די^א שלו‬ ‫היה כי לא היה רק כשליח ואין הכיח טורף מהמצרן ‪4‬‬ ‫ן קנאה הלוקח במנה והיא שוה מאתים אם היה נותנה כן‬ ‫לכל אדם כגון שמוב‪ -‬מחמת דוחק לא יתן לו המצרן אלא‬ ‫ימנה שהיי גם לו היה מוכרה כן ואפ לא חיה נותגה כן לאחר‬ ‫צריך ליתן לו מאתים ואם טע; הלוקח עןלא חיה נותנ׳ בן לאחר‬ ‫והמצד!‬ ‫ן‬

‫‪k‬‬

‫‪4‬‬

‫‪4‬‬

‫‪%‬‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫הלכות מקרנות‬

‫והטצרן אושר שהיה נותנה‪,‬ס גם לאחר על המצד! להביא ראיית‬ ‫דלכ״ע הוא מחול ושזבין ולא אט־ינן סוף סוף ארע׳למקי בידיה‬ ‫י » ד ! קיימא ועל הלוקח לחטא דאייה שחוא כמו מלצי׳דמבא‬ ‫ודאי איעא נישות לוקח קיימא אלא שתקנת חכמים היא משום‬ ‫הישרוהטיכ והתקנה אינה אלא כשנתתוק בה כבר הלוקח‬ ‫ובאת לרשותו וטשפיקא לאמפקינן מיניה לפיכך על המצד!‬ ‫להכיא ראייה ‪4‬‬ ‫ח אס המית המוכ* זמן הפיעון ללוקח אין בו משוםדינא‬ ‫דבי טצרא אלא אס כן המצרן רוצה לפרוע מיד שיכול‬ ‫‪.‬מטו*• לומר למצרן לך אינני מוכי בהמתנה שחבירך נוח לי‬ ‫יותר ‪*/‬מך ואיני רוצת בחובך ואם אין המוכר מקפיד ורוצה‬ ‫להמתין גם למצ״ן יש בו משום דינא דבר מצרא *‬ ‫ט קנאה כמאתיס ואיגו שות אלא מנה לא אגזיינן כיון‬ ‫ששלוחו הוא לתקוגי שדריה ולא לעוותיה ואין כאן שליחות‬ ‫ויתבטל המכר שאין זה עוות שפעמים אדם קונה שרה בהרבה‬ ‫יותר מכדי דמיו מפגי שחפ* בו ואין וח כשליחות ממש‬ ‫»יפסיד השליח שפשע שאין זה הישר והטוב שיפסיד הלוקח‬ ‫והוא קנאה לעצמו לפי׳ אס חפץ בה המצר! צריך לתת מאתים‬ ‫ואם מען המצר! שעשו קנוניא ביניהם נשבע הלוקח בנקיטת‬ ‫חפ׳ ונוטל מאתים ואם היו שס ערים שנתן טאתים והמצרן‬ ‫טוען שהיתת אמנה בינו ובין המוכר והוא אומר שיודע כודאי‬ ‫שלא לקחו ממנו אלא במנה נותן לו הדמים כפי מהשערים‬ ‫מעידים ומסלקו ומשביעו שלקחו במאתים ונפטרו ואם לא טען‬ ‫ודאי הרי הוא טענת ספק ואץ לבעליו אלא חרם ‪ 4‬נכאה בחובו‬ ‫יש *ה ג״כ דינא דב־ מצרא ואינו צריך ליתן רק כפי שישוטו‬ ‫ב*ד את הקרקע אע״פ שתחיב היה יות ־ ואע׳יג •ראטרי׳ שויא‬ ‫מאה תבנוה במאתיים צריך ליתן מאתים זהו אס קיאת בטעות‬ ‫בעין אבל באן שנטלו בחוט אמרינן שלא היה החוב שוה‬ ‫יותר ממה שישלמו ביד הקרקע ‪4‬‬ ‫• היה תנאי ביניהם במכר זה בין שהתנה מוכר כין שהתנה‬ ‫לוקח אץ בעל המצר יכול לסלקו עד שיתקיימו התנאים‬ ‫ויזכה הלוקח בקרקע ולא תשאר בה עילה כלל ואחר כך יסלק‬ ‫אותו בעל ברחו ‪4‬‬ ‫טצרנים מארבע‬ ‫היו לשרה הנמכר ארבע‬ ‫וא‬ ‫רוחותיו יד כולם שוה בה ויחלקוהו באלכסון כרי‬ ‫שיניע לכל אחד חלק על פני כל שדהו כזה‬ ‫ואם היו המציגים חמשה כגון שהיה שלש‬ ‫טשלש רוחותיו וברוח הדי שנים אותם השנים‬ ‫חשובים כאחד ונוטלי! בין שניהם חלק אחר כאחד טההלקימ‬ ‫שנוטלי! 'השלשה בד״א כשבאו באחד אם קדם אחד טרם‬ ‫וסלקיילוקח זכה כה הוא לבדו ואפילו היו המצרניסהרבה והיה‬ ‫בהם מי שאינו מצדן אלא בחלק קטן מאד אם קדם הוא וסלק‬ ‫ללוקח או קדם וקנאה זכה בה טיהו כתחלה ימכיר לכולם ביחד‬ ‫ויש חולקין משום דהמוכר עצמו לאו ב י ועשית הישר והטוב‬ ‫הוא כדומה שהיא אינו מצ‪*.‬וה על זה משום הישרוהטוג שהוא‬ ‫עושה מה שלכי חפ׳ אלא שהלוקחים מוזהרים משום הישר‬ ‫והטוב באו מקצת המצ־נים וקצת׳ אינם בכאן אלו שבכאן‬ ‫טסלקין ללוקח והוא שלהם לברם ואם קדם אחד מהם לקנות‬ ‫והאחרים טיעני! שגם הם רצו לקנותו רק שזה גרם להם להזיק'‬ ‫והיה בידו לעשיתו ויש להם עדים על בך כשאר אונםץ יכולין‬ ‫לסלקו מחלקו ‪14‬ע'ל סי' זה סעיף לייג ‪4‬‬ ‫היו ודבהשות*ין לרוח אחד לשדה הנמכרת כל א׳ ואחד‬ ‫‪y‬‬ ‫יכול לסלק ללוקח ואם קדם אחד מהם ‪:‬םדיקו זכה ואץ‬ ‫שאי השותפן יכולין לעיעי ולא עוד אלא אפילו היה מצר‬ ‫אחד לשדה הנמכר' שדה משות* בץ שנים ומצר אחד אצלה‬ ‫שדה של אדם אחד וקנאה אחד מהשותפין בשדה שאצל השרה‬ ‫הנטכי־ת אין בעל השדה שבצד אחד יכול לומר לאותו שקנאה‬ ‫אני מצין ודאי ואתה ספק דשמא יפול חלקך לצר אחר אלא‬ ‫חשוב ודאי כטויהיכיון שישלו חלק בכל השרת וכיון שקדש‬ ‫זכה וה״ה שאם קנאה ׳אעיש דעלמא שאחד מהמצרנים יכול‬ ‫לסלקו אע״פ שיש לו שותף ואין הלוקח יכיל לומר שמא יפול‬ ‫מלקו מצר אחר וכן אם השדה הנמכרת של שנים ומבד אחד‬ ‫מחם חלקו ל אחר המצר! מסלקו ואין הלוקח יכול לוטר ביון‬ ‫שאין החלק שקניתי מסרים שמאיפול חלקי מצד אחר שאינו‬ ‫מצד חשדה שלף דהא בכל השדה יש לו חלק »‬ ‫אחד שלקח משנים שדה אחת ובא המצ־ן לסלקו מחציו‬ ‫‪y‬‬ ‫שלקח ג< חא׳ אינו יבול לסלקו אלא אם בן מסלקו ממילת‬ ‫או מניחו בבולה ודוקא בשיה אחת שהיתה משותפת בץ שנ*‬ ‫אנשים אכל לקח שתי שדות משני כני אדם‪.‬מטלק איזה מהם‬ ‫שלצת ומניח לו השני אבל השוער קר^ע לשנים עצל הסצרן‬ ‫‪1‬‬

‫‪11‬‬

‫פג‬

‫סימן קעה‬

‫לסלק לשניהם או לסלק דאי ולהניח \ז*חר‬ ‫בעל בנכסי אשתו יש לו דין מצרנות שאם יש לה קרקע‬ ‫יף‬ ‫מנכסי מלוג ובאו למכור קרקע שאצלו יכול הבעל ? ‪: W‬‬ ‫הלוקח אפילו אם קנו טירה שמחלה ללוקח אינו כאם שאין‬ ‫‪.‬לה בח למחול והבעל יבול לסלקו עמדה היא וסלקה לאקוז‬ ‫וכן העבד שהוי נושא ונותן מכסי אדוניו וסילק את חלוקת * ‪0‬‬ ‫רצה הבעל או האת! מקיים על ידיהם ואם לא רצה לא יקייפ‬ ‫ותחזור ללוק׳ ויחדר הדמים ‪4‬‬ ‫‪ $‬ן הטצרן שבאלםלק את הלוקח וקודם שמלקו מכר השדה‬ ‫שיש לו על המייצר איבד זכותו וגם הלוקח שקנה ממנו‬ ‫אין לו דין מצרן לסלק הלוקח שקנהטמוך למיצד *‬ ‫טן טי שעשאו בעל הבית שליח למכור שדהו אע״פ שהשליח‬ ‫עצמו מצרן אינו רשאי לקנות שלא נתן לו •רשות למכור‬ ‫אלא לאחרים וכשבגר לאחרים אינו יבול לסלק הלוקח שהרי‬ ‫הוא טכרו לו ואין לך מחילה נדולה מזו וכן מי שחתם על‬ ‫שטר המכירה כעד הוי מחילה ואינו יטל לסלק ללוקח •‬ ‫»ן מת הלוק׳ קודם שסילקו המצרן י*א שאינו יכוללסל׳ ליורש‬ ‫דלא אטרינן הישר והטוב אלא גבי לוקח והיורש טןהשטיש‬ ‫ויכוהו לו ויש חולקין ‪4‬‬ ‫יךץ ובן אם נתן הלוקח הקרקע במחנה לאחר שלא כאחריות‬ ‫י״א אין המצר! יטל לסלקו דליכא משום והישר והמים‬ ‫אלא בלוקח והוא שלא יהא רמאוה בדבר וגם בכאן יש חולקין‬ ‫ואתרווייהן קאי אמת הלוקח ואנתן ׳ הלוקח כו׳ כתב מורי‬ ‫מהרמא״י דיל דניל עיקר כדברי החולקין וטעמא משוס דל«‬ ‫עדיף היורש והמקבל מתנה מגברא דאתו מחטתי׳ וכ״ש אם‪.‬‬ ‫נתנה לאחר באחריות שהמצרן מסלקו ולא רטי להא דאטרייגבי‬ ‫שוט׳ דהדר׳ משום ועשית הישר והטוב דאמרינן שם אורת?‬ ‫יהבס במתנה לא הדר׳ דהתםקמאארעתאדזוזי נחית בהוכ*‬ ‫טרעיה ליה זוזי הררא משום הישר והטוב אבל הגי אדעת'‬ ‫דארעיגחת ולע׳ עלייתו משום ועשת הישר והטוב אבל הבא‬ ‫קטא ובתי״א כי הדדי ננהו ואמרינן ליה לא עריפת מגברי‬ ‫ראתית טחנ*תיה‬ ‫יט מכרה לוקח ראש‪-‬ן ללוקח שני וק אס נעיח היורש או‬ ‫המקבל גזתנה אפילו למ״ד דליורש ולמקבל מתנה אין‬ ‫טסלקין ללוקח שלהן מסלקין מם לגביה אית ביה טשזמ‬ ‫הישר והטוב *‬ ‫טרפה בעל חוב בחובו הגזצרן מסלקו בין ששמלה א ב*ד‬ ‫ך‬ ‫בחובו בין שהגכהל מדעתו ואם ירצה הנטרף לתת הדכדט‬ ‫שהיו עליו בחוט הו׳ קודם ותחזור לו שדהו לעולם דשוט*‬ ‫הדר׳ לעולם ‪4‬‬ ‫ב א ב*ח של המוכר שטרף טהמצדן יש טי שאומר שהגיצרן‬ ‫חוזר ונוטל מעותיו טן‪ .‬הלוקח שנטל הו׳ ממנו והלוקח‬ ‫חוזר על המוכר שמכרה לו באחריות ויש טי שאוטר שאין ח ן‬ ‫המצר! כלל עם הלוקח דהא אמרינן שהוא אינו אלא כשלוחג‬ ‫אל׳ המצרן דינו עם י המוכר וכתב מורי ז״ל וכן נ״לעיקר «‬ ‫יש מי שאומר דמ^רן לא יטל לאחותי׳ איניש »חריג*‬ ‫בדוכתיה לםלוקי ללוקח בדיני דבר מצרי אל׳ היכ׳ דאקני‬ ‫ליה בארע׳ קדמית׳ ד‪!#‬ית ליה כבר דקא תבע מחמתיה וא*‬ ‫לא לא מצי לאחותי ומיהו ה״מ לאפוקי נזיניה דלוקח הוא דל׳‬ ‫נזפקינן אבל לטיהויבדוכתיה דבר מצר׳ לאיזטוני זוזי ללוקת‬ ‫בזימניה דלי יפקא מצרנותיה דבר מצראה אפילו שדרוגה*‬ ‫ע״ י שליח שעשו בעדים בדובתיהקאי •‬ ‫‪ j £‬כבד אערגו פעמים דדינ׳ דבר מצר׳ אינו אל׳ תקל‪.‬חבמינ*‬ ‫משום ועשית הטוב והישר הואיל והו׳ רוצה למכור טויגג‬ ‫וישר הו׳ שיקנה המעדן קודם לאדם אחד לפיכך אם יש שוב*‬ ‫הפסד למוכר לא תקנו של׳ תקנו למצרן דבר שהו׳ הפסד למוכר•‬ ‫כיצד כגון אם הביאו המצרן והלוקח כל אחד מעותיו אם חיו‬ ‫של לוקח טובים במשקלם או היי־ חריפין לצאת יותר בהוצאת‬ ‫בטל זכות המצ־ן וכן אם היו מעותיו של לוקח סוחרי! ושל מצדן‬ ‫צרורי! ואומר שכך ניתנו לו ואינו רשאי לפותחו עד שיבאר‬ ‫בעליהם ויעמדו על המניין וה״ה אס קלס הלוקח ופרע אין‬ ‫המצרןיכול לסלקו אלא כבעין משתיו ובן כלכיוצ׳ בזה שיכול‬ ‫להיות פסידא לסוגר מחמת עיכוב ממונו כטל דיני דבר מצר׳‬ ‫דאין בזה הישר והטוב לאבםודי למוכר ‪4‬‬ ‫כ ד החליף חצי בחצר או בשדה או בכרם או איפבא כיו?‬ ‫שהוי קרקע‪.‬כקרקע אין בו דין בעל המצד דמהיתןלן‬ ‫ממצד( למוכר אס טעות יכול לומר קרקע ניחא ל* טפי ואט‬ ‫קי־קע אחרת •בול לומר אנא בהא קרקע ניחאליטפידבהאיש‬ ‫במה בגי אדם שחפצים בקרקע שבמקום פלוני טפי‪ -‬משבמקומ‬ ‫«חר ל‪£‬יבך כטל גזת דג׳ דבר מיצרי וכחג טורי ז״ל וכן גיל‬ ‫להורת‬ ‫‪%‬‬

‫‪4‬‬

‫י‬

‫חש;‬

‫הלכות מצוינות‬

‫משפט‬

‫פיק‬

‫פז‬

‫קעה‬

‫להורות אבל אם החליף חצר בבהמה או במטלטלי! רואי! דמי ויביא מעות ויתבענו בדין ולא תבעו הוי המו מחיל׳ ואבד זכותו‬ ‫אותה הבהטה או דמי אותם המטלטלין ונותן לו בן המצר ואם היח אנוס לא אנד וכותו וכן אם »תק מחמת שטעה לא‬ ‫ומסלקו ברמים ואינו יכול לומר תן לי כמו שהעליתי׳ לי שאיפשר אבד זכותו ומיהו דוקא ששהה משעד! שנתגלה המכר לבני‬ ‫שערמת היא )את שלכך העלה אותה כל כך כדי לשוטא עליו העיר והחדק הלוקח בקרקע אכל אס לקחה בצנעא לא אבל‬ ‫יותר מרטי••‪,‬ס כדי לבטל דין המיצר הערמה היא זו ואינה זכותו אפילו שהה הרבה עד שיתפרסם הדבר וישהה אחר כך‬ ‫מועלת כלום וגפ אין בזה הפסד למוכר היכא דטםלקו קודם‬ ‫שלתובעובדין ‪,‬‬ ‫שלקח הבהמה דביהטה וטטלטלין שכיחי לקנות לטי שיש ל‪1‬‬ ‫לג אם יש ערים שזה איימו לבן הטיצר בדבר שיש בידו להדקג‬ ‫מ?נות ויקנה כט; שירצה ובן כל כיוצא בזה שיראה לדיין שהוא‬ ‫שלא יערער על המקח כשיםור האונס יכול לסלקו *‬ ‫לף היה בן המיצר במרינה אחרת או חולה או קטן ואחר‬ ‫עימה אינו מבטלכח המצר!»‬ ‫זמן הבריא החולה או הגדיל הקטן ובא ההולך אינו‬ ‫בךן אמר הטצרן אטרח ואביא מעות לא נטדינן ליה ואיבד‬ ‫יכול לסלקו שאם אתה אומר בן אין אדם יבול למכור קרקע‬ ‫זכותו שיש בה הפסד למוכר ואפ• אטד אלך ואביא מעות‬ ‫שיאמר הקונה לאחר כמה שנים תצא מידי וי׳׳אדמ״מ לכתחלה‬ ‫אם הוא אמור שיש לו מטתינין לו עד שילך ויבי׳ ואם אינו אמוד‬ ‫ילך הטוכר לפני ב״ד שיודיעו לאוהבו או קרובי המצרן והם‬ ‫אי! שומעי! לו ויש מי שאומר דאי מקמי דאתו לבי׳ר או לגבי‬ ‫יודיעו לו אם ריצה לקנות ‪,‬‬ ‫מוכר לא הוה ידע בהני זביני א״נ ירע בהני זביני ולא ו!‪1‬ה ידע‬ ‫לך היו הטצדנים רבים ומכר אחד מהם זכותו ללוקח אפילו‬ ‫בסכום דמיה כי אמר איז־ל ואייתי זוזי אע״ג דלא אמוד נטרינן‬ ‫בקניין יכולין האחרים לסלקו ולא אמרינן שהלוקח במקום‬ ‫ליהודוקא שיעור דאזיל ואייתי טיגו ביתיהאבל טפילאנטרינן‬ ‫ואם יש חשש ע״טה בדבר מחריטין על ככה וכן בכל דבר שיש אותו המצי־ן קאי הואיל ומכר לו זכותו ויהיה זה באי מן דמצרנימ‬ ‫שקדם וקנה שזכה בו ׳שהרי לית ליה למצרן זגותובהאי ארעא‬ ‫לחוש לערמ׳ לדחות בן הטיצר מחרימי! על בך »‬ ‫היה רוצה הלוקח לקנות לבנות לה בתים ובן הטצר רוצה אלא הזכות שתקנו לו חכמים טשום הטוב והישר הוא שניכר וסילק‬ ‫כן‬ ‫עצטו ממנה ולא מ ת י הך קניין לגבי מצרני אחריני‬ ‫לזורעה הלוקח זוכה טשום ישוב הארץ ואין!בה דין בן‬ ‫לן מכר כל נכסיו לאחד אין בעל המצר של שדה אחת מסלק‬ ‫המצר ויש מי שאוטר שאם הטצרן רוצה לנוטעה יכול לסלקו‬ ‫את הלוקח מאותה שדה כיון שקנה בל נכסיו ביחדוטעמא‬ ‫דנטיעה עדיפא טבתי‬ ‫כבר ידעת שלא תקנו חכמים דינא דבר מצרא ולעשות הטוב‬ ‫היה דבר מפסיק בין שדה הנטכדת ובין המצר! בגון סלע‬ ‫והישר במקום שהוא רע למוכר וזה הלוקח אמ יסלקוהו משדה‬ ‫או גומא או רבב דקלים וכיוצא בזה אם יכול להכניס אפי׳‬ ‫זו ימשוך ידו גם מן האחרים שלא לקנות אותם והרי יפסיד‬ ‫וזלם אחד בתוך דבר המפסיק לערב שתי השדות עד שיבולי!‬ ‫המובד ואפילו אם יאמר המצרן אני אקח ג״כ כל הנכסים בכל‬ ‫להיות נתשביפ לשדה אחת הרי זה חשוב בר מצרא ויכול לסלקו‬ ‫טקום שהן אי! שומעין לו לפי שאי! זה דבר מצוי שיתרצו‬ ‫ואם לאו לא קרי בר מצרא ואינו יבול לםלק את הלוקח »‬ ‫ב ך ן מנר לו קרקע מעט באמצע שדהו ואחייב מכר לו יךקע המצרנים ליקח כל הנכסים ביחד ואם היו מתקני! דינא דבר‬ ‫בצד אותה שבאמצע רהשתא הוה ליה הוא בעצשו בר מצרא כשירצה המצר! ליקח כולם היו בכל פעם כשימכור אחד‬ ‫מצרא לקרקע זו שקנה ע״י אותו המעט שקנה ככר וטוען הבר כל נכסיו צריכין להודיע למצרן אם ירצה ליקח כול׳ ובין בך‬ ‫ובין כך ימלך הלוקח ושמא גם המצד! לא ירצה ליקח כלום‬ ‫מיצרא דטתחלה כ־*;זבר לו אותו המעט היתה ערמה כדי שאחר‬ ‫]יבא הטובה לידי הפסד לכך לא הקנו בכה״ג כשמוכר כל‬ ‫כ ך ימכור לו זו ולאי״יוכל הבר טצר לסלקו רואי! אם אות יו המעט‬ ‫שמכר לו תחלה היא עידית או זיבורית לנבי זאת הקרקע שמב־‬ ‫נכסיו כלל דינא דבר מצרא‬ ‫עכשיו הרי היא היתה ראויה לימכור בפני עצט׳ ואין כאן הערמה‬ ‫לן מכרה לבעלים הראשונים שקנאם הוא מהם אין המצר‬ ‫•לפיכך זכה הלוקח גם באחרונה ואין בןהטיצריכול לסלקו שהרי‬ ‫יכול לסלקו דיותר טוב וישר הוא שתחזוי הקרקע לבעלים‬ ‫•הוא עצמו בן מצר הוא מפני אותו הטעט שהנה באמצו ואס‬ ‫הראשונים משתבא ליד איש נכרי ואע׳׳פ שהוא בן המצר והיה‬ ‫אותו מעט שקנה באמצע היא כמו זאת שמכר לו בסוף בצדו ה" ז‬ ‫אם מכרה לבן אותו שקנאה הוא ממנו שאין המצרן יכול לסלקו‬ ‫•נןערים ובן המיצר טםלק אותו מהשדה שקנה כשוף ‪ ,‬וכן אפ‬ ‫טהאי טעטא גופא ויש חולקין מה שאין הבן כאליו בזה ‪13*0‬‬ ‫גת! לו מעט קיקע במתנה רואי! אם טכר לו אח״כ כ״כ ביוקר‬ ‫לא תקנוחז״ל שיהיו הבעלים הראשונים קודמים מפני שהוא‬ ‫ער שהבליע המתנה הרי העדים ויוכל ב! הטצר לסלקו »‬ ‫מילת׳דלא שכיח שיקנו בעלים הראשונים לפיכך לא הקנו בה‬ ‫בא הלוקח ונמלך בבן המצר ואמר ליה הרי פלוני בן‬ ‫כט‬ ‫דבר אלא בבר מצד׳ לפיכך אפילו אם באו בעלים הראשונימ‬ ‫המצר שלך רוצה למכור לי שדה זו האלך ואקח ממנו‬ ‫והמצק יחד ליקח המצד! קודם ואפילו אם בא אדם אחר‬ ‫זאמר לו ל ך וקח לא ביטל זכותו שיכול לסלקו אחר שיקנה ליקח אפילו לכתחלה אין הבעלים הראשונים יבולין לע‪5‬כ ודוק*•‬ ‫•שיכול לומר לו משטה הייתי בך כרי להעמידה על דמי׳ הראוייה‬ ‫שמכרה הלוקח הראשון למי שמכרה לו אין המצר! יכול לםלקו‬ ‫ילה שאס באתי אני אצל המלים היה מעלה לי בדמים בשביל‬ ‫אבל אם מכר ראובן לשמעון ושמעין" ללוי וחזר לוי ומכרה‬ ‫•שחביבה עלי לכך אטרתי לך לקנותה להעמידה על דמים‬ ‫לראובן המצרן יכול לסלקו ‪,‬‬ ‫דוראויי׳ וזיא איבר זכותו אלא אם כן קנו• מידו וכי קנו מידו‬ ‫לךץ הקונה מן הגוי אין המצרן יבול לסלקו דאדרבה ת א יאמד‬ ‫מיהו טהני אע׳׳ג רדומה קצת לקניין דברים חשבינן לבר מצרא‬ ‫למצרן דטבא לך עבדי לך שהבררתי ארי ממצרך הקו&‬ ‫באילו יש לו קניח קצת בגופו של קרקע וא‪.‬דתו זכות הוא מסלק‬ ‫בית מישראל שבצד אהד יש ישראל ובצד השני יש גוי ייא‬ ‫בקניין‪.‬ולא הוי קניין דברים ויש מי שאומר שאם אמר בפגי‬ ‫שאין הגזצרן שבצד השני יכול לםלוקיה דא*ל אדרבה אני מגן‬ ‫עדים הוו עלי עדים שנסתלקה׳‪ ,‬אין צ־יך יותר שחצה לומר‬ ‫לך מן הגוי‪.‬־הוי כמו מכריח ארי ממצרך וי״א שאין לסמוך‬ ‫בסתלקתי כדין בקניין והודאת בעל דין כמאה עדים דטי ואם‬ ‫על זה אא״כ יש צד אחר טעם לדבר שאין לסלקו אע״גדאותו‬ ‫אש־ הלוקח למצרן לקנות והוא אמר לא בעיני ליה י״א חכה דבר ג'כ אינו ברור כ״כ אליבא דרלכתא מ״מ מצרפי נן' להו‬ ‫הלוקח מיד דהא הלוקח לא הוי אלא כשלוחו ואינו נעשה‬ ‫מכרה לגוי גוי לאו נ ר דינא דבר מצראהוא כלומר אין‬ ‫ל‬ ‫הישר והטוב מוטל על הנעכר רק על הלוקח והבא הוא‬ ‫שלוחו בעל כרתו דהא אמר לא בעינא ליה »‬ ‫גוי ולא בר הבי הוא ולא מחייבים המוכר לסלקו‬ ‫בד״א שצריך קניין כשמחל לו קודם שקנאו שעדיין אינו‬ ‫ל‬ ‫^ מיהו כל המוכר ביתו לגוי או שוכר לו משמתין אותו משוט‬ ‫ברשותו ל!כות בו‪ .‬אכל אם ‪.:‬ד«ל לו זכותו אחד שקנאו בגון‬ ‫דארבעי׳ארי אמיצרא דשבניו ולא משום דינא דבר טצרא‬ ‫ש י א הטצין וסייע אותו או ש‪:‬ה טמנו או יראוהו בונה ומותר‬ ‫כל שהוא ומשתמש בו ולא טיחה בו ולא ערער אע״פ שהוא אלא אפילו אינם מבקשי! השכנים ליקח אותומשמתינ! ליה עד‬ ‫שיקבל עליו כל אונם שיב׳ מהגוי עד שינהיג הגוי עם כן הטיאר‬ ‫בתוך זמן הראוי לסילוק הרי זה טחל ומיד שמחל זבה בו זה‬ ‫שלו בדיני ישראל בכלדכר ואם אנסו בדבר שלא כדין ישראל‬ ‫שהוא ברשותו ושוב אינו יכול׳לםלקו‪,‬‬ ‫נמלך המוכר בבן המצר לטובת לו באותם דמים ואמר ליה חייב המוכר לשלב ודו קאדשמתוהו תחלה חייב לשלם אבל אם‬ ‫לא‬ ‫לא שג־תוהו ואירע אונם לישראל עיננו מן הגוי י״א דפטור‬ ‫זיל ובין לעלמא רלא בעינא ליה לא צריך לטיקגי מעיה‬ ‫לשלם וכתב מורי ז״ל־ וכן נ״ל עיקר שאינו אלא גרטא בניזקין‬ ‫שהרי השרה הוא ביד המוכר ומיד שאמר לו לא בעינא ליה‬ ‫דפטור וכששטתוהו ובא הי!׳ מחטת שכונת הגוי לישראל שבנו‬ ‫זבה לעצמו לעשות בו נזה שירצה ‪,‬‬ ‫בחיי המוכר ומת חייב 'הבן לשלם משה שירש ‪3‬אביואבל אם‬ ‫וביון דטעטא דרינא רב* טצי^א אינו אלא טשום הטוב‬ ‫•לב‬ ‫לא בא ההיזק אלא לאחר מיתת האב יש מי שאומד שלא קנסו‬ ‫והישר אין לנו ליפות כהו להמתין לו לסלקו אימת שירצה‬ ‫בנו אחריו ‪,‬‬ ‫שאס אתה אושר כ! אין אדם קונה קרקע מחבירו לעולם שיאמר‬ ‫הלוקח לאתר כמה ש‪:‬ים תצא מטנו לכך אשרו ז״ל שאין נותנין‬ ‫בד״א דש»!תינן ליה כשיכול למוכרה או לשוכרה לישראל‬ ‫^‬ ‫לו ד*ן‪^:‬־ובוז אלא ‪ op‬ישתה אחר שקנאה הלו־זח שיעול שילך‬ ‫נדצימ שנותן המי אבל אינן מחריב למוכרה או לשוכרה‬ ‫ליעראל‬ ‫יי‪,‬ף‬ ‫;‬

‫(‬

‫י‬

‫‪4‬‬

‫י‬

‫‪U‬‬

‫ט‬

‫ל בוש עיר שושן‬

‫םיכזן‬

‫הלכות מצרנות‬

‫קעה‬

‫האחד מיושבי העיר והארי היא משכני השרה שכן קעיד קודם‬ ‫לישראל בפחית ואי חזיגן שהנוי מסין לקנות או לשכור במצר‬ ‫שזה ג״כ טוב וישר הוא לחבר אהבה ואחות ליושבי׳ עמו בעיר‬ ‫ישראל כרי להשחית נחלת ישראל הכל לפי ראית הדיי; ‪t‬‬ ‫מב המוכר שרה רע בדי לקנות בדמים שדה יפה או שמכר אחת שהם חדיר יחד » שכ! ותלמיד חכם תלמיד חכם קודם‬ ‫משום כבוד תורתו שכן וקרוב שכן קודםדטובשכןקרוב קדם‬ ‫במקום רחוק כדי לקנות במקום קיוב אין בו משום דינא‬ ‫א׳ מהן וקנה זכה ואין חבירו שראוי לקדם לו י^ול לסלקו הו^יל‬ ‫דבר מיצראדזה ה!סד למוכר הוא שמא בנתיים שיורע למצרן‬ ‫ואי! אהד מרם בעל המצר י״א דלא מיקרי שכן אא״ב ‪UTI‬‬ ‫יקנה אחר אותו שדה שהוא רוצה לקנות ‪4‬‬ ‫חבימ ורגיל עמו אבל מה שדר אצלו אינו כלום דפעמיס יש‬ ‫המוכר כרי לפתע מם המייך או שמכר לקבורה או למזון‬ ‫^‬ ‫שדרים יחד ואי! להם חגרה וקירוב כלל ויש חולקין ‪,‬‬ ‫האשת והבנות וי״א דה״ה למזונות עצמו אין בו משום‬ ‫נא קרקע שיש כו בנין והרךקע של אחד והכני! של אחד‬ ‫דין ב! ה‪:‬זצ‪ -,‬וטעמא משום דכל אלו הם טרודים ופחוזים‬ ‫אם בע<הבנץ יש לו בח בקרקע להיות בניינו בו עד‬ ‫שצריך להם פתאום שהמלך לא ימתין וכן‪ .‬משום בזיון המת‬ ‫עולם שאף אם יפול הבנין יח!ור ויכננו או כל אחד ואחר הוא‬ ‫מבהילין ובן לצורך מזונות קשה להמתין ואם תאמר שיהא בהן‬ ‫מצרן של חבירו לפיכך אם מכי־ אחד מהם את חלקו חבירו‬ ‫דינ׳ דבר מצ־־א יהיה פםירא דמוכר שלא יוכל למצא לוקח‬ ‫שמתיירא לומר מה אטרח ואקח ויבא בן המצר וים^ק אותי מםלק הלוקח ואפילו הלוקח הוא מצרן מצד אח׳ הוא קודם רטוב‬ ‫וישר הוא שישאר הבניין בקרקע והוי במו שותף שהוא קודם‬ ‫ואין הבעלים יב״יים להמתין לכך לא תקנו באלו דעא דבר‬ ‫למצרן אבל * ם אי! לו כח בקי־קע להיות בניינו בו עד עולם‬ ‫טצרא ‪ ,‬ואפילו כשלוה לצילך אחי מאלו ומי ר אחר כך כדי‬ ‫אלא עד זמן ידוע או אם נפל ׳שלא יוכל לחזור ולבנותו אז אם‬ ‫לפ‪-‬יע למלוה לא תקנו בודעא דבר מצרא כרי ש י ק ‪ 5‬צ ו להם‬ ‫מלוין לצורך אלו ואפילו לכתחלה כשבאים לקנות בן המצר מכר בעל הקרקע זבה הלוקח ואין בעל הבנין יכול לסלקו שאין‬ ‫לבעל הכנין כלום לקרקע אבל אם־מכר בעל הכני! בעל הקרקע‬ ‫והמאה י״א כל הקידש זכה וי״א דאז המצר! קידם ‪4‬‬ ‫מסל׳ ללוקח כרי שישאר הכני! בקרקעו וכן הדין בטי ש י ש‬ ‫מ ף טען הלוקח ואמי־ מפני המם וכי‪,‬יצא בו מכר לי המוכ*‬ ‫ובעל המצר אומר שקר אחה טוען כרי לבטל זכותו על לו אילנות בשדה חבירו אם יש לו חלק בגוף הקרקע שאם‬ ‫יבשו שיכול ליטע אחרים במקומן אז כל אחד מצרןילחבירו‬ ‫בעל המיצר להביא ראייה ואם לא הביא ראייה ישבע הלוקח‬ ‫ואם כשיבשו לא יכול ליטע אחרים במקומן אז בעל הקרקע‬ ‫היםת וטעמא ע״ל סעיף ז׳ ‪4‬‬ ‫מעכב כרי שישאדו האילנות בקרקעו‬ ‫מה ואפילו היה בדבר ספק הלוקח מי‪-‬־ךי מוחזק ואינו מסתלק‬ ‫גב וכן אם נמכר קרקע רסמוכה לזה שהקרקע לאחד והבנין‬ ‫אלא ב־איה ברורה שמביא בעל המיצר לפיכך אם טען‬ ‫או האילנות לשני בעל הקרקע קודי לבעל המין והאילנות‬ ‫הלוקח ואמר גזלן אתה לשדה זו שבשבילו אתה טוען שאתה‬ ‫אלאאם בן יש לבעל הבנין והאילנות זכות בקרקע כ מ ״ ש הבית‬ ‫בן הטיצר או אריס אתה לשדה זו או שוכר או ממשכן צריך‬ ‫בעל המיצר להביא ראייה שהוא בעל המיצר ושקרקע זו והעלייה של שנים ומכר האחד ביתו למצרן אין בעל העלייה‬ ‫יכול לסייקו דלא נקרו שותפיןיןזה לוה רק דינם כמצרנים ‪4‬‬ ‫בחזקתו וכן כל כיוצא בזהוה״ה במקים שהפופקין מחולקיןאין‬ ‫מוציאי! מיד הלוקח היאיל ומוחזק מיהו לכתחלה יש למכור למצרן ע בכל הקי־קעות שבעולם יש דין מצררית ואפילו לבתים אע׳'»‬ ‫דלפעמיכ יש ביניהם בותליפ חזקים דומי' לסלע או לרכב‬ ‫ג ן ן םלקיה מצרן ללוקח ואח'כ נורע ששדה זו לא היתה‬ ‫דקלים דםעיף כ״ז מ״מ עשויי( הן לפתוחיאותם לעשות פתחים‬ ‫של מצרן יד הלוקח על העליונה דהמצ־ן איהו ראפסיד‬ ‫מזה לזה או לחבר אית׳ בחצייית עד שיכולים להשתמש מזר!‬ ‫אנפשיה דה׳ הוא ידע שאינו המצרן בדין ולא הוה לידילסלוקיה‬ ‫לזה לפיכך יש בוק דינ׳ דבר מצר׳ אבל במטלטלי! ועבדי" אין‬ ‫לפיכך אס רצה הלוקח מחזיק במעותיו רצה מחזירן למצרן‬ ‫בהם דין מצרנ־ת ומחובר לקי־קע הרי הן כקרקע ויש בהן די|‬ ‫וחוזר למקצתו וחייב הטצרן לשלם לו כל הפירות שאוכל ואם‬ ‫הנגזל שבא הקרקע עתה לידו רוצה לםלק הלוקח משו• דינא מצרנית!ואפילו בתים כמי שאמרנו וכן הדין במקומות בית הכנסת‬ ‫וכל דבי־ המדובר לקרקע •י׳׳א שהמוכר מקומו בבית י הכנסת‬ ‫דבר מצרא חזינן אי ירע רזבניה והיה יבול לסלוקיה בעידנא‬ ‫בני משפדתו יכולין לסלק הלוקח משום פנס משפחה ויש חולקין‬ ‫דםלקיה גזלני ולא םלקיה תו לא יכול לסלוקי ואי לא ידע ביה‬ ‫שקמי הכי אע״פ דאתידע ליה לבתר דםלקיה גזלנא ללוקה לא וכתב טורי ז״ל דהכל לפי העניין שאם היה פגם בזה למשפחה‬ ‫כגון שיושבין משפחות משפחות לבד יש לדו! כסבר׳ הראשונה‬ ‫בטלה מצרנותיה בהכי ‪4‬‬ ‫מ ן הטוכר לאשה או יתומים קטנים אין בו משום דינא דבר ובמו שאמרנו לעניין המיכרקברו וכל כיוצ׳בזה‪ ,‬המלוים יחד‬ ‫בחנו׳ אין לו דין קרקעות ואין המצין אוהשוחף מםל הלוקח‬ ‫מצרא לפי שאין דרך האשה לחזור ולקנות וכן היתימים‬ ‫כמו בקייקע ודינו כמו במטלטלי; מיהו אם נראה לב״ד שיש‬ ‫אינם יכולים לחזור וטוב וישר הוא בימכור להם אבל יתומים‬ ‫גדולים או קטנים שאינם יתומים אית בה משום בר מצ־א ‪ 4‬החי לשיתף השני מם־ ׳ לזה ובן בכל טטלטלין אע״פ שאין בהם‬ ‫מכר לטומטום ואגדמגינום א ן המצרן יכול לסלק אותם לפי דין מצרנות מ״מ שותפין במטלטלין ואחד מכד חלקו יכול השותף‬ ‫שהם ספק אשה והמציץ עליו להביא ראייה שאינה אשה » ורוקא השני לסל׳ הלוקח אם נראהלב״ד שאין הלוקח השני נוח א‬ ‫אשה שידוע שיש לה נכסים ידועים בייא בעלה או אלמנה‬ ‫כראשון והכי ממחבר׳ לדון כן נ״ל ‪,‬‬ ‫שאין לחוש שמערמת כדי לבטל כח המצרן אבל םתם אשה‬ ‫נף הניתן מחנה להכירו אין בה משום דינא דבר מצרא וטעמא‬ ‫דטםתמא לבעלה היא קונה ומעימת לומר לעצמה היא קונה יש‬ ‫משום דטעמא דאית דינא דבר מצי־א במכר שאוטי•‬ ‫כה דינא דבר מצרא ‪ 4‬ואם ידוע שקנתה היא ובעלה ביחד‬ ‫המצרן כיון שזה רוצה למכור אילולי שקנית אתה הייתי אני‬ ‫אין יבוליו לסלק משדה זה אפילו הבעל דבקל המציין נדחה‬ ‫קונה אותה שהיא קיגבה לשדי ואתה תמצא לך לקנות בכגון‬ ‫כיו! שאינו אלא• •משום• הטוב והישר הקינה מן האשה י״א‬ ‫זה במק־ם אחר ומשים הישר והטוב מסלקינ! ליה אבל במתנה‬ ‫דלית ביה משום דינא דבי־׳ מצרא כדי שיקפצו לה קונים‬ ‫אין המצר! יכול לומר כן אפי׳ אם רוצה לשלם לו שויו שהרי לא‬ ‫לנכסיה ולא תצטרך לחזר על קונים ודוקא מצ־ן אינו יכול‬ ‫היה זה רוצה למוכרה ואי׳כ גם בלא מקבל מתנה לא היה‬ ‫לסלק אשה אבל שותף עדיף משצרן שיש לו בגוף הקרקע המצר! זוכה בהא״נ דבמבר לא איכפת למוכר שיקנה זה או זה‬ ‫חלק בכל מקום כל זמן שלא חלקו לפיכך ה ש ו ת ף י י כ ו ל ל ם ל ק ה ‪ 4‬ומשום הכי אית בה דינא דבר מצרא אבל במתנה רוצה הנותן‬ ‫מךן קטן שהוא מצרן אם רואי! ב״ד שזכות הוא לו לסלק שיתקיים ביד המקבל מתנה להיות לו לשם שנתן לו אות׳ המתנה‬ ‫הלוקח ימלקיהו או יטלו לו חלקו עם שאר המצרנים ‪ 4‬ואותו שרה א״נ המקבל מתיה ניחא ליה להיות בידו שדה זו‬ ‫‪ JJO‬הטיבר לאחד משותפי! שלו אפילו אינם שותפי! עמו לשם שמפני עבודתו הטובה נתנו לו מתנה זו וכל כי ח״ג ליכא‬ ‫עשיית ישר וטוב לסלוקי בד׳׳א במתנה שלא באחריות אבל אם‬ ‫בקרקע אלא במשא ובמתן לא תקנו בו דינא דבר ‪-‬מיצרא‬ ‫משום שהוא טובתו של מוכר שמשותף עמו במשאו ומתנו כתב לו אחריות יבול לסלקו שיאמר ודאי ניגר הוא ומה שכתב‬ ‫לשון מתנה להערים ולהפקיע זכות המצוץ ואבא למימר הבא‬ ‫וחפץ שתשאר הקיקע בישותו שע״י המשא ומתן שיש להס‬ ‫ביחד תוכל להחזיר לו לפיכך אם קנה השותף זכה ואין שאר ישבע המקבל שהוא מתנה ויפטר כיון שהיא מוחזק בשדה שאין‪-‬‬ ‫חזקתו חזקה משום שיש חזקה אחרת כנגדה כ מ ״ ש בסעיף זה‬ ‫בני המצר נוטלים עטו ואס הלוקח ליה ליה ארעא ודחיק׳‬ ‫בסמוך ועוד נ״ל טעמא דאדרבה המצרן חשיב יותר מוחזק‪,‬‬ ‫ליה שעתו והמצ‪-‬ן אין צ־־יך לה רק להרווח׳ יש אומרים דלית‬ ‫בזכות די! מצרנותו וצריך המקבל להביא ראייה שהוא מחנה‬ ‫בזה משום דינא דבר מצרא ויש חולקין ומדברי טהרא״י ומהר״יו‬ ‫נראה בסברא זונ׳׳כ שאין המצרןיכול לסלקו ודוק א שהלוקח ־וזה א״א דמי יודע שמא קנוניא עשה עם הנותן לכך י מוציאו‬ ‫הוא מן העיד הזאת ולא יובל לטצא בית במקום אחר אבל המצרן ממנו וישוטו הב׳׳ד כמה שוה וכך יתן^ו בה ואם מורת‬ ‫המקבל ואמר שאמת היא שכוון להעריך אלא שקינאו בכך וכך‬ ‫בלאו הכי המצרן קודם לכ״ע »‬ ‫נשבע בנקיטת חפץ כמה נתן ונוטל ׳בדין השלוחים ואמרו‬ ‫נ כל הרוצה למכור קרקע ובאו שנים כל אחד מהם אומר‬ ‫אני אקת בדמים אלו ואין אמד טה‪ 0‬בעל המצר אם היה האחרונים ז״ל והוא שיטעון דמים שהי׳ יארה או יותר טעט‬ ‫אבל‬ ‫‪,‬‬

‫כ‬

‫‪t‬‬

‫;‬

‫‪1‬‬

‫‪t‬‬

‫השן‬

‫הלכות שותפץ‬

‫משפם‬

‫אבל אס אמר על שוה מנה שקנאה במאתים אינו נאמן אפילו‬ ‫בשבועה אע״ג דלעיל סעיף ט׳ אטרינן בכה״גדנאמן בשבועה‬ ‫היינו משום דבל אדם בחזקת כשרות הוא ואינו חשוד על‬ ‫השבועה אבל הכי שאגי כיו! דחזינן דאיבא הערמה חיישינן‬ ‫שמא מערים ומורה היתר וטוען יותר הרבה משנתן ואפילו על‬ ‫שבועתו לא םשכינן דאיכא תרתי הערמה וחזקה נגר השבועה‬ ‫דחזקה אין אדם קונה שיה מאהבשאתים תדע דאי לא אמרת‬ ‫הכי אם הוא טוען שהיא מתנה אע״פ שיש בה אחריות נאטינהו‬ ‫בשמעה אלא מאי איתלך לטימר חזקה שאין אדם מקבל‬ ‫אחריות על השתנה ולכך אפילו שטעה לא מועילה לו ה״נ חזקה‬ ‫אין אדם קונה שוה מנה במאתים ושבועה לא תועיל לו וכל‬ ‫‪1‬ה משום דאית ג״כ ריעות׳ רהערמ׳ קטן אבל בלא ריעות׳‬ ‫אחרת ארם נאמן בשבועה אפילו ננר החזקה» ואם היה בתוב‬ ‫!בשטר מתנה טפורש וקבלתי עלי אחריות מתנה זו שאם תצא‬ ‫מידו אתן לו מאתים נותן לו בן המצר טאתים ומסלקו אע״פ‬ ‫שאינו שוה אלא טנה דטש״נ צריך ליתן לו כך אם חפץ בה‬ ‫המצרן שאם מתנה היא לית בה דינא דבר מצרא ואם מכר‬ ‫היא מסתמא לא קבל עליו אחריות יותר מכדי דטי המכר שקבל‬ ‫גאע׳׳פ שאינה שוה כל כך פעמים שאדם קונה קרקע ביותר‬ ‫טשוייה כדאטרינן לעיל סעיף‪ .‬ט׳ »‬ ‫גה הקדש לעניים אין בו משום דינא דבר מצרא וזה פשוט »‬ ‫היתה שדה שאצל המצרן הפקר ובא אחד והחזיק בה‬ ‫‪y‬‬ ‫אס ימצא כמוה במקום אחר של הפקר להחזיק כה יכול‬ ‫המצוץ לסלקו ואם לאו אינו יכול לסלקו דאין זה ישר וטוב‬ ‫להפסיד נכסיו»‬ ‫‪ yj‬הממשכן שרה ואחייב מכרו לזה שהוא ממושכן בידו אין‬ ‫המצרן יכול לסלקו שכיון שהיא ממושכן בידו אי! קרוב‬ ‫ממנו דלכך נקרא משכון שהיא שכונה כולה גביה והשצ־ן אינו‬ ‫מצרן אלא טצד אחד וט״מ אם מכרה הטששכן לאחר אפילו‬ ‫אינו בן המיצר אין השלוה יכול להוציא מידו דלעולם כה דבעל‬ ‫השרה עדיף טכולהו אלא דגבי מצרן עשו תקנה משום הטוב‬ ‫והישר'ולמלוח לא עשו תקנה דלא שכיח' כל כך ד״אדאפילו‬ ‫קרם המצרן וקנאה ובייש אחר יוכל השלוה לסלקו מטעם‬ ‫דשכונה היא גביה וכתב מורי ז״ל שכן נ״ל לדון ולהורות והוא‬ ‫שנראה לב״ד שלא היה ערשה ברבר שהלוה למוכר כרי שיסלק‬ ‫הקונה‪ ,‬השלוה לגוי על שדהו או על ביתו ובא אחר וקנאי‬ ‫המלוה מסלקו דשכונהגביה הוא » השלוה על הבית ולא הלוה‬ ‫על המרתף שתחתיו אין לו שום דין קרישה במרתף ואם קנה‬ ‫המרתף המצר! מסלקו»‬ ‫נ ך ן אם בתחלת המשבונא בא המצרן לערער לעכב לוטר אני‬ ‫אלוה לך כי שמא כוונתך להערים לשוביה לטלוה אינו‬ ‫יבול לעכב בידו ךטצי למיטר האיך נוח לי ללוות ממני כי ירווח‬ ‫לי הזמן ולאיגוש אותי ואתה השה ממנו ונם אין יכול לומר‬ ‫דילטא טעכשיו זביני הוא ומשום הערמה מסיק ליה שמא‬ ‫דששכנתא כדי שירצה להביאו לירי קבלת חים שאין טעטא‬ ‫וישר וטוב אלים להזקיק לבא לידי חרם וכ״ש לידי שבועה‬ ‫אפילו טוען ברי אמנם אם יראה לדיין שיש בו ערמה בגון‬ ‫שלא נששך זמן השבי־ אחר זמן ומלואו! הרבה או שאין זה‬ ‫רגיל ללות לו וכל כיוצא בזה דוחין את הטלות » ואם שרה‬ ‫הסמוכה לטשכונה נטבית לוה שעכב על השלוה דהא גוף השדה‬ ‫שלו היא והוא עיקר המצק ואין הטלות שעכב על הלוה ואם‬ ‫אין הלוה חפץ לקנותו וקנאו אחר אפילו אינו בן השצר אין‬ ‫השלוה יכול להוציא שירו ואס קרם השלוה וקנה בן המצר‬ ‫מוציאו מידו ויש אומרים רלעולם השלוה לא גרע משאר‬ ‫מצרנים ואס קרם וקנה זכה וכן עיקר ‪,‬‬ ‫השוכר בית מ־!בירו והמציץ רוצה להוציא טידו לשוכמ‬ ‫לעצשו משום דבר מציץ הוא אין שוטעין לא רליכא‬ ‫בשכירות משום היש־ והטוב וטעשא בטעם שכתבתי ־ בסעיף‬ ‫נייח דהאיך נוח לי בו׳ נ״ל »‬ ‫‪ Q‬מי שיש לו בית בשכירות ובית שאצלו נמכר אינו יכול‬ ‫לזכות בו מדין בן המיצ׳ דלעיין זה לא אמרינן עבירות‬ ‫ליומיה משיי־ הוא כי הגוף הוא עדיין למשכיר ואם קרם השוכר‬ ‫וקיאה ב! הטיצר יכול לםלקו ויש חול׳ ואושר השכירות ליומיה‬ ‫משכי־ הוא לכל רב־ אפי׳ לרין טצרנות ‪t‬‬ ‫קא שנים ששכיו שרה בשותפות ואחד מהם רוצה להשכיר‬ ‫חלקו לאחר ותשני רוצה לזכות בו טרי! בן השיצר הרין‬ ‫עמו ואדרבה הוא יות־ ממצרן שהוא שותף בו גם טעם דאת‬ ‫נות לי כו׳ ולכך שביתי עמך שייכ׳ כאן נ״ל »‬ ‫השביר ביתו לאחי ואחר כך מכיה לו אין בן השיצר‬ ‫יבול להוציאו מידו דהוא קודם שפני שהוא טוחז׳ בו‬ ‫‪t‬‬

‫סימן קעה קעו‬

‫כבר בית וחנות זה על זה ושכרן לשנים ואחיכ בא למכרם‬ ‫כל אחד קורם ומצק לשלו ולמה שהוא דר בו כן פסק רבינו‬ ‫יוסף קאדו ז״ל ‪.‬והיינו דוקא כשבאין לקנות שניהם יחד אבל‬ ‫אם כבר מכר הבעל ביי* שתיהם לאחר מהם לאיזה מהם‬ ‫שרצה זבה בהן כמו שפם׳ נ״כ בסעיף הסמוך ניל ‪,‬‬ ‫השכיר בית לאחר ואח״ב מברה לאחר אפילו אינו בן הטיצר‬ ‫אי! השוכר יכול להוציא מידו ‪ .‬ראובן היה לו קרקע‬ ‫שמעלה ממנה מס לשמעון לשנה ומכר שטעון הטס ללוי וראובן‬ ‫אושר שהו׳ מצרן אפ מכרו ששעון ממכר עולם הרין עם ראובן‬ ‫שכיון שמכר לו ממכר עולם הרי מוכר טאדנות שיש לו על קרקע‬ ‫זו והוי כאילו מכר ניף הקרקע במכר נטור ־ובמבר יש בו רינא‬ ‫דבר מצר׳ אבל אם לא מבר רק לשנים קצוצים אינו אלא‬ ‫כמוכר הוב בעלמ׳ שאין בו טצרנות שהרי אי! כאן מכר גמור‬ ‫כגופה של קרקע אלא ‪.‬חוב בעלמ׳‬ ‫‪4‬‬

‫הלכות שותפין‬ ‫השיתוף כיצד מתקיים וכיצד נ ו ת י ן וכיצד‬ ‫נפררין ואם מת אתר מהם ובו ני׳אפעיפי׳‬

‫רעו‬ ‫י‬

‫א השותפין שבאי! להשתתף אין השיתוף נגמר בדבור לומד‬ ‫שאם אמרו באו ונשתתף יחד בכך ובך שלא יובלו לחזור‬ ‫ביזםדבמאי נשתעבדו זה לזה שיטרח ויתעם׳ בשותפות אלא‬ ‫צריכין קניין ואז ע״י‪ .‬הקניין נשתעבדו וכיון שצריך קנין בלדבר‬ ‫ודבר לפי קניינו ניתקייפ שיתופו כמ״ש לפיכך מטבע שאינו!‬ ‫נקנה בחליפין אין השיתוף טתקיים בו בקניין שאפילו אם קנו‬ ‫מיד שניהם שיבי' כל אחד מעותיו וישתתפו בהם וכתבו שטר‬ ‫על זה והעידו עדים אינו מועיל להשתעבד ויכולין לחזור בהם‬ ‫דלא הוי אלא קניין דברים אלא צריך שיבי׳ כל אחד טעותיו‬ ‫רטילו אותם לבים ויגביהו שניהם את הכיס ועל ירי ההגבהה‬ ‫נקנו ויש טי שאומר דה״ה אםששך כל אחר מעותיו של חברו‬ ‫דמהגי דמשיכ׳ ג״כ קניין הו׳ במעות כט״ש בדיני קנעים בע״ה‬ ‫וכשקנו מיד שניהם שיבי׳ כל אחד מעותיו וכתבו שטר על זה‬ ‫במ״ש למעלה דאינו מועיל ויכולין לחזור בהם נמי לא אמרן‬ ‫אלא כשכתבו םתם פלוני ופלוני קנו יחד שיעתתפו כו׳ ותו‬ ‫לא‪ ,‬אבל‪ .‬שטרות שאנו בותבין עכשיו שקבלו עליהם השותפין‬ ‫להשתתף כו׳ בח״ח ובש״דלאשר ולקייס בו׳ נ״ל שאין יכולין‬ ‫לחוור בהן אע״ג שקנו סתס הואיל ונתרצ־ לכתוב השטר מכתש׳‬ ‫קבלו עליהם כל מה שנוהגים הסופרים לכתוב בעיטר כל יפרו‬ ‫והוי כמו שקבלו עליהם השותפות בח״ח ובשיר לקיים כו׳ ואינם‬ ‫יבולי! לחזור בהם נ״ל‪.‬ואםלאעשו לא זה ולא זה אלאנשתתפו‬ ‫והתחילו ליש׳ וליתן בעסק השיתוף לקנות או למכור יש מ•‬ ‫שאומר דמיני‪ ,‬מי שהלוה לחבירו מעות ואח״כ אמר ליה יהיו‬ ‫בידך למחצית שכר בדבור בעלמ׳ לא פקע ממנו השיעבוד שהיה‬ ‫עליו בעורו היה לוה שהיה חייב באונםין לפיכך נם עכשיו אם‬ ‫נאנסו בירו חייב בכל האונםין כמו בתחלה‬ ‫ב נשתתפו בשאר מטלטלין כיון שקנו מידם שיבי׳ זה חביתו‬ ‫של יין וזה כרו של דבש רחל החליפין של החבית של יין‬ ‫והכר של דבש והרי נשתתפו בהם ואגב נשתעבדו שנעשו‬ ‫שותפי! בהם וכן אם ערבו פירותיהם או ששכרו מקום בשותפות‬ ‫והניח שם זה כדו וזה חביתי שנשתתפו בהם הרי אלו שותפי!‬ ‫בהם כללו של דבר בכל הדברים שקונה הלוקח באותם‬ ‫הדרבים עצמם קונים השותפין זה מזה הממו! המוטל ביניהם‬ ‫להשתתף בו ‪1‬‬ ‫‪ j‬האומנים שנשתתפו באומנות אעיפ שקנו מידם אינם‬ ‫שותפין דלא הוי ג״כ אל׳ קניין דברים בעלמ׳ דליב' כאן‬ ‫דבר שחל השיעבור עליו שאין קניין חליפין חל על גופו של‬ ‫אדם שיעשה מלאכה כיצד שני אורגים או שני חייטים שהתנו‬ ‫ביניהם אפילו בקניין שכל מה שידווחו זה לזה במלאכתו יהיה‬ ‫ביניהם לחצאין אין כאן שותפות כלל שאין שיעבוד הקניין חל על‬ ‫גופם שיעשו מלאכה כמ״ש וגם על השכר מחמת המלאכה לא‬ ‫חל שאין ארם מקנה דבר של׳ בא לעולם אבל אמ היו לוקחים‬ ‫הבארים בממון עצמם ותופרין אותם ומובדין ולוקחין השתי‬ ‫וערב טטעותיהם ואורכי׳ ומוכרים ונשתתפו במעות שלוקחים בו‬ ‫ע״י הגבהה או משיכה שאמרנו בסעיף א׳ ו ד י אלו שותפיןוכל‬ ‫מה שירויחו בשכר מלאכתן ומשאם ומתנם הרי אלו לאמצע‬ ‫וי׳יא דאוגזני• שנשתתפו במלאכתן אין בו משום מקנה דשב״ל‬ ‫אלי הס עצמם משתעבדים זה לזה אפי׳ באמירה דאתנו אהדדי‬ ‫שבל מה שישתברו באמונתן רכל ית׳ לאמצע בההי׳ הנאה‬ ‫דצייתי אהדדי גשרי וטקנו י וטשתעבדו אהדדי ושי ד כשילכוכל‬ ‫י‬

‫‪4‬‬

‫אחד‬

‫הלכות שותפין‬

‫ל ג ו ש עיר שושן‬

‫אחר לאומנתו חיו בשכירים זה לזה ךדהלוכן ודבורן שיעשה‬ ‫כל אחד בכוונה להנאת חבית ג״ב זהו שכת וכן אם אמרו‬ ‫כלמקח שיבא לידינו נהא שותפי! בו קנו שטיל שבא המקח‬ ‫לידו כל א׳ זוכה בו לעצמו ולחבירו דהוי ליה כמו המגביה‬ ‫מציאה לחבית דקנה חבירו עד שיחזרו בהן מכאן ואילך תדאי‬ ‫אס רצו לחזור רשאי! הן בכך שהרי פועל יכול לחזור בו אפיי‬ ‫בחצי היום ודוקא שיש עדים כדבר שחזר בו אבל אינו נאמן‬ ‫לומר חזרתי בו קודם שלקחתי דמם‪-‬תטא על תנאי הראשון‬ ‫זבה בו מה שזכה בו עד עכשיו וצריך לתת‪ ,‬לו דלא שייך‬ ‫ביה חולה שבבר זכה בו בזכייתו ומכאן ואילך יבול לחזור‬ ‫בו וסברא נכונה היא זו וכן ראוי לרון •‬ ‫ף שותפי! ששטו הדכר שנשתתפובו ואינו שוה כמו שששוה‬ ‫יש להן אונאה זה על זה ואם עירבו חפירות או המטלטלין‬ ‫שנשתתפו בהן בל׳ שומא ומכרום ונשאו ונתנו בדמיהם הרי‬ ‫אלו מחשבי! הפיתה כמה היו שוי! בעת שגשתתפו ואח׳יכ רואין‬ ‫כמה השכר או ההפסד »‬ ‫ף‪ ,‬השותפין שהטילו לכיס זה טגהוזה מאתים וזה נ׳ מאלה‬ ‫וגתעםקו כולם בממון סתס ופיחתו או הותירו השכר או‬ ‫הפחת ביניהם בשוה לפי מניינם לא לפי המעות והטעם דאבעו‬ ‫להו לאתנו* שיעלו צ־ל א׳ בריות או בהפסד לפי המעות ומדלא‬ ‫התנו אנו אומרים משום דהאי שהטיל לכיס הרבה ידע בזה‬ ‫שחמל מועט הוא חריף ובקי במשא ומתן יותר מטנו או‬ ‫אטתל׳ את־־ח היתה בדעתו לכך לא התנה כלום והסכים בדעתו‬ ‫לתת לו בר*ח כמוהו ובן אותו שהטיל מועט מדלי התני של׳‬ ‫*פסיל רק לפי מעותיו היה לו שום אגזתל׳ מון שאמר ש ל י‬ ‫ריבוי המעות יהיה הריוח הרבה ויהיה השכר קרוב וההפסד‬ ‫רחוק ובח״ג וע״י בן קבל עליוג״כ בהפסד כחלק המרובה‬ ‫צטעות ואפילו לקחו שור לטביחה שהיה הדין‪ ,‬אם לא מכרוהו‬ ‫וטבחוהו היה נוטל כל א׳ מבשת לפי מעותיו אם מכרוהו‬ ‫חי ופחתי‪.‬או הותירו השבר או הפחת לאמצע בריא כשנשאו‬ ‫ונתנו במעות שנשהתפובהם אבל אם הטעות קיימים ועדיין‬ ‫לא הוציאו אותם ופחתו או הותירו מחמת המטבע ששינה המלך‬ ‫או אנשי המדינה חולקין השכר או התפשר לפי המעות רה׳‬ ‫אפילו אס לא נשתתפו אלא היה לכל אחד מעותיו בביתו היה‬ ‫עולה לו זה הריוח או ההפסד וכל שכן אם נשתתפו כפירות‬ ‫ועדיין הן בעין והוזלו או הוקרו או פיחתו שכר מצד אחר‬ ‫שנוטלי( לפי מעותיהן ואם התנו ביניהם הכל לפי תנאם בין‬ ‫כריוח בין בהפסד *‬ ‫ן יש נ*י שאומד דה״מ כגוף הממון שגשתתפו והפסיד קצת‬ ‫טמנו אז ההפסד שוה בין שניהם אבל להשתעבד לשלם‬ ‫טבית׳‪ .‬ההפסד לא מון'אם נשתתפו זה במנה וזה בטאתיס‬ ‫ונפסד הכל לא אמרינן שישלם בעל המנה לבעל הטאתים חמש?׳‬ ‫מביתו יש מי שאומר הא דאמרי׳ לאמצע דוקא שלא קבעו זכ*ן‬ ‫לחלוקתו א״נ קבעו זמן ועלה בו רעח קורם שהגיע זמן חלוקתן‬ ‫‪ bhtt‬אם עלה בו ריוח אחר שהגיע זמן חלוקה שקבעו נוטלי ן‬ ‫לפי מעות ואפי׳ אם נזדמן ומכמהו לאות‪.‬׳ עסק ביוקר שנתייקר‬ ‫אחר זמן חלוקה כל א׳ נוטל לפי מעותיו וכן דוקא כשעשו‬ ‫מה שהתנו ביניהם אז הוא לאמצע אבל אס שיגו ממה שחתנו‬ ‫בהחלה נוטלין לפי מעותיהן ראובן שהיה לו הוב ואומד‬ ‫לשמעון שיסייע לו בגביית החוב ויהיה לו שליש הריוח והן‬ ‫עשו ואח״כ קנו סחורה הלו להו כשנים שהטילו לכי‪ $‬דהרי‬ ‫לשמעון חלק בריות ודוקא שקנו אח״כ הסתורה ביחד אדעה׳‬ ‫דשותפות אבל אם ראובן הוא‪ ,‬הקונה ושמעון סייעו אין לו‬ ‫בריוח כלום שהרי לא נדר לו רק חלק בגביית החוב ולא במה‬ ‫שהרויח אח״ב ואין צריך ליתן לו רק במה שמתנין לטםייעו‬ ‫לחבית * ראובן ושמעון שנשתתפו להלות לנוי וראובן נתן לו‬ ‫חלקו לגוי ואח״כ אשר הגוי שאין צריך יותר ואמר לאוב!‬ ‫לשמעון שיתן חלקו למה שהלוה ושמעון דחה אותו לתנובתוך‬ ‫כך נפט‪.‬״ אפייה זכו יורשיו בחלק הריוח דררי לא מתל לראובן‬ ‫אבל אט אמר שמעון שלא ליתן חלקו או שינה בעניין השותפות‬ ‫אבל חלקו מן הריות * ועייל סימן זה ס^יף‪ .‬ט׳ ‪4‬‬ ‫ן והיבא שהטילו לכיש ונגנבו או אברו נדון דלא אשתי*‬ ‫גופא דמטונא חולקין לפי המעות \‬ ‫ך{ השותפין שומרי שגר הן זה לזה שמה שכל א׳ נוטל חלק‬ ‫בטח שירויה חבית הוא שכרו על מה שהוא מתעסק בשל‬ ‫חבית לפיכך אם ‪1‬גנב או נאבד מהשותפות כרשות א׳ מהם‬ ‫חייב באחריותו בדין שוטר שכר שיתבאר־ בהלכות שומרי׳‬ ‫בעיה בריא בז‪1:‬ן שכל א׳ מתעסק בשותפות ז&ן ידוע ונגנב‬ ‫לו בזמן שמתעסנ( בו דבאותו זמן היה כשבית של חבית נרוקא‬ ‫נטי שהתמ בן מהחלה אבל כשל׳ התנו מתחלה ועצד א׳‬ ‫‪4‬‬

‫‪k‬‬

‫‪,‬‬

‫סימן קעו‬

‫פה‬

‫והתעמק כשותפה לכו? זמן מה מנדבת לבו לא הוי כשיש‬ ‫כשמירת השותפות רק כשוטר הנס אבל אם התנו שתחלה‬ ‫להתעט׳ בו ביחד זמן ידוע ואחייב יתעסקו בו כל א׳ לבת‬ ‫זמן ידוע ועשו כן התחילו בעסק שניהם ביחד ואח״ב נתעסק‬ ‫בו א׳ לבדו ונגנב או נאבד טמנו מטנו *טור שזח הד שטירה‬ ‫בבעלים דילפינן מקר׳ תאם בעלע עטו שתא פטור במו שיתבא׳‬ ‫בעי׳ה בהלכות שומרים ואם מתחלה נתעסק בו א'לבדו ואחי׳כ‬ ‫נתעסקו בו שגיהם ביחד וענב טא ׳מהם חלק שמירתו הראשון‬ ‫חייב אף על גב דעכשיו חבית עמו בשמירתו כיון שמאחלת‬ ‫בשהתחילה שמירתו לא היה חבירו עמו אין זה שמירה בבעליה‬ ‫וחייב והשני &טור שהרי הראשון ודה עמו במלאכתו כשהתחילה‬ ‫שמירתו וע*ל סימן רציא חלקו השותפות לגמרי ונשאר‬ ‫ביד א׳ מהם טעות ל‪5‬דוע לגרם ואבדו או נגנבו טמנו *ין‬ ‫חבירו חייב לשלם ?‪ 1‬ההפסד אבל אם נשאר נם כן לשני‬ ‫השות‪5‬ות בידו הוי שמידה בבעלים וההפסד על שניהם «‬ ‫ט אחים שהם שותפי! בנכסי אביתם שעיח לא חלקו יבול‬ ‫בלאיליזחזת בחבית שלא יקנה דבר לעצמו מהשותפות‬ ‫אם לא יגבה אותו מחלקו ואם לא מיחה וקנה לעצטס כשבאים‬ ‫לחלוק שמין הבגדים שעליהם אפי׳ מה שהם שרן בשעת‬ ‫חלוקה דמה שפחתו המדים ‪.‬עד עכשיו מחל לו כיון שלאמיתו‬ ‫לפיכך אם כלו לגמרי א* אברו אין מחשבין להם דככר מחלג‬ ‫ואס קנו בגדים לנשיהם ולבניהם ולבנותיהם אין שטין אות*‬ ‫כללרטכתנז׳ דמכיישין להביאם לביד ולבזותם לפיכך ודאי‬ ‫מתחלה מחלו אהדדי הואיל ולא מיהו בד״א בבגדי חול שאט‬ ‫היו מצין שישומו אות; עכשיו הץ צדיכין לבא לבי׳ד בבגדיהן‬ ‫לשום אותם והיו בזיון רב אבל בגדי שבת שיבולין להבי׳ הבגדים‬ ‫לב״ד והם עצמם אינן צריבין לבא שולחי! לכ׳יד ושמין אותן‬ ‫וגדול האחין העיםק בנבםים להכניס ולהוצי׳ ועד העת׳ ניח'‬ ‫להו לאחים דליבסי סדירהו במלבושי׳ נאיםכיהיכי דלשתמע{‬ ‫מיליה אפי׳ במה שקנה לעצמו אין שטין רכל זמן שלא טיח*‬ ‫מסתמא ניחא לחו ומהלי לו ומיהו גמלו יבולין למחות־לכתחלה‬ ‫שלא יקנה ‪ %‬וי״א שהדין כן אפיי בשאר השותפין שאינן אחין‬ ‫שהם ג״כ מסתמא מחא על כל הדברים הנאמרים ולזה פוקחזי‬ ‫טאי עטא דבר אבל באחין תקנת חכמים הוא כן שבן אמת‬ ‫דעות םתם אחים ‪4‬‬ ‫• המשתתף עם חבירו בסתם לא ישנה ממנת המדינה באותה‬ ‫סחורה לא ילך למקום אחר ולא ישתתף בה עם אחרים‬ ‫ולא יתעסק בםחור׳אחרת כדי שישים לבו ונפשו לעסק השותפות‬ ‫הזה שאם הו׳מתעשק בסחורה אחר׳ דעהו על אותה סחורה‬ ‫אלא דבר‬ ‫ולאיתן עיניו כיב בשיתוף ולא ימכור בהקפה‬ ‫שדרכו למכור תמיד בהקפה ואם התרה בו שלא להקיף אפי׳‬ ‫ברבר שדרכו בהקפה חייב לשלם * היו קצת בני אדם מוכרים‬ ‫בהקפה וקצתב אינם מוכרים בהקפה לא יקיף בלא דעת חבירנ‬ ‫דבל אשראי ספק אתי ספק לא אתי ובל מה שאינו משנה ופושע‬ ‫יעשה בשל חב־רו כמו בשלו ובוטל מחבירו חלקו מה שהוציא‬ ‫רכל שותף כיורד ברשות‪.‬רמי ‪ 4‬ולא יפקיד ביד אחריםאא״כ‬ ‫התנה מתחלה או שיעשה מדעת חבירו ואס עבר ועשחשל**‬ ‫מרעת הכירו ואח׳׳כ הודיעו עשיתי כך וכך וחסכי׳• למעשיו‬ ‫הרי זה פגיור ואין הדברים האלו צריכין קניין אלא בדברים‬ ‫בלבד שמיד שהסכים מחל לו על חששו ומחילה אינה צריכה‬ ‫קניין ואם שינה הא׳בא׳ מכל אלו הדברים שהלך למקום שלא‬ ‫היה לו לילך או פירש בים או שמפר בהקפה או נשא ונתן‬ ‫בסהורה אחרת וכן כל כיוצא־בזה כל פחת שיבא מחמת זה‬ ‫שעבר חייב לשלם לבדו ואעי׳פ כן אם היה שם ריוח הריוח‬ ‫לאמצע דמשום פשיעתו לא קנאו‬ ‫י א לפיכך הנותן מעות לחבית בתודה שותפות ליקח בהם‬ ‫הטין לסחורה והלך וקנה שעורים או לקנות שעורים והלך‬ ‫וקנה הטין אם פחתו פחתו אה שעברואם הותירו הותירו לאמצע‬ ‫וע׳י׳לסימן קפ״ג * ובן אם הלך ונשתתף עם אחר בממון השותפות‬ ‫אפ הפסיד הפסיד לעצמו ואם נשתכר השכר לאמצע אבל‬ ‫אם נשתתף עם אחר בממון עצמו שיש לו משלו יתר עלמת‬ ‫שיש לו בשיתוף זה אעי׳ג שגם בזה לאו שפיר עביד מפני‬ ‫ענותן עיניו גם על זה הממון ולא על השיתוף לבדו ויש בזה‬ ‫פהת לשותפו במ׳יש בסעיף הקורם דטה׳ימ לא יתעבק הוא‬ ‫בסחורה אחרת ואם היה עוסק בסחורה אחרת אמרינן שאם‬ ‫היה בה ריוחהריוח לאמצע אבל הבא כשנותן יתר ממונו ליל‬ ‫אחרים למחצית שכר אם פחת פחת לעצמו ואם התיה התיה‬ ‫לעצמו ולא לאמצע דכולי האי לא עבדי אינשי ואם התני‬ ‫ביניהם הכל לפי תנאו * ראובן ושמעון שותפין והיה להם חוב‬ ‫אצל שד א׳ שראובן דר תחתיו והוא עשה חוב ושמעון טוען‬ ‫שראובז‬ ‫‪4‬‬

‫‪k‬‬

‫חשן‬

‫משפט‬

‫הלכות שוזתפץ‬

‫שראובן יתבע החוב לפי שהוא עשאו וראוה! אומר שמתייר׳‬ ‫מן השוזשהוא דר תחתיו הדין עם ראובן ועייל סעיף מ״ז סי׳‬ ‫זה * ראובן שהלך ופטר חובות של שמעון חבית ואומר‬ ‫ששמעון צוה לו לעשות אם אמת ששמעון צוה לו ראובן פטור‬ ‫אע׳; דלא‪-‬אמר ליה ע׳׳יט לפטור אבל אם שמעון כופר ויש לו‬ ‫עירות שהחובות היו שלו וראובן פטר! חייב לשלמן ואינו נאמן‬ ‫לומר שברשות שמעון עשה מה שעשה דהא מזיק הוא בפרהסיא‬ ‫ואין לו מגו לפטור דטענתו זו גרועה הוא שאין דרך העולם‬ ‫ןפטור בעלי חובותיו אבל אם אין לשמעון עדות נאמן ראובן‬ ‫במגו שהיה יכול לומר שהחובות אינן של שמעון או שהיא‬ ‫לא פטדן *‬ ‫‪ y‬א׳ מהשותפין או המתעסק במעות חבית למחצית שכר‬ ‫שעשה סתורה בנבילות או בטריפות וביוצא בהם בדברים‬ ‫שאסור להתעסק עטהם לבני ישראל כמ״ש בלבוש ע׳יז סי׳ ק א‬ ‫אם הפסיד הפסיד לעצמו ואס התיחהתיח לאמצע כדין המשנה‬ ‫מדעת חבית ה״ב יאמר לא היה רצוני שתעשה סתורה בדברים‬ ‫אסורים מי ששכר חבית לישא וליתן בשלו וכל המציאות‬ ‫שיגיעו לידו יהיו שלו וגבה חובות פתעין מגרם היי בכלל‬ ‫שציא׳ רכל שטי״ פרוע אינו שוה רק הנייר וחמותי־ מציאה לפיכך‬ ‫אם החזירם לגוי חנם אינו חייב לשלם לחבית כלו׳ דלאו מידי‬ ‫אפסדיה ואפילו לכתחלה גמי שרי ויש בו משום מצות שיאבדו‬ ‫הגוים שארית ישראל לא יעשו עולה וגו׳ ‪ 4‬וכן אם גנב או גזל‬ ‫השותף צריך לחלוק עם הכירו שגם הוא בכלל מציאה ואס‬ ‫הפסיד ע ׳׳י כך הפסיד לעצמו שזה לא קבל עליו חבית דהתירא‬ ‫ניחא ליה איסורא לא ניחא ליה ודוקא שתפסיד קודם שגורע‬ ‫לחבית אע׳יפ שנהנה ממנה אכל אפ‪-‬נודע לחנית שגנב וגזל‬ ‫ואע״פכן חלק עמי הגניבה ואחר כך בא שום עלילה על הגנב‬ ‫מחמת זה וכן אס קנה גניבה וחלק עם חבירו ובא אח״* כך‬ ‫עלי־יה עליו כיון שלקח וקבל הריוח גם ההפסד לאמצע ואין‬ ‫הדברים צריכין קניין שמיד שקבל והשכים למעשיו נשתעבד‬ ‫עמו לכל מה שיבא מזה אבל שותפין שחלקו שאר רווחים‬ ‫שהרדחו בהיתר ובלא עיוות אפילו לגרם ובא עלילה על א ׳ מ!‬ ‫השותפין מתמת אותה הסחורה שלא כדין אין חבית חייב לסייעו‬ ‫בהפסד דמזליהגרמה ועיין סימן זה סעיף ל״ח וסוף םימןקע״ן ‪4‬‬ ‫א׳ מן השותפין שאמד נוליך הסחורה למקום פלוני שהוא‬ ‫ע‬ ‫ביוקר ונמכר שם אף על פישתצהלקכל עליו כל אונס או‬ ‫בל פחת שיבאהרי חבית מעכב עליו שהרי אומר לו אין רצוני‬ ‫שאתן טעות שבידי ואתיה רודף רוח אחריך לרין להוציא ממך‬

‫וכ; כל כיוצא בזה ‪4‬‬ ‫»ף א׳ מהשותפין שבא ליישן חפירות עד זמן הידוע למכור‬ ‫אותם פירות אין חבית מעכב עליו אבל משהגיע זמן‬ ‫המבי* יפול כל א׳ מהם למכור ואין חבית יכול לעכב עליי ואם‬ ‫מכר בלא דעת חבית ונתייקר אחייב אין לחבירו עליו כלום אבל‬ ‫אם מכ^ם קודם זמנו בלא דעת חבית הלי פשיעה וחייב לשלם‬ ‫לחבית חלקו ואם אין זמן יתע למכור אותם פירות ורוצה א׳ מהם‬ ‫ליישגסיחבירו מעכב עליו שיכול לומר עכשיו זמנו הוא ‪4‬‬ ‫• ! י השותפין שהתנו ביניהם שיעמדו בשותפות זמן קצוב כל‬ ‫א׳ מהם מעכב על חבית ואינו יכול לתלוקעד שיגיע הזמן‬ ‫או עד שיכלה ממון השותפות ואין אחד מהם יכול ליטול לאמן‬ ‫הקק ולא מן הריוח עד סוף הזמן שרוצים השותפין לישא וליתן‬ ‫עם כל הטעות ואם שינה או פשעו תוך הזמן או עבר על תנאי‬ ‫אפייה אינו יכול לכופו לחלוק ער הזמן ומשלם מה שהפסיד ‪4‬‬ ‫נשתתפו סתס ולא קבעו להם זמן הרי א־יו חולקין כל זמן‬ ‫שירצ־ןא׳מהס ויטול כלא־ חלקו מהסחורה ואם לא היה‬ ‫כאותה סחורה דין חלוקה או שהיה בתלוקתה הפסד הרי אלו‬ ‫מוכ־־ים אות‪:‬ן וחולקיפ הדמים ‪4‬‬ ‫• ן היה זמן ידוע למכירת אותם סחורה יש לכל א׳ מהם לעבכ‬ ‫שלא יחלקו עד שתמכר בזמן הידוע למכירתה ואי! אחד‬ ‫נוטל לא מהקרן ולא טהריוח עד זמן התלוקה אלא אם כן‬ ‫התנו ביניהם ‪4‬‬ ‫אס לא קבעו זמן לשות&ןת והסחורה אין לה זמן ידוע‬ ‫יךן‬ ‫לימכור אלא‪:‬כל הזמנים שוי! לה או שקבעו זמן ונשלם ובא‬ ‫א׳ לחלוק שלא מדעת חבית חולק בפני ג׳ אפי׳ הם הדיוטות‬ ‫ובלבד שיהיו נאמנים ויודעים בשומא חלק בפחות מג׳ לא עשה‬ ‫בלום ואפילו הוא עצמו יכול לבטל החלוקה ‪ 4‬ב ד " א שתלקפירות‬ ‫אבל אס היו מעות שכולם מטבע א׳ ושוים יכול לחלק אפילו‬ ‫שלא כפני ב״ד‪ .‬ומניח חלק חבירו בב״ד ‪ 4‬ואם אין המעות‬ ‫שוימ הרי הס בבירות ואין חולקים אותם אלא בב׳יד‬ ‫»‪ JJ‬א׳׳ מהשותפים ןןיו מהמתעסקים י שמת בטלה השותפות או‬ ‫העעק אע"* שמתני לזמן קבוע לא יוכל חידש לומר אני‬ ‫‪s‬‬

‫פט‬

‫סימן קעו‬

‫אתעסק עם המעות עדי כלות הזמן כי השותף או הנותן יאמר‬ ‫לאמהימינ׳ליאולאחריף ולא בקי אתה כעיני כמורישך ‪4‬‬ ‫שותף שחלה או נאנם ולא עמק בשותפות אץ הדין שתא׳ ירויה‬ ‫ניתן לו ואפי׳ אם קנו מידו בשעת השותפ^אבל אם היה בעיר‬ ‫אחרת בשליחות השותפות ונתעכב באונס יש לו חלק עמהן ואם‬ ‫יש מנהג בזה בין השותפין יעשו כמנהגם ‪ 4‬ג' שקבלו עסק*‬ ‫מאחד ומת אחד מהן נתבטל העניין ויכולין לחזור בהן איזה מהן‬ ‫שירצה שיוכל לומר כל נאמנותו וסמיבתו בעסק לא היה‬ ‫עלזה שמת נ׳ שותפין ביחד שעשו שותפות עםאשהאחת‬ ‫שויתר׳ לתם מחלקה ואחייב פשע א׳ ולא עשה בשותפות כמל‬ ‫שהיה לו‪ ,‬לעסוק ומחמת זח אינו נוטל כיב בריות‪.‬מיתר הריוח‬ ‫שהיה מגיע לראובן אם היה מתעסק הוא לאשה לפי ערך כי‬ ‫אינו דומה ב׳ העוסקים לשלשה העומקים והיא לא ויתייה אלא‬ ‫בשיעסקו שלשה ‪ 4‬אחין שותפין שהיו ניזונין ביחד כל א׳ כפי‬ ‫צי־־בו ונפטר א׳ מהם והשני נשא ונתן לצורך השותפות כמו‬ ‫שעשה בחיי אחיו אין האלמנה אשת אחיו שמת יכולה לומד‬ ‫בשעת החלוקה שהיא תטול בראש כפי מה שלקח החי יותר‬ ‫ממנה מאתר שנשאו ונתנו םתם כפי מה שנהגו בחיי בעל׳‬ ‫עשו וכן אש !ויתרו הקהל במס חלק האלמנה אין השני יוכל‬ ‫לומר שתחלק עמו הריוח ההוא מאחר שלא התנו ועסק בסתמא‬ ‫‪4‬‬

‫מה שרתת להאלמנה רתת והיא זכתה בו ‪4‬‬ ‫ך היה ל&ם חובות אצל אחדים אינו יבול לומר לחבית לא‬ ‫נחאק ער שנגבה כל החובות שיש לנו אלא חולקים מה‬ ‫שיש בידם לחלוק ובשפרעו החובות יטיל כל א׳ חלקו אי נמי‬ ‫יבוליו לחלוק השטרות בשומת ב״ד או מ ו ר או איגוד ואם אח׳יכ‬ ‫נתקלקל חוב של א׳ מהם אמרען טזליה גרמה ועייל סי׳ מ*ו‬ ‫סעיף מ״א היה עליהם חוב שהם חייבים לאחר אה פרשו שאינם‬ ‫אחראין זה לזה חולקים וכשיגיע זמן חובם לפרוע יתן כל א׳ חלקו‬ ‫ואם הם אחראין זה לזה כל א׳ מהם מעכב לחלוק עד שיגיע זמן‬ ‫השטר ויפרעו החוב מפני שיאמר לחבית הואיל וכל א׳ ממנו חייב‬ ‫לשלם כל השט״ נשא ונתן בדמים אלו עדש^גיע הזמן ‪4‬‬ ‫ב א אמר לו חבית נחלוק וטיל אתת דמים כנגד כל השטר‬ ‫שאנו חייבים ועשה בהם סחורה לעצמך ושלם כל השמה‬ ‫בזמנו יבול לעכב‪ ,‬עדיין ולומר שמא אפסיד והשנים טובים יותר‬ ‫ומרויחים מן האחד *‬ ‫כ ב הנותן מעות לחבית לילך למדינה פלונית לסחורה או‬ ‫לקנות בהן מידות‪.‬אז לישב כתנות אינו יכול לחזור בו‬ ‫לתבוע ממנו הממון ער שילך למקום שהתנו ויחזור או עד‬ ‫שיקנה אותם תפירות וימכרו או עד שיצא כחנות שזה כמי‬ ‫שקבע זמן הוא‬ ‫המקבל עסק מחבית לזמן קצוב המקבל יכול לחוור בי‬ ‫כדין פועל שחוזר בו אפי׳ בחצי היום אבל הנותן אינו יבול‬ ‫לחזור בו שכבר זכה הלה במ׳ שבית עד זמן התנאי טש״כ‬ ‫בשותפין שקבעו‪.‬זמן שכל א׳ מעכב עלץ חבית מלחזור כטל‬ ‫שנתבאר בסעיף ט׳יו שבל א׳ נקרא נותן לחבית‬ ‫^ ף שגי שותפי! שהיה להם תביעה על א׳ ותבעו א׳ מהם ויצא‬ ‫השותף חייב אם היה על עסק שבוע׳ שהיה חייב לו ונשבע‬ ‫לו אי! שותף השגי יכול לתובעו‪ .‬דשבועה לא׳ שביעת למאהי‪4‬‬ ‫כף‪ ,‬היה להם תביעת ממון על אחרים ויצא השותף חייב אם‬ ‫לא היה שותפו בעי׳ יבול לתובעו פעם אחרת וקטן כמאן‬ ‫דליתיה בעיר דמי וי״אדה׳יהאשה היה בעיר אינו יבול לתובעו‬ ‫פעה אחרת תדאי ידע והסכים לדעת חבית ודוקא כשהן‬ ‫התובעין אבל• כשהן נתבעי! וטען אחד מהם ונתחייב אין חבירג‬ ‫מתחייב בטענותו הואיל ולא ציווהו לטעון ולדון בשבילו ובני‬ ‫העיר בענייני צרכי העיר הם כשותפין ואם א׳ מהן תבע לאחר‬ ‫הוו כולן יורעין באותה תביעה ואינן יבולי! לחוור ולטעון *‬ ‫ב ן בד״א שלא יכול לתובעו פעם אחרת כשלא נתחייב השותף‬ ‫מתוך טענותיו אבל אס נתחייב השותף מתיך טענותיו‬ ‫בגון שהודה או שאמר אין לי ראייה לא‪,‬הפסיד שותפו בהודאתו‬ ‫ואם ישלו ראייה יביא וגם צ״ל שאינו יכול לשנות בטענה ממה‬ ‫שטען היאשון לפיכך חשבען ליה כאלו ירי‪.‬כבל לרין וכותבין‬ ‫עליו פסק דין ויורדי! לנכסיו ואינו יכול לדחות לומר שימתינו לו‬ ‫עד שירד לרין וגם אינו ימל לומר אם הייתי שם הייתי בודק‬ ‫בעדים עד שיהיו מוכחשים שודאי בדקו הב*ד בל הצורך אבל‬ ‫אם יבול לשנות שומעי! לו אף על פי שהיה בעיר וי״א שאס‬ ‫לא היה בעירדאמרען שיובל לתובעו יבול להחרים עליו שלא‬ ‫ידע שירד שותפו עטו לרין *‬ ‫ב׳ שהלוו או הפקירו לאי ובא א׳ מהם ליטול חלקו או ליטול‬ ‫הכל נתבאר כפוף םייעי׳ו ופן שותפין שלוה א׳ מהן לצורך‬ ‫השותפות‬ ‫מך;‬ ‫‪4‬‬

‫י‬

‫לבוש עיר'שושן‬

‫הלכות שותפץ‬

‫השותפות אם חבירו חייב לשלם ע״ל ניב םי׳ ע״ז םע־ף ב׳ ואם א׳‬ ‫לוה משניהם בשטר א׳ ונכתב בשם האח׳ יתבאר בסימן זה‪.‬‬ ‫^ ך ן שנים שהם שיתפין בחוב א׳ שחייב להם גוי וגבה אחד‬ ‫מהם מקצתו מתם וריצה לעכבו לעצמו ואומר לחבירו‬ ‫לך וקח חלקך מ; הגוי־ אין שומעין לו דמיד שקבלו בםתמא‬ ‫מן הגו־ לצורך השותפות קבלו חכה חבירו בחלקו» ואם השד‬ ‫בעם על א ׳ מן השותפין ויש להם חוב תחת ממשלתו ואמר‬ ‫השי להשני שאין לו כעם עליו חלקך אסייע שיפרעו לך‬ ‫ובחל׳ האחר לא אסייע אם אמר זה לעצמי אני מצ־ל הציל‬ ‫לעצמו וה״ה אם שנים יש להם חוב מקולקל וצריך ליתז שוחד‬ ‫להצילו והאתר אינו רוצה ליתן יכול חבירו לומר אני אוציא‬ ‫שוחד בעד חלקי ואציל לעצמי וכ! אם הגוי אלם וא׳ פייםו‬ ‫בדברים ליתן לו חלקו אם אמי לעצמי אני מציל הרי הוא שלו‬ ‫לבד וכן בכל מקום דאיכא פםידא יכול א׳ לחלוק בלא דעת‬ ‫חבירו ולהציל לעצמו ועייל סי׳ קפ״א סעיף ב׳ ‪1‬‬ ‫שותף התובע מחבירו כדי יין של שותפות ואמר אחר‬ ‫אותם שיש בהם סי׳ שלי הם שלי והאחר אומר אשתקד‬ ‫היו אותם חביות שלך ועכשיו הם שלי שנפלו לחלקי נאמן‬ ‫בשבועת היםת כיון שהם בידו‬ ‫ל ראובן ושמעון שנשתתפו ונטל א׳ מים מהטמון ונשתתף‬ ‫עם לוי הדי חבירו משביע ל־וי ולא מצי למימי לאו בעל‬ ‫דביים דידי את דשותפין שלוחים זה לזה וכ״ש אם נתן ראובן‬ ‫לשמעון ממון בתורת עםקא ונתן שמעון מהשמין ללוי כעסק‬ ‫שמשביע ראובן ללוי שבועת השותפין דהא הוא מרי תכסי‬ ‫לביו וזה שלוחו ואם שמעון השביע ללוי שוב אין ראובן יבול‬ ‫להשביעו בעי ממון זה דעובועה לא׳ שביעה למאה ואפילו פטר‬ ‫ראובן את שטעון משבועה לא נפטר בזה לוי מראובן וכן אם‬ ‫פטר שמעין את לוי משביעה עדיין ראובן יכיל להשביע את‬ ‫לוי דלאו כל כמיניה דשמעין לפטור את לוי משבועת ממונו‬ ‫של ראובן אא״כ פטר ראובן את שמעון ואת באי בהו דלוי‬ ‫בא מכח שמעון ‪,‬‬ ‫שנים שלוו מאחד הפ ערבים זה לזה והלכך אם מת א ׳‬ ‫מהם או העני או כפר א׳ והורה א׳ אותו שהודה מתחייב‬ ‫נ‪5‬ל ואי! מקבלץ עדותו של חביר׳ דנוגע הוא וכן מי שהודה‬ ‫לאחד מן השותפין או פרע לא׳ מהם כאלו הודה ופרע לשותפו‬ ‫ה ו א בעל דבר בעד הכל ‪4‬‬ ‫שכל א׳‬ ‫לב אם טען א׳ מהשותפין דבי־ שהוא חובה לו ולחבירו והוא‬ ‫דבר שאינו מחייב עצמו בכל בהודאתו לא נרע מעד‬ ‫אחד לחייב שותפו שבועה דאיריית׳ דהא אינו נוגע ‪,‬‬ ‫שני שותפין שמת א׳ מהם ולא נשבע או שאחד מהם‬ ‫חשוד יישבע האחר ‪t‬‬ ‫לף א׳ שלוה מבי בישטי• א׳ אס בא א׳ מהם ותבע החוב‬ ‫כולו חייב לשלם לו על הדרך שנתבאר בסי׳ ע״י ואם‬ ‫נכתב השטר בשם א׳ובאזהשנבתכעל שמו יתבע הכל חייב‬ ‫לפורעו לפיכך אם אותו שלא נכתב על שמו הובע אפי׳ מקצת‬ ‫אין שומעי! לו‬ ‫לךן ב׳ אחים או ג׳ שיש להם דין עם אחר אינו יכו׳ לומר‬ ‫יבא א׳ מכם ויטעון בעד כולכם שאין רוצה לסמוך בשלו‬ ‫על טענת חבירו ‪1‬‬ ‫לן שנים שיש להם חוב בשיתפות אצל גוי ופרע קצת ומעכב‬ ‫השאי מפני שאומיישאחד מהם חייב לו כנגדו והלה כופר‬ ‫ההפסד על שניהם ואין אותו שאומר הנוי שהוא חייב לו צריך‬ ‫שבועה אלא חרם שאינו חייב לו בלום שהרי אין לחבירו עליו‬ ‫אלא טענת שמא שאי! הנוי נאמן כנגדו דםתם גוי אנס הוא‬ ‫אבל חים מיהא בעי אכל אם היה החייב ישראל הרי אותו ישראל‬ ‫צריך לישכע שבועת היםת במגו דפיע או להר״ם וטביא את‬ ‫זה ג״כ לידי שבועה כנגד שותפו‬ ‫לן ראובן ושמעון‪ .‬שותפין והלך ראובן ונשאר שמעון מתעסק‬ ‫וקנה בגדים משוחד נוי ומכרם ליהודים ויצא היהודי לסוחר‬ ‫שיתן לו המעות לזמן פלוני והוצרך שמעון לעשות שמר עליו‬ ‫לסותר שאם לא יפרע היהודי הקונה לסוחר לישן זה שיפרע‬ ‫מ הוא ואח״כ חלקו ראובן ושמעון השותפות שביניהם ובקש‬ ‫שמעון מראובן שיעשה לו שטר על עצמו שאם לא יפרע‬ ‫היהודי לם־חר ויצטרך הוא לפורעו שיפרע לו חלקו מכל מה‬ ‫שיפיע הוא לגוי ומכל שוחד והוצאה שיצטרך הוא להשחיר‬ ‫או להוציא על זה וראובן אומד שאינו רוצה לעשות לו שטר‬ ‫על עצמו אלא בשיבא הפםר לשמעון בעניין זה או יתבע לו‬ ‫לרין ויעשה מה שיצוה עליו הדיין הדין עם שמעון וחייב ראובן‬ ‫לעשות שטי לשמעון על הכל שהרי אלו היה ראובן מתחלה‬ ‫אצל הט‪2‬ר הימ״צריך לעשות גם הוא שטר עליו עם שמעון‬ ‫י‬

‫י‬

‫‪4‬‬

‫סימן קעו‬

‫אלא משוב שלא הייה שב הוציך שמעין לבדו לתת ליו שווה‬ ‫עליי לצייר השותפות וטובתו לפיכך חייב ראובן לעשות שטר‬ ‫לשמעון שאם יברר שמעון בערים שלא פרע היהודי לגוי‬ ‫ויצטרך שמעון לפרוע לגוי שי‪5‬רע ראובן חלקו מכל מה שיברר‬ ‫בעדים שיוציא על עסק זה בהצאות ובשוחד ‪,‬‬ ‫ק ףן ואם תבע שמעון מראובן ואמר שבעוד שהיו שותפות‬ ‫קנה• שמעון סחורה מנוים משא ונתן עמהם וטעו כנגדו‬ ‫בחשבון ונתן דמי כל הטעות לתוך^זשותפות וחלקוהו ועתה‬ ‫אומר שמעון שיירא שמא יזכרו טעותם ובקש שיעשה לו שטר‬ ‫עליו שאם' יצרך להחזיר שיפרע בו חלקו וכן אם טענו שהיה‬ ‫לו משכונות של אחרים זמנים וחלקו המעות וירא שמא יבא‬ ‫לו •הפסדי שיעשה לו שטר גם בזה שיפרע לו חלקו מהפסד‬ ‫שיבא לו מזה כזה אין רא־בן חייב לעשות לו שטר עליו כיון‬ ‫שנם שמעון אין עליו שטר בזה לאחרים אלא יודה ראובן בפני‬ ‫עדים שמעות שסכומם כך וכך שהטעה בהנ‪ .‬שמעון לנוי וכן‬ ‫דמי המשכונות שבאו לשותפות והעדים יכתבו ה!ראת ראובן‬ ‫ויחתמו עליה ויתנו ליד שמעון ותהיה בידו לזכות ולראיי׳שאם‬ ‫יבא הגוי ויוציא המעות מיד שמעון או שיבאו בעלי המשכונות‬ ‫ויבא לשמעון מזה הפםדישיפרע לו חיקו * ועיל סעיף י׳ בםי׳ זה‪,‬‬ ‫שמעון שהוא שותף עם ראובן שלקח מעות בלא ידיעת‬ ‫לט‬ ‫חבירו מקרובו או מאחר להכניסו לשותפות ושיטולדיוח‬ ‫בכדי מעותיו ונודע הדבר לראובן שיש להם בשותפות מעות‬ ‫של אחרים ושתק ועתה אומר רא־בן כיון שלא הודעתני בזה‬ ‫כשלקחת אין לי ליתן לו חלק בריוח אם אתה נתפשרתעמו תן‬ ‫לו מחלקך ושמעון אומי בון שהיינו שותפיןוכל א׳ וא׳היה‬ ‫לו כח לעשות בל מה שהיה ניאה לו תועלת השותפות ולא‬ ‫הפסדת כלום במה שלא הודעתיך הרין עמו ויטול זה חלד כריות‬ ‫ז‬

‫כפי חלקו במעות או כמו שיתנה עמו »‬ ‫מ בני כרך שקנו ספר תורה בששים דינר והתנו שאם ילך‬ ‫אחד מהכרך להתיישב במקום אחר שהנשארים יתנו לו‬ ‫חלקו ועתה רוצה אחר לצאת ושואל חלקו לפי מה שהוקרו‬ ‫המפרים והנשארים אומרים של׳ יתנו חלקו בי אמלפי צזהשקנו‬ ‫בתחלה הרין עם הנשאי־ם שהרי אין בה דין חלוקה שיאמז*‬ ‫חנו לי מעותי או תנו לי חייק » ראובן ושמעון היה להם שותפות‬ ‫ביחד והיו להם שטרות ונתחייבו מם לקהל ולקחו הקהלהשטרו׳‬ ‫בעד מם של ראובן חייב לפרוע לשמעון חלקו ולא יוכל לומר‬ ‫תנכה נמ מחלקך במם שמאדר שנהנה ראובן מן השטרות‬ ‫ופרע בהן חובו צריך לשלם לשמעון ואינו יבול לפרוע חובו‬ ‫של שמעון שלא ברצונו כי שמעין יהיו לו דבריו עם הקהל‬ ‫בעד מה שחייב לרם הוא מי שקבל מחבירו םחורה כתמא‬ ‫להוליכה למקום אחר ולחלק בריוח ובתוך הזמן שמוליכה זולה‬ ‫הסחורה בכאן נ‪-‬חשב רםחורה לפי שער הזול שהוזלה בעוד‬ ‫שמוליכה ולא כשעת קבלה ביון שלא קצב ־ ו הסך ג׳תחלה עאט‬ ‫קצב לי ושך מתחלה ומשכה הרי נתחייב בכל י כ ך »‬ ‫ראובן ושמעין בקש מהם גוי להלוות לו כך וכך טעות‬ ‫וביש לוי להשתתף עמהם בחוב ונתיצו וקדם ראובן‬ ‫ונתן מחלקו לגוי ארבע זקוקים וחצי ושמעון ולוי לא נתנו לו‬ ‫כלום עדיין ואמר הגוי להם שלא היה צריך ללות יותר והלך‬ ‫ראובן ואמר לשמעון ולוי אם תרצו לחלוק עמי בחוב תנו לי‬ ‫כל א׳ חלקו בחוב ונתן לו שמעון חלקו ולוי לא נתן לו ונפטר‬ ‫ורוצה ראובן ליקה ב׳ חלקים מן הריוח לפי חלקו במעות ויורשי‬ ‫לוי תובעי! חלקם בייוח אם כשתבעו ראובן ללוי חלקו אמר‬ ‫אני איני ח‪5‬ץ ליתן הרי נעקר משותפתם ונוטל ראובן ב׳ חלקים‬ ‫אבל אם אמר תדיר הריני משלם אעיג דדחה אותו קצת כיון‬ ‫דלאאטרחיה לכי דילא קנה רווחא וחייב לתנו ליורשיו כיון‬ ‫שמתחלה הלוה לגוי ברשות כולם ועל דעת מלם שליחות‬ ‫דכולם עבוד אלא שהלוה לבל אחד מעותיו ונתחייב לו הלואה‬ ‫והחוב היה ‪1£‬ל בולם ועכשיו היא נפרע הלואת לוי הקרן מן‬ ‫י‬

‫‪1‬‬

‫הגוי והריוח נותן ליורשיו‬ ‫מכי״ ראובן ושמעון שהיה להם חוב בשותפות וראובן קבל‬ ‫הערב לכדו ותפשו השריהוצי‪-‬ך ראובן לפטור הערבות‬ ‫והחוב הרי ראובןפטור משמעו; וא״צ לשלם לו חלקו שמחל שהרי‬ ‫אונם הוה וע״ד בן לא נשתתף עמו לשלם לו אפי׳ נאנס ‪,‬‬ ‫שותפין שיש להם חוב ביחד ורצה האחד לרתרחק‬ ‫ממקומו ולהוליך השטר עמו חבירו יכול לעכב עליו‬ ‫שאין דרך לרחנ] השטר ממקום החוב וזה רוצה לשנות וידו על‬ ‫התחתינה וע״ל סעיף י״ג‬ ‫אחד מהשותפין שנשתמשו בםחורת השותפות בבהמתו‬ ‫םתם או נתנו סחורה בחניתו מתם ורוצה שכר הבהמה ושכר‬ ‫החנות חייבין השותפין לתת לו שכר בהמתי וחנותו תחלה מן‬ ‫‪4‬‬

‫‪t‬‬

‫השותפות‬

‫השן‬

‫הלבות שותפץ‬

‫משפט‬

‫השותפות ואח׳׳כ יחלוקו הריוח או ההפסד »‬ ‫ןןף‪ ,‬אחד מהשותפין שלקח *!סחורת השותפות בעצת שותפו‬ ‫להוליכה למקום אחר למכור וכשבאו לחשבון רוצה ליטול‬ ‫מהשותפות הוצאות מזונותיו אין שוטעין לו דאמרינן בלאו הכי הוה‬ ‫הולך שם והיה צריך למז־נת אא״כ יש שם מנהג הולבין אחריו»‬ ‫‪3‬ןן א׳ מן האחים השותפים שיש בידו ממון וטוען שהוא של‬ ‫אחרים עליו להביא ראייה ביון שאינו חלוק בעיסתו ואם‬ ‫גת ויש להם דין עם בניו על האחים להביא ראייה שהם שלהם‬ ‫וטעמא ע״ל סימן ם״ב‬ ‫ןןן ראובן ושמעון שהיה חייב להם שר א׳ ממון ושמעון קבל‬ ‫הערבי׳ בלא ראובן ושמעון הלך אח״ב לדור תחת אותו‬ ‫וזשר ואינו רשאי לתובעו חובו וראובן יזהירו לגבות‪:‬החוב אין‬ ‫שמעון חייב להקניט השר שלו כדי לגבות חובו של ראובן וגפ‬ ‫אין לומר ילך למקום אחר לדור שמא לא יוכל להתפרנס במקום‬ ‫אחר כמו באותו מקים אך אם השר פוטרו ממס בעבור‬ ‫אותו חוב אומדים כמה מס היה לו ליתן לשנה ויתן לראובן‬ ‫כפי חלק שיש לו באותו החוב ‪4‬‬ ‫ןןךן שני שותפין שקנו משי במשקל ולקחה האחד לביתו‬ ‫וכשבאו למוכיה חם־ה מהמשקל והאחר טוען לקחנו‬ ‫המשי במשקל והית׳ אצלך יהי החסרון לך לברך שמה שהתנינו‬ ‫על השני וההפסד לא על החסרון כיווננו ישבע זה שהיתה‬ ‫ממשי אצלו שלא שלח בו יר ושל׳ פשע בשמירתו ויפרע ראובן‬ ‫חלקו מהחסיון שגם זה הוא בכלל השני־ וההפסד ראובן ושמעין‬ ‫שהיו שותפין והלך שמעון עם סחו־ת השותפות למקום אחד‬ ‫למוכיח ונשבה בדרך ופדאו ראובן מהאמצע ומשכה השותפות‬ ‫ולא היו מקפירין יה על יתומתו שניהמ יורשי ראוב; נוטלים‬ ‫בתהליה מן השותפות כשיעור פדיון שפדה ראובן את שמעון‬ ‫בי לא נתחייב ראובן בפדיון שמעון חבירו אע״ג שהלך עם‬ ‫הסחורה שלהשותפות אע״פ דאחריות הסחורה עליו אחריות‬ ‫גופו לא קבל עליוואע״פי שלא תבע ראובן את שמעון בל ימי‬ ‫רוייו בשביל יזה לא מחל כי רצת להמתין עד שעת חלוקה ואם‬ ‫יש מנהג בזה ילכו אחר המנהג מיהו אם קבל עסק ותפשו השר‬ ‫עם שאר היהודים והוציך לתת מ! העיסקא בפדיון נפשו אם‬ ‫דרך העיר לתת מן העיסקא הוי כשאר מס לתת מן העיסקא וכל‬ ‫זה בשותפיו אבל מי ששוליה תכירו בעסקיו ונתפש י״א שאם‬ ‫הלך בשבילו בחנם חייב לפדותו דה״ל על גופו כשואל שח־יב‬ ‫האונםין ויש חולקי! ואומריס אפילו מי ששלח אחר חבירווקבל‬ ‫עליו׳ ללצותו מכל הפסד ונתפש בדרך אפ״ה פטור לפדותו‬ ‫דתפישה אונםא דלא שכיח הוא ואונסא דלא שכיח לא מקבל‬ ‫י‬

‫ע־ייו בםתמא אם לא התנה בפי׳ וע״ל סי׳ קפ״ח »‬ ‫סיס שהיה ממושכן לראובן ושמעון והפקידוהו לגוי אחד‬ ‫לשמיו ואמר שמעון לגוי שישא׳להו ללוי והוליכו לוי ונגזל‬ ‫‪6‬מנו אם רצה ראובן גובה חלקו משמעון רצה גובה מלוי ‪4‬‬ ‫ראובן שאמר לשמעון כל מה שתעשה בשלך עשה בשלי‬ ‫‪j‬‬ ‫והלך שמעו! ופטי חוב שהוא של שניהם חייב לשלם לו‬ ‫חלקו דאעפ״י שאמי לו שיעשה בשלו כמו שהוא עושה עם‬ ‫שלו לא אסיק אדעתיה שיפטור אותו ואם כופר ואומר שלא‬ ‫מחל <שבע ונפטר מ״מ יש לו לסייעו לקבול על הגוי ‪4‬‬ ‫‪ $ y‬אסור להשתתף עם גוי עובר ע״ז ואם עבר ונשתתף‬ ‫ונתחייב לו שבועה מותר לקבלה דכץן שאין האיסור‬ ‫אפי׳ מגז ירה דרבנן אלא משום חסידות נהגו קצת בך במקום‬ ‫&ם־דא לא אוזמוי דעיקר קרא רלא ישמע על פיך לא נאמר‬ ‫על הגוי רק על יש אל נופיה אזהר רחמנא שלא להשטע מפיו‬ ‫שם ע״ז וע״ל בלבוש התכלת סי׳קצ״ויובלבוש ע״ז םי׳קמ״ז‬ ‫(‬

‫י‬

‫קעז‬

‫שות‪5‬‬

‫!ז ״ ™‬

‫מ ה ם י ר ד‬

‫ל א י מ נ ו ת ד ‪ ,‬מ ל ד‬

‫או הלה ובו ח׳ סעיפים ‪:‬‬

‫א אחד מן האחין השותפין שמינהו המלך גבאי או מופר‬ ‫שמכנים או מוציא בממון המלך וכן כל כיוצא בזה מעבודת‬ ‫המלך אם מחמת אביהם מינהו׳כגון שהיה אביהם ידוע בדבר‬ ‫זה ואמי המלך נעמיד כנו תחתיו כדי לעשות חסד עם בניו‬ ‫הפרס שנוטל ובל השכר שישתבר בעבורה הוא לכל האחים‬ ‫ואפי׳ היה חכם בייתי וראוי למנותו מצד עצמו ג״כ כיון שמשו׳‬ ‫חסרי אביו גומל עמו הוי כירושה ויש בו חלק לכל אחיו ‪ 4‬ואם‬ ‫מחמת עצמו מינהו הרי זה לעצמי וה״ה להפסד שאס נטל‬ ‫ממנו המלך טמון מחמת שירשו מאביהם ולפי עשרס ההפסד‬ ‫לכולם ואם מחמת עצמו שהוא היה עשיר ‪,‬־נתן המלך עיניו בו‬ ‫מפני חכמתו וחריפותו שמתגרה בו או שנתן עיניו במזונו‬ ‫ה ש נ י וההפסד לעצמו וכל יה דוקאבאחין עעריין הם שןתפין‬

‫סימן‬

‫קעזקעחקעט‬

‫צ‬

‫ולא חלקו אבל חלקו לא דמילו של עצמו גרמה ודוקא אחין‬ ‫שהן שותפין שכל זמן שלא חלקו תפיסת הבית הם כאלו בולן‬ ‫א׳ ובאלו היה האב קיים אבל בשאר השותפין הכל לעצמו וי״א‬ ‫דה״ה כשותפין אחרים אם נטל מא׳ מהם בשביל כולן ההפסד‬ ‫והריוח לאמצע וי״א דוקא לאומנית המלך שבן דרך המלכים‬ ‫לעשות כן מתגמלי! עם בני מי שהיה משרת נאמן להם אבל‬ ‫לאומנות אחרת הכל לעצמו וי'אדא*ילו בעמית המלך הוא‬ ‫נוטל תחלה טורח מלאכתו בכל יום כפועל ו‬ ‫הלה אחד מהם אם בפשיעה כגון שהלך בשלג בחורף או‬ ‫ב‬ ‫נחום בימות החמה וכיוצא בזה אם יש קצבא לרפואתו‬ ‫טתיפא משלו שפשע בעצמו ואם אין לה קצבה הוה כמו מזונות‬ ‫ונ‪-‬ת־־פא מן האמצע אבל אם חלה באונם אפילו יש לה קצבה‬ ‫מתרפא מ! האמצע וקודם שנתפרא יכולין לומר לו חלוק עמנו‬ ‫ולא ני־פאך מן האמצע » וי״א דבפשיעה בבל עניין אינו מתרפא‬ ‫מן האמצע ביון שפשע בעצמו ובחלה באונס דוקא רפואה שאין‬ ‫לה קצבא מת־פא מן האמצע דדמיא למזונות ורפואה שיש לה‬ ‫קצב א מתרפא משלו‪4‬‬ ‫‪ y‬בריא שמתרפא מן האמצע כשהוא לבדו מתעסק באומנות‬ ‫והשאר בטלים ונוטלי[ חלק בריוח אבל שגי שותפין‬ ‫שמתעםקין באומנות או בסחורה וחלה אחד מהם אפיי באונס‬ ‫מתרפא משל עצמו ‪ ,‬ורוקא שאינן ניזונין מתפי׳׳י‪-‬־ת הבית‬ ‫אבל אם ניזונין מתפישת הבית וחלה באונם כל רפואה שאין‬ ‫לה קצבה כמזונות רמיא » אם שותף חייב לפדות חבידו עייל‬ ‫סימן קע״וםעיף מ״ח »‬ ‫רצה א׳ מן האחי! השותפין לילך וללמוד תורה או אומנות‬ ‫ף‬ ‫אין צריכין לתת לו בל מה שצריך דוראי צריך אדם יותר‬ ‫כשהוא לבדו אוכל מכשהוא אוכל בשותפות ויכולין לומר אכול‬ ‫עמנו בשותפות כמונו וניתן לך אם לא לא נית! לך מיונית ביצר‬ ‫יעשה ישומו כמה יגיע לחלקו בהוצאות כשהם ביחד וכן יתנג‬ ‫לו והמות־־ יתפרנס משלו»‬ ‫ך‪ ,‬שותף שאמי לשותפו גנוב וכל נזק שיגיע לך אשלם פטור‬ ‫דלא ה״ל למצייתיה דאין שליח לדבר עבירה ואע** שזה‬ ‫נהנה מאותה גניבה כל זמן שלא חלקה עמו פטור דמצי א״ל‬ ‫דהתירא ניחא לי דאיםויא לא ניחא לי אף על גכ דאתהני‬ ‫וע״ל סימן קע״ו סעיף י״ב ‪.‬‬

‫מעה‬ ‫י‬

‫שותף ש ב ק ש מהמוכם שימחול לו ומחל‬ ‫לו ובו ג׳ סעיפים ‪:‬‬

‫א שותפים שבקש אחד מהם מהמוכם שימחוללו ומחל לו‬ ‫הוא לאמצע כאלו הוא שלוחם לבקש כשביל בולם ואם‬ ‫מעצמו בלא פיים אמר אני מוהל בשביל פלוני הוא שלו לכדו‬ ‫דודאי לו לבדו מוחל ‪4‬‬ ‫ב מי שפטרו המלך מכל מסים וארנונות אע״פי כן חייבים‬ ‫לפרועי רלעניין מם כל הקהל שותפי! במה שמוציאין בארכי‬ ‫הציבור ובשמירתן וע״ל סימן קכ״ג‬ ‫‪ j‬שותף שירד לשדה המשותפת ועברה חשוב ביורד ברשות‬ ‫ונוטל כדין א־יסי העיר אפי׳ בקמה העומדת לקצור ואפי׳‬ ‫בשדה שאינה •עש־יה ליטע וכן הדין אם מתעםה בלא רשות‬ ‫בדבר המטלטל המשותף ואין השותף נוטל הוצאה רק בפי‬ ‫השבח שהשביח ואם לא ה ״ ‪ 1‬נ י ח כלום אינו נוטל כלום ואם‬ ‫מיחה• השותף השני שלא לעש־ח כגון שבנה בניין והוא מוחה בו‬ ‫אם הוא דבר שאי אפשר שלא לבנות צריך חבירו ליתן לו‬ ‫חלקו ואם אינו צריך לכנות יכול לומר לו טול עצך ואמך «‬ ‫‪t‬‬

‫מעט‬

‫שותפין אין להם חזקה זה ע ל זה ובו מ«א‬ ‫י‬

‫א דבר הידוע שהוא משל השותפות אין לאחד חזקה בו על‬ ‫הכירו וא‪6‬י׳ נשתהה בידו זמן רב אינו יכול לומר שלקחו‬ ‫ממנו או שנתנו לו במתנה אלא בראייה משום דשותפין לא קפדי‬ ‫אהדדי אפילו הוא שוהה הרבהיבבית חביי־ו ולא מבעיא בטילתא‬ ‫דלא ידיע‬ ‫דירוע לת־ווייהו שוה בשוה אלא אפילו‬ ‫לתו מ״הו שור‪ ,‬בשור! כגון דחזו דהאי אייתי זוזי והאי אייתי‬ ‫זהי וזבנו עיםקא ולא ידיע במה אייתי כל חד ולבתר הכי‬ ‫נפיק האי עיםקא מידא רחד ואמר תרי תילתי דידי ותילתא‬ ‫לחברי לא מהימן׳ אלא פלגי ליה בשנה והוא דלא מצי למטען‬ ‫להדים או החזרתיו לך בגון דחזו ליה םהדי תחוח ידיה וידע׳‬ ‫דההיא עיסקא הוא רזבני תרווייהו ודוקא קודם חלוקה אבל‬ ‫לאחר שחלקו יש להם חזקה זה על זה דתלינן דנ«ל לחלקו‬ ‫וע״ל מימן קט״ט »‬ ‫‪4‬‬

‫קפ א ש‪,‬יתפין‬

‫לכוש עיר שושן‬ ‫דין‬ ‫‪r‬‬

‫א‬

‫הלכות שותפין‬

‫שותפין בחצר שנדרו הנאה זה 'מזה נתבאד דייני‬ ‫כלבוש עטרת והב סימן רכ״ו ‪4‬‬

‫ק פ א שיירא ש ע מ ד עליה גייס והציל אחד מהם‬ ‫י‬

‫ובו ג׳ סעיפים •‬

‫א שיירא שהיתה הולכת במדבר ועמד עליה גיים וטיפה‬ ‫אם אינם יכולין להציל מידם ועמר א׳ מהם והציל אפילו‬ ‫בסתם שלא אמד לעצמי אני מציל ואפילו דבר הניצול אינו‬ ‫שלומה שהציל הוא לעצמו שבבר נתייאשו הבעלים ממנו‬ ‫ונעשה הפקר וכל הקודם בו זבה ואס יכולים הם להציל וקדם א'‬ ‫מהם והציל אע״פי שאמר לעצמי איי מציל הציל לאמצע בלומר‬ ‫וכל טי שמכיר את שלו יבא וימלנו שהיי הם עצמם היו יכולים‬ ‫להציל ובשכיל שקרם הוא לא זכה בכלום בשביל זה ואש היו‬ ‫יבולין להציל עיי הרחק כל המציל םתם הציל לאמצע כ־יוגזר‬ ‫ויבא כל א׳ וימול את שלו אבל אם אמי לעצמי איי מציל מה‬ ‫?יהציל הוא שלו שכיון ששמעו ש־וא אומר לעצמי אני מציל‬ ‫היה להם לדחוק עצמם ולהציל וכיו! שישבו ולא הצילו הרי‬ ‫נתייאשו מ! הכל ונעשה הפקי וזכה זה למה שהציל ‪4‬‬ ‫‪ 2‬היו שני שות&ין ביניהם והציל א׳ מהם אמ של השותפות‬ ‫בי! היה חבירו יכול להציל בין לא היה יכול לידלי \ מה‬ ‫שהציל הציל לאמצע ראע״פי דחבירו לא היה יבול להציל אורחיה‬ ‫דשותף למיט־יח אכולי׳ ע־סק׳ וכיון שהציל ולא אמר כלום וראי‬ ‫דעתו להציל לצורי‪.‬השותפות היה והדי הוא לאמצע אבל אס‬ ‫אמר לעצמי אני מציל הרי זה חולק שותפתו בדבריו אלו‬ ‫ובכגון דא במקוםךאיכא פםירא שיתף חולק שלא מרעת תכירו‬ ‫ומה שהציל הציל לעצמו והרי הוא שלו כל מה שיגיע לחלקו‬ ‫אבל אם הציל יותר ממה שיגיע לחלקו אם היה חבירו יכול‬ ‫להציל היי לא נתייאש והמותי־ הוא של הכירו ואם לא היה יכול‬ ‫להציל הרי נתייאש והבל שלו ועייל סי׳ קע״ו סעיף י״חואם‬ ‫לא שמעו עדים שאמר לעצמי אני מציל והוא טוען שאמר‬ ‫שהציל לעצמו נשבע על כך ומחזיקו לעצמו ‪4‬‬ ‫‪ %‬וכן השוכ־ את הפועל להציל אם הציל סתם בל מה שיציל‬ ‫הרי הוא לשיבר ואס אמר לעצמי אני מציל הרי הוא‬ ‫בלבייו אלו וחוזר משכידותו וק״ל *דפועל חוזר בו אפי׳ בחצי‬ ‫היום משוםידכתיב כי לי בני ישראל עברים ולא עבדים לעבדים‬ ‫וכל מה שיציל אחר שאמר כן הרי הוא שלו •‬ ‫ג‬

‫הלכות שלוחין‬ ‫קפב‬ ‫י‬

‫ביצר נעשה שליח או טעה וקנה ביוקר‬ ‫ואם ע ב ר ע ל ד ע ת משלחו ובו י״ב סעיפים‬

‫א מקראי ילפינן דשלוחו של אדם כמותו בכל התורה כילה‬ ‫דבתיב ושלחה וגו׳ מלמד שהוא עושה שליח וכתיב ג״כ‬ ‫גבי קיבן פסח ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל וכי בל הקהל‬ ‫שוחטין והלא אינו שוחט אלא א' אלא מבאן ששלוחו של אדם‬ ‫במותו וביית ניכתוב רחמנא בקדשי׳ ולא בגירושין א־כא למיפיך‬ ‫מה לקדשים שכ! רוב מעשיהם ע" י שליח כלומר שהרי א״א‬ ‫להקריבה הבעלים עצמן אלא ע״י הברנים ל‪ *,‬יכך התיר׳ השחיטה‬ ‫ג״כ ע״י שליח אבל לשאר מילי לא מהני שליח לבך כתב‬ ‫רחמנא ושלח׳ לגבי גירושין וניכתב רחמנא בגירושין ולא‬ ‫בקדשים איכא ׳למיפרך מה לג^ושין שבן חול כלומר אבל‬ ‫בדבר קדש בל מה שאפשר לעיש״ת• בעצמו לעבודת השייי‬ ‫יעשה בעצמו לכד כתב ג״כ שליחות לגבי קדשים ואיצטיך‬ ‫תיווייהו ומינייהו ילפינ! לכל התירה כולה דשלוחו של ארם‬ ‫כמותו חוץ מלדבר עבירה דק״ל אין שליח לדבר עבירה משום‬ ‫דדבדי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין וקרא דאתם גם‬ ‫אתם לרבות שלוחכם לאקושי שליח למשלח אתא מה אתם‬ ‫בני ברית כו׳ כמ״ש בסימן קפ״ח סעיף א׳ וכיון ששלוחו של‬ ‫אדם כמותו האומר לשלוחו צא ומכי לי קרקע או מטלטלין‬ ‫או קנה לי ה״ז מוכ* ולוקח ועושה לו שליחותו וכל מעשיו‬ ‫קיימין וביון דשליחות דאורייתיאאין העושה שליח צייר קניין‬ ‫ולא עדי‪ 6‬אלא באמירה בעלמא בינו זבי; חבירו סגי ולא אמרו‬ ‫שיהא בעדים אלא לגלות הדבר אם כפי א׳ מהם ולכן האומי‬ ‫לחבירו קח סתורה זו ואשתתף עמך והלך וקנאה לא יוכל‬ ‫למזור דהוי כשלוחו ‪4‬‬ ‫ב עכר השליח על דעת משלחו לא עשה ולא כלום שהרי‬ ‫בזה אינו שלוחו וה״ל כאלו לא עשאו שליח כלל ודוקא‬ ‫שהודיע למוכרים או לקונים שהוא שליח של ‪£‬לוני לפיכך אע״פי‬

‫סימן קפ קפא קפב‬

‫שמשך או המשיך אם נמצא שעבר על לעת משלחו י לטל‬ ‫־המקח ומחזיר שהרי נם הם על דץת זה מביו וקנו והרי נודע‬ ‫ששק' להם ולא חל המקח אבל אם לא תריע שהוא שלחו‬ ‫של פלוני נקנה לו המקה ויהיה הדין בינו ובי( זה ששלחו ‪.‬‬ ‫ג טעה וקנה ביוקר אפילו בכל שהוץ המקחבטל בין במקרקעי‬ ‫כין במטדטלי שיאמר לו לתקוני שדרתיך ולא לעוותי לפיכך‬ ‫אם התנה עמו שעשאהו שליח בין לתיקון כין לעוות אפיי מכר‬ ‫לו שוה מנה בדינר או לקח לי שוה דינר במנה אינו יכול לחזור‬ ‫בו וחייב המשלח ליתן כפי התנאי מי שצוה לא׳ שיתעסק לו‬ ‫באיזה דבר והוא הוציא עליו הוצאות אם הוציא עליו יותר‬ ‫טן הרגילות להוציא על עםק כזה אין צריך להחזיר לו דלא‬ ‫*םיק אדעת־ה שיוצי* כ״כ ואם לא הוציא יותר מן הרגילות‬ ‫חייב לשלם לו ואם יש טענה ביניהם עייל סי׳ צ״א סעיף ג׳‬ ‫וסי׳ צ״ג מעיף ד׳ ‪4‬‬ ‫ך יש מי שאומר שכל זמן שלא יברר המשלח שעשאו שליח‬ ‫לקנות לו סתם יכול המוכר לומר התנית עטו בין לעוות‬ ‫כין לתקן והמע״ר‪ .‬ונ״ל טעמא דמחשבינן למוכר מוחזק משום‬ ‫דמשתטא חזקה חוא שהתנה עמו בין לעוות בין לתקן דביון‬ ‫דאפילו בטעות כל שהוא המק ח בטל אם לא התנה עמו היה‬ ‫כמעט שליחותן לחנם דדבר רחוק הוא ובמעט דבר שאי אפשר‬ ‫הוא שלא יטעה השליח בבל שהוא לפיכך חזקה הוא שהתנה‬ ‫והמעיייה נ״ל ‪,‬‬ ‫ה אם הטעה השליח את הלוקה דינו כשאר רל אדם שהמכר‬ ‫קיים עד שהות וזבה המשלח ביתרון וטעמא דמסתבד הוא‬ ‫דמאי נפקותא יש ללוקח אם המוכי שלו הוא שליח או בעל‬ ‫הדבר בעצמו לעולם הוא אינו מימך במקחו על המוכר שלו‬ ‫בין הוא הבעל עצמו או שלוהו כמו אם הב״ד הם המוכרים ‪4‬‬ ‫ן נתן מעות לשלוחו לקנות לו קרקע; והלך השליח וקנה לו‬ ‫קרקע שלא באחריות ה״ז עיוות שעבר על רעת המשלת‬ ‫דודאי לא היתה רעת המשלח לקנות בלא אחריות דלאשדי'‬ ‫איניש !וזית בכדי והברירה ביד המשלח אם רוצה בקיום המק׳‬ ‫ויספיק לו כשיקבל עליו השליח אחריות לוק׳ השלי׳ אותת‬ ‫לעצמו בלא אחריות כמו שקנה וחוזר ומוכי למשל׳ באחדות‬ ‫הואיל וקנה אותה במעותיו והאחריות על השלי׳ ואם אין‬ ‫המשל׳ ירוצה בקיום המקח יכול לבטלו וליק׳ מעותיו מן השלי׳׳‬ ‫והשלי׳ יהיה לו די! עם המוכר וי״א דדוקא כשאין לשלי*‬ ‫להחזיר לו מעותיו למשל׳ צריך לעשות בן לקבל עליוהאחייות‬ ‫אבל אם רוצה להחזיר לון מעותיו הרשות בידו ואין ד‪.‬ג‪.‬של'‬ ‫יכיל לכופו לקבל עליו אחריות ‪4‬‬ ‫ן הנותן טעות לשלוחו לקנות י לו פייות ושיפםוקעמ המוכר‬ ‫ליתנם לו ביום פלוני וטעה השלי׳ ולא התנה לו בשעת הזול‬ ‫והוזלו הרי זה עוות והמשל׳ יכול לחזור בו ואין צריך להבל‬ ‫מי ש‪£‬־ע לא השלי׳ ולא המשלח ואפי' לא הודיעו שהוא שליח‬ ‫רק קנה סתם אפ״ה השלי׳ אין צריך לקבל מי שפרע דאנופ‬ ‫הוא דמה יעשה ׳״׳משלחו אינו רוצה וגל היכא דאיבא אונס‬ ‫לא תקנו חכמים ז״ל לקבל מי שפרע‬ ‫ךן האומר לשלוחו מכור משדי בית םאה והלך ומכר ביון‬ ‫מאתים הרי זה מוסיף על דבריו ואין יה עוות דבכלל מאתיפ‬ ‫מנה לפיכך המק' קיי׳ על בית סאה בלבד ומיהו הלוק׳ יכול‬ ‫לחזור בו ולומי• איני רוצה לקנות אלא מאתים ביחד ‪4‬‬ ‫ט א״ל מכור בית מאתים ומכר לו בית מאה הרי זה מעביר‬ ‫על דבריו ולא קנה הלוקח שכיון שאמר לי למכור בית םאתי׳‬ ‫וראי צריך הוא למעות יותר משיווי בית סאה ויצטרך לטרוח‬ ‫ולמכור עוד בית סאה ונם יצטרך לעשות עליו עוד שטר מכירה‬ ‫על איתה בית סאה השנייה שימכור ואין אדם רוצה דליפשו‬ ‫עליה שטרי חיילי ניבםיהשיצא עליו קול שמוכר שדותיו הוא‬ ‫לכך לא קנה הלוק׳ ‪4‬‬ ‫י וכ! אם אמר לו מכור לי בית םאתים לאדם אחד והלך‬ ‫השליח ומכרה לשנים אפילו בשטר אחד ממכרו בטל שעבר‬ ‫על דבריו שאין אדם רוצה דליפשו עליה הרבה בעלי דינים אם‬ ‫יבא ערעור על השדה שמבי וי״א דוהא שמכרה בשני שטרות‬ ‫ממכרו בטל דמפיש עליה שטרי אבל בשטר אחד אי‪.‬נו בטל‬ ‫שאין אדם חושש להרבה בעלי דיני! ‪4‬‬ ‫י א אמר לו מכור שדי ולא פי׳ לכמה אפי׳ מכר למאה ממכרו‬ ‫קיים בד״א כשמברם בשטר א׳ או שמכרם בב׳ וג׳ שטרות‬ ‫או יותי והחתימם השלי׳ שלא יצט־ך המשל׳ לטרו׳ עוד אחר‬ ‫עדים לחותמם אבל אס מכר לשנים בבי שטרות או יותר ולא‬ ‫החתימם השלי׳ מכרו בטל שאין המשלי רוצת לטדו׳ אחר הרבה‬ ‫ערים להחת־מס י‬ ‫עשה שלי׳ לקנות לו שדה אשד המוכר לשלי׳ על תנאי‬ ‫יב‬ ‫אני‬ ‫‪,‬‬

‫(‬

‫השן‬

‫הלכות שמחץ‬

‫משפט‬

‫אני מובניו לך שיחזירהו לי כשיהיו לי מעות והשיב השליח אתה‬ ‫והמשלח אותי חברים בטוב תתפשרו אינו מכור אלא על תנאי‬ ‫זה וצריך להחזירו כשירצה המוכר ודין הפירות שאכל אס יש‬ ‫בו משום ריבית נתבאר בלבוש עין סי׳ קעיר ‪4‬‬

‫ספג‬ ‫‪1‬‬

‫עשה שליח לקנות לו חטין וקנה לו‬ ‫שעודין ובו ט׳ סעיפים‪:‬‬

‫סימן קפג קפד קפה‬

‫בשבילי נהנית חלוק עטי אבל אם היה דבר שאין * קצבה‬ ‫כגון טלית וחלוק וירק הנמכרים באומד פעמים טוותר למטר‬ ‫בזול ופעמים בצמצום ועכשיו נתן םווטא יותר מטה שדניל‬ ‫הכל לבעל הטעות שאין כאן מתנה אלא בוליה טבר הו*‬ ‫ואהל נביה בשביל שהיה צריך למעות וכיוצאבה אמתלא אחרת‬ ‫ולא לשם סתנה ‪4‬‬ ‫‪ f‬שלח שלוחו לקבל מעות׳מן הנוי ונתן לו יותר ממה שהיה‬ ‫ליתן לו הבל לשליח שאין זה דוטה למעות דמקח דאטרינ!‬ ‫דבדבר שיש לו קצבה חולקין ובדבר שאין לו קצבה הכל לבעל‬ ‫הטעות דהתס המוכר סבור שאין הטקח שוה יותר מן המעות‬ ‫שקבל ונתן הכל לבעל הטעות אס אין לו קצבה ובדבר שישלו‬ ‫קצבה טספקינן לטי נתן לכך חולקין אבל במעות שלא היתה‬ ‫כוונתו לתת רק הסך שחייב ליתן אלא שבחשבון בעלמא טעה‬ ‫לא הקנה כלום למום אדם והוי היתרון כאילו ננב או גזל לו‬ ‫ומה טיבו של בעל הטעות בזה וטה חולקיז ש י ד כאן ועוד שאס‬ ‫היה נזכר לא היה חוזר בי אם על הטקבל להיכל הכל לשליח‬ ‫מיהו דוקא כשידע השליח בטעות קודם שגאו ליד המשלח‬ ‫שמיד שירע זכה בהן לעצטו אכל אם לא ידע במעומ ההוא‬ ‫ונתנו ליד המשלח הבל של המשלח שזוכה בהן מיד כשנודע‬ ‫לו הדבר שהרי הם בידו ועד עכשיו היו כהפקר שאין השליח‬ ‫זבה בהם שלא• מדעת ‪ 4‬וטי שעשה סחורה עם הגד ובא חבירו‬ ‫וסייעו והטעה את הנוי בין בטדהבין בטשרןל או במניין חולקת‬ ‫הרדח משום ראלטלא מעותיו שלזה לא היה זה מטעה לגוי‬ ‫ואם לא היה זה מטעה לגוי לא היה שם אותו רויח הילבך תלקי?‬ ‫בין סייעו בחנם בין סייעו בשכר ראעיג דשכחו לסייעו לו לא‬ ‫שכרו להטעות את הנוי ‪*,‬‬ ‫ןץ ראובן שלח את שמעון שיקח לו בגד בהקפה מנויוישגגיע‬ ‫זמן הפרעון נתן ראובן הטעות לשמעון לפרוע ונמצא‬ ‫שהמוכר שכחם צריך שמעון להחזירם לראולן ואינו יבול לומר‬ ‫אני רוצה לעכבם שמא אחר זמן יזכרם הנוי דכיון דמהימיניה‬ ‫שמעון לראובן מעיקרא ונעשה ערב כשביא בלא משכון גס‬ ‫עתה לא יעכבם על הספק בשביל ערבון ונס אינו יבול לומר‬ ‫אני רוצה לקדש את השם ולהשיבם דיקדש את השם בשלו‬ ‫ולא״בשל אחרים׳ ‪4‬‬ ‫וה״וזאס ראובן חייב טעית לגוי ויתנם לחבירו לפרוע לו‬ ‫ט‬ ‫ושכחם הגוי יחזירם לראובן וכן מי שנתן ביד חבירו נ׳‬ ‫זהובים לפשר עפ בעלי חובות שלו ופשר בכ״ה המוחה למשלח‬ ‫ובן אס נתן ל‪.‬׳ מאתים לשלם לגר והשליח הטעה הגוי ונתן לו‬ ‫רק מאה והנוי סבור שנתן לו מאתים דהכל למשלח דהי׳לכאלו‬ ‫מחל הגוי חצי החוב דהוי של משלח ‪4‬‬

‫הנותן מעות לשלוחו לקנות לו סחורה יהוע ולא לקחה‬ ‫א‬ ‫אין לו עליו אלא תרעוט' ואם לקחה וידוע שלקח במעות‬ ‫המשלח מוציאה מטנו בעל ברחו רבזכייתובה זכה לו ‪4‬‬ ‫הנותן מעות לחבירו לקנות לו קרקע או מטלטלין והלך‬ ‫ב‬ ‫השליח וקנה אותם לעצמו במעות של עצמו והניח מעות‬ ‫המשלח אצלו מה שעשה עשוי והוא מכלל הרמאים ואס המוכר‬ ‫ונעו מתרצה למזכ־יה למשלח יבול לקנותה לעצמו מ״מ צריך‬ ‫שץריעו תחלה למשלחו והוא יעשה מה שאיפשר לו לעשות‬ ‫ואם מפחד שמא בתוך כן שיודיענו יקדמנו! אחר ויקנה אותה‬ ‫ה״ז קונה איחה ואחייב יודיע למשלחוקנא־ז סתם במעות של‬ ‫עצמו יבול את׳יב לומר לעצמי קניתי ורוקא בקרקע םתם אבל‬ ‫בקרקע מיוחדת שיחדה המשלח ואמר לך קנה קרקע זו הואיל‬ ‫והוא מנהנ רמאות אם יקנה לעצמו וקנה סתם אפיי במעות‬ ‫עצמו ודאי מעיקרא למשלחו קנאה ולאייכלאח״כ לוטר לעצמי‬ ‫קניתי אפיי אס יאמר שישבע על כך שרעתו כן דותה אין צריכין‬ ‫להאמין לו דאוקמינן אחזקה דשארית ישראל לא יעשו עולה‬ ‫ודאי למשלחו קנאה והרי כבר זכה לובו ולא יוכל לחזור בו ‪4‬‬ ‫‪ j‬ואס קבה במעות המשלת אפיי אמר לעצמי אני נוטלם והרי‬ ‫הם עלי במלוה אפ״ה קנה המשלח יי׳אאפי׳ חזר שליחותו‬ ‫כפני עדים וביטל שליחותו ואח׳יכ קנה במעות המשלח קנאה‬ ‫המשלח ויש חולקים כיון שביטל שליחותו ובפני עדים ‪4‬‬ ‫ראובן שאמר לשמעון זבן לי האי מידי וזבין ליה סהמא‬ ‫ף‬ ‫קנייה ראובן משעת משיכת שמעין דכיון דא״ל זכין לי‬ ‫לזביני מעליא קא מכוין וכמו דא״ל זכי לי דמי והרי זכה לו‬ ‫ואפי׳ שחזר שמעק אחר משיכה ואמר לעצמי כוונתי לקנות‬ ‫אינו נאמן אע״ג דיהיב שמעון דמים שלו קנייה ראובן ויהיב‬ ‫לשמעון זוזי דכמאן דאוזפינהו דמי ודוקא שלא חזר שמעון קודם‬ ‫משיבה אבל אי חזר בי קידם משיבת ואומר שקונה לעצמו אפיי‬ ‫חזר בין מתן מעות למשיבה קנה ביון שמעות אינן קונות נמצא‬ ‫שעדיין לא קנה ראובן משעת משיכה זוכה לעצמו ואפילו מי‬ ‫שפרע ליכא שלא תקנו מי שפיע אלא בין מוכר ולוקח אכל‬ ‫בשליחות לא ודוקא היכא דיהיב שמעון למוכר זוזי מדיליה אבל‬ ‫אי יתיב ראובן לשמעון זוזי למזבן ליה מידי ואזל ויהבינהו זוזי‬ ‫למוכר בשמא דראובן ומקמי משיבה חזר בו שמעון וזבניה‬ ‫לנפשיה לא קנה ששעון ער דמוךע למום־ וטיכווין מוכר לאקנליי‬ ‫ליה לריריה דמעיקר׳ לאאיכווין אלא לאקנויי לבעל המעות וכי‬ ‫לא הדר ביה מקמי משיבה לא אמי־ן דקנה ראובן אלאדא״לזבין‬ ‫לי אבל אי אמר אייתי לי דמזבן ואזיל ויבין וכה לנפשיה דלא‬ ‫שוויה שליח אלא לאתויי והא הדר ביה > ראובן שהיה יודע‬ ‫םחורה בזול ואמר לשמעון קנה אותה ביני ובינך והרויח נחלוק‬ ‫ושמעון שתק וקנאה ושוב אומר לעצמי קניתיה אם קנאה שמעת‬ ‫במעות שלו זכה במה שקנה ואין לראובן חלק בה דבמאי זכה‬ ‫בר‪ ,‬ואפי׳ אט נתרצה שמעון בתחלה בפי׳ יכולילחזור בו ואינו‬ ‫אלא דמאי אבל אס קנאה במעות של ראובן זבה ראובן עטו‬ ‫גשזבה הוא רה וצייך לחלוק עמו ובכל מקום שאמרנו שיכולין‬ ‫לחזור בק‪,‬היינו השליח ובמ״ש אבל אם המשלח רוצה לח!ור‬ ‫אפילו קנה השליח במעותיו של עצמי אין המשלח יכול לחזור‬ ‫דהשליחעל פי שליחתו קנאה וכבר אמיעו שאין שליתות צריכת‬ ‫קניין וע״ל סימן קפ״ב סעיף א׳ ‪4‬‬ ‫ך; נתן הסעות לשלוחו לקנות לו חטים בין לסחורה בין‬ ‫לאכילה והלך וקנה לו שעורים או איפכא הרי שינה מדעת‬ ‫המשלח לפיכך אט הפסיד ההפסד לשליח לבדו ואם היה בהם‬ ‫דיור! הוא למשלח וכן אס נתנן לו למחצית שכר ושינה בהן‬ ‫והרויח מחית של שניהם ואס הפסיד ההפסד לו ילבדו ובן אמ‬ ‫שלחו מם סמרה להוליכה למקום פלוני ודזליכה השליח למקום‬ ‫אחר אס הפסיד ההפסד לעצמו ואס הרויח הרויח לשניהם ‪4‬‬ ‫ן היה השער קצוב דרוע במה ששלחו לקנות לו והלך וקנה‬ ‫מה שצוהו המשלח והוסיף המוכי־ ונתן לו מדעתו יותר‬ ‫ממה שקצוב בנון קטנית הנמכר כחנות במרה מלא כלי בפרוטה‬ ‫ונחן לו ב׳ הרי הוא של שניהם וחולקין המותר השליח עם‬ ‫המשלח דסספקא לן למי היה דעת הנותן ליתן אם לשליח אם‬ ‫למשלח לפיכך חולקח ואם אמר הנותן בפי'למי הוא נותן בין‬ ‫לשליח יין למשלח הרי הכל לטי שנתן לו ולא יכול אידך לומר‬

‫ק*ד‬

‫‪,‬‬

‫הקונה שדה ע ל שם אחרואדדכ אומו­‬ ‫שקנה לעצמו ודין שליח שקנה לג׳ ביחד‬ ‫ובו ב׳ סעיפים‬

‫ג׳ שעשאו שליח לאחד ונתנו לו טעות לקנות להם מקח‬ ‫&‬ ‫אס היו המעות מעורבים בשעת קנייה וקנה םתם במקצת‬ ‫הדמים אע״פ שהייתה ‪*0‬נת השליח במה שקנה אותו לא׳‬ ‫מהם הרי ה‪#‬קח של כולם דלאו בל כמיניה דשליח לזכות‬ ‫במחשבתו לאי במעיתיו שלחבירוכל זמן שלא חזר משליחותו‬ ‫שלחבירו דדברים שבלב אינם דליים לפיכך חולקין אותו לפי‬ ‫מעותיהם אבל אס פירש בהדיא שקונה לאחד מהם הרי חזר‬ ‫משליחות האחרים חבה זה שקנה לו היו המעות של כל א טהם‬ ‫צמרים והתוטי' בפני <&יטן אע׳יפ שהיה בלב השליח הוה שיקנה‬ ‫המקרל לכולפ לא קנה אלא זה שקנה הטקח במעותיו בלבד ‪4‬‬ ‫ב ראובן שקנה שדה משמעון ואומר לו ללוי קניתיו וכת׳ שכד‬ ‫מב‪ -‬בשם לוי וחזר ראובן ואמר לשמעון לעצמי אני קונה‬ ‫חזור וכתוב שטר מכר בשמי אין מפין ־את המוכר לכתוב לו שטר‬ ‫אחר בשם ראובן ואם התנה מתחלה ואמר לו לעצמי אני קונה‬ ‫וזה שאכתוב שטר בשם לוי ברי שלא ידעו בי שאני הוא הקונה‬ ‫ה״ז כופהו לכתוב שטר אחד בשמג ולא עוד אלא אפי׳ לא אטד בן‬ ‫למוכר אלא שאמר לעדים תחלה בפני המזכר יש לכם לכתוב לי‬ ‫שטר אחר על שטי כו*ין אותו לכתוב שטר אחר על שמו ואם‬ ‫קנה מתחלה הקרקע על שם לוי במעותיו של לוי אע׳יפ שלא‬ ‫עשאו לוי שליח אס חפץ לוי בקרקע זו לא יוכל ראובן לחזור בו ‪4‬‬ ‫‪,‬‬

‫קפה‬

‫סרסור שמכר בפחות או ביותר ממה‬ ‫שאמר מ בעל הבית ושאר טענות שבינו‬ ‫לבין בעל הבית ובו י״ סעיפים‪:‬‬

‫א הסרסור שליח הוא אלא שנוטל שכר שליחותו ל&יבך א‪0‬‬

‫הלכות שלוחץ‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫שיג ה מדעת הבעלים משלם מה שהפסיד בדין שומר שגד‬ ‫ביצר ראובן שנתן חפץ לשמעון הסרסור ואמר לו מטר לי זה‬ ‫ואל תמכור בפחות ממאה והלך ומכרו בחמשים משל‪3‬החמשיי‬ ‫מביתו מ ט במאתים הכל לראובן שהרי לא הקנוהו לו וגם הסרסור‬ ‫לא בקש לזכות בחפץ אלא ליטול סרסרוווו וא״כ כל זמן שלא‬ ‫נמכר עדיין היא ברשות המוכר וכל מה שגיתנין רמי המקח‬ ‫הוא ושלו הוא והסרסור קבלם בשליחותו מי ששלח שאח‬ ‫להוליך לו דבר למקום אחד ובתוך בך שלח לו דורן אע״ג‬ ‫דלא פירש ששולחו לו בשבר שליחותו הרי זה שומר עכר‬ ‫דהא וראי בשביל השליחות אתהו ‪i‬‬ ‫ב וכיון ראם מכת במאתים רכל לבעל החפ׳ לפיכך אם אמי*‬ ‫הם־סור אני אקחנו בער אלו המעות שקצבת לי יכול בעל‬ ‫החפ׳ לתזור בו שיאמר שמא יתנו לך יותר וכ! אם אימר לשלוחו‬ ‫מכור לי קרקע זי בעד בך וכך אין השליח יכול לקגות לעצמו‬ ‫אפי׳ באותן דמים שהרשוהו הבעלים לסוגרו לפי שנעשה‬ ‫שליח להקנות הקרקע ללוקח אכל לעצמו אינו יכול לזכות‬ ‫ולקניתראין אדם מקנה לעצמו דאין המכר אלא הוצאת הדבר‬ ‫מרשית לרשות וזה לא יצא מרשותו שהוא במקום בעליי עומד‬ ‫‪ j‬אבל אש נתן חפ׳ לסי־סור לשוביו כארבע ואמר הסרסור‬ ‫כשבא החפ׳ לידו הילך אי־בע בשבילי ונתפייס המוכר‬ ‫אינו יכיל לחזור כו ואע״ג דמעיקרא לאואדעתא רהט {נתנו‬ ‫לו מ״מ מיד שנתפייס זכה ה ה במה שנידו ‪t‬‬ ‫ך אמר בעל הבית לסרסור המותר שימכרעל כך יהיה שלך‬ ‫אע״פי ששתק הם־סור זכה במותר טון שהוא בידו *‬ ‫ךן ראובן אומה במאה אמיתי לך למוט־ו והסרסור אומר‬ ‫בחמשים אמרתי לי וכן מכרתיו נשבע הסרסור שבועת‬ ‫התורה שהי־י הודה במקצת ואם כבד נתן לו החמשים או שאמר‬ ‫לו הילך נשבע היםת שעשה שליחותו וזכה הלוקח ואם ירע‬ ‫הלוקח שח^׳ זה של ראובן הוא וזה המוכמ לו הוא סרסור‬ ‫יחזור החפ׳ לבעלים שהרי יודע שזה איננו מקנהו לו והיאך‬ ‫יחזיקנו כעל כ־־חו מיהו יכול להחרים על טי שנתן רשות‬ ‫בחטשים או שרצה בחמשיס וקבלם זחזר מ אחר שקניתי‬ ‫ןיי׳א שאין הקונה צריך להחזיר והכי טסת‪£‬ר רהא מוחזק הוא‬ ‫והמוכי הוא המע״ר‪ ,‬נ״ל ואפי׳ מורה הסרסור לרכרי המוכר‬ ‫אינו צריך להאמינו שיאמר דלרבריך הראשונים אני מאמין‬ ‫וקנוניא אתם עושים עלי *‬ ‫ואם לא קצב לי דמים בכמה ימכינו והלך הסרסור ומכרו‬ ‫ן‬ ‫אם הודיעו ללוקח שחפץ זה או קי־קע זו של ראובן ואחר‬ ‫שקנה הלוקח אמי* המוט־ איני רוצח למכור בדמים אלוצ״יך‬ ‫הלוקח להחזירו שהרי לא פסק דמים לומר מכור בכך ובך ותקא‬ ‫שלא אמר לו כלום אלא מטר לי רבר זה אבל אם אמר לו‬ ‫מ ט י כמה שתמצא ומכרו קרוב לשדו פחות מעט הרי‪ .‬מצא‬ ‫ז;זט*^א ייכל המוכר לחזור בו ומה שעשה הסיםזר עשוי והוא‬ ‫שמכרו בפחות מעט אבל אם מכת בזול הרבה כנין שוהנזאה‬ ‫בגי או בם׳ או יוה״ ודאי יכול הטוב־* לעכב ולומר זה לא‬ ‫עלה על דעתי כעולם להוזיל כ״כ הרבה ראובן היה לו בית‬ ‫למטר ובא שמעון וםי־ס״ למוכרו ללוי ואמי* ראובן לוי הוא‬ ‫שונאי ואיני רוצה למטר לו‪.‬ואח״כ מכי‪-‬ו ללוי ע״י אחר וראי‬ ‫מנהג רמאות הוא זה וחייב לתת לשמעון םרםרותו ‪4‬‬ ‫ץ כל םי־סור שאבד החפ׳ מידו או ניגב מנזנו אפילו בשעת‬ ‫הליכה חייב לשלם מפני שהוא נושא שכר ראע״ג דשמא‬ ‫לא היה מוכרו והיה מחזירו לו ולא הרויח כלום מ״מ כיון‬ ‫דמתחלה אדעתא להרויח בו לקחו נושא שכר מיקרי‪,‬‬ ‫ךן ראובן נתן טבעת לסרס ד למכור ואבד האבן מן הטבעת‬ ‫ישבע הם״סור שאינו ברשותו וגם ישבע כמה היה שוה‬ ‫האבן וכך יפרענו שאין להשביע בעל הטבעת כמה היה שוה‬ ‫האבן וכך ישלם לו דהיייל נשבע ונוטל *‬ ‫‪ g‬הנותן כליו לסרסור ומשכנם לו ואמר איני יודע היכן‬ ‫משכנתים הוי פשיעות א וחייב דה״ל לידע אם אמי־ לו‬ ‫משכנס ביר פלוני וכן עשה ואחייב כפר בו אותו פלוני הסרסור‬ ‫פטור רהאאיהו גיפיה הימנית וצוה למשכנם אצל זה ומה יעשה‬ ‫הסי־סור שכופר בו *‬ ‫י סרסור שנתן כלי לבקרו ולא רצה המבק״ להחזירו אין זה‬ ‫נק״א אונס אלא דומה לגניבה ואכרה וחייב הסרסיר לשלם‬ ‫וב״ש שאין לסי־סור לניכור חפי באשראי אא״ב נטל רשות‬ ‫מבעל הבלי * השדכן הרי הוא כסרסור ודין ס־סור יש לו ואם‬ ‫רוצה השדכן שישלמו לו עכ־י שדכניתו מיד שכתבו התנאי׳‬ ‫והבעלים אינם רוצים לשלם עד הנישואין זה תלוי כשנהג‬ ‫המריגה ובמקום שאין מנהג הדין עם הבעלים שהרי לא נגמר‬ ‫הסרסור מרשרן׳ עד הנשואין ובמקום שיש מנהג שצייך להמתין‬ ‫‪1‬‬

‫‪t‬‬

‫סימן קכהקפו קפז‬

‫עד הנישואין אם חזרו בהן הבעלי דבי ונתבטל השידוד‬ ‫פטורים הבעלים מלשלם לו שכרו אא״כ התנו בהדיא ע״ט‬ ‫שיתפייסו לכתוב התנאים ואז צריך לשלם לו מידדהא אפי׳‬ ‫יחזרו בהן ויבטלו השידוכין חייביןלשלם לווא*ב מיד שיכתבו‬ ‫השיחבין נגמר הסרסרות וחייבין לשלם להשרכ; כ״כ מורי‬ ‫טהרמאי׳י ז״ל ותמיהגי שכתב במקום שיש מנהג שצריך להמתין‬ ‫עד הנישואין אם חזרו בעלי הדבר ובטלו השידוכין פטורים‬ ‫הבעלים לגמרי מלשלם לשדכן והא מנרג פשוט הוא לכתוב‬ ‫קנס בתנאיי ומנהג הוא לגבות אוהו והרי הועיל םרסרותושזה‬ ‫נוטל הקנס ולמה יפטר לגמרי מןשכרהשדכנות ואיפשרלומד‬ ‫שלא אמר מורי כ( אלא כשטוהלץ זה לזה ופוטרין זה את‬ ‫זה בלא שום קנס אכל בשיבא העניין שנומלץ קנם חי״כין‬ ‫לשלם שכר םרסרותו אבל הוא דוחק לזמר כן שהרי מן הדין‬ ‫והנהוג כינינו גובין אותו הקנם ואט׳ משוס שהוא מוהלו לו או‬ ‫משום שהוא בוש לקחנו יפסיד דסרסור סרסרותו בתמיה אין‬ ‫זו סבר׳וגם זה דוח׳ לוט׳ שיוכל לומר לא כתבתי הקנס אלא לאיים‬ ‫אבל לא היה דעתי‪ .‬מעולם ליטלנו ולא הועיל לוכלום בסדסרותו‬ ‫לכתוב קנםני׳ל שטעון שנררלראוב( י׳ זהובים לשירבר עליו‬ ‫לשר וראובן תיבעו ושמעון משיב נדרתי לך אכל מחמת‬ ‫כנגד השר ולא היה שום קניין‬ ‫יראה שלא תקלקל ענייני‬ ‫אין נטענ'שטעון כלום וחייב ליתן לו רהיל כפועל שאין צריף‬ ‫קניין זטה שטוען מחמת יראה נדר לו אין בדבריו כלוםדדבריס‬ ‫שבלב אינם דברים ‪4‬‬ ‫‪4‬‬

‫קפו‬

‫הלוקח כלים מן האומן למוכרם ו ב ו נ י ם‬

‫•‬

‫א הלוקח כלים מבית האומן לשגר! לבית חמיו וקוצ׳ דמיהמ‬ ‫ואמר לו אם מקבלים אותם ממני אתן לך דמיהם ואם‬ ‫לאו שית( לו שכר לפי מה שנהנה דהיינו שנהנה שהראה בבית‬ ‫חמו‪,‬שחפץ לשלוח להם דורון ונאנסו בהליכה חייב אפילו‬ ‫באונסי! דהואיל וקצ׳ דמיהן ומשכן לשפ לקיחה הרי הם לקוחי!‬ ‫בידו ער שירע שאינם לקוחים וחייב באונסץ דשלו נאנס והוא‬ ‫חייב דמי מקחן לאומן ובחזרה פטור מן האונסין וחייב בגניבה‬ ‫ואבירה ראינו אלא שוכר עליהמ שנותן מהם שכר מה שנהנה‬ ‫מהם והרי דינו עליהם כנושא שכד שהרי נהנה בהם בבית‬

‫חמיו וזהו שכרו ‪4‬‬ ‫ב נטלם עימ למוכרם ואיל אם ימכרו במקום פלוני או עד זמן‬ ‫פלוני אתן לך דמים כך וכך ואם לא ימכי־ו אחזירם לך‬ ‫ונאנסו בין בהליכה בין בחורה הייב לשלם דהכא החזרה היא‬ ‫כמו ההליכה רהא ע׳׳מ למוכרם לקחם ואם היו מזדמנין לו‬ ‫קונים גם בחזרה מי לא היה מוכרם וא״כ לעולם הס כלקוחים‬ ‫בית עד שיחזירם •לבעליהם וי״א ראיירי אזבינא חריפא דהיינו‬ ‫ברבר שיש לו רונים הרבה שיכול למוכרם בכל עת שירצה‬ ‫אפיי בביתו באלו‪.‬הרמים שקצב אלא שזה נטלם שהיה סבור‬ ‫למוכרם ביותר כדי שישתכר בים ונזה שלא מבדם שהיי אומר‬ ‫טובלי למ־כרם בביתי לכך הם כ״קוחים בידו עד זמן שיחזירם‬ ‫אבל אם לא הוי זבינא חריפא כלומר שלא מצא הרבה קונים‬ ‫בכאן ולכך שלחם למקום אחר הרישניהם נהנין בדבר ואיצו‬ ‫חייב באונסין בחזרה אלא בגניבה ואבירה כדין סרםור ואם קצב‬ ‫לו דמים ואמר לו כל מה שתמכור ביותר מזה נחלוק בינינו‬ ‫הי־י זהג״כ אעואלא כםרםור שפטור מאונסין וחייב מניבה‬ ‫ואבירה ואין חילוק בזה בין זבינא חדיפא לשאינו חריפא דהא‬ ‫המוכר רצה ליהנות כמו הלוקח‬ ‫‪fc‬‬

‫כפז‬ ‫י‬

‫דין עליה שטוען ש א י ר ע לו אונסים ובו‬ ‫•י‬ ‫ד סעיפים‬

‫כל שליח שטוען שאירעו אונס פלוני והפסיד כך וכךה״ו‬ ‫^‬ ‫נשבע שבועת השומרים על טענתו ונפטר כיכתיב שבועת‬ ‫ה׳ תהיה בין שניהם וגומר ולקח בעליו ולא ישלם אבל אם‬ ‫האונס במקום שאיפשר להביא עדים או דבר שהוא גלוי וידוע‬ ‫שיכול למצא עדים ה״ז צריך להביא ראייה על טענתו ואם לא‬ ‫הביא עדים אינו נאמן ומשלם וילפינן מקרא דבתיב אין רואה‬ ‫שבועת ה׳ תהיה בין שניהם משמעו הא יש ראייה אין כאן‬ ‫שבועת ה' וגר ואי לכ־פטריה בשיש ראייה אתי קרא פשיטא‬ ‫אלא ה״ק קרא נמקים שיבול להביא ראייה והוא מוען שזלין לו‬ ‫ראייה לא מיפטר בשבועת ה׳ אלא יביא ראייה או ישמ׳ן ‪4‬‬ ‫‪ 2‬כיצרכההוא מעשה באחד שאמר לשלוחו קנה לי ארבע‬ ‫מאית גרבי יין ממעות שהירלו בידו ובא ואמר שקנה ל<‬ ‫ונמצא חומץואחז׳יל מניין גדול מהשהחמי׳ קול יש לו וידעי‬ ‫אינשי לושר ד׳ מאהחבי׳ת יין אחטיצו לפלוני והואילואיפשר‬ ‫להביא‬

‫חשן‬

‫הלכות ש מ ת ן‬

‫משפט‬

‫להביא ראייה מטי קנאס ושמא היו חומץ או יין גדוע וקנאו‬ ‫ברטים פתוחים אע׳יפ שידע שיחמיצו או שמא שלו היו חמויצי‬ ‫ואומר שקנאם לזה בער מעותיו לפיכך יביא ראייה שהיה ׳יין‬ ‫טוב כשלקח לזה ויפטר ואם לא יביא ראייה ישלם וכןבלכיוצ׳‬ ‫כזה סדבריס שהראייה מצדית בהם אבל דבר הנעלם שאין‬ ‫ראייתו מצוי׳ ישבע עליו ויפטר‬ ‫וכן הדין בכל טענות שיטעון השותף כיוצא בו וכן הדין‬ ‫‪j‬‬ ‫בטענת שומרים אם הראייה יכולה להיות יביא ראייה על‬ ‫טענתו או ישלם ודוקא בטענת שלוחים או שותפין או שומרים‬ ‫וכה״ג במ״ש אבל בטענת פירעון והשבה וכיוצא בה דעבידי‬ ‫אינשי דפרעי או ישיבו בצנעא אפי׳ הוא כמקום שיש רואה‬ ‫נפטר בשבועה דאיפשר דפרע והשיב בצנעא *‬ ‫נתן טעות לחבירו לקנות לו חטים וכן עשה ושם החטין‬ ‫ף‬ ‫בכית אחד ונרקבו טחמת גשמים שירדו עליהם הרי זה‬ ‫פשיעה גמורה וחייב לשלם שהיה לו לשומרם ולראות שלא ירדו‬ ‫עליהם גשמים ‪4‬‬

‫ןק כל היכא שהשליח משנה מדעת משלחו ה״ז אעו שלוחו‬ ‫ובטלה השליחות מכל וכל גם בטח שעשה שליחותו‬ ‫כאותו שליחות ‪4‬‬ ‫מי שתגיע לו היזק בממונו מחמת שליחות שולחו או‬ ‫ן‬ ‫שהעלילו עליו מחמת השליחות והפםידוהו ממון אין המשלח‬ ‫חייב לשלט לו נזקו שלא מצעו שחייכה התורה תשלומי נזק‬ ‫אלא בנזקי עצמו אובנזקי ממונו ונזקי ממונו כעין נזקי עצמו‬ ‫הן כלומר לפי שפשע בנזקים בשמירת ממונו אבל כנזק שהגיע‬ ‫לשליח מה הזקו המשלח ומה הגיעו מחמת פשיעתו ובייש אם‬ ‫השליח שביר שהרי הלך בשכרו וכתיב ואליו הוא נושא את‬ ‫נפשו ודרשינן שע״י שכרו הוא מםכן נפשו שעלה בכותל ונתלה‬ ‫באילן בלומר ולפעמים שיפול וימות ואם םבנת נפשו מכניס‬ ‫בשביל שברו ב״ש ממונו ואין לו על משלחו כלום ר׳׳א דוקא‬ ‫בשליחות בשכר פטור המשלח דתורה פוטרתומואליו הוא נושא‬ ‫אבל ‪ an‬בחנם הלך בשליחתו חייב לפדותו דה׳יל בשואל ושאלה‬ ‫שייכא בגוף הבעל וחייב באונסין וי״א בחנם נמידוקא שהלך‬ ‫בשליחות זה לבדו ואין לו עשק אחר אבל היבא רעיקר הליכת‬ ‫השליח הוא לצורך עצמו ואגב אורחיה עשה ג״כ שליחותיה‬ ‫אין זה שואל ופטור המשלח במה שאירע לו בךרך ובמקום‬ ‫שחייב נטי דוקא בהיוק גופו אבל דמי בטליתו ובושתו וצעת‬ ‫על מה שנתפש בתפישה וכה*ג פשיטא שפטור ועייל ס־ף םימן‬ ‫קע״ו סעיף מ״ח ‪4‬‬

‫‪k‬‬

‫הפח‬ ‫י‬

‫אין שליחות לגוי ויש‬ ‫ואשד! ובו ף סעיפים ג‬

‫פימן קפח קפט ק ץ‬

‫שליחות ל ע ב ד‬

‫כתיב בתרומה אשר תרימו גם אתם וכבד ידעת דבל גם‬ ‫א‬ ‫לדברי אתא ואז״ל גס דהבא לרבות שלוחכם כלומר דשליח‬ ‫של אדם יבול לתרום תבואתו וחל עליו שם תרומה וש״מדשלוחו‬ ‫של ארם כמותו ואע״ג דכבר שמענו מפסוקים אחרים בדבתיב‬ ‫לעיל סימן קפ״ב סעיף א׳ כתבה רחמנא עור מקרא זה לאקושי‬ ‫‪ p‬אם המקרן נגמר ברברים ובו סעיף א‬ ‫השליח למשלח כלומד שיהא השליח דומה למשלח ר׳יל בן ק^ט‬ ‫תורה ומצות כמו המשלח והכי דרשו מה אתם בני ברית אף‬ ‫א אין מקה נגמר ברבדים שהאומר לחבית היאך אתהגותן‬ ‫שלוחכם יהיו דוקא בני בדית ואם אינו בן ברית אינו געש־;‬ ‫לי חפץ זה ואמר לו בכך וכך ונתיצו שניהם ופסקו הרמים‬ ‫שליח לפיכך אמרו אין הגוי נעשה שליח לדבר מהדברים‬ ‫שניהם יכילין לחזור בהם אפיי היה הדבר בפני ערים ואמר‬ ‫שבעולם וכן אין דדישראל געשה שליח לגוי לדבר מהרכרים‬ ‫לערים הוו עלינו ערים שפלוני מכר ושפלוגי לקח אינו כלום‬ ‫שבעולם שזה ג״כ ועא בכלל ההיקש מה אתם בגי ברית כו׳‬ ‫עד שיגמור המקח כל דבר ודבר כיייאוילו קי־קע לפי קניינו‬ ‫לאקושי המשלת לשליח מה השליח בני ברית אף חטשלת‬ ‫ובעלי חיים כגון בהמה לפי קניינם ושאר כל המטלטלים לפי‬ ‫שיהא בני ברית דאין היקש לחצאין ‪4‬‬ ‫קניינם כמ״ש כל א׳ וא׳ במקומו לפנינו בע״ה ולאחר שנגמר‬ ‫לפיכך עושה ארם שליח בין איש בין אשת ואפילו אשת‬ ‫ב‬ ‫המקח כי־איי קנו ואין שום אחר מהם יבול לחזור בו אפי׳‬ ‫איש«ע״ג דידה כיד בעלה מ״מ בר דעת היא להיות‬ ‫נעשה בעם לבינם לבד ולא היו שום עדים ברבי אלא שהם‬ ‫שליח לכל אדם ולבל דבר והרי גם היא בת תורה ומצות‬ ‫מורים זה לזה דלא איברו סהריאלא לשיקרא אם יכפרו ברברים‬ ‫שמצוה עליהם וכן עושה אדם שליח אפיי עבר או שפחה שהם‬ ‫זה לזה לומר לאבן היה ואפי׳ מחלו זה לוה אחר שנגמר הטקח‬ ‫בני דעת וישנם במקצת מצות דחייכים בכל המצות שהאשה‬ ‫לא םה‪:‬י אלא צריכין לחזור ולהקנת זה לוה באחד מ;‬ ‫חייבת עליהם לפיכך נעשים שלוחים גם למשא ומתן אבל מי‬ ‫הקניינים שיתבארו ‪4‬‬ ‫שאינו כן דעת והם חרש שוטה שפטורין מכל המצוות אינם‬ ‫נעשים ג״כ שלוחים לשום דבר וגם אינם יבולין לעשות שליח‬ ‫דין קניית קרקע בכסף ו ט י״ח סעיפים‪:‬‬ ‫וקטן ג״כ נתמעט בבל חתורה ממצות דכתיב איש ולא קטן אחד קץ‬ ‫הקטן לאחר הקטנה לפיכך השולח בנו הקטן אצל החנווני וצלוחית‬ ‫^ קרקע נקנה באחר מד׳ דברים בכסף בשטר בחזקה בקניין‬ ‫בידו ונתן בידו פוגדיון שהוא שני איםרין כדי שיתן לו החנווני‬ ‫סודר * הן לקנות אותה לקניין גמור הן שכירות קרקע לזמן‬ ‫באיסד שמן ויחזור לו איסי ונתנו הקטן לחנווני ומדדלובאיםר‬ ‫נקנית באחד מאלו הד׳ דברים דשכירות ליומיה ממכר הוא‬ ‫שמן והחזיר לו את האיסר ושבר הצלוחית ונשתפך השמן‬ ‫כמ״ש כע״ה וע״ל סוף סימן קנייה ‪.‬‬ ‫ואבד האיסר החנווני חייב לשלם האיסר והשמן שלא היה לו‬ ‫ליתנס ליד הקטן שלא שלחו אלא להודיעו שהוא צריך לזה ב בכסף מנלןדבתיב שדות בבםף יקנו הרי בפירוש שקנייגה‬ ‫בכסף כיצר מכד לובית אושרה ונתן לוכפףשוה פרוכת‬ ‫והיה לו לחנווני לשלוח עי׳י בן רעה וכן כל כיוצ׳ בזה ועל הצלוחית‬ ‫בתורת קניין הרי זה קנה ואין אחד'מהם יכול לחזור בו ואפי׳‬ ‫שנתן המשלח ליד הקטן אפי׳ לקחו החנווני לידו ומדר לתוכו‬ ‫והחזירו לקטן ושברו פטור החנווני ראבדה מדעת היא דכי נתן לו הכסף עי׳מ שיחזירהו לו נקנה הקניין ודוקא בפיוטה‬ ‫מס״יה האב לתינוק שאינו יורע לשמרה ודאי הפקירה ואינו חוש&‬ ‫אבל בפחות משוה פרוטה לא מיקרי כסף ‪1‬‬ ‫אס יחזירנה בנו או לא יחןירנה והחנווני ישלח לו האיסד‬ ‫‪ j‬אמר המוכר ללוקח תן כסף לפלוני וקנה קרקע שלי ונתנו‬ ‫והשמן ע׳יי אחר שהוא בן דעת אא כ לקחה החנווני מידי‬ ‫לו ואמר לו יקנה לי קרקע שלך בכסף שנתתי לפלוני קנה‬ ‫התינוק מפגי שהיא מרה ומדר בה לאחרים דהוי עליו החנווני‬ ‫ודין זה נלמד מרין עיב דק 'ל ערב נשתעבד מן התורה כמ״ש‬ ‫ש‪-‬יאל שלא מדעת ושואל שלא מדעת ר״ל דגזלן הוא וצריך‬ ‫לעיל בדין ערב וע־ב לאו אע׳יג דלא מטי הנא׳ לידיה אלא‬ ‫השבה טעלייתא דהיינו ליד הבעלים בעצגזן והשבה שעשה‬ ‫בשנת; זה המעות ליד הלוה בציוויו נשתעבד רערבה״נ ל*ש‬ ‫לתינוק אע״ג שמידו לקחה לא הוי השבה דוהשיב את הגזלה‬ ‫כיון שנת! הכסף לאיתו פלוני בציוויו נקנה לזה שדהו‬ ‫בעיגןלמי שנגזל ממנו אז הוא חייב גם על הצלוחית וביית א״כ‬ ‫ך וכן י״א אם אמר ארם אחד למוכר כסף השרה קח ממני‬ ‫הפונדיון נמי אבדה מדעת היא שהרי שלחו מתחלה ביר התינוק‬ ‫ויהא שרך מכור לפלוני בכםף זה והוא נותן הכסף משלו‬ ‫דהתם ביון שהפונדיון של בעל הבית נשאי ביד החנווני אינו‬ ‫כיון שקבל המוכר הככף מזה נקנה השדה לאותו פלוני והוא‬ ‫פטור טמנו עד שיבא שויו ליד הבעל דהיינו השמן והאיסר‬ ‫שידוע שאותו פלוני הפץ בזה בנון שבקש ממנו שיהא שליחו‬ ‫אבל אין ח״נ אס היה החנווני נחזיר הפונדץן עצמו לתינוק ה״נ‬ ‫בכך אלא שלא נתן לו המעות אוא‪£‬י׳ לא עשאו שליח ביה‬ ‫דהוה פטור כמו בצלוחית * ואס פירש ה‪.‬זשדח ואמר שלח לי‬ ‫אלא שאמי הוא למוכי שרך קנוי לי בכסף שנתן לך פלוני‬ ‫קנה ודין זה נלמד מלין עבר כנעני דילפיבן מקראי שיוצא‬ ‫עם הקטן הרי זה פטור על הכל ‪4‬‬ ‫לחירות בפדיון כסף והרי העבד אין לו משלו כלום שיפרה את‬ ‫‪ j‬האומר לחבית מנה שיש לי כירך בין מלוה בין פקדון‬ ‫שלחי\ לי ביד פלוני אפילו היה קטן אם רצה לשלחו בידו עצמי אלא שאחרים מתנין הכסף לארונו וקונה הוא בונפשי־ז‬ ‫שיוצא הוא בו לחירות ה״נ אחרים נותניןהכסף לבעל השד;‬ ‫נפט״ ואינו חייב באחריותו דהא שליחותו עשה ואיברה מרעת‪.‬‬ ‫ונקנה השד לזה והוא שיהא ח״ץ בזה כדאמרן דאי בלא יריעת‪.‬׳‬ ‫השולח לחבירל לשלות ע״י שליח מעות שהיו לו בידו‬ ‫ף‬ ‫מלוה או פחדו! נתבאר בסימן קכי׳א *‬ ‫ה ובן‬ ‫אין מתנין לארם כלא דעתו‬

‫הלכות מקח וממכר‬

‫‪,‬‬

‫;‬

‫‪t‬‬

‫ה‬

‫‪k‬‬

‫ל נ ו ש עיר שושן‬

‫סימן קץ‬

‫הלכות מקח וממכר‬

‫אבל אם לא נתנם בתורו( פרעון אלא בעיגון יעלמ* אפי׳‬ ‫ף וין י״א דה*ה אם אמר המוכר לאחד תן כסף לפלוני‪,‬זה‬ ‫לא נפק ועייל אזוזי לא קנה רק בנגד מעותיו שהדי השובר לא‬ ‫י ויקנה בו שדי שלי כיון שקבל אותו הפלוני הכסף מזח‬ ‫גקגה לאותו פלוגי עצמו השדהוהוא שיהא הוא חפ׳ בזהכמ״ש אוזל גביה למכור לו כל הקרקע כאלו הדמים אא״בפי׳ שיקנה‬ ‫בסעיף הקודם ודין זה נלמד מדין ע*ניהם רצה לומר מדין ערב כנגד הכל ושניהם יבולין לחזור בהן על המותר ולא קנה רק‬ ‫מן הגרוע שבשדה נגד מעותיו שהדי הוא בא להוציא חזקת‬ ‫ומדין עבד כנעני ביחד ערב אף על נב דלא מטא הנאה לידיה‬ ‫קא משעבד נפשיה ה״נ האי מוכר אע׳׳ג דלאממא הנא׳ לידיה הקרקע מיד המוכר כנגד מעותיו ועליו הראייה שהקנה לו‬ ‫המובחר דםסתמא ודאי לא הקנה לו אלא הגדוע שבקרקע׳‪.‬‬ ‫קא מקני שדהו ואיבא למיפרך מי דמי התם בערב הא דקא‬ ‫י א מכר שדהו מפגי רעתה אע*פ שהמוכר יוצא ונכנמ‬ ‫קני ליה השיעבוד דהיינו המלוח חסר ממונא ובאותו החסרון‬ ‫ותובע שאר הדמים קנה הכל ואין הלוקח יכול לחזור בו‬ ‫הוא קונה שיעמדו על הערב הכא האי גברא דקנה השדה‬ ‫*יעייין לא נמר והקנה‬ ‫שתו** יייי)* ל ' ל‬ ‫לא חסר מידי עבד כנעני יוכיח דלא קא חסר משונא וקני נפשיה‬ ‫הכי נטי האי גברא אעיג דלא חסר מידי קני האי שדה ואיכא אלא כדי שלא יחזור בו הלוקח מפני רעתה ויתעו בדמים וכן‬ ‫הינ למיפרך מי דמי התם הך דקא מקנה דהיינו האדון שמקנה הדין במוכר מטלטלין אע״פ שמשך הלוקח חפירות והוציאן‬ ‫להעבד את נופו קני הממון שנותנים לו בעדו הכאהך דקא לרשותו והמוכר יוצא ונכנס על שאר הרמים לא קנה ויד‬ ‫מקנה השרה לא קני מידי ערב יוכיח שהוא מקנה נפשיה ולא החוזר על התחתונה כט״שאא״כ מכר מפני דעת ממכת שאז‬ ‫קנה הבל ‪.‬‬ ‫קני מידי וחזר הרין ונלמד דין זה מבץ שניהם והוא שיהא‬ ‫חפ׳ בזה אותו פלוני או שאמר הוא למוכר שדך קמי לי י ב מי שמכר נכסיו מפני שרוצה לילך לדוד בעיר אחחז‬ ‫בהנאת מתנה זו שקבלתי ברצונך ‪.‬‬ ‫כמוכר שדהו מפני רעתה רמי דביון דלא ניח ליה בהאי‬ ‫ן וכן י*א דה״ה שאם אמד לתת המוכר ללוקח כסף ואטד‬ ‫נ>תא אין לך מוכר מפני רעתה גתל מזה‬ ‫לו קנה שדה שלי בכסף זה שנתתי לך כיון שזכה זה ‪ $‬לקח שדה שוה מגה במאתים ונתן לו מקצת דמים והמוכר‬ ‫בכסף זה נקנה לו השרה ל א בתורת אגב אלא מיידי שהמקבל‬ ‫נכנס ויוצא לתבוע השאר דבר זה מספק־׳ לן בגמרא אם‬ ‫הזה הוא אדם חשוב דבההיא הנאה דקא מקבל מהנה מיניה‬ ‫ולא כמוכר שדהו מפני רעתה א‪ 3‬לאו ולפיכך הרוצה לחמד‬ ‫גמר ומקנה לו שדהו והבא לא בעינן שיאמר הלוקח שדך‬ ‫משניהם אינו יבול לחזור ואם תפש המוכר קצת דמיס ממקח‬ ‫קנוי לי כמו באידך ת ^ א בבי קמייתא שכתבנו ונראה לי‬ ‫שמכר כנגד המעות שתפש אין מוציאי! מידו *‬ ‫דהיינו טעמא משים דהכא אין ארם אחד מעורב במעשה זה‬ ‫י ד בקש למכור שדה במאה ולא מצא קונה לשדה קמנת‬ ‫לפיכך מיד שקבלו ממנו בעצמו גלה דעתו שנתרצה לזה למה‬ ‫שאינה שוה רק מאה והוצרך למכור שדה נדולה שהוא‬ ‫שהוא אומר וסגי בזה משא״כ בתלתא בבי קמייתא דיש שלישי שוה מאתים ומכרה במאתים וקבל קצת מהקמים ועייל ונפק‬ ‫מעורב במעשה זה לפיכ^ צריך הקונה לגלות רצונו ביותר‬ ‫אשארא וזה לא נתן לו לא קנה דאנן םהדי דעל ט־חו מכר‬ ‫לקנותו נ״ל ראובן שהיה חייב לשמעון מגה ואחר שהגיע זמן‬ ‫המות׳ ויכול לומר לבך הייתי מחזר אחר המעות לקנות שדה‬ ‫הפרעון אמר שמעון לראובן לךקע פלו׳ אמכור לך במנה‬ ‫קטנה תחתיה ושניהם יכולין לחזור בהן אבל אם הוא בענין‬ ‫ונתרצה ראובן לקנות ונתן לו מנה והוא אתרא דקנו בכספא ־*א‬ ‫שאם היה רוצה לטרוח היה מוצא למכור שדה קטנה במנה‬ ‫מצי שמעון למימר אותו מנה אני גובה בחובי אלא אותה קרקע‬ ‫ולא טרח ומכר גמלה במאהים בזה נמימםפקא לןאיהויכמובר‬ ‫קנוי לו ויחזור שטעון אחיב ויגבה חובו ‪4‬‬ ‫שדהו מפני דעתה או לא דמספקינן כיון דטשום טירחא דאהדזדא‬ ‫ן בדיא שקנהו בכסף לבדו במקום שאין דרך לכתוב שמר אחר לוקח הקטנה הוקל עליו למכור זה הגדולה בלא מחק‬ ‫אבל במקום שדרכן לכתוב שטר אין קונה בכסף עד שיכתיב טעות ש״מ דלא חביב היתה עליו לפיכך הרוצה לחזור משניהס‬ ‫גם השטרדלא סמכא דעתיה לקנות עד שיכתוב השטר שיהיה אינו יכול לחזור בו דהוי השני מוחזק ועל החוזר למביא ראייה‬ ‫ראייה בידו ‪4‬‬ ‫שיכול לחוור ואם תפש המוכר במקצת דמים בסקח שמכר‬ ‫ח ואסהתנה הלוקח ואמר אס ארצה אקנה בכסף ואם ארצה‬ ‫מה שתפש אין מוציאי! מידו *‬ ‫אקגה בשטר ונתן הכסף על תנאי זהה״זקיים ואין המוכר‬ ‫הא דאמרי׳ דבי עייל ונפיק אזיזי׳ לא קנה היינו בדידעיגן‬ ‫יכול לחזור בו מפגי התנאי והלוקח יכול לחזור בו עד שיכתוב‬ ‫דלאטזבין אלא משום דצי־יך לרמי ואפי׳ שבשעה שמכר‬ ‫לו השטר וכן אס התנה המוכר בזה אז הדבר תלוי כו אם‬ ‫לא חזינן שהוא דחוק כל כך למעות מיד כגון שקבע זמן לפרעו!‬ ‫ירצה יגמור הטקח מי‪ 1‬כנתינת הכסף ואין הלוקח יכול לחוור‬ ‫אלא מיד כשהגיע הזמן הוא דוחקי לפרוע לו מעוחיו וזהו‬ ‫בו ואם ירצה המוכר יחזור בו עד שיכתוב השטר ואינו תלר בלוקח‬ ‫דוחקו והדיין רואה שמחמת שהוא דחוק למעות מוכרו ולבך‬ ‫ט הקונה מחבירו קרקע ופסקו הדמים והניח טשכון עליהם‬ ‫עייל ונפק אווזי לא קנה שמה כמתחלה קבע זמן לפרעון היינו‬ ‫לא קנה רטנה אין כאן טשכון אין כאן כלומר ביון דגוף‬ ‫משום דלפעמים אדם חייב מעות ומוכר קודם זמן מ י מ ו ן כדי‬ ‫המשכון אינו נקנה למוכר וגם כסף הקניין שהוא המנה אין כאן‬ ‫שלא יראוהו דחו׳ למעות ויזדלזלו נכסיו ואינו רוצה לקבל דמי‬ ‫במה יקנה וכל א׳ משניהם הרוצה לחזור חוזר אבל אם אמר‬ ‫המקח כשרואה שחלוקה בטוח לועד שיצטרך לו לפרוע חובי‬ ‫‪ b‬קנה בגוף המשכון כפי מעותך קנהוע״לס״י ר״ד סעי׳ ה׳ ‪4‬‬ ‫פן יוציאם וכשהניע הזמן אין לך עייל ונפק אזוזי טפי מזה‬ ‫< המוכר שדה לחבירו באלף זוז ונתן לו מקצת הדמים והיה‬ ‫הילכך תלוי הכל ברא^ת הדיין שבבל עמ שיראה התין שהוא‬ ‫המוכר *וצא ונכנס ותובע שאר הדמים אפי׳ לא נשאר?‪/‬‬ ‫דחוק למעות ונפק ועייל אזוזי וזה דוחהו במל המקח‬ ‫אלא זוזא*דלא קנה הלוקח את כולה דכיון רעיל ונ&קאזוזי ט ן יש טי שאומד דפירש דעייל ונפק אזוזי דאמדינן בכל מקום‬ ‫אגלי דעתית דזוזיה אנםיה למוכר וכיון דלא יהיה ליה זוזי‬ ‫היינו כגון שהלך אלץ לבקש מעוחיו ב׳ פעמים ל״ש‬ ‫בשעת דוחקו אדעתא דרכי לא הקנה לו אלא על דעת שישלם‬ ‫מצאו ובקש ממנו ליש לא מצאורקשנלה שהלך לבקש׳ודוקא‬ ‫לו הצל ואעי׳פ שכתב השטר או החזי׳ אם חזר בו הלוקח יד‬ ‫דעייל ונפק ביומיה דאוקימו לי׳לזבני׳או ביו׳ שקת'?ןי לפרוע‬ ‫המוכיח על העליונה רצה אומר לו הילך מעותך ותשאר לי כל‬ ‫דאמרינן משוס דרוזי׳ לזוזיזגין ולא זבי! אלא אדעת׳לאפמעי‬ ‫הקרקע או קנה טהקי־קע כנגד המעות שנתת ונותן לו ממקום‬ ‫מיד ביומיה וכיון שלא נחנו לו באותה שעה יבול לחזור אבל‬ ‫הגרוע שבה ונותן לו כפי השער של עכשיו ולא כפי פסק המכר‬ ‫ל א עייל ונפק ביומיה לא תלע? ךסשום דדחי׳ זבק אפילו עייל‬ ‫שהדי זה לא בתורת קניין הואינותנו לו אלא בתורת נביית ונפ׳ עלייהולטח׳ לא מצי הדר ביה ומיהי כיעיל תפיק ביומיה‬ ‫החוב והא רמגכיהו מן הזיבורית אע׳ינ דשאר ב״ח דינו בבינונית אפי׳ ששת׳ נאותו פעם ולא גלי דעתיה ולאחד כמה ימים חוזר‬ ‫היינו טעמא רמ! התורה בי׳ח דינו בזיבורית מדכתיב והאיש‬ ‫הרעות בידו ואי עייל ונפי' ביומיה ב׳ זימניולא יהיבליהוקא‬ ‫אשר אתה נושה בו יוציא אליך את העבומ וגומר כדכתיבנ׳לעיל‬ ‫הדר בי׳ מוכר ומקמי׳ דשלים יומיה אייתי ליה לוקח זוזי ק‪!3‬י‬ ‫בדק נבייתביח ומאי מעסא אמרו בבינונית משום נעילת דלת‬ ‫ולא מצי הדר בי׳ דפל שפורע ביומיה במי שפורע נייד בשעת‬ ‫והכא לא שייך נעלת דלת לכך מגבהו מן הזיבורית ואם חזר‬ ‫מכירה דמי‪4‬י*אכל היכא יאמרי׳ דקנה כנגד מעותיו היינו‬ ‫המוכר יד הלוקח על העליונה רצה אמר תן לי מעותי אותן‪ ,‬דוקא במקום שקוגין בכסףיכלא שטר אכל במקום שצריך שמר‬ ‫לי קרקע כנגד טעותי ונוטל מהיפ׳ שבה וכשער שפסקו דביון‬ ‫אין שטר קונה לחצאין וכל שלא קנה כולו נם נגד מקצתו לא‬ ‫דידו על העליונה ואין לו מעות צריך לסלקו בכל מה שירצה‬ ‫קנה מיהו אם התנה הבל לפי תנאו ‪4‬‬ ‫הלוקח ואם לא היה המוכר יוצא ונכנס על המעות ותובע קנה • ן חן מטלטלין כדי! הקרקעות לדבר זה שאפי׳ משכן הלוקח‬ ‫הלוקח כולה באותן מקצת דמים שנתן ואין אחד מהם יכול‬ ‫והכניסם לרשותו והמוכר עייל ונפי׳ אזוזי לא קנה אלא‬ ‫לחזור בו ושאר המעות הס על הלוקח כמלוה ‪ 4‬וכן אם עשה שבזה יש חלו׳ בטטלטלין אם הוא דבר שאינו ראוי ליחל׳ כגון‬ ‫עמו שטר וזקף עליו הנשאר במלוה אע״פ שיוצא ונכנס המוכר שמכר לו בעל חי ונתן לו מקצת טהדטי׳ ועייל ונפי׳ אזוזי המקת‬ ‫על הדמים קנה וכל זה שנתן לו מקצת הדמים בתורת פרעי! בטל לגמרי לפי שאינו ראוי ליחל׳ והמוכר אינו רוצה להיות שותף‬ ‫עמי‬ ‫ש ז ה‬

‫ד ט‬

‫ם‬

‫א‬

‫מ & נ י‬

‫‪4‬‬

‫‪,‬‬

‫‪1‬‬

‫‪t‬‬

‫השן‬

‫משיט‬

‫הלנות נזקה ו‪?:‬מכר‬

‫עמו אם לא שפירש כהדיא אבל במידי דבד חלוקה הוא אין‬ ‫המקח בטל אלא כננד מה שחייב לו ״‬ ‫*ךן הקונה דבר מחכירו ונתן לו מהדמי׳ וטעה במניין המעות‬ ‫ולאחר זמן תבעו השוכר ואמר לו מאה שנתת לי אינם‬ ‫אלא צ׳ הטקח נקנה וטחזיד לו העשרה אפילו אחר כמה שנים‬ ‫!‪:‬׳! בקיקע בין בטטלטלין» טי שהעלילו עליו והיה מתיירא‬ ‫עיקחו הגרם שדותיו וכד להבריחם מבר קרקעותיו וקבל המעות‬ ‫וכשנתבטל העלילה בטל המקח גיב אפילו אם נתרצו אח״ב‬ ‫במקח צריכין קניין אח־ דמאח־ ששטר שעשו בראשונה לא‬ ‫היה כלום בקניין כי לא היה כרי לקנות אלא כדי להבריח הוי‬ ‫נחספא בעלמא ושוב לא יוכשר בשום פנים אפי׳ לראיית בעלמא‬ ‫וגם מטעם מוקדם הוא פסול לגמרי שלא יבאו לגבות בו‬ ‫מזמנו הראשון וצריבין לקורעו קרע כית דין ‪1‬‬

‫ק צא‬

‫דין קניית קרקע ב ש ט ר ובו ד׳ סעיפים‬

‫שש־ ג״כ קונה הקרקע מנ^ן דכתיב ואקח את ספר‬ ‫א‬ ‫המקנה ש״ש יש קניין אף בספר לבדו כיצר כתב לו על‬ ‫דנייר או על החרס או על העלה שדי נתינה לך שרי מכור׳‬ ‫לך כיו! שהגיע השטר לידו קנה אע״פ שאין שם עדים כלל‬ ‫רק שמודה לו ואין כאן כפירה כמו שכבר אמרנו רלא איברי‬ ‫םהדי אלא לשיקרא »‬ ‫בד״א במוכר שדהו מ‪6‬ני רעתה דוראי ניחא ליה למוכר‬ ‫ב‬ ‫להקנות לו שדהו ע׳׳י השטר לבדו כי היכי דלא מצי‬ ‫למיהרר ביה אבל נ ש א י קרקעות אע״פ שהגיע שטר ״המכר‬ ‫געדם ליד הלוקח לא קנה עד שית! דמים משום דלא םמכא‬ ‫דעת־ה דנזוב־ ואינו מקנהו לו ע״י השטר עד שיתן דמי‪» 2‬‬ ‫ששדי דיר! אע״ג דכתיב בהן בלש‪,‬׳) הודאי ומשמע שמכר‬ ‫‪j‬‬ ‫ככר שהרי כותבי! נתתי או מכרתי לו בכך וכך מ״מ שטיי‬ ‫•קניין הס וקונין בהן ג״כ דטשתשע נמי שהוא מוכי־ לו עכשיו‬ ‫‪ vrur‬או ביתו דלישנא יקרא הבי הוא נתתי כסף השדה וגו׳‬ ‫»התס בקניין טיירי ומה שאמי נתתי הוא כאלו נתתי במו שפרש״י‬ ‫לחזק העניין אבל לשון קניין הוא אא״ב כתב לו בפירוש שאינו‪-‬‬ ‫אלא לראייה בעלמא ולא שיקנה בו‬ ‫קנה קי־קע ברמים ידועים והמוכ־ אומר לא קבלתי המעות‬ ‫ך‬ ‫והלוקח אוסר בכיי נתתי אש הוא מקום שנותנימ מעות‬ ‫ז‪-‬אתיב כותבי! וכתב בשטר שהודה שקבל הלוקח נאמן ואם לאו‬ ‫אינו נאמן ומה שכותבי! בשפר שמורה שקבל רווחא דמילתא‬ ‫תזוא » מכר לו ק־קע בשט‪ -‬או במעות ואמר ליה קנה לאחר‬ ‫שלשים יום ונקרע השטר חיך הזמן או נאבדו הטעות אם אמר‬ ‫לו קני לך מעכשיו ולאחי שלשים יום קנה דהא מתחיל הקניין‬‫מיד ובשעה •שחל הקניין היה השטר והשעות שקנה בהם בעולם‬ ‫•ואם לא אטד מעכשיו לא קנה דהא הקניין אינו מתחיל אלא‬ ‫מעכשיו ועכשיו אין השטר או הכסף שקונין בהן בעול׳ ובטה יקנה‬ ‫•זב! הדין בקניין של חוקה שיתבאר בסיטן שאחר זה בע״ה *‬ ‫י‬

‫‪t‬‬

‫קצב‬

‫דין קניין קרקע בחזקה ובו ט״ז סעיפים‬

‫ן‪ $‬חזקה קונה בקרקע מנלן שכן אטד להם גדלי' בן אח־קם‬ ‫ושבו בעריכם אשי תפשתם בטה תפשתם בישיבה כלומ'‬ ‫דמאי תפשתם קאי על מה שאמי ושבו א״נ מהאי קרא שהוא‬ ‫בתיב בתורה וירשתם אות׳ וישבתם במה ירשתם בישיבה יהיינו‬ ‫;חזקה שיחזיקו בה כיצד מכר או נתן לובית או שרה כיון שנעל‬ ‫או גדר או פרץ כל שהוא והועיל ב^גשיו הרי זה קנה ‪,‬‬ ‫‪.‬ב בד״א כשהחזי׳ בפני המוכר או הנותן ושתק שטקנהו לו‬ ‫בשתיקתו בשעה שמחוי׳ בו ראם לא כן למה לא מיתה‬ ‫•אבל שלא• בפנ!ו לא קנה אא״ב אמר לו לך חזק וקני ואם מסר‬ ‫לו הטפתת הוי כאומר לו לך חזק וקני וכן הטובר בור להכירו‬ ‫ביון ש‪ *0<3‬לו דליו פירש כיסוי הבור הוי כאומר לו לך חזק‬ ‫וקנה דאל״ב למאי מסרו לו»‬ ‫‪ x‬נעל כיצר סכ־ או נתן לו בית או חצר והיה הפתח פתוח‬ ‫ונעל הלוקח את הפתח וחזר ופתחו קנה ויש אומרים שצריך‬ ‫לנעול במפתח והוא הדי! אם עשה מנעול לדלת או שהעמיד‬ ‫דלת־ת י״א דקנה »‬ ‫ך• גדר כל שהוא כיצד ה־ה שם גדר והיו עולים בו בנחת והוסיף‬ ‫עליו כל שהוא והשלימי לעשרה ונטצא שאין עולים _אלא‬ ‫בדוח׳ ה״ ו הועיל וקנה וי״אדאפי׳ פחות טי׳ אם היה בזה העני(‬ ‫•שמתחלה היו עולי! לה בנחת והוסיף מעט עד שאין' יבולין‬ ‫לעלות אלא ברות׳ אע״פ שהוא עדיין אינו גבוה י׳ קנה »‬ ‫ך• פרץ כל שהוא כיצר הימה שס פרצה והיו נכנסין בה‬ ‫בדות׳ והרחיבה כל שה׳;•• עד שנמצא נכ‪£.:‬י‪ 0‬כריות‬

‫צג‬

‫‪ \vo‬קצא קצב‬

‫הרי זה הועיל וקנה‬ ‫ן נוגן צרור והועיל כגון עסנר בו המיס לשדה שלא יצאו‬ ‫לחו׳ מפני שצריכים להשקותו או נטל צרור והועיל כגון‬ ‫שפתח וכנטילתו הכניס המים לשדה והשקהו קנה וכן כל כיוצא‬ ‫בזה אבל אמ ראה אמת ה«ים שוטף באהלהזי׳ הקרקע ונתן‬ ‫צרור ומנעה אין זה קניין אלא מבריח ארי מנכסי חדרו ובן אם‬ ‫נטל צרור ופתח כדי שהמים שנתקבצו בה הרבה יזוכו ממנה‬ ‫לא קנה שזה מצוה קעכיר וכמשיב אבייה הוא שמציל את חברו‬ ‫מן ההיזק וסילוק ההיז׳ אינו קניין אלא הבאת התועלת ‪«,‬‬ ‫ן המוכי או הנותן לחבירו שדה בצד שדהו כיון שזה דש‬ ‫המצר שבין השדות עד שנעשו שתיהן ישרה אחת קיר‪.‬‬ ‫אבל אפ הלר בה לארכה ולרחבה אין הילוך זה מועיל כלום‬ ‫ואס שביל של ביי׳ מבר לו הואיל ונעשה להילוך קנה בהילוך‬ ‫וכמה שיעור רוחב הדרך שיקנה בהיליכו אם הוא מסריה‬ ‫במהיצית קנה כדי שיגביה רגל ויניח רגל בצדה שכיון שיש שם‬ ‫מחיצות ודאי לא יעלה על דעתו של זה שזה יסתיר בשבילו‬ ‫המחיצות שיכול ליכנם שם עש חבילתו שעל ראשו ולא בקש‬ ‫לקנות אלא בירי שיוכל ללכת דהיינו שיגביה רגל אחת ויניח‬ ‫רגל אחר׳ ולא יותר אבל אם אין שם מחיצות קנה ברוחב כדי‬ ‫שתהיה על ראשו חבילה של שריגים ויסוב בה שכן דרך להכניס‬ ‫ולהוציא בה שייג־ם וי״א איפכא דכשיש שם מחיצה צריך‬ ‫להניח לו בין המחיצות כדי שיהא על ראשו חבילה של שריגיפ‬ ‫ויסוב בה ולא יעכבוהו אויזיקוהו המחיצות אבל כשאין שש‬ ‫מחיצות םגי לו שיקנה למטה בקרקע ברוחב כדי שיגביה רגל‬ ‫ויניח רגל ויכול הטוכר לזרוע למטה עד שיניח כך רוחב למטת‬ ‫בקרקע שהרי יכול הוא לשאת חבילה של שריגים על ראשו‬ ‫למעלה באויר ואינו מעכב על ירו»‬ ‫היתה הקרקע צחיח סלע שאין בה לא גדר ולא פרצה‬ ‫ח‬ ‫ואינה בת זריעה החזקה שקונה אותה היא שטיחת פירו׳‬ ‫או העמדת בהמה שפ וכיוצא בזה משאר התשמישים »‬ ‫הציע מצעות בבית או בשדה ושכב עליהם או ערך השולחן‬ ‫ט‬ ‫ואכל ולא עור אלא אפילו נתן כליו לת־כו או צכר מ‬ ‫פירות הראוים לצבור קנה‬ ‫י המוכר שרה לחבירו ונכנס בה הלוקח וזרעה או מכרה או‬ ‫שאםף בה פירות האילן או זמר! ובן כל היוצא ברברים אלו‬ ‫קנה ואין אחד מהם יכול לחזור בו»‬ ‫•א וכן •אפ אסף המוכר סל ש‪ :‬פירות ונתן ללוקח קנה לוקח‬ ‫שהרי גלה רעתו שהקנה לו שדת זו קניין גמור ונעשו‬ ‫פירות שלו ויש אומרים שבל אלו החזקות כגון אכילת פירות‬ ‫והעמדת בהמה וכיוצא בהן אינן קונין בקרקע והכי מםתנרא‬ ‫היה גבשושית בשדה ונטלה או גומא וסתמה הוי חזקה ורוקא‬ ‫אמ מהני לקרקע אבל אס חפר מעט לא קנה שאין בחפירה‬ ‫תועלת כלום אלא בשדה העומד לחרישה‬ ‫‪ y‬השיבר לחבירו עשי־ שדות בעשר מדינות כיון שהחזי׳ בא׳‬ ‫מהם קנה כולם ואפילו היתה אחת מהם הר גבוה והשנית‬ ‫מצולה והרי אין תשמיש של זה כתשמיש שלזה אפ״הקגה‬ ‫בולם והיינו טעמאדחזקה עדיפא שעושה מעשה בנוף הקרקע‬ ‫ושרנ׳ דארעא חד הוא בד׳׳א שנתן דמי כולם אבל אפ לא נתן דמי‬ ‫כולם לא קנה אלא כננדמעותיו ראעי׳ג דחוק׳ קניי( חוק הוא‬ ‫וקונה לבדו בלא כסף כמיש' בסעיף יי׳ז הכא שהשדות רחוקות‬ ‫זו מזו במדינות רבות אין קונה אלא כנגר מעותיו לפיכך אפ‬ ‫היו הבל במתנה קנה כולם והרבה בתים או בית ושיה דינן‬ ‫כעשרה שדות בעשרה מדינות ‪i‬‬ ‫• ‪ j‬וכן בשכירות ביון שהח‪-‬יק באחר מהם קנה בולם כל ומן‬ ‫השכירות ושכירות עדיפ׳ דבשכירות אפילו לאי נתן •דמי‬ ‫כולם קנה כולם דשכירות אינה משתלטת אלא לבסוף »‬ ‫•ף וכיון דטכר ושכירות שיין הן ביין זה לפיכך היו מקצת‬ ‫קרקעות במכר ומקצת בשכירות כיון שהחזי׳ באחד מהן‬ ‫בין של מכר בין בשל שבירות קנה הכל»‬ ‫טו דין מחזי' בנכסי הגר יתבאר בסי׳ קקע׳יה בע״ד! »‬ ‫‪ •w‬חוקה לחודה בלא כסף ובלא שטר קניא כל היכא ילא‬ ‫עייל ונפק^אזוזי דגליה דעתיה דהקנהוילו בחזקה לחודה‬ ‫כיון שאינו מהדר אחר המעות אפילו במקום שכותבי! שט*‬ ‫אם לא שהתנה בפירוש אבל אס עייל ונפק אזור הרי אנו רואי!‬ ‫שלא הקנהו לו אלא משום יצריך ל!ו!י לפיכך לא קנה עד‬ ‫שנתן דמים‬ ‫‪t‬‬

‫י‬

‫‪t‬‬

‫‪1‬‬

‫‪4‬‬

‫‪t‬‬

‫‪1‬‬

‫י‬

‫קצג‬

‫המחובר‬

‫לקרקע דינו כקרקע ובו ם״א‬

‫א כל המחובר לקרקע שצריך לקרקע הרי הוא כקרקע ונקנה‬ ‫נכסף‬ ‫ן‬ ‫מ‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫הלכות מסח מ כ ד‬

‫מ ס ף או בשטר או בחזקה אפיל! לאנחכוין לקנות הקיקע‬ ‫אלא החזיק בקרקע לקנות המחובר בה או נתן בסף בעד הקרקע‬ ‫כדי לקנות השחובי בה קנה אע*‪ £‬שלא קנה הקרקע אבל‬ ‫אם אינו צריך לקרקע כגון ענבים העומדות ליבצר הרי הם‬ ‫כמטלטלין לקניין ולאונאה רכל העוטר ליכצר כבצור דמי ‪.‬‬ ‫וייא אפי׳ א״צ לקרקע דינן כקרקע דאע׳יג רכל העוטר לתלוש‬ ‫כתלוש דשי קנו ליה בתורת אגנ!‪.‬‬

‫קצר‬ ‫י‬

‫גוי ש מ כ ר קרקע לישרא׳ וקב׳ כסף ולא‬ ‫כ ת ב ש ט ר ובו ג׳ סעיפים‪.‬‬

‫א גוי כל קניינו מן התורה בכס׳ בין קונה הוא מישראל בין‬ ‫קנה ישראל ממנו דכתיב גבי קניין עבדעכי־י לגוי מכס׳‬ ‫מקנתו וגו׳ ואמי־ו ח׳׳זל מכאן אנו לוטדין דבל קניין גוי יהיה‬ ‫ע״יכס׳ מ״ש אז״ל רהואיל שאפי׳ יש־אל שתכירו לא קנה בכס׳‬ ‫לחור מטעם דלא סמכה רעתיה עד שיהיה שטי־ ראייה בידו‬ ‫כ״ש דגבי גוי לא קנה דלא סמכה דעתיה עד שיהיה שט‪ -‬בידו‬ ‫לפיכך אשרו הגוי אינו קונה לא בחןקה ולא בכש׳ כחזקה אינו‬ ‫קונה בלל שאין קניין גוי אלא בכסף מן התורה ולא בחזקת‬ ‫ובכס׳ אינו קונה רכיון דישראל הקונה שן הגוי אינו קונה בכס׳‬ ‫מטעם דלא סמכה רעתיה אמי־ו דה״ה גוי הקונה מיש־־אל לא‬ ‫קנה בכסף לבדו אלא בשטר הוא שקונה עם נתינת הכשף‬ ‫וכיש ישר׳ הקונה שן הגויישאינו קונה אלא בשטר עם הבס׳‬ ‫ולא בכס׳ לבדו דידאי לא סמכה דעתי׳ לקנות ער שיהא השט־‬ ‫גידו דםתש גוי אנס הו׳ ואע״ג שקבל הכסף ממנו שמא לא‬ ‫יתנהו לו מיהו דוקא בשכי־ אשדו כ! אכל בשכירות אוקמוה‬ ‫אדאורייתאובכס׳ לחוד הוא יקני׳ ‪ t‬וכן אם התנה לוקח מגלי‬ ‫שיקנה לו בכסף לתור קנה מיד דהא חזינן רשמיך עליה‬ ‫ב וכיון שאשתו דנו־ אינו קינה גךקע שישראל ולא הישייאל‬ ‫מן הגוי ער שיכתוב שטר עס הרמים ישראל שלקה שרת‬ ‫מהגוי ונתן דמים וקורס שיחזיק בה הלוקח בא ישראל אחר‬ ‫והחזיק בה כדרך ששחזיקין בנכסי הגד זכה האחרון וטעמא‬ ‫דהא מיד שקבל הגוי הדשיס נסתלק היא מן השדה שיצא‬ ‫מי־שותי ע״י הדמים כיון דכל קניינו בכסף ולרשות היש־אל‬ ‫עריץ לאבא שהרי לא קנאו עד שיכתוב השטי־ וא״בהוישדה‬ ‫זו כמו הפקר וכל הקורם וזכה בה זבה כמו בנכסי הגר שמת‬ ‫שנעשו כל נכסיו הפקר כש״ש לקש! בעזרת השם וישי־אל הקונה‬ ‫יהיה אדדיותו על הגוי אלא שהשני נקרא רשע מדרבנן דנוזל‬ ‫את הי־אשון מדרבנן ב‪:‬זו עני המהפך בחררה מ״מ אם הישראל‬ ‫האחרון נותן לו מעותיו לראשון צריך להניחו בידו ואשור לראשון‬ ‫אפי׳ להשתדל ע* נויש שיחזירנו לו ואש השתילינקרא מסור‬ ‫הואיל והשני קנאו מ( התירה ואש החזיק בה ה־אשון אחר‬ ‫שנת! הדמים וקודם שנכתב השטי־ סביא הואודלא גרע חזקתו‬ ‫מחזקת השני ואיןהשני יוכל לזבוח כו ואע׳׳נ דכוונת חזקת‬ ‫הראשון לא היה לובית בה כזוכה מן ההפק״ אלא "כמך על‬ ‫הדמים שקגאו בהן וחזקת תשני היה קניין חזק שכיון לזכ־ת‬ ‫מיההפקי־ מ״ש אין הדעת נותן‪.‬שיהא חזקת הראשון גרוע‬ ‫מן השני וזבה בה ואין השני יבול להחזיק ויש חולקין מיהו אס‬ ‫החזיק הדאעון קידם שנתן המעות לגוי זבה לכ״ע רהא חזקתו‬ ‫הוי קניין חזק שכיון להוציאו טרשית הגוי‪.‬בריא במקום שאין‬ ‫משפט ידוע למלך אבל אם די! אותו המלך ומשפטו שלא‬ ‫יזכה שום אדם בקרקע אלא מי שכותב כשטר או הנותן רמים‬ ‫וכיוצא כדברים אלו עושים כפי משפט המלך דדינא דמלכיתא‬ ‫דינא גוי שהיה לו משכון או פקד)! גיד ראיבן ונתנו‬ ‫לשמעון בשט־ זכה׳ ראובן במה שבידו רשיר שנתן הג וי לשמעון‬ ‫גסתלק הגוי ושמעון לא קנה ער רמשיך ולכן‪.‬הוי כהפקר וזכה‬ ‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫י‬

‫‪,‬‬

‫בו ראובן כזוכה מן התפקר ‪v‬‬ ‫‪ j‬יש מי שאומ‪ -‬שאפי׳ אש כתב הגוי שט־ לראשון קודס‬ ‫שהחזי' בו האחר אינו כלום כיו! שככר ‪.‬נסתלק הרי הוא‬ ‫כאחר אלא צייך לכתוב השטר קודם שיקבל המעות וכל זה‬ ‫לא מיידי אלא בקי־קע שאי; דעת הלוקח ‪.‬לקנות אלא בשטי‬ ‫ולא סמכת דעתיה על הטעות שנתן אכל ממטלטלי! קונה‬ ‫בנתינת המעות‬

‫קצה‬

‫רין קניית קרקע או מטלטלין בחליפין ובו‬ ‫י״א‪ .‬סעיפים *‬

‫א כתיב וזאת לפנים בישראל וגומר שלף איש נעלו ונתן‬ ‫לרעהו וגושי־ ופירושו שזהו קניין סידר שהקונה ית! כלי‬ ‫למקנה יהיה הגלי מה שהוא ויקנה לו השקנה החפץ או הקרקע‬

‫סימן קצר קצה‬

‫שקונה הקונה מטנו חליפי הבלי שהוא נותן לו והוא הנקרא‬ ‫חליפין ופירוש הפסוק ב! הוא של׳ איש נעלו פירש בועז שלף‬ ‫נעלי ונתן לרעהו היא הגואל והנואל הקנה לו לבועז זטתו שהיה‬ ‫לו בשדותיו' של מחלון חליפי הבלי שלו‪ .‬וזהו יין קניין החליפין‬ ‫שנוהג בינינו ואין מהנין שיאמר לו הקונה בן בי מסתמא אדעתא‬ ‫דהגי הוא נותן לו וכיון שמשך המקנה הכלי גקנה הקרקע‬ ‫או הטטלטלין ללוקח או למקבל מתנה בכ״מ שהואאע״פ שלא‬ ‫החוי׳ ולא• נתן לו כסף ולא כת? שטר ולא משך ואין שום‬ ‫א׳ מהס יבול לחזור• בו אפיי אין עדים בדבר אלא שמורי׳ זה‬ ‫לזה כיכתבנו למעלה דלא איכמ םהדי אלא לשיקרא וכן אם‬ ‫קבלו קניין בפני פסולי עדות הוי קניין אם מודים זח לזה יי‪,‬‬ ‫ב ומרפרט הכתוב נעל דקדקו חז״ל שצריך ש‪-‬יהא הק?ין‬ ‫נדבר שהוא דוטיא תעל דהיינו שיהא דבר הנקרא כלי‬ ‫ואם הוא כלי אפי׳ אין בו שור! פרוטה בגי ובלבד שיהא עשוי‬ ‫הדבר חשוב כנעל שעשוי ממור לאפוקי מדו״קי שהוא כלי‬ ‫העשוי מגללי בקר שאין קוני! בו ולא בדבר שאסור בהנאה‬ ‫אע״פ שהוא כלי שםתם נעל אין בו משום איסורי הנאה וכן אין‬ ‫קוני! לא כפירות ולא בשאר מטלטלין שאינם נקראים כלי‬ ‫וכהמה נק־את כלי וקונין בה דממח לכלי במה שמשתמשי!‬ ‫כה ועושין כה מלאכה כמו שעושין בכלי ומטבע היוצא‬ ‫בהוצאה אף על פי שהוא רומה לכלי שיבולי! להשתמש בה‬ ‫כגון לנקבה ולתלות בצואד בתו ולשקול בה משקלות אפיה‬ ‫אין קונין כה משום דעיקר• דעת׳ אצורתה שאין המטבע חשוב‬ ‫אלא בשביל צורתה וצורתה עכידא דבטלה שהמלך פוסלה‬ ‫וגוזר לעשות צורה אחרי לפיכך אין קוני! בה וגם אינה נקנית‬ ‫בחליפין מהאי טעמא שכל הקונה דבר ע״י חליפין דעתו שיהא‬ ‫לו קיים כך כמו שקונה אותו ומטבעה*{ לא יהא לה קיים כך‬ ‫שהמלך רגיל לפוםליה ועוד דצורתא כיון דעבירא דבטלה הוו‬ ‫בדבר שאין בו ממש דאמרינן לקמן סימן ר״ג דאין הקניין‬ ‫חל על דבר שאין בו ממש וכדאמרינן נטי באותיות שאין‬ ‫גופן ממון ולכך לא נעשו חליפין ואינם נקנים בחליפין > ומח״ט‬ ‫נמי מטבע שכבר נפסלה ל;שיי חשיבה בכ״יי וקונין בה ובקניון‬ ‫בחליפין משים שהיא ראויה ג״כ לנקבה ולתלות בצוארבתו‬ ‫או לשקול בה משקולות ועדיפא היא טיוצאת בהוצאה שהיא‬ ‫תישאר כך בשווייה כמו שהיא עכשיו נ״ל וע״ל סי׳ דיג ואין‬ ‫קונין ככליו של מקנה א ל א של קונה תעלו משמע דהאי‬ ‫איועז ש ה ו א הקונה‬ ‫‪ j‬הקנה אחר כלי למ־כי־ שי־נה הלוקח אותו הממכר קנה‬ ‫הלוקח אפי׳ הקנהו שלא ‪33‬ני הקונה ואעיפ שהקנה לו‬ ‫הכלי ע״ט להחזירו נקנה המקח ו־ כך הורגלו לעשות הקניין‬ ‫נםדורין של עדים אפי׳ בפני הקונה שהטונה הוא שדעדיס‬ ‫מקנין םידרן לקונה ונותנין עבורו למקנה בו קנה לו הממכר ואי(‬ ‫צריכין לקונה עצמו לתת סודר שלו׳ משום שרוב הקניינים חן‬ ‫שלא בפני הקונה שא! צייכין העדים לתת סודרן לבך לא חילקו‬ ‫והא תקנה המקח שלא בפני הקונה היינו במתנה אויכיוצא בון‬ ‫דודאי ניחא ליה למקבל וזכי! לאדם שלא בפניו אבלבטקח‬ ‫שאיפשר שאינו חפץ לקנות לא קנה אם הקנוהו לו העדין!‬ ‫םודיץ שלא בפניו ושניהם חוזרים >‬ ‫אף ע״פ שלא תפש המקנה כל הבלי אלא מקצתו ושאר‬ ‫ף‬ ‫קצתו נשאר כיד הקונה קנה י ו והוא שיאחוז ממנו שימור‬ ‫כלי שהוא שיעור ג' אצבעות ואס אחז פחות מג׳ אצבעות צריך‬ ‫שיאחוז בעניין שיכול לנתק כל הכלי ולהביאו אצלו יכתיב‬ ‫ונתן לרעהו ואם יכיל לנתקו אליו הוי נתינה ואם לאו לא הוי‬ ‫נתינה וישחולקין וסוברין דנתינה טעליא בעינן דהיינו שיהו‬ ‫כל הג׳ אצבעות ביר המקנה ובפחות מי׳ אינו קונה ואין המוכר‬ ‫ינול לעכב הכלי לעצמו או לדתוך אותו חל׳ הסודר שמקנה‬ ‫בו דםתם קניין ע" מ להחזיר הכלי הוא וכיו! דבעינן נתינה‬ ‫אע״פ שהוא מתנה על מני להחזיר אי! טקנין בכלי אלא מדעת‬ ‫בעליו דהיאך יתן כלי של הכירו שלא מרעתו לפי' מי שלקח‬ ‫סידר חבירו בלא דעתו ומקנה בו א י ן הקנין קניין ולא עוד‬ ‫אלא אפי׳ הוי כלי שאול לו אינו קניין דלאו להביהשאילוהו לו‬ ‫אם לא שפיר׳ בהדיא דלכד משאלו כיי להקנות בו וי״א דבשאל׳‬ ‫קונין דמםתמא אין׳ הבעל מלזפיד ביין שסופו מחזירו לו •‬ ‫ך• י״א שאין הקניין מועיל אאיכ מקנה לו החפץ הנמכר או‬ ‫הניתן מיד אבל אס אמר לו הקונה הריני מקנה לך כלי זה‬ ‫שתקנה לי חפצך אהר שלשים יום לא קנה מפני שבשעה שיש‬ ‫לו לקנות כבר •הדר הסודר למריה ובמה יקנה אבל אס אמר‬ ‫לו קנה על מנת שתקנה לי הנ‪-‬ציך מעכשיו ולאהד ל׳ יום קנה‬ ‫דהא לאחר ל׳ יום יתחיל הקניין למפרע מעכשיו בעוד הסודר ביי‬ ‫המקנה ובקניין סתס אשרי׳ ‪3‬תמא מעכשיו הקנהו לו ובכל עני!‬ ‫‪4‬‬

‫המועיל‬

‫השן‬

‫מש‪££‬‬

‫סימן קצו קצז‬

‫הלנות מקח וממכר‬

‫*ד‬

‫המועיל דאנן שהדי דוראי לאו בכדי עבד *‬ ‫לו בגד במה יוודע דלרבוהוא ולהכי לא קנאו ובן הוא בהדיא‬ ‫י קניין סודר אע״ג שהעניין נגמר כו א ח ל ל הגי טילי אחר ככסף משגה כפ״ ב מהלכות מכירה ליש וכן משמעבקיצרגםקי‬ ‫הרא׳יש רז״ל שם ונקנה בחזקה שעושה לאדון שום שימוש‬ ‫שהסיקו אותו העניין אבל כל זמן שעסוקין באותו עניץ‬ ‫בנופו כו׳ אבל זה משמע דהתילוק הוא אם הוא בנופו של איון‬ ‫שניהם יבולי! לחזור בה! אעי׳פ שכבר קנו קניין סודר •‬ ‫או לא ולא בגופו של עבד ע״כ לשונו ומשמע מלשונך שעיקר‬ ‫‪.‬ז מה שאין בן בשאר דרכי ההקנאה שמיד אחר כדי דבור‬ ‫דקרו* עלי מה שכתבתי בתחילת דברי בגופו של עבד דמשמע‬ ‫אע״פ ־שעדיין עםוקין באותו ענין אינן יבולין לחזור בהן‬ ‫לך מלשיני דמבי מפרש מילת בגופו שכתב הרא״שפירו׳ הוא‬ ‫וטעמאידמילתא משום שראו חז״ל י שהורגלו הבריות כשרוצין‬ ‫לקיים הדבר עושין אותו לרוב ע״י קנין םודר פתאום וכמו שנ׳ בנופו של עבר ואתה רוצת לפרש כגופו של אדון דע ^זאין‬ ‫זה דקדוקג*בעיני שהרי כל החזקות הנזכרים מקודם בעבד גוף‬ ‫&קיים כל דבר שלף איש נעלו וגומר וברוב פעמים כשבאין‬ ‫העבד וגוף האדון מעורבים יחד חוץ מה־ליך אחריו כליו לבית‬ ‫&ל האדם פתאום הוא מבלתי התבוננות ונתינת לב עליו לפיכך‬ ‫המרח׳ שאין גוף האדון מעורב בורק גוף העבד לבדו כאשר‬ ‫נתנו לו זמן לחזרה אפי׳ אחר שקבל קניין המידה כ״ז שעםוקין‬ ‫אבאר לפיכך־ כתבתי לישנא ד&םיקא ועיקר דקדוקי לא היה‬ ‫כאותו עניין כדי שיתיישב בלבו ויתבונן במה שעשה ואם‬ ‫בלשון הראי׳ש אלא במה שכתב במלאכה שלשימוש שפירושו‬ ‫יתחרט שיבול לחזור בו ביו; שיעשה פתאים אבל שאר הקניינים‬ ‫שימוש ושירות של עבדות אבל לשון בגופו אינו מעלה ואינו‬ ‫דרבן לעשותן במתון וביישוב הרעת לכך אין ל ו שיעוד רק‬ ‫מוריד אש פירושו הוא בגופו של עבד או של אדון כי לפעמים‬ ‫תיך כדי דברי ומיד את׳יכ קנה ולא יוכל לחזור‪-‬פו *‬ ‫הוא פירושו בגופו של עבד ולפעמים הוא פירושו בגופו של‬ ‫יש מי שכתב שאם פי׳ כשעת קניין סודר בלא חזרה אץ‬ ‫ח‬ ‫אדון ותדע שידי לעיל מיניה בעיקר דיני דזקות של עבד‬ ‫לו זמן רק תוך כרי דבור כמו שאר קניינים וכן אם‬ ‫כתבו שטר אינו יכול לחזור אחר כרי דיבור ובןאם קבלו עליהם שכתוב הטור קורם מזה חייל וכיצד הוא חזקת* העבד שישתמש‬ ‫בל בדרך שמשתמשים בעבדים כגון שתי' לו מנעליו או‬ ‫דייני׳ בקניין סודר אעי׳פ שהם עסוקים באותו העניין אינם‬ ‫יכילים לחזור בהן אחר כדי רבוד שאין סברא לומי־ שאחר שביי־רו ינעלהו או יוליך כליו אחריו לבית תמרח׳ ע׳יכ לע״ז כתב הרא״ש‬ ‫דיינים וקבלו ק״ס לקיים מה שיעשו פשרה והם יתעסקו בענייניה׳ הקא במלאכה של שימוש גופו האי גופו דכתכ כשקאי על‬ ‫שיתיר לו מנעליו פירושו בגופו של ארון או בגופו שלעבר‬ ‫ויבאו אלו בעלי הרב״ לחזור בהן לא היה זיז דרך כבור לדיינים‬ ‫שהשימוש נעשה בשני הגופים וכשקאיעל או יוליך אחריו כליו‬ ‫*עור שמיד שיתעסקו הדיינים בעניינם הר כאלו הפסיקו הם שהר‬ ‫לבית המרחץ פירושו על גופו שלעבר הקא שהרי אינו נוגע‬ ‫הסיחו דעתם ונתנו על דעת הדייגים לכך ל א יובל לחזור בהם *‬ ‫בגיף האדון כלל אלא מוליך אחריו וא״ב אין לדקדק במילת‬ ‫‪ Q‬כשם שהקיקע נקנה באקר מאלו הד׳ דבי־ים שאמינו כן‬ ‫שכירות נקנית בהם כגון שהשכיר לו ביתו משנתן לו מגופו שהוא בגו«ו של ארון דוקא או בנופו של עבד דוקאאלא‬ ‫כסף או שכתבו לו בעלים ביתי מושבי* לך ומסר לו את השטר לדקדק ׳בלשון שימושי ושירות של עבדות ובמה שתופר לו הבגד‬ ‫אע״ג שהוא בגופו של עבד אינו נראה[שירות של עבדות אלא‬ ‫או שהחזיק־ בה השוני א ץ אחד מהם יכול לחזור בו דשבייות‬ ‫נמי ממכר הוא וכן שאלת קרקע נקנית באחר מאלו הדרכים ו א אומנות אכל כשיוליך אחריו כליו לבית המרחץ הוא שירות‬ ‫של עברות אע״פ שלא נראה לבריות למי יוליך הבגדים אלא‬ ‫לחליפין אינו מועיל בשכירות ובשאלה דלהני לא תקנו וכסף‬ ‫שהשימוש הוא דרך שירות של עבדות מש׳יכ בתופר לוי בגד‬ ‫קונת בשכירות אפילו במקום שנוהגין שכסף אינו קונה בלא‬ ‫שאינו נראה שום שיר ת של עבדות כלל אלא כך אומנתו‬ ‫שטר כמ״ש לעיל סימן ק‪°‬ץ בשכירות קינה בכסף לבה־ רשכירות‬ ‫כדרך החייטי׳ וצריך אני להודיעך שאין עתה פה עמרי ק״ק‬ ‫קניי! קל הוא וסמכה דעתייז ‪K‬‬ ‫• שכירות ומשכונות אינם נקנין במלות משום דהוא כמכי וראגיק אשי* ברחתי הגה מחמת העיפוש ב״מ שום ספר שאוכל‬ ‫ומלוה במכילא קנה דשנה אין כאן אפילו נתנו לו בתורת לעיין בו רק הלבושים שלי * אך זכרני שהאחרונים דקדקו‬ ‫קניין כסף אינו קונה דמלוה להוצאה ניתנה וע׳׳ל סימן ר*ד כמילת אחריו שפירושו דוקא כשהולך אחר האדון שגיאה שזה‬ ‫ענדו רק שדקדק זה לא היה ניאה בעיני כי הוא דחוק מאד‬ ‫םעיף י׳ ‪k‬‬ ‫•א אץ קונין קניין •סודר בשבת גזירה שמא יכתוב מיהו אם וגם היה נראה לי שאין זה דעתהיא׳יש שאם כן היה לו לחלק‬ ‫מיניה וביה במילת אחריו שהרי קאיעל בל חזקות דלעיל והשיב‬ ‫קנה אע׳יפ שעשו עבירה קנו •‬ ‫ו יוליך אחריו כליו לבית המרת׳ והיה לו לפרשדוקא שיוליך‬ ‫אחריו שני־א׳ שהוא עבת אבל אם לא הולך אתר הןדון אינו‬ ‫דק קניית ע ב ד כנעני ו ב ו ה׳ סעיפים ‪4‬‬ ‫קצו‬ ‫חזקה לפי שאינו נראה שהיא עברו ובייש בהיפר לו בגר שאין‬ ‫א עבר כנעני דינו כק־יקע לעניין קנייה שנקנה בצסף או נראה כלל ש־־ץא עבדו שמלאכת התדירה אינו מלאכה של‬ ‫בשטר או בחזקה או בקניין *סידר כמו בקרקע דהוקשו‬ ‫עבדות אלא ש‪ :‬אומנית לכך בחרתי לכתוב בניפו של עבד‬ ‫לקיקעות רכתיב והתנחלתם אותם לרשת אחיזה הקישן הכתוב‬ ‫שהראלישנא דפםיקא שכולל נ״כ או יוליך אחריו כליו לבית‬ ‫לשדה אחוזה מה שדה אתהה נקנה בכסף ובשם״ ובחזקה אף‬ ‫המרה׳ מפני שהואניאה שי״ות של עבדות ולא של אומנות‬ ‫עבד כנעני נקנה בכסף ובשטר ובחזקה וחליפין נמי קונה בו לאפוקי תפר לו בגד שאין נראה כלל שיירת של עבדות ולא‬ ‫לקיים כל דכי* כתיב ״‬ ‫רציתי להכניס עצמי בדחוקים של האחרונים > ודו״ק * עכ׳יה‬ ‫ב מה היא קניין החזקה ב ע ד שישתמש בו ב*ני יבי בדרך‬ ‫שמשת משין בעברי׳ ואם הוא שלא בפני רבו צריך שיאמר ך ונקנה במשיבה דלא ג־־ע ממטלטלי! למהי משיכה דילהו‬ ‫י היינו כגון שתוקפו והביאו אליו בחזקה אבל קראו ובא‬ ‫לו לך חזק וקנה‬ ‫‪ j‬וכיעד הוא השימוש שנקנה בו חתי־־ לו מנעלו אושהנעיל אליו או שאמר לו רבו הראשון לך אצל הלוקח והלך אצלו אץ‬ ‫זה משיבה גבי עבר אע׳יג ריבי בהמה אם קייאילה והיא באה‬ ‫לו מנעלו אל שהוליך אחריו כליו לבית המי־חץ או שהפשיטו‬ ‫אליו הוי משיכה לא דמי עבר לבהמה דבהמה אין לה דעת‬ ‫או סכו או גרדו או הלבישו או הגביה את רבו קנאו שבל זה‬ ‫ובי קוראה ובאה אליו אדעתא דקורא היא אזלא אבל העבד יש‬ ‫בכלל שימוש העברים וי יא דהוא הרין הגביה רבל אותו דאין‬ ‫בו דעת דאע״נ שהיא קורא לו ובא אינו בא על דעת הקורא‬ ‫ל ך חזקה גדולה מזו ‪i‬‬ ‫ק על רעת עצמו לפיכך אינו נקרא משיבה גביה אלא א״כ‬ ‫ודוקא מלאכה שהיא שימוש בגיפו של עבר שניבי בה‬ ‫ך‬ ‫שהיא עברות קונה בו אבל מלאכה אי־דת שאינה בשימוש תוקפו ומניאו אליו בכה וענד קטן כבהמה דמי שאין לו דעת‬ ‫ונקנה בקריאה ובא דארעתא רקורא הולך •‬ ‫גופו של עבר כגון שתפר ל ו בגד וכץצא כזה מהמלאכות אינם‬ ‫הגייה‬ ‫שימוש של עבדות ולאקיהוי״א‬ ‫שגם זה קונהדאף על פי שאץ‬ ‫דין קניין בהמה גסה ודקה ובו ד סעיפים ‪:‬‬ ‫^ זה כתבת עלי כמתמיה קצן‬ ‫שהריגה תפירות בגד‬ ‫בזת שימוש של עברים ל א ג ר ע‬ ‫מאכילת פירות דקונה בקייקעית הוא שימוש בגופו של עבד‬ ‫מכל הקניינים שאמ־נו עד הנה בקרקעות ובעבדים דבלהו‬ ‫א‬ ‫ואלו המלאכות נ*כ אכילת דירותיו ועוד מלשון היאי׳ש שנלקח‬ ‫ילפינן מקיאי למדנו שבל י ב י נקנה בדרך שרגילין‬ ‫זה הרץ משם משמ׳דהכל‬ ‫של עבר שהוקש לק־־קע‬ ‫להשתמש בו לפיכך תלןנו חז״ל בכל דבר שיה׳ נקנה בדרך‬ ‫תלוי בגופו של ארון דלשון‬ ‫שרגילין להשתמש בו וכל זמן שלא קנאה על אחד מאותן הדרכים‬ ‫הרא״ש מביאו הטור בזה הל׳ ודוקא מלאכה של שימוש גופו‬ ‫יכיליין שניהם לחזור בהם וכשקנאו באחת מאלו הדרכים‬ ‫אבל במלאכה אחית כגון שתפיי ל‪,‬־ את בגדיו או עשר לו אחד‬ ‫שוב אינו יכול לתדר בו ולי ־־ אמ־ו כקניין הבהמות ג״כ דרבים‬ ‫מהמלאכות לא קנאו עכייל משמע רר״ל רוקא מלאכה של שימוש‬ ‫שיהו נקנין בהם ואמרו בהמה ביי דקה בין גסה אינה נקני׳‬ ‫בגופו של אדון דאו שינכה שהמלאכה היא של־ אכל בשתופר‬ ‫ימשירת שאין דרכה בכך אלא כששינה שכן דרך הבעלים‬ ‫י‬

‫‪9‬‬

‫י‪//‬‬

‫‪%‬‬

‫א‬

‫‪1‬‬

‫‪s‬‬

‫ר‬

‫‪4‬‬

‫‪,‬‬

‫להוליכה‬

‫הלנות כקח ומניכר‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫להוליכה טטקומ למקום לכך נקנית גכך ואיצ להגביה וייא‬ ‫ומשירה קונה בבהמה גסה שכן דרך למוסרה זה לזה לידו‬ ‫וי״א אף ניקה מהני ממירה אם היא בפני המוכר שמקנה‬ ‫לו נ נ ך ועייל סי׳ קצ״חסעיףח׳עדסעי׳ י״ג נדיני מסירה א‪-‬מר‬ ‫לו המוכר לקנות במשיכה ושינה בין לגריעות כגון ממשיבה‬ ‫לטסירה או לטעליותא כגון שהגביה לא קנה אלא במשיכה כטו‬ ‫שאמר חטובי שהרי אינו נ*קנה לו אלא כקניין שאמר בפירוש»‬ ‫ב הגבהה קוגה בכל מקום שהוא קניין טוב וחזק שמגביה‬ ‫את הדבר מן הארץ ומכניסו לרשותו ולכחו אבל משיכה‬ ‫אינה קונה אלא בשימטא או בחצר של שניהם דבםימטא אין‬ ‫שם הרבה בני ארם שמבטיי! רשות זה לזה לפיכך כשטושכת‬ ‫שם הוי כאלו משכה לרשותו וכ״ש בחצר שהוא של שניהם‬ ‫דהוי באלו משבה לרשותו של עצמו לבדו אבל בר״ה או בחצר‬ ‫שאינה שלישניהם אין משיכה קונה שם דמה הועיל לו משיבה‬ ‫והבהמה עדיין לא בא‪.‬ה לרשותו »‬ ‫‪ 3‬וכיצד קונין בבהמה במשיכה אצ״ל אם משכה והלכה או‬ ‫ש־בב עליה ו־;לבה בו שקנס אלא אפילו קרא לה ובאה‬ ‫או שהקישה במקל או שהנהיגה בקול ורצתה בפניו כיון‬ ‫שעקי־ה יד ורגל קנאה והוא שימשוך בפני הבעלים ואם משך‬ ‫שלא בפגי הבעלים צייך• שיאמי לו קודם שימשיך לך משוך‬ ‫וקני ועייל סי׳ רע״א ‪t‬‬ ‫ך הטוב־ ע•־־־ להכירו או שנתנה לו במתנה כיון שמפר לו‬ ‫משכיכית והיא הבהמה ההולכת בראש העדר וכולן נמשכין‬ ‫אחריה קנח ואציל לך משוך וקנה דכטאן דא״ל דמי ואס‬ ‫משך כל העדר ע״י הבהמהיהזאת שהוליכה בראש והלכו אחריה‬ ‫אפילו שלא גפני המוכר קנה דהוה ליה טסירה המשכוכי׳ כאומר‬ ‫לך משוך וקנה ‪ .‬מכר לו ם״ת אח׳ ונתן לו חציו והלך ומשך‬ ‫או הגביה השני שלא בפני המוכר לא קנה דלא דמי הרצי‬ ‫שנתן לו לטשכוכית דע״י הנזשכוכית נטשך לו כל העדר אבל‬ ‫בחציו •אחד של ם״ת אין רגילי! להחזי׳ בחציו השני וכ; אפ‬ ‫לא מסר לו הטשכ־כית רק נתן לו ף בהמות אפי׳ קנה אות׳‬ ‫במשיכה לא קנה אלא אותם שמשך ואם הקנס לו במסירה‬ ‫אם מם~ס לו באפסי אחד ונתן לו דמי כולן קנה לא נתן לו‬ ‫דמי כולן לא קנה רק כנגד מעותיו כמ״ש לעיל גבי קרקע‬ ‫סוף םי׳קצ״כ »‬ ‫ךן הטיבר בהמה לחבירו א‪.‬׳ נתנה לו במתנה ואמר קנד‪ ,‬כדרך‬ ‫שבני אדם קונים אם משך או הגביה בכ״מ קנה שזהו‬ ‫קניין דרך סתס בני אדם אבל אם רכב עליה אם הוא בשרה‬ ‫או א‪1‬ילו נעיר והוא כםימש׳ קנה דשם אין שום אדם מתבייש‬ ‫לרכוב והוי הקניין כדרך בני אדם ואם הוא בעיר כרייה לא‬ ‫קגה לפי שאין דרך כני אדם לרכוב בעיר ודוקא אדם בינוני‬ ‫שאינו חשוב בעושר ואינו בוש להוליך בהשה ביגליו ואין‬ ‫דרכו לרכוב בעיר משים צניעות אבל אם היה אדם חשוב‬ ‫שדרכו לרכוב בעיר אפילו ברייה או אדם מזולזל ביותי־ שאינו‬ ‫מתבייש ־ יבוכ בעיר אפילו ברייה כגון המטפלים בגידול‬ ‫הבהמות או העבדים או שהייתה אשה שאין בה כח לאהוז‬ ‫הבהמה פן תנת׳ הימנה ובמקום שהנשי׳ דובבות היא רוכנות‬ ‫עליו ואינה מתביישת וכן אפי׳ אדם בינוני שהיה בר״הר במקום‬ ‫שהרבים דוחקי' שם וירא שמא תינת׳ הבהמה מידו ה״ו קונה‬ ‫ברכיבה והוא שתהלך תחת ו‬ ‫ה*מ‪ -‬לחבית משוך ותקנה או חז׳ ותקנה וכיוצא בדברים‬ ‫ן‬ ‫אלו והלך וששך או החזי׳ לא קנה שתקנה להבא משמע‬ ‫ועדיין אינו מקנה לו כלום וה״ה לאומר ימשוך חפץ זה לקנות‬ ‫לא קנה רטשוך לקנותו משמע אתה המשיך כדי לקנותו אבל‬ ‫אני איני מקנה לך לכך לא קנה כלום אלא צ״ל משוך וקני‬ ‫או חז׳ וקני »‬ ‫ן האומר לחבית משוך פרה זו אכיל לא תהא קנויה לך אלא‬ ‫לאחי ל׳ יום ומשך לא קנה הואיל וכשעה שיש לקניין‬ ‫לחול דהיינו לאחר ל׳ יום כבר פסקה המשיכה אוההזקה או‬ ‫הותז' הסודר ואס אמי לו קנה מעכשיו ולאחר ל׳ יום קנאה‬ ‫ואפי׳ היתה עימדת באגם כיום ל׳ שאינה ברשותו ביום הקניין‬ ‫אפ״ה קנאה דהא התחיל הקניין טעבשיו ועכשיו הרי הוא ברשותו‬ ‫שזה הוי כמי שהקנה אותה מעת׳ על תנאי כך ונעשה התנאי‬ ‫הרי נתקיים הקגיין ה״נ הבא וכל האומר ע״ט כאוטר מעכשיו דמי»‬ ‫‪1‬‬

‫‪t‬‬

‫קצה‬ ‫י‬

‫דין קניית מטלטלין איזה במשיכה ואיזה‬ ‫במסירה ומה דינו במעי׳ שבידו ובו טו״ס‬

‫ביק קצ? קצח‬

‫ההקדש שאמרה תודה ונתן רכםף וקט לי לפיכך קיל כ‪3‬־ז‬ ‫הטטלטלין מן התורה שכיון ש‪3‬סקו סכוב הדמים ונתנו לטובי ־‬ ‫חזר המקח לרשות לוקח לבל דבר ואין א׳ מהים יכול לחזור בו‬ ‫מידשמשהבל המוכר הטעות ה! שלו מן התורה ואפ קדש‬ ‫נה; את האשה מקודשת אבל חכמים הקנו שלא יהו מטלטלי!‬ ‫נקנין בכסף משום תקנת הלוקח כמ״ש בםעי׳ ה׳ ואמרו שלא‬ ‫יהו המטלטלין נקנין ללוקח אלא בהגבהה כדבר שדרכו להגביה‬ ‫או במשיכה בדבר שאין דרכו להגביה וכיון שמשך או הגביה‬ ‫או שנמסר לו זכה אע״פ שלא נתן המעות ואינו יכול לחזור בו‬ ‫וכיפי[ אווןו ליתן המעות כיצד משוי גדול של פשתן או של‬ ‫עצים אע׳״פ שאין ־אדם יוכל להגביהו מדנית כובדו נקרא דבר‬ ‫שירך להגביהו שאיפשר לחתוך האגד ולהגביה כל עין ועץ‬ ‫לבדו ואינו נקנה במשיכה ואין נקרא דבר שאין דרכו להגביה‬ ‫אלא כגון טשוי של פלפלין או אגוזים ושקדים וכיוצא בהן וגדול‬ ‫שאין א׳ מהם יכול להגביהו ואם יתירוהו יהיה טורח גדול וכיון‬ ‫שטורח להתירו ולהגביהו אחד א׳ והוא משא כיד וא״א בהנבהה‬ ‫נקנה במשיבה וי״א אפי׳ משר של עצים ופשתן יש בהן טורו!‬ ‫להתירו ולא הטריחוהו דבנז־‪ 0‬ונקנה ג״כ במשיכה ועייל סי׳ ר׳‬ ‫סעי׳ ו׳ כדין משיכה והנבהה ‪,‬‬ ‫ב הגבהה יש אומייס שצריך להנביה שלשה טפחים שיצא‬ ‫מתירת לבור וי״א דםגי בהגבהה טפח ‪.‬‬ ‫ן• משיכה שאמיו צריך שימשיך החפ בולו ויציאוהו מכל‬ ‫המקום שהיא ב ו ‪,‬‬ ‫ף דבר שאין דיכו להגביה אי אנבהינהו קנה דייגבהה קניין‬ ‫אלימא הוא שהגביהו מן הא־׳ ומכניסו ממש לתוך כחג‬ ‫ירן ואי; לך קניין גדול מזה‬ ‫ך וכיון שמעות קונית מן התודה ל‪:‬־ה תקנו חז״ל שלא יי־ץ‬ ‫מעות קונות משום תקנת הלוקח ד־מא יתן הלוקח מזי‬ ‫החפ׳ וקודם שיקחנו מביתו יאבד באונם כגון שתפול דליק׳‬ ‫ותישי‪/‬או יבאו ליכטי׳ ויטלוהו'אם היה בישות הלוקח ובאהריותו‬ ‫יתמהמה המ־כר ולא יציל לפיכך העמידוהו חכמים ברשות‬ ‫הטיבר כדי שיטריח ויציל ומסתמא אחר שיעשה הלוקח אחד‬ ‫מן הדרכים הללו הרי באו לרשותו ואז יט־ים לביתו ואם לא‬ ‫יטלם לביתו ויחז־רמ לסוכראיהודאפםיראנפשיה ‪.‬לפיכך אה‬ ‫היה ביתו של לוקח שיש בו הדפ׳ שנמכר מושכי־ למוכר‬ ‫העמידוהו על דין תירה שהרי מצוי היא אצל ביתו ויבול בעצמו‬ ‫להציל וכן לוקח השיבי־ מן המוכר כמקום שאות׳ הגיטלטלין‬ ‫הנמכרין מונחי׳ בו באחד מדרכי קניית השכימה שנתבארו‬ ‫נםיטן קצ״ה קנה המטלטלין שבו ואין שום א׳ מרפ יביי־ לחזור‬ ‫בהן והוא שדר הלקוח באותו בית או שתהא חציי דטשמתי•‬ ‫לרעת השוכר או שתא עומד בצד המקום ההוא שאב תפול‬ ‫דליק' הוא עצמו טורח להציל פיריתיו שבבית המוכר ‪ ,‬וי״א‬ ‫דאם הוי המט־ייטלי! שקנה במקום דליבא למיחש לדיייקה נקנו‬ ‫במעיתשלא חשור׳זיל אלא לדליק׳ פתאומי׳ ולא יציל ולשאר‬ ‫אונםין לא חשו דלא שכיחייאם י־תנובהדיא דמעית יקנוקנו‪,‬‬ ‫ן י״א רשמיות מטלטלין נקנה בנם׳ דליכא לטיחש שמא יאנד־‬ ‫גשרפו חטיך בעליי׳ ךכ־ון שדגו' שלו נידח ומציל‬ ‫ץ הםפינ׳ הואיל ואיא להגביה׳ מפני כובדה וגס במשיכה‬ ‫יש טורח גדול ואינה נטשהת אלא עיי רבים מן האנשים‬ ‫לא י‪-‬צריכוה משיכה אלא‪ .‬וקנית במסירה וכ! כל כלי כבד כיוצא‬ ‫בזה ואם אמר לו לך משוך וקנה אינו קונה הספינה עד‬ ‫שימשכנה כולה ויוציאנו מכל הניקוב שהיקה בו שהרי ררפיד‬ ‫המוכר שאינו מקנהו לו אלא ע״י משיכה לכך צריך‬ ‫מיטיבה נטורה ‪t‬‬ ‫ףן מסירה זו שאמרו א׳׳צ שימסמה מידו ליד לוקח אלא כיון‬ ‫שאחז בה הלוקח בפני המוכר או במציתו היל בכלל מפיר׳ ‪,‬‬ ‫‪ ft‬מסיר׳ אינה קונה אלא במקום שאין משיכה מהני שם‬ ‫בגון בריה או ברצר שאינו של שגידם שהכניסה שם‬ ‫שלא ברשות בעל החצ־ דשם לא יוכל לממונו שתהא עומדת‬ ‫ברשותו כט״ש למעלה ומשיבה שאמרו ‪3‬ירושו דוקא שימשכנה‬ ‫לרשותו לפיכך באלו שני המק מ־ת אמרו שתהא מסירה נזונת‬ ‫שם שבן דרך שם למוסרה ליד הלוקח והולך לו רמוכר ומשיב׳‬ ‫אינ׳ קוג׳ אלא בםיטטא או בחצר שהוא של שניהם דשם היי‬ ‫משיכה שלו כאלו משכי לרשותו לפיכך מסיר׳ לא מהנישס‬ ‫דשם דרך למשוך חצי־ שאינו של שניהם והכניסוה שם מרעת‬ ‫בעל החצר הוי כחצר שהיא של שניהם ואם אמר לו המוכר‬ ‫לקנות גטםיר׳ או במשיב׳ נמקים שאינן קונין לא ניהני ולא‬ ‫קנ׳ אבל כהגבה׳ הוא קניין הז׳ יות‪ -‬מכולם וקונ׳ נבל מקום‬ ‫י לפיכך אבהית׳ המפינ׳ עומדת ברשות הרבים או בחצי‬ ‫שאיג׳ של שניהם והקפיד הטובר ואמר לו משוך וקני־‬ ‫‪1‬‬

‫(‬

‫‪t‬‬

‫‪v‬‬

‫א‬

‫דבר תויה מעות קונות בכל הטמלטלין א' בעלי חיים וא׳‬ ‫שארי ‪3‬ל הטטלגילין זילפינן לה מדאשבחן גגי קונדז מן‬

‫צריך‬

‫חשן‬

‫משפט‬

‫הלבות מקח וממכר‬

‫צריך למושבה כולה וכשיוציאנה מאותו רשות שאין משיכת‬ ‫קונה בו ויבניסנה לרשות שהמשיכה קונה בו‬ ‫*א היתה עומדת בםימטא או בחצר שהיא של שניהם אינה‬ ‫ניקנית אלא במשיכה ולא במסירה ‪4‬‬ ‫י ב היתה עומדת ברשות הרבים ולא אמר לו המוכר כלום‬ ‫והלך הלוקח ומשך לא קנה ער שימשכנה בדינה מרשות‬ ‫הרבים לסימטא אע״פ שנקנית ברשות הרבים במסירה וכבר‬ ‫אמרנו דמסירה אינה צריכה שימסרנה לו מיד ליד רק שאוחז‬ ‫בה בפני המוכר סגי אפילו הכי כיון שהתחיל למשוך כבר גילה‬ ‫בדעתו שאינה רוצה לקנות בחזקה וו שהוא מחזיק ותפוש בה‬ ‫אלא במשיכה לפיכך צריך לעשות בה כל דין משיכה ‪4‬‬ ‫י״א רספינה אינה נקנית במשיכת אלא כדרך משיכתה‬ ‫‪$‬‬ ‫דהיינו כגון שמונחת במים או ברקק מים שהוא בסימטא‬ ‫או בחצר שהיא של שניהם אכל אם היתה כיבשה אפי׳ בסימטא‬ ‫ובחצר שהיא של שניהם אינה קונה עד שיגביהנה אם יכולין‬ ‫להנבית או במסירה במו שקונין אותה ברשות הרכים אם אין‬ ‫יכולין להגביהה ‪4‬‬ ‫•ף דבר הנקנה במשיכה שהיה עומד בר״ה או בחצר שאינה‬ ‫של שניהם ומשכו הלוקח משם לחצר שהיא של שניהם או‬ ‫א‪£‬יטטא אפי׳ לא המשיבה כנגד טלה בםימטא או ב‪-‬צר של‬ ‫עניהמ אלא מקצתה קנה דהואיל והוציא טרייה או מרשות שאינה‬ ‫של שניהפ ושם המשיכה כנגד כולה אע״ג רשם משיכה לא‬ ‫ממגי מ״מ ביון שהכגיס גם מקצתו לתוך הסיטטא או לחצר‬ ‫שהיא של שניהם מהני •‬ ‫‪$‬ך אע״פ שהנותן דמים על המקח אינן קונות א כמ״ש מ״מ‬ ‫כיון שקבלס המוכר בדי להשלים ללוקח מקחוהריקבלם‬ ‫*!״ט להוציא ולעשות בהם צרכיו והוה ליה גביה כהלואה להתחייב‬ ‫באחריותם לפיכך אם חזר בו הסובר וא׳ ללוקח בא וטולמעותך‬ ‫בי אחזירם לך אעפ״ב ה*עות עדיין ברשותו אפי׳ הם בעין וחייב‬ ‫באחריותן אפי׳ מאונסי׳ גדולים עד שיקב^עליו מי שפרע ויאמר‬ ‫א אחייב בא וטול טעותך ואז אי איתניהו להנך זוזי ממש‬ ‫‪.‬דיהי׳ ליה הלוקח בעין הוו לתו כמו פקדו! גביה ופטור מאונסי׳‬ ‫‪.‬אבל אם הוציא אע׳יפ שייחד אחרי׳ תחתיהם וקבל טי שפרע‬ ‫*»**ה לא גי־וע הן מהלוא׳ כיון שאלו המעות לא נתנם לו‬ ‫*אקח והרי הן עדיי( עליו הלואה וחייב באונשין עד שיבאו לרשות‬ ‫לוקח וי״א דאפילו הוציאם אם ייחד אחרים תחתיהן והוא ככר‬ ‫קבל עליו מי שפרע ורוצה ליתנס לו ולא רצה הלוקח לקבלם‬ ‫*טור ואם חזר בו הלוקח ואיל המוכר בא וטול מעותיך ו*רי‬ ‫‪.‬הטעות אצלו פקרון ואם נגנבו או אברו אינו חייב באחריותן ‪4‬‬ ‫י‬

‫־הצט‬ ‫‪v‬‬

‫י ש דרכים ש מ ע ו ת קונות ר ש זמן שמעות‬ ‫ר^נותיבו ד׳ סעיפים ‪:‬‬

‫‪:‬א וכיון דק״ל דדבר תורה מעות קונות ומה טעם אמרו שלא‬ ‫ייהו טעות קונות גזירה שלא יאמר נשרפו חטיך בעלייה‬ ‫לפיכך יש לפעמים דמעות קינות ולא תקנו בה משום גזירה‬ ‫•דנשרפו חטיך בעלייה כיצד היו לו טעות בית בלא טניץובלא‬ ‫ם שקל ואמר לחבירז מכור לי חפץ שלך במעות אלו שבידי‬ ‫‪:‬ולקחן המוכר ולא דקדק לידע מניינ‪ 5‬נקנה החפץ ללוקח ואין‬ ‫‪tc‬׳ מהם יכול לחזור בו מפני שהוא דבר שאינו מצוי וכל מילתא‬ ‫•דלא שכיחא לא גזרו ביה רבנן ואקמיהו אדאוריית׳ דמעות‬ ‫‪1‬ןונותואפי׳ הלוקח יודע מניינם רק שאומר למוכר מכור לי‬ ‫באלו ולא דקדק המוכי במניינם י״א שקנה ‪.‬‬ ‫ראובן שמכר מטלטלין לשמעון במנה וקנה שמעון ‪2‬‬ ‫וכן‬ ‫המטלטלין במשיבה ונתחייב לראובן ברמים ואחייב היו‬ ‫לשמעון מטלטלין אחרים למכור וא״ל ראובן מכור אייתם לי‬ ‫בדמים שיש לי בירך מדמי המכר ואמר ליה הן נקנו הממלטלין‬ ‫סיר לראובן בכל מקים שהם באלו הדמים שהיה שמעון חייב‬ ‫א ואע״פ שראובן לא משך ולא הגביה שגם זה הוא דבר שאינו‬ ‫מצוי ולא גזרו בה רבנן משום שמא יאמר נשרפו חטיך בעלייה‬ ‫אבל אם היה עליו חוב שלא מחמת מכר אלא בהלואהממש‬ ‫זאמר לו ראובן מכור לי מטלטלי! בחוב שיש לי אצלך ונתרצו‬ ‫*זניהםלא קנה דהא הלוא׳ להוצאה ניתנה מנה אין כאן ובמה‬ ‫יקנה וב״ת מ״ש חוב הבא מחמת מבי מחויב הבא בהאאה דהא‬ ‫הבא מתמת מכ^ ג״כמיד שמשך שמעון את המטלטלין שקנה‬ ‫ונתחייב לראובן בדמים גם אותן הדמים נעשו הלואה עליו‬ ‫לראובן וחייב באחריותן בכל אונסים כמו בשטר המאה דלא‬ ‫דמי דשארהלואה שב^חי ועשו בהן תקנת המשיכה אבל מלוה‬ ‫הבא מחמת מכר לא שכיח ומילתא דלא שכיח לא גזרו בה‬ ‫רבנן כמייש וא״ת סוף סוף להוצאה ניתנה והגך מעות ליתניהו‬ ‫בעול׳ ובמאי יקנה איב« לשימר דכיו! דמחמתמכ^יינהוהויו‬

‫סימןקצטר‬

‫ליה כאלו לא נתחייב לו מעות לעולם אלא כאלו מתחלה החליפו‬ ‫מטלטלי! אלו באלו כגון המחליף פרה בחמור דאמרינן כיו!‬ ‫שמשך האחד נקנה השאר בב״ט שהוא אבל בטעות הלואה‬ ‫ליכא למימר הכי ‪4‬‬ ‫‪ j‬יש זמן שלא הקנו בו חכמים משיכה והעמידו דבריהם על‬ ‫דין תירה שיהו מעות קונות והם הזמנים הר׳ שמשחיטין‬ ‫את הטבחבעיכ כגון שהיה לו למבח שור שוה מנה וקבל דינר‬ ‫אחר מלוקח ליתן לו בשר כשישחוט ולא נתקבצו לו קונים לכל‬ ‫דמי השוראינו יבול לחזור בו לאותו שקבל הדינר אלאכופין‬ ‫אותו לשוחטו בשביל הדינר ויתן בשר בדינר ללוקח והזטניפ‬ ‫הם אלו הדי פרקים ערב יום טוב האחרון של חג וערב יום‬ ‫ראשון של פסח וערב העצרת וערב ראש השנה שבאלו הדי‬ ‫פרקים בני אים סוטכין על הטבח שצריכץ לבשר יותר משאר‬ ‫ימות השנה במ״ש טעמא בלבוש ע״י סימן י״ז סעיף ו׳ באא‬ ‫הפרקים אוקמוה אדאורייתא שיחו מעות קונות בלא משיכה ולא‬ ‫יובל הטבח לחזור בו משום שמחת י*ט ל*י' אם מת השוד‬ ‫מת ללוקח ומפסיד הדינר יש מי שכתב דה״ה הנותן מעות‬ ‫על יין לקידוש בערב שבה דקנה דבל דבח״ג העמידו דבריהמ‬ ‫על דין תודה ‪4‬‬ ‫יתומים ג״ב העמידו להם חכמים דבריהם על דין תורה‬ ‫ף‬ ‫שאין קוני! מהם אלא בכסף לפיכך אס האפוטרופוס מכר‬ ‫*ירוו‪ /‬של יתומים ומשכן הלוקח ועדין לא נתן המעות נתייקר*‬ ‫חוזרין בהן היתומים מפני שאין נכשיתס נקני! אלא בכסף כדין‬ ‫תורה ולא במשיכה שהוא דרבנן הוזלו הפרוה אין הלוקח יכול‬ ‫לחזור כו שלא אמרו שלא ‪ w‬נכסיהן ניקנין אלא בכסף רק‬ ‫לטובת היתומים אבל בשאר ענינים דין היתומים שוין לכל‬ ‫אדם לעניין זה כיצד קבלו היתומים הדמימ ולא משך הלוקח‬ ‫חפירות ונתייקיו חוזרים בחן שאין מעות קונים בשאר בל אדם‬ ‫ואם החלו ורוצה הלוקח לחזור בוחוזרג״ב ומקבל מי שפרע ולא‬ ‫אמרינן של טובת היתומים נעמידם על דין תורה לומר שנקנו‬ ‫הפירות ללוקח במעות שקבלו היתומים שרעה יבא להם מזה‬ ‫שאם יצטרכו יתומים מעות לא ימצאו מי שיתנו להם עד שיתנו‬ ‫הם הפירות לקחו היתומים מידות ומשכו ולא נתנו הרמי׳ וחוקרו‬ ‫קנא׳ בשאר כל אדם ההא לא נאמר נעמידם על דין תורה שלא‬ ‫יקנום אלא בכסף ויחזרו בהם שא׳־׳כ כשיצטרכו הם לקנות‬ ‫פירות לא ימצאו מי שימכור להם עד שיתנו המעות נתנו המעות‬ ‫ולא משכו חפירות והוזלו חוזרים בהם כשאר כל אדם הוקרו‬ ‫ותצה המוכר לחזור בו חוזר ומקבל מי שפרע כבשאר כל אדם‬ ‫שאם נעמידם על רץ תורה לומר שקנו להם המעות יאמר להם‬ ‫המוכר נשרפו ג״רותיכם בעלייה או־*נאבדו שברשותכם היו‬ ‫משעה שנתתם המעות ואין לומר דכשנשרפו יחזרו בהם כמו‬ ‫בשהוזלו שחוזרים אחר שהוזלו ה״נ יחזרו אחר שנשרפו רזה‬ ‫אין סברא לומר שיהא היוקר שיתייקרו ברשותי ואחייב תהא‬ ‫השריפה ברשות המוכר דהוו כסותרים ואיו! ביון דחיישינןשמא‬ ‫יאמר נשרפו חטכם בעלייה לעיל בחלוקה הראשונה שאמרנו‬ ‫שאם מבי־ האפוטרופוס ומשק הלוקח ונתייקרו חוזרים היתומים‬ ‫ניחוש ג״ב שמא יאמר הלוקח נשרפו חטכס בעלייה והרי רעה‬ ‫היא להם שנעמיד רינא על דין תורה דהתם לא ירויח הלוקח‬ ‫בטענת נשרפו כלום דהאמיד כשמשכס הלוקח הותר לו לאכול‬ ‫מהם ולעשות בהם כל מה־ שירצה לפיכך לא גרע משוטר‬ ‫שכר דההיא הנאה שהותר לו לעשות בהם מה שירצה היא‬ ‫שברו וחייב בגניבה ואבירה אפילו אנשרפודומיא דנניב׳ ואבירה‬ ‫שאין בה אונס גמור חייב ולשריפת אונס גמור לא חששל‬ ‫חכמים דלא שכיח היא *‬

‫ר‬

‫דין קניית מטלטלין ע ל ידי חצרו וכיצד קונה‬ ‫כליו ובו י״ב סעיפים ‪:‬‬

‫א כבר אמרנו פעמים דחצירו של אדם קונה אויל*ינן לה‬ ‫מקראי מדכתיב המצא תמצא בידו מ״מ מרבה חצרו א׳יכ‬ ‫דחצידו של אדם בידו של אדם וכתיבי ונתן בידה גבי גט ומרביג'‬ ‫חצרה מידה ואיכאט״ר דחצד הוו כשליח וכיח שאמרה התורה‬ ‫שליח של אדם כמותו ה‪°‬ה חצירו ובלבד שיהא חצ־* המשתמר‬ ‫לדעת ולפיכך אם היו מטלטלי! של מוכר ברשות הלוקח במקום‬ ‫שמשתטרץ לרעתו אפיי אינו עומר שם או שהוא עומד בצד אותו‬ ‫רשות י״א בחוץ ר״א דוק' בפניי אפי׳ הוא חצר שאינו משתמד מיד‬ ‫שקבל עליו המוכר למכור קנה לוקח דקניא ליה חצירו ואע**‬ ‫שעדיין לא מדד דקנה ליה רשותו והוא שפסק דמים דססבה‬ ‫דעתיה דמופ־י כמה יתן לו בעדם וגמר ומקנה ליה מיד בקניין‬ ‫חצירו וי׳יא תם ד׳ אמותיו של אדם קונץ א כמו שתקנו במציאה‬ ‫שיתבאר‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫הלכות מסח וממכר‬

‫צב‬

‫‪ p o‬ר‬

‫בכליו של מוכי פיח שתם בישות לוקח קנה משפסק אע״פ‬ ‫שלאמדדבמ״ש ןי״א דהאדאמרי׳ לורבל׳םאה בסלע ראשון‬ ‫ראשון קנח היינו משוםדמספקא לן אי תפיס לשון ראשון או‬ ‫לשון אחרון ואין חילוק בין אם אמר כור בלי סאה בםלע או‬ ‫סאה בסלע כור בלי אני מוכר לך לעולם ראשון ראשון ספק‬ ‫קנה ולא וראי קנה אלא שהוא ספק והלוקח מוחזק בהן שהן‬ ‫ברשותו אמריגן שהוא קנה לפיכך אם לא נתן המעות אף‬ ‫במה שהוא תפוס יכול הלוקח לחזור כו כיון שהוא מלחזק במעות‬ ‫איקי ממונא בחזקת מריה יש אומרים שכל זה כשמדד המוכר‬ ‫אבל אם מדד הלוקח קנה בכל עניין דמידתו הוי כמשיכה ראובן‬ ‫מברי׳ חביות לשמעון ואמר לו אני מוכר לך חביות אלו המידה‬ ‫בכך וכך‪.‬ופתח לו חבית אחת ונטל שמעון קצת מהיין ולאחר‬ ‫שלקח קצת מהחבית שפתח חוזר בו ואינו רוצה ליקח יותר‬ ‫דינא הוא תדאי משאר החביות יכול לחזור בו כיון שלא‬ ‫משך ואם לא נתן המעות אף מי שפרעליכאאך באוחוחבית‬ ‫ש^תח אם המוכר טוען שאינו רוצה במותר שבחבית דשמא‬ ‫יחמיץ הדין עמו וצריך ליקח הלוקח כולו או לקבל אחריות‬ ‫על המיתי אס יתקלקל שישלם לו »ל החבית כפי מה שהיה‬ ‫שוה בשעת שקנאו כל שנקנה המקח אץ א׳ מהם יבול לחזור‬ ‫אעי׳פ שנ*לו חילוקים ביניהם יקיימו המקח וידונו על‬

‫שיתבאר לפנינו בע״ה ר״א דווקא נמציא׳ שאין באן דעת אחרי‬ ‫מקנה בעינן בחצר שיה׳ משתמר לרעת הקונה אבל במכר‬ ‫ומתנה אפי׳ אם אין החצר משתמר על דעת הלוקח אלא על דעת‬ ‫המוכי סגי כיון שיש כאן דעת אחרת מקנה ובן ראלי להורות‬ ‫מיהו אמ המוכר עצמו השכיר לו חצירו ללוקח ומטלטלין‬ ‫שמוכר לו הם עדיין מעורכי[ עם שאי מטלטלין של מוכר מיקרי‬ ‫חצר שאינו משתמר ולא קנה ‪4‬‬ ‫ג היו פימת הנמכרין ברשות המוכ־^ או ברשות אדם אחר‬ ‫שהם מופקדין אצלו לא קנה הלוקח ער שיגביה המטלטלים‬ ‫או ער שיששבס בש״ש מיהו אם שבר המקום שהטטלטלין‬ ‫שקונה מונחי׳ בו או נתנו לו אותו המקום כמתנה ובקניין או‬ ‫אפילו בדבור בעלמא קנאו והשתא הוי ברשותו וקנה לו‬ ‫רשותו והא רמהני דבור בעלמא היינו ברשות אחר אבל אם‬ ‫מונח בישות המוכר ואמר יזכה חצרי ללוקח בטקח שקנה ממני‬ ‫לא קנה לו דבשה יזכה זיז בו והוא עדיין כולל ברשות מוכר‬ ‫לפיכך אמרו שאץ ארש יכיל לזבית בשל עצמו לחבירו אמלא‬ ‫שישכיר לו מקומו ויקנה לו באח׳ מדרכי ההקנאת אע״פשלא‬ ‫מרד ובלבד שפסק דמים ואם היו חפירות מיפקרין ביר אחד‬ ‫לא סגי שיאשר הוא בעצמו תקנה חצרי ללוקח את חפירות‬ ‫עד שיאמ־ לו כן מדעת המוכר ואז קונה לו אפילו באמירה‬ ‫בעלמא דחצירו הוא כידו דמית את^באי וכשם שהוא יביל‬ ‫החילוקים שכיניהם *‬ ‫הכניס הליחה את החמורים לביתו עם החבוא׳ שעליהם‬ ‫לזכות בית לחבירו בשל אתרים ה״נ בחצירו יבול לזכות לו ח‬ ‫בשל אחרים ‪4‬‬ ‫אותה משיכה אינה כלום אפילו אס פסק הדמים ומדד‬ ‫ג כליו של ארם‪ .‬ג*כ קונות לו כמו חצירו והוא שיהא ללוקח על החמורים לא קנה שהרי לא משך החמורים לשם קניין‬ ‫רשות לחניתו שם כגון בסימטאאע׳׳ג שאם הניח על גבי לקנות מה שעליהם לכך לא קנה אא״כ הכניסם ופרקם שאו‬ ‫קיקע בסימטא לא קנה כיון שנכנסו המטלטלין בתוך הכלי קנה יקנה לו ביתו לכדרפםו׳ אם הוא משר שאיני נזונח בכליו של‬ ‫ואין אחר מהם יבול לחזור בו שהיי זד‪-‬כמי שהונחו בתוך ביתי מוכר אע״פ שלא מרד ויי׳ א שאפי׳ מדר לוקח על החמודים‬ ‫לפיכך אין כליו שני אדם קונץ לו בר״ה כיון שאין לורש‪:‬ת לא קנה שלא נתכוין למשיכה ולקבית במדידה זו דלמדידה‬ ‫להניחו שם וכ׳ש בשכליו של ללקח בישלת המוכר דלא קנה בעלמא נתביין ויש חללקץ ואומרים דבל שמדד לוקח קנה ‪4‬‬ ‫ט המוכר יין או שמן לחבירו בםימטא או בחצר שאינה של‬ ‫אא״כ אשר לו המקנה לך וקנה בכלי זה ואז קגה אפי׳ אם הוא‬ ‫שניהם והרי הוא כמו שהיה של שניהם שהשאילוה לשניהם‬ ‫כרשות מוכר דכיון דאמד ליה הכי חשבינן ליה כאלו נתז לו‬ ‫או בישות ליקה והיחה המרה של יסי־םור או של אחר‬ ‫רשות לחנית שם הכלי והי׳ל ככליו של לוקח וקונה לו *‬ ‫שהשאלו להם ע״ שלא נתמלאית דמדה הוא ברשות מוכר‬ ‫ף וכ; אם קנה הכלי מהמוכר והגביהו ואחר כך הניחו שם‬ ‫בישות תשובי וחזר וקנה ממנו הפירות כיון שנכנסו ויכול המוכר לחיור בו אפי׳ אם יש רשוטץ במרה לידע עד‬ ‫בתוך כלי זה קנה אותם שמפני הנאת המוכר במכירת הכלי היכן הוא לונ אוב׳ לונץ ואמר לו כל רושם ורושם בכך וכך‬ ‫אפ״ההואשל נדבי ומשנתמלאית המיה הוא בישות לוקח‬ ‫אינו מקפיד על מקומו ‪4‬‬ ‫ן• אף על גב שכליו של לוקת אינו קונה לו ברשות מוכר וקונה לו כיון שהוא בסימטא או בחצי* שאע׳ של שניהם דאמדינן‬ ‫דםםתמא שהסרםור או אותו האחר שהשאילה להם ע״מ כן‬ ‫דאשריגן הכלי בטל לגבי הרשות אפילו הכי כליו של‬ ‫מוכי אינו קונה ללוקח אע״פ שתא ברשות הלוהח כגון שפיתתיו השאילה להם שקורם שתתמלא יהיה היין או השמן של המודד‬ ‫שהוא של המוכר ומשתתמלאית יהא נקנה ללוקח שישפוך‬ ‫של מוכי־ הם בכליו של מוכר והניחן כרשות הלוקח בתיך‬ ‫הכלים לא אמרי׳ דהכלי בטל לגבי הרשות והוה ליה במונחי! ממנה תוך כליו וכן פירו׳ שהיוצבורץ בסימטא או בחצר שאינה‬ ‫כרשות מלוקח אלא בל זמ( שהם בכליו של מוכר לא קני ויש של שניהם והמרה אינה של אחד מהם והיה המוכר מודד עד‬ ‫שלא נתםלאית המרה הרי הוא ברשות מוכר משנתמלאית‬ ‫אומרים אפילו אמר ליההמוכי זיל קני לא קנה וטעמא משום‬ ‫דמשפקינן בגמרא אם הבלי בטל לגבי הרשות או הרשות לגבי‬ ‫המרה הרי הוא ברשות לוקח ‪4‬‬ ‫הכלי ואזלינן לחומרא לומי רבעינן תיווייהו דלוקח הכלי והחצר‬ ‫י היתההטדה של א׳ מים בין של מוכר בין של לוקח והיו‬ ‫בה רשמים לידע הצי שלישה ורביעה וכיוצא בהן ביון שהגיע‬ ‫ובחד מינייהו לא קנה ‪4‬‬ ‫לרושם מהרשמים ראשון ראשון קנה ואע״* שלא נתמלאת‬ ‫ן ומשיבה קונה אפילו בכליו של מוכר שאם מדד המוכר ונתן‬ ‫חמדה וכל רושם מהם במדהבפני עצמה הוא והרי נתמלאית‬ ‫לתוך כליו ומשכו הלוקח בפניו קנה ואפי׳ •לא א״ל משוך‬ ‫אותה טרה וקנה‪ .‬לוקח שהוא ס־מך על הרשמים שבה ויי׳אדאם‬ ‫הכלי לקנות מה שבת־כו כיון שהוא כפניו ושותק קני ‪4‬‬ ‫ץ אין הרשית קונה ולא הבלי ולא משיכה ולא הגבהה אלא המדה של מוכר לא קנה עד שיערה אותה דטסחמא דלאכיון‬ ‫א״כ פסק תתלה המד׳ בכך וכך אבל בל זמן שלא פסק אץ להקנות ללוקח עד שתתמלא ותהא ראייה לעדו׳ לכליו של לוקח‬ ‫לו שום צד שיקנה כו שכל זמן שלא פסק לא סמכה רעת י א הנוטל כלי מבית האומן ע״מ לבקרו ואם יטב בעיניו יקחנו‬ ‫אם היו דמיו קצובין ונאנס בידו חייב אפיי באונםיןגמורין‬ ‫שניהם שמא לא יסכימו על הםבום ויתבטל המקח ואם המקת‬ ‫דהואיל ודמיו קצובץ הרי הוא מעת שהנביהו כאילו קנאו ונעש'‬ ‫דבר שדמיו קצובים אע״פ שלא פסק קנה שמא יפסוק ורמיו‬ ‫הם קצובים וכן אם אמר ליה ה־־יני מיכר לך בפי מה שישונע ברשותו שהרי אם ירצה היא להח;יר בו אין המוכר יבול לחזור‬ ‫ג׳ אפי׳ אין דמיו קצובים דםמך דעתיהעלהג׳ שישומוה־י־יו בו והרי הוא כאילו הוא של מבקר לעמוד בישותו לאונסים והו׳‬ ‫הפירות בםימטא או בחצר של שניהם או אפי׳ שהיו כרשות שהגביהו כדי לקנות את כולו ויהיה אותו חפץ הנמכר חביב על‬ ‫לוקח והם בכליו של מוכר אם סבל עליו המוכי־ למכור להתחיל הלוקח שמסתמא יחזיקנו כיון שהוא חביב והרי הוא בקנוי בית‬ ‫למרוד לתוך כליו של מוכי אם אמר לו כור בל׳ סלע אני מוכי־ וחייב אפיי באונםין אע״פ שהלוקח יכול לחזור בו בל זמן שהוא‬ ‫לך יכול לחזור בו אפי׳ בסאה אחרונה שכיון שאומר כור בל׳ בעץ אבל חפץ שהמוכר קץ בו והא מבקש ורודף למוכרו הרי‬ ‫סלע לא היתה כוונתו להקנות לו אלא כל הכור ביחד והרי הוא לעולם בישות ־ מוכר עד שיפסוק הדמים ויגביהנו הלוקח‬ ‫הוא עדיין לא גמד בל המרה שאושר דהיינו כור וגם הפירות אחד שפסק ואם גלה דעתו׳ שאינו חפץ בו אינו חייב עוד באונסין‬ ‫עדיין הם בכליו של מוכר אע״פ שהם ברשות לוקח כבי אמרנו אבל י״א שעדיין הוא כש״ש בההוא הנאה שנתנו לו לבקרו‬ ‫דבליו של מוכי ברשות לוקח לא קנה וי״א שכל שגילה דעתו ושיכול להחזירו אימתי שירצה ואם נאבד או נגנב ממנו קודם‬ ‫שיחזירנו הדי הוא כש״ש וחייב בנניבה ואבירה ויש אומרים‬ ‫שאינו רוצה למכור רק הבור ביחד אפי׳ היה ברשות לוקח‬ ‫ובכליו של לוקח או שמשך או שיגביה לא קנה אא״כ מדד שהוא כשומר חנם דמה הנאה מטו ליה אין כאן שום הנאה‬ ‫דלא דמי כלל לנוטל כלי לשגרו לבית חמיו דםוף סימן קפ״ו‬ ‫כולו מה שגילה דעתו למכור ! ואם אמר לו כור בל׳ סאה בסלע‬ ‫דהתם וראי נהגה שנתראה בבית חמיו כמו שכתבנו לעיל אבל‬ ‫אפיי הס בכליו של מוכר ראשון ראשון קנה כיון שפסקו רמים‬ ‫הואיל‬ ‫על כל סאה שיגביה המיכי־י ויערה אותה נגפדה מבירתה‬ ‫הכא אין לו שים הנאה‬ ‫ואץ תפירות בריגדת המוכר ולא גרייה ואלו לא היו הפיאות יב א׳ המושך או המגביה או המחזיק כעצמו קנה בקניינים‬ ‫אלו‬ ‫‪4‬‬

‫‪4‬‬

‫השן‬

‫הלכות מקח וממכר‬

‫מש‪£‬צ‬

‫אלו ובן אם אטד לאחד למשוך עכור! להגביה לו או‬ ‫להחזיק לו ה׳יז זכה דשלוחו במותו וכן בכל שאר דרבי קנייה‬ ‫שלוחו כמותו ‪4‬‬

‫רא‬

‫דין ר ש ם ע ל החבית והתוקע כ פ ו ל ח ב י ר ו‬ ‫ובו ב׳ סעיפים‬

‫עוד דרך אחרת אמרו חז״ל שהמטלטלי! נקנין בו והוא‬ ‫א‬ ‫שקראוהו בגמ׳ סיטוטתא פירש שמוכר לו הדבר בדברים‬ ‫בעלמא ורושם הלוקח רושם עלהמקח כרי שיהיה לו סימן ידוע‬ ‫שהוא שלו אף על פי שלא נתן ט־ןרמים כלום וכל החוד בו‬ ‫אחר שרשם רושם זה צריך לקב מ י שפרע אם אין המנהג‬ ‫לקנות ברשימה זו קניין גמור ואה מנהג התגרים במרינה שיקנה‬ ‫הרושם קניין גמור נקנה המקח ואין אחד מהם יבול לחזור בו‬ ‫וחייב זה לית! הרמים והוא שרשם בפני המוכר או שאשר לו‬ ‫השוכר רשם מקחך שהקנהו לו בזה ‪4‬‬ ‫ב וכן כל דבר שנהגו התגייס לקנות בו כגון ע״י שנותן הלוקח‬ ‫פייוטה לש־כי־ אוע״ישתוקע לו כפו בגמר חמקת או בשקום‬ ‫שנוהגץ הסוחרים שמוסרים המפתה לקונה וכ! כל ביוצא בזה‬ ‫שגהגו התגרים קנה *‬ ‫‪1‬‬

‫רב‬

‫דין קניית מטלטלין א ג ב קרקע או ע ב ד י ם‬ ‫וקרקע או ע ב ד ומטלטלין או בהמה וכלים‬ ‫ש ע ל י ה ובו כוו סעיפים ״‬

‫א יעיד יש קניין א׳ בטטלטלץ שיבולי! לקנותן אגב קרקע דהיינו‬ ‫שאס מכי* או נתן קרקע ומטלטלי! לחבירו כיון שקנה‬ ‫חבית הק־־קע בא׳ מן הדרכים שקונץ בהן הקרקע נקנו לו גם‬ ‫המטלטלין אגבן‪ .‬בכ״מ שהם אפי׳ אם אינן צבורין בתוך הקיקע‬ ‫ודבר זה למדו מקרא דכתיב בבני יהושפט ויתן להם אביהם‬ ‫מתנות רכ׳ית ובשף וזהב מגדנות עם עדים בצורות ביהודה‬ ‫כלומר שנתן להם כל מתנות השטלטלים המביים אגב קרקעות‬ ‫דערים בצורות לפיכך אשרו דנקנץ השטלטלין אגב הקרקע בין‬ ‫שהיו שניהם במכר או שניהש בשתנת בין שהקרקע במכר‬ ‫והשטלפולין במתנה או המטלטלין ב מ כ ר והקרקע במתנה כיון‬ ‫שקנה קרקע קנה מטלטלץ עמה! ר״א דאפי׳ הקרקע כשכירות‬ ‫והמטלטלין במתנה או איפכא קנה *‬ ‫ב בד״א כשהיו אותם המטלטלין צבורים באותו קרקע אז‬ ‫מיד כשקנה הקרקע באחר מדרבי הקניות נקנץ השטלטלין‬ ‫מסתמא עמהס אבל אם היו השטלטלץ במקום אחר אינן נקנין‬ ‫לו מן הסתם אלא צריך שיאש* לו קנה השטלטלץ אגב קרקע‬ ‫ואז אפי׳ היו אותן השטלטלין כשדינה אחרת וא״ל קנה אותה‬ ‫ע״ג ק־קע פלוני כיון שקנה הקרקע נקנין הטטלטלין עטה אע״ג‬ ‫שאינם צבורץ בתוכה ואם לא אמר ליה קנה אגב קיקע לא‬ ‫קנה הואיל ואינן צבירין בתוכה ולא אטד ליה כלום במה יקנה‬ ‫אותן אץ קונץ במחשבה וי״א ראפי׳ הס צבורין בתוכה צייך‬ ‫שיאמר לו קגה אומה אגב קיקעוכן עיקר י״א דבעינן רוקא‬ ‫לשון אגב אבל לשון עם לא טחני ר ש חולקין וכן נ׳יל ואדרבת‬ ‫תמהני לטא לא יועיל לישנא דעם יותר טאגב והא האי קךא‬ ‫דילפינן מיניה דין זה דקניץ אגב עם כתיב בו עם ערים בצו *ת‬ ‫כיהודה אלא ש״מ עם ואגב חד לישנא הוא אלא שזה לשון‬ ‫הפסוק וזה לישנא דרבנן ולדידי לישני דעם עדיף דאטו סני‬ ‫לשנא דקי־א ני׳ ל ‪4‬‬ ‫כ הקנה השדה לאחד והשטלטלין לאחר אגבי השדה וא״ל‬ ‫קני השדה לעצמך ואגבו יקנו מטלטלי! לפלוני מבעיא‬ ‫בגמרא אס קונה אם לאו ולא אפשיטא הלכך אם החזיק זה‬ ‫בקרקע לא קנה השני השטלטלין דטספיקא לא מפקינן לחו‬ ‫מחוקת המוכ־ ואם תפשן הקינה אחר שחזר בו המקנה גם בן‬ ‫אץ מוציאי! אותן טית שהרי תפשן אחר שקנהחבי־ו הנךקע‬ ‫שנקנו אלו על גבה וישחולקין ושבירא לתו כיון רלאאיפשיטא‬ ‫בגמ׳ והוה ליה ספק דינא ואינו תשה לשאר ספק מש\ן ראמריגן‬ ‫ליה השעיית אלאא*י׳ תפש שפקע! מיניה ואין תפישתו של זה‬ ‫מועלת בהן וס׳יל שכן הרין בכל ספק רינא רמשונא כש״ש‬ ‫עור לפנינו בע״ה ‪4‬‬ ‫הקנה השדה לאפוטרופוס ושטלטלין ליתושים קנו היתושים‬ ‫ף‬ ‫דיר האפ&רופס הוא כיד היתושים והוי כאלו הקנה ה‪5‬ל‬ ‫לאיש אחד וכן הדין בגבאי צדקה שקנה הקרקע וזכה במטלטלי!‬ ‫לעניים ריר גבאי צדקה כיד עניים ‪.‬‬ ‫ה בהמ‪,‬ית במטלטלי! נחשבו כדינים אלו ‪4‬‬

‫‪ p o‬רא ר ב‬

‫קרקע אינה נקנית אגב קרקע אחת דלא נאמר קניי! אגב‬ ‫ן‬ ‫בפסוק אלא במטלטלי! עם קרקע אבל קרקע עם קרקע‬ ‫ל « נאמר הילבך אפי׳ צבורין בהן אינח גקניח כיצד כגון‬ ‫שאמר לו קני קרקע הסמוכה לתהום ואגבה תקנה העליונ׳‬ ‫אע״פ שהוא צבור בתוכה לא קנה והא ראטרינן לעל סימן‬ ‫קצ״ב סעיף י״בי׳ שדות בי׳ מדינות קנה כולם לא בתורת אגב‬ ‫אלא בתורת חזקה ומיידי שכבר נתן דמי כולם כרכחיבנאלעיל‬ ‫ע ״ ש והכא בקניין אנב קוני! אפילו בלא נתינת דמי כולם‬ ‫וקרקע אינה גקנית בתורת אגב אפילו נתן דמי כולם ‪4‬‬ ‫מקני} מטלטלי! הרבה אפילו ע ל גבי קרקע כל שהוא‬ ‫ן‬ ‫דבעינן לסייס קרקע כל שהוא היכא שידענו שאין לו‬ ‫שום גךקע אלא וו אבל כשאין ידוע לנו והוא מקנה אגב‬ ‫קרקע סת‪:‬זא סגי בכך ואין צריך לסיים הקרקע שמקנה ע ל‬ ‫ידה ובן נוהגי! להקנות אגב ארבע אמות ק ר ק ע אע״פ שאין‬ ‫יודעין שישלו ועייל סימן קניג ויכול אדם להקנות אגב מקומו׳‬ ‫של בית הכנסת אע״ג שהמקומות של רבים ובל אחד יושב ע ל‬ ‫מקום אחר הר כמו שאול לו ומקנין על ירה *‬ ‫ח המקנה עברים וקרקעות כאחד המחזיק בעברים לא קפה‬ ‫הקרקעות ממ״נ אם עבדים כמקרקעי דמי אפילו לא הוו‬ ‫מרקקעי תיירי הא אמרינן אין קוני! קרקע אגב קרקע וב״שאי‬ ‫כמטלטלי דמי שאין קוני! קרקע אגב מטלטלים החדק בקיקעות‬ ‫לא קנה העבדים ג״כ בין אי הוו כמטלטלי דאע״ג דקונין מטלטלי‬ ‫אגב קרקע אפילו אינן צבורין לתוכה ה״מ מטלטלי דלא ניידי‬ ‫תמיא דבסף וזהב דבתיב בקרא רעם ערים בצורת אבל עבדים‬ ‫מטלטלי דניידי נינהוואינןןנקנין אגב קרקע הימ כשאינן צבורין‬ ‫בתוכה אכל היו צבורין בתוכה חשכינן לחו כמטלטלים דמ״מ ל א‬ ‫אגבה דאי הוה חשבען ליד כקרקע‬ ‫גרע ממטלטלי ונקנין‬ ‫לא הוונקנין עמה בתורת אגבדהא אמרינ! סעיף ו׳ קרקע אינה‬ ‫נקנית עם קרקע אפילו בצבורין אבל בתורת חוקה נקנין עמה‬ ‫אפילו עברי פ&קרקעי מראמרינן הקני לו י׳ שדות בי׳ מדינות ־‬ ‫החזי׳ באחת החזי׳ בכולן ואפייה אינן נקני( עמה אלא כשעומדין *‬ ‫בתוכ׳דבשאי! עומרי! בתוכ׳ לא דמיין לי׳ שדות בי׳ מדינות‬ ‫דהתם םרנאדארעא חד הוא והכא עבדי מקרקע תיירו הן ‪4‬‬ ‫ט הקנ׳ עבדים ומטלטלי! כאחר משך באחד מהן לא קנ׳ האחר‬ ‫דאין מטלטל זה נקני במשיכת זה אפילו הוו בילהו מטלטלי‬ ‫דלא ניי־ייי החדק בעברים לא קנה הטטלטלין דאפיא הוו‬ ‫כמקתןעי שאני מקרקי דניירי ואם היו המטלטלין ע ל‬ ‫גבי העבר קנה אותן ‪ -‬עם העבד דהעבד חשוב כחצר והרי נקנין‬ ‫לו המטלטלין בחצירו והוא שיהי׳ העבר כפות דלא יהא‪ .‬חצר‬ ‫המהלכת דחצ־ המתהלכ׳ אינו תמה לשאר חצר ולא קני א י‬ ‫לא הוו ב&ות וי*א שצריך שיהי׳ כפות וגם ישן כפות מהני‬ ‫שלא יהא חצר מהלכת וישן מהני דהוי חצר המשתמר לדעתו‬ ‫דאי הוה ניעור לא הוה משתמר לדעתו אלא לדעת עצמו«‬ ‫י עציץ נקוב שיש בה זרעים העצי' חשובה כמטלטלי! דהא‬ ‫כולה למלט והזרעים שבהמון שהיא נקוב׳ הוי יניקת׳‬ ‫בינקי מן הנךקע ותשיבו כקרקע לפיכך היה העצי׳ לאחד‬ ‫והזרעים שכתיבה לאחר אם הקנה בעל העצי׳ עציצו לבעל‬ ‫הזרעים כיון שמשך בעל הזרעים חעצי׳ קנה דהא עצי׳ מטלטלי‬ ‫ומטלטלי נקנין במשיכה ‪4‬‬ ‫י א הקנה בעל הזרעים זיעיזלבעל העצי׳ לא קנה בעלהעצי'‬ ‫הזרעים ער שקנה הזרעים באחד מקנייני הקרקע דהיעו‬ ‫או בכסף או בשטר או בחזק׳ ואש בחזקה רוצה לקנות כגון‬ ‫שלא נתן בסף צ־־יך שיחזיק בזרעים עצמם כגון שנוכש או‬ ‫עודר בהן רהא הז־־עים הוו קרקע ואין נקנץ במשיב׳ אלא‬ ‫כקרקע בכסף ובשטר ובחזקה ‪4‬‬ ‫יב היה העצ ׳ והזרעים שבו הנל לא׳ והקנה שניהם לא׳ החזיק‬ ‫בעצי׳ לקנות אותה והזרעים כגון שלא משכו אלא עשה‬ ‫בו מלאכה במקומו אף העצי׳ לא קנה דהא העצי׳ טטלטלין‬ ‫היא ואץ השטלטלץ גקנין בחזקה וכיון דהעצי׳ לא קנה בייש‬ ‫דזרעיםלא קנה משך העצי׳ אותו קנה במשיבה והזרעים ל א‬ ‫קנה שהרי הזרעים קרקע כינהו ואין קרקע נקנית במשיכת וכיש‬ ‫שאיג׳ נקנית ע״י משיכת העצי׳ שהוא מטלטלי! החזיק בזרעים‬ ‫קנ׳העצי׳דהאנבםיםשאין להם אחריות נקני! עם נכסים שיש‬ ‫להם אחריות בכסף ובשטר ובחזק׳ והעצי׳ נכסים שאי( להם‬ ‫הזרעים דאז הוה‬ ‫אחריות היא והא רבעי׳ נק־ב משום‬ ‫יניקתן כשוט! הקרקע עצמה דאי לא הוה נקוב גם הזרעיס לא‬ ‫הוי כק־־קע י״א הקא בשל עץ בעינן נקוב ובשל חרס אפילו‬ ‫דרך המרשרש‬ ‫אינו נקוב חשוב כנקוב ריונק מ! הקרקע‬ ‫אומרים איפכא ‪4‬‬ ‫‪4‬‬

‫‪1‬‬

‫יג המקנה‬

‫הלכות מקח וממכר‬

‫לבוש ע ד שושן‬

‫« המקנה בהמה וכלים שעל גבה בא׳ אעיפשטשך הבהמה‬ ‫וקנאה לא קנה הכלים שעליה במשיבה שמשכה עם הבהמה‬ ‫לא קנא׳ שאין המשיכות שוות זו עיקר דין משיכתה הוא‬ ‫בהליכי וזו בגרירה ואינה נקנית בבת אחת למטע׳ חצר נמ* לא‬ ‫קנה שתהא הבהמה נחשבת בחצירו ויקנה הכלים עליה בתורת‬ ‫חצירו דחצר מהלכת היא ולא קגה עד שיגביה או שימשוך‬ ‫הכלי׳ עצמם אם אץ דרכם‪,‬להגביה ואס היתה הבהמה כפותה‬ ‫ומשכה לקנאה קנה אף כלים שעליה ולא מטעם משיכה שאץ‬ ‫משיבת׳ שוה אלא מטעם חצר דבהמה כפותה הוא בחצירו‬ ‫ובבהמה כפותה לא בעינן ישן דאפי׳ אינה ישנה משתמרת‬ ‫לדעתו היא שהרי אין לה דעת יש מי שאומר דבמציאה אם‬ ‫אומר אני מושך בהמה זו לקנותה ואת הכלים שעליה קנאם‬ ‫אפילו אינה כפותה כיון ר מ ה ‪ 2‬ק ר קא זכה קניי! כל דהו סגי‬ ‫שתהא קאי ברשותיה ואין אחד יכול לחוטפת ממנו לזכית בה‬ ‫כיון שהוא מוחז׳ בה שמשכה לרשותו‬ ‫•ף אמר ליה המוכה משוך בהמה זו וקני כלים שעליה ולא‬ ‫הקנה לו‪.‬הבהמה הואיל ולא הקנה גוף הבהמה אע״פ‬ ‫שמשכה והיא בפותה לא קנה כלים שעליה כיון שעיקר דין‬ ‫משיכתה היא בהליכה ומשיכת כלים היא בגרירה ‪4‬‬ ‫אכל אמר לו משוך קופה זו ובמש־כתה קגה מה שבתוכה‬ ‫במשיכת הקופה קנה מה שכת‪:‬כה אע״פ שהקופה לא‬ ‫קנה כיון רמשיכת הקופה ומשיכת מה שבתוכה משיכה שלה היא‬ ‫תרווייהז בגרירת מועיל גרירת הקופה לגרירת מה שבתיבה ‪4‬‬ ‫‪s‬‬

‫רג‬

‫כלמטלטלין נקנין בחליפין ומטבע אינה‬ ‫נקנה בחליפין ובו י' סעיפים •‬

‫א וזאת לפגים בישראל וגוי לקיים כל דבר שלף איש נעא‬ ‫וגו׳ ובבר ידעת בריש סי׳ קצי׳ה רפסו׳ זה בקניין חליפין‬ ‫קסיירי מכאן אחז׳יל כל המטלטלין קלגין זה את זה בדרך חליפין‬ ‫ל״מ אס אין המקנה מקפיד לידע סכום שווי החפ׳ שנוטל‬ ‫בחליפין כעין שקוני! בםירר שזהו הקניין הגמור שאנו למדין‬ ‫מרךא שהוא מועיל לכל הדברים בין לךקע ב ן מטלטלין בץ‬ ‫בעלי חיים דלקי־ים כל דבי כתיב ופירות נמי אע״פ שאץ קונץ‬ ‫בהם מפני שאינן כלי ואבן כלי בעינן דומיא דנעל דשלף נעלו‬ ‫כתיב טיט נקנין הן בחליפין מלקיים כל דבר חלץ ממטבי*‬ ‫שאינו נקנה בחליפין ולא קונהכמ״שגעמיה לעיל סימן קצ׳יה‬ ‫סעיף כ׳ וחל׳ משטרות וע״לסימן ם״ו ובן דבר שאץ בו ממש‬ ‫אין קניין מועיל כו כגון שקנו ממנו שילך עם פלוני למקום‬ ‫פלוני או שקנו ממנו שיחלוקו החצר שביניהם או שיחלקו השכר‬ ‫שביניהם או שישתתפו באומנות דברים כאלו וכיוצא׳ בהן‬ ‫לא הוו אלא קניין דבהים שאץ לרם מקום מסויים מה שיחול‬ ‫הקניין עליו וכ; טיכת היאה לאו ממון הוא ואינו נקנה בחליפין‬ ‫ע״ל סימן רמייה האומר אתן דבר לפלוגי אי הוי יניץ דברים‬ ‫מי שקנו ממנו שיעשה שטר מחילה לחבירו הוי קניין דברים‬ ‫שאי!ה מקנה לו שום דבר מסרים אלא שממל׳ עצמו ממנו‬ ‫ואין זה דבר שיחול עליו הקניין אבל אי קנו ממנו להחזיר‬ ‫לחכירי כל זכיותיו שיש לו עליו לא הוי קניין דברים שהרי‬ ‫צריך להקנות לו רבד בחזרתו והרי כל אלו בכלל הקניין חליפין‬ ‫הנאמ' בקרא וא*צל שנןינין אלא אפי׳ מקפיד לידע סכום שוד‬ ‫החפ׳ שנוטל דהשתא תמה לרמים אפ״ה נקנה כיצד היה לוה‬ ‫‪0‬רהולזה חמור והעי־יכו אותם כמה שוה כלא׳ מהם והסכימו‬ ‫להחליפ׳ זה בזה כיל! שמשך בעל הפרה את החמור נקנית פרתו‬ ‫לבעל החמו׳ בכ׳ימ שהיא ואץ שום א' מהם יכול לחזור בו ‪4‬‬ ‫וי״א ראם העריכו זה כנגד זה קוני( אף כפירות והבי מםדב׳‬ ‫שהרי אין זה חליפין הנאמר בפסו׳ ובכלל בל הנישום באחר‬ ‫הוא נ״ל ‪4‬‬ ‫ב החליף חמור בפרה ומלה ומשך את הפרה ולא משך הטלה‬ ‫לא קנה מפגי שאין כאן משיכה גמורה שהרי לא משך‬ ‫את הטלה שהיה בכלל המקח ולא דוקא בכה״ג שאי׳א לומר‬ ‫שיקנה כנגד שיווי מה שמשך דהיינו כנגד דמי הפרה שמשך‬ ‫משום שהחמור א״א לחל׳ אבל אם אמר פרה וטלה בבור‬ ‫חטץ ומשך הפרה ולא משך הטלה קנה בחטין כנגד דמי‬ ‫הפרה י״א שאס ראובן החליף כקניין אחד עם שמעון ואי‬ ‫וגתבמל הקגיין אצל אחד בטל גם בן כנגד השני ‪4‬‬ ‫‪ y‬לשונות של והב ושל כסף ושל שארמיגי מתכות הריהם‬ ‫בשאר מטלטלין ונקנין בקניץ סודר וקונץ זה את זה‬ ‫בהחליפה אבל מטבעות היוצאות הן של כסף ה! של זהב הן‬ ‫ע ל נחשת שכולם חשיבותם משום צורותם הרי הן כולן דמים‬ ‫נגד שאר מטלטלי! גהגמ‪/‬ן אסר מהם כדמי מטלטלי! לא קנה‬ ‫ץ‬

‫םימןרג‬

‫מ‬

‫הטטלטלין דמעות אינן קונות עד שימשוך ואין א׳ טהם וקנה‬ ‫בחליפין בגון אם בא להקנות לחבירו מטבע שבידו או שיש‬ ‫לו ביד אחר בקניין םודד אינו מועיל וכן אין נעשץ חליפין‬ ‫לקנות בהן בתורת קניין םודר כמ״ש טעמא לעיל ‪0‬י' קצ״ה‬ ‫מעיף ב׳ ולפי׳ המייחד מעות זה קנס לאחד בחליפי מטלטלין‬ ‫הואיל ולא קנה זה הטעות לא קנה זה הטטלטלי! אע״פשמשך‬ ‫אות׳ ודוקא שיחדם בתורת חליפין אכל אס יחדם בתורת‬ ‫דמים משמשך זה החפ׳ נתחייב ברמץ מיד אפי י לא ייחדם כבד*‬ ‫ף בד״א שכולן נעשין דמים ננד שאר מטלטלי; ולא קנה בזמן‬ ‫שמכר שאר מטלטלי! באחד מכל מיני מטבעות שבעולם‬ ‫שבכולם *ש להן דין מטבע גבי שאר מטלטלי! בין לעניין שאץ‬ ‫עושין בהם חליפץ להיות קונץ בהן בתורת סודר ולא בקני!‬ ‫בקניין ואין קונץ במשיכתן המטלטלץ אבל מתחייבין בהם‬ ‫במשיכת הטטלטלין אבל המוכר מטבע במטבע יש מהם שיש‬ ‫להם דין שאר מטלטלין שבטשיכתן מתחייב לחבירו המטבע‬ ‫שנותן תמזרתן דש מהם שיש להם דין מטבע שאין מתחייב‬ ‫במשיכת! ליתן תמורת! כלל׳ דמילתא לעולם המטבע היוצאת‬ ‫מהרה ובחריפות יותר מהאחרת היא חשיבה טיבעא נגד האחרת‬ ‫והאחרת חשיבא פירור‪ .‬לנכה וידוע דמטבע של כסף יוצאות‬ ‫בחריפות יותר מכל המטבעות לפיכך אפי׳ מטבע של זהב לגבי‬ ‫כםף פירא הוא ויש לו דין מטלטלץ שאם מכד לו דעד זהב‬ ‫ככ׳ה דינר כס׳ בתורת דמים אע״פ שלא ייחד לו את מטבע‬ ‫הכסף ומשך הלוקח את דינר הזהב נתחייב למוכר בכסף מיד‬ ‫וחייב ליתן חמשה ועשרים דינרי בסף כפי מה שפס׳ עטו אס‬ ‫חדשים חדשים אם ישנים ישנים אבל אם משך המוכר הכס׳‬ ‫לא נקנה הדינר זהב ללוקח וכל א׳ מהם יכול לחזר בו עד‬ ‫שיגיע הדינר זהב ליר הלוקח ‪4‬‬ ‫ך ובן מטבע של נחושת הוי כמו פירות לגבי מטבע של‬ ‫כסף ושלנחעת קוני! את הכפף ואין של ככף קונץ של‬ ‫נחשת כיצד מכר לו שלשים איםדי נחעזת בדינר כסף ומשך‬ ‫הלוקח ראיםיו׳ נתחייב בדינר הבס׳ למוכר וחייב ליתנו מ‬ ‫בפי מה שפס׳ אם חדש חדש אפ ישן ישן אבל אם משך‬ ‫המוכר בדינר הכם׳ לא קנה לוקח את האיטרות עד שיגיע‬ ‫לידו ומעות שלנו באלו הארצות רובן ורובה דרובן כסף ונחשת‬ ‫מעורבין בהן וחריפין הן ביציאה ביותר לפיכך כולן הוו טיבעא‬ ‫לגבי מטבע של כס׳ צרו׳ ושל כפ׳ צרו׳ הוי פירא לגבייהו ‪4‬‬ ‫ן מטבע של נחושת י״א דהוי׳ טבעא לגבי מטבע של זהב‬ ‫ףי׳א דהוופירא לגבי דהבא >‬ ‫ן וכולם יש להם דין מטבע לגבי שאר מטלטלי! ובן כולם זה‬ ‫כנגד זה כגון שמכר דינר זהב בדינר כס׳ או דינר כס׳‬ ‫בדינר כס׳ או דינר נחשת בדינר נחשת כולן יש לה; דין מטבע‬ ‫ואין קונץ זה את זה ‪4‬‬ ‫ךן מעות הרעות שפסלתן מלכות או מדינה או דינרים שאין‬ ‫יוצאץ באותה מרינה ואץ נושאי! ונותנין בהם עד שמשנים‬ ‫איתם למטבע אחר הרי הם כפירות לבל דבר ונקנץ בקניין‬ ‫ומתחייבץ עיי טשיבחן לתת מעות שפסקו ואם נגלו כנגדן‬ ‫מעות לא נקנו וי״א דאפי׳ מעות הרעות שלא נפםלו לגמרי רק‬ ‫שאינן יוצאין בהוצאה להדיא נקראו מטלטלץ ובן עיקר *‬ ‫‪ Q‬לפי כל מה עבחבנו לא נשאר לנו דרך להקנות מטבע לאחר‬ ‫כשלא קנה מטנו כלומר דאי קנה מנדנו מטלטלי! כשמשך‬ ‫הטטלטליןחייב הוא במעות אבל בלאו יכי אין דרך להקנות‬ ‫מעות אלא בקניין אגב כגון שקנה קרקע ועל גבו מעות אל‬ ‫שישכור מקום המע־ת וקונה אותם בתורת חצר וכיון שזכה‬ ‫בקרקע ע״ד קניין כסף או שטר או חזקה או בקניין סודר זכה‬ ‫אגב קרקע גם במעות או בתורת רצר או בקניין אגב אפי׳ שאינן‬ ‫‪$‬בורץ עליו והוא שיהיו המעות מובנים לקיימיר כגון שהיו‬ ‫מופקדים ביד אחר ולא בפר! הנפקד אבל ראובן שהיה לו חוב‬ ‫על שטעון והקנה לללי קרקעו על גבי החוב לא קנה החוב דהא‬ ‫המעות ליתינהו בעולם דליקני באגב דמלוה להוצאה ניתבה‬ ‫אבל יכול הוא *הקנות לו החוב של ישראל במעמד שלשתן‬ ‫כמ״ש בסי׳ קנ״ו ובן יכול האחר להקנותו לו ע״י שימכור לו‬ ‫או יתן לו השטר במתנה ועל הדרך שנתבאר בסימן ס׳׳ו ועיין‬ ‫לעיל סימן קכ״ג בדיני הרשאה «‬ ‫» החליף קרקע בקרקע או מטלטלים במטלטלי! או קרקע‬ ‫במטלטלי! כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו שנים ש*גו‬ ‫מזה לזה להחליף על כל אשר להם י״א שאין בקניין זה כאם‬ ‫שלא כיון להקנות אלא לגזם וי״א דמהני אך מ״מ יעמוד כל‬ ‫אחד בשלו תדאי שלו חביבה עליו ולא היתר‪ ,‬הכוונה להחליף‬ ‫ממש אלא להתיח מי מהם שיש לו יותר על חבירו ירנן לו‬ ‫המותר ולעניין זה חל הקניין וע״ל סי׳ ריטסעיף ב׳ *‬ ‫רד אימתי‬ ‫‪,‬‬

‫השן‬

‫משפט‬

‫הלכות מקח וממכר‬

‫ר ד אימתי מקבל החחר בו מי שפרע ומתי נקרא‬ ‫מחוסר אמנה ובו י״א סעיפים ‪:‬‬

‫א אע״פ שטעות אינן קונות כט״שטימ המזרבואחרשנתן‬ ‫הדמים ולא משך המטלטלים בץ המוכר בין הלוקה לא‬ ‫עשה מעשה ישראל וחייב לקבל עליו מי שפרע ואפי׳ לא נתן‬ ‫כל המעות אלא מקצתן וחוזר בו צריך לקכל עליו מי שפרע‬ ‫במ״ש נוסחו בסעיף ד׳ אבל בל זמ! שלא נתן הטעות אלא‬ ‫שפסק המקח אינו צריך לקכל עליו מי שפרע *‬ ‫ב נתן דמי המקת ונאנס המקח קודם שיקחנו הלוקח ואמר‬ ‫ליה הלוקח למוכר תן לי מקחי או החזר לי טעותי אע״פ‬ ‫שיש עדים שאבד כאונס ולא היה כח כמוכר להצילו ל א‬ ‫נתרשל בדבר הרי זה מחזיר הדמים ואין כאן מקום מי שפרע‬ ‫ויש אוטריס דהוא הדין למי שחוזר בו מפני שירא להפמיד כל‬ ‫ממקד! כגון ששמע שבאו גוי׳ ליקחנו שלא אמרו לקבל מי‬ ‫שפרע אלא כשחזר משום יוקרא וזלא ‪4‬‬ ‫‪ j‬הפוסק על שער שבשוק וקבל דמים ל א היה א אותו הטין‬ ‫שפסק עליו נתבאר בסי׳ ר*ט ועייל סי׳ ר״ט סעיף ו׳ •‬ ‫כיצר מקבל מי שפרע אוררין אותו נב׳יר כקללה סתמית‬ ‫ף‬ ‫דרך כלל ואומרים מי שפרע מאנשי הר המבול ומאנשי‬ ‫דור הפלגה ומאנשי סדום ועטורה וממצרים שטבעו ביס הוא‬ ‫יודע טמי שאינו עוטר בדבורו ‪4‬ד״א דסלט לימינן אה להדיא‬ ‫ואגמדים א הוא יפיע ממך אם אינך עומד בדיבורך ואומרים‬ ‫א כ ן ברבים אולי יחוור מן החזרה ויקיים מאמרו ‪4‬‬ ‫ןן הלוקח טחבירו קרקע או שאר מטלטלין ופסקו הדמים‬ ‫והניח משכון על הדמים לא קנה דרמים אין באן ומשכון‬ ‫אין באן שהרי מעות לא נתן א ובטשכון לא קנה כאס בגופו‬ ‫ואם ‪ p‬במה יקנה וכל הרוצה לחזור בו טשניר& חוזר ואינו‬ ‫צריך לקבל מי שפרע ‪4‬‬ ‫ן מכד א בדברים כלבד ופשקו הדמים ורשם הלוקה רושם‬ ‫על השקח כדי שיהיה א סימן ידוע שתא שלו והוא אחר‬ ‫מן הפירושים שפירשו על סיטומותא קונה בשימן וה אע״פ שלא‬ ‫נתן בלום מהדמיס כל החוזר כו אחר שרשם מקבל מי שפרע‬ ‫שזה ‪%‬ירשסיטוטתא קונו* שקונה לעניין קבולי מי שפרע ואס‬ ‫ממנהג המדינה הוא שיקנה הרושם קגיין גמור נקנה המקתואי(‬ ‫אחד מהס יבול לחזור בו וכל זה שרשם בפני חטוכר או שאשר‬ ‫א המוכר רשום מקחך וע״ל סימן ר״א *‬ ‫ן הנושא והנותן ברברים בלבד הרי זה ראוי לעמוד בדבורו‬ ‫אע*פ שלא לקח מהדמים כלום ולא רשם ולא הניח מ‪:‬׳כץ‬ ‫וכל החמר מ בי! אקת בץ טובראע״פ שאינו חייב לקבל טי‬ ‫שפרע מ ט הרי זה ממחוסרי אמנה אפיא נתייקר השער ואין‬ ‫דוח חבשים נוחה הישנו וכבר ידעת אז״ל הי; צדק שיהא‬ ‫הו שלך ציק ‪4‬‬ ‫ח וכן מי שאומר לחבית ליתן א מתנה ולא נתן הרי זה‬ ‫ממחוסרי אשנה במה דברים אמורים במתנה מועטת שהרי‬ ‫משכה דעתו של מקבל כשהבטיחו אבל כמתנת מתבהאין בה‬ ‫משוש מחוסר אשנה שהרי לא האשין זה שיתן א דברים אלו‬ ‫מפני ש * א *־*ובה ואינו קונה עד שיקנה אותס ברבריס שהמ‬ ‫נקנץ בהם ועייל מימן רמ״ט ‪4‬‬ ‫‪ gj‬יש סי שאומר שאש רבים אמרו לאדם אחד ליתן לו מתנה‬ ‫אינם יבולי! לחזור בהן אפיא אם הוא מתנה מרובה לנכי‬ ‫המקבל כיון דלא הר מתנהמיובה לגבי כלאחדוא׳ ‪4‬‬ ‫* טי שהיה א חוב אצל חבית ואשד א מבור לי מטלטלי!‬ ‫אלו בחוב שיש א אצלך ונתרצה המינ־ י״א שזה הוי כמו‬ ‫שנותן דמים לעניץ כל התקר בו מקבל מי שפרע ויש חלקים‬ ‫ואומרים דאינו קלנה אפיי השעות עדיין בעץ ביד הלוה כיון‬ ‫דשאה להוצאה נתנה הוי כאינו נותן לו בלום דמלוה אין כאן‬ ‫מגה אץ כאן אלא א״כ אשר א יקנה א חפץ שלך בהנאת‬ ‫מחילת מלוה דאז קנה באותה הנאה דמחילה לעניין קבלי מי‬ ‫שפרע ואפיא לא מחל א לגשרי אלא הררח לו זמן הפרעון ואמר‬ ‫לו יקנה לי חפץ שלך בההיא הנאה שהרוחתי לך דהר במו‬ ‫נותן א מעות וע״ל סימן קצ״מ סעיף ב׳ ‪.‬‬ ‫ראובן שהיה חייב לשמעון סנה ואמר לו שמעון לראובן‬ ‫טלטל יה אמכור לך במנה ונתן א ראובן המנה יטל שטעון‬ ‫אמר מנה זה אני גובה בחובי והחפץ לא אתן לך ואיני במי‬ ‫שפרע דברי להוציא טעותי עשיתי והשטית* בך הרץ עמו אבל‬ ‫אם אמר לו ראובן הילך עוד אותו המנה שאני חייב לך ותן‬ ‫א החפץ צריך את{ א או מקבל מי ש‪!.‬רע‪4‬‬ ‫ע‬

‫ר ה ‪ p‬מוכר מח^ז אונס ומסר מודעא ובטלה‬ ‫ובו י״ב סעיפים‪:‬‬

‫סימן רה ר ה‬

‫א מי שאנסוהו לממד דתלוהו דסרות עד שמכר ב י‬ ‫במקרקעי בין במטלטלי שאמר חצה אני או שתק וקבל‬ ‫הדמים כיון ראיכ׳ תרתי שנתרצה ואמר רוצה אני שהרי שתק‬ ‫וגם קבל הדמים ה״ו מכורדאמרינן אגב אונסי'גמר ומקנה י״א‬ ‫דוקא דאיכ׳ עדים שראו שהאני נתן לו המעות אבל אם הודה‬ ‫בפני עדים שקבל ממנו המעות והערים לא ראו שנתן לו אינו‬ ‫מכור דאמרי כי היכי שאנסו למכור כד אנסו להודות שקבל המעות‬ ‫והוא לא נתן לו ומחמת יראה הודה ויש אומרים אפילו בהודאה‬ ‫מגי דטתוך אונסו אינו מודה אם לא שקבלדאם אנסוהו להורות‬ ‫ח״ל למסור מודעי דבקל יבול למסור מודעא על ההודאה י״א‬ ‫חקי כשנתן לו המעות אפילו באונס ובוניה וביני דאגב אונסי‬ ‫גמר ומקני אבל אם לא קבל הדמים אלא שנתן לו שטר לאנס‬ ‫שמכרו לו לאו בלום הוא ולא קנה ויש חולקץ ודוק׳ שאמד‬ ‫רוצח אני או שתק וקבל ימים אטרינן דאגב אונסיה גמר ומקני‬ ‫ע״י הדמים אבל אס אטד בפירוש שאינו רוצה ואנםוהו לקבל‬ ‫הרמים לא גמר ומקני לפיכך אס אנסוהו למכור ורוצה לטצא‬ ‫לו תיקון לכשיסתלק האונס שלא יתקיים חמקה ויבול לחזור בו‬ ‫ולא יאמרו דאנב אינסיה גמר והקנה אלא מחמת יראה קבאן‬ ‫ומוס* מודע׳ קודם שימכור כלומד יודיע לעדים שבאונס הוא‬ ‫מוכר ואינו מתרצה למכור אלא מחטת יראת האונס כיצד‬ ‫יעשה יאמר לשני עדים דעו שזה שאני מוכר חפץ פלוני או‬ ‫שדת פלוני לפלוני לא כרצוני אני מוכרו לו אלא מפני שאנוס‬ ‫אני לטונרו לו ואז אפיא יחזיק בו זה כמה שנים לכשיםתלק‬ ‫האונס המכר בטל ומוציאין אותו מידו ומחזיר לו הדמיה ובלבד‬ ‫שיחו הערים יודעים שטפני אונם הוא מוכרו ושהוא ודאי אנוס‬ ‫וכל מודע׳ שאין כתוב בה אנו העדים ידענו שהמוכר זה אנוס‬ ‫היה כשמכרו זה אינה מודע׳‬ ‫‪ 2‬בד״א שצריכין העדיח לידע את אונסו במכר אכל במתנת‬ ‫או מחילה שטפוהו ליתן או למחול אין צריכץ להכיר אונ»ו‬ ‫שאפילו אס אינו אנוס כיון שגלה דעתו ואטד לעדים שאינו‬ ‫נותן או מוחל מדעתו אץ במתנה או במחלה כאם דרוק׳ גבי‬ ‫מכר אמרינן כיון שקבל המעות גמר ומקנה טשא״כ במתנה‬ ‫ומחילה שכיון שלא מדעתו נתן או מוחל במה הקנה ומתנה‬ ‫שכתוב בה אחריות דינה במכר שכיון שכתב לו אחריות ודאי‬ ‫בחנם לא נתן לו מתנה כזו אם לא שגס הוא נהנה מטנו כבר‬ ‫הרבה והיי היא כמכר תמר ומקנה אגב הנאתו שהיתה לו ממנו ‪4‬‬ ‫‪ y‬מתנה אם נתברר שבאונס נתן אעיפ שלא מסר מודעא‬ ‫מתנתו בטלה וכ! אם מוסר מודע׳ ולא ידעי באונסו כיק‬ ‫שקודם שנתן גלה דעתו שאינו נותן מדעתו המתנה בטלה כמ״ש‬ ‫בסעיף ו׳ בע״ה ומחילה דינה כמתנה דמה לי נותן עכשיו ומת‬ ‫לי מוחל לוטה שחייב א כבר לפיכך אס אנסו עד שמחל לו אס‬ ‫יש ערים שיודעים באונסו אעיפ‪ .‬שלא מסר מודעא וכ! אס מסר‬ ‫מודעא ולא ירעו עדים באונסו אין מחילתו מחילה ופשרה דינה‬ ‫כמכר מפני שהיא דומה למכר לפי שהתובע ירא שמא ימסיו‬ ‫בל תביעתו ברין לבן תא מתפייס ליטול קצת בפשרה ובן‬ ‫הנתבע ירא שמא יחייבוהו לשלם בלמה שתובע טמנו לכן הוא‬ ‫מתפייס לשלם מקצתו בפשרה והיינו מכר ממש שהוא מוכר‬ ‫לחבידו כל זכות שיש לו בתביעה זו בסך שמתפשרים ביניהם‬ ‫לפיכך אם אנסועדשנתפשר עמו גמר ומקני אגב אונסיהעס‬ ‫קבלת דמים רת־בע במה שהוא מקבל ממנוט! הנתבע והנתבע‬ ‫כמה שהניח א מתביעותיו אא״כ מסר מודעא ואם לא כתבו‬ ‫במודע׳ אנן סתרי ידעינן באונסיה אין מודעא זו כלום ‪4‬‬ ‫ף יש מי ששטר דהאראמרינן כשלא מסר מורעא ממכרו‬ ‫ממכר אס הוא בקרקעות הוי ממכר אפילו לא כתן לו כל‬ ‫שווץ לפי שאין אונאה לקרקעות אבל במטלטלי! כיון שיש מ‬ ‫ברי אונאה וכ״ש כדי ביטול מקח אין כאן תורת מקח והימ‬ ‫כשאינו בופה אלא המכירה אבל בסכום הטעית אינו כופהו אבל‬ ‫אם טפהו ליתןלו בפחות משוויו אף בקרקע אץ באן חורת מקת‬ ‫והוי כמי שאנסוהו ליתן שאינה מתנה וכתב טורי טהרמא״י ז״ל‬ ‫מיהו לעניין זה הלי כמכר לאם מסר מודע׳ בעינן שידעו העדים‬ ‫באונסו כמו כמכרעכ״לונ״ל טעטא משוס דאי לא ידעי העדים‬ ‫באונסו דלטאאע״פ שטה שנתן לו מה ששוהיותרעל הדפים‬ ‫שקבל נתן לו שלא מרעתו ולא קנה מה שנתן לו מ ג ד שיוני‬ ‫הדמים גמר והקנה לו בלא אונס אגב הדמים שקבלג״ל «‬ ‫‪t‬‬

‫ף‪ ,‬וכיון דבעינן שידעו העדים מצד אחר ל א •טפיו דאנןס חוא‬ ‫כדבתבינ׳ בסעיף א׳ יש מי שאומר שאפלו אמר לעריס כתבו‬ ‫לי שמסרתי מודע׳ בפניכם וכשיוורע על פי עדים האונס שאנ*ני‬ ‫יצטרף עדותכם עם אותם העדים לבטל המקח אין שוטעין ל?‬ ‫וטעמאמשוםדחיישינןלביד טועץשאמדורמקהלאחתמואא*כ‬ ‫ידעו‬

‫הלכות מקח ומגי כ ר‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫ייעי באונס! וילאו לבטל השקח ע״יאלו‬ ‫שלא כדין לפיכך אמרינן הקא לכתחלה לא יכתבו אבל אם‬ ‫כתבו לו ולא ידעי באונםיה ואחייב בא זה ותבעו לדין והבי׳‬ ‫עדי׳ ראנוס היה ה״ל מודעא מעלייתא ומבטלק המכירה על פיה »‬ ‫ו כדיא שצריך שירעו העדים שהוא אנוס במוכר או בעושה‬ ‫פשרה שהיא דומה למכר כש״ש שאם אינו מוסר טודעא‬ ‫א‪£‬י׳ שות׳ אטרי׳ אגב אונסיה גמר ומקני אבל במתנה או במחיל׳‬ ‫אם מסר מודעא קורם אע״פ שאינו אנוס הרי המתנה בטל׳‬ ‫שאין שייך מתנה אלא מה שנתן נדצונו הטוב והרי גלה דעתו‬ ‫שאינו נותן ברצון שאם היה נותן ביזיון למה מוסר מודעא‬ ‫וגילוי דעת הנותן שאינו נותן ברצון ם;י שהרי אינו רוצה להקנות‬ ‫בכל לבו ולא קנה המקכל מתנה והמחילה דומה למתנה כמ״ש‪,‬‬ ‫ן וכשלא מש־ מודעא ואנםוהו זבוניה זבינ׳ דאגב אונסית‬ ‫גמ־ ומקני ל‪£‬יכך צ־יך לממיר מורעא ל״ש אנסוהו אונס‬ ‫תוף כגון שהכוהו או שתלץי עד שמכר לו ל״ש אנסוהו ע״י‬ ‫ממון כמן שה‪£‬יזידוהו בתפס־ ממון בין עי׳י גוי• בין ע״י‬ ‫יש־אל ולא אמ־־יגין כשמפחידין אות! ע״י ישראל אינו אונס‬ ‫גמור דהא איפשר לתובעו לדין או הוא עצמו יתחרט ויחזיר‬ ‫לז הגזימה וה״לל אע״ג שקבל הדמים לא גמר ומקני אפי׳ לא‬ ‫מוס־ מודעא אלא אפ״ת צריך מסירת מודעא ואפ לא משר‬ ‫מורעא אמיי׳ גמי־ ומקני ומעשה בא׳ ששכר פרדס מחבירו‬ ‫ליי שנים ולא היה שטר חוב ביד המשכיר ואח־ שאכלו השוכ­­‬ ‫ן;׳ שנים אמר לו למשכיר בינו לבין עצמו אם לא תמכרנו לי‬ ‫אכבוש שטר השכירות ואטעון שהוא לקוח כידו והיה ירא‬ ‫המשכיר שמא יפסיד כל הפרדס בחנם והלך ומכ־ו לו וקבל‬ ‫דמיש ועשת לו שט־ מכירה עליו וקודם שמכר לו מסר מודעא‬ ‫כפני ערים והטטין העדים אחורי הגדר ושמעו שלא נתרצה‬ ‫למכור לו אלא ע״י גיזום זה שאמר לו אם לא תמכינו לי‬ ‫ככשינ׳ לשטר משכיני ואימא לקוח היא בידי והפסדתי השטר‬ ‫ויש לי טענת חזקה שהחזקתי כפרדס ג׳ שנים ומפני גיזום‬ ‫זה מכרו לו ואחז״ל שזה וכיוצא בו הוא טק־י אונס וכשיתבענו‬ ‫אח״ב לביד ויכפור ויאמי שקנה מטנו פרדס זמ וזה יוציא המודע׳‬ ‫הטכי בטל וכן כל כיוצא בזה ‪.‬‬ ‫ן״ן בדיא כאונס כזה שמעולם לא בקש הקינה לגוזלו ממנו‬ ‫בחנם אלא נעשה חמסן שכופה את המוכי• למכור שלא‬ ‫ברצונו ונותן דטים אבל הגוזל א‪.‬ת חבירו והוחזק כגזלן ואחי־‬ ‫כך לקח אותו השדה מן הגגזל וקבל הנגזל את הדמים משנו‬ ‫אין הטוכר צריך לטסוי מודע׳ ובלא מודעא צ י ד להחזירו לו‬ ‫כמו שיתבאר עוד בע״ה »‬ ‫‪ JJ‬עדים החתומים על המודעא הם עצמם יכולין לחתום על‬ ‫אותי שטר המכירה שנמסר להם המודעא עדיו זהמודעא‬ ‫כשרה ולא אפרע ן דהוולהו כעוקרי עדותן במקח שאינו עדות‬ ‫דה״ל כחוזר ומגיד כדאפרי׳ רעדים שאומרים כתכ ידינו הוא זה‬ ‫אבל קטנים היינו שאס כתב ידם יוצא ממקום אחר דאינם‬ ‫נאמנים דהכא נאמנים דכיון דשניהם עדות ככתב הוא אתי‬ ‫נכתב ומרע ככתב וכ״ש היכא שב׳ החתומים על המודעא‬ ‫אינם חתומים על המקוז דאתו הני ועקרי םהדותיהו דהני ואווי׳‬ ‫אטר המוכ־ לעיים בפני האנס ברצוני הטוב אני טייר לו‬ ‫וכלא אונס אפ״ה המודע קיימת דאמרי׳ כשם שאנסו שניכר‬ ‫כלא רצון כך אנסי עד שאמר ברצוני אני מוכר ואם נאמנים‬ ‫לומר נעל פה טודעא היו דברינו עייל סי׳ מיו סעיף ל"\ »‬ ‫• וכן אם הודה כפניהם שלקח הדמים אחר ]שמסר מודעא‬ ‫על כך ועכשיו אומר שלא קבל כייום אינו חייב להחזיר‬ ‫כלום דכש׳ ש׳ןנםו למכיר אנסו נ״כ להודות ולומר שקבל‬ ‫אעיפ שלא קבל אבל מנה לו הדמים בפניהם כשמחזיר המקח‬ ‫הרי וה מחזיר הדמים שלא קנסוהו בעד הרמים שטר מודעא‬ ‫שאין בו זמן ואין העדים כאן ולא ידעינז אי נעשית קודם‬ ‫הניכר ותויא טודעא מעליוחא או אי נעשית אחר המכר דאז‬ ‫לא הוי ממש כס דעא דא׳׳ב כל ה׳שטיות שבעולם אחר שנעשו‬ ‫בכשרות ויתחרט יבא לפוסלן מ״מ המודעא הזאת שאין העדים‬ ‫בפנינו ואין בת זט; כשירה ומבטלת המקח דטאחר שנודע‬ ‫ע״י המודעא שנאנס אטרינן מסתמא קודם המקח נעשית דחזקת‬ ‫מא שאלי׳כ לא היו העדים חותמין אותה‬ ‫י א העידו <‪1‬ליו עדי המכר שבי״טל המודעא בשעת המקת‬ ‫הרי המורעא בטלה והטכי־ קיים ולא אמרי׳ ההו׳ אונםא‬ ‫דאונםיה לעיקר זבינא הוא גופיה אנסוהו לנטולי ולאוחיי ליה‬ ‫דזבין ליה בלא אונס דאטרי׳ אגכ האי אינסא גמר ומקני כמו‬ ‫ראמדינן על המוכר עצמו אם לא היה מוסר מודעא מתחלה‬ ‫בד״א בשטסר מודע׳ סתם אבל אם אמר לעדי המודעא הוו‬ ‫׳דעינן ׳*בל קניין שאגי לוקחלב&ל הנעיעא שהבל יהא בטל‬ ‫העדיפלגדןוי‪9‬םירוהז‬

‫‪1‬‬

‫‪t‬‬

‫כימן רו‬

‫יייעים ואץ גיזמי‬ ‫י י‬ ‫י ' ל‬ ‫להקנות ליוז האנס לשלם יזרי המכר בצל ואע?פ שקנו כלת‬ ‫לבטל הטודעא גם הקניין אינו כלום דקגיין באונס הוא ויש‬ ‫חולקין ואוטרי׳ דטהני הביטול בשעת המקח וכן נוהגי! לכתוב‬ ‫בשטרות לבמל כל מודעי דנ‪5‬קי מגו מודעי עד ע‪1‬למ ודוקא‬ ‫במכר וקיבול דמים דאגב קיבול דמים ואף על גג דאנום גמד‬ ‫ומקני אכל במתנה כל זמן דירעינן באונםיה אע״ג דבטל מודעא‬ ‫אז אפי׳ לא מםר מודעא לא הוי מתנת דהא לא הקנה מדעתו‬ ‫אבל אי לא ידעינן באונםיה ממני ביטול מודעא אף במתנה וכן‬ ‫אם הודה לאחר שחייב לו כאיזה דיר שאינו חייב לו הוי‬ ‫כמתנה לכל דבר ‪1‬‬ ‫יב כאיזה אונס אמרו שהוא מנטל המקת באונס דאתי ליה‬ ‫טאחריני אבל אונס דאתי ליה טנפשית כגון מי שהוא‬ ‫מוכר מפני שהוא דחוק למעות לא דאל״כ כל אדמ ימכור‬ ‫בשיתי׳ צריך למעות וימסור טודעא ובשיהי• לו מעות יבא ויבטל‬ ‫המכר וזה דבי־ ׳גיאיא להתקיים ואפי כאונס דאתי ליה מאחריגי‬ ‫נמי לא אמרן אלא דוקא שא‪ :‬סוהו למכיר אבל אם לא אנסוהו‬ ‫למכור אלא אנסוהו ליתן טעות ומחמת שלא היו הטעוח הוצרך‬ ‫למכור לא הויאונםא במכירה אלא כשארדח־נן למעות וזבינת‬ ‫זבינא וכל זה מיירי באנםו‪-‬ו למכור דאשרינן אגב אונםיה ‪1‬טר‬ ‫ומקני אבל אנסיתו לקנות אינו קניין דאגב אונסו אינו קונו!‬ ‫אלא מוקירו בדעתו ואין מזכי! ומקנין לאדם בע׳׳ב‬ ‫ו א י י י‬

‫א י ט‬

‫ב‬

‫א‬

‫א מ ‪ 6‬נ י‬

‫! א‬

‫נ פ‬

‫ש‬

‫א‬

‫ת‬

‫מ‬

‫‪%‬‬

‫רו‬

‫דין כשאמכור אמכור לך במא׳ומכר לאחר‬ ‫‪tow‬‬ ‫ביותר או שאמר אמכרנה לך כמו‬ ‫אותו בית דין ובו ד׳ סעיפים ‪.‬‬

‫א האומר להכירו כשאמכור שדה זו תהא לך מעכשיו במגד!‬ ‫וקנה מידו על כך הרי היא קירית לו מעכשיו לענין זי?‬ ‫שאם ימכרנה אחר בך לאחר במנה הרי זה מוציאה מידו כיון‬ ‫שקצב לו הרמים ואמר לו מעכשיו אבל אם לא הזכיר י‪4‬ו‬ ‫סכום מי;ות אלא אמר כשאמכמה אמכרנת לך אע״» שאמד‬ ‫מעכשיו לא קנה הראשון דלא סמכא דעתיה כיון שלא קצב‬ ‫לו סכום דמים שהלוקח חושש שמא המוכר יפםוק עליה דמי‪0:‬‬ ‫יתיים ולא יתרצה היא בכך וכן המוכר חושש שמא הלוקח‬ ‫לא יתרצה בדמים שיפסוק לו לפיכך לא סמכי דעתייהו ואינם‬ ‫מקנים או קונים יה לוה <*ך שניהם יכולין לחזור בהן וקנאי!‬ ‫השני ובן אס מכרה לאחר ביותי דמים שקצב לזה קנאו‬ ‫השני ולא הראשון שלא התנה עמו אלא כשימכרנה מדעתו‬ ‫ימכי־נה לו וזה אם לא היו נותנין לו רק מנה כמו שקצב עפ‬ ‫הראשון לא היה מוכר׳ מרצונו ונשמכי לאדר ביותר השיג‬ ‫כאלו אנפות למוכרה ביותר וקנאה השני ונל זה לא מיידי‬ ‫אלא כשאמר בזה הלשון כשאמכור אמכרנו לך אבל אם אמר‬ ‫כשאמכור לא אטכרנו אלא לך בכך וכך ומכרה ביותר או‬ ‫שהתנה אפיי אם יטברנה ביותר ממה שהתנה עמו ימכרנו לו‬ ‫כל תנאי שבממון קיים וקנאו הראשון אבל אפ לא התנה ע&ו‬ ‫אלא כשמכרו זה לאחר ביותר אמד הו׳ אני אתן גם אותו‬ ‫המותר אפי׳ הכי זכה השני שכיון שבשעת המכ׳ קנאו השני שוב‬ ‫לא יתבטל בשביל תוספת דמים של זה ואפי׳ ידע הראשון קוים‬ ‫המכר שרצו ליתן בה יותר ואטד תנה לי ואני אתן גט אותו‬ ‫המות׳ ומכרה לשני אפי׳ הבי קנאה אותו השני שלא היה התנאי‬ ‫אלא אםימכרנה לאחר בשויה דהיינו מנה שקצב עמו ראשונה‬ ‫וכיון שמכרה לזה ביותר אין כאן תנאי‬ ‫אמר ליה כשאמכרנה הדי היא קנוייה לך מעכשיו במו‬ ‫^‬ ‫שישוטו ב״ד של שלשה ביון שהזכיר ביד הולבין אוץ*‬ ‫הרוב שבהם כדרך ב״ד ואם שמוהו שנים בשומ׳ שוה והשליכי‬ ‫חולק עליהם הולכים אחר הרוב אמר ליה במז שיאמרו שלשי!‬ ‫ולא הזכיר ג״ד נחית לדעות ולא לב״ד ואינו צריך לתת אלא‬ ‫עד שיסכימו כל השלשה לדעת אחת ‪%‬‬ ‫ג וכ! אם אטד כמו שישומו אותה ארבעה או אפילו אמר‬ ‫ב״ד של ארבעה כיון דנוזיא לדעות יותרןמהתם ב״ד דעתו‬ ‫עד שיסכימו בל הארבעה לדעת אחת ואם ימכרנו לאחר כמו‬ ‫שהסכימו אלו הארב^ז קנאה הראשון‬ ‫ך שמו אותה שלשה או ארבעה כמו שאמד ואמר המוכר עי!‬ ‫שיבואו שלשה או ארבעה אחרים וישוטו אותה אין שימעין‬ ‫לו שהרי קנו מידו מתחלה שמכרו מעכשיו וממאי דהני קיפ‬ ‫להו טפי דילמא הני קים לתו טפי וכל זה דוקא שאמר מעכשיו‬ ‫אכל אס לא אטד מעכשיו אע״פ שקנו מידו שכשימכור יהא‬ ‫מוכ׳ ל לא קנה דהוי קניין דברים בטיש לעיל סימן ד״ג א׳׳נ‬ ‫דווי אםטכתא כש״ש בסימן ריז בעיה‬ ‫רז הטופר‬ ‫י‬

‫י‬

‫‪t‬‬

‫חשן משפגז‬ ‫ח‬

‫הלבות מקח וממכר‬

‫‪n po‬‬

‫המוכר נכסיו על תנאי וחני אסמכתא ן מבר א קרקע והתנה הטובר שיחזירנו א כשיהיו א טעות‬ ‫הרי זה תנאי גמור שהרי המוכר התנהו לטובתו צריך‬ ‫והמחייב עצמו בדבר שאינו חייב בו ובו‬ ‫להחזירו א כשיביא א מעותיו לפיכך אסור לאקחלאטלפיחת‬ ‫כ״א סעיפים ‪:‬‬ ‫של קרקע וו שכיון שחייב להחזירם א כשירצה אין באן מקדו‬

‫א המקנה לחבית גץ קרקע כץ םטלטאן ותתנה עג*תנאע‬

‫אלא הוו אה הנך ווזיבהאאה גביה והוו להו אכילת פירותיו‬

‫בריבית שאמוד וע״ל סוף מימן ע׳ שגס השטר מכר זה אין בו‬ ‫שאיפשד לקיימם כץ שהתנה המקנה כץ שהתנה הקמה‬ ‫ממש ואינו גובה בו ממשועבדים דאפיא ראייה בשטר אין כאן‬

‫נתקיים התנאי נתקיימ הדבר שהוקנה ואם לא נתקיים התגאי‬ ‫גם הקניין בטל ודיני התנאים מטארים בלבוש תנוץ‬ ‫סימן ל׳ה וסי' קס*ד וע״ל סימן רמ*א‬ ‫לכשיהיו לך מעות תביאם א ואני אחזיר לך הקרקע א^פ‬ ‫ב י״א דה*טשקנה בשמקיים התנאי כשקנה בדרך טהדרביס‬ ‫שאמי א ק כלשון תנאי גמור והקנה לו כקניין והרי התנאי‬ ‫שקונץ כחס מעכשיו אלא שהתנה שיהיה על תנאי אז יש‬ ‫קיים וצריך להחזירו כשמבי׳ א המעות אפיה הלוקח אובל‬ ‫»ליו לקיים תנא* אכל אס לא קנה מ ע מ ו ז בא׳ מדרכי הקניינים‬ ‫פימת ואין כזה אבק ריבית שכיון שנגמר המקח הרי המקח מקת‬ ‫אלא התנה עטו שאם יתקיים תנאי בכך וכך קנה דבי זה‬ ‫אלא שהלוקח חייב עצמו בתנאי יה של׳ לצודך הרי חייב‬ ‫כקניין ואם לא יתקיים התנאי לא יקנה לו אע״פ כשנתקיים‬ ‫לקיהזו לפיכך אץ כאן ריבית דכשיגי׳ א ושעות יוה אה כחוזר‬ ‫התנאי לא קנה כיצד מכר או נתן לו גית על תנאי שילך ביום‬ ‫ומוכמ א ובזה שהתנא* נעשה אחר גמר המקח אפיא אט‬ ‫פאי למקים פלו׳ והחזיק בו עוגה אס קיים תנאו והלך במס‬ ‫התנהו הטוכיי מותר ללוקח לאכול חפירות שהרי עכ״פ השקו?‬ ‫פאני למקום פאניקנה אס לאו לא קנה אבל אפ התנה ואסר‬ ‫היה מקחגמוד א א שנתרצה האקח לפנים משורת הדין לחזור‬ ‫אם תלך למקום פאני ליום פלוני או תביא א דבר פא׳ אמטר‬ ‫ולמופת לו כשיבי׳ א המעות כץ כך וכץ כך הוי ש א ממש‬ ‫לך בית זה או אתננו לך וקיים תיאו יהלך כץם פא׳ למקום פא׳‬ ‫לכך מותר לאכול חפירות והא דנקטדאמד אה הלוקח ט ׳ אורח׳‬ ‫ואוז״כ החזיק כבית לא קנאו שזו אסמכתא היא שסמך קנייתו‬ ‫דמילת׳ נקט שאחר שנגמר הטקח דרך הלוקח להתנות כן‬ ‫על ירי לעשות כך וכך וכל אסמכתא לא קניא שהרי לא גמר‬ ‫להראות טוב לבט למוכר שאינו רוצה להחזיק בנכסיו אלא‬ ‫להקנותה אלא אם אטד א קנה מעכשיו וקנו מידו על כך‬ ‫כשיבי׳ לו טעותץ שיחזירנו א‬ ‫באחר מדרכי קניינים ‪4‬‬ ‫ךן מעשה באשה אחת ששלחה ראוק להיות שלית לקנות‬ ‫י״א אפ בשעת עשיית הטקח אפילו קודם שנגמר המקח‬ ‫‪j‬‬ ‫לה קרקע משמעון שהיה קרובה ואמר שמעון המוכר‬ ‫התנה המוכר תנאיא׳ שהוא לטובת הלוקח כגון שמוכר לו‬ ‫לראובן השאח אם יהיה א מעות תחזיר א קרובתי הקרקע‬ ‫){יקע שלא באחריות ואח׳יכ אומר המוכר אס יטי־פוח משך‬ ‫והשיב ראובן השאח ואטד א אתה והאשה פאגית ששלחה‬ ‫מגבינא לך שופרא שבחא ופירי וכהיג דבר שהוא לטובת‬ ‫אותי קרובים אתם ‪ 4‬כלומר וקרוב הדבר שהיי תחזור לך ואינה‬ ‫הלוקח אין זה תנאי שתנאי כוח שהוא לטובת הלוקח היה לו‬ ‫מקפדת על כך ובא מעשר‪ .‬לפגי חכמים ואמרו זה השליח‬ ‫ללוקח להתנות או לפחות היה א להחזירו בתיך דבריו וכיון שלא‬ ‫לא קנה כלום שהרי לא סמכה דעתו של קרוב זה על דברי‬ ‫החזירו אמרען‪ .‬שהיה מתיירא דחשב בלט אם אחזור התנאי‬ ‫השליח מפני שלא השיט תשובה גמורה נטצ׳ ששמעון לא‬ ‫•חזור חשוכי* טרבייו ולא יקבל על* אחריות ודעתו היה לקנותו‬ ‫גמר והקנה לו הקרקע ‪4‬‬ ‫אפי׳ אם יחזור הט־כי מדבריו לבך אטרטוב א לשתוק לפיכך‬ ‫‪ g‬הלוהו על שדהו ק׳ זהובים ואמר ליה אם לא אפרעך עד‬ ‫אין בתנאי זה כלום ומה שאמרו המוכר לא אמדו אלא לפטוטי‬ ‫ג׳ שגים יהא השדה שלך לחאטץ בין שהיה השדה שוה‬ ‫מיא להפיס דעת הלוקח ולא לתנאי גמור אמר כן בד״א שמכר‬ ‫י מ ר טק׳ זהובים בי! אם אינהשוה יותר אץ זה אלאאסטבת'‬ ‫א בתחלה סתם וקודפ שנגמר המקחאמרי הטיל המוכר תנאי‬ ‫ולא קני׳ פירש שהו׳ סומך בדעתו שיוכל לקיים תנאו ולא‬ ‫זה אבל אס בתחלה אמר המוכר קרקע זו אני מוכר לך על‬ ‫יצטרך להקנות א שדהו ולכך לא מקנהו לו מעכשיו וכיון שאיגו‬ ‫תנאי כך וכך אע*ג דהוי טובת האקת ט*ט לא קנה אלא אדעתיח‬ ‫מקנהו לו מעכשיו אע״ג דכתר הבי גמר ומקני אה בדעתו לאו‬ ‫דהכי וה״ז תנאי גמור וכן אם התנו תנאי ואת״כ כתבו השטר‬ ‫בלום הו׳ולא קגי׳אבלאם אמר לו אכ לא אפרעךעד ג׳ שנים‬ ‫םתס ודאי על תנאי הראשון כתבוהו ר ש דבר שאץ צריך אפיא‬ ‫תהא שדה ש א קנוייה לך מעכשיו קנה שזה הוי קניי! גמור‬ ‫אמנות אלא ביון שאומר שלדעת כן טוכר הר ליה כאא התנה‬ ‫שמקנה לו שדהו מעכשיו בקגיין גמור בדמים הלא אלא שקבל‬ ‫מ ו ן שמפ־ חצירו או שרה ופירש בשעת המכירה שהוא מוכר‬ ‫עליו זה להחזירו א כשיהיו לו מעות ועניין היתר אכילת פירות‬ ‫כדי אלך למקום פלוני או מפני המטי־ שנטנע ומוכר כדי לקנות‬ ‫השדה ע״ל בסעיף י׳ ובסעיף ייז ‪ 4‬ואם בתחלה בשלוה מטנו‬ ‫חטים בדמיו ה*» כמוכר על תנאי לפיכך אם ירד המטר אחר‬ ‫הקפיד שלא למשכון לו רק שדה זו ולא שדת אחר י״א שקנה‬ ‫*מכר או באו חפדט והחלו או נמנע הדרך לעאת לאותה הארץ‬ ‫אפילו כלא מעכשיו שכיון שהפקיד שלא למשכון אלאזואמדינ׳‬ ‫או לא נסתייע לו לעאת או לקנות חטים הרי זה מחזיר א‬ ‫משום דלא חפץ בו השכינו ולא היה בדעתו מתחלה לפתתו‬ ‫הדמים ותחזור א הקרקע שידי פירש שאינו מוכר אלא לעשות‬ ‫לכך הקפיד למשכון דוק׳ זו ולא אחר וכן אם אמר א אם לא‬ ‫דבר פא׳ והרי לא נעשה וכן כל כיוצא בזה ודוקא במוכר קרקעותיו‬ ‫אפרע לך מעוחך לא יהא לך פיעון אלא מזו הר אפותיקי וקנה‬ ‫לפי שאין דרך בני אדם למכור קרקעות שהוא מתפרנס מה! אם‬ ‫אפילו בלא מעכשע אס לא יתן לו מעותיו בזמנו ואינו יטל‬ ‫לא שי^ה דעתו לעקור דירתו מכאן אבל אם מכר מטלטליו‬ ‫לתכלע ממנו שיפרע א ממקום אחר מיהו במעות יוכל לסלקו‬ ‫אפי׳ מ‪ ^:‬כל מטלטליו ואפיא אשר בפירוש כשעת המכר שעל‬ ‫כל אימת שירצה דלגבי נתינת מעות הוי קניין זה אסמכתא‬ ‫דעת כן וכןהואטוכ״ואח״כ לא נעשה אמו הדבר המקמ קיים‬ ‫אם לא אמר מעכשיו ‪4‬‬ ‫אם לא שהתנה כלשון תנאי גמור לפי שלפעמים אדם מזכר‬ ‫‪ 9‬וכל היכ׳ דל׳ קנה השדה משום דהוי אםמכת׳ הרי המעות‬ ‫מטלטליו מפני שקץ בהם או לצורך דבר אחר ‪4‬‬ ‫לא היו אל׳ האאה ואם אכל פירות מטנו הוי אכילת פירות‬ ‫ף ודוקא שאמר כן בפירוש בשעת המכירה שלדעת כן הוא‬ ‫ריבית קצוצת לפיכך מנכה לו כל חפירות שאכל וי״אשהפימת‬ ‫מכרו אבל אם מבי־ סתם ולא פירש בשעת המכירה אע״פ‬ ‫שאבל ת־ך הג׳ שנים לא הוו ריבית קצוצה אל׳ אב׳ ריבית‬ ‫שהיה בלבו שמפני כך וכך הוא מוכר ואעיפ שנראץ הדברים‬ ‫שאינו יוצאה בדינים וטעט׳ משום שאין זה דומה להלואה‬ ‫שלאמב״ אלא לעשות כך וכך ולא נעשהאינו־חוזר שהרי לא‬ ‫ממש דאע*ג שביר הלוה הו׳אזבי׳ א מעותיו תוך הג׳ שנים‬ ‫פירש ודברים שבלב אינם דבי־יס ואע״פ שקודם מכירה אמר‬ ‫כל עת שירצה מימ ביון שהמאה איגו יכול לכופו שיפדנו‬ ‫שהוא מוכ־י על רעת לעשות כך וכך כיון רבשעת המכירה לא‬ ‫אפילו־ ככלות זמנו לא הוה אלי כמשכנת׳ באת•׳ דמסלקישכבר‬ ‫אטר אינו חוזר דבעינן גילוי דעת בשעת מעשה דליכא אומדני‬ ‫כתבנו בלבוש ע״ז סי׳ קע*ב סעיף א׳ דאפיא אכיל בלא גביית*‬ ‫דמוב־ו כילי האי כלא גילוי דעת דהרבה פעמים אדם מוכר‬ ‫לא הר אלא אבק ריבית לפיכך כיון דבתוך הג׳ שנים‬ ‫קרקעותיו ואין ידוע למה היה מוכר מיהו אי איכא אושרנא‬ ‫בת־רת אבק ריבית אכלינהו אינו סנכה אאוחם תפירות שקבל‬ ‫דטוכח נתבטל המקחר אדבשתנה דברים שכלב הורץ דברים ‪4‬‬ ‫תוך השלש שנים דאבק ריבית אינו יוצא בדיינים אבל אם לא‬ ‫ןץ טי שהקגה לחבירו והתנה עליו על מנת שתתן מקח זה‬ ‫החזיר א הלוה מעותיו בכלות הג׳ שנים והמאה אכל פיחת‬ ‫כמתנת לפא׳ או תמכדנו לו אם מכרו או נתנו לאותו‬ ‫אחר כלות הג׳ שנים מפני שהיה הלוה סובי שנחלטה א‬ ‫האני קנה ואס לא קיים תנאו אלא מכמלאזזר או שלא מכרו‬ ‫הקרקע והניחו לאטלושוב נודע לו שלא נחלטה א הקרקע‬ ‫ולא נתנו בזמן שקבע א לא קנה וכן המוכר או הלוקח שהתנה‬ ‫ובא והביא המעות לפדות צריך להחזיר לו הקרקע וטיבה א‬ ‫שיחזיר א הטקח בזמן פלוני או כשיתן א המעות הרי המכי•‬ ‫הפירות ש^כל אחר ג׳ שנים וטעמא משום דאא חפירות שאיך‬ ‫נדש רחזירכמו שתתנה ‪ 4‬ואס החזיר א בעל כרחו אי מיקרי‬ ‫ג׳ שנים לאנ בתורת אבק ריכית אכלם אלא לפי שהיו סבירים‬ ‫‪X‬‬ ‫נתינה או חזרה וקיום התנאי ע*ל סי׳ ? ‪4‬‬ ‫שהמכר‬ ‫י‬

‫וכמאה על פה היא •‬ ‫‪*0‬־גמן‬ ‫ן ואם מכר א ‪0‬חם ואחר גמר המקזז אטד ליה הלוקה מדעתו‬

‫‪4‬‬

‫‪6‬‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫הלכות‬

‫מקח ומנער‬

‫צה‬

‫פימן ‪n‬‬

‫שהניכוי קייס ושלו היה אוכל והרא ליה מחילה ב!‪2‬עות ומי כונחו להרויח גם הוא גומר ומקנה אמ יפסיד דאגב דגמי למקני‬ ‫?יה כמניח את חכירו ליטול חוץ מרשותו מפגי ששטר שהוא גומר וטקגי וקוגה הטררח הטעות עי* הדף והמקום שהוא‬ ‫שלו ונמצא שאינו שלו דלא הוי מחילה ה״נ הבא * וכן היה קנוי לשניהם וכן כל שנים שהמרו זה עט זה אמ קנו מידו‬ ‫בכל דבר שלא קגה משום אסמכת׳ אע ג שבא לידו מחטת קנה מטעםדאגכ רבעי למקני כוי וקנסות שידוכי} עיל סעיף‬ ‫ישתיו סבורים שקנה הוי מחילת בטעות וצריך להחזיר ויש חולקין י״ו* ולא מיקרי אסטבת׳אלא כשעיקר הדבר תלוי כתנאי לעשות‬ ‫או שלא לעשות אבל תנאי שע״בפ יהא המעשה קיים כגון‬ ‫ואומרים דוק׳ פיחת שןאבלאחר ג' צריך להחזיר משוס דאית‬ ‫בהו תרתי מתלה כטעות וקצת איסור ריבית כיה שמתחלה המחייב עצמו לחבידו ואומר אס יהיה בחיים יתן לו כך וכך‬ ‫ג א לידו בתורת הליאהאבלב*אר עגייניאםמכת׳ אחר שבאו וא& לאו יתן למרשיו וה לא מיקרי אסטכת׳ דהא עכ פ חייג‬ ‫ליתןלו כל כיוצא בזה ‪4‬‬ ‫ליד הקונה קנה וא׳יצ להחזיר משום טעמ׳ ד*חילה אוגתינת‬ ‫•ף כל שקונין מיד ובקניין סודר ואומר קנהמעכשץ אין כאן‬ ‫כטעות לחור׳ ‪4‬‬ ‫אסמכתא כלל דהא הקנהו* מיד וקנה ביצר אם לא באתי‬ ‫י א הקונה רב* טחבירו והגיחו ביד השוכר ונתן לו הלוסח‬ ‫מכאן ועד ל׳ יים קנה בית זה טעכשיו וקנו מידו עלזה אם‬ ‫ערטן למוכר ואמר לו אם אני חוזר בי ערטגי טחול לך‬ ‫לא בא בתוך הזטן היו קנה יכן בל ביוצא בזה שאלו לא גמר‬ ‫והשמד אומי אמ אני חוזר בי אחזור לך ומךטן ואכפול לך‬ ‫להקנותו לולא הקנוהו מעכשיו י״א כיון דטעכשיו קני עיט‬ ‫בננדו אס הלוקח חור ט קנה המוכר העדכון שבידו שביון‬ ‫שהכל תחת ידו הוי כאלו אטד לו קנה מעכשיו אם אחזו׳ בי במי קנה דקילכל האומר על מנת כאומד מעכשיו דמיוי״א‬ ‫ומיד שהזר זבת במה שכירו ואס המוכר חוזד בו מחזיר לו שלא אמרו ע״מ הר כטעכשיו אלא בע״מ הבא על קיום מעשה‬ ‫שדבונו ואץ מחייבץ אותו לכפול ערבונו שמח שאמר אכפול וקיום התנאי כטל הין גיטך עימ שתתני לי ר׳ זוז ע*מ שתתני‬ ‫לך כנגדו אינו אלא אםמכת׳ ואסמהתילא קגיא כט*ש טעמי לי הנייר ע״מ שאתן לך מנה ע״משלא תלכי לבי׳ אביך שכל‬ ‫לעיל סעיף ט׳ וישחולקץוםביר׳להודאפי׳ אס חזר כו הלוקח כיוצא כאא הוא שיתקיים התנאי דהיינו שתתן לו הנייר והקיגן‬ ‫זוז ושלא תלך לבית אביה ורוצה שיתקיים בכך המעשה‬ ‫לא קנה המוכר אע״פ שהוא בידו דחא מיט אסטכת׳ היא‬ ‫ואששכת׳ לא קניא אפילן בידו וכיש אם דחפימ ביד שליש כאמו־ שיהיה הגט גט והקידושין קיתשין מעכשץ ע״מ שיתקיים‬ ‫התנאי אבל ע׳׳מ הבא על מניע׳ המעשה מון שהוא מתנה‬ ‫דלא קני׳ ‪4‬‬ ‫‪ y‬וכ! מי שפרע מקצת חובו והשליש השטר וא״ל לשליש שלא תנשא ואומר ע*מ אם אנשא אתן לך כך וכך כו׳ עימ‬ ‫אס לא אתן לו עד יוס פלוני תן לו שטרו והגיע הזמן כזה אינו כמעכשיו דאדדב' זה נראה דמחייבת עצמה בדרך‬ ‫ולא נתן לו לא יתן השליש את השטר שאין זה אלי אסמבת׳ קנס אם אנשא וכל שאומר דדך קנס לא קנה אפילו במעכשיו‬ ‫דביון שאומרים אם אגש׳ כר גם ע״מ אינו כאומרת מעכשיו‬ ‫שהית סט׳ וןויטך כדעתו שיוכל לקיים תנאו שיתן לו ולא גמר‬ ‫כדעתו לזקנות לו שטרו מעכשיו לפיכך לאקנההמלוה שמיו ‪ 4‬אלא כאם כאלו אמרת וכתנאי זה אס אנשא וכיון שיתחייב‬ ‫בלשון אס אין באן מעכשיו ואינו קונה‬ ‫‪ jp‬וכן כל תנאים שמתנץ בני אדם ביניהם אף על פי שהם‬ ‫בריא שצריך קניין ומעכשיו כשקנה בסתם ב״ד אבל אם‬ ‫בערים ובשמ־י אם מיה כך או אם תעשה כך אתן לך‬ ‫קנו מידו בב״יחשוב הראו• להפקיע ממוין קנו אפילו בלא‬ ‫מנה או אקנה לך בית זה ואם לא יהיה או לא תעשה בך‬ ‫לא אקנה ל ך ולא אתן לך אע״פ שעשה או שהיה הדבר לא מעכשיו והו׳ שיתפיס זכיותיו כביד והוא שלא יהיה אנוס כיצד‬ ‫קנה וא׳יצ ליתן או להקנות לו בית זה שכל האומר אס יהיה התפיש שמרו או שוברו בכיר וקנו מידו שאם לא יבא ביום‬ ‫אם לא יה ה לא גמר הקנה שמרי דעתו עדיין סומכת שמא פלוני ונתן שטר זה לבעל דינו והגיע היום ולא בא הרי אלו‬ ‫יהיה ל א נטר להקנות לור״א דד׳ חלוקים יש בדני אסמכת׳ נותנים והוא שיהית הקניין בביד חשוב ואס עכבו נהר או חולי‬ ‫הא״ שכל מה שהוא בידו אלא שאץ בידו לעשותה לבדו אלא לא יחנו דהא אנוס הוא שלא היה יבול לבא וכן כל ביוצא‬ ‫שתלוי גס מ ד אחרים כגון שנתן לו מעות לקנות לו יין ואמר מה ותשלום דין זה עיל בסיטן ניר וי*א אעיג דלא התפיש‬ ‫לו קנה לי יץ ממקום פלוני ואם לא תקנה לי תתחייב לי׳ זכיותיו מהני הואיל וקנו מטנו כביד חשוב הרארים להפקיע‬ ‫בכך ובך שזה אינו תלר בו לכדו רשמא לא ירצו למכור לו מטון וכתב היא״ש דהכי נהיגיעלמא וביר חשוב מיקרי לעניין‬ ‫בנקים פלוני זה הוי אסמכת׳ אפי אם לא גזם דכיון שהוא זה כל ג׳ דבקיאי בדיני אסמכתא דהיינו שידעו החלוקים שיש‬ ‫גידו קצת אע״פ שגם הוא ביד אחרים הוא סומך בדעתו בין היבא דגזים אי לא גזים ובין היכא שיש בידו לעשות מת‬ ‫דםסתמ׳ ימכח לו ביון דמצר מ א שדרכם למכיר ל א גמיר שקבל עליו או אין בידו לעשות וביון דבקיאין בדיני אםמכת׳‬ ‫ומקני‪ .‬הכי המתנה בדבר שיש בידו לבדו לעשותו אם לא והקנה שלא יהא באסמכת׳ קנה משום הפקר בית די׳ הפקר‬ ‫‪4‬דם כגון המקבל שרה מחבירו למחצה ואטד אם אוביר ולא וי״א שאין צריכין לב״ר חשוב ביב אלא ביד החשוב שבעיר‬ ‫אעביר אשלם כמיטב׳ והובירה שלא חרשת ולא זרעה לא הוי סגי כדכתיכ או אל השופט אשד יהיה ביטים התם אין לך אלא‬ ‫שופט שבימ‪ 7‬או המומחה לרבים בדורו אעיפ שאין סמוך‬ ‫אםטבת׳ אל׳ דיני הכי מדע׳ דנ־־מי דהוי כאלו הפסידו בידים‬ ‫ושמין אותה כמה תיתת ראויה לעשות ונותן לו מה שהפסידו ‪ 4‬שזהו ג׳יכ שופט שבימיך ואס כחוג בשטר שקנו ממנו בביר‬ ‫חשוב אעיפ שלא צוה כן וגם לא היה ביד חשוב אלא שצוה‬ ‫יזג׳ אכל אס גזים ואשר אס לא אעביד אשלם אלפי זוזי ביון‬ ‫ע י ש בידו לעשותו הוא סומך כדעתו דודאי יעשנו הוי אסמכת׳ לכתיב שטר חוב הטועל מחני כאלו פירש דהוי כמו הורה‬ ‫ו ל א גמד ומקני ואינו משלם אל׳ מה שהפסיד אבל מה שהפסיד שקנה בביד חשוב או שקבל עליו ביד זה הביר חשוב והוראות‬ ‫בעל דין כמאה עדים דטי ועייל סי׳ סיא סעיף ה׳ ייא שאם‬ ‫שיהא משלם אע׳׳ג שלאהתעז כן כמי שתתנה דמי כיון דשדינ׳‬ ‫השלישו משכונות זה כנגד זה במשפטי הגרם ובשטרותיהן‬ ‫הטתבד לשלם משום דיג׳ תרמי הד׳ המתנת בדבר שאין‬ ‫גידז כלל וגס לא ביר אחריס כגת המשחק בקוביא וכיוצא קנו אפי׳ כאסמגת׳ משום דיני דמלכית׳ דיכ׳ ועיל סיטןםי׳ה ‪4‬‬ ‫גו שאץ שום ארס יודע אס'ינצח אם לאו אעיג דודאי היא ין חכמי ספרד כשהיו דוציס להקנות באסמכת׳ היו עושין‬ ‫כך קונץ מזה שהוא חייב לחבירו ק׳ זהובים ואחר שחייב‬ ‫שאחד מתם ירויח מימ אץ כאן שוס עניין שנוכל לתלות בו‬ ‫הרטידאדעה׳ דהכי והכי התנה שטבל לומד שהיה סבור שיב׳ עצמי קונין מבעל חובו שכל זמן שיהיה בך או שיעשה כך‬ ‫לידי כך שהו׳ יררחעיי כך וכך אלא סמך על זריקת הקובי׳ הדי החוב זה מחול לו מעכשיו ואם לא יהיה כך או לא יעשה‬ ‫שהוא אינו ממיטת ברבר אלא במקיה בעלמא ואפילו הכי התנה בך הריני תובעו בממון שחייב עצמו ועל דרך זה היו עושין‬ ‫אשדי׳ וואי גמד ומקני מספק מעכשיו ואין זה אסמבת׳ בד״א בכל התנאי׳ שבין אדם לאשתו בשידוכי׳ ובכל הדברים הדומין‬ ‫כששוחקין במעות ומעות של שגיתם כנכנין ומונחים על הדף להם ובן ראוי לנהוג כי דרך זה מחני ומועל בכל דב׳ ובהל‬ ‫דאז הדף והמקום קנו לאותו שיררח כדי לקנות המעות שעליו ענין יותר מכל הקניינים המבטלים האסמכתות מפני‬ ‫אבל אס שוו^ן באטנה אפילו הקט זה לזה לא פהני שאין שכשהאסטבת' היא בעניין שיאמר אם לא אעשה כך וכך אתןלך‬ ‫*ה אלא כמו נןניין דברים בעלמא ואין מוציאין מטנו מה כך ובך אעיפ שקנו ממנו בכל תוקף הקניינים כמעכשיו ובב״ד‬ ‫שהפסיד ‪ 4‬ויי* אפי׳ מטילו משט! קודם שתתחילו לשחוק העיב ובמתפיש זכיותיו וכיוצא בהן אץ כאן דבר שחל עליו‬ ‫לא קנח דרשיש אק כאן משכון אין כאן כשיש לעיל ס*מן ק״ץ הקניין ואי! שי‪ 7‬קניין אלא בדבר מיוחד שיחל עליו הרןניץ‬ ‫לפיכך כשהיו חצין להקנות דבר באםטבת׳ והיו רוצין לאלם‬ ‫סעיף ח׳י אבל כשהשעות ומשכון שניהם על הדף ששוחקין‬ ‫כו והמקום קנוי לשניהם לאותו שיררח לקנות ט המעות טורד העניין רצו לייחד דבר מה כדי שיחול עליו הקניין שיתן לו‬ ‫‪ 1‬דבר אם לא יעשה כך ובך או לא יהיה כך וכך ולפי שהיו‪m‬‬ ‫לשתוק ואין בו משוס גזל אפי׳ מדרבנן שאץ כאן אס!כת‪,‬‬ ‫כלל ודלא כיש חוללךן ואושרי! לשחוק כשום עניץ ואומרים צריכץ לייחד דבר שיתן לו לפעמים לא היה מזדמן להם דבר‬ ‫מנ;ז«« מפני ש־ש בו משום גזל מדבריהם שהיא לוקח ממון לייחל וטטבע לא יבול לייחד ולהקנות שאין מטבע נקנה בחליפין‬ ‫ל‪/‬נירץ הגפ דרך שתוק והחול שאין דרכו ‪ p‬דניון שכל«׳ כש״ש לעל בדני חליפין ודרך חב העולם לקנות עצמם בכך‬ ‫וכך‬ ‫‪9‬‬

‫‪t‬‬

‫‪4‬‬

‫‪,‬‬

‫‪4‬‬

‫חש!‬

‫סשפמ׳‬

‫הלכות מקח וממכר‬

‫וכך סך טעות לבך היו קונים מזה שהוא חייב לזה כך וכך‬ ‫מעות והוא מתחייב בכר כמ*ש לעיל סי׳ ואח״כ היו קונץ טן‬ ‫הבעל חוב שאס זה יעשה כך או יהיה כך שהוא מיחל לו‬ ‫חובו זה מעכשיו והרי חל זה הקניין על זה החוב מעכשיו שהוא‬ ‫טחול אם יעשה בך או יהיה כך ואס לא יעשה הרי החוב‬ ‫בתוקפו ויש מקומות שנהגו לכתוב שני שטרי חובות גטורץ‬ ‫מותני! שניהם לשליש ואיזה צר שיעבור יתן כ׳ השמדות לכשנגדו‬ ‫וקנס שעושץ בשידוכין לקנוט החוזר בו לא הוי אסמכתא ואפי'‬ ‫גלא מעכשיו חייבים בקנט כי כדי הוא שיתתייכ חחןזר בג‬ ‫בקנס כדמי הבושת שבייש את חבית דהוי כטואסאוכיר ולא‬ ‫אעביד אשלם במיטבא וכן המנהג פשוט בנלילות אלו ומיהו‬ ‫קציץ צ י ד רבלא קניין אין הדבר מתפרסם כ״כ וגס לא מטכי‬ ‫אהרדי כ״כ שאין מאמיני! זה לזה בלא קניץ ואין כאן כשת‬ ‫וכן נוהגי! ומטעם זת דשסקי׳ הבא דמשוס דשי הכושי זכת בו‬ ‫ג״ל רטיד שנעשה הקניין מתתייכי בקנס אע״פ שלא נכתבו‬ ‫עריץ התנאים ואע*פ שאחד מוחה מלכתיב התנאים אינו כלום‬ ‫דהא על ידי הקניין יוצא הקול וכשהאחד חמר בו הרי חבית‬ ‫מתבייש וזכה בקנס ומה לנו‪-‬לבתיכת התנאים נ״ל ובן אס המלמד‬ ‫קבל עליו קנס בשעה ששכרותו אם יחזור כו ולא נמצא מלמד‬ ‫אחר מזומן אץ זה אסמכתא ולא תשוניניזוס כיון שמ‪*1‬סידהב״ה‬ ‫שאין לו טי שילמוד עם בנו והוי במו אסיאוביד ולא אעביר‬

‫סימן רחרט‬

‫בדייני! אלא אבק ריבית ומיהו הלוקח יכול לחוור שלא לקחנו‬ ‫בשער היוקר אלא בשער ויזיל שחרי מתחאז לא ירד אלא על‬ ‫שער הזול כדרך הפוםק על חפירות קודם שיצא השער אלא‬ ‫שעשאו באיסור לפיכך אין לכופו לחייבו כקיום הטקח וליטול‬ ‫פחות טסה שהיה בדעתו לפסוק ‪ 4‬ואץ חילוק בזה גיזשקחאו‬ ‫טחנה או מחילה או שאר דברים בולט אע״פ שנעשו כאיסור‬ ‫תעניין קייס וכן אם נשבע או נדר שלא אזכור ועבד ומכר‬ ‫קיים אע״פ שעבר על שבועתו ועל נדרו ‪4‬‬

‫רט‬

‫דששאן כמיטב׳ ולאו אסמכתא היא ‪4‬‬ ‫‪ p‬כ׳ שהתנו ביניהם לקיים דבר א׳ ונתנו ערבונות לקנט שטי‬ ‫שיחזור בו יזכה חבידו כערכו! לא יאשר אם אני הוזרכי‬ ‫אתן לך בך וכך וה״ז לך למשכץ על מטון שאתחייכ לך אס‬ ‫אחזור בי רכה״ג לא זכה בגוף המשבח וכל זמן שאינו חייב לו‬ ‫כלום ותרי מנה אין ם‪$‬ן משבץ אין כאן שאץ גופו קנוי לו ולא‬ ‫וכה בכלום שאץ אדם יכול לשעכר נכםץבמתשלא נתחייב לו‬ ‫דלא הוי אלא קניין דברים כעלמ׳ דמאי יהיב ליה שיקנה המשכון‬ ‫אלא צריך להקנות לו בסודר דלא כאםשכת׳ מעכשיו אוככ׳יר‬ ‫חשוב כדי שיתחייב א מן הרין אם יחזור כו ואז יתןאהחפץ‬ ‫כמשכון דאז יחול השיעבוד על משכון כיון שנתחייב א בקנט‬ ‫אם יחזור בו או יאשר לו אם אחזור בי תזכה בגוף החפץ בכך‬ ‫וכך משון שאז יקנה החפץ מעכשיו כלא קניין ‪4‬‬ ‫•ךן שטר שכתוב בו אם לא יפרע לזמן פלוני שיתחייב בך וכך‬ ‫ממון וכתוב בסוף השטר דלא כאםמכת׳ ודלא כטופסי‬ ‫דשטרי כו׳ אץ לשו! זה הכתוב בשטר ודציאו מידי אסשבת׳‬ ‫דהא עינינו תאית דאסשבת׳ היא ולאי קנה וכן ראוי לדון אע״פ‬ ‫שיש הולקי] ‪•4‬‬ ‫» ‪ £‬נדר ושביעה תקיעת כף מתני אפילו באםמנת׳ ודוכן‬ ‫ע״י דאי הם כרבתיב אס יהיה אלרןם עמדי וגו׳ אם נתון‬ ‫׳חתן את העם הזה בידי וגו׳ ובן אם כתב בשטר שקבל עליו‬ ‫‪.‬בח״חובש״ר אע״פ שלא אמר כ! בפירוש מה שכתב בשטר כן‬ ‫היינו משום שהוא צ‪,‬ה לכתיב שטר מעליא והוי כמו שקבלו‬ ‫עאוובש״ש לעיל סעיףט״ו גבי כתוב בו ביד חשוב דהוי כמו‬ ‫הודאת ב*ד דכמאה עדים דמי ‪ 4‬ובן אש גדר לצדקה או להקדש‬ ‫איזה דבר באסשכת׳ קונה דאשירה לגמה כמסירה מעולת‬ ‫להדיוט דמי ואין זה אטמכת' •‬ ‫המתחייב עצמו לחבית דבר שאינו חייב לו כלא תנאי‬ ‫ך‬ ‫אע״פ שלא היה חייב א בלום אינו דומה לאסמכת׳ וחייב‬ ‫דבאםשבת׳ הוא תולה העניין בדבר אחר ולא גמר ומקנה‬ ‫דשש׳ יתקיים אותו העניין אבל הבא הא חייב עצשו מעכשיו‬ ‫בלא שום תנאי והרי גמר ומקני לקנה ‪4‬‬ ‫ן;א חייב עצמו ברבר שאיגו קצוב כגון חריני חייב לזוז אותך‬ ‫או לכסות אותך להרטב״ס אע״פשקנו מידו לא משתעבד‬ ‫דביק שאין קצבה לבשה משתעבד לא גשר ומקנה ואע״ג דגבי‬ ‫ץזטקכל עליו לזון כת אשתו חששה שנים ק״ל שחייב אוגה‬ ‫גש״ש בלבוש הבוץ וארגמן סימן קייר שאני התם שפוסק כן‬ ‫בשעת נשואץ ותמה לדברים הנקנין באמירה כלומר דאגב‬ ‫חבת הנישואין גמר ומקנה אבל הכ׳ לא נמר ומקנה זהו דעת‬ ‫דזרט״בם ובל חאתתניס חלקו עליו וע״ל סי׳ ס׳ סעיפים בג״ד‬ ‫‪1‬‬

‫י‬

‫ר ח מקח שנעשה בצד איסור ובו סעיף אחד ‪:‬‬ ‫א מקח שגעשה כאיסור כגון שתסיף בשיור השקה בשביל‬ ‫המתנת השעות או שפסק על הפיתת קודם שיצא השער‬ ‫*גם לא היה א לשוכר ונתקיים השקת בקניין או באחד משאר‬ ‫הדרכי ההקנאות המקח קיים ואין אחד טהס יכיל לבטל המקח‬ ‫אמר מטעם שבאיסור נעשה אין‪ ,‬חמקת מקת אלא מכיוןשקנו‬ ‫באחר מדרבי ההקנאות השקה קיים והריבית שבו אס בבר קבלו‬ ‫השוכר איו מוציאי! אותו טית שאין זה ריבית קצוצה שיוצא‬

‫המקנה דבר שאינו מסרים או שלא בא‬ ‫לעולם ובו י׳ סעיפים •‬

‫א המקנה להכירו דבר שאינו מסריט אס היה מינו ידוע אע״פ‬ ‫׳ שאין מדתו ומשקלו ידוע ה׳יז קנה ואם אין מינו ידוע לא‬ ‫קנה דלאמשבא דעתיה בי>יד האומד לחבית ערימה זו של חטין‬ ‫אני מוכר לך בכך וכך מרתף זה של יין אני מוכר לך ככך‬ ‫ובך שק של תאנים אני מוכר לך בכך וכך אע״פ שאץ מדת‬ ‫העיימה ידוע ולא מניין הקנקנים יין ולא משקל התאנים יתעים‬ ‫ה״ז ממכרו קיים אע״פ שנמצא חסר או יתר על האומד שהיה‬ ‫בדעתם מ״מ המקח חל עלמה שתא יהיה מה שיהיה ויש להם‬ ‫כפי השער שבשוק ‪...‬‬ ‫אבל האומד להכירו בל ט־ז שיש כבית זה אני מבר לך‬ ‫ב‬ ‫בכך וכך אי כל מה שיש בתיבה זו אני מוכר לך בכך וכך‬ ‫או כל מא שיש בשק זה אני מוהר לך בכך ובך ורצה האקח‬ ‫ומשך אץ כאן קניץ דלא סמכה דעתיהשל לוקח שהדי אינו‬ ‫יודע מה שיש בואם תבן או זהב אץ זה אלא־ כמשחק בקוביא‬ ‫דלא קנה וכן כל כיוצא בזה ר״א הלה כשנים שהחליפו זה עם‬ ‫זח סתם על כל אשר להם דלא קנו רלא סמכו דעתייהו ועיין‬ ‫לקמן סוף סימן רש״א סעיף ד׳ *‬ ‫כ המוכר לחבירו בי׳ דינרים חטי! ולא פירש כמה סאה מוכי‬ ‫לו נותן כשער שבשוק במו שהיה בשעת המכירה דמסתמ׳‬ ‫היתתדעתועל שער שבשוק ובל החוזר בו אחר נתינת הדמים‬ ‫ולא רצה כשער שהיה בשעת נתינת המעות מקבל מי שפרע *‬ ‫אין אדם מקנה לחבית דבר שלא בא לעולם שאין באן‬ ‫ך‬ ‫דבר שיחול עליו הקניין ואץ חילוק בין במכר בין במתנת‬ ‫גדיא בין במתנת שכיב מרע כיצד האומר לחבית טח שתוציא‬ ‫שדה זו מבור לך מה שיוציא אילן זה נתין לך תנו מה שתלד‬ ‫בהמה זו לפלוני או שאמר מה שתלד פרתי או שפחתי מכור לך‬ ‫אן נתון לך לא אמר כלום שהרי הדבר הנקנה אינו בעו<^ ואפי׳‬ ‫היתה הפרה או השפחה מעוברת לא קנה כלום ויכול לחזור בו‬ ‫אפי׳ אחר שתלד הפרה או השפחה ואתר שגדלו פיתת האילן‬ ‫ובאו לעולש מיר‪ 1‬אם קודם הלתןח ותפש הדבר שקנה אץ מוציאי!‬ ‫אותו מידו דלעניין זה מהני הקניין הראשון שאם תפש לא‬ ‫טפקי׳ מיני וכפירות נמי דוקא כשקנה אותם קודם שחנטו אבל‬ ‫לאחר שחנטו מיקרו בא׳ לעולם וקנה ודוקא שקנה מה שיוציא‬ ‫השרה או האילן או מה שתלד הפרה או השפחה כמיש אבל‪.‬אם‬ ‫מכר האילן צ ר ו ת י ו או הפרה והשפחה לעובדיהם קנה מיד גוף‬ ‫האילן לפירותיו וגוף הפרה או השפחה לולרה ואץ אחר מהם יבול‬ ‫לחזור בו ^ המקנה לחבית דמי יינו לכשימכר היין מיקרי דבר‬ ‫שלא בא לעולם י״א דבל זה מיידי במקנה לו סתם אבל אם‬ ‫כפירוש לכשיהיה בעולם הוא מקנה לו קנה אע״פ שעכשיו אינו‬ ‫בעולם ויש חולקין גם בזה ‪'4‬י״א אע״ג דאין אדם יכול להקנות‬ ‫דשב״ל מ״מ יכול לשעבדו בתורת שיעבוד ויש חולקץ והכי‬ ‫מםתברא שהרי גם השיעבוד אץ לומקומ עתה בשעת שיעבוד‬ ‫שיחול עליו אבל הוא יכול לחייב את עצמו לתת לו דבר זת‬ ‫כשיבא לידו כמ״ש לעיל סימן ס׳ סעיף יי ‪ 4‬מי שמקנה‬ ‫ל‪4‬ובירודשב״ל עם דבר שבא לעילם י״א רדמי לקני את וחמוד‬ ‫שיתבאר לקמן סימן ר** ‪ 4‬אם נשבע לקיים הגקח אע״פ שלא‬ ‫בא לעולם צריך לקיים שבועתו כדלעיל סימן ר*ז סעיף י״ט וסימן‬ ‫ע״ג סעיף ח׳ ‪ 4‬ומיהו אין החפ׳ נקנח נקגיין זה ולכן אם לא‬ ‫נוכל לכוף אותו שיקיים שבועתו כגק שמת אין אותו החפ׳‬ ‫משועבד לזה שאין הקניין כלום ובן הדין אס שאל על שבועתו‬ ‫אע״פ שהוא חיא״צ ליתט לוה ‪ 4‬ובשם שאץ אדם יכול להקנות‬ ‫דשב״ל כך אינו יכול למחול דבר שלא בא לעולם ‪4‬‬ ‫ןן דבר שבא לעולם אלא שאינו ברשותו דינו כדבר שלא בא‬ ‫לעולם דלא קנה ובל א׳ מהם יבול לחזור בו ועיל סימן‬ ‫רי״אמ״ט אס טרח המוכר וקנה הדבר שמכר ובא לידו צריך‬ ‫לקיים מקחו תדאי אדעתא דהכי טרח וקנה כדי דליקום‬ ‫כתימנותית לפיכך קנאו זה בקנייתו של זה ‪4‬‬ ‫ו הפוסק‬

‫הלבויז מקח וממכר‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫סימן רי ר*א‬

‫צו‬

‫או אתה ועובי זה אע״נ דהבימה והעובי לא מז הוא קנה‬ ‫מחצה שלו רהביקאםר קנה אח מחצה ובהמה או עובר מחצה‬ ‫ולא תלה קניינם זה בזה אלא כל אחד כפני עצמו יקנה ‪ 4‬המקנה‬ ‫דבר למת כל שהוא לצורך קבורתו או ככוח קנה דאעיגדמת‬ ‫הוא יש לו קנייה מדאסיה תורה בהנאה כל דבר המיוחד*‬ ‫למת כדאית׳ בלבוש עטרת זהב׳םימן שמ״ט ‪4‬‬

‫ך חפיסק על שער שבשוק ויצא השער וקבל הדמים ולא היה‬ ‫המין ש*סק עליו ברשות מוכר חייב לקנותה וליחן ללוקח‬ ‫מה שפסק ואם חזר בו ולא הקנהו לו באחר מדרכי התקנאה‬ ‫מקבל טי שפרע אבל אם פסק עמו ער שלא יצא השער‬ ‫שהמקח נעשה באיסור כמ״ש בלבוש ע״ז סימן קע׳׳הםעיףא׳‬ ‫ולא הקנהו לו בקניין כל א׳ חוזר בו ואי׳צ לקבל מי שפרע ‪4‬‬ ‫ך כשם שאין אדם מקגה דבר שלא בא לעולם כך אין אדם‬ ‫משייר דשבי׳ל כיצד מב״ שדה לראובן ושייר כפירותיו ר י א דין ד ב ר עאינו ברשותו והכותב נכסיו‬ ‫לשמעון דבר י ד ע בכל שנה לא קנה שטעון כלום מחפירות‬ ‫לבנו לאחר מותו ובו ד סעיפים‬ ‫לפי ששייר לו דשב׳יל והשדה עס הפיתת‪.‬הכל לראובן אבל אם‬ ‫א דבר שאינו ברשותו של מקנה הרי הוא כדש״בל ואייו‬ ‫שייר מחפירות לעצמו מהני משום דאמדי׳כל לעצמו בעין יפה‬ ‫יכול להקנותו אע״פ שמצפה שלבסוף יבא לרשותו כיצד‬ ‫שייר ומאין כאלו שייר לו מקום הפירות לפירותיו והוי כמו‬ ‫אילן לפיתתיו דלעיל סעיף ג׳ אע׳יפשלא אמר כן בפירוש כל האומר מה שאירש מאב׳ או משאר מורישי מכו׳ לך מה‬ ‫לגבי עצמו הוי סתמא כפירושו ואפי׳ אם מכר הל‪-‬קח שדה שתעלה מצודתי מהיום נותן לך « שדה זו לכשאקחנ׳ קנויה לך‬ ‫זה לאחר חלקו של זה תשובי־ אינו יכול למטר וצריך ליתן לא אמר כלום ר״א דוק׳ בסתם לא קנה אבל אם פירש ואמר‬ ‫שדה זו לבשאקחנ׳ וכן אם אמר שדה זו כשאירשנה מאב׳‬ ‫לו כל שה ששייר לעצמו ואס אמי* הריני משייר לעצשי כל זמן‬ ‫ששדה זו בירך ומכרה לאחר בשמני לאחר פקע בחו של או משאי־ מורישי מבוי לך קנה ועייל סימן ר״ט סעיף ה׳ ‪4‬‬ ‫םיכי ראשון וקנאה הלוקח השני כולה ואפי' אס חזר הלוקה ב מי שהיה מ־דישו גוסס ונמה למות ורצה למכור מנכסיו‬ ‫הראשון וקנאה מן הלוקח השני שקנאת ממנו אינו נותן למוכי‬ ‫מעט כדי להוציא הדמים בצרכי קבורה הואיל והבן עני‬ ‫ראשון כלום רמת מכי השני לראשון כל זכות שהיה לו כו ואם ימתין עד שימות וימכור ישהא המת ויתבזה תקנו חכמיפ‬ ‫ואס מת המיכ־־ הראשון אפי׳ מת בעוד שדה זו ביד הלוקח שא‪ 3‬מכי־ ואמי גזה שאירש מאבי היום מכור לך הוי כאלו בא‬ ‫היאשון אין לבניי כלום אלא אי׳כ פירש לו ה־יני משייי לי לידו וממכרו קיים משיים בכוד מורישיו ואין מדקדקין אם מוכר‬ ‫וליורשי אבל כשלא פי׳ כיון שאין לו אלא משום דא ירי׳ בעין‬ ‫יותר מעט דבכולו קיים ואם לא מצא למכור מעט מוכר בכדי‬ ‫יפת שייר לא מהני אלא לו ולא ליורשיו י״א דהיינו דוק׳ כשאינו‬ ‫שיעור שטוצ׳ למכור רכל זה בכלל כבוד אביו הוא וכן צייד‬ ‫משייר דבר! מסרי׳ דאז לא הר רק כתנאי בעלמ׳ולכןאין מפרשין‬ ‫עני שאין לו מה יאכל ואמר מה שתעלה מצודתי היום מן הים‬ ‫רק לו ולא יויש׳ אבל אם שייר לעצמו דברמסזיי׳ מון מכי‬ ‫מבוי* לך ממכת קיים כדי חייו ‪4‬‬ ‫כית ואמי־ עימ שדיוט׳אחתשלי גם בניו אחריו יורשין זכיתי ‪ j 4‬היה אביו נוטה למות ולא היו לו ציכי קבורה ומכר לאחר‬ ‫ךן ואעי׳פ שצ^יך ליתן לו הפיתת ששייר אם לא נתנם לו‬ ‫לצרכי קבורה ואייל מה שאירש מאבא היום מכור לך בכך‬ ‫אין המקח מתבטל בכך שלא תלה קיוםהמקח בכך אבל וכך •מת הבן בחייו ואחי־ כך מת האב בן הבן מוציא מיד‬ ‫אם אמי־ כלשון תנץ\ ע מ שתתן לי או לפלוני מחפירות הלקוחות ואפילו הדטיס שקיבל אביו מחלקו׳ אינו צריך להחזיר‬ ‫כך וכר בכל שנה אז קיום המקח תלוי בו כיון שכן התנה‬ ‫שהרי אביו מגי־ וקבל הרמים כמה שלא בא עדיין לרשות?‬ ‫ואם לא יתן כמו שהתנה חמקת בטלדאע״ג דאין אדם מקנה והנכסים עדיין ברשות האב וזה בן הבן בא ויורש מבח אבי‬ ‫דשב״ל מ״מ יכול להתנ־ת על דשבי׳ל וכן יבול לסלק עצמו‬ ‫אביו כמו שיתבאר בה־כית נחלה ‪4‬‬ ‫ובתו מדש״כל תאיל ועדיין לא זכה בו נקל הי־א לס יק טמנו ך ממה שאמרנו בסעיף הקודם שבן הבן באמבח אבי אביו‬ ‫עיין בלבוש הבוץ וא־גמן םי׳ צ׳׳ב ‪ 4‬י״א אע״ג דאין אדם‬ ‫לםרו קצת מרבוותא שאם ראובן לוה מיעקב אבץ ואח״ב‬ ‫מקנת רשבי׳ל מ״מ אם רוצה הוא לקנית יכול גיכ להקנות מכר ראובן נכסיו לאחיייס ומתו ראובן ויעקב וירש חנוך בן ראיבן‬ ‫דאגב רבעי למקני גמר ומקני לפיכך שנים שמצפים לזבל השטר חוב מיעקב כיון שיעקב היה יכול לטרוף נכסי ראובן בנו‬ ‫מתנה מאחר והקנו זה לזה שלכל מי מהם שיתן מתנה שיחלוק ו מן הקונים בחובו משום רשמת קודם ה״נ יכול חנוך להוציא‬ ‫ביניהם קנו וחולקין וע*־ סי׳ קע״ו סעיף ב׳ ‪4‬‬ ‫הנכסים שמכר אביו מיד הלקוחות בלא דמים מחמת חוב של‬ ‫ט מכר או נתן דקל לא׳ ופיתתיו לאחר היי לא שייר מקים‬ ‫יעקכ אבי אביו שהרי הוא בא בכחו! ויש אומרים דלא דמי‬ ‫הפירות אלא הפיתת וחפירות אינם בעולם לפיכך הראשון‬ ‫דהתם מכירתו טתחלה לא היתה מכירה דשלא בדין מכר‬ ‫קנה דקל ופירלתיו והשני לא קנה כלום ‪4‬‬ ‫שהנכסים היו של אביו ולא שלו ולכך בא בנו וידית נכסי אבי‬ ‫י אמר לאחד קנה יקל זה חוץ ספירותיו הרי שייר לעצמו‬ ‫אביו מכת אבי אביו ואין צריך להחזיר הדמים מחמת אביו‬ ‫אכל הכ׳ ראובן אבי חניך מכר נכסיו שלא כדק היאך יבא בנו‬ ‫וכבר אמרנו דג י לגבי עצמו משייר בעין יפה לפיכך‬ ‫גיטרפם מיד הלקוחית בלא דמים ע״י השיעבוד שהיה לאבי‬ ‫איז־יבן ששייי־ לעצמו גם מקום הפירות שהם הענפים ולא‬ ‫אביו עליהם זה לא מסתבר וכן נראה‬ ‫הקנה ללוקח אלא הגזע לאחר שיבשו הענפים ואץ ללוקח‬ ‫ךן הכותב נכסיו לבגו או לאחר אחר מותו הרי גוף הקרקע‬ ‫אלא הנוע לכשייבש‬ ‫הוא של המקבל מזמן השטר וחפירות לאב עד שימו׳ ואין‬ ‫רי‬ ‫המקנה לעובר שלו או לאחר ובו ג׳ סעיפים המקבל יבול למכיר ה‪5‬ירות בל זמן שהניתן קיים אלא יבול‬ ‫למ־כרה מהיום ולאחר מיתת הנותן פירש שיזכה הלוקח בגוף‬ ‫כשם שאין אדם מקנה דשב״ל כמ״ש בסי׳ הקידם כך‬ ‫א‬ ‫אץ ארם מקנה רבי לדש״בל כגון המזכה דבר לעובר הקיקע מיד ובפיי־ות יזכה בהם אחרי מיתת הנותן בשימו׳‬ ‫שבבטן האשה לא קנה העובר רכיון שאינו בעולם לא גמר הנותן זכה בהן הלוקח אפילו מת המקבל בחיי נותן שאין כאן‬ ‫והקנה לו ואפילו שרוכי העובר חשוב לרש״בל ולא קנח מה מקנה דשב״ל כיון שהגיף שלו היה דק׳ילדקניין פירו׳ שנשאר‬ ‫לאב לאו כקניין הגיף דמי‬ ‫שמזכץ לו ואפי׳ אמר המזכה לבשיולד יזכה לא קנה בד״א‬ ‫כשמזכה לעובר ש־ל אחר אבל המזכה לבנו אפילו לא אטד ן מי שנתן קיקעלחבידוונתןלו אגבה מעות או שא׳ מטלטלי!‬ ‫קנה אפילו לא היוצבורין על גבה מיהוצי״ד שיהיו המעית‬ ‫לכשיולד קנה רדעתי של אדם קרובה אצל בנו וגמר והקנה‬ ‫או רמטלטלין ברשותו באותו פעם שמקנה לו ואינו דומה‬ ‫לו בבל לכו והוא שתהיה אשתי כב־־מעיברת בשעת המחנה‬ ‫דאז יש לו קירוב הרעת לעובר אלל המזכה לעובר בנו כמזכה למחייב עצמו לחבית בחוב שחייב לשלם לו אפי׳ אינו ברשותו‬ ‫דהתם שיעבד גופו לזה אבל הנא מקנה לו אותו דמון שאינו‬ ‫לאחר דמי שאין דעתו לךוכת לו כ״כ וי יא דהא דאמרינן‬ ‫ברשיתו אינו יכיל להקנותו אפילו באגב לפיכך כשזה תובעו‬ ‫המזכה לעובר שלו קנה היינו רודף בש״מ דמתוך שדעתו של‬ ‫אדם קיובה אצל בנו חששו בשייט שמא תט־ף דעתו עליו צריך להבי׳ ראייה שהיו הטעות או המטלטלין שהקנה לו‬ ‫אסןידע שלא יתקיימ׳ דבריו לכך תקנו שקנה העובר אבל בבריא‬ ‫ברשותי באותה שעה ועייל סימן ס׳ סעיף ו׳ *‬ ‫ן מי שהיה לו פקדו; ‪ TO‬אחר יכול להקנותו לאחר בין ברכר‬ ‫לא קנו וע״ל סי׳ רנ״ג ‪1‬‬ ‫כין במתנה לפי שהפקדון ברש־ת בעליו הוא בב״מ שהוא‬ ‫ב ודוק׳ במזכה לעובר שלו שככר נתעברה אשתו אכל האומר‬ ‫והרי הוא מםתמ׳ בחזקת שתא קיים אבל אם זה שהופקד‬ ‫לאשתו קודם שנתעברה נכסי לבנים שתלדי אינו כלום‬ ‫אצלו כפר בו שוב אץ בעלהפקדון יכול להקנותו שזה איני‬ ‫ואם לאחר שאמר לה כך אשר לאחר מבניו קני את כחד‬ ‫נקרא ברשותו שדדי הוא כמו שאבד כיון שזה בפר בו אבל‬ ‫מעייהו וכן המקנה מקצת נכסיו לבהמה וחז״ ואמר לחבית‬ ‫טי שיש לו מלוה על אחר אינו יבול להקנותו לאחר דהואיל‬ ‫קני את בבהמת זו לא קנה דת״ק כשם שהבנים אל הבהמה‬ ‫ומלוה להוצאה ניתנה הרי אינה בעולם ואין אדם יכול להקנותה‬ ‫אינם קוני׳ כך את לא תקנה ‪4‬‬ ‫‪ j‬אבל האו»ר ?חבית קנה גכשיאג חפץ זה אתה ובהמה זו אלא במעמד שלשתן כטיש לעיל סימן ם״ו וסימן קב״ו ‪ 4‬ואס‬ ‫היתה‬ ‫‪1‬‬

‫‪4‬‬

‫‪4‬‬

‫‪k‬‬

‫חשן‬

‫הלכות מקר !וממכר‬

‫משפט‬

‫סימן ר י ב דיג ה ה‬

‫ויתה מאה בשטר מקנה את השטר בכתיבה ומסירה שהרי יש שאינו כעולם מאינו יכול להקדישו מכל מקום ח•! חייב לקיים‬ ‫ראובן לוה משמעון‬ ‫כאן דבר הנמסר לקנות בו השעבוד‬ ‫דבריו שנאמר ככל היוצא מפיו יעשה והואיל והדבר כן הוא אם‬ ‫ועשה א ש מ ר מבירה על שדהו מעכשיו בלא תנאי והשאשו צוה אדם כשהוא שכיב מרע ואמר כלמה שעצי׳ אילן זה‬ ‫ניד לוי שאם לא יפרע א אמן יתן השטר לשמעון וקודם‬ ‫לעניים או־ שכי כל הבית הזה לעניים מתן לעניים שכיון שאם‬ ‫שהגיע זמן מכר שמעון השדה אהוד׳ וכשהגיע הזמן לא פרע היה הוא חי היה צריך ליתן משום כל ודזצא מפיו יעשה והיורשים‬ ‫ראובן לשמעון ונתן אי לשטעץ השטר שבידו מכירת שמעץ‬ ‫שמעו ושתקו הרי כאילו נדרו הם בעצמם וחייבים לקיים מה‬ ‫קיימי אע״פ שתיתה נץדם הזמן מיס הא בשנםסר השטר לידו‬ ‫שאמר המוריש ר ש אומרים שאפי׳ הוא בעצמו אין צריך לקיים‬ ‫לכסוף קנה השרה למפרע וכדין מכר את ש א ‪4‬‬ ‫כץן שלא היו בעולם ואין אדם מקדיש דשב״ל כל דבריו במלים‬ ‫אלא א‪,0‬כן אומר כשתלד בהמתי או לכשיוציא אילן זה פייות‬ ‫אולבשיבא חוב זה לידי אתננו להקדש או לעניים חייב לקיים‬ ‫ח כ דין מקנה דירת בית או חצר או מקדיש‬ ‫דבר שלא בא לעולם ו ט פו סעיפים ‪ :‬דבריו מטעי נדר משוס כדי היוצא מפיריעשה והוקא אם הנידר קיים‬ ‫אבל אם כבר נית אינו כלוס שר‪%‬י אינו כאין שיקיים נדרו ‪,‬‬ ‫אץ אדפ מקנה לאחר לא במכר ולא כמתנה אלא דבר וכתב מורי מהרטא״י ‪*1‬ל וסברא האחרונה היא עיקר וכן ראוי‬ ‫א‬ ‫להוחת ועיין לעיל סימ\ רכ״א סעיף ב׳‪ .‬ואם נשבע לקיים המקח‬ ‫שיש מ ממש שיחול עאו הקניץ אבל דבר שאין בו‬ ‫ע*ל סימן ר״ט סעיף ד׳ ‪4‬‬ ‫ממש אץ הקניין נתפש ט כיצד כגון אין אדם מקנה לחבירו‬ ‫ןן קנה <ךקע ארעתא שיעשה הקרש ולא הוציא מפיו ואחר‬ ‫ריח התפוח ולא טעם הדבש ולא עץ הבדולח וכה״ג לפיכך‬ ‫שקנאו נמלך ולא רצה להקדישו י״א דכיון שגמר כלבו‬ ‫המקנה לחבירו אכילת פימת דקל זה או דירת בית זה לא קנח‬ ‫שהאכילה או הדירה הם רביים שאץ בהן ממש שפירוש לעשותו הקדש או ליתגו לצדקה חייב ליתן מדכתיב כל נדיב‬ ‫אכילת הוא ׳שכוסס ואוכל ומה מקנה לו וכן הדירה פירושו לב עולזת משמע אפילו לא נדבו אלא בלבו הרי הוא עולהוייא‬ ‫האויר שררץ בת־כו שתו* אין מ ממש לפיכך לא קנה עד אע״ג רגבי קרשים כתיב נדיב לכ הא אמרע\ בג^ורא חולץ‬ ‫שיקנה א גוף בית זה לדור בתיכי וגוף אילן זה לאכול פירותיו מקרשים לא ילפינן והאירנא כל הקדש דידן אין לו אלא דין‬ ‫וצריך לקבוע א זמן כמה ידור כתובו או כמת זמן יאכל טמנו ח־לץ שאין עתה הקרש לבד ז הבית שאינו אלא לצדקה הלכך‬ ‫שאם לא קצב לו זמן אפילו אמי בית זה לדור בתוט ט׳ יוכל כל שלא הוציא בשפתיו אינו כלום דדבדס שבלכאיגן דברים‬ ‫אמר שלא היתה כוונתו רק שעה אחת נ״ל ‪ 4‬ודוקא שאמר וכתב מורי טהרמיאי זיל ויש להחמיר כסברא ראשונה ועיץ‬ ‫כלבוש ע״ז סוף סימן רנ״ח‬ ‫בן אכל שטר שכתוב בו שראיבן נתן לשמעץ לדור בביתו‬ ‫‪ Q‬וכן אם אמר קרקע זולכשאקננ־ יהי׳ ה‪.‬־‪,‬דש אינו‪ .‬בלוס שאץ‬ ‫קנה ממנו הואיל וכתב הקניין אתר הנתינה הקניין לטפוייאתי‬ ‫ארס מקדיש דשב״ל אבל אם אמר לכשאקנה אקדיש'‬ ‫דאמיינן יפה כחו בקניץ רש לפרש השמי שקנה ממנו בעניין‬ ‫או אתננה להקדש הוי עליו נדר וצריך לקיים גדרו ‪4‬‬ ‫המועיל והקנה א נוף הבית לתר בו וכ״ש אם החזירו הקניין‬ ‫למט׳ כשטר תדאי ליפר כח התנו וקנו ממנו בעניין המועיל‬ ‫אכל אם לא כתוב בשטירק וקנו טמנו שנותן א לדור בביתו ריג פירותטורת ופיחת ש ב ך באיזה עניין‬ ‫אינו כאם דאז עקר הקניין קאי על הדירה ואץ בדירה טטש‬ ‫יקנה ו ט ב׳ סעיפים •‬ ‫וכן שטר שלא כתיב בו קניץ פירות כראוי רק כתוב ט שנתן‬ ‫לו כח אקח חפירות כתיקון חכמים כיון שהורה שהקנה לו א אע?ג דבמוכר פירות דקל או שרה אמריי רלאקנה דטון‬ ‫שלא הזכיר שמקנה לו אלא חפירות וחפירות אינם כעולם‬ ‫כתיקון חכמים יש לפרשו שהקנה לו בבל עניין הטועיל ‪4‬‬ ‫המוכ״ לחבית אויר חורבתו ואויר חצית כגון שהיה ואין אדם מקנה לחבירו רשב״ל ולא **שרי׳ מסתמי הקנהלו‬ ‫ב‬ ‫לחבירו מתל םשוך לחצית או לחירבתו והקנה לו אויר הדקל והשדה לפירותיו מ״מ המוכר פירות שובך או פימת כוורת‬ ‫חצירו או חורבתו להכניס בו ויזין לאו כלום ת א דהא האויר לחבירו קנה דאע^יג דלא הזכיר שמקנה לו אלא הפירות אמרי׳‬ ‫אין בו ממש ולא קנה אא״כ הקנה לו חצירו להכניס בו זיזין מסתמי תקנה לו גם השובך לפירוחיו והטורח לדבשו דלא דמי‬ ‫לדקל ושרה ררקל ושדה חשובץ ואין בטלי׳ לגבי פירותיה‬ ‫וכן כל כיוצא בזה ‪,‬‬ ‫אבל אם מבד לא׳ בית ואיא וחורבה וחצי ושייר לעצמו וכיון שלא הזכיר הדקל והשדה שמקנה אותם לו כפירוש אינו‬ ‫‪j‬‬ ‫דירת הבית ואכילת הפירות ואויר החורבה ואויר החצר מקגיהו לו מסתט׳ אבל שובך וכיורת אינם חשובים וטפלים‬ ‫מהני דהוי כאילו פירש ששייר לעצמו מקום רכל לגבי עצמו הם לגבי פירותיהם אע״ג שלא הזכיר אלא חפירות מסמט׳ גם‬ ‫בעין יפה משייר כדלעיל סי׳ ר״מ סעיף ז׳ ואפי׳ לא הזכיר השובך והכוורת הקנה לו לפירותיהם והוי סתמו פירות דשוכך‬ ‫שיור בחצר כלל אלא מכר א בית ואמר א ע״ט שריומא העאונה וכוורת בפי׳ דשרת ודקל לפירותיהס ובן המוכר דגים של אמת‬ ‫שלי אמרי׳ בעץ יפה שייר ושייר לו מקום בחצר להוציא לשם המים אף על גב שלא הקנה לו אלא החגים קנה אף עלגב שהדני׳‬ ‫עדיין לא באו לעולם הוה ליה כמו שאמר המים מכורים לך‬ ‫דזין טהדיוטא לחצר ‪4‬‬ ‫לדגיהם שהמים טפלים לגבי תים ‪4‬‬ ‫ף המוכי גוף הקרקע לזמן קצ־ב ה״ז מכירה ומשתמש בה‬ ‫הלוקח בג־ף הקרקע כחפצו ואוכל פירותיהבל זמן המכירה ב הביצים והאפרוחים שהם עתה בשובך אף על פי שהם בשובכו‬ ‫ושובכו הוא בחצירו אפי׳ הכי בעל השובך בעצמו לא קגה‬ ‫וככלות הזמן תחזיר הקרקע לבעלים ומה הפרש יש בין המוכר‬ ‫קרקע לזמן קצוב וכץ המקנה אותה לפירותיה שהקונה לפיתת אותם כל זמן שלא פרחו שדבר זה תקנת ‪.‬חכמים הוא שאמרו‬ ‫אינו רשאי לשנות צורת הכךקע ולא יבנה ולא יהד ם בה אבל לכל אדם לזכות בבצים ואפרוחים שהם בשובט והאם רובצת‬ ‫הקונה‪,‬איתה לזמן קצוב הוא בונה והורם ועישה בה בכל זמנו עליהם משום לא תקת האם על הבנים ישוב אין חצירו קונה‬ ‫לו בע*ב ואע ׳פ שאינו זובהבאסוהתירה לא אסרה אלא שלא‬ ‫הקצוב א כמו שעישה הקינה קניץ עולם לעולם ‪4‬‬ ‫ךן ומת הפי״ש יש כץ המוכי שדה זו לפירותיה ובין המוכי״ פירות אקח האם על הבנים אבל ליקח או אבות בבנים ושלא ליקת‬ ‫האס לאמיתסר מדאוריית׳ חכמים אסרוהו גזירה שמא יבא‬ ‫שדה זו לחבית אחר שבאו לעילם המוכר פירות השדה אץ‬ ‫ללוקח להשתמש בשדה זו כלל אפי׳ אכנס בה אלא בשעת אקח האם על הבנים וא׳יכ כיון שהו׳ בעצמו עדיין לא יןנאם‬ ‫הוצאות הפיתת ובעל ׳השדה יבול להשתמש כה כחפצו שהרי היאך יקנה אותה לאוד־יס ‪ 4‬לפיכך המצה להקנות אפרוחים‬ ‫לא מכר אלא חפירות אבל המיכר שרה לפיתתיה מכר ננף השרה וביצים אא לחבירו מטפח על השובך כרי שיפרחו דגביהו‬ ‫לפיתתיו ואין כעל השדה יטל אכנס בה אלא מדעת הלוקח האסהו׳ מעליהם ואחייב יקנה הבנים או האפרוחים לחבית‬ ‫בקניין אגב קרקע או בשאר דברים כדרכי ההקנאות שהטטלטץ‬ ‫והלקח יכל להשתמש בה בחפצו שהגוף הוא שלו ‪4‬‬ ‫נקנץ בק ‪4‬‬ ‫ומה הפרש יש בין הקונה שדה זו לפירותיה וכץ השובר‬ ‫ן‬ ‫שרה מחבית הקונה שרה לפירותיה יבול לנוטעה או‬ ‫לזורעה כל זמן שייצה שהרי לכך קנאת ואם ירצה יכול גס כן ר י ף המוכר בית סתם מה נמכר עמו וט^גם׳‬ ‫לחומרה רתרשות בית אבל השוכר אינו כן כמו שיתבאר בסיסן‬ ‫ומעתה אכתוב לך דברים שהטובין סתם מוכר דביים אחרים‬ ‫ש״ך כע״ה ‪4‬‬ ‫עמהס ולפעמים שאינו מוכרן• כולן ומה הס הדברים הנמכרים‬ ‫ן ד ן ההקדש ודין הנדרים ודין העניים אינו כדין ההדיוט‬ ‫ואיזה כבר נמכר בכלל חבירו ואיזה‪ .‬רבי מהתשטישץ שלהם‬ ‫בקנייתו שאלו אמר אדם כל מה שתלד בהמתי יהיה הקרש‬ ‫הנמכרים בכללם ובכולהו הוי טעמ׳ משוס דקים אזו לחז״ל שזה‬ ‫לברק הבית או יהיה אסור עא או אתננו לצדקה לעניים אף‬ ‫הדבר דרך בני אדם לכלול אותו כלשון זה כשקונה או טובר‬ ‫על פי שאינו הקדש ל©י שאינו בעולם ואין א־־ם מקדיש דבר‬ ‫אותו משום שהוא מצטרך למי שקוגה אותו דבר או םפני שהוא‬ ‫שאיגו ברשותו כרלפי* מקראי במבואר כלטש עיז וכ״שדבר‬ ‫תשמישו‬ ‫‪4‬‬

‫‪fc‬‬

‫‪4‬‬

‫לבוש ׳עיר שו&ן‬

‫הלכות מסח ומצכר‬

‫תשמישו של אותו עניין ואמי־יגן ודאי היה דעת הקונה או‬ ‫המוכר לקנות או למיל‪ -‬דבד זה עם « ף הרב־ הנמכר או הנקנה‬ ‫נ‪.‬זו שית‪:‬אר לפנינו בע״ת בבל אחד ‪.‬‬ ‫א ובכל מת דאמריגן כשטכי זה לא מכי את זה ה״מ שנזכרו‬ ‫הרביים בסתפ בשעת משא ושתן של המכר שזה אומר‬ ‫מתם בכך וכך א;י מוכי את זה זזה אומר בכך וכך אני קוגה‬ ‫את זר‪ ,‬אבל מי שהודה ‪ crco‬בפני עדים או בפני ב״ד שמכר‬ ‫ביתי או נתנו לחבירו וכן בשאי דביים הנמכרין שיתבארו לפנינו‬ ‫אטיינן בל תשמישו בכלל יבהודאה אייצ להודות רק על הכלל‬ ‫שהו׳ ע־קי ־!לא עלי הפיט־ש משאיכ בשעת משא ומתן של‬ ‫השקח טצ־יך כל א׳ המוכר והקונה לפרוט מה שמוכר ומה‬ ‫שק־נה ואש לא פרטו אלאעשאוהטקח אמרו חזיל לפי חכמתם‬ ‫וסכיתש ובקיאותם בלשונות בני אדם כשרוצין למכור או‬ ‫לקנות איזה דבר מה שדרכן לכלול או שלא לכלול או איזה‬ ‫דבי ח ‪6‬וב הוא לגבי הבית ואינו בטל אצלו לפיכך אינו נמכר‬ ‫נכלל הבית או איזה דבי שאינו חשוב ובטל הוא לגבי בית‬ ‫לפי׳ נמכי בכללו ולפיכך אמרו ז״ל השוכי דבי שיש לו תשמישים‬ ‫בםתש׳לאטכי את התשטישים עשו שאין רעתו עליהם אא״כ‬ ‫פירש ביצר טכ* את הביר‪ .‬לא מכי את היציע שסביבות הבית‬ ‫והו׳ בנין קטן אצל הבית מבחוץ וי״א אפי׳ טצר לו מצרים‬ ‫החיצוגיפ טבחו׳ לא מכי היציע שתו׳ בנין בפני עצמו בדיא‬ ‫בשהיה רוחב היציע ד׳ אמות או י!ת־ אבל פחות מזה הרי הוא‬ ‫בכלל הבית אפי׳ אינו פתיח לתוכו וכן העלייה שע״ג הבית‬ ‫ופתוחה לתוכו בארובה במעזיבת הכית הרי היא בכלל הבית‬ ‫הואיל ופתוח׳ לתוכו ‪t‬‬ ‫ב המוני• את הבית לא מכר את החדר שלפנים ממנו אע״פ‬ ‫שמצי לו טצ^ים החיצונים והם עומדים בין המצרים כיון‬ ‫שאין תשמישו נון {ימי ש של בית אלא להצניע שם חפציו‬ ‫לשמור אינו מכ־י עמו וי״א דוקא בחדר שרחב ד׳ אמות‬ ‫שהוא רשות כ‪5‬ני עצמו לא בללו עמו אבל פחות מד׳ אמות‬ ‫כטל הוא לגני הכית והוא בכלל הבית ומכרו עמו וכן לא טבר‬ ‫את הגג בזמן שיש לו מעקה גבוה י׳ טפחים ויש לו רוחב ד׳‬ ‫אמית ולא את הבור ולא את הרות תחפורים בקרקע אפי׳‬ ‫עוטרים בתיך המצ־ים שמיצי לו סביבה בחו׳ ואפי' שכתב‬ ‫לו שמני לו עימק ורומא אין אלו בכלל מפני שתשמיש׳חלוק‬ ‫לגמרי מתשמיש הבי׳ שאינם עשויים אל׳ לשאוב מהש טים‬ ‫לפיכך אינם טכו־־ים עמו אא״כ כתב לו ולא שיירית בזבינא‬ ‫אילין בלוט ויש חו^קין ואומיים אפי׳ אם כתב לו ולא שיירית‬ ‫בו׳ אין אלו בכלל ואינם נמכרים עטו וש״מ צריך המוכר לקנות‬ ‫לו ד־ך שהלוקח בדי ליבגס להמר זה או לדות זה ששייר‬ ‫לעצ^ו ואם אמ־ לו אני מוכי לך זה הבית חוץ מהבור או‬ ‫הרות אינו צריך להקנותו לו דרך דוראי גם דיך שייר לעצמו‬ ‫בתנאי זה ועייל םי׳ ח׳ ובן המוכר בור או דית בלבד אין‬ ‫הלוקח צייך לקנות לו דרך דודאי מסתמי לא קנה בור או‬ ‫דות בלא דרך דלמה היא לו אלא גכנם לתוך ביתי של טוב­‬ ‫עו• הכיר אי הרות וממל׳וש־אבכפי ציבובד״א שאין לו ללוקח‬ ‫דרך אהר ייבא הנה לבור או לרות חוץ מזה אבל אם יש לו‬ ‫דרך אהר אין לו דרך ביתו של מוכי־*‬ ‫ג המוכר בית לחבירו אע״פ שכתב לו הייני מקנה לך עומקו‬ ‫ורומו צ י י ו לכזוב לו ג ׳כ קנה מהקיקע מן התהום עד‬ ‫רום היקיע שא‪ ::‬לא הזכיר העומק והיום כלל אינם נמכרים‬ ‫בלל בכליל בית ‪ r r o‬ואם כתב הריני מקנה לך עומקו ורומו לבד‬ ‫הרי קנה היום שהיא האוירבלבד לבנית בו והעומק שהו׳‬ ‫עובי ג־ף האר׳ לחפוית־מ ק־קעות הבית אם ירצה אבל לא‬ ‫קנה הבגייני׳שבעמק־פ ושנאויר אבל אם כתב לו מהקרקע‬ ‫מן התהום <ד רוש הרקיע לשון זה הכולל הכל קנה הבור ו־ד־ת‬ ‫שבעיבי הקרקע וכל המערב״ והמחילות שבין המעזיבות למעלה‬ ‫וגם את הגג אע״פ שיש לו גובה י׳ ורוחב ד׳ אבל כלי שאינו‬ ‫רוחב ד׳ וגובה י׳ בכלל בית הוא בלא עוטקא ורומי ואפי לא‬ ‫נתב ליה עומק׳ ו־ומ׳קנה הגג וכל אלו ‪t‬‬ ‫ף אם לא כתי לו עומק ורום כלל אלא מכי הבית סתס אין‬ ‫לו באויר שעל גג הבית ולא למטה בקרקע כלום בין טב­‬ ‫לו בית בין מכי לו חצ־ של׳ קנה אלא עד ראש כיתלי‬ ‫החצ־ ואם בא להגביה ולבנות על אויר הבית או לחפור תחת‬ ‫הקרקע אינו רשאי דעוטק ורום משריר הוא ואם בא מוכר‬ ‫לבנות עלייתו באויר על גבי עמודים בונה אבל אינו יבול לבנות‬ ‫על הכתלים שמכר מפני שמכניר על הכתלים ונזקלקלן והרי‬ ‫ככר מכרו ובן אם נא לחפור טנחו׳ ולהשפיל לחפור תחת‬ ‫קרקע עושה ובלבד שלא יזיק בחפירתו לבעל הבית להפיל‬ ‫הנמי ששכר גי״א שאיגו ימל לח«ר תחת הקדקע כלל מפני‬ ‫‪t‬‬

‫י‬

‫י‬

‫סימן ר י ר‬

‫דמםתמ׳ הו׳ מזי׳ וב״ת א׳׳כ טח מועיל לו שאי עומק׳ שאט‬ ‫ח‪9‬ר הלוקח נורות שיחין ושערות היי הם של טובו• שהרי‬ ‫בישותו ה ם ‪ 1‬וכיון שהלוקח חפרן אינו יבול לנופו לםותטן »‬ ‫יש מי שכתב שאם מכר לו חורבה אע*פ של׳ כתב לו עומקי‬ ‫ורונו׳ כיון דשתם חורבות לבנות עשויות יש לו כאויר בדיוזמו‬ ‫של בית דטסתט׳ אדעת׳ דהבי מנרה לו וזה קנאה לבנות ‪Vr‬‬ ‫בית והו׳ בדי שיקח אדם חבילה בינונית על ראשו ויכנס ויצ׳‬ ‫ולי יצטרך לכוף ראשו ואם מכר לו שרה או כים כיון שאין‬ ‫עשויים לבנות על גביהם טסתט׳ טבי לו הרום ואינו טש‪-‬ר‪1‬‬ ‫לעצמו שהרי הו׳ צר־ך לבעל הקונה שדה וכרם אבל העומק‬ ‫לא קנה שהדי היא עשויה לחפור ושייר לעצטו ונשכתי לו‬ ‫עוטק ורום אם בא להגביה ולבנות נאויר או לחעטק ולחפור‬ ‫מעמיק ומגביה אבל לא קנה בבניינים שבמעמקים ושבארד‬ ‫ואם כתב לו מארעית תהוט׳ עד רום רקיע לבד הכל בכלל‬ ‫אע*פ שלי כתבעוטק׳ורומ׳ וקנה הכל‪ ,‬ראובן שמכר ביון‬ ‫לשמעון וכתב לו טארע־ת תהומי עד רום רקיע׳ והיה לו לראובן‬ ‫בית סמוך לזה הכית שמכר מכנם בית הכם׳ טבית הנשאר‬ ‫לראובן לבית שמבי אין הלוקח יכול לסודם החפירה שתחת‬ ‫ביתו של׳ מכר לו בית שמכר שיפסיד את ביתו וכן כל‬ ‫כיוצ׳ בזה ‪>,‬‬

‫ה י״א כשמכר לו חצר קנה כל האויר אע״פ של׳ כתב לו‬ ‫רוט׳ ואע״פ שיש לו מתלים ביוב פעמים דעת הקמת‬ ‫חצר לבנות עליו ג״כ והואיל ואין כאן דכי טסויים של בניין‬ ‫למעלה דעתו על הכל וכן ראוי להורות ולא כדעת החולק‬ ‫בסעיף הקודם ראובן מבי בית לשמעון ול׳ כתב לו עומק' ורוט׳‬ ‫דהוי דיג׳ שאין האויר נקנה לו למעלה כדבת־בנ׳ בסעיף הקודם‬ ‫ואח״כ טכי־ ראיכן בלבתים שלו ללוי לא קנה לוי האדר שעל‬ ‫הבית שמבי• ראובן לשמעון אע״פ שכתב לו לוי מתהום ארעי‬ ‫עד רום רקיע מ״מ הואיל וככר מכר ראובן בית זה לשמעון‬ ‫ולי שייר׳ ?עצמו רק האויר והאויר הו׳ דבר שאין בו ממש‬ ‫ודבי שאין בו ממש אין אדם יבול להקנותו לאחרים כדכתיבנ'‬ ‫לעיל םי׳ רי״ב » ואם יש גג על הבית שמכר לשמעון ש ‪4‬‬ ‫מכר לשמעון עם הבית כרכתיבנ׳ לעיל בסעיף ב׳ וג׳אגכ‬ ‫שהגג נק‪:‬ה ללוי שתו׳ דבר שיש בו ממש קנה אגבי הארד‬ ‫שעליו ובן אם הבית שמכר לשמעון עומד בחצירו של ראובן‬ ‫ומכי ראובן החצר וכל אשי בו ללוי מכי האויר שעל נ־תל‬ ‫שלשמעון עמו וקנאו לוי אגב החצר וכל אשר בו ‪,‬‬ ‫ן המוכר לחבירו בית םתם ול׳ כתב לו עומק׳ ורוט׳ אפ נפל‬ ‫הבית אין הלוקח יכול לחזור ולבנית אל׳ כשיעור הראשון‬ ‫ואפי׳ כתב לו עושק׳ ורוט׳ זהיתה שם עלייה בניייה על גב‬ ‫עמודי׳ וכבר אמרנו םעיף ג׳ דאע״ג דבתכ לו עומק׳ ויומי לא‬ ‫קנה הלוקח את הבניינים שבאדר לפי׳ אם נפלה חוזר חמויר‬ ‫ובונה אותה דניון דל׳ קנה לוקח אותו אויר שיירהטוכר לעצמו‬ ‫וביון דשיורי שייריה לעצמו הרי הו׳ שלו וחוזי ובונה אותת‬ ‫אבל אם מכרה המוכר לאחר ונפלה אזדא לה ואין הלוקח השני‬ ‫שקנה את העלייה יבול לחזיר!ולבנו׳ איחה אע״ג דק׳׳ל בעלמא‬ ‫גבי שדה או בית מה מכר ראשון לשני כל זכות שתכי לידו‬ ‫וכיון דאמריגן הכא שאם לא מברה היה הוא נעצמו יכול‬ ‫למות׳ אמאי אי; הלוקח ממנו יכול לבנותה היינו טעמא דלגני‬ ‫עצמואמיינן כ‪ :‬לגבי עצמו בעין יפה משייר וגוף האויר שייר‬ ‫להי‪.‬ית שלו אע״פ שאין בו ממש כדכת־בנ׳ לעיל סי' רי״ב סעי׳ ג׳‬ ‫מיהו היינו דוק' כ״ז שהו׳ בעצמו משתמש בו אע״פ שנפל העלייון‬ ‫נשאר מאויר שלו לכר כשנפלו חוזר ובונה אית־ז אכל נשמכדה‬ ‫לאודים לא הקנה לו גוף האויר שאין בו ממשולאקנההלוקח‬ ‫אל׳ איתש עצים ואבנים לפיכך כשנפלה אזד׳ לה ולא דמי למה‬ ‫שכתבנו כסיף סעיף הקודם דקיגה האויר אגב הגג או אגב‬ ‫החצי דהתם הוו הם קיקעי האויר שהוא הולך עליהם כתוך‬ ‫האויר לכך כשקנה קרקעות האויר קנה כל האויר שעליו אבל‬ ‫הנא העלייה היא בנויה ותירה על גבי עמודים בתוך האויר‬ ‫ו־אויר מקיף אותה מכל צדדיה אין האויר נטל לגבי דידה‬ ‫ולא נקנה באגבה והבי נמי הוי דינא עלייה שהיא בנויה על‬ ‫גב כית ומכרה לאחר קנה אותה עם כל האויר ואם נפלה חוזר‬ ‫ובונה אותה‬ ‫‪1‬‬

‫‪t‬‬

‫נירה שהיא כיה גדול ופתוחים לו בתים סביבותיי ואין‬ ‫ן‬ ‫דזבירח עשויה לתשטיש אלא לישיבה והילוך בני הבתים‬ ‫והבל הוא בית אחר ושל אדם אחד ורוא עומד נאחד טהם ואוטי‬ ‫לחבירו בית זה אני טובי לךיאמ הכל קורין לבי! ׳ בית םתט ולבית‬ ‫יחידי מאלו הבתים הב־תוחים לו אין קורי• בית םתם עד שיפרש‬ ‫בית א' מאלו הכתים בלא נירה וזה ניו‪ 4‬שאמר בית םתם כולה‬ ‫מכורה אפי׳ לא מצר לנ ‪so‬־׳׳ החיצונים ((לא כתב לו ולא שייריד‪.,‬‬ ‫נ ז ניני‬

‫חש;‬

‫הלכות מקח וממכר‬

‫משפט‬

‫כזביני אילי! כאס ואם אין שום אדם קורא לבירה בית זה שאמר‬ ‫בית םתם לא מכר לו מן הבירה באס אלא אותו בית שהוא‬ ‫עומד כתוכו אע״פ שמצר לו מצרים החיצונים שסביב הבירה‬ ‫וכתב אולאשיירית בזביני אילין כלום מצרים הוא שהרחיב‬ ‫לו ולא הקנה א אלא אותו‪ ,‬הבית ואם איכארקרו לכירה בירה‬ ‫ולבית בית ואיבא נטי דגךו לבירה בית ולבית כירה דאב׳ הבא‬ ‫שום הוכחת מלשונו דשטא הוא מאותם רקת לבירה בית אז‬ ‫אם מצד אםצריסחיצוניםןשמביב הבירה וכתב לוולאשיירית‬ ‫בזביני אילין כלום זה הוא הוכחה שתקנה א כולה וקנה כולם‬ ‫ולא אמרינן מצרים הרחיב לו כיון דאיכא דקרו לבירה בית‬ ‫אס לא כתב לו ולא שיירית בזביגי איאן כאם לא קנה כלום‬ ‫אלא הבית שעומר שם בלבד דםצריס הוא שהרחיב לו מי‬ ‫שנתן לחבית שמינית בבית פאני שיש לו ואח״ב נודע שאין‬ ‫לו רק חצי הכית או רביעית א״א ושנות! לו שמינית מחלקו‬ ‫אלא שטיניימבל הבית דאזלינן בתר לשון בני אדם ובודאי שמינית‬ ‫‪4‬‬

‫מכל הבית קאמרוע״ל רי״ח סעיף כ״א ‪K‬‬ ‫ךך המוכר בית לחבית והתנה עמו שמוכר לו ביתו חוץ מדבר‬ ‫שאפילו בלא תנאי לא היה נמכר עמו דרשינן ייתור לשונו‬ ‫»ה שמועיל לו לדבר שבלא תנאי לא היה לו רשות לעשותו‬ ‫גיצד סבי־־ א בית והתנה עמו על טנת שדיוטא עליונה שלי‬ ‫ופי׳ דיוטא עליונה הוא גג שיש א טעקה גבוה י׳ שכבר אמרנו‬ ‫שאינו נטכר עם סתס בית והרי תנאי זה אינו טעלה לו ואין‬ ‫מוריד א דבלא תנאיג״כ לא היה נמכר ולא היה צריך להתנות‬ ‫חילכך דדשינן ייתור לשונו שיועיל א להוצאות זיזין שאם רצה‬ ‫להמייא כה זיזץ לחצר שמכר יכול להוציא ואץ זה יכול למחות‬ ‫בידו דהכי קאטר כלשונו זה על מנת שיהא דיוטא העליונה‬ ‫מהנא שלי שלי לגמרי שיהא הדיוטא לי מקום להניח עליו‬ ‫דזין •להוציאם לחצר ואם נפלה חוזהוכונה אותה ואם רצה לבנות‬ ‫ע‪£‬נבה כונה כמו שהיה מקודם שמכרה וכן אם לא מכר החצר‬ ‫יכול להוציא טמנה זיזי! על הדיוטות וה״ה ככל כיוצא בזה כגון‬ ‫שאמר חוץ מן הבור או טן התת דרשינן ייתור לשונו לתועלת‬ ‫המוכר כיצד אם מכר א בית סתם שאין בור ורות בכלל הוא‬ ‫צריך לקח לו דרך מן הלוקה לילך לבורו דבעץ יפה מכר ולא‬ ‫עייר א דרך ואי אמר ליה ת י מן הבור והדות א‪ 1‬א״צ אקח‬ ‫א דרך וע״ל םעיףכ׳ »‬ ‫‪ Q‬מי שיש א שני בתים זה לפנים מזה ודריסת הפנימי א־״ה‬ ‫הוא דרך החיצון ומכרם או נתנם והקנס לשנים כאחד‬ ‫אץ לפנימי עוד דרך עלהחיצץ שביון שבבת אחת הקנס לשניר&‬ ‫בין לשניהם בסכר מן לשניהם במתנה אמרינן ודאי הקנה‬ ‫לכל אחד כל חלקו כשוה בעין יפה שלא יהיה לשום אחד מהם‬ ‫־על חבית באם אפלו בדריסת התל ואץ צריך לומר אם נתן‬ ‫לחיצון במתנה ומכר לפנימי שאין לפנימי דרך על החיצון דמון‬ ‫שנתן א ודאי דודם ליה ובעץ יפה נתן א דכל הנותן בעץ‬ ‫־יפה נותן אבל אם מכר לחיצון ונתן לפנימי יש לו לפנימי דרך‬ ‫־על החיצון מטעם דנותן למקבל מתנה בעץ יפה יותר מלמוכר *‬ ‫בד״א כשהקנה לשניהם כאחד אבל אם מכר או נתן לפנימי‬ ‫*‬ ‫תחלה ואחייב מכר או נתן לחיצון הרי תכף שקנה הפנימי‬ ‫^ ה כדרך על החיצון ושוב אין זכותו מסתלק ממנו עיי שנתנו‬ ‫־או מוכת לאחר דמה מכי לו זכות שהית א בו מכר לו ולא‬ ‫*ותר וכ׳ אפי׳ אם החיצון במכר ופנימי במתנה אם היה מכר‬ ‫החיצון תחלה שוביאין הפנימי יבול אמת בדרך *‬ ‫* א המוכר את הבית םתס מבי עמו כל הרבדים הקבועי׳ רכל‬ ‫המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע לפיכך מבריאת הדלת‬ ‫שהי׳ קבוע בו ואת הנגר והוא בריח הקבוע בכותל ואת המנעול‬ ‫שהוא קבוע׳ בדלת ואת האיצטתבול שהוא עגול שסביב הייתי׳‬ ‫שבבית והוא קבוע שאין מזיזין אותו ממקומו ואת המכתשת‬ ‫־הקבוע כקרקע והתנור והכיריים והדיחים אם הם קבועים ואת‬ ‫מלבנות הפתחים המחוברים בטיט ופי׳ מלבגות הם כמו פציסץ‬ ‫סביב הפתחים ותקא הטחובריפ בטיט טיקרי חבור אכל‬ ‫מחוברים ביהירות י״א דלא הר חבור ואינם טבורין עם הבית‬ ‫מתם וכן כל דבר המיטלטל לא מכר עמו לפיכך לא מכר את‬ ‫המפתח של עץ אע״פ שהוא קבוע בדלת כגון פותחות של כני‬ ‫*כפיים שאין מזיזין אותו בו ממקומו אפיה אינם מכורץ עם‬ ‫הבית מפני דתשטיש קל הוא ונוח לטלטלו ופעמים שהיא‬ ‫מיטלטלת ולא מבר את המכתשת המטלטל׳ ולא את הקלת‬ ‫הי׳ המפרכסת והוא כלי שהקמח יורד אדבו ולא את מלבנות‬ ‫ברעי המטה והם חתיכית עץ שהיו נותנים תחת כרעי המטה‬ ‫ברי ‪ h w‬ירקבו בקרקע ולא היו מחוברין כקרקע ולא את מלבנות‬ ‫החלונות אע״פ שהם מחובתם בטיט מפגי שלא בטלם אגב‬ ‫קרקע הבית אלא הס עשרים לגר ועשרין לשיתלש וכמטלטלץ‬ ‫‪u‬‬

‫סימן דמו‬

‫דמו ואם אטד א הכית הוא וכל שבתוכו טכוי לך כל א א‬ ‫ממרים אבל לא גג ויציע וכור ורות ומחיאת שכל אלו אינם‬ ‫בתוך הבית אלא חוצה א ובניינים בפני עצמן הן‬ ‫י ב האומר לחבירו בית אני מוכר לך יכול לומר עלייה זו‬ ‫מכרתי לך דעלייה בכלל בית היא ואם אמר לו כית בבת•‬ ‫אני מוכר לך אינו יבול אתן לו עלייה דכיון דאמר לו האי לישנא‬ ‫בית בבתי משמע דבר מעולה מן עלייה דעלייה גריעא מבית‬ ‫משום שצריך לעלות ולירד לכך צריך לתת לו בית ולא עלייה‬ ‫טיהואיצ אתן לו אלא הפחות!שבבתיו דלישנא בית כבתי אפי׳‬ ‫בית כל דהוא טשטע\יד בעל השטר על התחתונה לפיכך אם‬ ‫נפל אחייב א' מבתיו אינו נותן לו כאס שיבול לומר לו שלך‬ ‫נפל שיד בעל השטר על התחתונה וכן הדין באומר לחבית‬ ‫שור בשורי אני מוכר לך שנותן לו הפחות שבשורים »‬ ‫כבר אמרנו שיד בעל השטר על התחתונה לפיכך אמרו‬ ‫יכ‬ ‫המוכר מקום לחבירו לעשות בית טתסאו רפת בקר וכן‬ ‫המקבל מחבירו לעשות לו בית חתנות לבנו או בית אלמנות‬ ‫לבתו או שקבל עליו לעשותו לבנו או לבתו א״צ לו אלא שיעור‬ ‫הפחות שדרך בני אדם לעשות דברים אלו ושיערו ז״ל ששיעור‬ ‫הפחות לכל אא היא ד' אמות על ו׳ וצריך לעעץתו לפחד משיעו׳‬ ‫ד״א עלו׳פיר׳ביתחתנות לבנו שדרך האב כשמשיא בנו עושת‬ ‫א יציע קטן סמוך לביתו ובן פי׳ בית אלמנות לבתו ואם מכל­‬ ‫לו בית גדול צריך לעשות לפחות שטנה על עשר ואם מכר‬ ‫א מקום לטרקלין עושה אותו׳ עשר על עשר תרבו׳ א פדני‬ ‫פי׳ והוא חצר גדול שעושץ אותו השרים כתוך אפתי שלהם‬ ‫ועל שם שטרביצין אותו תמיד לחשבי׳ האבק קרי ליה תרבי״‬ ‫עושה אותו י״ב על י״ב וכל שיעורין הללו הם בלבד עובי‬ ‫המחיצות ורום כל כית ובית כחצי ארכו וחצי רחבו כגון בית‬ ‫חתנות שהוא ד׳ עלו׳ רומו ^ דהיינו חצי ארכו וחצי רחבו וכן‬ ‫בית סתס גדול תמו ט׳&ובטרקא| תמו עשד •‬ ‫‪t‬‬

‫‪1‬‬

‫רטן‬

‫המוכר חצר ובית ה ב ד ומרח׳ ועיר מה‬ ‫מ כ ר ב כ ל ל ובו ח׳ סעיפים ‪:‬‬

‫א המוכר את החצר סתם מכר עמה‪ .‬בורות שיחין ומעתת‬ ‫שבתוכה שבן דרך חצר לחיות בה בור ודותובטלץ אגבה‬ ‫וכל הבתים החיצונים והפנימיים ובתים שיש בהם חול שעושי!‬ ‫ממנו זכוכית‪ ,‬וכהיג וחנויות הפתוחות לתוכו כולן מטרין עטה‬ ‫אבל שאינן פתוחות לתיכה אינן נמכתת עמה היו פתוחות לכאן‬ ‫ולכאן פירש לרשות ה־בים ואוצר אם ת ב תשמישן עמה‬ ‫נמכרות עגזהנואםןלאו אינם נמכרות עמה ולא מכר את המטלמאן‬ ‫שבתוכה כמו שאינן נמברין בכלל הבית ואם אמר לו הוא וכל‬ ‫מה שבתוכה הרי בל תשמישי חבית אף על פי שמטא‪1‬אן‬ ‫מכורין בר מחיטי ושעיי בין כך ובין כך לא מכר את המרת׳‬ ‫ולא את בית הבד שבתוכה *י*א שאם מצד א מצרים החיצונים‬ ‫הכל מכור כראטרינן א ב י בור ורות עי׳ל סי׳ריי׳דדישחולקין‬ ‫נביבור ורות וה*ה כאן *‬ ‫ב המוכר את בית הבד מכר את האבן תתלה הבנרה כאד*‬ ‫שטוחנין עליה ותים ואת הכלונסאות של ארו שסומכין‬ ‫כהן הקורה בעת טחינת הזתים ואת היקבי׳ שהשמן יורד‬ ‫לתוכו כשנעצר ואת הבלים שמתנין כהן הזתים הכתושים ואת‬ ‫המפרכות ואת הלוחות שנותיי! סביב אתים כשנעצדים שלא‬ ‫יתפזרו אבל לא מכר את הריחים העליונים ואם אמר א הוא‬ ‫וכל מה שכתובו מכור לך הרי כולם מכורים בין כך ובין ‪*P‬‬ ‫לא מבר את הכובשים שמכבשין בהן הזהים ולא את הגלגל‬ ‫ולא את הקורה ולא את השקים ולא המרצפים ואם אמר לו‬ ‫בית הבד וכל תשמישו אני מוכרי לך כולם מכירים ואם היו‬ ‫חו׳ לבית הבד חנויר ששוטחץ בהם זתים או שומשמין אם‬ ‫מצר א מצרים החיצונים שלהן קנה הכל ואס לא לא קנה אא*נ‬ ‫מה שבתוכה‬ ‫‪ j‬המוכר את המרח׳ מכר עמו את המקום שמצניעץ שם‬ ‫הנסרים שיושבין עליהם בכית המרח' כשהם עתטיס ואת‬ ‫המקום שמצניעין שם חיקמים והס הגיגיות שנותנין בהם המים‬ ‫ליטול מהם במרח׳ ואת המקום שמצניעין שם הספסלים שיושבין‬ ‫עליהן בחצר בית הםרח׳ כשהם לבושים ואת המקוס שמצניעין‬ ‫שם הוילאות שמםתפגי׳ בהן שכל אא הם מחוברץ לבית‬ ‫הטרח׳ לכך מכורין עמו אבל לא מכר את הנסרים עצמן ולא‬ ‫את היקמימ עצמן ולא את הספסלים עצמן ולא את הוילאות‬ ‫עצמן דכל אלו כיון דמטלטא אינם נמכרים עסו ואם אמר לו היא‬ ‫וכל מה שבתוכה הדי בולם מכוריס וכין כך ובין בך לא מכר אוו‬ ‫‪%‬‬

‫הכריכות‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫הלכות מקח וממכר‬

‫צח‬

‫סימן רטן‬

‫הכריכות המספקות לו מים בין ביטות‪.‬החטה בין בימות הגשמים‬ ‫ולא את בית אוצר העצים דתשמישץ אלו אע״גשמשתמשץ‬ ‫בהן לבית הטרח׳ ל״‪-‬שיקן ולשאוב מים מ״מ ממונו הן ליהנות‬ ‫טהם אפי׳ לציכי ביתו וכשקגה אותה קונה אותת להסיק בהם‬ ‫ג״כ בביתו וכן לשאוב מים לצורך ביתו ג״כ לפיכך אינן מבורץ‬ ‫בלשון כל מה שבתוכה אבל אם א״ל מרח׳ וכל תשמישו אגי‬ ‫טוב* לך הרי כולם מכורים רכל תשמישו אפי׳ תשמיש כל‬ ‫דהו משמע אפי׳ הן חוצה לו ר״א דוקא כשהן בתוך המצרים‬ ‫וכתב לו אילין מצרנהא *‬ ‫ף המוכי* את העיר מכר בתים וחצירות בורות שיחין ומערות‬ ‫מרחצאות שובבות בית הבדים ובית השלחין שבה׳ ואת‬ ‫הסמוכין לה ואת החורשין המוקפין לה ואת השרות הידועות‬ ‫לה ואת הביברץ של חיה ועופות ודגים שביניהם כנגדה אע״פ‬ ‫שרחוקים ממנה אכל לא מכר הטטלטלץ שבתוכה ואם אמר‬ ‫הג׳׳ה‬ ‫לו היא וכל מת שכתובה אני‬ ‫מוכי לך היי כולם מכורים כץ פי׳ כגמרא פסגי ]בגי ופירש‬ ‫כך וב״כלא טכ־את התכשיטין רש*• חהיכת בקעה הגדולה‬ ‫והשיריןש‪70‬כת שאינישייבי׳לה הסמוכה לעיר אל^ שמפלגת‬ ‫כלל ולא את בנותיה ולא את ממנה קצת שיש הפסק צונמא‬ ‫ר ט ן המוכר שדד! ואמר חד מ ד ק ל פלוני או חד‬ ‫נגתייס ‪4‬‬ ‫החודשי ן המוקצים ממנה ולא‬ ‫מן האילנות א ו קרקע לזה ואילנות לזה‬ ‫את החלק שיש לה כיס ולא‬ ‫את החלק שיש לה כיבשה ולא את ביברי חיה ועופות ודגים ו כ י צ ד יכתבו ב ש ט ר מכירה כ ד י להסתלק מן‬ ‫שאין פניהם כנגדה ‪4‬‬ ‫העירעורים ובו י״ד סעיפים •‬ ‫ןן המוכי* את השדה מכר את מיצריו ובל האילנות שבה‬ ‫והעומדים על מיצגיו שכן כתיב באברהם כשקנה שדה‬ ‫ב אע״פ שהמוכר שדה בסתם מנר בל האילנות שכה טוב‬ ‫המכפלה מעפרון רקם שרה עפרון אשר במכפלה וגומר וכל‬ ‫הוא לפרש בשטר שמכר אותו וכל האילנות שבה וכ^המובד‬ ‫העץ אשר כשדה אשר ככל גבולו סביב םביב פירושו המצ־י פרדס לחביי־י ציץ־ שיכתוב לו קנה לך דקלין והמרים והוצי'‬ ‫והבי קאמר קרא שקנה אברהפ השדה וכל האילנות שבו וגם‬ ‫ואע״פ דבלאוהכי קנה כל אלו אפילו לא פירש אותו ט*מ נוי‬ ‫האילוגות הנטועים בקרקע המצר שסביב השדה ושמע מיגה‬ ‫השטר הוא כדי לסלק עצמו מן העידעורין דאפי׳ אי אתי לפני‬ ‫שהקונה שדה קנה המציים עצמן וכל האילנות הנטועים בתוך‬ ‫ביד ט־עץ יהבי ליה שוד י מפורשין בתוך השטר ‪4‬‬ ‫המצרים עצ‪:‬זם שהם נטי ככלל שדת הס ומכר גס את האבנים‬ ‫ב וכן המוכר קרקעלחבירו צריך לכתוב לו ולא שיירתי לפני‬ ‫שתם לצורכה כגון אבגים הסתרות לגדר ואוו האבנים שמניחים‬ ‫נמכר זה בלום כדי להסתלק מן הדיני' והטענות ‪4‬‬ ‫על העטיים כדי שלא יפדים הרוח וכן בכרם ומכר את הקני׳ כ המוכר שדה לחבידו והיו בה דקלים ואמד לו חר מדקל‬ ‫שבכרם שהם לצ״כו כגץ הקנים החלוקים שמניחים תחת חנפנים‬ ‫פלוני אם אותו דקל טוב ומשובח הוא אותו לבדו שייר‬ ‫כדי להעמידם‪ -‬ואף על גב רכל אא תשמישץ המיטלטלין הן‬ ‫והשאר מכורץ שטפני עילויו של זה לא רצה למוכרו ואם דקל‬ ‫כיץ דקביעי להאי תשמיש ואין מזיזי! אותן מהאי שדה לעולם רע הוא ששייר לא קנה מהרקלים בלום דה׳יק ליה אפי׳ ההוא‬ ‫כמודבר חשוב לחו ומכר את התבואה המחוברת לקרקע אע׳יפ‬ ‫דיקלא בישאאניטשייר לעצמי ואע'ג שיש עדיין רעים ממנו‬ ‫שהגיע להקצר ומכר את מחיצת הקנים שהיא פחותה מבית אלא דקרו לאינשי להאי דיקלא בישא כגון דלא טעין קבא דאי‬ ‫דובע אע״פ שהקנים שלה עבים וחזקים ביון שהיא קטנה כ״כ מעין קבאלאודיהלאבישא הואוי״א דוקא הטובים ממנו לא‬ ‫בטלה אגב השדה ומכרה עמה ומכר את השומירה והיא סוכת קנה אבל כל האילנות הפחותים ממנו או אפילו כיוצא בו קנה‬ ‫נוצרים העשויה בטיט אע״פ שאינה קבועה בטלה היא א ע וכל אילן הנושא קב פיחת מיקרי דקל טוב וי״« דבל זה במין‬ ‫שדה ומבד את החתב שאינו מורכב כלומר שעדיין ת־ בבחרותו האילן שייר אבל כל שאינו מינו קנה הלוקח הכל שלא היה‬ ‫ולא חשיב ואת בתולת השיקסה כלומר שעדיין לא נחתכו‬ ‫דעתו לשייר לעצמו אלא ממין זה •‬ ‫קים להו לחז״ל כל עץ עושה פרי כגון זתים ותאנים‬ ‫ענפיה אע״פשהם עבים בטלים אגב שדה ונמכרים עמה ומכר ך‬ ‫את הדקלים שבה אפילו עומדים על הטיצר כמ*ש שכן כתיב‬ ‫ותפוחים ושאר טיני פיחת בלשון בני אדם םתמא קורץ‬ ‫קר׳ בשדה אבי־הס אבל לא מכר את האבנים שלא הונח כסדרן‬ ‫אותו אילן חוץ טן התטר והגפן דטשום חשיבותן םתטא קודין‬ ‫לגדר ול׳ את האבנים ‪ w‬הונחו עלהעמרים אף על פי שהם *ותן בשמן דקל גופנא ולפעטים קורץ אותן ג׳יב אילן לפי'‬ ‫משופים וחלקים ומוכנים לכך ולא את התבואה העקורה מן‬ ‫אמרו המוכר שדה לחבירו ואמר חוץ מן האילנות אס אין בו‬ ‫הקרקע אף עד פי שעדיין היא *דיבה לשדה לשוטח׳ כה ולייבש'‬ ‫אלא דקלים בלבד על כחיוך מה שאמר חוץ מן האילנות על‬ ‫שם ואם אמר א היא וכל מה שבתוכה כולן מכורץ בי[ כך‬ ‫הדקלים אמר והרי שייר הדקלים ואס אין בו אלא גפנים‬ ‫ובין כך לא מבד מחיצת הקנים שהי׳ בית רובע אע׳יפ שהקנים‬ ‫על כרחך על הגפנים אמר בן והרי שייר הגפנים וכן אם לא‬ ‫שכת דקים וקטנים שכיון שיש כה בית רובע חשובי! שדה היו בו אלא שאר אילנוח ולא דקלים ולא גפנים הרי שייר‬ ‫בפני עצמת וה״ל שתי שדות והוא שדה אחת מבר לו ולא האילנות ואם היו בו גפנים ודקלים מה שאמר חו׳ מן האילנות‬ ‫שתי שדות וכן לא מכי־ עטה ערוגה קטנה של בשמים דאף‬ ‫על הגפנים אמר כן ולא שייר אלא הגפנים דגפניס לגבי‬ ‫על גב דקטנה היא שדת בפגי עצמה היא שהיא חשובה והו׳‬ ‫הג*ה‬ ‫דקלים אילני ובכלל אילני הס‬ ‫שיש לה שם בפני עצמה גגון שקורץ לה בי וורדא של פאגי טפי מדקלי שהם חשובים יותי י ע ן כי הנוסח הנדפס בדפום‬ ‫ולא מכי• את השומידה שאינה עשויה בטיט שהיי חשובה בפני‬ ‫הראשון טובי תימ׳ונימ׳‬ ‫ונחשבים בפני עצמן ולא‬ ‫^צמהאף עלפי שהיא קבועה באר׳ ולא מכר החרובהמוי־כב‬ ‫המוצי׳ מחבירו עליו הראייה‬ ‫ככלל שרה *‬ ‫שהו׳ חרוב זקן שנתגבר ומרכיבץאותו רש לו שם כפני עצמו‬ ‫מ ׳ עד דאעיג שאלו חשובין‬ ‫וכן לא מכר את מד! השקמה והוא אילן שקמה שנזק! וגדל יוחד אמרינן מוכר בעץ יפה מוכר ‪ 4‬קצרתי בו מאד וקשה‬ ‫הרבה שקוצצין הענפים ובאין אחרים במקומן ונקר׳ סק השקמת מאד הוא להבין על כן צריך אני להגיד קצת הנוסח ולפרשו‬ ‫ואפיא הם דקים והטעם משוט שהם חשובי! ונחשבין כשדה בהרחבת הלשון למען יובן בקל הקור׳ בו • דע שהוצרבתי להגיה‬ ‫בפני עצמו * ולא מכר את הכור שבה ולא את הגת ולא ולהומיף טילת נטי גבי וחו׳ מן הדקלים נמי קאמר כדי שלא‬ ‫את השובך בץ שלמים בין חריבים אבל צ״יך המוכר ליקח לו יוכן מלשוני שכוונתי לומר חו׳ מן הדקלים לבד קאמרי ולא חו'‬ ‫דרך מן האקח כרי שילך בה עד אותו הבור או החת או‬ ‫מן הגופני כי זה אי אפשר אמר שיעלה על הדעת כשיש בו‬ ‫ואשר‬ ‫הגת או השובך שנשאיוא בתוך השדה ואם פירש‬ ‫גפנים ודקלים והוא אומר חו׳ מן האילנות שיהא דעתו על הדקלים‬ ‫הר מאלו אינו צ״יך ליקה לו דרך שכיון שפירש ואמר חו׳‬ ‫לבד ולא על תפנים דודאי גפנים יותר נקראים אילנות וחשובים‬ ‫מאלו גס דרך שייר לעצמו דאאכ לא היה צריך לפרשדבלאו‬ ‫יותר מן הדקלים וזה פשוט אלא הכי קאמינ׳ וכ״ת ונימא המוצי׳‬ ‫מחבית עליו הראייה וחו׳ מן הדקלים נמי קאטד והיה כוונו!‬ ‫תנאו לא נסכת עם השדה ‪.‬‬ ‫המוכר לשייר לעצמו הגופני וגס הדקלים מפני ששניהם נקראים‬ ‫ן בד*א ככל אא שתונרנו שאינן מכורץ עם הבית או החצד‬ ‫אלגי‬ ‫או השרה במוכר מפני שדדה לו ללוקח לפרש ולא פידש אבל‬ ‫הנותן מתנה המקבל קנה את נולן בין בשדה בין בבית בין‬ ‫בחצר בין בבית הכד מפני שהנותן בעין יפה הוא נותן ואין‬ ‫המקבל צריך להתנות בללו של^דכר הנותן קרקע קנה המקבל‬ ‫כל המחובר לה עד שיפרש שאינו נותן הבל ודוקא מה ‪WW‬‬ ‫בתוך המצרים של דבר הניתן אכל מה שהוא חר ממצרכגון‬ ‫יציע וחדר וכדומה אין חילוק בין מתנה למכר ‪.‬‬ ‫ז וכן האחים שחלקו וזבה אחד מהם בשדה זכה ככולם‬ ‫והמחזיק בנכסי הגר החזיק בשרה זבה ככולם ובן המקדיש‬ ‫אח השדה הקדיש את כולם דמסתמא דעתו על כולם *‬ ‫ףן ואף במוכר ולוקח אין כל אלו הדברים וכיוצא בהם אמורים‬ ‫אלא במקום שאין שם מנהג ולא שמות ידועים לכל דבר‬ ‫ודבר בפני עצמו אבל במקום שנהגו שהמוכר כך מכר כך‬ ‫הרי זה מבור וסימכין על חמנהג בין בקרקעות בין במטלטלין‬ ‫וזה עיקר גדול בבל משא ומתן שהולכין אחר לשון בניעד׳יש‬ ‫באותו מקום ואחר המנהג אבל במקום שאין מנהג ידוע ושטות‬ ‫מיוחדי! לכל דבר עושין בפי מה שפירשו חוייל ‪4‬‬

‫‪4‬‬

‫‪L‬‬

‫‪1‬‬

‫חשן‬

‫משפט‬

‫הלכות מקח וממכר‬

‫אלגי וכמו ‪ " W‬הרש״בם ‪ 4‬על זה תרצתי הא ק״ל המוכר‬ ‫כעין יפה הוא טוכ* ובודאי לא שייר לעצמו בלשוגו אלא במת‬ ‫שברור הוא בתוך לשונו והיינו הגפנים שהס נקראים עקד‬ ‫אילני אפילו לגבי דקלי אבל הדקלים אע׳׳פ שגס חם נקראים‬ ‫אילני מאיל ומוכר בעין יפה היא מוכר מכר כודאי גס הדקלים‬ ‫ולא שייר לעצמו רק הגופני ואני אומר שזה טעם הרשכים‬ ‫בפירושו מפני שתם חשובים ץתר מדקלים ומה שסיימתי כדברי‬ ‫חה לשוני וכן הדין בדקלים ואילנות או בגפנים ואילנות שמכר‬ ‫את הדקלים או הגפנים ושייר א שאי־־ אילנות ט ׳ גם כן הבי‬ ‫פירושו רטיירישסכר א שרה ר ש לושסשאראילגוח וגפגים‬ ‫או דקלים ומכר את השדה ושייר לעצמו אילנות םתם דהוי‬ ‫דינ׳ ששייר א את האילנות ומברא את הגפנים או הדקאם‬ ‫ששם גם יש להקשות אמאי לא נימא ששייר לו כל האילנות‬ ‫וגם הגפנים או הדקלים שהרי כלס נכללים בכלל אילנות גם‬ ‫הגפנים וגם הדקלים ‪ 4‬וגס שם מתייצץ המוכר כעין יפה הוא‬ ‫מוכר ל א שייר לעצמו אלא האילטת לבד ולא הגפגים או‬ ‫הדקאס דהתס בתר שמא אזאנן דשאי אלגית חו׳ מגפבים‬ ‫ודקלים׳ מוס אילונות נקייאים לפיכך אמרינן דלא שייר לעצמו‬ ‫אלא סתס איאות מת שמבורר בשם אילנות ועל זה מייסתידברי‬ ‫וז״ל דאע״ג שאלו חשובימ יותר אמרינן מוכר בעץ יפה סובר‬ ‫ל א שייר לעצמו אלא םתס אילנות שהם מבוררים יותר בלשת‬ ‫מתם אילנות ועתה אם תעיין עוד בדברי אץ שום קושיא ודקדוק‬

‫‪ p o‬רטז‬

‫ן המוכר ג' אילנות כבת אחת בתוך שדהו הריאלונחשבץ‬ ‫שדה אילן ואפילו היו ג׳ נטיעות קטנות או ג׳ כדי אילן יש‬ ‫לו ללוקח קרקע הדאוי להם ואפילו יבשו האילנות או נקצצו‬ ‫יש לו קרקע הראוי להם ויבול לנטוע אחרים תחתיהם וקנה כל‬ ‫האילנות שכיניהם וכשה הוא קרקע הראוי להם כל שתחתית‬ ‫וביניהם וחוצה להם כמלא אורה וםא חח המקום שהוא טלא‬ ‫האורה וסלו אין אחר מהם יכול לזורעו אלא מדעת חבית דבעל‬ ‫האילנות אינו יבול לזורעו מפני שאין גופן שלו אלא שחס‬ ‫טשועברי! לו ללקוט שם פירות הנושיץ מן האילנות ובעל הקרקע‬ ‫אינו יכול לזורען דהא משועכדין לבעל האילנות שיפלו שם‬ ‫פירותיו ואם יזרע שם יטנפו פירותיו הנושרין אבל הקרקע‬ ‫שבין האילנות ותחתיהם היא גופת של ולוקח ויבול לזורעה ואם‬ ‫שייר המוכר הקרקע שביניהן לעצמו אפ‪°‬ה מקום האילנות‬ ‫לאקח ויכול לנטוע אתרים אם יבשו אא ‪%‬‬ ‫ן בריא מ ג י אילנות אא קנה קרקע מטן שנטועין בחציבת‬ ‫פירש שעומרי! כמו ג׳ פטפוטי כירה שהם ב׳ זח כנגד זה‬ ‫והשאשי מכוון ביניהם ומרוחק‪.‬מהם והוא שיהיה כין כל אלן‬ ‫ואילן לא פחות מד׳ אמות ולא יותר טי״ו אמות דפחות מד‪/‬אמות‬ ‫אץ יכולין לחרוש ביניהן לרכך הקרקע להיטכ יניקתן וחשובי!‬ ‫כיער שעוטדין אתלשולאחשיביואס רחוקים נטי יותר טדאי‬ ‫לא טיצטי״פי אחשב שדה אחת ואא הד׳ אטמו והי״ו אטות‬ ‫טודרין אותו ממקום יציאת האילן טןהאר׳שחו* עבה והרחב‬ ‫שבאילנות אבל אט לא היו עומח על הצורה הזאת או שהיו‬ ‫מקורבי! פחות טרי אמות או מדוחקי! יותי מי״ו אמה או שלקחן‬ ‫זה אחר זה או שמכר לו שנים כתוך השדה וא׳ על המיצר או‬ ‫שנים בתוך ש א ואחד בתיך של חכירו או שמפסיק ביניהם‬ ‫בור או אמת המים או רכב דקלים או רשות הרבים ביניהם הרי‬ ‫‪1‬ה אין לו נךקע לפיכך לא קנה האילנות שביניהם ואס יבש האלן‬ ‫שקנה או נקצ׳ ילך לו שאין א בקרקע כלום והוא שאין גזעו‬ ‫מחליף אכל אם גזעו מחליף אין זח אילן חדש אלא כעולה מן‬

‫עלי מתיך לשון הפרשנים וזה ברותונכון ‪ 4‬עכ*ה‬ ‫וכ״תוגימא הטעיה וחוץ מן הדקלים קאמר הא קי׳ל המוכר‬ ‫כעץ יפה מוכר ומכי״ את הדקלים ושייר את הגפנים וכן הדין‬ ‫בדקלים ואילנות או כגפנים ואלנות שמבי את הדקאם או‬ ‫הגפנים ושייר לו שאר אילנות דאע*ג שאלו חשובין יותר‬ ‫אמיינן מוכר בעץ יפת מוכר והיכא דהוו דינא דשייר לעצמו‬ ‫את הדקלים לא שייר אלא כל דקל גטה שצריכץ לעאת א‬ ‫בחבל כשרוצה ללקט פירותיו שהם בראשו אבל הנמוכים קנה‬ ‫הלוקח מיהו אם אין שם אלא נמוכים והוא אטד חוץ מן‬ ‫הגזע דמי והוא משל בעל האילן *‬ ‫האילנות ע׳כ על אא הנמוכים אמר כן ושייר לו טלם והיבא ךן וכל טי שקנה ג׳ אילנות דאמריגן שישלוקרקע אם הגךלו‬ ‫דהוי רינא דשייר לו שאר האילנות שאין שייך בהן עליית‬ ‫והוציאו חוטי יקר כרי שלא ימעט הדרך על כעל השדה‬ ‫החבל לא שייר בהם אלא כל שאין העול כובשו וכל שהעול ואם המוכר אומר שהגדילו והלוקח אומר' שלא הגרילו על‬ ‫כובשו הרי הוא של הלוקח ובכלל שרה נחשב פי׳ שהיו חורשי! הלוקח להביא דאייה דהמוכר מוחזק בקרקע שלו וה*ל האקמ‬ ‫בבקר סביב אילנות ואם הוא דק כל כך שהעל כופף את‬ ‫מוציא ועאו הראייה ולא אמדינן ‪ po‬שהיה א רשות לקו׳‬ ‫האילן ועובר השוד לדרכו ואץ האילן מעכב השוד לא חשיב מיד שהגדילו ולא קצץ עאו להביא ראייה שהרי אם הגדילו‬ ‫ובכלל שרה נחשב מיהו אס טלן דקץ שהעול טבשן והוא היה קוצי מיד שהתחילו לגדל דדלמא לאו אדעתיה וכל השריגים‬ ‫אמר חו׳ מן האילנות שייר כולן ‪ 4‬ככר אמרנו בסימן הקודם והאמירים היוצאים מהם ואפילו מהשרשים ההי הם של בעל‬ ‫מעיף ה׳ דח״וב זקן יש א שם בפני עצמו ואינו נמכר עם‬ ‫האילנות שהרי יש לו קרקע ומקרקע שא גדלו ו‬ ‫השדה ואם חץ בה הרבה חרובי! ואמר חו׳ מחרוב פלוני לא ^ ורוקא הקונה ג׳ אילנות יש לו קרקע כדאמרן דחשיבישדה‬ ‫אמרינו כיון ראם היה שותק ולא היה אטד כלום לא היה שוס‬ ‫אילן בפני עצמו אבל הקונה ב׳ אילנות בתוך שדה חבירו‬ ‫חרוב קני ליה כדאמרינן לעילדתרוכי אינן ככלל שדה והשתא אין א קרקע לפי׳ אם יבש האילן או נקצ׳ אין א כאס מיהי‬ ‫דאמר חו׳ מחרוב פלוני איבא למיטר דשאר חרובי! מכר לו כל זמן שלא נתייבש יש א כמלא אורה וסלו לנקוט שם‬ ‫חרמזי* לא אטרינן הכי אלא לא קני אפילו אחד מהן דבשביל פירותיו וכל שכן תחתיהם ואין המוכר יכול לזרוע שם שלא יטנ^ו‬ ‫שייפה המוכר כה שלו שפירש בפירוש אני מוכר לך חרוב פירותיו של אקח שהרי משועבדת ללוקח וכי׳ש שאין האקח‬ ‫ןה אין לנו לנרע כחו בשאר אלא לא קני שום אחד מהן והא יכול לזרוע שס שהרי אינה שא אבל יש א דרך ללוקח ללקט‬ ‫ךאתני חר מחרוב פלוגי אהני ליה דאמרינן ששייר א דרך‬ ‫פירותיו מן האילנות שקנה אע״נ דבנ׳ אילנות אץ לו דרך היינו‬ ‫לאיתו חתב דבלאו הכא אף ע״ג שהחרוכ לא היה נמכר עם משום דבשלשה קנה הקרקע וחשוב שרה אילן בפגי עצמו ואם‬ ‫השדה טיט גס דרך לא היה א ואתני אה תנאו ששייר א הלוקח רוצה ללכת לשדמ יקנה א דדך או יפרח בארד אכל‬ ‫כשקנה שני אילנות שאץ לו קרקע יאמר א לוקח למובד‬ ‫דרך וע״ל סימן רט״ו סעיף ה׳ ‪4‬‬ ‫ךן האומד לחבירו קרקע ודקלים אני מוכר לך לשון זה משמע אילנות שלי בק־־קע דידך קיימי ושעבדת לי קרקע שלך לצויך‬ ‫ששכר לו ב׳ מכירות שדה וכלמה שבו כדינו ועודמכי* אילנית שלי אם כן נם דרך יש לי שזה הוא כמי שמשאל מקום‬ ‫לחבירו כביתו להניח שם חפציו דלכיע השאיל א נמי דרך‬ ‫שני דקלים דטיעוט רבים שנים ושני גקאם קאמר חו׳ ט!‬ ‫השדה לפיכך אפילו אס אץ לגדקאם למוכר אם רוצה לקנות ללכת לחפציוהינ הכאלא ניע * והא דאמרינן בסעיףח׳דאם‬ ‫לו ישני דקאם ה״ז המקח נקנה ואץ האקח יבול אטד איני הגדילו האילנות ותוציאו חוטר יקו׳ כדי שלא ימעט הדרך*על‬ ‫אקח אלא קרקע שיש בו דקלים דא״כ קרקע בדקלים היה לו בעל השרה התם דקנה שלשה אילנות אץ חילוק בץ הגדיא‬ ‫אמר ואכ‪ 1‬אמר קרקע בדקלים אני »וגר לך אם היו בו שני וגתעבו האילנות בין נתפשטו הענפים לעולם יקו׳ דביון דיש‬ ‫ךקאם קגהואס לאו טקת טעות הוא ששקר בו אמר קרקע לו קרקע ללוקח אץ א שום כח בקרקעו של המוכר ומיד‬ ‫שיש כה ׳שגי דקלים והרי אינם וטעות הררי ואם אטד לו קרקע שטתפשטץ לרשומושל מוכר צריך לקו׳ אבל אם לא קנה אלא‬ ‫של דקלים אני מוכר לך אפילו אין בה דקלים הטקח קיים שנים שאין א קרקע אלא קרקע המוכר טשועבדת א ללוקח‬ ‫וקנה שאץ בלשץ זה אלא קרקע הרארת לדקלים הוא מוכר אז אם הגדיא שני האלגות והוציאו שריגים ואמירים יקר‬ ‫דאע״ג דקרקע המוכר משועבדת לאלנותיו חיישינן שמא יצמחו‬ ‫א ומיהו אס יש בה דקלים בקרקע קנא! דה״ק ליה קרקע‬ ‫הראויה שיהיו כה דקלים מפני שדקאם שכת טובים הס שטועני! כאי׳ ותעלה האר׳ שירטון ויתכסה האילן למטה ויאמר למוכר‬ ‫פירות הרבה •והי׳ה אם אטד קרקע ודקלים רש בהידקאם שלשה אילנות מכרת לי ר ש א קרקע אבל אם נתפשטו הענפים‬ ‫וכ״ש אס אמר קרקע בדקלים ויש בה דקלים הרבה שקנה אפילו למרחוק אף על גב שהצל רע לבית השלחץאפיא הכי‬ ‫גולן ד״א ראם אטד אה קרקע ודקלים אני מוכר לך אע*פ א^צ לקו׳ דהכא לא שייך לחוש לשירטון וכיון דאין לו קרקע‬ ‫שיש דק^ס בשרה אם יש לו דקאס כמקום אחר צריך את! לכעל האלנות הרי שיעבד לו שדתו לצורך האילנות כל צרכן‬ ‫לו עוד שני דקלים שיש א במקום אחר ואס אץ לו ־אין‬ ‫שעי׳ט כן לקחן ‪4‬‬ ‫סכידומ‬ ‫צריך לקנות א מיהו הקיקע לעולם קנריה לו דשני‬ ‫» בעל תשני איאות שאי! לו כקרקע באם בל העצים שקוצ״ן‬ ‫ה! הקרקע והרקאס »‬ ‫העלים‬

‫הלכות מסח ומניכר‬

‫לכוש עיר &ושן‬

‫פיק ריז ריח‬

‫באויר למעלה לעבור שם המשא אבל אפ מסיימי מחיצות צריך‬ ‫לתת לוטפידחמור במשאו בעתי אמות ומחצה לא מסתגי מכר‬ ‫לו דרך בין עיו* לעיר ואין אנשי שאר עיירות נבנטין לשם‬ ‫נותן לו רוחב שטנה אמות שאם יפגעו שני עגלות זו כזו שלא‬ ‫יעכבו זו את זו ואם מכר לו דרך הרבים כגון עיר שיש בה‬ ‫מעבר שבאים דרך שם מארץ רחוק׳ נותן לו רוחב י״ו אמה‬ ‫מכר לו מקום למעמד והוא מקום שהיו עומדים העם בשובם‬ ‫טן הקבר סמוך לבית הקברות נותן לו כ־ת ארבע קבין‬ ‫ח האומר להכירו בור וכותליה אני טובד לך ניתן לו שלשה‬ ‫טפחים לרוחב הכותל ‪,‬‬ ‫ן המוכר טקום לחבירו לעשות לו מקום קבירה או המקבל‬ ‫עליו לעשותו עושה מערה ופוחח לתיבה שטנה כ‪-‬בין ג׳‬ ‫מכאן וגי מכאן ושנים ממגד הנכים למערה ומדת המערה ד'‬ ‫אמות על שש ובל כוך וכוך ארבע אמות אורך ורוחב ששה‬ ‫טפחים וחם שבעה טפחים נמצא בין בל כוך וכוך שטן הצדדין‬ ‫אטה ומהצד‪ ,‬ובין שנים האמצעיים עתי אמות‬ ‫ץ המוכר קברו ודרך קברו מקום טעטרו והספדו באים בני‬ ‫משפחתו וק־ברים אותו בעיב של לוקח ונותנים לו דמי‬ ‫הקבר שקברו אותו בה משום פגם משפחה דמאי הוא שאין‬ ‫לקרוביהם מקום לקבורה «‬

‫העלים מן מגזעים והוא הרואה פני חטה הרי הוא של בעל‬ ‫האילן שהרי שגוף אילנו הוא גדל והעולים מן השישים והוא‬ ‫‪ w‬נו רואה פני חמה הרי הוא של בעל השדה דכיוןדמתחת‬ ‫לקרקע הוא יוצא מקרקעו גדל ואם קנה דקל אין לו לבעל‬ ‫הוקל כלום בשריגים אפילו היוצאים מעיקר גזע הדקל וגעמא‬ ‫לפי שאין דרך הוקל להוצי׳ מן הגזע כלום אלא למעלה בראשו‬ ‫גדלים בל ענפיו ומשום הבי מסיח הקונה דעתו ממנו ואינו מעלה‬ ‫על דעתו שיוצי׳ שדיגין מלמטה לפיכך אי מיקרי ויוצי׳ מן‬ ‫הגזע הרי הוא של בעל הקרקע ‪t‬‬ ‫י א המוכר קרקע ושייר אילנות לעצמו י״א אפי׳ לא שייר‬ ‫אלא שגי אילנות יש לו קרקע הצריך להם דבל לגבי‬ ‫יעצמו אפילו שני אילנית ודאי משייר לו אפילו גוף הקרקע‬ ‫הצריך להם אבל ה״ה אם שייר לעצמו ג׳ אילנות אין לו אלא‬ ‫קרקע הצ‪-‬יך להן דהיינו תחתיהן וביניהן וחוצה להן כמלא‬ ‫אורה וסלו ]י״א דאם שייר לעצמו ג׳ אילנות יש לו חצי כל‬ ‫הקרקע שמכר שביון ששייר לעצמו ג׳ אילנות שהן נקראין‬ ‫שדה בפני עצמו שייר לו גם חלק גדול בשדה עמו דהיינו לפחות‬ ‫חצי הקי־קע כדי שלא יוכל לומר לו הלוקח עקור אילנך ולך ‪,‬‬ ‫‪ y‬וכ! אפילו אם לא שייר לו אלא שני אילנות בלבד יש לו‬ ‫קרקע הצריכ׳ להם שאלו לא שייר שום קרקע היה הלוקה‬ ‫אומר לו עקור אילנך ולך אף על גב רגבי שלשה אילנות אמרי׳‬ ‫דימתאי טעמא יש לו חצי כל הנךקע היינו טשום‪3‬דמפתבר ריח המוכר בית מ ר ע פ ר ויש בו פלעים ובקעי׳‬ ‫דשיירלו קרקע עדיף מקונה וביון דקונה ג' אילנות יש לו קרקע‬ ‫ובו ב׳יח סעיפים ‪:‬‬ ‫הצריכה להם אמרינן גבי שייר דעדיף מיניה יש לו חצי כל‬ ‫הקרקע אבל שגי אילגות דגבי קונה אין לו קרקע בלל דיו שנעלה‬ ‫האומר לחבירו בית כור עפר אני מוכר לך והיה אם אטד‬ ‫א‬ ‫לשייר מעלה אחת דהיי!) שתהא לו קרקע הצריבה להם דאפילו‬ ‫בית כור לבד שני לשונות אלו כיון שהזכיר בית פתמא‬ ‫אם מתו יכול ל־טע אחדים תחתיהם‬ ‫משטעותן הוא שיוצה ליקח קרקע לזריעה ולא לבניין א<‬ ‫! ‪ j‬מכד שדהו לשנים באחד הקרקע לאחד והאילנות לאחר‬ ‫למשטח בה פירי לפיכך אם היו בה גאיות קטנים עמוקים י'‬ ‫והחזיק זה באילנות וזה החזיק בקרקע זה קנה האילנות‬ ‫טפחים ורחבן ד' אע״פ שאין בהן מים או שיש בה סלעין‬ ‫עם חצי הקרקע מן הטעם שכתבתי גבי משייר לו אילנות בסעיף‬ ‫גבוהין י׳ טפחים ורחבן ד׳ ואין בהם רובע הקב אין נכללים‬ ‫י״א וזה שהחזיק בקרקע לא קני אלא חצי הקרקע בלבד ובדין בתיך הבית ביר שאין • אדם רוצה ליתן מעותיו במקום אחד‬ ‫זה אין חלוק בין שני אילנות לשלשה אילנות דינן שיה שאין ונ־־אין כשני׳ או שלשה מקומות אלא מודדין לו קרקע המישור‬ ‫שייך כאן לחלק כמו שחלקנו גבי משייר לעצשו כיון שמכר‬ ‫שביניהם וצריך לקבלו ואינו יבול לומר איני רוצה שדה טופםקת‬ ‫הכל ויש חולקין ואומייימ כיון שמכר הכל הקרקע והאילנות‬ ‫בסלעים ובגאיות ואלו הגאיות והםלעים ניטל הלוקח בכלל‬ ‫אין לבעל האילנות שום ק‪-‬קע אפילו בג׳ אילנות ולא קנה אליא‬ ‫הבית כור בלא דמים ובלבד שלא יפסיקו בכל אורך השדה‬ ‫מקום האילנות ליטע אחרים תחתיהם אם יבשו וכן הדין אפילו‬ ‫בעניין שיובל להעביר המחרישה ביניהם אבלאםמפםיקין שאינו‬ ‫לא קנה אלא שנים אם יבשו יטע אחרים תחתיהם דבי היכי‬ ‫יבול להעביר המחרישה ביניהם גם השרה אינו צריך לקבל‬ ‫‪ 2‬לא היו הסלעים גבוהים י׳ או לא היו הבקעים עמוקים י'‬ ‫י דלהאי זבין בעין יפה להאי נמי זב־ן בעין יפה »‬ ‫י ף הקונה אילנות לקוצצן לשי־יפה לא מכרן לו להשחיתן‬ ‫אפילו הם מלאים מים נמדדים עמה שאין לך שדה שאין‬ ‫לגמרי אלא מתים מניח לו מן האילן סמוך לארי ב׳‬ ‫בהטרשין ובטלי; עמה בד״א כשלא היו בהם אלא בית ד׳ קבין‬ ‫גרופיותוקוצ׳ שאז הם חוזרים וגדלי׳ לקח בתולת שקמה דהיינו‬ ‫והיו אלו הד׳ קבין מובלעין בתוך ה ׳ קבין שהם בתוך רובה של‬ ‫שלא גקצצה מעולם מניח לו ג״ט וקוצ׳ סרן של שקמה והוא‬ ‫שרה פי' כגון שאלו ה׳ קבין שמובלעי! בה היא רצועה אחת‬ ‫שקמה שכבר נ־ צ׳ כעם אחרת וחזר וצמח מניח לו ב׳ טפחים‬ ‫ארוכה וקצרה עד שמחזקת רובה של שדה אבל אס היו יותר‬ ‫וקוצ׳ובשא־ אילנות טפח וקוצ׳ בקני׳ ובגפנים מ! הפקק ולמעלה על ד׳ קבי; ידם גבוהים ג׳ טפחים או שהיו מפוזרים הרבה‬ ‫נדקלים ובארזים חופר ומש־׳ לפי שאין גזעם טחליף וראי או אינם מובלעים בתוך ה ׳ קבין ובתוך רובה של שדה אע"‪8‬‬ ‫מכרו כולו »‬ ‫שאין בהם י' אינם נמדדים עניהם עב״ל לשון הרטבים פ׳ ב״ח‬ ‫מהלכות מכירה וע״ש בפי׳ המגיד משנה ‪i‬‬ ‫עוד עם היו נבלעים רובן במיע־טן ומיעוטן ברובו היז ט&ר!‬ ‫‪j‬‬ ‫ריז הסוכר בתוך שדהו אמת השלחים או ד ר ך‬ ‫והטעייה עכ״ל פירוש אם היו רובן של ר׳ קבין אלו במיעוטו‬ ‫היהיר או ד ר ך הרבים או מקום לעשות‬ ‫של בית כור והמיעוט הנשאר מד׳ קבין אלו לרובה על בית‬ ‫קבורה ובו ז׳ פעיפים‪:‬‬ ‫כור ה״ז ספק דמםפק לן כיון שכלל ד׳ קבי! אלו לא נשלם‬ ‫א המוכר לחבידו בתוך שדהו מקום לאטת המים להשקות •\\א ברובו של בית בור הי ז נ ט ר י או דילמא ביו; שרובן של‬ ‫ד׳ קבין אלו במיעוטו של בית כור מכונם דיו ואינו נמדד רכל‬ ‫בה בית השלח׳; נות! לו בתוך שדהו רוחב שהי אמות‬ ‫שהוא מכונם ביות‪ -‬כאבן רחבה אהתדמי ולא בטיל וזה נשאי‬ ‫לעיקר האמה ואמה מכאן לשפה וכן אמה מבאן לשפה שני‬ ‫בגמרא בתיקו וכן אם היו עוטדין שיה כעורה או כמו עגול‬ ‫ואם מכ~ לו אמת המים להשקות בה בקילון פי׳ שמכר לו‬ ‫או במו משולש או שהיו בצדדי! או שהיו דרך עקלתון והשדה‬ ‫מקום בחצירו לעשות בו אמה להעביר עליה מי רגלים ומי‬ ‫תכבופת חצירו נותן לו רוחב אטה וחצי אמה מבאן לשפה וחצי נ כ נ ‪ 8‬בדרך בין העקטימותכל אלו נשארו בגמרא בתיקו והרי‬ ‫הן ספק והטעיה‬ ‫אמה מכאן לשפה »‬ ‫וכן אם היהע‪8‬ר מלמעלה וסלע מלמטה או סלע מלמעלה‬ ‫ב ואלו השפות בעל השדה נוטע! באילנות שמחזיקים אוהה ף‬ ‫ועפר טלטטה ה״ז ספק והטעייה כיצד אם בבר נתן הטעות‬ ‫איל איגו זורען שהזרעים טחלחלין את הקרקע ומקלקלין‬ ‫צריך לקבלו ואין זה צריך להחזיר המעות ואם עדיין לא נתנם‬ ‫את אמת המים «‬ ‫אי! צריך לקבלו ‪,‬‬ ‫‪ %‬ואם נפלו אלו השפות בעל האמה נוטל עפר מן אותה‬ ‫ך היה בו םלע יחידי שאינו מובלע בתוך השד׳ אלא עומד אצלו‬ ‫השדה וחוזי ומתקנן שע״מ כן קבל עליו המוכר להיות‬ ‫אפילו בית רובע לבור אי! נמדד עטה ואם היה סמוך לטיצר‬ ‫אמת המים בתוך שדהו ומה שי־צ״כוהו ליתן לו מתחלה אמה‬ ‫או חצי אמה לשפה ביון שיבול לתקנו בכל עת שצי־יך היינו אפילו כל שהוא אע״פ שהוא מובלע בתוך השרה אין נמדד‬ ‫עמה הפסיק עפר בין סלע למיצר ה״ז םפק עכ״ל הדמב״ם »‬ ‫משום שלא ישתמש בעל השדה שם תמיר ויקלקלו רצטרך‬ ‫ן אמר לו בבית כור עפר אני טובר לך אפילו היו בה גאיות‬ ‫בעל האטה לתקנו בכל פעם *‬ ‫עמוקים י' טפחים או יותי או סלעים גבוהים י' טפחים או‬ ‫ף הטוב* לחבירו דרך בתוך שדהו אם דרך היחיד מוכ־ לו ניתן‬ ‫לו רוחב שני אמות ומחצה כדי שיוכל לעבור הטו׳ במשאו יותי הרי אלו נמדדים עמה דאע״ג דאמר עפר מכל מקום כיון‬ ‫שאטר בבית כור משמע כשות‪.‬שהוא בין סלעים בין עפר ולא‬ ‫על כל אורך הדרך והוא דלא מסיימי מחיצה שיש לו ריומ‬ ‫בית‬ ‫י‬

‫‪4‬‬

‫‪4‬‬

‫‪4‬‬

‫‪4‬‬

‫‪t‬‬

‫משפמ‬

‫השן‬

‫הלנות מקה וממכר‬

‫בית פ ר עפר מטש * ריט רהיי׳נ דוקא שאין בהי ד׳ קבין ובל‬ ‫זה טיירי שאין הלוקח עומד בתיך הע‪1‬דה כשקנאו לפיכך כשאומר‬ ‫לו בית כור עפר וראי צריך ליה; לו בית כור שלם ואפילו אין‬ ‫חסר ממנו אלא קכ צריך להשלימו ואפילו אם יאמר המוכר‬ ‫אנכה לך מן המעות כפי החסרון שהשר אי! הלוקח צריך לשמוע‬ ‫לו שיאמר לו לא היה דעתי אלא לקנות בית כור שלג אלא‬ ‫שצריך לקבל הסלעין והבקעין כדפירישיתאבל אם עומד בתוך‬ ‫השדה ורואה אותה וזה אומר בית כור עפר אני מוכר לך כיון‬ ‫שעומד בתוכה הוי כאלו אומר בית כור זה שאתה רואה אני מוכר‬ ‫ל ך ומשמע ק חס* הן יתר ואפי* חסר רובע הקב לבל םאה דהיינו‬ ‫וי קבין ומחצה לבית ט ד שהוא ל' סאין הגיעו דמסתמא על דבר‬ ‫מועט כזה אחד מכייר מחל כאומד דעתו כיון שראהו •‬ ‫האושר להכירו ב מ בור עפר מרה בחבל אני מוכר לך‬ ‫ן‬ ‫מדאמר מדה בחבל משמעו בצמצום אני מוכר לך שרה‬ ‫שיש כו בית כור עפר במו שמודדן במרת החבל מצומצם לא‬ ‫פחות ולא יותר לפיכך אם פיחת אפילו כל שהוא מנכה לו‬ ‫הדמים ואם הותיר כל שהוא יחזיר ל ו »‬ ‫ן ן ואם אמר לו בית כור עפר זה אני מוכר לך אפי׳ אינו‬ ‫עימד בתוכו כיון שאמר זה הוי במו שפירש ואמר ה!‬ ‫הסר הן יתר ואם פיחת מהמרה אחד מכ״ד שהוא תבע לכל‬ ‫סאה או הותיר רובע לכל סאה הגיעו דדבר מועט כזה הוי‬ ‫מחילה כמו גבי בית כור םתם היכא דעומ׳ בתוכו ובתתייהו‬ ‫הר דינא הכי אפילו אלף רבעים לאלף םאין דהוי רובע לכל‬ ‫סאת הלי מחילה ואם היה הפחת או היתת! יתר מרוכע הקב‬ ‫לכל סאה יחשוב עמו על כל הרבעים שחסרו או הותירו וכל‬ ‫שפיחת מבית כור עב׳ לו מן הדמים ובל שהותיר על בי^כוד‬ ‫יחזיר לו אפילו הרבעים עצמם אף על פי שאמר לו בפי׳ הן חסר‬ ‫הן ית* ואף על פי שלא הגיע התוספות לטי קבין שהוא‬ ‫שיעור שדה כמי׳ש אפיה כיון שצריך להחזיר לו מחזיר לו‬ ‫גם הרביעי׳ כלומר ולא תימא די שיחזיר לו הנוסף על הרביעית‬ ‫והרביעית עצמ׳ לא יחזיר דהא אמדי׳ דמםתמ׳ מחל לו רובע לםאה‬ ‫ה״מכטאין כאן מותר אלא תבע אכל כשיש כאן מותר יותר‬ ‫מרובע לסאה אפי׳ מעט כיון שבא לכלל החזרה מחזיר לו הבל *‬ ‫ומה הוא מחזיר לו רואין אם לא הגיע התוספות לטי‬ ‫‪Q‬‬ ‫קבין ש־‪,‬וא שיעיר‪ .‬שדה כגון שמכר לו ל ד סאין והיה‬ ‫התוספות ל״ה רבעים ל^־יי יש באן יותר מרובע למאה אז‬ ‫תלוי ברצון המוכ^ אס ירצה המוכ־־ צריך הלוקת לח‪:‬וד לו‬ ‫קרקע ואם ירצה צריך ליתן לו מעות שכיון שאין בל שיעור‬ ‫שדת למה הוא לו ואם היתה התוספות ס^וכה לשרה אחרת‬ ‫של מלכד מחזיר לו אותה תוספות קרקע שהרי יבול לסמוך‬ ‫אותה לשאר שדותיו ואינו מפסיד כלום ‪1‬‬

‫ואם י ש בתיספות ט׳ קבין והלא מכר לו פחות מששה‬ ‫*‬ ‫ושלשים סאין להרי יש גס כן כאן יותר מרובע לסאה‬ ‫אז צריך המוכר לקבל התוספות בקרקע אפי׳ איגת המוכה‬ ‫לשדותיו שהרי הוא שיעוד שדת בפני עצמו *‬ ‫»א וכשאין בתוספ״ת ט׳ קבין שאמרנו בסעיף ט׳ שצריך‬ ‫להתרר לו מעות תקנת חזי׳ל הוא משום שבזה ייפו חזיל כת‬ ‫המוכר כדי שלא יפסיד קרקע שאינו ראויה לו לשרה אבל ביו‬ ‫*יפו גם כן הלוקח שאם ירצה המוכר למכור התוספות ושיתן‬ ‫לו הלוקח מעות ונשתנה השער בין שעת המכירה לשעת חזרה‬ ‫צריך ליתנו לו בשער הזול ל*ש היה ביוקר בשעת מכירה והוזל‬ ‫כשעת חזרת ל*ש היה בזול כשעת מכירה והוקר כשעת חזרת‬ ‫לעולם אק נלת! לו הלוקח טעות אלא כשעת הזול *‬ ‫ובגינה הוי דין חצי קב כרין ט׳ קבין בשדה שעד חצי‬ ‫*ב‬ ‫קב תלוי כרצון המונד רצת קרקע נותנת לו רצה מעות‬ ‫צריך ליתן לו כרי שלא י^םיר המוכר שאינה ראוייה לו‬ ‫לנינה כיון שאינה חצי קב ואם הוא חצי קב צריך לקבל‬ ‫קרקע שהרי הוא שיעור גינה בפני עצמה *‬ ‫‪ #‬היה שרה בשעת מכירה והיה במותר מעט יותר משני רבעי'‬ ‫לשני םאין ונמצא שהוא ברין עשיית חשבון ונעשןת גינה‬ ‫ביד לוקה ודדי הוא קם ברין חזרת קרקע אושהיתהגיניבשעת‬ ‫מבירה ונעשית שדה והרי יוצא מרין חזרת קרקע לרין עשיית׳‬ ‫חשבון מיבעי׳ בגמרא אי ברד שעת לקיחה אזלינן או בתר‬ ‫חזרה ולא איפשימא ולקולא ומחזיר לו מה שירצה‬ ‫האומר לתבירו בית טי‪ -‬עפר אני מוכר לך מרה בחבל‬ ‫•ך‬ ‫בין חט־ כין יתר או שאמי לובית כור עמיאני מוכר‬ ‫ל ך בין חס״׳ בין יתר מרה בחבל הרי אלו הלשונות סותרים‬ ‫אהדדי דמדה בחבל טשמעבץימצום בכל שהוא ינכה או יחזיר‬ ‫עט יש סעיף ז׳ והן חס^ הן ית־־ סותרו דרוכעלסאה הוו מחילה‬ ‫לנויכך כשאמר שניהם טספקא לא מפקי׳ ממיגע נהלך א ח ר‬ ‫‪4‬‬

‫‪1‬‬

‫פימן ח ח‬

‫הפחות שבלשונ׳ דהטע״הואין לו אלא הדיי! הן השה הן יתר‪,‬‬ ‫ט א״ל בית כור עפר אני מוכר לך בתוך הסימנים והמצרים‬ ‫הללו שאתה רואה הכל קח לך פיחת שתות או הוםיף‬ ‫שתות הגיע דהיינו טפי מרובע לטאה כפלי כפליים רשתות‬ ‫היינו קכ לסאה והיינו טעמא דלא דמי להן חסר ה( יתר‬ ‫יהתם הוי שיעוריה ברובע לםאה אבל הבא בעי טפי דביון‬ ‫דאמר בית בור עפר אני מוכר לך כין חסר הן יתר דמי והשתא‬ ‫דאמר בית ב*ר בסימניו ובמצריו אני מוכ ־ לך טטפינן שיעורא‬ ‫ואמרי׳ אפיי פחות משתות הגיעו דמון דהראה לו המצרים כמאן‬ ‫דזבין ליה שדה זו םתמא דמי כמות שהיא בין קטן כין גדול אלא‬ ‫דאהני מאיראמר בית‪,‬כור שיהא קרוב לבית כור שאינו הסר‬ ‫יותר משתות והן דלא ליהוי מותר יתר על שהות לפיכך אמ‬ ‫היה הפחת יותי* משתות ינכה לו מ! הדמים הותיר יתר משתות‬ ‫מחזי׳ גם השתות להוי־ רינא כדלעיל גבי הרבעי׳ שיתן דמים‬ ‫או קי־קע הבל לפי מה שהוא היתרון שאם יש כתוספת פחות‬ ‫מפו קבין בשדה ובגינה פחות מחצי קב אז הוא תלוי ברצון‬ ‫המוכר ואם הוא יותר מט׳ קבין ית! לו קרקע‬ ‫המוכר שדה לחבירו שהכירו הלוקח יודע אותה ואת‬ ‫מצריה וככר הורגל בה אפילו א״ל יש במדתו ק״ק ולא‬ ‫נמצא אלא ק ן הגיעתו שהרי ידעה וקבלה עליו ומה שאייל‬ ‫חשבון ק‪°‬ק להשביח מקחו אמר בן כלומר שהיא שוה כמו‬ ‫‪1 1‬‬

‫‪4‬‬

‫ע‬

‫אחרת שיש בגזרתה מאתים ‪1‬‬ ‫ין האומר להכירו בית כור פלו׳ אני מוכר לך אפילו אין בטדתת‬ ‫אלא לתך הגיעו שלא מכר לו אלא שם המקום שהוא‬ ‫הנקרא בית בור לפיכך צריך המוכר להביא ראייה שזה המהום‬ ‫הוא נקרא בית כור‬ ‫יףן וכן האומר לחבירו כרם שלי במקום פלוני אני מוכר לך‬ ‫אע*פ שאין בו גפנים הגיעו ותא שיהיו קורין אותו כרם‬ ‫‪ p i‬האומר לזזבירו פרדס זה אני מוכר לך אפיי אין בו‬ ‫רימונים הניעו והוא שקורא לו פרדס וכן כל כיוצא בזה *‬ ‫כל אלו הדברים לא נאמרו אלא במקום שאין מנהג אבל‬ ‫במקום שיש מנהג הלך אחר המנהג ואחר לשון רוכ‬ ‫אנשי המקום •‬ ‫ך האומר לחבית חצי שרה אני מוכר לך ולא הנביל לו באיזה‬ ‫צר הוא מוכר לו היי יד הלוקח על ההחתמה שהמע׳יה‬ ‫ואמריבן דילמאדמי חצי השרה ק«מד ותאין כמה שוה כל‬ ‫השדה ונותן לו דמי חצי כל השדה ממקום הכחוש שבשדה‬ ‫אע׳יג שצריך לית; לו ממקום הכחוש יותר מן חצי השדה ניחא‬ ‫ליה למוכר שישאד מקום מיטב השדה בידו אע״ג שהוא‬ ‫המיעוט בכמותו וכן אם אמר לו חצייה בדתם אני מוכר שמין‬ ‫לו רמי כולה וניתן לו דמי שליי חצי בל השדה בדרומה של‬ ‫שרה ומקבל עליו הלוקח לעשות בחלקו מקום הגדר‪1‬מאחלרי‬ ‫הגדר םמוך לגדר חריץ קטן רחב ג׳ טפחים וחוצה לו הרי׳ אחר‬ ‫וגרור רחב ו׳ טפחים ובין שגי החריצים רוחב טפחוכלהחריןיים‬ ‫הללו והגדר עושין כדי שלא תקפו׳ שם הנמייה ותפסיד הפירות‬ ‫וחשדה וי׳׳א שהמוכר נותן מחלקו המקום לעשות בו גדר כו׳ *‬ ‫היה לו חצי שדה כגון ראובן שהיה לו שדה בשותפות‬ ‫עם שמעון ונזכרו ללר ואמר לו חצי שיש לי בשדה זו‬ ‫~‬ ‫מכרתי לך קנה החצי כולו ואם‪,‬אמר חצי השד׳שיש לי לא קנה‬ ‫אלא חצי חלקו דהיינו רביע השדה ועיין לעיל סי׳ רי׳יד סעיף ז׳*‬ ‫כ ב היה לו בקעה גדולה ובתוכה יש הרבה שדות וכל אחת‬ ‫ואחת חלוקה במ צר שלה לברה והוא עומד באדת מן‬ ‫השדות ואומר שדה זו אני מוגר לך לא קנה אלא אותה‬ ‫שדה לבדה אף על פי שסיים מצרים החיצונים של הבקעה‬ ‫מצרים הרחיב לו אף על פי שיש מעט שקורין לבקעה שדה‬ ‫בד״א שחלוקו׳ בטצריהם אכל אם אין מיצר מפסיק בין‬ ‫שדה לעדה כיון שאמר לו שדה זו הכל מכור שכל מה שמוקף‬ ‫במיצר אחד נקרא שרה ועיין לעיל ריש סימן רי ט »‬ ‫האומר לחבית שרה דבי פלוני אני מוכר לך כלומר‬ ‫השדה שקטתי טפלו׳ * נ י מוכר לך והיו לו שתי שדות‬ ‫הנקראים בשם זה לא קנה אלא אחת והוא הפחות שבשניהם‬ ‫דנוכל לפרש בן לשונו ויד בעל השטר על התחתונה דהמע״ה «‬ ‫האומר לחבית שתת אני מובר לך מיעוט שדות שתים‬ ‫ולא קנה אלא שתים ואם אמר לו כלשדותי אפי׳ ישלו‬ ‫שלש וארבע קנה בולם חו' מגנות ופרדסים ואם אמר לו נכסי‬ ‫אפי׳ גנות ופרדיםים בכלל אבל לא בתים ועבדים ואס אמר ליה‬ ‫קרקעות׳ אפי׳ בתים בכלל קרקעות ואם א״ל כל נכסי אפי׳‬ ‫בתים ואפי׳ עבדים בכלל וכל המטלטלי־ן הידועים לו ואפי' תפילין‬ ‫שבראשו הם בכלל כל נכסי ודוקא שאמר כל נכסי אבל אם‬ ‫אטד‬ ‫ין•‬ ‫‪4‬‬

‫‪/‬ז‬

‫לגוש‬

‫הלמו; כ ק ח וממכר‬

‫עיר שושן‬

‫אמר נכסי דבי פלגיא לא מכר לו המטלטלים שקנה מאותו‬ ‫פלוני שאין מטלטלי! נקראין על שם המוכר ‪4‬‬ ‫בה האומר לחבידו שדה ראובן אגי מוכר לך וכשב׳ הלוקח‬ ‫להשתמש כה אמר לו המובי אינה זו השרה שהיתה‬ ‫של ראובן אלא כך היא קרויה ומראה לו השוכר שרה אחרת‬ ‫שהיא שלו ואומר זו היא שהיתה של ראובן שלקחתיו ממנו‬ ‫והיא שמכיתי לך על חט*כר להביא ראייה שטכר לו אותו‬ ‫השדה ו־״מ לא הביא ראייה הרי זכה הלוקח יזו שכל העם‬ ‫קורץ אלתה של ראובן דיזסתמא לא היתה דעת הלוקח אלא‬ ‫על זו שהכל קורץ לו כן‬ ‫‪s‬‬

‫דיט‬

‫המצרים ואם ל א סיים‬ ‫נ י צ ד מ ס י י ן מין‬ ‫אותם ובו ף סעיפים ‪:‬‬

‫תאוטר להכירו שדה פלוני אני טוכר לך קנה בולה אפיי‬ ‫א‬ ‫היא גדולה הרבה אע״פ שלא סיים לו חטצרים כל זמ(‬ ‫שאץ טצרטפסיקואם םייםהמציים והזכיר מצר מזרחי ומעיבי‬ ‫ולא הזכיר *פוני ודרומי קנה כולה ולא אמרי׳ שלא יקנח אלא‬ ‫תלם אחר במזרח ותלם אחד כמערכ דמםתטא הקגה לו הנל‬ ‫ומה שלא סיים לו כל המצרים נתכוין לקצר ‪4‬‬ ‫ד מצר לו מצר ראשו! ומצי שגי ומצר שלישי ולא מצר לו‬ ‫מצר רביעי קנה כל השדה כולה חוץ מתלם אחד כטצר‬ ‫הרביעי דלהני אהניליה מאי דלא כתכ מצר רביעי דאי לקצר‬ ‫נתכויןלא היה לו להזכיר רק שני מצרים נוכחיים זה לזה כגון‬ ‫מזרח ומערב או צפון ודרום בד״א דלא קנה מצר רביעי כשאינו‬ ‫מובלע כין המצרים שמכאן‪.‬ומכאן אלא הולך על פני שניהם ויש‬ ‫עליו רכב דקלים או שיש בו ט׳ קבין שכשהוא בן הוא דבר‬ ‫חשוב בפני עצמו וחשיב שדה בפני עצמו ואינו נמכי בכלל‬ ‫שדה זו אבל אם היה מובלע כץ המצרים ואין עליו רכב דקלים‬ ‫וגס אין בו ט׳ קבין בטל הוא לגבי השדה וקנה אף המצר‬ ‫הרביעי ואם היה מובלע ויש עליו רכב דקלים או שיש בו ט׳‬ ‫קבץ או שלא היה מובלע ואץ עליו רכב דקלים ואץ בו ט'קבץ‬ ‫אז הדבר מם ר לדיינים כפי מה שיראו לאיזה דרך דעת המוכר‬ ‫והלוקה היה נוטה ולףי הרמים ומנהג המדינה שיהא מכור או‬ ‫אינו מכור כן יעשו ‪4‬‬ ‫‪ j‬מצר לו מצר אחד ארוך ומיצר אחד כנגדו קצר אם היה‬ ‫הארוך של איש אחד הרי לא היה יכול לציין לו אותו‬ ‫מיצר באופן אחרדעל ברחו היה יציריך להזכיר אותו האיש שיש‬ ‫לו שדה על פני מיצרו לציין המצר ללוקח לפיכך לא קנה מ!‬ ‫הארוך אלא כנגד הקצר ואם היה המצד הארוך שלשגיםהרי‬ ‫קנה באותו צד כנגד בל אורך המ*ד ראם לא כן מה היה צייד‬ ‫להזכיר שניהם ובמצר שכנגרו לא קנח גם כן אלאכעי אורך‬ ‫ליש‬ ‫‪r‬‬ ‫אותו המיצי וקנה בראש תיר כזה‬ ‫\‬ ‫‪j‬‬ ‫אומרים דאפילו כאיש אחד קנה באלבםין‬

‫כיאש תור ‪4‬‬

‫ף ואס מצר לו מזרח ומערב קצר ומצד דרוס ארוך ו?«צד *פון‬ ‫דרום‬ ‫קצר פלגיגן ליה כהרי ראש תור נזה‬ ‫פירש דלעולם מה שבין צפון לדרום‬ ‫שחס זה כנגד זה וכן מה שכין מזרח‬ ‫לטערב קנח הכל אפילו לא היחמיצר‬ ‫לו אלאשנימצ‪-‬ים נוכחיים כדאשרינ(‬ ‫לעיל סעיף ב׳ ונשאי־ץ צלע מזרח‬ ‫ומערב עם צלע צפון ושניי צלעים‬ ‫ההולכים סדרום לצפון ב׳עגי ר א ש‬ ‫צפון‬ ‫תור ועל ברחך צריך אתה לציית כך‬ ‫במו שהצנתי צלע צפון לפניך שאם תציגנו כנגד צלע מזרח‬ ‫או מערב ממש כנגדו אחד מתם בקין זרות חיה לו להאריך‬ ‫אותי חטיצי ג״כ ארו׳ עד אותו הצלע בין במזרח בץ במעיב‬ ‫ג׳׳ל לא סיים לו אלא ארבע מצדים שבד׳ הקרנות ולא הזכיר‬ ‫המצרים שבצרריס כלל או שסיים לו כמין נאם בב׳ הקרנות‬ ‫זה כנגד זה או שהיתה מזקפת חיכה שדות של הרבה בני‬ ‫ארם והזכיר אחת ודילג אחת וכן עשה בכולם בזה מבעיא‬ ‫ולא איפשימא לפיכך איגו קינה אלא מה שסיים לו ולאיותי‬ ‫והמוציא םחכירו עליו הראיה כיצר סיים לל את הקרגות בזת‬ ‫ג מ ן לו שתי רצועות של‪ ,‬שתי וערב כ ז ה ‪0‬‬ ‫טייס לו בטין נאם בב׳ הקרנות זה מ נ ד זה‬ ‫לא קנה אלא רצועה אחת כפי שגי המצריים‬ ‫נ‪:‬ה םיי‪ 0‬לו מדרוני! שהזכיר אחת ודילג אחד לא קנה אלא‬

‫כעין‬

‫‪an‬‬

‫רך‬

‫בזר‬ ‫בקרמל‬ ‫ר׳‪ 7‬הבתים שרשוטין בה א״ב ל ד ובבל‬ ‫אילו רקגה אותה הרצועה ולא *ותר‬ ‫י־‬ ‫והוא שיש בה ט׳ קבין ואם אין לו ט׳‬ ‫קבין משלי' עליו לטי קבין דביון שמכר‬ ‫לו שרה לא יפחות לו מט׳ קבין שהוא שיעור שדה ‪4‬‬ ‫ף; היה מצר ראובן במזרח ומע‪-‬ב ומצר ש^עון בצפון ודרום‬ ‫צריך לכתוב לו מצר ראובן משתי רוחות ומצר שמעין‬ ‫משתי רוחות שאס לא כתב כן אלא כתב השדה שכין ראובן‬ ‫ראובן‬ ‫ושמעון לא קנה אלא חצי באלבםין כזה‬ ‫ן ראובן היה לו שדה ומכר‪ ,‬מקצתו‬ ‫לשמעון לצד מערב וכ‪%‬ד מזרח עכב‬ ‫לעצמו ולא פירש במה מכר וכמה שייר‬ ‫לעצמו אלא כך כתב שדה פלוני אני‬ ‫ראובן‬ ‫מוכר לפלוני מצד מערב לוי ומיצר מזרח ארעא דמינה פליגא‬ ‫או פסיקא כלומי והקרקע עצמה ׳^היה שלי שהלוקח ממנה זד‬ ‫שמכרתי היא מצר מזרחי שלה אס כתב לו ואילן מצדנהא הוא‬ ‫שפת יתר ליפות כחו הלכך קני חצי השדה ואס לא כתב לו‬ ‫בן לא קנה אלא טי קבץ‬ ‫‪4‬‬

‫רך‬

‫המוכר א ת הספינה וקרון וצמד בקר ופרה‬ ‫וחמור ושפחה ובו י״ח סעיפים‪:‬‬

‫א המוכי* את הספיגה מכר לו את התורן והוא אילן גבוה‬ ‫שפורםין עליו הוילון ומכר הוילון והעיגין והם הברזלין‬ ‫שמעמידין אותה בה ובכלל זהי החבלים שמושכים בהן הספינות‬ ‫לנחל ומכר את הכבש והאםקלא שעולי! כהן לספינה ויורדי!‬ ‫עליה ואת בית המים שבתוכה אבל לא מכר את הביצית והוי‬ ‫הספיגה הקטנה שהולכין בה ליבשה ולא מכר את הדוגית שהי׳‬ ‫ספינה קטנה שהיא עשויה לצוד כה״רגים לא מכר את העבדים‬ ‫המשמשין בה ולא את המרצופים ולא את הסחורה שבתוכה‬ ‫שכל אלו יש להם שם בפני עצמו ואינם נמכרים עמה ואם‬ ‫אמר ליה היא ובל מה שבתוכה אני מוכר לך הרי כל אלו מכורים‬ ‫ב המלכד את הקרון לא מכר את הפרדות אם אינן קשידי!‬ ‫בו ואם הם קשורין זה בזה מכי את הקרון מכר את הפרדות‬ ‫שכשהם קשירין כולן נקראים בשם קיון אבל אם מכר יאת‬ ‫בו שאץ הקרון‬ ‫הפרתת לא מכר את הקרון אפילו הם‬ ‫נגרר אחיי* פרדות *‬ ‫‪ j‬י״א בד״א במוכר אבל במשכיר את הקרון השכיר נם הפרדות‬ ‫עטו אע׳׳פ שאינן קשורין בו שאין דרך לשכור עגלה מאחד‬ ‫ופרדות מאחד לפיכך מסתמא שכר הכל בבת אחת‬ ‫ך וכן מכר את הצמד לא טכר את הבקר לא מבעיא במקום‬ ‫שהכל קורץ לצמד צמד ולבקר בקר ואין שום א׳ קורא‬ ‫לבקר צמד דאין בקר בכלל צמד אלא אפילו יש מקצת שקורץ‬ ‫לצמד צמד לבקר בקר ויש מחצת שקורץ לבקר צמד אפ״הלא‬ ‫מכי את הבקר בכלל צ?ר דמסתמא אין הבקר מררין אחד‬ ‫הצמד ואפי׳ משך הלוקח הצמר והבקר ונתן המעית מוציאין‬ ‫סמנו הבקי והמעות הם בעד הצמד ואץ הדמים ראייה לימי‬ ‫הא ודאי אין הצמד שוה כ״כ בלא הבקר ואי׳ב וראי לקח הבקר‬ ‫עטו לא אמרינן הכי אלא לעולם לא מבר את הבקר בכלל צמד‬ ‫ואם טעה בבדי שהרעת טוע׳ בנון שוה ה׳ ב‪ ':‬או ו׳ בה׳ יש‬ ‫בו אונאת או ביטול מקח כדין כל לוקח במ״ש בהלכות אונאה‬ ‫ואם טעה בכדי שאץ הרעת טועה בגון שקנה שוה פרוטה‬ ‫בטנה או שוה מנה כפרוטה ודאי המותר לשם טתנה נתן לו‬ ‫בד׳׳א כשאינן קשורין ביחד כשמכר אבל אם קשורין ביחד הכל‬ ‫נמכר בכלל צמד ‪ 4‬ואם הבל קורץ לבקר צמדלאטבעיאאם‬ ‫אין קודי! לצמד לבדו צמד עד שיפרשו צמד לבדו והוא מכר‬ ‫לו צמר םתם פשיטא שהכל מבור אפילו כלא הודעת דמים‬ ‫אלא אפיא אם הבל קורץ לצמד לבדו גם כן צמד סתם כיון‬ ‫שהכל קורין ג ״ב לבקר צמד אמרי׳ הדמים מודיעי׳ ורוקא שהבל‬ ‫קורץ לבקר צמד אכל אם אין הכל קורץ לבקר צמד אפילו'‬ ‫אם הרוב קורץ לבקר צמד א״א הדמים מודעים וי״א אפי׳ אם‬ ‫אין הכל קורץ לבקר צמד אלא הרוב קורין לבקר צמד שהדמים‬ ‫מודיעים כיון דאיכא רוב והודעת דטיס אזלינן בחרייהו והא‬ ‫דאמרינן שאין־ הדמים מודיעים היינו דוקא היבא שהרוב קורץ‬ ‫לצמד צמד ולבקר בקר והמיעוט קורץ לבקר צמד או פלגא‬ ‫ופלגא ואם טכר את הבקר לא מכר את ה*ימד דאין צמד‬ ‫בכלל בקר אפילו במקום שקורץ לצטד בקר וה׳ימ 'בסתמא‬ ‫דאיכא למיטר לשחיט׳ זבניה והש״עה אבל אם פירשלהריא‬ ‫מכר‬ ‫‪%‬‬

‫‪t‬‬

‫<זשן‬

‫הלכות נזקה ונזנזכר‬

‫משפט‬

‫‪ \ m‬רכא ר כ ב‬

‫מכר את״הבקר מכר את הצמד כשקונה הבקר קונה הצמר האמהות בדי שיצטוותו האמהות עם הגרייה ראשונה ועם‬ ‫עמו שאץ דרך לקנות הבקר מאחד והצמד מאחר •‬ ‫הבנות שעםהם ומגיח ממה שיולידו הבנות ב׳ בריבות ברי‬ ‫ך י*א אע״גרבקר אינם נכלל צמדה״ט פדנא דתוראשדרך‬ ‫שיצטוותו הבנות עם ב' בריכות שהולידו רבמו שנותנין לאמהות‬ ‫לחרוש בשנים אבל פרה אחת לבדה היא בכלל עול לפיכך‬ ‫שתי בריכות לצוות דהיינו הבנו׳ שהיו להם בעת המכירה ועוד‬ ‫מכד את ‪,‬העול מכר את הפרה מכר את הפרה לא מכר את העול בריכה ראשונה שיולידו אחרי כן כן נותנין לבנות ב׳ בריכות‬ ‫ד ש חולקין ואומרים דגם כשמכר את העול לא מכר את הפרה להצטוות עמהן ובל הנולד מאותן שתי בי״יבות של הבנות והב ריב׳‬ ‫וכן עיקר ‪4‬‬ ‫ראשונה של האמהות הרי הוא של לוקח בכל הדברים האלו‬ ‫ן מכר את העגלה מכר את הבקר ככללו מכר את הבקר לא אין״חלוק ביןמכ׳ למחנה אע״ג דלענייןדברים המחוברים יש‬ ‫מכר את העגלה רשחולקץ גם כאן ואומרים דגם כשמכר חילוק בין מוכ׳ לנותן היינו דוקא בקרקע שהיא חשוב ובנותן‬ ‫את העגלה לא מבר את הבקר ‪4‬‬ ‫בטלי אגב קרקע אע״פ שאיןבטלין גבי מוכרבמ״ש לעילמי׳‬ ‫ן המוכר את החמור מכר את המרדעת ואת האוכף אע״פרט״וםעי׳ ו׳ אבל לעגין מטלטלי! אין חלוק בין מוכר לנותן ‪1‬‬ ‫שאינם עליו שבן דרך למוכר׳ יחד אבל לא מכר את השק‬ ‫ולא מרכבת הנשים ואפילו היו עליו בשעת המכר אא״ב אמר ד כ א מוכר ש א מ ר במאתים ולוקח אומר במנה‬ ‫ובו סעיף א ח ד •‬ ‫לו וכל מה שעליו מכור לך ‪4‬‬ ‫^םעיף‬ ‫כמ״ש‬ ‫ח בכל אלו הדברים אץ הרמים ראייה אלא‬ ‫א המבקש לקנות מקח מחבירו המוכר שואל ממנו טאתים‬ ‫ד׳ בצמר שאם טעה בכדי שהדעת טועה יש לו אונאה או‬ ‫והלוקח אומר איני ניתן אלא מנה והלכו זה לביתו וזה לביתו‬ ‫כיטול מקח ברין כל מוכר ולוקח ואם מעה ככדי שאץ הרעת ולא הושוו ואחייב נתקבצו ומשך זה החפץ םתם אם המוכיהוא‬ ‫טועה לא בטל המקחאלא מתנה נתן לו ‪4‬‬ ‫שתבע הלוקח ונתן לו החפ׳ אינו נותן לו אלא מנה דכיון שנתנו‬ ‫ק׳‬ ‫הם‬ ‫אם‬ ‫^ המוכר את השפחה מכר כל כלים שעליה אפי׳‬ ‫לוםתמא ודאי נתרצה לדעת הלוקח מה שרצה ליתן כבד ואם‬ ‫אכל לא מכי השירים ולא הנזמים ללא הטבעות ולא את הלוקח הוא שבא ומשך החפץ סתם ודאי משכו על דעת לתת‬ ‫הקטלאות שבצוארה ואם אמר שפחה וכל מה שעליה אני מוכר מה שרצה המלכ׳ כבר וחייב ליתן לו מאתים ‪ 4‬ואם היה בהחלה‬ ‫לך אפילו יש עליה כלים של מאה מגה כולם מכורים *‬ ‫קציצה ביניהם וחזי אחד מהם ואח״כ חזרו ומשכו םתם אמרי׳‬ ‫• האומר לחבית חמורה מעוברת אני מוכר לך שפחה מעוברת‬ ‫ודאי על דעת קציצה הראשונה משכו וקנו‬ ‫אני מוכר לך כיון שאמר מעוברת מנד לו את הולד עטה‬ ‫שנים חלוקי׳ ע ל המקח ו ש א ר טענות שבין‬ ‫וייא דאפי׳ טבר לו חמורה או שפחה או פרה םתם אם הס ר כ ב‬ ‫מעוברות מכר הולד ע ‪ rtf‬שהרי כמות שהיא טנר לו ‪4‬‬ ‫המוכר והלוקח ובו ר׳ סעיפים ‪:‬‬ ‫י א אבל המוכ׳ חמורה או פרה או שפתה סתם אע׳יפ שיש‬ ‫ב׳שחלוקין עלהמקח כלאי אומר לי מכר נאמן המוכר‬ ‫להן ולדות לא מכר ולדותיהן עמהן ואם אט׳ לו חמורה א‬ ‫לומד לזה מכרתי ולזה לא מכרתי אימתי בזמן שהמקח יוצא‬ ‫מניקת או פרה מניקה או שפחה מנקה אני מוכ׳ לך גבי פרה‬ ‫ושפתה לא מכר את הולד עמה דבפרה איכא למימי הא דאמ׳ מתחת ידו שאז הוא נאמןבמגו שיכול ליתנו לאיזה צר שירצה‬ ‫טכ־קה משום דפרה לחלבה בעי לה ולא משום הולד ובן בשפחה כיון שהוא בידו אבל אם אץנרמקח יוצא מתחת ידו אינו אלא‬ ‫איבא למימ׳ הא דאמ' מניקה משום שצי‪-‬יך שפחה להניק לו כעד אחד בלבד ודינו בעדות זו כדי! כל אדם שהרי אינו נוגע‬ ‫בעדותו ל״ש נקט זוזי מחדל״שנקט זוזי משניהם אלאשאומ׳‬ ‫בנו אבל גבי חמור ביון דאמ׳ מניקה מכי ולרה עמה דאל״ב‬ ‫שאחד מהם נתנם לו בעל ברחו ואם נטל הדמים משנים ונטל‬ ‫למאי אמר לו חמורה הזניקה אני מוב׳ אלא ש״מ היא ובנה‬ ‫מאחד מדעתו ומאחד בעי׳ב ולא •דע ממי נטל מרעתו וממי נטל‬ ‫םוכ׳ לו קא׳׳ל שאין אדם קונה חמו׳ לחלבה ‪4‬‬ ‫כע״ככין שהיה המקח בידו בין שהיו שניהם תופשים בו יכל א׳‬ ‫יב האומ׳ לחבית ראש עבד זה או ראש חמו׳ זה אני מיכ׳‬ ‫לך כיון שתיותו תלוי בראש ושיי׳לו השא׳ הוי כאלו מכר אומר אני לקחתיו אין באן עדות כלל שהרי המוכר אומר שאינו‬ ‫לו חציו וחציו מכו׳ וכן הדין בכל אב׳ שהנשמה תלויה בו יורע לפיכך לאמיבעי׳ כששניהם אחודס בו תשבע כל א׳ מהפ‬ ‫כתקנת חכמים בנקיטת חפץ שאץ לו בה פחות מחציה בדץ‬ ‫שחציו מכל׳ אבל אם אמ׳ לו יד עבד זה או יד חמו׳ זה אני‬ ‫שנים אוחזין בטלית ונוטל כל א׳ חצי המקח וחצי הדמים אלא‬ ‫מונ׳ לך משמנץ ביניהם וכן הרין בכל אב׳ שאין הנשמה תלויה‬ ‫אפי׳ כשהיה חמקת ביד המוכר כיון שהמוכר מוחזק במקח זה‬ ‫כו כלוט׳ ישימו אותו אב׳שמכ' לאיזה מלאגה הוא ראוי ולפי‬ ‫בשביל א׳ מהם ואינו יורע כשביל איזה מהם הוי כאלו שניהם‬ ‫שוויו יטול ‪4‬‬ ‫יג_ ואם א״ל ראש פרה אני מוכר לך אע״ג שהנשמה תלויה אחוזים בוונשבעץ כל אחד שאין לו בה פחות מחציה ונוטל בל‬ ‫א׳ חצי המקח וחצי הדמים‬ ‫בל לא טכ׳ אלא הראש בלבד שהרי הראש נמכ׳ תמיד‬ ‫ב לקח מקח מאחר מה׳ בני אדם ובל אחד מהם תובע אותו‬ ‫לבת בבית המטבי־דם ‪4‬‬ ‫ואומ׳ אני הוא בעל המקח שלם לי והוא אינו יורע מאיזה‬ ‫י ף הטוכ׳ את הראש בבהמה גסה אפילו אחר שחיטה לא‬ ‫מהם לקח מניח דמי המקח ביניהם ומסתלק ויהיו הדמים מונחים‬ ‫* מכר את ה־גלים מבי־ את הרגלים לא מכ׳ את הראש‬ ‫בביר עד עיורו לאי מהם או יונחו עד שיבא אליהו מ״מ אם‬ ‫מכ׳ את הריאה לא מכי את הכבד מכי את הכבד לא מכ׳ את‬ ‫הריאה אכל בבהמת דקה מבי־ את הראש מכי את הרגלים מכ׳ הוא חסיד ורוצה לצאת ידי שמים יתן רמים לכל אחד לאחד ‪,4‬‬ ‫‪ j‬לקח מקח מאחד מחמשה בני ארם וכפר בו ונשבע על‬ ‫את הרגלים לא מכר את הראש מכ׳ את הריאה מכ׳ את הכבד‬ ‫שקר ועשה תשובה והרי הוא רוצה לשלם וכל אחד ואחד‬ ‫מכ׳ את הכבד לא מב״ את הריאה ‪4‬‬ ‫תובע אותו ואומה אני הוא שכפית בי ונשבעת לי על שקר‬ ‫^ןן אץ דברים אלו אמורים אלא במקום שאין מנהג ידוע אבל‬ ‫והוא אומ׳ איני יורע חייב לשלם לכל אחד ואחד מפני שעביי‬ ‫במקום שיש מנהג ידוע הכל הולך אחי המנהג ‪4‬‬ ‫עבירה ואין לו תשובה עד שיחזיר לידו של טי שנפר לו‬ ‫‪ jgj‬מביאת הבור לא נזכר את מימיו מכר אשפה והוא מקום‬ ‫הרי שטען לחבית ואומ׳ לו מכרת לי תן לי מקחי והוא‬ ‫ף‬ ‫עמוק ג' או גבוה ג׳ ורגיל לתת שם זבל בהמותיו כשמכ^‬ ‫אומר לא מכרתי או מכרתי ולא נתת לי הדמים או שטוען‬ ‫אתו המקים מכר גם את הזבל שבה וי״א מכר הבור מכר מימיו‬ ‫הלוקח נתתי הרמים ועדיין לא משכתי או שאמ׳ משבתי ולא‬ ‫מכר המים והזבל לא מבר הבור ) האשפה ‪4‬‬ ‫ראיתי חפץ זה והמוכ' איטר לו הודעתיו לך או שאמר אחד‬ ‫יז מכר השובך מכי• חיוגים מכר ביורת מכר דבורים ‪4‬‬ ‫מהם תנאי היה בינינו והאחר אומ׳ לאחיה תנאי כלל או לא‬ ‫יךן יייא דתייה איפכא מבר יונים מבר שובך מבר דבורים מכ*‬ ‫ביורת בד״א שפירש שמיר כל פירות השובך והכוורת היה כך אלא כך בכל אחד מאלו הטענות וכיוצא בהן המוציא‬ ‫מחברו עליו הראייה לא היתה שם ראייה נשבע ‪.‬הכופר‬ ‫בלי שילד שאין דרכן של בני אדם למכור כל היונים כשדעתו‬ ‫לשייר השובך וכן בכוורת אין דרכן של בני אדם למכור כל שמבקשים להוציא מידו שבועת היסת ואם הודה במקצת או שיש‬ ‫עליו ער א׳ נשבע שבועת התו׳ כשאר הטענות כולן יש מי‬ ‫הדבורים כשדעתו לשייר את הכוורת אבל אם מכר סתס פירות‬ ‫הכוורת לא מבעיא שלא מכ* הכוורות אלא אף הדבורים לא שכתב האומ׳ שדה מכרתי ואינו יודע למי למי ובא אחד ואמר‬ ‫אני הלוקח נאמן ונראה לי שיבול זה להשביעו ‪4‬‬ ‫מכ~ כולם אלא יקח הלוקח ג׳ נחילים הראשונים ומכאן ואילך‬ ‫הכוורת‬ ‫נוטל נחיל ומנית נחיל כדי שתחזו׳ ותתיישב מהם‬ ‫המחליף פרה בחמור וילדה או מי שיש לו‬ ‫רב;‬ ‫וכן אס מכר פיחת השיבך םתם אינו יבול ליטול כל הגוזלות‬ ‫ב׳ עבדים או ב׳ ש ד ו ת ובו ה׳ סעיפים ‪.‬‬ ‫שילדו בו מעתה מפני שהאמהות בורחות ויחרב השובך אלא‬ ‫מניח מהם כדי ליישב השובך ובמה מניח אם היו בו אמהות‬ ‫א המחליף פרה בחמור ומשך בעל הפרה את החמור ועדיין‬ ‫ובנות בעת מכיתת חפירות מניח בריכה ראשונה שיולידו‬ ‫הפרה בביתו לילדה וטען בעל הפרה שילדה קודם שמשך‬ ‫החמור‬ ‫‪4‬‬

‫‪k‬‬

‫‪t‬‬

‫‪1‬‬

‫הלכות מסח וממכר‬

‫לגוש עיר שועןן‬

‫סימן רכה רבה רבו‬

‫ן‪,‬חמד והולד הוא שלי ובעל החמור אוניד אחר טשילתיהחטור א השובר קידקע או עבד או מטלטלי! הרי זד! חיינ׳באחריותן‬ ‫כיצד אש בא א׳ והוציא המקח מיד הלוקח מדמון המוכר‬ ‫ילדת והרי הולד שלי וכן המוני שפחתו וקבל המעות וילדה‬ ‫השוכר אוש׳ שילדח קורם שקבל המעות והולד שלי והלוקח חוור הלוקח ונוטל כל הרמים שנת! מן המוכר שהרי נלקח‬ ‫אוש׳ אח״נ ילדה ושלי הוא וולדה אפיל‪,‬׳ אם הלוקה טוען נרי המקח מחמתו ובן הרין נבל ממכר אעיפ שלא פירש הלוקח‬ ‫זהשוכ׳ טוען ששא על הלוקח להביא ראייה שהרי הפרת דבר זה אלא קנה כתם ואפילו מכר הקרקע בשטר ולא הזכיר‬ ‫בו אחריות הרי זה חייב באחריותן שאחריות שלא נזכר טעות‬ ‫יהשפחמ ער עכשיו בחוקת המוני היו ואפי׳ אין הפרה והשפחה‬ ‫כופר הוא »‬ ‫גרשות מוכי אלא עומדת באגם הוא קרוי מוחזק ועל הלוקח‬ ‫להכיא ראייה ואם לא הביא הלוקח ראייה ישבע המוכר על ב בר״א שהוציאו המקח מיד הלוקח ברין כביד של ישראל‬ ‫ולד הפרה בנקיט׳ חפץ כדין שבועת המשנה ועל ולד השפחה‬ ‫כגון אם היה המקח מטלטלי! והוציאוהו נטענות גנוביש‬ ‫•שגעהיסת שאין נשכעין לא שבועת התורה ולא שבועת המשנה‬ ‫או גזולים או‪,‬שהיתה קי־קע גזולה או שבא בעל חו׳ של מוכר‬ ‫על העברים אבל שבועת היהת נתקנה על פל דבר ואם הלוקח וטרפה מיד הלוקח והכל בב״ד ישראל שנטלוה ממנו כדיןאבל אם‬ ‫הוציאו גוי מ! הלוקח בין כדינא השלכות׳ בין בערכאות שלהן אין‬ ‫מוחזק על המוכר להביא ראייה ‪1‬‬ ‫המונד חייב באחריותו משום שנאמר אשר פיהם דבר שוא ואין‬ ‫‪ 3‬זה אושר איני יודע אימתי ילדה וזה אומר ג״כ איני יורע‬ ‫ואין הולד כישות אחר מהם על הלוקח להביא ראיית דאע״ג דיניהם דין אמר! ‪ 1‬יאע״פ שהגוי טוען שהמוכר עצמו גנב או מיל‬ ‫שאינו כרשות המוכר מ״ש בחזקתו הוא דעד האידגא היה חפץ זה ממנו והביא עדי גוים על כך אין המוכר חייב כלום שזר‪.‬‬ ‫אונם הוא דסתש גוי אנט הוא ואין המוכר חייב באחריות אונפ‬ ‫בחזקתו וי״א דאפילו התובע טוען ברי והנתבע שהוא מוחזק‬ ‫ואפילו היא חמור ולקחו הגוי ולא לקח האוכף דאיכא למימד‬ ‫שמא אפיית עלהת־בע להביא ראייה דלא אמריי ברי עדיף‬ ‫שהגוי אומר אמת שהרי אינו נוטל אלא את שלו כיון שלא לקח‬ ‫להוציא ממון ויש מי שאומר שיחלוקו‪,‬‬ ‫‪ j‬זד‪ ,‬אומר ברשותי ילדה ותאחד שותק !כה התובע כולד גם האוכף אפ״ה אינו חייב באח־יוהו דהזקה הוא שהגוי משקר »‬ ‫כד׳׳א כשלא התנה עמו אבל אם התנה עמו שכל אונפ‬ ‫‪j‬‬ ‫רשתיקה כהודאה דמיא ‪1‬‬ ‫שיוליד בקרקע זו יהיה חייב לשיים אפילו בא גוי וגוזלו?‬ ‫ף היו לו נ ׳ שדות אחת גדולה ואחת קטנה אז ב׳ עבדים א׳‬ ‫טחמת חטובי ח״ב לשלם אבל אם פסק ממנו הנהר שהיו משקין‬ ‫גדול ואחד קטן הלוקח אומ׳ גדול לקחתי והמוכר אומי קשן‬ ‫אותה טמנו או שחזר הנהר לעבור בתוכה ושטפי עד שנעשית‬ ‫מכרתי על הלוקח להביא ראייה ואם לא יביא ראייה ישבע‬ ‫ממנה בריכה או שבאה זועה והשחית אותה וכיוצא נזה אינו‬ ‫המוכר היסת שלא שני אלא הקטן שאין נשכעין שכוע׳ התירה‬ ‫חייב באחריות דדביים אלו לא שכיחי וא־נםא דלא שכיחי ל *‬ ‫על קרקעות ועל עבדים שהוקשו לקרקעות‪ ,‬במה דברים אמורים‬ ‫קביל עיייה דלא עלה על דעת המוכר שיבא עליו אונסא כזה‬ ‫כשלא טענו אלא שדה ועבד אבל אס טענו שדה או עבד עם‬ ‫שיקבלנו עליו בשעה שרתני ובן הדין בבל תנאי שבממון שאומדין‬ ‫משו! «ו מטלטלי( וזה הודה במקצת הממון או המטלטלי!‬ ‫דעת המתנה ואין כזללין נא־תו תנאי אלא דברים הידועים‬ ‫ע י ש כאן שבועת התירה על כפירת מקצת הממון או מקצת‬ ‫שבגלל; היה התנאי והם שהיו בדעת המתנה כשהתנה ‪t‬‬ ‫זזשטלטלין בהודאות מקצת מגלגל עליו שבועת התורה גם על‬ ‫כיצר כההואעובדא דרבפפא ורבהונא בריה דרב יהשע‬ ‫ך‬ ‫הקרקעות או על עברים דכב״ ידעת דגלגול שבועה דאייייתא‪.‬‬ ‫זבנו שומשמי אגודא דנהר טלבא קבלו עלייהו המוכריס‬ ‫ןן אשר הלוקה גדול לקחתי והמוני שותק הרי שתיק׳ כהודא׳‬ ‫למעברינהו וכל אונםא דאתיילד ושכר המוכר ספינה להביא‬ ‫וזכה הלוקח בגדול ואם אמד המוני איני יודע על הלוקח‬ ‫השומשכוי; ללוקח ונסתם הנה‪ -‬ואמרו חז״ל שלא היה המוכר‬ ‫להביא ראייה דלא אמרינו ברי עדיף להוציא מטון כיכתיבנא‬ ‫לעיל סעיף כ׳ וישבע השוכר הישת שאינו יודע ואין לזד‪ .‬צייד לשכור בהמות להביאם דבאונםא כי האי וראי לא היר‪.‬‬ ‫בדעתיהלקכל כשקבל עליו אונםין סתם דזה אונם דלא שכיח‬ ‫אלא הקטן‬ ‫הוא ולא העלה על דעתו לקבלו‬ ‫המחליף פרה בחמור או *שקנה ונמצא ן• ואם התנה המוכר בפירוש שלא יקבל עליו אחריות אז א‪>3‬׳‬ ‫רכר‬ ‫אמ נמצאת גזולה ונ־דע שהוא גזלה ובא הנגזל והוציאה‬ ‫נ ק ג ב ב י ת הנוטות ובו ב׳ סעיפים ‪:‬‬ ‫מיד הלוקה אין המוכר חייב כתם דא״ל להכי אמרי לך דלא‬ ‫קבילנ׳ עלי אחריות ואת םבית וקבלת ואצ"׳־ שאם בא ב״ח של‬ ‫‪ $‬כל טי שנולד ספק ברשותו עליו להביא ראיה ביצר המחלי׳‬ ‫מוכר וטיפה שאינו מחזיר לו כלים שכל תנאי שבממון קיים‪,‬‬ ‫פרה בהמוי ומשך בעל החמוד את הפרה ולא הספ׳׳ בעל‬ ‫הפרה למשוך את החמור עד שטת החשוד ולא נודע אם מת ן השוכר לחבירו מ־וןף של יין והתנו ניניהם בל זמן שלא‬ ‫ימדוד לו היין יהיה על אחריות המ־כד ולא לבל דבר רק‬ ‫החטוי• קודם משיכת בעל החמור את הפרה או לאחר משיכה‬ ‫על בעל החמור להביא ראייה שהיה חמורו קיים בשעת משינתו שאם תישבר החב״ת או תישפך בלבד יהיה על אחריות המוכר‬ ‫אבל אחריות הגיעם כגין שאם ירמי׳ן קודם שימדוד יהיה על‬ ‫א‪,‬ת הפרה הואיל ועודנו ברשותו וכן כל כיוצא ב!ה וי״א דעל‬ ‫הלוקח ואח״י א רע אונם שנתנסך היין אונס הניסוך עלהמוכד‬ ‫געל חפרה להביא ראייה שמאחר שלא נמצא החמוד מת עד‬ ‫דביון ש־א קיבל עליו הלוקח אלא אוג׳ הטעם שאר אונםין לא‬ ‫לאחר משיכת הפרה הרי היה בח‪:‬קת שהוא חי בשעת משיבר‪,‬‬ ‫אסיק אדעתיה ולא קבלם ע־ייו וממילא נשארו על המוכר אע׳׳פ‬ ‫נק״ל שקנה בעל הפרה את החמור עי׳י משיבת זה את הפרה‬ ‫שגם המיכי לא פירש אלא אונם השבירה והשפיכה היינו משוס‬ ‫בכ״מ שהוא והרי היה החמור ברשות בעל הפרה ונולד הספק‬ ‫ברשותו ועליו להביא ראייה ואם אינו מביא ראיה ישבע המוכר דאונסין אלו שביתי לכך פירשם אבל הייה שאר אונסים הבאיש‬ ‫מעלמא ממילא נשארו עליו כמי שפיכה ושבירה דג״נ כאי‪0‬‬ ‫שלא ידע בשעת משיכת הפיה ששת ופטור ‪ ,‬ראובן החליף‬ ‫טעלמא ולא מנוף היין במו הטעם‬ ‫עם שמעו! סוס ביין וכאשר משך שטעון השוס ועדיי! היין‬ ‫כיח בא טי ולקחו ממנו ואשר שהסוס נגנב טמנו ורוצה שמעו!‬ ‫המוכר שדה שלא באחריות או יצא עליו‬ ‫להחזיק ביין שבידו אס ראובן שורה שנגנב הסום הוי מקת רבו‬ ‫טעות ויבול ששעון להחזיק במה שבידו אכל אמ ראובן אינו‬ ‫קול ע ר ע ו ר ו ג ו ו׳ סעיפים‪:‬‬ ‫מודה יכיל לושר הגוי משקר רמתם גוים אנסים הס וצריך‬ ‫ראובן שמכר שדה לשמעון אפילו שלא באחריות ובא לוי‬ ‫שמעו! לתת לו היי! ‪,‬‬ ‫בעל חובו של ראובן להוציאה משמעון אם רצה ראובן‬ ‫ב לקח בהמה טחבירו ושחשה ומצי מחש בעובי בית הכופות‬ ‫ונקבה נקי מפולש אם נמצא‪.‬עליה קורט דם בידוע שזו לעשות דין עם לוי עושה ואי! לוי יכול לומד מה לי ולך והלא‬ ‫אין עליך אחריות שאומר לו אעיפ שמכרתי לשמעון שלא‬ ‫נטרפה קודם שחיטה וק״ל אם הוגלד פי המכה כידוע שזו‬ ‫באחריות אין רצוני שיהא לשמעון תרעומות עלי וניימ נמת‬ ‫גטיפה ג׳ ימים קורם שחיטה לא הוגלד פי המכה ה"! ספק‬ ‫ש־אובן מוען כנגד הב״ח שאם עשא׳ לו ראובן אפותיקי‬ ‫אם נערפה תוך ג' ימים או קודם ג׳ ישים לפיכן אם שהטה‬ ‫אע״פ כ! יבול לסלקו במעות ושמעון לא היה יבול לסלקו‬ ‫בתוך ג׳ ישים שקנאה והוגלד פי המכה הוי ודאי טקח טעות‬ ‫במעות כיון שהוא אפותיקי א״נ נפקא מינה כדמםיק גה שיעור‬ ‫לא שחטה תוך ג׳ ימים הוי ספק אש היה כן בשעת שקנאה‬ ‫ארעא ולא שיעור שבחה ואם היה לוי גובה משמעון הלוקח‬ ‫אם לא ועל הטבח להביא ראייה שקודם לקיחתו נטיפה שהיי‬ ‫היה גובה גם השבח ולא היה נותן לו אלא ההוצאה כדק‬ ‫ברשות• נולד הששק ואפילו הוא מוחזק שעדיין לא נת; המעות‬ ‫יורד שלא ברשות אבל כשלקחו מיד ראובן אינו נוטל אלא‬ ‫צריך לשלם הדמים למיס״ אם לא יביא ראייה כיון שברשותו‬ ‫קרקע ולא השבח כרין יורד בישות א״נ נ״מ דאיהו ירע למישע{‬ ‫נולדהס*ק אשיי׳ כאן נמצא הנקב ובאן היה ‪4‬‬ ‫מפי ודוקא במכר יכול ראובן לטעון אבל אם נתן לו בשתינו{‬ ‫אם ק ב ל עליו כ ל אונס ש א י ר ע או התנה‬ ‫רכה‬ ‫לא יוכל טעון בעת׳ דחא ליכא כאן תרעומ׳ »‬ ‫‪4‬‬

‫י‬

‫י‬

‫‪1‬‬

‫‪4‬‬

‫ב‪5‬י׳ ש ל א יהיה עליו אחריות‬

‫ובו ו״ס‬

‫ג ראובן‬

‫חשן‬

‫הלכות אונאה ומקח טעות‬

‫נ?שפט‬

‫‪ j‬ראובן שמב‪ -‬שרה לשמעו! שלא כאחריות וחזר שמעון‬ ‫ומברר‪ ,‬לראובן כאחריות וב׳ ב׳יח של ראובן לטרוף אותה‬ ‫מטנו אינו יכול לחזור על שמעון תהי ראחריותדעלמ׳ קבל עליו‬ ‫שטעון לראובן שאם שחווה מטנו שישלם לו אחריות של ראובן‬ ‫ממנו הוי כאלו‬ ‫עצמו מי קבל עליו שהרי כשהבעל חוט‬ ‫הוי עדיין בידו שהרי מה שחייב לו ישנה בידו אבל אם בא‬ ‫ב׳׳ח של יעקכ אביו של ראובן וטרפה מיד ראובן אע״פשהו׳‬ ‫ירשת מיעקב אביו ואח*ב מברה לשמעון של׳ באחריות י‬ ‫שטעון ומכרה לראובן באחריות חוזר ראובן וגובה כל הדמים‬ ‫משמעון דב*ח דעקבככ״ח דעלמ׳ •‬ ‫‪ j‬המוכר שדה לחבית שלא באחריו׳ דנפשי׳שלא יה׳הוא המוכר‬ ‫והו׳ הרווזר ומוציאו ממנו‪-‬כיצד כגון אשת הטוביתמנכס•‬ ‫בעלה לצורך מזונותיה שאץ האחריות עלאשה שאם באב*ח‬ ‫של כעלה וטרפה אין הלוקח חוזר עליה אלי על היתומים כשהיא‬ ‫מ ה אח׳׳כ לגבות כתיבתו? אע״פ שהיי בזה כשאר ב״ח של‬ ‫מ ל ו ן ושיעמות על בל נכסי בעלה מ״מ אינה יבולה לטתף‬ ‫ל'‬ ‫שדה זו בכתובתה דאחריות דנפשה וראי קבלת ע ל‬ ‫תה׳ הי׳ המוכרת והי׳ המוציאה ובן בל כיוצא בזה כגון בסעיף‬ ‫שקודם זה אין ראוק יכול לומר אעיפשאתה לא קבלת עליך‬ ‫אחריותי מ״מ אני ככר מכרתיו לך של׳ באחריות והרי בעל‬ ‫חובי היה יכול לטורפה מטך ולא היו האחריות עלי ששמעון‬ ‫יבול לומר אס היה טורפה ממני לא הייתי יכול לחזור ‪ .‬עליך‬ ‫אכל עכשיו שטרפה מירך ואתה רוצה לחזור עלי אחריות‬ ‫ונפשך קבלת עליך של׳ תוי אתה המיבר והמוציא ורוק׳ זכית‬ ‫שישלו בשעת מכירה כגון הכ׳ובמוכית למזונות שזט׳ הכתובת‬ ‫מיה לה ג״כ על נכסי בעלה בשע׳ שמכרה למזונות אז אמרי׳‬ ‫הששנדה למזונות מחלה שיעבוד הכתובה שעל שדה זו אבל‬ ‫אם בא לו זכות על שדה זו לאחר מכאן הוי באלו חלות אח״כ‬ ‫וחוזר וגובה ממנו אפי׳ שדה זו ‪4‬‬ ‫ך ותק׳ כגון זו שאמרנו רומי ראשה המוכרת בנכסי בעלה‬ ‫אמדי׳ דאחריות תפשה קבלה עלית כיון שמוכרת ונוטלת‬ ‫הדמים לעצטה אבל אפטרופםי יתומים שמוברין נכםייתומים‬ ‫לצורך היתומים ואץ האחריות על נכסים דאפיטת&סיס אל׳ על‬ ‫נבטי היתומים לא אמרי׳ דאתריות רנפשייהו קבילו עלייתו אל׳‬ ‫יהולין לחזור ולטרוף שדה זו בחדבס שיש להם על היתומים‬ ‫ואע״ג דק*ל שכל העושה מעשת בטה שיש לו זכות עליו אבד‬ ‫את זכותו וה״נ האפטרוסים עשו מעשה שמכת והוי מוכיח הפך‬ ‫ובותןה״מ שעושה מעשה בגוף הדבר שיש לובו זטת־אבל‬ ‫הב׳ אינו טיען בגוף חקרקע כלום אל׳ שיש לו שיעבוד עליה‬ ‫מאי איכפת לו אם הקרקע ביד זה או ביד אחראפטתפוסלא‬ ‫דמי אל׳ לב״ד שירדו לנכסי אחר ברין ומכת דליכ׳ למיטר‬ ‫אחריות דנפשייהו קבילו עלייהי *‬ ‫ךי המוכר קיקע לחבית ואחר שקנה הלוקח באחד מהדרביס‬ ‫שקונים בהם קודם שמשתמש כה יצאו עליו מערערים הדי‬ ‫זה יכול לחזור בו שאץ לך מוס גדול מזה שעדיין לא נהנה‬ ‫כו ובאין תובעי( לקחתו טמנו לפיכך יתבטל הטקח ויחזיר המוכר‬ ‫את הדמים ויעשה ד ן עם המערערים ואם נשתמש בה הלוקה‬ ‫בל שהו״ אפיי דש המיצר שלה ועירבה עם חעפר אינו יכול‬ ‫^־זזור בו אל׳ עושה דין עם המערערים ואם יוציאו מידיו בדין‬ ‫יח»ר על המוב* ביין בל הנטרפים ובל זה מיידי כעירעו׳‬ ‫של׳ נתביר עדיין לגמרי אל׳ שבי׳דרואין שיש אמתל׳ בדברי‬ ‫חטערער כגון שב׳ אחד וערער ואמר שדה זו גזלה ממני ראובן‬ ‫ואבי׳ עדים או שאמר יש לי חוב על ראובן ויש לי שטר עלי*‬ ‫ואומר שרוצת לקיימו אבל אס לא יצ׳ אל׳ קול כעלמ' א‪5‬י'‬ ‫לא נתקיים המקתלגטרי אינו יבול לבטל המקח בשביל דכי־יש‬ ‫בעלם׳ אס חזר בו הלוקח מחמת עירעור ובטל המקח אע״פ‬ ‫שנתבטל הטקתאח״כהעירעור ביטל הטקחבטקוטו עוטר ושניהם‬ ‫•כולי! לחזור בהן עירעור שב׳ על השדה מחמת המוכר שבאי‬ ‫ואטת שהמוכר חייב להם והמוכר אומר שיש לו שוברים על‬ ‫החובות הי׳ז םיקריז ערעור ויטל הלוקח לחזור ט שאין זה רוצת‬ ‫לקנזוזדבר שצריך לשמור שובת לעולם שאס יאכלו העכברים‬ ‫את השוברים או ישרפו יפסיד הנךקע ולא תועיל לו חזקת נגד‬ ‫‪.‬י‪*.‬ח אע״נ דגבי אבד מלוה את השטר ק*ל שמתבין שובר ווה‬ ‫אריך לשלם שאני התם כדטפרש טעמי אבר שטת של זה‬ ‫יאבל הלה וחד דכיון שאנו יורעיןשתייב לו לא יפסיד זה מעותיו‬ ‫בשביל שהפסיד שמדו ואע״ג דגם הלוה צריך לשמור שוביו‬ ‫שמ׳יטצ' המלוח ‪,‬שמת רגבי מטנו פעם שנית היינו משום‬ ‫ואמרי'עבד לוה לאיש מלוה וזקוק הו׳ לזה טאחר שהמאה‬ ‫עשת עטו טוב׳ אבל כנדון זה למה נטף ללוקח להוצ׳ מעותיי‬ ‫לקנות קרקע להיות זקוק לשמור שוברו לעולס ו י * אדע*'‬ ‫דהכי לא קנה לוקח‪,‬מעקר׳ *‬

‫‪umfa‬‬

‫ח ז ר‬

‫יה‬

‫‪k‬‬

‫ש‬

‫סי‪:‬זן רכ?‬

‫* אסור למכור לחבית רךקע א‪4‬מטלטלין שיש עליו עורערין‬ ‫ער שיודיעו שאע׳יפ שאחריותו עליו אק אדם רוצה שיתן‬ ‫מעותיו וירד אח*ב לרון עליו או שיהיה נתבע מאחרים •עליו‬ ‫‪4‬‬

‫!ולכות אונאה ומסח‬

‫‪.‬‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬ ‫לכן ע ד כ מ ה ת י ש ח ל ה או חזרת האונא׳ ועזאח‬ ‫שטעה ואחים שחלקו וטעו ובו ליט סעיפים‬ ‫‪1‬‬

‫אסור להונות לחבית בין במקחו כין בממכרו ואיזה מהם‬ ‫א‬ ‫שאינח את חבירו כין לוקח בין מוכר עובר בלאו דבתיב וכי‬ ‫הסכת טטבי לעמיתך או קנה ומי אל תונו איש את עמיתו וגו׳‬ ‫מיהו אין לוקץעל לאו זה אפי׳ עבר עליו במזיד והתראה משוס‬ ‫שניתן * ש ב ו ן שהו׳ בכלל השב תשיב דגזילה שחייב להחזירו‬ ‫כטי׳ש לפנינו וכל לאו שנית! לחשבון אין לוקין עליו שהשבתו‬ ‫עושה כאלו לא עבר עלי! ואין כאן מלקות «‬ ‫ב וכמה תהיה האונאה שיה׳ חייבי להחזיר שיעורו חזילשהוא‬ ‫שתות בשוה משום דקים להו לחזילשפן הוא דרך מקה‬ ‫וטמכר שאין הלוקח ולא הסוכר יכולין לכוין דמי המקח לצמצום‬ ‫ואיזה מהם שנתאנה עד שתות דרכן למחול זה לזה והמקחקיים‬ ‫ואי׳צ להחזיר לו כלום אבל שתות בשוה בין במקח בין שתנת‬ ‫גטעות אין דרך למחול אלא המקח קיים וצריך להחזיר לו‬ ‫ךאונאת דהיינו אותו השתות כיצד הרי שמכר שגת שש בחמש‬ ‫הרי נתאנה הטובר בשתות שימי הסקת אעי׳פ שבטעות הוא‬ ‫חומש שהוא יותר משתות או שמכר שוהז׳ מ ׳ שנתאנה המוכר‬ ‫בשתות בטעות אע״ג שהוא פחות משתיות ברמי המקח שהרי‬ ‫הוא שביעית מדמי המקח וכן אס מכר שוה ה' בר שנתאנה‬ ‫הלוקח בשתות במעות והוא יותר משתות בשיורי המקח או‬ ‫שמכר שוה ר בז׳ שנתאנה הלוקח בשתות בשווי המקח והוא‬ ‫פחות משתות בטעות בכל א׳ מאלו המקח קיים וחייב המאנה‬ ‫להחזיר אונאה למתאנה שאין דרך למחול כלבך ‪.‬‬ ‫ובלמה ששיעורוחז״ל הוא בדוקא לפיכך הקא בשתות‬ ‫‪%‬‬ ‫כשוה המקחקייס וצריך להחזיר האונאה אבל אםהית*‬ ‫האוגאח פחות מזה אפי׳ בכל &הו' הטקח קיים מכל וכל ואין‬ ‫צריך להחזיר בלוב מראי מחל כיצד אם מכר שוה ס׳ דינר‬ ‫כחטשים דינר ופרוטה או בע׳ דינר פחות פרוטה שאין כאן‬ ‫אונאה אלא שתית פחות פרוטה המקח קיים וא״צ להחזיר כלום‬ ‫שכל פחות משתות דרך הכל למחול בו ‪1‬‬ ‫ך היתה האונאה יתירה על השמות כל שהוא כגון שמברשוה‬ ‫ס׳בג׳ פחות פרוטת או בע׳ ו פרוטה אין כאן ח^רה אלא ביטול‬ ‫מקח שיכול המתאנה להחזיר החפץ אס ירצה וזה יחזיר לי‬ ‫מעותיו ואם אינו רוצה להחזיר החפ׳ אלא רוצת בקיום הסקת‬ ‫ותוכע אוגאתו מן המאנה יבול המאנה לומר לא אחזיר לך‬ ‫אונאתך אלא א‪ 3‬יתבטל המקח לגמרי או יתקיים לגמרי ויעמוד‬ ‫כל א׳ בשלו אבל אם המתאנה רוצה לעמוד במקחו ואינו שואל‬ ‫אונאתו אין המאניל יכול לבטלו דא*ל המתאנה שהרי אם לא‬ ‫איניחנילא היית יכול לחזור בך לבטל הטקח ועכשיו משוט‬ ‫שאיניתני ועבדת׳ על לאו דלא תונו יהא לך כח לחזור בך א״ב‬ ‫יהא חוט׳ נשכר בתמיהמכר לו שוה נ״א בסיאושוהס׳בנ״א‬ ‫וחשתי ליכ׳ הכאשתותבשוה לא במקח ולא בשעות דגבישוה‬ ‫נ״א בס׳ דנתאנה לוקח פחות משתות במעות ויותר משתות במקת‬ ‫ואם גיזול בת* מעות הוי ממילה אם ניזולבתר טקח הוי ביטול‬ ‫מקח וגבישוה ם׳בנ׳יא תי איפכ׳ תתאנח טוס־ בפחות משתות‬ ‫במקח וביותר משתות במעות ככגון זו אזלען לעולם בתר‬ ‫אונאת המקח הן לעניין המחילה הן לעניין בימול המקח שעיקר‬ ‫הטעות דטעו אינשיהו׳ במקח ולא במעות לפיכך מכי שות‬ ‫ג״א כס׳ בטל המקח ושוה ס׳ בנ״א הוי מחילה כן כתכ מורי‬ ‫טהרטא*י ו*ל ותימ׳ הוא דהא אמרי׳ לעיל סעיף ב׳ שוח נ׳‬ ‫בס׳ הטקח קיים ומחזיר אונאה כ״ש נ״א בגד‬ ‫ך• אק המאנה חייב להחזיר עד שתהא האונאה יתר על פרוטה‬ ‫דיתר על פרוטה אין דרך למחול כמקח אם הוא שתות‬ ‫כמקח אבל אס ודתה פרוטה כשוה כגץ שלא היה כל המקח‬ ‫אלא ו״ פרוטות אין צריך להחזיר דמסתמא מחיל וי״א אפילו‬ ‫פרוטה כשוה חייב להחזיר שאינו מוחל אלא ימת שהוא שוה‬ ‫פחות משוה פרוטת בטקח קטן כזה ‪4‬‬ ‫ן יש להסתפק אם אטור לבתחלה להונות לחבית אפילו פחות‬ ‫טשתותאס ישבו ש*!! וביון שיודע׳שאץ מקחושוהכלכך‬ ‫לא יוגה אותו אפי׳ כפחות טש״<* דרחמנא אמר׳ אל תונו משמע‬ ‫דבבל דבר שיש ט שיווי ממון הותירה תורה שלא יונה את חבית‬ ‫אלא שחכמים אטרו וער שתית דעי ממל נדבתיבנא טעטא‬ ‫כסעיף‬ ‫‪4‬‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫הלבותאונאה ומסח טעות‬

‫כסעיף ב׳ אבל אם המוכר בקי בערך ממביו ואץ הלוקח בקי‬ ‫כיכ או אס הלוקח תגר ובקי בעיך המקחיותר טהמובי ודאי‬ ‫דלא יונו זה את זה אם לא שיפי או שמא כיון דדרך מקח‬ ‫וממכ* בכך ופגמים הלוקח חפ׳ בשקה ומוסיף עליו דמים יותר‬ ‫מדמי שמיו ופעמים שהסוכ* מזל‪1‬ל בממכרו לפי שאין ח*ץ‬ ‫זה ערב עליו או שהוא דחוק לטעות ת ל י ך ער שתות הוי‬ ‫בכללהטקח ואין כאן אונאה כלל ומותי• לבתתלת וצ׳עוירא‬ ‫שמים יוצא ידי שניהם וט*בע לכ״ע כל זמן שלא הגיע חמתנו‬ ‫לכדי אונאה ‪6‬ותי לכתחלה להוציאה ביפה <&הרי גם אחדים‬ ‫יקבלוה מידו ואין בו הפסד כלל‬ ‫עד מתי יכול לחזור ולתבוע אונאתו בשתות ולבטל הטקה‬ ‫ן‬ ‫ביותר משתות עד כרי שיראה חמקת לתגר או לקרובו ואס‬ ‫שהה יותר אפילו לקת שוה מנה כמאתיס אינו יבול לחזור ולא‬ ‫לשאול אוגאתו דכיון ששהה כ״כ ודאי סכר וקבל לקיים הטקח‬ ‫אע׳יפ שיודע שנתאנה ואם יברר שהי׳ לו א‪.1‬ס וע״נ לא חקר‬ ‫חוך זמן ומ ליו*ע אם נתא‪:‬ה אם לא יכול עדיין לחזור בו ואס‬ ‫היה הלוקח יודע בשעת שלקחו אחר שנעשהגטר המקח שנתאנ׳‬ ‫ושותק ומיד אח׳ינ קודם שיראה לתגר או לקרובו חזר ותובע‬ ‫אונאתו לא אמריי הואיל וידע ושתק מחל מיד אלא אמרינן‬ ‫רצה לאטילוכי בתגר או קתבו ועכשיו נמלך לחזור מיד בלא‬ ‫איטלובי אבל אס בשעה שעושה המקת יודע שלוקחו ביותר מלדי‬ ‫שוויו כדי אונאת או יות* ואף עלפי כן הוא גומר מקחו ועושה‬ ‫כו א׳ מדרכי הקניינים נ*ל תדאי נשי ומחל והסקת קייס ואינו‬ ‫יכול לחזור בו נ*ל *‬ ‫ןץ כד״א בלוקת שת‪-‬י טקתו כידו ויכיל להראותו לבך אין לו‬ ‫זמן אלא עד כדי שיכול להראותו אבל המוכ* שנתאנה‬ ‫חוזר לעולם באונאה ואצ״ל בביטול מקת לפי שאינו יכול לידע‬ ‫דמי עיך ממכרו זה שמכר עד שיזדמן לו טקת כאותו שמס*‬ ‫ואז נודע לו שטעה לפיכך אס היה המקח רב* שאין במינו‬ ‫שינוי אלא נטכד כולו בשיה כגון פלפלין וכיוצא בו הרי זה‬ ‫אינו חוזר ל * עד כרי שישאל על שער שבשוק בלבד ובן‬ ‫אש נודע שבא לייו טקת כשמכת וירע בג שטעה ושתק ולא‬ ‫תבע מזה אונאתו שוב אינו יכול לחוור ולתבוע שהרי מחל‬ ‫‪ Q‬בריא במוכר שחזי• בו בעוד שלא נשתנה השע* מאותו‬ ‫המין אבל אם נשתנה השער שיתי׳‪ !.‬אותו המי! ועכשיו‬ ‫בא ויוציז לחזור בו לא אמרי׳ שחוזר בו משום שנתאנה ב^עת‬ ‫המקח אלא משום שנשתנה השע־י שתאה שגתייקר עכשיו‬ ‫הויתור ב\ ואין שונזעין לו דטסתמא ביר ידע בשע׳ הזול‬ ‫שנתאנה ושתק עד עכשיו והרי ככ* מחל אשר המאנה שנשתנה‬ ‫השער והמתאנה אומר שלא נשתנה על המתאנה להביא‬ ‫ראייה שדרך השערים להשתנו׳ תמיר וכן אס טכ* דבר מפני‬ ‫דוחקו חלול כמייי־תי יות* מכדי שהרעת טועה והרי ניכיי לכל‬ ‫שטפגי דותקו הוצרך לזלזל במכירתו שוב אינו יכול לחזור דידע‬ ‫ומחל ואגב אונמיה גמר והקנה »‬ ‫• הטופ* לחצירו שור‪ ,‬ד׳ בחמש והרי נתאנה לוקח כדי בימול‬ ‫טקח ולא הספיק להראותו לתגר או לקתבו עד שחוקר‬ ‫ועטד על שכעת גטצ* חזר הרבי* להיות* ביטול מקח לגבי‬ ‫הבדכ* קודם שנתקיים השקה אפ״ה אין הטוכ* יכול לחזור כו‬ ‫שיכול הלוקה לומר לו אלו לא הוניתני לא היית יכול לחזור בך‬ ‫ועתה משוס שהוניתני תתזזר היאך יהא חוטא נשכר אבל‬ ‫חלוקח יבול לחזור בו אע״פ שאין לו עתה אונאה ה־־י המקח‬ ‫הזה עדיין לא נתקיים גבי לוקח כיון שמתחלה היה יכול לחזור בו ‪4‬‬ ‫ו א וכן אס טכ* שות ה׳ בד והרי נתאנה השוכר בדי ביטול‬ ‫מקח והוזל ועטר בשלשת המוכר יכול לחזור בו ולא לוקח‬ ‫שיכול המוכר לומר'לו ללוקח אטומפני שהוניתני תחוור בך*‬ ‫»‪ j‬ואם מכר לו שוה ה׳ בו׳ ורדי נתאנה לוקח שתות •במעות‬ ‫ולא הס‪£‬יק להראותו לתגר או לקרובו ער שעמד בשמנה‬ ‫אע*פ שחזר לדין ביטול טקח אצל םלכ* אפייה איני יכול לחזור‬ ‫כו כיוןשמתיזלה לא נתאנה ולא‪.‬עור אלא אם הלוקח תיבע‬ ‫אוגאתו טן המוכר צריך להחזירה לו דכיון שאם תבע קודם‬ ‫שחוקת היה חמקת קייס הה היה צ״יך להחזיר לו אונאתו‬ ‫גם עתה כשהולך כישות דיריה אייקור ‪4‬‬ ‫‪ $‬וכן אס מכי״ שוה ששת •בת׳ שנתאנה טובי שתת במקח‬ ‫והוזל ועמד בג׳ וחזר להיות בטול מקח אצל לוקח חייב‬ ‫הלוקח להחז׳' סלע אחד של אונא שהרי נקנה הטקח וברשות‬ ‫לוקח הוזל ‪4‬‬ ‫ז ף כשם שיש אעא׳ להדיוט כך יש אונאת לתג־־י אע״פ שהוא‬ ‫בקי דהתורה לא חילנןח ברץ אונאה‬ ‫אונאה שייכת בכל דבר המיטלטל אפי׳ כספרי׳ ואבנים‬ ‫טובת ומרגליות דכולהו ככלל וכי תמכרו טשכר וגומר‬ ‫‪t‬‬

‫א‬

‫‪4‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪4‬‬

‫קי‬

‫סימן רבז‬

‫או קנה מיד עמיתך הם רדבר הנקנה מיד לייחס וי‪:‬ולחלוקת‬ ‫לחזור בהם עד שיראת אותה לתגרים הבקיאים בהם בבל מקום‬ ‫שהם שאץ הבל בקיאים בדברים אלו לפיכך אם ל>ו היה מביר‬ ‫באותה מדינה והוליך הטקח למרינה אחרת או ״׳ובא הבקי‬ ‫לאחר זמן מרובה והודיעו שטעה הרי זה ח זר‬ ‫נס במטבע יש אונאה עד שתית דדבר הנקנה נזיד ליד‬ ‫הוא כיצר הרי שהיה ר ע י זהב שוה כ״ד דינדיונסף ופרטי‬ ‫בבי או בכ״ח שוו היא שתות בשוה ממש הדי מיןח הפירוט‬ ‫קייס ומחזיר האונאה היתה האונאה •ית־* על זה הדי מקדו‬ ‫הפירוט בטל פחות מבאן הוי מחילה ובן אם נפתי וזםלעונחם׳‬ ‫ער שתות כמשקלו אם היו מוציאי! הסלעים במניין ו לא במשקל‬ ‫יש כת דין אונאה ומחזיר האונאה בשתות ופחית הוי מחילה‬ ‫ויתר הוי ביטול מקת וחוזר אם מ צ אין אותו במשקצ אפילו‬ ‫בכל שהוא חוזר רבדבי־ שבמשקל אין דרך למחול אפיי בכל‬ ‫שהוא וי*א דבמטבע אפילו יוצא םייצאה במניין הוי שיעור‬ ‫אונאת אחד משנים עשר ופייות מבאן הוי מחילה יתר ע ל ש‬ ‫דר ביטול טקח דלא רטי מטבע לשאר טטלטליןדבשאד מטלטלין‬ ‫עד שתות טחיל איניש אבל בסלע כיון שאינו יכ ל להוציאו‬ ‫בהוצאה חריפ׳ לא מחיל כ״כ וכל היכא׳ דהוי מחיגיה במטבע‬ ‫מותי‪ -‬להוציאו לבתחלה ביפה כש״ש סעיף ו׳ ‪1‬‬ ‫ין עד מתי יביל לחזור ולתבוע אונאה או ביטול מקח ב־ינ־י‬ ‫או בסלע בכרכים בכדי שיראהו לשולחני *?אין דרך‬ ‫להכיר את המטבע וחםי־ונה ודמיה אלא השולחני ובכפרים‬ ‫שאין שולחנין מצויין שם יכול להחזירו עד ערבי שבוזות שבא‬ ‫להוציאה לצורך שכת ולא סגי לית ולאחד ומ! זה אין המאנה‬ ‫חייב להחליפה ומיהו מדת חסידות הו׳ להחליפה אפי׳ אחרזמ}‬ ‫זה אס הוא מכירה שהיא וו שנתנה לו ובלבד שתצא עיי‬ ‫הדחק שאס אפי׳ ע״י הדחק אינה יוצאת פשיטא שחייב להחליפה‬ ‫אפילו לאחר זמן רב ‪4‬‬ ‫»ףן מטבע שנפחתה וחס*ה בכדי אונאה אסור לקיימה מפני‬ ‫שבקל מהמין בה אחרים ושמא יבשל בה ויבא לרמות‬ ‫בה אחרים ובן לא ימכרנה לא לאנס ולא לתגר מפנישטרמין‬ ‫בה אחרים ועובר משום לפני עור לא תת! מכשול ולא יעשנה‬ ‫משקל ולא יורקגה לתוך גרוטאותיו אלא יתיכנה או יקבגת‬ ‫באמצעה ויתלנה בצואר בתו אבל לא יקבנה מן הצד ויתלנה‬ ‫בצואר בת* מפני שהנקובה מן הצד לפעמים יוצאת ג*ב‬ ‫בהוצאה ואם חסר עד שעמד על חציו כגון סלע שעמד על‬ ‫שקל ושקל על דינר ודינר על חציו מותר לקיימו שאז א״א‬ ‫לרמות בו מפגי שה*חת שלו ניבי־ לכל ומטבע שאין דרר לתצי׳‬ ‫אל׳ במשקל מותר לקיימה שכל הלוקחת ישקלנהוידע חסרונה‪.‬‬ ‫י^ן האומד להכירו סבור לי באלן כלומ׳ שנטל מעות בחפניו‬ ‫בלי מניין ואמר להכירו מכור לי חפ׳ שלך או פירות אלו‬ ‫בעד מעות אלו י״א שיש בו דין אונאה כיון שאמד לו ־ממר לי‬ ‫כו׳ובמכר שייכה אונאה ךהא ביתמכרו ממכר כתיב וי״א שאין‬ ‫זה מכירה ממש אלא דומה לחליפין ובחליפין אין בו אונאה והדי‬ ‫זה ספק ממכי וכיון דספיקא הוא אין מוציאין ממון מיד המאנה ‪1‬‬ ‫המחליף כלים בכלים או בהמה בבהמה‪ ,‬אפי׳ מחט בשריון‬ ‫ך‬ ‫**וטלה בסיס אין א אונאה שאין אונאה אלא במכירה‬ ‫י‬ ‫כדאמר׳ אבל בחליפין איפשד לומר שזה ידע שנתאנה אלא‬ ‫שרוצת יותר במחט מהשדיון או בטלה מהסוס לפיכך אינו דומה‬ ‫למכר ואי! בורין אונאה אבל המחליף פירות כפירות אין חליפי‬ ‫פירות נקר׳ חליפין אלא סכר מיקרי משום דשומת פירות ידועה‬ ‫לבל ובמעות דמיין ונין ששטו אותם קודם מבירה בין ששמו‬ ‫אותם אחו* סבירה יש לק דץ אונאה •‬ ‫ב א האומר לחבירו על מנת שאין לך עלי אונאה משמע שלא‬ ‫יהא לו עליו דק אונאה והדי זה מתנה על מה שכתוב‬ ‫בתורה שאין תנאו כלום שאי! אחםמתנה על נזה שבחוב בתורה‬ ‫ויש לו עליו אונאה בד*א בסתם שאינו יודע כמה אונאה י ש ב ו‬ ‫כדי שידע במה ימחול לו ואין צריך לומר אם אמר לו ע״מ‬ ‫ש׳*•! גו אונאה דטשמע בפירוש שמתנה שלא יהא במקחזה‬ ‫אונאה והרי יש בו אונאה וםקח טעות גמור הוא וחוזר כו לגמרי‬ ‫אם יר*ה אבל במפיש אין לו עליו אונאה כיצד מוכר שאמר‬ ‫ללוקח חפץ זה שאני נותן לך כק״ק יודע אני שאינו שוה אלא‬ ‫מאה ואני מוכרה לך כך ביוקר על מנת שלא יהא לך עלי‬ ‫אונאה אין זה מתנה על מת שכתוב בתורה אליא מחנה עמי‬ ‫שימחול לו סך טעות אלו ובלאו דכי אץ רצונו למוכרו לו ובל‬ ‫תנאי שבממון קייט ואין י‪ £‬עליו אונאה וכן לוקח שאמר למוכר‬ ‫חפץ זה שאני לוקח ממך בק׳ יודע אני שהוא שוה ק״ק ועל‬ ‫מגת כן אני לוקחו ממך שאין לך עלי אונאה ושתמחוללימת‬ ‫ששוה יותר אץ לו עליו אונאה *‬ ‫כב המוכר‬ ‫ז‬

‫‪,‬‬

‫‪4‬‬

‫השן‬

‫הלבות אונאה ומקח טעות‬

‫משפט‬

‫‪ p D‬רכז‬

‫המועד לחבית חפץ במנה ואמר לו חפץ זה אינו שוה אלא‬ ‫בב‬ ‫זוז אחד ואני מוכר‪.‬אותו לך במנה ע״מ שאץ לך עלי‬ ‫אונאה יש לו עליו אונאה ש‪1‬ה יטל לוטר׳לו ביון שראיתי שהיה‬ ‫שוה יותר מזוז ואתה אמרת שאינו שוה אלא זוד ידעתי שאינך‬ ‫מבר) אלאלהשבית דעתי כלומר כמו שהוא שוהווז בשופיכן‬ ‫הוא שוה מנה במו שאמכדנת לך אבל לא טתת להונות אותי‬ ‫לפיכך *ש לו עליו אונאה עד שיפרש כ ד האונאה שיש בטקחו‬ ‫או קתב לה ככד שהרעת נוטה ואעפ*כ הוא מוכרו לו בכך‬ ‫וכך ביוקר שאז ידע טראי דבר שמחל לו ‪4‬‬ ‫בעל חבית המוכר את כלי חשטישתו ואינה את הלוקח‬ ‫אי]‪ -‬בו דין אונאה דבלי תשמישו של אדם חביבץ עליו‬ ‫לטל לומר לו אלולא הרביתי לי ברטים לא חייתי מוכר לך כלי‬ ‫כשכירות ממלטלין מדלי כתיב וכי תמכרו טמצר עולם‬ ‫תשמישי ואפילו מכיס מחטת רוחק יטל לוטר לו כן אא לא אלא וכי תטכת משכר סתם לתיב ושכירות ליוטיהנמי ממכר‬ ‫חרבית לי בדמים סייתי מדחיק עצמי ביותר כדי שלא למוכרם‬ ‫הוא ומינה דכשס שאין אונאה למכירת קרקע כך אין אונאה‬ ‫לפיכך אין לו עליו אונאת שזה ודאי ידע וקבלו עליו מסתמא לשכירת קרקע דשכיתס ליומיהממכר הוי לפיכך אפילו שכר‬ ‫וי*א דדוקא שיורע הלוקח שזה המוכר היה ב״ה השובר כליו טרקלץ גדול בדינר לשנה או רפת קטנת בדינר לכל יום אין‬ ‫אבל אס לא ידע או שקנה ע״פ סרסור הרי לא קבל הלוקח עליו‬ ‫בהם אונאה ולי*א דלעיל עד פלגא־בכדי שבירותו»‬ ‫האונאה דש בו דן אונאה‬ ‫השובר את חבירו לעשות עטו בין כקרקע בין במטלטלי!‬ ‫‪p‬‬ ‫בף והא דמוברכלי תששישו ואינה את הלוקח אין לו דן אונאה‬ ‫אין לו אונאה שהרי שכירות ליומיה ממכר הוא והרי השוכר‬ ‫הי׳מ באוגת בשוה בשתות אכל ביותר משתומ הרי הוא‬ ‫עברי הוה כקונה עבד עברי ובקובה עבדים בבר אמרנו דאין‬ ‫כשאי כל אדם ויש חולקין ‪4‬‬ ‫להם אונאה ואע״ג דקרי כעברים כנענים כתיב‪ .‬והתנחלתם‬ ‫בך• מוב‪ -‬ולוקת שלא יוכלו להשיות במקח ונתרצו שיגטר אותם וגו׳ כבר אמרו בגמר׳ בכמה מקומות דעבד עברי ג*כ‬ ‫המקת על פי שומת אי כמו שישום אותו לוי כן יהיה הואיל וגופו קנוי כקרקע הו׳ ובשוכר חבית עם בהמתו ואינהו‬ ‫חטקח ושם אותו לוי בסך ידוע ונמצא אחייב שיש ט אונאה יש אף על גב דשט־ן ביחד משעדץ מה שבא לשכר הבהמה‬ ‫א דן אונאה דמה שהניחו השקת ע׳יפ שומת לוי לא כיון המוכר‬ ‫ובאותו חלק יש כו אונאה ‪4‬‬ ‫לטובת יותר משת וגס הלוקה לא כיון לקמתו ביותר מדמיו וגם‬ ‫שכת לזרוע לו קרקע מזתעותיו שזרע בה זרע כל מה‬ ‫‪•p‬‬ ‫לוי לא כיון שיאנה שום ארס לפיכך דן אונאת נשאר במקומו‬ ‫שצריך לזרוע בקרקע זו בכך וכך ובא ואמר לו זרעתי בת‬ ‫וי‪ #‬בו בשקח זה ד ן אונאת ואס א״א להחזיר האונאה כנו! זריעה הראוי לקרקע ועיייןלאנשרש הזרע בקיקע ראם נשרש‬ ‫שהלך המאנה לדרכו אם לוי תא חגר ובקי בשומא ולא קבל ודאי הוא בקרקע ובעוד שלא נשרש באו עדים יאמרו שזרע כה‬ ‫שנד על השוטא פטור דבק שתואבקיטזלרע של הלוקח גרם פחות מהראוי׳ לה ה׳׳ז ספק אם יש לו אונאה אם לא ספק‪,‬אס‬ ‫שטעה• ודמי נביאי לאונס דגגיבה ואבירה דשומר חנס פטור ניויל בתר זריעת הזרע והז־ע כל זמן שלא השריש כטונת‬ ‫ככד׳ דמי והדי הו׳ מטלטלין ויש לו בהם אונאה או אם נאמר‬ ‫בו ואם קבל שכר עלהשוטא חייכ דשיש חייב באונס ממיא‬ ‫תניבה ואבירה ה״נ הכא ולא דמ* למראה דינר לשולחני ובל הואל וזרען בקרקע בטלן אגב קרקע ודינם כקרקע שאין לה‬ ‫אונאה לפיכך אין מוציאי! ׳מיד הנתבע דספק הו׳ והטעייה וכן‬ ‫אדם שח־יכ אפילו בחנם דשאני הכרת מטבע שצריך בקיאות‬ ‫נדלה ואין אדם להשתדל בו לראותו אם לא שיהיה בקיגדף^• הדין לעניץ השבועה שאין טשביעין אלא היסת ולא שבועת‬ ‫אבל בשומת המקחאין בו כל כך אומגות וכל התגדן בקיאי!‬ ‫התודה שהרי אין נשבעץ שבועת התורה על קרקע ‪4‬‬ ‫בשושתו‪.‬ל‪£‬י׳ כשבר חייב בחנם פטור אכל מי שאינו תגראפיא ל ה כבר אמדנו בסעיף לב׳ יבשכיתת מיטלטלין יש בה אונאת‬ ‫כךזנס חייב מייגא הגרמי כיח שיורע שזה םוטך עליו ותא איגו‬ ‫לפיכך‪.‬השוכר את הכלים או את הבהמה יש להם אונאה‬ ‫תגר לא היה לו להתעסק ט •ומזיק הוא ‪.‬‬ ‫ואס יש בה אונאה שתות או יותר בין שנתאנה שוכר בין‬ ‫בן גוי שנתאנה אין א אונאה דלא תונו איש את אחיו כתיב‬ ‫שנתאנה משכיר היז מחזיר אונאה ואפילו לאחר זטן מרובה‬ ‫וגוי שהונה את ישיאל מחזיר האונאה בדינים שלנו שלא ולא נתנו בשכירות זמן קצוב לחזרה במו למכירה שנתנו זמן‬ ‫יתא כח הגוי חמור משל ישראל »‬ ‫ללוקח עד שידאנ׳ לתגר או לקתט דלא דמי רהתס המקח‬ ‫בידו ר ט ל להראותו ואם לא הראת ודאי מוחל אכל כשכירות‬ ‫הנושא ונותן באמונה אץ לו עליו אונאה כיצד שאומר‬ ‫בן‬ ‫חפץ זה בכך וכך לקחתיו וכך כך אני משתבר בו א אפילו לא שייך שיראנה לפיכך בל אימת שמדע לו שנתאנה יבול‬ ‫לתבוע אונאתו‬ ‫לא אשי לו השוכר בכך וכך לקחתיו אלא הלוקח אומר א ת ן‬ ‫קבלן יש לו אונאה כיצד כגון שקבל ע*ו לארונ בנדבה׳‬ ‫לי חפץ זהכשו שקנית אותו ואני מאמינך כמי־‪ ,‬שתאמר שקנית‬ ‫דינרין או לתפור חלוק זה בג׳ דינח ד‪*,‬ו יש לו אונאת‬ ‫אותו ואני אוסיף לך כך וכך בריוח אין ט אונאה והטעם שהת‬ ‫לא סמך *‪ r‬משעת ראשוני עלשיווי המקף אל׳ על הדמים שלקח וכל אחד משניהם שנתאנה בין קבלן בין בעל הבגד יכול לחזוד‬ ‫בו לעולם דאע״ג דאמרינן לעיד ל*ג דשוכר חבית בו׳ אין‬ ‫זה לפיכך א״׳ נודע שנתאנה ט האקחראשון צריך זה לקחו‬ ‫ט אונאה ה״מ שכיר יום דדמי לעבד דנופו קנוי ומטעם זה יכול‬ ‫כמו שקגאו דאדעתא רהכי משט אתן א כשו שקנאו ‪4‬‬ ‫לחמר בו מדכתיב גביי כי לי בני ישראלןעבריםיוגו׳ולא עבדיט‬ ‫ביק והנושא ונותן באנינה לא יחשוב הרע באמונה והיפה‬ ‫לעבדם וכל זמן שאינו חוזר דומה לעבד כנעני ואין בו אונאה‬ ‫בשוויו ביצי כגון שקנה י׳ יתעות בי דינרין ר ש בהם‬ ‫אכל קבלן אינו נקר׳ עבד‪ .‬דבדידיה קטרח ומטעם זה אינו‬ ‫שאינן שוות ד נ ר רש בהן ששוות עתר לא יחשוב הרעות כל‬ ‫יטל לחזור בו לפיכך יש לו אונאה ‪4‬‬ ‫אחת ברעד לומר שבן קנאם והיפות כשהיין אלא יחשוב‬ ‫הכל באמונה בטו שקנאם יחד ומעלה א על דמי הטקחשנר‬ ‫אחים או שותפין שחלקו דינן כלקוחות כלומר כאלו כל‬ ‫הכתף והפונדק שכולם בדמי השקח הן אבל שפי״ טרחו לא יעלה‬ ‫א׳ קנ׳ חלקו מחבית ואם הטעו זה את זה בפחות משתות‬ ‫הוי מחילה בשתות החלוקה קיימת ומחזיר האונאה כיותר‬ ‫על דמי הטקח ולא יקח משנו אלא כשו שנחפשר עשו מת‬ ‫משתות במטלטלי! בטלה החלוקה במקרקעי אם טעו כשומ׳‬ ‫שיתן א ריוח שהריוח הוא ג׳יכ כשביל שבר טרחו הוא *‬ ‫ששמו אפי׳ שוה מנה בדינר אושוה דנרבמנה החאקה קיימת‬ ‫ב^ן ואלו דברים שאין להם דין אונאה העבריה והשמלות‬ ‫דאין אונאה לקרקעות ולי*א עד פלגא כדכתיבנ׳ לעיל םעיף‬ ‫והקרקעות וההקדשות‪.‬אפי׳ מכר שוה אלף ברעד או‬ ‫ביט ואם הטעו זח את זה במרה או כמשקל או במנין אפי׳‬ ‫שוה דינר באלף אין בתם אונאה שכן למדוהו מקרי רכתיב‬ ‫כל שהו דוזרין שאין זה נקר׳ אונאה אלי טעותבדיא שחלקו‬ ‫וכי ת‪:::‬רו משכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך‪ -‬דבל הנקנה‬ ‫מיד ליד דהיינו מטלטלי! יצאו קרקעית שא\נן מטלטלץ יצאו הן בעצמן אבל אם חלקו ע״י שליח וטעה בבל עניין בטל‬ ‫עברים שהוקשו^לקרקעות דכתיב והתנחלתם אותם וגוי דהוקשו החלוקה אפי׳ כל שהו׳ דאמרי ליה אזקונו שד־תייך ובו׳ *‬ ‫^ךן ואם התנו ביניהם נפלוג בשוטי דבי דע׳ דגן בבית‬ ‫לאחוזה יצאו שמתת דכתיב ו ט תמכרו ממכר וגו׳ דבר שגופו‬ ‫ד ן שאס טעו בשתות החלוקה בטילה כדאמריינן בדיני!‬ ‫טבור וגופו קנוי יצאו שטתת שאין גופן מכור ואין גופן קנוי‬ ‫שאין עומרים אלא לראייה שבהם יצאו הקדשות דאחיו אמר פחתו שתות או הותירו שתות‪.‬מכרן בטל כיכתיבנ׳ לעיל‬ ‫תימן ק״ט סעיף ג׳ ‪4‬‬ ‫קרא ולא הקדש ר״א רדוקא עד פלגא אץ להם אונאה ולא‬ ‫ראובן ושמעון אחי׳ וחלקו על תנאי שמי שיפוי לו‬ ‫עד ככלל בגון ששכר שוהמיה במעט פחות ממאתים אין להם‬ ‫בית פא׳ שיפת׳ לו פתח בטבר ושמו גיכ עילוי זה ולא‬ ‫אונאת אבל אס הטעהו בכפל השקח בטל •‪4‬‬ ‫שמו‬ ‫כד״א במוכר נכסי עצמו אבל השליח או אפוטרופוס‬ ‫ל‬ ‫שטעה ויתאבה בכל שהוא בין כמשלטלין כין בםקרקע‬ ‫חוזר ובטל ךביון תתאנח לא עשה שליחותו והוי כאילו אינו‬ ‫שאהו דא״ל לתקונישדדתיך ולאלעותי‪ 4‬ואם אינה את הלוקח‬ ‫י״א שמכרו ג*ב בטל אפיי בלל שהו כמו בנתאגה דהוי נמ»‬ ‫כאלו לא שלחו משלחו שלא שלחו להונות ר״א שדינו כשאר‬ ‫כל אדם שמוכר את שלו דעד שתות הוי מחילה וזבה המשלח‬ ‫כיתרון רהא <‪2‬זלוח* של אדם כמותו ואם המשלח בעצמו מכר‬ ‫ואינה בפחות משתות זכה כיתרון ה״נ כשלוחו‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ 7‬א ודין ב״ד שסברו בשל יתוטים וטעו נתבאר בסימן ק״ט"*‬ ‫ל ב בשס שיש אונאה במטרת טטלטלין כך יש אונאת‬ ‫‪4‬‬

‫י‬

‫‪k‬‬

‫‪k‬‬

‫י‬

‫לכיש עיר שושן‬

‫הלכות אונאה ומקח פעות‬

‫שמו אל לבם שהמבוי שתוף ויכולין מ י המבוי לעכב עליו‬ ‫טלפתי׳ ונפל אותו הבית לראובן ומצה ראובן לבטל החלוקה‬ ‫ר *ביון שבני המבוי ימלין לעכב עליו אפי׳ יתן לו שטעון‬ ‫דרך בתוך חצירו אי איפשרבוליבנס עטו דיך פתח אחד הרין‬ ‫עם ראובן כיון שאין לו יציאה לצאת משם החלוקה בטלה מעיקר‪/‬‬ ‫ש א ו ש‬

‫רכה‬

‫א מ ר לתנות בדברים ולגנוב ד ע ת הבריות‬ ‫ולרמות במקח וממכר ובו ך ׳ סעיפים •‬

‫א כשם שיש אינאה במקח וממכר ועובי כלאו כמ״ש כך יש‬ ‫אונאה בדברים שעיבר גם עליהם בלאו דבתיב לא תונו‬ ‫איש את עמית־ ויראת מאלהיך ואחז׳׳ל באונאת דברים הכתוב‬ ‫מדבר אתה אושר באונאת דבי־ים או אינו אלא כאונאת ממון‬ ‫כשחו׳ אומר וכי תמכרו בו׳ לעמיתך או קנה סיד עמיתי׳אל תונו‬ ‫וגומר הרי אונא־ח ממון אטור הא טה אני מקיים לא תונו איש‬ ‫את עמיתי באונאת דברים ומה הם אינאות דברים יתבאר בסעיף‬ ‫ד׳ בע׳יה וגדולה אונאת דבי־ים מאונאות מטון שזה נאמר נ ו‬ ‫וירא׳ מאלהיך וזח לא נא׳ בו ויראת טאליזיך וטעמא שזת‬ ‫ניתן עהשבון וזה לא ניתן לחשבון ועוד שזה בנופו וזה בממונו‬ ‫והצועק על אונאת דבריס נענה מיד שכן אחז״ל שכל תשערים‬ ‫ננעלו *י׳ כ; שערי תפלה ננעלו חוץ משערי אונאה כלומר‬ ‫הצועק על אונאת דברים אין השער נינעל בפניו אלא שטוע‬ ‫ישמע הש״י צעקתו מיד שנא׳ הנה ה׳ נצב על חומת אנך‬ ‫ובידו אנך פי׳ לשון אונאה מדכת־ב בידו אנך משמע שה׳‬ ‫נצב עליה ושופע מיד ולוקח בידו ומשלם לו ע־נשו מיד ׳״א‬ ‫שאין מצווי( על אונאת דברים אלא על טי שהוא ירא אלהים‬ ‫שנאמר לא תונו איש את עמיתו ופי׳ עמיתו עם שאתך בתורת‬ ‫זכמצות אל תוניהו אבל אם אינו ירא אלהים הרי הוא מאנה‬ ‫את עצמו ומותר להונותו ניב ‪.‬‬ ‫ב וביותר צ‪-‬־יך ליזהר באונאת הגד כץ בגופו בין בממונו לפי‬ ‫שהוזהרנו עליו בכמה מ^מות וגר לא תונו וגו׳«‬ ‫‪ j‬ןצ‪-‬יך אדם ליזהר שלא להונות אשתו שדמעתה מצויית‬ ‫ושעיי דמעות לא ננעלו ועונש אינאתה קרובה לבא שנא׳‬ ‫ואל דמעתי אל תחרש שאינו לשון תפלה אלא לשון כך!היא‬ ‫מי־תך שאל תחרש לדמעת המתאנה מפני ששער זה לא ננעל‪,‬‬ ‫וכיצד היא אונאת דברים לא יאמר לו בכמה אתה רוצת‬ ‫ך‬ ‫חפץ והוא אינו רוצת לקנותו היו חטרין מבקשין לקנות‬ ‫תבואה זה לא יאט־־ להם לכו אצל פלוני והוא יודע שאין ל!‬ ‫למכור ואס היה חכירו בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשך‬ ‫הראשונים היה בן גרים לא יאשר לו זכור מעשה אבותיך אם‬ ‫היו יםורין באין על חבירו לא יאמר לו כדרך שאמרו חביריו‬ ‫לאיוב הלא יראת־ בפלתך זכור נא מי הוא גקי אבד אם‬ ‫נשאלה שאלה על דבי חכמת לא יאמר לטי שאינו יודע אותה‬ ‫חכמה מד‪ ,‬תשיב כדבר זה וכן כל כיוצא בדברים אלו ואל‬ ‫יאמר אדם מי יודע אם נתכוונתי לרעה שלכך נא׳ כאן ויראת‬ ‫מאלהיך שהוא יורע המחשבות כלומר דבר זה מטור ללב‬ ‫ובל דבר המסור ללב נאמד בו ויראת מאלהיך ‪.‬‬ ‫ויזהר אדם שלא לכנות שם לח בידו כדי לביישו אפילו‬ ‫ן‪-‬‬ ‫שהוא רגיל באותו כינוי ואין מתבייש כ״כ כיון שכוונתו‬ ‫לביישו אסור •‬ ‫ן אסור לרמות בני אדם כמקח וממכר או לגנוב דעת אפילו‬ ‫אינו מרטה אותו בממון שיעור האונאה כגון אם יש מום‬ ‫במקחו אפי׳ אינו מוכרו לו ביוקר צ‪-‬־יך להודיע ללוקח שיש‬ ‫כו מוט זה ואף אם חוא גוי לא ימכור לו בשר נבילה בחזקת‬ ‫שהיא שהוטה ואף לגנוב דעת הכריות בדברים כגון שמראה‬ ‫לו שע־שה דבר בשבילו ואינו עושה אסור כיצד לא ישרהב‬ ‫שיםעורעטו והיא יורע שאינו סועד ולא ירבה לו בתקרובו׳ והוא‬ ‫יודע שאינו כר‪,‬בל לא יפתח חביות פתוחים לחנווני וזה סובר‬ ‫שפתחם‪,‬בשבילו אלא צייר להודיע שלא פתחם בשבילו ודוקא‬ ‫כה״ג דלא איבעי ליה לאםוקי אדעתיה שפהתם כבר וסבור‬ ‫הוא שפחת׳ בשבילו אבל אם הוא דבר דאייבעי ליה לאסוקי‬ ‫אדעתיה שאיני עושה בשבילו ואיהו מטעה את עצמו שסובר‬ ‫שען‪-‬עיז בשבילו לכבודו כגון שפגע בחבירו בדרך וסבור זת‬ ‫שיצא לקרתו לכבודו א״צ להודיעו ראיהו דאטעי אנפשיה »‬ ‫• ולא יא‪:‬זר לו פוך שמן מפן זה והוא ריקןולא ילך לבית האבל‬ ‫ובידו כלי ריק; וסובר׳ האכל שהוא מלא ורוצה להבהתו ואם‬ ‫הוא עושה בדי לכבדו שיהו םבורין כן שמכבדו מותר »‬ ‫ולא ימכור לו עור של בהמה מתה מאליה בחזקת שהיא‬ ‫ףן‬ ‫שחוטה שאין עיר הטתה חיקה כשחוטה ולא ישלח לו‬ ‫חבית של יין ושמן צף על ‪6‬יווטעמא משוה שיש לחוש שיסכןר‬

‫סימן רכה‬

‫זה שהכדשמן ויזמן עליו אורחים שיבטח שיש לו שמן הרבה‬ ‫לצרכן ונמצא מתבייש‬ ‫‪ Q‬אין מפרכםין לא את האדם ולא את הבהמה ולא את הכרים‬ ‫אדם כגון לצבוע עבד זקן העומד למכור כדי שיחא נראה‬ ‫כבחור ‪ ,‬בהמה להשקותה טי סובין שמנפחין אותה מוקפץ‬ ‫שערותיה כדי שודאה שמינה וכן אין מקררי! ללא טקר*־פין‬ ‫אותת כדי לזקיף שערותיה » וכלים מין כלים ישנים לצבומ‬ ‫אותם כרי שיראו כחדשים ואין השבח שמשכיחה נצבע כמו‬ ‫העילוי' שמעלה אותה בדמים אכל חדשים מותי לצבעם כרי‬ ‫ל־פותם דבלאו הכי הם חדשים וטובים ואין נופחים נקרבייס‬ ‫כיי שיראו שמנים ורחבים ולא שורין הבשר במי׳ כדי שיראת‬ ‫לבן ושמן וכל כיוצא בזה »‬ ‫אין מערבי׳ מעט פירות רעים בהרבח פיחת יפיס כדי‬ ‫י‬ ‫למוכים כולם בוזזות יפים ל‪8‬י שאינם ניכרים אפי׳ חדשיפ‬ ‫כחדשים ואצ״ל חדשים בישנים'שהישנים מוכים יות״ לאכילת‬ ‫ואפילו ישנים אסור לערב עם חדשים דאע״פ שהם טובים יותר‬ ‫לאכילה ולא עוד אלא אפילו הישנים נעקד מהחדרים אסור‬ ‫לערב בחדשיי י־י&מא זה שקונה חדשים חצה ליישנם והישגים‬ ‫אינם ראוים ליישן‬ ‫י א יין ביי! התירו לערב קשה ברך בין חניתות דוועיפרהדד‬ ‫יותר מוב לשתות מהקשה וגם דמיו יקרים אפיה מותר‬ ‫מפני שכשנותן מעט קשה ברך הוא משביחו ומתקיים יותר‬ ‫כשמערבו בין הגתות אבל שלא בין הגתית לא ואם היה טעמו‬ ‫ניכר מות‪ -‬לערב בכל מקום שכל דבר הניכר טעמו מרגיש‬ ‫הלוקח ואין כאן א־נאה לפיכך מותר לע־בו ויין רך לעולם שותר‬ ‫לעיבו בקשה שהרי משביחו »‬ ‫אין מעיבין מים ביין ומי שנתערב מי׳ ביינו לא ימכרנו‬ ‫בחנות אא״כ הודיעו לקונה ולא ימכרנו לתגר אף על פי‬ ‫שמודיעו שמא ירטה בו אדדים והיה ליה הוא כמו מסייע לאיסיד‬ ‫ואין להקשות אם כן אפיי‪.‬מים לבדן לא ימכרו לו שמא יערבם‬ ‫ביין דלא חשו ־׳כמים אלא בזמן שאני ט‪,‬־‪0‬־ לו דבר העשוי‬ ‫לרמות בו כמו שהוא עכשיו‪,‬‬ ‫‪ $‬ובמקום שנהגו לעיב מים ביין בין הגתות מותר לערב‬ ‫כשיעור שדרכם לערב ‪.‬‬ ‫י ף במקום שנהגו שכל טי• שקונה דבר טועמו תחלה מותי‬ ‫לעיבבו לעולם דודאי‪.‬הלוקח טעמו תחלה אבל אם אין‬ ‫הכל טועטין לא דשטא יקחנו אחד ולא יטעמנו‬ ‫‪ *!Q‬אין מערכין שמרי יין ביין אפי׳ אם קנה ממנו ב' חביוו‪/‬‬ ‫של ״ן אק טעיבין שמרי חביות זה בשל זה לפי ששטרי‬ ‫רבית זה מקלקלין חבית אהד אכל אם קנה טמנו חבית של‬ ‫יין המרה בכך וכך כשבא למדוד יכול לערב השמיים עם היין‬ ‫ומוכר לוי הכל ביחד שכן דרך הקונה חבית יין קונה אותו עם‬ ‫השמיים שבתוכו ‪,‬‬ ‫התנד נוטל אפילו מה׳ גרנות ונותן למקום אחד או מחמש‬ ‫גתות ונותן לתוך חבית אחד שכיון שהוא תגר הכל‬ ‫יורעין שלא גדלו בולם בשלו ובחזקה זו קוני׳ ממגו ובלבד שלא‬ ‫יבוי; לקנות הרוב ממקום דמוב כדי שיצ׳ עליו קול שהו׳ קינת‬ ‫הכל טמקום טוב ואח״כ קונה גם ממקום הרע ומערבו עמו <‬ ‫• ן ממר לבי־ור הפסולת טתוך הגריסין ומן הקטנית כדי שיראו‬ ‫יפו׳ ויוכל למוכרם ביוקר יותר מאחרים שזהו דבר היראה‬ ‫לעיגים ויוכל הלוקח לראות ולהבין כמה שוות יותר בשביל‬ ‫שהוציא מהם הפסולת וטוב הוא לעלות בדמיהם כדי שלא‬ ‫יצטרך לטרוח ולבורים ובלבד שלא יברור העליונים ויניח‬ ‫הפסולות בתחתונים שהרי מרמה בזה את הלוקח שיסבור‬ ‫שהתחתונים יפים כעליונים ‪t‬‬ ‫יףן מותר לחנווני לחלק קליות ואגוזים לתינוקות בדי להרגילם‬ ‫שיקנו ממנו ויכול למכיר בזול יותר טהשער שיקנו ממנו‬ ‫ואין בני השוק יבולין לעכב עליו דאדרבה תבא עליו ברכת‬ ‫שמוזיל את השער ועיל סימן קנ״ו סעיף ה' »‬ ‫יט המוכר לחבירו סתם שמן אז יין אע״פ שיודע נו המוכר‬ ‫שהוא שזוקק אסור לערכ בו שמרים אפי׳ כל שד\א וכן‬ ‫הרין בכל הפירות»‬ ‫ך המוכר לחכירו שמן מזוקק אינו מקבל עליו שמרים אפ‬ ‫י ימצאו בשולי החבית מכר לו שמן סתם מקבל עליו לוג‬ ‫ומחצה שמרים לכל מאה לוג אם ימצאו בשוליו ומקבל עליו עוד‬ ‫עמן העכור העולה למעלה על פני השמן יותר על השמרים‬ ‫הידועים באותו מקום כד׳׳א כשנתן לו מעות בתשרי שהשטן‬ ‫עכור והרי קנאו עם השמרים המעורבים בעכרותו ולוקח ממנו‬ ‫השמן בניסן שכבר שקעו שקטו ונחו השמרים בשולי היריע׳‬ ‫גשרה של תשרי שהי׳ גדולה ׳«דרך לעשותה מפני אותוהשמ?‬ ‫ה*יגה‬ ‫‪t‬‬

‫י‬

‫‪4‬‬

‫הלכות אונאה ומקח טעות‬

‫השן משפט‬

‫ח צ ו פ ה ל מ ע ל ה א ב ל א ם לוקח ה ש ט ן כניס! כ מ ד ת ניסן‬

‫לעומת׳‬ ‫רכט‬

‫א‬

‫קטנה מפני ש כ ב ר ש ק ע ו ה ש מ ר י ׳ וצלל‬

‫שדרך‬

‫ה ש ט ן אינו‬

‫טקבל עליו אלא השטרי' כ ל ב ד ‪4‬‬

‫ף‬

‫ו א ס א ״ ל מ ר ת ף זה א נ י מ ו כ ר ל ך מ ש מ ע ב מ ו ש ה ו א ו א פ י ל ו‬ ‫כולו ח ו ט ׳ הגיעו‬

‫ןן‬

‫המוכר ל ח ב י ת חטים או שעורים או פירות‬ ‫במה פסולת צריך לקבל הלוקח ובוב׳ים‬

‫לשומרן‬

‫מעורבץ‬

‫ב ג ר נ ו ת ש ל א י ת ע ר ב ו גם ע פ ר‬

‫בהן ש א * א ל ש ו מ ר ן בזה ל פ י כ ך ה מ ו כ ר ל ח ב י ת ח מ ץ‬

‫גזתם צ ר י ך ש י ק ב ל הלוקח מ כ ל ס א ה לחטין ר ו ב ע הקב קטנית‬

‫א א ל ה ת ע ר ב י ח ד בגרנות וכן כ ש ע ו ר י ם ט ק ב ל ע ל י ו ר ו ב ע‬

‫שדרך‬

‫בישובים ל כ ל סאה פ י ׳ א ב ק ו ק ש י ן ש נ ז ר ' ש ם ב נ י ש ו ׳ ובקטנית‬ ‫מ ק ב ל ת ב ע ע פ ר ו ר י י ל כ ל ס א ה ו ב ת א נ י ׳ מ ק ב ל עליו ע ש ר מ ת ל י ע ו '‬ ‫ל כ ל ס א ה ו א פ י ׳ אם מ ו כ ר א פ ח ו ת מ ק ׳ ט ק ב ל עליו א ח ד ל כ ל‬

‫*׳ ו י ׳ ו ב ש א ר פ י ר ו ת מ ק ב ל עליו ר ו ב ע טינופת ל ב ל ס א ה ד מ ס ת מ א‬

‫ב ן ד ר כ ו ש ל כ ל א ח ד נ מ צ א בהם י ת ר ע ל השיעירים הללו כ ל‬ ‫ו ר ו צ ה הלוקח ל ב ר ר ם‬

‫שתא‬

‫בידים‬

‫ערבו‬

‫ח ש ד ע ן המוכר מסתמא‬

‫וקונסץ ה מ ו כ ר ש י ב ו ל הלוקח ל ב ר ר ם ו ל נ פ ו ת ט ל ם ו צ ר י ך‬

‫ה מ ו כ ״ א ת ן ל ו ב נ נ ד ם פ י ר ו ת מנופים וברורים ש א י ן בהם כ א ם‬ ‫י י א כ ל זה דוקא ב ר ל א ידעינן‬

‫אם י ד ו ע ש ל א‬

‫שעירבן אבל‬

‫ע י ר ב ן ה מ ו כ ר צ ר י ך ל ק ב ל הלוקח א ל ו השיעורים ו ה ט ו ת ר ינכה‬ ‫ל ו » ״ ט ש כ ל ו ה טיירי ב ט ו כ ר ל ו פ י ת ה םתם ו ל א א מ ר א א‬

‫שאטר‬

‫יפות א ל ו א ב ל א ם א ט ד‬

‫פיתת‬

‫* פ ו ת צ ר י ך לקבלן כ מ ו ש ה ן הן‬ ‫‪£‬עט‬ ‫‪2.‬‬

‫ואס אטד‬

‫פירות אלו ולא א מ ר‬

‫מעורבין בהרבה‬

‫פ י ת ת יפות ו ל א‬

‫או‬

‫פסולות ה ן‬

‫א מ ר אלו נותן ל ו פ י ת ה‬

‫שכולן יפות ‪4‬‬

‫כליו‬

‫*מרינה‬ ‫שם‬

‫א ב ל במקום ש י ש להם מנהנ י ד ו ע הכל כ מ נ ה ג‬

‫ת ד א י ה ס י ו ד ע י ן ש פ מאבותיהם ש ד ר ך הפירות להיות‬

‫כשגהגם‬

‫ח פ י ר ו ת מנוקים‬

‫י ש מקומות ש נ ה ג ו שיהיו פ ל‬

‫‪.‬וברורים מ כ ל ד ב ר ושיהיו היינות ו ה ש מ ג י ם צלולים ו ל א י מ כ ר ו‬ ‫חשטריפ‬

‫א ל א הגיחו כ ת ו ר כליו ש ל‬

‫עירהו‬

‫מוכר אכל אס‬

‫ל ת ו ך כליו והחמיץ א פ י ל ו מ י ד ואע*פ ש א מ ר ל ו ל ת ב ש י ל אני‬ ‫צ ר י ך ל ו אין ה מ ו כ ר ח י י ב באחריותו‬

‫ש‬

‫י‬

‫א‬

‫ט‬

‫לי‬

‫ד‬

‫ל י ך נרם לו‬

‫כ‬

‫ל ה ח ט י ׳ ט י ה ו א ם י ד ו ע ש ד ר ך יינו ל ה ח ט י ׳ והו׳ א ט ד ל ו ל ט ק פ ת‬ ‫א נ י צ ר י ך ח ר י ז ה מ ק ח ט ע ו ת וחוזר ‪4‬‬ ‫מ כ ר ל ו יין והניחו כקנקגיו ש ל מ ו כ ר‬

‫ן‬

‫והחמי׳ א ם א ט ד ל ו‬

‫למקפהאני צ ר י ך או ש א מ ר לו לשתות מעט מ ע ט אני צ ר י ך‬ ‫והחמי׳ הואיל ובקנקניו ש ל מ ו כ ר ה ח מ י ץ מ ח ד ר ו ו א ו מ ר ל ו ה ר י‬ ‫י י נ ך ו ק נ ק נ ך ואם ל א א מ ר ל ו ל ט ק פ ה וגם ל א א מ ר‬

‫לו לשתות‬

‫מ ע ט מ ע ט אינו יבול להחזירו ש ה ר י י א מ ר ל ו למה לא ש ת י ת‬ ‫א ו ת ו מ י ד ל א היה ל ך ל ש ה ו ת ו ע ד ש י ח ט י ׳ ו ה ו א ש ש ה ה א ו ת ו‬ ‫י ו ת ר מ ש י ע ו ר יוטיה דאורחיה דהאי לוקח ל מ ש ת י בהדין ח מ ר א‬ ‫אבל אי לא שהי טפי משיעורא‬

‫ד א ע ״ ג ד ל א א ״ ל למקפה א•‬

‫בקנקני ד ט ו כ ר הוא חייב‬ ‫ן‬

‫באחריותיה ‪4‬‬

‫ש כ ר א י ן דינו בדין היין* שהיין תלוי ט פ י בטול ה א ד ם ל פ י כ ׳‬ ‫א ם ל א א מ ר לטקפה א פ י ל ו נ מ צ א ת ו ך ג ׳ ימים ש ת א ח ו מ ץ‬

‫אין ה מ ו כ ר חייב באחריותו ש א נ ו א ו ט ר י מ יין‬ ‫גרם‬

‫היהכשקנאו וטזלו‬

‫ל ו ש ט י ה ר להחטי׳ כ ט י ש כ ס ע י ף הקודם משאי׳כ ב ש כ ר‬

‫ל פ י כ ך המוכר חבית ש ל ש כ ר ל ח ב י ר ו והחמי׳ ח ו ך נ ׳ יטיס והם‬ ‫ע ו ד ם בחביתו ש ל ט ו כ ר ה ר י הוא באחריות המוכר ואפילו ק ב ל‬ ‫ש נ מ צ א חומ׳ ת ו ך נ ׳ ימים ו ד א י‬

‫ה מ ע ו ת צ ר י ך להחזירם דכיון‬

‫ש ה ת ח י ל להחטי׳ כ ב ר ואע״ג דריחיה ו ט ע מ י ה ש ב ר א ו ק ״ ל ש ה ו א‬ ‫ש ב ר ט״ט א ש כ ר ׳ כ י האי ל א יהיב א י נ י ש דטי דביון ש ב ב ר התחיל‬ ‫הקלקול ש מ ט נ ו נתקלקל ו א פ י ׳ ט ע מ ו הלוקח ו ת ה ריחיה וטעמיה‬

‫אין כ ל ה ד ב ר י ם ה ל ל ו נ א מ ר ץ א ל א לדי! במקום שאין ש ם‬ ‫טגהגידוע‬

‫‪4‬‬

‫ו כ ל זה ל א איירי א ל א כ ש ל א ע י ד ה הלוקח א ת ה י ץ ל ת ו ף‬

‫מ י נ י ת ב ו א ה וקטניות ד ר כ ן להיות מ ע ו ר כ י ! זה בזה ש א י א‬

‫ואבק ד ר ך להיות‬

‫‪ p a‬ר ב ט ר ל רלא‬

‫כ ל ל ו י ש מקומות ש נ ה ג ו אפי׳ היה בהם מ ח צ ה ששרים‬

‫ש כ ר ו ד א י לא ט ע ט ו ש פ י ר ו א ם החמי׳ א ח ר נ ׳ ימים ה ר י ה ו א‬ ‫ב א ח ר י ו ת הלוקח ו א פ י ל ו ל א נ ת ן ה מ ע ו ת חייב ליתן כיון ד ט ע ט י ת‬ ‫והוה ב ש י ם ומיהו א י ל א טעמיה הטע״ה כיון ד ס * ק ה ו א ב ר י א‬ ‫כשהניחו בכליו ש ל מ ו כ ר א ב ל א ם עירהו הלוקח‬ ‫אפילו החטי׳תוך‬

‫לתוך כליו‬

‫ש ל ש ת י ט י ם א י נ ו באחריותו ש י א ט ד ל ו כ ל י ף‬ ‫גרם לו‬

‫להחמי׳ ‪4‬‬

‫•או שהיו ב פ י ת ת ע פ ר א ו ת ב ן א ו מ ץ א ח ד י מ כ ר ו &מות ש ח ן‬

‫ךן‬

‫ב ש י ע ו ר צ ר ו ר ש ב ר ר ש א ל ו הניחו ש ס ה י ה יכול ל מ ו כ ר ו ב מ ד ה‬

‫הלוקח הנקב ש ל ה והחמיצה הרי היא באחריות הלוקח ש י א מ ר‬

‫הבויר ש ס מ ת ו ך גורנו ש ל ח ב י ת‬

‫לפיכך‬

‫•עם‪.‬החטץ‬

‫רל‬ ‫‪£‬‬

‫נ ו ת ן ל ו דמי ח ט ץ‬

‫ו א * ת יחזירנה ש ם כ ב ר א מ ר ו א ס י ר ל ע ר ב כ ל ש ת א‬ ‫לעל‬

‫בסימן הקודם ס ע י ף‬

‫יי׳ט ‪4‬‬

‫והחמיצה ב מ ח צ י ת א ו ב ש ל י ש י ת חוזרת ל מ ו כ ר ו א ם ש נ ת‬ ‫ל ו המוכר שינוי הנקב ג ר ם ל ה וכן א ם הגיע יום ה ש ו ק ו ש ה ה‬ ‫ולא מ כ ר הרי היא כ ר ש ו ת‬

‫המוכר לחבית מרתףישליין‬ ‫והחמי׳ ובו י׳סעיפים‪.‬‬ ‫האומר לחברו מ ר ת ף‬

‫והלוקח יין‬

‫שיאמר‬

‫ו מ כ ר ת כ י ו מ א ד ש ו ק א הקודם ל א היה מ ח מ י ץ ‪4‬‬ ‫ט‬

‫וכן ה מ ק ב ל חבית ש ל י י ן ט ח ב י ת ב ע י מ ק א ל מ ח צ י ׳ ש ב ר < ף »‬ ‫להוליכה למקום פלו* ל מ כ ר ה ש ם ו ק ו ד ם‬

‫*‬

‫מ ק * ה ה ו א יין ל צ ו ר ך להטעי* ט א כ ל וליתן ל ת ו ך ה ת ב ש י ל‬ ‫א נ י מ ו כ ר ל ך דהיינו יין ט ו ב‬

‫הלוקח‬

‫לו אם ל א ש ה י ת‬

‫שהגיע ש ם הוזל‬

‫היין א ו החמי׳ ה ר י זה ב ר ש ו ת מ ו כ ר מ פ נ י שהחבית והיין ש ל ו *‬

‫ש ל יין א נ י ט ו כ ר ל ך ל מ ק פ ה ו פ י ר ש‬

‫ה א ו מ ר ל ח ב י ת יין מ ב ו ש ל א ו מכר‪6‬ם אני מ ו כ ר ל ך צ ר י ך‬ ‫ליתן ל ו יין ש ר א ו י להתקיים ע ד ה ע צ ר ת ואם החמי׳‬

‫קורם‬

‫מסתפקין מ מ נ ו‬

‫ה ע צ ר ת ו ת א בכליו ש ל מ ו כ ר חייב באחריותו‬

‫א ב ל אם ע י ר ה ו‬

‫מ ע ט ט ע ט ל פ י ׳ כ ש א ו מ ר א מ ר ת ף ש ל יין ל מ ק פ ה א נ י מ ו כ ר ל ך‬

‫הלוקח ל ת ו ך כליו אינו חייב באחריותו יין י ש ן‬

‫לך‬

‫ג ו ת ן ל ו יין ש כ ו ל ו יפה ו ר א ו י ל ת ב ש י ל א ב ל א ם א מ ר מ ר ת ף ש ל‬

‫גוחן א מ ש ל ש נ ה ש ע ב ר ה ‪ .‬מ ע ש ן ש ל ג ׳ ש נ י ם ו צ ת ך ש י ה א‬

‫צ ר י ך להיות‬

‫שאץ‬

‫יין א נ י מ ו כ ר ל ך‬

‫ומתקיים ה ר ב ה‬

‫ה מ ו כ ר חבית ש ל יין ל ח ב י ת ל מ ו כ ת‬

‫בחנות מ ע ט מ ע ט‬

‫סתס ו ל א א מ ר‬

‫למקפה אין‬

‫ב ו א יפה א ל א כסתם יין והוא ש י ש ע ש ר‬

‫פ י ׳ קוםסות יין ר ע ש כ כ ר התחיל ק צ ת להשתלות ו א ס א מ ר‬

‫‪w‬‬

‫ל ק ב ל י ו ת ר ו ה י ה ש א ם א״ל‬

‫במשקל‬

‫מ ש ט ע למעומי כ א ט ר י ה כ מ ו ש ת א שאינו טוב כמו ש א ל‬ ‫מ ס ת מ א מ ק ב ל עליו הלוקח י ׳ קנקנים ק ו ס ס ו ת ב כ ל‬

‫ק ׳ י ת ר ע ל זה ל א יקבל ש א י ן ד ר ך‬ ‫ב פ ׳ שלקחו ל ש ת ו ת ו ט ע ט‬ ‫ש ב י ו ן ש ר ו צ ה ליקח‬ ‫שיתקיים‬

‫מ ע ט ה ר כאלו א מ ר ליה‬

‫מטנו טעט‬

‫ט ע ט צ ר י ך להיות יין ט ו ב‬

‫ל ה ש ת נ ו ת א ם א ץ ה ח ב י ת מ ל א ע ל כ ל גדותיו‬ ‫‪£‬‬

‫א יץ‬

‫‪M‬‬

‫א חבית ש ל יין א נ י מ ו כ ר ל ך‬

‫ם ת ם ו ל א א ט ד זה בין א ט ד למקפה‬ ‫נותן‬

‫למקפח‬

‫כשלוקחים מ מ נ ו ט ע ט ט ע ט ש כ ש א י ן היין ט ו ב ד ר כ ו‬

‫ו ה מ ו כ ר חבית א ח ת א ם א מ ר‬

‫כין ל א א מ ר למקפה‬

‫ש כ ו ל ו יפה א ע * ג ד ב ט ר ת ף כה״נ מ ק ב ל עליו ע ש ר‬

‫קוםסות ל ט א ה‬

‫הבא חבית יין מ ח ד ח מ ר א מ ש מ ע לא‬

‫מקבל‬

‫ע ל י ו מיד• א פ י ׳ א מ התנה ש י ת ן א ט ע ט ט ע ט כשימכרנו ב ח נ ו ת‬ ‫אפ״ה ל א א ט ר י נ ן ש י ת ן ל ו חלק ה ע ש י ר י קוסם דכיון ש ה ז כ י ר‬ ‫ל ו חבית מ ש ש ע ש י ת ! א י י ן ו ר א ו י ליתן‬ ‫‪JJ‬‬

‫בחבית א ח ת ‪4‬‬

‫ו א ס א ט ד ליה מ ר ת ף זה ש ל יין א נ י מ ו כ ר ל ך וכן בחביות‬ ‫ש א * ל חבית זה ש ל יין א נ י מ ו כ י ל ך ביון ש א מ ר זה מ ש מ ע‬

‫ש א י נ ו ט ו ב ב מ ו ש א ר מ ר ת ף א ו ש א ר חבית ובימן לי י י ! ה נ מ כ ר‬ ‫בחמת‬

‫במקום ש י ש מנהג הכל ל פ י ה מ נ ה ג ‪.‬‬

‫מ ר ת ף זה א נ י‬

‫» ר ת ף יה ש ל י י ן א נ י מ ו כ ״ ל ך ל מ ק פ ה או ש א מ ר‬

‫‪#‬‬

‫מנהג א ב ל‬

‫במקום‬

‫ר ל א ש ל א ל י מ ו ת במרה ו ב מ ש ק ל וכיצד י ע ש ה‬ ‫אותם וכיצד ישקול וחייבי׳ להעמיד ממוני׳‬ ‫ע ל ה מ ת ת ועל השערים ו ט ב״ח סעיפים ‪:‬‬

‫מ ו כ ר ל ך ל מ ק פ ה ו ל א א מ ר יין אע׳יג ש א ש ר למקפח כיון ש א ו מ ר‬ ‫‪0‬קפה לפי׳‬

‫ר א ו י להתקיים ע ד ה ח ג ו כ ל זה ל א איירי א ל א‬

‫קוססות ב כ ל מ א ת‬ ‫א‬

‫אני מוכר‬

‫ש ת א בינוני ל א ר ע ו ל א ט ו כ‬

‫‪4‬‬

‫א‬

‫כ ת י ב כ פ י קדושים ל א ת ע ש ו ע ו ל ב ט ש פ ט‬

‫במרה‬

‫ו ב מ ש ו ר ה מאזני צ ד ק א ב נ י צ ד ק א י פ ת צ ד ק והין צ ד ק‬

‫יהיו!‬

‫ל כ ס וגו׳ ו ב פ ר ש ת כי ת צ א כ ת י ב ל א יהיה ל ך ב כ י ס ך א ב ן ו א ב ן‬ ‫גדולה וקטנה ל א יהיה ל ך ב ב י ת ך איפה ואיפה גדולה ו ק ט נ ה‬ ‫אבן‬

‫ש ל י ט ה ו צ ד ק יהיה ל ך א י פ ה ‪ .‬ש ל י ם ה ו צ ד ק יהיה ל ך ו ג ר ה ר י‬

‫שהחמירה התורה בזה מ א ד ל פ י כ ך אסור לרטות‬

‫בעניץ הטרח‬

‫ו ה מ ש ק ל א ל א צ ד י ך « י ה ו ה ט ח ת והמשקולות י ש ר ו ת טצודקות‬ ‫ו ל א ירמה כ ה ן ה ב ר י ו ת ו א ם ע ש ה כן ו מ ד ד ו ש ק ל ח ס ר‬ ‫ב ל א ו דלא ת ע ש ו ע ו ל ב מ ר ה ב מ ש ק ל ו ב מ ש ו ר ה‬

‫עובד‬

‫וחייב להחזיר‬

‫בין ל י ש ר א ל ב ץ ל ג ו י ד ק ״ ל גזל גוי א ס ו ר ו ע ו ב ר ב י ש ר א ל מ ש ו ט‬ ‫לא תגזול דהא ג ז א במרה ‪4‬‬ ‫^‬

‫ומרבתיכ יהיה ל ך יתירה ד ר ש ו שיהיה ל ך א ג ר ד מ י ן פ י ר ש‬ ‫ממונים ע ל המרות כ א מ ר ש ח י י כ ץ ב י ד‬

‫ל ה ע מ י ד ממונים‬

‫שיהו טחזירין ע ל החנויות ל ר א ו ת ש י ת ה מ ד ו ת ו ה ט ש ק א ׳ ו ה מ א ז נ י ׳‬ ‫מצורקות ו כ ל ט י ש נ ט צ א א ת ו מ ד ה חסרה א ו מ ש ק ל ח‪6‬ר א ו‬ ‫מאזנים מקולקלים ר ש א י ! להכותו ולקונסו כ א ש ר י ר א ה ל נ י ד ‪4‬‬ ‫וטדכתיכ‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫הלכות אונאה ומקח טעות‬

‫‪ j‬ומדכמיב לא יהיה לך וגו׳ אמרו שאסור לאדם להשהות‬ ‫טרה חסרה בביתו אפי׳ שאינו מודד בה ואפי' לעשותה‬ ‫עביט של מי רגלים אסור שמא יבא מי שאינו יודע וימרוד נה‬ ‫ואם יש מנהג בעיר שאין מודדי! אלא במרה הרשומה ברושם‬ ‫הידוע וזו אינה רשומה מותר להשהותה »‬ ‫ך אחז״ל שצריך לעשות המרות באופן שיכירו אוחם היטב‬ ‫בטביעת עין כדי שלא יטעו בהן להחליפן ושיערו חז״ל‬‫כיצד עושי! מתת מסאה וחצי סאה שיש הפרש רב ביניהם‬ ‫ולא יבאו לטעות ביניהם להחליף זה נזה ובן •עושי! רובע‬ ‫הסאה שהוא חצי הצי סאה זעושין קב ורצי קב ורובע הקב‬ ‫ושמינית הרובע אבל אין עושי! קביים שלא תחליפנו ברובע‬ ‫הסאה שהוא קב ומחצה ומר׳ הלח עושין אותו הין וחצי הין‬ ‫ושלישי׳ ההין ורביעית ההין לוג וחצי לוג ורביעית הלוג ושמינית‬ ‫ואחד משמני שבשמינית אף|על גב דגסאה אין עושי! שלישית‬ ‫הסאה שהוא קביים במדות הלח מינכרי יותר ולא יבאו‬ ‫לטעות כל כך ‪.‬‬ ‫ה המחק שעושיןלמדו׳ למתי ק הגודש איןעושין מדלעתןאו כיוצא‬ ‫בו מפני שהוא קל ואין יכולין למחוק ב‪ ,‬היטב והוא דע‬ ‫למוכר וגם אין עושין אותו טשל מתכת מפני שהוא כבד ורע‬ ‫ללוקח שמוחק בחוזק אלא עושי! אותו משל אגוז שקשה‬ ‫ואשכרוע וכיוצא ברן ואין עושי! אותו מצר אחד עב ומצד‬ ‫א׳ קצר מפני שהקצר נכנס בתוך התבואה ומוחק יפה והעכ‬ ‫אינו <כנם כל כך ואינו מוחק יפה ויבול לרמות בו שכשהוא‬ ‫מוכר מחק בצד הקצ‪ -‬וכשהוא קונה ימחוק מצד העב לפיכך‬ ‫יעשה או שניהם קצרים או שניהם עבים ולא ימחוק מעט‬ ‫מעט מפני שהוא מפחית הלוקח ולא ימחיק בבת אחת במהירות‬ ‫מפני שהוא מפחית למוכר אלא ימחוק בפעם א׳ במתון‬ ‫ן וכשמודר דבר לח לא יעשה כעניין שתעלה הרתיחה ותיאה‬ ‫המרה כאליו היא מלאה אפילו היא קטנה מאד שאיו ברתיחה‬ ‫שיה פרוטה וצ‪-‬יךלהשהותה אח־ שיפסוק הקילוח כדישיטיפו‬ ‫ממנהג׳ טיפין הדבוק בדופני הכלי ומה שישאר כה אח״כהיא‬ ‫שלו בר׳יא בבעל הבית המוכר שאיני טרוד במכירתו ויש לו‬ ‫‪9‬נאי להשהות אבל חנוני המוכר הוא טרוד במכירתו לא‬ ‫הזקיקהו להטיף דאין לו פנאי‬ ‫ן הסימון שקונה הרבה ביחד ומוכר לחנונים טקנח המרות‬ ‫שמודד בהן דבר לח אחת לל׳ יו׳ מפני שמדבק בה ומתמעטת‬ ‫המדה וב״ה שאינו מוכר כל כך הרבה די לו שיקנח אחת לי״ב‬ ‫חדש והחנווני שאמרנו שאין צייך להטיף נ׳ טיפין ונדבק ט ז‬ ‫הרבה צ־יך לקנח פעמים בשבת ‪,‬‬ ‫ךן במקום שנהגו למדוד במדה דקה כגון כקב לא ימרוד בגסה‬ ‫כגין בסאה דהוי הפסד הלוקח דאין לו מששה קבין בי אם‬ ‫הביע אחד ואיבד ה׳ הכרעות ואפי' במקום שמוחקים נמי א״א‬ ‫למחוק כ ׳כ בצמצום וכן במקום שנהגו למדוד בגסה לא ימרוד‬ ‫בדקה בלו׳ עצה טובה למוכי־ שלא ימדוד בדקה ויפסיד את עצמו‬ ‫ובמקום שנהגו למחוק לא יגדוש ואפי׳מחיל מוכר שנא׳א יפ׳שלימה‬ ‫צריכה להיות‪ .‬האיפה מכווין ושלימה שלא יבאו לידי רמאות שאס‬ ‫יעשוה כן שמא יראו אותה אחרים ויאמרו בך המנהג וירמ׳‬ ‫הלוקח את הטוב‪. -‬או המוכר את הלוקח והא ליכא למימי דכלא‬ ‫מחיל מיידי דההוא מלא תעשו עול נפקא שנוזל את שלו‬ ‫נירים ואפי׳ אם ירצה לתת לוג׳ מחוקות בשביל עתים גדושות‬ ‫ואפי׳‪,‬במקום שמוכרים סאה גדושה בג׳ דינדין ואמר ליה תן‬ ‫לי סאה מחוקה בשני דינרין לא אטרינן רליהוי׳ כאלו קונה שני‬ ‫שלישית מרה דגודש המרה הוא שליש המרה והשתא לא‬ ‫לרמ־ת מכווין שפוחת לו שליש משעי היוצא וכ״ע ידע דבשביל‬ ‫כך&וחת לומשום שאיןמגהג בעיר למחוק אפילו הכי אסיר וכן‬ ‫במקום שנהגו למחוק אין טרשי! ואפי׳ רוצה להוסיף על הרמים‬ ‫אסור ולמדו מדבתיב איפה שלימה וצדק וגומר דהאי צדק מייתר‬ ‫דוא ולטפויי אתא כלומר צדק מיט משום דאף זה יכול לבא‬ ‫בפחת‬ ‫רמאותו דאיכא דחזי׳ כמרידה ולא ירע‬ ‫לידי‬ ‫ולא כתום׳ «‬ ‫ט המשקולות צריך ג״כ לעשות כאופן שלא יבאו להחליף זו‬ ‫בזו כיצד עושין אותה ליטרא וחצי ליט‪-‬א ורביע ליטרא‬ ‫אבל לא יעשה שליש לי«דא ולא חמשית ליטרא ולא ג׳ רביעי‬ ‫ליטרא שבקל יבאו בהם לידי טעות להחליף זה בזה ולרמות‬ ‫זה את יה לפיכך אמרו שאין עושין משקולות שיהא התוספות‬ ‫גדול על הקטן פחית מהכפל ואין עושין ליטיא פחות רביעי‬ ‫שמתחלף בליטרא או בחצי ליטרא »‬ ‫• אין עושי! המשקולות ממיני מתכת כנו! מבדיל ועופרת‬ ‫ושאי מיני מתנת מפני שהם מעלין חלודה •׳ושוחקין‬ ‫ופוחתין לפיכך לא יעשו אותם אלא מזכוכית ואבני חלקים‬ ‫(‬

‫‪4‬‬

‫‪ p o‬רלא‬

‫הנמצאים על שפת הנמר ויש מי שאומד דוקא משיןולות‬ ‫ששוקלין‪ .‬בהן בשר ושומן אין עושין ממתכות מפני שהליחווז‬ ‫דבק מהן ומתייבש ומכביד אבל משקולות לשקול בהן כסף‬ ‫וזהב ודבר יבש עושין אותן של מתכות אם ירצה וכן נהגו‬ ‫לטשקולות קטנות ששוקלים בהן‪.‬כסף וזהב ויש לרפות אות׳‬ ‫נעור שבשחיקה מועטת מביא ידזקגדול אבל שאר משקולות‬ ‫גדולות ששוקלין ב ה ; נחשת וברזל ועופי׳ שאין בא לידי הפסד‬ ‫גדול אא״נ ישחוק יותר מדאי איצ לחופן בעור »‬ ‫י א אסור להטמין משקלותיו במלח י״א מפני שהמלח טקיל אותן‬ ‫ורוצה למכור בהן וי״א מפני שמכבירן ורוצה לקנות כהן‬ ‫ושניהם אסורים וכיון שדבר זה שאין יורע בה! אלא הוא נאמר‬ ‫במשקולות ויראת מאלקיך שהוא דבר המסור ללב ‪,‬‬ ‫‪ y‬החנווני ששוקל דבר לח אחו״ל שצריך לקנח המשקל פעם‬ ‫אחת בשבת והמאזנים בכל פעם ששוקל בהם ‪,‬‬ ‫המאזנים צריכין שיהיו טיושרין כל אחת לפי מה שהיא‬ ‫כיצד מוכרי נחשת וברזל ששוקלין כהן חתיכות גדולות‬ ‫של מאה ליטרין וכיוצא בהן צריכין שיהיו גבוהי! מן הארץ ג׳‬ ‫טפחים והחוט למעלה שאוחז בהן השקל בידו יהיה ארוך ג״ט‬ ‫כדי שיהיה האויר גדול למטה ממוך לקרקע ג׳ טפחים ועל‬ ‫הלשון ג׳ טפחים כדי שלא תגיע לא לגג ולא כקיקע כשיבריע׳‬ ‫שכשהמשקל גדול ששוקלין בו דבר כבד מכריע הרבה לפיכך‬ ‫צריך למטה ולמעלה ג׳ טפחים ואורך הקנה שבפי המאזנים‬ ‫שהלשון קבוע באמצעיתן שיערו שצריך להיות אורכו ייב טפחים‬ ‫שאז הו׳ מכריע לכאן ו ל ^ ן בריוח ואורך החוטין שהכף תלוי‬ ‫בהן בשני ראשי הקנה י״ב טפחים ושל מוכרי צמר ומוכר זכוכיות‬ ‫יהיו נבוהים מן הארץ נ״ט ואורך החוט למעלה שאוחז בו המשקל‬ ‫ביט ואורך הקנה ואורך החוטים ט׳ ט׳ טפחים ושל חנוונין‬ ‫ושל נ״ה יהיו גבוהים מן הארץ טפח ואורך החוט למעלה שאוחז‬ ‫בו טפח ואורך הקנה ואורך החוטים ‪1‬׳ ו׳ טפחים ושל מוכרי כסף‬ ‫וזהב ושל מוכרי ארגמן טוב ושאר עניינים דקים שאין צריכין‬ ‫יכרעה גדולה יהיו גבוהים מן הארץ ג׳ אצבעות ואורך החוט‬ ‫למעלה שאוחז בו ג׳ אצבעת ואורך הקנה ואורך החוטין לא‬ ‫נתנו בהן חז׳׳ל שיעור אלא כפי מה שירצה »‬ ‫י ף כת‪-‬יב אבן שלימה וצדק יהיה לך איפה שלימה וצדק‬ ‫יהיה לך ודקדקו חז״ל מדכתיב שלימה משמע שהוא‬ ‫כשלימות כנהוג באותו מקום והרי היא צדקוא״כ וצדק ל״ל‬ ‫ותירצו צדק משלך ותן לו כיצד במקום שנהגו להכריע צריך‬ ‫להכריע טפח שהוא מעט יות״ מטה שדרך •להכריע בםתמא‬ ‫וכן במקו• שנהגו שלא להכריע ישקול עין נעין ויוסיף מעט‬ ‫ושיערו חז״ל שיוסיף א׳ מק׳ בלחוא׳מד׳ מאות ביבש והגיעם‬ ‫הלח ישאר בכלי‬ ‫שהביע הלח מרובה על היבש מפני שמן‬ ‫ואין כן ביבש שלא ישאר בכלי כלום ואם היה שוקל לו י׳ ליטרא‬ ‫לא יאמר לו שקול לי כל ליטרא וליטרא לבדו עם הכרעה אלא‬ ‫שוקל לו את בולן בבת אחת והכרע אחת לכולן שהרי קיים בזת‬ ‫צדק משלך כ‪,‬־‪ /‬עודאז״ל אם היה שוקל לו ג׳ רביעית ליטרא‬ ‫לא יאמר לו שקול לי כל רביעי ורביעי בפני עצמו שזה חית‬ ‫צריך הביעה הרבה ומפסיד המוכר אלא ישקול לו ליטרא דתן‬ ‫רביע ליטרא עם הבשר ויהיה הבשר ליטרא פחות רביע אבל‬ ‫אם אתה אומר יתן חצי ליטרא ורביע ליטרא ככף אחת יש‬ ‫לחוש שטא ירמה את חבירו שיפול הרביע ליטרא טן הכף‬ ‫ולא יראהו הלוקח ‪,‬‬ ‫כני המדינה שבאו להוסיף על המתת והמשקלו׳ ולבטל‬ ‫את היאשונות הרשות בידם להוסיף עד שתות שאם היה‬ ‫הקב משלה׳ הדשותכירם לעשותהמשלו׳ אבל יותר משתות‬ ‫אין רשאי! להוסיף בדי שלא יבאו לרמות בה דשטא יבאו תגרים‬ ‫ממקומות אחרות ולא ידעו שהוסיפו על המיות והמשקולות‬ ‫וימכיו בה בשע‪ -‬הטרח הראשונה ויהיה כאן ביטול טקח אבל‬ ‫טשתות כשות מותיין להוסיף אע״ג שיש כאן כדי אונאה לתני‬ ‫אשבחו קרא ביחזקאל שהתירו ולא הקפיד על שתית וטעטא‬ ‫משום דהאי מילתא טילתא דאקראי הוא דלא שכיח שלא ישמע‬ ‫התגר הוספת חמדה בעיר שהוא מהגר בה ונם אס לא ישמע‬ ‫אין כאן הפסד לתגר בקרן שלו אלא בשתות שהיה לו להדדי!‬ ‫שכן דרך התגי להרויח שתות לפיכך לא חשו חכמים לפס־ד׳‬ ‫דרו־ח של התגר בדבר שהוא אקראי בעלמא אבל יותר משתית‬ ‫דאית ליה פםידא לתגר בקרן שלו חשו אפי׳ נכהינ ואסר)‬ ‫להוסיף יותי ‪.‬‬ ‫כתיב לא תעשו עול כמשפט במדה וגומר ואח׳׳ל דהא‬ ‫במרה פירושו במרת קרקע דאלו מדת בלים כנר אמרו‬ ‫נ‪3‬סיק אחר דהין צדק איפת צדק וגומר לפיכך צריכין גם כן‬ ‫לדקדק במדידת קרקע והמודד קרקע נין אחים ובין שותפי!‬ ‫צריך‬

‫השן‬

‫הלנות אונאה ומקח טעות‬

‫משפט‬

‫צריך לדקדק בחשבון מדידתו ע״פ העיקרים המתבארים בכתבי‬ ‫הגיטטרי' שאפילו מלא אצבע מהקרקע רואים אותה כאלו היה‬ ‫מלאה ברכום כלומר שיהא חשוב בעיניו »‬ ‫י ן וד׳ אמות הםמוכין לחריץ מזלזלי! במדידת! והםמוכין לשפ'‬ ‫מהר אין מודדין אוחו כלל מפגי שהם של בני ר״ה‬ ‫• ח ‪ ,‬המודד את הקרקע נין ב׳ אחים או שותפי! לא ימדוד‬ ‫לאחד נימות החמה ולשני נימות הגשמים לפי שהחבל‬ ‫מתקצר מחטת יובש נימות החמה לפיכך אם מדד בקנה או‬ ‫בשלשלת של ברזל וכיוצא בה אין בכך כלום שהרי אלו לעולם‬ ‫מדה אחת יש להן ‪.‬‬ ‫& קשה עינשיןשל מדות אם עושה בהן עול יותר מעונשין‬ ‫של עריות אם נכשל בהן ודריש ליה מקרא דבעריות כתיב‬ ‫את בל התועבות האל עשו וג־מ׳ ובמדות כתיב אלה דכתיב‬ ‫בל עושה אלה עושה עול ואל לשון קשה הוא דבתיב ואת‬ ‫אילי הארץ לקח ואלה קשה מאל דמשום הבי הוסיף הכתוב בהן‬ ‫ה׳ לרבות ולהגדיל הקישוי ופרכינן הא בעריות נמי כתיב אלה‬ ‫דהת־ב כל אשר יעשה מכל התועבית האלה ונכרתו ומתרצים‬ ‫ההוא למעוטי מדות מכרת כלו‪!:‬׳ דאעיג דקשה עונשן אין בהן‬ ‫חיוב כרת וב״ת אי׳כ מאי עודפייהו כלומר במאי הן חמורים‬ ‫מעריות בהא מילתא הם חמורים בעריות איפשר בתשובת‬ ‫דתשובה טנעלמ ‪3‬יזן ת ו ר אמרי׳ כל חייבי כריתות שלקו נפטרו‬ ‫טידי כריתתן ומרת שהוא גוזל את היבים אי איפשר ילו בתשובה‬ ‫שהרי תשובתן תלוייה בהשבת הגזילתדכתיב והשיב את הגזילת‬ ‫וכיון ש‪-‬זנגזליס > רבים אינו יודע למי יחזיר ואע״ג דאטרינן‬ ‫יעשה בה צרכי רבים ט׳׳מ אינה תשונה טעלייתא שאין זה‬ ‫השבה מעולת ועוד דגני מדות הוזכר יציאת מצרים אני ה׳ אשד‬ ‫הוצאתיך מארץ מצרים וגומ׳ לומר שהכופר יבמצ ת המיות ד״רי‬ ‫הוא ככופר ביציאת מצר ם וטעמא רהא השוקל או מודד במדה‬ ‫חסידה היא עושה נתחבולת נסת‪ -‬שלא ירגיש בה הקונה ובל‬ ‫העושה עבירה נסתר הרי זה כופר נהשגחת השיי שיאמר ח״ו‬ ‫אין הש״י רואת או יורע מה שיעשר‪ ,‬בו כי אין לו השגחה על‬ ‫האר׳ כי עזב ה׳ את האר׳ ונמצא שכופר ככל הגסים המפורסמים‬ ‫שנעשו במצרים בהשגחת הש׳׳י על ישראל‪.‬‬ ‫ככר אמרנו בסעיף ב׳ דילפינן מקרא דשעטידין אגרדטין‬ ‫ך‬ ‫למדות לפיכך חייבים כ*ד להעמיד טמונים על השערים‬ ‫י‬ ‫שלא ירוית כל א׳ מה שירצו ושיערו חז״ל שאין לו לאדםלה־ויח‬ ‫נדבו ים שיש בהם חיי נפש כגון יינות שמנים וסלתות אלא‬ ‫׳‪•:‬חית בד״א במוכר סחורתו ביחד כלא טורח אבל חנווני המוכר‬ ‫סחורתו טעט טעט שמין לו טרחו וכל יציאותיו ומותר עליהם‬ ‫ירוית שתות בריא כשלא חוקר השער אבל הוקי השער ימכור‬ ‫בפי היוקר וה״מ היבא דאיכא בית דינא דפרשי לכולהו מוכרים‬ ‫לובוני הכי אבל אי כל חד זבין בכל מהריכול לא מחייב ען‬ ‫להאי לזמני בזול דכי שלמו פירי דיריה מזבני אחריגי ביוקר‬ ‫ואפשודי לתאי בידים לא טפםדינן »‬ ‫ב א כבר אמרנו כסעיף ב׳ בטי שנמצא אתו מדת חשדה או‬ ‫משקל חסר או מאזנים מקולקלי׳ רשאי! האגרדמין להכותו‬ ‫ולקונסו הוא הדין בכל המפקיע השערים שמוכד ביותר מן‬ ‫הראוי רשאי! להלקיתו ולעונשו כפי הראוי לו »‬ ‫ב ב בד״א כדברים שיש בהן תיי נפש כגון יינות שמנים וםלתות‬ ‫שכל אדם צריך להם אבל בשאר עניינים שאין כ״כ צורך‬ ‫חיי נפש לכל אדם בנון בצים וכיוצא בהם ויוכלו לחיות בלת&‬ ‫אין פוסקי! להם שעד אלא ירויחו בהן מה שירצו ט״ט אמרו‬ ‫שלא ישתכר בהם אלא עד הכפל ולא יותר ויי׳א דנם בכצים‬ ‫יש בהן חיי נפש אלא שהתירו להרויח בהן יותר משתות משום‬ ‫דטרחן מרובה והריוח טעט הוא לעני המחזר בעיירות לקנות‬ ‫ולטבור אותם‬ ‫אשדו לעשות סחורה בארי ישראל בדברים שיש בהם‬ ‫חיי נפש אלא זה יביא מגורנו וימכור וזה יביא טגורנו‬ ‫וימכור כדי שימכרו בזול ובמקום שהשטן מרובה התירו להשתכר‬ ‫בשמן דמצוי הוא הרבה ואין דרט להתייקר כ״כ ‪.‬‬ ‫ב ף אין אוצרין‪ ,‬פירותש־ש בהם חיי נפש נאר׳ ישראל והוא‬ ‫הדין בכל מקום שרובו ישראל בד׳יא כלוקח טהשוק‬ ‫שמייקר השער אבל מה שגדל בתוך שלו מותר ובשנת בצור׳‬ ‫לא יאצור יותר מכדי פרנםת ביתו לשנה כדי שמן המותר‬ ‫יתפרנסו טמנו אחרים בשנה זו שהיא בצורת ‪.‬‬ ‫בךן וכל המפקיע שערים או שאצר פירות בא״י או במקום‬ ‫שרובו יש־אל הרי זהגעונשו בטלוה בריבית שעובר משום‬ ‫וחי אחיך עמך שהרי נוטל חיותו ‪1‬‬ ‫ב!י ואםרו ח!*ל שלא להוציא פידות שיש בהן חיי נפש מא*י‬ ‫לח״ל ששום יישוב א״י ואפי׳ לשוריא אסור וכן ‪riMtOB‬‬ ‫‪t‬‬

‫י‬

‫סימן ר ל ב‬

‫מלך זח לרשות מלך אחד אפילי בא״י אשורי נדי שכל מלן‬ ‫יישב את ארצו ‪1‬‬ ‫ב ז דשאי! בגי העיר לקוץ להט שער לבל דגר שירצו לומר‬ ‫דבר פלוני יהא בכך וכך וכן שכר הפועליט לא ישתכרו‬ ‫אלא בכך וכך ובל כיוצא בזה זיבולי[ להתנות ניניהם שכל‬ ‫מי שיעבור יוקנס ויענש בכך וכך‬ ‫כךן וכן נעלי אומניות רשאין לעשות תקנות נענין טלאכתש‬ ‫כגון לפםוק ביניהם שלא יעשה א׳ מלאכתם ביום שיעשה‬ ‫חבירו וביוצא בזה אע״ג דמייקרו תרעא כזה תקנת׳ ביניהם‬ ‫תקנה ויכולים לקנוס כל מי שיעבור על התנאי ודוקא שהיו‬ ‫כולי ביחד ותקנו ע״פ חרוב אבל ב׳ או ג׳ מהם שתקנו ביניהם‬ ‫אינו תנאי וכל זה דוקא במדינה‪.‬שאין בה חכם חשוב הממונה‬ ‫על הצבור אבל אם יש שם חכס מטונה על הציבור בין לאומניות‬ ‫נין לעיר אין תנאי שלהם מועיל כלום ואין יכולין לענוש‬ ‫ולהפסיד לשום אדם שיעבור אא״כ עשו מרעת החכם מיהו‬ ‫דבר דליבא פםידא לאחריני• יבולין לתקן ביניהם מת שירצו»‬ ‫‪t‬‬

‫רלגג‬

‫המוכר ד ב ר במרה במשקל וטעה או‬ ‫ש ט ע ה במגיין המעות ומוכר ד ב ר ונמצז*‬ ‫בו מום ובו כ״ג סעיפים *‬

‫המוכי לחבירו דבר במרה או במשקל או במניין וטעה‬ ‫א‬ ‫אפי׳ בכל שהוא חוזר לעולם אע׳׳ג דאמרינן לעיל סימן‬ ‫רכ״ז דהמאנ׳ את חבירו פחות משתות הוי מחילה הימ כשטעו‬ ‫בשומת המקח שא״א לכל אדם לצגיצם השוטא ומחיל אבל הכא‬ ‫איפשר ואיפשר לצמצם המרה והמשקל והמניין ואפי׳ כל שהוא‬ ‫אינו מוחל לפיכך המקח קיים ומחזור הטעות כיצד מכר לויטאה‬ ‫אגוזים בדינר ונמצאו ק״א או צ״ט נקנה המקח ומחזיר הטעות‬ ‫ואפי״ אחר כמה שנים דלא שייך באן עד שיראה לתגר כוז‬ ‫אלא לכשיודע ע״י המניין וכן אם נמצאו הטעות חסר או יתר‬ ‫מהמניין שפשקו חוזר אפי׳ אחר שקנו מידו שלא נשאר לו אצל‬ ‫חבירו בלום חוזר שקניין בטעות הוא »‬ ‫המקבל מעימ מחבירו בין שהם במכר בין שהם בהלואת‬ ‫ב‬ ‫בין נפרעו! ומצא יתרון בטעות אפילו אם לא תבעו הנותן‬ ‫חייב המקבל להחזירם לו בד״א כשהם בכדי שהדעת טוע׳ בהם‬ ‫כיצד אם יש לחלק הטעות העודפות להוציא׳ י׳ י׳ או ה׳ ה׳ ואין‬ ‫אחת או שתים עודפות שאינן באות לכלל ה׳ יש לומר שטעה‬ ‫בחשבונו אם הם עשיריות טעה בין נ׳ לט׳ או נין ט׳ לל׳ ואם הם‬ ‫חמשיות יש שרגילין למנות ח׳ ה' ואפ היו עודפות הרבה כגון‬ ‫נ״ה יש לומר שטעה בעשירית כמ״ש ובה׳ העודפות טעה נמי‬ ‫בי! ג׳ חמשיות לד׳ חמשיות ועשה מהם כלל בעשיריות ועשה‬ ‫משלשה חמשיות עשירייה א׳ ואם הם עודפות ט״ו או כ״ה‬ ‫טעה ג׳ פעמים או ה׳ פעמים בחמשיות אבל אם עודפות על‬ ‫החמשיות אחת או שתים או ג׳ או ד׳ שאין מגיעיןלחמש אין‬ ‫צריך להחזיר דאמרינן מתנה הוא ריהיב ליה ואפילו אי איני ש‬ ‫תקיפא הוא ואין דרכו ליתן מתנות אמרינן שמא גזלו במקום‬ ‫אחר ומתבייש להודיעו וכיון להבליעו בחשבון ואפי' לא היה לו‬ ‫שום עשק עמו מעולם איכא לטימר דאיניש אחרינא טיגזל גזלית‬ ‫וא״ל להאי כי אתא פלו׳ לגבך אבלע ליה בחשבון ואני אחזיר‬ ‫לך ובלבד שאות׳ האחדים היתרים שמצא לא יגיעו עד מניין‬ ‫החמישיות או העשירות שאם היח במניינם חייב להחזיר הכל‬ ‫דשמא היה מונה בחמישיות או בעשיריות ובאותם האחדים‬ ‫שמנה עד שהגיע לה׳ או לי׳ טעה ונתערבו עמהם‪,‬וכן במקום‬ ‫שרגיליס למנות אחת אחת או שנים שנים וביוצא נזה מיקרי‬ ‫נכדי שהדעת טועה לפימהשנוהגין ורגילין למנות »‬ ‫! ‪ j‬המוכר לחבית קרקע או עבד או בהמה או שא׳ מטלטלין‬ ‫ואחייב נמצא בה! מום שלא ידע בו הלוקח מחזירו אפיי‬ ‫אחר כטה שנינ* ולא שייך הכא עד כדי שיראנו לתגר או‬ ‫לקרובו ויכול להיות שגם התגר או הקרוב לא יראוהו והרי זה‬ ‫טקח טעות הוא מעיקרא וחוזר לשלם עד שיוודעלו והו׳ שלא‬ ‫נשתמש במקח אחר שנודע לו הטום אבל אם נשתמש בו אח׳‬ ‫שנודע לו המום הרי זה מחל ואינו יכול להחזיר‬ ‫ף אין טחשבין פחת המום אפי׳ מכר לו חפ׳ שוה מאה דינרין‬ ‫ונמצא בו מום המפחיתו מדמיו באיסר מחזיר לו הכל ואינו‬ ‫יכול לומר לו אחזיר לך מעות כשיעור פחת המום שיאמר לו‬ ‫הלוקח כחפ׳ שלם אני רוצה וכ! אם ירצה הלוקח לקחת פחת‬ ‫הטום הרשות ביד המוכר לומר לו או קח אותו כמו שהו׳ או תקח‬ ‫מעותיך והחזיר לי טקחי»‬ ‫ך ראובן שמכר לשמעון בתים שיש לו בעיר אחרת וקודם‬ ‫גשר המכר נכנסו»יפ בבתים ההם וקלקלו קצת מקופות‬ ‫בכתיפ‬ ‫‪t‬‬

‫לבוש עיר‬

‫‪pw‬‬

‫הלכות אונאה וטסה טעות‬

‫גגתים ועשנו הכתלים ועקת דלתות הבית והחלונות ורוצה‬ ‫שמעון לח»ור בו כי אומר שנתקלקלו קוד׳ גמר המקח והוא לא‬ ‫ידע והוי נזקח טעות ‪.‬וראובן טוען שכיון שהוא מום עובר שהרי‬ ‫יבול לתקנו ינכה לו מן הדמים כדי שיחזיר הבית לקדמותו‬ ‫ויקיים המקח הדין עם ראובן שהרי בית מכר לו ועדיין נקרא‬ ‫*יה והמומין יכולין לתקנן במעות שינכה לו וכן הדין בכלמומין‬ ‫שאינן בנוף הדבי הנקנה כגון שיש לאחר דרך עליו או שאמת‬ ‫ך׳מיפ עוברת דרך שם מסלק המים ומקח קיים אבל אם‬ ‫דזמוס בגוף הבית כגון שאמר לו שיש לו כותל שלב ונמצא‬ ‫רעוע חוזר ואינו יכול לבנות לו כותל שלם וכ! כל כיוצא בוה *‬ ‫ן כל מום שהסכימו בגי המדע׳‪ :‬עליו שהוא מום שיחזירו בל‬ ‫המקח מחזירין וכל שהסכימו עליו שאינו מום הרי זה אינו‬ ‫חוזר כו אלא אם כן פירש שכל הנושא ונותן סתם על מנהג‬ ‫המרינה הוא םומך »‬ ‫ן ובל הלוקח םתם אין דעתו לקח אלא דבר השלם מכל מום‬ ‫ואלילו אם פירש המוני ע״נז שאין אתה חוזר עלי במו׳‬ ‫אינו אלא סמיכות דברים בעלמא לשבת אח מקחו כלומר אין‬ ‫ג ו מום והרי זה חוזר עד שיפרש איזו מום שיש בטמכת‬ ‫ויקבלו עליו הלוקח או עד שיאמר לו לכשימצא במקח זה מום‬ ‫הפוחת בדמיו עד כך ובך קבלתי אוחו עלי שהמוחל אינו מוחל‬ ‫דבר םתם עד שידע הדבר שמוחל ב־ ויפרש אותו כמ״ש באונאה‬ ‫בזכר לו כלי של עץ והוא תאהו ואמר לו המוכר שהוא של‬ ‫*הוב הואיל והלוקח חזי ליה מצי אמר ליה טוב כשל זהב אמדתי ‪4‬‬ ‫ךן המוכר פרה לחגית ואייל ישבת מלם פלוני ופלוני הניכרים‬ ‫ובכללן הזכיר מום שאינו ניכר ונמצא בה אלתו שא־נו ניכר‬ ‫ולא האחייים ה״ז מקח טעות כיצד כגון שאייל פרה זו היא‬ ‫חנית ועורת נשכנית ורבצנית ונמצאת נשכנית בלבד ה״זמקח‬ ‫•עות שיאמ־* לו הלוקח כשראיתי שלא היתה לא דגרת ולא‬ ‫עורת אמית* כשם שאין בה אלו חמומי! כך אין בה מומין‬ ‫‪$‬חדים ואתה לא אמרת כן אלא להשביח דעתי לומר כשם‬ ‫שאין בה מומי! אלו בך אין בה אלו אבל אם יש בה מומין‬ ‫*זניכי״ן בין כולן בין מקצתן ויש בה גט המום שאינו ניכר‬ ‫ש‪-‬זכיר כגון שהיא חג^ת ונם נשכנית או שהיא עורתוחגרית‬ ‫ונם נשכנית אין זה מקת טעות דכמל שמחל על הניב׳ כך‬ ‫מחל על איתן שאינו ניכ׳ הואיל והזכירו‪ .‬לו ‪t‬‬ ‫‪ Q‬היה בה מום אחד ניכ׳ והראהו לו ואמ׳ לו יש בה מום‬ ‫פלוני זה שניכ׳ ומום פליני ומום פללני שאינם ניכייס‬ ‫וימצאו בו אותם המומין שאעם ניכרים שתזכי׳ אין זל מקת‬ ‫טעית אפילו היה בה כל המומין שתזכי׳ שהיי לא הטעהו שלא‬ ‫הזכיר בנזומין הנכרין אלא מומין שבה‬ ‫* עבר או שפחה אין בהם טענות טומין שאין מבטלין אותן‬ ‫ממלאכתן להם שק־״אי׳ חכמים מימפון לפיכך אמת המוכ׳‬ ‫עבד או שפחה לחבית אין הלוקח יכול להחזירו לומר שהלא‬ ‫מקח טעות מפני שיש בו סימפון וטעמאשאם היה סימ‪2‬ון זה‬ ‫בגלר הרי כבר ראהו ומתל ואם הוא אינו בגלוי בגון שיש בו‬ ‫שומא בבשר או נשיבת הכלב או ריח הפה אל החוטם וכיוצא‬ ‫‪3‬הם הואיל ואינו מבטל ממלאכתו אינו מחזית שאץ העבדים‬ ‫לתשמיש המטה אלא למלאכי ומאי איכפת ליה בסימפון זה‬ ‫•ואם נמצא כו שחין רע או חולי המתיש כהו או שהיה נכפה‬ ‫* ו משועמם הרי זה טוש מפני שמבטלו ממלאכתו וכן אם‬ ‫נמצא בו צרעת וכיוצא בו מן הדברים המגולים הין מום מפני‬ ‫שנפשו של אדם קצה מהם משום אנינות רעת׳ ונמצא שאינו‬ ‫בזתעסקלו במלאכת איילה ושתייה וכן‪.‬אס נמצא לסטים מזויין‬ ‫שהורג נפשית ה״ז מום המאב׳ את בולו מפני שהמלך ת^פש‬ ‫אותו והורגו ובן אס נמצא מוכתב למלבות כלומר שבבר חטא‬ ‫למלבות עד שהמלך צוה וגזר עלץ שיל מוצאו יהרגנו ה׳יז מום‬ ‫ומחזירו מפני שהמלך תופשו למלאכתו בכל עת שירצה אבל‬ ‫;אם נמצא גנב אי חוטף או גונב נפשות או בורח תמיד או זולל‬ ‫ומובא וכיוצא גרביים אלו וכן משחק בקוביא אין הלוקח‬ ‫ייבול לחזור בו שכל העבדים הס בחזקת שיש בהם כל הרעות‬ ‫הללו אא״כ שפירש לי*א דגמכ נפשות הוי כמו מוכתב למלבות‬ ‫דהוי מקח טעות ‪k‬‬ ‫•א המו״י בהמה־ להכירו לטובת׳ לשחטה ונמצא טריפה נודע‬ ‫בוראי שהיתה טייפה כשלקחה• והיכ׳ רמי כגון שניקבו‬ ‫בית הכ*סתי ותגלדפי המכה שאז ידוע שיש ג׳ ימים מהנקבה‬ ‫כיון שהוגלה רפתות מכאן אינו מגליד ואם קנייה תוך ג׳ ימים‬ ‫הר מקח טע^ת וצריך המוני לחזור הדמים וזה מהדרה לו כך‬ ‫?*הוטה כמו שהיא ואם קנאה קודם ג׳ ימים האפילו הוגלד פי‬ ‫המכה יכול להיות שאחר שקנאה ניקב׳ ובן אם קנאה תוך ג׳‬ ‫יגיע ולא הוגלר פי המכה־יכול להיות גס כ! שברשותו אחד‬ ‫‪k‬‬

‫‪ pD‬ד ל ב‬

‫שקנאה ניקבה וחדי זח סלק אם בישית לוקח ביק׳ אמ לא ואמי‬ ‫ירצה לחזור בו הלוקה עליו להביא ראייה שברשות מוכר‬ ‫נטרפה ואפילו אם עדיין לא נתן הדמים צ י ד ליתן דאגזרינן‬ ‫הנקב כאן נמצא כאן היה ‪i‬‬ ‫וטריפות דריאה מחבית סירכא י״א דמבטלנמי המקחאמ‬ ‫‪y‬‬ ‫קנאו תוך ג׳ ימים דהוי כמו הוגלד פי המכה דבירג‬ ‫דבו־מות וי״א הקא הונלד פי המכה דבית רכוסות וביוצא בה דל«‬ ‫שביחי לא אסיק אדעתא דלוקח לאתנויי הוא מבטל המקח אבל‬ ‫מהיפות דםירכא דריאה שכיחי ואינו מבטל הנזקח דכיון דשניחי‬ ‫הוה ליה ללוקח לאתנויי וכיון דלא אתני ודאי מחיל ולא הוי‬ ‫מקחטעות ובטריפות דלא שכיחי אפי׳ הוא דב׳ שאנואוםריש‬ ‫מספק הוי מקח טעות ואץ המוב׳ יכול לומ' אייתי ראייה דטריפמ‬ ‫היא דכיון שהתורה אוסרה אע׳יפ שאופרה מכפק תי יגבי‬ ‫לוקח ודא* מקח טעות דפשיטא אם היה יורע דאית ביה ספק‬ ‫זה לא היה קונה אותה *‬ ‫ע המוב׳ דב׳ שהיה בו נדם כשמכת ולא ידע בו הלוקת‬ ‫ועשה בו הלוקח מום אחד קורם ענוד׳ לו דמים הראשון‬ ‫אם עשת דב׳ שדרכו לעשות בנון זה ששחט העייפה פטו׳‬ ‫שהרי על דעת זה מברה לו אכל אם עינה ועשה בו מום אח׳‬ ‫שאין דרכו בכך קודם שנודע לו המום הראשון מחזיר המקח‬ ‫לבעליו למשלם דמי המום שעשה >‬ ‫י ף ‪,‬יכן אם השביחו קודם שנודע לו‪.‬המום משלם לו הטוב׳‬ ‫השבח כיצד קנה מ ד וקרעו לעשות מטנו חלוק ונודע לו‬ ‫מים מחמת הנךיעה טחזי׳לו הכךעים ואם חפרו ואח״כנודעלו‬ ‫המום אם השביח מחמת התפירה נוטל את שבח התפירה מן‬ ‫העובר! ובן כל כיוצא בזה‬ ‫המוב* קרקע לחבית ואכל פירלתיה ואח׳־׳ב נודע כה מומ‬ ‫אם בא להחזי' הקרקע לבעליה מחזי׳ כל חפירות שאבל‬ ‫ואם לא החזיר ה׳יל ריבית דהא ביון שנודע מום שמבטל מקדו‬ ‫נתבטל המקח מעיקרו וה״ל המעות הלואה גביה והפירות שאכל‬ ‫הוו ריבית וכן אמ היה הצר ודר בו צריך להעלות מ ש כ ר «‬ ‫ט ן ראובן שמכר לשמעון גבינית לאיר ג׳ ימים פתחם ומצא;‬ ‫מתקלות רקב‪.‬ין גדול ותצה לחזור בו ישאלו לעומקימ‬ ‫מבינו׳ בכמה זמן ראלי לבוא ריבון ועיפוש כזה אם יאמת‬ ‫שא״אלבא רקבו! זה מעת שקנאו ואם כ; געשה הרקבון בבית‬ ‫המוכר ונמצא שהיה טקח טעות ואם הדבר ככק המע״ה *‬ ‫ין ראובן שגזכי־ לשמעון נלד שמן ולא פתחו שמעון אלא כנזך‬ ‫לו על המיכר שאמר לו שהוא כלב ובאשי פתחו אחי* כך‬ ‫מצאו עכור ש״א היה יכול להשתמש בו או למוכרו אלא בדוחק‬ ‫ובא וטען שמקח טעות תא ו־וצה להחזיר לו השמן וראובן‬ ‫המוכר טוען ששמעון הדליפו ץאין זה שנייר לו אין שמעון‬ ‫נאמן בשבועתו שהוא זה כדי להוציא ממון אלא ראובן המוכר‬ ‫ישבע שנתן לו שמן נץב כאשר התנה עמו לתת ־לו ואם לא‬ ‫ירצה ראובן לשבע ישבע שמעו! שהתנה עמו לתת לו שמן‬ ‫טוב וצלול ושזה ת א השמן שנתן לו ויהד׳ לו השמן ואם ירצה‬ ‫הלוקח ישומו כמה דמיו פחותין משמן טוב ויחזיר לו הפרת‬ ‫ואפי' אפ הלוקח יבול למוכת עיי הרתק בלא שים הפסד או‬ ‫לערבו עם שאי שמניו ולמופת אינו צריך דכיון שהתנה עמו‬ ‫ליתן לו שמן טוב צריך לקיים תנאו *‬ ‫יךן הנרכי־ להכירו דבר שיש בו מום שאינו נראה ולא ראהו‬ ‫הלוקח ואבר המקח מחמת אותו המום הרי זה מחזי׳הדמיפ‬ ‫כיצד מכר לו שור שאין לו טוחנות ולא הכיר בו הלוקח והניחו‬ ‫עם שאר שוורים שלו והיה מנית המאכל ללני כולמ ואוכלים ולא‬ ‫היה יודע שזה אינו אוכל שלא היה יכול לאכול מחמת שאץ‬ ‫לו טוחנות ומת ברעב אס המוכר הוא בעל הבית ואיפשי*‬ ‫שהיה מכיר בשורו צריך להחזיר לו הרכזים והוא מהדי לו‬ ‫הנבילה שהיה לו להודיעו ולא מפסדינן ללוקח משום שהית‬ ‫לו לבודקו שהוא םמך על המוכר שהוא בי׳ה יודע בטיב בהניתו‬ ‫שהרי שהה אצלו השוד ולא אמר לו כלום אבל אם המוכר הוא‬ ‫ם״ס‪ ^,‬שקונה מזה ומוכר לזה ואינו משהה הבהמה עמו ואיפשר‬ ‫שלא ידע גם הוא במום זה ולא היה ליה שהות לבודקו כיון‬ ‫שהלוקח יודע שהמוכר הוא סרסור הרי נשבע הםרם־ר שבלע׳‬ ‫חימת שלא ירע במום זה ויפטיר מ^ני שהיה לו ללוקח לבתק‬ ‫השוד ולהחזירו לו קודם שימות והיה הסרסור מחזירו לבעליט‬ ‫הדאשונימ והואיל ולא עשה בן הפפיד על עצמו ויש חולקץ‬ ‫וס״ל דאפילו הטרטור צריך לשלם דאע׳׳ג שהוא נתאנה א־־{‬ ‫לו להונות אחרים ובן הדין בכל כיוצא בזה וכן עיקר וכתב‬ ‫מו־־י מהרמא״י ז״ל וב״ש בדבר שלא פשע הקונה כליל כנו(‬ ‫שמכר לו טבעת בחזקת זהב ואחי־ כך שברו הלוקה וגמצאבו‬ ‫גדיל שתי*ג לההדר לו טעיתיגי אעי׳ג שגם המוכר נתאנה בז‬ ‫;‬

‫הלפת אונאה ומקח טעות‬

‫השן משפט‬

‫ו א ם אינו י א מ י נ ו ש נ מ צ א ב ו ב ד ל נ ש ב ע ה ס י פ ו ר ש א י נ ו י ו ר ע‬ ‫הסרסור‬

‫מ ז ח ו נ ‪ 1‬ט ר ואם ק נ ה‬

‫בחזקת ב ד י ל ו מ כ ר ו‬

‫דבר‬

‫ב ח ז ק ת ש ה ו א ב ד י ל ואחייב" נ ו ד ע ש ה י ה ב ו כ ס ף א ו‬ ‫הלוקח‬ ‫אבות‬

‫‪ p o‬רלג הלה‬

‫ו צ ר י ך ל ש ו ח ט ו ב ד י ש ל א יוי׳‬

‫בן‬

‫הבריות א ש אין יגילין‬

‫מ מ ע ש ה הלוקח א ם ק נ א ו ל ח ר י ש ׳ א ו‬

‫זהב זכה‬

‫להוייה‬

‫ל ש ח י ט ה כגון ש ה ו א א ר ם‬ ‫בנון‬

‫ש ק ו נ ה לזה ולזה וגם ע״י ה ר מ י ׳ ש נ ת ן ב ו אין יבולי! להוכיח‬

‫ש ה ר י ל א זכה ב ו הסרסור טעולםגשלא העלה ע ל ד ע ת ו‬

‫ש נ ת י י ק ר ה ב ש ר וקונין ש ו ר ל ש ח י ט ה בדמי ש ו ר ל ח ר י ש ה אין דו}‬

‫ועיין לקמן ס י מ ן רפ׳יח ולקמן‬

‫שיכול המוכר‬

‫נ ו י ש ה ר י לא ירע בו ‪,‬‬

‫מקח טעות ו צ ר י ך‬

‫ס ו ף סימן ר ל ״ ג ‪,‬‬

‫ל ט י ו ח ב ו לשוחטו‬

‫הלוקח‬

‫ל ו מ ר לשחיטת מ כ ר ת י ו ל ך אייתי א ת ראייה ד ל ח ר י ש ה לקחתו‬

‫»ט‬

‫ח מ ו כ ר בצים ל ח ב י ר ו ו נ מ צ א ו מוזרות ש א י נ ם דאויי׳ לאכילת‬

‫א ע ״ ג ש ה ר ו ב קונין ל ח ר י ש ׳ ל א אולינן ב ת ר ד ו ב א כי האי ל ה ו צ י א‬

‫•‬

‫פשיטא‬

‫ה ר ו ב ר ר ו ב ה וחזקה אזלינן‬

‫מ ד י נ א הוי מ ק ח‬

‫ך ל י כ א לחלק‬

‫ט ע ו ת ומחזיר א ת הדמים ו ה ב א‬

‫מ י ד ה מ וכר ו ל ו מ ר הלוקח זה ה ו א מ ן‬

‫בין ב ע ל הבית ל ס ר ס ו ר ש נ ם הב״ה א י ‪ £‬ש ר ש א י נ ו‬

‫ב ת ר חזקה ועייל ס ע י ף כ ״ א א ב ל א ם עדיין י מ ע ו ת ב י ד הלוקת‬

‫» ו ד ע ש ה ם מוזרות א פ י ל ו ה כ י בין ב״ה בין ס ר ס ו ר חייבים להחזיר‬

‫דוכא‬

‫‪m‬‬

‫לחרישה‬

‫ל א ט ב ע ־ א א ם ר ו ב ן קונין‬

‫ד א י ב א ג ב י לוקח‬

‫הדמים א ג י ל ו ל ם כ י א ה ר א ש ו נ ה ש ב ס ע י ף הקורם ד פ ט ר י נ ן‬

‫מ ס י י ע לחזקה ומחזיר ה ש ו ד א ל א א פ י ׳ א ם כי ה ד ד י נ י נ ה ו חוקת‬

‫א ת ה ס ר ס ו ר ב ש ב ו ע ה ש ל א י ר ע ב מ ו ׳ ה כ ׳ מחייבים ליה ר מ י ד י‬

‫עדיפ׳ ו ה מ ע ״ ה ו א ם הלוקח א י נ ו ת י ל לקנות א ל א ל ח ר י ש ת‬

‫טמון‬

‫ה ו א ט ע נ ה דפטי־ינן ליה ל ס י ס ר א ל א מ ש ו ם ש ה י ה ללוקח ל ב ד ו ק‬

‫ו ה מ ו כ ר מ כ י ר ו ה ר י זה מ ק ח ט ע ו ת ו א ם אינו ר ג י ל לקנות א ל א‬

‫בבצים אין ש י י ך » ע ם זה‬

‫ל ש ח י ט ה מסתמא גם זה ל ש ח י ט ה קנאו ו א ם ה ו א ר ג י ל לקנות‬

‫ד ה א א י ן אדם ע ש ו י ל ב ק ש בצים א ל א ב ש ע ה ש ה ו א צ ר י ך להם‬

‫ל ש ח י ט ה ולחרישה ו י ש הוכחה ב י מ י ם א ם נ ת ן ד מ י ש ו ר ל ח ר י ש ת‬

‫זזשור‬

‫שימות והבא‬

‫ולהחזירו קודם‬

‫ו א ״ כ מ ה היה ללוקח ל ע ש ו ת ד מ ש ו ם ש ל א י ד ע הב״ד‪ ,‬א ו ה ס ר ס ו ר‬

‫א ט ד י נ ן ל ח ר י ש ה קנאו והוי טקח ט ע ו ת ואם נ ת ן ד מ י ש ו ר ל ש ח י ט ׳‬

‫ש ה ם מ ו ז ר ו ת אין ם ב ר א ל פ ט ו ר אותו ולהפסיד הלוקח זהו ט ד י נ א‬

‫א מ ר י ׳ ה א נ ט י ל ש ח י ט ה קנאו ואין כ א ן מ ק ח ט ע ו ת ואע״יג דק״ל‬

‫א ב ל נהגו ע כ ש י ו בדין ביצים ש ה ם מוזרות ש ל א להחזירם ו מ נ ה ג‬

‫ב ע ל מ א ש א י ן הדמים מ ו ד י ע י ם כ ל ו מ ר אין מביאין ראייה מדמים‬

‫עכשיו שכיחי‬

‫א ת עיקר‬

‫ואיפשי‬

‫מ ב ט ל הלכה‬

‫דטוזרות‬

‫משוס‬

‫זהית ל י ה ללוקח ל א ת נ ו ״ מ ש ו ט‬ ‫שאין‬

‫תהפשד ג ד ו ל כ ל ב ך‬ ‫משום‬

‫רבצים‬

‫ש נ ת ן ת״ס נ כ י קונה צ מ ד ב ק ר ש ה ד מ י ם ט כ ח י ש י ן‬

‫הכי נהגו כ ן א י נ מ י מ ש ו ם‬

‫ה ל ש ו ן ד ע י ק ד ל ש ו ן ב נ י אדם קורי! ל ע ו ל ב ל א ב ק ר צ מ ד א ב ל‬

‫ש א י ן ד ר ך לקנות ה ר ב ה בצים ב י ח ד‬

‫ה ב א בין ל ח ר י ש ה בין ל ש ח י ט ה ה ש ו ד נ ק ר א ש ו ר לבולהו ע ל מ א‬

‫מ ח י ל הלוקח ג ״ ל‬

‫הבי‬

‫והולכין א ח ר ה ו ד ע ת הדמים ב ל מקים ש א מ ר נ ו דהוי ט ק ח ט ע ו ת‬ ‫י‬

‫‪T‬‬

‫ך‬

‫ה מ ו כ ר ל ח ב י ר ו ז ר ע ו נ י גיגה ש א י נ ן נאכלין ואין ע ו ט ר י ׳ א ל א‬

‫ו צ ת ך ליהחזיר ל ו דמיו ה ר י ה ו א כ ב ע ל ח ו ב ו א י א י ת ל י ה זוזי‬

‫*‬

‫ל ז ר ו ע וזרען ו ל א צ פ ה ו חייב באחריותן ומחזיר ל ו הדמים‬

‫אין‬

‫ש ל ק ח מ מ נ ו ש ה י ־ י ג ו ד ע ש ז ר ע י ש רעים היו‪ ,‬ו ל א ע מ ד ו‬

‫ל ז ר י ע ׳ ו א י ן ל ך ט ק ח ט ע ו ת גדול מ ז ה ו ד ו ק א הדמים ש ל ק ח מ מ נ י‬ ‫חייב‬ ‫מ‬

‫להחזיר‬

‫ייק‬

‫ב‬

‫י‬

‫ד‬

‫י‬

‫א כ ל לא מת ש ט ר ח‬ ‫ם‬

‫י י‬

‫א‬

‫!‬

‫ז ה יכול לומר ל ו‬ ‫•דאפשיד‬

‫ל‬

‫א‬

‫ייע‬

‫א‬

‫ב‬

‫ל‬

‫כ‬

‫והוציא‬

‫ל‬

‫ד ט ! י‬

‫י‬

‫בזריעתן‬ ‫ט‬

‫נ ן י י ! א‬

‫ח‬

‫‪1‬‬

‫ש א י ן זה‬ ‫י‬

‫ר‬

‫צ ר י ך ליתן ל ו זוזי ו ל א יכול ל ס ל ק ו‬

‫אפילו‬

‫לי י‬

‫א י‬

‫'‬

‫ל ו ל א זוזי ו ל א טטלטלי‬

‫ד א ב ע י ליה‬

‫אנפשיה‬

‫‪T‬‬

‫ן‬

‫ר ל ג המוכר מין זה ונמצא מין א ח ד או ר ע‬ ‫ונמצא יפה ובו סעי א ח ד «‬ ‫‪f‬‬

‫החזיר ל ו זרעוני ואתן ל ך הדמים דאיתי ה ו א‬ ‫לאפיקי אדעתיה ש י ז ר ע ם כיין‬

‫בקרקע אלא אם ב ן‬

‫י‬ ‫ה מ ו כ ר ל ח ב י ר ו מ י ן ממיני חפירות ונתן ל ו מ י י א ח ר ‪8‬ין כ א ן‬

‫א‬

‫מכר‬

‫י כ י ל ה ו לזריעה ק־עזו והוי ל י ה ל א ת נ ו י י ו כ ל ז ה ד ו ק א ש ל א צ מ ח ו‬

‫לבנוון‬

‫ושניהם יבולין לחזור בהם כ י צ ד מ כ ר ל ו חטין‬

‫מ ח מ ת ע צ מ ! ש ל א ק י ה להם ד ב י ש י ש ל ת ל ו ת ב ו הקלקול א ב ל‬

‫ו נ מ צ א ו א ד ו מ ו ת א י איפכא‪:‬או מ כ ר ל ו יין ו נ מ צ א ח ו מ ץ א ו א י פ כ א‬

‫דשמא‬

‫א ו מ ב ר ל ו עצים ש ל זהים ו נ מ צ א ש ל ש ק מ ה א ו א י פ כ א ב כ ל‬

‫‪m‬‬

‫לקתה ה א י ץ בבי־ד וכיוצא ב ו אינו חייב באחריותן‬ ‫טח;זת‬

‫בא‬

‫א ל ו שניהם יכולין ל ח ז ו ר בהן ש כ ל א ׳ יכול ל ו מ ר טעיתי הדוקרן‬

‫ה ב ר ד ל א צ מ ח ו וכן ב־ כ י ו צ א בזה »‬ ‫‪1‬‬

‫א ב ל אש מ כ ר ל ו זרעים העומרים נ י ב לאכילה ל א ט ב ע י א‬ ‫א ם מ כ י ל ו חטין ו ש ע ו ד י ן ש ר ו ב ן‬

‫זרען ולא צמחו‬

‫עומדים‬

‫לאכיליז‬

‫ש א י נ ו חייב באחריותן ש י ב ו ל ל ו מ ד ל ו‬

‫י‬

‫ה י א‬

‫י א מ ר ל א ח פ צ ת י לקחת מין זה ו ה מ ו כ ר י א ג ד ל א חפצתי ל מ ב ו י‬ ‫מ י‬

‫ז‬

‫ז‬

‫ה‬

‫ב י‬

‫א נ י צ‬

‫ייך‬

‫ל ע צ מ י וטעיתי‬

‫בנתינה א ב ל אם מ כ ר ל ו‬

‫לאכילה‬

‫חט!ם י פ ו ת ו נ מ צ א ר ע ו ת לוקח יבול ל ח ז ו ר ב ו א פ י ׳ ל א נ ת א נ ו *‬

‫ב נ י אדם‬

‫בםבום המקח א ל א ש א י ! ר צ ו נ ו ב ר ע ו ת ו ה מ ו כ ר אינו יכול לחזיר‬

‫א ו ת ן אינו‬

‫ב ו א פ י ׳ הוקרו ד א ג ן ס תר י ש ב ל זמן ש י ת י צ ה ה ל ו ק ח בהם ג פ‬

‫מיהי‬

‫ה ו א מקנה אותם ל ו וכן א ם מ כ ר ל ו ר ע ו ת ו נ מ צ א ו י פ י ת א פ י י‬

‫»״א ר ו ק א ש כ נ ר פ ר ע המעות ש א י ן ה ר ו ב שקונין לזריעה מ ו צ י א‬

‫י ב ו ל ל ח ז ו ר ב ו והלוקח א י נ ו‬

‫מ כ ר ת י ם ל ך א ל א אפילו א ם היה ז ר ע פ ש ת ן‬ ‫קונין‬ ‫חייב‬

‫אותש לזריעה הואיל ו ק צ ת ב נ י‬ ‫באחריות ז ר י ע ת ן‬

‫א ד ם אוכלין‬

‫ש י כ ו ל ל ו מ ר ל ו לאכילה מכרתים‬

‫ג ד ד ו חזקת הטעית א ב ל א ם‬ ‫ודוקא‬

‫ש־וב‬

‫עדיין ל א פ ר ע א י ן מוציאי! מ י ד ו‬

‫יכלל ל ח ז ו ר ב ו א פ י ׳ א ם הוזלו מ ב ר ל ו ר ע ו ת ו נ מ צ א ו ר ע ו ת א ע ״ ‪£‬‬

‫ללוקח יכול‬

‫ש א י נ ם ר ע ו ת כ״כ ע ר ש א י ן ל מ ט ה מהם ל א יוכל המ ו כ ר ל ח ז ו ר‬

‫א פ י ל ו עדיין ל א פ ר ע‬

‫ר ע ו ת ש ב ר ע ו ת מ כ ר ת י ל ו ו כ ן אם מ ב ר ל ו י פ ו ו !‬

‫ב ז ר ע פ ש ת ן הואיל ו ר ו ב ה וחזקהןטשייענין‬

‫ל ו מ ר לזריעת קניתי א ב ל בחט־ן ושעורי{‬ ‫והחזקה ה י א כ נ ג ד ה ־ ו ב התם אזלינ׳‬

‫ב ת ר ר ו ב א הואיל והוא‬

‫י ־ ו ב טפורשש ו ד ו כ א ד ר ו ב א קונים לאכילה ו ר ו ב א כי האי מ ו צ י א‬ ‫‪"JK‬‬

‫ל א נ ת א נ ה בסכום המקח ה מ ו כ י‬

‫מ י ד חזקת דהוד‪ .‬ליה ל פ ר ש ו ל ו מ ר לזריעה א נ י לוקחי ו א ז‬

‫ה י ה ה מ ו כ ר חייב באחריותו אפילו ל א התנה ע ט ו ב פ י ר ו ש ש א ם‬ ‫ל א יצמחו יחזיר ל ו מעותיו א ל א‬

‫ה ו א קונה‬

‫הודיעו ש ל ז ר י ע ה‬

‫ב ו ולומר א נ י‬

‫ש א י ן למעלה מ ה ם‬

‫ו נ מ צ א ו יפית א ע ״ פ ש א י נ ה יפות כ י ב ע ד‬

‫ל א יוכל הלוקח לחזור ב ו ו ל ו מ ר א נ י יפות שביפות קניתי‬

‫מטנו‬

‫יוכל המוכר ל מ ר א נ י‬

‫םתפ‬

‫א ו א ם נ מ צ א ו יפות ש ב י פ ו ת ל א‬ ‫יפות‬

‫מ ב י ת י ל ו ו ל א יפות‬

‫ש ב י פ ו ת ובן‬

‫ב ר ע י ת אם נ מ צ א ו ר ע ״ *‬

‫ש ב ר ע ו ת ל א יובל הלוקח ל ו מ ר א י י מתם ר ע ו ת ייקחתי‬

‫ו ה מ ו כ ר מב־־ולו ם ת ש א חייב באחריותו ו ע ״ ל ס ע י ף כ״ג וכ! ה ר י !‬

‫ולא רעות‬

‫ב ד ב ר י ם הנמכרים ל ר פ ו א ה ו ל צ ב י ע ה והל כיוצא בזה *הלוקח מ ק ת‬

‫בסכום המעות קנה ו מ ח ז י ר אונאה * ט ה ר ל ו ב ש ר א י ל ב ח ז ק ה‬

‫טחבירו והודיעו שמוליכו למדינה‬

‫פלונית למוכרו ש ם‬

‫ש ב ר ע ו ת א ל א המקח‬

‫קיים ואם‬

‫ממנו‬ ‫אונא*‬

‫י ש כאן‬

‫ואחר‬

‫ש ה ו א מאיל משורם ו נ מ צ א ש א י נ ו מ ס ו ר ס ה ר י זה דומה ל ר ע ו ת‬

‫ש ה ו ל י כ ו ל ש ש נ מ צ א ב ו מום אינו יכול ל ו מ ר ל ו החזר ל י מקחי‬

‫ידוע‬

‫א ל א מחזיר ל ו הרמים והמוכר מ ט פ ל‬

‫ב ו להביא מ מ כ י ו לכאן‬

‫ו נ מ צ א ו ר ע ו ת ש ה מ ק ח קיים ו מ ח ז י ר ל ו‬ ‫ש ז ה הלוקח ה ו א‬

‫א ו נ א ת ו אא׳׳כ‬

‫איסטניס ש ל א יובל ל א כ ו ל‬

‫בלל ביצר א י ל‬

‫א ו ל מ ו כ י ו ש ם ואפילו נ ג נ ב א! נ א ב ד ש ם ה י י ה ו א ב ר ש ו ת מ ו כ ר‬

‫ש א י נ ו מ ש ו י ם ו ה ר י ה ו א לדידיה א י נ ו ש ו ה כלום והוי טלןח טעוול‬

‫ו א ם הי׳ ה מ ו כ ר י ו ד ע ב מ מ כ ־ ־ ו שהיה ב ו מום ח י י ב א פ י ׳ ב ה ו צ א ה‬

‫כסף צ מ ף ונמצא‬

‫‪,‬‬

‫ש ה ו צ י א הלוקח ל ה ו ל י ך אותו מקח למקום פלוני מ ד י נ א ד ג ר מ י‬ ‫דהוי כ מ ו‬ ‫פטור‬

‫מזיק בידים ואם ל א היה המוכר י ו ד ע שהיה ב ו מ ו ם‬

‫מהוצאות ההולכה א ב ל חייב ב ה ו צ א ו ת ח ז ר ת המקח ש ה ר י‬

‫בתוכו מ ל א ע ו פ ר ת א ו ט ב ר ו ל ו ב ת י ר ת ב ד י ל מציאו כ ת ו ב ו כ ס ף‬

‫בההבאת‬

‫ד!רי זה טקת ט ע ו ת ב מ ה דברים אמורים ש ב א לידו בתור׳ ט ת נ ת‬

‫טיהו ע ל חלוקה‬

‫ולצורכו הוליכו ש ם ואם‬

‫טוטל‬

‫לטרוח‬

‫ל א הודיעי‬

‫למוכר ש מ ו ל י כ ו‬

‫למרינה א ח ר ת והוליכו ו נ מ צ א ב ו ש ם ט ו ם ה ר י זה ב ר ש ו ת לוקח‬ ‫ע ד ש י ח ד ׳ המקח ב מ ו ט ו למוכר‬ ‫כב‬

‫כ ס ף סיגים ה מ ק ח קיים ד ה א ה כ ל ט י ן ב כ ף היא א ל א‬

‫םתש א ו י ר ש ו מאבותיו א ב ל‬ ‫ו מ כ מ הוא ל י ש ר א ל נם כן‬

‫הקונה כ ל י מהגוי‬

‫בתורת בדיל‬

‫בתורת בדיל ומצאו בו א ח ‪ -‬כ ך‬

‫י‬

‫ש ה ו א חלול בפנים והוא ט ל א כ ס ף א ו אפילו ע צ מ ו כ ס ף זה חית‬

‫נ ג נ ב הדי ה ו א‬

‫ט ע ש ח ב א ל פ נ י אב״יה ו פ ט ר ו ו א מ ר ט ע מ א מ פ נ י ש ז ה ל א זכר‪,‬‬

‫ב ר ש ו ת הלוקח ע ד ש י ח ז י ר חמקח למוכר ד פ ל זמן ש ה ו א‬

‫מ ב ש ק נ א ו פ ה ג ד כיון ש ל א י ד ע ו ל א נתכוון לקנות כשף א ל א‬

‫הלוקח טקח ו ג מ צ א ב ו טוש ואח״כ א ב ד א ו‬

‫ב י ד ו ל א נ ־ ע הוא משושי* ש כ ר ד ה א ב ר ש ו ת ו ה ו א ל מ ו כ י ו ו א י פ ש ר‬ ‫שישתכ‪ -‬בו אע״פ‬

‫ש י ש ב ו מום ואש ה ת ל י ע א ו נ פ ס ד מ ח מ ת‬

‫המום ה״ז ב ר ש ו ת מ ? ‪ :‬ר ו א ם היה ל ו ש ה ו ת מ ש נ ו ד ע ל ו ל ה ו ד י ע‬

‫כ ד ל והזרה ל ו ר ״ ת »‬

‫רקיף‬

‫ל מ ו כ ר ו ל א הודיעו ה״ז ב ר ש ו ת לוקח ‪,‬‬ ‫• ‪J‬‬

‫שמחזיר‬

‫ל ו א ו נ א ת ה ואש מ כ ר ל י ח פ ץ ב ת ו ר ח ז ה ב ו ש ב ר ו ו מ צ א ו ח ל ו ל‬

‫ה ח ז ר ה ל צ ״ כ ו היא‬ ‫הואל‬

‫ו כ ! כ ל כיוצא ב י ה ‪ .‬מ ב ר ל ו כ ס ף בחזקת‬

‫חט‪ ,‬כ ר ש ו ר ל ה כ י ר ו ו נ מ צ א ש ה ו א נגחן ו ר ו צ ה הלוקח לחזור‬ ‫ב ו מ ו נ י ש א י » ־הול לקיימו בביתו ל ח ר י ש ת‬

‫שהוא‬

‫ט‪1‬י׳‬

‫א‬

‫המוכר ד ב ר אסור ואכלו הלוקח ו מ ד י ם‬

‫ד‪.‬ש»ח» א ת הבכור‬ ‫גןץ‬

‫ומכרו ואכל‬

‫הלוקח ק צ ת טמנו ו נ ו ד ע‬ ‫אס״נ‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫הלבות אונאה ומסח טעות‬

‫אחיב שלא הראהו למומח׳ קורם ששחטו מה שאכל אבל‬ ‫ויחזיר לו הדמים והנשאר מהבשר ביד הלקוחות יקבר כדינו‬ ‫וזה מחזיר לו את הדמים ‪4‬‬ ‫ב וכ! השוחט פדה ומב־ה ואבל הלוקח קצת ממנה ונודע‬ ‫אח״כ שהיא טריפה מה שאכל אכל ויחזיר לו הדמים ומה‬ ‫שעדיין לא אכל יחזיר לו הכשי והיא יחזיר לו הרמ־ש ואם‬ ‫מ נ י הלוקח מבשי־ זה של ט־יגה לגייס או שהאכילו לכלבים‬ ‫יחשבו עם הטבח מה שהיה שיה המייפה ומחזיר לו הטבח‬ ‫את המיתי וכן הרי! בכ‪ :‬המוכי דבי שאיסור אכילתו מן התיר׳»‬ ‫‪ j‬אבל הטוב־ ייחבירו דכי שאיסור אכילתו מדביי סופיים‬ ‫ונודע אח־ כך אם אותו הרב־־ עדיין קיים כשנודע מחזיר‬ ‫אומו ונוטל דמיו ואש אכלו אכל ואי! המוכר מחויר לו כלום‬ ‫הואיל ונהנה בעד מעותיו מכי לו בהמה שלא נבדקה כיאוי‬ ‫מטריפות הסירכות בריאה הרי היא כאיס־ר מדברי סופרים‬ ‫שהבדיקה היא מדבריהם ‪4‬‬ ‫ף וכל דבר שהוא מאיסורי הנאה בי; מדביי תורה בין מדברי‬ ‫סופרים מחזיר את הדמים אפיי אכלו ואין בהם דין‬ ‫מכירה בלל ‪4‬‬ ‫‪1‬‬

‫רלה‬

‫קטן ו ח ר ש ושוטה ושיכור מתי מוכרים‬ ‫מטלטלים והקינה ב ש י ת וביום טוב ובו‬ ‫כ״ח סעיפים •‬

‫א כבד ידעת בכמה מקימות דבכל מצות התויה ומשא ומתן‬ ‫אין קטן וקטנה בכלל דבכל התורה איש כתיב למעוטי‬ ‫קטן לפיכך אמיץ דבר תו־ה היא דקטן אין מקחו מקח ואין‬ ‫•ממכ־ו טמכי יאכל חכמים משום כרי חייו שישאו ויתנו עמו‬ ‫ויהיה לו ממה להתפינס תקנו שיהא נזקחו מקח וממכיו ממכר‬ ‫משש שנים ואילך ואמרו עד ו׳ שנים אין הקנייתו לאחרים‬ ‫בלום שוד«י אין בו דעת לקנות ולא להקנות וטו׳ שנים עד שיהא‬ ‫בן י׳ שנים אם יורע בטיב משא ומת‪ :‬כני! שבדקוהו ומצאוהו‬ ‫שיורע בטיב משא מתן מקחו גזקח וגזמכיו ממכי ומתנתו‬ ‫קיימת בין בדבר מיובה בין בדבר מועט בין במתני בייא בין‬ ‫כן י״נ אפי׳ לא‬ ‫במתנת ש‪1‬יב מ־ע ומבן •׳ ער שיהא‬ ‫בדקוהו שיודע אלא מסתמא כל שאינו שוטה טקחומקחוממכיו‬ ‫ממבי וכל זה הוא מדברי חכמים והכל במטלטלים וי״א הואיל‬ ‫ואינו אלא מדביי חכמים א״כ בשקים שעשי שלא כהוגן כגין‬ ‫שמכ־ו בנכסים מועטים שכבי זבי בה! הבנות כנז״ש בלבוש‬ ‫הבוץ ואיגמן סימן ק״׳ב מכירתן לאו כלום הוא שלא תקנו להם‬ ‫בו אפיי במטלטלי! ‪ 4‬אבל בקרקע אינו מוכי ולא נותן כ ל‬ ‫עד שיגדיל דהיינו בן י״ג בקטן וכת י״ב בקשנה והוא שהביאו‬ ‫שתי שע־ות ו כ זמן שלא הגיע־ להבי אינו כלום בקרקע לא‬ ‫מבעיא בקרקע ש־־ש טאגיו אלא אפי׳ הוא קיקע שנתנה לו‬ ‫במתנה או שקנאה האפפדופש אפייה‪:‬זכייתי ומתנתו אפי׳ נתנה‬ ‫במתנת שכיב מ־ע שהיא כגדול ככתיב׳ וכמסורת רמיא בקטן‬ ‫וקטנה אינו כלום אפיי הוא ק‪-‬קע שנית* לו ואפי׳ הואיודע‬ ‫כט־כ משא ומתן אינו כלום מיהו כל זמן שחפ׳ הקטן במה‬ ‫שעשה וקיוביו או הב״ד לא בטל מעשיו אס הלוקח אכל פירות‬ ‫מאותו קרקע שלקח אי! צריך לשלם ;זה שלקח דמחילתי מחילה‬ ‫ואם ירש שטי חוב מאביו דינו כמטלטלי! ויכול למוכיו או‬ ‫י‬

‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫ליתנו לאחר ככתיבה ומשירה כמו גדול ‪4‬‬ ‫ב בד״א בקט! שאין לואפזט־יופומ אכל אם היה לואפוטיופוס‬ ‫הרי אזיל ליה טעמא רמשים כרי חייו שהרי האפוטיופ־ס‬ ‫נושא וניתן בעדו לפיכך אין מעשיו כלים אפי׳ במטלטלים אלא‬ ‫מדע׳ האפוטרופוש שיאם רצה האפוטרופוס לקיים מקחו וממכרו‬ ‫ומתנת‪.‬׳ במטלטלים קיים ‪ 4‬וה״ה אם םמוכיש אצל ב״ה שדינו‬ ‫כאפוט־ופוס במ׳׳ש לקמן בסימן רצ״ו אבל משהגדיל אע״פ שיש‬ ‫לו אפיטי־ופום שמינהו לו אביו מקחו מקח וממכיוממבי מיהו‬ ‫האפוטיופום צ־יך לקיים דביי המת ואשיי ליתן אותו דבי‬ ‫שנתנזנה עליי אפוטיופא לא ליורש ולא ללוקח ערהזמןשצוה‬ ‫אע״פ שמקח היורש מקח וממכיו ממבי ‪ 4‬ואם תפשו חלוקת‬ ‫מיד אין מיצי אין מ י ד ו‬ ‫‪ -j‬קטן היודע בטיב משא ומתן ואין לו אפוטרופים שתקנו‬ ‫לו משום כרי חייו תקנו ג״כ שיהא דינו בדיני אונאה נ ד ן‬ ‫גיול שאש נשא ונתן במטלטלין וטעה פחות משתית הוי‬ ‫מחילה שתית קנה ומחזיר אונאה יתר על שתות בטל מקח ‪4‬‬ ‫ך אין מקח הקט! יממכיי במטלטלים קיים אלא כשמשך אם‬ ‫קנה אי המשיך אם מיר אבל אם נתן מעית על המקח‬ ‫וחזר בו אינו צייך לקבל טי שפיע כיון דבקל יבולי( להטעותו‬ ‫<א תקנו לקל נו כשתןזר בו אבל האחרים שנשאו ונתנו עמו‬ ‫(‬

‫פימירלה‬

‫אם הם חוזרים בים היי ים במי שפרע גטו כשקונין מנחלים‬ ‫‪':‬לנכי דירהו לא שייך לחלק ‪4‬‬ ‫ה וכן אס אחיים קנו קניין סודר מיד הקטן ‪ ,‬או שהשכיר‬ ‫טקומ המטלטלין להקנות לים כו המטלטלין יחזר בו ל ג‬ ‫קנה ל ו ק ח לא בקניין ולא בשכירות מקום כקניין לא ליפי שםיתש‬ ‫קניי! לכתיבת שטר עומד וכתיבת שטר בקט! אינו שאין העדיים‬ ‫חותמין שטר אלא עד הנחל כמ'ש לעיל וכיו! שאין קניי! דנזטן‬ ‫עומד לכתיבה גם הקניין אינו כאב ושכירות מקום נ״ב אינו‬ ‫טועילבקטן משום דשכיר־ת ממכר ליומיהג״בהוא והבי אמרנו‬ ‫שאין ממב־ו ממבי־ בקיקעי ומטעם זה אם רטן השכיר‬ ‫בית לרו־ בו יבול לחדר בו ואי! מעשיו כלום ‪.‬‬ ‫ן ובן קט! שקנה מטלטלי! מאחרים והקנום לו בקניין או‬ ‫השכירו לו המקים שהנ׳טלטלים מונחים עליו לא קנה ער‬ ‫שיט׳רוך דהקניין שהקנו לו האחרים ושכירות המקום שהשכירו‬ ‫לו אינו כלו׳ לפי שהקניין ושכירות מקום לא עייפי מחצירו‬ ‫וחצר גבי קט! אינו קונה לו דק״ל חצי משום שליחות איתרבאי‬ ‫וק״ל אין שליחית לקטן כ מ״ש םי׳ קפ״ח ודוקא בקטן אבל‬ ‫בקטנה חצרה משום ידה רגבי גט איתרבאי וכיון דאית לה יד‬ ‫אית לה חצר וחצר׳ קונה לה לפיכך אם קנת׳ מטלטלי! מאחרים‬ ‫ותקנום לה בקניין או בשכירות מקום קנתה רמטיטלין ‪,‬‬ ‫ן קטן שקנה קרקע ונתן דטים והחזיק בקרקע תעמוד הקרקע‬ ‫כידו והיא שלו ואין המוכי־ יכול לחזור בו אע׳ינ שממכלו‬ ‫בקרקע אינו כלים קנייתו קנייה שהיי אודים מקנין וזכין לן‬ ‫ואע״פ דקט! כמי שאינו דמי זב־ן לאדם שלא בפניו וי״א שזה הוא‬ ‫אפי׳ מדאורייתא ריבי! לו שלא בפניו דכתיב נשיא אחד למטה‬ ‫וגומר ופרש״י וקטנים הרבה היו בנחלת הארץ וכשלא בפנירם‬ ‫ד!* ואפייה זכי כל אחד בחלקו ע״י שהקנה להם הנשיא ש״מ‬ ‫שזכי! לאדם שלא בפניו שהרי זכו לקטנים דכשלא בפני‪-‬פ דמי‬ ‫והיית נמי במכי כשהוא ניתן המעות ומחזיק בה ע״י שאחרים‬ ‫מקני! לו זכה בה ואין האחרים יכילי! לחזור בהן אבל הקטן‬ ‫יכול לחזור בו כדאמ־י׳ סעיף ד׳ שאי! טעות קונות לו ואעיג‬ ‫שהח!י׳ ג״כ אין חזקתו קניין לו דבמשיכת מטלטלי! תקנו לו‬ ‫קניין ולא בחזקת קניין קרקע לפיכך הוא חוזר בו ואין המוכר‬ ‫יכול לחזור בי ואע׳׳ג דבשכירות מקום המטלטלין אמרינן סע ף‬ ‫ו׳ דלא קנה כ^ל ואפילו המוכר יכיל לחזור בו אע״נ דזיכיו לו‬ ‫היינו משים דשבייות מקום הוי בחצירו ואין חצר לקטן כדבתיבנא‬ ‫טעמא לעיל אבל הבא ע״י שמחזי׳ בו הקטן המוכר מקנה לו‬ ‫הקרקע עצמה בקניין גמור לא בתורת חצר וזבה הקט;‬ ‫ךן כבי־ אמ־נו דקטן במקרקעי אין מקחו מקח ואין מגיכרו‬ ‫ממכר עד שיגדיל ולא שייך תקנת משום ב ״ י חייו בקרקע‬ ‫אבל משהגדיל והביא שתי שערות הזכר אחר י״ג שנים והכת‬ ‫א׳י״כ שנהאע״פ שאינן חריפין ואינן יודעים בטיב משא ומתן‬ ‫מקין מקח ומשכין ממכי בטטלטדין אבל בקרקע אין מעשיו‬ ‫קיימי! כל זמ! שאינן יודעים הטיב משא ומתן אבל אם יודע־ן‬ ‫בטיב משא ומתן מיד שהביאו שתי שערית היכי אחר י״ג והבת‬ ‫אחר י״ב רינן כגדול לכל דבר ומקחן מקח ומטכרן ממכר בין‬ ‫במטלטלי בין במקרקעי ‪4‬‬ ‫‪ Q‬בד״־א בקרקע שלו שקנאו הוא או אפוטרופוס שלו קנאו‬ ‫בעוד שהוא היה קטן או שניתן לו במתנת בריא אבל קרקע‬ ‫שירש מאבותיו או משאר מורישיו או שניתן לו במתנת ש״מ‬ ‫דהוי כמו י ירושה אין ממביו ממבי עד שיהיה בן כ׳ שנה שלימות‬ ‫והביא ב' שערות אבל קודם עשרים שנה שלימות אע״פ שהכי׳‪.‬‬ ‫שתי שערות ויודע בטיב משא ימתן לא שמא ימכור בזול‬ ‫מפני שקודם שהוא בן עשרים שנה אעיפ שהביא ב׳ שערות'‬ ‫נערותו גורם לו שדעתו ניטה אחר מעית כי עדיין לא נתיישב‬ ‫דעתו בדרכי העול׳ וחיישינ שמא יראו לו טעות בדי שיהא לו‬ ‫חשק בהם וימכור כל נכםיו ודוקא לקרקע שייש או באה לו‬ ‫במתנת שימי שהוא דומה לירושה חיישינן להבי אבל בקרקע‬ ‫שקנאו הוא או שקנאו אפוטיופם שלו ליכא למיחש להכידהא‬ ‫ומינן דלא מקרבא דעתיה לגבי זוזי ואוהב את הקרקע יותי‬ ‫מזוזי שהרי בזוזי קנאה וכן אם אפוטרופוס שלו קנאה והוא‬ ‫אינו מערער ש״מ דחביבה ליה יותימז‪-,‬זי ואם ניתן לו במתנת‬ ‫בריא אמרינן אי לאו דטרח הנותן קמיה לא הוה יהיב לית‬ ‫מתנה וביו! דלאו ממילא אתית ליה אלא ע" י שטרח בה קפיר‬ ‫בה ואינו מוכרה בזול וכשהוא בן כ׳ שנה שלימות והביא ד׳‬ ‫שעדות הרי הוא כבן שבעינ! ומוכי בין במטלטלי! בין במקרקעי‬ ‫כין שלו בין שירשה מאביו ואפילו אינו יודע לטיב משא ומתן‬ ‫א ל א שאינו שיטה שאם הוא שוטה יתבאר דינו בסמוך בע״ה ‪4‬‬ ‫י הקטן שנת; מתנה לאחרים בעוד שהוא פחות מבן עשרים‬ ‫‪4‬‬

‫‪4‬‬

‫והוא י‪1‬תר מבן ׳"ג והביא שתי שערות יין במתנת ברי‪ *,‬בין‬ ‫במתנת‬

‫השן משפט‬

‫הלנות אונאה מקח טעות‬

‫במתנת ש׳׳ט בין בקרקע שקנאו כין בקרקע שירש מתנתו‬ ‫מתנה דאמרינן אלו לא הגיע לו הנאה גדולה מ! המקבל לא היה‬ ‫נותן לו והואיל והוא דבר שאינו מצוי תמיד אגדו חכמים ז״ל‬ ‫תתקיים »‪,‬תנמו כדי שיהו דבריו נשטעין ולא דקדקו שמא הנאה‬ ‫דעביד‪#‬ליה אינו חשוכה לית לגבי קרקע זו אלא כיון דטקרבא‬ ‫דעתיה דהאי קט! לגבי הנאה זו שגי »‬ ‫•א והא דאמרינן שכשהוא ב! עשרים יכול למכור קרקע אביו‬ ‫היינו דוקאשהואבן ך ׳ וגס הביא שתי שערות או שלא‬ ‫הביא גותי שעיות ונולדו לו סימני סריס אבל אם לא הביא ב׳‬ ‫שערות וגם לא נולדו לו סימני ס־יס עדיין קטן יחשב ואי(‬ ‫טמכיו טמכ־ אפילו בנכסים שקנה הוא עד שיגדיל דהייגו שיגיע‬ ‫לרוב •שנותיו שהם שלשים ושש שנים שהם הרוב של שבעים‬ ‫שנה כי ימי שנותינו בהם שבעים וגו׳ »‬ ‫•ב אע״פ שבן עשרים ולא הביא שתי שערות וגם לא נולדו‬ ‫לו סימני סריס עדיין קט! הוא וכשמכיא שתי שערות או‬ ‫נולדו לו סימני סריס אחר שהוא בן ך ׳ נעשה גדול ט מ יש‬ ‫הפרש בין הבאת שערות לסימני סיים דבתבאת ב' שערות‬ ‫אינו נעשה גדול למפרע אלא משעה שיב *ם ואילך ובסימני‬ ‫םריס מבן ך ׳ ואילך נעשה גדול למפרע מיום שהוא בן י״ג‬ ‫שנה ויום אחר לפי שעתה נתבדר שהוא היה סרים ממעי אמו‬ ‫ומה שלא הביא שעיות היה בסבת זה והא רבעינן הבאת ב'‬ ‫שעיות היינו במי שעתיר להביאם אכל זה שהוא כדים ממעי‬ ‫אמו ואינו עתיר להביאם ו ד י הוא גדול טי״ג שנה ויום א'לפיכך‬ ‫אם מכ־ קודם שנתברר שהוא גדול בנון קודם כ׳ ולא הביא ב׳‬ ‫שעי־ות ולא נולדו לו סימני ס־יס ולאחר זמן הביא ב׳ שערות‬ ‫הרינתי־ר שעכשיו הנדיל ולא קורם לכן ואין מכירתו שמכר‬ ‫ער עתה כלום אלא כרין מבן עשר עד י״ג אבל אם נולדו בו‬ ‫םימני סריס אתר שגעשה בן עשרים איגלאי מילתא למפרע‬ ‫שמיום שתית בן י׳׳ג שנה ויום א׳ הית גדול הילכך בל מה שאילו‬ ‫הביא ב' שערות קודם שמכר היה ממכיו ממכר עכשיו נמי‬ ‫שהתביר שהוא סריס הוי מכר למפרע »‬ ‫טי שמני בין בנכסיו בין כנכסי אביו ומת ובאו קיוביו‬ ‫‪$‬‬ ‫וע־עיו לוט־ שהיה קטן בשפכי ובקשו לבודקו אין שומעין‬ ‫להס חרא רחזקת אין עדים חותמין על השטי אא״כ יודעים‬ ‫שנעשו המיכ־ גדול ועור דשימנים עשויים להשתנות אחר‬ ‫מיתה ולא תיעל הבריקה שמא שיני הסימנים ועוד‪ ,‬שבדיקת‬ ‫הםימנים ניוול היא למת ואין מנוולין את המת » ־‬ ‫י ף פחות מבן כ׳ שמני ק־קע שירש מאביו חוזר ומוציא מיד‬ ‫הלקוחות בין קודם ב׳ בין אח־ כ׳ ומוציא ממנוכל הפירות‬ ‫שאכל שחיי שלא כדין אכלם שלא היה המקתמקח ואם הוציא‬ ‫הלוקח הוצאות או שנטע וזרע שמין לו ומתזיר את השאר‬ ‫ורוקא שבא לערער טיד אחר שנעשה בן כ׳ אבל אם שתק ולא‬ ‫מיחה מיד מחל ושוב אינו יכול למתו׳ אפי׳ היה קטן נמוד כשמכי«‬ ‫^ ן קטן שלוה מאח־ים יש מי שאומר שחייב לשלם דס״ל‬ ‫שנם בהלואה שייך בו תקנת משום כדי חייו ויש מי שפוטר‬ ‫דסיל שאש נפרעין ממנו לכשיגדיל יבזבז כל ממונו בקטנות ויש‬ ‫טי שמחלק שאם ידוע שלו׳ לצורך מזונותיו נפרעין ממנו משום‬ ‫תקנת כדי חייו שימצא מי שילונו בשעת דוחקו שיצטרך למזנית‬ ‫אבל אס אין ידוע שלוה לצורך טזונומיו אין מעשיו כלום ואין‬ ‫נפרעין טמנו לכשיגדל וכן נ״ל עיקי מיהו אם מכר קרקעי‬ ‫במקו׳ שאין מנייתו מכירה צריך על כל פנים להחזיר הטעות ואם‬ ‫אין לו נובה הלוקח טמנו מנכסים בני חורין •‬ ‫ואם נעשה הקטן עיב אין שייך ב‪.‬׳ שום תקנת של כדי‬ ‫חייו ופטור טלשלם אף לכשיגדיל »‬ ‫• ן חיש שאינו מדבר ואינו שומע או מדבר ואינו שומע כלום‬ ‫הרי הוא כקטן שמוכר ולוקח מטלטלין משום כדי תייו‬ ‫אבל לא בקרקע ואף במטלטלי! לא יתקיימו מעשיו עד שבודקין‬ ‫אותו בבדיקית רבות שדעתו כך »‬ ‫•ךן ואילם ממעי אמו ששומע ואינו מדבר או מי שנשתתק‬ ‫מקתו טקח וטמכיו ממכ־ ומתנותיו‪ -‬קיימין בין במטלטלי!‬ ‫בין בקרקע שביון ששופע וכל שכן בשכבר שמע ודבר מסתמא‬ ‫ודאי בן דעת הוא מ״מ צייכין לבדוק אותו כדרך שבודקין‬ ‫לגיטין אס עכשיו דעתו עמו או יכתוב בכתב ירו וניכר טתוך‬ ‫כתבו שהוא בן ידעת ‪,‬‬ ‫מי שאינו שומע אא״כ מרביים עשו בקול רם אין זת‬ ‫בכלל חרש אלא הרי הוא כפקח לכל דבריו»‬ ‫ף שוטי הוא נחע טשטן בן שש ואין פקחו מקה ואין ממכרו‬ ‫י ממכר ואין מתנותיו קייטין לא במטלטלין ולא בקרקע וביד‬ ‫*!מידין ‪,‬אפוטרופוס לשוטים בדרך שטעטידין לקטנים כרי‬ ‫שלא ע ז מ ו את שלהר ואין להם זכיית כלל ע״י עצש! וע״י אסריז‬ ‫;‬

‫י‬

‫סימן דלה רלו‬

‫יש להם זכייה במתנת דטשתטא שמקנה לו לקניין גמד ‪,‬‬ ‫ב א טי שהוא עת שוטה ועת שפוי כנו! אלו הנכפין בעת‬ ‫שהוא שפוי כל טעשיו קייטין וזכה לעצמו ולאחרים ככל‬ ‫בן דעת אבל צייכין הערים לחקור הדבר היטב שמא בסוף‬ ‫עת שפייתו ובתתלת שטותו או איפבא עשה טעשה זה אמרו‬ ‫שנים כשהיה שיטה זבין ושנים אומרים כשהית שפוי זבין אוקי‬ ‫תרי לבהדי תרי ואוקי ממונא בחזקת מריה אם הוא קרקע הרי הן‬ ‫בחזקת המוכר ואם הן מטלטלי! הרי הן בחזקת המחזיק בהן »‬ ‫ב ב השיכור מקחו מקח וממכיוטמבר ומתנותיו קיימין במת‬ ‫דבי־ים אמורים בסתם שיכור אבל אם הגיע לשכיותו של‬ ‫לוט שעשה ואינו יודע מה הוא עושה הרי הוא כשוטה ואין‬ ‫מעשיו כלום ‪,‬‬ ‫ב^ מוכר שמכר קרקע או מטלטלין וזיבה איתמ על ידי‬ ‫אחר ללוקת שלא מדעתו יד הלוקח על העליונה אם‬ ‫ירצה ליקח אין המוכר יבול לחזור בו שכבר זיכה אותו לו וזכין‬ ‫לארס שלא מדעתו ואם לא רצה תחזור לבעליה שאין זכיןלאדם‬ ‫בעל ברחו »‬ ‫ב ף וכן העבד קיל יד העבד ביד רבו ומה שקנה העבד קנו!‬ ‫רבו אס קנה העבד או טבר או נתן במתנה או שנתנו לו‬ ‫מתנה יד האדון עצהעליונה אם רצה לקיים מעשיו הרי אלו‬ ‫קיימי׳ ואם לא רצה מעשיו בטלים ׳בדברים בלבד הוא שמקיים‬ ‫האדון או מבטל ואין צייכין לקנות ממנו כלום רק שיאמר טת‬ ‫שעשה העבד יהא עשוי הרי קיים מעשיו »‬ ‫בן• דין מכירת הבעל בנכסי אשתו ומכירת האשה עיין בלבוש‬ ‫הבוץ וארגמן סי׳ פייה וצ׳ »‬ ‫בן בית דין שמכרו או לקחו בנכסי יתומים בי! במקרקעי בין‬ ‫במטלטלי! וכן האפט־ופשים בין שמינו איתס ב״ד ובין‬ ‫שמינו‪,‬אותש אבי יתומים מקחן מקת ומשכים ממכר אבל מתנת׳‬ ‫אינה בלום שאין אדם נותן דבר שאינו שלו »‬ ‫ך ן ולא לציי־ך כל הדברים רשא־ן למכור כאשר יתבאר בדין‬ ‫האפטרופסית סי׳ ר״ץ סעיף י״א »‬ ‫בךן המוכי או קונה קניין בשבת ויום הכיפורים וייט אע״&‬ ‫שמכין אות• גדרות על שעבר על דברי חכמים מעשיו‬ ‫קיימי! וכותבי! אותו אח׳׳כ בחול ‪.‬‬

‫ףלן״ גוי ש א ‪ :‬ס קרקע מישראל או בעלילות‬ ‫דברים ובו ט׳ סעיפים ‪.‬‬ ‫א נוי אנס המציק לישראל ויש בידו לחיינו וטפני הטצק‬ ‫נת! לו הישראל שדהו או ביתו בפדיון נפשו שאמר לו‬ ‫שא קרקע זו ואל תמיתני ונטלה טמנו והניחו ולא המיתו ואח*כ‬ ‫בא המציק למוכרת אם יש ביד הבעלים לחזור וליקחנו טמנו‬ ‫הוא קורם לכל אדם ואם אין ביר הבעל לחזור וליקחנו או‬ ‫ששהת׳ ביד המציק י״ב חדש כל הקודם ולקח מהמציק זכת‬ ‫בה שכבי נתייאשו הבעלים ממנו מ״ט צריך הלוקח ליתן לבעלים‬ ‫רביע בקיקע שלקח או שליש במעות שנתן לטציק משום דקים‬ ‫להו לח״זל שהטציק הואיל ומוכי קרקע שאינה שלו הוא מוכית‬ ‫בזול לפחות שוה‪-‬ד׳ הוא מוכר בנ׳ ואמרו חז״ל דטפתמאשמת‬ ‫שמוזיל נכי לוקח הוא של בעלים שהרי מחמת שהוא שלהם‬ ‫הוא מוכי־ בזול לפיכך אם לקח מהמציק כשלשים נותן לבעלים‬ ‫עשרה במעות שהוא שליש ממה שנתן למציק או רביע בקרקע‬ ‫דכ־לה חרא היא שהרי מסתמא רביע הקרקע שקנה כשלשים‬ ‫היא שוה עשרה דהא שוה ארבע מכר לו בשלשה ויד הבעלים‬ ‫על העליונה אם ירצה צריך זה ליתן לו קרקע הרביעי ואם‬ ‫ירצה יניחתו בידו וצריך זה ליתן לו מעות ואם לא יתן לו‬ ‫הרביע קרקע בנזל הוא בידו» היו הבעלים מערערים על הלוקח‬ ‫ואומדים שלא כדין קניתו כי היה בידינו ליקח והלוקח אומד‬ ‫שלא היה בידם ליקחעל הבעלים להביא ראייה דקיקע בחזקת‬ ‫הלקוחות עומדת ‪ ,‬י״א שבל זה מיידי שרצת הטיצק להורגו‬ ‫והתחילו הבעלים ונתנו לו הקרקע מעצמן כדי שלא יהרגנו שאז‬ ‫נטר והקנה למצי׳ אבל אם מתחלה לא ביקש הטצי׳ אל*‬ ‫את הקרקע ולקחה טן הישראל בחזקת אף על נב שטידאוו‬ ‫ההרינה לא היה יבול הישראל להוציאה טמנו שהיה ירא פן‬ ‫יהרננו אפ לקחת ישראל אח־ חוזרת לבעליה והםנותני׳ללוקוו‬ ‫מה שנתנו כמיש לקטן כסעיף ח׳» ישראלים שדחק אחד אוו‬ ‫חבימ בתפישה והיה מגזם לו להורגו עד שיתן לו קרקעו אין‬ ‫להם דין זה דכ״ע ידעי שאין ישראל שופבי דפי ומגופי ולא עבדי‬ ‫אלא הוירינא במו בגוי שלא היה אזרנו שיתבאד סעיף ח׳‬ ‫ב וכיון שהקרקע בחזקת הלקוחות עומדת כמו שאמרנו הינ׳‬ ‫דהבעליס חצי» שיחזור הלוקח השליש בטעות או רגיע‬ ‫‪4‬‬

‫לכוש עירי&ושן‬

‫הלבות אונאה ומסח טעות‬

‫גקדקע ואינן מאגזעין ללוקח בהמה קנאה ואין לועדים ככמה‬ ‫קנאה ישבע הלוקח בכמה קנאו ונוטל מעותיו*‬ ‫‪ j‬ואש קנאה מהנר תוך שנים עשר חדש אם ירצו הבעלים‬ ‫כל הק־קע צריך להחזירה להם והס יתנו לו כמו שקנאת‬ ‫מהגוי שעריי! לא נתייאשו ממנה ואם ירצו הבעלים יגיחוה‬ ‫בידו ויתן להש שליש ממה שנתן לגוי *‬ ‫ך ואפי׳ תוך י״ב חדש אס קנאה מהבעלים תחלה ואח״כ חזר‬ ‫וקנאה'מן הגוי טקחו קיים דכיון שטביה לו תחלה וראי בלב‬ ‫שלם הקנה לו אכל אם קנאו מן הגוי תחלה ואחייב ט! הבעלים‬ ‫מקחו בטל ואפי׳ עשה לו שטר עליה דאמי־י׳ כל מה שעשה‬ ‫מתמת יראת המצי׳ עשה אי נמי משום השני נוח לי והדאשזן‬ ‫קשה ממנו עשת בריא שלא עשת אלא שטר םתש בלא אח־־יות‬ ‫אבל «ם קבל עליו אחריות דאי טרפי מיניה לגבייה דמי ארעא‬ ‫או שהודה בפני עדים או קבל המעות ממנו בפני עדים המקח‬ ‫קיים ראי לאו ח מ י ליה במקח גמור לא הוה עכיד כי האי»‬ ‫ףן לקח א׳ מן הגוי ושהתה בית ג׳ שנים ואח״כ טכיה לאח־‬ ‫אין לבעלים על לוקח שני כלום מדין חיזקה שטוענין לו‬ ‫לומר הואיל ושת׳ כ״כ ודאי הראשון קנאה ממנו בקניין נמוד‬ ‫ונתן לו השליש ואפי' אי איהו לא טעי! אנן טענינן ליה דהא‬ ‫ק״ל טוענין ללוקח וטוענין ליורש וכן הרין אם לא שהתה ביר‬ ‫הראשון אלא יום אחד וביד לוקח שגי שהתה ג׳ שנים טועני!‬ ‫לו במו שהוא הדין בדין חזקה‪ ,‬י״א דוקא כשהלוקח ראשון הוא‬ ‫ישראל אבל אם הוא גוי ומכרה ליש־אל דינו כאלו קנו מן‬ ‫המצי׳ עצנזו ‪.‬‬ ‫וכ! הרין אם שהתה ביד הלוקח שלשת שנים ומת והורישה‬ ‫ן‬ ‫ליורש טועני! ליורש »‬ ‫ן גוי בעל זרוע שהיה לו חוב על ישראל או ש ד ת לו טענה‬ ‫על ישראל מחמת שהזי׳ ‪,‬לו או שהפשיר לו ממונו ועשה‬ ‫דין לעצמו וירד בזרוע לתוך שדהו או ביתו ונטלו ממינו בחובו‬ ‫או בטענתו אע״פי שלא תבעו תחלה לרין ואחר שתקף לו את‬ ‫את השדה טב־ה לישראל אחר אין הבעלים יבולי! להוציאו טיר‬ ‫הלוקח כד״א כשלקחו בטענות אמת בגו; שהודו הבעלים שהגוי‬ ‫טען אמת והוא לא רצי‪ ,‬לשלם לו אמרינן ודאי מחל לגוי את‬ ‫השרה והקנהו לו בער חובו וכן הדין אש היה שם מלך או שר‬ ‫כאותו המקוש שהיה יכול לכיף את הגוי לרין ששכר את שלו‬ ‫ולא תבעו אינו יכול ׳להוציא טיד הלקיחות אע״פי שאינו מודה‬ ‫לגוי שהאמת אתוואע״פ שאין שם עדיש שהגוי טוען אטת שהרי‬ ‫אומד הלוקח לבעלים אם הגוי הוא גזלן למה לא תבעתם אותו‬ ‫אלא ודאי טחלתש אותה לו או ידוע לבם שהדין עמו ‪,‬‬ ‫ןן גף אנס ובעל זרוע אלא‪-‬שאין בידו להרוג ובא בעקיפין על‬ ‫ישראל ולקח טמנו שדהו או ביתו ומכרו לישראל אחר או‬ ‫גחנו לו צריך להחזירו לבעלים אפי׳ שהתה כידו כמה שנים דלא‬ ‫גמ־ והקנהו לו דדוקא היכא שהיה בידו להורגו אמרינן לעל‬ ‫אנב אונסיה נמר והקנהו לו אבל היכא דלא היה בידו להורגו‬ ‫דלא נמר והקנהו לו דאמר כשיהיה לו עת הכושר לתובעו‬ ‫אתבענו ואפי׳ שהתה בידו י׳׳ב חדש יבול לומר לא באת לו שעה‬ ‫לבופו הילכך מכירתו ונתינתו אינה כלום מיהו כשמחררו לו‬ ‫א״צ להחזירו לו בחנם אלא שמין כמה היה רוצה ליתן לגוי‬ ‫בדי שיחזירנו לו וכן ית! לישראל זה שקנאו ואם הוציא עליו‬ ‫הלוקח כדי להוציאה מיד הגוי עד בדי דמי השדה או הבית‬ ‫{יריבים הבעלים לית! לו ועל אם רוצים להוציאו מידו ואם ירצו‬ ‫יניחוהו בידו* וגם אין צריכין לימן לו יות־ ממת שהוציא עליו‬ ‫כגון שאש הנוי היה אוהבו ונתנו לו בזול אין הבעלים צריכין‬ ‫ליתן לו אלא מה שנתן לגוי ואע״פי שהוא לא היה יבול להוציאו‬ ‫מיד הגוי בכר דכיצר יעשה זה סחורה בשדהו או בביתו של‬ ‫זה ואפי׳ אס נתנו לו הנוי בתנם צייך להחזירו לבעלים נ״ב‬ ‫גח‪:‬ס ואס בעודו בידו בנה אותו הוי כיורד כתוך של חבירו‬ ‫^לא בישות ובנאה שיטל לוט״ לו טול עציך ואבניך וכל זה‬ ‫דוקא בקיקע שאין הבעלים סתמא מייאשין ממנו אבל מטלטלי‬ ‫םתמא מייאשין מהן א״צ להחזיר לבעלים מלבד ספרים שאין‬ ‫םייאשין מהן מפני שידוע שאין האנש מוכרן אלא לישראל‬ ‫וסומך שהישראל יחזירם לו »‬ ‫‪ 2‬בד״א כשאין שופט או שר במדינת שיוכל לכוף האנס נוי‪J‬‬ ‫להוציא השדה או הבית מידו אבל אס יש שופטים בארץ‬ ‫והיה איפשי לתיציאו מיד הגוי בדיניהם ולא עשה א! ודאי‬ ‫נתייאשו הבעלים ומחלו וישאי הקיקע ביר הלוקח ולא יתן‬ ‫לבעלים כלומ דהכא לא אמרינן דאוזיל האנס ומכ־ דהא לא‬ ‫גאה לו הקרקע בחנם שהרי בחובו או כטענתו לקחו ג*ונו וכל‬ ‫זה מיידי באנס שלקחה בחובו או בעלילתו כדאשרן אבל שר‬ ‫או מושל שקצף על עבדיי ומשרתיו ולקח מאחד מהן ביוע הוי‬

‫סטן הלז רלח‬

‫דינא דמלהותא ואץ וןלוקח חייב לימן לנעלים בלום ישראל‬ ‫שמשכן קרקע אצל גוי וקבע לו זמן לפדותה ולא פדאה ומכרה‬ ‫הגוי לישראל אחר אם מכר בשווייה ממכמ קייס יהא חזינן‬ ‫שדעת הגוי לזכות בכל הקרקע כדינו וכדין מכרה אבל אם‬ ‫מכרה בפחות משווייה אפילו כל שהוא חוזר לבעלים דחזינן‬ ‫שלא בקש הטי לזכות אלא במה שמכרה לפיכך מחזיר לקונה‬ ‫טח שנתן לגוי וזה מחזיר לו הקרקע ועיין עוד לקטן םיטן‬ ‫שע״א בדינים כאלו‬ ‫‪4‬‬

‫רלז‬

‫המחזר אחר ד ב ר לקנות וקדם אחר ו ק נ א ו‬ ‫ובו ב׳ סעיפים ‪:‬‬

‫א המחזר אחר דבר לקנותו או לשוכרו בין בקי־קע בין במטלטלין‬ ‫ובא אחר וקנאו נקרא רשע וה״ה הרוצה להשכיר עצמו‬ ‫אצל אחר ובא אחר והקדימו שנקיא רשע וי״א דדוקא במכר‬ ‫או בשכירות שיכול למצוא לקנוה או להשחכר במקום אחר אבל‬ ‫אם בא לזכית בדבר שהוא הפקר או לקבל מתנה מאחר ובא‬ ‫אחר והקדימו אינו נקרא רשע כיון שאינו דבי־ המצר לו במקום‬ ‫אחר וכן בראובן שהיה מהפך כקרקע של נוי והיא על מצד‬ ‫שמעון אע״ג שאין בגוי דינא דבר מיצר אם קדם שמעון וקנאת‬ ‫לא מיקרי רשע דהוי במציאה דלאו כל שעתא איתרטי ליה‬ ‫לקנות קרקע במצר שלו ובן אס קונה דבר אחר ובא חבירו‬ ‫וקדם וקנאו בזול שלא היה יכול לקנותו כן במקום אחר הוי‬ ‫כמו מציאה ויוכל לקנותו כל זמן שלא זכה בוחבידווישחולקין‬ ‫ככל זה וכתב מורי מהרמא״י ז״ל וז״ל וסברא ראשונה נראה‬ ‫עיקר טיהו אפי׳ לסברא זו רוקא בעני אבל בעשיר מיקרי רשע‬ ‫וע״ל סימן קניו סעיף ה׳ וכל זה לא מיידי אלא בשכבר פסקו‬ ‫הרמים שביניהם ואין מחסרים אלא נמר הקניין אבל אם עדיין‬ ‫לא פסקו הרמים שהמוכר רוצה בכך והקונה חצה יותר בזול‬ ‫מותי־ לאחר לקנותו בין אם המוכר נוי או ישראל יש מי שכתב‬ ‫שהוא חרם ר״ג שלא להשינ נבול בשכירות בתים מן הנוי וה״ה‬ ‫במקום שנהגו לשבור ההלואה מ! הנוים ושכרה אחד לא ישיג‬ ‫לו אחר גבולו ‪,‬‬ ‫ב א ט ד למלמד להשכיר עצמו לבעל הבית שיש לו מלמד אחר‬ ‫*בביתו שמאחר שהוא שכור שם ילך זה המלמד למקום‬ ‫אחר להשתכר שם אם לא שיאמר הבעל הבית אין רצוני לעכב‬ ‫המלמד שלו עור‪ ,‬אבל אס שכר בעל הבית מלמד אחד יכול‬ ‫בעל הבית אחר לשכור אותו המלמד עצמו ואין בעל הבית‪.‬‬ ‫הזה יכול לומר לך ושכור מלמד אחר שיכול לומר אין רצוני‬ ‫אלא בזה כמדומה לי שזה ילמוד בגי יפה ממלמד אחד *‬

‫ר ל ח‬

‫בותבין ש ט ר למוכר ולא לאקח‬

‫ונוגע‬

‫א •אחד שבא לפנינו ואמר מכרתי שדי לפלוני כתבו לי שטר‬ ‫כותבין לו השטר שמכר שדהו לפלוני ונותנין לו אעפ״י‬ ‫שאין אותו פלוני לפנינו והוא שמקנה לו השדה טיד בקניין או‬ ‫שמעיד על עצמו שכבד הקנהו לו באחד טדרכי ההקנאה שאז‬ ‫השדה קנוי ללוקח מעכשיו אע״פ שאינו בפנינו דזכין לאדם‬ ‫שלא בפניו וליכא למיחש למידי דלטאי ניחוש אי לקנוני׳שמא‬ ‫יודה שהקנה ולא הקנה למה יעשה בך הלא הנכסים שלו הן‬ ‫ומת שירצה עוד יבול לעשות בהם מהיום ואילך אבל אם אינר‬ ‫מקנהו לו מיד או שאינו מודה שהקנהו לו כבר אין כותכין ‪*b‬‬ ‫דשמא לאיקנהו לו עד לאחר זמן ובין כך ילוה המוכר מאחרים‬ ‫או ימכרנו לאחרים ואחיכ יתן שמרו לזה ויבא ויטר‪3‬נו בשטר•‬ ‫זה שזמנו קודם להם שלא כדי; אבל אם מקנוהו לו מיד וכל‬ ‫שכן כבר הקנהו לו הרי טורפו בדין לפיכך כותבין שטר למוכר־‬ ‫אף על פי שאין הלוקח עטו ובלבד שהיו העדים טכירין את‬ ‫המוכר ואת השמות שבשטר שזהו פלוני בר •לוני שסבר‬ ‫שדהו ראם לא יכירו שם המוגר איבא למיחש שמא עשה‬ ‫קנוניא עם הלוקח ומצוה לכתוב על שט אחר שאותו האחו*‬ ‫מבי שדהו לפלוני ומשקר אבל אס מכירין את המוכר אע״‪6‬‬ ‫שאין טכירין את הלוקח כותבין דליבא לטיחש לטידי דהא זכין‬ ‫לו שלא בפניו אבל אין כוחבין שטר ללוקח אלא טדעת המוכר‬ ‫ויש מי שאומר שאפילו קנו מהמוכר שהקנה ללוקח שלא בפני‬ ‫לוקח ובא הלוקח וביקש שיכתבו לו השטר אין שומעיןלוישלא‬ ‫אמרו סתם קניין לכתיבה עומר אלא בשהקנה לו בפניו אבל‬ ‫שלא בפניו צריכין להמלך בו טי שבא לעדים ואמר בית יש לי‬ ‫נמקים פלוני ואני נותנו לפלוני אע״פ שאין העדים יודעי( אם‬ ‫<ש לו בית‪ .‬במקום גלוני או לא יכילין!לכתוב דלטאי ניחוש שמא‬ ‫אין לו מנ׳יש הרי הם אינם טעידיםרק המתנה אם יש לו ואפ‬ ‫אין לו הפתגה ו‪$‬טלא נטלה ‪.‬‬ ‫ב הלוקח‬

‫השן משפפ‬

‫הלכות מתנה וכזחידה‬

‫‪ p o‬לרט רמ‬

‫ב הלוקח נותן שבד הסופר אפי׳ כמוכר שדהו מפני רעתה‬ ‫וכתב השני בעם מכרם במתנה אין בה אחריות ואפייאם‬ ‫דהאאין צורך לשטר'אלא ללוקח דלמוכר מאי איכפת‬ ‫גם בשני שהוא שטר מברג״כ אין כתוב בו אחריות גבי‬ ‫ליה בכתיבתו ״‬ ‫מכר כבר כתבנו לעיל סימן האחריות טעות סופר הוא ובן‬ ‫! יש טי שאומר הא דבותבין שטר• למוכר אע"‪£‬י שאיןלוקח‬ ‫אס הראשון שטר מכר והשנ* מתנה קנה ג״כ השדה מומן‬ ‫עמו היינו רוקא כשהעירים המוכר על עצמו ומודה‬ ‫הראשון ואמריגן שלא כתב לו השטר מתנה אלא ליפות כת‬ ‫בפניהם שכבר קבל המעויטיד הלוקח דאז ליכא למיחש‬ ‫הלוקח משום דינא דבר מצרא שאינו במתנה ובן לעניןשאד‬ ‫למידי אבל אם לא בתבו כן ויבא אח״כ המוכר ויתבע את‬ ‫דברים דמתנה עריפא ממכר כתבו כמן לעניין דרך דקי״ל‬ ‫הלוקח שיתן לו את הדמים ויטעו! הלוקח שגכתכ השטר‬ ‫מוכר בעין רעה מכר ולא מכי* לו את הדרך ונותן בעין‬ ‫שלא מדעתו והוא מעולם לא קנה שדה זו והשטר תיא ביר יפת נותן ונתןלו את הדרך ואסליכאילמיתלי ההוספה בדינא‬ ‫המוכר אינו יכול לכופו ע׳יי שטר זת שיתן לו המעות שאין‬ ‫דבר מיצרא כגון שהמיכר או הלוקת מעצמן מצרגי׳ תולין‬ ‫השטר אלא לראיית הקניין אס ירצה הלוקח וצריך המוכר‬ ‫ההוספה בדרך ואוכל הפירות מזמן הראשון ובן ב׳יח שהלוה‬ ‫להביא־דאייה שמכירה זו היתה מדעת הלוקח ואם השט׳ למוכר אחר הזמן הראשון וקודם הזמן השני אינו יכול לטורפי‬ ‫כיד הלוקח והוא רוצה במקת ואומר שנתן המעות• אין המעו׳‬ ‫דמזמן הראשון היא של זה והשני לא כתבו אלא ליפות כחו‬ ‫אלא כמלוה ע״פ וישבע היסת שנתן המעות ויש מישאוכד‬ ‫וצריך שלא יראה שניהם בב״ר אלא האחד שהוא צריך לו‬ ‫עוד שאפילו ןהעידם על עצמו שקבל המעות אין כותבין‬ ‫שאם מראה שניהם לעולם יאמרו הראשון עיקר והשני לא‬ ‫השטר שלא מדעת הלוקח בלשון ששגיה׳נתרצו בו שאע״פי נכתב אלא ליפות כח ואין בו ממש כיצר אם הראשון מכר‬ ‫שזה סודה שקבל המעות שמא לא נתרצה הלוקח ולא‬ ‫והשני מתנה ויבא בר המיצד לקחתו יראה שטר המתנה‬ ‫קבלם ומה שכתב שקבלם משום שהיא חפ׳ במקת וסומך על‬ ‫לבדו שאם יראה לו שניהם יאמרו *ראשון של מכר ויש בר‬ ‫נאמנותו של הלוק׳ שודאי יתנם לו אס יתי״צה שיקחנו אבל‬ ‫דינא דבר מצראוהוא עיקר והשני אין ‪ £1‬ממש כיו; שלא‬ ‫מ״מ העדים לא יכתבוהו דשמא הלוקח לא יחפו׳ י ליקחנה‬ ‫נכתב אלא ליפות כחו נגד הבר מצר וכן אם הראשוןמתנה‬ ‫ולא ניחא ליה דליפוק עלית קלא דאית ליה מה דלית ליה‬ ‫והשני מכר ובא בעל חוב שתוא קודם אפילו למתנה ושרפי‬ ‫דחושש דלמא גי״יםליה האי קלא הפסד מאנפאי אחרינ׳שטר‬ ‫ממנו והוא חוזר על הנותן בבת שטר המכירה שיש בי‬ ‫מכר שלא כתבו בו סכום המקת רק עניין הקנייה כשר ומה‬ ‫אחריות לא יראה גב״ד ביאס שטר המכר לבדו שאם ירא׳‬ ‫לט למניין סכום המקח בשטר הקנייה אין המעו׳אלאבמלוה שניהם יאמרו הראשון שהוא מתניה עיקר ואין חייב באחריות‬ ‫ואס אק לו שטר עליהם הרי הם כמלות ע״פ ונשבע והמקח‬ ‫ושטר המכר שיש בו אחריות אין בו ממש הואיל ולא נכתב‬ ‫קיים ^‬ ‫אלא ליפות בתו וי׳יא דודאי כשהראשון של מכר והשני של‬ ‫מתנה ואיתתזקו תרווייהו בבי דינא בהא אמרינן שלא כתכ‬ ‫ר ל ט מי ש ב א ואמר א ב ר ש ט ר קנייתי כיצר‬ ‫השני אלא ליפות בתו ואזלינן בתר קמאי ובתרא לאו כלום‬ ‫כותבין לו שטר אחר ובו ב׳ סעיפים •‬ ‫הוא דהואיל ולא הזכי' כשטר מתנה שוס חיוב על עצמי‬ ‫הרי מוכח מתוך השטר המתנה שלא פיון אלא ליפות כתי‬ ‫א מי שבא וא״<\׳ אבר שטרי שהיה לי על שדה פלו׳שקניתי‬ ‫להצילו מבד המצר וזה איןבידו לעשות שכיוןשהשטר מכר‬ ‫מפלוני ויודעין עדים שכן היא שקנהו מפלוני שומעי! לו‬ ‫בפנינו שהוא נכתב קידם 'שטר המתנה הדי בכי יצאה‬ ‫לכתוב לו שטר אחר חו׳ מן האחריות שבו כי מאחר שידוע‬ ‫הקרקע מתחת ידו ובא הזכות ליד ברהמיצר שיהא לו בי‬ ‫שהדבר אמת שזה הקרקע קנוי לו כבר אלא שהוא ירא פן‬ ‫דיגא דבר מיצהא ובמה תהא יפה כתו דמוכר להפקיע כחל‬ ‫ישתקע הדבר ויערערו עליו שלא כדין למה לא נכתוב לו‬ ‫של בר המיצר מקרקע זו כשאנו רואין שטר המכר בפניני‬ ‫שטר ראייה אבל אק כותכין בו אחריות דשמא יחזור רמצא‬ ‫ויצאת הקרקע כבר מת״י לפיכך לא יראה שניהם בב״דאלא‬ ‫השטר הראשון ויבזהו מערערי׳ ויטרפוה ממנו והוא יגבה‬ ‫האחרון שהוא המתנה שאס יראה שניהם יאמרו הכל‬ ‫מלקוחות בשטר הראשון או מבעלים שיש בו אתריו׳ ויחזור‬ ‫הראשון עקר והשטר השני אין בו ממשות ויש לו דינא דבר‬ ‫‪:‬אותו השטר לבעלים או ללקיחת לראייה‪-‬לתם שטר׳ מהם‬ ‫מיצרא אבל כשהראשון של מתנה וכותב לו אחריו של מבר‬ ‫זאח״כ יוציא שטר השגי ג״ב שיכתבו לו וימרו בו לקוחות‬ ‫אין לו בן נפקותא ללוקח בזה הקרקע אלא מוסי׳ המוכר‬ ‫או מבעלים פעם שנית שלא כדין לפיכך כותבי! בשטר שני‬ ‫חוב על עצמו שכותב לו אחריות על שאר נכסיו וזה פשו‪!:‬‬ ‫זה ש ט י זה לא יגבה בו לא מנכסים משועבדים ולא בגי‬ ‫שיש כח בידו לעשותו לחייב את עצמו רמי ימחה בידל‬ ‫זזורין ולא כתבנוהו אלא להעמיד מ שדה זו ביד פלוגי שלא‬ ‫לפיכך שני השטרות שטרי מעלייא ניבהו ואפי מראה שניהם‬ ‫יוציאנה מידו המוכר ולא יורשיו וי״א שכותבי[ ט דיוק׳ הזמן‬ ‫בכ״ד שניהם קיימים וגובה בהם זכות שניהם איזה שצריך‬ ‫הראשון כשלקחו ולא מזמן של עכשיו דאיכא למיחש שמא‬ ‫לו דהיינו אם טוען עם בר המצרא פשיטא רמהני ליה שטר‬ ‫* ח ר שקגאו חזר ומכיו למוכר ואח״כ יוציא שטר זה השני‬ ‫המתנה כנגד הכר מיצרא ואס יטרפוהו ממנו בעלי חובות‬ ‫שזטגז אחר המכירה שחזר ומכרו ויאמר הדדית זבינית ממך‬ ‫המוקדמים קידם מתנתו יטעון עס הנותן בשטר המכר וחייב‬ ‫אבלכשכותבק מזמן הראשק וכותכ־ן בו שטר זה לא יגבה‬ ‫באחריותו אע״פי ששטר המתנה בפנינו‪.‬‬ ‫כו׳ יכולין לכתוב כן אפייג׳ור׳ וכמה שירצה דליכא לטיח׳ למידי‬ ‫ב היו שני השטרות במכר או שניהם במתנה אם הוסיף לו‬ ‫ב אע״פי דשטרי חוב המאוחרים כשרים כמ״ש לעיל סי*‬ ‫בשנ• כלוםכגוןשפרט לו בשני שמכר לו‪ .‬דקל אחד יותר‬ ‫מ״ג שטרי מבר המאיחרים פסולים לפי שאס מכר לו בניסן‬ ‫ממה שכתוב בראשון הרי הראשון קיים שלא כתכ לו השני‬ ‫וכתב לו‪ ,‬שטר בתשרי יש לחוש שמא קודם זמן תשרי יחיו‬ ‫אלא מפני התוספות שבו ואם לא הוסי׳ לי בשטר השני כלו*‬ ‫לו מעות למוכר ויחזור ויקנה הקרקע מהלוקח ויעשה לו שטר‬ ‫ביטל שטר השני את הראשון וב׳יש אס פיחת לו בשטר השני‬ ‫־מאותו זמ; ואחייב יוציא הלוקח שטר שלו שזמנו מתשרי‬ ‫מבלה שהיה כתוב בראשון שביטל השני את הראשון ואם‬ ‫•ויאמר הדרתי וזבני מעך אחרשמכרתיהלך אלא יכתבו מזמן‬ ‫מרפוה ממנו אינה גובה ממשועבדים אלא מזמן שטר השני‬ ‫־שלקח בקניין אפי׳ אם אחרוהו לכתוב' ושהוזמן רב אחר‬ ‫ואם אכל הלוקח פירות כל הפירות שאכל מזמן הראשון עד‬ ‫הקניין אס זוכרין זמן הקניין יכולין לכתוב מאותו זמן שאין‬ ‫זמן שני מחדר אותם דכיון שקבל ממנו השטר השני אודוייי‬ ‫•זה'שטר מוקרם ושטר מוקדם פס‪,‬־ל במכר כמו במלוהשמא‬ ‫קא מורה שהשטר הראשון מזוייף היה ולא היה בו ממש וא״כ‬ ‫•טרו׳ לקוחות שלא כדק שטר זה אין נקרא מוקדם רעדים‬ ‫תפירות שאכל שלא כרין אבלם וכן אם היה חק מס למלך‬ ‫מפקי לקלא משעת הקניק וסתם קניין לכתיבה עומד והוי‬ ‫על שדה זו כבל שנה המוכר או הנותן‪.‬אותו חק עד זמן‬ ‫׳באילו נכתב בו ביום מ״מ אם אינם זוכרים זמן הקניין יכתבו‬ ‫השטר השני שהשדה עדיין שלו היה וש״מ שאמר תנו מנה‬ ‫•יום הכתיבת ולא יכתבו יום אחד דמיחזי כשיקרא אע׳יג‬ ‫לפלוני וחזר ואמר עוד פעם אחרת ‪ p‬תנו מנה 'לפלוני אין‬ ‫זיאיכא למיחש שמא בין זמן המכירה וזמן הכתיבה הזר לו אלא מגה אחת שלא אמד כן פעם שנית אלא להחזיק‬ ‫דזטובר וקנאה מלוקח כל כה״ג סמכינן דקלא אית ליה ועדי׳‬ ‫דבריו הראשונים טרלא אמר חנו עוד מנה לפ^ני‬ ‫למכתב האי שטרא מלכתב שיקרא ‪4‬‬ ‫‪ j‬שני שטרות שזמנם ביום אחד והם כתובים על שדה אחת‬ ‫בין במכר בין במתנה אס דרך אנשי המקום לכתוב שעות‬ ‫שני שטרי מכר ע ל שדה אחת מזמן אתר‬ ‫רמ‬ ‫ולא נודע למי נמסר שטת תחלה ק׳יל שודא דדייני הכל‬ ‫סעיפים‪:‬‬ ‫ד‬ ‫מ‬ ‫ו‬ ‫שדעתם נוטה להעמיד שדה זו בידו יעמידוהו בידו י״א שאין‬ ‫דנין דין שודא דדייני רק בדיינין מומחין ובקיאין ודוקא‬ ‫שני שטרות היוצאים על שדה אחת בשם קונה אחד‬ ‫א‬ ‫בקרקע וי״א אפיי במטלטין אם אין המטלטלין ביד שום‬ ‫ואין זמנם שוה אם היה הראשון שטה מתנה והשני‬ ‫מטר מכר תפירות שאכל מזמן הראשון הס שלו ולא ביטל אחד מהן אלא ביד שליש דנין דינא דשודא אבל אם היה‬ ‫א־הד מוחק ביק אין מוציאין אותי מידו בדין שודא‪*.‬‬ ‫האחרון את הראשון שיש לומר כדי להוסץ* לו אחריות חזר‬ ‫ד כד״א‬ ‫י‬

‫‪,‬‬

‫‪%‬‬

‫לבוש עיר שושן‬ ‫ף‬ ‫לך‬

‫בריא‬

‫בשטר‬

‫בשטר‬

‫זה ש כ ת ב ב ו ל כ ל א׳ ש ד י מ כ ו ר ה ל ך‬

‫ואין‬

‫אבל‬

‫אנו‬

‫אם‬

‫שט‪,‬־־‬

‫ש ד י נתונה‬

‫למי משניהם הגיע ש ט ת לידו תחלהכמי׳ש‬

‫ש א י נ ו מסויים‬

‫או‬

‫א ם אין‬

‫ש ו ד א דדייני ו א ם ה ע ד י ם ב פ נ י נ ו והחתומים ע ל זה חתומים‬

‫בל‬

‫ש ה ם בפנינו ואין ע ר י ם‬

‫או‬

‫ש ל א י ו כ ל ל ה ת ב ר ר ל מ י הקנה ת ח ל ה בקניין ב ה א נ מ י‬

‫זה דיינינן‬

‫ע"‪6‬‬

‫האתרון‬

‫למי‬

‫עדותן‬

‫את הראשון‬

‫שנתן‬

‫מתנה‬

‫שנתן‬

‫לשמעון‬

‫תחלה ולא‬

‫הקנה‬

‫כאן‬

‫שייך‬

‫ד ל א ו כ ל כ מ י נ י ה ל ב ט ל הקניין ‪1‬‬

‫מי‬

‫ל ח ב י ת ו פ י ר ש ל ו איזה מ ת נ ה נתן ל ו כגון ר א ו ב ן‬ ‫א ו מקים בב״ה ו מ י צ ר ל ו מ צ ר י ו‬

‫בית או ש ד ת‬

‫ואח״כ נתן ללוי ק ר ק ע א ו מקום בב״ה םתם ו ל א מ צ ר ל ו מ צ ר י ם‬ ‫י י א אע״פ שאין ידוע‬ ‫אמרי׳‬

‫ש מ א מקים‬

‫הראשונה‬

‫ש י ש ל ו נ ך ק ע א ח ר ת א ו מקום א ח ר בב״ה‬ ‫אחר או קרקע‬

‫ק י י מ ת ‪ ,‬ו י ״ א כיון‬

‫א ו מקום א ח ר‬

‫אחרת‬

‫שאין‬

‫א ט ר י נ ן ודא• ג ס‬

‫נתן ל ש נ י והמתנה‬

‫ידוע ש י ש לו ק י ק ע‬

‫ל ש נ י לא נתכוין‬

‫אחרת‬

‫אלא‬

‫לק‪-‬קע‬

‫זו א ו מקום זה ואם הנותן הית ה ו א ש ״ מ ש י כ ו ל ל ח ז ו ר בגיתנתו‬ ‫השני‬

‫קנה‬

‫היאשון‬

‫אבל במתנת בריא‬

‫לחזור‬

‫קנה דלאו כ ל כמיניה‬

‫בו‪.‬‬

‫רמא‬ ‫הנותן‬ ‫זוכה‬

‫מ ת ז ה ל ת ב י ר ו בין ק ר ק ^ בין‬ ‫בה אלא‬

‫מהדרכים‬

‫בא׳‬

‫טטלטלין אין‬ ‫זוכה‬

‫שהלוקח‬

‫המקבל‬ ‫וכיון‬

‫בהם‬

‫שקנה‬

‫ב א ׳ מן הדרכים ההם א פ י ׳ ש ל א ב פ נ י עדים א ם ש נ י ה ם‬

‫טורים‬

‫א ל א הניתן‬

‫קנה אבל בדביים‬

‫יכול לחזור‬ ‫חוזר‬

‫בו ואס‬

‫ב ע ל מ א ל א זכה ה מ ק ב ל‬

‫א מ ר לחבירו שיתן לו מתנה מ ו ע ט ת‬

‫ב ו א ע ״ פ י שיכול לחזור ב ו מ״מ י ש בו משום‬ ‫דמתנה‬

‫דביון‬ ‫עכשיו‬

‫מ־עטת היא ודאי ג מ ר‬

‫נתון ל ך‬ ‫דבריי‬

‫אע״פי שקנה‬ ‫ש ל ראובן‬

‫מקנה‬ ‫ב‬

‫בדעתו‬

‫אם‬

‫מחוסר אמנה‬ ‫לו ולמת‬

‫לתנה‬

‫חוד־ ב ו א ל א מפני ש ה ו א מ ח ו ם ־ א ט נ ה זע ל םי׳ ד מ ״ ט‬

‫ולעיל סי׳ ר ״ ד סעיף ה׳ ראובן‬

‫שאמר לשמעון‬

‫ש ל לוי‬

‫בית‬

‫מ ש נ י ה ם מ ר א ו ב ן ו מ ל ו י ש ק ב ל ק נ י י ! לקיים‬

‫א י נ י כ ל ו ם קניין ר א ו ב ן א י נ ו כלום‬ ‫צריבה‬

‫מחילה אינה‬

‫מדרבי‬

‫טחול לך‬

‫א צ ל ך היא נתין‬ ‫לך‬

‫נתון‬ ‫מחול‬

‫לך‬

‫אבל אם א מ ־ ע ל‬

‫אינו נ ו פ ל ע ל‬ ‫על‬

‫שיעבור‬

‫דבי‬

‫פקחן‬

‫ח ב י ת לעשותו לו‬

‫א־יא‬ ‫ש י ש לי‬

‫כך וכך‬

‫מ ח ו ל ל ך אינו כלום‬ ‫אלא על ר ב י‬

‫במה שאינו‬

‫שיש‬

‫ב ע י ן כגון‬

‫נ״ל‬

‫במחול‬

‫ל ך כ ו ׳ י״א ד מ ח י ל ה מ ה נ י א א פ י ׳ היה א‬ ‫ואמי‬

‫עליו‬

‫ל א על גוף ה ש ט י והמשכין‬

‫להחזירם ל ו וכיון‬ ‫עדים‬

‫שמחילה‬

‫אלא‬

‫דל‬

‫השבועה‬

‫ש י ש ל ו עליי‬ ‫קנו‬

‫היה לו מ נ ה ב י ד‬ ‫מנה‬

‫ש י ש לי‬

‫בירך‬

‫תנהו‬

‫כל מה‬

‫שתטיל‬

‫נ ט ל יכיל ל ח ז ו י כ ו‬ ‫המחילה‬ ‫לו באחד‬ ‫דק־קע‬ ‫יש‬

‫מישאומ־‬

‫סיימו‬ ‫קיקע‬

‫הוי מחילה‬

‫רנה‬

‫כמעמר‬

‫קכ״ו‬

‫לא קנה‬

‫כך‬

‫שק־קע‬

‫שהגזוכ־צ־יך‬

‫שלא‬

‫נטל דחלה‬ ‫ש ל א הקנה‬ ‫כה‬

‫באמירה‬

‫ל ו ל א ח ל הקניין‬

‫על‬

‫רני‬

‫לו‬

‫בעלמא »‬

‫הכותב‬

‫ואייה‬

‫ל א קנה‬

‫לחבית‬

‫שיסיים ל ו מקום ש נ ת ן לו א ב ל א ם‬

‫ל ך חו׳‬

‫דבי‬

‫שלא‬

‫כלום‬

‫ואץ‬

‫ה מ ק ב ל •כול ל ו מ י ת ן ל ו פ ח ו ת ש ב נ כ ס ־ ך ש א י ! כ א ן ק נ י י !‬ ‫א ש ר לו חלק כ ך‬

‫אתה ואביך‬

‫אינה‬

‫מקודשת‬

‫אבא‬

‫באחד‬

‫את ב נ ו ו ה י ה ח פ ץ‬

‫אין‬

‫עמנו בסעודה‬

‫ויאכל‬

‫מוקדשין לשטים א מ ר לו לא נתתי‬ ‫א מ ר לו ל א‬

‫אוכלין‬

‫נתת ל י א ת י ש ל ך‬

‫ושותין ומרצין‬

‫כל מ ת נ ה‬

‫מתנה ולאו דווקא‬

‫הוא הרין נמי אם‬

‫א ת זה ו י ה א‬ ‫הקדישה אינת‬

‫שאם‬

‫כ ש א י נ ו יכול ל ה ק ד י ש‬ ‫במתנה‬

‫יבול ליחנה‬

‫אלא‬ ‫דאינה‬

‫ולמוכיח‬

‫מ ת נ ה כ ד ״ א ש נ ת נ ה לו ם ת ם א ל א ש נ י כ ר מ ת י ך מ ח ש כ ת ו ש א י נ ו‬ ‫ליתנה לו‬

‫לאחר‬ ‫יעשה‬

‫בו שום‬

‫דבר אלא‬

‫הנוח;‬

‫בלבד‬

‫מתנה‬

‫דבר‬

‫זמ;‬

‫ער‬

‫היתה ש ל ו‬ ‫ל ו זמן‬

‫קצב‬ ‫יש‬

‫בימי‬

‫א ו ת ו הזמן‬

‫להחזיר‬

‫ע״מ‬

‫שלא‬

‫לאותו‬

‫דבר‬

‫לו ג ו פ ה ‪,‬‬

‫חיי‬

‫ב ן לזמן‬

‫המקבל הויא‬ ‫והמקבל‬

‫במקרקעי‬

‫ש י ח ז י ר ה ל ו לזמ; ה ק צ ו ב‬

‫הקצוב ה י י נתבטלה המתנה ל מ פ ר ע‬

‫אלא‬

‫להחזיר כ ל‬

‫מה‬

‫א מ ר לו םתם‬ ‫לו‬

‫ל מ ק ב ל להחזירה‬

‫ש א כ ל ואם‬

‫לא‬

‫ע׳׳מ ש ת ח ז י ר נ ה‬

‫לי‬

‫ובל ימן‬

‫שאינה‬

‫ש ל ו ו ב ל ב ד ש ת ה א מוחזרת לנותן קודם‬

‫שימות‬

‫לכשירצה‬

‫התנאי ‪ ,‬ואם הוא דבר ש צ ר י ך‬

‫ל ו לנותן בנון א ת ר ו ג‬

‫לו ע״מ שתחזירנה לו‬

‫לומר‬

‫החג ו א מ ר‬

‫שיחזירנו‬

‫לו‬

‫בין‬

‫ובלבד‬

‫מעולם וחייב‬

‫מחזירה לו היא‬ ‫שיתקיים‬

‫דבר‬

‫שיחזירנה‬

‫במטלטלי;‬

‫א כ ל א ם אין מ ח ז י ר ה ל י מ ן‬

‫לו ר ש ו ת‬

‫הקנה‬

‫ליתנת‬

‫בין מ י ד‬

‫ימי חיי הנותן א ו כ ל ימי‬

‫אוכל תפירות ע ר‬ ‫ולא‬

‫ע״מ‬

‫דבית‬

‫שלא‬

‫להקדישה או אפי׳‬

‫דהא לאותו‬

‫ה ק צ ו ב בין‬

‫מעשה‬

‫פלוני הוה מ ת נ ה‬

‫מ ה נ ה ל ח ב י ר ו ע׳ימ‬

‫קצוב או כל‬

‫כההוא‬

‫ניחנו לו‬

‫למוכרה או ש ל א‬

‫שפירש‬ ‫ן‬

‫ש י ע ש ה בה כל חפצו‬

‫א ב ל אם מ פ ר ש א פ י ׳ אם‬ ‫או שלא‬

‫לו בעוד‬

‫לכשירצה‬ ‫דהא‬

‫אפי׳‬

‫מ״מ‬

‫הקפיד‬

‫שצריך‬

‫כ ו ד א י כוונתו‬

‫לו עכשיו למצותו ו צ ר י ך‬

‫על‬

‫וכך‬

‫כלל עד‬ ‫כשדה‬

‫ל א יחזירוהו ל ו ע ד א ח ר החג‬

‫החזירו‬

‫אלא‬

‫מתנה‬

‫ן‬

‫להחזירו‬

‫והוא‬

‫הנותן‬ ‫אס‬

‫א ע ״ ג דהוי‬

‫שור‬

‫ידי נ ד ר ו‬ ‫לחבירו‬

‫א י ל ע״ט‬

‫שיחזיר לו אלא‬ ‫שלא‬

‫נתבטלה‬

‫שאני‬

‫דניתנה עם‬

‫הבא‬

‫קרוש שלא‬

‫* ת ה >!ינ׳ר‬ ‫כאן‬

‫המתנה ואין‬

‫ר מ י ה ח פ ׳ ה ״ ז ק ים ת נ א ו א ע ״ ג‬

‫שומי‬ ‫ושלו‬

‫לתת לו החפ׳‬

‫ע צ מ ו התם‬

‫א ב ל לעניין‬

‫םגי‬

‫בגניבה‬

‫לו וכן‬ ‫בעצמו‬

‫דבניטין ל א‬ ‫חומיא‬

‫משום‬

‫ואבירה אלא‬

‫ב ע צ מ ו ואזלינן‬ ‫החפץ ‪,‬‬ ‫ב ת ו ך הזמן‬ ‫ואף לא‬

‫מקבל מתנה הוא‬

‫ע ל י ו א־יא לקיים ת נ א ו ו ב א ו נ ס ב ל ד ה ו א‬

‫נ פ ט ר מתנאו ואינו חייב‬ ‫מתנה‬

‫נתקיים‬

‫התנאי‬

‫נטלה‬

‫שידיה‬

‫התנאי‬

‫כיאוי ככל‬

‫ליח‬

‫היביתיו‬

‫יאמר‬

‫שאירע‬

‫בפשיעה »‬ ‫רמתן‬

‫א א ״ כ נתקיים‬

‫המתנה ו י ח ד י‬

‫תפירות‬

‫שנתבארו‬

‫בין‬

‫שהתנה‬

‫התנאי ואם‬

‫לא‬

‫שאכל‬

‫והוא‬

‫כלבוש‬

‫הבו׳‬

‫ש א ס אינו כהלכתו אינו ת נ א י ואפי׳ נ ת ב ט ל‬

‫נ ש י א י ה ה מ ת נ ה ק י י מ ת כיון‬

‫האומר לחבית‬

‫אלא‬

‫שהתנה‬

‫יורשי‬

‫דגיטין‬

‫ד ל א הייל ש ו א ל ל ה ת ח י י ב ב א ו נ ס י ן‬

‫ר מ ק ב ל אין ה מ ת נ ה‬

‫ובא‬

‫‪,‬‬

‫היתה כוונתו‬

‫ש ו ר ל ה כ י ר ו להחזירו ל ו ב ת ו ך ל ׳ יום ו מ ת‬

‫ו א ר ג מ ן סימ;‬

‫האומר‬

‫קילהכי‬

‫ד ש מ א ל א נתן הגט א ל א ע ל‬

‫כ ל הגותן ניתנה ע ל ת נ א י בין‬

‫פלו׳‬

‫יבול‬

‫ממון‬

‫לו‬

‫קרוש‬

‫לתת לו דחפי‬

‫בדמי‬

‫ה ו א ואין‬

‫התנאי‬

‫שהוא‬

‫הקיש‬

‫רעת החפ'‬

‫פטור‬

‫החנה עליו‬

‫ע ״ ט ש ת ת ן לי לי ולא‬

‫על‬

‫מלשלם‬

‫והחזירו‬

‫ש ל א כיון ר ק ש י נ ת נ ו ל ו והרי נ ו ת נ ו‬

‫ש כ ר להתחייב‬

‫לא‬

‫ע ״ מ ש ת ת ן ל י ר ׳ זוז ו מ ה בני‪ •.‬נ ו ח נ י ן‬

‫ד מ י ש י ו ו י ה ח פ ׳ ואם א י ן‬

‫נתן‬

‫מתנה‬

‫ד ב ר י ם ל נ כ י זה‬

‫דבירו לחת לו חפץ פלוני מסתמא לא‬

‫לחומרא‬

‫לו‬

‫לו‬

‫ל ה ח ז י ר ו בעניין ש ה ו א ר א ו י ל ו וכיון‬

‫והמתנה קיימת אע״ג דהאומר‬

‫ראייה‬

‫ליתן‬

‫ד ה א קיים ת נ א ו‬

‫ד ב ר הראוי לו ואם‬

‫קיים ח נ א ו‬

‫קאמר‬

‫י‬

‫לצרבי‬

‫לחבית‬

‫ילא‬

‫דטתנה סתם קאמר »‬

‫שתחזירהו לי אינו‬

‫ל ח ב י ת ש ד ה זו נ ת ו נ ה ל ך‬

‫‪Q‬‬

‫מתנה‬

‫לשאר‬

‫הוא‬

‫ו א ו מ ר ל ו ע ״ מ ש ת ח ז י ר ה ו ו ל א א מ ר לי‬

‫קיים ת נ א ו ש ה ר י צ ר י ך‬

‫ךן‬

‫שפירושו‬

‫לכשירצה‪ ,‬הנודר‬

‫ה ק ד י ש ו והחזירו ה״ז ק ד ו ש‬

‫א ב ל אם‬

‫לו‬

‫אמר‬

‫לי‬

‫יצא‬

‫צ ר י ך ליתן לו מ ת נ ה חלוטה ונמורה ו א ס נ ת ן‬

‫מ נ ת להחזיר‬

‫לא‬

‫לא‬

‫שיוחז׳ לידו‬

‫יצא‬

‫תפישה‬

‫לסיים ה מ ג ז כ י ו א ם ל א‬

‫בנית! כ י צ ר‬

‫ה י א י ל ו ל א סיים ה ר ב י ש נ ת ן‬ ‫שוי‬

‫עין‬

‫אבל האומר‬

‫מנכס־ נ ת ו נ ה ל ך א ו ש כ ת ב לו כ ל נכסי נתינים‬

‫מטקצתם‬

‫ת‪',‬וי‬

‫ב מ ט ל ט ל י ! •אבל ב ק ר ק ע ל א‬ ‫לא שייך‬

‫בפניך‬

‫ב ר א ש ו ו א מ ר ו חז״ל‬

‫שלשתן‬

‫ב מ א מ ר זה ואין‬

‫ש נ ט ל מה שנטל‬

‫ה ו א הדין‬

‫אלא‬

‫שאני‬

‫‪,‬‬

‫מיד‬

‫עד שיבא‬

‫ש ל י הן ה ר י הן‬

‫שתהא‬

‫יכול לחזור כ ו א פ י ׳‬

‫בחזקת כעליה ע י מ ד ת ואינה נקנית‬ ‫שבשם‬

‫לך‬

‫אע״פי‬

‫ב ה א ח י י ב ו ד ר ב ה יכ־ל ל ח ו ו ר ב ו כיו!‬

‫מדרכי ה־נייה לפי‬

‫לו אם‬

‫ונתן‬

‫הרי הוא מחול כל זמן‬

‫מ ע כ ש י ו בד׳׳יא‬

‫אגזר‬

‫כלום כההוא ע ו ב ד א ד ב י ת ח ו ת ן‬

‫א ת שלי שתקדישם לשמים‬

‫*‪.‬לא‬

‫טעמא •י׳‬

‫מנכהי‬

‫א ת אביו‬

‫לך‬

‫ל ע ש ו ת ב ה ב ל ח פ צ ו ל א הקנז־ץ‬

‫ל ס ע ו ד ת ו ו א מ ר ל ח ב י ת ח ר י ח צ ר ו ס ע ד ה נתוני)‬

‫ב מ ת נ ה והן‬

‫לו‬

‫ס י ׳ יי׳ט‬

‫לזה‬

‫לזמן‬

‫המתנה ואינו‬

‫צריך‬

‫ל א ח י ואייל‬

‫אבל לאח־‬

‫מיד שנטל‬

‫ראפי׳ החזיק‬

‫נתן‬

‫מיניה‬

‫ח ב י ת ונתנו‬

‫לו‬

‫שהיה‬

‫שתהא‬

‫ל א נ ת נ ה לו‬

‫ב ר ש ו ת המקגיל‬

‫אביו טורי־ הימנו ה נ א ה והיה מ ש י א‬

‫ש ב י ק ש מחכ־רו שימחול לו‬ ‫לטעות‬

‫וע׳ל‬

‫חפצו‬ ‫גוף‬

‫שאם‬

‫«דא‬

‫ו א מ ר יהי כ ד ב ר י ך‬

‫מהם יכיל לתיור בו כ מ ״ ש‬

‫לחבי־ו‬

‫ף‬

‫שהם‬

‫אצלו וצריך‬

‫מ ה כ א כ א ל ו אינם ומחילתו מחילה מ ע ל י י ת א‬

‫ש ל א א מ ר ב פ י ׳ ש מ ו ח ל כ ל מחילה‬

‫אחד‬

‫ש ט ־ או משכון‬

‫א י נ ה צ י י כ ה קניין א ם ה ק נ ה ל ו ל פ ג י‬

‫ע ל הודאות פיו וע״ל סי׳ ק צ ׳ ה אדם‬

‫ג‬

‫ל ך קנאו כמו‬

‫פ ס ל י ם ל א א מ ר י נ ן ג ר ו ע י ג ר ע ה ה ו א י ל וע׳׳י פ ס ו ל י ם ה ק נ ה‬ ‫עדים‬

‫שיהיה‬

‫על חוב‬

‫לו מ ח ו ל ל ך ה ו י א מ ח י ל ת ו מ ח י ל ה ד ק א י ע ל ש י ע ב ו ד‬

‫ה ש ט ר והמשכין‬

‫לו‬

‫א מ י ע ל חוב נתון‬

‫ב ד ע ת הנותן‬

‫דלשון‬ ‫לו‬

‫ש ה ו א ניתן להוצאה וחייב ל פ ר ו ע לו וכיוצא כזה אבל לשון מ ת נ ת‬ ‫ש נ ו פ ל ע ל כ ל ד ב ר ואם‬

‫י ש טי ש א ו מ ר שהנותן מתנה להכירו אינה מ ר ‪ :‬ד‬

‫‪,‬לעישות‬

‫בעלמא ‪,‬‬

‫הרי הוא ש ל ו ובלבד ש י א מ ר כפקדון בלשון‬ ‫ש ה ו א בעין‬

‫אאיכ‬ ‫ביה‬

‫בו‬

‫ב ד ב ר י ם ב ל ב ד נקנית כ י צ ד האומר לחבירו ח ו ב ש י ש לי א צ ל ך‬ ‫ה׳יזמחול ובן‬

‫ס י ׳ רנ״ו ו ס י ׳ ם ׳ ס ע י ף‬

‫שאין ארם‬

‫הקניינים‬

‫האומר לחבית פקחן‬

‫דבר‬

‫כ׳ ‪1‬‬

‫לו מ י ד ואם א מ ר ל ו ע ״ מ שהחזירוהו ולא א מ ד לי יכול להחזירהו‬

‫ד ב ר ש א י נ ו ש ל ו קניין לוי אינו א ל א קניין ד ב ר י ם‬ ‫ש ו ם קניין‬

‫במבי־ בין‬

‫חורון‬

‫המתנה במה תתקיים וכן המחילה והנותן‬ ‫ד ב ר שאינו מסיים ובו י״ב סעיפים *‬

‫ב מ ת נ ה יבול ל ה ק נ ו ת ל ו‬

‫יעיל‬

‫מברן‬

‫הלכות מתנה ומחילה‬

‫א‬

‫שבין‬

‫ש ט ר זה חתומים ע ל‬

‫זה‬

‫ביטל‬

‫אחר‬

‫שדה‬

‫&לוני‬

‫ף‪,‬‬

‫הע‪-‬ע‪.‬‬

‫על‬

‫יודעין‬

‫אלא שקנה‬

‫וו‬

‫א נ י ניתן‬

‫ה ו א י ל וסיים ה ש ד ה א ע י פ ש ל ו ? סיים ה ד ל ק‬

‫נ ו ט ל אותו חלק ממקום הפחית ש ב א ו ת ה ש ד ה ו י ש חולקימ ואומרי׳‬

‫ש ט ר י ה ק נ א ה נ י נ ה ו ש ה ק נ ה ל ש נ י ה ם בקניין‬

‫בפנינו‬

‫דיינינן‬

‫ש א י ן ב ו קניין‬

‫הלכי‪.‬־־‪ .‬אונאה ומקר טעות‬ ‫לך‬

‫סימן רמ«‬

‫ש ל א נ ע ש ה התנאי כ ה ל כ ת ו ‪,‬‬

‫ה י י נ י נותן ל ך כ ך‬ ‫עשיתי‬

‫שקיים ואם א״לע״מ‬

‫וכך‬

‫ע״מ ש ת ע ש ה ר ב ־‬

‫כ א ש ר ציוויתני ע ל ה מ ק י י י‬

‫להביא‬

‫ש ל א ת ע ש ה ד י ך פלו׳ ואומר הגותן‬ ‫שעבר‬

‫הלנות מתנה ומחילה‬

‫וזזגזן משפש‬

‫מעבר ועשה עליו להביא דאייה שביטל התנאי רלעולם שב‬ ‫ואל תעשה עדיף באמו חזקה הוא לעולם שישב ולא עשה‬ ‫כאס והטוען שעשה המעשה צריך ראייה ‪4‬‬ ‫•א יאובן נתן מתנה לשני מיו׳ ותכה לזה ומיעט לזה‬ ‫והמיל תנאי במתנתו ע״ט שלא עכל א׳ מהם למטר‬ ‫עוט דבר עד שיהא לקטן ף ׳ שנה ועמד הגדול ומכר קורס‬ ‫שהיה לקמן ך ׳ שנה הת לזה שביטל תנאו נתבטלה מתנתו‬ ‫מעיקרה רק״ל כל האומר ע״נ‪ 1‬כ&ומר מעכשיו רמי לפיכך‬ ‫לאותו שביטל התנאי ונתב‪6‬ל המתנה חזר המתנה לאביו‬ ‫ואחרי מות אביו ירשה הוא ואחיו הקטן וגם מתנת הקטן‬ ‫קיימת שהרי לא ביטל תנאו וא״כ זכה הקטן במתנתו וגס‬ ‫במתנת אחיו הגתל זכה החצי בתורת יתשה ‪4‬‬ ‫כד״א שנעשה תנאי זה כדק כל התנאים הקיימים על‬ ‫‪y‬‬ ‫החרך שנתבאר בלטש הבו׳ מימןל״ח או שכתוב בסוףי‬ ‫משמרוקנינן מיניה כחומר כל תנאים וקניינים העשויין כתיקון‬ ‫חכמים שאל״כ המתנה קיימת והתנאי בטל * הקונה קדק‪$‬‬ ‫מחבית באחריות ונתנה אח״כ לאחר וטרפוה מן המקבל‬ ‫מתנה מחמת המוכר שקנאה הנותן ממנו המקבל אינו יטל‬ ‫לחזור על הנותן שהת נתנה לו ואץ במתנה אחריות והקונה‬ ‫חוזר על המוכר שהרי קנאה טמנו באחריות ובשמרפוה מן‬ ‫המקבל מתנה הוי כאילו טרפוה ממנו שהוא תצה שתתקיים‬ ‫מתנתו מ״מ המקבל אינו טורף ממנו אפי׳ מה שטרף הוא מן‬ ‫המוכר אא״כ הקנה לו כלשיעכודיו שיש א על הכךק^שאז‬ ‫•וכל הוא בעצמו לתטע את המוכר שהרגיש אכלשיעבת‬ ‫הקינה עליו‬ ‫‪1‬‬

‫י‬

‫רמב‬

‫‪ p‬מתנה באונס ומסירו! מודעא ומתנה‬ ‫טמירתא ובו י׳ סעיפים ‪:‬‬

‫מתנה אינה מתנה אלאכשנותנה מדעתו וברצונו הטוב‬ ‫א‬ ‫**בל אס נותנה מחמת אונמ שאנסוהו ליתן אינה מתנה‬ ‫ואפילו החזיק המתנה שקבל עליה ק׳יס ונם קכלעלץאחתות‬ ‫נכסים בשטר ובק״ם אינו כלום דהא לא גמר ומקניי אלא מתיך‬ ‫אונם ואפילו אי לא טםרטורעא איידעינן באונס אינה מתנה‬ ‫ו^א דמי למכר דאע׳ינ דידעינן באונס אי לא מסר מודעא‬ ‫הוי מכר היינו משום דאגב דקכיל זוזי גמר ומקני אפילו‬ ‫אנסוהו אבל במתנה שאינו מקבל כלים בעד׳ באונס לא נמר‬ ‫ומקנה לפיכך המוסר מודע׳ על המתנה כתבינן ליה אע״נדלא‬ ‫ידעינן באינסיה דלםאי ניחוש לה דילמא אינו אנוס םודעא‬ ‫זו למה צריך לה אס אינו אנוס לא יתן ולא ימםיר םורעא‬ ‫אלא ודאי ע״י מסירת המודעא הוא מנלה לנו שאינו נותן‬ ‫בדיונו אלא באינ‪ 6‬וא״כ כיון שנילה בדעתו שאיני חפץ‬ ‫במתנה הרי בטלה אע״נ דלא ידעיגן אונסיה וא‪£‬ילו אם‬ ‫הדבר יתע שהאונס שהוא מוסד עכשיו במודעא שלו* לעדים‬ ‫הוא דבר שקר אפ״ה הוי מודעא והמתנה במלה דע״י סודעא‬ ‫זו הוא מנלה לנו שיש לו איזה אונס גמתנהזו יהיה האונס‬ ‫מוז שיהיה שאם אינו אנוס למה ניתן ומוסר מודעאלאיתן‬ ‫ולא ימסור טורעא *‬ ‫והיכאדידעינן באונסיה ומסר טודעא וחזר ובטלה לא‬ ‫ב‬ ‫מהני הטטול דהא ידעינן דאנום הוא ואפי׳ אי לא‪ .‬הוה‬ ‫סטר המודעא הוי המתנה בטלה אבל אי מסר טודעא ולא‬ ‫הוה ידעינן כאונסיה ואח״כ בטלה מדעתו היי ביטול דטון‬ ‫שי*א הצרנו באונסיה כשמסר המודעא ואחיכ חור ובטלה‬ ‫אימור דהאונס אזל ליה ומשוס שנתרצה לתת ברצון טוב‬ ‫כמלה ולכך נהנו לכתוב ביטול מודעא משוס מודעא כזו ‪4‬‬ ‫מתנה טכדרתא כלומר שנותן אותה בסתר כדי שלא ידען‬ ‫‪j‬‬ ‫אחרים שנוק מתנה זו אינה ממנה ראטריק משוס ש‪*6‬‬ ‫נתן אותה מדעתו אלא מחמת שים אונס נתנה לו ולא רצה‬ ‫לפרסמה כי אמד אולי אח״כ אמצא אמתלא לחזור מ מחמת‬ ‫ענתתי בסתר מה שלא היה ‪ p‬אס היה נותן אותה בפרסום‬ ‫ובנאי לפיכך כל מתנה טן של בריא ט* של ש״מ צריך שתהא‬ ‫נאי ומפורסמת ל״ם אס אמר לעדים התחבאו וכתט שאינה‬ ‫מתנה ואפילו תפש המקבל מפקען מיניה דהא זו מתנה‬ ‫‪0‬טידתא ממש היא אלא אפי׳ אמר םתם כתט א אינו כאס‬ ‫דשטא משום ידאת האונס לא היה יטל אמר התחבאו אאיכ‬ ‫אמר בפירוש כתטה בשוקא וחתמוהו בביא וכיוצא בזה‬ ‫לפיכך כל שטר מתנה שאין כתוב ט ואמר לנו הנותן ש ט‬ ‫בשווקים וברחוטת וכתט א מתנה נאייה ומפורסמת וכיוצא‬ ‫מ נ י י ן זד‪ ,‬תששין לה שמא מתנה מסותרת היא ולא זכה‬ ‫בה המקבל אפי׳ איקגו מיניה יאפי׳ תפש המקבל והחזיק‬ ‫כמתנה מוציאין אותה מידו מיתי אם המזיק אותו במחנה סיד‬

‫סימן רמב‬

‫אי שאמר לי־ מעכשייאפ* מתנה ממירתא הוה מ ת ג ה ^ ע ד‬ ‫אם כתב ליה כ מ ש ת נ ה * ד וחזק כיה מעכשיו ה*ל כאלי‬ ‫כתב כתטהו בשיקא ט ׳ וע״ל סימן זה סעי׳ ז׳ »‬ ‫עיקר הפרחסיא דכעינן לא אמדן אלא כעדים רעדים‬ ‫ף‬ ‫מפרםמין ל^א אכל הכתיבה אינו צריבה להיות‬ ‫בפרהסיא לפיכך אם לא צוה לכתוב בפרהסיא וצוה לחתמי‬ ‫בפרהסיא ואע״פי מלא ציה ליתנו בעד מסירה בפרהסיא כשר‬ ‫וה״ה אם לאיצוה על המסירה כלל אלא ציה על החתימה‬ ‫בפרהסיא כשר ואם צוה ליתנו בעדי מסירה בפרהסיא אע״פ‬ ‫שלא צוהכן על החתימה כשר דהא ק״לעדי מסירה כרתי *‬ ‫יש מי שאומר דהאידנא לא חיישיגן לאומר כתט סתם‬ ‫ה‬ ‫ילא אמר כתבוהו בשוקא מ ׳ םשום דגהיגי למכתב‬ ‫בכל שטרי מתנות אע״נ דלא צוה הילבך י האידנא כשמצוה‬ ‫לכתוב שטר מהנה סתס ודאי דעתו שיכתבו כמנהג הסופדים‬ ‫הילכך הוי• כאלו אטד כתבוהו כשוקא וחתמו בפרהסיא •‬ ‫ומ*מ לכתחלה טוב לפרש בהתא *‬ ‫ש״מ שצוה ואמר לא תנלו מתנה זו ולא תודיעו בה‬ ‫ן‬ ‫ארס אלא לאחר מיתה ה״ז טתנה קיימת שהרי בעמ‬ ‫שמתחיל קניין המתנה דהיינו לאחר מותו אמר גלו אותה‬ ‫והרי היא מתנה מפורסמת וכן מצוה מחמת מיתה אצ״לגא‬ ‫את המתנה‪.‬אלא אע״פי שהיא כתובה סתס אין תוששין לה‬ ‫שמא מסותחת היא דסתס מצות מחמת מיתה אלנו נותן‬ ‫להחניף משוס יראת אדם ופשיטא שאינו אנוס ‪%‬‬ ‫ך {יש אומר‪:‬ם דמועה טמירתא אם החזיקו הנותן בנכסים‬ ‫אי שהחזיק הוא בהם בפני הנותן ולא מיחד‪ .‬בו קנאה‬ ‫שחזקתו שמחזיק בה עושה אותה מפורסם דמסתמא נודע‬ ‫לרבים שזה ממזיק בה וע״ל סעיף ג׳ *‬ ‫ךן מתנה טמירתא לא ח^יבה אפי׳ כמודעא לבטל‬ ‫מתנה גלויה שאחריה כיצד כגון אם נתן שדה אחת‬ ‫לאחד כמתנה טמירתא או בסתם שלא אמר כתבוהו בשוקא‬ ‫ואח״כ נתן אותה שרה לאחר במתנה נלויה השני קנה ולא‬ ‫‪,‬אמדינן כיון שנתן אותה שדה קודם למתנה שנייה לאחר‬ ‫גילה כדעתי שמפני שהוא ידע בעצמו אונסיה דאנסיה מקבל‬ ‫השני'לכך הקדיס ליתנה לזה כמתנה טטירתא שלא יקנו לא‬ ‫זה ולא זה הראשון משום שהיא טטירתא והשני משוס גילוי‬ ‫דעת איגסיה שאק זה חשיב גילוי דעת דטה ענין זה לזה *‬ ‫לזה לא רצה לנותנה לכך כתב ליה מתנה טמירתא ולזה רצה‬ ‫ליתנה כלב שא! לכך כתכ לו מתנה מכרסמת‬ ‫בד׳׳יא שאין כאן הוכחה אחרת שהיה דעתו לבטל‬ ‫‪$‬‬ ‫השנייה אבל יש כאן הוכחה אחרת שאין דעתו ליתן‬ ‫שדה זו במתנה לשוס אחד מהם אע״פ שנתן השנייה גלויה‬ ‫ומפורסמת שתיהן כטלית הראשונה משום שהיתה טמ״רתא‬ ‫והשנייה מפני שהדבר מוכיח שלא רצה בה מתחלה והויא‬ ‫הראשונה שרךמה לה כמו מודעא לשנייה‬ ‫כיצד כמעשה שהיה בא׳ שהיה חפץ * ש א אשה אחת‬ ‫י‬ ‫אמרה לו איני נשאת לך עד שתכתוב לי כל נכסיך שמע‬ ‫בנו הגדול וצווח על שמניחו ריקן אסר לעדים ל ט והחביאו‬ ‫וכתט לו נכסי במתלה ואחייב כתב לה לאשה כל נכסיו‬ ‫ונשאת לו ובא מעשה לפני חכמים ואמרו הבן לאקנהוהאשה‬ ‫לא קנתה שהד הדברימ מוכיחים שלא כרצונו כתב לה‬ ‫ובאונס כרכר הוא שהרי נלה דעתו במתנה הראשונה אע״‪8‬‬ ‫שגם היא כטלה מפגי שהיא מסותתת מ״מ גילוי רעת היי*‬ ‫כמודעא לשנייה וכ״ת בלא גילוי דעת בראשונה הוהידעינן‬ ‫בשנייה שהוא אנוס שהת לא רצתה להנשא לו עד שיכתוב‬ ‫לה כל נכסיו ההוא אונם לאו אונס הוא לבטל ט המתנה‬ ‫דלא אמרי׳ דאונס מבטל המתנה אלא תקא כאונס הבא‬ ‫לו מאחרים דאמרי׳ ביון דאנוס היה לא נמיר ומקנה אבל‬ ‫באונס הבא לו מעצמו טח הכא דע״י שהיה יצרו תוקפו‬ ‫לישא אותה כתב לה כל נכסיו ואס היה הוא ט ב ש את יצרי‬ ‫לא היה טתב לה לפיכך כשכתב לה אמרי׳ מסתמא אגב‬ ‫אונס יצרו גמר והקנה לה הואיל והקגה לה בלא מסירת‬ ‫מודעא תדאי אם היה מוסר מודעא היתה המתנה כמלה‬ ‫והכאשלא מסר מודעא אלא שכתב שדה זו לבנורןדם לוז‬ ‫במתנה טמירתא מוכיחי׳ הדברים שכיון כדי שלא יקנו לא‬ ‫הבן ולא האשה וחשובה אותה מתנה משירת׳כמודעא לשנייה»‬ ‫‪4‬‬

‫רמג חן המזכה לחבירוע* אחד ורמה הנותן‬ ‫או המקבל לחזור ט ובו כי׳ה סעיפים ‪.‬‬ ‫א‬

‫המזכה לחבית מתנה ע*י אחר כיח שהחזיק הזוכה‬ ‫בגקןי׳ או בקרקע אי שהגיע השטר לית זכה המקבל‬

‫חט?‬

‫לבוש עיר ש ע ן‬

‫הלכות כחנה ומחילה‬

‫דזבי! לאדם שלא בפניו ואין הגותן יבול לתזור בו ויד המקבל‬ ‫על העליונ׳אש רוצת מקבל ואם אינו רוצה אינו מקבל שאין‬ ‫זכין לו בע״כ ראובןשנדר מתנה לשמעוןעיי שלוחו של שמעון‬ ‫יבול שמעון לתוציאת מראובן ואין ראובן יכול לטעון לאו‬ ‫בעל רבדים דירי את דשלותו של אדם כמותו ‪1‬‬ ‫ב בד׳׳א דמזבה ע״י אחר זכה המקבל כשאמר לחבירו זכה‬ ‫בטנ׳זו לפלו׳אבל אם אמר לו תלך מנה זה לפלו׳ שאני‬ ‫גותנו לו לא הוי סכי ויכול לחזור בו בל זמן שלא הגיע ליד‬ ‫המקבל מיהו אם חזזר בו אם המקבל הוא עשי׳ יש בו משים‬ ‫מחוסרי אמנה ואם המקבל עני אם המתנה היא מועטת אינו‬ ‫יכול לחזור בו דהוי כמו נדר שנדר לשמי׳ שאינו יבול לחזור‬ ‫בי במ״ש בלבוש ע״ו סי׳ רכ״ה סעיף י״ג ולעיל סימן ר״ז‬ ‫ולקמן סי׳ דמ״ט ‪ ,‬אשת שטעון שנתנת מתנ׳ בשעת תוליה‬ ‫ונתיצת בעלת ואחיכ רוצת לחזור כו אם היתה המתנה לעני‬ ‫אינו יכול לתיור בו דכבד היא עליו כנדר‬ ‫ג דין אם אמר לו תן לפלוני נתבאר בסימן קכיה »‬ ‫ך ואפי׳ אס אמר לו זכה לפלויאינו קונה אא״כ הוא ברשותו‬ ‫חובת בו מיד שאומר לו כן אבל אם אינו ברשותו לא‬ ‫ומיהו אפי׳אם אינו ברשותו לכשיבא לרשותו זכה בשבילו אם‬ ‫לא יחזור בו הנותן קודם שת בא לרשותו ‪t‬‬ ‫ףן דין הולך מנת לפלוני ומצא שמת השקכל נתבאר לעיל‬ ‫בסימן קבי׳ ה »‬ ‫ן אמד לשנים קנו ממני בקיס ויפי כשדה זו לפלו׳וכתבו לו‬ ‫שטר עליו ותנוהו לו והם קנו לו וזכו בשרה לפלוני כמו‬ ‫שצוה להם יכול הנותן אח״כ לחזור בשטר ולמחות בהם שלא‬ ‫יתנוהו לו אע״ג דסתס קניין לכתיבה עימד ת״ט כל זמן שלא‬ ‫מיחה דלא בעי לחזור לאיטלוכי ביה אבל אם מיחה לא כתבי׳‬ ‫ואע״פשכבר כתבוהו כל זמן שלא הגיע ליד הטקבליכול למחו׳‬ ‫אע״פ שבמתנת השדה אינו יכול להחזור בו שככר זבה בו על‬ ‫ידה חכין לאדם שלא בפניובשטילא שייך לומר שזכה בו עד‬ ‫שיגיע לידו ובל זמן שלא יניע לידו יכול לעקור שליחתו שאין‬ ‫עושין שטר בע״כ ראם ייפת כחו במתנה בע״פ לא ניחא ליה‬ ‫יתהיי מלונה בשטר דלא ליפשי ליה שטרי עליה משום דויילי‬ ‫נכסי שלא יוכל למכור ולא ללוות על שאר נכסיו שסכורי׳‬ ‫העולם שבל נכסיו משועבדים >‬ ‫ן אכל אם אמר להם קנו ממני בק״ס וזכו לו בשרה זו ע״מ‬ ‫שתכתבו לו את השטר או ע״מ שתתנו לו ד׳זוז יכול לחזור‬ ‫ג ו שלא יכתבו לו את השטר או שלא יתנו לו המאתים זוז וגם‬ ‫הטתנה בטלה דכיון דאטר עימ הכי משמע שלא יזכה כשרה‬ ‫עד שיביא השטר אי הטאתים זוז לידו ואפי׳כתבו לי השטר כל‬ ‫ומן שלא מסרוהו כידו אם טיחה בהן מלטוסרו לו גם המתנה‬ ‫במלה » ואין להקשות א מאי חוזר בית ובזההאק״ל כל האומר‬ ‫עיט כאומר מעכשיו דמי יקיימו הם תתנאי בעל ברחו ונתקיים‬ ‫הטעשה לטפרע שאין והתנאי אלא פטיטי טילי בעלמא שהרי‬ ‫הואלטיבתי של לוקה או המקבל ועליה חדיר‪ ,‬רמיא לאתנויי‬ ‫ולא על המוכר או הנותן וכשמתנה המוכר או הנותן‪ .‬אינו אלא‬ ‫פטיטי טילי בעלמא הלכך יכול המוכר או הנותן לבטל התנאי‬ ‫והמעשה בטל ממילא ‪ ,‬ואין יומר כיון דלאו תנאי הוא איכ‬ ‫ה״עשת קייס ואפילו לא נתקיים התנאי דלטובתו ודאי תנאי הוא‬ ‫כאלו התנה שאם יחזור מהתנאי גם המעשה יהא בטל וכתב‬ ‫מידי מהרמא״י ז״ל חייל וה״ה בשנים שעשו קניין שישא זה את‬ ‫» ו&ןרו ע״מ שיכתבו השטרות ואח״כ חזר אחד קורם כתיבת‬ ‫השטרות ומיחה בכתיבת השטרות נתבטל הקניין הואיל ואמרו‬ ‫ע״ט שיכחבו השטרות ועייל דיש סימן ל׳׳ט סעיף ד עכ*ל ונ״ל‬ ‫שלא אטןו מורי כן אלא כשעשו קנייןשישאו זה את זו פירשו‬ ‫בפי׳ ע״ט שיכתבו השטרות שאז בטל הקניין מעיקרו אבל‬ ‫אם עשו הקניין םתם בקנסות ונעשה הקניין בפרהסיא בלא‬ ‫תנאי אלא שכיתבין אח״כ התנאי׳לראייה בעלמא אם חזר אחד‬ ‫טהמ וטיחה אע״ג שיכול למחות לחתום התנאים ג״ל דט'ט‪.‬ח»ב‬ ‫הקנס דהקנס לא בטל דמידי הוא טעמא שגובי! עכשיו אותן‬ ‫הקנסות אלא טשוםבושת והיא כיון שנעשה הקניין בפרהסיא‬ ‫כנהוג יצא הקול דעידי הקניין מפקי לקל׳ וכשחוזר א׳מהםאנה‬ ‫יוליך זח חיפתי דהא מ״מ בושת איכא לפיכך נ״ל דעכ״פ החוזר‬ ‫בו ומוחה לכתוב התנאים חייב בקנס > זעיר נ״ל דהבא אפילו‬ ‫געשה הקניין בע״‪-‬מ לא בטל במחאת חתימת התנאים דלפי‬ ‫הטעם שכתבתו והוא דעת הרא״ש והרטב״ן והר״ן יניגיד טשנ׳‬ ‫דטעטא דבטל הוא משום רעליה דירי׳ רמיא לאתנוי כי׳לכך לא‬ ‫הוי אלא פטומי מלי בעלמא וזה לא שייך הכא דבתנאי׳שישאו‬ ‫זה את זי ע״מ שיבתכי השטרית ודאי לאו פטומי טילי נינהו‬ ‫שכל אחי התנה שיהא לו שט־ על שכנגדי לתובעו בי אם‬ ‫יעביר ילא התנה שיהא לשכנגדו שטר עליו ואין כאן משום‬ ‫פטומי טילי אלא תנאי נטור הוא ואף כשחוזר אחד בו בשטר‬ ‫‪t‬‬

‫‪t‬‬

‫סקוען*‬

‫לא יובל בי הקניין קיים ועלי גרדוו יקיימו העדים תנאי השטרות‬ ‫ומעשה חקניין יתקיים למפרע בעל ברחו ומה שמיים מורי‬ ‫בסוף דבריו וזיל וע״ל ריש םי׳ל״ט סעיף ד' עכיל ר׳׳ל דשם‬ ‫מםקינן שהלוה יבול למחות בכתיבת השטר ורוצה מורי לדמוי‬ ‫הך קניי{ שישאו זה את זו להתם לוט׳רהכא נ״ב גל א׳ יבויל‬ ‫למחות ‪ ,‬וניל דלא דמי דהתם אית תקנתא לבקננוו שיכול‬ ‫לומר לו החזר לי מעותי כדאיתא התם אי פקח הוא בו׳ע"&‬ ‫ובסעיף הסמוך אכל הבא כשאחד חוזר בו וטיח׳ מלכתו׳ חת‬ ‫יעשה זהשבנגדולתקן את עוות בשתןהמנעת לוע״יהמחאתו‬ ‫כחתימ׳לבך אני אומר דעכ״פ כשנעשה הקניין שלא במסתרי׳‬ ‫לא י&ט׳ מן הקנס אפי׳ אמ׳ע״מ שיכתבו השטרות וזה נ״לבדוד‪.‬‬ ‫ונם במסתי־ימ לכי ט ־סס לפוטרו דהא מ״מ בושת יש בפני‬ ‫אותם שהיו שם כמו שהדרך כן ‪-‬הוא שמתקבצים לם אהובים‬ ‫ורעים אלא שאינם מפרסמין וא״א רעדים לא מפקי קלא וצ״ע‬ ‫וע״ל בלבוש הבוץ וארגמן סי׳ נ׳ סעיף ו ׳ »‬ ‫ךן והא דאמרינן סעיף ו׳ שיוכל לחזור בשטר למחות לכותלו‬ ‫לאו דוקא במתנה אלא אפי׳ במכר שמכר שדהו לאחר‬ ‫ואמר לשנים זכו לו בשדה יו וכתבו לו השטר והם זכו לו בשרת‬ ‫יכול אחייב למחית מלכתו׳ השטר משוס דלא ניחא ליה דליפשו‬ ‫עלית שטיות מיהו כשחיזר בשטר אז הברירה ביד הלוקח אם‬ ‫ירצה לעמוד על מקחו בלא שטר הרשות ב־י־ו ואם רוצה לחזור‬ ‫כנוף המקח יכול לחזיר בו שיאיזר לא קניתי השדה אלא ע׳׳ט‬ ‫שתכתבו לי השטר דשמא יטרפיה ממני מחטת המוכר ייהיה‬ ‫לי ראייה לחזור עליו או לטרוף טמשועבדים ‪.‬‬ ‫ט יש גזי שאומר דהא דאמרי׳ שחוזר בשטר חיינו דוקא‬ ‫כשאומר לאחרים זכו לפלג׳ אבל אם אמר ללוקח או למקבל‬ ‫עצמו זכה בשדה ואכתוב לך שטר כיון שובה שוב איני יכול‬ ‫לחזור מלכתוב •את השט־ ואם הוא מכר חייב באחריותי ליבות‬ ‫טכני חורין אבל אינו טורף ממשעבדי הואיל ומוחה בשטי• »‬ ‫י אפי׳ אם קנו מידו על השטר שאמר בפי׳ אני מקנה לכתוב‬ ‫השטר ולא אוכל לחזור בו למחות בםופ׳ מלכתוב וכעדי;*‬ ‫מלחתום עדיין יכול לחזור בו דהאי קניין דביים בעלמא הוא‬ ‫ואין קניין חל עליו שאין באן שיעבוד נכסים שיחול ההנ״ן‬ ‫עליהם שאם הוא שטר מתנה היי אין משעבד נכםיו שה־י‬ ‫סתם מתנה אין בה אחריות והשדה בבר קנה » ואם הוא שטר‬ ‫מכר נמי הני־ן דברים הוא שהרי ככר נשתעבדו נכסיי כדין‬ ‫מכירה וסתם מכירה חייב באחריות ואין השטר אלא לראיית‬ ‫הלכך אין תקנה לשטר שלא יוכל לחזיר בו עדש־בא השטר‬ ‫ליד לוקת או ליד מקבל מתנה ‪,‬‬ ‫י א אם אמר כתבו וזכו לו בשטר י׳׳א כיון שאמר זכו אינו יכל‬ ‫לחזור בו » וי״א דאפ״ה יכול לחזור בו דאע״ג דאמר זבו‬ ‫הא בההיא שעתא עדיין לא היה השטר בעולם ואין אדט‬ ‫מקנה דשב״ל וכ! מסתבר »‬ ‫‪ y‬שטר שכתוב בו שנתן ראובן קרקע לשמעו! בקניין אע״פי‬ ‫שלא בא שטר זה ליד שמעון אלא ל^חי מיתת ראובן‬ ‫מיד שבא השטר לידו זכה בשדה ואין זה קניין לאחד מיתת‬ ‫שביון שכתוב כשטר שנתן לי בקניין יעבשיו כשיבא השטר‬ ‫לידו זוכה בי למפרע משעת הקניין אבל כ״ז שלא בא השטר‬ ‫לידו לא קנה שלא הקנהו לו אלא על דעת שיבא השט־ לידו ‪.‬‬ ‫• ‪ j‬מי שמת ונמצא אצלו מופקד שטר מתנה שכתוב בו שנתן‬ ‫ראובן קרקע לשמעון וראובן מת יחזירוהו ליורשיו שאנן‬ ‫טחזיקין שראובן •<יוה לכותבו והפקידו ביד דנפקד שמת ע״ט‬ ‫שאם יעשה שמעון לראובן כך וכך יהיה השטר מוכן יטזומן‬ ‫שיתנו הנפקד ליד שמעון ושמ׳ שמעון לא עשה עדיין לראיבן‬ ‫מה שהיה לו לעשותו הרי יורשי ראובן מוחזקין בקרקע והיא‬ ‫שלהם לבך מתזירין להם ג״ב השטר »‬ ‫» ף אין אדם מזכה מתנה לחבירו ע״י א ד ר אא״ב יהא הזוכה‬ ‫גדול ובן דעת שיוכל לזכות לעצמו יוכל ג״כ לזכות לחבירג‬ ‫ואחד איש יאחד אשה זוכין ומזכין אפי׳ אשת איש ואפי׳ עבד‬ ‫ואפי' שפחה זוכין ומזכין מאחרים אבל לא מיבם אי אשה מבעלי{‬ ‫דיד עבד ושפחה כיד רבם ויד אשה כבעלה ובמקום דזכתת‬ ‫לנפשה כגון שיש לה חצר בפני עצמה שאין לבעלה רשות כת‬ ‫חובל נמי לזכות לאחרים וגוי אין לו שליחות כלל לפיכך‬ ‫אין הגוי זוכה בשביל ישראל וישראל אינו זוכה בשפילי ‪4‬‬ ‫טןי וקטן שהגיע לכלל דעת זה כשנותנים לו צרור וזורקו אגוז‬ ‫ונוטלו זוכה לעצמו אבל אינו זוכה לאחרים ‪.‬שעדיין •אינג‬ ‫יורע בדרכי ההקגאה ולעצמו נמי אינו זוכה אלא כשדעת אחרת‬ ‫טקנה לו בגון מתנה וכיוצא בה אבל מציאה דבאה ט! ההפקר‬ ‫ואין כאן דעת אחרת מקנה אינו קונה מ״מ יש בו משוכ גזל‬ ‫מפני דרכי שלום וע״ל סימן דלייה וכל זמן שלא ר‪2‬יע לכלל‬ ‫דעת צרור וזרקו כו׳ אינו זוכה׳ לא‪.‬לעצמו ולא לאברים‪4..‬‬ ‫טן השוטה אינו זוגה לא לעצמו ולא לאחרים ואם יש דעת‬ ‫אחרת‬ ‫י‬

‫‪k‬‬

‫השן‬

‫הלכות מתנה‬

‫משפט‬

‫סימן רמד רמה‬

‫אחרת מקנה אותו או שמזכה לו ע*י אחרים זכה ‪,‬‬ ‫דמילי לא ממסדי לשליח אלא תם בעצמם יכתבו ויתנו ויש‬ ‫*‪ 1‬החרש דיגו כקטן שזוכה לעצמו ו<‪£‬א לאחתם »‬ ‫מכשירין באומר אמת לפלוני ופלוני שיכתבו ויחתמו בשמד‬ ‫»ןן חכי! לאדם בץ בפניו בץ שלא בפניו ואפי לקטן זכין‬ ‫מתנת ויתנוהו לפלו׳ ‪.‬‬ ‫ואפילו אינו אלא בן יום אחד ‪,‬‬ ‫»‪ jj‬׳״א שקטן שהגיע לכלל דעת צרור וזרקו כו׳ נטי לא רמה הכותב נתתי שדה פלוני לפלוני והאומר‬ ‫אמרן דזוכה לעצמו אלא בדבר שבא לידו כדאטרינן‬ ‫נתתי שדה פלוני לפלוני והוא אלמ­‬ ‫פעיף ט״ו אבל בהקנא׳ אחרת כגק באגבוחליפץ אינו קינה‬ ‫לא נתת לי ובו ייא סעיפים‪.‬‬ ‫*פי שהקטן אינו יודע בדרכי ההקגאח כלל לפיכך מי שמתחייב‬ ‫ללןמן בין כשטר בין בקגיץ כיון שאץ אותו דבר מחת ידו‬ ‫א הכותב בשמד נתתי שדה פלו׳ לפלו׳ או שכתב נתתידו‬ ‫אינו זוכה ט אא״כ דכה לו ע״י אחר‬ ‫לו או הרי היא שלו בכל אחד מאלו הלשונות שכתב‬ ‫הנניבח‬ ‫בית‬ ‫ך מדכתיב גבי טענת גנב אם המצא תמצא‬ ‫ומסר לו השטר הדי זה זוכה בשדה ע״י שטר כזה אכל‬ ‫וטי וק גבי גט כתיב ונתן בידה וטי אח״ל שבא הכתוב בריבוד בעלטא טאחד טאלו הלשונות לא קנה אא״כ קנו‬ ‫לרמת שיהא חצירו והיית שאר רשותו של אדפ קונת לו מידו והא דאמדי׳ נמי לא קנה היינו שרוצת ליתן לו עכשיו‬ ‫גטו ית דהטצא תמצא רטיי׳ הוא וק ונתן בידה מדלא בלשונות אלו אבל אס אמר נתתי בלשון הודאה י״א שקנה‬ ‫כתיב ובידה יתן ואע״ג שועא אינו עוטר אצלו קונה לו שלא וע״ל ס׳ ס׳ סע״ ו׳ ואפי׳ אם כתב בשטר אתננו לו אע״פ‬ ‫*רעתו דלא גרע משלוחו לפיכך הנותן מתנת לחבית והניחה שהעידו עליו עדים לא זכה הטקבל שאן זתאלא שמבטיחו‬ ‫לו לתוך חצית שהמקבל עומד שם זכתה & חצירו באלו שיתננה לי לאחר זמן ובשטר אחר והרי עדיין לא עשה‬ ‫זכה בה אחד בשכלו‪,‬‬ ‫ואפי׳ קנו מידו לא זכה דלא הוי אלא קניין דברים בעלטא»‬ ‫ית‬ ‫משום‬ ‫דאיתרבאי‬ ‫‪3‬א בר*א בחצר המשתמרת מיון‬ ‫ב וי*א שאם קנו טית סהני לשון אתן ימהרי״ו פסק כסברא‬ ‫בעינן שיהא דימיא דית שדבר שהוא בידו משתמד‬ ‫ראשונה ולכן כתב שתכותכ לאשתו בשעת השידוכין‬ ‫לדעתו אבל כחצר שאינה משתמרת כנץ שדהי וחורבתואינה לעשות ייה כתיבת מרובת לא זכתת כל זמן שלא כתב לה‬ ‫זוכה יו אא״כ עימד בצירו ויאמר זכתת לי שדי ויש חילקץ ולכן נתנו לעשות תנאים חדשים בשעת החופה וע״ל בלבוש‬ ‫ום״ל דבמתנה תיתן בעץ יפה ניתן קנה אפילי כחצר שאינה‬ ‫הארנמן סימן נ״א ‪,‬‬ ‫משתמרת ואינו עימד אצלה »‬ ‫ג יש מי שאומר שאם כתב לו בשאר שדה פלו׳ שלי תהא‬ ‫^ וארבע אמות שלאדם קונית לו גם כן מתקנת חכמים‬ ‫נתוני לך או תהא שלך קנה דתה׳ מעכשיו משמע ייש‬ ‫שתקנו שיהא ד׳ אמותיו של אדם קונות לו כ׳ היכי דלא טי שאומר שאם אמר אתננו לו טעכשיו בין בשטד בין‬ ‫ליתי ייאיגצויי שימול כל אחר מה שימצא משל הפקר בצר בקניין קנח לאלתר דכיון שאמד מעכשיו אץ זה לשון הבטח׳‬ ‫הבית לפיכך אם נתן המתנת לתוך ארבע אמות ו במקום אלא פיתשו מעכשיו אני נותן לך ובהאי שטרא או בהאי‬ ‫עתיא עוטר שש קנת כמו בחצירו ותקא בסיםטא או בצירי קניין אני מקנה לך גופא דארעא » שטר מתנה שכתוב בו‬ ‫רשות הרבים או בחצר שאין לת בעלים תקנו * ארבע כתבו וחתמו עלי בכל לשון ותנו לפלו׳ כו׳‪ .‬אץ זה שטר‬ ‫אמותיו שסביביו שיהיו כשלו לקנות מה שמונח שם אבל בשרי מתנה שהרי לא נכתב בשטר שהוא נותן א^ צוה לעדים‬ ‫חבית לא הקנו ד׳ אמותיו שהם שלתכ״ת וכן ו‪*18‬ת שרבים‬ ‫שיתנו‪,‬‬ ‫עומת* תכופי׳ וטובלעץ ד׳ אמות של *ז כתוך של זה א״א ף האומר נתתי שדה זולפלו׳ והואאומר לא נתת לי הולכין‬ ‫לה‪$‬ות לו שם ד׳ אמותיו ולא קנה עד שהגיע המותנה לידו‪.‬‬ ‫אחר דברי הנותן דאיכא לטימר זיכהו לו ע״י אחר ואין‬ ‫דו קטנה יש לה חצר וד׳ אמות לקנות לת מתנה דכיון בעל חוב של הנותן גובה ממנה כל זמן שישאר ביד הנותן‬ ‫דרבתה תתורה בג« שיש לאשה חצר לקבל גיטה ממה לפתע טסנו אבל אם לא נשאר בידו לפתע מטנו לב״ת‬ ‫וקרא מיידי בכל אשת שנשאת לאיש אפי׳ בקטנת שתרי‬ ‫לא מתני הודאתו לחוב לבעל חובו כיון שבעל חוט קד׳‬ ‫הטגה ג*כ יכלה להתקיש ע*י אכיה וכק שיש והקרקע עד עתה היתה בחזקתו לאו כל כטיניה לנתעי‬ ‫לה ת־רת חצר לעניץ גט לפי׳ מתנת מגט וכיון שיש לה‬ ‫חזקת הב״ח‬ ‫חצר תלן!ו לה רבנן ר׳ אמות שלת שיתיו קונות לה ודוקא ךן ואם אטד כתבתי שדה פלו׳ לפלו׳ ונתתי לו בידווהלת‬ ‫שנישאת או שאץ לד‪ .‬אב שאין רשות אבית עלית דקודם‬ ‫אוסר לא נתתי לי אם הטקכל המתנה כעצטו הוא שאימי‬ ‫שנשאו! ויש לה אב רשות אביה עליה ואץ לה יד לקנות וקטן‬ ‫כן חדי הודאת בעל דין כמאה עדים והנותן אוכל פיתת‬ ‫»‬ ‫לעולם אין לו תורת חצר ותורת ד׳ אטות עד שיגדיל‬ ‫שדהו כי הוא שלו ואם המקבל מת ובנו אומר לא נתת‬ ‫ר ף הזורק ארנקי לבית חבית לפתח זה לא גח על גבי קרקע‬ ‫לאבי שדה זו לא תנתן לא לזה ולא לזה אלא מניחץאת‬ ‫מפני שזרקה בכת עד שיצאה מכח הזריקה דדך פתח‬ ‫ועידות ביד שלי׳ עד שיתברר הדבר דשמא הכן טועה‬ ‫אחית ונתנו בעל הא הנקי לבעל תבית בשתנה וחזי ט בעורו‬ ‫ואינו יודע הביריר אם נתן לאביו או לא נתן ‪» •b‬‬ ‫כבית מיבעיא טמרא הואל והוא בארד הבית אי אטרינן‬ ‫ן יש מי שאומר דתקא כשהבן אומד אני הייתי במעס׳‬ ‫שהיא כמונח כקרקע דמי ויזכה לו אויר ביתו מזורת חצירו‬ ‫שאתת אומר שנתת לאבי וראיתי שלא נתת לו ואפי׳‬ ‫ואין הנותן יכול לחזור מ או לא קנה לו אויר ביתו ויכול‬ ‫הכי מניחין ביד שליש ולא אמריי הודאת בעל רץ כק׳‬ ‫הגותן לחזור בו ולא אפישיט׳ ונשאר בספק לפיכך אם‬ ‫עדים דמי כיץ שהבן לא קבל השטר בית אלא אומר על‬ ‫הנותן חזר •בו לא יוכל בעל הבית להוציאו ממגו משום קבלת אב שלא קבל ואיכא לטימר שמא טעה וסבי• שלא‬ ‫ימוקמינן לארנקי בחוקת מריה קמי ותבעל בית הוא המע״ה קבל וקבל אבל אם לא היה הבן כמעמד דינו כמו נתתי‬ ‫אבל אם הפקיר בעל הארנקי את הארנגןי כעידו באויד הבית שדה פלונית לפלוני והוא אוטר לא נתתי דחיישינן שמא זלה‬ ‫כני• יצא מרשות מריה ותרי זכה ם בעל הבית באוירימספק‬ ‫לו עיי אחר »‬ ‫ואץ אחר יטל ליקחנו ואם נטלו אחר וזוכה כו מוציאץ‬ ‫אותו ממנו וגותנץ לבעל בית דזטת םפיקו קרמה להאחר ן מקבל המתנה שבא בעל חובו לנבוח ממנו ואמר המקבל‬ ‫אינה מתנה בירי אלא שימר' אני עליה או שאמר כטאז‬ ‫והרי הוא בחזקתו מספק »‬ ‫היתת םתחלתת שייא קבלתיה אלא בעל ברחי באינם אי‬ ‫שהרי‬ ‫שש‬ ‫לנוח‬ ‫^ףן בד״א בכגון זה שהיה באויר שאץ סופו‬ ‫בטעית או כיוצא בזת דבריו קיימים ותחזור לבעליה ואם‬ ‫לסוף יצא סמגו דרך פתח האחר אבל אויר שסופו לגוח התובע טוען מערים אתה בזה כדי להפקיע מתחת ירי‬ ‫מ כגון שעומד על הננ וזרקו לתצרונותגו לבעל החצר וחזר וקנוניא יש לך עם הנותן אם טוען הב״ח טענת ודאי נשבע‬ ‫מ בעודו כאויר זה ודאי כמוגח דמי הואל וסופו לגוח וזבת המקבל היסת ונפטי ואם טוען שטא אץ לו עליו אלא חרס‬ ‫מ כעל החצר ואץ יכול לחזור ט»‬ ‫סתם וע״ל סעיף י'‬ ‫רבןך האומר לשנים לכתוב שטר מתנה לפלוניןן טען הניתן ואמר למקבל מה לשלי א«לך »ומ׳ אתה עליה‬ ‫אי שאמר שלא מדעתי נתתי׳ אי נזילה היא בידךוזה אוסר‬ ‫ובו סעיף אחד ‪:‬‬ ‫אתה נתתי לי לדעתר אם החזיק בה שני חזקת אי שהייטתנת‬ ‫ל^סןך‬ ‫יכל‬ ‫אדם‬ ‫שאץ‬ ‫א מתנה הת היא כגט לעניין‬ ‫מטלסלץ והוא מוחזק בהן נשבע הטקבל שכוע׳היסת ונפטר‪,‬‬ ‫דפרים בעלמא לשליח כיצד אמר לשלשה אסרו לולו׳ ‪ Q‬יעקב נתן שרה לראובן במתנת ונתן לו השטר מתנה‬ ‫ופלו׳ שיכתט ויחתמו בשטר •תנה רתנוהו לפליני אין זה‬ ‫עלץ ואח״כ החדר ראובן שטר המתנה ליעקב וגם עשת‬ ‫כלום של^ מסר לראשונים אלא יביים עלמי* ואין כאן לו מחלה עליו שמחל לו את השדה לא נתבטלה המתנת‬ ‫קניין לקנות בה המתנה לפיכך אם אמת אלו השלש ‪ g L,‬בכך והשדה עודנו בחזקת‪.‬ראובן דבחזרת השטר לא קנה‬ ‫שיכתבו ויתנו והם כתבו ונתנו למקבל מתנה לא קנה וכ״» יעקב בלום לשין מחילה אינו נופל בכאן דמה מוחל לווא״כ‬ ‫אם אלו השלשה בעצמם חתמו שאינו כלום שהרי‬ ‫אין ליעקב שום קניין בשדה והוא עדיין של ראובן עד‬ ‫עשאס שלוחי׳ לזה וכ״ש אם אמר לשנים כתבו וחתמו בשטר‬ ‫שיחץר ויקנה לו בא׳ מדרכי ההקנאה ‪,‬‬ ‫מתנת ותנוהו לפלו׳ שאינם ימלין לומר לסופר שיכתוי•‬ ‫י המקבל‬ ‫‪,‬‬

‫‪t‬‬

‫‪1‬‬

‫‪t‬‬

‫‪3‬‬

‫ה‬

‫״‪n‬‬

‫לבוש עיר שוש!‬

‫הלנות מתנה ומחילה‬

‫י המקבל שקבל המתנה ושתק הרי זכה בה הואיל ושתק‬ ‫וקבלה ואם אחד שזכה בה ע״י שתיקה חזר בו ואמר איני‬ ‫רוצה בה או איני מקבלה או חדי היא בטלה או מוס זה נ׳ל בה‬ ‫לא אמר כלום לענייןשתחזור לבעלים שכבר יצאת טרשית׳ אלא‬ ‫הרי היא הפקי וניל שכל הלשונות הללו מששעות׳הוא שאע״פ‬ ‫שכבד תיתה שלו מעכשיו הוא מפקירם י ל ק ' ביי י " י ז‬ ‫ואם יש לו ב״ח הוא קורס לכל שנובת אותה בחובו דלאו בל‬ ‫בטיניה להפקירם לאפקוע• שיעכידיה שידי שלו ה־תה שזב׳בה‬ ‫כבר וכל זהבאומ׳א׳מן הלשונות הללו וביוצ׳בהן שמשמעותן‬ ‫להבא שכבר היתה שלו יטבאן יאילך איני רוצה בה אבל אם‬ ‫אטד לשון דטשתמ׳שטעיקרא לאהיתת שלו הרי מוד׳שמעול׳‬ ‫לא כיח לזכות בה והודאת בעל דין כק׳ערים דמי ונאמן אפי׳‬ ‫שחב לאחרים כני! שיש לו ב״חעליו כיון שלא היפ׳בחזקתוער‬ ‫עתה נאמן עלית ואם מתחלה לא היה שיתק אלא צווח מיד‬ ‫שלא רצה לקבלת אפייאטר אתר מאלו הלשונות לא קנה בע׳יכ‬ ‫והרי לא יצאת מעולם מ־שות הנותן אלא נשארה שלו ותחזיר‬ ‫לו ואם היה שותק מתחל׳ואח״כ אמר איאיפשי בה אם המתנ׳‬ ‫טטלטלין הוו לחו הפקר ואפ היא קרקע מאוד־ ששתק תחלת‬ ‫אין בדבריו כלוםוטעמא טשו׳ דבטטלטלין שכבי נכנסו לרשותו‬ ‫אםאמ׳אי אפשי בה הוי לשון י!‪8‬נך שממלק עצ‪:‬זו מהן וכבר‬ ‫יצאו מרשות הנותן והוו הפקר אבל במתנת קיקע משמע אי‬ ‫אפשי שתהא המתנה קיימת ולא לשון הפקר ביון שאי! הקרקע‬ ‫בידו וכיון דאי אפשי להבא משש׳ לא אמר כלום והמתנה קיימת‬ ‫י א ואם זיכה לו המתנה ע׳׳י אתר בפניו ושתק ואחיכ אמר איני‬ ‫רוצה בה ה״ז ספק אם זת ששתק כבר היה משום שרצת‬ ‫נ ה ומה שצווח עכשיו טשו׳שתזבואוניט׳טהןששתקהיהמפני‬ ‫יי‬ ‫שעדיין לא הגיע לידו כלום ולא משום שרצה בה וזיז‬ ‫עכשיו מוכית סופו על תח^תו לפיכך אם קדם אחד וזכה בה‬ ‫לעצמי אין מוציאין אותה מידו דשמא המקבת זכה וכיון שאמר‬ ‫אינו ריצה בה היי הפקירם וזה שקדם ולקחת זכה מההפקר ואם‬ ‫וזזרו הבעלים ודאשונים יתפשו מיד זה שקדם וזכה בה אין‬ ‫מוציאין טידם שמא המקבל לא זבת שביון שאמ־ איני רוצה‬ ‫הוכיח סופו על תחלתוולא קנה אותה וכישות הבעלים היא‬ ‫קיימת עדיין» וי״א שקנה המקבל בכל עניין‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ג‬

‫ה‬

‫ב‬

‫ו ד‬

‫ש צ‬

‫רמו‬

‫השומע ‪ $‬מ ת בנו וכתב נכסיו ל א ח ר ובו » ‪r‬‬ ‫סעיפים‬

‫‪4‬‬

‫א אעיפ שהנותן מתנה נותן כסתם אנו הילכיס לעולם אחר‬ ‫אומד דעתו שאומרים על פי האומר מה היה םיף דעתו‬ ‫כמתנה זו אעיפ שלא פירש כיצד טי שהלך בנו למדינת הים‬ ‫ישמע שטת יעמר זה וכתב כל נכסיו לאחרים במתנה נלוית‬ ‫מטירה ואתיכ בא בנו אין מתנתי קיימת שהדברים מיכיחים‬ ‫שאילו ידע שבנו קיים לא חית כותב כל נכסיו לאחרים לפי׳‬ ‫אם שייר מנכסיו יכל שהוא בין קרקע בין במטלטלי! מתנתו‬ ‫קיימת ראם לא כיון להקננו ליה למי שייר אותו הכל שהוא אלא‬ ‫משום שהיה חושב שמא כנו עדיין קיים ומשייר לו זה הכל‬ ‫שהיא ומה שנתן נתן »‬ ‫ב יש טי שאיט׳שדיז זה דוקא בשבי׳ מרע שירא שמא ימות‬ ‫וסובר »מת בנו לכך הוא רוצה לציות טי יטול נכסיו אבל‬ ‫בבריא אפי׳בא בנו מתנתו קיימת דביון דשביק נפשיה ויהיב‬ ‫לאחריני לב־ית נטי שביק ויש חולקין וס״ל אפי׳ בברי׳ י ן‬ ‫מתנתו קיימת רבייה לא שביק ‪,‬‬ ‫ן« יש מי שאומר דה׳ה ב־יא שכתב כל נכסיו לאחר מחמת‬ ‫שהיה צ־יך לברוח מפני כעל חוביו אי מפני אוביו ואח״כ‬ ‫עשה פשית עס בעל חוביו ואויביו או שמתי אם נתברר שלא‬ ‫כתכ מתנה ז‪ 1‬אלא מחמת כן הואיל ונדחית השעה מפניי והרי‬ ‫הו׳ צ־יך לנכסיו בטלה המתנ׳ ‪,‬‬ ‫ף וכן הכיתי כ־ נכסיי לאחד מכניו בין שהוא בייא בין שהיא‬ ‫שכיב מרע אפילו היה הבן קטן מ־טל בעריסה אמדינןדעתו‬ ‫שלא כיון להקנות לו כל נכסיו דלא שביק אינש בל בניי ייהיב‬ ‫הכל לחד ברא אלא לא עשאו אלא כאפוטרופו׳על שאר בניו‬ ‫בלומי זהו מתנתו כדי שיכבדוהו הבנים כאפ־ט־ופום ששילם‬ ‫צריבין לי אבל אינו בכל הנכסים אלא בא׳ מאחיו ואפי׳האריך‬ ‫בלשונו כדרך שופיי דשט־י ילך ייזכי וי־ זק יכה״ג אימדןרעתן‬ ‫היא שלא נתכיין אלא שיהו אחיו נשטעין לו מ! הטעסשכתבתי‬ ‫דלא שביק אינישכל בניו וכוי לפיכך אם שייר בל ?‪!.‬הוא בין‬ ‫מקרקעי בין מט־יטלין זכה הבן במתנ׳דהא ש־יי נם לשאי בניו‬ ‫ואס פי׳ ב שטי שמקנה לו הקנאה גמיר׳ ולא‪.‬בתורת אפוט־ופסו׳‬ ‫או שפי׳בשט־ שיהא רשאי למכור ולתת לאח־ים או שכתב לו‬ ‫מטלטל־ אנב טקיקעי או שהקנה לו כקניין בכל אל־ מוכיחים‬ ‫הדברים דלמתנה נמירה גתבוין וקנה ובן בל הכתוב בשטיהטתנ׳‬ ‫לשו! שאפשר להוכיח משנו רלטתנה גמור נתכוין קנח י״א בל‬ ‫א‬

‫‪1‬‬

‫ח‬

‫סימן רמו‬

‫זה דוקא כשכתב לו בלשון מתנת אכל ש״מ שכתב לו בלשון‬ ‫ירושה קנה דכתיב והיה• ביוס הנחילו את בניו ש״מ שיש לו‬ ‫רשות לאב להנחיל לכל א׳ מבניו כל מה שירצה ואם כתב‬ ‫לאחד שיהא טושל ושולט בכל אשר לו בין בבריא ביןכש״ט‬ ‫אעו לשון מתנה אלא לשון אפוטרופסות »‬ ‫ך ן וכל היכא דאיכא לאיסתפוקי בלשון המתנה אס נתכוין‬ ‫למתנה גמורה או לא על המקבל להביא ראיה שהרי הוא‬ ‫המוציא והמע׳יה ״‬ ‫ן בד״ א שכתב כ! לבן בין הבנים דהכי קים לחו לחז״ל סתמא‬ ‫דמלחא מםברא חזקה ואשרו על זה בגמרא שזהו הלכתא‬ ‫בלאטעמא והסכימו קצת האחרונים כייזדאפי׳ חכמי התלמוד‬ ‫קראוה ה־ייכתאבלא טעמאלכך לית לן אלא מה שנא׳בזה בגט׳‬ ‫ואין לנו להוסיף עליו לפיכך אמרו דוקא בבן בין הבנים הוי‬ ‫דינא הכי אבל אם כתב כן לבן בין הבנות או לבת בי! הבניפ‬ ‫אי לבת בין הבנות או לאח בין האחים אי לאחד טשאר יורשין‬ ‫בין שאר יורשים אע׳פ שלא שייר כלוי מתנתי קיימת וי״אדאף‬ ‫בת בין הבנים או בת בין הבנות לא קנתה »‬ ‫ן יש מי שאימי• דהכותב כל וכםיו לבן בין הדנים אם ותנה‬ ‫לו בקניין וייפה כחו קנה ויש מי שאומר שאע״פכ לא קנה‬ ‫ך ן אם אמר כתבו יתנו לי בל נכסי ולא ייפה כחו לומר תיו‬ ‫לו כל נכסי ואף כתבי אפי י אפוטרופיס לא עשאו שכיון‬ ‫שהתחיל בכתבו משמעות הלשון הוא שבא לעשותו אפוטרופוס‬ ‫כדרך הקנאה והיישי׳ששאלא גמר לעשותו אפוטיופיס אלא‬ ‫בשטי וכיון שהאפוטיו‪5‬םות אינו מתחיל אלא לאחי מית׳ גס‬ ‫כה השטר אינו אלא לאחד מיתה וק״ל אין שטי לאחר מיתת‬ ‫שככר באו הנכסים ליד היורשים‬ ‫ט כתב כל נכסיו לאחד מכניו ולאח׳ עמו זה האחר קנה הצי‬ ‫הנכסים במתנה ונשאי הרצי השני לבניו ותבן שכתככ לו‬ ‫אינו אלא אפוטרופוס על שאר אחיו לא מבעיא אם כתב החצי‬ ‫לאחר תחלה והשא־ לבני דהוי אפוטרופוס דבשעה שכתב‬ ‫לבנו היי כל נכסיי אלא אפי׳ כתב לבנו ולאחר בבת אחת השבי׳‬ ‫ליה כיתב כל נכסיו לבנו כיון שלא שייר כלום בנכסים אחר‬ ‫מתנת בנו‬ ‫י ורוקא שבתר י ל נכסיו לבנו ולפלוני אבל אס כתב חצי נכסי‬ ‫לבנו יחצי נכסי לפלי׳ מדהוה ליה למכתב בל נכסו לבנו‬ ‫‪k‬‬

‫‪4‬‬

‫‪t‬‬

‫‪4‬‬

‫ולפלו׳ ולא עיצה בן אלא הקרים לבנו במת‪-‬יתי לבנו ה‪.‬־י ניתנת‬ ‫ות״ל כנות! לבנו המקצת ושייר לו השאי ואח״כ נתן י ש א ר‬ ‫לאחר ושניהם מתנה ואם כתכ שני שלישי נכסי לבני והשליש‬ ‫לאחר הוי בכות׳ כל נכסיו בבת אחת לבנו ולאחר ואעיפ‬ ‫שהקדים לבנו תחלה לא עשאו אלא אפיטיופאמשום דלאהוי‬ ‫מצי למכתב כל נכסי לבני ולפלו׳ דאז הוי משמע חצי יכנו‬ ‫וחצי לפלו׳ והוא לא רצי ל־תן אלא שני שלישים לבנו‬ ‫ישליש לפלי׳ ‪1‬‬ ‫י א ואם כתב כל נכסיי לשני בניי שניהם א״יטיופםי׳ ואם כתב‬ ‫חצי נכסי לבני פלו׳ וחצי נכסי לבני פלו׳ להראשון הוי‬ ‫מתנה שהיי שייר לו חצי השני והשני הוי כמו כותכ לו כל‬ ‫נכסיו ואינו אלא אפוט־ופא על החצי האחי לכל הבנים ואפי׳‬ ‫לידאשון נמי שנת! לו חצי הנכסים יש לו חלק כחצי האחר באחד‬ ‫משאר האחין «‬ ‫י ב הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפוטרופא כמו‬ ‫שאמ־נו טעמא בבן ונתבארו פרטי דין זה בלבוש הבו׳‬ ‫וארנמן סימן ק״ו‬ ‫יג הכותב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קיקע כל שהוא נתבאר‬ ‫בלבוש הנזכר םי׳ ק״ז ‪.‬‬ ‫י ף הכותב כל נכסיו לאשתו ויצא עליו שטר מוקדם נחבאר‬ ‫בלבוש הנזכר םימ! ק״ז ‪1‬‬ ‫טן דין שטר מתנת שלא נעשה אלא לחבריה בלבוש הנזכר‬ ‫סי׳ צי*‬ ‫טן דין שכיב מרע שאמד תטול אשתי באחד מהבנים בלבוש‬ ‫הנזכר סימן ק״ח ‪,‬‬ ‫ין כל הניתנים כל נכסיהם שאמרנו בהם שאין המתנ׳ קיימת‬ ‫כשתבטל המתנה ייחזרו כל הנכםיס לבעלים הראשונים‬ ‫אין מקבל המתנה מחזיר חפירות שאכל שאי! ביטול זה בא‬ ‫מחמת שנתן בטעית דנימא בה שהיא בגדיה מעיקרא ופירות‬ ‫שאכל בטעית אכל ויחזיר אלא כל זמ! שלא נתבטלה מתנה‬ ‫זו מתנה גמורה הוא יקיימא וחפירות של־ דלא ג ר ע מנות( מתנת‬ ‫בפירוש ע מ להחזיר לימן הקציב שהמקבל אוכל הפירות עד‬ ‫זמן הקצוב ה״ג הבא» האומר לחבירו «כול עמי ואינו מכניסו‬ ‫בדרך שמכבדין לאורחים אלא מאכילו םתם צריך לשיים לו‬ ‫ולא אמרי׳מתנה קיהיב ליה לפיכך מי שמאכיל לדתנו עם בתו‬ ‫יותימזמן שקצב לו מזונות צריך החתן לשלם לו מזונותיו‬ ‫כשתובע טמנו ודווקא מזונותיו ולא מדמית אשתו דגבי מזונות‬ ‫אשתו ה״ל פורע תונו של חגית דפטור !ומזונותיו גמי לא אמדן‬ ‫אלא‬ ‫י‬

‫הלבות מתנה‬

‫חושן משפט‬

‫אלא דווקא דליכא מכחה שנתן ‪ b‬לשם מתנה אבל היבא רמה‬

‫סימן רמז חמדו‬ ‫מותן מתנה לחבית ואטד ליה ואחיד‪,‬‬ ‫לפלוני ובוי״ג סעיפים ‪:‬‬

‫דמוכח שנתן לו לשם מתנה רק אח״כ נפלה קטטה ביניהם‬ ‫ומחמת הקמט תא חוזר ט ותובעו א״צ לשלם לו דככר זכה‬ ‫זה במתנתו ולאו כל כמיניה לחזור ט »‬ ‫א שכיב מרע שאמר נכסי לפא׳ ואחריו לפאני כל זטןשהן‬ ‫ביד הראשון יבול לעשות בהן מה שירצח ואין לשני אלא‬ ‫השולח חפצים לבני ביתו ולא פיר היאך מה ששייר ראשון ואם היה הראשון ראוי לירשו נגח שהית‬ ‫רמז‬ ‫בן ממל הבנים אץ לשני בלום אפי׳ במה שישייד הראשון‬ ‫יחלוקוובו ה׳ סעיפים י‬ ‫ואפי' אס גם השני ראוי ליורשו שהדי כבר הנחילם לבנו‬ ‫א בריא ששלח כלים טמדינת הים לביתו ויש בחן דביים הראשון וכבר אמתו שיש רשות לאג להנחיל לבניו מח‬ ‫הראויץ למים ודברים הראויץ לבנות ואמר יחננו אא שירצה וק אפי׳אס אמר נכסי לפניני ואחריו יהיו טוקדשין‬ ‫לקני הרעת נותן ששלח בץ לבני׳ כץ לבנות וינתן לכל אחד אם והראוי ליורשו אץ להקדש אחריו באם שכל לשון מתנה‬ ‫מה שראוי לו כיצד הראוי למים כנץ ספרים וכלי מלחמה לגבי יורש מי בלשון ידוש׳ וכיון *בתורת ירושה נא לידו‬ ‫הק למים והראוי למות בנון פלי טשי צטעים וחלי זהב ידושהאץ לה הפסק אע״פ שאמ׳אחריו יהא לפא׳או להקדש‬ ‫ימאס הבנות ואם היו ראויים ליכרי' לנקבות ימאס הזכרים אץ זה בידו דלאו כל כמיניה להוציאו מידו אבל הבריא‬ ‫דדעתו קרובה יותר אצל הבן מאצל הבת מי שהיו לובניס שנתן מתנת בריא על דרך זה שכתב לאחד נכסי לך ואחריך‬ ‫מאשת אחת ונשא אשה אחרת ותתנת עם בני׳ הראשונים לפלו׳ אעיפ שהראשון ראוי ליורשו כקדבטתנת טייא כאת‬ ‫ש?ניו מן השנייה יטלו חלק בירושה כמו הם ולא היו לו מן לידו ויש לאחרון מה ששייר הראשון ונם בשכיב מרע אם‬ ‫השנייה רק עות לא אמריי שאותן הבנות יטלו חלק כמו עשת הצווא׳ במקום שנהגו לדון בערכאות של גויס ובאו‬ ‫הבנים מן הראשוני מחמת זה התנאי שלא היה רעתו אלא על אח״כלדון בדיני ישראל דנץ לו בדיניהם דטסתםא הש*פ‬ ‫ע*ד ‪ p‬נתנו א׳»‬ ‫הבנים שיוליד מן השנייה ואין לבת במקום בן כאם ואע״פ‬ ‫שזה לא היה צדד להתנות אמרינן שתתנה כדי שלא יבא ב שכיב מדע שאוור נכסי לך ואחריך לפלוני והיה הראשון‬ ‫ראוי ליורשו ופירש הש*מ ואומר לא משוש ידוש׳ אני‬ ‫לידי קמט ומחאקת עמהם ‪.‬‬ ‫נ והמשלח כלים לביתו סתם ולא פירש כלום למי ינתנו והיו נותן לך שאץ לה הפסק אלא נמתנה וחדי הפסקתיה הנה‬ ‫בהם בלים הראויים לבנות ימא אותם בנותיו שאינן השני מה ששייר הראשון לפיכך אם לא נתן המתנה ארו‬ ‫נשואו׳ דאומד הדעת כך נותן שלק שלח לחבבן כדי שיקפצו אלא נועה ע״י שליש ואמר תנו לבני שקל בבל שנת ולא‬ ‫עליהן ואם אין א בנות או שהיו בנותע נשואות יטלו אותם‪ .‬משום יורשה אני נןתנה להם אלא הנשאר מהנכסים אחרי‬ ‫נשי בניו שהדעת נותן ‪ p‬שלהן שלח להנות בניו לא חתניומות יורשי יהיו לפלו׳ אץ נותנים להם אלא שקל אע פ שאינו‬ ‫רק מי שאומד דה׳׳מ דלית ליה איתתא אבל אי אית ליה מספיק להם ביון שכך צוה בפירוש וע״ל סי׳ רנ׳׳ג &עי' ו׳ •‬ ‫‪ j‬אמי־ נכסי ‪ "bib‬ואחריו לפלו׳ ואחריו לפא׳ ואץ הראשון‬ ‫איתתא ודאי דלדידה שדר דכנופו דמיא‪.‬‬ ‫ראוי ליורשו מת ראשון קנה השני מת שני אחר מיתת‬ ‫^ וכל זה לא מיידי אלא בבריא דסתס בריא בחייו תצה‬ ‫לכבד בנותע כדי שימ חביבות על בעאהן אבל שכיב הראשון קנה שלישי מת שני כחיי ראשון ישארו הנכסים‬ ‫סרע אין טונתו אלא להנחיל בניו ומסתמא אץ יעתו לעקור בחזקת יורשי ראשון ואץ לשלישי כאי שהרי לא צוה שיהיו‬ ‫נחלה דאורייתא לפיכך שכיב מרע שאמר נכסי לבני אץ של שלישי אלא אחר שיבאו ליד שני וכיק דליד שני לא באו‬ ‫הכנות בכלל דבתוחת יתשה קאמר ואפי׳ אץ א אלא בן אחד השלישי מנץ לו וכן ‪ p‬השלישי עם השני שאם באו ליי‬ ‫ובנות רבים אץ הבנו׳ בכלל ואע״פ שאמר בלשון ירכי׳ ‪ p‬זךך שני ומת שלישי בחיי שני ישארו הנכסים בחזקת ץרשי שני»‬ ‫הלשון שנאמ׳ יכני דן חושים ובני פאא אליאב וכ״ת א*כ וכל היכא שאמרנו שהדין הוא יםיביאו מיי יאשון לשני‬ ‫למה ליה למימר הכי לישתוק מיניה וממלא הוה ברא ירית או מיד שני ל י שלישי אע״פ שאין לזה שלאחריו אלא מת‬ ‫יש אטד דילטא כתב נכסיו מעיקרא דייתיקי לאחר והשתא שישייר ראשון והראשק יכול לעשות נהן בשלו מ״מ א»ר‬ ‫הדד כיי וקיימא לן דייתיקי מבטל דייתיקי ו‪ p‬אץ ‪ p‬הכן לראשון למכור או ליתן גופן של נכסים לאחרים אלא אוכל‬ ‫מלל אליג דאמדי׳ בעלמא טי בנים הרי הם •כמיס בלשון הפירות עד שימות וכשימות יזכה השני מוף הנכסים ואם‬ ‫מי אדם אינו כן והכא בתר לשון מי אדם אזאנן'» ויש מי עבר הראשון ומכר או נתן במתנה אץ השני מוציא טז«‬ ‫שאמר שאס אץ א בן ויש לו ‪ p‬הבן אע׳׳פ שיש א מות הלקוחות או המקבל דאחריך לפאני לאו כאומר מעכשיו דמי‬ ‫*גן הבן קאמרשאדם קורא למי מ? מי אם אץ מי׳ אחרי׳ אלא כאילו אמר כל ימי חייך יהיו לך גוף ופירי ואץ לשני‬ ‫מפני שהם ראויי׳אורשו ועומדים במקום בניו מיהו אס אטד לא מהגוי ולא מחפירות אלא טה שישא׳ הראשון והכא הא‬ ‫ליתסי המות בגלל יכן אם אמר אוצאי חלציו המות ככלל לא שייר כלו׳ אבל מ״מ המשיא עצה לראשון לטםד או‬ ‫ואם אמר בפיח״ לבני ולמותי הראוי למיס למיס והראו• ליתן נקרא רשע וכ״ש שהוא עצמו נקרא רשע שלא עשת‬ ‫למות לבנות מעשה בא׳ שצות כל אשר א למו דק שיתן נחת רוחו של מי שאמר אחריך לפאני דהוה ליה נחת רוחו‬ ‫‪ 0‬ך מה לכל אחת מבנותיו ומתה אחת מק בחייו והניחה ‪ p‬שיעשה רצונו ומיהו ‪ tb‬הקפיד קפידא גמורה שלא יוכל‬ ‫יאטרו חכמי הדור שאץ ל‪ p‬כתו כאם דלה ולא אודשית הראשון למוכרו טלי האי לא קפיד אלא מה שעש׳ עשוי‬ ‫אפי׳ היו בהן עבדים והוציא׳ הראשוןלחירות או כלים ועשא׳‬ ‫קאמר ועוד רבן כתו לא מיקרי ‪« p‬‬ ‫ף מי שחלק‪,‬נכסיו מחמת מיתה ואחר שכתב מה שרצי כתכתכריכים לכות אע״ג רבאיסור עשה יעבד בעשה ולעולם בהם‬ ‫והשאר יחאקו שתי אחיותי רתמי אחותי ויש ביתטי תעמחו לא אמרי׳ דלא יהבינהו למיעכדאיםודא אי לשירנו*‬ ‫אחותו זכרים ונקבות גדולי' וקטנים מלם בכלל יתמי אפילו איסורי הנאה אלא מעשיו קיימים דשא לנטרי היו ואם לא‬ ‫נקטת נשואות שאץ שייך כאן ליםד דווקא לזכרים קאמר נתנם ל־אשון כל ימי חייו אלא לזמןקצוב מון לעשר שנים‬ ‫ואח״כ לפלו׳ ומכרן הראשון תוך העשר שנים ככלות העשר‬ ‫דהא אץ כאן עקירת נחלה דאורייתא‪,‬‬ ‫ן• האומד נכסי לפא׳ ולמיו חולקץ אותן כמי שחלק דיטרד שנים השני מוציאים מיד הלקוחות שכיון שלא נתנם לו‬ ‫באמי כמו שחלק כדיבורו לשני חלקים כן חולקץ הנכסים אלא לזמן אץ גופן קנוי' לו ולא ימל למוס־־ן דמו כמו‬ ‫לשני חלקי׳ דהיינו שאותו הפלו׳ נוטל מחצה וכל מיו מחצהמתנה ע*מ להחזיר שצריך לקיים התנאי ואם לא קיים‪ .‬הטתנ׳‬ ‫השני וכן אש אמי־ נכסי לפא׳ ולפא' לבני פא׳ נוטלץ מי‬ ‫בטלה למפרע ‪,‬‬ ‫פאני מחצה ושנים האחייי׳ מחצה שהדי לא היה יטל לכוללן ף‪ .‬בריא שאץ השני מוציאים מידהליןחו׳ או מיד המקבל‬ ‫כלשון אח' ואפ״ היו הנפרטץ מתבץ והנכללץ מועטץ‬ ‫מתנה מן הראשון כשמכר תראשון או נתנם במתנה‪.‬‬ ‫נוטלץ הנפרטץ מחצה והנכללץ מחצה ואף אם יניע לאחד לאחרים אבל אם מכרם או נתנם הראשון לאחד מיורשיו‬ ‫מהנפי‪-‬טץ פחו' מלא׳ מהנכללץ טון שאטר נכסי ^ ‪ p‬לא עשה ולא כלום אלא השני טוציא־ט ממנו וטעמא מפני‬ ‫ושמעון ואי לבני יהודה לא היו ליהודה אלא שני מיינוטלץ שכוונת מותן כשאמר ואחריך לפאנ׳ לא היה בדעתו שיוכל‬ ‫‪ p\m‬ושמעין ואי מחצה ושני מי •הודה ניטלין המחצה המקבל הראשון לתתם לבניו או ליורשיו שאס ס לא עשה‬ ‫השני וכתב מהרמ״אי ז״ל וז״ל ו‪ p‬הדין בשאו• דברים ל‪ p‬ולא כלום כשיור דמסתמא כל מה שיש לאדם מא נותן‬ ‫איש ואשה שהתנו ביניהם שאם ימות א‪.‬־‪ 4‬מהם יחזת למיו או ליורשיו אבל כשאינו יכול לתתם לבניו או ליורשיו‬ ‫הנכסים לקרוטהם ניטלץ קרוב* החצי יקרובי האשה החצי אע״פ שיטל לחתם לאחרים הא אמרינן דמ״מ רשע הוא ואץ‬ ‫השני עכ״ל » האומר תנו מנה לפאי למזונות א״א יתנו א ארם ממא ונותן לאחרים וס אס נתנם הראשון במתנת‬ ‫היורשים מזוני'בכל יום אלא ניתנין א בבת אחת ו‪ p‬האיטי שכיב מרע אפי׳ לאחרים לא עשה כלום והשני מוציאם ממנו‬ ‫תנו מנה לפאני׳ לני׳״ואיה אץ ממתיני׳ עד זמן נישואין וטעמא שאץ מתנת שכ״מ ק־נה אלא לאחר מיתה ובשיטות‬ ‫אלא נותנץ לה מיד‪,‬‬ ‫יקדים זכותו של השני קודם מקבל המתנת שכיב מרע‪,‬‬ ‫ה היה‬ ‫‪k‬‬

‫‪,‬‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫הלכות ניתנה ומחילה‬

‫סימן רמח‬

‫ןן היה על הראשון חוב או כתובת אשה ובאו לביד ליפרע במתנת שביב טייע יורשיו אילו קודמים ואם הן ייפה הנותן כח‬ ‫מנכסים אלו אע״פ שהראשון קודם אי! הבית דין מגבין יורשיו במה שאמר ואחריך ליורשיו־ וכל הדברים הללו לא‬ ‫אי[ ללמוד‬ ‫אותם מנוף הנכסע אלא טתפיחת בלבד שטין להם שאם ינבו נאמרו אלא בנותן שאמר ואחריך כמיש אבל‬ ‫אותם מנוף הנכסים יבא השני ויטרוף מהם אחר מיתת הראשון‬ ‫ממנו לאותם שבותבין בשטרי מקח ומתנה לךליורשיךולבאים‬ ‫ולא דמי למכר דתתס כון שאי איפשר לסלק הקזנה או‬ ‫מכחך שיהא הרין נוהנ כמ״ש באן שאינו כן דהתם איןבותנין‬ ‫המקבל במעות הרי נסתלק הראשזן לגמרי טן הנכסים ואין‬ ‫אלא לשופרי דשטרי לומר שהמכר או המחנה יתקיימו לעולם‬ ‫באן שיור לנבי שני אבל בשומת חוב או כתובה שיכוליןלםלק ולא יהיה להם הפפק כמו שכוחבין שיהא לו כח למכור‬ ‫אותו בשעות הרי הנוף עדיין משוייר ביד הראשון וכשימות ולהשכין ולהנחיל כו׳ ושאר שופרי דשטרי ראובן שנתן מתנת‬ ‫יזכת בו השני»‬ ‫ללוי והתנה עמו איזו תנאי ושאם יעבור התנאי יהיו הנכםי׳של‬ ‫ן ולאתר שיטות הראשון ול* מכרן נוטלן השני ואפילו עשאן‬ ‫שטעון מעכשיו ואחיה נתן שטעון ללוי טעבשיו בל זכות שיש‬ ‫הראשון אפותיקי לבעל חובו או שיחדן לאשתו בכתובתה לו בטתנה זו וטת אע״פ שלוי עובר על תנאי שהתנה עטו‬ ‫אין גזבין מנכסים אלו כלום אלא הם של שני‬ ‫ראובן זוכה בנכסים מבח שמעין אע״נ שלא באח המתנת‬ ‫ן אין כל הדברים הללו אמורים אלא באימ׳ואחריך לפלוני ולא‬ ‫מעולם ליד שמעון כיון שראובן כתכ בחנאי של לוי מעכשיו‬ ‫אשר טהיום אבל אם אטד לו ואחריך מהיום לפלוני ומכרן‬ ‫יהיו של שטעון אם יעביר לוי ושמעון כתב ללוי נ״כ מעכשיו‬ ‫הראשון השני מיצי׳ מיד הלקוחות דטיד שמת הראשון זכה‬ ‫הוי כאילו באי לידו כשנתן כל זכיותיו ללוי וזכה כהן לוי‬ ‫הוא בנכסים למפרע מהיום והרי הוא קודםלהם וכן מהאי טעטא‬ ‫באותו פעם‬ ‫אם מת שני בחיי ראשון אחר שמת הראשון ינתנו ליורשי ךן שכיב מרע שאמר לאשת פנויה נכסי לך ואחריך לפלוני‬ ‫שני ואם הם שלשה ואמר לראשון ואחריך מהיום לפלו׳ואחריך‬ ‫ולא אטד מהיום ועמדה ונשאת בעל לוקח הוי ואין השני‬ ‫מהיום לפלוני ראשון ושני לא קנו בגוף הקרקע כלום אלא מוציא טיר הבעל ואם אמר לה כ! כשהיא נשואה וטתה^השני‬ ‫חפירות בל יטי חייהם והשלישי קנה הנוףטהיו׳ יהפירות לאחר מוציא מיד הבעל שכיון שיזהה בנכסים זה בשעת שהיא נשואה‬ ‫מיתת השני והוא שבאו ליד השני תחלה שלא הקנס לא אלא הוי כאלו אמר לה בפירוש אחריך יקנה פלו׳ ולא הבעל לפיכך‬ ‫כשיבואו לידו טבח השני הלכך אם טת שגי בחיי ראשוןואח״כ אם מכרה נכס ם אלי כשהית׳ תחת בעלה ומתה תחת בעלת‬ ‫מת הראשון יחזרו הנכסים ליורשי נותן דהא השלישי לא קנאם‬ ‫יעמדו הנכסי‪ (.‬ביד הלוקח ‪t‬‬ ‫והראשין לא היה לו בי כ״א חפירות כל יטי חייו ואחר שטת‬ ‫ט האומר נכסי לך ואחריך ליורשי והיתהלו בת נשוא׳ וטתת‬ ‫ממלא חזרו לנותן » וכל הדבריםהללו אינם אמורים אלא כשאמר‬ ‫הבת בחיי בעלה ובתיי המקבל אין הבעל יורש אותם נכסי׳‬ ‫אחריך לפלוני שהוא אחר שאינו יורשו אכל אם אמר אחריךלי רהוילהו דאוייה לאשתו שהרי לא זכתה בהם האשה אלא‬ ‫או ליורשי אם מכין היאשון הנותן או היורש מוציאי! מיד אח־ מיתת המקבל שמת אחד מיתתה ואין הבעל נוטל בראוי‬ ‫הלוקח דבכי האיגווגא הוי שיור ששייר לעצמו הגוףולא הקנה אבל אם הניחה הבת בן או בת הם יורשים את הנכסים דכשאומר‬ ‫לראשון אלא הפירי רכל לגבי עצמו או יורשיו בעין יפה משייר הנותן ליורשי יורשין קאמר ואםיאמ׳הנותן למקבל ואחריך ליורשי‬ ‫ואפילא אטד ואחדיךלי •או ליורשי שהוא לשוןשי‪-‬ר ממש אלא מעכשיו הוה הבעל יורש אותם אחד מיתת אשתו דהא כשימות‬ ‫אמר נכסי נתיג־ם לך כל יטי חייך לא לטתגה גמורה אכוין ל א המקבל שזכה בהן האשה למפרע מעכשיו בעודה חיה ולא הוי‬ ‫נתן לו רק חפירות בל ימי חייו ואחריו יחזרו לו ואם מכרןהנותן‬ ‫ראוי׳ לגבי בעל אלא מוחזקים ‪,‬‬ ‫או היורש מוציאי! מיד הלוקח ואם אמר אחריך ליורשי והיה י הנותן מחנה ואטד מטלטלי! שיש גי יהיו לפלו׳נוטל כל כלי‬ ‫לו בת ומתת או בן ומת בחיי המקבל והניחו זרע זרעם עומד‬ ‫תשמישו אבל לא חטים ושעורים ושאר סחורו׳שיש לו דסת׳‬ ‫כטקיטם ליטול כשימות המקבל אבל אם אין לתם זרע איןשאר מטלטלי! כלי תשמישיו טשטע ואם אטד כל המטלטלין שלי‬ ‫יורשיהם כגון אחי אביהם או בני אחי אביהם עיטדין במקומם יטול נוטל הכל וגם עבדים בכלל המטלטלי! אעינ משאר טילי‬ ‫ואע״ג דרכינו יוסף הקשת על סברא זו ז״לישלתמו׳על זהדהא הם בקרקעית היינו לדינייהו רהא הוקשו לקרקעות אבל בלשון‬ ‫ביו) ׳די‪*-‬תן אטד ואח־יך ליורשי כי לית לבריה‪,‬או לברתיהזרע בני ארם בכלל מטלטלין הם דהא מיטלטלי וניירי אבל ריחים‬ ‫מאי הוה הרי אחיו ובני אחיו יורשין הם והוא אמר ואחריך חע־יי גד‪ ,‬וכיוצא בה אע״נ דניידי אינם בכלל מטלטלין דהא‬ ‫ליורדי אט כן יחזרו הנכס ׳ להם ע״ב נראה לי דאינה קושיא מחוברי׳ לקרקע ואם אמר כל המטלטל משמעו כל דבר שיכ־לין‬ ‫דביון שת־תה לו בת או ב! כשאומר םתם יורשי אין כוונתו אלא‬ ‫לטלטלו אע׳׳פ שאין דרך לטלטלו נם הריחיים העליונה ואפי׳‬ ‫על בנו ובתו ולא אסיק אדעתיה שימותו ויפלו הנכסים אשאר‬ ‫התחתנה כל דבר כיוצא בה בכלל ‪.‬‬ ‫יורשיו נ*ל ואם אמר ואחריךמעכשיו ליורשי אז זבו הבןאיהבת‬ ‫י א אמר נכסי לפלוני נוטל כל הטטלטלין וכל הקרקעות‬ ‫מעכשיו כשימות המקבל וא; אפי׳שאר יורשים עומרים במקיטם‬ ‫והמדים והעבדים והבהמות והעופות ואפילו התפילין‬ ‫ליטול הנכסים ואם אמר נכסי לך ואחריך ליורשי ‪1‬לא היתר‪ ,‬לו עם שאד ספרים הכל בכלל נכסים הן שכל דבר שדרך בני‬ ‫בשעת נתינה אלא בת ואחר כך נולדו לו בנים י״א כשימות אדם למכור כשיצטרך למעות נקרא נכסי אבל ספר תורה מבעיא‬ ‫הראשון זכתה בהן הבת דמםתמא לא היהה• כונתו רק על‬ ‫בגמרא אם הוא בכלל נכסים מי אטרינן כיון דאסור לזבוב•‬ ‫היורשים שהיו בשעת נתינת המתנה ובתכ מורי ז״ל וכןנ״ל ואם‬ ‫לאו נכסי היא או דילמא‪-‬כיון דמזדבני ללמוד חורה ולישא‬ ‫אמר נכסי לך ואחריךליורשיך י״א הואל ואמר אחריךליורשיך‬ ‫אשה בכלל נכסי היא ולא איפש־ט׳ ונשארה בםפק לפיכך אם‬ ‫שלא היה צריך לאומרו שהרי גם אס לא אמרו ודאי לא היה חפשה אין מיציאין מידו אס אמר בנדי לפלוני כל מה דמיקרי‬ ‫נוטלים אותם אלא יורשיו של המקבל אמרי׳דלא אמר כןאלא‬ ‫בגד הוא בכלל בין בגדי חול בין בנדי שבת‬ ‫לגריעי כחן של יורשי המקבל שיש לו עכשיו וכוונתו שלא יהיו‬ ‫הכותב לחבירו שנתן לו ד׳ אטות קרקע ואגבן כל‬ ‫‪y‬‬ ‫היורשים של עכשיו אלא כאילו אמר ואחריך לפלו׳שהיא אחר‬ ‫המטלטל ! שיש לו כין זהב וכםף בין שאר כל בלים‬ ‫שאינו יורשו ונפקא מינה שאם לא אמר אחריך ליורשיך אלא‬ ‫גדולים וקטנים ובגדי פשתן וצמר ומשי וכל מה ששטו מטון‬ ‫נכסי לך םתם והיה למקבל זה בן או בת ולבן ולבת יש להם וכל מה ששטו נכסים קנה הכל חוץ מקרקעות שהרי לא‬ ‫ג*ב בנים ומתו הבן והבת בחיי המקבל היו בניהם יורשי! אלו הקנה לי אלא באנב ואין קרקע נקגה באגב וחוץ מן העבדים‬ ‫הנכסים טן המקבל בכח שהיא אבי אביהם ואמם רם יורשיו שהוקשו לקיקעית ואינם נקנים באגב » יחי׳ מסית דמספקא‬ ‫אבל השתא שאמר ואחריך ליורשיך אם מחורבן או הבת ל! אם היא בכלל ממון ונככי כיון דאסירא לטיזבנא אם לא‬ ‫בחייו אעיפ שהניחו בני׳אין בניהם ץרשין מתנת המקבל שכיון‬ ‫ללמוד תורה ולישא אשה לפיכך אם תפשה אין מוציאין טטנו‬ ‫שאטד הנותן ואחריך ליורשיךהרי התנה שיורשי המקבל של‬ ‫כדאמדי׳ לעיל ‪,‬‬ ‫עכשיו דהיינו בנו ובתו לא יזכו במתנה זו טכח המקבל בתידת ‪ $‬הנותן לחבירו בל נכסיו מטלטלי אנב מקרקעי ולא שייר‬ ‫ירושת אלא מבח נותן וביו! שמתו הבן או הבת בחיי המקבל‬ ‫־ ליורשין אלא ה׳ זהובים יהיו לו בביתו שטרי חובות אם‬ ‫להו‬ ‫ולא •זכו בנכסי׳ אף בניהם לא יזכו דהא הנותן שויא‬ ‫מתנת שביט היתה קנה דשטרוח בכלל נכסים הס ואע״ג דבעו‬ ‫כאחר וכיון שאחר בשמת בחיי ראשון אין יורשיי זוכ‪-‬ין גם‬ ‫בתיבה ומסירה הא ק״ל דברי שכימ ככתובים וכממורין דטי‬ ‫בניהם של אלו אינם זובין אלא חוזרין הנכסים לשאר יורשי ואין צריכין קניין לפיכך הוו כל דבריו כבריא שכתב שטר על‬ ‫המקבל בדאמרינ! לעיל סעיף נ׳ מת שני בחיי ראשון ישארו השטרות בכל יפוי לשון של שטר דהיינו קני לך אינהו וכל‬ ‫הנכסים בחזקת יורשי ראשון אלא א״כ אמר ואחריך מעכשיו שיעבוד״הו וגם כאלו מסר השטרות לידוזטקבלאבל אם מתנת‬ ‫ליורשיך אי נמי יש לומר שאמר ואחריך ליורשיך לטובת‬ ‫בריא היא שאינו יכול להקנוזז השטרות כי אם בכתיב׳ קני‬ ‫היורשי! של עכשיו כשלא מתו בתייו דאילו לא אמד ואחריך‬ ‫לך אינהו וכל שיעבודייהו ומסירה אע״פ שהקנה לו השטרות‬ ‫ליורשיך היו הנותן רשאי למוכיח לכתחלה אבל עכשיו אמור בקניין לא קנה השטרות •אלא היורשי׳ יזכו בבל השטחת ולא‬ ‫לו למוכרו לכתחלה ברי להניחם ליורשיי כמי שאמד לו הנותן‬ ‫אמריי כיון שלא שייר ליורשים אלא חמשה זהובים הרי סילק‬ ‫כראטרינן לעל וכן אין כעל חוב נפדעין מהם וכן אם נתנה‬ ‫אוהם לנטרי מכל נכסיו וגם השטחת אינם שלהם וגם המקבל‬ ‫י‬

‫‪4‬‬

‫‪t‬‬

‫‪k‬‬

‫‪,‬‬

‫השתנה‬

‫הלכות מתנה‬

‫השן משפט‬

‫המתנה לא זבה כהת וא״כ נשארו השטרות בהפקר וכל הקודש‬ ‫זב־; בהם דליכא לטימר חני דוראי מילתא דפשיטא היא‬ ‫שלא היה בדעתו להפקירם אלא סילק היורשים מהם ארעתא‬ ‫דהכי שיקנה מקבל המתנה ואם המקבל לא קנאם ממילא‬ ‫נשארו השטרות בחזקת היורשין ואפי׳ אם היה המקבל עצמו‬ ‫חייב לנותן בשטר גם אותו השטר לא יקנה וחייב לשלש‬ ‫ליורשי; דמאחר שלא מחל לו הנותן החוב רק הקנה לו‬ ‫השטרות וכיון שהשטר לא קנה גם החוב לא נמחל י‬

‫רמס‬

‫הנותן מתנה לחבית וחזר בו או הנותן‬ ‫ל ע ב ר ולאשר‪ .‬ובו ה׳ סעיפים •‬

‫א הנותן מתנה לחבירו וחור בו ה״ז ממחוסרי אמנה בד״א‬ ‫במתנה מועטת אבל במתנה מיונה לא שחרי לא סמנה‬ ‫דעת המקבל שיתננה לו עד שיק‪.‬נה לו בקגין או באחד מן‬ ‫התקנאית שהממה נקנית בהן וע״ל סי׳ ר״ד סעיף ה׳ »‬ ‫ב אסור ליתן מתנת חנם לגוי עובד ע״ז שנאמי לא תחנש‬ ‫וזפירשוהו לא תת; להם מתנת חנם אבל מותר ליתן לגר‬ ‫•תושב שקבל עליון ז׳ מצוות בני נח &היי מצווי; להחיותו‬ ‫דכתיב לנר אשר כשעריך תתננה ואכלה או מניר לנכרי וגוי‬ ‫ואש יש בדבר מפני דרכי שלום בגון בגוי המנירו מותר אפי׳‬ ‫בגוי מפני שהוא כמוכרו לא שיחזיק לו טובה בעדו ‪,‬‬ ‫‪ j‬הנותן מתנה לעבד או לאשה קנו האמן והבעל דכל מה‬ ‫שקנה עבד קנה רבו ומת שקנתה האשה קנה בעלה אלא‬ ‫שיש חילוק ביניהם מתנת העבד קנה הכל הנוף וחפירות‬ ‫ובמתנת האשה לא קנה הבעל אלא חפירות אבל הגוף שלה‬ ‫כשתתנרש או תתאלמן וזת נתבאר היטב בלבוש הבוץ וארגמן‬ ‫סימן פייה*‬ ‫ך הכותב בל נכסיו לעבדו קנה עצמו בן חורץ וזה נתברר‬ ‫היטב בלבוש ע״ז סי׳ רסי׳זסעיף כיז‬ ‫ן • מדת חסידות הוא שלא לקבל מתנה משום אדם אלא‬ ‫יבטת בה׳ שיתן לו די מחםירו שני ושונא מתנות יחיה‬ ‫ומטח בת׳ חסד יסובבנו»‬ ‫‪k‬‬

‫הלנות מתנת שניב מרע‬ ‫דן‬ ‫‪1‬‬

‫דין מתנת שכיב מ ר ע במקצת או בכולה בלא‬ ‫קניין ובקניין ו נ ו כ״־ סעיפים ‪:‬‬

‫בד״א שמתנה צריכת קניין או אחד מדרכי ההקנאות‬ ‫א‬ ‫במתנת בריא אבל במתנת שנ״מ אינה‪.‬צריכה כלרדחכמים‬ ‫חשו שמא ידאנ שלא יקיימו דבייו אחר מותו ומתוך כך‬ ‫הטרוף דעתו לכך תקנו שדברי שכ״מ יהיו ככתיבין ונמסורין‬ ‫כין אם כתב או יאמר ננסי לפלו‪5‬י לכשימות יקנה אות׳ אפי׳‬ ‫כלא קניין ואין חילוק בי; ציה לתת מיד אי צוה לתת לאיר‬ ‫מותו או שצי־ ליורשיו שיתנו לאחר זמן בכל דבייו מאלו‬ ‫יהיו ככתובין וכמשורץ תקיימי אותם אפי׳ מיד יאם לא צו ה‬ ‫לתת דבר רק מינה אפטרופוס ונתן לתם רשות לחלוק נכסיו‬ ‫כפי מה שירצו ועשייתם יהיה בעשייתו י״א שכזה אין דבריו‬ ‫קייםין שאינו חישש כ״כ בני האי נוונא ה־איל והוא עצמו‬ ‫אינו חותך דבריו ומיד שימות יפלי נכסיו קמי יוישיו ויתכנזלי‬ ‫מעצמן וי״א שנש בזה דבריו קיימין ‪1‬‬ ‫‪ 2‬שכ״מ שנתכ כל נכסיו לאחרים ולא שייר כליס אע״פ‬ ‫שקנו מידו אש עמר ויתרפא לגמיי המתנה בטלה‬ ‫דבידוע שלא ציה אלא מחמת שהיה ס~ר שימו׳ וכיון שנתיפא‬ ‫בשלה ממילא כאילו התנה ואין צריך לימד בפירוש כשיעמוד‬ ‫חוזרנ׳ בי אלא בטלה מעצמה •מן הסתם ואפילו אמר בפירוש‬ ‫בשעת הצואה אפילו אתיפא לגמרי ואתיה כמת שנים תהא‬ ‫מתנה זו קיימת כל זמן שלא אחזור ב׳ או אפילו אמד לא אוכל‬ ‫לחזוי בו אפ״ה יכול לחזור בו דכי־ן דמתנת שניב מ־ע היא‬ ‫ח והם לא א‪£‬יו שתהא מתנתו קיימת‬ ‫מתנה דרבנן‬ ‫אלא כרי שלא תטיוף דעתו עליו לפיכך לא קיימו דבייו אלא‬ ‫אחד שימות אבל זה שעמד ונתרפא לגמרי הרי יש לו זמן‬ ‫לתזור וליתן ואין חוששץ לו שמא תטרוף דעתו מעתה לפיכך‬ ‫כשעמד נתבטלה מתנתי לגמיי והרי זה כאלו צוה בבייאתו‬ ‫בל׳מצוה מחמת כדתה שאין בדכייו כלום בלא קניין ואש‬ ‫נתרפא לגמרי אלא ניתק מחולי לחולי אש לא עמד ולא הלך‬ ‫נשען על מקלו בשיק מתנתו מתנה אע״נ שהלך בביתו על‬ ‫משענתו עדיין ש״מ מיקיי ואש עמר בין החולי שצוה בו‬ ‫ובין החולי שמת בו והלך בתו׳ נשעז על ?קלו אימדין אותי‬ ‫על פי רופאים אם מחמת חולי הראשון מת מתנתו קיימת‬ ‫ואם לאו אינה מתנה ואש הלך בשוק בלא משענת והוא נקרא‬ ‫כ‬

‫י‬

‫א‬

‫ש‬

‫סימן המט ק‬

‫ק‪-‬ן׳‬

‫בטלו! מתנותיו‬

‫נתרפא לנמרי ואינו צריך אומד אלא‬ ‫הראשונות ‪1‬‬ ‫‪ j‬בד״א שיכול לחזור בו בנותן מתנה דבידוע שלא נתן‬ ‫אלא אם ימות אבל אם הודה על נכסיו שהם של פלו'‬ ‫קנה הלה ואפילו אם יעמיד זה אינו יבול לחזור בו דהוראת‬ ‫בעל די; כמאה עדים דטוואע״פ שהוא שכ״מ הודאתו קיימת‬ ‫ולא יוכל לחזור בו וא״צ לומר אתם עדי שאין אדם משטה‬ ‫בשעת מיתה וכיצד הוא לשון הודאה אמ אמי רוצה אני‬ ‫שיהיו מטלטלי לשמעון ה״ז לשון מתנה אבל אם אמר‬ ‫מטלטלין אלו של שמעון או שיש לו לשמעון בידי כך וכך‬ ‫זהו לשון הוראה ואם הקדיש כל נכסיו ולא שייר כלום או‬ ‫הפקירם או חלקם לעניים אם עמד נתבטל היל כמו נתן‬ ‫במתנה דחד טעמא הוא דמילתא דפשיטא הוא שאין ארס‬ ‫מקדיש או מפקיר או מחלק לעניים כל אשר לו כלא ש‪,‬י‪£‬‬ ‫שייר אם היה יודע שלא ימות והוא יחזור על הפתחים ואם‬ ‫מכר נכסיו כשהית שכימ אם מקצתן מכר ממכרו קיים כדין‬ ‫בריא ואם כולם מכר אם המעות עצמם קיימים אמ עמד יכול‬ ‫לחזור בו שיש הוכחה שעל דעת כן מכרם ועל מנת כן‬ ‫הצניע המעות ולא הוציאם כדי שיחזור מ כשיבריא ואט‬

‫הוציא המעות הרי גמר והקנה ואינו יכול לחזור‬ ‫ף אין כל הדברים הללו אמורים בשכיב מרע אלא כשנותן‬ ‫כלנכםיוולא שייר כלו׳ אבל אם שייר לעצמו כלום שלא‬ ‫נתן במתנה דינו כמתנת ברי' שאינה נקנית אפי׳ אח מת אלא‬ ‫בקניין באחד מדרכי ההקנא־׳ואם עמר אינו חוזר וטעמ׳במתנ׳‬ ‫שניב מרע ככולה שחוזר כו אם יעמוד משום דאמדינן דעת־ה‬ ‫ודאי מחמת דאגת מיתה הוא נותן רלא יהיב איניש כל‬ ‫מאי דאית ליה ומיית הוא ברעב וכיון שהוא נותן משום‬ ‫דאגת מיתה תקנו חכמים שאין צריך קניין כדי שלא תמרו׳‬ ‫דעתו אס ידאג שלא יקיימו דבריו ומטעם זה אם עמד חוזי‬ ‫שלא היה דעתו אלא אם ימות אבל כשסשייר אזלא האי‬ ‫טעמא ולא הוי אלא כמתנת בריא שצריכה קניין ולאי יוכל‬ ‫לחזור כו וכמה הוא השיור י״א אפיי כל שהוא כין ממלטלין‬ ‫בין קרקע וי״א דבעינן שיור כדי פינםתו והכי מסתבר לפום‬ ‫האי טעטא שכתבתי שכל זמן שלא שייר כרי פרנסתו עדיין‬ ‫איתא לטעמא שהיא מתנה שכ״מ שאם לא ישאר כרי פרנסתי‬ ‫לכשיתרפא יצטרך לחזור על הפתחים או ימות ביעכ וא״כ‬ ‫יש לה דין מתנת שכ״ט ושיעור כדי פרנסתו הוא פרנסה‬ ‫‪t‬‬

‫לשנים עשר חדשים ‪t‬‬ ‫ך־ הסומא א׳ הפיסח או הנידם והחושש בראשו או בעינו‬ ‫או בידו או ברגלו וכיוצא כהם הרי הם ככ־־יאים לכל‬ ‫דבריהם במקרן וממכרן ומתנותיהם אבל החולה שתשש כחי‬ ‫ב‪:‬ל היוף ונשל כחו מחמת החולי עד שאינו יכול להלך על‬ ‫רגליו בשוק והרי היא ניפל על המטה הוא הנקרא שנ׳ימ‬ ‫וחולה כזה אע״פ שלא אמי שמצוה מחמת החולי חוליי‬ ‫מוכיח עליו שמחמת חולי ודאגת מיתה הוא מ ציוה שמא ימית‬ ‫וי״א דוקא ג׳ ימים חדאשוגיס שאע״יפ שאדם דואג על מיתתו‬ ‫אינו מתייאש לגשרי שימות אלא מצפה שיחיה ואז זייני‬ ‫כשניב מרע אבל לאחר ג׳ ימיס היא במעט מתייאש למות‬ ‫ואין לי דין שכ״מ אלא דין מצוה מחמת מיתה שיתבאר לקמן‬ ‫בסעיף ז׳ וכעי׳ י״ז וכן מי שקפץ עליו החולי פתאום אפילי‬ ‫תיך ג׳ ימים הוא נבהל למית פתאום ואז מסתמא כל צוואתי‬ ‫מחמת מיתה היא‬ ‫ן מי שנשתתק ואינו יכ־ל לדבר ורמז ליתן מתנה בורקין אותי‬ ‫בדרך שבודקין אותו לגיטיז שנתבאר בלבוש הבוץ וארג*ן‬ ‫סי׳ קכ״א ואם השיב על לאו לאו ועל הי הן מתנתו מתנה ואש‬ ‫לאו אין מתנתו מתנה וגוסס מתנתו מתנה שדעתי עמו‬ ‫ן בריי׳א שמתנת שכ״מ שיש בה שיור אינו נקנה אלא בקניין‬ ‫ואם עמד אינו חיזר כשנתן םתם אגל אם פירש שהוא‬ ‫נותן מחמת מיתה או אפי׳ לא פירש אלא שנראה מתוך דבריו‬ ‫שהוא נותן מחמת מיתה כגון שמתאונן על מיתתו וכיוצא‬ ‫בזה בכגון זה ודאי יש לחוש יותר שמא תטדףדעתו ומפני שהוא‬ ‫גוטה למות אם ידאג שלא יתקיימו דבריו לפיכד תקנו בי‬ ‫אפילו כשיש בו שיור תהא נקנית באמירה בלא קניין לכשימות‬ ‫ואם עמד חיזר אפי׳ יש בה קניין במקצת דהא בידוע בבירור‬ ‫שלא נתן אלא מדאגת המיתה לפיכך כשיתרפא ממילא‬ ‫י‬

‫י‬

‫נתבטלה המתנה‬ ‫ח המפרש לים והיוצא בשיירא למלחמה והיוצא בקולר‬ ‫ליהיג למלכית והמסוכן והוי מי שקפץ עליו חולי פתאום‬ ‫והכביד עליו חל׳‪,‬׳ כל אחד מארבעתם אלו הוא טרוד ובהול‬ ‫מאד מפחד מיתה בי קרובה הוא עליו לפיכך סתם צוואתי‬ ‫ודבורו במצית מהמת מיתה והרי דבייו ככתובים ובמסוריפ‬ ‫דמו ומקיימין אותם אש מת ואם ניצל ובא או עמד אפ" במקצת‬ ‫ואפילו קנו מידו חוזר כדי! כל מצות מחמת מיתה ‪.‬‬ ‫‪t‬‬

‫נח‬

‫מ הא‬

‫שושן‬

‫לבוש עיר‬

‫הלכות מתנת שכיב כזרע‬

‫םימן ר נ‬

‫אחר שיזבח כהן למקבל ואם חוא נןרהע ואמ לאחי לך חזק‬ ‫‪ Q‬חא דמתנת שכ״ט במקצת צריך קניין הייגו במתם אבל‬ ‫אם נתן מקצת נכסיו בפירוש במתנת שכ׳ימ שלא יקנה זקני לפלוני אפית יכיל לחזור בו אב אי; נו קנייןלפיכך אכ שניס‬ ‫הוציאו כל אחד שטיו אפילו אם כתכ ׳נ‪-‬טר ומשיו לו וזיכה לזת‬ ‫אלא לאחי מיתה א״צ קניין ואם עמר חוזר ואם לא עמד קונה‬ ‫על יד אחר ואח״כ כתב ומסר וזיכה לזה ניב על ידי אהר השני‬ ‫זה המקצת ואש יש מקניין אינו קינה אא״ב במייפה את כחו‬ ‫וטעמא יתבאר לקמן בםעיף י'ז בע״ה ובן אם כתב כל נכסיו קונה שהרי חזר בו מהיאש־ן וייקא בטייפה כחו דשני כמ״ש‬ ‫בסמוך סעיף י״ז דאי לאו הכי לא קנה דאין ש ג ר אחר מיתת‬ ‫ומפר׳ שניתן הכל מעכשיו ומקנה לו מחיים אין זה דיך מתנת‬ ‫אבל אם כתב לו ומסרו לידו וגם זיכה •לו המתנה עיי אחר ולקח‬ ‫ש׳ימ א״א מתנת בריא והיי הוא כשאר מתנת בריא שאם‬ ‫בקניין קנה ואינו יכיל לחזור בו בין לעצמו בין לאחר בין‬ ‫הגיע השט־• ליד המקבל או שקנו מיי הנותן קנח ד ב ל ואין‬ ‫יבול לחזיר בו ואש לאו לא קנה וכתב מוי־י מהימ״אי ז״ל ויה בכולה בין במקצתה דכולי האי לא הוה עביר אכ לא הקנה לו‬ ‫מיד בקניין גמ־ר וכמתגת בריא שויא ‪1‬‬ ‫לשונו ולכן יש לייהד בצווא׳שכ משלא לבתו׳בה שנת; במתנת‬ ‫י ף ומצוה מחמת מיתה אם פי' בה־יא שגת! במתנת בריא‬ ‫בריא אימהיו׳אם לא צוהכךיאכציה נר אכיר לשנו׳ואז יש‬ ‫במעכשיו וקנו מידו אז קנה ולא יוכל לחזור בו אבל אם לא‬ ‫לו דין מתנת ב־יא ואינו נקנה יק בקניין ולא אמרינן ביה‬ ‫שטעות סופר היה ואם לא היה בה קניין המתנה בטלה בן פי׳ בהדיא אפי׳ כתב וזיכה וקנו מידו ככל מיני הקנאות ימל‬ ‫לחזור בו רהא משמע לשונו דמחמת מיתה הוא נותן וכל ז&ן‬ ‫נ ל עכ״ל ‪,‬‬ ‫שלא ימות הוא בידו לחזור כו» ויש מי שאומר דדוקא בשפירא‬ ‫• שכיב מרע שנת; נב •• ייא־זרים אע״נ שהדבר גלוי שהם‬ ‫כל נכסים שיש ל׳ שלא נמצא בו שום שיור אינה אלא בהדיא שמחמת מיתה הוא נותן אבל םתם מצוה מחטת מיתת‬ ‫כגון דקאמד ווי דקא מיית׳ דינו כשכיב מרע‬ ‫נמתנה במקצת וצריכה קניין ואם קנו מידו ועמ׳ איגו חוזר‬ ‫בו שאנו חיששין שמא נשאמ לו עור נכסים אחרים במדינת ‪3‬ן> שכ׳׳ט שכתב כל נכסיו לעבדו חוור בכנסים ואינו חוזר‬ ‫בעבד שהרי יודע האדון שמיד יצא עליו קול שהוא בן‬ ‫הים ואין אלו מקצת נכסים והרי אין זו מתנת ש״מ בכולה‬ ‫יכול לחזור בו ואין להקשות היאך מפקינן ממונא מםפיקא חורין ואין ב; חורי; חוזר ונעשה עבד לפיכך אמרינן ודאי זיכהו‬ ‫לעצמו מעכשיו אבל אם כתב בפירוש מהיום אם ימות וראי‬ ‫דטשום דחיישי׳שמא יש לו נכסים במדינת הים אמרינן שלא‬ ‫מצי ל‪-‬מיהדר ביה כיון שהתנה בפירוש‬ ‫יוכל לחזור בו והרי הנכסים כבר היו בחזקתו ומםפיקא מוקמינן‬ ‫ראובן ואשתו שהתנו ביניהם שאם ימות הוא בחייה שירקו‬ ‫להו ביד המקבל ומיציאין מחזקתו דהיינו טעמא משוס שיש‬ ‫אתיו שני שיישי הממון והיא תיטול שליש הממון ונכתב‬ ‫כאן מתנה גמורה בקניין אלא דאי הוה ידעינן בבירור שאין‬ ‫לו עוד נכסיפ הוה אמדיגן באומדנא שלא נתן אלא על דעת ונחתם והגיע השטי ליד האהין וחלה ראובן וציה ליתן מהשני‬ ‫שלישי הממון גם לאח־ים ומת ובאו אתיו לבטל הצואןז‬ ‫כשיטות וכשיעמוד יחזור וביון דמשום אוטדנא דידן אמי־ינן‬ ‫שאומרים שכב־ זכו בשני שלישי הממון בקניין שהקנה לר^‬ ‫דיכיללחוור לא אמדינן הך אומדנא אלא היבא דברירלן ב־דאי‬ ‫בכר וכב־ נא השט־ לידם בחייו ולא היה לו כח למעט חלקם‬ ‫דהוי מתנה בכל נכסיו שיש כאן אוםדנא חזקה אבל היכא‬ ‫וליתן לאחרים כי הב ככר קדמי לזכות בשני שלישי הממון‬ ‫דמס״קא לן אם נתן כל נכסיו אין באן אומדנא חזקה‬ ‫מיד אחר מותו אין בדבי־יהם כלום בי לא זכו הם בחייו כלום‬ ‫והמתנה בקניין מתנה מעליתא היא וקיימת וביית א״כ מתנת‬ ‫שלא זיכה להם בחייו כאם אלא בונת־ היה בקנ־ן ההוא להחזיק‬ ‫בכולח היכא משכחת לה כגון שיאמר בל נכסים שהם אלו‬ ‫התנאי עם האשה שלא תיטול בכתובתה יותר משליש ממולו‬ ‫דודי גלי דעתית שאין לו עוד נכסים אחרים וכיש אם אמר‬ ‫כדי שישארו שני שלשים ליורשיו אכל מה שצוה ליתן‬ ‫נכסי םתש או שיהיה מוחזק שאין לו נכסים אלא אליז״ואו‬ ‫ל א ־‪-‬־ש קיים »‬ ‫חה‪-‬ה ה‪«:‬נה ככולה »‬ ‫»א אין חילוק במתנת שכיב מיע בכולה בין אם נתן לאחד בין • ן כבר אמי־נו רמתנתש״מלא בעי קניין ואדרבה אם היה בה‬ ‫קניין גרועיניעה למתנה ד שגז א לא גמר רוא להקנות לו‬ ‫אש נת; לשנים כאחד לפיכך שכיב מרע שחילק כל נכסיו‬ ‫לשנים או לשלשה בני אדם אם לא הפסיק בין אחד לחבירו אלא בקניין ורדי המתנה אינה מתחלת אלא לאדר מיתה ואין‬ ‫אלא אמר חלק זה לפלוני וזה לפלוני וזה לפלוני ומת קנו כולם קניין לאחר מית׳שאין כאן מי שקנה לפיכך ל״ ש אם כתב לו‬ ‫שטר ופירש בו הקניין ל״ש נתן לו על פה גרע ולא קנה אפילו‬ ‫אפילו בלא קניין ואס עמד חוזר בכולם אפי׳בקני־ן דכולה חרא‬ ‫אם טת אפילו אם מסר לו השטר מחיים יא קנה מ רטעס‬ ‫מתנה היא בלא שיור ואם הפסיק בין אח׳ לחבירו דהשתא‬ ‫שכתבתי ואם פירש שלא הקנה הקניין אלא כדי לייפות בחו‬ ‫הוי כלחדאמתנה בפגי עצמת אז כל יראש־נים חוץ טהאח־ו(‬ ‫קנהל!יכךהא דאמרינןלעיל דניתנת ש״מ בכולה אע״פי שיש‬ ‫יש לתש דין מתנת שכיב מ־ע במקצת שצריכה קניין אפילו אם‬ ‫בה קניין ומת קנה היינו שכתב הקניין או עשאהו במייפת‬ ‫מת דכ״ן שתפסיק היי כנמלך כאילו מתחלה לא היה בדעתו‬ ‫לחלק בל נכשיו ולכך אחר ש‪:‬ת; לאחד או לשנים שתק ולא כחו כיצד הוא מייפה כחו בגון שכתב לו וקנינא טיניוז‬ ‫רציזלחליק עוד ואח״ב חזרונמ־ך בעצמו לחלק הנותר ולפי׳ מוסיף על מתנתה דא כו׳ דמשמע שמתנה התקיים בלא‬ ‫אם היה קניין אם עמד אי‪.‬י חוזר ואם לא היה קניין לא יקנו הקניין אלא שעושה הקניין לייפות בתו ובן אבגתב בשטר‬ ‫דשטר זה יהיה בבל אופן המועיל זה ה י ג כ לישנא דייפוי‬ ‫אפילו אס ימות » האחיין הוי מתנת שכיב מיע בכילה וקונה‬ ‫כח וקנה י״א דה״ה נמי מצות מחמת מיתה בקניין דינו‬ ‫אם מת אפילי כלא קניין לפיכך אם עמד חוזר»‬ ‫כ‪.‬׳תנת ש״מ בקניין שהקגיי; מגיע כחו ויי׳א שאכ דנתן‬ ‫‪ y‬שיט שנתי כל נכסיו ותזד במקצתם מסתמא חזר בכל לפיכך‬ ‫לא בקש הקניין רק המקבל הרי זה קנה רהא הגותן הקנוהו‬ ‫אש נתן כל נכסיו לאחר וחזר ונתן מקצתן לשני הראשון‬ ‫לו םתם נמתנה בלא קניין וי־א שבקש אותו המקבל לא‬ ‫לא קנה אפי׳אם ימות הנותן דהא בנתינתו אח״כ מקצתן לשני‬ ‫בקש אלא ליפת כח ובי אף על פי והנותן בקשו אם אמי‬ ‫חזר ממקצת שנת; לראשיןוכיון שחזר במקצתו חור בגילו והשני‬ ‫»‬ ‫יש לו דין מתנת שימ במקצ׳שהרי שייר לעצמו מה שחזר כו אחר הקניי; שהמתנה תרא קיימת הוי כניו ייפוי נח‬ ‫מ; הראשון המיתר שלא נ ת לשני לפיכך אם יש בה קנייןקונה ואם כתכ לו שנותן לו קרקע תיו ואגבן ‪ 3‬א ר נכסיו מטלטליו‬ ‫לא סנה המטלטל׳! רביון דגם הקרקעות אינו נותן אלא‬ ‫אפי׳אס לא מת ואם אין בה קניין אפי׳ אם מת אינה קונה נתן‬ ‫לכשימות והרי גב קניין האג ב אינו מתחיל אלא לאהד מיתה‬ ‫מקצתן ל־אשון בקניין והטיתי־ לשני ראשון קונה אפי׳לא מת‬ ‫דהא יש כי קניין יהשני היא מתנת ש״מ בכולה שאם מת קונה ואם בן אי! כאן קניין כלל דבשעה שמקנה לו הממלטלין‬ ‫באגב הקרקעית בבר הם קנוייס לו ניכח שנתן לו בצוואתו‬ ‫אפי׳ כלא קניי! ואם עמר יכול לחזור נו אפי׳ היה בקניין ואם‬ ‫שהרי אינו מקנם עכשיו לו שכבר הוא טתוה״ל כמקנה לחבירו‬ ‫חזר בשני אם פ־ר׳בהדיא שאינו חוזר רק במקצתןקנההיאשין‬ ‫טט־ט‪:‬׳! אגב ק‪-‬־קע של המקבל שאין זה קג־ין אגב ואפילו‬ ‫הנשא־ אפיילא היה בקניין אע״ג דהוי מתנת במקצת שצריכה‬ ‫אם יאמר במתנת המטלטל ! והרי אני נותן לו מגלבלין אגב‬ ‫קניין מ״מ כיו! שבשעה שנתן לו הוה מתנה בכולה ולא היה‬ ‫מקרקעי במייפה כחו אינו כלום אלא אם יאמי והריני נותן לו‬ ‫צריך קגיין גם עכשיו קיימת כלא קניין י וי״א דוקא שחזר ונתן‬ ‫מטלטלי ואף אגב מקרקעי שלשון זה משמעו שהוא‬ ‫אותו מקצת לאחרים דםוף סיף נ שאיו בל נכסיו נתונים אבל אם‬ ‫שייר לעצמו אותו מ־צת שחזר בו נם המקצת הנשאר ביד נותן לו המט־טלין כמתנת ש״מ וע ד ליפוי כח מוכיף לו‬ ‫כתב נכסיו מקצתן לאחרים קניין אגב כלומר שאף אם האנכ בטל המתנת לא תהית‬ ‫הראשון בטל עד שקנו ממנו‪,‬‬ ‫וקצתן ליוי־שיו וחזר בחלק היורשין לא נתבטלה המתנה של בטלת מצר מתנת ש״מ וכיש אם בפיירש אמר לו לייפוי כת‬ ‫וכ! אם קנו טית שטקגת‬ ‫אח־ים דשל יורשים אינה אלא כייושה בעימא ואינה בכלל אני נותן לו אגב קרקע שקנה »‬ ‫לו טעכיטיו ומקיום אע׳פי שפירש ש‪,‬יזמת‪.‬ה לא תהא קיימת‬ ‫מתנה ולא הוי המקצת של אחרים אלא במתנה במקצת ‪,‬‬ ‫ש״מ שצית‬ ‫רק לאחר מיתה דבריו קיימי‪,‬־ ואין צ־יך י*! בח»‬ ‫<‪ y‬ש״מ שנתן כל נבשיו רככר אמינו שיכול לחזור בו אפי׳כתב‬ ‫להיות פלוני ופלוני אפטרופםים על כל נכסיו אע״פי שקנו שידו‬ ‫לו שטי ומסרו לירו יכול לחוור בו ואפי׳ כתכ לו שטר‬ ‫דברי!‬ ‫ןטם־ולית וזיכה לו השתנה ע״י אחר בגף ומטלטלי! ונחנן ליד‬ ‫י‬

‫י‬

‫ם‬

‫‪t‬‬

‫‪t‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫הלכות מתנת שכיב מרע‬

‫חושן משפט‬

‫ד ב ר י ו קיייזין ו א י ן צ ר י ך כ ז ה יפוי כ ח ד ל א ש י י ך ל מ י מ ר ש מ א‬

‫לא זיכה ל ה ן א ל א בקניין א ל א ג כ י מ ת נ ה‬ ‫א ב ל מינוי‬

‫א פ ט ר ו פ ס ו ת מ ה מזכה ל ה ן אינם א ל א‬

‫ו א ג ו הולכים‬

‫ב א ו מ ד ן דעתיגי‬

‫רואים ש ה י ה‬

‫»ךן‬

‫ש צ ר י כ ה הקנאה‬

‫ו כ מ ו שקניין‬

‫דבריש‬

‫לקיים ר צ י נ ו ב כ ל מ ה‬

‫דעתו לעשות כ ך ו כ ך‬

‫מגרע כת‬

‫שאנו‬

‫י‬

‫שטר‬

‫מתנת שכיב מ ד ע כ ן‬

‫מ ג י ע כחה כ י צ ד ש ״ מ ש צ ו ה שיתנו למקבל ש ט ר עם‬

‫המתנה ע ל מ ת ג ת ו ו מ ת א י ן ט ת ב י ן ו א י ן נותנין ד ש מ א ל א‬

‫ג מ ד להקנותו א ל א‬

‫ב ש ט ר ו א י ן ש ט ר לא*חר מיתה א א ״ כ ייפה‬ ‫ל א ייפה‬

‫כ ח ו בכתיבה כנון ש א מ ר ת נ ו א ף כ ת ב ו ל ו יאם‬

‫כ ד ו א פ י ׳ א ם נ כ ת ב ה ש ט ר מחיים אין נותנין ל ו ל א ח ר מיתה‬ ‫ו ה א ד א מ ר י נ ן ש א פ י ׳ ה נ י ע ה ש ט ר ל י ד ה מ ק ב ל ל א קנה‬

‫א א ״ ב ייפה כ ח ו דוקא כ ש א י ן ה ש ט ר כ ת ו ב ב ל ש ו ן צ ו ו א ה‬

‫אלא ב ל ש ו ן מ ת נ ה ש כ ת ו ב ב ו ש י י נ ת ו נ ה ל ך ו מ ס ר ה ש ט ר‬

‫ל י ד ו ד א ז ה ו י מ ס י י ת ה ש מ י כ מ ו קניי; ד ק י ק ע נקנית ב ש ט *‬ ‫ו צ ר י ך יפוי כ ת א כ ל א ם ה ש ט ר כ ת ו ב ב ל ש ו ן‬ ‫ש מ צ ר א ל ביתו ש א ז אינו ע ו מ ד א ל א‬

‫צוואה כדרך‬

‫לראייה א ם הגיע‬

‫ל י ד ה מ ק ב ל מחיים קנה דאיכא ל מ י מ ר ש ה י ׳ ב ד ע ת ו שתתקיי׳‬ ‫צ י ״ א ת ו ע ״ י מ ס י ר ת ה ש ט ר ו ל א א מ ר י נ ן ש ל א נ מ ר להקנות‬

‫אלא כשמי־ ר ק כ ש ל א מ ס ר ה ש ט ר ל י ד ו מחיים וכן א ם כ ת כ‬

‫ככתב י ת ש ד י נתונה ל ך אינו א ל א כ צ ו ו א ה‬ ‫ב ל א יפיי כ ח‬

‫ב ע ל מ א וקנה‬

‫י‬

‫ך ו א ם כ ת ב ל א ח ד והקנה ל ו ו ח ז ר וכתב קרקע זו נ ם ל ש נ י‬ ‫והקנה ל ו י ש‬

‫י‬

‫כח ו א פ י ׳ ל א‬

‫מ י ש א ו מ ר ש ה ש נ י קונה א פ י ׳ ב ל א יפוי‬

‫ה נ י ע ה ש ט ר ל י ד ו מחיים דבכה״ג ל א א מ ר י י‬

‫ד ה א י קניין ד ש נ י ל ג ד ו ע ׳ א ת א א ל א תלינן ל מ י מ ר כ י ץ ש כ ת ב‬

‫והקנה ל י א ש י ן ה י ה ם כ י י ש א ם י פ ח י ת ל ש נ י מ מ ת ש ע ש ה‬ ‫לראשיןשלא‬

‫יקנה ולהכי הקנה ו ל א ל א ח ר הקניין ע ד ל א ח ר‬

‫מ י ת ה י כ ן ה ד י ן א ם כ ת ב ו מ ס ר וזיכה לזה ו ח ז ר י כ ת ב ו מ ס ר‬

‫וזיכה ג ש ל ש נ י ד ש נ י קונה א ף ב ל א יפוי כ ח דקניין ד ש נ י‬

‫ל א ו ל ג ד ו ע י א ת א א ל א היה ק ס כ י י ש ל א קנה א ם פ ח ת ל ו‬ ‫מן הראשץ‬

‫‪ 3‬א והא‬

‫‪K‬‬

‫דאמריגן שאם צ ו ה ה ש ״ מ שיכתבו ש ט ר למקבל‬

‫ע ם הנתינה ד ח ו ש ש י ן ש מ א ל א נ מ ר‬

‫בשטר‬

‫•<וואתו‬

‫להקנותו‬

‫אלא‬

‫ד ו ק א בכה״ג כ ד א מ ר ן א כ ל ש ״ מ ש מ ס ד ר עניינו לגומר‬ ‫ו מ « ׳ לכותבה‬

‫אינו מציה‬

‫לזכרון‬

‫לכותב׳ א ל א‬

‫ב ע ל מ א א ב ל ו ד א י נ מ ר להקנות ל ו מ י ד ו א ״ צ יפוי כ ח ו כ כ ר‬ ‫בסעיף י״מ‬

‫אמיינן‬

‫ד ב ע י נ ן ש ב א ׳ ה צ ו ו א ה ל י ד המקכל מחיים‬

‫ו צ ו ו א ת ש כ ת ו ב ב ה קניין ה ו י כ ש א ר ש ט ר מ ת נ ה ובעינן יפוי‬ ‫כח ובמקים ש נ ה נ ו ש ב ו ל ! מקנין‬

‫ב צ ו ו א ה כ ע ל מ ׳ ו א י ן מכיונין‬

‫שיעשו‬

‫להקנות ב ש ט ר א ״ צ יפוי כ ח מ י ש מ ב ק ש מ י ו ר ש י ו‬

‫כד ו כ ך בנכסיו מיקרי צ ו ו א ת ש ״ מ כ י מ ה ש ב ק ש ל א ע ש ה‬ ‫ר ק לחזק הדברים ‪t‬‬

‫י ש מי שאומד‬

‫כתבו ותנו לו‬

‫ש א י ן חילוק ב י ן א ו מ ר‬

‫ל א ו מ ר ת נ ו ו כ ת ב ו ל ו לעולם ב ע י ׳ יפוי כ ח ו י ש מ י‬

‫ש א י מ ד ד ה א ד ב ע י נ ן יפוי כ ח דוקא ב א ו מ ד כ ת ב ו ו ת נ ו מ נ ה‬

‫לפלוני ד מ ש מ ע ו כ ת ב ו מ נ ה לפלוני ו ת נ ו ל י א ת ה ש ט ר ו ל כ ך‬ ‫ד״שינן‬

‫ש מ א ל א נ מ ר לתקנות ל ו א ל א ב ש ט ר א כ ל כ ש א ו מ ר‬

‫ה נ ו מ נ ה לפלוני ו כ ת ב ו ל י א ת ה ש ט י כיון‬

‫מזכיר‬

‫שאינו‬

‫ש י ת נ ו ל ו א ת ה ש ט ר ל א נתכיין ב ץ י י א ת פ ת י כ ת ה ש ט ר א ל א‬

‫דבריה ב ע ל מ א ו ל א להקנית ל ו כ ש ט ר ו כ ן ש ״ מ ש א מ ר‬

‫לזכרון‬

‫ח נ ו מ נ ה לפאיגי ו א ח ר כ י י‬ ‫השטר‬

‫ו ת נ ו ל ו את‬

‫דביר א מ ר כתבי‬

‫מסתמא ל א ל ח ז ו ר ב ו מ מ ת נ ה ד א ש י נ ה נתכוין‬

‫אלא‬

‫ל־פית כ ח י ש י ה א ל י א י י ת והעדים כותכין מ ה ש צ ו ה בפניהם‬

‫ו א י ן כותכין ו א מ ר ל נ י כ ת ב י ו ת נ י ל פ י ש נ מ צ א ו מבטלין ב כ ך‬ ‫המתנה ש ה י ה מ ש מ ע‬

‫כ ש ע ה ש א מ ר להם ת נ ו מ נ ה ל פ ל ו נ י‬

‫א מ י להם נ ״ כ כ ת ב ו ותני וייא כיון להקנות א ל א‬ ‫• ‪J‬‬

‫בריא ש א מ ר‬

‫כ ת ב ו וחנו מ נ ה לפלוני‬

‫בשטי»‬

‫מחיי׳ פ ש י ט א‬

‫דאין ניחנין ד ל א קנה ב א מ י ר ׳ ו ל א בכתיבה א ל א בקניין‬

‫אלא א פ י ׳ א ם מ ת א י ן נותנין א פ "‬

‫בטיפה כ ח ו ו ל א א מ ר י ׳‬

‫פוצוה לקיים ד ב ר י ה מ ת בביייא ו י ש מ י ש א ו מ י דהיינו מ ש י ם‬ ‫ד א מ י כתבי ותנו ד מ ש מ ע‬

‫ש א י ן מקנה לוא־יא ע ״ י כ ת י ב ה‬

‫א ע ״ נ דליכא א ל א‬

‫ד ב י י ב ע ל מ א מ ש י ם ׳ מ צ ו ת לקיים‬

‫ואין ש ט י למטלטלין א ב ל א ם א מ י תנו ולא‬ ‫בותנין‬

‫א מ י כתבו‬

‫דבר• ה מ ת א פ י ׳ ב ב ר י א וי״א ד ל א א מ ר י נ ן מ צ י ת לקיים ד ב ר י‬

‫ה מ ת א^א ה י י א דאתפסוה ב י ד ש י י י ש‬ ‫בד*א כ ש א מ ר כ ת ב ו ו ת נ ו מ נ ה‬

‫ועייל סימן ר נ ״ ב‬

‫לפאני‬

‫וה״ה‬

‫‪,‬‬

‫שאר‬

‫מטלטלי? ךאיי ש ט ר הונה בייטלטלין א ב ל היכא ד א מ ד‬

‫כ ת ב י ו ת נ י ש ד ה ' זו לפלינ• א פ י ׳‬

‫ב ב י י א נמ• איכא ^פליני א ס‬

‫מחייה כותכין וביתני? א י ל א ה ד ד ק מ י ר מ ט א ש ט ר א לידיה‬

‫דמ־יכל ד כ ל כ מ ה ד ל א ה ד ר‬

‫להקנות כ ש ש ר א ב ל ל א ח ר‬

‫מ ס ת מ א קייס ה ו א‬

‫במאמרו‬

‫מיתה אין כותבין ונותנין ש א י ן‬

‫סימן רנא דנב‬

‫שטר לאחד מיתה ואי קנו מיניה ואמר להו^כתט ותנו בכל‬ ‫עניין כותבין ונותנין אפי׳ לאחר מיתה דכיון דקנו מיניה‬ ‫סתם קניין הוא במעכשיו ומשעת קניין הוא קנוי לו ומה‬ ‫שכותבין אינו אלא לראייה ‪1‬‬ ‫כה מי שמת ונמצא קשור על יריכו שטר צוואת מתנה‬ ‫ש״מ שאינה חלה עד לאחר מיתה או שמפויש בו‬ ‫מהיום אם לא אחזור בי עד לאחר מיתה שגם בזה לאננמר‬ ‫הקניין עד לאחר שיתה שהדי כל ימיו יכול לחדד כו ואע״פ‬ ‫שהוא בעדים וקנו מירו כרי לייפות כה המקבל אפ״ה אינו‬ ‫כלום שאני אומד כתבה ונמלד וחזר בו קודם מותו ואם זיבת‬ ‫בה לאחד ממקבלי המתנות כגון שכתובים בשטר זה מתנות‬ ‫רבות שנתן לשנים או לשלשה או יותר וזיכוהלאחד ממקבלי‬ ‫המתנות את חלקו כין שהוא אחד מן הץרשין או אינו מן‬ ‫היורשין כל המתנות שבה קיימים ככל מתנות ש״מ דכיין‬ ‫דגלי דעתו באחד שהוא רוצה לקיים שטר זה הרי היא‬ ‫מקויים לכולם וכן מי שכתב ש״ח על עצמו בשם אתר או‬ ‫בשם אחד מבניו ונתן אותו ביד שליש ואמר לו יהי זה אצלך‬ ‫ולא פירש לו כלוס מה יעשה בו או שאמד לו הגיחהו אצלך‬ ‫עד שאומר לך מת תעשה בו וגזת הרי זה איגו כלום כד״א‬ ‫בש״ח לפי שכותבין שטר ללוה אף ע״פ שאין מלוה עמו‬ ‫ושמא כתב ללוות ולא לוה אבל אם הוא מתנת ברי׳ בקניין‬ ‫כשהקנה קנה המקכל ונותנין ל ו ‪,‬‬ ‫הנותן מטלטלין סתם לאחר מעכשיו ולאחר מותו ואחר‬ ‫שמת טוענין היורשים הביא ראייה שמטלטלין אלי היו‬ ‫לו בשעת המתנה דשמא לאחר מכאן לקחן אק בדבריהם כלום‬ ‫דמסתמא כאן נמצאו וכאן היו וע״ל סימן ס׳ סעי׳ ו׳ »‬

‫ת א דין מתנת ש״מ או בריא ובו ב׳ סעי‪2‬ים ‪:‬‬ ‫הנותן מתנה וכתב בה בחיים ובמות או מחיים ובמות‬ ‫א‬ ‫אם הוא שכיב מרע מלת כמות הוא עיקר ואם הוא‬ ‫בריא מלת מחיים הוא עיקר כיצד אם נותן המתנה כשהוא‬ ‫שכוב מרע וכתב כה מתנה זו אני נותן בחיים ובמות או‬ ‫מחיים ובמות הרי זו מתנת ש״מ ואם עמד חוזר כין מתנה‬ ‫בכל בין מתנה במקצת ואפילו בקניןדהואיל והזכיר בהמות‬ ‫לא נתן אלא מחמת מיתה ומה שכתב בה מחיים לאודוקא‬ ‫אלא לסימן טוכ בעלמא הזכירו כ־ לפי שהזכיר מיתתו ולא‬ ‫לא דצה לפתוח פיו לשטן כלומר המ‪p‬ם יצילני מחולי זה‬ ‫שלא אמות ואם אמות תהיה מתנתי זו מתנה» אבל בריא‬ ‫שנתן מתנה וכתב כשטר בחיים ובמות הרי זו מתנה נטירה‬ ‫מחיים ומה שכתוב בה ובמות הוא כמי שא ימר מעתה ו ע י‬ ‫עולם וכמו שופרי דשטר הוא זה ‪4‬‬ ‫ב מתנת שכיב מרע שמת יאין כתיב בה שמתיך אותו החולי‬ ‫שצוה בו מת מקבל המתנה אומר שמתוך אותוהחילי‬ ‫מת והיורשים• איטרים נתרפא מתוך אותו החולי ומחמת‬ ‫חולי אחר מת והעדים אינם בפנינו לשאול אותם הרי מתנת‬ ‫‪ v‬בטלת שאף על פי שמת אין מיתתו ראיה דשמא נתיפא‬ ‫מן החולי שצוה בו ואחד כך חלה חולי אחד ומת לפיכך‬ ‫הנכסים בחזקת היורשים עד שיביא ראייה שמתוך חולי זה‬ ‫שנתן בי מתנת זי מת ימיהו העדים שהיי אצלו בחוליו‬ ‫כשצוה בפניהם יכולין לסמוך על עצמו אי על משמשיו‬ ‫כשאומרים שהכביד עליו אוחו החולי ונפטר מתוכו ויכולין‬ ‫להעיד על כך ואם אץ העדים בפנינו ותפש המקכלמטלטלין‬ ‫בלא עדים מתוך שיכול לומר שלי הן נאמן לומד שמחילי‬ ‫הדאשין נפטר וכן הדין אם עמד החולה ורוצה לחזור במתנתו‬ ‫ואומר שמתנת ש״מ נתן והמקבל אימר שכריא היה ילא‬ ‫יכול לחזור בו על המקבל להביא ראייה‬ ‫י‬

‫ר נ כ מתנת שכיב מרע מוציאין ממנו למזון‬ ‫האשה והבנות ובו ב׳ סעיפים ‪:‬‬ ‫א כבד אמי־ני פעמים דמתנת שכיב מדע אינה קונה אלא‬ ‫לאייר מיתה ואץ אחד דכה בדבר שצוה לוהש״מונותניץ‬ ‫לו בין במטלטלי כין במרדהעי עד אחר מיתה לפיכך מוציאי}‬ ‫מיד המיבל שציה לתת לי יניתנין למזון האשת והבנות‬ ‫יאפילי לכתיבת בנין דכריז שחרי במיתתו נתחייבי הנכסים‬ ‫למלו למזונות ולכתיבה יאלי שנתן להם אינם קוני׳ אלא עד‬ ‫לאחד מיתה נמצא שקרמו הם למקבלי׳ מיהי יוקא שלא‬ ‫נשארו נכסים נכי יירשיו אכל אס גשאיו ניס•‪:‬׳ גבי יורשיו‬ ‫כולן גוכין מן היורשין ולאיממקכלי המתנה ״•׳•׳מ שנתן לא׳‬ ‫במתנת ש״מ ושמע׳ אשתו ולא מידת׳ ואח״* ר ז י ונתן‬ ‫מתנה זו שנית למקבל זה באותו חולי ואז מיתתי אשתו‬ ‫אינה‬

‫הלכות מתנת שניב נזרע‬

‫לבוש עיר עושן‬

‫אינה נובאת כתובתה ממתנת זו שהרי מתנה הראשונה קיעית‬ ‫ולא טיחת׳ ולא אמרי׳ דשנייה בטלה הראשונה שהרי לא חזר‬ ‫בראשונה אלא אדרבה החזיק דבריו הראשונים וי״א אע״פי‬ ‫ששתקה בשעת הטתנה נובאת כתובתה ממנה ועיין בלבוש‬ ‫הבוץ סימן ק׳ ‪4‬‬ ‫ק״ל מציה לקיים דברי המת אפי׳ בבריא שציה ומת בריא‬ ‫ב‬ ‫שנתנו מיד ביד שליש לשם כך שיעשה בה מח שציה‬ ‫אבל אם באה לידו אחר הצוא׳אי שהיתה בידי מתחל׳ולא לשם‬ ‫בך לא ועייל סי׳ ר״נ סעיף כ ג כל דבר שנקנה במתנת ש״מ‬ ‫אם קדמו היורש׳! ומכרו המקבל מוציאו מיד הלק חות אבל‬ ‫דבר שלא ניתן במתנה אלא הוא דבר שיש בו משום מצוה‬ ‫לקיים דברי הטת אם קדמו היורשין ומכרו מת שעשוי ע ש ו י ‪,‬‬ ‫טי שנשבע או נדר ליתן לפלוני כך וכךולא נתן ץרשיןפט־רין‬ ‫שאין מוטל עליתם לקיים נדר או שבועת טורישי! ואפי׳ משום‬ ‫טצות לקיים דברי המת אין בה! ועייל סימן רנ״ב סעיף ה׳‬ ‫מי שהפקיד מעית אצל חבירו ואמר לו שאם ימית יעשה בהן‬ ‫המוטב ושת יתנם ליורשיו שאין טוב יותר משיתנ׳ לבעליהם‬ ‫שהם יורשיו‬ ‫‪4‬‬

‫רנג‬

‫איזה לשון מועיל לשביב מרע ואם אמר‬ ‫תנו מאח לפלוני ומאתים לפלוני וש׳‬ ‫לפלוני ובו ל״ג סעיפים •‬

‫א כתיב בפרשת נחלות וחית׳ לבני ישראל לחקת משפט ונו׳‬ ‫ואשיו חז״לקיא הכתוב כל דיני נחלות להי‪,‬תתקת משפט‬ ‫לומר• שאותם העומדים שם כשאדם מנחיל את נכסיו הם ־היו‬ ‫הדיינים כלומר אותם ששמעו הצוואה מפי החילה בשע׳שמצ! ה‬ ‫ומחלק נבםיו בין לבניו כין לאחרים שהם יורשיו בי! ריבה‬ ‫לאתדוטיעט לאחד בין השוה אות׳ אם אותם השומעים הם ג׳‬ ‫שראויים לתיות ב״ד אם ירצו יכתבו דברי הצוואה בתורת עדות‬ ‫ועיחו אחרים לדון עליהם ואם ירצו יכולין הם להיות דייגים‬ ‫עליתם להחזיק את בל אחד במה שצווה לו החולה ולרון בבל‬ ‫דברי ספק שנפל בצוואיו*ין אחד מן היורשים או מןהמקבלים‬ ‫יבולין לומר לפני כ״ד אחר אזליגן כי התירה עשאה את אלו‬ ‫לדיינים ל״ש אם שלח התולה לקבצש לשמוע הצוואה ל״ש‬ ‫אם באו אלץ מאליהם לבקרו וצוה בפניהם בין כך ובין כך‬ ‫נעשו דיינים וכיון דמן התירה נעשו השוטעין דיינים כשמחלק‬ ‫ליורשיו דהא כל הפרש׳ ביורשיו קשיירי היה נטי בש״מ שנותן‬ ‫נכסי! לאחרים ומצוה בפני ג׳ נעשו גם הם דיינים עליהםדכיון‬ ‫דאטי רבנן דדברי ש״מ ככתיבין וכמסירין דשו אף בצוואה‬ ‫שמצוה לאח־ים שאינן יורשיו ואמרו שאינה חלה אלא לאחר‬ ‫מיתה כעין ירושת אם כ! כירושה שויה רבגן שיהיו גם אלו‬ ‫שנעשית הצוא׳ לפניהם דיינים עליהס רכל דתיקון רבנן כעין‬ ‫דאורייתא תיקון • בד״א כשהם ג׳ אבל אם הם ב׳ יא נעשו רק‬ ‫עדים וכתבי! כל הדביים שנעשו בפניהם ואין עושי; דיןאלא‬ ‫שולחין הדברים לפני ב״ד בד״א דג׳ נעשו דיינים כששמעו‬ ‫הצוואה טפי תחולת ביום דכתיב והיה ביום הנת־לו את בניו‬ ‫בוס אתת מפל דין נחלות ואי אתה טפיל דין נחלות בלילה‬ ‫לפיכך אם שמעו הצוואה בלילה יכתבו כל הדברים בתורת‬ ‫עדות ואין נעשין דיינין עליו שאין עד נעשה דיין ועיל סימן‬ ‫ז׳ סעיף ה׳ וסימן נ׳ ‪4‬‬ ‫ב ש׳׳מ שצוה יאנד פלוני יטיל את כל נכסי או מקצת נכסי או‬ ‫יחזיק או יוכה או יקנה כולם לשין מתנה הם וקנה כדינו‬ ‫וכן אש אמד יחסין או יירש על טי שראוי ליורשו כגון בןבין‬ ‫הבנים והזקנה אבל אם אמר יהנהפלוני מנכסי או יעמיד בהם‬ ‫או יראת או ישען בתם לא קנה שאין לשונות אלו לשונות של‬ ‫מתנה ואש אמי אני מניח לפלוני הוי לשיןטתנה ואם אמי לשון‬ ‫יפול לפלו׳ כך וכך הוי לשון ירושה וביאוי ליורשו קנה ואס‬ ‫אמר סתם כך וכך לפלוני בנכסי לאו כלום הוא שאינו לא‬ ‫לשון מתנת ולא לשון ירושת ‪ 4‬האומר לפרוע לאשתו כתיבתה‬ ‫כטעות מזומני׳ אין זה לשון מתנת ואין יירשין צ־יבין לקיימו‬ ‫משום טצוה לקיים דברי המת ועייל סוף סימן רנ״ב‬ ‫לשונות אלו של מתנה השועילים בשכיב ט־ע י״א שה״ת‬ ‫‪j‬‬ ‫שמועילים בבריא וי״ארבכריא אין מועילים דבש ימ הקלו‬ ‫משום שלא תט־וף דעתו שאין דעתו שיושבת עליו לדבר כל‬ ‫כך בלשון צח וברור‬ ‫ף מה שכותבין בשטרי מתג׳ תלך ותזכה ותוייש ותמשכון‬ ‫ותעשה כה חפציך ורצונך אין לשונות חללו אלא שופרי‬ ‫דשטרי ואע״פ שלאילמכו לא יוכל חנות; או יורשיו לטעון‬ ‫לא ניתנה מתנה זו אלא בחייך בלבד ילא לעילם אלא סתש‬ ‫הגותן שתגה להכירו קנאת לעולם ואם נכתב בשטר הצמאה‬ ‫לשון שאיפשר לתלות בטעות ס « ר עייל סי׳ל״ט •‬ ‫(‬

‫י‬

‫פילינג‬

‫מ לי בן‬ ‫ה ש״מ שאמרו לו נכסיך למי ואמר כמדומה לי‬ ‫ושאין אשתי‬ ‫או שאשתי מעוברת ועכשיו שאין לי בן‬ ‫מעוברת נכסי לפלוני ונודע שיש לו בן או שאשתו מעוברת‬ ‫אי! מתנתו מתנה אפילו שנית הבן או הפילה אשתו אח״כ‬ ‫שהרי אם היה יורע שהיה לו בן או שהיתה אשתו מעוברת‬ ‫לא היה נותן והרי נתבטלה המתנה »‬ ‫ש״מ שאמר נכסי לפלוני או שאמרו לו נכסיך לטי שמא‬ ‫ן‬ ‫לפלוני והשיב להם אלא למי יהיואםהוא ראוי ליורשו זוכה‬ ‫בהם משום ירושה ונימ שאם אמר ואחריו יהיו לפלוני אינו‬ ‫כלום שירושה אין לה הפסק ואם אינו ראוי ליורשו זוכה משוס‬ ‫מתנה ומהני אם אמר אחריו לפלוני ואס פירש כהדיא שנותן‬ ‫לו במתנה אפי׳ ראוי ליורשו אינו אלא לשון מתנה ועייל ריש‬ ‫סימן רמ״ח םעיף א׳ וב׳ ‪,‬‬ ‫ן בד״א שזיכה בה משום ירושה כשהיה היורש הזה אחת‬ ‫מבנותיו או אחד משאר יורשים אבל אם היה אחד מבניג‬ ‫לא עשאו אלא אפטרופים כמ״ש בםיטן דמיו»‬ ‫ךן ש״מ שאשר תנו מאתים זוז לפלוני בני כראוי לו או לאשתו‬ ‫כי־אוי לה או לבעל חובו כראוי לו כיון שאמר כראוי לו‬ ‫דלישנא ית־ית הוא לטפויי אתי ונוטלין אותם הר׳זוז עו־ף על‬ ‫חלק הפשוט והבכורה והכתובה והחוב ואם אמר תנו ר׳זיזלבני‬ ‫בבכורתו או לאשתי בכתובתה ולא אמד כיאוי להם לא יטלנ‬ ‫שניהם דהייננהריזוז עידף על הבכור׳או על הכתובה אלא נוטלץ‬ ‫אחר מהם הבכורה או הרי זוז או הכתובה או‪ .‬הר׳ זוז וידם על‬ ‫העליונה אם הר׳ זוז יותי־ על הבכורה או הכתובה נוטלי! הר׳זוז‬ ‫ואם הבכורה או הכתובה יותר על הר׳ זוז נוטלים אותם אבל‬ ‫אם אמר תנו ר׳ זוז לפלוני בני שהוא פשוט בירושתו אין לו אלא‬ ‫ר׳ זוז שהרי יש בידו למעט או לרבות בידוש׳ דביום הנחילו‬ ‫כתיב ואם אמר תנור׳ זוז לבעל חובי בחובו לא אמרינן שתהא‬ ‫ידו על העליונה אלא אינו נוטל אלא חובו'ממה נפשך שאש‬ ‫החיביותר על הטאתים זוז לאו כל כמיניה לפחות לו ואם‬ ‫המאתים זוז יותר מחובו אסור ליטול ייתר מחובו דמיחזי כריכי׳‬ ‫ביון שאמר בחיכי משמע דמשוס חובו נותן לו והיינו ריבית‬ ‫אבל אם אמר כראוי לא אמ־ינןכיאוילו הוא מפני שעשה עמו‬ ‫נחת רוח מצד אחר קאמי ולא משוס ריבית ולא משום החוב‬ ‫ואם לא אמר לא כראוי לו ולא בבכורתו ולא בכתובתה ולא‬ ‫בחבואלא אמר םתם תני מאתים זיז לבני או לאשתי או‬ ‫לבעל חובי בכולם ידן על העליונה ואפי׳ הבעל חוב רצה נוטל‬ ‫המאתים זוז רוצה נוטל חובו שאין במשמעית לשון זה דמשום‬ ‫חובו קאמר שיהא מיחזי כריבית וכן נמי אין במשמעתו שיטול‬ ‫המאתים זוז עידף על חובו כיוןשלא אמד כראוי לו אלא משמעו‬ ‫שיטיל חובו מתוך המתנה והמות גזזן לו משים מתנ׳שניתן לו‬ ‫ויש חולקי! ואימרי׳ שאם אומר סתם ר׳זוו לבני פלו׳ או לאשתי‬ ‫או לפלוני בעל חובו מתנה נתן להם יתר על מה שראוי לדם‬ ‫ואם אמר לבני בכורי דינו כאילו אמר בבכייתו כיון שהזכיר‬ ‫בכורח וכתב מורי טהימא״י ז״ל וסברא ראשונה עיקי וכן נ״ל‬ ‫שמשמעית הלשון כ! רוא בייל וכל זה מיידי שלא אמי כפירוש‬ ‫שהיא נותן במתנת אכל אם אמד בפימש מתנה אניניתןמאתי׳‬ ‫זוז לפלוני בעל חובי אי לאשת־ אי לבני גיטלין המאתי׳זוז יתר‬ ‫טי שאמר וציה שבתו הטול בנכם־יכך‬ ‫על מה שמניע להם‬ ‫וכך ולא הזכיר לצויך נישואיה נוטלת המהנה מלבד עישור‬ ‫‪t‬‬

‫נכסים שלה ואין עישור נכסים נבלל‬ ‫‪ Q‬ש״מ שאמר בבת אחת בדבור אחד תנורי זוז לפלוני ושי‬ ‫לפלוני ות׳ לפלוני ולא שתק בנתים דאי שתק הוי נמלך‬ ‫וחזר מן הראשון ראשון לא קנה אלא אחרון אבל אם לא נמלך‬ ‫קנו כלום כא׳ ואין אומרי׳ כל הקודם בשטר זכה אם אין המטין‬ ‫מספיק לכולם אלא כולן שוין לגבות בל אחד לפי חלקו כיצר‬ ‫חולקין הממון לט׳ חלקים ויקח בעל הר׳ ב׳ חלקים ובעלחש׳‬ ‫ג׳ חלקים ובעל הת׳ ד׳ חלקים לפיכך אם יצא ע יהם שטר‬ ‫חוב נובה מכל אחד לפי חלקו כיצר היה החוב ת״נ ניתן בעל‬ ‫הר׳ ק׳ יבעל הש׳ קין ובעל דת׳ ר׳ דמקבלמחנת ש״מ ביורש‬ ‫שויוה רבגן וכמו שגוב׳ הבעל חוב מן היורש גובה נטי ממקבל‬ ‫המתנה ואפי׳ טמטלטלין שקבל גובה עכשיו ואם גבה הכל‬ ‫מאחר חוזר ומשתלם מהאחרים אכל אם אמר ר' לפלוני ואחריו‬ ‫ש׳ לפלוני ואחריו ת׳ לפלוני בל הקודם בשטי זבה ובלא אמר‬ ‫ואחריו נטי לא אמרן דכולם קנו כאחד אלא דוקא שאמר‬ ‫כה״ג ד' לזה יש׳ לזה ית׳ לזה שאין יכול לכוללן כאחד אבל‬ ‫אם היה גותן להם בשוה בגון שאמר ר׳ לפלוני ור׳ לפליגי ודי‬ ‫לפלוני אפי׳ לא אטד ואחריו כיון שהיה יכול לכ־ללן ולומר תנו‬ ‫לאלו לכל אחד ר' זוז או תנו לשלשתם ת״ר זוז שמע מינה‬ ‫דוקא קאמר תחלה לזה יאחייי לזה ויש חולקי; בזה וע״ל ם״‬ ‫קי״א לפיכך אס יצא עליו שיח גובה מ! האחיין אי! לו ניבה‬ ‫טשלנניו אין לו נוכה משלפני »גיו וה״ה כבריא שזיכה להם‬ ‫‪4‬‬

‫על‬

‫הלכות מתנת שכיב מרע‬

‫חשן משפט‬ ‫»‪b‬‬

‫ה כ י א ב ל א ם ה ק נ ה למקבלי‬

‫י ד ך זה ע״י א ח ר דדינא‬

‫•ן‬

‫שכיב מ ר ע ש א מ ר י ע ו לבני ש ק ל נ ב ל ש ב ת או ש א מ ר‬

‫‪ n u c m n‬ב ע צ מ ם ה ר י ניכר ל מ י ה ק נ ה ת ח ל ה ו א ו ת ו זכה ת ח ל ה ‪4‬‬ ‫א ע ״ ג ד מ ק ב ל מ ת נ ת ש ״ מ כ י ו ר ש שויה ר ב נ ן ט ״ מ א ם ; ל א‬

‫»‬

‫נתן‬ ‫יצא‬

‫ה ש ״ מ כ ל נכסיו א ל א‬

‫סימן רנג‬

‫א ל תתנו להם א ל א שקל ו נ מ צ א שאינו‬ ‫ס ל ע ככל ש ב ת נותנין להם‬

‫אלא‬

‫מספיק‬

‫כל צרכם דודאי לא היה‬

‫ה נ י ח מ ק צ ת לפני יורשיו א ם‬

‫ד ע ת ו ש י מ ו ת ו ב נ ץ ב ר ע ב י ה א ד א מ ר ה כ י כ ד י לזרזינהו ש י ח ז ר ו‬

‫ע ל י ו ש * ח ה כ ״ ח גובה מן ה י ו ר ש י ׳ ו ל א מ מ ק ב ל ה מ ת נ ה‬

‫ואם א מ ר ואם‬

‫דיודשין‬

‫כ ר ע א דמירישן‬

‫ירושתן‬

‫ה ם כ ב ג י חירין י א י ן גיבין מ מ ש ו ע ב ד ץ כמקים ש י ש‬

‫ב נ י חורין ו א ם‬

‫לא‬

‫ה ן יבמקימי‬

‫הספיק ג ו ב ה‬

‫ונכסי‬

‫ה ם עומדים‬

‫המתנה‬

‫השאר ממקבל‬

‫א ח ר מ ז ו נ ת ם ו ל א יהיו ר ע ב ת נ י ם לפזר ה כ ל‬ ‫יירשו פלוני ופלוני אין‬

‫מתו‬

‫להפסיד א ת הבאים‬

‫אבל אם‬

‫בני ו ר ׳ זוז ל א י ש‬

‫א ׳ ת נ ו ר ׳ זוז לפלוני‬

‫הקדימו‬

‫עאיבו ראוי ליורשו בנו קוד׳ שהרי‬ ‫ש ״ ח גובה מאותו א י ש נכרי‬ ‫מי ש א מ ר י ש לי‬ ‫ב י ר פלוני ו כ ך‬ ‫כך‬

‫נכסים‬

‫ש י ש ל ה הפסק‬

‫הכא‬ ‫יךן‬

‫ש ״ מ ש א מ ד ת נ ו מ נ ה לפלוני נותנין‬

‫צ ו ה ת נ ו ר ׳ זוז‬

‫שלו‬

‫ומתוך‬

‫חד׳‬

‫גילה ד ע ת ו דלפי מ ה‬ ‫*ב‬

‫שכיב מ ך ע‬ ‫בתי‬

‫כיו! ש א י ח ר ו ‪.‬‬

‫שיש‬

‫וכך‬

‫מונה והולך א ת‬

‫לפלוני אין נ ו ת נ י ן לו כ ל‬

‫חשבון מה‬

‫ב׳‪.‬‬ ‫בק א ם א מ ד מ נ ה‬ ‫מיתת‬

‫א ם אמי• מ נ ה ם ת ם ו ה ״ מ ב מ צ ו י מ ח מ ת‬

‫מכולן מ נ ה ל ז ה ד ה ו י מ ס ת מ א מ צ ו ה מ‪!3‬סת מ י ת ה כיק‬

‫לתת‬

‫כל‬

‫שמחלק‬ ‫חד‬

‫אלא‬

‫נכסיו‬ ‫מנה‬

‫בלא‬

‫אבל‬

‫שיור‬

‫היכא‬

‫אקני‬

‫דלא‬

‫בםחם ל א ק נ ה ב א מ י ר ה ד ה ו ה מ ת נ ת ש ״ מ‬

‫שיקבצו מהם שהדי‬ ‫‪.‬‬

‫אינו נקנה‬

‫ש א מ ר ת נ י מ א ת י ם זוז‬

‫לפי ח ש ב ו ן‬ ‫לפלוני‬

‫וישא את‬

‫א מ ר א ק נ י ליה אפילו בקניין ל א‬ ‫בחליפין‬

‫א ת ה ב ת ה ר ש ו ת בידי א ב ל א ם‬

‫קנח דמטבע‬

‫ע ד ד א ק נ י ל י ה א ג ב ק ר ק ע א׳ינ ד מ ס ד‬

‫מ ת נ ו ת ש א י נ ן תלויות‬

‫זי בזי ו א י ז ה מ ה י י ר צ ה יקח ל פ י כ ך אם ר צ ה ל ו ק ח ה מ ע ו ת‬ ‫ושלא ישא‬

‫סימן ר מ ״ ח‬

‫ב מ ק צ ת ו ב ע י ׳ קניין ומייפה כ ח ו כ מ ״ ש ל ע י ל ו ה כ א כיון ד מ נ ה‬

‫לו ר ו צ ה ליתן‬

‫ה ר י זה כ מ ו ש נ ת ן לו ש ת י‬

‫סעיף‬

‫כ מ ״ ש לעיל‬

‫הפסק‬

‫ש ק ו נ ה ב א מ י ר ה א ו ב מ ח ל ק כל נכסיו ל ה ר ב ה ב נ י א ד ם ו צ ו ה‬

‫כ ך ו כ ך ביד פלוני ו כ ך‬

‫ו כ ך ביד פלוני והיה‬

‫זוז מ י ד א ל א ר ו א י ן ל פ י‬

‫פלוני‬

‫ו א ׳ י צ א עליו‬

‫נותנין ל ה ם‬

‫מיידי כ ע נ י ן‬

‫זהבן‬

‫אלא שקל ש ל א‬

‫א ח ר י ה ם ו א ע ״ ג ד י ר ו ש ה א ץ לה‬

‫ו ה * ם ש פ י ר ש ה ש ״ מ חלק מקבל מ ח נ ה ולא פי׳ חלק היורש‬

‫•א‬

‫להפ‬

‫מ מ ו נ א ליד‬

‫ש ל י ש מחיים »‬ ‫*^‬

‫א מ ר הריני נ ו ח ן מ נ ה לפלוני מ נ ה‬

‫יש מי שאומר ש א ם‬

‫א מ ר ישא את‬

‫מ מ ש דוקא ק א מ ר ו א ם ה י ה לו מ נ ה מ מ ש ו נ א ב ד א ו מ ר י ם‬

‫ב ת י ויתנו לי ר ׳ זיז הרי זה ת נ א י ו ל א יתנו לו ה מ ע ו ת א ם ל א‬

‫כ ל א ח ד בפני‬

‫א ת ה ב ת ‪ 4‬ה א ו מ ר ח נ ו מ א ה זוז ל ב ת בתי ו ת ק נ ה בהן‬

‫ישא‬

‫חגורה ומת הוא‬

‫ומתה‬

‫א ח ״ כ גם היא‬

‫ליורשיה דחוה כאלו א מ ר שתי‬ ‫לקנות‬ ‫• ‪j‬‬

‫נוחנין‬

‫ואפילו‬

‫ע צ מ ו ו נ א ב ד א ח ד מ ה ם יכולין לומר לו ש ל ך נאבו־‬

‫ה מ א ה זוז‬

‫אם‬

‫א מ ר מ נ כ ס י הדין כן ואם א מ ר אין לו מ נ ה מ י ו ח ד א ל א‬

‫צ ו ו א ו ת ו א ע ״ פ י ש א ״ א לקיי׳‬

‫יש‬

‫ה פ ס י ד זה‬

‫שוה מ א ת "‬

‫ח ג ו לכליני‬

‫לו ח ״ ק זוז ביחד ו נ א ב ד מ נ ה א ח ד מ ה ם ל א‬

‫א ל א לפי חשבון ואם ‪ #‬י ן לו מ ע ו ת כ ל ל בעין ו ל א א מ ר מנכס*‬

‫ל ה ה ג ו ר ה מ ״ מ מ ת נ ה ה ר א ש ו נ ה קיימת »‬

‫שכיב מ ר ע ש א מ ר‬

‫ל ו ש ל ד נ א ב ד ו א פ י ל ו א ם י ש כ מ ה מ נ י ם בעין‬

‫י‬

‫זוז מייני‬

‫ל מ י מ ר ש ל א ק נ ה כלום ש ל א נתן לו א ל א מ נ ה מ מ ש‬

‫איכא‬

‫ו ה ח מ י ׳ ק צ ת היין ה ה פ ס ד לפי ח ש ב ו ן מ ה ש י ש לו בבל‬

‫ו ה א לית ליה ו כ י ׳ ש א ס א מ ר ליתן ל ו מ ע ו ת א ו זהובים ד ו ק א‬

‫ש ש ו ה כ ל היין מ א ת י ׳ זוז‬

‫לשק‬

‫ש ה ר י א מ ר ש י ת נ ו לו מ מ ה‬

‫היין‬

‫ועכשיו‬

‫ו א י לית ליה ה כ ם י ד‬

‫קאמר‬

‫אם לא‬

‫ש מ ש מ ע כ מ ו נכסי ‪4‬‬

‫אחר‬

‫ש ג פ ח ת ג פ ח ת גם ל ו וכן א ם א מ ר ת נ ו לו מ א ת י ׳ זוז‬

‫א מ ר מנכסי או‬

‫מ ד מ י ייני ומכרוהי י נ א ב ר ו ק צ ת מ ה מ ע ו ת ה ה פ ס ד לפי ח ש ב ו ן‬

‫ך‬

‫כיון‬

‫זוז מייני בין א ם ה ח מ י ׳‬

‫י‬

‫ש א מ ר פקרוני א ו ה ל ו א ת י ש י ש לי ביד פלוני מ מ ה ע ״ פ‬

‫א ם א מ ר תנו‬

‫אבל‬

‫לו‬

‫מאתים‬

‫ק צ ת מהיין א ו מכרוהו ו נ א ב ד ו ק צ ת מן‬

‫המעות כל האחריות‬

‫מ א ת י ׳ זוז‬

‫ש ל י מ י ם רכיון‬

‫היורשי׳ וניטל ה מ ק ב ל‬

‫על‬

‫מ א ת י ם זוז טייני ו ז ה א ״ א‬

‫שאמר‬

‫א ל א ליפות כחו א מ ר כ!‬ ‫המאתיס‬

‫ש א י ! ע ו ש י ן זוזי‬

‫ודמיו ה כ ל‬

‫מ פ ס י ד לפי ח ש ב ו ן‬

‫כ מ ״ ש א ב ל ע כ ש י ו ש א מ ר זוזי מיק‬

‫ו א ׳ היה‬

‫מ ש מ ע היין‬ ‫יוקר׳‬

‫כ א ח ר י ו ת ש ל ו מ י ה ו נ ו ף היק לעניין‬

‫וזולא‬ ‫מתנין‬

‫לו א ל א ר ׳ זיז ו א ׳ ה ו ז ל ב ל ה ה פ ס ד ל י ו ר ש י ׳ ואם נתן‬

‫ל ו ר ב ד משויי׳ כגון ש א מ ד ת נ ו לו חבית ש ל יק‬ ‫לומר‬

‫וגאבד׳ אחת מהן‬

‫ש ל ך נאבד וא׳ צוה‬

‫לאפומדופםין‬ ‫מנה‬

‫ו א ״ צ כתיבה ומסירה דככתוכ ו מ ס ו ר‬

‫של‬

‫היורש‬

‫לו יין ב ע ד מ א ת י ם‬

‫ה ו ה ש ל ה י ו ר ש י ׳ ש א ׳ נתקיי׳ כ ל ה ר י ו ח ל י ו ר ש י ׳ ואין‬

‫החביות‬

‫ת נ ו ל פ ל ו נ י יכה ב מ ה ש י ש‬ ‫ד מ י ואין‬

‫בשטר‬

‫ש י ה א כ ל היין א ח ר י ו ת ש ל ו ב ע ד‬

‫דמ• היין ו מ כ ר ו מ מ נ ו ק צ ת ו א ב ר ו ה מ ע ו ת ה י ה מ פ ס י ד‬ ‫יהא‬

‫ת נ ו ל פ ל ע י נותנין ו א ״ צ מ ע מ ד ש ל ש ת ן וכן א ם‬ ‫ח ו ב ש י ש ל י ע ל פלוני‬

‫אמר שטר‬

‫מחול אם‬

‫זוז ש א מ ר ש א י ה י ת א ו מ ר ת נ ו‬

‫לפי ח ש ב ו ן‬

‫דמי‬

‫ש ״ מ הנותן יכול ל מ ח י ל ד א ע ״ ג ד ב ר י א הנותן א ו ה מ ו כ ר ש ״ ח‬

‫זוז א ם היה מ ח מ י ׳ ק צ ת ה י ה‬ ‫אומר‬

‫שלו‬

‫טן היין‬

‫ד ד ב ר י ש ׳ ׳ מ כבתובין‬

‫וכמםורי;‬

‫לפיכך ש׳ימ‬

‫גאבד‬

‫למקבל‬

‫ליתן ל א ח ד‬

‫א ח ד מבין‬

‫שיכולין‬

‫היורשי'‬

‫מ נ ה מגכסיו ו צ ו ת‬

‫ל ה כ י ר ו ו ח ז ר י ו ר ש ו ש ל הנותן א ו ה מ ו כ ר ו מ ו ח ל ו‬ ‫נ ת נ ו כ מ ת נ ת ש ״ מ אין‬

‫ר ה א ל א םיי׳ ה נ ו ת ן א י ז ה י ת נ ו לו ר ק א מ ר ם ת ׳ מ נ כ ס י ו והרי‬

‫וטעמא‬

‫כ י ו ר ש ש ו י ו ה ד מ ן והרי ה מ ק ב ל‬

‫כ י ה ה י א ה י ו ר ש ואין א ו ז ר יכול ל מ ח ו ל י ה א ד א מ ר י נ ן‬ ‫ב ח ו ב כ ש ל א ש י י ר בלום‬ ‫שהוא‬ ‫שלו‬

‫שזכת‬

‫א ב ל א ם שייר הוי ל ה נ י ת נ ת ש ״ מ‬

‫במקצת ולא קניא א א ״ כ הקנה ל ו ‪ ,‬ב ק נ י י ן‬

‫ו ב מ י פ ה כחו א ו‬

‫מ צ ו ה מ ח מ ת מ י ת ה י״א ה א ד ש ״ מ מ כ ל להקנות ה ל ו א ה‬ ‫ש י ש <‪f‬‬

‫ביד י ש ר א ל א ב ל‬

‫ש י ש לי ב י ד ג י י א פ י י י ש לי מ ש כ ו ן‬

‫א ו ש ט ר מן ה נ ר‬

‫שביד‬

‫הלואה‬

‫א ח ר י ׳ היינו ב ה ל ו א ה‬

‫י ש ל ה ס ת פ ק א פ י ׳ ש ״ מ א ם יוכל‪,‬להקנות מ ש ו ׳ ד ד ע ת ה מ ק ב ל‬

‫ל ב ר ו ר ט נ ה י פ ה ו ע ש ו ה א פ ו ט מ פ ם י ן ו ב ר ר ו לו‬

‫ה י פ ה ו נ א ב ד קודי ש נ ח נ ו ה ו לו צריבין ליתן לו מ נ ה א ח ר‬

‫ה י ו ר ש יכול‬

‫שכבר אמרנו דמתנת ש״מ‬

‫למחול‬

‫משום‬

‫לא סמכא‬ ‫בא‬

‫דעתיה ע ל הנוי ‪4‬‬

‫ש ״ מ ש א מ ר ידיר פלוני ב ב י ח זה י א כ ל פלוני פ י ר ו ׳ ד ק ל‬ ‫זה ל א א מ ר כ ל ו ם‬

‫מ ממש‬

‫ש ל א הקנה להם דבר ש י ש‬

‫נכסיו‬

‫קיימין ו כ ל זמן‬

‫המת ‪4‬‬

‫שהדיייה והאכילה וכיוצא כ ה ׳ הרי הס כדכוד ו כ ש ע ה ש א י נ ה‬

‫יף‬

‫ש ״ מ ש א מ ר ת נ ו ל פ ל ו נ י בית המחזיק ק ׳ חביות ו ל א נ מ צ א‬

‫ש״מ אבל‬

‫לו בית ש מ ח ז '‬

‫שלא‬

‫נתנו לא‬

‫קיימו ד ב ר י‬

‫פ ח ו ת מ ק ״ ך הביות‬

‫בית‬

‫זכה באותו‬

‫נ ק נ י ׳ ב ש ו ׳ קניק ל פ י כ ך א י נ י נ ק נ י ׳ נ ״ כ‬

‫בצואת‬

‫א ם א מ ר תנו ב י ת זה לפלוני כ ד י ש י ד ו ר בו ע ד זמן פלו׳ א י‬

‫א ע ״ פ י ש מ ח ז י ק ק ״ ך ד ק ״ ל דנותן בעין יפה נותן ו ב ו ד א י כמו‬

‫ת נ ו ד ק ל זה לפלוני כ ד י ש י א כ ל פירותיו דבריו ק‪-‬ימין ש ה ר י‬

‫ש ה ־ ו ר ש י ׳ יקחו ל ה ם א ו ת ו‬

‫ה ק נ ה ל ה ם גוף הבית ל ד י ר ה ו ה ד ק ל ל פ י ת ת ו ה ג ו ף ד ב ר ש י ש‬

‫כלומד‬

‫בו מ מ ש ה ו א ו ז ה נ ק נ ה בבריא נ ״ כ בקניין וכן כ ל כ י ו צ א ב ז ה ‪4‬‬

‫ש ה ו א נ ת נ ו לו ו ל א ה יתה כ ו ו נ ת ו‬

‫על ק׳ ומה ש א מ ר ק׳ ל ש ׳ חשיבות א מ ר ‪p‬‬

‫המותר‬

‫‪4‬‬

‫מ ת נ ה גדולה כ ז א ת א נ י נ ו ת ; ל ך ולאו דוקא ק א מ ר‬

‫ש ״ מ ש א מ ר ת נ ו ל ב ת י ד ' מ א ו ת זוז ל כ ת ו ב ת ה א ו בכתובתת‬ ‫לכתוב‬

‫שוה ק׳‬

‫ד ג ד ו נ י א א י נ ה נ ו ט ל ת א ל א ר ' כיון‬

‫שהזכיר‬

‫דרך א נ ש י המקום‬

‫אם‬

‫בשומת‬

‫ברי‬

‫בכתובתה דיל‬

‫תנו ל ה ש י ה א ה ש ו מ א ש ל ה ב כ ת ו ב ת ׳ ל כ ש ת נ ש א ד '‬

‫מאות‬

‫זוזי דהיינו ש ת ה י ה נ ד ו נ י י ת א ר ' ש ה ר י ד ר ך המקום ל ש ו ם ש ו ה‬ ‫ד׳‬

‫בתי י ה ו א ל א א מ ר ת ׳ זוז ם ת ם א ל א ת ׳ זוז ל כ ת ו ב ת ה ‪,‬‬ ‫ו א ם א מ ר ‪ -‬ת נ ו מ א ת י ס זוז ל פ ל ו נ י ׳ מ ד י נ י י ת א אק צריכין‬ ‫לה ע ד ש ת נ ש א ותצטרך לכך ואם‬

‫לתת‬

‫צוה לתת לה‬

‫ח פ צ י ם ב ר ׳ ז ו ז ו ה ו ק ר ו א ו הוזלו ה ר י ו ח ו ה ה פ ס ד ה ו א ליתומים‬ ‫ואם‬

‫ל כ ש ת נ ש א א ב ל א ם א מ ר ת נ ו ד ׳ זוז ל פ ל ו ' ל נ ד ו נ י י ת ׳‬

‫מ ש מ ע ו ת לשון זה‬

‫ת א ש י ת נ ו ל ה מ י ד ל פ י כ ך צריכין‬

‫לתת‬

‫ציה שיתנו‬

‫ש ו ת פ ו ת ב ש נ י דקלי׳ ע ם א ח ר י ׳ ו ב כ ל א ח ד י ש‬

‫ש י ש לו‬

‫לו ה ח צ י יטלם ה מ ק ב ל ו ל א אמרינן כיון ש א י ן לו ד ק ל‬ ‫ל א יהיב ליה ו ל א‬ ‫המקבל שודאי‬ ‫הגיח דקלי׳‬

‫מידי‬

‫הרי לית‬

‫לזה נתבווין‬

‫יטלפ‬

‫אפ״ה‬

‫וקרא׳ לשניה׳ י ח י דקל ואפילו‬

‫ש ל י מ י ם ג״ב יכילין‬

‫ח צ א י ם ויאמרו ש ל ז ה נתכווץ‬

‫ליה דקל‬

‫של«‬

‫ה י ו ר ש י ' לתת לו א ל ו‬

‫אעיג שודאי‬

‫השני‬

‫י ש לו ט ו ר ח ייתר‬

‫כ ע ב ו ד ת ש נ י ח צ א י דקלי' מ ע ב ו ד ת ד ק ל א ח ד ה ט ע י ה ‪4‬‬ ‫‪J>J‬‬

‫ש ״ מ ש א מ ר ת נ ו מ א ת י ם זוז לעניים א ו ס ״ ת ל ב ״ ה י ת נ ו‬ ‫במקום‬

‫מ ת ה מ ת י ם אין ל י ו ר ש י ה כלום ש ל א צ ו ה א ל א ל ת ת ל ה‬

‫פנרונייתא‬ ‫לה‬

‫כב‬

‫ד ק ל לפלוני ו ה נ י ח ש נ י ח צ א י דקלים כגון‬

‫ש ה ו א ר ג י ל ה י ה רגיל ב ש ת י ם יתנו‬

‫ו א ח ד ו ע ״ ל ׳כלבוש ע״ז סימן‬ ‫בף‬

‫רג״ח סעיף ר ׳ ‪4‬‬

‫ש ״ מ ש א מ ר נ כ ס י לפלוני ולפלוני חולקין‬ ‫מאה‬

‫לבל א ח ד‬

‫בשוה א פ י ׳ הם‬

‫י א ם א מ ר נכסי ל פ ל ו ׳ ולבני חולקי׳ א ו ת ו‬

‫הפלוני‬

‫מ ע כ ש י י ויוקרא י ז י ל א ד י ד ה ה ו ה ו א ם מ ת ת קודם ש ת נ ש א‬

‫ע ם בניו י נ ו ט ל ה פ ל ו נ י ח צ י ה י כ ל ' ב נ י י מ ח צ ה א מ ר נ כ ם י ל פ ל י ׳‬

‫ש״מ למתנת‬

‫ופלוני ולבני פלו׳ בני פלו׳ נ ו ט ל י ם מ ח צ ה אפי׳ ה ם רבים ו ש נ י ׳‬

‫זבו ב ה ם היורשים ‪ .‬י ב כ ל א ל י א ק חיליק כין‬ ‫בריא כקניץ ו י ש‬ ‫להשיא‬

‫חולקין ו ס ב י ר א‬

‫להו‬

‫שאם‬

‫ו ס ת ה ל א זכו בהן יור׳‪9‬יה ו כ ת ב מורי‬ ‫עיקר‬

‫אמר‬ ‫ז״ל ובן‬

‫ו ע ״ ל כ ל ב ו ש ע ״ ז שימן ר נ ״ ג סעיף ו ׳‬

‫ליתן‬ ‫נ״ל‬

‫הראשונים‬

‫מ ח צ ה א מ ר סתם‬

‫ת נ ו ח ל ק לפלוני ב נ כ ס י ש י ע ר ו‬

‫ח ז ״ ל ד ל פ ח ו ת ל א ו ד ת ה ד ע ת ו פ ח ו ת מ ח ל ק י״ו ש ב נ כ ס י ו י נ ו ט ל‬ ‫אחד‬

‫לבוש עיר‬

‫שושן‬

‫הלנות מתנת שכיב מרע‬

‫אמד מי״ו ולא יותי דהמע״ה ו י ש מי שדור׳שנוטל רביע הנכםי׳‬ ‫שבן דרך הלשון לומר סתם חלק על חלק הרביע » ואם אמר‬ ‫יטול פלוני חלק בנכסי והוא ש'מ ומחלק נכסיו לבניו נוטל‬ ‫חלק כאחד מן הבנים מי שנתן נכסיו לבניו ולבתו נוטלת הבת‬ ‫חלק כאתר מהם ואםהתנה שאם ישאוה או תנשא היא בעצמה‬ ‫תיטול נדונייתא ותםתיק דבריו קיימין » ואם השיאוה אחר מן‬ ‫האחין ופשק לה פחות מחלק המגיע לה לאו כל כמיניה שלא‬ ‫התנה אלא אם ישאוה בניו ביחד או חנשא היא בעצמ׳אכל‬ ‫לא כשישיאה אחד מהם »‬ ‫כף‪ ,‬ש׳׳מ שאמד תיו חלק לפלוני ב ב ר של יין שיש לי יטול‬ ‫רב ע היי! לפי מה שכתבתי בםעיף הקורם דםתם חלק‬ ‫רביע משמע אמר תנו לו בחלק לחביות היי מיעוט ו טול חצ‬ ‫רביע דהיינו שמינית היין ואם אמר תנו לו בו לקרייה ניטל‬ ‫חלק מי״ב מן היי! אמר תנו לו בו לטפו׳נוטל חלק מט״ז שבבור‬ ‫שהיי גילת דעתו שלחלק מועט נתכוין וכל השיעורים הללו‬ ‫שיערו חכמים הראשונים ז״ל לפי אומד דעת׳דהכי הוו בקיאי‬ ‫אינהו כלשונם אבל אנן ל א גמרי׳ מינ־יהו מידי ובכולן אין לו‬ ‫חלק אלא כל שהוא וכל זה דוקא במתנה אבל במכר אמרי‪!:‬‬ ‫בכהיג הדמים מודיעים «‬ ‫ב ן שכיכ מיע שציה לתת מנה לעובר שבמעי אמו אם הוא‬ ‫בנו זבה העובר מפני שדעתו של אדם קרובה אצל בנו‬ ‫כמ״ש לעיל סימן ד״י סעיף א ׳ ‪,‬‬ ‫ב ן אמד אם תלד אשתי זכי יטול מנה ואם תלד נקבה תטול‬ ‫מאתים וילדה זכר נוטל מנה ילדת• נקבה נוטלת מאתים‬ ‫ילדה זכר ונקבה הזכר נוטל מנה והנקבה נוטלת מאתים ולא‬ ‫אטרינן מדלא אמר אם תלד זכר ונקבה יטיל היכי מנה והנקבה‬ ‫מאתים אלא אם קאמר כונתו לומי או זה או זה אבל שניהם‬ ‫לא ניחא ליה ולא יטלו כלום דאין זו סברא רמשים שילדה‬ ‫שניהם ינרע כחן אלא ניטלים כל אחד כמו שאמר ואם ילדה‬ ‫טומטום או אנדרוגינוס שהם ספק זכי ס‪3‬ק נקבה ניט• הפחות‬ ‫שבשניהם ואם נקרעאח״כ ונמצא זכי או י נקב‪ :‬ודאית נוטל‬ ‫כפי תנ־או ולא אמרינן דוקא משעת לידה קאמר »‬ ‫^ ך ן מי שאשתו מע־בית ואמי אם ת ' ד אשתי זכי ינתן ל ו‬ ‫ב׳ שלישי ממ־ני ולאחי השליש ואם תא־ נקבה ינתי יה‬ ‫שליש ממוני ולאחי ב׳ שלישים וילדה וכי ונקבה ׳נתבטלה‬ ‫המתנה שנתן לאחיו וחזי הדין לדין ת־רה והכל לבן וטעמא‬ ‫משים שזה תש״ט רצה להעבי׳ נחלתי במקצתה מיורשי הקורס‬ ‫לירשולתנה לאחיו על התנאי שפירש שאם ת ר אשתו נקבה‬ ‫העכיר ממנה ב שלישי׳ ונתנו לאחיו זאם תלד זכר העבי־ ממנו‬ ‫עליטונתנ־ לאחיו ע״פ התנאים המפוישים אש נתקיימו היתה‬ ‫המתנה שנתן לאחיו קיימת ואם נשתנה ולא נתקיים אחר מהם‬ ‫נתבטלה המתנה בי כל מתנה שניתנה על תנאי שאם יהיה‬ ‫דבי־ זה אתן לפלוני כך וכך ממון אם נתקיים הת‪:‬אי נתקיימה‬ ‫המתנה ואם לא נתקיים התנא• המתנה בטלה ובנדון זה לא‬ ‫נתקיים אחר מהתנאים שהתנה כי התנה על נקבה לבדה ועל‬ ‫זכר לבר אבל על זכר ונקיבה לא התנה הגע עצמך אם־לרה ב'‬ ‫זכרים וכי ת«מי שיתן לאחיו השליש ולב׳זכרים ב׳שלישיםהרי‬ ‫לא היה דעתו בךליפות כת אחיו ככת אחד מבניו אלא אם באה‬ ‫לחלוק הממון לפי הצואה היה צייך לחלוק לה׳ חלקים לאחיו‬ ‫הלק אחד וליכר־ש לכל אחר ב׳תלק־ם ואז היה לבל אחר מהב'‬ ‫זכרים ב׳חלקיס כאחיו כערך הצוואה וכן אם ילדה שני נקיבות‬ ‫לא היה דעתי לנרע כת נקיבות כל בך שיטיל אחיו ב׳ שלישים‬ ‫הנקבות של־ש אחד אלא לפי ערך הצוואה יתחלק‬ ‫ושתי‬ ‫הממון לארבע חלקים ויתנו לכל בת חלק ולאחיו שני חלקים‬ ‫ונמצא לאחיו פי שנים כאחת מהבנות בעיך הצואה וכן ביכר‬ ‫ונקיבת יתחלק הממון לשבעה חלקים ויטיל הזכר ארבע חלקימ‬ ‫ואחיו שני חלקים והנקיבה חלק אחד הרי נוטל הזכר פי שנים‬ ‫באחיו ואחיו פי שנים כנקיבה כערך ה^־אה אלא שאי אפשר‬ ‫לומר כן כי למת יפשיר הזכר ויגרע מחלקו בשביל הנקיכ׳שנולדה‬ ‫עמו והוא לא פירש בתנאו אם תלד זכר במה יהיה דינא אלא‬ ‫הניחה דינה על די! תורה ואין הנקיבה מעגרת כח היכר ברין‬ ‫וכן בשני זירים למה חלק כל זכר‬ ‫לתורה כי הכל שלו »‬ ‫ינרע בשבל היכר שנולד עמו הרי לא התנה אביהם כ! » וכן‬ ‫בנקיבות נמי הרי• אין עליך לדון בדין יה אלא כאשר כתבנו‬ ‫נחחלה שלא זכה מקבל מתנה אא״כ שנתקיימו התנאים והר?‬ ‫לא נתקיים אחדי מתתנאיבכי על זכי ונקיבה לא התנה ונתבטלה‬ ‫המתנה שנתן לאחיו וחזר הרבי לרין תויה והכל לבן ‪,‬‬ ‫ש׳׳ט שצוה ואמי נכשי לטוביה ובא אחד ששמו ט־ביה‬ ‫^‬ ‫ותובע הנכסים יתנו לו ואפי׳ אם יש טוביה אחר שראוי‬ ‫להסתפק בי אין שמתיני( לו אלא ודאי!ר‪!? ,‬בא מתחלה ירע‬ ‫‪1‬‬

‫סימן מ ג‬

‫שהיתי! דעתו קי־ובה אליו ולו נתום וע״כ מיהר ללא ואם זמ‬ ‫שבא שמו רב טוביה לא יחנו לו דהא טוביה םתם קאמר ולא רכ‬ ‫טוביה ואם היה חש״ט לכו גס נו ע ם זה שנקרא רב טוביה‬ ‫י * י י ל לייותו בשמו טוביה סתם נותנין לו‬ ‫י‬ ‫באו שנים ששמם טוביה בבת אחת אם אחר מרם שבינו‬ ‫ואחד ת״ח תיי׳ח קורם דמםתמא אדם מצדיק מעשיו לזכות‬ ‫בשעת מיתת דאגד מר כל הנביאים לא נתנבאו אלא למהנה‬ ‫ח״ח מנכסיו וכן אם אחד מהם קרוב ואחד מהם ח״ח ת״ח‬ ‫קודם מן הטעם שכתבנו דמסתמא כך הוא אא״ב ידוע שדעתו‬ ‫היתת קרובה יותי לשכינו או לקי־ובו ששמו כך אין בהבת״ח‬ ‫והיה אחד מהן שכן או קי־וב הוא קודם היה אחד שכן ואחד‬ ‫קרוב שכן קודם שכן כתיב טיב שכן קרוב מאח רחוק והאי‬ ‫שכן שהוא ק־דם לא בעי למימר שבי‪ :‬ו הדר אצלו דכמהאנשי׳‬ ‫דרים זה עם זה ואין להם שייכות יחד אלא היינו שהוא חבירו‬ ‫ויגיל אצלו תמיד במשא ובמתן ועל זה אמי־ הכתוב טוב שכן‬ ‫קיוב מאח רחוק כי הוא קרוי שכנו ואע״פ־ שאינו דר אצלו‬ ‫שהדירה אינה מעלה ואינה מוררת ומאי שכן רשכן גבית‬ ‫במעשיו כלומר שרגיל אצלו תמיד במשא ובמתן ואם שניהם‬ ‫שכנים או שניהם קרובים או שניהם ת״ח הרי שורא דדייני‬ ‫כלומר יעשו' הדיינ״ במו שנראה להם למי שהיה דעת הש״מ‬ ‫נוטה יות־י לתת לו ויתנו לו וכן אם היו רבים והא דאומייןדעת‬ ‫הנותן היינו דוקא בנותן להם מתנה אבל אם אמר שחייב‬ ‫לטוביה ויתנו לו כך וכך בפקרונ או בחובו ובאו שנים ששטם‬ ‫כך הכא לא שייך לומר אומדנא דמי יוכל לעמוד טי הלוה לו‬ ‫ארם עשוי לקבל פקדון או ללוות אפי ממי שאינו אוהבו לפיכך‬ ‫בכגון זה יחלוקו נשוה גזת שאמר דבזה אמרינן ממון המוטל‬ ‫בםפק חולקין ‪i‬‬ ‫י מ ג ו‬

‫ג ם‬

‫ב י‬

‫ז י ה‬

‫ג י‬

‫ל שיש שצוה שלא יםפדוהו שומעין לו במ״ש טעמא ‪-‬בלבוש‬ ‫ע״ז סימן שמיד סע־ף י׳אבל א ם צור‪ .‬שלא יקביוהומנכסיו‬ ‫אין שומעין לו דלאו כל כמיניה להעשיר את בניו ולהטיל עצמו‬ ‫על הציבור אלאכופין את בניו לקוברו ־טנכס־י‪.‬‬ ‫ל א מי שניתן מממונו מתנות הרבה לאחרים רגייד ט‪,‬׳ט‬ ‫ליורשיו היורשים חייבים לקוברו מא־ת־ ט ע ט ששייר‬ ‫שירשו הם שהיא שלו וקיברין אותו מנכסיו ‪1‬‬ ‫ל ב שטרי צ־ואה רעילים בעי־כאות של גויס כשי׳ ם וטעמ*‬ ‫ש״מ‬ ‫דהא שטר צוואה לא נבתכ לקמת בו דדנרי‬ ‫כבתובין וכממורין רמי ואין השטר אלא לראייה בעלמא ושטי‬ ‫שאינו אלא לראייה אם כתבוהו הערכאות כבר כת‪ :‬נו למעלה‬ ‫סימן ס״חשכשר הוא דלאמרעי נפשייהו בד״א בשטר צוואת‬ ‫ש״מ שהיא בכל נכסיו או אפי׳ במקצת נבםיו והוא מצוה מחמת‬ ‫מיתה דלא בעי קניין ואין השטי־ אלא ל־־אייה אבל מתנת‬ ‫ש״מ במקצת ולא ציה מחמת מיתה וגם לא היה בה קניין אז‬ ‫נקנה הבל במשירת השטר ושטרי קניין דידהו הספא בעלמא‬ ‫הן דלאו בני קניין הן ולא קנה לפיכך בזמן הזה שאין רנילין‬ ‫לא בדיני ישראל ולא בערכאות של גוים לקנות כשטר לא‬ ‫במכר ולא במתנה דהא שטר קניין היינו שטו־ שכתוב בו שרי‬ ‫מכור לך ומוסר השטר ליד הלוקח או שיי נת־נ־ י ך ומסרו‬ ‫ליד המקבל ובזה אין אנו רגיל־ן בזמן הוה אלא קיימין הדבר‬ ‫באחד מן הקניינים דשייכי בהו וכותבי! כל השטרות לראיית‬ ‫הילכר כול! כשדין בעיכאות של נרם ‪1‬‬ ‫ראובן שאמר אם יהיו לשמעון בנים זכרים הייני נותן‬ ‫נכםי לבניו ואם לא יהיו בנים זכרים לשמעין יהיו נכסי‬ ‫לבני נפתלי היכיים שיש לו עכשיו וירדו בני נפתלי נזיר לננםים‬ ‫ואחר פטירת המצות היו כנים זכרים לשמעו! אין אחר‬ ‫מאלו הבנים זוכה בנכסים אלא הנכסים חוזרים ליורשי ראובן‬ ‫ובני שמעון לא זכו ל‪$‬י שלא היו כעולם בשעת הצואה ואין‬ ‫אדם מקנה דשב״ל ובני נפתלי ג׳יכ לא זכו שהרי לא נתן‬ ‫להם אא״כ לא יהיו בנים זכרים לשמעון והרי נולדו לו בנים‬ ‫זכרים ואע״פ שלא היו באותה שעה בעולם אין בכך כלום‬ ‫האדם מתנה בדשב״ל הלכך הנכסים חוזרים ליורשי ראובן ואם‬ ‫אין היורש׳ קיוב יותר מבני שמעון נוטלין הס השרות מכת‬ ‫ירושתן » מי שאמר מנת לפלוני בני ולא יירש ומנה לפלוני בגי‬ ‫ויירש והיו לו נכשים הרבח ואין לו רק אלו השני בניב בייש ן‬ ‫צוואה זו יש להסתפק דמשמע לתרי אפיי מלשון הראשון טשג ע‬ ‫שנתן לשני הכל זולת המנה שפי׳ לראשון ובשה שחזי ואמי ולפלו•‬ ‫בני מנה ויירש יש במשמעותיו שמא חזר מן הראשון ונתן לשני‬ ‫שלא‬ ‫כלומר‬ ‫בשוה‬ ‫מנת בראש וחשאי יתלוקו‬ ‫יהא׳ כשאי אלא ליטול חלקו כיורש אלא אי דייק־גן בה שפיר‪-‬‬ ‫נראה שאין כאן חזרה שאם חזרה יש כאן היה לומר לשני‬ ‫מגה לפלג׳ בנל וירשו והוי קא» אשני האחיפ וטדקאטף‬ ‫וירש‬

‫חושן מש*ט‬

‫הלנות מתנת שביב מרע‬

‫וירש בלשון יתיר ש״מ שעמ־ בדבריו הראשונים וי יש הש י‬ ‫הבל ומה שאמר לשני מנה לפלוני ולא אמר סתם יירש הכל‬ ‫שמא היו בידו מאתים שהיו לשני כניו וא־תם צוה לתת ייהש‬ ‫בראשונה מפני שלא היו בכלל ממונו וסיים דכייו א ח״ב‬ ‫שהשני יירש כל אשר לו מי שנתן לחכיר‪,‬׳ שידור בכית אחד‬ ‫מן הבתים שלו וכתב לו שיוכל המקבל לברר לו איזה בית‬ ‫שירצה הן אהד מן הכתים התחתונים הן מכתים העליונים‬ ‫אם ירצה המקבל יכול לכייר לו גש כן מן הבתים האמצעיים‬ ‫שמה שכתיב לו הן מן התחתונים והן מן העליונים לא‬ ‫בא לגדע כחו למעט האמצעי׳כיון שכתו׳לו מתחלה שיב־וד לו‬ ‫איזה בית שירצה אלא ליפות כתו כתוב לו ההן מן התחתיני׳כו׳‬ ‫כלומר הן מןהתחתוני׳הן מן העליוניםועליונים שכעליוני׳‬ ‫אם כתבו הערים כל הצוואה ביחד ובא אחד ממקבלי המתנות‬ ‫ובקש שיכתבו לו צוואתו לבד אם רוצים העדים יכילים‬ ‫לעשות כן ואין בזת משום שאין אדם רוצה דליפשו שטרות‬ ‫שאין ששד צוואה שטר אלא ראייה בעלמא אכל מ״מ אין‬ ‫כופין העדים ואם רוצים מעידין לפני ב׳׳ד והן מפדסמין זכיתי ‪4‬‬

‫רנד‬

‫שכיב מ ר ע שביקש שיעשו קנין במתנה‬ ‫ובו סעיף אחד *‬

‫א כבי ידעת דהא מתנת ש״מ בכולת ככתובין וכמסורין‬ ‫דמי וא׳יצ קניין הייני תקנת חכמים הוא כדי שלא‬ ‫הטרף דעתו מהאי טעמא נמי אמרו א•־• בקש הש״מ שיקנו‬ ‫ממנו על ציואתו מפני שהיא מתיירא שלא יתקיימו רבדיו‬ ‫באמירה בלא קניין יקנו ממנו אפ" בשבת אע״פי שאין קונין‬ ‫קניין בשבת קניין זה אינו כלוי שאינו מעלה ואינו מוריד‬ ‫אלא עושין כרי להפיס דעת הש״מ וי״א שאפי׳ אם יש‬ ‫נפקות׳ בקניין זה כנין שכ־תכ כל נכסי ומפרש שלא יחזור‬ ‫בו אם יעמוד דהשתא מועיל הקניין לעניין שלא יוכל לחזור‬ ‫בו אם יעמוד אפייה התירו לקנות ממנו אפי׳ בשבת דהס‬ ‫אמרו והמ אמרו הם אמרו שלא לקנ־ת בשבתי והם התרו‬ ‫גבי ש״מ כדי שלא תטרף רעתו \ ״ א הואיל והותרה היתרה‬ ‫א ‪ .‬י י ׳ במתנה במקצת שצ־יכה קניין ואע״פי שאינו ניאה‬ ‫שנותן מדאגת מיתה אפייה קינין ממנו בשבת ויש חולקין‬ ‫בזה כיון דליכא למיחש לטה״ הרעת ש־ן־־י לא מדאגת מיתה‬ ‫הוא נותן כיון שאינו נותן הבל ‪4‬‬

‫רנה‬

‫שכיב מרע שאמר יעז לי מנה ביד פלוני‬ ‫או ש ל פלוני בידי ובו ט׳ סעיפים *‬

‫א שכי‪-‬ב מייע שאמד יש לי מנה ביד פליני כותבין העדים‬ ‫כך וכך צוה פלוני אע״פ שאין יודעין אם אמת היא‬ ‫אומי־ לייכך כשבאין יורשין לגבות צריכי! להביא ראייה‬ ‫דמשום ׳‪:‬נהוא ציה כך בעת מותו לא מהמנינן לית יותר‬ ‫משאר כל ארם שאמר פלוני חייב לי כך וכך וצריך‬ ‫להביא דאייה ‪4‬‬ ‫שב״מ שאמר מנה לפלו בידי אם אמרתנונותנין לא‬ ‫ב‬ ‫אמר תנו אין נותנין דשמא לא אמר מנה לפלוני בידי‬ ‫אלא כדי שלא להשביע את יורשיו כלומר שלא יאמרו על‬ ‫יורשיו שהם עשירים ויש להם ממון רב וזה יזיק לאדם‬ ‫ברוב פעמים לפיכך אם אמר זה דרך הודאה גמורה שלא‬ ‫היה שם שום חשש הערמה נותנים אע״פ שלא אמר תנו ‪4‬‬ ‫וכין אם ה־דה בכתב ירו שמנה לפלוני בידו או אפי׳ שכל‬ ‫נכסיו שהם בידו הם של פלוני הויא הודאה גמורה ולא‬ ‫אמדינן ארם עשוי שלא להשביע את בניו אלא בדיבור כעלמ'‬ ‫שאמר מנה לפלו׳ בידי אבל היכא שכתוב בכתב ידו או אחר‬ ‫כתב והוא חת׳ לא דכולי האי לא עביד איניש משים כדי‬ ‫שלא להשביע את בניו «לא ודאי קיששא קאמר ‪,‬‬ ‫ג ה־זקדיש כל נכס״ דהוידינא שאפי תוך כרי דבור אינו‬ ‫י‪:‬ול ל־יזור בי לפיכך אפ״ אם תוך כדי דבור אחד שהקדיש‬ ‫אמר חוב לפלי׳ עלי או כלי זה של פלוני הוא אינו נאמן‬ ‫דשמא הוא עושה קניניא על ההקדש יאפי׳ היה השטר ביד‬ ‫הבעל דוב חיישינן לקניניא ואינו גיבה ע״פ הודאתו על‬ ‫השטר אלא בדרך שנוכה כל ב״חע״פשטר שצי־יך לייקמו‬ ‫גד״א בבריא אבל חולה שהקדיש כל נכסיו ותכן־ תיך כדי‬ ‫דביר אמר מנה פלוני בידי נאמן שאין אדם עישה ערמה‬ ‫על הההדש בשעת מיתתו וחוטא לאחרים שהרי הוא הולך‬ ‫למית ל‪5‬יכד אם אמר תני אותי לו נוטל בלא שכיע׳ ואם‬ ‫לא אמר תני אין נותנין אלא מנה זה היא ליורשיי יכדי שלא‬ ‫להשביע את בניו אמר כן אא״כ היה בידו שטר מקדים ‪\x‬‬ ‫‪11‬‬

‫סימן ר נ ד רנה ר נ ו קיה‬

‫נימיי מן ההקדש מפני הצוואה דכייןדבשעיה שהלךיש איייי•‬ ‫כ; בבת אחת לא חל ההקדש על מנה שחייב לאחי־ים אלא‬ ‫ע? השאי ואס אחר כיי דבוי שהקדיש אמי תני אין שומעין‬ ‫לו שבבר חל ההקדש על כל א ש י לו והקדש מפקיע השיעטד‬ ‫אלא הדי הוא כשאר כעלי חובות ואם נתקיים שמרו נשבע‬ ‫ונובה עיי פדיון לא מההקדש כמ׳יש דינו במקומי ‪4‬‬ ‫אמר מנה לפלו׳ בידי ולא אמר תנו והביא אותו הפלו׳‬ ‫ף‬ ‫דאייה דקושמא קאמד הש׳׳מ דרך הודאה גמורה ולא‬ ‫משוש שלאלהשביע את ‪-‬ניו וטענו היתומיסבכי־ פרענו לו‬ ‫קדם שהביא אלו העדים אינם נאמנים אפי׳ בשכיעהשהרי‬ ‫לא אמר לחם אביהם תנו ומדינא לא היו חייבים לו כלום‬ ‫ק־דם שהביא עדים שהיי יכיל ן לומר שלא להשביע את בניו‬ ‫אמי־ כן ולמה נתנו לו ומי הוו יודעין דמייתי ההוא פליני‬ ‫ראייה דקושטא קאמר ולא שלא להשביע את בניו איכוין‬ ‫דליפרעו ניהלי׳ לפיכך אין נאמנים אבל אם אמר להם אביהם‬ ‫תנו וטענו היתומים )!רענו נאמנים ונשבעים היסת שפרעו‬ ‫ופטורים כשאר מלוה ע״פ שטוען פרעתי וי״א דבכל עניין‬ ‫‪1‬‬

‫נאמנים היתומים לומר פרענו ובשבועות היםת ‪4‬‬ ‫כב־ כתבני בסי׳ פ׳׳א סעיף ב׳ דש״מ שהודה אינו‬ ‫ןץ‬ ‫יכול לטעון משטה הייתי בך שאין אדם משטה כשעת‬ ‫מיתה לפיכך ש״מ שתבעיהי מנה יהודה חייבים היורשים‬ ‫לשלם ואין יכולין לטעין משטה היה בד יאש טעני חזר‬ ‫אבינו ואמר לנו פרעתיו נאמנים ונשכעין היםת על זה‬ ‫ונפטרו בד״א שחורה ולא אמר תנו אכל אם אמר תנו‬ ‫ואמרו היורשים חזר ואמר לנו פרעתיו אינם נאמנים דאם‬ ‫איתא דפרעיה לא הוה אמר תנו י‬ ‫ן ראובן צוה מחמת מיתה ליתן מנה לשמעון ומת ומברו‬ ‫היורשים כל הנכסים שלא מצא שמעון לנכות את שלו‬ ‫גיבה מהלקוחות דלאו דירהו מכרו ואין היורשים נאמנים‬ ‫לומר נתננו לו כיון ששטר הצוואה יצא מתחת ידו וכן נמי‬ ‫אם מודים שלא נתנו לא חיישינן לקנוניא שמא נתנו ומודים‬ ‫כדי להוציא מיד הלקוחות ביון שכתב הצוואה ייצא מתחת‬ ‫ירו אבל אם אין כתב הצוואה בידו נאמנים לומר נתננו לו‬ ‫ואם מודים שלא גתנו ג״כ אין מוציאין מיד הלקוחות‬ ‫דחיישינן לק־‪.‬וניא»‬ ‫ראה שהטמין אניי מעות יאמר של פלו׳ הן אוי של‬ ‫ן‬ ‫הקדש הס אסכמיסר דבריו בלשון צוואה דבי־יוקיימין‬ ‫ואם כמערים שלא יחזיקוהו בעשיר א״צ לקיים רבדיו ‪4‬‬ ‫ךן בא א׳ ואמר ראיתי אתאכיך שהטמין מעית ואמר של‬ ‫פלו׳ הס או של הקיש הם אם הם טמונים במקי׳שהמגיד‬ ‫זה היה יכיל ליטלם וליתנם לפלו׳ נאמן במגו שאש היה‬ ‫דיצה היה נוטלי וניתנם לו ואס לאו אינו נאמן וכן‬ ‫אפיטרופים הממינ׳ על נכסי בעל הכית או אשה הנושאת‬ ‫יהניתנת בתיך הבית שיידעים שהיה לי לבעל הבית ממין‬ ‫של אתרים תחת ידו ומת ונשא•־ הממון ברשית הב״ת‬ ‫והאפיטרופום או האשה מושלים על הנכםימ ויודעים של מי‬ ‫הם יבידם להחזיר חייבים להחזיר לכל אחד שלי ולא אידינן‬ ‫כיון שמת ב״ה זכו ה ורשים בכל הנמצא בי־שית אביהם‬ ‫יאין כח לא באפיטריפיס ילא באשה ליתן לשום אדם כלים‬ ‫ונש אם יאמרישל פלי׳ הם לא מהימני אלא אדרבה חייבן‬ ‫להחזיר לכל אחד מהם שלו ואס לא החזירו ובאולב״ד מהימני‬ ‫במיגו שאס היו רוצים היו מחזירין »‬ ‫ט היה פקדון ביד אביהם ואינן יודעין היכן הניחי ואמרו‬ ‫להן בחלום כך וכך הם ובמקום פלו׳ הם ושל פלו׳ הם‬ ‫או של מעשר הם והלכו ומצא׳ במקו׳ שנאמר להם בחלים‬ ‫וכמניין שנאמר להם זה היה מעשה ־אחז״ל חלומות אינם‬ ‫מעלין ואינם מורידין אלא הרי הם שלה׳ ‪.‬‬

‫דנו‬

‫ג ר שנתן מתנת שכיב מ ר ע או ש ש ח ר ר‬ ‫עברו ובו ד׳ סעיפים‪:‬‬

‫גר שנתן מתנת ש״מ אינו קינה שכבר כתבנו דמתנת‬ ‫א‬ ‫שכ״מ כירוש׳ שויוה רבנן וכש׳ שאין הגר בתורת‬ ‫ירושה כך אינו בתורת מתנת ש״מ לפיכך גר שיש לי בן‬ ‫שאין הורתו בקיושה היא־ל ואינו יוישי כד אינו יכול ליתן‬ ‫לו נכסיו במתנת ש״מ לא כולן ולא מקצתן שהרי לשין‬ ‫ירושה ומתנה לנכי יורש א׳ הם כמ״ש למעלה וא״ת אם‬ ‫יאמר בל׳ מתנה יקנה נמצא זה יורש את אכיו ואין הנר‬ ‫יורש דלית להו יחס להדדי אבל אי׳ נתן לא־־ר או לגר‬ ‫שאינו ראוי ליורשו מתנתו קיימת וי״א שאי! ודליק ־ביי בנו‬ ‫לאחר רהא בנו שהורתו שלא כקיישה ג״כ אינו נחשב בני‬ ‫וכאח׳‬

‫לבוש עיר מוען‬

‫הלכות מתנת ש נ י ב מרע‬

‫ובאחר דמי לפי‪5‬ך אין הגר יכול ליתן לשום אדם בל׳ מתנת‬ ‫ש״מ דמתנת ש״מ אינה אלא לאחר כמר מיתה ובירושה היא‬ ‫לכל אדם וגר אינו בר ירושת ואין מועיל בו אלא אם אמר דרך‬ ‫הודאה שיורה בלשון הודאה שחייב לפלוני מנה בין לבנו בין‬ ‫לאתר דבריו קיימין י״א אע״ג דמתנת ש״מ של גר אינן כלום‬ ‫מ״מ אטריגן כו מצות לקיים דברי המתואם הוא בדרך שנתבא׳‬ ‫סיף סי׳ דג״ב ויש חולקין ום״ל דכיון דאינו כר מוריש גם אין‬ ‫מצות לקייט דבריו ואפי׳ אם תמצא לומר דהא ראטרי׳ מצו׳‬ ‫לקיים דברי המת אינו תלוי בירושה וא״כ שייך נמי בגר אפי׳‬ ‫הכי לא אמרינן הכא מצו׳‪ ,‬לקיים דבריו דלא אמרינן אפי׳ גבי‬ ‫ישראל טצוה לקיים דברי המת אלא בממון שהושלש תחלה‬ ‫ביד אחר לשם כך אבל אם לא הושלש בתחלה לשם כך לא‬ ‫אטרינן ביה׳ מציה לקיים דברי המת ושתוקי יש לו דין גר‬ ‫לעניין מתנת שכיב מרע וכתב מורי ז״ל וז״ל והואיל ואיבא‬ ‫פלונת׳דרבותא דייני! הבא דין המע״ח ואם שני׳טוחזקין חולקין‪,‬‬ ‫ב גר שנתן מתנת ש״מ לאח‪ -‬וצות בתוך דבריו שיתן המקבל‬ ‫פנה ליחומת פלונית והיו קצת הגכסים' תחת יד המקבל‬ ‫וקצתם אינם תחת ידו ומת הגר ובא אחר והחזיק באות׳ נכסים‬ ‫שאינם תחת יד המקבל בתולת שהם הפקר כמו שככר אמרנו‬ ‫סעיף א׳ שאין הגר יכול ליתן מתני ש״מ ואמר המקבל א״כ‬ ‫כיון שאין מתנת הגר מתנה גם אני אחזיק בנכסים שתחת ידי‬ ‫בתורת הפקר ואינו רוצה לקיים צוואתו שאמר לית! מנה להיתוטה‬ ‫אין בדבריו כלום וצריך לתת המנה להיתומה דמאחר שמיר‬ ‫נשמת הגד היה הוא אפוטרופים ליתומה לשמור ממונה והיתה‬ ‫כוונתו לזכית במה שצוה לה הגר כרי לית! לה אלא שעתה‬ ‫נתחרש אצלו דבר שנודע לו שאין בצואת הגי כלום ומשום הכי‬ ‫רוצה לחזור במת שככר זכה ליתומה אינו יבול לחזור בו דהא‬ ‫ק״ל המגביה מציא׳לחבירוקנה חבירו ואין המקבל יכיל לומר אני‬ ‫לא ביינתי לזבית ליתימה אלא מכת מתנת הגר וכ״! שהמתנה‬ ‫אינה כלום אני לא כוונתי לזכ־ת לה מכת ההיקר ינמצא שלא‬ ‫זכתה היתומה מעולם דלאו טילתא היא שהרי ש״מ כיוןלזכות‬ ‫כשכילה והשאיל לה כחי ירשוהו שיזכ׳ לה אם לא תוכל לזכות‬ ‫מבת המתנה זכתה מכה ההפקר »‬ ‫‪ j‬ש״מ בין ישראל בן נר שצוה לתת מתנת לגוי עובד עיז‬ ‫אין שוטעין לו שזה כמי שצוה לעבור עבירה מנכסיו שהרי‬ ‫אסורליתן מתנה לגוי משום לא תחנם אבל אם אמר בלשון‬ ‫הודאה שיש לפלוני אצל! כך וכך ניתנים אפי• לגוי ואפי׳שאנו‬ ‫וזושדין אותו שאינו חייב לו כלום ושחנה רוצה ליתן לו נותנין‬ ‫ובלבד שיה׳ההוראה כהלכת שלא יפול בה טענת שלא להשביע‬ ‫את בניו וכה״ג ‪1‬‬ ‫ף ש״מ שאמר פלוני עבדי עשו אותו בןחורי! או שאמ׳עשיתי‬ ‫אותו בן חורין או הרי הוא כן חורין כיפי! את היורשין‬ ‫ומשתררין אותו ואע״ג דק״ל המשחר׳ עברו עובר בעשה וה״ז‬ ‫צוה לעשות עבירה בנכסיו והיכי כייפינן את היורשין לעבור‬ ‫כעשה דאמרי׳כל שאמר הרב לשחררו לא חשדינ! ליה שדעתו‬ ‫לעבור בעשה אלא אומדן אותו שעשה לו טובה שהוא חייב‬ ‫לי בכך על גמילי יכיון שכן הרי כמוכרו לו ומת שאסרה התורה‬ ‫לשחרר עבדו היינו בלא גמולות אלא ברצי! הלכ ש״מ שאמר‬ ‫פלוני׳ שפחתי עשו לח קורת רוח עושי! לה קורות רות ואינה‬ ‫צריבת לעבוד אלא איזה עבודה שהיא רוצה כה מכל העבודות‬ ‫הידועות לעברי׳באותו מקים וי״א שאם היה רוצה שישחררוה שזת‬ ‫הו׳קורת רות שלה מפין היורשי׳לשחדרה ועייל בלבוש ע״ז סי׳רס״ז‬

‫רגז‬

‫הכותב נכסיו לבנו או לאחר מהיום ולאחר‬ ‫מיתה ומתנת בריא שכתבו בה מהיום ולאחר‬ ‫מיתת ובו ז׳ סעיפים‪.‬‬

‫א הכיתי נכסיו לבנו מהיום ולאחי מות ו הרי הגיף של בן‬ ‫מזמן השטי וחפירות לאב ער שימות לפיכך האב אינו‬ ‫יגול למגור מפני שהם נתינים לכן והבן אינו יכול למכור מפגי‬ ‫שהם ב־שות האב לאכול מהס הפירות »‬ ‫‪ 2‬כל זמן שהאב חי הרי הוא תילש חפירות ואוכל ומאביללכל‬ ‫טי שירצה וכשמת כל מה שהניח תלוש אפי׳ תלשו קורם‬ ‫שהגיע זמנו לתלוש או שהגיה פירות מחוביין והם הגיע זמנם‬ ‫לתלוש יק״ל העומד לתלוש כתלוש דמי והרי חם של יורשים‬ ‫אבל המחוברים ילא הגיע עדיין זמנן לתלוש הרי הפ של הבן‬ ‫המקבל המתנה בד״א כנותן לבנו לפי שדעתו של ארם ק־־ובת‬ ‫אצל ביו ובודאי על רעת כ; נת! לו אבל הנותן נכסיו לאתר‬ ‫שאינו בנו או נתנ! לבנו והבן המקבל מתנה מכי כחי לאחי‬ ‫אפילו פירות המחוברין שלא הגיע זמנן לתלוש אינם למקבל‬ ‫הבן כלום אלא הם של היירשיס‬ ‫המתנה או לבא מכח‬ ‫ושעין כמת הם שנין עתה בשעת ששת האכ וכן צריך ליתן‬

‫םימן רנז ר נ ה‬ ‫ןם‬

‫ממקבל ליורשי הנותן או יניחם בשדה עד שינטרו‬ ‫ליורשי הנותן ‪t‬‬ ‫‪ j‬עבר האב ומכר ממרין עד שימות וכשימות בטלה המכירה‬ ‫ואפי׳ חזר האב ולקח! מן הבן אין במכירתו כלום דלאו דידיה‬ ‫מבר וחוזר ליורשיו כשימות אם חזר ולקח! מ! הב! ואם לא‬ ‫חזר ולקחן מן הבן כשימות האב בא הבן ומוציאן מיד חלוקת‬ ‫מן האב ואפי׳ מת הבן בחיי האב יורשיו עומדים במקומו לירש‬ ‫מתנתו וטוציאין מיד הלקוחות ואם היו שם פירות מחובריןבשד׳‬ ‫בשעה שמת אע״פ שלא הניע זמנן לתלוש שמין אותןללוקח‬ ‫וצריך הבן ליתן דמיה! ללוקח דאע״נ דאי לא מכרם האב הית‬ ‫הבן נוטל הפירות ‪,‬הללו היינו משום שדעתו קרובה אצל בנו‬ ‫ומסתמא מחל[ לו אבל לנבי לוקח מן האב לא אמרינן הכי‬ ‫שהוא אינו מוחל אצל בנו של מוכר ואם היו הפירות תלושין א<‬ ‫מחוברי! והניע זמנן לתלוש הרי הם כתלושין דמו וכולן ללוקת‬ ‫‪,‬וי״א שדין הבן עם הלוקח כמו עם האב דלא עדיף לוקח טגברא‬ ‫דאתי מחמתיה ‪i‬‬ ‫ד עבר הבן ומכר אין ללוקח כלום עד שימות האב‬ ‫ה מכר רבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב ואח״ב מת האב‬ ‫כשימות האב קנה הלוקה שהרי לא היו לאב בה אלא‬ ‫דפירות וק״לקניי! פירות לאו כקניין הגוף דמי ומה שמכר הבן‬ ‫גוף הקרקע הוי מכירה וקנה הלוקח מיד הגוף בלא חפירות‬ ‫המקדיש קרקע מהיום ולאחר מיתה או מהיום ולאחר לייום לא‬ ‫קדיש כלל דהא א״א לו׳ הגוף יהא קדוש מהיום והפיחה לאחר‬ ‫זמ! דהוה קאביל פירות של הקרש מהיום וא״כ ודאי לא היד‪,‬‬ ‫דעתו שיחול ההקדש מעכשיו לפיכך אינו חל כלל‬ ‫ן מתנת בריא בקניין שכתוב מהיום ולאחר מיתה הרי היא‬ ‫כמתנת ש״מ לעניין זה שאינה קונה אלא לאחר מיתת‬ ‫שמשמע דברים אלו שמקנה לו הגוף מהיום אבל אינו מזכה לו‬ ‫לאכול ה־ירית עד לאחר מיתה ומיהו בהבי עדיפה ממתנת ש״מ‬ ‫דמתנת ש״מ ביל לחזור •בוולית! לאחר אבל מתנת ברי׳ בקניין‬ ‫דמהיום ולאחר מיתה אנו יכול לחזור בו ולא למכור עוד הגוף‬ ‫בל ימי חייו אלא הפירות והגוף קנה המקבל מיד »‬ ‫ן אכל אם כתב לו מהיום אם לא אחזור בי עד לאחר מיתת‬ ‫הי־י הוא לגמרי כמתנת ש״מ ויבול לחוור בו כל ימי חייו אף‬ ‫מן הגוף ‪ ,‬ומימ מתנת בריא אינה מתקיימת אלא בקניין ול*‬ ‫אמרינן בבריא דדבריו בכתובי! ובמםורין דמי דלא שייך ביה טעמא‬ ‫דשמא תטרף דעתו כוןשייכללתקנו בקניין לפי‪:‬ך ברי׳ שרוצת‬ ‫לחלק נכםיו בחייו מה שיעשו בהן אחרי מותו ורוצה לעשות‬ ‫םדר צוואה בעורו בר ׳ כדי שלא יבאו יורשיו אחריו לידי ריב‬ ‫וקטט צריך להקנות בקניין ואם רוצה ליתן להם דבר שאינ‪5‬‬ ‫באותו פעם בידו אפילו קניין לא מהני שאין אדם מקנה דבר‬ ‫שאינו ברשותו ואין לו תקנה אלא שיודה דרך הודאה שמורת‬ ‫שחייב לכל א׳מהם כפי מה שירצה וע״ל סייכ״ו סע ף ו׳ הכותב‬ ‫בל נכסיו לאחר מהיום ולאחר מיתה ויש שם מעות או חובות‬ ‫ילקח בהם קרקע והוא אוכל פירותכרין בעל בנכסי אשתו אא״כ‬ ‫החנה בפי׳ שירצה הוא להתעסק בחם כל ימי חייו כמו שירצון‬ ‫הכותב נכסיו לבנו והתנה שיחר הוא בהן כל ימי חייו ושיהא‬ ‫ניזון מהן כל ימי חייו אע״פ שלא התנה אלא לו בלב׳יבול לדור‬ ‫בהן עם אשתו ושמשים הצריכין לו ומה שכתב לו בלבד לו׳‬ ‫שלא ידורו עמו שאד בניו אפי׳הקטנים ולא מטפלים עמו ואפי׳‬ ‫לא חית‪ ,-‬לו א שה כשכתב יכול ליש׳ אשה ולדור בהן דודאי‬ ‫לא עלה על דעתו שבשביל כן ישב בלא אשה ולא יהיה לו‬ ‫שמש לשמשו אלא כוונתו היה שידור בהן הוא ואשתו ושמשיו‬ ‫תצריבי! לו וכן כיו! שהתנה מזונות נותנים לו כל מזונות הצריכין‬ ‫לו אם אין לו ממקום אחר כפי הנראה לביר ואם מכמ לצורך‬ ‫מזונות ובא לו מטון אח״כ א״צ לשלם מה שלקח דהא ע״פ‬ ‫ב״ד ניזון והם ראו׳ שהיו צריך להם והיו באותו פעם שלל‬ ‫מכח תנאו ואי; צריך לשלם‬ ‫ה‬

‫‪k‬‬

‫‪t‬‬

‫י‬

‫רנה‬

‫מתנה שכתוב בה לאחר מיתה אם יש ב ו‬ ‫זמן ובו ב׳ סעיפים •‬

‫א שטר מתנה שכתוב בו שהקנה פלו׳ שדה פלונית לפלוני‬ ‫לאחר מיתה בין שהיה כתוב בשטר קניין בי! שלא היה‬ ‫בו קניין אם ישןזטן בשטר שפי׳ בו הזמן שכתבוהו בו ה״ז קני{‬ ‫השדה לאחר מיתה דאע״נ דאין אדם יבול להקנות ילאחר מיתי‬ ‫ביון שפירש הזמן בשטר ובאותו זמן היה חייב אמרינו הזמן‬ ‫מוכיח עליו שמאותו הזמן הקנה לו הגוף שיזכה לאחר מיתת‬ ‫גם בפירו׳ שאלו לא היה בדעתו להקנות לו בשטר אלא לאחו*‬ ‫מיתה לא היה כ־תב בו זמן לפיכך אע״פ שאין כתוב בי‬ ‫מהיום ולאחר מיתה קונה הגוף מהיום והפירו׳ לאחר מיתי[‬ ‫דהוי באלו נתב לו טתיוס ולאחר מיתה שנתבאר דינו לעיל‬ ‫מי׳‬

‫חש׳ משפט‬ ‫י*‬ ‫‪1‬‬

‫הלכות מתנת שכיכ מ ר ע‬

‫סי׳ רג׳׳ז ומה שכותכין בכל שטרי המתנות והממכרות מעכשיו‬ ‫אע״פ שיש זמן בשטר להרחב׳ דברים כותבין בן אף על‬ ‫פי שאין צריכין ‪v‬‬ ‫^ וכן אם יש בו קניין קונה הגוף מיד אפי׳ אין בו זמן רכל‬ ‫קניין מעכשיו הוא שאין ארם מקנה לאחר זמן ‪.‬‬

‫הלכות אכירה ומציאה‬ ‫רנט‬

‫השבת אבירה מאיזה מקום חייב להשיבה‬ ‫ובו ט׳ סעיפים ־•‬

‫א כתיב לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחי׳ והתעלמת‬ ‫מהם השב תשיבם לאחיך וגו׳ וכן תעשת לכל אביר׳‬ ‫אחיך אשר תאבד ממנו ומצאת לא תוכל להתעלם הרי בפי׳‬ ‫שהרואה אבידת ישראל חייב ליטפל בה להשיבה לבעליח‬ ‫שנאמר השב תשיב׳ ואם נטלה מתחלה ע״מ ל;יולה ועדיין‬ ‫לא נתייאשו ממנה הבעלים עוכר משום השב תשיבם ומשום‬ ‫לא תוכל להתעלם ומשו' לא תגזול שהרי כוונתו לגוזלות ממנו‬ ‫ואפי׳ אש יחזירנה אח״כ אע״ג דמתקן השב תשיב׳ ולאו‬ ‫דגזילה דגיתק לעשה דוהשי׳ את הנזילה אבל לאו דלא תוכל‬ ‫להתעלם א״א לתקן דלא תוכל להתעלש אינה אלא אזהרה‬ ‫לכיבש עיניי ינמנע מלהציל כדי להחזירה והרי מיד שכיון‬ ‫לגוזלה עבר עליו שהעלי׳ עיניו ממנה שלא להחדרה ילזה‬ ‫אין לו תקנה ואיסודא דעבר עבי וצריך תשובה כעובר על‬ ‫שאר לאדן נטלה לפני ׳אוש על דעת להחזירה ולאתר יאוש‬ ‫נתכיין להחזיק בה ושלא להחזירה איני עובר אלא משו׳ השב‬ ‫תשיב׳ דלא תובל להתעל׳ כבר קיים שהרי מתחלה לא העלי'‬ ‫עיניו טמנה מלהחזירה ומשו׳ כל תגיול נמי ליכא דלא שייך‬ ‫לא תגזול אלא כשנוטלה בשעת נטילה לנוזלה כרכתיכ ו גזול‬ ‫את החנית מיד המצרי ואם לא גטלה מיד אלא המתין עד‬ ‫אחר יאוש ונטלה להתזיק בה אינו עובר אלא משו׳ לא תוכל‬ ‫לתתעלם שהיי העלים עיניו מתחלה אבל משו׳ השב תשיב׳‬ ‫ומשו׳ בל תגזול ליכא כיו! שלא באה לידו עד אחר יאוש‬ ‫בעלי׳ שנעשית כהפקר ‪.‬‬ ‫^ בד״א שהיא במקום שהוא חייכ לתשיב משם ובמקו׳‬ ‫שראוי להסתפק בה שהיא אבירה ושתה׳ בעניין שמיכת׳‬ ‫שהיא אבירת ושלא תהיה אבירה מרעת ושיהיה בה שוה‬ ‫פרוטה ושיש סי׳ בגופה או במקומה ושהיה מטפל בה אס‬ ‫היתת שלו ושתהיה של סי שחייב להשיב אבידתו אבל אם‬ ‫חם׳ א׳ מכל אלו אינו חייב בהשבת׳ כמ״ש הכל לפנינו בעיית‬ ‫‪ %‬כיצר המוצא מציאה במקום שישראל מצויין שם חייב‬ ‫להחזיר דוראי לא נתייאשו הבעלים שיחשו׳ אלו ימצאנה‬ ‫ישראל ויחזירנה לי ואפי׳ אם העיר מחצה גויס ומחצה ישרא׳‬ ‫או אפי׳ רובה נוים והוא מצאה במקו' שרוב העוברי׳ שם‬ ‫ישראל חייב להחזיר אבל אם רוב העיר גויס או אפי׳ רובה‬ ‫ישראל ומצאה כמקים שדוב העוברי׳ שש הם גוים אינו חייב‬ ‫להחזיר אפי׳ אש יידע שמישראל נפלה ואפי׳ אם יש בה סי׳‬ ‫דביון דרוב גוים מצויין שם ודאי נתייאשו הבעלים ובגין שהו׳‬ ‫מדביי׳ שיש לתלות שנודע לו מיד בנפילתו כאשר יתבאר‬ ‫ועיי! לקמן סי׳ רס״ב סע״ ג׳וי״אאם אבר ספרים לא מייא^‬ ‫טהש אפי׳ במקום שרוב גוים שאין דרך לקנותם אלא ישראל‬ ‫ומצפה שיחזירו׳ לו »‬ ‫ף לפיכך המוצא חבית של יין בעיר שרובה גוים ח־לין‬ ‫אותה כשל גוי והיין אסור כהנאה משום יין נסך והקנקן‬ ‫מותי והיא של המוצאה ואש בא ישיאל ונתן בה סי׳ אז‬ ‫יראי של ישראל היא ואש החבית היא סתימת רליכא למיחש‬ ‫שמא גגע בה גוי הרי היין מותר אפילו בשתייה יע״ל כלבוש‬ ‫ע״ז ם<׳ רג״ט והכל הוא של מוצאת גס היין גס החבית דכיון‬ ‫שמצאה במקום שרובה גויס ודאי נתייאש ממנה‬ ‫ךי אעיפ שמן הרץ במקו׳ שיוב גוים מצויץ שש אפי׳ נתן‬ ‫יש‪-‬אל בה סי׳ אינו חייב להחזיר אבל טוב וישי הוא‬ ‫שיעש׳כל אדם לפני׳משיר׳הדין כדילפינן מקיא והודעת להם‬ ‫את הדרך אשר ילכו בה שחייב אדם לעשות לפנים משורת‬ ‫הרין בכל מקום לפיכך גבי אבירה יחזיר לישראל שנתן בת‬ ‫סימן אפי׳ מצאה במקו׳ שרוב גוים מצויים שש ומיהו אס‬ ‫המוצא עני ובעל האבידה עשיר א״צ לעשות לפני׳ משורת‬ ‫הדין ואוקמוה אדאודייתא «‬ ‫ן מקום שמין גויט ורוב הטבחים הם ישראל אזלינן בתר‬ ‫רוב הטבחים ובשר שחוט הנמצא שם בין בהמה כץ עוף‬ ‫מיתריהוא של מוצאה דבייןדרובן גדם יראי נתייאשו הבעלי׳‬ ‫‪8‬מנו » אכל אם עוף חטף גשר והשליכו למקום אחד מגילו‬ ‫י‬

‫‪4‬‬

‫י‬

‫‪ p o‬רנט רס‬

‫אם רובן ישראל הוא של מוצאו שוודאי נתייאשו בעליי מניני‪,‬‬ ‫ן המציל מן הארי ומן הדוב ומזוטו של ים ומשלוליתו של‬ ‫נהר מן הדין הרי אלו שלו אפי׳ עמד שם וצווח הרי‬ ‫הוא כצוות על ביתו שנפל מ״מ טוב וישר הוא להחזיר כמ״ש‬ ‫בסעי׳ ה׳ ואם היה גזרת המלך או נזירת ב״ד שיחזירו אפי׳‬ ‫אבירת כאלה חייב להחזיר מבח דינא דמלכותא או הפקר ב״ד‬ ‫הפקר ולכן פסקו האחרונים ז״ל כספינה שטבעה כיש שגזר‬ ‫המושל שיחזירו לכל אתר שלו וגם הקהילות ת ;<י שכל נד‬ ‫שקונה מן המים מה שהצילו מן האכירה ההיא שיחדרו‬ ‫לבעליהן שצריכין להשיב לכל א׳ את שלו ואין לו מן הבעלים‬ ‫אלא מה שנתן » בד״א שאין מכשילות בנהר להעמיד דבר‬ ‫הצף בו אבל אש יש בנהר מכשילות שע״י כן דבר הצף בו‬ ‫עומד שם אם נפל בו דבר שיש בו סימן לא הר ייאוש שאין‬ ‫מייאש ממני שיאמר המכשילות יעכבוהו ואתן בו סי׳ ויחזירוהו‬ ‫לי ואם הוא דבר שאין בו סי' אם הבעלים שש ייכילין להציל‬ ‫והס רורפין אחר האבידה הא חזינן שאינו מתייאש או אפילו‬ ‫שאינו שם ואלו היה שם היה איפשר שיכול להציל הא לא‬ ‫נתייאש שהיי לא ידע ולא זכה בה המוצא אבל אש הוא‬ ‫דבר שאינו יכול‪,‬להציל מיד והוא עומד שם ואינו רודף אחריו‬ ‫וראי מתייאש ומסתמא הוי יאוש אווזין ותמגולץ שברחו‬ ‫מבעליהן אש הוא באופן שא״א להם להחזירן הרי הם הפקר‬ ‫וכל המחזיק בהן וכה »‬ ‫גהר שעישין בה שכר אגמי נפש לצוד בה דגים אם‬ ‫ךן‬ ‫פועלים ישראל רגילין לעשותו לו ילתקנו כשיתקלקל‬ ‫המוצא בו מציאה חייב להכריז דתלינן מישראל נפל וכיון‬ ‫שפועלים ישראל רגילץ לתקנו לא נתייאשו הבעלי׳ ממנו וכן‬ ‫כל כיוצא בזה אע׳׳ג ררוב הדרים שם במקו׳ ההוא הם נוי׳‬ ‫אם יש צר לתלות כישראל תלינן וחייב להכריז *‬ ‫»ן אבירת קרקע ג״כ ככלל אבירת אחיך הוא וחייב להשיב‬ ‫כיצד אם ראה מים באים לשטוף שדה חכידו חייב לנדור‬ ‫בפניהם כדי להצילו »‬

‫המוצא ד ב ר שמוכח שתונח‬ ‫סעיפים •‬

‫רס‬

‫שם ו ב ו י״א‬

‫המוצא בגל או בכותל ישן שאין זוכרין מי בנאו ולא‬ ‫א‬ ‫ודה מימות עולם בחזקת זה שדר בו עתה וגם לא‬ ‫בחזקת אבותיו דדי הוא של מוצאה והיא שעלה חלודה שניכר‬ ‫שארך לו שם הימים שאני אומר של נוים הקדמוני׳ הוא‬ ‫וכי תימא א״כ תקני ליה חצירו לזה שהיא של עכשיו אין‬ ‫חצירו של אדם קונה לו אלא במקי' שמצוי הוא שימצאנו‪.‬‬ ‫אבל זה היה איפשר שלא ימצאנו לעול׳ ויכול להיות שהיה‬ ‫אכוד ממנו ומכל אדם לעול׳ בזה אין חצירו קונה לו לפיכך‬ ‫הוא של מוצאו ואפילו היה הכותל של זה שני׳ רבותואיפשר‬ ‫שהעל׳ חלודה מאותה זמן אפ״ה היא של מוצא׳ דתלינן‬ ‫בקדמוני' והמוציא סחבירו עליו הראייה והוא שימצאנ׳ מטה‬ ‫מטח בכותל כדרך כל המטמונית הישני׳אבלאם מדאי׳ תדברי'‬ ‫שהיא מטמון חרש אפ״ אם נסתפק לו הדבר ה״ז לא ינע בהם‬ ‫שמא אדם הניחו שם'יישוב לקחתו ואם הכותל חדש שידוע‬ ‫שאבותיו של זה שהוא דר‪ .‬שם עכשיו בנאוהו ולא יצא‬ ‫מי־שות׳ מציאה הנמצאת בו מחציו ולחוץ פירש שמצאה‬ ‫באחד מאחורי הכותל הםמוכ" לרשות הרבי׳ הרי היא של‬ ‫מוצאה אפילו יש בו סי׳ דאמרינן כיון שהוא מונח סמוך‬ ‫לרשות הרבי׳ א׳ מבני רשות הרבי׳ נתנו שם ושכחו והיא‬ ‫שהעלה חלודה שודאי שכחו בעליו ונתייאש ממנו כיון שארך‬ ‫לי שם הימי׳ עד שהעלה חלודה שאם לא העלה חלודה לא‬ ‫יגע בו דשמא הניחו אחד שם מקרוב וישוב ליקחנה ואם היא‬ ‫בכיתי מחציו ולפנים הרי הוא שלב״ה אפילו העלה חלודה‬ ‫שכן דרך ב״ה להניח שם מחציו ולפנים שלא יראות בני‬ ‫ר״ה העוברי׳ ושבים ודרכו להניחו שם ימי׳ רבי׳ •אפילו עד‬ ‫שהעלה חלודה יאינו מתייאש ואם הוא ממלא כל הכותל ה״ו‬ ‫ספק מאיזה צד הונח שם וחולקין המיצא עם בעל הבית‬ ‫אפילו אם הכותל משופע ילא אמדי׳ נתנלגל ממרים הגבות‬ ‫למקום השפל ‪,‬‬ ‫‪,‬‬

‫^ בד״א במוכן או בנםכא שאין‪ .‬הוכחה מאיזה מקום בא לשפ‬ ‫אבל סכין או כים הוא מוכיח על עצמו מאיזה מקי' בא‬ ‫לש׳ שאם כית יד של הסכין ייציעות הכיס לצד חי׳ ודאי‬ ‫מחו׳ בא לשם שאי מבני רשות הרבי׳ הניחו שש יהיא של‬ ‫מוצאו אפי׳ הוא מחציו ולפני׳ ואם הם לצד פני' הרי הוא של‬ ‫בעל הבית שהוא הניחו שם ואפילו הוא מחציו ולחו׳‬ ‫והא דאמרי׳ שמחציו ולפני׳ הוא של בעל הבית הייימ כשחי׳‬ ‫‪j‬‬ ‫טוען שתא שלו או שהוא יורש ‪.‬שאנו מוענק לו שמא של‬ ‫אביו‬ ‫‪Q‬‬ ‫י‬

‫לבוש עיר‬ ‫אביו‬

‫היה א ב ל א ס הירח ש ה ם‬ ‫ח צ י ר ו ק ו נ ה לו‬

‫אי!‬

‫לפיכך‬ ‫היא‬

‫ככהאי נוונא‬

‫היא׳עונים‬ ‫בבית‬

‫באחרונה‬

‫בו‬

‫כשיצאו‬

‫ואם השכירי‬

‫הנמצא‬ ‫שאין‬

‫בו א ח ״ נ‬ ‫א ח ר יבול‬ ‫שעשאו‬

‫ל ש ל ש ה נוים‬ ‫אפילו‬

‫בתוך‬

‫לטעון‬

‫שהוא‬

‫ליומיה‬ ‫חיה צבי‬

‫השותפין‬

‫מגנב‬

‫הרי‬

‫‪!7‬פקר‬

‫דשייך‬

‫היא‬

‫המוצא‬ ‫שדרך‬

‫ואינו‬

‫החנווני‬

‫וי״א‬

‫הרי‬

‫מן י ת י כ ה י ל ח ו ץ ה ר י‬

‫ש ם יכיון‬

‫ש ל חניוני הם‬ ‫שום‬

‫שם‬

‫ש ל ש ו ל ח נ י בין‬

‫השולחן‬

‫של‬ ‫ג״כ‬

‫ע ל השולחן לפיכך אפי׳ מ צ א ע ל השולחן‬

‫כרבים‬ ‫שהן‬

‫היו צ י ו ר י ! ומונחים הרי‬

‫בהם‬

‫סימן‬

‫כיון ש י כ ו ל לית!‬

‫ואם‬

‫‪4‬‬

‫רגבי‬

‫מוצאן‬

‫ו א צ ״ ל לפני ה ש ל ח ן‬

‫חטוצא קציעות ב ד ר ך‬

‫ן‬

‫מצאן‬

‫הם‬

‫ב ה ם סימן‬

‫ממני‬

‫נפלו‬

‫מהם‬

‫מ ע י ק ר א לפי‬

‫בנפילתם‬

‫לכך‬

‫שאינם‬

‫אסורים‬

‫משיר‬

‫שידוח‬ ‫מותיים‬

‫שהבעלים ודאי‬

‫אוכלים‬ ‫ואס‬

‫אותם‬

‫היו‬

‫הקפיד‬ ‫כו‬

‫אותם‬

‫ש ל מוצאן‬

‫מותרים‬

‫טת־קותם לפיכך‬

‫הגובלות ע ד‬

‫שלקטם‬

‫ן‬

‫פירית‬

‫טצא‬

‫או‬

‫ביות־ על‪.‬‬

‫הבעלים‬

‫ד' אמות‬

‫באסיפתם‬

‫מחילה‬

‫ולאוספם‬

‫‪t‬‬

‫כאשיפתם‬

‫ל א י נ ע בהם‬

‫וכן‬ ‫קב‬

‫הדין‬

‫היו מ פ ו ז ר !‬ ‫‪,‬‬

‫ביותר‬

‫בשני אמות‬

‫כנין‬ ‫לפיכך‬ ‫אפי׳‬

‫מהם ואין‬

‫עוד‬

‫מ ר ׳ אמות שאין כ״כ‬

‫על‬

‫לטרוח‬ ‫טורח‬

‫היו כמו ח צ י‬

‫‪4‬‬

‫ךן‬

‫ה מ י צ א גוזלות ב ד י ך‬

‫בגמרא‬

‫ככל אלי מבעיא‬

‫איני חייב‬

‫נ ה ם ואם נטלן‬

‫כל כך‬

‫להכייז‬

‫וי״א‬

‫וכל כיוצא ביה‬

‫לחוד דחשיבי א ע ״ ג ד נ פ י ש טרחייהו ה ר ‪ 4‬ה נ ש א ־ ו‬

‫קייב לשובך‬

‫בא‬

‫ויטלוה והרי‬

‫אחרים‬

‫בו ר י מ ן הרי זכת‬

‫והיי‬

‫כלי‬

‫מלאכתן‬

‫ואין זו‬

‫אבירה‬

‫אם‬

‫הגדר‬

‫זה א ב י ר ה‬ ‫ומלבושיהם‬

‫מצא‬

‫סימן‬

‫לפיכך‬

‫וליטלם‬

‫חלוקים‬

‫בהם‬

‫לא‬

‫יגע‬

‫אע״ג‬

‫בהם‬

‫בהם‬

‫זכה‬

‫קשורים‬

‫היו‬

‫במקומן‬

‫לדדות‬ ‫ליוו‬

‫שאינו‬

‫כיון‬

‫להכריז‬

‫חייב‬ ‫נמקים‬

‫שהמקום‬

‫ובר דברי ש נ י‬ ‫להו‬

‫וםבירא‬

‫הדבר משתמד‬

‫אם בעליו הניחום ש ם אי‬

‫שהוא‬

‫בפק אם‬

‫שאם‬

‫ח" ז לא‬

‫י ג ע ב ו בין י ש ב ו ס י מ ן בין אין ב ו‬ ‫ב ה ש ב ת ה כיון ש ה נ י ח ו ם ש ב מ ד ע ת‬

‫במקום‬

‫י ש בו ס י ׳ יכריז ו י ב א ו ה ב ע ל י ׳‬ ‫ו א ם אין ב ו ס י ' י ה א מ ו נ ח ע ד‬ ‫ש א י ן בו סימן ד ה א ק ו י ם‬

‫לא יחזירנ׳‬

‫הראשון‬

‫למקומה‬

‫שהוליכו לבית־ נ א ו ה ב ע ל י ם ו ח פ ש ו ו ל א מ צ א ו ולא‬

‫י ח פ ש ו ע ו ד ב ה ו א ש הזיזו‬

‫ממקומו‬

‫מירי ע ב י ר שכיון‬

‫שנטלו‬

‫אע״פ‬

‫לידו‬

‫ש א י ן א ב י ר ׳ אינו חייב‬

‫יחזירנו‬ ‫בהגנתה‬

‫‪ .‬ה כ ׳ ובשקים שאינו מ ש ת מ ר כ ל ל אפי׳ א ם ודאי ה ו נ ח‬

‫א ם אין בו ס י מ ן‬ ‫שמתגלגל‬

‫ל א ב ג ו ף ה ח פ ץ ו ג ם ל א ב מ ק ו ם בגון ש ה ו א‬ ‫ארס‬

‫ביגלי‬

‫וברגלי‬

‫בהמה‬

‫הוא‬

‫דרי‬

‫ר א מ י י ׳ ב ע ל י ה ם ה נ י ח ו ם שגז ל ה ק ל מ מ ש א ם ו ש כ ח ו י‬

‫ונתייאשו‬

‫עד‬

‫כגון‬

‫ב א ל י ד ו וחייב ב ה ש ב ת ו ג ם‬

‫ט־צאו‬

‫אמרינן כ ב ר‬

‫לומר באלו שיונחו‬

‫א ל י ה ו ו ל א א מ ר י נ ן ש ז כ ה ב ה כיון‬

‫ובשמירתה‬

‫מ צ א ! ודאי נתייאש‬

‫ט ל י ת א‪1‬‬

‫ו י ת נ ו ם " בגיף ה א ב י י ה א ו‬

‫למקומו‬

‫נ ט ל ם זכה‬

‫א ב ל י ש חולקין‬

‫ע ב ר ו נ ט ל ם והוליכ! לביתו א ם‬

‫ילאו‬

‫בהם‬

‫ש ה ו א סימן חייב ל ה כ י י ז ובן‬

‫ואינן מ י ד י ן‬

‫יש בדבר הא׳‬

‫בעוד‬

‫בעליהם הניחום‬

‫שם‬

‫באו‬

‫ב ע ל י ה ם ו־תן ס י מ ן‬

‫שם אם לאו‬

‫וטדדין‬ ‫הרי‬

‫ולא‬

‫סברא‬

‫דעת הרמב״ם‬

‫בה‬

‫בכנפיהון‬

‫ואם‬

‫יקודם יאוש‬ ‫דאין‬

‫ולהשיבה‬ ‫אלו‬

‫שיכולין‬

‫קשי‬

‫נפילה‬

‫שבשיות‬

‫שמא‬

‫בהם סימן ובא‬

‫ם י מ ן ש א י ן זח א ב ד ה ש מ ת ח י י ב‬

‫דבר‬

‫שם‬

‫ליטפל‬

‫מקושרות‬

‫כ א ן סימן ביון‬

‫ק ו י ר ו ב ב צ ד ה ג ר ר בין‬

‫שם‬

‫להם‬

‫בחזקת‬

‫דרך‬

‫או בשבילי!‬

‫ויש להסתפק‬

‫מ צ א ן קכועין‬

‫יאם‬

‫והוא‬

‫שחייב‬

‫גוזלות‬

‫או א ח ר הגפה‬

‫אליהו ואם‬

‫הגיחים‬

‫שחייב‬

‫ס י מ ן ה ר י זו א ב י ר ה‬

‫למי יחזיים‬

‫שג‬

‫בצד‬

‫דרך‬

‫בהשבתה‬

‫לפיכך‬

‫יודע‬

‫ה נ ד ר ה״ז לא‬ ‫שב!‬

‫ינע בהם‬

‫עובדי א ד מ ת‬

‫מקומות שאינו מ ש ת מ ר כלל ובודאי‬ ‫י ש בהן‬

‫שיבא‬

‫בין‬

‫ב א לכאן‬

‫נ ו ט ל ומכריז‬

‫אחר‬

‫ה י נ ו ח בין ב ו ד א י ב ד ר ך נ פ י ל ת‬

‫קוררם‬

‫ואין‬

‫ביון ש א י ן‬

‫בהם‬

‫ד ו ר א י מ ש י ב ך זמ ה ס‬

‫המררין‬ ‫בתוך‬

‫ג׳‬

‫ועייין‬

‫א י נ ן יכילין ל פ ר ו ח א ם‬

‫א מ ה הרי הם‬

‫חוץ לני א מ ה ה י י ה ם‬

‫דרך הנוזל‬ ‫השובך‬

‫טעלמא‬

‫אין ל ן‬

‫אלא‬

‫גו ס י מ ן‬

‫של בעל השובך‬

‫ש ל מ ו צ א ם דקיכ להו‬

‫השיבך‬

‫יותי על נ ׳ אמה‬

‫אתי מ א ח ד‬

‫י א ה ש»אן‬

‫בין‬

‫אם‬

‫ידוע‬

‫בו‬

‫םי׳‬

‫בין‬

‫היטב‪,‬‬ ‫הוא‪,‬‬

‫שהבעלים‬

‫סימן‬

‫בח^׳ ולא במקים‬

‫לא‬

‫של‬ ‫שמה‬

‫ו א ב י ש בו‬

‫ב ג ו ^ ו בין ב מ ק ו ם נ ו ט ל ו מ כ ר י ז כיון‬ ‫ב ה ו א ם איל‬

‫אס‬

‫ה ר י זו א ב י י ה‬ ‫דבר‬

‫כשביל‬

‫שנפל ממני‬ ‫ש ל כרטיש‬

‫ה נ י ח ו ם ש ם בין‬

‫שחייב לטפל‬

‫ש י ש לתלות‬

‫שהונח‬

‫כגון א ל ו מ ו ת גדולות ש א י נ ם‬ ‫קטנות‬

‫מ ר ע ת ה י י יש כימ;‬

‫מתגלגלים‬

‫ברגלי א י ס‬ ‫סימן‬

‫ו א ם ג ס כ מ ק ו ם אין‬

‫וביגלי‬ ‫כנו;‬

‫בטקום‬ ‫בהמת‬ ‫אלומות‬

‫איכא ל מ י מ ר‬

‫ולא ׳טול ד א י כ א ל מ י מ ר ש מ א ה ו נ ח ש ב ויבאו ה ב ע ל י ם‬

‫!‪.‬אם‬

‫כ י ד ו א פ •י‬ ‫יחןירגו‬

‫שם‬

‫כימן בגיפ־‬

‫״‪,‬זמתגלגלין ב ר ג ל י א ר ם כ ו ׳ א ו ג ו ז ל ו ת מ ד ר י !‬

‫ש ג ר ר ו ל•‬ ‫ייקחוס‬

‫א ם היא‬

‫ם;ק‬

‫אב‬

‫עאינו נשמר שט‬

‫ו כ י ו צ א ב • י נ ו ט ל ומכ־י־ז‬

‫ב נ ש י א ואשור ליטלם »‬

‫מ ד ד ה רחוק מן‬

‫שהרי‬

‫בין‬

‫הבעל וחפשו‬

‫אם הבעלים‬

‫או‬

‫ו א ״ כ אינו‬

‫כך‬

‫להחזירו‬

‫יש‬

‫כספק‬

‫נתייאש‬

‫שטורח‬

‫כוונתם‬

‫מ ק ב ב ד ׳ א מ ו ת ב ש י ה א ו ביותר‬

‫בשומשמין‬

‫לחז״ל‬

‫איתם‬

‫ד ש מ א הבעלים הניחום ש ם ויבואו ויטלום‬

‫בתמרים לחור ד ל א נ פ י ש טורח־יהו‬

‫שאין‬

‫שהם‬

‫רעת ו‬

‫שם ונשא‬

‫לו‬

‫לשם‬

‫א י ק ב י י ם בחי א מ י ת א י ש ה י ה ה ק ב מ ב י ו נ י מ י נ י ם‬

‫לכתחלה לא יגע‬

‫מ!‬

‫טשתשר‬

‫יאוש‬

‫כמי קב ב ד ׳ א מ ו ׳‬

‫ה ד ב ר זה מ ו נ ח‬

‫בםיטי׳ ופיטיא נדולת‬

‫דדילמא‬

‫מהם מפני ט י ח ם או לא ילא א־פשיטא י ג ש א ר ח בספק‬

‫מצאן‬

‫לתת‬

‫המקום שיפלו‬

‫ש ה ר י גילת‬

‫ד ר ך נפילה ואפילו א ם‬

‫ם י ׳ נ ו ט ל ו מ כ י י ז ה נ ׳ ו ב מ ק ו ם ש מ ש ת מ ר ק צ ת כגון ש נ י ל י ׳ ש ב ש ד ו ת‬

‫תמרים ישומשמ־ן‬

‫מתייאשים‬

‫י‬

‫שיבא‬

‫ש ל מוצאם מפני‬

‫בפחות‬

‫כיצד‬

‫היגוח הוא‬

‫מתייאשים‬

‫לכל אדם‬

‫ואם‬

‫ברה״יחייב להכריז ‪,‬‬

‫טלית או‬

‫ומיד‬

‫לחו‬

‫טסלום ג״כ‬

‫ה ע י ק ר לביתי ־ניתרו א ל ו ש ־ ע י ו ח ז ׳ י ל א ם ה י ו‬ ‫ומתייאשים‬

‫בר״ה‬ ‫מצא‬

‫בין‬

‫הסעיפים‬

‫א ס ו ר י ם ובן א ם‬

‫הגרנות שדש־ן‬

‫הרי אלו‬

‫שיש‬

‫הללו הם‬

‫מחל»‬

‫מפוזרות במקים‬

‫נ ו ס י ׳ בין‬

‫הוי ס י מ ן‬

‫ותמרים‬

‫הית‬

‫או אבוד דרי‬

‫רשמא‬

‫מ צ א ו בספק‬

‫ו ש מ א יבא‬

‫בנפילתם‬

‫הרי‬

‫ו א י נ ו חייב ל ה ח ז י ר ו ר ו ר א י נ ת י י א ש ב י ו ן ש א י ן ב ו ס י מ ן ו כ ל ד ב ר‬

‫יבא‬

‫ב ע ל ה ש ד ה ו ה ק י ף מ ק ו ם ה א י ל נ ו ת א ו תיקן‬ ‫שלא‬

‫מ א ב ד ה בידים‬

‫בו םימן‬

‫להחזיר בו‬

‫לרדוף‬

‫ויבאו‬

‫אחריה ו ל ח ת סימנים‬

‫לפיכך אם היה דבר שאין‬

‫מהם‬

‫שמא‬

‫דבר‬

‫ו נ ט ל ו לביתו אסור‬ ‫בידים‬

‫נדדו‬

‫נמאסים‬

‫הרי אלו אסורים‬

‫שיאכמו‬

‫שאי;‬

‫מ צ א ו ו ל א יחזור ע ו ד ל ב ק ש ו פ ה ויבאו‬

‫ו ג ם ה מ ק ו ם אין‬

‫ל נ ש ר מן האילן‬

‫בני‬

‫ל א יגע נ ו ואם‬

‫ואם יטלנה הוא‬

‫עד שימצאנה‬

‫עבר‬

‫ממקומן הראשון‬

‫ואינו מ פ ק י‬

‫שג״כ‬

‫שיגע‬

‫לו ה ר ב י‬

‫בה‬

‫א ם ו ר ליגע בה ד ש ט א‬

‫ב ה סימן‬

‫ש ל א ידע א ם‬

‫מתייאש‬

‫לו ל י ק ח ס א פ י ל ו א ם‬

‫אינם‬

‫בו‬

‫אר‬

‫ש ה י י אין ל ו‬

‫והיי‬

‫שהבעלים‬

‫הם שדרבן‬

‫ש ל יתומים קטנים ש א י נ ם‬

‫דבירו‬

‫ש י כ ו ל להיות‬

‫בין ש א י ן ב ה ם י מ ! א ם‬

‫מ ד ע ת לפיכך‬

‫הרי יה ה ט ר י ח ו‬

‫ה ם ש ל ו כיון ש א י ן‬

‫מתייאשים מהם מפני שהבהמות והחיות‬

‫מחמת‬

‫זה‬

‫כ ת סימן‬

‫ליטלה ולא ימצאוה‬

‫דתולין‬

‫ה ם נ מ א ס י ן ל פ י כ ך מ פ ק ד ל ת ו א ב ל ח ר ו ב י ! וזתים ב ב ה ״ ג‬ ‫נמאסים‬

‫עי‬

‫ש א ס ל א כ! ח י י ב‬

‫שהדבר מראה שהם ממנו‬

‫בנפילתם‬

‫שהניחוה‬

‫ש י ש בו סימן‬

‫יסתפק‬

‫שיש‬ ‫שט‬

‫אין‬

‫ואין א ד ם‬

‫מיתרים לי ליקחם‬

‫אע״פ‬

‫דבר‬

‫ל א מיידי‬

‫ב ת י רוב׳דעלטא ואימור מ ע ל מ א אתי‬

‫היה‬

‫ממון‬

‫איא בעוד‬

‫ל פ ת ח א ב ל א ם יכולין ל פ ר ו ח נ ב ל‬

‫שיחזרו‬

‫כדי‬

‫וכן ה מ ו צ א תאנים א פ י ׳ ת ת ת ה ת א נ ה חניטה ע ל ה ד ד ך ו ב ו ד א י ש י ם‬ ‫אפ״ה הס‬

‫איבר‬

‫ו ב ל זה‬

‫ויעלות‬

‫בהם‬

‫חייב להכריז‬

‫א צ ל ש ד ה ש י ש בו ק צ י ע ו ת‬

‫שיודעים‬

‫הבעלים‬

‫נותנ־ןלאוחו ש ה ו א ק ר ו ב‬

‫ה נ ד ה א כ י ר ‪ ,‬ליגע בה שאין זה א ב י ר ה ש מ ת ח י י ב‬

‫לחזור‬

‫י ש ר א ל ויתן ג ה ם סימן >‬ ‫חדי‬

‫כעליה‬

‫מצא;על‬

‫של‬

‫ר ו ב גוים‬

‫הן‬

‫דרך‬

‫ב ה ש ב ת ה כיון‬

‫שם‬

‫ה ב א י ם ל ה ח ל י ף ליתן מ ע ו ת י ה ן‬

‫שיהיו‬

‫מוצאןדאזלינן‬

‫הניחוה‬

‫כסא לשולחני‬

‫ע ל י ת י כ ה לפי׳ ו ר א י‬

‫חנווני הוא‬

‫להכריז‬

‫ליאות‬

‫הוא רחוק‬

‫כ ל ה מ י צ א א ב י ד ה בין‬

‫דדרך‬

‫דלעיל רסבירא ליה‬

‫ד ר ך ה ב א י ם ל ק נ י ת ליתן ח פ צ י ה ם‬

‫שכיון‬

‫ט‬

‫של‬

‫מצאה‬

‫היא ת ו ך נ ' או א פ י ׳ ח ו ץ‬

‫ש ל כי־מים‬

‫ש ה ם מ י ד י ם ועדיין א י נ ן יבולי!‬ ‫ה!‬

‫היא‬

‫א מ ה מן ה ש ו ב ך‬

‫א ב ל א ב היו יוני א ח ד ר ב י ם ע ל ה א ח ר ה ו ל כ י ן א ח ר‬

‫ד ב ר א ל א מן‬

‫עיניו ת מ י ד עליהם‬

‫הרי הוא ש ל מ י צ א ו ואפי׳ לפי ה י ״ א‬

‫שהר •‬

‫לפניו ומוכר ו מ ע ו ת‬

‫שהרי כל מ ש א ו ומתנו ש ם‬

‫צרורין‬

‫שוין‬

‫לפיכך אפי׳ א ם י ש כהן סימן‬

‫אבל בשולחני דרך‬

‫מחצה על‬

‫היוב‬

‫הוא‬

‫ואין נ ו פ ל‬

‫יש‬

‫הם ש ל חנווני‬

‫המכירה שנותני!‬

‫ד ע ל התיבה הוא ש ל חנווני בשולחן מודה דהוא‬

‫שהם‬

‫דבר‬

‫וא׳וניצאן בשביל‬

‫מדד׳‬

‫מ ח צ ה י ח ל י ק ו ב ר י א ב ש ד י י יוני נ ׳ ה ש ו ב ב ו ת‬

‫במניינם‬

‫ש י ב י ם נכנסים‬

‫כי‬

‫יותר‬

‫‪1‬‬

‫ח ו ץ לני‬

‫שובכין ולבל א׳ מהם‬

‫ו נ ו ת נ י ן לו א פ י ׳‬

‫זלא‬

‫הרי אלו‬

‫ל צ י ח ו ץ ואפילו‬

‫יבית מציאה‬

‫ה י ת ת ביר ה נ ג ב‬

‫במעות‬

‫ד ע ל התיבה‬

‫ש ם והוא‬

‫מבי‬ ‫לו‬

‫אחד‬

‫שני‬

‫לפיכך א ם ו י לו‬

‫שם‬

‫מ צ א טעות בחנות‬

‫הנכסים‬

‫ק נ ת ה להם כמו‬

‫שהרי‬

‫ו א ם נ מ צ א בין‬

‫ש ל בעי‬

‫ה ש ו ב ך ש ע ״ י הכ־־מ‬

‫מאפלה י ו צ א ת א‪3‬י׳‬

‫מ כ י ם לכיס ללקט‬

‫לפיכראם‬

‫זכות ב ה ש א י ן זה‬

‫ש ל שולחני‬

‫ח נ ו ת אין‬

‫שכייות‬

‫הפקי ‪.‬‬

‫מתייאש מהם‬

‫יקחו ו א ם‬

‫ק״ל‬

‫בתוך‬

‫א פ י ׳ ח ו ו ץ ל נ ׳ א מ ה הוי‬

‫עני!‬

‫הבית הרי אדו‬

‫דחציין‬

‫מהם‬

‫רבים נכנסים‬

‫לו נותן לתיבה‬

‫וכל‬

‫ש ל מוצאו מפני‬

‫לתוך‬

‫התיבה לחנווני‬

‫דמטי יתבעם‬

‫של מוצאם‬

‫הניחו כלום‬

‫שכי‬

‫י ו ש ב עליה ת מ י ד ו נ ו ט ל מ מ נ ה ונותן‬

‫שנותנים‬ ‫שלא‬

‫אחר‬

‫ל ש א ת ולתת‬ ‫שדרך‬

‫דאמיינ ן‬

‫ח צ י השותפין‬

‫מ צ א ם על התיבה ואצ״ל‬

‫של מוצאם‬

‫החנווני‬

‫ו מ ע ל ה לו‬

‫קנח‬

‫מ ע ו ת ב ח נ ו ת בין‬ ‫חחנויני‬

‫הבית הרי‬

‫ש ה ו א מ מ נ ו ש ם כיו ן‬

‫או‬

‫ש ל ו ל ב ד ו ואין לחבירו‬

‫ודאי נתייאש מהם‬ ‫הר‪.‬י ה ם‬

‫שלו‬

‫»‬

‫תלינן ב ש ל ג ו י ם ‪,‬‬

‫ל ו מ ר בית ח צ י ר ן קונה להן‬

‫לו ומשני נפל ואם‬ ‫הם‬

‫הבית הרי היא‬

‫פרחו נכנסין‬

‫ולא‬ ‫ךן‬

‫מקים ולא‬

‫ד ש נ י ה ם זכו ב ה ו ב ב ת א ח ת‬ ‫אבל‬

‫בתוך‬

‫א׳‬

‫כ א ח ד הרי ע ש א ו פינדק‬

‫כביתו‬

‫אם‬

‫סעיף‬

‫נותן בה סימן‬

‫מ מ כ י ו א י כ הוי ב י ת זה כ מ ו‬

‫שניהם‬

‫בחצי‬

‫אינו‬

‫פוגדק ל ש ל ש ה גרב‬

‫ש ב ו ר א ו גוזלו' ש ל א‬

‫לעיל‬

‫הנמצאת‬

‫ח פ ש ו בכל‬

‫ראובן ה ר ד ע ם ששעון‬

‫של‬

‫כרכתיבנא‬

‫אפילו‬

‫ודאי‬

‫הלנות אבירה ומציאה‬

‫מציאה הרי הוא ש ל מ ו צ א ה שהרי‬

‫ה מ ש כ י ר ביתו לאחרים מ צ י א ה‬

‫ש ל הדר‬

‫ף‬

‫שישן‬

‫סמןרס‬

‫׳ ט ל נ ו י פ ש י ד נ ו ש ה י י א י י בי ס י ׳‬

‫ל א הזיזו‬

‫למקומו א ל א‬

‫ממקומי כבר נתחייב‬ ‫יהא‬ ‫יבי‪,‬‬

‫מונח ער ש־כא‬ ‫ג״ל‬

‫נטלו‬

‫ואב‬

‫בחשב‪-‬‬

‫ויגביהו‬

‫מעלייתא ולא‬

‫אליהו וכתב מורי ז״ל‬

‫עיקר ‪.‬‬

‫מצא‬

‫חושן מש*ט‬

‫הלכות אגידה ומציאה‬

‫י א מצא באשפה בלים גדולים והם מכוסים לא יגע בהם‬ ‫דודאי מדעת‪,‬הטמינוש שש ואין זו אכירה שיהא מוזהר‬ ‫עליה בלא תוכל להתעלש כי״א באשפה שאיני עשייה להפנות‬ ‫בלל אבל אם מתחלה עשויה ליפנות המשטין בת דבי אמדה‬ ‫מדעת הי^שהיה לו לחוש שמא יפנוה פתאום ויטלנה גוי או‬ ‫ישראל חשוד אלא ודאי הפקירה והרי היא של מוצאה ואס‬ ‫מתחלה לא היתה עשויה לפנות ונמלכו עליה לפנותה אע״פ‬ ‫שמצאו מכוסה נוטל ומכריז שהמשמינ• שם לא ידע שנמלכו‬ ‫עליה לפנותה לפיכך מצווה זה עלית בלא תוכל להתעלם בד׳יא‬ ‫בכלים גדולים אבל בכלים קטנים כגון סכין ושפור וכיוצא בהן‬ ‫בכל עגין שתהא האשפה שהן נמצאין בה ואפי׳ הם מכוסי׳‬ ‫כאשפה הקבוע נוטל ומכריו שאי אפשר שהושלכו על ידי‬ ‫שכיבדו הכית »‬

‫דםא‬

‫דין המוציא במקום שניכר שאינה אבירה‬ ‫ו ב ו ר ׳ סעיפים ‪:‬‬

‫המוצא דבר שניכר שאיגו אבוד מבעליו כגין פרה או‬ ‫א‬ ‫חמוד רועים בדרך ביום אפי׳ כמה ימים זה אחר זה אין‬ ‫צריך לטפל בהן אכל אס מצאן כלילה או חמור וכליו הפוכין‬ ‫אפי׳ ביום אז ודאי היא אבירה וצייך להחזירם לבעליי ואש‬ ‫מצא הפיה והחמור רועי' בדרך בבקי השכם אי סמוך לפנות‬ ‫ערב ג׳ ימי׳ זה אחר זה הוי אבירה שאין דרך להניח׳ כך ג'‬ ‫ימי׳ זה אחר זח וניטל ומכריז פחות מכאן לא הוי אבירה‬ ‫דאמרינן אתימויי אתימי לה ונפקא »‬ ‫ב ודוקא תעה כדרר הוא דלא הוי אבירת אבל אס היא‬ ‫רצה בדרך אם אל המרבי או אל השרה פניה הוי‬ ‫אמדה ואם פניה לעיר לא הוי אמדה דאל ביתה היא רצה‬ ‫ואס היא בין הכימי׳ ומפסית הכימי׳ אם הכר׳ של ישיאל‬ ‫חייב להוציאה משם משו׳ השבת אמדת קרקע דבעל הכי׳‬ ‫שלא תפסידנו וכיון דמוטל עליו להוציאה משס והיא כבר‬ ‫נקטא לה נגר׳ ברייתא חייב להחזירה לבעלה ואס הכר' של‬ ‫גוי אינה אמדה ואינו חייב להחזירה ואם יש חשש שיהרגגה‬ ‫הגוי מפני שמפכדת כרמו אין לך אביר־ גדולה מזו וחייב‬ ‫לטפל בה להשיבה לבעליה לפיכך נוטל ומכריז וכן הדק‬ ‫כמקיס שמחייבין אותו קנס וממשכנק אותה כשבהמתו רועה‬ ‫בשדות אחריס י שחייב להצילה מן הקנס ‪,‬‬ ‫‪ JJ‬מצא פדה בר״ה אס היא עימדת אבירה היא יחייב להחזירה‬ ‫היתה ריעה בעשבי׳ אי שהיתה ביפת שאינה משתמרת‬ ‫צם אינה מאבדת לא ינע בה שאין זו אבידהוי״א שאם הרפת‬ ‫חיץ לתחים ה״ז מאבדת וחייב להחזירה והכל לפי העניק ו‬ ‫המאבד ממונו לדעת אין נזקקין לו שנאמד אשר תאבד‬ ‫ך‬ ‫ממנו פרט למאבד לדעתו כיצד חנית פרתו ברפת שאין‬ ‫לה דלת ולא קשרה והלך לו השליך כיסו בר״ת ותלך לו ה״ז‬ ‫איבד ממיני לדעתו ואע״פ שהרואה דבר זה אסיר לו ליטלו‬ ‫לעצמו דאע״נ שאיבדו אינו מפחית מ״מ איני חייב להחזיר‬ ‫•דכתיב אשר תאבד ממנו פרט למאבד לדעתו וי״א דאפילו‬ ‫הפקר נמי הוי ומותר לו ליטלו לעצמו וכל הקורם זוכה »‬

‫רסב‬

‫ע ל איזה ד ב ר חייב להכריז ואיזה ד ב ר‬ ‫ש ת א של מוצאו ובו כ״א סעיפים ‪:‬‬

‫כתיב כן תעשה לכל אמרת אחיך אשד תאבד ממנו‬ ‫א‬ ‫ומצאת׳ ואז״ל אשר תאכד ממנו משמע דבר שהוא‬ ‫חשוב בעיניו פרט לאבירה שאין כה ש״פ שאינה נחשב בעיניו‬ ‫לבלו׳ שאין בה דין אמדה יכן ימצאת משמע דבר שנחשב‬ ‫בעיני המוצ׳ למציאה דהיינו שתהא לפחית משוה פריטה אכל‬ ‫דבר שאין בה ש״פ אינה נחשצ לכלי' בעיני המוצא יאק בה‬ ‫דין מציאה » מבאן אמרי ז״ל כל אכירה שאינה ש״פבשעת‬ ‫אמדה ובשעת מציאה איני חייב להכריז עליה אפ" היתה שזה‬ ‫פריטה בשעת אמדה והוזלה קידם שמצאה שיש כאן אשר‬ ‫תאבד אכל ימצאתה אק כאן אי שלא היתה ש״פ בשעת‬ ‫אמדה וחוקר׳ והיתה ש״פ כשעת מציאה שיש כאן ומצאתה‬ ‫אכל אשר האבי אק כאן אינו חייב להכייז דתיווייהו בעינן‬ ‫אשר תאבד ומצאת כלומר שתהא כדי אכירה בשעת אבירה‬ ‫וכדי מציאה כשעת מציאה ואם היתה שוה פיוטה בשעת‬ ‫אמדת וכשעת מציאה אפי׳ הוזלה באמצע חייב וכ; אס היתה‬ ‫ש״פ בשעת אבייה יבשעת מציאת והלולח אחר מציאת כיון‬ ‫שחלה עליו דין «‪:‬ידה שוב לא פקעה יחייב להכריז ‪,‬‬ ‫ב אפילו אמדה ששיה הרבה אם היא של שותפק הרבה‬ ‫שאין מניע לכל אחי שי׳פ אינו חייב להחזירה דאע״נ‬ ‫רומצאת׳ איכא אשר האבי לכל א׳ ליכא בי״א שי יו ע שהם‬ ‫שותפין בה אבל בפתם שיאה חפץ או מטבע שנפל מג׳ ואינו‬

‫םיק דכא רםב קך‬

‫שית אלא ב׳ פרוטות חייב להחזיר דאע״ג דשותפין הפ פו‬ ‫שמא אחד מהם מחל חלקו להכירו והרי יש כו שוה שתי‬ ‫פרוטות פרוטה לכל אחד ואם נודע אח״כ שלא מחלו אחר‬ ‫לחמת הרי הוא שלו אפילו בא לידו קודם שנודע דתא סוף‬ ‫סוף ליכא אשר תאבד לגבי כל אחד ואם היה שוה פחות‬ ‫משתי פרוטות הרי הוא שלו דלא חיישינן דילמא שנים מחלו‬ ‫לנכי אחד ‪.‬‬ ‫‪ j‬אק המוצא מציאה חייב לתכריז אלא בדבר שיש בו סימן‬ ‫בגופו או שראוי ליתן סי׳ במקומו כגון שיכריז אבדת פלוני׳‬ ‫מצאתי וזת יבא ויאמר במקים פלו׳ מצאתה אותת או יתן סימן‬ ‫בקשריו או במנייגו או במרתו או כמשקלו דמון שיש בו סי׳‬ ‫לא נתייאשו הבעלים שאומרי׳ אתן סי׳ ואקחנו אבל אם אין‬ ‫בו סימן בנופו ולא במקומו בנון שניכר שלא הונח שם בכוונה‬ ‫אלא דרך נפילה בא שם אם הוא רב־ שיש לתלות שבעליו‬ ‫התישו בו מיד כשנפל ממנו או מחמת כובדו או מחמת‬ ‫חשיבותו ותמיד היה ממשמש בי ומרגיש כשנופל הרי הוא של‬ ‫מוצאו שהרי גתייאש מיד כשידע שגפל כיון שאין בו סימן‬ ‫ובא לידו בהיתר כק שנתייאשו בעליו ואס לאו צריך להחזיר‬ ‫אע״פ שנתייאש אח״כ כיון שבא לידו קודם יאוש •‬ ‫ף ואצ״ל אם הדברי׳ מוכיחיס שלא נתייאשו הבעלי׳ שצריך‬ ‫להחזיר כיצד בנון הרואה חפ׳ שנופל משנים שודאי אינו‬ ‫מתייאש שאומר לא היה כאן עמדי אלא זה ודאי הוא עולת‬ ‫והיו׳ או למחר אתפש משלו כנגדו ואפי׳ רואת שנפל משלשת‬ ‫דאיכא למומר ודאי מתייאש שאומר למי מתם אתבע כל אחד‬ ‫מה׳ יאמר חביי לקחה אפ״ה חייכ להחזיר דאיכא למימר‬ ‫שלשתן הן שיתפין באותו חפ׳ ואין אחד מהם חושד לחכירו‬ ‫ולא מייאשי וצריך להחזיר אפי׳ אם אין בו סימן שאם ראה‬ ‫ממי נפל יחזירנו לו ואס לא ראה ממי נפל אס יש בו ם ימן‬ ‫יכריז בינית׳ ויבא בעליו ויתן סימן ואם אין בו סימן יהא בידו‬ ‫עד שיבא אליהו זכור לטוב ואפי׳ אינו שות אלא כ׳ פרוטות‬ ‫יחזירנו כיגתיבגא ב‪8‬עיף ב׳»‬ ‫ןן בד״א בסתם אבל אם ידוע שנתייאשו הבעלים ממנו בנון‬ ‫שאמרו וי לחסייון כיס אפי׳ יש בו סי׳ הרי הוא של מיצאו‬ ‫שזכה בו מן ההפקר אחר שנתייאשו בעליו ממנו וכ; המוצא‬ ‫דבי־ שמוכיח בו שיש זמן רב שנאבד מבעליו ודאי נתייאשו‬ ‫הבעלים והרי הוא של מוצאו אפי׳ יש פי׳ כגופו או במקומו ‪.‬‬ ‫ן לפיכך המוציא מעות מפוזרים ועיגולי דבילה וככתת של‬ ‫נחתום ומחרוזות של דגים שאק בהם סי׳ לא בקשיים‬ ‫ולא במניינס וחתיכות של בשי־ שאין בחס סימן ולשונות‬ ‫של אי־נמן וניזי צמר שאינם צבוע" ואניצי פשתן הרי אלו‬ ‫שלו שבכל אלו הרנישו הבעלים בנפילתם ונתייאשו מהם מיד‬ ‫קודם שמצאן מעות אדם ממשמ׳ בכיסי בכל שעה וכן לשונות‬ ‫דאיגמן חשיבי ועיגולי דבילה וככרות ומתרוזת מידי דמייל‬ ‫הוא וחשוב וממשמ׳ בהו תמיד וגיזי צמר ואגיצי פשתן מתמי‬ ‫כובדן מרגיש בנפילתן וכיון שאין בהם שימן מתייאש מיד שגס‬ ‫במקומן אין סי׳ שכל אלו אין דרך להנית על גבי קרקע ודרך‬ ‫נפילה באו שם ואין מקומן ידוע לבעליה׳ והא דאמרינן‬ ‫דכשאמי וי לחסיון כים הוי יאוש היינו באמרה וכיוצא בזה‬ ‫אבל מישיש לו •חוב אצל נוי דמםתמא אינו יאוש אע״‪£‬‬ ‫שאמי וי לחסיון טס לא הוי יאיש דהואיל וכל אשראי ספק‬ ‫אתא או לא אתא מספיקא אמי בך ולא נמר ומייאש «‬ ‫ך מצא פירות מפוזיין אם דיד הנח׳ לא ינע בין ואס דיך‬ ‫נפילה הרי הם שלו וטעמא כיכתבינן לעיל נכי עיגולי‬ ‫רמלה וככרות כו׳ כיון דמירי דמיכל הוא ‪,‬‬ ‫ךן אבל המוצא ככרות של בעל הבית וגיזי צמי הצבועים‬ ‫וחתיכות בשר אי דג שיש בהן סימן וכן כל דבר שיש‬ ‫כו סימן חייב להכריז»‬ ‫ט מצא כריכות קטנות של שבלי׳ בר״ה בין כדרך הנחה‬ ‫בין כדרך נפילה היי אלו שלו שהרי אין צהם סי' ומקום‬ ‫לא הוי סימן שמתגלגלין בתלי אדם וביגלי בהמה ואינה‬ ‫נמצאת במק" שנפלה תחלה וא׳ מצא׳ בר׳׳הי אס דרך נפילה‬ ‫היי אלו שלו דלא שייך למימר מקו׳ הוי סי׳ דבדרך נפיל!^‬ ‫מה יודע היכן נפלו ממני ואם מצאן דרד הנחה חייב להכריז‬ ‫שאע״פ שאין בהם סימן מקום הנחתן הוי סימן אכל אס מצא‬ ‫א־יימ־ת שכייי׳ הם ואיני מתנלנלין כתלי אים וברנלי בהמי‬ ‫כין בי״הי בין ברייה ניטל ומכרי! שמקומן הוי סי׳ ״ ומיהי במקי׳‬ ‫שהכל ניתנין שם כגון חבית בשפת הנהי אינו סי׳ כיון שהכל‬ ‫פירקה שש חכיותיהן שמא של אחר הוא המיצא חביות של‬ ‫י ן ושל יסמן וגמגרו׳ ותביא׳ קוד׳ שנפתחו האוצרית חייב‬ ‫להכיייז שיש סימן כישימתז׳פייש שכל כעל בית עושה רשימת‬ ‫בחביתו משינה משל חמיו אכל לאתר שנפתתי האיציות‬ ‫לא הו• רשימת! סי׳ שהרי בעל תמת אחדמי־י־ לחנייניס חיבה‬ ‫וכולן רשומין בעניין א׳ ל‪£‬־כך אינו חייב להכריז י״וקא אס‬ ‫י‬

‫כל‬

‫לכוש עיר שושן‬

‫‪ po‬רם‪ :‬רסד‬

‫הלבות איירה וגזציאה‬

‫כל החביות שוק והם מלאין שבל מדתן שוות אבל אם אינ!‬ ‫שוות או הם ח י י ם יש סימן במדה כמה יש בהן ‪.‬‬ ‫* המוציא ציבורי פירות או פיחת בכלי או כלי כמות שהי׳חיי׳‬ ‫להס־־ן שודאי הונחו שם ומקומן הוי סי׳ אע״פ שהוא בר״ה‬ ‫אינן מתגלגלין ביגלי בגי ארם וברגלי בהמה *‬ ‫•א מצא מעות מפו ריס הרי אלו שלו כדכתיבנא טעמא לעיל‬ ‫סעיף ו׳ ואפי׳ היו מקצת מטבעית יה ע׳׳נ זה הרי הם‬ ‫כמפוורים אכל מצא צבור מעית חייב להכריז שודאי הונחו שם‬ ‫ויש סימן במקום או במניין »‬ ‫•ב יכן אס מצא שלשה מטבעו׳ וו ע׳׳ג זו עשוי! כמנדל התחתון‬ ‫רחב מהאמצעי והאמצעי רחב מן העליון שוודאי כך הונחו‬ ‫שם ה״ז יטול ויכריז מטבעות מצאתי וזה יבא ויאמר שלשה הן‬ ‫ואצ״ל שהיו עשוין כמגדל רעשוייןכמגדל אינו סימן אלא שמוכיח‬ ‫שהונחו שם דרך הנחה וכשיאמר ג׳הן הוי מניין סימןובן המוצא‬ ‫א׳ מכאן ואחד מכאן ואחד על גבייתו זה הוי ג״כ סימן שהונחו‬ ‫כן שש וכךאםעשויין־׳כסול׳וץבושל אמצע על גכי תחתין ורובי‬ ‫של עליון על גבי אמצןי הוי סימן ונוטל ומכריז כדלעיל אבל אם‬ ‫מצא שנים אפילו עשויי! כמגדל ויבא ויתן סימן במניין שנים‬ ‫אי; זה סימן דהא מטבעות הכריז ומיעוט מטבעת שנים וכןאפ׳׳‬ ‫שלשה ואין עשויין כמגדל אלא מונחי! זה ע־׳ג זה ומלן שיין‬ ‫כרוחב או שלחופי משלחפי פירש מקצתו של זה ע״ג זה ומקצתו‬ ‫של זת ע״ג קרקע הרי הן שלו דאמיינן דנפיל ואת־מויי היא‬ ‫דאיתימי הכי וככר ירע ונתייאש כמו במעות מפוורין אבל אם‬ ‫•צא; כשיר פירוש מ־טלין כע־גלאו כשורד‪ ,‬באורך זר‪ ,‬אצל זה או‬ ‫בי־צובח פירש כש־יש רגלי קנקן בכולן מבעיא בגמ־־א ולא‬ ‫איפשיטא ונשארו בספק לפיכך לא יטול וי״א דאזלינן לחומרא‬ ‫באיסירא דהשבה ונוטל ומכריו »‬ ‫•ג בד״א שמחזירין מטבע בסימן היינו בסימנים שאמינו אבל‬ ‫אם אין לו סימן אלא נגופו אפי׳אמר אם רשימ׳בחותם מלך‬ ‫‪ a‬לוגי או אפי׳שמיכתוב עליה אין מחזירי! לו לפי שגיח! להוצאה‬ ‫ושמא הוציאה ומאחר נפלה יש אומרים דסדק הוי םימ! במטבע»‬ ‫י ף ראה שנפל סלע מחבירו בין התול או בתוך העפר מותר לו‬ ‫ליקחנו שודאי נתייאש אפי׳ ראהו שהביא גברה לכבוד‬ ‫החול או העפ־ לחפשו אין חוששין לו דודאי נתייאש ומה שכובד‬ ‫החול או העפר אין כוונתו על סלע יה דווקא אלא שסובר‬ ‫אולי אמצא שלי או סלע אחר שנפל מאחרים י‬ ‫סי׳ הבא מאליו היי סימן וחייב להכריז ביצר מצא עיגול‬ ‫ובתוכו חרס כנר ובתיכו מעות אע׳יג שאין דרך ליאנם לתוכן‬ ‫אלא מאליו נפל לתוכן הוי סי׳ וחייב להכריז לפ׳ שלפעמים <תן‬ ‫אל לבו לזכור שהוא בתוכו ואומר אותו לסימן ויש חלקי! אכל‬ ‫מצא חתיכת כשי שהוא משונה כחית־כו או דג נשוך יכן בל‬ ‫ביוצאיבאלו היאיל ויש נהם שינוי חיי׳ להכריז שלא עשאם‬ ‫נעליהם אלא לסימן אבל חתיכת בשר שאינו משונה בחיתוכי‬ ‫הרי אלו שלו שאפי' יבוין זה ויאמר מהירך היא או מהצואר‬ ‫אינו סימן ‪,‬‬ ‫כב־י אמתו פעמים המבוי; משקל הדבר או מדתו או קש ­יו­‬ ‫אן מניינו במקום שאין רגילין לעשות כל הקשרים יהמנייניס‬ ‫בשיה הוי םימ! ‪ ,‬לפיכך המוצא מחטים וצינורות ומסמרים וכיוצא‬ ‫בהם אם מצא! אחד אחד הרי הן שלו שה־י אי! בהןסי׳ ואפילו‬ ‫הרב׳ מחטין בבת אחת ה! שלו שאי! מנינם סימן לפי שרגילי!‬ ‫לעשות כל הבדים מניין שוה אבל אם מצא שני בדין יכריז‬ ‫ויאמר טחטין מצאתי ויה יבא ויאמר שני בדין הן ובן אם מצא‬ ‫טחטין הרבה בלא בד יכ־יז וזה יתן סימן במניינם »‬ ‫ין הלוקח פירות מחבירו או ששגר׳ לו חבירו ומצא בהן טעות‬ ‫אם צרורי; הן חייב להבייז‪.‬שהקשר הוי סי׳ ואש מפוזי־ין‬ ‫הרי הן שלו בד״א בלוקח מתגי לפי שלוקח מאנשים הי־ב׳יאיגי‬ ‫יודע משל מי הס והבעלים מת־יאשיםוכן הרין כשהתגר בעצשו‬ ‫מצאן שהן שלו והו׳ ששתו בידו בכיי שיוכל לערבם עם פידותיו‬ ‫ואפי׳ יודע של טי הן הן שלודככר נתייאש׳ הבעלים ממנו כיון‬ ‫שידעו שמכרים לתני אבל אחר הלוקח מבעל הבית חייב‬ ‫לההזיר׳לו והוא שדש׳בעל הבית בעצמו או ע׳׳י עבדיו ושפחותיו‬ ‫הכנעניים אבל אם רשם עיי פועלים אי! צריך להחזיר דשמא‬ ‫משל פועלים הם »‬ ‫יןן מצא חמור ועליו אוכף הנותן ס־מנין באוכף מחזירין לו גס‬ ‫החשור דהבי ילפינ! מקרא דפרט הכתיב וכן תעשה לחמורו‬ ‫ולמה פרטו‬ ‫ומקשינן והא חמור בכלל כל אבירת אחיך היה‬ ‫אלא לרבות בא דחמור אפי׳ אין לו סימנים בנופו אלא באוכף‬ ‫שעליו יש לו סי׳ חייב להחזיר החמור עם האוסף ולא אמרי׳‬ ‫שמא האוסף של אחר וחמוי של אחר ‪1‬‬ ‫י ט וכיון שיבתה התוייה אוכח לגבי חמיר שע״י האוב׳ ניכר‬ ‫החמור אתז׳יל דה״ה אם מצא כלי ופירות בתוכו וכים ומעות‬ ‫נתיבו מחזייין הפי״ות אגב הכלי ובמעיה אגב הכיס אפלו אם‬ ‫אי; כלו׳ נתיבו אלא מקצתן ומקצתן על גבי קרקע הדבר מוכח‬ ‫שעש אלו חמ של יעלי הכלי או הכיש אבל אם אי! מהם כלום‬ ‫‪t‬‬

‫י ייי» מראי! הדברים‬ ‫י י י ' ייי‬ ‫" י "‬ ‫שאין אלו חפירות מיה הכלי לפיכך תפירות הם שלו שאיןנהם‬ ‫סימן והכלי נוטל ומכריז דםתטא יש בו סי׳ ואם פגי הכלי מ ר‬ ‫חפירות רואי! אם יש לכלי אוגנים אז הפירות גיב של מוצאן‬ ‫דודאי אינם ט‪:‬ה הכל• שאילו היו בבלי לא הוי נופלי! כולו‬ ‫מתיכן שהאוגנים היו מעכבי! אות! או קצת מהם ואם אין לו‬ ‫איגנים אי מחזירי! הפירות אגב הכלי תדאי מתוכו נפלו‬ ‫ך וכן הדין בכיס ומעית כיצד מצא כיש ולפניו טעות מפוזרין‬ ‫הרי אלו שלי שאין דרך שיפלו מן חכים כשהוא מונח על‬ ‫גבי קרקע ואם הדברים מראי! שהכיס והמעות הם של אדם אחד‬ ‫ומהכ ם נפלו חייב להכריז »‬ ‫בא המוצא דבר שאין בי סימן כבי• אמי־ני פעט־ס שאינו חייב‬ ‫להכריז לפיכך המוצא כלי מכלים שצירת כולם שיה אם‬ ‫כלי חידש היא שלא שבעתו העיןיאין מי שיכול להכירי בטבע׳‬ ‫עין היי הוא שלו שהרי אין בו סי׳ ואם היא בלי שאיפשר‬ ‫שיכירנו בעלי׳ בטביעת העין חייב להכריז שאס יבא ת״ח ויאטר‬ ‫אע״פ שאיני יכול לית! לו בכלי זה םיט׳ יש לי בי טביעת עין‬ ‫חייב להראותו לו אם הכירו ואומר שלי הוא מחזירי)• אותו ל)‬ ‫נדי׳א בתלמיד ותיק שאינו משנה בדבורי כלל אלא ברברי שלום‬ ‫או במסכת׳ או בפוריא או באושפייא ושמקפיד על חלוקו להופכו‬ ‫בעניין שלא יראו התפירות המגונות» פירש בדברים אלו מותר‬ ‫לשנות בשביל השלום כיצר יעשה שלום כין איש לחבירו והוסיף‬ ‫או נרע כרי לחבבן זה לוה < במםכתא ביצר שהיה עוסק במםכתא‬ ‫זו כנין בנדה ויאמר באיזד׳ אגי שונה כדי שלא ישאלו לו‬ ‫שאלות כעניי! נדה ‪ .‬נפוריא כיצד שישן במטה זו ואומר באחר׳‬ ‫אני ישן שמא ימצאו שם קרי כאושפיזא כיצד שנתארח אצל‬ ‫שמעין יאמר אצל אחר אני מתארח כדי שלא יטי־יח על זר‪,‬‬ ‫שנתארח אצלו» מקפיד על חלוקו בפשוטי « י״א דוקא שמצא!‬ ‫נמקים שתלמידי חכמים מצייין שם כנין כבית המדרש שאז לא‬ ‫נתייאשו הנעלים שאומרים המוצאי כמקים שתלמידי דכטים‬ ‫יושבים חושב שהוא של ת״ח וניטל ומכייו י ומשיבו לו אכל‬ ‫כמקים אחר איני חייב להכריז ‪ ,‬יכל תלמיד חכם היא בחזקת‬ ‫שאינה משנה כדברים הנזכיימ עד שיניא המוצא ראייה שית‬ ‫אינו נזהר ‪1‬‬ ‫ה כ ל י‬

‫א ם‬

‫א ח‬

‫י‬

‫א‬

‫‪1,25‬‬

‫ב נ ג ד‬

‫ז‪£‬‬

‫‪4‬‬

‫‪4‬‬

‫רסג‬

‫המוצא אבירה‬ ‫ג׳ סעיפים•‬

‫שמתבייש‬

‫להשיבה ובו‬

‫א מדבתיב והתעלס* דרשו זיל »עטיס שאתה מתעלם כיצד‬ ‫המיצא דבר שהוא מתבייש להחזירו אם הוא כעניין שאלו‬ ‫היה שלו היה מחזירו חייב לטפל כו ולהחזירו נם לחבירו ואם‬ ‫לא היה מחזירו נשלו גס נשל חבירו אינו חייב לטפל נו שעל‬ ‫זה נאמר והתעלמת לפעמים מותר לך להחעלם כיצד מצא‬ ‫שק או קופה אם היה חכם או זקן מכובד שאי! דרכו ליטול כלים‬ ‫אלו בידו אינו חייב לטפל בהם ואומדין דעתו אלו היח שלו היה‬ ‫מחזירן לעצמו כך חייב להחזיר של תכירו ואם לא היה מוחל‬ ‫על כבודו אפי׳ היו שלו כך אינו חייב להחזיר בשל חבירו»‬ ‫ב היה דרכי להחזיר כלים כאלו בשדה ואין דרכו להחזירו‬ ‫בעיר אם מצאן בעיר איני חייב להחזיר מצאן בשדה הרי‬ ‫חל עליו מצות לא תיבל להתעלם כיון שדרכי להחזיר בשדה‬ ‫וכיון שחלה עליו התחלת המצוהחייב אף לגומרה וחייב להחזיר'‬ ‫עד שיגיענה לרשות הבעלים ואע״פ שהרי יכנס בעיר ואי! דרכו‬ ‫בכך אפיה חייב לגומרה וכן אם מצא בהמה והכישה אע״פ‬ ‫שאלי היתר‪ ,‬שלו לא מטפל בה כיון שהתחיל בטצוה שהכיש׳‬ ‫חייב לטפל בה להחזירה ער לרשית כעליה וי״א דנכלים שאין‬ ‫דרכו להחזיר בעיר ומצאן כשדה אין צריך להחזיר אלא מן‬ ‫השדה לעיר ואז יגיחם יאי! צי־יך ייתי ביון שהוליכם למקום‬ ‫המשתמר ייתר מן השדה ‪,‬‬ ‫ן ההולך בדרך הטוב והישר ודרכי לעשית לפנים משורמ‬ ‫הדין יחזיר גם אבירה בכל מקום אף על פי שאינה לפי‬ ‫כבודו ויש חולקין ואומרים משום לפנים משורת הדין דמטון‬ ‫חבית לא יזלזל בכבודו אדרבא איסורא הוא לגביה רירית שלא‬ ‫יזלזל בכבוד תורה במקום שאינו חייב ואס בא לעשות לפנים‬ ‫משורת הדין יותר ממונו ויעשה כמו שעשת ר׳ ישמעאל בי׳‬ ‫יוםי דפצע בההוא גברא דהוי דרי׳ פתכא דאופי אמר ליה דלי‬ ‫לי אמר כמה שיין אמר ליהפלגא דזוזי יתיב ליה פלגא דזויי ואפקר'‬ ‫ואע״גדר׳ ישמעאל יק! ואינה לפי כבודו הוהילא היה צריך גם‬ ‫לדלות לו עכיד לפנים משורת הדין בממונא ויהיב׳ ליה פאנא דזוזא‬ ‫אבל בגופו לא יעשה לפנים משורת הרין משום כבוד תורה ‪.‬‬

‫רסד‬

‫אבדתו קורמת לבל אדם אבירת ר ב ו‬ ‫ואבירת אביו של מי קודמת ובו חיס ‪:‬‬

‫א מי שאבדה לו אבירה ופגע באבידתו ואבידח חבירו אם יבול‬ ‫להחזור‬

‫השן‬

‫משפט‬

‫הלנות אנידד‪ .‬ומציאה‬

‫להחזיר שניהם חייב להחזיר ואס לאו״יחזיר את שלו שא בירתו‬ ‫אפילו לאבידת אביו ורבו כדררשיגן מאפש כי לא יהיה‬ ‫בך‪. .‬אביון שפירשו הזהר בעצמך שלא תביא עצמך לידי עניות‬ ‫ומיהו אף על גב שלא‪,‬חייבתו תורה אין לו לאדם לדקדק הרב׳‬ ‫ולומר אקרים את שלי אלא יעשת לפניי משורת הרין אס לא‬ ‫ב&סידא דמוכח ואש ידקדק תמיר בכך הרי פורק ממנו עול‬ ‫גמילות חסרים וסופו לבא לירי עניות שיצטרך גם‪.‬הוא לכריות‬ ‫מרה בנגד מרה‬ ‫‪ 2‬פגע כאביר׳ אביויואכירתרבו אש יהיה אביו שקול בחכמה‬ ‫כנגר רבו של אביו קורמת ראית בה תרתי ואש לאו של‬ ‫רבו קודמת שאביו הביאו לעילם הזה ורבו מביאו לעול׳ הבא‬ ‫והוא שיתיח רבו מובהק שרוב חכמתו של תורה למד ממנו‬ ‫ועייל בלבוש ע״י סימן רמ״ב סעי׳ ל״ר‬ ‫תנית אבידתו והחזיר של חבירו אין לו אלא שכר הראוי‬ ‫‪j‬‬ ‫לו כיצד שטף נהר חמורו וחמור חבירו שלו שוה מאה‬ ‫ושל חבירו שוה מאתים והניח שלו והציל של חכירו אין לו‬ ‫אלא שכרו במה דברים אמורים שהיה בעל החמור שס וזה‬ ‫לא התנה דאמיינן כיון שהיה הבעל שם ולא התנה עמו מחל‬ ‫לו אבל אם לא היה שש אע״פ שלא התנה או שזית שם וזה‬ ‫התנה עמו ואמר לו אציל את שלך ואתה תתן לי דמי חמורי‬ ‫או שהתנה כך בפני ג׳ חייב לו דמי החמור שלו ואפילו עלה‬ ‫חמור שלו מאליו וכה במה שתתני עמו שהרי כשהתנה נתייאש‬ ‫זה מחמורו ונתן רעתו על תנאו ועכשיו שעלה מן שמיא הוא‬ ‫דרחימו עליה מיהו כיון שנתייאש הפקר הוא וכל הקודם בו‬

‫סימן רפה רכו‬

‫ליתן לו אלא שכרו דשרבנים מצייין לי הן יאק צריך לפסוק‬ ‫עליו הרב׳ יותר ממה שרגיל ומשט׳ בו ‪,‬‬ ‫ח בדי׳א כשלא נתן לו אבל אש נתן לו בכל אלו הדברים‬ ‫אינו יכול לחזור להוציא מידו‬ ‫‪k‬‬

‫רסה‬

‫אין ליטול ש ב ר ע ל‬

‫השבת האבידה ובו‬

‫סעיף אחד ‪:‬‬

‫י‬

‫‪k‬‬

‫זכה בו ועייל סימן רש׳׳ה ‪,‬‬ ‫ף ירד להציל ולא הציל אין לו אלא שכרו הראוי לו ‪ ,‬לשון‬ ‫מורי ז״ל ודוקא שהתנה עם הכעלי׳ שיתנו לו שכרו אע״פ‬ ‫שלא יציל אבל אם לא התנה עם הכעלי׳ וירד להציל ולא‬ ‫הציל אפי׳ שכרו אין לו רהא לא הועיל לו וכן אס עלה‬ ‫החמור מאליו אש לא התנה אפי׳ שביו אין לו אכל אש הציל‬ ‫לא יוכל בעל החמור לימי חמורי היה עולה בלעדי הצלתך‬ ‫אלאלחייב ליתן לו שביו דהא הצילו‪ ,‬וכן הרין בשנים שנתפסו‬ ‫והוציא האחד הוצאות אם השני יצא מן המאשר בלא‬ ‫השתדלות חבירו אינו חייב ליתן לחבייו כלום הואיל ולא יתנה‬ ‫עמו ואם לא יצא רק ע״י השתדלות האחר לא יכול לימד לא‬ ‫הייתי צריך להשתילותך כי ירי תקיפה אע״פ שהאמת אתו‬ ‫אפילו הכי חייב ליתן לו כפי מה שנהנה לפי ראית ב״ד ואם‬ ‫נראה לב״ד שלא הוצרך לתרבית בהוצאות השתדלות בשכילו‬ ‫דאפילו בשביל עצמו לביו היה צריך לכל ההוצאית הללו‬ ‫אינו חייב לית; לו כלוס רזה נהנה וזה אינו חסר ‪ ,‬לכן יש מי‬ ‫שפסק על מי שהציל ספריו וספרי חבייו אם לא הוצרך‬ ‫להרבות הוצאות כשביל חבירו אין חבירו חייב לשלס לו כלום‬ ‫ו‪:‬״ל דוקא שירד תחלה להציל שלו אלא שהציל נ׳׳כ של חבית‬ ‫עסו אבל אם ירד על דעת שניה׳ חייב ליתן לו מה שנהנה‬ ‫מאחר שהציל גס של חבית עש שלו כן נ״ל וכן כל ארס‬ ‫שעושה עם חבית פעולה או טובה לא יוכל לומר בחני עשית‬ ‫עמדי שהיי לא צויתיך אלא צריך ליתן לו שכיו עכ״ל ‪.‬‬ ‫ף‪ ,‬וכן שנים שפגעו זה בזה יה יש בידו חבית של יין וזה יש‬ ‫בידו כד של דבש ונפיק הכר של דבש וקדם זה ושפך'‬ ‫את יינו ותציל את הדבש לתיך החבית שלו אין לו אלא שכרו‬ ‫הראוי לו ואש אמר לא אשפוך את ייני להציל את דבשך עד‬ ‫שתתן לי רמי ייני או שאמי־ כך בפני נ' שהם ככ״ד חייב ליתן‬ ‫לו דמי יינו ואש הוא בענין שאם לא היה מציל הדבש היה‬ ‫נשפך י^ארץ נפסד או היי כמו הפקר שהרי נתייאש וכל המציל‬ ‫הציל לעצמי וכתב מורי ז״ל וה״ה בכי כיוצא בזה כגון שהית׳‬ ‫שריפי בעיר וביתו היהירים מן העיר מפחד הדליקי ובא אחד‬ ‫והציל מת שהציל הוא שלו דהוי כרכה מן ההפקר עב״ל‬ ‫ן היה זה כא בכד של רכש וזה בא בקנקנים ךקניפ ונסדק׳‬ ‫הכד של דבש ואמר לו בעל הקנקנים איני מציל לך דבשך‬ ‫בקנקני אא״כ תתן לי חציו או שלישו או כך ובך דינרים וקבל‬ ‫עליו בעל הרכש ואמר לו הן ה״ז שחק בו ואינו נותן לו אלא‬ ‫‪t‬‬

‫א וביון שצוה התורה להשיב אבירה לבעליה ודאי בל ארם‬ ‫חייב לקייש המצוה בתורת שהיא מצוהעליו ולחשיבה‬ ‫לבעליה בחנם ואין צריך ליתן לו שכר מ״מ אם הוא בעל‬ ‫מלאכה ומתבטל ממלאכתו ע״י החשב׳ צריך ליתן לו שכ­­‬ ‫שלא חייבתו התורה להפשיר שלו ולהשיב של חב ירו מיהו‬ ‫אין צריךליתן לי כל מה שיתבטל בנון אמ היה מלאכתו שיה‬ ‫דינר והחזיר אבירה ששיח אפי׳ מאה דינרין לא יאמר לו תן‬ ‫לי דינר שהפסדתי שהוא אומר לו אש עשית מלאכתך ח״ת‬ ‫מרבה טורח ‪.‬עכשיו מה שטרחת טול ולא יתן לו אלא שכרו‬ ‫כפועל במל בלומר שיבטל מאותה מלאכה שהיה עושק בה‬ ‫כגון שהיה עוסק כמלאכה כבידה והיה משתכר בה סלע ואש‬ ‫היו נותנין לו דינר להקל עליו ושיתכטל ממלאכתו הכבידה‬ ‫וילך בטל היה נוטל אין אומרים שיתן לו סלע שהפשיר‬ ‫במלאכתו הכבירה אלא נותן לו דינר שהיה נוטל והולך בטל‬ ‫ויהיה לו טרחו ב־שב־נו למצות השבה וי״א כפועל בטל כפי‬ ‫מה שרוצה לבטל ולהתעסק בהשבת׳ כגון שהיה עושק‬ ‫במלאכת שנותנין עליה ארבע דיגרין ואם היה בטל לגמרי‬ ‫היה נוטל דינר ולהתעסק בהשבתה היה נוטל שני דינרץ צריך‬ ‫ליתן לו שני דינדין אע״פ שמגיע לו דינר בשבי־ ההשבה‬ ‫מ״מ הא מפסיד במלאכתו וכיון שלא חייבתו התורה להניח‬ ‫שלו ולהתעסק בהשכ׳ יכיל ליטול שכר החשכה אפי׳ עד כדי‬ ‫האכיר' כגון שאיני שיה אלא כ׳ דינרין ואס ש ‪ :‬י ההשבה‬ ‫הוא יותר מכדי מלאכתו אין צריד ל־תן לו רק כדי שכר‬ ‫מלאכתו כגון שעל מלאכתו היה נוטל דיני ועל החשכה שני‬ ‫דינרין אין לו אלא דינר רלגבי המותר הוי במי שאין לו מלאכי'‬ ‫דמי ובאין לו מלאכי הא אמרינן שצריך להשיב בחני והא‬ ‫דמותד ליקה שכר החשב׳ היינו כשאין הבעלים שם ועשה‬ ‫הוא מעצמו והשיב אכל אש הבעלים שם ולא התנה איהו‬ ‫דאפסיר אנפשיה ואין לו אלא כפועל בטל לגמרי ולא מה שהי׳‬ ‫נוטל בטורח השבתה ואם התנה עם הבעלי' או שהיו שם נ'‬ ‫והתני בפניה' שיטול מה שיפסיד והרשוהו היי זה נוטל כל‬ ‫מה שהתנ׳ ולא יוכלו למימר משט' היינו כיון שיש לזה הפסד‬ ‫וכיון שרוצין לשל׳ לו דמי הפסידו מחייבין אותו לטיוח ולהשי'‬ ‫וגם הם מחוייבין ליתן לו כל מה שפסקו עמו אפי׳ אם פסקו‬ ‫לו יותר מהראוי ואם אין שם בעלים ולא ב*ד שלו קודם‬ ‫כדכתיבנא לעיל בכימן הקורם סע" א׳‬ ‫‪4‬‬

‫רםו‬

‫דין אבידת עוברי עבירה ובו ה׳ סעיפים •‬

‫א אבירת עובדי ע״ ז מותרת שנאמר לכל אבירת אחיך לאחיך‬ ‫את׳ מחזיר ואי את׳ מחזיר לגוי שאינו אחיך ול״מ כל‬ ‫זמן שלא הגיע לידו שאין חייב לטרוח אחרי׳ ולהשיב אלא‬ ‫אפי׳ אש באתה לידו מותרת דכתיב ומצאת׳ כלומר אפי׳ מצאתי‬ ‫ובאה לירך לאחיך את׳ משיב ואי אתה משיב לגוי ולא עוד‬ ‫אלא שיש איסור בדבר אם מחז־רין לו שהוא מחזיק ידי עוברי‬ ‫עכירת ואשמכוה אקרא ואמרו המחזיר אבירה לגוי עליו הכתוב‬ ‫אומר למען ספית הרו׳ את הצמא׳ ופירש דש״י כשמחזיר‬ ‫אכיר׳ לגוי השוה וחכר גויס לישראל ומראי בעצמו שהשבת‬ ‫אביד׳ אינה חשוב׳ לו מצות בוראו שאף לגוי׳ הוא עושי כן‬ ‫שלא נצשו׳ עליה׳ רו ה אומות העול׳ ששבעי׳ ואינם צמא׳‬ ‫ליוצר׳ צמאה זו כנסת ישראל שצמא׳ ותאבה ליראת יוצרה‬ ‫ולקיי׳ מצותיו ואם החזיר׳ לקרש את השם כרי שיפארו את‬ ‫ישראל וידעו שהש בעלי אמוני הרי זה משובח ובמקו׳ שיש‬ ‫חילול השם אם לא יחזיר כגון שמצאה במקו׳ רוב ישראל‬ ‫שיחשוב הגוי ודאי ישראל ננביהאז אבידתו אפורה וחייב‬ ‫שכרו הראוי לו שהרי לא הפסידו כלו׳ »‬ ‫לטפל בה אפילו לא אתאי לידו ולהחזיר׳ ובכל מקום מכניס‬ ‫ן ובן מי ‪6‬ברח מבית האסורים והיתה מעבירת לפניו ואמר‬ ‫כליהם מפני הגנבים בשל ישראל מפני דרכי שלום »‬ ‫אבירי של ישראל חייב להחזיר אפילו היה בעל ‪2‬‬ ‫לו העבייני ו*ני נותן לך דינר והעבירו שחק בו ואין לו אבל‬ ‫אלא שכת הראוי לו ואם היה זה צייר ואייל בטלי מצודתך‬ ‫האבידה רשע אוכל נבילות לתיאבון מ״מ אחיך הוא‬ ‫והעבירני נותן לו כל מה שהתנה עמו ביון שיש לו הפסד וכתיב לכל אבירת אחיך וגומי ורדשינן לכל אביר׳ ולכל אחיך‬ ‫צירו שהיה צד דגיס בדינר וכן‬ ‫כל כיוצא בזה י״א‪ ,‬הא לכל אבירת לרבות אבירת קיקע כגין אס היאה מים באין‬ ‫דאין לו אלא שכרו הייגו נדבר שאין רגילות ליתן עליו לשטוף שדהו חייכ לגדור בפניה׳ כדי להציל ולכל אחיך אפי׳‬ ‫שכד הרבה שיכיל לומר משטה הייתי בך אכל ברבר שדרך רשע אוכל נבילות להיאבק אבל אוכל נבילות להכעיס חריזת‬ ‫ליתן שכר הרבה כגון השבעת שדים או רפואה חייב ליתן לו מין וק״ל מיגין ואפיקירסין ועע״־ז ומחללי שבתות בפרהסיא‬ ‫כל מה שהתנ׳ עמו ואינו יכול לומר משט׳ הייתי בך ובשכר‬ ‫מורירין ואין מעלין ע״ל בלבוש ע״ז סי׳ קצי׳ח כ״ש שאין‬ ‫שדכנות גם כן אע״פ שהתנה עמו לתת לו הרב׳ אין צריך‬ ‫נזחזירין להן אב דתן ואסור להחזיר׳ לו שלא ירזיק ידיו»‬ ‫דין‬ ‫ג‬ ‫‪1‬‬

‫י‬

‫‪#0‬‬

‫הלנות אבירה ומציאה‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫^ דין המודד הנא׳ מחבירו לעניין החזרת אבירה בכר נתבאר‬ ‫בלבוש ע״ז סימן רכ״א »‬ ‫ך חת־ל רע שמזיק לקטנים אין צריך להשיבו לבעליו אלא כל‬ ‫המוצאו הורגו חובה בעורו»‬ ‫ן ; אמר לו אביו אל תחזיר את האבירה הרי זה לא ישמע לו‬ ‫שהוא ואביו מצויין עליה‪4‬‬

‫רכז‬

‫כיצד מכריז וכיצד מטפל בה בעודה בידו‬ ‫ובגכ״ז סעיפים *‬

‫א כתיב השב תשיבם כיצר מצות השבה אם הוא טכיי את‬ ‫הבעל יטפל בה עד שיגיענהלירו לא הגיעה לידו אלא נתנה‬ ‫דרבתה‬ ‫לגינתו או לתורבתו יצא אע״פ שלא ידעו הבעלים‬ ‫התורה לומ־־ השיבם מ״מ כל היכא שתשיבה לישותו ובלבד‬ ‫שתהא משתמרת שם דאל״כ לא עשה ולא כלום לפיבד אם‬ ‫החזירה למקום שאינה משתמרת כגון גינה וחורבה פרוצה מאין‬ ‫גדר ונאבדה משש חייב הוא באחריות ואס החזיר את האבידה‬ ‫שחרית למקום שהבעלים נכנסים ויוצאים שם בשחיית אע״פ‬ ‫שאינו מקום המשתמר אינו חייב עוד לטפל בה שהיי הבעלים‬ ‫רואים אותה ‪ 1‬אבל בעלי תיים דנקטי לתו נינרא בריית׳ וצייבה‬ ‫גטירוייתי־־ת׳לעולם חייב לטפל בה עד שיכניסנה ל־שו׳הבעלים‬ ‫כמקום המשתמר מיהו אי! צייך רעת בעלים ראה בהמ׳שכ־חה‬ ‫מן הדיר והחזירה למקומה חיי זה קיים הטצוה ואינו צ־יך‬ ‫דעת בעלים ‪t‬‬ ‫ב החזירה וברחה אפילו מאה פעמים חייב להחזיר שנאמר‬ ‫השב תשיבם השב אפילו מאה פעמים מ׳‪8‬מע ‪4‬‬ ‫ג ואם אינו מבי׳ את בעלה מכי־יו עליה כדי שיוודע הדבר‬ ‫לבעליה אולי יבא ויבדר ע״י עדים או ע״יםימני׳שהיאשלו‬ ‫ויחזירנה לו ותניא כיאשונה כל מי שמצא אבירה מכריז עליה‬ ‫ג׳ רגלים ואחר התל האחרון שבעת ימים בן הקנו חכמים‬ ‫שבאות! התרות מפני שברגלים היומצויין כל י ש ר א ל יחד‬ ‫משחיב כה״מ‪,‬הת־ךנו שיחו מבריזין בבתיןכנסיות ובבתי מדרשות‬ ‫משרבו האנסין שאמ־ו שכל מי שמוצא אכיר׳ היא למלך התקינו‬ ‫שיהא'מודיע לשכניו ומיודעיו ודיו והיכא דליבא למיחש לתאי‬ ‫אונםא צריך להבריז בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ‪4‬‬ ‫ף וכיצד מכריז מזכיר שם האכידה לומר חפץ פלו׳ מצאתי‬ ‫ואינו חושש לרמאים לומר שבקל ימצאו סימן כיון שמזכיר‬ ‫שם האבידה שהרי אין מחזירי! אלא בם־מן מובהק ‪,‬‬ ‫ןן בא בעלהאבידה ונתן סימנים שאינש מובהקים אין^מחזירין‬ ‫לו ואם טרגישין נו שהוא רמאי אף על פי שאמר םימנים‬ ‫מובהקים אין מחזירין לו עד שיביא עדים שהוא שלו שנא׳עד‬ ‫דרוש א״יך ער שתדרו׳את אחיך אש רמאי הוא אם אינו רמאי‬ ‫ן בראשונת כל מי שאבד לו אבירה ובא ונתן סימנים היו‬ ‫מתזירין אותי לו אא״כ הוחזק רמאי דמסתמא לא הוי רמאי‬ ‫טשרבו הרמאין התקינו ב״ד שיתו אומרים לו הבא ערים שאין‬ ‫אתת דמאי וטול דמסתשא מחזיקין אותו לרמאי י״א בשי‪/‬מובהק‬ ‫טחזירין אפילו בזמן הזה ואין צייך לעדים שאינו רמאי ‪,‬‬ ‫המרה או המשקל או המניין או נזקים האבירה סימנים‬ ‫ן‬ ‫מובהקים הם דאין לך סימן גרד־ מזה ‪4‬‬ ‫ךן יבאו שנים זה נתן סימני האבירהוזה נתן ג״כ אותן סימנים‬ ‫שנתן האתר לא ית! לא לזה ולא לזה אלא תהא מ‪-‬נח׳ ער‬ ‫שיודה האחד לחבירו או יעשו פשרה ביניהם או שיביא האחד‬ ‫עדש הביאו זה עדים וזה עדים וסימנים סימנים במקום עדיםלא‬ ‫כלום היא ויהא מונח כו׳ »‬ ‫‪ Q‬נתן תאחד סימנים והשני הביא עדים יתן לבעל העדים‬ ‫אפי׳ אין מעירים שנפלת ממנו אלא מעידים שהם מכירים‬ ‫שהיא שלו מחזיקין לה בחזקת׳ ולא אמרינן שמכרה ומאח' נפל‬ ‫• נתן זה סימנים וזה נתן סימנים וער אחד העד אחד כמו‬ ‫שאינו רניח ו׳ יא שזה שכנגד הערצ־יך לישבע דשלוהואי‬ ‫לבטל דביי העד ואעיפכ אין נותניןלוכ־ון שאינו בידוושכנגדו‬ ‫יש לו ג״כ סימניי ואם אינו רוצה לישבע נותנין לבעל העד ‪4‬‬ ‫•א מצא שמלה וכיוצא בו וזה הביא עדי אריגה שארגוה לו‬ ‫וזה הכיא עדי נפילה שנפל׳ ממני ינתן למביא עדי נפילה‬ ‫דשמא האחד מביה לזה ‪4‬‬ ‫‪ y‬זה נתן מדת ארכה וזה נתן מרת רחבה עתן למי שנותן‬ ‫מדת ארכה שמרת רחבה איפשר לשערו כשהיה בעליה‬ ‫מתכסה בה ושמא רמאי הוא הניתן מית רחבה אבל מדר‪ .‬ארכה‬ ‫אינו יכול לשער ‪4‬‬ ‫זי נתן מדת א־כה ורחבה והשני נותן מדת משקלה יני!ן‬ ‫לבעל המשקל שאין ד־ך לשקול הט‪ .‬י׳ לפיכך הוי משקל‬ ‫סימן מובהק יות־ מסימן איכה ורחבה ‪4‬‬ ‫י ף זה אימי כך איבת וכך רחבה וזה אימ־ ״־‪:‬ה ורחבה יחד‬ ‫בך וכך אבל אינו יורע כשת באורך לבדו!כמת נדגחב לבדו‬ ‫‪1‬‬

‫סימן י ע ז‬

‫עתן למי׳ שאומד כך אדכה־יכך רחבה‬ ‫‪3‬ןן חברי! ולא באו הבעל־ם תהא המציאה מונחו‪ .‬אצליערשיבא‬ ‫אליהו שנאמר ואש לא קרוב אחיך אליך ולא ידעתו ואספתו‬ ‫אל תוך ביתך וגו׳ ‪4‬‬ ‫‪ !Q‬ובל ימן שהאביר׳היא בידו הרי הוא כשומר שביי־ י‪-‬יליה שהו י‬ ‫צ־יך לטפל בה כמי׳יש בסעיף הסמוך בע׳׳ה‪.‬וכל יזמן שהוא‬ ‫מטפל בה הוא עוסק במצוה ופטור מן המצוה'כלומר שפג!ור‬ ‫לתת פרוטה לעני באותו זמן שמטפל בה וזה הוא שכרו‪ .‬יתר‬ ‫על שכר המצות לפיכך הוי שומר שכר עליה ואם נגנבה או‬ ‫אבדה חייב לשלם כדין שומר שביי וי״א אינו אלא כשומר ת‪.‬ם‬ ‫וע״ל םי׳ע׳׳ב םעיף ב׳כיצד נקטינן לעניין משכין וכן הדין בכאן‬ ‫ין כתיב לא ת־אה את שור אחיך או את שיו נדחים וגומר‬ ‫והשבותי לו וכן תעשה לחמורו וכן תעשה לשמלת‪.‬׳ ובן‬ ‫תעשה לכל אבירת אחיך וגו׳ואחז׳׳ל למה לי דכתב רחמנא גבי‬ ‫אביו*ז שור חמור שת ושמלה שהרי כולם הם כלולים גיכלל כל‬ ‫אבירת אחיך ולמה פי־טם ותירצו כולסצריכי דאי כתב רחמנא‬ ‫שמלה היא ה״מ שמלה וכיוצא בה כל מה שיש ערים בגופה‬ ‫וסימנים בגופה אבל חמור כשמביא עדים באוכף וםימגים באוכף‬ ‫לא מתררינן החמור עד שיביא עדים בגופו או סימנים בגופו‬ ‫לב־־ כתב רחמנא חמור יתירה לרבות דאפילו בעדים דאוכף‬ ‫וסימנים דאוכף ג״כ מהדרי׳ החמור שור למה לי לרבות דאפילו‬ ‫גיזת זנבו צריך להשיב כלומ־־ אפילו שער שבם־ף הזנב אעיפ‬ ‫דמסתמא הוא פחות מש״פ בשעה שגוזזה בפעם א׳ חייב‬ ‫להחזיר י־גיזה ובייש השהלגיזיתיו שחייב להחזיר הגיזה ימםתמא‬ ‫ואע״פ דק״ל דפ חות משיה פיוטה אין‬ ‫ודאי יש בה ש״פ‬ ‫בו משים השבת אבידה ה״מ כשמוצא דבר שאין בו ש״<פ‬ ‫אבלהכא הא הוי בכלל השבה עט השוד כשמצא ואף על גב‬ ‫שגזזת ממנו שוב לא פקע ממנה מצית השבה וכ״ת הא נמי‬ ‫פשיטא דאטו כל מי שימצא אבירה יקח ממנה מה שהוא שוה‬ ‫פחית משוה פיוטה מעט מעט ולא יהיה חייב בהשבה אצטייך‬ ‫לאשמעיג! דאע״ג דחייב לגוזזת בעתה כיי שתחזיר ותגדל ואם‬ ‫כן בהית־ גזזה אפי׳ הכי חייב להחזירה וממילא שמעינן דהמוצ'‬ ‫אנירודיחייב לטפל כחכח להשביח׳ כגון הכא שצריך לגוז ז ‪r‬‬ ‫בדי שתחזור ותגדל» לפיכך אמרו רזי׳ל כל זמן שהאבידההיא‬ ‫אצלו לא םגי שיטפל בה כדי שלא תפםד אלא צ~ד אפילו‬ ‫להשביחה במה שדרכה ב! כנין לגזוז הצאן בזמנה ולהניח אצלו‬ ‫כדי שתחזיר ותגדל אפי׳ גיזת זנב השוד שהוא דבר מיעט חייב‬ ‫לטפל בה לגוזזה בעתה כרי שתחזור ותגדל » ושה יכתכ רחמנא‬ ‫גבי אבירה נסתפקו בגמ־א למאי אתא ונשאר בקשיא‬ ‫יךן וכיון דילכ" מקרא שצריך המוצא לטפל באבידה אחז״ל‬ ‫שצייד לבקיה ולב־רקה כל זמן שהיא אצלו כרי שלא‬ ‫ת*םד כיצד מצא כםית של צמר מנערה אח׳ לשלשים יום אבל‬ ‫טפי לא שתתקלקל ולא;נעיגה במקל דקשה לה שקורע׳ ולא‬ ‫ינערנה בשני בני אדם שטותחין אותה וקירעין אות׳אלא א ׳ מ נ ע ר ׳‬ ‫בידו ושוטחה על גבי מטה לצרכה בלבד ולא לצורכו ליהנות ה־א‬ ‫בה אע״ג שגם היא צריכ׳לא־תו שיטוח כגון אס נזדמנו לו אורחי׳‬ ‫לא ישטחנו בפניהם ואפי׳ לצרכה שמא תגגב»‬ ‫כ‬ ‫י ‪ £‬מצא כלי עץ משתמש בהן לצרכן מעט כדי שלא ירקבו‬ ‫כלי נחשת משתמש בה! בחמין אבל לא ישים הכלי ע״ג‬ ‫האור מפני שמשחיקן כלי כשף ישתמש בצונן אבל לא בחמין‬ ‫מפגי שמשחירין מגרפות וקירומות משתמש בהן ביך אבל לא‬ ‫בקשה מפני שמפחיתן מצא כלי זהב ובלי וביכי׳ לא יגע בידן‬ ‫עד שיבא אליהו רכל שימוש קשת להן וכן הדין בכסות של‬ ‫פשתן לא ישמש בו יגם לא ינערםדכד שימוש וניער קשה לו‬ ‫אלאיניחנו ער שיבא אליהו ‪1‬‬ ‫ף מצא ספרים קורא בהן אחר לשלשים יום כדי שלא יתעפשו‬ ‫י ואם אינו יודע לקיות בהן גולל! אחד לשלשיס יום ולעולם‬ ‫לא ילמד בין דבר שלא למד מעולם מפני שצריך עיון רב‬ ‫ויבא להשהות־ לפניו יותר מכדי צורך הטפ׳ ולא יקרא פי־שה‬ ‫וישנה ולא יק‪-‬א פרשה ויתיגם שלא יבא להשהות בה יות־‬ ‫מדאי ולא יפתח בה יותר מג׳ דפ־ן שיבא רטוחחה ולקויעת‬ ‫ולא יהיו שנים קורין בה בשני עניינים מפני שזה מושך לכאז‬ ‫רד‪ ,‬מושך לכאן ויבאו לקורעה אבל קורי! שנים בעניין א־ודוקא‬ ‫שנים אבל לא ג׳ שיבאו ג״כ למשוך לכאן ולכאן ולקירעה ‪.‬‬ ‫בא מצא תפילין יצום דמיה! ומניחן עליו מיד אם ירצה שאין‬ ‫הבעל מקפיד עליהם מפני שדבר מצוי הוא לקנותם בכל‬ ‫שעה טש״כ בשאר אבירות שבל אדם חפ׳ בשלו‪4‬‬ ‫ב ב מצא דבר שיש בו רוח חיי׳ והרי הוא דבר שצריך להאכילו‬ ‫ולא מצינו שחייבה התורה להיציא ‪#‬וצא•׳ על מי שמ־צא‬ ‫אבירה לפיכן אחי״לאט הוא דבר שעושה ואוכל כנון פרה והמור‬ ‫יטפל בהן המוצא י׳יב חדשים מיום הטוצאן ושוכרן ילוקה״שברן‬ ‫ומאכילן‬ ‫‪v‬‬

‫‪t‬‬

‫‪t‬‬

‫חושן משפט‬

‫הלכות אבירה ומציאה‬

‫ומאכילן ‪5‬שכרן ואם •עלה שכ־־ן יותר על אכילתם הרי היתד‬ ‫ישמרנו לבעלים וכן אם מצא תרנגולת שהיא ממלת בצים ככל‬ ‫יוב 'מטפל בה י״ב חרש ומוכר ביציה ומאכילה ומכאן ואילך‬ ‫כין בתרנגולת בין בפרה וחמור אין צריך לטפל בהם עוד אלא‬ ‫שם דםיהן עליו והרי הם שלו ושל בעלים בשותפות כדין‬ ‫כל השש מחבירו למחצית שכר »‬ ‫מצא עגלים וםייחי׳ במקום שיש מדעה אין טיפולן‪2‬‬ ‫‪J‬‬ ‫מרובה מטפל בהן ג׳ חרשים שלא במקום מרעה שצריך‬ ‫לפטמה על א כוסו ממה שבבי׳ שדמיהם יקרים וגם טיפול‬ ‫מרובה אינו מטפל בהן אלא שלשים יום ‪4‬‬ ‫בף אווזים ותרנגולים זכרים מטפל בהם ג' יום ואם הס קטני׳‬ ‫ביותר ובן כל דבר שטיפולו מרובת משכמ מיטפל בהן‬ ‫ג׳ ימים מכאן ו א ל ד מוכרן בב״ד וי״א דאי! צריך ב״ד ויכול‬ ‫לשומן וליקח׳ לעצמו באותן הדמים ואע״ג רגבי גבאי צדקה‬ ‫אמיינן אין פורטין לעצמן היינו משום חשד אבל גבי משיב‬ ‫א בידה כיון דמשום מצות השבת אבירה קעביד לא חשדינן‬ ‫ליה שישום לו בזול »‬ ‫בךן מצא פירות שהתחילו לירקכ וכן כל דבר שאש ינות‬ ‫ירקב טוב לו שימכרנו ובכל מקום שמוכרן או מקים‬ ‫שאמרנו ששםין לו ברמים מה יעשה ברמים ינתנו למוציאו‬ ‫ויש לו רשות להשתמש בהן לפיכך אב נאנסו חייב לשלם‬ ‫ואע״פ שעדיין לא נשתמש כהן שכיון שיש לו רשות להשתמש‬ ‫בהן הרי הס אצלו כשאלה שבל הנאה שלו וחייב באונסק‬ ‫בריא שיש לו רשות להשתמש בהן ה״מ בדמי אבידה ששמו‬ ‫לו מפני שטרח להטפל בה אבל אם מצא מעות לא התירו‬ ‫לו לתשתמש בהן לפיכך אם אבדו באונס פטור שאינו עליהם‬ ‫אלא כשומר שכר ולפי הי״א שכתבתי בסעיף ט״י אינו עליהם‬ ‫אלא כשומר חנס ‪4‬‬ ‫כף כל איתן הימים שהוא מיטפל באבידה קודם שימכרנה‬ ‫אש האכילן משלי ניטל מהבעלים בלא שבועה מפני‬ ‫תקון העולם ‪4‬‬ ‫וכן המוצא מציאה ומחזירה וטוען הבעל שאבד יותר‬ ‫^ן‬ ‫אין צריך המוצא לישבע מפני תיקון העולם שאם‬ ‫אתה אימר ישבע יניח המציאה יילך לי כדי שלא ישבע‬ ‫ואפי׳ אש טוען שני כיסין מצאת‪ -‬לי יהיו קשירין יחד יא״א‬ ‫שימצא האחד אלא א״כ׳נמצא האחר הקשור עמו וזה אומר‬ ‫לא מצאתי אלא א' או שאמר שניהם מצאתי והחזרתי לך‬ ‫אחד אין צריך לישבע מפני תיקון העילי ‪ 4‬אם הכריזו בב״ת‬ ‫להחזיר אבירה כתקנת ר״ג ייש אנשים שאומרים שנמסר לתש‬ ‫הדבר בסוד יש לנדות מי שמשתדל לבטל תקנת ר״ג ואפי׳‬ ‫נשבע שלא לגלות אינו מועיל שהרי נשבע לבטל המצות וע״ל‬ ‫בע״ז בדין שבועה ‪4‬‬

‫דין קנייה בחצרו ובר׳ אמותיו ובו ה״ס *‬

‫רפח‬

‫זוכה בה‬ ‫א כל מציאה שאמרנו שהיא של מוצאה אינו‬ ‫עד שתגיע לידו או לרשותו ‪ 4‬אבל אם דאת את המציאה‬ ‫אפי׳ נפל עליה ובא אחר ותחזיק כת זה שהחזיק בה זכה ורוקא‬ ‫בר״ה שאין ד׳אמותיו קונות לו אבל במקו׳שארבע אמותיו קונות‬ ‫לו קנה זה שנפל עליה תחלה דמשו' דנפל לא אמרי׳ דירע‬ ‫שהרי נלה דעתו שלא כיון שיקנו לו ד׳ אמותיו דא״לכ למאי‬ ‫נפל עליה לא אמרי׳ הכי אלא אפי׳ ידע וכיון שד׳ אמותיו‬ ‫יקנו לו משו׳ דאד׳ בהילןעל הממון נפל עליה לנטירות יתירת'‬ ‫שלא יקחוה אחרים ‪4‬‬ ‫בד״א שלא קנה ער שתגיע לידו או לרשותו ה״מ בי ״ה‬ ‫ב‬ ‫אבל כשאר מקומית תקנו חז״ל שיחו ארבע אמיתיי‬ ‫של אדם שהיא עומר בצרן קונות לו כי היכי דלא ליתי‬ ‫לאינצויי לפיכך אם הגיע המציאה לתוך ר׳ אמותיו שלו זכה‬ ‫ב מדביי חכמים שתקנו כן ‪ 4‬כדי שלא יריבו המוצאים זה‬ ‫זה ע״ז בד״א בשימט׳אי בצירי ר״ה שאין הרבים דוחקין שם או‬ ‫בשדה שאין לה בעלים שהקנו לו חכמי׳ שש ד׳ אמותיו שיחו‬ ‫כחציר‪ .‬שקונה לו אכל בי״ה או בתיך שדה חבית אין איבע‬ ‫אמותיו קונות לו בר״ה שמפני שיביט יוחקי׳ שם אי! שייך‬ ‫לימד ד' אמות שלי ידנית לו שהדי כמה ד׳ אמית של ה־בה‬ ‫בני אד׳ מובלעים אלו בתיך אלי ואיזו מהם יקנה ובתוך שדה‬ ‫חבית היאך יקנו לו ד׳ אמותיו שהיא עומר בירדן שיהיו בחצירו‬ ‫והם של חבירו לפיבד אינו קונת שם עד שתניע המציא׳לידו‬ ‫ובמק" שד׳ יזמות קונית שני׳ שנאו כא׳ לתיך ד׳ אמית או‬ ‫שעומרי׳ שניה׳ ו‪,‬־פלה מציאה בתיך ר׳ אמיתיהן קנו וחלקין ‪4‬‬ ‫‪ y‬כבר אמינ‪.‬־ פעמיי יילפי׳ מקיאי שחצית של ארם קונה‬ ‫לו אפי׳ שלא מדעתו לפיכך אש נפל מציאה לחצר היי‬ ‫היא של בעל החצי בד״א בחצר המשתמרת אכל בחצר שאינה‬ ‫משתמרת כגון בערהו׳ וגינתו וכיוצא בהן אם היה עומד בצד‬ ‫שי; זו ואמר זכתה לי שדי זכה בהם ואם אינו עומר שם אע״פ‬ ‫‪,‬‬

‫‪8‬‬

‫פימן רסח ר פ ט‬

‫קכב‬

‫ששמע ואמר יזכה לי שדה או שריד! עומר שש ולא אמר יזכה‬ ‫לי שרי כל הקודם זכה וי״א דבעומד שש בצר שדהו לחוד‬ ‫םגי אע״פ שלא אמר יזכה לי שדי דהא משתמר לרעתו הוא‬ ‫וע״ל סימן ד׳ » והא דת צירו המשתמרת קונה לו ה״מ ביודע‬ ‫במציאה כלומר ביודע שתבא מציאה לחצירו או דאסיק‬ ‫אדעתית שתכא אכל ברבר שאינו תיל לבא אין חצירו קונת‬ ‫לו אע״פ שבאה מציאה לשם ובא אחד ונטלה משם זכה‬ ‫הואיל ולא ידע בעל החצר במציא׳ ששם קודם שזכה השני‬ ‫וע״ל סימן רל״ב סעיף י״ח ואם סוחר אחד הביא סחורה בזול‬ ‫לתוך חצרו של שמעון ובא שטעון ואמר חקנה לו חצרו‬ ‫ואחר בך בא ראובן ולקחה מן הסוחר י״א דראובן זכה כיון‬ ‫שאינה מציאה נמורה שהרי הוא עדיין ביד הסוחר ובעל‬ ‫החצר צריך לעשות בה קניין לא זכתה לו חצירו אע״פ שאמר‬ ‫חקנה לי חצירי וי״א כיון שאמר תקנה לי חצירי קנאה ואס‬ ‫אח״כ באה סחורה לחצירו של ראובן ואמר ראובן תקנה לי‬ ‫חצירי ובא שמעון וקנאה ובא ראובן ומיח' ביד שמעון שלא‬ ‫ליקה הסתורה משם כי הוא כבר קנא׳ במת שאמי תקנה לי‬ ‫חצירי וטוען שמעון ממ״נ תן לי הסחורה הראשונה שקנית‬ ‫כבר בביתי ואני בבד אמרתי שתקני לי חצירי או תן ליהםחור׳‬ ‫של עכשיו כי לא יועיל לך ג״כ מה שאמרת תקנה לי חצירי‬ ‫אס כבר נפסק הרין על המעשה הראשון זכה הזוכה ע״<= הדק‬ ‫ונשאר המעש׳ השני לחוד והמע״ה‪.‬רהא אפליגו דכרבתא ברין‬ ‫זה אבל אם לא נפסק הרין בראשונה עד שאירע גם מעשה‬ ‫השני צריך ראובן ליתן לשמעון אחת מן הסחורה ממ״נ ‪4‬‬ ‫ף ראה אחרים רצים אחר המציאה שהיא בשדהו והרי היא‬ ‫צבי שבור או גוזלות שלא פרחו אם היה עומד כצר‬ ‫שדהו שהם בתוכה ואלו היה רץ אחריהן הית מגיען ואמר‬ ‫זכתה לי שדי כיוךשהיה יכול להגיען הדי הן במשתמר לדעתו‬ ‫וגם אמר שתזכה לו שדהו זכתה לו שדהו ולי״א דלעיל אפי׳‬ ‫לא אמר תקנה לי חצירי ואם אינו יכול להגיען הרי אלו כצבי‬ ‫שהוא רץ כדרכו ובגוזל!" המפריחים אע״פ שאמר חזכה לי‬ ‫שדי לא אמר כלים שהרי איגו כלום לדעתו אלא כל הקורם‬ ‫בהם זבה ואס נתנוס לו אחרי׳ במתנה והרי הם מתגלגל"‬ ‫בתוך שדהו אפילו לא היה יכול להניען הואיל ודעת אחרי׳‬ ‫הקנה לו קנתה לו שדהו ואס הית צבי רץ ־כדרכו ונוזלות‬ ‫מפריתין לא קנתה לו שדהו »‬ ‫ך• כבר ידעת דקשנה יש לה יד לקבל ניטה דכתיב ונתן‬ ‫בירה כמ״ש במקומו וכיון שישלת יד יש לה חצר שקונה‬ ‫לה מציאה דחצר גבי קטנה משום ידה איתרבאי דדרשי׳‬ ‫ונתן מ״מ וכ־ק שיש לח חצר תקנו לת ג״כ ד׳ אמות שיהו‬ ‫קונות לה דהא ד׳ אמות תקנו משום חצר אבל קטן אין לו‬ ‫חצר שאין חצירו קונה לו כלום וכ״ש שאין ד׳ אמות קונות‬ ‫לו וטעמא רחצר דנבר׳ משום שליחות אתרבאי וקטן כיון‬ ‫שאין לו שליחות אין לו תודת חצר וכיון שאין לו תורת חצר‬ ‫לא תקנו לו ד׳ אמות שיקנו לו ‪4‬‬

‫רפט‬

‫המגביה מציא׳ לחבית ואם הגביהו חרש‬ ‫ופקח ובו ו׳ סעיפים ‪:‬‬

‫המגביה מציאה לחבירו אף על פי שלא אמר לו חבירו‬ ‫א‬ ‫להגביה לו זכה בה חבירו שהגבתו הקנה לו וזכה‬ ‫בהגבהתו ‪,‬‬ ‫ב שיי׳ שהגביהו מציא׳ כאחד או אפי׳ הגביה א׳ ראש האחד‬ ‫תחלה ובא השני והגביה ראש השני קנאוה שניהם ‪.‬‬ ‫הגביהו׳ לו חרש או שוטה או קטן לא קנה הפקת לפי‬ ‫‪j‬‬ ‫שאין בהם דעת להקנות ‪,‬‬ ‫ו׳אמ הנביהוה חרש ופתח כאחד הפקת וראי לא קנה‬ ‫ף‬ ‫שהרי הוא לא הגביה אלא צד אחד והצד השני שמגביה‬ ‫החרש לא מהניא ליה לקנות והוי כאילו היא עדיין מונחת‬ ‫ע״ג קרקע ולא קנה יפיח שהפקח לא קנה גס החרש לא קנה‬ ‫אע״ג דחחרש היה לו לקנות דהא הצד שהוא בעצנזו"גבה‬ ‫קנה מכה דרכי שלום כמ״ש בסמוך ומה שהפקח גומד לו‬ ‫הה־‪.‬ב׳ הר• הוא מקנה לו חלקי מ״מ מזוך שהפקח לא קנה‬ ‫גם החרש לא קנה ‪ ,‬ואם בא אחי וחטפה מידם קנה ולעא‬ ‫לתקוני הכא שיקנה החרש דלא ליתי לנצויי דמימר אמי־ הרי‬ ‫יבא לאינצויי מיהו‬ ‫הפקח לא קנה אנא אקני בתמיה ולא‬ ‫כדז שכיד כל אחד קונה והרי הוא שלו והמותר קנה החוט׳‬ ‫ואש היו שניה׳ המגביהים חרשי׳ תקנו חכמי׳ שיקנו ולא יוכל‬ ‫אחר לחיטפ• מיי' מפני דרכי שלום שלא יבא להתקוטט עמו‪,‬‬ ‫ך• טלית שמ־נח חציה על גבי עמוד שהוא גביה ג׳ טפחי׳‬ ‫וחציה על גכ קרקע ובא אחד והגביה ראש האחד שעל‬ ‫גבי הקיקע וניתק ראש השני שעל גבי העמוד ונפל על גבי‬ ‫קרקע ק‪,‬־‪,‬את כיון שראש האחד עדיין כיה• וראש השני היה‬ ‫מוגבה‬

‫הלבות אבירה ומציאה‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫סימן רעא רעב‬

‫טוגב׳ מכחו נ׳ ׳טפחים מן הארץ מיד כשנשמט מעל העמוד‬ ‫קודם שגפל לא־ץ הרי עשת הגבהה גמורה קודם שגפל לארץ‬ ‫ואע״גשאחי׳כ נפל לארץהרי כבר קנאו ודוקא שהיה ערייןראש‬ ‫האחד שגבה בידו כשנשמט ראש השגי מן העמוד אבל אם לא‬ ‫היה דאש האחד בית כשנשמט ראש השגי מן העמוד בעוד‬ ‫שהית הטלית עדיין בארד לא קנאה אעייפ שהיה מוגבה טכחו ר ע א מציאת בהמה ושטר חוב ושובר וגט אשת‬ ‫ובו ה׳ סעיפים •‬ ‫ג׳ טפחים מן האי׳ כיון שעת׳ כולה בא״׳ וכן אפילו אם ראי‪*.‬‬ ‫האחד בית ולא ניתק ראש השני מעל גבי העמוד הוי כאלו לא א שנים שראו גמל או חמור של מציאה וקדמו שניה׳והנהיגוהז‬ ‫הגביהו ולא קנאו אע״פ שאילו היה נותקו היה מוגבה מבחן דהא‬ ‫או משכוהו או שהיה א׳ מנהיג וא׳ מושך שניהם קנו בר״א‬ ‫מ״ש לא נתקו ואש הטלית מונח על גב דף והכה בדף ועלה‬ ‫נחמוד אבל בגמל אם היה א׳ מנהיג וא׳מושך המושך קנה שנן‬ ‫הטלית מכתו ג׳ טפחים קנאו אבל אם לא עלה למעלת מבת‬ ‫דרכו ולא המנהיג »‬ ‫הכאתו אלא נפל לאי׳ אף על פי שהדף הוא גבוה ג׳ טפתיםמ‪.‬‬ ‫ב נהמת מציאה שקדם אחד ואחז כמוםירה לא קנה עד‬ ‫הקיקע לא קנה דהא לא הונבהה מכתו »‬ ‫שימשוך או ינהיג ובן בנכם׳ הגר אבל קנה השוםירה לבדה‬ ‫ן ראה את המציא׳ ואמר לחכירו זכר‪ ,‬לי בה והלך זה והגביה‬ ‫•שהרי היא בידו»‬ ‫כיון שהנבי׳ לציבי של זה שאמר לו אע״פ שלא הגיע לידו ן• היה• אחד רוכב ואחד אוחז במוםירה הרוכב קנה הבהמה‬ ‫קנאה שהיי מיד שהגביה זכה זה בהגבהתו ואין המגביה נאמן‬ ‫ובמוםירה מה שהוא על לחיי הבהמה בלבד וזה שאחז‬ ‫לומר אפי׳בעודה בידו לציכי הגבהתיה כיון ששתק והלך וגבה המוסירה קנה ממנה מה שאחז בידו ושאר המוםירה לא קנה שום‬ ‫בשליחתו ש‪ '.‬זה‪ ,‬אבל אש אמר לו היואה תנה לי ונטלה ואמר אחד מהם היו שנים רוככין קנו שניהם וכן היה אחד רוכב ואי‬ ‫אני זכיתי בה קגאה לעצמו בין אם אמר זכיתי בה תתלה לצרכי‬ ‫מנהיג שניהם קנו ויחלקו‬ ‫כין אס • אמי הגבהתיה תחלת לצ־כך ועתה אני רוצה לזכו׳בה ר דין מציאת שטרות ושוכרי׳ נתבאר כסימן ס*ה»‬ ‫זכה בת דכיון שאמר לו תנה לי ולא אמר זבה אתה לי בהגבתה‬ ‫ך• דין מציאת גט נתבאר בלבוש הבו׳ וארגמן סיטן קל״ב‬ ‫נמצא שלא ע טאו שליח לקגותה לו בהגבהתה ער שעת נתינה‬ ‫וסימן קנ״ג ‪,‬‬ ‫והיי קידם נתינה חזר זה משליחותו לפיכך אם נתנ׳ליד הרואה‬ ‫ואתיכ אמר אני זכיתי בה תחלה לא אמר כלום‪ ,‬וה״ה נמי ‪ax‬‬ ‫הגכית מעצמו לצורך חבירו נעשה שלוחי וזבת‪ ,‬בשבילו ואינו‬ ‫יבול לחזור בו דהא זכין לאדם שלא מרעתו אלא שנאמן לומר ר ע ב דין בהמות או סנינות שפגעו זה בזה ובו‬ ‫את״ב לצורךעצמי הגבהת־ כל זמןשתיא בידו ומה שאמרתי כן‬ ‫י״ח סעיפים *‬ ‫משטה הייתי בך מה שאי! כן כלאומי לו תיואה זכה לי שאפי׳‬ ‫א כתיב בפרשת משםטים בי חפגע שור אויביך או חמורו תועה‬ ‫אש הגביה םתם אינו נאמן אחייכ לומי לצ־כי הגבהתיה אפילו‬ ‫השב תשיבגו לו בי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו‬ ‫בעודה בידו כמו שכתבתי ראובן שאמי לשמע־ן קנו לנו ביחד‬ ‫סחורה פלונית והלך שמעון וקנאה ואחר כך בא ואמר שקגאה וחדלת מעזוב לו עזוב תעזוב עמו » זה מצות פריקת שחייב‬ ‫מן התורה לעזור לחבירו לפרוק משא החמור כשהוא רוב׳‬ ‫לעצמי י״א שצייך לחלו׳עס ראובן דה״ל במגביה מציא׳לחבירו‬ ‫תחת משאו כמ״ש לפנינו בע״ה וכתיב בפרשת כי תצא לא‬ ‫ר״א דוקא שאם לא היו לשמעון דמים וקנה בלא דמים זבה‬ ‫ראובן בשת שקנה בלא דמים ואש נתיציז לקנות לשניהם ה״ ל ת־־אה את חמור אחיך או שורו נופלי׳בדרך והתעלמת מהםהקם‬ ‫חקים עמו זהו מצו׳ טעינ ׳שחייב מן החור׳לעזור לו להטעין משאר‬ ‫כאלו זכה לשניהם*‬ ‫שנפל מעליו כמ״ש בע״ה ואח״זל פריקה חייב לעזור בחנ׳וטעינה‬ ‫ר ע מציא׳ חשיו ובנו ובתו ו ע ב ת ושפחתו ואשתו אינו חייב לעזור בחנ׳אלא בשכר דאי ם״ד תרווייהו מצותןשוה ודיני‬ ‫בשאר מצות לעשותן תמוייהו בחנם משום מצות בוראו ית׳לבתו׳‬ ‫ופועלו ובו ג׳ סעיפים •‬ ‫רחמנא טעינה ולא בעי פריקה ואנא אמינא מה טעינה דלי׳בה‬ ‫א מציאות חרש שוטה וקטן אין בהם משוס גזל שהם לא קני צער בעל חיים כל זמן שיניח ולא יטעון וגם לית בה חסיון כים‬ ‫בל זמן שלא יטעיןאפ״ה חייב פריקה דאית בה צער בעלי חיים‬ ‫שאין בהם דעת לקנות אלא מפני דרכי שלוש יש ביניהם‬ ‫לחמור כל זמן שלא יפרוק המשוי ממנו וגם אית בה חסרון כים‬ ‫לפיכך אם '׳*בר א׳ונזלה טידס אין מוציאי; אותה מידי ודוקא‬ ‫מציאת שאין דעת אח־ת מקנ׳לו אבל שכיתת של קטן וכיוצא לבעליה שהבהמה נשברת תחת משאה כ״ש דחייב אלא למאי‬ ‫הלכתא כתביה רחמנא לומר פריקה בחנם טעינה בשכר כטיש‬ ‫בו שחייב האחר להקניתי לו מוציאין אפי׳ בדייני;‪,‬‬ ‫ב מציאת בנו ובת• הסמיביש על שלחנו אוילו הם גתרי׳תינו בעיה ‪ 1‬וכיצד היא מצות פריקה מי שפגע בחבירו בדרך ובהמתו‬ ‫חז״ל שתהא של האב משום איבה כלוש׳שלא יטיל עליהם רובצת תחת משאה כין שהיה עליה משאה הראוי לה ב־ן שהי׳‬ ‫איבת אש לא יתנולולאיפינסש עוד ומציא׳בתו קטנה או אפילו עליה יותר ממשאה הרי זה מצו׳ לפרוק מעליה שנא׳עזוב תעזוב‬ ‫עמו ואם היה דרך הבהמה לרבו׳ןתמיד תחת משאה או שהיא‬ ‫נעיה אפיי אינה סמוכה על שולחנו הרי היא גי׳ב של אב שתקנו‬ ‫ג״כ משום איבה שלא יקרשנה למנוול ולמיכה שחין שהרי יש עומדת תחת משאה ולא רובצת אינו חייב לעזוב דכתיכ רוב׳‬ ‫כידו לקדימה לשי שייצה יכן מציאת עברי י שפחתי הכנענים ולא עימד » ובן רוב׳ משמע שעכשיו הוא רוב׳ בםקרה מחמת‬ ‫ומציאת אשתו ה! שלו דמה שקנה העבד והשפחה והאשה קנה המשאוי שעליו ולא רבצן כלו׳ שדרכו בכך וכשהוא מסייע לפרוק‬ ‫לא יפרוק ויניחיו נבהל וילך לו אלא יקום עמו ויחזיר ויטעון‬ ‫הבעל » אבל מציאת בנו שאינו סמוך על שלחנו אע״פ שהוא‬ ‫משאו עלי׳ שני הקם תקים עמו ואס הניחו ולא פרק ולא טען‬ ‫קט! וכן מציאת עבדו ושפחתז העברים דלא שייך באלו איבה‬ ‫ביטל מצות עשה דעזוב תעזוב ועבר על מצות לא העשה דלא‬ ‫דקטן אינו סמוך על שלחנו ועברו ושפחתו העברים אף על פי‬ ‫שאוכלים על שולחנו בשכרן הם אוכלים ומה לה; ולאיבתו‬ ‫תראה חמור אחיך וגו׳ ‪.‬‬ ‫ובן מציאת אשתו שנרשה אפילו בספק‬ ‫לפיכך היא שלהן‬ ‫ב היה כהן והבהמה רובצת בבית הקברות אייו מטמא לה‬ ‫גירושין אע׳יג שחייב עדיין לזונה מציאתה שלה רמידי הוא‬ ‫דמצות פריקה אינה דוחה כל הלאוין‪ ,‬הנאמרים בכהונה‬ ‫זטעמא דמציאת אשת לבעלת אלא משום איבה הבא אית לי‬ ‫שלא לטמא «‬ ‫איבה ואיבה דהא ריצת לגרשה ובסשוכי! על־שולחן אביהידאמרן ‪ j‬וכן אם היה זק; שאין דרכו לפרוק ולטעון הואיל ואינו לפי‬ ‫דמציאתן לאביהם נמי משום איבה לא אמרן אלא דוקא בבנו‬ ‫כבודו פטור שנא׳והתעלטת פעמים שאתה מתעלם כוי כמ״ש‬ ‫וכבתו שדרךהאב לזונם תמיר ואשלאיפרנסס האב לאיפרנסוס לעיל בהשבת אבירה זה הכלל כל שאלו היתה שלו היה פורק‬ ‫אחרים אבל ארם אח־ מעלמא הסנזוך על שולחן חבית חנם וטוע‪ :‬ה־י חייב נ"כ לטעון ולפרוק בשל חבירו ואם היה חסיד‬ ‫כגון יתום וביוצא בו הרי מציאתו לעצמו דלא תקנו הבא משום ועושה הרבה דביים לפנים טשוית הדין אפי׳ היה הנשי׳ הגדול‬ ‫איבה שאס לא יפרנסנו הוא יפרםנו אתרים והנותן מתנה לקטן‬ ‫וראה בהמת חבירו רובצת תחת משאה של תבן או של קנים‬ ‫הסמוך על שלחן אביו הרי היא של אביו דטשתמא לאבי!‬ ‫וכיוצא בהן פורקן וטוען עמו ויש חולקין נזה כמו שנתבאר‬ ‫נתן אבל הנותן מתנה לבן גמל אפילו סמיך על שלחן אבי‬ ‫לעיל סוף טי׳ רה׳׳ג‬ ‫הרי‪ .‬היא של הבן דלא שייך כאן לתקן משום איבה שזה אי‬ ‫ף פרק וטען וחזר ונפלה חייב לטעון ולפרוק פעם אחרת אפי׳‬ ‫ן‬ ‫רוצת להקנו׳ אלא לתבן‬ ‫מאה פעמים שנאמי עזוב תעזוב הקם תק־־‪ 1‬לפיכך אחז״ל‬ ‫‪ j‬טציא׳ פועל לעצמו אעי׳פ שאמי לו םתם עשה עמי מלאכה צ־יך לררות עמו עד פיסת שמא יחזור ויעל אלא א״כ אומד‬ ‫לו בעל המשא אינו צריך לך וע״ל בסעיף ו׳ ‪4‬‬ ‫היום לא שכת אלא למלאכתו ולא למציאות ואין צ״ל אש‬ ‫א״ל עתר עמי היום או נכש עמי היום שלא שכת אלא לאותו ף‪ ,‬כתיב כי תפגע וגו׳ וכתיב כי תיא־‪ :‬וגו׳ואחזיל כי תו א־ז‪-‬יבול‬ ‫אפי׳ טיחוק ת״ל כי תפגע אי כי תפגע יכול איגו חייב אלא‬ ‫מל«כת אבל אם שביו ללקט מציאת כנין ששט׳ נהר על כל‬ ‫גדותיו והוליך עמו דגים וכשחוזר הנהי לאחור נשארו הדגיםעל בפגיעה ממש קרו׳ לו תיל כי תראה רייייה שהיא דרך פגיעה‬ ‫פ‪.‬׳‪.‬־ חשר׳ושכת ללקט התיש הנשצאיש באגס שהם של הפקר לפיכך אחזיייל מאימתי חיי׳ אדם לפרוק עטו ולטעון משגיאה?‬ ‫׳ראייה‬ ‫ובמציא׳ דמי אז א^ילו מצא נים מלאה דינרים גמ הוא לבעל‬ ‫הבית דהא ללקט מציאות שכרו וי״א דאפילו שנו״ םתם ומראד‪,‬‬ ‫לו אח״כ ללקט מציאות בגו; דגיט גס כל מציאותיו לבעל הבית‬ ‫דמעיקרא אשתעבד למאי דנעי בע״ה ‪1‬‬

‫‪t‬‬

‫הלנות פריקה וטעינה ודין הולבי דרבים‬

‫‪t‬‬

‫‪t‬‬

‫י‬

‫‪4‬‬

‫‪t‬‬

‫‪1‬‬

‫השן משפ«‬

‫הלכות מחקה וטעינה‬

‫ראיי׳ שהי׳ כפניע׳ ובמ׳ שיערו חז״ל שיחו ביניהם רס״ו אמי‬ ‫ושני שלי&י אט׳ שהוא אח' משבע׳ ומחצי במיל היה רחוק‬ ‫טםנו יותר מזה אינו זקוק לו ‪4‬‬ ‫ן כבר אמרנו דלפדוק היא עליו מצו׳ מן התור׳ לעשות‬ ‫בחנם ודיני כמו כאביר׳ שנתבאר לעיל בפי׳ י רס״ה אבל‬ ‫לטעון • & " פ שתא מצות אינו צריך׳ לעשית בחנם אלא יכול‬ ‫לומר ‪ b‬אכ תתן לי שכר אעזור לך ונוטל שכרו הראוי לו‬ ‫אפי׳ אס הוא איש בטל ממלאכה וכן בשעה שמדדה עסו‬ ‫עד פרסת שאמרנו בשעי׳ ד׳ אינו צריך אלא כשיתן לו שכת‬ ‫קיאוי לו אפי׳ אם תוצריך להתנות עמו ביות־־ משכר הראוי‬ ‫לו אין לו אלא שכרו הראוי לו דמשתמא לא התירי התור׳‬ ‫להעלות כמו שירצ' ליטול יותר מן הראוי לו ‪4‬‬ ‫ן מצא בהמת חבירורבוצ׳ תחת משא׳ אע״פשאין הבעלים‬ ‫עמה מצות לפתק מעליי ולטעון עליי שנ׳ עזב תעזוב‬ ‫הקם תקים מ״מא״כ למי; נאמר עמו שאם היי בעל הבהמי‬ ‫שם והלך וישב לו ואמר לזה שפ‪.‬ע בו הואיל ועליך מצוי‬ ‫י אש תרצ׳ לפרוק לבדך פתק הרי זה פטור שנאמר עמי ‪ 4‬ואס‬ ‫היה בעל הבהמי זקן או חיל׳ הרי הוא כמאן דליתי׳ ותייב‬ ‫הפוגע לטעון ולפרוק לבת ‪4‬‬ ‫ךן אק חיוב טעינה ופריקה אלא ככתמי של ישראל ומשוי‬ ‫של ישראל אבל לא מוי דחא אחיך כתיב אלא שחכמים‬ ‫אמרו בבהמת גוי אס הגוי שש צריך לטעון עמו משוס איכה‬ ‫ואפריק׳ חייב אפיי אין הגוי שש משים צער ביית דבהמ׳ ואם‬ ‫הית׳ הבהמי של גוי והמשא של ישראל אם הגוי מחמר‬ ‫אתר בהמתו אינו זקוק לה משום דין פריק׳ וטעיג׳ אלא משום‬ ‫»יב־ או צער ב״ת כמ״ש ואש אין הגוי שס אלא הישראל‬ ‫חייב לפרוק ולטעון משום צערו של תישראל ‪4‬‬ ‫‪ Q‬ובן אם חיתי הבהמי של ישיאל והמשוי של גוי איגו‬ ‫חייב משום דין דטעינ׳ ופריה׳ אבל חייב לפרוק ולטעון‬ ‫משום צערו של ישראל שהוא עומד שם אצל בהמתו ותא׳‬ ‫הפסידו וצער בהמתו והנטית׳ אבל בהמת גוי ומשאו של גוי‬ ‫אינו חייב להטפל אלא משו׳ איכה וי״א דליפתק חייב אפי׳‬ ‫אין הגוי שם אפילו כבהמתו של גוי משוש •צער ב״ח דהוי‬ ‫דאורייתא וכן בכל מקום שפטור לפתק כגון בחמור שהוא רבצן‬ ‫שהוא עומד או שהבעל תלך וישב לו ואמר לו פרוק שתוא‬ ‫פטור מער פריקי וכן בבהמתו ומשאו של גוים טשויצערב״ח‬ ‫מיהא חייב ונפקא מיני׳ במקו׳ שפטור משו׳ דין פריקי וחייב‬ ‫משום צער ב״חלחור אםירצ׳ זה ליתן לו שכר רשאי לקבל‪.‬‬ ‫•י הפוגע בשנים אחר רובי תחת משאו וצריד פריקה וא׳‬ ‫פרק מעליו וצריך טעינ׳מצו׳ לפרוק תחלי משו׳ צער כעלי‬ ‫חיים ואח״כ טוען בד״א כשהיו שניה' שוין אצלו או שניהם‬ ‫שונאי׳ או שניה׳ אוהבים אבל אש הי׳ א׳ שונא ואח׳ אוהב‬ ‫מצו׳ לטעון עם השונא תחל׳ כדי לטף את יצרו הרע ודוקא‬ ‫בשונא בעלמא דלא עביר השינא איסורא ואררב׳ הוא לאו‬ ‫שפיר עביר במהששינאו לכך יכ־ף את יצרי הרע אבל אש‬ ‫שונאו משו׳ דעכיד איסירא ועיבר עביר׳ אין צריך לטעון‬ ‫עמו תחל׳ כדי לנוף את יצרו דהא שפיר עביר במה ששונאו ‪4‬‬ ‫»א ושונא שנא׳ בתורי נכי פריק׳ כי תדאי חמיר שונאך‬ ‫וגו׳ לא בשונא מאימות העולם משתעי קרא אלא בשונא‬ ‫שהוא ישראל מדבר וכ״ת והיאך יהי׳ שונא לישראל והכתוב‬ ‫אומר לא תשנא את אחיך בלבבך אמת חז״ל בגון שראהו־‬ ‫לבדו שעבר עביר׳ והתר׳ בו ולא חזר הרי זת מצו׳ לשנאותו‬ ‫ער שיעש׳‪ -‬תשוב׳ וישוב מישעתו ואע״פ שעדיין לא עשה‬ ‫תשוב׳ אש מצ־‪*.‬ו נבהל במשאו מצ‪ .‬ה לטעון ולפרוק עמי ולא‬ ‫יניחנו ניטה לשות שמא ישהה בשביל ממונו ויבא לירי סכנה‬ ‫והתור' הקפד על נפשות ישראל בין רשעים בין צדיקים‬ ‫מאחר שהם נלוים אל ה' ומאמיני׳ בעיקר הדת שני אמוד‬ ‫אליה׳ חי אני נאם ה׳ אלקי׳ אם אחפו׳ במות הרשע כי אס‬ ‫‪1‬‬

‫בשוב רשע מריבו וחיה ‪4‬‬ ‫‪ y‬חמורי׳ רבי׳ שהולכי׳ יחד ורגליו שלאי מהם רעועות‬ ‫אק חביריו דשאין לחקרי׳ ולעבור מעליו שזה ג״ב בכלל‬ ‫עזב תעזב עמו הוא אבל אש נפל וקשה הוא להקימו כיון‬ ‫שרגליו רעועות רשאין לעכור מעליו שהש אינם מחוייבי' לישא׳‬ ‫בעצמו‬ ‫שם בשכלו וכיו; שקשה להם להקימו הוא פשע‬ ‫שהיה ל׳ לזיד ודין זה אשמכו אק־אי דכתיב צדק צדק תרת׳‬ ‫וכתיב בצדק תשפיט וגומר א׳ לרין וא׳ לפשרה ודין זה כמו‬ ‫פשרת הוא שרבי נכון היא כ; שבעוד שלא נפל ימתינו עליו‬ ‫וכשנפל שוב אין צריכין יוחי ‪4‬‬ ‫‪ y‬וכן שני חמוייש שפגע־ זה את זה והית א׳טעי; משא וא׳‬ ‫רכוב והדרך צר ואין שניה׳ יכילין לעכיר דבר נכון הו׳‬ ‫שמעב־׳־י* את היכוב מפני הטעון ובייש אחד ריקן וא׳ טעון‬ ‫שמעבירין את הריקן מפני הטעון שניהם טעונים שניהם רוכבי׳‬ ‫שניהם 'ריק‪5‬ים עושין ‪3‬שרה ביניהם ונותנים שבד לאחד‬ ‫‪4‬‬

‫םימ\ רעב רעג‬

‫שימתין עד שיעכיר חבית ‪4‬‬ ‫י ך ובן ב׳ ספינות שפוגעות יו ביו בנתר אם שתיהן עוברת‬ ‫שתיתן טובעות ואס בזו אחר ‪ v‬שתיהן עוברת וכן שני‬ ‫גמלים העולים במעלה גבוהה ופגעו זה בזה אם עוברים‬ ‫שניהם בבת א׳ נופלי׳ ואם בזה אחר זה עולים כיצר הס‬ ‫עושי׳ טעונה ושאינה טעונה תדחה שאינה טעונה ותחזור‬ ‫לאחוריה מפני הטעונה קרובה ורחוקה תדחה ק־ובח מפני‬ ‫שאינה קרובה שתיהן רחוקות או שתיהן קרובות או שתיהן‬ ‫טעונות הואיל וכולן בתחק אחד הטל פשי*ה ביניה׳ והם מעלי!‬ ‫שבר זה לזה איזה שתחזור לאחוריה ותמתין על חברתה עד‬ ‫שתעבור ובזה וכיוצא בו נאמד בצדק תשפוט עמיחף »‬ ‫טן שיירא שחנת׳במרבר ועמד עליית גייס לבוזזה ולשלול‬ ‫ממוגם ופסקי ממון עם הגייס ונתנו להן מחשבין לפי‬ ‫ממונם ואין מחשבי( לפי נפשות שהדי לא באו על עסקי‬ ‫נפשות ואס שכת תייר לנחותם תדרר שלא יסתכנו מפני‬ ‫החיות והלםטים הרי אלו יטילו חצי שכר התייר לפי נפשות‬ ‫וחצי לפי ממון דהתייד להצלת שניהם הצלת נפשות והצלת‬ ‫ממון הוצרכו לו מיהו אל ישנו ממנהג התמרים אם נהנו בבר‬ ‫מנהנ ביניהם ילכו אחריו ‪,‬‬ ‫‪ jgj‬דשאין החמרי׳ להתנות ביניהם כל מי שתאבד ממנו‬ ‫חמור מבני השיירא יעמידו לו חמור אחרת ואם פשע‬ ‫הוא ואבר אין חייבים להעמיד לו אחר אבד חמורו ואמר‬ ‫תנו לי דמיה ואיני רוצה ליקה חמור אחר‪,‬והריני שומר עמכם‬ ‫כמתחלה אין שומעין לו אלא מעמידין לו חמור אחרת כדי‬ ‫שיזדרז יותר השמור בהמתו ואפילו היתה לו עוד בהמה אחרת‬ ‫בשיירא שבשבילה צריך להזדרז ולשמיר מ״מ מוטי* נפשו‬ ‫לשמור יותר על שניש מעל אחד »‬ ‫ין ספינה שהיתה מהלכת בים ועמד עליה נחשול לטובעה‬ ‫וצדיכין להקל ממשאה כדי שלא תטבע מחשבין לפי‬ ‫טשאזי ואין מחשבין לפי ממין דהטביע׳ אינה תולה בממון אלא‬ ‫במשאוי ואל ישנו ממנהנ הספנים ‪4‬‬ ‫•ףן רשאים הספנים להתנות ביניהם כל מי שתאבד לו ספינה‬ ‫יעמידו לי ספינה אחרת ואם פשע בה ואברה או שפירש‬ ‫למקום ‪.‬שאין דרכה להליך שם באותה זמן אע״פ שבזמן אחר‬ ‫דרך להלוך שס בגון כיומי תשרי דרכו להלך במקום אחר‬ ‫וכיומי ניסן במקום אחר והנא הולד ביומי ניסן בדרך תשרי‬ ‫או איפכא אפייה ה״ל פשיעת ואין חייבין להעמיד לו אחרת »‬

‫הלכות הפקר ונכסי הפקר‬ ‫רעו‪.‬‬

‫דין הזוכה מן ההפקר והפקר‬ ‫ובו י״ז סעיפים‪:‬‬

‫כיצד ובמת‬

‫בל דבר של הפקר סברא הוא שכל הקורם בו זכה בין‬ ‫א‬ ‫שהוא דבר מופקר ‪-‬ועומד שלא היו לו בעלים מעולם‬ ‫בין שהיו לו בעלים והפקידוהו ‪4‬‬ ‫ב והמפקיר את שלו אע״פ שאינו נרד הרי הוא כמו נדר‬ ‫שאםיר לחזור בו ‪4‬‬ ‫ומה הוא ההפקר שיאנמ׳י ארס נכסי הרי הם הפקר לכל‬ ‫‪j‬‬ ‫בין במטלטלין‪-‬בין בקרקעות ‪4‬‬ ‫ף יוכיצר דין מה שהוא הפק״ כל הקודם ויכה בו קנהו לעצמו‬ ‫ונעשה שלו ואפי׳ זה שהפקירו דינו בו כדין כל שאר בני‬ ‫אדם ואם קדם וזכה בו קנהו ‪4‬‬ ‫המפקיר את שלו אינו נקרא הפקר עד שיפקירוהו לכל‬ ‫ה‬ ‫לעניים ולעשירים בשמטה דרבתה התורה גבי שמטה‬ ‫ונטשת לומר כל נטישות יהיו בשמטה וזה הפקר ואם הפקידהו‬ ‫לעניים ולא לעשירים אין דין הפקר עליו ואם נטלוהו עניים‬ ‫חייבים לתת סמנו מעשר שלא זכו בו בזן ׳ההפקר ‪4‬‬ ‫ן המפקיר עבריו הגרולי׳ הרי הם קנו את עצמ׳ שהרי שוב‬ ‫אין להם בעלים וזכו בעצמי אבל מפקיד עבריו הקטגים‬ ‫שאין להם יד לזנות אפילו בעצמי כל הקודם והחזיק בהם זכה‬ ‫בהם וכן המפקיר את הקרקע כל הקורם והחזיק בה זכה בה •‪4‬‬ ‫ן דין תורה הפקר אפי׳ בפני אחד הרי זה הפקר ואם הוא‬ ‫דבר המתעשר נפטר מן המעשרות דהפקר פטור ממעשר‬ ‫כמב־אר במקומו מ״מ כיון שאין כאן אלא א׳ שהפקיר בפניו‬ ‫ויבול זה לכפיר ולחזור בו ולא יהיו עליו עדים אמחז״ל שלא‬ ‫יהא הפקר גמור וחייב במעשר מדרבנן ער שיפקיר בפני ג׳‬ ‫כדי שיהיה א׳ זוכה אם ירצה והשגים מעידים וי״אדמן התור׳‬ ‫הוי הפקר אפי׳הפקייו בינו לבין עצמו ונ״מ אם השאיל בהמתו‬ ‫לגוי ולא החזירה לו קודם השבת שיפקירנה בינו לבין עצמן‬ ‫ודיו וע״ל בלביש החור סימן רמ״ו סעי׳ ג׳ ‪4‬‬ ‫ךן האומר היי׳ זה הפקר וזה מספקי לן בנמריאםיש ידלה‪$‬ק׳‬ ‫כמו לנדר או לא ולא אפשיט׳ לפיכך׳ השני הוי ספק הפקר‬ ‫דמספקא‬ ‫‪% q‬‬

‫הלנות הפהר וגבםי הפסד‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫סק‬

‫רעה‬

‫«»&?קא לן בלישניה אם ריל ה״ז הפקר וגם זה הפקד או שמא »ה את יה אלא כניס שנילרו לו אחי שנתיייר והיה הורתןוילירתן‬ ‫היה כוונתו למר וזהיהי׳בך ובך ולא הפקיאלא שלא םייםדבורו בקדושת דם נק־או בניו ויורשי! אותו כשיש בלכיש ע״ז סימן‬ ‫לבךלאהויאי^א ספק הפקר אבל אם אמר וזה השי זה או שאט׳ רס׳׳ט לפיכך ג־ שמ׳ ולא וזניח בן שהורתו ולידתו בקדוש׳אע״פ‬ ‫‪1‬גם יה הרי התפיש השני ביאשון וכבר אמ־נו דהפקר דיןגיר שיש לו בנים שח־תת הויתם שלא בקדושת ולידת׳ בקדושת צל‬ ‫יש לו‪.‬־הוי השני הפקר ודאי כמו המת‪:.‬יש נב־ נדר ‪,‬‬ ‫נבשיו תם הפקר וכל הקודם בהם וכה ‪,‬‬ ‫‪ Q‬המפקיר שדהי ולא זכה בת ארם כל ג׳ ימים הראשונים אם‬ ‫ב נד ש‪4‬ת בלא יורשין ובזבזו יש־אל כל נכםיו אין הזוכיף‬ ‫חור בו הוי חויתי חזרה יהדי הוא שלו לאחר שלשה ימים‬ ‫בנכסיו חייבים בקבורתו יותר משאר כל ישראלי שהדי אין‬ ‫הרי הוחזק בהפקר ואין חזרתו מועילה לו שיהא שלו אייא א״כ שיעבוד הקבור׳חלה אלא לאהר מיתת ואחר מיתה מיד הופקרו‬ ‫קדם וזכה בה שאז הוא זוכה מן ההפקר שהוא ואחר שיין בו‬ ‫הנכסים ואין שיעביר הקבורה חלת עלירם שאינם שלו‬ ‫שכל הקודם זכה ‪4‬‬ ‫‪ j‬היה לגר שדה מסייימת במצריה בארבע רוחותיה כיו‪ :‬שהכי׳‪;,‬‬ ‫* האיטר שדה יי מופקרת ליום א׳ לח־דש א׳ לשנה א׳ לשבוע‬ ‫בה אפ״במכוש אחד קנה כולה איגה מםויינות בטצייה קנח‬ ‫אחת כל זמן שלא זכה בי היא או אח־ וחזר בו חזיתו ח‪:‬רה‬ ‫ממנה באותו מכוש עד כדי שילך הצמד בשעת חרישה ויחזור‬ ‫והרי הוא שלו ומשזכה בת בין הוא בין אחר איני יכול לחזיר ף ואם יש דברים מפסקי! כשדה לא קנה אלא עד הדבר‬ ‫בו דהפקר לזמן הוי הפקר גמור כמו שמיטה שאינה אייא לזמן»‬ ‫המפסיק ומה הם דברים המפסיקים המיצר והחצב שמתחטין‬ ‫•א דבר שהוא מופקי ובא אחר ושמיו והיה מביט בו שלא יטלנו בו תח‪,‬יטי! מפם‪-‬קין בנכסי הגר ובל המחזיק כשדה לא‬ ‫אדם לא יכה בו בהבטה עד שיגביהנו אם הוא מטלטל או‬ ‫קנה אלא ער המיצי והחצב‬ ‫יחזיק בו אם הוא קרקע כדרך חוקה שקונה בה הלוקח ‪,‬‬ ‫ךן וכל המפסיק לפיאה מפסיק בנכסי הגר כיצר היה שם נחל‬ ‫‪ y‬המדברות והימים והנחיות והנוזלים כל מה שבהם חם‬ ‫או אמת המים לא קנה אלא עד הנחל או עד האטה וכל‬ ‫הפק־ וכל הקורם בהם וכה מון העשבי׳ והעצים וחפירות המפסיק בישות הרבים מפסיק בנכסי הנר מון שהיה בין שתי‬ ‫של אילנות של יער וכיוצא בהם »‬ ‫השרות רשות היחיד או כרמלית ואפי׳ היה ביניהם רשות‬ ‫‪ #‬הצד דגים מהימים ומיהדות או שצד ע־פית או מיני חיית‬ ‫שחולק לגטין מפסיק ‪,‬‬ ‫הואיל ואין להם בעלים זבה וביכר שלא יצוד בשדי חבירו ן יכל דבר המפסיק לטומאה מפסיק בנכסי הגי* כיצד כגון‬ ‫‪1‬אם צד שם קנה שלא זבת;כהם בעל השדה כיוןשאינו משתמ'‬ ‫שנכנס אים לבקעה זו וטומאה בבקעה בצרה האח׳ ואינו‬ ‫שם כדכתיבנא לעיל יאם היי הדגים בבי ברים של בעלים וכן יודע אם הניע למקים הטומאה אם לא כל מקום שמחזיקי[ אותו‬ ‫מיה יעיף שנביברים אע״פ שהוא ביבר גדיל והו‪ ::‬מחושר צידה‬ ‫לטומאה הרי היא כמקום אחר מוחלק בפני עצמו‬ ‫ד״ו של בעל הביברי׳שהרי משתמר שם ולא ייכל להמלט לפיכך‬ ‫ז בקעי גמלה שיש בה שרות רב־ת וכולם של גר אחד ולא‬ ‫הצד משם הרי הוא גזלן הלוקח דגי׳ מתוך מצודתו שפרס חב־רו‬ ‫היהביגיהם לא מצי ולא חצב ולא רבד מדברים המפםיקיפ‬ ‫כשהוא בתוך הים או שלקח ממצודת חבירו כשהיא ‪ 8‬ר ו ם ה ובא אחד והחזיק חזקה גמויה במקצת הבקעה לקנות את כילה‬ ‫במדבר אע״פ שחבידו עדיין לא יכה בה מ״מ ה״ז אסור מדברי כל הנקיא על שם אותו הגי קינה איתי וי״א דוקא כשדה בית‬ ‫מפרים ואם‪;.‬היה תמצודה כלי וייקח מתיך המצודה ה ‪ /‬גזלן השלחין שדרך להשקותה מביר א׳ יהיה רגיל להשקות כלאיתה‬ ‫נטור שקנאן לו כליו‪.‬‬ ‫הבקעת מאיתי הבור החזיק במקצת׳ קנה כלם אבל בשדה בית‬ ‫»ף הפורס מצודה בשדה חבירו וצד כה חיה או עוף אע״פ שאין הבעל אם פיר׳ לקנות כילם קנה כילם אבל אמ החזיק בשדת‬ ‫לו רשות לעשות דבר זה קנה דהא מ״מ חפקי ה־א ואם היה םתם ולא פי׳ לקנות כילם לא קנה אלא כמקים שהחזיק מלא‬ ‫»וטד נעל השדה בתוך שדהו ואמר זכתה לי שדי קנה כעל מענה לארכ־ ולרוחבו ובמו שהוא שיעור מענה באותן השדות‬ ‫השדה יאין לבעל המצודה כלום » אע׳׳פ שהוא כפיים׳ מצורתו קנה איתה באייך יביוחב מרובע כיצד בגון אם המענה הוא‬ ‫גרם להיותו נצודין שאם לא פרם המצודה לא היו באין לכאן‬ ‫מאה אמה יהוא החזיק באמצע השיה קנה מלא טענה לכל ד'‬ ‫אפ״ה ביון שאמר בעל השדה זכתה לי שדי זכה ואין לנעל רוחותיה מימינו ומשמאלו ומלפניו ומלאחי־ו דהייני מאתים אמת‬ ‫‪!1‬טצודה כלום ועייל סי׳ רס״ח וה״ה אם החצר משתמר אע״פ על מאתים אמה מרובעים יאם החזיק בגבול השדה לא קנה אלא‬ ‫שלא עמד כצד שדהו קנה בעל החצר‬ ‫מענה מימינו ומלא מענה משמאלי ומלא מענה מלחניו תיך‬ ‫^ןן דנים שקפצו לת ך הספינה קנה בעל הספינה שהספינה השדה דהיינו מאתים על אמה ואם היא שדה שיש לו מצר‬ ‫כחצי המשתמרת היא ואינה חצי המהלכת דנימא חצר‬ ‫לא קנה אלא מה שהוא בתיך המצר‬ ‫המהלכת אינו קונה שאין הספינה הולכה מחמת עצמה אלא ףן היי לו ב׳ שדות חליקית וניצי אחד ביניהם והחזיק באחד‬ ‫עומדת היא והמים הם שמוליכין אותת ‪i‬‬ ‫לקנותה קנאה לקנות אותה ואת חבירתה איתה קנה‬ ‫‪ £‬ן עני המנקף בראש האילן ומשיר פירותיה ונפלו לאד׳ אט וחבירתה לא קנה שהיי המיצר מפסיק ביניהם לקנות לחביתת‬ ‫באו ליר העני קורם שנפלו לאי׳ קנאש ואם נטלן א׳ אחר אף אותה לא קנה דהא לא חשב לקנותה וכ״ש חבירתה רלא‬ ‫עזנפלו מידו לאיץ מיציאין מידו אבל אם לא באו לידו תחלה‬ ‫קנה כחזקה וו ‪,‬‬ ‫אין בחם משום גזל להוליכם מיד הניטל אבל לכתחלה אסור לו ט החזיק בה לקנות אותה יאתהמיצי יאת חבירתה או שהחזיק‬ ‫ליטלם טדביי םיפיים ‪,‬‬ ‫כמיצר לקנות את שתיה! מבעיא בגמרא אם קנאה או לא‬ ‫* ן ש‪,‬ולים הגדלים בשרת פשתן מותר לכל ארם ליטלם מפני ולא איפשיט׳ לפיכך אם בא אח־ והחזיק בה כראוי כרי לקנותה‬ ‫שמסתמא הס הפקר שהיי טפסידין הפשתן וכל הניטלן‬ ‫זבה האחרון‬ ‫
‫‪k‬‬

‫י‬

‫‪k‬‬

‫‪t‬‬

‫‪4‬‬

‫‪t‬‬

‫‪k‬‬

‫ל״א סעיפים •‬ ‫הקרקע ובאכילת‪ .‬תפירות אינו מתקן כייר‪ .‬בגוף הקרק׳ *‬ ‫א גבר ידע׳ דגי שנחנייר כקטן שנולד דמי ואפי׳ב׳אחיט או • ‪ j‬ויש ג״כ דברים רבים שאם החזיק נהם הלוקח לא קנה‬ ‫שאינם דרך קניין של טקח וטטכר ואמ החזיק כאו׳זד טו«‬ ‫אכ ובגו שנתגיירו אינם נחשבי׳קרובים זה לזהיא־ג׳ יורשים‬ ‫בנכסי‬

‫חושן משפט‬

‫הלכות הפקד ונכסי הפקר‬

‫כנכסי הגר !*ו נכסי הפק׳ קנה מפני שהם מר>*ין שהחזיק בג־פן‬ ‫של הנכסים והדי הם שלו מן ההפקר כיצר המוצא פלטרין‬ ‫גדולים כנויי׳ בנכשי הנר או בנכסי הפקי וסייד בהם םיוד‬ ‫אחד או כייר בהם ביוד אחד שביברים אלו עשה מעשה חשוב‬ ‫כעף הנרסי‪ 0‬וקנה איתם ותוא שעשת אותם בכנ־ן אמה על‬ ‫אמה או •יותר כנגד הפתח דשם נראה יותר שעשאו לנ־י ויפוי‬ ‫הבי׳ כאחד שמייפה את ביתי יפירוש סיוד שטח בסיד וכיור‬ ‫ציורין מחיקין על הקיר שעשה מעשה בגוף הכיתל לכך קנאי‪,‬‬ ‫»ף וכן אפי׳ לא צר בהן אלא צורה אחת של חיה או עיף‬ ‫קנה כיון רעשה מעשה חשוב אבל אם לא עשה אלא‬ ‫ציור מעשה פרחים בעלמא לא חשיב ולא קנה ‪k‬‬ ‫טן< וכן הציע מצעו׳ בנכסי חני כיון שייפה הקיקע בהצעת;‬ ‫קנח וי״א דוקא ששכב על המצעות דהואיל ונהנה מגוף‬ ‫הקיקע וגם הציע אותן קנת אבל אם מצאן מוצעת ושכב‬ ‫עליהן או שכב בבית בלא מצעות לא קנה וערך שם שלחן‬ ‫ואכל עליו י״א דקנה ‪,‬‬ ‫טז הניר את השד׳ בנכסי הגד הרי זה תיקון השדה וקנה‪.‬‬ ‫•ן המפצל זמורות בגפן או שריגי אילנות וכפות תמיים‬ ‫כנכסי הגר אם דעתו לעבודת האילן קנה ואש דעתו‬ ‫להאכיל העצים לבהמי לא קגה כיצר היה כורת מכאן ומכאן‬ ‫חזקתו שנתכוון לעבודת האילן היה כורת מ־וח אחת אינו‬ ‫מתכוין אלא לעצים שהיי אינו חש לתקן האילן ‪4‬‬ ‫»ךן וכן המלקט עצים ואמים מן השדה אם דעתו לתקן האר׳‬ ‫שתהא גקי׳ וראוייה לזורע׳ קנה ואם דעתו לעצים לא‬ ‫קגה כיצד לקט הגס והדק ה״ז בחזקת שנתכוין לנקות ולתקן‬ ‫האר׳ לקט הגס ולא הדק ה״ז בחזקת שנתכוין לעצים ואפילו‬ ‫אמר שמכוין לתקנה לא קנה דבעינן שיהיו מעשיו מוכיחין‬ ‫שמטין לתקן הקיקע ‪4‬‬ ‫יט וכן המשוח פני תארי אם ידעתו לתקן האר׳ לזריעה קנה‬ ‫ואם דעתו אינה אלא להשוותה להעמיד שם נוח לא‬ ‫קנה כיצד אם היה לוקח עפר ממקים נכוה ונתנו למקום נמוך‬ ‫ה״ז מתקן האר׳ לזריעה יקנה יאם אינו מקפיד על זה משליך‬ ‫העפר יהצרירית בכ״מ מלא הקפדה ה״ז בחזקת שאיני מתכיין‬ ‫אלא להשיו׳ האר׳ לעשות מקים לדוש בו ולעשות שם נורן ‪4‬‬ ‫ך וכן הפותח מיס לתיך הקרקע אם לתקן הקרקע להשקות׳‬ ‫י קנה ואס לצוד דגים לא קנה כיצד עשה מקים שיכנסו בו‬ ‫המים בלבד וישארו שם ה״ז מתכ־ין לתקן האר׳ שיתפשטו‬ ‫על פני כולה וישקו׳ אבל אם עשה שני פתחי׳ למים א׳‬ ‫להכניס ואחד להוציא הרי זה מתכוין לצוד דגים »‬ ‫כא הבונה פלטרין גדילים בנכסי הנר ובא אחד והעמיד להם‬ ‫דלתות הראשון לא קני שהרי לא עשה כלים מ י ׳ הקרקע‬ ‫שהרי לא הועיל בבניין זה כלו׳ לקרקע מעיקרא עיילו בת‬ ‫בדווחא והשתא נמי עיילי לה ביווחאולא הוי אלא כמי שעושי‬ ‫גל של אבנים על נכי האי׳ שאינו קינה והשני שהעמיד דלתות‬ ‫קנה שהרי הועיל להיות נשאר מת שבתוכה וכנון שעשה‬ ‫הדלת ונעלה וה״ה אפ״ עשה הראשון נם הדלתית ולא נעל‬ ‫ובא השני ונעל שקנה השני שהיאשון לא הועיל כלום והשני‬ ‫הועיל וי״א שכל זה מיידי בבוני היאשון בעצים ואבנים שאיני‬ ‫שלו מון שבני בעצים ואבנים שהיו ג״כ של גר ולא כיון‬ ‫הראשון לזכות בהם אלא ע״י הבניין לא קנה או שכנת ע״י‬ ‫פועלים ותפועלים לא כוונו לזכות לו בעצים ואכניס הלכך קני‬ ‫האחרון אח״כ הכל ביחד והראשון לא קנה כלו׳ אבל אס‬ ‫היו הלבני׳ משל ראשון או של נר וכיון הראשון לקנות׳‬ ‫בהגבהתה קוד׳ שקבי לבניין לא קנה לא זה ולא זה הראשון‬ ‫לא קני הקרקע כדפירשנ׳ והשני נמי לא קנה דהא ק״ל‬ ‫היורד לתוך חורבת חכייו שלא ברשית ובנא׳ שיכול לימד‬ ‫עצים ואמים אני נ־טל וא׳יכ כשמעמיד האחרון הדלתות‬ ‫ונועל ויוצ׳ לקנות יכיל היאשון לומ־ עצים ואבנים אני נוטל‬ ‫נמצא הדלתות לא יועילו כלוה שאי יטול הראשון עציו‬ ‫ואכניו ישאיו הדלת־ת לברן ומה יועילו הילכך אם יבא הראשון‬ ‫ויקדו׳ ויסלק דלתותיו של האחרון ויעמיד דלתות אחרו׳‬ ‫מדיריה הוא קנה ואי לא הוי דינא הכי דשקיל קמא לביני׳‬ ‫דידי׳ יהאחדון דלתות ר־די׳ יא־עא הוי הפקר כדמעיקרא ואחר‬ ‫י‬

‫םינזן רעו‬

‫הכד‬

‫כף המחזיק בנכסי הנד ובהפקר ואין דעתו לקנות אע״פ‬ ‫שגדר ובנה לא קנה שהרי לא חית דעתו לקנות בליש »‬ ‫כףן היה גודר ופורץ בנכסי הגר וכסבור שהם שלו אע״פ‬ ‫שכיון לתקן שדהו לא קנה שלא כיון נם כן לקנות»‬ ‫כן גדר בנכסי גר זה וכסבו׳ שהם של גר אחר הואיל ונתכוין‬ ‫במעשיו אלו לזכות מההפקר הרי זה קנה «‬ ‫כן משכונו של ישראל ביד הגר ומת תגר ובא ישיאל אתר‬ ‫והחזיק בו מוציאי! אותו מידו שכיון שמת הגר פקע‬ ‫שיעמדו וחזר המשבץ לחזקת בעליו והוא הדין גמי אם היו‬ ‫משכונות קרקע של ישיאל מוחזק ביד הגר ומת חוזרת‬ ‫קרקע לבעליה ‪4‬‬ ‫בךן משכונו של נר ממושכן לישראל ומת הנר ובא ישראל‬ ‫א ח ר והחזיק בו הראשון קגה כגגד מעותיו ותשני קנה‬ ‫המותר בר״א שלא היה המשטן בחצירו של היאשון אבל‬ ‫אם הוא בחצירו של הא׳ ומשתמר מיד שמת הגר קני׳ לו‬ ‫חצירו אפי׳ שלא מדעתו ואין לזה האחרון כלום וכן הדין‬ ‫בפקדון של גי־ שביר ישראל מיהו דוקא פקדו; שידו׳ ייו שיש‬ ‫לו בביתו אבל אם הוא דברדלא ה״ללירע לבעלתתצר יותר‬ ‫מאחרים לא קנה כיצר כגון מי שמת גר בביתו והי׳ לו זהב‬ ‫וכסף באבנטו והוא לא ידע ובא אתי והחזיק בזהב וכסף‬ ‫שבאבנטו האח׳ זכה ולא קנאו בע״ה מטעם חצירו שאק‬ ‫חצירו קונה לו דבר שלא היה ייו לידע יותר משאר בני אדם‬ ‫ו עייל סי׳ רם״ח ‪ 4‬היה הנר חייב לישראל בשטר או בערים אין‬ ‫שוב אדם יכול להחזיק בנכסי הנר כשיעור מה שהוא כגגר‬ ‫החוב דלא פקע‪ ,‬שיעבודו דישראל מנכסי הגר במיתת הגר‬ ‫והמחזיק בנכסי הגדיש לו דין יורש והבא ליפרע ממנו דינו‬ ‫כבא ליפרע מן היורשין »‬ ‫בט גר שמת והגיח עברי׳ גדולי׳ הם זכו בעצמם וקנו עצמי‬ ‫מ י חורין עבדים קטגי׳ כל תקידם ומחזיק בתם זכת בתם‬ ‫שהרי אין להם יד לזכות בעצמן ‪4‬‬ ‫ל גר ששמעו עליו שמת ובאו ישראלי׳ ובזבזו גכסיו ואחר‬ ‫כך באו ואמרו שלא מת או אמרו שמת והגיח כן שתית׳‬ ‫הורתו ולידתו בקדושה או שהניח אשתו מעוברת הרי כולם‬ ‫חייבי׳ להחזיר ואם החזירו ואח״כ שמעו ונודע ששמועת‬ ‫הראשוני הית׳ אמת שכיאשונ׳ מת או שמת בנו קודם שמת‬ ‫הוא או הפיל׳ אשתו קודם שמת וחזרו ובאו אחרי׳ ובזבזו נכסיו‬ ‫שנית בלמי שהחזיק בשניית קנת בראשוני לא קנה דאע״ע‬ ‫שמתחלה בדין החזיקו כיון שהחזירו על ידי השמיעה השני"‬ ‫כבר סלקו ידיחם ופקע חזקתן וחזרו הנכסים לתפקרן הראשון‬ ‫לפיכך מי שקדם אח״כ בשמועה שנייה וזכה קנה ‪,‬‬ ‫ל א נר שמת ובזבזו יש‪-‬אל נכסיו והיו עליו חובות כל מלוה‬ ‫שניגבו׳ מן היורשים ומן הלק־חות נגבית גם מאלו שזכו‬ ‫בהם ואין גיבין מהם אלא כשבועה היו רבי׳ שהחזיקו בהם‬ ‫בל א׳ יבול לומר לבעל ח־ב הנחתי לך מקום לגב־ת ממנו‬ ‫לפיכך אחרון נפסד אי! לו גובי( משלפניו אין לו גובין‬ ‫משלפני פניו כו׳ ‪.‬‬

‫הלכות נחלות‬ ‫רעו סדר נחלות כיצד הוא ובו ו׳ סעיפים ‪:‬‬

‫א כתיב איש כ׳ ימות ובן אין לו והעב־ת׳ את נתלתו לבתו‬ ‫ואם אין לו כת ונתתם את נתלתו לאחיו ואס אין לו‬ ‫אתים ונתתם את נחלתי לאחי אביו ואם אין אחים לאביו‬ ‫ונתת׳ את נחלתו כוי לשארו הקיוב אליו ממשפחתו וירש אותי‬ ‫וגומר מדאמר הכתיב ובן אין לו ותעניתם וגו׳ ש׳׳מ הא יש‬ ‫לו בן הוא יורשו נמצא הבן הוא ק־דם לכל אדם ומיבתיב יכן‬ ‫אין לו אין ביו״דולא כתיב ן לו ללא יו״ד כמ־דכתיכ מאן‬ ‫יבמ־ וגומי דרשו אין לו עיק עליו כלומר שאם אין כאן בן‬ ‫חקיר יעיין עליו היטב אם אין כאן שום ז־״ מכן הן בן‬ ‫הן בת או כן הבן או בת הבן או בן הבת י־ ‪:‬ת הכת וכן‬ ‫לעולם הא אס תמצא שיש כאן זרע מן הכן איתו הזרע היא‬ ‫קודם לכל ובן דרשו ביל אין שבפרש׳ זו באם אין לו בת ובאש‬ ‫אין לו אחים וכן בכילם נמצא םרד נחלות כך הוא מי שנח‬ ‫כך כל הקוד׳ להחזיק בקיקע זכה ‪4‬‬ ‫בנו יורשו לא נמצא לו בן דואין וחיקיין אש יש לכן זרע בין‬ ‫בכ מצא שרה הגי חרושה וזרעה ולא כיסה אחר הזריעה זכר בי; נקבה עד סיף כל הדורות עימד במקומו ויורש הכל‬ ‫וצמחה ואכלה לא קנה דכשעה שזרעה לא השביח לא נמצ ^ לו בן ולא זרע ממנו אם יש לו בת תירשנו לא נמצא‬ ‫הקרקע כלום ‪.‬׳בעת שצמח והשביח שכח הבא ממילא ואינו ל׳ בזריאין ותיקין אם יש לה זרע בין זכר כין נקבה עד סו‪*•,‬‬ ‫קונת נם אכילתו אח״כ לא קנה ראכילת פירות אינו קונה כל הדורות הוא יויש הכל לא נמצא לי בת ולא זיע תחזיר‬ ‫בנכסי הגר כרכתיבנא לעיל סעיף י״כ ‪4‬‬ ‫היריש׳ לאביי של מת שאע״פ שהכתיב לא הזכירו לאהיצ־כ׳‬ ‫כ; ‪, r.‬זה מחיצה בנייה בנכסי הני ובא זה להחזיק בה ועשה להזכיר׳ חרא דהא חזיון כי היר שת היא כשלשלת תזיע בייצאי‬ ‫מחיצה אחרת על נכה לא קנת ואפילו נבלעת מחיצה חלציו לא בצדדין א״כ מה שאמר ונתתם א)תה לאתיומזזמיש‬ ‫התחתונה ‪.‬־נשארו העליונית קיימות שבשעה שבנה לא הועיל נתלה הוא שהאב יורש בקבר וממנו תכא לאחיו ‪ ,‬ועיר לא‬ ‫ובשעה שהועיל בא המעשה ממילא ‪,‬‬ ‫יצתה‬ ‫א‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫הלכות נחלות‬

‫סימן רעז‬

‫קנא‬

‫יצתה התודה להזכיר ולומר אס אין לו בת וגתתס את נחלתו לאביו‬ ‫כי התורה דרך כרכה תדבר ולא בנכרתית ואם תחזור הירושה‬ ‫מן הבן לאב־ הרי זה דרך כית שזרעו נכרת בחייו סכל םקו׳אחזיל‬ ‫שרבתה אותת התורה בפסיק באטרו ונתתם את נחלתו לשאמ‬ ‫הקתב אליו ממשפחתו ואמרו שארו זה האכמלמד שהאב קודם‬ ‫לאחיו יכול יהא קודם אפילו לבן תלמוד לומר הקרוב קרוב קתב‬ ‫קורם וידוע שהבן קרוב לאדם יותר מכל אפילו מאביו שכן מציגו‬ ‫שקם ה ס תחת אביו במקומו ליעוד ולשדה אחוזת ולא מצינו‬ ‫גשום מחום שקם האב תחת הבן במקומו ואם כן מה שאמר‬ ‫הכתיב קרזב קרוב קודם רצה לומר האב הוא קרוב יותר מן‬ ‫האחים ועוד אמרו וממאי דשארו זה האב דבתיב שאר אביך‬ ‫הוא וכי‪/‬ת הא נמי כתיב שאר אמך הוא אין זה קושיא דאמר‬ ‫הכתוב ממשפחתו וירש אותה ומשפחת אב קרויה טשפח׳משפחת‬ ‫אם מעה קירח משפחה דכתיכ ־ למשפחותם לבית אבותס ואס‬ ‫אין אכיו קיים תחזור הירושה לזרעו שהם אחי השת אס יש לו‬ ‫אח יורש הכל לא נמצא לו אח רואי! לחוקרין אם הניח זרע ער‬ ‫סוף בל הדורות עומד במקומו לירש לא נמצא לו את ולא זרע‬ ‫שמנו תחזור הירושה לאח־ת המת או לזרעה עי סיף כל הדורות‬ ‫לא נמצ* לא אחות ולא זי־ע טמנה תחזור הירושה לאבי אביו‬ ‫של מת ואם איני־ קיים חוור לזרעו שהם אחי אבי המת אס יש רעז הבכור נוטל פי שנים ואיזו הוא בכור לנחלת‬ ‫וספק בבור ובו ט׳יו סעיפים •‬ ‫לו אחים או לזרעם עד סוף כל החרות ואם אין אחים לאבי‬ ‫ה^תולא זרע סהםת־זרות לאחות אבי המת או לזרעה עד סוף א הבכור נוטל פי שניט בנכסי אביו כדבתיכ את הבכור בן‬ ‫כל החרות ואם אין אחות לאבי המת ולא זרע ממנת חוזרות‬ ‫השנואה יכיר לתת לו פי שנים ואזי׳ל יכול פי שנים כנכסים‬ ‫לאבי אבי אביו של מת ואם אינו חי מורישו לזרעו שהם אחי כלום׳ שיטול כ׳ שלשים בנכסים בין אם לא הניח אלא גיבניפ‬ ‫אבי אביו של מת או לזרעם ער סוף כל הדורות לא נמצאו אחי אחר ככור ואחד פשוט בין אם הניח הרבה בנים אפי׳ עשרי‬ ‫אבי אביו של מת ולא ז־עש חוזרות לאחות אבי אביו של מת לעולם יטול הבכור ב׳ שלישים הנכסים והאחים שליש אחד כמו‬ ‫או לזרעה עד סוף כל הדורות ועל זה הדרך נחלה ממשמש׳ נפשוט א׳ ת׳יל והיה כיום הנחילו את כניו וגומר רבתה התור*‬ ‫ועולת לשעל׳עד ראובן בן יעקב וכ; כל השבטיים ולעולם בשאץ נחלה אצל אחין לומר שאינו נוטל אלא פי שנים כא׳טהם כיצר‬ ‫האב ולא זי־עו ממשמשת דור א׳למעלה והזכרי׳וזרעם עד עולם הניח ה׳ בנים ואי מהם בכ־ר מחשבין הבכור כב׳ ועושין ששה‬ ‫קודמין לנקמת כגון בנות אחי המת לאחות המת ובנות אחי חלקים מן הנכסים ונוטל הבכור ב׳ חלקים דהיינו שליש הממון‬ ‫אבי המת לאחית אכי המת‬ ‫וכל א׳ מן כארבעה פשוטים נוטל שתית וכ \ אם הניח ט׳ בניס‬ ‫ב לפיכך טי שמת והניח בת ובת הבן ואפילו כתבת כת הבן טחשבין הבכור לב׳ והרי‪.‬הם י׳ בנים וחולקין הנכסים לעשרה‬ ‫ער סיף כשה חרות היא קודמת ותירש הכל ואין לבת כלום חלקים ונוטל הבכור כ׳ חלקים שהם חמשית הנכסים וכל אחר‬ ‫והוא הדין לבת האח עם האחות ולבת בן אחי אביו עם אחות טהשמנה פשוטים נוטל עשירית הממון וכן על דרך חלוקת‬ ‫אביו וכן כל כיוצא ביה *‬ ‫?את חולקין ׳לעולם *‬ ‫ג מי שהיה לו שגי בנים ו‪-‬מח* שניהם בחייו והניח האחד ג׳‬ ‫‪ 2‬ואלו שני החזיקים חשובין לו כחלק אחד שזהו דלקו‬ ‫בנים והשני לא הניח אלא בת אחת ואח״כ מת הזקן‪.‬כת הבן‬ ‫וצריכין ליתנם לו שניהם ביחד במצר אחדוע״ל םימןקע״ד‬ ‫יורשת חציהנכסיש ושלשת כני הבן האחר יורשים החצי האחר‬ ‫םעיף י״ב *‬ ‫שאנו יואץ כאילו הבני׳קיימץ רורשץ בשוה וכל אימורי׳ לבניו‬ ‫‪ j‬אין הבכור נוטל פי שנים אלא כשנולד בחיי האב שג׳ יכיר‬ ‫חלקו וע־ דרך זה חולרןין בני האחים ובני אחי חאכ עד ראש‬ ‫כלומר צריכים שהאב יכירנו דהיינו שראהו כחייו אכל אם‬ ‫הדואות שבל מי שמוריש נ כשיו ואין היורש קיים אלא יורשו‬ ‫נולד אחר מיתת האב כגון שטת והניח אשתו מעוברת רלדה‬ ‫היורש ולאחר מבניו יורשים רבים ולשני אין לו אלא בן אחד‬ ‫תאומים א׳במר ואחז* פשוט או שהיו לו שתי נשים וטח והניחן‬ ‫או א*ילובת אחת גוט־ת חלק כחלקהמחבין •‬ ‫מעוברות אין הבכור נוטל פי שנים שהרי י^א הכירו אביו מיהו‬ ‫ף כבר אשמו דילפינן מ‪:‬ךא שמשפחת האם אינה קרויה‬ ‫לאו דןקא שראוה׳ והכירהו אלא אפי׳ לא הכירהו רק שהיה ראוי‬ ‫משפחה לפיכך אין האם יורשת את בנה ולא את בתת‬ ‫להכירו אין הבירא מעכבת בו דהא ק׳יל בכל התורה כל הראד‬ ‫ובן *‪1‬חין טן האם אין יורשי! זה את גה אלא כל אחד ואחד‬ ‫לבלה אין בילה מעכבת בו לפי׳ אם יצא רוב פדחתו בחיי האב‬ ‫ממשיחת אביו יורש אותו ואפי שתו ד שאין לו יורשים מן האב‬ ‫הרי הוא כילוד ונוטל פי שנים אע״פ שלא יצא כל ראשו לאדר‬ ‫אין משפחת אמו ‪/‬דשין אותו אלא ירי הוא כנר ונכסיו הפקר‬ ‫העולם עד לאחר מיתת האב שהרי היה ראוילהכיתייאשאמ‬ ‫אב־ האי* יורש את אמו ובן הבת את אמה אם אין לח בן‬ ‫נולד כשהוא גוסס אין זה נקרא ראוי להכירו ואינו נוטל פי שנים ‪4‬‬ ‫שדינם בנכסי האם כנזו בנכסי האב ששניהם יורשין אותו אלא‬ ‫ך בכור שנולד טומטום ואח׳׳כ נקרע ונמצא זכר אינו נוטל‬ ‫שהבן וזרעו קורמין לבת וכל זח ילפי׳ מקראי והכי ילפינן לה‬ ‫פי שנים דבעינן שיהא זכר משעת לידה דבתיכ והיה‬ ‫כתיב וכל בת יורשת נחלה ממטית כני ישראל וגומר ומדבתיכ‬ ‫הבכור שיהא בן משעת הרה דהיינו משעת לידה וכ! הטומטום‬ ‫משטות משמע שבת אחת מקב‪-‬ת נחלה משני מטות והאיך בת‬ ‫איממםעט בחלק במרה שנ׳ וילדו לו כנים שיהיו בנים משעת‬ ‫אהת יורשת שיי ממות אלא בגון שאביר‪ .‬משבט אח׳ ואמה‬ ‫לידה כיצר אינו ממעט בחלק בכורה הרי שהיה לו בן בבור ושני‬ ‫משבט אח״ ומתו ולא הניחו אלא בת זו והיו לאביה נכסי׳ שירש‬ ‫פשוטי׳ וזה הטומטום שנקרע נמצא זבד הרי יש באן ארבע‬ ‫מאביו שהיה טשכט ראובן ולאמה היו ג״כ נכסים שירשה‬ ‫בגי• בשעת מיתה אין אומרים יטול הכטר ב׳ חמישיות הטמון‬ ‫מאביה שהיה משבט שמעון ובת זו היחידה יורעית שניה׳אבית‬ ‫כיון שיש כאן ג׳ בניס בלא הוא אלא נוטל הבכור תחלה רביעית‬ ‫ואמה הרי יורשת נחלה מב׳ מטות וש״מ שהבת יורשת את אמת‬ ‫הממון בחלק הבכורה שלו כאלו לא היו עמו אלא ב׳ פשוטים‬ ‫ואמיי׳אין לי אלא בת בן מניין שיורש את אמו רייוטר דאיכא‬ ‫בלבד ואחייב השלשה רביעים הנשארים חולקין אותו לארבע‬ ‫למימר כהכי קפיד רךא שדכן יורש את האב והבת תירש את‬ ‫חלקי• ונוטל הבכור חלק א׳ בעד חלק פשיטותו וק כולם שני‬ ‫האס ומת״צינן אמרת ק״ו ומה בו; שהורע כחה מנסי האב ר״ל‬ ‫הפשוטים עם הטומטום הנקרע כל «חר חלק אחד בשוה עם‬ ‫שהרי הבן קידם לה ייפה כהה בנכשי דאש ר*ל שיורשת את‬ ‫הבכור וליישבן הנולד לאחר מיתר) האב שאינו ממעט חלק‬ ‫האם בן שייפה כהו בכנסי האב אינו דין שיפה כחו כנכסי האם‬ ‫בכורה דוילרו לו בנים בעי והא ליכא‬ ‫כלומר שיורש א־תה הדי למרנושהבן והבת יורשי׳אתאמםאבל‬ ‫עדיין לא למדנו שיקרו׳ הבן להבת בכזו גבי ירושת אב ושמא ךן קטן בן יום א׳ ממעט כחלק הבכור׳ אבל לא העובר דהא‬ ‫וילדו לו בנים כתיב שנולדו לו בחייו משמע ‪t‬‬ ‫בירושת האם שורן הם ושניהם יורשים יחד על ןה אמרו ז״ל‬ ‫מדלא כתיכ משני מטית בני ישראל וגו׳ובתכ ממטות בני ישראל ן בכיר שילדה אמו נפל תחלה אפי׳ יצא רוב הנפל חי לאויר‬ ‫העולם כגון שהיו תאומים בבטנה א׳ נפל ואי כלו׳ לו חדשיל‬ ‫כלל שני הגזטו׳בתיב׳אחת להקישן ולומר הקיש מטה וזאם למטת‬ ‫האב מהמטה האב ‪ p‬קודם לבת אף מטה האם בן קודם לבת • והוציא הנפל ראשו חי והחזירו ובא חבירו וקדמו ויצא זה האחרון‬ ‫ך אין הבן י ד ש את אמו כקכד להנחיל לאחיו מהאב כיצר אם הוא בכור לנחלה דראשון לא הפסידו אע״ג דראשו שהוציא‬ ‫מת הבן בחיי אמו ואח׳כ מתת האס א׳יא אלו היה עודנו חשיב ליד׳ מעליא אפ״ה הוי השני בכור לנחלה סיט דגבי נחלה‬ ‫חי היה יורשה ואש היה מת בלא מי׳ היה מוריש הנסים לאחיו נתיב ראשית אונו מי שלב אביו דוה עליו אס מת יצא נפל‬ ‫מן האב עכשיו ג״כ נאמר אם אין לו זרע אחיו מאביו יעמוד שהוציא ראשו ראשון אע״נ דהוי כילוד לאו בר קיימא הוא ואין‬ ‫כמקומו לדש אותה א״א בן שאין אומרי׳שידורש ‪ w‬במקלם לכו הה עליו ואיגו כמר אלא השני הבא אחריו וכן כן ט‬ ‫שיצא‬ ‫המוריש אלא בזרעו ולא בשאר יורשים לפיכך חשיב כאילי ל*‬ ‫היה לה בן ותחזור ירושתה למשפחת בית אביה כיון ש ^ לבנת‬ ‫זרע אבל אם מתה האם בחייו ואח״כ מת הוא אפי׳ היה קטן‬ ‫בן יומו הואיל וחי אחריה אפילו שעה אחת יורשה וטנחיל‬ ‫הירושה לאחיו או ליורשיו שהם ממשפחת אביו ודוקא שנולי‬ ‫קודם שמת אלא שהיה קטן אפילו בן יומו אבל עובר איגו יורש‬ ‫אמו אם מתת כשהיא מעוברת להנחיל יורשיו שאביו אפילו יצא‬ ‫אחד כך חי לאדר העולם ומת ולא נעשה בר קיימא‬ ‫ן בל הקרובים אפי׳ כעבירה יורשי! ככשרים דכואן קרובים‬ ‫הם ועוד הא כתיב גבי ירושה א*‪ 1‬לו עיין עליו בכל טקוס‬ ‫שתמצא א' מקרובים אלו ירשנו אפילו פסולים כיצד היה לו אח‬ ‫או בן ממזר ה׳יז יירש ככשר וכן כל שאר היורשי׳אבל בן טשפחה‬ ‫או מגרה אינו בן לדבר מן הדברים ואינו יורש כלל שאינו‬ ‫מתייחם אחריו כן השפחה דבתיב האשת ויא־יה תהיה לאדוניה‬ ‫ובן הגויה מדכתיב כי יסיר את בנךבן בתך הבא מן הגוי קרוי‬ ‫בנך ולא בנך מן הגויה קרויה בנך ‪ 4‬אין היורש יוכל לירש‬ ‫אלא דבר שיש בו ממש אבל דבר שאין כו ממש או טו‪70‬‬ ‫הנאה בעלמא לא שייך גירושה *‬ ‫‪t‬‬

‫^‬

‫‪t‬‬

‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫י‬

‫‪K‬‬

‫‪,‬‬

‫הלבות נחלות‬

‫חש; משפט‬

‫שי?א ראשו מת והחזירו ויצא אחיו הבא אחריו הוא בבור‬ ‫ל‪.‬חלה דהא ראשו! לא חשיב שאין הלכ דוה עליו אבל בן ט'‬ ‫חדשים שיצא ראשו חי הבא אחריו אינו בכור לנחלה שהרי‬ ‫לב אביו דוה על הראשון שהיה בן ט׳ חי »‬ ‫ן יוצא דופן והבא אחריו שניהם אינם בבורים הראשון לפי‬ ‫שלא נולד ממקום לידת והכתוב אמר וילדו לו בני׳ממקום‬ ‫לירה והשני אינו בכור שהרי קדמו אחר שתיה לב אביו תת‬ ‫עליו ואין השני ראשית אונו‬ ‫ףן הבכורה באב תלייה רחמנא ולא באם כדכתיב בי הוא‬ ‫ראשית אינו לו משפט הבכורה ודאי לו אאב קאי לומר לו‬ ‫משפט הבכורה ולא לה לפיכך אם אין לאב בניס ונישא אשה‬ ‫אפי׳ יש לה ככר כמה בנים מאי׳ אחד וילדת לו ׳הוא בכור‬ ‫לנחלת לתת לו פי שנים אבל אם היו לו בנים ונשא אשה‬ ‫שלא ילדה כבר וילדה לו אינו בכיר לנחלת »‬ ‫‪ Q‬גוי שהיה לו בנים בניותו ונתניי׳ ונולדו לו בניס אין לו‬ ‫בכיר לנחלה דמיש שהיולובניותי אית לחו יחם‪ ,‬אחריו‬ ‫דכתיב בלאדן בן בלארן לפיכך אי! הבא אחריו בנייתו נקיא‬ ‫ראשית אונו אבל ישראל שהיה לו בן מהשפחה או מתגויה‬ ‫הואיל ואינו קרוי בנו הבא לו אחריו מן הישראלית הוא נקרא‬ ‫ראשית אונו ונוטל פי שנים »‬ ‫* היה הבכור ממזר אפייה נוטל פי שנים שנא׳ כי את הבכור‬ ‫בן השנואה יכיר שפירושו אפי׳ שנואה בנישואיה כלומר‬ ‫אפי׳ עשה איסור בנישואה שלא היה לו לישאנה מחמת איסור‬ ‫כגון אחת מכל העריות והולידה לו בן אפ״ה יכיר אותו לתת‬ ‫לו פי שנים ואצ״ל אש היה בן גרושה או בן חלוצה »‬ ‫יא מרכתיב והיה הכן הבכור אחז״ל דמשמע שיהא בן הבכור‬ ‫ודאי ולא ספק בכור לפיכך אמרו מי שנשתפק לנו אס‬ ‫הזא ככור או פשוט כגון שילדו שתי נשיו ביחד ואין ידוע‬ ‫איזה ילדה תחלה אש הוכיו בשעת לידה דחוה ליה בכור‬ ‫וראי באותה שעת ולבסוף נתערבו ואי! מכירין איזה הוא בכור‬ ‫מתכין הרשאה זה לזה ותובע את האחי׳ אם אני בכיר תני‬ ‫לי חלק בבירתי ואש אחי בכורתנו ליג״כ שהרי נתן לי חלקו‬ ‫והם חולקי! יחד חלק בכורה יאש נתערבו מיד ילא חוכרי מעיל׳‬ ‫לא מהני לחו הרשאה זה לזה שתפסוק מיעטם מלתת להש‬ ‫חלק בכורה דככור ודאי אמר רחמנא ילא ככור ספק שלא‬ ‫נודע מעולם ‪ ,‬אשת שלא שהתה אחר מיתת בעלה נ׳ חדשים‬ ‫ונשאת לאחר וילדה לשוף שבעה חדשי׳ ואין ידוע אם הוא‬ ‫בן ט׳ חדשים לראשו! אובן ז׳ לאחרון אין מכלום בנחלות‬ ‫שניהם ואפי׳ כפשוט אינו נוטל שכל א׳ ירחה אותו אצל שני‬ ‫לימד לאו אחינו את יהמיציא מחכירו עליו הראייה והנולד‬ ‫אחריו נוטל בנכסי שני כפשו׳ אבל חלק בכורה אין לו אפי׳‬ ‫יכתבו הרשאה זה לזה דהא לא נתברר מעולם איזה מהן במר‬ ‫והתורה מיעט׳ לומר בכיר ודאי ולא בכור ספק »‬ ‫‪ y‬י אחזיייל שלשה נאמנים לומר שהיא בכור חיה אמו ואביו‬ ‫חיה נאמנת מיד אחר שנולד לומר זה יצא ראשונה‬ ‫ומשיצא מתחת ידה שוב אינה נאמנת ‪ ,‬אמו נאמנת עליו כל‬ ‫ז׳ שעדיין אין א כיי מכיר בו שלא יצא מתחת ידי אמוליכנס‬ ‫לברית מכאן ואילך הוטל על אביי להכניסי בכיית ימאז והלאה‬ ‫הוא נאמן עליו לעולם רכתיב יכיר יכירנו לאחרי׳ התורה‬ ‫האמינתו עליו לומר זה בני בכור ואפי׳ אמר האב על מי שלא‬ ‫הוחזק שהוא בנו ואמר עליו בני הוא ובכור הוא נאמן ונוטל‬ ‫פי שנים וכן אס אמר על המוחזק לנו שהיא בכורו שאינו‬ ‫בבור נאמן מיהו אס אמר פעם אחת על אחד שהוא ככור לא‬ ‫יוכל אח״כ לומר על אח' שהוא בכור רכל היכא שהתוריהאמינתו‬ ‫אמרינן דכיון שהגיר שוב אינו חוזר ומגיר כמו בעדים ‪,‬‬ ‫ע שמעו עדים שאמי פלוני בני בכורי הוא נוטל פי שנים‬ ‫פלוני בני בכור הוא אינו נוטל פי שנים שמא בכור לאמו‬ ‫הוא דקאמר יאם אמר דבר״ שמיכיחי׳ שנתכוין לומר שהוא‬ ‫כבוי לאב ניטל פי שנים כגון שאמי פלו׳ בני בכור הוא ורוקו‬ ‫מרפ׳ חולי העינים ה״ז בכור לאב קאמר רנמירי דרוק של בכיר‬ ‫לאב מרפא ולא רוק של בכור לאם והוא הדין אם מת הבכור‬ ‫והזכיר עליי בהספדו הוי על בני בכור העניין ניב מוכיח רבכור‬ ‫לאב קאמר ונושלין כניו פי שנים בנכסי אביו ‪,‬‬ ‫י ך האכ שנשתתק כודקין אותו כדרך שבודקין לגיטין ע*ל‬ ‫בלבוש הבוץ סימן קכ״א אש רמז או כתב שזה בכורו‬ ‫נוטל פי שנים »‬ ‫מי שהיה לו שני בנים בכור ופשוט ומתו שניהם בחייו‬ ‫והניחו בניס הבכור הניח בת והפשוט הניח בן כל א׳ עומד‬ ‫במקום אכיו והרי בן הכן הפשוט יורש בנכסי הזקן שליש‬ ‫שהוא חלק אביו ובת הבכור יורשת שני שלישים שהוא חלק‬ ‫אביה שהיורש עומד במקום המוריש אפי׳ לחלק הבכור׳ילמרי‬ ‫דבי זה מנ״׳ש שהיתה קבלה בידם נאמר משפט לגבי בכורה‬ ‫לו משפט הבכורה ונאמר משפט גבי ירושת חלק פשיטות והיתה‬ ‫לכם לחקת משפט מה משפט האמו׳ גבי יורשת פשיטות אתה‬ ‫‪4‬‬

‫םימ! רעז‪:‬רעח‬

‫רואה תבן כאלו אביו קיים ליטול חלק פשיטות אביו אף משפט‬ ‫הנא‪;:‬׳ גבי בכורה אתה רואה את הבן כאלו אביו קיי׳ ליטול‬ ‫חלק בנורת אביו‬ ‫‪k‬‬

‫רעח‬

‫אין הבכור נוטל פי שנים לא במלות ולא‬ ‫בשבח ואש מכר הלק בכורה ובו יי׳ם‬

‫א כבר אמרנו בשימן הקורם סעיף ח׳ רב כורה כאב תלייה‬ ‫רחמנא לפיכך אין הבכור נושל פי שני׳ אלא בנכסי האב‬ ‫אבל לא בנכסי האם ואפילו אם הוא בכור לאב ולאם ומת׳‬ ‫אמו והניחה נכסיי הוא והפשוט חולקין שוה בנכסים »‬ ‫ב מי שמת והניח מים ואלמנה ומתההאלמנ׳ קוים שנשבעה‬ ‫על כתובתה כל הנכסים בחזקת היורשים ואין להאלמנה‬ ‫בהם כלום ונוטל בהם הבכור פי שנים ‪,‬‬ ‫‪ j‬אין הבכור נושל פי שנים אלא במה שהוא מוחזק בכית‬ ‫אביו בשעת שמת שנ׳ לתת לו פי שנים ככל אש*‪.‬ימצא‬ ‫לו היינו בכל מה שהוא מוחזק בידו אבל לא במה שראוי‬ ‫לבא לו אחר מיתתו כגון אם מתיעקכ בחיי אביו יצחק ואח״כ‬ ‫מת יצחק ובני יעקב יורש״ איתו אין ראובן הבכור נוטל פי‬ ‫שני׳ בנכסי יצחק כיון שלא היה מוחזק ביד יעקכ כשמי‬ ‫אלא היה ראוי לבא לו אח״כ ובן אס היתה מלוה ליעקכ‬ ‫ביר אחרים אינה נקיאת מוחזק בה דמחוסר גוביינא ואין הבכור‬ ‫נוטל בה פי שנים‬ ‫ף וכן אין נוטל פי שניי כשבה ששבחו נכסי׳ אחר מיתת‬ ‫אכיהס דהוי נמי ראוי שהרי לא היה מוחזק כידו כשעה‬ ‫שטת מיהו דוקא בשבח שבא ע" י טורח והוצאה עד שנרא׳‬ ‫קצת שינוי כנכסי׳ מחטת שבא בה! פנים חדשות באותו שבת‬ ‫אינו נוטל פי שנים אבל שכח דממילא ולא אישתנואינו חשוב‬ ‫בראוי ונוטל פי שני׳ לפיכך אש הניח להם אביה׳ פרה מושכר׳‬ ‫או מוכר׳ ביד אחרים ואין מזונותיה על היורשי׳ והרי החכירו׳‬ ‫והשכירות בא לתש ממילא בלא טורח ושינוי בפרה או שהיתה‬ ‫הפרה רועה באפר וילדה נוטל הבכור פי שני׳ בשכירות בה‬ ‫ובולרה ולא חשבינ! הולד עצמו לשינוי דמעיק־ו עוב־ ותשתא‬ ‫ולד דשאני עובר דירך אמו הוא והוה ליה כלא אשתני‬ ‫הניח להם עכר או בהמה טמאה שאוכל ועושה נוטל בהם‬ ‫הככור פי שני׳ והפשוט חלק אחד והיינו שעובדי׳ לבכור שני‬ ‫ימים ולפשוט יום אחד וכן לעול׳ ‪,‬‬ ‫ןק שחט אחד ממכירי אביו בהמה בחיי אכיה׳ ודרכו לתת‬ ‫המתנו׳ לאביהם ואח״כ מת אביה׳ קוד׳ שהורמו המתנית‬ ‫נוטל תככור פי שני׳ במתנות של אותה בהמה המתנות שלא‬ ‫הורמו כמי שהורמו דמי והוו כאלו באו ליד אבית׳ בחייו ‪t‬‬ ‫ן ככר אמרנו שאין הבכור נוטל פי שני׳ בשבח ששבחו‬ ‫נכסי׳ לאחר מיתת אכיו מ״מ תקנו חז״ל כשבאי׳ לחלוק‬ ‫נוטל הבכור ב׳ חלקים מן הנכסי׳ כמו שהן עם שבחן ואח״כ‬ ‫שמין שבח היתר שנטל ונותן לאחיו דמי׳ בעד‪!.‬יתר השבח‬ ‫שנטל עם חלק הבכורה ודוקא בשבח דאישתנו הנכסים כגון‬ ‫כרמל שנעשו שבלים ובפניות שנעשו תמרי' אבל אם שכחו‬ ‫הננסי׳ מחמת עצמן ולא נשתנו כגון אילן קטן שגדלונתעבת‬ ‫וארי שעלתה שרטון מאליה ה״ז נוטל פי שני׳ כשבח כזה‬ ‫ואם מחמת הוצאה אינו נוטל בד״א שלא מיחהכהן אבל אם‬ ‫מיחה הבכור בפשוטי׳ ואמר להם אל תשביתו הננסי׳ בהוצאה‬ ‫עד שנחלוק ולא שמעו לו והשביחו׳ אם לא עשו בהם שינוי‬ ‫כגון שהיו ענפים מחוברי׳ ובצרום שאין בהם שינוי אלא שבח‬ ‫בצירה יש בהם ניטל פי שנים בשבח בצירה ואם עשו בהם‬ ‫שינוי כגון שדרכים קנאים בשינוי ואינו נוטל פי שנים בשבח‬ ‫דריכה ינם לא בהפסד שא׳ נשפך היין או נתקלקלו הענבים‬ ‫שאינן שוין כמו שהיו שוין כשהיו ענבים משלמין דמי הענבים‬ ‫כשעת הגזילה דהיינו כמו שהיו שיין קודם הבציר וכן אם לא‬ ‫שיני בגין שכצירי׳ ינתקלקלי אין לו חלק בהפסד אע״פ שיש‬ ‫‪s‬‬

‫‪4‬‬

‫לו חלק בשבח כיון שמיחה ביד׳ ידי על העליינת‬ ‫ן כבי אמרני שאין הבכור נוטל פי שנים במלו׳ שהיה‬ ‫לאביהם ביר אחרים ואפילו בטלוה בשטוץאינו ניטל ל״ש‬ ‫גבי קרקע ל״ש נכי מעות כולהו ראוי מיקרי שהרי היו מחוסרי‬ ‫גוביינא בריא במלוה בלא משכון אבל אש הית משכון כידו‬ ‫שהלוה עליו לישראל אפי׳ משבגו בשעת הלואתו קרוי מוחזק‬ ‫ונוטל ממנו פישני׳דהא ק״ל בעל חוב קונה משכון וכדיריה‬ ‫דמיא אכל במשכון של גוים דקיל אינו קונה משכון ראוי מיקרי‬ ‫ואינו נוטל טמנו פי שני׳ כד״א במשכון של גוי שעדייןלא הגיע‬ ‫זמנו לפריתאבל במשכיןשלגוי שכבר נחלט נדינאדמלכותא‬ ‫הרי הוא נחשב מוחזק ביד האב ונוטל ממנו פי שנים ואם‬ ‫המלוה על משכינא של קרקע באתרא דלא מסלקי שקיל בת‬ ‫פי שני׳ והוא רלא משו זימנא בחיי אבוהון שכיון שלא היה‬ ‫יכול לסלקו בחייו קרוי לו מוחזק ונוטל ממנו בכורו של מלות‬ ‫פי שנים וגפ כיון שככלות הזמן יכול הלוה לסלקו קרוי נמי‬ ‫מוחזק לנבי ליה ו בכור הלוה נוטל ג״כ ממנו פי שנים כשחוזר‬ ‫להם‬ ‫‪t‬‬

‫‪X‬‬

‫‪-‬י‬

‫לבוש עיר שישן‬

‫הלנות נחלות‬

‫להם ואם היה לאב מלוה ביד הבכיי היז ספק אם יטיל נה פי‬ ‫שנים אם לא דמספקא לן אם נאמר בכג־ן דא ודאי הבכור‬ ‫ריצ־י‪ ,‬לשעבד נכסי! לאב־י לגמרי ובעין יפה גמר ומקני נכסיו‬ ‫לאביו כדי שיהא אביו קרוי מוחזק בחך מלוה ויטיל בה פי‬ ‫שנים או דילמא לא שנא משאר מלוה ואם בן הוה ליה מטון‬ ‫המוטל בספק וחולקין כלומר נוטל בטלוה זו חצי חלק ככירה‬ ‫ואם היה לאב שותפי׳ביד אחרים אפילי בעיר אחרח קרוי מוחזק‬ ‫ונוטל ממנו פי שנים ואם השותף הלוה עסק השותפות על‬ ‫משכונו דינועמהם כדין משכון שבידו שכתבנו הן של ישראל‬ ‫הן של גוים »‬ ‫ךן הלק בכורה מתנה קריית רחמנא רכתיב לתת לו פי שנים‬ ‫וחנות! מתנה ומזכה לו ע״י אחד אין מקבל מתנה זוכה‬ ‫במתנתו עד שישמע ויתיצה בה שאילו כששמע צווח לא ובה‬ ‫לפיכך חלק בכורה נמי שהיא במתנה לא זכה בה ככור ער‬ ‫שינוי! לזנות נה ואלו אמר אינו רוצה בה אבד זכיתו מיד ווי‬ ‫היא שאמרו שאם אמר איני נוטל ואיני נותן רשאי כמ׳׳ש‬ ‫בסעיף י׳ נע״ה נשם שאמרו נמקבל מתנה שאם צווח בשעה‬ ‫׳ששמע לא קנה ומטעם זה ג״כ אמרנו כל שבח שהשביחו נכסים‬ ‫בהוצאה בל זמן שלא גלה בדעתו שהוא רוצה לובית בה אפיי‬ ‫כדברים ילא אשתנו הנכסים הרי הוא של אחיו ושיר שגל׳דעתי‬ ‫ומיחה ואמר שהיא רוצה לזכ־ת בה וכה ושלו השב ח כטיש‬ ‫גסעיףו׳ויטטעם זה ג״כ בכור שמכר חלק בכורה של• קוד׳ חלוקה‬ ‫ממכרו קיים שכיון שגליה דעתו שהוא חפץ במתנתו ואת היא‬ ‫עלי ייבול למוכרה אפי׳ קידם חליקה ולפיכך גם אם חילק עם‬ ‫אחיו נמקצת ננסים נין כמקרקעי בי! בטטלטלין ינטל חלק‬ ‫בפשוט גילה בדעתו שמחל על חלק בכורתו ואבד ננו־תו בכל‬ ‫הנכסים אפי׳ בגילוי דעת בעלמא כיין דמתנה קדייד‪ ,‬רחמגא ואינו‬ ‫נוטל גם בשאר אלא כפשוט ‪1‬‬ ‫‪ JJ‬בד״א שלא טיחה אבל אם טיחה ואמר בפני שנים עניינים‬ ‫אלו שאני חולק עם אחי כשות לא מפני שמחלתי חיק‬ ‫ככורח הדי זו מחאת ולא ויתיבשא־ נכסיה ואפי׳ מיחה בענבים‬ ‫כשהם מחונרים ונצרים יחלק־ם נשוה לא ויתר כשאי• נכסים‬ ‫ביין שטיחת וחלק נשוה מיד בעור שלא נעשה ברם שינוי‬ ‫גדול אבל אם טיחה ועשו שינוי גדול שהמתין עד שד־כום וחלק‬ ‫עמהם כשות ביין ולא טיחה בהם משנעשה יין ויתר גם בשאר‬ ‫גכס־ם הא למה וח דומה למי שמיחה נעננים וחלק עמהם בשוה‬ ‫מתים שהרי ויתר נכל וכן נלנייצא נוח ‪t‬‬ ‫» יצא עליה׳ ש״ח ככור פורע נו פי שנים ואס אינו רוצה ליטול‬ ‫פי שנים ולא לפרוע פי שנים רשאי כדכתיבנא טעמא לעיל‬ ‫מתנה קרייה רחמנ׳ואין נותנין לארם מתנה בע״ב וכ״ת מאי נ״מ‬ ‫בטח שאוט׳אינו נוטל פי שנים ואינו פורע ‪3‬י שנים יש נפקות׳‬ ‫בדבר שאם שאר היורשייקטנים או אם אינןכאןשאין ב״ח ייבול‬ ‫לנכות טמנו אלא כפי חלק הפשיטות שרוצה ליטול ויש מי‬ ‫שאומר שאם אח״כרוצה לחוור כו שוב אינו יבול שמיר שמחל‬ ‫זנו היורשים נחלקו ורוקא בחלק הבכור דמתנח קר״ה רחמנא‬ ‫דמיד שאמר אי א־פשי בהדבריו קיימי! הילבך מבי אמר איני‬ ‫נוטל לא מצי ה^ר ניה אנל בחלק פשוטו׳ אי אמר לא יריתנא‬ ‫ולא פרענא וכי פרעו אחי בזוזי הדר ואמר הבו לי מנתי ואפרע‬ ‫לכי זיזי מצי הדר דמכי מיית אביה זכה בחלק פשוטו׳וכי אמ׳‬ ‫לא יריתנא ולא פרענא דיבור בעלמא הוא יאין כאן לא זביני‬ ‫)לא מתנה ילא הפקר ילמה לא יחזור בי חיי לאביהם קרקעות‬ ‫משועבדי׳לאחרי׳מיקרי מוחזקים ונוטל בהם הבכיר פי שנים אבל‬ ‫אם חייבים מס למלך ודר׳ המלך ליקח קיקע בעד המט הי־י‬ ‫הקרקע מוחזקת ביד המלך שהמלך נקרא מוחזק בבל הקרקע‬ ‫המשיענדי׳נער מס והרי היא ראוי לגבי אביהם ואיןהבבורנוטל‬ ‫פי שגים אכל נמקים שאין דרך המלך ליטול הקרקע מיקרי‬ ‫טוחו׳וגוטל הבכור פי שני׳היה לאביהם קרקע המיבת׳לי מאחרי׳‬ ‫מהיום ולאחד מיתה או שהיתה לו קיקע שגזלוה ממנו יק״ל‬ ‫קרקע אינת נגזל׳ובן אם נגנבו לו ספרי׳מסתמ׳אין דרכו להתייאש‬ ‫מהם כל אלו נקראו מוחזקים ונוטל הבכור פי שנים מהם ‪t‬‬ ‫‪t‬‬

‫רעט‬

‫דין האומר זה גני או אחי או עברי וחוזר‬ ‫ואומר איפנא ובו ו׳ סעיפים *‬

‫םימן ר ע ט ר פ‬

‫יהינ ליה נל אשר לו נמתנה אלא אפי׳ על ננסים שי‪6‬לו לו‬ ‫נשהוא גופם דבאותו זמןלינא האי מינו שאינו יכ‪-‬ל לרנד אפ״ה‬ ‫נאמן עכשיו לומר כן דאל״כ קרא למה לי ‪1‬‬ ‫ב ודוקא לתת לו ירושה אמרינן נשאר קרונ־ם שהאמינה‬ ‫התורה אבל ליטול ממנו ירושה לא אמרינן שהאמינה דתירה‬ ‫בשארקיובים לפיכך אם היינו מוחזקין נאחד שהוא אחיו או‬ ‫בן אחיו או בן דודו ואמר עליו אינו אחי ונן אחי או אינו נן‬ ‫דודי נדי ש־יא יירשנו א־נו נאמן אע״ג שיש כאן נ״ב מינו שהיה‬ ‫יבול להעניר ממנו הנחלה ולתתה לאחרים מ״מ לא מצינו‬ ‫שהאמינתו ההורה והוי כאילו אמר אחי הוא ילא יירשני שאין‬ ‫זה בידי כמיש אבל נאמן הוא על מי שהוא מוחזק לבנו לומר‬ ‫עליו שאינו בנו כדי שלא יירשנו דגני ננו מצינו שהאמינתו‬ ‫אפי׳ לסלקו טן הירושה דכתיב יכירנו שיניל להניר אפיינן נין‬ ‫דבניכ לומר זהוא בכורו ואפי׳הוא מוחזק כיןשני או בן שלישי שלו‬ ‫וא״כ הראשונים אינ׳בניואלא ממזרים אפייה נאמן כטיש בלבוש‬ ‫הבוץ ואממןואפי׳ היו לבן בניט ו״כ נזיטן עליו לסלקו מן הירושה‬ ‫ואעייפ שאינו נאמן עליו לומר אינו בנו לעניי! יחוס ואיןמחזיקץ‬ ‫אוחו ממזר על פיו כשיש לו בנים במ״ש כלבוש הבוץ סימן‬ ‫נאמן הוא עליו לעניין שלא יירשנו הוא ובניו מיהו דוקא כעוד‬ ‫שי‪-‬נן חי ראמינתו דהירה עליו נין לתת לו בין ליטול ממנו‬ ‫אבל אם מת הבן ואטד על בני בניו אין אלו בני נני ‪5‬י‬ ‫אב הם לא היה נני אינו נאמן אף על הירושה ביון שאין הבן‬ ‫קיים דה״ל לגבי נני נניו נאילו אמר זח אינו אחי שאינו נאמן‬ ‫שלא האמינתו התורה אלא לגבי בנו נשהוא היים ‪1‬‬ ‫‪ j‬האומר זה בני יחזר ואמר עבדי אינו נאמן במה שאמר עבדי‬ ‫ואע״פ שנובל לתיץ דבריו ולומר האי דקרי ליה מתחיה בני‬ ‫משים דאוהבו ככני דחזקה הוא שאין אדם קורא לעבדו בנו‬ ‫וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומניד‪ ,‬אבל אמר עבדי וחזר ואמר‬ ‫בני נאמן שאין זה חורה מדיבורו אלא פירש שמח שקיאו‬ ‫עבדי ר״לשהוא משמשי כעבר אבל היא בני ונאמן אפי׳ אינו‬ ‫משמשו בתשמיש של עכר מ״מ מפני אהבתו אמר כן שמקיבל‬ ‫עליי תשמישו אפי׳ היא קלה כתשמישי עבדות ‪ .‬אכל אס אמר‬ ‫עבדי זה שוה כך יכך או ביוצא בזה דברים שאין אימרים‬ ‫אותן אלא לעבד יהזר ואמי בני אינו נאמן אפי׳ משמשו כעבר‬ ‫שאם היה בנו לא היה אימר עליו כך ‪t‬‬ ‫ך היה עובר על בית המכס ואמר כני הוא זה וחזר ואמ׳עבדי‬ ‫נאמן שלא אמר תחלה בני אלא לפוטרו מן הטכס אכל אם‬ ‫אמר נבית המכס עברי הוא וחזר ואמר בני איני נאמן דאי׳ב‬ ‫למאי קראו מתחל' עבדי בבית המכס והא דמהיטן נבית המנש‬ ‫כי אמר עבדי הוא ה״ט דלא אתחזק׳אמיה בבת ישראל אכל אי‬ ‫אתרזקה אמיה בבת ישיאל לאו כל כמיניה למימר עליה עבדי‬ ‫הוא דכי מהימניה רחמגא אבריה כגון דאמר בני זה ממזר הוא‬ ‫דאיכא למימר אוליד ליה מחייבי כריתות א״נ דירוע דבר‬ ‫איחתיה היא ואמר עליה דלאו כריה הוא דה״ל ממזר ממילא‬ ‫אבל בעלמא לא מהימן לטימר ממזר הוא או עבד הוא לפיכך‬ ‫הוא נמי כיון דאתחזק רזו איתתיה היא והיא אתחזקת כנת‬ ‫ישראל לאו כל כמיניה לאחזוקה בשפחה »‬ ‫ך« לא יקר׳ אדם לעבר אב׳ פלו׳ או לשפחה א מ׳ פלונית‬ ‫שלא יב׳ מהדבר תקלה שיאטרי זח הי׳ הבן וגפגם לפי'‬ ‫אם היו עברים ושפחות חשובי׳ ביותר ויש להם קיל וכל הקהל‬ ‫מכירים אותם ואת בניהם ועבדי אדוניהמ כגון עבדי הגשיא‬ ‫הרי אלי מותר לקיות להם אבא ואימ א ‪1‬‬ ‫ן טי שהיתה לו שפחה והוליד ממנה בן והיה נוהג נו מנת‬ ‫ננים או שאמר נני הוא ומשוחררת היא י אמו *‪.‬ם תלמיד‬ ‫חכם הוא או אדם נשר שהוא ברוק בדקדוקי מצות הרי זה‬ ‫יירשני דלגבי ממון אזלי׳ בתר חזקה דחוקה שלא עשה בעילתו‬ ‫נעילת זנות ותלינן לומר וראי שחררה קודם שבא עליה ובא עליו;‬ ‫לשם ק־דישין אבל לא םמכינן אחזקה זו להתירו בבת ישראל‬ ‫עד שיביא ראיי׳ שנשתחררה אמו ואחייב ילדה שהרי הוחזקה‬ ‫שפחה בפנינו והיא עדיפא מחזקה שאי! עושה בעילתו נעי־ת‬ ‫ז!ות ואם הוא משאי־ הדיוטות ואצ״לאם היה נין המפקיר ! עצמן‬ ‫לכך ה״ז בחזקת עכר לכל דבר ואחיו מאביו טשענדין בו‬ ‫ומוכרי! אות נעכד גמור ואם אין לאבי‪,‬׳ בן חו׳ ממנו אשת‬ ‫אביו טתייכמת שאין בן השפחה פוטר מן היבום כמבואר במקומו‬ ‫ו־״א דחולצת ולא מתייבשת מספק ועיין בלכיש הבו׳ ואיגמן‬ ‫סימן קנ״ו וי" א דנם לעניין טמון ספק הוא ואמרינן המוציא‬ ‫טחבירו עליו הראייה ואינו מוציא הירושה משאר היורשים נלא‬ ‫ראייה ובתנ מורי ונן נ׳יל‬ ‫‪,‬‬

‫א נשם שהאמינה התורה לאב להכיר את שהוא מוחזק שהוא‬ ‫בנו לומר עליו שהוא בכורו לתת לו חלק בכורתו דכתיב‬ ‫את הבכיר יכיר כן נאמר ה״ר‪ ,‬שיהא נאמן לומר על אחר שאין‬ ‫מוחוק לביו לומ׳עליו' שחויבנו לתת לו ירושתו וה״ה על אחילומר‬ ‫עליו שהוא אח׳ משאר קרוביו הראוי לירש אמו ליורשו דמ״ש‬ ‫אמר אחד זה אחינו או ש ב א אחד ואמר‬ ‫לפיבדהאישרזהבני או זה אחי או אכי או שאר‪ .‬היורשים שיירש ר פ‬ ‫אותו אע״פי שהם אנשים שאינם מוחזקי׳שהם קיוביו ה״ז נאמן‬ ‫אני אחיך ובו יי׳ב סעיפים ‪:‬‬ ‫)יירשנו כין שאמר ‪ p‬כשהוא בריא בין שאמר כן כשהוא שיט‬ ‫אי אפיינשתתקוכתב בכתב ירו שזה יורשו בודקי! אותו כדרך‬ ‫א נל היורשים יירשין נחזקתן נלומר שהם מוחזקין לנריות‬ ‫שבודקין לגיטין ויירשנו יל״מ קיא שהוא נאמן לוט׳כן על נכסים‬ ‫שהם יורשיו של זה המת ניצר עדי!! שהעידו שזה מוחזק‬ ‫שהסבירו נשעה שאומר בך דפשיט׳הוא רגאטן ב ג דאי בעי‬ ‫לחו‬ ‫‪:‬‬

‫י‬

‫ט‬

‫חושן משפט‬

‫הלכות נחמת‬

‫להו שהוא בנו של פלוני או אחיי אעי׳פי שאיני עדי היחוס ולא‬ ‫ידעו אמתת היחיםי׳ אלא סתם זה בנו של פלוני וזה אחיו של‬ ‫פלוני הרי אלו •ורשים בערות זו »‬ ‫ב יעקב שמת והניח שני בנים ראובן ושמעון ולא הוחזק‬ ‫ליעקכ עוד בן אחר אלא אלו השנים ואח״כ תפס ראובן‬ ‫את ליי מן השיק ואמר גם זה ׳אחינו הוא ויש לו לחייוקעמנו‬ ‫ושמעון איטר איני יודע הרי שמעון ניטל חצי הממון שהרי‬ ‫אינו מידה לליי כלום וראובן נוטל שליש שהרי לא הודה לו‬ ‫אלא שהם ג׳ אחי׳ ויגיע לכל אחד שליש ולוי נוטל שתות‬ ‫המותר ועל השאר היא אצל שמעון המע״ת מת לוי יחזור‬ ‫השתות לראובן ואין לשמעון חלק בו דא״ל ראובן הרי החזקת‬ ‫ככר מנחלת שהיתתרארה ללוי מאבינו אות׳ טול לך בירושת׳‬ ‫שהרי לא מחל לך חלקו ועד עתת בתורת גזל היה בידך‬ ‫ועתה תירש אותו חלק מן הדין וגס אגי אירש חלקי׳ שנתתי‬ ‫לו ונמצינו אני ואתה שיין בנחלתו ואם נפלו ללוי גכםים ממקו׳‬ ‫אחר יחלקו אות׳ ראיבן ושמעון שהרי ראובן מודה לשמעון‬ ‫שלוי זה היה אחיה׳ ויורשין שניהם כשוי» וכל זמן שהנכםי׳‬ ‫שלקח לוי מראובן הן בעין או שאר נכסי׳ הבאין מחמתו‬ ‫נוטלן ראובן כיאש שהרי משלו נתנ׳ לו ולא פחתו מחלקו של‬ ‫שמעון כלום אבל אי ליתניהו לחני נכסי׳ ולא הבא מחמתן‬ ‫אין ראוק נוטל כלו׳ ב־אש אלא חולק עם שמעון בשות‬ ‫שהרי ממקים אחר בא ללוי»‬ ‫‪ j‬ואם איתו השתות שלק׳ לוי השביח מאיליו אצל לוי‪.‬ואח״כ‬ ‫מת ליי אש הוא שבת המגיע לכתפי׳ כגון עגבי׳ שהגיעו‬ ‫להבצר הרי השבת הזה הוא כנכסי׳ שגפלו לו ממקו׳ אחר‬ ‫ויחלוקו בהם ראיב; ושמעון ואם עדיין לא הגיעו להבצר הרי‬ ‫הם של ראובן לבדו רשתות שלו השביח »‬ ‫ך ואס שמעון טוען מתחלה ברי ואמר ברי לי שאין לוי זה‬ ‫אחי שאז נ״כ לא נשתנה דינו של לוי שאינו נוטל אלא‬ ‫השתות כמ״ש אם אח״כ מת ל י והניח נכסי׳ בין אותו השתות‬ ‫‪ p‬שאר נכסי׳ שנפלו לו ממקום אתר בכולם לא יירש שטעון‬ ‫‪ & 0‬ו כלו׳ שהרי הודת ברי ואמר שאין לוי זח אחיו אלא ראובן‬ ‫לבדו יירש השתות עם שאר נכסי׳ שהניח לוי ‪t‬‬ ‫ה וכן הרין בכל היורשי׳ שמקצת׳ יודו ביורשי׳ אחריפ‬ ‫ו&ןצת׳ לא יורו‪,‬‬ ‫ן הרי שיושב בנחלתו ובא אחד ואמר לו אחיך אני חלוק‬ ‫עמי וזה אימר לו איני מכריך נאמן אפי׳ שיצא הקל שיש‬ ‫לו אח במדינת הים ‪.‬‬ ‫ן טי שמת והניח בן וטמטום או אנדרונינוס הרי הבן יורש‬ ‫הכל בתורת יתש׳ שהוא וראי יורש וחטומטו׳ והאנדרוגנו'‬ ‫הס ספק דשמא נקבות הן ואין ספק מוציא מידי ודאי לפיכך‬ ‫אינו ניטל כלוי בתורת ירושה אבל מצד דשמא היא נקיבת‬ ‫צריך הבן לזון אותו עד שיבגר ממ״נ אס הוא זכר הרי חצי‬ ‫שלו ואם נקיבת צריך לזין אותה כמ׳יש סעי׳ ט׳ וכן כל ודאי‬ ‫וספק הידאי נוטל הכל ואין הספק מוציא ודאי ולב! ראיבן‬ ‫שיצא בנו למדינת הים ואין יודעין אם הוא חי אי לא ואין‬ ‫כאן עוד בן אחד אין אחי ראובן יורדין לנחלה בנכסי רא־בן‬ ‫דמוקמינן איתו הכן שיצא על חזקתו שהוא חי אבל אם יצאו‬ ‫ראובן ואשתו למדינת הים ושמעי שמתו והניחו נכסי׳ כאן‬ ‫לא חיישי' שמא ילדי שם דמוקמי׳ להו נ״כ אחזקתן שלא‬ ‫ילדו ואחי ראובן‪ .‬יורשי נכסי דאיבן‬ ‫ןן הניח בנית וטומהו׳ או אנדרונינוס כולן יורשין בשיה‬ ‫ממ״נ דלאנרעי הטומטום ואנדרונינום מבת ונוטלין לפחי׳‬ ‫כאחת הכנות ולא יטלו יותר דשמא לאו זכר הוא והמע״ה »‬ ‫‪ Q‬נבר נתבאר בלבוש הבו׳ וארנמן‪ .‬סימן קי״ב דמי שמת‬ ‫יהניח מים ובנות אם הנכםיס מרובין ירשו תבני׳ ותבנות‬ ‫יזונו מן הנכםי׳ אם הם מועטי׳ המית יזונו והמיס ישאלו‬ ‫על תפתחים כו׳ ע׳יש לפיכך מי שמת והניח כניס ובנות‬ ‫וטיטטומאו אנדרונינוס בזמן שהנכשי׳ מרובין הבנים יורשי׳‬ ‫ודוחין הטומטו' אצל הכנות וניזון עמה׳ במו בת שיאמרו לו‬ ‫נקבה את ובזמן שהנכםי׳ מיעטין הבנות דוחות אתהטומטו׳‬ ‫אצל המי' ואומרות לו זכר אתיז יאק לךןעמנו מזונות » וי״א‬ ‫גם במה שכתבתי בסעי׳‪.‬ח׳ כשהניח בת יטומטי׳ אס הנכסי׳‬ ‫מרובי׳ נוטל הטומטו' ג׳ חלקי׳ והבת לא תיטול אלא רביעית‬ ‫הנכסי׳ דפלנא שקיל ממ״נ שאם הוא נקבל פלגא שלו ואידך‬ ‫‪8‬לנא שמא זכר היא ויש לו ליטול הכל אלא שחייב לזק‬ ‫הבת ער שתמר יה״ל אידך פלנא ממון המוטל כספקיחולקין‬ ‫והוא שיש באותו רביע שיעור שתיזון עד שתמר שאז אין‬ ‫לה יותר ממ״נ ואם אין מ שיעור זה משלי׳ לה עד אותו‬ ‫שיעור שהרי אם הטומטו׳ נקבה היא פלגא לבת ואם הוא‬ ‫זכי עכ?פ צריך להשלי׳ לוון איתה עד שתמר ואם הנכסי׳‬ ‫מועטי' אק לטומטו׳ כלו׳ דהבת עכ״פ יש לה חלק בהן‬ ‫דאש הוא גקכ׳ הרי ‪8‬לגא לבת וא׳ הוא זכר הוי הכל לבת ליזון‬

‫סימן רפ רפא‬

‫אותה וחוא ישאל על תפתחי׳ לפיכך תוכל לדחותו לומר זכר‬ ‫הוא ותיא ניטלת הכל ואם הניח כן וטומטום אם הנכםי׳ מועטי׳‬ ‫הטומטו׳ נוטל נ׳ חלקים פלנא טמ״נ שאפי׳ אם הוא נקיבה‬ ‫הרי צריך לזון אותה ואידך פלגאישמא נקיבה היא ויש לה‬ ‫ליטול הכל וא״כה״ל מטין הטוטלבספק וחולקין וא׳ הנכסי'‬ ‫מרובין הבן נוטל הכל בירושה והטומטי׳ ניזון בבת ולא יירש‬ ‫י אשה שיש לה נכסי׳ ונפל הבית עליה ועל בנה ומתו‬ ‫יורשי הבן כגון אחיו מאביו אומרים האס מתה תחלה‬ ‫והבן יורשה ואנחנו נירש אותו ויורשי האם אומרי׳הבן מת‬ ‫תחלה ואין הכן יורש אמו בקב׳ להנחיל לאחיו מן האב‬ ‫כיון שהנכסי׳ היו בחזקת• האט מעמידי׳ אותת בחזקת יורש האם‬ ‫מפני שהם יורשים ודאי כלומר שהם מוחזקין אכל יודשי הבן‬ ‫ספק הם שאם מת הב! תחלה אין לאחיו מאביו בנכסי אמו‬ ‫כלום ובאי׳ הם להוציא והמע״ה וה״ה לנפלהבית עליו יעל בתו‬ ‫נשואה ואין ירוע איזה מת תחלה והבעל אומר האב מת‬ ‫תחלה וירשתו בתו ואני יורש את אשתי הנכסים בחזקת יורשי‬ ‫האב ואין הבעל יורש בהם כלום י‬ ‫י א נפל הבי' עליו ועל בן בתו‪.‬ואין ידוע איזה מהם מת תחלה‬ ‫אם מת האב תחלה הרי ירשנו בן בתו ומוריש לקרוביו‬ ‫שחם אחיו מאביו ואס בן בתו מת תחלה הדי הנכסים בחזקת‬ ‫יורשי האב שאין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחיו‬ ‫מאביו י״א דהכא נמי הנכסים בחזק׳ האב כיון שהוחזקה הנחלה‬ ‫באותו שבט במו בסעיף הקורס ובן הדין אם נשכת האב ומת‬ ‫בשביה ומת כן בתו כאן או שנשבה בן בתו ומת בשביה ומת‬ ‫אבי אמו כאן ואין ידוע איזה מת קודם שהנכסים בתזקת‬ ‫האב וי״א דנבי אלו הוי דינא דיחלוקו יורשי האכ עם יורשי‬ ‫בן הבת דסבירא ליה דלא דמי להא דלעיל כשנפל הבית על‬ ‫הבן ועל האם רחת׳ אם מת הק תחלת ואחר כך האם באו‬ ‫הנכסי' מיד ליד קרוביה ולכן מעמידי; כל הנכם" מיד לחזקתן‬ ‫אבל בנפל הבית עליו ועל בן בתו וכן כשנשבת‪ .‬ומת בשביה׳‬ ‫ובן בתו מת כאן או איפכא ממ״נ הנחלה ממשמשת בתחלה‬ ‫בקבר לבת שהיא קרובה וראשונה אל האב אלא שהספק תוא‬ ‫אם מת האב חחלה ונפלה הגחלת לבת בקבר וממנה תחזור‬ ‫ותמשמש למעלה לאחי אביה או בני אחי אביה לקרוב קרוב‬ ‫קודם ולא למטה לבנה דהא אמרינן שאין הבן יורש את אמו‬ ‫בקבר להנחיל לאחיו מאביו הלכך הואיל וע״כ ממ״נ צריכה‬ ‫הנחלה למשמש תחלה ליורש אחר וממנו לקרובים ואינהןבאה‬ ‫מיד לחזקת מי שתישאר בידו אע״פ שהיא עדיין בחזקת אותו‬ ‫שבט הואיל ויצאה מיד מ• שהיתה עד היום וספק אם תורירנה‬ ‫למטה או תעלנה למעלה יחליקו»‬ ‫‪ y‬נפל הבית עליו ועל אביו או על א׳ מורישיו והיה על‬ ‫הבן ש״ח או כתובת ואין לו לפרוע אלא ןמאלו הנכסי׳‬ ‫שראוי היה לירש יורשי האב אומרים חסמת תחל ולא ירש‬ ‫כלום ולא יגבו הכתובה או הבעלי חובות מאלו הנכסי׳ שהיה‬ ‫ראוי לירש ולא ירש והאשה ובעלי חובות אומיי׳ האב מת‬ ‫תחלה והנכםי׳ בחזקת יורשי אב וננבה מתם את חובותינו על‬ ‫בעלי החובות והאשה להביא דאייה שהאב מת תחלת ואם לא‬ ‫יביאו ראייה לאי יטלו כלום שהנכסי׳ בחזקת יורשי האב הם‬ ‫שהרי הם יורשי׳ ודאי או מן האב או מן הבן וכמוחזקים דמי‬ ‫שהרי האב היה מוחזק בנכסיו ואלו באים מכחו וב״ח וכתובת‬ ‫ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי ראובן ואשתו וד׳ בנותע היו‬ ‫בכית ונפל עליהם הבית ומתו יורשי ראובן אומרים שמא ראובן‬ ‫או אחת מבנותיו מתו באחרוגה והרי אגו יורשים הכל שתרי‬ ‫היב המתי׳ היו קרובינו מירישנו חוץ מן האשח אפ״ה חולקין‬ ‫הכתובה עם יורשי האשת דק״ל כל קבוע כמחצה על מחצת‬ ‫דמי אבל אם ה? הכנית נשואות ובא בעל של כל אחת ומבקש‬ ‫חלקו חולקין הממין על י׳ חלקי׳ ד׳ חלק;׳ לבעלי הבנית יחלק‬ ‫אחרי ליורשי האשה וחלק אחד ליורשי ראובן »‬ ‫‪k‬‬

‫‪v‬‬

‫ר‪5‬א‬

‫המעביר נכסיו מבניו לחנם לאחר ובו י ״ פ ‪:‬‬

‫א כבי ידעת שאין אדם יבולי )תתיות על מה שכתוב בתור׳‬ ‫דלאו כל כמיניה לכטל מה שצותה התור' והנה התורה‬ ‫בכר זכתה הירושה לקיובי׳ ק־ייב קרוב קורם כמו שהם מסודרים‬ ‫בפסוק יאיש כי ימית ינומר לפיכך איןןארם יכול להיריש למי‬ ‫שאינו ראיי ליירשי ילא לעקיר הירישה מהיויש כין שצוה‬ ‫יהיא בריא כי‪ :‬שהית שכ״מ בין ע״פ בין בכתב לפיכך האומר‬ ‫איש פלו׳ בכורי לא יטיל פי שנים איש פלי׳ בני לא יירש עם‬ ‫אחיו לא אמרכלים וכן אם אמ־ איש פלוני ירשני ואפי׳ הוא‬ ‫אחיו במקום שיש לו בת או בתי תרשני במקום שיש לו בן‬ ‫לא אמר כלום שהרי מתנה על מה שכתוב בתורה וכן כל‬ ‫כיוצא בזה אבל אם היו לו יורשים רבים כנון בניה רבים או‬ ‫אחי׳ רבי׳ או בנות רבות ואמר כשהוא ש״מ פלו׳ בני יירשני‬ ‫מכלל בני או פלוני אחר ירשני מכלל אחי או בתי פליגית‬ ‫תירשני‬

‫לבוש עיר עזושן‬

‫חלמת נחמת‬

‫סימן רפא‬

‫תירשני טנללבנותיאו שרינה לא׳ ומיעט לא׳דבריו קייטיןדכתיב יכול למכור הנכםיס אע״פ שנחבלה מהיום ולאחר מיתה ואין‬ ‫והיהוניום הנחילו את נניו התורה נמנה רשות לאנ להנחיל לבניו הבת נוטלת אלא בנבטים שתיו לו בשעת נתעה אבל לא‬ ‫לכל א׳ טח שירצה יה״ד‪ ,‬לשאר יידשין נד״א שאמר נן כע״פ אח״נ שאין אדם ינול להקנות דשנ״ל וכתב מורי טהרמא״י ז״ל‬ ‫אנל אם כתנ להם ננתנ נשאר יודשי( גינ דכריו קיימין שאין וז״ל מיהו נ״ל דמה שנוהנין עכשיו לכתוכ ש״ח לנתו ולחתנו׳‬ ‫דרך נשאר יורשין לעשות אחד מהם אפוטרופא על האחרים שאם יתן היורש לבתו חלק כחצי זכר יפטר טן החוב « ־ י ר‬ ‫אבל ג‪±‬ניו דוקא בעל פה דבריו קיימין אבל נכתנ אם נתנ לתת לה החצי מכל אשד לו שהרי עשאה כב״ח והחוב הוא‬ ‫בל נכסיו לאחד מבניו קיס להו לחז״ל שלא עשאו אלא עיקר ולכן צריך לקיים תנאו או ישלם לה חובו וכ! המנהנ עכ״ל‬ ‫אפוטרופסדלכך טרח וכתב לומר שאינו מורישו הכל אלא עושה כתב לבתו שטו־ חצי זכר וכתב לה ליוצאי חלציה בל בניה‬ ‫אותו אפוטרופוס ועייל סימן רט*ו מעיף ד׳»‬ ‫ובנותיה נוטלים בשוה דכולהו יוצאי חלציה הם אאינ כתכ‬ ‫ב אמר פלוני נני יירש חצי ננסי ושאר כני חצי או אפי׳ יורשיה יוצאי חלציה שאז פירנשו יוצאי חלציה ואיזה מייצאי‬ ‫שאמר פלוני כני יירש הכל ולא יותר דנריו קייטין שהרי לא חלציה הראויים לירש אותה מן התורה דהיינו הזכרים ואם אין‬ ‫עקר נדנריו ירושה מאחרים ונתינ וחיה כיום הנחילו ונוי » לה זכרים אז י&לו בנותיה כדין תורה התנה שלא יהא חלק‬ ‫‪ %‬אנל אם אטד פלוני נגי לא יירש אלא נך זנך אז שאמר לכתו בספרים והלוה על ספרים נבר כתבנו בסימן רע׳׳ח םעיף‬ ‫ראונן בני יירש חלקו וחלק שמעון או שאמר לא יירש ז׳ דק״להנ״ח קונה המשכון וא״נ אין לבת חלק אפילו בספרים‬ ‫שמעין בכל אלו הלשונות הרי הוא עוקר ירושה מיורש אחד שהלוה עליהם ביל ותמיהני על מורי ז״ל שכתנ נאן שנוטלת‬ ‫והוי מתנה על מה שבת ב נחירה ולא אמר כלו• ובן היכא‬ ‫ולעיל הסכים דב״ח קונה משכון וצריך עיון ‪,‬‬ ‫דתליא ירושה דראובן בלא יורש דשטעון כנון שאמר לא יירש ח אם אטד לשון יחזיק נגון פלוני יחזיק נננסי ‪ p i‬לשון יחלוק‬ ‫שאעון אלא לראובן לא אטד בלום דהא מ״מ עוקד נחלת אבל‬ ‫שאמר פלו׳ ופלו׳יחלוקו ננסי הוי כמו לשון מחנה ודנריוקייטין‬ ‫אם אמר ראובן בני יירשני או ״רש כל נכסי ולא יירש שמעון אפי׳ אמר ג״כ לשון ירושת באותו מאמר נגון פלוני ״‪«n‬‬ ‫כיון דלא תליא לירושת ראובן בלא יירש דשמעון דבריו קיימי!‬ ‫ויחזיק נטו כמתנה «‬ ‫דטיד שאמר ראובן בני יירש קנה ודקאטר אחיכ שטעון לא ט ואע*פי שלא שייר ליורש בלום דבריו קיימי! שהרי לא‬ ‫יירש שפת יתר הוא ונמאן דלתיה דמי ‪t‬‬ ‫בעי׳ שייר במתנת ש״מ היכא שמת מתוך אותו חולי דדברין‬ ‫ף נדיא נפשוטים אבל אם יש נמר ניניהם אינו ינול נשום‬ ‫ככתובים ובמםורין דמי»‬ ‫פנים להעביר ולמעט טתלק בנורתונלום להוריש לשו• אדם י מי שהיו לו בני אחיות ובן אח ונתן מתנה לבן האח וכתה‬ ‫אפי׳ לאי מן האחין נין אמר לא יירש פי שנ ם בין אטד לא‬ ‫וצוה שבאותה מתנה סלק את בן האח מנל חלק וזכות שי‪V‬‬ ‫יטול פי שנים בין אמר יירש כפשוט לא אטר בלום דבפירוש לו בירושתו ואחרי בן מת ובאין בני האחיות ורוצים ליר׳«‬ ‫כתבה התורה גבי בכור לא יוכל לבכר את בן האהובה ואפילו וטועינן מאתר שסילק את בן האח הרי נפלה שאר כל הירושה‬ ‫כמקום שגהגו שאין הבמרנוטל פי שנים יש לבטא ואי! לילך להם אין בדבריהם כלום אלא ב! ד*ח נוטל את הכל שבלשון זין‬ ‫שנתנ שהוא סלק את בן האח מירושתו הוי במחנה על טח שכתוכ‬ ‫אח* המנהג הואיל והוא נגד דין תורה ‪.‬‬ ‫ך• בד״א שיכול האב להוסיף ולגרוע לאחר מןהיורשין אי לבן כתורה דהיאך מסלקו והתורה אמרח שיירש ונ״ש פאן שאין ל‪1‬‬ ‫בין הבגים בלשון ירושה כש״ט רעליה משמע דקאי ביום יורש אחר מי יירשנו אלא הוא כל זמן שלא נתן נכסיו לאחרי•‬ ‫הנחילו את ננ־ו אכל בבריא לא קרינן ביום הנחילו את בניו לפיכך נוטל בן האח הכל ובני האחיות בנכרי׳ נחשבו כל ומן‬ ‫שיום הנחילו עדיין לא נא לפינך אינו ינול לא לתסיף ולא שב! האח קיים ‪ ,‬ד׳ אחיות שהיה להן אח שאינו נוהג כשורת‬ ‫לגרוע הירושה כלשון ירושה לשום אחד טהפ בין לננור בין ורצו להבריח ירושתן ממנו שלא יירש אותם אותו האח וכתט‬ ‫שטר שכל אחת מהם נותנת כל נכסיה מעכשיו לג׳ אחיותיה אין‬ ‫לאחד משאר היורשין»‬ ‫ן והיכא שיש לו בנור ופשוטים ודינה לאחד כלשון ירושת כאן טתנ׳ כלל שהרי חז׳ כל הממון כל חלק על מקומו הראשון‬ ‫בנון שאמר פלו־ בני יירש הכל או יירש כך וכך או שהשוה והרי הוא של ארבעתן יחד בשותפות ככתחלה ולא עשו כלום‬ ‫להם הנמר בשם שדבריו בטלים אצל הבכור כמ״ש בסעיף ד׳ והאח יורש אותן ולא אמרינן ניזיל בתר אוטדנא ואומד דעתן‬ ‫כך הם בטלים אצלהפשוטי׳אלא הולקי! הנל נשוה כאילו לא הוא שדעתן היתה שלא יירש האח נכםיהון אלא ישארו ביד‬ ‫אמר כלום שהרי אותן שריבה להם צריכין למלאות לבכור פי האחיות כמו דאמרינן גבי מי ששמע שמת בנו ועמד וכתכ‬ ‫שנים מאותו הריבוי שריבה לחן נמצא שבטלה הצוואה שהרי נכםי‪-‬ו לאחרים ואח״ב בא בנו דמתנתו בטלה ח״נ נימא אוטל‬ ‫נפחתה להם מטת שצות וביון שבטלת מכללה חזרה הירושה דעתן היתה שלא יירש האח נכסיהן דלא דמי דכל •היבא דאזלינן‬ ‫לעיקי הרין שיטול הכבוד פי שנים והשאר יחליקו בשוה וי״א בתר אומדנא אנו מבטלין המעשה שעשה ונשאר העניין כמג‬ ‫שחלוקת הפשיטי׳ קיימת ומתקבצים מכולם כפי חשבון ומשליטין שהיה בתחלה כמו גבי שמע שמת בנו כו׳ שהמעשה נטל והבן‬ ‫לבמד לפי שהבכור עם האחין בזה כדין כיח שיש לו חלק יירש כבתחלה אבל בנדון זה אף כי ידוע שנוונו להכריח מן האת‬ ‫ודברים שבלב לא מעיקרי‬ ‫כנורתו אצל כולם טחוב אביהם שזכתה לו התורה טמנו ונוטל הרי לא עשו דבר שיש בו הברחה‬ ‫ונחלה דאורייחא לפיכך יורש האח טיד שתמות איזה מהן בלא‬ ‫מהם כפי חשבון מת שנתן להם אביהם‬ ‫ן אין כל חדברים הללו אמורים אלא כשאמר בלשון ירושה זרע ואם לא היו המתנות מעכשיו אלא מהיום ושעה אחת‬ ‫שמתנה על מה שכתיב בתורה שכתבה בכל קרוב קרוב קודם קודם למיתתן אין האח יורש בי אם אחר טיתת האחרונה שהרי‬ ‫מיד כשמתה אחת נפלו נכםית לאחיותיה במתנזז יאק האת‬ ‫וירש אותה אבל אם אמר בלשון מתנה דבריו קיימים לפיכך‬ ‫המחלק ננסיו על פיו במתנה נשתוא שיט וריבה לאחד ומיעט יורש עד שתמות האחרונה כלא זרע ‪ 4‬בריא שנתנו םתם בל‬ ‫לאחד והשוה להם הבכיר או שנתן למי שאיני ראוי‪,‬ליורשו אחת לאחיותיה ולא פירשו איזו נחנה ראשונה ואיזו נתנה‬ ‫רבדיו קיימי! ואם אמר משום ירישה לא אמר כלום כתב בין אחרונה אבל אם נתונ בשטר שזו נתנה ראשונה לנ' אחיותיה‬ ‫בתחלה בין באמצע בי! כסוף משום מתנה אע״פי שהזכיר לשון ואח״כ נתנה השנית ואח״כ השלישית ואח׳׳כ הרביעית הרי׳ בל‬ ‫ירושת בתחלה ובסוף קאי לשוןטתנה לכאן ולכאן דבריו קיימין הקודמת בנתינה חזיה וזכתה בנכסים שחזרו ונתנו לה אחיומית‬ ‫כיצד תנת; שדה פלוני לפלוני בני וירשנה או שאמר וירשנה וישתנה הדין לפי החשבון כיצד בנון ד׳ אחיו׳ מחלה נועה חנלת‬ ‫ותנתן לו או שאמר וירשנה ותנתן לו וירשנה הואיל ויש שם מלכה והיה להם ממון יחד סך הבל ק״ח זהובים לכל אחת כ״»‬ ‫לשון מתנה אע״פ שתזכיר לשון ירושת בתחלה ובםיף דבריו זהובים ונתנה החלה מחלה כל ממונה לאחיותיה נמצא לא נשאר‬ ‫קייטין וכן אם היוני שדות לנ׳ יורשים ואמר ייירש פלוני שדה נידה מאומה וביד כל אחת מן הנ׳ האחרות יש ל״ו זהוביפ‬ ‫פלוני׳ ותיתן לפלוני שרה פלונית ויירש פלוני שדה פלוני׳ קנו ואחייב נתנה נועה כל אשר לה לאחיותיה הרי לא נשאר בירת‬ ‫אע״פי שזה שאמר לו בלשין ירושה איני זה שאמר לו בלשון מאומה וחזר ליד מחלה טמטונה י״ב זהובים וביד חגלה ומלכו!‬ ‫זהובים ואחר כך נתגה חגלת‬ ‫מתנה לשון מתנה קאי לכאן ולכאן והוא שלא ישהה בין אמירת יש לגל אחת מייד‬ ‫לאמיר׳ כדי דימר דהוי נאילו אמר ל' טתנה לכל אחד דקאי כל אשי־ לה לאחיותיה הרי לא נשאר לה טאומה וחזרו ליד‬ ‫למעלה ולמטה אבל אם שהה צריך שיייה לשון הטתנהטעירב מחלה עור ט״ז זהובים הרי יש בידה נ״ח זהוכים וליד נועה‬ ‫נשלשתן» בדיא בנ׳ שדות לנ׳כני אדם אבל אם נתנן לאדם חזרו ט״ז זהובים וביר מלכה יש סיר זהובים אחר כך נתנת‬ ‫אחד או שדת אחת לנ ׳בני אדם יחד אפי׳ לאחר כדי דיבור מתני מלכה נל אשי לה לאחיותיה הרי חזרו ליד מחלה עוד כיא‬ ‫דבשם ששתפש בשדר‪ ,‬ערכם כולם בלשון י״אדוקא שאמד זהובים ושליש ויש בירה מ״ט זהובים ושליש וניד נועה ליו‬ ‫ותיתן בוי ו אבל אם אטר תנת! בלא וי״ו לא מחני לשי! ירושה וחונים ושליש וניד חנלה נ״א זהובים ושליש וניד‪.‬מלנה לא‬ ‫דלפניו דתנתן שאח״כ מילת׳ באפי נפשיה הוי* הכותב לבתו נשאר כלום ואפילו נכתב כל זה כשטר אחר הוי דינא הכי אם‬ ‫שתןח לאתר מותו כחצי חלק זכר ד נו כירושה בעלמא דפשיטא מתו שלש האתיות הראשונות ונשארה הרביעית אותה שנתנת‬ ‫באחרונה וירש האח בל הממון שהרי לרביעית לא נשארה לוו‬ ‫הא שלא עילה כתה יותר מן הזכרים אלא לא ביקש רק‬ ‫לעשותה כחצי זכר ונחה בו ככת הזכר בחלקו ובעל חוב וכתובת מאומה וכל הטמון היה של שלש האחיות שמתו נבר והר•‬ ‫זדשין למתנה זו וכן עישור נכסי הבת ובן נלישי חיי מותן יזרשס אחיהם ואפ אותד^שנתנת באחרונה טתה ונשארה אחון‬ ‫‪4‬‬

‫ט!‬

‫הלבות נחלות‬

‫השן משפנו‬

‫לצורך פדיון שבוים ואם באולי יתכן שבאחרית הימים יוכלו‬ ‫לפדות בהם אותה שבוייה עצמת תפדת בהם ועייל כע״ז מיי‬ ‫רנ״ג סעיף ו׳ »‬

‫מן האחרות יירש האח חלק שתים האחרות שמתו ואותת‬ ‫שהיא חיה עדיין ישאר לה חלקה כפי חשבון המפורש למעלה‬ ‫אם היא ראשונה או שנייה או שלישית במו שנתבאר »‬

‫רפב‬

‫ר‪2‬ד י אין צריך עדות ליורש שהוא קרוב וצריך‬ ‫י ערות שטת ובו ד׳ סעיפים ‪.‬‬

‫שלא להעביר נחלה ממי שראוי לירש‬ ‫ומסעיף אחדי‬

‫א כיון שהקפידה התורה• כל כך בסדר הנחלות לקרוב קרוב‬ ‫קודם אחז״ל שלא יעביר שום אדם נחלתו לאחרי׳ במקום‬ ‫שיש לו יורשיי וכל הנותן נכסיו לאחרי׳ והני׳ יורשיי אע״פי‬ ‫שמה שעשה עשוי וזכה המקבל המתנה מ״מ אין רוח חכמים‬ ‫נוחה מן הנותן שתעביר את הנחלה אפי׳ אם אין היורשין‬ ‫נוהנין כשורה דלא ידע מאי זדעא נפיק מיניה לפיכך מדת‬ ‫חסידות הוא שלא יעיד שום ארם ולא יהיה שום אדם חשוב‬ ‫בצוואה זו כשמעבירין הירושה מהיורש אפי ממי שאין גוהג‬ ‫כשורה למי שהוא חכם ונוהג כשורה מי שצוה בעת מותו‬ ‫לעשות בנכסיו הטוב שאיפשר לעשות כתן יתנוהו ליורשיו‬ ‫שאין טוב וישר ממנו שהרי התורה זכתה לו ‪.‬‬

‫רפג‬

‫דין ירושת גוי ונר וישראל משומד ובו‬ ‫ג׳ סעיפים *‬

‫א הגוי יורש את אביו הנוי דבר תורה דכתיכ ולבני לוט נתתי‬ ‫את ער ירושה והנר אינו יורש את אביו הגוי שהרי הגר‬ ‫כקטן שנולד דמי ואין לו יחם עם שום ארס אפילו עם בניו‬ ‫הנולדי׳ לו קודם שנתגייר כמ״ש פעמי׳ מ״מ אחז״ל שיהא הגר‬ ‫יורש את אביו הגוי מדבריהם כדי שלא יחזור לשורו בעבור‬ ‫הירושה וכיון שאין גר יורש את אביו גוי טן התורה ומן התורה‬ ‫אין לו שום זכות בנכסיו אלא מדברי סופרים לפיכך גוי וגר‬ ‫שירשו אביהם נוי יכול הגר לומר לגוי טול אתה ע״ז ויין נסך‬ ‫ואני מעות שכל ומן שלא באו לרשותו אין לו זכות בהן ולא‬ ‫הוי נהנת מע״ז ואם משבאו לרשותו הרי זכת ואסור אח״כ‬ ‫להחליפן דה״ל הנאת מע״ז ויי! נסך ואי! הגר יורש את אביו‬ ‫הגר לא מדברי תורה ולא סרכ* סופרים דליכא למיחש למירי‬ ‫ובן גר את הגר אב ובנו אינו יורש אחד את השני לא מרבי‬ ‫תורה ולא מדברי סופרים אפילו היה לו בן שילדתו בקדושה‬ ‫מאחר שהורתו היתה שלא בקדושה אינו יורש את אביו ולא‬ ‫אביו יורשו ישראל שהיה חייב לגוי ומת הגוי אש ידוע הוא‬ ‫לגויש חייב לפורעו משום קידוש השם ואש אין גוים יודעים‬ ‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫י‬

‫סימן ר פ ג רפו‪ .‬רפה רפה‬

‫א כל היורשי׳יורשין בחזקה אע״פי שאין עדות גמירה שתוא‬ ‫יורש אלא שהעירו עדים שהוחזק להם שזה הוא בן פליגי‬ ‫או אחי פלוני הרי הוא יורש א עייפי שאינן עדי יחוס ולא‬ ‫יודעי! אמיתי יחושו והיית בשאר יורשין מי שהוא מוחזק שהוא‬ ‫קרוב המת ואין אגו יודעי! קרוב יותיי ממנו ה" ז יורשו ולא‬ ‫חיישינן שמא יש קרוב יותר ממנו כל זמן שלא יתברר ועייל‬ ‫םי׳ ר״פ סעי׳ ו׳ ואין מורידין קרוב לירושה על פי עד אחר ‪,‬‬ ‫^ אין היורשי׳ יורדין לנחלה עד שיביאו דאייה שמת?מורישן‬ ‫אבל אם שמעו בו שמת או שבאו גוי׳ מסיתי! לפי תומי‬ ‫אע״פי שמשיאי! אשתו על פית׳ ונוטלת כתובתה היינו משו׳‬ ‫עינונה ומשו׳ חומרה שהחמירו עליה בסופה הקילו בתחלת‬ ‫במ״ש במקומו אבל היורשי׳ אינם נכנסי׳ לנחלת ע״פ הגוי׳‬ ‫משיחין לפי תומי שאין מוציאין ממון מספק מחזקת המוחזק‬ ‫בו וכן אשה שבאה ואמר׳ מת בעלי אע״פ שהיא נאמנת ג״כ‬ ‫מטעמי דלעיל אין היורשין נכנסין לנחלה על פיה »‬ ‫‪ j‬אשה שאמרה מת בעלי ונתייבמת הרי יבמןז נכנס לנחלת‬ ‫על פיה שנאמר יקו׳ על שם אחיו המת והרי קש‬ ‫ף מי שטבע במים שאין להם סוף ובאו עדיישטכע^ב‪£‬ניהם‬ ‫ואבר זכרו אפ״י שאין משיאי[ את אשתו לכתחל׳ היורשין‬ ‫מחלין על פיחס וכן אם באו עדים שנפל לנוב אריות ונמרי׳‬ ‫או שראוהו צלוב והעוף אובל בו או שנדקר במלחמה ומת או‬ ‫נהרג ולא הכירו פניו אכל אס היה לו סימנים מובהקי׳ בגופו‬ ‫והכירו באותם סימנים בכל אלו הדברים וכיוצא בהם אם אבד‬ ‫זכרו אח״ב יורדין לנחלת בערות זו אע״פ שאין משיאין את‬ ‫אשתו שלא החמירו ברברים אלו אלא מפני איסור כרת שמא‬ ‫ניצל ולא מת ויש באן איסור ברת אבל לעניין ממון שישנו‬ ‫בחזרה אש העידו ערים שחזקתן למיתה והעירו שראו אותפ‬ ‫הדברים‪.‬ואבד זכרו הרי אלו נוחלים על פיהם »‬ ‫י‬

‫רפה‬

‫שבוי שברח והיוצא לדעת מה יעשו בנכסיו‬ ‫ובו י׳ סעיפים ‪:‬‬

‫מזה אינו חייב לפרוע ליורשיו דראה ויחי־ גוים כתיב »‬ ‫א שבוי שנשבה ונשמע‪5‬שמת וירדו יורשיו לנחלה וחלקי‬ ‫ב ישראל שהמיר יורש את קרוביו הישראלים מן התורח דהא‬ ‫אותה אין מוציא ק אוח!ה מידם וכן הבורח מחמת סכנה‬ ‫ק״ל אע״ג דחטא ישראל הוא דכתיב חטא יש״אל וגומר‬ ‫שאלו יצאו מובהלק מנכסיהם ולא היה להם פנאי לצוות ונם‬ ‫ועוד כתיב כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר ועשו ישראל‬ ‫אניסי׳ הם שאינם יכולין לחזור ושמי האמת הוא כך שמת כמו‬ ‫משומד היה וירש והוריש לבניו ואם ראו ב״ד לאבר לו את‬ ‫ששמע׳ והרי ברין חלקו ולמה נוציא אותם מידם » אבל היוצא‬ ‫ממונו ולקונסו שלא יירש כרי שלא להחזיק ידי הרשע 'הרשות‬ ‫לדעת ששמעו בו שמת אפילו ירדו יורשיו לנכסיו וחלקום‬ ‫בידם דהפקר ב״ד הפקר ואם יש לו בנים בישראל תנתן ירושת‬ ‫מוציאי; מידם עד שיביאו ראייה שמת מירישן דשמא ?‪ rf‬מת‬ ‫אביהם המשימר להש » ואפי׳ כתב המשומד ונתן הנכםי׳‬ ‫ואין לו פנאי לבא ואם היה רוצה שירדו קרוביו לנכסיו־ היה‬ ‫לאחרי׳ אין במתנתו כלום רמיד שמת מורישו של המשומר נפלי‬ ‫יכול לצוות שהרי יצא לדעת וע״ל סעיף זה »‬ ‫הנכשים קמי בניו ואין לו כח בלם רקנשוהו וי״א שמניחין‬ ‫ב ומן הטעם שכתבנו שבוי שנשבה ובורח מחמת סכנות‬ ‫הירושה ביד בית דין אילי יחזור כתשובה ואז יתנו לו ישראל‬ ‫נפשות חייבין בית דין נם כן להתעסק בנכסיהם שלא‬ ‫יורש קרובו המשומד אפי׳ היה ממון המשומד מופקר ביר‬ ‫יפסידו שהבית דין מצווי; לפקח בעסקי כל העם וכיצד עושין‬ ‫ישראלי׳ אחרים נותנין לקמביו הראויים ליורשו בישראל ואפי׳‬ ‫בל הכזטלטלין יהיו מופקדין ביד נאמן על פי בית דין ואם יש‬ ‫היו לו בנים בגיותו מישראלית אבל אש הנפקד שלח יד בממון‬ ‫קרקעות מורידי; להס להיות באדיסום קרובי׳ הראויין לירש‬ ‫הפקדון של^המשומד בתיי המשומר קנאו הנפקד בשליחות יד‬ ‫בדי שיעבדו הקרקעות ויתעסקו בהם כראוי דאלו שאר בני‬ ‫שעשת דשוב אינו שומר עוד ע>יו אלא כגזלן שלקחו ממנו‬ ‫אדם שאינם קרובי׳ אם נעמידם לאריסי׳ לא יכוונו אלא‬ ‫ככח וקנאו בחיי המשומד שהרי מותר לגוזלו וכן אס תבעו‬ ‫להרבות פירות להנאת׳ שהרי יש להם חלק בהם כאריסי׳ולא‬ ‫המשומד וכקש ממנו ממונו ולא הצה ליתנו לו אם יש לו עדי׳‬ ‫יחושו להפםדת קרקע להכחישה מה שלא יעשו כן הקריבים‬ ‫על זה לנפ־ןד זכה במה שבידו ואין יורשי המשומד יכולין‬ ‫הרא־יין לירש שהם ודאי ישכיחו הנכס" דשמא ימות׳ הבעלי'‬ ‫להוציא מיד הנפקד הן כחיי המשומד הן לאחר מיתי שכל‬ ‫בשביה ויהיו הנכסים בולם שלה׳' ואף אס יחזרו ימול בארים‬ ‫המוחזק בנכסיו יכיל לזכ־ת בהן כל זמן שהוא חי דהותר ממונו‬ ‫ואם היו כאן יורשיי הרבה קצתן הן עוכרי‪.‬אדמה וקצתן אינן‬ ‫בחייו ואם לא'החזיק בהן בחייו ומת נפלו מיד קמי יורשיו וצריך‬ ‫עובדי אדמה מעמידי; העוברי אדמה שהם יורעין לפקח בה׳‬ ‫^ קרובים‬ ‫‪,L,‬‬ ‫לתתן ליורשיו ישראל משומד‬ ‫יותר וכשיבא השבוי או הבורח שמין לאלו הקרובי׳ שהורידו‬ ‫מן האב אש המשומר גדול ש אוי לקונסו בירושתו גש יורשיו‬ ‫מה שעשו ומה שאכלו כמנהנ בל הארישי׳ אשר באות׳ מדינה‬ ‫אינס יורשי; ממנו ונשאיי הירושה ליורשי האם ואש המשומר‬ ‫ולמה לא יעמידו בית דין אפוטרופוס בין כמטלטלין בין‬ ‫קטן ׳טאינו ראוי לקנוס יורשי; מן האב יורשי; אתאמודמיר‬ ‫במקרקעות עד שיביאו הבעלי׳ או ער שיורע בודאי שמת־ לפי‬ ‫שמתת נפלו הנכסים קמי המשימר והס יורשי; אותו וכן בעל‬ ‫שלא ימצאוהו דבשלמא ליתמי איכאדשמע לבית דין ויתרצה‬ ‫יורש במקויאשתו המשומד׳ אע״פשמת אביה לאחר שנשתמד׳‬ ‫להיות אפוטרופא ליתמי דמצוה קעכיד אבל לגדולי׳ לא יעשו‬ ‫ומתה היא אח״כ הבעל יורש אות׳ אעי׳ג שהיא גדולה לא שייר רלא חשבי ליה למצות לפיכך אמרו אפטרופא לריקנני' • לא‬ ‫קנס לגבי דידה הואיל וירו כירה נפלו הנכסים מיד לידו »‬ ‫מוקמי׳ מיהו אם היה כא; מי שרוצ' להיות אפיטרופ׳ לתקנת‬ ‫לאה נשבית ואמה קכצה מעות לפריונ' ואחר כד קידם‬ ‫‪j‬‬ ‫השבוי מעמידין אותו ואין תקנה גדולה מזו מיהו י״א שהיורש‬ ‫שפדאוה נשתמרה לאה ונטמאה בין הגזים אם היה אפשר‬ ‫יבול למחות שיכול לימד כיון שאין דרכם של בני אד׳ לטרוח‬ ‫להחזיר המעות לכל אחד ואי היה הנכון והיושר שהרי לא‬ ‫בנכסי׳ גדולי׳ ד״שינן שמא להפשיר הנכסי׳ הוא רוצה ויש‬ ‫התנדבו אלא ע״מ לפדותה ולא יצא המעות מרשותם עד חןלקי; » שוטה ־־יא כקטן •ימעמירין לו אפמהיפוס ומצית‬ ‫שתפדה וכל זמן שלא תפדה הוא שלהם אבל אם א״א להחזיר‬ ‫ל^קיי כנכסיו כמו כקטן ‪,‬‬ ‫ייכל א׳ את שלו יעשו בו צרכי רכים והיותר טוב שמחזיקים‬ ‫ש‬

‫מ‬

‫ת‬

‫ה‬

‫ו י ש‬

‫א מ ן‬

‫י‬

‫‪t‬‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫הלנות נחלות‬

‫רפו‬

‫םיכזן‬

‫ג נשבה השבוי וברח המשוכן והניח קמה לקצור וענבים לבצור‬ ‫תש־ימ לנמר וותים למסוק בית די! יוי־דין לנכסיו ומעמירין‬ ‫להם אפיט־ופוס וקוצר ובוצר ונ דר ומיםק ומיכר הפ רות ומניח‬ ‫דמיהם עם שאר המטלטלים בבית דיי ואחר כך מורידי! הקרוב‬ ‫לנכסיו שאם ירד תחלה שמא יתלוש אלו יפירות שהם בתלושים‬ ‫ויאכל אותם וכן הדין בחצירות ופונקראות וחנויית העשויית‬ ‫להשכיר ואינם צריכים עבודה ולא טורח ואין דרך ליתן אותם‬ ‫באריסות שאין ההפסד מצוי בהם אין מורידין להם היורש‬ ‫שמא יגבה השכר ויאכלנו אלא כיצד עושין בית דין מעמידין‬ ‫להם נבאי ויהיה השכר מונח בב״ד עד שיביא ראייה שמת או‬ ‫עד שיבא ויטול את שלו ואין מורידין קייב לעולם אלא לשדות‬ ‫וגנות וכרמים וכיוצא בהם שיהיו בתם בארם כדי שלא יפסידו‬ ‫ונמצאו בורים ונשמים »‬ ‫ף בד״א בבורח מחמת נפשות שהוא כשלוי שהוא ננתל‬ ‫לביוח ואין לו פנאי לצוות אכל היוצא לדעת ומניח נכסים‬ ‫‪1‬אין ירוע להיכן הלך ונם לא מה אירע לו אין מורידין קרוב‬ ‫לנכסיו דכיון שהיה לו פנאי לצוות וייא צוה שמא אינו רוצה‬ ‫שיורידו קרוביו לנכסיו לפיכך אפילו אם ירד מםלקין אותו ואין‬ ‫ב״דצריכיןלהטפל בו ולהעמיד לו אפוטרופוס לא לקיקעולא‬ ‫לטטלטלין הואיל ולדעתו יצא ומניח נכסיו וכיצד יהיה דין זה‬ ‫מטלטלי יונחו ניר מי שהם תחת ידו עד שינא זת ויתבע או‬ ‫עד שיטות ויתבעו היורשים וטקרקעי טי שהניחו שוכן בהם אין‬ ‫לוקחין טמנו שכר ושרה או כרם שהיה בהן ארים י שארו כמו‬ ‫שהניחם עד שיבא ושדה‪,‬או כרם ׳שהניחם נירים ישארו כורים‬ ‫שהרי ברצונו הוא אובד ממונו ואבדה לדעת היא ואין אנו‬ ‫מצווין להחזיר׳ מיהו אם אחד יציאתו לדעת נפלו לו נכשי׳‬ ‫נכאן שלא ידע בהן דינו כנכסי שבוי וכ! אם הלך שלא‬ ‫למקום סכנה וחשב לחזור ולא חזר הוי כמי שיצא שלא לדעת‬ ‫שביון שיצא ע״ט לחזור לא עלה דעתו לצוות וכיון שלא חזר ודאי‬ ‫אירע לו דבר אונס שלא יוכל לחזור והדי הוא כמי שיצא שלא‬ ‫לדעת ולא היד‪ .‬לו פנאי לצוות »‬ ‫ןן שמעו בו שטת דינו כדין שבוי ובורח שלא שמעו בו שמת‬ ‫והריב״דמוציאץ כל המטלטלין מיד טי שה׳בידו ומניחין‬ ‫אותם אצל נאמן להם ולא ליד קרוב במ״ש טעמא לעיל שחרי‬ ‫עדיין לא נתברר ודאי שטת ודוקא בת־רת קורבה אין נותנין‬ ‫טטלטלין לידו אבל לאפטרופוס הקרוב הוא במו אחר וע״ל םי׳‬ ‫זה סעיף ח' ולקמן סימן ר״ץ ולשרות ולכרמים לעילם מורידין‬ ‫הקרוב באריס עד שיביא ראייה במר׳שטת או עד שיבא כמ״ש‬ ‫טעמאלעיל סעיף ב׳ בשבוי ובורח »‬ ‫רפו יתומים גדולים וקטנים היאך נזונים מנכסיהם‬ ‫ן כשטורידין קרוב לנכסי שבוי או בורח לנכסי היוצא לדעת‬ ‫ובו ה׳ סעיפים •‬ ‫ושמעו בו שמת לא יורידו קטן מפני שאינו יודע לעבור‬ ‫את האדמה ושמא יפסיד את הנכסים וכשמעטידין אפוטרופא א מי שמת והניח בניס ניולים וקטנים או בנות גדולות‬ ‫נילקטנות‬ ‫יותר‬ ‫וקטנות והגדולות צייכ־ם להוציא‬ ‫על נכסי קטן איןמורירין קרוב שראוי לירש עמו על חלקו שמא‬ ‫יחזיק בהן דאט׳אח״כ זה חלקי המגיע לי בידושתי שהרי החזקתי במלבושים והקטנים צריכים להוציא יותר מהגדולים במזונות‬ ‫כו כמה שנים שהקטן אינו יודע שיטחה בו כיצד כגון שהיו ב׳ אין ניזונין ולובשין מן האמצע אלא יחליקו הנכסים בשוה וכל‬ ‫אחר ילבש ויזון משלו ודוקא כשמיחו דמחאה מהני אפי׳ כילן‬ ‫אחיםא׳גדולוא׳ קטן ונשבה הקטן או ברח מחמת םכגח אין‬ ‫•וורידי! אחיו הגדול לתוך שדהו מפני שהקטן אינו יודע שימחה גדולים אבל בסתם ניוונין ומתפרנס׳! אלו עם אלו דבתט! שותפין‬ ‫נינהו ומוחלין זה לזה ויש מי שייולק בזה ‪,‬‬ ‫אפיי במקום שהוא כדין מחאה המבואר במקימו ושמא לאחר‬ ‫עגים יחזור ויאמר זה האח זה חלקו שהגיע לי בירושתי וכבר ב בר״א שאין תועלת לקטנים נטה שלובשים הגמלים אבל‬ ‫גדול האחי! הנושא ונותן בננסים ויש תועלת לקטגים במה‬ ‫החזקתי ואפ״כן אחיו של זה הקטן שגשבה אין מורידי! אותו‬ ‫שהוא מלונש יפה נדי שיהיה דבריו נשטעי! שגושאים ונותנין‬ ‫לנכסיו שמא יאמר מחמת אבי ירשתי חלק זה »‬ ‫ך ואפילו אם הוא קמב מחמת קרוב אם יש בו יצר שיובל עמו ה״ז לונש טתפים׳ הנית ואם מיחו נידו הרשות נידם »‬ ‫להתזיק בהן משום •ירושה אין טורידין אותו כיצד כגון שהקטן ן• נשאו גדולים לאחר מיתת אניהם מהאמצע ישאו גם הקטנים‬ ‫מכלל 'הנכסים ואח״נ יחלוקו נשאו הגדולים נחיי אביהם‬ ‫שנשבה יש לו את מאס ואותו האח יש לו אח טהאב והוא‬ ‫נכרי אצל הקטן אפייה אין מורידין אותו שמא ימות איתו ואטדו הקטנים לאחר מיתת אביהם הרי אנו נישאים בדרך שנשאת׳‬ ‫מן האם שלקטן ויאמר זה האת מאביו שהיה אפוטרופא על אתם אין שומעין להן אלא מה שנתן להם אביהם נח! אבל‬ ‫‪$‬כסי הקטן אלו הנכסים שתחת ידו היו של אם אחי שהיתה נ״כ מי שפדאו אביו מן התפיסה מנכין לו אח״כ מחלק ירושתי ולא‬ ‫אם הקטן ומתת אמם וירשו שניהם את אמם ואלו הנכסים נפלו אמרינן שאביו נתן לו במתנה רק הלוה לו אא״כ יש אומדן‬ ‫דעתא שהאב נתן לו במתנה ומי ששירד את בנו וקצב ליתן‬ ‫לחלק אחיטאבי ואחי ואני יורשו ולא עוד אלא אפי׳ קרוב מאם‬ ‫שאינו ראוי ליורשו אם יש בו שום צד שיוכל להחזיק אין מורידי! לו נדוני׳ ומת קודם שנכנס לחופה אין נוטל הנדוניא אלא מחלקו‬ ‫כיצד בגון שאם הקטן שנשבה היתה נשואה לאביו חיישי׳ שמא שהרי לא זכה כה כחיי האב ואע״פ שהאב נתקשר אין היורשין‬ ‫צריפי! לקיים »‬ ‫יאטר אלו הנכםי׳היו של אם הקטן שהיתה אשת אב והי׳ מתה‬ ‫בחיי אבי וירשת אבי ואני ירשתי אלו הנכםי׳ מאני ואפי׳ עשו ף השיא האב את בנו ועשה‪,‬לו משתה והיתה ההוצאה משל‬ ‫אב ונשתלחה שושבינו׳ לזה הבן בחיי האב כשהיא חוזרת‬ ‫כיניה׳ שטר חלוק׳ שיש לו קול כין בבתים בי; בשדות או שאמד זה‬ ‫שמצי] להוריד כתבו עלי שטר אייםות אפייה אין מורידין דחיישי׳ לאחר מיתת האב חוזרת מן האמצע שטה ששלחו לא שלחו‬ ‫אלא לכבוד האב ולתיעלתו ועליו לשלם אבל אם הוציא הבן‬ ‫שמא יאבדו השטרות ויאיכו הימים ויבא הינד לידי שכחה ייטעו!‬ ‫ויאמר שןה חלק ירושה בא לו מחמתו או מחגזת מורישו וכל זת נמשתה טשלו אי‪,‬ו חוזר׳ אלא משל בן שנשתלחה לו בייבד ‪,‬‬ ‫ך‪ ,‬האב ששלח שושבינו׳ נשם אחד טנניו נשתחזור השוענינו'‬ ‫שאמרנו שאין טורידין קרוב לנכסי קט! מ״רי בשכבר אינן‬ ‫לאותו הבן הרי היא שלו שהרי האב זיכה לו * ‪ 7‬ל‬ ‫םמובין על שלחן אחד וכבר חלקו שיכיל לומר הרי ככר חלקנו‬ ‫אם שלחה האב בשם בניו סתם כשתחי׳ תחזור לאמצע‬ ‫וזה נפל לחלקי אכל אם לא חלקו האחין עדיי! וסמוכי׳עלשולח‪,‬‬ ‫בו‬ ‫זה שנשתלחה לו חייב לההז׳־ה עד שישמחו‬ ‫אחד טעשידין קמב לנכסי קטן ‪ ,‬ר״א עוד הא דאי! מורידין‬ ‫שבכולם שושביגיט שהרי כשס כולם נעתליה לפיכך אם‬ ‫קרוב לנכסי קטן היינו כששורידין אותו באריס שאוכל גיכ מן‬ ‫ששח‬

‫הפיי־ות אבל באפיטרופמ בעלמ׳ שאין לו הנאד! מן הנבטים מותי‬ ‫דלא יבאו לטענ׳ ירושה שיחזק וכן אם לא היו הנכםי׳ מירושת‬ ‫הקטן אלא שבאו לו ממקום אחר מותר להוריד חקרוב שלא‬ ‫יוכל לבא נטענת ירושה »‬ ‫ךן הא דא‪-‬ן מורירין קרוב לנכסי קטן דוקא במקרקעי דשייד‬ ‫בהו טענת חזקה אבל מעית של קטן ממנים עליהם אפי׳‬ ‫קרוכ ועדיף טפי קמב מרחוק שכיון שהוא נאמן ודאי ישגיח‬ ‫עליו יותר מי־חוק להתעסק עטהם ביותר ולבן אם יש כאן קרוב‬ ‫ורח־ק ושניהם נאמנים בשוה חקמכ קודם ומעמירין אותו אבל‬ ‫אם הקרוב אינו נאמן מעמידין רחוק הנאמן » וכן קטן שיש לו‬ ‫ממון מאבי אמו או טמק־ם אחר ואכיו חי אין מורידין האב לנכסיו‬ ‫שהרי אין מורידי( רךו׳לנכםיקטן אלא ב״ד מעמידי[ לו אפוטרופו'‬ ‫ואם הס מטלטלין ואביו הוא ראוי ונאמן להיוה אפוטרופוס‬ ‫מעמ־דין אותו וי״א דקטן שיש לו אב אין ב״ד נזקקין לו כלל‬ ‫להעמיד לו אפוטרופוט אפי׳ בקרקעוח אא״כ אביו טוחזק שאינו‬ ‫הולך בדרך טובים»‬ ‫‪ Q‬טעשה באשה אחת שהיו לה נ׳ בנות ונשבית הזקנה ובת‬ ‫אחת עמה ואח״כ מתה בת שניית והניחה בן קטן ואמרו‬ ‫חכמים אין מורידין זאת הבת הנשאר׳ לנכםי׳שמא מתההזקנת‬ ‫ונמצאו שליש נכסים אלו לקטן ואין טורידין קרו׳ לנכסי קטן‬ ‫וכן אין מור־דין את הקטן לנכסים רשמא עדיין הזקנה בחיים‬ ‫ואין מורידין קטן לנכסי שבוי אלא כיצד עושין מתוך שצייך‬ ‫להעמיד א&וטמפום לחלק של קטן מעמידין האפוטרופוס לבל‬ ‫נכסי הזקנה אחר זמן שמעו שמתה הזקנה ולא נודע מה נעשת‬ ‫בבת הנשביתואמיו חכמי׳ת־ר הבת לשליש מנכסי'שהוא חלק‬ ‫ירושת וירד הקט( לנ׳ שהוא חלקו מנבםי הזקנה והנ׳ של הבת‬ ‫השבויה השניי׳ מעמידין לה אפיטמפוס ואין טניחין לירד בו‬ ‫אחותה שהיא בכאן דשמא מתה גם השבויה אחותה ויש לקטן‬ ‫חצי אותה השליש בירושה ממנה ואין מעמירין אפוטרופוס‬ ‫לנבםי קטן וכן כל ביוצא בזה »‬ ‫» שנויה שהמירה ונשאת לגוים לא אמרינן דדינ׳הוא במשומד‬ ‫אוכל נבילות להכעיס שמורידין ולא מעלין ויהיו כל נכסיה‬ ‫להפקר לתתש לעניי׳ או ליטלם לקהל דשאני משומד אוכל‬ ‫נבילות להכעיס שהיה יכול לאכול של היתר ואוכל של איסור‬ ‫כדי למרד כקינו אבל זו שמתחלה נשבית לאונסה וכל מת‬ ‫שעושה עכשיו הוא להנאתה ולא להכעיס לפיכך מתנהגים‬ ‫בנכסיה כרין נכם י שבוי שלא המיר‬ ‫י‬

‫‪,‬‬

‫חושן משפם‬

‫הלכות נהמת‬

‫שטח במקצת׳ מחדר חלם זה ששמח עמו בלבד וחלקהאחרי רפח‬ ‫‪,‬‬

‫סימן רפז רפחרפט רצ‬ ‫היאך שמץ מה שעל מיחס ובגותיחם‬ ‫כשחולקין ובו ב׳ סעיפים‬

‫אינו חייב להחזיר כמן שלא שטחו עטו מ״מ זה החלק שהוא‬ ‫מחדד כיון ששלח האב מתחלה את הכל בשם כולם ‪,‬ולא‬ ‫ייחד לשום אחד הלקו לפיכך כל מה שיוחזר מטנו נשאר א האחין שבאק לחלוק שמין מה שעליהם מחשקנופועיש׳‬ ‫הבית ועדיין לא ב?ז ושמין אותן כפי ‪0‬ה ששח עתה‬ ‫בשותפגת והדי הוא לאמצע»‬ ‫בשעת חלוקה ואם בי‪£‬ז לגמרי או נאבד אק םנכץ להן מחלקן‬ ‫ר פ ו מיוזמת והניח בנים גדולים וקסלם ובו כעדו דמעיקדא מחלי אהדדי כת״ג שלא יק<ןירו זה על»ה אלא‬ ‫ביבר הנראה לעינים כד*א שקנו בסתם אכל מתחלה יטלין‬ ‫ג׳ סעיפים‪.‬‬ ‫למחות שלא יקנה שום א׳ מהם םתפיש׳ הבית אס לא שיחשוב‬ ‫הנתלים‬ ‫והשביחו‬ ‫וקטני׳‬ ‫גדולים‬ ‫מים‬ ‫א טי שמת והניח‬ ‫אותו מחלקו ומה שעל בניהם ובנותיהן אע*פ שקנו מתפישת‬ ‫לכל‬ ‫כשותפי׳‬ ‫שהם‬ ‫מפני‬ ‫לאמצע‬ ‫השבח‬ ‫כיי‬ ‫את הנכסי׳‬ ‫הכית אק שמק מפני שטתביישין להביאן לכ״דוטחלי אהדדי‬ ‫דבר אבל ט*ט שכר עמל׳ לא יטלו דבזה־לא דמי לשאר שות׳ לפיכך דוקא מדי חול אק שמק אבל בגדי שבת ויימ שמין‬ ‫דאמדינן נוטל כיין אריס משוס דשותפות לא מחלי אהדדי שיוכלו להביא המדים לב*ד>וי״א דבגדול האחק אפילו ‪.‬מה‬ ‫אבל אחין מחלי אהדדי• ואס אמת ראו •ה שהניח לנו אבא שעליו אין שמק דמעיקיא ניחא להו דלבוש וכסיה כיה כי‬ ‫וחדי אגו עושים ואוכלי׳ השבח של משביח שהרי גילה דעתו היכידלשתמעין טיליה וכיון דמתחלה הוה ניחא לולו שעשאן‬ ‫קוד׳ שהשביח שאינו תצה להיות עוד שותף ושוח׳ חולק הרי הם שלו אפי׳ גם עכשיו כשבאק לידי חלוקה דמחלו ליה‬ ‫שלא לדעת והוא שיהיה השכח מחמת הוצאה שהוציא צזעיקרא מכל מקום לכתחלה יכולק לימחות בו וכל זמן שלא‬ ‫המשביח אכל מה ששבחו הנכסים מחטת עצמן השבחלאמצ'‬ ‫מיחו אמרינן ניחא לחו *‬ ‫וכן הדין אם היתח אשתו של מת היא לרשת ככלל אחיותיה‬ ‫מק ראובן שנשא כת שמעון אחיו ולא היו ‪6‬־ מים לשמעון ‪ jj‬האג שצוה ליתן לפלו׳ שדה פלונית או אילן פלוני וחמן‬ ‫ולא נתנו לו החלוקה כטלה ויתן לפלוני מה שצוה האב‬ ‫אלא מות וראובן שנשאה אין לו יורש ומת שמעון ואח״כ‬ ‫‪0‬ת ראוכן ונפלה יתשתו לפני מות שמעון אחל ונמצאת ויחזיחי ויחלוקו כבתחלה ואש אחד מהם ירצה ליךיט החלוקה‬ ‫אשתו לרמת נכסיו עפ שאר אחיותיה ועמיה אשת ראובן וליתן לו מה שצוה האב משלו שנפל לחלרן וחבית יוון מ‬ ‫המעות הדשות כית‪.‬‬ ‫והשכיחה הנבסי' השבח לאמצע ואם אמרה ראו טח שהניח‬ ‫ל• בעלי הריני עושה ואוכלת והשכיחה מכסים מחמת הוצאה רפט אחים גחלים וקטנים ודתיים ‪ pbrb‬ובו‬ ‫שהוציאה השבח שלה זהו דעת הרטב״ס לבת ולא טצינו לו‬ ‫ה׳ סעיפים ‪:‬‬ ‫חבר אבל דעת כל שאר פוםקיפ הוא כן שזה שאמרנו ברישא‬ ‫שאם השכיחו הגתליס את הנכסי׳ השביחו לאטצע חיינו א מי שהגיח יתומים מקצתן גתלי׳ ומקצתן קמנים ודצו‬ ‫הגרולימ לחלוק מכסי אביהם לימול חלקם בידם לשמוע‬ ‫יוקא כששכחו הננסי' מחט׳ עצמן דהיינו ששבת פועלי'‬ ‫סטמק תפיש׳ הבי׳ דאע״פ שטרחו לשני׳ פועלים כיון שאין ולעבדם ב״׳רמעטידין אפוטרופוס לקפגים וחולקין בשומת כ*ד‬ ‫בו אלא ריטי טורח השכ׳ לאמצ' וכן אם טרחו כשכירות וכוררין לקטני׳ החלק היפה כלומר שיהיו נזהדי׳ שלא יגרע‬ ‫הכתי׳ או שנשאו ונשאו בסחורה השבח לאמצע אכל אפ חלקם ללאו בני מחילה ניגהו וי״א דצריכק לחלוק מורלןאפ‬ ‫השביחו ע*י שהוציאו הוצאו׳ משלחם או שטיחו מופן הגרילו אעם יטלי'למחות שהרי ע״פ ב*ד חלקום בד״א שלא‬ ‫לחפוד ולמות ומוצא כאלת המלאטת שאין אדפ טורי טעו ואם טעו כ״ד בשומא ופיחתו ממות יבולי׳ למחות וחוזרים‬ ‫ומוחל לאחרים השכח לעצמן ואס השביחו בדבר שאפ היה וחולקי׳ חלוקה אחרת אחר שהגדילו ואפי׳ אפוםחפוסשםיגיתו‬ ‫מודיעי׳ אותו לקטג" היו גם הם יכולין לעשותו מון לשמור אבי היתומי׳ אינו יכול לחלוק בלא ב״ד אא*כ גתמגה כפירוש‬ ‫ומוצא מ השב׳ לאמצע אעיפ שטרחו מופן כיון שלא הודיעו׳ לכר ואק לב*ד רשות לח^ק בדבר דשייך כיה גוד או איגוד‬ ‫תחלה ואם אמת ראו מה שהני׳ לגו אבא הדי אגו עושק ויש חולקין ומתידק בד*א שמעמידק אפוטתפוס לחלוק מכסי'‬ ‫ואוכלי׳ כל השב׳ שהשמחו בכל הנכסים אפיי כחלן האחין שהיו מקצתן גדולי׳ ומקצתן קטגי׳שיכולק הגדולי׳ לומר אגו‬ ‫ואפי׳ השביחו מחמת גכסיש הרי הוא של עצמן ואע״ג דשאר חצים לעכור ולשמוד חלקנו ואין אני תצי׳ שיהיה אפוטדופום‬ ‫שוית׳ אין לו השב׳ אלא כשאר ארים אפי׳ אטד לעצמו אגי טמונה על חלקינו עד שיגדילו הקטני׳ אכל אם היו ‪tfra‬‬ ‫עושה שאגי הכא דכיון שהן אחין ולא נשחתפו מתחלה קםגים אק טולקין ‪ orb‬עד שיגד* אא*כ נראה לב*ד שיש‬ ‫אדעת׳ להרי׳ אלא ע״י היתש׳ נשתתפו הואיל ושוויץ כשאמת להן‪,‬תועלת ״כחלוקה וכל שהניעו הקטגים לי*ג שגה יכולין‬ ‫לחלוק בעצמן דחלוקה לא הוי כמכר»‬ ‫להם לעצמנו אנו עושי׳ ודאי מחלו יכל השב׳ שלהם ולענק‬ ‫זה אק חיליק מן לנתלים מן לקטני׳ אלא שאפ האחים ב לאהל כאן כלחאחק ואותן שבכאן מבקשין לחלוק או‬ ‫שחל? ובא אח או בעל חוב מטל חלק של אחד מהם‬ ‫נתלי׳ א*צ לאומרו בב*ד דק כפני עיי׳ ועיון ישתקו מחלו‬ ‫נתבאר כסימן קע״ה»‬ ‫אכל אם יש בהם יתומים קטני׳ ילאו מי מחילה נעהו צריך‬ ‫שיאמר אותו כפני ב*ד דמין שאשר בפני ב״ר ולא חששו ב*רג אחד מן האחין שירד לאוטנו׳או חלה או רצה לילך ללמיי‬ ‫נתבאר בסימן קע׳׳ז ‪4‬‬ ‫לחלק והניחו להם להשמ׳ כל הנכסי׳ ודאי ראו׳ כ״ד שיש‬ ‫תועל׳ ליתומים בדבר וכל זה באחין שניזונין יחד טתפיש׳ף אחד מן האחק שהיו שטרות יוצאק על שמו וטוען ש * הם‬ ‫גתבאר בסימן ס״ב ‪4‬‬ ‫המת דמון תיזינק יחד מתפישת הבית השיבי םשותפין‬ ‫והיורד וסשמ׳ כל הנכסי׳ הוי כיורד ברשגמ אבל אם אזן ביווני] ןן לרשי׳ ?לקחו קצתם םננםיסודישם כלא חלוקה ומקצחש‬ ‫לא לקחו כלום ויש ביד אחד שאינו מן היורשים מנכסי‬ ‫יחד מתפישת הבית אלא ח״^קק הס בעיסתן לא הוי לחיק‬ ‫‪8‬רשות ואפי׳ השביחו ע״י היצאית שלהן או טור׳ גופן אינו המת וצריכ״ טעות לצדכי הקבורה אם אותן שלא לקחו כלום‬ ‫נוטל דק כשאר יורד לנכסי חמול שלא ברשות תת על טערעדק ליטר שלא ימול ממה שיש כיד האחר לצורר‬ ‫התחתונה א׳ מן האחק שהל לי הרבה מים והשביחו מל את הקםורוז מפגי שהם תצי׳ לקחת אותה מגד מה שלקחו‬ ‫הנכםי׳ אינו יכול לומר תנו לי מהשהשמ׳ מי תרם כיד׳ואק האחרי׳ הדין •עמהם ויבאו לחשטן וכל אחד מן האחים יתן‬ ‫חלין המגיע ‪ b‬לצורך הקמרה »‬ ‫‪ b‬אלא כאלו השבי׳ הוא ו‪ p‬האחדי׳ אינם יטלי׳ לומר תן‬ ‫לנו מה שאכלו מיך אלא כל מה שאכלו הוא מן האמצע‬ ‫וזאיל ושתקו מחלווס אחד מן האחין שנתן מתנה לאחדי׳‬ ‫הלכות אפטרופוס‬ ‫ודאו האחין ושתקו הוי מחילה »‬ ‫אחד מן האחק שלקח מעות ועשה בהם סחורה אם היה רץ ‪ p‬אפטרופא מי ימנה אותו וכיצד יתנהג ובל‬ ‫ת*ח גדול שאינו מניה תורתו שעה אחת הדי השכר שלו‬ ‫משפטיו ובו כיח סעיפים‪:‬‬ ‫יסתמא שאין זה מניח תודתו ומתעסק לצויד אחל לפיכד תוי‬ ‫א מי שמת והניח יורשים קטנים או שאשתו מעומית או‬ ‫‪ bio‬פידש ואמר לעצמו אני משביח והרי הוא שלו ‪,‬‬ ‫שהניח קטנים וגדולים וצריך מורישם למנות לחפ‬ ‫ןי מי שמת אבל וירד לנכסיו והשביחן בחזקת שהוא סמי‬ ‫שאין לו אח ואח״כ בא לו אח שלא היה יודע ט אפ זה אפוטוזפופ שיתעסק בשביל היןטני׳עד שיגדלו ואס לאמינה״‬ ‫»ן‪8‬ן הוא כל השבח לאמצע אפי׳ אפ הוציא משלו והשביח המוריש חייבים ב*ד להעמיד להם אפוםתפום עד שיגתלו‬ ‫דהא אק טורידק יךוב לנכסי קמן• והדי שלא כישות ידדשביד אביה׳ של יתומי׳ הוא ואס הב*ד בעצמם תצי׳ להתעסק‬ ‫למוכן ואם הוא גדול כלן שזה לא היה לדע ט לא אמדינןכצרני היתומי׳ הרשות בידם פדהו אם צדיכק לחלוק או לטע־ן‬ ‫כלן דבסתס השמח מחללאחליחלין ויהיה לאמצע שהדי לא עם אחרים מחטת היתומים י״א שצריכק להעמיד אפוטתפופ‬ ‫ידע ט אלא יקח חלק בחצי של אחיו כשאר אריס העי׳ אבל שלא יהיו ניאק כעורכי הדייגים וע״ל סעיף ח׳ והא דאסרינן‬ ‫אח או הייב שידי לנכסי קטן שידע ט אק שטק לו כארי^ב״ד אביהם שליתומי׳ היינו יתומים קטני׳ וביר הממונ׳ געית‬ ‫אלא השבח לאמצע דהואיל ו‪T‬ע וירד מחל ‪ 1 ^ .‬או גדול התר אכל אין כח ניד כיל של‪$‬ה כעלמא שיעשו‬ ‫עצם!‬ ‫;‬

‫הלכות אפוטרופוס‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫סימן רץ‬

‫ט י ש ה י ת לו א פ ו ט מ פ ׳ ע ל נכסיו נ ח י י ו ו מ ת אין צ ר י נ י ! ל ה נ י ׳ א ו ת ו‬

‫ניד׳ויתנם ה א פ ו ט ר ו פ ו ס ליד איש נ א מ ן קרוב לשכר ודחוק להפסד‬ ‫כ ט ״ ש ו כ ש י ת נ ו ם ר ו י ת נ ו ם ל ו בפני כ ״ ד כי חיכי דתהוי אימת׳דכי‬ ‫ד י נ א ע ל י ה וי׳יא כ מ ו ש ה א פ ו ט ר ו פ ו ם יכול ליתנ' לאחרים כ ך יכול‬ ‫ל ק ב ל ה מ ע ו ת ל ע צ מ ו ק ר ו ב ל ש כ ר ו ר ח ו ק ל ה פ ס ד וליתן הרויח‬ ‫ש ה י ה נותן א ח ר ו ב ל ב ד &‪1‬עשד‪ .‬זה כ פ נ י ב ״ י כדי להסיר מעצמו‬

‫מ ע מ י ד י ! ב י ד אפוטי־ופ׳ ה ר א ו י ואין מניחין ל א ר ם ש א י נ ו‬

‫ימכרו אוח‪:‬‬

‫שמוחזק בנכסים ע ד שיביא ראיית‬

‫ב א פ ו ט ר פ ו ם אבל‬

‫בידו מ ט ל ט ל י ! ש ל יתומים לא ישוטו אותן ולא‬ ‫אלא ע׳יפ ב״ד ש ה ם א ב י ה ם ו ד ו ק א שלא נתמנה‬ ‫א פ ו ט ר ו פ ו ס ע ו ש ה ב ל א ב״ד כל מה שנרא ׳בעיניו‬

‫עצמן‬

‫שאהיה שולט‬

‫ב ״ ד ע ל היתומי׳ א ח ד ש א מ ר ל ש ״ מ ר צ ו נ ך‬

‫ו א מ ר ל ו ה ן ה״ז ל ש ו ן אפוטי־ופסו׳והרי מ י נ ה ו אפוממפ׳‬

‫בננס־ך‬

‫א פ ו ט ר ו פ ו ס ע ל ה י ח ו מ י ב ש א י ן זה‬ ‫למיתתו‬

‫לששינהו סמזך‬

‫נ כ ס י ו ל א ח ד ואינו י ר א‬

‫ו ט ע מ א לפי ד מ צ ו י ה ו א ש א ד ם‬ ‫שיעשה‬

‫א ב ל יכול להיות ש א י נ ו נ א מ ן‬ ‫לפיכך‬

‫בכלל מינהו א ב י יתומי׳ א ל א‬

‫ר א ו י להיות א פ ו ט ר ו פ ו ס אע״פ‬

‫מאמין‬

‫לו ע ו ל לפי ש י ו ר ע שירא ט מ נ ו‬ ‫בעיניו להשלימו ע ל ממון‬

‫ש מ י הו א נ י יתומים א ם צוה ה מ ו ר י ש שינתן‬

‫יורשיו‬

‫חלק הקטן לקטן‬

‫ט כל‬

‫לזות שפתים ‪,‬‬

‫מי ש י ש‬

‫טובת היתומים‬

‫ו י ע ש ה נ ו מ ה ש י ר צ ה ‪ .‬ה ר ש ו ת כ י ד ו וכ! א ם מ נ ׳ ה ט ו ר י ש א פ ו ט ר ו פ ו ׳‬

‫משכונות‬

‫ע ל ה ק ט נ י ם ק ט ן א ו א ש ה א ו ע ב ד ה ר ש ו ת בידו ואין ה נ ״ ד מוחין‬

‫להוליכן ע ט ו‬

‫ד מ צ ו ת לקיים ד ב ר י ה מ ת »‬ ‫ב‬

‫ממנים אפוטרופוס לא א ש ה מפני‬

‫א ב ל ב י ד אין‬

‫דםתם‬

‫ל צ א ת ולבא ולטרוח ולא ע ב ד‬

‫שאיןדרבה‬

‫ע ב ד אינו נ א מ ן ולא‬

‫ק ט ; ש א י נ ו ב! ד ע ת ו ל א ע ם ה א י ץ ש ה ו ׳ ב ח ז ק ת ח ש ו ׳ ע ל ה ע ב י ר ו ת‬ ‫א ל א נורקין א ד ם נ א מ ! ואיש חיל‬ ‫ט ע נ ת ם ו י ש לו‬

‫וטוען‬

‫כח כעסקי העולם‬

‫ולהרויח בהם ומעמידי! אותו‬ ‫שיהיה‬

‫נ ד י ל ש מ ו ר הנכסים‬

‫ע ל ה ק ט נ י ם בין‬

‫המטלטלין‬

‫והקי־קעות ו ה ח ו ב ו ת ו ב ל‬

‫דאע״ג דלא טשבעינן‬ ‫א כ ל ע ל טענ‪1‬ז ב ר י‬

‫ה א פ ט ר ו פ ו ס באחי־ונ׳היינו ע ל ט ע נ ת ש מ א‬ ‫בגון‬

‫ש א מ ר כך וכך‬

‫שגי שטרות אות‬

‫בטענת‬

‫לקחת משלי‬

‫ביד ב״ר‬

‫א ח ד כיד אפוטרופוס‬

‫ללבוש‬

‫לתועלתש כדי שיהיו‬ ‫הנאה‬

‫נאות‬

‫ואחד‬

‫א ו ב י ר ק ר ו ב י ם ב ש ב י ל היתומים »‬

‫ר ש א י האפוטרופוס‬

‫ך‬

‫ע מ ו ולכתוב ח ש ב ו ן‬

‫הדברים שמוסרים לידם‬

‫ט ש ב ע י נ ; אותו לפיכך צ ר י ך שידעו מ ה שיקבל ו מ ה שיחזיר‬

‫ונותנין‬ ‫ף‬

‫מן‬

‫בגדים נאים מנכסי‬

‫דבריו נ ש מ ע י ם והוא‬

‫היתימים‬

‫ש י ה י ה ליתומים‬

‫ב נ כ ס י ה ם ב ה י ו ת דבריו נ ש מ ע י ם «‬

‫ב י ד ש ה ע מ י ד ו אפוט־ופוש ו ש מ ע ו עליו שהי׳איכל ושית׳ומוצי׳‬ ‫הוצאות יותר מ מ ה שהיה‬

‫א מ ו ד בו י ש להם ל ח ו ש לו‬

‫ט נ נ ס י יתימים ה ו א א ו כ ל ו ש ו ת ה‬ ‫ודוקא‬

‫ומםלקין‬

‫שמא‬

‫אותו ומעמידי!‬

‫אחר‬

‫ש מ י נ ו ה ו ב ״ ד א ב ל א ם מ י נ ה ו א ב י ה י ת ו מ י ם אין נ י ת דין‬ ‫מציאה‬

‫מ ס ק י ן א ו ת ו ביון ש ת י ׳ נ א ט ן ב ע י נ י ה א ב ותולין ל ו ׳ ש מ א‬ ‫‪1‬‬

‫מ צ * א ב ל א ם באו עדים‬ ‫מסלקי!‬

‫להדיא‬

‫אותו ומשביעי!‬

‫ש ה ו א טפסיד‬

‫אותו הואיל‬

‫נכסי היתומים‬

‫ו ה ו א מ פ ס י ד ו י ש חולקין‬

‫ו א ו מ ר י ם ד א ף כ ש מ י נ ה ו ב ״ ד אין מ ס ל ק י ! א ו ת ו מ ש ו ׳ ח ש ד ב ע ל מ א‬ ‫באו עדים‬

‫אא״כ‬

‫לאנשים‬

‫יתומים‬ ‫מוציאי!‬

‫ומעידים ש מ פ ס י ד » ואפוטרופוס‬ ‫שאיים‬

‫שהלוה מעות‬

‫בטוחים ו ל א ה י ה לו להלוות ל ה ס ב י ר‬ ‫לסלק‬

‫א ו ת ו מ י ד ה ל ו ה ו מ ח ז י ר י ם ליתומים שכיון שיבולי!‬

‫אפי׳ האפטרופים כ ״ ש שיסלקו הלוה ה ב א מ ח מ ת ו ‪,‬‬ ‫ן‬

‫מינוהו אבי‬

‫ו ה ו א הדין נ ט י כ ל א פ ו ט ר ו פ ו ס בין מ י נ ו ה ו ב ״ ד בין‬

‫בשעת‬

‫יתומים ו ה י ת ה ש מ ו ע ת ו ט ו ב ה ב ש ע ה ש מ י נ ו ה ו ב ״ ד א ו‬

‫ש ט ת אביהן והיה ט ו ב ו י ש ר ו ר ו ד ף מ צ ו ת ו ח ז ר להיות זולל ו ס ו ב א‬ ‫בדרבי ח ו ש ך או שפרוץ כנדרים ובאבק נ ז ל שחייביןביד‬

‫והולך‬

‫ל ס ל ק ו ו ל ה ש ב י ע ו ו ל מ נ ו ת להן‬

‫אפוטרופא ב ש ר ובל הדברים ה ם‬

‫כ פ י מ ת ש י ר א ה לדיין ש כ ל ב ״ ד‬ ‫ן‬

‫וכשמעמידין ב״ד‬

‫ו ב ״ ד א ב י ה ם ש ל יתיטים ה ם »‬

‫א פ ו ט ־ ־ פ ו ם ליתימים מוסרין‬ ‫נמכרו והוא‬

‫ה ק ט ! מקי־קעי ומטלטלי ש ל א‬

‫לו כ ל‬ ‫מוציא‬

‫ו ב ו נ ה ו ס ו ת ר ו ש ו כ ר ו נ ו ט ע וזורע ו ע ו ש ה כפי מ ה‬

‫נכסי‬

‫ומכניס‬

‫ש י ר א ה לו ט י ב‬

‫ל י ת ו מ י ם ו מ א כ י ל ן ו מ ש ק ן ו מ ל ב י ש ן ונותן להן כ ל ה ו צ א ו ת י ה ם לפי‬ ‫וכפי ‪ -‬ה ר א ו י ‪ ,‬ל ה ; ו־יא ירוי׳לה• י ו ת ־ מ ד א י ו ל א י צ מ צ ם‬

‫הטמון‬

‫עליהם יותר מ ד א י‬ ‫ךן‬

‫בקרקעות‬

‫ורוקא‬

‫ומטלטלין״של‬

‫‪4‬‬

‫יתימ־ם‬

‫ל מ נ ו ת א פ ו ט ר ו פ ו ס א ב ל ט ע ו ת ש ל יתומים‬

‫א י נ ם צריכים א פ ו ט ר ו פ ו ס א ל א כ י צ ר ע ו ש י ן ב ה ן‬ ‫ל ו נ י ם י ם ש י ש להן‬

‫בודקי! מ י ש י ש‬

‫א ח ר י ו ת ויהיו ע ד י ת ויהיה א י ש נ א מ ן ו ש ו מ ׳‬

‫ד ב ר י ת ו ר ת י מ ע ו ל ב ל א ק י ב ל ע ל י ו נידוי‬ ‫יתומים‬

‫צריכין ב י ת דין‬

‫שהניח לה‪ 3‬אביהם‬

‫נ כ י ר ק י ו ב ל ש כ ר ורחוק‬

‫ונותנין לו ה מ ע ו ת ש ל‬

‫להפסד ולא חיישינן מ ש ו ם‬

‫ר י ב י ת ד ה א ׳ קי־וב ל ש כ ר ו ר ח ו ק ל ה פ ם ד א י נ ו ריבית א ל א מ ד ר ב נ ן‬ ‫של יתומים הקילו נ ו ו ה ת י ר ו ה ו ו ע ״ ל‬

‫ובמעות‬

‫ע ״ ז סימן‬

‫נלבוש‬

‫ק י ט ו נ מ צ א ו ה־תימיש מ ת פ ר נ ס י ם מ ש כ י ־ ה מ ע ו ת וכן א ם‬ ‫?רקע‬

‫ונתן‬

‫לו מ ש כ י ן ש ל‬

‫הגזעית קרוב ל ש כ ~ ורחוק‬

‫זהב מ ש ו ב ר ש א י ן‬

‫נ ו ס י ׳ נ ו ת נ י ן לו‬

‫להפםד ודוקא משכון ש א י ן‬

‫כגון זהב מ ש ו ב ר א כ ל כלים א פ י ל ו ש ל ז ה ב ל א יקתו‬ ‫של א ח י י ם ה ם ו י ב א ו ויתנו‬

‫דשמא‬ ‫יראה‬

‫חציו או‬

‫אפילו‬

‫ליתומים ע ו ש י ן‬

‫רביע‬

‫הדיינים‬

‫ה ש כ ר ליתומים‬

‫לא מצאי אדם‬

‫ע״‬

‫למשכון‬

‫שיתנו‬

‫בידו‬

‫»‬

‫וכמה‬

‫או‬

‫שליש השבר או‬

‫אם‬

‫י ר א ו שזו ת ק נ ה‬

‫לו ה מ ע י ת ק ר ו ב ל ש כ ר‬

‫ו ־ חיק ל ה פ ס ד י ד י א ל י מ ו צ י א י ן מ ן ה מ ע ו ת‬ ‫ש י ק נ ו להש ב מ ע ו ת ק ר ק ע‬

‫לוםימן‬

‫סימן ו י ט ל ו ח י א ת ר מ ו ת ו א ם‬

‫הדיין שיה ל א ה י ה א מ ו ד והיו מ ו פ ק ד י ן‬

‫י פ ס ק ו ילו ב ש כ ר כ פ י מ ה ש י ר א ו‬

‫אין ל ו‬

‫למזונות ט ע ט ט ע ט‬

‫ומוסרי; א י ת י‬

‫ב י ד אפוטי־ופופ‬

‫•‪.‬׳יירו לה‪ :‬ו א פ י ר צ ו ב ״ ד ל מ נ י ת א פ ו ט ת פ ו ש מ ם ב מ ע ו ת ה ר ש ו ת‬

‫ש ל גוים‬

‫ואחייב נ א‬

‫אפוטרופוס‬

‫ל מ ק ו ם ש ד ר י ם ש ם היתומים‬

‫ש ל יתומים ו א ט ד‬ ‫כ י יוכל ל מ כ ר ם‬

‫שפ‬

‫כ ע ק ר ו ה מ ל ו ת א ו מ ר ש מ ת י י ר א ש ם מ ע ל י ל ו ת של נוים ו ר ו צ ה ליתן‬ ‫ב ע ד ם מ ה ש ש ו י ן ב מ ק ו מ ו ב כ א ן הרין ע ם ה י ת ו מ י ם ש א י נ ם צריכי׳‬ ‫להוזיל ב ש ב י ל ח ש ת ו ו א ם ה י ה מ ק ו ׳ ה ש ו ק ק ר ו ב למדיני מוליכין‬ ‫מטלטלין‬

‫דיתמי ל ש ם ע ם ש א ד‬

‫מטלטלין‬

‫וסחורות‬

‫שהם‬

‫של‬

‫ה ב ע ל י ב ת י ם ו י צ ר פ ו ד מ י ה ם ע ם ה מ ע ו ת ש ל י ת ו מ י ם דפגי אפ‬ ‫יעשו בשל היתומים נסו ב ש ל ה ן כיון ש מ ק ו ם ה ש י ' הוא קרוה‬ ‫א ב ל ל מ ק ו ם ר ח ו ק ש י ש ס כ נ ת ד ר כ י ם י ו ת ר אף ע״פ ש ת ם הולכים‬ ‫‪,‬‬ ‫ב ש ל ה ם ו א י נ ם ח ו ש ש י ם ל ם כ נ ה ל א יעשו כן בשל יתומים‬ ‫י‬

‫ש נ ת ב א ר בסימן ר כ ״ ה ‪t‬‬

‫ו כ א ש ר י מ נ ו א ו ת ו צדיכין ב ״ ד ל ח ש ו ב‬

‫ברי‬

‫ש ה י ה ר ח ו ק כין‬

‫ק ר ו ב ל ה ט ן א ל א ש א ם חית קרוב ל א ירד לקרקעות‬ ‫הטעם‬

‫‪y‬‬

‫ויודע להפך• נ ז כ י ת היתומים‬

‫ו מ י ש ה י ו ב י ד ו מ ע ו ת ה י ת ו מ י ם ו ה ל ו ה א ו ת ן על‬

‫ואין ש ו ל ח י ' נ ׳ ט ל ט ל י ן א ו ס ח ו ר ה‬

‫של‬

‫יחומים ב ד ר ך‬

‫בדרך ש י ש בהספק אונם א ל א ש כ ר מפני‬

‫שיש‬

‫בו‬

‫ולא‬

‫חשש‬

‫ש מ א י ח מ י ץ א ס יניהנו פ ה ע ד ש י נ א ו קונים וכן בל ביוצא נזת‬ ‫יא ר ש א י ה א פ ו ט ר ו פ י ם ל מ כ ו ר ב ה מ ה ו ע ב ד י ם ושפוץת שדות‬ ‫ו כ ר מ י ם ב ר י ל ה א כ י ל ליתומים ש ה ו א צ ו ר ך גדול ליתומים‬ ‫ו כ ש י מ כ ו ר ימכור ה פ ח ו ת פחוח ק ו ד ם ב נ ו ן בהמה ק ו ד ם לעבדים‬ ‫ד ב ה מ ח מ צ ר י ה י ו ת ר ל ק נ י ת ו ע ב ד י ם ק ו ד ם ל ב ת י ם והכל לפיראות‬ ‫ע י ! ה א פ ו ט ר ו פ ו ס מ ת ש ה ו א ל ת ו ע ל ת ה י ת ו מ י ם אבל לא ימכרו‬ ‫ו י נ י ח ו ׳ ה מ ע י ת ש מ א י ג נ ב ו ד ע ל ו ל י ם ה פ ל נ ו נ ב ם א״נ משום שבת‬ ‫ב י ת א ב י ה ׳ ב י כ ב ו ד ה ו א ל ה ם ש י ה י ה ש ל א ב י ה ם בידם ואין מוכר׳‬ ‫ש ד ו ת ל י ק ח ע ב ד י ם ד א ח ר י ו ת ד ש ד ו ת ע ד י פ י מעבדים דשמא‬ ‫ימיתו » א כ ל מ״מ אין מ ו נ ר י ן ג ׳ י נ ע ב ד י ם ל י ק ח ש ר ו ח שמא‬

‫יצא‬

‫ע ל י ה ם ע י ר ע ו ר ו י י א ד א פ ״ ה ש ד ו ת ע ר י פ י ו מ ו ת ר ל מ כ י ר עבדים‬ ‫ו ל ק נ ו ת ש ד ו ת אנל מ ו כ ר י ם ק צ ת ש ר ו ת ל י ק ח ש ו ו ר י ם לעבודת‬ ‫ש ד ו ת ה א ח ר ו ת ש ה ש ו ו ר י ׳ ה ם ע י ק ר ל ה ש ב י ח ב ה ם נל ננסי שדות‬ ‫ובמו ש א ט ׳ ר ׳ יוסי מ י מ י ל א ק ר י ת י ל א ש ת י אשתי ולשורי שורי‬ ‫ואין רשאי! ל מ כ ז ר אפי׳ שדת‬ ‫א ל א ל א ש ת ו ביתי ו ל ש ו ר י ש ד י‬ ‫רעה ו ר ח ו ק ה מ ן ה ע י ר כ ד י ל ק נ י ת ב ד מ י ה שדה טובה וקרובה לעיר‬ ‫שמא י צ א ו עליו ע ר ע ר י ן א ו שמא ל א יצליח זה שקנה » אין‬ ‫א פ ו ט ר ו פ ו ס יכול ל ה ק נ ו ׳ מ ע ו ת יתומים ב מ ע מ ד עלע־חן שהרי‬ ‫אין ג ו ף ה מ ע ו ת ש ל ה א פ ו ט ר ו פ ו ס ו נ ם ה ו א ל ה ו צ י א משל יתומים‬ ‫ל כ ך אין לו נח כולי האי א ב ל א ם אחר מקנה ליתומים במעמד‬ ‫ש ל ש ת ן ש ל ה א פ ו ט ר ו פ ו ס א ע ״ ג ש א י ן גוף ה ח ו ב •של האפוטרופוס‬ ‫‪4‬‬

‫‪y‬‬

‫ביון‬ ‫היה‬

‫ש ה ו א ט ו ב ת היתומים ל ת ת ל ד ם ט ע ו ת‬

‫לארם‬

‫תייעה אצל‬

‫לאגאטרופא לדו!‬

‫בשבילם‬

‫קנו‪,‬‬

‫ה י ת ו מ י ם ועורר על גכםיים אין‬ ‫ש מ א יתחייבו ב ט ע נ ו ת י ה ם וטוב‬

‫להם שימתין ע ד שיגדלו היתומים‬

‫ו י ד ו נ ו ב ע צ מ ם א ב ל א ם ‪ .‬עבר‬

‫ו י ר ד ע ט ו לרין ו ט ע ן ב ש ב י ל ם ו ז ב ה ל ה ם הדין קיים ו א ם !;תחייכ‬ ‫אי! ה י ת ו מ י ם נ פ ם ד י ן וכ״ת א״כ ל מ ה לא ידון ל כ ה ח ל ה ו א ט יזכה‬ ‫י ז כ ה ו א ם יפסיד א י נ ו מ ו י ק ל ה ם ד ל ק ת ׳ מדת הדין בזה שיהיה זח‬ ‫ה ת ו ב ע יכול ל ה פ ס י ד ו ל א י מ י ת ל כ ך מודיעין ל ו מ ת ח ל ה גגו לתובע‬ ‫ש ט ו ב ל ו ש ל א ירין וימתין ע ד שיגדלו ה י ת ו מ י ם אס אפוטרופוס‬ ‫כ ש ר ל ה ע י ד ליתומים ע ״ ל ס י ׳ ל״ז ס ע י ף ח' אע׳׳נ דק״ל רביד‬ ‫ט ו ע נ י ם ליתומים אין ט ו ע נ י ן ל ה ם א ל א ט י ל ת א דשכיחא א ב ל מילת׳‬ ‫ד ל א שביחי א ע ״ ג ד א ב ו ה ו ; הוי מ צ י ל מ ט ע ן ביד א י ן טוענין ואם‬ ‫ט ע נ ו ה א פ י ט ר פ ו ׳ ט ע נ ת ו ט ע נ ה אע״ג ד ל א ש כ י ח מ כ ל מ ק ו ם גם‬

‫ה א פ ו ט ר ו פ א א ס ו ר ל ו ל ט ע ו ן ד ב ר ש נ ר א ה לו ש ה ו א שקד דמשום‬ ‫ש ה ם יהוטין אין ר ש א י ן ׳ ל ג ז ו ל א ח ד י ם והא דאטרי׳ טוענין ליורש‬ ‫ה״ט ב ט ע נ ת ש מ א א ב ל א ם ה א פ ו ט ת פ א ט ו ע ן ב ר י א י ן דגין‬ ‫א ל א ע״פ ט ע נ ו ת י ו ולכן א י ן ל ב ״ ד ל ט ע ו ן ליתוטים עד שישמעו‬ ‫טענת‬

‫האפוטחפא תחלה ‪1‬‬

‫‪ y‬אין ה א פ ו ט ר ו פ ס י ם ר ש א י ! ל ה ו צ י א ע ב ר י ם לחירות ואפילו‬ ‫ל י ק ח ד מ י ם מ ן ה ע ב ד י ם כ ד י ש י צ א ו ל ח י ר ו ת בנון שנחנו להם‬ ‫א ח ר י ם מ ע ו ת ע ״ מ ש ל א י ה א ל י ת ו מ י ם ר ש ו ת בו ו ה ם רוצים‬ ‫ל פ ר ו ת ע צ מ ן ב ה ן אפייה אין ר ש א י ן ה א פ ו ט ר ו פ ו ס לשחררן שהרי‬ ‫א י ן גופן קנוי ל ה ם ואין הנל יודעין שפדה הענד עצטו בכסף‬ ‫ו י ב א ו ל ש ח ר ר ע ב ד י ם אפי׳ שאינן ש ל ה ן אנל טונרים אותם‬ ‫ל א ח ר י ם ל ת ק נ ת ה י ת ו מ י ם כגון ל ה א כ י ל ם א ו ל י ק ח שדות ולוקחין‬ ‫מ ה ם ה ר מ י ם ע״גז ש י ו צ י א ו ה ו א ו ת ם ה א ח ר י ם ל ח י ר ו ת ו א ו ת ם האחרין‬ ‫ה ם ש מ ש ח ר ר י ם אותם ש ה ר י גופ! 'קנוי ל ה ם ב כ ס ף שנתנו בעדם‬ ‫ו ב ל זה ל א מיירי א ל א בלא ר ש ו ת ביד א ב ל א ם נטל רשות‬ ‫מניד י כ י ל ל ע ש ו ת כ ל מ ה ש י ר צ ה ש ה ו א ל ט ו ב ת היתומים »‬ ‫יך האפוט־ופפ׳!׳ ת ו ר ט י ן ו מ ע ש ר ן נכסי י ת ו מ י ם דלאנרען‬ ‫מ ש ל ו ח י ם ו ה ם ש ל ו ח י נ ״ ד ש ת ם אביהם ש ל י ת ו מ י ם לפינך‬ ‫תורמי!‬

‫חש ן משפט‬

‫הלכו^אפוטרופם‬

‫תורמי; ומעשדין כדי להאכילם שאין מאכילין את היתומיןדבר‬ ‫האסור אבל לא יעשרו ולא יתרומו בדי לחנית פירו׳^מתוקנים‬ ‫שמה שיחסרו יחסר גם מן המעשר או ימכרו אותם טבל‬ ‫ויעשרו הלוקחים *‬ ‫טן האפטרופםין עושין לקטני׳ לולב וסוכה וציצית ושופר וס״ת‬ ‫ותפילין ומזוזות ומגילה כללו של דבר כל מצות עשת שיש‬ ‫לה קצבה בין שהיא מדברי תודה בין שתיא מדברי סופרים‬ ‫אע״פ שאינם חייבים במצוי מכל אלו המצות עושי! להם‬ ‫ומחגכין אותן בהן אבל אין פוסקין עליהם צדקה אפיי לפדיון‬ ‫שבוים מפני שמצוות אין להם קצבה ויבאו לבלות קרני מיהו‬ ‫אם פסק עליה׳ צדקה לאתשובינהו כדי שיצא עליה׳ שש טוב‬ ‫והם אמורים לכך שפיר דמי ועייל םי׳ קס״ג סעיף ד׳ אבל מי‬ ‫שגשתט׳ אי שנתחרש פוסקין עליו צדקה אש היה ראוי כיון‬ ‫שהוא בר חיובא אם ישתפה או יתפקח מיר ‪4‬‬ ‫וכאשר יגדלו היתומי׳ נותן להם מטון מוריש! ואינו צריך‬ ‫לעשות להם חשבונו' מה הכניס ומה הוציא אלא אומר‬ ‫להם זה הוא הנשאר ונשבע בנקיטת חפי שלא נזל משלת׳‬ ‫כלום בד״א כשמינוהו ב״ד אבל אפוטרופו׳שמינחו אבי היתומי'‬ ‫או שא־ המוריש; אינו נשכע על טענת ספק וטעמא משום‬ ‫דכשמעהו ב״ד בההיא הנאה דקא נפיק על יה קלא דאיניש‬ ‫מהימני הוא דהא ססוך עליה ב״ד משו׳ שיטלו עליו שבוע׳בסוף‬ ‫לא אתי לאיטנועי לקבל עליו האפוטרופסות מתחלה אבל אם‬ ‫מינוהו אבי היתומים מילתא בעלמא היא מעביד לתדרי בלומ׳‬ ‫הא דטקבל עליו טורח האפוטרופסות אינו אלא משוס אהבה‬ ‫כעלמ׳ וריעות היה ביניה׳ ולא הנאת ממון לפי׳ אי רמית עלי׳‬ ‫שבוע׳ לכסוף אמי למימנע מתחל׳ שלא לקבל עליו תאפיטרו׳‬ ‫לכך אמרו מינהו אבי תיתומי׳ לא ישבע וי״א הואיל ואינו‬ ‫נשבע צריך לתן חשבין וכת׳מורי והכי יש לנהונ ומתרימין‬ ‫סתם על כל מי שלקח משל יתומי׳ כלו׳ אבל נשבע על טענת‬ ‫ודאי וכן אש אבד דבר ידוע מנכסי חיתומי׳ נשבע שבועת‬ ‫השומרי׳ ואם יש לאפוטרופוס חלק בריות אפי׳ מינהו אבי‬ ‫היתומי' נשבע אפי׳ על טענת ספק שהרי הוא שות׳ויש עליו‬ ‫שביעי השותפין ולאתי לאימנועי ליבא לטיחיש כיון שיש לו‬ ‫חלק בו ‪ 4‬יאיבן שאמר שיש לו בידי מעית של שמעון שמת‬ ‫ואימי שצייהו לתת לבניו אם רוצה לתת לכל בניי בשיה אינן‬ ‫יכולין להשביעו רת״ל כאפיטדופוס שנדנתו אבי יתומי׳ אבל‬ ‫אם ריצת ליתן לקצתן ולא לכולן א״כ לפי דבריו אינו אפוטרי׳‬ ‫על אותן שאינו רוצה לתת לו כלום ייכולק לתשביעו שלא‬ ‫עכב כלום לעצמו ואם הס ‪8‬ןטנים ב״ד מעמידי! להם‬ ‫אפוטרופוס ומשביעין אותו ‪4‬‬ ‫• ן אע״פ שאין האפוטרופוס צריך לעשות חשבון כמ״ש צריך‬ ‫לחשוב בינו לבין עצמו לדקדק ולזהר הרבה מאביהם של‬ ‫היתומי׳ שתוא אבינו שבשמי׳ ותוא רוכב ערבות שנאמ׳ סולו‬ ‫לריככ בערבית יני׳ יכתיב בתריה אבי יתומי׳ ודיין אלמנית‬ ‫וגומר » אפוטרופוס שנתמנה ע*פ ערכאות של גיים צריך‬ ‫ליתן חשבון דהא הכי הוא בדיניה׳ וע״פ דיניה׳ נתמנת ‪4‬‬ ‫•ךן אין ב״ד יכולין למנות אפוטרופא להאמינו בלא שביעה‬ ‫אלא א״כ איגם מוצאין אדם הגון שירצה להיות אפוטרופא‬ ‫אם לא יאמינוהו בלא שבועה ‪.‬‬ ‫•ט אין משביעין את האפוטרופו׳ שבועת הסשנ׳אא״כ יטענוהי‬ ‫ב״ד או יתומי' אפיי בטענת שמא שתי בם׳ יפריט׳ייכפיר‬ ‫כשתי כס׳ ויורה בפרוט׳ כעין שבועה דאוריית׳ רכל מאי דתיקון‬ ‫דאוריית׳תיקון אבל אס לא היתה הטענת או כפירה‬ ‫רבנן‬ ‫והוראה ^ ן ע ו ר זה אס טוענין אותו טענת ודאי אינו נשבע‬ ‫אלא היסוד ןמגלנלין עליו שבועת האפוטרופסות שלא עככ‬ ‫משלהם כלום ‪4‬‬ ‫ך אפוטרופוס בין מינוהו ב׳יד בין מינוהו אבי יתומי׳ אינו אלא‬ ‫י כשומר חנס שפטור מגניבה ואבירה וחייב בפשיעה ‪4‬‬ ‫אפוטרופם שטען בב״ר מה שלא היה לו לטעון וע״י טענותיו‬ ‫באה שבוע׳לזה שכנגד היתומי׳ יאילו טען כהונן הית' באה‬ ‫שביע׳ליתימי׳ לא מיקריי פישע דמי יימר דמשתבע ולא מיקרי‬ ‫פשיע׳ אלא א״כ ע׳׳י טענתי ניטל זה בלא שבועה יאילי טען‬ ‫כהיגן היי ניטלין היתומים בלא שביעה‬ ‫בא אפוטרופוס של יתומי׳ שקנה להם שור ילא היי לי שיגי׳‬ ‫ונתנו לרועה והרועת נתנו עם שאר שוודי׳ לרעות ולא‬ ‫ידע שלא היח יבול לאכול מחמת שאיןלו שיני׳ אין זה פשיע׳‬ ‫לאפוטרופוס שלא ירע ולא הוה ליה לאםיקי אדעתא ופטור‬ ‫וממי משתלמי׳ היתומי׳ נתבאר בסימן רל״ב סעי׳ י״ח ‪4‬‬ ‫בב דין א»׳טרופא שלוה לצורך היתומים נתבאר בסי׳ ק״י‬ ‫סעי׳ ח׳»‬ ‫ב^ אפוטרופם נין מינוהו אבי יתומים בין מינוהו ב*ד עד שלא‬ ‫החזיק עדיין בנכסי היתימי׳ ולא נתעסק עדיין בצרכיהם‬ ‫יבו‪ $‬לחזור מ משהחזיק בנכסי היתומי‪ 8‬או התחיל להתעסק‬ ‫כצרכיהם אינו יכול לחזור בו והוא שישאד בעיר אבל אם רצה‬ ‫לחלוף מ! ו*עיר »כיא
‫‪po‬‬

‫רצא‬

‫להם ליתומי׳ שיהיה שלהם נמוך העיד שהם שה ‪,‬‬ ‫בף יתומייקטני׳ שםמבו אצל בעל הבית שה׳ מעצמי נתחברו‬ ‫אליו ולא שנתמנת עליתי אפטרופום ונשתדל בשלתס‬ ‫יש לו בל דין אפוטרופוס לבל דבר אפי׳סמכו אצל אשת ביון‬ ‫שנתעשקת וטרחה עמה! הרי היא אפטרופשות שלהן י״א‬ ‫דאפוטרפסכזת יש לו דין מינהו אבי יתומים וא״צ לישבע בי‬ ‫העי דלא מימנע וי״א שמשביעין אותו משזו׳ דאינא למיחש‬ ‫לארם שאינו הגון שימשיך היתומים אליו ויבלה ממונם אם‬ ‫ידע שלא יצטרך לישבעדבשלמ׳ מינתו אבי יתומים או ב״ד‬ ‫איבא למימר דילמא מימנע ולא יעשה בשבילם להשתדל‬ ‫באפטרופסו׳ אם יש לו לישבע אבל יתומי׳ קטני׳ שסמכו מי‬ ‫בקש זאת מידו דנימא ביה דילמא מימנע בשביל השבועה‬ ‫אס אינו הגון ימנע ואש אדש הגון הוא ועושה זת ליטש‬ ‫שמים שמרחם עליהם משום שמאת שאין לתם עוזר וסומך‬ ‫לא ימנע בשביל השבועה » וקטן שסמך אצל אמו וראו ב״ר‬ ‫להחמיר עליה שתתן חשבון או שאר חיזוקי׳ הרשות בידש כיון‬ ‫־דליבא למיחש דטפנע ולא עברי תדאי אמו דעת* קמב׳ אצל‬ ‫בנה ולא תמנע משוס זה »‬ ‫רף‪ ,‬יתומי׳ שסמכו אצל כעל הכית וזן אותס משלו לא הניח‬ ‫מעותיו על קין הצבי וה״ה אחר שהלוה ליתו*׳ לצורך‬ ‫שחייבי׳ לשלם אבל אש פרנסם בתורת גמילות חסרים פטורי׳‬ ‫וע״ל בלכיש ע״ז סימן רנ״ג סעיף ח׳ ‪v‬‬ ‫בו קטן שהגדיל א‪£‬י׳ היה אוכל ושותה יותר מדאי ומפסיד‬ ‫והולך בדרך רעה אין ב״י מונעין ממנו ממונו ואין‬ ‫מעמירין לו עוד אפוטרופוס אא״כ צוה מורישיו שלא יתנו לו‬ ‫אלא אש הית כשר ומצליח או שלא יתנו לו עד זמן פלו׳ מ״מ‬ ‫מוכיחין אותו ומלמרין אותו ללכת בדרך ישרה ואירחו׳ צדיקי׳‬ ‫מי שמנה אפוטרופס לבניו הגדולים יבולי! לומר אי! אנו‬ ‫צריכין אפוטרופוס אא״כ יש בו משום מצוה לקייש דברי‬ ‫המת יע״ל סימן רנ״ב »‬ ‫החרש והשוטה הש כקטנים ומעמירין להש אפוטרופוס‬ ‫בן‬ ‫דמצוה הוא כמו בקטן »‬ ‫‪ p n‬אפוטרופם שמת והוציא בנו פנקס אביו שכתי׳בי שהיצי׳‬ ‫בפרנסת היתומין מנת אין מוציאיןמתיתומים בכךדשמא‬ ‫נתפרע אביו ולא נמחק אבל כעורו חי נאמן על כל מת‬ ‫שאומר שהלוה להן ונוטל כשבועה»‬ ‫‪k‬‬

‫רצא‬

‫הלכות‬

‫!קרון‬

‫שומר חנם מאימתי מתחייב בשמירת‬ ‫וביצר היא השמירה ובו בי׳ח סעיפים ‪:‬‬

‫א ג׳ פרשיות נאמרו כתורה סמוכות זו לזו פרש׳ ראשונה‬ ‫כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור וגומר ״ שניית‬ ‫כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה וגומר » שלישית‬ ‫וכי •שאל איש מעם רעהו ונשבר או מת בעליו אין עמו שלפ‬ ‫ישלם וגומר » ואחז׳יל ראשונה נאמדה בשיח ולפיכך פטור בת‬ ‫על הגנב׳ דכתיב וגונב מבית י האיש שטוען שנגנבה הימנו‬ ‫ונקרב בעל הבית אל האלקים ופירושו לשבועה שישמענו‬ ‫הדיי! שכן היא ונפטר וכן פטר כה על האבידת דכתיב על כל‬ ‫אבירה אשר יאמר וגומר ואצ״ל שפטור מכל האונםיןהגדוליפ‬ ‫מהמ כגון שכורה ימתה ולא חייב בה אלא א״ב פשע בשמירת׳‬ ‫ונגנבי או נאבדו בפשיעתו ולכך פירש בה כס׳ או כלים‬ ‫שדרך לשומרם בחגם לפי שאין טורח בשמירתן שבקל יכול‬ ‫לשומרם שלא יגנבו ואפ״ה פטרתי» פרש׳ שנייה נאמריכש״ש‬ ‫ופטר בת אונסי! כמין שכורה ושתה דכתיב ומת או גשכר או‬ ‫נשבה שבועת‪ !,‬ה' תהיה וגומר וחייב בה על גניבה ואבירה‬ ‫דבתיב אם ננוב יגנכ ישלם ונימר יגנב לרבות אבירה ועוד ק״ו‬ ‫הוא ומה גניבה שקרובה לאונס משלם אבירה שקרובת לפשיעה‬ ‫לא כ״ש ואצ״ל שחייב על הפשיע׳ ולכך פיר׳ בה חמוד או‬ ‫שור ושה לפי שיש טורח בשמירתן ואין דרך לשימרן בחנם‬ ‫וגם משמיענו אע״פ שיש טורח בשמירתן וא״א לשומרן שלא‬ ‫יגנבו אלא בטורח אפייה חייב עליהם אבל לעניין הדין אין‬ ‫חילוק כין כסף או כלים לבהמה ל״ש בש״ח ול״ש בש״ש כמיש‬ ‫בע״ה ופרשה שלישית גאמרה בשואל וחייב בה אפי׳ אוגסין‬ ‫דכתיב וגשבר או מת יגימר יאיגי פטור אא״כ מתה‪.‬מחמת‬ ‫מלאכתו דלהכי שייליה כמ״שבע״העוד רמז בה בסו׳ פרשי‬ ‫שלישית לדי; רביעי דהיינו לשוכר בהמה או כלים לעשות ביזם‬ ‫מלאכתו דכתיב אם! שכיר הוא בא בשכרו ופירי ואמ אינו‬ ‫שאיל אלא שכיר שבא בשכרו ליד השוכר הזת ולא בשאלה‬ ‫ואין כל הנאה שלו ׳?הרי ע״ישכרו נשתמש ואי! לי משפט‬ ‫שואל להתחייב כאינםין י ולא פי׳ מה דינו אי כש״ח אי כש״ש‬ ‫ונחלקו כו חכמים דאיכא מאן דאמר דינו כש״ח יאיכאמאן‬ ‫ראמר דינו כש״ש והכי ק׳יל דהכי מסתבר טופי כיון דאפקית‬ ‫משיאלקאי ארק דשייש שלפניו ולאאדקדש״חדלפני פניונ״ל‬ ‫טעמא‬ ‫‪£‬ך;‬ ‫‪tar‬‬

‫לבוש עד שושן‬

‫הלכות• פקרון‬

‫טעטא והנה הם מפורשים לב‪-‬ניך כסדר חיובם ש״חוש׳׳ש ושואל‬ ‫ונקדי' שיכר לשואל מפני שדינו כשיש ‪1‬‬ ‫ב ש״ח הוא שהפקידו אצלו כסף או כלים או בתמה כל רב‪-‬‬ ‫לשמור והוא מקבל עליו לשומרו או אפי׳ אינו מקבל עליו‬ ‫לשומרו בפירוש אלא אמד לו הנח לפני היי הוא שוטי חנב אבל‬ ‫אס אמר ליה הנח לפניך או הנח סתם או שאמר ליה הרי הבית‬ ‫לפניך אפי׳ ש״ח לא*»י דתיב ונטי לך קאשרליה ואינו חייב‬ ‫שבועה כלל שלא פשע אבל יכול להחרי׳ םתם על מ׳ שלקח‬ ‫•קרון שלו ולא יחזיינו לבעליו » ומ״מ מי שחיה מהלך בדיך‬ ‫ואמר לו חבירו הרייך עמך אלו המנעלים וכיוצא בי ואמר לו‬ ‫הניחם כאןעל החמור והניחם שם על החמיר ולא קביים הנפקד‬ ‫לידו אלא כמו שהניח המפקיד על החמיר בך היליכ׳ ולא קשרם‬ ‫והלך לו הנפקד מן הצד להסך את רגליו והניח החמור על אש‬ ‫הדרך ונאבדו המנעלי׳ה״ז ש״ח על המנעלי׳והוה ליה פושע במה‬ ‫שהניח׳ בך בלתי קשויים על החמו׳והפליג ממנו והניחו לבדו על‬ ‫אם חדרך דאע״ג דלא אמר ליה אלא הניח׳ כא! סתם לא אמיינן‬ ‫דהנח סתס איני אפי ש״ח אלא כשהוא במקום המשתמר רהנח‬ ‫וטורןלך קאמר ליה אכל בדיך ־כיוצא בוודאי הנחואשמרנו לך‬ ‫קאטד ליה שכן דרך כל חמר שוט־ חטית בעצמו שאם‬‫לא ישמרם ודאי יאבדו וישח־לקין וסכירא ליה שגם בכגין זה‬ ‫צריך שיאמר הנח לפני ובלאו הכי פטוי »‬ ‫‪ j‬בקש מחבית שיתן לו דשות להכניס בהמתו או פיריתיו‬ ‫לחצירו ונתן לו רשות ולא פירש לו כלום בשמירתן אימ‬ ‫חייב נלל בשמירתן כיון שלא קיבל עליו בלום‬ ‫ף ואפילו כשקיבל עליו לשמור אינו חייב אלא נפי שיוי‬ ‫החפ׳ שקבל עליו לשומת כיצד כגון שנתן לו לשמור דינר‬ ‫זהב ואמר לו הזהר נו של נסף הוא ופשע בו ונאכד אינו חייב‬ ‫אלא בשל כסף שיאמר לו לא קבלתי עלי אלא שמיית דינר‬ ‫בסף ובן בל כיוצא במ » אבל אם הפסידו בידים משלם של‬ ‫זהב שיאשר לו המפקיר מאי חיה לך למעביד נביה שילפםירתו‬ ‫כידים שמעון קבל ספרים מראובן להול־בי למקים אחר ונלקחו‬ ‫כמנש ואושר שיאינן פשע שאמר לו שאין נותנין מכס מהספ־ים‬ ‫ואם לא היה נ; לא היה מקנל עליו השמירה כי לא היה רצוני‬ ‫לטרוח נדבר המכס הדין עם שמעון דהא שמירת הטכס לא‬ ‫קבל עליו ‪.‬‬ ‫ןן יש מי שאימי שהשומי הזה מיד נשקנל עליו לשמור או‬ ‫שאשר הנח לפני ונסתלקו הבעלים ששמירתם חייב עליו‬ ‫השומר אם פשע אע״פ שלא משך ויש מי שאימר שאינו חייב‬ ‫עד שימשוך ובמקום שהמשיכה קונה‬ ‫ן ש״ת שפשע ילא ששר כ־אוי לאותו דבר אע״פ שלבם;׳׳ לא‬ ‫נאבד מחמת אותה הפשיעה אלא נאב־י ע״י אונם בעניין‬ ‫אחי־ חשוב פושע וחייב לשלם כיצר כהתיא מעשה בא שהפקיר‬ ‫טעות אצל חבירי והניחם במחיצה של קנים יהיו טמונות באותו‬ ‫מחיצה שהית׳ שמירימעולה לגבי גנבים שאין דרך שלגנגיםלחפש‬ ‫טעית כמחיצה של קנים מפגי שאין דרך הבעלי בתים לטיטנם‬ ‫שם אכל לאהיתה שמירה זאת שמירה מעולה לנכי אש רשמא‬ ‫תצא אש וישרפנו והרי הוא לגבי אש פושע שהיה לו לטומנו‬ ‫בקיקע אי בביתל אבנים ילבםו' באו גנבים ׳גנבים ואמת חז״ל‬ ‫דאע״ג דלגבי גנבייהיה אונס שאין דיך גנבים לחפש בכאן כיין‬ ‫ילגבי אש הוי פשיעה חייב לשלם דתחלתו בפשיעה ושופי‬ ‫באונס חייב וכן כל ביוצא בזה »‬ ‫ן המפקיד אצל חבירו בין בלים בין טעות ואטי חן לי פקדוני‬ ‫יאמ־לי השיש־ איני יורע אנה הנחתי פקחן זה או באיזה‬ ‫מקום קכ־־תי הכספים המתן לי עד שאכקש ואמצא יאחזירנו לך‬ ‫ה״ז פושע וחייב לשלם נדד דה״ל לתת דעתו עליו‬ ‫ך ן באו עליו גנבים וגנבו הפקתן ואלו היה צווח היו באים בני‬ ‫ארס להציל חייב דכיון דלא ציית פשע ואפי׳ אם באו‬ ‫אנםי׳צייך לצעוק ולבקש אנשים שיעזתהו לעמיד כנגד׳ ואם‬ ‫היה אפ שר לו לעשות כן ולא עשה חייב ודוקא בחנם אבל אם‬ ‫לא היה מוצא למי שיכא לעזרו אלא כשכר פטיר שאינו צריך‬ ‫להוציא הוצא׳ והוא עצמו שימר חנם ‪1‬‬ ‫ט פשע השומר ילא שמי הכתמה בי־איי ויצאה לאגם ומתת‬ ‫שם כדרכה פטור אע״פ שהיתה תחילתו בפשיעה לעניין‬ ‫זאבים וגנבים יאם טיפח שש זאב אי שנגנבה משם היה חייב‬ ‫עכשיו שמתה כריכה ‪5‬נרר רהא התורה פטיה שכו־ה וסתה‬ ‫גבי ש״חואע״ג דאטיי׳ לעיל סעי׳ ו׳ דק״ל תחייתו בפשיעיוסופו‬ ‫כאונס חייב ה׳ט במחיצה של קניםשהיתה תחלתו בפשיעה לגבי‬ ‫אש דע״י פשיע׳זו שלא ששר כיאוי שלא הטמינם בקיק׳א־ בכיתל‬ ‫של אכניס בא ג״כ האונש שנגנבו שאם שטרם כראוי יהטשינם‬ ‫בקרקע או בכיתלשלאכניש לא היו נגנבים ג״כ אבל הנא גשאש‬ ‫שמי כיאוי בביתי היה יכול להיות גיב שגזתה בכית דמלאך‬ ‫המות מה לי הכא ומה לי התמ ויציאתה לאגש לא גרמה השית'‬ ‫אבל אם גנבה גנב מן האנס ומחה בדיבה בבית הגגב הרי‬ ‫השושר חייב אע פ שהוא שומר חנם שהרי אפי׳ לא מתה הרי‬ ‫‪k‬‬

‫‪k‬‬

‫‪1‬‬

‫י‬

‫ז‬

‫סימן‬

‫רצא‬

‫היא אגודת גיד הגנב ורדי יציאתה לאגם ש*שע ייגיל גיטי!‬ ‫לה להגנכ שאלו שמרה בבית• לא היתה נגנבת וכן כל כיוצא בזת‪,‬‬ ‫י העלה הבהמה לראש ההר ונפלה ומתה הרי זה פשיעה וחייב‬ ‫שלא היה לו להעילית׳ ואם מתה שם כדרכה פטור דת״נ אין‬ ‫זה חחלתו בפשיעה וסופי באונם דאפי׳ לא הע^ת' לראש החד‬ ‫היתה מתה בבית דמלאך המות מה לי הבא וסת לי התם ‪,‬‬ ‫י א לא העלה הוא אלא היא ע־יתה מעצמה לא מבעיא אם‬ ‫עלתה כעל ברחו שלא היה יכיל לתיקפה ועלתה ונפלת‬ ‫ומתה שהוא פטור רכולה אינס הוא אלא אפ״ לא עלתה בעל‬ ‫כ־חו אלא היא עייתה מאליה אין זה פשיעה מה שעלת׳ טאלית‬ ‫אלא דומה לגניבה ושומר חנם פטור בה »‬ ‫‪ y‬שומיי חים שהניח הבהמה ונכגם לעיר ובא ארי ודרסה‬ ‫זאב וטיפת אין אומיים אלו היה שם היה מציל וחייב‬ ‫לשלם אלא רואין אם נכנס בשעה שירד בני אדם ליכנס פטור‬ ‫אפי׳ היה יכיל להציל אלו היה שם דהא נטר כדנטרי אינשי‬ ‫ואס נכנס בשעת שאין דחי בני אדם ליכנסריאין אם היה שם‬ ‫היה יכיל להציל ה״ז פשיעה שלא היה ליכגם וחייב ואם לאו‬ ‫פטור אע״פ דהוי כמו תחלתי? בפשיעה וסופו באונם דק״ל דחייב‬ ‫אין זה האינם בא מחמת הפשיעה דהא אפי׳ אם לא פשע שלא‬ ‫היה נכנם לעיר היה אירע זה האונס שהיו באין הזאב והארי‬ ‫והיי הוא לא היה יכול להציל וע״ל סי׳ ש״ג סעיף י׳»‬ ‫ין; כיצר דיך השזמיים הכל לפי הפקרון יש פקדון שדרך‬ ‫שמירתו להניחו בבית שער בגון קר־ות ואבנים יש פקדון‬ ‫שדרך שמירתי להגיחי בחצי בגין חבילי׳ פשתן הגדולות וכייצא‬ ‫בהם ויש פקדון שדיך שטייתי להניחו בבית בגין שמלה וטלית‬ ‫ויש פקחן שדרך שמירתו לחניחי בתיבה אי בארגז ונועל עליו‬ ‫כגון כגדי משי יכלי כםף יכלי זהב וכיוצא בהם י״א דםתם תיבות‬ ‫חתירות ה! אצל עכברים ואין התיבה שמירה מעולה לבגדי׳‬ ‫אלא צריך לחשים הבגדים וכדומה ייהס על נס ולא להניחם‬ ‫בתיבת והכל לפי העגיין »‬ ‫י ף שימי־ שהניח הפקדין במקום שאינו ראוי לו שאיני משתמד‬ ‫שם יפה ונגבה משם או אבד אי אפי׳ נאנס משם כגון‬ ‫שנפלה דליקה ושרף בל הכיח ה״ז פושע וחייב לשלם דק״ל‬ ‫תחלמו בפשיעה'וסופו באונם חייב כדלעיל ואף על פי שהניח‬ ‫הפקתן עם שלו אם הוא מקום שיאוי לשמירה פטור ואם אין‬ ‫המקים ראוי לשמירה חייב רבשלו רשאי ארם לעשות מה שירצה‬ ‫אבל בשל אחייס אינו רשאי והוי פושע אע׳׳ג שגם שלו נשי־ף‪,‬‬ ‫טו כספים ידינ־ימ ילשונות של זהב ושל כםף ואבנים טיבית‬ ‫אין להם שמירה אלא בקרקע ילא יקברם עמיק בקרקע‬ ‫משים שיש רמאי׳ שמגששין בקרקע וטכירין אם יש חלל תחתיו‬ ‫לכך לא יתן ע־ייהם אלא עובי טפח עפר שאין החלל ניכר שם‬ ‫אי יטטיגמ בכותל בטפח התחתון סמוך לקיקע או בטפח רם‪:‬זוך‬ ‫לקור׳ שגם שם אין החלל ניכה ואפיית לא יתנם באמצע עובי‬ ‫הכותל רק שיכנס טפת כתיבי אכל לא נאמצע הביתל שמא‬ ‫יחפרו הגנבים ויגנבו שכן דרכם לחפור שם ואי לא הטמינם‬ ‫כראיי אפי נתנם בתיבתו ונעל בפניהם כ־אוי ונגנבו או נאבדו‬ ‫הד פושע יחייב ‪4‬‬ ‫טן המפקיד אצל חבירו כספי׳ ערב שבת סמיך לבין השמשי׳‬ ‫לא הטייחו בו רבנןלקוברם מיד מפני שהוא טריר בכבוד‬ ‫שבת ואינו חייב לקוברי ער מוצאי שבת ובמוצאי עיבת צריך‬ ‫לטימנם מיד ואם נתאחר למוצאי שבת כרי לקוברם ולא‬ ‫קידם ונגנבי או נאנסו חייב ואם המפקיד הוא ת״ח אינו חייב‬ ‫לקוברם עד שישהא אחר שיבדיל ‪-‬כדי לקוברן דכיין דת״ח הוא‬ ‫חרר על מצות הבדלה לפי׳ ימתין דילמא טבעיא לי׳ זוזי‪,‬‬ ‫לא בדלת׳ ויש ‪-‬אומרים דהוא הדין אש הנפקד ת״ח שיכול לשמי‬ ‫מלקבור ער שיעור שיבדיל‬ ‫*• אם התנה הנפקד על מנת שלא אטמנם בקי־קע וכן כל‬ ‫דבר ידבר שאינו כספים והתנה שיגיחנו עם שלו הכל‬ ‫לפי ת־או ‪i‬‬ ‫•ףן בר״א שהככפים אין להש שמירה אלא בקרקע בשעת‬ ‫שהגנב׳ מצויים ואנשים רמאים שמחפשים אחריתם אבל‬ ‫במקום דליכא כל הני אין צריך לכסותם בקיקע אלא מניחם‬ ‫במקום שמגיח מעותיו ובמקום המשתמר כפי די‪-‬ך המקום וכפי‬ ‫הזמן שהוא מפקיד ‪1‬‬ ‫'ט ואפי׳ כמקים שגנבים מצ־יים לא אמיו אין להם שמירת‬ ‫אלא בקרקע אייא במפקיר סתס אצל חבירו לשומר׳‬ ‫בהם וירדת‬ ‫אבל המפקיד מעות אצל חכירו כדי לדתעםק‬‫פשיטא דהוי כמו אמר לו בפי׳ שאינו מצרינו לקוכדו בקרקע‬ ‫דאטו בבל פעם שירצה להתעסק ולעשות בהם סחורה יצטרך‬ ‫טרא וחצינא כרי להוציאם מן הקרקע פשיטא דכל דיין דדאין‬ ‫כה״ג לאי דיינא הוא«‬ ‫ך הפקיד כספי׳ אצל חבירובדרך להוליב׳ לביתו אי ששלח עטו‬ ‫י טעות ממקום למקום ־צריכי׳ שיהיו צרורים ומונחיזכידו א!‬ ‫קשורים‬ ‫‪k‬‬

‫חושן משפט‬

‫הלכות פקחן‬

‫‪-.‬קשורים לו כראוי על בטנו מכננד פניו בענין שיהיו עיניו‬ ‫עליהם תמיד עד שיגיע לביתו ויקברם כראוי ואס לא קשר׳‬ ‫כדרך הזאת אפי׳ נאנסו חייב לשלם שהרי תחלתו בפשיעה»‬ ‫‪3‬א כל המפקיד אצל כעל הביתביןכלים בין מעו׳על דעת אשתו‬ ‫ובגל ז‪8‬כי ביתו הוא מפקיד לפיכך אם נתן הנפקד הפקדון‬ ‫ביד בניו או בנותיו הגדולות או ביד אשתו ושמרו כראוי ונאבד‬ ‫או נננב פטודדעל דעת זה מסרו לו שיהא לו רשות למוסרו‬ ‫להם ונאמנים לו וה״ה אם החזיר הנפקד את הפקתן לאשת‬ ‫‪.‬המפקיד פטור וע״ל סימן ש״מ סעיף ח׳ אבל אם מסרו הנפקד‬ ‫לבניו ובני ביתו הקטגים או לעבדיו בין גדולים בין קטנים‬ ‫•דסתם עבדים אינם נאמנים ולא על דעתם הפקיד או לאחד‬ ‫מקרוביו שאינם שתיים עמו בבית ואיןסומכין על שולחנו וא״צ‬ ‫לומד אס מסרו לאחר הרי זה פושע‪.‬וחייב לשלם אלא אם כן‬ ‫הביא השומר השני ראייה בערים שלא פשע ואם לא יביא‬ ‫ראייה יתבאר לקמן סעיף כ״ו וכן אם הניח אחרים ליכנפ‬ ‫כמקים שהפקדין מונח שם אע״פ שאינם בחזקת ננבים אם‬ ‫ענב חייב לשלם דהוי פשיעה כמי שימר שמםר לשומר‬ ‫שחייב כמ״ש לפניני בעיה סעיף ב״י ‪t‬‬ ‫כב היכא שידוע שאין דרך הנפקד לשמור הפקתן בעצמו‬ ‫אלא דרכו שכל פקדון שמפקידין בידו הוא מסת ליד‬ ‫אחר שהוא תחתיו אע״פ שאינו שרוי בביתו ואיני סמוך על‬ ‫שולחנו הוי דינא כמוסרו לבני ביתו תדאי גם על דעת זה‬ ‫הפקידי בידו ‪.‬‬ ‫‪ ; Q‬מעשה באחד שהפקיד מעות אצל חבית ונתנם השימר‬ ‫לאמו והיא נתנת לתוך תיבת׳ ולא טמנת אותם כקרקע‬ ‫בדיג׳ וגגנבו ואמרו חז״ל שאין הנפקד חייב לשלם מ־ני שנתנת‬ ‫לאמו והוי שומר שמסר לשומר כמו שכבר אמרנו כל המפקיד‬ ‫על דעת בגיי ובני ביתו הוא מפקיד ואע״פ שהוא לא הידיע׳‬ ‫שהיו של פקתן כדישתטמגם בקיקע שיכיל הוא לטעון ולומר‬ ‫מכור הייתי שיותר תיזהר בהם לשומרם היטב כשהיא סביר׳‬ ‫שהם שלי ובן אי; אמו חייבת לשלם שהרי לא אמד לה שהם‬ ‫פקתן ואמרו חכמים ז״ל ישבע הב! שאותם המעות עצמם הם‬ ‫שנתן לאמי ייפטר והאס תשבע שנתנה לתוך תיבת׳ ונגגבו‬ ‫ויפטת שניהם אבל אינה צריכה לישבע שלא הודיעה הק‬ ‫שהיו של פקרון אע״פ שאם היה מידיע אותה היתה חייבת‬ ‫הואיל ולא טמנם בקרקע כמו שהיה הדין כימי חכמי התלמוד‬ ‫מפני שאין המפקיד יכול לטעון עליה טענת ודאי שבנה הודיעה‬ ‫שהם של פקרון והרי היא טענת ודאי שלא אמר לה לכך‬ ‫אינו יכול להשביעה בטענת ספק והא דהצריכו לבן שישבע‬ ‫משום דזוזיהוו דלאו דבר מסיים הוא והאם בעצמה לא היתה‬ ‫יודעת אם אלו המעות שנתן לה בנה היו מעות של פקרין לפיכך‬ ‫הצריכות הבן לישבע שהם הם אבל בדבר מסיייס כנין כלים‬ ‫וכסות וכיוצא באלו םני שנשבע השני לבדו שזהו שמסר לו‬ ‫והוא הנננכ ממנו ויפטרו שניהם וכן כל כיוצא בזה ‪t‬‬ ‫מכאן אהה למד שהשומר שמסר הפקתן לאשתו ובני‬ ‫ביחו והודיעם שהיא פקדי; ולא שמיו כדרך ‪-‬השימיים‬ ‫שהם חייבי׳ לשלם לבעל הפיקדון ובעל הבית פטור שכל‬ ‫המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד ואם איןלהם לשלם‬ ‫י״א דבעל הבית חייב לשלם דאי לא תימא הכי כל פקדוןשיהא‬ ‫מופקד בידי אדם יאכלו אשתו ובניו ויפטר ויש חולקין דהואיל‬ ‫ועל דעתם הפקיד הוי כאילו הוא מסר הפקתן בידם ילמה‬

‫כ ק רצא הצב‬

‫לפרש מזה• תשליך ומזה אל תשליך וביון שלא פירש הוה‬ ‫דומי׳ דנניבה ולא תלינן שהחמי׳ השכר מן הכשות וחייב »‬ ‫‪ •Q‬שומר שמסר לשימי אם מסרו לו בפני המפקיד ולא‬ ‫מיחהבו פטור אבל אם מסרו לו שלא בפני המפקיר חייב‬ ‫לימ ש״ש שמםי לש״ח דניועי נרע לשמירתו דחייב אלא‬ ‫אפי׳ שומר חנם שמסר לשומר שבי דעלויי עלייה לשמירתו‬ ‫שמוסר נפשו יותר לשמור אפייה חייב ואפי׳ נאנס ביד שוטר־‬ ‫השני דאמר ליה •את מהימן־ לי בשבועה איהו לא מהימן‬ ‫לי בשבוע׳ ואפי' אם ידיע לכל שהשני טיב וכשר יותר מן‬ ‫הראשון לפיכך אם דרך הבעלים להפקיד תמיר דבר כזה‬ ‫אצל השומר השני הרי השומר הראשון פטור מלשלם ונשבע‬ ‫שומר השני ונפטר דהשת׳ לא יוכל לטעון איהו לא מהימן‬ ‫לי בשבועה דהא הוא ג״כ מאמינו תמיד והוא שלא ימעט‬ ‫בשמירתו אבל אם מיעט בשמירתו בנון שהראשון היה שומר‬ ‫שכר יהשני שימר חנם או שהראשון שואל והשני ש״ש פוש׳‬ ‫היא הראשון ומשלם אע"‪ $‬ששאל או שכר בבעלים אפית‬ ‫חייב אע״ג דבבעלי׳ פטור אפי׳ מפשיעה כמ״ש בסעיף כ״ח‬ ‫היינו כשמתה הםלמ׳אי נאבד׳ בפשיעתו ברשותו של השומר‬ ‫ה־אשון אבל כשמסר׳ לשני אק הראשון מתחייב א^א באותו‬ ‫שעה שמתה הבהמה ברשות השני ואין שאלה בבעלי׳ פוטרת‬ ‫אלא לאותו שומר ששאל מן הבעלים אבל לא לשומר שני‬ ‫שלא שאל מן הבעלי' והראשון אינו מתחייב אלא על רשות‬ ‫השני ואם יש עדי׳ ששמר השני כראוי דהשתא נ״כ לא יוכל‬ ‫לטעין איהו לא מהימן לי דהא יש עדים ונפטר השומר‬ ‫הראשין יאם לא היו שם עדים אם השומר הראשון בעצמו‬ ‫ראה שהיה שם אינם ייכיל היא לישבע ה״ז נשב׳ ינפטר יהוא‬ ‫שהיה האיגס שלא בא על ידי פשיעתו שמשרי לזה שאיי׳ אם‬ ‫לא מסיו לו היה אירע זה האינם בנון מתה בדרכה דאמרינן‬ ‫מלאך המו׳ מה לי הכא ומה לי התם וע״לסימן ע״ב םעי׳ל׳»‬ ‫‪ \%‬בד״א שאין ש״ח חייב ־אלא בפשיעה שנתנו לו לשמור‬ ‫בםהם אבל אם התנה שיתחייב אף באונםין חייב אף‬ ‫בדברים בלא קניין דבההוא הנאה תפיק ליה קלא דאיניש‬ ‫מהימנא הוא גמד ומשעבד נפשיה בלא קניין»‬ ‫^ךן המפקיד אצל חבית ‪ p‬בחנם בי; בשכר בין השאילו‬ ‫או השכיר לו אם היה המפקיד 'עושה לו שיס מלאכה‬ ‫לנפקר בין בחנם בק בשכר הרי השומר פטור מכולם אפי׳אס‬ ‫פשע בדבר שמסר ואבד מחמת הפשיעה ה׳׳ז פטור דכתיב‬ ‫נבי שואל אם בעליו עמו ‪,‬לא ישל׳ פי׳ אש הבעל עם‬ ‫השואל במלאכתו בשע׳ שהשאילו לא ישלם וכיש בשאר‬ ‫שימרים שאינה חייבי׳ באינסים שאם בעליו עמו לא ישלם‬ ‫ועוד וכי ישאל כתיב וי״ו מוםי׳ על עניין ראשון בר״א כששאל‬ ‫הבעלים או שכרן בעת שנטל החפ׳ אוישהיו שאיל" עמו‪,‬או‬ ‫שכירי׳ אצלי מקודם לכן ומשכה שאלתם ושכירתיעד ששאל‬ ‫או שכר להם בהמתו או חפציו שכיון שהיי עמי במלאכתו‬ ‫בשעת שנטל אע״פ שלא היו עמו במלאכתו כשעת שנאבד‬ ‫פטיר דמשמעות דאש בעליו עמו לא ישלם אוכי ישאל לחוד‬ ‫קאי אבל אם שאל החפ׳ ונטלו ונעשה עליו שימר תחלה‬ ‫ואח״ב שכר את הבעלי׳ או שאלם אע״פ שהיו הבעלים עמו‬ ‫במלאכתו בעת שנאבד חייב »‬

‫רצב‬

‫שלא לשלוח יד בפקדון לאם שלח בו •ד ובו‬

‫ישלם בעל הבית בעדם »‬ ‫בןץ מ?ג׳‪8‬זה באחד שהפקידו כשית אצל חבית והיו לו לשומר‬ ‫ג״כ'כשות אחרים ואמר לו לשמשו לך וטול מזה הכשות א כתיב ומת או נשכר או נשבה שבועת ה׳ תהיה נין‬ ‫והשלך אותו לתוך השכר והלך השמש והשליך מכשות של‬ ‫שניהם אם לא שלח ית וגו׳ משמע הא אש שלח ידו‬ ‫!קרון ואמת חכמי׳ ז״ל השמש פטור שהרי לא אמר לו מזא אין השבועה פוטיתו אפי׳ משבורה ומתה שמיד ששלח בה‬ ‫תשליד ומזת אל תשליך והיא היה סביר ששניה׳ שלו אלא יד קאי בישותיה לחייב עליה אפילו באינסין ממילא ש״מ‬ ‫'שמיאה מקו׳ היא לו ואינו מקפיד על זה שיטיל דיקא מזה שאין הנפקד רשאי לשלוח •יד הפקתן ואס ישלח בו •ד אפילו‬ ‫ומזה לא יטול לפיכד פטור השמש ונם בעל הבית פטור שהרי איני מכוין לנוזלי אלא להשתמש הוקם ליה בישיתיה וחייב‬ ‫אמר לשמשי מ<ה השלך ימה פשע הוא שהשמש השליך טן‬ ‫בא־נםין אע״ו* שעדיין לא נשתמש טי דשליחות יד אפי׳ב א‬ ‫האחר יאיני צריך לשלם רק מה שנהנה בלבד לפיכך אם חמיה משמע דהוי שליחו׳ יד המחייבו רק ׳שינביהנה בדי‬ ‫נעשה השכר חימץ פטור מלשלם רהא לא אהנהוכלי׳אדרבה להשתמש בו תשמיש שמחמת אז חייב כאילו חסר׳ אכל אס‬ ‫שמא בשותו נרמה להיות השכר חומי והפסידו מיהי בין כד‬ ‫הגביהו לעשות בו תשמיש שאינו מחסרי איני חייב משעת‬ ‫וכיין כך חייב השומי פשכיעה שכך אירע ולא פשע לצוות לו הגבהה אלא משעת תשמיש ולא משי׳ שליחות יד שאין זה‬ ‫שיטיל מזה או שמא לא אמר לשמשו כלו׳ אלא אמד לו סתם נקי־א שולח יד כיון שאינו כמסת אלא משו׳ שהוא שיאל‬ ‫טול כשיתיהשלך לשכר דהוי נמ׳ פשיעה וכןכל כיוצא בזה ואפ‬ ‫שלא מדעתוק״ל שואל שלא טד‪-‬עתנזלן הוי וקאי ברשותו‬ ‫היה כשית הפקתן רחיקנזמקי׳ הטלת שכר ישלי קריבישהת לפיכך יאם ׳החזירה למקו׳ שנטלה גושים חזי דינו להי־ת השיט׳‬ ‫השליח לבא והיה שם בעל הבית ילא אמד לי דבר חייב לפי היאיל ומתחלה לא •חיה עליו דק ש״אל בעלמא אלא שהיה‬ ‫שכשראחאותו שיחה‪.‬היה לו להעלות על דעתו קוד׳שישליכנו שואל שלא מדעת דיו שיחזירה למקים שנטלה מהה ואינו‬ ‫לחוך השכר שסמקו״ רחוק הביאו בד״א בש״ח אכל אי׳היה‬ ‫צריך ל^שיב׳ לביית הבעלי׳ או להחזיר׳ למקומה מדעת בעליי‬ ‫שומר שכי יש מי שאומר שבין כך ובין בךחייביאפי׳החמי'‬ ‫וצמעיתבכיהאינונא חייב ‪1‬אילצ‪1‬ין וע״לפי׳ ז׳‬ ‫השכר שלא נהנהכלו׳ממנו חייב דכיון שהוא שומר שכרצריד‬ ‫^ הוזה «ת החבית ונזול ממנו רביעית ונ׳ןיכ״ה אח־ כ י‬ ‫לדקדק‪ .‬־יותר שהרי חייבתו התור׳ על גניבה ואבירה ות״נה״ל‬ ‫צאוגס איני חייב אלא ברביעית כיון' שלא הגביהה לא‬ ‫הנה‬

‫כ״ב סעיפים •‬

‫‪1‬‬

‫‪t‬‬

‫לבוש עיר שועןן‬

‫‪ .‬הלבות פקחן‬

‫קנה אותה להתחייג גאונסין ואינו חייב אלא מה שנטל אבל‬ ‫אם הגני־ןה כדי ליטול ממנה רביעית קנה נולה בהנבהה‬ ‫להתחייב נאונסין כיון שהגביהה לשלוח בה יד לחםרה ואחיכ‬ ‫גשנרה חייב!בכולח אפילו לא נטל ממנה בלום ותקא בחבית‬ ‫של יין או דבש או כה״ג שנוא גוף אח׳שנשע׳שטגניהו ליטול‬ ‫קצת ממנו גיח' ליה דתהוי כוליה חביח נסים לטה שיטול ממנו‬ ‫שלא יחמיץ דיין איגו משתמר אלא בכלי מלא לבך קנאו כולו‬ ‫להתחייב באונסי! ככולו תעשה שואל על כל טה שבחבית‬ ‫לתשתש־ שם מה שהוא רוצה ליטול אבל אם היה הפקתן כיס‬ ‫של מעות והגביה את הכיס ליטול ממנו דינר וכיוצא בו מן‬ ‫חכים טדנייפ שאינם גוף אחד ואין זת משתמר מחמת זה היז‬ ‫נשאר כגמרא בספק אם נתחייב בכל הכיס מחמת רכים מלא‬ ‫טעות יותר נראת הוא וטשתמר ואינו נוח להיות גאבד כדינר‬ ‫יחידי ותוי בזת תמת קצת ליין וחייב בכולו או לא נתחייב אלא‬ ‫בדינר בלבד »‬ ‫ג אבל אם הטה החבית ונטל ממנה רביעית והחמיצה חייב‬ ‫בכולה דגירי דידי׳גימה להחמי׳ שמחמת שחסרה;החמיצ׳‬ ‫בד״א כחבית של יין שי־רכו להחטי' כשהוו* חסר אבל שאר‬ ‫פירות ששלח יד במקצתן ולא הגביבו והרקיבו האחרים או‬ ‫גפשת ככה״ג איגו מתחייב אלא כפי מה שנטל שאין ההפסד‬ ‫בא להש מחמת שחםי־ם‬ ‫ף החושב לשלוח יד כפקדון אפי׳ אם אמר בפני עדים שרוצה‬ ‫לשלוח יר כפקדון של פלוני שהוא בירי אינו חייב י‬ ‫ףן אבל האומר לשלוחו לשלוח יד נפקדון שאצלו והלך השליח‬ ‫ועשה מאמת חייב המשלח בנל מה שהי׳ מתחייב אם היה‬ ‫בעצמו שולח בו יד דרבתה התורה על כל דבר פשע לרבויו‬ ‫אפילו שלח יד ע״י דיבורו לשלוחו שעשה מאמרו שיהא חייב‬ ‫כ־*ילח יד בעצמו ודין שולח יד הוי כדין גזלן מיד ששלח בו‬ ‫יד ומשלם כרין הגזלנים שיתבאר בהלכות גזילה »‬ ‫ן היתת חבית מופקריבידו ושלח בה יד כיון שטלטלה ממקומו‬ ‫לציני לחסר טמנת דבר בין שייחד לה המקום מתחלה נין‬ ‫שלא ״חדלה המקיש ונשברת בין קורם שהחזירה למקומה‪ .‬בין‬ ‫אח' שהחזירה למקומה שייחדו לה חייב לשלם רמחמת ששלח‬ ‫בה יד וטלטלה ממקומה ע״ט לחסרת קנאה להתחייב באונסין‬ ‫ואם טלטלה לצרכה כגון שהיתה כמקום התורפה וקרוב להשתבר‬ ‫וטלטלה מימם להצילה בין שנשברה תחת ית נין שנשכרה‬ ‫אחר שהניחה במקום אחר פטור דאנוס חוא ולא פשע ואם‬ ‫טלטלה לצרך מקומה אפי׳ ייחד לה המקום עדיין לאו גולן‬ ‫הוא עליה דלא כיקש אותה כלל אלא מקומה ואינו עליה אלא‬ ‫שומר וחייב בפשיעה ופטור באונסין ותקא שלא אירע האונס‬ ‫מחמת שינוי המקום אבל אש אירע האונס מחטת שינוי המקום‬ ‫אם שינה ממקום שייחדו לה הבעלים חייב אפילו נשברה‬ ‫םשהנית׳ דהוי תחלתי בפשיעה וסופו באונס ואם לא ״חדו לו‬ ‫המקום אע״פ שאירע האונס מחמת שינוי המקוש ביון שלא פשע‬ ‫מעיקיא במה שטלטלה ממקומה שהרי היה לו רשות לטלטלת‬ ‫ממקומה דלארתקא זת המקום השאיל לה פטור כשנאנם לאחר‬ ‫שהניחה דבעודת כידו פי‪£‬יטא דחייב דאוקה בידים ‪1‬‬ ‫ך היה הנפקד שולחני או חנוני והופקד אצא טעות אם אינם‬ ‫חתוש־ס ולא קשורים קשר משונה אע״פ שהם צרורים כדרך‬ ‫שכל אדש קישר מעותיו מותי לו להשתמש בחן ובההיא הנא־!‬ ‫שמות־ א להשתמש כה! אש היה צריך להש להתיח בהש‬ ‫בסחורה נעשה עלית׳ כשומר שגר וחייב בגניבה ואבירה אפילו‬ ‫קודם שנצתמשבהן ואס נאנסו פטור ואם כבר נשתמש בהן‬ ‫נעשה עליהם כלוה ותייב עליה׳ גם באונסי! אפי׳ אחר שהחזירם‬ ‫למקומן עד ש״חוירם לבעליהם אע״ג דבכליס אמרי׳ לעיל סעי׳‬ ‫א׳ דאפי׳בשואל שלא מדעת אמריגן דםגי שיחזיר׳ לטקו׳שנטלו‬ ‫כ״שהיא דבהיתר נשתמש בהן שאני מעות שנשתמש בהם‬ ‫והרויח כהס ועוד מצפה ליהנות אם תזדמן לו סחורה הות לוה‬ ‫ממש וצ־יך השבה מעליותא ליד המלות ועד שלא באו ליד‬ ‫המלות חייב אפי׳ באונסי! ואס היו המעות ציורי׳ והחוטים או‬ ‫קשור׳ קשר משונה לא ישתמש בה! לפיכך אם אכדו או נגנבו‬ ‫איגו חייב באחריותן‪ ,‬ורוקא שולחני או חנוני רסתמן ה׳ צריכין‬ ‫לטעות אמרינן נמי סתמא המפקיד אצלם מעות שאינ׳ התומי׳‬ ‫או צרורי׳דעתו שיהא א רשות להשתמש בה! אבל אם הופקדו‬ ‫אצל כעל הבית אפי׳ אינן חתומין או קשורים לא ישתמש בהן‬ ‫לפיכך אם אבתאו נגנבו אינו חייב באחריותן והוא שיטמנם‬ ‫נקרקע כמו שנתבאר ובעל הבית שרוב עשקיו בריבית דינו‬ ‫כשולחני לפי שצריך ג״כ תמיד לטעות ודוקא בטעות ממש אבל‬ ‫נש‪:‬א של כשף לא שאין‪1‬רך להוציא כך ושיחו הכל לפי העניין‬ ‫ואשת־ויח במעות בי! היה לו רשות להשתמש כהן בין לאחיה‬ ‫לו רשות אין צריך לתת ט! הריוח לנעל הפקתן אלא מחזיר א‬ ‫&קתגוואם בא בעל הפקתן ואמי תן לי פקרוני ואני איויח בהן‬ ‫נעצמי והלה טעככ כידו חייב ליתן לו הריוח מכאן ולחבא אבל‬ ‫אש אשר לו הנפקד הוצאתי׳ נעשק אש תרצי! קבל עליך העסק‬ ‫י‬

‫םקרצג‬

‫בין לשבר בין להפסד הריןעס הנפקד הואיל וברמות הוציא אפ‬ ‫נתעסק בהן לצורך בעל הפקתן הייוח שלו שהרי לצורכו התעסק‬ ‫וזבת לו מיד שקבלו ואם גלה דעתו שעסק לצורכו או אם הו*‬ ‫בעניין שאסור לתשתמש בהן דאמרינן מסתמא עסק בהן לצורך‬ ‫בעל הפקתן אינו נאמן לומר אח״כ אפילו בשבועה לומר לעצמי‬ ‫עסקתי אא״כ אמר בפירוש בפני עדים קודם שהתעסק בהן‬ ‫לעצמי אני מתעסק בהן דאע״פ שהוא נזל! עליהם הריוח שלו‬ ‫והקרן נעשה עליו מלוה מיהו אם רוצה ליתןאח״כ הריוח כת‬ ‫שלא להיות נולן למפרע הרשות בידו ואין בו משו׳ריבית שאין‬ ‫זה אגר נטר שהרי לא הלוהו כלום »‬ ‫ה המפקיד אצל תכירו ממון או כלים חשובים ובאו עליו ננביפ‬ ‫על הנפקד וקדם ונתן להם הפקדון כדי להציל את עצמו אפ‬ ‫היה הנפקד עצמו איש אמוד שהוא נעל מטון חיינ שחזקתו‬ ‫שבגללו באו הגנבים ונמצא זה מציל עצמו נממון חנית וא‪0‬‬ ‫אינו אמוד חזקתו שלא באו אלא בגלל הפקתן ואין הנפקד חייב‬ ‫למסור עצמו בשביל פקדונו של זה‬ ‫‪ Q‬הופקד אצלו ממון של פדיון שבוים ובאי עליו אנסי׳ ונתנו‬ ‫להם נרי להציל את עצמן אם לא היה מצוי אצלו שם ממון‬ ‫אחר לפדות עצמו בו פטור שאין לך פדיון שבויים גדול מזה‬ ‫שאע״פ שיש לו ממון הרבה כמקום אחר עכשיו הוא כמו שבוי‬ ‫שאין לו כלום כיון שאין בידו ותקא שהיה הממון של פדיון‬ ‫שבויים םתם אבל אם היה של שבוים ידועים שגבו לפדות‬ ‫אותם בו ח״ב לשלם שאשור לשנותו •‬ ‫י הופקדו אצלו פירות לא יערבם עם פירותץ אלא יניח׳ לנדם‬ ‫ואו יכול לומי לו נחזרה הרי שלך לפניך ענר וערבם עם‬ ‫שלו יחשוב כמה היו שלו וכמה היו הפקדו! ויראה כמה חסרו‬ ‫ויחשיב על ‪ b‬אחד החשת! לפי פיתתיו אחר שישבע שבך וכך‬ ‫הוא החסרון וכ! אם נתן לו מעות להוליכו על אחריתו של‬ ‫המפקיד ונתנן עם מעותיו ונאבדו מקצת המעות ההפסד מכל א׳‬ ‫ל‪8‬י ע־־ך המעות ודוקא מעות וכיוצא בו שאינו דבר מםוייס‬ ‫אבל אס נתן לו להוליך טבע ת וכיוצא בו דבר שהיה מטוייפ‬ ‫וערבו עם שלו ונאבד אחר מהם יכו־ המוחזק לומר לשאיגו‬ ‫מוחזק דלמא שלך נאבד והמותר הוא ׳*!לי והטעייה ואם המפקידים‬ ‫הם שנים שהפקידו אצל אחד ונאבד או נגנב אחד מהן ברבר‬ ‫תייר כגון בהמות אזדינן בתר דוכא ואמרי׳ ראותו שנאבד מן‬ ‫הרונ נאכר‪-‬דכל דפרישמרובא קפריש ואש הוא דבר קבוע בל‬ ‫קבוע נמחצה על מחצה דמי וההפסד על שניהם יחד »‬ ‫•א וכפירות שערכם עם שלו אם נסתפק מהם ולא ידע נמת‬ ‫נסתפק •חשונ תחלה החםתן שראויי׳ להתחסד וינכה לו‬ ‫ואז ידע נמה נכתפק מה! וישל׳ לפי ערך חפירות ניצר לחטי׳‬ ‫ולאורז קלוף ינבה ד׳ קבים ומחצה לנע כור לשעורי׳ ולדוחן‬ ‫ט׳ קבין לכל כור לכושמין ולזר׳ פשתן בגבעוליו ולאורז שאינו‬ ‫קלו׳ ג׳ םאין לכל כור וכמרה זו לנל שנח ושנת »‬ ‫‪ y‬במה דברים אמורי' שמדד לו ביטוח הגורן והחזיר לו‬ ‫בימות הגורן אבל אם הופקדו אצלו בימות הגורן והחזיר ל»‬ ‫נימות הגשמי׳אינו טנבה לו בלום בשבילהחסתן מפני שתופש׳‬ ‫וטותית׳ כשיעור החסרון‬ ‫»‪ j‬ואס הופקד אותו יי! וערבו עם שלו ונסתפק מטנו מנכה לו‬ ‫שתות היין ולשמן מנכה לו שלשה לוגין לכל מאת לוגין‬ ‫לוג ומחצה כשביל השמיים ולוג ומחצה כשביל בליעת הכלי‬ ‫לפיכך אם היה השט! צלול ומזוקק אינו מנכ לו כלום נשכיל‬ ‫השמרים ואם היה הכלי ישן שכבר שבע מבליעה אינו מנכה|א‬ ‫כלום בשביל בליעת הכלי‪.‬‬ ‫י ף ‪3‬המפקיד אצל חנית פיחת שאינם טרודים וערכן הנפקד עפ‬ ‫פירותיו ולא מדדן הרי זה פושע ואם ‪ .‬אטד המפקיד נך‬ ‫וכך היו והנפקד אומר‪ .‬איני יודע ישלב בלא שבועה שהרי חייכ‬ ‫עצמו בתשלומין ואינו יודע כמה הוא חייב ונמצא מחוייב שנועה‬ ‫ושתוך שאינו יכול לישכע משל׳‪ .‬אנל יכול להחרים על טי‬ ‫שנוטל ממנו יותר מטה שמגיעו ‪,‬‬ ‫‪ >gj‬לא ערנס עם פירותיו וחסרו אע״פ שחסיי׳ וטחטעטין‬ ‫והולכין בכל יום לא יגע בהם נד״א נשחטת חסרון הראוי‬ ‫להם נכל שנה אבל אס חסת יותר מכדי חסרונן אם כעל‬ ‫הפקתן נעיר יודיענו ויעשה נהם גזה שלנו הפץ ואם אינו נעי׳‬ ‫סונר! כבית דין ששום השנת אכירה שיפסידו יותר מדאי א‪0‬‬ ‫לא ימכרם»‬ ‫‪ \Q‬וכן אם הופקד אתו יין והחמי׳ דבש והדביש וירא שמא‬ ‫יפסיד נם הכלי יכול למוכרן כרי שלא יפסיד הבל »‬ ‫י ן ובן אס הופקד אתון חמץ והגיע זמן ה‪5‬סח לא ימכרנו עד‬ ‫שעה חמישית בערב‪ .‬פסח רעדיי! מותר לאכילה הוא ושמא‬ ‫ינא הבעל ויטלס אכל מכאן ואילך יוצא״ומובר נשוק לשעתו‬ ‫מפני השבת‪.‬אבירה לבעלים קורס שיאסר בהנאה ‪.‬‬ ‫יךן ותקא משום הפסד שכגוף ה‪6‬קדון יכול למוכרן אבל פקדון‬ ‫שחושש כו‪ ,‬שיוזל ‪*£‬ילו יודע כודאי שיוזל לזטן ‪•9ifr‬‬ ‫י‬

‫‪t‬‬

‫או‬

‫הלכות פקח;‬

‫חשן משפם‬

‫או יאנוס אותו השלך לא יגע בו ש»א יבא בעליהן קודם‬ ‫ויטלוהו ממגו‬ ‫•ט כל הטוכר פקדו! על פי בית די! הרי זה מוכרלאחרי׳ואינו‬ ‫מוכר לעצמו מפני החשד וחרמים יהיו מונחי׳ אצלו ויש‬ ‫לו רשות להשתמש בהש לפיכך חדי הוא עליתם שוטר שכר‬ ‫אע״פ שלא נשתמש בהן ‪1‬‬ ‫ך המפקיד ספר תורה אצל חבית גוללו פעם אתת לשנים‬ ‫עשר חודש ואם בשעה שגוללו פותחו וקורא בו מותר אבל‬ ‫לא יפתח בו לעצמו ויקרא בו שמא יקרענו ויפסידנו וה״ה‬ ‫לשאר!ספרי׳ שלא יקרא בחס ואס פתחן ובללן בגלל עצמו‬ ‫חשו׳ שולח יד נפקדין יחייב באינסין יכשם שאסיר לקתתמטנו‬ ‫כך אסיר להעתיק ממנו אפילו אות אחת וה״מ נעם האר׳אכל‬ ‫הנר ות״ח מותר לקויות ני יטית׳להעתיק ממני אפי׳ לכתחלת‬ ‫והוא שאין לוניוצא נו דאז אמריי <ודאי נשהפקידו אצלו‬ ‫אדעתא דהכי הפהית אצלו ולא עוד אלא נטקום ניטול שאק‬ ‫ספרי׳ גמצאי׳ יכולין נייר לנוף לאי להשאיל ספריו ללמוד מהם‬ ‫כדאית׳ במדרש משל על פסוק לא ינוזו לננב כי יגגונ שאין‬ ‫לבזו׳מי שניניכ ד״ת וטעתיקין ובלבד שישלמו לו מה שיתקלקלו‬ ‫הספרים ‪,‬‬ ‫ב א הפקיד אצא כסות מנערה כעניין שנתבאר בסימן רס״ו‪,‬‬ ‫כ ב בד״א בפקתן שחלט בעליו למדינת הים אבל אם היו עמו‬ ‫באותו האר׳ הרי זה לא ינע נו אע״פ שיאבד שאינו מחויי׳‬ ‫להשיב אבירת כשתבעל יודע שיאבד ואינו מצילו‪,‬‬ ‫‪4‬‬

‫‪,‬‬

‫רצג‬

‫מתי ניתן הפקתן ליתבע ואם יבול להחזיר׳‬ ‫ובו ד׳ סעיפים ‪:‬‬

‫א אין המפקיד יכול לתבוע הפקויון אלא במקום שהפקידו‬ ‫לשם שאם הפקידו אצלו בטברי׳אינו יכו׳ לתובעו בציפורי‬ ‫אכל הנפקד יכול לתה‪,‬ירו בכל מקום שירצה וצריך המפקיד‬ ‫לקבל ממנו ואפי׳ נותנו לו בע״ב חשיב׳ השבה ופטור ידוקא‬ ‫שנתנו לו לידו אבל אס א״ל המפקיד להכיאו לו והלך לו‬ ‫ןזייב הנפקד ואש הפקידו אצלו לזמן ידוע אינו יבול להכריחו‬ ‫לקבל ממנו לתוך הזמן כיון שכבר קבל עליו לשומרו יכל הזמן‬ ‫תקצוב»‬ ‫^ בר״א שהיפקד יבול להחזירו בב״מ דוק׳ כיישוב אבל אם‬ ‫!הפקידו אצלו ביישוב והביא לו פקדונו במדבר א* צ לקבלו‬ ‫ממנו אלא יכול לומד לו הרי הוא באחתותך עד שהחזרנו לי‬ ‫בישוב כדר׳ שהפקדתי אצלך בישו׳ואם כשהפקידו אצלו אייל‬ ‫אגי רוצה לצאת למדבר והשיב הנפק׳גם אני רוצי לילך למדב׳‬ ‫כיוןשגלה לו שגם הוא רוצי לילך למדבר ואעפ״כ הפקידו אצלו‬ ‫הוי כאלו פירש לו שע״מ כן מקבלו ממנו לשומת שאם ירצה‬ ‫יחדתו לו נמדבר יכשיחזיד & במדבר צריך לקכלי ממנו‬ ‫^ המפקיד אצל חבית ותלך בעלהפקרק למ*ה ואח״כ רוצה‬ ‫הנפקד לפרש בים או לצאת בשיידא אש באוהבי׳הפקתן‬ ‫לב״ד נפטר מאחריו׳שמירתו שאין אוסרק את זה כמדינ׳םפני‬ ‫‪4‬קדמו של זה שהלך ‪ b‬וא׳׳א לנפקד שיוליבנו‪ .‬עמו שמ‪$‬‬ ‫יארע לי ׳אונס ויהיה חייב באחריותו שלא היה לו רשי׳להולים־‬ ‫שם ותוי תחלתו בפשיע׳ וסופי באינם שחיי׳ אלא ב״ד^מפקירין‬ ‫אותו ביר אדם נאמן אצלש מפני השבת אבידה לבעלי׳ ואסלא‬ ‫היה יכול להניחו ביישו' והנצרך לתוליכו עמו כמדבר מכת‬ ‫מכנה או מכח שומר שמסר לשומר י בלומר שלא היה שם ב״ד‬ ‫והיה צריך הוא‪ ,‬למוסרו לשומר יאחר הנאמן אצלו וה״ל תא‬ ‫שוטר שמסר לשומ״ שחייכ ולפיכך היה צריך להוליכו עטו‬ ‫ינאנס מידו ׳״א רפטור הנפקד »‬ ‫ך שלת לוי פקתנו ע״י אתר נין שאמר לי תולר לו אי תן לו‬ ‫פקדונו חיי׳ נאחריותי עד שיגיע ליד הנעלי׳כיק שתנעל‬ ‫הפקךון לא עשאו שליח לזה להניאו לו לפינך אס נא לחזיר‬ ‫וליטול מיד השליח רשאי וחייב השליק‪ ,‬להחזירו לו נד״א שלא‬ ‫מחזק הנפקד כפרן אבל אס הוחזק כפק‪ .‬זכה השליח מיד‬ ‫בשביל המפקיד דניחא לי* למפקיד שיצא מתחת יד הנפקד‬ ‫שלא יכפור בו ואין הנפקד יכיללחזיר יליסלו מית ואע״ו• כן‬ ‫חייב הנפקד באחריותו ער שיגיע ליד המפקיד ביק שהמפקיד‬ ‫לא עשאו שליי לזה וע״ל סי׳ דצ״א סעיף כ״א אם החזירו לאשת‬ ‫המפקיד» וייא ה״ה נמי‪.‬אפי׳לא הוחזק הנפקד כפרן אלא שהית‬ ‫רגיל בעל הפקתן להפקי׳ליה שהופקד אצלו עתה באחרונה‬ ‫וכן נמי אי שדר ליה המפקיד פלניא נברא מיימנא הוא אע״ג‬ ‫שלא עשאושליח להביאו ונתנו הנפקד לית «ק הנפקד יכול‬ ‫לחזור נו ונשאת באחרעתו ער שיגיע ליד המפקיר‪.‬‬ ‫‪v‬‬

‫רצד‬

‫הכופר כפקדון או שטען נגנב ובו י ס ••‬

‫א תנעו הפקי־ין יכפר כי כיון שחוא נדשותווכופר כו קנאו‬ ‫סיד ינעשה עליו נזלןוחייכ באונסק ופסול לערר ילשנוע'‬ ‫גשאר נזלן בי׳׳א שיש ^דים שנשעה שנפר ני היה‪.‬נרשותנ‬ ‫והד היתה טינתו לגוזלו אבל אס אק עדיה שהיתק גרשיתל‬

‫סי^חיגרצה‬

‫לא נעשה גזלן דשןזאנאכד ממנו ואטד אכפור בוואדחנו עד‬ ‫שאבקשני יאמצאני ואז אחזירנו לו»‬ ‫ב לא כ‪5‬רבו אלא טעןנננבאו נאבד אם אמר שאירע‪-‬הדבר‬ ‫במקום שיש עדים מצויים יביא ראייה לדבריו כעדי׳ ויפטר‬ ‫אפי׳ משביעה שלא פשע בה דכת״ב אין רואה שבועת ה׳תהית‬ ‫בין שניהם הא יש רואה יביא ראייה שנאנס ויפטר משבועת‬ ‫שלא פשע ואם לא יביא ראייה בטקוס שיש רואה כלוטר‬ ‫במקום שעדים מצויים חייב לשלם ואם הוא במקום שאין עדים‬ ‫מצויק ישבע שחוא כדבריי ומנלגלין עליו כשבועתו שלא פשע‬ ‫בשמירתו אלא ששמרו כדרך השוטרים ואעפ״כ אירע לו האונס‬ ‫שטוען ושלא שלח בו יד בפקדונו קודם לכן שאם שלת »‬ ‫•ד קורם לכן לחנות טטנו נתחייב אפיי באונסין וי״א דאפילו‬ ‫איכא עדים שגגנב או נאבד צריך לישכע שלא פשע ו‪8‬זגלגלין‬ ‫עלץ שלא שלח בה יד ושבועה זו שלא שלת בת יד אינל‬ ‫צריך לישבע אלא ע*י גילגול דגילגול הוא דאורייתא וכל מה‬ ‫שאפשר לתיות יטלין לגלגלו אבל^בלא גלגול כגון שיש עדים‬ ‫שנגנבה או נאבדה ושלא פשע כה ואין כאן כית טיחוש לחייבו‬ ‫אלא שטא שלח בה •ד טהיכא תיסק אדעתן שגחשדנו לוטי‬ ‫שמא שלח בה יד דא״כ ה״ל רשע ואחזוקי איגשי ברשיעי ‪t b‬‬ ‫מחזקי׳ להשביעו לומר תישבע דלאו רשע את דבשלמא שבועי‬ ‫שנננבה או שלא פשע‪.‬איגה משום חשד רשע אלא שכן דרך‬ ‫כל שומרטחפש עילת(לפטור עצמו בטענת נננבה או שלא פשע‬ ‫ולא משום שטשקר אלא שמורה לו היתר לומר מההוא גניבה‬ ‫או כזת לא פשעתי וכי האינונא ובשמטילץ עליו שבועה הוא‬ ‫מדקדק ביותר ואינו נשבע אם לא שתוא ברי לו בך וכך לבך‬ ‫הטילה עליו התורה שבועה ואנב נלנלה שבועה שלא שלוז‬ ‫בה יד אבל שלא שלח בה יד לברה אין סברא שהטילה עליו‬ ‫דאחזיקי ברשיעי לא טחזקינן ‪,‬‬ ‫‪ j‬וזה שאמרנו שבמקים שיש עדים טצייים אם לא הביא‬ ‫עדים שיעידו כדבריו ישלם ה״מ במידי דשלשא ביה עינא‬ ‫בגון מעביר חבית בשוקי וביוצא מ שהוא דבר שיש פרהסיא‬ ‫ואם היה האמת אתו היו עדי׳ רואי׳ אותו אבל מילת׳ דעכיד‬ ‫דמתרמי דלא שלטא ביה עינא בנק מאן דבקי׳ חפצא בידו‬ ‫שאיפשר שאע״פ שרבים מצויים שס אירע האינס שטוען‬ ‫ולא ראתו ולא הרגישו בו אז הוי דינו בטקיס שאק עדים‬ ‫מצויץ שנשבע ונפמר‪,‬‬ ‫מ‪,‬׳ שהפקירו אצלו נלימא וטוען שנאנסה והביא ערים‬ ‫ך‬ ‫שנאגסלו גלימא אעיפ שאץ העדים יויעיס אס זה הוי‬ ‫גלימת הםפקידאם לא פטור כיון שאילו היתה הגלעא בידל‬ ‫והמפקיד היה אומר לא זו היא והגפקד היה אומר זו היה‬ ‫נאמן בשבועת היסת ואט המפקיד אומר שמא והנפקה אומר‬ ‫ברי אפי׳ היסתיליכא והבא מון דהמפקיד לא ידעהאיגלימ׳‬ ‫דאיתניס אי דירי׳ היא אי לא נטי נפקד מתימן בלא שבועה »‬ ‫ה אם התנה הנפקד שיהא פטור סן חשבועח פטור דבל‬ ‫תנאי שבבימק קיים »‬ ‫ן נגנב הפקדון באונס אע׳יג דבין שומד חנם בין שומר שכד‬ ‫פטורין בי ואח״כ הוכר העב השוטר בק ש״ש בין ש״מ‬ ‫עושה דין עסהננבואינס נשבעים אלא מחריבי׳ לטדיח ילדון‬ ‫ולהוציא מן הגנב ואץ הבעל חייב לטיוח ולתן עמו ואם‪.‬קדמנ‬ ‫ונשבעי יאח״כ היכר הגנב אם ש״חהיא רצה עומד בשבועתו‬ ‫ונפטר והבעל יטריח חדק עם הננכ רצה עושה הוא דין עם‬ ‫הגנב ואין הננב יכול לומר לו לאו בעל דברים דירי את שכבי‬ ‫‪v"v‬‬ ‫נפטרת מן הבעלי׳ רהוא רוצה ליקים כהמנותיה ואם‬ ‫תא צרי׳ ת א לטרוח ולדון עם הגנב אע״פ שככר נשבע‬ ‫וגפטר דכיון שכבר קבל שבר צריך למתח יותר מש״ח» ראובן‬ ‫המציא חוב בטוח לשמעון וקבל שנר על הסדסתת ואחיה‬ ‫נתקלקל החוב וצריכןלהשתדל עם השר בעד החיכורוצה שמעון‬ ‫שיאיבן יטריח אותה מירחה הואל וקבל שכר מן החוב י״א‬ ‫שהדק עם שמעין שית תמת להיכר הגנב ‪,‬‬ ‫‪v‬‬

‫‪s‬‬

‫רצה‬

‫שילם ת פ ק ד ביצר משביעין אותו ובו גיס‪:‬‬

‫א שוטר חנם שאמר הריני משלם ואיני נשב׳ אם היה הפקתן‬ ‫דבר שכל מינו שוה ומצוי בשוק לקנות כמותו בנק פיתון‬ ‫או יריעות של צמר>‪ti‬של פשתן השוות בכל עניינים או קודויז‬ ‫שאינם מצויריח יכל כייצא בהם הדי זה משלש ואינו נשבע‬ ‫דםברא היא תראי הוא איני ברשיתושאם היא ברשותו מת‬ ‫ת חקו שתצה לשלם למה לא יחזירנו ויקח לו אחר מן השוק‬ ‫אבל אס היה הפיקדק בגד מצוייר או כלי מתוקן או דבי שאינו‬ ‫מצוי לקגו׳ כמותו בשוק חוששין שמא עיגיו גתן כיו לכך‬ ‫משביעי! אותו בנק״ח שאיגו ברשותו ואח״כ משלם וה״ה לשאר‬ ‫השומרי׳כגוןהשחןל שאס׳טתה אונננבוליוש״ש ונווכ' שאמרו‬ ‫גגניה או נאכדת אע״פ שהש חייבים לשלם משביעין אותס‬ ‫שבועה שאיגם ברשותם ואח״כ משלמים דמי הכהמ׳או החפ •ן‬ ‫שאגי חוששיןשמא עיגיו גתן יכה ואם אמת הבעלים שהפקת;‬ ‫היה‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫הלנות פקחן‬

‫היהשות יותר על מה שריצה ליתן לו כילל בשבועתו שאיגז‬ ‫שוח אלא כך יכך »‬

‫ד נמצא לפי טה שאמרנו שכל שוטרי׳ שנשבעים שבועת‬ ‫השומרים כולל בשביעתי ג׳ דבריס אחד שבועה שאינו‬ ‫גרשוהו ב׳ שבועה ששמרתי כדרך השומרים ולא פשעתי בת‬ ‫ואירע בה כך וכך נ׳ ושלא שלחתי בה יד קודם שאירע המאורע‬ ‫הפוטר איתי יאם ריצה לשלם נשבע שאינו ברשותו וכולל‬ ‫גשנועתו שבך יכך היה שיה ולא יות׳ ומשלם לו יאם שלם‬ ‫ולא רצח לישבע ואח״כהוכר הגנב קנה השומר נל שבח דאתי‬ ‫טעלמא כגון אם הובר הפקתן הרי הוא שלו אבל לא שנח‬ ‫דטגופא כגון גיזות וולדות דאטרינן מסתמא שבח דאתי מעלמא‬ ‫אינו טק«יר עליו הבעלוטקנהי לו בהנאתו שמשלם לו ושנת‬ ‫דנופא אינו טקנה לו »‬ ‫‪ j‬יש טי שאומר שאפי׳ לא היה הרבי הטיפקד אי חטישכר‬ ‫או השאול אלא פיוטח אחת הרי השומר נשבע עליו יאין‬ ‫אחד מן השוטרים צריך להודאה במקצת ולא לכפירה במקצת‬ ‫אלא א‪6‬י' רוצח לפטיר עצמו בטענתו מכל וכל חייב בשבועה‬ ‫שהטילה התורה על איתי השומר הן שומר חנם הן שומר שכר‬ ‫או שיאל משים דסנירא ליה דכי כתיב כסף או כלים וכן כי‬ ‫הוא זה דילפינן מיניה מודה מקצת אטליה הוא דכתינ ועיתניש‬ ‫באן ודנו החולקים עליהם נזה ואיטיים דגם השומרים צייכי‬ ‫כוירה שתי נטף ונל זה תלוי ב»ליגחא דעירוב פרשיות כתיב‬ ‫כאז אם לא ולפי שאין נל נ ך נפקותא מזה נשנועות הנהגות‬ ‫בינינו ענשיו לא אאריך ביה ‪t‬‬

‫רצו‬

‫המפקיד בעדים וטוען המפקיד נגנב או‬ ‫להד״םובו שמנה סעיפים ‪,‬‬

‫א אין חאק בין הט«קיד אצל חבית בעדים או שלא בערים‬ ‫אלא אחר המפקיד או המשאיל או המשכיר את חבית‬ ‫בעדים או שלא בעדים דין אחד יש להם לעניין השבועה מן‬ ‫התורה שכיון שהודה שהפקידו אצלו או השכירו לשומרו בשכר‬ ‫אי השאילו לי הרי היה שימר וצריך לישבע שבועת השוטרים‬ ‫ולא מטריגן ליה משביעה דאורייתא נמיגי שהיה יכול לומר לא‬ ‫הפקדת אצלי או לא השנרתני או לא דשאלתני ד־נללל שימי‬ ‫לא בא ואין עליו שבועה כלל מן התורה דה״ל כופר בבל דלא‬ ‫אמרינן מגי להפטר טשבועה אלא לפוטרו מלשלם וגיל טעטא‬ ‫משום דס״ל כשאדם טוען לפטור עצמו מטמון בטעניתיו היא‬ ‫גטוזשנתו מקבל עליו כל חוטתת שבועית שבעולם כדי ל‪-‬חזיק‬ ‫יבריו שיאמינו לו טעניתיו יא״כ אין יה מגו טוב דנימא אם‬ ‫היה ריצה היה טוען טענ׳ הפונדו אפי׳ משבועה אדרבה כרצון‬ ‫הוא טיען טענה זולחיינ עצמו נשניעה כדי שיאמיני לולפוטת‬ ‫כשנועתו מחיונ מטון יאני היאך נפטייניה משביעה מטעם מגו‬ ‫הוא עצמי לא |חשנ להנפו טשא״נ במגו דממון מפטיר לפטור‬ ‫זה ג״ל םנרת האומרים שאין איטיים שום מגי לפטור משבועה‬ ‫וי״א דנעלמא יראי אמרי׳ טגו ליפטי־ משביעה כמו מגו רבמטון‬ ‫והנא היינו טעטא דלא אמרי מגי משום שאין מגי טונ הוא זה‬ ‫דהוה טיגו דהעזה שאין אדם טעיז פניו לכפור דבר ולומר להד׳ים‬ ‫נדבר שחנירו יודע בב‪-‬י שהוא משקר ‪,‬‬ ‫ב ומיהו נהי נמי רלא טהסנ־נ! לי׳ כטענה אחר׳ בטגו דטעין‬ ‫חך טענה אבל אם הוא טוען חך טענה לא הפקדת בידי‬ ‫טאומח ולא השנרתני ולא השאלתני או שאיטר אמת חשאלחני‬ ‫אי הוקדת׳נידי או השכ־תני אבל החורת־ לך נשבע היםתונפט׳‬ ‫כשאר כופר נכל יאפי׳ הפקיר בירי בשטרואהשאילו איי־שנייו‬ ‫בשטי־ נאמן לומר החזרתי לך כמגו שהיה יבול לומד נגננ אם‬ ‫הוא ש״ח ונאנס אם תא ש״ש ומת׳ מחמ׳ מלאכה אם הוא שואל‬ ‫ולפי שאינו נפטי אלא מטעם הך מגו אע״פ שהוא כיפר בכל‬ ‫צריך לישבע על טענה זו שמעה דאורייתא בנקיטית ח‪6‬׳ כאלו‬ ‫היה נשבע אם היה טוען אלו הטעג־ת »‬ ‫‪ j‬בריא כשהיה השוטר יכול לטעין נאנסו ולא היה צריך‬ ‫להביא ראייה אנל אס היה צ־יך להביא ראייה על טענותיו‬ ‫מק נמקים שעדים מצייין שהוא בעניין שא״א שאירע האונס‬ ‫אם לא שייידע הרבי־ לרנים שהם מצויים שם איני נאמן לומד‬ ‫ג*נ החזרתי שהרי אין לו מגי יניין שיש עליי שטר אינו נאמן‬ ‫אפילו נשנועה כיון שאין לו מגו דאם כן שטיך בידי מאי‬ ‫געי כדאמרי׳ גני מלוה חנית נשנד וא״ל פרעתיך ה״נ הנא‬ ‫לא מהימני' ליה אלא אמי־י׳ ליה לשומי שישלם ואם טען‬ ‫השומר ישנע לי ננקיטת חפ׳ שלא החדתיו לו הדי׳ עלווומשכע׳׳‬ ‫ליה ואם לא טען לא טענין־ ליה ‪4‬‬ ‫ך בא להחזיר לו פקדינו וטען המפקד אין זח פקדינו אלא‬ ‫אחר היא אי היה שלם ישביתו או חדש היה ושמשת בו‬ ‫אומאתסאין הפקדתי לך יאין אלי אלא נ' יהנפקד אומרזת‬ ‫שהפקדת בעצמך ומה שנתתה אתה נוטל השומר נשבע היםת‬ ‫ולא שנועה דאורייתא שאין זה מודה מקצת שהנ׳שהוא נותןלו‬ ‫כנר של המפקיד והרי זה הילך ועל השאר הוי כופר ננל וכן‬

‫סימן רצו רצז‬

‫בכל שאד הטעצית אינו אלא כו‪5‬י־ בכל ואין עליו אלא היסת‬ ‫בשאר כל הנשנעין כטענת נופי־ בכל אבל שבועת שוטרי׳ אינו‬ ‫צריך לישבע שאין יזשוטרים נשבעין שבועת השוטרים האמירה‬ ‫בתורה אלא בזמן ששורה הנפקד נעצמו ב»קדון כטו שטוענו‬ ‫המפקיד אלא שטוען שנננב או אבד או נשבר או נשבה או טת‬ ‫כדי לפטור עצמו טתשלוטין אכל זה שאטר זהו שהשאלתני או‬ ‫שהשכרתני או שנטלתי שכר על שטירתו והבעלים אומרי׳ אינו‬ ‫זה אלא אחר או נשתנה מכשות שהיה הרי הוא על עיקרהפקרון‬ ‫כופר בכל וזה שמוד׳הילך הוא ואינו נשבע אלא היםת ואם הודה‬ ‫כמקצת נשבע שבועת התורה כיצד ק׳ סאה הפקדתי אצלך‬ ‫והנפקד אומר לא הפקית אצלי אלא נ׳ נשבע שבועת התורה‬ ‫מפני שהודה במקצת לא משוס שבועת השוערים ק׳ כורי( של‬ ‫חטים הפקדתי אצלך והוא אומר לא הפקדת אצלי אלא בורין‬ ‫של שעורי! אינו נשבע אלא היסת כשאר כל הנשבעים בטענת‬ ‫זוע״ל סיט! »״ח ״‬ ‫ן• טתנה ש״ח להיות פטור משבועה והשואל להיות פטור‬ ‫מלשלם וכן טתנה בעל הנקת! על שיח ושיש ושיכ׳להיו׳‬ ‫חייכין בכל כשואל שכל תנאי שבממון או בשבועת מטון קיים‬ ‫ואין צריך לא קניין ולא עדים ‪,‬‬ ‫ן טען המפקיד שהית שם תנאי שהתנה עמו להחחייב בבל‬ ‫והשוטר אומר לא היה שם תנאי נשבע השיטר שבועת‬ ‫השומרים ומגלגלי! בח שלא היה שם שום תנאי ‪4‬‬ ‫ן טענו שהפקיד אצלו וזה אומר לא אמרתי אלא הנח לפניך‬ ‫ולא נעשיתי לך שומר נשנ׳היס׳שלא קבלו עליו אלא כריך‬ ‫זו והרי לא נעשה עליו שושר לעולם מ״מ מגלגל עליו שיכלול‬ ‫כשבועתו שלא שלח בה יד ושלא איכדו בידים ולא גים לו גרם‬ ‫שיאבד בעניין שהיה חייב לשלם אם היה גורם כן‬ ‫ח הודה השומר שפשע וטען תנאי היה בינינו שלא אצטיך‬ ‫לשוממ כירך השומרי׳ והמפקיד אומר לא היה שם תנאי‬ ‫אע״פ שהפקיד אצלו בעדים שטעירי׳ שדבר זה פקדי! היא אצל‬ ‫זה אבל לא ידענו אם היה בתנאי אם לא השומר נאמן מחוך‬ ‫שהיה יכול לומ־ שמרתי כדרך השומיים ונאנסתי נאמן לומד‬ ‫שהיה ביניהיתנאי לפיכך ישב שלא שלח בו יד ושאינו ברשותו‬ ‫ושהיה ביניהם תנאי ואם הביא המפקיד עיים שפשע השומר‬ ‫וטוען תנאי היה בינינו שלא אצטרך לשמת כראוי אינו נאמן‬ ‫וחייב לשלם ביון שיש עדים שהית דבר זה פקמן אצלי מיה‬ ‫המפקיד הרי אין באן שום מגו שהיי טענת להד״ס א״א שהרי‬ ‫יש עדים שהוא פקמן אע פ שאין יודעין שהיה תנאי אם לא‬ ‫שהרי טענת מגו שהיה יכול לומר שמרתי כ־אוי נמי ליכאדהא‬ ‫יש עדימ שפשע לפיכך חייב לשלם ודוקא שיש עיים שהית‬ ‫פקחן אצלו כדאמין אבל אם אין עדים שהוא פקיון אע״פ‬ ‫שיש עדים שפשע נאמן לו׳ תנאי היה בינינו כו׳ במנו שהית‬ ‫יכול לומר לא נעשיתי שומר עליו מעולם אלא אמרתי הא‬ ‫ביתא ‪ 5‬ן ט ך ונשבע היסת ונפטר ‪,‬‬ ‫‪t‬‬

‫רצז‬

‫הכופר בפקדון אפילו נותן המפקיד סימן‬ ‫ובו סעיף א ח ר ‪.‬‬

‫א המפקיד אצל חבייו שלא בעדים נאמן לומר בשבועת‬ ‫היםת להד״ם אע״פ שאין הנפקד אמוד שיהא לו חפץ כזה‬ ‫והמפקיר נותן בו םי׳ איושי שיאוהו כבר אצלו ואפי׳ הפקירו‬ ‫אצלו כעדים אם לא ראוהו עתה בידו נאט! לומי החזיתיו לך‬ ‫או נתתו לי במתנה במ־גו דהחזרתיו לך ואפי׳ אם טוענו הפקדתי‬ ‫בירך חטים ויה אומי החזרתיו לך ותלה אומר והריכךיבר היו‬ ‫ונחתה בחבית פלונית ונמצא כדבריו אפ״ה נאמן הנפקד לומר‬ ‫החזרתי לך את שלך ואלו אחרים הם אפילו הפקידם אצלו‬ ‫בעדים אבל אם עדים מעירים שהפקיד בידו זה החפץ ויואים‬ ‫אותה עתה בידו אינו נאמן לומר החזיתיו לך או נתת לי‬ ‫‪!1‬מתנ׳ ולא מבעיא אם הוא חי שטוציאין אותו מידו אלא‬ ‫אפי׳ אם מת מ־ציאין איתן מהיורשים אפילו בלא שבועה ול״מ‬ ‫אם העדים מכירין החפ' זיואין עתה בידי אלא אפילו מי‬ ‫שבא וטען על יתימים כך וכך הפקדתי אצל אביכם ויש‬ ‫לו עדים על זה שהפקידו ‪ .‬ונתן סימנ!ם מובהקים צריבין‬ ‫ה תימים להראותי יאם נמצא הפקתן כמו שאמר והיה יודע‬ ‫הריק שלא היה המת אמיד שזח הפקתן היה שלי רשאי הדיין‬ ‫להיציאו מיד היתומים לתתי לזה שנתן סימנץ אע״ג דלגבי‬ ‫אביהן בעירי חי‪ ,‬נה״ג היה נאמן ליטר לקיח היא בידי במגו‬ ‫דהח רתיו לך כל זמן שלא ראו איתי העדים בידו והבירוהי‪,‬‬ ‫לגבי יתומים לא טענינן להו הבי כיון דלא שכיח וצריכן להראותו‬ ‫לעדים שהפקידו בפניהם ואם יכירוהו שזה הוא החפ' ה״ל‬ ‫כעדים שראוהו עכשיו ומוציאין אותו מידם ואע״פ שאם‬ ‫היתיטים בעצמם טוענין אבינו אטד לנו שהוא שלו היו‬ ‫נאמנים בשבועה כל זמן שלא ראי אותו העדים ממש אנן לא‬ ‫טענינן לחו טילתא דלאשכיח וטןציאין אותו מידם וטהדרינן‬ ‫למפקיד‬

‫חושן משפט‬

‫הלכות פקדון‬

‫סימן רצח רצט ש שא‬

‫למ‪8‬קיד והוא שלא יהיה המפקיר תיל ליכנס אצל זה שמת המאתי' ואפילו מלצאת ידי שטים פטור ויש מחמיתן גם מה‬ ‫דשמא של אחר הוא והכיר הסימנים שבו לפיכך אש הנפקד כשמוענק נדיא שחייב לצאת ידי שמי׳ אבל אם איני תונעין‬ ‫אמוד או דלא יהיב ביה המפקיד סימנים מובהקים או שהוא בבר* אלא היא אמר להם אתם הפקחת׳ לי בכרך אחד זה‬ ‫תיל אננס לבית הנפקד אץ מוציאץ מן היתומים אלא הרי מנה וזה מאתי׳ ואיגו יודע איזה מנה ואיזה מאתי׳ אפילו‬ ‫הוא נחזקת היתומים וינולץ למוכרו אס ירצו באו ערי׳וחעית לצאת ידי שמיי איני צייר ליתן אלא מנה לכל אחד והשלישי‬ ‫אדיין שאץ זה אמוד אץ מוצ־אץ אותי נדד היתומ־ם נער תן יהא מונח ובכל מקוש דאמדי׳ יהא טונה י״א יהא מונח ביר‬ ‫הנפקד וי״א יהא טינח ביר כ״ד‪.‬‬ ‫שאין זה ראייה בי־ורה וגס אומדן דעתן של אא העדים אינו‬ ‫אמוד דעתו על הדיין ואין א לדיץ אלא מה שעיניו רואות ב וק אם שנים הפקידו אצלו ב׳ כלים א׳ גחולוא׳קטן וכל‬ ‫ודעתו םומפיח עאו ומשדנו נתי דיגים שא־גם הגונים ואפ"‬ ‫א׳ אימר אני היא כעל הנדול ישבעו שניה׳ וא׳ םהסיגוט׳‬ ‫יהיו חנונים במעשיהם אינם חכמים כראוי ואינם נעלי בינת הגמל ולשני יתן דמי הנת׳והקטן ישא ׳בידו ואם הכיאו׳בכרד‬ ‫בראיי הסכימו רוב בתי דיגי ישראל שאץ להוציא מן יתומים א׳כאחד נותן הקטן לאחד ודנד הקמן לשני והשאר יהא מוגה‬ ‫שום דבר באומר דעתו של דיץ אם לא בראייה ברורה » מי עד שיודה האחד לחביתי או עד לעולם עד שיתברר ׳היכי ‪.‬‬ ‫שהחזיר פקרון ע״פ בית דין‪ .‬ונודע אחד כך שטעו הבית תן ג וכן מי שתבעיהו שנים כל אחד אומר אני הפקדתי אצלך‬ ‫פטור הגפקד ‪4‬‬ ‫מנה והוא אומו־ א׳ מכם הפקיד אצלי מנה ואיני יודע איזה‬ ‫מהם ישבעו שניה׳ וישל׳לכל אימנה דפושע הוא דה״ל לדקדק‬ ‫רצח‬ ‫גפקד אמר איני יגרע במה אני חייב ולשו׳ על לבו מי הוא המפקיד אצלו ואם הם איני תובעק‬ ‫והמפקיד טוען ברי ובו ב׳ סעיפים ‪:‬‬ ‫אוחו בבדי אלא הוא אומד אחד משניכ׳ הפקיר אצלי מנה‬ ‫א כל שומר שנתחייב לשלם ואמר איני יורע כמה ועים ואיגיץדע איזהו פטור אפי׳ לצאת ידי שמי׳ כיון שאפי׳ המפקיד‬ ‫אני חייב לשלם והכעא׳ אומרים אנו יודעים שכך ובך אינו טוען כרייהרי המפקי׳ לא דקיכ״ש איהו דלא ה״ל ר^ידק‬ ‫היה שוה כיצד כנון שהפקיד אצא כיס מלא זהובים ופשע בי לפיק־ פטוד אפיי לצאת ידי שמיי *כל אש הוא אמר אביכ‪0‬‬ ‫הבעל״אומרי׳מאה דיגת׳היו בו והשומר אומר אמת הוא שהיו של א׳ מכם הפקיד אצלי מנה ואיני יודע איזה מכם חייב כבא‬ ‫כו דיגריס אבל איני יודע כמה היו גמצא זה הוי כטעק אותו לצאת ידי שמי׳ לתת לכל אחד מנה דה״ל למידק ראטרייאיא‬ ‫היה אביכם חי שמא היה כל אחד תובע ברי »‬ ‫ין׳ זהובים וזה הודה לו במקצח ועל השאד אמר איגי יודע‬ ‫דחוה דינא שהוא מחוייב שבועה ואינו יכול אשבע ומשלם ף וכן רועה שהפקית אצא י שני׳ כל א׳ בהמתו ומתה אחת‬ ‫מק ואינו ץדע של טי היתה חייב ליתן לכל אחר וא׳ שלו‬ ‫ולפיכך הבעאם נוטלי׳ בלא שביעה והוא שיטענו דבר שהם‬ ‫אמיתם בי ייש לשומ׳להחדים על טי שלקח טטנו יוחד מהראוי ואפילו שהפקידו זה נפני זה חשוב כפושע דה״ל למירק מי הוא‬ ‫הבעל של כל בהמה ובהמה כדי שידע לטי יחזידנה בכיי פעס‬ ‫א ‪ ,‬יע׳יל סי׳ צ׳ סעיף י׳ שיש חילקין ‪,‬‬ ‫ד ואם גם המפקיד טיעגי שמא בגין שמת אביי יהגיח לו ואם נתנו הבהמות בעדרו שלא מרעתו מניח הנשאד ביניה׳‬ ‫שק צתד והפקידו אצל חבית ופשע בו הטפקיד אומי ומסתלק ותהא מונחת עד שיודה אחד מחם לחביו׳ו או ער‬ ‫שיתרצו לחלוק איתה‪,‬‬ ‫איני יורע מה היה כו שמא מלא מתאות היה וכן השומר‬ ‫אימר ג״כ איני יודע כמה אגי חייב לשלם שמא זכוכית היה שא דין השומרים בעבדים וקרקעות ובהקדשו׳‬ ‫מלא ביק שגם המפקיד טוען שמא ישבע השימר כתקנת‬ ‫ובשל עניים ובו י׳ סעיפים‪:‬‬ ‫חכמים שאינו ברשותו ויכלול בשבועתו שאיני יידע מדאי‬ ‫שהיה בו יותר על שוה כך וכך וישל' לו מת שמורת בו לפחות א כל ידיני' שנאמרו בתורה בד׳ שוטיים לא נאמרו אלא‬ ‫נמטלטלין אכל לא בקרקעות ולא בעבדי׳ ולא בשטרות ולא‬ ‫מפקיד שאמר נגנב ל׳ מן הפקתן יהשימד אומד איני יודע‬ ‫אם נגנב ממנ־ גלים אם לא הת מה שהחזיר ל׳ היא הילך בנכסי גוי ו־יא בתקדשות הן של מזבח ק של *‪:‬רק הבית בין‬ ‫ושאר הוי כטו כופר בכל שטוען איני יידע בכל‪,‬לפיכך נשבע לעניין שבועה כמ״ש לעיל בשימן צ״ח סעיף א׳ כץ לעניין‬ ‫חשאטין שאס הופקדי אצלו א׳ מכל אלו ונננב או נאבד או‬ ‫שאיגו יודע ופטור‬ ‫נאנס אינו חייב לשלם דכי יחן איש אל רעהו כס׳ או כאם וגומר‬ ‫רצט‬ ‫שנים שהפקידו ביד אחד ואחד מהם בא דילפינן מינה כלל ופרט שנתבאר לעיל סימןצ״ה אכולי! מילתא‬ ‫קאי אשבוע׳ ש\מ״* •נש על דיני שמיו־ת׳שאינו חייב כהש לשל׳‬ ‫לתבוע ובו סעיף אחד ‪:‬‬ ‫אפי׳ אם לא שטרם כראוי ואפי׳טפשיעה פטוח והכיק״ל ומ*ט‬ ‫»« שנים שחפקית יחד אצל אחד ובא אחד מהם אטול‬ ‫את הש״ש מפסיד שכרו שאין ייי־יל צייר לשלם לו שכרו ער‬ ‫הנפיך‬ ‫שלו אין שומעץ עד שיבא חבית שיאמר א‬ ‫אתן כלים שישנ׳ ששטר כראוי ונל אלו פטו־־ין אפי׳ משבועה שאינו‬ ‫שניכם חייהם‪,‬יחד כשהפקדתם אצלי איני רשאי‬ ‫הש^י בעיר אכל ברשותו חו> מן ההקדשות שתקנו נהם חכמ״ שצריך אשבע‬ ‫לאחד מכם עד שתכאו שניכב ‪ .‬בד*א כשאין‬ ‫שנועה זו שאינה נרשותו נרי שלא ינאו לזלזל נהקדשות‬ ‫אם היא כעיר וידע שתבעו חנית ולא נא ודאי ניחא‬ ‫אה וע״ל סי׳ ס״ו‪ ,‬שומר שמסר לשומר בדנרי׳ אא חייכ דנרע‬ ‫בטאי דעביד חבריה •שליחותיה קעביד ופרטות דין זה נתבאר‬ ‫הוה מפשיע׳ ולא טטעט מדין שומייידחא לאו שומר הוא שהרי‬ ‫נסי׳קע״ז ובסימן קכ״ג ‪ .‬ואם אחר הפקיד אצל שנים‬ ‫לא שטרוישחולקין » השואל בית ונשרי פטור לשלפ רהא‬ ‫כהלוה לשני׳ וע״לםימן ע״ז‪.‬‬ ‫קי־קעית הוא ‪,‬‬ ‫ש שנים שהפקידו אצל אחד ק׳ ואחד ר׳ וכל אחד ב והא דאק נשבעק על אלו ה״מ בפני עצמן אבל ע״» ג‪£‬ול‬ ‫נשכעק על כל דבר ‪,‬‬ ‫ח ו ב * ר׳ ובו ר׳ סעיפים ‪:‬‬ ‫‪ j‬אע״פ שאמרו שאץ נשבעין על אא הני טילי מדאורייתא‬ ‫א שנים שהפקידו אצל אחד זה ק׳ וזה ר׳ ובאו שניה׳יתובע׳׳‬ ‫שתתורה מיעט׳ אבל אפ היתה שם מענת ודאי נשבעין‬ ‫וכל אחד אומר אני הוא שהפקדתי הרי יהשומר אומר‬ ‫עאהן שביעת היסת שהוא מדרבנן ‪4‬‬ ‫איני יודע איזה מכם יש א אצא ק׳ ואיזה יש א ר׳ אע״גף אע״ג רקיל מחנה ש״ח להיות אפי׳ נשיאל יאפיא בלא קנ״ן‬ ‫שהוא טוען בדי שאינו חייב לשניה׳ ייתר מנ׳ מאות ישבע‬ ‫משתעבד דבההי׳הנאה דקא מהימןאה נטר ומשעגי ‪.‬־&שיה‬ ‫כל אחר מהי שהפקידו אצא ד׳ ויתן לזה ד׳ ולזה ר׳ ונמצא אפי׳ ברברי׳ בעלמא ה״מ שיסד שכלא התודה בדין השוצי״ט‬ ‫ספסיד ק׳ טביתי מפני שהיא פשע שהיה א ^חינשםשל כל לפיכך יכיל לקבל עליו שמירה מעולה שבה׳ אפי׳נדביי׳ כעלמ׳‬ ‫אחד על כיס שא בד״א בשה׳ תובעי׳ אותו אכל אם הם אינם אכלשימד בדברים אא שאינו בכלל שימרים הנאטרי׳ נתירה‬ ‫תובעי׳ אוחו כל אחי בכיי אלא תא איטי להם שניכם אפילי קיבל עליו להיות כשיאל לא משתעבד ביברים בעלמא‬ ‫הפקדחס אצלי אחד קי ואחיי׳ ואיני יויע של מי המנה ושל אלא בקניין אבל בקניץ מיהא משתעבד להתחייב באחריותן‬ ‫טי הד׳ בדיני אדם אינו ניתז אלא לכל אחד סנה והדנה הג׳‬ ‫בשקני מידו ‪4‬‬ ‫יהא מיגח עדשיתבירשלמי היא ימ״מ אמ ייצה לצאת •ת ה המיסר לחבירו לשמור יבי המתני לקרקע דינו כקרקע‬ ‫‪ err.v‬יתן ר׳ לנל אחד ני״א נשהפקית אצא נל א׳ לבדי זה‬ ‫אפי׳ ענבים חעומתת ליבצי וע״ל סימן צ״ה‪4‬‬ ‫ק׳ יזה ר׳ יה׳׳ל למיי־ק מי נתן א ק׳ ימי י׳ אנל אם שניהם ן הופקדו אתו טעות של עניים או של פריון שבויים ופשע‬ ‫הפקת א זה בפני זה מיד אחי־ ש׳ אע״נ שיאמת א בעת‬ ‫נהם יגגנבי אע״פ שאינן הקדש שאץ בחס קדושה במעי׳‬ ‫שנתנו לו של פאני ק׳ ושל פאני ר׳ ובאי יתבעית בכיי עגייס אי של פייין שנייימ אפ״ה פמיר משיש שנ׳ כי יתז איש‬ ‫כל אחי אומי הי׳ שא נותן ק׳ לזה וק׳ לזה ושאי* יתא וגו׳לשנדר ור־שי׳ שגותנם א שישמריא עי שיחזיי ייהאס טמנו‬ ‫סוגה ער שיודח אחד מהם אי לעולס או ער שיתביי של מ׳ ולא שגתגם א שיחלקים לעגיי׳ דניון שאמר את חלרךהי ת׳ לאי‬ ‫תא ספני שיכיל אמי להם כיין ששניכ׳ הפקרת׳ יחד כבי־ך• דמפיךד נינהי ימא< קא תנע ליה עניי׳ לא מצויתכ־דייית דלכל‬ ‫אחד ראיתי שאינני מקפייי׳ זה על זה וכל אחד נאמן על חי וחי• מצי א״ל לאו לדידך יתצינא אלא לא־יייני לפיכד אין‬ ‫זהבייי יאינו חושדו שמא יתנע הוא מאתי׳ נס אני לא הטיחתי על־ו רץ שומרי׳ בי״א דהו׳ ליה ממין שאץ א‪.‬ת<‪5.-‬־ז כשאין‬ ‫עצני ליד»ן ולזכור תמיד מי הוא כעל המאה ומי הוא בעלזה הממון מופקד לעניי טקו' ידוע׳ או לשבויי' ייועי' אכל אש‬ ‫היה‬ ‫י‬

‫לגוש עיר שושן‬

‫הלכות פקדון‬

‫היה גבוי ומופקד לעניים אלו ולשנויים אלו והרי הוא קצו׳ להם‬ ‫שקצוב לכל אחד לכל שבת מה יתנו לו ה״ז טמון שיש לו תובעי(‬ ‫וישלם אם פשע או ישבע שלא פשע אלא שמר כדרך השומרים‬ ‫ן היפקיי אתי מעות פדיון שבויי׳ ובאו עליו אגסים ליקחנו‬ ‫ממנו וקדם הוא ונתנן להם והציל עצמו כטמון שבויי׳ אס‬ ‫היא פטור נתבאר בסימן רצ״ב םעיף ט׳ ‪4‬‬ ‫ךן מעות של יתומים אין תין כדין הקדש אלא הרי הן כדין‬ ‫מעות של שאר כל אדם ואסור להשתמש בהן כהשאר מטון‬ ‫של פקדו! שאינם כטעות של אבירה שמותר להשתמש בהן‬ ‫כמו שנתבאר לעיל ‪4‬‬ ‫‪ g‬הפקיר לו דבר של חקרש ואח״ב פדהו והרי נעימה חולין נזיד‬ ‫השומר או שהשאילו או שהפקידו אצלו חולין ואחר נך‬ ‫הקדישו והיי הוא ביר השומר ונן הגוי שהפקיד ואח״נ נתגייר‬ ‫והרי הוא ביד ישראל השומר נל אלו אין בהם דין שומיים עד‬ ‫שיהיו תחילתן וסופן נכםי הדיוט דכתיב כייתן איש אל רעהו‬ ‫וגי׳וכתי׳ ישלם שנים לרעהו ונו׳ כלומר רבעינ! רעהו בשעת נתינה‬ ‫ובשעת תשלומי! לאפיקי אם היה של הקרש בנתינה אי בתשלומי!‬ ‫או של גוי בנתינה או בתשליטי! שאינו רעהו פטור ‪4‬‬ ‫» אין השומר חייב אא״כ נתנו לו בתורת שמירה אבל אם נתנו‬ ‫לו לאבד בירי' פ ןר דררשינן נמי לשמור ולא לקרוע לשגזור‬ ‫ולא לאבדו בידים והיימ דאתא לידיה מעיקייא בתורת קריעה‬ ‫ואיבוד אבל אי אתא לידי׳ מעיקרא בתורת שמירה והדר א״ל‬ ‫קרע חין׳דקרעושלם קאמר ליה לפיכך אי א״ל ע״ט לפטור פטור‬ ‫ט‬

‫שב דין שומרים אהד האיש ואחד האישה שוין‬ ‫ובו שני סעיפים י‬

‫א׳ האיש וא׳ האשה כדיני השומרים בין שהיה הדבר השטור‬ ‫של האשה בין שהיה ביד האשה דהושוה אשה לאיש לבל‬ ‫דייני! שבתודה דבתיב ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם כולם‬ ‫במשמע אחד אגשים ואחר נשים ‪4‬‬ ‫ב קט! שהפקיד או השאיל לגדיל גשבעים שבועת השומרים על‬ ‫טענתו רביו! דאפי׳ בגדול אין משביעי! את השומר משום‬ ‫טענת• דהא אפי׳ על טענת שמא שלח בה יד הטילה התורה‬ ‫שבועה על השומר אפילו אין המפקיר טוען כרי לפיכך גם‬ ‫כשהטפקיד הוא קט! הרי הוא שוטר והטילה עליו התורה שבועת‬ ‫ךשו»ר ם בלא טענת הקטן כלומר אע״ג שאין טענתו כלום ויש‬ ‫חילקץ וע״ל ם־גץ צייו סעיף ג׳»‬

‫הלכות שומר שכר‬ ‫שג שומר שבר באיזה דבר חייב או פטור ומתי‬ ‫חייב ובו ‪ ra‬סעיפים •‬

‫^ שוטר ש‪:‬ר שנותנים לו בהמה «י כשף או כלים לשמיר‬ ‫כשכר גם הוא אינו מתחייב בשטייתו עד שימשוך בטקזש‬ ‫שראוי למשוך כמ״ש בסי׳ רצ״א כשוטר חנם י״א ארם השולח‬ ‫להכירו שים רבד להוליכו למקום אחר וחיך בך שלח לו דורו(‬ ‫והיא מקבלו הוי ש״ש ראובן שאמר לשמעון יש לך חפ׳ פלו׳‬ ‫למכור א שרתך ואמכרנו ושמעון אימר תניהי בכך וכך ומותר‬ ‫יהא שלך נעשה ראוק שומר שכר עליו אע״פ ששתק כשקבלו ‪4‬‬ ‫^ קבר אמרנו דפרשת שנייה שחייב בה על הגניבה ואבירה‬ ‫נאכזי׳ בש״ש שמפני שהיא ניטל שבר על שמירתו צריך‬ ‫לשמור שמירה מעולה יחייב על הגניבה יעל האבידה שאפילו‬ ‫זגמר כראוי ונגנב או נאבד חייב ואפי׳נתן הכספים תחת הקרקע‬ ‫כעומק מאה אטה שא״א לגונבם משט אם לא ע״י מחילות אונם‬ ‫בעירנא רניימי אינשי ונגנב או קפ׳ן עליו חולי ולא יכול לשטר׳‬ ‫ובל ביוצא בזה חייב אע״גשוה אונס הוא איןהאונם בגוףהפקרון‬ ‫ןאפי׳הקיפו עליו חוש׳של כחל ואפי׳שאנו משערי׳ אלו היה שם‬ ‫לא‪.‬היה יבולי להצי׳ אפ״ה חייב בגניבה ואבירה דשמא ‪ m‬היה‬ ‫שם לא היה בא לכלל זה ואינו פטור אא״ב חיה שם ולא היה‬ ‫יבול להציל שזה הוא אנוס גמור שהתורה לא פטרו אלא מאונס‬ ‫‪4‬׳‬

‫גמור שנעשה בגוף הפקדין כגוף שבורה ומתה »‬ ‫ןך ליסטים מזויין שבא‪-‬עליו ונוטלו היזנקרא אונס ופטור שזהו‬ ‫נשבה הנאמר בתורה שפטרו יאפי׳ גס הרועה הוא טוויין‬ ‫שהלישטים מוסר נפשו ייתי ‪ 4‬אם נפלה דליקה בעיר ונשרפו‬ ‫החפציח שהיד‪ ,‬ש״ש עליהם הוי אונס והוא שלא היה;יכול להציל‬ ‫לא ע״י עצמו ולא ע״י אחרים אפי׳ בשני* ורוקא שיודע שנשרפו‬ ‫אבל אס אינו יודע בבירור רק שהיו בבית כשנשרף אינו יכול‬ ‫לישבעשג שרפי דדילמא מים נכנסו וגנבו איתן ולכן חיי׳ לשלם‬ ‫אא״כ וערם חנכשים הם לסטים מוויינים שאז יכול לישכע‬ ‫שנשרפו אוגננבי בליםטיט מוויינים ופטור ‪4‬‬ ‫ף רועת שבאו עליו זאביט וטרפו ממנו אש היה זאב אח׳אינו‬ ‫ן ]אונס אפי׳ בשעת משלתת לואכיס ואם חיו נ ׳ זאבים הרי‬ ‫זה אונ& «§י׳ כלא‪.‬שש<‪1‬חת כ׳ כלכים אינו אונםןאפי׳ באו ששתי‬ ‫רוחרהץ יותר על שנים הרי זח אונם ‪4‬‬

‫סימן שב ׳עוג‬

‫ן• יש טי שאומד דיבל מה שאמרינן דלא הוה אונפ דוקא‬ ‫כשלא השתדל להציל אבל אם השתדל להציל ולא יבול‬ ‫אין לך אונם גדול מיה ונשב׳ על זה ונפטר אפילו לא היה אלא‬ ‫א׳ ‪4‬‬ ‫זאב א' או כלב‬ ‫!י הארי והרוב והנמר והברדלס והנהש הרי אלו אונסין גמורין‬ ‫בד״א בזמן שבאו 'מאליהם אבל אם הוליכן למקום גדודי‬ ‫חיה ולםטין אין אלו אונסי! וחייב לשלם שלא היה להוליכם‬ ‫שם והרי פשע ‪4‬‬ ‫ן רועה שהתחיל להתגרוח בגנבים להראותן שאיגו חושש מהם‬ ‫ואמר להם' הרי אנו במקום פלוני וכך וכך רועים אנחנו‬ ‫ובך ובך כלי מלחמה יש לנו ואין אנו חוששין מכם וע״י כך‬ ‫באו עליו הגנבים ולקחום הרי כאלו הוליכם למקום גדודי‬ ‫חיה ולסטים ‪4‬‬ ‫ךן רועה שהיה יכול להציל הטריפ׳ או השבויה ברועי׳ אחרים‬ ‫ובמקלות שאב היה קורא אותה היו עוזרים אותו ימצילין‬ ‫והוא לא קיא רועים אחרים ולא הביא מקלות להציל ה״ז חייב‬ ‫אחד ש״ח וא׳ שיש אלא שש״ח קורא רועים ומביא מקלות בחגם‬ ‫ואם לא מצא בחנם פטור אבל ש״ש חייב לשכור רועים ולהביא‬ ‫מקלות עד כרי דמי הבהמה כדי להציל וחוזר ולוקח כל מת‬ ‫שהוציא מבעל ביה ואם לאןעשה כן יהיה מוצא לשכור ולא שכר‬ ‫ה״ז פושע וחייב ושמין כמת שיה הבהמה יותר מטה שהיה צריך‬ ‫ליתן לרועים ש־םייעוהו ואותו מית׳ חיי׳ הוא לשלם לביה שהזיקו‬ ‫בו ואם היה צריך לתת להם נל דמי הבהמה צריך לשלם לב״ה‬ ‫דמי טירחא שצריך לטרוח ולקנות בהמה אחרת ‪4‬‬ ‫‪ Q‬ריעה שטוען הצלתי ע״י רועים בשכ' נשבע ונוטל מה שטוען‬ ‫שהוציא במגו שהיה יכיל לומר נטרפה ואינו יכול לטעון אלא‬ ‫ער כדי דמיהן וישבע בנקיטתךפץ כדין כל הנשבעין ונוטלי! יעיד‬ ‫שהרי גם אם היה טיען נטרפה חיה צריך לישבע שנועה דאוריית׳»‬ ‫י רועה שנוטל שנר על שטירחו והניח עדרו ובא לעיר בין‬ ‫נכנם בשעה שדרך הרועים ליכגם בין נכנס נשעה שאין‬ ‫דרך הרועים ליכנש ובא זאב וטרף ארי ודרס אין אומרים אלו‬ ‫היה שם היה מציל וחייב לשלם אלא אומדן אותו אם היה יכול‬ ‫להציל ע״ירולףכ ומקלות חייב לשלם מה שבא היזיקע״י כניסתו‬ ‫בנון אם היה ליתן לו שכר מגבין לו ומיתר ישלם דאעיג דנכנש‬ ‫בשעה שדרך הריעים ליבנם ולא פשע נהי דלאו פשיעה הוא‬ ‫וש״ח פטור כי כרבתבי׳ לעיל םיטן רצ״א סעיף י״ב מימ אינם‬ ‫גמו׳ נמי לא היה לפטור בו את השוטר שכר שלא פטדה!התורת‬ ‫ש״ש מאונס אלא האונס גמור דוטיא רשבורה ימת׳ אבל אונש‬ ‫בזה לאו אונש נמוד היא דיבול לטימר ליה הב״ה להבי יהבי לך‬ ‫אגרא לנטורי לי נטירות׳ יחידת׳ שלא לימם כלל ואונם זה הוא‬ ‫דומה לאינם אכירה שחייבה התירה הש״ש כיון שאילו היה שם‬ ‫דיה יכול להציל ואם •לא היה יכול להציל פטור אפי׳ פשע‬ ‫מתחלה שנכנס בשעה שאין דרך הרועים ליכנם אין‪ .‬זה תחלתו‬ ‫בפשיעה וסופו באונס אלא בולו אונס שהרי לא בא האונס מחבל‬ ‫הפשיעה ועייל סימן רצ״א םעיף י״ב ואם אין הדבר ידוע אם‬ ‫היה יכול להציל עיי רועי׳ ומקלות חייב לשלם דמן הסתם אמריי‬ ‫ודאי היה יבול להציל ע״י רועים ומקלות אם לא היה מוצא‬ ‫בחנם היה מיצא בשכר לפיכך עליו להביא ראייה שלאי היה יכול‬ ‫להציל וכל זמן שלא הביא ראייה חייב לשלם וניל בשיש אמריי‬ ‫הכי אבל בש״ח אפי׳ אין הדבר ידוע פטור דמי יימר שהיון‬ ‫מוצא עוזרי׳ בחנם ועל הב״ה להביא ראייה ניל ‪,‬‬ ‫יא רועה ש״ש שהעביר הבהמית על הגשר ודחפת אחת טחן‬ ‫לחכירת׳ והפילה לנהר הרי זה חייב שכיון שנוטל שכד צריך‬ ‫לשמור שמירה מעולה יהיה לי להעבירם אחת אחת והרי פשע‬ ‫בשמירתן בהחלה שלא העבירם אחת אחת אלא העביר׳ כו<‪£‬‬ ‫כאח׳ אעיי׳פ שלבסיף נאנס שנפלה באונס ה״ל חחילתי בפגיעת‬ ‫יםופו באונס שגא מחמת הפשיעה וחייב ‪4‬‬ ‫יב מתה בדרכה פטיר סנפה ימתח כגון שהעמידה כחמה »‬ ‫בצינה אפי׳ לא מתה מיר חייב ועיון דסנפ' תלינן שמאותו•‬ ‫שעה התחלהןלהתקלקל אע״ג דלבםוף מתה גם בשביל דבר אחר‬ ‫חייל כמו תחלתו בפשיעה דלא ה״ל למגפה וחייב ‪4‬‬ ‫‪ #‬תקפתו ועלתה לראשי צוקיי! ותקפתו ונפלה הרי זה אוננ*‬ ‫יפטור ‪4‬‬ ‫יף העלה לראשי צוקין או שעלתה מאליה והוא היה יבול‬ ‫למונעה ולא מגעה אע״פ שלבסוף תקפהו ונפלה ומתה או‬ ‫נשברה חייב שכל שתחלתו בפשיעה וסופו באונס חיע ‪4‬‬ ‫ןןן העלה לראש ההר ומתה שם כדרכה או שפשע בה ולא‬ ‫שמרה כראוי מצאה לאגם ומת׳ שם כדרכה פטור דאע״נ‬ ‫שמתחלה פשע במה שהעלה לראש ההר שמי תפול יבןיבשל;*‬ ‫שמרה כראוי ויצאה לאגם חיי פשיעה שמא יננבוהו שם או‬ ‫זאבים יאכלוה וסופו באינם שמתה אין זח האונס נא מחמון‬ ‫הפשיעה רמלאך המות שח לי הבא ומה לי התש והתם נמי הוה‬ ‫מתת לכך פטור אבל אש נגנבה מהאגם ומתה בבית הגנב חייג‬ ‫דאעיגדצתההה־כחלא אטרינן האאיהןה בבית השומר נמי‬ ‫חיי‬

‫חשן‬

‫מש*ם‬

‫ה ל כ ו ת אומנים‬

‫‪ p D‬שו‬

‫הוה מתה דמלאך המות מת לי הנא ומה לי התם ט*ט דהנא ך קבל עליו שומר שבר להתחייב אף באונסין או שהתנה ליפטד‬ ‫משעת גניבה היא אבודה מן הנעלים דאי נמי שנקה מלאך‬ ‫מנגיבה ואבירה ומשבוע' הכל לפי תנאו ואס אמר פלנמ ע׳ימ‬ ‫המות בי גנב הוה קיימא הלכך החיוב בא לו משעת גגיבה ‪4‬‬ ‫שלא אתחיי׳ באחריותו פטור אף םפשיע' עייל בסי' הנ״ל סעי׳ כ״ז‬ ‫ך; שומר שנר שמסר לשומר אחר נתבארו כל דיניו •כסי' רצ*א‬ ‫ד ש המעביר חבית ממקום למקום ונשבר מתי חייב‬ ‫סעי׳ כ״ז‪4‬‬ ‫ובו ה׳ סעיפים ‪:‬‬ ‫ן האומר לחבית שמור לי ואשמור לך וי״א דה״ה ה׳^אלני‬ ‫ואשאילך הרי זה שטירה בנעלי׳ שהרי בעליו של חפ׳ זה‬ ‫א המעביר חבית ממקום למקום בשבר וגשברה בית שבירת‬ ‫החבית אינו אונס בדול שהיה יטל ליזהר בה ביותר כרי שלא שנננכ במלאכתו של שוטר היה שאף הוא היה טשטר לו כליו‬ ‫ד״ישבר והרי אונס השבירה היא תמיא ראונס דגניכה ואבירה אע״ג דהשאילני ואשאילך החפצי׳ שאולי׳ להם להנאת׳‪-‬ואינו‬ ‫שהש״ש חייב בה מן הרין חיה חייב לשלש אכל מ״מ תקנו חז״ל שומר לנעל הכלי מ״מ כיק שנם הוא השאיל לי חשיב נטו שמור‬ ‫שאפי׳ ש״ש ישבע שלא פשע בה ויפטר שאש אתה אוטד ישלם לי ואשמור לך במה דברי׳ אמורי' שאייל שמור לי עכשיו ואשמור‬ ‫אין לך אדט שיעכיר חבית לחבית שיתיירא שלא יכשל ותישבר לך נם אני עכשיו אבל א״ל שמור לו הי‪,‬׳ ואני אשמור לך למחר‬ ‫שמור לי יהיו׳‬ ‫אשאילך למחר‬ ‫יאני‬ ‫לפיכך עשי בו שכירת החבית כמיתת הבהמה ושכירת׳ ויפטר ‪ 4‬השאילני היים‬ ‫למחר‬ ‫לו‬ ‫ואשמיד‬ ‫‪ «j‬ועור תקני נדבי זה שאם נשאי איתה שנים כמוט ינשכרה ואשאילך למחר השאילני היו׳‬ ‫משלמים חצי הדמים הואיל והמשאוי נתל לא׳ וקל לנני שנים אין אחד מהם במלאכתו של שני כעת שמירתו •אלא‬ ‫‪•.‬לא היה להש להתחבר שניהם אלא כל אחד ישא משא שיטל כול׳ נעשו שומרי שכר זה לזה דמחר ישלם לו שכת בשמירתו‬ ‫להעבית לבדו וכיון שמשוי זה כבד אצל כל אחד מהש איפשר או בהשאילו לו ייש אוסרי׳ דשמוד לי ואשאילך או השאילנ*‬ ‫לומר שכלאחד סמך על חבית להקל מעליו משאו והרי פשע והיה ואשמור לך אפי׳ בחד יומא לא הוי שמירה בבעלי׳ ישמור לי‬ ‫ואשאילך אין המפקיד שהו׳ המשאיל עם הנפקד שתוי השואל‬ ‫גדין •שישלמו הכל וביון שהוא קל לשניהיהיה ברק שיהיו פטורק‬ ‫במלאכתי אלא כליי שאולין לו ואין זה נקרא בעליו עמו ובהשאילני‬ ‫‪.‬תדאי אונס הוא וה״ל באוני ואינו אונס ומשלטין מחצה אש יש‬ ‫ואשמי׳ לך אין המשאיל שהיא המפקיד עם השיאל שהי׳ הנפקד‬ ‫עדים שלא פשעו שניהש ב ז והוא• במקום שיש עדים מצויין»‬ ‫במלאכתו כלל לא הוא ולא כליו לפיכך אינו אלא ‪8‬זוטר שכר‬ ‫‪ j‬ואס ‪.‬נשכרה‪.‬במקום שאין עדיס מצויים נשבעים שלא שבתה‬ ‫בפשיעה ימשלמין חצי דמיה ‪4‬‬ ‫שמשאילו בשכר השמירה והשאלה ‪,‬‬ ‫ך‬ ‫מכאן אתה למר שאחד שהעביר חבית נתלה שאץ דרך ן אמר לחבית השאילני נלימא שלך שהיא קלה יטיל אתה שלי‬ ‫הסכלים להעבירה ביחיד מפני כבירתה פישע היא יאס נשברה‬ ‫שהיא כבירה ואתה חזק ממני לנישאוובאו לסטים ונטלי האחת‬ ‫בידו משלם הכל ‪ ,‬וי״א כל כה״ג משא שהוא כבדלא׳יקל לשני׳‬ ‫הנשארת היא לבעלה הראשון דהא היי ליה השאילני יאשאולך‬ ‫משא• אותו א׳ ושביו אינו משלם אלא מחצה דם״ל כיון שהיא‬ ‫בכת אחת דהוי שאלה בבעלי׳ טית אם אין הרבייס השאולים‬ ‫כנר לא׳ לא היה לו להטעינו לבת ופושע תא והיה חייב לשלמו ניד השואלי׳ אלא ביר אחרי׳ כגון שמעק שחייב ללוי יראינן‬ ‫כולו יכיון שאינו ראוי לשני משאות דרך נני אדם להתחזק ילטעוגו השאיל משכון והניחו ליד לוי נעד שמעון ושמעון השאיל דנד‬ ‫‪.‬בא׳ הלכך דמי גטי לאוגם והוי פטור לגמרי והרי הוא אונס ואינו לראונן אין זה נמו השאילני ואשאילך ולא סיקרי שאלה ננעלי׳‬ ‫דהא שמעון אינו שומר לראיבן בכלום דהמשכון שהשאיל לו הוי‬ ‫אוגס ומשלם מחצה ‪4‬‬ ‫ךן הסבל שש ר חבית של יין לחגיוגי וחייבוהו לשלם והחבית ביד לוי והוי שומרי שכר זה לזה שכל אחי השאיל לחבית כשהר‬ ‫שהוא השאיל לי ‪4‬‬ ‫הוא שוה ביו׳ השוק ד׳ וכ*אר ימים איגו שוה אלא ג׳ אש‬ ‫החזית ביום השוק חייב להחדר לו חבית של יין או ישלם לו‬ ‫•*יבע דהא היום הוא שיה ארבע והוא שלא היה לו לחגווגי יין אחר‬ ‫ה ל כ ו ת אומנים‬ ‫למכור ביום השוק שהרי היה ץש׳ ומתעסק ביין זה למיבת והיה‬ ‫•מקבל ט ד׳ אבל אס היה לו ייןאחר למכור ביו׳ השוק ולא מכת שוי האומנים שומר• ש ב ר ואם קלקלו וטבח שנבל‬ ‫* ״ צ להחזיר לו אלא שלשה שהרי היה לו יי[ אח׳ ולא מכרו א״כ‬ ‫ובו ח׳ סעיפים ‪:‬‬ ‫גס זה •לא היה גמנר לו ביום השוק וק אם מחזירו לו בשא׳ימיס‬ ‫אינו צריך להחזיר לו אלא ג׳ דהא אם היה תצה להחזיר לו יין ^ נל האומני׳ שנותנין להם לתקן נקכלנות הם כשומרי שנר‬ ‫להתחיינ נגנינה יא נידה שזהי שברן שמשתנרין נמה שנותנץ‬ ‫חית צריך לקבלי יהדי לא היה שיה •רק ג׳ גס כשמחזיר לו רמים‬ ‫א״צ לתת לו רק מה ששות נשעת חזרה דהיינו ביום השיק ר׳ להם לתקן יליטיל שכר ינילם שאמת לנעלי׳ טיל את שלך יהבא‬‫•ובשאר הימים •ג׳ וכשמחזיר לו דנדם מנכה לו נבל זמן שכרתטורח מעו׳ או שאמי לו האומן גמרתי י ילא כאי הבעלי׳ ילקחי הכלי‬ ‫•שהיה צריך החנווני למרוח במכירתה גם מנכה לו פגם הנקב משם ואילך הרי האומן שומר חגה אכל אס אמר האומן הנא‬ ‫שהיה נוקכ החבית וכן בל כיוצא בזה ‪ ,‬זהו לרעת הרמכ״ם אבל מעות וטול את שלך לשק זה משמע שמעכבו על שברו הרי עדיין‬ ‫ת נ המפרשים חילקק עליו וםבירא להו להפר דלעולם אזלינן בתר שימר שבר הוא כמו שהיה ואס אמר טול את שלך ואיני שומרו‬ ‫שעת השבירה שאם ש נ ת נשאר הימים לעלם אינו משלם אלא עוד הרי הוא פטור ואפי׳ ש״ח לא הוי שהרי סילק עצמי משמירתו‬ ‫לגמיי ‪4‬‬ ‫ג׳נשעת הנזק ואס שברו ניוס השוק אפילו אם נא לפורעו נשאר‬ ‫הימים צריך ליתן לו ר׳ נמו שהיה נשעה השנירה ואינו נפטר ^ בל האומני׳ שנתנו להם לתקן וקלקלו חייבי׳ לשלם כיצד נתן‬ ‫לחרש שידת תיבה ימגדל לקטע בהם מסמר ישברו אי נתן‬ ‫אס הית רוצת ליתן לו חנית אחד שליין שיאמר לו אלו לא‬ ‫שנרת הייתי מונדו ניויששנרת והיו מעותי ׳עתה נירי ואינו יטל לי עצים לעשות מהם שידה תיבה ימגדל יעשה מהם שידה תיבת‬ ‫לומר לו קח החמת ושמת עד יום השוק ותמטרישיאמ׳לו למעות׳ ומגדל ינשבי־י אחר שנעשי משלם לי דמי שירת תיבה ומגדל‬ ‫אני צריך אבל אם פורע לו כיום השוק אפי׳עברו נמה ימי השוק שאק האומן קנה בשבח כלי שהוא של בעל הכית בנאי שקבל עליו‬ ‫משעה ששיבר החבי׳ נפטר בחבי׳ של יק שהרי יבול למוכרו לפתור הכותל ושכר האבנים או הזיק חייב לשלם חית סותר מצד‬ ‫זה ונפל מצד אחר פטור ואש מחמת המכה חייב ‪4‬‬ ‫עתה ותא שאין לו לחנווני יק אחר למוכרו בו כיום השוק שישב‬ ‫בחנות וימכור את זה אבל אס יש לו יק אחר למוכרו א״צ לזת ! נתן צמר ייצבע והקדיחתו יורה כלומד שנשר׳ ונתקלקל ניתן‬ ‫לו רמי צמרו צבעו כעור או נתנו לו לצובעו אתם וצבעו‬ ‫לפינת והדי יום זה אצלו כשאר היסי׳וצתך ליתן לו דמי׳שהיה‬ ‫שיה כשעת השבירה ילא נפטר בחזרת החבית דא״ל אם לא שחור שחיר יצבעו אדום או נתן עצים לחרש לעשוי מהם כסא‬ ‫נאה ועשה כסא רע או ספסל ועשה לו כסא יד בעל הבית על‬ ‫שנרת הייתי מיברה ני נאיתי יים ‪4‬‬ ‫העליונה שאם השבח יתי על ההוצא׳נותן בעל הכלי את ההוצא׳‬ ‫ש ר ז שומר שכופר או טוען נאנס או נגנב ובו דשעיפים ואס ההוצאת יתר על השבח נותן לו את השבח בלבי ביצר‬ ‫נתן לו צמר וסממני; שויןי׳וקצב לו שכר י׳ יאילי צבעו כמו שאמי‬ ‫א שומר שכר דינו נשימר חנם לעניק אס ניפר אי טענית אחרית לו היה שוה כ" ה אין לו לצבע כלום אא״כ שוה עכשיו יותי־מט״ו‬ ‫‪ j‬שניניהם כגון שאומר לו נשתמש׳ נחפ׳ וקלקלתו וכיוצא בזה שאיתן ה׳ דינרין שהיה משביתן אס צבעו כמו שאמר לו הם‬ ‫נשנע תיסת ונפטר ואש חשוסי טוען שנאנסה אם במקום שעדים נכלל הקרן לפיכך אש השבח יתר על ההוצאה בנון שהשביח‬ ‫מצוייןיביא עיים ויפטיאוישלם ואס אין ערים מצוייןישנעשהוא בין הכל כ״ו נותן לו י׳ דהיינו ההוצאה ואם היציא׳ יתירה על‬ ‫כדבריי יינליל נשבועתו שלא שלח נה י י ושאינה בישותו יאם השבח בגון שאיני שיה אלא כ״ד נותן לו השבח דהיינו ט״ו‬ ‫©יען גגננת אי אפילי שאמר פשעתי נה והתני משלם משביעי; יאם אינו שוה אלא ט״י לא יתן לי כליי אמר ב״ה איני ריצה‬ ‫בתקנה זו אלא יתן לי דמי הצמר או רמי העצים שנתתי לי אין‬ ‫איתי שאינה נרשותי ‪4‬‬ ‫‪j‬׳ נגננה נלסטים מזייין יהיכר הגננ צריך לפתע לנעל הנית שומעי! לו דכיון דתקנה זו דאם השבח יתי על היציאה נותן לו‬ ‫יחיא יעמיד הגנב ביק יאפילי אם נשבע ככד ינפטר קוד׳ותוכר היציאה או יציאה יתיר׳ על השבח תקנה לשניהם אין א' מהם‬ ‫הנגב ביין שהיא שוטר שבר אע״ג רכבי• נפטר בשכיעזי הואיל יכול לשנות ייפיכך אם אמי‪,‬האומן הא לר דמי צמרר א׳ דמי'עצך‬ ‫יהוכר הגנכ צריך להעמידו כדין י הוא יפרע לבעל הכית ‪4‬‬ ‫ולך אין שימעין לו שאי( האומן קונה בשבח כלי שעשה »‬ ‫י היי הבעלי' עמו כמלאכתו בשע' שמשך החפ' לשמו׳ פטיר ף המוליך חטק לטחון ילא לתתן ועיטאן סובין או מורס‪ :‬אי נתן‬ ‫אף ספשיעה כמ״ש בדיני ש*ח כסי׳ ר צ״א סע״ ‪5‬״ח ‪4‬‬ ‫לשלם‬ ‫קמח לנחתים יעשאי פת ניפולין בשני־ חייבים‬ ‫דמיהם‬ ‫כ‬

‫(‬

‫לבוש עיר שישן‬

‫הלנות אומנים‬

‫דמיהם נתן בתמה לטבח לשחוט ונבלה אם אינו טוטחה אפילו שחט‬ ‫נתנם חייב לשלם דפושע הוא שלא היה לו לשחוט ואם היא מומחה‬ ‫גחנם פטור שאין זה פשיעה נביה דהא מומחה הוא וחשוב אונם‬ ‫בשבי חייב דלא עדיף האי אונס מאונם דגניבה רש״ש חייב‬ ‫והטבחים שלוקחין הכ־כשתו' מן הכשרות זהו שכר שלחם ואם‬ ‫נבלו חייבים לשלם ואע"‪ £‬שטן הטרפות אינם לוקחים כלים כיון‬ ‫שאם לא נטרפה היה נוטל נמצא זה שכרו ועוד הכ‪-‬כשתות שנותנין‬ ‫לו ט! הכשירות הן הן שכרו נם על הטריפות‪,‬‬ ‫ן ן נדיא שהטבח שנבל חייב לשלם בשנבלה ודאי כלומר שהוא‬ ‫ודאי נבילה אבל אם עשה בה טריפות הפוסלה מספק בנון‬ ‫שהה במיעוט סיטגים פטור וכן אם מצא הסכין פגים ותוא בדקו‬ ‫מתחלה כיון דאיכא למימי בעצם טפרקת נפגטה אף על גב‬ ‫דטחמיתן לעניין איםור אבל לעניין לשלם מטון לא מפקינן מספק‬ ‫אבל שכי־ו וראי הפסיד דדילםא בסכין פנים שחט ‪4‬‬ ‫ן הש־יא׳! דינר לשולחני ואמר לו יפה הוא ונמצא רע אם בשכר‬ ‫ראהו חייב לשלם אע״פ שהוא בקי ואינו צריך להתלמד דלא‬ ‫עתף מאונס דגניבה ואבירה ואס בחנם ראהו פטור והוא שיהיה‬ ‫בקי שאינו צריך להתלמד שאיגי פושע במה שראהו אבל אם איגו‬ ‫ביקי חייב לשלם אע׳יפ שהוא בחנם רפשע שלא היה לו לראותו‬ ‫לו והוא שיאמר לשולחני עליך אני סומך או שיהיו הדברים מיאים‬ ‫»תוא םומך על ראייחו בנון שלא הראהו נם לאחרים הרי הדברים‬ ‫מוכיחים שסמך עליו ‪4‬‬ ‫ן טבח שעשה בחנם וניבל יכן שולחני שאמר יפה ונמצאו רע‬ ‫ובן כל כייצא בזה עליהם להביא ראייה שהם טימחים ואם לא‬ ‫הביאו ראייה טשלטין ‪4‬‬ ‫ןין שתל הנוטע אילנות לבני המתנה וס טבח של בני העיר שנבל‬ ‫הבהמות והמקיז דם שחבל והסופר שטעה בשטרות ומלמד‬ ‫איגוקות שפשע בתינוקות ולא למד עמים אפילו רק יים או יוטים‬ ‫או למד עטהם בטעות דשבשתא כיון דעל על פם־דא דלא הדר הוא‬ ‫וכל כיוצא בא^י וכן האומנים שתפסידו בדבר שאי אי&שי שיחזרו‬ ‫ההפסד שהפסידו מסלקי! אותם בלא החי־אה מפני שכל אייו יש‬ ‫נמות־ים ועומיים עד שישתדלו במלאכתן הואיל והעמית איתן יצ־בור‬ ‫עליהם וי״א אפי׳ של יחיד נטי מ י דינא הכי יי״א אף על פי שאין‬ ‫עריכין התי־אה טיט בעינן חזקה דעד שיהיו מוחזקים בכך לא‬ ‫טםלקינן להו בלא הת‪-‬אה הנותן מעות לחבירו לכתיב לו ם" ת‬ ‫וגטצאו בו טעיות עד שצ־־יך לשכור]אחד שיניה אותם אם הם טעיות‬ ‫שחס ירך סופרים לטעו׳ נכך אין הסופר חייב כלום אבל אם טעה‬ ‫נדב‪-‬ים שאין דרך הסופר בכך חייב זמ״ט אזלינן בת־־ המנהג‬ ‫אם מנהג הטקיס שכותבי ספרים טגיהים אף תא צריך להגיה ובסתם‬ ‫ומקומות שאין על הסופר להגיה עם עטר וחגיה מעצמו חייבים‬ ‫הבעלים לשלם לו»‬

‫הלכות שובה‬ ‫שז‬

‫ח נ י השוכר וחיובו ופטורו ואם השאיל או השביר‬ ‫ובו ז׳ סעיפים ‪4‬‬

‫א השוכר מחבית בהמה או כלים כבר אמדנו שדינו כשוטר שכר‬ ‫ליפטי טאונםין ולהתחייב כגניבה ואבירה ‪4‬‬ ‫ב ואין נעשה שוטר שכר עליה להתחייב בגניבה ואבירה עד‬ ‫שימשוך כמקום הראוי למשיכה או שיעשה קניין אח׳*הקונה‬ ‫בלוקה דלא עדיף הוא לקנות יותד מלוקח לפיכך בין המשכיר בין‬ ‫השוכר יבילין לחזור בהם עד שימשוך או עד שיעשה אחד מדרכי‬ ‫הקוייהוי׳׳א אעיג שיכול לחזור בו עד שימשוך או עד שיעשה אחד‬ ‫מרדכי הקניין לעניין שמירה להתחיינ עליהם נגנינח ואכידה חייב‬ ‫מיד נשסלקו הנעלים שמירתם מעליה מדעת השומר דכיון שסילקו‬ ‫הבעלים שמירתם מעליה מדעת השומר סברא היא דקמה לה מיד‬ ‫ברשות ש״ש ‪4‬‬ ‫‪ j‬ראובן שכר בית משמעון ונתן חטה באוצ‪ -‬העשוי לכך ומחמת‬ ‫שעמדו החטים יטיס רבים נתקלקלו כותלי העלייה ונראה‬ ‫לשכנים קלקול העלייה והתרו בו שיסלק החטה ולא סלקה ונפלו‬ ‫כותלי העלייה ונפלו כיתלים אח־ים שהי־ םמוכית על אותו עלייה‬ ‫ובאו שמעק ושכניו ותבעו את ראובן שהזיק! והפסידן וטען ראובן‬ ‫שלא פשע שהרי נתן החטה נאותו האוצר' העשוי לנך ותמיד היו‬ ‫דגילין ליתן שס ייתי־ משהניח היא לשם חיי דינא ניון שהיה ניכר‬ ‫רתע קלקול המתלים והתרו נו השנניס לסלק החטה ילא סלקה‬ ‫« ש ע הוא וחייב לשלם נל ההזיקות שעשה לנעל הנית ולשננים דהוי‬ ‫גירי דיליה שהכביד משא על כותלים רעועים שלא היו‬ ‫יכילין לסובלו והפילם ‪4‬‬ ‫ף השיבר את הבהטה או טטלטלין אינו רשאי להשכיר לאחר ואם‬ ‫השביר לאחר דינו כרין שומר שבר שמסר לשימר אחר שחייב‬ ‫*מיל» כאוניםין אלא אם כן יש לשני ראייה שיפטר בה הראשון‬ ‫כפו שנתבאר לעיל כסימן רצ׳׳א•‬

‫סימן שז שח‬

‫ה השוני פ־הי מחבית והשאילה לאחי* ומתה כדינה או גאנטון‬ ‫כיון שהשני חייב לשלם שהדי הוא שואל החזוי לבעלים‬ ‫הראשונים אע״פ שהש־בר פטור מאונםץ כ־צ‬ ‫בפרחי של חבירו ואפילו אם המשכיר יודע שמתה כדרכה ביד‬ ‫ולשואל אפ״החיינ לש^ם למשכיר מיהו אם אמר לשוכר אם תרצה‬ ‫תשאילנה ויהיה דינך עם השואל ודיני יהיה לי עטך אי ישלפ‬ ‫השואל לשונר»‬ ‫ן השוכי פרה טחבירו ונולדה בה מכה בפשיעת השוני־ שלא מחמת‬ ‫מלאכה בנון ששינה י״א שהוא פטור מלשלם ביון שסיפח להתיפאו׳‬ ‫מאותה מנה לא הוי אלא שנת ואין שבת בבהמה לפיכד אפי׳ אס‬ ‫מתבטלת במה ימים פטור כיון שסופה להת־‪3‬אוח ויש טחייניס דסיל‬ ‫דדוקא גבי אדם לא מחשבינן מכה שסופה להתיפאות אלא שנת‬ ‫לפי שאינו עומד לימכיר הילכך לא אפחיח מכספיה אבל בהמה שכל‬ ‫שעה עומדת לימני־ יאם ינא למינרה יראי לא תשיח טח שהיתת‬ ‫שיה כלא מכה זי והיל נזק וחייב ובתנ מורי מהרמא״י זיל ייסידא‬ ‫ראשינה נר׳ עיקר עכ״ל ינ״ל שהכל לפי העניין שהרי לפעמים יבא‬ ‫הניזק לידי היזק רב וברי הזיקה מחמת שתתעכב מלאכתו ע״י מכת‬ ‫זהו שבבהמה ייש לחייבו משום דיני דגי־מי נ*ל וע״ל סי׳ ש״מ ‪,‬‬ ‫כפרתי ערבית ילהשכירה שחרית‬ ‫ן אין אדם רשאי לריש‬ ‫שטחלישה ומטעת >‪:‬ת השוכר שלא תוכל לעשות מלאכתי ‪4‬‬ ‫ד‬

‫שח‬

‫י ע ש ה‬

‫ה ן א‬

‫ס ח ן ף מ‬

‫השוכר בהמה לרכוב עליה כמה יטעוז ע ל י ה ו ם‬ ‫ז׳ סעיפים‬

‫א השיבי‪.‬בהמה לרכוב עליה איש לא ירכיב עליה אשה דרכיבת‬ ‫משא האשה כבידה על הבהמה יות־ מרכיבת משא האיש והוא‬ ‫הדין שלא ירכיב עליה נוי שהגוי אינו רם על טמונו של ישראל‬ ‫ויכביד עלית ויענה ברכיבה יותר מדאי מיהו י״א דוקא לכתחלה לא‬ ‫ירכיב עליה אשה אכל אם עבר וודכיב עליה אשה אע״פ שניזוקה‬ ‫הבהמה אינו חייב לשלם ויש חולקין אבל לכולי עלמא אם מנהנ‬ ‫המקום להתייקר ביכיבת הנשים צריך להוסיף לו כפי המנהנ שכרת‬ ‫לרכוב עליה אשה יכול להרכיב עליה איש ‪4‬‬ ‫ב שכרה לרכוב ע־ייה אשה מרכיב עליה כל אשה שירצה אפילו‬ ‫היא גדולה טאוד ואפי׳ היא טעוכ־ת ושניקה ‪4‬‬ ‫ג חשוכי־ את החמוי לרכוב עליה יכול להגיח עליה כסיתי ילגינותו‬ ‫ומזונותיו של איתי הדרך לפי שאין דרך השוכר לחזור בכל‬ ‫מלון ומלון לקנות לו מזונות יחר על זה יכיל בעל החמיר מעככ‬ ‫עליו ונן ינוי כעל החמור להניח עליה שעירים ותבן ומזונותיו של‬ ‫אותו היום יותי־ על זההשיכר מעכנ עליו מפני שאיפשר לו לקנות‬ ‫נבל טלק ומלון לפיכך אם אין שם בדרך מצוי לקנות טניד עליו‬ ‫מזונותיו ומזונות בהמתו של כל איתי הדרך וכל אלו הדברים בשובר‬ ‫םתם ובמקום שאין מנהג ידוע אבל כמקים שיש מנהג הכל לפי המנהג‪,‬‬ ‫ך השוכר את הבהמה להביא עליה ק״ק ל־טי־ין של חטים והביא‬ ‫עליה קיק ליטרין של שעורי! ומתה חייב מפני שהנ<פח קשה‬ ‫למשוי והשעירים יש לרם נפח יותר וכן אם עביה להביא תבואת‬ ‫והביא במשקלה הבן אבל אם שברה להביא עליה שעורין והביא‬ ‫במשקלן חטי! וטתה פטור וכן בל כיוצא בזה ‪4‬‬ ‫ךן השוכר את הבהמי לשאת עליה משקל ידוע והוסיף על משאו‬ ‫שיערו חז״ל שאם הוסיף חלק משלשים על השיעורישפםק עטו‬ ‫חייב שביון שזה לא שכר בהמתו למשקל יותר מזה ודאי הוא מפני‬ ‫שידע זה נפש כהטתו שלא תוכל לשאת יותר מזה המשקל אע״פ‬ ‫שבהמ־ת אחרות נושאות ייתר מזה וקים להו לחזיל שבל מי שמטעינין‬ ‫אותו יותר ממה שיכיל לשאת בחלק של&וים הן ארם הן בהמה הרי‬ ‫הוא מקלקל אותו ואינה יכולה לסבול לפיכר אם הוסיף עלית חלק‬ ‫שלשים ממה שפסק ומתה חייב פחות מבאן פטור אבל נותן הוא‬ ‫שכר רתוםפית ועייל סימן שליה סעיף א׳ ‪4‬‬ ‫שבר אותה םתם לשאת עליה משאוי אינו נושא עליה אלא‬ ‫ן‬ ‫משקל הידוע במדינה לאותה בהמה ואם הוסיף עלה חלק‬ ‫משלשים כגון שדרכה לשאת שלשים וטען עליה שלשים ואחד ומתת‬ ‫אי נשברה חייב ‪4‬‬ ‫הכתף שהוםי׳ לו הבעל בית וטענו ייתר ממשאו קב אחד וחוזק‬ ‫ן‬ ‫במשא זה ב״ה חייב בנזקיו אע״פשהיא בן דעת והרגיש בכובד‬ ‫המשא בשהטעינו לא אמרינן הרי הוא פשע בעצמו שהיה לו להשליכו‬ ‫טמנו כשהרגיש שהיא כבד מטנו אלא אסרען הוא סבר חולשי‪-‬י הוא‬ ‫תקט ליה ולא ידע שיה הטעינו^־תי טמשאו וע״כ לא השליכו לפיכך‬ ‫חייב הטטעין ‪ 4‬הלוקח חמורו של חמדו מתיך ביתו שלא מדעתו‬ ‫ועישה בו מלאכתו אעיפ שכוונתו ליתן לו שכת הוי כשואל שלא‬ ‫מדעת שהיא גזלן וחייב באונסין ואם החמור עומד להשם״ר לא הוי‬ ‫גזלן ומיהו אס אשתו או בני ביתו של בעל חחמור מיחו בי יאמרו‬ ‫יהוי גילן‬ ‫לו שהבעל בעצמו צריך לחמורו הוי כשלא מדעתו‬ ‫אח שלו שהיה נפםד‬ ‫ואם לקחו לד‪%‬ל‬ ‫להתחייב נאונםין‬ ‫‪1‬‬

‫‪t‬‬

‫ממנו‬

‫הלכות שוכר‬

‫חושן משפט‬

‫ממנו ורוצה ליתן לבעל החמור מה שהוא מפסיד ע״י שנוטלו‬ ‫לא הוי גזלן דתנאי ב״ד הוא כדלעיל סי׳ רם״ד סעיף ה׳ ועייל סי׳‬ ‫שע״ג סעיף ה׳ מדינים אלו‬ ‫י‬

‫שט‬

‫השוכר את הבהמה לילך למקום ידוע והוליכה‬ ‫למקום אחר ובו ה׳ סעיפים ‪:‬‬

‫א השוכר את הבהמה להוליכה למקום ידוע והוליכה למקו׳אחר‬ ‫אם אויר המקום שהוליכה לשם משונה מאויר המקו׳ ששכרה‬ ‫לילך שם ומתה או שנחשים מצויין שם והכישה נחש חייב אפי׳‬ ‫שהדרך קצר מהדרך שפסק עמו אבל אם איןהאויר משונה שש‬ ‫ואין נחשים מצויין שם בדרך שהוליכה פטור אם שכרה להוליכה‬ ‫כהר והוליכה בבקעה אם הוחלקה פטור שבייש אלו הוליכה בהר‬ ‫שהית׳מחלקת ואם הוחמ׳חייב שמפני שאי! אויר בבקעה הוחמה »‬ ‫ב ואם שכרה להוליכה בבקעה והוליכה בהר אם הוחלקה חייב‬ ‫שהחלקות הוא יותר בהר מבבקעה ואם ה־חמה אחר שהעלה‬ ‫אותה לראש ההר פטור שבבקעה יש חמיטו׳ יותר מכהר מפני‬ ‫הרות שמנשבת כראש ההרים ואם מחמת טורח העלייה הוחמה‬ ‫חייב וכן כל כיוצא בזה ואם מחמת שנתיינעהמתה בין אם שינת‬ ‫מהר לבקע׳ בין מבקעה להר חייב שאם שבר׳ לה־ליכ׳ בכקעה‬ ‫והוליכה בהר אמרינן מטורח העלייה גחייגעה ואפי׳לא מתה מיד‬ ‫עד שבאה למיש־ר אנו תולין איתה בטורח העלייה יאילו היה‬ ‫מוליכה בבקעה לא היתה מתיינעת ואם שכרה להוליכה בהר‬ ‫והוליכה בבקעה אמרינן אם היה מוליכה כהד היה האויר שולט‬ ‫בה ולא היתה מתיינעה »‬ ‫‪ j‬ראובן השכיר בהמתו לשמעון לילך עליה למקום פלוני ולהחזירה‬ ‫ליום מחר והלך שמעוןעליה למקום ההוא ב׳ ביים וגם החזירה‬ ‫בו ביוש ונתייעם ראובן לזקני העיר על אשר הוליכה והביאה‬ ‫כיום אחד ואמרו לו הזקנים שיקבלה וישתדל ביפ־אתה ועשה ‪p‬‬ ‫ומתה לסוף ח׳ ימים ושמעון טוען לא נתקלקלה מחמתי אלא‬ ‫ראובן המיתה בםממנין ובמאכל ובמשתה הדין עם ראובן וחייב‬ ‫שמעון לשלם אותה דהואיל והיא פשע בה להוליכה מהלך שני‬ ‫ימים ביום אחד עליו להביא ראייה שראובן המיתה ואע״נ ששאר‬ ‫בהמות יכולות ללכת ולחזור מהלך ‪.‬זה ביים אחד אמיינן ראובן‬ ‫ידע חולשות בהמתו שלא היתה יכולה ללכת ולחזור מהלך זה כיוס‬ ‫אחד ולכד לא השכ־דה אלא לשני ימים למהלך זה ושמעון פשע‬ ‫כה וחייב מיהו ראובן צריך לשבע שלא »שע בה בנתינת מאכלה‬ ‫ומשקה רק שנתן לה מאכל והשקה אותה כדרך שהיה נותן לה‬ ‫כבד ושלא רכב עלי׳ לצרכו ואם רכב עלי׳ כדי להשקותה אין‬ ‫זו פשיעה אבל לצרכו הוי פשיעה הש־כד את החמיר ונעשה‬ ‫גיםח בדרך ולא חש לה והניח עליו משאו ונתקלקל הוי פשיעה‬ ‫דלא הוה לי׳להניח עליו משא־ אבל אם היה נחו׳ לדרכו ולא היה‬ ‫מוצא לשבוי לו חמור אחר אין זה פשיעה דאניס הוא ופטור ‪.‬‬ ‫ך השוכר את הפרה לחרוש כהר ושכרה עם כלי מחריש׳שעלי׳‬ ‫שהם של בעל הפיה וגם הנעיים החירשי׳ הם של בעל הפרה‬ ‫וחרש בבקעה ונשברה הקנקן והוא הכלי שחיישין בו היי השוכר‬ ‫פטור שהוא לא פשע בכלום דלעולם ניח לחמש בבקעה מכתר‬ ‫שיש בו אבנים יצינמא וטרשי׳ ודין בעל הפרה עם נעריי שחרשו‬ ‫אם פשעי בשבירת הקנקן יכן אם לא שינה השיבר על דעת‬ ‫הבעלי׳ ינשכר הקנקן דין בעל הפי־ה עם הנערים שכרה לחריש‬ ‫כבקעה יחרש בהי ינשכי הקנקן חייב שפשע לחמש בהי ודינו‬ ‫של שיכ׳ עם הנערי׳ וי״א כיון שהנערי׳ שכורים מבעל הפרה‬ ‫הרי הם מנדרי׳ מן השוכר היאיל ישינה דמסתמא המשכיר שכר‬ ‫הנערים ללכת עם פרתו לעשות מלאכת השיבר ייכילין הנעיים‬ ‫בבקעה כאשר התניתה עמו לא נשבר‬ ‫לומר לו אלו חרשת‬ ‫ואנחנו לא קבלנו עלינו שמיית הקנקן אלא שלא ישבר בבקעה‬ ‫ולא עוד אלא נם המשכיר צריך לית׳ להם שכרם ולא אמרי׳‬ ‫כיין שהם עברו על דעת המשכיר יפסידו שכרם כנ־י שאם אין‬ ‫לשוכר לשל׳ שיפסידו הם שכר פעולתם שהם יאמרו למשכיר‬ ‫היינו סבורים שלא תקפיד עם השוכר וכיון שאמרת לנו לילך עש‬ ‫השוכר לעשות מלאכתו מסתמא היה דעתך שנעשה בכל אשר‬ ‫יציני יבמקים שאמרני שהדין עם הנערים יכששכמ בעת החרישה‬ ‫משלמים מהי דינם מי מהם משלם האיחז את הכלי בעת החרישה‬ ‫כשמעמיקו באר׳ אי שעייית איתי ייתר מראי בעת החרישה ואס‬ ‫היתה !?שדה מעלות מעלות שניהם חייבים המנהינ את הפרה‬ ‫כמלמד והאוחז את הכלי׳ שבמעט עיוות בהנהגת הפרה או עיוות‬ ‫הכלי נוח להישבר ויצא ההזיק מבין שניה׳ הוי דבר המוטל בספק‬ ‫לכך שניהם משלמין ‪t‬‬ ‫ךי שכרה לדוש בתבוא׳ ודשה בקטני׳והוחלקה חיי׳שהקטניימחלק׳‬ ‫לדוש בקטנית ודש בהביאה והויילהה פטור דכ״ש אילו היה‬ ‫דש כקטנית שהוחלק »‬

‫שי‬

‫השוכר את החמור ונסתמא או מת או נשבר ובו‬ ‫ג סעיפים •‬

‫א השוכר את החמור ונסתמא או התליעו דנליו או נשתטית או‬ ‫חולי אחר כיוצא כזה שראוי עדיי! למלאכת אלא שניתוסף‬

‫סימן שט שי‬

‫או טורח לשוכר ליישרו לילך בדרך אש שכרו למשוי שאיפשר‬ ‫להשליכו ממנו בכל מקום בלא הקפד׳שאינו מזיק לו יכול המשכיר‬ ‫לומר לו אף מזלך נרמה ואפי׳ אמר לו חמוד םתם אומר לו הרי‬ ‫החמור לפניך שכיון שראוי עוד למלאכה יאמר לו טרח ויישר‬ ‫אותה לדרכי׳ וצריך ליהן לו שכרו משלם אבל אש שכרו לרכוב‬ ‫עליו שיש לתוש שמא תפול תחתיו בנשר או תשליכנו באתת‬ ‫הפחתות וכן אם שכרו לשאת עליו כלי זכוכית וכיוצא בזו שישבר'‬ ‫אם יפול תחמוד אם שכר לו חמור סתם חייב ליתן לו חמור אחר‬ ‫דהא לאו דוקא שכר לו את זה אבל אם אמר לו חמור זה אינו‬ ‫צריך ליתן לוחכרד אחי שיאמר לו אף מזלך נדמה ובחמור םתם‬ ‫דאמרינן שחייב להעמיד לו חמור אח־ אם לא העמיד לו יחזור לו‬ ‫השכר ויחשוב עמו שכר כמה שהלך בה וינכה לו ואם נלקח‬ ‫החמו׳ לעביר׳ המלך אם בדרך הליכתו ניטל א״צ ליתן לו חמור‬ ‫אחר אפי׳ באנגריא שאינו חוזרת פירוש שאין מחזירין מעצי!‬ ‫אם לא שילכו אחריהם ואס אין מחזירין אותו כלל צריך ליתןלו‬ ‫חמור אחי־ וכנון שאמר לו חמיר םתם אבל אס אמר לו חמוד זה‬ ‫אע״פ שא־נו בדרך הליכתו אי׳צ ליתן לו חמור אחר ודרך הליכתו‬ ‫י״א פירושו שיש לו לשוכר לילך באותו דרך אע״פ שא־ן דרכן‬ ‫להחזיר הבהמה עד שיחזרו אחריהן אומר לו מזלך ני־מה ולךעמה׳‬ ‫עד שימצאהו בהמה אחרת ויחזירו לך זאת כי כן דרכש * וי״א‬ ‫פי׳ דרך הליכתו שפגעו בו דרך הליכתו ואס לא שפנעו בו לא‬ ‫היו מחפשין בבתים אחריו ליטל־ הילכך אומי־ לו מזלך נרמה‬ ‫שאם היית בפעס הזה בבית לא היו נוטלי׳ ממך אכל אם חפשו‬ ‫אחריו ער שמצאו ולקחו חייב ליתן לו אחר׳ ואס מתה הבהמה‬ ‫או נשברה שאינה דאוייה עוד למלאכה בין ששכרה לשאת טשוי‬ ‫בין ששכרת לרטכ עליו אם אמר לו חמ־ר םתם אני משכיר לך‬ ‫חייב להעמיד לו בהמה אחרת ואם לא העמיד יכול השוכר למכור‬ ‫הבהמה ולוקח בה בהמה אחרת ואס אין בדמי׳ ליקח בהמה אחר׳‬ ‫שוכר באותן דמיי בהמה אחרת עד שיגיע למקום שפסק ע מ ו ‪.‬‬ ‫ב ואס אמר לו חמור זה אני משכיר לך אס שברו לרכוב עליו‬ ‫או לכלי זכוכית ומתה בחצי הדרך אש יש בדמיו ליקח אחרת‬ ‫יקח ואם אין בדמי' ליקת שוכר אפילו בדמי כולו ער שיגיע למקו׳‬ ‫שפסק עמו שהדי חמוד זה נשתעבד לו ואם אין בדמי׳ לא ליקח‬ ‫ולא לשכור נותן לו שכרו המגיע על הדרך שהוליכו ואין לו עליו‬ ‫אלא תרעומות ואם שכרו למשא הואיל ואמר לו חמור זה ומת‬ ‫בחצי הדרד אינו חייב להעמיד לו אחר אלא נותן לו שכרו של‬ ‫חצי הדרך ומניח לו נבלתו ויש חולקין ואימרי׳ דאפילו שכרו‬ ‫למשא דינו כשוכרו ליכיבה דאין סכי־א לחלק בחמור זה ומת‬ ‫בי! שכי־ו לרכיבה בין שכרו למשא דמ״ש והא דאמי־־ינן דנותן לו‬ ‫שכרו המניע על הדרך שהוליכו היינו דווקא כשמוצא לשכור אחר‬ ‫בשקי׳ שמתה זה או אפילו אינו יכיל לשכור אבל יכול‪.‬למכור‬ ‫סחורתו במעט דיות לכך צריך ליתן לו שכמ המניע ע״כיאע״פ‬ ‫שאילולא מת והיה מ־ליך ס‪.‬ח;דת‪,‬־למקי' שירצה לילך היה מוכרו‬ ‫יותר ביוקר אין זה אלא תעיומו׳ אבל אם א־נו מוצא לשכור חמור‬ ‫א חד ונם אינו יכיל למסי׳ סחורתו בכאן בשום דיות אינו נותן לו‬ ‫כלום בשכרו דהא לא אהני ליה מידי וכל היכא שחייב לו להעמיד‬ ‫חמור אחר כגון דא״ל חמור םתם או חמור זה ויש בדמיו לשכור‬ ‫אם מת בחצי הדרך ואינו מוצא לשכור אלא ביוקר גדול צריך‬ ‫המשכיר לשכור לו ואינו ימל לומר לו אחזיר לך מעותיך ולא‬ ‫אקח כלום אפילי מהחצי הדרך שהלכת וכן אס ימצא השוכר‬ ‫לשכיר בזול לא יוכל לומר אשכור לעצמי ואתן לו שכי חצי הררי‬ ‫שהלכתי עמד אלא כל זמ! שיש בידו לשבו׳ הרי היא כאילו היא‬ ‫עדיין קיימא ואין אהד מהם יכיל למזור בו בר״א כשיש בדמיה‬ ‫לשכור אבל אם אמ״ לו חמור זה ואין הנבילה שוה כלום צריך‬ ‫ליתן לו שבר חצי הדרך אפי׳ אם אינו מוצא לשכיר בכאן אלא‬ ‫ביוקי שאינו יכול לשכ־י־ בתצי הנשאר בידו ואיני יכיל לעכב משכר‬ ‫החצי שהלך כדי שיהיה לו חמ־ר מושכי לפי מת ששכר תחלה‬ ‫שלא שעבר לו מנכסיו כלו׳ אלא זה החמור אבל לא שית; לו‬ ‫מביתו כלום לפיכך כיון שמת ואינו שוה כלו׳ אין לזה על זה כלו׳‬ ‫אלא שצריך לשל׳ חצי הדרך שהביא׳ ואס הנבילה שות קצת‬ ‫נם משכי חצי הדרך הנשאר ואינו מ־צא לשכור אלא ביוקי־ אינו‬ ‫יכול לומר קח שכירותך והעמד לי חמור או אקח אני הנב־לה שזה‬ ‫המור נשתעבד לי ואשלי׳עליה מחצי השכר שעדיין בידי לשכור‬ ‫לי חמורי שלא נשתעבד לו אלא עד כדי דמי הנבילה ול־זושי׳‬ ‫עלי׳ עד כדי חצי השכירות כפי מה שהיה בשעת ששכר׳ אכל‬ ‫אם אינו מוצא אלא ביתך לזה נשתעב׳ לו להיםי׳ לו מביתו ביון‬ ‫שאין הנבילה שוה כל כך »‬ ‫‪ j‬ראיבן השכיר בהמתו לשמעון לשני ימים לילך ולחזו־ ובחזיתו‬ ‫ביו׳ שני גדל הנהי ממי נשמימ עד שה־צ־ד לעכב י־ש אחר‬ ‫וטוען ראובן שיתן לו שכירות גם מיו' השלישי ושמעון טיען‬ ‫אדרבה שכירות פשיטא‪ ?,‬לא אתן לך דאניס הייתי יאדי־בה היא‬ ‫תיבע מיא־בן שיתן לו מזונות של הסוס ייא־תו היי' הכי דייני;?‬ ‫להו אם שכרה לימי׳ פשיטא שצריך ליתן ל־ שכירות של כל‬ ‫יו׳ ויו׳ דהא לימי׳ שכרה וא׳ שברה ללכת לשקו׳ פל־‪:‬י ולחזור או‬ ‫ששכרה‬

‫ל צ ד ע*ר ע ו ש ן‬

‫ושביית לשני ימים והזכיר המקום שרוצה לילך לשם וידוע שהוא‬ ‫מהלך שני ימים ולא יותר ועגבו הנהר אם לא חיה הנהר רגיל‬ ‫להתגדל אונס רוא לשוכר ופסידא לבעל הכחשה הוא ואם היה רגיל‬ ‫להתגדל ותשובי היה מכיר עניין הנהר ולא המשכיר ‪8‬סידא דשוכר‬ ‫ךיא שהיה לו להתנות כיון שידע והמשכיר לא ידע איהו דאפםיד‬ ‫אנפשיה שלא החנה ואם שניהם יודעים פסירא דבעל הבהמה הוא‬ ‫ביון שגם הוא ידע והוא רוצה שישלם לו עליו היה להתנות מזונות‬ ‫והשכירות דין א׳ להם >‬

‫השוכר את הספיגה ופרקה בחצי הדרך או‬ ‫טבעה בחצי הדרך ובו ף סעיפים •‬

‫^ השוכר את הספינה והוסיף על משאה א׳ משלשים שררכח‬ ‫לשאת וטבעה חייב השוכר לשלם דמיה‬ ‫ב חשוכי את הספינה להוליך בה יין למקום פלוני וטבעה בחצי‬ ‫הדדף אם אמר לו ספינת זו אני משכיר לך ושכרה השובר להוליך‬ ‫גה יין םת^־אע״פ שנתן לו בל השכר יחזיר• כל השכר שזה יכול‬ ‫לומר לו הבא לי אותת הספינה עצמה ששכרתי בי הקפדה גדולה‬ ‫‪1‬ש בספינה זו שיכול לומר לכך שברתיו מפני שהוא בטוח להוליך‬ ‫ג ה יותר משא־ מפינו• וכת״ג ואני אביא יין טיט ואוליך בה שהרי‬ ‫‪ p i‬סתם אמרתי וכל ומן שלא תעמוד לי אותה הספינה אץ אני חייב‬ ‫לך שים שכר ואם איפשר להוציא הספינה סן המים ולהשכיר ספינה‬ ‫אחרת בדמיו או בל מה ששייך לספינה צ־יך לשכיר שכולה משתעבדת‬ ‫לו כמו שנתבאר לעיל סי> ש׳יי לעניין חמור *‬ ‫* מ * ליה ספינה סתם אני משכיר לך ושכרה השובר להוליך‬ ‫‪j‬‬ ‫בה יין זה וטכעה בחצי הדרך אע*& שלא נתן לו כלום מהשכר‬ ‫חייב ליתן לו כל השכר שיכול לומר לו הבא לי היין עצמו ונ״ל דה*נ‬ ‫גזעמא רבה יש בהקפדה שיכול לומר גם כן הקפד׳ חיה לי ביין זה‬ ‫שירותיו שהיה קל מיין אחר מפני שהיה צלול ולא היו בה ששרים‬ ‫כל כך אי נמי החבית שהית בהן היו קלים או קטנים משאר חביות‬ ‫ובה*ג ניל ואו כשהביא לי זה היין אני אביא לך ספינה מכל מקוס‬ ‫שהיי ספינה םתם א‪:‬ודתי לך ואוליכנו אבל צריך לנכות לו כדי‬ ‫שכ~ הטורה של חצי הדרך שאינו דומה המטפל בהולכת הספינה‬ ‫ליושב ו^טלוי״א שאינו נותן לו אלא שכירות ט־ צי הדרך שהלך ‪4‬‬ ‫ף אמי המשפר ספינה זו אני משכיר לך והשוכר אטד יין זה אני‬ ‫טוייך בה וטבעה בחצי הדרך כיון שאין אי מהם יכול לקיים‬ ‫תנאו כל מי שמוחזק ידו על העליונה שאם קבל המשכי׳ אפי׳ כל‬ ‫*שכירות אין צייך להחזירו שאמד לו העמיד לי יינך ואוליבנו ואם‬ ‫לא גחן לו חשופי כלום א״צ ליתן לו כלום שיאמר לו לית לך גבאי‬ ‫ולא מירי העשיר לי הספינה ששביתי ואי טשו' שהולכת ייני עד‬ ‫באן בזה לא אהנית לי ולא מידי הוליכני כאותו ספינה ששכרתי‬ ‫עד המקום שהתניתי עמך ואתן לך שכרך שאין שכירות משתלמת‬ ‫אלא לבסוף ‪v‬‬ ‫ןץ אמי* המשכיר הפינה סתם וגם השו;ר אמר יין סתם וטבעה‬ ‫בחצ* הךרף ועדיין כל אחד יכול לקיים תנאו אם המשכיר מביא‬ ‫חפינה אחרת ואין חשוכי מביא יין אחר צריך ליתן לו שכרו ואם‬ ‫השוכר מביא יין אחר ואין המשכיר מביא ספינה אחרת אפי״ שקבל‬ ‫בבר כל השב‪ -‬צריך להחזירו וכל זמן שלא יביא לא זה ולא זה‬ ‫גותן לו חצי השכר אע״פ שהוא מוחזק לא י כל לומי לו לא אתן‬ ‫לך עד־ שתביא את שלך ואח״כ אכיא אני את שלידמציאיל אידך‬ ‫כל זמן שלא תביא את שלך אין לי להביא את שלי שאיני מאטיג׳‬ ‫שתכי׳ את ש ל ונמצאתי טורח ומפסיד מעותי בחנם וכן אפי׳ אם‬ ‫קבל כל השב*• חייב להחזיר החצי דכמו משון המוטל בספק היא‬ ‫זחולקין והקפתה הללו שאנדגו שזח יבול לוטי־ הקא ספינה זו ששכרתי‬ ‫אני רוצת ולא אחית וכן האחר יכול להקפיד ולומר דוקא יין זה‬ ‫שהשבית אני מוליך ולא אחר לא אמרו אלא בכגון זה שמצא‬ ‫המוחק טענה שתחול הקפדתי עליה ומשום שהיה לכל אחד היוק‬ ‫מה ע‪-‬׳י שביתתו זאת ומכאן ואילך •רוצה כל אחד שיחזיק בשלו‬ ‫אבל בשאר דברים מון השוכר ספינה או חמור למשא ידוע לא‬ ‫גתגו נקום להקפד־ת חלושות כאלה וכל אחד יכול לשנות ?דבר‬ ‫שכמוהו• דמה לי זה שהתנה ־או דבר אהר הדומה לו במשא ובנפח‬ ‫וכה׳יג דבר שידוע שאין חלוק במשא מן זה ובין הדבר שהשכיר לו»‬ ‫ן השובר את הספינה להוליך בה סחורה למקום פלוני ופר‪5‬ן׳ בחצי‬ ‫הדר׳ אם אין• מוצ׳ אחר שישכירנה ממנו צדי׳ ליתן לוי• שכר‬ ‫כל הדר׳ אלא שינכה לו מה שאין הספינה נפתתה כ״כ מפגי שאינו‬ ‫דומה הבא טעון־ לבא ריקן ואם מוצא השוכר אחר שישכור אותה‬ ‫טמנו עד המקום שפסק עם בעל הספיג׳ משכיר לו אכל הראשון‬ ‫צרי' ליתן לבעל הספינה יתי* על על• שכירתו מה שהספינה נפסדת‬ ‫וםתיועעת מחמת הוצאו* הסחורה הראשונה והכנסת המחורר‪ ,‬האחיונה‬ ‫זאע״פ שגויס לו שער דעת שצרי׳ לסמל דעת איש אחר שלא הורגל‬ ‫עט‪ •5‬אין• לו עליו‪ 1611 -‬תרעומ׳ ואם מבר הראשו‪ $‬םחורה שלושה־׳א‪.‬‬ ‫כמפינה לאיש אחר ויצא הוא משבה ונכנס השני במקומו ללכת‬ ‫מקום שפסק נוטל שבר חצי הדרי מן הראיון‬ ‫עס בעל הספיגה‬ ‫י‬

‫סימן שיג‪:‬‬

‫הלכות פקחן‬

‫קלא‬

‫ושכר חצי הדרך מן האחרון ועל שינו׳ הרע* עצרי' לםבול דעה‪.‬‬ ‫איש אח׳ שלא ת ת ל עמו איןלו עליו אלא חרעומ׳ וכן כל כיוצא מה *‬

‫שיב‬

‫וזמשכי׳ בית להכירו לזמן קצוב או סתם ובו‬ ‫ך סעיפים ־‪,‬‬

‫א המשכיר לחבית כית או חצר או מרחץ או חנות לזמן קצוב‬ ‫הרי הוא כמוכרו לו ישכירוו! לעמיה ממכר הוא ואינו יבול‬ ‫לחזור בו להוציאו תוך זמנו אפי׳ נפל ביתו של משכיר ואין לג‬ ‫מקום לדור ט או א‪3‬י' העני וצריך למוכרו לאהד כשביל דוחק*‬ ‫אין הלוקח יבול להוציאו והמקח קייס *צריך' הלוקח להניחו ביד‬ ‫השוכר עד שישלים זמנו ואס העכירו לו בתם ולא לצב לו זמן‬ ‫יבול להוציאו בכל עת שירצה ואם הקדים לו מעות בשכרו אפייבכדי‬ ‫זמן מרובה קנה עד בדי מעותיו ואיני יכול למוציא! עד שיבלה זמן‬ ‫מ ג ד כל השכית'ש»קדיס לו ואם היה מושכר בעניין שלאחיה יבול‬ ‫לפדותו לעצמו לעולם אם לא שגזברו יבול למוכרו אימתי שירצו*‬ ‫ולהוציא מיד ואם התנה עמו שיכול להוציאו לצרכו ומכרו איןהלוקדו‬ ‫יכול להוציאו דהא לצרכו התנה עמו ולא ללוקח המשכיר בית‬ ‫לחבירו ובתוך הזמן רוצה לבנותו אינו יכול לנופו לצא׳בתוך זמנן‬ ‫אפיילבית שיפה ?!מנו שיכול לומר הא בית מתדר לי ואפי׳ פועלים‬ ‫אינו יבול להכניס לבית לבנותו וישאר הוא בתובו זהו מדיגא מיחג‬ ‫מבקשין מן השובר לעשות לפנים משורת הדין ‪4‬‬ ‫ב אם אחר שהשכירו לזה חור והשכירו או מכרו לטי או אנם‬ ‫שהפקיע שכירות הראשון הרי זה חייב להשכיר לו בית אחה‬ ‫כמותו ובן כל ביוצא בזה‬ ‫\ אם משכנו לו לשנים ידועים בכך וכך לכל שנה ושנה כל זמן‬ ‫ שלא יפדנו וחזר ומברו לאחר אין הלוקח יבול ליקחנו מיד המלות‬‫תוך השנה דםתם משכנתא לשנה היא אבל לאחר בלות השנה‬ ‫יבול ליקחגו ולשיכלה זמן הקצוב להוציא יבול להוציא במו המשכיר‬ ‫בעצמו שיתבאר בס עי׳ ה׳‬ ‫ף השכירו לו ללינ׳ םתטא אין פחות מיום א׳ לשביתה סתמאאין‬ ‫פחות משני ימים לנישואין סהמא אין פחות מל׳ יום *‬ ‫ה המשכיר בית לחבית םתם בכך וכך לחרש ולא קצב עמו לכמיז‬ ‫שנים או לבמה חדשים אינו יכול להוציאו אא״כ רודיעו ל׳ יום‬ ‫מקורם בדי שיבקש לו מקום ד א יהא מושלך בדרך ולבםו׳ הלי‬ ‫יצא בדיא בימות החמה שבתים מצויץ לשכור‪ ,‬אכל בימות תשמיש‬ ‫דרך העולם מי ששוכר בית לדור בתוכו שכרו לכל ימות הגשמים‬ ‫שבתוך ימות הגשמים קשה על האדם לטלטל לצאת מבית ‪ rfr‬לבית‬ ‫זה ואין יכול להוציא חשוכי־ מביתו מהחג ער הפסח דמסתטא עיגו‬ ‫בן הניחו לדור שם לבתחלה *‬ ‫ן ואם הודיעו לפני החג שיצא לסוף ל' יום צריכים להיות ל׳ יום‬ ‫שלימים לפני החג אבל אם לא נשלמו כל הלי יום לפני החג אפיי‬ ‫לא נשאר מהם רק יום א׳ בגין שמודיעו כ׳יט ימים לפני החג אץו‬ ‫יבול להוצאו כלימות יגשמםעדמוצאי פסח מיש גם אפייכשיגיע‬ ‫הפסח אעו יכול להוציאו אלא א״כ הודיע״ ג׳׳כ מקודם לכן ל׳ יום‬ ‫דהיינו מק״ובאדר בד״א בעיירות אבל בכרכים שדם מקום שווקים‬ ‫שדמם נמשחים לגור שם והכתים אינם טצייין לשבור אחדימימ‬ ‫החשה ואחד ימות הגשמי' צריך להודיעו יי׳ב חדש מלזודם וחמת‬ ‫בין בכרכי׳ בין בעיירות צי־יך להודיע מקודם י*ב חדש וטעמא משום‬ ‫מקי׳ הקפות למכירים ושוהין מלשלס לו ימים רבים‬ ‫שהחנווני‬ ‫וכשממאין לו מעותיו באין עד פתח החנות שהקיפו ‪ pijr‬ואם הלך‬ ‫למקום אחר אינם יודעים אנה ימצאוהו לפיכך צריך להודיעו׳ ייכ‬ ‫חדש מקוד׳ שבתוך כך ישתלמו לו התקפי׳ שהקו׳ עד עכשיו ומכאן‬ ‫ואילך אם יקי׳ הוא יודיע לטי שמקי׳ לו שלא ימצאנו פה• ואס לא‬ ‫יודיענו איהו דאפםיד אנפשי׳ ובחנות של נחתומי) וצבעין שהקיפן לז‪6‬ן‬ ‫ארוך צריך להודיעו שלשה שנים כקודם‬ ‫ץ וכשם שהמשכיר חייב להודיעו כך השוכר חייב להודיע למשביד‬ ‫כדי שיבקש מי שידור בביתו בעיייו׳ שלשים יום מקוים‬ ‫ובכרכים י״כ תדש מקודם ואם לא הודיעו אינו יכול לצא' אלא יוזן‬ ‫לו השכר או יעמיד לו אחר במקומו ואם רוצי להעמיד אדס שאינן‬ ‫הגון אץ המשכיר צריך לקבלו ועי׳ל היי שי״ו ‪,‬‬ ‫ךן אם שכרו לזמן קצוב כי־ן שכלה הזמן יכול להוציאו מיד בלא‬ ‫הורעה תתלה ואפי׳ כלה הזמן באסצע ימית הגשמים צריך לצ««‬ ‫דהא על דעת ‪ p‬שכרו *‬ ‫‪ w‬כשם שאין הנזשביר ייול להוציאו ולא הש־כי יוכל לצאת ?שמברוז‬ ‫בסתם עד שיודיענו מקודם בזמנים הקצובים הנזכרים כן איגן‬ ‫עול להוםי׳ עליו בשכירות אם לא יאמר לו מקודם בזמנים הקצובים‬ ‫הנזכרים בדי׳א בשלא נתייקרו שכיתת הבתים אבל אם נתייקר!‬ ‫שכירות הכתים יכול המשכיר להוסי׳ עליו בדמים אע׳׳יפ שעבר זמן‬ ‫ההודעה ולומר לו לשכור או שכור לי כשולי׳ עכשיו כפי מה שנתייקי*‬ ‫או תצא וכן אם הוזלו הבתים יכי־ל השוכר לפתת מהשכר ולוי ל*‬ ‫?ששכיר או השבר לי בשעה של עכשיו או אצא והרי ביתך לפג״ך‬ ‫מיהו‬ ‫י‬

‫‪%‬‬

‫י‬

‫‪s‬‬

‫הלכות שוכר‬

‫השן משפט‬

‫סינן ׳שיג‬

‫איהו איקא דאתנו הכי קודם התחלת הזמן האחר ואע״פ שעבר יתננו לו ‪th‬׳ בו דבית אחר חוא זה אלא מחשב עמו מה שנשתמש‬ ‫זמן ההודעה אבל אם הגיע הזטן ועמדו בסתם שלא אמר בו ומחזיר לו מותר השבירות שנטל ואפי׳ אמר השוכר אני אבננו‬ ‫זה לזה כלום למקיף אוי לגרוע א?לפ שנתייקת מסתמא ד»תם משליאיז עי‪ 1‬לי * ואפי׳ ‪ w‬יש בעצ* ובאבניו כדי ליקח‬ ‫י היה על השכר הראשון‪,‬‬ ‫אחד או לשבור א״צ ליקח אחר ואע״ג דלעיל סימן ש״י סעיף ב'‬ ‫י וכן הדין אם שכת לזמן •קצוב אע״פ שגתייקת הבתים או מזלו גבי חמור זה ומת אמרינן אם יש בדמע ליקי! אחרת יקח ואם אין‬ ‫והגיע הזמן האחר ועשת בסתם אין אחד מהם יטל לשנות רק בדמיו ליקי; ישטר כו׳ לא דמי פית לחמור דחפור עומד למוכרו‬ ‫יעמוד כפי מה שהתנו » טי שהשביך ביינו לחבידו בשעה שהיה בדמים ולכך יכול למוכרו וליקח אחד או‪ .‬לשכור אחר אבל בית‬ ‫אוהבו ונעשה שונאו איט יכול להוציאו מן הבית משום ׳שנאתו אי! עומד למטר אלא להוסיף עליו ולבנותו בכתחלה וכיון שאמר‬ ‫ואם אמד ?‪ if‬מתחלה שאינו משטר לו רק בשביל שהוא אוהבו‬ ‫בית זה ונפל א*צ למוכרו וגם לא קבל עליו להוסיף יציאת‬ ‫וגעשה שונאו יטל להוציאו דהוה כמי שהתנה »‬ ‫בבניין בית זה אלא בית זה כמו שהיא השכיר לו לדור בו בל זמן‬ ‫יא נפל בית המשכיר שהיה דר ט הרי זה יכיל להוציא את‬ ‫?ןיוכל וכי נפל אזדא‪ ».‬יש מי שאומד מקא כשנפל כולו בהא‬ ‫השוכר מביתו אע״פ שלא הודיעו שיאמר לו מאי אית לך אמדינן כיון תפל אזדא ליה אבל אם הוא קיים אלא שנתקלקל‬ ‫עלי שלא הודעתיך ואת׳ איגך מוצא בית לשכור אף אני לא ־היה עד שהוא סבנה לדור בו חייב המשכיר לתקנו דהשתא לא שייך‬ ‫‪ h‬להודיעך שלא ידעתי שיפול ביתי ואני איגי מוצא בית לשטר למימר >»זדא ליה דמסתמא הוא עומד לתקן שעדיין נקרא בית‬ ‫ועתה אינו ברין שתהיה אתת יושב בביתי עד שתמצא מקום ואני‬ ‫אלא שהוא מסוכן לדור בו לפיכך חייב המשכיר לתקנו אם יש‬ ‫אהא מושלך כדרך שאין אתה בעל זטת בבית זה לתר ממני בידו שכירות מוקדם *ואם אמר לו בית סתם אני משכיר לך ונפל‬ ‫וכל זה וץקא בשוכר סתם אכל כשוכר לזמן ידוע אינו יכול להוציאו חייב לכנותו או יתן לו בית אחר מיהו יכול הוא לשנותו ולעשותו‬ ‫תוך זמנו דשכירות ליומיה ממכר הוא‬ ‫קטן מהראשוןאו יתן לו בית אחר אפי׳הוא קטן מזה שנפל שהרי‬ ‫•ב נתן הנזשכיר א׳ מהבתים לבנו לישא בו אשה בין *תן הבי׳ סתם בית אמר לו ובלבד שיהא נקרא בית אכל נל זמן שלא נפל‬ ‫שהוא דר ט לבנולישא ט אשה והוא רוצה לדור בבית זה הראשון איט יכול להוציאו וליתן לו בית קטן מזה‪ 4‬ואם אטד לו‬ ‫המושכר בין נתן הבית ומישכר "לבנו לישא מ אשת אש היה יודע‬ ‫בית כזה אני משטר לך איבו יכול לשנותו אלא צריך לעשותו‬ ‫שבנו נעשה חתן בזמן פלוני שהיה איפשר לו להודיעו מקודם כמדת ארכו ורחבו של ראשון שהראהו מתחלה ואינו יכול לומד*‬ ‫ולא הודיעו אינו יטל להוציא השוכר ואם נזדמנה לו אשה לבנו לא אמרתי לך כזה אלא שיהא קרוב לנהר או למרח׳ או לשוק‬ ‫והרי הוא נושאה מיד הרי זה יטל להוציאו אע״פ שלא הודיעו במו זה אלא חייב להעמיד לו בית כמדתו ובצורתו לפיכך אם היה‬ ‫שאינו בדק שיהא זה יושב בביתו וב״ת ישכור בית שיעשה בו קטן לא יעשנו גדול גדול לא יעשנו קטן אחד לא יעשנו שנים‬ ‫חתונה לבנו»‬ ‫שנים לא יעשנו אחד ולא יפחות מהחלונות שהיו ט ולא יוסיף‬ ‫י‪ 2‬וכן אם מכר המשכיר אחד מהבתים או נתנו או הורישו אין עליהם אלא מדעת שניהם מיהו א״צ שיהא נאה בבניינו ובקישוט‪•:‬‬ ‫המגי יטל להוציא השוכר טמנו עד שיודיעגו מקודם ב ‪ p‬כראשון» נשרף הבית דינו כנפל » ואם נשדף כל העיד הוי מכת‬ ‫ההודעה במ׳שכיר עצמו שהרי השובר יטל לימד לו לא עדיף כחך מדינה ואפי' א»ר לו בית סתם אני משכיר לך אינו חייב לבנותו‬ ‫בבית‪.‬זה מכח זה שזכית ט טמנו וכשם שהו* אינו יטללהוציאני או ליתן לן אחר אלא 'מנכה לו משביתתו מה שלא ךר בו בין‬ ‫ה ק ד י * מ שכרו בין לא הקדים לו ולא אשרינן כיון שלא הקדים‬ ‫גם אתה לא תוכל להוציאני »‬ ‫»ף מקום שגויהגין שיש לחם ראשי שנים קטעים לשביתת בתים לו שכדי יעייק כולו הוא ביד השוכר יכול לשבור לו בית אוזר אפיי‬ ‫וראובן שכר בית משמעון לשנה אחת ואחר שבלתה השנה בעד כל השכר שבידו דביון דמבת מדינת הוא למה יפסיל‬ ‫נשאר שמעון בבית חדש אחד ולא רבת זה עם זה כלום בשביתת המשכיר מה שדד מ עד עכשיו המשכיר בית ליבידו והיא נפל‬ ‫ודאי אדעתה דלבנות הוא מוגיד ליה דאל׳יכ למה השכירו לו‬ ‫שנה הבאה ויצה ראובן לצאת מן הכית ושמעון מעכב על ירי‬ ‫וצריך לבנותו לו »‬ ‫שלא לצאת עד תשלום שנה שנייה או שיתן לו שכרו מכל השנה‬ ‫מפני שכבר נשתברו כל הבתים ולא ימצא שוכרים והיה לו להודיעו •;‪-‬ן מי שיש לו בית ועלייה על גביו והשביר לחבית את העלייה‬ ‫ואמר לו עלייה זו אני משכיר לך ונפלה א״צ ליתן לז עלייה‬ ‫שלא ירצה לתר עיר בי דק חדש זה וכיון שלא ה־דיעו סמך עליו‬ ‫שידור בו כל ״השנה כמנהג השוכרים ששוכתם לשנה ולכך רוצה אחרת דהא זו קאמר ליה ונותן לו השכירות כפי הזמן שדר ט אמ־‬ ‫כל שכירות משנה הדק עם שמעון שנים שהיו דדים בבית אחד לו עלייה מתם חייב לחזור ולבנותה לו או יתן לו עלייה אחרת אבל‬ ‫והיו חולקין על הכית ואחר כך נתחייב אחד ברק צריך לצאת אפי< אם אמר לו עלייה זו שע״ג בית זה אני משביר לך הרי שעבד‬ ‫באמצע החורף אע״פ שלא הודיעו חבית מקודם שהרי לא היה הבית לעלייה לפיכך אם נפחתה העלייה בר׳ טפחים או יותר חייב‬ ‫המשכיר לתקן לו ואם לא יתקנו •ודד השוכר לבית ודר עם בעל‬ ‫יטל להודיעו שלא ירע שיזכה כתן ‪s‬‬ ‫פן המשכיר טת לחבית לשנה ‪.‬בסכום יתע ונתעברה השנה הכית ונכנס ויוצא דרך פתח הבית עד שיתקןלו את העלייה אבל‬ ‫נתעברה לשוכר וא״צ להוסיף לו כלים בשביל חדש העיבור אם נפל הכית והעלייה א״צ לבנות‪ ,‬לו אחר כיון שאמד^‪-‬בית זה»‬ ‫»‪ £‬היו לו שתי עליות זו על גב זו והשכיר לו את העליונה‬ ‫דשנה םתש שנה כמו שהוא מ׳^מע בין פשוט בין מעובר השבית‬ ‫ונפחתה יורד ודר בתחתונה השטר לו את התחתונה‬ ‫לחדשים צריך להוסיף לוי בשביל חדש העיבור דהא לחדשים‬ ‫קאטר כל חדש וחדש כמו שהוא יתן לו שכר כך וכך משמע ונפחתה ממלא בגמרא אם יטל לכוף את המשכיר שיתר עטו‬ ‫הזכיר לו חדשים ושנה בין שאמר לו דינר לחודש י*ב דינרין לשנה למטה בבית אם לא אלא שאמר לו ב׳יה תר בעלייה העליונה מי‬ ‫אמ״ינן דא״ל שם עלייה קבילת עלך וצריך לתר בעל־וגח או‬ ‫בין שאמד לו י״ב דינרין לשנה דינר לכל חדש חדשהעיביר הוא‬ ‫דילמא יטל לומד לו חד עלייה קבלתי עלי לעלות שתי עליות‬ ‫של המשכיר וצריך להוסיף לו בשביל חדש העיבור וטעמא משום‬ ‫דמספקא לן אי תפיס לשון ראשון או לשון אחרון וקרקע בחזקת לא קטלי׳ עלי לפיכך אדור למטה בכית ולא אפשיטא לכך לא‬ ‫בעליה עימדת ות״ל המשכיר מוגיזק והשוכר מוציא ואין םיציא־ן‬ ‫יחר מ»ת ואם דד אין מוציא { אותו משם »‪.‬‬ ‫מספק דהטע״ה ואפי׳ לא בא המשכיר לשאול שכירת• עד ס?ף ^ מעשה באחד שאמד לחרית דלית זו שע״ג אפרסק הזה אני‬ ‫החדש שכבד דר בו השוכר חדש העיבור צריך ליתן לו השכיתת‬ ‫משכיר לך ונעקר א*לן הפרסק ממקומו ובא מעשה לפני חכמים‬ ‫והטעם‪.‬אע״ג שעכשיו השוכר הוא מוחזק בשכירתו מ״מ הספק לא ואמרו לו חייב אתה למעמיד לו הפרסק כל זמן שהדלית קיימת‬ ‫נולד עכשיו אלא מתחלת החדש גולד והקרקע בחזקת בעליה עומדת דהא נשתעבד הפרסק לדלית וכן כל כיוצא בזה ודוקא בכה״נ‬ ‫ונמצא שדר בשל חבית וציד להעלות לו שכר לפיכך טי ששפר שהפרםק עדיין כעולם אלא ׳שנעקר ממקומו אבל• אס נקצ׳הפתןק‬ ‫סלמד לבנו ואיל ב׳ לשונות כאלו והמלמד למד עמי חדש העימר אינו טחוייב להעמיד לו פרסק אחר שזה שעבר לו ולא אחד וא‬ ‫ורוצה שזה ישלם לו הדש העיבור א״צ לשלם לו חרש העיטר לעיל גבי א״ל עלייה זו שע׳יג בית זה אני משביר לך אס נפל‬ ‫הבית שתחת העלייה ונשאר העלייה קיים ע״ג קונדיסין א״צ‬ ‫דהשתא הוי השוכר מוחזק והמלמד המוציא והמע״ה »‬ ‫להעמיד לובית אחר ‪,‬‬ ‫ומשעם שאמרנו קרקע בחזקת בעליה עומדת אם המשכיר הבית‬ ‫אימד לזמן זה השברתיו לך וצא כי כלה זמן השניתת והשוכר‬ ‫אומר לא השכרתי אלא סתם ולא הודעתני בזמנו או אומר לזמן שיג המשכיר בית לחבית בבירה גדולה באיזה מקום‬ ‫רשאי להשתמש ובו ד׳ סעיפים ‪:‬‬ ‫ארוך שכרתע על השוכר להב •א ראיי'ואם לא הביא דאייה נשבע‬ ‫ב״ה היפת ומוציאו מן הבית דהא הטת בחזקתו הוא וכן הדין‬ ‫המשכיר בית לחבית‪ .‬בכירה גדולה ‪.‬פי׳ כירה שהוא בית ארוך‬ ‫בבל ספק שנפל בין הת־ בבית חבית ובין חבית שבייה חשוב‬ ‫מאד וחלוק בתוכו להרבה חדריפ וקיטיגיות והשכיר לזה א׳‬ ‫מוחזק אם לא שאבלה זה שני חזקה דאז נאמן השיבר במנו מהם ישלו רשות להשתמש בכותל שחו׳ לבית כא‪.‬־רך הכותל־ וכזיזין‬ ‫דלקחתי וע״ל סי׳ שמיו סעיף ג׳ ‪,‬‬ ‫עד ד׳ אמות אפי׳ שלא כנגד ביתו‪ .‬וכן משתמש מינה שבחצר‬ ‫השוכר‬ ‫הזמן‬ ‫•ן הםעכיר בית לחבית לזמן ורוצה לסותרו בתוך‬ ‫וברחבה שאחורי הבית ובשקום שתא משתמש בשלו ‪ Vj‬עובי‬ ‫עול לעכב עליו כמו שכבר אמדנו פעמיס דשכידית ליומיה הכותל ישתמש גם ההובר על עובי הכותל כגי‪-‬ן אס השכיר לו בה‬ ‫ממכר הוא לפיכך אם עבר וסתת בתוך הזמן ־חייב להעמיד לו העלייה ‪ .‬ובכל אלו הדב׳ייפ הולכיש־אחר מנתג המדינה והשמות‬ ‫בי‪1‬ת אחר אי ישכיר לו כמותו ואם מעצמו נפל אש אמד לו •בית‬ ‫הידועים להם ‪.‬‬ ‫יי אני משכיר לך אינו חייב לבנותו דהא בית זה אינו כעולם ^ השמכיר לחבית חצר כמש לא השכיר לו הרפת שכה שאין‬ ‫י&זלו גרמה שנפל ואפי׳ אש כבר בנאו המשכד יוכל לו;*־ שלא‬ ‫ג הדביר‬ ‫רפת בכלל הצר‬ ‫שוט‬

‫‪s‬‬

‫‪k‬‬

‫‪,‬‬

‫א‬

‫ז‬

‫הלנות שוכר‬

‫לכוש עיר שושן‬

‫לו בית בחצר אין לשובר בחצי* בלום אלא דדיםת הרגל ‪4‬‬ ‫השכיר‬ ‫׳והזכל המתקבץ בו משאר הבהמות של המשכיר אע*• שאינם‬ ‫של המשכיר דהא החצר שלו וםתס גללים בעלים אפקורי מפקיר‬ ‫להו וקניא ליה חצירו למשכיר אכל זבל המחקב׳ מבהמות השובר‬ ‫או מה ששיציאו מביתו לחצר ביון שיש לו רשות להשתמש שם‬ ‫מרי הוא שלו ואפי׳ המתקב' משאר הבהמות אם קלטו השוכר‬ ‫גכלי מ( האויר ולא נח בחצר הרי הוא שלו אעיג דהאויר היא של‬ ‫המשכיר איצו קינה לל דאוירשאין םופו לנוח לאל כמונח רמי‬ ‫ף ואם השכיר לו תנור ובירה האפר היוצא ‪,‬מהם הוא של השוכר‬ ‫ואפי׳ באו אחרים ואפי׳ בשלו בתנור ובירה ביון שהוא שכור לו‬ ‫גם האפל עול השוכר ‪4‬‬ ‫י‬

‫י‬ ‫ע‬ ‫השוכר ובו ב׳ סעיפים •‬

‫‪#‬‬

‫‪1‬‬

‫א המשכיר בית לחבית חייב להעמיד לו דלתות ולפמוחלו החל־נו׳‬ ‫שנתקלקלו ולחזק את התקרה ולםמיך את הקורה שנשברה‬ ‫ולעשות נגי ומנעול וכן אם נפחת׳ השעזיכה וד׳תלךה בד׳ טפחים‬ ‫חייב לתקנה שכל אלו הם צריבין הרבה לשי שדר בכית שהם עיקר‬ ‫גדול בישיבת הבתים וחם מעשה אומן שצריך אומן לתקנם והרי‬ ‫הוא בית לדירה השכיר לו לכך צייך לתקנם לו קודם שיבגם לשם‬ ‫ולא עוד אלא שנכנס השובר לשם ולא היו מתוקנים לא אמרינן‬ ‫ביון שראה אותו בלתי מתוקנים ונכנס לשם ודאי נתפייס אלא צריך‬ ‫המשכיר לתקנם עוד ואס תקן המשכיר רביים אלו והז^ו ונשביו‬ ‫תוך ימי השכירות אם אמר לו ביתזהאיצ להעשיר לו אחרא‪?::‬ר לו‬ ‫בית סתם צריך לחזור ולתקנו כל ימי השכירו ועייל סי שי׳יה סעיף י״ו‬ ‫ב השוכר חייב לעשות מעקה ומוחה ולתקן מקום המזוזה משלו‬ ‫שאלו מצית ה׳ המוטל׳ על הדר בו הם ובן אם רצה לעשיית‬ ‫סולם או מייזב או להטיח גגו הרי זה עושה משלו שאלו שעשה‬ ‫הדיוט הם ואיןצייכיןאומן לבך אם הוא צ־יך להן יעשה בעצ‪:‬ייוכן‬ ‫כל דבר שאינו מעש׳אומן ובכל אלו העניינים הולכים אחר מנרג המרינה‬

‫שטו דין המשכיר בית ע ל תנאי ובו ד׳ סעיפים‬

‫‪4‬‬

‫א כבד אמרנו פעמים דשכירות ליומיה מטכיי הוא לפיכך בכל‬ ‫הדרבים שהקרקע נקנית בהן בקניין כשקונה אותה מחבירו כן‬ ‫נקניוו ג*כ בהן כשכירות כששוכר אותת מחבירו וכשם שאין אונא׳‬ ‫לקרקעות כשכירה כך אין אונאה •בהן בשביתת‬ ‫ב וכשם שמתנת אדם בל תנאי שירצה בשקח כך מתנה בשכירות‬ ‫וכל שטמכרו ממכר בנכסיו כן שכירתו שכירות וכל שאין לו‬ ‫לטבור כך אין לו להשכיר אא כ יש לו פירות בלבד באותו קי־קע‬ ‫יש לו להשכיר אכל אינו מוכ״‬ ‫‪ j‬השוכר בית מחבית וטוען ששכיו על תנאי שיהא לו רשית‬ ‫להכניס עטו דיורין אחדים והמשכיר אומר שלא השכייו לו אלא‬ ‫שידור בו הוא ובני ביתו לבדו ישבע המשכיר כדבריו ואין השוכר‬ ‫יבול להמיס עמו דיורין אחיים אלא ידור בו הוא ובני ביתו לביו‬ ‫דהא קדקע בחזקת בעלה עומדת ועל השוכי להביא ראייה בעדים‬ ‫שהתנה בפיתש עמו שיכול להכניס בו ריורין אחרים וכל זמן שי־א‬ ‫מביא ראייה מסתשא לא שכת לו אלא לו ולבני ביתו שבן דרך‬ ‫השוכרים וה׳ה לכל טענות שביניהם הקרקע בחזקת בעלה עומדת‬ ‫וע׳יל סימן שייב סעיף י״ו ולקמן םימן שי*ו סעיף ב׳‬ ‫ך ראובן שכ״נעי לשששו ואשר לו שמעין לםשוך עליו לשלם‬ ‫לו כל מה שיפסיד כל זמן היות הנער בכיתו אע״פ שלא היה‬ ‫קניין בדבר חייב לשלם שכל תנאי של שכירות א״צ קניין שבקניץ‬ ‫השבירות נקנו כל התנאים שצייבים לקיימם ‪4‬‬ ‫‪K‬‬

‫ה‬

‫י‬

‫?זטז המשכיר בית לחבירו לזמן קצוב ורצה השובר‬ ‫להשכירו לאחרים ובו ג׳ סעיפים <‬ ‫א המשכיר בית לחבירו לזשן קצוב ורצה הש־כ* להשכיר הבית‬ ‫לאחר משכירו עד סוף זמנו ואין למשכיר עליו אפי׳ תרעומות‬ ‫לומר אין רצוני לסבול שינוי דעת איש אחי‪ .‬שלא הורגלתי עמו שלא‬ ‫אמרו שיש למשכיר תיעומוה אלא גבי מפינה שצריך בעל הספינה‬ ‫לדורעת השוכר ולסבול דעתו בשי׳שלעילסישן שי׳יא סעיף ויאכל בבי׳‬ ‫אפי׳ תרעומות אין לו שהרי אינו דד עמו בבית וחוא שלא יהיו כני‬ ‫*בית האחר שמשטרן לו יותר מבני ביתו של השוכר הראשון ולא‬ ‫אחז״ל שאין השואל רשאי להשאיל ולא השוכי רשאי להשכיר אלא‬ ‫גמטלטליןשתאאומ׳אין רצוני שיהא פקדוניביד אחר שמא לא ישטמו‬ ‫יפה או יפסירנו אבל בקרקע הרי בעלה עמה בכל יום וישמור בעצמו‬ ‫שלאיקלקלנה האחר ואם יקלקל ויזיק ישלם שאין גבי קרקע כ׳יל‬ ‫הזק מצוי שיאמר בו אין רצוני שיהא פקדוניביד אחר מיהו אם אמר‬ ‫לו ממשכיר למה תטיחותשביר ביתי לאחרי׳אם לא היצי לעמוד בו‬ ‫«א והניסו והריני פוטר אותך מכאן ואלך משכירתו שוטעין לו ‪4‬‬ ‫וע״ל סי׳ שי׳׳יב סעיף ך‬

‫םימן שיד שטו‬

‫ואם השוכר רוצה לצאת מן הביו} ולהגיה כך בלא דיורין ורוצו!‬ ‫לשלם למשכיר שכירתו יטל המשכיר להשכירו לאחרים משו׳ דבית׳‬ ‫מיתבאיתיב ושאייה יוכת שער ומ״מ אותו השכר שיקבל המשכיר‬ ‫ינכה לו לשוכר נ״ל מי שנתן ביתו לאחד או השכירו לו ושייר בוז‬ ‫לעצמו שכשירצה לדור עם המקבל מתנה או עם השוכר לא יוכל‬ ‫למחות בי יכול למכור אותו הכחלאחד ובלבד שלא יהיו בני אותל‬ ‫האחר מרובין מבני ביתו ואי משום שינוי דעת כבר אמתו שאין‬ ‫לו עליו אלא תערימות בלבד וי״א דשינוי דעת בבית קשה יותר‬ ‫משינוי דעת רספינה שאין יכולין לקבל כל אדם בשוהיש מפני‬ ‫חשיבותו שארם ביש מפניו ויש מפני גריעותו שאדם בוש לדור‬ ‫עמו ויש שהוא בעל קטטה ויש שאינו נאמן לו לפיכך חלקו בין‬ ‫אם שייך לעצמי חלק מסרים או שייר לעצמי דירה םתם ואמרו‬ ‫שאם שייר לעצמו חלקמםויים כגון חצי הכיח אז יוכל למכת‬ ‫לאחי־ שהרי יכול לחלק אבל אםשייר לעצמו חלק שאינו מסויים‬ ‫אינו יכול לממיר או להשכיר זכותו לאחר כתב מורי ז״ל מי שנתן‬ ‫דירה בביתו לאחר ואין המקבל צריך לאותה דירה יכול להשכיר׳‬ ‫או למוכרה לאחר מי שאין בני ביתו מרובין ממנו דהא ק״לנותן‬ ‫בעין יפה נותן ולא גרע בח המקבל מתנה מכח המשייר לעצמו ‪4‬‬ ‫ב ב׳ ששכרו בית בשותפות לדור בו יחד אין א׳ מן השותפין‬ ‫יכול להושיב אחי* במקומו אפי׳ יש לו דיורין פחותין ממנו‬ ‫שיכול לומר לו איתך אני יכול לקבל אבל אחר איני יכול לקבל‬ ‫ואפי׳ למ״ד רגבי משכיר ביתו אין לו עליו תרעומות אין זה דומה‬ ‫למשכיר שדרך המשכיר להשכיר לכל מי שיבא וישכור אבל מי‬ ‫שיוצה לרורבשיתפות יחד מדקדק תחלה עם מי הוא חפץ לדור‬ ‫לפיכך אותו שקבל לדור עמו אינו יכול להושיב אחר במקומי‬ ‫ועוד המשכיר אם אינו רוצה לדור עם האדר יכול לחלוק לו‬ ‫דירה בפני עצמו אבל שותפות בשכבות אין יכולין לכוף זה את‬ ‫זה לחלוק שהרי הבית אינו שלהם אלא הוא שכור להם לזמן ויש‬ ‫תלקין ע״ל סי׳ קע״א סעיף ט׳ *‬ ‫‪ j‬ראובן משכן ביתו לזמן בנכייתא והתנה עמו שאם יבלה הזמן‬ ‫ולא יפדינ* יהיה רשות למלות לדיר בו יותר הוא וסייעתי או‬ ‫למשכנו או להשכירו למי שירצה יש מי שאומר כיון שאפי׳ בלא‬ ‫תנאי ואפי׳ בתיך הזמן היה רשאי להשכירו אי למשכנו למי שכני‬ ‫ביתי אינו מריבין משלו עכשיו שהתנהו עמו רשאי להשכיר‬ ‫ולמשכן אפי׳ למי שיש לו סיעה גדולה מסייעתו דאל״כ מה יועיל‬ ‫לו התנאי שאמרשישכירנו למי שירצה שאין לפרש התנאי שאמר‬ ‫מי שירצה ר*ל לראובן או לשמעון ובלבד של‪8‬יהיו מרובין מבג•‬ ‫ביתו דמה היה צריך לזה מה איכפת ליה מי שדר בו ראובן או‬ ‫שמעון כיין שאינו דר עמהס ליכא משים שינוי דעת אלא ע׳׳ כ‬ ‫למי שירצה ר׳׳ל אפי׳ למי שיהיה סיעתו גדולה מסיעתו *‬

‫שיז דין השוכר אומ׳ פרעתי ש ב ר הבית והמשכי׳‬ ‫אומר לא פרעת ובו ד׳ סעיפים •‬ ‫א ק׳יל דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף דהיינו לאחר שכלו‬ ‫כל ימיהשכירית למחרתו חייב לשלם וילפינן לה מקיא דכתי׳‬ ‫כשכיר שגה בשנה ידקדקו חזי׳ל מאי שנה בשנה שנה שנה הל״ל‬ ‫ודרשו בו דה׳ייפ שכירות של שנה זו אינו משתלמת עד שהתחיל‬ ‫שנה אחרת לפיכך השוכר שאמי נתתי שכר הבית שנתחייבתי‬ ‫בו והמשכיר אומי* עדיין לא נטלתי בין שהיתה השכירות בעדיש‬ ‫ובשטר בין שהיתה השכירות בלא עדים ושטר אם תובעו בתוך‬ ‫הזמן השכירות כגון ששכרו לל׳ יום ותובעי תוך ל׳ על השוכר‬ ‫להביא ראייה דחקה אין אדם פורע חובו ודך זמנו לפיכך עליו‬ ‫להביא ראייה ואם לא יבא ראייה יתן הדמים ויחרים עלןטי שלקח‬ ‫ממנו שלא כדין או אם ירצה יטעון עלי‪ .‬לאחר שפרעו תביעה‬ ‫בפני עצמה בעד אותן הדמים שאומר שנתן לו תחלה וישביענו‬ ‫שבועת היםת ואם תובעו המשכיילאחר שכלה הזמן או א״י׳ בו‬ ‫ביום שנשלם הזמן על המשכיר להביא ראייה ואם לא יביא‬ ‫ראייה ישבע השוכר ודסת שפרעו ויפטר יאע״ג דקי׳ל חקה שאין‬ ‫אדם פורע תוך זמנו וכבר אמרנו שמן התורה אינו חייב לשלם‬ ‫עד למחרת תשלום הזמן היינו כשתובעו בב״ד שאין הב״ד‬ ‫מחייבין אותי לשלם עד למחרת תשלום זמנו אבל קיס לחז״ל‬ ‫דביום דמשלם הזמן דרך העולם שאינם חושבין אותו לתוך זמנו‬ ‫ודרכם לשלם בו ביים לפיכך אש יטען השיכר שפרע ביום האחרון‬ ‫נשבע היסת ונפטר וכן אש שכת ממנו להרבה שנים והתנה שית!‬ ‫לו השכר שנה בשנה *ם בא המשכיר ותובעו בתוך השנה ‪ £ 1‬ד‬ ‫שכר של אותו השנה ואומר השיבר פרעתי עליו להביא ראייה‬ ‫ואם תבעו לאחר השנה בעד השכירות של שנה שעבר ואפילו‬ ‫ביוםאחהן של השנה על המשכיר להביא ראייה ויע״לסימן ע׳׳ח‬ ‫סעיף ג׳ ד׳ ‪4‬‬ ‫ב כבר אמרנו פעמים דקרקע לעולם בחזקת בעליה עומדת לפיכך‬ ‫המשכיר בי׳לחבירו בשטר לי׳ שגים ולא כחוב בו זמן אימתי‬ ‫התחילו אותן הי׳ שגים והשוכר אומר עדיין לא עכר מזמן השטר‬ ‫אלא‬ ‫‪,‬‬

‫חושן משפט‬

‫הלבות שובר‬

‫אלא שנה אחת והמשביר אומר כבר עבת ושלמו שני השכירות‬ ‫ובבר שכנת בו כל הי׳ שנים הייי המשכיר הוא מיחזק בקיקע‬ ‫ועל השוכר להביא ראייה ואם לא הביא ראייה ישבע המשכיר היסת‬ ‫ויוציאנו וה״ה בכל טענות שכיניהם המשכיר הוא מוחזק מיה‪.‬׳ י״א‬ ‫שאס הוא לאחר זמן השכירות שיכול השוכר לומר פרעתי או אם‬ ‫הוא באופן שיכול לומר לא שכרתי בית זה מעולם ונפלו טענות‬ ‫כין המשכיר והשוכר אע״פי שהקיקע בחזקת בעליה עומדת נאמן‬ ‫השוכר במיגו דפרעתי או במיגו שלא שכרתי מעולם ‪,‬‬ ‫שטר שכתוב בו ראיבן השכיר ביתו לשמעון בכך ובך לשנים‬ ‫‪j‬‬ ‫םתם ולא הוזכר כו לכמה שנים ;‪:‬משכיר אימר לב׳ שנים‬ ‫השכרתיו לך בסך זה והש־בר אומר לג׳ שנים השכרת לי בסך‬ ‫זה וקדם השיכר ודר בו ג׳ שנים אין מוציאין מידו עד שיביא‬ ‫המשכיר ראייה אע״ג דקרקע בחזקת בעליה עומדת חיישינן שמא‬ ‫היום או למחר יביא השוכר עדים שהוא כדבריו והיינו צריכין‬ ‫להחזיר לו ואטרוחי בי ךינא תרי זימני לא מטרחינן לפיכך יש‬ ‫מי שאומר אם מתו העדים ונשתכח הדבר מפי אחרים עד שיראת‬ ‫לב״ד שלא יוכל השוכר לברר עוד דבריו והוא באיפן דלית ליה‬ ‫מגו כגון שלא יוכל לטעון פרעתי או לחד׳ים מועיאין מיד השוכר‬ ‫לשלם למשכיר לזה שרר בו מטעם דקרקע בחזקת בעליה עומדת‬ ‫ך ואם דד בו השוכר כבר ג׳ שניב וכבש השטר וטוען לה׳ שנים‬ ‫שכדתיו והמשכיר אומר לא השכדתיולךאלא לנ׳שנים ואומר‬ ‫לו הבא שטרך וטוען השוכר שנאבד ואין שם עדים שהיא מושכרת‬ ‫לו וגם המשכיר לא מיחה בו ת ך ת ׳ שנים נאמן השוכר בשביעת‬ ‫היסת כמגו דאי כעי אמר לקוחה היא בידי שהרי החזיק בת ג'‬ ‫שנים וזה לא מיחה מ »‬

‫‪0‬יח‬

‫השוכר ריחים מחבית ושוב לא נצטרך לה ובו‬ ‫סעיף אחד ‪.‬‬

‫השוכר ריחים מחבית שיטחון לו ך ׳ סאה בכל חדש בשכרה‬ ‫א‬ ‫לצורך מאבל ביתו והעשיר בעל הריחים וקנה דיחים אחרת‬ ‫לעצמו בעניין שא" צ עוד שיטחון לו השוכר ומבקש ממנו שיתן‬ ‫לו דמים כרי הטחינה אם‪.‬ימצא השוכר הרבה לטחון לאחרים‬ ‫או לעצמו בעניין שלא יפסיד בדבר כופין אותו שיתן למשכיר דמי‬ ‫טהינת הך׳ סאה שהרי זו היא מדת סדום אס לא יעשה וק״ל‬ ‫דכופין על מדת סדום ואש אינו מוצא א״צ ליתן לו דמים אלא אומר‬ ‫לו אני אטחון לך כמו ששכרתי ואם אין אתה צריך מכור לאחרים »‬

‫עיט‬

‫מי שהטעה חבית ע ד שהכניס פירותיו לבית‬ ‫ובו סעיף אחד ‪.‬‬

‫א מי שהכניס מידותיו לבית חבית שלא מדעתו או שהטעהו‬ ‫עד שהכניס פירותיו והניחם והלך לו אחז״ל מדינא רשאי‬ ‫ד‪1‬ב"ה למכור מאותם הפירות כדי לשכור פ־עלים שישליכו אותם‬ ‫לשוק ואפי׳ אם הוא חצר דקיימא לאגרא שיכול לומר אינו רוצה‬ ‫להשבית לו כיון שהטעני דמי עלי כאריא ארב׳ אבל אמדו מ״מ‬ ‫מדת חסידות הוא שיודיע לב״ד שישכירו ממקצת דמיחם מקום‬ ‫משום השבת אבירה לבעלים אע״פי שלא עשה כהוגן *‬

‫הלכות חביתת וקבלנות‬ ‫‪#‬ך‬

‫מקבל או חוכר מחבית היאך‬

‫יתנהגו זה עם‬

‫זה ובו ה׳ סעיפים ‪.‬‬ ‫א אחד השוכר מחבית ׳שדה לזורעה או כרפ לאכול פיתתיו‬ ‫בדמים שיתן לו מעות קצובים כד וכך בכל שנה ואחד ששכר‬ ‫ממנו שדה או כרם כפירות שיתן לו פיתת קצובים כך ובך בכל‬ ‫שנה דין אחד יש להם אלא שהם חלוקים בשמיתם שהשוכר‬ ‫בדמים נקרא שוכר והשוכר כפירות נקרא חוכר »‬ ‫ב המקבל שדה או פרדס של חכירו כדי לעבוד איתו ולהוצי'‬ ‫עליו יציאות ייתן לבעל הקרקע חלק ידוע מן היוצא השיה‬ ‫שנה שנה כמו שהיא הדרך כעיר שליש התבואות או רביע כפי‬ ‫מה שנהגו ביניהם זה נקרא קבלנות וזה דינו חלק משובר במקצת‬ ‫דברים כמ״ש לפנינו בע״ה ובכולם בין בחיכר בין בשוכר בין‬ ‫במקבל אע״פי שכבר התנו ביניהם לקבל את השדה אי; כיתכין‬ ‫את השטד אלא מדעת שניהם שכל זמן שלא כתבו יכולין שניהם‬ ‫לחזור בהם ומשבתבו אינם יכולים שניהם לחזור בהם ואם התנו‬ ‫שישלם לו כלום משכתבו קנו וה״ל כמלוה בשטר והמקבל נותן‬ ‫עבר מכתיבת השטר אפי׳ כשצריך להובירה שנה או שנתים‬ ‫כמנהנס עליו לשלם שכר הכתיבה‬ ‫ו במקבל או בחוכר כל דבר שהוא לצורך תיקין עבודת הקרקע‬ ‫או שאין השדה נשמד זולתו בעל הקרקע חייב בו שהרי גוף‬ ‫הקרקע היא שלו וכל דבר שהוא משים רדי להקל טירה עבודת‬ ‫הק־קע או שהוא משום שמירה יתירה החוכר או המקבל חייב בו‬ ‫לפיכך הקורדם שחופרק כו הארץ והכלים שנושאים כהפ העפר‬ ‫י‬

‫םימן שיח שיט‬

‫והדלי והכד וכיוצא בהם שתלין בהם המים וכ״ש הסייג שסביב‬ ‫השדה ואין השדה נשמי זולתו וחפירה שסביב השדה על כעל‬ ‫הקרקע וחפירת היאירים הלןטני' שמיןכצין כהן המים שיהיו מוכנים‬ ‫לו תמיד להשקות אינם עשוים אלא להקל העבידה והטורח וכל‬ ‫שמירה יתירה על החוכר או המקבל מטעם הזה שאינו עושה אלא‬ ‫כדי להקל מעליו שלא יצטרך לשמור כלל אבל כשוכר אין לבעל‬ ‫השדה עםק בצרכי השרה כלל דשכירות בדמים ממכר הוא וי״א‬ ‫דחובר דינו כשוכר דכיון שהוא נותן דבר קצוב בכל שנה פירות‬ ‫כך וכך הן יוציא השרה פירות רב או מעט ה״ל כשוכר ממש‬ ‫ואין לבעל השדה עסק בצרכי השדה כלל וכן עיקר *‬ ‫ף בין חוכר בין מקבל מקום שנהנו לקצור התבואה אינו רשאי‬ ‫לעקוד לעקור אינו רשאי לקצור ואיזה מהם שבא לשנות חבית‬ ‫מעכב עליו וטעמא דבמקוס שנהגי לקצור אינו רשאי לעקור משום‬ ‫שבעל הקרקע יכול לומר אי איפשי שתעקור דבעינן דתית כן‬ ‫איעי כלומר שישארו בה מ[ הקשין ויהיו לה לזבל לזריעתו לשנת‬ ‫הכאה ואם בעל הקרקע יאמר לו עקור מצי הא• למימר ליה ל«‬ ‫מצינא למיטרח שהקציר׳ היא נוחה מן העקיר׳ ובמקו׳שנהגו לעקור‬ ‫אינו רשאי לקצור משום שיכול לומר לו בעל הקרקע בעינ׳רתינקר‬ ‫איעאי כלומר רצוני שתהא קרקעי נקייה שאינה צריכה לזבל ואם‬ ‫בעל הקרקע יאמר לו קצור יכול המקבל לומר לו צריך אני תכן‬ ‫לבהמתיואיאפשי שתישא׳בקרקעיובמקו׳שגהגולהתש אחר הקציר׳‬ ‫פי׳שחורשץ אחד הקצירה או אחר העקירה כדי להפך שרשי׳ של‬ ‫עשבים הרעים שבו וימתו ולא יחזרו ויצמחו לכשתזרע צריך הוא‬ ‫ג״כ לחרוש ואפי׳ במקום שאי; מנבשין העשבים הרעים מפני‬ ‫שסומכין על החרישה שימותו בה והוא ניכש אותם ועקר ממנו!‬ ‫העשב" הרעי' בעיר שהתב־אה מחוברת אינו יכול לימר ניבשתי‬ ‫אותם על דעת זה כדי שלא אצטרך לחרוש אחר הקצירה אלא‬ ‫צריך לחזור ולחרוש מפני שבעל הקרקע יכול לומד שמא לאחר‬ ‫מכאן בעוד התבואה היתה קיימת בה חזרו וגדלו קצת מהן שב(‬ ‫דרכו לגדל וצריכיןלהמית ע׳יי חרישה ואם פי׳ בשעת ה‪:‬עש שעושי‬ ‫זה כרי שלא יחרוש ושמע בעל הקרקע ושתק גלי דעתיה דניח׳‬ ‫ליה וא׳׳צ לחרוש ואם נהנו לנכש ולא לחרוש והמקבל אינו רוצה‬ ‫לנכש אפי׳ אם יאמר שרוצה לחת׳ אחד הקציר כדי לעקור העשבים‬ ‫אין שומעין לו שבעל הקרקע יכול לומד ניכוש עדיפא לי שעוקר‬ ‫העשכי׳ הרעים עם שרשם והוא סוב לי יותר ואיני חושש לשטא‬ ‫יגדלו אחרים אחר הניכוש »‬ ‫ף אס נוהנין בעיר שהחום־ שרה סתם נוטל חלק באילנות שבו‬ ‫יש לו חלק בתם אפי׳ אם הוסיף כעל השדה לחלק החוכר כנין‬ ‫שכל רחוכרים נותנין לבעל השרה השליש מן התבואה שתוציא‬ ‫הארי ובעל הבית זה חכרו לו שלא יתן לו אלא רביע מן התבואה‬ ‫אינו יכול לומר לח־כר לכך הוספתי לך בחלקך כדי שלא תקיז‬ ‫באילנות דה״ל לפי־ושי וכן אם נהגו שלא •ליטול החוכר חלק‬ ‫כאילנות אז הס של בעל השדה אפיי אם הוסיף החוב׳ בחלק של‬ ‫בעל השדה אינו יכול לומר לבעל השדה לכך הוספתי לך כדי שתתן‬ ‫לי באילנות דה״ל לפרושי ומרלא פירש םתמא לא יהבי׳ ליה אלא‬ ‫מחמת התבואה שהיא‪.‬בעיניו טובה יותר וכן לעיל החוכר היה‬ ‫טוב לבעל יותר מאחר‬ ‫י‬

‫שבא‬

‫המקבל בית השלחין ושדד‪ ,‬האילן ויבשו ובו‬ ‫ב׳ סעיפים‪:‬‬

‫א החוכר או ׳המקבל שדה מחבית והוא בית השלחין שהיא‬ ‫קרקע יבישה ולאדי לה במי גשמים משקים אותה ממעיין שבה‬ ‫או שהיא בית האילן ובשביל האילן היא חביבה על המקבל או על‬ ‫החוכר שנוטל הלק בפידות בלי טורח ויבש המעיין שבבית‬ ‫השלחין אבל הנהר הגדול לא פסק ועדיין איפש׳ להניא ממנו‬ ‫מים בדלי או שנקצ׳ האילן שבבית האילנו׳ והרי יש ביד‪,‬׳ ‪ -‬לנטוע‬ ‫אחר במקומו אינו מנכה לו מחכירתו דבמעיין יכול לומר לו טרח‬ ‫ואייתי מיא מןהנהריבדוולא וכן בנקצ׳האילן יכול לומר לו טרח ונטע‬ ‫לך אילן אחר ואס היא מכת מדינה כגון שיבש הנהר ת ת ל‬ ‫החכירות קיימת ומנכה לו מחכיתתו וכן הדין בכל כ״צא בזת‬ ‫בכל מקום שנפסד העניין לגנדי הוי מכת מדינה וצריך לנכות לו‬ ‫משכירת• ואם אפשר לו לתקנו אפילי על ידי טורח ותחבולות‬ ‫אינו מנכה לו משכייתו וכל מקימ שמנכת לו אין חילוק » ‪r i‬‬ ‫שעבר או להבא רצה לימי שהשרה לעולם ישאי־ ביד החובר עד סוף‬ ‫זמנו ואינו נותן לו כל החכירות שחכר עמו אלא מ‪.‬כה לו מה‬ ‫שצריך טורח יותר מחמת פסיקת הנהר ואון בעל השדה יכול‬ ‫לומר אחזיר כו ולא אחכ־ינו עור אחר שנפסק הנהרוכ! פסקמהר״ה‬ ‫על מלמד שגוי המושל שלא ילמוד עוד דהוי מכת מיינה וכל‬ ‫ההפסד הוא על ב״ה ולא יוכל הכ״ה לחזור בו ולימי לא אשכר‬ ‫עוד מלמד לבני הואיי" והמושל גוזר שלא ללמוד ואין זה תמת‬ ‫לשובי־ חשוד ומת בחצי הדרך דלעיל סי' ש״י רהתש אין החמיר‬ ‫בעולם אבל הכא הא הנער ומלמד בפנינו כמו בחיכי שהשדה‬ ‫והחוכר‬

‫לבר עיר שושן‬

‫הלכות הבירות וקבלנות‬

‫פימן שבב שבג שכד‬

‫כי׳ סלי ענבים והקריטי פיר׳שהתליעו בעודן לבדם אפי׳אחי שנבצרו‬ ‫גיתנ‪ 0‬לו כמו שהן אכל חברו ני׳ כדין יין יהחמי׳ בחבית {ידיך‬ ‫לקנו׳ולית; לו יין טוב דלא דמי לחוכר שדר‪ ,‬בכך יכךחטין אי כרם בכך‬ ‫ובך ענבים שנותן לו אפי׳ התליעו דהתם לא עבדא ארעא שליחותה‬ ‫לפיכך מה שגדלה הארץ יתן לו אבל הבא הא עבדא ארע׳שליחותח‬ ‫ואחר שבאו לרשות החוכר לקה ולא אמרי׳ מחטת שעיקרו רע היח‬ ‫לבך החט" אלא טוב היה יטזלו גרמה שלקה דק׳׳ל חטרא אכתפא‬ ‫דגבד׳שוור כלוט׳זה קונהו טיב וטיד שבא לרשותו טזלו גרם שהחטי׳‬

‫החוכר חס לפנינו כי הנער הוא כמו השדה‪.‬רנחדש ונזרע והמלמד‬ ‫הוא כמו הרוכר החורש וזורע והלימוד הוא הפיחת‪ .‬ויש הולקין‬ ‫אבל כמ״ש נ״ל למורי ז״ל עיקר ‪.‬‬ ‫ר היה עומד כתוך השדה ואמר לו בית השלחק הזה אני משמד‬ ‫לך או בית האילן זה אני משכיר לך אפי׳ אם יבש המעיין‬ ‫או‪ .‬נקצ' האילן מנכה לו מחכירו שהרי הוא עומד בתוכו וכיון‬ ‫שאמר ׳•תמה היה צריך להזטרבית השלחין או בית• האילן לא‬ ‫היה צי‪-‬יך לומר אלא שרה זה אני משכיר לך אלא ה״ק לו במות‬ ‫שהיא עתה אני משכירו לך ולא יגרע ואם יפהת הריני מעמיד‬ ‫לך אחר וי״א דוקא שנקצצו כל האילנות שלא נשארו ממטע י׳‬ ‫לבית סאה ויבש המעיין כולו אבל אם נשארו'מטע י׳ לבית סאה‬ ‫או שלא יבש המעיין כולו מון שהיה עמוק מתחלה עד המי^ ב׳‬ ‫אמות ועתה הוא עמוק שאין המיס טגיעין ער ג׳ אמות יטל‬ ‫לומר לו טרח ויספיק לך ואינו מנכה לו מחכירותו כלום ואם חיה‬ ‫עומד בתיבה ולא אמר לו בית השלחין אלא אמר שדה זו אני‬ ‫משכיר לך או לא היה עומד כתובה וא״ל סתם בית השלחין אני‬ ‫משניר לך או בית האילן אני כשכיר לך ויבש המעיק או נקצ׳‬ ‫האילן אינו מנכה לו טחכירותו שלא קבל עליו אחריות להעמיד‬ ‫לו אחר אם יפחת זה וי״אדוקא״ שא״ל כן מחכיר לחוכר אינו‬ ‫מנכה לו מחנירתוי דשמא שדה בעלמא שכד או חכר לו אבל אם‬ ‫א״ל חוכר למחכיר ביתהשל‪!-‬ין אני חוכר ממך כרוקא קאסר‬ ‫ובתנאי הוא מנכה לו אע״פי שאינו עומד בתוכה‬

‫א החוכר שדה מחבית ע״ט לוורעה שעורים לא יזרענה חטץטפגי‬ ‫שחטק טבחישין את הקרקע יות׳טהשעורים דיברה לזורעה חטי׳‬ ‫יטל לזויעה שעזרים חנ־ר‪ ,‬לזורעה קטנית לא יזרענה תבואת‬ ‫שהתבואה מכחישה י‪,‬־תר מקג׳גית תבואה יזרענה קטנית ‪ ,‬וי״א‬ ‫נהפך תבואה לא יזדענה קטנית קטנית יזרענה תבואה» י״א שכל‬ ‫זה תקיא כחנירות אבל בקבלנות יכול המקבל לשנות אפי׳ לדבר‬ ‫הטבחיש אם הוא טוב יותר שהדי כעל הקרקע נהנה בשינוי ‪m‬‬ ‫וי״א אדרב׳ דבקבלנות אינו יכול לשנות אפי׳ טדבד המכחיש לויבד‬ ‫שאינו מכחיש שזה יאט׳ לו אני רוצה בדבר זח שהתניתי עטך ולא‬ ‫לדבר אחי־ ועיקר » וכל זה בא״י אבל בבבל וכ •צא נה שהאד׳היא‬ ‫לוזה ואין ר ך להקפיד כהכחשתה יבול לשנות לאיזהמק שירצה »‬

‫שבב‬

‫המקבל שדה מחבית ואבלה חגב או נשרפה‬ ‫ובו ב׳ סעיפים‪:‬‬

‫המקבל שדה מחפירו אם רשאי לזורעה פשתן‬ ‫ובו סעיף אחד ‪4‬‬

‫שבג‬

‫המקבל עדה מחבית ולקתה בעומריה ובו סעיף‬ ‫אחד‪:‬‬

‫‪k‬‬

‫‪t‬‬

‫י‬

‫א החוכר או השוכר שדה מחבית ואכלה חנב או נשרפה אס‬ ‫אירע דבר זה לרוב השדות של אותה הבקעה‪,‬ה״! מכת מרינה‬ ‫שנגזרה המכה על המשכיר והמחביר כמו על השוכר והחוכר לפיכך‬ ‫מנכה לו טשכירותו או מחכירותו לפי ערך ההפסד שאירעו וכ״ש‬ ‫בקבלנות שאינו נותן לו אלא לפי מה שתוציא הקרקע ואש לא‬ ‫פשטה כריב השדות של אותה בקעה ה״ז מזל דע של השובר‬ ‫וון‪:.‬וכיגרמה ואינו מנכה לו משכירתו אומחבירותי כלום אע״פי‬ ‫שנשתדפו נסכל שאר השדות שלבעל הקרקע לא אמיינן כיון‬ ‫שנשתדפו גם כל שאר שדותיו של מחכיר מזלו גרמה לו שיטל‬ ‫לומי המחכיר אי הוה משום מזלא דידי הוה משתייר לי פורתא‬ ‫ישכן זדא גזרתו של הקכ״ת שהוא ברחמיו משייר מעט אפי׳ כעת‬ ‫זעמו דכתיב כי נשארנו מעט טוד־בה לכך אני אומר זהו המוחכ׳‬ ‫לך י נשאר לי שהדי הוא שלי ומזלך גרמה שנשתרף אבל אם‬ ‫גשתדפו גם כל שאר השתת של השוכר או החוכר אע׳יפי שפשטה‬ ‫ממכה בריב השדות של אותה הבקעה אינו מנכ׳ לו משכירתו או‬ ‫ס־כירתו כלום דתל״ דמזל רע של השוכר או החוכר גרמה לו‬ ‫שהרי נשרט גם כל שאר שדותיו ולא יוכל השוכר לומר לו ג״כ‬ ‫יאי הוה מזלא דידי הוה משייר לי פורתא דהוה מקיים בי כי נשאינו‬ ‫מעט מהרבה משום דא״ל המחכיר גירת הדין היה מתוח כנגדך‬ ‫מאד דאי הוה חזי לאשתיורי לך מידי מדנפשך היה משייר לך »‬ ‫‪ 2‬ואם התנה עליו‪ .‬בעל הקרקע שיזרענה חטים ושינה וזרעה‬ ‫שעורים ואכלה דנב או נשתדפה אפי׳ הוכה רוב אותה הבק^ה‬ ‫שהוא מכת מדינה אינו מנכה לו כלום שיכול לומר לו כעל הקרקע‬ ‫אי זרעתיה חיטי הוה מקיים בי ותגזור אומרויקם לך כלומר מה‬ ‫שתבקש מן היוצר ויעשה ואני לא בקשתי בתחלת השנה מן השמי׳‬ ‫שיצליר׳נ* בשעורים «לא בחטים והרי מזלך נרמה וכן אם לא‬ ‫זרעה כלל אע״פי שנשתדפו כל שאר השדות והוי מכת מדינה‬ ‫ג״כ אינו מנכה לו שיכול לומר לו אילו זרעתיה הוה מקיים מ לא‬ ‫יבושו בעת רעה ובימי רעבון ישבעו וכן אם זרעה ולא צמחה‬ ‫ולא זרעה פעמ אחרת ונשתדפו כל שאר השתת אינו מנכה לו‬ ‫כלום שיכול לומר לו אילו זרעתיה פעם אחרת הוה מקיים'בי לא‬ ‫יבושו בעת רעה וגומר » ועד מתי חייב לטפל ולזי־וע פעם אחרת‬ ‫אם לא צמחה יכל זמן שיאוי לזריעה באותו מקום ודוקא בקבלנות‬ ‫ח״ב למפל ולזורעה אילי תצמח ויתן לבעל השרה חלקו ממת‬ ‫שתוציא הארי אכל בחכירות אינו מחוייב לזורעה אלא יכול לקנות‬ ‫לו פירות מן השוק ולתת לו חכירתו‪,‬‬

‫א החוכר שדה מחנית בי׳ טרין חמין ולקתה אפי׳ לא לקתה‬ ‫במחובר אלא שלקו העומרים בשדה אחר שנקצרו עד שתיו‬ ‫חטין רעות נותן לו הי׳ בורין מתוך אותן החטין ואין צריך לקנות‬ ‫לו יפ־ת וכן אס היו חטין יפות אינו יכול לומר לו אקח לך חטין‬ ‫טן השוק אלא לעולם צריך ליתן לו מתוכה בין יפות בין רעות‬ ‫בד״א שלא שינה אבל אס שינה כגון שהתנה עמו לזורעה חטין‬ ‫ייתן לו בחכירתו כך וכך שעודין וזרעה שעורי׳‪ ,‬ולקתה בשעורי}‬ ‫• עןת אינו יכיל לומר אתן לך מתיבה ככזו שה! אלא צריד לקנות‬ ‫לו שדיי‪ :‬צוכות מן הש‪.‬יק ‪ .‬וכר ממנו כרם י‬

‫'שכד‬

‫שכה‬

‫המקבל שדה לזורעה מיןידוע ו ב א לשנותה‬ ‫ובו סעיף א ח ד ‪.‬‬

‫א המקבל שרה טחבירו לשנים מזעטות לא יזדענה ‪ 5‬שתן טשום‬ ‫שזרע פשתן מכחיש באר׳ הרבה ואינה חוזרת ליושנה עד שנים‬ ‫רבות וכן אין לו כלום בקורת שקמה והם אילני סרק שקוצצין אותן‬ ‫לקורות הבניין ואם יקצצם אינם חוזרות עד שנים הרכה וכן כל ביוצא‬ ‫נזה שלא על דעת זח השכירו ל ו ‪ ,‬קב? השדה לזורעה וצטחו בת‬ ‫אילנות מאליהן אם עלן במקום שאין ראוי לזריעה כמו על הטיצר‬ ‫הרי הם של כעל השדה ואין לטקכל כלום בהם עהרי אינם טז׳קים‬ ‫לו דבלאו הכי לא היה זורע כטקים זה יא‪ £1‬עלו במקום שראוי‬ ‫לזריעה והרי טזיקין אווא שמונע׳׳ אותי מלזרוע שם אם הוא אושר‬ ‫שחפ׳ בטה שעלו בה האילנות ואס לא היו עולי! היה הוא נוטען‬ ‫הרי האילנות הם שלוד_זזלו גרמה שעלו טעצשן וכשיצאו טןהשדה‬ ‫נבלות התנירות או השכירו׳ ע טין לו האילנות באילו הוא נטעןשהר*‬ ‫הם שלו ונותן לו נעל השדה שויין » אבל אם אמר שיותר היה‬ ‫חפ׳ לזרוע בטק־ם האילנות מטה שחפ׳ באילנות רואין את האילנות‬ ‫אם הם בעניין שאם יעקרו אותן יהיו ראויין ליטע בטקום אחר‬ ‫צי־יך בעל הש־הליחן לו בשבילם דמי נטיעות העוטרים ליטע ואס‬ ‫אינן רא״ין ליטע במקום אחד מפני שהיו מתים אם היו עוקר! אינו‬ ‫נותן לו אלא דמי עצים שהרי נם אם היהעוקרן לא היו שויןאלא‬ ‫דשי עצים ובכולן אין טניחין א־תו לעקור טפנישטכחישאתהקרק?‬ ‫יעיל סיטן שעייה ‪t‬‬

‫שבו המקבל שרה לזורעה שומשמין וזורעה חמין ובו‬ ‫סעיף א ח ד ‪.‬‬ ‫א שומשמין מכחישין הקרקע יותר טחטין וגס דמיהם יקרים יותז‬ ‫ט‪1‬דע חט•;; ואחזיל קבל מחבירו שדה לזורעה שומשטין וורעה‬ ‫חסין והצליח ועשאה חטין עי ששוק כטי שידתה ראויה לעשות‬ ‫טהשומשמים אי יותר אין המקבל יכול לומר אלו זרעתיה שוטשטין‬ ‫היה נכחש הקרקע יותר יגס לא היתה מצלחת בזריעת החיטן א&‬ ‫לא שטרחתי נה הרבה לפיכך אנכה לך מחלקך מה שהריחת שלא‬ ‫ניחש הקרקע ונם אקח היתרון ששוין החטין יותר על השיטשטי!‬ ‫אלא יחלוקו לפי חנאם כין בקנלנות נ ץ בחכירות בין כשכירות‬ ‫דעל טענת המקבל שהרויח בעל השדה במה שלא נכחש חקרקע‬ ‫יא‪:‬זר לו בעל השדה לא הייתי חושש אם הית הקרק׳נכחשת דאטרי‬ ‫אנשי ד‪:‬נ־ז‪.‬יש ארעא ולא ליבחוש מרה ‪ t‬ועל טענת טרחתי בה‬ ‫הרבה יאמר אטו את אשבחת ארעא לא אשבחת ‪ »,‬ואם עשתה‬ ‫‪1‬הות םגזה שהיתת ראויה לעשות טהשוטשין טשלם לו המקבל‬ ‫כטו שהיא ראויה לעשות טהשומשמין מטעם דתיבחוש ארעא ולא‬ ‫ליכחוש טרה ‪,‬‬

‫שבז דין מקבל ש ב א להסתלק‬ ‫הזרעים ובו ב׳ סעיפים •‬

‫ועדיין לא נגמת‬

‫א מקכל שרה שמגיע זמנו להםתלק ויש בשדי זרעים שעדיין לא‬ ‫ננט־ו או א‪3‬לו ננשרוולא הניע יום השוק שיכול למיברםשט ;‬ ‫אותן בטה הן שרן עתה ונותן לו בעל השדה דמיהן ויוצא הטקנל‬ ‫מן השדה *‬ ‫‪ j‬ובשחולקין המקבל עם בעל השדה לפי הקבלנות בשליש או‬ ‫ובקש שהרי‬ ‫ברביע כשם שחולק׳; בתטאה‪-‬כך חולק־ן בתכן‬ ‫התנה‬ ‫‪,‬‬

‫הלכות שוכר‬

‫השן משפט‬

‫‪1‬מנה לתת לו נך וכך בכל מה שתוציא האר׳ וכן כשם שחולקין‬ ‫גיין כך חולקין בזמורות אבל הקנים שמעמידיןתחת הגפנים אש‬ ‫קנו אות׳ בשותפות הרי אלו חולקין בהם ואם הם משל אחד מהם‬ ‫הרי זה שקנה אותם הרי הס שלו שהרי לא יצאו מקרקע זו וכן‬ ‫כל כיוצא בזה »‬

‫שכח‬

‫דין מקבל שרוצה להסתלק‬ ‫השדה ובו ב׳ סעיפים‪:‬‬

‫מפני‬

‫רעת‬

‫א חמקבל שדה מחבית וזרעה ולא עשתה ורוצה להסתלק ממנה‬ ‫מפני רעתה אש יש בה כדי להוציא ממנה םאתים יתר על‬ ‫ההוצאה חייב המקבל ליטפל בה שכן דרך לכתוב בשטרות אנא‬ ‫איקום ואזרע כו׳ ואעמיד כרי לפניך ותטול חלקך כו׳ ושיערו‬ ‫חז״ל שזהו נקרא כרי ואפי' לא כתב כמאן דכתב דמי ואם לאו‬ ‫יבול להסתלק כד״א בקבלנות שנותן לו דוקא נזמה שתוציא האר׳‬ ‫אבל בתכירות וב״ש בשכירות אפי׳ אינה עושה בלום צריך ליתן‬ ‫לו שביתתו כפי תנאו »‬ ‫ב לא עברה אלא הובירה בין כולה בין מקצת׳שמין אותה כמה‬ ‫היתה ראויה לעשות אש עבדה ונותן לו חלקו כפי זזנאי שהיה‬ ‫מגיע לו שכן כתכ לו ואםאוביר ולא אעביד אשלם במיטבאואפי׳‬ ‫לא כתכ ככתוב דמי דהוי כמו תנאי ב״ד דכיון שדרך להתנו׳כך‬ ‫ד ש חולקין ואומרים שאם לא כתכ לו כך פטור דלא הוי אלא‬ ‫מכטל כיסו של חבית דפטור אלא משום תנאו שהתנה וכת׳ לו‬ ‫אם אוביר ולא אעביד אשלם מחייבינן ליה מ״מ אם כתב לו אם‬ ‫אוביר ולא אעכיד אשלם לר אלפי זוזי א״צ לשלם אלפא זוזי רזו‬ ‫אסמכתא היא כמ״ש לעיל סי׳ ר״ז בדיני אטמכתא אלא נותן לו‬ ‫בפי מה שהיה ראוי לעשות בלבד »‬

‫שבט‬

‫המקבל ש ד ה לזמן ומת והניח בן ובו ס״א‪:‬‬

‫א המקבל שדה מחבית לזמן ידוע ומת והניח בן קבלנות זה‬ ‫אינו ממון שיורישנו לבנו לפיכך בעל השדה לא יובל לומר‬ ‫לבן הסתלק ותן לי מה שאכל אביך הואיל ולא גמר הקבלנות‬ ‫וכן הכן לא יוכל לומר תן לי מה שעשה אבי ויהא בידי עד גמ״‬ ‫זמן הקבלנות אלא בטל הקבלנות ושמין מה שעשה עד יום מותו‬ ‫ונותן לו א‪£‬י׳ התנה עמו לזמן קבוע ‪.‬‬

‫סימן ׳עול‬

‫קלז‬

‫א השוכר את הפועלים התפ ולא התנה עמהם בשעת ששכרן‬ ‫כלום והוא במקום שיש מגהנ ידוע אינו יוכל אח״כ לשנות‬ ‫עליהם ממנהנם שם שאם נהנו שם שלא להשכ׳' ושלא להעריב‬ ‫אינו יכול לכופם להשכים ולהעריב אפי׳ הוסיף על שכרן לא‬ ‫יוכל לומר מה שהוספתי על שכרכם לא הוספתי אלא בדי‬ ‫שתשבימו או תעריכו עמדי אלא הם יכולין לומר מה שהוספת‬ ‫לנו לא הוספת אלא בשביל שנעשה עמך מלאכה טובה ומעולה‬ ‫הוספת וכל זה ששכרם מתחלה סתמי אבל אם התנה מעיקרא‬ ‫הכל לפי תנאו* בד״א במקום י שיש מנהג ידוע אבל במקום שאין‬ ‫מנהג ידוע או אפי׳ יש מנהג שלא להשכים ושלא להעריב והוא‬ ‫אומר להס אני שוכר אתכם כדין תורה חייבי; לצאת מביתם‬ ‫בזריחת השמש ולעשות מלאכה עד צאת הכככיס דהכי כתיב קרא‬ ‫תשת חשך ויהי לילה בו תרמוש כל חיתו יער וגו׳ תזרח השמש‬ ‫׳אספון וגו׳ ואז מיד בזריחת השמש יצא אדם לפעלו ולעבודתו‬ ‫עדי ערב ש״מ דפעולת האדם מזריחת השמש עד הערב דהיינו‬ ‫שתחשך בד״א בחול אבל בע״ש יכול לתקדים עצמו לביתו בכדי‬ ‫שיוכל למלאות לו חבית של מים ולצלות לו דג קטן ולהדליק את‬ ‫הנר ואש לא היה מנהג כעיר אבל דוב אנשי העיר באין לכאן‬ ‫ממקום שיש שם מגהג אזלינן בתר מנהג העיר שבאו משם הלך‬ ‫ממקום שנהגו להשכים ולהעריב למקום שנהגו שלא להשכי׳ ושלא‬ ‫להעריב או איפכ׳ אזלינן בתר המקום ששכר שם הפועלים תראי‬ ‫על דעת זה נשכר לו ואין קרוי מקום שנהגו כך וכך אלא בדבר‬ ‫שנעשה כן הרבה פעמים עד שנעשו מורגלים ושכיחי ברבר ההוא‬ ‫אבל דבר שאינו געשה רק פעם א׳ או ב׳ פעמים איגו קרוי מגהג »‬ ‫ב מקום שנהנו לזון יזון לספק בגרוגרות או בתמרים וכיוצא‬ ‫‪k‬‬

‫בהן יספק הכל כמנהג המדינה ‪,‬‬ ‫‪ j‬השוכר את הפועל ואומ׳ לו אני נותן לך כאחד או בשנים מבני‬ ‫העיר מחשבין השכירות היתר שדרך ליתן בעיר ^פחות‬ ‫שבשכירות שדרך בעיר ליתן ומה שביניהם נותן החצי בגון אפ‬ ‫היתר בשש ופחות בארבע נותן לו חמש‪.‬‬

‫שלב‬

‫דין האומר לשלוחו צא ושכור לי פועלים ו ש כ ר ן‬ ‫יותר ממה ש א מ ר לו ובו ו׳ סעיפים •‬

‫א אמר לשלוחו צא ושכור לי פועלים בג׳ ג׳ זוזי ליום והלך השליח‬ ‫ושכרן בר׳ ד׳ זוזי ליום או ביותר אם אמר להם השליח‬ ‫המקבל שדה ליטע כמה אילנות ובוה״ס ‪:‬‬ ‫של‬ ‫לפועלים שכרכם עלי נותן להם כמו ששכרם ואינו נוטל מביית‬ ‫א המקבל שדה מחבית ליטע הרי בעל השדה מקבל עליו עשי אלא ג׳ ומפסיד אחד מכיסו דכיון שלא א״ל כ״ה לאגורי אלא‬ ‫בוריות לםאה וי״א למאה ואם יש בהן יותר על זה מגלגלין‬ ‫ה״ל למיגר בטפי ואפי׳ ידוע שאין הפועלים שבעיר‬ ‫בגי לא‬ ‫עליו את הבל פייהמקבל ליטע שרה חבית כשיעור שיכולים ליטע נשכרים בפחות מד׳ לא ה״ל לשנות מדברי ב״ה וכיון דשני‬ ‫באותו השדה כגון ממטע י' לבית סאה מקבל עליו בעל השדה‬ ‫בשליחותיה ונקט שכירתם עליו איהו דאפסיד אנפשיה וי״א רלעולפ‬ ‫עשרה מריות לסאה שאם יש עשרה אילנות שאין עושי! פירי צריך הב״ה ליתן מה שההנהו ופי׳ מה שההנהו היינו כמו שנשכדיפ‬ ‫לא יצטרך המקבל ליטע אחרי׳ תחתיהן דהכי אורחייהו האילנות הפועלים בעיר כגון דא״ל שכור לי פועלים כג׳ ולא מתגרי פועלים‬ ‫להיות בה! כל כך בוריות ומחיל » ואם יש בהם יותר מכןכנון‬ ‫בעיר בבציר טג׳ וחצי או בבציר מד׳והלך השליח ושכר אותן‪.‬‬ ‫י״א לטאה טגלגליןעליו שיטעכל הי״א אילנות תחתיהם דהשתא‬ ‫ביותר מג׳ וחצי או יותר מדי צריך ליתן ־הב״ה כפי מה שנשכריפ‬ ‫ליבא מחילה כלל »‬ ‫הפועלי׳ בעיר דאע״ג שלא אמר לו אלא מ ׳ הא ידע שאיגפ‬ ‫מקום שנהגו שיהיה הנוטע גוטל חצי השבח ובעל הקרקע‬ ‫כ‬ ‫נשכרים בג׳ אלא בג׳ וחצי או בד׳ והיאך אסיק ארעתיה שיהיו‬ ‫החצי ונטע והשביח ואחייב נטע והפסיד מחשבין לו חצי‬ ‫נשכרי׳ לו בפחות מכל הפועלים וכ״ת שהיה סבור השליח יתן‬ ‫השבח שיש לו כבר ומנכין לו ממנו מה שהפסיד ונוטל השאר‬ ‫המותר משלו אטו׳ בשופטני עסקינן ואי תימא משוס שחשב שיש‬ ‫ומסתלק ואפי׳ התנה עמו על עצמו שאם יפסיח לא יטול כלום‬ ‫לשליח איזה הנאה מזה מן הפועלים ורוצה גם הוא חלק ליהנות‬ ‫אפי׳ ממותר השבח שעל ההפסד אין זה אלא אסמכתא ואיןמנכין‬ ‫בו מה לו ולהנאות השליח כיצד הוא עושה סחורה בפרות של‬ ‫אלא מה שהפסיד‬ ‫חבירו וזהו ג״ל ג״כ כוונת הטור בכאן שסיים על דברי הר״מ שלא‬ ‫ג שתל שנטע והשביח ורצה להסתלק שנמצא שצריך בעל‬ ‫יהא עושה סחורה בפרתו של חבית ולא כדברי ר״י קאיו ז״לע״ש‬ ‫הקרקע להוריד משם ואילך ארים לתוך הקרקע אין השתל‬ ‫ויהיה א״כ פירוש מה שהתנהו היינו מה שהיה צריךליתן הב״ה‬ ‫יוכל להסתלק אלא באופןשלא יפסיד בעל הקרקע כלום בהסתלקותו לפועלים אם היה שובח היא כעצמו ומה ששכרם השליח יותר‬ ‫כיצר אם היה המנהג ביניה׳ שבעל הקרקע נוטל חצי השבח‬ ‫מזה ואמר שכרכם עלי איהו דאפסיד אנפשיה ואם אמר להם שכרכפ‬ ‫והשתל החצי ועכשיו שרצת השתל להסתלק צריך בעל הקרקע‬ ‫על ב״ה חזינן היכימתנרי פועלים בההואדוכתא אי בד׳ יהיבלהו‬ ‫להוריד ארים אחר במקומו והמנהג הוא שהאריס היורד לשדה‬ ‫ב״הד׳ ואי בג׳ יהיב להו ג׳ דכיון דשני שליח בשליחותיה בטלה‬ ‫נטועה נוטל השליש הרי יטיל מבא! ואילך בעל הקרקע החצי כמו לה שליחותיה וה״לבמאן דעבדי׳ליהסתמא בלא קצץ שכר רדינא‬ ‫שנטל כבד והאריס יטול השליש והשתל הי־אשון אינו נוטל אלא‬ ‫היא דשקלי כמנהג המדייהוא• איכא בההוא תכתא מאן דמיתגר‬ ‫השתות הנשאר הואיל וסלק עצמו מרצונו מיהו לא יוכל השתל‬ ‫בתלתא ואיכא נמי מאן דמתגר בד׳ לא שקל אלא ג׳ דדעתא‬ ‫דאיניש למיתגר אתרעא דזילא ועלייהו רמי לגלויי לב״ה למימר‬ ‫להשתלק אס לא ברשות בעל הקרקע »‬ ‫ף כל שתל שנוטל החצי כמו שנוטל החצי כפירות כך נוטל החצי ליה לא מתגרינן לך אלא בד׳ לפיכך א״צ ב״ה ליתן אלא ג׳ ויש‬ ‫להם תרעומת על השליה דאמרי ליה אלו הוה ידענו שלא יתן‬ ‫בגפנים שהזקינו דהוי במו שאר זמורות הנפן ךביון דאורחייהו‬ ‫בהכי אדעת׳ דהכי נחית אבל אם שטפןנהר או עקרן הרוח ובאי אלא ג׳ לא הוהמתגרינה לך בד" א כשאין מלאכתן ניכרת שהיא‬ ‫שוה ד׳‪.‬אכל אם היתה מלאכתן ניכרת שהיא שוה ד׳ נותן להמ ב״ת‬ ‫לחלוק בעצים אין לו בהן אלא השתות‬ ‫ארבע שאלו לא אמר להם שלוחו ארבע לא הוי טרחי לעשות‬ ‫טען האריס שהתנה שיטול החצי ובעל השיה טען שלא‬ ‫ןן‬ ‫מלאכה טובה ששות ר׳ ואי לא יריעה עבירתייהו מה דשויא כגון‬ ‫התנה אלא ליתן לו השליש הולכים אחר מנהנ המדינה ‪.‬‬ ‫ריפק׳ דמלו מיא ואינון אמרי דשויא עבידתייהו ד׳ לא שקלי אלא‬ ‫תלתא אבל אית להו עוד תרעומות יותר עליה דשליח דא״ל אי לאו‬ ‫דאמרוו לן ‪1‬׳לא הוינאטת־וינ׳ נולי ה א י ‪.‬‬ ‫ש ל א השוכר פועלים ינהג עמהם כמנהג המדינה‬ ‫ב אמר‬ ‫‪E D‬‬ ‫י‬

‫י‬

‫הלכות שכירות ופועלי‬

‫ובו ג׳ סעיפים‪.‬‬

‫לבוש ע»ר שושן‬

‫הלנות שכירות ופועלים‬

‫ב אמר הנ״ה לשלוחו שכור לי פועלים ביר׳ ד׳ זוזי והלך השליח‬ ‫ושכר בג׳ ג׳ אע״פ שמלאכתן שוה ד׳ אין להט אלא שלש בץ‬ ‫אטד להם שכרכם עלי בין אמר להם שכ־בם על ב״ה שהרי קבלו‬ ‫על עצש׳לטוזיל גביה אבל יש להם תי־עימות על השליח דאמרילית‬ ‫כיון שאשר לך ביה לשבור בד׳ לא היה לך לפחות לנו וכ־ לית לך‬ ‫אל תמנע טוב מבעליו*‬ ‫‪ j‬אפר לו ב״ה לשליחו צא ושכור לי פועלים בנ׳ ואיכ׳ דטתגרי‬ ‫מ ׳ ואיכא דמתגרי באיבע יהלך השליח יאמר להם נד׳ ושנרכם‬ ‫על בעל הכית ואמרו הפועלים הריני כמו שאשר נעל הבית ודאי‬ ‫לא היה רעתם לפחות שמה שאמר להם השליח אלא כוונתם לומר‬ ‫כיח שאתה אושר לן בד׳ הרי אנו מאמינים לך שאמר לך בד׳ ואין‬ ‫אנו טשכירין בפחית מד׳ אלא אני סומכים שמא יתן לנו ייתי ולא‬ ‫*שרינן הואיל ושינה השליח משליחותו בטלה השליחות יהיאיל ואמר‬ ‫עזבדבכם על ב״ה יחזור הדבר על הביה ייתן להם ג׳ כמו שאמר‬ ‫לש^ח אלא אטרינן הואיל ואטת הרינו ב»ו שאמי לא היה רעתם‬ ‫ל‪8‬חית כו׳ ונם השליחות בטל ושטי! מת שעשו אם היא שיה ד׳‬ ‫נוטלים ד׳ טב״ה אפי׳ כל שאר הפיעלים נשביי׳ בנ׳ כיון שעשו‬ ‫מלאכה מעול׳ ואם אי‪.‬ו שיה ד׳ או שאינו יריע אם שיה ד׳ אין להם‬ ‫אלא ג׳ כמו שאשר הב י ה הואיל ואמר השליח ושכי־כם עזי ביה‬ ‫‪1‬אם אמ־ השליח שכ־בס עלי בכל עניין נותן להם השליח ד׳ וחוזר‬ ‫ונוטל טב״ה כרלעיל בריש סעיף א׳ יכן אס לא היי פועלים נשכרים‬ ‫רק בד׳ הוי דינא גיכ כדכתיבנא לעיל»‬ ‫ף ואם אטד לו ב״ה לשליח שכור לי פועלים בד׳ והלך השליח‬ ‫זאשר להגו בג׳ זאטרי לי הם ככזו שאמ־ נ״ה אע״פ שמלאכתן‬ ‫שיה ד׳ אין להם אלא ג׳ שהרי שמעי ג׳ יקבלי עליהם‪ ,‬ביה שאשר‬ ‫לפיעלים עשי עמי מלאכה בד׳ בטי שעשי חבריכם ואמרו לו כמי‬ ‫שעשו חבירניבן נעש׳ יאשתכח דיהיב להויית׳ צ־יך ליתן לאלי‬ ‫כשי שנתן לחביריר‪ £,‬שלא היה דעת׳ במה שאמרו במו שעש־‬ ‫וובירינו אלא לעילויי׳ שא& לחביריהם הושיף יוסף נם להם ובעל‬ ‫וזנית שהטעה את הפועלי׳ ואשר להם עשו עמי בד כמו שנשכרי׳‬ ‫שאד רוב הפועלי' ונמצ׳ ששא׳ ריב הפיעלי׳ נשברי' בי תר כ פ־עלי׳‬ ‫שהטעו את הב״ה בכה״ג שאמרו רוב «ועלי׳ איני נשכ־י׳ בפחו׳ מי'‬ ‫ונמצא שרובן נשכי־ים בה׳ הוו כאילו לא שבת זר‪ ,‬את זה כלל‬ ‫ונותן להם יי«חומ שבפועלים שאס הבית הטעה אות׳ היי נתבט‪:‬‬ ‫תנאם והוי להו פועלים בלא קציצה שניטלים בפחות שבפועלים דרעתא‬ ‫דאיגש אתרעא זילא וכשחפועלים הטעו לב״ת שכירות בטעות היתת‬ ‫ואין להם אלא ה׳ כ״ה ששכר פועל יא״ל לית! לי חפ׳ אחד בשכירותו‬ ‫הנדירה גיד וןב״ו! אח״כ לית! לו ההפ׳ או דמיו דהואיל ילא טשך‬ ‫החפ׳ לא קנאו»‬ ‫ך‪ ,‬שברם בעל ד!בית בעצטו בסלע ונזדלזלה המלאכה והיאה להם‬ ‫נעל הבית פנים זועפות ופייסוהו והפצירי בו בדברים ושתק והניח‬ ‫לו!ם לגמור מלאכתם אינו יכול ליטר לא נתפייםתי אלא על דעת‬ ‫»תפחתו לי בשכרכפ כפי הזול שהם ישיבו ויאטת לא פייםיוך א־יא‬ ‫על דעת שגעשה טלאכה טובח וכן עשיני» יכן אם הוקרה המלאכה‬ ‫והם הראו לו פנים זועפות ופייסם כהפצ־ת דברים ושתקו ונשיו‬ ‫טלאכתם אינם יבולין לומר לא נתפייסנו אלא על דעת שת •סיף לנו‬ ‫על שכרינו כפי היוקר שהוא ישיב ויאשר לא פייםי אתכם אלא על‬ ‫דעת להוסיף לכם אכילה ושתי‪1‬ז ובן עשיתי»‬ ‫ן ואפ המלאכה שות *׳ שריב הפועלים לא היו נשכרין נפתית מה׳‬ ‫והואשכים בד׳ ואוויכ הוזלו רוב הפוע״ים ועמדו על ד'אינו יכול‬ ‫אטד במו ששב יתי אתבםסתתלה בפחות שדינר משה שהיה לי ראוי‬ ‫ליתן לאחרים גם עתה שהוזלו הפועלים אפחת לכם פחות דינר מטה‬ ‫שנוטלים שאר פועיייס אלא נותן להם ד' כמי שפסק שיאשרו שת‬ ‫שפסקנו עשך מתחלה פוזת משאר פיעלים היינו משוס שראינוך‬ ‫שלא רציתלהיסיף ואנו הייני צ־יכין לשכירות מלאכת והוזלנו נבך‬ ‫אבל עכשיי שהוזלו הפועלים בפחות טי׳ לא היינו מת־צים להשכיר‬ ‫ובן אם שביין ביתי דינר ממה שניטלים שאר פיעלים והוקיה‬ ‫המלאכה הם אינן יכילין לומר גפ עתת הוסיף לנו דינר יותר ששאר‬ ‫פועלים לפי היוקר של עכשיו אלא נותן להם במו שפסק שיאמר‬ ‫להט מה שהוספתי לכם מתחלה יותר על שא־ פועלים לפי שראיתי‬ ‫בכפ שלא רצית׳ להשתכר בפחות ואני צריך היית• למלאכה והוספתי‬ ‫לנש להשלים רצי־נבס עד בך אבל עכשיו שחוקרי הפועלים כיותר‬ ‫שמה שפסקתי לכם לא הייתי מתרצה לשכור פועלים ‪t‬‬ ‫‪,‬‬

‫שלג‬

‫השוכר את הפועל ו נ א הפועל לחזור קורס‬ ‫שהתחיל או אחרי כן ובו ח׳ סעיפים‪:‬‬

‫השוכר את הפועל לעשות עמו מלאכה איזה מהם שבא לחזור‬ ‫א‬ ‫כין הפועל כין הכ״ה הרשות בידו ויבול הבעל הבית לושד‬ ‫&«ועל השכר עצמך במקום אחר יגם הפועל אומר לכ״ה צא ושכור‬ ‫לך פועל אחר ותביעת טמון ליבא דהא דברים בעלמא נינת אלא‬ ‫? י ש על החוזר תרעומות בשביל שיהא צריך לחזור זה אחי פיעלים‬ ‫וזחאסרשזכרע נפה דברים אמרים שיבולי! לחזוד בהן כ׳אלא הלט‬

‫סימן שלג‬

‫הפועלים לעשות מלאכתפ אבל אם הלכו כגון ששכר חמריפ‬ ‫להביא לו תבואה ממק־פ אחר והלכו המרים ולא מצאו תבואת‬ ‫או שבי פועלים לעדור בשדהו והלכו ומצאו השית לחה ואינה‬ ‫ראויה לעידור אי ששבים להשקות השדה ומצאוהו שנתמלא מיס‬ ‫ואינה צריכה השקא׳ בכל א ו אם בקר ב״ה מלאכתו מבע־כ ומצאה‬ ‫שצריכה פועלים ושכרם ולמחר מצא שאינו צריך להם ה״! אנוש‬ ‫ומה בידו לעשות ופטור אבל אם לא בקד מלאכתו מבערב ושכר‬ ‫הפועלים ואיפשר שאפי׳ בשעה שעברם לא היה צריך להם הרי‬ ‫נרם להם היזק ופשע בהם שאם לא שכרם הוא היו הם נשכרי'‬ ‫לאחרים ה״ז חייב מדיני רגרמי וניתן להם שכרם כפועל בטל אבל‬ ‫לא כל שכר׳ כמו ששכרם שאינו דומי בא טעון לבא ריק! ועושה‬ ‫מלאכה ליושב ובטל ׳"א שאף אם לא הלכו הפועלים אס משך‬ ‫הכ״ה כלי אומנתו של הפועל שעי־שה מלאכתו אין הב״ה יכול‬ ‫לחזור בו וגם הפועל אם הוא קבלן אינו יכול לחזור בו אבל אפ‬ ‫הוא שכיר יום יבול לחזור בו משום עביי הם ולא עבדים לעבדים‬ ‫נמ״ש בע״ה בסעיף נ׳ מיהו יוכל הב״ה לעכב כלי האומנות שישכור‬ ‫בעדם פועלים אחרים כמ׳יש בע״ה ‪1‬‬ ‫^ בדי׳א שבשחזר הב״ה בעוד שלא הלכו הפועלים שאין לפועלינ*‬ ‫עליו אלא תרעומת היינו דוקא בשגם לא היי יכולים להשכיר‬ ‫עצמן אמש כששכרם ב״ה זה שלא היזק להם כלום ע״י שכירתו‬ ‫אבל היי יכ לים להשכיר עצמן אמש לאחרים אפ לא היה שוברן‬ ‫ב״ה זה ועכשיו אינמ מיצאים להשכיר ה״ז הזיקם שאבד לתם שכר‪8‬‬ ‫מיום זה וה׳יז חייב לשלם להם מדינא תרמי וניתן להם שכרפ‬ ‫כפועל כטל גמ״ש בסעיף הקורם ואם יכילי! להשכיר בפחות ממת‬ ‫ששכרם אינו משלם להם אלא הפחת אבל אם הלכו ולא מצאו‬ ‫נקני השכירית ואפי׳ אם לא היו מוציאין להשכיר עצמם אמש‬ ‫צריך ליתן להם שכרם בפיעל בטל והוא שהלכו עצמם אבל לא‬ ‫כשהלכו שליחם ולא מצאו ונם כשהלכו עצמי שאמרנו שניתן להפ‬ ‫כפועל כצל רקא כשעכשיו איגכ מוצאים להיות נש‪.:‬רים כלל אבל‬ ‫אם מוצאי׳ מי שי׳טכ־רם בשכיתתו אין להם עליו אלא תרעומת‬ ‫ואם אינם מוצאי! להיות נשכרים אלא בפחות אינו משלם להפ‬ ‫אייא הפרת יכל אלו הדינים ג״ב כשלא בקר הב׳׳ה מלאכתו מכערב‬ ‫דפשיעתו גרמה לו אבל אל‪ .‬לא היתה פשיעת כ״ה בדבר כלל ה״ז‬ ‫אניס ונפטר כמ״ש וע״ל כימן של׳׳ד‪ ,‬י״א דהא דאמדינן כשמוציאין‬ ‫להשכיר עצמן אינו משלם להם אלא הפר״ת היינו כשמוצאין מלאכי‬ ‫עהי׳בזו{אבל״אם א־נט מוצאים אלא מלאכה כבידה מזי אינ׳צריכיפ‬ ‫להשכיר עצמן ונותן להם כל שכרב כפועל בטל ויש דולקין דא‪5‬י'‬ ‫במלאכה כבידה מזו אינו נותן להם אלא הפחת ‪t‬‬ ‫‪ j‬בד״א שיכול ב״ה לחזור בו כשלא גרם להם הפסד ולא הלכו‬ ‫ולא משך כלי אומנות׳ היינו דוקא כשלא התחלו במלאכת‬ ‫אבל אם התדלו במלאכה אפי׳ לא גרם להם הפסד אינו יבול לחזור‬ ‫בו ואם חוזר נותן להם שכרם בפיעל בגיל והפועל אם הוא שכיר‬ ‫יום יכול ל~זיד בו אפי׳ בחצי היום ואפי' קבל כבר דמי שביתתו‬ ‫ואין בידו לשלם לב״ה יכול לחזור בו והמעות חוב עליו שנאמר‬ ‫כי לי בני ישראל עבדים אמר הש״י עבדי הכ ולא עבדים לעבדים‬ ‫וכשחוזר בו ידו על העליונה כמי׳ש כסעיר הסמוך ‪ ,‬מלמד שהשכיר‬ ‫עצמו לב׳ או ג' שנים מיד שהתחיל מלאכתו בשנת ראשונה מקרי‬ ‫התחלה גם לשנה שנייה ושלישית דהכל שכירות אחת היא והיה‬ ‫לכל פיעל אבל אמרו חז״ל ששום פיעל ומשרה ואפי׳ מלמד או םופר‬ ‫אסור לו להשכיר עצמו להי ת בבית ב״ה א׳ בקבע ג׳ שנים וטעמא‬ ‫משום דהמשכיר עצמו לשלש שנים היא כמו עבד עברי ז״עיקר‬ ‫עבודת עבד עברי אינה אלא לגי שנים דכתיב גבי עבד עבריני‬ ‫משנה שכר שכיר עבדך שש שנים וכתיב בישעיה מקצה שלש‬ ‫שנים כע־ני שכיר ונ־מר ש״מ דסתם שכיר הוא לשלש שנים ואמדינן‬ ‫בגמרא פ״ק רקידושין מהאי קרא דעבר עברי שחלה ג׳ ועבד ג'‬ ‫אינו חייב להשלים שכבד יצא ידי עבדותו וש״מ מאן דמשכיד‬ ‫עצמו לג׳ שנים הוא כעבד עבדי וגבי עבד נרצע אמי־ינן דטעם‬ ‫תרצע היא משום שעס־ןעל לי בני ישראל עבדים עבדי הם ולא‬ ‫עבדים לעברים כמו עפ׳ רש״י ׳נים בפרשת‪ ,‬משפצים אוזן ששמע‬ ‫בהר סיני כוי וא״כ פועל אי מלמד ‪?/‬משכיר עצמו לנ׳ שנים עוגר‬ ‫‪t‬‬

‫‪k‬‬

‫על כי לי בגי ישראל עידיגז •גומר »‬ ‫ף הא דאמי״ינן בשחוןר בו אפי׳ ביצי היו׳ יד‪.‬־ על העליונה כיצד‬ ‫שמין כמה שיוה מה שעשה ונוטל אפי׳ אפ נתיירך׳ המלאכ׳שאין‬ ‫הב׳יה יכול לגומרה בחצי השכר הנשאר בידו כגון ששכרו בחי‬ ‫דינרים ליום ועשה עמו חצי היום דתן לו ד׳ דינדין ואפי׳אפ‬ ‫נתייקרה המלאכה שצריך בה״ב ליתן לפועל א ח ר מ״צי היופ‬ ‫הנשאר ו׳ דינדין אפייה צריך ליתן לראע! ד׳ דיירין מחצי יופ‬ ‫שעש׳לו ולא אמיינ; לא ימן לי אלא שני דיניי! כדי מתגמד מלאכת‬ ‫היום בשמנה׳ דינרים כפי מה שהתנה וה״ה נמי אם הוזל׳ שיכול‬ ‫לגמור חצי היום הנשאי־ בב׳ דינרין צייך ליתן לו ו׳ דינרין ואינו‬ ‫מעכב עליו אלא שני דיניי! כדי שתגמר מלאכת היימ כפי מה שהתנ׳‬ ‫ודוקא שחוזר כו םתם דאמרינן ש־יוזר כו משום שאינו רוצה להיות‬ ‫עוד עבר היום ונ‪8‬טר משום עבדי ד& אכל אם חוזר ‪8‬ח»ת‬ ‫ונתייקרה‬

‫חושן משפט‬

‫סימן שלד‬

‫הלכות שכירות ופועלים‬

‫שנתייריה המלאכה ורוצה להוסי׳ לו על לבירתו או ישכיר עצמו‬ ‫אצל אחרים אץ שומעין לו ולא אמרו שפועל אפיי אחד שהתחיל‬ ‫יכול לחזור בו ואפי' בחצי המלאכה משום עבדי הם כו׳ אלא בשכיר‬ ‫יום או חרש או שנה וכהי׳ג שהוא דומה בזה לעבד עברי אבל קבלן‬ ‫שקבל עליו לעשות כל מלאכה בכך ובך אי! זה דומה לעבד שזה‬ ‫אינו עבד אלא לעצמו במו שארבל בעלי מלאכות שע שין להשתכ׳‬ ‫במלאכתן לפיכך גם הו׳ כשהתחיל במלאכתו אינו יכול לחזור בו‬ ‫כמו הב׳יה ואם חוזר בו ידו על התחתונה ששמץ לו מה שעתיד‬ ‫לעשות כפי מה שצריך לגמור את המלאכה כיצד כגון שקבל‬ ‫לעשות כל מלאכה בשמנה דינרים ועשה חצייה וחזר בו ונתייקרה‬ ‫המלאכה עד שאי איפשר לב״ה לגומרה אלא בו׳ דינרין לא יתן‬ ‫לו אלא שגים בדי שתגמרה מלאכתו בח׳ כמו שהתנה ואם אינו‬ ‫יכול לגומרה בפחות משמנה דינרים אינו נותן לו כלום מיהו אס‬ ‫נתייקר הרבה שצריך הב״ה ליתן עליה לגימיה יותר ממה שפסק‬ ‫עמו א׳יצ לשלם מכיסו כלום ואם הוזלה המלאכה והזר בו הקבלן‬ ‫אחר שעשה חציהיוהב״ה יכול לגמור חצי השני בשני דינרים אפ"ה‬ ‫אינו• נותן לו אלא ד; דעריס וכן הדץ בב׳יה שחוזר בו שידו על‬ ‫התחתונה שאס הוזלה המלאכה ויכול לגומרה בשני דינרים צריך‬ ‫לותןלו ו׳ דינרים על מה שעשה ולאיעאירלואלא ב׳ דערי׳ שיוכל‬ ‫לגמור בהן מלאכתו בפי תנאו ואס הוקר׳ צריך ליתן לו ד׳ דינרי׳ •‬ ‫ף‪ ,‬בד״א שפועל יכול לחזור בוי יותר מקבלן ברבר שאינו אביר‬ ‫שיכול ביית להמתין עד שיזדמן לו פועל אחר לגמור מלאכתו‬ ‫אבל בדבר האבוד כגון להעלות פשתנו מן המשרה שנפסד אם‬ ‫לא יעלנו או ששכר חמור להביא חללי! למת או לכלה שצריכץ‬ ‫לשעתו ואינו יבולי׳ להשהות וכן עבד א משרתת בב ׳ ב״ה שחוזר‬ ‫בהן מיקרו דבר האבוד שבעל הבית לא יוכל לעשות מלאכתו‬ ‫כעצמו וע׳יי כך נאבד שלו וכן כל כיוצא בזמ כגון מלמד או‬ ‫עופר שמקבל עליו לכתוב םפר אחד מקרי דבר האבוד ואחד פועל‬ ‫ואחד קבלן אינו יכול לחזור בו אאי׳ב היה אנוסכגץ שחלה הוא‬ ‫או אשתו או בניו או ששמע שמת לו מת וכה״ג יכולין לחזור בהן‬ ‫והואיל ואגוס הוא צריך הבי׳ה לשלם לו מה שעש' כדין מי שידו‬ ‫השוכר את הפועל להשקות השדה והשוכר‬ ‫על העליונה שנתבאר לעל ואם לא נאנס וחור בו אז אס היה שלף‬ ‫הב׳יה מוצא פועלי׳ אחרי׳ לשכור בשעה ששכר את אלו ועכשיו‬ ‫מלמד לבנו וחלה בנו ובו ד׳ סעיפים‪:‬‬ ‫אי‪-‬ו מוצ׳ בין שיכר בין קבלן שיכר עליה׳ או מטען אפי׳ אם‬ ‫א השוכר את הפועל להשקות לו שדהו מזה הנהר ופסק הנהיי‬ ‫עריץ לא התחלו במלאכה הואיל ואיג׳ אנוסים כיצד מטען אומר‬ ‫בחצי יזם אס אץ ו ד ר הנהר להפסיק פשיטא יפסידא דפועל‬ ‫להס סלע קצצתי לכם בואו וטלו שתים כדי שינמרו מלאכ‪/‬ן‬ ‫הוא דהאכעל בית אנוס הוא אייא אפי׳ אס דרכו להפסיק והפועל‬ ‫ולאחר שגמת מלאכתן לא יתן להם אלא מה שפסק מתחלה ואפי׳‬ ‫יודע דרד הנהר שבן דרכו להפסיק אע״ג שגס ב״ה ידע דרך הנהר‬ ‫נתן להם שתים צ‪-‬יכץ להחזיר התוספות בד״א שיכול להטעותן‬ ‫שדרכו להפסיק פסירא דפועל היא דכיון דתחווייהו ידעו הפועל‬ ‫גזטן שאינו מוצא פועלים אחרים לשטר אכל אס מצא פועלים‬ ‫איבעי ליה לאסוקי אדעתיה וה״ל להתנו׳ שלא יזיק לו פסיקת הנחי‬ ‫אחרים והטעה את אלו צריך ליתן להם כפי מה שפסק עמהס‬ ‫שהוא טובתו אבל אס אין הפועל יודע דיר הנהר כגון שהוא‬ ‫באחרונה <‬ ‫מעיר אחרת ובעל הבית ייךע בעל הבית ה״ל לאסוקי אדעתיה‬ ‫ן ואם אינו יכול להטעותן שוכר עליהם שיגמרו מלאכתו שלא‬ ‫ולהתנות וכיון שלא התג׳ איהו דאפסיד אנפשיה שלא התנה‬ ‫תאבד וכל מה שיוסיף לאלו הפועלים האחרים יתר על מה‬ ‫ונותן לו שכרו כפועל בטל וכן הרין בבל אונס שאירע לפועל אס‬ ‫שפסק לראשונים נוטל מהראשונים ועד כמה מוסיף עליהם עד‬ ‫שניהם •ורעת שדיר האונס לבא או ששניהם אעם יודעין הוי‬ ‫כדי שכרן של ראשונים דהיינו שנותן לאלו כפל מה שהיה לל‬ ‫פסירא דפועלדאיהו הי׳ל להתנות והמע״ה ואס הב״ה יודע והפועל‬ ‫ליתן לראשונים ונוטל התוספות זה מן הראשונים דמסתמא הכי‬ ‫אינו יודע הוי פסיד׳ דבי׳ה ואס יש מכתי מדינה ע״ל ‪6‬י׳ שב״א‪.‬‬ ‫&מכי דעתייהו מעיקיא ואם היה בידו איזה ממון שהוא של‬ ‫מי ששבר בית לדור בו ומת בתוך זמן השכירות אין היורשין‬ ‫הראשונים יכול לתופשו ולשכור פועלים אפי׳ עד ארבעים וחמשימ‬ ‫צריבץ לשלם רקמה שדר בו דהא הוו שניהם אינם יודעין וב״ה‬ ‫דינרי׳ בכל יום לכל פועל כרי שינמרו מלאכת‪ r‬שלא תאבדואע*‪6‬‬ ‫הוא כפועל שהשוכר שכד אותו לתק לו ביית והוה ליה להתנות‬ ‫שלא שבר הראשוני׳ אלא בשלשה או ארבע דינרי׳ ליום מוסיף‬ ‫ויש חולקין ומדמץ את הדר לפועל כלומר כאילו הבעל הבית שכרו‬ ‫לאחרונים מה שירצה הו^יל והוא תפוש משלהם ומיהו אס לא‬ ‫לשמו׳ לו ביתו ואץ כאן הכרעה והוי ספיקא דדינא לפיכך אס‬ ‫שבר עליהם והפסיד מלאכתו עי׳י המתנתו אין הפועלים צריכים‬ ‫עדיין לא נתן המעות הוי דינא כמו שאמרנו דהמ״עה ואם כבר‬ ‫לשלם לו היזיקו שלא קבלו עליהם רק לעשות המלאכה ולא להיות‬ ‫קבל הכ״ה כל שכרו א״צ להחזיר לו כלום ג ״ב מטעמא דהמי׳עת‬ ‫עליה שומרים לפיכך אעי׳ג שפשעו פטורי׳ ובכל זה אץ חילוק כץ‬ ‫השובר את הפועל או המלמד ויצא דבר בעירב׳ימ שצריכץ לברוח‬ ‫פועל לקבלן י״א דהא דשוכר עליהם עד מ׳ או נ׳ זוז היינו דוקא‬ ‫הוע״ב בשניהם אינם יודעים והוי פסידא דפועל או דמלמר‬ ‫שתפש כלי אומנתם תדאי על זה סמכי דעתייהו אבל שאר דברי׳‬ ‫ר שכרו להשקית לו שדהו ובא מטי בלילה בעניץ שאינו צריך‬ ‫לא ודווקא בדבר האבוד ברבר שאינו ממון כגון מלמד או כדומה‬ ‫עוד השקא׳ מזלא דב׳י׳ה גרים ואינו נותן כלוח לפועל וכן אק‬ ‫לו אבל בדבר האבוד שלמממקצוב צריך לשלם לו כ ל מ ה ש מ ז ^‬ ‫בא המטר בחצי היום אינו נותן לו מחצי היום ואילך בלום אבל‬ ‫ן כד״לן ששוכר עליהם כשאינו מוצא עתה פועלים אחדים לשכור‬ ‫אם עלה הנהר והשקה את השדה מן השמי׳ נסתייעו לפועל ונותן‬ ‫בשכרם להשלים המלאכה אבל אס רוצא פועלים לשכור‬ ‫לו הבעל הבית כל שכרו ‪,‬דאמרינן הב״ת הביר שדהו והיה לו‬ ‫בשכרם ואומר לו צא ושבור פועלים אחרים לג ור מלאכתך ‪/‬־ לא‬ ‫להתנות שאס יעלה הנהר וישקנה שלא יתן לו כלום ואפי׳ אס‬ ‫וזאבר בין שביר בין קבלן אץ לו עליהם אלא תרעומות ולשכיר‬ ‫הפיעל היא מן בני העיר מכתמא הוא אינו מכיר דדך שדה של‬ ‫יום שדינו שית על העליונ׳ שמץ שישלם לו מה שעשה ולקבלן‬ ‫זה ועל ב״ה להתנות שכיי פועלים לחפור שדהו ובא מטר בלילה‬ ‫שדינו שית על התחתונה שמץ לגטת לו מה שעתיד לעשות‬ ‫בעניין שאינן יבולץ לרפיר אח ראו הפועלים הקרקע מבערב‬ ‫רמיש שמר או קבלן שנאנס ואחד שעבר האונס חזר הב״ה‬ ‫פםידא דפועליס הוא שכיון שראיה והכידוה שאם ירד עליה מעד‬ ‫וקבלו סתם לגמור מלאכתו ועשו עמו וגמרוה צריך לשלם להם‬ ‫כל שכרסזואינו מנכה להם כלום דמםתמא מחל להם הואיל וקבל׳ לא תהיה י אוי לדפור היה להס להתנות ואם לא ראו את הקרקע‬ ‫סתם אבל אם לא רצה לקבלם אלא בנכר זמן האונס יבול מבערב פםידא דב' ה דהי׳ל להתנות שהדי הוא ידע ‪ ,‬וי׳יא דאת‬ ‫בקר ב״ה המלאכה מבערב וראה שצריכה פועלים פטור בכל עניין‬ ‫^כותלהמ אע׳יפ שלא חזר ט הפועל ובן הדץ במלמד שחלה‬ ‫עמנכה לו ימי חלייו מיהו אם בבר קבל הפועל או המלמד שכרו ועי׳ל סימן של״ג פעי׳ א׳ וב׳ י״א הא דאמרימ דאח אירע אעש‬ ‫" א שא״צ להחזירו דכבר זכה בו ומזל רע דביה גרם הליו * הוי פסירא דפועליס הייני ששכרם למלאכה ידוע אכל אס שכיץ‬ ‫בלמתם רעם כשאר פועלים לכל דבר ולמנהגם להשכים או םתם יטל הפועל לומר סתמ שביתני תן לי מלאכה אהדת מאן‬ ‫ייסר לי דלמלאכת זו שברתנ* *‬ ‫להעריב וכה״ג כשיש סי׳ של׳יא ואסור למלמד לעשות מלאטע‬ ‫ג כד״א‬

‫בשעה שלומד עםהנערע ולאינעור כלילת יותר מדאי שלא עכל‬ ‫אח״ב ביום ללמוד כראוי עס הנערים מחמת שיאחזנו השינה כיון‬ ‫שלא ישן בלילה וכן לא ימעט ולא ירבה במאכל או בסשת׳‬ ‫שמצעת ולא עכל ללמוד כראוי וכן בכל דבר שמשנה ית על‬ ‫התחתונה ומעברען ליה מלמד שמשכיר עצמי זמן דעו כשכיר‬ ‫אבל אס השכיר עצמו ללמוד ספי אחר או חצי ספר יש ‪ £‬רק‬ ‫קבלן וע׳יל סימן של*ד ושל״ה;פועל שעושה עס ב ״ה בחנם יכול‬ ‫לחזר אפי׳ כדבר האבוד ופשוט הוא »‬ ‫ח ראובן האומר לאומן עשה לי דבר פלו׳ ואקחנו ממך ועש»‬ ‫האומן ואח״כאין ראובן רוצה לקחתו מפני שיאמר איננו צריך‬ ‫לו ובהי׳ג והוא דבר שאם לא יקחנו עכשיו יפסיד ה׳יז חייב לשלם‬ ‫לו מדיני דגימי שהרי על פי דבורו הפסידו• ש׳יצ שהשכיר עצמו‬ ‫עס מנהיגי העיר לשנה ובתנאי כך וכך ואח״כ בשנה השנייה‬ ‫השכיר עצמו עוד למנהיגים אחרי״ סתם ולא התנה התנאי הזה‬ ‫אמריגן ודאי מסתמא על תנאו הראשון השכיר עצמו ודווקא‬ ‫שחזר והשכיר עמהם" בשנה השנייה בין גרעו או הוסיפו בשכירות‬ ‫בין לא גרעו ולא היםיפו לו אמרינן על דעת תנאו היאשון השכיר‬ ‫אכל אס עמד עמהם בשתיק׳ שלא שפר עמהם שנית לא אמרינן‬ ‫דנשאר על תנאי הראשון אלא הסכים ברעתו למהישיאמרו הס‬ ‫האב שהשכיר את בנו למלאכה אע״פ שאינו םמיד י על שולחנו‬ ‫אמרינן מסתמא ודאי ניחא ליה לבן במה שעושה האב ואס בא‬ ‫לחזור בו נוטל כפי מה שקצב האב עד שעה שיחזור בו ׳ופועל‬ ‫שאמר לו ב׳יהבפני שנים לך מעמדי איני רוצה נפעו^זף והפועל‬ ‫מרוצה וניחא ליה בכר אם אמר לו ביה כן בררר כעם אין רז‬ ‫מחיל׳ואינו פטור בכר אכל אס אמר לו בנחת בלשון מחילה מחילתו‬ ‫מחילה והפועל ןפט\ר ממנו ואץ הב׳יה יכול לחזור בו ודווקא שאר‬ ‫פועלים אבל כדימד שאמר לו הבעל בית לך־ מעמדי אע״פ שנתרצה‬ ‫המלמד אין זה מחיל׳ ויכול הב״ה לחזור בו ולעכבו׳ שאין האפ‬ ‫יכיל למחול שיעבירו של הגער אע״ג שהאכ שכרו ככר זיכה‬ ‫האב שיעבודו שיש ^ עליו לבנו ‪4‬‬

‫;‬

‫לבר עיר שושן‬

‫הלבות ש מ ת ת ופועלים‬

‫ג גד״א שכששכדו להשקות לו שדהו ובא ט‪8‬ר בעניין שאינו צריך‬ ‫השקאת שאינו נוח! לו כלום דוקא בשובר את הפועל אכל טי שפ&ק‬ ‫עם אריסו שאט ישקה שד׳זו ד׳ פעמים ניום יטול חצי חפירות וכל‬ ‫שאר האריסימ שהם בעיר אינם משקים אלא שני פעמים ניום ואינם‬ ‫נוןילין• אלא רביע תפירות ובא טטר ולא הוצרך לדלות ולהשקותו‬ ‫אטריגן‪ ,‬טזליד‪ ,‬ראריס גרים מ ן השטים םייעוחו ונוטל חצי חפירות‬ ‫גטו שפסק עטו דל* דמי אריס לפועל דחא פועל צריכין לתת לז‬ ‫שברי אפילו נפסדת כל הקרקע וטעמא לפי שהואןעשה שליתתו ונוטל‬ ‫שכרו ל‪4‬ינך נס כשכא מטר ואין ביה צריך לשלוחותו למה יתן לו‬ ‫שבר אבל האריס הוא כשותף ולא שליח דהא אם הית׳הקרקע נפסדת‬ ‫אגנו גומל כאם לפיכך םיד שקבל עליו לדלות ד׳ פעטים ניוס קנה‬ ‫השח־ילתציפירותייואמ יבא אח״כטטר לא הפסיד בשביל זה חלקו‬ ‫בשדה שהיא שלו לחצי •ירותיו דמזלו גרם >‬ ‫ך נר ששכר טלטד לננו ומת הנער או חלה בחולה שאין רגיל‬ ‫חנעד לחלות בחולי זה הרי זה פפידא דטלמר רהב״ה אנוס הוא‬ ‫יפה היה לו לעשות וכן הדין אפ"‪,‬אם חלה הנעיבחולי שרניל בו‬ ‫והמלטה הוא טכני העיר והכיר בנער שדרכו בזה החולי אפ חלה‬ ‫בו פשיד׳רטלטד הוא רביו! שהכיר בו וירע דרך הנער תה ליה‬ ‫לתימות וכיון דלאהתנה איהו דאפסיד אנפשיה אבל אס חלה הנער‬ ‫בחולי ש״גיל והטלמד לא הכיר נו כנון שאינו טבני העי׳ וחלת נו‬ ‫מנער באותי חולי פפידא דנ״ה הוא שהוא ירע וחיה לו לגלותו לטלטד‬ ‫ולהתנות עשו וכיון שלא התנה צריך לשלם לטלטד בל שברי‬ ‫טשלפ ולא סגי אם נותן לו כפועל בטל רלומדי תירה אינם כשאר‬ ‫‪9‬ועליט שהבטיח ניחא לו* אכל הטלטדים דטו לאוכלוסי דטחוזאי‬ ‫שיתבא״ בסי' שאחר זה דאי לא עבדי חלשי ה״נ לוטרי תורה‬ ‫כשאץ לושדיס הנטאז קשה להם שיותר נוח להם ללמוד טלילך‬ ‫בטל לכך צריך לשלס לי כל שכת » וע׳׳ל סי׳ שליה סעיף א׳ ופי׳‬ ‫‪8‬״א סעין״ א׳וםעיף ז׳ וסימן שיל נשקוטות אלו תמצא דינים הרבה‬ ‫מייני פלטר וכעיז םיטן רש״ה ורטייה‪,‬‬

‫שלה השוכר את הפועל למלאכה סתם או למלאכה‬ ‫ידועה ובו ג׳ סעיפים •‬ ‫א השוכר את הפועל לעשות לו טלאכהידוע כגון לעיויאולנכש‬ ‫והתחיל נה ונשלטת בחצי היום אם יש לו מלאכה כשותה אי‬ ‫קלה ששנה צריך לעשותה לו להשלים שכירות ייטו ואפי׳ אם אין‬ ‫לי ויש לחבית וריצה ליקח ששני ילתת לפיעל זה הרשות נידו וצריך‬ ‫הפועל לעשות׳ ואם אין לו נותן לו שכי־ו טחצי היום ואלך בפיעל‬ ‫נטל שאיני דישה בא טעי! לבא ריקן יעושה טלאכה ליושב ובטל‬ ‫ואינו יב‪ S‬לכיפו לעשות טלאכה כנידה טטה ששכרו לה ואם היא‬ ‫אדם שהבטלה קשה לו כגון שהיא טחיפרי קרקע או מעוכרי אדטה‬ ‫ובייצ
‫ביטן שלה ‪0‬ל‪ 1‬שלז‬

‫אחר מעיד שלא ייע ללמי׳ עמו בשעה שלמר עמו ואנו רואי[‬ ‫שעכשיו הוא ׳זדע הרין עם המלמד דמאחר שעכשיו הו׳ יויע‬ ‫מיקמינן ליה אחזק׳ שגם בבר ידע ונשב׳ נגד העד ונוטל שכרו‬ ‫ואע״גשב״ה מוחזק במעו' ויש לו ער המסייע חזקת הידיעה עדיפא‬ ‫ועוד דחזק׳ הנא שלא היה טורח בחגם ללמוד עטו אם לא ידע‬ ‫נעצמו שיכול לפיכך נשבע וגוטל» רכ שהיה רב בעיר כמה שנ"‬ ‫והורה לקהל ואח״כ קצבו עטו שבר להב׳ לא יוכל לתבוע מוז‬ ‫שעבד חדאי מחל להם פועל שקבל עליו כל אונסים ובא אונס‬ ‫דלאשכיח פטור דאונםי כי האי דלאשכיח לא אסיק ארעתיהולא‬ ‫קבלו עליו כלל ‪ ,‬אחד ששבר סוס על ח׳ ימי׳ לילך לט‪p‬ם אחר‬ ‫וכאשר הלך ב׳ ימיכ נמלך למקומו יטל השוכר לעשות עם הכוס‬ ‫בשאר הוי ימים מה שירצה ויכול ליזשכיר בעיר להביא עצים או‬ ‫שאר מלאכות המיוחדות לסוסים באותה העיר אע״פ שזו המלאכה‬ ‫כבידה מן הראשונה דאגן סהדי דניה׳ ליה לאדפ שתהא בהמתו‬ ‫בעירו אע״פ שעושה בה מלאכה כביד׳ ממה שהלד למקום רחוה»‬ ‫ב השולח את שלוחו להביא לו שליחות מה ממקום למקום והלך‬ ‫ולא מצא שם מה שיביא לו נותן לו שכרו משלם שהרי עשה‬ ‫שליח שליחותו ולא דמי לש כר חטרין שהלכי ולא ‪ v « 0‬תבואת‬ ‫שאמרנו בסי ש ל״ד סעיף א׳ שאינו מתן להם אלא כפועל כטל‬ ‫דהת׳לא שכרן לכל אותו המהלך בכלל אלא ליטי׳ ונתבטלו ממלאכתן‬ ‫באותן הימי׳ לפיכך אינו משלם אלא בםועל כטל אבל הבא שכרו‬ ‫לנמור שליחותו זה והרי עשה כל מלאכתו משלם לפיכך נוטל‬ ‫שכרו משלט מ״מ אם היה השליחות שהיה! לו להבי׳ דבר כבד‬ ‫מנכה לו שאינו דומה בא טעון לבא ריקן אא״כ הוא מאותם אנשים‬ ‫שדרכם לטרוח ולא חיישי׳ למשא כאוכלסי דמחוזאי שאז איגו‬ ‫נעכ׳ לו כלום ואם שלח שליח עם אינרת ולא מצא אות־ שנשלחו‬ ‫אלץ וחזר אין לשליח כלום שהיה לו להמתין ןגליו עד שיבא או‬ ‫שהיה לו‪,‬להתנות שהרי הוא דבר ששניה׳ לא ידעו והוי פםידא‬ ‫דפועל אא״כ הוא עניין דהוי לכ״ה לידע ולא לשליח דאז הוי‬ ‫פסידא דב״ה וע״ל סי׳ של״ד סעיף א׳ ‪1‬‬ ‫‪ j‬וכן אם שכרו להביא תפוחים לחולה והלך והביא ומצאו‬ ‫שמת או שתבריא וא״צ להם אינו יבול לומר לו טול מה שהבאין‬ ‫בשכרך אלא נותן לו כל שכרו שהרי עשה שליח שליחותו משלצו‬ ‫וכן כל כיוצא בזה‬ ‫‪k‬‬

‫שלו‬

‫השוכר את הפועל לעשות בשלו והראהו בשל‬ ‫חבירו ובו ד׳ סעיפים ‪:‬‬

‫א השוכר את הפועל לעשות בשלו והראהו בשל חכירו נותן לו‬ ‫שכרו משלם וחוזר ונוטל מחבירו מה שההגהו דאע״ג דשלא‬ ‫ברשותו שכרו הוא מ״מ יש לו ההנאה והמותר מפסיד השוכר‬ ‫מכיסו ואין השוכר יכול לומר לפיעל טול מה שעשית בשכרך‬ ‫אפי׳ לא אמר שכרך עלי אלא שכרו סתם דסתם שכירות אינו‬ ‫בשכר'אלא בעד מעות מזימנים אבל אם שכרו לעשות‪ .‬בשל‬ ‫חבירו סתם שניהם יכולין לדחות את הפועל ב״ה יכול לומר אני‬ ‫לא שכרתיר והשוכר יאמר שהרי גליתי לך שאין אני שוכרך‬ ‫לעצמי אלא לחברי ולא אמרתי שכרך עלי לפיכך יכול לומר לו‬ ‫טול מה שעשית בשכרך אבל אם אמר לו שכרך עלי אע״פ‬ ‫ששכרו לעשוי בשל חבית צריך לשלם לו מכיסו •ואין‪.‬יבול לומד‬ ‫לו טול מה שעשית בשכרך ואם שכרו בפני חבירו וחבית עמד‬ ‫ושמע ושתק שתיקה כהוראה דמיא וחייב לתת כל השכר לפועל וכ!‬ ‫הדק בשוכר מלמד לבן חבירו ושמי זה ושתק‪,‬חייב לשלם‬ ‫ר השוכר את הפועל לעשות בשלו או ללקט לו דבר של הפקר‬ ‫איגו יכול לומר לי טול מה שעשית בשכרך אלא צריך לשלם‬ ‫לו שבירותוואם‪ .‬אח׳ ששכרו נתרצה הפועל לטלו כשכרו ואח״כ‬ ‫חזר בו אין שומעין לו והוא שעשה כו משיכה או הגבהה שכבד‬ ‫קנהו אבל אם לא משד או גבה לא קנו ויכול ‪ .‬לדזור בו אכל‬ ‫וראי אי קאי ברשותיה דפועל אי נמי נקיט ליי אכתפיה לא בעי‬ ‫משיכה אחריתי ואינו יוכל לחזור בו‬ ‫‪ j‬ואם שכרו שנדר לו דבר של הפקר יכול לומר לו טיל מה שעשית‬ ‫בשכרך ואפי׳ יש לו לכ״ה לשלם לו יכול לדחותו ולומד לו‬ ‫טול מה שעשית כשכרך שהרי עדיין לא זכה בו ב״ה ולא אמר‬ ‫לו שכרך עלי לכך יכל לומר אני עדיין לא זכיתי בו לשלם לך‬ ‫ממנו זיל את וזכי ביה‬ ‫ף השוכר את הפועל ואחזוהו גבאי המלך לאנגדיא לעבוד עבודת‬ ‫המלך אינו יבול לומר לו הריני לפניך עשה עמדי מה ששכרתנ׳‬ ‫ותן לי שכרי משלם דאדרבה זה יאמר לו עשה עמי ואתן לך‬ ‫לפיכך אינו נותן לו אלא מה שעשה עמו ‪,‬‬ ‫‪t‬‬

‫י‬

‫‪t‬‬

‫שלז‬

‫ד*ן אכילת פועל בשעת‪.‬מלאכה ממה אוכל‬ ‫ומתי אוכל ובו ב׳ סעיפים‪:‬‬

‫*» כתיב בי תבא כברם רעך ואכלת ענבים כנפשך שבעךואל‬ ‫כליך לאתתן ביתבאבקסת רעך וקטפת מלילות כירך וחרמש‬ ‫לא‬

‫השן משפט‬

‫הלכות בכירות ופועלים‬

‫לא תניף על קמת רעיך ‪ ,‬בסמוך יתבאר לפנינו בע״ה רפםוקים‬ ‫אלו לא גאטרו אלא בפועל ויתבאר ג״כ' שלא נאמרו אפי׳ בפועל‬ ‫אלא כשעושה עם ב״ה בדבר שהוא מאכל של גידולי קרקע מיהו‬ ‫בכל מלאכת דב׳ מאכל של ‪-‬גידולי קרקע שהוא עושה אפי׳ במלאכה‬ ‫כל דהו שאינו מזיז לא ידיו ולא רנליו למלאכה אלא נושא בכתיפיו‬ ‫מותר לו לאכול דבי תבא כתיב בנכנס בכרם בשדה בביאה כל‬ ‫דהו משמע דמקדי פועל בכל מאי דעביד עמו ויתבאר ג״כ שאינו‬ ‫אוכל אלא מאותו מאכל שהו׳ עושה עמו לפיכך אמרו בל פועל‬ ‫שעושה מייאכ׳ לב״ה ברבר של מאכל ה״ז אוכל ממה שהוא עושה‬ ‫אפילו אינו עושה לא בידיו ולא ברגליו רק שנושא על כתיפו ואסור‬ ‫מן התורה לחסמו שלא יאכל שהרי התורה אמרה ואכלת מיהו אם‬ ‫דםמו פטור ממלקות ולא אמרינ! ק״ו הוא משור ומה שוד שאי‬ ‫אתה מצווי להחיותו אתה מצווה על חםימתו ואם חסמו חייב מלקו׳‬ ‫דכתיב לא תחסום שור בדישו וסמיך ליה אם בן הכות וגומר אדם‬ ‫שאתה מצווה להחיותו אינו דין שאתה מצווה על חםימתו ואם‬ ‫תחסמנו תחיי׳ מלקות ואין בזה משוש אין מזהירין ומלקין מ; הדין׳‬ ‫דאיםור חסימה כבר נאמרה בואכלת וק״ו למלקות אתא לאו מילתא‬ ‫היא דקאמר קרא כנפשך שהוא מיותר דהל׳ל ואכלת ענבים כשבעך‬ ‫אלא לתכי אתא לומר כנפשך של ב״ה כן תהא גפשו של פועל‬ ‫מה נפשך אם חסמת עצמך פטור א ז נפשו של פועל אש חסמתו‬ ‫פטור ממלקות לפ כך אם חסמו מלקי לא לקי אבל שלומי צריך לשלי‬

‫לו מה שהיה אוכל אם לא חסמו »‬ ‫ב מה שאמרנו דפסיקים אלו אינם מדברים אלא בפועל וילפינן‬ ‫לה מגזירה שוה נאמר כאן כי תבא ונא‪:‬זר להלן לא תבא‬ ‫עליו השמש מה להלן בפועל הכתוב מדבר אף כאן בפועל הכתוב‬ ‫»דבר ודוקא פועל שעשה אצל בעיה בשכר יכול לאכול ממה‬ ‫שהוא עושה כם׳ש אכל פועלתעישה מעצמו אצל ביה בחנם אינו‬ ‫אוכל ולא אמרינן קיו הוא נוטל שכר אשרה תורה שיאכל עושה‬ ‫בחנם לא כיש דא׳כ כל א׳ יבא ויאמר אני'רוצה לעשות מלאכי‬ ‫בשדה או בכרם זה כדי שיאכל וא׳כ לא שבקת מיי לכל כריה‬ ‫וגם הפועל בשכר אינו אוכל אלא כשהוא עושה בדבר שהוא‬ ‫מאכל של גידולי קרקע דבתיב כי תבא בכרם רעך ואכלת ובכרם‬ ‫נמי איגו אוכל אלא בשעת גמר מלאכת חבורן מדכתיב ואל כליך‬ ‫לא תתן דמשמע אכל אתה נותן לתוך כליו של ביית ממילא שמעינן‬ ‫אימתי אתה אוכל בזמן שאתה נותן לתוך כליו של ב״ה דהיינו‬ ‫כשעת גמר מלאכת ןתבורן ואמרינן בנמרא האי כרם בנין אב‬ ‫הוא ולומדין ממגו מה כרם הוא דבר שהוא גידולו מן הקרקע אתה‬ ‫אוכל ממנו בשעת גמר מלאכת חיבורן אף כל דבר שהוא גידולי‬ ‫מן הקרקע אתה אוכל ממנו בשעת גמר מלאכת חיבירן ופרכי׳ מוץ‬ ‫לבר׳ שפועל אוכל ממנו שכן חייבנ״כבעוללו‪/‬אבל שאר רבייס‬ ‫של גידולי קרקע מני׳ל ת״ל כי תכא בקמת רעך וקטפת׳ מלילו'‬ ‫בידיך וגומר שאף הוא גידולי קרקע ואינו חייב בעוללות אף כל‬ ‫שהוא גידולי קרקע וכוי ופרכי׳ מה לקמי שכן חייבת בחלה כגון‬ ‫קמת מק דגן מגלן רקמה מין דגן הוא דכתיב מהחל חרמש בקמה‬ ‫והתם בקמה דחיי׳ בחלת מיידי אבל זית לא כרם יוכיח מה לכרם‬ ‫שכן חייב בעוללות קמה תוכיח וחזר הדין לא ראי זה כראי זה ולא‬ ‫ראי זה כראי זה הצר השוה שבהן שהן גידולי קרקע ובשעת‬ ‫גמר מלאכה פועל אוכל בו אף כל דבר שהוא גידולי קרקע ובשע׳‬ ‫גמר מלאכה פועל אוכל בו ונתרבו כל גידולי נךקע ופרכינן מה‬ ‫להצר השוה בכרם וקמה שכן יש בהן צד מזבח יין לנםכים^וםולת‬ ‫למנחות ולא אתרב׳ אלא זית שיש בו ג״כ ׳יצר מזבח רשמן‬ ‫למנחות אבל קטנית שאין בהן צד מזבח לא ת׳יל וחרמש ונוי שהוא‬ ‫מיותר דאי ללמד בשעת חרמש שהוא שעת נמר מלא‪:‬ה אכול‬ ‫שלא בשעת חרמש לא תיבול אתא ההואמ־אל ; ל ד לאתתןנפקא‬ ‫כדאמרינן לעיל אלא לרבות כל בעל חרמש אתא דהיינו לרב־ת‬ ‫כל מיני קטנית וכי תימא תינח דבר חרמש כגון קטנית אכל דלאו‬ ‫בר חרמש כנון אילנות המוסק מתים והנודר בתמי־ים מנא לן ת״ל‬ ‫קמה לרבות כל בעלי קומה כלומר דהשתא על כרחך קמה לאו‬ ‫למידי רחייב בחלה קאתי דהא מחרמש אתרבי כל דבר חרמש ואפי׳‬ ‫זןטנית וא״כ על בדחך אתא קמה לרבות כל בעלי קומה ואינו בר‬ ‫חרמש כגון אילנות העימרי׳ בקומה וקטפן והכל בכלל ואיצטריך‬ ‫קמת ואיצשריך חרמש דאי כת׳ קמת ה״א קמה המחייב׳ בחל׳‬ ‫קאמר כרלעיל לכך כת׳ חרמש ואי כתי חרמש ה״א כל דבר חרמש‬ ‫ולא אילנות לכך כתב קמה לרבות כל בעל קומה דהיינו אילנות‬ ‫כגון מוסק בזתים וגורר בתמרים ופרכינן השתא כיון דסי סוף‬ ‫אתרבי מחרמש וקמ׳ כל דבר כי תכא בכרם רעך למה לי כבר‬ ‫אחז״ל בנמ׳ דאת׳ כוליוז להלכותיו כמ*ש לפנינו בע״ה כל תיבה‬ ‫ותיבה מפסו׳ זה בפני עצמו למאי אתא כל א׳ וא׳ במקומו ועוד‬ ‫למדו חז״ל מקר׳ דלא תחסום שור בדישו שאפי׳ בדבי תלו׳ מהקרק׳‬ ‫כורם שינמור ׳סוף מלאכתו האד׳ אוכל בו טדכתי׳ לא תחסו׳ שור‬ ‫בדישו מכדי כל הבהמו׳ איתינהו בחםימ׳ דילפינן שור שיר משכת‬ ‫נג׳ישוהת׳ כתיב כל בהמתךוכיון דשור לאו הקא למה לי דכתביה‬ ‫רחמנא ליכתוב לא תדוש בחסימה ש‪.‬יד‪ 1‬דכתכ רחמנא למה ?*‬ ‫ז‬

‫ס ק שלז‬

‫קלט‬

‫לאקושי חוסם לנתםם ונחשס לחוסם מת חושם אובל במחובר‬ ‫כדאמרן אף נחסם איכל במחובר ומה נחסם אובל בתלוש רבתי'‬ ‫בדישו אף חוםס אובל בתלוש מיהו נם בתלוש אינו אובל אלא‬ ‫בשעת נמי מלאכה דומיא דדישמת דיש מיוחד שהוא רבד שבשע׳‬ ‫גמר מלאכה ושור הפועל בו אוכל בו אף כל שהוא בשעת גמר‬ ‫מלאכה ‪ 2‬ו ע ל אוכל בו והשתא מכל זה למדנו שמת שאמרנו שפועל‬ ‫שעושי מלאכת לב׳ ה בדבר של מאכל שאוכל ממה שהוא עושה‬ ‫בריא כשהוא עושה בגידולי קרקע במחובר בשעת גמר מלאכה‬ ‫כגון בוצי בענבים ומושק בזתים ואורת בתאנים וגורר בתמרים‬ ‫מלאכתו דמחייב אותו‬ ‫ונם בתלוש מה‪-‬־ךקע קורם שיגמור‬ ‫במכוש האחיין לענין נמר מלאכת פועל אוכל בו אבל העושה‬ ‫בדכי שאין גידולי קרקע בנון החולב והמגכן ותמחכץאינו אוכל‬ ‫שאין אלו גידולי ק־קע וכן העושה כמחובר שלא בשעת גמר‬ ‫מלאכת כגון העודר בנפנים או מכסת שרשי אילנו׳ ואפייהמנכש‬ ‫בבצלים ושומים בנון שעוקר את הקטני׳ מן הגדולים כדי שיהא‬ ‫ריוח לגדולים שיוכלו לינדל יותר לא יאכל מהס ואע׳פ שהיא‬ ‫גמר מלאכת הקטנים שהרי עוקדן לאוכלן והוה דומיא דואל כליך‬ ‫לא תתן וכוי בשעה שנותן לבליו^של ב׳ ה מכל מקום כיון שעיקר‬ ‫מלאכת זו אינה אלא לצורך הגדולי׳ להרחיב להם שיגדלו ועדיין‬ ‫לא נגמרה מלאכת! לא הוי דומיא דדיש ואין הפועל אוכל בו «‬ ‫‪ j‬עוד למדו חז׳ל מריש מה דיש מיוחד שלא נגמר* מלאכתו‬ ‫למעשר ולחלה ופועל אוכל בו אף כל שלא גגמר׳ מלאכתו‬ ‫למעשר ולתלת פועל אוכל בו כלומר למעשר או לתלת והכי‬ ‫פירושו כל דבי שחייב מעשי חלה נוהג בו יכול הפועל לאכול בו עד‬ ‫גמי החיוב האחרון שבו דהיינו עד שנגמר מלאכתי לחלה וכל‬ ‫זמן שהפועל עוסק בו קידם גמר מלאכתו לתלת אוכל בו אע׳פ‬ ‫שכבי נגמרה מלאכתו למעשי וכל דבי״ שאין יכו אלא חיוב מעמל‬ ‫לחודיה ולאחר שנתעשר אין בו עוד חיוב אחר אינו אוכל אלא‬ ‫ער שנגמרה מלאכתו למעשר לפיכך אמרו פועל העושה בתלוש‬ ‫לאחר שנגמרה מלאכתו למעשר בדבר שאון בו עוד חיוב אחר‬ ‫כגון הבודל בתמרי' ובגרוגרות שנדבק זו לזו ומבדילין במגריפה‬ ‫והתאנים והענבים כבר נגמרה מלאכתן ונתחייבו במעשר קודם‬ ‫שנדבקו יחד הואיל ושוב אין בתש חיוב אתר אין הפועל אוכל‬ ‫מהם ואפי׳ האידנא שאין לנו חיוב מעשר כיון שננמרה מלאכתן‬ ‫למעשר במקום שיש חיוב מעשר לא יאכל בו אכל הפועל בחטים‬ ‫ושעורים לעשות מיס פת שחייבת בחלה אע״פ שאחר מירוח‬ ‫נגמרה מלאכתן למעשר כיון שעדיין לא ננמרה מלאכתן לחלה‬ ‫הפועל בהם אחד המירוח בנון בהרקדה או בטחינה עריץ הפועל‬ ‫אוכל בהם עדשיגמר מלאכתן לחלה‪ .‬דהיינו עד הלישה משיתן‬ ‫בהם מים ויגלגל שאז חל עליה חוב׳חלה א*בל משם ואילך שצריך‬ ‫עיר ללוש ולשיף בו ולבעוט בו הרבה וצריך עוד קיטוף שעירך‬ ‫וטח פניה ־גם צריך אפייבאילו המלאכות שנעשי! בהן אחר הגילגוד‬ ‫שכבר נגמרה מלאכתו לחלה אין הפועל אוכל בהם »‬ ‫ך הכורל בתמרים רעים שאין דרכן להתבשל כאילן אוכל בהם‬ ‫מפני שעדיין לא ננמרו מלאכתן למעשר שאינן חייבים ער‬ ‫שנותגין אותן בסל שמתרבכין שש עד שיהיו דאוין לאכילה ‪t‬‬ ‫ךי נתפתחו חביותיו ושכרו לסותמן או נתפרםו עיגוליו ושכרו לחזור‬ ‫ולדורסן לא יאכל בהן שכבר נתחייבו במעשר קודם שנפתחו‬ ‫או נתפרסו בד״א שיודע הפועל שככרנתחייבו במעשר אבל אם סכור‬ ‫שזה תחילת עשייתן ורריםתן ה״ז הטען שהוא היה סבור שיאכל‬ ‫ממנו שעדיין לא נגמרו לפיכך חייב לעשר ולהאכילן ‪4‬‬ ‫ן אין הפועל אוכל אלא כשעושה מעשה ונושא על כתיפו ג״כ‬ ‫עושה מעשה מיקרי כמ״ש סעיף א׳ אבל אם אינו עושה מעש׳‬ ‫אלא יושב ומשמר אפי׳ כמחובר בשע׳ גמר מלאכה אינו אוכל‬ ‫שאינו נקרא פועלואצ״ל השומר במחובר שלא בשעת גמד מלאכת‬ ‫שאינו אובל ואפי׳ מהלכו׳ מדיני אינו אוכל אכל השומר בתלוש‬ ‫קורם שנגמרה מלאכתו למעשר אע״פ שאינו אוכל מן התורה אוכל‬ ‫מהלכות מדינה שנהגו כן ‪.‬‬ ‫ן יכול יזפועל לאכול אפי׳ יותר משכרו בגון שכל שכרו אינו‬ ‫אלא דינר יכול לאכול קישות או כותבות אפיי שהוא שוה סלע‬ ‫ומ״מ מלמדין אותו שלא לעשות כן כדי שלא ימנעו מלשוכדו‬ ‫בד״א כששכרו לכל היום שאז אע״פ שאוכל יותר משברו ישאר‬ ‫לתת ג״כ הנשאר לכליו של ב״ה ויקויי׳ בזמן שאת׳ נותן לכלי של‬ ‫ב״האתה אוכל וכוי אכל אס לא שכרו אלא ללק׳ קישות אחר לא‬ ‫יאכלנו שהרי אינו נותן כלום לתוך כלי של ב״ה והיאך יאכל הוא‬ ‫ומהאי טעמ׳ג״כ אפי׳אס שכרו לכל היו׳ לא יא‪:‬ל קישות הראשין‬ ‫או כותבות הראשון שלקט שהרי עדיין לא נתן כלום לתוך כלי‬ ‫של ב״ה ואי( כאן בזמן שאתה נותן כוי אלא יתן תחלה לכליו‬ ‫של ב״ה ואחייב יאכל הוא ‪,‬‬ ‫ך• היה משמר ארבע או חמשה ערימות של חמשה בני אדם‬ ‫שאמרנו סעיף ו׳ דשומי אובל מהלכות מרינה לא ימלא כריסו‬ ‫משל א׳ מהפ אלא יאכל מכולם‪ .‬לפי השכין »‬ ‫ט אין‬ ‫יז‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫הלנות שכירות ופועלים‬

‫אין הפועל אובל אלא ממין שהוא נותן לתיך כליו של ביה שבן‬ ‫«‬ ‫משמע ואל כליך לא תתן בזמן שאתה נותן לתוך כליו של ב״ה‬ ‫וממין שאתה נותן לתוך כליו של נ״ה לפיכך אם היה עישה בתאנים‬ ‫לא יאכל בענבים אפילו שכרו לעשות בשניהם בזמן שהוא עושה‬ ‫בתאנים לא יאבל בענבים‪ .‬אבל מונע הוא את עצמו מלאכול ער שיגיע‬ ‫למקום היפות או עד שיניע לעשות בענבים ויאכל ומהאי טעטא ג״ב‬ ‫הפועלים ער שלא הלכו בגת שתי וערב אוכלים ענבים ואינם שית־ן‬ ‫תירוש דאע״ג שהפועלים העושים בענבים דרכ! להטיל ענבים תוך‬ ‫הגת ודורכין ברגליה׳ על הגת ער שיזוב מתן תירוש •א״כ השיבר את‬ ‫הפועל לעשות בענבים הוי כאלו שכר אותו ג״כ לעשות בתירוש מ״מ‬ ‫כל זטן שלא הלכו בגת שתי וערב עדיין התירו׳ אינו זב מהם ולא‬ ‫ניכר טלאבת׳ נם בתירוש ואין נר׳ עיקר מלאכתם אלא בענבים לפיכך‬ ‫יאכלו ענבים ולא ישתו תירוש שאינו ממין שאתת נותן לכליו של‬ ‫‪3‬״ה וה״ל כעושת במין זה ואכל ממין אחר דענבים ויין שני מיני׳‬ ‫הם אבל משהלכו בנת שתי וערב הרי עושי! בשניהם בענבים‬ ‫ותירוש שמיד שלוקטין תענכים הרכין אותן כנת ועושין ת־י־וש‬ ‫לפיכך אוכלין בענבים ושותין תירוש מאיזה שירצו או משניהם יחד‬ ‫כמו שירצו ‪4‬‬ ‫» מםפקינ! בנש׳ בפי׳ ואל כליך לא תת! אבל את׳ ניתן לתיך כלי‬ ‫של ב״ה אם פירושו שטין שאתת נותן לתוך כי־ייו שלב״האתה‬ ‫אוכל ואז הוי רינא אם היה עושה בגפן זה מית־ לאכול מגפן אחד‬ ‫בלומר שיקוץ אשכול טנפן אחר שאינו עושה בו וילך למקים שהוא‬ ‫עוש׳שם ויאבל כשע׳שהוא עושהדהא טמיןשאתה נותן ייתוך כלי של‬ ‫ביה הוא או אם פירושו מטה שאתה נותן לתוך כליו של כ״יז אתה‬ ‫אוכל ואז הוי דינא אםעיש׳בגפן זה לא יאבל טנפןאחר דאע״גשהיא‬ ‫מטין שאתה נותן לבלי של ב״ה אינו מנזה שאתה ניתן לתוך בלי‬ ‫של ביה ולא איפשיט׳ לפיכך אשרו העושה בגפן זה לא יאכל בנפן‬ ‫אחר ואי אכל לא מפקינן מיניה שהרי ספק דדינא הוא והשע״ה מיהו‬ ‫אע״ג שביה עדיין לא נתן לו שברו והיא מוחזק בשכיו צריך לשלם‬ ‫לו ואינו םנכה לו משכרו וק״ל כל םלוקי בלא זיזי אפוקי ששונא הוא‬ ‫ה״נ ביון שהבית ודאי חיי׳ לו שכרו אלא שיש לו ספק תביעה על‬ ‫הפועל אם חייב להחזיר לו מה שאכל אם לא ואי הוה מס־קינן ליה‬ ‫גלא תשלום ודאי שכרו הוי באילו היינו מוציאין ממנו מ‪ ,-‬שאבל‬ ‫ובבר אנוימ דהטעיה ודוקא מגפן אחר שאינו נוגע בגפן זה לא ילך‬ ‫ויקוץ משנו ויאכל בכאן אבל גפן ששורלית ע׳׳ג ןחבירתת והוא עושת‬ ‫בא׳טהם אלא שצריך להפייד ולהגביה הענפים של זה מזה כשהוא‬ ‫חותך שטנו ה״ז כאילו עושה בשניהם ויבול לאכול אפי׳מהשנייה דהוי‬ ‫טטה שהוא עושה וממין שהוא עושה אבל גפן המודלה על‬ ‫התאינה או תאינה השודלה על גפן והוא עלשמ בא׳ מהם אעיאיכל‬ ‫מהשגייה דאע״ג דהוי׳זטטה שהוא עושה אינו משין שמא עושה‬ ‫והבא אפי׳ אכל טפקינן מיניה ‪4‬‬ ‫י א בבר אמדנו דפירוש ואל כליך לא תתן משן שאתה נותן לתיך‬ ‫כליו של נ״ה אתה אוכל כר דהיינו דוקא בשעת עשיית מלאכה‬ ‫של ביה הוא אובל אבל איני אוכל בשעה שאינו עושה מלאכתו של‬ ‫ביה לפיכך לא ישב הפועל ויאמר עד עתה אני מנעתי את עצמי‬ ‫ולא נטלתי לאכו׳וע״ב אשנ‪ :‬עתה ואוכל אלא דוקא בשעת עשייה יאבל‬ ‫אכל מפני תקנת ב״ה שלא יתבטל הפועל ממלאכתו אחז״ל שאחר‬ ‫שגמר הפו^ל מלאכת שורה זו והולך להתתיל שורה אחי־ח יכול‬ ‫לאביל אפי׳ שלא בשעת מלאכת שטיב היא לב״ה ברי שלא יתבטל‬ ‫בשעת עשיית מלאכתי‬ ‫•ב בכר אןזיגי דקרא דכי תבא בכ־ם רעך כילו מ־ותי הוא ואתא‬ ‫כל תיבת ותיבת משני לתלכיתיו ודרשו חז׳ל יאכלת ענבים ילא‬ ‫ענבים ודבר אחר לפיכך לא יאכל ה«על עם הענבים פת או רבד‬ ‫אחר למתקן ברי שיוכל לאכול הרכה מהענבים וכן לא יאבל אותש‬ ‫גטל׳ואם קצץ עש ביה שיאכ׳עד שיעי׳בךיכך יכיל לאכיל איתי השיעור‬ ‫בין בפת בין במ־יח בין בכל דבר שי־צת הואיל יקצץ ישדכתיב ואכלת‬ ‫ענבים דרשי דוקא אכ־ית ולא ומצצת שלא ימיץהיין ויזיוק החרצנים‬ ‫»‪ j‬וכן אסור לפיעל להבהב השב לים באור לשתק אותם או‬ ‫להפריב׳ ע״נ סלע אפי׳אינו מתבטל ממלאכתו עיי ההבהוב או‬ ‫ההפרכה בנון שיש לו אשר‪ .‬ובנית שטהבהבים לו אסור שפני שממתק‬ ‫אותפ והוי דוטיא דענביפ ודבר אחר שאסור ‪4‬‬ ‫י ף וטדבתיב שבעך דרשו דוקא כדי שביעה ולא שיאכל‬ ‫אכילה גפת ‪4‬‬ ‫שה שאשרה התירה ענבים ולא ד״א לא שמעי׳ שיניה אלא שלא‬ ‫יתקן אתהפיריויטתזנוכדי שיאכל הרב׳אכל שיתקן הפועל את‬ ‫נופו כדי שיאכל הרבה לא שמעינן שאפדה התורה וה״ה שיעש׳הב״ה‬ ‫דבר לפועל שיגמפ לו שלא ׳אכ־ הרבה גיכ לא אפיה התירה לפיכך‬ ‫אמרן רשאי הפועל לטבול פתו בציר כדי שיאכל ענבים ת־ב׳ורשאי‬ ‫כיה להשק־ת את הפועל יין כדי שלא יאכ?׳ ענבים הרבה ‪4‬‬ ‫טן אע״ג שלא התי־י חתירה לפיעל לאכיל אלא לפועל העוש׳בשכר‬ ‫כדאטיינן לעיל פעיף ב׳ אין האכילה בא בשביו ואין שמעטינן‬ ‫כשביל זה בשכרו שנותגין לשאר שכירי יום העושין שאר מלאכות‬ ‫אלא התורה זכתה‬ ‫‪4‬‬

‫‪,‬‬

‫סימן שאיו‬

‫לו משים צערו דה״ל צער אם לא יאכל כשעושה בדברים אלו‬ ‫ומשל שמים הוא איבל לפיכך פועל שאמר לב״ה תן לאשתי ובגי‬ ‫מה שהיה לי לאכול או שאמר רדיניניטל מעמ מזה שנטלתי לי‬ ‫לאכול ואתן לאשתי ובני אין שומעין לו ואפי'נזיר שהיה עושה‬ ‫בענבים ואמר לב״ה תן לאשתי ובני מה שהיה ל* לאכול אין‬ ‫שומעין לו‬ ‫ין פועל שהיה עושה עם ב״ה הוא ואשתו ובניו והתנה עם ב״ה‬ ‫שלא יאכלו עליו פשיטא דמהני תנאו ועל אשתו ועל בניו‬ ‫הגהילי׳ נמי אס היה מדעת׳ כיון שיש בהם רעת יכולין למחול‬ ‫מחני אבל אס הם קטנים אינו יכול להתנות עליה׳ שלא יאכלו שלא‬ ‫משלו הם אוכלי׳ אלא משל אביהם שבשמי׳ הם אוכלי' ‪4‬‬ ‫יךן פועל האוכל בשעה שאין לו לאבי׳ עובי בלאי הבא מכלל‬ ‫עשה דואבלת ונו׳ ולא באופן אחר שענשו עונש‪,‬עשה ואם‬ ‫הוליך עמו בידו מכזה שעושה או שנותן לאחרים ה״ז עובר בלאל‬ ‫נמוד דואל כליך לא תתן •‬ ‫»^ אין רפועל רשאי לעשות מלאכה בלילה ולהשכיר עצמו ביום‬ ‫ולא ירעיב ויפנף עצמו ויאכיל מזונותיו לבניו מפני ביטול‬ ‫מלאכתו של ב״ה שהרי מחליש כחו שלא יוכל לעשות מלאכתו של‬ ‫ב״ה בכח וכ״ש מלמדי תינוקות שעושין מלאכת ה' שאינן רשאין‬ ‫לעשות כן ועייל ס" של ׳נ סעיף ד׳ ‪4‬‬ ‫ך כשם שהב״ה מוזהר שלא יעשוק שכר שכיר ושלא יעכבנו ואש‬ ‫עכב עובר בבל תלין או בלא תבא עליו השמש כך הפועל‬ ‫מ־;•״־־ שלא יבטל מלאכת הב״ה מעט כאן ומעט כאן ויוציא כל‬ ‫היוס באמירה אלא חייב לדקדק על עצמו בא וראה כמה דקדקו‬ ‫ךכמ־ש ב כילת הזימון שפטרו הפועלים שלא יברכו ברכי רביעית‬ ‫כדי שלא יבשלו ממלאכתן כמ״ש בלבוש התכלת סימן קצ״א לכן‬ ‫יזהר הפועל מאד בזה וכן חייב לעבוד עבודתו בכל כחו שכן‬ ‫אמר יעקב אבינו ע״ה בכל כחי עבדתי את אביכן וזכה ונטל שכרו‬ ‫בעה״ז ובעה״ב שני ויפרוץ האיש מאד מאד ‪4‬‬ ‫‪t‬‬

‫שלח ‪ p‬אכילת בהמה ב ש ע ת מלאכה ואים׳ חסימות‬ ‫ובו ט׳ סעיפים י‬ ‫א כתיב לא ת‪-‬כום שיר בדישו וכבי אמרנו דהוקש נדרס לרוספ‬ ‫לפיכך כדרך שהפועל אוכל נזמה שהוא עיפת בגידולי קרקע‬ ‫בין בתלוש בין במחובר בך הבהמה א־כלת כין בתלוש ביי כמיובר‬ ‫ואוכלת ממשוי שעל גבה עד שתהיה פורק׳ ובלבד שתאכל היא‬ ‫בעצמי ולא יטול הוא בידיו ויאכילנה דלא אמרה התורה אלא‬ ‫לא תחסום וגומר כלומר תניח לה שתאכל היא בעצמה ולא‬ ‫שתאכילה בידים ‪4‬‬ ‫ב ומותר הבהמה מן האדם שהחומם את האדמ פטור כמ״ש‬ ‫למעלה והחופם את הבהמה עובר בלאו דלא תחסום שור ואחד‬ ‫השוד ואחד כל שאר בהמות בלאי דלא תחסו׳ דילפי׳ שור שור‬ ‫משבת כדכתבי׳ לעיל וכתב שור לאקושי חוסם לנחם' ונחסם לחוס׳‬ ‫כדלעיל וכן במלאכת דיש לאו דוקא דה״ה כל דיש‪ /‬וה׳׳ה בל‬ ‫שאר מלאכו׳ של גידולי קרקע מדהוקש נחם׳ לחום׳ ולמה נאשר‬ ‫דייש דבר הכתוב בהוה ‪4‬‬ ‫‪ j‬א׳ החוס׳ אות׳ בשעת מלאכה ודש בה וא׳ שהיתה חםומת‬ ‫כבר ואפי׳ לא חסמה אלא אחד חסמה ובא הוא ודש בת‬ ‫לוקה דהכי הוא משמע לא תחסו' שור בדישו לא תחםמנו בשעת‬ ‫דישה ומשמע נמי לא תהא חסומה בשעת דישה וילפי׳ לה מקיז!‬ ‫דכתיב יין ושבר אל תשת אתה ובניד אתך בבאכם ונו׳ ו מ ק ו נ ן‬ ‫בכאבם הוא דאםור הא משתה ומיעל שרי בתמיה ולהבדיל כין‬ ‫הקדש ובין ה־יול אמר רחמנא פירש דמשמע שלא ישתה יין כדי‬ ‫שידע להבחין בין עבודה קדושה למחוללת ואי שתה ועייל הא‬ ‫מימ שיכור הוא ולא ידע להבדיל אלא מה התם בשעת ביאה לא‬ ‫תהא שיכרות ה״נ בשעת דישה לא תהא חסימ׳ ואפי׳ חכמה בקול‬ ‫שנער בה ומנעה מלאכול לוקה אע״נ דק״ל על לאו שאין בו מעשה‬ ‫אין לוק־ן עקימ׳ שפתיי לה־ציא הקול הוי מעשה ולוקה עליי ‪.‬‬ ‫ך שכד בהמת וחסמה ודש בה לוקה על החסימה ומשלם לבעל‬ ‫הבהמה מה שהיתה אוכלת ושיערו חכמים שית! לכל ‪ w‬שלם‬ ‫ד' קבין לפרה וגי קבין לחמ־ר ואע״ג דק״ל שאין לוקין ומשלמץ‬ ‫ה״מ כשחיו׳ התשלומין והמלקי׳ באין כאחר אבל הבא חיוב‬ ‫התשלומין דל עליו משעת משיבת הבהמה שמתחייב במזונותיה‬ ‫ומלקות אינו חייב עד שירוש בחסימה‬ ‫ך לא תחסום ש ר בדישו כתיב לא הקפידה התודה אלא שהישיאל‬ ‫לא יחסום השיר בשעת דישה בין שהשוד שלי בין שאינו‬ ‫שלו לפיכך יע״יאל הדש בפרתו של גוי אפילו הדישה של גוי‬ ‫עובר משוס לא תחםומ וגוי שדש בפרת* של ישראל אפילו הדישת‬ ‫של ישראל ודש בה הגוי מעצמו שלא אמר לו הישראיל כלוט‬ ‫יעשא׳ שלא בפניו אין בו איסור משום לא תחסום דלדידיה אסרת‬ ‫חתורה לחוסמה ולאגשיחשומ הגוי פרתו ודש הנוי בה‬ ‫ואבל‬ ‫‪4‬‬

‫י‬

‫חושן משפט‬

‫סימן שלט‬

‫הלכות שכירת ופועלים‬

‫ף שכיר שעות כיום שכלתי פעולתו כחצי היום׳ יש לו תשלום‬ ‫ן אכל אסור * מ ר לגוי חסום פרתי ודוש בה דאמירה לגוי אסור‬ ‫כל אוחו היום דהאחלודתשלומין מיד שהשלם מלאכתו‬ ‫בכל איסורין כמו כשבת לא תחסום אינו משמע פשוטו אלא‬ ‫שלא יעשה מעשה בנוף הבהמה כת שלא תאכל אבל אס יש׳ ‪ rb‬וקד*ןעלייכ*מו תתן שכרו ולא‪ .‬תבא עלע •השמש וכן שכיר שעו'‬ ‫קוץ כפיה מעצמה עד שאינה יבולה לאטל או שפירס עוד ע*ג כלילה שכלתי מלאכתו בחצי הלילה יש ‪ b‬זמן משלום כל אותו‬ ‫הלילה וקדינן עליו לא תלין פעולת שכיר אתך עד כקד*‬ ‫זזדיש כד* שלא תאכל או שמאת הולך כנגדה ומפחדת׳ אינה‬ ‫אוכלת או שהעמיד בנה מבחוץ או שהיתה צמאה ואיצה יטלה ךן ימ שטר שבת שכיד חדש שכיד ישבה שכיר שבוע אם יצא‬ ‫כיופ נוכה שכירתו כל אותו היום •צא כלילה גובה שטחתי בל‬ ‫לאכול מחמת צמאה בכולן פבעיא בגמרא אס לוקה אם לא ולא‬ ‫אותו הללה •‬ ‫אפשיםא לפיכך אינו לוקה מספק אבל איסורא איבא דהא כספק‬ ‫ן קבלנות שקבל עליו האומן לעשות מלאכה כולה בכך ובך ו^א‬ ‫מלקות קאי ‪4‬‬ ‫שכר ליימיס הדי הוא כשאר שכירות ימים ועובר עליו משעה‬ ‫ז היה לה לפרי חולי מעיס וקשי לה שתאכל הרבה מן הדישה‬ ‫או אינו חלה אלא שהדבר שהיא עושה בה הוא רע לבני מעיד‪ ,‬שגוועה לו כיצד נתץ טליתו לאומן לתקנו בקבלנות וגמרה כל‬ ‫זמן שהטלית כיד האומן אפי׳ אחר שגמרו אינו עובר עליו כיון‬ ‫ואם תאכל תתריז ממנה מותר למונעה שלא הקפידה התורה אלא‬ ‫שאץ האומן נותנו לו מוחל לו על תשלום שכירתו כל זמן שהוא‬ ‫על מאתה והרי זו אינה נהנית כי רע הוא לה ‪4‬‬ ‫כידו ואם נותנו לו אפי בחצי היום חייב מיד בתשלומיו ואס‬ ‫פרות המהלטת על התבואה לפי שירט הדרך לנגק ואץ‬ ‫ח‬ ‫שקעה עליו חטה עובר עליו‪4.‬‬ ‫כיונתי לתעואינו עובר אם חוסמן ‪ 4‬שעורץ שהושרו במים‬ ‫ן האומר לשלוחו צא ושכור לי פועלים ושכרם ואמר להם‬ ‫ומייבשץ אותם בתנור ואח*ב דשץ אותו בפתת לחסיד קליפותיהן‬ ‫בל תלין‬ ‫שכרכם על ביה אץ שום א׳ מהם עובר משוס‬ ‫אין בהם משוס כל תחסום שככר נתחייבו במעשר מ*מ משום‬ ‫הכ׳יה הא לא שנדו והשוכר לא קרינן ביה לאתלץ פעילת שכיד‬ ‫מראית העץ שלא יאמרו שחוסם פרתי יביא מעט מאותו טין‬ ‫אתך דהא אינה אתו ומיהו כ״העובר על דברי קבלה ד כתי׳ אל‬ ‫רתלה בצוארה שתאכל ממנו ‪4‬‬ ‫כבר אמרנו בסימן תקודם סעיף מ״ו שיטל הפועל לתקן את תאמר לרעך לך ושוב ומחר אתן והוא שאינו טרוד אלא שמטין‬ ‫ט‬ ‫גופו כת שיאכל הרבה ט׳ ה״נ גבי בהמה דהוקש נחסס לדחותו שאם הוא טרוד במלאכה אחרת אפיי כאל תאמר **עך‬ ‫לחוסס לפיכך רשאי השוכר להאכילה פקיעיעמיר כדי שלא תאכל וגו׳ אינו עובר דאנוס הוא ואס לא אמר השליח שכרבס על ב*ה‬ ‫הרכה מהדיש וכן רשאי בעל הפרה להרעיב׳ כת שתא^ל אפי׳ לא אמר להם שכרכם עלי אלא שכרם סתם הרי הוא חייב‬ ‫בשכרנ‪ :‬לפיכך הוא עובר משים בל תלין דהא פעולתם אתי הו*‬ ‫הרכה סהדיש ‪4‬‬ ‫בד״אבששכחם סתם שהוא חייב בשברם כשהפועל אינו יודעי שאין‬ ‫שלט‬ ‫לתת ש ב ר אדם גהמה וכלים מ ט נ ו ומת• המלאכי של השליח אבל אס הפועל יודע שאץ המלאכי של השליח‬ ‫אפי׳שכת םתסןאץ השליח חייב כשכרו ואינו עובר משוסלבל תלין »‬ ‫זמנוובו י״א ס ע י פ י ם ‪:‬‬ ‫א מצות עשה לתת שבר שכיר כזמנו דבתיכ לא תעשוק שכר ךן רקי‪-‬קו חזי׳ל ממשמע שני לא תלין פעול׳ שכיר אתך איני‬ ‫יודע שעד בקר הוא מה ת״ל עד בקר מלמד שאיני עובר‬ ‫עני ואביון מאחיך או מגרך אשר בארצך בשעייך ביומו תתן‬ ‫שברו ואם אחת עיבר בלאוין רכתיבי בה כמ״ש לפנינו כע*ה כלאו אלא עד בקד ראשון כלבד ומיד שעבר בקר ראשון עבר‬ ‫בלאו וחייב ומשם ואילך אפי׳ משהה הרבה אינו עובר ץתרומ*ט‬ ‫כתיב לא תבא עליו השמש וכתיב לא תלץ פעולת שכיר אתר‬ ‫עד בקר חד כשכיר יי׳ יחד כשכיר לילה לא תבא עליו מדכי חייב ליתן לו מיד וכל עת שישהה יותר עובי על לאו של דברי‬ ‫קבלה שני אל תאמר לרעך לך ושוב וגו׳ ‪4‬‬ ‫כשכיר לילה שהשלמת פעולתו משיעלה עמוד השחר לפיכך זמן‬ ‫‪ Q‬שכיר שמכיר בב*ה שאץ דרכו להיות כיחו מעות אלא כיוס‬ ‫גטי שכרו כל היום ולא ת*\ פעולת שכיר אתך מדבר בשכיר יום‬ ‫השוק אינו יעובד בכל תלץ אפי׳ •ש לו מעות ומסתמא‬ ‫שהשלמת פעולתו מששקעה החמה לפיכך זמן גטי שכרו כל‬ ‫אדעתא דהכי איתגר ליה שלא ליפרע ממנו אלא עד יום השוק‬ ‫הלילה לפי שנתנ* תורה לג״ה זמן עינה שהיא י״ב שעות לבקש‬ ‫וכיין דמיומ׳ קמא לא עבר תו לא עברכדאמיי׳ לעיל שאינו עוצ׳‬ ‫מעות לשלם השכירות ואחר שכר אדם או בהמה וכלים בולם דינם‬ ‫אלא בקר ראשון לפיכך מיום השוק ואילך אס אינו נותן לו אינו‬ ‫שוה לעטר על? דכתיכ אשר בארצך כל שבארצך ועל שכל‬ ‫עובר משום כל תלץ אבל משום אל תאמר לרעך לך ושוב עובר‬ ‫קרקע יש טי שאומר שאינו עיבר ששום דכתיכ אשר בארצך‬ ‫וכן התן בהני בעלי בתים שאין דרה לפתע תכף עד שיעשה‬ ‫ודרשי׳ כל אשר בארצך ולא כל ארצך ‪.‬‬ ‫^ וכלהטכש שכד שכיר כאלו נוטל נשמתו חכתי׳ ואליו הו* חשבון עם הפועלים מטה שהוא חייב להן אפי׳ יתבעהו קודם‬ ‫חשבון אינו עיבר ואפי׳ לא יתבעו ממנו אלא רב* מועט שידוע‬ ‫נושא את נפשו כלומד נשמתו שהיא נפשו תלוי בשכירתו‬ ‫ועובר בה׳ לאוץ ועשה והס לאו דלא תגזול שהוא מיותר דאי שלכל הפחות חייב לו כך אפי׳ כלא חשבון אפייה אינו עובי‬ ‫דכיון שדרכו לחשוב בסתמא אדעתא דהכי איתגר ליה שלא‬ ‫בגיל ממש מלאו דדיבית ואונאה נפקא אלא לטבש שכר שכיר‬ ‫ליפרע כלום עד שיחשוב עמו ‪4‬‬ ‫הוא דאתא ומשוס לא תעשיק שכיר ומשו׳לא תעשוק את־רעך ומשו׳‬ ‫לא תלין ומשום לא תבא עליו השמש הריה׳ לאוץ ועשה דביומי • דקדקו חז״ל כתי׳ לא תלין פעולת שכיר יכול אפי׳ לא תבע‬ ‫תי׳ל אתך לדעתך פרש״י שלא מדעתו וד״ל שלא מדעת הפועל‬ ‫חתן שכרי ‪ 4‬ואע״פי דקצתס כתובי׳ ביממא וקצתם בלילה כמ׳׳ש‬ ‫כסמוך מ״מ שם שכירות חד הוא וכל הכובש ביום או כללה כלו׳ כשאתה מלינו לדעתך ושלא ?זרעת הפועל שתבעך ולא תתן‬ ‫לו אתה עובר משום לא רזלץ עוד דקדקו יכול אפילו אץ לו לשלש‬ ‫עובר בכולם ‪4‬‬ ‫ת״ל אתך שיש אתך יטל אפילו המחהו אצל חנווני ואצל שולחני‬ ‫‪ j‬איזה זמנו שכיד יום יש לו זמן ליתנו כל הלילה ואס לא נתנו‬ ‫ת״ל אתך ולא שהמחחו אצל חנווני ואצל שולחני לפיכך אמרו‬ ‫כבנך עובר משום לא תלץ פעולת שכיר אתך עד בקר ושביר‬ ‫שאץ הבי׳ה עובר משום בל תלץ אא״ב תבעו השכיר ואם לא‬ ‫לילה זמנו ליתנו לו כל היום ואס לא נתנו בערב עובר עליו‬ ‫תבעו או שתבעו ולא היה לו מעו׳ ליתן לו או שהמתהו אצל חנווני‬ ‫סשוס בעמו תתן שכרו ולא תבא עליו השמ׳ שנתנ׳ תורה זמן‬ ‫או אצל שילחני ליתן לו וקבלי עליה׳ ליתןלו איןב״ה עובר אפי׳‬ ‫לב*ה אמר השלטת פעולת הפועל ייכשעות לבקש מעות לשלם‬ ‫אין לו לכ״ה ביד השולחני או חנווני כלו׳ ומ״מ אס רצה השכיר‬ ‫השכיתתואין לפרש איפכאדלאתלץ מיידי בשכיר לילה ולא תבא‬ ‫לחזור בו שלא לקבל מהשולחני או מהחנווני אלא תצה לחזור‬ ‫בשכיר יום וצותה התודה לשלם שבירותו מיד שהשלים מלאכתו‬ ‫על ב״ה כשאין לב״ה ביד החנווני או השולחני כלום אלא נתרצו‬ ‫ולא נתנה לו שום זמן דהא ילפי׳ מקראי דשכיתת אינה משתלמת‬ ‫לה־ויף לב״ה שאז השולחני והחנווני יבולין לחזור פשיט׳שגס הפועל‬ ‫אלא לבסון* כלו׳ לאחד שהשלים מלאכתו מהכתיב כשכיר שנה‬ ‫יטל לחזוי־ בו כשהסחוזריז בהם שהרי אץבאן דין מעמי״ שלשתן‬ ‫כשנה שכיתת שנה זו אינה משתלמת אלא לשנה אחרת כלו׳‬ ‫ביון שאץ לב׳׳ה בידם כלים דלא בשיפטני עסיקנן שהשולחני‬ ‫בתחלת שנה אחרת אלמא לא משתעבד ליה לשכיר יום עד‬ ‫והחנווני אם ירצה יהזת בהן והס יפטיי לכ״ה ויפםית את שפין‬ ‫שתשקע החמ׳ ובי כתי׳ לא תבא עליו ה^םש ע״כ בשכיר לילה‬ ‫ואפי׳ מחל לב״ה מחילה בטעות הוא אלא אפילו היעיוני והשולחני‬ ‫תוקמיה שנשתעבד לו לבקר משכלתק שכירתו ונתנה לו התורה‬ ‫אנס חוזרים בהם הישות בידהפיעל לחזור ט •כל זמן שלאיזו‬ ‫זמן עד הערב וכן לא תלין פעו*; שכיר‪.‬אתר עד בקר ע*כ כשכיר‬ ‫מידו אבל אם קנו מידו אינו יכול לחזור ט ‪4‬‬ ‫יום מייתולא בשכיר לילהרהא לא משתעבד ליה לשכיר לילה‬ ‫תני שכיר שנשבע וניטל נתבאר בסימן פ״ט‬ ‫עד הבקי וכי כתי׳ לא תלין וגו ע*כ‪ .‬כשכיר יום תוקטי׳שנשתעבר‬ ‫* אוזר שקיעת החמה משכלת׳ שכירתו ונתנה לו התורה זמן עד‬ ‫הבקר י״א הפועלים ייח שאץ עושץ מלאכה עד הללה ומתחלה‬ ‫אדעה׳ רהכי אגדילהו חייכי לשלם מיד קודם שקיעת החמה ואס‬ ‫אינו משלם עובי משים ביומי התן שכרו ומשם לא תבאעליו ש ט השואל חייב ב א ו נ ס ו ב ח פ ח ש ז ח ח ש י ג ח מ ל ^‬ ‫ואם שלתה ע ל יד בנו או ע ב ד ו ובו חי׳ס•‪:‬‬ ‫השמש ואם שהה במלאכתו עד הלילה הדי לא חלהתשלומין עד‬ ‫חללה ויש לו זבלן כל הלילה עד הביר אע״ג דמ^וזלה לאי א פרשה שלישית של שימיים הנאמרת כתותז כשואל הייב בה‬ ‫אדעתא דהכי אגתה ;‬ ‫אפי׳ באונסין דכתיב בה וכי ישאל איש שעם רעהו ונשבר או‬ ‫‪,‬‬

‫‪4‬‬

‫הלנות שאלד‪,‬‬

‫מת‬

‫לבר עיר עושן‬

‫הלכות שאלה‬

‫סימן שמא‬

‫ביד עגת העברי ועיון שקיא עליו השואל להיות ש*חו נעשימ‬ ‫ידו כיד שואל אבל אם שלחה הטשאי׳ביד עברו הכנעני אע״פשאמר‬ ‫לו השואל שלח ומתת בדרך פטור השואל דעדיין לא יצאה טרשוןן‬ ‫המשאיל כעוד שהוא ביד העבד דיי עבד כנעני כיד ר ט דשו »‬ ‫ך אמר א השואל הכישה בשקל והיא תבא מאליה ועשה המשאיל‬ ‫כך אץ השואל חייב בת עד שתכנס לרשותו וכן זמן שלא באון‬ ‫לרשותו ומתה ממור שבהכשת המשאל ל* קנאה‬ ‫ח וכן הדין בשעח שמחזירה השואל לבעלים אס שלחח כיד אחד‬ ‫מ*א ומתת קלרם שתגיע ל־שות המשאל הדי זה חייב שעדיין‬ ‫הוא באחריות השואל וי״א דה״ח אפיי אס החזירה ליד אשת‬ ‫המשאיל ונאנסה עדיין היא ברשות השואל וחייב ע״ל סיטןרצ״א‬ ‫סעיף ב*א ואם שלחה השואל מדעת המשאל ע״י אחר מאלו ומתה‬ ‫פטור שלחה ביד עברו הכנעני אע׳יפ שאמר לו המשאיל שלח אס‬ ‫מתח בדרך חייב שיד העבד כיד הט ועדיין לא יצאה טרשו׳חשואל‬ ‫בד״א שהשואל חייב בה עד שתבא ליד המשאיל כשהחזירה תוף‬ ‫ימי שאלתה שאיל השאילני ער זמן פאיוחחזירה בתוך הזטןדהתם‬ ‫אכתי לא כלת׳ לה שאלה עד דאתי ליד בעלה אבל אם החזירה‬ ‫לאחי יטי שאלתה או אפי׳ היא עדיץ בביתו של שואל כשכלו ימי‬ ‫השאלה שוב אינו שואל עליה להתחייב באונסי! אלא נעשה עליה‬ ‫ש״ש דחיאיל ונהנה טמנה והר כש״ש וחייב כגניבה ואבירה וע״ל‬ ‫סי׳ שמ״ג ואם אמר א שלח ועד שלא הספיק לשלוח מת אותו‬ ‫שאסר שלח שוב לא ישלח אלא בידיעת היתומים דהא נפלה‬ ‫קמי יחמי ואם ישלח עוט׳ בספק׳ בדינ׳ דאחריות אי טחני אמירת‬ ‫אביהם לגבי היתוטיס *‬

‫מת בעליו אין עטו »‪ cfe‬ישלם לפיכך השואל בהמה או מטלסלץ‬ ‫ונאנסו מדו בטן שמתה או נשכר או נשבה חייב ואצ*ל שחייב‬ ‫כגגיכ׳ ואבירה אבל כל קלקול שאירע כה מחמת טלאכה ששאלה‬ ‫בשכלה ל׳ימ הוכחשה מחמת אותה מלאכה שהוא פטור אלא‬ ‫אפי׳ מתה מחמת אותה מלאכה פטור דהא לאו לאוקמה בכלת׳‬ ‫שאלה והוא שלא ישנה לעשות בה דבר אחר חוץ מהמלאכה‬ ‫ששאלה בשבילה שאם שינה ועשה בה מלאכה אחרת חוץ מן‬ ‫המלאכה ששאלה בשבילה אפי׳ היא קלה ממנה תלינן דמחמת‬ ‫אותה מלאכה עצמה ששינה כה מתה וחייב גם אפי׳ מתה באותה‬ ‫מלאכה עצמה ששאלה לה אס שיגהכה טון ששאלה לחרוש בה‬ ‫וחרש בה בעם ובלילה ה*ז שינוי שעשה בה שלא כדרך 'האק‬ ‫וחייב ודבר פשוט הוא ודוקא שאירע האונס מכת השואל אבל‬ ‫אס אירע שלא מחמת השואל בגון השואל בית מחבית ונשרף‬ ‫כאונס איגו חייב לשלמו וכ*ש אס אירע האוגם מכח המשאיל‬ ‫שפטור ומטעם וח כתב מות מהרמאי׳יז׳׳ל מי שיש לו משכון אצל‬ ‫גוי והשאילו לחבידו שיקח עליו גס מאותו הגוי עור מעות יתו­‬ ‫על מה שחאה לו ונשרף המשכון ביד אותו הגוי פטור השואל דהא‬ ‫בלאו הכי היה נשרף ביד הגוי מכדו המשאיל שנתגו לידו תחלח‬ ‫השואל את החמור שירכוב עאו שלוחו ומתה ב ד ר והדבר ספק‬ ‫אם מתה מחמת מלאכה פטור דק״ל שאין השואל חייב עליה עד‬ ‫שעת אינם וה״ז כאומר איני יודע אס הלויתני אש לא אבל‬ ‫השואל חסורלרטב עליו הוא בעצמו ונתנה לשלוחו ומתה והדבר‬ ‫כפקאם מתה מחמת מלאכה חייב דפושע היא שהרי אץ השואל‬ ‫רשאי להשאיל והוא מתחיי׳ משעת פשיעה והרי זה כאומר הלריתגי‬ ‫ואיני יודע אם פרעתיך שהוא חייב ״‬ ‫‪ 2‬השואל את הפרה והוכחשה אצא כחשה דלא הדר חייב לשלם שמא השואל מהבית חפץ ם ־ ט או לזמן קצוב ובו‬ ‫ח׳ סעיפים *‬ ‫מה שפחתה בדמים ואם היה הכחשה מחמת מלאכה פטור‬ ‫וישבע שבועת השימרי' שמחמת המלאכ׳ כחשה ואם נכחש א דש־אל מחבירו בלי או כהטה סתם הרי המשאיל יכול לתובעו‬ ‫הבשי* כחשה דהדר׳ אפי׳ על ית פשיעתו כגון ששמה בה ועלה‬ ‫שיחזירו לו כבל עת שירצה ואפי׳ כוביום שאלו לזמן קצוב מיד‬ ‫גה מכה ברגליה ע״י פשיעתו והוכחשה ממנה וסופה להתרפאות‬ ‫שמשכו וזבה אץ הבעלי׳ימלים לתובעו שיחזירנו עד סיף יטי השאל״‬ ‫ולחזו׳ לבריאותה מחזירה ופטור מלשלם שאין זה נקרא נזק אלא‬ ‫יאפי׳טוו השואל היורשים טשתמשיס כח עד סוף הזמן כפר׳ש בסעי' ג׳‬ ‫שכת ולא חייבה התורה בשכת אלא בנזקי אדם ולא בבהמה‬ ‫‪ 2‬אחז״ל דקים לדמ בדרך לישנא כניאדםדהשואל פונדק מחבייו‬ ‫שתוקה וסופה לחזור אבל אם הוכחשה מאליה ואח*כ קורם‬ ‫ללינה אין פחות מיום אחד לשביתה אין פרות מב׳ ימים שבן‬ ‫שחזרה לבתאותה מתה והרי הוא חייב לשלם צתך לשלס־בסו‬ ‫טשטע ל' שביתי לנישואין אין פחות טל׳ יום שאל חלוק מחבירן‬ ‫יטהיתתבשעת שאלהדכיון שאינ׳ בעין להחזיר אמרי׳ כחישות׳‬ ‫ללכת ט לבית האבל איןפחות מכדי שילך ויחזור שאלו לבית המשתת‬ ‫התחלת מיתתה היה ומאותה שעה נתחייב לשלם ‪4‬‬ ‫בל אותו היום שאלו לעשות בו משתה שלו אץ פחית מ‪1‬׳ ימים‬ ‫‪ y‬השואל בזמה מחבית לרכיב עליה למקום ידוע ובאו עליו וי״א דשאלח ללכת בו לבית ה^בל איני רשאי ליטא עד שיצאו ימי‬ ‫לסטין באותה דרך או חיות רעות ואנסוה ממנו חשיב שפיר האבילות וברגל עד שיצאו יטי חי־גל ובמשתה עד שיצאו ימי‬ ‫מתה מחמת מלאכה כיון שמחמת חדרך ששאלה אלך בהוהואכה‬ ‫המשתה ועייל סעיז סימן ש״מ ‪4‬‬ ‫שם נאנסה וישחולקץ וסבירא להוי שאץ זה נקרא מחמת מלאכה ‪ j‬הגיח להם אביהם פרח שאלה משתמשים כה כל יטי שאלתה‬ ‫ששאלה לה מתה שהרי אף בלא הליכת הדרך איפשר שיבא לה‬ ‫אבל אינם חייבים באונסית שלא קבלו עליהם שטירת אינםץ‬ ‫אונס כזה ואין נקרא מתה מחמת מלאכה אלא שבא לה האונס‬ ‫אפיא נשתמשו בה ואפילו הניח להן אביהן אחריו׳ נכסים אינם‬ ‫מחמת המלאכה עצמה בנון המשאל שונרא לחבית לרדוף בה‬ ‫חייבים לשלם אם מתה כדרכה דקיל השואל אץ עליו שיעבוד נכסים‬ ‫עכביים ואכלוה העכברי׳ זהו נקרא מתה מחמת מלאכה וכל כיוצא‬ ‫להתחייב ער שעת פשיעה או עד שעת האונס לפיכר הכאלא חל‬ ‫כזה וכן המשאיל בלי זיין לחבירו להלחם עם האויבים ויצא‬ ‫שיעבוד האונסין על נכסיו בחייו והשתא ראתניםה ומתה ליתףן‬ ‫ונלחם וגברו עליו האויבים ולקחו ממנו הכלי זיין זהו נקרא נ״כ מתה‬ ‫לשואל ונכסים נפלו קמי יורשי! והם לא קבלו עלייהו מירי לפי‪-‬בך‬ ‫מחמת מלאכה דהא להכי שאלה ליה ופטור • וכן בהמה שנתיינעה‬ ‫פטי־ץ מאונסי׳ מיהו כיון שנהנץ שיטלין להשתמש בה לא גרעי‬ ‫במלאכתה ונתחממה ומתה אפי׳ אחר שנגמרה המלאכה או‬ ‫מש*ש להתחייב בנניבח ואבירה ויש טי שאומר דהיינו דוקא בסתם‬ ‫שהוליכה כדרכה ונכשלה בדרך ונפלה ומתה זה גי׳כ מיקרי מתה‬ ‫כלומר ששתק המשאיל והניהה אצלם סתם אחר מיתת השואל אבל‬ ‫מהמת מלאכה ודוקא שהרגיש בה בעודה במלאכה שנתיינעה מחמת‬ ‫אם אמר המשאל ליתומים פרה זו השאלתי לאביכם החזירוה לי א‪1‬‬ ‫המלאכה ונתחממה אבל אם לא התיש בה מיד לא יוכל אשבע‬ ‫קבלן עליכם אונסין כדין שואל הדץ עם המשאיל דמשתמ׳ אדעתא‬ ‫שמתה מחמת מלאכה דדלמא בלאו ה״נ היתה מתחממת ומתה‬ ‫דהכיךשאילה לאביהם שיהיו אונסים עליו ולטה יניחם להשתמש כת‬ ‫ומתוך שאינו יכול לישבע משלס ‪4‬‬ ‫בלא קבלת אונסים ‪4‬‬ ‫ף השואל את הבהמהיחייב במזונותיה משעה שמשכה עד סוף ף היו סבורין שהיא של אביהם שלא ידעו ששאלה וטבחוה ואבלות‬ ‫ימי שאלתה *וי*א אפי׳ בעוד שלא משכה‪,‬מיד שנסתלקו הבעא׳‬ ‫אינם חייבים לשלם אותה בל מה שהיתה שוה דאי הוי ידע•‬ ‫משסיית׳ נכנסה שמירת׳ אד השואל להתחיי׳ באיגםין ובמזונותיה רבעי שלומי לא הוי אכלי בשר מ״מ צריכין לשלם דמי הכשר‬ ‫ואע״פי שעדיין יבולי? הבעא׳ לחזור בק עד שעת משיכה או מול דהיינו ב׳ שלשים מה שהיה שוה שכן דרך בני האדם אמ‬ ‫שעשה בה אחר מן הדברים הקונים כמקח כמ״ש לעיל ר ש סימן‬ ‫מרצאץ לקנות בשר בו־ פחות שליש משת קונים אותו ואכלי אפי !‬ ‫רצ״א וש״ז ‪4‬‬ ‫אי בלאו הכי לא היו אבלים כשר והעור‪.‬יחזרוה או ישלטו כל שדה‬ ‫ן• השואל פרה מחבית ושלחה לו המשאל בירכנו או ביר שלוחו ואס הניח להם אביהם נכסים וטבחוה ואכלוה‪ ,‬משלטי! כל דמים‬ ‫או כיד עבדו או אפילו שלחה א ביד בנו או כיד עכרו או ביד מנכסיו דאע״ג דלא נשתעבדו נכסיו משעת שאל׳ משעת פשיע׳הא‬ ‫שלוחו של שואל ומתה קורם שתבנס לרשו׳ השואל הת זה פטור נשתעבדו והכאפשע אביהם במת שלא הודיעם שאינה שלו שמתוך‬ ‫כיון שעדיין לא הגיע לרשותו אינו חייב כאחריות ואס אמר א‬ ‫כך אכלוה והר בשעת פשיעה אשתעכדו נכםץ בחייו ^‬ ‫השואל שלח לי ביד בני או ביד עבדי או ביד שאחי או אפי׳אמר ןץ השואל כלי מחבירו לעשות נו מלאכה פלוניח מון שואל קורדם‬ ‫שלחה א ביד בנך או ביד עבדך העברי או ביד שלוחך אי שאמר‬ ‫לבקע בו עצים כיון שמשך השואל את הכלי אין המשאל יכול‬ ‫לו המשאל הריני משלח׳ לך ביד בנך או ביד עבדך או ביר להחזירו מתחו! ידן עד שיעשה כו אותה מלאכה וכן אם שאל מטנו‬ ‫שלוחך או טד בני או ביד עגת העברי או ביד שלוחי ואמר א בחשה לילך בה למקום פלוני ומשכה או מסדה לו איגו יטל‬ ‫השואל שלח ושלחה ומתה בדרך הת זה חייב דמיד שבאת׳ ליד‬ ‫להחזירה מיד השואל עד שילך בה לשם ויחזור ‪4‬‬ ‫השאח י*נאת מרשות המשאיל ונכנסה אד השואל ת ר שלוחו‬ ‫ן השואל בלי םחבירו להשתט' כו ואמי א השאילני כלי פא׳ בטובתך‬ ‫בית מ ד וחייב ‪4‬‬ ‫משמעו׳ לשון זה הוא כאלו אמרהשאילניאכל אין אתה משאי׳‬ ‫ן כל היכא דמשלחה ביד עבדו של שואל שאממו שהשואל חייב לי דבר זה כדרך בל הטשאילץ שמקפידץ על זמן השאלה אלא כפי‬ ‫אי! חילוק בין אס הוא עבד עברי או עבד כנעני ריר עכר טובת לבך וגדבותך שאינך טקפיד עלהזטן ואל׳פ שיארך והשאילו‬ ‫כנעני כיד רבו זימי אבל היכא דאמתנן בשמשלחה ביד עבדו של‬ ‫בן על דבריו אסקנג מיד המשאל על זה הרי השואל טשתט*‬ ‫משאי׳ שה״ו״ואל חייב בה היינו כשמשלח' המשאיל‬ ‫‪4‬‬

‫י‬

‫ץ‬

‫‪4‬‬

‫‪K‬‬

‫ן‬

‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫הלכות שאלה‬

‫חשן משפט‬

‫בר לעולס דהא בלא זמן השאילו לו וכוונתו עד שיתבטל הכלי‬ ‫מלעשות מלאכתו ואז יחזיר לו שבריו או שיריו ואין השואל רשאי‬ ‫להחזיר ולתקן את הכלי או לעשותו פעם אחרת לעשות בו עוד‬ ‫מלאכה דמסתמא לא השאילו לו אלא כל זמן שכלי זה קיים ‪4‬‬ ‫י״א שהאומר להכירו השאילגי בלי זה בטובו וקנה מידו על זה‬ ‫הרי שאול הוא לו לעולם רבטובו משמע כל זמן שהוא טוב ואפי׳‬ ‫החזירו למשאיל חוזר ונוטלו ממנו כשיצטרך לו דהא הקנה לו‬ ‫הכלי כל זמןשהוא טוב ודוקא שקנו מן המשאיל בקניין אז חוזר‬ ‫ונוטלו ממנו אבל אט לא קנו מן המשאיל בקנין מכי אהדריה‬ ‫פעם ראשונה למשאיל כלתה לה קנייה המשיכה ראשונה ושוב‬ ‫אינו נוטלו ממנו בשהחזירו וכן אם נשבר מחזיר לו שבריו ואינו‬ ‫יכול לתקנו בלעשות בו עוד מלאכה שלא השאילו לו אלא בל זמן‬ ‫שהוא בטובי[ וראוי למלאכה ולא במתנת לתנה לו ‪4‬‬ ‫ן האומר לחברו השאילני קורת׳ לעדור בו הפרדס הזה עודר‬ ‫בו אותו הפרדס בלבד ואינו רשאי לעדור בו פרדס אחר אפי׳‬ ‫הוא כמוה־ דהא פרדס זה קאמר ליה אמר לו פררס סתם עודר‬ ‫בו פרדס אחר איזה שירצה אפי׳ אינו שלו שאלו לעתה פרדסים‬ ‫הרכה שלו עודר בי כל פרדסים שלו ואפי׳ נשחת כל הברזל‬ ‫של עץ‬ ‫בעיירה הוי כמתה מחמת מלאכה ומחזיר לו הנצב‬ ‫ויש מי שאמר דדוקא באותה שנהידמסתמא לא השאילו אלא‬ ‫לאותה שנה אבל לא לשנה אחרת‬ ‫ך האומר לחבית השאילני שוקת זה ונפל אינו יכול לחזור‬ ‫ולבניהו להשקות ממנו עוד דהא זה קאמר אמר לו סתם‬ ‫השאילני שוקת ונפל חוזר ובונה עד שישקה כל שדותיו אמר לו‬ ‫השאילני מקום שוקת ה״ז בונה בכל מקום שירצה בקרקעות של‬ ‫המשאיל ובונה מקום השוקת שיספיק לי להשקות ממנה כל שדותיו‬ ‫או כל בהמתיו לפי מה שהתנה עם המשאיל וכל זה ג״כ דווקא‬ ‫שלקח ממנו בקניין על זה אבלבלאקניץ ^ינובונה שיכול לחזור בו‬ ‫‪t‬‬

‫שמב‬

‫אין השואל רשאי להשאיל ובו סעיף א ח ד ‪:‬‬

‫א אץ השואל רשאי להשאיל לאחרים מה שהשאילו לו רשמא‬ ‫אין רצוגי של משאיל לגמול חסד ולעשות טובה דשאלה‬ ‫אלא עמי יאפי׳ שאל ם" ת שעושה מצוה בשאלתו אינו רשאי‬ ‫להשאילה לאחרי׳ בלא רשית המשאיל יאם השאילה לאחרים‬ ‫בלא רשיתי אפי׳ נתקלקלה מחמת המלאכה ששאלה בשנילה‬ ‫חייב לשלם אא״ב יש לו ראייה שיכיל ליפטר בה אלו היה בידי‬ ‫כמ״ש בסי׳ רצ״א וי״א שלא אמרו אץ השוכר רשאי להשכיר ואץ‬ ‫השואל רשאי להשאיל אלא במטלטלץ שאין דרכן של בני אדם‬ ‫להשתכר ולהשאיל עמהם מפני שאפשי להבריחם ואינו רוצה‬ ‫שיהיי מטלטליו אצל אחרי׳ אבל מטלטלץ שאינן עשוץ להבייח‬ ‫שדר‪ £‬של בעלים להשתכר ולהישאל עמהס כגון ספינה ובן בית‬ ‫מותר להשאיל ילהשכיר לאחרים יע״ל סי׳ שי״י <‬

‫שמג‬

‫דין השואל אחר כלות זמן השאלה ובי מ ס ‪:‬‬

‫א השואל חפץ אי כל דבר לזמן מיד כשיכלה הזמן חולד הדבר‬ ‫השאיל לרשות המשאיל להפטר השואל מאונםין אפי׳ הוא‬ ‫עדיין בביתי ומ״מ הואיל ונהנה ממנה נשאר עליה ש״ש וחייב‬ ‫בגניבה ואבירה ואס שלחה לו בתוך זמן השאלה ביד עבדו או‬ ‫ביד שליחי של משאיל או של שואל כבר נתבאר בסימן ש״מ ‪4‬‬ ‫ב וכן הדין בשי׳ש דזמן מיד שיכלה זמנו בלתה לה שמירתו של‬ ‫ש״ש יאפי׳ היא עדיין בביתו ואינו עליה אלא ש״ח »‬

‫שדמ‬

‫טען שמתה מחמת מלאכה או רוצה לשלם‬ ‫א ו ל י ש ב ע ו ב ו ד ׳ סעיפי• ‪:‬‬

‫‪ p o‬שמג‬

‫או הטפל בנבילה שלך ונאנסו לאחר נמאן לגמרי הוי כאלו נאנסו‬ ‫ברשות המשאיל ואין השואל חייב כלוס אלא מדמי מה שהזיקו‬ ‫מתחלה רהא כלתה שאלתה מיר שנשבר או מתה ואין עליו עוד‬ ‫דין שואל מיהו דין ש״ש עדיין יש עליו הואיל ונהנה לפיכך אם‬ ‫נגנבו אי נאבדו השברים או הנבלה חייב השואל לשלם *‬ ‫‪ j‬ראובן השאיל חפץ לשמעון והפסידו אמר שמעון לראובן השבע‬ ‫כמה היה שוה ואפרענו לך והשי׳ ראובן השבע אתה והפטר‬ ‫הדין עם שמעון שישבע ראובן ויפרע לו שמעון על פי שבועתו‬ ‫ואם לא ישבע אין שמעון צריך לפרוע ואין זה נקרא מחוייב‬ ‫שבועה ואינו יכול לישבע שמשלם אע״ג שיש כאן ג ״כ שבועת‬ ‫השומרים שהיא שבועת התורה כמו שיתבאר טעמא בסימן‬ ‫שמ״ה בע׳יה ‪1‬‬ ‫ף השואל פרה מחבירי שאלה חצי היום ושכרה חצי היום או‬ ‫שאלה היום ושכרה למחר או שהיו לו למשאיל ב׳ פרות ושאל‬ ‫אחת ושכר אחת ומתה אחת מהן המשאיל אומר שאולה מתה‬ ‫דאתה חייב באונסיה וגבי שאלה היום ושכרה למחר אומר המשאיל‬ ‫ביום שהיתה השאולה מתה וגבי שאלה חצי היום ושברה חצי היום‬ ‫אומר המשאיל בשעה שהיתה שאולה מתה והשומר אומר איני‬ ‫יודע או שאמר השומר ברי שכורה מתה ביום שהיתה שכורת‬ ‫מתה בשעה שהיה שכוי־ה מתה כדרכה ואני פטור מלשלם והמשאיל‬ ‫אומר איני יודע או ששניהם אומרים איני יודע ה״נ לא אמריגן‬ ‫גבי שואל מתור שאינו יכ־־ל לישבע משלם ברבעי׳ למכתב טעמא‬ ‫בסי׳ שמ׳יה ל‪£‬יבך המוציא מחבית עליו הראייה ואם לא היתה‬ ‫שם ראייה בזמן שהמשאיל טוענו ודאי שאולה מתה ומודה או‬ ‫שמאמינו באינם אלא שאומ״ אתה חייב באינסץ ישבע השומר‬ ‫היםת ששכורה מתה אם טוען בדי או שאינו יודע אם טוען שמא‬ ‫שהרי אינו צריך לישבע שבועת השומרים שהיא שבועת התורה‬ ‫הואיל שהמשאיל מודה או מאמינו שמתה באונס ואין כאן גילגול‬ ‫ובומן שהמשאיל אומר וראי שאולה מתה אבל איני יודע אם‬ ‫מתה כדרכה ולפי דבריך שאתה אומד שכורה היא שמתה היית‬ ‫פטור או שמא פשעת במיתתה ואפי׳ לפי דבריך חייב אתה לשלם‬ ‫לי ישבע השומר שבועת השומרים שמתה כדרכה ולא פשע בה‬ ‫שהיא השבועה שהטילה עליו התורה ועד ידי גילגול צריך לישבע‬ ‫גס כן ששכורה מתה אס טוען בי־י או שאינו יודע אם טוען‬ ‫שמא וה״ה אם זה אומר שאולה מתה ופשעת בה וזה אומר‬ ‫שבורה מתה ולא פשעתי בה או זה אימר איני יודע איזה מתת‬ ‫וזה אומר איני יודע איזה מתה וטען המשאיל ביי לי ]שפשעת‬ ‫ועל כלבנים אתה חייב לי ואע״פי שהשומר טוען איני יודע אם‬ ‫שכורה מתה אם שאולה מתה מ'מ צריך לישבע שלא פשע בה‬ ‫ומגלנלין עליו שאינו •ודע אם טוען שמא או ששכור׳ מתה אם‬ ‫טוען ברי שאם גם בפשיעה טוען אינו יורע פשיטא שזה הוי מחריב‬ ‫שבועת התורה ואינו יכול לישבע ומשלם ודוקא בכל אלו הטענ'‬ ‫שטענת המשאיל היא בת שזה חייב לו ישי עלץ דין גלגול כמו‬ ‫שאמרנו אבל אם טען המשאיל איני יודע כלים אס שאולה מתה‬ ‫או שכורה מתה וא״ת שכירה ממה שמא פשעת בה אע״ג דבטעג׳‬ ‫זו צריך השומר ג״כ לישבע שבוע׳ השזמתם שמתה כדרכה ולא‬ ‫פשע שהיא השבוע׳ שהטיל׳ עליו התורה אפייה אין עליו דין‬ ‫גלגול אשבע ששכורה מתה ‪ an‬טוען ברי או שאינו יודע אם‬ ‫טוען שמא בדאמרי׳ לעיל סי׳רצ״רכעיףב׳שעל טענת ספק של‬ ‫התובע אץ מגלגלי( אא״כ יש רגלים לדבר שדומה שטעו׳ התובע‬ ‫היא קצת אמת כגון אריסין ושותפץ דמורי קצת היתירא להגות‬ ‫מממון חביריהם וכגון גילגול שבועה מדטה שרגלי׳ לדבר שהיא‬ ‫זונה שהרי קינא לה ונסתרה ולכך יש לחוש שמא זינת׳ אף באירוםץ‬ ‫אע״פי שאז לא היה רגלי׳ לדבר כי הוכיח סופה על תחלת׳ אבל‬ ‫הכא הא אץ רגלים לדברי שמתה השאולה יותי מן השכורה‬ ‫הילכך מספקא אינו יכול לגלגל לישבע ששכורה מתה וכל זה הוא‬ ‫כוונת בעל הש׳יעאם נדקדק בלשונו אלא שהיא מגומגם נ״לודיקא‬ ‫גילגול שבועה אין כאן שהיא שבועה דאוריית׳ אכל היסת מיהא‬ ‫צריך נ״ל ואע׳׳ג דבשאר טענת שמא של התובע אין נזשביעין היפת‬ ‫אלא מירימין הכא צריך היסת דאע״ג דלענין גילגול אמרי׳ שאין‬ ‫כאן רגלים לרבה כמי׳ש היינו משום שאינו רומיא דםוטה אבל לענץ‬ ‫היסת שפיר יש רגלים לדבר להשביעו דשמא מורה היתירא לומר‬ ‫כ? ן שבשעה אחת נטלתי ובתביעה אחת וטענה אחת הוא בא‬ ‫עלי מי החליט לומי שזו שאולה וזו שכורה איפיך אנא או יאמר‬ ‫כברנ״םלם זמן השאלה והתחיל זמן השכיתת או יאמר מאן ייכת‬ ‫שזו פשיעה היא הרי עשיתי גזה שעלי לעשות וכה״ג ה״בה היתירים‬ ‫שמור׳ לו לבך הטילו עליו שבועת היסת שידקדק בעניינו קודם‬ ‫שישבע שלא ישבע לשקר מה שלא יעשה כן בקבלות חרם נ״ל*‬ ‫‪K‬‬

‫טעי השיאל שמתה מחמת נלאלה אם הוא במקום שיש‬ ‫א‬ ‫עדים מצויץ איני נפטר עד שיביא עדים שהוא בדבריו‬ ‫ושלא שינה בה מדכתיב אם אין רואה וגומר הא יש רואה חייב‬ ‫ואם היא במקום שאין עדים מצויץ ישבע כמ״ש לעיל כימן רצ״א‬ ‫ואס התנה שלא ישבע או שלא ישלם אם נגנבה או נאנסה הכל‬ ‫לפי תנאי ואפילו לא קנו קניין על כך דכל תנאי של שומרים קיים‬ ‫א*י׳ בלא קניין ותיא שהותנה'התנאי קודם שבא׳ השמירה לירי‬ ‫שע״מכן נתקבלה השמירה אבל לאחהששעבדנפשיה לשומ׳שוב‬ ‫לא מצי להתנית ברברים בעלמא אס לא ע׳יי קניין ״‬ ‫ב כשישלם השואל שמין לו השברים כיצד אס שאל כלי ינשבר‬ ‫שגזין השבדי׳ כמה היי שוין בשעת השכירה וניתנץ אותן‬ ‫לבעלים כרילפי׳ נדהמת יהיה לי מלמד שהבעלים מטפלים בנבילה‬ ‫ובכלים שבירתן זו היא מיתתן׳ ואח״כ משלים השואל עליהס מה‬ ‫שהיתה שוץ קודם שנשברה ואם הוזלה בץ שבירה לשעת העמדה‬ ‫בד*ן!שמץ אותה כמה היי שיין בשעת שכירה דהא באותה שעה שמה דין השואל פרה ושבר אחרת ובו בי׳ס‬ ‫חלה עליי חיוב התשלומץ וכן אם שאל בהמה ומתה שמין הנבלה‬ ‫שאל שתי פיות שתיהם חצי היום בשאלה וחצי היום‬ ‫א‬ ‫במה היתה שיה בשעת מיתה ינותנה לו כדכתיב והמת יהיה לל‪,‬‬ ‫בשזירת ומתו שתיתם המשאיל אומר בזמן השאלה מתו‬ ‫'ומשלים לי עליה ואם אמר לי השואל למשאיל טול שביים שלך י וחייב באונסץ והלה אומר אחת מתה בזמן השאלה והאחר׳ איגי‬ ‫יודע‬

‫הלנות שאיה‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫•ודע תיי האחת שמודה גת שמתה בלמן השאלה חייב לשלם והיל‬ ‫•וי יו מקצת עליה ועל השנייה עטיען איני יודע הוה ליה מחויב‬ ‫שבועה ואיגו יכול לישבע ומתוך שאינו יבול לישבע משלם שתיהן‬ ‫ולא דמי להא דלעיל בסעיף הקודם גבי שתי ‪8‬יית אחת שאולה ואחת‬ ‫שכורה ואומר השוטר איני יודע איזה מתה בדרכה שנשבע שאינו‬ ‫יודע ופטור ולא אמרינן מתוך שאינו יכול לישבע משלם דהתם לא‬ ‫הוי על הקיימת מודה מקצת דיזא קיימת הוא ומחזירה בעין והוה ליה‬ ‫הילך שפטור משבועה דמודה מקצת דהא הוי כמו כופר בכל ואין‬ ‫להקשות כי הוה נמי כופר בכל וכן בכל חנך דלעיל בשעיף הקודם‬ ‫אע״נ דהוה בופר בכל מ״מ כשהשואל טוען איני יודע הא הוי מ־!־״ב‬ ‫שבועה מן התורה שלא נגנבה ולא פשע בה אלא שמתת כדרכת‬ ‫ויגלגל עליו המשאיל שישבע ששכורה מתת או ביום שתיתת שביית‬ ‫מתה או בשעה שהיתת שכורה מתה ואינו יכיל לישבע די!א ט־ען‬ ‫איני יודע וניתוך שאינו יכול לישבע ישלם דהא ק״ל גייגול שבועת‬ ‫מן התורה הוא דלא דמי דתתם כיון שעיקר התביעה שיש לו לישבע‬ ‫עליה הוא שמא למשאיל שהרי אינו טוען הפכה בברי לפיכך אע׳יג‬ ‫שהגילגול שהוא מגלגל וטוען שאולה מתת או ביום שהיתה שאולה‬ ‫מתת אי בשעה שהיתה שאולה מתת הוא טוען כן בברי כשהשואל‬ ‫טוען שאינו יודע לא אמרינן בית מתיך שאינו יכול לישבע משלם‬ ‫כיון שעיקי השבועה ע״י טענת שמא באה אלא נשבע שאינו יודע‬ ‫ונפטר שאי( זה דומה לטוענו מנת ומודה בני ועל נ׳ אמר לאירענא‬ ‫דאמרינן מתוך שאינו יכול לישבע משלם דהתם הנ׳ המביאים איתו‬ ‫לידי שבועה טיען עליו התובע ברי כן תירצו הראשונים ז״ל ולפי‬ ‫»ה נראה גם בטענת דלעיל אם המשאיל טוען •על איתה שמתה‬ ‫ברי לי שפשעת בה והשואל טוען איני יודע ה״ל השואל גם כן‬ ‫מחריב שבועת יאינו יכול לישבע ומשלם ומת שאמרתי למעלת וה׳׳ה‬ ‫‪ OK‬זה מ ׳ ואילך וטגייגלין עליו כו׳ דין גלגול קאמינא אבל אינו‬ ‫נשבע בטענת שמא אלא מתוך שאינו יכול לישבע משלם ‪,‬‬ ‫ב וכ! אם מסר לו ג׳ פדות ב׳ שאילות ואחת שבורה המשאיל אומד‬ ‫שתים השאולות הן שמתו והשואל אושר אחיי וראי השאילה היא‬ ‫*טתה אבל השניי׳ שמתת איני יודע אס תשיא‪ ,‬ה הי‪.‬תה או השכורה‬ ‫היתתהוי נשי טתוייב שבועה דמודה ט־עת שאימי על אחת וראי‬ ‫השאולה מתה וחייב לשלם אותה ועל השנייה הוי מתוך שאינו יכול‬ ‫לישבע משלם ‪4‬‬

‫שמו‬

‫דין פטור שאלה בבעלייעם בל הנין ובעל בנכסי‬ ‫אשתו ובו י״ט סעיפים‪.‬‬

‫א כבי אמיעו דילפינן מקרא רואם נעייייעשו לא יש‪-‬ים שאם היה‬ ‫המשאיל עם השואל במלאכתו שתשיאל פטור בהיזק הרבי‬ ‫השאול וייא שהיה עמו במלאכתו בשעה שמתח־ ' היגיאייה דהיינו‬ ‫כשעה שמשך אותו הדבר השאול שנן משמעו ׳ דקייא יאס בעליו‬ ‫עטו לא ישלם אוכי ישאל קאי דמשמע אם היה עמו בשעת שאלת‬ ‫»»י׳ לגנב או נאבד אפ״ בפשיעת לא ישלם ליש היה ע‪:‬ז• בשאלה‬ ‫נגון שתשאי את עצמו לו לעשות מלאכתו ליש הית עמי בשיירות‬ ‫שהשכיי עצמו לו ל״ש היה עמו באיתה מלאכת של היכר השאול‬ ‫ל״ש בפייאכה אח־ון אפיי אמר לו השקיני מיס והשקהו והשאיל לי‬ ‫•דתו בעוד שהיא משקהו הוי שאלת בבעלי׳ אבל אם משך תחלה‬ ‫ואחייב השקהו אין זה שאלה בבעלים ‪4‬‬ ‫ב ליש אמ באה שאלת הבעלים עם שאלת הפ־ת כאהד ליש היה‬ ‫הוא שכור לו או שאול לו תחלה ואחייב בעוד שהוא שאיל או‬ ‫פרתו פטיר אפילו לא היה עשו בשעת‬ ‫שבוי לו השאיל לו‬ ‫שבורה ומתמ אבל לא היה עמי בשעת שאלת ואח״כ שאל את‬ ‫הנעלים או רשבידם אין זה שאלה בבעלים אע'‪ £‬שהיה עטו בשעת‬ ‫שכירה ומתה »‬ ‫ג ומיהו אס שאל את הבעל ונתי־צת להיות שאול לו אע״פי שלא‬ ‫התחיי במייאכת השואל בשעת משיכת הפרה אלא מזמין ומכין‬ ‫עצמו ללכת למלאכת השואל חשוב״שפיר עמו בטלאכמו אבל באמירה‬ ‫שאומר להיות שאול לו ולא הבין עצמו למלאכתו לא הוי שאלה‬ ‫בבעלים שאין זה עמו במלאכתו ‪4‬‬ ‫ף השאיל לי בהמתו או השכירה לו לטשוי והלך עמה למעדיו‬ ‫וליטעינ׳המשוי תוי שאלת בבעלי׳ אע״פ שמעצמו נשאל לו ואם‬ ‫לא הלך שם ייסעדה אלא לראות שלא יוסיף עליה הטשוי אע״פ‬ ‫שסייע עשו אין זה שאלה בבעלים דלהנאתי עש׳ שלא יכביד משר‬ ‫על בהמתו ולא לסייע השיבר ‪ 4‬ובן אם תפש לו השטענ״ריף כשעלה‬ ‫עליה לרכוב לא הוי סייע לשוני אלא ־'תקני בהמתו להקל עליה‬ ‫שלא יגליד עורו ולא מקרי‪ ,‬שאלה בבעלים ‪,‬‬ ‫ךן אטד לו שמור לי ואשמור לך או שטור לי העם ואשמור לך‬ ‫למחר נתבאר כבר בםימן שיה‬ ‫ן האימר לשלוחו צא והשאל עם ‪8‬רתי אינה שאלת בבעלים‬ ‫שנאמר אס בעליו עטי הבעלים ולא‪,‬השליח ואם אמר לעברו‬ ‫הכנעני צא ותשאיל עם פרתי הרי יה שאלה כבעלי׳ שיד העב'‬ ‫ניד רבו דמי ! וי״א אפי׳ שלותו כ י חויין ואינו עבדו הוא כמותו‬ ‫‪1‬שאלר» כבעלי‪ 0‬מקרי אפי׳ בשלוחו שאינו עבד אבל אם נשאל‬ ‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫סי*ן שמו‬

‫לו אפי׳ העבר לנייני ב־יא דעת דבו לא מקי־י שאלה בבעלים שאין‬ ‫כח לעמר בלא דעת רבו בלי;! ‪4‬‬ ‫ן האומ״ לד נירו העאיל‪-‬י היום ואשאילך למתי אי! זה שאלת‬ ‫ב ־עלי״ דהא בשעה ׳‪::‬השאיל לוזה היום לא היה זה נשאל לו‬ ‫ךן שותפין ששאל אחד מהמ מיובירו הוי שאלה בבעלים דהא תבירו‬ ‫מז^אל עי־‪ 1‬בע״ק הע״ות־י־ת ובן בעל השואל מאשת• פרת‬ ‫מלוג שלה הוי ‪7‬אלה בבעלי‪ ::‬דהא היא עמו תדיר במלאכתו‬ ‫וע״ל סעיו־ ט״ז ‪4‬‬ ‫‪ Q‬אףד ששאל מאשת אי׳ת פית נככ• מלוג שלה ונשאל לו בעל‬ ‫האשת עמה או אייןה ששאלה פדה מאחר לצורי נכסי מלוג‬ ‫שלה ובעל הפיה נשאל לבעלה אין זת שאלה בבעלים אע״ג‬ ‫שיש לבעל הפירות בנכסי מלוג של אשתו קניין י הפירות לאו‬ ‫כקניין הגוף‪ ,‬דמי»‬ ‫י שאל פרת לרבעה מבע" בגמרא אי מקריי ש־אל והויא בכלל‬ ‫!כי יי‪ :‬אל אי‪,‬ט וגומר אי יא מי אמרינן וכי ישאל כדשייליאינשי‬ ‫בעי״ן ואין זה בכלל שאר שואל או דילמא טעמא דשואלהוא‬ ‫משום הנאה דאית ליה ממנת והאי נמי אית ליה הנאה'ויש לו‬ ‫כל דין שואל עוד מבעיא בגמרא שאלה ליראות בה שיהא נראה‬ ‫עשיר וחשוב כדי שלא ימשכו בעלי בתים ידיהם ממנו להקיפו מתו‬ ‫ממי‪-‬א בעינן והאיכא א דילמא ממ־נא דאית ליה ממונא מינית‬ ‫בעינן והא ליכא עוד מבעיא בגמרא שאלה לעשות בה פדות משות‬ ‫פרוטה מתו ממון מחמת ממון בעינן והאיכא או רלמא כל פחות‬ ‫משוה פרוטה לאו כלום הוא » שאל ב׳ פרות לעשות בהן שית‬ ‫פרוטה נ־הו מי אמרינ! זיל בתר שואל ומשאיל ואיכא ממינא פרוטה‬ ‫או דלמא זיל בתי־ פרות וכל חדא ודדא ליכא ממונא כל זה מבעיא‬ ‫בגמרא ולא איפש־טא ל! ונשארו בספק שואל אם נתחייבג‬ ‫באונסין ואין מוציא• מידן ואם תפש לא מפקינן מיניה ‪4‬‬ ‫שאל משני שיתפין ונשאל לו אחד מהן מבעיא בגכדא אי‬ ‫•א‬ ‫היה בדלק של איתי שנשאל לו שאלה בבעל י או לא כולו‬ ‫בעליו עמו בעינן והא ליכא או דילמא מההיא פלגא דידיה מיהא‬ ‫מיפטד וכן שותפין ששאלו ונשאל ׳המשאיל לאחד מהם מיבעי'‬ ‫לן אי הוה לאותו השיאל שאלת בבעלים או לא כולו שואל• בעינן‬ ‫והא ל‪:‬א אי דילכיא בההיא פלגא דשי ליה מיהת מי־‪-‬ט־ ולא‬ ‫איפשיט ו״׳גאר בפכק אי ה־ה שאלה בבעלים אי לא לפיכך אש‬ ‫מתה אינו מי׳‪4‬־! ואפ תפשו הבעלים אין מוציאן מידם ואי! פשע‬ ‫בהם השודד דהוי פשיעה בבעלים י״א אע״ג דפשיעה בבעלים‬ ‫פטוי ובי־‪-‬ן זה הדבר םפק אם הוא בבעלים אם לא מ״מ כיון‬ ‫שפושע הוא הוי כמזיק בידים והיאיל ואין שם ראייה בדודה‬ ‫לפוטרו חייב לשלם ו י ש ‪ — r :‬דהיאיל ופפק הוא אין מוציאן מידו‬ ‫ואי תפש זה לא מפקינן מיניה »‬ ‫מלמד תיניקת־־והנוטע לבני המדינה והמקיז להם דמ והסופר‬ ‫שלהם כל אלו וכיוצא שתם שכירים לכל בני העיד לעשות‬ ‫מלאכתם י״א דוקא ביום שהוא יושב בו לעשות מלאכתו אפ‬ ‫השאיל או השכיר לאחד מבני העיר שהוא ע־ס־ במלא־יתת הדי‬ ‫זה שמירה בבעלים שהרי הוא מ־שכר להם ואפילו פשע בת תשומי‬ ‫פטור אכל הוא ששאל או ששי‪ -‬מתם חייב שהי־ אינם עיאיליפ‬ ‫או שכורים ל־ וי״א ׳•־אתי׳ אין עוסק במלאכתם בו ביימ אלא‬ ‫שהוא זמן ה״אוי לו לעשית מלאכתם שאם היו שולחים לי באותה‬ ‫שעת שיבא לעשות ;ו־יאבתם היה צריך לבא ולא יוכל להשמט‬ ‫הו־ לגביית׳ שאיה בבעלים ואפילו אם צריכים לתת לו שבר •מ״מ‬ ‫מוכ־־ז היא לעשות׳ לו מלאכתו דשבי־ נותן לו מידי רהוה אשותפין‬ ‫ששכרו שכיר חודש או שנת דככל שעה הוי שאלה בבעליפ‬ ‫לכל אחד מתם ‪4‬‬ ‫‪ y‬הרב השונה לתלמידים אם הם צריכים ללמוד עמו בכל‬ ‫מסבתא שירצה היא ואף אם התחילו כבר מסבתא אחת יבול‬ ‫לשניתת לאחי׳ אז הוי הם בעאולי׳ לו שתם עמו במלאכתו ואפ‬ ‫שאל מהם הוי שאלה בבעלי׳ ואם הוא צייך ללמיד עמהת בכל‬ ‫מקום שירצו אז היא נשאל להם אפי׳ שלא בשעת הלימוד כיון‬ ‫שצריך ללמוד עמהם בכל עת שירצו ואם הדבי תלוי בשניהפ‬ ‫שהמסכתא שתתחילו יגדרו ואין היב יכול לשנות המסכתא שלא‬ ‫מדעת התלמידים ולא התלמידים בלא דעת היב אז אינם שאילי'‬ ‫זת לזה כלל ולפני המייידי׳ ״!דרך לדרוש לעם הלכות המועד‬ ‫הוא נשאל להם שהייי׳ הוא צריך לדרוש להב דוקא בהלכות המועד‬ ‫וכן הדין בש״צ עם קהל שלו שאם הקהל אינם יכולין להשמט‬ ‫ממנו היי הם כשאילי׳ לו ואם שאלמ־מ בשעה ההיא היי שמירה‬ ‫כבעלים ואם הוא איני יכול להשמט מהם הוא נשאל להם ואפ‬ ‫‪4‬‬

‫י‬

‫‪,‬‬

‫‪k‬‬

‫‪t‬‬

‫השאיל להמ הס פמוריכ ‪4‬‬ ‫יף שאלה בבעלים ושכרה שלאיבבעלים &י׳ בשעת שאלה הוי‬ ‫הבעלים עמו במלאכתו ונשלמו ימי השאלה וקידם שהחזירה‬ ‫חזר ושכרה ממנו ובשעת השכירות לא ה״ הבעלים עמי במלא‪:‬תו‬ ‫ונגנבה או אבדה בימי השכירות פטור דאע׳׳ג דב״״יעת שכייית‬ ‫לא היו הבעלים עמו כיון דבשעתשאלת היו עמו שבייות בשא־יה‬ ‫פישך שייגא דהא חיוב תגיבה והגירה שהיה חייב בת משעת‬ ‫שאלה‬

‫הלכות שאלה‬

‫חושן משפט‬

‫םימן שמן‬

‫בעית שלומי ליה בתמי׳ ואם קבל עליו שמירתו שלא יזיק אבל‬ ‫לא שלא יחק ותויק שורו של שואל לשור הנשאל תם משלם חצי‬ ‫נזק ומועד נזקשלםדלא עדיף מאילו הזיק שור דעלמא דאע׳יג רלא‬ ‫קבל עליו שלא יוזק בשביל זת אין לו רשות להזיקו ואי הזיק‬ ‫תור* דמשאיל לתורא דעלמא והשאלה היתה בסתם בין היה תם‬ ‫או מועד שואל בעי לשלומי דהא מסתמא קביל עליה שלא יוזק‬ ‫ושלא יזיק לפיכך אס הזיק שור המשאיל את שוי של שואל‬ ‫בין תם בין מועד פטור שהיה לו לשומרו שלא יזיקני ואס קבל‬ ‫עליו לשומרו שלא יוזק אבל לא שלא יזיק והזיק לשירו של שיאל‬ ‫משלם לו המשאיל תם חצי נזק ומועד נזק שלם יכ״ש אם הזיק‬ ‫שור דעלמ׳ שהמשאיל חייב כדיניה בתם ובמועד‪4‬‬

‫שאלה עריץ נמשך תוך השכייות ומחמת משיכה ראשונה באי‬ ‫לי חיוב זה רגניבה ואבירה וההיא בבעלים ר י א והרי באלו היו‬ ‫עמי בשעת השכירות ופטור אבל אם שכרה בבעלים ונשלם זמן‬ ‫השכירות וקודם שהחזירה חזרישאלה שלא בבעלים ומתה כדרכה‬ ‫בהא מבעיא לן בגמ׳ אי נימא כיון דחייב זה דאוגסין לא מחמת‬ ‫משיבה ראשונה בא עליה דהא חיוב דשאלה להתחייב באונםץ‬ ‫לא שייבא בשכירות אלא שניתוסף עליו חיוב דשאלה אחי׳כ‬ ‫באמירה בעלמא שנתרצה להשאילה והיא עומדת באותה שעה‬ ‫בחצירו יקני ליה חצירי יהדי זה קניין אחר הוא ילא מחמת‬ ‫משיכה ראשונה בא לו והוה ליה שאלה שלא בבעלים או דילמא‬ ‫כיון רמחמת משיכה ראשונה יש עליו חיוב במקצת דהיינו הגניבה‬ ‫ואבירה עכשיי שנתחייב גס באונסין יש לתלות הכל במשיכה‬ ‫ראשונה והוי השאלה ג״כ כאלי הוי בבעלים ופטוי אף ביאונםין ‪i‬‬ ‫עוד מבעיאלן בגמרא אם שאלה בבעלים וחזר ושכרה שלא בבעלי׳‬ ‫איסיר גניבה ומי נקרא גנב ואיזה שעה‬ ‫וחזר ישאלה שלא בבעלים מהו וכ; שכרה בבעלים וחזר ושאלה שמח‬ ‫שלא בבעלים וחזר ושכרה שלא בבעלים מהי הרי שאלה בתרייתא‬ ‫מתחייב ובו ח׳ סעיפים ‪:‬‬ ‫או שבירות בתרייתא שהיו שלא בבעלים לדוכתא קנזייתא דהויא‬ ‫א אמרו חז״ל לא תננוב האמור בעשרת הדברות אינו מדבר‬ ‫בבעלים אי נימא היאיל יאיפסוק שאלה אי שכייית בינייהי לא‬ ‫בגינכ׳מבק אלא בגונכ נפשות דאית ביה מיתת ב״ד ודבר‬ ‫שייכי זה לזהונשארי כילהו בתיקו לפי׳ הוו כל אלו בספק שמייה‬ ‫הלמד מעניינו הוא שכל הלאוין הנאמרים בי׳ תרביות יש בק‬ ‫בבעלים ואץ מוציאין מהם יאי תפיס לאמפקינן * וי״א שאס‬ ‫איסור מיתת ב״ד ה״נ לאו דלא תנגוב מייריבלאו דאיסיי מיתת‬ ‫שכרה בבעלים יחזר ושאלה שלא בבעלים הוי שמירה בבעלים‬ ‫ב״ד ולא תגנוב הנאמר בפרש׳ קדושים מדבר בגניב׳ ממיןלפיכ׳‬ ‫דשאלה בשכירות גם כן מישר שייבא ‪4‬‬ ‫כל הגונב אפי׳ ש״פ עובי על לאו דלא תגנובו וחייב לשלם‬ ‫‪ •jg‬שכרה בבעלים וחזר ושכרה שלא בבעלים בהא פשיטא לן‬ ‫וכבר ידעת דק״ל שכל איסורי ממון הנאמרי׳ בתורה כגון גניבה‬ ‫כיון דשניהם בשכירות הוי שנייה בבעלים כמו הראשונה‬ ‫וגזל ואונאה וריבית וכיוצא בהן יש להם שיעור׳ שאין עוברי'‬ ‫אבל אם היאשונה שלא בבעלים ושנייה בבעלים לא אמרינן‬ ‫עליהם בלאו אלא על שוה פרוטה אבל בפחות מש״פ אינו לוקה‬ ‫דראשונה תגמד לשנייה להיית גס היא שלא בבעלים דגזירת‬ ‫מפגי שסתם בני ישראל רחמנים הם ועוברי׳ על מדתם ומוחליןעל‬ ‫הכתוב הוא להקל על השומרים רכל היבא דאיכא בעלים או‬ ‫דבר קל כזה מיהו דוקא מלקות ליכא כפחות מש״פ אבל איסור׳‬ ‫בראשונה או בשנייה פטור‬ ‫דאורייתא מיהא איכא דכמו דגבי שיעייא‪-‬דאיסירי מאכלות ילפי׳‬ ‫בעל בנכסי מלוג של אשתי אפי׳ פשע בהם ינאכדו פטור‬ ‫מקראי רחצי שיעור דאורייתא כמ״ש בלבוש תכלת וחור בהלכות‬ ‫דהו׳ פשיעה בבעלים שהיי היא תדיר עמי במלאכתי ואפי׳‬ ‫י״ב סי׳ תרי׳יב סעיף ה׳ ה״נ גבי שיעור דמנזונ׳ הוי חצי שיעור‬ ‫היו שאולי! או שכירין בידי שלא בבעלים קורם שנשאה יאח״כ‬ ‫דהיינו פחות מש״פ דאורייתא לפיכר אמרו ז״ל אסור לו לארם‬ ‫נשאה מאותה שעה שנשאה יאילך חשיב שכירות או שאלה‬ ‫לגנוב משל ישראל אפי׳ פחו׳מ״שפ מריןתייה עוד אמרו שאסור‬ ‫בבעלים ואתא שאלה אי שבירית בתיייתא שהיא בבעלים ימפקעת‬ ‫לגנוב אפי׳ דרך שחוק ואפי׳ ע״מ להחזיר או ע״מ לשלם לו כפל‬ ‫שאלת או שכירות הראשון שהיה שלא בבעלים יפטיר •‬ ‫שרוצה להחנותו ליודע בו שלא יקבל לכך גונב ממנו כדי שיהנה‬ ‫ין אשת ששאלת מאחרי׳ שלא בבעלים ואח״כ נשאת לבעל‬ ‫ממנו שישלם לו כפל או ע״מ לצערו‪ .‬הכל אסר כדי שלא ירגיל‬ ‫הבעל זכה להשתמש בשאלה כל ימי שאלתה אבל איני עליה‬ ‫עצמו בכך וכל זה ילפות מקר׳ שדקדקו לא ליבתוב רחמנא לאו‬ ‫אלא כלוקח ואין לודץשומר דבעל בנכסי אשתו ליקה היי לפיכך‬ ‫בגניבה ונילף מכנין אב מאונאה דמה א־נאה דבשע׳ שאינהו לא‬ ‫אם •הדבר ‪ .‬השאיל נגנב או נאנס ממנו פטור אע״ג שכל הגאה‬ ‫היה ידע האי שאינה איתו דגימארמחיל ואח״כ כשנודע לו צריך‬ ‫שלי שהרי הוא משתמש בה כל ימי שאלה אפ״הפטור יאפי׳פשע‬ ‫להחזיר לו אף גניבה כןוא״כלא תגנובו ל"ל אלא ללמד לא תנניב‬ ‫כהפטיר מפני שהיא עליי כ־ייקח אבלהאשהחייב׳לשלס לכשיהיו‬ ‫ע״מ למקט פי׳ לצערו לא תגנוב ע״מ לשלם לו תשלומי כפל וכל‬ ‫לה מעות כגון שתתאלמן אי שתתגרש אי שיש לה נכסי מלוג‬ ‫הגי דאמק גילוף מיתורא רקיא זה שאסוריןדשקולים ויבאו כול׳‬ ‫שתוכל למוכרה בטובת הגאה כיפין איתה למוכרן יתשלם ואם‬ ‫ב אחר הגונב ש״פ ממון של ישראל בין מגדול בין מקטן יא׳‬ ‫הודיעה את בעלה שהיא שכירה או שאולה ואינה שלה הרי זה‬ ‫הגונב ממון של גויס אסור אלא דבישיאל עובר בלאו דלא‬ ‫נכנס תחתיה לשלם דכייןשהיא כלוקח ויידע שאינ׳שלה לא יפה‬ ‫כחי מכחה שהרי הוא בא מכחהולא עדיף מינה והוא שנשתמש תגנובו והגונב מן הגוי אע״נ שאינו עובר בלאו עובר מדאורייתא‬ ‫דכתי׳ גבי עבד עברי הנמכר לגוי אחרי נמכר גאילה תהיה לו‬ ‫בה אחר שהודיעה אותו אי שקבל עליי לחיית הוא השואל ‪4‬‬ ‫כלומר תגאלנו ממנו ולא תוציאני ממנו בע״כ דהוי נזילה ‪ 4‬ועוד‬ ‫יךן והא דאמרינן שאם הדבר השאול לאשה גגנב אי נאנס מן‬ ‫הבעל דפטור מטעס דבעי בנכסי אשתו ליקח הוי ולא כתי׳ ואכלת את כל העמים אשר ה׳ אלהיך נותן לד בזמן שהם‬ ‫מטעם שמירה בבעלים אע״ג לגבי אשה לאו נפקא מינה מידי מסורי׳ בידך ולא בזמןשאיגם מסורין בידך וש״מ דגזילת נוי אסור‬ ‫והיה גניבתו אבל טעותי כג‪.‬ן להטעותו בחשבון או לה־קיע‬ ‫דהא גט מטעם שמירה בבעלי׳ היה פטיר דהא מ״מ גפקא מיניה‬ ‫הל־אתי מותר יבלבד שלא יודע לו דליכא חילול השם וי״א‬ ‫גזלן קהפקיר או שהשאיל דבר הנגזל לאחר אע״פ שהיה הגזלן‬ ‫אפי׳ להטעותו אסור דהוי גמי בכלל גזילה אא״כ טעה מעצמו‬ ‫כמלאכת השיאל חייב השואל באינסץ דלא מיקרי שאלה בכעלימ‬ ‫דאיהי אטעי אגפשיה ואין כאז גזילה או גניבה‬ ‫אלא בבעל החפץ בעצמי דאי היה פטריגן הבעל מטעם שמירה‬ ‫כבעלים היה שואל מגזלן ג״ב פטור שהרי הוא גם כן אץ בעל ‪ j‬יאיזה גנב יאיזה גזלן גנב זה הלוקח בסתר ואפי׳ רואין אותו‬ ‫בגין טינץ בחורשין יגונב בהמית כיון שמטמין עצמו בפני‬ ‫החפץ לפיכך לא פטרינן ליה אלא מטעם ליקה ‪ 4‬חלוקת בהמה‬ ‫לל׳ יו׳ לא מיקרי שואל ולא שוכר דהא בלשון מקח לקחה מ״מ הבריות בכלל גנב יחשב ‪ 4‬וגזלן זה הלוקח כגלוי יבחזק׳ כדבת^ב‬ ‫בבניה בן יהוידע ויגזול את החנית מיד המצרי ‪4‬‬ ‫כיון דלאחר השלשים צייר להחזירה היי עליה ש״ח דחייב‬ ‫ף ימאימתי נקרא גנב להתחייב עליה משעה שמשך הגניבה‬ ‫בפשיעה בתוך הל׳ ‪4‬‬ ‫שקנאה במשיכה בד״א שמשנה חוץ ברשית הבעלים אבל‬ ‫כל |אלו החילוקים שאמרנו בשואל שהם שאלה בבעלים‬ ‫נוהגץ ג״כ ככל הד׳ שומ־י׳ וילפינן לה מהכתיב יכי ישאל כל זמן שהיה בישית הבעלים איני חייב עד שינביהנה שקנאה‬ ‫בהגבהה אפי׳ כישית הבעלים ואם הכניס לרשותי אפי לגני‬ ‫וי״י מיסיף על עניין ראשין יילמד עליון מתחתץ פי׳ שדת כל‬ ‫שאר השומרים כתיבים למעלה משואל יילפינן להי משיאל מה חצירי ונךפיפו אם היא משתמית חייב דילפינן מיתייא דקרא‬ ‫דאם המצ׳ תמצ׳ הגגבה בידי לרבית גגי חצירו וקיפיפי המשתמי׳‬ ‫שואל פוטר בבעלים דבפירוש כתיב ביה אם בעליו עמו לא‬ ‫שקעה לו להתחייב עליה אפי׳ לא משך ולא הגביה אלא‪ .‬שעמד‬ ‫ישלם אף כל שאר השומרים פט־רי׳ בבעלים •‬ ‫בפניה ער שנכנסה לשם ומתי משלם הגנב כפל דכתינ אם* המצא‬ ‫דין הזיק שור ש ל שואל לשל משאיל או תמצא בידו הגנבה שנים ישלם ומדכתיב על כל דבי פשע על‬ ‫שמן‬ ‫שור על חמיר על שה על שלמה על כל אבייה וגו׳ מרבינןשעל‬ ‫איפכאובו סעיף אחד ״‬ ‫כל רבי שי־נוב חייב עליי כפל ומוסיף עליהם שוי־ ישה ש »‬ ‫גנבם וטבהס או מכרם משלם ד׳ תרת השה יה׳ תחת השוי שכן‬ ‫שאל שור בסתם יחזיק שורי של שיאל את שור הנשאל‬ ‫א‬ ‫אפי׳ אס היא תם משלם נזק שלם שהרי המשאיל יכיל כתיב בפירוש כיינניב איש שיר אי שה יטבחי או מכמ חמשה‬ ‫לומי לו אס הוזה שורי משור דעלמ׳ היית צריך לשלם לי כוליה בקרישלמ תחת השיר וארבע צאן תחת השה בי״א שבאו ערים‬ ‫דהא שמייתי עדא יוזק קבלת ע ל ד שהיי מסתמא צייד לקבל שגנביטבח ימכראבל אם מודה מעצמי איני משלם אלא הק־ין‬ ‫דכתיב אשר ירשיעין אלקים ישלם שניס פרט למרשיע את עצמי‬ ‫עליו שלא יזיק ושלא ייזק השתא דשור דידך אזקיה חצי נזק‬ ‫ואפילו‬

‫הלכות גניבה‬

‫‪4‬‬

‫י‬

‫‪1‬‬

‫‪k‬‬

‫‪k‬‬

‫רברעיר&ושן‬

‫הלכות גניבה‬

‫ואפי׳ מודה נקנס ואח״ב כאו עדים פטור ולא אמדיגן הא דהודה‬ ‫משום שהיה‪ .‬יודע שיגאו עליו ערים שראו שגנב לכך הקדים‬ ‫והודה כלי לפטור עצמו מן הכפל אפ״ה התורה פוטרתי מאשר‬ ‫ירשיעון‪:‬אלקיה וגו׳ובלבד שיחייב עצמו בהודאתו בקרן כגוןשהוד׳‬ ‫שגנב וטכח או מכר שגמצ' שכהודאתו חייב עצמו כקרן ואדו״כ‬ ‫‪3‬או עדי‪ £‬שגנכ וטכח ומכר הואיל וחייב עצמו בהודאתו בקרן‬ ‫של הגגיבה הרי הודאתו הודאה גמורה היא ופטור מן הקנס אע״ג‬ ‫שלבסוף באו עדים אבל אם !מתחלה אמר לא גנבתי ובאו ערים‬ ‫שגנב‪ ,‬והרי נתחייב בקרן ובכפל ואח״כ בא והודה שגנב וטבח ומכר‬ ‫והרי כהודאתו זו לא חייב עצמו בכלים אלא שע״י הודאה ]רצה‬ ‫לפטור עצמו מחיוב ד׳ והי של טביחה ומכירת ואחייב באו עדים‬ ‫על הטביחה ומכירה שהוא טבחה ומכרה חייב תשלומי ד׳ ות׳‬ ‫ואין‪ .‬הודאתו מועלת לו כלום כיוןשבתודאתו לא חייב עצמו בבלו׳‬ ‫אמרי׳ משום שידע שהמודה בקנס פטור הודה ולא הודה אלא‬ ‫מיראת העדים שירע‪ .‬שיבאו ויחייב־־׳ וכלאו היי לא היה מורה‬ ‫ואי! זה הודאת גמור׳ בכל לב ומיהו אין מידת בקנס פטור אלא‬ ‫דוקא‪ :‬בפני ב״ד שהם ג׳ מומחים ובמקוש ב״ד אבל אם הודה בפני‬ ‫שנים אפילו במקום ב״ד או אפי׳ בפני ג׳ וחוץ למקום ב״ד הודה‬ ‫אינו מועיל להפטר מקנס לפי׳ האירגא שאין לנו ב״ד הראויין‬ ‫לדין דיני קנסות דמומחין בעני! דאלקים כתיב בפרש׳ ואין עכשיו‬ ‫מומתק אי! מיעיל שום הודאה ליפמר מקנם וגש קנס אין דנין‬ ‫ונפקא מינה אס תפס אי מפקינן מיניה ועייל סעיף ה׳ ‪4‬‬ ‫ך‪ ,‬ואלו התשלומין בין קרן בין כפל אם יש לו מםלטלין גובי!‬ ‫מה! ואם אין לו מטלטלין אלא קי־קע יודדין להן וגיבין מעידית‬ ‫שלו כשאר‪:‬יזקין רכתיב בתו מיצב שדהו ומיטב כימו ישלם ואם אין‬ ‫לו מקיקעי או מטלטלי בזמן שהיובל נוהג דבר תירה"מוכר א״ע‬ ‫ומשלם לזה את הקרן אבל בזמן הזה אינו נמכר שאין תורת עבד‬ ‫עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג במ״ש טעמא בלבוש ע׳׳ז סימן‬ ‫רם״ז סעיף י׳׳ד ‪4‬‬ ‫ן גנב שגנב והגביה את הגניבה כבר אמריו שקנאה בהגבהה‬ ‫להתחייב עליה לפיכך אם בא אחר יסייע עם הגנב להוליכה‬ ‫משם אין לבעלים על השני כלום דלאו בעל דברים דידיה הוא‬ ‫אלא עם הגנב ‪4‬‬ ‫ץ רא־בן שיאה שמעון שנכנס לבית לוי ולקת חפץ אחד ואמר‬ ‫משום שיש לו טענה על לוי הוא לוקתו ואחייב בא אותו חפץ‬ ‫ליד ראובן והחזירו לשמעון אין לוי יכול להוציאו מיד ראובןברין‬ ‫דלארמי לשומר איידה שצריך להשיבה ליד בעלים כיון ששמעון‬ ‫טוען שמן הרין נטלו מבית לוי מחמת תביעה שיש לג עליו ואם‬ ‫היה ראובן מחזירו ללוי היה שמעון עויין עליו כל ימיו ואם היה‬ ‫ש^ע
‫שי״פ‬

‫‪p‬‬

‫אמה ועכד וקטן שגנבו ובו ה׳ ןסעיפיס ־‬

‫סימן שמט שן‬

‫כעד אמרנו פעמים דהוקשה אשה לאיש לכלי משפטיפ‬ ‫א‬ ‫שבתורה לפיכך אחד האיש ואהי האשה שגנבו חייביה‬ ‫לשלם אלא האשה שהי׳ אשת איש וגנבה אין לה לשלם משלה‬ ‫אם הקרן או חליפין בעין מחזירי! אותו לבעלים ואם אינו בעין‬ ‫םמתינין עד שהתאלמן או שתתגרש ויתבענה ‪i‬‬ ‫ב אשת ראובן השאילה לאשת שמעו! בלי כסף ובלי זהב ויצאןקול‬ ‫בעיר שגגננו החפצים ושאלה אשת ראובן חפציה וטענה אשת‬ ‫שמעון אין לי ממה לשלם שהבל של בעלי ושמעון בעלה אמד ג״ב‬ ‫לא אשלם לך כלים שלא נתת לי כלום ואשת ראובן טוענת ג״כ‬ ‫על שמעו! עצשו שיודה מה נעשה בהן ושמא'עדיין ברשותו שמודה‬ ‫שטעון שבאו החפצים לרשותו אלא שאינו יודע מה נעשה בחס‬ ‫בהא מילתא הוי דינא פשיט׳ שאין שטעון חייב לשלם טית שלותה‬ ‫אשתו אמנם אחר שהודה שבאו אלו החפצים לביתו צריך לישב
‫ף‪,‬‬

‫שן קצת דיני ד׳ וה׳ וגנב שגנב חלב ש ל חבית ובו‬ ‫סעיף א ח ד «‬ ‫א טפ;׳ שאין דני! עתה דיני קנסות אין אנו צריכי! להאריך כדיני‬ ‫כפל ותצלומי ד׳ות'מכל מקום כיון דק״ל דאי תפש לאמפקינן‬ ‫מיניה ולא אמרינן דכי עבדי ליה רבנן תקנה לניזק דלא ליפםד קרנא‬ ‫שניזק בו אכל טפי מכדי נזקיה כגון ב •ל וד׳ יה׳ לארווחו טשונא‬ ‫דחבריה לא עברי ליה תקנתא ואפי׳ אי תפש טיקינ! מיניה דם״ל‬ ‫דהא דלא מפקינן מיניה אי תפיש לא משום תקנתא הוא אלא רינא‬ ‫הוא כיון דמ! תמורת מחויב אלא שאין לנו בבבל טי שיכפנו ליתן‬ ‫דאין דני! דיני קנסות בבבל וכל כתיג עביר אינש רינא לנפשית‬ ‫זלא מפקינן מינית עד דיהיב ליה בל מאי דטחייב ליה מדאוליית׳ועיל‬ ‫בסי׳ א׳ עיי נכתוב מהם טעט נדרך קצרה ודיני כפל קצת הזכרנו‬ ‫ככר טעתה נכתוב קצת דיני תשלומי ד' וה׳ נדרך קצרה ‪ 4‬גנב‬ ‫שטבח ומכי ל״ש לפני יאוש ול״שלאחדיאוש חייב ד׳ תחת השת‬ ‫וה׳ תחת תשור דסתש וטבחו או מכרו כתיב בין לפני יאוש בי! לאחר‬ ‫יאוש טשטע היו מעירי! אותו שגנב בין שאותם העדים מעידים עליו‬ ‫שטבח ומכר בין שהעידו בו אחרים שטבח ונזכר לא אמרינו דבל‬ ‫בת וכת מעידים על חצי דבר התא לא מחייב ד׳ וה׳ אלא בצירו!*‬ ‫כל הביתית שכל אחת דבר שלם היא מעידה דהא מחריב על הגניבה‬ ‫כפל כלא עדי טביחה ומכירה וחייב לשלם ד׳ והיעל פי עדי טביחת‬ ‫ומכירה היו שני עדים על הגגי בת ואין על השחיטה אלא עד א׳או‬ ‫שהודה נח מעצמו ששלם כ‪-‬ל ואיני משלם ד׳ וה׳ דמודה כקנם‬ ‫פטור ואם לא הודה עד א׳ מחייבו ‪ 4‬גנב שור של שותפין וטבח!‬ ‫או טבי־ו והודה לא׳ מה! ובפי לשני ואחייב באו עדים שטבח ומכר‬ ‫מעלם לזה שכפר ה׳ חצאי בקי ולשני שהודה ל ו ככר פטור דה«‬ ‫אטרינן מידה בקנס פטור ואע״ג ראשרינן מודה ברי והי ואחייב באו‬ ‫ערים חייב היינו היכא שלא חייב עצמו כהודאתו בקין אבל הבא‬ ‫הא חייב עצנ‪8‬ו בחצי הקרן בהוראתו גנב ונתן לאחרי במתנה או שהקיף‬ ‫לו או שפיע בחובו או שהחליפי באחר או שלחו בםכלונית לכית‬ ‫חטיו חייב דבל אלו ככלל מבירה הם עשה‪ ,‬שליח שיטכרנה או‬ ‫יטבחנה ושביה או גיבהה שלוחו הששלח חייב אף על גב דקיל בכל‬ ‫חתורה כולה אין שליח לדבר עיירה והמשלח פמור משום דברי‬ ‫הרב ודברי התלמיד כוי הכא רבתה התורה וכתב חד תחת יתירה‬ ‫דנתיב תחת תשו־ תחת השה ודרשו בו לרבות השליח גנב ומכר לאחו•‬ ‫והתנה עמו שלא תהא קנוייהלואלאלאחרל׳יופונתךל׳הוברחגנג‬ ‫אינו פשלכ ד׳ יה׳ שעד״; אין המכר חל ולא קרען באן ומכרו אלא‬ ‫‪0‬שלס‬

‫השן משפט‬

‫הלכות גניבה‬

‫משלם הכעל ‪ t‬מבדה הוץ מחלק אחד ממאה שבו אי חיץ צלידה‬ ‫אז חוץ מרגל׳ או ששייר לו דבר הניתר עמה בשחיט׳ אינומשל‪0‬‬ ‫ד׳ יה׳ ממכרי כילי משמע והרי לא מכר׳ כולו אבל אם שייר דבר‬ ‫שאינו ניתד עמ׳ בשחיט׳ בגון קיעאימיתא אץ זה שייר וחיי׳‬ ‫ד׳ וה׳ ויש חולקין גנב קטע׳ או סומא או טריפ׳ חייב דמה‬ ‫שגנב הא מבר בולו גנב מהשותפין ומכר׳ חייב דאע״ג שלא מכר‬ ‫כל הבהמ׳ של א׳ מהם מ״מ מה שגנב לכל א׳ הא מכר כולו אבל‬ ‫אם היה לו שיתפותבה וגנבה ומכר׳ פטור מד׳ וה׳ דלא קרען‬ ‫כיה ומכרו כולי באיסור ולפיכך גנב משל אביו ואח״כ מת אביו‬ ‫ואח״כ טבח או מכר פטור מד׳ וה׳ שהרי בשעת טביחה ימכירה‬ ‫יש לי בה חלק •רישתו אבל אם טבח ומכר בחיי אביו חייבדבולי‬ ‫כאיסור טבח ימכר גנב שלימי יקטע ממנה אבר ימכרה מבעיא‬ ‫בגמרא אי אמרינן מה שגגב הא לא מכר כילי יפטור אי גימא מה‬ ‫שמכר הא לא שייר בו וחייב ונשאר בתיתו יכן מבעיא גנב ומכרי‬ ‫ךוץ ׳מל׳ יו׳ שיעשה בי־ מלאכתו אי חוץ ממלאכתי סתם ולא איפשיטא‬ ‫ולהרמב״ם אי תפס אין מוציאי! מידו בבל^פפיקא ררינא ולהרא״ש‬ ‫טלציאץ דכיון דקגס הוא א״א לזכות בו אלא עי׳י פסקהב״ד וכל זמן‬ ‫שב״ד לא פסקי אץ לו זכות בו שותפין שגנבו אס טבח ימכרא׳‬ ‫‪8‬הס לדעת חבית הרי געשה שליחו של חבירי על חלקו יכבד אמרנו‬ ‫דבטביחת ומכיר׳ רבת׳ התורה דיש שליח כו׳לפיכר חייבי׳ לשלם‬ ‫ד׳ ית׳ בץ שניתם יאס טבח ומכר שלא לדעת חבידו פטור אף על‬ ‫חלקי דבההוא פלגא דחבריה לא געשה שליח והיה לית כטיבח‬ ‫ומוכר אהר הגנב שפטור כמ״ש ועל חלקו נמי פטיר הואיל וליכא‬ ‫וטבחו ומכרו כילי בחיובא ואע״ג דק״ל חמשה בקד ואפי׳ ה׳‬ ‫ך‪-‬צאי בקר כראמרינןלעיל גבי גנב שוד של שותפץ יטבחו ימכרו‬ ‫כי׳ שאני התם דמשום שהודה לא׳ מהם על חלקי פטיר אכל בשעת‬ ‫טביח׳ הואי כוליה בחיובא ינתחייב בכילה אלא שהידאתי פטרתי‬ ‫טן החצי והחצי הנשאר חייב לשלם אפי׳ ה׳ חצאי בקר אבל הכא‬ ‫בשעת טביחה ליבא חיובא בכיליה גנב יעמד בדין יאמר הדיין‬ ‫זצא תן לו יאחיב הלך יטבח ימכר פטור מד׳ יה׳ שכיון שאמר‬ ‫לי הדיין צא תן לי ה״ל גמר דין שחייב להחזירה יאיני נקרא‬ ‫עליה עוד גנב וכשטובח ומכר אח״כ ה״ל גזלן עליה וגזלן איני‬ ‫משלם ד׳ וה׳ אלא גנב אבל אם אמר לו הדיין חייב אתה ליתן‬ ‫לו לא הה גמר דק והרי עדיין היא גנב עלית ואם אח״כ טבח‬ ‫ומכר קידם שנגסה הרין חייב בר׳ יה׳ שחטה הגנב ינתנבלה‬ ‫בירי פטיר דליכא יטבחי כילי יכן הניחר אי המעקיר פטיר דליכא‬ ‫וטבחו כלל אבל השוחט לרפיאה אי לכלבים אי שנמצאת טריפה‬ ‫חייב דהא מ״ס טבחה כולה אלא שגאסרה מצד אחר גנב השוחט‬ ‫את הכלאים חייב דרגתה התירה ילא כתבה שיר ושה אלא שור‬ ‫או שה ודרשו בי אולרבית את הכלאים * גנב ברשות הבעלים‬ ‫שהיציאי מרשית הבץלים קנאייגעשה עליו גנב ואחר כך‬ ‫טבחו או מכרו חיץ מרשותן או שגנב חיץ מרשותן שמשכו ונעשה‬ ‫על>ו גגב יטבחו או מכרי אחר כך אפי׳ ברשיתן או שגנצ וטבח‬ ‫זמ‪:‬ר חלץ מרשותם חייב בד׳ והי אבל גנב יטבח ימבי הכל‬ ‫כרשות‪ r‬פטור שלא נעשה עליו גנב כל זמן שלא הוציאה חוץ‬ ‫מרשות בעליה וכיון שגניבת אץ כאן איני חייב על הטביחה‬ ‫ומכירה ‪ 4‬ה«ה העדר ביער והלך הגנב ביער כרי לגנוב מן העדר‬ ‫מיד שהכיש הבהמה יהטמינה בין האילנית נעשה עליה גנב ביין‬ ‫דקמיטמר מאינשי יאם טבחה שם חייב בד׳ יה׳ ננב ימכר בשבת‬ ‫או מכרה לע״ז חייב דליכא משוס קים ליה בדרכה מיניה שאין‬ ‫באן חיוב מיתה אבל אם נעשית המכירה באיסור בנון שזרקה‬ ‫המיכר מרשות הרבים לחצר הלוקח ואמר ללוקח לא תקנת לך‬ ‫הגניבה עד שתנוח בחצרך דאיסיר שבת שהיציא מר׳יה לרה״י‬ ‫ואיסור הגניבה שנקנית ‪.‬לי באין כאחר בעת שתנוח על הקיקע‬ ‫ובן אם אמד הלוקח למוכר קוץ תאנה מתאנתי ותקנה לי בה גניבתך‬ ‫דה״נ בעת שהוא קוצץ התאנה שעושה מלאכה בשבת נקנית לבעל‬ ‫התאיגה הגניבה יהד איסור שבת יאיסור גניבה באין כאחד פטור‬ ‫מד׳ יה׳ דקים ליה בדרבה מיניה דהייגי במיתה משים איסיר שבת‬ ‫שעבי באותה שעה ‪ 4‬וכן הטובח בשבת אי טיבח לע״ז פטור‬ ‫מד׳ וה׳ דאיסיר מיתה יחייב הד׳ יה׳ באין בא־ ד יק״ל בדרבה‬ ‫מיניה ואפי׳ לא התיו בו משום שבת וע״זכיין שיש בו חיוב מיתה‬ ‫אלי התרי בו פטור דהכי ילפי מקרא דכתיב מכה אדם ימכה‬ ‫בהמה תקשי להדדי מה מכה בהמה לא חלקת׳ בי בץ שלגג‬ ‫למזיד לפוטרו ממון מטעם דקים ליה בדרכה מיניה יאפי׳ היתה‬ ‫גניבה לו קודם שכבר נתחייב קרן וכפל קודם שבת וכשמובח בשבת‬ ‫לא בא עליי בשבת אלא חייבא דר׳ יה׳ שהוא כולי קנס ואי?‬ ‫בו‪/‬יכו שים קרן לא אמריגן היאיל יהקנס חיריש היא ליחילב אפי׳‬ ‫כמקים מיתה כמי שאמר ר׳ מאיר במשנה דאין היקש לחצאי!‬ ‫ולכילי מילתא איתקש רהיכא דקים ליה במיתה פטור מממין יאין‬ ‫צ״ל הי‪:‬א שגם חיוב הקיץ בא בשבת כגון שהיתה שאולה כידו‬ ‫וטבחה בשבת לשס גגיבה דחיו׳ קרן וכפל יד׳ יה׳ באין כאחד‬ ‫דפטורמן הכל דהא בקרן פשיטא דפטורלכ״ע וכיון שפטיר מן‬ ‫הקרן לא מחייב במות׳ בכפל ד׳ והי דתשלומי ד׳ יה׳ אמרה רחמנא‬ ‫‪k‬‬

‫‪ p o‬שנא‬

‫ילא תשלומי ג׳ י ד ‪ /‬הטיבה ביו׳בפורים והתיז בופטור דהאאיסירי־‬ ‫יים כפיר זדיני כהת יאם לא התרי בי חייב דק׳יל חייבי מלקיי׳ שיגגין‬ ‫חייבין בממון שעמהן דלא מיקרי קים ליה בדרכה מיניה עשה‬ ‫שליח לשחיט לי הגניבה בשבת ושחטה;השליח בשבת יש אומרים‬ ‫שהגנב חייב בד׳ יהי שהרי אין בי חייב מיתה לגנב אלא לשלית‬ ‫דלענין איסור שבת אק שליח לדבר עבירה ילעניין חייב ד׳ ית׳‬ ‫כבר אמרני דרבתה התורה לחיי׳ הגנב אפי׳ ע״י שליח יי״א‬ ‫דאפ״ה הגג׳ פפרר משום דה״ל שחיטה שאינה ראייה דמלאכ׳שכת‬ ‫אסורה ברכתבינן בלבוש התכלת יהחיר בהלכית שבת סי׳ שיי׳ת‬ ‫ילא קרינן ביה יטבחו דלאי שמה טביחה גנב שגנב מן הגגב‬ ‫אפי׳ אחר שנתייאשי הבעלי׳ איני חייב בכפל ילא בד׳ יה׳ דק״ל‬ ‫אע״נ שנתייאשי הבעלי׳ לא קנאי הנגב הראשין דיאיש כרי לא‬ ‫ק‪:‬י וא״כ נשגנכ׳ הגנב השני מבית גנב הראשון קרינן בי׳ יגונב‬ ‫מבית האיש ילא מבית הגנב יאם גם טבהו הגנב הראשון הרי‬ ‫קנה הגניבה בשיניי מעשה יבא אחר יגנבי ממני אח׳ הטביחה‬ ‫הראשון משלם לבעלים ד׳ וה׳ שהרי גנב וטבח ומכר והשני משל׳‬ ‫כפל לראשון שקנאי בשינוי מעשת יק״ל שיגוי מעשה כדי קנה‬ ‫גנב ומכרי יבא אחי יגנבו מן הלוקח גנב הראשון משלם לבעלים‬ ‫ד׳ וה׳ דהא גנב כלו ומכרו וגנב השני אם גנבו מן הלוקח אהר‬ ‫שנתייאשי הבעלי׳ הראשוני׳ חייב בכפל לליקח דהלוקח קנאו‬ ‫ביאוש ישיניי רשות וקרע! ביה וגינב מבית האיש יאם גגכי מן‬ ‫הלוקח קידם שנתייאשו! הבעלי׳ הראשוני׳ פטור מן הכפלרשינוי‬ ‫רשית בלא יאיש לא קגי יאין זה יגונב מבית האיש‪ 4‬הגונ׳ עבדיי‬ ‫ושטרי׳ וקרקעו׳ פטיר מן הכפל יכן הגינב מן הגיי ימן ההקדש‬ ‫אינו משל׳את הכפל אלא הקיין ודבר זה למדו מכלל ופרט וכלל‬ ‫והכי דרשי בתי׳ גבי כפל על כל דבר פשע כלל על שור על חמיר‬ ‫על שה על שלמה פרט על כל אבירה אשר יאמי וגומר חזר‬ ‫יכלל כלל ופיט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט‬ ‫מפורש דבר המטלטל יגיפי ממין אף בל דבר המטלטל יגיפי ממין‬ ‫יצאי קי־קעית שאינם מטלטלי! יצאו עבדים שהוקשי לקרקעו׳דכתיב‬ ‫יהתנחלתס אותם וגומר יצאי שטרית שאע׳יפ שמטלטלץ אק גיפן‬ ‫ממון ‪ ,‬יצא הקדש דרעהי כתיב ואין הקדש רעהי יכן הגוי איגי‬ ‫בכלל רעהי ‪ 4‬גגב פטר חמיה אפילו קודם שנפרה משלם כפל אע׳׳פ‬ ‫שעכשיו איני שלי ראיי להיות שלו הו׳ אחד שיפדה וככלל רעהו‬ ‫הוא הגונב חלבי של חבירייאכלי משלםקה וכפלדאע״ג דטתחיי׳‬ ‫כרת באכילתי כבר נתחייב בגניבה קידם שבא לידי איסיר חלב ‪.‬‬ ‫‪k‬‬

‫‪k‬‬

‫‪h‬‬

‫שנא‬

‫דין הגונב כיס בשבת ובל סעיף אחד‬

‫‪:‬‬

‫א יש שפטור מלשלם יאיז׳ זה שבא לי עם חיו׳ התש^ימין חיופ‬ ‫מיתה כגון הגינ׳ כיס בשבתילא הנביהי׳ ברשות בעלים אלא‬ ‫היה מגרת ימוציאו מרשות הכעלי׳ לר״הר יחבר ידי למפתן הבית‬ ‫תוך ג׳ טפחים סמיך לארץ והפילו לתיכה שאיםיר שבת ואיסור‬ ‫גניבה באין בא׳ ינאבדי שם מיד בנון דשדינהו לנהרא ה״ז פטור‬ ‫מתשלומין דקים ליה בדרבה מיניה אבל אם גנב כים בשב׳והגביהו‬ ‫שם בר־׳הי ואחייב הוציאו לר״הר־ יהשליכי לנהר חייב לשלם שהר•‬ ‫איסור גניבה באה ר^דמ שנתחייב באיסור סקילה וכן כל כיוצא‬ ‫בזה וכן אפי׳ כששניהם באין כאחד ולא נאבד מיד אלא אחר‬ ‫זמן שחייב לשלם דלא באה חרב 'התשלומין אלא כשנאבד יהדי‬ ‫באה איסור שבת קודם חיוב התשלומין יכל זמן שהוא עדיין‬ ‫בעין לעולם צריר להחדרי דברשית דמריה היא \כן הבא במחתר׳‬ ‫יגנב כלים ישברן פטור שקנאןבדמי׳ שכל המיצא את הגנב בשעת‬ ‫שחותר את הבית לגנוב מיתר להרגי דכתיב אם במחתרת ימצא‬ ‫הגנב שחותר הבית לגנוב ינמצא שם יהימת אץ לי דמי׳ כלומד‬ ‫אין זו רציח׳ שהרי היא במת מעיקרי שהרי זה להורגך בא שאדי‬ ‫יודע שאץ אדם מעמי׳ עצמי וריאה שניטלין ממיני ישותק יא״כ‬ ‫יראי ע׳ימ כן בא שאם יעמור בעל הממין כנגדי יהרגני יאמר׳‬ ‫תורה הבא להיחגר השכם להורגי לפיכך כל דבר שהיא עישה‬ ‫שיש כו חיוב ממון כגון שהזיק את חבירו אי שטבח ומכר פטור‬ ‫ודיוקאשאין הכלי שגנב בעץ בגין ששביואבלאס היה בעץצריד‬ ‫להחזירו רברשיתיה דמריה קאי ודוק׳ ששבי־ם בעירי במחתר׳אבל‬ ‫אם שכיס אח״כ חייב לשלם דברשי׳ דמרי יהי היי עד שעת‬ ‫שבירה ובההיא שעתא לאו העב מיתה איבא ויש בא במחתרת‬ ‫שחייב לשלם כגון אב שחותר על בנו שאותו אין בו חיו׳ מיתה‬ ‫דק״ל שלא בא להרוג שרחמי האב על הבן כאשר יתבאר לקמן‬ ‫בע״ה בדיני נפשות ‪4‬‬

‫שנב‬

‫דין טוען טענת ג נ י בפקדון ובו כ‪£‬עיף א׳‬

‫‪:‬‬

‫א כתיב כי יתן איש אל רעהו כסף אי כלי׳ לשמור וגנב מבית‬ ‫האיש אם ימצא הגנב ישלם שנים ואם לא ימצא הנגב' ונקרב‬ ‫ב״ה אל האליקי׳ אם לא שלח ידי במלאכת רעהו וגומר אשר‬ ‫׳רשיעין אלקים ישלם שנים לרעהו ודקדקו חז״ל דפשטיה רהאי‬ ‫ק ראם לא ימצא הגנב על כרחך כטוען טענת גנב משתעי‬ ‫בגנו‬ ‫ר א‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫הלכות גניבה‬

‫בגנב עצמו מאי קאמר אם לא ימצא הננב וגומר אשר ירשיעון אלוקים‬ ‫ישלם שנים וגומר טי ישלם שנים אם לא ימצא הגנב לשי קנסה‬ ‫התויה אס אין כאן גנב אלא ע״כ הכי פירושו ופרשה זו כ׳ יתן‬ ‫אישונימד וננב טב־ת האיש כלושר שטיען הנפקד שנגנב מטנו הדקרון‬ ‫אם ישצא הגנב כשו שטען או ישלם רגנכ שנים ואם לא ימצא הננב‬ ‫כמו שטען אלא הפקדון שטען עדיו שנגנב עדיין הוא בידו וברשותו‬ ‫ונקיב בעל חבית עטו אל האלקים״וישביענו אם לא שלח ידו וגישר‬ ‫אז על בל דבר פשע כלוטר שימצא שפשע והיה שקרן בשבועתו‬ ‫שיעידו עדים שהוא עצשו גנבו וירשיעיהו על פי אות; העדים אז‬ ‫ישלם הוא שנים לרעהו שכיון שטע! שנננבה ממנו ותוא עדיי; אצלו‬ ‫הרי עשת עצמו בנגב ויש עליו דין גנב לשלם כפל ורוקא שנשבע‬ ‫קודם שבאו העדים אבל אם לא נשבע אע״ג שבאו עדים ששקר‬ ‫טען ותפקדו! עדיין בידו אינו חייב כפל דכתיב ונקרב בעל הבית אל‬ ‫האלקי׳ שפירושו לשבועה אתת אושר לשבועת או אינו אלא לדין‬ ‫שכיון שבא לרין וכפר לוטר נגנבה מיד נתחייב כפל אם באו עדים‬ ‫שהוא בידו א״א לומר בן שיש בידינו קבלת ג״ש נאמר כאן בש״ח‬ ‫שליחות יד שבועת ה׳ תתית בין שניהם אם לא שלח ידו ונו׳ונאט׳‬ ‫לםט׳בש״שש^תו׳יר שבוע׳ת׳תהי׳בין שניה׳אם לא שלח ידו וגו׳מת‬ ‫להלן שבועת דבפי׳ כתיב בת אף כאן שבועת ותרי למדנו שהטוען‬ ‫עלפקרון שבביתו שנגנב ונשבע על זה ואחייב יבאו עדי׳ שנשבע‬ ‫לשקר ושתית הפקדון בידו בשעת שנשבע דיגו כגנב וחיי׳בבפל ואם‬ ‫טבח או מבר משלם ד׳ וה׳ כרין גנב ממש אבל אמלא נשבע קודם‬ ‫שבאו עדים לאודוקאטוען טענת גנב ונשבע ובאו עדים חייב כפל‬ ‫שב! משמע וגונב וגו׳ ואם לא ימצא הגנב אלא הוא עצשו הגנב‬ ‫ישלם שגי׳שעשת בטענתו את עצשו גנב אבל טוען טענת אבד ונשבע‬ ‫ובאו עדים לא חייבתו התורה כפל ואם טען טענת אכד ונשבע על יה‬ ‫ונפטר והודה ששקר נשבע שאבד וחזר וטען נגנב וכא ב ‪ 8‬נ י ב״ד‬ ‫אחר שלא ידעו שנשבע ככר יחייבהו שבועת ונשבע ואח״כ כאי‬ ‫עדים והכחישוהו פטור מכפל דביון שבנר נפטר טן הבעלים בשבוע׳‬ ‫ראשונה שנשבע ש«בד ואע״ג דעכשיו טורה שלשקר נשבע במה‬ ‫שאמר שאבד אלא שאושר גגנ׳ נאמיבלא שבועה לומר שנגנ׳אלא‬ ‫שהב״ד שלא ירעו שגשבע בכר שאיגת בישותו אלא שנאבדה‬ ‫ישביעוהו שנגנב שבועה זו האתרונה לאו שבועת הדיינן היא‬ ‫לא מתני שבועה יו‬ ‫לחייבו כפל דכיון דנשבע בתתלה שוב‬ ‫לבעלייוהיתת השבועה האחרונה כשבועת חנם ושבועה כזו א נה מביאו‬ ‫לידי כפל י״א שאם שלח בו יד תחלה ואח״ב טע! טענת גנב אע"‪8‬‬ ‫שנשבע ובאו עדים פטור דכיו! ששלח בו יד נעשה עליו מלןוחייב‬ ‫באונסי! וא״ב כשטוען אח״כ שנננב טמנו ונשבע לא ‪ :‬ט ־ עצשו‬ ‫בשבועתו מכלום דא&י׳היההאמת כן שנגנב לא היה פטור מלשלם‬ ‫שהרי חייב באונסי! לפיכך גם השבועה שנשבע על זה לשקר הוי‬ ‫כשבועת חנם ואינו מביאתו לידי כפל ומפרשים לקרא ג״כ הכי‬ ‫ונקרב בעל הבית אל האלקים להשביעו אם לא שלח ידו וגו׳ואו אם‬ ‫נשבע לשקר על הגניבה ישלם שני׳ אבל אם שלח ידו ונושר אע״פ‬ ‫שנשבע לשקר לא ישלם שנים וי״א אע״ג דשלח בה יד תחלה‬ ‫מתחייב באונםין אפייה אם נשבע אחייב לשקר שנגנ׳ ובאו עדים‬ ‫חיי׳כפל וה״ק קרא ונקיב בעל הבית אל האלקים לישבע שנננ׳וגם‬ ‫*דיך לישבע שלא שלח בה יד והקיש הכתיב השביעה דשלא שלח‬ ‫לה‪ .‬יד לשבועת שנשבע שנגנבה משנו מת שבועת שנגנבה אם‬ ‫גתגלה אחיכ שלא נגנבה אלא הוא עצשו גנבת ישלם שנים אף‬ ‫שבועה שלא שלח בה יד אפי אם נתגלח אח״ב ששלח בה יד תחלה‬ ‫אע״נ דמשליחות יד ואילך קאי עלית באונסי! אפ״ה צ‪-‬־יך לשיים‬ ‫שנים בשביל שבועת שקר שנשבע שנגנבת ‪ 4‬ואם טתחדת טען‬ ‫טענת גנב ונשבע ובאו עדים וחור וטע! טענת גנב ונשבע ובאו‬ ‫ערים ובן *•יי כשה פעמים זה אחר זה חייב בסל על בל שנועה‬ ‫ושבועה שאם כפר ונשבע ת׳ פעשים משיים הקרן וה׳ ‪3‬עמים כפל‬ ‫על ה׳ שבועת שכן מצינו בחומש שרינת׳ התורה חשישיות הרבה‬ ‫לקרן אחר שנשבע עליו והודה וחור וכפר ונשבע והודה דבתיב‬ ‫וחסשתו יוסיף עליו וקרע; חמיש־תיו בקמץ תית התיו ומסיק שפייי״יו‬ ‫חמשיות הרבה ה״נ ה״ה לכפל הפקיד לשנים וטענו נננכ ונשבעו‬ ‫שניהם והודה א׳ שנשבע לשקר והיי ח״ב עצמו בחומש ועיי' השני‬ ‫גאו עדים שלשקר נשבע הקי ׳ משלטי! בין שניחם וכנפל טבעי׳לן‬ ‫לגמרא מי אמיינן דהאדאמר׳ דתוייה כטוען טענת גנב ובאו עדים‬ ‫שחיי׳ כפל על הגניבה ולא חייבתו גס בחומש משים השבועה שקר‬ ‫במו שחייבה חומש בבל הנשבע לשקר היינו ביד גברא שלא רצה‬ ‫רחורה לחייב חומש על ממון אחד לאיש אחד אבל בתרי‬ ‫חושש על הודאתו והשני‬ ‫גבי־י בגין הבא האחד משלם‬ ‫ששלם כפל על חלקו שבאו עדיי או נימא׳ התורה הקפידה שלא‬ ‫לשלם חושש וכפל על טשו! אחד והבא ביו! 'שהאחד שתורת‬ ‫‪ 3‬ט י י טי׳־ל וחייב כחושש גם השני אין צייך לש^ם כפל נמקים‬ ‫חושש של השני וחושש פשיטא שלא ישלם השני דהא חומש‬ ‫כפיה תוא ויה אינו חפץ בכפית דהא לא הודה ונשאר בתיקו‬ ‫ובתה הישב״ם ייפיכך אי! שחייבי! איתי כפל ואם תפש לא מפקינן‬ ‫מיניה ור״י בעל הטורים ורנינו בתב דלישנא דגמדא ‪ $‬משמע‬ ‫‪t‬‬

‫סימן שבג‬

‫הבי אלא משמע דבכפל פשיטא דמחייב אותו שנאו עליו עדים‬ ‫ולא מבעיא דיה אדא בחומש משוס רגבי חומש כתיב בראשו‬ ‫וח‪..‬י‪.‬׳‪.‬ת־ הי‪.‬ךש ה־׳ומשלראש שתוא הקי־ן לומר ממון המשתלם‬ ‫בראש דהיינו שאינו משלם אלא הקרן שהוא נקרא ראש מוסיף‬ ‫ח מש אבל מדון שאין משתלם בראש כלומר אלא דאיכא כפל‬ ‫בהדיה אינו ׳•ייד לשלם דומש ומבעיא ליה ממון המתייבו כפל‬ ‫פוטרו מן ה־ ומש או דילמא שבועה' המחייבתו כפל פטרתו מן‬ ‫החומש כלומר בהפקיד אצל שנים ונשבעו ואחד הודה והשני‬ ‫באו עליו עדים באותו שבאו עליו עדים פשיטא ליה דמשל' כפל‬ ‫ואינו משלם ח‪:‬ימש בדאמרן דממון שאינו משתלם בראש הוא‬ ‫ול״מ ליה אלא אם אותו שודדה משלם חומש אס לא מי נימא‬ ‫ממין ראינא כפל בהדיה אינו מיםיף חומש ות״נ גבי האי ממונא‬ ‫שאיכא כפל בהדיה וא׳יצ להוסיף חומש או דילמא שבועי המחייבת׳‬ ‫כפל פיטרתו מן החימש וה״מ דפטור מחומש היכא ראיכא כפל‬ ‫בהר גביא אבל בתרי גברי התאי שלא באו עליו עדים אינו משלם‬ ‫כפל צריך להוסיף חומש ולא איפשיטא תבע המפקיד פקדונו‬ ‫לנפקר ונשבע שגגנב והוכר הגנב ותבע הנפקד לגנב והודה שגנבו‬ ‫ואחייב תבעו המפקיד לגנב וכפר ונשבע ובאו עדים אם באמת‬ ‫נשבע הנפקד כשנשבע שנגנבה ונמצא שהיא כן נמצא שביין‬ ‫הית מוטל עליו לתבוע הגנב שאע״פ שכבר יצא מידי בעליח‬ ‫בשבועתו מ״מ עליו מוטל להחזיר א‪-‬יריה להודיע שנשבע באמת‬ ‫וגם כשנתברר שנשבע באמת מסתמא ניחא ליה למפקיד דתיהיי‬ ‫בידיה רהיאך דהא נמצא שהיא איש נאמן וא׳יכ ה״ל הוא כבעל‬ ‫וכשהודה לו הגנב נפטר מן הכפל ואין לו לגנב עוד עם־ ע‪1‬‬ ‫המפקיד לפיכד כשתבעתו המפקיד לא היה צריך להשיב לו דלאו‬ ‫כעל דברים דידיה הוה וכפ ירהו שכפר לו אינה כלוםיולא היה צריך‬ ‫לישבע וכשהשביעוהו ה״ל כמו שבועת חנם שאינה מביאתו לידי‬ ‫כפל ומשלם הגנב הק־! ואמ לשקר נשבע הנפקד כגון שטען‬ ‫נאנםה א־ נגנבה באונס ׳נמצא שנגנבה בפשיעתו כיון ימגלי'‬ ‫מילתא דשקין היא א‪.‬ן־‪.‬סהדי דלא ניחא ליה למרת דליהוי האי תו‬ ‫שומר עליה הרי אינו כבעל ותכיעיתו שתבע לגנב לאו תביעת‬ ‫היא וגם הודאתו לו אינה הודאה וכשתבע‪ ,‬אחייב המפסיד לגנב‬ ‫וכפר ונשבע משלם הגנב קרן ורפל למפקיד וי״א שהנפקד אע״ג‬ ‫שלשקי נשבע בי ןש ש להבת •קבי שמא היה מתחי־־ט ו‪-‬יה פדיז־ים‬ ‫למפקיד ושמא עדיין בעל הפקדון מיקיי לפיבךהביעלי׳אין מוציאן‬ ‫הכפל י ד הגנב ואם תפשי אין מוציא׳מידם תבע המפקיד לנפק־־‬ ‫ושלם־אח״ב הוב־ הגנב תבעי י הנפקד והו רה לו פשיט׳שפטור מיד‬ ‫מן הכפל שהרי הוא הבעל שכבר שלם למפקיד אבל אס תבעו‬ ‫המפקיר תחלת והודה לו שגנב ואחר כף תבעו הנפקד וכפר ונשבע‬ ‫ובאו עדים שגנב ותנועו הנפקד בעד קי! וכפר בהא מבעיא א‬ ‫אם ההולאה שהודה למפקיד פוטרתו מן הכפל א׳ לא מי רצי‬ ‫אמר ליה שומר לבעלים אתון כיון דשקליתו דמי אסתליקת‪ .‬לבו‬ ‫מהבא ואין ההודאה שהודה לכם פ־טרתו או ד־למא בעלים מ־יי‬ ‫אמרי ליה בי היכי דאת עבדת לן מילתא כלומ־ היאיל ועשית‬ ‫עמנו טובת ששלמת לנו לפנים משורת הדין עלן דידן נמ׳ רמיא‬ ‫למיעבד לד מילת׳ לטיבית׳ לאהדורי בתרגנכא‪1‬למתכעיה ותביעתן‬ ‫תביעת וא״כ גם הודאתו הודאה ופומ־תו מ‪ :‬הכפל ״ א‪-‬איפשיטא‬ ‫לפיכך אין מוציאין הכפל מיד הגנב ואם תפש הנפקה אין מוציא ץ‬ ‫מידו הטוען טענת גנב בפקדון של קטן פטורד‪3‬תיב כי יתן א״יז‬ ‫ואין נתינת קטן כלום לפיכך גם אין שביעתו מביאת־ לידי כפל‬ ‫ול״מ נתנו לו כשהיא קטן ותבעו כשתוא קטן שפטור אלא אפיי׳‬ ‫נתנו לו כשהוא קט; ותבעו כשהוא גדול נמי פטור דכתיב כי יתן‬ ‫איש ונו׳ יעד האלקים יבא דבי שניתם שתהא הנתינת והתביעה‬ ‫כשהיא איש הטוען טענת גנב באבידת־שמצא אבירת וטען נגנבת‬ ‫ונשבע ואחייב באו עדים שהיתת בביתו דינו כט״ען טענת גנב‬ ‫בפקרון להתחייב בכפל ודי וה׳ דנתי׳ בפישה זו על כל אבירה‬ ‫אשר יאמר וגומר אשר ירשיעו; אלקים ישלם שנים »‬ ‫ן‬

‫‪,‬‬

‫מ‬

‫‪,‬‬

‫‪1‬‬

‫שנג‬

‫נשתנית הגניבה ביד הגנב או שנתייאשו בעליה‬ ‫ממנו ובו ד׳ סעיפים «‬

‫א כתיב והשיר‪ .‬את הגזילת אשר גזל ותאי אשר גזל מיותר הוא‬ ‫כוהשיב את הגזלתסגי ודרשו ב׳ שאם היא כעין שגזלישיבנת‬ ‫ואם נשתנית קנאת בשיניי וניתן דמיה ותיא הדין בגניבה לפיכך‬ ‫אמרו אם נשתנה שם הגניבה ביר הגנב בגין שגנב טלה ינעשה‬ ‫איל עגל ונעשז שוי קנאה בשינוי השם ואי׳}י להחזיר אלא דמיה‬ ‫ומשלם כפל יקין כמו׳ שהיתה שיה בשעת הגניבה לפיכך אם‬ ‫טבחו א׳ מכרו אח״כ פטור מדי והי דשלו הוא טובח ושלו הוא‬ ‫מיכר שיבר קנאו כשינוי השם ובן כל שינוי כייצא בזה שאינו‬ ‫חוזר לברייתו קינה וא״צ להחזיר אלא הדמים אבל שינוי החוזר‬ ‫לברייתו אינו נקיא שינוי ואינו קונת אפי׳ מדרבנן ובסי׳ ש״ס‬ ‫יתבאר בע״ה איזה נקרא שינוי החוזר ‪, ,‬‬ ‫‪ y‬יאיש איני קינה מן התורה דכתיב קרבנו ודישינן ולא הנזול‬ ‫שאס גזל בהמת דילין והקדיש׳ לקרבן אינו עולה לו לרצת‬ ‫*‬ ‫ופרכינ!‬

‫הלבות גניבה‬

‫חושן משפט‬

‫ופרכינן אימת אי לפני יאוש פשיטא אלא לאחר יאוש ואי יאזש‬ ‫קני הוי שלו יאמאי אינה עולה לרצון אלא ש״מ דיאוש לא קני‬ ‫וצריך להחזירה מיהו אם יש עם היאוש שינוי השם אפי׳ הוא‬ ‫בייט שחוזר לברייתו יש אומרים שקונה מן התורה וא״צ להחזיר‬ ‫לו אלא הרמים ‪4‬‬ ‫‪ j‬ואם יש עס היאיש שינוי רשית כגון שמכרי הגנב לאחר‬ ‫שנתייאשי הבעלים קנאי הלוקח וי״א בין שנתייאשו הבעלים‬ ‫ואח״כ מכרו הגנב בין שמכר הגנב ואח״כ נתייאשי קנה לעניץ‬ ‫שאץ הקוגה צריך להחזיר גוף הגניבה אבל מחזיר את הדמים‬ ‫אם לקח מגנב מפירסם יאם לא הית גנב מפירסם אינו נותן כלום‬ ‫לא חפץ ילא דמים מפני תקנת השיק וי״א אפי׳ בגגב מפירס׳ אינו‬ ‫נותן כלים ועייל סימן שנ״י ‪.‬‬ ‫ך אין נקרא שיניי רשות אלא במוכר אי נותן אבל אם מת והורישו‬ ‫לבניו אץ זה שינוי רשות דרשות יורש לאו כרשות לוקח‬ ‫דמי אלא עריץ ברשית המוריש עצמו הוא וע״ל סי׳ שס״א ושם‬ ‫יתבאר עוד איזה נקרא שיניי רשית ‪4‬‬

‫ענד‬

‫השביחה הגניבה ביד הגנב ובו ל׳ סעיפים‬

‫סימן שנד שנה‬

‫לאפיקי שברים אבל בשאר ניזקץ כתיב והמת יהיה לו מלמה‬ ‫שהבעלים מטפלץ בנבילה ״ אב״א סברא והיינו טעמא גנב וגזלן‬ ‫מיד שהוציאו הגניבה או הגזילת מרשות בעלים קנה אותה והיא‬ ‫שלהס ונשבר או נפחת ברשותם נשבר ינפחת והם צריכים לשלם‬ ‫מה שגנבו וגזלו אכל מזיק לא קנה הרבד הניזק ואינו חייבלשלםי‬ ‫אלא מה שהזיק לפיכך אם הבעלי׳ רוצים ליטול הכלי ושהגנב‬ ‫והגזלן ישלימו עליהם מה שנפחת שומעי[ להםדלא אמרו שחייבים‬ ‫ליתן כלי שלם או דמיו אלא משוס תקנת הבעלים ואס הס אינם‬ ‫רוצים בתקנה הישות בידם ושמעין להם מיהו כל זה דווקא אס‬ ‫יש להם מעות לשלם אכל אס אין להם מעות לא גריעי שברים‬ ‫אילו משאר מטלטלין‪-‬ושמין אותם לבעלים ‪4‬‬ ‫ן גנב או גזל ולא נתייאש* הבעלי׳ שניה׳ אינם יבילי׳ להקדישו‬ ‫לא הגנב והגזלן ולא הבעלים הגנב והגזלן לא שהדי אינו שלה*‬ ‫ואין אדם מקדיש דבי־ שאינו שלו והבעלים לפי שאינו בישות‪*:‬‬ ‫ואיש כי יקדיש ביתו קדש אמי־ רחמנא מה ביתו ברש״תי או« כל‬ ‫שברשותו אפילו יש להם עדי גזילה וגניבה שיכולים להוציאם‬ ‫בדיינים אפילו הכי אינו קרש שחיי עדיין אינו בישותי דמחוםי*‬ ‫גובייג׳ במה דברי׳ אמידי' במכזלטלץאבלבמקי־ק׳ אס יש לבעלים‬ ‫עמם שיכולים להוציאב בדייני׳ יכילים הבעלים להקדישו דקיקע‬ ‫אינה כגזלת וכל היכאדאיתא ברשיתתדמרה איתא ואינה מחוסר‬ ‫גוביינא ‪4‬‬

‫^ היתה הגניבה ביד הגנב והשביחה מאליה בגץ כבשהשהיתה‬ ‫מעוברת בשעת גניבה וילדה אי שהיתי טעינת בשעת גניבת‬ ‫וגזזה משל׳ איתה ואת גיזותיה ואת ילדותי׳ שאץ ־ה שיניי וברשות‬ ‫דמרה אשבח והוא עריץ לא נתייאש אבל אס לאחר יאיש ילרה שגה גנב שהחזיר הגניבה שלא מדעת בעליה ובו ג׳‬ ‫וגזזה משלם כשעת הגניבה דאע״ג דיאוש בדי לא קנה מ״מ השבח‬ ‫סעיפים י‬ ‫שהשביח אע״פ שבא מאליו תקנו חכמי׳ ז״ל שיהא של הגנב‬ ‫מפגי תקנת השבי׳ ואם ה ציא עליה הוצאה והשביחה בגין שפטמה א הגונב חפץ מבית חבירי והחזירו למקימי ולא ידעו הבעלים‬ ‫שהחזירו אם ידעו הבעלים קידם שהחזירו שנגני מהם אע״‪3‬‬ ‫הרי השבח של גנב אפי׳ לפני יאיש דהא מהוצא׳ שלו השביחה‬ ‫שהחזירו הגנב אח״כ לתוך בית הבעלים לא הוי השבה מעליא‬ ‫ואין סברא שיקת אותל הנגזל וי״א דאפילו שבח הבא מאליו בגון‬ ‫מעוברתוילדה טעונת וגזזה היא של הגנב יאפי׳ קודם יאוששקנאן ולא נפ*‪1‬ר הגנב דביון שידע הבעל שנגנבה נתיאש מלשימרו עור‬ ‫כקיניי שאין לך שינוי גמל מזה דתא היי נזעיקיא גופא מליא ועכשיו שהוחזר לא ירע שישמיעו והוא באחריות הגנב עד‬ ‫שידעו הבעלי׳ שהוחזר בגין שמנה את חפציו ומצאן שלימים‬ ‫והשתא גופא סריקא וה״ה אם גנב כבשה ריקנית ונתעברה אצלן‬ ‫מיהו כשמנאם ומצאם שלימים נפטר הגנכ אע׳״פ שלא ידעו‬ ‫או רחל גזוזה יגטעג׳ אצלו שהשבח של הגנב אע״ג שתבעיהו‬ ‫הבעלים בעידו עליה ‪ 4‬וב׳ש אס ננכה ריקנית ונתעברה וילדת אי הבעלים בשעה שהחזירו לפיכר אס גנב לו מעות והבליעס לו‬ ‫בחשכץ ונתנם לתוך כיסו שיש בו כבר מעות שלו יצא דין״ל אד‪6‬‬ ‫גזוזה ונטענה וגזזה שהגיזה והיולדות של הגנב ‪4‬‬ ‫‪ 2‬כתיב והשיב את הגדל׳ לפיכך כל זמן שהגניבה עצמת היא עשר למשמש בכיסו בכל שעה וביון שיש בדמעות כבי מסתמא‬ ‫ביד הגנב ולא נשתנית דוזר לבעלים כין לפגי יאיש בץ לאחר משמש בו כבר וידע כמה היו כו ולאחר שהחזיר הגנב גם הגניבה‬ ‫יאיש אלא שלאחר יאוש השבח לגנב מפני תקנת השבי׳ במי לתוך הכים אע׳יפ שלא ידע הבעל ב־זזיהמ״מ מסתמא מיד אחר‬ ‫שנתבאר אבל אם נשתני׳ הגניבה ביד הגנב קנאה רבתי׳ אשר נזל שהחזיר הגנב חזר ומנה המעות שבכיס שהרי אדם עשוילגישמש‬ ‫בכיסו בכל עתיגודע לו שיש לי נדת־יככיס• וכיון שנידע לו יצא‬ ‫אס היא כעץ שגזל יחזיר ואם אינה כעץ שגזל קנאה וקנה שבחה‬ ‫הגנב ירי השבה אבל אס ורקם הגנב לביס של הבעל שאץ בו‬ ‫אפי׳ לפני יאוש יאיגי משלם אלא דמים מה שהית׳ שיה בשעת‬ ‫כלים לא יצא דכיון שאץ לבעל בכיס זה מעות אינו עשיי למשמש‬ ‫הגניבה ועייל בסי׳ שס׳׳ב עוד מדינים אלי ‪4‬‬ ‫בו יחייב הגנב באחריית הגניבה או הנזילה עד שיודיענו לבעל‬ ‫‪ j‬כתי׳ אם המצא תמצא בידי הגניבה יגו׳ חיים שנים ישלם‬ ‫שהחזיר כך וכך לכיס פלו׳ יאם לא כידע לבעלי׳ קידם שיזחזיר‬ ‫ודקדקו ז״ל אמאי קאנו‪ -‬רחמנא חיים בגניבה אלא ה״קאחיי׳‬ ‫לקרן כעין שננב כלימר בעד הגניבה ישלם ב׳ כמי שהיתה שיה הגנב שנגנב מהם מיד כשמהזירס הגנבלמקימן יצא אע״פ שלא‬ ‫סנאים הבעלים דהא לא נתייאשו הבעלי' מעולם משמירתם‬ ‫בחיים כשגנב אותם ואע״ג שעכשיי היא מתה יאינה שיה כ״כ כמו‬ ‫ימסתמא ישמ־יהו ‪4‬‬ ‫שהיתה שוה בחיים כשגנב לפיכך אמרי גנב בהמה אי כלי וכיוצא‬ ‫‪ 2‬בד״א בדבר שאין בי ריח חייס שאיני זז ממקים שמני־יו שס‬ ‫בזה שהיתה שיה כשעת הגניבה ארבע ועכשיי בשעת העמדת‬ ‫כשמחזירי אכלהגעב טלה מן העדר יידעי הבעלים שנגנב‬ ‫בדין איני שיח אלא שני׳ ישחטה אי מכרה אי שבר הכלי בידים‬ ‫והחזירי הגנב לעדר שלא מדעת הבעלים ימת אי נגנכ קודם‬ ‫או נשבר מאליו משלם קר! כשעת גניבה וזהי החייהי לקרן כעין‬ ‫שנודע לבעל וגס לא מנה את הצאן חייב הגנב באחריותי אבל‬ ‫שננב וכפל יד׳ יה׳ כשעת העמדה בדין שכן משמע קי־א דכפל‬ ‫אם מנה הבעל את הצאן ומצאן שלימים פטור ואם לא ידעו הבעלי׳‬ ‫אשר ירשיעון אלקים ישלס שני׳ בשעה שמרשיעי הדיין דהייני‬ ‫לא בגניבתי ולא בחזרתו אע״פ שמנה הבעל את הץאן אתר‬ ‫בגמר הרץ חל עליו חיוב השנים ־‪.‬והוא הכפל יה״ה בר׳ יה׳ שהם‬ ‫החזרה ומצאן שלימים אפ״ה חייב הגנב באחריותי עד שיימע‬ ‫קגס אבל שבר הכלי בידם שהוא הקוץ אע״ג דהוזל קוד׳ששברו‬ ‫משלם כשעת הגניבה שאל״כ יהא חוטא נשבר ‪ 4‬יאם היתת קוה את הבעלים שישמרי את הטלה שהרי על ירי גניבת* שהיליכו‬ ‫לגנבו למד טלה זה דיך אייר׳ חיץ מדרך שאר הצאן שבערר זה‬ ‫כשעת גניבה שנים יבשעת העמדה ברץ ד׳ אם טבח או מכר‬ ‫והבעל לא ידע שישמרנו מזה ל‪=:‬־כך יודיעני הגנב שישמרנו‬ ‫או שבר הכלי או אבדו בדים משלס קרן כשעת הגניבה וכפל וד׳‬ ‫שמירה מעולה‬ ‫וך׳ כשעת העמדה בדין ‪ 4‬ואם מתה הבהמה מאליה ואבד הבלי‬ ‫מאליו מש?*ם הכל קרן יכפל יד׳ יה׳ כשעת הגניבה כיין שא*‪3‬ה ‪ j‬בד״א שנפטיי כשמחזירי למקימי בגנב הגונב מבית הנעלים‬ ‫אבל שימר שגנב מישות עצמו בגין שהיפ׳ד אתי ביס או‬ ‫ג ע ץ כשעת העמדה ברץ שאי‪1‬היתה בעץ היה מחדר׳ כמי שהיא‬ ‫טלה ליש עדים שגנב׳ ממקים שהגי־יי שם א;י"פ שיש ערים‬ ‫אפי׳ הוקרה יעי׳ל סי׳ שס״ב סעיף י׳ ‪4‬‬ ‫שהחזירו למקימי חייב כאחייייתו ע י שיידיע לבעלי׳ שמיד שגנב׳*‬ ‫ך גנב יבחשה אי פטמה אם נתכחשה אי גתפטמה מאליה היי‬ ‫אינו‪ .‬נאמן עוד לבעל להיית שומר עליו ובלהה ליה שמירתו והרי‬ ‫דעא כמו ביוקרא וזולאואס טבח אי מכר משלם קרן כשעת‬ ‫כאילו לא החזירי עד שיודיע לבעלים *‬ ‫דןנניכה וכפלוד׳ וה׳ כשעת העמדה ברץ ‪ 4‬אבל אם הוציא עליה‬ ‫הוצאה יהשמינה בץ קרן בץ כפל יד׳ יה׳ אינו משלם אלא כשעת‬ ‫שנו אסור לקנות שום ד ב ר מן הגנב והקונה ממנו‬ ‫גניבה יק אם הכחישה בידים משלם הכל הקרן יהכפל יד׳ יה׳‬ ‫ודין מפורסם או אינו* מצרסם ובו י׳ סעיפים ‪:‬‬ ‫כשעת הגניבה ראם השמינה מצי למימר לבעליה אנא פטימנא‬ ‫ו‪$‬ת שקלתיאם הבחישה הבעל אומר לי מה לי קטלת כילה מה לי‬ ‫א אסור לקנות מן הגנב דבר שיש ילהוש שגנבו והלךי׳מבעי עץ‬ ‫קטלת פלגא‬ ‫‪tvB‬‬ ‫גדול הוא שמחזיק ידי עיברי עבירה שניים לי לגנוב‬ ‫ה גנב כלי ישביי או פחתי בידים אי נשבר אי נפחת מאליי אין‬ ‫אחר׳ שאם לא היה מיצא מי שקונה ממני לא היה גונכ כדאמ־יי‬ ‫אימרימ יתן השבי־יים לבעלים יישלים עליהם מה שפחת אלא‬ ‫אינשי לאי עכב־־א גנב אלא חורא גנבלפיכד אסי־ לסייע לגנב‬ ‫הוא יטיל את השברים ייתן לבעלים כלי שלם אי דמיי וכן הרץ‬ ‫בשים דבר המכיאי לגניב בגון ההיא איתת׳ דאמ־א ־־נפח שיעשה‬ ‫כנזלן ולא דמי לשאר נזקין דשמץ להן השברים אי בעית אימא לה במסתי־ שתי מפתחות וקנאה ממנו ב־‪/‬יך ואבדי שהנפח ׳יאר‬ ‫קרא י‪#‬ב"א סברא אי בעיתאימא קיא גבי ננב כתיב חיים שנים‬ ‫ליענש דכיין שעשא׳ במסתי־ ושלמה בייקי היה לי להי־\ש‬ ‫ישלם תייס ולא מתים ובגזלן כתיב אשר גזל כעץ שגזל יחזיר‬ ‫שכווגתה היה כדי לגנוב מנכסי בעלה ולא היה לי לסייע לה‬ ‫דלא‬ ‫‪s‬‬

‫‪4‬‬

‫‪1‬‬

‫לבר עיר שושן‬

‫הלכות‬

‫גניבה‬

‫סימן שנ‬

‫ן‬

‫סטא‬

‫דלא עבדא גנב כו׳ וכל כיוצא כזה •‬ ‫אי שיה מאתים כמאה הדי »ה נוטל הדטים &בעל חגיה ואחר ‪*p‬‬ ‫^ הקינה גניבה מן הגנב קוהס שנתייאשו הבעלים יאח״כ הוכר מחזיר הגניבה מפני תקצת השוק ובשוה מאה במאהי׳ לא אטרען‬ ‫הגנב יבאו עדים יאמת שזה ההפץ שמכר לפלוני עלו הוא בי ודבי דמאה היתירים וראי טחנה הס שגתן לגנב דאל״ב לט*‬ ‫בפנינו צריך להחזירו לבעלים אבל הבעלים צריכין לית( ללוקח גתנן לו כך המאה דשויא גטי מתנה הס ובמאתים בטאה לא‬ ‫המעיים שגתן לגגב אע״פ שהוכר הגנב והיה יכול הלוקה לתובעו אטריגן כיון שמכר בזול מוכחא פוילתא דגנוב הוא אתו ולא היה ‪£‬‬ ‫שיחזיר לו מעיתיי אפי״ הכי תקנו חז״ל שאיני צריך לההזירי‬ ‫לקנותו דאורחא דמילתא היא למזבן לפעמים בדמים קרים ולפעמים‬ ‫לבעליו אלא ער שיתן א מעותיי מפני תקנת השיק שאל״כ אץ‬ ‫אדם מוזיל לובי! לפי שהוא צריך לטעות לפיכך עשו בכולהו‬ ‫אדם יביללקנית שים דבר בשיק שמא גני נ היא ויפסיד מעותיו‬ ‫תקנת השוק‬ ‫ואצ״ל כשלא הוכר הגנב שצריך אתן ללוקח מעותיו ילא יפסיד ט היה הגנב חייב ללוקח ק׳ זוז והביא לו הגניבה ונתנה לו ונתן‬ ‫הלוקח טעות‪-‬יו מפגי תקנת השיק בד״א בגגב שאיגי מפורסם שאץ‬ ‫לו עוד ק׳ זוז א״א ק' הראשונים הוה ליה גנב ופרע ! ח ו ט‬ ‫הלוקח פישע דמנין היה א ארע שגגיכ היא אבל כגנב מפירסס ואיצ אמנם לו אבל ק׳ האחרונים הוה במשכון הגניבה וימן אלא‬ ‫לא עשי בי תקנת השיק יצריך להחזירי לבעלים בלא מעית שלא צריך להחזיר הגניבה בחנם ולא יהן לו הבעל כלום אפי׳ק׳האחרונים‬ ‫היה לקגיתי ממנו והיא יוציא מעותיי מהגנב יי״א דאף כגנב לא יתן שיכול לומד לו כמו שהאמנתו במאה הראשונים כך האטיהו‬ ‫מפורסם עע*י תקנת השיק יצריך להתזיר ללוקח מעיתיי אלא א׳יכ כק׳ האחרונים ולא נתתם לו בשביל הגניב׳ בריא כשנת( לו החפץ‬ ‫ידע• האקח שזה הדבר שקנה הוא גנוב אתי ואעפ״כ קנהו ממנו‬ ‫בסתם והוא נת! לו הטעות אבל אם פי׳ ואטד הלויגי על חפץ זה‬ ‫שאז צריך להחזיר בלא דמים ואפי׳ לא רוצה הגנב להחזיר לי ק׳ וראי זו היא סשכונ׳ שעשו בו תקנת השוק דק מחרימי[ סתס‬ ‫מעותיי אין כיפין איתי ראמרינן הואיל יידע שהיא גנוב המעות‬ ‫שבך היח י‬ ‫שנתןלשם מתנה נתנם יקנאה הגנב מיהי אם >*מר הליקחלנ‪1‬יבת‬ ‫» ראובן שקנה גניבה מגנב שאיני מפור&ם ולפי ה**א אפילו בגנכ‬ ‫נתכוונתי בי אמרתי פןיקניהי אינשי דלא מעאילא יחזיריהי נאמן‬ ‫טפורםם נטי אס קנה טמנו בקי וחזר ומכרה לשמעון בק*ן‬ ‫יצריך הבעל בית לתחזיד לו מעותיי אפילי בגנב מפורסם לב*ע !הובר הגנב הבעלים נותנים לשמעון הקין משום תקנת השוק ולוקחי!‬ ‫והוא יתבע הגנב‬ ‫הגניב׳ וחוזרץ ונוטלין מראובן נ׳ שהרויח וטחגנכ ק׳ ולפי הדעה‬ ‫ג ואג! נתייאשו לעא׳ מהגניבה ביןשנתייאשי ואחייב מכרו לגנב הראשון דסעיף א׳ דלא עשו תקנת חשוק בגנב מפורסם אם קנה‬ ‫בין שנתייאשי אחר שמכרי קגאי ליקח ביאוש ושינוי רשות ראובן מגנב מפורםם בק׳ ומכרה לשמעון כק״ן והוכר הגנל הבעלים‬ ‫מיהי־יי׳א דיאיש ישיניירשית אינן קינץ לגמרי אלא לעניין שאיני נותנין לשמעון הק״ן דעד כאן לא אטרינן שלא עשו תקנת השק‬ ‫צריך להחזיר גוף הגניבה עצמה לבעליה אבל צריך אתן להם‬ ‫בגנב מפורסם אלא בלוקח מן הגנב דוקא מפגי שלא היה לי ליקוו‬ ‫דמי הגניבה אם קנאה מגנב מפירסס לפי הדעת שכתבתי דבגנב‬ ‫אבל ללוקח שני שאינו יורע מטי קנאו התגד שקנאי הוא מטנו ודאי‬ ‫מפורסם לא עשי בי תקנת השוק‬ ‫אבל לפי הי׳׳יא דאף בגנב עשו תקנת השוק ונותן לו הבעל דמיו ואהב חוזר הבעל על ראובן‬ ‫מפירםס עשי בי תקנית השוק אי בנגב שאיני מפורסם רלכיע שקנה טן הגנב וצריך ליתן לי בל מת שנתן לשמעון והולך ראובן‬ ‫עשו בי תקנת השיק אינו נותן לבעלים כלים לא החפץילא הדמים ותובע מן הגיב הק׳ של קרן שנתן לו וה״ה אם טכ׳ השנילשלישיי‬ ‫מפני תקנו) השוק ולפי זה כיון דמן הדין היה *ריך להחזיר לל והשלישי לרביעי אפילי ק׳ שהיא נוטל מצל אחד ואחד מה שהרויוו‬ ‫דמי הצניבה אלא שמפני תקנת השיק איני מחזירו א& היתר והקרן נותן הננב וכל הרבדים האלו נאמרים בלפני יאוש כט*ש‬ ‫הגניבה שור‪ ,‬יותר ממה שקנאה צריך הלוקח לשלם המותר לבעא'‬ ‫יש‪-‬אל שלקח כלים וספרים מגנב מפורסם ישראל או גוי ומכרן‬ ‫וי״א ריאיש ישיניירשיתקינין לגמרי ימן הרין א״צ אתן להם כלים‬ ‫לישראל אחד ובא זגוי והוציאו מן הלוקח בדיניהס שאמר שלי הס‬ ‫לבעלים יאפי׳ המיתר אין משלמים מיהי בבר כתבתי בסי׳ שנ״ג שנננבו טמני אם יש עדים שמגנב מפורסם קנ אם הישראל הראשון‬ ‫מעיף גי שי״א שאין יאוש ישינלי רשות קונץ אלא שנתייאשו חייב להחזיר דמיו ללוקח השגי ולא טציאטרליה הגוי שהוציא ממך‬ ‫הכעאמ קורסי שמכרי הגנב אבל אס לא נתייאשו עד אחר שמכרל‬ ‫שקיין הוא ולא שלו היי דמה שאמרו חכמים אם היא גנב מפורסם‬ ‫לא עשו בו תקנת השוק היינו משום דלא איבעי ליה לזכן מגנב‬ ‫הגנב לא קנה וכתב מירי מהרמא׳יי ז״ל יכן ג*ל להודית *‬ ‫מפורסם וכיון דזבין מיניה איהו דאפסיד אנפשיה וחייב לשלם‬ ‫ך היכא שאמדגי שהבעלים צריכין אתן דמים ללוקח אם אץ‬ ‫ללוקה עדים בכמה לקחי נשבע הלוקח בנקיטת חפץ !גוטל לליקח ממנו את דמיי ואס אץ עדיםשמגנב מפורסם קנאן לא עש*‬ ‫מ תקנת השוק ולא יחזיר ללוקח את דמיו שיאמר לו שהגוי דבר‬ ‫שהרי היא מוחזק בכלי שלקח ‪1‬‬ ‫שוא היא ושלא בדי! תמשו ויפסיד הלוקח ממנו ‪t‬‬ ‫יהיבא עואמרנו שהליקח צריך להחזירי לבעלים בחנם והיא‬ ‫יתבע טעיהיי מן הגנב אס הלוקח אימר בכך יכך לקחתיו‬ ‫ממך והננב אימר לא מכרתיי לך אלא בפחות מזה הליקח נאמן שגז חמכיר כליו וספריו ויצא לו שם גניב׳ ב ע י ר ו ב ו‬ ‫ג׳ סעיפים «‬ ‫לומר בכמה לקחי ינשבע בגקיטת חפץ ינוטלאבלאי( הגנב נאמן‬ ‫לפמיר עצמי אפי׳ בנקיטת חפץ מפני שחשוד הוא על השבועה‬ ‫^ ב״ה שאינו עשוי למכור את כליו ויצא לו שם גניבה בעיר ואמרי‬ ‫דהא גנב היא ‪s‬‬ ‫שנגנבו כליו וס‪$‬י־יו והכיר כליו וספריו ביד אחרים או שהימ‬ ‫) גנב יפרע למאה שא בחובי גנב יפרע בי לחניני בהקיפי‬ ‫שהקיף ממני לא עשי בי תקנת השוק אלא הבעלים ניטלין עשוי למכור והיו כליי אלו שהכיר מבאס העשרים להשאיל ולהשכיר‬ ‫הגניבה מ( המלית אי מ( החניוגי יישאר החובעלהצגב כמי שהיה אס באו עדים שאלו הם כליו של זה הואיל ויצא לו שם גניבה‬ ‫בעיר וגם היא איני עשי* למכור כליו מאטיגים לי שאלו הש‬ ‫רגבי אלי לא שייך לאקן להם כלים דבשלמא גבי אקח שנתן‬ ‫שנגנבו טמנו ולא חיישינן שנ*א טכרס לאחרים ואותם האחרים‬ ‫מעותיו בעד זה החפץ ילא ידע שנגנב תקני שלא יפסיד מעותיי‬ ‫מכרם לזה הלוקח וכן אפילו אם הוא עשוי למכור כליו הואיל ודרך‬ ‫שנדנן כעד זה החפץ אבל המאה והחנווני לא נתנו לגנב כלום‬ ‫אלו הכלים להשאילן ולהשכירן והיה יכול לטעון ללוקח זה השאלתים‬ ‫מחמת זה החפץ ילמה יתקנו להם‬ ‫או השכרתי׳ לך ודיא אינו מוען כן אלא נגנבו טמנו וגס כבד יצא‬ ‫ן משכן הגנב את הגניבה בין שלקח עליה מעות כשוייה אי יותר‬ ‫משיייה אי פחית משיויהעשו בי תקנת הש‪1‬קכמי במכר שיתבאר לו שס גניבה בעיר מאמנים לו גם כן שאלו הם שנגנבו מטנג‬ ‫בסעיף הסמוך וצריך הבעל לתת למאה את הדמים ש! ‪,‬אה לגנב ולא אטרינן שמא מכרם לאחרים ואות׳ האחרים מכרום ללוקח וגם‬ ‫במו ג»‪1‬בר שיתבאר כסעיף הסמוך יאע״ג דגבי משכון בהלוה לל הוא עריץ לא נתייאש בגוו שהיה טררף אחריהם תמיד לפיכך צייך‬ ‫הלוקח להחזירם לו מ״מ עשוי בו תקנת השוק שישבע זה הלוקח‬ ‫יותר מגוויה ליכא למימר •אירחא דמילתא למזבן לפעמים בדמים‬ ‫יקרים כמו במכר' דהו*ם אמריגן הכי משלס שהית הפץ בחפץ זה שחס בידי בנקיטת חפץ בבמה לקח אותם ויטיל טב*ה ויחזיר לו באג‬ ‫לקחו ביותר משורו מה שאין לומר כן גבי האה עליו מ״מ איכא ‪1‬אהני ליה מה שיצא לו שם גניבה בעיר ג״כ שאיצ לישבע שנגנבו‬ ‫טמגואלא שחדרי׳ לו בלא שבועה והוא נותן דמיהם ואם היה הבעל‬ ‫למימר שלא לקחי אלא לזכרק דברים שהלוה על משכין זהאע״פ‬ ‫בית עשוי לטהוד את כלץ וגם לא היו אלו הבלים הנמצאים ביד‬ ‫שהליהו ייתר משויי ילא דמי להא רבעי‪4‬ן למכתב בסעיף ט׳היה‬ ‫הלוקח טן הכלים העשויין להשאיל ולהשכיר אע״פ שיצא לי שנן‬ ‫הגנב חייב כו׳רהכא שאני דהא לא הוציא המעיתמידי עד שהביא‬ ‫לו המשכין אלמא כל סמך שלו לא היה אלא על המשכון וחדי גניבת בעיר והוכרו כליי או ס‪5‬ריי כיד אחרים ויש לל עדים שאלו‬ ‫לו שאלו הם שנגנבו‬ ‫אץ מאמינים‬ ‫כמכר אוכון שניתנין א כלי לתקן ימשכנו צריכץ הבעא׳ליתן לי הס שנגנבו מטנו‬ ‫מעותיי לטליה' אבל לא הריבית שעלה עליהם שלא עשו תקנת טמנו ואין הלקוחות צריכים להחזירן לו דשטא הוא טכרן‬ ‫מברן לאחרים שהרי עשוי למכיר ומה שיצא לו שם גניבה בעיר‬ ‫השוק על הריבית ואפי׳ למיד אומן קונה בשבח כלי לא נאמר הרי‬ ‫שטא‪ .‬עילה מצא שהיה בוש שיאמרו מוכר כליו היא או שמא כאס‬ ‫הוא של אומן רלא של הבעלים דמ״מ צריך להחזירו לבעלים מכח‬ ‫דינא דמלכיתא דנהיגי הכי עכשיו ימצריכין להחזיר כל גניבה אפי׳ אחרי׳נגנבי ממנו ואינם אלי שדוברי אבל יצא לו שם‪ .‬מגיבה כעיר‬ ‫לאחר י^איש ושיגר רשות דהכי דיגא דמלכיתא וצמקימ דנהיגי בסיבת שבאו בני אדם ולנו בתוך ביתו ועמד הוא וזעק כלילה‬ ‫גגנבי כלי וספרי ובאי בני העיר ויצאו מחתרת חתורה ובני ארם‬ ‫ליתן גם הריבית צריך אתן לי גם הריבית יע״ל סימן שס״ח ‪s‬‬ ‫ןץ הלוקח מגנב שאיני מפירסס ולפי ה^׳א דלעיל בסעיף ב׳ אפי?^ שלנו בתוך בית‪ 1‬יוצאים ותביאי של כלים על כתפיהם והכל איטרים‬ ‫הללי כלץ וספריו של פלוני אלא שעכשיו אע״ג שיש עדים שאלו‬ ‫במאתיס‬ ‫מגב מפורסם כץ שלקח חמנו שוה מאה‬ ‫הכלים‬ ‫(‬

‫‪%‬‬

‫‪k‬‬

‫י‬

‫‪4‬‬

‫‪s‬‬

‫הלכות גניבה‬

‫חשן משפט‬

‫‪ p o‬שנח שנט‬

‫הבליט הס שלי אינ׳ יודעים אס אלי הכלים הס הם שנגנבו לי א כבר כתבתי בסימן שמ*וז רחצי שיעודין דאורייתא לפיכך‬ ‫כבר בי לא ראו אותם ככר אלא בתיך החבילו׳ היו כיון שישנם‬ ‫אמרו שאסור לגזול או לעשוק אפילו כל שהוא סיהו איבו‬ ‫שם כל התנאים הללו מאמינים לבי׳ה שהם הס שנגנבו טמנו אסור מן התורה אלא דוקא כשיש כו שיעור מאי דקפדי ביה‬ ‫וישבע זה שהכלים בידו בנקיט׳ חפץ כטה נתן בתם ויטיל מבעל‬ ‫קצת מן האגשיס אבל בדבר דליכא סאן דקפי׳ ביה כגון אטול‬ ‫‪0‬ן החבילה או סן הגדר לחצו׳ בו שיניו שרי ואף בזה אוםר‬ ‫הגניבה ויחזור לו כליו ‪4‬‬ ‫ב דין מי שנכנס לבית חבית והוצי׳כליס תחת בגדיו נתבא׳ כםי׳צ׳ ‪ 4‬בירושלמי משוס מדת חסידות שאס כל אחד ואחד היה עושה ‪p‬‬ ‫נמצאת החמלה טל׳ כלה והגדר כולו נהרס ובין מישראל ובין‬ ‫‪ y‬ראובן שנגנבו א כלץ או נאבדו או נטלום אסמים ובאו ליד‬ ‫גוי וקגאם ישראל אחר מיד הגוי בפחות סשויו ובאי הבעלים‬ ‫מגוי אסור כמ׳יש טעמא לעיל גבי גגכ סי׳ שמ״ח סעיף כ׳•‬ ‫ותבעו סיר זה שקנאס נתבאר בסי׳ שם׳׳ח ‪4‬‬ ‫ב כבר כתבתי כסי׳ שמ״ח דלא תגנובו פירושו אפילו ע*מ‬ ‫לשלם והי׳ה גזילה ועוד גבי גזילוד בהדיא כתיב חבול ישיב‬ ‫שנח‬ ‫דברים האסורים לקנות מהרועי׳ ומשומד׳ פיח׳ רשע גזילה י^לם ופירוש אעי׳ג שנזילה ישלם רשע הוא לפיכך‬ ‫אסרו אסור לגזול אפי׳ע״ס לשלם ואפי׳ דבר יפה ממנו י״א דהיינו‬ ‫ומבעלי אומנות ובו י*ב סעיפים‪.‬‬ ‫דוקא אס אץ התשלומין בעין אלא שמצפה שיבא ליחדבריפה‬ ‫א כל דבר שחזקתו שהוא גנוב אסור אקח אותו שלא להחזיק‬ ‫ומצה לגזול מזה דבר ע" מ לשלם לו אותו הדבר היפה הרי זה‬ ‫ידי עוכרי עבירה בט״ש למעלה וכן אם חזקת שתב אותו‬ ‫אסור כיון שהתשלוטץעריץ אעו כידו אכל אס הן בעין כיון שהן‬ ‫הדבר היא נעכ אץ ליקחץ אותו לפיכך אין אקחץ מן הרועים‬ ‫יפין מהדבר שמצה לגזול מזה מותר כק דזכות הוא להם לבעליי‬ ‫צסר רסתם תעיס גזלנים הם ותילשין צמר פן צאן כעלי בתים‬ ‫ואפי׳ אינס בכאן זכץ לארם שלא מדעתו ויוכה אוחו הדבר הי‪3‬ה‬ ‫שהם תעץ ומוכרי! אותם וכן חלב אץ קוני! מתם ש־זילבין‬ ‫לבעלס על ידי *חד ‪4‬‬ ‫בהמות של בעלי בתים שהם תעין ובן טלאים וגדיי׳ אין אקחין‬ ‫מהם שתם גיגכיס איתס מן העדר שלהס יםוכרין אות׳ יאוטריפ ‪ j‬וכל הנוזל את׳ חכירו אפילו שוה פרומה הרי הוא כאי* נומל‬ ‫נפשו שנאסר וקבע את קובעיהם נפש ‪4‬‬ ‫לבעא בתים שטת או גאבד ודיקא ביישיכאץ ליקחין אבל במדבר‬ ‫וכיון שהוא כאילו ניטל נפשו אסור לגזול ממנו על דעת שלא‬ ‫ליקחץ מפגי שטורח היא לב״ה להביאי ליישוב ומגיחו ומיחל לו ף‬ ‫לשלם ׳אפילו אס הוא בסכגת מות וצריך לגזול את הכירו‬ ‫לתעה ומיתר ליקה טן הרועי׳ ד׳ צאן או ד׳ גיזו׳ של צמר טעדר‬ ‫קטן או ה׳ מעד׳ גדיל שאץ חזקתו שהיא גניב דכיק שהוא כ״כ כדי להציל גפשו דמאי הזית דדסך סומק מפי כו׳ אלא אם ירצה‬ ‫להציל נפשו בו יקחנו סםגו על דעת לשלם ‪.‬‬ ‫הרבה מרתת התעה לגיגבו שמא ירגיש הב*ה ייראי שלי הן כללי‬ ‫ש* דבר כל שהרוע׳ מוכת אפי׳ אס היה ב״ה מתיש בי פיתר ןן ואפי׳ הלוקח דבר מחכיר ו כתורת שאלה להחזיר לו בעין‬ ‫ונוטלה שלא מדעת הבעלים הרי זה נקרא גזלן •‬ ‫ללוקחו ואס לאו אסור ‪4‬‬ ‫ן החוטף משכון מיד הלוה שלא כרשות בי׳ר הרי זה גולן אף‬ ‫^ * ץ לוקחי! עצים אי פיתת משומרי פירית או עצים אלא בזמן‬ ‫על פי שהוא חייב לו ואצ״ל אס נכנס לתוך בית חכידו ומשכנו‬ ‫שהם יישכיס בפרהסיא על פתח הגינה יהסליס יהמשקל‬ ‫שהרי התורה אוסרתו עליו לא הבא אל ביתו לעבוט וגו׳ •‬ ‫לפניהם כדרך כל אדם בשלי שאין זה דרך גניבת אבל אם‬ ‫ץ כשם שאסור לנזול כך אסור לעשוק‪,‬דהא שניהם בהדיא‬ ‫מיכרין אחית הגיגה דרך גניבת הוא יאסיר *‬ ‫כתיבי כתורה לא תגזול ולא תעשוק ואיזה נזל ואיזה עושק‬ ‫^ וכולן שאמת לליקחץ שיטמיגי הדבר שס‪-‬יכיץ אסור בכל עגיץ ‪4‬‬ ‫ך ומיתר אקח מהאי־יט לפי שיש לי חלק בפידית ומשלו הוא גזל זה הלוק׳את של הכירו בחזקה כגון שחוטף מה שביד׳כדכתיכ‬ ‫מוכר בד״א בסתם רתלינן לומר שכבר חלקו ומחלקו מוכר וינזול את החנית מיד המצרי וכן הנכנס לבי׳ חבית שלא כרשות‬ ‫ונוטל משלו או תוקף בעבדיו ״או כבהמותי׳ ומשתמש בהם ־או‬ ‫אבל אס יתע לגו שלא חלק אסור אקח טמנו ׳ ואץ אגו תואן‬ ‫נכנס לתוך שדהו ואוסל פירותיו •‬ ‫ליטר ודאי ימכור אא ויתן לכ״ת אחרים כנגדו שנחשדין דמות‬ ‫ןן ועושק זה שבא ממק הכירו לידו כרצון הכירו כגון בהלוא׳‬ ‫היתר אמר שאני עושת שמירה טעאיתא יכה*ג ‪4‬‬ ‫או בפקדין או שמדות וכשבא לתובעו אינו מחזית ומחזיק מ‬ ‫ךן אץ אקחין מן הנשים ימן העבדים ימן הקטגים אלא דברים‬ ‫בחזקה ובאלמות *‬ ‫שחזקתן שתן שלהם מדעת הבעאם בגין בגליל ליקחץ מהם‬ ‫^ הכופה את הכית למכור לו את שלי ונותן לו דמיו ש^א‬ ‫כלי פשתן שמפני שריב עסקן בפשתן תאנן שמרצון בעא מיכרתו‬ ‫מרצונו אסור אכל לזה אין לו דק גזלן ליפםל מדאורייתא‬ ‫וכן עגלי׳ בשרון וכן בכ״מ ומקום לפי ענייני יאקחץ בצים‬ ‫ותרגגולים ככ״מ מכל אדם וכולם שאומרים הטמן אסור טעשה שאיני עובר על לאו דאורייתא אלא מדרבנן מיהו גזלן הוה כיון‬ ‫כאש׳ אחת שהחזיק׳ בשל יתומים וגזת שלא ישא אותה שום שעשאו בכח וחזקה ואלמות ואסור וזה היא שלךאוהו חמסן *‬ ‫י כל החוטר עבדו או ־אטתו או ביתו או כלים של הכירו או‬ ‫אדם כדי שלא להחזיק ידי עובת עבירה ‪4‬‬ ‫כל דבר שאיפשר שיקנהו מטנו ברט* והכביד עליו דעיפ‬ ‫ן לוקחץ מהבדדץ זתים במרה ושמן במרה אבל לא זתים מועטים‬ ‫והפציר בו עד שלקחו ממנו הדי זה עוכר כלא תחמוד וכל המוזאות‬ ‫ושמן ימועט שחזקתן גנובים ־ וכן כל כיוצא בזה ‪4‬‬ ‫בלבו ובמחשבתו ביתו או אשתו או כליו של חבירווק כלכעצא‬ ‫ן מיכץ שהכוב׳ מיצי׳ כשתחץ הבגד אץ דרך ב*ה להקפיד‬ ‫בזהיביון שחשב בלבו איך יקנה דבר זה ונפתה בלבו בדבר עיבר‬ ‫עאהן יהן שלי אבל איתן שהסירק מיציא כשסירק הבגד‬ ‫בלא תעשה של לא תתאוה ונומ׳ שאץ תאוה אלא בלב בלבד »‬ ‫בקיציפ הן הרבה יב״ה מקפיד עליהם יאסיר לקנית ממני ‪4‬‬ ‫ךן דרך איתי בגרים לאמג בשפת המד ג חומץ והן של ^ התאוה מביאה לידי חימוד והחימוד מביא לידי גזל שאט לא‬ ‫ירצה הבעל למובת לו בדמים והוא הרבה לו בדמים והפציר‬ ‫‪£‬כובס כי דרכו ליטלן ואם הן יותר מג׳ בילןלב׳יה ואם הם ממין‬ ‫אח׳ כגון שחור על גבי לק אפי׳ הן‪.‬יותר מג׳ הן של הכובס ‪ 4‬עליי רעים יבא לידי גזל כלומר יבא שיקועו ממנו בכה וחזקת‬ ‫ובלא דמים שנאמר וחמדו בתים וגזלו והגזל מביאו לידי שפיכית‬ ‫‪ Q‬החייט ששייר מה־ווט כדי משיכת מחט וכן אס שייר מן‬ ‫דמים כי כשהבעל ירצה להציל ממינו סן הגזלן יבא לידי שפיכות‬ ‫המטאת כשחיתכץ איתי להשוותו ג׳ אצבעות על שלש‬ ‫דמים צא ילמד ממעשה דאחאב ינכית ‪4‬‬ ‫אצבעות הן של ב״ה פחית מכאן היא שלי ‪4‬‬ ‫‪ y‬הא למדת שהמתאוה עובר בלאו והקינה הרבי שמתאוה בו‬ ‫• ניסירת שהחרש מיציא במעצר יכן הייצא מתח׳ המקרה‬ ‫בהפצר שמפציר בבעלים על ידי רעי׳ אי בבקשה מהם עובר‬ ‫ומתחת הרהיםני יהנגדר במגרה היא שלי ימה שמיציא בכשיל‬ ‫וכן הנפסק במגרה היא שלכ״ה ידיקא שזןבל לעימות בכיתי אז מוחל בשני לאיי ן לכך נאמר לא תתמרד ולא תתאוה שבשיבא לעכור‬ ‫בלא תחמוד מסתמא לא תתאוה הוא ככלל שמחלת התאיה ואחר‬ ‫לי דברי׳קטניס כאל׳ מפני שמירח לב״ה להביא׳ילנישאס לתיד ביתו‬ ‫כך חמד ואם גזל עוכר בשלשה לאוין‬ ‫איל אס עיש׳ בבית ב״ה הכל לב״ה יכןבכל שאר המלאכי׳בל שב״ה‬ ‫מקפיד עליו הוא של ב׳׳ה ושאינו סקפיד עליו הוא של פועל ‪4‬‬ ‫יא ובכל הדברים ודלבים אחר מגהג המדינה ‪4‬‬ ‫‪ y‬כל אומן שמכר דבר מהדברים שאינו שלו מהלכות מדינה שס מצות על הנזלן להשיב הנזילה ואם אק בה שוד!‬ ‫כנין מיכץ שמיבק הסורק במקום שנתו שיהיה של בי׳ה‬ ‫פרוטה או נשתנית ובו י׳ סעיפים •‬ ‫אסיר ליקה ממני אבל אקחץ ממני כד מלא מיכץ מ״ט דקנינת‬ ‫בשיניי יאע׳ינ דק׳׳ל שיניי החוזר לברייתי איני שיניי הבא שאני‬ ‫א מצות עשה על הגזלן להשיב הנזילה דעתיב והשיב אמ‬ ‫שאץ זה גזל יראי אלא מספק אתחבא לאיסת וכיין שכן בשיניי‬ ‫הגזילה אשר גזל והאי אשר גזל מיותר הוא ודרשי בו דבר‬ ‫כל שהיא מיתר יכן כל כייצא בזת מיתר ואס מכר האומן דברים‬ ‫תורה אס תיא כעין שגזל שלא נשתגית יחדרגה כעין ואפי׳ גזל‬ ‫שהם שלי בהלכות מדינה לוקחץ ממנו ובבילס אס אמד לקונה‬ ‫קורה ובנאה בבירה גתלה הואיל ולא נשתנית ד ץ תירה הוא‬ ‫הטמ! אסירדהרברים אלי מיכיחיס שגניב היא אתי ‪4‬‬ ‫שיהרוס את הבירה ויחזיר הקורה לבעלים ואס אינה בעין אלא‬ ‫אבדה או נשתנית בין שהידה ספי עצמי כק שבאי עליי עדים‬ ‫שגזל משלם דמיה אבל חז״ל תקני מפני תקנת השמים שאפילו‬ ‫שנ‪.‬ט איסור נזילה אפי׳ על מנת להחזיר ומה נקר׳גיאז אם היזילה בעין אם בנאה בכירה לא יהרוס את הבירה אלא‬ ‫ישלם‬ ‫ואים״ר לא תחמוד ולא תתאוה ובו יביס ‪:‬‬ ‫‪,‬‬

‫‪k‬‬

‫הלבות גזילה‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫הלכות מילה‬

‫ישלם דמיה ילא י*סיד המין ואפי׳ גזל קידה יעשאה בסוכת החג‬ ‫ו נ א בעל הקורה לתובע׳בתיך החג אינו צ ד ד להרוס אפי׳ בגין־ הסיכה‬ ‫*לא נותן לו־ דמיה דמציה טשייא לסוכה כל שבעה ככגין קבע אכל‬ ‫אחר החג הואיל ילא נשתנית ולא חבר׳ בטיט צריך להחזיר את הקורה‬ ‫נעצטח* גזלקרקע וכנה עליה אפילו בניינים גדולים צ^־ך לסתור‬ ‫כל הבנייבים ולהשיב הקרקע לבעליה שלא עשו תקנת השבים בקרקע‬ ‫דטעמא מאי עשי‪ .‬תקנח השבים כרי שלא יעלים הגזלן שנזל ילא‬ ‫יעשה תשובה ובקרקע לא שיך זה דאי איפשר להעלים׳ ‪4‬‬ ‫‪ 3‬הגוזל ‪ 3‬ח ו ת ט<צוה פממה אע״פ שעשה איסור כדכתיכגא לעיל מ״מ‬ ‫אינו בדין השבהכדכתימא טעטא לעיל‪,‬סימן שטיח סעיף א׳ ‪4‬‬ ‫ןנ גזל שלש אגודות שוות ג' פרוטות והוזלו ער ששלשתןאינן שיית‬ ‫אלא שתי פרוטית וחחזי׳ לו שתים חייב להחזיר גם השלישית‬ ‫ואני׳ כיד מיי ביס איתי על כך שאע*פ שאץ ביד נזקקי! ל ‪ 5‬ה מ‬ ‫מש*פ ועכשיו הא אינה ש״פ אפ״ח נזקקי! לו כיון שמתחלה הייתה‬ ‫ש״פ ‪ 4‬וביישו אם גזל שתי אגודות שוות שתי פרומות והוזלו ועטרי‬ ‫על אחת והחזיר לו אגודה אחת שב״ד מחייבי!‪ .‬איתי להחזיר לו על‬ ‫האנייה שמרי לא קיים טצות השבה כלל שהאחת שהחזיר לא היתה‬ ‫גשעת ח^כח שיה פרוטה והשנייה הא היתה שוה פרוטה מתחלה‬ ‫כשגזלה וצדיך לקיים בה טצות השבה *‬ ‫ף נזל שתי אגירות שוות פרוטה אחת והחזיר לו אגודה אחת אע״פ‬ ‫שמה שהוא טעכב בידו אינה גזילה חשובי! שיחייבוהי ביד‬ ‫גהשב׳שהרילא היה בו שוה פרוטה לא בתחלהולא עכשיו יאץ ב״ד‬ ‫גזקקין לפחות טש*מ ה״מ בתורת לדין דיני טטונית אין נזקקי! לדין‬ ‫כפחות טש״פ טתחלה אבל הבא הא מתחלה חלה עליו טצות השבה‬ ‫וכשהחזיר באחת לא קייט מצות השבה שהרי לא השיב דבר שיש בו‬ ‫שיה פרוטה לפיכך נזקקין לו הכית דין יכיף אותו לקיים מצ־ת עשת‬ ‫של השבה וטכץ אותו עד שתצא נפשי או יקיים ההשבה ‪4‬‬ ‫ןן גשתגית הגזלה אע״פ שלא נתייאשו הבעלים אין צריך להחזיר‬ ‫אלא הטיח בטי שהיתה שוה בשעת נזילה והוא שלא יהא שינוי‬ ‫מחוזר לברייתו אבל שינוי החוזר לברייתו אינו קונה כיצר גזל עצים‬ ‫םשיפי׳ לעשות טהם כל• ודבקס במסמרי׳ ועשה טהם תיבה איני‬ ‫שיניי שהרי איפשר לפרק הכלי ויחזרו העצים לבטית• שהיו וכז גזל‬ ‫עפר ועשה טמנה• לבנה לא קנה שאיפשי שירוק חלבנה •תחזור‬ ‫העפר לכמו׳ שהיה וכן גזל לשון של מתכת• יעשאה מטבע לא קנה‬ ‫שאם יתיך הטטבע יחזור לחיית לשק של טתכת כטות שהיה וכ״ת‬ ‫והדי לא תחזיר לשון ט‪1:‬ש כמו שתיהבאריכיועוביו או ריביעה וכה״ג‬ ‫אץ אדם מקפיד על רימעת ותיקוגה אלא שתהא חתיכה בעלמא‬ ‫ואין זה שיגר וכן כל כיוצא מה ‪4‬‬ ‫ן אכל הנחל עצים ושיפן וקצצן ער שגשתגה שטס טחטת השיגוי‬ ‫כגון שעשה מהם מכתש לכתוש בו אי שעשה מהם נםיים או‬ ‫קולות וכייצאבזח שנשתנה ששם טחטת טעשיו כגץ שחקק ב*ס^‬ ‫ועשה מהם כלי ובן גזל צ‪!:‬ר וצבעו או נפצו או לבני אי עשאו‬ ‫לכדים או שמל לבנה ועשאו עפר קגאו שאין ליטר יחזיר ויעשה‬ ‫מונה לבנה שאיא לצמצם בה גדולה או קטנה וא״כ לא זו הלכגה‬ ‫הראשונה אלא לבנה אחרת היא שהוצדך תיקח וניבול בפני עצמה‬ ‫ופגים חדשיתבאו לכאן ‪ 4‬וכן גזל אמים וםיתתן או טעית והתיכן‬ ‫חדי זה שיגר בידו וקגאן שאם יעשה טתהיתוך טעית אחרות א״א‬ ‫לצסצט ופנים חדשות באי לכאן וכן כל כיוצא בזה‬ ‫» מל מעות ישנות ושיפן וחדשן לא קנה שהרי טתיישנין ותלכי!‬ ‫וחוורץ לכ‪:‬זו שהיו גול טעות חדשים וישנן קנה שא» יחזור‬ ‫ויחדש אותה הרי הם פנים חדשות ‪4‬‬ ‫‪ n‬גול דקל מחובר וקצצו לא קנה אפי׳חתט לחתיכי׳ ‪3‬ןטנית דחתיכו'‬ ‫דקל קרי לחו ואץ כאן שימי השם עשאו קורות קנאו דשיגר‬ ‫השם יש כאן‪.‬‬ ‫מ נזל קותת גמלות יעשאן קטנות לא קנה דעדיץ שם קורות עליהן‬ ‫אכל אס קצצן יעשה מהם ליחית קנה דשער השם יש כאן ‪4‬‬ ‫• גזל לריב והרדיד עליו מן השדרה קנהדטעיקרא טיקרי לולבא‬ ‫והשתא טקרי היצי פיתשעלין ‪ 4‬גזל העלין כשהןפמדץ והפריד‬ ‫כ י עלה מגבו לשנים קנה דםעיקרא מיקרי הוצא והשתא טיקת‬ ‫חופיא חלק התיומתקנה דכיין דלעניין פסול לולב מיפם׳ שינוי הוא‬ ‫וטיקנא נטי קנה נזל טלה ונעשה איל עגל ונעשה שור נעשה‪-‬שינוי‬ ‫ש‪ 0‬כיח וקנאו ומשלם כשעת הנזילה וכן בכל הני דאטרינן קנה‬ ‫סשלם דטיה כשעת הנזילה!‬ ‫‪4‬‬

‫ע ס א ח •אוש אם יש עמו שינוי השם‬ ‫רשות ו ט ח ׳ ס ע י פ י ם •‬

‫או שינוי‬

‫א ככד כתבנו לטעלה כהלכות גניבה דיאוש לחוד לא קנה לפיכך כל‬ ‫זטן שלא נשתנית תניבה או הנזילה צדיך לחחזורח עצמה אע*פ‬ ‫שנתייאשו הבע־יים ‪4‬‬ ‫‪ 3‬אבל יאוש עם שינוי השם אפי׳ השעו השם הו׳ גתע שחוזר‬ ‫לברייתי י״אשקינה וא״צ להחזיר אלא דטיה ‪4‬‬ ‫בד״א כיתע שגתייאשי הבעלים אבל סתם גדלה לא היי יאיש‬ ‫‪j‬‬ ‫כעלים דאסרי העם או למחר אתבעגו לדץ דהא טכית שהרי‬ ‫ראה אותו כשגזלל‬

‫סימןשסא שסב‬

‫קטב‬

‫ף ויאיש עס שינוי רשות תגה יכבד נתבארו רעיו בסי׳ שנ״ו ‪,‬‬ ‫לא הוי שינוי רשות אלא א״כ מכרו הנזלן או נתנו לאחד‪.‬‬ ‫שנעשה שינוי הרשית כרצונו אבל אט בא אחר ונטלו מבית‬ ‫הגזלן שלא םדצונ־ו היי כאלי נטלו מבי׳ הבעלי׳ והרי הוא כא<*‬ ‫שניהם נטלוהי מביתו מכול לתביע מאיזה מהם שירצה אס ירצה‬ ‫המזל גיבה הכל מהייאשיז ואם יי‪-‬צה גיבה הכל מהשני יאם ירצה‬ ‫יגבה חצי מזה וחצי מזה יאם ביעי השני לראשי[ אי שהגזלן‬ ‫הראשיז מחל לשני איני כלום כי אין ‪ p‬של שני אלא עם הבעל‬ ‫לא שנא ידע• השני שהיא היה גזיל ביד הראשין ליש לא ידע‬ ‫ואפילו אם אכלו השני יאיגי בעילם יחייב לשלם לבעלים‬ ‫ן בד׳י־א שלא נתייאשו הבעלים דבל כמה רלא נתייאשו הבעלים‬ ‫ברשות דמרה קאי אבל אם נתייאשי הבעלים ואחייב בא אחר‬ ‫יאכלו פטור דנהי שאם היה בעין היה חייב להחזירו דיאיש לחיד‬ ‫ושינוי רשית שלא מרצין הגזלן לא קנה עתה שאכלי אחרהיאוש‬ ‫קנאו ופטור מלשלם ‪4‬‬ ‫ן מת הגזלן והוריש הגדלה לבניו לא הוי שינוי רשות דיורשי׳‬ ‫כרעי דאיוהון הוו כאלו אביהם קיים שאס היא כעין ולא‬ ‫נשתנית צריכין להחזירה אפילי נתייאשו הבעלים ואם נשתנית‬ ‫והיא קיימת נותנים דמיה אבל אח אכליה בין בחיי האב בין אחר‬ ‫מיתי אם קודם יאוש אכלוה חי־יבין לשלם לאחר יאוש פטורץגדי׳א‬ ‫כשלא הניח להם‪.‬אביהם אחריות נכסים אבל אם הניח להם אביהם‬ ‫איזריית נכסיס אפילי אכלוה לאחר יאוש חייבים לשלם דאשתעביד‬ ‫נכסי דאבוהון לנגזל מחיים * יכן אם מכיה האב אי נתנה לאחר‬ ‫אם הניח להם אחריית נכסים חייבין היורשים לשלם דהא אשתעבוד‬ ‫נכסיי מחיים יהאידנא דתקנו דמטלטלי דיתמי משתעבדי לב״ח‬ ‫אפילי לא הניח להם אלא מטלטלין חייבין לשלם ממה שהניח ״‬ ‫להם אביהם ואין חלוק בזה בין גדילים לקטנים דאפי׳ ממלים‬ ‫אח אבליה לאי׳ר יאיש פטורים יאפי׳ בקטנים אם היא קיימת‬ ‫א^ילי לאתר יאי‪ #‬חייבים יאס אסרו הגדולים יידעימ אני שאבינו‬ ‫עשה טמך י׳שביז ולא נשאר לר כליה בידי נאמנים אפילי יש‬ ‫עדים שאביהר גזלה אפ״ה נאמנים במג ו שהיו יכילין לומר אנו‬ ‫החזרגיה לד ר״א הא דנאמני׳ דיהא כשאין עדים שאביהם נזלה‬ ‫אלא הם בעצמן הודי שאביהם גזלה ואומרי׳ שעשו‪ .‬עמו חשבון‬ ‫ולא נמ״אר בידי כלים דאז היו נאמנים במגו שהיו יכולין לימד‬ ‫לא גזלה ממך אבל אם יש עדים שאביהם גזלה אינם נאמנים‬ ‫בכיני ראני היזזר‪:‬יה שאין זה מני טוב דהחזרנוה היי העזה בייתד‬ ‫ילא היי יכולין לטוענו ועוד דניחא להי לטעין שאביהם עשה‬ ‫חשבון בחייי מפני כבוד אביהם שעשה תשיבה בחייו ונכה לו‬ ‫בחשבונו נ״ל ‪4‬‬ ‫ח הניזל את ‪-‬זבימ בערים י*א שאינו צריך להחזיר לו בעדים‬ ‫יגאמן לומר החזרתי וי״א שאייי יאמן לימי החזרתי אלא‬ ‫צריך להחזיר ביון שהיא גזלן עליה‬ ‫ה‬

‫‪4‬‬

‫י‬

‫
‫השביחה הגדלה ממילא ביד הגזלן ובו יג״ס‪:‬‬

‫א גדלה שלא נשתגי׳ אלא היא כמי שמיתה אע״פ שנתייאשו‬ ‫הבעלים ממנה ואע״פ שמת הגזלן יהיי היא ביד בגיו כבר‬ ‫האב רמיא ולא מקרי שינוי רשו׳ויאוש‬ ‫אמרנו דרשי׳ יורש‬ ‫לדוד לא קני יהדי היא חיזרת לבעליה בעצמה ואם נשתני׳ ביד‬ ‫הגזלן אע״פ שעדיין לא נתייאשו הבעלים ממנה קנאה כשינוי‬ ‫יאינו מחזירה אלא משלם דמיה כשעת הנזילה ‪4‬‬ ‫ב נתייאשו הכעלי׳ ממנה ולא נשתנית אלא השביחה הגזא‬ ‫ישבח איני שיניי גהי דגיף הנזילה לא קנהדיאיש לחוד אינו‬ ‫קונה השבח מיהא קנה הנזלן מפני תקנת השבים ואינו משלם‬ ‫אלא כשעת הגזילה וכשמחזיר לו הנזילה שמין לו השבח לגזלן‬ ‫וניטלו מן הנגזל‬ ‫‪ j‬מכרה הגזלן או נתנה במתנה‪ .‬אחר שנתיישי הבעלים אע׳יפ‬ ‫שלא נשתנית הנזילה הרי יש כאן יאיש ישיניי רשית ואינה‬ ‫חיזר׳ בעצמה מיד הליקח שקנאה הליקח ביאוש ישיניי רשית‬ ‫ועייל סימן שנייה ‪4‬‬ ‫ף גזל והשביחה ביד הנזלןלפני יאוש חוזרת בעיניה דכלהיכיא‬ ‫דאית׳ לפני יאוש ברשות דמרה אשבח ואם השביח׳ ומכר או‬ ‫היריש לפני יאוש מה שהשביח הוריש ומה שהשכיה מכר יקנה‬ ‫הליקח אי היירש את השכח דתקנה תקיני ליה רבנן ליירש‬ ‫וללוקח ונוטל דמי השבח מהגגזל ומחזיר לו את הנזילה יחיזר‬ ‫הנגזל וגוטל דמי השבח מהגזלן שהרי לא נתייאש וכל שבן אם‬ ‫הלוקח אי היירש‪.‬השביחו׳ שתקגו לו רבנן שלא יפטיד יניטלין‬ ‫השבח ‪ p‬הנגזל אכל ג׳יל שאז אין הגגזל חוזר על הגזלן שהרי‬ ‫לא הושבחה כימ ג״ל »‬ ‫ךן מכרה הגזלן לגוי והשכיחה הגוי חוזר השכח לבעלים דלגו•‬ ‫לא עשו רמז תקנתא ‪4‬‬ ‫ן חזר ומכרת הטי לישראל אחר שהשביחה זה מבעי׳ ב*טרא‬ ‫טי אטריגן כיון דמעיקרא ישראל והרד ישראל עבדי רמ‪1‬‬ ‫תקנת*‬ ‫‪%‬‬

‫הלכות נזילה‬

‫חושן משפט‬

‫תקנ׳תא או דלמאכיין דאיכאגיי באמצע לא עברי ליה רבנן תקנתא‬ ‫ינשארה בתיקי לפיכך אזלינן לחומרא ואמרינן היאיל והגזלן ישראל‬ ‫וזה שבידו הוא גס בן ישראל אע״פ שהיה גוי באמצע קנההישראל‬ ‫השני את השכח דהואיל ונשאר בגמרא כספק אמריגן אם תפש‬ ‫הנגזל אין מוציאין מידי ‪4‬‬ ‫ן כבר נתבאר שהנזילה שהשביחה אחר יאישאי אחרשנשתנית‬ ‫השבח לגזלן אע׳׳פ שהשביחה מאליה כיצד גזל פרה ינתעבר׳‬ ‫אצלי בין שילדה קורם שתבעו בדין בץ שעדיין לא ילדה גזל‬ ‫רחל ונטענ׳ אצלו בין שמזה קודם שתבעו ברץ בין שעדיין לא‬ ‫ג זזה הואיל ונתייאשו הבעלים משלם כשעת הגזיייה והשבח של‬ ‫הגזלן לפיכר אם ילדה וגזזה הגיזה והולד של מלן ומחזיר הבהמה‬ ‫ואם עדיין לא ילדה ולא גזזה שמין לו ונוטל את השבח מהגגזל‬ ‫ימחזיר את הבהמה כמית שהיא‬ ‫ןץ גזל פרה מעיברת יגתייאשו הבעלים ואח׳* ילדה רחל מעוגה‬ ‫יגתייאשי הבעלים יאחר כך מזה משלם דמי פרה העימד׳ לילד‬ ‫ורמי רחל העימד׳ ליגזז דאע״ג דיאיש כדי לא קנה השבח שהשביח‬ ‫אע״פ שבא מאליי קנה מפני תקנת השבי׳ יע׳יל סי׳ שנ׳יר סעיף‬ ‫א׳ יאס לפגי יאיש ילד׳ אי גזזה הרי הגיזי׳ יהוילדי׳ דזל בעלים‬ ‫ואעי׳ גזלה ריקגית יגטענ׳ אי נתעבר׳ ביד הגזלן היאיל ילא‬ ‫נתייאשו הבעלים ולא גשתגית המילה אע״ג שהגזלן חייב באינםיה‬ ‫עדיין היא ברשית הבעלים יברשית דמרה אשבח כל זה הוא‬ ‫דעת הרמב״ם וע״ל ריש סימן שנ׳ידישנ׳יישישחילקץיםי׳ל דאפי׳‬ ‫שיניי החיזר לבתיתי בנון עפר ועשאו לבנים או עצים מעיפים‬ ‫ועשאם כלים אע׳יג דלעניין שינוי נוף הנזילה לא קנה כדלעיל‬ ‫בסימן ש״ס שבח מיהא קנה ומחזיר לו את הנזילה ושמץ לו‬ ‫ומשלם לגזלן את השבח ‪4‬‬ ‫‪ Q‬במה דברים אמירים בשבח הבא מאליי כגין גיזות ולדות אבל‬ ‫אם היתה כחוש׳ והוציא עליה היצא׳ יפטמהאפי׳ לפנייאיש‬ ‫נוטל מהגגזל שבח הפיטם וכן כל כיוצא בזה טשבח שיש בה‬ ‫הוצאה שהוא של גזלן ‪4‬‬ ‫• גזילה שלא גשתנית ולא גשתבחה אלא שהוארה אע׳יפ‬ ‫שנתייאשו הבעלים ממנה הרי היא חוזרת לבעלים ואץ לגולן‬ ‫בה כלים דבדשות דמרה הוקרה ולא תקגו לגזלן את השבח של‬ ‫ארד יאוש אלא־ בגין שבח גיזות וולדות אבל שבח של הייקר אם‬ ‫מחזיר הגזילה בעיניה איני זיכה כי לפי׳הגיזל חבית של יין מחבית‬ ‫והיה בשעת המילה שיה דינר והוקרה אצלי ועמדה בארבעה ישבר׳‬ ‫בידים אי שתאה אי מכר׳ אי נתנה במתנה לאחר משלם ארבע‬ ‫כמר שהיתה שוה בשעה שהיציא׳ מן העילם שהרי אא הניחה‬ ‫ולא הוציא׳ מן העולם היה צריך להחזירה כמי שהיא יהת באית׳‬ ‫שעה עדיין ברשות בעליה קיימת וההי׳ שעת׳ דקא תבר לה או‬ ‫דקא שתי לה היא‪ -‬דגזיל מיני׳ וכב׳ ידעת דדינא היא שכל‬ ‫הגזלגים משלמין כשעת המילה ואם נשברה מעצמה או גאבדה‬ ‫איגו משלם אלא דיגר דהא השתא לא עביר ולא מידי אמאי‬ ‫קמחייב׳ ליה אההיא• שעתה דגזלה יההי׳ שעתה לא היתה שוה‬ ‫אלא דינר ‪4‬‬ ‫י‬

‫•א יאם היתה שיה בשעת המילה ארבע ובשעת הוצא׳ מן העולם‬ ‫אינה שיה אלא דינר בין נשברה מאליה אי נאבדה בץ‬ ‫ששתאה אי שברה בידים משלם ד׳כטישהיתהשיה בשעת מילה‬ ‫כדילפינן לעיל סי׳ שנ*ד סעיף נ׳ אמד קרא נניבה יחיים שנים‬ ‫ישלם אחייה לקרן כעין שגנב ע״ש יכן כל כייצא בזה ‪1‬‬ ‫הגוזל אשכיל של תמי־ ם ובו חמשיס תמרים יאם ימכת‬ ‫יב‬ ‫כילם ביחד איגי שיה אלא מ״ט פרוטית יאמ ימכת בל א׳‬ ‫כפגי עצמה ישיי חמשים איגי משלם לי אלא מ׳יט ואין הננזל יבול‬ ‫ליטי אגי הייתי מיכרם אהד אחד דהא גזלן כאחד יכל הנזלנים‬ ‫איגם משלמין אלא כשעת הגזילה ‪4‬‬ ‫הגוזל כלי ישבת אץ אימריס יתן השברים יישא׳ עליהם‬ ‫‪$‬‬ ‫אלא צריך אתן לי כלי שלם אי דמיי יהשברים הס שלי יאס‬ ‫ידצי הבעאם לקבל השברים ישישא׳ לי עליהם שימעין לי כמי׳ש‬ ‫טעמא לעיל סי׳ שנ״ד סעיף א׳ ‪4‬‬

‫שס;‬

‫הגוזל בהמה או עבדים והזקינו והדר בחצר‬ ‫ח ב י ת שלא מדעתו ובו י״א סעיפים «‬

‫א גזל בהמה והזקינה אצלי הרי נפחתה אצלי פחת שאינו חיזר‬ ‫לקדמותי שהרי לא תיבל לחזור להיות ילדה יכן אם כחשה‬ ‫כחש שאינו יכיל לחזיר לקדמיתי כנין חלאים שאין להם רפואו׳‬ ‫תעלה או ‪ b m‬מטבע ינסרק שאיני יוצא בהיצא׳ מרמת סדקי‬ ‫גם הלא היזק שניכר אי שפםא המלד שאינה יוצאה בכל מרינותי׳‬ ‫והרי ג״ככמי מינכר הזיקו אי שגזל פירית והרקעיכולס אי שגזל‬ ‫יץ והחמיץ שנשתנה טעמו וריחי כל אא אינם חוזרים לברייתן‬ ‫ויש בהם שינוי דמיגכר והיי כמי שגזל כלי ישבת ימשלם‬ ‫נשעת הגדלה אבל אס גזל בהמה יכחשד כחש שאיפשר לחזור‬ ‫לברייתה או שגזל מטבע זגפסל כמדינה זו יהת היא יוצאת‬

‫סימן שםג‬

‫במרינה אחרת׳ שהיא תחת ממשלת מלך זו או שנזל פירו*‬ ‫והרקיבו מקצתן או תרומה ונטמאה הרי אין הזיק זה ניכר בה‬ ‫בהמה ונעבדה בה‬ ‫וכן גזל חמץ ועבי* עליו הפסח או‬ ‫עבירה או נפסל׳ ליקךב לגבי מזבח כגון תבע ונרבע אז שהיתה‬ ‫יוצאת ליסקל כל אלו אץ היזקין ניכר בגיפ׳ אומר לו הרי שלך‬ ‫לפניך ומחזיר איתה בעצמה ונפטר גזל עבד והזקין אומר לו הרי‬ ‫שלך לפניך ומחזיר אותה בעצמה ונפטר אע״ג דלגבי בהמה‬ ‫והזקינה אמרינן שמשלם כשעת הגזילה לא דמי בהמה מטלטלין‬ ‫היא וקנאה הגזלן יבי־שית דמלן הזקינה לפיכך משלם כשעת‬ ‫המילה אבל עבדי כמקרקעי דמי דהוקשו לקרקעות בוהתנחלתס‬ ‫איתסיגי׳ וא״ב בבי׳מ שהוא ברשותו דמרי׳ קייס דקרקע אינה‬ ‫נגזלת וברשות דמריה הזקין לפיכך אומר לו הרי שלך לפניך וי״א‬ ‫מטבע אפילו פסלו המלך בכל מדינותיו אומר לי הרי שלך לפניך‬ ‫מפני שיבול להוליכו או לשלחו למלכות אחרת להוציא שת ‪4‬‬ ‫ב בד׳יא כשהחזיר הנזילה עצמה שיש כאן והשי׳ את הגזלה‬ ‫כעיןשנזל אכל אם נשרפ׳ המילה אי אבדה אפי׳ אחר שנאסז־׳‬ ‫בהנאה כיין שאינו בעין לא יובל לקיים בה יהשיב את הגזילה‬ ‫כעין שגזל ה״ז חייב להחזיר דמיה כשעת הגזילה ‪4‬‬ ‫‪ j‬הגיזל בהמת חבית יעשה בה מלאכה בגין נשא עלי׳ משא אי‬ ‫רכב עליה אי דש בה יכייצ׳ בזה מלאכה שאיני מפחיתה אע״פ‬ ‫שעבר בלא תעשה דלא תגזול רזה נמי נזלן הוא איני חיי׳לשלס‬ ‫לי כלי׳ יאפי׳ היה לרבת באיתי זמן לעשות בה מלאכתו יבטל‬ ‫ממלאכתי פטור שהרי לא הפסידה ולא הכחישה יכבי אמרני כל‬ ‫הגילוי׳ אינ‪ :‬משלמץ אלא כשעת המילה יאס אדם זה היחזקלגזיל‬ ‫אי לעשית מעשים כאילי הרבה פעמים קינסין אותי אפי׳ בח׳׳ל‬ ‫ישמין השכר או השבח שהשבית לעצמו ע״י בהמה זי ומשלם‬ ‫לנגזל דרך קנס ‪4‬‬ ‫ף התוקמ עבת של חבית ועשה בו מלאכי ילא בטלי ממלאכת‬ ‫אחר׳ פטיר שניח לי לארס שלא ילמד עבדי דרכי הבטלה‬ ‫ואם בטלו ממלאכ׳ אחרת שהיה לו לעשי׳ לרבי באיתי פעם משלם‬ ‫לי כפיעל יאע׳ינ רגבי בהמה פטור הכא חיי׳ דעבדי כמקרקעי דמי‬ ‫יאינה נגזלת וליכא למימר גביה משלם כשעת הגזילה ובל מה‬ ‫שקנה העבד בכל מקים שהיא קנה רבי‬ ‫ןן התקף ספינתי של חבית אי שאר מטלטלין יעשה בה מלאכה‬ ‫יקלקלה אם אינן עימדין להשכיר אפי׳ אס נטלן על דעת'שיתן‬ ‫מהן שכר חני כגזלן כיין שאין דעת בעלים להשבית היי כמו‬ ‫שיאל שלא מדעת דק״ל שהיא גזלן יאיני משלם לו אלא מה‬ ‫שקלקלה אפי׳ אט השכר היה ייתר אם היה משכית שכל הגזלנים‬ ‫איניחמשלמץ אלא כשעת הנזילה ואם עומרי! להשכיר ונטלי זה‬ ‫שלא מדעת בעלים על דעת ליתן שכר אז תלוי ברצון הבעלים‬ ‫וידם על העליונ׳ רצו נוטלי׳ שכרי רצו ניטלין מה שקלקלה לא‬ ‫נטלה על דעת ליתן שכר אלא על דעת שאלה להשתמש בה‬ ‫בחנם דיגי כגזלן דשואל שלא מדעת נזלן הוי ואינו משלם אלא מת‬ ‫שקלי־לה וכ״שאמנטל׳ על דעת לגיזל׳ שאיני משלם אלא כשעת‬ ‫המילה בד״א שעשה בה הגזלן מלאכה הוא בעצמי אבל אס‬ ‫השבית לאחר אפי׳ שנכנס לה בתירת גזלני׳ כיון דקיימא לאגרה‬ ‫השיבר מן הנזלן צריך ליהן השכירי׳ לבעלים שהרי עריץ לא‬ ‫קנאה הגזלן קניין גמיר אלא להתחייב באינסים נמצא כשניטל‬ ‫הגזלן השכר מן השיכר ממין הנגזל הוא ניטל יצריך להדזית לי‬ ‫דאל׳יב גמצא לפעמים הגזלן חוטא ונשכר ילקתה מדת הדין ‪ 4‬ימת‬ ‫שהקשה כאן ר״י קארו בעל הב״י ז״ל וז״ל ובעיני יפלא פסק דין‬ ‫זה דכיון דק״ל כל הגזלנים משלמין כשעת הגזילהמהלי עשה במ‬ ‫מלאכה בעצמי מה לי השכירה לאחרואדרב׳ השכירה לאחר עדיף‬ ‫משום דאית בה שינוי רשות דשכירו׳לייםיה ממכר היא ימה שאט־‬ ‫החכס המרשי׳ דלקת׳ מדת הדין אעה טענה דהא עדיפה מיניה‬ ‫אשכחן שבח גזילה דגזלן הוי עכ״ל נ״ל דלא דמי שכירות לשבת‬ ‫גדלה דשבח מילה מגופה היא וע״י טורה הגזלן אשבח יאיפשר‬ ‫לומר אם היתה ברשית הנגזל לא הוי משביחה כלל לפיכך הואיל‬ ‫וקנה הגזלן המילה שהיא ברשותיה לאעסץ ה׳יה נטי מאי דאשכת‬ ‫הנזילה יזהי מה שהקנתה לי התורה במה שאמרה והשיב בעץ‬ ‫בעין שגזל אבל השכיתת מעלמאאתי ולא ע״י טורח הגזלן נוכל‬ ‫לימד שבא השוכר ישכרה מן הגזלן אם היתה ביד הנגזל היה בא‬ ‫אליי הש־כר ג׳יכ ישכיה ממני אי שהיה משכית לאחרית יא׳׳ב‬ ‫במה יקגה הגזלן השבירות כיון שעדיין לא קנה הספינה קניין גמיר‬ ‫ודעת הנגזל ג"כ להשכירי בכל מקום שהיא ימה שאמד הב׳׳׳י‬ ‫דהשכירעדיף משים דאית ביה שיטי רשיתאיני טעם דמה מועיל‬ ‫שינוי רשות אם אין כאן יאוש לפיכך אמר המיישתי דלקתת מרת‬ ‫הדין אם לא יחזירו והכי מסתברא וכן ני׳ל ‪4‬‬ ‫ן הדר בחצר חבירישלא מדעתי אס אמר לו צא ילא יצא חייב‬ ‫ליתן לו כל שכרי משלם אפילי בחצר דלא קיימא לאגי־ז‪.‬‬ ‫יגברא דלא עביר למיגר שהרי גילה לו שאץ רצונו שידור בתיכו‬ ‫כלל ואפי׳ בחגם לפיכך שכרי מיהא צדיך ליתן לי אס דד בי יאם‬ ‫דר‬ ‫‪4‬‬

‫לבר עיר שושן‬

‫הלכות גדלה‬

‫סימן שסד‬

‫‪!:‬מג‬

‫רד מ םתם יזה לא אמר לי צא אס אותה חצר אינה עשייה‬ ‫לשכר א*צ להעלו׳ לו שכר אע״פ שהוציא את בעל הבית מן‬ ‫הביתבע״כ להוא דר בו אפייה פטור דה׳יל זה גהנה וזה אינו חסר‬ ‫ואפי׳ הוה צריך להשכירו בבר ועכשיו ידוע שלא היה ריצה‬ ‫להשכירו בתר האישעתאאזלינן יל״מאס אין הדרבי דרכו לשכור‬ ‫דה׳יל זה לא נהגה וזה לא חסר אלא אפי׳ שזה הדר בי דרכי‬ ‫לשכור מקום לעצמו לדור בו פטור שזה נהנה וזה איני חסר פטור‬ ‫מיהו דויקאשכברדרביאבל לא ייבל לכופו לכתחלה שיניחנולדור‬ ‫בו אע״ג דק״ל דכופין על מדת סדום במקו׳ שזה נהנה יזה איני‬ ‫דסר ה״מ בדבר דאי בעי זה ליהנות בעצמי לא יוכל ליהנות יזה‬ ‫האחר יוכל ליהגות כו והרי לא יזיקני ליה לפיכך כופין בגי] יהודי‬ ‫שברח מעירו ולקח השר ביתו והשאיל ליהודי אחר ובא הבורח‬ ‫ותבע השבית׳ מאיתי היהודי שרר בו זה היה מעשה יפםדיהי‬ ‫אפילי להבא דאע״ג דהיי התא גברא דעביד למיגר הרי חצר זה‬ ‫לא קיימא לאגראשאס יצא היהודי ממני ישאלני השר־ לגוי יגמצא‬ ‫זה גהנה וזה אינו חסר בכגון זה ביפי! אבל בכה״ג דאי בעי בעל‬ ‫החצר ליהנות ולהתיח להשכיר חצירו היה יכול אלא שאינו רוצה‬ ‫ליהגו׳ בעצמי אין כיפין אותי לעשותו לחבית בחנם ואם החצר‬ ‫עשויי׳ להשכיר אע״פ שזה הדר בי א׳יצ לשכיר צריך להעלו׳לי שבר‬ ‫שהרי חסרי טטיןיאע׳יג שזה לא נהנה שהיה מצא דירה אחרת‬ ‫בחגם ואין זה כמי גדמא שנרם לחבית שלא היה יכיל להשבית‬ ‫לאחרים דלאדמיזה לגרמאדאין נקרא גרמא אלא כגון גיעלביתי‬ ‫של חבית ילא דר בי שלא בא לית כלים מחסרון של חבירי אבל‬ ‫הבא אע*ג שלא נהנה ט׳׳מ השתא מירא אכל מה שחבירי נפסד‬ ‫והוי באילי גלי ממני אבל אם לא היה דר בי אלא שגזלי ממגי‬ ‫פטור מלשלם את השכירית ראע׳יג שהפסידי את ממיני הא זה‬ ‫לא נהנה ואינו אלא גרמא בעלמא יפטור מלשלם השכירות ובזמן‬ ‫הזה ק״ל דסתם כל הבתים קיימק לאגרא שבן דרך בל הבעלי בתים‬ ‫בזמן הזה להשכיר בתיהם יאע״ג שעדיין לא השכירו כבר מעולם‬ ‫אמרינן עכשיו היה משכית ‪4‬‬ ‫ך והא דאמרי׳ כשאין החצר עומד לשכור שאינו צריהלהעלית‬ ‫לו שכר ה״מ שלא חסרו בלו׳ אבל אס חסרו אפילו דבר מיעט‬ ‫כגון שהיה הבית חדש ולבן וזה השחירו וחסרו כמה שהשחית‬ ‫אף על פי שאין הפסד אותו שחרורית אלא דבר מועט‬ ‫מגלנלין על ידו לשלם את כל השכר כפי מה שנהנה יש אומרי׳‬ ‫דייקא אם היה דרכי לשכור וי״א אפי׳ אין דרכו לשכו׳ וחסרו‬ ‫מעט צריך לשלם הכל לפיכך א׳ שיש לי בית כמי חורב׳ והסוחרים‬ ‫נוטים שם אהלים לסחורתן ונותנים לו דבר מועט לשביתת יבא שסד הנכנס לבית פלוני והוציא כלים או חטףמירל‬ ‫א‪:-‬ר יבנה שם בנין ואין יד בעל החורב׳ משגת לפרוע לו בניינו‬ ‫ובו ט׳ סעיפים ‪4‬‬ ‫א״א שיתן לי מה שהיי ניתני׳ לי הסחירי׳ שכן חסרי אלא צריך‬ ‫ליתן לו בל מה שנהנה דהיינו‪ .‬במה יתן אדם אחרבחירב׳ כזאת א ככר אטרנו למעלה בסימן צ׳ תגזל נשבע׳ וגומל וטי שהעיד‬ ‫לבנו׳ עליה ומ״מ ביד בעל החירב׳ אם ירצה שיסתיר אותו הבניין‬ ‫עליו שנכנס לביתו של פלוני בפניו ונטל כלים ואין ידוע בטת‬ ‫חייב לסתיר איתי שלא עשו תקנת השבים כקרקע יגס הבונה אס‬ ‫נתבארו משפטיו גי׳כ שם ‪4‬‬ ‫לא ירצה לית! יכול לםתיר אותו ‪4‬‬ ‫ב אבל ראוהו עדים שנכנס לביתו של חבית שלא בפני ביה ונטל‬ ‫ךן י״אדהא דאמרינן דכשהתצ׳ אינו עומד לשכר א*צ להעלות‬ ‫משם בלי׳ אעיפ שהיציאם סגולים אע״פ שהבעל הבית הזה עשוי‬ ‫לו שכר דהיינו דוקא שלא גילה הדר בי את דעתו שהיה רצוגו למכור כליו אם בא וטען ואטד דרך גזל לקחם ממני והלה אומר‬ ‫ליתן לי שכר אם לא היה מניחו לדור בו כחצר אבל אס גילה ברשותך כאת• ולקחתים שאתת מכרתם לי או נתתם לי או‬ ‫בדעתו שאם לא הניחו לתר בו בחנם היה נותן לי שכר קידם בחוב שיש לי אצלך תפשתים אינז נאמן אפילו בשבועה שכל טה‬ ‫שהיה יוצא ממנו צריך ליתן לו שכרו משלם ‪4‬‬ ‫שהוא בביתו של אדם הוא בחזקת שלו ואין אדם יכול להוציא מהם‬ ‫‪ g‬י״אדהא דאמייגן דכשחצר אינו עומד לשכר אינו צריך להעלות אלא בראייה וטי שנכנס שם שלא בפני כ״ה ונוטל בלים משם‬ ‫לו שכר אפי׳ אם שכרו מאחר שהיה סבור שהיא שלו ונמצא ‪1.1‬וציאם ב&ני עדי׳ ה״ז בחזקת גזל! לפיכך מחזיר הכלים לביד! ואין‬ ‫שאיני שלי איני צריד שיתן לי שכר ואע״ג שנכנס לתוכו על כאן א*י׳ עסק שבועה שהרי העדים ראו מה שגזל ואחר שיחזירם אמ‬ ‫דעת ליחן שכר מ״מ הי׳ל זה נהג׳ וזה אינו חסר שפטו׳ ימה י ‪ tt‬לו דין על כ׳׳יה יתבע אותו בכל מה שיטעו! עליו ויהי׳הדין ביגיהם‬ ‫ששכרו הוי שכירות של טעית כיין ששכרי ממי שאינו שלי דכי‬ ‫‪ y‬וכן אם היה שם עד אחד בלבד וכיה טוען שגזלו מטנו והלח‬ ‫היבי רגבי משכיר מקח טעית הוא ולא מחייב למיתב ליה מידי‬ ‫אומר לקוח הוא בירי או בחוב גביתיוטםך או שלי היהופקדון‬ ‫שהרי נתברר שאינו שלו לגבי שובר נמי מקח טעות הוא וכמאן‬ ‫ה־ה אצלךהרי זה חייב להחזיר הכלי לבעליו בלא שבועה בטו שכבר‬ ‫דלא אוגר דמי דכיון דכי אגד לאו ממאן דאי׳ ליה זכות׳ בנויה אנה א שרנו למעלה כל ששני עדים מחייבי! אותו מטון עד א׳ מחייב!‬ ‫לא משתעבד מכח האי שכיתת לחדמינייהו ואפי׳ אם גתן השכירו׳ שכנעה והבא אלו היה ב׳ עדים היו מחייבים אותו להחזיר כמי*‬ ‫לזה ששברו ממני כיו; שנתברר דבטעית יהיב ליה חייב להחזירו‬ ‫בסעיף הקודם והרי עד אחד מחייבו שבועה וכשהוא נשבע צריך‬ ‫דמחילה בטעו׳ היא ולא הוי מחילה ‪4‬‬ ‫לזכחיש את העד וכאן הא אינו טכחישו וכיון שאינו טכחישו אינו‬ ‫• י׳יא שזה שאמרנו בחצר העשויה להשכיר חייב להעלות לו יבול לישנע והיל סחוייב שבועי שאינו יכול לישבע וטשלם לפיכך‬ ‫שכר אפי׳ אם שכרי מראובן ונתן לו השכר ונמצא שאינו שלי אם כפר ואמר לא נכנסתי או נכנסתי ולא נטלתי כלום הואיל ואין‬ ‫אלא הוא של שמעון צ״יר ליתן לשמעון שכרו והוא יחזור ויתבע ש& אלא ער אחד והוא הכחישו •ח״ז נשבע שבועת התורה שלא‬ ‫מראובן מה שנתן לו ואפילו שכרו טראיבן כפחות מכרי דמיי‬ ‫לקח מביתו כלום ונפטר ועייל טימן י'ב וי״ד ‪.‬‬ ‫איני יכיל לומר לא נכנסתי בו אלא על דעת שלא לתן שכד לתר ף וכן אם חטף לשון של‪.‬בסף מיד חבית בפני עד אח׳ ואמר אץ‬ ‫מזה אלא צריך ליתן לשמעון כל שכרו הראוי לו ויחזיר ייתבע‬ ‫חטפי)דירי חטפי היל מחריב שבועה ואינו יכול לישבע שהרי‬ ‫מראובן מה שנתן לו ואס שכרו מראובן בדמים יקרים יגמצא‬ ‫אינו טבחיש העד וחייב להחזיר ‪4‬‬ ‫הבית איני שלי אלא של שמעו; אינו צריך לשלם לשמעון אלא‬ ‫ךן חטף טמנו זהובים בפני עד א׳ והוא אוטראין חטפי ודידי חטפי‬ ‫כפי מה ששוכריג אחרים בית זה דהא שכיתת שעשה עם ראובן‬ ‫ועשרים היו והנחטף טירה שלא היו יות־ מך׳ היו מעילם העשרים‬ ‫בטעות הית ונתבטל יה״ל כאילי לא שכרו מעולם ולא נשתעבד שהודה אע׳׳פ שאין הער יודע כמה חטף ט מ הא יודע שזהובים חטף‬ ‫באותי שכירו׳ לשום אדם ואפילו אם נתן ככר דמי אותו שכיתת ונמצא שהוא מחריב שבועה שאינו יבול לישבע שהדי א־נומבחיש‬ ‫לראובן אין שמעון נוטל אלא כפי מה ששוכרים אחרים‬ ‫העד ומשלם ‪4‬‬ ‫אמר החוטף עשרים חטפתי ושלי הס והנגזל אומר מאה חטף‬ ‫וטיהי א? ככר באו הדסים ליד שמעון ותוא טוען שגם הוא לא היה ן‬ ‫טםגי‬ ‫השובר כית מחבית‬ ‫משבירה כפתוה טםפיק׳ לא טפקינן מיניה ‪%‬‬ ‫בזול והשכירו לאחרים ביותר ממת ששכרו הוא אם היה א רשות‬ ‫להשכירו לאחרים כעניין שנתבאר לעיל מיי שי״ו המותר הוא שלו‬ ‫ואם לא היה לו רשות להשבית המותר לבעלים האומר לחבירודור‬ ‫נחצירי סתם מסתמא בחנם קאטר וא״צ ליתן ילו שכר שנים שיש‬ ‫לחס בית כשותפות והשכיר אח׳ ט! השותפי! את כל הכית שלא‬ ‫מדעת שותפו אין השוכר צריך לשלם כל השבי־ לאותו שהשכירו‬ ‫לו אלא נותן לו החצי וצייד לתת גס לשו‪<1‬ף השני חלקו ואם נתן‬ ‫כל השכירות להדאשון השני מוציא בל חלקו מהשוכר והוא יחזור‬ ‫על הראשון ויתבע ממנו חצי מת שנתן לו אבל אם לא שכר כל‬ ‫הבית רק חלק השותף שהשבית לו>לבדו אין צריך ליתן לשני בלום‬ ‫שהרי לא שכר בחלקו כלום *‬ ‫יא בבר ידעת טמה שכתבנו פעמים שהגזלן קונה הנזילה בשינוי‬ ‫טעשה לפיכך אם גזל סטנים שצובעים בהן ודקינהו ושרעה!‬ ‫וצבע בהן קנאה בשינוי וטשלם דמיהם שהיו שוין בשעת הגדלה ואס‬ ‫גזל סמנים שמין וצבע בהן צמר או דבר אחר שהוא שלו אין זה‬ ‫נקרא שינוי שהצבע היא לפניו מונחת על הצמר ואע*פ כן צדיך‬ ‫לשלם לו דמי הסטנים שהרי הפסיון ולא יובל להעביר הצבע טעל‬ ‫הדבר הצבוע בו להשיבה דלאבוד אזלא אם מעבירה ואם גול צמר‬ ‫וסמנים שרויים מאיש אחד וצבע אותת הצטדבאותס םטגים דעכשיו‬ ‫יכול לעשות השבה מעליית׳שיחזור הצמר כך כסו שהיה צבוע והרי‬ ‫ממילא נתייקרה הצמר בשביל הצבע שעליה ונתפרע הנגזל הצטר‬ ‫והסטנימ בהשבת הצמר הצבוע וטבעיא לן בגמרא אם הוזל הצמר‬ ‫הצבוע בעניין שאינו שוה אלא כמו שהיה שוה בהיותו לבן וא׳יכ‬ ‫כשיחזיר הצמר אפי׳צבוע לא השיב אלא דמי הצטר שגזלכשהיתה‬ ‫לבן והנגזל תובע דטי הסטמנין שאומר אם היית מחזיר לי חצטר‬ ‫ב‪6‬ני עצטו והס»ין כפני עצמן הייתי מוכר הצמר בשווייה בטן‬ ‫שהיא שוה עכשיו והםטנין הייתי מוג״ גיכ בפני עצמן או הייתי‬ ‫צובע בחן בנד ובנד צבוע הוא נשבר ביוקר ועכשיו חפסדתני דה*‬ ‫לא אשביח׳ בצמר וטיבעי׳ לן מי אטרינן יש שבח הםמטנין עיג‬ ‫הצטר דחזות׳ טילתא היא והרי השיב הםטטנין עם הצטר או דילטא‬ ‫אין שבח הסטנין ע״נ הצטר רחזות׳לאו טילתא היא אלא נוי בעלמא‬ ‫הוא יאע״ג שהשיב לו צמר צבוע לאו הדי השבה וצריך לשלם לו‬ ‫דמי הסטטנק בפגי עצמן שהרי הפסיד! ולא איפשוט לניכך אין‬ ‫מוציאי! מן הגזלן מספק ואם תפש הנגזל לא מפקינן מיניה‬ ‫מספק דהפיעה ‪4‬‬ ‫י‬

‫‪6‬‬

‫חושן משפט‬

‫הלכות מילה‬

‫‪0‬טגי העשרים שמודה משלם » הדכתכתי ‪8‬עמא בסעיף הקורם‬ ‫ועל השאר אינו גשבע אלא היםת ולא שבועת התורה של מודה‬ ‫מקצת שהדי הוא לא הודה כלום אלא שאמר דידי חטפתי ואע׳׳ג‬ ‫דאמריגן לעיל סימן ע׳׳ה ם עי׳ ד׳ וסעי׳ ה׳ שאם כפר בכל‬ ‫ונתחייב במקצת על פי ערים שהעידו עליו במקצת או ע״י טעגותיו‬ ‫שחייב שבועת התורה דמי להא דהכא דהתם מתחייב ־ודאי עפ״י‬ ‫העדים או ע״י טענותיו וה״ל כמודה מקצת ממש אבל הכא אינו‬ ‫!;תחייב ודאי דשמא האמת אתו במה שאמד דידי חטפתי אלא‬ ‫שהתורה חייבתו לשלם המקצת משום שמחוייב שבועה ואינו‬ ‫יכול לישבע ואין זה נקרא מודה כלל שאין כאן חייב ודאי »‬ ‫ן נכנם לביתו של חבירו שלא בפניו ונטל כלים משם בפני ער‬ ‫אחד ואץ העד יודע כמה וביה אומר עשרים כלים היו לי‬ ‫בביתי ולא מצאתי אחד סהם והגוזל אומר לא נטל^תי אלא עשרה‬ ‫ואותם עשרה היו שלי חייב להחזיר אותם העשרה מפני שהוא‬ ‫מחוייב שבועה ואיגו יכול ל׳שבע ואע״ג שבייה טוען ספק אפיי‬ ‫על אלו העשרה מ״מ חייב שבועה מפני העדאת העד המעיד‬ ‫ודאי אבל על השאר אין צריך לישבע אפילו היסת מפני שאץ‬ ‫יכול לטעון לא העד ולא ב׳״ה על הנזלן טענת ודאי שהוא ‪pap‬‬ ‫ואין לו עליו אלא חרם סתם »‬ ‫ךן הטוען את חבית גזלחני מאה דינדין והוא אומר לא גזלתיך‬ ‫בלום נשבע היםת כדק כל הגתבע וכופר ככל ואם הודה‬ ‫שנטל חמשים משלם המשים ונשבע שבועה דאורייתא על‬ ‫השאר כדין כל מודה מקצת ולא א מדינן כיון שהוא מודה שגזל‬ ‫וזמשים חרי הוא גזלן ופסול לשבועה ושכגגדו ישבע ונוטל כיון‬ ‫שלא הוחזק גזלן כעדים שאין אדם משים עצמו רשע ופלגיגן‬ ‫לדבוריה שחייב לשלם מה שהודה ועל מה שאומר שהוא גזלן‬ ‫אין אנו צריכין להאמין לו ומשבעינן ליה על השאר ‪,‬‬ ‫‪ Q‬ובן הטוען לחבית שנכנס לביתו וגזל ממנו כלים והוא אומר‬ ‫דרך משכון לקחתים בחוב שיש לי עליך וב״ה אומד אין לך‬ ‫כידי כלום אע״פ שהודה שמשכנו שלא ברשות הואיל ואין שם‬ ‫עדים שגזל ה״ז נשבע שיש לו חוב עליו וגובה חובו מן המשק‬ ‫שהפה שאסר הוא חפה שהתיר דאי בעי הוה אמר מעולם לא‬ ‫לקחתי ממך כלום מיהו ביון שהוא גובה חובו במשכון זה‪ ,‬הוי‬ ‫בנשבע ונוטל וצריך לישבע בנקיטת חפץ כדין כל נשבע ונוטל‬ ‫וע״ל סימן פ״ט וצי וצ*א«‬

‫שסה הגוזל ואינו יודע ממי גזל ובו ב׳‬

‫סעיפים‬

‫«‬

‫א הגוזל לאחד מחמשה ואינו יודע לאיזה מהם גזל וכל אחד‬ ‫מהם אומר אותי גזל אפי׳אין כאן עדים שגזל חייב לשל׳ לכל‬ ‫אחד ואחד שהרי צריך לעשות השבה ואם לא ישלם הכל לאהד‬ ‫שמא אותו הוא הנגזל ולא עשה השבה מיהו פל אחד צריך לישבע‬ ‫גתן כל הנוטל מעות מהבית על פי דבורו שנשבע ונוטל וכן נמי‬ ‫אם גזל משנים מאחד מנה ומאחד מאתים ואינו יודע של מי‬ ‫המאתים וכל אחד מהן אומד מאתים שלי היו כל אחד נשבע‬ ‫ונוטל מאתים ‪,‬‬ ‫ב בד״א כשתובעין אותו אבל אם אין תובעין אותו אלא הוא‬ ‫נעצמו אומר גזלתי לאחד מכם מנה ואיני יודע לאיזה או של‬ ‫»י היו המאתים אין ב״ד מחייבין אותו לתת לבל אחד ואחד‬ ‫כיון שאינם תובעץ אותו אלא מניה מנה ביניהם והם חולקין מ״מ‬ ‫אם בא לצאת ידי שמיס חייב לשלם כל הנזילה לכל אחד ואחד‬ ‫אמר לאחד גזלתיך ואיני יודע אם החזרתי לך אין ב״ד טחייבין‬ ‫אותו כיון שזה אינו תובעו מ״מ אם בא לצאת ידי שמים צריך‬ ‫ל>תן לו אבל אם אמר לו איני יודע אס ‪ y r b u‬אס לאו פטור‬ ‫אף לצאת ידי שמים ‪,‬‬

‫שםו‬

‫גזלן שבא לעשות תשובה אם מקבלין ממנו‬ ‫ובו ד׳ סעיפים ‪.‬‬

‫א גזלן או גנב מפורסם שעסקיו בכך שגזל וגנב הרבה שתשובתו‬ ‫קשה שהרי אין ‪ b‬תשובה עד שישיב הנזילה או ישלם אותה‬ ‫ואיש יקבלו מפ‪-:‬י היה צריך להחזיר רוב מה שיש לו והיה נמנע‬ ‫מלעשות תשוב׳אם אה הגזיל׳קיימ׳ שצריך לשל׳משלו ובא לעשות‬ ‫תשובה מעצמו אחז״ל שלא יקבלו ממנו בדי שלא ימנע עצמו‬ ‫מלעשות תשובה והמקבל ממנו אין רוח חכמים נוחה הימנו וט״מ‬ ‫אם אומר שרוצה לצאת ידי שמים אין מוחק ביד הנגזל מלקבלו‬ ‫ויכול הוא לקבלו ואם לאבא לעשות תשובה מעצמו אלא הנגזל‬ ‫היה צריך לתובעו בב״ד אפי׳ נזל; או ננב מפורסם ומורגל בכך‬ ‫מחיייבק אותו להחזיר ומשלם מכל מה שיש לו אפי׳ אבנטו וכן‬ ‫אם הנזילה‪.‬קיימת אפילו בא לעשות תשובה מעצמו טוזייבק אותו‬ ‫לההזיד הכל וג; תוזל באקראי דליכאלמיחש בזה שימנע מלעשו'‬ ‫תשובה שתשובתו קלה אפילו בא לעשות תשובה מעצמו טחייכין‬ ‫אותו להחזיר הכל »‬ ‫ב המעיס והגבאים והמכםנים תשובתן קשה מפני שגוזלין הרבים‬ ‫ויאיין יודעים למי יחזירנו לפיכך יעשו בהם צרכי הרבים מון‬ ‫מדות שיתי( ומעתת להכניס בהן מים לשתות דהוי דבר הצריך‬ ‫להל ויהנו מהם גם הנגזלים ואפ עשה תשובה והחזיר תז־לה‬ ‫לרשות הנעלים אם צריך דעת בעלים דינו כמו מנכ שיתבאר‬ ‫לעיל סימן שנ״ה»‬

‫סימן שסה שפו שפז‬

‫ג היה כלי ביד בנו של חבירו או ביד עבדו של חבית ו&«‬ ‫אחד ולקחו מידו ונשתמש בו הרי זה שואל שלא מדעת‬ ‫בעלים דהוי עליו גזלן ונתחייב באונסין עד שיחזירנו ליד הבעלים‬ ‫לפיכך אם החזירו ליד הבן שהיה בידו והוא קטן ואבד או נשבר‬ ‫ווייב לשלם דהרי הקטן לאו כר שימור הוא והשבה לידו לאו‬ ‫השבה הוא »‬ ‫ף תוזל את חבידו כיישוב‪ .‬ובא להחזוד לו במדבר לא יצא שאין‬ ‫זה השבה ואם ירצה הנגזל אין צריך ליקחנו מדו ולקבל עליו‬ ‫אדריות הדרך מיהו אם נטלו ממנו סתם הוי השבה ונפטר הגזלן‬ ‫ואחריותו על הבעל אבל אם מחזירו לו ביישוב אפילו אינו באותו‬ ‫מקום שגזל יצא »‬

‫שפז גזלן שבא להחזיר את הגזילח‬ ‫ובו ו׳ סעיפים‪.‬‬

‫והגוזל את אביו‬

‫א הג־זלאת הכירו שוה פרוטה ונשבע לו על שקר ואח״‪-‬הודה‬ ‫שנשבע לשקר צריך להגיעו ליד הנגזל עצמו אפילו אם הוא‬ ‫באיי הים ורחוק ממנו הרבה דהואיל ונשבע על שקר אינו יוצא‬ ‫ידי השבה עד שיגיענו לידו דכתיכ לאש׳הוא לו יתננו כיו׳ אשמתו‬ ‫והאי קרא גבי נשבע לשקר כתיב שהוא יום אשמתו כלומר יום‬ ‫החטא או ונשבע לשקר אם אחר בך יודה יתננו ליד הנגזל עצמו‬ ‫אבל כל זמן שלא נשבע אפי׳בפר בו וחזר והודה אינו חייב לרדוף‬ ‫אחריו להחזיילו אלא אם בא להחזיר יודיע לבעלים כך וכך גזלתי‬ ‫ממך בא וקחנה ותהיה הגזילה בידו עד שיבא ויקחנה ובזה יצא ידי‬ ‫והשיב את הגדלה דמדלא חייב התורה לרדוף אחר הנגזל וליתנה‬ ‫לאשר הוא לו לירו אלא ביום אשמתו דהיינו שחטא ונשבע ש״מ‬ ‫דקורם לכן אינו צריך לרדוף אחריו»‬ ‫ב כל זמן שיש בידו גזל שהוא שוה פרוטה ונשבע עליו אפי׳‬ ‫החזיר לו כיי הגזילהחוץ מש״פ שנשאר בידו חייב להוליכה‬ ‫אחריו ליתנה לידו כעצמו ולא יתן אפי׳ לבנו ולא‪.‬לשלוחו שעשאו‬ ‫בלא עדים אלא א״כ עשאו שליח בעדים דשלוחו שעשאו כעדים‬ ‫הרי הוא כמותו ומשום תקנת השבים תקנו חזיל שאם עשאו ב״ד‬ ‫שליח בעדים ונתן לו ואין צריך לומר אם נתן‪ .‬ליד כ״ד עצמו שיצא‬ ‫כדי שלא נחייב זה להוציא מנה בהוצאת הדרך »‬ ‫‪ j‬החזיד לו כל הגזילה או שמחל לו עליה חוץ מפחות מש״פ אינו‬ ‫צ־יך להוליך אחריו אלא יבא הנגזל ויטול השאר ואע״פ‬ ‫שהגזילה עצמה קיימת ולא חיישינן|שמא תתיקר ותהיה ש״פ ואס‬ ‫לסוף נתייקר ייא הואיל ונפטר מהליכה אחריו שוכ אין צריך עוד‬ ‫להוליכה אמריו אפילו נתייקרה ויש חולקין ‪,‬‬ ‫ף כבר ידעת שבכ״מ היורש במקוםןמורישו עומר לפיכך אם מת‬ ‫הנגזל כשבא הגזלן לעשות תשובה אם הנזילה בעין צריך‬ ‫להחזירה ליורש כמו שהיה צריך להחזירהילמוריש ואם אינה בעץ‬ ‫ו‬ ‫יחזיר ליורש דמיה כמו שהיה מחזיר למוריש ‪,‬‬ ‫ך• הגוזל את אביו ונשבע לו ומת האב ובא לעשות תשובה כיצו*‬ ‫יעשה שיקיים מצות השבה שאם יחזיק הנזילה בידו בתורת‬ ‫ירושתו אין זה השבה אלא צריך להוציא הנזילה מתחת ידו ליד‬ ‫שאר היורשים דאז הויא השבה לפיכך י״א שאם הנזילה קיימת‬ ‫נותן הנזילה בעצמה לאחיו ויצא ידי השבה ואס אינו רוצה לוותר‬ ‫חלקו נוטל משאר הנכסים כעד מהשהיה מגיע לחלקו מן הנזילףז‬ ‫ואם אין הנזילה קיימת או נשתנית משלם לאחיו הקרן משלו‬ ‫ועושה חשבון עם אחיו בשאר הנכסים ונוטל משאר הנכסים מה‬ ‫שהיה מגיע לחלקו מן הנזילה ויצא בזה ירי השבה» וי״א שאינו‬ ‫נוטל כלום כנגד הנזילה דלא הוי השבה אם יטול כנגדו ואם הוא‬ ‫עני ולא יוכל לוותר חלקו לוה מאחרים והם באים ונפרעים מחלקו‬ ‫ואם אין לו אחים שנמצא זה הגזלן לבדו הוא יורש את אביו אס‬ ‫יש לו בנים לגזלן מוציא המילה מתחת ידו ונותנה לבניו והוי זה‬ ‫השבה לאביו לפי שנחשוב אותו כאילו הוא מת כיון שאינו ראוי‬ ‫לירש את הגדלה שהרי צריך להוציאו מתחת ידו והרי בניו יורשין‬ ‫אבי אביהם וכשבני הבנים יורשים אבי אביהמ אינם באים מכת‬ ‫אביהם אלא נחשבים כאלו היו הם בני הזק! כדאםרינן לעיל‬ ‫בהלכות נחלות סי׳ רע״ו וילפינן לה מקרא וא׳יכ יוצא בזה ידי‬ ‫השבה כשנותן לבניו ואם אין כנים לגזלן נותנ׳לבעל חובו בהלוואתו‬ ‫או לצדקה והואיל?ויצא הנזילה עצמה מת״י יצא ידי השבה אע״פ‬ ‫שנתנה מתנה או פרעה בחובו והוא שיודיע למי שנוחנו לו ויאמר‬ ‫לו זה גזל שגזלתי מאבא ויש חולקין ואומרים שאם אין לגזלן‬ ‫‪41‬‬

‫ו״יי* יייץייי‬

‫‪14 1‬‬

‫‪u‬‬

‫*»‪• "rt-1‬‬

‫׳ ‪ HIV I‬י**‪t I -‬‬

‫ן הגוזל את הגר ונשבע לו ומת ת ר בלא יורשים אפ׳׳ תרת‬ ‫לגר בחייו וזקפו עליו במלוה חזשתא ככר זכה הגרלה כחיי הגר‬ ‫ונעשית נכסי הגר וזכה במה שנידו אפ״ה צייך להוציא הגזילוז‬ ‫מידו ולקיים מצות השבה וליתנו לצדקה שזהו עיקר השבה כגזל‬ ‫הגר בזמן הזה דבזמן המקדש היה לכהנים רכתיב ואה אין לאיש‬ ‫גואל וגומר ואמרו חכמים ז״ל ובי יש לך אדם בישראל שאין לו‬ ‫גואלים פירוש יורשים אח או בן אח או שאר קךיב־ש למעלה עד‬ ‫יעקב אבינו אלא בגזל הגר הכתוב מדבר שאי;'לו גואל נדשראל‬ ‫אש זה גזלי ומת מה כתיב אחריו האשם המושב לה׳ לכק ונו׳‬ ‫שכיח דין‬ ‫ובזמן הזה הוא לצתזה‬

‫לבוש עיר שושן‬ ‫ע ס ח דין המציל מיד הלסטימ ישראל‬ ‫סעיף אחד •‬

‫הלבות מילה‬ ‫או גו» ובו‬

‫א הטציל מיד ליסמין ישראל הרי אלושלודטםתמ׳נתייאשויבעייים‬ ‫מטנו ואם יורע שלא נתייאשו חייב להחזיר אבל המציל מיד‬ ‫ל־םטין גוי או מונס נוי חייב להחזיר שםחם הדבר שלא נתייאשו‬ ‫הנעלים ואם ידוע שנתייאש הרי אלו שלו וטפני מה אטת כתם‬ ‫ליסטים ישראל נתייאשו הבעלים סתם גוי לא נתייאשו הבעלים טפני‬ ‫והנעלים יודעים שהנוים מוציאין מיד הגזלן אעיפ שאין שם‬ ‫עדים שמל אלא בראיות רעועות ונאוטד הדעת לפיכך אינם‬ ‫מתייאשין שאומרים היום או למחר אתנענו ברינידם ואוציאם מטנו‬ ‫אבל בגזלן ישראל שצריך לתבוע אותו בדינינו צריך עדות גמורה‬ ‫וראיה ביורה שנזלו ויה קשה להניא לפיכך מתייאש טמנו טיר‬ ‫ולא יתבענו » אנל םתם גנינה הוי יאוש אפילו נגוי דכיון תו‪:‬ב‬ ‫נסת־ ואין תאה מתייאשין הבעלים שיד שאינו יודע מ׳ גנבו‬ ‫ולפי זה הקונה טן הגנב לא היה צריך להחזיר הגניבה א‪-‬יא א׳יב‬ ‫ידענו שלא נתייאש שהרי קנאי! ביאוש ושנוי רשות כש״ש לעיל‬ ‫מי׳ שג״ג מיהו עכשיו נהגו לווחזיר כלגנינה ומנהג זה ישלו סשך‬ ‫‪0‬ן התורה שאין לשנותו שבן אטרו חז״ל מגלן דמנהגא טיליתא היא‬ ‫•נאטר אל תסיג גבול רעיך אשר גבלו ראשונים ייפ‪-‬כך איןלשנות‬ ‫מןהשנתג וכשו שנתבאי״ לעיל סישן שניו ואין ח‪-‬יוק בזה נין גנב‬ ‫לגזלן דככל עניין מחזיר לו רשיו ונוטל את שלו כן נראה לטורי‬ ‫וק נהגו ועיל סי׳ רל״ו דין הקונה קרקע גזולה ‪,‬‬ ‫‪4‬‬

‫ע ס ט אסור לקנות מגזלן וליסטים ולהבות מממונם‬ ‫זדינא רמלבותא ביצר ובו י״א סעיפים •‬ ‫א אמר ^נןנית שום דבר טיזגזלן ואסור לסעדו על שינויו כדי‬ ‫שיקנהו שכל העושה דברים אלו וכיוצא בהם מחזיק ידי עוכרי‬ ‫עבירה שיתאמץ למסור עצשו לנזול יותי־ כיון שיודע טי שיקנה‬ ‫מטנו והרי זה עובי־ על ולפני עור לא חתן מכשול ולוקח ממני‬ ‫מטלטלי! דינו כלוקח מהגנב לענין מפורסם או שאינו טפורסם כש״ש‬ ‫לעיל בסי׳ שניו »‬ ‫‪ 3‬אסור ליהנות בדבר הגזול ואפי׳ לאחר יאוש דיאוש כדי לא קני‬ ‫כדאשרינן לעיל והוא שידע בודאי שדבי זת חוא הגזול עצםו‬ ‫כיצד ידע שהבמשה זו גזולה אטור לרכוב עלית או לחרוש כה גול‬ ‫בית או שרה אםוי לעבור בתיכיז או ליכומ בה בחמה ט‪8‬ני החמה‬ ‫ובגשמים מפני הנשאים ואם די כה תיכ להעל־ת שכר לנע־‪ .‬ים •אם‬ ‫היתה עשויה ל י ‪ 2‬כ ־ ג ! ל דקלי׳ ועשה מהם גשר אסור לעבור עליו וכן‬ ‫נ ל כיוצא כזה להרחיק מהם ששום לפני עור וגו׳ ועוד כשלא יהיה‬ ‫לגו עסק עם הגזלנים יחיה זח סבה שהם בעצטם יפרישו ט! העכירה‬ ‫*בל טדך שבית אילנות של בעלי בתים ועשה מהם גשר טיתר‬ ‫לעבור עליו שזהו חוק למלךואפי׳שצוה המלך לעבדיו לביות טבל א׳‬ ‫ואחד דבר ידוע והלכי עבדיו יכיתו הכל מאחר מיתר דדינא דמלבותא‬ ‫דכי הוא שאי‪ :‬העבד צי־יך לטיוח לגביו! מעט מעט מכל אחד דעבד‬ ‫מלך מלך וא״צ לטיוח ואינחו ד « ‪ 5‬ס י ר ו אנפשייהו דאנעי לתו לטינקט‬ ‫מנילה נגי ומשקל דשי וזה שנטל טטנו יגכ׳ מכל אח׳חיקו וכן אם‬ ‫הרס בתים ועשה דרך אי חושה מותר ליהנות בה וכן כל כיוצא נזה‬ ‫•דין השלך דין ובאיזה ט־ך אטרו עיין בסיף י ם " אכל מושל אחר‬ ‫מעשת כן הרי הוא גזלן ובעל זרוע שיתו אם טסת לרבים מותר‬ ‫ליהנות משנו דד‪,‬א הוי יאוש עם שינוי רשות »‬ ‫‪ j‬מי שהוחזק שהיא מלן וממונו בא לו כנזילה אסור ליהנות ואם‬ ‫ידוע לנו שיש לו טמון שאינו גזול אפילו הוא׳ מיעוט טטהשיש‬ ‫לו אע״פ שרוב ממונו גזול מיתר ליהנית טמנו דכיון דאים־ר זה‬ ‫אינו אלא טדרננן אולינן ביה לקולא ותלינן ואטיינן האי טידי דיהיב‬ ‫ליה טאותו טיעוט שהוא רירי תוא •עד שיוודע נוראי שרנר וה‬ ‫שהוא נותן לו הוא גזול בידו‪,‬‬ ‫ך בני אדם שחזקתם שים גזלנים וחזקת בל טטונם גזול מפני‬ ‫שטלאכתם מלאכת גזלנים בגין הטוכס־ם והליסטים אסור ליהנות‬ ‫מהם שחזקת טלאכה זו שהוא גזול ואין טחלפין רינרין מהתיבה‬ ‫»להם שהכל בחזקת גזילה אבל מטה שיש לו בבית או כשוק שלא‬ ‫בתיבת הטיכםי׳ מותר להחליף מיזם ואפי' מחיבתו אם הוא חייב‬ ‫למת לו חצי דינר ואין לו אלא דינר נותנו לו ולוקח טשנו חצי‬ ‫דינר אפי׳ מתיבת הטיכם מפני שהוא כשציל מידו»‬ ‫ך נטלו מיכםין את חשות או כסותו ונתנו לו חטור או כם־ת אחר‬ ‫הרי אלו שלו מפני שאף אם גזלו מאחרים טסתשא שהנעלים‬ ‫מתייאשי; טהם וגם אינו יודע נודאי שהוא גזול אצלו ועוד שהרי אינו‬ ‫נוטלו משנו בחנם שה־י חוא כשוביה לו כעד שלו לפיכך טות־ ליטלו‬ ‫מטנו מ״מ אם תיח ותיק הוא ורוצה להחמיר על עצמו שלא ליה*‪,‬־ת‬ ‫ממנו דשטא טשטון גזול הוא יטלנו זיחזיינו לנעלים הראשונים ולא‬ ‫לטובם •יאס ידוע לו שלא נתייאשו הנעלים מטנו יחזירנו להם בחנם »‬ ‫ישראל‬ ‫בריא שהטוכס כגזלן כזטן שהמוכס גוי או אפילו‬ ‫ן‬ ‫והוא מוכס העוטר מאליו או אפי׳ עומד מחטת השלך ואין‬ ‫‪ ft‬ןצגר‪ ,‬אלא לוקח טכל אום מר‪ .‬שירצה אכל אם פסק המלך‬ ‫‪,‬‬

‫סימן עזע שעא שעב‬

‫ליקה קצבה ידוע מכל אדם אפי׳ צוה שישראל יתן יותר סגוו‬ ‫מ״מ מקרי דבר קצוב לכל איש והעמיר מוכס ישראל לגכותו למק־‬ ‫אם ידוע שאדם זה נאמן ואינו מוסיף ליקח יותר על מה שגזר‬ ‫המלך אין זה בחוקת גזלן משום דדינא דמלנותא דינא ולא עוד‬ ‫אלא שהמבייח ממכם זה עופר על לאו דלא תגזול מפני שהוז‪$‬‬ ‫גוזל את השלך ב ן שהיה מלך ישראל כין שהיה מלך גוי שהרי‬ ‫ק״ל דגזל תוי אכור וכן אם ישראל קגה השכס מהמלך המבריח‬ ‫עצמו הרי זר גוזל את הישדאלשקגאו וי״א אפילו ידוע שהישרזייל‬ ‫לוקח יותר מן הקצבה שקצב המלך מכל מקום אסור להכריח‬ ‫ממנו אותו דבר שהוא ק*יוב לו דהוי כגוזל מן הגזלן דאסורדאשו‬ ‫מפני שהוא עושה שלא כדין ולגזול יגזלו בגי אדם חוקו היינו‬ ‫דאמרי אינשי כתר גנבא ננוב וטעמא טעים ‪ ,‬אבל אם קנאו גוי‬ ‫מותר דהוו כהפקעת הלוואתו דשרי במקום דליכא חילול השם‬ ‫בגון שהיה חייב לאביו וטוען ליורש נתתי לאביך קודם שמת‬ ‫דלא ירע הנוי בהדיא דמשקר שרי ה״נ הוי הכרחת המכס שמבריחו‬ ‫בלא ידיעתו וי״א דאפי׳ במוכס ישראל אם לא קנאו לעצמו רק‬ ‫הוא גובה למלך אע״ג דאסור להכריח מכח דינא דמלכותא דינא‬ ‫מ״מ אם אחד מבריח המוכס הממונה מן המלך לא יכוף אותו‬ ‫ליתןדהוי כהפקעת הלוואתו דשרי מיהו אם יש בזה משום יראת‬ ‫המלך ודאי יכול לכוף אותו ‪.‬‬ ‫ן מלך ששם מס על מ י העיר או על כל איש ואיש דכ׳ קצוב‬ ‫לשנה או על כל שדה ושדה דבר קצוב או שגזר שכל ?וי‬ ‫שיעבור על דבר זה ילקהו כל נכסיו למלך או כל כני‬ ‫שימצא כשדה בשעת הגורן הוא יתן המש שעליה בין שיהיה הו‪.‬א‬ ‫בעל השדה בין שאינו בעל השרה וכל כיוצא כדברים האלו אינו‬ ‫גזל וחוזר זה וגובה מכל אחד את המגיע עליו כחוק המלך וישראל‬ ‫שגבה אותם למלך אינו בחזקת גזלן והרי הוא כשר‪,‬והוא שלא‬ ‫יוסיף ליקח ולא ישנה ולא יקח לעצמו כלום ואם גוי הוא מותר‬ ‫לקנות ממנו ‪t‬‬ ‫ןן וכן מלך שכעס על אחד מעבדיו ושמשיו מבני המדינה ולקח‬ ‫שדהו או חצירו אינו גזל ומותר ליהנו׳בה והלוקחה מהמלך‬ ‫הרי היא שלו ואין הבעלים מוציאיןאותס מידו שזה דין המלכים‬ ‫בולם ליקח ממון שמשיהם כשכיעסי׳ עליה׳ והרי המלך הפקיע‬ ‫שיעמדו ונעשי׳ חצר זה או שדה זו כהפקר וכל הקונה אותי מן‬ ‫המלך זכה בה אכל מלך שלקח שדה או חצר של אהד מכני‬ ‫המדינה שלא כדינים שחקק הדי זה גזלן והלוקח ממנו הבעלים‬ ‫מוציאין מידו דקרקע אינה נגזלת ולעולם כרשות בעלים ‪tri‬‬ ‫כללו של דבר כל דין שיחקיק אותו המלך לכל ולא יהיה לאד‪1:‬‬ ‫אחד בפני עצמי אינו גזל כלום שיקח מאיש זה בלבד שלא כדת‬ ‫הידוע לכל אלא חמס את זה ה״ז גזל ואם חקק‪ .‬דבר לבעל אימ״ת‬ ‫אחד או לבעלי משא ומתן א׳ כגון שחקק למלוי ריבית איזה דג‪*£‬‬ ‫י״א דלא אמרי׳ ביה דינא דמלבותא דינא הואיל ואיגו חקוקלכל‪,.‬‬ ‫ייא דלא אמרינןדינאדמלכותא דינא אלא במסיס ובטכסים התלויןן‬ ‫בקרקע שאין למלך אלא הארץ שיכול המלך לומר לא יעבור אד‪$‬‬ ‫זה בארצי או לא ידור זה וזה באי־צי אבל בשאר דברים לא »‬ ‫ויש חולקין ופבירא להואדבכל דבר אמרינן דינאדמלכותא דינא‬ ‫והבי משתבר שהרי הוא יכול לעשות בכל ארצו מה שירצה וכן‬ ‫הוא דינא דמלכותא וע״ל סימן שנ״ו סעיף ז׳ י‪.‬‬ ‫ט גבאי המלך ושיטריו שמוכרין שיות בשביל הטס הקצוב‬ ‫שעל השדות ממכרם ממכר שגוף השדה היא של הסלך אבל‬ ‫המם הקצוב שעל גולגולת כל אדם אינ‪,‬ו מוטל אלא על גוף‬ ‫האדם עצמו ואש נטלו לו השדה ומכרוה בשביל המס שעל‬ ‫הגלגולת ה״ז אינו ממכי־ אא״ב חקק המלך הדת להיות כן בכל‬ ‫ארצו וע״לפ״ ם׳׳ח מדינא דטלכותא גם סימן ק״ז סעיף ב׳ \‬ ‫י מלך שהיו דיניו שכל שלא יתן המס שעל השרה תהיה השרץ‬ ‫לנותן המס וברח בעל שדה אחד מפני המס ובא אחי ונתן טס‬ ‫שעליה למלך ואכל פירותיה אין זה גזל אלא אוכל הפייות וניתן‬ ‫המס עד שיחזירנו הבעלים דרכי דינא דמלכותא דינא כראמין »‬ ‫י א וכן מלך שגזר שכל מי שיתן ויפרע מס הקצוב בשביל חבירו‬ ‫ישעבד כחבית שלא נתן המס ובא ישראל ונתן מם בשביל‬ ‫עני אחד ה״ז עובד בו באותה עני משום דינא דמלנותא ד־נא‬ ‫וכאילו היה עבדו שכיון שהוא נתן המס בעדו הרי הוא כאילו‬ ‫הוא מכור אצלו בעבד עברי שנמכר לו בכ״ד לפיכך יש לו דין‬ ‫עבד עברי שאסור לעבוד בו עבודת עבד בטן שיוליך אחריו כליו‬ ‫לבית המרחץ אי יחלוץ מנעליו ישראל שהיה חייב לגוי והגוי מ‪:‬ר‬ ‫השטר לישראל אחר אע״פ שאסור לו לדון עמו בפגי גויס‬ ‫מ״מ כיון דאתי מכה גוי דייני ישראל יפסקו לו גם כן לישראל‬ ‫זה מה שהיה הגוי מרויח בו בפגי דייני גייס דהואיל וישראל‬ ‫זה בא מכחו הרי הוא במוהו בכל מה שהיה יכול לזכות בפני‬ ‫והמלוח על המשכון‬ ‫דייני גוים שהוא דינא דמלכותא‬ ‫לישראל יכול למוכרה בכלות השנה משו׳דהכי דינא דמלכותאלא‬ ‫אמרינן דינא דמלכות׳ אלא בדבר שיש לו הנאה למלך או שהיא‬ ‫לתיקון בגי מדינתו בענייני משא ומתןשביגיה׳ אגל שאר דינים דעי‬ ‫תורה‬

‫חושן משפט‬

‫הלכות גדלה‬

‫המ&ורממי׳ כינינו כגון שהם מכשירים עד אחד ואפי׳ היא קרוב או‬ ‫‪3‬סול ואפי׳ אב על בנו ואח על אחיו כשר ביניהם וכיוצא ברכיים‬ ‫אלו דיגי פרטיים שבין ישראל לחבימ פשיטא שלא גרון בהם‬ ‫כמותם דאל״כ בטלו ח״ו כל דיני תורה וישראל וכ! הנושא א‪:‬זה‬ ‫במקום שדני; בדיני גדם ומתה אשתו לא יוכל אני אשתי או שאי‬ ‫יורשיה לומר כל הנושא אשה על דעת מנהג המקום הוא ‪:‬ושא‬ ‫וגחן הדבד כדיני גויש כגון אם מתה בעלה יורשה או אינו יורשה‬ ‫וכה״ג דליכא בזה משו׳ דינא דמלכותא דהא פשימ בינינו הנעל‬ ‫יורש את אשתו דבר תודה חוץ משנה ראשונה תגייה מתקנת‬ ‫קהלות שו״מוכה״ג דלא אמרינן בהא דינאדמלכותא וגש לא אמי־נן‬ ‫ד נא רמלכות' אלא במלך שמטבעו יוצא באותן האיץ•' והשכימו‬ ‫עליו שהא אדוניהם והס לו עבדים אבל אש אינו מלך בזה היי‬ ‫הוא כגזלן ובעל זרוע לכל דבר הוא ועבדיו ואין רעיו דין ‪4‬‬

‫וזע‬

‫דברים שהם גזל מדבריהם כגון מפריחי יונים‬ ‫והמשחקים בקוביא ובו ר׳ סעיפים‪:‬‬

‫^ יש דברים רבים שאינם גזל מן התורה אבל חכמים אסרוהו‬ ‫משום שהם קרובים לגזל והעובר עליהם הרי הוא כגזלן מדני־יה׳‬ ‫גבול לעדות מדרבנן כגון מפרירוי יונים ומשחקים בקוביא מפריחי‬ ‫זנים כיצד בגון שמשלח יונה זכר שלו ביישוב של שוכני יונים‬ ‫^הביא עמו נקבה משם או משלח נקבה שתביא עמיה זכי" ונמצא‬ ‫;ו!ל מאחרים ואין זה גזל גמור שגם בעל השובך לא זכה בהם‬ ‫קני! גמור דממילא קא אתו להתם ורבו לשם מ״מ חכמים אס־־והי‬ ‫ושום שהוא קרוב לגזל ולא ביונים לבד אמיו א א הייה בבל שאר‬ ‫וגופות או חיה או בהמי שעושה כן הרי הוא גזל! מדבריהם ועד‬ ‫היכן מגיע איסורן עייל בדיני הרחקת נזיקין סי׳ קנ״י! ‪4‬‬ ‫* משחקי בקוביא כיצד כגון אלו שמשחקים בעצים א־ בצמרת‬ ‫או בעצמות וכיוצא בהם ועושים תנאי ביניהם שבל הנו צח את‬ ‫יבירו באותו שחוק יקח כך ובך יכן המשחקים בבהמה או חיה או‬ ‫‪:‬עופות ועושים שכל שמנצח בהמתו או תרוץ יותר יקה מ־ובירו‬ ‫‪ :‬ך ובך וכן כל ביוצא בזה בדברים א לו הכל אטור מרבייהס‬ ‫גזל מדבריהם הוא שאי! השחוק אלא אםמכת׳ולא זבה במה שנוביל‬ ‫ויש בו משום גזל מדבריהס ‪4‬‬ ‫; ולפי מה שאמרנו שמשחק בקוביא שאמרו טעמא ה־א משוש‬ ‫שהוא אסמכתא ואשור משום נזל מדבריהם י״א אפי׳ יש לו‬ ‫אומנו׳ אחרת פםול דהא מ״מ כשמשחק גוזל הוא מדנריהש ומ־ז״ט‬ ‫ומי אמדו שהמשחק בקוביא עם הגוי אינו פםיל שהרי אין יו משו׳‬ ‫‪j‬זל ומ״מ יש בו איסור משוס שעוסק בדברי׳ בטלים שאין רא י‬ ‫לאדם לעםוק כל ימיו אלא בדבר חכמה ובישוב של עולם אבל‬ ‫אינו פסול עדות משוס זה וי״א מה שאשרו ופםלו משחק בקוכיא‬ ‫לא אםמ משום גזל כלל שאין בו אסמכתא כ‪:‬ז"ש לעיל שיי ר״ז‬ ‫ולא פסלוהו אלא כשאין לו אומנו׳ אחרת אלא זו שאינו עוסק‬ ‫ביישובו של עולם שביין שאינו עומק ביישובו של עולם אינו יורע‬ ‫כמה טורח האדם אחר הממון ונקל בעיניו להעיד שקר כמ״ש לעיל‬ ‫סי׳ ל״ר סעיף ט״ז אבל אם יש לו אומנו׳ אחרת אפי׳ משחק עם‬ ‫ישראל אינו פםול שהרי אין בו משום גזל שאינו אשמכתא ואם‬ ‫אין לו אימנות אחרת אפי׳ משחק עם גוים פםול וכבר פשט המנהג‬ ‫גםברא האחרונה לשחוק בקוב״ אפילו ישראלים זה עם זה ואינו‬ ‫»םול אלא מי שאין לו אומנות אחרת אלא הוא ואם שחק עמו‬ ‫‪-‬‬

‫באמנה אם חייב לשלפ ע״ל םי׳ ר״ז ‪4‬‬ ‫ף הפורש מצודה וצד חיה או עוף א׳ דגים אם יש למצודה בית‬ ‫קבול שעשייה בכלי אז קינה לו כליו והנוטלו ממני׳ הרי היא‬ ‫גזלן גמור דאורייתא ומיציאין מידו ואם אינה עשויה ככלי אין על‬ ‫הנוטל ממנה דין גזלן דאורייתא ואין מוציאין אותן מידו אבל גזלן‬ ‫מדרבנן מיהאהוי ‪4‬‬ ‫ך• עני המנקף פימת של שכחה מן האילן ונפלו לארץ אם לא‬ ‫באו ליד העני קידם שהגיעו לארץ אין בהן גזל דאורייתא ואי;‬ ‫מוציאין אותן מידו אבל הוא אשיו מדרבנן »‬ ‫ן הדבורים אינם ברשיתו של אדם במו איזזי! ‪ 4‬ותרנגולי׳ ומ׳ימ‬ ‫יש להם לבעלים קניין בהם מדבריהם לפיכך מי שיצא לו‬ ‫נחיל של דבורים שלו מרשיתו לרשות חבידו יכול בעל הנחיל ליכנס‬ ‫בתוך שדהו של חבית ליקח נחילו ‪ ,‬אם מנעו בעל השרה ליכנם‬ ‫לרשותו כדי שיחזיק הוא בדבויים ה״ז גזל מדבריהם ולא גזל גמור‬ ‫שהדבורים הם כמו הפק׳ דמעלמא אתו ואין לבעליהם קניין בהם‬ ‫אלא מדבייהם ‪4‬‬ ‫ן כל גזל דאורייתא יוצא בדיינים ובל מי שיש בידו גזל מדבריהם‬ ‫אינו יוצא בדיינים ‪,‬‬

‫שעא‬

‫קרקע אינה נגזלת ואפי׳ נתייאשו הבעלים‬ ‫ובו ד׳ סעיפים‪.‬‬

‫א קרקע אין דינה כמטלטלין דבמטלטלין שייך בהו יאוש ושינוי‬ ‫רשות ואס נתייאשו הבעלים מהם ואחייב קנאס הלוקח קנאס‬ ‫ביאוש ושינוי רשות ייאוש כדי לא קנה כמ״ש לעיל אבל קרקע‬

‫סימן שפט‬

‫לא שייך בה שינוי רשות דבבל מקים שהיא בישות בעליה היא‬ ‫עומרת שהיא עצמה הרשות לפיכך אינה נגזלת לעולם כלומר‬ ‫אין בה דין גדלה שתהא קנויה לאדם אח׳ הקונה אותה מן הגזלן‬ ‫אלא אפיינתייאשו הבעלים קורם שמכר׳ הגזלן בא הנגזל ונוטלה‬ ‫מיד הלוקח בלא דמים כמי מן הגזלן עצמו והלוקח יטול דמיו‬ ‫מן הגזלן שמכר׳ ל־ ואפי' נמכרה אלף פעמים זה לזה וזה לאחר‬ ‫למולם יבא ה^גזל ונוטלה בלא דמים מיד מ• שמוצאה בידו וכל‬ ‫לוקח נוטל דמיו ממי שמכרה לו עד הלוקח הלוקחה מן הגזלן‬ ‫והוא נוטל דמיו מןהגזלן עצמו ועייל סי׳ רל״ו אם לקחה מגוי מה דינו‪.‬‬ ‫ב לפיכך אפ א רע בה קלקול אם היא קלקול הבא מאליו בגון‬ ‫ששגפה נהר אין אחריות ההפסד על הנזלן שהי־י בחזקת‬ ‫בעליה היא ע מרת ואימר לו הרי שלך לפניך אבל אם הפשיר׳‬ ‫דגזל; בידו בגין שחפר בה בורות שיחי! ומערי׳ א‪ 1‬שקצץ אמ‬ ‫האילנית או שחת את המעיינות או הרם את הבנייני׳ שעליה חייב‬ ‫להעמיד׳ לו בית א־ שדה נמו שהיו בשעת גזיל׳ או ישלם לו‬ ‫דמי מה שהפסיד שהיי הזיק בידים וכשם שהקרקע הנגזלת היא‬ ‫בי־יזקת הנמל לחובתו שיכיל לו׳ לו הרי שלך לפניך אמ נתקלקל'‬ ‫כך היא ברשותו לטובתו דאע״ג רגבי מטלטלי! אינו משלם אלא‬ ‫כשעת הנזילה גבי קרקע אינו כן אלא אש נשתמש בה ואבל‬ ‫פירותיה צריך לשלם מה שנהנה ממנה »‬ ‫‪ j‬גזל שדה ונטלוה מסיקין מן הגזלן או שנטלוה ממנה בכח המלך‬ ‫אם מכת מדינה היא שגזלו ג״כ שדות אחרות וכן המלך לקח‬ ‫שדות משל אחיים אומר ל• הרי שלך לפניך דמזלו גימה ואם מחמי‬ ‫הגזלן נלקחה שלא נטלו שדות של אחרים חייב להעמיד לו‬ ‫שרה אחרת ‪4‬‬ ‫ף אנס המלך את הגזלן ואמ־ לו שיראה לו כל שרותיו והיאה‬ ‫לו שדה זו שגזל בכלל •צרותיו ונטלה המלך חייב להעמיד‬ ‫לנגזל שדה אחרת כמ־ת׳ אי ישלם לו דמיה שלא היה לומר למלך‬ ‫שהיא שלו שאם י־יה אימי־ ל־ שאינה שלו לא היה המלך נוטלת‬ ‫שלא בקש המלך ליטול אלא שדותיו ‪4‬‬

‫שעב‬

‫גזלן שהפכיד השדה ואבל פירות מ צ ד גובה‬ ‫אותה הנגזל ובו ג׳ סעיפים *‬

‫^ גזל קיקע והפשידה בידו א״ שאכל פירותיה נשיב׳ הנגזל ליפיע‬ ‫נ־י הגזלן מה שהפשיר לו בקרקע או כפירות שאבל אינו גובה‬ ‫*\״׳״ מבני חורי מפני שהיא כמלוה על פה בד״א כשלא עמך‬ ‫גדין אבל אם עמד ברין ונתחייב לו לשלם ההפסד וחפירות ואח״כ‬ ‫מבר גיבה מניסים משועבדים דכיון שעמי ברי! ופסקו לו לשלם‬ ‫יש לו קיל וה״ל כמלוה בשטר בעדים ואש לא עמד בדין על‬ ‫שניהם רח על א׳ מהם אינו גיבה ממשעבדי דק בעד אותו האי‬ ‫שעמד עליו כדין ולא אמיינן כיון שעמד בדין על הא׳ ויש לו‬ ‫קזל גש השני יש לי קול אגבה וה״לעל שניהם כמלוה בשטר שאין‬ ‫הקול יוצא אלא במה שפשקו הדיינים ‪4‬‬ ‫ב וכן הדין נמיאם גזלוה מגזלן מחמתי דאמרינן שחייב להעמיד‬ ‫לו שדה אחרת אס עמד בדין ואח״כ מכר גובה הנגזל ממת‬ ‫שמ;י כיון שעמד ברין קודח שמכרו ‪4‬‬ ‫‪ j‬גזל והשביחה בידים והגגיל בא לטורפה שמין לו השבח ויד‬ ‫הגזל( על התחת־גה אם השבח יותר מההיצאה אינו נוטל‬ ‫מהנג ל אלא ההוצאה ואם ההוצאה יתירה על השבח אי; לו לגזלן‬ ‫אלא ההוצאה כשיעור שבח והמותר הוא מפסיד שהרי שלא‬ ‫ברשות הוציא »‬

‫י‬

‫שעג‬

‫דין מברה הגזלן והשביחה הלוקח מה דינו ש ל‬ ‫לוקח עם הגזלן ובו ג׳ סעיפים •‬

‫א מכר הג־לן את הקיקע ולא ירע הלוקח שהיא גזולה והשביחה‬ ‫כשבא הנגזל לטורפה טורף אותה מיד הלוקח כמו שהיא עם‬ ‫שבחה בין אם השביח׳ הוא בהוצאתו בין בשבחא דממילא והקרן‬ ‫חוזר הלוקח וגובה אותו מן הגזלן מנכשים משועבדים אפי׳ לא‬ ‫כתב לו אחריות דאחריותטעות םופר ןזוא ובשבח יש חלוק כיצר‬ ‫אס השביח' הלוקח בהוצאתו אם השבח יותר מההוצ׳ סברא הו*‬ ‫שנוטל הלוקח כל ההוצא' מהנגזל שהרי השביח שדהו והוא נהנה‬ ‫מטנו י*א אפי׳ לא היתה השדה עכשיו טובה יותר מבשעה שהיתה‬ ‫בשעה שגזלה אלא שהגזלן הכםיפה וחזר הלוקח והשביחה ער‬ ‫שהיתה כך טובה כמו שהיתה בשעה שגזלה הגזלן אפ״ ה נוטל הלוקןז‬ ‫היציאה רהא על כל פגים נמצא נהנה מהוצאת הלוקח לכך מחזירו‬ ‫לו ומותי השב׳ נוטל הלוחחמן הגזלן שהרי קבל עליו אחריות וגובה‬ ‫מעי• חורי שאינו אלא כמלוה על פה ואס ההוצאה יתירה על השבה‬ ‫אין לו ללוקח אלא הוצאה שיעיר שבח מן הנגזל ומותר ההוצאה‬ ‫הוא מפשיר ואינו גיבה לא מהנגזל ולא מן הגזלן הנגזל פשיטא דפטו'‬ ‫דמה לו מהוצאות ליקה והגזלן לא הוי אלא גימא גבייבהוצאיתיו‬ ‫ואע״פ שחייב באחייות לא קיל אחייות אלא בנוף השדה לא‬ ‫על ההוצאית ואס היא שבתא דמשילא בגין דיקלא ׳אלים איעא‬ ‫ואשד‪ *,‬שירטון נוטלו הנגזל ואינו נותן ללוק׳ כלום דא־עא רנגזל‬ ‫הוא‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫הלנות נזילה‬

‫ןץוא דאשכח שהרי שלו היתה בכ״מ שהיא והלוקה יחזור וימול מן‬ ‫הנזק מבני חורי ־א‪ 0‬ידע הלוקח שהיא גזולה ואעפי״ב לקחה כשבא‬ ‫הנגזל לטורפהטודפה ם שב־ ה בין בשבדאדממילא בין ב׳בבדא‬ ‫ד<• הוצאה בין היציאה יתייה על השבח בין השבח יתר על‬ ‫היציאה ואינו נותן לליקי כל־ש והלוקח יחזור ויטול מהגזלן רק‬ ‫קרגא ולא שנחא וניטל הקין מנכשים משועבדים ובשנה לא‬ ‫יטול כלוי דייק דידע דגזילה היתה מסתמא לא נתן הדמים‬ ‫בשבילה בת ירת מקח אלא בת‪-‬ייית הלואהואם היה ניטל יותי ממה‬ ‫שנתן לו היה מהר כרבית וי״א אפי׳ ידע שהיא גזולה אם השביחה‬ ‫ע״י יציאיתיו אמ השבח ית־ על היציאה נוטל היציאה מ! הגזלן‬ ‫ואם היציאה יתירה על השבח נוגל יציאה כשיעור שבח ואין זה‬ ‫רבית כיון שאינו ניטל אלא הוצאותיו »‬ ‫‪ 2‬הפירות שאכל הלוקח בעוד שהיתה בידו צריך לשלם איתם‬ ‫לנגזל ודינו בהש עש הגזלן כרינ־ של שבח שאם לא ידע‬ ‫שהיא גזולה גובה אותם ‪3‬זן הגזלן שהרי קבל עליו אחריות ׳גיבה‬ ‫אותה מנכסים בני חורין שאינו אלא כמליה על פה ואש ידע‬ ‫עהיתה גזולה מי‪..‬לם נל הפירות שאנל לנגזל ואינו מנכה לו בלום‬ ‫וגם אינו נוטל כלום מהגזלן ‪t‬‬ ‫שהיתה‬ ‫כשלקחה ממנו ירע‬ ‫‪ j‬אם יטעו! הגזל! שהלוקח‬ ‫גזילה יאין לו אצלו שבה והלוהרי מוען שלא ידע על הגזלן‬ ‫להביא ראייה שירע הלוק־ ואש אין לו ראייה נשבע הלוקח שלא‬ ‫ידע ונוטל דחיקה הוא עלא ידע דלא שדי אינש זוזי בכדי‬ ‫‪,‬‬

‫י‬

‫‪#‬ער‬

‫מכרה הגזלן והזר וקנאה מן הנגזל או נתנה‬ ‫לו במת‪:‬ה ובו ו׳ סעיפים ‪:‬‬

‫א גזל שדה ומכרה אי נתנה לאחר שאין מעשיו כלום שהרי נגזל‬ ‫יבול לטירפהמיד הליקח או מן המקבל מתנה כמ״ש אמאחי‬ ‫עמכרה הגזלן קידש שטיפה הנגזל הלך הגזלן _ וק״אה מ! הנגזל‬ ‫נתקייס המכר ביד הלוקח אוהמתנ׳ב‪-‬ר המקבל דמה מכי ראשון‬ ‫לעני כלימת שתבא לידו ולא אמדי׳שקגיהגזלן בחו של נמל וכמו‬ ‫שהנגזל היה יכול להוציאו מיד הלוקח או המקבל כן יכול נם הגזלן‬ ‫להוציאו מהם ויחזיר להם מעיתיו דאמרינן אדרבה משום הכי‬ ‫קנאה הגזלן כדי ״ יעמיד בנאמניתו ותשאר ביד הלוקח או מקבל‬ ‫המתנה ל‪.‬יכך אם לא קנאו הגזלן עד שתבע א־תו הליק־ז בדין‬ ‫שמ‪:‬ר לו עירה עאיגה שלו וחייביהו כ"ד לשלש לו והתחילו ב״ר‬ ‫להכריז על נכסיו להגבות מהש לשלש ללוקח ואחייב הלך הגזלן‬ ‫ו^אה מ! הנגזל אז לא אמיינן שנתקיימה ביד לוקח שקנאו כרי‬ ‫לעמוד בנאמניחו שהיי ראינו שלא חשש לעמוד בנאמנותו שאם‬ ‫היה חושש לנאמנותו למה המתין עד עכשיו מלקניתו ויכול אפילו‬ ‫הגזל! בעצמו או יורשיו להחזיי מעותיו לליקה ולהוציא מידו כמו‬ ‫הננזל שקנאה ממנו »‬ ‫ב וכן אה אחי שמבי׳ הגזלן'לליקח ראשון קירה שייקחה מן‬ ‫דבעלימ ‪-‬יזר הגיל! ומדיה לאיש אחר לבי מן ה־אש־ן או‬ ‫הייישה ייא ד מב‪.‬יו או יהכה במתנה ואח״י‪ .‬קנאה מן הבעלים‬ ‫הא וראי אגלאי דעתיה דלאו לאיקמי קמי ליק־! ראשי! בעי ולא‬ ‫נירא ליה למיקש בה־מנימיהגבי לוקח ראשון אלא אמיינ! לקיימה‬ ‫ביד השני ל ;דה יהשני מיציאה מיד הראשון והגילן מחזיר לו‬ ‫מעותיו יי״א דה״ה נמ׳ אש קנאה הגזלן מהנמל קודש שמדדה או‬ ‫נתנה לארי וא־ר שקנאה מיד מדיה ונתנה לאחר דאמיינן נמי‬ ‫*לא כיי! לקיימ׳ייד הראשי! !־־א אמיי‪ !:‬ד־א מיד שקנאיונגמי‬ ‫המקח נתקיימה ביד הלוקח היאשון לא יוכל הגיל! למכי׳אח״כ‬ ‫דלא אמ־ינן שלק־׳ה כיהיני דליקים בהימניתיה אלא היכא דלא‬ ‫זבנה או אורתה מיד בתי הכי איל אי זבנה או אורתה מיד אחר‬ ‫עלק‪-‬ה גליא דעתי־ דלאו לא־קמי קמי לוקח ראשון לקחה » א״נ‬ ‫אפילי לא זבנה א־ אייתה מיד אלא זמן אייך אח״כ אפ״ה לא‬ ‫אמדינן לקיימה ביד ליקחראשין לקחה דהא דאמיינן דניחא ליי?‬ ‫דליקום בהימנותיה אומד דעתא בעלמא הוא ובל הינא דזבנה או‬ ‫יהבה במתנה בתר הכי אפילו זמן א־וך הא גלי דעתיה דליתיה‬ ‫לאומדן דעתא דיר! וכיון שהוא מוחזק בקנין השרה מבעליו‬ ‫לוקח ראשו! שיוצה להוציאה מחזקתו עליו היאיה זו היא םבית‬ ‫הי״א אבל דנ־יהם נ״ל תמוהים \ ואינם נראים כלל דהא לפי‬ ‫דבריהם אפילו לא מכר׳ או לא נתנה אלא שהיא עצמו בא לערער‬ ‫להוציאה מיד הלוקח וטוען שלעצמו קנאה ולא כי היכי דליקים‬ ‫בהימניתיה רשאי כמו שסיימי דבריהם כן בפירוש ואס כדבייהם‬ ‫מה היצרכו לאפלוגי בה בגמרא ואשיקנא הלנתא שנתקיים המכר‬ ‫כיד הלוקח כמ״ש בסעי׳היאשץהא האידינא רלא פשיק׳־יא דהא‬ ‫כרצון הגזלן תליא מלתא אש יאמי דלמיקם בהימניתיה קנאה אש‬ ‫לא אלא מחיור כשברא הראשינה דדוהא כשמכרה הגזלן לאיש‬ ‫אחר קידם שלקחה מן הבעלים וקימ לן דלאי לאוקמי קמי לוקה‬ ‫ראשון כעי אבל אם רנאה קודם שמכרה לאחר שנתקיימה ביר‬ ‫הלוקח ראשון ואינו יכול למכיה ע‪-‬יד לאחי נ״ל וכל זה לא מיידי‬ ‫אלא כשלא הכיי בה הלוקח שהיא גזולה אבל אש הכיר בה‬ ‫הלוקח שהיא נזילה לא שייר למימר ביה למיקם בהימנותיה בעי‬ ‫ולא קנה הלוקח *‬ ‫‪1‬‬

‫סימן שעד שעה‬

‫ג נפלה לפגי הגזלן בירושה מן הנגזל אחר ששנית או ‪ ww‬לאחר‬ ‫אין באן הוכחה לקיום השני והגזתנ׳שה־י לא טרח אחרי׳רטשילא‬ ‫‪6‬ל לו ויכול להוציא מיד הלוקח או מיד המקבל השמנה גכאה הגזלן‬ ‫מ־זנגזל בחובו אם ה־ה לנגזל קרקע שהיה יבול לגנות חובו ממנת‬ ‫ול רצה אלא זאת ודאי נתכוין להעשיר׳ ניד הלוקח או מקבל מתנת‬ ‫ואי! אין לנגזל קיקע אחר לגבית טמנה חיכי אלא זו אין כאן הוכחת‬ ‫לקיום המכר והמתנה ויכיל להיצ־אה מהם »‬ ‫ך נתיה הנגזל לגזלו במתנה י״א שקנאה הלוקח דאמיינן אלו לא‬ ‫היה טורח ומפייס לבעלים שיתנוהלו לא היו ניתני׳לו וזה בודאי‬ ‫טיח נדי שיזבח בה ויעמוד בהישנותו נגד הלוקח עתתקי־ם בידו ויש‬ ‫חולקין וס׳׳ל דלא ניירא לן דטרח למיכם בהימנותיה דשמא הבעלים‬ ‫נתניה לו מעצשן והוה ליה בירושה לפיבי על הלוקח להביא ראיי'‬ ‫שכיון שטרח להעמידה ביד• אן טיציאין טיד הגזלן מספק שהרי‬ ‫הוא כמוחזק בה שעומד בנזקים הבעלים והשע״ה ‪1‬‬ ‫ה דין גזלן שמביא עד־כ שלקח השיה מי׳עגזל ע״ל סימן קניא‬ ‫ן גוי שאנס שדה מישראל ומבי׳ לישראל אחר עייל סי׳ רל״ו »‬ ‫נ‬

‫א‬

‫י‬

‫שעה היורד לתוך שדה הכירו או לתוך חורבתו ונטעו‬ ‫או בנאו ובו ט׳ סעיפים‪.‬‬ ‫א היויד לתוך שדה חביי־ו שיא כישות יוטעה אם היתה שדת‬ ‫העשויה ליטע פי׳ שהיא י י ת ־ ט‪-‬ב ־ יטעני מלזורעה ואין בעל‬ ‫השדה טיא׳ דעתו אם ניחא ליה במעשיו אם לא ניחא ליה אלא‬ ‫באו לדי;םת« הרביי׳ניאין אעיג דאיפשר דלא ניחא ליה שנטעווז‬ ‫ואם לא נטעוה לא היה הוא ניטע רות• היה רוצה שלא נטעו'‬ ‫משנטע־ה רק הואיל וכבי נטעי הוא רוצה יקיימה אוטדין בשה אדם‬ ‫רוצה לימן שיטעו לו שדה זו וכד ניתן לו ואס אינה עשויה ליטע‬ ‫ששי! לו וידו של ה־ויד על הת־יתינה ויד בעל דשדה על העליונה‪,‬‬ ‫שאם השבח יתי על היציאה אינו גיתן לו אלא היציאה ואס המוצאת‬ ‫יתירה על השבח אינו ניתןלי אלא ההוצאה שיעיי שבח וכתם ברפ‬ ‫עשויה ליטע הוא ‪ ,‬הע שה ל״בייו טיבה שלא ברש־ת עייל סי׳רם״ד‬ ‫ובן הלומד עם בןחבירו בייאו־עת האב סימן של"ד‬ ‫ב ואש אמר לו בעל השדה ליויר עקיר אייינך ולך דלא ניחא לי‬ ‫בנטיעתך דלרידי ניחא לי טפי בשיה לכן או אני איני תצת‬ ‫ליטענה ע"! האופן או הייתי נוטעה בנטיעית אחיות בין כשד׳העשיית•‬ ‫ליטע בין בשיה שאינה עשויה ליטע שישעי! לו הואיל וירד בת‬ ‫שלא בישות אבל אש הניטע אומי היי‪ :‬עוקי אילני ואין בעל‬ ‫השדה רוצי‪ .‬שיעקור אין שישעי! לנוטע מפני שמכחיש את הקרק־‪*.‬‬ ‫בעקירת האילנית ‪t‬‬ ‫‪ j‬ואם בשבא בעל השרה ח;ץ בנטיעיתיו א־ א*ילו אומי שאינו‬ ‫חפץ בהן ואח״כ עשה טעי׳זה רמיכח שחפץ בהו בגין שגדר‬ ‫סביבם א• ששמי הנטיעות יכי־צ־א נזה יכי־ שמ־אה שדעתו נוטת‬ ‫למה שעש‪ -‬זה יביצונו בא היבי אפילי בשיה שאיני‪ .‬עשויה ליט<‪1‬‬ ‫וש־ב אינו יכול לימי לו טיל עציך ואכנך‬ ‫הרי ינה בהן מיד‬ ‫ונטיעתו אלא אעי׳פ שי־ד בה ש־יא בישית שמין לו וידו של יורד‬ ‫על העליונה דהיינו אם השבח ית״ על היציאה ניתן לו בשבח כשאי־‬ ‫נותן לו‬ ‫׳תייה על השבח‬ ‫א־יסי העיי ואש היציאה‬ ‫היציאה היאיל וניחא יליה במעשיו אמרינן דעתיה הואיל וגלי דעתיה‬ ‫שנס הוא היה מוציא כ! וזכה כהן וצייר לשלמ לו הוצאותיו ואם‬ ‫אמי לו בעל השרה מתחלה איני חפץ בהז יעקוי אילנך ולך יכול‬ ‫כעל האילנות לעשיתי ולעקוי אילנותיו יאע״פ שאחי כך חוזי »‬ ‫בעל השרה אינו יכיל למחית בירי לעוקק שבבר מחל לו אע״נ‬ ‫רמכחיש א־עיה ‪,‬‬ ‫ף ואם ייד בה הנוטע בישות בעל השדה אפילו נטע שדה שאינה‬ ‫עשויה ליטע שמין ‪ r‬ו י ד י על העליונה במ״ש בסעיף הקודם ואש‬ ‫בעל השיה בעצמו היא איים יי־בו לעבוד שדותיו בעצשו היי‬ ‫אינו צ־יך לאחר שיעבד לו שדותיו ונעשו כל שדותיו אפיהעשויין‬ ‫לתוך שדותיו אפילו‬ ‫ליטע באילו אינן עשי״! ליטע ודין היורד‬ ‫בעשרי! ליטע כמו שהדין באחי באינן עשויין ליטע מ״ש שמין‬ ‫מה שהיה הוא נותן שלא יצטיך לט־וח בעצמו וכך נותן לו‬ ‫ך• בעל בנכ‪£:‬י מלוג של אשת־ קטנה והשותף בשדה שיש לו חלק‬ ‫בה כיורד ברשות־ הן ושמין להן וידו על העליונה »‬ ‫ן היורד לתיך חורבתו של חבירו שלא בישות ובנאה דינו ביורד‬ ‫לת־ך שדת־יחבירו שלא בישות ונטעה ביצי אם לא גלהדעת}‬ ‫דניחא ליה בבניינו של זה אלא אמ־ הואיל וכבר בנה אני רוצת‬ ‫לקיימו ואם לא היה בנוי לא הייתי בינה אותה אם היא חורבת‬ ‫לו‬ ‫העימרת לבנות אומדין כמה א־ם רוצה לתן לאחרים שיבנו‬ ‫בניין כזה וכך ית; לו ואם היא חורבה שאינה עומדת לבנות שטיןלו‬ ‫לו וירו של הבונה על התחתינה ויד בעלהחירב׳על העליונה בט״ש‬ ‫בסעי׳א׳ואם אמ׳ בעל החורבה טול מה שבנית בין עומדת לבנות בין‬ ‫אינה עומית לבנות שומעי! ׳ ו שיכול לומר לו אע׳׳פ שעומדת לבנות‬ ‫שאין רצוני לננימה על זה האופן רק באופן אחר או אי! רצוני‬ ‫לבנותה עכשיו בלל ובהאי גוונאוצייך זה לםתיי בניינו שאין כיפי! את‪,‬‬ ‫האדם שיש לו סורבה לבנות בית כשהוא אינו תצת לבנותו ואםזת‬ ‫‪1‬‬

‫‪4‬‬

‫‪,‬‬

‫י‬

‫‪1‬‬

‫חצה‬

‫הלכות נזילה‬

‫חושן משפט‬

‫רוצה בקיום הבנין ובעל הבנין אומר עצי ואבני אני נוטל הדשות‬ ‫כידו ואין בעל החורבה יכול למחות בידו דבזה אינו תמה לשדה‬ ‫דבשדה יכול למחות משום דמכחיש הקיקע והבא לא שייך האי‬ ‫נ‪1‬עמא ואם גילה דעתו תיחא ייה בניין זה זכה בו מיד דזכתה‬ ‫לו חצית ושוב אין בעל הבניין יכול לומר אבני ועצי אני גוטל‬ ‫עכבר זכה בו בעל הקרקע וגם בעל הקרקע אינו יכול לומר שוב‬ ‫טול עצך ואבנך אלא שמין לו וירו על העליונה ואפי׳ אמר‬ ‫•!תחלה שאינו חפץ בו ואח״כ עשה מעשה שגילה דעתו תיחא‬ ‫ליה כגוןשהשלי׳ הבנין או גדרו וכיוצא או רבד שמגלה דעתו דניחא‬ ‫ליה כבנין זה אפיי באינה עומדת לבנות שמין לו וידו של הבונה‬ ‫על העליונה כמ״ש בסעיף ג׳ ונ״ל בכל מקום שאמרנו בין שדה‬ ‫בין בחורבה שצריך בעל הקרקע ליתן מעות ליורד ונוטע או‬ ‫בונה בקרקע ואם אין ידו של בעל הקרקע משנת ואומר ליורד‬ ‫ישומו לי הקרקע מה שהיא שוה בפני עצמה ותן לי דמיה שומעין‬ ‫לו שלא אמרו ז״ל שהוא יתן דמים ליורד אלא כשהוא רוצה‬ ‫בקרקע ואינה רוצה למוכרה אכל אם רוצה למוכרה צריך היורד‬ ‫ליתז לו דמיה ואם גם היורד אין ידו משנת שמין הכל יחד‬ ‫ומוברין אותו לאחרים ואח״כ שמין הקרקע בפני עצמה מה שהיה‬ ‫שוה בפני עצמה וכך יטול בעל הקרקע והמותר יטול היורד דאל״כ‬ ‫כל מי שיהיה לו קרקע ירדו אחרים לתוכה ויבנוה או יטעוה אס‬ ‫לא יהי׳ לזה לסלקו׳ יצטרך להניויה ביר זה ער שתשיג ירו או‬ ‫יצטרך למכור קרקעו בזול כך עם מה שעליה ופשוט הוא אצלי‬ ‫דזה וזה אינו משפט אמת אלא גזל נ״ל ‪ ,‬־‬ ‫ן החצירות םתמן הן עומדין לבנותן ולהוסיף בהן בתים ועליו׳‬ ‫לפיכך הבונה כחצר חבית שלא ברשות הרי זה בנוטע שדה‬ ‫העשויה ליטע ושמין לו כמה אדם רוצה ליתן שיבנו לו בניין‬ ‫וה והוא שבנה בניין המיעיל הראוי לאותו חצר כמנהג אותו‬ ‫המקום וכיון דמסתטן עימדי[ לבנין זכה בה זה ואין הבונה יכול‬ ‫לומר בנייני אני ניטל הבונה בניין ברשות אחרים והשכירה וקבל‬ ‫שכר מנכין לו מהוצאותיו אע״ג דלא עביר למיגר מדרבי יוסי דאימר‬ ‫כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו ואם דד בו הבונה‬ ‫עצמו אש חסר בו דבר מועט לבעל הקיקע צריך ליתן לו כל מה‬ ‫שנהנה כמ״ש לעיל סי׳ שם״ג ראובן שהיה לו בית רעוע שהיה‬ ‫יוצא מן העיר ובא שמעון ודך בו והוציא הוצאות ליציל הבית‬ ‫מן הנפילה וגם סיידו וכיירו כל מה שהוציא לצירך שלא יפול‬ ‫הבית צריך ראובן להחזיר לשמעון שחרי עשה לו טיבה ותבא‬ ‫עליו ביכה » אבל מה שסיידו וכיירו שאינו צריך זו לחיזוק הבית‬ ‫לא עשה אלא לצורך הנאת עצמו ואין ראובן חייב להחזיר ל׳ אלא‬ ‫יוכל לומר לו איני רוצה להוציא מעותיו כיון שהבית יכיל להתקיים‬ ‫כלא אותו הבנין לפיכך טול עציך ואבנך וכשיתן ר*בן לשמעון‬ ‫מה שצריך ליתו לו אז יצא מן הכית ‪,‬‬ ‫ךן כל מי שש‪£‬י! לו בין שהיתה ית על העליונה ובין שהיתה‬ ‫ידו על התחתונה אינו ניטל בלום עד שישבע בנקיטת חפץ‬ ‫במה הוציא דזה פשוט שלא יאמינו לו בלא שבועה ואם יאמר‬ ‫יבאו הבנאייוישימו ההוצאה והרי היא גלויה לעינים ו׳ •־ •יו העצים‬ ‫והאבנים והשיר ישכר האומני׳ בפחות שבשערים שימעין לוויטול‬ ‫כלא שבועה ‪ 1‬וכן זה שנוטל השבח בלבד והיתה ידי על העליונה‬ ‫אין צריך שבועה שהרי לא מפיו אנו חיי! אלא נוצל מה ששמי! ‪,‬‬ ‫‪ Q‬כל ששמץ לו וניטל שטען בעל השדה ואשר נתתי והיויד‬ ‫אומר לא נטלתי היורד נאמן ונשבע מקי‪.‬־‪1‬ת חפץ כדין כל‬ ‫הנשבעין ונוטלין ה״נ נשבע שלא נטל כלוט ונוטל שהיי אומרים‬ ‫לבעל השדה עדיין לא שמו לך ולא ידעת נמה את׳ חייב ליתן לו‬ ‫והיאך נתת ואינו יכול לומי אני עשיתי שומא לעצמי או עייו‬ ‫דחוקה הוא שאין דרך לעשות כן שיאמר מי יימר רמחייבי‬ ‫לי רבנן כ״כ אבל אס שמי לו ואשיו לבעל השדה ת! לי כך וכך‬ ‫ואמר נתתי אע״פי שעדיין לא נשבע היורד הרי בעל השדה‬ ‫נאמן וישבע היםת שנתן ויפטר כדין הל הנשבעין כטפי בכל‬ ‫וגפטרין שהקיקע בחזקת בעליה עימדת וזה מצוי הוא שאדם‬ ‫מוחל לחבית על שבועתו ‪,‬‬ ‫‪t‬‬

‫‪#‬עו דין מסיג גבול רעהו ובו סעיף אחד ‪.‬‬

‫א המסיג ג ביל רעהו והכניס מתחום רעהו לתיך תהומו אפי׳‬ ‫מלא אצבע אש בחוזק עשה ה״ז גזל! ואש בשת־ הסיג ה״ז‬ ‫ואח באיי הסיג גביל ה״ז עובי בשני לאין בלאו מניבה‬ ‫אי מזילה וגס כלאי דלא תסינ גבול רעך ונוי שלא נאמר לאו‬ ‫זה אלא בא״י דכהיב כיה בנחלתך אשי תנחל בארי; וגו׳» אס‬ ‫מותר לאדם ליקח מעתפי״א של חבית ע״ל סימן קנ״ו ‪,‬‬

‫שעז מי שדרך הרבים עובר בתוך שרהו ובו סעי׳ א׳‬ ‫א מי שהיה דרך הרבים עוברית בתוך שדהו ונטלה ונתן להם‬ ‫דרד אחר מ; הצד הדרך ׳גינתן לימ היא שלהם רמצר שהחזיק‬ ‫כו דרים ברשות וידיעת הבעלים אכור לקלקלו דכי־ן ש חני להם‬ ‫כידו וד‪.‬אימחלולהס והרנהולהח אבל גם הדרך הראשון הוא‬ ‫נשאי להם ולא יוכל למונעו מהמ דאע״פי שנהן להם דדך אחר‬ ‫כעדוא־ן כולם מתרצים בחילוף וקצתם טוחלין וקצתם איגם‬ ‫מוחלים לפיכך מה שנתן נתן ושלו לא הניעו*‬

‫שעה‬

‫סימן שעו שעז שעח‬

‫קנ‬

‫הלכות נזיקין‬

‫אסור להזיק ממון ח נ י ת ולא לגרום לו <*ם‬ ‫הזיק ובו ח׳ סעיפים ‪.‬‬

‫א מדחייבה התורה בכמה מקומות את האדם המזיק ממון חבירי‬ ‫לשלם כמו שחייבה בגוזל וגונב ממון חבירו לשלם כדכתיב‬ ‫מכה בהמה ישלטנה וכן כשאר נזקין שמזיק חבירו ש״מ כשם שאסור‬ ‫לגנוב ולגזול ממון חבית כך אסור להזיק ממון שלו אלא דבגונכ‬ ‫וגוזל החמירה לעבור עליו גם בלאו להלקותו אבל במזיק אינו אלא‬ ‫איסור דאורייתא ולא מלקות ואץ לומר דאפילו איסור נטי ליכא‬ ‫אלא שאס הזיק חייב לשלם ומותר להזיק ע״מ לשלם ועל זה כתבת‬ ‫התודה כל דיני נזיקין שישלם הא מילתא דפשיטא היא ועוד רהא‬ ‫אסרה תורה בבל תשחית אפילו בממון עצ‪:‬זו ק״ו בשל חנירו ואפי'‬ ‫לגרום נזק לחבית אסור אלא שיש צד גורם שחייב לעולם ויש צד‬ ‫גורס שפטוי כאשר יתבאר בע״ה אבל איטורא מיהא בבוליה איכא‬ ‫לפיכך המזיק ממון חבית אפיי שאינו נהנה הוא ממנו כיון שמייקי‬ ‫בין במזיד בין בשוגג חייב לשלם ובלבד שלא יהא אנוס דהא אנוס‬ ‫רחמנא פטריה בכל מקום אפיי כאיסורים גדולים כרציחה כמ״ש‬ ‫כ״ש בממון ודוקא שיהא אנוס נמור אכל אס אין אנוס נמוד חייב‬ ‫לשלח נזק שלם כיצד גפל מן הגג ושכר את הכלים או שנתקל‬ ‫כשהוא מהלך ונפל על הבלי ושברו חייב לשלם נזק שלם שאין זה‬ ‫אונס גמור אלא קרוב לפשיעה הוא שהיה לו ליזהר שלא יפול »‬ ‫ב גיל מן ת ג והזיק בין שנפל ברוח מצויה בין שנפל ברוח שאיני‬ ‫מצויה חייב לשלם נזק שלם דלא מקרי אנוס גמור‬ ‫‪ j‬היה עולה בסולם ונשמטה שליבה מתחתיו ונפל והזיק אס ‪,‬לא‬ ‫היתה חזקה ומהודקת חייב שלא היה לו לעלות עליה ואס היתה‬ ‫חזקה ומהודקת ונשמטה או שהיתה מותלעת ולא ידע ה׳יי פטור‬ ‫שזו אנוס גמור הוא ומכה בידי שמיס היא וכן כל כיוצא ביה ‪.‬‬ ‫ף וכל הדברים האלו אינם חייבים אלא שנכנס המזיק לרשות‬ ‫הניזק והזיק שם אכל אס בא הניזק לרשות המזיק והזיקו שם‬ ‫פטור אש לא שיתנו;! להזיק כמ״ש בע״ה ‪,‬‬ ‫ךן ואפי' בראיה אם יש בו חיזק לחבית אשור להסתכל בו לפיכך‬ ‫אחז״ל אסור לארם לעמוד על שדה חבית בשעה שהיא עומדת‬ ‫בקמיתיה מפני שמפסידו בעץ הרע‬ ‫ן ככ״מ שמזיק חייב לשלם בין ‪-‬ברה״ר בין כרשות הניזק ואפילו‬ ‫בישות המזיק והכניס נו הניזק ממונו שלא בישות והזיקו ל״ש‬ ‫בגופו ל״ש בממונו חייב לשלם דנהי שיש לו רשות להיציאו אין לו‬ ‫רשות להזיקו ודוקא שהזיקו במזיד אבל אס הזיקו שש בשוגג פטור‬ ‫ב״ה ואש ב"ה חוזק בנכנס אפי׳ בשוגג חייב הנכנס כיון שנכנס‬ ‫שלא ברשות אין ב״ה צריך להיות נשמר ממנו ויש מי שאומי‬ ‫דדוקא כשלא ידע ב"־י שנכנס אבל אש ראהו שנכנס אש הוזקמ‬ ‫פטור שהיה לו להשמר ממנו כיון שידע »‬ ‫ן היו שניהס ‪.‬ברשו^ בגון בר״ה או בחצר השותפין או שנתן ב״ה‬ ‫לשניהם רשות ליכנס או שהיו שניהם שלא ברשות כגון שהיו‬ ‫שניהם רצים כרייה ואין לאדש רשות לרוץ ביי׳ה שמתוך שהוא רץ‬ ‫לא יוכל ליזהר ומזיק את הפוגעים בו אש הו זק י זה בזה בין בגופם‬ ‫בין בממונם אם לא ידעו זה כזה פטוייס דאנוםי הפ אכל אם‬ ‫ראו זה את זה אע״פ שלא כיוונו חייבים רכיון שראו זה את זה‬ ‫היה להם ליוה* וקהיב‪-‬לפשיעה היא לפיכך שנים שהיו דצין בר״ה‬ ‫או שהיו שניהם מהלכים ותייקו זה בזה פטורים הזיקו זה את זה‬ ‫בידים אפיי שלא במתכוין חייבים י‬ ‫ךן אזוד בישות ואחד שלא ברשות בגו; אחד רץ ואחד מהלך‬ ‫ותיזק המהלך ברץ חייב שלא היה לו ל־־וץ ב־ה״ר שמתוך‬ ‫השמשות‬ ‫הייצה לא יוכל להיהי בי״א בחול אבל בע׳׳ש בין‬ ‫פטור מפני שב׳־שות הוא רץ כדי שלא תכנס שבת והוא איגו‬ ‫פנוי ורוקא בסתם תלינן דמשום צ־רך שבת הוא רץ!אכל אש‬ ‫ידוע דאינו רץ אלא לשאי חפציו דלא שייכי ביה צורך שבת חייב‬ ‫כמו בהו ל וכן דוקא משום דרץ למצות שבת היא פשיי שאין לו‬ ‫שהות אבל לשאר מצית כגון לרוץ לבית הכנס׳ או לבית המדרש‬ ‫דיש לו פנאי אם הזיק חייב ‪,‬‬ ‫‪ Q‬אחר רוכב על םיםו אירי חבית ופנע בסוס שחבירו היובל‬ ‫לפניו רוכב בו והכה איתו הסיס חיי׳ לשלם כל מה שישימו‬ ‫הב״ד שנפחת השוס המיכה מחמת הכא׳זו שלא היה לו לתץכ״ב‬ ‫אחרי דבירו מיהו אם הסומ •שמיכה הוא של גיי ו״;גוי מעליל וצרין־‬ ‫הניזק לשלם לנוי יותר ממה שנפחת רמי הכיס מחמת ההכאה‬ ‫אין המזיק חייב לשלם לזה •ותר ממה שישימו ב״ד הפחת ואין‬ ‫המזיק חייב במה שהגוי מעביר עליו את הדיד על הניזק הואיל‬ ‫ולא כיון להזיק בחורים היוכבים לייאת חתן וכלה והזיקו זה את‬ ‫זה בממוני דרך שחיק ושמחה ובן כשאי דברים של שמחה היאיל‬ ‫ונהגו כ! פטוי־ין ואס היה אותו הבגד שהיזה שאיל לו מישראל‬ ‫אחר וירע המשאיל שלצורך זה הוא שואלו י״א שגס היא אינו‬ ‫צריך לשלם לו דאע״ג דשואל היא וחייב באונסי! כיון שידע‬ ‫המשאיל שלשם זה ‪.‬שאלו הוה ליה כמתה מחמת מלאכה‬ ‫שפטו׳מיהו אם נרא׳לבית דין לעשות סייג וגרר לזה הרשות בידם ‪,‬‬ ‫שעט ‪p‬‬ ‫‪k‬‬

‫‪t‬‬

‫הלנות מילד‪,‬‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫ע ע ט דין זה בא בחביתו וזה נ א בקורתו ונשבר‬ ‫החבית ובו ד סעיפים‬ ‫‪t‬‬

‫א שנים שהיו מהלכים ברשות הרבים זה בא בחביתו וזה נ א‬ ‫בקורתו שעל בתיפיו ופגעו זה בזה ונשברה החבית בקורה פטור‬ ‫שהרי לזה רשות להלך ולזה רשות להלך והית לו לבעל החבית‬ ‫להזהר בעצמו ‪,‬‬ ‫ב הית בעל קורת ראשון ובעל החבית אחרון ונשבר החבי׳בקורת‬ ‫פטור שהרי זה שהלך כדרכו והוא טיהר ללכת ו‪6‬שע בעצמו‬ ‫אבל אם עמד בעל הקורה לנוח מכובד משאו ובעל החבית הלך‬ ‫בדרכו ונשבר החבית נקירה חייב שאין דיה עשוייה לנוח שם‬ ‫באמצע הדרך וזה נח שלא ברשות ואפי׳ אין הקורה ממלא את‬ ‫ג ל הדרך חייב שהי׳לו להזהירו שלא יטהר אחריו או שיטה לצדרין‬ ‫ואם אטד לו בעל הקורה לבעל החבית עמוד ולא עטר פטו׳שהרי‬ ‫אנוס היה שהוצרך לנוח טפני כובד המשאוי והיה לו לעטור ואם‬ ‫עטר בעל הקורה לתקן משאו אע״פי שלא הזהיר את נעל החבית‬ ‫‪3‬טוד שזה דרך הוא לעשות ברה״ר וזה טרור היה ולא הית‬ ‫יכול להחזירו‪,‬‬ ‫ג הית בעל החבית ראשון ובעל הקורה אחרין ונשבר החבי׳בקורה‬ ‫חייב שלא הית לטהר ללכת כלבך ואם עמד בעל החבית לניוח‬ ‫וטור כדבתננו טעמא נםעיף הקורם שאין רח״ר עשוי לנוח שם‬ ‫והרי שינה ואם הזהיר לבעל הקורת שיעמוד חייב כרכתבנו טעמא‬ ‫דפטורבעל הקורה שהי׳לו לעמוד כיון שהזהירו ואם עמד בעי החבי׳‬ ‫לתקן משאו חייב בעל הקור׳אע״פי שלא הזהירו בעל החבית׳שטרוד‬ ‫היה ולא היי יבול להזהירו וכיון שרהי׳ר עשויה לבךשעוטדין ומתקנין‬ ‫שם ששאיתיהן היה לו לנעל הקורה לראות על בעל החבית שלפניו‬ ‫שמא יעשוד כדי לתקן וכן הדי! נזה בא בנרו וזה בא בפשתנו»‬ ‫ף מישטילא חצר חבירו כרי ין ושטן אפילו רבניםן ברשות הואיל‬ ‫ולא קבל עליו בעל החצ־ לשומרן ה״ ז נכ‪:‬ם ויוצא כריכו וכל‬ ‫מה שישתבר טהכדים בכניסתו וביציאתו כדרי הרי היא פטור‬ ‫עליתם שאע״פ שנתן לו רשות להכניסם לא נתן א רשות להעשיר•‬ ‫בדרך שיעכבו בניסתו ויציאתו מיהו רוקא שנשתברו ממילא כדיך‬ ‫בניסתו ויציאתו אבל אם שברם בכינה אפי׳ הכניסם בעל הכרי׳שלא‬ ‫ברשות ה״ז חייב שהית לו לומר שיסלקס ולאישברם נכונה‬ ‫‪t‬‬

‫‪#‬פ האומר לחבית קרע כסותי או של חבירי או‬ ‫רודף או נ ר ר ף ששברו כלים ובו ד״ס ‪.‬‬ ‫א האומר לחבירו קייע את כסותי שבר את כדי ע״ט שאתה תהא‬ ‫פטור ה״ז פטור ולא אטרינן מת שאמר לו שיהא פטור דרך‬ ‫שחוק אטד לו אלא ברוקא אמר לו ומחל לו וי״א שאפי לא אטד ליה‬ ‫בפירוש ע״ט שתהא פטור אלא שאש׳ לו דברי׳ שמשמע בך נגין‬ ‫שאט׳לי׳ הניזק שבור בדי ואטר ליה המזיק ע״מ שאהיה פטייאתה‬ ‫אומר לי כן והשיב לו הניזק לא ואפי׳אם נראו דבריו קצת רבניחיתא‬ ‫אטד את לא ומשמעו שאינו נותן לו רש־ת עיש שיהא פטר אפית‬ ‫ביון שנוכל ליבינו ג״כ דבתמיה קאטר ליה לא כלומי והיאך לא‬ ‫תהא פטור פשיטא שע״מ ליפטי אמרתי לך לקרוע טפרשינן ליה‬ ‫הכי ופטרינן ליה ביון דמתחלה אמר ליה קרע והטעייה ואם לא אמר‬ ‫לו אלא קרע את כסותי או שבר את כרי ולא יותר ה״ז חיי׳דמםתמא‬ ‫אע״פ שהרשוהו להשחית ע״ט לשלם א״ל כן נד״א כשבאו הכלים‬ ‫לידו של טזיק בתתלה בתורת שמירה כנון שהיו שאולים נידו או‬ ‫מופקדים אצלו איאשרינן מסתמא לא פטרו עד‪ .‬שישיבם לו אכל‬ ‫אס לא באו לידו מתחלת בתורת שטירה אלא אמר לו ‪ m‬קח כלי‬ ‫זה ושברו או בגד זה וקרעי ועשה כן ה״ו פטור אע״פ ש־יא אשר‬ ‫לו ע״מ שאתה פטור שזה התורה פוטרתו דבתיב כי ית! איש אל‬ ‫רעהו כסף או כלים לשט ד וגו׳ ודרשינן לשמור ולא לקרוע לשמיר‬ ‫ולא לאבד כלומר בשנותנו לו מתחלה לשמור ה״ז חייב לשלם אע״פ‬ ‫עיאמר לו אחרי כן קרע או שבר אבל בשנותנו לו מתחלה לשבד‬ ‫או לקרוע אינו חיי׳לשלם וע״לםי׳ שפ״ב עוד מדינים אלו והאושר‬ ‫לחבית זרוק מצי לים ואתחייב אני לך י״א דחייב מרין ערב וי״א‬ ‫יפטור דלא אשתעבד בכך שאין זה תשה לע־ב‬ ‫^ והאיטד לחבירו שבר כליו של •לוני ע״מ שתהא פטור ושברו‬ ‫הרי המזיק חייב לשלם לניזק וזה שאמר ל׳ פטור לכי'ע רהא‬ ‫לא אמר לו ע״ט שאתחייב אני מ״מ זה האיטר לו הוא שותפו של‬ ‫המזיק בעון ורשע שהרי הכשיל את העור והחזיק ירי עוב־י עבייה‬ ‫^ רודף שהית רודף אחד חבית להורגו או אחר אחת מן העריות‬ ‫לאונסה בין חייבי כריתות בין חייבי טב״ד או אח־ הזכי־ לרבעו‬ ‫ושבר הרודף כלים בין שלני־דף בין של כל ארם פט־ר שהרי הוא‬ ‫מתחייב בנפשו שכיון שרדף התיר עצמו למיתה ושותר לכל‪.‬אדם‬ ‫להורגו להציל את הנרדף אם אינויכוללהציייו באופן אחד וביון שחיי׳‬ ‫מיתת ברדיפה זו פטור מן דתשלוטין ואם מרדף שבי־ בלים של‬ ‫רודף פטור שלא יהא ממונו חמור מגופו שהרי אותו עצמו הי׳מותר‬ ‫להורגו ״ש כליו שמותר לשברם ואם היו של אדם אחר חייב‬ ‫*יהטציל מצמו בטטון חבית חייב ועיל סימן שנ״ט סעיף ד׳ ואחר‬ ‫* ר ד ף אחר ‪?2‬ר‪1‬דף להציל את הנרדף ושבר כליס ני; של רודף‬ ‫‪5‬‬

‫(‬

‫סימן שעט שפ שפא‬

‫בין של כל אדם פטור ולא מן הדין אלא משומ תקנה כדי שלא‬ ‫ימנעו מלהציל את הנרדף »‬ ‫ספינה שחשבה להישבר ולטבוע מכובד המשוי שבה ועמד‬ ‫ף‬ ‫אחד מהם להקל ממשאו והשליך בים פטור שהמשא שבת‬ ‫הו^ כמו רודף אחריהם להורגם ומצוה רבה עשה שהשליך לים‬ ‫והושיעם וי״א דוקא שטעונה יותר מדאי דהוי המשא כרודף אבל‬ ‫אם אינה טעינה יותר מדאי ובא נחשול לטובען חייבין לשלם‬ ‫מה שמשליכין ממנו לים וכשמשלמין מחשבין לפי המשוי ולאלפי‬ ‫הממון ואע״פ שלא הטילו רק משוי של אחד משלמין כולן‪ ,‬הכניס‬ ‫אחד חמור בספינה והחמור קופץ בספינה ובקש לטבוע ובא אחד‬ ‫והשליך החמור לנהר י״א אם אין דרך להכניס חמורים בספינת‬ ‫אז מקרי החמור רודף והמשליכו פטור ואם דרך להכניס חמורים‬ ‫בספינה המשליכו חייב ויש חולקין »‬

‫שפא‬

‫דין ה׳ שישבו ע ל ספסל א׳ ובו סעיף א׳ ‪:‬‬

‫א ה׳ שישבו על כפסל א׳ ולא נשבר ובא א׳ ונםטך עליהם ולא‬ ‫הניחם לעמוד ונשבר אע״פ שהיה ראוי לישבר בהם אפי׳ לא‬ ‫ישב זה ונסמך עליהם אלא שזה קירב שבירתו הוא חייב שהרי‬ ‫אומרים לו אילו לא נסמכת עלינו היינו עומדים קודם שישבר ואם‬ ‫ישבו כולם כא׳ ונשבר כילם חייבים שכולם גרמו שכירתו יחד‬ ‫וכן כל כיוצא בזה וי״א דםתם בגי אדם היושבים על ספסל ונשבר‬ ‫תחתיהם פטוריןל״ש ישבו כא׳ל״ש בזה אחד זה ךםתם כפסל עשוי‬ ‫לכך שישב עליו כל הנכנס לחצר ואין בעליו מקפיד על זה וה״ל‬ ‫כשואל בהמה ומתה מהמת מלאכה ורוקא סתם בני ארם אבל אס‬ ‫נתקבצו אנשים גדולים ושמנים משונים מסתם בני ארם שאין סתם‬ ‫ספסל ראוי לסובלן וישבו עליו אם ישבו כולם באחד כולם חייבים‬ ‫ואם ישבו זה אחר זה אז רואן אם לא הה נשבי אם לא ישב‬ ‫שם האחרון אז הוא לבדו חייב שהם יכולין לומר אי לאו את היינו‬ ‫עומדין והולכין ולא נשבר ואם היה נשב־ מיד אף אם לא ‪.‬ישב‬ ‫עליו הוא אז היא פטור ואם הענין כך שבזולתו היה מתקיי׳שעת‬ ‫וע״י שישב עליו הוא נשבר מיד אם כשישב עליו הוא נשען עליהפ‬ ‫ומנען מלעמ־ד הוא לבדו חייב ואם לאו כולם חייבין »‬

‫שפב‬

‫הקוצי אילן של חבירו והמונע חבית מלעשות‬ ‫מצוה ובו סעיף אחד‬ ‫‪:‬‬

‫א שור שהיא עומד להרינה מפני שהוא מזיק את הבריות ואילן‬ ‫העומד לקציצ׳מפני שהוא םכנה להזיק את הרבים כגון שנוטה‬ ‫ליפול ויראים שמא יפול על האדם וימות וקדם אחד ושחט שור‬ ‫זה אי קצץ אילן זה שלא מדעת הבעלים ובאו הבעלים ותבעוהו‬ ‫וא־מרים שהם בעצמם היו רוצים לעשות מצוה זו חייב לשלם‬ ‫לבעלים כפי מה שיראו הדיינים הואיל והפקיעם מלעשות המצות‬ ‫ואם טען זר‪ ,‬ואמר אתה אמרת לי להורגו או לקוצצו הרי זה נאמן‬ ‫ופטור דאמרינן הואיל ועמד לכך לא הקפידו הבעלים לומר לזה‬ ‫שדטהו אי קצצהו ושכחוה דמילתא דלא רמיא עליה דאינשי היא‬ ‫הואיל ולא קפדי לפיכך נאמן ונשבע היסת ונפטר אבל שאר כל‬ ‫מזיק הטוען אתה הרשיתני על מנת לפטור אינו נאמן אפי׳ בהםת‬ ‫ואפילו יש לו מגו שהיה יכיל לומר לא הזקתי כגון דליכא עדים‬ ‫שהזיקו אינו גא מן דהוי כמגו במקום חזקהדחזקה הוא שאין אדם‬ ‫נותן רשות לאחר שישחית את ממונו ואין זה מגו » אבל אם טוען‬ ‫לא הזקתי ואין כאן עדים שהזיק פשיטא דנאמן ונשבע היםת ונפטר‬ ‫אפי׳ אי! לו מגו כיוצא בזה» מי ששחט חיה ועוף ובא אחר וביםת‬ ‫הדם שלא מדעת השורט חייב ליחן כפי מה שיראו הדייני׳שהפקיע‬ ‫ממנו מצות כיסוי הדם ויש מי שהירה שנותן לו הקנס הקצוב‬ ‫בגמרא‪ .‬שהוא י׳ זהוכים וכן הודו שכל המונע הבעלים מלעשות‬ ‫‪ p n a‬עשה שהיה עליהם לעשות יקדם אחר ועשאה משלם לבעלים‬ ‫י׳ זהובים כגון אם היה לוו בן למול ובא אחי־ ומלו חייב לתת לו‬ ‫י' זהובים ודוקא שהיה האב בעצמו רוצה ;למול שהוא חייב בה‬ ‫מן התורה אבל נתנו האב לאחר לימיל ובא אחר ומלו פטור מן‬ ‫האב ומן המוהל מן האב פטור שהרי לא מנע ממנו המצוה ומן‬ ‫המוהל פטור דבמה זכה במצוה זו דבמה הקנה אותה לו האב‬ ‫אפילו הקנה לו בקניין אינו כלום שאינו אלא קניין 'דברים גם‬ ‫משיכת התינוק אינו מועיל שאין התיגוק נקנה במשיכה לפיכך‬ ‫לעולם הוא פטור מ! המוהל וכל זה הוא דין הגמרא אבל בזמן‬ ‫הזה אין מגבין אותו בלל אבל אם תפש לא מפקינן מיניה* וע״ל‬ ‫בלבוש ע״ז סימן כ״ח כעיף ח׳ »‬

‫שפג‬

‫דין ארם המזיק לבהמות חבית ובו הים •‬

‫א כשמ שחייב על נזקי שאד ממון דבירו כך חייב על נזקי בהמתו‬ ‫לפיכך אם הניח גחלת על לב שור של חבירו ונשרף או שדחפו‬ ‫לים דייב כאילו עשה כן לבגד חבירו ובהנח׳ גחלת על לב השוד‬ ‫אינו חייב אלא שהיה השוד כפו׳ ולא היה יכול לנערה ממנו אבל‬ ‫אם לא היה השור בפות אינו חייב שהיה סבור שינערה ממנו‪:‬שכן‬ ‫דרכו‬

‫חושן משפט‬

‫הלכות גזייה‬

‫ירכו ומזלא תיזק נרם שלא ניערה אבל כדחיפתו לים חייב אפי׳אינו‬ ‫בפות דמה היה לו לשור לעשות ‪ .‬ובסימן תי״ח יתבאר אם מיה‬ ‫גחלת על לב חבית ונשרף מה דינו ‪,‬‬ ‫ב שור שעלה ע״ג שור לחותו ברשות הגיזק שהוא בעל התחתון‬ ‫כץ שהיה חס כ ץ שהיה מועד ובא בעל התחתון ושמט את‬ ‫שורו להצילו וגפל העליון ומת הרי זה פטור דחפו לעליון ומת‬ ‫א ם היה ימל לשיטטו ולא שמטו הת זה חייב ואם לא היה יכול‬ ‫לשומטו הרי זה פטור ‪ .‬וכן ראוק שלקח כלי של שמעין וסמך‬ ‫בו הביתו של יין שלא יפול וכא שמעון זגטל כלי שלו ונשכר‬ ‫החבית של יין שמעון חייב שידה לו לםוסנו בדבר אחר ‪t‬‬ ‫‪ j‬שגים שהמיתו את הבהמה כאחד או שברו אח הכלי כאחד‬ ‫משלפין ביגיהם »‬ ‫ף המשה שהגיחו חמשה חבילות על הבהמה ולא מתה ובא זה‬ ‫האחרון והניח גם מא חבילתו עליה ומתה אם היתה מהלכת‬ ‫ת־׳ת אותם החבילות ומשהוסיף זה חבילתו עמדה ולא הלכה‬ ‫האחת[ חייב ואש מתחלה לא היתה מהלכת האחרון פטור ואם‬ ‫אין יתע כולם משלטי[ כשות ‪1‬‬ ‫ך‪ ,‬בהמת חנית שהיתהכמים ונכש עליה מלא תעלה ומתת במים‬ ‫אושהיתה כחמה וצמצם עליה המקום כדי שלא תמצא צל עד‬ ‫שהתתה החמה הרי זה חייב מתגי תרמי ודוקא שאחזה בית‬ ‫הוי דיג׳ דגרסי אבל אם ס ג ר עליה הדלת שלא הימה יכולה לצאת‬ ‫י״א שאין זה גרמי אלא גרסא בניזקין שפטר מתני אדם‬ ‫‪t‬‬

‫ע פ ר דין אדם המזיק שלא בגופו ובו ד׳ סעיפים •‬

‫סימן עכר שפה עפו‬

‫המזיק בחוזה ובגדם קתב ובאיי* עשאו המזיק כמעט בידים וזתו‬ ‫שיךאוהו בנםדא גרמי בפתח תחת הג׳ וביוד בסוף וחיתק תחת‬ ‫המ״פ ולפעמים שנמשה תזק ע״י חמזיקו ברפיון ובגדם דחולן‬ ‫שנתגלגל הדבר מרחוק עד שבסכין המזיין אירע‪ .‬היזק לניזק‬ ‫מחחוק וזהו שקראוהו בגמרא גרסא בניזקין באלף בסיף י ובשבא‬ ‫תחת הנ׳ ובקמץ תחת הר׳ והמ״ס ונ״ל בטעם לשוגות הללו על‬ ‫ירך הדקדוק כסו שיש חילוק בלשון הקדש כץ קל לכבד בנק‬ ‫בין שלח בקמץ תחת השין שהיא טבגין פעל הקל וכץ ישלח‬ ‫בחיריק תחת השין שהוא מפעל הכבד וכן שבר ושיבר ואמרו‬ ‫חכמי הדיקדוקשאין חילוק בין זה לזה אלא שקל מודה על פעולה‬ ‫רכה שאינה חזקה והכבד מורה על פעולה שנעשית כחזקה כגון‬ ‫ושלח בקמץ פירושו ששלח את השליח שילך ויחזור אליו ושללז‬ ‫בחיריק פירושו שטשלחו שלא יחזור אליו עוד כמו ושלח את‬ ‫אשתו שמשלחה מטנו שלא תחזור‪-‬אליון עוד וכן וישלח את העורב‬ ‫ויעלה את היונה דנח כמו שפירש״י שם וכן מלת שסר כשהוא‬ ‫מן הקל מורה על שבד קטן שיש בבלי וכשהיא מן ‪.‬הכבד טורה‬ ‫שנשבר בחזקה לחתימת הרבה וזה פשוט בחכמת הדקדוק ה״;‬ ‫נ״ל בטלה זו תיזז שנשתטשו בו בתלמוד הרבה בגון דבר הגורס‬ ‫לממון גורם לשכינה שתסתלק ובה״ג או נרטא בניזקין או דיני‬ ‫דגרמי כשגשתמשו בו כעניין שנעשה נר&ההיזק בחוזק ובפבה‬ ‫קרובה קראוהו גרמי שהיא סן הכבד שהרי הפתח שתחת דיי היא‬ ‫תנועה קטנה ותהיה הר׳ שאחריה מותשת כידוע במשאבת הדקדוק‬ ‫וכשנעשה ההיזקע״י המזיק בחולשה ברפיון ובסבה רחוקה קראוהו‬ ‫נרמא בשבא תחת הגי וקמץ תחת הרי״ש והמים שהוא מן הקל‬ ‫כמו בשלח ושילח נ״ל » ועל פי היסוד הזה תמצא מבואר‬ ‫מה שאמרו ז״ל בגטר׳ דק*ל נרמא בגהקין פטור ואמת ז״ל ג*כ‬ ‫דק״ל כר״מ דדאין דעי דגרטי שזהו כוונתם ומ״מ אין הדבר מסור‬ ‫לכל אדם לשער איזה הוא בכלל גרמי ואיזהו בכלל גרמא אל*‬ ‫שיערום בעצמם ובאילו אמת שהם בכלל גרמי וחייבים ‪ .‬הדוחף‬ ‫מטבע של חבית עד שירד לתוך הים חייב לשלמו אע״פי שלא‬ ‫הגביהו ולא קנאו שזהו גרסי בניזקין וכן הפוחת מטבע שלחבירו‬ ‫והעביר צורתו חייב אע״פי שלא חסרו כלומר שהכה עליו בקורנש‬ ‫ולא שפייה כשופינא דאילו שפייה בשופינא בלא דינא תרמי היה‬ ‫חייב לשלם מדינא שהרי חסת וכן המוכר שטר חוכ לחבית‬ ‫וחזר ומחלו דק״ל שהוא טחול צריך לשלם ללוקח מדיני תרפי‬

‫א כבד ידעת שהאדם חוא אחד מ ד י אבות נזיקין שחייכת‬ ‫עליו התורה כדבתבנו בריש סי׳ שע״ה לפיכך אדם המזיק‬ ‫בין בית בין בשאר גופו או בכחו כגון שזרק אבן או שירת חץ‬ ‫והדק בו או שפטר מים על חבית או על הכלים והדק אוי שרק‬ ‫ונע והזיק‪ .‬בביחו או־בניעו בעת שהלמ מכחו הת זה כמזיק ביוז‬ ‫והם תולדות של אדם ורץ האב יש להם אבל אם י ק התק או‬ ‫הניע והם על ‪n‬א‪ p‬ואח״כנתקל כ ק אדם ה״ז חייב משום בות‬ ‫ורץ כור יש להם שכל תקלה תוליה דמר הוא כם״ש בדיני‬ ‫מר בעיה»‬ ‫ב היה‪ .‬מגה בפטיש ויצא נץ מתחת הפטיש יהדק הת זה חייב‬ ‫רכחו הוא •‬ ‫‪ j‬בנאי שקבל עליו לסתור את המתל וסתר ושכר את האבני׳ם‬ ‫כמו שנתבאר בסימן ש״י‬ ‫חייב שהרי מקלקל האבנים וכן אם הייק ע״י סתירת הכותל ב יק השורף שטר חוב של חבית חייב לשלם כל החוב שתית‬ ‫חייב שהיה לו ליזהי־ היה סותר מצר זה ונפל הכותל מצד אחר‬ ‫בשטר אע״פ שאין גוף השטר ממון תרי גרם בידים לאבד‬ ‫‪8‬טור ולא טכחו נפל ואס מחמת ההבאה נפל חייב רכחו הוא‬ ‫ממון ובלבד שיאמץ מ המזיק ששטר מקויים היה כך וכך היה‬ ‫חייב‬ ‫ך החצב שחצב אבן סטקיטו ונתנו לסתת יהזיק בו הסתת‬ ‫כתוב בו ומחמת ששתנו הוא איננו יכול לגפותיתחוב דאי בלאו הכי‬ ‫מסרו הסתת לחמר החסר חייב מסת החמר לכתף הכתף חייב לא היה יכול לגבותו טה הזיקו אבל אס לא האמינו א״צ לשלם‬ ‫מסרו הכתף לבנאי הבנאי חייב מסדו הבנאי למסדר המסדת לו אלא דמי הנייר בלבד ששרפו ואם בעל השטר אמד מנת‬ ‫על שורת הבנין המסדר חייב דאע״נ דכולן שותפין ק במלאכה היה כתוב בו והשורף אומר לא כי אלא נ׳ היה כתוב בו ישבע‬ ‫ואם מודה במקצת ועל השאר אומר איני‬ ‫כמיש נל מי שהאבן מסורה בית כחו הוא שהזיק והוא לכת כתן מודה מקצת »‬ ‫חייב אכל אם אחר שסדת המסדר על שורת הבניין נפל והזיק יודע מתוך שאינו יכול לישבע משלם » ואם אינו מודה ששרפו‬ ‫הרי אץ באן גית דמסדר שכבר יצא מתחת ית לפיכך אס הם משתבע היסת וכל זה מיידי שאין עדים שץדעיםגטה היה כתוב מ‬ ‫גזלנים טלם הם שותפין במלאכה ועל כולם מוטל לשמור שיהא שאם היה עדי׳שיוטעי׳בטה היה כתוב בו אינו חייב לשלם לו כלום‬ ‫האבן ססודד ומיושב יפה בתוך החומה וכיון שנפל האבן אחר‬ ‫שהם יעשו לו שטר אחר כט״ש בסי' מ״א ‪.‬‬ ‫שיצא מיד המסדר פילם חייבים בהזיק׳ ואס שכירי יות הם אינן‬ ‫ג וכן הזורק כלי שלו מראש הנג והיו תחתיו כריס וכסתות שאם‬ ‫שיתפק במלאכה והאחרון חייב וכולם פטורץ »‬ ‫היה נופל עליהם לא היה נשבר ואחר שיצא הכלי מתחת ידי‬ ‫עפה דין הזיק שאינו ניכר כגון מנסך יינו של חבית הזורק בעוד שהוא באויר קדם אחר וסלק הכתם ונחבש הכלי‬ ‫בארץ ונשבר חייב המםלק‪ .‬וק כל כיוצא בזו‪ ,‬וי״א שזה הוא‬ ‫ובו ב סעיפים ‪.‬‬ ‫בכלל נר»א כגזקין שפטור הואיל ולא עשה שו» מעשה בנוף‬ ‫א לא נהיינו בתמדה שחייבה על הנזקים אלא בהזיקא דטינברה הכלי וכן בתחף מטבע של חבית לים או פחת צורת׳ פוטרי׳דלא‬ ‫כגון קח !שן ודגל וביר אכל היזק שאינו ניכר בנון המטמא הוי אלאנרמא בניזקץ ואמת עור אפי׳ זרק כלי של חבית מראש‬ ‫•הרותיו של חבירו או המערב יין נסר ביינו של חבית לא חייבה תנ והיו תחתיו כרים וכסתות וקדם הוא בעצמו וסלקן פטור‬ ‫התורה אבל חכמים קנמיהו‪ .‬לשלש נזק שלם מן היפה שבנכסיו דעל שעת הזריקה אינו חייב דהא באותה שעה לא היה דאייין‬ ‫כתן כל מזיק כדי שלא יהא כל אחד וא׳ הולך ומטמא טהרותיו להישכר ועל שעת הנפלה ל«״ץ אעו חייב דמה שםלק הכלים‬ ‫של חבית או מערב יין נסך ביינו וכה״נ ואומר פטור אני לפיכך אינו אלא נרמא בעלמא דפטור» סופר שכתב שטר וכתב מגת‬ ‫אם מת המזיק קודם שישלם אץ קינסין כנו אחריו לשלם וכן אם במקו׳מאתי׳ או המזיק לחבית בעצתו שיעץ לו או שליש שהחזיר‬ ‫היה שוגג או אונם פטור שלא קנסו אלא מזיד ‪,‬‬ ‫שטי שלא היה לו להחזיר כולם פטורי׳ רלא הוי אלא נרמ׳ בגיזקין‬ ‫ב המנסר יץ של הביר‪,‬־ לע״זלא נאסר שאין אדם מישראל דפטורץ מיהו משטת־נן לתו ער דמשלר‪ ,‬הזיקא ובן בכל‬ ‫אוסר רבד שאינו שלו ואם היה לו ‪0‬י שותפות או שהיה גרמא בניזקין ‪ .‬י״א דבכלנרטא בניזקין אם הוא דבר‬ ‫נושומדשהרי הוא כגוי או שהתרו בו וקבל ההתראה וחת היא‬ ‫דשכיח ותיל חייב לשלם משום קנס ולכן יש טי שכתב דראובן‬ ‫משומד רדייה איסרהיץ במו נוי וחייב לשלם אע״פי דקים ליה שמכר מקח לגוי ובא שמעון וא״ל לנוי שאינו שוה כ״כ כמו‬ ‫כדרכה מיניה שמתחייב כנפשו מפני שמשעה שהנביהו נתחייב שמכת לי וחזר הגוי חייב לש‪£‬ן לודדבר כרי הוא כשיאמרו לגוי‬ ‫לשלם ונפשו אינו מתחייב עד שינסך‪ .‬ועייל בלבוש ע״ז ‪ p-0‬שקנה בייקי שיחרר בו וכתב מות ז״ל דכה׳יג בכלל מסור הוא‬ ‫ר׳‪.‬סעי׳ ד ובשיש] קט״ה סעיף ח׳ »‬ ‫יחייב כדלקמן סי׳ שפ״ח‪ ,‬ראובן שהלוה מעות לגוי על משכנות‬ ‫ובא שמעון ואמר לגוי להלות ל• בפחות והחזיר הגוי לראובן‬ ‫ע פ ו חי^ק שבין גרמי מזקין לדיני דגרמ‪ 8‬והזורק מעותיו אץ זה אלא גרמא יפטור דאע״ג רכרי הוא שיחזיר הגוי‬ ‫המעו׳ ל־יאוק אינו הזיק כרי דשמא עכל ראיבן לחזור להלוותם‬ ‫כלי מראש הגג ובו ד׳ סעיפים‪.‬‬ ‫מיד לאהדים כתבי׳ כמו זה לפי׳ אץ לו על שמעון אלא ספק תביע*‬ ‫א יש צד כמויק ממון חבית שאינו עושה בו שים מעשה אלא ופטור מיהו מקרי שמעון רשע ועייל סי׳ קנ״ו סעיף ה׳ המבטל כיסו‬ ‫הזור?‬ ‫שלחכיתעלסי׳ רצ״כ סעיףף‪.‬‬ ‫שבגרסתו בא הנזק לחבית ולפעמים בא הנזק לניזק ע״י גישת‬ ‫י‬

‫‪t‬‬

‫הלנות נזק ץ‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫ך *זורק כלי בין *זלו בין של חבית נד־א׳ הגג ואי( תחתיהבכריס‬ ‫וכסתות ובעודם באדר טרם יגיע לארץ בא אח׳ושברם בשקל‬ ‫הזורק חייב והמשבר פטור דחשבינן לחו כשבורי׳ משעה שזורקן‬ ‫וכלים שבורים שבר •‬

‫שפז שמין השברים לניזק ומשלם ‪ 6‬עליה ובו ס*א‬ ‫א בשישלם הטויק לניזק אע״פ שעשה הנזק בית שטין לניזק‬ ‫השברי׳כדרך ששמין לו אם היזק ממונו כיצד הרי שהרג בהמת‬ ‫חבית אי שבר כליו שמין כמה היתה הבהמה שוה בחייה וכשח‬ ‫הנבלה שוה עכשיו או כמה היה הכלי שוה כשהיה שלם וכמה הוא‬ ‫‪ r m‬עתה ויקח הניזק השברים או הנבלה ומה שנפחת טטד! שהיה‬ ‫»וה כבר ישלם לו המרק מן חעדי׳ שבנכסיו כמו שיתבאר דין זוז‬ ‫בע״ה בסימן ת״ג בדין שזדו שהזיק וילפינן לד‪ 1‬מקרא עיין שם ‪i‬‬

‫הלכות מאבד ממון חבית‬ ‫ומלשין‬

‫‪ •no‬ומוסר‬

‫‪#‬פח דין ניזק נ ש ב ע ונוטל ובו ט״ז סעיפים •‬ ‫א כשו שתקנו חזי׳ל לנגזל שישבע ויטול כמ׳יש טעטא לעיל סי׳‬ ‫ג׳ כך תיקנו ז״ל רגיזק שישבע ויטול מאותו טעם עצמו דקנם‬ ‫הוא שקנסוהו שיזהר שלא יזיק את חבית כיצד לקח כיס של חבית‬ ‫והשליכו למים או לאש או שמסרו ליד אנס ואבד הניזק אוסר‬ ‫זהובים היה מלא והמזיק אומ׳איני יודע מה היה בו שטא עפר או‬ ‫תכן היה שלא הרי הניזק נשבע שבועת המשנה בנקיטת חפץ ונוטל‬ ‫והוא שיטעו! דברי׳ שהוא אמוד בהם שהם שא או שהוא איש‬ ‫שדרכו להיות בידו פקדונו׳ וגם שיהיו דברי׳ שדרכן להניחן בביס‬ ‫ובי‪ :‬גא בו אבל אם אין דרכן להניחן בכלי זה הוא פשע בעצמו‬ ‫דלא תוי למזיק לאםוקי אדעתו שיש בו כי^ים חשובי! ב״כ ופטור‬ ‫כיצד הרי שחטף חנות או םל מלאיי ומחלפים והשליכם לים או‬ ‫שרפן וטען הניזק שמרגליות היו בתוכם אינו נאמן שאין דיךלהניח‬ ‫מרגליות בחמת או בסל ואם תפש הניזק אין ^וצין מידו וישבע‬ ‫שטרגליו׳היל בתוכם ונוטל ‪0‬ימח שתפש בידו וכן כל כיוצא בזהף׳׳א‬ ‫דאפילו אם יש עדים שהיו שם מרגליות פטור המזיק מן הטעם‬ ‫שכתבתי דלא ה״ל למזיק לאסוקי אדעת׳ ואיהו דאפםיר אנפשיה‬ ‫ואם חטף טמנו שק ויש בו ארנקי ג״כ פטורשאיןררך להניח ארנקי‬ ‫כשק ואם הוא שבתוי׳׳ט חייב דרדך להניח בו ארניקי בשבתד״ט‬ ‫וכן כל כיוצא מה ואס ידע הסזיק שהיו בו זהולם בכיס אכל אינו‬ ‫יודע בשה היו והניזק אומר אלף נוטל אלף י״א בלא שבועה שהרי‬ ‫המזיק חייל מחריב שבועה שמודה מקצת שהיו בו זהובים ואינו יכול‬ ‫לישבע כטח וטש־לם והוא שהיה הניזק אמוד בכך * ויא שגם בזה‬ ‫צריך הניזק לישבע רטול שאין זה הודאה במקצת גפוור וכתב טורי‬ ‫ז״ל שכן עיקר ‪«,‬‬ ‫ב המוסר טמון חבית ביד אנס בין אנס גוי בי! אנס ישראל חייב‬ ‫לשלם טחיפ׳ שבנכסיו כל מה שלקח האנס טדיגא דגרטי שגרם‬ ‫לו ד‪8‬סד ממונו ודינו כשאר טזיק לכל דבר אף על פי שלא נשא‬ ‫המוסר ונתן ליד האנס אלא הרגילו לבא והראהו לו שאלו;נכסי‬ ‫*לוני ולקחו האנס חייב ואם מת גובין מיורשי! כשאר כל המזיקין‬ ‫ולא משום קנם דנימא לאקגםו בנו אחריו אלא מרינ׳גוכין גם מבנו‬ ‫בד*א כשהראה המיס־* טעצ^ כלי אונס שאנסוהו להדאנת שלו‬ ‫והדאילשלו ושל חכירו או שייסת אותו ולאאטת על מה והראה‬ ‫מטון חבית ונפטר כו בכך חייב אבל אם אנסו האנס ביםורין בין גוי‬ ‫בין ישראל שייבאה לו מטון פלוני והראהו ה״ז פטור מתשדוסין‬ ‫ודוקא שאנסוה• בייסורי! בלא בקשת ממון אבל אם אמרו הראה‬ ‫למטמון פלוני או תן לנו משלך אע״פי שייסרוהו חייב שהיה לו‬ ‫לית! את שלו וכן אם נוטלו בידו ונתנו ליד האגס אפיי אנס• גם‬ ‫על הנטילה שיטלנו רתמו לו כיון שעשה מעש׳היבדהאקיל המציל‬ ‫עצמו במטו! חבית חייב וכשאנםיחו ליטול של חבית היה לו ליתןאת‬ ‫שלו כיצר הרי ש ג ד המלך להביא לו יין או תכן וכיוצא בדברים אלו‬ ‫ועמי מוסי ואמי־ הרי יש לפלוני אוצר יין או תבן במקום פלוני‬ ‫והלכי ולקחוהו חייב לשלם מדיני תרמי שהיה לו ליתן או לקנות משלו‬ ‫ייא הא דאמ־־י׳ אם טת גובי! מיורשיו ה• מ שעמד כדין ונעש׳טמון‬ ‫אצל מורישם אבל אם לא עמד ברין אין היורשים חייבים לשלם‬ ‫אשה ש‪-‬ס־־ה משמתינן לה ואם יש לה ממון שאין לבעלה רשות‬ ‫כה משלמת ואס יש לה נכסי מלוג הבעל אוכל פירות בל יטי חייה‬ ‫ואחר שמתה חייב הבעל לשלם לנמסר מנכסיה ובן לשאר נזיקין‬ ‫שהזקה בחייה שאין הבעל לעניין זה אלא יורש שוייהרבנן שחייב‬ ‫לשלם מי שהיה תאה נזק נא עליו מוחר להציל עצמו בכל מה‬ ‫‪ v‬כל אעיפ שע״י הצלתו בא הנזק לאחר אינו כלום כיון שהוא לא‬ ‫הרא ולא עשת כלום בממון חבית אלא שממילא בא!ודזק על ידו‬ ‫לחבית *‬ ‫\ כב‪-‬אשדנו שאיים ני‪6‬ו אינו מחייבי לפיכך אס אנשו המלך‬ ‫לפלנד זת עד שיראת לו)מון חבית שהוא בנרח טלפגץ והראה‬

‫קמז‬

‫סימן שפז שפח‬

‫לו מפני האונס ה״זפטור שלא בקש המלך אלא ממון חבייו ואס‬ ‫לא הראהו לו הכוהו או המיתוהו •‬ ‫ף גשא ממון חבית בית ותביאו לאנס היי׳ לשלם שהרי עשה‬ ‫מעשה בידי׳ בגוף הממון לפיכך אע״פ שהמלך אנסו להביא‬ ‫חייבבד״א שלא ירע האנס שיש לפלוני ממון או שלא הגיע הממן‬ ‫לרשות האגס שיוכל לשלוט בו עד שהוא גילהו לו או הביאו לידו‬ ‫אעיפ שאנוס היה חייב אבל אנס שידע שיש מטון לחבית או שאנס‬ ‫את ישראל עד שהראהו והעמיד׳ אותו על ממון חבית ונעשח‬ ‫ברשותו שהיה האנס יכול לשלוט בזוליטלנו כמו שירצה ואנם‬ ‫את הישראל שהראהו שיטלנו ויוליכנו לו למקום אחר ונטלו זה‬ ‫המוסר שהראוהו לו והוליכה לו למ‪p‬ם אחר פטור שכיו! שכבר‬ ‫עמד האנס בצד האוצר כבר הוא כאבוד ונשרף כל מה שבאוצר‬ ‫כיון שהי׳האנס יכולליטלו ואע״פ שהוא העמידו לשם הלא באונם‬ ‫היה על מה תחייבנו על שנטלו בידו והוליכו למקום שרצה האגם‬ ‫אוצר שרוף שרף ואין בזה חייב עליו * ב׳ שותפין שהיה להם חוב‬ ‫ביחד ואנפ השר לא׳ שיפטור את החוב פטור דזה לא מקרי‬ ‫נשא ונתן ביד *‬ ‫ה ב׳ שהיו מריבק על דבר א׳ הן על מקרקע הן על מטלטלץ‬ ‫זה אומת שלי הוא וזה אומר שלי היא ועמד א׳ מהן ומפרה‬ ‫ביד גויס מנדין אותו עד שיחזיר הדבר לכמות שהיה ויסלק יד‬ ‫האנס מעליו ויעשו ביניהם דין ישראל מ״מ אין לו דין מסור דלא מיקרי ‪-‬‬ ‫מסוי בכך אעי׳פ שבא חבית ע׳׳י זה לידי הפסד מרובה כגון‬ ‫שהעלילו עליו ולקחו יותר ממנו או שהענישוהו וקנסוהו ע״י כך‬ ‫אק לו דין משום דלא נקרא מסור אלא כשמתכוין להזיקו אבל זה‬ ‫להוציא את שלו נתכוין * ויש חילקין וסי׳ל אס י*א היה חבירו‬ ‫סרבן וכ״ש אס התרו בו תחילה^ שלא ידונו בפגי גויס ועבר שיש‬ ‫לו דין מסור וחייב לשלם לו כל הזיקו •‬ ‫ן ראובן שהיה חייב מעות לגוי ואנס הגוי את שמעון עד שפרע‬ ‫בשביל ראובן אין ראיבן חייב לשלם לשמעון מה שלקה ממני‬ ‫האנסוטעמא ע״ל סימן קכ׳יחםעיף ב׳ ואין לך מי שנתפס על‬ ‫חבית ויהיה חבית חייב לשלם הוץ מהנתפס מפני המם הקצוב על‬ ‫כל איש ואיש בכל שנה או הנתפס על התשורה שנותן כל איש‬ ‫למלך בעברו עליהם הוא או חיילותיו ה״ז חייב לשלם מדיגא‬ ‫דמלכותא דחק המלך הוא למשכן איש על חבית בדברי׳אלו וא״כ‬ ‫אינו בדין שיפסיד זה והוא שיקחו ממנו בפירוש בגלל פלוני ובפני‬ ‫עדים* ונתבאר עוד דין זה בסי׳ קכי׳ח ‪4‬‬ ‫ץ מבעיא לן בגמרא אם עשו חז״ל תקנת נגזל כמסור כלומר‬ ‫שיהא הנמסר נשבע ונוטל כמו הנגזל או לא ולא אפשיטא‬ ‫לפיכך מי שישלו ערים עלחבירו שמסר ממונו לגוי כגוןשהראת‬ ‫מעצמו או שנאנס ונשא ונתן ביד ואין הערים יודעי' כמה הפסידו‬ ‫במסירתו והנמסר אומר כך וכך הפסידני והמוכר מכחישו בבת‬ ‫ואומר שלא הפסית כ״כ כיון שנשאר בגמרא בפפקאין מוציאין מן‬ ‫המסור אלא מה שמודה או מה שיש לו ראייה לנמסר ונשבע על‬ ‫היניאר ונפטר ואם תפס הנמסר אין מוציאי} ג*ב מידו ואפי׳ ‪tzn‬‬ ‫בעדים אלא נשבע בנקיטת דפץ וזכה במה ש ת ‪ 5‬ש * ויי׳א כיון‬ ‫דאיכאםפיקא דדינא לאמהני תפיסה *ואס המומר אובד איני‬ ‫יודע כמה הפכדת ע׳יי יש מישאוכד שישבע הנמסרויטול *ואם‬ ‫אין עדים שמסרו‪ ,‬וזה טועני מסרתני ׳והוא כופר או אומד איני‬ ‫יודע ישבע היכת ונפטר כשאר כופר בכל או טוען איני יורע אם‬ ‫אני חייב לך * וי״א שצריך לנקות עצמו ולישבע בפני השר שזה‬ ‫טוענו שמסרו לו שלא מסרו אבל א״צ נקיות זו אלא‪ ,‬אם יש עד‬ ‫שמעיד שמכרו והוא כופר מכחיש העד בברי אכל אין גויפנאמניפ‬ ‫בכך להביאו לידי נקיות זו * יכל זה במוסר ממון אבל במכר גופו‬ ‫של הכירו הנמסר נשבע ונוטל מה שהפסידו וכן אם גרם לו תפיסה‬ ‫הוה כמזיק בידים וצריך לשלם לו כל הזיקו שנשבע עליו * שניה‬ ‫שמםיו ביחד כל א״ משלם החצי ואם בזה אחר זה האחרון‬ ‫פטור דכל זמן שלא נפטר ממסירת הראשון הנזק בא מן הראשון‬ ‫והאחרון גבדא •קמילא קטיל וכן אמ השר בעצמו ראה כבי־ או‬ ‫גויס הגידו אין האחרון עושה כלוס * י״א אדם המוכה מ;־!בירו‬ ‫יב־ל לילך ולקביל לפני גוים אע״ג שיגרום למכה היזק גדול אק בכך‬ ‫כלום שהתורה התירתו מהכתיב והיה כי יחם לבבו וגו׳ אפי׳ בנפשו‬ ‫כ״שבממק *‬ ‫ךן הא דאבדינן לעיל כשיש עדים שמסר ואין העדים יודעים כמה‬ ‫והנמםי־ אומ־ כך וכך והמוסר מכחישו שנשבע על השאר ה״מ‬ ‫שאנסוהו להראות או להביא ונשא ונתן ביד דאע״פי שחייב לשלם‬ ‫אינו רשע ובר תשלומי! היא ומשבעינן ליה כשאי־ הכשרים אבל‬ ‫אס הראה מעצמו אין משביעין אותו לא שבועה דאורייתא ולא‬ ‫שבועה דרבנן מפני שהוא רשע ואין לך ־פסול יות־ מזה ואפי׳‬ ‫לא מכין עדיין רק שאובד אליך ואמסור אם אימד כך גפדדסיא‬ ‫מדחציףכולי האי ודאי גזים ועבד ונפסל לעמת ויש הולקין אאי׳ב‬ ‫מוחזק בכך מיהו אפיי אינו מוחזק מ״מ יכול זה שכנגדו לעמוד‬ ‫ולהציל עצמו ע״יגוים אע״פי שיגיע נזק לזה אין זה צייר להמתין‬ ‫עד שיעשה גיזמוואם הודה מ^צטו שמסר את חבית ואין עדים‬ ‫‪k‬‬

‫בכר‬

‫הלכות נזקי •ממון‬

‫חושן משפט‬

‫סימן שפט‬ ‫הלכות נזקי מניין‬

‫ג נ ך אינו נפסל לעדות בהודא׳ עצמו שאין אדם משים עצמו‬ ‫רשע מ״מ חייב לשלם מה שמידה שהזיקו >‬ ‫דין ממון חארם שהזיק וחילוק עוביןתם‬ ‫‪ $‬ארז״ל המסורו׳ אין להם חלקלעה״ב כמו המינין והמשומדי׳ ש פ ט‬ ‫למועד ובאיזה מקום הייב קרן ושן ו ת ל‬ ‫שכיון שיש בו כ״כ אכזריו׳לב שמום׳ את ישראל בין בגופו‬ ‫בין בממ־נו ביד גוי ואינו רושש לסכנה הגדילה שעומד בה ממסד‬ ‫ובו ך׳ כעיפים ‪:‬‬ ‫שעליו נאמר שהוא כתוא מכמר כל הניפל נירמ אין ט־־המין‬ ‫א כתיב כי יגח שור את איש או כי יגוף שור את איש וגומר‬ ‫עליהם והרי הוא כאלו מםרו הוא לידם להרגו דשמא יעלילו עליו‬ ‫‪ -.‬ייב לעלם ש״מ כעם שאבוד לאדם שיזיק את חבירו ואם‬ ‫עלילה כ״כ שלא יוכל לפדות עצמו וימיתוה בחפיפה והרי המופר‬ ‫הזיק ךייב לשלה כמ״ש למעלה כן צריך לעמוד ממונו שלא‬ ‫הוא רודף לפיכך אמרי׳ ודאי זה המוכר אין בו שיה אמנה‬ ‫כו רוח היים ל״ש *אין‬ ‫יזיק ואם ‪?1‬זיק חייב לשלם ל׳יש יש‬ ‫כמציאו׳ אלוה ממעל ובהשגחתו כמו המין או המשומד לכן אסיר‬ ‫שור לאו ידוקא שור אלא‬ ‫דיים דאע׳׳ג דכתיב‬ ‫בו ריר‬ ‫למכור ישראל ביר גוי בי! בגיפ‪.‬׳ כין בממונו ואפי׳ היה רשע יבעל‬ ‫הייה כל בהמה דיה ועוף וכל דבר חי שאין בו רעת ולא דבר‬ ‫עבירות ואפי' היה 'מיצר לו ומצעיו לא ימכרנ׳ שכן היה טתפא־־‬ ‫הכתוב אלא בהוה עכבר רבתה התורה ככף ישיב לבעליו לרבות‬ ‫דוד ע״ה בסימן ל״ט אשמרה דרכי מדטוא בלשוני אשמרה לפי‬ ‫בין במזיק בין בניזק כל שיש לו בעלים חייבים כו שכיון שאין‬ ‫מחסום בעוד רשע לנגדי פירוש אע״פ שהרשע כנגדי ומריב עמדי‬ ‫בי״ דעתי חייבה התורה לבעליה לשומרם וגם הואיל ויש בו כה‬ ‫ומקניבני אשמרה לפי מי׳כופ אלא ישים תקותו באלקי׳ וישכים‬ ‫לעומר׳ אבל ממונו שיש בו רוח חייפ וישנו בן דעת כגון ליבד לא‬ ‫ויעריב לבית המרד׳ והוא יכלה מאליו עכן אמר דוד ע״ ה במימור‬ ‫חייבתו התורה עאי! בח ביד בעליו לשומרו שלא יזיק שאם היה‬ ‫ל״ז דוס לה׳ והתדולל לו ואל תה״־ וגומי באיש עושה מזימות‬ ‫חייב על נזקיו אם יקניטנ־ רבו ילך ויזיק אחרים כדי לדייב‬ ‫כי ה׳ ית׳ יפילם רללים חללים ודיקא שמיצר אותו בדברים‬ ‫את רבו לכך פג־רתו התור׳ לרבו ובממונו שאין בו רוח דיים ג״כ‬ ‫בעלמא אבל אס מפרו בנופו א• בממונו מותר לי׳זור‪ ,‬י ולמיסיו‬ ‫דייבה התורה כגון בור ואש ותולדותיהן כמ׳׳ש בע״ה ‪,‬‬ ‫שהרי מותר אפי׳ להומו דרורף הוא במ״ש בפעירי רבמוך ‪>,‬‬ ‫ב ואין הדין ככעלי חיימ שוה בכולם כי יש שמועדין לכתחלה‬ ‫* סתם מםור רודף הוא כמועביאי־נו לפיכך מותר להורגו בכל‬ ‫בכל טה שיעשו ויש שיש בהן דבריי שמועדין בהן מתדלתן‬ ‫מקום אפי׳ ממן הזה נדי שי;׳‪.‬־ל את הני־דף שלא ימסרנו‬ ‫ויש דברימ שהפ המין בו מתחלתן ואח״כ נעשו מועדין ודין‬ ‫דהיינו קודפ שמכרו אלא מיד 'כשאומר הריני מירר פלוני‬ ‫דמועד שישלם נזק שלפ בכל מה שיזיק ותם אינו משלם אלא‬ ‫כגופו או בממונו א‪£‬י׳ בטמון קל הרי התיר עצמו למיתה ומתיין‬ ‫חצי נזק שכן כתוב בפי' בתורה לפיכך דבר שהוא תם כתחלתו‬ ‫בו ואומריפ לו אל תמכור אפ העיז פניו יא• מר לא כי אלא אלך‬ ‫ונעשה מיעד בעוד שהוא תם משלם חצי נזק ולאד ר שנעשה‬ ‫ואמסרנו מצור• להורגו ובל הקידמ להורגי זדה •׳זיפ )אין פנאי‬ ‫מועד משלם נזה שלם ועוד יש דילוק בין תס למועד מועד‬ ‫להתרות בו מותר להורגו אפי׳ כלא ההרזיה » י״א שאי! להרוג‬ ‫שהזיק חייב לשלם הנזק ההוא כל ההיזק מנכסיו ומהיפה עיבנכםים‬ ‫את המכור אא*כ א״א להנצל ממני ראדד מאבריו אבל אם איפשר‬ ‫דבתיב מיכב שדהו ומיטב ביימו ישלם והם אין החיוב על נכםי‬ ‫להנצל ממנו בארד מאבריו כגון לחתוך לשונו או לכמימ עיניו‬ ‫בעליו אלא על גוף הדבר המזיק דכתיב ומברו את השוד החי‬ ‫אפור להורנו שהרי לא גרע זה משאי י ורף ‪t‬‬ ‫ורצו את כפפו וגו׳ הכתוב מדבר בששני השוודי׳ הניזק והמזיק‬ ‫•א עשה המוכר אשר ז‪2‬יר וטכר א׳ שוב לא מקרי דוד־ יאמר‬ ‫עורכי אכל אפ המזיק אינו שוה הרבה והניזק שוה הרבה אפיי‬ ‫להורגו כמו גבי רודף שלא התירה התורה אלא מ׳יית רדיפתו‬ ‫שוי־ ששוה דינר •שהמית שור ששוה אלף דינרין אין״בעל המזיק‬ ‫ואחר שהרג דנין אותו בדייני׳ ועדיפ ואינו מיהר להורגו כלא עדים‬ ‫משלם נ־נככיו כלום אלא נוטל את השוד המזיק בעד הנזק ואם‬ ‫ודייני׳ ה״נ מסוד אהר שעשה המסיר׳ דנין עמו בדייניפ ואין‬ ‫מת רשור המזיק ואין הנבלה שוה נ^יפ יפסיד הניזק הנל וכן‬ ‫»ותר לכל אדם להורגו אא״כ הוחזק למכור ויש לדוש שמא‬ ‫אפ השיר המזיק שוה הרבה ודניזק אינו ע‪.‬יה הרבה אינו משלם‬ ‫יחזיר וימכרנו לזה או לאחרים דעריין רירי היא ‪,‬‬ ‫מגיף המזינז אייא רצי עווי הנזק ‪4‬‬ ‫‪ y‬כל המוסר ציבור ומצער; בדברים מותר לטיכרו ביד גייס‬ ‫כיצד •אם הזירה בדברים שדרכה לעשות תמיד כמנהג ברייתה‬ ‫‪j‬‬ ‫להכותו ולייסרו ולאוכרו ולקונסו אבל מפני ׳‪-,‬יער יריד *כור‬ ‫כגון בהמה שאכלה תבן או עמיר או הזיהה ביגליה או בדרך‬ ‫למוסרו כדילפינן לעיל מקר׳ שנ׳ בלשון יחיד שנים שמכרו זה‬ ‫הילוכי דייב לעלם נזק שלם מהיפה שבנכסיו אבל אם שינה ועשה‬ ‫את זה כל מי שהפסיד חכירו יותר חייב לשלם דמיתי מזק עלם‬ ‫מעשי׳ שאין דרכה לעשות׳ תמיד והזיקה בהם כגון שור שנגה או‬ ‫מי שעוסק בזיופים וכדומה ויש לדוש שיבאו רכיפ ליד הייה על‬ ‫נשך זהו תמ וחייב לשלם רצי נזק כגוף המזיק עצמו כיצד שור‬ ‫ירו מתרין בו שלא יעשה עוד ואפ אינו משלגיה יכיליל למיכי׳ לימי‬ ‫שוהמנה שנגח לשורשיה ד׳ והמיתו והרי הנבלה שוה ד׳ והיא‬ ‫שאין אחד ממנו מתעכק כו אלא זה בלבד» ‪.‬מי עיי־ו׳יי! לי‪-‬י־ז‬ ‫של הניזה והרי הנזק אינו אלא ששה עשר בעל השיר המזיה אינו‬ ‫מחמת דיובא שאינו רוצה לשלם לגוי׳ מה שדייב להם יעמד‬ ‫ףייב לשל׳ אלא עמנה עינא׳וגפ את רמת יחצון ואותם השמנה אינו‬ ‫אחד וגילה הרבר לגוימ אין לו דין מסור שהרי לא הפכידו בשלו‬ ‫ףייכ לעילה אלא מגוי השוד ישהזיק שני ומפ־ו את השוד החי»‪,‬‬ ‫רק שמצריכו לשלם מה שרייב כבי מ״מ רעה גדולה עשה דהוי‬ ‫ף ואפ המיהןשור שוה עשרים לשור שוה מאתים והנבלה שוה מנה‬ ‫במשיב אבדה לגוי ואש‪,‬גרר לו היק יורד ממה שחייב חייב לשלם‬ ‫אין בעל דנבלהימל לימד לבעל החי תן לי רמשים אלא אומר‬ ‫לו מה שנרם לו הפסד ‪,‬‬ ‫<‪ t‬הרי שוד שהזיק לפניך קחהו ולך אפילו אלנו שוה אלא דינר וכן‬ ‫שהרי‬ ‫ממינו‬ ‫לאבד‬ ‫• ‪ j‬אע״פ שמותר לאבד נופו שלמםוראסור‬ ‫כל כיוצא בזה ‪,‬‬ ‫ממונו ראוי ליורשיו וכתיב יכין רשע וצדיק ילבש וי״א אע״פ‬ ‫ךן העושה מעשה שדרכו לעשותו חמיד במנהג ברייתו הוא‬ ‫שאסור לאברו כייחי כל אדם ליטול ממוני לעצמו מקיו דנו!שו ראם‬ ‫הנקרא מועד והמשנה יעשה מעשה שאי; דרך כל מינו‬ ‫דלאבדו‬ ‫גופו הפקר שמותר להרגו ק״ו ממונו שהיא הפתי אלא‬ ‫לעשותו כן תמיד כמנהג ברייתו כגין שנגח או נשך היא תקרא‬ ‫אסרוהו משום יכין רשע וגי׳ וליטלו לעצמו לא אכרוהו דעדיין‬ ‫תם וזי* המשנה אס המיל בו בשינויו ג״» נעשה מועד לאוחו דבר‬ ‫‪,‬‬ ‫יורשיי לא זכו בי‬ ‫שהרגיל בו שני אי נודע כי שור נגח הוא מחמול שלשופ וגו׳ ‪,‬‬ ‫»ך מםוד א*צ לקבל העדות שעליו בפניו שכיון שהוא מהיר שמא‬ ‫ן דמשה מעשה תמים יש בבהמה ואס הועדה לארד מדמ נעשית‬ ‫י מ ‪ 3‬ז ר גפ את העדים ואת הב׳יר לכך מקבלין איתו שלא בפניו‬ ‫ממידות לאיתו מגידיה ואלו דמ דבהמה אינה ממידה מת־לתה‬ ‫*גומדין דינו שלא בפניו וגס אין צריכי! לבור! העדות כ״כ דקל הוא‬ ‫לא ליגי׳ ולא ליגווי ולא לישוך ולא לרבו׳על בלים גדוליר ולא לבעוט‬ ‫שהקילו גבי מכור לרוב רשעי»‬ ‫ייואם הועד‪.‬לאףד מהם הר<זו מועדת אבל השן מועדתימתדל׳לאכול‬ ‫מי שמוחזק להיות מפיר ג׳ פעמים שמםר את ישיאל בין‬ ‫את הראוי לה והרגל מועדת מהחלה לשבר בדרך הילוכה‪.‬‬ ‫בגופם בין בממונם ביר גויס אע״פי שאין עכשיו דינו להורגו‬ ‫ן לרב־ץ על כלים קטנים י׳יא שהיא מועדת מתחלתה לרבוץ‬ ‫כגוי שהוא אהר מעשה מבקשין עליו עצה ותחבולה אפי׳ע״י‬ ‫עליהס ולמעוך אותם ויש חולקיי »‬ ‫גרמא לבערו מן העולם לקיים מה שנא׳ ובערת היע מקיבך מי‬ ‫ךן חמשה מיני חיה הס מועדים מהחלת ברייתן להזיה בה־מיני‬ ‫שמדבר בפני קהל ועדה גייס ויהודים ענייני דברי מסירות ונשמע‬ ‫הזיקית מפני שדרכו לי‪-‬זיק בכולן אפי׳ רם בני תיבות לפיכך‬ ‫עיי זה‪-‬לשד וגרם הזיק לישראל אע״פי שאין לזה דיל מכיר כיון‬ ‫אה הזיקו או המיחו בנגיחה אי בנשיבה או בדריסה וכיוצא בהם‬ ‫שהוא אינו המגיד להשר מ״מ מענישין אותו ל י עי י ראוה‬ ‫חייבים בעליהה לשלם נזק שלם ואלו הם הזאב והארי והדוב‬ ‫הדיינים מי ששלח שליח למסור אם היחז־־ז השליח לעעץ׳ שליחות‬ ‫והנמר והברדליס וכן הנחש שנשך אע״ג שאין נהנה מגבעתו‬ ‫כאלה חייב המשלהו׳ וא״א כאן אין שליח לדבי עבירה הואיל‬ ‫כיון דאירחיה בהכי הרי זה מועד ואפילו היה בן תרבות וייא‬ ‫והשליח הוחזק בכך וברי הגיהו ה״ל דמשלח בדין דגימי וכן מ*‬ ‫רומא דנדש מועד׳ לכל מיני היזק אבל האחרים אינן נלועדים‬ ‫שיש לו שטר פרו•) ומסרו לגוי וידוע שיחנהו לשר־ויכוף את‬ ‫לכתחלה אלא במה שדרכי בכך בנון אדי לדרוס וזאב לטרוף‬ ‫הישראל לשלם שניוד חייב לשלם‬ ‫אבל איפכא לא ‪4‬‬ ‫‪ fog‬היצאות שעשו לבעל מסור כל הדרי׳ בעיר חייבין לפתע חלק׳‬ ‫‪ Q‬בבר כתבתי שהתורה חייבה בפירוש שהמועד ישלם נזלן שלם‬ ‫א‪3‬ילו אותם שעורעיןהמס במקום אחר מפני שהוא תקנת העיד‬ ‫מהיפה שבנכפים וגל תם משלש מצי גזק»גופו‪.‬‬ ‫* בד*א‬ ‫עי ו‬ ‫‪v‬‬

‫‪4‬‬

‫‪k‬‬

‫‪,‬‬

‫‪6‬‬

‫נ‬

‫‪4‬‬

‫י‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫הלנות נזקי ממון‬

‫» לדיא כשנכנסה הבהמה לרשות הניזק והזיקמהו שם אבל אם‬ ‫נבנם הניזק לרשות המזיק והזיקתהו בחניתו של ב״ה פטו׳מכל‬ ‫וטעמא דשםתכר הוא שיאמר לו המרק אילו לא נכנסת לרש!ת־ לא‬ ‫היה שויי מזיקך וכיון דטעמא דפטור ברשות המזיק הבי הוא אינו‬ ‫פטור אלא כשנכנס לרשות המזיק שלא כרשות אבל אם נכנם‬ ‫בישות בגין פועלים הנכנםים לתבוע שכרם ונבחן שורו של ב״ה‬ ‫חייב ולא אמ־ינן לא היה לו לפועל ליכנס בו היה לו להמתין ער‬ ‫שימצא את הב״ה בשוק ויתבענו שבזמן זה ברוב פעמים אין לאדה‬ ‫מצוי מעות אצלו בשוק ודרכו לדחותו לוט׳ בא לתיך ביתי ואתןלך‬ ‫לפיכך א‪£‬י׳ אם הב״ח רגיל להיות בשוק יכול הפועל ליכנם בתוך‬ ‫ביתו לתבוע שכרו ‪,‬‬ ‫יא קין ח״בה התורה סתם כי יגת וגומ׳ומשטעו בכל שקום שינת‬ ‫אס״ ברה״ר וכ״ש בישות הניזק ועוד ריבתה התויה וכתבה‬ ‫יחצון יתירה דבתיב ומכרו את חשור החי וחצו את כםפו ונם את‬ ‫וזממ י־וצון דהאי יחצון מיותר הוא דלא הוה ליה לכתוב אלא וגם‬ ‫את ־!מת והיהקאי על וחצו הקירם לו בפסיק אלא אתא לחייבו אפי׳‬ ‫כרשות הרבים חם ח״נ ומועד נ״ש ושן ורגל הוקשו להדדי דכתיב‬ ‫ושילח את בעיר׳ וביער בשדה אחר ודרשו זיל ושילח זה הרגל‬ ‫יכתיב משלחי רגל השור והחמור וביער זה השןדכתי׳ כאשי יבער‬ ‫הגלל עד תומו ונלל היינו תרעי הבא ע״י השן שהשןטבער המאכל‬ ‫וגעשה גלל גללי אדם וגללי בהמה וכתיב כשדר‪ ,‬אחר ‪8‬ימש בשד׳‬ ‫של ניזק וש׳ימ דשן ורגל אינן חייבים אא״כ הזיקי ברשו׳הניזק אכל‬ ‫ביה״י פטורי! וכ״ש כרשות המזיק כדכתבנו טעמא בסעיף הקודם‬ ‫לפיכך אם הזיקה הבהשה כר״הר או כחצי שאינה של שניהם שאין‬ ‫חלק בה לא למזיק ולא לניזק או בחצי שהיא של שניהם והיא‬ ‫נויוחדת לשניהם להניח בה פירות ולהכניס לה בהמה כני; הבקעה‬ ‫וביוצא בה או שהיא של שניהם להכניס בת בהמה ואין שים אחד‬ ‫מהם רשאי להכניס בה פירומ אם בשן ורגל הרק׳ כד‪-‬כה הרי זה‬ ‫?טור דיכלאלו לא קרינן בהו בשדה אחר דבאינה של שניה׳שאין‬ ‫לשום אחד מהם חלק כה כגון ראובן שהכניס פירותיו לחצי שמעון‬ ‫שלא ביריעת שםעץ ונכנס שורו שד לוי ואכלתן פשיטא ש‪-‬טו־‬ ‫דלאו כשדה אחר הוא אלא אפי׳ כשהוא של שניהם אעיג דיש‬ ‫לניזק רשות להניח שם פירות ביון שיש למזיק ג״כ רשות לרבנים‬ ‫שם פירות ובהמות הוה ליה במו רה״ר כיו! שדרך הבימה להלך‬ ‫לכאן ולכאן ולאכול כריכה ולשבר בדיך הילוכה לאו שרה אחי הוא‬ ‫ופטיי ואם בזי! ותולדותיה הזיקה כגון נגחה או ננפה או רבצה או‬ ‫בעטה או נשכה דושין כל אייו ג״כ לר״הר ל‪£‬יכך אמ תמה חיא‬ ‫טש‪:‬ים חצי נזק ואם מועדת משלם נזק שלם ‪4‬‬ ‫‪ y‬ואם היה החצר של שניהם ומיוחדת להם לפי־ות ולא ל‪-‬כניס‬ ‫כה בהמ־ז והכנים שם אחד מן השותפין בהמת ויזיקו יחבירו‬ ‫וזייב אפי׳ על השן ועל היגל דלגבי שן ורגל שדה אחר הוא דהא‬ ‫בלא רשות הבנים שם בהמתי ‪4‬‬ ‫‪ y‬וכן אש היתה מיוחדת לשניהם לבהמי והיה רשות לאחד מים‬ ‫בלבד להכניס לה פייות יהזיקה בה‪:‬יתי של זה את פייתיו של‬ ‫זה אע״פ ששור המרק נכנם שש ברש ת קרינן ביה חצר הנייק וחייב‬ ‫אף על השן ועל היגל ד־יגבי שן ורגל הוי א ליה חצי הניזק כיון‬ ‫שלימזיק אין רשות להניח שם פירות אלא לניזק ה״ל שדה אחר לגבי‬ ‫שן ורגל ולגבי קין ה׳׳ל רשות היבי שהרי ברשויהכניס לשם שורו‬ ‫במו לר״ה וחייב גס על הקין תם ח נ ומועד נזק שלם »‬ ‫י ף י אם היא של א' מהם לפירות ולא לשוורים ולשני לשוורים ולא‬ ‫לפיתת והזיקה בהמתו של איתו שמיוחד׳ לו לשווריץלא לפיתת‬ ‫לאותו שמיוחד׳לו לפירות בשן ורגל חייב רלגבייהו ה״ל חצר הניזק‬ ‫כקין פטור דלגבי דידיה היה ליה חצי המזיק ‪ 4‬ואם‪ .‬הזיק׳ בהמתו‬ ‫של אותי ש^וחד׳ לו לפירות לאות׳ שמיוחדת לו לשוורים בק־ן‬ ‫חייב דלגבי דיריה ה״ל חצי הניזק בשן ורגל פטור דלגבייהו הר‬ ‫חצי המזיק ‪4‬‬ ‫‪ m‬בבר אמרנו דשן ותל א־נן חייבין אלא א׳׳כ הזיקו ברשו׳הייזק‬ ‫אכל בד״ה פטורים וא״צ לומ״ ברשו׳המזיק כמו שנתינו טעמא‬ ‫בסעיף י׳ מיהו אם התיז אבנים כר״ה והלכו והזיקו ברשות הניזק‬ ‫או עץ אתך מקצתו ברייה ומקצת• ברשות הניזק ודרכה עליו בדיה‬ ‫ישכרה כלים בישות הניזק חיי׳ראע״ג דגבי ד־םה על הכלי ונתגלגל‬ ‫למקים אתר ונשיר ק״ל דנתי טעיקיא אזלי׳ הבא לא אזלינן בתי‬ ‫מעיקרא אלא אחי המקים שנעשה בו הנזק דגלי קרא ברגל וביער‬ ‫בשדה אחי והיי הביעור היה בחצי הניזק ‪4‬‬ ‫^ ראובן שהכניס פירותיו לחצר שמעון שלא ברשות שמעון ונכנס‬ ‫שורו של לוי שש והזיקו פטור כמו שכתבתי בסעיף י״א‬ ‫אבל אם ילבניס ראובן פיתתיו ברשות שמעון ונכנס שית של ל‪1‬י‬ ‫שייא בישות חייב רביו! שהכניס ראובן בישות הוה ליה שורץ של לוי‬ ‫גביה וביעד כשדר‪ ,‬אחר ממש דהא רשותי של ראובן הוא ששמעון‬ ‫השאיל לו רשיתו‬ ‫ין חצי שהיא של שניהש לשוורים ולאחד מהש לשאר דביים‬ ‫והכניס בה זה טליתי! וחבית שמיוחדת לו לשוורים הכניס‬ ‫נה שויו והזיק השור לטלית וגם לטלית הזיק לשיר א״א כיון‬ ‫שיעז לזה רשות להכניס שם שורו ולזה יש לו רשות להכניס שס‬ ‫י‬

‫‪t‬‬

‫סימן‪,‬שפט שצ‬

‫כליתו יצא זה כזה שהיה לכל א' להשמי־ עצמו שלא יוזק אלא‬ ‫שמין הניזקין בבית דין וכל מי שהזיק יותר ישלם דק״ל על המזיק‬ ‫להרחיק עצמו !ליזהר שלא יזיק את אחריי וכאן שיש לשגיהפ‬ ‫רשות מוטל על בל א' לשמור שלא יזיק»‬ ‫»ךן שלשה אבית נזיקין הם בשור ולהן תולדות וגקיאו אלו אבות‬ ‫מפני שהם כתובים בנמק ונקראו האחרי' תולדות שכל דבר‬ ‫הדומה לאלו האבות נקרא חולדה ודינו כמוהו חו׳ מנזק צרורות‬ ‫כמי ש בע׳יה ‪4‬‬ ‫יט כיצד שור האמור בחורה הוא שיגח בקרן וכחם שור אין‬ ‫דרכו בכך אלא דרך מקרה ובהזיקו זה אין לו הנא' ואמרינן‬ ‫זהו האב ובל הדומה לו דינו כמותו כנין שנגפ' בנופה או שנשכה‬ ‫בשיניה או בעטה ברגליה או רבצה על הכלים ושברתן וכן אם‬ ‫אכלה דבר שאין דרכה לאכול כגון כבות או בלים רינה כקרן‬ ‫שהרי א ן לה הנאה מאכילה זו ואינו משלם בהחלה אלא חצי‬ ‫נזק בין בד״ה בין ברשות הניזק כמו בקרן ועור יש נזק שמזק׳‬ ‫ברגלה או כפיה ודינה כקרן ויתבארו בסי' ש״ץ בע״ה »‬ ‫ך פרה שרבצה בר״הר ופרה אחרת הלכה דרך עליה ובעטה‬ ‫בה חייבת אע׳׳פ שזאת שרבצה שינת׳ שאין דרך בהמה לרבו'‬ ‫י‬ ‫בד׳׳הר המעמת חייבת שאין למהלכת רשות לבעוט ברבוצ׳ אבל‬ ‫אש הזיקה דרך הילוכי פטור׳ שהרי היא הלכה ברשות וזו שרבצה‬ ‫שלא כרשות רבצה ושינת׳ »‬

‫עץ‬

‫נזקי רגל ותולדותיו ורעי צרורות וכלב ותרנגול‬ ‫עקפצוובו •*בסעיפים ‪:‬‬

‫א רגל הוא אב תשלח את בעירה דכתיב בקיא פירושו בפשוטו‬ ‫הוא שהבהמה הולכת ב־גליה והזיקה בדרך הילוכה והוא‬ ‫דבר שדרכי‪ :‬כנך ואין לה בו הנאה וכל הדומה לדברים הללו‬ ‫הוא תולד־תיו כיצר כגון שהזיקה בגופה דרך הילוכה כשערה‬ ‫שנדבק׳ ברב כלי׳ וגירתן ושברתן או בשליף שעליה או כפרימבי•‬ ‫שבפיה או בזוג שבצואר׳ או במשוי שעליה ותרנגולים שהיו פורחים‬ ‫ממק־ם למקים ושביו בלים בכנפיהם או שהיו מרקדין על גבי עיסה‬ ‫או פירות וטנפום או נקיי בהם ב־רטומיהם וכן אם הזיק׳ בדבר‬ ‫המרוכר בג־פ׳ כגון עגלה המושכ׳ בקרוןי והוליכתו על גבי בלים‬ ‫ישביתו כל אלו תולדות הרגל הם ודינם כמוהו‬ ‫ב כשכש׳ בזנבה כדרך כל הבהמות זהו ודאי אורח׳ היא וחוילד'‬ ‫דרגל הוא שפטור בר׳׳הר אכל אש כשבשה בזנבי כשכוש רב‬ ‫שאין דרכה לעשות תמיד מכעיא בגמרא אי הוי גמי תולדה ררגל‬ ‫דאירחיה ופטור בר״הר או אי הוי שינוי כיון דלאו אורחיה הוא‬ ‫והולדה דקרן הוא וחייב ב־־ה״ר להרא״ש א־פשיטא דרגל הו*‬ ‫ופטורה מיינא» ולהרמ״בם לא איפשיגא ונשאר בספק אם הוא רגל‬ ‫או קין וכן אם כשכשה בגיר שלה ג״כ מבעי׳ בגמר׳ אי קרי‬ ‫אירדא והילדה דרגלהיא או אי קרי לאו אורחא ותולדה דקין הוא‬ ‫ולא איפשיטא וכיון דכפק הוא אם הזיקה ברייה פטיר דשמא רגל‬ ‫היא והמע״ה ואם תפש הניזק את גיף המזיק אין מוציאין מידו‬ ‫דשטא קין הוא וגובה חצי נזק מגופו ואם תפש יבר אחר מוציאין‪.‬‬ ‫מיד• שאם רגל הוא הא פטור בר״הר ואם ק־ן הוא הא אינו‬ ‫משתלם אלא מגופו ואם הלכה ברשות הניזק והזיקה בין שתפש‬ ‫גוף המזיק בין שתפש דבר אתר גובה ממנו נזק שלם‪ ,‬דשמא רגל‬ ‫הוא וכיון שתפס לא מפקינן מיניה וי״א דבכל ספק דינא לא מתי‬ ‫הפיסה •אפי׳ אב תפש גופו מפקינן מיניה אם הזיק כרה״רדשמא רגל‪.‬‬ ‫הוא ואם הזיק בישות הניזק בי! אס הוא קין בין אם הוא רגל חיי?‬ ‫אלא שאי היא קי; תש אינו משלם אלא חצי נזק ומגופו ואם הוא‬ ‫רגל חייב נזק שלם אפיי מן העלייה לפיכך אס תפש דבר אחר‬ ‫שהיא של מזיק מפקינן מיניה דשמא קרן הוא ואינו משלם מ]‬ ‫העלייה ואם תפש נוף המזיק מגבין לו ממנו חצי נזק ממ״נ ראם‬ ‫קרן תם הוא הרי גובה חצי נזקמי״יפו ובייש אם הוא רגל שמשתלם‬ ‫ממנו ומ״מ אינו משתלם אלא הרצי דשמא קרן היא ואפי׳ אט‬ ‫הזיק לאדם אחד בר״ה וברשות הניזק ת י דינא הכי ולא יוכל לומר‬ ‫לו ממ״נ אתה חייב לי אפ הוא קרן תשלם לי החצי שבר׳׳ת‬ ‫וכישות הניזק ואם הוא רגל תשלם לי כולי׳ נזק שברשות הניזק‬ ‫דלעולם אם תפש דבר א'יאמר לו קרן הוא ואינו משלם אזיא‬ ‫מגופו ומפקינן מיניה האי דתפש ואב תפש נוף המזיק אינו משלש‬ ‫לו אלא חצי נזק שעשה לו ברשות הניזק ועל הנזק שברשות הרבים‬ ‫‪4‬‬

‫יאמי־ לו שמא רגל היא ופטור עליו »‬ ‫‪ j‬בכל התולדות קי״ל שדיניהם כמו באבית שלהם חוץ מברגל‬ ‫שישבו תולדה אחת שאינה כמוהו ואי״־ זו נזק צרורות ופית׳‬ ‫צרורות כל מה שמזיק בכחה ולא בנופי קרי צרודות״ויש לנו בה‬ ‫קבלה הל׳ימ דאע״ג דאורחה הוא כמו הרגל אינו משלם אלא חצי‬ ‫נזק כיצד קהמה שהלכה בר׳׳הר והתיזה ברגליה אבנים או צרורות‬ ‫ושברה כלים ה*ז תולדה דרגל דאוררה הוא ופטורה בר״ה כמו רגל‬ ‫ואפייה אי‪:‬ה חייבת ברשות הניזק אלא חצי נזק ואותו חצי נזק‬ ‫משלמת מן חעלייה תדאי תולדה דרגל הוא אלא שהלכה למשה‬ ‫מסיגי‬

‫חושן משפט‬

‫הלכות נזקי ממון‬

‫מפיני הואישלא תשלם ברשות הניזק אלא ח צי נזק ובן הדין בכל מה‬ ‫שהוא אורחה ובא ההיזק מכחה ולא מגופה חייבת חצי נזק »‬ ‫ך ואס היתה מהלכת בד״ה וגתזו צרורות מתחת רגליה לרשות‬ ‫הניזק ושברו את הכלים משלם ג״כ חצי נזק אע״ג דהתיזה‬ ‫חצרורות' כרה״ר ירנל כר״ה פטורה ה״מ כשנעשה הנזק בר״ה‬ ‫אבל הבא הא נעשה הנזק ברה״י ובשדה אחר קרינן ביה וכן הד ן‬ ‫בתרנגולים שהרסו והעלו עפר או צרורות ושברו כלי׳ ובן חזיר‬ ‫שהיה גוחד באשפה והתיז צרורות ה׳יז ג״כ בכלל צרורות הוא‬ ‫דצרורו׳רשן הוא דמכחוהואבא ואם הזיק משלם ח״נ »‬ ‫ף• דרסה על הכלי ברשות הניזק ושברתו ונפל על כלי אחר‬ ‫ושברו על הראשון משלם נזק שלם דרגל הוא ועל השני‬ ‫משלם חצי נזק דכחו הוא וצרורות הן ויש מי שאומר דה״ה‬ ‫נזק בגי‪ :‬אם נתז‬ ‫כח כחו בבלל צרורות הוא ומשלם חצי‬ ‫שיבר מן הכלי שנשכר ע״י התזה על בלי אחר ושכרו ה״כ חצי‬ ‫נזק גם על אותו הכלי האחר ואם דרסה על כלי א׳ ולא נשבר‬ ‫תחתיה מיד מן הדריסה אלא גתגלגל הכלי למקום‪ .‬אחד ונשבר‬ ‫שם‪.‬אין זה צמרות אלא בגופה עשתה נזק זה וחשכינן ליה כאילו‬ ‫שכרתו בשעה שדרסה עליו דבתר מעיקרא אזליגן וחייב׳נזק שלש‪.‬‬ ‫ן כיון דק״ל דנזק הבא ע״י צרורות הל״מ הוא שאינו משלם‬ ‫אלא חצי נזק וכבר אמרנו בסי׳ הקודם סעיף י״ט דבהמ׳ז‬ ‫שיבעטה בדנליה והזיקה תולדה דקרן הוא השינוי הוא ולא דרכה‬ ‫בכך וכל שינוי תולדה דקרן היא לפיכך מבעיא לן בגמרא צרורות‬ ‫היבאות ע״י שינוי כגון בהמה שהיתה מהלכת בר״ה ובעטה‬ ‫והתיזה צרורות ע״י הבעיטה והזיקה בר״ה אי הוה תולדה דקרן‬ ‫וחייבת בר״ה או תולדה דרגל כשאר צרורות ופטורה בר״ה ולא‬ ‫איפשיטא לפיכך אם הזיק בצרורות ע״י בעיטה בר״ה פטור מל‪3‬ק‬ ‫דשמא תולדה דרגל הוא ופטורה ב ״ה ואם תפש הניזק גובה‬ ‫רביע הגזק ולא יותר רהא אם תולדה דרגל היא פטירה לגמרי‬ ‫ואם חולדה דקרן הוא אינו משלם אלא החצי ממה שהית׳משלמ׳‬ ‫אם הזיקה בגוף הבעיטה בלא צרורות יהייגו רביע והוא שתפש‬ ‫גוף המזיק שאס תפש דבר אתר אינו גובה כלום דתם אינו‬ ‫משלם אלא מגופו ‪ 4‬וע״ל סעי׳ ב׳ ‪4‬‬ ‫ן בעטה בארץ ברשות •בניזק והתיזה צרורות מחמת הבעיטה‬ ‫והזיקו שם אונו מ‪%‬ם אלא רביע נזק דשמא תולדה דק‪-‬ן הוא‬ ‫וצרורות‪ .‬הקרן משלמין החצי ממה שהיה משלם אם היה מזיק‬ ‫כנוף הקר! שהוא החצי בתם כמ״ש וזהו בזמן שדנין דיני קנסות‬ ‫אבל האידנא אינו גובה כלום דשמא קרן הוא וקרן קנס הוא ואין‬ ‫דגין דיני קנסות ואם תפס הניזק אפי׳ עד חצי נזק אין מוציאי(‬ ‫מידו ואפי׳ לא תפס נוף המזיק אלא דבר אחר גובה חצי נזק‬ ‫ממה שפ^ש דהא ספק דצדורות הרגל הס וגובה חצי נזק מן‬ ‫וןעלייה וכיון שתפש אין מוציאי! מידו‪ .‬ולפי דעת הי״א שכתבתי‬ ‫בסעיף ב׳ התפיסה לא מהני בספיקא דדינא בין בר״ה בין ברה״י‬ ‫אס ‪.‬תפש דבר אחר מוציאי! מידו דשמא קין הוא וקרן אינו‬ ‫גיבה אלא מגופו ואס תפס גוףהמזיק אינו גובה אלא רביענז;!‬ ‫^יאמר לו המזיק שמא קרן הוא וצרורות דקרן רביע נזק‬ ‫הוא דמשלס ‪ t‬ואפי׳ אם ‪.‬הלכה הבהמה כמקים שא״א לה שתלך‬ ‫ולא תתיז ובעטה והתיזה מבעיא לן ג״כ ב‪:‬מרא כיון דא״א לה‬ ‫ל*לך בלא התזה הוי לה אורחה וצרורות דרגל הוא ומשלם פלגא‬ ‫או נאמר כיון דמ״מ מחמת בעיטה מתיזה הציורית ובעיטה שינוי‬ ‫הוא וצרורות רקדן הוא ואינו משלם אלא רביע ולא איפשיטא‬ ‫והוי דינא כמו בסתם צדודית ע״י בעיטה שכתבנו ‪4‬‬ ‫ךן בהמה שהתיזה גללים לעיסה וקלקלה היינו צרורות והוא דדחיק‬ ‫לה עלמא שלא היה לה לנטות אנה ואנה והוי לה גללים‬ ‫* ר ח ת ותולדה דךגל הוא ואי לאו הכי הוי שינוי שאין דרך‬ ‫בהמה להטיל גללים לעימה ותולדה דקרן הוא ‪4‬‬ ‫‪ Q‬בשס שחייב על כח שיש בו ממש דהיינו כשתתיז צרורות‬ ‫גך חייב על כח שאין בו ממש כגון סוס שצנף וחמור שנוע׳‬ ‫ושברו בלים בכה קולם ותיננול ששבר כלים בי־וח כנפיו או שהושיט‬ ‫ראשו לאויר כלי זכוכית ותקע בו ושב־ו מכח הקול כל אלו‬ ‫דומין לצרורות ומשלמין חצי נזק בד״א שחייב כשתקע התרנגול‬ ‫גבלי זכוכית דוקא שיש רו ומיונים רהכי ארחיה כשיש בזרני‬ ‫גבליס מכניס ראשו לאכול ואורחיה נמי לצעוק בתיכו והוי ציורות‬ ‫דשן שמשלם‪ .‬על הזרעונים נ״ש ועל הבלים ח״נ אכל אם אין בו‬ ‫זרעונים שיניי הוא ותולדה דקין הוא שהוא קנס ולא דיינינן ליה‬ ‫השתא ואס תפש גי* המזיק גובין ממנו רביע כדלעיל ‪4‬‬ ‫י התמנולים מיעדים להל‪.‬־־ כדרכן ולשבי כלים לפיכך תרנגול‬ ‫שהיה הולך ושיבר כלים דרך הילוכו אויחיה הוא ומשלם‬ ‫נזין שלם היה חוט או רצועה קשור ברגליו ושבי בה את הכלים‬ ‫אס גיךס ושבים רדד הילוכו בין הס של בעל הת־ינגול בין הם‬ ‫של הפקר משלס נזק שלם דכיון דמחוביים בו ובגיידה דרך‬ ‫הילוכו שברם הוי כגופו ורגל הוא ומשלם נ״ש אכל אם זיקן‬ ‫ושכר בה את מכלים אס החוט או הרצועה מש של הפקר‬ ‫ונקשרו בו מאליה הוו צדודית וחצי נזק הוא דמשלם אכל אפ הם‬ ‫של בעל התרנגול ולא הצניען‬

‫פימן שצא‬

‫קנב‬

‫אעפ״י שנקשרו ברגל התרנגול מאליהם חיי׳ נזק שלם אעפ״י‬ ‫דביריקה שברן אין זה צרורות דהלכתא רחצי נזק צרור׳ אינה‬ ‫אלא בהתיזה צרורות של הפקר אבל אם התעה רבד שיש לו‬ ‫בעלים ולא הצניעו חייב נזק שלם דאורחיה הוא שהי׳ לו לשמור‬ ‫תקלותיו שלא יזיק לאחרי׳ ואם הצניעו הבעל ונקשר בתרנגול‬ ‫מאליו הרי אנוס הוא רהא הצניעו והוי כמו הפקר ואינו משלם אלא‪,‬‬ ‫חצי נזק » ואם היה התרנגול של הפקר וחתוט של אחרים שלא‬ ‫הצנועוהו ונקש׳ביגל התרגגול אע״פ שנקשר בו מאלי‪,‬׳ ‪ ,‬בין הזיק‬ ‫התרנגולים בו דרך גרירה או דרך זריקה בעל החוט חייב לשלם‬ ‫שהיה לו לשמור תקלות־ו ולהצניע׳ ואם גם התינגול יש לו בעלי׳‬ ‫אם הזיק בו דרך גרירה שניהם משלמים ביחד ואס דרך זריקז‬ ‫הזיקהי׳ל צרורות לגבי בעל התרנגול ואם היה הוא לבדו בגון‬ ‫צרורות של הפ־ר היה משלם חצי נזק ועכשיו שיש לו שותף‬ ‫בהזיקו אינו משלם אלא רביע נזק ובעל החוט משלם הג׳ חלקים‪.‬‬ ‫דהיכא דליכא להשתלם מזה משתלם מזה ואש הזיק הי!וט אתר‬ ‫שנח יש לו דין בור שיתבאר לקמן סי׳ תי״א בע״ה‪ ,‬לפיכך אם אי!‬ ‫לחוט בעלי׳ בג־ן שהוא של הפקר או שיש לו בעלי׳ יהצניעוהו‬ ‫בעל התיגגיל פטור דהאי בור התרנגול כרהו וכתי׳ בי יכרה איש‬ ‫בור ידרשינן איש ביר ולא ש־ר בור אכל אס יש לחוט בעלי׳ ולא‬ ‫הצניעוהו פטר־ בעל התרנגול מטעמא ראיש בור ילא שור בור‬ ‫ובעל החוט חייב חבל שהיה לו להצניעו אע״פ שגם לתרנגול י[&‬ ‫לו בעלים הא אמיינן דק״ל היכא דליכא להשתלם מהאי משוזילם‬ ‫מהאי וכל זה כנקשי החוט מאליו אבל אם קשר‪.‬אדם החוט ברגל‬ ‫התינגיל הקיש‪ -‬חייב בכל ל״ש יש לו בעלים ולא הצניעוהו ול׳יש‬ ‫אם ודא של תפקד אע״פ שלא נתכוין לזכות בו חייב הקושר שלא‬ ‫היה לו לקושמ שהיי ידוע שדרך התינגול לילך כדרכו י ולהזיק‬ ‫בו » וכן הדין אש היה החוט מונח במקום מוצנע ולקחו אדם‬ ‫והגיחו במקום התורפה פי׳ במקום מגולה ועל ידי זה נקשר ברגיל‬ ‫התרנגול הוי כאלו קשרו בידם ואם היזק חייב‬ ‫י א תרגגול שהיה מחטט בחבל דלי ונפסק החבל ונשבר הדלי‬ ‫עם עיסה דבוקה בחבל דהשתא אורחיה הוא אי אפי׳איןבו‬ ‫עיסה והוא בלוי שדרכו ליפםק ע״י חטיטת התרנגול זה גס כן‬ ‫אורחיה מ א וחייב בין על תחבל בין על הדלי נזק שלם דננופת‬ ‫הזיקה כאורח׳ ואם החבל חדש ואין עיסה דבוקה בו אין זה אורחייז‬ ‫לחטט בו ומשונה הוא ותולדה דקרן היא ואינו חייב אלא חצי‬ ‫נזק בין על החבל בין על הדלי ואם התיעול הולך אחד הדלי‬ ‫ודוחפו ומגלגלי עד המקים שנשבר שם ה׳יז ג״כ אורחיה הוא‬ ‫ובגופו הזיק וחייב נזק שלם ‪,‬‬ ‫‪ y‬הכלב והגדי שקפצו מראש הגג ממעל׳ למטה כין בקפיצת‬ ‫בין כסריכה ושברו את הכלים ה״ז אורחייהו שדרכם לדלג‬ ‫מלמעלה למטה ותולדה דרגל הוא ומשלמין גזק שיים וכן אפילו‬ ‫אם נפלו מלמעלה למשה והזיקו משלמין נזק שלם אע״ג ילגבי‬ ‫נפילה אנוסים הם עלייתן פש־ע׳ הוא שהיה על הבעלים לשונןרן‬ ‫שלא יעלו שהיה לו להעלות על דעתו כשיעלו יקפצו למטה ש‪5‬ן‬ ‫דרבן והוי תהילתו בפשיעה וכל שתחילתו בפשיע׳ וסופו באינם‬ ‫ק״ל דחייב » וממטה למעלה דרך הכלב לעלות בםריכה ‪5‬ירוש‬ ‫לנעוץ ציפורניו בכותל ולעלות והגדי דרכו לדלג בקפיצה ממסה‬ ‫למעלה כמו ממעלה למסה לפיכך אם קפצו ממטה למעלה ישיגו‬ ‫דרכיהם שילג הכלב בקפיצה והגדי בנדיבה והזיקו בריר עלייתן‬ ‫הרי זה משונה ותולדה דקרן הוא ומשלמין חצי נזק » אבל אש‬ ‫הכלב נסרך והגדי דלג וקפץ הכי אורחיה ובין מלמעלה למטה בין‬ ‫מלמטה למעלה חייבים נזק שלם ‪ ,‬ובן התרנגול שדלג בין מלמולה‬ ‫למטה בין מלמטה למעלה והזיק אורחיה הוא כך ומשלם נזק שלם‬ ‫וכן האדם כין מלמעלה למטה בין ממטה למעלה דרכו לדלג ונפק׳‬ ‫מיניה מו שמסר ביתו לחבירו לשומרו‪ .‬והיו מ חש״ו צרי׳ לשומר׳‬ ‫שלא ידלגו בין מלמעלה למטה בין ממטח למעלה וי׳יא הא רגבי‬ ‫קפצו נדאש הגג חייב דוקא שקפןיו כדרכם דהיינו הבל׳ בסריכה‬ ‫והגדי בקפיצ׳ ודלוג אכל אם הבל׳ קיפץ בדילוג והגדי נסרך דתי‬ ‫שינוי גכייהו אין משלמין אלא חצי נזק אפי׳ מלמעלה למטה‬ ‫ובכדרכ׳ נמי אם היו הכלי׳ סמוכים לכותל דלגבי קפיצה אינם‬ ‫ראוים לשבר שהקיפץ^ופץ מרחוק ולגבי נפילה ראויים לשבר‬ ‫שהנו&י מן הכותל נופל בסמוך לכותל אש נפלו ושכרו את הכד ׳•‬ ‫פטורים דאנוס הוא דלא היה ליה לאסיק אדעתיה שמא יפלו‬ ‫ואש הכלי ארוך וראשו א׳ קרוב לכותלוראש השני רחוק בעיין‬ ‫שראוי לשבר עיי קפיצה ולא קפצו ונפלו קרוב לכותל ושברו הבליט‬ ‫דאע״ג דלגבי נפילה אינם הוא לגבי קפיצה פושע הוא והוי תחלתו‬ ‫בפשיעה וסופו באונס חייב < ואם הכותל צר אפי׳ הם קרוכימ‬ ‫לכותל ואינם ראויים לשברע״י קפיצה ונפלו חייבדכיון שהכותל‬ ‫צר הוה ליה פשיעה אפילו לגבי נפילה‬ ‫‪t‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪k‬‬

‫שצא שן באיזה מקום ובאיזה אכילה משלם מת‬ ‫שהזיקה או מה שנהנית ובו יב סעי&יט *‬ ‫כבד אסרנו בתחלת סימן ש״ץ דפשטיה דלךא‬

‫דושאז אמ‬

‫בעירה‬

‫הלכות נזקי כמון‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫קמט‬

‫םינין שצא שצב‬

‫בעירה וגוט׳ מיירי כרגל‪.‬מ״מ בלישנא דובער שחיא מלשון כאש״‬ ‫יבער הגלל וגו׳ דרשו דמיירי ג״כ בשן ואיצטריך למכתב רגל‬ ‫ואצפדיך למכתב שן דאי כתב רחמנא רגל הוה אמינ׳ משום דהזיקו‬ ‫מצוי חייב רחמנא אבל שן לא ואי כתב רחמנא שן הוה אמינ׳משום‬ ‫דיש הנאת להזיקו אבל רגל לא לכך כתב שניהם והרי שן שהוא‬ ‫כתוב בתודה הוא אב והדוטין לו חן תולדותיו כיצד בהמה שאכלה‬ ‫•יחת חבית דברים הראויין לח לאכילה שנהנית באכילתן ה״זעיקר‬ ‫שן הנאש׳ כתורת וחייב בוק שלם ומדהקיש הכתוב שן לרגל ילפינן‬ ‫דלאודוקא שאכלן והפסדחן לגמרי שחייב משום שן כריך אכילת‬ ‫אלא דוטיא דרגל רמוז רגל לא הפסירן לגשרי אלא דרסה עליהם‬ ‫והפםירת׳ חייב הכי נשי שן אפילו לא אכלתן ו ה ‪ 2‬ס י ד ת ן לגמרי אלא‬ ‫וזפסידתן להנאת׳ ולא בלתן לגשרי חייב לפי שכל מה שהיא מזקת‬ ‫כדבר שהיא נמית כגון נתחככ׳ נכיתל להנאתה והזיקה או שטינפה‬ ‫כלים ופירות להנאתה כיון שנתגלגלה עליהן חייבת משום שן‬ ‫ב בד״א שאבלה דבר היאוי לה לאכילה אבל אבלה דבי שאין‬ ‫ראוי לה כגון כסית וכלים שינוי הוא ותולדה דקרן הוא ואינו‬ ‫משלם אלא חצי נזק בין שאכלה אותה בחצ׳ הניזק בין שאכלה אותת‬ ‫בריח כמו בקרן‬ ‫‪ j‬אכלה דבר שאק דרכת לאכול אלא ע״י הדחק בגין פרה שאכלת‬ ‫שעורים וחמור שאכל כ־שינן וכלב שלקק «ת השמן וחזיר‬ ‫שאכל חתיכת בשר וחתול שאכל תטי־ים חשוב שפי׳ אכילה כי אורחת‬ ‫ומשלם נזק שלם אבל בהמה שאכלה בשר או תכשיל לאו אורחה‬ ‫הוא ותולדת דקק הוא ומשלם חצי נזק אכלה פת הוי אורתה ודוקא‬ ‫בחשה אבל חיה לאו אורח״׳ לא בפת ולא כתבשיל‬ ‫שחייבה נזק שלם הוא דעת הרמב״ם אבל לשאר הפוסקים‬ ‫ף בחמה שראתה לחם בםל ושברה הסל ואכלה חלחיששלם נזק שלם ס״ל דבק לקרה ברשות הניזק והוציא׳ לר״ה ואכלה שם כין לקח׳‬ ‫ברשות יד־בים והכניסה לרשית הניזק ואכלה שם מבעיא בגמרא‬ ‫גס על הסל שכך דרכת לשצר הסל כדי לאכול הלחם אבל אם‬ ‫אכלה הלחם תחלה שכבר כלה הזיק דשן ואח״כ שברה הסל ה״ז אי בתר לקיחה אזלינן ולא איפשיטא ונשאר בספק לפיכך כין אמ‬ ‫משונה ואינו משלם על הסל אלא חצי נזק דהוי קרן ואינו משלם הבהמה עומדת בר״ה ונטלה האוכל מרשות הניזק ואכלה בריית‬ ‫בין שהיתה עומדת ברשות הניזק ותלשה ‪.‬פירות מר״ה ואכלתן‬ ‫אלא מנופו‬ ‫ךן וכן ראתה אוכלי! ל׳פ החבית ונסתבכ׳בחביה לעלות בדי לאכול בישות הניזק הוי הרבי םפק ואינה משלמת אלא מה שנהנית‬ ‫האובלין ושכיתי משלם גם על החמת נזק שלם שכן דרכה דהמעי׳ה ואם תפש הניזק כנגד מה שהזיזה אץ מוציאין אותה‬ ‫מ*רו וככר נתבאר ג״כ בסי׳ ש״ץ שישחולקין וס״לדבספיקא דדינא‬ ‫לעלות כרי לאכול האוכלים‬ ‫דוקא‬ ‫ן חיי? שטי־־פה בהמה ואכלתה או שאכלה בשר חי אורחה חיא לא מהני הפיסה ואפי׳ אם תפשהנץק מוציאין מידו מיהו‬ ‫ומש־ים בזק שלם אבל כלב שהשית בשב ואכלו וחתול שהמית בכהייג שהיה המאכל כילו מונח ברשו* אחר והבהמה גייגלת המאכל‬ ‫תינגולי׳גדוליס ואכלן משונה הוא ואינו משלם אלא חצי נזקורוקא לרשות האחר מבפקינן אכל אם המאכל הוא דבר ארוך ומונח‬ ‫בפחת שפחתה השיתה משלם חצי נזק שזה הוא השינוי שאין דרכה מקצתו בפני׳ ומקצתו בחוץ והבהמה עומדת בצד א׳ מב?נים א ו‬ ‫להשית אבל דמי הנבילה שאכלה משלם כרשות הניזק נזק שלם מבחוץ וכשהיא מושכת האש א׳ מן המאכל ראש השני נגרר‬ ‫וברייה שה שנהנית כדין שן שהאכילה אינו שינו י‪.‬שאין דרכו לאכול אחריה למקים שהיא עומדת ומתחלת למושכו ער שנגרר המאכל‬ ‫כו׳ לתוך פיה חשבינן ליה באלוהיה מלי שם כמקום שהתחילה‬ ‫נבילות אפי׳ של בהמות גדולות •‬ ‫למושכה בין ברה׳יי בין בר״ה *‬ ‫ך אין השן חייב לשלם נזק שלם אאיכ אזכלת ברשות הניזק דכתיב‬ ‫ובער בשדה אחר שיחא הביעור שהוא האכיל׳ בשדה אחר אבל‬ ‫אס ־קחה בחצירו של ניזק ולא{אבל׳ שם אלא הוציאה משם ואכלת ש צ ב דין בלב שנטל חררה ואכל החרדה להדליק‬ ‫את הגדיש ובו סעיף אחד •‬ ‫בר״ה או בחצר של אחי־ פטור מלשלב נזק ש^ם דהא הביעור לאו‬ ‫בשי־יה אחר הוה אבל שה שנהנית מיהא משלנזת כט״ש בסעיהםמוך א כלב שנטל את החררה וגחלת דבוקה בה והלך לגדיש של בעל‬ ‫ואם לקי׳ה בר׳יה והלכה ואכלה כרשות הניזק יש מחייבים לשלם נזק‬ ‫החררה ואבל את החררה והדליק את הגדיש משלם על החררה‬ ‫שלםחה ג *כ ובעי־ כשדה אחר קרען ביה קיל דפי פרה הטזקת נזק שלם דשן הוא רהא נטלו ברשות הניזק ואכלו ברשות הניזק‬ ‫בחצר הניזק דמי ונ״מ שאפי׳ כמקום שאין לחייבה על הנטילה ועל הגדיש משלם חצי נזק כדין צרורות שהשלהבת כמו צרורות‬ ‫בגין שהיו חפירות מונחים בחצר הניזק במקום שא״א לפרח הוא ואם הניח החררה עם הגחלת על לגדיש משלמ׳ גם על מקום‬ ‫ליטלם משם ונכנסה הפרה לחצר הניזק שהוא שמעון ובא ראובן הגדלת נזק שלם שאיתר היזק עשה הכלב בגופו ואורחיה הוא ועל‬ ‫והושיט הייות של שמעון שבחצר שמעון לפי פית לוי חייב לוי אם שאר הגדיש מהלך השלהבת מאליה ודלקמש*־ חצי נזק משום‬ ‫המושיט חיש או שיטה או קטן או שאין לו לשלם ‪7‬אם חיה איפשר צרורות ־ואם זרק הגחלת על הגדיש נ‪4‬שלם על כל הגדיש רצי נזק‬ ‫להשתלם מן המושיט היה הוא חייב ובעל הפרח פטור ‪t‬‬ ‫אפי׳ על עקום שזרק‪ .‬הגדלת שגם כמקום דגהלתאינה אלא צרורת‬ ‫מלשלם‬ ‫ךן אע״פ שהתוייה לא חייבה על השן ברה״ר לא פטרו אלא‬ ‫בד״אבששמר בעל הגחלת את גחלתו שסגר ררלת בפגיה אלא‬ ‫נזק שיים אבל ממה שנהנית אין מברא לפוטרו דהא מ״מ נהנה שבא הכלב ורתר בדלת ונטל אתהדררה מעל האש עמ הג־־יית‬ ‫דבעל שא׳'« להאכילה בנגד מה שאכלה ולמה לא ישלם לפיכךאטרו אבל אם פשע בעל הגחלת ולא שמר את אשי בעל הגחלת דייב‬ ‫ז״ל שן שירקה בר ה משימת מה שנהנית ביצר אינה ץי־יכה לשלם על שריפת הגדיש ובעל הכלב חייב על אכילת החררה ועל מקים‬ ‫בלטה ששוה אותו הדב־־ שאכלה אלא מה שהיה בעלה מאכילה הגדלת שעשה בידים שהניח שם וי״א שאם לא שמר בעל הגרל׳‬ ‫בגון אם אכלה שעורים יכול בעלה לומר אני לא הייתי מאכילה אלא את אשו אזיעל מקום הגחלת משלם כל אחד החצי בעל הכלב‬ ‫חבן או קשים ואינו משלם אלא דמים שהיה צריך ליתן בעד תבן או החצי ובעל הגרלת החצידהא שניהם בירד עשי אותו ההיזק זד‪,‬‬ ‫קשק להאכיל׳ וייא שצריך לש־־ים שעורין בזול דהיינו שליש פחות כליבו וזהאשו ועל שאר הגדיש בעל הכלב נותן רביעדהא צמרו׳‬ ‫ממה ששור‪ ,‬שעורים שאכל ומשלם שני שלישים וביון שאיגה משלם הוא ואם לא היה לו שותף כגון ששימרזה את גדלתו׳ או שהית‬ ‫אלא מה שנהנית אס אכלה דברים הרעים לה כגון חיטין פטורה הגרלת של בעל הכלב לא היה משלם אלא החצי משום צרויית‬ ‫דלא נהנית אלא מזיקין לה‬ ‫והע־תא שיש לו שותף שלא שימר בעל הגדלת את גחלתי אין‬ ‫‪ Q‬צירי רחבת חשיבת י כל א׳ מה שהוא בנגד פתח ביתי בשלו בעל הכלב משלם אלא רביע ובעל הגחלת ג׳ חלקים דקי׳׳לכרבי‬ ‫ורה״י חשיב שכל אחד יש לו רשות להניח פירותיו כנגד‬ ‫נתן היכא דליכא להשתלם מהאי משתלם מהאי ואס זרקה על‬ ‫גתה ביתו בצידי הרחבה לפיכך אס היו חפירות מעחים בצירי הגדיש אז אין משלם בעל הכלב אלא רביע אפי׳ על מקי ם הגחלת‬ ‫הרחבת וה‪£‬יה עומדת בתיך הרחבה אע״פ‪.‬שאינה יכולה ליטול‬ ‫ובעל הגדלת משלם כל המותר מדר׳ נתן‬ ‫הפיי־ית אא*כ תחזור ראש״ז לצידי דדחבה והחזירה ראש׳ ונוטלת׳‬ ‫שצג הכניס פירותיו לחצר חבידו שלא ברשות וחוזק‬ ‫וא^הס ברחבה לין דרף הילוכה בין שעמדה שם ואכלתם אינה‬ ‫משלט׳ ‪ H H‬מה שנהגי׳ דהא גופה בי־־״ה היא וה״ל שן כך״ת אכל‬ ‫בעל החצר אס חייב ובי ד׳ פעי׳•‬ ‫אםיצאשז היחבה לצידי רחבת ואכלה שס הוי כילה כחצי‬ ‫״ הכניס פירותיו לחצר חבירו שלא ברשות ואכלתן בהמתי של‬ ‫הניק ומ^מת מה שיזזיקה פתח החנוה והן ודיסי התוויות‬ ‫כעל החצר פטור אפי׳ הבעל חצר הוא טוחן בשכר לנכנ‪0‬‬ ‫שמגיחץ אותן לפני החנית יכשפותחין איתן נתנין שם פירו׳ והן‬ ‫זה׳‬ ‫ש־בי כר׳׳ת שת‪:‬ל כאין •לשש לקנו׳ אש א‪:‬לתמשס איג׳ משלמת‬

‫אלא מה שנהני׳ גןתוך החנות משלמ׳ מה שהזיקה‬ ‫י הקצה מקום מרשותי לרשות הרבים והניתה שס פירותיה‬ ‫ואכלם שם חשוב כרשות הרבים‬ ‫יא היתה מהלכת בר״ה ופשטה צואר׳ ואכלה חפירות מעלגבי‬ ‫חבירתה חשוב כד׳יהר ואפי׳ עמרה ואכלה אינה משלמת‬ ‫אלא מה שנהנית שכן דרך הבהמות לאכול זו מע״ג זו יהוו הפידו'‬ ‫המונחי׳ על גבי חבירתה לגבה כיון שתיבל להגיע בלא קפיצה‬ ‫כמונחים ע׳׳ג קרקע אכל אם אינה יכולה להגיע וליקח הפיוץת‬ ‫מעל גבי חבירתה אא״כ תקפוץ עליה ותקים אז חשובים הפירות‬ ‫שעל גבי חברתה כמינחים בחצר הניזק שאין לה רשות לקפוץ‬ ‫עליה ולאכול ואם קפצה ואכלה בעודה עליה הוי כנכנסה לחצר‬ ‫הניזק ואכלה שם ומשלם נזק שלם וכן בל כיוצא בזה כגון שהיו‬ ‫הפירות מונחי[ בר׳יה במקום שאי׳א לה ליטלם אלא אם כן תקפוץ‬ ‫חשוב כחצר הניזק ואם אפשר לה ליטלם בלא קפיצה חשוב‬ ‫כר״ה אע׳יפ שקפצה עליה ואכלה על גבה וי״א אפי׳ אי•;ש' לה‬ ‫ליטלם בלא קפיצה כיון שקפצה ועמדה על גבה ואכלי הויא כנכנס׳‬ ‫להצר הגיזק ואכלה שם וחייבת נזק שלם רגבה של חבירתה‬ ‫חשוב כחצר הניזק וכן הדין אס קופתו של חבירו מופשלת לאחריו‬ ‫בר׳יה ופשטה צוארה ואכלה פירות שבקופה פטירה ראע״ג דקופתי‬ ‫חצר הניזק הוא כיון שיכולה לאכול ממ;׳ דרך הילוכה כ‪-‬יא קפיצ׳ הוו‬ ‫הפירות כמו שמ נחים ע״ג קרקע בר׳יה ופטור׳ ואסקפצ׳ עליה ואכלת‬ ‫שם הוי כנכנסה לחצר הייזק ואכלה שם שמחייבת נזק שלם •‬ ‫יב מה שכתבתי בםעיף ז׳ שאם לקחה ברייה ואכלה ברשות הניזק‬ ‫‪k‬‬

‫‪k‬‬

‫‪fc‬‬

‫‪t‬‬

‫‪s‬‬

‫‪t‬‬

‫י‬

‫‪1‬‬

‫‪k‬‬

‫מ‬

‫י‬

‫‪1‬‬

‫‪4‬‬

‫‪L‬‬

‫חושן משפם‬

‫הלכות נזקי ממון‬

‫זה עם בהמתו •טעונה חיטין להביא לטחון שבעל החצר משתכר‬ ‫בכניסתו אפי־ הכי חשיב שלא ברשות והיה לו לשמור חטיו בעצמו‬ ‫ואם ה־זקח כהן בהמתו של כעל החצר בגון שנגפהאו שהוחלקה‬ ‫בהן והוזקהכעל מפירות חיי׳ יאס הכ^ם ברשות פטור וישחולקין‬ ‫ועייל סי׳ שצ״ח »‬ ‫ב בד״א שכשהכניס פיהתיו שלא ברשות והוזקה בהמתו של‬ ‫בעל החצר שחייב בעל הפירות דו‪,‬א שנגפה או שהוחלק'‬ ‫כה בהמתו של כעל החצר והוזק׳ אכל אם אכלתן בהמתו של‬ ‫כעל החצר וחוזקה באכילתן בעל תפירות פטור מפני שהיה לה‬ ‫שלא תאכל ‪,‬‬ ‫נ ואם הכניס הפירות ברשות בעל החצר שנתן לו בעל החצר‬ ‫סתם רשות להכניס ולא קבל עליו לשמיר הפיתה אש המכניס‬ ‫עושה שם דבר של צניעות ע שצריך בעל החצר להסתלק משם‬ ‫ונסתלק בעל החצר והני' את זה לבדו בחצר ובאה בהמתו של‬ ‫בעל החצר ואכלה את הפיתה אפי׳ הוזקה באכילתן בעל הפירות‬ ‫ךייב שביק שהוצרך בעל החצר להסתלק ונסתל ז והגיחו לבת היה‬ ‫לו לשמור את הבהמה שלא תאכל עד שת!" לה האכילה כהה‪.‬יא‬ ‫מעשה באשה אחת שנכנסה לבית שכנת׳ ללוש ולאפות שש‬ ‫והוצרך בייה להםתל׳ שלא יסתכל בה בעודה כלישתה ואפייתה‬ ‫ובא עזו של בעל הבית ואבלה את הבצ׳ומתה מהמת אכילת הבצ*‬ ‫וחייבוה חכמים לשלם דמי העז וכ! כל כיוצא כזה ואם אינו עיש־!‬ ‫דבר של צניעות אע״פ שהלך לו ב״ה ונשא׳ זה לבת בכי׳ ובאה‬ ‫גהטתו של בעל הבי׳ ואכלה פיתתיו וחוזקה באכילת פשור בעל‬ ‫הפיתת שאע״פ שנבנ׳ ברשות לא קבל עליו לשמור בהמתו של‬ ‫ב״ה ולא היה לו לב״ה להסתלק וע״ל סי׳ שצ׳יח ‪4‬‬ ‫ף וכן המגדיש בתוך שדהו של חבית שלא ברשות ואבלתה‬ ‫כהסתו של בעל השדה פטור ואם נגפה או הוחלק׳ בהם‬ ‫וחוזקה בעל הפירות חייב ואם אכלתן הוזקה באכילתן פטור שהיה‬ ‫לה שלא תאכל ואם הגדיש ברשות שומר השדה אע״פי שבעל השדה‬ ‫לא ידע ה״ל כאלו ידע בעל השדה ונתן לו רשות ופטו׳ המגדיש‬ ‫מנזקי בעל השדה והשומר חייב בנזקי פירות המגדיש א ע ״ ‪ 5‬שלא‬ ‫אמר •לו שומר השדות הגדש ואשמור לך אלא א״ל םתט הגרש‬ ‫חיי׳ שכן דדך השומר בגרנו׳ כיין שא״ל הגרש בכאן כמי שא ל‬ ‫הגדש ואשמור לך חשיב ‪,‬‬ ‫י‬

‫שצד‬

‫בהמה שנפלה לגינה והזיקה וכיצד משערין‬ ‫ההיזק ובו ו׳ סעיפים‪.‬‬

‫א בהמה ‪ a‬הלבה במקום שיש לה רשות להלך והוחלק׳ באבן‬ ‫אן במימי יגליה ונפלה לגינת חבית ונחבטה ע״ג פיתת וירקות‬ ‫ה״ז נפילת׳ אונס כיון שהוחלקה ל«יכך אם הפסידה הפיתת או‬ ‫הירקות ששיקעתן בקרקע ע״י נפילתה אע״פ שהי׳ נהנית מחמי‬ ‫שנפלה על הפיתת והירקות שהם רכים והצילוה שלא נחבטה בכת‬ ‫ולא נתרסקו אבריה אינה משלמת אלא מה שנהנית ולא כל מה‬ ‫שהזיק׳ כיון שבאונס נפלה ואפי׳ א־ א‪-‬לה שם פירית יאפי' הלכה‬ ‫מערוגה לערוגה וגשארה שם בגנה כל היום כולו ואכלה אפי׳‬ ‫נודע לבעל ולא העלה משם איגה משלמת אלא מה שנהנית‬ ‫ולא מה שהזיקה כיון שתחלת ירידת׳ לשם באונס נפיל׳ היתה אכל‬ ‫אם ירדה כדרכה ואכלה משלם מה שהזיקה כדין ש׳ המזיק ואפי׳‬ ‫טנפה שם פירו׳ במי לידה אע״פ שזה אונס משלמת מה שהזיק׳‬ ‫דבק שירדה כדרכה ה״ל תחילתו פשיעה שהיה לו לשומרה שלא‬ ‫וזרד וק״ל חחלתו בפשיע׳ ומיפו באונס חייב יכן אם לא ירדת‬ ‫כדרכה אלא שחברותיי דחפוה עד שנפל׳ לשם משלמת מה שהזיקה‬ ‫רזה הר נמי תחלתו בפשיע׳ וסופו באונס שתחלתו היתה בפשיעה‬ ‫שהיה לו להעבירן אחת אחת כת שלא ידחפו זו את זו וישחולקין‬ ‫ולא חשבי דחיפת דכרותיה פשיעה שכן דרך להעביד הבהמות‬ ‫זו אצל זו ומה לו לעשות שדחפוה ‪4‬‬ ‫^ משנפלה לגינה ויצאה והוא ידע אע״פ שנפילת׳ מתהלתה‬ ‫היתה באונס ויצאה והוא ידע ושמרה כשמירה פחות׳ ופרצי‬ ‫ודזרה לגינ׳אע׳ייפ שחורה שלא לדעת בעלי׳ משלם מה שהזיקה‬ ‫מפגי שהיי לו לשומר׳ עשירה מעילה שייא תחזור דאע״פ דשאר‬ ‫בהמה בשמירה פחותה סגי לה בשן ורגל כמ״ש לקמן ם" שצ״ו‬ ‫הניא הדבר ידוע כיון שלמדה הדרך לגינה זו הרי חוזרת‬ ‫אליו ולא םגי לה בשמירה פחותה מיהו אם שמרה שמירה מעולה‬ ‫ויצאה והזיקה פטור »‬ ‫\ המעמיד בהמה על גבי קמת חבית ביןהכחמה היא שלו בין היא‬ ‫של חבית המעמיד חייב לשלם מה שהזיקה דמויק בידים הוא‬ ‫ואפי׳ חפירות הם בי״ה שאין זה שן שפטרה תורה כיון שהעמידה‬ ‫כידי• וכן הדי! אס הבישה עד שהלכה לקמת חבית והזיקה‬ ‫שהמכיש חייב לשלם מה שהזיקה רמזיק בידים היא ודוקא הכישה‬ ‫וכיוצא בזה שעשה בה מעשה כידיפ שתלד ותזי׳ אבל אם קם‬ ‫לה באפה עד שהלכה שם פטור דלא הוי אלא גרסא בניזקין ‪4‬‬ ‫בהמה שאכלה או הזיקה פיתת מחוברי! לקדקע ועדיין לא‬ ‫ף‬ ‫נגמר בישולן שצריכי ן עדיין לקרקע כיצד משערי! הנזק שאין‬ ‫לומ׳ שישומו אותה הערוגה שאבלה לבדה מפני שמפסיד את‬ ‫המזיק ששמין אותה בבל שווייה וערוגה לבדה נמכרת ביוקר לפי‬

‫סינזן שצה שצה שצו‬

‫שמועט הוא ואינו מצוי לימכר ועני שאין ידו משגת לימי הקיקע‬ ‫גדול קונה אותה ביותר מדמיה ועל זה אמרה תורה ובעי־ גשרה‬ ‫אתר ודקדקן ז״ל ודרשו מרכתיב בשדה בכי״ת ולא נתיב ובער‬ ‫שרה אחר מלמד ששמי! אותה ע״ג שרה אתי שלא ישצ‪ :‬המזיק‬ ‫הרבה יותר מחזיקו וכדי שגם הניזק לא יפסיד הרבה כנו! אמ‬ ‫ישוטו ערוגה בתוך מכירת שדה׳ גדול הרכה מאד אינה נחשבת‬ ‫רק לדבר מועט שהקוגה שדה גדול אינו נותן פחות כשביל פחת‬ ‫ערוגה קטנה לפיכך שיערו חכמים לצאת ידי הניזק והמזיק ואמרו‬ ‫שישומו הנזק בששים כיצר רואין מה שהפסיד־ ושמין מי שבא‬ ‫לקנות ששים חלקים יחד בבדי מה שאכלה שאס אכלה בית סאה‬ ‫שמין ששים בית סאה כאותה שדה כמה היתה שוה יכמה היא‬ ‫שוה עכשיו אחר שנפסד ב׳ הבית סאה ומשלם השאר וכן אש‬ ‫אבלה קב או רובע או אפילו קלח אחד שמין לעולם מה שאבלה‬ ‫עם ששים כנגד מה שאכלת ‪4‬‬ ‫ן ן ואם אכלה פירות גמורים שאינם צריכין לקי־קע משלם דמי‬ ‫ניירותגמורים כשוויים אס סאה משלם דמי סאה ואם סאתיי׳‬ ‫משלם דמי מאתיים דהא דאםר׳ תו״ה ובעי בשרת אתר מלמד‬ ‫ששמין ע״ג השרה ה״מ מידי דצריך לשרה אכזיהני כיון דלא‬ ‫צדיכ׳ לשדה בעיניהו בעי שלומי מה הפסידה‬ ‫וכן הקוצץ אילן של חבית אם לא נגמ׳ גידולו שלא הגיע‬ ‫ן‬ ‫לכלל שיהא ראוי לעקוד ולשתול במקום אחי אז דינו כפירות‬ ‫שלא נגמרו ושמין אותו כששים ואם נגמר גידולו ער •שראוי לעוקרו‬ ‫ולשותלו כמקום אחר אז דינו כפירות גמורין ושמין אותו בפגי‬ ‫עצמו וכל כיוצא בזה כגון שאכלה פיתת דקל או הקוצץ פירות‬ ‫דקל של חבית ואכלן אם היה דקל רומי וכיוצא בו שאין התמרים‬ ‫שלו יפות לימכר בפני עצמן ששערי! אותן בששים אגב קרקע ואס‬ ‫הוא דקל פיסי וכיוצא בו שחתמתי של•־ יפות ביותר מ»זעדיס‬ ‫הדקל כפני עצמו כמה היה שוה ובמה הוא שוה עכשיו‪,‬‬ ‫‪t‬‬

‫שצה המשסה את הכלב בחבית או בעצמו ובו‬ ‫םעיףאהד ‪:‬‬ ‫א ה»שסה כלבו של חבית בחבית אין זה אלא גרמא כניזקי!‬ ‫ופטור מדיני אדם מ״מ חייב בדיני שמים דקריב לברי היזיקא‬ ‫היא ובעל הכלב חייב אפילו כדיני אדם שביון שהיא יורע בכלבו‬ ‫שאם משסין אותו שנושך היה לו לשומרו ולא היה לו להניחו‬ ‫ללכת חוצה ומיהו אינו חייב אלא חצי נזק שאין זה מזיק כדרכו‬ ‫אלא שינוי הוא ותולדה דקרן הוא לפיכך אם שסהו כעצמו פטור‬ ‫שכל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור וה״ז שינה שלא היה‬ ‫לו לשסותו‬

‫שצו כיצד שמירת תם ומועד או מסרן לשומר חנם או‬ ‫לשומר שכר ובו י׳ סעיפים ‪:‬‬ ‫א שוד המועד וכן שן ורגל דמועדין ה! מתחלתן ילפינןמקרא‬ ‫שדי להן שמירה פחותה והכי ילפיגן לה ק׳יל דסת׳ שוורים‬ ‫בחזקת שימור קיימי שהדעת נותן שאין לך אדם שאינו משמר‬ ‫את שורו לפחות שמירה פחותה ואע״פ כן חייב הכתוב בתם לשלם‬ ‫מ״ט משום שהיה לו לשומת שמירה מעולה הדר כתב רחמנא‬ ‫גבי מועד ולא י׳ממרנו בעליו כלומר משום שלא שמרו ישלם נ״ש‬ ‫ועיב פשטיה דקרא משום שלא שמדו שמירה מעולה קאמד ישלש‬ ‫ש״מ שנית שצריך שמירה מעולה והרי זה ריבוי אתר ריבוי ומדת‬ ‫בתור׳ היא •שאץ דיבר אחר ריבוי אלא למעט ומיעט שמירת‬ ‫מעולה לומר שדי לו בשמיר׳ פחותה ובשן כתי׳ ובער בשדה‬ ‫אחר משמע שהבעל בעצמו יבער בשד׳ אחד ומשמע מינה‬ ‫שאינו חייב אלא עד דעכיר כעין 'ובער בעצמו כלומ' שיפשע‬ ‫בשמירתה ואינו משמרה כלל חייב אבל אם משמרה אפי׳ שמירה‬ ‫פחותה פטור וכן ברגל כתיב ושלח את בעירה עד דעביד כעין‬ ‫ושילח יאינה משמרה כלל שפשע כה אבל עשה שמירה פחותה‬ ‫פטור ודווקא מועד אבל תם צריך שמירה מעולה דולא ישמרנו‬ ‫אמרה תורה גבי מועד ולא כתיב ולא ישמור אלא ישמ־נו ונזיעוטא‬ ‫הוא לומ׳ דמועד פגי ליה בשמיר' פחיתה ותם לא כגי ליה‬ ‫בשמירה פחותה לפיכ׳אסקשר• בעליו במיסירה או שמת שמירת‬ ‫פחותה ויצא והזיק פט־ר כד״א במועד אכל תם לא סגי ליה במוםירד‪,‬‬ ‫ולא בשמיריפחותה ׳‪:.‬ד שישכז־נו שמירה מי ולה ואיזה שמיר׳מעולת‬ ‫דלת שיכול לעמוד אפי׳ברוח שאינה מצויה ושמירה פ־לותה שאינה‬ ‫יבולה לעמוד אלא ברוח מצויה אבל אם אינה יכולה לעמו׳ אפיי‬ ‫ברות מצויה הוי כאילו לא שמרה כלל וחייב אפי׳ לא נפלה‬ ‫הדלת ע״י הרוח אלא לסטים הוציאוה דר ד הדלת או חפרה או‬ ‫חתרה חדלת והפילתו חייב דתחילתי כפשיעה לגבי נפילת חדלת‬ ‫וסופו באינם לגבי חתייה וק״ל כל שתחילתו כפ שיעה יסיפו באינם‬ ‫הבא מחמת הפשיעה חייב כגון היא דאינס זה מחמה פשיעתו‬ ‫בא שאס לא פשע בה בדלת תלושה כזה לא היו יכול" הליםטי׳‬ ‫להוציאה ממיה וכן היא לא היה יטלהלחות־ה אכל את פרצת‬ ‫בה הבהמה פרצהויצא׳משס והזיקה פטור אע״פשהוא רעוע אין‬ ‫כ ואם‬ ‫האונס בא מהמת הפשיעה »‬ ‫עץ‬

‫הלכות מקי ממון‬

‫ל נ ר עיר שושן‬

‫ב ואס שמרה כראוי ונפרצה בלילה או שחמר* הדלמ ויצאה‬ ‫והזיקה פטור אפי׳ ידע בלילה שגפרצילא הטריחוהו לצאת כלילה‬ ‫ולטרח אחריה כיון שהוא אונם זדוקא גפרצה כלילה אבל אם נפרצת‬ ‫כיוס חייב דשסתשא ידע דקלא אית לה והיה לו לטרוח אחריה *‬ ‫ג הוציאוה ליסטים הם נכנסו תחת הבעלים וחייבים ששעת משיכה‬ ‫או שהכישוה במקל להוציאה וחקא שהוציאוה כדי לגוזל׳‬ ‫שקנאוה במשיכה או הכשה ונעשו חס הבעלים אבל אס הוצאת‬ ‫כדי לאברהולא כקשו^נאה מעולם הדי לאגעשיון הכחשה שלהם‬ ‫ואיגס כעליה ופטורים מהזיקה ‪4‬‬ ‫ף הפורץ גדר לפגי בהמת חכירו וברחה ונפטרה יל׳ז גרמאעיזקין‬ ‫ואינו חייב ל׳ג־לס הבהמה בדיני אדס אפי׳היח הכותל בריא ורזה‬ ‫אבל על הכותל חייב ואם הכותל מרע פטור מדיני אדם כין על‬ ‫הכותל בין על הבהמ׳דהא לטיסת׳ קאי דגרמא היא ל״ש אם הזיקה‬ ‫ל*ש אש הוזקמ וחייב בדיני ששים ‪4‬‬ ‫ךן הניחה כחשה אפי׳ הית־ז קשורה בקשר חזק ונפרצ׳ בלילה או‬ ‫שחת־־׳ ויצאה והזיקה חייב זה שהניחה שם שכיוןשהגיחה בחמה‬ ‫חרי היא מצטערת וכל תחבולה שאיפשר לה לעשות היא עושה‬ ‫לברוח ברי להינצל מן הצער והרי פשע גה וחייב בנזקי* ‪4‬‬ ‫ן יכן אס מכי־ שית לחרש שוטה וקטן אעיפ שקשי השוד‬ ‫בקשי־ חזק ו־ות׳הקשר ויצא והזיק חייבין הבעלי׳ לשלם דאע״פ‬ ‫שתא ק ש ו ר דיס של אלו לשחוק בקשר ולהתירו וה״ל פשיע׳במה‬ ‫שמם •ו לאלו לפיכך אפי׳ שמ־הו ששירה מעדיה ולא התירו ייםאו;‬ ‫הקשי אלא שחותר שאליו והחי־־ה ויצאה והזיק׳ הבעלים חייבים‬ ‫לשלם דה״ל תחיייתו כפשיעה גבי התרת׳הקשר וםיפו באונס שהוא‬ ‫הקשר והתרה והיי בא האונס מחמת פשיעח דהתרת הקשר וכבר‬ ‫אמרנו דקיימא לן תחילתו בפשיעה וסופו כאונס חייב *‬ ‫ן מסר שורו לחששה בני אדם לשוטיו ופשק בו א׳מהם ויצא‬ ‫והזיק אם אינו משתמר אלא בכולן זה שפשע בשמירתו חייב‬ ‫והשאר פטורים דאנוסים הם שלא היו יבולי! לשומת כלא הוא אס‬ ‫משתשר בשאר כולן חייבים ויש טי שאומד דה*ם דבולן חייכין‬ ‫כש*שת לזה שפשע כיון שאינך רוצה לשומרו גם אנו מסולקין‬ ‫מ׳&שירתו והרי נעשו כולם פושעים גגד הבעל ומלם חייבים אבל אם‬ ‫לא נסתלקו הנשארים טששירתו והיו יבולי; דשוטרו כלא הו׳הרי הס‬ ‫חייבים שהרי הם קבלו שמירתו עליהם שהבעל טסי־ שורו להם לכל‬ ‫מי שיכול לשוטרו וכיון שנסתלק הוא נתרצו הם לשומת בלא הוא‬ ‫לפיכך הם חייבים והוא פטור‬ ‫ךן מסר שורו לא׳ מ ן הד׳ שושרים לשי׳ח או לשץטד שבר או‬ ‫לשואל א• לנושא צ‪:‬כר מסתמא קבל עליו השומר שלא יזיק ושלא‬ ‫יווק בד א כשור סתס אבל אם מכיי בו שהוא נ ג ח ן * נ י מקבל עליו‬ ‫‪ $‬ם ת ^ א א ל א ש ל א יויק אבל לא שלא יוזק רמשתשא דשילחא שיר‬ ‫^ ג ח ן כי טקבלאיביש נטותתיה עליה למה שהוא מוחזק מקבל עליה‬ ‫דלא מיק לחריגי אכל רלא לזקיה אחריני לא מסיק אדעתיהשהרי‬ ‫אין ש ו ר טתיצב י־נגדו טפחרו ואם לא ששתהו השומרים כלל ויצא‬ ‫והזיק נכנסו תחת הנעלים וחייבי( לשלם תם חצי נזק ומועד מק‬ ‫שעם והבעלים פטורים ואם אחר שהזיק החם ברשותו של שוטר‬ ‫אומר לבעלים הרי עלך לפניך לא אמר בלום שהי־י הב״ד לוקחין‬ ‫את‪ :‬לה׳^ת ם לגיזק מגופו ואסשטרוהו השוטרים שמירה פחותה‬ ‫אםש״חהו* ויצא והזיק בקרן אם תם הוא השוטר פטור דהאכלתת‬ ‫ליה ששירת רש״ח אינו חייב אלא כפשיעה וכיון שששתחו בשמירה‬ ‫פחותת דתיעזו בדלת שיכולה לעשוד כפני רוח מצריה אין עליו‬ ‫להתחזק יותר בשמירתו ודי בכך דלא פשיעת הוא הילכך הוא פטור‬ ‫והבעלים חייבים כמו שכבר אמרנו בסעיף א ׳ שתם צריך שטירה‬ ‫מעולה ולאסגי ליה כשמירה פחותה ואם מועד הוא או שהיזק כשן‬ ‫ורגל גם הבעלים פטורים שהרי כבר אמרנו דשועדים םגי לחו בשמיר׳‬ ‫פחןת׳ ואם שוטר שכר או שובר או שואל הוא הם לא סגי להו‬ ‫כששיר׳ פחותה שהיה להם להתחזק יותר בשמירתו שיהא שמור‬ ‫לנעליו וששידה פחותה לגביית פשיעה היא מידי דהוה אגנ׳יבה‬ ‫ואבירה לפיכך הם חייבי׳ אפי׳ אם הזיק אחרים הם חייבים אעי׳ג‬ ‫שאם היה השוד גבי בעליו ושטרהו שמירת פחותה היה פטור נכי‬ ‫שאר השומרים חוץ מש־׳ח כיון רששירה פחותה היא פשיע׳ גכ״הו‬ ‫לגבי כעלי׳ הוי נמי פשיעת לגבי ניזק והבעלים פטורים אפיי אין‬ ‫לשוטר לשלם אבל אם שמדת ששירה מעולה אפי׳ הם פדויים‬ ‫ואפי׳ השואל פטור ואע*ג דשואל חייב באונסי( ה*ש לגבי ׳הבעל‬ ‫ודכא רהוזקת הבהמה שהוא שואל עליה אבל לעניין יצתה והזיקה‬ ‫גם השואל פטור כששירה מעולה ‪,‬‬ ‫‪ Q‬טסת השוטר לשוטר אחר והרוק חייב דשוטר שמסי לשוטר‬ ‫אפי׳ שוטי• חנם שמסר לשוטר שכר הייב כדכתבינן טעטא‬ ‫לעיל מישן צ׳א סעיף כ׳׳ו דא׳יל את מהימן לי בשבוע׳ היאך לא‬ ‫‪0‬הישן לי כשבוע׳ לפיכך אס הזיק לאחרים חייב ג׳יכ השומ׳הראשון‬ ‫לשלם לנתק וילך הוא ויעשה דין עם השני ואע׳יג דבעל הבית‬ ‫ששמר בחשתי לשומר והזיק לאחרים לא טאייבינן את הבעל הבית‬ ‫ןאין לניזק דק עטו שאני התם שכל אחד יש לו רשות למסור‬ ‫בהמתו לששור למי שירצה לפיכך כיון שהוא לא פשע במה‬ ‫שמשרה לשומר אין לניזק דין אלא עם השומר אכל שוטר שמסר‬ ‫י‬

‫קנ‬

‫סימן שצז שצח שצט‬

‫לשומר שאין לו רשות למסור הבהמה לאחר במ״ש שיכול בעל‬ ‫הבהמה לומר ל‪ 1‬אין רצוני שיהא פקדיני ביד אחר כיי את מהימן‬ ‫ליכו׳ וכיון ו*חשיל פשיע׳גגד בעל בהמה גם השוב פשיעה לנגר‬ ‫הנתק שיטל לומר לו למה לא שמרת אתה ומסרו לאחר שלם לי‬ ‫אתה ותעשה ‪ p‬עם השני ואף על גבדגבי שואל אמרינן בסעיף‬ ‫הסמור שאס שמר שמירה מעולה והזק אחרים פטור ואע״ג דלגכי‬ ‫בעלים חייב אפילו כאונסיס והדי שמירתו אפילו מעולה חשובה‬ ‫פשיעה לגבי בעלי׳ ואפי׳ הכי לא חשיב פשיעה נגד הניזק שאני‬ ‫ההם שלא חייבתו התורה באונסי׳משום שפשע בשמירתו אלא ימשו׳‬ ‫שכל הגאה שלויינא הוא שיחייב אפילו באונסין אבל חיובדשומר‬ ‫שמסר לשומר משוס פשיעה בשמירתו הוא לפיכך הוי פשיעה אפי׳‬ ‫לגבי ניזקני׳ל מ״מ אם ירצה הניזק לתבוע את השני ג׳יכ הרשות‬ ‫ביה ואס מסרה השומר הראשון לבנו או לבן ביתו או למסעדו הפ‬ ‫גכנסו תחת השומר וחייבים ואין לניזק דין עם השומר דכמושבעל‬ ‫הבהמה אינו יכול לומר גבי אילו אין רצוני כו׳ שכל המ‪3‬קידעל‬ ‫דעת אשתו ובניי הוא מפקיר כמ״ש לעיל סימן דצ*א ה״נ הניזק‬ ‫אין לו דין אלא עמהם והס חייבים ולא השומר הרשון ‪4‬‬ ‫י אם הזיק שויו של שואל לשורו של משאיל או איפבא ככר‬ ‫נתבאר כסימן שמי׳ז ‪4‬‬

‫שצז‬

‫מי שבהמתו רגילה ליכנס לתוך שדה חבית‬ ‫ובהמת הקצבים שמזקת ובו ביס ‪.‬‬ ‫בעל‬ ‫שלא‬ ‫חייב‬ ‫שדד‬ ‫שלא‬

‫א מי שבהמתו רגילה ליכנס לשדה הדירו ומזיקתו יכול‬ ‫השדה להתרות ולמחות בבעל הבהמה שישמור בהמאו‬ ‫תכנס לשדהו וצריך אז לשומרה ואם לא שמרה והזיקה‬ ‫לשלם הזיקו ואי( בעל הבהמה יכיל לומר לבעל השדה גדור‬ ‫כדי שלא תכנס בו דהא ק״ל שעל המזיק להרחיק את עצמו‬ ‫יזיק ובל אדם חייב לשמור בהמתו דין תורה‬ ‫ב הקצבים שיש להם בהמות לשחוט ביום השוק אמ מזיקות‪,‬‬ ‫אפי׳ בר׳׳ה מתי־י׳ בבעלים כ׳ פעמים שישמרו ואם לא שמרוכ*‬ ‫רשאי הניזק לשוחטם שחיטה בשרה ואומרים לבעלים באו ושכרו‬ ‫הבשר שלכם אע״פי שעדיין לא הגיע יום השוק ‪4‬‬ ‫‪4‬‬

‫שצח הכנים שורו לחצר חבית שלא ברשות או נתן‬ ‫לו רשות לרבניסו ובו ה׳ סעיפים •‬

‫א הכנים שורו לחצר חב רו שלא ברשות ונגחו שורו של בעל החצר‬ ‫פטור וכן אם הזיקו בעל החצר פטור שיכול לומר כיון‬ ‫שהכניסו שלא לרעתו לא ידעתי בו עד ששגיתי בו ומיהי ‪t n‬‬ ‫הזיקו לדעת חייב לשלם נזק שלם שאע׳יפישיש־ לו רשות להוציאו‬ ‫מרשותו אין לו רשות להזיקו‬ ‫ד הדק שור זה את שורו של כעל החצר או שור אחר שנכנס‬ ‫לזה החצר אעפ׳׳י שגם הוא נכנס שלא כרשות דינו כאילו‬ ‫הזיקו בר׳׳ה ומשלם תם חצי נזק ומועד גזק שלם דלגבי ק ק לא‬ ‫חילקה התירה בין ר״ה או רשות הניזק‬ ‫קלקל זה השור את הה צר כגון שחפר בו בורות שיחק ומעת׳‬ ‫ג בעל השוד חייב בגזקי כעל החצר ובעל החצר חייב בנזק*‬ ‫הבור מפגי שהיה לו לסותמו‬ ‫ף נפל שור זה לבור שבחצר והבאיש את מימיו אם הבאישו‬ ‫מיד כשעת נפילה הוי כמו מזיק בידים וחייב בנזקי המים ואש‬ ‫הבאישה לאחר נפילה נעשה זה השיר כעצמו כמו שאר תקלת‬ ‫שחשוב ככור וה״ל זה השוד כשאר תקלה שהוא בור והמיס חשוב׳‬ ‫ככלים שהם מטלטלים ולא חייבה התורה על נזקי הכלים כבור‬ ‫כמ״ש לקמן בדיגי כור בע׳ית *‬ ‫ןן ואס הכניס זה אתהשור כרשות בעל החצר כעל השוד פטור‬ ‫בנזקי בעל החצר ואם הזיק שור של כעל החצר את שור‬ ‫אחד שנכנס ברשות אע״ג דכרשות נכנם פטור בעל החצר דאע*ג‬ ‫דהרשהו כנוס ושמרהו קא״ל ואינו חייב עדי שיקבל עליו כעל‬ ‫החצר בפי׳ לשומת וי א דכיין שנתן לו רשותליכנס הוי כאילו‬ ‫קבל עליו שמירתו ודוקא בגיזקין מבעל החצר קבל עליו אבל‬ ‫בניזקין דאתו ליה מעלמא אינו חייב עד שיקבל עליו שמירתו‬ ‫‪4‬‬

‫‪4‬‬

‫‪4‬‬

‫‪t‬‬

‫‪¥‬‬

‫שצט פרה שהזיקה גובה מולדה ושור שנגח פדה‬ ‫מעובדת כ י צ ר שמין אותה ובו ת סעיפים •‬ ‫א אע״ג דק״ל שהתם אינו משלם אלא מגופו פרה מעוברת‬ ‫שהזיקה גובה את החצי בזק ממנה ומולדה מפגי שהוא‬ ‫כגופה ואפי׳ לית׳ לפרה משתלם כל חצי הנזק מן הולד שהוא‬ ‫כגופה אבל תי־נגולת שהזיקה אין גובק מביצתה לפי שאינה‬ ‫כגופה אלא מובדלת ומופרשת ממגה מיהו אם הביצה עדייןאגירה‬ ‫בגופה **א שגוביןממנה דחדא גופא היא ‪4‬‬ ‫‪ q‬פרה מעוברת שנגחה ונמצא ‪-‬עוברה בציה יאין ידוע אס קודם‬ ‫נגיחה ילדה ואז לא היה הולד מסייע בנגיחה ואין לו להשתלט‬ ‫מן הוולד כלום שהרי חמ אינ< משלם אלא מגופו שהיא הפרה‬ ‫או‬

‫חשן משפט‬

‫הלכות נזקי ממון‬

‫סע; ת תא תב‬

‫או לאחד נגיחה ילדה והיה הולד בתוכה כשגנחה וסייע בגגיחתה לא מתני ליה תפיסה ומוציאי( מידו ופטור הניז׳ לגמרי ובדין זה‬ ‫ואז היה לו להשתלם ג״כ מן הוולד שהרי היה בגיפה בעת הנגיחה אס תפש הניז׳ הרי זה משתלם לגדול מן הקט( ולקטן מן הגדול‬ ‫וגובה ממנו אם אין הפרה בפנינו יכול כעל הוולד לדחותו ולומר כמו שאומר המזי׳ דבדין שלמעלה ה שאק התביעה אלא על‬ ‫הפרה לבדה ננחה א ח ר שילדה ואין לך להשתלם מן הילד כלום אחד מהם ועל השני אין לו תביעה שהרי מחל עליו לפיכך אפיי‬ ‫עד שיביא עדים שגגחה קודם שילדה דהמע׳׳ה‬ ‫תפישה לא מתגי אבל בדין רכסעי׳ זה כיון דמ׳׳מ ישלו תביעה‬ ‫ג וכן שור שגגח את הפרה ונמצא עוברה מת בצד׳ ואין ידוע עלשניהס מהגי ליה תפישתו להשתלם לפחות כמי שהודה הטזי'‬ ‫אס מחמת נגיחה הפילה וחייב בעל השוד לשלמו או אם ואפי׳ תפש בפני עדים נוטל כמו שאומר המזי׳ אבל אינו נוטל כפי‬ ‫הפילה קודם הנגיחה ואז אין בעל השוד חייב לשלמו המע״ה ואפי׳ דבריו ביון שתפש בפני עדים אבל אש תפש שלא כפני עדים‬ ‫שהניזק טוען ברי לי דאחר נגיחה ילדה וחייב לשלם לי והמזיק שיש לי מגו דלהד׳ים מתני אפי׳בדין שלמעלה ונושל כמו שאומר‬ ‫טוען שמא קודם גגיחה ילדה ואינני חייב לשלם הולד ואפי׳אין הוא וכל זה דוקא שתפש קידם שבא לבית דין א ב לאחר שבא‬ ‫המזיק מוחזק כגון שהשיר עומד באגם אפ״ה פטור המזיק מןהולר לב״ד לא מהני ליה תפישה אפי׳ ליטול כדברי המזיק וע׳יל סימן‬ ‫דשיקמינן ליה השיר בי־שותי׳ כמו שהיה ער עכשיו וה״ל הניזק‬ ‫פ״ח סעי׳ י׳יב‬ ‫מוציא ועליו הראייה ואס לא יביא ראייה פטור אפי׳ משבועה‬ ‫דלא רמינן שבועה עליה דנתבע אלא כי הכי דלודי אכל הכא תא ש ו ר שנגח וחזר ונגח ואם ו ע ש ו ניזק וחזר ונגח‬ ‫דק‪:‬סא הוא דהא ק״לחצינזק קנס הוא ואי היה מורה הוהמיפטר‬ ‫וכו ב׳ סעיפים ‪4‬‬ ‫אכפיר׳ נמי לא מחייבינן ליה שביעה מיהו אס תפש הניזק וטוען‬ ‫א כבר ידעת דדק שור תם שנגה משתלם מייפו לפיבף מיי‬ ‫ברי אס תפשו כלא עדים שיש לו מגו דלהד״ם נאמן כשבועה‬ ‫שננח פעם ראשין נעשו הגיז׳ והמזי׳ שיתפח בו ואם חזר אח*כ‬ ‫דד‪,‬ידס שילדה נגחה וחייב לשלם לו הולד ‪4‬‬ ‫ונגח שור אחר כל אחד מפסיד לפי חלקו כיצד שור שוה ד׳ ואץ‬ ‫ף שור שננח פרה מעובית יהפילה אין שמין פחת הפרה בפני‬ ‫הנבילה יפה כלים הרי יש לניז׳ בו ק׳ ובעל ה שיר ־•י׳ ואס חזר‬ ‫עצמה ופחת הולד בפני עצמה שאש כן אתה מפסיד את‬ ‫אחי׳כ ינגח שור אחר ששוה ר׳ ואין הנבילה יפה כלו•׳ האחרון‬ ‫המזיק שהיה צריך לשלם הרבה אלא שמין הכל ביתד כמה היתה‬ ‫ניטל ק׳ והניז׳ שלפניו והבעלים כל אחד ניטל נ׳ חזר ונגח שור־‬ ‫הפרה שוה קורס נגיחה ובמה היה שוה עתה היא והנפל שלה‬ ‫אחר ששוה ר׳ ואין הנבילה יפה כלום האחרון נוטל ק׳ והניז*‬ ‫ומשלם הפחת כולו אס הוא מועד או חציו אס הוא תם •‬ ‫שלפניו נ׳ והניז׳ הראשון עם הבעלים כל אחד ניטל ך״ה •וכן על‬ ‫ךן היתה הפרה לאחד והולד לאחד מה שנפחתה מחמת חסת(‬ ‫זה הדרך חולקים והולכים שכל אחד מפסיד בכל נגיחת תשות‬ ‫שימנה שאינה שמינ׳ עכשיו כבתחלה היא לבעל הפרה לבת‬ ‫החצי שיש לי בו‪.‬‬ ‫דהא ילד לא אתי מחמתיה שומני אבל מה שנפחת׳ מחמת‬ ‫ד בד״א שלא תפשי אחד מן הניזיקין אכל אמ תפשו אחד מן‬ ‫שמתחלה היתה נייאית גדולה ממה שהיא עתה שאגתו הנפח בא‬ ‫הניזקין לגבות ממנו חצי נזקו מגופו בההוא הנאה שנעשה‬ ‫לה׳ מחמת הולד לפיכך שבח אומי‪ .‬הנפח הוא של שניהם והנפל‬ ‫מויח שיגבה חצי נזקו ולא יפסדנו ואפי׳ אש יודה המזי׳ לא יפטר‬ ‫הוא לבעל ה־לד לבדו‬ ‫בהוראתי כיון שמוחזק בו נעשה עליו ש״שלניזקק ואם יצא והזיל!‬ ‫שיר שהיה רודף אחר חבירו או שנים רודפים איתו הניז׳ שתפשו חייב‪ .‬והבעלים פטורים שהרי לא היו יבולי!‬ ‫ת‬ ‫לשומרו שלא היה בי״שות׳ כיצר שור שיה ר׳ שנגח והפסיד ר׳‬ ‫או שנים נרדפים ובו ד׳ סעיפים ‪:‬‬ ‫ותפשו הניזק לגכית מ‪:‬זני ק׳ חצי נזקו מגופו וחזר ונגח והפסיד קיט‬ ‫א שור שהיה רודף אחר שיר אחר וחוזק זה אימר שורך הזיק וזה הרי הניזק האחריז משתלם חצי הנקי ע׳ והניזק הראשון שתפשו‬ ‫אומר לא כי אלא בסלע לקה המע״ה ואפי׳ ניזק טוען ברי משתלם מותר נזקו שהיה לי בו והוא ל׳ והבעלים נוטלים ק׳ שלהם‬ ‫ומזיק טיען שמא ואס טען הניזק אתה יודע ששורד הזיק נשבע‬ ‫וכן כל כיוצא בזה *‬ ‫המזיק היסת שאינו יודע בר׳׳א במועד שהתשלומין הוא מן הדין‬ ‫שני שוורים שחנלו זח בזה והם חמים או‬ ‫אבל כתם שהתשלומין הוא קנס פטור אף מהיםת כמו שנתבאי ת י‬ ‫פעמים שאק גשכעין היסת אלא על טענת ודאי ועל דבר שאס‬ ‫מועדים ובו סעיף אחד ••‬ ‫היה מורת היה מתחייב ממין אכל הבא אם היה מודה היה פטור א שני שיורים תמים שחבלו זה כזה משלמק כמות‪ S‬חצי נזק‬ ‫היאיל והוא קנם ‪4‬‬ ‫כיצד כגון אס אחד חיזק בחבית שיה ק׳ והשני הזיק בו‬ ‫‪j‬‬ ‫היו שנים שוורים רודפים אחר אחד ועדים מעידים שראה שוה נ׳ א״א זה ישלם לזה נ׳ מגופו וזה ישלם לזה כ״ה מנופר‬ ‫שאחד מהם נגחו ואינם יודעים איזה מהם הוא הניגח זה‬ ‫דאפוכי מטרת׳ למה לי אלא אומרים נ׳ שזה ניזק יצאו בנ׳ שזה‬ ‫אומר שלי לא הזיק אלא השני וזה אימר שלי לא הזיק אלא השני ניזק ונ׳ שהמק זה יותר משלם לו זה חציים מגופו ואפילו נאבד‬ ‫שניהם פטירי׳שבל אחד יכול לדחותו עד שיביא ראייה איזה אחד מהם לא אמרינן יגבה בעל האבוד בל חצי נזקו והשני אק‬ ‫משניהם הזיק ואם שניהם של איש אחד אס הס תמים ה׳יז נוטל לו ממה לגבות שהרי אינו משתלם אלא מגופו של מזיק לא אמרינן‬ ‫ממנו חצי נזק מגוף הקטן שבשניהם ואם הם מועדים משלם נזק הכי דמיד שנגחו זה את זה זכה כל א׳ בשלו כנגד חצי נזקו ומגכ׳‬ ‫שלם מנכסיו דהא עכ״פ א׳ משוריו המועדים הזיקו בד׳יא בשני לחבית ורוקא ששדה כל א׳ דמי מה שהזיק׳ אכל אש אינו שוה‬ ‫השוורים הם בפנינו אבל אס מת אחד מהם או נאבד אס הם כ״כ אינו מנכה לו רק מה שיוכל לגבות מניפו רהא תס איני‬ ‫חמים פטור אע׳יפי ששניהם של איש א׳ שיאמר לו הבא ראייה משלם אלא מגופו ואס שניהם מועדים משלמק במותר נזק שלם‬ ‫שזה החי היא שהזיק׳ ואשלם לך חצי נזק מגופו‬ ‫ואם היה אחד תם ואחד מועד מועד לתם יותר ממה שהזיק ישלם‬ ‫‪ y‬היו שנים הרודפים אחד גדול ואחד קטן והיו שניהם תמים במותר נזק שלם כגון אם הזיק מועד בתש ק׳ והתם לא הזיקו אלא‬ ‫הניזק‪.‬אימר הגתל הזיק והמזיק אומר קטן הזיק או שהיה אחד נ׳ משלש לו ע״ה תם במועד ישלם לו חצי נזק כגון שתזיק תם‬ ‫תם ואחד מועד הניזק אומר מועד הזיק והמזיק אומר תס הזיק במועד ק׳ והמועד לא הזיקו אלא ביית ינכה לו כ*ה ומשלם לו‬ ‫המע״ה ומשלם המזיק חצי נזק מגופו של קטן או מגופו של תם כ״ה י״א שכל זה מיידי דוקא כשהתחילו לנגוח בבת אחת ונגחו‬ ‫במו שמודה נך״א כשהניזק טוען שמא הגדול הזיק או שמא מועי זה עם זה קודם שנפרדו אושניזקא׳ מתוך הנגיחה שהתחילו בבת‬ ‫הדק והמזיק טוען קטן הזיק אותם הזיק משלנו מה שהוא מורת אחת ונפרדו ואח*ב חזר השל וחבל בי־אשון אכל אם אחד התחיל‬ ‫דכיון שטוען הניזק שמא הגדול הזיק ט ׳ לא שייך לומר שאם לנגוח את השני ועמד השני כנגדו והזיקו כק בתוך אותה נגיחת‬ ‫יתירר שהקטן הזיק מחל לו עליו במו בטעגו חטי; והודה לו בין אח׳יב המתחיל משלם והשני פטור שכל המשנה ובא אחר‬ ‫בשעורי' לפיכך צריך המזיק לשלם מה שמודה אבל אש הניזק ושינה בו פטור ועי׳ל סימן תכ׳׳א סעיף י״ג בעניין שני אנשים‬ ‫טוען בדי ש הגדול־ הזיק או שהמועד הזיק והמזיק אומר הקטן‬ ‫שחבלו זה בזה ‪1‬‬ ‫הזיק או התש הזיק נשבע היםת ונפטר אף־ מן הקטן והתם כמו‬ ‫בנ^ענו חמין הודה לו בשעוריןשנתבאר דינו לעיל סי׳ פ״חסעי׳י״ב • תנ ש^ןה׳צ‪:‬דיםל‪:‬יזקואש פחתו או הותירו ובו‬ ‫ך היו הניזקין שנים אחר גדול ואחר קטן והמזיקים שנים אחד‬ ‫גסיגי&ים •‬ ‫גדול ואחר קטן ושניהם תמים הניזק אומר גדול הזיק את‬ ‫* כת‪ -‬ביין המזיק ממק חבית כפף ישיב לבעליו ואחז׳יל דישיב‬ ‫‪,‬‬ ‫‪L‬‬ ‫™ ‪1‬‬ ‫־ ‪°‬‬ ‫‪F‬‬ ‫רכו־יא תא ‪ inn‬כבי כתיב ישלש ובא לרבות אפילו שוה כסף‬ ‫^‬ ‫‪°‬י‬ ‫‪,‬‬ ‫את הגדול וגריל הזי׳ את הקשן אי שהיה אחד מהם תם ואחד‬ ‫ואפילו סובין הוו תשלומין סעליא וכיון דאפי׳ סובין הוי תשלומי!‬ ‫מהם מיעד הניז׳ אימר מועד הזיק את הגדול ותש את הקט(‬ ‫כ׳יש השכבים מא־תו כלי עצמו ששב־ שיכיל ל‪:‬זים אותם ל ו‬ ‫והמזי׳ אימר תם הזי׳ את הגתל וסועד את הקטן המעי׳ה ואם לא‬ ‫בתשלומיו לפיכך אש שב* השוד כלי א״א יתן לו המזיק כלי‬ ‫הביא ראייה בתרה פטור המוי׳ דה״ל ג״כ כטעגו חטק והודה לי‬ ‫שלםיל־יוק בעד הכלי ש שבי והוא יקח לו השברים אלא שמק כמת‬ ‫בשעי־ין שגשבע שבועת היסת ופטור אף מדמישעורי׳ ומי׳מ יש‬ ‫נפחתו דמיו בשביל השכירה ויקרו הניזק השברים והמזיק ישליש‬ ‫חילוק ביי! שבמעי׳ זה ודין שלמעלה בישעי׳ הקורם זה רבתן‬ ‫בוק‬ ‫עליה^‬ ‫מ־ישע׳ה אפיי אש תפשהגיז׳ בפני עדיש אתהיןס או את ה־ןשן‬ ‫כ י‬

‫‪4‬‬

‫‪1‬‬

‫‪k‬‬

‫‪v‬‬

‫י‬

‫י‬

‫ש‬

‫ה‬

‫ת‬

‫מ‬

‫א ת‬

‫י‬

‫ע‬

‫י ק ט ז‬

‫י ה כ ז ז‬

‫מ‬

‫‪P‬‬

‫י‬

‫א י‬

‫ל‬

‫ה‬

‫א‬

‫כ י‬

‫א‬

‫ל‬

‫א‬

‫ז‬

‫ק‬

‫ה ז‬

‫א‬

‫לכוש עיר שושן‬

‫הלכות נזקיממון‬

‫ב וכן אס הטית שור א״א יתן לו <&ור אחר חי תחתיו אלא שמין את‬ ‫הנבילה כטה היתה שוהבשעת מיתה ותשא׳ לניזק ומה שנפחת׳‬ ‫מחטת מיתה ישאן לו ואם נפחתה משעת מיתה עד שעת העמדה‬ ‫בדין כגון שור שוהר׳ שנגחווע ומת והרי הנבילה שוה בשעת מיתה‬ ‫ק' ובשעת העמד'כדין פחתה ואינה שוה אלא פ׳ אותו ההפכד על‬ ‫הניזק ואין המזיק משלם אלא נ׳ אם היה תם ואם הוא מועד אינו‬ ‫משא‪ :‬אלא ק׳ ודין זה לטח טקראדבתיב והמת יהיה לו שהו׳מיות*‬ ‫שהיה לו לכתוב שור תחת שור וליעתוק והמת יהיה לו ל״ל לוטי*‬ ‫שהמת יהיה א לניזק ואטת בגמרא מאי אתא לאשמועען אי לומי*‬ ‫ששמי! הנבילה לניזק מוכסף ישיב לבעליו נפקא דהשתא אפיי כמה‬ ‫נביאת וטריפות הוה יהיב ליה דהא אפי׳ סובין יבול לתן א דידיה‬ ‫סיבעיא ותירצו לא נצרכה והטון יהיה לו אלא לפחת נבילה בלוטי‬ ‫שיהא הניזק מטפל כנבילה והיק קרא והמת יהיה לו דמשעת מיתה‬ ‫קאיכרשותיה דניזק וא& הסריח ופחתה דמים משעת מיתה עד שעת‬ ‫העמדה כ ‪ p‬פסידא דניזק תא וטעטא משום שהיה לו ליניפל בה‬ ‫מיד שמתה ולא חיה לו להשהותה עד שהפסד לפיכך דוקא שנודע‬ ‫לו לניזק כשעת מיתה אבל אם לא נודע לו מיד כל הפחת על המזיק עד‬ ‫שיוודע לגיזק שכל זמ| שלא ידע מה היה לו לעשות וכן אס הוזלה‬ ‫סשעה שנודע לניזק עד שעת העמדה ברין שמין מה שריתה שנה‬ ‫כשעה שנודע לו ולא בשעת העמדה בדין ריא דבזולא אינו תולה‬ ‫כהודעת הניזק אלא אפיי לא גורע לו הוה של ניזק דבשלט' פחת‬ ‫בדידיה תליא כשיודע שיטפל בה אבל בזולא דמאי נימ בידיעתו‬ ‫ומטה שנאמד ונם את המת יחצק דטשטע שהנבילה היא של שניהם‬ ‫חצייה של הניזק וחצייה של המרק דרשוהו על השבח ע״ישנתייקרה‬ ‫שאם נתייקר׳ הנבילה משעה שנודע לניזק עד שעת העמדה בדין‬ ‫יהיה השבח שעיי יוקרא של שגיה׳כגוןרבשעה שנודע לו היתה שוה‬ ‫ק׳ ובשעת העמדה בדין שוה ק״ך חולקין ואם הו׳ מועד משלם צ׳‬ ‫ואם תם משלם מיה אע״ג דלעיל סי׳ שפיט סעיף ייא טפקינן ממילת‬ ‫יח«ן לרבות דיה היינו משום דמלת יחצון יתירה היא דרינאידהכא‬ ‫מוחצואת השוד החי וגם את המת גטי הוה שמעינן אה כלא מאן‬ ‫יחצו! נ״ל מיהו אם נתייקר כיב עד שאס ימול המזיק חלק כשבח‬ ‫שעיי יוקרא יעלה השבח יתר מחזיקו כגון שוי שוה ה׳ סלעי׳שננח‬ ‫שור שוה ה׳ סלעים ונתייקרה הנבילה עד שהיא שוה ל׳ זון‪,‬וא»‬ ‫יאול המזיק חצי השבח ירויח בהא ודאי לאשקיל שבמא דמסתמא‬ ‫שאין א להתיח שהתורה אטד׳ שלם ישלש המזיק משלם ולא שיטול‬ ‫‪ j‬אע*פ שהניזק מטפל בנבלה םי׳ט על המזיק לטרוח מכילה ער‬ ‫שממציא אותו לנמק כיצד בגון שנפל חשוד לבור וטתמעלה‬ ‫חטזיכן הגבילה מן הבור ונותנה לגיזק ואח*כ שטין לו פח* הנבילה‬ ‫מה שהיא שוה למעלה על הבור שנא׳ כסף ישיב לנעליו והמת‬ ‫באטד שישיב וישלם לניזק הכסף מת שנפחתה הבהמה מחמת‬ ‫שמתה בגנילמה לבור וגם חמת ישיבנו לו ואז יהיה שא לניזק‬ ‫מה שיפחת משם ואילך כט*ש ‪4‬‬

‫תד‬

‫ע ו ר שחבל ב ש ר או השביח או פגם ובו בי׳ס‬

‫ג‬

‫א טה שאמרנו בסימן הקודם םעי׳ב׳טוגם את המת יחצוןשיש למזיק‬ ‫חצי חי^ק בשבח הנבילה ה*ט כשבח שע״י יוקרא שאין לניזק‬ ‫שום טענה נגד חטזיקאטר אילולי שנגחו שורך היה שוה‪,‬יותר אבל‬ ‫בשבח שגשתכ' הניזק טטש בנון שנגחו ולא מת ונפט׳ הניזק בין‬ ‫מטיל׳ בין עיי פיטום אין לו לטויק כלו׳ בשבח דאדרבה הניזק יכיל‬ ‫לומר א״־ולי הנגיחה שנגחו שורך היה טתפטם יות־• לפיכך צריך‬ ‫לעולם המזיק לשלם בשעת הנזק אפי׳ השביח הניזק הרבה קודם‬ ‫שעמד בדין כיצד שורשוה ד׳ שחבל כשור שוח ר׳ והפחיתו נ׳‬ ‫ושכח הניזק עד ששות בשמו; העטרה ברין ת׳ אק המזיק יכול לוטי‬ ‫לא הפםדתיך כלום שהרי תא שוה עכשיו יותר טטה שהיה שוה‬ ‫תחלה ויא אשלם לך כאם דאדרבא יבול הניזק אטד לו אילמלא‬ ‫שנגחו שורך היה משביח יותר עד שהיה שוה ת״ת וא*כ חיזקתני‬ ‫הרבה לפיכך מ‪:‬כ»ן הטענו׳ וו כנגד זו ומשלם לו כשעת הנזק ואין‬ ‫למזיק כשבח כלום בין כשבח דע״יפיטים כין בשבח דטמילא ‪4‬‬ ‫‪ 3‬כיחש טחמת הנגיחה עד שבשעת העמד׳ בדין אינו שוה אלא‬ ‫ק׳ שטין הפחת שבשעת העטרה בדין וכגון שלא כיחש מחטת‬ ‫םלאבה אלא אוטר לו משום דקרגא דתורך קבירא ביה כחש ואם‬ ‫השביח המזיק בק נגיחה להעטדה ברין אס השביח טעצטו נוטל‬ ‫הניזק חלק בשבח שהרי טשעת נגיחה טיד נחלט שור המזיק לגיזק‬ ‫כעד נזקו וברשותו השביח וכן אם כיחש ברשותו כ־חש ואםטחטת‬ ‫ההוצא' שהוציא עליו הגזזיק השביח אם ההוצא׳ יתירה על השבח‬ ‫אין לו לניזק בשבח כלוע אלא נוטל בפי טה שמגיעו בשעת המק‬ ‫ואם השבח יתר על ההוצא׳ נוטל המזיק הוצאתו ושכר טרחו ועמל‪1‬‬ ‫כדין היורד בתוך שד׳חבירו ונטע׳ברשו׳וביתר השבחנוט׳הניזק חלקו‬

‫תה‬

‫שור שחבל באדם או שנגח אשה או שפחה‬ ‫ובו ג׳ סעיפים‪.‬‬

‫א בשור המועד שנגח את האדם כתיב כמשפט הזה יעשה א‬ ‫נדרשו חז*ל רמאי על כל הפרשה כאטר על כל הדינים‬

‫סימן תה תו תז‬

‫הנאמרין בשור שהזיק שור דתם משלם חצי נזק ומועד צזשי‪(£‬‬ ‫נזק שלם כן הדין בשור שהזיק אדם אם תם הוא משלם חצי נזק‬ ‫ומועד משלם נזק שלם ואפילו לא נתכוין להזיק את האדם אלא‬ ‫נתכוין לבהמה והזיק את האדם חייב כיון שהיה כוונתו להזיק‬ ‫ופטור מצער וריפוי ושבת ובשת שלא חייבה התורה בארבעה‬ ‫דברים אלו אלא את האדם רכתיב איש כי יתן מום בעמיתו וגו*‬ ‫איש בעמיתו ולא שור בעמיתו ‪4‬‬ ‫שורו שחבל באביו ובאמו או שהדליק גדיש כשבת חייב בנזקיו‬ ‫ב‬ ‫אע״פי שאילו עשאו הוא היה פטור על מעשה שורו חייב‬ ‫דמה שהוא פטור לפי שמתחייב בנפשו וק״ל בדרבי מיניה אבל‬ ‫על שורו חייב דהא לא קימ ליה בדרבה מיניה ‪4‬‬ ‫‪ y‬שור שנגח אשה ויצאו ילדיה פטור מדמי ולרות אע׳יפ שהוא‬ ‫מועד לנגוח דלא ‪.‬חייבה התורה בדמי ולדות אלא אדם דכתיב‬ ‫גבי דמי ולתת כי ינצו אנשים ונגפו וגומר אנשים ולא שוורים‬ ‫ומיהו אס נגח שפחה ויצאו ילדיה חייב כרמי וולתת כאילו נגח‬ ‫בהמה מעוברת ם״ט חמרת בעלמא הוא דאזיק דאמר קרא שבו‬ ‫לכס פה עם הרמור עם הדומה לחמור לפיכך שמין אותה כמה‬ ‫היתה שוה מתחלה וכמה נפחת דמיה ומשלם תם חצי נזק ומועד‬ ‫‪4‬‬ ‫נזק שלם‬

‫תו‬

‫שור של נכרי או של הפקר או של חרש שוטה‬ ‫וקטן ובו ה׳ סעיפים ‪:‬‬

‫א שור של ישראל אפי׳ מועד שנגח שור של נכרי פטור דכתיב‬ ‫כי יגחשור איש את שור רעהו ונכרי לאו רעהו ושל נכת שנגוז‬ ‫שוד של ישראל בין תם כין מועד משלם נ״ש דליכאלמימרג״כ‬ ‫שיהא פטור מכל וכל כיון דישראל לאו רעהו הוא ונמעטו גטי‬ ‫מרעהו שיפטר מכל וכל אפי׳ מועד דכתיב הופיע מהר פארן פי׳‬ ‫הופיע לאומות מהר פאק ודקדקו מאי ראה והופיע ודרשו כ ק‬ ‫שראה הש״י שכל האומות לא קיימו את התורה ואפי׳ שבע מצות‬ ‫בני נח לא קיימו עמד והופיע ממונן לישראל נלומר התיר ממוגן‬ ‫לישראל ושמעינן מינה רכל היכא דמיעט גויס מישראל לא‬ ‫מיעטפ אלא להחמיר עליהם לפיכך ה״נ דמיעטם מישראל כמלת‬ ‫רעהו אמרי׳ מיעטא להחמיר עליהם דשור של ישראל שנגח שורס‬ ‫פטור מכל וכל דלאו רעהו הגא ושורם שגגח של ישראל לעולם‬ ‫הוא חייב נ״ש אפי׳ תם כחומר שבישראל במועד ‪4‬‬ ‫ב שור של הפקר שנגח וקודם שתפש אותו הגיזק קדם אחד‬ ‫וזכה כו פטור דכתיב כי יגח שור איש וגומר באטד שיש לו‬ ‫בעל וזה בשעת נגיחה לא היה לו בעל ‪4‬‬ ‫‪ y‬ולא עוד אלא אפילו היה לו בעלים בשעת נגיחה והפקית‬ ‫קודם שעמד בדין פטור דכתיב והועד בבעליו והמית איש וגו׳‬ ‫השוד יםקל עד שיהא מיתה והעמדה בדק וגמר הדין כאחד כלומר‬ ‫בבעל אחד ולא כשהפקירו אחר נגיחה קודם גמר דין מיהו דוקא‬ ‫אס וכה כו אחר אכל אמ חזר הוא וזכה בו אחר שהפקירו חייכ‬ ‫‪4‬‬ ‫רהא בעל אחד הוא‬ ‫וכן אם נגח ואח׳יכ מכר או הוריש חייב שהיורש והלוקח‬ ‫ף‬ ‫מכהו באין וחד בעל חשיכי ‪4‬‬ ‫ךן שור של פקח שנגח שור של חש׳׳ו חייב דאע״ג דחש״ו הם‬ ‫רעהו קרינן ביה רהא מבני ישראל המה ושלחש״ו שנגח שור‬ ‫של פקח פטורי׳ דאע׳יג דמדינ׳ חייבי׳ דהא בכלל רעהו הס חשו‬ ‫חכמים לממונס דלא לבלייא קרנא ואמת שלא להעמיד להם‬ ‫אפוטרופוס לחובות׳ לשלם מהם ניזקק וכן הדין בשור שהלכו‬ ‫בעליו למדינת הים שגנח אין מעמידק עליו אפוטרופוס לשאן‬ ‫לגיזקין שחשו לממונו הואיל ואינו כאן שיכול לשומרו הרי הלא‬ ‫דומה לחש״ו בזה ‪4‬‬

‫תז‬

‫שור שנגח ומוכח מזיק או ניזק ובו ד סעיפים ‪:‬‬

‫א שור תם שהזק שדינו שמשלם מגופו אם מכת המזיק אפילו‬ ‫עד שלא עמד בדין אע״פי שהוא מכור ויכול הלוקח לחרוש בו‬ ‫מ״מ בא הניזק וגובה גזקו ממגו וחוזר הלוקח וגובה מהמרק שמכת‬ ‫שכיון שנגח קול יש לו ולא היה לו ללוקח ליקח אותו עד שיגבה‬ ‫הניזק גזקו ואם מכרו ניזק הרי מכור וכשיתפשנו יקחנו הלוקח *‬ ‫ב שחטו• המזיק גובה מבשת וי׳יא שצריך לשלם גס פחת שחיט׳‬ ‫וכן אם נשתמש בו חייבליתן לגיז׳ שבירות נתנו כמתנה מה‬ ‫שעשה עשוי לעניק לחרוש בו מ״מ יבא ויגבה הגיזק ממנו ‪4‬‬ ‫‪ j‬בד׳יא כשמכר או נתן קודם שעמד ביק אבל אם יעמד כתן‬ ‫ואח״כ מכרו או נתנו במתנה לא עשה ולא כלום שכבר זכה בו‬ ‫הניזק בהעמדתו כתן *‬ ‫ף היה המזיק חייב לבעל חוב אפי׳ חל שיעבודו קודם וקדם‬ ‫הב״ח ותפש קודם לגיזה אינו כלום ויכול הניזק ליקרנו מידו‬ ‫דהא ניזק משתלם מגופו וי״איה׳ימ דווק‪,‬א היכא שיוכל הב*ח לגבות‬ ‫חובו ממקום אחר אבל אם היה השור אפותיקי מפורש לב׳׳ח שכתב‬ ‫לו לא יהא לך פרעון אלא מזה וקרם החוב לניזק כיח קורס רהא‬ ‫תח אין‬ ‫הואגמי איגז יכול לגבות אלא מגו‪$‬ו‬ ‫‪4‬‬

‫חושן משפט‬ ‫חח‬

‫אין דנין חנ• נזקין אלא‬ ‫ב׳ סעיפים‪.‬‬

‫הלבות‬

‫נזקי ממון‬

‫ב ע ת ת ברורה ובו‬

‫א אין הניזקין משתלמין אלא בראייה בתרה ובעדות כשרה‬ ‫שלא תאמר הואיל ואין מצוי באמות הסוסים ובגדרות הצאן‬ ‫אלא העבדים והרועים וכיוצא‪.‬בהם ואס הם העידו ששור זה נגח‬ ‫או הזיק לאדם שומעיןלהס אין הדבר כן אלא לעולם אק מחייבק‬ ‫ממון אלא ע״פ עדים כשרים שיעידו כב״ד ואין מקבל ן את העדים‬ ‫אלא בפגי בעל דין כמו בשאר דיני ממונות ‪4‬‬ ‫‪ j‬שור שהיה תעה ונמצא שור הרוג בצדו אעי׳פי שזה מניגח‬ ‫וזה מועד לנגח זה מנושך וזה מועד לגשך אין אומרים ביתע‬ ‫שזה נגחו או גשבו ואפי׳ גמל האוחר בין הגמלים ונמצא התג‬ ‫ג צ ת אק אומרים שזה הרגו וחייב לשלסאלא א״ב יאמרו עדים‪.‬‬ ‫כשרים שראו שזה התו או נגחו‬ ‫י‬

‫חט‬

‫סימן תח תט תי‬

‫אין מגדלין בהמה רקה ביישוב וחזיר ובלב ר ע‬ ‫בכל מקום ובוד׳׳םעיפים ‪.‬‬

‫א מפגי שהבהמה דרכה לרעות בשדות אחתת והזיקה מצוי‬ ‫תקנו חז״ל שלא יגדלנה שום אדם במקום שדומ וכרמים אלא‬ ‫ביעת׳ ואפי׳ בבית אסור ואפי׳ שאינה שלו לא אמרינן חזקה‬ ‫שאין אדם תטא ולא לו ובודאי ישמרנה והחמירו בה חכמים כדי‬ ‫שירחי׳ האדם שלא יזיק חבית ושאסור לארם שיזי׳ את חבית‬ ‫ומיהו עיקר תקנה זו לא נתקנה אלא בא״י משוס ישוב א״י אבל‬ ‫אמרו שמגדלק בםוריא ובמדברות שבא״י וכ״ש בשאר מקומות‬ ‫בח״ל יהאירנא שא־ןמצ־ישהיו לישי‪-‬אל שתת בא״ א־ייבא״ישייי‬ ‫‪ 2‬אמת חז״ל לא יגדל ישראל חזיתן בכל מקום אפי למשיח‬ ‫בהן עורות ואצ״ל לסחורה וטעמא שגזרו חז״ל וקללו על זה‬ ‫משום מעשה שהיה כשצרו בני חשמונאי זה על זה שהיו ב׳‬ ‫אחים הורקונוס וארים תו בלום שהיו מריבי( עלהמלוכ׳ בירושלים‬ ‫היה הורקנוס מבפנים ואריסתו בלום ב־וץובכל יום היו איתן שבפנים‬ ‫מורידין דינרין להן מעל ה־זימה מתתמת הלשכה ב־זיפה לאות(‬ ‫אות(‬ ‫לק‬ ‫תמידין והיו מעלין‬ ‫לק‪:‬ות להן‬ ‫שבחוץ‬ ‫שבחוץ את התמידין היה שס זקן א׳ אמר להן כל זמן שעוסקין‬ ‫בעבודה אין נססרין בידכם למחר הורית דינרין בקופה והעלו‬ ‫להם חזיר באותה שעה אמת אתר האיש שמגדל חזירין בכל‬ ‫מקום וע״כ ה ג ‪ 1‬י ר ה היתד‪ .‬שלא לגדלן אפי׳ למשוח בהן עותת‬ ‫דאלו למוכרן לגוים אף מדאורייתא אפור כדבתבינן טעמא בלבוש‬ ‫ע״ז סימן קיי׳ז ‪4‬‬ ‫‪ j‬ואסור לגדל בלב רע אלא א״כ הוא אסיר בשלשלאות של‬ ‫ברזל וקשור בהן משוס דכתיב לא תשים דמים בביתך וכשאינו'‬ ‫קשור הוא נושך ומנבח ואשה שבאה לביתו מ־לת מיראתו מיהו‬ ‫כעיר הסמוכה לספר אמת שמואר לגדלו שהיא שימי־ הבית אבל‬ ‫קושרו ביום ומתירו בלילה י״א דהשתא שאני שתיק בין הגוים‬ ‫בכל עניין שרי שצריכק לו ג״כ לשמור הבית כמו בעיר הסמוכה‬ ‫לספר ופוק חזי מאי עמאדבר מיהו אם הוא ידוע לכלב רע שיש‬ ‫לחוש שיזיק בני ארס פשיטא שאסיר ג״כ לגדלו אא״כ הואקשול‬ ‫בשלשלאות של ביזל ‪4‬‬ ‫ך מי שנפלו לו כלכים וחזירים בירושה אין מחיייין אותו‬ ‫למוכרן ביחד מפני שיש לו הידק מזה שצריך למוכרן בזול‬ ‫אלא מובח מעט מעט ‪4‬‬ ‫‪k‬‬

‫בור באיזה מקום חיובו וכמה שיעורו ובל משפטי‬ ‫בור ובו לי׳ח סעיפים •‬

‫א בור הוא מאבות נזיקין דכתיב כי יכדה איש מ ר ו ט ׳ שמאחר‬ ‫שרפת הוא נתחייב בנזקיו כיון שעשה דבר המזיק בר״ה וזהו‬ ‫ממונו שמזי׳ במקום שעשאו שאינו זז ממקומו אלא עומד במקימו‬ ‫והעובר עליו ניזוק וזהו האב ותולדתו הוא כל התמה לו שהוא‬ ‫ממוני ומונח במקומו ומזיק‪ .‬ל״ש אם הוא בעומ׳ או מיכה או אפי׳‬ ‫לא זה ולא זה אלא ששפךמיס בר״ה והוחל׳ בהן שור או חמור חייב‬ ‫‪ 2‬כתיב כי יפתח איש ב־ר או יבדה איש מ ר ולא יכסנו ונפל‬ ‫שמה שיר או חמור בעל הבור ישלם כסף ישיב לבעליו‬ ‫והמת יהיה לי מדבתיב יפתח ויכרה ש״מ אחד הכורה מ ר ואחד‬ ‫הפ^תח בור שכרוהו אחר וכסהו כראוי ובא זה וגלחו חייב ‪4‬‬ ‫‪ j‬דפר אחד בור וכסהו וזה שכסהי חזר יגילהו ונפל שמה וגו׳‬ ‫בעל הבור שחפת חייב וזה האחתןיפטור שהרי האחרון‬ ‫לא עשו כל‪-‬ם ואם סתמו בעפר יחזר והיציא את כל העפר זה‬ ‫האחרון חייב שכיון שסתמו בעפי־ נסתלק מעשה ר א ^ ן ונעשה‬ ‫היא בעל התקלה ‪4‬‬ ‫אחד החופר ביר אי הלוקח בור אי שניתן לו בור כמתנה‬ ‫ך‬ ‫חייב שנא> בעל הבור ישלם בור שיש לי בעלים מ״מ יכן‬ ‫אס נחפר מ ר ברשותו מאיליו או שחפת בהמה יהיה גרשיתו‬ ‫אע*ג דכתיב אישכורולא שור מ ר כדבעינן למיסר בסעיף שאחר‬

‫זה מ״מ הואיל והוא ברשותו חייכ לכסותו יאו למלאותו בעפר מיא‬ ‫עשה הת כאלו הוא הפת וחייב בגזקיו וכן אס כרה אחר גור‬ ‫ברשותו ונודע לבעל החצר חייב בעל החצר לכסותו ואם לא כשה‬ ‫הוי כאלו חפ^ה הוא בעצמו וחייב על נזקיה והמרה חייב לשלם‬ ‫לו נזקי חצירו‬ ‫ן• ותקא שחפרו בעצמי כד״ה או שחפרו אחר ויש עליו לכסתו‬ ‫ולא כסת חייב אבל שורו או ממונו שחפרו טון שחפר‬ ‫חפירה בר׳יה או גלגל שס אבן וכשלו בו פטור בעל השוד שנ׳‬ ‫כי יכרה איש בור ולא שור בור ‪4‬‬ ‫ן אחד החופר בורי בר״ה או שחופר מ ר ברשותו ופתחו לריה‬ ‫או חפר ברשותו ופתחו לרשות חבירווגפל בו בהמת חבית או‬ ‫שחפרב ר ברשותו ופתחו לרשותו והפקיר רשותו ולא הפקיר בורי‬ ‫שכיון שהפקיר רשותו ינתן לכל רשו׳ להליך כמוך לבור היה לי‬ ‫לכפותו לפיכ׳ חייב בנזקו אבל אם הפקיר רשותו ו מ ת או שהפקיר‬ ‫בור שברשותו ולא הפקיר רשותו ה״ז פטורשנ׳ בעל הכור ישלם‬ ‫בור שיש לו בעלים וזה על מה ישלם אס על שעת נפילה הרי‬ ‫אין לו בעלי׳ רהא הפקר הוא ואם על שעת חפירה הרי ברשל׳‬ ‫חפר דרשותו היה בשעת חפירה לפיכ׳ פטור ‪4‬‬ ‫ך התפר מ ד בר׳׳ה לצורך רבים לשתות ממנו או להשקות ממנה‬ ‫בהמות ומסר להם כיסוי או הודיעו לבי׳ד שרוצה להסתלק ממנו‬ ‫ושהם יתעסקו מ לכסותו פטור והוא שחפר במקום שיש לו‬ ‫רשות לחפור שם ‪4‬‬ ‫ךן האומר לחבית לחפור בור בי*ה והלך וחפרו החופר‪ ,‬חייב‬ ‫והמשלח פטור דהחופר מ ר בר״ה־ איפורא קעביד וק״ל אק‬ ‫שליח לדבר עביר׳ דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין‬ ‫ולא היה לו לחפור ‪4‬‬ ‫‪ Q‬המנה סמוך לר״ה וצריך לחפור ליסוד רשאי לחפור שכן נהגו‬ ‫שיש לכל א׳ רשו׳ לדפור לצורך יסיר של הבניין ואפי׳‬ ‫להרפיבו לצד ר״ה ואם הוזקו בו פטור הואיל וברשות חפר ‪4‬‬ ‫• אחד החופר בור או שיח או מערה או חריץ חייב פי׳ ביי־ הוא‬ ‫עגול * שיח ארוכה וקצרה מערה מתבעת מכוסה בקיתי אלא‬ ‫שישלח פה חריץ רחב ומתבעת במערה ואיני מקידה אלא פיו‬ ‫פתוח ולמה גאמר בור משום רםתם כור הוא עמוק׳ י׳ טפחים‬ ‫ותריע אותנו התורה די׳ טפחים יש כ ק כרי להמית שור אי חמור‬ ‫והרי הוא בנין אכ מהמר שיש מ כרי להמית דהיינוי׳ טפחים‬ ‫אף כל אלו אינם חייבים אלא א״כ יש בהן י׳ טפחי׳ אבל אם‬ ‫היו נחותים מיי ונפל לתוכו שור או שאר בתמה חיה ועוף ומתו‬ ‫פטור שהרי לא היה כהן כדי להמית ולא מחמת הביר מתו אלא‬ ‫מחמת דבר אחר ואנוס הוא ואס דדזקי בעל התקלה חייב נזק שלם‬ ‫דאע״ג שאין מ כדי להמית יש כו כת להזיק‬ ‫יא היה עומק הבור ט׳ טפחים ומהם טפח אחד מים חייב דקיס‬ ‫להו לחז״ל שטפח אחד של מים כתוך הבור תשע חשוב‬ ‫כעומק ב׳ טפחים רקיס בחלל שאק מ מים ‪4‬‬ ‫יב ואס היה עמוק ח׳ ימהס שני טפ״־ים מים אי שהיה עמוק ז׳‬ ‫טפחים ומהם ג׳ טפחים מים ונפל לתוכי שיר וכייצא בי ומת‬ ‫מבעי׳ לחו בגמרא אי היי נמי חשיב כל טפח מיס בשגי טפחים‬ ‫דקים או לאולאאיפשיטא לפיכך אין מחייבים אותו לשלם דמספק‬ ‫לא מפקינן ממונא ואם תפש אין מוציאין מידו ועייל סימן שפ*ח‬ ‫סעיף ב׳ שיש חולקים *‬ ‫‪ y‬חפר אחד ח׳ טפחים ובא חביתוחפי* עוד טפח שניהמ חייבים‬ ‫בנזיקק כל אחד לפי מה שחפ־ דכח שניהם היק ב־ ‪4‬‬ ‫•ף וכן אם חפר אדר עשר׳ שהיא שיעיר כדי להמית ובא אחר‬ ‫והשלימו לעשרים וצא אחר והשלימו לשלשים מלם חייבים‬ ‫בין למיתה בין לניזקין כל אחד לפי מה שחפר ‪4.‬‬ ‫אבל אס חפר אחד ט׳ או טעט יותר שיש כו שיעור כיי‬ ‫להזיק ולא להמית ובא אחר והשליטו לי׳ שהיא שיעור כדי‬ ‫להמית זה אינו רומה לחפר אחד ט׳ ובא חבית וחפר עוד מפח‬ ‫וכן ליפר א׳ י׳ ובא אחר והשלימו לך׳ כי׳ דהתמ שניהם עשומדה‬ ‫אחת או מדת נזקין אי מדת מיתה אבל הכא הראשון עשה מדת‬ ‫נזיקין והאחרון עשה מידת מיתה לפיכד האחרון חייב על הכל‬ ‫בין מיתה בין ניזרךן ל׳ש חפר הראשון ט׳ והאחרון חפר להעמיק‬ ‫ער י׳ וכשנפל שמה שור או כהמ׳ ומת דבהבלא ר־דיה מת ל*ש‬ ‫לא העמיק אלא נתן אבנים על שפתו ער שחזר להיות עמוק י׳‬ ‫שנעשה ההבל י׳ אבל הניזק לא בהכלא דידיהמת לעולם הא־ירון‬ ‫חייב בכל « ואם חזר השני וסתס אח׳יכ הטפ׳ או הסיר האבנים‬ ‫שתסיף מבעי׳ בגמרא אי אמרינן מאי דעביד שקליה ופטור או‬ ‫דלמא כיין שהעמיקו ממרת נתקין למדת מיתה נסתלקו מעשה‬ ‫ראשון ושוב׳יקמהליה כולי׳ ברשותיה וחייב אע״פ שהפיי־ האבנים‬ ‫או סתם הטפח ונשאר בתיקו לפיכך אין מחייבק אותו לשלם‬ ‫כי׳ כרכתיינן בסעיף יי׳ב ‪4‬‬ ‫חפר הראשון בור עמוק עשרה ובא הא־יתן יהיחיכה אס‬ ‫הרחיבה בכל הקיפה ונפל לתוט שור ומת האחרון חייב‬ ‫ואע׳'<‬ ‫י‬

‫‪1‬‬

‫‪%‬‬

‫הלכות נזקי ממון‬

‫לכוש עיר שושן‬

‫סימן תי‬

‫‪1‬אע?ג מפיעט י‪.‬בלא ובבור רחב אין בי כ*כ הבל כשו בבור קצר הילכך אמ נפל שם שור עיק־ז פטור שאין זה תחלתו בפשיעה לגבי‬ ‫גמלים וביפו באונס לשו־ריב אבל אם ככהו בענייך שכשיע״בור‬ ‫ה* קירב הזיק הנזר שאם לא הרחיכ׳ שמא לא היה השוד הולך‬ ‫עליו גמל יא ׳פול מיד אלא יתקלקל בעניין שכשיעבור עלץ שור‬ ‫כ״כ קרוגי לבור עד שגפל שטה ואם מצד אחד הרחיבה ונפל שטה‬ ‫אח״ב י ‪ 2‬ו ל שם ושביה׳ גמליכ והתליע מתוכו ונפל בו שוי חייב‬ ‫ש>ר אם בצד שהרחיב׳ נפל• האחיו! חיי׳דהא קירב הזיקא ואם בצד‬ ‫דאמרינן מיגו שפשע לעגיין שור זה עצמו שנפל שה»ה ראוי‪.‬יפול‬ ‫וזאחר נפל האחרון ‪6‬טיר והראשון חייב דהאחרון לא סייע כלום‬ ‫בו אחרי שיעברו עליו גמלים ויקלקלוהו פשע נמי <»גבי׳ הינא‬ ‫בהזיק זהדנלא‪-‬הוא היה ג׳כ נופל השוד ומת >‬ ‫שנפל בו אחר שהתליע מתוכו ‪,‬‬ ‫• ן בור שחייכה עלץ תורה אפילו לא מתת הבהמה אלא מהבל הכיר‬ ‫^ף‪ ,‬בור של שגי שותפין הרי שניהם מחוייבין לכפותו ועבר עליו‬ ‫חייבוכ״ש אס מתי מחבט׳ שהוא עשאו כידיס ואס היה עומק‬ ‫הראשון ולא כיסהו השני ולא כיסהו שגיהם חייבים עד שימסור‬ ‫דזבור ברחבו אין לו הכל אלא חבט לפיכך אם נפל שם שור ומת‬ ‫הראיון ׳ שני את הכסוי שיכסנו והלך לו אז נפטר הראשון‬ ‫וידוע שלא טןהחבט טון בגו! שהיו בו הרבה ספיניץגפל על הספוגין‬ ‫ונתחייב השני לנסותו »‬ ‫פטור היה עומקו י ו ת י על רחבו' י ש לו הבל ואם נפל שמה שור‬ ‫^ןי כםהו הראשון ובא השני ומצאו מגולה ולא כסהו שני חייב‬ ‫ו מ ת אע״ג ד י ד ו ע ש ל א נחבט חייב דטחטתהתבל מת ‪1‬‬ ‫וער ממי יהיה השני לבה־ חייב עד שירעהראשין שהבור מגולה‬ ‫יךן עשה ת ל גבוה בו״׳הוהרי אין כאן הבל אלא חבט ונחבטה בו‬ ‫וכדי שישכור פועייים ויכי־ות ארזים ויבסנו ובל תקלה שאירע בו‬ ‫הבהמה ומתה אם היה גבוה י׳ ט‪£‬חים חייב לשלם ואס היה פחו׳‬ ‫בתיך זה הזמן השני לכדו חייב שהוא פשע שלא שימי יכל תקלה‬ ‫מ י ׳ פטורי על מיתת הבהמה אבל אם הוזקה בלבד חייב לשלב נזק‬ ‫שאירע בי אחיי זמן זה שניהם חייבים לשלם שהרי שניהם פשעו בל‬ ‫שלים ואפי' בתל גבוה בל שהוא או בחפירה כל שהוא שהנזק בכל‬ ‫וי״א שגם לשניכשמצא׳ מגולה נותנין לו זמן עד שישכורפועלי'‬ ‫שהוא דבר טאוי וידוע אכל מיתה בפחות טי׳ אינה מצויה והרי ה א‬ ‫ויכ־ות אירס אלא שא״צ ‪-‬ודעה •‬ ‫כסו אונם ‪.‬‬ ‫יש מישאימר שאם אינו מ־צא לקנות ארזים מיד אלא ביוקר‬ ‫יט וכן אינו חייב עיי מיתת בהמה או על חבטת בתל אא׳׳כ היתה‬ ‫מ‬ ‫מתנין לו זמן עד שימצא לקנות בשוויים »‬ ‫הבהמה קטגה אויחישת או שוטה או סומא אי שנפלה בלילה‬ ‫בלהנזיקים אם הוא דבר שאין דרך המזיק בעצמו לסלקו אין‬ ‫שלא היתה יכילה להיהי‬ ‫הימה פקחת ונפלה ביום ומתהפטוי־ כה‬ ‫מחייבי! אותו לסלק׳ עד שישנו־ פועלים והגי ־ ילי דא‪:‬י׳ כגון‬ ‫שזה כמו אונס מפני שדרך הבהמי הפקחת ליאויייםור מ! המכשול׳‬ ‫ך נתיב ונפל שמה שיד או חמור ואחז יל אחד השור ואחד כיבהמ׳ בור שכיסהו כראוי והתל"‪ .‬אבל בי־ שהניחו מגולה פושע הוא‬ ‫ולאלתי־ ח״ב בנזקין ‪,‬‬ ‫י שוי! לחיוב נפיייתן בכור כשור וילפ״ לה מדכתיב כסה ישיב‬ ‫המבכה ב־רו בכיסוי• עלחבי•־־ יבא בעל הכיסוי ונטל את כיסוי‬ ‫לבעליו כ־ דאיתיליד‪ ,‬בעלים ישלם משמע אבל על אדם וןלי׳פטור‬ ‫וילפינן לה טדבתיב שור וחמור דכיון דחייבה על כל דבי בכו־ שור‬ ‫בעלהב־ר חייב ואין בעל ה‪:‬יכו‪ ».‬צייך להודיע־ שנטלו דרשאי‬ ‫וחמור ל״ל ואשרו שיר למעיטי אדם וחמור למעוטי"ביים שאפי׳ נפל‬ ‫כל א׳ ליקה את של• והוא היה ל־ לשמור את בורו »‬ ‫מ השיר עש כלים ומת השוד זגשתבי־ו הכלים ה״כ על השוד ופטיד‬ ‫^ המוסר נורו לשימ־ לשמיר השישי• חייב בנזקי! ואם מסיו לחרש‬ ‫על הכלי׳ מיהו לא נתמעט האדם אלא ממיתה דקרא מפיית הביר‬ ‫שיטהוקט! אע״פ שהיה מכיסה הבעלים חייבים מפני שהבור‬ ‫כמיתה טשתעי דבתיב בקרא ההוא והמת יהיה לו אבל בנזק האדם‬ ‫עשוי להתגלות' יא•־ אין נהם דעת לשמיר שלא יתגלה או אפילי‬ ‫ח״ב נעל הבור דלאמיעטיהק־א אלא מנופי וכבי אמרנו דאפי׳'‬ ‫אם הם עצמם יגלוהו הבעל חייב שלא שמיו כראוי »‬ ‫על 'מיתת בהמה א גו חייב אם היא פקחת אא״כ נפלה בו כלייה‬ ‫<^א בור שכרוי ועומד ינכנם בי אדם להרחיבו או להעמיקו ועמי‬ ‫וח־שת או סימא •אפי' נפלה בו ביום ודמות׳ נתמעט בארם שאם‬ ‫שיר על שפתו ושמע קול הפ־‪-‬יש וגבעת ונפל לתוכו בין מלפגיו‬ ‫נפלילתיכ‪ :‬אירש ומת אפי׳ היה סומא או שנפל בלידה בין שהיה‬ ‫בין מלאחריו ‪-‬״ב בעל הכיר כמו שכבר אמינו דבור שחייבה עליו‬ ‫בן ו‪1‬ורין או עבד פטור ואם הוי ק ב• האדם אפי׳ ביום חייב שאין דינן‬ ‫חייה בין לרבל־ בין לחבטו חייב ואש מלפניו נפל הרי מת מן ההבל‬ ‫של בני אדם להתבונן בדרבי׳ וטעמא ללי שכשאדם מהלך עיניו‬ ‫שנכנס לפיו ואס מלאחריו גפל הרי מת מן החבט לפיכך בעל‬ ‫למ^לה ואיבו מ&תכל ת‪:‬ויד לפגי רגליו למטה לפיכך לא איבעי ליה‬ ‫הבור לעולם חייב אפיי השוד פקח וביום דאמרינ; לעיל דאבעיה ליה‬ ‫לעיוני והיח לו לזה ליזהר שלא לעשות תקלה כ־״ה שמא יבשל כה‬ ‫לעיוני ומזיל הכא חייב שקול הכרייה בכיתתו ומרמת ביעתותה לא‬ ‫אדנ‪ 1‬ובשור &קת שהוזקבו ביום יש שטחי־בי! ג״כ בעל הבור שנם‬ ‫היה יכול לעיוני ולמיזל וכיין שנמצא הנזק בבור בעל המר חייב‬ ‫השוד איגו מתבונן שלא יוזק רק ממכשול מיתה הוא מהי ויש והכור׳ פטוי ואע״ג דקול הכרייה גרם שנפל אינו אלא גרמא בעלמ'‬ ‫•וטרי! ביום אפילו מנזקי בהמה פקחית משום דבהמה עיגיה למט־ז‬ ‫וגרמא בניזקין פגייר וכיון שא״א להשתלם ממנו ישתלם מבעל‬ ‫הבור אבל אם נבעת השוד מקול הכרייה ונתקל בבור ונפל לאחורי‬ ‫ודרכא ליהתביגן שלא תוזק כלל ‪1‬‬ ‫‪ J Q‬ועל הכלי׳ שנפלו' כבור פטור על הכל נין נשביו לגמרי בין‬ ‫הבור שניהם פטורים דשניהם אינן אלא גרמא ‪,‬‬ ‫חיזקו דהא ממיתה פט־ה רחמג' נאותו פסוק ובכלים שבירתן‬ ‫שור שרדף בהמה לתוך הביר ומת אם מועד הוא בעל‬ ‫אפ״ כל שהוא זוה׳^ מיתתן »‬ ‫"הבור משלם מחצה ובעל השוד משלם מרצה ואם תם הוא בעל‬ ‫ב ס ד כיאוי אע״פ ש־תליע טתיבו ונפל לתיכושור או חמור‬ ‫העוי משלם רביע מגיפי וכעל הבור משלם ג׳חלקים מהיפ׳שבגכםיו‬ ‫יומת פטירשנאמי ולא יכםינויהא אם כסהו פטור ואין צריך‬ ‫שבעל הנבילה יכול לימי לבעל הביר פ^ת נבילה זו יש לי אצלן*‬ ‫שהרי נמצאת בבורך אע״פ שהיא גדולי ופקחית היתה כיון שנדחפ׳‬ ‫למלאותו בעפר לטממשו‬ ‫כסהו בדני שיכול לעמוד כפני שוורים ואינו יבול לעמוד בפני‬ ‫הרי זה כמ• שנפלה בלילה כל מה שאני יכול להוציא מבעל‬ ‫גמלים יהלכי ע׳‪',‬יו'גמלים ולא נפלו בו אלא נתיועעדכ־ם״ ואחיכ‬ ‫רשור אני מוציא והשאר אתה חייב לשלמו »‬ ‫דלכז עליו שוורים ונפלו כו אס אין גמלים מצרים באיתו מקום ה״ז‬ ‫‪ J*J‬וכן המניח אבן על פי הבור ונתקל בה השוד ונפל לבור ומון‬ ‫פטור על השוורים כפני שזי‪ ,‬אונם דלאאםיק ארעתי׳שיבאו גמלים‬ ‫המגיח את האבן משלם מחצה וכעל הבור מחצה‬ ‫וירעעוה ויבאו אח״כ" שוורים ויפלו בו מיהו אם גפל לתיכי גמל חייב‬ ‫ל^ך אם אדם ושור דחפו שור ארד לבור והיה האדם שלא‬ ‫דלענ‪-‬ין זה ה״ל לאמוק׳ ארעתיה ואפי' על גמל פקח חייב דהואיל‬ ‫ככוונה שאם היה בכינה היה בעל הבור פטור אבל שלא‬ ‫וראהו מביסה לא נזהר בו ועבי עליו ואם דיך שיבאו שם ג״כ גמלים‬ ‫בכוונה שלשתם חייבים וא‪ £‬השוד מועד משלשים' ביניהם אם הוא‬ ‫*פ*׳ לפיקים רחוקים חייב אף על השוורים שגילו בו אח׳׳כ דה״ל תם משלם השתות'שהוא חצי נזק שעשה הוא והמותר ישלמו׳‬ ‫תחילתו בפשיעה גבי גמלים דה״ל לאםוקי אדעתיה שמא יבאו ןירעעומ‬ ‫ביניהם האדם ובעל הבור»‬ ‫‪1‬‬

‫‪,‬‬

‫‪1‬‬

‫י‬

‫‪k‬‬

‫לך‪ ,‬ואם אדם ושוד דחפ‪.‬׳ אשה לבור ויצאו ילדיה האדם לבדו חיי׳‬ ‫וסופו באונם גבי שוורים וחייב דאונם זה מחמת פשיעתו בא דמתוך‬ ‫בכל דשוד ובור פטורים מדמי ולדות השור פטור דגני דמי‬ ‫גמלים שבאו‬ ‫• שפשע גבי‬ ‫גפל לתיכושור זה ‪t‬‬ ‫ורעעוה־ י י ״‬ ‫•••יי״י י י י ״ ״ י‬ ‫־ יי׳‬ ‫ולדות כתיב אנשים ולא שוורים ובעל הביר פטור דשור ולאאדפ‬ ‫נש ־;ו בם־י שיכול לעמוד בפגי שוורים ואינו יבול לעמוד בפני‬ ‫כתיב וכיון שאי איפשר לאישתלומי מהני משתלם מהאי »‬ ‫גמלים והתליע‪.‬מתוכ‪ 1‬ונפלו בו שוורים ולא גמלים אע״פ שהגמלי׳‬ ‫טצויין שם תעיד והרי הוא פושע גבי גמלים אפ״ה פטור על השוודי׳ <‪£‬י ואם דחפו בו ארם והוזק שלשתם חייבים בנזק והאדם לבדי‬ ‫חייב בשאר הר׳ דברים דלא חייב׳ התורה בד׳ דברים אלא‬ ‫דאנוס הוא דלא ה׳׳ל לאסוקי אדעתיה שיתיוע ולא אמרינן ביה‬ ‫האדם דאיש בעמיתו כתיב וכיון דליכא לאישתלומי מהאי משתלט'‬ ‫תחלתו בפשיעה גבי גמלים וסיפו באוג׳הייב דהא לאו מחמ׳הפשיע׳נפל‬ ‫אלא טחטתהרתלעה שהיא אונס וה״ל תה‪ :‬תו ומיפו באוגס ‪ ,‬וי־ש מהאי » ואם' דחפו בו כלים ונשברו האדם ובעל השוד חייביס‬ ‫מחלקי׳ואוטרים הא דפטו׳בכסהו כיסוי שיכול לעמוד בפני העוורי ובעל הבור פטור דרמיר ולא כלים אמרה תורה וכיון י דליכא‬ ‫לאישתלומיימהאי משתלם מהאי ‪,‬‬ ‫ואי^ו יכול לעמוד בפני גמלי׳ והתליע מתוכו כו׳ היינו שכסהו בעניין‬ ‫ל ן יש מי שאומר דה״ה לשגים שהזיקו ושניהם בני חייבים אלא‬ ‫שאינו יכיל לעמוד כלל ב‪6‬ני גמלים אלא שאם יעביו עליו‬ ‫שהאחר ברח או אפי׳ שהוא כאן ואין לו לשלם משתלם‬ ‫גמלים יפלו מיד ובפג׳ •שוורים׳ יכול לעמוד ושכיהי גמלים ולא‬ ‫מהאחר עד שיעור מת שהיה הוא חייב על נזק ז ה אילו עשאו‬ ‫עב־־ו עליו אלא התליע מתוכי' ונפל לתיכו שוד ומת אז ייטור‬ ‫לביו מטעם היכא דליכא לאשתלימי מהאי משתלם מהאי ויש‬ ‫דאעפ״י שפשע לענין ^מלים לעניין שור לא פשע שהרי אם יעבור‬ ‫חולקין ואומרים דלא אמרי׳ דיכא דליבא לאשתלומי מהאי משתלם‬ ‫עליו שור לא יפול ואם יעביו עליו גמלים יפילוה מיד וישאר פתוח‬ ‫מהאי אלא היכא שזה פטור מדינא דניון שהתודה פטרה אותו‬ ‫ןאז לא יןןכדו עליו שוורים פקחים ביום שהרי יראו שאינו מבושה‬ ‫שעמו‬ ‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫‪:‬‬

‫חשן משפמ‬

‫הלכות נזקי ממון‬

‫סימן תיא תיכ חוג‬

‫*זעמו היי ‪ toe‬הוא עשה בל הגזק לביי יצייר לשלם מ * אבל להעמיד תקלה ברייה ואפי׳ אם הפקיד אמ הבד שכל אמפקיי‬ ‫נזקיו ברגר שאין י‪ £‬רשות לעשות מתחלה חייב‬ ‫אס שותפי מרינא בד חיובא הוא אלא שאין לו לשלם לשה יפרע‬ ‫?ה בשבילו ולפי זת שור שדחף בהמה לנוד האימא ו‪\-‬ן בעל ב ואם הניח את הבד במקום שיש לו דשות להניחו טגן נטקופ‬ ‫פנוי שלפני בית הכד שדרך לפעמים בשבית הבד טלא וכיוצ׳‬ ‫הכור משלם אלא ג׳ חלקים אף על פי שהשוד פטור אף מהרביע‬ ‫שהרי איןדנין דיגי קנסנת אין בעל הכור משלם אוחו בשבילו דהא בו מניחין שם כדין ובא אחד ונתקל כו ושבת חייב כיון דברשות‬ ‫גם השור נ ד חיוב היא אלא שאין דגין אותו והוי כמו בורח או הניחו שם לפיכך אס ה״ק בו המהלך בעל הבד פטור שהי׳ לו‬ ‫להסתכל לפניו ואם הוא במקום אפילה שאינה יבול להסתכל‬ ‫אין לו לשלם ‪.‬‬ ‫לח החופר בור ברשות הרבים ונפל עליו שור והרגו הרי בעל לפניו ונתקל בהושברה פטור דאנומ הוא ואש הוזק בה בעל הכי‬ ‫השוד פטור דהא השוד אגוס הוא ולא עוד אלא אפילו הייב אע״פ שהניחו כרשות היה לו לשומרו שלא יזיק ואם מילא‬ ‫סת השוד מחטת נפילתו לבור נוטל כעל השוד דמי ש!רו מיורשי כל הדרך נדים עד שאי אפשר לעטר אפי׳ שלא במקום אפילת‬ ‫ואפי׳ שניו נירים פ׳ץ־ דאע״נ שיש לו דשות להעמיד שם אק‬ ‫בעל חבור ‪,‬‬ ‫לו רשות למלאות כל הדרך עד שאי אפשר לנ;י אדם לעכור‬ ‫תולדות ה מ ר כגון אבנו סכינו ומשאו שהזיקו לפיכך הרוצה לעכור על דרך שש יבול לשבר ולילך לפנות לו‬ ‫תיא‬ ‫דרך ומיהו אס נשעה ששנרה הוזק נחרסיה פ׳וור אע״פ שמילא‬ ‫חנו ז׳ סעיפים •‬ ‫זה כל הדרך דאיהו דאזיק אנפשיה שהית יכול לילך ולא שיזיק‬ ‫את עצמן»‬ ‫א ברר אטדנו רבוד הואיל וכתיבה בתורה אב נזיקין הוא‬ ‫ותולדותיו הם אבנו סכיגו ומשאו שהניחן ברייה והזיקו במקומי ‪ j‬ודוקא איס אין דרכו להסתכל ב־רבימ משום שעיניו למעלת‬ ‫כדכתכ־נ׳ אכל בהמה שעיניה למש׳ דרכה לעיין אנה תלך‬ ‫בין שהפקידם או לא הפקירם או שהניחו כראש גגו ונפלו בתח‬ ‫‪9‬צויה והזיקו נטקוטם אחר שנחו אז הס דיטין לנוד שהוא ממונו לפיכך אס נתקלה וחוזקה בכי המונח ברשית הרבים פטור בעל‬ ‫ששזיק במקום שמונח שם נטו המר לפיכך יש לו בל דין נוי הכד ואם שברתי דרך הילוכי הוי רגל כרשות הרבים ופטורה‬ ‫ואס דרך ביעוט הוה ליה קרן וחייב »‬ ‫לחייב נזק שלש אפיי כפעם ראשון על מיתת כתליה או הזיק׳ ועל‬ ‫גכםי אדם » בין נתקל באבן וחוזק באבן בין נתקל כקרקע וחוזק ף מי שהיה טעון כד ונתקלוגשבר הכד והזיק לאחרים בשעת‬ ‫גפילה פטוי דנתקל לאו פושע הוא לפיכך אס לאחר ישנהו‬ ‫כאבן דהא מ״מ הנז׳ נעשה כאבן שהוא הביר ‪ ,‬אבל אם נתקל‬ ‫באבן והוזק בקרקע אין זה אלא גרטא ופטור ‪ ,‬ופטור בו ממיתת שביי הבד בארץ הוזק בהש אדם או שהוחלק במים שגשפמ מן‬ ‫אדם ונזקי כליי כמי בכור וכן אש הניחם בישותו ותפקיד רשותו הכי פטור מדיני אדם דהוה ליה ‪:‬יפקיר גזקיו לאהד גפילת אינמ‬ ‫ולא הפקירם ונתקל בקרקע וניזק במקלה זו וחוזק כעל וחייב כדיגי שמים אס היה לו פנאי לסלקם יס״מ היה לו לסלקפ‬ ‫ואסמתכוין לזכות בשכרי החרס חייב בגזקי! שיזיקו אח״כיהשתא‬ ‫התקלה חייב*‬ ‫ב ואם נפלו ברוח שאינה םצויה והזיקו בשעת נפילה או אפי׳ ה׳^ל ביר ופטור בת על הבלים ואס פשע בנפילתו ונשכר הכד חייב‬ ‫לאחר נפילה כל זמן שלא היה לו פנאי לסלקם פטור דאנופ בין על מה שיזיק בשעת נפילה בין על מה שיזיק אהד שגהו‬ ‫השברים אפי׳ אפקרינהו ‪1‬‬ ‫הוא כיון שנפלו כרוח שאינה מצויה אבל לאחר מכאן חייב ואו‬ ‫אפקדינהו פטור אפי׳ לאחד מכאן כמו במפקיר בורו דלעיל איזה ף‪ ,‬השופך מים לר״ה וגטנפו כה! כלץ של חבית פטור ד־זוה ליה‬ ‫בור ופטר בו את הבלים בין אס הפקיר' או לא הפקירם אבל‬ ‫שעוז אתה מחייבו אי אשעת כרייה שהוא שעת נפלה אנוס הוא‬ ‫אם הוחלק נהם אדם וגפל לארץ והוזק בקיקע עולנ! חייב ובייש אם‬ ‫ואי אשעת הזיקא ה׳ל ב־ר שאץ לה כעלים ‪1‬‬ ‫‪ j‬ואם הגיחם נר*ה ולא הזיקו במקומם אלא נתגלגלו למקום ננלעו המים נא‪-‬ץ וגעשו רפש וטיט והזיקו דהשתא הוי למ‬ ‫אסר ע״י תלי אדפ או רגלי בהמה אס הזיקו דרך הילוכן אפ המים עצמם הכור והנז׳ שנעשה נעשה כהס עצמם ולא כקדקע‬ ‫גתגלגלו מדגלי אדם האדם המגלגל חייב ככל דפושע הוא זה עילם שרייב אפי׳ הוא בימית הגשמים שיש רשות לבל אדם‬ ‫* ל א היה לו לגלגלו אע״ג דאמריגן לעיל אין דרכן של בגי אדם לפתוח כיב שלו להיות מקלח בר״ה אפייה אש מיזק חייב לשלם‬ ‫להמבונןבדדבי׳הייגו לעניין זהשאםשכרכלי שהי׳מנחבר״ה לפניו וכל שכן בימות החמה דחייב כיון שהוא שלא בי־שות שאין לאדם‬ ‫רשית לפתוח ביבו לר״ה בימות החמה ‪.‬‬ ‫בלא המכוגגומ פטור אכל מלי האי אין לו להשתגע בהליכתו שיתיז‬ ‫‪.‬‬ ‫הבלי ממקומו רזי׳דרךהליכ׳ופושע הוא בהיזק זח ובעל התקלעטוה‬ ‫תיג דין הקדרים שהוילבין זה אחר זת ונתקלו ונפלו‬ ‫\ * ואם ^לגלם רגלי בהמה והזיקו כהילוכ׳ חייב בעל בהטיז דיי‪-‬״יי‬ ‫וכעל התקלה החצי דהנא ליבא למיפר הבהמה פשעה ביותר‬ ‫ובז ג ׳ סע פים ‪.‬‬ ‫שנשתגע׳ בהליכת׳ שגלגל׳ התקלה עד שהזי׳ דרך הילוכו ויהא‬ ‫בעל התקל׳ פטור דבהמה לאו בת דעת היא וכלא דעת גלגל׳ לכך א ב׳ קררין שהיוטהלכין זה אחר זה ונתקל הראיון ונפל ונתקל‬ ‫השני בראשון אם היה הראשון יכול לע‪3‬יי ולא עמד חייב‬ ‫איגה משלמת אלא החצי אכל אדם בר דעת הוא ופושע הוא‬ ‫כשמגלגל בחוזי ומזי׳ לפיכך הוא חייב ובעל התקלה פטור » הראשין בניקי שני שאע״פ שהוא אניס בשעת נפילה אינו אנוס‬ ‫ן ן ואס התיזה הבהמה והזיקה דרך הילוכה כשאיגה נוגעת בתקלה נהיותו מושל כדרר שהרי היה יכול לעמוד ואם לא היה יכיל לעטוי‬ ‫היז צרורות שאפי׳ כשעשאה לבדה איגה משלמי אלא מחצה פטור אע״פ שהיה לו פנאי להזהיר את השני שלא ינשל בו ולא‬ ‫והשתא שיש לה שותף אינה משלמת אלא רביע משלם בעל הזהירו פטור דאטרי׳ דמתיר שהיה טרוד בנפילת לא היה יכיל‬ ‫הבהמה רביע ובעל התקלה שלשה חלקים כדאמ״ינן דתיכא להזהירו וי״א שאס היה לו פגאי להזהיר ולא הזהיר שחייב ולא‬ ‫אמריגן טתוך שהיה טרוד לא היה ינול להזהיר כדיא שהראשון‬ ‫דליבא לאישתלס מהאי משתלם מהאי»‬ ‫ן ואש לאחר שנחו מנלגולש הזיקו הוה ליה כור וחייב בעל חייב‪ ,‬בנזקי שני נשהוזק גופו של שגי אפי׳ נמשאו של ראשון‬ ‫וכ״ש כשהוזק גופו של שגי בגופו של ראשי! אבל אש הוזקו כליו‬ ‫התקלה הכל ‪,‬‬ ‫ן הבנים שורו לחצר חבית שלא ברשות והטילה כו גללין של שני אפי בגופו של ראשון פטור דבל תקלה תולדה דבור הוא‬ ‫כט׳׳ש ובור פטרה בו התורה כליי כמ״ש‬ ‫ואחר שנפלו על הארץ וטגפו כק כליו של בעל החצי פטנר‬ ‫בעל השוד דאילו בשעת הטלה ככר נתבאר לעיל סי׳ ש״ץ סע\ף ג ואם היו הקדרין והזגגין שהיו פהלכין זה אחר זה ג׳ ונתרגל‬ ‫הראשון ונפל וגתקל השגי כראשון והשלישי בשגי ובל אח׳םהפ‬ ‫זז׳ אכל אחר נפילה תו לתו הגך גללים כור וכבד אמתו דבור‬ ‫פטור בבלים ותקא כליו אכל אש הוא עצמו חוזק בק כעל השוד היה יכול לעמוד ולא עמד הראשון חייב מזקי גופו של שני בין‬ ‫חייב ולא פטרינן ליה משוס איש בור ולא שור ביר דבל מידי שהוזק נגופו של ראשון המוטל לארץ נין שהוזק במשאל דכיוןשהוא‬ ‫דהוה דידיה בשעת נפילה כגון גללים וכגון שנפלה גמלו ולא גפל תחל׳ וגס היה יכול לעמוד ולא עמד חשניג[ אפי׳משאו לנור‬ ‫העמידה דםחייכיגן ליה משוס בור ואע״ג דאיהו לא כיייה אלא ש‪:‬רההוא וחיינעלהזיק גופו של שגי שהוזק נמשאואנל השגי‬ ‫הגמל כדהו כיון רכשעת גפילה דידיה הוא ועליה לסלוקי כמו אינו חיינ ננזקיו של שלישי אלא כשהוזק גופו של שלישי נגופי‬ ‫ז־כדייה איהו דמי ואע״ג דפפק׳ ליה בתר שעתא ולא דמי לשורו של שני דחשניגן גופו של שני לנוד כיון שהיה יבול לעמוד ולא עמי‬ ‫שחפר בור בר״ה דחפירה לאו דידיה הוא וכן לרליל הנקשר כרגל ואינו חיי׳ על כליו של ׳זלישי אפי י חוזקו נגופו של שני דנור הוא‬ ‫ופטר נו את הכלים אנל אס התק השלישי נסשאו של שני אפיי‬ ‫התרנגול מאל* לא דמי דדליל לאו דידיה תיא‬ ‫היזק גופו של שלישי נטשאו של שני פטור שיכול השני לומר לו‬ ‫כיד זה שהוא משאי אין אני הכור׳אותהשזרי הראשון הפילניעס‬ ‫‪4‬‬

‫‪t‬‬

‫;‬

‫‪t‬‬

‫‪k‬‬

‫תיב‬

‫הסניח את הכד‬

‫בר״ה ונתקל ט אחר או‬

‫טעין כ ד ונתקל ונשם״ והשו‪2‬ך י ס ל ״ך משאי ולא היה עלי לסלקו מיהו גס תראשין פטור מזה שלא כרי*‬ ‫הוא ואש הזהירו זה את זה‬ ‫כולם פושע‬ ‫בפשיעה רהא ק״לגת־ןל לאו‬ ‫י‬ ‫והזיקו ובו ה סעיפים‬ ‫פטורים »‬ ‫א חמנית אמ הכד כרייה ובא אחר וגתקל כו ושברו פטור מפגי ^ ואס מחמת הראשון נפלו הוא חייב על נזקי כילם כיצד כגון‬ ‫שאין י ר פני אדם להתבונן בדרכיי נדכתכי׳ טעמי לעיל‬ ‫שהיה הראשון מוטל לרוחב הדרך ונתקל א׳ בראשו וא׳ כרגליו‬ ‫סי׳ ‪*0‬י סעיף כ׳ ולפיכך אם הוזק בו כעל הכד חייב שלא היה לו‬ ‫ואתר‬ ‫מ‬

‫י‬

‫ר‬

‫(‬

‫לגוש עיר שושן‬

‫הלכות מקימנון‬

‫ו ב ב ט נ ו הרי הוא חייב בנזקי « ‪ c k‬הואיל והיה א לעמוד ולא‬ ‫*מר וי*א שאם הראשון מוטל אעחכ הדרך אינו חייב בנזקי שלישי‬ ‫שהיה א אזהר‪-‬זהבשראיהשגישגפל שנפלוהיכימשכחתדהראשון‬ ‫*ייב בנזקי מלס בגון שהיה מוטל באלכסון שכיח שמוטל באלכסון‬ ‫כשנתקל הראשון בראשו והשני נתקל אח״כ בדגאזי ובא השלישי‬ ‫ולא ראה אותם שנים שנפא אלא א׳ מהם ואומר אולי מרה‬ ‫הוא ולא ידע להזהר *‬

‫תיד‬

‫אימתי אדם רשאי לוזצ*א זבלים לר״ח ובו‬ ‫ב׳ סעיפים‬

‫א אין אדם רשאי להוציא זבא לר*ה שלא בשעת תוצאת זבלים‬ ‫כדי להניחם שה אלא סיד צשיוציאס יואכם משם אבל בשעת‬ ‫הוצאות זבלים י ש א רשות להוציא את זבלוותלללרייהולצובדן׳‬ ‫כל ל׳ יום כדי שיהא נישוף בתלי ארם וברגא בהמה אבל בהם‬ ‫שתתיו שתנאי זה התנה יהושע כשהכגיסם לארי! והגחילם אותת‬ ‫»לא יקפידז על זה ואע*פ כן אם הזיקו חייב לשלס שלא גתן להם‬ ‫דשות להוציאו אא״כ משמרו שלא היק אחרים ואסור לאחד לזכו>‬ ‫ג ו ואם יזכה בו אחר יש בו משום גזל ויי׳א שאם הזיק לאחד‬ ‫שהזיק כל הקוחם בו זכה ‪4‬‬ ‫ב בד״א כזבל וגלל שאין בו כ״כ היזק לרבים אכל תבן וקש שהם‬ ‫מזיקים יותר לפי שהם ארוכים וגם מחליקי! אדם ובהמה אין‬ ‫א רשות להוציאם ואס הוציאם קנסוהו חכמים שיהיו כהפקר וכל‬ ‫וזקודס בהן זבה בין‪.‬בעקר התבן והקש בי! במה שהשביחו דקנםוהו‬ ‫נופו משום שבחא והוא שזכה בהן מעצמו ולא שאל אבל אם בא‬ ‫לשאול אס יש א רשות לז?ות בהן אין מורי! א ‪ p‬בגופן אבל‬ ‫בשבחן מורי! א שיטלנו ואס התחי בבעלים ולא סלקו מפקירין‬ ‫אותו לכל ובל זה לא איירי אלא כשזכה בהן אחד לאחר שהשכיחו‬ ‫אכל אס זכק בהן קודם שהשביחו מבעיא בגט׳ אס קנסוהו אס‬ ‫לא ולא איפשיט׳ לפיכך אם זכה בהן אחר אין מוציאן איתומירו‬ ‫מספק׳ וי׳יא כיון דספיקא דדיג׳ הוא אפי׳ תפש מוציאי! איתו מידו‬ ‫דאין תפישה מהני בספיקא דדינא וע״ל סי׳ שפ׳׳ח ואע׳יפ שאכדגו‬ ‫שקנסוהו שיהיו כהפקר עדיין הס ברשותו לעניין שאם הוזק בהם‬ ‫אדם או בהמה הרי המוציא חייב לשלם ‪4‬‬

‫ת‪$‬ן‬

‫הגודר ג ד ת בקוצים וחוזק בהן אחר והמצניע‬ ‫קוצים בכותל חבית ובו ג׳ סעיפים‪:‬‬

‫א המצגיע את הקוץ ואת הזכוכית או הגודר גדרו בקוצים והפריחו‬ ‫אפי׳ מעט לרשות הרבים והוזק בהן אחר חייב בגזקן לשלם‬ ‫נזק שלפ ואם עשאו בצמצום בתוך רשותו ולא הפריחו כלל לתור‬ ‫רשות הרבים אע״פ שהן סמוכין לה פטור לפי שאין דרכן של בני‬ ‫אדם להתחכך בכתלים ‪4‬‬ ‫ב המצניע קוציו וזכוכיותיו בתוך כותלו של חבירו ובא בעל הכותל‬ ‫וסתר כותלו וגפלו לר*ת והזיקו אס הכותל רעיע היא המצניע‬ ‫וזייב שבק שראההטצגיע שהטתל הוא רעועה ה׳יל לאסוקיארעתי׳‬ ‫שכותל זה עומד לסותרו ושמא הבעלים יסתרוהוולא היה א להניח'‬ ‫גד‪ .‬ואם הכותל בריא בעל הטתל חייב דה״ללאצמעינהוכשסתר‬ ‫כותלו ואם הדקו בשעת גפילה י״א דבעל הטתל חייב בכל עניין‬ ‫אפי׳ בכותל רעוע דהא כהו אזיק ואם גפל הכותל מאליו אם היה‬ ‫בריא שניהם פטורי׳ דאניסי הם ואש היה רעוע המצביע חייב מן‬ ‫הטעס שכתכתי ואם סתר ־אינש דעלמא הסיתר חייב אע״פ שהוא‬ ‫רעוע והמצניע פטור דלא הי׳ל לאסוקי ארעתיה שיבא זה ויסתרנו‬ ‫ושמא ידע הוא שהבעלים לא יסתרוהו וע*ל סימן שצי׳ז ‪4‬‬ ‫ג ומדת חסידית הוא שיצניע אד־! קוציו וזכוכיותיו ושאר כל דבר‬ ‫י המזיק בטקו׳שלא יבא מתם תקלה כגוןשישליכש לנהר או־ישרפ׳ ‪4‬‬

‫חטז‬

‫הכותל והאילן שהיו רעועים ונפלו וחזקו ובו‬ ‫סעיף א ח ד ‪:‬‬

‫א כותל ואילן שהן רעועץ והתת כבעלים לסלקו כדי שלא יפא‬ ‫ויזיקו ונתנו להם זמן ונפא לאחר הזמן שנתגו להמ והזיקו בין‬ ‫בשעת נפילה בין לאחר נפילה יש להם דין ביר בין שהפקיח הבעלי'‬ ‫בין שלא הפקירן שאין זה מפקיר נזקיו אחר נפילת אונס דפושע‬ ‫הוא במה שלא קצצו תוך הזמן שנתנו א והא דאמרינן בשהזיקו‬ ‫בשעת נ&ילה שיש לק דין בור ולא אמרינן שיש להן דין אש‬ ‫כמו דאטרינן גבי אבנו׳ וסכיגו ומשאו שנפלו מראש הגג ברוח‬ ‫מעייה דלא דמי לאבנו וסכינו ומשאו שהניחן בראש גגו ונפלו ביוח‬ ‫מנוייה והזיקו דרך הילוכן דהנך נפלו ע׳׳י בח אחרי׳ דהיינו הרוח‬ ‫והוו כמו אש שהולך ושורף ולא מעצמו הולד אלא עי׳י כח אחר‬ ‫כגון הרוח או דבריי המונחים אצלו אבל הכותל והאילן מחמת‬ ‫ריעות׳ של עצמן נפא שלא היו יכולין לעמוד יותר ולכך הזהירו‬ ‫הב״ד לבעאם לסיתרן ואי ׳משוס דהולכין ומזיקין ואינן דומי! לבור‬ ‫שהבור מזיקה במקומה לא גריעי מחמת זה וכ״ש דיש לחייבו יותר‬ ‫בשביל זה שאין יבולי! י ליזהר מפניהם מש״כ בבור ואס לא התרי‬ ‫בו למתת ונפל או שהתרו בו ונתנו א‬

‫םמן תיד תטו‬

‫‪ w‬ת?ז‬

‫י(‬

‫נג‬

‫זמן וגמל נתיך הזמן והזיקו ל״ע נשעת׳ נפלה ליש לאחר ‪5‬פיאז‬ ‫כל זמן שלא נודע לבעלים שנפלו פטודין דאנח* הוא ובן אפי* אם‬ ‫נודע להם שנפא אם לא היה להם פנאי לסלקם ג*ב אנוס הוא‬ ‫ופטורים וכן אם הפקירום פטורי׳ אפי׳ דדה להם •נאי לסלקו דה״ל‬ ‫ספקיר נזקיו אחר נפילת אונם אבל אם לא הפקירוה וזגם חית להם‬ ‫פנאי לסלקם חייבים דה״ל ממונו שהזיק דהמניח כליו בר״ה במקוס‬ ‫שלמאן להזיק חייב בעל הכלי לסלקו ואם לא סלקו פשעוחיי׳במקין‬ ‫והא דטהני החרו בו לחייבו הקא התרו בו ביו! דין אבל אחד לא‬ ‫אעיפ שרתת בו חביריו אינו בלום והזמן שמתנין הוי ללי יום ה״מ‬ ‫סתס אבל אם נראה לב*ר שהדבר נחוץ ר ע לחוש שיזיק פתאגם‬ ‫אין מתנין א זמן אלא מפץ אותו לסלקו מיד וכל זה שבנא׳ מתחלה‬ ‫כראוי אבל אם לא בנאה כראוי ונפלה איהו דאפסיד אנפשיה וחייב‬ ‫לשלם אפיי מיק בשע׳ נפילה ואם חוא חפר תחת הכותל וגרמ‬ ‫להפיא חיי ליה חציו וחייב אפי׳ בשעת נפילה‬

‫ת•? בל דבר המזיק אין מוציאין אותו לרי׳ה‬ ‫סעיפים •‬

‫וט ד‬

‫א לא יסקל אדם אבנים או דבר אחר אי״ה שלא יבשלו י ו רבים‬ ‫ואין עושין חלל תחת דיה ולא בודות ולא שיחין ומעדות ואפי׳‬ ‫על כיפת אבנים חזקה מאד עד שהעגלה טעינה מליאה אבניי יבוא!‬ ‫להאך על גביהן אסור שמא תפחת מלמטה שלא מדעתו ואעיג‬ ‫דמקבל עליו כל הזיקות דאתיין סחמתיה אין רצונם של בני אדמ‬ ‫ליווק ואחייב לירד לדין על ממונן • וי״א תדאי הכידינא מ״מ כבר‬ ‫נהגו לעשות ביבי! ומרתפו׳ תחוו הלל ר*ח וכן מוצי ין ןיןין לר״ון‬ ‫ודרך הבל למחול על כך הואיל כן נהגו ועוד שהרי ר״ה הם של‬ ‫מושלי העיר וכל מה שנותנין הטושליירשות אזלען לפי' עניין המנהג»‬ ‫ב אין מוציאי! זיזי! וגזוטראית לר*ה אלא א״כ חיו למעלה מגמל‬ ‫א‬

‫ורוכבו והוא שלא יאפיל חדרך על בני דיה ואס רצה כונס לתיך‬ ‫קרקע שלו ובונה ומיציא ז־זין וגזוזפדאזת עד רוחב קרקעו ואם כנם‬ ‫ולא הוציא יוציא כל זמן שייצה אבל אינו רשאי להחזיר הכותל‬ ‫למקומו שדרך שהחזיקו בו רבים אסור לקלקל ודוקא במקו׳שרביפ‬ ‫דורסים בו אבל אמ אין דורסין שם רביס כגון שמה שס אצטבא‬ ‫בשקים שהכניס בתוך שלו והוא גבוה אעיג דרבים מעבירין שם‬ ‫משאם יכול להחזיר דכיתל למקומו‬ ‫‪ j‬לקח חצר‪.‬יכה זיזין וגז־מדאות יוצא׳ לר״ה הרי הן בחזקתו ואפי‬ ‫אם נפלו חוזר ובונה אותה כמו שהיו דטוענין לאקח ואומרים‬ ‫איסיי* טי שכנהאיתה כונס לתוך שלו חיה>‬ ‫ף אילן שהוא נוטה לר״הקוצץכדי שיהא הגמל עובר בתוכו ומניחי׳‬ ‫מקום פנוי מאילנית מבי *שפתות הנהר כריחב כתפי המלחיש‬ ‫שיורדי! שם יפוושכין הספינה וכל אילן הנמצא ברוחב זה קוצצי!‬ ‫איתי טידוא״צ להתת' בבעליו מפני שמעכב על מושכי הספינות‪.‬‬ ‫ף‪ ,‬אין שורין טיט בישות הרבים להשהותי זמן רב ואין אבני! מ‬ ‫למיןאכ^ גוכלין שם טיט לצורך בניין אבל לא לעשות לבנים ‪4‬‬ ‫הבונה בר״ה כשמכין האבנים צריך שלא ישהה שס אלא‬ ‫ן‬ ‫מכין ובונה מיד *‬ ‫ן וכולן אפי׳ מי שישלו רשות להניח בר*ה לפי מה שאמרנו אם‬ ‫היוקו חייבים לשלם כל ההיזק ‪4‬‬ ‫‪4‬‬

‫ת ךן‬ ‫י‬

‫נזקי האש פטורו וחיובו וטמון ב א ש וכל דיניו‬ ‫ובו י*ח סעיפים‪.‬‬

‫א אש הוא אב שנאמר בי תצא אש ומצאה קוצים וגומ׳ והוא‬ ‫טשוגו שהולך למיחוק ומדק ע*י הרוח שמוליכו לפיכך כלהדומ*‬ ‫לו שהוא מסונו והולך ומזיק הוא תולרותו ויש לו דין אש שפטור‬ ‫בו טמון כט״ש בעיה‪4‬‬ ‫ב כתיב כי תצא אש ולא כתיב כי יבער איש אש או ידליק איש‬ ‫אש אלא תצא אפי׳ מעצמה משמע שמדליק בתוך שלו והולך‬ ‫בתוך של חבימ אפילו לא שרפה אלא עציו ואבניו או ליחכה נירו‬ ‫אע״ג שהוא דבר שאינו ראוי א לישרף חייב לשלם הכל דבתיב‬ ‫או השדה שהוא מיותר דהא כבר כתיב הגדיש או קסהואיכשית‬ ‫לשה לי אלא לרבו׳ אפיי נירו והוא שלא הרחיק בשיעור אבל אס‬ ‫הרחיק כשיעור ויצא והזיק פטור »‬ ‫ב וכמה שיעוד ההרחק׳ הכל לפי גובה הדליקה ואם לא הרחיק‬ ‫כראד ועברה האש והזיק׳ חייב לשלם נזק שלם ‪4‬‬ ‫ף הרחיק כראוי ועברה והזיק׳ פטור שזו מוכח דבידי שמים היא‬ ‫וכן אם עכר׳ גהר או שלולית שיש בהם טיט ורחבם ד׳ אמות‬ ‫פטור י״א אם דרך הנהר להיות ח׳ אמות אפיי עכשיו אין בו טיס‬ ‫והיאור אפי כל שהוא ויש בומי׳פטור עברה גדר אומדים גוב׳ הגדר‬ ‫וגובה הדליק׳ והעצים והקוצים השצויין שם אם ראיי׳ לעבור ו ד ע‬ ‫ואס איגהראויי׳ לעכור בידי שמים היא ופטור ‪4‬‬ ‫ךן בר״א באש הקודחת אבל אם היה להב גדול העולה ונכפן•‬ ‫מגבוה עליית הלהב והיו עצים מעויין שם אין לה אושר אפי*‬ ‫אס עברה אלף אשה חיי׳ בד״א שיש אפטר כמדליק בתוך של‬ ‫והלנה ודלקת כתוך של חבית אבל במדליק בתוך של חבירו איו‬ ‫א‬

‫חושן משפט‬

‫‪ m?rr‬נזקי ממון‬

‫^ושיעור לי‪2‬פ!ר אלא אפילו עברה כתה מילין יחייב דכיון דמתחלה‬ ‫שלא כישות הדליק לא נתנו נו שיעור ‪4‬‬ ‫\ גפלת •דאקה בחצירו והיה גדר״בינו ובין חבית!ואס היתהזהגדד‬ ‫ג ש « ע קיימת לא היתה הדליקה יכולה לעבור וקרה מקרה‬ ‫‪ bi!xy‬הוי •ר שלא מחמת הדליקה ועברה הדליקה בחצר האחרת‬ ‫ג<שערי{ אט היה יבול לחזור ולגרור הגדר שגפל ולא גדרו חייב‬ ‫למה הדבר דימה לשורו שיצא והזיק שהיה לו לשמרו ולא שמת‬ ‫שחייב ואם לא היה יכול לגדוד פטור ‪4‬‬ ‫‪ r 3«1‬ל ח את הבעירה ביר חרש שוטה וקטן והזיקו פטור מדיני‬ ‫אדם דהא לאו מבחובאההיזק אבל •חייב בדיגי שמיםדהזיקו‬ ‫מצוי וה״ל לאשוקי אדעתיה בריא שפטר כשמםד להם גחלת וליבה‬ ‫שדרך הגחלת להיכבו׳ מאליה קודם שתעבור ותדליק וחשב הוא‬ ‫שתוגבה אבל אמ ׳מסר לו שלהבת חייב דמעשיו גרמה וכאילו‬ ‫עשאו בידים ‪4‬‬ ‫ח שלוז את הבעירה ביד פקח והזיק זה הפקח שהבעיר חייב‬ ‫לשלם והמשלחיפטור שהרי נתנו לבן דעת והוא ו;יה לו ליזהר‬ ‫וכן אם הניח ־שומר לשמור הבעירה השומר חייב ‪4‬‬ ‫^ הביא א' את האש תחלה ואחר כך הביא האיזר את העצים‬ ‫והדליקם באש‪.‬או שהביא א׳ תחלה את העצים ואח״כ •הביא‬ ‫אחר את האש והדליק בו את העצים האחרון חייב ואם לא הדליקו‬ ‫המביאים את האש׳ והעצים אלא הניחום זת סמוך לזה ובא אחר‬ ‫וליבה המלבה חייב ליבת׳ התה אם הוא רוח שאיגה מצויה תמיד‬ ‫כולן פטוריןדלא הוי להו למביאים לאסוקייאדעתייהו שיבא עכשיו‬ ‫הרוח שאיגומציי ואם הרוח מצוייה האחרון חייבןשהיה לולאשוקי‬ ‫אדעתיה שהרוח ילבה אותו והא• דאמריגן ברוח שאיגה מצוייר•‬ ‫כולן גטודין תקא שלא היה הרוח ההוא מנשב בשעה שהביא‬ ‫האחתן האש או העצים אבל *ם היה מנשב באותה שעה חזר‬ ‫להזות דינו כדין רוח מצוויה והאוזתן חייב » ואם אחד שהובאו‬ ‫שמ״מאש והעצי׳ בא אחר ולבה עט הרוח שמסייעתו י״א שהוא‬ ‫הייכ •וי״א שאין המלבה המסייע עם •הרוח חייב •אלא כשיש‬ ‫גלבוי לבדו כדי ללבות וברוח לבדו אין בו ללבית דהיאיל ולבויו‬ ‫היא לבת בדי ללבות חייב אע״פ שגם התח מחזיק הלייבוי אבל‬ ‫אם אין בכל אח׳ לבדו כדי ללבות אלא בצירו׳ שניהם גתלב' פטור‬ ‫שאינו אלא גרמא ובן אם 'יש בכל אחד כדי ללבות ג״כ פטור‬ ‫דיכול לומר אגא מאי• קעבידנא בלא דירי גמי הוה מתלבה ומזיק ‪4‬‬ ‫* עשה אחד האש ובא אחי־ ומוסיף אם יש במה שעשה וד־אשון‬ ‫כדי שתגיע ׳למקום שהלכה הראשון חייב ואם לאו הראשון‬ ‫פטח־ והאחרון‪.‬חייב‪4‬‬ ‫י א הכופ׳ קמתו של חבית לפני הדליקה כדי שתגיע בה הדליקי‬ ‫אם כפפה למקום שתוכל הדליקה להגיע שם ברוח מצוייה‬ ‫וזייב לשלם ואם איגה יכולה להגיע שם ביוח מצויה פטיד מדיגי‬ ‫אדם מ״מ ביון שעש׳ בו מעשה וכפפה ואם לא היה כופפה שמא‬ ‫אפי׳ ע׳׳י הרוח שאינה מצוייה לא היה ניזק לפיכך חייב בדיני שמים‬ ‫ואם היה הרוח שאינה מצויה מנשב בשעה שכפפה חזר להיות‬ ‫ז‬

‫דינו כדין תח מצוי׳ וחייב בכל עניין ‪.‬‬ ‫י ב גמל שהיה טעו! פשתן ועבר ברייה ונכנס פשתנו לתוך חנות‬ ‫של חנווני ודלקה בנרו של חגווגי ודלקה יכל הביר׳ בעל יגמל‬ ‫הייב שפשע במ׳ שהרבה במשאי עד שנכנס בתוך החנית ואם‬ ‫הגמל הולך ומסכסך האש בכל הכיר׳ חייב בכולה נזק שלם דהא‬ ‫בולו בגופו קעביד ואם לא סכסך בכל הבירה אלאךזדליק במקום‬ ‫א׳ ומשם הלך האש ונתפשט בכולן על מקום שהדליק חייב גזק‬ ‫שלם דבגופיה קעביד והשאר איגו אלא צרורו׳ ואינו חייב אלא‬ ‫הצי נזק ואם הניח החנווני גרו בחוץ הוא חייב לשלם אף דמי‬ ‫הפשתן לבעל הגמל דהוא פשע שלא היה לו להניחו בחוץ בלא‬ ‫שמירי ואפי׳ היה <ר חנוכה שמצוה לה‪:‬יחו בחוץ חייב שהיה לו‬ ‫לשומת שלא יזיק‪1‬‬

‫סימן תיח תיפ!‬

‫ולא אמריגן דה״ל לאסוקי אדעתיה שהם טמוגים בגדיש והוון‬ ‫המדלי׳ פושע לגבייהו דרחמנאפטדיה מכל טמון ומימ איני‪-‬גריזגיפ‬ ‫מהגדיש עצמו דחייב על כל הגדיש ורואין מקום שהכלים טמוגין שה‬ ‫כאלו מיה שם שעודין או הטין כפי מה שהוא הגדיש ובל נזקו‬ ‫ישלה לו מ־הו אחז״ל דלא פטר׳ ‪.‬התורה טמון באש אלא במה‬ ‫שהוא משמעות פשוטו של קרא דכתיב כי תצא אש וגו׳דמשטעו"‬ ‫?(תצא האש מרשות בעליו ומצאה קוצים וגוי‪ .‬לפיכך יאמר בד״א׳‬ ‫דפטור על טמון במדליק בתיך שלו והלכה ודלקה בשל חכירי‬ ‫אבל אם הדליק בתיך של חבירו חייב בדבר שדרכו להטמין בגדיש‬ ‫כגון טוףגין וכלי^הבקר דה״ל לאםוק׳ אדעתיה כמ״ש וגש במדליק‪•.‬‬ ‫בתוך שלו לא אמדי גן דפטוד אלא היכא דכלו לו חציו כגון שהי׳•‬ ‫גדר ביניהם ונפל הגדר שביגיהס שלא מחמת הדליק׳ והיה איפשר‬ ‫לו לגדור ולא גדר דאמרינן לעיל סעי׳ ו׳שחייבאינו חייב "אלא‬ ‫י על דבר גלוי ולא על דבר טמון » אבל אם לא כלו ליה חציו‬ ‫כגון שנפל הגדר מחמת הדליק׳ אפי׳ הדליק בתוך שלו חייב אפיי‬ ‫על‪ ,‬הטמון במה שדרכו להטמין בגדיש בגון מורגין וכלי הבקר‬ ‫וע״יל סימן‪ .‬צ' ובבית חייב עיי כל דבר שהרי דרך בגי אדם להגי'‬ ‫בבית כל כליהם וכל חפציהם ולא עוד אלא שעשו חז״ל תקנה‬ ‫שעל כלמה שיטעון ב״ה שהיה לו בבית ישבע בנקיטות חפץ‬ ‫ויטול מן המדליק ובלבד שיטעון דברים שהוא אמוד בהם שהפ‬ ‫שלו או שהיו רגילי; להפקיד בידו וע*? סי׳ צ' ‪4‬‬ ‫י ף המשאיל מקום לחבית להגדיש בו י והגדיש והטמין במכלים‬ ‫ועשה המשאיל אש בתוך שלו ויצאה והדליקה את הגדיש‬ ‫והכלי׳ שבתוכי אינו משל׳ אלא דמי הגדיש בלבד דה׳ בשלו הדלי׳ ‪4‬‬ ‫ט ן ואס השאילו מקום להגדיש בו חטים והגדיש שעורין או להגדיש‬ ‫שע‪ :‬־ין והגדיש הטין או שהגדיש חטים וחיפן בשעורים או‬ ‫שחגריש שעורק והיפי כחטים לעולם אינו משלם לו אלא וימיי‬ ‫שעורי; בלבד דשעורין והגדיש חט־ן אע״פ שיאה הטין הרי לא‬ ‫קבל עליו אלא גמירות דשעורין ‪.‬וחט?( וחיפן בשעורין א* על פי‬ ‫שגתן לו רשות לחטין יכול לומר לו לא ראיתי אלא שעורים‬ ‫לפיכך לא נזהרתי בהם ‪4‬‬ ‫אחד שראה דליקה‪ .‬שמתקרבת •לקמת חבית והלך וכשה אותה‬ ‫הקמה אע״פ שגרם לו הפסד ש־רי עשאה טמון וגרם לו‬ ‫שנפטר המבעיר ‪.‬פטור מדיני אדם דהא לא עשה בלום בידים וחייב‬ ‫בדיני שמים מדיני דגרמא ‪4‬‬ ‫י ן אש שחייבה עליו התודה אע״ג דמטוגו הוא ויש לו דין ממינו‬ ‫שהזיק ק״ל דחייבו ג״ב משום שהוא חציו חייביה רחמנא כלו‬ ‫כאילו ייה חץ בידו להזיק דהבי משמע פשטיה דקדא דפתח הכתוב‬ ‫בגזקי ממונו דכתיב כי תצא אש משמע מעצמה וסיים בנזקי גופו‬ ‫כלו׳ דחשביה קרא באילו עשה חהיזק בגופו דכתיכ ישלם המבעיר‬ ‫משמע שהיא עצמו הבעיר אלא ש״מ אשו משום חציו חייבים לפיכך‬ ‫המדליק י את האש בתוך שלו והלכה ויזיה׳ ברוח מצויה הרי הוא‬ ‫כאילו ירה חץ‪ ,‬ואם שרף אדם חייב מיתה על ירו ואם חוזק חייב‬ ‫בד׳ דברים יתר על הנזק דאיש בעמיתו כתיב וזה נמי איש בעמיתו‬ ‫הוא דכחו הוא ואי הוא אשו משום ממי;ו לבת כמו שור ובור‬ ‫ושן ורגל היה פטור מאדם ומד׳ דברים בד״א כשהאש ראוי להגיע‬ ‫שם למקים שהזיק בשעה שהדליק אכל אם לא היה ראוי הגיע‬ ‫שם כגון שהיה גדר ביניהם ונפל שלא מחמת האש אפי׳ אם ••יית‬ ‫איפשר לו לגודרה כבר כלו חציו ויש לו אז דין ממונו שהזיק אדם‬ ‫‪1‬‬

‫‪11‬‬

‫שאינו חייב אלא בנזק בלבד ופטויימ־׳ דבריו! ‪4‬‬ ‫יךן הניח לחבית גדלת על לבווגשיף פטוי אפילו התת בו שלא‬ ‫היה סבור שלא יסלקנו שאין דרך שיגיח אדש עצמו לשרוף‬ ‫בדי שיהיג חבית אבל אש הגיח גחלת על בגדו של חבירו ונשרף‬ ‫חייב שוה אינו חושש לסלקה כיון שזה יתחייב לשלם לו ועברו‬ ‫כגופו שאם הניח לו גחלת על לבו פטור כטעם שיש בו כע‪.‬ימו‬ ‫ושורו כבגדו ‪ 4‬תולדות האש ככר אמרגו פעמים שהש אכנו וסכינו‬ ‫ונושאו שחיחן בראש גגו ונפלו ברוח מצריה והזיקו דרך הילוכ‪,‬‬ ‫חייב משים אשו אבל אם נפלו ברוח שאיגה מצליית‪: s.‬דר ‪4‬‬ ‫‪5‬‬

‫•ג כתיב כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש * קמה ויירשו‬ ‫ז״לדהאי קרא מיודד היא דמיכתיב קיצים וגדיש נילף כל‬ ‫דבר במה הצד וגימא אי כתה רחמנא קוצים היא קוצים הוא‬ ‫כ י צ ד נפרעין לניזקין מ ו מ ז ק ומיודעיו ובו ג׳‬ ‫ויחייב רחמנא משום דשכי׳ אש גבייהו ושכי׳ דפשע פירש דשבל׳ תיט‬ ‫אש גבייהו שאין בני אדם מזדתרין בהש דלנך עונזדין הילכר איכא‬ ‫סעיפים‬ ‫למימר דפשע בהו וחייב אבל גדיש דלא שכיח אש גבייה׳ ולא‬ ‫ע כ ״ דפשע ואיכא למימר דאנוס הוא אימא לא חייבו רחמנא לכך‬ ‫כתיב בניזקין מיטב‪.‬שדהו ומיטכ כרמו ישלם ומשמעות‬ ‫א‬ ‫כתוב גדיש ואי כתב רחמנא גדיש ה ״א גייש חייב רחמנא משים‬ ‫פשטיה רק־יא משמע דהיאך דקא משלם דהיינו המזיק‬ ‫דהפסד מייבה הוא אבל קוצים ד־־פשר מועט אימא לא חייבה ישלם מיטב שדהו שיש לו וכיון שאמיה התוי־ה לתת לניזק מן‬ ‫ק ‪- p ,LJJLJJJ,‬‬ ‫!‪y‬‬ ‫המוטב ש ב נ י ‪ .‬ק‬ ‫התורה לכך כתב רחמנא קוצימ וא״כ אס לא כתבה התויה רק‬ ‫אלו השני׳ היה סגי דגילף מינייהו כל דבר וא״כ קמה ל״ל ות־יצו חמזיק ליתן לו רכל מידי דמקייב לזוזי טפי וניחא ליה לניזק צייך‬ ‫ואמרו דכתביה רחמנא לומר מה קמה מלוי אף כל שבגלוי חייב לי־ןן לו והיינו מטלטלים דממלטלי מיטב הוא דאי לא •טזדבן‬ ‫לאפוקי טמין כאש לא חייבה עליו תור׳ כיצר שא־ הי־ייק גדיש חבית בהאי מתא מזדבן במתא אחריתי נזשא״כ בקרקע לפיכך כשהב״ר‬ ‫*‪3‬י׳ היו טמלנן בו מותגי! ו כ ל י בקר שדרך להטמינם בגדיש פטור‬ ‫נזקקין‬ ‫ע ‪$‬‬ ‫כ ז‬

‫ה‬

‫ן ז י‬

‫‪m‬‬

‫ר‬

‫א‬

‫י‬

‫כ ע י‬

‫ד ; נ י ן‬

‫‪V‬‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫הלכות נזקי ממון‬

‫סימן חך‬

‫קנד‬

‫גזקקין להגבות לנמק מנכסי המזיק תאץ אם יש א מטלטלי! אץ ממש כמשמעות פשטי׳ דקרא דכן יעשה א אלא עתן כי ממין‬ ‫יוררץ לנכסיו למכור קרקעותיו אלא ית! לו מטלטלי! ואם לא היו דבמטון‪ r‬שייך לשון נתינה מיד ליד ובית א״כ למה התחיל הא‪,‬‬ ‫לו מטלטלי! בלל או שלא היו א מטלטלי! כנגד כל הנזק גובי! קיא באשר יתן ומיידי במים ממש איירי רבעי למ כתב כן ינתן‬ ‫השאר סן הקרקע מן המעולה שבנכסי המזיק דטיטב שדהו כתיב כל בו התחיל ג״כ לומר כאשר עתן ונומר צער כמקים שיש נזקאע״פ‬ ‫זמ! שימצא מטלטלי! ואפילו סובין אין נזקקי! לקיקע מיהו במטלטלי! שמשלם לו הנזק צריך לשלם לו הצער ג״ב וילפי׳ לה שקרא‬ ‫ואפיא יש לו מטלטלי של בסף יכול לפורעו אפי׳ בסיבי! דבטטלטלי יתירה רכתיב פצע תחת פצע שהוא מיותר דהא כבר כתיב גוית‬ ‫כל מילי מיטב הוא ושמין אותו במו שיבול לטובת מיד ובמקומו ‪ 4‬תחת כויה שאין שם אלא צער וצריך לשלם לו ואי׳כ פצע תחת‬ ‫וכשטשלם לו ט! הקיקע אפיא היתה זיבורית של מזיק טיבה פצע שגי׳כאין שם אלא צער ל׳׳ל אלא בא לרכות שישלם צער‬ ‫כעידית של ניזק אינו מקבל טמו הזיבורית אלא מגבין לו מעידית אפילו במקום שמשלם נזק ריפוי במקום גזקדבתיב ורפא ירפא ולא‬ ‫שבנכסי המזיק ‪4‬‬ ‫כתיב רפא רפא או ירפא ירפא מאי ורפא ירפא לרבות ליתן רפואת‬ ‫ב אס יש למזיק שני עידית אין הניזק יכיל אמד לו חן לי כמקים נזק רכל שינוי לשון בה״ג ריבוי הוא * י״א שצריך ליתן‬ ‫מעידית פלוני אלא זה תאי ברצון המזיק לתת א איזה שירצה לו ג״כ תוספות המזונות הצריכץ לו בחוליי ממה שהיה אובל‬ ‫שיכול אטד זו חביבה עא ואיני רוצה לשוכרו אבל אם המזיק כשהיה בריא והיא ג׳יכ בכלל ריפוי יחשב שבת במקום נזק שגש‬ ‫חפץ את; א עידית שבקש אלא שהיא עתה בזיל וממתין ליה הו׳ בכלל גזקדילפינן ג״כ מוכןינתן בו שהרי גם בזה הזיקיכמ׳יע*‬ ‫שתתייקר ואומר אם ת־צה אותה קח אותה מה שהיא עתידה בושת דכתיב והחזיקה במב־שיו וקצותה את בפה ופירשיהו ג״כ‬ ‫להתייקר אץ שומעי! לו אלא כיון שגילה דעתי שאינו חפץ להעמידה ממון מדמת שביישה אותו ולמדוהו מג״שדנא׳ כאן לא תחוס ונ*'‬ ‫לעצמו אלא דעתו למוכרה ג״כ צ־יך אתנה א כפי מה שהיא להלן בעדים זוממין לא תחוס מה להלן ממון אף כא; ממון »‬ ‫שיה עתה כן הוא לשון הטיי והש ע ונ״ל שיא נאשרו דניים לפיכך החובל ברבירו חבלה בעניז שיש כאן בלהה׳ רבדים משלפ‬ ‫הללו אלא כשיש למזיק עידת ובינינ־ת ואומר הניזק תן אבעיני׳ כ לן יאם אין בה אלא ארב׳ משלם ד׳ יאס שלשה שלשה ‪ s‬ואס‬ ‫טפי פורתא אס המזיק ריצה רהעטידה לעצמו יכיל אשר בינונית‬ ‫שנים שנים » יאם אחד אחר *‬ ‫זו חביבה עא ואיני רוצה לטוכ־ה ואם גילה דעתי שרוצה למעדי ף כיצד קטע קץ או רגלו או אצבע א׳ או שחסדז אחד מכל‬ ‫דק שיאמר לניזק אי שקלת עידית בדיניך שקול ואם תר*ה בינונית‬ ‫אס־־יו ניתן לו כל החמשה דברים *‬ ‫שקול ביוקר׳ דלקמיה בהא אשרינן כיון שגילה דעתו שאינו ריצה ןץ הכהו על ידו וצבת׳ וסופו לחזור או הכהו על ?לני ימרדו;‬ ‫להעשידה לעצשו צריך אתנה א מולא דהשתא דכיון שיחייה‬ ‫וסופו לחזיר אין כאן נזק ונותן לו שאר ארבע דברים ‪4‬‬ ‫יי‪$‬ה בח‪ 1‬דניזק למשקל מעידית מולא דהשתא כ״ש שייפה ־כהו‬ ‫גבעוני׳ למשקל בזולא דהשתא ביון שגלה דעתו שי־וצה למיכיה ן הכהו על ראשו וצבה אין כאן נזק ושבת ונותן לו שאד‬ ‫השלשה דברים‬ ‫אבל כששניהם עידית אפילו אם גלה דעתישאעו מצה להעשיר'‬ ‫אגצטי אותו עידית שביקש הניזק אינו צדד ל*ית‪:‬ה לו אלא כיוקי־א ן הכה׳ במקום שאינו נראה כגון על ברכיו ולא ראהו שוט אדפ‬ ‫אינו נותן לו אלא צער וריפוי»‬ ‫דלקשיה או ימול הניזק את האחר כזולא דהשתאדמ׳יש זהמכשיש‬ ‫א כסף וסוכץ דאשרי׳ בסעיף א׳ שיכול ריתן לו סובין משים ךן הכהי במטפח׳ שבידו אי כשבט וכייצא בזה אין כאן אלא‬ ‫בושת י״א שהוא דווקא במקום שיש דיאין אבל אם אין כאן‬ ‫דמטלטלי כל טיא מיטב הוא רכיל אתן לו איזה שירצה ה״נ הא‬ ‫מאץ אפי׳ ביישת אק לו ‪,‬‬ ‫שניהם מיטב הן ויבול זיתן לו אמה שירצה נ״ל ו־תיטא ש^טור‬ ‫‪ Q‬כואי בשפוד על ל־־פורגו במקום שאינו עושה חבורה ואינו‬ ‫גם ר״י זל בש״ע לא דקדקו בזה וצ ע ‪4‬‬ ‫מעכבו ממלאכה אעו נותן לו אלא צערדכתיב כויהת־זתכויוז‬ ‫ייתיטימ‬ ‫שי‬ ‫טהטטלטלץ‬ ‫‪ y‬טת המדק קודם שיפרע מגבין לניזק‬ ‫ודוקא כשקים שאין י ן אכל במקום שישרואין חייב נמ בבושת ‪.‬‬ ‫שירשו מאביהם דק״ל האימא מתקנת הגאונים מטלט^ דית‪:‬זי י השקהו כס או שסכו בסם ש נהו במראה עורי אינו משלם אלא‬ ‫ששעכדילכעל חוב והוא הדין לניזקץואס לא הניח טטייט־יים מגבין‬ ‫ריפוי בלבד שצריך שירפא הי שיחזור למראהו‬ ‫לן מזיבורית שבנכסים שהניח לרם אביהם דק׳יל ד תקית חכשיס יא הכניסי בחדר וסגר דלת עליו ובטלי ממלאכתו אינו נותן לו‬ ‫גס בן כל הבא אפרע מנכסי יתושים לא יפרע אלא מהזיבורית ‪4‬‬ ‫אלא שבת בלבד ודוקא הכניסו וםגי־ הדלת שעשה מעשך‪.‬‬ ‫בגפי אכל אם היה כבר בחדר וסגר עליו הדלת שלא יוכל לצאת‬ ‫לא היי אלא גרמא ופטור מדיני אדם‬ ‫הלבות החובל בחבית‬ ‫יב גילח שער ראשי איני נותן לו אלא בושת שסופי לחזיר סכי‬ ‫עד שאין השעדסופילחזור חייב בכל הה׳ דברים שהרי הוא‬ ‫תך החובל בחבירו חייב בחמשה דברים וכיצד‬ ‫מצטער מן הסם ושבת בגין אם יידע לרקד בראשי ולנדנד שער‬ ‫משערין אותם והמבייש בדברים תי׳ח או עי׳ה‬ ‫ראשו בריקודו ונמצא שבטלו ממלאכתו ובשת אין לך בשת גדול‬ ‫ובו מ ד ם ע י פ י ם •‬ ‫מזה שהקריחי‪4‬‬ ‫‪ y‬אבל המחסר את חבית אבר שאינו חוזר חייב בכל הה׳ דברימ‬ ‫א אסור לאדם שיכה את חבית ואס הכר‪ 1‬עיבר בלאו שנאמר פן‬ ‫ואפילו הפיל את שינו חייב בכל שא״א שלא יחלה בפיו שעוז‬ ‫יוסיף להכותו ובל מקום שני פן הוא לא תעשה ואם הקפידה אחת ויש כאן קצת שכת ואע*פ שהשן אק לו רפואה בשאר‬ ‫ומוי־ח בהכאת רשעק״ו בהכאת צדיק והמרים יד על חבית להכותו‬ ‫השינים צריך רפואה ‪4‬‬ ‫אע׳יפ שלא הכהו נקרא רשע שנאמד רשע לשה תנה רעיך לשה •ף אפילו לא חסרו אלא כשעורה מעור בשרו חייב בכל הה'‬ ‫הכת לא נאשר אלא למה הכה משמע אע״פי שלא הכהו אלא‬ ‫דברי׳ שהעור אינו חוזר כמו שהיה אלא נשאר מ צלקת לפיכך‬ ‫שהרים ירו עליו להכותו ואפ ה קיאו רשע וע*ל סי׳ תכ״א סע ף הרובל בחבית וקרע העור ויצא ממנו דם חייב בה׳ דברים פירוש‬ ‫י*ג ודין הכאת איש לאשתו עיין בלבוש הבוץ וארגמן בסי׳קנ*ד‪4‬‬ ‫צלקת שחיתה המכה והרושם ניכר לעולם ‪4‬‬ ‫י*א שיש חרס קדטוגים באדם המכה לחבית וצ־־יכין להתיר לו כיי טן וכיצד משערין הה׳ דברים נזק אס חסת אבר או חבל בו‬ ‫לצרפו לטגיין י׳ טיד שמקבל עליו לעשות דין מתירי! א אעי׳פ שאין‬ ‫חבורה שאין סופה לחזור שמין איתי כאילו היה עכר נמכר‬ ‫הטיבה מתרצה ‪ 4‬ומי שראה אתחבירו עושה עבירה דשאי להכותו בשוק כמההיהשוה קודם שחבל בו וכמהנפחתו דמיו אחר החבל‬ ‫ולייסרו כדי להפרישו מן העבירה וא״צ להביאו לבי׳ד טדכתיבהוכח וכן יתן לו ושמין הנזק לכל א‪-‬ם כפי מלאכתו אם היה עבד נוקג‬ ‫תוכיח וגוי ‪.‬‬ ‫מרגליות וקטע ידו הוא דבר מרובה יותר מקטע ירו של סתם עבד‬ ‫‪ $‬וכיון שיש בו לאו השכה את חבירו מכה שאין כה הזיק שוח מיהו שומא זו דלפי מלאכתו היא דוקא להוסיף בשומתו כגון‬ ‫פרוטה כען שאין בו חיוב מטון עבר על הלאו ואקץ אותו ואפי׳ בשומת קטע ידו של ניקב מרגליות כמ״ש אבל אם היתה שומתו‬ ‫הכה עבד כנעני אקה הואדאחיךהוא במצות שהרי חייב בכלחסצנת כפי מלאכתו גרעין אצלו משאר עבדים כגון שקטע רנלו של‬ ‫שהנשים חייבות בהן והרי הוא כאשר‪ .‬ישר אלילהכאת »‬ ‫עבד ניקב מתליית אם היו שמין איתי כפי מלאכתו היתת‬ ‫‪ j‬אבל החובל כחב׳ית מכד שיש כה שות פרוטה חייב בה׳רברי׳ שימתי פחות משימת רגל שלסתם עבד העימד לשימיש ילעשות‬ ‫כט*& לפיכך אע׳יפ שעבר על הלאו אינו לוקה דקי׳לשאץ מה שי ציה רבי מפני שהעבד הנוקב מ־גליית אץ רבו מקפיד כ״כ‬ ‫אדם גענש כשתים דהיינו לוקה ומשלם על עניץ אחד דברי על חסרון רגלו שי־איי הוא למלאכתו ראשונה ואדרבה יהיה יותר‬ ‫רשעתו כתיב כדי רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו קבוע במלאכתו לפיבך אין שמץ אותו מה שנפחת שייי מחמת‬ ‫שתי רשעי׳ת ‪ 4‬והה׳ דברים זמדיך לשומר הם נזקי וצער וריפוי חסרון רגלו אם היי מוכרי[ אותו לעבד נוקב מרגליות אלא שמץ‬ ‫ושנת ובושת וכולתו ילפיי׳ סקראי נזק דכתיכ כאשד יתן טוס אותו כסתם עבד כאלו לא היה נוקב מרגליות שאץ סבי א שיפסיד‬ ‫באדם כן עתן בו ודדשינן קרא יתירא דשבדי כתיב כבר ואיש כשביל אומנתו שהרי אמ ירצה לא יעשה אומנות זה ויהיה כשאר‬ ‫כי יתן מוס בעמיתו כאשי עשה בן יעשה א כן ינתן בו אל אלא‬ ‫כל ארס הנמב׳ לכל מיני תשמיש ‪4‬‬ ‫כא ללמד שאם עשה מום כחבית לא נחזור וגעשה בזה גיכ מוס‬ ‫צעד‬ ‫‪k‬‬

‫‪1‬‬

‫רוא‬

‫י‬

‫‪4‬‬

‫‪1‬‬

‫השן משפם‬

‫הלבות החבול‬

‫צער כיצר א& קטע ידו אע*נ שכבר שטי ל ו את הנזק‬ ‫טז‬ ‫וגשתלס מית עד שצריך להניח לקומעה לו מ״מ חיויכולץ‬ ‫לקוטע׳ לו באופן שלא היה לו כ״כ צער גתל לפינד אומדין‬ ‫מי שנכתבה ירו למלכות לקוטעה בסייף כמה היה רוצה ליתן‬ ‫שיחתבנה לו בסם בעניין שלא היה מצטער כ״כ ודמים באלי‬ ‫*תןיילי על שציעת אכל אץ לשום כמו שנכתבה ידו למלבות‬ ‫לחותכה כסס כמה ירצה ליקח שיחתכנה בסיייף שזו היה חו מרא‬ ‫למזיק שאץ ארס לוקח ממין הרבה כדי לקבל צער איל זה בבר‬ ‫גצטערוכןהיבא שכואי בשפוד על צפרנו שאין שם אלא צער‬ ‫כלבד שמץג״כ כמי שחייבו מלט׳ליכוות בשפוד על ציפורנו כמת‬ ‫היה נותןשלא יכווה להנצל מן תצער *‬ ‫<ן שבת כיצר משערין אותו אס לא חסרו אבר אבל חלה ונפל‬ ‫למשכב או שצבתה ית וסופו לחזור נותן לו דמי שבתו‬ ‫שבבל יום ויום כפועל בטל של איתה מלאכה דבטל מינה דהייגי‬ ‫שמאין כסה היה חיצה ליקח ויהיה יו‪:‬זב ובטל וזה תלוי כפי‬ ‫מה שהוא מלאכתו שיש מלאכה כבידה ושכרת מועט שהיה לוקח‬ ‫מעש שישב במל ויש מלאכה קלה ושברה הרבה וצריכץ לתת לו‬ ‫הרבה שישב בטל ואם חסדו אבר והרי בבר נתן לו נזק שהוא‬ ‫דמי האב־ כגון אם קטע ידו כבר נתן לו מה ששו׳ פחות מחמת‬ ‫שאינו יכול לעשות מלאד^ז בידו אבל ראוי הוא עדיין לנשיתרפא‬ ‫לשמור קישואץ והרי בל משך ימי חליו אינו יכול לשמור אפי׳‬ ‫קישואין לפינד נותן כל ימי משך חוליו וכל יום ויום כמו שמתנין‬ ‫לשומר קישואין ובן אש שבר דגלו אתת עדיין ראוי לשמור קישואץ‬ ‫לכשיתרפא אע*פ שהוא חגר לפיכך נותנין לו כך משך ימי חוליי‬ ‫כמו שנותנץ לשוכרי קישיאין ואם שבר שני רגליי אינו ראוי לשמור‬ ‫קישיאץ אפי׳ לגשיתיפא דשומי קישואץ צריך לילך לכל צ י‬ ‫לשמור מכל הצדדץ אבל ראוי‪.‬הוא לישב במקום אחד לשמו*‬ ‫הפתח אש לא היה נופל למשכב לפיכך נותן לו בל ימי חוליו כמו‬ ‫•שניתנץ לשומר הפתח סימא את עינו עדיין היא ראוי למלאכתי‬ ‫ראשונה סימא שתי עיניו אינו ראיי אפי׳ אחר שיתרפא אלא‬ ‫לטחון ברחיים ובן יתן לו כל משך ימי חוליי וכל זה מיידי בסת׳‬ ‫כני אי־מ שאינ׳ בני אימנו׳ אנל אם היא בעל מלאכה שמץ אותו‬ ‫לאותה מלאכה שיבול לעשית אתר שיתייפא כנו! אם הוא מלמד‬ ‫תינוקת וקטע את ידו ושבי את רגלו אפייה לאתר שיתרפא הוא‬ ‫ראוי למלאכתו וכן אש הוא ניקכ מרגליות ושנר את רגלו אע״פ‬ ‫כן לכשיתרפא הוא ראוי למלאכתו ולמה א״כ ישוטו לו בימי‬ ‫חוליו כאלו היא שומר קיי׳דואין אלא נותן לו כפי איתת מלאנת‬ ‫שיכול לעשות אש לא היה חולה ובשל תימנה ‪4‬‬ ‫יךן ריפויכיצד משערץ אימדץ בכמה ימים הוא ראוי להתייפאו׳‬ ‫מחולי זה וכבר כתבתי בסעיף ג׳ דתוספות מזונו׳שצריך שבבר‬ ‫היה יבול לאכול ירקות ודגים ועתה אינו יכיל לאנול אלא בצים‬ ‫ותרנגולים גם הוא צריך לתת לו ככלל ריפוי וכל זה שמין ביתר‬ ‫ונותן לו מיד ואין מתייבין אותי לתת דבר יום ביומו עד שיתרפא‬ ‫ואס שוב היה זת מתגלגל ומתנונ׳ בחוליו והלך וארך החולי יותר‬ ‫על מת שאמדוהו אעי מושי׳ לו כלום וכן אם הבי״יא אפי׳ מיד‬ ‫אין פוחתץ לו ממה שאמדוהו וכן הדין בשבת שאומדץ אותו‬ ‫ונותן לו נזיר ודבר זתתקנה היאשתקגוה רבנן למזיק לטובתו שאם‬ ‫יתן לו• שבתי וריפוי דבי־ יומ ביומו עד שיתרפא היה זה יכול‬ ‫להמשיך בחוליו זמן רב יותר ממה שראוי והית הפסד למזי־ן‬ ‫לפיכך תקנו סתם שאפילו אם הבריא לא יפחות שלא לתת‬ ‫דבריהם לשיעורים ‪4‬‬ ‫»‪ Q‬וכיון שדבר זה שאין מחייבי! אותו לתת לו דבר יום ביומי‬ ‫כל ימי משך חוליו אינו אלא לתקנת המזי׳אם אמר המזיק‬ ‫אי איפשי בתקנה זו אלא אתן לו דמי שבתי ויפיאתו דבר יום‪.‬‬ ‫ביומו שימעץ לו ואס אמי המזי׳ כן ושמעי לי ולא אמדוהו אלא‬ ‫נתן לו דבר יום ביומי ועלו בו צמתים מהמת הטב׳ אי שנסתרת‬ ‫המכה אחר שחייתה חייב לרפאותוולתת לו רמי ש״יתו עדשיתיפ׳‬ ‫גם מזה עלו בו צמחים שלא מחמת המנה אינו חייב לרפאיתו‬ ‫ולא לתת לי דמי שבתירמיעט רחמנא דכתיבגבי שית רק שנתי‬ ‫וגו׳ למ*ט עלו בו צמתים שלא מחמת המנה שאינו •צריך ליתן לו‬ ‫דמי שבתי יכיין רמיעט קיא שבת ה״ה לריפיי שאינו צייך ליתן‬ ‫א כשעלו בו צמחים שלא מחמת המכה דשבת וריפוי הוקשו להררי‬ ‫דכתיב רק שבתו יתן ורפא וגו׳ לומר נ ל נזקים שיתן לו שבת‬ ‫ניתן' לי ריפוי וכשאינו נותן לו שבת גם ריפוי אינו נותן לו ‪4‬‬ ‫הקשי בגמרא שלא מחמת המנה בעי קרא בתמיה כלימד‬ ‫ך‬ ‫דכשעלו בו צמחי׳ שלא מחמת המכה פשינצא דפטור יקיא‬ ‫דרק למה לי ותירצו מאי שלא מחטת המכ' מ י ן שעבר על דברי‬ ‫הרופא ואכל דביים שקשים הם למכה זי והכביד עליי חיליו אע״ג‬ ‫תדאי מהמת המכה הוא בא שהרי אם לאהיתה המכה לא עלובי‬ ‫צמחים מחמת אכילה זו אפ״ה פטרו רחמג׳ שאץ המכה גרמה‬ ‫‪,‬‬

‫‪k‬‬

‫בחבית‬

‫סימן תך‬

‫לו לבא אלא פשיעתו בעצמו שאכל מד! שלא תיה לו לאכול גר*ז־‬ ‫ושלא מחמת המכה קרען ביה ‪4‬‬ ‫ב א וצריך לשבור לו רופא שירפאנו ואם אמר לו החובל אני‬ ‫בעצמי ארפאך אין שימעין לו שיאמר לו הנחבל דמית עלי‬ ‫באיייה ארבא ובן אם אמר החובל יש לי רופא שידפאך בחנם •אין‬ ‫שימעין לו שיאמי הנחבל כשאין הדופי מצפת לקיבו׳ שנר איגו‬ ‫מעיין כ״כ בעניין החולי לפיכך צריך רופא אומן שמרפא בשכר‪.‬‬ ‫ב י ; ואם יאמר התוכל אביא לך רופא ממקום רחוק שיקוי שכר‬ ‫כדעש יכול הנחבל לומר לו רופא שהוא כמקומו מדקדק •*ות'‬ ‫שלא יפשיר הגריאתו »‬ ‫ואש יאמר הנחבל מן לי שני* הרופא ואני ארפא אמ עצמי‬ ‫^‬ ‫אין שומעין לו שיבול החובל לומר לו שמא לא תרפי עצמך‬ ‫יפת וכשיראו בך רושם החבלה יאמת אני חבלתיך וקראוני‬ ‫מדק לעולם ‪,‬‬ ‫בושת כיצד משעדין הכל לפי המביי׳ והמתבייש שיות׳‬ ‫בף‬ ‫הוא בישת המבוייש מאדם מזולזל׳ מהמכוייש מאיש נכבד‬ ‫וגם המתבייש לפי מה שכביי־ו גדול בושתו מרובת *‬ ‫^ך• תקע באזנו וחרשו פטור מדיני אדם דכיון שלא א־»ז בו‬ ‫בידו איתו דאבעית אנפשית ואינו אלא גרמא מ״מ חייכ‬ ‫בדיני שמיס דקרוב לתיזק בידים היא ובכלל גרמי הוא אכל ‪t2f‬‬ ‫א״יזו ותקע באזנו וחרשי או שהכהו באזנו וחרשו הרי הזיקו ממש‬ ‫בידים ונותן לו דמי כולו דכיון שנעשה חרש אינו ראוי לשלג*‬ ‫מלאכה לפיכך ניתן לו דמיימלואם אינו בעל אימגות ואם הוא‬ ‫בעל אימגגת וראיי עדיין לאיתו אימנות רואין כמה נ&חתו דמיי'‬ ‫וע״ל סעיף פייט ‪i‬‬ ‫ונותן לו ובלבד שלא יפסיד כשביל אימנתו‬ ‫‪ • Q‬םימ׳ את עינו ולא אמד\הו וקטע את ידו ולא אמדוהו וש*‪3‬‬ ‫את רגלו ולא אמדוהו ואח״ב חרשי תואיל ולא אמתהו מ ! ‪3‬׳‬ ‫נזק ונזק נותן לי דמי כולו כפי מה שיאממהו בפעם אחת ‪tw‬‬ ‫אמדוהו לבל נזק ונזק ואת״כ חישו מבעיא בגמ״א מי אמרי׳ כיון‬ ‫דאמדוהו כל חדא וחדא בעי למיתכ ליה או דילמא כיון דל«‬ ‫שלים יתיב לית דמי טליה כפי מת שאמדוהו בבת אחת שחרשו‬ ‫דדעא הוא שנותן לו דמי כולו ונשא׳ בתיקו ולעניין נזק ו ש נ ת‬ ‫אין חילוק בין חד אומדנא ובין אומדנא דבל אבר ואבי• ל ב י‬ ‫שהרי בכל שומא שמין במה נחםרו דמיו בשביל אותו אבי* ער‬ ‫שיצשיחו כל איבריו יחד וגס שכת שכין הנאה להנאה פשיטא‬ ‫שנותן לו כי עדיין היה ראיי למלאכת א& היה נתרפ׳ כל זמן‬ ‫שלא חרשו ואין חילוק אלא לעניין צעי ור־יפוי ובושת וגה ג"ב‬ ‫דבר פש־ש היא שצדיד ליתן לו צער וריפוי וביש׳ של נ ל מכה‬ ‫ומנה בפגי עצמת אלא שיות׳ יעלו כשישיש־ כל מנה ושבת ב ‪ £‬י‬ ‫עצמ׳ שיעלו כשישימו כאילו עשאו כולו בא׳ ואין ביניהם אלא‬ ‫ד ב י מועט וזהו דכזנעי׳ ליה אם נותן לו בשומות בל מנח ומנת‬ ‫בפני עצמה או בשימת כאלו עשאןנולן כאחר אבל בנזק ושבת‬ ‫כשנעשו כולם ועדיך לתת לו רמי כולו השתרשו אפי׳ חלק מועט‬ ‫אין ביניהם בשומת כולם יחד או בשומת אנר ואבי־ בפני עצמו‬ ‫דניון דנ‪-‬יתן לו דמי •בולו כדומת שחרשו כמאן דקטליה דמי וכ*אי‬ ‫שכת שייך כאן וכיון שנשא׳ בתיקו אין גוכין ממנו אלא רמי‬ ‫אושד כולן בבת אחת ואש תפש הניזק בכדי שומת כל אבר ואכר‬ ‫ושומת רמי כולו אין מוציאץ ממנו בדק כל מפיק׳ דמסונא רהמע״ה‬ ‫וזהי דעת הרמנ״ס ובנר כתבנו לעיל סי׳ שפ ״ח רכל מה שהוא‬ ‫ספיקא דרעא לא מתני תפיש׳ וכדצי‪-‬ןץ מידו‬ ‫ב ן כשנ״ר מגכץ לגתבל ר׳ דברים אין גותגין במס שיש זמן להובל‬ ‫בד״א בד׳ דברים שיש בתם חסרון ממון לנחבל כגון נזק‬ ‫וריפוי ושבת אכל אש לא חסרו ממון אלא שביישו נותנין לו זמן‬ ‫ביון שלא חסרו ממון וה׳׳ה כמקיים שיש צער לבדו במ׳יש לעיל‬ ‫סעיף ט׳ אכל במקיס שיש דבר א׳ מן תת׳ רביים עס הבושת אז עם‬ ‫הצער כיון ששמץ אותו דבר מיד ונותן לו שמ ן לו ג״כ הבושת‬ ‫והצער מיד ונותן לו נ"ל*‬ ‫ר ח כתיב בהורג אדם באבן אשר ימות בה הכהו ואשר ימויונ משבוע‬ ‫שאימדין אותו האבן אש הוא כרי שימית בו אז חייב הי־וצח בויתת‬ ‫ואם לאו פטור ואמרו חז״ל כשם שיש אומד למיתה כף יש אימד‬ ‫לנזיילץ ודרשוהו מדכתיב באגרוף יאז״ל מה אגרוף מיוחד לעד׳‬ ‫ולעדי׳ ער מתי יגיע כח הזיקו אף בלדבר ץ־יךשיהי׳ ידוע לעדת‬ ‫ולעדים שיאמרו אתו הרב׳ עד מתי ־׳יגיע הזיקו לפיכ׳ מי שהכה‬ ‫את חבירו בצרור קטן שאץ בו כדי להזיק או בקיסם של עץ‬ ‫קטן וחבל בו חבלה שאץ חפץ זו ראוי לעשותה ח״ז פטורי שנאמר‬ ‫באבן או באגרוף דבר שראוי להזיק אבל חיי׳ הו כבשת בלבד‬ ‫דבושת א*צ אומר שאפי׳ רקק בטפו של חבית חייכ הוא בבושת‬ ‫לפיכך צריכין העדים לידע במה היזקומביאין החפץ שהזיק בו לביר‬ ‫ער שאומדץ אותו ודנין עליו ואם אבד החפ׳ ואמר החובל לא‬ ‫י ה בו כדי להזיק והנחבל אימר היה בו בדי להזיק ישבע הנחבל‬ ‫‪4‬‬

‫‪s‬‬

‫ה‬

‫רטול‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫הלבות חובל בחבית‬

‫וימול דתקנה הוא שתקנו חכטי׳לניזקץשישבע ויטולבט״שלעילסי׳צ‬ ‫ב ‪ $‬וברזל אינו צריך אומד שאפילו מחט קטנה ראויה היא להמית‬ ‫ואין צדיך אמר להזיק שכן כתיב גבי רוצח ואס בכלי ברול‬ ‫הכהו וימות רוצח הוא וגומר ולא כתיב כאן אשר יטות בו במו שנא׳‬ ‫נאותה פרשה בשאי־ דברים שהמית נהם באבן אשר ימות כה‬ ‫נ כ א עץ אשר ימות בו וגומר מפנ׳ שגלוי וידוע לפני הקב׳יה‬ ‫שהברזל סטית בבל שהוא אפיי טחט קטנה לפיכך לא נתנה בו‬ ‫הורה שיעוד לכתוב כו אשר ימות כו מיהו דוקא אס הוא כעץ מחט‬ ‫•היא חדה אבל אם לא הזיק אלא מחטת משקלו שאינו מחודד׳‬ ‫כלל אוטדין אותו כשאר דברים ‪4‬‬ ‫ל הזודק אק ולאחר שיצא׳ מתחת ית הוציא האז את ראשו מן‬ ‫החאן וקבלה והזיקה פטור במלם שנ׳ ומצא אח רעמ פרט‬ ‫לממציא את עצמו ‪4‬‬ ‫לן‪ $‬מי שדרכו שחובל בעצמו אעיפ שאינו רשאי אם אחיים חבלו‬ ‫בו חייבים ולא יפטרו בטענה שהרי דרכו של זה לחבול בעצשו‬ ‫ל ב הטבעית את חבית אע״פ שחלה מן וזפחד פטור מדיני‬ ‫אדם וחייב בדיני שמים והוא שלא נגע בו כגון שצעק לו‬ ‫מאחוריו או שגראה א באפילת ער שהבעיתו וכיוצא בו וכן אס‬ ‫צעק ‪ b‬באזנו וחרשו פטור מדיני אדם וחיי׳ בדיני שמים אחזו ותקע‬ ‫לו באזנו וחרשו או שנגע בו והדפו בשעה שהבעיתו או שאחזו‬ ‫בבגדיו חייב בתשלומי! וע״ל סעיף נ״ה ‪4‬‬ ‫ל ג אם הנחבל אוש׳ נחרשתי או גסטי׳ עיני ואיני תאה ואיני‬ ‫שומע אינו נאמן שאין אנו מכירי! הדב׳ יששא יערי' ואינו‬ ‫נוטל הנזק עד שיבדוק זטן מרובה ויהיה מוחזק שאבד מאור עיניו‬ ‫או נתחרש ואח*כ ישלם זה ‪4‬‬ ‫ל ד המבייש את הערום פטור שכיון שאין מקפיד לילך ערום‬ ‫בפני בני אדם אינו בד בושת ואפי׳ ביישו בבית השרחץ שהבל‬ ‫עומדים שס ערומים פטור ביון שאינם מתביישי׳ זה טזה לילך עדו׳‬ ‫*ינם בני בושת שם »"ט תדאי מי שבייש את חבית כשהוא עמם‬ ‫ווו לטי שהוא ערום בבית המרחץ בשאר דברים בנון שסטרו או‬ ‫רקק נו חייב בבושת והא דקאטרי בגמרא המבייש את העמס או‬ ‫מי שהוא בבית המרחץ פטור ה״ק המבייש את חבית בערמישות‬ ‫שטגאהו ומעריטו בבית הטרחץ פטור כיון דבלאו הכי בני אדם‬ ‫עוטרים שם ערומים אבל הטגלד‪ .‬שלא בבית הטרחץ אפי׳ נשכה בו‬ ‫הרוח והגט׳ בגדיו ונראה בערו' ובא אחר והיםיף בהפשטתו חייב‬ ‫כטשת וט״ט אץ משתו של זה טתבה בטו המבייש את שאינו‬ ‫ערום כלל ‪ 4‬ובן אם חגבי׳ בגדיו לירד לגהר או שעלה טגהר וביישו‬ ‫חייב ומ״ט אינו כ״כ בוש במו שטבייש המלובש ‪4‬‬ ‫ל ן ן ביישו כשהוא ישן ומת מתוך שנתו ולא התיש בבושתו טיבעי׳‬ ‫כגטדא אם הטעם דחייבר‪ .‬תורה בבשת משום כיםופא דידיה‬ ‫הוא כלומר מפני שהוא נכלם וחפג פניו חייבתו והבא הא לא נודע‬ ‫לו מעולם שנבלם ואיכ פטור המבייש או משם בושת משפחתו‬ ‫וחייב ולא‬ ‫חייבתו התורה והבא גם כן הא איכא בושת משפחה‬ ‫איפשיטא לפיכך אין גובי! אותו ואם תפשו יורשיו אין מוציאים מידם‬ ‫מספק ך״א שהוא פטור אפילו תפשו מוציאין מידם ‪4‬‬ ‫‪ £‬ישן שבייש פטור שאין חייבים בבשת אלא כשמבוין לבייש דהכי‬ ‫משמע קרא דוחחזיקו במבושיו שמכוונת לביישו ‪4‬‬ ‫לן המבייש את השוטה פטור שאינו נכלם ואינו מצטער כשמב״ישים‬ ‫אותו שאינו מרגיש בדבר אבל המבייש את החרש תא מדגיש‬ ‫בכך וכן המבייש את הקטן הנכלם‬ ‫ככושת ו^כלם וטצטע*‬ ‫כשטביישין אותו חייב וגר ועבד גם כן כישראל הם דרעהובטצלת‬ ‫הם והמביישאותם חייב מ״מ איגו דומה המבייש את הקט לטבייש‬ ‫אוו הגדול ולא הטבייש את העבד למבייש בן חורין ולא חמבייש‬ ‫את החרש למבייש פקח ‪4‬‬ ‫ל ן ץ רקק כגופו של חבית חייב אבל בבגדיו של חבית או שביישו‬ ‫בדברים פטורמ״ט יש לב״ד נבלצ‪1‬קום ולכל זש! לגת־ כפי‬ ‫מה שיראו דלפעטים יש יותר בושת בדברי׳מבשת של חבלהכרכתיב‬ ‫יש בוטה כטדקתת חרב ואין לך דבר גדול מלשון הרע ודבה שאדם‬ ‫מוציא על חבית י״א שטנדין את המבייש עד שיפייס את הםבוייש‬ ‫*י״א שסכין אותו טבת טרדות והמוציא שם רע על חבית אע״ג שהוא‬ ‫ביוש דברים עונשו גדול המקנטר את חבירו ואמר א אני איני‬ ‫מומר או איני ממזר או איגי עבריין ואע״פי שלא דבר יותר מרי זה‬ ‫באלו אשר אבל אתה מומר ואתה ממזר או אתה עבריין ויש א‬ ‫דין בכולן כאיא אשרו בפי׳ והאומי לחבירו הרי אתה עושה כמו‬ ‫ממזר או אתה כטטזרי״א שאינו כלום וי״א שאם אומר אתה כממזר‬ ‫הדי הוא כאלו קראו טטזר אבל אם או׳ לו אתה מכזב כמו ממזר עד‬ ‫שתברר דבר כך וכך או כיוצא כזה שהטיל תנאי בדבר איני כאס‬ ‫האוטר לחבית פסול עדות אתה י״א שיוכל לתרץ דבריו ואטד שפטול‬ ‫משוט קורבה קאטר ואין זה ביוש ר ש חלקץ השדבר רע על‬ ‫שוכגי עפר צריך לקבל עליו תענית ותשובה ועונש טמון כפי‬ ‫דאומ כ״י ואם הס קבורים כסמוך לו מייב א‪ •£‬על קבריהפ‬ ‫‪t‬‬

‫‪k‬‬

‫ם־מן תכ תכא‬

‫היה‬

‫ולבקש מהם מחילה ואם הם רחוקים ישלח שם שלוחי שילך על‬ ‫קברו ויבזןש בות‪/‬־ה בשבילו ואס תבעוהו שבייש והוא כופר אם‬ ‫הוא ביוש ע ל שוכני עפר יטילו חרםבב״העלעדית יתקא משום‬ ‫כבוד המתי׳ התירו שהם קבלו עונשי ומהרו אבל מחמת ביושיס‬ ‫של אחרים לא התיי־י מ ״ מ ה‪:‬ל לפי ראות הריק ועייל ם פייר‬ ‫סעיף כ׳יה הקורא לחבירו שהוא רשע בן צדיק וקראהו רשע בן‬ ‫רשע וכן אס הוא מלשין וקראו מלשין בן מלשין פטור שבן מצינו‬ ‫בקרא שקורא רעעבן רשע אף על פי שהאב היה צ ד ק הקוד׳‬ ‫לחבית עב׳ או מ מ ז י ־ אמ •הוא אכלת פטור אבל אס לא יובל‬ ‫לברר דבריו אע״ג שיברר ששמע כך מאחרים שכב׳ רבת עליו‬ ‫אינו נפטר בכך שאע׳יפ ששמע כך מאחרי׳ שמא שקת ולא היה‬ ‫לו להוציא דבתט על פיהם כי הם עצמם חייבים בעונש‬ ‫ל ט אע׳׳פ שהמביי׳ חבירו בדברי׳ מן הדין אינו בר תשלומין‬ ‫מ״מ עין גדול הוא ואין המחרף ומגדף לעם ומביישן אלא‬ ‫שומה רשע וגס רוח ואמרו חכמים הראשונים בל המלבין פני‬ ‫חבית שהיא אדם כשר מישראל ברבים אק לו חלק לע׳יהב והרי‬ ‫הוא כאלו עופך רמים רהא אזיל סומקי ואזיל חיוור׳ והמוציא שס‬ ‫רע על דבירו ונמצא שקר׳ ורצה זה לפייסו וזה איגורוצה לקבלו‬ ‫אע״פ שכבר אחז״ל אל יהא המוחל אכזרי כו׳ בהוצאת שם רע אין‬ ‫איסור בדבר יא״צ למחול לו ויכול לנטר לו איבה כדכתבי׳ טעמא‬ ‫י‪/‬‬

‫י‬

‫בלבוש החור גהלפות י״כ סי׳ תר״ו סעיף א ׳ ‪.‬‬ ‫מ דין המבייש תי׳ח בדברים נתבאר בע״ז סי׳ רמ״ג סעיף ג׳ »‬ ‫מ א יש הכאות רבות שיש בהן צער ובזוי מעט ואין בהן נזק‬ ‫ופכקו להן חכמים דמים קצובים שכל המכה את חבית הבאה‬ ‫אחת מהן ישלם ‪*$‬ותו המכין שקצבו לה וכללו כאות׳ ק^בה הקנס‬ ‫שראוי לקנוס אותו המכה ואמר שיתן הצער והבושת והריפוי‬ ‫והשבת בי צריך לרפוא׳ בין אינו צריך לרפואה לעולם כזה הוא‬ ‫הבועט בחבית בייגלו שהוא בזית גדול אמרו‬ ‫משלם ואילו הן‬ ‫שישלם ה׳ סלעים הכהו בארכובתיו אינו גנאי כל כך משלם ג׳‬ ‫סלעים קבץ אצבעותיו כמו אוג׳ אגודה והכהו בית כך כשהיא‬ ‫אגודה יש כאן גנאי וגם מכה בחוזק משלם י״ג סלעים תקע את‬ ‫חבית בכפו משלם סלע פטת על פניו ׳הוא גנאי גדול וצער‬ ‫משלם ג׳ סלעים סטרו באחורי ידו משלם ק׳ סלעים וכן אם צרם‬ ‫באזנו או תלש בשעת או רקק והגיע בו התק משלם מאה סלעימ‬ ‫וכזה הוא משלם על כל מעשה ומעשה מהן כיצד כגון שבעט‬ ‫בחבית ד׳ בעיטו׳ אפי׳ זו אחר זו משלם ד׳ פעמים ה׳ סלעי׳ ואס‬ ‫סטרו על פניו שתי סטית׳ משלם ב׳ פעמים נ׳ סלעים ובן בכולן‬ ‫י״א שאלו הרמים הקציבי׳ אינן אלא בשביל הבושת והצער מפני‬ ‫שב׳ הדברים ראלי ישנם ברוב היזק שאדם עושה לחבית אבל‬ ‫אם יש רפוי ושבת הכל לפי העניין כי בזה לא שייך לעשות קצבה‬ ‫שפעמימ הם רב מאור ויש ללכת בכל כיוצא בזה אחר המנהג‬ ‫‪ 0‬ב כל הסלעים שאט־־נו בשיעורים הנזכרים אינם סלעים צורי אלא‬ ‫סלעים מדינ׳ שאין בו כסף אלא שמיני׳ שבכסף צורי והס‬ ‫ג׳ מעין שכל מעה יש בו משקל י״ו שעורי׳ כסף צרוף ‪4‬‬ ‫בד׳יא בממכר אבל מי שהוא מבוזה ואינו מקפיד בכל אא‬ ‫הדברים וכיוצא בהז אינו נוטל אלא כפי מה שיראו הדייני׳‬ ‫שראוי ליטול‬ ‫‪4‬‬

‫‪4‬‬

‫‪%‬‬

‫מף‬

‫תכא‬

‫כיצד מנבין האידנא אלו החבלות והקנסות כבר נתבאר‬ ‫בסעיף א׳ ‪4‬‬

‫המבייש ח ב י ת שלא בכוונה והחובל ב ח ב י ת‬ ‫שלא בטונה ובו *״ד סעיפים‪:‬‬

‫א כבר אמרנו שלא חייב׳ התורה בכוש׳ אלא כשמכוין לביישו‬ ‫תמי׳ דוהחזיק׳ במבושיו והמבייש חבית שלא בבוני פמיר‬ ‫לפיכך ישן שבייש פטור שהרי לא נתכוץ לכך ומכאן אמיד‬ ‫הקובל על חבית שמסרו או שנננב לו וכיוצא בזה אע*פ שלא‬ ‫יוכל לבררו עליו מ״מ פטור הוא דהא לא כיון לגיישו ‪4‬‬ ‫ב והמכוין לבייש את הקטן ובייש את הגתל נותן ‪ b n b‬דמי‬ ‫בושתו של קטן דהא לבשת קטן היה מכוין והתורה חייב׳‬ ‫לשלם בושת מה שהיה מתכוין לו וכן אם נתכוין לבייש את העבד‬ ‫ובייש את בן חורין נותן לבן חורין דמי בושתו של עבר רהא מ״מ‬ ‫לרמי בושת עבד היה מכ ין וכך ישלם ‪4‬‬ ‫‪ y‬ודוקא בושת אינו חייב אלא במתבויןמדכתיב וההזיה׳ כו* אבל‬ ‫צער וריפוי ושבת חייב אפי׳ שלא בבונה ובלבד שלא יה*‬ ‫אנוס אלא שוגג קרוב למזיד דומיא דכי יריבון אנשי׳ דהתמקרוב‬ ‫למדד הוא ושם בפרשה כתיב ריפוי ושבת וזז״ה צער ובשת אבל‬ ‫מזק חייב אפילו אנוס רלפינן לה מיתורא דקרא דכתיב פ * ע‬ ‫תחת פצע ולא פצע בפצע אלא בא לרמת לחייבו על הנק כץ‬ ‫ש ו ע בין מזיר בץ אונס בץ רצון לפי> אסרו אדם מועד לעולז‬ ‫ד נד**‬ ‫בין שוגגבץמזיד בין ער נ ץ יש! *‬

‫הלכות‬

‫חושן משפצ‬

‫חייל‬

‫בחבירו‬

‫ף וי»"א ש שן חיי׳ כשישנו שניחת כאחד ונתיפך אחד מהם על‬ ‫חבירי והזיקו או קרע בגדיו שתית לי לפל אה׳ לעשות לו עניין‬ ‫אזורה קידם שנשתקע כשעה שלא יבא להזיק את חבית ואין‬ ‫זת< ונסגשור אבל אם היה אח׳ ישן ובא רבירו ושכב בצירו אם‬ ‫‪ jfqi‬זו*‪ ,‬שבא כאחרונה את הראשון חייב אב* אם היאשון הזיל‪,‬ו‬ ‫פטור ‪:£‬ה ‪ t m‬גדול הוא דמה ירע שיבא זה וישכב אצלו שידע‬ ‫הניח אחד כליו בצי אח׳ שישן ונתהפך הישזעלייים‬ ‫לאחי זבן‬ ‫•ושברן פטור שזה שהגיחה בצרו פשע במת שהניחם בצידו ווה‬ ‫אונם גמור הוא שלא ידע כלל ליזהר וכן ח״ח בכל אינם גדול בזה‬ ‫שפט׳יר המזיק ‪4‬‬ ‫ך ן שנים שנתאבקו יחד והפיל האחד את הבית לארץ ונפי" עליו‬ ‫וסיס׳ את עיניו פטור ואע׳יג דאמרי׳ אדם מועד לעולם אפילו‬ ‫אנוס כוי הא אשיי׳ ה־כא דהוי אנוס נמיר ‪ 3‬ט ו ר וה״נ כיון שיתאבקי‬ ‫זה עם זה מדעת שניהם הזיקו זה את זה שזיא בכוונה והוי כמו‬ ‫אנוס גמור כי הדבר ידוע כששניהם מתאבקין יחד עיקי בינתם‬ ‫שיפיל א׳ את חבית ואי אפשר לאדם לצמצ׳ ולברן שנפילהו בניית‬ ‫ולא יוזק כי בכל בחם הם מתאבקים ועוד כיין שבזי אחד מיש‬ ‫מבוין להפיל חבית ודאי מחלו זק לזה בל מה שיוזק ואדעתא‬ ‫דהבא אבקו יחד‬ ‫ן בכל מקום שחובל בחבירו בכוונה חייב בה׳דבריס אפמבנם חבית‬ ‫לרשותו שלא ברשית וחבל בו והוציאו חייב תהי ש י לך דשו‬ ‫להוציאו אין לו לחבל בו אבל אם הוא מסרב בו ואינו רוצה לצאת‬ ‫י*א שיש לו רשות אפילו לחבול בו כדי להוציאו וכן מי שיש לו‬ ‫ש ר ת וחושש שיגנוב לו שיובל להוציאו קודם זמנו של שכירותיי‬ ‫ואס מסיב יכול להכותו עד שיצ׳ דהבי אמיינן בעבד עב^י שכלי‬ ‫ימיו ורבו שסיהכ בו לצאת וחבל בו הרב בעבד ועשה בו חבורה‬ ‫מנין שהוא פטור תיל לא תקחו כופר לשוב וגו׳ ודרשינן ביה לא‬ ‫ונקהו כופר לשב פיי־ש מי שדינו להיות שב אל משפחתו ואינו רוצה‬ ‫לא תקחו יעציבו שום ממון בשביל חבלתי ושייט שהרשות ניתנמ‬ ‫לאדם להי‪:‬ת שודד בביתי להוציא מביתו מי שייצה ואפי׳ ע״י חבלה‬ ‫;י‬

‫‪4‬‬

‫‪K‬‬

‫ש‬

‫מ‬

‫אס לא יוכל להוציאו באיפן אחר ‪#‬‬ ‫ן נבנם לחצר‪,‬חבית שייא ב^שות ולא ירע ב״ה שנבנש והזיקו‬ ‫בייה שלא בכוונה פטור כמו שאמינו שכל איש שורר בביתי‬ ‫ואם הוזק בו ביה חייב כיון שנכנס ש״יא בדש־ת ודוקא כשלא‬ ‫ידע בו ב׳יה ולא ראהו שנמס אבל אמ יאהו פטור שהיה לו‬ ‫ליזחי ואיתי דאזיק אנפשיה ‪4‬‬ ‫ךן היו שניהם ב־ישית יחוזקו זה מזה פטירין שביין ששניהם בישות‬ ‫היה לכל אחר ליזהי מחבייו שלא יווק ממנו ובז הדין אם‬ ‫‪,‬‬

‫שניהש‬

‫של‬

‫*‬

‫כ י ע י ת ימיזקי‬

‫‪ N‬שזז ש‪£‬מייים‬

‫כיון‬

‫'״‬

‫יניזק‬

‫ש‬

‫'‬

‫א‬

‫לכמוך על דבריו דהיבר ידוע שאין ארס מוהל על ראשי אגייס‬ ‫שלו לקוטען לו ואע״פ שאמר לו כן שיהא פטור הוי כמו מחילת‬ ‫בטעות שסבור דדה לסביל ואינו יכול לסבול ויש אומרים שאפ‬ ‫הנחבל אמר לו בפירוש ע׳ימ שתיפטור ודאי שפטור אלא מה ויאמרו‬ ‫בגמרא שרייב לא מיידי שאמר לו בפי׳ ע׳ימ שתייפטר אלא שמתיר‬ ‫משמעות לשונו משמע שאמר פטור לא שפטר החובל בכך דמםתמא‬ ‫לא היתה כוונתי לפוטרו מטעמא שאין אדם מוחל על ראשי‬ ‫אברים שלו כיצד אמר לו הנחבל קטע ידי מסא את עיני סת*‬ ‫ושאל איתי החובל אתה אומד לי כן ע׳ימ שאיפניר יהשיב לי‬ ‫רנחבל הן אע״פ שמשמע לשינו נראה כמי שאומר הן בניחותא‬ ‫דמשמע שנותן לו רשות עי׳מ שיפטר אפיה חייב שיש לני לפרש‬ ‫דבריי דבתמיה קאמר ה; כלימי״ והיאך אני אומר לך דבר זה‬ ‫שתיפטר להרי אין ארם מוחל כו׳ ילכד חייב התובל אבל אם‬ ‫אמד לו בפי׳ ע״מ לפטור פטור ‪4‬‬ ‫שנים שחבלי זה כזה אס חבלאחדבחבירו ייתר ממה שחבל‬ ‫‪#‬‬ ‫בו היא משלם לו במותר נזק שלם ידוקא שתתחילי שניהם‬ ‫בארד או לאחר שחבל זה בחבירו חזר גמ הוא מיד והבל בו אבל‬ ‫אס האחד התחיל ועמד השני רגגדו כדי להציל את עצמו השני‬ ‫פטיר שיש רשות לכל אדם להציל את עצמי אפי׳שיחביל בחבירי‬ ‫שירי אפי׳ אחרים חייבים להצילו כדכתיב לא תעמוד על דר רעיך‬ ‫כ׳יש הוא עצמי וכן הדין לעניין גידופי[ וביושים המתחיל ראוי‬ ‫לקנים והשני פטור ימיהו בחבלה צריך אומד אם היה יכיל להציל‬ ‫עצמ ברכלה מועטת והיא דבל בו הרבה חייב מידי דהוה אהיה‬ ‫יבול להציל עצמי באחד מאבריי יהרגו ודוקא ענין חבלה שמשלם‬ ‫לי ד׳ דביימ דהוי כאדם המזיק בשוגג אבל פטור על הבושת דהא‬ ‫לא כיין לבייש לכן המכה את דבירי וחבירי קראי ממזר פטור‬ ‫שנאמר והיה כי י־ס לבבו יגימר יכן אם קיא ארד לחבית גנב‬ ‫והוא אומר לו אתה מכזב כממזר אי אפי׳ קראו ממזר ממש פטור‬ ‫מת״מ ד־הית כי יחם לבבי וגו׳וכן הדין באדם הריאה א׳ כזישיאל‬ ‫מכה דבירו יאיני יכיל להצילו אם לא שיכה המכה אע*פ שאינו‬ ‫מיהו מכת נפש יכול הרואה להבות את המכה לאפתשיה‬ ‫מאיסוראוכמו שעשה ראשונה אתן הנביאי׳ ע״ה ומ מי שעושה‬ ‫דבר עבירה ויש לו כת להכותו לאפרושי מאיםורא רשאי להכותו‬ ‫ולייסרו כדי לאפתשי טאיסורא ואץ צריך להביאו לב״ד וכעניין‬ ‫שנאמר הוכיח תוכיח וגו׳ •‬ ‫•ף ב׳ שחבלו באחד בא׳ שניהם חייבים ומשלמים ביניהם היה‬ ‫הא׳ מתכוץ והשני לא כיון השני פטור מבושת‬

‫גרשית נכנס איהו דאזיק אנ*ש״ה איל ה;יקו זה את זה בכוונה בין‬ ‫שניהם ברש^ת בין שניהם שיא ב־ש־ת חייבים יע״ל סי׳ שע״ת‬ ‫המבקע עצים בי שית הרביט ופרח עץ מהם נחזיק בישות היחיד‬ ‫או שבקע כישית ה־תיד יהדק בישות היבים אי ברשות הידיד‬ ‫‪$‬חיאל שנכנס לחנות של נגר בין ברשות בין שלא ברשות ונהיה‬ ‫בקעת מתחת ידי הנגר וטפחה לו על פניו חייב בד׳ דגי־ים יפטיר‬ ‫מן הכשת כמו שכב״י אמרנו פעמים דעל הבושת אינו חייב עד‬ ‫שיהא טתבוין»‬ ‫* היתה אכן מונחת לו בחיקו בין הכיר בה ושכחה בין לא הכיר‬ ‫כה מעולם ועמד ונפלה מחיקו והזיקה פטיר מה׳ דברים דשכחה‬ ‫בזי לאו פשיעה הוא וכ״ש לא הביר בה מעולם דאגיס הוא אבל‬ ‫בנזק חייב אע״פ שתא אנוס דאדס מועד לעולם בי׳ ובן הדין אם‬ ‫נתכוין לזרוק שתים וזרק ד׳ אוד׳ וזרק ח׳ והזיק או שהזיק כשהוא‬ ‫<שן פטיר מד׳ דברים לחייב בנזק‬ ‫»א טי שנ‪5‬ל מן הגג כריח מצריה חיי׳ בד׳ דביים דשוגג קיוב‬ ‫לשדר הוא שלא היה לו לעל ת לגג שאי! לו מעקה כיון שיבול‬ ‫ליפול בתה מצריה ופטור מבשת הואיל ולא ביון ואם נתי־פך דרך״‬ ‫הפילתו כדי שיפול על האד‪ :‬להנאתו ביי שלא יתחבט בקרקע חייב גם‬ ‫על הבושת שכל הנזתכו ן להזיק אע׳׳פ שלאנתבק לבייש חייב כבשת‬ ‫דהא מ״מ כיון לעש־ת מעשה זה ואם נ&ל ברוח שאינה מצויה‬ ‫אינו חייב אלא בנזק אף על פי שהוא אונס ‪4‬‬ ‫הזורק אבן ולאחר שיצא האבן מתחת ידו הוציא הלה את‬ ‫‪y‬‬ ‫ראשי וקבל פטור •מדי דביים דאנוס הוא שלא ידע שיוציא‬ ‫‪1‬ה ראשו אבל חייב בנזק אע׳יג דאנים הוא דהתורה רבתה בנזק‬ ‫*יגס כרצון כמיש לעיל ו א דפטיר לגטיי ואפי׳ מנזק דאע״ג‬ ‫דשאר אתם חייב בנק הבא פטיי׳ רחמנא דכת־ה גכי גלות‬ ‫ומצא פיט' לממציא את עצמו וםיל דגזירת הכתוב תא דטעטו‬ ‫המזיק י אשתי בתשמיש המטה חייב בי׳‬ ‫לגשת אפילו מנזק ‪4‬‬ ‫דברים דקרון לפשיעה הוא דאע׳׳ג דאית ליה רשית לששש יל׳ל‬ ‫לעיוני ופטוי מבשת דהא לאביון להזיק תאומי לחבית קטע‬ ‫את ידי או סמא את עיני אפילו‪.‬אמר לו עימ שאתה פטיראפ״<ן‬ ‫חייב בכל תת׳ ^ברים דאעיג דאמרלו תהא פטור לא היה א לזה‬ ‫‪4‬‬

‫י‬

‫י‪//‬‬

‫סימן ת כ ג תכג‬

‫‪4‬‬

‫תכב‬

‫צייד החובל לפייס לנחבל שימחול‬ ‫ב׳ סעיפים‪:‬‬

‫א‬

‫ובו‬

‫א ההובל בחבית אע׳יפ שניתן לו ה׳ דברים אינו מתכפר לו מן‬ ‫הצער יהבשת שביישו עד שיפייסנו ע• מחול לי שנא׳ ועתה‬ ‫השב אשת האיש ויתפלל בעדך כלו׳ השב לו אשתי ופייםרו‬ ‫על צערו וב־שתו שהיה לו על ידך ויתפלל בעדך ואז יתכפ׳ לך‬ ‫וזולת זה לא תכיפ׳ עינך ובשיפייםנו אסור לנחבל להיות אכזיי‬ ‫מלמחיל לי וכל שהוא אכזרי מלמחול אין זה מריך זיע ישי־אל‬ ‫אלא כיין שבקש ממני החובל ומתחנן לו פעמ רא״^יג־ה ושנייד‬ ‫ויודע שתיא שב מחטאו וניחם •מרעתו ימחיל לי יכל הממהר‬ ‫למחול ה״ז משיבח ורוח חכמים נוחה הימנו שכן עשה אביהם‬ ‫אעי׳ה שנ׳ ויתפלל אברהם אל האלקים וירפא אלקי׳' את אבימלך‬ ‫ועיין בלביש התכלת סימן תה׳יו ‪4‬‬ ‫דין נחבל נשבע ונוטל נתבאר בסימן ־צ׳‪4‬‬ ‫ב‬ ‫‪€‬‬

‫״‬

‫ת י ‪:‬‬

‫נגף אשה ויצאו ילדיה וכיצד שמין דמי ו ל א ת‬ ‫ובו ד׳ סעיפים‪:‬‬

‫א הניגף את האשה הדה ויצאו ילדיה אע*פי שלא נתכו ‪f‬‬ ‫אליה חייב לשיים דמי ילרית לבעל &כן כתיב וכי ינצו‬ ‫אנשיס ונגפו אשה הרה ייצאו ילדיה ולא יהיה אסון ענוש‬ ‫יעגש כאשר ישית עליי בעל האשה ונתן בפלילים ‪ 4‬הדי סיבת״‬ ‫בי יגצי יגי׳ משמע שלא ביינו לאשת אלא נצו גכויני להכות זת‬ ‫את זה ונגפ אשה וגו׳ כשלא יהיה אסון באשה שאין׳ כאן חייכ‬ ‫מיתה עניש יענש בממון מחמת הוולדות למי יתן עונש הממון‬ ‫כאשך ישית עליו בעל האשה וגו׳ כלו׳ דמי וולדות זכתה התורה‬ ‫לבעל אבל הנוק וצער הואי של האשה וכיצד םשערין דמי‬ ‫ולדות שפח אתיהאשה כמה היתה יפה עד שלא ילדה וכם&‬ ‫הי* יפה משילדה אם היתה יולדתו •כלא נגיפה ניתנים לבעל‬ ‫ואס מת הבעל מתנין ליורשיו ואם נגפה• אחר מיתת הבע?*ניתנין‬ ‫אף דמי היולדות לאשוןדלכעל זכחוז ליה רחמנא דמי ולדות‬ ‫ולא‬ ‫‪£‬‬

‫>*‪ D‬ש עיר שושן•‬

‫ה ל כ ו ת הובל בחבידו‬

‫ו‬

‫ולא ליורשיו כדכתיב בעל הא שה וכיח איר נימא >־יתיה לבעל זנתה‬ ‫ליה ‪.‬י־חשנא דנ>י ולדות ליתיה לבעל לא זכתה רחמנא דטי ולדות‬ ‫לשום איס זלדידה נטי י א ליתיב לאו הכי דוא דכי ד‪,‬יבי ראעבין‬ ‫דזבי ק‪ *-‬לבעל רמי ולרות מרנתיב בעל האשד ח״נ אשכי! ד!בה‬ ‫לח מרכת־ב ויצאו ילדיה ולא כתיב ויצאו הילדיעועיצ אית לןלאוקמא‬ ‫כשחבל בה יאחר מיתת בעלה דבחיי נעלה דיריה הוא וטעמא‬ ‫דטסתבי־ הוא דבשלמ׳ כשחבל בה כחיי הבעל זכה הבעל מיד‬ ‫בדטי וילדות אעיי׳פ שלא גבה וכיו! שמת מוריש ליורשיו אבל כשחבל‬ ‫בת אחר מיתת ר‪5‬על היאך נעל זה מוריש ליורשיו דבר שלא‬ ‫כישותו הילכך ע״כ של האשה הם דקריגהו קרא ילדיה ויי א דנות;‬ ‫ליורשיו דכל מאי דאית ליה לא־ניש טוריש״למיו ואפי'אינו בישותו‬ ‫‪1‬קרא דילדיה לאו דקדוק הוא לאורחיה רקרא לטיטר הבי איש ובניו‬ ‫אשר‪ .‬וילדיה ונזק וצער ביצר ששי; טשערין כשה נפדתת ונבהשת‬ ‫האשת יותר במה שילדה ע״י הנגיפה טשייתה יולדת כררנה בייא‬ ‫נגיפה וזי‪.‬ו של ראשה ושנת וריפוי רואין אם צריכה ריפוי או אש‬ ‫*ייכה להתבטל ייתי משאב דיתה יולדת כדרכה ואם אינה ציינה‬ ‫ריפוי ולא להתבטל יותר פטור ובשת אם הוא במקום סתר לה כ׳‬ ‫חלקיפ ולו חלק א׳ ואם הוא בגלוי לה חלק א' ולו ב׳ חלקים ועייל‬ ‫בלבוש הבוץ וארגמן םי׳ פ״ג »‬ ‫‪ J‬היתח נשיאה לגד וחבל בה בחיי הגר נותן דמי ולדות לנר‬ ‫שהרי הוא בעלה מת הגד פטור דכיון שחבל בה בחיי ‪T U‬‬ ‫!תחייב לגר וכיון שנ־ת הגר והרי אין לו יורשים וכל נכסיו דפקר‬ ‫הם וזכה כה; איהו טן הגר ואם חבל בה לאחר טיתת הגר למאי‬ ‫דכתבינן לעי׳ דכי אין לה בעל זכי לה רחמנא דמי ולדות ה״נ נותן‬ ‫לאשה דלדידה זכי לה רחמנא ולי״א דלעיל דלא דייקו ילדיה ולה‬ ‫לא זכי רחמנא כלו׳ כץ! שאין לה בעל ולא יורשי מול פטור‬ ‫החוכל לגמרי טדטי ולרות דלטי יתן »‬ ‫היתה שפחה או גויה בשעת הריון ובשע׳ נגיפה נע־ת־זררה או‬ ‫נתגיירה הרי היא כאין לה בעל רבשפחה וגויה לא שייך למינ־ר‬ ‫כעל האש־; דבעודה שפחה או גוית ד‪,‬רי אין להן קידושין ואע" ג‬ ‫ואשרי׳ בגמלא התורה !׳בוזה ולדות לבעל ואפי׳ בא עליה בזנות‬ ‫ה״ש באשה שיש לו בת קידושין הא לאו הכי לא ואיכ כאלו] אין‬ ‫ולד זיז קרוי בגו לכל דבר וכ״ש שנשתחרר׳ או נתגיירה שאין לו בה‬ ‫‪ aw‬נךנת אישות ואין לו דשי ולדות אלא דמי הולדות שלה לפי‬ ‫רעת הראשון דלעיל ולפי חי״א היא ‪2‬נמ־ לגמרי »‬ ‫ך הניגף אח האשח וצאו ילדיה ומתה אע״פי שהוא שוגג ה״ז ‪3‬ט־ר‬ ‫מן התשלוטין ואינו טשלם כדום שגי ולא יהיה אמן ע‪:‬וש‬ ‫יענש וטשטע חא אט יהיה אסון שיש כאן חיוב מיתה לנגף לא‬ ‫יעגש בששון ולא חלק הכתוב נין שוגג לטויד כדבר שיש כו מיתת‬ ‫ג״ר לפוטרו טין רתשלושין הואיל וקים ליה נדרכה מיניה א׳ יא הוה‬ ‫שוגג כש״ש בסימן ר‪.‬ש_ווך סעיף א׳ כד״א • כשנמכוין לאשה אבל‬ ‫אש נתכוין לחבירו ונגף את‪..‬האשת אע״פי שטת הואיל וד‪.‬יתה‬ ‫וזפיתה כלאנווגוו ח״ז נקנר שאין בוטיתת ב״ד תחכרן להרוג את‬ ‫‪1‬ה וחרג את זה פטור ומשלם דמי ולחת וי״א דאע־מ לא נתבי ין‬ ‫לאשת פטור טתשלושין טשו‪,0‬דס"‪.‬ל נתכוון להרוג את זת והרג זת‬ ‫חייב והרי יש כאן חיוב־־ טיתת נ י ד כגגיפת ‪1‬ו ופט;ר ט{ רחשלומין‬ ‫וזהתלרנפלוגת׳ותנאי דיל* ׳ לה שקראי• ואין כאן טנןושו להאריך»‬ ‫‪,‬‬

‫תפר‬

‫החובל באביו ואמו או החובל בניו או ההיכל‬ ‫בחבירג ב ש ב ת ובו י״א בעיגים י‬

‫א החובל' באביו ואמו ולא הוציא טהם דם חייב כהי דברים דלא׳‬ ‫קיט ליה נדרכה טיגיה כיון שלא הוציא דם אבל אם הוציא‬ ‫מיום‪ .‬דם חייב מיתה דכתיכ ט‪2‬ה אביו ואמו מוח ימות לפיכך‬ ‫‪»9‬ור מן התשלוטין אפילו הוא שוגג מדתני רב! חזקיד‪ ,‬דת;א דבי‬ ‫חיקיה שגה אדם ומנח נהמה פי' כתי׳ טנה נפש נהמה ישלמגה‬ ‫ומכת אדם יומת הרי הוקשו להדדי דלפי׳ להן טהדדי מה טכת‬ ‫נ^שה לא חזקת בה נין שוגג למזיד לפוטרו מטון אלא לחייבו‬ ‫‪ » puo‬ף מכה אדם לא תחלוק נ ו בין שונג לטזיר לחייבו מטון אלא‬ ‫?פוטי־י שטון »י׳ טר‪ .‬טבת נהטה לעולם משלם ואפי׳ בשוגג‬ ‫נדאשרינן אדם מועד לעולם אף ופכה «דט דפ*־יה קרא •טתשלוטין‬ ‫יכתיב יושת ו‪.‬־א י‪1£‬לם לעולם פטור ואפילו נשוגג הואיל וכטזיר‬ ‫שייכת שיתה לפיכך לא יקיז הבן לאביו ולא יוציא ‪ -‬מ קוץ טנשרו‬ ‫ולא י*תת ל‪.1‬טורםא ששא ינא להוציא טשמ דם וגתכאר כל זה‬ ‫בלבוש ע״ז סישן רט״א »‬ ‫החוכל כחבירו כשבת פטמ־ מתשלוטין א«ילו הואשוגג‬ ‫*‬ ‫* כיון ש י ש ב ו נשיתת ביד אבל החובל כחבירו ני‪ 1‬ם‬ ‫הכפויים• אפילו נ&זיד חייג ל ל א תואיל ולא‪-‬קאי בשיתה‬ ‫ואף על גב דאי אתרו ביה משום י״ה מ י כיה מלקות ואיכאלט״ר‬ ‫ל‪ 5‬הינא ואינא מלקות‪ .‬וממון מלקי לקי ומטוגא ל« משלט‬ ‫‪0‬‬

‫ש‬

‫סיני; ת ג ר‬

‫ם‬

‫שאני היובל דב‪£‬ירש דיבתה היןןיה שחחוכל בדנימ‪!*.‬ף־על• ‪6‬י‬ ‫שהתרו בו ישלם נימין יכתיב בן עתן בו דהיינו רבי‪,‬שיש בו‬ ‫נתעה שהוא ממי( כרנתיב לעיל ואף ע״ג דסתם חובל עבר‪ ,‬בלאו‬ ‫דפן יוסיף להכותו וחייב מלקות לפיכך *־‪.‬מדינן בכל הרובל אצ*לו‬ ‫במקום שיש בו שאר מלקיות כגון הבא ישלם כמזון‬ ‫החובל בעבד כנעני שלו פטור דודא‪,‬גופו קבו* ל ר והג? שלו‬ ‫‪j‬‬ ‫הבלו בו אחרים נזק וצעד ובושת ושבת לאדון ודיחוי יי?רפ*‬ ‫בו העבר ואש אמדוהו להתרפות לשלשה ימים ונתן לו החובל‬ ‫ררי‪2‬וי לגי ימים כמו שאמרוהו ונעשה לו כסי חריף וגתושא• לבי‬ ‫ימים אותו היתרון ודא לאדון אע״פ י שהעבר מצטער יוחד על ידי‬ ‫הכם חריף הכל הוא לארק »‬ ‫ף מי שהוא חציו עבד וחציו בן דורין שהכהו אדם או שנגחו ש ו י‬ ‫נתבאי• משפגו בלבוש ע״ז סי' רםי׳ז סעי׳ ם״ב ‪,‬‬ ‫ן‪ -‬עבד שיצא לחירות מתדת יד רבי אלא שעדיין צריך גט‬ ‫שיףרור להתירו בבת חורין והגט שיחרוי לא הגיע עדיין‬ ‫לידו וחבלו ©• אדירים פטורים שהעבד אינו יכול להוציא מהם‬ ‫לעצמו כיין שעדיין לא נגמר ש־דררו והאיץ אינו יכול להוציא‬ ‫מהם כיון שאין גיר בו עוד שום קניין ויש אומדים שטתבין הרשאת׳‬ ‫זה לזה וגובין איתו »‬ ‫ן החובל בעבד עברי שלו חייב בדי דברים נזק וצןיר ריפוי ובושת‬ ‫דעבד עברי א־ן גופו קמי לו אבל שכת א״צ ליתן לעבר דהא‬ ‫שובת ממלאכתו ואם חבלו בו אחרים הצעי והבשת והריפוי יתננו‬ ‫לעבד והנזק והשבת ילקח בהם קיקע והיב איכל הפירו ת דהא‬ ‫אותו האבר שנקטע היה משועבד לרב לפיכך אוכל הפירותממני‬ ‫‪3‬עד מה ששובת מלאכתו וכשיצא לחירות יקח העבד קרקע עמו‬ ‫ויש אימרים דשבתגדולח דהיינו נזק שהוא דמי ידו ילקח כהי'קרקע‪-‬‬ ‫והרב יאכל הפייות שהדי היא מפסיד ע״י קטיעת יה• מה שיש‬ ‫בין שאר מלאכות לשמירת קישואין א ד י שיתרפא כלף שה־י‬ ‫אפי׳ אדר שיתרפא אם לא נקטעה ידו היה ראוי לעשות לו שאד‬ ‫מלאכות ועכשיו לא יוכל לעשות לו מלאכה־ רק לשמור קישגאץ‬ ‫לכד כל זמן שדוא עבדו ילקה כנזק זה קרקע ויאכל הרב הפיחת‬ ‫וכשיוצא לחירות יטלנו עמי והרי יצא בדמי ידו משלם אבל שבת‬ ‫קטנה דהיינו שצריך ליתן לו כל ימי משד החולי שכר כאילו היה‬ ‫שומר קישיאי‪-‬ן ששובת ממנה זה הוא כולו לרבו שהרי רבו מפסוז*‬ ‫זה כל ימי ףוליו וכן עיקר החובל בבתו הקפזבה או ־שחבלו מ ז‬ ‫אירים צער ובשת וריפוי הוא שלה ואפילו עשו לה סם חרץ*‬ ‫שמיהרה להתרפות המיתר הוא שלה שלא זכתה התורה לאב בבתו‬ ‫קטנה בפםוק בגעריה בית אביה שפירושו כל שבח נעורים לאביה‬ ‫אלא מה שפחתה בימיה כגון׳ נזק׳ אבל צער ובשת וריפוי ‪#6‬‬ ‫מציני שזכתה לו לפי׳ נזק שפחתה בדמיה בשביל החבלה כגון‬ ‫שפצעו כפניה ואילו בא האב לקדשה או למכרה היה נפדתין‪-‬דמיי!‬ ‫בשביל החבלה אז הוא ש ל א ב ואם אינו פודתת בדמיה כגון שאץ‬ ‫החבלה בפניה אז הכל לעצמה ושבת‪ -‬י״א שאס היא סמוכה על‬ ‫שלחן האב היי הוא של האב שהר* מעשה ידיה הוא שלו כיון‬ ‫שה־א סמ־כה לשלרנו והשבת הוא כמקום מעשה ידיה ויש אוםדיש‬ ‫אפ ד בלו בה אחרים אפילו היא כמוכה על שולחן האב השבת‪:‬‬ ‫לעצמה דבמידי דאתי מעלמאלא ק‪1‬יד לקחתו אע״פי שהיא סמוכה‬ ‫על שולחנו אבל אם חבל בה הוא פבוור ואם אינה סמוכה על*‬ ‫שלחנו אפילו חבל בה הוא חייב ליתן לה גש השבת מיהו אס• יש‬ ‫בשבת מותר על מזונותיה הוי של אב דבכלל שבח נעורים הוא ‪.‬‬ ‫ן החובל בבניו או אחדינז שחבלו בהן אם אינן כטוכין על שולחן‪4‬‬ ‫אביהם הכל הוא שלהם כין הם גדולים כין הם קטנים ואפ‪.‬‬ ‫הם גדולים נותנין להם הכל מיד ואם הם קטנים ילקח בהן קרקע‬ ‫וחם אוכלין הפיתה דלא ליכליא קרנא עד שיגדלו ויעשו בה הם‬ ‫מה שירצו ויש אומרים שקונין‪ ,‬בהן ס״ת עד שיגדלו ואם היו‬ ‫כטובין על שולחן אביהם אס דבל בהם הוא פטור כץ שהיו‬ ‫גדולים בין שהיו קטנים דמסהמא האב שחובל בבנו אונס יש‬ ‫בדבר יאע״ג דאדמ מועד לעולם הואיל וכמוכין על שולחנו מסתמא‬ ‫מףולי ליה ואם אחרים חבלו בהם׳ גדולים יתן להם ‪.‬מיד קטנים‬ ‫ילקחו בהם ס׳ית או קרקע והואיל וסמוכים על שולחגו הוא א!על‬ ‫הפירות עד שיגדלו ויש אומרים אפילו׳ םמוכין על שולחנו וחבל•‬ ‫כהן הוא איגו פטור אלא משבת אכל בשאר דברים חייכי ודיני‬ ‫‪4‬‬

‫בהם כאילו חבלו בהן אחדים »‬ ‫ךן החובל בחרש‪-‬שוטה וקטן חייב והס שחבלו באחרים ‪3.‬טירי‪8‬‬ ‫אף על פי שנתפקח החרש וגשת־ה השוטה והגדיל הלזטן‬ ‫אינם חייכים ‪-‬לשלם כיון שבשעה שחבלו •בהם לא היו בני דעת‬ ‫לאו בני חיובא נינהי ‪,‬‬ ‫ט עבד‪,‬ואשה החובל בהם חייב והם שחבלו באחיים פטורים‬ ‫מפני שאין להם ממה לשלם שהרי כל שה שיש להם הוא של‬ ‫הגעל או הרב ואם גתגרשה האשה ונשתחרר העבד חייבים לשל&‬ ‫ל)*יבך‬

‫חשןםשפט‬

‫הלכות חבול‬

‫לפיכך שמין ב״ד כל הה׳ דברים וטתכין ונותנין ליד הנחבל‬ ‫ולכשיהיו להם נכסים משלמין ואם יש לאשה נכסי מלוג או נכסי‬ ‫צא( בדזל כופין אותה למוכרה בטובת הנאה פירוש שאס תתאלמן‬ ‫או תתגרש שיקחס הלוקח ואס תמית ישארו לבעל שדרשה ואותו‬ ‫טובת הנאה שקבלה בהן תתנה לנחבל אבל לא חייבוה למכור‬ ‫כתובתה לשלס לנחב?|וטעמא משום דק״ל המוכר שטר חובלחבירו‬ ‫וחזר ומחלו מחול ואס‪.‬תמכור כתובתה בטובת הנאה הרי ודאי‬ ‫תסתול כתובתה לבעלה רכל לגבי כעלה ודאי מחלה לפיכד אס‬ ‫נכר אותה למוכרה לאחרים אפרוחי בידינא בכדי הוא דהא לא‬ ‫יקגוה ואי משוס שמא ימצא אחרים שיקנו׳ רלא אסיקו אדעתא‬ ‫שמא המחול א״כ מפסדינן לקינה בידים ואין לב״ר לעשות כן‬ ‫ואס נכד אותה למוברה לנחבל שמא לא תמחול כיון דכל לגבי‬ ‫בעלה ודאי מחלה ה״ז גמי אטרוחי כי דינא בכרי ולא ממרחינן‬ ‫ואי לא משכחת מאן דובי! מינה גם נכסי מלוג וצאן ברזל בטובת‬ ‫הנאה וקא בעי נחבל למיזק מינה בטובת הנאה כייפין לה לזבוני‬ ‫ליה נכסי מלוג בחבלותיה וכן בהלואתו ואי הויא טובת הנאה טפי‬ ‫מחבליה או מהלואתו לא מחייבינן למיתכ מידי השתא אלא עד‬ ‫שעתא דקניא נפשה •‬ ‫י אשה שחבלה בבעלת אס יש בחבלה כרי הכתובה תמכיעה‬ ‫לבעלה ונפרע כה דמי החבלה ולא חיישינן כיון שאין לה‬ ‫כתובתה תהא קלה בעיניו להוציאה ולגרשה שאס אש לא תמכ־־נה‬ ‫לו בשביל חיוב כתובתה לא ימנע מלהוציאה שהרי אינו צריך ליתן‬ ‫לה כתובתה כיון שחייבת לו כעד החבלה כנגר כתיבתה אכל אש‬ ‫כתובתה ממכה מהחבלת אק אומייס למוליה לו שלא תהא קלה‬ ‫בעיניו להוציאה שאלמלא המכה לא היה מוציאה כיון שכתיבתה‬ ‫מרובה מהחבלת ומאין אס כתובתה מרובה מכתובה דאורייתא‬ ‫תעסירנה על כתובה ראירייתא ותמכור המותר ותפרע החבלה‬ ‫מהמותר ואס אינה יתירה על כתיבה דאורייתא לא תמכור כלל‬ ‫שהרי אסור לארס להשהות עס אשתו אפי׳ שעה איית בלא כתוכי‬ ‫אלא א‪ 2‬רצה הבעל כותב עלית ששיי בדמי החגלה או מגרשה‬ ‫ונוטל מכתובתה את הי־אוי לה‬ ‫י א דין אשת איש שחבלי בת אחרים או בעלה נתבאר בלבוש‬ ‫הבוץ וארגמן סימן פ״ג‬ ‫‪4‬‬

‫‪k‬‬

‫חב״ן‬

‫חיובי מיתות נ ״ ר היאך ת י ן אותם בזמן הזה‬ ‫ובר ה׳ מ י פ י ם •‬

‫א בבר ידעת דמצות עשת מן התורה לרון דיני נפשית‪.‬בחייבי‬ ‫מיתות כ״ר ושיגלה המצת לערי מקלט אבל עכשיו ב*מן הזה‬ ‫אין כידינו‪.‬להלקותו או• להגלותו או להורגו‪ .‬אויאפי׳ לחבטו מ״מ‬ ‫מה שיש בידינו לעשות מצוה עלינו לעשותו והוא שמנרין אותו‬ ‫ומחרימיןאותו ומבדילין אותו מכל קדוש׳ישראל וכ״ז מצד הדין שאין‬ ‫כידינו לדונו כדינו אכל אס רואיןב״ד שהוא^צורךשעהןומיגרר ‪-‬מילת׳‬ ‫יבולי! לענוש בכל מה שירצו שיש כח בידם‪ .‬לעשות כמ״שלעיל‬ ‫ס»׳ ב׳ » בר״א כדיני נ פ ^ ת שצריכין ב״ר ועדים כרין כזה אין‬ ‫דנין עכשיו אכל בדין הנהרגין בלא ב*ד דגק גס עתה כמ*ש ‪.‬‬ ‫ואלו הן הרודף אחד חבימ להורגו מצוה על הרוא׳ אותו שרוד׳‬ ‫שיהדיגגו כרי להציל את הגידי ודבר זה לפי׳ לה מקיא והכי יל&י׳‬ ‫לה כתיכ גכי נערה המאורסה צעקה הגערה המאירסה זאין‬ ‫מושיע לה משמע־ הא• יש מושיע •לה יבול להושיע לה בכל מה‬ ‫שיכול וא‪£‬י׳ להרוג את המר׳ אחריה לאוגסה וכתוב באותה פךשה‬ ‫גכי הנערה המאורסה כי כאשר יקים איש על רע^י ור*ו‪,‬־ינפש‬ ‫כן הדבר הזה ודרשו ‪ n‬׳ ‪ V‬וכי מה למדנו ממצח על הגערה‬ ‫המאורסה כלוי מ ‪ p‬א מ ר קרא אץ לנערה חטא משפט מית כי כאש־־‬ ‫יקוס וגו׳ משמע שבא ללמד מרוצח כי היבי רהתס אינם פטור ה״נ‬ ‫היא פטורה ואיזהיאונס איכא נכי מ צ ׳ רשייך לומר כשש רהתס‬ ‫פטורהי׳ג פסור ותירצו הי׳ז בא ללמד דין על הנערה ונמצא למר‬ ‫כלומר שנכתב בכאן כדי ללמוד רוצח מנערה המאורסה מה נערה‬ ‫להצילה מן העטרה בנ^שו של המד׳‬ ‫המאורסה ניתן‬ ‫אחריה לאנס׳ כדילפינן מואין מושיע לה אף רוצ׳ ניתן לתצילו‬ ‫כנפשו פי׳ כשהוא רואה אחד מ ד ׳ כדי להציל את הניד׳ וכיון‬ ‫דברואה תלוי הדבר משמע כל מי שראוהו יכול להורגו מיד אפי׳‬ ‫כלא התראה בעדים לפיכך אפי׳ אם המד׳ הוא קטן שמד׳ אחר‬ ‫קטן אחר להורגו אע׳׳ג דלאו בר קבולי התראה הוא מותר להרוג‬ ‫את היוד׳ הקטן ומ״מבץ גדול בין קטן צריך להזהימ בינו לבינו‬ ‫הוא זה אל תהרגהו ודע שאם תהרגהו‬ ‫ולומר לו ישראל‬ ‫יהדגוך והוא עומו רודף ואינו מקבל אזהיה ביוןדעדיץ הוא מ ד ף‬ ‫כל ישראל מצווים להורגו כףי להציל הנרדף בד׳יא שיכול היואה‬ ‫להרוג המדף אעי׳פ שעדיין לא הרג כשאין יכול לכוין להציל את‬

‫בחבירו‬

‫םישןתנה‬

‫הנרדף אא*כ הות את הרודף אכל אס יטל להצי* כאת ד‬ ‫מאבריו אשור להומו וילפיגן לת מלן״יא דכתיכ כי עצו אנשימ‬ ‫יחדיו ונגפו אשת וגו׳ אה ד ל ךהאי ינצו במצות שבמיתה הכתוכ‬ ‫מרב‪ -‬פירש שהם מריבין ומתכוונץ להרוג זה את זה והכו את‬ ‫האשה הכתו כ מדבר דכתי׳ ביה ואמ אשון יהיה ונתת נפש תחת‬ ‫נפש ואש לא היה מתבוונין להרוג זה את זה א ל א להכות או‬ ‫לחבול בעלמא אפי׳ היו נוגפים האשה ומתה לא היו חייבים מיתה‬ ‫נפש תחתנפשדלא הוי אלא כשוגג כיון שלא היתה כאן כוונת‬ ‫הריגה אלא ש״מ במתכוין להריגה דבר הכתוב וכבר אמרנו דסתפ‬ ‫ריצה הרודף להרוג ניתן להצילו בנפשו וא״כ דה שדדת מפוץ‬ ‫להריגה היה עליו חיוב מיתה של מ ד ף ואפייה אמר׳ רחמנא א מ‬ ‫לא יהיה אשון באשה שאין כאן חיוב מיתה מחמת האשה ענוש‬ ‫יענוש ברמי ולדות ואס יש עליו מיתת רודף למה יענש בממון הא‬ ‫קים ליה בדרבה מיניה אי אמרת בשלמא ?שיכול להצילו באי‬ ‫מאבריו לא ניתן להצילו בנפשו משכחת לה בממון כגון שיכול‬ ‫לא ניתן להצילו בנפשי‬ ‫לתצילו בא׳ מאבר? דאז‬ ‫הרואה‬ ‫שאין כאן מיתת רודף לפיכך אש לא יהיה אשון באשת ענוש‬ ‫יענש בממין שאין כאן חיוב מיתה כלל אלא אי אמרת יכול‬ ‫להציל בא׳ מאבריו אפ״ה יכול להצילו בנפשו היכי משכחת לה‬ ‫דיענש הא מ ר ף הואוק׳יל בדרבי מיניה אלא ש״מ כשיוכל להצילי‬ ‫באתר מאבייו אסיר להורגו ואש הרגז יש עליו חיוב מיתה אבל‬ ‫אינו נהרג בב״ד כיון שתחילתו כרשות גמס לזה שהרי כיון‬ ‫להציל אמ זה הכא במ־זתרת לגנוב ג״כ דינו כרודף ומיתר להורגי‬ ‫שנ׳ אס במחתות ימצא הגנב והכה ומת אין לו דמים והמעמ‬ ‫שחשוב כמדף דירוע רעל נפשות הוא כא שהרי הוא ידוע שאין‬ ‫ארס עימד על ממינו ויניח למלנו סמנו וירע שכ״ה יעמוד על‬ ‫ממינו להצילו והרי ודאי זה החותר כבד היתה השכמת דעתו שאמ‬ ‫כ״ה יקיש כנגדו יעמוד הוא עליו ויה~‪:‬דזו לכך אנד״ה תורה‬ ‫להורגו להציל בעל הממין לפיכך אין להירגו אלא כשימע בוראי‬ ‫שאש יעמיד בעל הממון להציל ממינו שלה יקיש ויהרגהו ומיהי כל‬ ‫ארס הוא בחזקת זו ומתה כלהחותדמותר להירגו אא״כ ידועחוא‬ ‫שההיתר הוא אוהב לבעל הממון שאף אש יעכדר כנגדו להציל‬ ‫ממיט לא יהרגהו וכן אש הא‪ :‬חותר על בנו אין להירגו דמםתמא‬ ‫דרחמי האב על בנז ואש אמ יעמוד בנו כננדו להציל ממונו לא‬ ‫יהרגנו וזהי שאמ״ הכתיב אש זי־חה עליו השמש דמים לו והקשו‬ ‫לרז׳יל וכי השמש עליו בלמ־ זידזה כשזרתה והלא על כל העולם‬ ‫זרחה ות־־צו רז״ל אין זה אלא כמו סשל־וה״פ אש במר לך הדבר‬ ‫על גנב זה בשמש שהוא שלום בעילם כך הוא במר לך על זה ה מ ג‬ ‫מ ג י ז כגון אכ‬ ‫שאינו בא להרוג אפי׳ אם יעכדר בעל הממון‬ ‫היוותה על כנו לגנוב ממון הבן דבידוע שרחמי האב על חכן‬ ‫ואינו בא על עסק נפשות אז דמים לו פי׳ הרי הוא כחי וט«‬ ‫שיהרגו חשיב מצח אא״כ ידוע שהאב זה שונא בני ואם יעמוד‬ ‫הבן כנגדו להציל ממונו יהרגנו מי שמשכן רבי׳כגון שעומק בזיופיפ‬ ‫כמקום שהמלכיות מקפידות דינו כמדי ומותר למוסרו למלכות‬ ‫‪t‬‬

‫כמ׳יש לעיל סימן שפ״ח מעי׳ י*ב »‬ ‫‪ j‬וכיון דמדף ניתן להצילו בנפשו אשה עוברה שהיא מקש*‬ ‫ללדת מותי לחתיך העובר במעיה בין בסם בין ב*ד מפני שחו*‬ ‫כמדף אחריה להורגה ברי׳א בעורה בתוך מעיה ולא יצא ראשו‬ ‫דאע״ג דטבעושלעולס כך הואכל זמן שהוא תוך מעיה אינו נקרא‬ ‫נפש שהרי לא חייבה עליו התורה מיתה אלא דמי וולדות לפי׳‬ ‫אמו עדיפה וידחה הוא מפגי אמי אבל אש הוציא ראשו אז נקרא‬ ‫נפש ארש ואין נוגעיןכו שאין זה נקרא מ ד ף שזהו טבעי שלעולם‬ ‫שיצא ואין מחין נפש דמאי אילמי האי מהאי ״‬ ‫וכן המדף אחר כל א׳ מהעריו׳ לאונסה כין חי*בי מיתת כ״ד‬ ‫‪j‬‬ ‫הזכור יכול‬ ‫אחר‬ ‫המדף‬ ‫בין חייבי מיתת בריתות או‬ ‫להצילו בנפשו ומצות להירגו כדי להצילו מן העבירה וילפינן לה‬ ‫מקראי מבדי׳ כתיב ולנערה לא תעשה רצי אץ לגערה חצוא מות‬ ‫ל״ל אלא כולהו לדרשא אתא והא• ולנערה לא תעשה דבר כתיב‬ ‫בלא ה׳יא לנער וקרינן בקמץ ולנערה כאילו כתיב כה״א ודרשינן‬ ‫תעשה רב* זת‬ ‫לא‬ ‫ולנער‬ ‫מסורת‬ ‫וררשינן‬ ‫מקרי‬ ‫הזביר מקר׳ ולגעיה זה נערה המאורסה חטא אלו חייבי כריתות מות‬ ‫אלו חייבי מיתות ב״דואכולהי קאי אין מושיע לה הא יש מושיע‬ ‫יכול להושיע בכל מאי ראיפשר ואפי׳להמג המדף להציל הנרדף‬ ‫מן העביי־ת וכילתו צריכידאיכתב רהמגאגער משים דלאי אורחי׳‬ ‫ליבעל ואיכא ביזיון ובשת גדול אבל נידה דאורחה אימא לא ואי‬ ‫כתב רחמנא געיית משוס דקא פגים לה בבתולי׳ ומתנגה עד בעלה‬ ‫כתב רחמנא הגי האי‬ ‫אכל הנערדלא קא פגים ליה אימ׳ לא ואי‬ ‫משום רלאו אורחיה הו׳ והאי משום דקאיפגים אבל שאר עריות׳‬ ‫דאוי־חייהל בכעילו׳ ולאנפישפגימייהו כאמסה שחביב׳ ויעלת חן‬ ‫משא״כ בשא׳ עריותאפי׳ פנוי‬ ‫על אמסה ועכשיו מתכנה עליו‬ ‫ובתולת‬

‫לבוש עיר שושן‬

‫‪ p o‬חכ!‬

‫הלבות הובל בחבירו‬

‫ובתולות לא מפגמן כולי האי וכן נשואות בעולות לא מפגמי‬ ‫כולי האי כמו ארוס׳ אימא לא כתב רחמגא חטא ואי כתב רחמנא‬ ‫חטא ה״א אפי׳ חייבי לאוין כתב רחמנא מות ואי כתב רחמנא‬ ‫מות ה״א חייבי מיתות ב״ד אין חייבי כריתות לא כתב רחמנא חטא‬ ‫וכ׳ית ליכתוב רחמנא חטא ומות ולא בעי נער ונערה והרי הן בכלל‬ ‫חד למעוטי העובר על אחת מכל המצות האמורות בתורה אפי׳‬ ‫לחלל שבת או לעבוד ע״ז שאינו גהיג אלא בבי׳ד והתראה ועדים‬ ‫וחד למעוטי המד׳ אחר בהמה לפיכך התר׳ אחר בהמה אין‬ ‫מצילין אותו בנפש ה מ ד ׳ שלא ניתן בנפשו אלא מדבר שהו עמת‬ ‫ויש בה קלון ופגם לנרד׳ כגון זכור ונערה המאויםת ושאר עריות‬ ‫ולא בהמה ומיהו רוצח בהדיא כתיב ביה וכל הנהיגיס דוקא‬ ‫קודם שיעשו העבירה אבל אם כבר עשו אותה אפי׳ לא גמרה‬ ‫רק שהערה בה אין דשאין להורגו דהאלא קפיד קראאלאאפגימה‬ ‫שלא תיפגם והא א־פגמה לה ‪4‬‬ ‫ך רדף אחר עמה ואחרים היורורפין אחריו להצילה ואמרה להם‬ ‫הניחוהו ואל תהרגוהו כדי שלא יהרגני אין שומעין לה דכיון‬ ‫ע א ו מ ר ת כדי שלא יהרגני הרי זה מקפדת על פגימה אלא שייראה‬ ‫עזמא יהרגגה ואינה מ צ ה למסור עצמת למיתה וככראמינו שלא‬ ‫הקפידה התירה אלא אפגימה מרלא התירה להרוג בשאר עבירות‬ ‫לפיכך אין שומעין לה אלא הואיל ומקפד׳ על פנימה מבהילין‬ ‫אותו ומונעין‪-‬אותו על ידי הכאת אביע ואם אינם יכולין להצילה‬ ‫באבריו מצילין אפי׳ בנפשו אבל אם אמר׳ סתם הניחוהו ואל‬ ‫תהרגוהו שומעין לה שהרי זו אין מקפדת על פגימה ואין מצילין‬ ‫אותו בנפשו הטעלגויה בין דרך׳ חתנו׳ בין דרך זנו׳ אם בעל׳‬ ‫כפרהסי׳ והו* שיבעול אות׳ לעיני עשרה מישר׳ או יותר קנאי!‬ ‫והם המקנאין לה׳ פוגעין בו ומותרין להורגו במו שעשה פנחס‬ ‫ו מ ק א כשעת מעשה אבל אס פירש ממנ׳ אסור להורגו ודוקא‬ ‫שהתרו בו ולא פירש ומקא שבא הקנאי להורגו מעצמו אין מוחין‬ ‫כו אבל אם בא לב״ד ושאל אי! מודין לו לעשות וכל זה הוא‬ ‫הל*מ ומעשה פנחס בזימרי כן היה «‬ ‫ך מיני ישראל והם שעובדין לעי׳ז או העושה עבירה להכעיס‬ ‫מאחת מכל מצות התירה אפי׳ אכל נבילה או לבש שעטנז‬ ‫להכעיס ופיר׳ להכעיס שמפקיר עצמו לזה כגון שיש איסור והיתר‬ ‫לפניו והוא מניח את ההיתר ועושה את האיסור אע״פ שאינו טוב‬ ‫מן הייתר זהו נקיא להכעיס מ ד א י מינוי נזרקה בו שעושה להקניט‬ ‫את בייאו יתברך וכן האפיקורםי׳והם שבופרי׳ בתורה ובנביאי׳‬ ‫ובתויה שבע׳יפ כל אלו אם יש בידו כח להורגן בסיי׳ בפרהסיא‬ ‫יהרוג ונראה לי משום שאמרה תורה ביושבי עירהגדחת להורגם‬ ‫בסייף משום הבי אמיו באלו ג׳יכ אם יש בידו כח שיהרגנו בסייף‬ ‫עתם דומים ליושבי עיר הנדחה ואם לאו יבא עליהם בעלילות‬ ‫ע ד שיסבב הריגתן כיצד דאה אחד מהם שנפל לבור ויש םולס‬ ‫בבור שהיה יכול לעלות יקרי׳ ויסלק את הסולם ויאמר הריני ט מ ר‬ ‫להוריד כני מן הגג ואחזירנו לך וכיוצא בדבי־יס אלו שיסבב שלא‬ ‫יוכל לעלות אבל הנדס שאין בינינו ובינם מלחמה ורועים בהמה‬ ‫דקה מישראל במקום ש ה ש מ ת הס של יש!־אל ומייעין בשדותיה׳‬ ‫וגוזלי׳אותם וכיוצא בהם שעיברי׳עבימתתמידאע׳יפ שעושיןמשוס‬ ‫חמדת הממין כגין המעיס שמעיה בשכר כיוןשעושין משו׳הנאתן‬ ‫כן תמיד הרי אלו אין מסבביי מיתתן אבל אס באי לידי סכנת כגץ‬ ‫ש י א ה א׳ מהם שנפל לים אין מצילין איתו שנאמד לא תעמיד על‬ ‫דם רעך והאי לאו רעך הוא יד׳יא ב י ש י א ל ב ע ל ע ב י מ ת והיא‬ ‫עומד ברשעי ושוגה באיילתו תמיר בגין רועי בהמה דקה שפקרו‬ ‫בגזל והס הלכים באולתם אבל ישראל ב ע ל ע ב י מ ת שאינו עומ‬ ‫ב י ש ע ו תמיד אלא עושה עבירות לתנא׳ עצמו בנון איכל נבילות‬ ‫לתיאבון ואס יש היתר לפניו לא שביה התיר׳ ואכיל איסור׳ ז׳יז‬ ‫מצו׳ להצי־יו ואסיר לעמוד על דמו דעייין רעך הוא ו ש מ א י ע ש ׳‬ ‫תשוב׳ או כעל הגמול השליית׳ ישלם עונשו בבא עתו ועייל גלכוש‬ ‫ע״ז סי' קניית ‪4‬‬

‫ת‬

‫ו‬

‫ש‬

‫תכו‬

‫חייב א ר ם להציל א ת ח ב י ר ו ביןבגופו ביןבממונו‬ ‫וכןמצות ע ש ה להסיר כ ל מ כ ש ו ל ש י ש בו ס כ נ ת‬ ‫נפשות‬

‫ו ע ש י י ת מ ע ק ה ל ע ו ובו י א סעיפים ‪k‬‬

‫א הרואה אה דבירו טיבע בים או לסטים כאין עליו או חיה‬ ‫רעה בארז עליו ויכול להצילו הו׳ בעצמו או שישכור א ד י י ם‬ ‫להציל ולא הציל או ששמע גרם או מוסרים מחשבים עליו רעה‬ ‫או שומנים לו פח ולא גילה אוזן חבירו והודיעו או ש י י ע ב‪,‬גוי א;‬ ‫באגס שהו׳נא וקובל ע ל י ח נ י ר ו ויכול לפייסו בגלל חבירו ולהסיר‬ ‫השטנה שבלבו ולא פייסו וכל כיוצא ברברים אלו עובר על לא‬ ‫תעמיד על הס ר ע ך והא דאמרינן שצריך אפי׳ שישכור אחרים‬ ‫להציל ואם לא הציל עובר משום לא תעמוד וגוי ילפינן לה חכי‬ ‫תעמוד על דם רעך טיבע‬ ‫בגמרא ד^ריך על הלימוד דלא‬ ‫מ ה ר כי׳ הא מהכא נפקא מהתם נפקא אבירת נופו מנין תי׳ל‬ ‫והשבותו ומשנינן אי מהתם ה״א ה״מ בנפשיה אבל מיטרח ומיגר‬ ‫אגירי אימא לא קמ״ל שחייב אפי׳ לשכור מיהו אמ יש לניצל‬ ‫להחזיר למציל חייב להחזיר שאינו חייב להציל נפש חבירו כממוני‬ ‫היכא דאית ליה לניצול וכל המציל נפש אחת מישראל כאיל‪5‬‬ ‫קייס ג ־ולח מלא ‪4‬‬ ‫ב מצות עשה לעשות אדם מעקה לגגו שנ׳ ועשית מעקה לגגך‬ ‫ולא תשים דמים בביתך כי יפול הנופל ממנו והוא שיהיה‬ ‫בית דירה שבני ארם מצויין ‪ 1‬ס ויש לחוש פן יפול הנופל אכל‬ ‫בית אוצרות ובית הבקר וכיוצא בהן אינו זקוק לו‬ ‫בל בית שאין בו ד׳ אמות על ארבע אמות פטור ממעקת‬ ‫שאינו ראוי לדירה מחמת קוטנו‬ ‫‪4‬‬

‫וביתך‬ ‫ף בית ש י שני שותפין חייבים במעקה אע׳יגדכתיב גג‪,‬‬ ‫שהם לשון יחיד מ״מ כיו! שאמר הכתוב כי יפול הנופל ממנו‬ ‫דלא תלה הכתוב אלא בנופל אין‪ ,‬חילוק בבעל הבית אם הוא אחד‬ ‫או שנים א׳יכ למה נאמר גגד למעוטי בתי כנסיות ובתי מדרשות‬ ‫לפי שאינם עשויי ן לדירה «‬ ‫ןן היתהרשות הרבים גבוה ^זגגו אינו זקוק למעקה שנאמד כי‬ ‫יפול הזופליממנו ואין אימ ניפל ממטה למעלה ‪,‬‬ ‫גובה המעקה לא יהיה בפחית מעשיית טפחים כדי שלא‬ ‫יפיל בו׳ממנו הנ־פל וצי־יך להיות המחיצה חזקה כדי שישען‬ ‫איים עליה ולא הפול‬ ‫כל זמן שמניח גגי בלא מעקת ניטל מציה עשה וגם עובר ע ל‬ ‫לא תעשה שגאמי לא תשים דמימ בביתר ‪4‬‬ ‫א ר ד הגג ואחר כל דבר ש י ש בו סכנת וראוי ״שיבשל בו אדפ‬ ‫וימות כגון שהייתה לו באר בחצירו בי; ש י ש בו מים כק שאין‬ ‫ב ו מים חייב לעשיית חוליא גבוה עשרה טפחים או לעשות לת‬ ‫כיסוי כדי שלא יפול בת אדם וימות‬ ‫להסירו‬ ‫‪ Q‬וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות מצות עשה‬ ‫ולהשמר ממנו ולהזהדבדכד יפה יפה שנאמד ה ש מ י ל ך ושמיני‬ ‫נ פ ש ך וגומי* ״ואם לא הסיר והניח המכשולות המביאים לידי סכנת‬ ‫ביטל מצות עשה ועבר בלא תשים וגו׳ ‪4‬‬ ‫י הרבה דביים אסרו חכמים מפני ש י ש בהם סכנת נפשות והח‬ ‫מכלל תשמר לך ושמור נפשך ו ג ו מ י וקצתם לנתבארו בלב״ש ע״ז‬ ‫םימן קי״ו ועוד יש דבייימ אחדים ואלי הן לא יניח אדם פיו על‬ ‫הסילון המקלח וישתה וכן לא ישתה בלילה מהנהרות ומהאגטיה?שמא‬ ‫יבלע עלוקה והיא אינו דואה ועיין בלבוש ע׳יז סימן ק א ‪4‬‬ ‫י א בל העובי• על רבדים אלו וביוצא בהם ואומד הייני מסכן‬ ‫בעצמי ומה לאחרים עלי בכך או איני מקפיד ב ‪ :‬ך מכין‬ ‫אותו מכת מרדות שהרי עבר על אישור דאורייתא דכתיב השמד‬ ‫לך ושמור גפשך וגומי והנזתר בהם ת נ א עליו ברכת טיב‬ ‫ויקבל טוב מטוב ‪ 4‬כגל*ך ואי׳עי *‬ ‫י‬

‫‪4‬‬

‫ל‬

‫ב‬

‫ע‬

‫סימני הספי‬ ‫לפניך לוח‬ ‫• ע ן כי ראיתי רוב התיעלת המניע אל הקורא הי ימצא מבוקשו והקל מעליו טורח ומשא הייפוש אמרתי להציג‬ ‫אשר לא נדפס בדפוסים הראשיניםלהוא לוח ההלטת ולודי סימני הדינים מספרי לבוש מלגות למען ירוץ הקורא למצוא כל די!‬ ‫ודין במקומו אשר יחפוץ אחר א מ ר יעיין בספר הנכבד הזה ‪:‬‬ ‫וחא לך סימני לבוש החמישי מסגרי לכיש המ?^ות והוא לכוש הנקרא עירשושןוהוא הכולל כל הדינים הכלולים כטור ח׳יימ וטעמיהם ‪:‬‬ ‫באיזה עניןנפרע מל־יה יכו׳ ‪ :‬בחור׳ משכקותזר ועשה שטר מכיר׳‬ ‫מכריזין על בכפי ית מים‬ ‫‪ :‬קנא דין אילי שאין אכילתן ראייה‪:‬‬ ‫אין נזקקין לנכסי קטן‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬קנב דין אילו שאין להם ובו׳‬ ‫גובה‬ ‫בשטר‬ ‫ד־ן מלוה‬ ‫הלכות נזקי שכנים‬ ‫ממשעבדי והמלוח על‪-‬פה‪:.‬‬ ‫אין ב״ח טורף מטה שקכ!ז; קנג הוצאות זיז וטרזב והעמדת סול•‬ ‫אין הבעל הוב וכו‬ ‫ונעיצת קורות‬ ‫דין בעל חוב עם הלוקח אס קנד חזקת חלימה וכמה צ ד ד כ ר ;‬ ‫יכול לדחות אץל הלוה‬ ‫‪:‬‬ ‫קנה דין הי־חקת נזיקין‬ ‫דין הפידית יהשבח וכוי‬ ‫קנוי דין טי שירד לאומנתו של ח‪3‬ירן‬ ‫כי‪$‬ר יותבין לו הטירפא‬ ‫וטי שמביא סחורה לעיר אחרי‪:‬‬

‫קח‬ ‫גז די{ שטר פקוע‬ ‫הלכות דיינים‬ ‫נח שי שהוציא ש״ח ?ןל״חבית‪ :,‬קט‬ ‫א מינוי השופטים באיץובח״ל ‪:‬‬ ‫נט שטר מקוייס׳^הל׳ טוען פרוע‪ :‬קי‬ ‫‪ 3‬ב״ד מכין ועונשי׳לצורך שעה‪:‬‬ ‫ס דין שעבוד מטלטלי אגב בי׳‪ :‬קיא‬ ‫‪:‬‬ ‫נ ככמה דיינים דנין‬ ‫סא כמה דינין מענק השטרות ‪:‬‬ ‫ד כיצד אדם עושה דק לעצמו ‪:‬‬ ‫ט׳‬ ‫הנישאת‬ ‫אשת‬ ‫דין‬ ‫סב‬ ‫קיב‬ ‫ה באיזה יום דנין ובאתה זמןביום ‪:‬‬ ‫סג מי שהיעד עליו שמחזיר כו׳‬ ‫ו על כמה דנין‪ :‬ז מי ראוי ליו‪: :‬‬ ‫סד נפקד שרצןז‪ .‬לעככ בחובו קיר‬ ‫ח שלא למנ־ת דיין שאינו כו ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫שטרות •הפ־ןדון‬ ‫שלא אקח שוחר והתרת מ ׳ ‪:‬‬ ‫ודין‬ ‫שנמצאי‬ ‫שטרות‬ ‫דק‬ ‫סה‬ ‫הטו‬ ‫י יו‬ ‫‪:‬‬ ‫להיות מתון בדק‬ ‫קטו‬ ‫שובר שנמצא ביד‪ :‬שליש‬ ‫כיצדמזמיני׳ לדין ועל פימי‪:‬‬ ‫דין מכירת שטרות יאונאתן‬ ‫דיי! שבאו לפניו רך וקש׳כר‪ :‬״‬ ‫הלכות שותפין בקרקע‬ ‫הלכות אפותילוי‪.‬‬ ‫דיני שמטה ופרוובל‬ ‫כיצד כוחריס זזדייניס ב^אי( םת דק שטרות הע‪-‬רץ גו״‬ ‫קיו דין העושה שדהו או וכו׳ קנז שנים שהם שוחפק בחצר מ׳‪:‬‬ ‫בעלי‬ ‫קיח הכותב ללוקח שני דין וכוי קנח חלקי גינה או בקעה כיצד כו׳‪:‬‬ ‫ס ט די הוציא עליי כתב ידי כ־‬ ‫?‬ ‫יד אם אהד מבעלי דינין כו׳‬ ‫‪ - .‬י ן י ^ קנט היוק ראייה שטגג לגג כר ‪:‬‬ ‫־ ל‬ ‫ע• יק מלוה על פה ואם אמר לו י י‬ ‫מי איזה דיןדנקתחלה ודין מרומי‪:‬‬ ‫אל תפרעגי אלא כפני עדים‪:‬‬ ‫שהתנה שיגבה מן העידית• קס גג הסמוך לחצר ושתי כו׳ ‪:‬‬ ‫‪ ID‬במה זמן נותנין להבי׳ ראיה מי‪:‬‬ ‫עא לוה שהאמין למלוה בעל פי־ז הכ הזורק חובו םתם או כתלר קסא דבדים שכני החצר בו»ין כר‪:‬‬ ‫יז להשוות הבעלי דינין בכל דבר‪:‬‬ ‫למה מועיל נאמנות‬ ‫קסב דברים שכני מבוי בופק ןהכר‪:‬‬‫ניטין יזרמו ינאבד‬ ‫ידו כיצד נושאין ונותניןבדבר כי׳‪:‬‬ ‫עג דין• מלוה על המשכון כו׳‬ ‫‪ £‬י ׳ תסג דברים שכני העיר כופין כר‪:‬‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫׳‬ ‫מ‬ ‫הלוואה‬ ‫סתס‬ ‫זמן‬ ‫כמה‬ ‫^‬ ‫•גו ^יצדניהגץבפםק‪,‬ו‪0‬ררכתיבתו‬ ‫קסר ב * ועלייה שלשנים יטה כר׳‪:‬‬ ‫‪, ^ j n m‬‬ ‫ד‬ ‫קסת מי שיש לו גינה תחת בד כוי‪:‬‬ ‫*‬ ‫קסי טי שנפל כותלו לגינת חבית‪:‬‬ ‫הלבי״ז ה״שאה‬ ‫כא‬ ‫הלכות טוען ונטען‬ ‫כב מי שקבל עליו קיוכ או פסול‬ ‫שתי גינו׳אחת גבוה מחברתי‪:‬‬ ‫יוי־‬ ‫‪i‬‬ ‫‪i‬‬ ‫‪w‬‬ ‫‪v‬‬ ‫ודלור‬ ‫רמלוי‬ ‫אח‬ ‫ד‬ ‫ו‬ ‫‪5‬‬ ‫קסח שטף נ י י את זיתיו והגיכ׳ כר‬ ‫השלי־יית אי ה ה ־ ^‬ ‫עה אם המליה והלוה צר כין כ ו ‪.‬‬ ‫ו ח שביעה והפוכה ^‬ ‫עי אחר שלוה משנים כיי‬ ‫הישאהעל דר נכתבתוכר‪ :‬קסט שי ש י ש ל ו בורלפניס כו׳‬ ‫ההג‬ ‫כד שנזקקק לתובע תחלה‬ ‫־עז דין שנים שלוו מאחד כו׳‬ ‫נתב־ואש יכול לעשוימורש׳‪ W :‬גנות המסגקרמים ממעיין אחמ‬ ‫קיר‬ ‫כה דיין שטעה מתי חוזרומשלם‪:‬‬ ‫עח הטוען שפרע תיד הזמן‬ ‫קכה השר‬ ‫‪:‬‬ ‫כו שלא לדון בדיני גוים‬ ‫חלוקת שותפו׳ קרקע‬ ‫שילח ח י י אי פהיי" י‬ ‫עט דין האימ־י לא לויתי כו׳‬ ‫לשום‬ ‫מ שלא לקלל דיין ולא‬ ‫קעא‬ ‫ע ימ "ר של^זתן‬ ‫פ באיזה ענה טוען ותזי וטוען‬ ‫איזה דבר שהשיפתץ כ•׳ ‪:‬‬ ‫—‬ ‫מ*‬ ‫הלכות " "‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫כר ישראל‬ ‫בית או חצי־ אין נותניזכי׳‪:‬‬ ‫ל קיו ה ^ ו ר ע חיבי במלמד שלשתן‪ :‬י י‬ ‫פא אס הודה מעצמו מתי‬ ‫שית»ין איאחי׳שר־צו לחליק‪:‬‬ ‫קכז דיי איש שלוה מאשתו וגרשה ־ ע ג‬ ‫לומר משטה אנ* ב י‬ ‫• הלכות ע ה ת‬ ‫פב‬ ‫אחייאישיתייז אי בכור כר‪:‬‬ ‫י ׳ אי מעברי ישחירו והלוה מן דגר ‪ :‬ק ע י‬ ‫י*‬ ‫דיז ? י‬ ‫בוז כיצד מאיימי! העדים כו׳‬ ‫פג דין מלוה שהודה בשטדגי' קכח דין הפירעהוב של חבית או‬ ‫הלכות מצרנות‬ ‫‪ 82‬שלא יוכלו העדים לחזור‬ ‫פר‬ ‫שמשכני בשביל חבית‬ ‫'‬ ‫"‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫‪ :‬קעה אחין שיצו לחלוק ובל דיגא‬ ‫צתכיןכר‬ ‫אין עידי ממונות‬ ‫ל‬ ‫פה הוציא עליו שט״ח והלה כו׳‪:‬‬ ‫לא דין הרכה כתי עמת‬ ‫*‬ ‫י־‬ ‫הלכות ע ר ב‬ ‫פי ראיכן נושה כשמעת וכו׳ ‪:‬‬ ‫לב המודה בפני עדים ואמר כר‬ ‫הלבות שותפין‬ ‫דין ה ע י ג ב ש ט ד ^‬ ‫& ה‬ ‫פז דיני שביעת היסת ושבועה‬ ‫לנ פסולי עדו׳ מחמ׳קורבה ועבד‬ ‫‪:‬‬ ‫דאורייתא'‬ ‫למתי נפרעין מן הערב ‪ :‬קעו השיתיף כיצד מתקיים כר ‪:‬‬ ‫לד עדים הפסולים מח‪:‬ית עבירה‬ ‫פח דין •כפירה והיראה כו׳ ‪:‬‬ ‫דיז עיב שפרעלמלוה וכי׳‪ :‬קעז שיתפין שאחד טהס ירד כ ר ­‬ ‫לה פסיל סומא וחרש שיטה וקטן‬ ‫פט שהשכיר נשבע ונוטל‬ ‫‪ uLj :‬מי שחזר אתר שנתרצה וכוי‪ :‬קעח שיהף שבקש מהמוכש כי׳ ‪:‬‬ ‫רבים שהעידו ונמצא אחד‬ ‫צ הניזק*! נשיעין יניטלת כי׳!‬ ‫עבי ואשה וקטן שערבי וכו׳‪ :‬בועט שותפין אין להם חזרה זה על זר‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫מהם קתב או פסול‬ ‫צא חנווני נשבע יני^׳ודיןפנהסיס‬ ‫קפ שות‪£‬ין בחצי שנידו כר‬ ‫^‪JLJU‬‬ ‫י "^ י * ״ * ‪ « .‬״‬ ‫לז פסולים מחמת הנאה‬ ‫צב דיי • החשיד על השביע‬ ‫קפא שיירא שעמר עליה גייס כר;‬ ‫הלכות חזקת ס ט ׳ מלץ‬ ‫לח קצת דיני הזמה‬ ‫צג ריזשביעי׳םפקישבוע׳השותפין ק^י מי שמוחזק במטלטלי! יכו׳‪:‬‬ ‫הלכות שלוחין‬ ‫צד דין גלגיל שבתיה‬ ‫הלכות שטרות‬ ‫א־מן שטוען ברכר שהוא‬ ‫אימז שקנאי מבעליו ‪ : .‬קפב כיצד נעשה שליח או כו׳ ‪:‬‬ ‫לט כותפק שמד >‪* * » rf» rtt‬ה איז׳שטעינשבעקי^ל הקרקעית‬ ‫הלה דין המיזיק בבעלי חיים ‪ :‬ק*ג עשה שליח למנית לוחטקכר;‬ ‫ודי! הקישבזמז הזה‬ ‫ועל איזה מתבין‬ ‫מי שנתחלפו כליו בבית קפד הקונה שרה על שם אחר מ­­‬ ‫צו רדש שוטה יקטן איזי שביעת ‪1,‬ן‬ ‫דין המחייב עצמו להבירו‬ ‫מ‬ ‫האומןאובבי׳האכלאובכי׳המשת׳ז קפה םיסור שמכ־ בפחות אי ט ׳ ‪:‬‬ ‫גשבעין וגס אשת איש‬ ‫דין ימי שנ מחק אי אבר ש׳יח‬ ‫מא‬ ‫קלז מי שלקחפיתתיו של׳חבייי‪ :‬קפו הלוקח כלים טן האומן למוטי׳!‬ ‫מב שביתכקהשמרבכללשוןט׳‬ ‫הלכות גביית מלוה‬ ‫קלח דין שנים איחזין בטלית יכו׳ קגז דין שליח שט־ען שאירעוכר‪:‬‬ ‫מג שצריך לכתוב זמן בשטר כו׳‬ ‫‪.‬מד דק חזרת השטר בשיטה ט צז להלוות לענ׳ ושלא לנייג׳שי קלט די! שנים דליקים כדבי וכי׳‪ :‬קפח אין שליחות לגוי ויש כר ״‬ ‫והשבת העביט ותן הכדר קמ דין החזיק בנךקע של חבית‬ ‫מה שהעדים ‪-‬צריכין לקרות כו׳‬ ‫הלכות מסח ממכר‬ ‫ודיו חוקת הכתים יחנייית נ‬ ‫מו עדים שאמת קטנים כר צח םדר גביית הייב והמבקש זמ!‬ ‫לפסול שטר ־אש לא בא בזמ‪-‬ו קמא דק חזקת שדה הלבןוהאילן! קפמ דין אס ח מ ק ה נגמר בדברים‬ ‫‪ 10‬טי שטועןאמנה היא אי כו׳‬ ‫צט ביצי־ משביעין ללוה כיי י־ קמב דין סיוע המערעי למחזיק קץ דין קניית ק־קע ככסיז‬ ‫מח שכותבי! טופסי שטרות‬ ‫בחזקתי ואש היה הסייע בטעות‪ :‬קצא דין קניית קרקע בשטר‬ ‫המבקש זמן לפרעין כמה וכי׳׳‬ ‫מש שינית העדים שם הלוה כר ה‬ ‫‪:‬‬ ‫מגבין לבעל חוב מעות וכי׳ קמג דין המחזיק שלא בפני קצב דין קניין קרקע בחזקה‬ ‫נ שטר שכתי׳כי לויתי ממרמנה‪ :‬י י‬ ‫ש»ר שאין בו אלא עד אחד ק מאיז׳רךקע מגביןהחוכלב׳יח״• המערער והיא במדינ׳אח־ת אי כיח קצג המתבר לקרקע דינו בלרקע ‪:‬‬ ‫נא‬ ‫שמיןל־ךקע של ליה ואם וכר ג קמר שנים שהחזיק־ בשרה וכו׳‬ ‫קצר גוי שטנ־ ק י ק ^ ש י א י מי‪:‬‬ ‫׳ ‪P‬‬ ‫אי אחד מהם פסול‬ ‫‪:‬‬ ‫נב שטר שייט בי ריבית או קרוע‪ :‬הד דין בעל חוב־מאיחי יכי' ‪ :‬ק‪:‬זה הביא המחזיק עדים ילא יכו׳‪ :‬קצה דין‪.‬קני־ת יךקע אי כוי‬ ‫קצו דין קניין עבד כנסני‬ ‫־ זה ד‪ r‬התופש לבע*ח במקיסוכו׳‪ :‬קמו מחאה מבשלת החקזה וכי‬ ‫נג שלא לשנית השטד‬ ‫קנז דין קגיק בימה גסה ודקה‬ ‫נד דיןאסמבתא ואם כותבי! שובר קי דיןהביליפרעשלא בפניבע״ח קמז המערער על השיה וכרי‬ ‫קצ־ז דין קניית מג^טלין איזה כו׳ ‪:‬‬ ‫מי שאבדה לי ד‪-‬ך שדהו‬ ‫‪:‬‬ ‫וכיצד כותבי! אותו‬ ‫‪ :‬ה‪5‬ות גביית חוב מןהיתומי׳;‪ 2‬אילו שאין לתם חוקה ובו׳‪ :‬קצט יש הדכיס ׳שטעיתי קונות טי‪:‬‬ ‫נה דק שלישית‬ ‫מי שירד לתוך שרה חגית ר דין קניית פטלט״יז ע״י בר ‪:‬‬ ‫ק!‬ ‫אשת הנושאת והנותנת כר ‪ :‬קז הופן את היתומים וכו׳‬ ‫רא דין‬

‫ידי­‬

‫‪°V‬‬

‫מ‬

‫כ י מ י ס‬

‫י‬

‫ח‬

‫ד ‪:‬‬

‫ט‬

‫ת‬

‫ה מ ו כ ר‬

‫שד‬

‫כ‬

‫ו ח‬

‫ת‬

‫ת‬

‫ת‬

‫ה‬

‫כ‬

‫א‬

‫ה‬

‫ע‬

‫ו‬

‫ש‬

‫ה‬

‫‪n‬‬

‫י ד י‬

‫ח‬

‫ע‬

‫ל‬

‫י‬

‫ח‬

‫‪1‬‬

‫‪:‬‬

‫מ‬

‫ע‬

‫ד ס‬

‫ת‬

‫י‬

‫״‬

‫‪t‬‬

‫‪p‬‬

‫ו ן ד י י ן‬

‫שא‬

‫מ י כ ו ׳ ‪:‬‬

‫‪:‬‬

‫כ ו ׳ ‪:‬‬

‫י כ ו‬

‫‪rtehn‬‬ ‫ע ב‬

‫ז‬

‫א‬

‫ש‬

‫ש‬

‫נ‬

‫ה‬

‫‪:‬‬

‫ח י ע כ‬

‫‪:‬‬

‫ה פ‬

‫ג ם‬

‫א‬

‫י‬

‫&‬

‫ח ת‬

‫ש ט‬

‫‪ ,‬י‬

‫כ י‬

‫‪:‬‬

‫י ב‬

‫ט צ ר‬

‫י כ ט‬

‫‪1‬‬

‫‪K‬‬

‫‪1‬‬

‫‪:‬‬

‫ה‬

‫!‬

‫ה‬

‫!‬

‫ץר‪:‬‬

‫‪:‬‬

‫א‬

‫‪:‬‬

‫כ‬

‫‪J‬‬

‫‪1‬‬

‫סימני הספר‬

‫כ‬

‫‪:‬‬ ‫י א ד ן רשם על החבית כו״‬ ‫רב דץ קניית טטלטלין אגב ט׳‪:‬‬ ‫דג כל טטלטליןנקנין כחליפיןבר‪:‬‬ ‫רד אימתי מקבל החוזר טי בו׳ ‪:‬‬ ‫רח דין מוכר מחמת אינם כו׳ ‪:‬‬ ‫דין כשאמכור אמכור לךכ*׳‪:‬‬ ‫וו‬ ‫המוכר נכסיו על תנאי כו׳ ‪:‬‬ ‫רז‬ ‫רח טקח שנעשה בצד איסור ‪:‬‬ ‫רט המקנה דבר שאינו טסוייםבו׳‬ ‫די המקנה לעובר שלו או כו׳ ‪:‬‬ ‫ריא ד ן דבר שאינו ברשותו כר‪:‬‬ ‫ריב דין מקנה דירת בית או ט ׳ ;‬ ‫שעת אסור להזיק ממין חבירו כו׳ג‬ ‫דיג פימת כוורות ופיתח שובךכר הלכות פריקה וטעינה ודין הלכות חכירות וקבלנות‬ ‫שעט דין זה בא כ־וכיתו וזה כוי ג‬ ‫ת ל כ י דרכים‬ ‫ריד המוכר בית סתם מה כו׳ ‪:‬‬ ‫האומר להכירו קרע כ י ׳‬ ‫שד מקבל או חוכר מחמדו ט ׳ ; שפ‬ ‫רטו המוכר חצר ובת הבד כו׳ ‪ :‬רעב דק בהמיה אי ספינת כו" ‪ :‬שבא הסקבל בית השלחין כוי ; שפא דק ה׳ שישבו על ספסל‬ ‫המיכר שדה ואמר חוץ כר‪:‬‬ ‫רמז‬ ‫שכב המקבל שדה מחבית כו׳; שפב הקוצץ אילן שלחבירו כו׳‪:‬‬ ‫ריז‬ ‫כו׳ ‪:‬‬ ‫המוכר בתוך שרה אמת כו׳ הלכות הפקר ונכסי הגר שכג המקבל שדה מחבית ט ׳ ; שפג דין אדש המזיק‬ ‫ריח‬ ‫המוכר בית כור עור כר ‪ :‬רעכ דין הזוכים טן ההפקר כי״ ‪ :‬שכד המקבל שדה לזרועה מין כו׳; שפד דין אדס‪ .‬המזיק שלא כניפי‪:‬‬ ‫דיט‬ ‫כיצד מסייטין המצרים כר‪ :‬רעד עוד יש דבי ים יטיתי־ים כו״‪ :‬שיה המקבל שדה מהבית כו׳ ; שפה דין הזיק שאינו ניכר כו״ ‪:‬‬ ‫רך‬ ‫המוכר את הספינה וקתן ט ׳ רעה דין הזוכ^ בנכסי הגר כו״ ‪ :‬שכו המקבל שדה לזתעה כו׳ ־ שפו חיי^יק שביןגרמי בנזקיןכי״‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫בטאתיםכו׳‬ ‫שאמר‬ ‫מוכר‬ ‫דכא‬ ‫׳‬ ‫ט‬ ‫להסתלק‬ ‫שבא‬ ‫מקבל‬ ‫דין‬ ‫שבז‬ ‫שפז שמין השברים לניזק כ ו ״ ‪:‬‬ ‫רכב שנים חלוקים על ־חמקה כר‬ ‫כוי ‪:‬‬ ‫שכח דין מקבל שרוצה‬ ‫הלכות נחלות‬ ‫שכט המקבל שדה לזמן ומת כוי‪ :‬הלכות מ א ב ד טמון הכירו‬ ‫המחליף פרה בחמור וילד׳בז׳‬ ‫רכג‬ ‫!‬ ‫רעו סדי־ נחלות כ צ ד הוא‬ ‫ומלשין‬ ‫ומוסר‬ ‫רבד המחליף פיה בחמור כו׳ ‪ :‬־ע׳ ‪-‬־בטי• גומי פי שניםואיזייכו״ של המקבל שדה ליטע כמה בו׳‪ :‬בידים‬ ‫רכה אס קיבל עליו כל אינם כר‪:‬‬ ‫שפח דין ניזק נשבע ונוטל ‪:‬‬ ‫יעח איי ייככיר נוטל פי שנים ט*‪:‬‬ ‫הלכות ש כ י ח ת ופועלים‬ ‫הטיבר שדה שלא באחריי׳ ‪:‬‬ ‫רבו‬ ‫רעט דין האיטר זה בני או אחי כו״‬ ‫הלכות נזקי ממון‬ ‫הלכות אונאה ו מ ק ח ט ע ו ת דפ אמר אחד זר אחינו או כי•! שלא השוכר פועלים ינהג כ ו ׳‬ ‫רפא המעכיר נכסיו מבניו כו״ ‪ :‬שלב דין האומר לשלוחו צא כו׳ י־ שפט דין ממון האדם שהזיק כו״‪:‬‬ ‫רכז עד כמת הוי מחילה או כו׳ ‪ :‬דפב שלא להעביר נחלה מטיט'‪ :‬שלג השוכר את הפועל ובא כוי‪ :‬שץ נזקי רגל ותולרותיי כו׳ ‪:‬‬ ‫רבח אסור להונות בדברים כו׳ ‪ :‬רפנ ייז ירוש׳גוי וגר וישיאל משימד שלד השוכר את הפועל כו׳ ‪ :‬שצא שן באיזה מקים ובאיזה כדי?‬ ‫רכט המוכר לחבירו חטים ט '‬ ‫‪ :‬רפד אין צריך עדית ליורש בוי ‪ :‬שלה השוכר את הפועל כו׳ ‪ :‬שצב דין כלב שנטל חררה ט ״ ‪:‬‬ ‫רל‬ ‫המוכר לחבית מייתף של כו׳ רפה שבוי שברח והיצא לדעת כ־״‪ :‬שלו השוכר את הפועל לעשו׳כר‪ :‬שצג הכניס פידותיו לחצר כו״ ‪:‬‬ ‫ו ל א ש ־א לרמות בטד׳במשקלכר‪ :‬רפו יתומים גדולים וקטנים כו״ ‪ :‬שלז דין אכילת פיעל בשע׳ כוי‪ :‬שצד בהמה שנפלה לגינה כי״ ‪:‬‬ ‫טי שטת והניח בנים כו• ‪ :‬שלח דין אכילת בהמה בשע׳כו׳‪ :‬שצה המשסה את *‪*.‬די•‬ ‫רלכ המוכר דבר במרה במשקל ט ׳ רפו‬ ‫דלג המוכר טין וה ונמצא ט ׳ ‪ :‬יפה ריאד שמין מה שעל כו״ ‪ :‬שלט לתת שכר אדם בהמה ט ׳ז שצו כיצד שמירת תם ימועי ט׳ין‬ ‫שצז מי שעהמתו רנילה ט ״ ‪:‬‬ ‫רלד המיכר דבר אסור ואכלו הלוקח רפט אחים נתלים וקטני׳ורוציילחלוק‬ ‫‪:‬‬ ‫דלה קטן וחרש ושוטיי כו׳‬ ‫שאלה‬ ‫הלכות‬ ‫שצח הכניס שורו לחצר כו״ ‪:‬‬ ‫דלו גוי שאנס קרקע מישראל כו׳‪:‬‬ ‫הלכות אפוטרופוס‬ ‫שמ השואל חייב באינם כ ו ׳ ‪ :‬שצט פרה שהזיקה גיבה כ ו ״ ‪:‬‬ ‫שור שהיה רודף אחר כ ו " ‪:‬‬ ‫דלז הטחזי אחר דבר לקנות כ ו ׳ ‪ :‬ר ץ דין אפפדופס טי ימנה אותי שמא השואל מחבית חפץ כ ו ׳ ‪ :‬ת‬ ‫רלח כותבין שט־־ למיכר ולא ליקח‪:‬‬ ‫‪ :‬שמב אק השואל רשאי להשאיל‪ :‬תא שור שגגת וחזי* ונגח כ ו * ‪:‬‬ ‫וביצי יתנהג וכי משפטיו‬ ‫רלט מי שבא ואמר אבד שטי־ כיי‪:‬‬ ‫שמג דין תשואל אחד כלות כי׳‪ :‬תב שני שוורים שחבלו זה כו״‪:‬‬ ‫רט שגי שטרי טכר על שדה אחת‬ ‫הלכות פקחן‬ ‫שמד טע? ^מתה מחמת כי׳ ‪ :‬תג שמין השברים לניזק כו״ ‪:‬‬ ‫סזטן אחד‬ ‫רצא שומר חנם מאימתי מתחייב שמה דין השיאל פדה ושכ ־ אחר׳‪ :‬תד שיר שחבל כשוד או כו״ ‪:‬‬ ‫כשמירה וכיצד היא הששירה ‪ :‬שמו דין פטור שאלה בבעלי׳כר‪ :‬תה שור שחבל באדם אי כו״ ‪:‬‬ ‫הלכות מתנה ומחילה‬ ‫דצב שלא לשלוח יד בפ‪-‬ד! כי* ‪ :‬שמז דין הזיק שור של שואל‪-‬כו׳״ תו שור של גכרי או של כו*‪:‬‬ ‫תז שיר שנגח ומוכרו מזיק כו״ ״‬ ‫רט* המתנה כמה תתקיים וכן ט׳‪ :‬רצג מתי ניתן הפקתן ליתבע בו*‪:‬‬ ‫הלבות גניבה‬ ‫תח אין רנין דיני נזיקין כו״ ‪:‬‬ ‫רטב דין מתנה באמם ומםייתט׳‪ :‬רצה המפר כפקיון או שטען נגנב‪:‬‬ ‫רמג דין המזכה לחבית ע״י כ ו ׳ ‪ :‬רצה שי'ם הנפק׳כיצד משביעיןאותו שמח איסור גניבה ומי נקרא ט ׳ ‪ :‬תמ אין מגדלק בהמה דקה כו״‪:‬‬ ‫רטד האומר לשנים לכתוב מ׳ ‪ :‬רצו המפקיד בעדים וטוען כי״ ‪ :‬שמט דין אשה ועבד וקטן שבגבי; תי בור באיזה מקום חיובו ט״ ״‬ ‫יטה הכותב נתתי שדה פלוני ט ‪ :‬רצו הכופר בפקדוז אפי׳ נותן ב *‪ :‬שן קצת דיגי ד׳ וה׳ וגנב ט ׳ ; תיא תולדות הבור כג־ז אעיכו״‪:‬‬ ‫י ט ו השומע שמת בנו וכתב ט׳ ‪ :‬רצה נפקד אטד איני ץדעכמהכ‪-‬י״ שנא דין הגוגב כיס בשבת ‪ :‬תיב המגיח את הכד בי״ה כו״‪:‬‬ ‫רמז השולח חפצים לבני ביתי כר‪ :‬י־צט שניס שהפקידו ביד אחי כוי‪ :‬שנב דין טוען טענת גנב בפקדון‪ :‬חיג דין הקדרים שהילכין זה כי״‪:‬‬ ‫רםח הניתן מתנה לחבית יאמר כו׳; ש ב׳שהפהידו *צ־ *׳ ק׳ ואחד שגג נשתנית הגניבה ביד כו׳ ‪ :‬תיד אימתי אדם רשאי להוציא כי*‪:‬‬ ‫שגד השביחה הגניבה ביד הגנב ‪ :‬תטי הגודר גדרו בקיצים ט״ ‪:‬‬ ‫רמט הנותן מתנה לחבירו וחזר כוי;‬ ‫‪:‬‬ ‫ר* כל אחד תובע ר׳‬ ‫שנה גנב שהדזיר הגגיבה ט ׳ ‪ :‬תטז הכותל והאילן שחיו בו״ ‪z‬‬ ‫שא דין השומ־ים בעבדיםוקייקעי׳‬ ‫שנו אסור לקנו׳שום דבר מן כו׳‪ :‬תיז כל דבר המזיק אין‪ .‬כו״ ‪:‬‬ ‫הלכות מתנת ש כ י ב מ ר ע‬ ‫‪:‬‬ ‫ובהקדשות ובשל עניים‬ ‫שנז המכיר כליו יספיייו ויצא כו׳‪ :‬תיח נזקי האש פטירי וחיובי כו״‪:‬‬ ‫ח דין מתנת ש״ט כמקצת ט ׳ ‪ :‬שב דיני שוטרים אחד האיש‬ ‫שנח דברים האסורים לקנות כ ו ׳ ‪ :‬תיט כיצד נפרעין לניזקין כו* ;‬ ‫;‬ ‫רנא דין מתנת ש״מ א׳ בריא‬ ‫‪:‬‬ ‫ואחד האשה שווין‬ ‫דגל מתנת ש׳יט טוציאין מטנו כי׳‪:‬‬ ‫הלכות החובל בהכירו‬ ‫הלכות נזילה‬ ‫הלכות שומר ש כ ר‬ ‫רננ איזה לשון מועיל לש״ט כוי‪:‬‬ ‫רנד שכיכ ט־ע שביקש שיעשו כר שג שומר שבר באיזה דבר חייב שנט איסור גזילה אפי׳ על כר ‪ :‬תך חחיבל בי׳בית חייב ט ״ ״‬ ‫רנה שטב מרע שאמד יש לי מנה‬ ‫או פטור ומתי חייב‬ ‫‪ :‬שס מצוה על הגזלן להשיב ט׳‪ :‬תכא המב יש חביד שלא כי״‪:‬‬ ‫ביד פלר או של פלו׳ כידי ‪ :‬שד המעביר חבית ממקום למקם שסא דין יאוש אס יש עמי כו׳‪ :‬תכב צ ‪ -‬ך החובל לפייס כי״ ‪:‬‬ ‫דנו גר שנתןמתנת שכיב טי־ע כ ר ­‬ ‫ונשבר מתי חייב‬ ‫‪ :‬שסב השביחה הגזילה ממילא בו׳‪ :‬תכג נגף אשה ייצאי ילדיה כ ו ״ ‪:‬‬ ‫מ ז הכותב נכסץ לכנו אי כו‬ ‫‪ :‬שת שוטר שכופר או טען בו* ‪ :‬שסג הגוזל בהמה אי עבדים ט׳‪ :‬חבד ׳התבל באביו יאמי א״ כי״ •‬ ‫רגח מתנה שכתוב בה לאחר מיתה‬ ‫שסד הנמס בבית פלוני ויוצי׳ט ‪ :‬תכה חייבי מיתית ב״י־ היאך כי״ ‪:‬‬ ‫הלכות אומנים *‬ ‫‪:‬‬ ‫אם יש כ‪ :‬זמן‬ ‫שסה הגוזל ואינו יורע ממי גול ‪ :‬תכו ח־יב אדם ל״ציל את כו״ ג‬ ‫שו האימני׳ שומרי שכד ואם כו׳‪ :‬שסו גזלן שבא לעשות תשובה כוי‪:‬‬ ‫הלכות אבירה ומציאה‬ ‫שז דיני השוכר וחיובו ופטירו בו׳‪^ :‬סז גזלן שבא למחזיר את כו׳‪:‬‬ ‫ברך ר ח מ נ א רסייע)‬ ‫רנ« השנת אבידח מאיות טקוסכו׳‪ :‬שח השוכר כהמה לרכוב עליה כו׳‪ :‬שסח דין המציל מיד הלסטיס כו׳‪:‬‬ ‫רם המוצא דבר שמוכח שהונח שם שט השיבר את הבהמה לילך כו׳‪ :‬שסט אסור לקנות מגזלן וליסטי׳ כו׳‪:‬‬ ‫גזל כו׳ ‪:‬‬ ‫רסא דין המוצא כמקים שניכר כי׳‪ :‬שי השוכר את החמור וגסתט׳בו׳‪ :.‬שע רכריס שהס‬ ‫רסב על איזה דבר חייב להבריז כ ׳ שיא השוכר את הספיג׳ ופרקה כר‪ :‬שעא קיקע איגח ‪:‬גזלת אפי׳ כו׳‪:‬‬ ‫רסר אבידתו קורנית לכל ארס כוי‪ :‬שיב המשכיר בית לחבירולזמןכר‪ :‬שעב גזלן שהפסיד השדה כוי‪:‬‬ ‫רםה אין ליטל שנר על ט״‬ ‫‪ :‬שיג המשכיר בית לרבירו כ ו ׳ ‪ :‬שעג דין מכרה הגזלן והשכיח׳כר‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫עבירה‬ ‫רסו דין אב־דת עוברי‬ ‫כו׳‪:‬‬ ‫שעל‬ ‫הרבדים‬ ‫הם‬ ‫מה‬ ‫שיד‬ ‫שעד מכרה הגזלן וחזר כו׳ •‬ ‫רסז כיצד מכריו וכיצד מטפ־ כו״‪ :‬שטו דין המשכיר בית על תגאי‪ :‬שעה היורד לתייךשדהחבירו כו׳‪:‬‬ ‫רםח דין קנייה בחצתובד׳אמותיו ‪ :‬שטז המשכיר בית לחבירולזמןכר‪ :‬שעו דין מסיג גבול רעהו ״‬ ‫רסט המגביה מציאה לחבירו בו" ‪ :‬שיז השוכר אומר פרעתי שכר כי׳‪ :‬שעו מי שדרך הרביש עובר כו׳‪:‬‬ ‫רע מציצית חש׳יו ובנו ונתו כרי‪ :‬שיח השוכר רירים מחבידו כר ‪:‬‬ ‫הלכות נ ז ק י ן‬ ‫רעא מציאות בהמה וש״ח ט״ ‪ ,‬שיט מי שהטעה חבירו עד כו׳ ‪:‬‬ ‫‪1‬‬

‫‪:‬‬

‫‪:‬‬

‫‪:‬‬

‫‪1‬‬

‫‪:‬‬

‫‪,‬‬

‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫‪,‬‬

‫‪1‬‬

‫‪,‬‬

‫לבושי צדקה‬ ‫על חלק ה׳ מהרב הלבושים‬ ‫הנקרא עיר שושן משלחן ערוך וטור חושן משפט‬

‫מועתק‬ ‫ר ב י נ ו‬

‫אות באות‬

‫מכתב‬

‫י ד י קודש של‬

‫ה כ ה ן הגדול והקדוש מלובלין זיע״א‬ ‫אשר נקבו בשם‬

‫תוכנו להצדיק‬ ‫צייןה ‪.‬‬ ‫לבושי‬ ‫ר ב ע ו בעל הלבושים זייע ולהצילו מקושיות‬ ‫והשגות שהשיגו עליו רבותינו הםמ״ע והשיך‬ ‫זי״ע‪.‬‬

‫מדד‬

‫אודה‬

‫לד׳ על חלקי וגורלי שנסלח לי‬ ‫זצללהיה‬

‫ולהוציא‬ ‫כ‬

‫י‬

‫לא־ר‬

‫ב י ת‬

‫עולם‬

‫י ש ר א ל‬

‫דובר‬

‫צ ד ק ‪.‬‬

‫מ ש י ב‬

‫צדק‬

‫ה״שייי ?‬

‫נבג״מ‬ ‫זה‬

‫הכהן‬

‫‪.‬‬

‫ד ב ר י‬

‫‪.‬‬

‫ל ק ד ש י‬

‫קדשים‬

‫כמה‬

‫מכתי״ק‬

‫את‬

‫והקדוש‬

‫ח ר ו ץ ‪.‬‬

‫עקרים‬

‫מלובלין‬

‫סופרים‪.‬‬ ‫מלאכי‬

‫שיחת‬

‫לבושי צדהך‪:,‬‬

‫ליי‬

‫י ‪ 1‬ש‬

‫שנים‬

‫הגדול‬

‫מחשבות‬ ‫פוקד‬

‫להיות‬ ‫הרבה‬

‫נ»פל‬

‫בנעימים‬

‫להעתיק‬ ‫ש ל‬

‫זיע״א‬

‫םםר‬

‫ולסדר‬

‫אדמו״ר‬

‫ועכי״א‪.‬‬

‫אור‬ ‫הםה״ק‬

‫המה‬

‫ליקוטי‬

‫זרוע‬ ‫הזה‬

‫ש ל‬

‫סה״ק‬

‫מ א מ ר י ם ‪.‬‬

‫ל צ ד י ק ‪.‬‬ ‫ל א‬

‫ולהגיה‬

‫מאורן‬

‫הלא‬

‫הזכרונות ‪.‬‬

‫ש ר ת ‪.‬‬

‫אמנם‬

‫אבותי‬

‫בזכות‬

‫הקדושים‬

‫וזה‬

‫זכיתי‬

‫ספר‬

‫לראותו‬

‫ר׳ שמואל‬

‫בכתי״ק‪ .‬אך העתקת‬ ‫הוא‬ ‫א ש ר‬ ‫צבי זיגעלוואקם שיחי ה נ ק ר א פ ה לובלין ב ש ם ר׳ שמואל גבאי‪.‬‬ ‫המחבר‬ ‫עוד בימי עלומיו זכה ל ה ע ת י ק כ מ ה כ ת י ״ ק א צ ל ר ב י נ ו ה ק ד ו ש הכהן‬ ‫יעמוד לו‬ ‫רביני הק׳‬ ‫וזכות‬ ‫לחבר כ ו ׳ ‪.‬‬ ‫וחזקה‬ ‫הקדושה‬ ‫פקודתו‬ ‫זי״ע על פי‬ ‫בשני‬ ‫מקומות‬ ‫)באיזה‬ ‫שנית והגהתיו‬ ‫וממנו העתקתי לנכון פעם‬ ‫בכל אשר יפנה‪.‬‬ ‫הוא‬ ‫מרובעים כזה ‪ j‬ן‬ ‫חצאי‬ ‫ב ש נ י‬ ‫שמוקף‬ ‫כל מה‬ ‫)( א ב ל‬ ‫כזה‬ ‫חצאי ע ג ו ל י ם‬ ‫הכתי״ק‬ ‫ביתר‬ ‫אכל םכתי״ק כמובן( ו ם ד ר ת י ו ו ה ב א ת י ו ל ב י ה ד י פ ‪5 .‬ן י ע ז ר נ י ד׳‬ ‫ידיד‬

‫נ&שי‬

‫הרהיח‬

‫ולבבי‬

‫יר״א‬

‫החריף‬

‫כ ש י ת‬

‫‪,‬‬

‫ש ל ו‬

‫והרימותי‬

‫בחור‬

‫מעם‬

‫ומדור‬

‫ל ע צ מ ו ‪.‬‬

‫משה ליפשיץ‬ ‫לחניה‬ ‫ספר‬

‫באיזה‬ ‫הקדוש‬

‫הגביר‬

‫ליפשיץ‬

‫הנשר‬

‫וכדנן‬

‫המופלג‬

‫הגדול‬

‫חסנאי‪.‬‬

‫להון‬

‫ואנא‬

‫זכותא‪.‬‬

‫כרמיזא‬

‫והוא‬

‫יוציאו‬

‫לעלםא‬

‫חנינא‬

‫וזכוותא ‪.‬‬

‫א‬

‫‪1‬‬

‫ו‬

‫רחימי‬

‫כהנא‬

‫ורבנא‬

‫ע ל ת א ‪.‬‬

‫בגיניה ‪.‬‬ ‫ויקובל‬

‫ב ע ל‬

‫די‬

‫ב ר ב‬ ‫צלותנא‬

‫קרתא דשפרתא‪ .‬כעתירתא די‬

‫ר י ש‬

‫מעתיק‬

‫בהרמ״ז‬

‫די‬

‫י ד ו‬

‫זהב‬

‫מכיסו‬

‫נפשי‬

‫וחמדת‬

‫נעזרתי‬ ‫הוצאת‬

‫ע ל‬

‫ל ב ב י‬

‫ה״ה‬

‫ת‬

‫' ל‬

‫ר׳‬

‫הרהגה״צ‬

‫זיל ‪.‬‬

‫שלום‬

‫לבינו שלמה זלמן‬ ‫חמדת שלמה‬ ‫די‬

‫ע ב ד‬

‫עלמא‬

‫דין‬

‫‪.‬‬

‫לכולא‬ ‫י ש ר י‬

‫די‬

‫הנ״ל‬

‫ק ד מ א י ‪.‬‬

‫טיבותא‬

‫די‬

‫ו ב ע ל מ א‬

‫א‬

‫‪:‬‬

‫ד י‬

‫יהני‬

‫ד א ת א‬

‫‪.‬‬

‫ק ד מ א די‬ ‫ר ב ספריא‬

‫דילי׳‬

‫ב ר כ ת א ‪.‬‬

‫ב ר ב‬

‫עלייהו‬

‫נזכה‬

‫ק ד י ש י ז‬

‫זי״ע‬

‫ו ע כ י ״ א ‪:‬‬

‫כ ר ע ו ת י ה ‪.‬‬

‫ב ה ב ט ח ת א ‪.‬‬

‫ו כ ע ו ל ת א ‪.‬‬ ‫כתביא‬

‫כתיבי‬

‫ב ע ל מ א‬

‫ומגינא ‪.‬‬ ‫הונא‬

‫זצ״ל‬

‫ועל‬

‫יר׳יא‬

‫כמר‬

‫י ש ר א ל‬

‫ר ב ר ב א‬

‫ו ר ב‬

‫כקרבן‬

‫בן‬

‫גלותא‪.‬‬

‫מ צ ל א‬

‫חםדא‬

‫כ ש‬

‫ובנהא‪.‬‬

‫קדם‬

‫הזה‬

‫ז‬

‫ש ו י ת‬

‫א ב א‬

‫כהנא‬

‫יהוי‬

‫וש‬

‫המופלג‬

‫ברכה‬

‫* ר' בן ציי! חיים‬ ‫מווארשא •‬ ‫י׳ שלים‬

‫שו״ב ‪.‬‬

‫קי‬

‫ובבעותא ‪.‬‬ ‫קדישא‬

‫יקיר‬

‫חו״ב‬

‫זיל‬

‫דנפשאי‪.‬‬

‫ל י ד י ד‬

‫לו‬

‫קבעתי‬

‫הבחור‬

‫הוזיל‬

‫היוחסין‬

‫הרה״וז‬

‫מאוד‬

‫בכתי״ק‬

‫שגם‬

‫ש ל ש ל ת‬

‫האבד״ק‬

‫דמרנא‬

‫ב ש מ י א‬

‫ג‬

‫ל מ ד ת י‬

‫הבן‬

‫ע ו ל ם‬

‫ע ל י‬

‫ת ל מ י ד י‬

‫א ל א‬

‫ווארשא‬

‫בצלותא‬

‫דרבינו‬

‫םפומא‬

‫נ ש מ ת א ‪.‬‬

‫יחד‬

‫ע ו ד‬

‫החסיד‬

‫ר ש כ ב ה ״ ג‬

‫זצללה״ה‬

‫אחזיקנא‬

‫להון‬

‫אתו‬

‫ע ו ל ם ‪.‬‬

‫וחביב‬

‫אהובי‬

‫ש י ח י ׳ מ פ ה לובלין‪.‬‬ ‫ה מ ו פ ל ג ר׳ מנחם מאיר‬

‫ליפשיץ‬ ‫מ ל א‬

‫הזה‬

‫א ש ר‬ ‫ו ל א‬

‫לאור‬

‫חשוב‬

‫ה״ה‬

‫בן‬

‫ב ן הרה״ח‬ ‫בן‬

‫שיחי׳‬

‫מ ק ו מ ו ת ‪.‬‬

‫הנדיב‬

‫להיותו‬

‫זיע״א •‬

‫ב ע ג ל א‬

‫לבנין‬

‫ק ד ו ש ת‬

‫ירושלים‬

‫שלמה גבריאל‬

‫לבושי צרמה‬ ‫)מועתק‬ ‫רבינו‬

‫אות באות‬ ‫הקדוש‬

‫מכתב‬

‫המחבר‬

‫זי״ע‪.‬‬

‫לבושי צדקה‬

‫ב ש ם‬

‫רביבו בעל הלבושים ז י י ע‬ ‫והשגות‬

‫ב״ה־‬

‫אשר נקבו‬

‫‪ .‬תוכנו‬

‫להצדיק‬

‫ולהצילו‬

‫מקושיות‬

‫שהשיגו עליו רבותינו הסמ״ע והש״ך‬

‫זי׳״ע‪.‬‬

‫הכהן‬

‫י ד י קודש של‬

‫וזה לשון‬

‫של ר ב י נ ו‬

‫קדשו‬

‫הקדוש‬

‫הגדול והקדוש מלובלין זיע״א ועכי״א ‪0‬‬

‫>&<‪<&>n‬‬

‫ל ב ו ש י צדקה על חלק ה׳ מהרב הלבושים‬

‫הנק‪-‬א עיר שושן משלחן ערוך וטור חושן משפט‪..‬‬ ‫נכונה‬

‫סימן א׳ סעיף ר‬

‫וכשמשערין‬ ‫כר‬

‫הכל‬

‫בם״ס‬

‫כר‬

‫כגון כפל‬

‫ור׳‬

‫וה׳‬ ‫כו׳‪.‬‬

‫וכתב על‬

‫צ ר י כ י ן לשער‬

‫זה הסמי׳ע‬

‫שמ״ם נתבאר‬

‫תפיס ליכא למאן‬ ‫מכדי נזקו‬ ‫ע״כ ‪.‬‬

‫שם‬

‫ו ר י ל ממה‬ ‫הרמ״ה‬

‫בשם‬ ‫לניזק‬

‫דלא‬

‫מיניה‬

‫אינו שהרי‬

‫דנדינן‬

‫מלתא‬

‫ביותר‬ ‫בטעמא‬

‫שכתב הטור‬

‫דאי תפס‬

‫נזקו מפקינן מיניה‬ ‫דחברי׳‬

‫בננב‬

‫דכל היכי דלא‬

‫דאמר‬

‫עיי‬

‫בהך‬ ‫בטובה‬

‫)ם״ק י״ח( וזה‬

‫דתקנתא‬

‫לא‬

‫שם‬

‫טשי מכדי‬

‫יפסיד אבל‬

‫עבדי‬ ‫לארוויחי‬ ‫חולק‬

‫והרא״ש‬

‫דםבירא ליה דתסיסה לאו תקנתא היא‬ ‫אלא‬ ‫עי׳‬

‫דינא ד ע ב י ד אינש‬

‫דינא לנפשיה‬

‫הרב‬

‫דמתבאר‬

‫שם‬

‫מזה‬

‫וסבור‬

‫דבנידו‬

‫הגאונים היא‬ ‫דבטפי‬

‫דלכולי‬ ‫דמודה‬

‫בלשונו‬ ‫כאן‬

‫דל‬ ‫עלםא‬

‫תקנתא כד׳‬

‫תקנת‬

‫הרא״ש להדמיה‬

‫מכדי נזקו ל א ‪ .‬ובעניותי‬

‫דמי כלל להתם דשם‬

‫לא‬

‫דייק הרמ״ה ר ל‬ ‫ל נ י ז ק ‪ ,‬ד ו ד א י אין‬

‫בתפיסה תקנה למגדר מלתא שלא‬

‫ירבו‬ ‫המזיק‬

‫מזיקים‬

‫בישראל‪.‬‬

‫דבאמת‬

‫יזהר‬

‫שלא יתפסנו הניזק ‪ .‬וע״כ אין‬

‫התקנה אייא לניזק ובזה‬

‫דלארויחי לא תקנו‬

‫שפיר סברתו‬

‫תקנה‬

‫ר״צ גאון‬

‫דמנדין‬

‫מ&ורש‬

‫שבהרא״ש‬

‫שראו‬ ‫ועשו‬

‫למגדר‬

‫כדין‪.‬‬

‫וא׳כ בזה שפיר‬

‫ישראל‬ ‫מלתא‬

‫פריצים‬

‫בנזקין‬

‫לנדות‬

‫שיוקנם‬

‫דגם מצות‬

‫בגנב הוא‬

‫לדקדק כל כך בחלוקות‬ ‫דבא‬

‫דחרמ״א‬

‫התורה‬

‫למגדר מילתא‬

‫כמו כפ•‬

‫דבלאו הכי‬

‫והדורש‬ ‫שדייק‬

‫ומה‬ ‫החובל‬ ‫ךןייף‬

‫יחוש מלגנוב‬ ‫ולא‬

‫ולכך צותה‬

‫בריש‬

‫הסימן‬

‫התורה כשימצא ישלם‬ ‫שלא‬

‫יפסיד וכן‬

‫מלתא למאן‬

‫כפל ולכך יחוש‬

‫ב ד ׳ וה׳‬

‫דאמר‬

‫דרשינן‬

‫דקרא‬

‫יעו״ש‬

‫במורה‬

‫פרק‬

‫מ״א‬

‫וזולתו ‪.‬‬

‫מגדר‬

‫מילתא משו‬

‫יהיו‬

‫שוב‬

‫ידי‬

‫שביטלו‬

‫לנדות‬

‫הוא למגדר‬ ‫טעמא‬

‫נבוכים‬ ‫ומשום‬

‫הגאונים‬

‫חוזרים להיות‬ ‫דיני‬

‫נמי‬

‫ותקנו‬

‫לא לתקנת‬

‫דמי‬

‫להתם‬

‫שכתב‬

‫הטור‬

‫צלל‪.‬‬ ‫שם‬ ‫דהא‬ ‫וצריך‬ ‫מנדין‬

‫וזה פ ש ו ט ‪ .‬ומה‬ ‫הנ״מ‬

‫לתפיסה‬

‫עדיפא לי׳‬ ‫לדקדק‬ ‫דאינו‬

‫עי׳‬

‫דמהני‬ ‫טפי‬

‫שם משום‬ ‫מן‬

‫בדינו‬

‫ולשון‬

‫דשכיחא‬

‫אבל‬

‫ד ב ד שאינו‬

‫אעפ׳י שיש‬

‫בה‪0‬‬

‫כים‬

‫יש‬

‫בלשונו‬

‫למעוטי‬

‫אלא‬

‫מה‬

‫שנשאל‬

‫גחבזה הי׳‪.‬‬

‫התורה‬ ‫משאיכ‬

‫א י א תקנת *גאונים אין‬

‫דהא‬

‫מ נ ד י ן ‪ .‬וכפל‬

‫דקושטא‬

‫גאון‬

‫באנו‬

‫חסרון‬

‫י ש לומר‬

‫נראח הוא‬

‫ש‬

‫שרירמ ו ד א י‬

‫נקם‪.‬‬

‫שביחא‪.‬‬

‫ם‬

‫שזכר‬

‫לומר‬

‫ומיהו‬

‫י‬

‫קנם כוי‬

‫ואס‬

‫ודכוותא‬

‫ולא‬

‫בשם‬

‫דנקס חובל‬

‫לדייק‬

‫חובל‬

‫רב‬

‫האי‬

‫וזה‬

‫הניזק‬

‫שכתב‬

‫למה )לא(‬

‫גובין‬

‫כגון בהמה שחבלה אין‬

‫שלא‬

‫שכתב‬

‫לנדות‬

‫בכל קנם‬

‫ח״ג‬

‫לתועלת המזיק שלא יזיק‬ ‫ולא‬

‫לאו‬

‫הםמיע‬

‫ידעתי‬

‫מצוי‬

‫פריצים על‬

‫קנסות‬

‫דוקא‬

‫שלא‬

‫לישניה‬

‫שאין‬

‫^‬

‫זכרם‬ ‫מדעת‬

‫מריש‬

‫אע״ט‬

‫שמא לא יוכר ואם‬

‫יוכר‬

‫לא‬

‫איפכא‬

‫יערש‬

‫יחזיר‬

‫בזה‬

‫דכאן‬

‫כר‪.‬‬

‫דייק‬

‫סלוגתתייהו‬

‫א׳ ‪:‬‬

‫עוד‬

‫הסוד‬

‫מה‬

‫יפסיד‬

‫להשמעינו‬ ‫בסימן‬

‫על טפי מכד־‬

‫מ נ ד י ן דבלאו הכי לא הוי מגדר‬

‫מלתא‪.‬‬ ‫לא‬

‫בלשון‬

‫ועוד‬

‫וזולתו דהוא לפי‬

‫שבני‬

‫נזקו‬

‫לי׳‪.‬‬

‫אבל‬

‫צריך‬

‫שבו‪.‬‬

‫)דלא(‬

‫דרב‬

‫שרירא‬

‫תשובת שאלה‬ ‫השיב‬

‫ומעשה‬

‫ולכן נקט‬ ‫כר‬

‫אין מובן מלקות‬

‫מאן‬

‫שהי׳‬

‫כלום ‪:‬‬

‫אעם״י שאין‬

‫דנין‬

‫ק י י י ל שהוא פטור‬

‫ועל‬

‫בלשונו חובל‬

‫בא למעט או לרבות‬

‫המבייש‬

‫בא‬

‫כו׳‬

‫ועוד‬

‫ממלקות כ ר‬ ‫דכר שמי׳‬

‫הא‬

‫לגושי צדקה‬

‫ד‬ ‫מדין ממון מיירי‪ .‬ונראה דרצה‬ ‫לומר אפילו ממלקות אעיג דאיכא‬ ‫לאו משום דהוי לאו שאין בו מעשה צריך‬ ‫לומר מממון‪ .‬ובחנם כתב הסם״ע‬ ‫|ם״ק כ״ב[ ולא כמו שכתוב בעיר‬ ‫שושן עיי שם‪ .‬דהרב חדא ועוד‬ ‫קאמר חדא דאין דנין בושת ואפי׳‬ ‫דפטור גם‬ ‫דנין הא קיימא לן‬ ‫ממלקות;‬

‫סימן ג׳ סעיף אי‬ ‫‪ |ft‬התורה אין נקרא ב״ד אלא ג׳‬ ‫כו׳‪ .‬הםמ״ע השיג עליו בזה‬ ‫מדברי הרמב׳יס ״ וכבר הרב שיך‬ ‫החזיק במעוז דעת הרב ותמה יקרא‬ ‫על‬

‫הרמב״ם‬

‫דעת‬

‫וראיתי לחרב ב י ת‬

‫בזה‬

‫אברהם‬

‫עי׳‬

‫שם‪,‬‬

‫סי' י״ב‬

‫האריך ליישב דברי הרמביס ואינו‬ ‫מחוור‪ .‬גס מה שכתב תוך דבריו‬ ‫דלר׳ מאיר דסרק זה בורר מוכח‬ ‫דם״ל אחד דן מן התורה ליתא‪.‬‬ ‫ודאי דמוכח להדיא מדברי ר׳ מאיר‬ ‫בפרק‬

‫פשרה‬

‫קמא‬

‫דף ו עיא בהא דמקיש‬

‫ל ד י ן מה דין בשלשה עי׳ שם‬

‫מקרא דעושה משפט וצדקה דםבירא‬ ‫ליה מן התורה דין בשלשה‪ .‬וכן‬ ‫כתב הרב קצות החושן סוף םיק ב‬ ‫בהא דר׳ מאיר ברק אחד דיני ממונות‬ ‫דל״ד ע״ב אי מה ריבים בג׳ ע י ׳‬ ‫ש ם ‪ .‬ואנן י ד עניותין בחידושנו‬ ‫בםייעתא דשמיא כתבנו ליישב דברי‬ ‫הרמב״ם בתרי אנפי על דרך הפלפול‬ ‫ולפי שאינו מענין מכוון הקונטרים‬ ‫לא ראינו להעתיקם הנה‪:‬‬

‫מפני‬

‫סימן ה' סעיף בי‪.‬‬

‫שהעם סדורים‪ .‬הםכרע כתב‬ ‫מפני שהב״ד טרודים ודלא‬ ‫כעיר שושן עי׳ שם‪ .‬ונראה דהרב‬ ‫כלפי שכתב אח״כ דמותר לדיינים‬ ‫לקבל טענות דבזה אין הדיינים‬ ‫טרודים רק שלא להזמינם הוצרך לומר‬ ‫מפגי העם ‪ .‬דבלאו הכי יזמינם לקבל‬ ‫ענות‪ .‬ובלאו הכי נמי לא ידענא‬ ‫מנא ליה דלשון העם ריל רק בעלי‬ ‫דינים‪ .‬ואני אומר אלו הי׳ כונתו רק‬ ‫לבעלי דינים הי׳ לו לומר מפני‬ ‫שהבעלי דינים טרודים אבל משהעי‬ ‫לישנא דחכמתא מפני שהעם דכייל בי׳‬ ‫בין דיי! ובין בעלי דינים דבתרווייהו‬ ‫יש רבותא דטרודין דיינים לענץ באו‬ ‫מעצמן ובעלי דינים לענין לקבל‬

‫טענות‪ .‬ומה שכתב חרמבים בפרק‬ ‫כ״ה מהלכות סנהדרין | מפני שהעם‬ ‫טרודים במועדות וקאי רק על בעלי‬ ‫דינים ‪ ,‬היינו משום דדיעים ב נ י‬ ‫העיר והוא הדין נמי בעל דין ב ן‬ ‫עיר אין מרוד‪ .‬אי נמי הוא הדין‬ ‫דיין מעיר לעיר טרוד ולעולם לשון‬ ‫העם בייל תרוייהו ואולי צריך לומר‬ ‫שהם טרודים וכיון דכל ג׳ הדיוטות‬ ‫דם ב״ד דאין לנו עכשיו םמוכין ולא‬ ‫מומחה לרבים האידנא שפיר גם הס‬ ‫מאחד העם ‪:‬‬

‫סימן ז׳ סעיף ג׳‬

‫סומא‬

‫בו׳‬

‫ריגים‬

‫הקישה‬

‫לנגעים‬

‫התורה‬ ‫כר‬

‫דלא גרע ראיית סומא כו׳ גלילה‬ ‫כר ע י ׳ שם• הרב םכדע ם״ק ז‬ ‫כתב ע ל זה ולא דק דלא קיימא לן‬ ‫ריבים לנגעים‬ ‫דמקשינן‬ ‫כההיא‬ ‫דיחידאי ולמאן דמקיש אפי׳ באחת‬ ‫מעיניו פסול וטעם דחוק מה שכתב‬ ‫העיר שושן בטעם הכשר באחת מעיניו‬ ‫» ״ כ ‪ ,‬ובמחילת כבודו המעיין בגמרא‬ ‫|דף ליד ע״ב| יראה בזה דעת‬ ‫התום׳ שם דטעס הכשר באחת מעיניו‬ ‫דלדידן דקיימא ל ן ברבנן לית ל ן‬ ‫היקשא דריבים לנגעים ‪ .‬אמנם לפי‬ ‫זה לדידן אף בשתי עיניו כשר‬ ‫יעו״ש ובפרק ב א מימן‪ .‬אבל הם‬ ‫הניחו שם בתימה דלמא לעולם רבנן‬ ‫נמי מקשי ריבים לנגעים וטעמייהו‬ ‫בלילה מקרא דשפטו ב כ ל ע ת ‪ .‬וזה‬ ‫דעת‬

‫ר ש ״ י שם‬

‫דפירש‬

‫ר א י ׳ דלילה‬

‫לסומא באחת מעיניו דיותר ראיית‬ ‫סומא באחת מעיניו ביום מכל אחד‬ ‫בלילה |והרב פה ביאר זה יותר‬ ‫ולעולם אף לרבנן מקשינן ריבים‬ ‫לנגעים והיינו טעמא דפםול בב׳‬ ‫עיניו‪ .‬רק אחת מעיניו דמי ללילה‬ ‫דאתרבי מושפטו דלא נקיש וכקושיית‬ ‫התום׳ ודברי הרב ברורים‪ .‬ואדרבא‬ ‫דברי הסמ״ע תמוהים לדבריו דלא‬ ‫מקשינן מאי מעמא דבשתי עיניו פסול‪.‬‬ ‫מצאתי אח״כ להרב פנים‬ ‫ושוב‬

‫מאירות‬

‫חלק ג םי׳ ל״ט| ולהרב כנסת‬

‫יחזקל סימן פ[ ולהרב חתומים ס״ק‬ ‫ב דהני תלתא רבנן םמיכי הערו‬ ‫ג*כ במה שכתבתי להצדיק הצדיק‬ ‫הרב ז״ל ‪ .‬וחרב באורים ותומים מייתי‬ ‫דכן מפורש בדברי הדסב״ן במלחמות‬ ‫ודלא מצא חבר להסמי׳ע דלא נקיש‬ ‫ריבים לנגעים ומכל מקום יפסל סומא‬

‫בב׳ עיניו אלא הרז״ה בבעל המאור‬ ‫בלבד עי׳ שם‪:‬‬

‫שם סעיף ה׳‬

‫דהלפידה‬

‫התורה בעםקי דינים‬ ‫אאנשים דוקא דכתיב‬ ‫ועמדו שני האנשים אי נמי מדכתיב‬ ‫וישא־ו שני אנשים במחנה כר זקנים‬ ‫שבירר כר‪ .‬כתב על זה הסמ״ע |ס״ק‬ ‫י דהוא סעם זר ‪ .‬ולפי ענ״ד דברי‬ ‫הרב הן דברי הירושלמי‪ .‬וזה לשון התום׳‬ ‫נדה דף נ׳ ע*א ד״ה כל ובירושלמי‬ ‫פוסל אשה לדון דילםי מועמדו שני‬ ‫האנשים ואית דילפי מוישארו שני‬ ‫אנשים בניחנה ע״כ‪ .‬ועי׳ שם במהרש״א‬ ‫ובמהרי׳ם לובלין דאין מובן ומה‬ ‫שהגיהו בזה על כי דעת הירושלמי‪.‬‬ ‫ואחר כל זה כתב המהרש״א דאינו‬ ‫שוה לו‪ .‬דלפי הגהתם הילםותא לפסול‬ ‫נשים למדות רק דמןןילא נשמע לדין‬ ‫אותו ילפותא‬ ‫ולמה להו להביא‬ ‫דהירושלמי ולא מגמרא דילן ריש‬ ‫פרק שבועות העדות עי׳ שם ‪ .‬ולפי‬ ‫עניד דברי התום׳ ברורים כדברי הרב‪.‬‬ ‫וזה לשון הירושלמי ריש פרק דנו‬ ‫ש ע י ר י הלכה א והא כתיב ועמדו שני‬ ‫האנשים מיעוט אנשומ שנים א״כ למה‬ ‫נאמר שני שיהיו שוין והכתיב לא תטה‬ ‫משפט גר הרי מציגו גר דן עם מי שאינו‬ ‫גר כר אלא מפניא להקיש לגיש נאמר‬ ‫כאן שני ונאמר להלן שגי מר• שגי‬ ‫שנאמר להלן אנשים ולא נשים וקטנים‬ ‫אף שני דכאן אגשים ולא נשים וקטנים‬ ‫הרי למדנז שאין האשה מעידה מנלן‬ ‫אץ האשה דנה ריב״ב ר״ח בשם ר*י‬ ‫נאמר כאן שני על פי שני עדים‬ ‫ונא‪.‬ר להלן שני וישארו שני אנשים‬ ‫דלהלן לא‬ ‫שני‬ ‫במחנה מה‬ ‫נשים וקטנים אף שני דכאן אנשים‬ ‫ולא נשים וקטנים א״כ מה תלמוד‬ ‫לומר ועמדו שגי האנשים שלא יהי׳‬ ‫אחד עומד ג ר ע״כ‪ .‬וראיתי להמםרש‬ ‫הרב קרבן עדה שם פירש באלא‬ ‫כפגיא דקאמר מתחלה נמי שני שנאמר‬ ‫להלן דיל מוישארו שני אנשים במחנה‬ ‫וקרא דועמדו משתעי ויליף גדש‬ ‫לפסול בעדים והא דקאמר רעתה דאין‬ ‫חאשה דנה משוס דכל הבשר לדון‬ ‫והוא‬ ‫עיין שם‪.‬‬ ‫להעיד‬ ‫‪m‬‬ ‫הירושלמי קאי‬ ‫תמוה חדא הא‬ ‫להדיא דועמדו בבעלי דינים משתעי‬ ‫דאי בעדים קושיא מעיקרא ליה א מלא‬ ‫תטה ג ר שאין שוים‪ .‬דעדים אולי‬

‫ה‬

‫לבושי צדקה‬ ‫שפיר בעינן שוים ואשמעינן שני דשוין‬ ‫ומה קאמר אלא מפניא להקיש כו׳‬ ‫כיון דהדר בי׳ ומוקי קרא בעדים תו‬ ‫בלאו הכי לא קשה מידי והו ה ליי‬ ‫לומר אלא קרא משתעי וקושיא זו‬ ‫קשה ג״כ על דברי מהרים לובלין‬ ‫עי׳ שם‪ .‬ותו כיון דיעמדו בעדים‬ ‫משתעי א״כ הרי בי׳ גופי כתוב אנשים‬ ‫ומזו צורך לגרש למעט נשים וקסגים‬ ‫דמאנשים מילא אימעים נשים וקטנים‬ ‫וכדכתבו התום׳ פיק דביק דף נרו‬ ‫ושאר דוכתי וכדיליף גמרא דילן‬ ‫בשבועות מאנשים ‪ -‬ותו מה עגין הרי‬ ‫למדנו כר מעתה כו׳ להכא באמצע‬ ‫חענין דהרי דברי ריביב שייכים‬ ‫לענץ הקודם דלמה דהוא דריש מקרא‬ ‫אחרינא למעט נשים וקטנים הדרא‬ ‫קושיא לדוכתי׳ בועמדו מה תלמוד‬ ‫לומר שני ומשני שלא יהא כר ומה‬ ‫שייכות בינהים הך הרי כו׳ מעתה‬ ‫כר ]וזה קשה גיכ לדברי המהרש״א‬ ‫עי׳ שם ‪:‬‬ ‫הברור דועמדו אבעלי דיגים‬ ‫ומשום דמייהר אש אינו ענין‬ ‫לעומדים דודאי אף נשים וקטנים‬ ‫עומדים נתנו ענין אמי שעומדים‬ ‫לפניהם ‪ .‬ולהלן דקאמר ריל קרא דעל‬ ‫‪0‬י שני עדים‪ .‬ולפי גירסא שלפנינו‬ ‫יש לפרש בדוחק דמאנשים אי אפשר‬ ‫ללמוד לפסול אשה לדון לאנשים‬ ‫אעוםדיס קאי דלא מייתר רק שני‬ ‫מיותר אוקמי׳ אדייגיס ומנא לי׳ דלא‬ ‫נשים וקטגים לכך יליף מגל סי‬ ‫שני עדים ועל עדים יש להירושלמי‬ ‫לימוד אחר‪ .‬וזה שאמרו הרי <מדנו‬ ‫במקום אחר שאין אשר‪ .‬מעידה מעתה‬ ‫כז׳ זזה דחוק אזרס שהיי מדווח‬ ‫כפי זה בלשון התום׳| ‪ .‬ולכן נראה‬ ‫עיקר כ‪6‬י שנראה מהגירםא שהיי‬ ‫לפני המהרשיא דצ״ל מה שני שנאמר‬ ‫כאן אנשים ולא נשים וקטנים אף‬ ‫שני שנאמר להלן כר‪ .‬וכן הוא‬ ‫הלימוד בספרי והביאו הרב כסף‬ ‫משנה ריש סרק מ׳ מהלכות עדות ‪.‬‬ ‫רק לפי מה שכתב שם כפשמי׳ דועמדו‬ ‫גרש לעדים‬ ‫אבעלי דינים ויליף‬ ‫א*כ אדרבא יש ללמוד להיפוך דודאי‬ ‫אנשים דבבעלי דינים לאו דוק*‬ ‫אנשים אלא היא הדין נשים וקטנים‬ ‫שהרי כבר נאמר לא תטה משפט‬ ‫דק‬ ‫והוא הדין לעדים‪.‬‬ ‫אלכנה‬ ‫העיקר כדברי הרב הלבוש דמאנשים‬ ‫לדיינים ו‪,‬לא נשים וקטנים‬ ‫נלמד‬ ‫באם אינו עגין לבעלי דינים דאף‬

‫ןלכן‬

‫נשים דנין תנהו ענין למי שעומדים‬ ‫בסגיהס‪ .‬ועדיין שני מיותר והא לא‬ ‫שייך שני אדיינים שיהיו עוין דהא‬ ‫דיינים אינם עוים ופעוט לגרש‬ ‫לעדים מדיינים‪ ,‬וזה שאמרו הרי‬ ‫למדנו שאין האשה מעידה מעתה ר״ל‬ ‫מעכשיו ומזה שאין האשה דנה מזה‬ ‫למדנו דאין האשה מעידה‪ .‬וריביב‬ ‫יליף נ״כ נז״ש עדות מדין רק לא‬ ‫משמע לי׳ דיהי׳ ב׳ אנשים אדייגיס‬ ‫אלא אבעלי דינים וא׳׳כ על כרחך‬ ‫אנשי‪.‬ש לאו דוקא‪ ,‬וא״כ ליכא תו‬ ‫למילף עדים ג״כ מועמדו ולכך יליף‬ ‫מסול גשיס לדון מוישארו וכנ׳יל‬ ‫בשם הלבוש דבברירת דיינים משהעי‬ ‫קרא ויליף עדים בנז״ש דשני שני‬ ‫מהתם ופריך לדידי׳ מה תלמוד שגי‪.‬‬ ‫זה ברור לענ״ד בכוגתו‪ .‬ומעתה דברי‬ ‫התום׳ פשוטים דהילפותא לענין דין‬ ‫אית דיליף פסול אשה לדון מועמדו‬ ‫ואית דיליף זה מוישארו וכרל‪ .‬רק‬ ‫דעל מאן דיליף מועמדו קשה דבגמרא‬ ‫שבועות מצריך ועמדו על פסול‬ ‫נשים לעדות‪ .‬ולכך הביאו דיליף‬ ‫סיניה גס כן עני שני לפסול‬ ‫עדים‪ .‬ואפשר להגיה בדברי רתום׳‬ ‫ויליף מיני׳ לעל פי שנים עדים כדי‬ ‫שיהי׳ הלשון מתוקן והן הן דברי‬ ‫הרב הלבוש מפורשים בתום׳ וירושלמי‪:‬‬ ‫א ו ל כ ראיתי להרב אורים וחומים‬ ‫ים״ק הי! מה שכתב לפרש‬ ‫דברי החום׳ על סי הנוסחא שהביא‬ ‫מהירושלמי ריש ס׳ שבועות העדות; והיא‬ ‫רחוקה הרבה מניםחא דלעיל| יעו״ש‬ ‫באורך‪ .‬וראיתי שפירש גיכ הרי‬ ‫למדנו כו׳ מעתה כו׳ על דרך שפרשתיו‬ ‫רק דשם הנוםחא בהיפך עי׳ שם‪.‬‬ ‫ויש להשיב על דבריו בירושלמי‬ ‫שאינו מענייננו‬ ‫ולפי‬ ‫ובתוספות‬ ‫וגם אין הירושלמי דשבועות לפני‬ ‫רק גמה שרצה להסיג‬ ‫קצרתי ‪.‬‬ ‫זעת הלבוש שם גיכ לדעתו ודלכך‬ ‫גחכוין הוא תמוה‪ .‬ןלדבריו אין‬ ‫הילסותא בירושלמי מאנשים דועמדו‬ ‫דההיא בבעלי דינים ולא מאנשים‬ ‫דוישארו דההיא בסנהדרי גדולה אלא‬ ‫מגז״ש דשני שני‪ .‬ואיכ אין זכר‬ ‫לדברי הרב הלבוש כלל אף לחד‬ ‫מ‪0‬עמו ואין אריך לומר למה שריקם‬ ‫לשנים‪ .‬ולכן מה שכתבתי בדעתו‬ ‫ברור ונכון‪:‬‬ ‫‪w‬‬

‫שהעיד‬

‫אחד או שנום מהדיינים‬ ‫בפנו חבית‪ .‬כתב הרב‬

‫םמיע ]םיק י״ד[ דםעות הוא דצ״ל‬ ‫חביריו‪ .‬וכן הוא בפירש״י ושאר‬ ‫פוסקים ע׳יכ‪ .‬ואעפיי שהיא דקדוק‬ ‫חלוש אם בשמם היריד מתחת יד‬ ‫המעתיק או המדפים‪ .‬מכל מקום‬ ‫הואיל והעיר בזה הםמ׳ע ראיתי‬ ‫דדבר גדול דיבר במה שכתב חבירו‬ ‫וממנו ראיה למה שכתב הרב נתיבות‬ ‫סימן ג׳ םיק ג[ דיחיד‬ ‫המשפט‬ ‫כשיכול לדון יכול ג״ב לקבל עדות‬ ‫ביחידי לענין שהוא דן על זה עי׳‬ ‫שם‪ .‬דהכי נמי אלו היי עד נעשה‬ ‫דיין א״כ הנהו אחד או שנים מהדיינים‬ ‫הרואים לא תהא ראי׳ בהו גדולה‬ ‫משמיעה וחבירם כשמעידים לפניו לבד‬ ‫מהני כשהוא הדיין על זה ולכך הי׳‬ ‫םגי בפני חבירו לבד אלו עד נעשה‬ ‫דמן‪ .‬דרשיי ושאר פוסקים שפירשו‬ ‫שמושיב מחבריהן אצל היחיד היינו‬ ‫לקושםא דאין עד נעשה דיין א״כ‬ ‫אין היחיד המקבל לחוד דן לשיקבל‬ ‫עדות לבדו אלא צריך לצרף אחרים‬ ‫עמו לדון ולקבל עדות‪ ,‬אבל אין הכי‬ ‫נמי אלו הי׳ עד נעשה דיין שסיר‬ ‫היו מעידים בפני חבירם לבד‪ .‬ושלשתם‬ ‫היודעים העדות רשאים לדון כן נראה‬ ‫לענ״ד‪ .‬ונסקא מינה לדונא לענין‬ ‫קיום שטרות דעד נעשה דין ואין‬ ‫היחיד רשאי לקיים יכולים שגי‬ ‫הדיינים להעיד בפני חבורם ושלשתם‬ ‫מקיימין‪ .‬ועיין לקמן סי׳ ל׳ סעי׳ י״ב‬ ‫בדברי הלבוש ויש לחלק בין הבא להתס‪:‬‬

‫שם סעיף ט׳‬

‫דבלאן ך«‪5‬י‬

‫כל המתברר מאחד‬ ‫אע״ג שאין לעשות כן‬ ‫מדינא כמ״ש געיה מים דרכו כו׳‬ ‫בזכותו יותר כו׳‪ .‬והשיג על זה הרב‬ ‫ספ״ע ס״ק כ דוה שרי מדינא לצדד‬ ‫כזכותו כמו שכתב הרא״ש ושהכל‬ ‫תלוי בשלישי המכריע ולכך גם אוהב‬ ‫ש ד י ודכן הוא במהרי״ק עי׳ שם‪ .‬ולא‬ ‫ידעתי דכםי זה בכל ביד נמי יהי׳‬ ‫רשאי אחד להיות אוהב דב׳ האחרים‬ ‫יכריעוהו‪ .‬אלא ודאי דאף יכריעוהו‬ ‫מ״מ אסור להיות אף דיין אחד הנוטה‬ ‫לאחד מהבעלי דינים וגם בזה בורר‬ ‫לו אחד זה אסור‪ .‬וזה לשון הרא״ש‬ ‫ריש פרק זה בורר הוא סובר כך‬ ‫שיהפך בזכותו יותר מבוכות האחר‬ ‫אבל הדיין בעצמו חלילה כו׳ אבל‬ ‫מתוך שזה ביררו מבין דבריו לאשורו‬ ‫ואס י ש לו שוס צד זכות כר ע כ •‬ ‫‪#‬‬

‫ו‬

‫‪ nun‬דלהפך בזבות זה שבררו יותר‬ ‫סבוכות האחר אסור‪ .‬וכן דעת הרג‬ ‫וכנ״ל ד»ף אחד מהדייגים עריך שלא‬ ‫יהי׳ לו נסיה לאחד מבעלי הדינים‬ ‫אף דיש מכריע רק דזה ממילא מאחר‬ ‫שזה בררו הוא מבין טענותיו לאשורו‬ ‫יכול למצוא לו זכות אבל לא שיהי׳‬ ‫נסיה בדעתו לזכותו דזה אסור‪ .‬ואיכ‬ ‫נם אוהב אסור ושפיר כתב הרב דרק‬ ‫סאחר שדרך הבוררים מכל מקום‬ ‫לח‪6‬ש וכוחו א״כ אין נימ במה שהוא‬ ‫אוהב ולכן נם אוהב שרי‪ .‬אמנם‬ ‫בסהרי״ק מפורש כדכרי הסמיע אבל‬ ‫עיינתי שם במהרי״ק וראיתי שכתב‬ ‫להדי• דלא נםנל אוהב אלא כהן‬ ‫דפרק שני דייני שהי׳ מומחה לרבים‬ ‫הדן יחידי אי נפי אפיי אם תמצא‬ ‫לומר דהיו אחרים הי• הוא העיקר‬ ‫ראש הביד אבל כשזה בורר לו אחד‬ ‫כו׳ והשלישי מכריע שרי עי׳ שם‪.‬‬ ‫הרי דעתו באמת דגם בכי ביד שאחד‬ ‫אוהב לבעל דין כשאין הוא העיקר‬ ‫שרי דאחרים יכריעוהו ומה שכתב זה‬ ‫בורר לו אחד אולי גידון שאילתו כן‬ ‫היי[‪ .‬וסבור באמת דאחד מהדייגים‬ ‫הנוטה קצת לאחדמהבעלי דיגים שרי‪.‬‬ ‫ועל וה הקשה ממה שכתב הראיש‬ ‫דאסור בזה בורר לו אחד שיטה אחד‬ ‫משאם חיו‪ .‬ותירץ דרק במח שהדין‬ ‫שקר זה ודאי אסור אף בדיין אחד‬ ‫אבל נטייה לחפש בזכותו יותר שרי‬ ‫נדוין אחד זהו דעת המהרייק‪ .‬אבל‬ ‫כמי מה שנראה מדעת הרמ״א ושאר‬ ‫פוסקים דבכל ביד אסור להיות אחד‬ ‫אוהב אף שאין הוא העיקר ונם מדברי‬ ‫הרא״ש שכתב סובר שיהפך בזכותו‬ ‫יותר‪ .‬משמע משמע דאסור שיהסן‬ ‫יותר בזכותו אף דבלבבו נוטה ניכ‬ ‫באמת להפן בזכותו יותר[ ואעפיכ‬ ‫כתג הרמיא דרק בזה בורר לו אחד‬ ‫שרי על כרחך הטעם כדעת הרב ‪:‬‬ ‫להרב אורים ותוםים‬ ‫]באורים ס׳ ק י״ט כתב‬ ‫בשנים אמרו אמת כו׳ ולכך מכוין‬ ‫העיר שושן ויפה כתב כו׳ יעויש‬ ‫באורן‪ .‬ובמחילת כבודו כנראה שלא‬ ‫ראה דגרי הראיש דשם מבואר חילוקו‪.‬‬ ‫וגם הרב סמיע ראוהו שהרי מביאו‪.‬‬ ‫וקושייתו על העיר שושן ד«י הכריחו‬ ‫זה לכאן דהוא מאחר שדרכם כו׳‪ .‬הרי‬ ‫אפי׳ בדוכתי דאכשור דרי והבוררים‬ ‫גוהגים על פי הדין גיכ כשר אוהב ‪.‬‬ ‫דזה לצדד בזכות שרי מדינא ואוהב‬ ‫ג״כ רק מצדד בזכותו‪ .‬ומה תירץ‬

‫וראיתי‬

‫לבושי‬

‫צדקה‬

‫בזה‪ .‬ועיין בהרב •הלבוש‬ ‫*‪ V‬משמע כניל;‬

‫ריש סימן‬

‫שם סעיף י״ב‬ ‫ןךןףי הוא כדין בית הכנסת כו׳‬ ‫כמיש בדין ספר תורה ‪ .‬עיין‬ ‫להרב סמיע ]ם״ק כיח שכתב ולא‬ ‫כמו שכתב העיר שושן דמדמה שני‬ ‫בית הכנסת בעיר לשני ספרי תורה‬ ‫בבית הכנסת עי׳ שם‪.‬ובאמת הרב השמים‬ ‫כל עיקר דברי רבינו ירוחם שמביא‬ ‫בבית יוסף שכתב ידוקא שיש ספר‬ ‫תורה אחר באותו בית הכנסת שרגילים‬ ‫להתפלל‪ .‬ונראה דסובר דדברי הטור‬ ‫משמע סתמא בבל גונא וכן לשון‬ ‫הרא״ש בתשובה אם יש ספר תורה‬ ‫אחר בעיר משמע להדיא להיסך‪.‬‬ ‫ולכך סבירא לי׳ דהרב בית יוסף‬ ‫מייתי דברי רבינו ירוחם בשם הראיש‬ ‫לסלוגתא על דברי המיר ותשובת‬ ‫הרא״ש ופסק הרב כמשמעות הטור‬ ‫ושוית הראיש ולכך לא הביאו לחלק‬ ‫בספר תורה ולכך שפיר מדמה בית‬ ‫הכנסת לספר תורה‪:‬‬

‫סימן ח׳ סעיף א'‬ ‫ע ל מנת שישאל כו׳ אי אפשר לו‬ ‫להציע ולהטעים הטענות כו׳‪.‬‬ ‫ותמה הרב סמיע דביש׳־י מ‪6‬ורש‬ ‫עמא לא ישאל לפעמים ונמצא מטה‬ ‫דין‪ .‬ונראו; דהרב שינה מלשון הרמיא‬ ‫על סמך שישאל והוא כתב צל מנת‬ ‫שישאל כל דין ודין שיבוא כו׳‪.‬‬ ‫דבממנין אותו בסתם על סמך שהיא‬ ‫מעצמו כיון שאינו יודע ישאל לחכם‬ ‫שפיר יש לחוש דשמא‪ .‬יהי אינו‬ ‫יודע שאינו יודע ולא ישאל איזה‬ ‫פעם ולא דמי לשוחט ביויד סימן א׳‬ ‫סעי׳ ב׳ דמהני מסתפק ושואל ‪ .‬אבל‬ ‫בממנים אותו בפירוש על מנת זה‬ ‫שישאל כל דין ודין שיבוא יידו‬ ‫אעפ׳־י שיחשוב שיודע כעצמו עם כל‬ ‫זה ישאל לחכם איכ מה חשש יש‪.‬‬ ‫ולכך פירש הטעם דאי אפשר לו‬ ‫להציע כו׳‪ .‬ונפקא לי׳ זה ממה שכתב‬ ‫אחיכ לפרש הגמרא ובמקום תלמיד‬ ‫חבם כאלו אצל המזבח על זה הדרך‬ ‫עי׳ שם‪ .‬דלמעם שמא לא ישאל אינו‬ ‫אלא גזירה דרבנן כמו בכל כהאי גונא‬ ‫שגזרו חכמים כיון דכשישאל מהני רק‬ ‫גזירה דלמא איזה פעם לא ישאל‪ .‬והרי‬ ‫הגמרא יליף לה מדרשא דםמוכים‬

‫מקרא של תורה דאסור אף במקום‬ ‫תלמיד חכם ‪ .‬לכן כתב הטעם דלא‬ ‫יוכל להציע דזה אינו גזירה אלא‬ ‫בכל פעם אף י כששואל מכל מקום‬ ‫לא מהני‪ .‬ויצא לו דין חדש דאף‬ ‫בעל מנת אסור‪:‬‬

‫סימן י ׳ סעיף ד'‬ ‫ש נ א מ ר כקטן כנדול כוי‪ .‬ותמה‬ ‫על זה הרב סמ״ע דהגמרא‬ ‫קאכר דזה פשיטא וקרא ציין־ לאקדומי‪.‬‬ ‫ובאמת כן קשה על דברי הכור כיון‬ ‫דבגמרא קאמר פשיטא רק עיקר קרא‬ ‫לאקדומי וזה גתבאר בריש סימן טיו‪.‬‬ ‫וכבר העיר נזה הטיז יעי׳ שם מה‬ ‫שדחק בזה דלדבריו עדיין קשה זו‬ ‫מגא לי׳ להסיר‪ .‬ולכן וראה לי סשוט‬ ‫דמפרשי קושיית הגמרא אי לעיוני‬ ‫ביה פשימא אדברי ריש לקיש דאטו‬ ‫לאהדורי אורייתא בעי ‪0‬ש ט א דכך‬ ‫אמרה תורה דמשפמ הקטן וכשפט‬ ‫הגדול שוה ומה בא להשמיענו‪ .‬ו‪1‬ל‬ ‫זה אמר לאקדומי דריש לקיש קאי‬ ‫לאקדומי ולמד זה מכה שהקדים‬ ‫הכתוב הקטן לכגדול לאשמעינן דיש‬ ‫להקדים גיכ הקטן לגדול וזה החידוש‬ ‫למדו ריש לקיש מלשין הפסוק ‪ .‬ואיכ‬ ‫אתי שפיר דמפםוק ש‪6‬יר נשמע גם‬ ‫לעיוגי מפשטא דקרא‪ .‬ועל הפוסקים‬ ‫אין קושיא פשיטא מה בא להשמיענו‬ ‫הרי מפורש בכתוב וכמו שכתב הרב‬ ‫מגדול עוז על הרכבים כמה פעמים‬ ‫דמוכיר אף המפורש בקרא ‪ .‬ודברי‬ ‫הטור והרג נכונים‪:‬‬

‫ןןןאי‬

‫סימן י״ב סעיף א‬

‫יא תנורו »ל כדחך לאחר כו׳‬ ‫היה לו יומר לא תיראו כוי‪.‬‬ ‫וכתב על זה הר» סמיע דהוא אריכות‬ ‫ללא *ורן ‪ .‬ופשוט משום דסישא דקרא‬ ‫ושפטתם צדק ומשפט היינו נמר דין‬ ‫כדפרש״י על ושפטו כוי עיי שם‪.‬‬ ‫והנה זה דעת רשיי בסנהדרין דף‬ ‫י״י !״בי‪ .‬אבל מדברי התום׳ שם‬ ‫דיה יום מבואר להדיא דושפםו סיירי‬ ‫נמיתחלת דין‪ .‬וגיין להרב סורו אבן‬ ‫בחידושיו לראש השנה דף כיה עיא[‬ ‫דיה מה משפט הוכיח נמי כדברי‬ ‫התום׳ הגמרא דהתם‪ .‬והרב לטעמי׳‬ ‫דבםימן ה׳ ]סעיף נ! העתיק דברי‬ ‫התום׳ שם ואיפכא ליבא למימר כו׳‬ ‫עיי שם‪ .‬ושפיר הוצרך לחדש טעם‬

‫לבושי צדקה‬ ‫יטה ש כ ת ב ‪ .‬וכן כתב הרב תורת חיים‬ ‫לגמרא‬

‫בחידושיו‬

‫כדברי‬

‫דף ו׳ ע״ב‬

‫הרב ע י ׳ שם ‪:‬‬

‫הנשאר ‪.‬‬

‫ר ק חשש שמא לא יכריעוהו‬

‫ו ו ה סיעומא דמעוטא‬ ‫כיון‬

‫דעל הרוב‬

‫יסכים‬ ‫שם‬

‫יכריעוהו‬

‫שאפילו י • גנה אלא אחד כו׳‬

‫ובזך‪,‬‬

‫על זה‬

‫דקאמר‬

‫נם‬

‫‪0‬ם״‪1‬‬

‫הרג‬

‫השני קנה‬

‫ו ד ב ר י ו סתומים •‬ ‫כתג‬

‫שגי‬

‫הרשב״א‬

‫בחליפין‪.‬‬

‫השינ‬

‫ועיין בג״ח גתירוץ‬ ‫הרב‬

‫כדברי‬ ‫דמצריך‬

‫ויש‬

‫אם‬

‫לא‬

‫רוב נגדו‬

‫רק‬

‫ונס‬

‫לומר‬

‫דיש‬

‫לחוש כן נראה ט ע מ ו ‪:‬‬ ‫ניחא דלא קשה מה‬ ‫כתומים‬ ‫מאי‬

‫שנא‬

‫במערבא כו׳‬ ‫הכי‬

‫על‬

‫שהקשה‬ ‫מהא‬

‫דין זה‬

‫דעבדי הכי אפרי‬

‫ומה קושיא דלמא ע ב ד י‬

‫למעט‬

‫שכחבתי‬

‫בדיינים ‪ .‬ולמה‬

‫שניחם ס ו ב ר‬

‫לא קשה מידי דזה רק למםקנא דאמרי‬

‫כדעח הרמב״ם אבל למה שכתב הטור‬

‫אחד יצא‬

‫]ריש‬

‫סי׳ קנ״ז‬

‫םגי‪,‬‬

‫וראיתי‬

‫דברי‬ ‫אין‬

‫אירים‬

‫ד מ י י ר י הכא‬

‫רוצים‬

‫ידעתי‬

‫כהרא״ש בקנין אחד‬ ‫להרב‬

‫הםםיע‬

‫נתפשרו‬

‫קנין‬

‫דאין‬

‫יסכים‬

‫לחוש ל ו‬

‫שמא לא יסכים ולא יכריעוהו לזה אין‬

‫סעיף י״ד‬

‫בם״ק כ״נ‬

‫ז‬

‫לבנות‬

‫במערבא‬ ‫הדין‬

‫דבז‪.‬‬

‫לאמיתו‬

‫שפירש‬ ‫כששניהם‬

‫למה דלא םלקא דעתין‬

‫ועל זה‬

‫הכי נמי‬

‫לבנות וזה‬

‫בזכוחו‬ ‫אבל‬

‫הנ״ל‪.‬‬

‫אכתי מזה אין‬

‫דבעי שלשה כבכל דין ושפיר‬

‫דמוכרחין לבנות עי׳ שם‪ .‬ו ל א‬ ‫מאן שם לי׳ לפרש הכי והרב‬

‫והב״ח מפרשי‬

‫דהבורר מהסך‬

‫לכך םגי בשגים מטעם‬

‫הכותל‬

‫לי׳ כפשסי׳‬

‫בורר לו‬

‫פריך מאי שגא כו׳ ׳‬ ‫שבתב עוד שם בתומיס מלשון‬

‫ן^ןץ‬

‫דזה חפץ‬

‫המשנה‬

‫בשלשה‬

‫דיגי ממוגות‬

‫חפץ לבנות וכל אחד אין‬

‫זה בורר לו אחד כו׳ וקשה ממה גפשך‬

‫מניח‬

‫לחבירו‬

‫נתסשרו שזה‬

‫אם אין שוים בדעה אחת פשיטא דבעי‬

‫יבנה‬

‫כך וכך וזה כך וכך ושפיר נקנה‬

‫שדנו‬

‫להשגי‬

‫ועל‬

‫בחליפון‬

‫זה‬

‫כשזה‬

‫שיוכל גם הוא‬

‫לבנות‬

‫התחיל‬

‫לבנות כפשרתס‪:‬‬

‫סימן י ״ ג סעיף א'‬

‫לשלישי‬ ‫כאן ר ו ב ‪.‬‬

‫להם‬

‫למה‬ ‫הרב‬

‫יסכים‬

‫ודאי‬

‫הרי‬

‫ם״ק ח‬

‫יש‬ ‫תמה‬

‫ע ל זה דהא צריך השלישי שמא יאמר‬ ‫סברא‬

‫שיודו‬

‫כחב‬ ‫על‬

‫כדלקמן‬

‫טעם אחר‬ ‫טעמו‬

‫ולכן‬

‫סעיף ז‬

‫עי׳ שם ‪ .‬וכבר השיב‬

‫הרב כתומים ‪.‬‬

‫טעם‬

‫אבל‬

‫הרב נכון למדקדק בלשונו שכחב ודאי‬ ‫יסכים‬

‫דהטעם‬

‫כו׳‪.‬‬

‫השלישי‬

‫דצריך‬

‫לכאורה הא ב׳ ספיקות שמא לא יאמר‬ ‫טעם‬ ‫והוא‬ ‫וצריך‬ ‫ו״ל‬

‫חדש ואם‬

‫יאמר שמא יכריעוהו‬

‫כעין רובא ומלתא דלא שכיחא‪.‬‬ ‫לומר‬ ‫אין‬

‫דזהו ר נ י ל כמו‬

‫דעתן‬

‫שאמרו‬

‫שוות כו׳ ויחדש‬

‫דבר‬

‫שלא יסכים עמה• ואולי לא יבריעוהו‪.‬‬ ‫וזהו‬

‫בכל‬

‫אחד‬

‫שכתבו‬

‫סומך‬ ‫בודאי‬ ‫א״כ‬

‫אלו‬

‫ב״ד‬

‫הבורר‬ ‫ודאי‬

‫בורר‬

‫לו‬

‫רש״י והרא״ש בעל‬

‫דין‬

‫היי‬

‫בזה‬

‫אבל‬ ‫אפשר‬

‫מהפך‬

‫וברור‬

‫להפך בזכות‬

‫בכל‬

‫האפשרות‪.‬‬

‫‪.‬דהשלישי‬

‫יסכיס‬

‫עמהם במה שהסכימו שגיהם דאלו הי׳‬ ‫אפשר‬ ‫כבר‬ ‫מוצאו‬ ‫יסכים‬

‫שום צד לזכות‪ .‬אחד או לחייב‬ ‫היה‬

‫בוררו‬

‫או‬

‫בורר שכגגדו‬

‫יותר מהשלישי‬

‫ובודאי‬

‫השלישי‪.‬‬

‫ואם‬

‫כנ״ל‬

‫דמיהם‬

‫דין‬

‫באולי חשש‬

‫רחוק ש י מ צ י א דבר־ חדש הרי יש ר ו ב‬

‫לשמואל‬

‫ואי הושוו בזה‬

‫אחד‬

‫הא אין‬

‫לפי‬

‫ענ״ד י ש לומר דרישא‬

‫דהבעלי‬

‫ואם לא יסכים‬ ‫םמ״ע‬

‫שלשה‬

‫אף‬

‫דשנים‬

‫ודאו‬

‫דינים‬

‫אי‬

‫דודאי‬

‫צריך‬

‫בבודדים‪.‬‬

‫שם‪.‬‬

‫שלשה עי׳‬

‫ר ׳ מאיד‬

‫בוררים‬

‫השלישי א״‪5‬‬

‫לברור‬

‫ישוו‬

‫אפשר‬

‫ידע‬

‫בורר ‪,‬לו‬

‫כשלא‬

‫כשלא‬

‫הושוו מי‬

‫דהא קיימא‬

‫המופע‬

‫לן מצין ל ד י י ן‬

‫הקושיא לד׳ מאיר דבעלי דינים בוררים‬ ‫השלישי מאי‬

‫ג״כ‬

‫כד&ריך‬

‫וזה‬

‫ש י י ך לכאורה אף בבוררים‬

‫דאף‬

‫בזכותו‬

‫שיודע‬

‫מצדד‬

‫שבוררו‬

‫בהסכמתו סבור ששניהם הושוו רק כל‬ ‫אחד תובע ומברר יפה זכיותיו ״ ובלאו‬ ‫הולך‬

‫הכי הוי‬ ‫ל ב ד וגרמה‬

‫לכאורה‬

‫לי‬

‫השלישי‬ ‫שלא‬

‫רכיל‬

‫דכשהבוררים‬

‫בגמר‬

‫אבל לר׳ מאיר‬ ‫א״כ‬

‫םרם ישבו‬

‫דינים‪.‬‬ ‫דצריך‬

‫צריך‬

‫שיבררו‬

‫הבעלי‬ ‫השלישי‬

‫לענ״ד ‪.‬‬

‫כך נראה‬

‫הטעם הסמ״ע ג ש ו ט דלא קשה‬

‫דינים‬

‫מידי‬

‫דזה‬

‫בוררים‬

‫רק שניהם‬

‫כקבלום‪.‬‬ ‫בוררים‬

‫לדידן‬

‫אבל לר׳ מאיר‬ ‫אף‬

‫דהבעלי‬ ‫א״כ‬

‫הוי‬

‫דבעלי דינים‬

‫השלישי א״כ ממילא דלא‬

‫קבלום‬

‫לשניהם‬

‫א״כ‬

‫בשנים‬

‫וצריך‬

‫שלשה‬

‫ושפיר‬

‫וזה‬ ‫דעת‬

‫לדידן‬

‫ב ד י ן לכך אמר דיני ממונות‬

‫בשלשה‬

‫ולפי‬

‫בוררים‬

‫דין כשלא הושוו צריך‬

‫י ד ע ו הבעלי‬

‫דינים‬

‫דנתחייב מכחו‬

‫מחלוקת‪ .‬ומטעם זה נראה‬

‫קאמר‬

‫שפיר דלא סגי‬ ‫אף‬

‫כשהושוו‬

‫ד י נ י ממונות‬

‫בשלשה‪.‬‬

‫ויש לומר דאף לטעם הרב למה שכתבתי‬ ‫לעיל‬

‫לא קשה‬

‫מ י ד י ‪ .‬דיש‬

‫להקשות‬

‫שנא‬

‫הגמרא על וה בורר לו א ח ד ‪.‬‬

‫ו צ ר י ך לומר‬

‫דםובר דבזה עדיין‬

‫אין‬

‫יוצא דין לאמיתו אף דבל בורר מהסך‬ ‫מ״מ‬

‫בזכותו‬ ‫חשש‬

‫יש נגד‬

‫דבורר‬

‫זה‬

‫מיפה‬

‫השני ולא סמכה דעתייהו‬

‫ע ד י י ן ‪ .‬דאף‬

‫דבצד‬

‫אחד‬

‫בורר שני‬ ‫סענתו גגד‬

‫אחד י ש‬

‫מעלה על‬ ‫בזכותו‬

‫דין‬

‫בורר לו‬

‫אחד‬

‫בזה‬

‫דעלמא דבוררו‬

‫מצדד‬

‫נ ג ד זה י ש חסרון‬ ‫להיפך‪.‬‬

‫מצדד‬ ‫השלישי‬

‫ולכך‬

‫דסמכה‬

‫דבורר שני‬

‫שניהם‬

‫בוררים‬

‫דעתייחו על‬

‫השלישי‬

‫מתוך ששניהם בררוהו מעיין יפה ב ד ב ר י‬ ‫ואי‬

‫שניהם‬ ‫המרובים‬

‫אפשר‬

‫כו׳‬

‫להכריע‬

‫ליחיד‬

‫אלו היה אפשר‬

‫זכות ‪ .‬וזה דיוק‬

‫לשון‬

‫למצוא זה‬ ‫מתוך‬

‫הנמרא‬

‫ושניהם כו׳ ל י י ש ב דברי ר׳ מאיר‪.‬‬ ‫זה‬

‫ולפיז‬

‫נכון‬

‫ושניהם כו׳‬ ‫אשנים‬

‫לדידן‬

‫אחד‬

‫דאין‬

‫דדעת בעלי‬

‫דזה ב ו ר ר‬ ‫יהפך‬

‫דינים כמכה‬

‫לו אהד‬

‫בזכותו‬

‫צורך‬

‫כל‬

‫דודאי כל‬ ‫דאפשר‬

‫מה‬

‫ו י צ א הדין לאמיתו דאין חוששין דיםכיס‬ ‫אחד שלא כדין על‬ ‫שכנגדו‬

‫בזכות‬

‫יסכים להם‬ ‫דהחשש‬ ‫בורר‬

‫שפיר‬

‫וכנ״ל‪.‬‬

‫מתוך‬

‫שמצדד‬ ‫אף‬

‫י ד י האחר דמהפך‬ ‫ודאי השלישי‬ ‫מאיר‬

‫אבל לר׳‬

‫שזה בורר להם‬

‫אחד‬

‫אחד אולי יגבר על חבירו מחוך‬ ‫רק לאחד‬

‫כשהושוו‬ ‫דיגי‬

‫ש ל א יאמר אני מזכה וחבירי מחייב כו׳‬ ‫מ״מ‬

‫דעבדי‬

‫הכי‬

‫שפיר צריך שלשה‬

‫ושפיר‬

‫אמר ר׳‬

‫ממונות‬

‫מאיר‬

‫בשלשה‪:‬‬

‫סימן י ״ ד ס ע י ף ה‬ ‫ואז‬

‫מיד‬ ‫או‬

‫יצטרך לבוא‬ ‫יבררו‬

‫םמ״ע‬

‫] ס״ק‬

‫שכתב‬

‫בעיר‬

‫ג׳‬

‫לפני‬

‫דיינים‪.‬‬

‫עיין להרב‬

‫כתב‬

‫כמו‬

‫י״ג‪,‬‬

‫וךלא‬

‫שושן ע י ׳ שם ‪ .‬וזה לשון‬

‫תשובת הה״ש ב ש א נ ץ‬ ‫משה‬

‫הדיינים‬

‫בדרכי‬

‫שמביא‬

‫יוכל לדחותו שלא ימעון ע ד יום‬

‫אבל בדיינים‬

‫זה בורר וזה‬

‫בוררים להם לאלתר‬

‫בורר ע״כ‬

‫סמ״ע דייגים בוררים‬

‫ומפרש‬

‫לאלתר‬

‫הרב‬

‫ביום א׳‬

‫ולכן כתב דלא כעיר שושן‪ .‬ולפי עג*ד‬ ‫פירושו‬ ‫יוכל‬

‫שאמר‬

‫דלענין הטענות‬

‫כלפי‬

‫לדחות חזר למה‬

‫שכתב למעלה‬

‫דבדי־ינום‬

‫אין יכול לדחות לב״ד הגדול‬

‫אזילנא ‪.‬‬

‫זו זו אלא אף לדחות‬

‫איזה‬

‫דלא‬

‫ימים‬

‫דיין‬

‫עד‬

‫לברור‬

‫שנתיישב בדבר איזה‬ ‫ג״כ‬

‫יכול אלא‬

‫אינו‬

‫לאלתר ביום ג׳ כשרוצה לטעון י ב ר ו ר‬ ‫לו‬

‫דיין‬

‫והן הן‬ ‫מיימיני‬

‫בלא דחי׳ מיום‬ ‫דברי‬ ‫לספר‬

‫הרב‪.‬‬

‫ג׳‬

‫והלאה •‬

‫ועי׳‬

‫בתשובות‬

‫משפטים‬

‫סי׳‬

‫ב׳|‬

‫ח‬

‫לבושי צדקה‬

‫דבמקום שהעתיק הדרכי משה באכםנאיס‬ ‫בוררים משמע דהכל‬

‫לדון כתוב שם‬

‫אחד ‪:‬‬

‫הב״ח‬

‫כתב‬ ‫חולק‬ ‫מה‬

‫כל כמיניה להוציא מה שירצה‬

‫ךלאן‬

‫כו׳‬ ‫עי׳ שם‬

‫הרב םמ״ע תמה‬

‫בם״ק כ״ט‬

‫עי׳‬

‫פשוט דלאו טעם‬

‫אדאיגו גשבע‬

‫ייא‬

‫הרב‬

‫תומים‬

‫ושאר‬

‫דאפ״ר‬

‫לברר‬

‫אבל‬

‫דכבר‬

‫קאי‬

‫אחרונים‬

‫כתב‬

‫משום‬

‫דרק‬

‫הוא ואין הכי גמי דאם לא היה אפשר‬ ‫לברורי‬

‫עי׳‬

‫דבשבע‬

‫שם ‪ ,‬רק הוקשה‬

‫מהא דמהני שומא ומקרי אפשר ל ב ר ו ר י‬ ‫אינו אלא על מה‬

‫בשומא והרי שומא‬ ‫שכפי‬

‫שומתם‬

‫להוציא‬

‫ואם הוא צועק‬

‫יותר למה‬ ‫אפשר‬ ‫קאמר‬

‫דאף אם‬

‫מוכרח‬

‫דמ״מ הוציא‬

‫זהיבשומתם‪.‬‬

‫ועל זה‬

‫אמת כ ד ב ר י ו שהוציא‬

‫מהשומא‬

‫כמיני׳‬

‫וצריך‬

‫לא ישבע ויטול ‪ .‬הרי אי‬

‫לברורי‬

‫יותר‬

‫הי׳‬

‫אינו‬

‫להוציא‬

‫נוטל‬

‫כמה‬

‫דלאו‬

‫שירצה‬

‫כל‬ ‫יותר‬

‫מהצורך‪:‬‬

‫לומר מומחים ואז אפי׳ ב ד י ע ב ד‬

‫לצה‬

‫זה‬

‫כו׳‪.‬‬ ‫שמשון‬

‫שבמרדכי‬

‫סוף‬

‫סי׳ ג ‪ .‬ומה‬

‫גהגו כו׳ הם‬ ‫וכבר‬

‫הריא‬

‫ב״ר‬

‫והיבא בבית‬

‫יוסף‬

‫שכתב משום הכי‬

‫כ ד ב ר י הרמב״ם‬

‫נהגו בכל ב י ד כ ו ׳ ‪.‬‬ ‫השיג על הרב‬

‫ס׳יק ה‬

‫ב״ר שמשון‬

‫שבטור‬

‫והרב סמ״ע‬ ‫וכתב‬

‫מתיר בסמוכים‬

‫דהריא‬

‫נמי ד י ע ב ד‬

‫ובאין םמוכין מתיר אפי׳ לכתחלה ויחיד‬ ‫הוא בזה עי׳ שם‪.‬‬ ‫הר׳יא‬

‫דאין‬

‫ומלבד‬

‫דברי‬

‫ב י ר שמשון מוכרחין כ ד ב ר י ו עוד‬

‫זאח הדבר‬

‫מוכרח בנמרא ר י ש‬

‫פרק‬

‫שבועות העדות ] ד ף ל׳ ע״ב[ בעובדא‬ ‫דרב‬

‫דדביתהו‬

‫ו ב ע ו ב ד א דרב‬ ‫אחא‬

‫פפא‬ ‫ואוקמא‬

‫הונא קמי‬ ‫בר‬

‫שליחא‬

‫דרב‬

‫שרביא‬

‫נחמן‬

‫קמי דרב‬

‫דב׳יד בטש ביה‬

‫להעם הארץ ובעובדא‬

‫דר״י‬

‫קמי׳ דאמימר אמר לי׳ האי עשה והאי‬ ‫עשה כוי‬

‫והרי כולהו לא היו סמוכים‪.‬‬

‫ומבואר‬

‫דגם באין סמוכים דצריך דוקא‬

‫בעמידה‬

‫ועל‬

‫דמודה ר״א ב״ר‬

‫שמשון‬

‫דבאין‬

‫רק‬

‫דםובר‬

‫בדיעבד‬ ‫ריש‬ ‫אחא‬

‫כרחך‬

‫סמוכים‬

‫צריך עמידה‬

‫דאיגו אלא‬

‫מדרבנן ולכך‬

‫שפיר‬

‫סנהדרין‬ ‫ברי‬

‫דמי‪.‬‬ ‫בסלוגתא‬

‫דרב איקא‬

‫דמדאורייתא‬

‫אין‬

‫לדיעבד‪.‬‬

‫ועמדו‬

‫ואיך‬

‫למצות‬

‫וכדאיתא‬

‫הכי‬

‫דרבא‬

‫ורב‬

‫ב ד ש מ ו א ל ‪ ,‬וכן‬

‫הכא‬

‫כתבו‬

‫ולא לעכב ולא‬

‫בקדשים ועי׳‬

‫אלא‬

‫רעיא‬

‫תום׳ פסחים‬

‫ושאר דוכתי‬

‫דף‬

‫ובמקום אחר‬

‫שהארכתי בסרט זה •‬ ‫קשה לכאורה מהירושלמי דפרק‬ ‫שהביאוהו הפוסקים‬

‫ד׳ מיתות‬

‫שאמר ר י ש לקיש מכאן ל ד י י נ י ן שקבלו‬ ‫עדות‬

‫מעומד דנין‬

‫דמגדף‬ ‫והרי‬

‫הדיינין‬

‫על פיו ממתניתין‬

‫עומדין על‬

‫התם לענין‬

‫רגליהם‬

‫ד י נ י נפשות‬

‫דאינו‬

‫אלא בסמוכים ואפי׳ הכי ב ד י ע ב ד שפיר‬ ‫דמי‪.‬‬ ‫רק‬

‫לפי מה שכתבתי דטעמא‬

‫ומיהו‬

‫משום דבדאורייחא אין לחלק בין‬

‫לכתחלה‬

‫לדיעבד‬

‫דארעא‬

‫שבשולי ארעא‬

‫יו״ד‬

‫ניחא‪.‬‬

‫דהרב עפרא‬ ‫דרבנן‬

‫כתב דלא איתמר כלל זה‬

‫‪t‬‬

‫אות‬ ‫אלא‬

‫ב ד ב ר המפורש בתורה אבל דבר שאין‬ ‫מפורש‬

‫בתורו? אעפ״י שאיסורו נלמד‬

‫מדרשא‬

‫דאינו אלא‬

‫שפיר‬

‫לומר‬

‫יש‬

‫לכתחלה עי׳ שם‪.‬‬

‫סימן ייז סעיף א'‬ ‫מדברי‬

‫שכתבו התוס׳‬

‫פיק‬

‫דגיטין‬ ‫לחלק‬

‫מצינו דבעיגן ששנה ע י י ו הכתוב לעכב‬

‫ש ם ‪ .‬ולפי‬

‫להגיה‬

‫דאין שום‬

‫בין‬

‫דקרא‬

‫והרב‬

‫הרב‬

‫פוסק‬ ‫דיג‬

‫לכתחלה‬

‫ש י ך רצה‬

‫בדברי‬

‫עגי׳ד‬

‫על זה‬

‫וכתב‬

‫ריא‬

‫ע ל י ו ‪ .‬ובאמת הדבר מוכרח לפי‬

‫ע*ב‬

‫ש ם סעיף ו'‬

‫לפרש‬

‫שמשון כהרב‬

‫דברי‬

‫ביר‬

‫עמידת‬

‫לענין‬

‫וא״כ הכי גמי זהו‬ ‫עדים דמפורש בכתוב‬ ‫דיינין דמדיוקא‬

‫ועמדו כו׳ אבל י ע י ב ת‬

‫ילפינן שפיר אף בסמוכים‬ ‫ב ד י ע ב ד שפיר‬

‫ובזה‬ ‫פרק‬

‫לא‬

‫לאורים‬

‫ב׳‬

‫והחס‬

‫קשה‬

‫דמי‪:‬‬

‫מ י ד י קושיית‬

‫הרב‬

‫ותומיס‬

‫מגמרא‬

‫דריש‬

‫דזבחים מיושב‬

‫תלמיד‬

‫חכם‬

‫והרי‬

‫מהא‬

‫מן התורה‬

‫דתלמיד‬

‫דמן התורה‬

‫חכם‬

‫מיידי‬

‫כשר‬

‫הוכיחו‬

‫לעדות‬

‫הפוסקים ד ב ד י ע ב ד כשר דאי פםול לא‬ ‫הי׳ תלמיד חצם‬ ‫התורה‬

‫ומוכח דגם מן‬

‫כשר‬

‫ב ד י ע ב ד כ ש ר ‪ .‬ולמה שכתבתי‬

‫לא קשה מידי דבלאו‬ ‫הא ר ׳‬

‫יהודא‬

‫מושיבין‬

‫ם״ל‬

‫וקיימא‬

‫עולא‬

‫דהכל‬

‫ועמדו‬

‫כו׳ ‪ .‬רק‬

‫בעדים‬

‫אם‬

‫שניהן‬

‫רצו‬

‫לן כוותי׳‪ .‬רק האמר‬

‫מודים‬

‫אבל‬

‫הכי מאי פריך‬

‫בעדים‬

‫זהו נכון‬

‫שנאמר‬ ‫אי ועמדו‬

‫להירושלמי שם‬

‫דמוקי ועמדו בבעלי‬

‫ובספרי‬

‫דינין א״כ דלמא‬

‫סבר ר ב משרשיא כוותי׳ ועדים מושיבין‬ ‫ומה פ ר י ך ‪.‬‬

‫וצריך‬ ‫דיליף‬

‫במי‬

‫כמו‬

‫שני‬

‫שני הכי נמי‬

‫לומר דלהירושלמי‬ ‫פסול דאשה‬

‫מנדש‬

‫ילפינן פסול עמידה‬

‫מגז״ש‬

‫וכיון‬

‫דילפיגן‬

‫א כ אין מפורש בתורה בעדים‬

‫וש‪3‬יר‬

‫דבעדים‬

‫מגזיש‬

‫הוא‬

‫יש לומר אף מן התורה ד י ע ב ד‬

‫כשר ושפיר קאמד מיושב תלמיד חכם‪.‬‬

‫וזהו לרב משרשיא אבל ל ד י ד ן דועמדו‬ ‫בעדים‬

‫וכמו‬

‫עדים‬

‫שכתג‬ ‫בקרא‬

‫מפורש‬

‫בין‬

‫הרב כאן‬

‫א״כ‬

‫כתב‬

‫הרב‬

‫לכן‬

‫דאין‬

‫הילוק‬

‫]מיהו‬

‫לשון הרב משמע לכאורה דגם‬

‫לענץ‬

‫מעכב‬

‫הישיבה‬

‫לדיעבד‪.‬‬

‫לכתחלה‬

‫דיינין בסמוכים‬

‫לדחוק מדברי הירושלמי ה ג י ל ‪ .‬ואפשר‬ ‫וציע‬ ‫ןך^‬

‫קצת בלשונו ‪:‬‬

‫דאגי לא הבנתי ראיית הפוסקים‬ ‫ד א י ד י ע ב ד פסול לא היי תלמיד‬ ‫כשר‬

‫חכם‬ ‫פסול‬

‫מכשירין עדות‬

‫יושב וכי‬

‫מפני כבוד התורה עיי ש ם ‪ .‬ולא‬ ‫הרי התורה רק‬

‫הבנתי‬

‫ועמדו‬

‫אמרה‬

‫כוי דצריך ש י ע מ ד ו רק ממילא כיון דמן‬ ‫דיעמוד אם‬

‫התורה‬

‫לא עשה כן פסול‬

‫וכענין כל מה דאמר רחמגא לא תעביד‬ ‫אי‬

‫עביד‬

‫אין‬

‫לא מהני דבל‬ ‫בין‬

‫חילוק‬

‫דבר תורה‬ ‫ללכתחלה‬

‫דיעבד‬

‫דלעולס העובר על זה לא עשה כלום‪.‬‬ ‫וזהו‬

‫דאיכא‬

‫היכי‬

‫עשה‬

‫אבל תלמיד חכם‬ ‫עשה והאי‬

‫האי‬

‫יעבר‬

‫עלי׳‬

‫כיון‬

‫דאמר בגמרא‬

‫עשה‬

‫עשה‬

‫דכבוד‬

‫מן התורה‬

‫עשה‬

‫התורה‬

‫עדיף‬

‫חמורה‬

‫דוחה לעשה הקלה ומן התורה‬

‫עשה‬

‫וזהו‬

‫התורה‬

‫דכבוד‬

‫מעשה‬

‫עדיף‬

‫דועמדו ואין צריך לעמוד וממילא לא‬ ‫עבר עשה בלל ולא גפםל כלל ע ד ו ת ו ‪,‬‬ ‫ואטו עשה דכבוד התורה דרבנן וחכמים‬ ‫שאמרו דכבוד התורה עדיף ודלמא‬

‫הם‬

‫דכבדד ההורה‬

‫גם זה מן התורה דעשה‬

‫עדיף ‪ .‬ונראה ברור דזה דעת ר״א ב י ר‬ ‫שמשון‬

‫הנ״ל ולא קשה‬

‫ההומים מזבחים‬ ‫אלא‬

‫עליו קושיית‬

‫מיושב תלמיד חכם ‪.‬‬

‫דקשה מה מוכיח‬

‫פרק ד׳ מיתות‬ ‫דיעבד‬

‫הירושלמי שם‬

‫ממהניתין דהחם לענין‬

‫והא התם נמי משום כבוד השם‬

‫הוא דעדיף מכבוד תלמיד חכם‪ .‬ואפשר‬ ‫לומר ראיית הירושלמי נמי‬ ‫דיעבד‬

‫מאין‬

‫סמוכים‬

‫הסעם‬

‫דבאין‬

‫סמוכים‬

‫שפיר‬ ‫כעין‬ ‫הוי‬

‫דמי‬

‫רק לענין‬

‫בדרבנן‬ ‫דרק‬

‫די״ל‬

‫מדרבנן‬

‫ד י ע ב ד והא כל דתקון רבנן‬

‫דאורייתא‬

‫ת ק ו ן ‪ .‬וי״ל‬

‫גנאי שלא להיות‬

‫דבדעבד‬

‫דיניהם דין וכמו‬

‫שאיתא בפרק הערל תלמיד חכם שמורה‬ ‫שומעין‬

‫הלכה ובא לאחר מעשה לאין‬ ‫דגנאי‬

‫לו לחזור‪.‬‬

‫כבוד‬

‫דיינים וכמו דבמצות עשה של‬

‫תורה‬

‫כבוד התורה עדיף לדחות עשה‬

‫דועמדו‬ ‫זה ‪.‬‬

‫הכי‬

‫ואי־כ יש ג״כ קצת‬

‫נמי בדרבנן דוחה כבוד‬ ‫עמידת‬

‫ואיכ למדנו לענין‬

‫עדים‬

‫דבשל תורה עשה דכבוד התורה דוחה‬ ‫הכי‬

‫נמי‬

‫והירושלמי‬ ‫דיינין‬

‫בשל‬

‫דבריהם‬

‫מוכיח כן‬

‫דבשל תורה‬

‫לענין‬

‫עשה‬

‫דיעבד‪.‬‬ ‫ישיבת‬

‫דכבוד השם‬

‫לבושי צדקה‬ ‫דהוא‬

‫כעשה‬

‫דכבוד‬

‫דהוקש‬

‫תורה‬

‫כבודן כו׳ דוחה הכי נמי בשל דבריהם‬ ‫לענין פסול דיעבד וכניל‪.‬‬

‫ולפי‬

‫זה‬

‫שפיר יש לומר במשמעות דברי הרב‬ ‫כפשטן דגם לענין צורך ישיבת דיינין‬ ‫בזמן סמוכים מעכב ולא הוי דברי‬ ‫הירושלמי תיובתיה‪:‬‬

‫שם סעיף ט'‬ ‫ן י ^ ן חולקים‬

‫ואומרים‬

‫אפי׳‬

‫אינו‬

‫רואה שהבעל דין מבקש לאומרו‬

‫כו׳‪ .‬הרב כמיע סיק‬

‫ייט כתב ולא‬

‫כמו שכתב בעיר שושן כו׳ ודברי‬ ‫הרב הן הן דברי הכית יוסף עי׳ שם‬ ‫ופשטות דברי הטור כך הוא‪ .‬וכן‬

‫כתב הרב לחם משנה פרק כיא מהל׳‬ ‫סנהדרין הלכה י׳ ודטעם הטור בעד‬ ‫אחד דמודה כמו שכתב הרמבים שם‬

‫דהלגאי שיודה לדברי העד וכן כתב‬ ‫בטיז בשם מהרש״ק וכן הסכים הרב‬ ‫כתומים עו׳ שם ועיין בבית‪:‬‬

‫סימן ‪5‬״ב סעיף א‬

‫ממונים‬

‫בעיר כו׳ אפי׳ קודם גמר דין‬ ‫כוי‪ .‬הקשה הרב סמיע למה‬ ‫לא ביאר דגם אם טעו אין חוזר‪.‬‬ ‫ולא קשה מידי דזה ממילא נשמע‬ ‫ואין צריך ידיעת המנהג על זה ביהוד‬ ‫ונם בתשובות םיימוני לא נזכר על‬ ‫זה מנהג ביהוד‪ .‬רק דמעם אם טעו‬ ‫חוזר באן לא )שייך רק( בדיינים‬ ‫דעלמא משום דאדעתא דמעות לא‬ ‫קבלום וזהו ביודעים לדון דין תורה‬ ‫רק פסולים מעבירה או קרובים‪ .‬אבל‬ ‫אם הם עמי הארץ וידע דאין יודעים כלל‬ ‫לדון דין תורה איכ בזה אמאי יחזור‬ ‫כשטעו הרי ודאי נם קבלתו בתחלה‬ ‫לדון לפניהם הי׳ גם לטעות דהרי‬ ‫ידע שאין יודעים לדון דין תורה‪.‬‬ ‫רק דמכי; מקום נם ברועי בקר כתב‬ ‫בתשובות מיומוני שם דעכ׳ים לא עדיף‬ ‫מ‪6‬שרה דבלא קנין יכול לחזור‪ .‬וכונתו‬ ‫דאף דהוסכם לטעות ג״כ דהא ידע‬ ‫דהם רועי בקר ודין תורה מניין להם‬ ‫רק ראוה עיניהם מימ לא עדיף בזה‬ ‫שאמר להם שבא לדין תורה והם עשו‬ ‫ראות עיניהם דהיינו פשרה אף דהוסכם‬ ‫עיכ נם לזה מימ לא עדיף מאלו‬ ‫אמר בפירוש שיעשו פשרה דיכול‬ ‫לחזור בלא קבין הכל נמי כן‪ .‬כן נראה‬ ‫לי ברור בכונת תשו׳ מיימוני שם‬ ‫יעויש היטב בלשונו דאין טעמו משוס‬

‫דאדעתא דהבי לא קבלינהו דלא‬ ‫קבלום אלא לדון והם עשו פשרה דהא‬ ‫אד עת כן קבלינהו כניל אלא מדמה‬ ‫לה לפשרה בלא קנין משמע הא קנין‬ ‫מועיל‪ .‬ואם מטעם דלזה לא קבלינהו‬ ‫מה מועיל קבין אלא ברור דכונתו‬ ‫כניל דלא קאמר אלא דכ״ש נידון‬ ‫דידן שלא אמר בפירוש פשרה אלא‬ ‫לדון מפשרה דעלמא אבל םימ לא‬ ‫נריעא נמי דלא יועיל קבין וכניל ‪.‬‬ ‫ולכן לא זכר תשובות מיימוני דיש‬ ‫מנהנ דאפי׳ טעו ראשי הקהל אינו‬ ‫חוזר רק בסתם דאינו יכול לחזור והוא‬ ‫ממילא דגם בטעו אינו חוזר דהוי תקנת‬ ‫הקהל כקנין ד‪3‬הני‪ .‬דעיקר דחוזר דטעו‬ ‫הוי כפשרה בלא קנין דיכול לחזור וכאן‬ ‫הרי תקנת הקהל דאין יכול‪ .‬ואיכ‬ ‫זהו כשאין טובי העיר בקיאים בדין‬ ‫תורה דעיכ לאו אדנתא דדין תורה‬ ‫קבלום אבל כשנקיאים רק שהם‬ ‫קרובים או פסולים מעבירה וכיוצא‬ ‫דבזה קבלם אדעת דדץ תורה לאו‬ ‫אדעת פשרה והכרעת דעתם ‪ .‬איכ טעו‬ ‫ודאי דאף קנין לא מתני וממילא דגם‬ ‫תקנת הקהל לא מהני אם לא שהיתר•‬ ‫התקנה בפירוש דאין יכול לחזור אף‬ ‫כשטעו וזה לא נתפרש בתשובות‬ ‫מיימוני ובתשובות מיימוני קאי איאשי‬ ‫קהל שאין בקיאים בדינים עי׳ שם ‪.‬‬ ‫ולכן בדברו הרב שכתב סתס ולא‬ ‫גתפרש פסולם משוס מה‪ .‬סתם נכתב‬ ‫לענין לחזור קודם נמר דין דעל זה‬ ‫היתה התקנה דאין יכול לחזור וכניי‪.‬‬ ‫כן נראה לי ברור ולענין טעו לא‬ ‫הדבר תלוי כניל ‪ .‬ובאין בקיאים‬ ‫בדינים הדבר מובן ממילא דאין יכול‬ ‫לחזור וכנ״ל‪ .‬כן נראה לי ברור‬ ‫בכונת תשובות מיימוני לדעת הרב‬ ‫ואעפ״י שיוצא מהם דינים מחודשים‬ ‫שיא שערום האחרונים יעויש בדבריהם‪:‬‬

‫סימן כ״ה סעיף ה'‬

‫דקיייל כוותיהו בדינים הללו כפו‬ ‫שכתבתי‪ .‬כונתו גפה שהביא מקודם‬ ‫דעתם בסתם ודעת הראיש בשם יש‬ ‫אומרים‪ .‬והדבר ידוע בכללים וכתבו‬ ‫השיך ביויד סי׳ רמיב בהנהגת איסור‬ ‫והיתר אות ה דבכל מחברים ראשונים‬ ‫ואחרונים כשכותב דעה אחת בסתם‬ ‫ודיעה ב׳ בלשון יש אומרים דעת םתם‬ ‫עקרית והיש אומרים טפילה עי׳ שם‪.‬‬ ‫ובתשובות הרמיע סי׳ ציו כתב דלא‬ ‫הביא דעת יש אומרים אלא לחלוק‬

‫ט‬ ‫כבוד לבעל אותה סברא עיי שם‪ .‬ועיי‬ ‫בתשובות מהרים זיסקינד ריס ד‬ ‫דאפי׳ דיעה סתמית במחבר ויש‬ ‫אומרים ברמיא דעת הסתם עיקר‪.‬‬ ‫וראיתי בספר עטרת צבי סי׳ קייז‬ ‫כתב דבדברי רמיא נראה לו לפסוק‬ ‫כסברא האחרונה יעו״ש‪ .‬ולא ראה‬ ‫דברי השיך ביו״ד שם דמפורש להדיא‬ ‫דגם בדברי הרמיא ושאר אחרונים‬ ‫ישנו לכלל זה וראייתו שם הוא קצת‬ ‫דאי׳ ליש אומרים ויש אומרים לא‬ ‫לענין סתם ויש אומרים עיי שם‬ ‫ובכללים במקומו הארכתי מזה בסייעתא‬ ‫דשמיא‪ .‬ועכ״פ כוונת הרב הלבוש‬ ‫דםמך עצמו על זה לכתוב שכתב‬ ‫למעלה דקיימא לן כהרייף והרמבים‬ ‫והיינו לפי שהביא דעתם בסתם ודעת‬ ‫הרא״ש בלשון ויש אומרים‪ .‬ובחנם‬ ‫המה עליו הרב ש״ך |ס״ק כים אותו‬ ‫וכתב עליו ולא ידעתי מאי קאמד‬ ‫שהרי לא כתב שם כלל בכל הסימן‬ ‫דקייפא לן כהרי״ף מ׳ ע״כ‪ .‬וכונתו‬ ‫פשוטה כניל‪:‬‬

‫עןןן‬

‫סימן ‪5‬״ח סעיף א‬

‫כו׳ להוציא ממון על פי עד‬ ‫אחד ‪ .‬כן כתב גם הרב בית‬ ‫יוסף סימן ייג והרב םמ״ע םיק‬ ‫ייד תמה על זה דהא אינו מבקש‬ ‫להוציא אלא בהודאתו עי׳ שם• ולא‬ ‫קשה מידי ודאי החשש שמא יהי׳‬ ‫הודאתו או השואתו שלא כדין רק‬ ‫מיראת העדים שלא יראה כשקרן יודה‪.‬‬ ‫רק מים אם יש ב׳ עדים זולתו מה‬ ‫איכפת לו אם כדין או שלא כדין כך‬ ‫אמרה תורה על פי ב׳ עדים יקום‬ ‫דבר‪ .‬אבל מרם שיוציאו ממון שאינו‬ ‫מחוייב על פי עד אחד שזה אינו‬ ‫כדין תורה דעל פי ב׳ עדים שפיר‬ ‫מוציאין ממון אף דאין מחוייב באמת‬ ‫משאיכ בעד אחד‪:‬‬

‫שם סעיף כ״ה‬

‫ודוקא ךין‬

‫משום דכתיב ושפטו‬ ‫כו׳‪ .‬הרב סמ״ע םיק‬ ‫סיג תמה על זה דהוא ושפטו לנמר‬ ‫דין ותחלת דין ילפיגן גיכ מביום‬ ‫הנחילו כקבלת עדות עי׳ שם‪ .‬ובמחילת‬ ‫הרשביא‬ ‫כבודו אשתמיטתי׳ מעם‬ ‫והסמינ שהם דעת היש אומרים דבסי‬ ‫ה׳ להכשיר דין בלילה בדיעבד‬ ‫והובאו בראיש פרק יש נותלין דמפורש‬

‫לבושי צדקה‬ ‫שם דטעמייהו מהירושלמי דםנהדרין‬ ‫לאיתא התם לכתיב ושפטו בכל עת‬ ‫ואית קרא לשעבר אלא אם טעו ודנו‬ ‫בלילה ליניהם לין יעויש ‪ .‬הרי ל הדיא‬ ‫טעמס‪/‬דבדיעבד דינו דין כדברי הרב‬ ‫משום דכתיב ושפטו לשון עבר להורות‬ ‫דדיעבד בכל עת שרי ‪ .‬ושפיר קאמר‬ ‫דוקא דין דכתוב ושפטו ולא בקבלת‬ ‫עדות ‪ .‬ומה שהקשה הא ושבטו לגמר‬ ‫דין כבר הקשו זה האחרונים על דברי‬ ‫הרשביא והסמ״ג ובעו למימר דגמרא‬ ‫דילן דדריש ושפטו לגמר דין באמת‬ ‫פליג על הירושלמי ולא קיימא לן‬ ‫כהירושלמי‪ .‬והתום׳ יבמות ‪,‬דף ק״ה‬ ‫בקשו להגיה דברי הירושלמי ולהשוותו‬ ‫עם גמרא דילן‪ .‬ועי׳ להרב אורים‬ ‫והומים ם״ם ה׳ יישב דברי הרשב״א‬ ‫והסמ״ג דתרי ושפטו כתיב־ ונקמייתא‬ ‫מידרש הך לירושלמי לענין דיעבד‬ ‫יעו״ש‪ .‬ויהי׳ איך שיהי׳ דברי הרב‬ ‫מבוררים דמקשה מיש אומרים הג״ל‬ ‫שהם הרשב״א והסמ״ג ומתרץ שסיר‬ ‫לטעמייהו נמי רק דין דילכי מושפטו‬ ‫כמו שכתבו מפורש הטעם;‬

‫סימן ל׳ סעיף ב'‬ ‫תבע התובע בו׳ דטעו אינשי‬ ‫בין‬ ‫בהכי כו׳ והוא תובעו שניהם‬ ‫כו׳ עיין בדרב סמ״ע ם״ק י״א ‪.‬‬ ‫ודבריו הם מנימוקי יוסף שכתב במנה‬ ‫שחור ומנה לבן תלינן בטעותא דלא‬ ‫דייקי ואין כאן הכחשה‪ .‬וסובר הרב‬ ‫דהוא הדין בדיוטא‪ .‬אבל זה אומר‬ ‫מאתים וזה אובר מנה ע״כ דשל מנה‪.‬‬ ‫אינו מדוקדק אולי הי׳ יותר דודאי לא‬ ‫דייך לומר דשל מאתים איבו מדקדק‬ ‫ומעיד לחייב שלא כדין איך מקבלין‬ ‫םהדותו‪ .‬ואיכ אם הוא הובעו מנה‬ ‫הרי הוא מכחיש לשל באתים לכך‬ ‫צריך שיתבע מאתים דאו אין מכחיש‬ ‫מנה דשל מנה לא דקדק‪ .‬אלא דיש‬ ‫לעיין במה שכתב הרב בדמי חביות‬ ‫של שמן ושל יין דצריך לתבוע שניהם‪.‬‬ ‫ולמה לא םגי בתובע היותר בדמים‬ ‫והאומר פחות הדמים לא דקדק‪.‬‬ ‫ואפשר לומר דהתם לא שייך לומר לא‬ ‫דקדקבתובעו דמי חביות דבמנה שפיר‬ ‫יש לומר דהוא לא ראה רק מנה‬ ‫ומנה שני׳ לא ראה ואין לא ראינו‬ ‫ראיה אבל בדמי חבית לא שייך זה‬ ‫ואיך מעיד שקר במה דשייך בתביעה‬ ‫דזה שור‪ ,‬יותר ולכך צריך שיתבע‬

‫שניהם דיש לומר שניהם אמת וזה‬ ‫לא שמע רק אחד‪:‬‬ ‫ן ף א י ך ] י להרב נתיבית המשפט כתב‬ ‫הסברא על דרך זה ליישב‬ ‫יעו״ש דאסברה יותר דברי הטור עי׳‬ ‫שם‪ .‬אלא שהוא כתב דגם במנה שחור‬ ‫ומנה לבן יש נפימ בינייהו דמנה‬ ‫שחור דוה יותר‪ .‬ודברי הרב אמו‬ ‫כן וסובר דאין בזה נפ״מ וטעו ואין‬ ‫כאן הכחשה ‪:‬‬ ‫והבית‬

‫יוסף‬

‫רל בסימן‬

‫זה כתב‬

‫ויש טעות בדברי‬ ‫נימוקי מכף כו׳ להא בית הלל איירי‬ ‫באחד אומר מנה ואחד אומר מאתים‬ ‫והנימוקי יוסף כתב בעצמו לעיל‬ ‫דהלואה אהר הלואה צריך שיתבענו‬ ‫שניהם עיי שם‪ ,‬נראה דסובר ג״כ‬ ‫דגם להנימוקי יוסף בזה אומר מנה‬ ‫וזה אומר מאתים עדין שיתבענו‬ ‫שניהם ורק הטעם משום דהוי הלואה‬ ‫אחר הלואה ‪ .‬ועיין בביח גמה שמיישב‬ ‫דברי הנימוקי יוסף‪ .‬מ״מ משמע‬ ‫דמודה בזה להבית יוסף ‪ .‬ועיין להרב‬ ‫םמ״ע נראה דםבר דגם דעת הרב כן‬ ‫מטעמיה דהבית מסף ‪ -‬וליחא ׳בודאי‬ ‫דא׳יכ הי׳ צריך שיתבענו כדברי‬ ‫שניהם‪ .‬והרב אומר בפירוש והוא תובעו‬ ‫מאתים ולא הבנתי דהנך םהדי בהא‬ ‫לאו בהלואה אחר הלואה מםהדי רק‬ ‫על הלואה אחת זה אומר על מנה‬ ‫היתה וזה אומר על מאתים היתד! וחד‬ ‫מנייהו דלא דק כמו במנה שחור ומנא‬ ‫ליה דבהלואה אחר הלואה הוא דמקשה‬ ‫להנימוקי יוסף‪:‬‬ ‫ן!יבלךן שכתבתי לעיל עדיין קצת‬ ‫קשה בשני כתי עדים אחת‬ ‫אומרת מנה ואחת אומרת מאתים‬ ‫דאמרינן בכלל מאתים מנה ואינו נוטל‬ ‫רק מנה‪ .‬אמאי לא יםול מאתים‬ ‫דהרי של מאתים לא טעו אלא של‬ ‫מנה וכניל‪ .‬ותינח בעד אחד אף דשל‬ ‫מנה טעה מ״מ אין על מנה האחרונים‬ ‫אלא עד אחד אבל כאן הא יש על‬ ‫מנה האחרים שני עדים‪ .‬ותו גם‬ ‫בהכחשת עד אחד משמע דעל מנח‬ ‫האחרים אינו חייב שבועה דארייתא‬ ‫להכחיש‪ .‬העד ואמאי כיון דע״כ של‬ ‫מנה טעה וכניל‪ .‬ונראה דודאי זו‬ ‫דמעה ולא דק דבר רחוק‪ .‬תדע דאלו‬ ‫םען מאתים והנתבע מביא עדים שלא‬ ‫ואינו אומר שמנה‬ ‫לוה אלא מנה‬ ‫הלוהו אחיכ או מזמן אחר הלא פטור‬ ‫אפי׳ מהיסת ולא אמרינן דהעדיס‬ ‫סעו ולא לקלקו‪ .‬ולכן בודאי בזה‬

‫שמכחישים עצמם ‪.‬ודאי דמקרי עדות‬ ‫מוכחשת בבדיקוח‪ .‬רק לעבין ששניהם‬ ‫מעידין דנאמר בהדי םהדי שקרי למה‬ ‫לי בזה לא אמריבן דאינס םהדי שקרי‬ ‫דיש לומר דמעו ואין מכחישים עצמם‬ ‫בזה• ולא הוי כהכחשה בחקירוח דלא‬ ‫מחני כלום‪ .‬אמנם בענין הכחשתן‬ ‫עצמן שסיר מקרי עדות מוכחשת ולא‬ ‫אמריבן ודאי עדות הא׳ אמת דהאחר‬ ‫סעה כניל‪:‬‬ ‫שם‬

‫סעיף‬

‫ג'‬

‫ה ע י ד ן םתם על יום אחד בלא לא‬ ‫כי כו׳‪ .‬הרב םמ״ע סיק‬ ‫י״ד חמה על זה יעי׳ שם‪ .‬ולפי‬ ‫עג״ד דבר גדול דיבר הרב ליישב‬ ‫סתירת דברי המחבר דבריש םי׳ כ״מ‬ ‫ולעיל סוף סעי׳ ב׳ בהנ״ה כתב כהרין‬ ‫דכל שיש לתרץ דברי העדים שלא‬ ‫יכחשו כו׳ ואיך כתב כאן דברי הרמבין‬ ‫וכבר הקשה זה הרב מיז יעו״ש מה‬ ‫שדחק ובשאר אחרונים‪ .‬ולכן חידוש‬ ‫לנו הרב דכאן העידו םחם אין פירושו‬ ‫בענין דיש לפרש על עדות מיוחדת‬ ‫דבזה ודאי מפרשין‪ .‬רק מיידי ג*כ‬ ‫בהעידו על יום אחד בענין דאינה‬ ‫מיוחדת רק בסתם שלא אמר לא כי‬ ‫דלאתימא דוקא באמתלא כי והכחישו‬ ‫עצמם בפירוש א״כ שפיר דאין לחייב‪.‬‬ ‫|וזה דלא כהרב םיז סעיף ב שכתב‬ ‫דבהכחשה *בבדיקה אף דאמר לא כי‬ ‫אינו הכחשה דעבידי למטעי עי שם‪.‬‬ ‫ובאםת הסברא נותנת דכיון דאמר לא‬ ‫כי דקדק יותר ולא טעה ‪ .‬אבל בלא‬ ‫אמרו לא כי כרד דהוי זה אומר מנה‬ ‫וזה אומר מאתים ונאמר דקמייתא טעו‬ ‫דבאחרונים לית למימר דטעו כמו‬ ‫שנתבאר לפני זה ואף דטעות בזח‬ ‫דבר רחוק מ״מ נס הכחשת עדים דבר‬ ‫רחוק״ ולזה אמר דלא אמרינן כן דדנין‬ ‫אוחן כמוכחשין שלא להוציא‪ .‬ובדין‬ ‫זה שפיר כל הפוסקים מודים דבשני‬ ‫כתי עדים אחת אומרת מנה ואחת‬ ‫אומרת מאתים אינו נובה אלא מנה‬ ‫ועל מנה האחרים דנין אוחם כמוכחשין‬ ‫ולא אמרינן דטעו אף בלא לא כי‬ ‫וכמו שנתבאר לפני זה הטעם‪ .‬אבל‬ ‫בההוא דהרמבין כשלא אמרו ג״כ על‬ ‫יום אחד רק בסתם בזה לא פסק מותי׳‬ ‫רק כמיש לעיל סי׳ כים וסעי׳ ב‬ ‫דמתרציס דברי העדים בכל האפשר‬ ‫שלא יכחישו‪:‬‬

‫לבושי‬ ‫אבל‬

‫שאין‬

‫צדקה‬

‫הפוסקים‬

‫בזה כדבריו‪.‬‬

‫שם סעיף י״ב‬ ‫הדין מהם‬

‫דעת כל‬

‫ונראה‬

‫שוה זה‬

‫ח ד ם ה ד א ‪ .‬ולכן‬

‫סרק‬

‫ב׳‬

‫דכתובות‬

‫ענ״ד‬

‫דעד‬

‫דבמאי‬ ‫דייגא ‪.‬‬

‫קמסהיד‬ ‫הראשונים‬ ‫על חתימת‬ ‫דמיירי‬

‫ודיין‬

‫ושם‬

‫העד‬

‫בעד‬

‫השני‬

‫דממוגא‬

‫והריטביא‬ ‫בי׳‬

‫בחידושיו‬

‫זיוף‬

‫האי‬

‫בש״ך לקמן‬

‫ג״כ על‬

‫דגפיק נכי‬ ‫םהדא‪.‬‬

‫בעדות דיין אחד‬

‫עמו‬

‫יעויש‬

‫והביאו‬

‫סי׳ מ י ו םיק מ י ו‬

‫והסכים‬

‫דכן עיקר ע י ׳ שם‪.‬‬

‫הוקשה לי׳‬ ‫בלאו‬

‫הכי‬

‫אלא‬

‫והשתא הכא‬

‫לסי פירושם‬ ‫דאין על‬

‫תיפוק‬

‫עדות‬

‫לי׳‬

‫ע ד השני‬

‫אחד דמאי שנא הכא משטר דגם‬

‫עדות דבשטר כשנתקיים כנחקרה עדותן‬ ‫דמי‬

‫בב״ד‬

‫עדות‬

‫ו א י כ אין על‬

‫השני רק ד י י ן האחד והבא לא‬ ‫תירוצים‬

‫וע״כ‬

‫הנ״ל‪.‬‬

‫הרב לענין ד י ד ו נ ו‬ ‫הדיין‬

‫שפיר‬

‫שגתקבל‬

‫העדות‬

‫שכתבתי‪.‬‬ ‫להקשות‬ ‫לי׳‬

‫בזה‬

‫לפרש כ ד ב ר י‬

‫יכול ל ד ו ן‬

‫לעיל סי׳‬

‫עד‬ ‫שייך‬

‫הם בעצמם‬

‫לבדו‬

‫לפניו‬ ‫ז׳‬

‫דבזה‬ ‫על מה‬ ‫מה‬

‫ועי׳‬

‫ואין‬

‫בזה ‪.‬‬

‫דלדון‬

‫בעצמם‬

‫תיפוק‬

‫בלאו הכי משום‬

‫דאין עד‬

‫נעשה‬

‫דיין‪.‬דיש‬

‫ועל עד נעשה‬

‫דיין‬

‫להקשות למה להו להתום׳ ושאר‬ ‫לחקור‬

‫פוסקים‬

‫בטעמים תיסוק‬

‫משום דהכא‪ .‬ד י ש לומר‬ ‫דיינים‬ ‫]‪17‬‬

‫לי׳‬

‫דאצטריך לנ׳‬

‫שראו בלילה ‪:‬‬ ‫מצאתי‬

‫אמת‬

‫הסלאה‬

‫להרב‬

‫בחידושיו לכתובות שם‬ ‫כתב‬

‫ליישב‬

‫קושיית‬

‫המפרשים‬

‫דכיון‬

‫שהדיין מעיד שזה השטר נחקיים בפניו‬ ‫ושני‬

‫עדים‬

‫מעיד‬

‫ע ל י ו א״כ‬

‫הוא‬

‫על חצי ממון שהרי אין העדים‬

‫יכולים‬ ‫אין‬

‫חתומים‬

‫לחזור‬

‫ולהגיד נמצא שהדיין‬

‫צריך להעדים‬

‫הממון‪-‬‬

‫ומעיד‬

‫ויעז״ש מה שביאר‬

‫דעיקר‬

‫שהעידו‬

‫על חצי‬ ‫על סי זה‬

‫סברת אמאי דמםהיד האי כו׳ יעו׳יש ‪.‬‬

‫כל‬

‫דגם‬

‫או לא תגבה‬ ‫היכי‬

‫התחתונה‬ ‫מפקינן‬

‫בעל‬

‫דיד‬

‫קיימא‬ ‫מיגי׳‬

‫לן‬

‫מסייעו יעו״ש‬ ‫עכשיו‬

‫אי‬

‫בסימן מ״ג‬

‫ואשי׳ תסס בעדים‬ ‫אי‬

‫תסס‬

‫אם לא‬

‫כשהשטר‬

‫אפשר‬

‫השטר‬

‫לפסול‬

‫בלאו הכי ומטעם נפיק תלתא‬

‫לגבות‬

‫עבר‬

‫ולכן‬

‫וכדאמרן‬

‫ב פ נ י ו ‪ .‬מיהו מ ד ב ר י המפרשים‬ ‫שהוצרכו לפרש דהעיד‬

‫גם על כתב י ד ו של חבירו‬

‫הוי תלתא רבעא דממונא‬

‫ואז‬

‫אפומא‬

‫של‬

‫מכת שטר‬

‫כדין בזה תו הוי‬ ‫והוא‬

‫ומוחזק‬ ‫והמוציא‬ ‫גשבע‬

‫טוען‬

‫דגובה‬ ‫מפום‬

‫דמ״מ מ ג י ע‬

‫שהי׳‬

‫דחד‬

‫רק בא‬

‫המלוח‬

‫מחבירו עליו‬

‫היםת‬

‫של‬

‫באים בפני עצמם‬

‫שהעיד וא״כ לא מהני‬ ‫דייק‬

‫לא‬

‫בסעיף י״ב ‪ .‬והכי נמי‬

‫עכשיו שהרי הללו‬

‫שלא‬

‫או‬

‫סעיף ח‬

‫ואומר‬

‫שהבאתי לעיל‬ ‫העד‬

‫מבואר‬

‫זה בממ״נ‬

‫עכשיו‬

‫דעדים אלו אמיתיים ‪.‬‬

‫דממונא‬

‫הראי׳‪.‬‬ ‫מגיע‬

‫לו‬ ‫מלוה‬

‫לו ונפטר‬

‫ופשוט ;‬

‫לא משמע כמ״ש דמשמע הא לאו הכי‬ ‫אין‬

‫כאן תלתא רבעא אפומא דחד רק‬

‫פלגא אפומא דחד ורבעא אפומא‬

‫וראיתי‬ ‫בהא‬

‫לעשותו‬ ‫פה‬

‫וחסר עדיין‬

‫עד ודיין‬

‫שפיר‬

‫אבל למלוה על‬

‫מידי‬

‫נכונים‬ ‫אליבא‬

‫אעידי‬

‫דהוו‬

‫דמצטרפין ‪ .‬והרב‬

‫סי׳ ס״ו ס״ק י״ח‬ ‫לשיטת‬

‫כתב‬

‫מצטרפין היינו‬

‫מלוה בשטר‬ ‫מהני‬

‫כתב ד ד ב ר י ו‬

‫הריטב׳יא‬

‫דהחולקין‬

‫הגיל ולא‬

‫יעו״ש‪.‬‬

‫ובמחילת‬

‫כבוד רבוותא הניל אשתמסתייהו ד ב ר י‬ ‫הטור והמחבר כאן‬ ‫לא‬

‫מהני‬

‫ולא‬

‫דגם לענין על פה‬ ‫דמי‬

‫אחר‬

‫להודאה‬

‫הלואה[‪:‬‬

‫משום ש ב ״ ד‬

‫ףלא‬

‫בהרב‬

‫אחד יקרעו כ ו ׳ ‪.‬‬ ‫סמיע‬

‫ם״ק‬

‫ו‪.‬‬

‫וכבר‬

‫כ״כ הרב ג׳יכ כמו ש ז כ ר ‪.‬‬

‫ולולי‬

‫דהרב‬

‫בעצמו הדר בי׳ הי׳ כל‬

‫דבריו‬

‫דכאן‬

‫גכוגים‬

‫הטור‬

‫דלא סתרי אהדדי ‪.‬‬

‫ובאמת לא‬

‫בין‬

‫אותו ב״ד‬

‫ידעתי‬

‫דגתיישבו‬

‫יותר‬

‫מה חילוק יש‬

‫לב״ד אחר גם בב״ד אחר יטעון‬ ‫כבר‬

‫דברי‬

‫שגבה‬

‫באותו ב י ד בשטר מעדים אחרים‬

‫ויברר‬ ‫בחיים‬ ‫שאין‬

‫מהם אם הם בחיים ואם‬ ‫פשיטא‬ ‫זוכרים‬

‫דדן‬ ‫הרי‬

‫אין‬

‫בב*ד אחר או‬ ‫שוב יכול‬

‫לדון‬

‫בפגיהם‪ .‬ותו דמ״מ הרי יכול להשביעו‬ ‫גם אם‬ ‫פקח‬

‫לא יזכרו אותו ב י ד ומה אהגי‬ ‫בפקחותו ‪.‬‬

‫משום‬

‫ןלא‬

‫דחשדינן‬

‫סמיע‬ ‫ודהטעם‬ ‫שיך‬

‫לא‬

‫כ ו ׳ ‪ .‬כתב הרב‬

‫ידעתי‬

‫משום‬

‫מנא‬

‫דחשדינן‪.‬‬ ‫דברי‬

‫דדבריו‬

‫לי׳‬

‫ועי׳ הרב‬ ‫לובלין‬

‫מהרים‬

‫ל י י ש ב קושיית העולם אלא דאין עיקר‬ ‫ובהרמב״ן‬

‫כדבריו‬

‫לא כתב כן ע י ׳‬ ‫קצות‬

‫החושן‬

‫מפורש‬

‫לשם‬

‫הרב‪.‬‬

‫הר״י מגאש‬

‫בשם‬

‫ש ם ‪ .‬וכבר העיר הרב‬ ‫בספרו‬

‫בתירוצו‬

‫מגאש‬

‫דהר״י‬

‫הראשון כ ד ב ר י‬

‫ו ע י ׳ להרב בתומים דשיטת הרב‬ ‫של ר א ש ו נ י ם ‪.‬‬

‫שימתן‬

‫תמוהים‬

‫הסמיע‬

‫ובאמת‬

‫דנאמר‬

‫דברי‬

‫דחשדינן‬

‫לאיש משוס הנאתו לשקר בעדותו וזו‬

‫סימן ל״א סעיף ב׳‬ ‫עיין‬

‫סימן ל״ז סעיף א ׳‬

‫ע״א‪:‬‬

‫חלק אהע״ז סי׳ ט‬

‫הודאה אחר הלואה‬ ‫תומים‬

‫דטר‬

‫להזכיר מה דראיחי במהרי״ט‬

‫דאין‬

‫לומר דנפימ למילתא דרבנן‬

‫ד ע ד נעשה ד י י ן ‪.‬‬ ‫אין‬

‫הוא‬

‫דאותו עד הוא‬

‫אין לנו אלא‬

‫על חתימת השני אי לא משום דקמסהיד‬ ‫לא‬

‫בזה דמשמע‬

‫ו י ש שפירשו‬

‫דחד‬

‫מםהיד ראי‬

‫יהי׳ שייך עד נעשה ד י י ן ‪ .‬רק‬

‫רבעא‬

‫דשטר שבחוב בו הנפק לא ש י י ך‬ ‫ולכך‬

‫טפי‬

‫שלא העיד דלא‬

‫כל‬

‫לשם ת י ר ץ דעת‬

‫‪0‬גי‬

‫לומר‬

‫עד אחר‬

‫לי׳‬

‫מדבריהם‬

‫מעיד‬

‫אפומא‬

‫מן‬

‫שהעידו לפניו כו׳ ‪ .‬ולכאורה הוה‬

‫להעיד‬

‫הדיין‪.‬‬

‫השטר‬

‫לשון‬

‫אחד‬

‫העדים‬

‫םהדא לא‬ ‫הקשו‬

‫חתימת השני וטעם הפסול‬ ‫רבעא‬

‫אין‬

‫בדיוק‬

‫כאן מיקרי‬ ‫הרב‬

‫נפיק‬

‫מה שדייק פירושו מ ד ב ר י הטור והמחבר‬

‫בלאו הכי אמאי מהגי והא‬

‫םהדא שהוא‬

‫רשיי‬

‫דבריו‬

‫דהלא מקוד דין זה מהגמרא‬

‫מצטרפין‬

‫חד‬

‫ואחריו נמשכו‬

‫דקמםהיד‬

‫כדין‬

‫השטר על‬

‫ע ל זה דפירוש שהעידו לפני ב״ד אחד‬ ‫כל‬

‫הראשון או האחרון ויתבענו לוה‬

‫דן כ ו ׳ ‪.‬‬

‫רבעא‬

‫ברורים‬

‫ממ״נ גובה ממונו‬

‫לוה‬

‫הוא על פי עדות אותו העד עם העד‬ ‫דממונא על פי‬

‫האחרונים ‪.‬‬

‫כדבריו‬

‫של‬

‫זה שלא‬

‫תלתא‬

‫םיק ל״ז‬

‫ל א ש י ד ו נ ו הם בעצמם‬

‫ד כ א ן ‪ .‬ומה שכתב לקמן דהרי‬

‫החזר לי ממון ה ר א ש ו ן ‪ .‬לא קשה מידי‬

‫השיב‬

‫ולפי‬

‫לא‬

‫דכיון‬

‫שזה שהדיין מעיד ב ב י ר ו ר על חצי ממון‬ ‫האחר‬

‫הרב‬

‫משמע‬

‫לי טעמם‬

‫אין‬

‫םמ״ע‬

‫יא‬

‫זלכן‬

‫גראה‬

‫יותר‬

‫לא מצינו בשום מקום ואנו‬

‫מאמינים‬

‫ואעפ״י‬

‫ש י ש לו‬

‫לטבח‬

‫על שחיטתו‬

‫הנאה‬

‫דכל אדם מוחזק‬

‫חשוד‬

‫איסור‬

‫לעשות‬

‫ועוד תדע מעדות‬ ‫החרושים‬ ‫לעדות‬

‫על‬

‫אבל‬ ‫ממון‬

‫להעיד‬

‫כמו‬

‫דגזלן‬ ‫ממון‬

‫ושאר‬ ‫פסולים‬

‫אדם לא נחשד ליקח‬ ‫שקד‪.‬‬

‫םמ״ע אמאי כל‬

‫שלא‬

‫הנאתו‪.‬‬

‫יקח ממין להעיד שקר‬

‫שאר כל‬

‫שבזה‬

‫בשביל‬

‫עצמה‬

‫עבירות‬

‫שמא‬

‫בכשרות ו א י ן‬

‫ולדברי‬

‫הרב‬

‫אחר לא נח־גיד אע״ס‬

‫יש לחלק‬

‫קצת ‪ .‬אבל‬

‫הברור‬

‫שכתבתי דכל אחד בחזקת כשרות‬ ‫יעשה‬

‫איסור‬

‫הכא פסולו משום‬ ‫הסמיע‬

‫דלא‬

‫בשביל ממון ורק‬ ‫קורבה‪ .‬ומה שכתב‬

‫מצעו‬

‫כו׳‬

‫אלא‬

‫א ץ אדם משים עצמו ר ש ע‬ ‫דזה כש׳יכ ה ו א ‪:‬‬

‫לענין‬

‫כ ו י ‪ .‬פשוט‬

‫לבושי‬ ‫שם‬

‫בבןך עדות שבטלה מקצתה כו׳‪.‬‬ ‫והרב םברע םיק ו׳ תמה על‬ ‫זה‪ .‬ודבריו נכונים מאוד לפי מה‬ ‫שכתבתי לעיל דהעיקר כדבריו דטעס‬ ‫נוגע משום קרוב‪ .‬והרי קיימא לן‬ ‫בספ״ק דמכות ולעיל סי׳ ליג דקרובי‬ ‫הערב פסולים גם ללוד‪ .‬ולא אמרינן‬ ‫דלזה נאמנים ולזה אין נאמנים דעדות‬ ‫שבטלה מקצתה בטלה כולה וציע בזה‬ ‫מחא דםי׳ גיא סעיף ו׳ ועין בהנ״ה‬ ‫שם ועי׳ באבן השוהם סי׳ י״ז וסו׳‬ ‫ס׳ עי׳ שם‪ .‬ומצאתי כתומים ם׳׳ג ג׳‬ ‫הרגיש מדברינו פה ‪ .‬ועיי בהרא״ש‬ ‫שם במכות הביא ב׳ תירוצים דלא‬ ‫דמי לפלגינן דיבורא יש מתרצים‬ ‫דשם איגו עיקר העדות והראב״ד‬ ‫תירץ דבבעלי דינים לא שייך עדות‬ ‫שבטלה מקצתה דלא שייך אלא כמקיימי‬ ‫הדבר עי׳ שם‪ .‬וא״כ• יש לומר‬ ‫דהרשביס והנימוקי יוסף םבירא להו‬ ‫כחראביד ולא שייך הכא עדות שבטלה‬ ‫מקצתה כו׳ ר״ל שהוא בעיקר העדות‬ ‫שבאו להעיד אבל הרב סובר כהיש‬ ‫מתרצים דגם לגבי עצמו שייד עדות‬ ‫שבטלה כו׳ כל שהוא בעיקר העדות‬ ‫שבאו להעיד ולכן כתב טעמו הנ*ל‪.‬‬ ‫ולשון הגמרא דייק מותי׳ לכאורה‬ ‫דדחיק לאוקמי בשקגו ושקיבל אחריות‬ ‫ומה צורך‪ .‬לוקים דנםתלק רק מחלק‬ ‫שותפו לבד בשדה שיש בה דין‬ ‫הלוקה וחלוקת השותפים אין צריך‬ ‫קנין וגם לא יכול בעל חוב ללקחה‬ ‫והחלוקה אין יבול לבטל אח״כ כמו‬ ‫שכתב בםמיע םקיה‪ .‬אלא ודאי‬ ‫דאכתי מפםיל מטעת עדות שבטלה‬ ‫מקצתה כו׳ ודברי הפוסקים נמי הכי‬ ‫דיוק דכתבו מלס שנסתלק מן כל‬ ‫חשדה ‪:‬‬

‫נראה דהרשביס מפרש‬ ‫והיותר‬ ‫הגמרא שמערער רק על‬ ‫הצי השדה ששיתפו בה שהוא גזולה‬ ‫ממנו ופשט לשון הגמרא משמע קצת‬ ‫כן‪ .‬ולכך מפרש דוקא שלא חלקו דאז‬ ‫כשינבה ממנו יחזור הלה לחלוק עמו‬ ‫בחצי השני אבל כשכבר חלקו ובא‬ ‫לקחת חצי השני שפיר מעיד דאינו‬ ‫נונע וכמו שכתב בט״ז דלא כהםמ״ע‬ ‫עי׳ שם ואין כאן עדות שבטלה‬ ‫קצתה וזה ברור גכונתו‪ .‬וע״כ‬ ‫מוכרחין לטעם דעדות שבטלה מקצתה‬ ‫דאם לא כ ן בין שמערער בבולה‬

‫בין‬

‫במקצתה ולא חלקו והוא בא להוציא‬

‫צדקה‬

‫משניהם יועיל עדותו לגבי שותף‬ ‫דהשותף יקח חלקו במילואו והוא‬ ‫יפסיד מחלקו לגבי מערער ‪ .‬אלא ודאי‬ ‫ופשוט כדברי הרב דבזה גמי לא‬ ‫מהני דעדות שבטלה כו׳ וכל שלא‬ ‫הועילה לגבי חלקו אין מועיל נמי‬ ‫לגבי שותף כל שבא להוציא משגיהס‬ ‫וזה ברור ומוכרח‪ .‬וע״כ כונת הרשביס‬ ‫כמו שכתבתי ויעויש בלשון הרשב״ס‬ ‫שם בנמרא וגם הוא מודה לדברי‬ ‫הרב‪ .‬ומוכח מזח כדברי היש מתרצים‬ ‫הנ״ל ודלא כהראב״ד דליכא למימר‬ ‫הכא ממילא יקח חלק בהגשאר לשותף‬ ‫דזה אינו דגם אם לא חלקו עדיין‬ ‫הרי אח״כ גם עם המערער לא יחלוק‬ ‫ויהי׳ הוא והמערער שותפים שהמערער‬ ‫יהי׳ במקום זה המעיד ומה יהי׳ לוה‬ ‫סעגה‪ .‬וצ״ע מגמרא זו לדעה הראב״ד‬ ‫ויש ליישב בדוחק ״ ועכ״ם דברי הרב‬ ‫נכונים והרב אמר חדא והרשב״ס‬ ‫דהרשב״ס‬ ‫אמר חדא ולא סליגי‬ ‫פשיםא לי׳ דכל שהוא נוגע אין שייך‬ ‫שיהי׳ נאמן לאותו שאינו נוגע ולענין‬ ‫הנגיעה לא יהי׳ נאמן דעדות שבטלה‬ ‫כר ופירש רק למה שהוא נוגע ‪ ,‬והרב‬ ‫דמיירי בםוען על כולה שמולה ופ^יםא‬ ‫לי׳ דנוגע ופירש רק למה אינו נאמן‬ ‫למה שאין נוגע בלבד‪:‬‬

‫שם סעיף ייד‬ ‫ף^יל כו׳ שאין דרך הבריות לחוש‬ ‫שיהי׳ כל שדותיו של אלם נזולות‬ ‫כו׳ ‪ .‬הרב םמ״ע םיק ל״ד כתב‬ ‫ואין צורך למה שכתב העיר שושן‬ ‫טעם רחוק עי׳ שם ‪ ,‬והרב שיך ם״ק‬ ‫י״ט כתב דדבריו נכונים‪ .‬ובאמת‬ ‫םעס הרב םמיע בפרישה שהוא כםעם‬ ‫הרב״ח שם משום דלוקח שני לא חייש‬ ‫כיכ לאחריות דהרי השדה דאחריות‬ ‫היא לאחריות דלוקח ראשון עי׳ שם‪.‬‬ ‫זה רחוק יותר דלפי זה אם קדמו‬ ‫הרבה לוקחין ללוקח ראשון נאמר דגם‬ ‫לוקח ראשון לא חייש לאחריות ויעיד‬ ‫לוקח דאשון ללוקח שני‪ .‬אלא ודאי‬ ‫דכל דחזינן דכתב אחריות הרי חייש‬ ‫לאחריות־ ואף דנגד לוקח ראשון לו‬ ‫לא הועיל אחריוהו מימ הועיל אם‬ ‫יטרפו ממנו לבדו ולא מלוקח ראשון‬ ‫דיש לו אחריות ‪ .‬ויש ליישב בדוחק‪.‬‬ ‫אלא דנם לטעם הרב קשה לי סובא‬ ‫דתירצת גזילה בעל חוב מאי איכא‬ ‫למימר ואימא רישא בלוקח ראשון‬ ‫אף שיקחו משדה לוקח שגי ויש כאן‬

‫שדה אחת גזולה אפי׳ הכי חושש עוד‬ ‫שלא יבטל אחריותו בשביל בעל חוב‬ ‫של איטרף • הכי נמי ניחוש לוקח שני‬ ‫לבעל * חוב שלא יבוא לםרוף ממנו‪.‬‬ ‫ובאמת הרב הזכיר הקושיא רק מגדולה‬ ‫אבל לא ידעתי למה לא כתב באמת‬ ‫הקושיא מחשש בעל חוב כמ׳יש לעיל‬ ‫בלוקח ראשון ועל זה אין תירוץ‪.‬‬ ‫ושוב מצאתי לחרב בתומיס הרגיש‬ ‫בזה יהניח ב‪1‬״ע‪ .‬ועי״ ש פ םה שכתג‬ ‫בסוף דבריו דחפש ולא מצא ישוב כי‬ ‫אס הנראה נכון לדעתו יע״ש באורך‬ ‫ותוכן דבריו דאס יש בעל חוב למה‬ ‫לא בא עכשיו‪ .‬לא מחוור כלל דא״כ‬ ‫לעולם נאמר מאחריות אין חושש לבעל‬ ‫חוב דאס יש בעל חוב למה לא בא‬ ‫עכשיו‪ .‬אלא דזה אינו בודאי דחושש‬ ‫שמאעבשיו עדיין לא הגיע זמנו דבעל‬ ‫חוב או נתרצה להמתין לו שמבטיח‬ ‫לשלם במעות ואח״כ לא ישלם וכיוצא‬ ‫דאי לאו הכי מה פריך כלל לאחריות‬ ‫נגד בעל חוב‪ .‬ופשוט | ‪:‬‬ ‫והבראה לענ״ד פשוט דודאי כדברי‬ ‫הרב דאינו חושש אלא‬ ‫לב׳ טריפות אחת דגזולה ואחת דבעל‬ ‫חוב מוקדם לכך צריך עוד קרקע ‪.‬‬ ‫ובלוקח שני הרי ראה טריפה דגזולה‬ ‫מלוקח ראשון וטריפה מוקדם לוקח‬ ‫ראשון מהקרקע שתחת ידו דטורף ג״כ‬ ‫מדין בעל חוב דמה נפ״מ בעל חוב‬ ‫על ידי מכירה או שאר בעל חוב‬ ‫וא״כ כבר ראה םריסת בעל חוב‬ ‫מוקדם גם כן לכך תו אין חושש לא‬ ‫לבעל חוב ולא לגזילה והבן‪:‬‬

‫סימן ל״ט סעיף ג׳‬ ‫יכתבוהו מהיום כו׳ השובר‬ ‫שא‪0‬‬ ‫כו׳‪ .‬עיין להרב םמיע ם״ק‬ ‫ו מה שתמה‪ .‬ובאמת לפי דעת‬ ‫הרםמ״ע הדבר דחוק מאוד דיכתוב‬ ‫המחבר סתם ולא כתב דמיירי בדלא‬ ‫כתב דאקני כמו שכתב בסימן מ״ג‬ ‫וכבר העיד על זה הכנסת הנדולה •‬ ‫אבל הפשוט דהכא לענין לכתחלה‬ ‫מיירי וכבר אמרו בב״ב דף קע״א‬ ‫תרתי תקנתא למאוחר ר׳ אבא אמר‬ ‫לספרי כתבו שטרא דנא אחרנוהו כר‬ ‫ורב ספרא אמר לחו כתבו תברא‬ ‫סתמא‪ .‬ולכן התם בסימן מיג דלכחחלה‬ ‫בלאו חכי אסור לאחר כל עיקר פשו•‬ ‫מחזי כשיקרא‪ .‬רק לענין דיעבד שפיר‬ ‫איל בלא אחרינהו כשר דאיכא תקנתא‬ ‫דר׳ ספרא‪ .‬אבל הכא דלא שייך‬ ‫י‬

‫לבושי צדקה‬ ‫כשיקרא דהא כן האמת שכותבים‬

‫מחזי‬ ‫עכשיו‬

‫לכתחלה‬

‫ומותר‬

‫הקגין רק מ״מ‬ ‫תקגתא‬

‫צריך‬

‫דר׳‬

‫אחרנוהו‬

‫לכתוב‬ ‫להם‬

‫אבא לכתוב‬

‫כ ו ׳ ‪ .‬וגהי‬

‫זמן‬

‫למעבד‬

‫שטרא דבא‬

‫דאי לא כתב כשר‬

‫ד ע י ד י השובר יעשו תקנתאדרב ספרא‪.‬‬ ‫זהו‬

‫לא כתב‬

‫אי‬

‫םמכינן אאידך‬

‫תו‬

‫תקגה ד ע י ד י שובר צריכין לחוש דלמא‬ ‫עבדי‬

‫ע י ד י שטר תקנתא דר׳ אבא‬

‫ואין הכי‬

‫השטר לכתחלה‬

‫לא‬

‫דעידי‬

‫נמי‬

‫יחושו לעשות תקנתא‬ ‫יעשו‬

‫לא‬

‫ע י ד י שובר‬

‫ואפשר‬ ‫מהני‬

‫דר׳ אבא דלמא‬ ‫תקנתא‬

‫ספרא‬

‫ופשוט‪:‬‬

‫לומר‬

‫ע ו ד ‪ .‬דקשה לי אף‬

‫כותב‬

‫מה‬

‫םתמא‬

‫שובר‬

‫דלמא יביא ע י ד י‬

‫אימת הי׳‬

‫דרב‬

‫איכ נם‬

‫שסרך‬

‫מאוחר‬

‫יםעון‬

‫שטרך מאוחר אלא‬

‫בזמן‬

‫שובר‬

‫ע״כ אין זו‬

‫מענה ‪ .‬ושוב מצאתי שהעיר בזה הרב‬ ‫סי׳‬

‫בתוכים‬ ‫חבירו‬

‫ימותו‬

‫גם אלו כן‬

‫ולחוש‬

‫או‬

‫ילכו ואלו‬

‫לא זה‬

‫חשש‬

‫ימותו‬

‫רחוק דלא‬

‫חיישינן‬

‫זהו נכון שם‬ ‫ונ אחרים‪.‬‬

‫אבל‬

‫דהם חיים‬

‫כניל‪.‬‬

‫שהעיר בזה נ י כ ‪ .‬ולפי זה בנידון דיזץ‬ ‫כשנהקייס‬

‫ולפי זה‬

‫בנידון‬ ‫עכשיו‬

‫לפנינו‬

‫על עדי שובר‬

‫דעדי‬

‫דידן‬

‫שתיקתו‬ ‫‪1‬‬

‫באיחור וחזינן‬

‫שמא כבר מתו או הלכו‬

‫למדינת הים דתו ליכא למיכיר גם עדי‬ ‫כך‬

‫אפשר‬

‫הפשוט‬

‫לכתוב אחרגוהו‪.‬‬

‫לכאורה‪.‬‬

‫מיהו‬

‫העיקר‬

‫שכתבתי‬

‫לעיל‬

‫דלענין‬

‫כמו‬

‫לכתחלה‬

‫אתמר‪:‬‬

‫קלא‪.‬‬

‫כתב על זה‬

‫ומה שצ״ל בזה‬

‫מרם‬

‫ע י ד י ' ש ו ב ר גם‬

‫דאית‬

‫הרב ש י ך‬

‫דאלה‬

‫םסיק ט׳‬ ‫הבאי‬

‫דברי‬

‫לו שלא ידע מקור הדין‬ ‫זה אמת דלא ידע‬

‫עיכ ‪.‬‬ ‫הדין‬

‫מקור‬

‫איגלאי למפרע‬

‫בכתיבה ויש‬

‫שטר לכל דבר‬

‫ואף‬

‫דין‬

‫לו‬

‫ממשועבדים גובה‬

‫טעמו של‬

‫ונשאר‬

‫ד ל והוא נ כ ו ן ‪:‬‬

‫הרב‬

‫רק קושיא מה שרמז‬ ‫שיך‬

‫לסימן‬

‫הרב‬

‫טיט םיק ז‬

‫דשם כתב בשם בעל התרומות‬

‫דהקיום‬

‫אין לו קול עי׳ שם ‪ .‬אמנם גס מהתם‬ ‫מידי‬

‫ואדרבה‬ ‫בבעל‬

‫מפורש‬

‫םייעתא י ש‬ ‫בשם‬

‫התרומות‬

‫וזולתו דקיום ב י ד יש לו קול‬

‫רק שהוא‬ ‫לי׳‬

‫למעשיהם‬

‫מהאי סעמא דמיקרי נכתב מדעת וזהו‬

‫הראב״ד‬

‫י ד ע מן הקיום‬ ‫הם‬

‫הוי‬

‫לא קשה‬

‫שם סעיף וי‪.‬‬

‫דהסכים‬

‫א״כ ממילא‬

‫דשלוחיו‬

‫דשם‬

‫לודאי‬

‫כהודאה‬

‫בכתיבה‪.‬‬

‫היום שפיר החשש‬

‫שטר כן‪ .‬ולכך צריך‬

‫דודאי ידע מן הקיום ב י ד‬

‫שיש לו קול ולא בא לצווח קמן א״כ‬

‫כשכותבים השטר בזמנו‬

‫השטר כותבים‬

‫והנה‬

‫דאם ניחוש שמא יביא‬ ‫יביא ע י ד י‬

‫לא‬

‫השטר ‪ .‬ואם אלו‬ ‫דאלו‬

‫שובר ו י ע י ד ו‬

‫השובר‪ .‬ואי דיסעון באמת‬

‫ניד ‪.‬‬

‫יש לומר גם על עדי‬

‫יג‬

‫הקשה‬

‫שכתב‬

‫עליהם כמו‬

‫השיך שם כיון דב״ד אין צריך לקרות‬ ‫רק שם‬

‫והלוה א״כ לא‬

‫המלוה‬

‫הקול על מה שנתב‬ ‫הקיום‬ ‫כיון‬

‫לבדו‬

‫נפיק‬

‫בו רק על ענין‬ ‫חתימתו‪ .‬וא״כ‬

‫שנתקיים‬

‫שכת״י אין אדם חושש‬

‫ואין‬

‫לו‬

‫שמר ו י ע י ד ו אימת‬

‫כידוע שלא הי׳ להרב ספר דרכי משה‬

‫עשוי‬

‫ימותו או‬

‫ומכל דיני הרםיא חקר םעמיס וסברות‬

‫שקיימו חשבתי שכתיי אחר הוא ואיני‬

‫ילכו למדינת הים או לא יזכרו והללו‬

‫מדנסשיה‬

‫ישרה‬

‫י ע י ד ו זה חשש ר ח ו ק י ד א י ן לחוש וכעין‬

‫וגם בכאן‬

‫ההלואה ‪.‬‬

‫ספק‬

‫ואי דשמא הללו‬

‫םסיקא‬

‫באיםורין‬

‫דבר‬

‫דיבר‬

‫גדול‬

‫זוכר‬

‫לומר‬

‫כת״י‬

‫הכת״י‬

‫ומזה‬

‫לא‬

‫הרב ולא‬

‫ידעתי לכך כשפרעתי לא חששתי ליקח‬ ‫אחר‬

‫כרובא‬

‫דברי הבאי ח י ו ‪ .‬דבאמת דברי הרמ״א‬

‫דעדיף דמאי שנא אלו מאלו ומחזיקים‬

‫תמוה‬

‫כמו‬

‫שאיני זוכר חשבתי דנהקיים• ו ה ב י א ו ר‬

‫דבזה ליכא‬

‫שום‬

‫שם‬

‫אנו שניהם‬ ‫יעידו‪.‬‬ ‫הכי‬

‫לא‬

‫אלא‬

‫דהוי‬

‫ורב גובריה בסברא‬

‫לזכור‬ ‫איזה‬

‫יכול‬

‫כששמעתי‬

‫יעידו‬

‫דעל זה‬

‫דשניהם‬

‫או‬

‫יש לומר‬

‫דיעה‬

‫דיביאם‬

‫לביד‬

‫הוי מפי‬

‫דזו אין חשש כיכ‬

‫מוכרחת ליישב קושיית חתומים ‪,‬בסימן‬ ‫דניחוש שמא ימותו עד‬

‫שובר קודם זמן של‬ ‫הרמב״ן‬ ‫וזה דחוק‬ ‫אמרינן‬ ‫שם‬

‫מיתה‬ ‫דע״ג‬

‫במקום‬ ‫הים ‪.‬‬

‫לא‬

‫ל׳ ע י ב פיה ע״א[‬ ‫ועי׳‬

‫וכש״כ‬

‫דילכו לעיר‬ ‫ומה‬

‫שכיחא ‪.‬‬

‫שכיחא וכן משמע‬

‫ע״א‪.‬‬

‫אחר[‬

‫חשש‬

‫ע ט ר ‪ .‬והביא בשם‬

‫שתירץ דמיתה‬ ‫דבגיטין‬

‫מה‬ ‫כאן‬

‫עוד‬

‫שכתבתי‬ ‫דיש‬

‫עוד‬

‫אחרת או למדינת‬

‫שתירץ‬

‫דיםעון שטר‬

‫עוד‬

‫מאוחר ג״כ כבר דחיגו ד^׳כ גם שובר‬ ‫בזמן‬

‫כתבם ולכן חידש‬

‫הרב ז״ל‬

‫שנתקיים‬

‫דבר י ש ר ‪ .‬דהנה מבואר‬

‫ס״ק ה דאם אמר המלוה כתבו‬

‫ושתק לוה מ ה נ י ‪.‬‬ ‫כותבים‬ ‫ודאי‬

‫שלא לקח‬

‫שובר מכתב‬

‫ידי‬

‫המלוה ‪.‬‬

‫שלא מדעתו והוא עומד ושתק‬

‫לומר‬

‫דשתיקה‬

‫עליך‬

‫מהני‬

‫טעמא‬

‫מהאי‬

‫והנה בב״מ‬

‫כדתרגמא‬

‫הרי הוסכם‬

‫דף כיו‬

‫בהא‬

‫ואמר כלך‬

‫אצל‬

‫כניל בשם‬

‫דלא בעינן בדשוי‬ ‫רבא אליבא‬

‫דאמר‬

‫יכול‬

‫לכתוב‬

‫כתב‬

‫י ד ו כיכ‬

‫אבק״‬

‫או דאי אפשר‬ ‫והוצרך‬

‫לקיים‬

‫לעדים לקיים‬

‫כלך אצל‬

‫למעשיו‬

‫דאביי‬ ‫יפות‬

‫נמי‬

‫בגיטין‬

‫לדעת‬

‫דבכותבים‬

‫טופסי‬

‫דנכחב שלא‬

‫גיטץ‬

‫ליכא‬

‫בשליחות הבעל‬

‫משום‬

‫דאח׳יכ‬

‫למה שכתבתי לא קשה‬

‫מידי‬

‫הגט‬

‫על עדי‬

‫שובר‬

‫וגעשה מעיקרא שלוחו בכתיבה י ע ו י ש‬

‫דכך‬

‫ע ד י שטר ואם‬ ‫ילכו למדינת• הים‬

‫עדי שובר ימותו‬ ‫קודם הזמן כן‬

‫היטב‬ ‫להרב‬

‫הש״ך‬ ‫וזה‬

‫ו ע י פ הסכמת לכתיבת העדים‪.‬‬ ‫ומה שחשב‬

‫ברור‬

‫דברים‬

‫הבאי הם‬

‫הש״ך‬

‫לדברי‬

‫של טעם ו ד ב ר י סי‬

‫חכם‬

‫חן‪:‬‬

‫במקומו‬ ‫מזאמשץ‬

‫שהארכתי‬

‫הבעל טופסי‬

‫בזה‪.‬‬

‫בספר משגת‬

‫שם סעיף ז'‬

‫הפוסקים‬

‫מהסופר‬

‫החשש‬

‫ידיעתך‬

‫כהודאה‬

‫למפרע דבשליחות קעביד וכמו‬

‫כשלוקח‬

‫הענין‬

‫שתיקה‬

‫למפרע ואיגלאי‬

‫איגלאי םלתא‬

‫והחתימה‪.‬‬

‫ו א י כ הרי זכרת‬

‫ולמה לא צווחת איך כתבו שטר בלא‬

‫החולקים על התום׳ בפרק כל הגט דכ׳יב‬ ‫עיב‬

‫איזה שסר‬

‫אחר חושב שנתקיים דהא‬

‫סרעתי‪.‬‬

‫שם אלא כיון‬

‫איסור‬

‫סלוני כשנודע לו לא יוכל להיות‬

‫דעל‬

‫דאין‬

‫יפות פסק הרמבים‬

‫הכי‬

‫מפלוני‬

‫של‬

‫שטר בעדים אלו אצלי אלא זה‬

‫אפסיד אנפשיה‬

‫הוא‬

‫שטר‬

‫בעדים והי׳‬ ‫בעדים‬

‫הקול‬

‫ולפי זה אם עדים‬

‫מהני ומה צורך שובר סתם ‪ .‬ומה‬ ‫דהלוה‬

‫שם • וא׳יכ‬ ‫בשטר‬

‫זה נכון‬

‫שטר‬

‫דתורם שלא ברשות‬

‫מלתא‬

‫דעל‬

‫בעדים אדם זוכר דלכן אין נאמן‬

‫כהודאה ‪.‬‬

‫שליח‬

‫דבריו‬

‫מדעת‬

‫מעצמו‬

‫בש״ך‬

‫עי׳‬

‫הלוה לא‬

‫תרומות ‪ .‬ובמקום אתר כתבתי דמשום‬

‫גיכ ליתא דמי לא עסקינן באין המלוה‬

‫או‬

‫בזה‬

‫דנכתב שלא‬

‫כת״י‬

‫אבל כאן‬

‫שכתב הטעם בכסף משנה ן פרק א׳ מהל׳‬

‫שתירץ‬

‫כעל‬

‫שתמה‬

‫בדרכי‬

‫עליו השיך‬

‫בלאו‬

‫דאיכ מה צורך ל ש ט ר ‪ .‬רק דזו הסברא‬ ‫מ״ג םיק י ׳ ב‬

‫כפי טעמו‬

‫משה‬

‫זה מידך‬

‫איזה כתיי‬

‫למפרע‬ ‫ועיין‬ ‫חכמים‬

‫שהוא‬

‫מחלק ב י ן‬ ‫םמ״ע‬

‫ב י ד ל ע ד י ם ‪ .‬הרב‬

‫םיק כ י א‬

‫צורך לכל‬

‫דבריו‬

‫צורך ג ד ו ל‬

‫הם ד ל ד ב ר י‬

‫הסתירה‬

‫שבדברי‬

‫;‬

‫עי׳‬

‫כתב דאין‬ ‫שם‪.‬‬

‫ובאמת‬

‫הרב נתיישב‬

‫המחבר מהבא לריש‬

‫סימן מ ״ ט ‪ .‬אבל לדברי הםמ״ע‬ ‫דברי המחבר‬

‫סותרים‪:‬‬

‫עדיין‬

‫לבושי צדקה‬

‫י ד‬ ‫הרב‬

‫שם סעיף ט׳‬ ‫אי‬

‫םמ״ע‬

‫עליו‬

‫הרב‬

‫ט י ז כתב‬

‫נ מ י צ י י ת ד י נ א ו נ ת ב ר ר דלא פרע‪.‬‬

‫ל י י ש ב באופן הב׳ ע י ׳ ש ם ‪.‬‬

‫אבל קצת‬

‫דלא‬

‫ציע‬

‫הבונה‬

‫קיג‬

‫כתב‬

‫ע״ב‬

‫ה ר ב םמ‪-‬ע‬ ‫דק ו ע י ׳‬

‫םיק‬

‫ושניהם‬

‫בזה ב ת ר י‬

‫נ״ו‬

‫הרב ש י ך‬

‫כתב‬

‫םיק כיה‬

‫נכונים ונם‬

‫אנפי‬

‫דפרק‬

‫בגמרא‬

‫דף‬

‫דדק י ס ה ‪ .‬מיהו א ף ל ד ב ר י ה ש י ך י ש‬ ‫לדקדק ע ל י ו ד ה ר י כתב ד ד ב ר י הרמב״ם‬

‫ל מ י מ ר שלא יעשה גמי״ן נ ו ג י ״ ן ה י י נ ו‬

‫שכתב ואמר‬ ‫מיירי‬

‫ל ו הן משמע‬

‫ולא בנתחייב‬

‫וא״כ ה ר י גם ל ש ו ן‬ ‫ו א י ך כתב‬ ‫ונתברר‬

‫ע ל זה‬

‫בהיפוך‬

‫דבהודאה‬ ‫טענותיו‬

‫וסתומה‬

‫סחוחה‬ ‫בקונטרס‬

‫בםייעתא‬

‫סי טענותיו‬

‫מ ל ש ו ן שכתב‬

‫שינה‬

‫הודה בסגיהם‬ ‫פרעו‬

‫דשמיא‪:‬‬

‫מסקי ל ק ל א ‪ .‬ע י י ן‬

‫שךס‬

‫זו‬

‫םיק‬

‫וגם מדיוק ל ש ו נ ו שמא‬

‫דהעיר בחומים למה‬

‫עבר‪.‬‬

‫דלכן‬

‫טעי׳‬

‫ב ‪.‬‬

‫שהם‬

‫לפרש‬

‫ואולי י ש‬

‫עוד‬

‫לומר‬

‫באמת‬

‫דמיירי‬

‫מחוך‬

‫טענותיו ניחא דנתברר דלא פ ר ע לשמא‬

‫על ד י ן זה‬

‫לא‬

‫יפרע‬

‫חיישינן‬

‫הם מ מ ש‬ ‫לחרב‬ ‫טעם‬

‫המשפט בצאית‬

‫החילוק‬

‫יעויש‬

‫ב י ן נתברר‬

‫זמן‬

‫חיישינן‬

‫ודכן‬

‫שלחו‬

‫עיקר לדינא‬

‫מוכרח דזה‬ ‫אחריו‬

‫נאמן ל ו מ ר סרעתי‬ ‫טענותיו‬

‫באורך‬

‫ל א מפקי לקלא‬

‫עי׳‬

‫שם‪.‬‬

‫מביי‬

‫אין‬

‫מפרש‬ ‫שראו‬

‫לכך והוי כ ע ד י‬

‫שיחדם‬

‫הוא‬

‫אין‬

‫ו ס י ר ש אין נאמנים‬ ‫דאין‬

‫הדייגים מ ו ד י ע י ם ולכך נוהנין דאין‬ ‫נאמן ל ו מ ר‬ ‫שיך‬

‫סרעתי‪ .‬וכן‬ ‫דלא‬

‫כוונתו‬

‫שהקשה שיי שס‬ ‫הרב הוי‬

‫סירש‬

‫תקשה‬

‫הרב‬

‫ע ל י ו מה‬

‫בםיק ל י א ‪ .‬ו ב ו ד א י‬

‫ב ק י במנהני‬

‫מדינת סולין‬

‫ספי מהרב ש״ך לסי ש ה י ׳ ר ב מארבע‬ ‫ארצות‬

‫כידוע‬

‫משאיכ‬

‫הרב‬

‫שיך‪.‬‬

‫ו ב ו ד א י י ד ע דכן נוהנין רק טעם המנהג‬ ‫לסי שאין הדיינים מודיעים ו כ מ ו שכתב‬ ‫ה ש י ך ושם מסיק ד ל א מ י י ד י‬ ‫מדינא‬

‫אלא‬

‫מםנהגא‬

‫דצריכים ל ה ו ד י ע ‪ .‬ומה‬

‫שכתב ה ש י ך דלא נהגו כ ן אולי ב י מ י ו‬ ‫אשתני‬

‫מנהגא‬

‫מבימי‬

‫םיק‬

‫הרב‬

‫ונהנו‬

‫ל ה ו ד י ע ו ש ל א יוכל ל ט ע ו ן ‪:‬‬

‫א ו נ ׳ ל א היו הותמין ‪ ,‬כ ב ד כתב‬ ‫הרב ש י ך‬

‫בםיק ח‬

‫ל י י ש ב תמיהת‬

‫המה ע ל‬

‫ש ם ‪ .‬ובמחילת כ ב ו ד ו גרם ל ו זה‬ ‫הי׳ ל ו‬

‫שלא‬ ‫סימן‬

‫ד‬

‫מסה‬

‫שהיא‬

‫למברןן‬

‫הרשב״א‬

‫חלק‬

‫ב ב י ת י ו ס ף ושם‬

‫השואל‬ ‫לגבות‬

‫שרצה‬ ‫מיהא‬

‫אף‬

‫מבני חורין‬

‫למעלה וקודם‬ ‫ההלואה‬

‫ר‬

‫םםוליס ו א י ן‬

‫וכתב דאם א י ן כ ת ב‬

‫מזמן‬

‫שני‬

‫כלל • וחזר‬

‫ידם י ו צ א ממקום‬

‫יגבה‬

‫משמע דלעולם‬

‫כל משועבדים יטעון שקנה השדה לאחר‬ ‫דהלואה מוקדמת שנים הרבה‬

‫ההלואה‬

‫וליכא לאשכוחי אם לא בגווני רחיקי‪.‬‬ ‫אך לכאורה‬ ‫בלוקח‬

‫משכחת‬

‫הא‬

‫שקגה ב׳‬

‫לה‬

‫שדות‬

‫בפשוט‬ ‫קודם‬

‫אחת‬

‫שגכתב ואחת לאחר כך דממנ״ס‬ ‫אחת אם ההלואה‬ ‫דקודם‬

‫אותה‬

‫טורף‬

‫לומר‬

‫קדמה‬

‫הרבה טורף‬ ‫ואם‬

‫שגכתב‬ ‫אותה‬

‫במאוחר‬

‫טורף‬ ‫הלואה‬

‫דאחר כך ‪ .‬רק‬ ‫אף‬

‫ידעיגן‬

‫אס‬

‫קודם‬

‫זמן הכתוב‬

‫דלכך‬

‫אחרוהו לגרע‬

‫כחו‬

‫שלא יטרוף‬

‫אלא‬

‫הכתוב‬

‫מזמן‬

‫ולא מפקי‬

‫לקלא‬

‫מה שכתב‬

‫הרב ומכרה כ ר כוגתו על‬

‫אלא מאז‬

‫ולפי זה‬

‫שדה אחרת ולא על אותה שדה שקגה‪.‬‬ ‫והאמת כמו שכתבתי ל ע י ל ;‬

‫סימן מ״ד סעיף ד'‬ ‫שיש‬

‫עכשיו‬ ‫שיך‬ ‫לא‬

‫אפיי‬

‫כקושיא‬ ‫בם״ק‬

‫אויר חלק‪ .‬עיין הרב‬ ‫ומה שכתב א״כ‬

‫ם״ק י״ב‬

‫כתב שריר וקיים גמי כ ר ‪.‬‬

‫זו הקשה נ״כ על דברי הטור‬ ‫ייז‬

‫יעריש‪.‬‬

‫קשה‬

‫ולא‬

‫מידי‬

‫ויע״ש שכתב בזה ג״ה טעם‬

‫שכתב לחדש‬

‫בזה עי׳ שם‬

‫יוצא ממקום‬

‫אחר‬

‫אין‬

‫העדים נאמגים לומר טעינו דמגו‬

‫גבי‬ ‫דין‬

‫ממשועבדים‬

‫שלא‬

‫העדים לכתוב שטר אחר‬

‫אבל אם הבעל‬

‫בזה‬

‫שנכתב‬

‫בבל‬

‫בחומים םיק ם׳ לא ראוהו לכן‬

‫כתב מה‬

‫חוזר על אחר‬

‫ו פ ש ו ט ‪ .‬ועל דרך פלפול קצת‬ ‫בו‬

‫דמוקדם‬

‫הרב ש״ך ם״ק כ י ב וחדא ועוד ק א ‪ :‬ר ‪.‬‬ ‫והרב‬

‫ומכרה‬

‫ד ב ד ב ר תרגיל תמיד שסיר גורו חכמים‬

‫אחר יכולים‬ ‫מזמן שני‬

‫דתיבת‬

‫נמשך‬

‫אין גובה ממשועבדים ובאמת כן דהא על‬

‫מפורש‬

‫ו א י ן אנוסים מחמת גפשות ה ר י הערים‬ ‫כאן‬

‫כ ן ‪ .‬ואפי׳ בלא סיס‬

‫י ש לומר דהרב סתם וכתב ידעו‬

‫דזה א י נ ו דבזה דכת״י י ו צ א ממקום אחר‬ ‫עדים‬

‫ם״ק כ״א ‪ .‬ונראה‬

‫לפרש דשיעור דברי הרב כך הם דשמא‬

‫ל ה ד י א כ ד ב ר י ה ר ב ‪ .‬ומתחלה חלק על‬ ‫להכשיר‬

‫קודם שנכתב ‪ .‬עיין בהרב‬ ‫םמ״ע‬

‫דשם התשובה ארוכה הרבה‬

‫אבל בשכתב ידם‬

‫סימן מ״ב סעיף ד ‪/‬‬

‫זה‬

‫ל ו מ ר מוקדם הוא‬

‫גוף‬

‫ומוכח‬

‫דהלואה קודמת אין טורף שדה שנמכרה‬

‫נאמנים לחתום שטר א ח ר ‪ .‬ה ר ב‬ ‫כ״א‬

‫דצ״ל אם‬

‫שם סעיף י׳׳ב‬

‫יש‬

‫שם סעיף ט'‬

‫עי׳‬

‫כתב‬

‫ידם כ ו י ‪ .‬םשום‬

‫ידם כ ר כדברי הרב ש ״ ך ‪:‬‬

‫מאוחרת‬

‫‪1‬‬

‫שם סעיף ‪S‬‬ ‫ןבן‬

‫יעו״ש‬

‫הרב ד ב ר י ר ב י נ ו ירוחם דעדים‬

‫ש״ך‬

‫שנוהגין‬

‫באורך‪.‬‬

‫מסירה ד מ ג ק י לקלא ולכך מ ו ע י ל ;‬

‫בהרב נתיבות ה מ ש פ ט ‪:‬‬

‫נוהגין •‬

‫ורק‬

‫דלא סרע‬

‫לא ם י י ר י מ ז ה ‪.‬‬

‫פ ר ע ת י ו י ע י ׳ שם‬

‫כוונתו‬

‫ע ד י מסירה‬ ‫ולכך‬

‫אבל נתחייב מתוך‬

‫נאמן ל ו מ ר‬

‫דבעדי‬

‫לדינא‬

‫הוא החילוק‬

‫דיצא‬

‫ה ר ב כתומים‬

‫חתימה כ ש א י ן‬

‫מסקי לקלא א ף ב א י ן זמן ו ר ב י ג ו ירוחם‬

‫י פ ר ע לא ח י י ש י ק ולשמא פ ר ע‬

‫ובאמת אין‬ ‫בין‬

‫כל קושיות‬

‫ד ב ר י המחבר ו ר מ ב י ם ‪ .‬ו ע י י ן‬

‫נתיבות‬

‫לשמא‬

‫וא״כ ד ב ר י‬

‫דהוא סיס‬

‫יש לפרש הכי‬

‫בהרבםמ״ע‬

‫ויש‬

‫אס‬

‫דמנכר‬

‫ואולי ס״ם ו צ י ל‬

‫דיחדס לעדים א ל ו לראות ובונהו ל י י ש ב‬

‫הרב‬

‫מתנה‬

‫אין כתב‬

‫למקבל‬

‫קנה אחר ההלואה קודם שנכתב ומכרה‪.‬‬

‫ח ו ז ר ע ל ע ד י השטר ו כ ד ב ר י הרב סמ״ע‪.‬‬

‫נקט לשון‬

‫אבל א י מ י י ר י בנתחייב‬

‫אשר‬

‫סימן מ ״ ג סעיף א '‬

‫עיין‬

‫להרב תומים ם״ק י ״ א י ש פ י ר ש כ ן‬ ‫לעיל‬

‫סופרים‬

‫לי‬

‫לא‬

‫י ד ע ת י מ י הכריחו לסרש כ ן ו ל א לסרש‬ ‫ואמר‬

‫דהתם‪ ,‬ע י ׳‬

‫דברי‬

‫ציית לדינא‬

‫דלא פ ר ע כ ו ת ב י ן ‪ .‬אבל‬ ‫ל ו הן ע ל‬

‫וטסי‬

‫ש ל א יסתום האות למטה ע ל ד ר ך מ מ י ץ‬

‫הרב ואמר ל ו‬ ‫דאי‬

‫האות‬

‫הוי‬

‫‪ .‬ומה שכתב הרב אח״כ‬

‫ליי‬

‫שם זה‬

‫הן‬

‫הרב‬

‫דקאמר ש ל א יעשה ג פ י י ן צ ד י ״ ן‬

‫והוא‬

‫מתוך‬

‫כתומים ם״ק י האריך ניכ ליישב ד ב ר י‬

‫עדים לא אמריגן‬

‫אומר שטעו נאמן ו י ע ״ ש‬ ‫דמבואר כדברי הרב ‪.‬‬

‫באורך‬

‫ועי׳ להרב‬

‫אטו לא‬

‫הרחיקו‬

‫דהא‬

‫הרחיקו‬

‫שטרות י ש שיטה‬

‫אחרונה‬

‫ולא פליג‬

‫קיום‬

‫מחק דלא‬

‫בגזירתם‪ .‬אבל החס‬

‫שכיחא וכן הכא בשריר‬

‫וקייס‬

‫דמירי‬

‫בזמן‬

‫השים‬

‫דלא בכל‬

‫שטרות כתבו‬

‫שריר‬

‫וקיים‬

‫דהאידגא‬

‫בלאו הכי לא‬

‫קשה מ י ד י כמו שכתב הרב סמ׳יע‬ ‫כיון‬

‫שפיר‬

‫דאיגו בכל שסרות לא ג ז ר ו ‪ .‬ומה‬

‫שכתב עוד שהרי כתב םתמא כ ר ובסעיף‬

‫לבושי צדקה‬ ‫ח׳ והני םילי כו׳ משמע דכולה עניינא‬ ‫עד‬

‫סעיף‬

‫קשה‬ ‫ט׳‬

‫ח׳ ל א‬

‫מ י ד י כיון‬

‫מיידי‬

‫דבאמת‬

‫וקיים‬

‫ב ה כ י ‪ .‬לא‬ ‫כתב בסעיף‬

‫התום׳‬

‫אין‬

‫מחקים‬

‫להמעיין‬

‫שם‪.‬‬

‫מדברי‬

‫מהרי״ו‬

‫שהביא‬

‫לזה‬

‫לא‬

‫לכך‬

‫דקדק כל כך הכא לחלק בןה ומסעיף‬ ‫אין כ״כ‬

‫ח׳ נמי‬

‫הכרע‪.‬‬

‫שכתב‬

‫ומה‬

‫ע ו ד דמדברי הרשב״ם לא משמע הכי‪.‬‬ ‫לא ידעתי‬ ‫דנזרינן‬

‫למה‪ .‬ובודאי דברי^ התום׳‬

‫הרחיקו אטו לא הרחיקו אטו‬

‫לא הרחיקו‬

‫לאו‬

‫מוכרחים קצת דאי‬

‫הכי למה‬

‫להו לתקנתא דחזרת עגיינו‬

‫של שטר‬

‫דלעולם ירהיקו שיטה‬

‫לימא‬

‫אחת אלא ודאי דאין מועיל דגם הרחיקו‬ ‫היתה תקנת חכמים‪.‬‬

‫אין למידין דכך‬

‫ולכך תקנו אחיכ לחזור‬ ‫שטר לכך‬

‫כעניינו‬

‫לא אכפת לן‬

‫של‬

‫דאין למידין‬

‫משיטה זו ועל זיוף שיטת שאחריה אין‬ ‫דגיכ לא נ ל מ ו ד ‪.‬‬

‫לחוש‬

‫בלא‬

‫דםיירי‬

‫ועל זה כתב‬ ‫דאי‬

‫כתב שריר וקיים‬

‫כתב אין צריך חזרת עניינו של‬ ‫רק‬

‫שטר‬

‫הרתקת שיטה‪ .‬ומה שהקשה‬

‫מברייתא‬ ‫הא זו‬

‫נפשה ב נ מ ר א ‪.‬‬

‫שטר כשר רק שאין‬

‫למידין י ש‬

‫קאמר‬

‫ב׳‬

‫לתרצה‬

‫נמי‬

‫דהכי‬

‫הרחיק‬

‫שימין כל השםר פסול דיכול להזדייף‬ ‫הרחיק אחת כל השטר כשר רק משיטה‬ ‫אין‬

‫אחרוגה‬

‫ל מ י ד י ן ‪ .‬ו ל ד ב ר י התוס׳‬

‫דכל השטר פסול צריך לתרצה כשהחזיר‬ ‫שכתב הש״ך‬

‫וכמו‬

‫הרשבים ‪.‬‬

‫ומה‬

‫וכך‬

‫שכתב‬

‫יחזור ויכתוב שריר וקיים‬

‫הוא ל ד ב ר י‬ ‫הש״ך‬ ‫י‬

‫שמא‬

‫תמוה ולא‬

‫ירדתי לסוף דעתו והרי עכשיו ל ד ב ר י‬ ‫הרב‬

‫הלבוש איירי דאף כשכתב שריר‬

‫וקייס אם אין‬

‫עוד‬

‫מהאי סעמא ואין‬ ‫כשר‬

‫שיטה הלק פסול‬

‫ל מ י ד ן ‪ .‬ולכך השטר‬

‫דאין יכול ל ז י י ף דהרי לא ילמדו‬ ‫כנ״ל‪:‬‬

‫מחקים‬

‫שמא‬

‫השטר‬

‫סמוך‬

‫השטר‬ ‫בכתיבה‬ ‫התום׳‬

‫או תיבה מכתב‬

‫וכתב במקומו ב׳ תיבות‬

‫דקות או שיטות‬

‫דקות‪.‬‬

‫בש״ך‬

‫שריר‬

‫בשיטה אחרונה אלא כשכתב‬

‫וקייס זאז שסיר‬

‫ל מ י ד י ן משיטה‬

‫אחרונה או קודם וקנינא ו נ י ב אין לחוש‬ ‫כיון‬

‫דאחריו‬

‫בשיטה‬

‫למחק‬

‫אחת‬

‫אחרונה‬

‫קאי‬

‫דבמקום‬

‫שיטין וא׳יכ‬

‫באייר‬

‫ב׳‬

‫יכול לכתוב שיטה אחת‬

‫עי׳‬

‫שם‪ .‬והשתא יש לחוש שמא הוא ימחוק‬ ‫שלטה או תיבה ויכתוב ב׳ שיטות דקות‬ ‫אחת במקום המחק‬ ‫באויר‬

‫ואחת‬

‫מה‬

‫זיופו‬

‫שרצה מזכות‬

‫דבינתים לכתוב‬

‫למחק‪ .‬והתום׳ שם‬

‫הקיום‬

‫כתבו דיהי׳ ניכר‬

‫כשיהי׳ הכתיבה דקה ולכך צריך‬

‫נ״כ שלא‬ ‫ולא‬

‫הקיום‬

‫לכתוב‬

‫יוכל לזייף‬

‫וקניגא‬

‫בכתיבה ככתיבת השטר ‪ .‬ותו מאי שגא‬ ‫קיום מחקים דנקט הוי לי׳ לומר שלא‬ ‫לכתוב בשורות אחרוגות כתיבה דקה דיש‬

‫ע״א‬

‫דברי הרשב״ם‬

‫מיהו אבן‬

‫קיימא‬

‫לן‬

‫דחיישינן‬

‫לגייז‬

‫ולכן‬

‫דעל‬

‫דבריהם‬

‫כתיבה דקה‬ ‫זיופו‪:‬‬

‫דיהי׳ ניכר‬

‫לקמן סי׳ מ״ה‬

‫אמצע‬

‫מוכרח‬

‫לפרש‬

‫שיטה‬

‫שלפני‬

‫אחרונה קאי ‪ .‬ועיין בש״ך סימן מ״ה‬ ‫םיק ט״ו‪:‬‬

‫דלא יהי׳‬ ‫שיסה‬

‫דקה‬

‫וכן משמע‬

‫דף קם״ב‬

‫ד״ה הרחיק אם אין כו׳ עיי שם‪,‬‬

‫באמצע‬

‫דקה לפי מה דמשמע‬

‫יכתוב‬

‫בינתים‬

‫דהרב‬

‫כדברי‬

‫דבכתיבה‬

‫סימן‬ ‫ךןא‬

‫סעיף י'‬

‫מ״ה‬

‫עדים בב׳ שטרות‬

‫קיימא לן ב׳‬ ‫אין מצטרםין‪.‬‬

‫ם״ק‬

‫ע*ין בש״ך‬

‫י״ז ‪ .‬ודעת הרא״ש והטור משמע‬ ‫כוותיה כמו שכתב בעצמו‬ ‫דפלוגתא‬

‫בםפיקא‬ ‫בםמ״ע‬

‫ר״ם‬

‫והרמ״א‬

‫שם‬

‫כן‬

‫משועבדים‬

‫דתליא‬

‫אי מצטרפים ‪ .‬יעי׳‬

‫נ״א‬

‫ודאי‬

‫רק‬

‫דלא‬

‫דעת הטור‬

‫דגם‬ ‫רק‬

‫אין‬

‫דלענין‬

‫כתב‬

‫םורף אבל לבני‬

‫חורין תליא בםסיקא דפלוגתא עי׳ שם•‬ ‫והיינו‬ ‫ספק‬

‫טעמא דהסור כאן דכיון דהדבר‬ ‫אם כן יש לומר י ד בעל השםר‬

‫על התחתונה ואינו גובה דאין מצרפין‬ ‫שם‬

‫דכולי‬

‫וממילא‬

‫סעיף ט׳‪.‬‬

‫האי‬

‫חיישינן‬

‫בחב לקיימא לן דאין מצטרפין‬

‫אין‬

‫חושדין העדים‬

‫שירחיקו‪.‬‬

‫דודאי אם‬

‫כונתו‬

‫לא‬

‫ל ז י ו ף ‪ .‬ושפיר‬ ‫דכיון‬

‫דגם לבני חורין םפיקא דפלוגתא הוא‬ ‫א״כ מספק אין מ צ ס ר ו י ן ‪:‬‬

‫ש ר י ר וקים הראשון בסוף שיטה שלפני‬ ‫אחרונה ואח״כ שריר וקים שני בשיטה‬ ‫אחרונה‬

‫ואין אויר‬

‫משיטה‬ ‫הדברים‬ ‫עי׳‬

‫חלק‬

‫אחרונה‬ ‫הר״י‬

‫שם‪.‬‬

‫דאין למידין‬

‫כדמשמע‬

‫במקור‬

‫ברצלוני שהביא הטור‬

‫רק כששריר‬

‫וקים הראשון‬

‫באמצע שיטה ואין צריך לומר מקודם‬ ‫על זה אמר דאין חוששין‬

‫דכולי‬

‫האי‬

‫אין חושדין כו׳ דאין מרחיקין כל כך‪.‬‬ ‫דהטור‬

‫דס״ד‬

‫כשכוחבים שריר וקים‬

‫שפיר‬

‫מסיימין‬

‫לחוש‬

‫שמא יכתוב עוד‬

‫מוכיח‬

‫שהוא סוף השטר ואם‬

‫באמצע‬

‫הוי‬

‫שיטה‬

‫דאין‬

‫דשריר וקייס‬

‫מחק במקום‬

‫ימחוק‬ ‫שריר‬

‫דפסול וא״כ יש לפסול תרי שריר‬

‫ברצלוני‬

‫עיין‬

‫בבית‬

‫מקיים המחק‬

‫וקים בכהאי ג מ א ‪.‬‬

‫ס״ק ט ״ ז ‪ .‬ופירושו חמוה מאוד חדא דאין‬ ‫מקיימין‬

‫עיי‬

‫ש ר י ר וקים‬

‫ס ע י ף ז׳‪.‬‬

‫מחק שיטה‬

‫ומקור דין זה‬ ‫יוסף‬

‫ש ם ‪ .‬ולכן נראה‬

‫כיון יפה דאי‬

‫וקים‬ ‫שם‬

‫עגין יהכא‬

‫לענין‬

‫קיום‬

‫שלמדה מתוך דברי התום׳ לענין קיום‬

‫הרחיק שיטה אחת‪ .‬לא הבנתי‬ ‫קושיא באפי‬

‫זה בתום׳‪.‬‬

‫באמת‬

‫דברי‬

‫עוד‬

‫ו ל ד ב ר י הפוסקים דבלא החזיר מעניינו‬ ‫של‬

‫לחוש‬

‫דין‬

‫ומה שכתב דכן משמע‬

‫במקור‬

‫דהאידנא כל שטרות כותבין שריר‬ ‫וא״כ אין צריך‬

‫לזיוף ‪.‬‬

‫טו‬

‫ועל זה אמר הר״י‬

‫דכשר דכולי האי אין מרחיקין‬

‫בשטר שעדיו מתוכו אלא שיטה אחת‪.‬‬ ‫כן נראה לי ברור בכוגתו וכוגת הטור‬ ‫ובחנם‬

‫תמה בזה‬

‫הרב שיך ם״ק כיג‪.‬‬

‫]ועיין במרדכי ‪5‬רק גט פשוט[‬ ‫דלא‬

‫דפוםק‬

‫כתבינן תרי שריר וקים כתב דאף‬

‫להרחיק תרי שיטי! שרי דלגוז ולכתוב‬ ‫שטר אחר לא הציף כולי האי‬ ‫שהעדים יכחישהו‬ ‫וכיון‬

‫דכתב‬

‫שריר‬

‫דירא‬

‫אבל להוסיף חשוד‬ ‫וקים ותרי‬

‫שריר‬

‫וקים לא כתבינן ימחוק כשיעור שריר‬ ‫וקיים‬

‫פסול‬

‫א״כ אין חשש י ע ו ״ ש ‪.‬‬

‫שם‬

‫ומיהו‬

‫סעיף‬

‫אם כתוב‬

‫שיך‬

‫י״א‬

‫בו׳‪.‬‬

‫ם״ק כ׳ ‪.‬‬

‫עיין בהרב‬

‫ולא הבנתי מה‬

‫שדחה תירוץ הביח דודאי‬ ‫מאוד‬

‫נכונים‬

‫דאין למידין‬

‫דדוקא‬

‫דברי הביח‬

‫בזמנם‪.‬‬

‫דהא‬

‫משיטה אחרונה דחוששין‬

‫שמא הניחו חלק שיטה אחת אבל אין‬ ‫הכי‬

‫נמי‬

‫חובתו‬

‫דאטשר דלא‬

‫למידין‬

‫אבל‬

‫עכשיו‬

‫שהוא‬

‫סוף‬

‫שלא ןזגיחו שום חלק‪.‬‬ ‫דשריר וקים‬

‫הוא סימן‬

‫השטר ואין רגילות לכתוב‬

‫אחריו ו ד א י אלו‬ ‫למידין אבל‬ ‫שכתב‬

‫הניחו‬

‫ולכך‬

‫מ״מ‬

‫כתוב‬

‫מצאגו‬

‫אין לחוש לזה כ ל ל ‪ .‬ומה‬ ‫דדלמא תו‬

‫הש״ך‬

‫כתוב‬

‫לא‬

‫שריר ו ק י ס ‪ .‬לא הבנתי אטו הא דאין‬ ‫רגילות‬ ‫וקים‬

‫תרי‬

‫וקיס משום ש ר י ר‬

‫שריר‬

‫דאי לא כתב‬

‫השני הוא דגימא‬

‫שריר וקיס תו הוי ר ג י ל ו ת ‪ ,‬הא בשביל‬ ‫הראשון‬

‫הוא‬

‫באמצע‬

‫השטר‬

‫לכתוב‬ ‫לכתוב‬

‫דאין‬ ‫שריר‬

‫ע ו ד אחר‬ ‫תרי‬

‫רגילות שיכתוב‬ ‫וקים‬

‫שיצטרך‬

‫ש ר י ר וקים ויצטרך‬

‫שריר וקיים‬

‫ומה נסימ‬

‫אם כתב בםוףשריר וקיים או לא כתוב‬ ‫ומסתמא כתוב דלמה לא‬

‫יכתוב‬

‫שריר‬

‫וקים כשהוצרך לכתוב אחיכ‪ .‬רק אנו‬ ‫אומרים‬

‫דאין‬

‫רגילות שיצטרך ל כ ת ו !‬

‫לבושי צדקה‬ ‫מענין השטר אחר שריר וקים‪ .‬ופשוט‬ ‫מאוד‪:‬‬

‫שם סעיף י״ח‪.‬‬

‫דאמרעי‬

‫לעיל סעיף י׳ דכשר‪.‬‬ ‫עיין בהרב שיך ‪0‬״ק‬ ‫כים דתמה הא בסעיף י׳ כתב שהוא‬ ‫פסול ‪ .‬ונראה על פי מה שכתב הרב‬ ‫אורח מישור ;יויד סי׳ פיד סקיב‬ ‫וביאר עוד יותר במהדורא בתרא שלו‬ ‫שם דכל מקום שכותב המהבר יש מי‬ ‫שאומר הוא שלא נמצא אלא בפוסק אחד‬ ‫ואין הלכה כן דאי הלכה כן לאיזה צורך‬ ‫הודיענו שהוא רק בפוסק אחד ועיין‬ ‫בתשובות הביח סי' יין יעו־ש היטב‬ ‫בכלל זה ושגם דעת הרב סמיע סי׳‬ ‫מיו סקיח כן כמו שכתב דלכך כתב‬ ‫יש מי שאומר לפי שבבית יוסף‬ ‫מפקפק בזה ואינו הלכה עי׳ שם‪,‬‬ ‫והנה נם דין דסעיף י׳ כתב המחבר‬ ‫משם יש גני שאומר והיינו משום‬ ‫דהרייף והרמבימ שסתמו כלשון הגמרא‬ ‫פחות מכאן כשר משמע דבכל גוונא‬ ‫פחות מכאן כשר‪ .‬והיינו טעמא דכתבו‬ ‫הרב בית יוסף והרב לעיל סעיף ו׳‬ ‫טעם דג׳ שיטין שמא יגוז ולא משוס‬ ‫שמא יוסיף באותו שטר וכמו שכתב‬ ‫הרב שיך שם‪ .‬והיינו שיוסיף באותו‬ ‫שטר לא נפסל משום דיכול להזדייף‬ ‫דס״ל זהו דרך רחוק שיוסיף באותו‬ ‫שטר דירא שמא יכירו דאינו כתב‬ ‫יד ורק כשמזייף כל השטר מחדש‬ ‫חיישינן ולא להוסיף בשטר דאולי‬ ‫יכירו‪ .‬והנם דאילו אתי קמן ודאי‬ ‫חיישינן דהא אין למידין משיטה‬ ‫אחרונה מימ לא נקרא בשביל זה דבר‬ ‫שיכול להזדייף ‪ .‬והרי זה היסך סברת‬ ‫המרדכי שם בדינו לעיל סי׳ מ״ד‬ ‫סעיף ט׳ עי׳ שם‪ .‬ואנ‪-‬שר לומר עוד‬ ‫בטעמם בדרך אחר ולפי שאינו נפימ‬ ‫לדברי הרב לא הארכתי‪ .‬דיהי׳ איך‬ ‫שיהי׳ לפי דברי הרב אורח מישור‬ ‫הניל ממה שכתב יש מי שאומר מבואר‬ ‫דדעת יחיד הוא ודאנן לא קיימא לן‬ ‫כן ולכן שפיר סמך עצמו הרב למימר‬ ‫דאמרינן לעיל סעיף י׳ דכשר‪ .‬והיינו‬ ‫דנהבאר שם דרק דעת יחיד הוא‬ ‫לפסול בזה ובכהאי נונא פירשנו דבריו‬ ‫לעיל בסימן כיה דםמך עצמו הרב על‬ ‫כלל כזה בדבריו למימר בפשיטות‬ ‫דנתבאר כן עי׳ שם ‪:‬‬

‫סימן מ״ו סעיף ל'‬

‫דבקיום‬

‫שמרוית קיימא לן דעד‬ ‫נעשה דיין‪ .‬עי׳ בהרב‬ ‫סמיע |םיק עיג וכבר בסיק י״ג יישב‬ ‫בעצמו דברי הרב דשם מיירי בראו‬ ‫בלילה‪ .‬והכי נמי עיכ לומר כן דאי‬ ‫לאו הכי איך כתב אנחנו סהדי כשראו‬ ‫ביום הרי אין עליהם שם עדים כלל‬ ‫ואינם אלא דיינים רק אמרינן דראו‬ ‫בלילה ושפיר גם עדים גם דיינים ״‬ ‫ויצדק לשון אנחנו סהדי• ושוב ראיתי‬ ‫דגם הרב בשיך יישב כן דבריו ודכן‬ ‫הוא מפורש בריביש עי׳ ש ‪:‬‬ ‫ם‬

‫סימן מ״ז סעיף א ‪.‬‬ ‫‪,‬‬

‫במגו‬

‫דאי בעי מחול כוי‪ .‬הרב סמיע‬ ‫והיב שיך תמהו עליו דזהו‬ ‫תייוץ א׳ בתום׳ אבל הא פסק בעצמו‬ ‫]בסי׳ פיו סעי׳ ה דאין יכול למחול‬ ‫וא״כ אין צורך לכל מה שכתב ‪ .‬והנה‬ ‫הרב לשון התוס' נקט דאי בעי מחול‬ ‫ועיקר הקושיא לדידן נמי דיש לו‬ ‫מגו דאי בעי עבדי קנוניא הרי יכול‬ ‫הלוה לפרוע לו עכשיו ויחזור הלוה‬ ‫ליתן לו מעות מתנה דקודמ שהתרה‬ ‫בב״ד אל תפרע רשאי לפרוע לו כמו‬ ‫שכתוב בסי׳ פיו‪ .‬ויותר יש להקשות‬ ‫כמו שהקשה הרב בתומים סי׳ ציט‬ ‫סקיב על דברי השיך שם כשהלוה‬ ‫מודה שחייב לאחרים דמהימן במנו‬ ‫דאי בעי כתב שטר בעדים בעצם היום‬ ‫הזה שהוא חייב לו ואף בהודאה‬ ‫בעדים באתם עדים קיימא לן דנתחייב‬ ‫אף במה שאינו מתחייב יעויש ‪ .‬ואני‬ ‫בחידושי ישבתי שם דברי השיך דכיון‬ ‫דלא אתי לידו דנין דין מבדחת בזה אף‬ ‫בסתם ומקצת נכסים ולא קנה זה‬ ‫החוב שאינו חייב יעויש ‪ ,‬וזח נכון‬ ‫שם‪ .‬אמנם כאן דנוף החוב בידו‬ ‫שסיר יוכל לעשות הודאה או שטר חוב‬ ‫כניל והוא סתס דהא הלה צווח דאמת‬ ‫הוא דפרע לכן עשה כן‪ ,‬ואיכ גם הוא‬ ‫בעל חוב והוא מוחזק במטלסלין דאף‬ ‫בעל חוב מאוחר שקדם וגבה גבה‬ ‫ושפיר יש מגו ומוכרח כתירוץ הרב‪.‬‬ ‫והרב דגקט בלשוגו הקושיא ממחילה‬ ‫לשון התוס׳ גקט כפי דבריהם ופשוט‬ ‫דהקושיא גם לדידן בכמה אנפי‪1 .‬ם‬ ‫יש לומר במגו דאי געי כתב לו שוגר‬ ‫או שטר מחילה מוקדם בכתב ידו ועיכ‬ ‫בתירוצו ‪ .‬ועל פי תירוצו יש ליישב‬

‫קושיית חתומים שם גיכ ‪ .‬דהקושיא‬ ‫מהודאה כבר יישב הרב קצות החושן‬ ‫שם דקנין אורייתא לא מהני כשחב‬ ‫לאחרים אמנם מכתיבת שסר קשה‪ .‬אבל‬ ‫לפי תירוץ הרב שזכר כאן גם התם‬ ‫לא קשה מידי וקיל ‪:‬‬

‫סימן מ״ח סעיף אי‪.‬‬

‫שירא‬

‫לטעון החזרתי שמא יצטרך‬ ‫לתבוע הלוה לדין ויתגלה‬ ‫הדבר ‪ .‬עיין בהרב שיך סוף ם*ק ב‬ ‫אחר שיישב כל דברי הרב דכאן על‬ ‫דבר זה גשאר בציע ‪ .‬ומה שכתב דלא‬ ‫דמי לדלקמן סימן סיד כוי‪ .‬לא‬ ‫הבנתי והלא הרב אומר בסימן סיד‬ ‫בלאו הכי שנאמן‪ .‬ומה שהקשה דיכול‬ ‫לטעון שלי הוא כו׳‪ .‬המיהני ומי לא‬ ‫ידע מזה רק כונת הלבוש דמימ מגו‬ ‫גרוע הוא דירא שמא יברר לו הלוה‬ ‫אח״כ כשיתבענו או שלא יוכל להכחישו‬ ‫ויתגלה הדבר שלא הוא לוה רק ממר״ם‬ ‫הוא זה ולכך חפץ יותר לטעון טענה‬ ‫שאינו ירא שתתגלה לעולם ‪ .‬ומ״ש‬ ‫בעדים אולי ייל סימן הוא דוחק ‪ .‬איצ‬ ‫לסימן דאפשר דהנידו עדים שמעולם‬ ‫חתמו על ממרים אחר על לוה זח‬ ‫וכיוצא גווני סובי דירא שיתנלה ולא‬ ‫הוי מגו טוב דלכך לא רצה לטעון‬ ‫החזרתי‪ .‬ועיין כללי מגו מהכנהיג ;‬

‫סימן נ״ד סעיף א'‬

‫ומתיירא‬

‫המלוה שמא יצא הקול‬ ‫כוי‪ .‬עיין בהרב סמיע‬ ‫תמה עליו •למה לא ביאר מטעמים‬ ‫שגתבאר לעיל סי׳ גיג דיש לו עדיפות‬ ‫במעלה בכל חד‪ .‬ואני תמה על‬ ‫תמיהתו והרי אדרנא משם ראי׳ דמשום‬ ‫הנך טעמי דהר״ם דלא ש״יך טעמא‬ ‫דהרב דהכא הדין עם הלוה‪ .‬ובשיך‬ ‫דחק בזה באמת מאי טעמא הברירה‬ ‫ביד המלוה עי׳ שש ‪ ,‬וכוונתו ליישב‬ ‫דלא תקעי מסימן שלפני זה‪ .‬אבל‬ ‫הרב זיל סובר דרוקא בטעמי״ דהתם‬ ‫הדין עם הלוה שטוען איני רוצה‬ ‫לשמור שוברי או איני רוצה שטרות‬ ‫חדשים רק מה שכתבתי מתחלה שלמך‬ ‫כתבתי אחד כדי שכשאםרע מקצת יחי׳‬ ‫פגום ‪ .‬והמלוה ממינ אם האמת כדבריו‬ ‫ישבע דלשבועת אמת אץ לחוש עיי‬ ‫בש״ך סי ל״ט דמשבועת היםת לא‬ ‫יגצל לעולם ‪ .‬אבל כאן המלוה בא‬

‫לבושי צדקה‬ ‫בטענה שירא לקלקול כל‪ .‬השטר שתחת‬ ‫ידו שפיר הדין עמו דהלוחו שיחי׳‬ ‫השטר בתוקפו ולא בקלקול וכאן יהי׳‬ ‫קלקול בכל השטר‪ .‬אבל שם לא שייך‬ ‫הגי טעמי דהא עדיין לא נפרע ואץ‬ ‫הכי נמי כשיהי׳ גסרע ויטעון‬ ‫סענותיו דבםימן זה‬ ‫דהברירה בידו אבל‬ ‫מטענות דהתס הדין‬ ‫עם הלוה‪:‬‬

‫סימן ס׳ סעיף ג‬

‫‪,‬‬

‫ךא‪ 0‬קיבל כר לשנה כו׳ דהכי משמע‬ ‫לשון זה שאמר לשנה לבסוף‬ ‫כ ר ‪ .‬הרב םמיע והרב שיך ]םיק ט״ז|‬ ‫תמהו על זה דמדבריו משמע דאין‬ ‫כאן מחלוקת וליתא דמחלוקת הרשביא‬ ‫והרא״ש הוא עי׳ שם‪ .‬ולסי ענ״ד צ״ע‬ ‫גדול דדברי הרמ״א סתרי אהדדי‬ ‫דכאן כתב מחלוקת ולא הכריע ובסיס‬ ‫קםיג לענין מם ובסי׳ רי״ב לענין דירה‬ ‫כתב בםתמא דלא נתחייב לעולם אלא‬ ‫לשעה או לשנה ולא זכר שום מחלוקת‬ ‫עי׳ שם• ותו קשה לאיזה צורך כתב‬ ‫הרמ״א מדיעה שגי׳ הך או יתן לו‬ ‫מאה זהובים לשנה ולמימר דנתחייב‬ ‫לשנה הוי לי׳ לומר רבותא טסי‬ ‫ולקצר בלשונו ולכתוב ויש אומרים‬ ‫דאסי׳ בשעה אחת נפטר דזה הוי‬ ‫רבותא טפי וקאי אמאי דאיירי הבית‬ ‫יוסף דיעה ראשונה ולמה לו לחדש‬ ‫בדיעה אחרונה הך או כו׳ ולא לכתוב‬ ‫גוף המחלוקת‪ .‬ולכן נראה ברור כדברי‬ ‫הרב דאין כאן ‪,‬מחלוקת דסעם הרא״ש‬ ‫מפורש שם בתשובה דיד בעל השטר‬ ‫על התחתונה ותופסים פחות שבלשונות‪.‬‬ ‫ואיכ זה נכון התם במםיים בדירה‬ ‫דשסיר יש דירה גס לשעה אחת שיחי׳‬ ‫שעה אחת בביתו דכל שעה אדם צריך‬ ‫אדם לדירה‪ .‬אבל במזונות דאם נתסס‬ ‫לשעה לא יתן לו כלום דאטו כל שעה‬ ‫צריך אדם למזונות ויוכל לומר שעה‬ ‫זו נתחייבתי לך שאין צריך למזונות‪.‬‬ ‫ואיכ הרי זה דומה לעד הפסח דנתבאר‬ ‫סימן מ״ב סעי׳ ט‪ /‬דגובה בפסח הבא‬ ‫ראשון דאי לאו הכי ידחו עד סםח‬ ‫דיובל הנדול ולא ממצעינן ביגייהו‬ ‫לומר בפסח דאחר שנה או שתים אלא‬ ‫יד בעל השטר על העליונה‪ .‬והכי נמי‬ ‫כן דאי אפשר לומר יד בעל השטר‬ ‫על התחתונה דא״כ יתבטל כל החיוב‬ ‫תו יד בעל השטר על העליונה לכן‬ ‫ור״ל לעולם‪ .‬וזהו בשכתוב סתם‬

‫שמתחייב לזונו אבל בשכתוב או מאה‬ ‫לשנה א״כ אי אפשר לו להדחות לסחות‬ ‫משנה עכ״ס וא״כ לא יתבטל כל השטר‬ ‫ושסיר יד בעל השטר על התחתונה •‬ ‫ולכן בדיוק גדול נקס הרא״ש או ק׳‬ ‫ישנה דדוקא בזה םגי בשגה אחת‪.‬‬ ‫ואתי שפיר דאין כאן מחלוקת מעתה‬ ‫דהרשב״א גמי רק בלזוגו קאמר ומטעם‬ ‫הנ״ל אבל בלאו הכי מידה דלא דמי‬ ‫לנדרים דהכא בשטרות יד בעל השטר‬ ‫על התחתונה‪ .‬ואף אי נימא דהרשב״א‬ ‫פליג בכל גווני אנן לא קיי״ל כוותי׳‬ ‫אלא כהרא״ש דמםתבר טעמי׳ וכדפםק‬ ‫הרמ״א בסימן קס״ג וסימן רי״ב ‪,‬‬ ‫והכא הכל אליבא דהרא״ש וכאמור;‬

‫סימן סיה סעיף י ׳ ‪.‬‬ ‫אף אם אחד נותן בכריכתו כר אין‬ ‫מ ת נ י ן לאותו שיודע אבל כ ו ׳ ‪.‬‬ ‫שיין ב ה ר ג ש ״ ך‬

‫רםיק ל ׳ א תמה על‬

‫על דברי הרמ״א בשיטת הדמיה‪ .‬רק‬ ‫זהו קושיא לפי דעת דמחלק בין‬ ‫לפנינו ואינו לפנינו אמנם הרא״ש !״ל‬ ‫שלא חילק בזה כמו שכתבו האחרונים‬ ‫וכן כתב הרב כתומים בשם הריטב״א‬ ‫פרק קמא דב׳ימ דגם כשאינו לפנינו‬ ‫מדלא אתי קמן כשהכריזו ודאי דלא‬ ‫ידע ולעולם מקרי חד ידע וחד לא‬ ‫ידע‪ .‬ואיכ שפיר החילוק נכון דבמנין‬ ‫הראיה מדאידך לא ידע מה שאין‬ ‫כן בכריכות וכדאסברא לה הרב ׳ ומה‬ ‫שכתב לפיכך אפיי כר אבל במנין כר‬ ‫חוזר לענין ראשון דלפיכך הוא החילוק‬ ‫בין מנין לכריכה דהכריכה אפיי אחד‬ ‫ידע ואחד לא ידע ר״ל כשזה יתן‬ ‫םימן וזה לא בא שמע מינה דלא‬ ‫ידע ולא מיידי דוקא כששניהם לפנינו‬ ‫כדברי הדמיה‪ ,‬תדע שלא זכר כלל‬ ‫שיהי׳ שניהם בפנינו לא מהני כר‬ ‫וזה נכון וברור בשיטת הרא״ש דהר‪3‬‬ ‫קאי כוותיה ואסברא לה הכי;‬

‫ו ה ד ב ד ב ר י הרמ״ה שבטור מפורש דגם‬

‫בכריכה נותנין ל מ י שיודע‪ .‬ולעניד‬ ‫ג ר ו ר דאין דעת ה ר ב לספוק כהרמיח‬ ‫לסי ש ב נ י ת‬

‫יוסף‬

‫הניחו ב צ י ע ‪ .‬ו ל כ ן‬

‫סםק כהראיש שבבית יוסף דמגין לחוד‬ ‫הוי סימן‪ .‬רק דהבית יוסף סבור‬ ‫דלדעת הראיש הוא הדין כריכות לחוד‬ ‫סימן כמו שיראוה שם בדבריו ובזה‬ ‫אין דעת הרב כאן כן‪ .‬ובאמת דברי הרב‬ ‫בית יוסף צ״ע בזה דודאי מוכח לדברי‬ ‫הראיש דכריכה לא מהני דאי לאו‬ ‫הכי הדרא קושיא לדוכתי׳ קושיית‬ ‫הנמרא ליכרז מנין ויהי׳ הסימן כריכות‬ ‫ומאי תלתא אפי׳ תרי נמי דהא מתני׳‬ ‫מ י י ר י בתכריך או אגודה דיש סימן‬ ‫בכריכות‪ .‬ואי דאו או קתני ולכך‬ ‫מכריו שטר םתם דיהי׳ סימן או כריכה‬ ‫או מנין קשה א כ למה כתב הראיש‬ ‫ותכריך או אגודה היינו כדי שיוכל‬ ‫ליתן סימן במנין דאי לאו הכי כר‬ ‫ע י ׳ שם ולמה לי׳ לזה תיפוק ליה‬ ‫דתכריך או אנודה דנקט היינו ליחן‬ ‫סימן דכריכות ואו או קתני כנ״ל‪.‬‬ ‫אלא ודאי כיון דאיכא סימן דמנין‬ ‫תו לא צריך למתני עוד סימן דכריכות‪.‬‬ ‫א״כ השתא נמי מה צורך למתני תלתא‬ ‫וסימן דמנין םני בסימן דכריכות אלא‬ ‫ודאי כריכות לחוד לאמהני וזה ברור‬ ‫בדעת הרב‪ .‬ואםברה לה הרב בטעמא‬ ‫״‬

‫דחילוק שבין םימן‬

‫דמנין‬

‫לדכריכות‬

‫עפ״י סברת הרמ״ה‪ .‬ר ק דקשה כקושיית‬ ‫הבית יוסף א״כ מגין ידע ג״כ ואמאי‬ ‫מהני מנין וכן תמה בשיך ם״ק כ׳יז‬

‫שם סעיף נ״א‬

‫שנמצא‬

‫שטר כזה מונח כר ‪.‬‬ ‫וכיוצא בזה פירש הםמ״ע‬ ‫םיק ע׳ לענין כתוב למטה‪ .‬אלא‬ ‫שבזה דינו ליתא כמו שכתב הש״ך‬ ‫שם דלא גרע לשטרא‪ .‬אבל בדברי‬ ‫הרב ניחא דגרע לשםרא לא שייך רק‬ ‫דמ״פ אין רגיל שיכתוב שובר קודם‬ ‫שיפרע ויניחו בשטר עצמו‪ .‬ולכך אלו‬ ‫חי קמן וטצין ודאי דלא פרע נאמן‬ ‫במיגו דאי בצי לא הי׳ מראה לשובר‬ ‫אבל במת לא טעגינן במלתא דלא‬ ‫שכיחא בשבילם של היתומים ולכך‬ ‫אין • גאמגים דטוענים שמא ‪ .‬וכפי זה‬ ‫לא קשה קושיות הש״ך ט״ק ע״ג‬ ‫במה שכתב ועוד דסתמא כר ועוד‬ ‫דאיכ מה פריך כר ועוד כר עי׳ שם‬ ‫דהחם מיירי במלוה חי שפיר לא מהגי‪.‬‬ ‫וב׳ קושיותיו הראשונות קשה גיכ‬ ‫לפירוש הרב םמיע והרב ב״ח ופירוש‬ ‫הרב ש״ך דחוק ביותר דלמה לו‬ ‫לכתוב סעיף בפני עצמו הכי הוי לי׳‬ ‫למימר אתר סעיף כ׳ הקודם עושים‬ ‫כמו שכתוב בשובר ואפי׳ כשמת בעל‬ ‫השטר ‪ .‬ושבקינן לדברי המחבר דאיהו‬ ‫דחיק ומוקי אנפשיה ולאו תשובת‬ ‫הרא״ש חתים עלה דממנו מקום מוצאו‬ ‫ביחוד דנם לדברי הרב םמ״ע אין‬ ‫ראי׳ משם ועיכ מאיזה מקום אחר‬ ‫למדה או חדשה מדנסשי׳‪ .‬ואיכא סובא‬ ‫בכזה דינים במחבר שלא נתבאר מקום‬

‫לבושי צדקה‬

‫יח‬ ‫מוצאו‬

‫בבית יוסף כ נ ו ד ע ‪ .‬וכבר‬

‫הרב שם הגדוליס אות ב׳‬ ‫סי׳ נ י נ‬

‫ואות י‪,‬‬

‫יוסף ואלו זכינו‬ ‫הי׳‬ ‫ערוך‬

‫סימן י״א[‬

‫דחםרו ונשמטו כסה‬

‫קונטרסים בם‪5:‬ר בדק‬ ‫מתיישבין‬

‫כתב‬

‫הבית להרב בית‬

‫שהי׳ בשלמותו אולי‬ ‫בשלחן‬

‫הרבה קושיות‬

‫אות‬

‫שנסדר אחריו י ע ו י ש‬

‫ש׳‬

‫סימן ל״א ‪:‬‬

‫ודברים‬ ‫לשון‬

‫אין בהם‬

‫בדברים‬ ‫קנה‬

‫דברים‬

‫ר״ל קנין‬

‫שכתב מקודם‬

‫ק נ ץ דברים‬

‫נינהו‬

‫בהם משום‬ ‫מחוסר‬

‫שקונה כאן‬

‫מחוסר‬

‫קניינו ונותן לו‬ ‫קבין‬

‫דקנין‬

‫אמנה‬

‫דברים‬

‫שלא‬

‫הי׳‬

‫ולשון הנמרא מילי‬

‫כ ו ׳ ‪ .‬ור״ל‬

‫אינו‬

‫ר״ל קונה‬

‫וגם לא קיימא לן‬ ‫במעות‪ .‬רק‬

‫אלא‬

‫אבל לא‬ ‫כן והכא‬

‫דברים כמו‬

‫אין‬

‫מחוסרי‬

‫הנמרא דפרק הזהב‪.‬‬

‫דמי להחם‬

‫אמנה דהרי‬

‫דאומר‬

‫השטר‬

‫דמקייס‬

‫כמו‬

‫שקנאו‬

‫כן יתן לו בלא‬

‫כתיבה‬

‫ומסירה ואין יכול להכריחו על כתיבה‬ ‫ואינו‬

‫ומסירה‬

‫דהרי מקיים‬

‫מחוסר אמנה‬ ‫דבריו‬

‫כהרב םמ״ע‬

‫וזה‬

‫ם״ק ו׳‬

‫על זה‬

‫םיק‬ ‫הרע״ב‬

‫עיין בהרב סמ״ע‬ ‫כדברי‬

‫שכתב בלשונו‬

‫הקפת חנות כו׳ דאין זה חוב ואין זו‬ ‫דרך מלוה עי׳ ש ם ‪ .‬וגס לשון הרמב״ס‬ ‫בפירוש המשנה שכתב מפני שעל דרך‬ ‫חוב כ ר משמע כדברי הרב ולא‬

‫כפו‬

‫שפירש הרב בית יוסף דבריו עי׳ ש ם ;‬

‫‪,‬‬

‫שהוא‬

‫שהי׳ ב י ד שליש מחמת העד‬

‫זה מסימן‬

‫ג״ו‬

‫סיס כ י ג‬

‫סעיף‬

‫ד׳‬

‫תמה על‬ ‫דגם‬

‫ביד‬

‫שליש נאמן לסעון פ ר ו ע ‪ .‬ואני המה על‬ ‫תמיהתו <התס הוא מטעם מגו דמזוייף‬ ‫ושפיר‬

‫קאמד‬

‫נאמנות‬

‫דשליש ע י ׳ שם ‪.‬‬

‫אבל הכא‬

‫מטעס נאמנות אתיין‬

‫ע ל ה ‪ .‬תדע‬

‫לאו‬

‫דהרי כתב‬ ‫מעד‬

‫אחד‬

‫הרב‬

‫החם דבזה לא‬

‫נאמן‬ ‫מאי‬

‫לגעון‬ ‫בעי‬

‫פרעתי‬

‫דלא‬

‫דשטרא‬

‫שייך בזה לומר‬

‫ש כ ח ו ‪ .‬הכי נמי בזה מחמת‬

‫העד שבו‬

‫אף שמונח‬

‫ידי‬

‫תחת‬

‫בעי‬

‫דין עצמו דמי למונח תחת י ד י שליש‬ ‫דודאי‬

‫שוכחו מלקחו ביון שיש‬

‫אינו‬

‫העד אמצעי‬

‫ביניהם‬

‫בשליש ‪.‬‬

‫וכמו‬

‫ואעס״י דבעד אחד דעלמא אינו חושש‬ ‫דיוכל‬ ‫בו‬

‫עדיף‬

‫שיכח‬

‫ודומה‬

‫ליקח‬

‫לשליש‬

‫העד‬

‫כ ת י י ‪ .‬וזה‬

‫דכיון דפרעו‬

‫הראיש‬

‫ברור‪.‬‬

‫כן מה‬

‫וגס‬ ‫שכתב‬

‫עד‬

‫כ ו ׳ ‪ .‬דגם‬

‫אחד‬

‫לאו מתורת נאמנות השליש אתי‬

‫עלה אלא נם בשליש ביה‬

‫סימן ע״א סעיף כ״ב‪.‬‬ ‫אומרים שציון שמת בתוך הזמן‬ ‫עיין בהרב ש י ך‬

‫כיון שהם‬

‫אומרים‬

‫ותמה‬

‫על‬

‫במחילת‬

‫כבודו‬

‫דבריו‬

‫ם^ק ניא‬

‫עצמם‬

‫ובעניותי‬

‫הרב ‪.‬‬

‫חמוהין דכיון‬

‫דנתן נאמנות ללוה א״כ תו ליכא טעמא‬ ‫דשטרא‬

‫בידי‬

‫יורשים‬

‫נאמנים‬

‫אלא אשי׳‬ ‫אבירם‬

‫מה בעי‬

‫לא יהיו‬

‫למה‬

‫לומר פרוע ולא ע ו ד‬

‫א‪1‬ן‬

‫טענינן בשבילם שמא‬

‫פרע ולא‬

‫דאהימנותא‬

‫חשש‬ ‫בשטר‬

‫דכתוב‬

‫ליקח השטר‬ ‫סמך‪ .‬ורק‬

‫בתוך‬

‫זמנו י ש לומר דהמחבר לטעמי׳‬

‫דפםק‬

‫דנם בכתיי‬

‫לעיל‬

‫סי׳ ם״ט סיה‬

‫זמנו גובה מיורשים‬

‫דמלתא דלא‬

‫שכיח שיפרע לא טענינן‬

‫להו וגם אי‬

‫מעין לא מהימניגן לי׳ כיון דחזקה אין‬ ‫אדם סורע הוך ז מ נ ו ‪ .‬אבל לאחר זמנו‬ ‫למה יגרע מכת״י‬ ‫הכי נםי‬

‫דטענינן להו פרוע‬

‫בשטר זה‬

‫דשטרא‬ ‫וזה‬

‫כיון‬

‫דלא‬

‫שייך‬

‫ב י ד י מה בעי כגיל ‪.‬‬

‫ברור בדעת הרב ‪:‬‬

‫סימן ע״ב סעיף א ׳ ‪.‬‬ ‫‪1‬יש‬

‫האגד*‬ ‫והרב‬

‫רבית‬ ‫רבית‬

‫מתירין ל ל מ ו ד ‪ ,‬עיין בהרב ש י ך‬ ‫ם״ק ז׳ ‪ .‬ולא‬

‫קשה מ י ד י והרי‬

‫לכתחלח‬

‫לא איירי‬

‫משוס‬ ‫מאיסור‬

‫כאן‬

‫דעל זה ר מ ז לעיין ' ס י ׳ קע״ב‬ ‫נתבאר‬

‫דשם‬

‫אומרים‬

‫דיש‬

‫ליכא‬

‫איסור‬

‫ודיש‬

‫להחמיר בנכייתא עי׳‬

‫דבמצוה‬

‫רבית ואף לכתחלה‬

‫שרי‬

‫ש ם ‪ .‬אבל‬

‫באן מאיסור שולח י ד במשכון‬

‫איירי‪.‬‬

‫ולדיעה ראשונה אף בתלמיד חכם אסור‬ ‫י ד כמו‬

‫דשולח‬ ‫דיודע‬

‫דל״א‬

‫דצריך הנפקד‬

‫יהי׳ שולח י ד‬

‫חפץ‬

‫בשאר‬

‫להשתמש •דלא‬

‫כשמשתמש ‪ ,‬אבל ליש‬

‫אומרים דכפרים ניחא‬

‫ליי לאינש כו׳‬

‫רק מ״מ לכתחלה א ס ו ר ‪ .‬זה אף לכתחלה‬ ‫שרי‪:‬‬

‫שם סעיף נז׳‬

‫הואיל‬

‫ע י י ן בהרב‬

‫ונפסק הלכה‪.‬‬

‫םמיע ס״ק כ י ם ‪ .‬ועי׳ להרב‬

‫ש״ך ]סוף ם״ק ם״ה[ מה‬

‫שכתב עליו‬

‫בזה ;‬

‫שם סעיף ל״ד‬

‫‪0‬‬

‫חמה עליו הרב םמיע ם״קט״ו עי׳ שם‪.‬‬

‫מעמא‬

‫כתב‬

‫דאסור‬

‫הטעם כיון‬

‫דפרעו לא הוי לי׳ להניח כ נ י ל ‪ .‬ו ב ח נ‬

‫הרמ״א‬

‫דמותר בתלמיד חכם לכרחלה‪ .‬רק כאן‬

‫דאין‬

‫לא הוי לי׳ להניח הפנקס‬

‫כו׳ ונם החתימו‬ ‫הרב‬

‫מבואר‬

‫להכחישו כאן ששניהם חתומים‬

‫כוונת תשובת‬

‫שייך‬

‫בהחלת דבריו ועדיף‬

‫דעלמא‬

‫דאינו‬

‫תוך‬

‫סימן סיט םעיף ד ‪.‬‬ ‫ש ב ו ‪ ,‬הרב‬

‫דבכת״י‬

‫דגם לאחר הזמן פשוט דפליגי הנך יש‬

‫ו ד ב ר י ר‪,‬ךב הם‬

‫ש״ך‬

‫שתחת‬

‫יד‬

‫ו ד א י הסברא נותנת דדמי לשטר בעדים‬

‫ויש‬

‫רפ״י דשביעית‬

‫מעד אחד דעלמא ‪.‬‬

‫ולא‬

‫שליש‬

‫כו‪/‬‬

‫נקרא הלואר‪ ,‬ואינו בכלל בעל‬ ‫כיז ‪.‬‬

‫עדיף‬

‫חתומים בו‬

‫ניכ‬ ‫קאמר‬

‫אלא כמו‬

‫שהשינ עליו עי׳‬

‫סימן ס״ז סעיף י״ד‬ ‫אי^י‬

‫השליש‬

‫רק כיון שהם עצמם‬

‫ברור ודלא‬

‫שם‪:‬‬

‫משה י ד ו ‪.‬‬

‫ענין כלל לנאמנות‬

‫דהרי אינו‬

‫מונח החת ידו אלא תחת ידי בעל דין‬

‫ודאי לא‬

‫משוס‬

‫דברים‬

‫ובאמת‬

‫זה‬

‫דשכח לקחתו כיון ד ה » ל י ש ו ביד ש ל י ש‬

‫אמנה‪ .‬נקט לצחות הלשון‬ ‫דשם‬

‫חתומים‬

‫בידך‬

‫סימן םי׳ו סיא‪.‬‬

‫בו‪,‬‬

‫אין‬

‫העד‬

‫בדברי‬

‫בםימן רכ״ב‬

‫שאין‬

‫דדם‬

‫לבניו‬

‫מוריש שבועה‬

‫דהיאך מצי למשחבע‪ .‬פ י ר ו ש‬

‫דםעם אין אדם מוריש‬ ‫נתבאר לקמן‬

‫שבועה לבניו‬ ‫דשמא‬

‫סי׳ קיח סעי׳ י י א‬

‫הוא לא הי׳ נשבע ויורשים אין יכולים‬ ‫לישבע‪.‬‬ ‫אביהם‬ ‫הם‬

‫סירוש אותה‬

‫שבועה‬

‫של‬

‫שהרי הם אין יודעים והכי נמי‬

‫אין‬

‫שבועה‬

‫יכולים לא‬

‫של‬

‫מצי‬

‫למשתבע‬ ‫יודעים‬

‫אביהם דהרי א ץ‬

‫אם נאנס ואינו ברשותו• ועל זה אמר‬ ‫אמרינן‬

‫ולא‬

‫היורש‬

‫הכא שישתבע‬

‫שבועת היורשים שלא פקדנו כו׳ כונתו‬ ‫דבםימן ק״ח‬ ‫שבועות‬ ‫לבניו‬

‫סעי׳ י״ד‬

‫באיכא שםרא מוריש שבועה‬ ‫ואף דלא מצי למשחבע אותה‬

‫שבועה‬ ‫‪1‬מי‬

‫נשבעין שבועת‬

‫היורשין והכי‬

‫נימא ה כ י ‪ .‬ועל זה‬

‫שטרות‬ ‫והוא‬

‫הוי‬

‫תירץ ד שאר‬

‫סעגת היורשין ודאי כו׳‬

‫איכ דומה לבלא שטר‬

‫|שם סימן קיח‬ ‫לבניו‬

‫דנתבאר‬

‫דאינו מוריש‬

‫שבועה‬

‫לשבע וליטול בשבועות היורשין‬

‫דשלא פקדנו‬ ‫עי׳‬

‫נתבאר דבשאר‬

‫והכי נמי כן וזה שרמז‬

‫לקמן סי׳ קיח סעי׳ י*ד וזה פשוט‬

‫בכוגתו‪.‬‬

‫והרב סמ״ע‬

‫םיק קיד| חמה‬

‫עליו‪.-‬ובמחילת כבודו בחנם תמה עליו‬ ‫דמה שכתב דמפרש דהיורש טוען ודאי‬ ‫ליחא‬ ‫שכתב‬

‫וכמבואר‬ ‫דהאיך‬

‫להדיא‬ ‫מצי‬

‫מלשון‬

‫משתבע‬

‫הרב‬ ‫מבואר‬

‫יט‬

‫לבושי צדקד‪,‬‬ ‫דאין טוענין ודאי‪ .‬ומה שכתב‬

‫דשבועה‬

‫כ י האי אדם מוריש ‪ .‬האי ה ר ב עצמו‬

‫העיר על זה במה‬ ‫הכא‬

‫שכתב ולא אמרינן‬

‫כו׳ וכנ״ל ו ת י ר ץ יפה דלא דמי להתס‬ ‫וכנ״ל‪:‬‬

‫דמשתבע כו׳ ועי׳ לקמן סי׳ ק״ח‬

‫סליק הלכות הלואר‪ .,‬ולא כתבתי בעיון רק‬ ‫העולה במושכל ראשו; לפום ריהטא‪:‬‬ ‫סימן עיה סעיף חי •‬ ‫לא חשיד אשבועתא‪ .‬עיין בהרב‬ ‫סמ״ע ןם״ק כ״א מה שתמה‬ ‫וסיים ועכ״פ אם הי׳ דעת העיר שושן‬ ‫כאן ובסי׳ ס״ז כן לא הוי לי׳ לסתום‬ ‫אלא לפרש כוי• ואנכי הרואה להרב‬ ‫כתומים סי׳ צ״ב ם״ק ג תמה בחיפך‬ ‫מזה על דברי המחבר שם שכתב‬ ‫הטעם משום ססק מלוה ישמר‪ ,‬ולא אמר‬ ‫בקיצור דלא אמרינן חשיד אממונא‬ ‫חשיד אשבועתא כיון שכתב הרא״ש‬ ‫דאין נפ״מ בין התירוצים עי׳ שם‪.‬‬ ‫ונראה דהרב םמ״ע לטעמי׳ אזיל‬

‫)א״ה‬

‫בדרישה סי׳ צ״ב דכחב כמו שכתבו‬ ‫הר״ן והנימוקי יוסף דנ״מ בין הנך‬ ‫תירוצים היכי שידוע בודאי שאין לו‬ ‫עליו מלוה ישינה כדאיתא בסרק איזהו‬ ‫נשך ס״ד ע״א ואי אינש דאתי מעלמא‬ ‫דלא שקיל ומרי בהדיה או שמחל •‬ ‫אמנם דברי הרא״ש אינו ‪ %‬כן כניל ‪.‬‬ ‫ויע״ש להרב כתומים ם״ק ד שהאריך‬ ‫בישוב דעתו‪ .‬ולשון הרשב״א בתולדות‬ ‫אדם סי׳ רל״א כך הוא ותדע שאלו מי‬ ‫שםען את חבירו ואמר עכשיו באתי‬ ‫ממדינת הים ונזלתני והוא טען שלהדיס‬ ‫וידענו באמת שגגזל זה מעולם לא הי׳‬ ‫כאן וזה הנטען לא יצא מכאן מעולם‬

‫ע״כ מצאתי מכתי״ק‬

‫הזה‪,‬‬

‫שאי אפשר שהיתר‪ .‬לו מלוה ישעה‬ ‫מעולם ביניהם מי אמרינן הכי הוא‬ ‫שאין משביעין אותו הואיל ואין לתלות‬ ‫בםלוה ישינה אלא שאפשר מצא עילה‬ ‫אחת מן העילות שאפשר שבא זה‬ ‫הנמען שעשה מה שעשה ולא שנתכוין‬ ‫ממש לעבור ולגזול והלכך גם בזה‬ ‫אנו תולין כו׳ עכ״ל‪ .‬הרי כתב בפשיטות‬ ‫דלאו דוקא ספק מלוה ישינה אלא‬ ‫אף בידוע דליכא עליו ספק מלוה‬ ‫ישינה והוא הדין לםחל‪ .‬וזהו ג״כ‬ ‫דעת הראיש שכתב דאין נפ״מ‪ .‬ולכן‬ ‫שסיר עביד הרב שסתם ולא פירש‬ ‫שאין בו גימ לדינא;‬

‫מקמסרים לבושי צדהה‬

‫מאסר‬

‫המחושש‬

‫מצאנו ראינו בהקדמת המעתיק לנער אלי׳ רבה על חלק א*ח שדעת הגאון מ י ל היי להרעים חבורו על חלק י״ד ‪rfrrtro‬‬ ‫אך מהמת ההבערה ללה״ב יצתה ונשרפו כל מחמדי מכמניו וחבל על דאבדץ ולא ג^יאר ב» אס עלה אחד ועם בל זה לא‬ ‫נמנע המעתיק מלחברו כטחכרת רקדש כש*ע איח כסופו ככרי להראות לכל כטה רב חי* וגובד׳דהאי גברא רבה לאסוקי שמעתתא‬ ‫אליבא דרלכתא ‪ %‬ועתה הגיע עת דודם להתעסק במלאכת הקדש בהדפסת ס' לבוש עטרת זהב על חלק »״ד אמרנו דבי בעתו מה‬ ‫מזב לחבר עגבי הגפן בענבי הגפן הגי מילי טעלייתא להציגש פה כמקום הנאות להם חכות הגאון הג״ל יעשוד לנו ולכל ישראל שנזכה‬ ‫ללמוד וללמד לשמור ולעשות •‬

‫בטור‬

‫הביא ברייתא וזבחת כאשר צרתו מלמד שנצטוה משה בע״פ וכוי והקשה *טיז ס*ש הך באשר צויתיך מן באשר צוך דגכי‬ ‫שבת וגג• כמד אב ואם דדריש רי׳י בסגהדרין דף נ״ו כאשר צוך בסרה ומתי־ץ דרשייפירש ד‪1‬תס דכל מה שכתב בדברות‬ ‫אחרונות היי כתוב בלוחות וכן שמע בסיני וא״כ א״א לומר כאשל צוך בעי׳פ מה שלמד עמו בארבעים יום אחר סיגי דהא זה בסיגי‬ ‫נאמר אבל גבי וזבחת ניחא להו לפרש רקאי על נז' יום שלמד עמו בע*‪ 6‬ע׳יב וקשה דבתיספת במס׳ שבת דף פ״ז ד״ה וא‪a‬ר כו׳ כאשר‬ ‫צוך במרה האי קי־א במשגה תו‪-‬יה כתיב וליכא למיטר כאשר צוך במתן תורה שהרי משה לא הי׳ מספר אלא על הסדר ובכלהו לא כתיב‬ ‫כאשר צוך ע״כמשמע קצת דלא סכירא ליה הא דפירשי׳י בסנהדרין וא״ב תקשה על תוספת מ״ש כאשר צייתיך מכאשרצוך ועיין‬ ‫בקיצד מזרחי פרשה ואתחנ! שנעלם ממנו דברי תוספת אלו ולי נראה דברייתא אתיי׳ כר״ע דאמר בחולין רף י״ז דבשי־ נהירה הותר‬ ‫במדבר ובמרה שתי׳ קורם סיני לא נצטוו אלא מה שהי׳ נוהג ש כמדבר ועוד נראה לו לתרץ מדשני קרא בדיבורי׳ וכתב כאשד צרתיך‬ ‫ולא כאשר צוך ה׳ אלקיך משמע שנצטווה לו בע״פ והוי כאלו הוא צוה אכל במרה צוה הקביה לישראל והשתא ניחא מה שתמה הב״ח‪,‬בזד!‬ ‫דלמא מ*שר צרתיך באוהל מועד דכתיכ ושחט את בן הבקר דזה הוא נמי בכתב והוי צוה הקב׳ ה לישראל ומה שתירץ הב״ח דא״כ צ׳יל‬ ‫רבעי׳ כונה לחולין כמו בשחיטת קדשים ובחולין דף ל״א קאמר מדגלי רחמנא בקדשים וכו׳ לא נהירא דתקשי כאמת על השי׳ס דלמא סמך‬ ‫התורה על כאשר צויתיך דבעי' כונה וטעם טצוה זאת על צד הפשט עיין בספר החינוך סי' ח״מ לפישימע כי מהצואר יוצארס‬ ‫הגוף יותר מכשאר מקומית הגוף ועוד כעם שחיטה מן הצואר ובסכין כדוק כדי שלא נצער בעלי חיים יותר מדאי כי התורה התירן לאדם‬ ‫למעלתו לזון מחב ולא לצער חנם ולפ״ז נשמע רצער ב״ח דאורייתא ובבימדף ל״ב הוא פלוגתא *‬ ‫ן א ‪ £‬י ? ץ נשים וט׳ כן דייקי תוספת ריש חולין מזבחים דףליא דפריך אמתגיתין דבל הפסולין ששחטו בגין זרים נשים ועבדים‬ ‫וטמאים שחיטתן כשרה ואפילו בקדשי קדשים ורמינהו ושחט שחיטה בכל כשרה בנשים ומשני ה׳׳ת דאפילו לכתחלה‬ ‫אלא משוס דבעי למתני סיפא ממאיס במוקדשים דלכתחלה לא תנא נטי ששחטו ולא קאמר משום דבע• למרעי נשים דת‪:‬א להי בריש*‬ ‫והקשו מזה על הא״י שכתוב נשים לא ישחטו מפני שדעתן קלות שמא יתעלפו וכןתסהו כל הפוסקים על ראיי ולפענ״ד נראה לתרץ‬ ‫כט׳׳ש דתוספית פרק ב׳ דקדושין על הא דאמר רב אסור לקדש אשה עד שיראנה שמא תתגגה וכו׳ אע״ג דבמתניתין תנא האיש מקדש‬ ‫‪3‬ו ובשלוחו משמע לכתחלהלא נקים לי׳ אלא לאשמעיגןדן קדושין ע״כ ורצה לומר דטתגימי; באלאשסעינן דיןדקדושין ע׳׳י שליח הוי‬ ‫קדושין וזה היא אפילו לכתחלה רק טעם אחר שמא תתגנה וזה לא תלי ברין שלוחות וא*כ הכ« נמי דמתניתין בא לאשמגן תשים ובל‬ ‫הפסולין מותרין בשחיטות קדשים אף דבשאר עבודת אםורין ומדק דקדשים מותי* אף לכתחלה רק הטעם אחר דלא תליא בדין דקדעימ‬ ‫שמא יתעלפו לכך הצריך לשנויי משום טמאים רחשש בקדשים שמא ינע ותה בחמשי לקדושיןפרשתי דבר* תוספות שם דלא תנא התנא‬ ‫שקר לכתחלה משום דין קדושין אלא כיוןדכדירי בין מכירה ביןאין מכירה א״כ לא תני שקר רעל מכירה שפיר תנא האיש מקדש בשלותו‬ ‫לכתחל׳ובזה ישבתי קושיות מהרשיא שם על תו׳ למת להו לאוקמי׳ בין םביר׳ע״ש משום דקשיא איך תנא שקר משיס דין קדושין ורר׳ק‬ ‫ולפיו א״אלתרוצי הבא כן גס י״ל דכיון דאף להאיי לאו בכל נשים אסור לכתתלהובפרחזקת שלא יתעלפו או אחרים רואים אותן מותר‬ ‫אףלכתחלה כדמשמע בחרושיהרשב״אא״כ־ודאי ניחא לחו לשנויי דתנא דעבד משים טמאים רבכל הטמאים אסירלכתחלת כן נראה‬ ‫לי ובני התורני סוה״רר שמואל גת תירץ דהמקשן ירע תשים אסור לכתחלה אלא רקשה לי׳דאיןררך לטיתני שלשת זרים ועבדמ וטמאים‬ ‫מש<ס נשים לחוד לבן מתרץ שיש עוד אחד משוס טמאים והוי שוה בשוה ובזה תירץ קשיות התוספות דף טי׳ו דיה אלא בצור וכוי וא׳ית‬ ‫ודלמא גקיט לשון דעבד משוס מגל יד כו׳ ע״כ דייל דלא היה נקט תרתי בצור ובקנה משום ‪ tfn‬מגל יד ואף שכתבו תוספת שם דיה‬ ‫ורםינהו כו׳ דבשאר קנה נכד אסור לכתחלה מכל מקום הא כעל העיטור סיל דאפילו דעכד אג^ר כדלקמן סי׳ ואו ומק עכ״ר‬ ‫עליי ספר פרי ח ד ש ) כ ( וי״א‬ ‫השיג‬ ‫עצמו ובחנם‬ ‫כית הילל על תוספת כבר דחה הוא‬ ‫ומה שהקשה ס׳‬ ‫דגשים לא ישחטו ובו׳ הוא דעת הא״י וטעמו שמא יתעלפו מפני שדעתן קלות ותפלת הדרישה מאי לשון דעתן קלות לבן רכות‬ ‫הלי׳ל וד&ריך לישב דצ׳׳לומפני בר״ו־דתי־י סעטא קאמר חרא שדעתן קלה ואינן מהרין על לפני עור לא תתן מכשיל כמי כות* דשוחט‬ ‫לעצמו אבל לא לאחרים וכו׳ ודבריו דחוקים ‪ 4‬גס הב׳׳דז בקיא השיג עליו ועור בכ״י מביא האי׳י משים שדעתן קלות שמא יתעלפו הדי‬ ‫רטעס אחר הוא נס קשה מנ״ל דנשיס עברי ח״ו על לפני עור וכו׳ גס תימא עליו א״כ לוקמי׳ רבא מחגי׳ כחולין דף ג׳ בנשים כמו‬ ‫דמוסי שם במתי' גם לא יהא קשה וכולן דבנשים ודאי לא מהני ייצא ונכנס כיון שאינ׳ טייתת אבל מאי דמוקי בעיא נשאר קשה יכולן‬ ‫עיש ‪1‬ידוק ולפענ*ד נראה דה״פ דבפסחים דף ד׳ וכן כרשבי׳א ודין ריש חולין מבואר דבדבר שהוא איסור דאורייתא והוא ספק לא מהמני׳‬ ‫נשים משוס דדעתן קלות להקל בבפק איסור ודני קי״ל בסי׳ קכיד * ומבואר נמי בבי׳י ד׳יה ולענין וכו׳דמאי דאטרינן מש׳ס דלעלופי‬ ‫לא חיישינן היינו ראס היה מתעלף אף שא״א לידע כשמחעלף אס שהה שיעור שה־יה מי׳מאוםרה מספק וא״כ חד טעם היא ־שמא יתעללו‬ ‫ולא יאסרו מספק מפגי שדעתןקלית להקל כםפק)ג( שאין להניח מ׳כךכתב אגור כתב בישיש יש לגו סער מא״ז שהקשה אפי׳ משאר‬ ‫שוחטים הא אין עד אחד נאמןהיכא דמתחזק איסר ותירץ ר״כ משוס דרוב מצייין א״ש מוסתין הן ע״כ וזהי אינו כסתמ נשים א‪*6‬‬ ‫בפרטות וידועיח עכ״ל ולא גהירא דזה הוא בהג׳א ריש חולין ולא כתבו זה אלא לרא״ס ממי״ץ אבל לר״ת דפי׳דאפילי היהבביי מרו‬ ‫מותר ודאי אפילי נשים כיתרין יכמ׳׳ש תיםפת ריש גיטין דייה עד יכי׳ וחרישי רשב׳א שם גס ראיה שהביא שם מי־א״ס ממי׳יץ אתא כלל‬ ‫וכראטרן והבי קי״ל בסי׳ קכ״זגם תמי׳ לי על הגיא דמאי תירץ ר״ב ברוב מצוין רהא כתב מתחלה בשם א׳יז בשלמא היכא שראיגו‬ ‫וכז בתיס&ות‬ ‫בושה שחוטה כהוגן אמרינן רוב מצוין וכו׳ * אבלהיכא שנתגו לו בשר לאכול ולא־ ראה ב״ה היאך גאמן לו וכו׳‬ ‫גיטי‪ 1‬שם מבואר דלא שייך ‪ p*n‬רוב מצויין כאין ביה ניכר י* ומה שהעתיק הגיא כן ממרדכי ריש חולץ היינו דמרדכי לא כתב דברי‬ ‫א»ן ועיקר קושיא שם הוא אחר ששחט לאו בידו עלזה תירץ ר*ב שפיר כיון דרואין ב״ח ומב מצוין וכו׳ נאנץ דמהיכי תיוז׳ לא ישחוט‬ ‫שפיר כיון שראינו ששח© ורוב מצוין כו׳ אבל מותז בשר כוי לא תריץ ר״ב כלום וא״ב הגיא שמקשה קישיית א״ז וילביא על זה‬ ‫תרוץ ר״ב הוא תמוה גס מ״ש רש״ל שנ^זים אינם בכלל רוב מצוין וכי׳כ הב״חקשה אי׳כ למה נדו מאורךמתא דיבינא כדיוק רוב מצוין‬ ‫היל לאוקמי בנשים ואפשר לישב דם״ל תשים נכד אינפ מוחזקין שלא יתעלפו ואי׳כ א״א לאיהמי רכל שורטין לכחחלה בנשים‬ ‫מוטחין ומוחקין דקשה מאי למימרא רהא אין הדוש באשה יותר מבאיש כס״ש תוספת ת ש חולין כמו דפריך «ש״ם שם על טמא בחולין‬ ‫והשתא גיחא לי דקשה למה^איקמה רכינא הכל שוחמץ םיסחץ אעיפ' שאין מוחזקים ולאיבא יאסי* מוחזקין אע״פ שאיל םוםוזין ולא‬ ‫שוקי בכדמחין ובמוחזקין אלא דהיה קשה ברישא מאי למימרא וס״מ בתהיא דף ו א מבואי־ תשים הם בכלל ת ב מצרן קצרתי ) ד ( »‬ ‫ןק המנהג ם ' אף *מחים ומוחזקין ב״ח יכ״כ כס׳ צי׳ל אפילו הם זריזות מיהו בדעבר אס ה; טומחין ומוחזקין כ ש י * ‪ (SO‬ועבדים‬ ‫‪,‬‬

‫‪k‬‬

‫‪k‬‬

‫מ ׳ המחבי לטעמיה שכתב כ״י על הטור שכתב יעבריס משוחררים פשיט היא דמשוחרר הוא כישראל גמור אלא דקשה י*י‬ ‫מאי ארי׳ משוחרר אפילו אעו משוחרר גמי ביק שאשת מחייב עכ*ד ותימא ממי׳ש ב״י בהלכות מגילה סי׳ תייפ״ט וזיל מ״ש העור הכל‬ ‫חייבי׳ במגילה נשים ועבדם ז״ל במשוחררים מיירי דאי איןמשוחררין מדיןנשים נלמוד ע״ב הרי הדברים סותרים ש קשיא לי על ב״י שם‬ ‫דנראה דוקא בקרא אמרינן דלא צייך לכתוב עבדם כיון דכתיב נשים אבל לא בש״ס ופי' דאח־ירא אןיתני תרוויהו וראי׳ לזה ממתניחן‬ ‫רסוכהדף כ*ח נשים ועבדים פטיייס מסיכה וכן בריש חגיגה הכל חייבים בראיי׳ חוץ מנשים ועבדם גס בגמרא פריך על הו״סיק ל״ל‬ ‫קרא בו׳ ולא פריד תיכף אמתניתן אלאכדפי‪-‬י' וב״כ כתה״ק וז׳׳ל נשים ועבדים שאינן טשוחררין גם כדרי׳ חקשה כאן דלא אזני הטור‬ ‫שבדים כיון דתנא נשים ולפעדינ׳ברור כרפרי׳ אך קשתטכריתית דף ן׳ דפי‪-‬יך הש״ם מאי וכ? שפחה עיש ונ׳׳ל דה׳‪ */‬אי בעי למיתני‬ ‫ליתני גמי גיורת דקאשד כשי״ס קודם זה דחייב בקרכן אבל ברא<׳ סוכה גרס חייבים א*« למיפרך הבי והשתא ניחא תמיהת הבי׳ש ש‪0‬‬ ‫שלא‬

‫אליהו רבה‬ ‫‪ rfv‬חקשה מאי ו ק שפחה תכף על םחניתין רהא צ ד ך להביא מקודם הגיורת חייבת בישראל ואפשר דיש חלוק בין סתם עבדים‬ ‫אמין חיוב אמריגן דקאי אמשוחרדיס אבל בפחם עברים לענין פטור אמריגן דמסחמא אין משוחררי׳ מיידי וצ״ע ועיין בש״ס סוכה דף כ״ה‬ ‫ותוספת שםדרוקא היכא ד כתיב בהדא בגי ישראל צ ד ד ד ב ר למשוחררים וא״כ צ״ל דס״ל לג׳יז דהיה במחני׳דחנא סתם עבדם במקום‬ ‫דכתיב בגי ישראל אמרינן דקאי אמשוהרדם ומתגיתן דבל הפסולין בעבודת קדשיב מייד דכתיב בהו בגי ישראל שוב בא לידי ספר‬ ‫נקודת הכסף וראיתי שהאד' והשיג משימסו^ה הגיל ע׳יל מ״ז וכתוב דבטתגיתין בכל מקום באין משוחררים מייד ולענ״ד כדפרי׳ ועור‬ ‫דהוא גופי׳ כתב בשייך ס״ק ב' דמתגיתין שם מ״ירי במשוחררים גם פר״ח לא ירד אה אך תמוה לי על ב״ז במי׳ש והמה ב״י הא משוהרר‬ ‫ו ט ׳ וליתא דלא מקשי מידי אלא אדרבה כתוב דבריו בנילזיחא לפירוש על דבור והייני עבהב ב״י אחייב אלא דקשה לי כו׳ משמע‬ ‫דלכתחלה לא מקשה מידי דדךך הפוסקים לכתוב תרוויהו ובדרישה כתיבדדוקא נקט הטור משוחררים דבאין משוחרר אין להאמינו על‬ ‫השחיטה אף דביין נסך סימן קבידטחיר הטור בשחיטה דחמיר מודה דהואיל ובעזכ נימול ונטבל עדיןלא נשתקע שם עובד כוכבים מפיו‬ ‫והר מחשבה הפוסלת בשחיטה עכ״ד בקצרה והב״ח בק׳׳א כתובעליו ששגגה יוצא כתוך קולמוסו דבהדא תנאבמתניחן דכל הפסולים‬ ‫דעבד״ם נאמנים על השחיטה עיש ולא נהירא דאפשרלאוקמיהמתניתין כמשוהררים כדלעיל גס מה שהקשה דא״כה״ל לטור לחלק בעבד‬ ‫גופו בין בע׳׳כ למדעתו ורצונו למה כתוב ועבדם משוחררים דמשמע כל עבדיב אף מד^תו ורצונו פסולה ע״כ הוא תמוה דהא ס״ל‬ ‫להטור כסימן רםי׳ז םה׳ דמל וטבל בע׳יכ הר כעט״ם גמור ואין עליו תורת עבדיכלל ובסימן קכ״ד מיירי הבל במדעתו ורצונו אלא דעבד‬ ‫הוי כמו בעיכ אף שעשה מדעתו ורצונו מ״מ לולא שנמכר לעבד לא נתן דעתו לגייר וכו׳ דדשב״א בחייה ד' ק״ל ופרי׳ סימ' קכי׳ד ס״ק‬ ‫ז׳ להדיא וזה ברור וא» קשיא הא קשיא דה׳׳ל לחלק בעבד גופי׳ בין שהא י״ב חודש כמבואר בסימן קכ׳׳ד ביי״נ ואפשר דס״ל לדרי' שריטה‬ ‫תזמור דאםור אפילו אחר י״ב חודש וצ*ע גם מ״ש דר״ן לא כתוב אלא בייינ דעושהיי״נ ולא בשאר דבריס תמוה דהדרי׳ מכח ק״ו אתי‬ ‫דמה הטור והרא״ש דמתירן שם אוםרין בשחיטה דדמוד כמ״ש הר׳ין דאוסר ביי״נ דקיל כ״ש בשחיטה אך ק ל • ע ל הדדשת‬ ‫ויהא אפילו בעטים ממש לא אמרינן סתם משבחו לחי׳א אפ לא דאשמעינ^ דחשוכ ולכך אין אסור כהנאה ובאכילה דאסור משוב‪,‬רכתיב‬ ‫וזבחת מי שהוא בר זביחה כמבואר בביי סי' ב' וא״ב האי עבד ת א בר זביחה כמו אשה וסתם מחשבתו לאו לע״א דלא גרע מעכו״ם‬ ‫ולא דמי ליי״ג בלל ואפילו למאן דאוסר דשם כל היכא ששייך יי״ג גמור כטן בזה דלא נשתקע ממנו שס ע״א אס שמעינן מיניה דמחשב‬ ‫מל‬ ‫זה ראם‬ ‫גזרינן משום ייינגמור ואפילו בסתם יי׳׳נגזריגן וכמבואר'בסימן קכ״ג לכך נראה להלכה לא כדברי זה ולא כדברי‬ ‫וטבל בע״ב הוא כעט״ם וברצונו אף שהוא כעבד כע״כ מותר והב׳יח מפרש דברי הטור באין משוחררים אינם בכלל רוב מצוין כו׳‬ ‫ועיקר ראייתו מרמב׳ים וסמ״ג שכתבו עבדים מומחים ובבר פירש בתה״א דף וייו דבריהם דלאפוקי ידועים שאינם מימחים אבל מסתס‬ ‫הס בכלל רוב מצרן •ועודדהא הראש כתב נמי כרמב״ם ב!־שים ועבדים וכנשים מוכח בטור דהמ בכלל ת כ מצוין נם לדבריו קשה‬ ‫היל להשיס לאוקםי ההוא דבלהפסולין בסתם ע ב ד ם לכך חנא לשון ד ע ב ד כיון שאינם בכלל רוכ מצוין כדמוקי השים ב ד ש חולין‬ ‫ב ד ש חולין משום דרוכ מצדן כו׳ ה״ל לאורחי‬ ‫רשואלין אוחו ואם יודע כשר וגם קשה למה נדו מאוקמתא דרבינא‬ ‫ג ע כ ד ם ועוד קשה בש״ס חולין דף י״ב דפריך על רב נהק אי דלא ידע אי גמר רוב מצוין ובו׳ דלמא מיירי ר״ג בעבד ע״ש גם מ״ש‬ ‫ש כ י ב הטדדכי והג״א בשם הרא״ס מטי״( דהא דעד מהיגזן על השחיטה היינו בער מהימן וכשר וכו׳ המעיין עם יראה דלא כתוב כן אלא‬ ‫בנוח ן לנו בשר לאכול ולא ראינו שנשחוט אבל בראינו שנשחוט אמרינן רוב מצרין וכו׳ עוד למאי דקיימאלן כר״תלקמן סימן קכ״ד‬ ‫דאפילו דבר שכבר בידו נאמן ליתא הא דרא״ס ממי״ץ וכמו שכתבתי לעיל גם תימא על הב״ח בקיא שכתוב דבעי שיהא מוחזק שלא‬ ‫*תעלף הא לכל הפוסקים אק חלוק אלא בנשיס שלבן רכות אבל בעבד אץ חלוק וכן משמע בחבורו גופי׳ וכן כתיב בתשובת מהרש״ך‬ ‫סימן קע״ה ואפשר משים דהס דקים ופוחזים חיישינן שלא ירמירו בספק שעור שהיי׳ כ ד פ ד ע ת לעיל בנשים ובזה יש למין ד ב ד בית‬ ‫הלל שכתיב במו שאין להניח נשים לשחוט בן אין להגיח עבדים ודו״ק ופרי הדש השיג עליו ולפי עניות דעתי כדפדשת ומייש חש״כ‬ ‫דס*ל לטור דבדעבד שאין משוחרר צריכין להכירו שהוא בחזקת כשר אבל חמחבר ס״ל כרמביס סיף סימןס״ה דאפילו בשאי־ בני אדם‬ ‫כעי׳ שיהא שוחט נאמן קשה עליו דגם הטור פסק שם בהרמב״ם גם‪ .‬דברי הרמב״ס וטור לא מייד אלא בשורט לעצמו אי בנות; בשר‬ ‫לאכול כדפרישת לעיל וכמו שאבאר בסייר באדכות בס״ז ס״ה וכן מבואר בתשובת םהיש״ך דסתס עבדים כשרים אס לא שייאינו שאינם‬ ‫בחזקת כשר ומכל מקום יש להחמיר בעבדם *תחלה ) ה ( וכל אדם אפייאין מכירו ט י הוא דעת הגאונים והרא׳יש ופסקו ב ד ש הולין‬ ‫רוב מצוין אצל שחיטה נדמחין הם ולעלופי לא חיישינן וביש״ש סימן א' כתב דתירוצי לעלופו לא חיישינן לאו הלכה הוא וגייסק‬ ‫דלכתחלה אין ניחנין לו אם אינו ידוע אם ת א מוחזק ובדעבד אם ליתיה קמן שחיטתו אסורה ע*כ ותימא היאך מלאו לבו לחלוק על כל‬ ‫הפוסקים ועוד קשה מחולין דף י״ב ד פ ד ך על הא דאמר ר ב ראה אחד ששחט אם ראות כשרה ואם לאו אמורה היבי דמי אי דלא ידעי‬ ‫אי גמיר אי ‪86‬לימא רוב מצוין כו׳ היל לשגרי דמייד באין ידוע אס ת א מוחזק ועוד קשה מבבא מציעא דף כ״ד רבי חנינא מצא גדי‬ ‫שחוט והחירות לו משים שחיטה כרבי חנינא דתנא הרי שאבדו לו גדיט והלך ומצאן שחוטין רבי חנינא מחיר וכן כתבו כל הפיסקיס והוא‬ ‫טפיה סימן ך״ב אמאי ניחוש שמא‪ .‬נתעלף דהא ליתא קטן * והנה הפוסקים הקשו אמאי לא אמר הש״ס נמי רוב מוחזקין הן כמו רוב‬ ‫מצרין כו׳ ובקיקיון דונה האריך דאףדמיעוט אינן מומחין מכל מקום אינו ברור שלא שחט כראוי דאף שאינו יודע היש אפשר ששוחט‬ ‫שפיר כדאמרינן מי שאינו יודע ה*ש וראה א׳ מתחלה ועד סוף כשר אבל גבי עילוף אם נאמר מיעוט מתעלים מאותו המיעוט וודאי‬ ‫מתפה ואס כן לא סגי לכתחלהברוב ולכך אמרולעלופי לא חיישינן כלל וכלל ע׳יכ ותימה דאף בדרט להתעלף אמרינן סיג אכ אמר ברי‬ ‫שלא גחעלפתי כשד * ולי נראה דהא פירש רש״י בדף י״ב על רוב מצוין ט ׳ שאס לא היה מומחה לא תה שוחט ואס כן בעילוף לא‬ ‫שייך זה ש א ף ש ל א י ש ת ט טעול‪/‬ש סובר שאין לבו ר ך כ״כ שיתעלףלכן אמרלעילופילא דרישיגן ר ״ ל א ף שלא ישחט מעולם ואי היה‬ ‫אומר רוב מוחזקץ היה א״י לשחוט מי שלא שחט מעולם אבל הפרי׳ הבין ממ״ש הטור בשם כ״ה אי ידעינן דגטיר אפילו לא איתחזק‬ ‫מותר לשחוט לכתחלה דוקא ביה ס״ל הכי דפליג על הגאעים ורמב״ם ורשב״א והרא׳׳ש דס״ל דאף ש ת א מימוזה אמור כיון שלא שחט‬ ‫מעולם וליתא דלא כתב הטור כן לדעת כיה אלא לרבותא דאףדס״ל דאס אין יודעין שהוא מומחה אין נותנץ אפיא הכי מודה בזה‬ ‫ועוד תיםא דאי סיל להגאונים והרמב״ם והרשב״א הט אם ‪ p‬היל לאוקמא טתניתין הכי הכל שוחטין לכתחלה ‪.‬אפילו באין מכירין‬ ‫שמוחזק אבל אי ידעינן שלא שחט מעולם לא ישחוט ו ב ד ע ב ד כשר ) ו ( אבל אם ת א לפגעו צריך לבידקו ט׳ביש״ש סי׳ ה׳מוכח דאס שחט‬ ‫לפנינו ב׳ וג׳ פעמים ושחט שפיר ושחט אחר כך כינו לבץ עצמו אין צריך לב‪1‬דקו אף שהוא לפנינו דחזקה ש ת א יודע וכן נראה א‬ ‫מוכח מגמרא חואן דף ט׳ ומפו׳ ם*ג ! )ז‪,‬יאבלאץ צ י ד לשאא שרובם אינם מתעלפים עד כאן לשין עטי׳ז וליחא דהא רוב מומחין הן‬ ‫ואפילו הכי צ ד ך בדקה ועוד דרא אף בדרכו לדתעלף כחב הש״כ וד׳ימ בסיג דאין צ ד ך לשאלו אלא מעמו כמו שכתב בית יוסף כיון‬ ‫שזה יודע היש אלו ת ה מתעלף לא ת ה מאכילה לגו ומה שהקשה כרמיא דאיב א*נבדקי׳ אס ת א מומחה רהא כל ישראל בחזקות‬ ‫כשרות הן ולא ישחוט אלא אם לא ידע שהוא בקי בהיש לא דק רהא השים קאטך רוב מצוין ט ׳ ת־י דמיעיט לאו מימחין וטעמא דאף‬ ‫ש ת א בחזקת כשר מכל מקום הוא סובר שהוא ממחה וטועה בעצמו וכמיש הפר״י ס״ק י״א • וחדאיש והטור שכתבו דצייד ל ש א א‬ ‫צ י ל דס״ל דלמא ישכח ולא יאמר או יתי־של מחמת ש ת א ספק טריפות בדפרשתי לעיל » אבל הפריי כתב משום דאין צ ד ך שידע‬ ‫כל היש לבך אטד יאמר לנו נדע ששחיטתו אסורה ולא נשאלנו עלהשהיי׳ ע ד כאן לשינו ו י ב ד י תמוהים דהא כתב הסמ״ג ומרדכי‬ ‫והג׳יא דלא ת י יודע היש אם לא ש ת א יודע לתת לב כשיגוי שחיטה וכשיפתפק יחמיר אבל אמ אינו יודע לתת לב אלא דתיר האי לא‬ ‫ת י יודע היש ואסיר לאטל משחיטתו וכמבואר ס*כ גס הגע בעצמך בלמי שידוע לגי שיודע היש יצט‪-‬ך עוד כדקה וזה לטלי עלמא‬ ‫אתא > ) ח ( וי״א שאין לסמיך ט י ק פיי־וש כיה דוב מצוין ב ד ע ב ד אבל לכחח^ה אין לסמוך על הרוב והקשה הדריי ד ת י אח לאוקכו‬ ‫סתנתיין הכי הכל שוחפדן במומחה אף שאיגו מוחזק אבל באיגו ידוע אם ת א מומחה *‬